פרוטוקולים/כלכלה/133



פרוטוקולים/כלכלה/133
ירושלים, כ"ב ב אדר א, תש"ס
28 בפברואר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 81

מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט"ז אדר א' התש"ס (22 בפברואר 2000), שעה 09:00

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
צבי הנדל
תאופיק חטיב

משרד התחבורה:
עו"ד אלי אביר - לשכה משפטית
שמעון וילנסקי - סגן מנהלת אגף הרכב
מריה כהן-אתגר - מהנדסת באגף תעבורה
אבישי מיכאלי - אחראי חומרים מסוכנים
עו"ד שרית-זוכוביצקי-אורי
חוה בן-ארי
גרינברג דוד

פקד אבי פרנקל - עוזר יועמ"ש, משטרה
סנ"צ שולמית שמעון - ראש חוליית תעבורה מחלקת התנועה
עו"ד בני רובין - משרד המשפטים
סא"ל יוסי ולטינסקי - ראש ענף בטיחות בדרכים, צה"ל
סרן עופר רוכבולד - ראש מדור הנדסת תנועה, צה"ל
דני רייס - מנהל אגף בטיחות, מע"צ
עו"ד שרה גרינברג - יועמ"ש, מע"צ
אהרון סרי - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד זוהר שקלים - המשרד לאיכות הסביבה
מוטי פלדמן - מזכיר מועצת המובילים

שבתאי ויצמן
שרון עמיקם
נמרוד ספיבק

אתי בנדלר

לאה ורון

חנה כהן

תקנות התעבורה (תיקון), התש"ס-1999.





תקנות התעבורה (תיקון), התש"ס-1999

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו תקנות התעבורה (תיקון). אני מבקש לקרוא את התקנות ולשמוע הסברים.

אנחנו מבקשים לתקן את תיקון תקנה 1, שהיא תקנת ההגדרות. (1) "אחרי הגדרת 'אזור קנס מוגדל', יבוא: 'אזור 30' – אזור שהוא שטח מבונה שבו נקבעו הסדרי תנועה המיועדים לנסיעה במהירות של 30 קמ"ש לכל היותר".

עד היום הייתם צריכים לשים תמרור בכל רחוב, ועכשיו אתם רוצים שכל האזור יהיה אזור של 30 קמ"ש?

כן, כמו לדוגמה רחוב הולנדי וכדומה.

אז בכניסה לרחוב ההולנדי צריך להיות תמרור. פה אתה לא מתכוון לזה, אלא שיהיה באזור.

במקום מסוים חייב לבוא תמרור שקובע שכל האזור הופך לאזור של 30 קמ"ש.

למה דווקא 30 קמ"ש? למה לא 40? אחר כך עוד תבואו עם תקנה חדשה של אזור עם 40 קמ"ש.

אנחנו מתיישרים בתקנות האלה עם אמנת וינה, שישראל חתומה עליה. גם באמנה קיים תמרור של אזור 30.

אם רוצים שהמהירות תהיה מוגבלת ל-40 קמ"ש, מה עושים?

אפשר לשים תמרור על מהירות מוגבלת, אבל זה הדבר המבוקש ביותר באזורי מגורים. אתה צודק שיש תמרור של רחוב משולב ואז מגדירים איזשהו רחוב - -

בכניסה לרחוב אפשר לשים תמרור עם איזה מהירות שרוצים. הבעיה היא שעלולה להיות אי הבנה, כי אם יודעים שזה שטח עירוני, אז המהירות היא 50 קמ"ש, אם יש הגבלה נוספת רואים את זה בתמרור מיוחד לכך, אבל לך תדע כשאתה מסתובב בעיר ומגיע לאזור מסוים שהאזור הוא אזור של 30.

יהיה תמרור.

איפה יהיה התמרור?

הוא יהיה בכניסה לאזור מסוים. גם ביציאה מהאזור יהיה תמרור ביטול.

זאת כבר פרנסה נהדרת למשטרה.

נכון להיום, בתקנות התעבורה בלוח התמרורים כבר הוסף התמרור שמגדיר מהירות של אזור שבו המהירות המותרת היא 30 קמ"ש. ההגדרה כאן היא רק התוספת לתמרור ובעצם מחזקת אותו.

אני רק טוען שזו פרנסה למשטרה. אני מכיר את השיטות של המשטרה, כלומר הם לוקחים אזור שבו המהירות היא 30, אבל לא מציבים ברחוב ההולנדי את המכמונת, אלא ברחוב הרחב ליד, ששם כולם נוסעים 50 ואז לתפוס אותם ולומר שזה אזור מוגבל ל-30.

אם התמרור לא מוצב מחוץ לרחוב ההולנדי עצמו, אנחנו לא נוכל לקנוס מחוץ לרחוב.

אם הוא תמרור של אזור וכל הרחובות באזור צרים וכולם הולנדיים, אין בעיה. הבעיה היא שחלק מהרחובות הם לא הולנדיים ועם תמרור כזה כל האזור כולו הופך לאזור של 30, ואדם שנוסע שנים באותו רחוב במהירות של 50, שם תשים המשטרה מלכודת ושם תתפסו את הנהגים. אם באמת מישהו נוסע במהירות מופרזת ברחוב ההולנדי, זה לא היה מפריע לי, אבל אני יודע איפה אתם תציבו את המלכודות, אני רואה כל הזמן שהמשטרה מחפשת את המטבע מתחת לפנס. לוקחים כביש מהיר, מופרד עם גדר הפרדה, משום מה המהירות שם היא 50 או 60, ושם המשטרה שמה את המלכודת, כאשר זה לא מפריע לאף אחד.

אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של הגדרת אזורי 30 קמ"ש - -

מדוע שלא יוצב תמרור בכל רחוב שבו המהירות היא 30 קמ"ש? זה כדי שאתם תחסכו תמרור?

כן, כי זה מכער.

אי אפשר לשפוך את התינוק עם המים. באזור מסוים, לא כל רחוב הוא הולנדי. יש רחובות עורקיים ומהם מתפצלים רחובות הולנדיים. בכניסה לאזור תציבו תמרור והוא למעשה יאמר שגם בכביש העורקי אי אפשר יהיה לנסוע יותר מ-30 קמ"ש. זה הגיוני?

התמרור לגבי מכליות גז הוא גם תמרור אזורי.

זה בכלל משהו אחר.

זה תמרור אחד שלא מתיר כניסה לכל האזור.

לי לא מפריע שברחוב הולנדי תהיה הגבלה ל-30, אבל הבעיה שאתם תציבו את זה במתחם שלם שבו יש כמה רחובות עורקיים, שמתוכם מסתעפים הרחובות ההולנדיים, וגם מי שיסע ברחוב העורקי יעבור עבירה אם הוא ייסע יותר מ-30. זה לא מתקבל על הדעת.

זה בדיוק שיקול תכנוני, שהאזורים האלה יהיו מוגדרים, ואלה יהיו רחובות שכן עונים לדרישות. כמובן שזה לא יהיה רחוב עורקי.

ברגע שאתם עושים את זה בכניסה לשכונה, אז גם הרחוב העורקי נתפס יחד עם הסמטאות.

זה יהיה רק באזור שהרחובות בו עונים לדרישות האלה.

אז תשימו בכל רחוב.

אנחנו מתיישרים עם תקנות שקיימות בכל העולם.

לי זה לא נראה הגיוני, אלא אם כן אתם תעשו הגדרה שבאזור כזה מותר לנסוע 50 קמ"ש ברחוב עורקי.

זה בניגוד לכל התפיסה.

אני לא בא מהירח וכמו כולם יודע איך המדינה בנויה. יש רחוב ראשי ומתוכו לפעמים מסתעפים רחובות קטנים, שהם לפעמים גם ללא מוצא. אם ברחוב כזה רוצים שלא ייסעו יותר מ-30, זה בסדר גמור. אבל מדוע שברחוב הראשי ייסעו גם ב-30.

אז יכול להיות תמרור ברחוב הראשי שיתיר לנסוע במהירות גבוהה יותר.

תעשו הפוך. תשאירו את המהירות המוגבלת של 50 קמ"ש ובכל מקום שאתם חושבים שיש רחובות שמצדיקים את זה, תשימו תמרור באותו רחוב. אין הצדקה לעשות את כל האזור לאזור 30. זה לא הגיוני.

אני לא מוכן כרגע לאשר את זה, כי לי זה נראה בלתי סביר לגמרי, אלא אם כן תמצאו פתרון איך רחוב עורקי הוא מחוץ לעסק הזה. אני חושש מזה שכל האזור יהיה אזור 30 והמשטרה תעמוד ברחוב הראשי ותעשה דוחות למי שייסע במהירות יותר גבוהה.

בתמרור שמגדיר רחוב הולנדי, המהירות מוגבלת על פי החוק ל-25 קמ"ש. אני חושב שאם אנחנו רוצים להקטין את המהירות נשים תמרור של רחוב הולנדי ומהירות תהיה מוגבלת ל-25 קמ"ש. גם אני סבור שצריך לשים תמרור ברחוב עצמו, כי במקומות מסוימים 30 קמ"ש היא מהירות נמוכה שתעכב את התנועה, כאשר הכוונה של המחוקק היא להזרים את התנועה.

אני יודע איך המשטרה אוכפת מהירות ואני רואה את זה כל הזמן. בכביש תל-אביב ירושלים יש ליד בן שמן עלייה, שם מטבע הדברים צריך ללחוץ קצת יותר על הגז, אך מיד כשמתחילה ירידה, שם המשטרה עומדת, כי אוטומטית אם השארת את הרגל באותה לחיצה על הגז, אז בירידה המהירות תהיה קצת יותר גבוהה ושם המשטרה תתפוס את הנהגים. זה כדי שמפקד המשטרה יוכל להגיד שהשוטרים עובדים.

בשלב זה אנחנו לא מאשרים את תיקון תקנה 1.

תקנה (2): "אחרי הגדרת 'שטח הפרדה', יבוא: 'שטח הפרדה בנוי' – שטח הפרדה המחלק את הדרך לאורכה באמצעות התקן מוגבה מעל הכביש כגון אבן שפה מוגבהת, מעקה בטיחות, או צמחיה".

ההגדרה הזאת מתקשרת עם תקנה 54.

אין בעיה עם התקנה הזאת.

תקנה 1(2) אושרה.

מאחר שיש לנו כאן סט של תקנות שלא נספיק לדון בכולן עד השעה 10, האם יש לכם תקנות שהן דחופות במיוחד שאתם מבקשים לאשר?

תיקון תקנה 83ג.

בתקנה זו מבקשים לפטור חייל או נוהג ברכב צבאי בנסיעה מבצעית.

מאחר שתקנה 83 בקטע של הפטורים קובעת שדרג הפטורים יהיה מפכ"ל בתנאים מסוימים, לצה"ל אין התנגדות שדרג הפטור אצלם יהיה רמטכ"ל, כי אנחנו מדברים על פטור מחובת חגורת בטיחות.

צה"ל ביקש פטור רק לגבי נסיעה בגדר המערכת ורק באותו קטע ספציפי.

אנחנו חושבים שהנוסח הוא די פרוץ ואני מסכים להגדיר את הפטור על ציר המערכת, כלומר רק בתפקיד מבצעי על ציר המערכת, בתפקיד סיור בט"ש ולא חלוקת מזון וכד'. צריך לתת לאותו רכב אישור בכתב.

מדוע שלא נכתוב את זה באופן כללי, שנסיעה מבצעית בציר המערכת תהיה פטורה מחגירת חגורת בטיחות. מדוע צריך שכל פעם מישהו יחתום או לא יחתום?

אולי לא צריך לערב את הרמטכ"ל ומספיק רק אלוף פיקוד.

לא צריך לערב אף אחד. אם אתם אומרים שבציר המערכת בנסיעה מבצעית לא צריך להיות עם חגורות, אז נכתוב כך.

ואם הרמטכ"ל החליט פתאום שבמקום אחר גם לא צריך?

אפשר לכתוב: זולת אם החליט הרמטכ"ל אחרת.

אבל הרמטכ"ל לא מוסמך לזה בכלל. אם הוא לא זה שמאשר, אז איך הוא יכול להחליט אחרת?

הוא יכול רק להחמיר ולא להקל. אני לא רוצה שזה יורחב למקומות אחרים, למעט ציר המערכת וסיור מבצעי.

איך אתם רוצים שזה ייעשה באופן משפטי, שזה ייכתב כתקנה?

תקנה 83ג. – פטור מחגורת בטיחות – אומרת: הוראות תקנה 83ב לא יחולו על - (1) עובד בשירות הביטחון הכללי שיש לו אישור בכתב מאת ראש שירות הביטחון הכללי, או שוטר הנוהג ברכב של משטרת ישראל ואשר המפקח הכללי של המשטרה אישר בכתב, כי הוא רכב מבצעי, ועל כל נוסע בו. דהיינו, היום הפטור הוא לאדם המסוים ובאישור או של המפכ"ל או של ראש השב"כ.

אבל יש מצב שמתחלפים וכו'.

כאן ברור שזה צריך להיות בנסיעה מבצעית. השאלה היא רק מי מגדיר את הנסיעה המבצעית, אם זה אלוף פיקוד או אם זה הרמטכ"ל, כי לגבי האחרים זה תמיד ראש המערכת.

יש הבדל בין שוטר בתפקיד לבין שירות ביטחון כללי בתפקיד ולבין ביטחון שוטף של חיילים. זה הבדל עצום. לכן אני הולך לקולא ואני חושב שהפיסקה כפי שמנוסחת כאן היא בסדר גמור. אנחנו יודעים על מה מדובר, שכן לא נוסעים שם עם פונטיאק.

אנחנו נאפשר לרמטכ"ל לקבוע מה הם הצירים שהם בגדר "גדר מערכת". אני לא רוצה שכל אחד יגיד שגדר המערכת עוברת גם בתל אביב.

השאלה אם בתקנות אנחנו רוצים רק לייחד את זה רק לגדר המערכת או לעשות את זה יותר רחב, כפי שמוצע כאן, כלומר בכל נסיעה מבצעית.

נראה לי שמה שמוגדר כאן – נסיעה מבצעית ואישור קצין – זה דבר לגיטימי. זה לא צריך להיות רק בגדר מערכת, כי יש אין סוף דוגמאות של נסיעה על כבישים שהיא בתפקיד ואוי ואבוי אם תהיה חובה של חגירת חגורת בטיחות.

אני מקבל את מה שנאמר, כי ממילא אני סוגר את דרגות החופש בפקודת מטכ"ל פנימית שלנו. הנוסח כאן הוא די כללי ונאמר בו "קצין". זה לא יהיה סתם כל קצין, אלא יהיה מינימום אלוף פיקוד או רמטכ"ל. אלוף הפיקוד יגדיר איזה משימות על ציר המערכת הוא פוטר מחגירת חגורה. האלוף לא יפטור סתם, כי הוא יודע שהנושא הזה חשוב ולכן הוא עצמו יצמצם עוד יותר את דרגות החופש הניתנות בתקנות התעבורה. כלומר, אנחנו נתיר לאלוף פיקוד, על פי פקודת מטכ"ל, להתיר רק על ציר המערכת. גם אם בתקנות התעבורה לא יהיה כתוב ציר המערכת, בפקודת המטכ"ל כן יהיה כתוב.

אם כך אנחנו צריכים לומר: בנסיעה מבצעית בדרך או בציר שנקבעו בפקודות מטכ"ל. פקודות מטכ"ל זה סיווג שמור? לא יכולה להיות בעיה עם ביטחון שדה?

אפשר לכתוב בהתאם לפקודות הצבא.

אני מבקשת להבהיר – בהתאם למוצע, הקצין צריך להגדיר את הנסיעה המבצעית ולא את הציר. עכשיו אתם מדברים על הגדרת הציר ואנחנו צריכים להבין למה הכוונה.

אם אנחנו הולכים לא לעניין הטריטוריאלי, אלא לעניין המהותי, נניח שרוצים להתיר ביהודה ושומרון, שזה בכלל לא גדר מערכת וכו', אבל אם יש חשש מהיתקלות, הקצין רוצה שהחיילים לא יהיו חגורים.

נדמה לי שחוקי מדינת ישראל לא חלים על אזורי איו"ש, ולכן האלוף הוא הריבון ויכול להתיר את זה.

צריך בעצם להגדיר שני דברים: מי מגדיר את הנסיעה המבצעית ומי מגדיר את הציר או את הדרך שבה מתבצעת הנסיעה. ייתכן שזה יתן לנו את הפתרון לעניין. אולי ראוי באמת שבנסיעה מבצעית זה יהיה הקצין המוסמך לכך, כי זה אד הוק.

מדוע לא נכתוב: בנסיעה מבצעית בהתאם לפקודות הצבא? מדוע לא לתת להם את החופש?

אני מסכים. אני בעצם אצטרך להגדיר בדיוק את התנאים.

יש גם עניין של אכיפה. איך שוטר אמור לדעת מה מוגדר בפקודות הצבא?

יש כרטיס עבודה מסודר ובו יהיה כתוב נסיעה מבצעית. צריך לתת אישור ביד, דבר שהוא קצת בעייתי, כי לא כל פעם יכול להיות אישור מראש, אבל בדרך כלל יש כרטיס עבודה.

הדרכים או הצירים יוגדרו תמיד מראש?

כן. יש עם זה אומנם בעיה, אבל הם יוגדרו, כי לעיתים יש מרדף בתוך ציר המערכת, ואז הוא עוזב את ציר המערכת ומתחיל לרדוף אחרי מסתנן. זו עדיין נהיגה מבצעית, אבל לא על ציר המערכת.

יש להניח שהצבא לא מעוניין שבמקרה של תאונה חיילים ייפגעו. לכן הצבא לא יפטור סתם באופן גורף.

בהחלט כך.

לכן אני חוזר להצעתי לא ללכת על ציר, אלא ללכת על ההגדרה כפי שמנוסחת כאן.

נכתוב: בנסיעה מבצעית שאושרה בהתאם לפקודות הצבא.

אין הפניה בפקודת התעבורה או בתקנות לדבר שנקרא "פקודות מטכ"ל".

זה לפי הוראות הצבא כמשמעו בחוק השיפוט הצבאי. אני בעצם מפנה להגדרה סטטוטורית קיימת.

צה"ל הגיע, לפחות כמו שהוא הגדיר בפניי את הדברים, למשהו מאוד מאוד נחוץ, מאוד מוגדר, שהיום זה מבוצע והוא לא רוצה שימשיכו להפר את החוק. בגלל זה גם היתה הדחיפות לאשר את התקנה הזאת היום.

בישיבה הזאת אנחנו מרחיבים את כל הסמכות של צה"ל ובעצם אתם נותנים לצה"ל לא את מה שהוא ביקש, כי צה"ל רוצה בעצם משהו צר ודווקני, ואתם מרחיבים את מה שהוא מבקש – במקום לגדר המערכת לכל נסיעה מבצעית.

אם יש נסיעה מבצעית במקום אחר ובעצם שוטר בנסיעה מבצעית יכול להיות בלי חגורת בטיחות, למה להגביל את הצבא?

החוק מגדיר שהמפכ"ל פוטר והוא גם מגדיר נסיעה מבצעית.

המפכ"ל לא פוטר כל אירוע, אלא באופן כללי.

מפכ"ל פטר בכתב רק אם מוסע עציר או דרוש לחקירה במושב האחורי. הוא לא פטר את הנהג והוא לא פטר את זה שיושב לידו.

האם אנחנו ואתם – המשטרה – יותר אחראים לגורל החיילים מאשר הצבא עצמו?

צה"ל הודיע שהוא זקוק לזה בגדר המערכת בלבד. אתם מתירים כל נסיעה מבצעית.

מאחר שאין לי דמיון כל כך מפותח ואולי מחר תהיה עוד פעם איזושהי דרישה במקום אחר, במקום שיבואו מחר עוד פעם עם תיקון לתקנה, אני מאפשר את זה כבר עכשיו. אני מניח שאם זה בפקודות הצבא זה יישקל לעומק ויחליטו באותם מקרים מאוד מצומצמים, גם לגבי המקרים שלא חשבנו עליהם.

מאחר שבלאו הכי על פקודות הצבא חותם הרמטכ"ל, אני מציעה שיהיה כפי שכתוב כאן: או חייל הנוהג ברכב צבאי בנסיעה מבצעית שהוגדרה ככזו על ידי קצין המוסמך לכך וכל נוסע ברכב זה, ובלבד שהנסיעה היא בדרך או בציר שהוגדרו לכך על ידי ראש המטה הכללי או על ידי מי שהוסמך לכך על ידיו. זאת אומרת שהרמטכ"ל יהיה מוסמך להסמיך את אלופי הפיקוד או אחרים להגדיר את הצירים.

צריך לדעת אם מדובר בנסיעה מבצעית או לא. אנחנו לא מכירים את כל פקודות הצבא ויכול חייל לנסוע ולומר שהוא בנסיעה מבצעית.

אנחנו שומעים שהם נוסעים עם כרטיס עבודה. על הצירים אתם תדעו מראש ועל הנסיעה המבצעית יהיה לו כרטיס.

הגדרת ציר היא קצת בעייתית. אם זה לא ציר המערכת זה קצת בעייתי, כי יכול להיות מצב של מרדף וכו'.

ושם יעמוד השוטר? זה נשמע לי לא הגיוני ולא זה המקרה שצריך להדאיג אתכם. במרדף מבצעי בשולי הדרך או בשדות, לא שם יעמוד השוטר ויבדוק אם יש חגורה או אין.

יש מקרים שקשורים לאימונים של יחידות מיוחדות, שהם אימונים בדגם של אחד לאחד וכד'.

למרות הכל אני מוכן ללכת לנוסח היותר מתירני. אני חושב שלצבא יש אחריות לחיילים ואם חייל נפגע בתאונה אחר כך הם צריכים לשלם וכו'.

בנסיעה מבצעית שאושרה על ידי קצין מוסמך במשימות שהוגדרו בפקודות הצבא כמשמעותם בחוק השיפוט הצבאי.

אנחנו כמובן נצטרך להגדיר אותם בצורה מאוד ברורה.

מי יהיה הקצין המוסמך?

נצטרך להחליט אם זה הרמטכ"ל או אלוף פיקוד.

אני מבקשת שתשלחו לי את הנוסח שאתם מגבשים.

החלטה: תיקון 10 (1) – תיקון תקנה 83ג - אושר.

פיסקה (2): "בפסקה (5), אחרי 'הנוהג במונית' יבוא 'כשיש בה נוסעים'".

הכוונה לכך שגם הנוסע או הנוסעים בנסיעה עירונית יהיו פטורים.

היום יש פטור מחגירת חגורת בטיחות לנוהג במונית והנוסע בה במושב האחורי בדרך עירונית. כאן רוצים להגביל את זה, כדי שזה יחול רק על הנוהג במונית רק כשיש בה נוסעים. כלומר, שנוהג המונית נוסע לבד הוא לא יהיה פטור מחגירת חגורת בטיחות.

מדוע שיהיה פטור כאשר יש נוסעים?

מטעמי ביטחון ולא בטיחות.

גם בדרך בין-עירונית כאשר הוא חגור יכולים להתנפל עליו.

התיקון הזה בעצם אומר שנהג מונית שמסיע נוסעים, כאשר הוא מגיע לתחנה והנוסעים יורדים, הוא צריך לחגור חגורה וכעבור עוד חצי ק"מ כאשר עולים נוסעים, הוא צריך שוב להסיר את החגורה. זה לא הגיוני.

אנחנו מבקשים לתקן. התיקון הוא לא כאשר יש במונית נוסעים, אלא כאשר יש בה נוסע אחד או יותר.

אני מבקש לקבל התייחסות ספציפית של נהגי המוניות לכך.

מאחר שאנחנו למודי ניסיון בבעיה של "נוסע" או "נוסעים", "אוזניה" או "אוזניות", אנחנו מבקשים שפה יהיה רשום: נוסע אחד או יותר, כי אחרי כן בית המשפט מפרש את זה אחרת ואנחנו לא יכולים לאכוף את זה.

לפני כן אני רוצה לשמוע מה אומרים נהגי המוניות על הצורך שגם בעיר יחגרו חגורה. החגורה נועדה להגן על הנהג, ואני מניח שהם צריכים לתמוך בזה בהתלהבות.

לפיכך, אנחנו לא מאשרים עדיין את פסקה (2).

אני מבקש לעבור לתקנה 20 – תיקון תקנה 289: (1) "בכותרת השוליים, במקום 'שנגנב, יצא' יבוא 'שיצא'".

מדובר על שם התקנה. בכותרת השוליים של שם התקנה נכתב: "רכב שנגנב, יצא מכלל שימוש או הוצא מישראל". בקשת השר היא לתקן את כותרת השוליים ולכתוב במקום "שנגנב, יצא" יבוא "שיצא". דהיינו, שכותרת השוליים תהיה: רכב שיצא מכלל שימוש או הוצא מישראל.

המילה "נגנב" לא רלוונטית יותר?

לא, כי יכול להיות שרכב שנגנב כן ממשיכים להשתמש בו. זה למעשה מתקשר עם התקנה הבאה שאותה אנחנו רוצים לתקן לגבי העניין של האגרות.

כותרת השוליים בעצם משמשת רק למקרה של בעיות פרשנות.

אני רוצה להדגיש שזה מתקשר לתקנה 290, לגבי עניין של החזר אגרות, כאשר הרכב נגנב ואז משרד הרישוי מתבקש להחזיר את הפרש האגרה ששולמה.

מה אשם אדם שגנבו לו את הרכב, הוא צריך גם לשלם את האגרה?

זה בדיוק להיפך, מחזירים לו.

שתי התקנות האלה מסדירות את הדרך של ההחזרה, שעד היום היתה מאוד מסובכת ופה אנחנו מפשטים אותה. לכן, היה צריך לשנות את כותרת השוליים בתקנה 289.

אני אקרא את החלקים הרלוונטיים בתקנה 289. כותרת השוליים אומרת על מה דנה התקנה. בתקנה זו יש ארבע תקנות משנה. תקנת משנה (א) "רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק, שנקבע כרכב באובדן גמור או שעומד להישלח לצמיתות אל מחוץ לישראל (להלן בתקנה זו - רכב שיצא מכלל שימוש), חייב בעל הרכב הרשום ברשיון, בעל הרכב על פי כל דין, שמאי הרכב, או מי שהרכב הועבר לו מכוח הסכם מכירה, צו בית משפט או לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, או מכוח פוליסת ביטוח, להודיע על כך לרשות הרישוי בטופס שנקבע, להחזיר לה את רשיון הרכב ולהסיר מהרכב את לוחית הזיהוי". בתקנת משנה (2) בתיקונים המוצעים מוצע: "בתקנת משנה (א), במקום 'בטופס שנקבע' יבוא 'בטופס או באמצעים ממוחשבים שהורתה עליהם רשות הרישוי'".

כאן למעשה יש שיפור השירות לאזרח.

תקנת משנה (ב) אומרת: "נמסרה לרשות הרישוי הודעה כאמור בתקנת משנה (א) - תבטל את רישומו ורשיונו של הרכב". כאן אין שינוי.

את תקנות משנה (ג) ו-(ד) מוצע לבטל לחלוטין.

את התקנות האלה לא צריך יותר, כי הדברים האלה מוסדרים אחר כך בתקנה 290 והטופס או האמצעים הממוחשבים עונים בעצם על שני הדברים האלה.

החלטה: תקנה 20 אושרה.

תקנה 21 היא החלפת תקנה 290. תקנה 21 מסדירה את הטכניקה איך רשות הרישוי מחזירה את הכספים על פי בקשה של מי שמחזיר את הרשיון שלו, בגלל שהרכב יצא מכלל שימוש.

אני לא רואה שבכל המקרים המפורטים כאן יש את העניין של גניבה.

אין צורך בזה, כי חברת הביטוח מודיעה לרשות הרישוי שהרכב איננו והיא פיצתה את בעל הרכב.

אבל מה לגבי החזר האגרה?

האמצעים המשפטיים הם בדרך כלל על ידי חברות הביטוח.

כתוב שאם הוכח להנחת דעתה של הרשות, כי ארע אחד מהמקרים המפורטים להלן – ומפורטים חמישה מקרים – בכל המקרים האלה אין את המקרה של גניבת רכב.

התקנה הזאת היא רטרואקטיבית, כלומר, גם אם הבאת הודעה מאוחרת, הולכים אחורה. השאלה המהותית היא אם נגנב רכב מאדם ויש לו רק ביטוח חובה, האגרה מגיעה לו חזרה. מה הוא עושה במקרה כזה?

את התשובה לכך יש בסעיף 22 שהוא הוספת תקנה 290א (א): "רכב שרשיונו בוטל לפי תקנה 289(א)... או שהוכח להנחת דעתה של רשות הרישוי שהרכב נגנב וטרם הוחזר...".

במקרה הזה הוא פטור מיום הגניבה או מהחודש לאחר מכן?

חודש ימים מיום גניבתו.

החלטה: סעיף 21 אושר.

סעיף 22 – 290א. (א) "רכב שרשיונו בוטל לפי תקנה 289(ב) או הוחזר לרשות הרישוי לפי תקנה 290(ג) לתקופה של חודש לפחות, או שהוכח להנחת דעתה של רשות הרישוי שהרכב נגנב וטרם הוחזר לבעליו הרשום תוך חודש ימים מיום גניבתו – פטור בעליו מתשלום אגרת הרשיון החלה על הרכב". פה צריך להוסיף: החל מיום הגניבה.

יש המשך לכך בתקנה משנה (ב): "שולמה אגרת הרשיון עבור התקופה הפטורה מאגרה כאמור בתקנת משנה (א), זכאי בעל הרכב להחזר האגרה ששילם עבור התקופה האמורה...".

זה לא כך, כי זה חודש אחרי.

החודש מתייחס לכך שהוא צריך להוכיח.

אני קורא מה שכתוב בחוק: רכב שרשיונו בוטל לפי תקנה... או הוחזר ... לתקופה של חודש לפחות או שהונח להנחת דעתה של רשות הרישוי שהרכב נגנב וטרם הוחזר לבעליו תוך חודש ימים מיום גניבתו – פטור בעליו מתשלום אגרה.

צריך לכתוב באופן מפורש: פטור בעל הרשיון החל מיום הגניבה ובלבד שנמסרה הודעה למשטרה.

אני מבין שזה ייכנס לתוקפו תוך חודש, אבל התשלום צריך להיות מיום הגניבה.

יש הבדל בין הביצוע לבין הדין המהותי. צריך לקבוע שאדם שנגנב לו הרכב פטור מיום הגניבה. זה הדין המהותי. עכשיו צריך לדבר על הפרוצדורה.

ההחזר צריך להיות מיום ההודעה למשטרה ולא מיום הגניבה.

זה צריך להיות מהיום שהאדם הודיע ואז מחכים חודש.

אפשר לקבוע: ובלבד שניתנה הודעה למשטרה תוך שלושה ימים מיום הגניבה.

כאשר יש רכב שרשיונו בוטל, יש תאריך ביטול. כאשר מוחזר רשיון לרשות הרישוי, פטורים רק מיום מסירת ההודעה או מהיום שבו חדל השימוש ברכב?

זה מיום מסירת ההודעה.

יש לי עם זה קצת בעיה, כי בתקנה 290(א) נאמר ממתי יש הפסקת שימוש. ב-290(ב) אומרים שאפילו אם מוסרים את ההודעה יותר מאוחר, לוקחים את זה רטרואקטיבית. 290(ג) רק אומר מה צריך לצרף להודעה. כאן אתם מפנים ל-290(ג). כל זה יוצר אצלי אי הבנה.

המועד הקובע במקרים של הפסקת שימוש מרצון צריך להיות מיום מתן ההודעה לרשות הרישוי, כי אני לא יכול לדעת ממתי הוא הפסיק.

ואם הרשות ביטלה לו את הרשיון?

אז אין בעיה, כי זה מאותו יום.

אם כך זה צריך להיות לפי 290(א) או (ב) לפי העניין, אבל בכל מקרה לא לפי 290(ג).

לגבי גניבה צריך לומר: ובלבד שנמסרה הודעה למשטרה תוך שלושה ימים מיום ביצוע הגניבה, ואז הוא יהיה פטור מיום הגניבה.

אנחנו כתבנו: להנחת דעתה של הרשות. מדוע צריך לקבוע שזה יהיה דרך המשטרה, יכולה להיות גם דרך אחרת, כי כך זה נראה יותר נוח בכך שאני נותן לאזרח אפשרויות נוספות, כמו הודעה לחברת הביטוח והחזרת הרשיונות.

אני חושב שיש אינטרס ציבורי שתימסר הודעה למשטרה.

אני לא בטוח, כי יש לא מעט שאומרים למה בכלל צריך להודיע למשטרה, הרי היא ממילא לא עושה שום דבר.

אפשר גם לומר שב-99' המשטרה הורידה את כמות גניבת הרכב מ-47 אלף ל-30 אלף.

לא אמרתי דבר בגנותה של המשטרה, רק אמרתי שיש אנשים שלא יודעים את הסוד הזה ואומרים שאין טעם לרוץ למשטרה.

מה גם שרבים לא יודעים בכלל שמחזירים את אגרת הרישוי.

אני חושב שיש פה בעיה של אתיקה ציבורית של אי הודעה למשטרה. אני לא חושב שזה בסדר, כמו כאלה שאומרים שהם לא יודיעו למשטרה וינהלו משא ומתן עם הגנבים.

כדאי גם לבדוק מדוע הגיעו לזה.

אני סבור שזה צריך להיות מיום ההודעה למשטרה ואם הוא לא הודיע, אז אם זה להנחת דעתה של רשות הרישוי.

ממתי יהיה הפטור?

מיום הגניבה.

זה צריך להיות מיום ההודעה לרשות הרישוי.

זה חייב להיות כך, כי יש כאלה שלא יודעים על הסיפור של ההחזר. לכן הוא יכול להודיע על הגניבה ואחרי חודשיים הוא ישמע מחבר שאפשר לקבל בחזרה את האגרה. לכן זה צריך להיות מיום הגניבה והראיה לכך היא ההודעה במשטרה תוך שלושה ימים.

אני מבקש שזה יהיה מיום ההודעה ולא מיום הגניבה, כי אז יכולים לבוא ולומר שהרכב נגנב לפני חודש או יותר.

ברור שאם הוא הודיע למשטרה שהרכב נגנב לפני שנה, אז סופרים רק שלושה ימים אחורה.

אני חושב שהנוסח צריך להיות כך: מיום הגניבה ובלבד שנמסרה הודעה למשטרה תוך שלושה ימים. הכוונה לכך היא שאם אדם מודיע למשטרה שהרכב שלו נגנב, המועד שיתחילו לחשב ממנו הוא מכסימום שלושה ימים לפני ההודעה ולא חודש לפני.

אם נסעתי לחוץ לארץ וכעבור שבועיים חזרתי וגיליתי שהיא נגנבה, מה אז?

את גם לא יודעת מתי גנבו. לכן זה צריך להיות מיום מסירת ההודעה עד שלושה ימים אחורה ואז לרשות הרישוי אין שיקול דעת. אם הוא אומר שהוא לא הודיע למשטרה ומנמק מדוע, אז זה יהיה להנחת דעתה של הרשות.

אני מבקשת לעבור לתקנת משנה 22(ב) – נניח שרשות הרישוי היא זו שיזמה את ביטול רשיון הרכב, עצם הזכאות שלי להחזר מותנית בזה שאני מגישה בקשה לרשות להחזיר לי ושהגשתי את הבקשה תוך פרק זמן מסוים. בתקנת משנה זו נאמר: "שולמה אגרת הרשיון עבור התקופה הפטורה מאגרה כאמור בתקנת משנה (א), זכאי בעל הרכב להחזר האגרה ששילם עבור התקופה האמורה, ובלבד שהגיש בקשה להחזר כאמור לא יאוחר משנה אחת מהמועד שבו נגנב הרכב או שרשיון הרכב בוטל או הוחזר לפי תקנות 289(ב) ו-290(ג), בהתאמה".

אז שאדם יגיש בקשה, מה הבעיה עם זה?

אם הרשות ביטלה, מדוע הוא צריך להגיש בקשה?

מילא שהוא צריך להגיש בקשה, אבל מדוע מגבילים אותו פה בזמן? אם הוא לא ידע שהוא זכאי להחזר כזה, ואחרי שנתיים נודע לו. מדוע שהוא לא יוכל לקבל את ההחזר?

מדוע שהרשות לא תחזיר מיוזמתה?

קשה לי לתת על כך תשובה.

אני מוכן ללכת לקולא ובלבד שבהודעת הביטול של הרשיון ייאמר הדבר הזה.

נתתי דוגמה ששם זה בוטה במיוחד, אבל אני בעצם מדברת על כל הנסיבות שבהן אדם זכאי להחזר אגרה. אני יכולה להבין את ההיגיון שהרשות כמו כל רשויות המדינה לא יוזמות מעצמן החזרת כספים. ניחא, שתהיה לכך בקשה. לא ברור לי הגבלת פרק הזמן, דהיינו, מדוע רק אם הגשתי את הבקשה תוך שנה, אני זכאית להחזר הזה. מדוע יוצרים כאן חוק התיישנות לנושא הזה?

כמו כן, מדוע במקרה של ביטול על ידי הרשות, הוא צריך להיות גם מוגבל בהגשת בקשה?

אנחנו נלך לקראת הרשות בכך שיהיו חייבים להגיש בקשה, אבל חובה עליכם להודיע עם הביטול שזכות בעל הרכב לבקש את האגרה, ושזה יהיה כתוב באותיות מספיק גדולות. כמו כן אני מציע שההתיישנות תהיה שנתיים.



(חבר הכנסת צבי הנדל מ"מ היו"ר)

זה לא נראה לי וגם לא צריכה להיות התיישנות. אני מציע שאם הרשות אישרה ביטול רשיון בגלל סיבה כלשהי, חייבת בהחזר, בלי שום בקשה.

לא תמיד בעל הרכב הרשום הוא הבעלים בפועל. ישנם מצבים שהרשות תישלח שיקים והם ייפרעו על ידי האדם שהוא בכלל לא בעל הרכב, שהוא לא הבעלים האמיתיים.

אם אדם לא דאג לעשות העברת בעלות, זו הבעיה שלו.

יש בעלות רשומה ולא אחת קורים מצבים שבהם מסיבה טכנית כלשהי לא נקלטה העברת הבעלות. במקרה כזה אני אשלח שיק לאדם, שהכסף בכלל לא מיועד אליו, כי אנחנו מעונינים בעצם שמי ששילם את האגרה, הוא שיקבל את הכסף.

נניח שיש מצב כזה שהרכב רשום על שם צד ג' ואני בעצם בעל הרכב. במקרה כזה אני אגיש בקשה להחזר התשלום, מדוע שיחזירו לי? הרי יאמרו לי שהרכב לא רשום על שמי.

אני מבקש שלישיבה הבאה יגיע מישהו מהגורמים המקצועיים ברשות ויסביר לנו מדוע לא קיימת אפשרות לבקש שהכסף יוחזר אוטומטית.

בינתיים תקנה 22 לא מאושרת.

יש בעיה במקרה כזה אם רישום הבעלות אינו תואם את הבעלים האמיתיים.

יש בעיה גם כאשר יש כמה בעלים ולא יודעים למי להחזיר. אני יכולה להבין את עניין הבקשה.

תקנה 9 – "אחרי תקנה 72 לתקנות העיקריות יבוא 72א "איסור התנעת אוטובוס חונה"- (א) "לא יופעל מנוע של אוטובוס בזמן חניה עד להעלאת הנוסעים באוטובוס אלא כדי למלא אוויר במערכת הפנאומטית שלו".

(ב) "על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר להפעיל מנוע של אוטובוס בזמן חניה למשך 10 דקות לפני העלאת הנוסעים לאוטובוס ובמקומות שאינם בתוך שטחים בנויים ומאוכלסים ושאינם בקטעי דרך שבתים בנויים לצדם".

אתה קראת "ובמקומות". אם היה כתוב באמת "ובמקומות", היו לי שתי נסיבות שונות: או עשר דקות או במקומות שאינם מאוכלסים. אני יכולה לחשוב על נהג אוטובוס אשר מסיע תלמידים לטיול בפארק תמנע, בחמסין אדיר, והוא רוצה לשבת באוטובוס ממוזג כאשר הוא ממתין להם. אם אין לך את ו' החיבור באמצע, אזי מותר לו רק עשר דקות, גם בתמנע.

או במקומות, כדי להבהיר שמדובר כאן על שתי נסיבות שונות.

יכול להיות שאת צודקת, אבל אז זה משנה את הסעיף.

איך אוכפים תקנה כזאת? אם הנהג יאמר שהוא ממלא אוויר במערכת הפנאומטית? אני בהחלט מבין את הבעיה, אבל אני לא מבין את הפתרון.

הכוונה בעצם לכך שאם יש חמישה אוטובוסים במקום מאוכלס ובמשך חצי שעה מדליקים את הרכב עם המזגן, זה פוגע באיכות החיים שם. אנחנו יודעים מה פולט עשן הדיזל, שמרעיל את כל הסביבה. יש בהחלט דרך לאכוף את זה והמשטרה יכולה לומר איך היא עושה את זה.

בדרך כלל זה נובע מתלונת אזרח.

איך אתם מתמודדים אם הנהג יטען שהוא ממלא אוויר במערכת הפנאומטית.

מילוי האוויר הוא עד שבע דקות, וזה הרבה זמן. לא כדאי להגביל את זה בזמן, כי אם יש תקלה וזה לוקח עשר דקות, אז האוטובוס כבר לא יכול לזוז.

תמיד הנהג יוכל לומר שהוא עדיין ממלא לחץ אוויר.

הכוונה היא להתחיל להתמודד עם זה. לדעתי המשטרה תתחיל יחד עם המשרד לאיכות הסביבה לבדוק את זה. היום אין כלום ובזה אנחנו מתחילים במשהו. יכול להיות שיהיו לנו אחר כך תקלות, אבל אפשר יהיה לתקן אחר כך. אנחנו מחכים לתקנה הזאת כבר שנתיים, לכן אני מבקשת להעביר את זה ובעוד שנה נתקדם בדברים יותר מחמירים.

אני חושב שאת תקנת משנה (א) נחיל על שטחים עירוניים מאוכלסים, ומחוץ לעיר לא איכפת לי שהאוטובוס ישאיר את המנוע דולק עם מזגן. נניח שבטיול מסוים החליטו כמה קשישים לא לרדת והם נשארים באוטובוס ורוצים מיזוג אוויר, מה רע בזה?

בחניון במצדה למשל יש 30-40 אוטובוסים פועלים בחניון, כי הנהגים רוצים לשבת בהם לרווחתם, ובינתיים גורמים לזיהום אוויר.

אתה רוצה שנהג כזה יישב בחום של 40 מעלות במשך שעות בלי מזגן?

יש שם חדר ממוזג והם יכולים לשבת בו. אני לא חושב שסביר שנהג כזה יישב באוטובוס פועל במשך שעה וחצי ויותר עד שהנוסעים שלו חוזרים חזרה.

מה יעשה נהג כזה שנוסע בכביש הערבה, הוא עייף ורוצה לנוח, אבל הוא לא יכול לישון בלי מזגן?

אז כתוב שהוא ישים את זה במקום שאינו מאוכלס.

אנחנו מתייחסים לנושא של חנייה, שזה העלאה והורדת נוסעים, פריקה וטעינה. מה קורה כאשר רכב מתקלקל ולצורך התיקון אני נאלץ להפעיל אותו כדי לבצע את התיקון?

אנחנו מאשרים את תקנת משנה (ב) עם הוספת המילה "או". אני חושב שבמונחי עלות תועלת זה לא נורא אם בשטח בלתי מאוכלס, בחום של 40 מעלות, הנהג הזה, כדי לא להיות אחר כך הרוס מהחום ושיעשה תאונה קטלנית, יוכל להפעיל את מנוע האוטובוס. אומנם לא יהיה זיהום אוויר, אבל הם יבלו בבית העלמין. לפיכך בשטח לא בנוי, לא נורא אם האוטובוס יעמוד עם מנוע דולק.

אם מכניסים את המילה "או" זה אומר שגם במקומות שאינם שטחים בנויים מותר להפעיל את האוטובוס למשך עשר דקות.

החלטה: תקנה 9 אושרה עם הוספת המילה "או" בתקנת משנה (ב), לאחר המילים: "לפני העלאת הנוסעים לאוטובוס".

אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.



- - - - - - - -



הישיבה ננעלה בשעה 10:00