פרוטוקולים/כלכלה/1121

5
ועדת הכלכלה – 17.1.2000

פרוטוקולים/כלכלה/1121
ירושלים, כ"ו באב, תש"ס
27 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 62
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ב', י' בשבט התש"ס, 17 בינואר 2000, בשעה 10:30

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז
אברהם הירשזון
אבשלום וילן
אחמד טיבי
יוסף לפיד
נחום לנגנטל
רוני מילוא
ראובן ריבלין
מאיר שטרית
יורי שטרן

נילי רונן, עוזרת מנכ"ל התעשייה והמסחר
עו"ד גבריאל מאיר, משרד התקשורת
דנה גובי, מ"מ מנהל שירות הסרטים, משרד המדע, התרבות והספורט
עו"ד עדנה הראל, היועצת המשפטית, משרד המדע, התרבות והספורט
אלי ניסן, עוזר ליו"ר המועצה לשידורי כבלים
יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה, רשות השידור
מרדכי לוי, סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור
מרסיה צוגמן, הלשכה המשפטית, רשות השידור
עו"ד איילה כהן, דוברת רשות השידור
דליה סיגן, סמנכ"ל טלוויזיה בפועל, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
עו"ד כרמית פנטון, יועצת משפטית, הרשות השנייה
חיים שריר, מפיק ראשי, זכייני ערוץ 2
דורית ענבר, מ"מ יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין
מיכל רפאלי-כדורי, סמנכ"ל DCS, שידורי לווין בע"מ
עדי לוי, מנכ"ל איגוד הבימאים והתסריטאים
דודו דותן, יו"ר אמ"י
דרור מורה, יו"ר איגוד עובדי הקולנוע
יהודה דרורי, מנכ"ל איגוד מקצועות הטלוויזיה
דוד גלנוס, יו"ר איגוד עובדי התקשורת, ההסתדרות הכללית
גלית אבישי, מנכ"ל הרשות להגנת הצרכן
אריאלה רבדל-נדקוב, מנכ"ל המועצה לצרכנות
מיכל כהן, המועצה לצרכנות
תקוה נוימן, איגוד הצרכנים
עו"ד אסתר שטרנבך, חברות הכבלים
תומר עמיר, גורן יועצים
אריה פרינס-כהן, יושב-ראש איגוד מקצועות הטלוויזיה

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ















ס ד ר ה י ו ם

תעשיית הקולנוע והטלוויזיה


תעשיית הקולנוע והטלוויזיה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה.
הנושא שעומד על סדר יומנו היום הוא נושא תעשיית הקולנוע והטלוויזיה. הנושא מגיע לידי דיון בעקבות כמה אירועים כאשר הדבר הראשון הוא חוק ההסדרים שבסעיף 40 בו הקטין את הסכום המוקצה לקולנוע, והנושא השני הוא נושא של פתיחת שוק התקשורת לתחרות והשאלה היא לגבי הפקות המקור בכבלים, והנושא השלישי הוא הקמת הערוץ השלישי שנדון בימים אלה בוועדת הכספים של הכנסת. למה ועדת הכספים עוסקת בהקמת הערוץ השלישי, זו שאלה מעניינת בפני עצמה שעליה אפשר לתהות.

מכל מקום, אנחנו כועדת כלכלה, אם אנחנו מתייחסים לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה לא רק במונח התרבותי של העניין אלא גם כאל תעשייה, זה בתחום סמכותנו ואני לא חושב שאנחנו יכולים לעמוד מנגד ולא לעשות שום דבר.

כרגע אנחנו בדיון ראשוני ונראה איך נוכל לגבש את הדברים.

אני מבקש להתנצל, כי בדרך כלל כשאני נכנס
לישיבת ועדה, בפרט כשאני מדבר, אני נוהג להיות עד סוף הישיבה, אבל אני חייב לעזוב כי אני משתתף בתוכנית טלוויזיה ואצטרך לעזוב את הישיבה לאחר שאומר את דברי.

אני הייתי בין יוזמי חוק הקולנוע וביקשתי שחוק הקולנוע יעבור את כל ארבעת שלבי הקריאות בוועדת החינוך ולא בוועדת הכלכלה, למרות שאני רואה בהחלט חשיבות רבה לדיונים בוועדת הכלכלה וגם הצעה לסדר שהגשתי, כאשר אני ביקשתי להעביר לוועדת הכלכלה, כשהחברים שנמצאים באולם ביקשו להעביר זאת לוועדת החינוך כי היא האחראית על חוק הקולנוע. אני חושב שועדת הכלכלה וועדת החינוך חייבות לתרום לעניין זה. דברים שהיו, כך היו, ודברים שיהיו, הלוואי שלא יהיו.

הקולנוע, ראינו בו נושא ערכי, למרות שהמדינה הגדירה אותו במשך שנים כנושא תעשייתי. הואיל והקולנוע הישראלי לא יכול לפרוץ ימה קדמה אלא במקרים מאוד מיוחדים בגלל קשיי השפה, הואיל וההפקות הישראליות הן הפקות מאוד מצומצמות מבחינת התקציב שלהן, הואיל וההפקות שבתחילת הדרך נעשו על-ידי מפיקים פרטיים ולמעשה נעשות על-ידי מפיק אחד שהוא מדינת ישראל, מהטעם שאין יותר מפיק שיכול להוציא את כספו מבלי לראות תמורה לכך.

כשהקטינו את הסכום בשלושים מיליון, מאיזה
סכום הקטינו?

לא הקטינו משום דבר ותכף אני אסביר לכם. אני
רוצה להסביר לכם את כל הקונספציה. עדיין לא ללכת לכסף אלא לעניין הרעיוני. זאת אומרת, הייתה לנו מלחמה ומאבק עם ממשלת ישראל שראתה בכך נושא שצריך להיות במסגרת משרד המסחר והתעשייה.

בשנת 1992, כאשר מרצ הצטרפה לממשלה, עדיין אדוני היה במרצ, קמה לישראל שרת חינוך שראתה בקולנוע נושא ערכי.

חבר הכנסת ריבלין, אני הייתי במרצ כל עוד שינוי
הייתה חלק מהקונפדרציה של מרצ. מרצ לא הייתה מפלגה אלא הייתה אגד מפלגות. אומרים לי שאני פרשתי ממרצ, אבל אני לא פרשתי ממרצ.

בשנת 1992 נכנסה לתפקיד שרת החינוך שולמית
אלוני והיא החליטה לתמוך בקולנוע. מאותו עת נפל דבר בישראל, כאשר הקולנוע שהיה איזשהו מצע שסמוך אל שולחנו של משרד המסחר והתעשייה, עכשיו לא ראו בו איזה מותג או איזשהו נושא תעשייתי וזאת משום שהקולנוע לא יכול היה להיות במצב שבו הוא נושא תעשייתי וראו בו נושא ערכי. כתוצאה מכניסתו של משרד החינוך לעניין, למעשה תקציב הקולנוע גדל פי שניים. באמת הקולנוע באותן שנים פרץ במובן זה שנעשו הפקות יותר רבות וגם האפשרויות לתקצב סרטים כמפיק יחיד על-ידי הקרן לעידוד קולנוע. נשאלו שם הרבה שאלות והנושאים היו בוויכוחים רבים, אבל בסך הכל לקולנוע לא הייתה עדנה אבל היה לה איזה מושיע, ראו את האור בקצה המנהרה.

כאשר התחילו מערכות הקיצוצים, כמובן שגם הקולנוע התחיל לסבול מעניין זה ועלה הרעיון ללכת ולחוקק חוק קולנוע על-מנת לבוא לקבוע סכום שיהיה סכום קבוע, סכום שעליו אפשר יהיה לבנות, סכום שיהיה אפשר לעשות עליו תוכניות, סכום שאפשר יהיה בו לפתח את ענף הקולנוע על-ידי המפיק היחידי הקיים היום במדינת ישראל והיא ממשלת ישראל.

הרעיון מאחורי חוק הקולנוע היה שיותר לא יהיו קומיסרים לקולנוע, לא יהיו משרדים שברצותו של שר זה או אחר להוסיף – הוא מוסיף, ברצותו לקצץ – מקצץ, הקולנוע אף פעם לא ידע מהו תקציבו לשנה הבאה, אי-אפשר היה לבנות יותר מאשר מן היד אל הפה, והדבר שעמד מאחורי הרעיון של חוק הקולנוע היה הקמת מועצת קולנוע שהיא תתוקצב ישירות על-ידי תקציב המדינה בחוק. במקום לבוא ולקבוע שמדינת ישראל בבסיס התקציב תקציב לקולנוע כך וכך מיליוני שקלים, באו ואמרו שהואיל והערוץ השני, שרוב התמלוגים שהוא מקבל הם כתוצאה מקבלת הזכויות על שידור בטלוויזיה, צריך שחצי מהתמלוגים שהוא משלם למדינת ישראל יהיה מובל בצורה הברורה ביותר לאותו יעד שצריך וזאת על-מנת לא להגביר רק הובלה אלא גם תוכן. כשאנחנו מגיעים היום למאה ערוצי שידור, טוב היה שבמקום שנקנה סרטים במקום זה או אחר, שאנחנו לפחות, אם לא העולם כולו, נוכל להגביר את היצירה הישראלית.

הרעיון בתמיכה בקולנוע הישראלי היה העובדה שהקולנוע הביא הרבה כבוד למדינת ישראל. סרט אחד שזוכה בפסטיבל כזה או אחר, הוא שגריר יותר טוב מכל שגריר אחר לגבי תרבותה, לגבי יכולתה, לגבי אופייה של מדינת ישראל והבעיות הנמצאות בה, על כל הבעיות הכרוכות במדינת ישראל, המדינה של העם היהודי והמדינה האזרחית של יהודים וערבים תוך שיתוף פעולה כאשר היו הרבה סרטים שנגעו בנושאים אלה והם פרצו לארצות העולם והם בהחלט היו גולת כותרת ושם דבר. על כל פנים, הקולנוע, כאשר הוא הצליח, הוא הביא גם כבוד ותפארת למדינת ישראל.

אנחנו באנו ואמרנו שהתמלוגים שמדינת ישראל מקבלת, וכאשר התחלנו את חוק הקולנוע היו התמלוגים בערך כששים מיליון, אמרנו שמחצית מהתמלוגים יינתנו לקולנוע. כתוצאה מהליכי החקיקה במשך שלוש שנים והעברתם בכנסת ברוב יוצא מן הכלל סוחף של 48 חברי כנסת, מהם היו גם 18 חברי כנסת מהקואליציה דאז, אנחנו כופפנו את ראש-הממשלה ואמרנו לו שלמרות ההתייחסות של היוצרים לפעמים בגלל דעותיהם האישיות שהן דעות לגיטימיות, אנחנו לא חושבים שצריך לבוא ולומר שהימין הוא נגד קולנוע והשמאל הוא בעד קולנוע. ממשלת ימין, תחת לחץ אדיר של האומנים והיוצרים שבאו לכאן יום ולילה על-מנת להוביל חוק כל כך צודק, הצליחה להגיע למצב שבו באמת חוק הקולנוע חוקק.

כתוצאה מחוק הקולנוע, בשנת 2000 הוא היה צריך להיות מורץ, הענף היה אמור לקבל שמונים מיליון שקלים משום שהתמלוגים גדלו. להערכתי בשנה הבאה מדובר ב120- מיליון שקלים כי התמלוגים שהמדינה תקבל יעלו על מאתיים מיליון שקלים.

חוק הקולנוע קיצץ את הכנפיים במובן זה שהוא נתן את אותם סכומים, אולי שני מיליון יותר מהסכומים שהיו אמורים להתקבל על-ידי הקומיסרים. כשאני אומר קומיסרים אני מתכוון למשרד החינוך ולמשרד המסחר והתעשייה. זה אומר שהציבור נותן, הריבון נותן לקולנוע את החלק המגיע לו על-מנת שהוא יצור יצירה שלא תהיה נתונה לשום השפעה של איזה אדם שיכול להשפיע על התוכן. לצערנו הרב קוצץ העניין. לצערנו הרב חוק הקולנוע לא שבק חיים אבל הוא בדרך לשבוק חיים. היה רצון לבטל אותו ומשרד האוצר מבקש לבטל אותו. משרד האוצר עדיין רוצה שיהיו קומיסרים לקולנוע.

אני חושב שצריכה לצאת מכאן בת קול – נמצאים כאן חברי כנסת מכל הסיעות – שתבוא ותאמר שחוק הקולנוע הוא דבר ערכי, הוא דבר שאנחנו רואים אותו כשליחות, הוא דבר שאנחנו רואים אותו כצו של הריבון כלפי הממשלה. דעי לך ממשלה, תהא אשר תהא, מכל מפלגה שלא תהא, אנחנו רואים בחוק הקולנוע דבר שאנחנו קבענו אותו ולא ניסוג ממנו ובכלל אין על מה לדבר.

לגבי הכבלים. היום הולכים לעשות חידוש זיכיון שמגלגל כשני מיליארד שקל. בהצעה לסדר יום שהגשתי אמר המוביל הלאומי – המוביל של התקשורת שהוא שר התקשורת – שהוא מתכוון ששמונה-תשעה או עשרה אחוזים מהסכומים שהזכיינים יהיו זכאים להם או יקבלו כתוצאה מהזיכיון שלהם, יובאו ליצירה מקומית. אני מוכרח לומר שלאחרונה אני שומע ברשת ב' כל מיני פרומואים על היצירות. הפרומואים לא מכוונים לקהל הישראלי על-מנת שהוא ישמע שבאמת יש יצירה ישראלית אלא כדי להסביר לממשלה כמה הם עושים למען היצירה הישראלית.

זה אולי גם מאבק נגד הלווין.

לפי דעתי זה מס שפתיים. אולי מתוך שלא לשמה,
יצא לשמה. צריך לאחוז ולתפוס את שר התקשורת על דבריו.

הדבר האחרון שלפי עניות דעתי צריך להיות על סדר היום זה הנושא של התחייבויותיהם של רשות השידור וגם של זכייני הערוץ השני לתמוך, לתרום, לפתח וגם להשקיע ביצירה הישראלית המקורית דבר שהם לא מקיימים הלכה למעשה לפי ההתחייבויות שלהם בהתאם לחוק ובהתאם לזיכיונות שהם קיבלו. גם בעניין זה אני חושב שצריך לעשות בירור ולשאול את כולם מה עשית בשביל היצירה הישראלית.

אני מציע לאומנים לעשות מה שהם עשו כשהיה השלטון הריאקציונרי של הימין. כשהם באו לכאן הם היו מסתכלים אל אברהם הירשזון בעיניים אבל הוא לא יכול היה להסתכל בעיניים כי הוא מראש נמצא במצב נחות שבו כולם חושדים בו שהוא לא מבין את ערך התרבות. אני מציע לכם לעשות זאת גם עם השמאל כי הם מסוגלים להסתכל לכם בעיניים אבל הם גם מסוגלים להרים את הידיים, וכשמרימים את הידיים - חוק הקולנוע הולך לאיבוד.

אני מציע הצעת חוק שמוחקת את התוספת הזאת
ועושה הפוך על הפוך. הממשלה הוסיפה "ובפרט שלא יעלה כך וכך", ואני מציע למחוק את זה ואני מזמין אותך להצטרף אלי.

לפני עשר שנים ניהלתי את האיגוד הארצי לצוותי
טלוויזיה בישראל, אחר-כך עברתי לטלוויזיה בכבלים וליוויתי את חוק הטלוויזיה בכבלים כלוביסט כאשר חבר הכנסת פורז העלה והעביר את החוק ומשם ההכרות שלנו.

לאחרונה ביקשו ממני עובדי הטלוויזיה לקחת את הניהול שלכם כי יש להם בעיה של איחוד כוחות ואני הסכמתי לעשות זאת באופן זמני.

אני רוצה להזכיר לכם שני דברים. אני מאוד שמח שהגדירו את הנושא של הזיכיון כתעשייה כי הטלוויזיה וגם הקולנוע, צריכים לזכור שחוץ מיצירות מקוריות הן תעשיות שמעסיקות הרבה מאוד אנשים וצריכות לתת עבודה לאנשים רבים. כיום בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה ביחד פעילים בארץ, כמו שאנחנו מכירים, קרוב ל3,000- איש, כאשר רק חצי מהם מאוגדים בכל מיני איגודים שונים שהנציגים שלהם נמצאים כאן.

זה לא נתון מדויק.

את הנתון הזה קיבלתי מכל ראשי האיגודים
שקיימים. אני לא מתייחס כאן לנושא של אמ"י אלא אני מדבר על עובדי טלוויזיה ועובדי קולנוע.

אנחנו צריכים לזכור שהפרופורציה היא בערך חמש לאחד מבחינת ההוצאות על הפקות מקוריות בטלוויזיה ובקולנוע כיום, ועיני לא צרה בקולנוע ובחוק הקולנוע אלא להפך, שיקום ושיהיה ושיהיה כמה שיותר. אני רוצה להתייחס רק לנושא הפקות מקור בטלוויזיה.

בסופו של דבר גם סרטי הקולנוע מגיעים
לטלוויזיה.

נכון. בדרך כלל יש גם טשטוש בין אלה שעובדים
היום בקולנוע ובטלוויזיה. הטלוויזיה והקולנוע היום הם די חופפים.

בשעתו, כשהוציאו את המכרזים לטלוויזיה בכבלים, אחד הדברים שהמתחרים היו צריכים להתחרות בהם, וכמשנה למנכ"ל חברת כבל-נט שהתחרתה וזכתה במכרזים אני זוכר, היינו צריכים להציע כמה שעות הפקה מקוריות אנחנו מתחייבים. כל חברה נתנה מספר שעות הפקה מקוריות ענק וזה היה אחד הקריטריונים של ועדת המכרזים לתת לטלוויזיה בכבלים את המכרזים. והנה קרה דבר מעניין. כאשר ועדת הטלוויזיה בכבלים קמה והחברות באו ואמרו שזה קשה מדי, ההצעה שלנו לא הייתה הצעה ריאלית ותורידו לנו את המכסה – הורידו להן את המכסות. זה נגד החוק, זה נגד כל מינהל תקין וצריכים לפתוח ולראות כמה התחייבו לתת, כמה נתנו וכמה מגיע. לפי מה ששמעתי ממישהו באוצר, אם היו מקיימים את מה שהיה צריך להיות, היה היום באוצר סכום של קרוב ל400- מיליון שקלים להפקות מקור בטלוויזיה, וזה סכום גדול מאוד וכדאי לבדוק לאיפה הוא הלך ואיפה הוא נמצא. הם התחייבו לתת סכום מסוים כל שנה להפקות מקור, והסכום הזה לא ניתן.

דבר שני שקרה הוא ששינו את ההגדרות של הפקות מקור. הפקת מקור זה לא עסקת כדור-יד. עם כל הכבוד, אני אוהב כדור-יד, הבן שלי בנבחרת, אבל זה לא הפקת מקור. צריך באיזשהו מקום להגדיר הפקות מקור וצריך לדעת איפה זה נמצא, באיזה צורה ובאיזה יחס.

הדבר השלישי שצריך לעשות הוא למנוע קומיסרים. יכול להיות שצריכה לקום איזושהי ועדה קטנה, לא גדולה, שתחלק את התקציבים האלה להפקות ושזה לא יהיה בידי שר או בידי איזשהו גוף פוליטי. באמת מצטברים כספים אצל הממשלה, כספים שהחברות נותנות והתחייבו לתת והכספים האלה חייבים להיות מוצעים בצורה נכונה. זה לא בסדר שקומיסרים שולטים על זה וצריכה לקום איזושהי ועדה לנושא זה. אחד הדברים שאני מקווה שיתקבל כאן בוועדה, שתצא איזושהי החלטה שתקים ועדה שתדאג לניצול נכון של הכסף שקיים, למצוא אותו ולהוציא אותו בצורה נכונה.

אני יושב ראש אמ"י ורק כדי לסבר את האוזן,
באמ"י חברים נכון להיום 1,680 אומנים. אתמול שמעתי ברדיו את הספורטאים תובעים את שלהם לקראת האולימפיאדה והם אמרו שהפעם הם קיבלו החלטה שאומרת שהם ידאגו שיהיה חוק שכאשר יוצאת משלחת לאולימפיאדה יממנו אותה ולא יצטרכו לחזר על הפתחים. בחודשים האחרונים אני מבלה בכנסת בפגישות רבות ואנחנו מדברים על הצלת חוק הקולנוע וכדי להעביר את רוע הגזרה. היו כאן ימים שיצאנו מכאן בהרגשה מאוד טובה כי נפגשנו עם חברי הכנסת שאמרו לנו בשלבים מסוימים שאנחנו מבזבזים אנרגיה, אנחנו מבזבזים את הדלק לעלות לירושלים כי זה יהיה בסדר ואין לנו מה לדאוג כי הם ימשכו את התיקון הזה והוא לא יעבור. אתם ודאי יודעים מה הייתה תוצאת ההצבעה.

כאחד שמנהל את ענייני אמ"י בדיוק שנה בימים אלה אני בא בתחינה אל חברי הכנסת ואולי אני נותן לכם מטלה שלא חשבתי שמחכה לכם על המפתן. אנחנו בשעת חירום תרבותית. לא היה כדבר הזה. אני יושב באמ"י וכל יום קורס משהו אחר. יום אחד להקת בת-דור נסגרת, יום אחד מאיימים על הסינמטק, יום אחד הקולנוע ויום אחד התיאטרון, וראשי הרשויות משתלחים בנו ומאיימים להחרים אותנו ביום העצמאות. רבותיי, זו שעת חירום תרבותית ולצערי הממשלה שאני בחרתי, חלק מהאנשים שלה, בעיני רבים מאנשינו מצטיירת בימים אלה כממשלה הכי לא תרבותית שעברנו. אנחנו לא יכולים להיפגש, ואם אנחנו נפגשים, פוטרים אותנו בתנועות ידיים מזלזלות, אומרים לנו לא עכשיו כי יש דברים יותר חשובים, כאילו האומנים והיוצרים באים חלילה לפגוע ברעבים או בעניים או בשלום. מי כאומני ישראל איכפת לו ורוצה בשלום ונלחם בעדו? מי כאומני ישראל מעורב במצוקות ובעיות?

טוב שהוועדה שאנחנו יושבים בה היא ועדת הכלכלה כי אני מקווה שועדת הכלכלה תבין שתרבות זה פשוט כמו כלכלה. אנחנו רוצים להקים כאן מדינה שיש לה שלום, יש לה היי-טק וכולם מדברים בעילגות ושומעים רק מוזיקה לועזית? אנשים חייבים להבין שהתפקיד שלנו כאומנים ושלכם כחברי כנסת זה לעמוד כסכר מול התמוטטות נוראית ואובדן צביון.

למה זה קרה השנה?

יש שבר תרבותי. זה באוויר, בהתייחסות, בגישה
וזה עוד לפני התקציב, זה עוד לפני שמחלקים כמה למי.

יש היום משרד תרבות, מה שלא היה בעבר. הוא
בעצם הכתובת שלכם.

למה לא הזמנת את שר התרבות?

מי אמר שהוא לא הוזמן?

על מה הוויכוח? הייתה הצבעה שמית על התקציב,
על ההסתייגות להשאיר את חוק הקולנוע בתוכו, ואתה הצבעת נגד.

אני תקעתי את ועדת הכספים בנושא הזה.

ברגע האמת הצבעת נגד וזה מה שקובע.

אל תעשה דמגוגיה.

הצבעת נגד חוק הקולנוע, נקודה. זה מה שקובע
וכל היתר קשקושים.

בקדנציה הקודמת חוק הקולנוע עמד על השולחן
והממשלה התנגדה, אבל אנחנו העברנו אותו למרות התנגדות הממשלה כי חשבנו שזה נכון להעביר אותו. עכשיו אתם הצבעתם נגד.

אנחנו נמצאים כאן כדי לבדוק את הדברים ואיך
ניתן לשפר. אם נתארגן כולנו ונחליט שאנחנו מוכנים להילחם על זה כי זה חשוב לנו, גם הקואליציה וגם האופוזיציה, אפשר לעשות את זה. כבר היו קואליציות בכנסת שחצו גבולות ומפלגות.

בביקור הראשון שלי בכנסת, כשפעם ראשונה
הוזמנתי, הסתכלתי על חברי הכנסת שהיו ואמרתי להם שהחלום שלי כאב לילדים, כאזרח, כאיש שעוסק בתרבות והיושב-ראש אמ"י שלא יהיה לובי תרבותי של כמה חברי כנסת שמצטלמים וזה משהו מאוד פיקנטי, אלא כאן יש לכם הזדמנות להקים לובי תרבותי מקיר אל קיר. קשה לי להאמין שהתרבות צריכה לפלג את חבר הכנסת טיבי או שטרית או וילן. זאת אומרת, לכולם יש עניין שהארץ הזאת תשמור על הצביון התרבותי שלה ולכם יש תפקיד להיות סכר. אני מעיד כאדם שרואה את הנתונים שההתמוטטות היא מוחלטת.

תסביר לי מה קרה השנה.

קרו השנה כמה דברים. קודם כל, המיתון אכל כל
חלקה טובה. שנית, נפתחו השמיים. אני זוכר שלפני עשר שנים כשאמרו שייפתחו השמים, זה נשמע כמשהו מאוד מבטיח שאומר שיהיו ערוצים שונים בטלוויזיה, אבל זה הפך לדבר איום. זאת אומרת, הכבלים לא מייצרים יצירה מקורית דיה, הערוץ השני לא בדיוק. זאת אומרת, כל מה שחלמנו לא בדיוק קורה ועכשיו הלווין מאיים עלינו ומרחף מעלינו. אני לא מבין למה צריך להתפתל ולהתנצל בכל מה שקשור ביצירה מקורית, ולא משנה איפה היא, אם היא בערוץ הראשון, או בערוץ השני, או בכבלים, או בלווין. אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, שלא ייווצר מצב שבעוד חמש שנים יגידו איפה הייתם. כולם מדברים על הלווין כאיזו בשורה מאוד גדולה. מי שיודע מה שהלווין משדר, הוא משדר ערוצים תורכיים, יוונים, ספרדים וגם פורנוגרפיה.

סליחה, אתה כנראה לא יודע מה זה לווין.

אז יהיה ערוץ ספורט, אבל יש לנו כבר ערוץ
ספורט. הלווין בינתיים לא נפגש אתנו והציע לנו לעשות דרמות. אל תביני אותי לא נכון, כי אני בעד לווין. אני לא רוצה שיהיה מצב שכל אחד יבוא ויתבע את ליטרת הבשר שלו, הערוץ הראשון את שלו, ואת את של הלווין. אנחנו תובעים תרבות ישראלית.

גברת רפאלי-כדורי, הריב שלכם עם הכבלים הוא
האם הם גנבו לכם את החוזה עם המייג'ור על חומר קנוי או שתהיה לכם נגישות לחומר הזה. אנחנו לא שומעים מכם שום דבר בעניין היצירה המקורית. בינתיים אתם רבים עם הכבלים על קניית החומר.

הלוואי והלווין ייתן לנו שידורים בעברית שישודרו
בכל רחבי העולם. אני אברך אותם. כדי שהלווין ישדר תוכן עברי, זה התפקיד שלכם. יש איזו קלות שמחלקים את הזיכיונות וההיתרים ולא עומדים על המשמר והשאלה היא איך לשמור. אנחנו מאוד מתלבטים בפורום היוצרים ולפעמים אנחנו עומדים חסרי אונים כי אין לנו כתובת ואיננו יודעים עם מי לדבר. היו אנשים שאמרו לי שחבל על הזמן שלי כי לא יצא כלום ורק ישמעו אותנו, אבל אני אמרתי שלא, אנחנו נעלה לירושלים ונגיד שזה לא רק עניין שלנו אלא זה גם עניין שלכם. יש הזדמנות להיות סכר, הזדמנות היסטורית ממש כי אחרת בעוד חמש שנים נהיה משהו אחר.

זה ברור לגמרי שאם לא תהיה רגולציה, לא תהיה
יצירה מקורית.

אני חושב שאתם ככנסת צריכים להכניס סדר
בבלגן ואכן יש בלגן.

לא התכוונתי לדבר, אבל אני לא יכולה לשתוק
אחרי הדברים שנאמרו שלדעתי יש בהם גם מידה של – אני לא רוצה לומר בורות – אי-ידיעה של מה זה לווין.

זה לא שייך כי אנחנו לא דנים בלווין.

אני חושבת שרק מריח התחרות התחילו לדבר
כאן על הפקה מקורית.

ריח התחרות גרם לנסוע לאמריקה לקנות שם
סדרות.

סביב עלייתו של הלווין, שעדיין לא עלה, ולכן אני
מתפלאת שמר דותן יודע כבר לחלק לו מחמאות, כל מה שיקרה פה, המחויבויות שיוכפלו ויושלשו על חברות הכבלים לא היו קורות – ואני באה משם ואני יודעת על מה מדובר – לולא היה הלווין. גם ללווין יש כרגע מחויבויות ובצנרת יש עוד מחויבויות הרבה יותר גדולות. אפילו אנחנו לא לגמרי יודעים מה העתיד צופה לנו בנושא של הפקות מקור ואנחנו בנפש חפצה מוכנים לשמוע. אנחנו נדון עם הגוף המפקח כשנעלה לשידור, אבל אי-אפשר לומר את הדברים האלה בטרם עלינו. עם כל הכבוד, ארגוני האומנים הולכים לקבל הרבה כסף מעלייתנו, אנחנו כבר בקשר עם כל הארגונים, כולל עם אמ"י, ואני מבקשת בבקשה לתת לנו את הקרדיט.

לפגישה אחת לא הזמנתם אותי.

למה אני צריכה להזמין אותך?

את אומרת שאת בקשר עם אמ"י אבל מכתב אחד
לא שלחת, העתק של מכתב לא שלחת. על מה את מדברת?

קודם כל, תיקון טעות קטנה. זכייני ערוץ 2
מחויבים היום בארבעים אחוז הפקת מקור לא כולל ספורט וענייני היום. זאת אומרת, להערכתי אנחנו עושים היום ששים או שבעים אחוז הפקת מקור. אני מזכיר למשל את "טירונות". אנחנו מדברים על מי היום מחזיק את הפקות המקור בארץ, ואני רוצה להזכיר שאנחנו בשנה שעברה השקענו בארבעה סרטי קולנוע ישראלים וזה אומר, אם אנחנו מכפילים את זה בשלושת הזכיינים, אנחנו אלה שמחזיקים את העסק היום. קראתי אתמול בעיתון שמישהו הציע שלפחות שליש מכל השידורים בכל ערוץ חדש שקם יהיו הפקות מקור. זה אומר שנצטרך להוריד את הכמות ואנחנו כבר היום בארבעים אחוז.

אחד הבמאים בערוץ השלישי אמר שהערוץ השני
קונה סרטים דקומנטריים ואחרים ממפיקים, אבל הבעיה היא שהוא קונה אותם במחיר כזה שהבמאי והמפיק מפסידים כסף.

זה ויכוח שונה. אין ספק שיש קצת פגיעה באנשים
האלה. אני שימשתי כיושב-ראש איגוד המפיקים ואני מוכרח לומר שבכל השנים התבלבלנו כי תמיד לפני בחירות חשבנו שיהיה מהפך כזה או אחר. לקחנו מדינה כמו צרפת שדואגת לשפה שלה ויצאנו מתוך הנחה שתקום ממשלה נניח ימנית עם מפלגות יותר דתיות, אז תהיה תמיכה יותר גדולה בשפה העברית, אבל זה לא קרה. אז קמה ממשלה פוליטית בכיוון השני וזה שוב לא קרה.

נשאלנו למה זה קרה דווקא השנה ואני רוצה לומר שזה לא דווקא בגלל השמים הפתוחים. חוק הקולנוע ומה שעשו ממנו, שגם ציבורית מאוד תמוה ההליך החקיקתי הזה, זה איזשהו שבר מול איזושהי תקווה שסוף סוף גם מול הטענות נגד הערוץ השני והגופים האחרים, נגד כל התוכניות שכביכול הן פחות מכובדות והצורך להפיק הפקות מקור דרמטיות וכולי שהן קצת יותר יקרות, גם מול הצורך הזה שתהיה איזושהי חקיקה שתעשה סוף סוף איזשהו סדר בעניין הזה. אני מדבר לא רק על חקיקה בעניין הקולנוע אלא גם בעניין הגופים החדשים כאשר החקיקה תיתן איזשהו מקום ברור ולא נתון לכל מיני שינויים של תקציב וכל מיני עניינים פוליטיים כאלה ואחרים כשכל הזמן פוגעים בתקציבים האלה. העסק הזה לא מתרומם.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שבעניין הזה של השמים הפתוחים – אין לי שום דבר נגד מה שאמרה מיכל – אין שום ספק שהולכות להיות המון שעות לא בבשפה העברית בעוד שאנחנו מוכרחים לשמור על השפה העברית. אני לא מדבר על כך ששמונים אחוז משידורי ערוץ 2 משודרים בעברית, כל הפריים טיים – למעט לפעמים חצי שעה מאוחר בערב – משודר בעברית וזה נעשה בצורה וולנטרית כי אף אחד לא מכריח אותנו לעשות זאת. מוכרחים לשמור על הדבר הזה, גם על חוק הקולנוע וגם כל הרגולציה סביב כל ערוץ חדש שקם.

אני מהנהלת איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה.
אני רוצה להצטרף לדבריו של דודו דותן בנושא התרבותי. אני חושב שהדוגמה הכי ברורה למה הציבור מעדיף זה להסתכל בטבלת הרייטינג שמתפרסמת כל יום ששי בעיתונים ובה רואים שהציבור מעדיף חד-משמעית תרבות עברית. כלומר, התוכניות הנצפות ביותר הן התוכניות שדוברות עברית.

מה שקורה כיום, בתקופת הממשלה הנוכחית, זאת פשוט פשיטת רגל תרבותית שאין דומה לה בכל מקום אחר. אני מייצג ציבור עובדים שכל פעם בא מולי ושואל אותי מה קורה. אמרו שתהיה תרבות, אמרו שיהיו הפקות מקור, אמרו שתהיה יצירה עברית מקורית ושנוכל סוף כל סוף להרים את הראש, ויושב כאן באמת חבר כנסת שהצביע נגד. אני עמדתי בשבת בהפגנה מול יוסי שריד ואמרנו לו שהוא התחייב לפני הבחירות שהוא ישקיע בתרבות ישראלית ובתרבות עברית, הם תמכו בחוק הקולנוע, אבל פתאום בא חוק הקולנוע ועלה להצבעה ואנחנו רואים את חברי הכנסת של מרצ – שזה הדבר שהכי חורה לנו – פוגעים פגיעה אנושה בתרבות העברית.

יוסי שריד הוא אמנם שר החינוך, אבל לדעתי חינוך הוא לא רק חינוך למתמטיקה, לעברית נכונה אלא החינוך מתבטא גם במה הילד שלי מקבל בבית בערוצים השונים וכרגע הוא מקבל בערוצים את בברלי הילס, את אנטונלה, הוא מקבל 2,500 שעות דרמה אנגלית. אמרו קודם שהכבלים נניח משדרים בשנה יצירה מקורית, אבל מדובר על בסך הכל חמש או שש שעות של דרמה בודדת.

חמש שעות של דרמה בשנה, 22 שעות של דרמה
סדרתית בשנה ועשר שעות של קולנוע דקומנטרי שהיה השנה.

אבל משדרים חמישים שעות של פרומו.

כרגע רוצים להאריך את הזיכיון של אותן חברות
כבלים שבראשן עומדים אנשים עניים מאוד שאנחנו מכירים אותם, כולם רעבים ללחם, והם רוצים שהמדינה תיתן להם אישור להדפיס עוד כסף. כששואלים אותם במה הם יכולים להתחייב לגבי יצירה מקורית, הם אומרים שכרגע יצירה מקורית לא מעניינת אותם וכי אנחנו צריכים לפנות לגורמים כמו שר התקשורת שידברו אתנו.

אני רוצה לציין כאן לטובה את הערוץ השני למרות שלפני שנה הייתה לנו מלחמה אתו בנוגע להפקות מקור. כרגע כל התעשייה שלנו מתקיימת בזכותו. אם הערוץ השני היה מקצץ את הפקות המקור שלו, הרבה מאוד אנשים מהתעשייה שלי היו רעבים ללחם. אני חושב שהגיע הזמן שחברי הכנסת יתנו את דעתם לנושא הזה, יפעלו כדי לאכוף על הזכיינים את מה שיש בסמכותם וזה כולל את חוק הקולנוע. יש 400 מיליון שקל שיושבים כרגע במשרד האוצר, כסף שהזכיינים היפנו כדי שיתמכו בקולנוע, אבל הכסף הזה נמצא באוצר, אף אחד לא מדבר עליו והוא נעלם כאילו הוא לא קיים וזה כסף שיכול לספק תרבות עברית ותרבות מקורית.

את הנושא הזה החזרתי בעזרתך לסדר יומה של
הכנסת. מה שקרה הוא שכמעט בהיחבא פגעו פגיעה קשה מאוד בתעשיית הקולנוע, תוך כדי דיון על חוק ההסדרים שיש בו אלף סעיפים שאין להם שום קשר אחד עם השני. הפגיעה בלטה מפני שהיה סכום מדויק, מפני שבאותה הזדמנות החליטו להעביר סכום של 51 מיליון שקלים ל-ש"ס חמישים מיליון שקל לכיסוי מעיין החינוך התורני ומהקולנוע לקחו חמישים מיליון שקל. היה ברור מאוד שמה שקרה הוא שישבו ואמרו שאם אנחנו – שר החינוך – הבטחנו ל-ש"ס 51 מיליון שקל, מאין לוקחים את זה? ואז אמרו שאפשר לקחת חמישים מיליון שקל מהקולנוע. העובדה שהיה הצירוף הזה, בעיני זה הגשים את הטיעון שלי שמוכרים את התרבות, את הישראליות, את העתיד שלנו בתחום האומנות לגטואיזציה פונדמנטליסטית שחורה של המדינה הזו. זה לא רק עניין תרבותי, זה לא רק עניין תעשייתי אלא זה עניין בסיסי של אופייה ועתידה של מדינת ישראל.

לכן המאבק שלכם הוא מאבק הרבה מעבר לתעסוקה, נגד אבטלה ונגד פגיעה, אלא המאבק שלכם בעיני הוא המאבק נגד אופייה של המדינה הזאת.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש פה חובה קדושה – ולא במקרה אני משתמש בביטוי קדושה – להירתם לעזרה של ענף הקולנוע במאבק לשמר כמה שאפשר ממה שאנחנו רואים כלהיות ישראלי, כי אחרת הילדים שלנו יחויבו לגדל זקנים ופיאות וייאסר עליהם לראות קולנוע וטלוויזיה, ואז לאן אנחנו מגיעים?

אני רואה פה את הצעתו של חבר הכנסת יורי שטרן למחוק מהחוק את הסעיף שמגביל, ואני רוצה לומר כי ההפרש בין השלושים מיליון שקלים לבין השמונים מיליון שקל זה הפרש בין חמישה-ששה סרטים די אומללים ודי עלובים מבחינת היכולת הביצועית לשנה לבין תעשיית סרטים פורחת.

כמי שהיה שותף להקמת הכבלים בארץ, אני זוכר כיצד בהתחלה נבהלו מהמטרות של עשיית דרמות לצפייה ואחר-כך גילו שמבחינת הצפייה זה הדבר הכי פופולרי וכדאי למרות שזה עולה הרבה יותר כסף מאשר לקנות סרט מוכן. תוך חצי שנה אפשר לקנות מאה סרטים באותו מחיר בו אתה מפיק שני סרטים.

אני אומר לכם שיש לנו חובה להירתם לעסק הזה ולעזור להם כי מה שהם עושים זה חשוב לנו לא רק בגללם אלא בגלל אופייה של המדינה הזאת, ואני מקווה שנוכל לעשות דבר.

אני רוצה להתחיל מהסוף ולהציע הצעה מעשית.
אני מציע, כדי לקדם מחדש את העניין הזה ולשים אותו על השולחן, שתגיש בשם הוועדה את חוק הקולנוע כפי שהוא היה. אם חבר כנסת מגיש לבד, צריך לחכות 45 ימים כדי לעבור קריאה טרומית. אם מגישים בשם ועדה, אנחנו מגישים ישר לקריאה ראשונה.

לא. רק ועדת החוקה יכולה לעשות את זה. ועדת
החוקה יכולה כי היא נחשבת לאסיפה מכוננת, אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת.

אני מצר על כך.
מה שקרה בתחום חוק הקולנוע בולט בצורה קיצונית לרעתה של הממשלה הנוכחית ומי שהתיימרו להיות חסידי התרבות. זה לא דבר שנבלע מתחת לשולחן. כמי שריכז את האופוזיציה, ואתה יודע את זה, אני דאגתי להביא את זה להצבעה שמית כדי להבליט את זה, כדי שחברי הכנסת ידעו בדיוק על מה הם מצביעים. לצערי זה לא עזר.

אני אומר לכם כשר אוצר לשעבר שאין שום הצדקה לקיצוץ חמישים מיליון שקל מחוק הקולנוע. אני יכול להראות לכם שבתקציב המדינה היום, אותו תקציב שמאושר על-ידכם, יש רזרבות שעדיין קיימות בסכום של מאות מיליוני שקלים. זאת אומרת, אילו היה שר אוצר שהיה איכפת לו והיה נאמן למחויבות של הממשלה הזאת או שר חינוך שאיכפת לו ונאמן, היה מציב כמו ש-ש"ס הציבה תנאי שאם לא תיתנו – לא נצביע. אם שר החינוך היה קם ואומר שאם לא תיתנו לתרבות ולקולנוע, אנחנו לא נצביע, תאמין לי שהיה כסף לקולנוע. אני אומר ששר האוצר עצמו לא היה צריך לתת יד למהלך הזה כי אין לזה שום הצדקה כלכלית ושום נימוק.

אגב, לזכותו של שר החינוך ייאמר – בניגוד למה שאמר חבר הכנסת לפיד – שהוא לא החליט לקחת את הכסף אחרי שהחליטו לתת כסף ל-ש"ס. ההחלטה על חוק ההסדרים נעשתה עוד הרבה לפני הדיון עם ש"ס. ההחלטה להרוס את חוק הקולנוע נעשתה כבר בחוק ההסדרים שהוגש לכנסת, עוד הרבה לפני המשא ומתן עם ש"ס. מלכתחילה הייתה החלטה של האוצר, או של מי שאחראי לכך, לקצץ את התקציב הזה. הממשלה הצביעה בעד חוק ההסדרים ושם היה הכשל הראשון של שר החינוך ושל אחרים שבממשלה לא הצביעו נגד התקציב ולא העמידו את זה כתנאי לאישור התקציב. זה היה הכישלון שלהם. אני ראיתי עכשיו כשרצו להילחם בדבר לא נכון ולא צודק, בנגיד, איך נלחמו בממשלה. את המלחמה הזו היו צריכים לעשות בנושא התרבות.

אני רואה את הפאזל שמצטרף לתמונה שלמה כאשר לצערי הרב יש פגיעה בחוק הנוער, תוסיפו לזה את העניין של ביטול בחינות הבגרות באזרחות והיסטוריה, שגם זו בעיני פגיעה די חמורה בתרבות, תוסיפו לזה את העובדה שבשבוע שעבר מרצ הצביעה נגד החוק של חיוב לחינוך לדמוקרטיה ואזרחות שגם זה פגיעה בתרבות. אני לא יכול להבין את הקו. תמיד ראיתי את עצמי שייך למפלגה שבעיני הציבור היא תמיד אנטי תרבותית ולא נחשבת לתומכת בתרבות, אבל ראיתי את האומנים ואת הכינוס האחרון של הקולנוע שבו תקפו את ביבי בצורה כל כך גסה ותמכו בממשלה החדשה וציפיתי שהממשלה שתיבחר תיתן תשובה אמיתית לתרבות, תגדיל את תקציבי התרבות, תיתן תשובה אמיתית למה שנלחמו עליו, ובעיני מוזר מאוד מה שקורה.

אני מוכרח לומר שאני גאה להיות בצד שתומך בתרבות ותמיד תמכתי בה. לשמחתי הייתי ראש הקואליציה כשהעברנו את חוק הקולנוע ונתתי החלטה לקואליציה לתמוך בחוק נגד עמדת הממשלה כי חשבתי שזה נכון וראוי, ואכן תמכתי בו. בהיותי בכנסת הרבה מאוד שנים, בנושאים מאוד קריטיים – שהבולט ביניהם זה הסכם השלום עם אוסלו – הצבעתי נגד עמדת המפלגה שלי ולא חשוב מה זה היה עולה לי, כי חשבתי שזה לגופו של עניין וזה דבר שלא יכול לעבור לסדר היום. אני חושב שאתם הייתם צריכים לעשות אותו הדבר עם החוק הזה. אל תהיו אוטומטים אלא תצביעו לפעמים גם נגד הממשלה שזה לא מזיק לאף אחד אלא רק מועיל.

הבעיה היא שמכניסים פוליטיקה מכל הכיוונים
ומכל הסוגים ובסופו של דבר העניין עצמו לא מתקדם. אני מעריך מאוד את חבר הכנסת שטרית, גם את עמדותיו ואת אומץ לבו הפוליטי. מה שעשה פה יוסף לפיד, הוא עשה כאן דמגוגיה בגרוש כאשר קשר בין הסכם פוליטי עם ש"ס לבין חוק הקולנוע. אני לא שמעתי מחבר הכנסת לפיד שיש הסכמי שלום וחבר הכנסת לפיד נמנע בהצבעה. לא שמעתי מחבר הכנסת עמדה ברורה לגבי עמדתו בנושא השלום עם סוריה והדברים קשורים. אפשר לעשות פוליטיקה על כל דבר ובצורה כזאת לא לקדם את העניין.

אתה לא חושב שסיעה אופוזיציונית שנמנעת זה
לא מחווה מספיק טובה?

אני חושב שבנושא השלום אתם צריכים להצביע
לפי עמדתכם ולא לתת פוליטיקה בגרוש.
לגופו של עניין. מי שפה חסם את העסק היה האוצר וצודק חבר הכנסת שטרית בדבריו. גם אני עשיתי את הקרב על חוק הקולנוע, ואתה יודע שעצרנו את ההצבעות בכמעט שלוש שעות בוועדת הכספים וחלק היה מול שר האוצר. עמדתי מול שר האוצר ואמרתי לו שאם הוא לא יוסיף לחוק הקולנוע וכולי, לא נצביע בעד.

התניות של חברי קואליציה הן בערבות מוגבל מאוד ובואו ניפרד מההצגות ונבין פעם אחת. הוא התחייב אז שהוא מוסיף 25 אחוז ריאלית על תקציבי 1999 לקולנוע. לא מספיק, לא היה צריך לאשר את החוק, ומאיר שטרית צודק. חמישים מיליון שקל זה לא הסיפור, אבל זאת הייתה ההחלטה וכך הופעל המכבש. גם התרגיל הפרלמנטרי היפה שעשה חבר הכנסת שטרית, נניח שהוא היה מקבל רוב באותה הצבעה, זה היה חוזר אוטומטית לוועדת הכספים ובוועדת הכספים – גם בהתנגדות של נציגי מרצ – היה לזה רוב לעבור, זה היה חוזר למליאה והיה מסתיים בדיוק באותה תוצאה כשזה היה עובר במליאה. לכן אני אומר שהכל הצגה.

אל תהיה בטוח שזה עובר לוועדה, כי בכל-זאת יש
קצת בושה גם לחברי הכנסת.

אנחנו נאבקנו על חמישים מיליון שקלים תוספת
לחינוך המיוחד וגם בחינוך המיוחד נפלנו ושם המקרים לא פחות קשים מאשר חוק הקולנוע. עמדנו מול אוצר עיקש שבדברים האלה לא מוכן.

העובדה שחבר הכנסת שטרית תומך בנגיד, זאת זכותו, אבל יש מצב ששלוש שנים לא מצליחים לצאת ממיתון. אומר כאן דודו דותן שעובדה שהאומנים היום לא מצליחים להתקיים ואנשים כרגע לא מוציאים כסף על תרבות. כל זה קשור במכלול.

לא הייתי מציע לעשות כאן מבחני אהדה לתרבות. אני שמח שפתאום מהליכוד יוצאת בשורה, זה ממש בבחינת חזון אחרית הימים.

הם העבירו את חוק הקולנוע.

אני אומר לזכותם.

גם כשעבר חוק הקולנוע בזמנו, האוצר הביע
התנגדות נמרצת ואני שלחתי אותם לכל הרוחות. אמרתי שאני לא רוצה לשמוע ושזה יעבור.

מניסיוני הקצר בכנסת אני רואה ששרי האוצר
מתחלפים, פקידי האוצר נשארים ואני רואה אצל מי הכוח.

כבוד היושב-ראש, אני חושב שצריך להמשיך לבנות את הקואליציה מקיר אל קיר, ללא הבדל מפלגות, כדי לקדם את הנושא הזה.

אני כמעט שלושים שנה בנושא השלום ועברנו ראשי ממשלות קשים ועברנו ממשלות ימין קשות ובסופו של דבר התהליך התקדם כך שלא ניתן לעצור אותו. במובן הזה, מול היצף שהולך להיות כאן בשפעת הערוצים, הוויכוח הזה הוא ויכוח עקרוני ממדרגה ראשונה. היוצרים מציגים את זה כפרנסה ל6,000- איש, אבל הנושא הוא – כמו שדודו דותן הציג אותו – יותר רחב מהפרנסה ל6,000- איש אלא זה פרצופה התרבותי והרוחני של מדינת ישראל. לכן בהקשר הזה צריך לנהל את הדיאלוג.

אני בהחלט חושב שמאיר שטרית, ראובן ריבלין, לימור לבנת וכל אותם אנשים בליכוד שמובילים את התפיסה הזאת, הם שותפים מלאים לנושא הזה. לכן פה הבעיה היא איך אנחנו בכנסת מגבשים קואליציה מקיר אל קיר. הפסדנו בקרב אחד, אבל עדיין לא במערכה וצריך להמשיך את זה. אני רוצה לומר לכם שהטלפונים שאתם עושים ערב ערב וכל פעם אני מדבר עם מישהו אחר, הם לא לטובת העניין משום שיש משחק פוליטי שנגמר בסיבוב אחד וממשיך סיבוב הבא. תאמין לי שאין החלטה על הנגיד שמשפיעה בסופו של דבר על מצב כלכלי כמו ההחלטה הזאת. אני חלוק עם חבר הכנסת פורז שאני מניח שהוא תמך ואילו אני מתנגד. הסיבוב הזה נגמר והולכים הלאה.

אתה מדבר באופן ערטילאי משום שאיש לא שואל
אותי אם אני בעד הנגיד או לא. במקרה אני בעד.

הערכתי שזו עמדתך.
הבעיה היא איך מייצרים חזית, איך קודם כל את השבעה וחצי מיליון שהובטחו על-ידי שר האוצר מביאים עכשיו, ואיך מקדמים את הסיבוב הבא. אני מניח שבסופו של דבר זו שאלה של זמן והמאבק הזה צריך להצליח כי קיימת האלטרנטיבה של מה שקורה פה, ואני לא יודע למה תקפו את הסרטים התורכיים. אני צרכן קטן יחסית של כבלים משום שאני בביתי לא מחובר אליהם, אבל מהקצת שאני רואה במקומות אחרים, ברור שככל שמספר הערוצים עולה, סך הכל הרמה יורדת. בעולם המערבי יש תרבות טלוויזיה שמשטיחה את השפה ומשטיחה את הכל ואנחנו מכירים את זה כאשר אל מול זה אין לה ברירה אלא לבנות אלטרנטיבה.

היתרון שלי מול כמה חברי כנסת שהתבטאו קודם
הוא שאני לא צריך להתנצל ולהגיד שחושבים עלי ועל האנשים שאני מייצג כאנשים שאינם שוחרי תרבות, תומכי התרבות ויוצרי התרבות.

הבעיה היא בכך שהקיצוץ הוא לא רק בקולנוע אלא הוא בכלל בסך תקציבי התרבות, בין שליש לארבעים אחוז, ואני מתכוון לכל תקציבי התרבות כמו ההקצבות לספריות וכולי כאשר השנה קוצץ בכל. לכן גם מצבם של אנשי הקולנוע ואנשי האומנות יהיה קשה. הוויכוח הוא בסך הכל על היכולת שלנו להישאר כמדינה בעלת איזשהו משקל תרבותי בפסיפס העולמי או הפיכתנו לפרובינציה מוחלטת. גם כך במידה רבה אנחנו מידרדרים למרות שמבחינת היכולות אנחנו בוודאי לא מדינה קטנה ביכולות התרבותיות שלנו. לכן זה קרב מאוד מאוד משמעותי.

בשלב הזה שאנחנו כבר מתקרבים לסיכומים ולהחלטות אני רוצה להציע מספר דברים.

הוזכרו כאן סכומים שהיו אמורים להיכנס להפקות מקוריות. לפי כל הנהלים ותנאי הזיכיונות בכבלים ובערוץ השני, אני מבקש ממך כיושב-ראש הוועדה לפנות בשמנו לאוצר ולבקש הסברים דחופים איפה הכספים האלה, היכן הושקעו, מי מנהל אותם, מה הנוהל, באיזה סעיף תקציבי הם רשומים וכולי. הרושם שנוצר הוא של הפקרות מוחלטת כאשר דבר אחד על הנייר ומשהו אחר לגמרי קורה בשטח.

לפי מה שנראה כאן הוועדה כמובן תדרוש מהממשלה לשנות ולחזור בה ואני מקווה שגם הצעת החוק שלי שעושה הפוך על הפוך ומבטלת את התיקון הממשלתי תעשה את שלה. אני רואה בהצעה הזו הזדמנות שנייה שניתנת לכל חבר כנסת שתומך בקולנוע להצטרף ולהצביע בעד. יש לכם אפשרות לטהר את שמכם.

נמצאת כאן יושבת-הראש החדשה של הטלוויזיה
בכבלים והיא למעשה צריכה לתת לנו תשובה לגבי הסכומים שהיו צריכים להיות מופקדים בקופת האוצר לפי התיקון לחוק ה"בזק". השאלה אם הם באמת מופקדים או נאכלים.

העודף היה צריך להיות מופקד.

לפני כשבע-שמונה שנים, במסגרת אחד מחוקי
ההסדרים בתקופת ממשלת הליכוד גילו שבכמה רשויות – רשות הנמלים, רשות השידור - על-פי דין יש כסף. סמנכ"ל רשות השידור עשה במשך תקופה קופה כדי להקים אולפנים חדשים.

אני אגיד לך יותר מזה. אני זוכר לפני כמה שנים
התרגשות גדולה מאוד בציבור אנשי הקולנוע וסביבתם – תסריטאים, צלמים וכולי – כי חשבו שבעקבות כניסתם של הכבלים והחיוב בהפקות מקוריות יהיה פה ביקוש רב לצוותי הפקה. אנשי עסקים התחילו כבר לגייס צוותים לעתיד הוורוד שעוד מעט יבוא, אבל העתיד הוורוד לא בא ולהפך, אנחנו נמצאים במצב אולי יותר גרוע מזה שהיה לפני ארבע-חמש שנים.

בהמשך לבדיקות שאתה תעשה עם האוצר בשמנו, אני מציע שנקיים דיון אחר-כך על השימוש בכספים האלה, עד כמה באמת המערכות שחייבות להשתמש בכספים האלה להפקות מקוריות עומדות בכך ואיזה סוג הפקות מעבר לטוק שאו עושים אצלנו.

חוק הקולנוע בזמנו לא היה עובר - הממשלה ומשרד האוצר דרשו לא לתמוך בו – לולא השדולה המסיבית והיעילה ביותר שעשיתם. באתם לכנסת, הפצתם מכתבים וכולי, ולדעתי זה מה שחסר היום. יכול להיות שאתם עייפים ונשברתם מהציפיות שהיו לכם, שלדעתי מראש הציפייה מהממשלה החדשה לא הייתה נכונה. אני מציע שתחזרו לפעילות ותנסו שוב להפציץ את הכנסת במכתבים, בפניות, בטלפונים וכולי. אלי ואל כל אלה שיושבים כאן אל תתקשרו, כי אנחנו לא זקוקים לזה.

הייתי רוצה להעיר כמה הערות לתמונה הכוללת
שמצטיירת כאן.
חוק הקולנוע בז'רגון שהיה בחודשים האחרונים - כל הזמן אמרו בוטל, לא בוטל וכולי – קובע שני דברים שהם שונים אחד לחלוטין מהשני שנדמה לי שכל אחד מהם הוא בעל חשיבות וזה עלה גם מהדברים של חלק מהאורחים שהיו כאן וחלק מחברי הכנסת. חוק הקולנוע מקים מועצה ציבורית שתפקידה לקבוע את הקריטריונים, שתפקידה להמליץ על חלוקת התמיכות, שאין לשום תחום אחר באופן משמעותי מתחום התרבות. יש לספריות ציבוריות, אבל לא לתיאטרון, לא למחול ואין לתחומים אחרים בעצם נכון להיום גוף שהוא גוף ציבורי שעל-פי חוק מגן ואמור לקבוע את הקריטריונים לתקצוב וכולי וכולי. זה אגב הטענה על הוצאת הכספים ושיקול הדעת מידי קומיסרים.

הצד השני של זה הוא כמה כסף עומד לצורך אותו תחום. כאן בא באמת חוק הקולנוע, עשה מהפכה מאוד גדולה - כאשר היה צריך להילחם חזק מאוד נגד האוצר גם בממשלה הקודמת - וצבע סכום. לא רק שהוא צבע סכום שהאוצר תמיד מתנגד, אלא שהוא גם צבע סכום לא מוגדר, סכום שהיה מבוסס על רעיון של לינקג' בין התעשייה של הכבלים והלווין והרשות השנייה – כל הערוצים המסחרים למיניהם – לבין תעשיית הקולנוע. גם בעניין הזה הייתי רוצה לתקן משהו שעלה כאן כי חוק הקולנוע מתייחס גם ליצירה קולנועית בטלוויזיה ולא רק ליצירה קולנועית על גבי מרקעים. לכן הוא אמור לתת תשובה ולהתבסס על לינקג' עם התוצר של התעשייה המסחרית בתחום התקשורת.

מאז שהחוק עבר האוצר תכנן להכניס תיקון בחוק ההסדרים ולמחוק את התקציב הייעודי וזה נכון גם לגבי חוקים אחרים בהם סומנו תקציבים ייעודיים והאוצר מעוניין שלא יכבלו את ידיו בחלוקת התקציב, ואני חושבת שאפשר להבין את האינטרס שעומד מאחורי זה.

אם התקציב לא ייעודי, הוא פשוט לא קיים.

הוא קיים על הנייר.

אנשים רואים ששנה אחר שנה זה לא מתוקצב, אז
אומרים שהדרך היחידה של הכנסת היא לכפות את זה.

כמי שליוותה את כל המאבק אני חייבת לומר
שבמובן מסוים המאבק כן הצליח כי הסימון של הלינקג', הסימון של תקציב ייעודי לתחום הזה נשאר בחוק. מטרת האוצר הייתה למחוק את הסעיף הזה לחלוטין וזאת גם הייתה החלטה שהתקבלה בממשלה.

אני רוצה בעיקר להדגיש שנשאר הלינקג' בין תעשיית הטלוויזיה המסחרית לבין התמיכה התרבותית בתחום הקולנוע. כמה כסף זה שווה היום – אני מסכימה שזה פחות מדי. בלבד שלא עולה על שלושים מיליון כשעוד אין שום מנגנון הצמדה, זאת אומרת שזה בעצם שלושים מיליון גם אם החוק לא ישונה גם בעוד עשר שנים.

הבעיה העיקרית היא שהכנסות המדינה מכל
הנושא הזה של טלוויזיה, גם זיכיונות בכבלים וגם הערוץ השני, ההכנסות גדלות. התוצאה היא שיש מיסוי על התרבות. במקום שהכסף שבא מהתרבות יחזור לתרבות, הוא משמש למטרות אחרות. האוצר לא נדרש פה להגדיל מס הכנסה או להעלות מע"מ או לייקר את מחיר הסיגריות, במקרה טלוויזיה היא גוף משגשג, הערוץ השני משגשג, הכבלים משגשגים, האוצר בולע את ההכנסות הנוספות האלה ולא מחזיר אותן לתרבות. הוא בעצם ממסה את התרבות.

מדבריה של עורכת-הדין הראל נובע שבעצם
התיקון שאנחנו צריכים להכניס לחוק הוא הפוך לגמרי ממה שהאוצר הציע, ובלבד שלא יהיה פחות מנגיד שבעים מיליון שקלים. נוצרת כאן תלות בין ההכנסות מכמה ערוצים לבין תקציב הקולנוע והתלות הזאת היא לא טובה במקרה שההכנסות ירדו ואז הקולנוע ייפגע. לכן מה שאנחנו צריכים להכניס לחוק הוא "ובלבד שלא יהיה פחות נגיד משבעים או שמונים מיליון שקלים צמוד לכך וכך".

אם למשל תתקבל עמדת האוצר שצריך להוציא
מכרז לגבי הארכת הזיכיונות בכבלים ויהיו מכרזים חדשים, ונניח שזה שווה מיליארד וחצי, ונניח שעמדת האוצר תתקבל, ונניח שיהיה מכרז חדש על הכבלים, ונניח שיהיה מישהו שישלם כי זה שווה מיליארד וחצי, מישהו מאמין שבלי לחץ חזק מכאן משהו יחזור לתעשיית הקולנוע? לא. הוא ילך למטרות אחרות. אם אנחנו לא נתייצב, זה יממן מטרות אחרות.

לכן הטענה שלי הייתה שבניגוד למצב הראשוני
היום המצב הוא שעל-פני החוק נשאר הלינקג' וזה לינקג' שבעיני המשרד שלנו הוא מהותי, חיוני ונכון. הלינקג' בין התעשייה הזו לבין הסכום. זה שיש סיפא שאומרת ובלבד שלא יקטן ובלבד שלא יעלה או משהו, היא סיפא שבאמת גם השר חשב שהיא סיפא שלא צריך להוסיף אותה, אבל היא נוספה. המצב הוא עדיף מאשר מצב שבו הלינקג' הזה היה נמחק לחלוטין.

הייתי רוצה לקשור את זה למהלכי חקיקה נוספים שנעשים היום וקשורים מאוד לטענות בעניין הפקה מקורית, בעיקר מהלכי החקיקה בעניין הערוץ המסחרי הנוסף כי בעצם זה אמור להיות תיקון בחוק הרשות השנייה, שלגביו טוענים עד כמה בעלי הזיכיון הקיימים היום קיימו או לא קיימו את החובות שלהם, בדומה לבעלי הזיכיון בשידורי כבלים.

בחוק הרשות השנייה, העמדה של משרד המדע, התרבות והספורט - והיא תובא בוועדה שדנה בחוק כבר מחר – שיש צורך להעלות לרמת חקיקה קביעות מסוימות לגבי החובות של הפקה מקורית שנכון להיום נמצאות רק בכללים, בתקנות ובהוראות של הרשות השנייה.

אתם רוצים להעלות את זה לחקיקה ראשית.

להעלות לחקיקה ראשית כך שיחול ויחייב גם את
הזכיינים בערוץ השלישי וגם את הזכיינים בערוץ שני כי אנחנו חושבים שלא צריכים להיות הבדלים בין הזכיינים. אנחנו נציע את זה בוועדת הכספים שדנה בחוק והיא אמורה לדון בזה מחר.

זה כבר עלה וזה כבר רץ בוועדת כספים. יכול
להיות שיצא ויכול להיות שלא יצא.

תקנות וכללים יותר קל לשנות.

דבר נוסף שאני רוצה להעלות והוא חלק
מההקשרים הכוללים בהם צריכים לראות את ההפקה המקורית והקולנוע. העולם הרב-ערוצי שאליו בעצם אנחנו הולכים עם התוספת האפשרית של הלווין ועם ההרחבה של חברות הכבלים לשירותים דיגיטליים, זה עולם שבו יהיו הרבה מאוד אפשרויות והוא גם ייצור ערוצים שלמים עם קונספט שלם של ערוץ. השאלות בדבר הפקה מקורית, בדבר ביטוי תרבותי ישראלי או ביטוי תרבותי פלורליסטי שונה של גורמים שונים בחברה הישראלית, צריך למצוא ביטוי ברמת הערוצים שנוצרים, ברמת הנגישות לפלטפורמה הרב-ערוצית ולא רק ברמת ההפקה המקורית של התוכניות הבודדות בערוצים שיהיו קיימים, שיהיו עשרות או יותר מזה. נדמה לי שהדיון הציבורי – ובעניין הזה אמנם נקטתי בלשון נדמה לי, אבל אני מדברת על דעת שר המדע ומנכ"ל המשרד - צריך לראות גם את העולם הרב-ערוצי, את החובה של היצירה ואת התמריץ.

אתם לא בערוץ הראשון ולא בערוץ השני והשר
שלכם לא אחראי לכלום.

בדיון הציבורי שר התרבות מתבקש לגבש עמדה.

למה הערוץ הראשון הוא לא באחריות שלכם?

אם הייתי יכולה להשיב לך, הייתי שמחה.

זו שאלה מאוד מאוד חשובה. אם ערוץ 1 היה
באחריות ציבורית, אפשר היה לעשות משהו.

זה שוב חוזר לשאלת השידור הציבורי.

הצביעה של הכספים הללו גרמה לפגיעה ישירה
נוספת להפקות המקור בכך שסך של כארבעה מיליוני שקלים שהיו מוקצבים עד השנה הזאת בתקציב משרד התקשורת להפקות מקור, נלקח וקוצץ מהמשרד. בחוות דעת היועץ המשפטי – שמשרד התקשורת חולק עליה ועד עכשיו ללא הצלחה – נקבע שהתקציב הזה מעתה צריך להיות בתוך תקציב על-פי חוק הקולנוע ועל כן הוא נבלע בתוך אותו סכום שהוא ממילא סכום עם תקרה מסוימת והוא לא גדל בארבעה מיליוני שקלים, וכך הלכו להם ארבעה מיליוני שקלים נוספים.

היועץ המשפטי כך פסק?

כן. קצבו איזשהו סכום ומהסכום הזה היה צריך
להפחית ארבעה מיליון שעד היום היו הולכים דרך משרד התקשורת לקרן להפקות מקור. השנה אנחנו לא רואים את הדבר הזה מתרחש וזה חבל.

לעניין המועצה. המועצה עצמה בימים אלה מתכוונת לדון במכלול נושאים שמסדירים את שוק התוכן וגם את נושא ההשקעות בהפקות מקור, גם לעשות בדיקה של כל אותם תנאים בהם חויבו הזכייניות של הכבלים במסגרת כללי הזיכיון שלהם ושלאחר מכן הם קיבלו כל מיני פטורים והקלות, וגם לבדוק את מה שהם לא קיבלו ממנו פטורים, האם הם עמדו בו וזאת בניסיון לתקן ולהעלות את הרף. עורכת-דין עדנה הראל חברת המועצה והיא תהיה שותפה לתהליך הזה.

המועצה מתכוונת לבדוק גם את הכללים כפי שהם קיימים היום בעניין הפקות מקור ולדון ביישום ובהפניות הכספים הללו גם בעניין סוגי הז'אנרים, גם בעניין ההיקפים, גם בעניין השעות בהן משודרות אותן יצירות מקוריות וכן הלאה וזאת בניסיון לשפר במסגרת הקיים את השימוש בכספים האלה.

הלווין יודע שמצפים ממנו לכמה שיותר מעשים בעין והשקעות בכסף כדי לפתח את היצירה המקורית ואני בטוחה שזה גם האינטרס של הלווין שיודע טוב כמו כולם שזוהי הדרך לבדל את עצמו בחומר ולרכוש מנויים חדשים. אני מקווה שבאמת בחודשים הקרובים, גם במסגרת הקיים, יהיה איזשהו שיפור גם במסגרת המועצה ברגולציה שבאמת נדרשת בגלל כשל השוק הזה שעדיין אנחנו רואים אותו בנושא הפקות המקור.

אדוני היושב-ראש, לא צריך להיות פורום מינימלי
של חברי הכנסת? מסתבר שאנחנו משכנעים את עצמנו בעוד שאנחנו ממש משוכנעים. באנו לדבר על לבכם ואתם לא אתנו.

הסר דאגה מלבך. כולם יקראו בשקיקה את
הפרוטוקול. אתה שמעת את חברי הכנסת ושמעת שהם מזדהים אתכם. כל מי שהיה כאן הזדהה אתכם.

לא באנו לחפש סימפטיה אלא באנו לחפש
תקציבים.

השלב הראשון הוא סימפטיה והשלב השני הוא
לחיצה על הכפתורים.

בשנת 1986 בחדר הזה היו דיונים מאוד סוערים
בין משרד האוצר לבין ועדת הכלכלה של הכנסת על הסעיף בחוק ה"בזק" שבאופן חריג ביקש לצבוע את הכסף של כספי התמלוגים שישלמו בעלי הזיכיונות לשידורי כבלים כדי שהכספים האלה יהיו מיועדים באופן ברור ומוגדר להפקות מקור, לשידורים קהילתיים ולמימון כל הפעילות של המועצה והמשרד לפי אותו פרק בחוק ה"בזק".

שיג ושיח שלם היה אז בין יושב ראש הוועדה אז, חבר הכנסת שפייזר, לבין נציגי משרד האוצר. הסכומים שמשלמות חברות הכבלים מדי שנה ככספי תמלוגים מגיעים היום לכתשעים מיליון שקלים בשנה והכספים האלה לא הולכים להפקות מקור, או לפחות חלק קטן מהן – מה שהצלחנו לאתר בתמיכה מאוד מזערית במתנ"סים, כאשר פעילות המועצה צנחה לסכום של ששה מיליוני שקלים – הולך וזאת בניגוד להוראה בחוק ה"בזק". במפורש בניגוד להוראה בחוק.

כדי שאני לא אשמע מייצגת דווקא את חברות הכבלים, מתוך סקירה של שר התקשורת על פעילות המשרד שלו בשנת 1993, הוא אומר שסעיף 6 קובע שהתמלוגים והתשלומים האחרים ישמשו לכיסוי ההוצאות הדרושות למימון פרק זה. "בפועל אנו עדים למצב שבו שר התקשורת אינו יכול למלא את חובתו מאחר וכל ההכנסות מתמלוגים מופקדות באוצר המדינה שאיננו מקציב ולו אגורה אחת לצורך כיסוי ההוצאות המתחייבות לפי החוק. מימון זה אינו חל על חברות הכבלים והרשויות המקומיות שעליהן מוטלת חובה של שידורים קהילתיים בהקשר הזה לא מסוגלות לעמוד בכך".

מאז שנת 1993 חל שינוי והכנסת נדרשה לשאלה - שהיא מעבר לשאלה של כספי התמלוגים שאמורים לממן את הפקות המקור – בכל-זאת מה יתרמו חברות הכבלים לעניין. בשנת 1996 נעשה תיקון ברמה של חקיקה ראשית ולא בתקנות ולא בכללים. הכנסת קבעה אז ביוזמת חבר הכנסת דדי צוקר – נקבע במסגרת חוק עידוד הפקות המקור – שחברות הכבלים צריכות להקדיש עשרה אחוזים מזמן השידור הבסיסי שלהן להפקות מקור, כאשר 55 אחוז מהן הן הפקות קנויות ו45- אחוז הפקות עצמיות.

החוק הזה נקבע בשנת 1996, נקבע בו שהוא בתוקף לעשר שנים ואיש לא יכול לטעון כנגד חברות הכבלים שהן לא עומדות במכסה שנקבעה בחוק כי הן עומדות בה והמועצה תוכל לבדוק זאת ולהיווכח בזאת.

זה אולי נכון, אבל כאשר גופים מרוויחים הרבה
יותר מעבר לציפייה והולך להם טוב, הם יכולים לעשות משהו.

החברות עומדות במכסה שהוטלה עליהן.
כתוצאה מפתיחת הענף הרב-ערוצי לתחרות, אכן החלה נהירה סביב רכישה של תוכניות מחו"ל. לצערנו הרב חברות הכבלים נכנסו למשא ומתן עם היוצרים. ביקשנו את עזרת המועצה בנושא הבלעדיות ברכש תוכניות, אבל המועצה ביקשה לתת יתרון לחברת הלווין ברכישה של תוכניות בבלעדיות והיום למעשה המחירים הפכו להיות מחירים מרקיעי שחקים דווקא ברכש תוכניות מחו"ל.

150 מיליון דולר לאנשים שאין להם כסף,
מסכנים. בסכום הזה של 150 מיליון דולר הם קנו רכש בחו"ל.

אני חושבת שהבירור המרכזי שצריך להיערך היום
הוא בשאלה לאן מועברים הכספים שהיו צריכים להיות מיועדים ומסומנים להפקות מקור ולאן הם הלכו.

אני חייבת להעיר הערה לגבי מה שנאמר על ערוץ
2 והפגיעה הקלה ביוצרים שמתרחשת שם. כשבמאי מוכר סרט לערוץ 2 שמשודר בפריים טיים וזוכה לרייטינג של שלושים או ארבעים אחוזים, ואחר-כך הוא משלם את החובות שלו במשך ארבע-חמש שנים, הפגיעה היא לא קלה אלא היא פגיעה משמעותית כי היא משתקת את היוצרים, ואנחנו מדברים כאן על האחוז הקטן מתוך האנשים האלה שעובדים.

את רוצה לומר שהמחירים שהם מקבלים אלה
הם מחירי הפסד.

הפסד מוחלט, גם למפיקים וגם לבימאים.

דורון צוברי אמר שהוא הפסיד על ההפקות
המוצלחות ביותר והדרך היחידה שהוא איזן את תקציבו הייתה באמצעות מערכת הבחירות האחרונה. אתם יודעים איזה מחירים מרקיעי שחקים משלמים במערכת הבחירות וכמה גם זוכים בזה. כל התעשייה הזו מעוותת מהיסוד. זה לא שוק חופשי אלא זה ניצול מחפיר.

צריך לזכור ששוק חופשי בשוק הטלוויזיה לא
עובד. טלוויזיה וקולנוע, יקר מאוד מאוד לעשות ואנשים מפסידים על זה כסף, אבל הם עושים כי הם רוצים לעשות.

חשוב לי להבהיר מה פתאום השנה הזדעקנו וקמנו. זה לא בגלל שזו ממשלת שמאל – אולי האכזבה קשה יותר – אלא שתחום התרבות בכלל זוכה בחצי שנה האחרונה באמת למכה אחרי מכה שבאות ברצף מאוד מרשים. אם זה חוק הקולנוע שמעולם לא התחיל החוק שנחקק בכנסת על הפקות הרשות השנייה, על חידוש זיכיונות כבלים שאלמלא היינו מקימים אנחנו קול צעקה היה ממשיך לעבור כאילו כלום, ואני חושבת שכאן הבעיה. בניגוד למה שחברת DBS וחברות הכבלים מנסות להציג – ואני גם מבינה למה – לא מדובר בכמה איגודים שרוצים כסף לכיסם, גם לא מדובר בדורון צברי שרוצה כסף לכיסו או בדודו דותן שרוצה כסף לכיסו. האנשים שמנהלים את המאבק הזה, אלה הם דווקא האנשים שעובדים. מדובר ב250- מגמות הקולנוע שיוציאו תלמידים בסוף השנה והם יחפשו עבודה.

250 בוגרים?

250 מגמות כשבכל מגמה אני מניחה שיש בין
שלושים לארבעים תלמידים.

זה כולל בתי-ספר תיכוניים.

רק בתי-ספר תיכוניים. בתי-ספר גבוהים, אני
מניחה שיש עוד עשרה. יש חמישה בתי-ספר גבוה לקולנוע רשמיים ויש עוד כל מיני בתי-ספר קטנים לתסריטאות. יש הרבה מאוד אנשים שנכנסים לתחום הזה ואנחנו רואים את זה כל הזמן. צריך להבין שכשאנחנו באים לחברות הכבלים בדרישה, אנחנו לא ממציאים את הדברים. זה נהוג בכל המדינות, או לפחות בכל המדינות המערביות, שהגופים המשדרים - כיוון שטלוויזיה זה עסק שיש בו הרבה מאוד כסף – תומכים ביצירה מקומית ותומכים בקולנוע כי העסק הוא לא רווחי. זה שערוץ 2 עושים יותר משלושים אחוז, זה בגלל שלהם זה משתלם כי הם תלויים ברייטינג. ערוץ 2 מחויבים לשליש הפקות מקור והם עושים יותר ממה שהם מחויבים.

אני לא יודע מה הרייטינג של אלי מקביל.

אני יודעת לומר לך שהוא נמוך יותר מאשר של
"שמש".

אני לא בטוח.

בטוח. תסתכל בטבלאות הרייטינג. הנקודה שאני
מנסה להגיע אליה היא שערוץ 2, בניגוד לכבלים והלווין, תלוי רייטינג. ערוץ 2 נבחן מדי לילה על-ידי הצופים שלו. אם הוא לא ישדר דברים שהם רוצים לראות, אם הוא ישדר רק סרטים קנויים שנקנים ב500- דולר וג'רי ספרינגר, יפסיקו לראות אותו והוא ימכור פחות פרסומות. הלווין הולך לעלות לאוויר אבל אין תחרות. אם יש בדיוק את אותם ערוצים פלוס ערוץ פנאי ואיכות חיים, כפי שהסביר לי איש אנשי השיווק של חברת DBS, אז מבחינתי זו לא תחרות. כשמדברים על ערוץ מסחרי חדש ואומרים ששמונים אחוז מהשיקולים לבחירת הזכיין הנוסף יהיו כמה כסף הוא יכול לשים על השולחן ועשרים אחוז תוכן, ובא שר התקשורת ואומר שנשנה את זה לחמישים-חמישים, ונבהל כי אומרים לו שתוכן זה עניין סבוך ואיך תדע לשפוט תוכן ככה או ככה, צריך להביא מומחים, צריך לבדוק את זה, אז תוכן זה עניין סבוך כך שהוא מוותר ומחזיר את זה לפסיק שיקול מתוך הערוץ המסחרי החדש.

האנשים שמעלים את זה לסדר היום הם היוצרים – בימאים, תסריטאים או עובדים – אנחנו מרגישים שיש כאן בעיה ועל זה דודו דותן מדבר כשהוא אומר שעת חירום בתרבות. אין אף אחד אחר מאתנו שמעלה את זה לסדר היום.

תמיד אפשר להתווכח אם זה תלוי בחוק, אבל
בואו נדע מה המצב הקיים ומה אומר החוק. לפי החוק הזכיינים מחויבים בשליש כאשר למועצה יש סמכות להגדיל את האחוז. המועצה מדי שנה מגדילה את האחוז שכיום זה כמעט קרוב לארבעים אחוז, 39.5 אחוז מעבר למה שהחוק קבע והמועצה קבעה שצריך להגדיל את מכסת הפקות המקור. בפועל כל הזכיינים עומדים במכסת הפקות המקור ויותר ממנה, בדיוק מהסיבה שאמרו כאן, שכנראה למדו שבאמת הרייטינג הגבוה ביותר זה בתוכניות להפקות מקור.

באיזה ז'אנרים?

הכללים גם קבעו מכסות של ז'אנרים בפריים
טיים. המכסות של הז'אנרים הן בפריים טיים, ואז יש מכסות לסרטי תעודה, לסרטי דרמה, לדרמה לילדים, לתוכניות בידור לילדים, כל מיני ז'אנרים מהסוג הזה כאשר המועצה הגדילה את המכסה, זאת אומרת מעבר למה שהיה קודם. זה כרגע לגבי המצב הקיים בהפקות מקומיות וזה לא קשור לדיון לגבי כמה כסף צריך לתת לתעשיית הקולנוע אלא אני מדברת על מה שקורה על המסך בערוץ השני.

ישנם דיבורים לגבי הערוץ הנוסף, וזה לגבי הדיונים בוועדת כספים, לנסות לחשוב על עוד כמה חישוקים בחקיקה ראשית בנוגע להפקות מקומיות בערוצי הטלוויזיה וזה נושא נפרד לגמרי מהנושא של כמה כסף או האם לתת כסף צבוע או מיועד לתעשיית הקולנוע, ואני מדברת על הפקות מקומיות שמתחלקות לא רק לסרטי טלוויזיה אלא למכלול ההפקות בטלוויזיה.

צריך לשים לב להנחיות היועץ המשפטי לממשלה - שגם הוזכרו כאן קודם לכן - שברגע שיש חוק קולנוע, מענקים ותמיכות ממשרדי ממשלה שונים לא יינתנו יותר ישירות לתעשייה אלא רק דרך חוק הקולנוע, תקציב הקולנוע ומועצת קולנוע. זאת אומרת, אם היו כל מיני משרדים שהיו נותנים תמיכות על-סמך מבחני תמיכות וכולי, זה לא יכול להיות וזו גם הסיבה שתבוטל אותה הקצבה שממלאת מקום יושב-ראש מועצת הכבלים דיברה עליה שלמשל הקצבה של הכבלים לא תוכל להינתן. זה בגלל האיסור של תמיכות כפולות.

יש חיוב בהשקעת מינימום של הזכיינים להפקות
כאשר 85 אחוז מתוך הסכומים השנתיים האלה – אני לא רוצה להגיד סכומים, אבל מדובר בסכומים גבוהים – חייבים להיות על הפקות מקור ומדובר בסכומים גבוהים מאוד. כשיושבת-ראש מועצת הכבלים דיברה על הקרן של ארבעה מיליון שקל, חייכתי כי מדובר בסכומים שמתקרבים לפי מאה מהסכום הזה.

אני לא כל כך מבין במספרים ובאחוזים, כמה
הפקות מקור וכולי, אבל אני יודע שהיום המפרנס היחידי של האנשים שלנו, שזה המון אנשים שכל יום עושים טלוויזיה, זה ערוץ 2. ערוץ 2 נותן לנו פרנסה. הכבלים, אומרים שכן אבל אני יודע שאנחנו לא עושים הרבה בכבלים ואני יודע למשל שמחלקת פרומו בכבלים זו גם כן הפקת מקור.

יש 400 מיליון שקלים שהיו צריכים להיות על המסך והם לא על המסך וזה הסיפור. צריך לקבוע איזושהי ועדה עם קריטריונים שתדרוש את הכסף ותקבע איך מחלקים את זה כדי שזה יהיה על המסך.

חוק הקולנוע צריך להיות חוק קולנוע וטלוויזיה. צריך לקבוע בוודאות ומישהו בכבלים צריך לבדוק למה אין כסף. מישהו צריך לקבוע למה הכסף הזה הגיע אלינו ושיגיע אלינו כמה שיותר מהר כי היום אנשים מסתובבים בלי פרנסה ובלי אוכל. אני יודע שלפני שהייתה טלוויזיה רב-ערוצית אנשים עבדו ועשו טלוויזיה ועשו הרבה טלוויזיה, ואילו היום יש המון ערוצים ולא עושים טלוויזיה ורק בערוץ 2 עושים טלוויזיה. מישהו צריך לבדוק את זה, לקחת את ה400- מיליון שקלים האלה ולדאוג שיגיעו כמה שיותר מהר למסך.

אני מרגישה מאוד נוח לדבר על הפקה מקורית כי
אני חושבת שיש כאן כמה אנשים שיודעים איזה חלק היה לי בחוק ההפקה המקורית ובהקמת קרן לעידוד הפקות מקור בכבלים, עד כדי כך שבתפקידי הקודם חברות הכבלים האשימו אותי בזה שפתחתי משרד של איגוד המפיקים אצלי בחדר.

אני רוצה להבהיר כמה דברים. המאבק של הלווין היום או הדיון שלו היום הוא מול משרד התקשורת לגבי גישה כחלק מערוצי הכבלים ביניהם ערוץ הספורט שיש בו בלעדיות ועוד חסמי כניסה כלשהם שנמצאים בבלעדיות והם לא קשורים לוויכוח על הפקה מקורית. אנחנו לא מתכוונים ולא מבקשים שהיה ונקבל את הערוצים האלה, הדבר ייתר את המחויבויות שלנו בהפקות מקור, אלה שקיימות ואלה שמתכוונים לחייב אותנו עוד.

אני מבקשת להבהיר שגם אם נקבל את ערוצי הכבלים – ואני מניחה שאם לא נקבל אותם, יתכן ולא יהיה לווין – יכולים פה אנשים להסיק איך תראה התחרות אחרי כן כשכל אחד מתגעגע לימי עבר כאשר כולם עבדו ועכשיו אף אחד לא עובד. המחויבויות שלנו לא יסתיימו ברגע שנקבל את ערוצי הכבלים. אנחנו נעשה מעבר לזה, בלי שום קשר לזה ואף אחד לא יזכה אותנו על שידור שעשו הכבלים שאנחנו נשדר גם. יושבים גופים ציבוריים שיודעים לעשות זאת. לא יזכו אותנו על הפקה שהכבלים עשו.

רבותיי, אנחנו הגענו לסוף הדיון ואני רוצה לומר
את דעתי ולסכם את הדיון.
אנחנו צריכים לשאוף למצב שבה התרבות איננה גורם שממוסה אלא גורם שבמקרה הטוב הוא נייטרלי. גם אם אנחנו לא רוצים סובסידיה לתרבות, אנחנו לא יכולים להסכים לזה שערוצי הטלוויזיה – וזה בעצם המקור היחיד ממנו יש כסף – שהם גם הכבלים, גם הערוץ השני, גם הערוץ השלישי וגם הלווין, שהם יהיו מקור הכנסה לדברים אחרים. זו צריכה להיות מערכת שמשרתת את עצמה. אם יהיו עודפי כספים בסכומים אדירים ולא נדע מה לעשות אתם, אז נחשוב, אבל בגדול הסכומים שהמדינה גובה כדמי תמלוגים, זיכיון וכל מיני היטלים ורשיונות מסוגים שונים, בגדול החלק המכריע צריך לחזור להפקה המקורית.

אנחנו בסך הכל לדעתי חמישה מיליון דוברי עברית בכל העולם הזה, בכל היקום הזה ואנחנו יכולים בקלות רבה מאוד לאבד את הזהות התרבותית לחלוטין כאשר הכל יהיה באנגלית, ואם לא באנגלית אז ברוסית, ואם לא ברוסית אז בערבית, ושום דבר מקורי ישראלי לא יהיה. עיתונים נסגרים לנו וכלי תקשורת אחרים הם בבעיה קשה מאוד ולכן אנחנו צריכים לדאוג לדבר הזה.

אני רוצה לומר לכם מעבר לזה. שלא תהיה אשליה כי ריבוי גדול מאוד של ערוצים יביא בסופו של דבר לירידת הכסף שיהיה להפקות המקוריות וזאת משום שכאשר התחרות נעשית הכי פרועה בעולם וכולם אומרים בסיסמה לפתוח את השמים, אז יש הרבה מאוד ערוצים עניים. עוגת הפרסום היא בסך הכל די קבועה, היא יכולה לגדול בעשרה אחוז, יכולה לגדול בעשרים אחוז, אבל אם לוקחים את עוגת הפרסום ומחלקים אותה להמון המון פרוסות קטנות, נקבל המון ערוצים קטנים, חלשים ונעדרי יכולת הפקה.

להבדיל מהשקפתי בתחומים אחרים, בתחום הזה אני דווקא כן בעד רגולציה. אני חושב שכדי להבטיח יצירה תרבותית אתה חייב לפעמים להתערב כי אחרת אפשר לעשות טלוויזיה – ואני עסקתי בזה תקופה מסוימת – בזיל הזול. זה יכול להיות ספורט, זה יכול להיות המון חומר קנוי, כל מיני שעשועונים למיניהם ויש לך טלוויזיה ואולי גם הרייטינג יהיה לא רע אבל הדברים החשובים לתרבות ייעלמו.

אנחנו לא מבקשים מהמדינה לסבסד, אבל שהאוצר יראה בזה מקור הכנסה, לזה אסור להסכים.

בישיבה הייתה קבוצה של חברי כנסת ולמעשה כולנו התבטאנו באותה רוח. עם הכנסת ערוצים נוספים והכנסת דברים נוספים, לדברים האלה אנחנו צריכים לדאוג. זה אני אומר לדודו דותן, שלא תחשוב שדיברת על ריק. אני גם לא אומר שדיברת על מלא, שאתה יוצא מפה ואתה יכול להיות בטוח שהכל מסודר, אבל לי אין ספק שעל-ידי מאבק מתמשך כאן ועל-ידי יצירת לובי ומחויבות של חברי כנסת לנושא הזה, אפשר לנצח את הקרב הזה. זה גם לא קרב מאוד יקר.

הולכים להעביר בכנסת כנראה דרך הוועדה הזאת חוק דיור ציבורי שעלותו לקופה הציבורית היא בגובה של עשרות מיליארדי שקלים. יש ויכוח כמה זה יהיה, אם זה יהיה 30 מיליארד או רק 10 או 15 מיליארד. לתחום הזה של היצירה התרבותית הישראלית - שהיום באה לידי ביטוי פחות בתיאטרון ופחות בכתיבה ספרותית והיא באה לידי ביטוי בטלוויזיה - אנחנו צריכים לתת תקציב.

התחושה שלי היא שיש מדינה בתוך מדינה. זאת
אומרת, יש את מדינת ישראל ואת הכנסת שמחוקקת חוקים, ויש מדינה שנמצאת שם ממול, מדינת האוצר, שבה יושבים פקידים שלוקחים חוק קיים שהכנסת חוקקה ועושים אתו מה שהם רוצים.

הכנסת מאשרת את זה.

נכון. אתם אומרים לנו לעשות עבודה, ואכן בשנה
שעברה עשינו את העבודה וחוקק חוק.

אני אומר לך בצורה הכי ברורה וגלויה. אני לא
מטיל שום אשמה בפקידי האוצר ואסור להסתתר מאחוריהם, וחברי כנסת לא יכולים לומר שהם לא יודעים ושאת הכל עשו הרעים באוצר. לאוצר יש תפקיד וזה התפקיד שלו לשמור על קופת הציבור ולנווט את האוצר כפי שהם רוצים. אנחנו אכן בשלנו ואנחנו לא צריכים לקבל את דעתם בכל מקרה. אנחנו נבחרנהו על-ידי הציבור והאחריות היא שלנו ואף חבר כנסת לא יכול להסתתר ולומר שהחליטו באוצר ואני את נפשי הצלתי, אלא אם כן הוא הצביע ולא היה לו רוב.

פורמלית צודק חבר הכנסת פורז. בפרקטיקה של
החיים בדרך כלל רוב פקידי האוצר באמת שולטים בשר. אומר לך חבר הכנסת פורז דבר נכון, שלמאבק לאורך זמן אפשר לכופף כל אחד כי כמובן בסופו של דבר ההצבעות והאחריות נמצאות למרות הכל בידי הדרג הנבחר.

השאלה היא עד כמה זה חשוב. אם זה חשוב לנו
רק כדי לצאת ידי חובה, אלה אנשים נחמדים, לספר להם סיפור יפה וללכת ולא לעשות כלום, זה דבר אחד. אם זה באמת חשוב לנו, ואני לא בעד מגלומניה בעניין הזה, אנחנו יכולים למצוא את המקורות האלה על-חשבון דברים אחרים. לי זה חשוב. אני יודע שהשוק הזה הולך לגדול. אנחנו כולנו כצרכנים נשלם יותר על המוצר כי המוצר הולך עם יותר פרסום ובפרסום מושקע יותר וצריך חלק נכבד מהעניין הזה להחזיר על-ידי יצירות מקוריות וגם כאן בעיני יצירה מקורית היא לא חזות הכל. לפעמים אני חושב שזה תפקידו של הרגולטור, גם לעשות יצירה מקורית שיש בה פחות רייטינג אבל שהיא ייחודית.

משהו ישראלי, משהו משלנו. אולי הוא פחות טוב,
אבל הוא אנחנו וזה בשעה שאנחנו כל הזמן מתחפשים למשהו אחר.

אני לא רוצה לתת דוגמאות אבל יש יצירות
מקוריות ישראליות שהלוואי שלא היו מיוצרות כי הן איומות, אבל אולי גם את זה צריך.

אנחנו צריכים גם להילחם נגד העניין הזה שהכל רייטינג. אם לא זה, אפשר להגיד לזכייני הערוץ השני שישדרו מה שהם רוצים, כי בשביל מה אני צריך את הרשות השנייה עם יועץ משפטי, עם מנכ"ל, עם מועצה, עם תקציבים ועם מכוניות? כדי שהזכיינים יעשו מה שהם רוצים? בפירוש לא.

אני חושב שכל אלה שהשתתפו כאן בדיון רואים את עצמנו כמחויבים לנושא הזה במידה זו או אחרת ובגבולות סבירים אנחנו נשתדל לתת גיבוי על-מנת שהיצירה המקורית באמת תשגשג ועל-מנת שמרבית הכספים שייכנסו לקופה הציבורית כתוצאה ממה שקורה בתחום התקשורת, לפחות חלק גדול מהם יחזרו להפקות מקור.

אתה תציע חוק כזה?

אני אראה איך עושים את זה, אבל אני בהחלט
אעשה את זה. בעוד שבועיים אנחנו מקיימים דיון על פתיחת שוק התקשורת לתחרות, על הסיפור אם הכבלים יכולים להעביר אינטרנט או טלפוניה וגם על זה נדבר עם שר התקשורת.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20