פרוטוקולים/כלכלה/1849



5
ועדת הכלכלה
05.10.99

פרוטוקולים/כלכלה/1849
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 12
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום שלישי, כ"ה בתשרי, התש"ס (5 באוקטובר, 1999) בשעה 11:00

חברי הוועדה: אברהם פורז - יו"ר הוועדה
נעמי חזן

עו"ד גתית שריקי - משרד התמ"ס

נצ"מ יוחנן דנינו - אתג"ר
תנ"צ חנה קלר - יועמ"ש

עו"ד עדה וייס - סגן היועמ"ש
חיים בללי

גלית אסף -שנהר - אג"ת, משרד האוצר

ראובן בוסיס
חיים מלאך

אתי בנדלר

לאה ורון

לאה קיקיון

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים
(מוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות הפלשתינית)
(הוראת שעה), התשנ"ט - 1999

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים
(מוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות הפלסטינית)
(הוראת שעה), התשנ"ט - 1999

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

קיבלנו מכתב משר התעשייה והמכתב, ללא תאריך. היועצת המשפטית של המשרד לביטחון פנים תציג את העניין.

הצו לפיקוח על מצרכים ושירותים - מוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות הפלשתינית אושר על ידי הכנסת הקודמת. אנחנו מבקשים היום להאריך את תוקפו לתקופה מסוימת עד ה- 7 למרץ, כאשר כבר היום יש לנו הצעת חקיקה, שגם תהיה הוראת שעה, שאנו מנסים להעביר אותה. הנושא מוסדר בינתיים על ידי צווי פיקוח, ועל דעת משרד המשפטים ערכנו חקיקה בנושא.

עניינו של הצו הוא מתן כלי למשטרה במלחמה בגניבות הרכב. דו"ח לפידות, שבחן את התופעה של גניבות הרכב, מצא שהחלק הארי של כלי הרכב לא נגנבים לצורך שימוש בכלי הרכב, אלא לצורך פירוק חלפיו. החלקים המפורקים חוזרים לישראל כחלקי חילוף משומשים שנמכרים. ההנחה שמונחת ביסוד הצו הזה היתה שאם נחסל את הנושא הכלכלי הזה, אז גם המוטיבציה לגניבה תהיה אחרת.

אני מעריך שהתופעה רק תצטמצם, לא תחוסל.

התופעה צומצמה והיא בהחלט בקו ירידה, ועוד נשמע על כך.

אני רוצה לציין דבר נוסף - לא עשינו את זה שלא על דעתם של הפלשתינים. בוועדה האחרונה שהיתה אתם הם לא התנגדו. הם מבינים שזה כלי למלחמה בגניבות כלי הרכב. לפני הצו, שוטר שראה משאית ועליה 500 דלתות של כלי רכב, לא היה יכול לעשות שום דבר. לא היתה לו שום עילה למנוע מנהג המשאית להיכנס לישראל, גם אם הוא חשד שהדלתות הן ממכוניות גנובות. לא היה שום כלי לדעת אם המסמכים שהוצגו מזויפים או לא.

אם אני מבין טוב את החוק, אם שוטר רואה משאית כזו, וחושד שיש עליה דברים גנובים, יכול בהחלט לעצור את הנהג לחקירה, זה ברור.

נכון, זה היה גם קודם. יש בעיה בגלל שלא על כל החלקים יש סימון. החוק של הסימון עדיין לא פועל, לצערנו. הוא היה אמור להיכנס לתוקף ב- 29.7. משרד התחבורה לא כל כך הסתדר. הם ביקשו דחייה לפברואר 2000 למגנת ליבנו. החוק הזה אמור, יחד עם הצו הזה, לסייע לנו מאד נגד גניבות הרכב.

אם לא תהיה חקיקה בעקבות הצו יוכלו להלבין אותם באזור, ולהכניס אותם לישראל. חוק הסימון חל רק בישראל.

אם אני לא טועה - אסור יהיה בכלל למכור חלק לא מסומן.

לא. החוק מתייחס רק לחלקי מדף. ברגע שהחובה תחול על מי שמפרק חלק מרכב, שלא על מנת להרכיבו מחדש בכלי הרכב.

אני לא מבין איך זה פועל, אחרת - כל פירוק חייב לשאת מספר, ואסור לך לקנות אלא אם החלק מסומן.

נכון.

ישראלי לא רשאי לקנות בשום מקום שהוא רכב משומש בלתי מסומן.

מה שמיובא לאזור, גם אם זה משומש מחו"ל - אין בעיה, כי אז בנמל עצמו - -

הנקודה היא אחרת. הבעיה היא שאני לא רואה איך בעיית האזור משפיעה על ישראל, כי ממילא, שוכר ישראלי לא רשאי לקנות חלק משומש אלא אם כן הוא מסומן.

היא משפיע על המוטיבציה לגנוב, קודם כל, כיוון שאתה לא יכול להכניס את החלפים לישראל.

ברגע שאני לא יכול יותר להשתמש בחלק שהוא לא מסומן, זה לא משנה אם הוא מסומן או לא.

נגעת בדיוק בלב הבעיה. איפה היתה הבעיה שלנו? הבעיה היתה בדרכי המעבר של חלקי הרכב מהשטחים אלינו. הבעיה היא עם ישראלים שמתקנים כלי רכב חוקיים בשטחים. זו הבעיה. כרגע, אין איסור בחוק לתקן רכב בשטחים. מה שקורה הוא שהמוסכניק משתמש שם בחלקים משומשים גנובים. חוזר הרכב הישראלי לשטח ישראל, ועובר דרך המחסום, גם אם יש פיקוח משטרתי במחסום, אין שום דרך לבדוק את חלקי הרכב.

האם אתם מתכוונים לעצור את הנהג ולבדוק את החלפים?

כבר עשינו את זה.

לגבי כלי רכב ישראלי שתוקן בשטחים - הצו מאפשר לכם לעצור אותו ולבדוק את מקור החלפים שהורכבו בו? בלי הצו אתם לא יכולים לעשות זאת?

בלי הצו - לא. קשה יהיה לי להוכיח שהחלק גנוב.

אתה לא חייב להוכיח כלום, מכיוון שאתה בודק - מספיק החשד.

החשד מספיק, אולי, לצורך הבדיקה הראשונית, אך הוא לא יספיק לצורך הגשת כתב אישום.

בא ונניח שאין שום צו. אדם מגיע למחסום עם מכונית. מישהו חושב שהורכבו בה חלקים גנובים. הוא לא רשאי לבדוק?

הוא רשאי לבדוק, אך קשה מאד להוכיח שהורכבו בה חלקים גנובים. הרבה יותר קל להוכיח שהיתה רכישה בטול כרם.

נניח שהחלפים הורכבו בשטחים. איך אתה מוכיח שהחלפים גנובים?

מאז שהצו בתוקף אני לא מבקש להוכיח שהחלפים גנובים, אלא שהוא רכש אותם בשטחים, ואסור היה לו, על פי חוק, לרכוש אותם שם.

האיסור הוא על הכנסה לישראל של חלק משומש כלשהו בתקופת ביניים. עשינו זאת לתקופת ביניים, כדי לבחון אם התיזה שלנו על הירידה בגניבות הרכב היא נכונה.

אני יכול, ברשותכם, לספר במשך שלוש דקות מה עשינו. הצו הזה היה בתוקף שנה. הצו הזה הוא חלק מההמלצות של ועדת לפידות.

דעו לכם שלהרבה אנשים שמתקנים רכב בשטחים אין בכלל מושג שיש חוק כזה.

נכון, ולכן, מה שעישנו, בין היתר - הצבנו שלטים בכל 32 הכניסות לאיו"ש עם פרטי הצו: שאסור לרכוש חלקי רכב וגם לבצע תיקון שמחייב רכישה בשטחים. יש שלטים כאלה.

ומה אם הנהג בכל זאת רוצה לבצע את העבודה במוסך בשטחים?

עליו לקנות את החלפים בארץ, ולקחת אותם בשטחים. מדוע אני לא פוגע בצרכן? מכיוון שהצרכן לא רוצה לקנות רכב גנוב, ואין לנו מחלוקת על כך.

לצרכן לא כל כך איכפת. הצרכן רוצה לשלם מעט.

לא היה איכפת לצרכן, כל עוד המשטרה לא התעסקה עם זה. מהרגע שהמשטרה תופסת את הרכב, ומורה לו לפרק 20 חלקים מכלי הרכב, המצב שונה.

כאשר הצרכן ניגש למוסך לתקן כלי רכב, הוא שואל למחיר, הוא לא מתעניין ולא נכנס לעניין הפרטים. זו גזירה שקשה לציבור להקפיד עליה.

זו הוראת שעה זמנית.

כאשר נכנס הצו לתוקף, התעוררה השאלה איך לאכוף אותו. היתה לנו כאן בעיה של אכיפה. קשה היה להוכיח מקור של חלפים. לפי הצו, אם בעל החלפים יוכיח שהוא רכש כדין, אין בעיה. אם נכנסת למקום שבו חלה תקנת השוק - -

לא, תקנת השוק זה לא המשפט הפלילי, זה המשפט האזרחי.

נכון, אבל אימצו כאן הסדר דומה לתקנת השוק אני אקרא: "תהיה זו הגנה טובה למחזיק אם יוכיח כי רכש את מוצרי התעבורה... או בתום לב בישראל ממי שעוסק במכירתם, והמכירה היתה במהלך עסקיו הרגיל".

מהרגע שהצו הזה נכנס לתוקף יש ירידה של 40 אחוז בגניבות הרכב.

זה לא רק בגלל זה.

ודאי שלא רק בגלל זה, יש כאן מכלול של סיבות.

האם אתה יכול לתת לנו נתונים?

אתם יכולים לראות את שלושת העמודים האחרונים בחוברת שלפניכם. יש בהם נתונים. הצו נכנס לתוקף ב- 20 לספטמבר, 98. אפשר לראות על הגרף ירידה מאד תלולה בגניבות כלי הרכב. אני מדבר על ממוצע יומי.

אם בספטמבר 98 נגנבו 93 מכוניות ליום, באוקטובר נגנבו יותר, ובנובמבר יותר.

אם תעבור עמוד אחד אחורה תראה את המספרים לא בממוצע יומי אלא בהשוואה שנתית. אתה יכול לראות שבמהלך אוגוסט-ספטמבר יש ירידה חדה. בספטמבר 97 נגנבו 3659 כלי רכב. בספטמבר 98 נגנבו 2782 כלי רכב, כלומר - כמעט אלף מכוניות פחות. זו היתה נקודת המפנה, מבחינתנו. למה אנחנו אומרים שהצו עזר? כי אפשר לראות איפה היתה נקודת המפנה.

המשטרה הקימה את יחידת אתג"ר מיד עם היכנסו של המפכ"ל וילק לתפקידו. הוא נכנס לתפקיד בינואר 98. אתם יכולים לראות שעד ספטמבר הנתונים דומים לנתונים של שנה לפני כן, למרות שעשו הרבה מאד פעילויות: מבצעים גדולים בדהריה, פשיטות ענקיות במשחטות.

יש אנשים שהועמדו לדין עד היום על כך שעברו על הצו הזה?

יש אנשים שהוגשו נגדם כתבי אישום, וחלקם אף הועמדו לדין. יש לנו בעיה עם בתי המשפט, ואתם מכירים אותה.

באיזו עבירה אתם מאשימים את האדם?

מאשימים אותו בהפרת צו, לפי צו הפיקוח. דינו שנה מאסר וקנס.

כמה תיקים כאלה נפתחו?

במהלך השנה האחרונה נפתחו מעל ל- 300 תיקים. הוגשו עשרות כתבי אישום. יש פה בעיה. נפתחו הרבה תיקים, אך לא בכולם הצלחנו להשיג ראיות לכתב אישום. איפה המלכוד? כשתפסנו את האדם בארץ, והוא לא מאשר שהוא קנה בשטחים. לא פשוט להוכיח שהרכישה היתה בשטחים.

כדי לאכוף, עמדנו ב- 32 מחסומים של הכניסה לשטחים. כאשר ראינו שרכב מעוך לאחר תאונה, שבא בעזרת גרר, כשברור שהרכב יתוקן בעזרת חלפים מרכב גנוב - הוא נקנה ממגרשי ההסדר של חברות הביטוח, כדין, בסכומים של 40-50 אחוז משווי הרכב, אין בשטחים מפעלים לחלקי רכב, וברור שהרכב יתוקן עם חלפים מרכב גנוב מהארץ. עצרנו את הנהג, ויידענו אותו. לקחנו את פרטיו ופרטי הרכב.

עצם העובדה שאתה רושם את מספרו, זו הרתעה.

כאשר הייתי מנכ"ל משרד התחבורה ראיתי איך מתבצעת ההזמנה לרכב, בפשיטה שעשינו.

עצם העובדה ששמים מעקב, מרתיעה.

באיזה שלב אתה תופס אותו?

בשלב שהוא יצא מהשטחים. עשינו עוד דבר. עשינו פשיטה במוסכים בשטחים, ומצאנו כלי רכב ישראליים שהיו בשלבי סיום של תיקון, כלומר- -

אבל אתה יכול להיכנס רק בשטחי B ו- C.

נכנסנו רק לאן שמותר לנו, כמובן.

מה מידת שיתוף הפעולה עם הרשות?

נמוכה מאד.

כפי שאמרתי - 300 תיקים נפתחו, והוגשו עשרות כתבי אישום. את המספר המדויק אין לי. הם נמצאים בתהליך.

אני מניח שחלק מהאנשים גם הודו. יש ודאי גם כאלה שלא ידעו שזו עבירה.

היינו מספיק הוגנים, ולאותם אלה שלא ידעו סגרנו את התיקים מחוסר עניין לציבור. כשזה היה מיד אחרי שהצו נכנס, בחודש הראשון, לא הגשנו כתבי אישום. הבהרנו שזו עבירה, ואותם בעלי רכב פירקו את החלקים שהם קנו בשטחים. החלקים נתפסו כמוצג, ואת התיק סגרנו מחוסר עניין לציבור.

צריך להבין שלא מדובר באזרחים תמימים שנוסעים לשטחים כרגיל. מדובר פה במתווכים ובעלי מוסכים ישראלים, שזה עיקר עיסוקם: לקנות בארץ רכב אחרי תאונה, לתקן בשטחים, ולמכור שוב בארץ. הם אלה שמעניינים אותנו.

יש צו בסייג, נכון?

כן.

אם האדם קנה את החלפים במוסך בארץ, הוא לא צריך לבדוק היכן המוסך רכש אותם.

ברור לגמרי שמדובר באנשים מקצועיים. לאדם רגיל, שיש לו ביטוח מקיף לרכב, אין לו סיבה לחסוך בעלות התיקון, כי ממילא יש לו השתתפות עצמית, ואת היתר - המוסך מתקן. אין לו שום סיבה להגיע עם רכבו לתיקון בשטחים, דווקא. מי ששווה לו לעשות את זה, הם אותם אנשים שעוסקים בכך, ועבורם זה עסק מקצועי.

על פניו, זה סוג של צו שמבחינה משפטית טהורה אינו בדיוק נקי. זו חלק מהבעיה האינטואיטיבית של ההגבלה.

לכן זו הוראת שעה, שמוסדרת עכשיו בחקיקה.

זו קוסמטיקה פרוצדורלית. אולם, הצו מפלח בדיוק את אותם אנשים אותם מחפשים - מחפשים את הסוחרים, שהם הקטליזטור של כל גניבות הרכב. מולם יש את הערך של האיום בגניבה.

זה נכון, אבל כשאנחנו חשבנו על הנזק שנגרם בסופו של דבר, מול הפגיעה הארעית הזו, זה באמת עניין זניח. רצינו לראות, קודם כל, האם התיזה שלנו נכונה.

נמצא פה נציג של איגוד המוסכים, ואתם תשמעו נתונים ממנו.

יש גם מכוניות גנובות שמסתובבות בכבישים בשטחים, ולא מפורקות לצורך החלפים.

אמרנו ש- 40 אחוז מהרכבים הגנובים לא מפורקים, ו- 60 אחוז מפורקים לצורך שימוש בחלפים.

מתוך 300 התיקים, כמה מהם זה בעלי מוסכים או בעלי חברות שעוסקות ברכב?

רוב התיקים מתוך ה- 300, הם של מתווכים וסוחרים, ולא של אזרחים תמימים. מדובר בגורמים שקנו רכב מחברת הביטוח, ועדיין לא הספיקו להעביר בעלות עליו. הם לוקחים אותו לתיקון בשטחים.

למה בכלל החלטנו להשקיע כל כך הרבה? החלטנו לעשות מבצע פיילוט. לקחנו 4 מחסומים במשך יומיים וחצי, באזור קלקיליה - טול כרם. במשך יומיים וחצי ביקשנו מהשוטרים לבדוק כל רכב שבא על גרר לתיקון, לקחת את פרטיו, לשאול אותו להיכן הוא נוסע, וליידע אותו שזה אסור על פי החוק, לפי העתק מהצו. מי שבא עם רכב פגוע, שזו לא נסיעה רגילה - נשאל אם הוא בדרך לתיקון. מה שהתברר ביומיים וחצי, ב- 4 מחסומים מתוך 32, היו 170 כלי רכב על גבי גרר לתיקון, ועוד 220 בנסיעה לתיקון. בסך הכל - כמעט 400 כלי רכב, ביומיים וחצי. נגנבים בממוצע כ- 90 כלי רכב ליום במדינת ישראל. זה נותן לנו פרופורציות ומושג מה הגורם המרכזי לגניבות כלי רכב במדינת ישראל. מבחינתנו זו היתה הנקודה בה שינינו את האסטרטגיה. אנחנו הפסקנו להשקיע במשחתות בשטחים, והתחלנו להשקיע במוסכים בארץ. זו נקודת המפנה שאנחנו רואים פה.

אני מנכ"ל איגוד המוסכים. אתמול נפגשתי עם מנהל השירות של אחד היבואנים בארץ, עדי כספי מ "סובארו". הוא סיפר על לקוח שהיה ברשותו רכב מסוג סובארו עם הגה רגיל, שביקש להסב אותו להגה כוח. באחד ממוסכי השירות ביקשו ממנו 4,000 שקל. הוא נסע לשטחים, קבע פגישה בקשר להצעת העבודה הזו, הזמינו מכונית בדגם הזה, ותוך שעתיים הרכיבו לו הגה כוח, תמורת 800 שקל. אוכל להעביר את פרטיו של האיש.

אנו תומכים בכל הדברים שנאמרו כאן על ידי נצ"מ יוחנן דנינו, ואנחנו בעד זה.

אני מתאר לעצמי שאגף התקציבים באוצר יתנגד לצו.

צריך להבדיל בין הטווח הקצר והטווח הארוך. בטווח הקצר אני מבינה, אך אני שואלת - מה לגבי הטווח הארוך? האם אתם רוצים להכניס את זה לחקיקה?

לא שואלים לדעתנו, ושולחים לנו את הדברים לעיון. בכל מקרה, מה שאני שואלת: יש בשטחים כחלקי חילוף שאינם גנובים, נכון?

כמעט ולא. אם אצטרך לומר באחוזים, כמה כלי רכב וחלקי רכב נרכשו כדין בשטחים, הייתי מעריך זאת ב- 20 אחוז לכל היותר. אני משפטן במקצועי, ומה שאני אומר כאן הוא על סמך הוכחות. אני לא טוען שכולם שם עבריינים, חלילה. אני בהחלט אומר שרוב חלקי הרכב שלהם גנובים, ויש לנו ראיות לכך. בכל פשיטה שתפסנו 50 משאיות מועמסות בכלי רכב, אין דורש לרכב. אנחנו שולחים נציגים ממשטרת מחוז ש"י, ואיש לא בא לדרוש אותם.

זה נובע גם מכל מיני בעיות ביטחון. אנשים שם חוששים ממגע עם המשטרה וכוחות הביטחון, ואני יכול להבין את זה.

תביעת נזיקין על מה שעשו להם במוסך הם הגישו, כלומר- לא מדובר באנשים שלא רוצים להתעמת עם השלטונות הישראלים בכלל. אני שוב אומר- יש לנו ראיות לדברים, ואנו לא מדברים באוויר.

הסיבה, לדעתי, היא קצת אחרת. המכוניות היקרות בשטחים שנקנו בכסף מלא על ידי עשירים פלשתינים חוקיות ומבוטחות. לרוב אין שם ביטוחים. עלות התיקון היא נמוכה ולכן יש מעט כלי רכב שמיועדים שם להשבתה, גם במקרה של נזק רציני, שאצלנו היה נחשב ל total loss. אצלנו יש ביטוח, וטבעי לגמרי ששם יש פחות מקרים של total loss.

המלחמה של משרד התחבורה בגניבות הרכב מתבטאת גם בחוק סימון חלקי חילוף, שאמור להיכנס לתוקף בשנה הקרובה, לדעתי. החוק אומר שמסמנים את כל חלקי החילוף, וגם מקימים יחידה לפיקוח על כל המוסכים. בעזרת החקיקה הזו לא יהיה תמריץ למכור חלקי חילוף משומשים מהרשות למוסכים בארץ, כי אז המוסכים בארץ יקבלו קנס מיחידת הפיקוח של משרד התחבורה. לטווח הארוך אני לא רואה סיבה להמשיך באיסור מכירות.

יש לי שאלה - מאין יבואו חלקי החילוף המשומשים למוסכים בשטחים כדי שהם יוכלו למכור אותם לישראל? מה המקור?

אם המוסך רוכש את החלפים מהיצרן, הם מסומנים. אם החלקים המקוריים הועברו לשטחים, הם לא יהיו מסומנים, ויוכלו לעלות על זה. נניח שאקנה רכב חדש, החלפים לא יהיו מסומנים, ואז, אם הוא ייגנב - -

חובת הסימון לפי החוק היא בשלב הפירוק של החלפים.

מה שאני אומרת הוא שאני לא מתנגדת לכל הוראת השעה ולתוקפה. אני אומרת שבגלל שנכנס לתוקף חוק סימון כלי רכב, הוראת שעה, שגם הוא פותר את הבעיה מצדי בחלק מחלקי החילוף, אי אפשר להחיל כזה דבר כללי. אי אפשר לומר שלא תהיה רכישה של כל חלקי החילוף מהרשות הפלשתינאית. אם הוראת השעה היא לחצי שנה אני לא מתנגדת. בעוד חצי שנה נבוא לדיון מחודש. עם זאת, לעגן את הדברים בחקיקה כזו, שהיא כללית - -

אני יכולה להצהיר שאין לנו כוונה להאריך אותה.

אני אחראי על כל הנושא הזה, אני ראש תחום ייצור סחר וייבוא. אני גם מאשר את הייבוא, גם מפקח על מלאים חדשים, קובע תקינה, וכן הלאה.

העניין של חלקי חילוף למכוניות וייבואן בלעדי עומד להתבטל?

אין בלעדיות. כל אחד רשאי לייבא.

האם לא נכון שמי שרוצה לייבא היום מכונית חייב להבטיח חלקי חילוף ל- 10 שנים?

ל- 7 שנים.

כתוצאה מכך אתה מעניק בלעדיות בייבוא.

לא. כל אחד יכול לייבא.

מה אם אני רוצה לייבא מכוניות חדשות?

דנים בזה.

התוצאה צריכה להיות שכל מי שרוצה יוכל לייבא, ללא שום חובה להבטיח חלקי חילוף. זו דעתי, לפחות. היום אנחנו בעידן שיש משלוחים ישירים, UPS ו- Federal Express. אין לי בעיה לקבל תוך יממה, או תוך שתי יממות כל חלק חילוף מהעולם. אפילו דרך האינטרנט.

אבל המוצר חייב להיות תקני, לפי דרישות החוק.
לפני שנכנס הצו שעליו אנחנו מדברים, המצב בשוק החלפים היה קטסטרופלי, במיוחד באותם אלה שמורכבים בכמויות גדולות. אותם צרכנים שקנו בצורה חוקית ושילמו במיטב כספם הגיעו למצב שקשה היה להם למכור, בגלל התחרות הקשה של גניבות החלפים. מהנתונים שלי, בעבר - הפלשתינאים קיבלו יבוא ישיר של חלקים משומשים. מאז הגניבות הם הפסיקו לייבא. היום, בגלל המשטרה ופעולותיה, בתי המסחר בישראל התחילו להתאושש, וגם המוסכים. לפני כניסת הצו לתוקף היה קשה לנו למנוע את המעברים האלה לישראל.

אני מניח שכאשר חוק הסימון הזה ייכנס לתוקף זה יעזור, אך זה לא עוזר לגבי כלל חלקי הרכב. פה מדובר על 10 מוצרים. למנוע יש מספר, והוא לא נכנס לצו הזה של סימון. עלות תיבות הילוכים חדשה היא כ- 25 אלף שקל. היום, ברכבים מתקדמים, בעלי רמה טכנולוגית גבוהה יש גם חלקי מחשוב. מחשב כזה יכול לעלות בין 8 עד 15 אלף שקל. ידוע לי מהיבואנים שעכשיו יש דרישה לייבוא חלקים כאלה. לפני כן - לא ייבאו. הצו הזה עצר את המעברים מהשטחים לישראל.

אולי זה גם כתוצאה מההאטה ברכישת מכוניות חדשות.

דעת משרד התחבורה היא לתמוך ולאשר את הצו הזה. זה יהיה במקביל לחוק סימון חלפים. זה יעזור מאד.

במלים אחרות - גם היום, אם אני רוצה לתקן מכונית בשטחים, אני יכול לקנות חלפים משומשים בארץ אצל סוחר, ואז חזקה שהם אינם גנובים.

מה הרעיון לקנות חלפים משומשים פה, וללכת לתקן בשטחים? אתה בסך הכל חוסך בעלות העבודה, ומרכיב העבודה אינו משמעותי כל כך.

נכון שבצביעת רכב אין בעיה של חלפים. אם אתה רוצה לעשות תיקון פחחות וצבע בשטחים- תיקון שאינו כולל החלפת חלקים, בשטחים זה יעלה הרבה פחות מאשר במוסך בארץ. שם עובדים אנשים בשכר הרבה יותר נמוך.

אבל אין מה לדבר - האיכות היא פחותה.

לא בהכרח.

על זה הצרכן צריך להחליט.

למי שיש רכב עם ביטוח מקיף, אין לו מה לחפש שם. מי שנפגע, ואין לו ביטוח מקיף, יש לו עניין לעשות את התיקון בשטחים.

אני לא רואה סיבה לא לאשר את זה לחצי שנה. אני לא בעד דברים כאלה שלא בחקיקה. על כן- חצי שנה זה בסדר, אך לתקופה ארוכה יותר - זה בעייתי. בדיון בהצעת חוק אפשר לעסוק בכל ההיבטים.

מה שהכי מפריע לי פה זה אותו צרכן תמים באמת, שלוקח את הרכב לתיקון במוסך בישראל, והמוסך מעביר את הרכב לטול כרם.

לא יעמידו את האזרח הזה לדין.

לתשומת לבכם - חשוב מאד שהאזרח הפשוט והתמים באמת לא ייפגע. ייתכן שהדרך לעשות את זה - וזה לשיקול דעתכם - צריך שיהיה כאן פרסום, שהאזרח יידע שזה לא חוקי. כרגע לא יודעים. משום שלא יודעים אפשר לטעות.

הם אמרו שבמקרים שהם משתכנעים בתום הלב, הם לא מגישים כתבי אישום.

אבל בינתיים האזרח עובר סיוט של יומיים במשטרה. אני מבקשת פרסום. שתהיה הודעה בעיתון. זה עובר מפה לאוזן, וכולם יודעים.

אנחנו כאיגוד נפרסם את הצו הזה בקרב בעלי המוסכים.

זה טוב גם לכם, זה טוב לכולם. אני חייבת לדאוג להגנה על הצרכן, וכלן אני מבקשת לדאוג לפרסום העניין.

דבר נוסף - בתזכיר החוק, כתוב בתיקון סעיף 1, שהסכם הביניים מה- 26 בספטמבר, 98 - וצריך לתקן את השנה ל- 95.

אני לא בטוחה בזה, זה אחד הדברים שרציתי לשאול.

אנחנו נבדוק את זה.

בכל מקרה זה היה הסכם אוסלו ב', בספטמבר 95.

גם אני מאיגוד המוסכים. אני עוסק בתחום הצמיגים. הייתי מוסיף תוספת קטנה. יש בעיה קשה של גניבת צמיגים. אותם צמיגים חוזרים אלינו מאוחר יותר כצמיגים חדשים. אם מכניסים את הקטע של החלפים, צריך להכניס גם את הקטע של חדשים. יש הרבה צמיגים שיורדים למשל, שהם עדיין צמיגים חדשים, על הגלגל הרזרבי, ברכב חדש בן שבוע. הוא נמכר כצמיג חדש, לא כמשומש.

אבל בחוק הסימון, שכבר עבר, לא טיפלנו בצמיגים. ממילא - אם התופעה תיבלם בגלל היתר, אין כמעט בעיה.

אני ממשרד התמ"ס. מי שחתם על הצו זה שר התמ"ס. מי שמוביל ומקדם את הצו הזה זו המשטרה, ולכן גם המשרד לביטחון פנים הוא זה שהציג פה את הנושא. כדי להשקיט את החששות לגבי תוקפו של הצו - אנחנו התעקשנו שהוא יהיה רק ל- 6 חודשים. השר עצמו מודע לכך. אנחנו לא מעונינים להאריך את תוקף הצו מעבר ל- 6 חודשים. אנחנו מודעים לבעייתיות בכך שהעניין הוא בצו ולא בחקיקה. היינו גם בקשר עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הארכת הצו לשישה חודשים היא על דעתו. לכולם ברור שבחצי השנה הזו תיעשה עבודה מרוכזת שתכלול את כל הגורמים, ותיקח בחשבון את כל השיקולים, ותכניס אותם לחקיקה הראשית.

נעבור לקריאת הצו.

"צו הפיקוח על צרכים ושירותים - מוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות הפלשתינית, הוראת שעה, התשנ"ט - 1999".

אפשר לדלג ולעבור הלאה.

הוועדה קיבלה שתי גרסאות של צווים. הגרסה הראשונה היתה הנוסח שיצא מהנחה שהצו הקודם עדיין בתוקפו, ולכן היא ביקשה להאריך את תוקף הצו הקודם. בינתיים פג תוקפו של הצו, ולפיכך קיבלנו מהשר נוסח חדש.

אני ממשיכה: "הגדרות - 1. בצו זה - "מוצר תעבורה - מכלל, מכשיר, חלק חילוף, וכל אבזר המשמש או המורכב ברכב, ולרבות כל מוצר שהוא חלק מציוד רכב על פי דין".

מה זה "על פי דין"?

על פי דין, לפי כל הגדרה.

אפילו משולש אזהרה, מטף, מזגן, ממיר קטליטי. האם זה חשוב? יש בעיה עם זה?

הצמיג הרזרבי.

"מוצר תעבורה משומש - מוצר תעבורה שפורק מרכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה שלא לשם הרכבתו מחדש באותו רכב. "ההסכם" - הסכם הביניים הישראלי-פלשתיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלשתיני, ביום ד' בתשרי התשנ"ו ( 28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו".

רציתי לשאול - האם זה כולל כבר גם את הסכם שארם? הרי הועברו עוד שטחי אחריות.

לא, במפורש לא.

מדוע?

למה לא לכתוב בצורה פשוטה "שטחים שהם בשליטת הרשות הפלשתינית, בהתאם להסכמים שחתמה ממשלת ישראל" ?

לא, יש הגדרה הרבה יותר מפורטת. הם נספחים ומסמכים שנלווים אל ההסכם העיקרי?

פרוטוקולים ליישום.

זה מכיל את הכללים על ההתנהגות בין שטחי A, B ו- C. שטחי A, B ו-C יכולים להשתנות אבל הסמכויות מוגדרות בהסכם הזה, ולכן זה נכון.

אבל אצלנו ההפניה היא לצורך ההגדרה הבאה שמדברת על שטחי האחריות האזרחית הפלשתינית, ולכן מה שרלבנטי דווקא זה שטחי האחריות ולא האחריות עצמה. לכן, מה שאני מציעה - ייתכן שזה כולל גם את הסכם וואי וגם את הסכם שארם. אם כן -מה טוב, אם לא - אני מציעה שהוועדה תיתן מנדט למנסחים של הצו לתקן את זה.

אני מציע לכם, ויש בזה ודאות מספקת - לוותר על האמירה על ההסכם בכלל ולהסתפק ב "שטחי האחריות האזרחית הפלשתינית, ושטחים ביהודה, שומרון וחבל עזה, שנמסרו לאחריות הרשות הפלשתינית, בהתאם להסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל לבין הרשות.."

יש ממונה על חקיקת המשנה במשרד המשפטים. עדיף שהם ינסחו את זה כך שזה ייתן ביטוי לכוונה.

יושב-ראש הוועדה צודק, כי ההסכם לא מופיע לאחר מכן בגוף הצו, ולעומת זאת - "שטחי האחריות" מופיעים.

"ההסכם" מופיע בהגדרה של שטחי האחריות, לכן תבדקו שההסכם כולל גם את המסמכים שנחתמו לאחר מכן.

יש לי הצעה. מאחר והפרוטוקולים של וואי ושל שארם הם בעקבות הסכם הביניים, או שנחתמו בעקבותיו, במקום המסמכים שנלוו אליו - -

אבל למה אי אפשר לכתוב בצורה מאד פשוטה ובלתי מתחכמת: "שטחים שנמסרו לרשות האחריות הפלשתינית בהתאם להסכמים שנחתמו בין ישראל לבין ארגון השחרור הפלשתיני"?

אבל יש אלמנטים שקשורים לפלשתינים, והסכמים שקשורים לאזור B, שהוא של אחריות אזרחית משותפת. שינסחו את זה אחרת.

אני מציע לכם את ההצעה הבאה, ותבדקו את זה עם היועצים המשפטיים: "שטחי האחריות האזרחית הפלשתינית ושטחים ביהודה, שומרון וחבל עזה, שנמסרו, בהתאם להסכמים שנחתמו בין ... לבין.. לאחריות אזרחית של הרשות הפלשתינית".

או כל נוסח אחר שיאושר על ידי חקיקת המשנה, ובלבד שזה יעגן את הכוונה הזו.

כדי שלא יהיה מצב ששטח, שנמסר בשלב מאוחר יותר, לא כלול, ואז זו תהיה טענת הגנה.

אני ממשיכה: "לא יחזיק אדם, לא יעביר, לא ימכור ולא יקנה מוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות האזרחית הפלשתינית; אולם תהיה זו הגנה טובה למחזיק אם יוכיח כי רכש את מוצרי התעבורה המשומשים - (1)כדין לפני תחילתו של צו זה; או - (2) בתום לב בישראל ממי שעוסק במכירתם, והמכירה היתה במהלך עסקיו הרגיל".

מה זה "לא יקנה אדם מוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות"? אתה לא קונה אותם מהשטחים. לא תקנה בשטחים או מתושב השטחים?

ייתכן שיושב הראש צודק, וזה צריך להיות: "בשטחי הרשות".

לא, כי אם זה "בשטחי.." והוא נמצא בארץ, זה לא יכלול אותו.

אפשר: "לא יעביר מ.." אבל "לא יקנה ב..".

בדיוק. "לא ימכור ב.." ולא יעביר מ..".

ואז, "לא יחזיק" צריך לחול על שניהם.

אפשר לומר: "לא יחזיק, לא ימכור ולא יקנה מוצרי תעבורה.. ולא יעביר לישראל". יש כאן בעיה של עברית נכונה.

הנוסח ישופץ שוב בהתאם לכוונה שאושרה על ידי הוועדה.

לדעתי צריך לומר שאדם לא יקנה בשטחי הרשות הפלשתינית, ולא יעביר לישראל מהרשות הפלשתינית.

בסדר. נכניס תיקון ניסוחי.

"תוקפו של צו זה שישה חודשים מיום פרסומו".

רק רגע. לפני כן- "(1) כדין לפי תחילתו של צו זה;" גם אם לא היינו מציינים את זה, זה כך.

אולי נאריך את תוקף הצו ליותר מחצי שנה, הרי במילא תמיד השר יכול לבטל את זה בכל עת. אין טעם לחזור לפה עם הארכת תוקף נוספת בעוד חצי שנה.

הבעיה שלי היא שיש פה אלמנטים של הסכמים עם הפלשתינים. שנית - יש פה מתן סמכויות די דרקוניות למשטרה. אין פה הגנה ברורה מעוגנת בחוק על האזרח. אני רוצה להציע פשרה - נאריך את תוקף הצו לתשעה חודשים.

זה נראה לי הגיוני. לא נצליח להגיע למעשה חקיקה תוך חצי שנה.

רציתי להעיר הערה בקשר לחוק סימון כלי רכב מניעת גניבות - הוראת שעה. הועלו כאן הערות כאילו החוק עדיין לא נכנס לתוקפו. אני רוצה להביא לתשומת הלב שבהתאם לחוק, סעיף 19 בו אומר: "תחולתו של חוק זה בתום שנה מיום פרסומו". החוק פורסם ב- 29.9.98 - -

לא, הוא פורסם ב- 29.7.98.

לפיכך, החוק נכנס כבר לתוקפו. דא עקא, שלצורך הפעלתו יש צורך בתקנות, ולכן קובע סעיף 17 : "א. השר הממונה על ביצוע החוק ..." סעיף קטן ג לאותו סעיף אומר: "תקנות ראשונות לפי חוק זה יובאו לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של חוק זה". זאת אומרת - אנחנו מתחילים להיות מאד צפופים עם העניין.

יש לי הצעה - עדיף שתביאו תקנות לא מושלמות לצורך מקצה שיפורים, מאשר שתמשכו את העניין בלי סוף.

הכנו כמה תקנות, העברנו אותם להערות למשטרה ולמשרד המשפטים. אנחנו מחכים להערותיהם.

נציג משרד המשפטים לא הגיע, משום מה. בענייני חקיקה הם צריכים להיות כאן.

אני רוצה לציין בכל מקרה, שאני חושב שצריך לשבח את משטרת ישראל. מאז שנכנס המנכ"ל הנוכחי ניתנה איזושהי דחיפה לנושא של גניבות כלי הרכב. היו שנים שהיה נדמה שזה לא מעניין איש. אני חושב שזה דבר חשוב. פרמיות הביטוח ירדו. אמנם זה קשור

גם לכניסות של חברות הביטוח הישיר לשוק, אך חלק מהירידה היא הודות למשטרה. עשיתם מאמץ, וטוב עשיתם. המשטרה צריכה לעסוק גם בדברים כאלה.


אני מודה לכם, הישיבה נעולה.






הישיבה ננעלה בשעה 12:15