פרוטוקולים/כספים/4987



31
ועדת הכספים
29.04.2002

פרוטוקולים/כספים/4987
ירושלים, כ"ז באייר, תשס"ב
9 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום, י"ז באייר התשס"ב (29 באפריל 2002), שעה 10:00

1. תקנות התעבורה (תיקון מס' 4) התשס"ב-2002) עדכון קבוצות המחיר לרכב.
2. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 22), התשס"ב-2001).

חברי הוועדה: היו"ר יעקב ליצמן
אברהם הירשזון
אבשלום וילן
עופר חוגי
אמנון כהן
סופה לנדבר
יוסף פריצקי
אברהם (בייגה) שוחט
ויצמן שירי

מ"מ: שמואל הלפרט
משה רז

איתן רוב - מנהל אגף המכס ומע"מ
אריאל אברהם - סגן מנהל אגף המכס ומע"מ
ישעיהו בן-יהונתן - סגן מנהל לכלכלה ותכנון, אגף המכס ומע"מ
משה מזרחי - יועץ משפטי, אגף המכס ומע"מ
איריס וינברגר, עו"ד - אגף המכס ומע"מ
שי ברגר, עו"ד - אגף המכס ומע"מ
שי דותן - מחלקת כלכלה ותכנון, אגף המכס ומע"מ
שלמה אלישר - מנהל אגף תכנון וכלכלה, משרד התחבורה
דפנה עין-דור - כלכלנית בכירה, משרד התחבורה
שרית זוכוביצקי-אור - לשכה משפטית, משרד התחבורה
בועז סופר - אגף כלכלה והכנסות המדינה, משרד האוצר
טלי דולן - יועצת משפטית, אגף כלכלה והכנסות המדינה
ראובן אבן - מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
שושנה שחר, עו"ד - לשכת עורכי הדין
רונן ארויו, עו"ד - לשכת עורכי הדין
סיגל אבירם - לשכת יועצי המס
אהוד כלף - לשכת יועצי המס
ישראל שטראוס - נשיא לשכת רו"ח
נדב הכהן - חבר ועדת המסים, לשכת רו"ח
איתן צחור - עוסק זעיר
מוני בר - יו"ר איגוד חברות השכרת הרכב, לשכת המסחר
יעקב קסטל -

אנה שניידר

שגית אפיק

סמדר אלחנני

טמיר כהן

סיגל גורדון


תקנות התעבורה (תיקון מס' 4), התשס"ב-‏2002

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים, הנושא הראשון על סדר היום: תקנות התעבורה (תיקון מס' 4), התשס"ב-2002.

תקנות התעבורה משמשות לגביית אגרת הרכב ושווי השימוש לצורכי מס הכנסה. כמובן מי שיש לו רכב צמוד, שווי השימוש נקבע בהתאם לקבוצה. מדובר בטווחי מחירים שאנחנו מעדכנים מעת לעת לפי מדד, שער החליפין וכדומה.

אנחנו כחברי כנסת מקבלים - - -

לרכב שלכם כבר נקבעה קבוצת אגרה בעת הרישוי שנעשה.

חברת הליסיניג עשתה לזה רישוי, זה לא נוגע בכלל לחברי הכנסת. מדובר בכלי רכב ששייכים לחברת ההשכרה וחברת ההשכרה עשתה הסכם עם הכנסת, היא מעמידה לרשות חברי הכנסת את כלי הרכב לתקופה מסוימת, מחליפה אותם, והיא אחראית לרישוי, לדלק ולכל מה שצריך. לחבר כנסת אין בעצם אפשרות לקבוע איזה רכב יהיו לו. נקבעו שלושה סוגי רכבים, חברי הכנסת בשלב הראשון בחרו באיזה רכב הם מעונינים מתוך הקבוצה הזאת.

זאת אומרת שלנו אין נגיעה בעניין.

יכולת ההשפעה מוגבלת.

העדכון הוא עדכון שנעשה עקב שינויים בשערי החליפין, המודל שנבחר הוא השילוב בשליש האחרון, זאת אומרת, השנה אל מול השליש המקביל. מה שנבנה כאן הוא מעין סל מטבעות. בנק ישראל מפרסם סל מטבעות לכלל המשק ומה שאנחנו בנינו זה סל מטבעות רלבנטי לשוק הרכב, קרי, מספר כלי הרכב המיובאים, כך נוצר לנו סל וכאשר אני בודק את שערי החליפין אני מקבל עלייה משוקללת של שער החליפין שאמורה לתת לי אינדיקציה על הגידול הצפוי במחירי כלי הרכב.

מי מתנגד לכך?

לא יודע.

אם אין התנגדות, משהו חשוד.

ההתנגדות יכולה להגיע מיבואן שמייבא ביורו או בדולר ויטען שהעלייה - - -

הזמנו את יבואני הרכב?

נמצא כאן מנכ"ל איגוד יבואני הרכב.

אנחנו חושבים שזה פחות מדי, אבל באופן עקרוני, הקביעה היא קביעה.

אל תגיד לי שגם אתם מסכימים.

לא אמרתי שאני מסכים, אני אומר שזה פחות מדי אבל זו הרעה קטנה.

אני מעמיד להצבעה את תקנות התעבורה (תיקון מס' 4) התשס"ב-2002, מי בעד ירים את ידו.

הצבעה

בעד התקנות – 2
נגד – אין
נמנעים – אין
תקנות התעבורה (תיקון מס' 4), התשס"ב-2002 נתקבלו.

התקנות אושרו פה אחד.



הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 22), התשס"ב-2001

אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 22), התשס"ב-2002. אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שמדובר בשתי הצעות חוק ואנחנו נדון בשתיהן.

הצעת החוק כפי שמוגשת בהצעת החוק הכחולה הובאה לדיון בפני הארגונים המייצגים, קרי, לשכת רו"ח, לשכת עורכי הדין, איפ"א, בישיבה שקיימנו אתם עברנו על כל ההצעות שהציעו, למעשה מרבית ההערות שלהם התקבלו ונכנסו בתוך הצעה מתוקנת.

אם יש נוסח משולב שכולל את כל התיקונים שהתקבלו, עדיף שהוועדה תדון בנוסח המשולב ולא בנוסח הזה. על שולחן הוועדה מונחות שתי הצעות חוק שמשום מה קיבלו את אותו מספר, כנראה שהייתה טעות במשרד המשפטים ושתיהן ממוספרות מול מספר 22. מדובר בשני מסמכים נפרדים, האחד המסמך הלבן שצולם על ידי מנהל הוועדה, השני, המסמך הקטן שגם מסווג כמספר 22. אני מבינה שאנחנו עומדים לדון במסמך הגדול. סגן מנהל המכס אמר שהנוסח של המסמך השתנה כי הגיעו להסכמות והם הביאו נוסח משולב.

אפשר למזג את ההצעות ולהניח לקריאה שנייה ושלישית את שתיהן יחד.

תיקון מספר אחד מתייחס להגדרה של יחסים מיוחדים שיש בין קונה למוכר, ההגדרה מתייחסת לשני סעיפים בחוק מס ערך מוסף: סעיף 10 וסעיף 91, ששם יש התייחסות ליחסים מיוחדים. עד היום לא הייתה לנו הגדרה מהם יחסים מיוחדים, העולם הרחב מגדיר את היחסים המיוחדים וזה מקבל טיפול במיוחד בפקודת המכס. אנחנו רוצים לאמץ את ההגדרה על מנת שיהיה ברור לציבור הרחב מהי הכוונה ליחסים מיוחדים. לכן הכנסנו את ההגדרה המקובלת בעולם הרחב לתוך חוק מס ערך מוסף, היא גם קיימת בפקודת המכס.

אדוני היושב ראש, יש לי הצעה לסדר, המשק הישראלי נמצא במצב, יש הטוענים שלא היה מצב כמותו. אדוני היושב ראש, זו ועדה של הכנסת, המצב הכלכלי "על הפנים", אני חושב שמן הראוי שנתחיל לקיים דיונים ארוכים עם קברניטי המשק על מנת לדעת איפה אנחנו עומדים. זה חלק אלמנטרי של פיקוח פרלמנטרי.

מיהם קברניטי המשק שאדוני מתכוון אליהם?

החל משר האוצר, עבור דרך מנכ"ל משרדו, עבור דרך ראש אגף התקציבים באוצר, נגיד בנק ישראל - - -

אני רוצה לבשר לך שקברניט המשק הגדול יושב לימיני, מר איתן רוב, הוא הוזה חלק גדול מהתוכנית הכלכלית.

אדוני היושב ראש, יש לנו כאן תזכורת: דיווח על ביצוע התקציב. פניתי אליך עוד בחודש נובמבר ואמרתי, שהגירעון והמפולת בהכנסות המדינה מחייבות דיון. בינתיים אנחנו לא מקבלים דיווח רבעוני על ביצוע התקציב, זה מסמכותה של הוועדה. מחודש נובמבר אני מפציר בך, שצריך לדון בגירעון הכנסות המדינה והקטסטרופה האמיתית שמתרחשת כאן, לא הכל קצבאות ילדים, יש דברים גדולים יותר, לאומיים, שיביאו לקריסת המשק. תעשה את זה דרך דוח על ביצוע התקציב או בכל דרך אחרת, אבל לא יכול להיות שהוועדה הזאת הופכת חוכא והיטלולה שכל מה שיש לה בראש רק קצבאות ילדים. זה לא יכול להיות.

הפעם האחרונה שדיברנו על קצבאות ילדים זה היה לפני מספר חודשים.

אדוני היושב ראש, הוועדה הזאת לא משמשת רק מסלקה להעברות ממשלתיות. הוועדה הזאת צריכה לקיים פיקוח על ממשלה שלדעתי מתפקדת איום ונורא, מצב כלכלי נורא. יש לי תפקיד ציבורי, אני יושב כאן כי ציבור בוחרים שלח אותי בדיוק כפי ששלח את חבר הכנסת שוחט, את אמנון כהן ואת חבר הכנסת וילן, ולכן אני מבקש לקיים כאן דיון במצבה הכלכלי של מדינת ישראל.

אנחנו נקיים דיון, חיכיתי לכך שהממשלה תגיש את התוכנית הכלכלית.

לפני הדיון אדוני לא יודע מה נעשה, של גירעון גדל, של דולר שמגיע לחמישה שקלים, של התמוטטות, של פחד במדינת ישראל מהתמוטטות כלכלית של המשק, מה אין לנו אחריות ציבורית?

אני חוזר ואומר, אנחנו נקיים דיון, אני אשמח להזמין את נגיד בנק ישראל ולהתחיל אתו את הדיון, אך בינתיים קרה דבר בבנק למסחר, אני מתכוון לקיים אתו דיון ביום שני, באותה ישיבה אני אקיים דיון בנושא התשלומים, נושא המט"ח, נושא הריבית, את זה נקיים בשבוע הבא.

אדוני מבין את המשמעות האדירה של דולר חמישה שקלים? זו עלייה של 20%, יש אנשים שההתחייבויות שלהם עלו ב-20%.

בעוד כמה ימים נקיים דיון כולל עם הנגיד. חבר הכנסת שירי ויצמן ביקש לקיים ישיבה בנושא בוועדת המשנה לענייני הבנקים, לא אישרתי לו, אמרתי שזה נושא השייך לוועדה.

לוועדה יש נורמת התנהגות, הנורמה צריכה להיות, שהוועדה מקבלת דיווח פורמלי על מה שמתרחש, אני קוראת רק בעיתונים, לוועדה לא נאמר שיש חריגה מיעד הגירעון, שיש ירידה בהכנסות, והחוק מחייב אותה לקבל את הדברים האלה. לא צריך להתעלם מכך, דרך אגב, זה לא עניינו של הנגיד, זה שר האוצר. אם יש חריגה, שר האוצר צריך להגיע לוועדה ולדווח על כך.

מה שאומרת כאן היועצת הכלכלית זה לב הבעיה, מחביאים אותה מתחת לשטיח.

לפני חודשיים קיימנו דיון, אי אפשר לקיים דיון כל חודש.

אדוני היושב ראש, בינתיים יש מצב של משק נוראי, יש אנשים שעובדים אך בגלל שערו של הדולר שעלה הם לא מסוגלים לשלם שכר דירה, הם לא מסוגלים לשלם ארנונה, יש מצב קטסטרופלי ולנו צריכה להיות אחריות ציבורית.

אנחנו נקיים דיון בעניין בתחילת שבוע הבא.

אנחנו חוזרים לעניינו בנושא חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 22).

תיקון סעיף 1 מתייחס להגדרה של יחסים מיוחדים. למעשה יכולנו לכתוב את ההגדרה כפי שמופיעה בפקודת המכס אבל העדפנו על פי בקשת הארגונים המייצגים לפרט מהם היחסים המיוחדים על מנת שהציבור שמתעסק בחוק מס ערך מוסף יהיה לו ברור מה הכוונה.

אני רוצה לדעת, מה היה היום ומה יהיה מחר?

הפרשנות שלנו למעשה זהה אתמול וגם היום.

פה זה סעיף שפותח דלת לרשויות מס ערך מוסף לקבוע את המחיר שבעסקה לפי ראות עיניהם או לפי המצב בשוק אם יש יחסים מיוחדים. מה זה יחסים מיוחדים? אם מישהו שולט בקונה ובמוכר ב-5%, הם יכולים לומר, זה לא עולה 2 שקל, זה עלה 50 שקל ולכן אני מחשב על פי 50. אני אצביע נגד הסעיף הזה ואשכנע את חברי הוועדה להצביע נגדו.

אנחנו חייבים לעבור סעיף סעיף, אני מציע שנעבור על כל סעיף ונסביר במה מדובר.

לנושא של יחסים מיוחדים רציתי להבהיר, שעד היום המילים האלה היו קיימות וקיימות בחוק, הפרשנות יכלה להיות פרשנות מאוד רחבה ולהכניס אפילו דברים שלא קיימים בהגדרה. זאת אומרת, שאם היו מוסיפים הגדרה שאולי אפילו מצמצמת את הפרשנות, אני לא חושבת שצריכה להיות התנגדות. כי אם לא, הם ימחקו את זה ותישאר הפרשנות הרחבה.

אני מציע לעבור על כל סעיף.

"(1) אחרי הגדרת "טובין" יבוא: "יחסים מיוחדים" – לרבות –

(1) יחסים בין צדדים לעסקה שמתקיים בהם לפחות אחד מאלה –

(1) אחד מהצדדים לעסקה הוא נושא משרה בעסקו של האחר; לעניין זה, "נושא משרה" – דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי, וכל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה;
(2) הצדדים לעסקים מוכרים על פי דין כשותפים לעסקים;
(3) הצדדים לעסקה הם עובד ומעביד;
(4) אדם כלשהו הוא בעלים, שולט או מחזיק בחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה או מהמניות בכל אחד מהצדדים לעסקה, במישרין או בעקיפין.
(5) אחד מהצדדים לעסקה שולט באחר, במישרין או בעקיפין.
(6) הצדדים לעסקה נשלטים בידי צד שלישי, במישרין או בעקיפין.
(7) הצדדים לעסקה שולטים ביחד בצד שלישי, במישרין או בעקיפין.
(8) הצדדים לעסקה הם קרובים משפחה; לעניין זה, "קרוב משפחה" – בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, הורה של בן הזוג, צאצא, צאצא של בן הזוג, או בן זוגו של כל אחד מאלה.

(2) לעניין הגדרה זו יראו אדם כשולט באחר כאשר הוא מצוי בעמדה חוקית או מעשית המאפשרת לו להגביל או לכוון את פעילותו, אולם לא יראו בעל מניות מיעוט בחברה כשולט באחר רק בשל כך שיש לו זכות וטו בחברה שמטרתה להגן על זכויותיו כמיעוט בחברה.
(3) סוכן בלעדי, מפיץ בלעדי או בעל זכיון בלעדי, בעסקו של אחר, יהא תאור היחסים ביניהם אשר יהא, יראו כאילו מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים רק אם מתקיים לגביהם לפחות אחד התנאים שבפסקה (1)".

יש הערות?

אני מציע לחבריי להתנגד לסעיף, אם לא, אגיש הסתייגות ואעלה אותה במליאה. אני חושב שהסעיף הזה נותן שיקול דעת בלתי סביר.

להפך, הוא מצמצם.

אני חושב שהסעיף הזה נותן שהסעיף הזה נותן שיקול דעת בלתי סביר לרשויות מע"מ לקבוע את מחיר העסקה. לא הגיוני בעיניי, שאם מישהו שולט ב-5% - - -

בתנאי שהמחיר מושפע, אנחנו צריכים להוכיח שהמחיר הושפע ורק אז אנחנו נכנסים להגדרה. אני רוצה להבהיר, בסעיף 10 לחוק מס ערך מוסף נקבע, שאם המחיר מושפע מיחסים מיוחדים או שלא נקבע מחיר, רשאי המנהל גם היום במצב הקיים לקבוע את המחיר. אנחנו באים לקבוע בצורה ברורה במשק, שיידעו באיזה מקרים אנחנו עשויים להתערב כאשר לא נקבע לסחורה מחיר, או שאנחנו יודעים שהמחיר מושפע.

מקובל עליי שעובד ומעביד זה יחסים מיוחדים. מקובל עליי שמי ששולט בחברת בת זה לא יחסים מיוחדים, כל שאר ההרחבות הן לא הגיוניות. יש כאן סעיפים שרוחבם כרוחב יד.

לא המצאנו את ההגדרה, היא לקוחה מהסכם גת, הסכם בינלאומי שמדבר על עסקאות ייבוא, ההגדרה הזאת חלה בכל העולם. יש הגדרות דומות בפקודת ניירות ערך, בחוק החברות, והן פחות או יותר אותו הדבר, ההגדרה מצמצמת.

זה חל בהסכם גת למטרה הנפלאה והראויה, שאם יש יחסים מיוחדים, זה עדיין חל כדי להבטיח סחר חופשי. הסכם גת לא נועד כדי להבטיח מיסוי.

חבר הכנסת פריצקי, מה שהיה עד היום יותר טוב?

מה שהיה עד היום, הייתה איזה שהיא הגדרה די סתומה, היום יש הוראות מקצועיות.

ישבנו עם הארגונים המייצגים, עם לשכת עורכי הדין, לשכת רו"ח, איפ"א, לא הובעה התנגדות.

סליחה, אני לא נציג לשכת רו"ח וגם לא נציג לשכת עורכי הדין, אני חבר כנסת, עם כל הכבוד הראוי, אני סבור שההגדרה הזאת לא ראויה.

חבר הכנסת פריצקי, אני חושב שאתה טועה בהבנת הנקרא, יש רק דבר אחד שאתה צודק בו לחלוטין וזה העתקה מדיסיפלינה שונה לחלוטין, 5% זה כלום, למי שיש 5% בישראל אין לו כוח השפעה.

במה אני טועה?

כל היתר אני מסכים, קשרים מיוחדים – כן, 5% - לא, מהטעם הפשוט, 5% בארצות הברית אפשר לשלוט בחברת ענק של מיליארדים, גם ב-3% ו-4%, בישראל אין דבר כזה. כל הדברים שכתובים כאן פרט ל-5%, כולם מקובלים, 5% לקוח מדיסיפלינה אמריקאית, מדיסיפלינה של ארצות ענקיות של שוק הון ענק ששם ב-5% שולטים בחברה ציבורית.

עורך דין ישראל שטראוס, אני מבין ממך שאם נוותר על סעיף ד' להצעה, כל היתר מקובל.

איך זה בפקודת מס הכנסה?

בפקודת מס הכנסה זה מי שמקבל הלוואות מהחברה, פה לא מדובר על הלוואה מהחברה, כאן מדובר על עסקה בין שתי חברות שונות שיש למישהו 5% בהם. מה זה 5% במדינת ישראל? שום דבר. בפקודת מס הכנסה, שליטה בסעיף 25 זה מעל 50%, רק בסעיפים מיוחדים מספר האחוזים נמוך יותר, למשל עניין של הלוואות וביטוח סוציאלי.

בן זוגו של כל אחד מאלה זה תקדים שצריך להוציא מספר החוקים. אין תקדים למונח: "בן זוגו של כל אחד מאלה". בן זוגו הכוונה היא, אם אדם נשוי ויש לו ילדים, אנחנו מרחיקים לכת עד כדי אבסורד. אני חושב שהתוספת הזאת מיותרת ומכבידה.

אני לא חושב שצריך למחוק את התוספת הזאת.

אפשר להוריד את המילה לרבות? לרבות, זאת אומרת, יש להם יחסים מיוחדים לרבות כל אלה.

אדוני היושב ראש, יש סעיף אחר שעומד בסתירה לכך, בסעיף 1(2) כתוב: "לעניין הגדרה זו יראו אדם כשולט באחר כאשר הוא מצוי בעמדה חוקית או מעשית המאפשרת לו להגביל או לכוון את פעילותו" – עד כאן מקובל עליי – "אולם לא יראו בעל מניות מיעוט בחברה כשולט באחר רק בשל כך שיש לו זכות וטו בחברה שמטרתה להגן על זכויותיו כמיעוט בחברה". דהיינו, מי שיש לו 40% עם זכות וטו הוא לא ייכלל אך 5% בלי זכות וטו כן ייכלל, איך אפשר בנשימה אחת לומר את שני הדברים? לדעתי את סעיף ד' צריך למחוק כי הוא מועתק ממקומות אחרים שמשמשים למטרות אחרות ולאוכלוסייה אחרת. בפקודת מס הכנסה, שליטה, זה מעל 50%, פרט למקרים של ביטוח מנהלים וקבלת הלוואות מהחברה.

זאת אומרת שאם אנחנו מורידים את סעיף ד', אתה בעד.

מבחינתנו אין בעיה.

אם כך סעיף ד' יורד בהסכמה.

אני מבקש להגיש הסתייגות, למחוק את המילה לרבות. גם חבר הכנסת הירשזון מבקש להגיש הסתייגות זהה באותו עניין.

את סעיפים קטנים (2)(3)ו-(4) יש לראות כמקשה אחת. על פי חוק מס ערך מוסף, כיום יש מצב שמוגדרים שלוש קבוצות של עוסקים, קבוצה אחת זה "עוסק מורשה", קבוצה שנייה "עוסק זעיר" והקבוצה השלישית "עוסק פטור". החלוקה ביניהן: "עוסק פטור" עד כ-59 אלף שקל, עוסק כזה מוגדר אצלנו כ"עוסק פטור" למעט אלה שמוגדרים בתקנה 13 כמקצועות חופשיים שהם חייבים במס מהשקל הראשון. הקבוצה השנייה זה "עוסק זעיר", מ-59 אלף שקל עד כ-300 אלף שקל. מעליהם זה הקבוצה של "עוסק מורשה". בבדיקה שנערכה על ידינו מצאנו, שהקבוצה של העוסקים הזעירים מונה כ-3,000 עוסקים זעירים ולכן לא מצאנו צורך בהפרדה בין "עוסק זעיר" ל"עוסק מורשה" ואנחנו ממליצים לאחד את ה"עוסק הזעיר" ו"העוסק המורשה" כך שבסיכומו של דבר אנחנו עשויים להטיב עם העוסקים הזעירים ו-3,000 העוסקים הזעירים הללו יקבלו מעמד של עוסק מורשה ובחוק מס ערך מוסף יהיו שתי קבוצות: "עוסק מורשה" או "עוסק פטור".

אנחנו מציעים שתחולת התיקון תהיה לפחות שנה וחצי קדימה על מנת שנוכל להיערך. לשכת עורכי הדין מציעה שזה יהיה לפחות שישה חודשים.

זה יוצא יותר משישה חודשים.

אנחנו מסכימים. אני מציע שזה ייכנס לתוקף מינואר 2003.

ב-1975 כאשר הוגדר לראשונה המונח "עוסק זעיר", המטרה הייתה לכלול במסגרת ניהול החשבונות אל כל בעלי הבסטות למיניהם, לאט לאט הם נכנסו לתוך המערכת והם פועלים בתוך המערכת. לעניות דעתנו, התיקון הזה היום יקפיץ אותנו מחוץ למערכת, מחוץ לניהול ספרים, זה הופך אותו לעוסק מורשה לכל דבר ועניין. כל ההסדרים שהיו עד היום ל"עוסק זעיר", שהיו מאוד מיוחדים ומאוד אופייניים לחוק הזה - - -

כל ההסדרים שנקבעו בתקנות ניהול ספרים על ידי נציב מס הכנסה ימשיכו להתקיים.

איך זה יכול להתקיים אם אתה מבטל את המונח עוסק זעיר? אנחנו מפנים לעוסק זעיר בהוראות ניהול ספרים. בהחלטה היום לבטל "עוסק זעיר", אתה מבטל את המעמד של עוסק זעיר. אם אתם סבורים היום שהתיקון הזה מתייחס למספר קטן, כ-3,000 עוסקים זעירים, לאור המצב במדינה היום, האם זה הזמן להכביד על כל השווקים? אתה מכביד עליהם, אתה הופך אותם לעוסק לכל דבר ועניין, עד היום הם היו מחוץ לתמונה.

במה אני מכביד עליהם?

אתה מחייב אותו לדרוש דיווח על כל עסקה, לשלם לך מס ערך מוסף.

אני רוצה להבין, יש סקטור שלא משלם מע"מ?

פרות וירקות.

יש סקטורים רבים שלא משלמים מע"מ, שלא מקזזים תשומות.

אני מדבר לגבי "עוסק זעיר".

מה שמאפיין את עוסק זעיר זה בראש וראשונה שיטת ניהול הספרים. שיטת ניהול הספרים אומרת: אסוף את כל הכספים עד סוף היום, הכנס אותם לבנק פעם ביומיים ובזה סגרת עניין.

אין לו ניהול חשבונאות כפולה?

אין לו ניהול חשבונאות כפולה, רוצים שתהיה קיים, אתה מדווח פעם ביומיים על ההכנסות שהיו לך. בתיקון הנוכחי הוא לא יעמוד בנטל הזה.

לא יחול עליו שום שינוי בנטל מול הספרים. הרי עשרות אלפים של עוסקים דוגמת העוסקים שאתה מדבר עליהם, הם התנדבו להיות עוסקים מורשים מכיוון שאנחנו מטיבים עמם, היום הם יכולים לקזז רק עד גובה הסכום שהם חייבים, מחר הם יקבלו מייד את הכסף.

אתה פועל נגד הלקוחות שלך.

מבחינתי אני קצת סוגרת מעגל כי לפני שהגעתי לכנסת הייתי יועצת משפטית של אגף המכס ומס ערך מוסף, לדברים שכתובים כאן יש תביעות אצבעות של מלפני עשר שנים. בחוק מס ערך מוסף יש היום שלוש קבוצות של עוסקים, יש "עוסק מורשה" שזה רוב העוסקים, הם משלמים את המס וחייבים להוציא חשבונית מס על כל עסקה שהם עושים ואז מי שמקבל מהם את חשבונית המס יכול לנכות מס תשומות. זה הסוג הראשון. הסוג השני הוא "עוסק זעיר", הוא חייב לשלם מס אבל אסור לו להוציא חשבוניות מס כי יצאו מתוך הנחה שחוק מס הכנסה התקבל, שהם מנהלים ניהול ספרים פחות מסובך ולכן לא נתנו להם אפשרות להוציא חשבונית מס. זה דבר שגרם להם לאובדן עסקאות כי עוסקים מורשים שרצו לקזז תשומות, לא פנו אליהם ולא עשו אתם עסקאות.

אם אני מבין נכון, הדברים של איתן צחור יקלקלו לעוסקים שאותם הוא מייצג.

יש בזה קצת החמרה.

הסיבה הזאת שהם לא יכלו להוציא חשבוניות מס גרמה לכך שהם התנדבו, יש אפשרות על פי החוק להתנדב להיות "עוסק מורשה". לכן באו היום רשויות המס ואמרו, בשביל מה בלבול המוח הזה, בואו נאחד אותם ושיהיו עוסקים מורשים.

הקבוצה השלישית הוא "עוסק זעיר" שמחזור העסקאות שלו לא מגיע ל-60 אלף שקל לכן הוא עוסק זעיר פטור. עכשיו לא תהיה קטגוריה של "עוסק זעיר פטור" אלא "עוסק פטור".

יש למישהו התנגדות?

אם התיקון יעבור, אנחנו לא נתנגד, אבל הייתי מצפה לדבר אחד, שכל ההסדרים בניהול הספרים של העוסק הזעיר שהיו בעבר ימשיכו להיות גם בעתיד.

בהגדרת "עוסק פטור" ניתנה לשר האוצר – ורק לשר האוצר, בלי אישור ועדת הכספים – סמכות לקבוע בתקנות מי לא יהיה "עוסק פטור". כיום יש תקנות שמשום מה אף אחד לא מתנגד להן שאומרות, שרק בעלי מקצועות חופשיים כמו עורכי דין, רופאים וכו' לא יכולים להיות עוסקים פטורים. אני חושב שאין שום הצדקה, במיוחד לאור חוק יסוד: חופש העיסוק, להפנות על סמך סוג המקצוע בלבד ללא קשר לכמות ההכנסות בין שיטת מיסוי של אחד לשיטת מיסוי של אחר. זה כמו שיגידו היום, שמי שעוסק בתחום מסוים חייב ביותר מס. אין שום הצדקה לעניין הזה ואני מציע שהשורה: שר האוצר יהיה מוסמך לקבוע סוגי מקצועות שלא ייהנו ממעמד של עוסק פטור, תימחק, שלא תינתן לו הסמכות הזאת. לחלופין, להוסיף: באישור ועדת הכספים של הכנסת, ואז ועדת הכספים במסגרת התקנות תוכלנה לבקר את שר האוצר, מדוע עורכי דין – כן, רופאים – כן, ומורים פרטיים – לא.

ראשית, כל תקנה כזאת מחייבת את אישורה של ועדת הכספים.

אם כך למחוק את זה ולא לתת סמכות.

בסעיף 145 לחוק העיקרי כתוב: תקנות שר האוצר למעט תקנות לפי סעיפים 2,4,48,49,127 ו-142 טעונות אישור ועדת הכספים של הכנסת. אנחנו נמצאים בעצם בסעיף 1, לכן, גם אם לא כתוב כאן שזה באישור ועדת הכספים, עדיין לוועדת הכספים יש את הסמכות.

זו טעות שלי שסברתי ששר האוצר מורשה לאשר ללא אישור ועדת הכספים, הייתי מעדיף להוציא את הסעיף הזה לגמרי.

פסקה (2): "ההגדרה "עוסק זעיר" – תימחק".
פסקה (3): "בהגדרה "עוסק מורשה", במקום "זעיר" יבוא "פטור".
פסקה (4): "אחרי ההגדרה "עוסק מורשה" יבוא:

"עוסק פטור" – עוסק שמחזור העסקאות שלו בכל עסקיו אינו עולה על 59,991 שקלים חדשים לשנה או על סכום גבוה יותר שקבע שר האוצר, למעט מי שרשום כעוסק מורשה לפי סעיף 58 ומי שנמנה עם סוג עוסקים שלגביהם קבע שר האוצר שיירשמו כעוסקים מורשים".

בסעיף קטן (5) יש הגדרה חדשה של תושב חוץ. ההגדרה הזאת הייתה קיימת בסעיף 30א' לחוק ועכשיו מביאים כאן הגדרה חדשה.

אפשר לדעת מה היה קודם?

ב-30א'(2) ההגדרה אומרת כך: "תושב חוץ כשהוא נמצא מחוץ לישראל או תאגיד הרשום מחוץ לישראל ואינו חייב במתן הודעה על פי סעיף 60 לחוק". הכוונה קודם כל שמדובר על יחיד שנמצא מחוץ לישראל – זה לא כולל תייר שנמצא בתוך ישראל – או תאגיד שרשום מחוץ לישראל ויש לו עסקים או פעילות בישראל ולכן על פי החוק, על פי סעיף 60 הוא חייב לתת הודעה למנהל המכס ומע"מ על העסקים שלו.

אני יכול להבין מה ההגדרה של תושב חוץ על פי משרד הפנים?

על פי משרד הפנים זה משהו אחר, לצורך כניסה לישראל זה לא אותו דבר, שם זה פועל על פי אשרות ביקור, אשרות עבודה.

אולי זו הבעיה של כל החוקים, שאנחנו לא פועלים על פי הגדרה אחת, הרי יש הגדרה לתושב חוץ.

בדרך כלל יש הגדרות הפוכות מיהו תושב ישראל וכל מי שאיננו תושב ישראל נחשב לתושב חוץ. כאן הכניסו הגדרה של תושב חוץ - - -

לא ברור לי למה צריכות להיות הגדרות שונות.

ההערה שלך נכונה כי עניין ההגדרה של תושב ישראל לעומת תושב חוץ - - -

אני יודע שזה נכון אבל כרגע אני לא יכול לתקן זאת.

בבית המשפט המחוזי בחיפה יצא פסק דין לעניין מס הכנסה, שמנסים לעשות שם איזשהו סדר בהגדרה של תושב ישראל - - -

נכון שיש הבדל בהגדרה של תושב ישראל במשרד הפנים לבין מה שאנחנו רוצים להגדיר תושב חוץ. הבעיה שלנו היא הנושא של מתן שיעור אפס לייצוא שירותים. לצורך כך הוקמה ועדה ציבורית על ידי מנהל המכס שמורכבת מנציגי האגף, מנציגי ציבור, נציגי לשכת עורכי הדין ולשכת רו"ח, והוועדה הזאת המליצה שזו הדרך הבהירה והנוחה לציבור לפעול ואנחנו לא מקשים על המצב שהיה קודם. זאת אומרת, יצרנו רק הגדרה בהירה וברורה אבל לא שינינו מהותית את המצב המשפטי שהיה לפני כן.

השאלה היא, למה אנחנו צריכים במדינה למצוא לכל נושא הגדרה אחרת באותו נושא.

לגבי ההגדרה של תושב חוץ, יש לנו צורך בשני סעיפים אחרים בגוף החוק בעניין שיעור אפס, לגבי רישום תושבי חוץ המקיימים פעילות עסקית במדינת ישראל. הגענו למסקנה שגם לגבי היישום בשני הסעיפים הללו יש שוני בין תושב חוץ - - -

אני רוצה להבין, תושב חוץ נחשב מי שגר בחו"ל ומקיים עסקים במדינת ישראל?

לא.

למה לגבי תושב ישראל אתם לא מוסיפים את המשפט: היושב קבע בישראל?

זה לא יכול להיות.

חייב להיות. אם זה מישהו שיושב קבע בחו"ל והוא תושב חוץ, זאת אומרת שתושב ישראל צריך להיות מי שיושב קבע בישראל. אבל בהגדרה של תושב ישראל מה שאתם אומרים: יחיד היושב בישראל. לגבי היושב בישראל יש הרים של פסיקה, אבל אם יהיה כתוב כאן: היושב קבע בישראל אז זה יהיה קצת יותר ברור.

ואם יש לו עסקים והוא יוצא וחוזר?

כתוב כאן: יחיד היושב בישראל ולא נעדר ממנה אלא היעדר ארעי. צריך להוסיף את המילה: קבע.

אזרח ישראלי דרך קבע יושב בישראל.

לא נכון, אני יכולה לומר לך, שיש אזרחים ישראליים שיושבים 300 יום בפרג כי יש להם שם עסקים ובכל זאת הם נחשבים לתושבי ישראל. אולי תוסיף את המילה: קבע.

לפי מיטב זכרוני, ההגדרה של תושב ישראל מקבילה להגדרה במס הכנסה. וגם כאשר אומרים: יחיד היושב בישראל ואינו נעדר ממנה אלא היעדר ארעי, בעצם אמרת יושב קבע.

אפשר אולי להוסיף: יחיד שאינו תושב חוץ.

אדוני היושב ראש, על פי שיטתכם, תאגיד שנרשם בחו"ל הוא תושב חוץ.

כי אין לו פעילות בישראל.

לצורך העניין – כן, אבל בסעיף האופרטיבי הם נותנים עוד תנאי.

רבותיי, אי אפשר להגדיר פה גם תושב ישראל וגם תושב חוץ כי באמצע היועצים ייעצו עצות שזה לא זה ולא זה. חייב לומר, מי שלא תושב ישראל הוא תושב חוץ, או להפך, להגדיר מי תושב חוץ ולומר מי שאינו תושב חוץ הוא תושב ישראל. מי שינסה להגדיר כל אחד מהם לחוד, יגרום לתעשייה שלמה של תחמונים.

סעיף 18. סעיף 18 הקיים קובע כללים לגבי אדם שהוא מוציא לפועל, מפרק או כונס נכסים. הכלל היום אומר, שעוסק שהוא מוציא לפועל, מפרק, כונס נכסים, אפוטרופוס, מנהל עיזבון או כיו"ב, שהם נקראים ממונה, והוא מוכר בתוקף תפקידו נכסים של אדם אחר, ייראו את בעל הנכס כמוכר ואילו אותו אדם שעוסק בכך, כלומר הכונס, הוא נותן שירות למי שהנכסים שלו נפגעו.

ההצעה הקיימת היא להחליף את סעיף 18 ולקבוע כללים קצת שונים. הסעיף אומר כלהלן:

"אחריות ממונה לתשלום מס

18 (א) בסעיף זה "הממונה" – אדם שמונה לפי דין לתפקיד של מוציא לפועל, מפרק, כונס נכסים, אפוטרופוס, מנהל עיזבון או נאמן, או בעל תפקיד אחר שמונה על ידי בית המשפט לפעול בנכסיו של העוסק".

(ב) "ממונה אשר בתוקף תפקידו מוכר נכסיו של עוסק או נותן שירות בשמו של עוסק, יחולו לגביו, לעניין החבות במס, הוראות אלה:

(1) הוא חייב בתשלום המס על המכר או השירות האמור, כפי שחייב בו העוסק.
(2) יראו אותו כנותן שירות לעוסק.

(ג) קיבל הממונה תמורה בשל עסקה כאמור בסעיף קטן (ב), ישולם המס בשל העסקה, מתוך התמורה שהתקבלה בעדה, לפני העברתה לכל מטרה אחרת, ולא יראו במס חלק מהתמורה.

(ד) דיווח הממונה על העסקה ושילם את המס בשלה לפי הוראות חוק זה, יראו את העוסק כמי שדיווח על העסקה ושילם את המס בשלה.

(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי שר האוצר לקבוע חייב שאינו הממונה, בתנאים שיקבע".

אנחנו לא חושבים שהסעיף במקומו כפי שהוא מפורט. אנחנו חושבים שלא ראוי שהוועדה תאשר מה שכתוב כאן.

במרבית המקרים, המצב הקיים היום זהה למצב שיהיה מחר. בדרך כלל כאשר ממנים מפרק או ממונה על כל העסקים, הוא ממילא נכנס בנעליו, מפעיל את הספרים של העוסק, הוא מנהל את ספרי העוסק, הוא מוציא חשבוניות מס בשם העוסק, קרי הוא העוסק. היכן מתעוררת השאלה? השאלה מתעוררת כאשר ממנים לחברה כונס נכסים לחלק מסוים. ואז יש לנו גם את העוסק המתפקד במסגרת העסקים הרגילה שלו וגם יש את הכונס שמנהל חלק מתוך נכסיו. השאלה איך צריך לנהוג מתעוררת רק לגבי מקרים כאלה ולכן התיקון בא להסדיר את הנושא הזה.

ישנה שאלה ערכית שאנחנו צריכים לדון בה. לדוגמה, התמנה כונס נכסים למכונה במפעל, הוא מוכר את המכונה. למה מתמנה כונס נכסים? להחזיר חוב לנושים, בין אם לבנק או לסתם נושה. מע"מ אומר, כשאתה מוכר את העסק וגובה עליו מע"מ, אני רואה את הכסף לפני הנושים. כלומר, מה שמע"מ מבקש לעשות פה, הוא יוצר לעצמו מעמד של נושה ראשון מובטח לפני נושים אחרים. אני לא חושב שמע"מ צריך להיות נושה ראשון.

מה אתה רוצה שמע"מ לא ידאג לגוף שאותו הוא מייצג?

אנחנו מייצגים כאן אזרחים ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה, מי עדיף לנו מבחינה חברתית שיקבל את הכסף, מס הכנסה או הנושים?

אני רוצה לברך את משה מזרחי, היועץ המשפטי החדש של אגף המכס ומע"מ, תזכה להטיב עם עם ישראל.

אותה מכונה שחבר הכנסת פריצקי דיבר עליה, צריך לזכור את הסיפור מתחילתו, זו אותה מכונה שעליה קיזז העוסק מס תשומות וקיבל חזרה. דבר שני, האלטרנטיבה היא, אם הוא לא היה נכנס להליך של פירוק, של פשיטת רגל או כינוס נכסים, אותו עוסק היה מוכר את המכונה, משלם את המע"מ ופורע את החובות שלו. מה שאני אומר, שלפי חוק מע"מ אנחנו מחכים שהוא ימכור את המכונה. דבר שני, אנחנו לא צריכים להטיב את המצב יחסית לבן אדם שלא נכנס להליך של פירוק, הוא נכנס בנעליו של המוכר.

אדוני היועץ המשפטי החדש, גם אני מתכבד לברך אותך, בעניין זה אתה טועה בהבנת הנקרא. אין לזה שום שייכות שלפני שנה או 35 שנה ניכו מס תשומות מכיוון שכאשר ניכו מס תשומות, הקודם שילם את המס. מה שיוצרים כאן, אחד, יש כאן העדפת נושים ויצירת מע"מ לפני כל הנושים האחרים, אפילו לפני קיזוז מס תשומות למע"מ. הרי יכול להיות שלאותו עוסק שתפסו את נכסיו יש תשומות שהוא לא קיזז אותן, שאם הוא היה מגיש דוח הוא היה יכול לקזז את התשומות.

אבל כונס הנכסים הוציא חשבונית מס.

הוא לא חייב להוציא חשבונית מס, הוא חייב במע"מ גם אם הוא לא הוציא חשבונית מס. אם יש מס תשומות לעוסק שתפסו את המכונה שלו, אפילו לפי השיטה הזו לא יקזזו את המס תשומות.

הקונה שמוכר את המכונה מוציא חשבונית מס לקונה והקונה מקזז את המס.

אתה מסכים, שמי שנתן כסף הוא הקודם?

זה שני נושאים שונים, נשאלת השאלה, האם יש להעדיף אותם על פני הנושים כולל בנק לשעבוד? זו שאלה ערכית שעורכי הדין ידברו עליה. הדבר השני שמפריע לי יותר מהכל, שרואים בו עוסק אחר, כי כתוב: יראו אותו כנותן שירות לעוסק. ואז לא מחברים את החשבונות ולא מקזזים את מס התשומות שיש לעוסק.

מה היה עד עכשיו? אם זה היה טוב במשך 20 שנה, נמשיך את זה, אם זה נושא חדש, נבדוק זאת.

הנושא לא חדש. המסמך המקורי התייחס להסבר מי החייב במס בעסקה שיש בה כונס נכסים, אפוטרופוס וכו'. הסעיף קבע שבמקרה כזה רואים את בעל הנכס כאילו הוא זה שמוכר הנכס, ואת כונס הנכסים נותן לו שירות של פעולה כזאת ואם הוא מקבל תמורה הוא חייב על התמורה הזאת - - -

זאת אומרת, שאם לבעל הנכס יש מס תשומות, הוא רשאי לקזז אותו.

כל זה לא השתנה. מה השתנה? אותו סעיף קטן (ג) שקובע כללים מה קורה כאשר אותו כונס נכסים מקבל תמורה עבור הנכס שהוא מוכר. כאן קובעים כלל – לטעמי הוא די מחמיר – שנותן עדיפות למע"מ, כי מה אומר הכלל? קיבל אותו ממונה תמורה בשל עסקה כאמור בסעף קטן (ב) – כלומר מכרת נכס, קיבל כסף – ישולם המס בשל העסקה, מתוך התמורה שהתקבלה בעדה, זה אומר, שהוא לא יכול לייעד את הכסף הזה למשכורות או לנושים או לעצמו כי אומרים לו כאן שהוא צריך לשלם את המס לפני שהוא מעביר את התמורה לכל מטרה אחרת, ולא יראו במס חלק מהתמורה.

אם כתוב בסעיף קטן (ב): "ממונה אשר בתוקף תפקידו מוכר נכסיו של עוסק..." יראו אותו כי הוא חייב במס על המוכר.

נכון, הוא נכנס בנעליו.

לא כתוב שהוא נכנס בנעליו, כתוב הוא חייב. לכאורה אפשר לומר, שהוא רשאי לקזז כדי מכירת הנכס את מס התשומות שיש לו במשרד כי פתאום הוא נהיה העוסק. זה מה שכתוב פה.

מי שחייב במס זה המוכר, מי שצריך להוציא את זה לפועל זה המוציא לפועל של העסקה הזאת, למה זה כל כך מסובך?

בחיי השגרה של כונסי הנכסים, על פי הכללים המקובלים הוא נכנס ממילא - - -

אדוני אתה צודק אבל זה לא מה שכתוב.

מה אתה מציע?

ראשית, אם סעיף קטן (ב) הוא אותו הדבר כמו שהיה קודם, תשאירו כמו שהיה קודם, לא צריך לכתוב אותו. אם זה אותו דבר, למה צריך לכתוב אותו?

אני הייתי כותבת בסעיף (ב)(1): הוא חייב בתשלום המס על המכר במקום העוסק. וזה במקום: הוא חייב בתשלום המס על המכר או השירות האמור, כפי שחייב בו העוסק. אם זה במקום העוסק אז הוא נכנס בנעליו והוא יכול לנכות תשומות.

זה גם צריך להיות כתוב כי אחר כך מע"מ יאמר, זה לא כתוב אז אי אפשר לנכות.

יש להוציא את השירות. השירות שבכינוס יהיה בפסקה 2.

על פי הניסוח הנוכחי, ממונה שעושה פעולה, לפעמים חייב בדיווח ומוציא חשבונית מס גם בלי לקבל תמורה, זה קיים. על פי החוק הנוכחי, פעם אחת הוא ידווח שהוא יוציא את החשבונית, פעם שנייה הוא ידווח כשיקבל את התמורה. ראשית הוא חייב במס במקום העוסק, אז הוא מוציא חשבונית. שנית, לאחר ארבעה חודשים הוא יקבל תמורה, הוא יצטרך להעביר שוב למע"מ.

אתה מתייחס לקטע שהוא נותן שירות לעוסק שקיבל כונס. למה פעמיים? הוא מקבל תמורה, הוא מוציא חשבונית מס על התמורה.

אבל הוא לא יכול לקזז את החשבונית של העוסק.

העוסק יכול לקזז במסגרת הכונס. לא מונעים זאת ממנו, מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות.

תיקנתי זאת כלהלן: (ב) ממונה אשר בתוקף תפקידו מוכר נכס או נותן שירות בשמו של עוסק, יחולו לגביו, לעניין החבות במס, הוראות אלה:

(1) הוא חייב בתשלום המס במקום העוסק.
(2) יראו אותו כנותן שירות לעוסק.

לדעתי יש כאן בעיה לא ברורה מבחינת האחריות, מצד אחד אנחנו אומרים שהוא חייב בתשלום המס במקום העוסק, מצד שני, דיווח הממונה על העסקה ושילם את המס, יראו את העוסק כמי שדיווח. ומה קורה אם הממונה לא עושה את זה? האחריות נופלת על העוסק?

אם הממונה לא דיווח, דהיינו הוא חייב במס על פי סעיף קטן (ב).

על מי נופלת האחריות? אנחנו חושבים שצריך להוסיף: הוא חייב בתשלום המס במקום העוסק ויראו בו כאחראי במקום העוסק.

לא, הוא נכנס בנעליו, זו המשמעות של נכנס בנעליו.

יש רשימה של אחריות אזרחיות ופליליות, שאם הממונה לא ממנה אותן, אחרי מי תרדפו מע"מ, אחרי העוסק?

אחרי הממונה.

הואיל ומדובר פה גם באחריות פלילית - - -

על פי דברי היועצת המשפטית, זה מכסה, אנחנו נמשיך הלאה.

זה לא מכסה את האחריות הפלילית.

זה מכסה את האחריות.

גם לשכת עורכי הדין סבורה, לא יכול להיות שכונס נכסים, עורך דין או מי שלא יהיה - - -

לפני כן אני רוצה לשאול, ישבו אתכם על החוק?

כן.

הגשתם את הערותיכם קודם?

כן.

הם 100% בסדר, איתן רוב, אריאל אברהם ונציגם ישבו אתנו וקיימנו דיון ממצה. אנחנו מברכים על מה שהיה, אבל עדיין יש דברים שאנחנו לא מסכימים אתם.

לגבי אחריות של עורכי דין שמבצעים כינוס נכסים, לא יעלה על הדעת להטיל אחריות אישית על כונס הנכסים, כי מה יעשה כונס הנכסים, הוא יבטח את עצמו, יוציא עוד הוצאות, אף אחד לא יבחר עצמו לתפקיד.

דבר נוסף, נושא הקדימות של מע"מ, על מי מדובר? מדובר על הבנקים ונותני האשראי למיניהם שיאמרו, אין בעיה, אתה מקבל אשראי מהיום ואילך בכפוף לזה שאנחנו מוסיפים על הריבית עוד 18%, אנחנו נצטרך לשלם את זה למע"מ לפני שזה מגיע אלינו. לכן כל נושא האשראי במשק יתמוטט כתוצאה מהסיפור הזה.

סעיף 3 – מתייחס לסעיף 30 – הוא סעיף בעייתי מאוד.

היום יש לנו רמת קושיים בגבייה בצורה שלא תתואר, בבתי המשפט חסרים שופטים בכל הארץ, עומדים כתבי אישום שהם עוול גם למערכת וגם לאזרחים, הם לא מסוגלים לאכוף. בחלק מההצעות אנחנו מחפשים אפשרות להקל, אנחנו הולכים למערכת שונה של ענישה, כל מערך האכיפה תלוי פחות בבתי המשפט.

מה זה קשור, אתה רוצה להיות נושה מועדף.

אנחנו רוצים להיות נושים מועדפים כי אנחנו לא מסוגלים להגיע למשתמטים מתשלום, למדינה יש בעיה קשה מאוד.

אני מבקש להגיש הסתייגות לפיה: סעיף קטן (ג) יימחק. אין שום סיבה בעולם, שמע"מ יהיה הנושא המועדף על עובדים, על נושים, על נושים מובטחים.

אין שום העדפה, יש מושג ידוע של הוצאות מימוש בכל הליך של כינוס. לא ייתכן שמחר יגידו למוביל שבא להוציא את הסחורה, אתה תקבל את הכסף לאחר כל הנושים האחרים.

צריך להוסיף כאן מילה: קיבל הממונה תמורה מעוסק. כלומר, מי שקנה קיזז, זה הגיוני. אם בסעיף קטן (ג) תוסיפו: קיבל הממונה תמורה מעוסק בשל עסקה כאמור ישולם המס. זה בסדר, כי אז זה נכון, מי שקנה – קיזז, ומי שמעביר – שילם, זה הגון.

אי אפשר לגבות את המע"מ על מס הקניה לפני כן.

בחוק מס ערך מוסף יש משהו שקוראים לו "עקרון המאזניים". זאת אומרת, בצד אחד, אם יש עסקה שחייבת במס, אפשר לקזז עליה מס תשומות. אם אין אפשרות לקזז מס תשומות, העסקה פטורה או לא חייבת במס. למשל, אם אדם פרטי קונה דירה או אופניים, כאשר בעל החנות מוכר לו את האופניים, יש על זה מס ערך מוסף. כאשר אותו אדם ימכור את האופניים, בשלב קניית האופניים הוא לא קיזז מס תשומות כי הוא אדם פרטי, המכירה לא חייבת במס כי רק מכירות בין עוסקים יש חיוב במס. כאשר בא ממונה, קרי כונס נכסים, הוא נכנס בנעליו של אותו אדם שעשה את העסקה. בדרך כלל הוא נכנס בנעליו של עוסק מורשה, לכן ב-99% מהמקרים נוכו תשומות כבר בעבר ועכשיו כשהוא מתכוון למכור, הוא מוכר וחייב על זה במס.

זה לא פוגע במס הכנסה? הרי משלמים מס על הערך המוסף, תשלום מע"מ זה הוצאה מוכרת.

אנחנו דנים רק על כונס נכסים שנכנס לנעליו של בעל הנכס.

אתם שוכחים את העיקרון הבסיסי, שהעסקה הזאת חייבת במע"מ, הוא גובה בעבורי את המע"מ. נניח שהוא מוכר את הנכס הזה, הוא מוכר אותו ב-100 ועוד 17, ה-17% הם שלי, הוא גובה בעבורי את 17.

אם הוא מוכר דירה יד שניה, היא חייבת במע"מ?

אם היועצת המשפטית טוענת שאפשר לקזז תשומות, צריך להיות כתוב: לא יהיה ישולם המס בשל העסקה ויחויב במס בשל העסקה על פי דין.

קיזוז מס תשומות מופיע בסעיף 38 לחוק. תיקנו את סעיף קטן (ב), שהוא חייב בתשלום המס במקום העוסק - - -

הייתי מוסיף: שחייב בתשלום המס שהיה חייב בו העוסק.

בניסוח: ישולם המס, ניתן להבין שכל ה-17 אלף על 100 אלף ישולמו, לא כתוב: יחויב המס כדין בדיווח, שניתן לקזז על זה תשומות.

אבל אנחנו אומרים שזה במקום העוסק, בסעיף 38 לחוק כתוב: שעוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות.

אז למה בחרתם במינוח ישולם המס ולא ידווח או העסקה תחויב כפי שהעוסק היה חייב, למה דווקא ישולם המס?

זה הסעיף, אם חבר הכנסת רוצה להגיש הסתייגות לסעיף הזה, יגיש הסתייגות ובשלב ההצבעות נצביע על ההסתייגות.

אנחנו עוברים לתיקון סעיף 30 לחוק העיקרי. סעיף 30 לחוק העיקרי הוא אותו סעיף שקובע שיעור אפס על כל מיני עסקאות, בין היתר ייצוא טובין, מכירת נכסים לבלתי מוחשיים לתושבי חוץ, מתן שירותים לתושבי חוץ, ירקות ופרות. ישנה הצעה, ואני מציעה שנשלב את הדיון גם בתיקון הנוסף, 22(ב), כי גם הוא מתייחס לסעיף 30, יש כאן מספר הצעות לתיקון בתוך סעיף 30. התיקון הראשון, בפסקה (1)א), לטעמי זה תיקון טכני כתוצאה מההגדרה של תושב חוץ שהוגדרה בתחילת החוק. כאן נאמר כך, בפסקה 2 הקיימת כתוב: "במכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ כשהוא נמצא מחוץ לישראל או לתאגיד הרשום מחוץ לישראל ואינו חייב במתן הודעה על פי סעיף 60 חייבת בשיעור אפס". מציעים כאן למחוק החל את המילים: כשהוא נמצא מחוץ לישראל. זאת אומרת הסעיף הזה יהיה כלהלן: "מכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ".

אנחנו עוברים לפסקה 6. פסקה 6 בחוק הקיים מתייחסת לשירות בקשר עם כניסתם של כלי טיס או כלי שיט לישראל או עם יציאתם ממנה או בקשר לשינוע טובין שנתנה רשות שדות התעופה או רשות הנמלים לכלי הטיס או כלי השיט, או שניתן לבעלי מטענים ותמורתו מהווה חלק מערך הטובין כפי שנקבע בפקודת המכס.

אנחנו מרחיבים את שיעור האפס גם לגבי אגרות נמל ואגרות רשות שדות התעופה לנוסע ימי או אווירי.

עד היום זה היה חייב במס או שהיה ספק?

לגבי שינוע באוויר היה ספק, לגבי נוסע ימי – הוא היה חייב במס. אנחנו מרחיבים את הפטור.

אנחנו מגיעים לפסקה 8. פסקה 8 היא אותה פסקה שנותנת שיעור אפס על לינות של תיירים בבתי מלון ושירותים נוספים שקבע שר האוצר. בפסקה הזאת יש הגדרה של תייר ואני זוכרת שההגדרה הזאת עשתה בעיות רבות מכיוון שההגדרה אומרת בפסקה זו: תייר זה תייר תושב חוץ. ואנחנו היינו צריכים לפרש, שלמרות שכתוב תושב חוץ, בגלל המילה תייר, זה אומר שזה מי שנמצא בתוך מדינת ישראל כי אחרת הוא תושב חוץ רגיל. עכשיו מתקנים את ההגדרה של תייר ואומרים כך: "בפסקה זו "תייר" – יחיד השוהה בישראל על פי אשרה ורשיון לישיבת מעבר או אשרה ורשיון לישיבת ביקור, או הפטור מאשרה ורשיון כאמור, לפי סעיף 17 לחוק הכניסה לישראל". יש לכם כאן דוגמה לכך שמנסים לעשות סדר וכאן הולכים לפי חוק הכניסה לישראל.

למה כאן?

כאשר תייר נכנס למדינת ישראל הוא מקבל אשרה בדרכון. פקיד בית המלון שמקבל את האורח, על מנת לדעת אם הוא זכאי לפטור או שלא זכאי פטור, יש רישום בדרכון והוא יודע איך לעבוד.

אני חושב שההגדרה הזאת אינה ישימה, לא בענף השכרת הרכב ולדעתי גם לא בענף המלונאות כי אותה חותמת שאמורה להופיע בדרכון, היא לא חייבת להופיע בדרכון, תייר יכול לבקש מביקורת הגבולות לא להחתים את הדרכון שלו והרבה מאוד פעמים מבקשים זאת.

ואיך אנחנו יודעים שהוא נכנס?

רושמים אותו במחשב אבל לא מחתימים לו את הדרכון.

אתה יכול להגדיר כמה זה הרבה מאוד שלא מחתימים את הדרכון? כמה זה הרבה מאוד?

כל איש עסקים שמבקר בישראל וגם במדינות ערב מבקש שלא להחתים את הדרכון.

כמה כאלה מגיעים?

צריך לקבל אשרת כניסה בין בדרכון ובין בנספח אחר.

לכל אדם שנכנס לארץ יש דרכון ועליו חותמים את הכניסה, פרט לכך, ישנו פתק מצורף שהוא צריך למסור את הפתק למשטרת הגבולות ביציאתו את הארץ. גם שם כתוב שם, כתובת ואשרת כניסה. נניח שהוא לא רוצה חותמת בדרכון, אני מבין, אבל חייב להיות פתק נלווה.

כפי שאמרתי, התייר לא חייב להחתים את הדרכון, ולהערה של איתן רוב, אם מדובר במקרים רבים, מספיק שישנם 10%, זה כבר מספיק כדי לעבור.

100 אלף אנשי עסקים באים לכאן ולא רוצים שיחתימו להם את הדרכון?

לא בדקתי וגם אתה לא בדקת.

אני לא אמרתי הרבה מאוד, אתה טוען כאן טענה שהיא לא רלבנטית.

בסדר, אני מוחק את ההרבה מאוד. אני רוצה להבהיר את הנקודה שתייר לא חייב להחתים את דרכונו. כרגע נתייחס לתייר שדרכונו כן הוחתם, אנחנו מצפים מפקיד הקבלה או מפקידת הדלפק בחברות השכרת הרכב לפתוח את הדרכון, לוודא שיש אשרה? אני לא חושב שהם מסוגלים לעשות זאת, אני לא חושב שזו עבודה שפקידים שעוסקים במסחר ותפקידם לשרת את התייר, מסוגלים לפתוח דרכון ולבדוק מתי נכנס ואיך נכנס.

נניח שתייר נכנס לארץ לשלושה חודשים אבל הוא נכנס לבית המלון רק לאחר חודשיים וחצי, האם אותה חותמת לפני חודשיים וחצי טובה או לא טובה?

היא טובה כל זמן שיש לו אשרת שהייה.

אז הפקידה של בית המלון או של חברת השכרת הרכב צריכה לבדוק שהוא נכנס לפני שלושה חודשים.

היא צריכה לדעת לקרוא, זה הכל.

אתה רוצה שהיא תיתן 17% הנחה, זה צ'ק, זה כסף שמדינת ישראל מוותרת לטובת המלון.

אני עומד על כך, שכל תייר שנכנס ארצה ממלא טופס ומקבל בו אשרת כניסה וכאשר הוא יוצא את הארץ הוא חייב להחזירו. זאת אומרת שצילום של הטופס הוא יכול למסור בכל מקום.

כמוך וכמו מר איתן רוב גם אני חושב שמי שלא תייר צריך לשלם מע"מ, אבל אני רוצה גם שהתקנה תהיה כזו שהציבור יוכל לעמוד בה.

הבעיה היא לא של התייר, לתייר בוודאי יש פטור ממע"מ, הבעיה היא שבית המלון נותן לכולם.

הענף שאתה מייצג אותו נמצא כרגע בחקירה, כל חברות השכרת הרכב בחקירה. מה עשיתם? תחת האמתלה הזאת שאתם לא יכולים לבדוק, אתם נותנים את הפטור לכאלה שהם לא תיירים באמצעות זה שאתם מעלימים את ה-17%.

השאלה היא לא איזה חקירה מנהל המכס כרגע אלא איזה תקנה אתה מציע על מנת שיוכלו לעמוד בה?

אם תעסיקו עובדים שיודעים לקרוא, זה קל מאוד לאכיפה וישים וימנע הברחה.

מה קורה עם ישראלים יורדים שבאים לביקור בארץ? לכאורה הם לא נחשבים כתיירים וזה לא טוב, כמדיניות הייתי רוצה לראות אותם כתיירים כי אני רוצה שהם יבואו לפה, הם לא באים לפה על פי אשרת קבע.

כאשר יש תיירים שנכנסים לתקופות ארוכות יותר, אם אנחנו מדברים על מערכת סגורה שיודעת לבדוק, אנחנו מדברים על כניסה שהתרחשה לפני שלושה חודשים, ייתכן שהוא נכנס ויצא או לחילופין נכנס לפני שלושה חודשים ושכר את המכונית רק בתום חודשיים וחצי.

כל זמן שיש לו אשרת תושב, הוא זכאי.

דבריו של חבר הכנסת פריצקי נכונים, ישראלי שמקום מושבו הקבוע בחו"ל, דהיינו ישראלים שאינם תיירים, אין להם דרכון זר אבל הם יושבים דרך קבע בחו"ל, נכון להיום הם פטורים ממע"מ על השכרת הרכב או על כניסה לבית מלון. אני רוצה שנהיה מודעים לכך שאתם עומדים לבטל את העניין הזה.

אני לא חושב שאפשר לשנות את חברות השכרת הרכב ולהבדילם מאחרים.

המנגנון המוצע שבאופן עקרוני כולנו בעדו לא ימנע מה שאתם רוצים כי אף אחד לא מפריע להם לקחת 16 מכוניות מ-16 חברות. אם כבר רוצים שהעניינים יתנהלו כמו שצריך, למנוע בעיית זיהוי, צריך מסוף עם תקשורת ישירה.

איתן רוב אמר שכרגע מתנהלות חקירה וזה בגלל אי בהירות והאי בהירות הזאת תמשיך.

לא, זה לא בגלל אי בהירות, בגלל אי בהירות אנחנו לא מנהלים חקירות.

כל חברות השכרת הרכב הודו בזה לאחר שנתפסו, יש לנו ממצאים ולכן אני מרשה לעצמי לומר זאת, אין כאן שום דבר של אי בהירות. אין כאן שום סוגיה של אי בהירות.

אני רוצה להבהיר בוועדה, שאנחנו עומדים להוריד מצב קיים שבו מאות אלפי ישראליים שמקום מושבם הקבוע בחו"ל לא ייהנו ממע"מ בשיעור אפס.

הסוגייה שהעלתה נכונה, מכיוון שאנחנו לא מסיימים היום את החוק, עד לדיון הבא נגבש אצלנו הצעה לגבי היורדים על מנת לפתור את הסוגייה.

בהגדרה של רכב פרטי לא נכלל רכב ואן, מיניבוסים, ודווקא אוכלוסייה של משפחות מרובות ילדים היא השוכרת מכונית מסוג ואן.

במקום השכרת רכב מנועי פרטי אני מציע להוסיף גם רכב מסחרי.

ממילא אנחנו לא מסיימים את הדיון היום בהצעה, לכן אני מציע שלאחר תום הישיבה היום תשב עם איתן רוב ונציגי אגף המכס ומע"מ ותלבנו את הנושא.

רק להבהיר, הנושא הזה לא נמצא בהצעת התיקון כי מדובר בפסקה 8(ב) בסעיף 30 שהיום אומרת, שהשכרת רכב מנועי פרטי לתייר לנהיגה עצמית, יש על זה שיעור מס אפס. אזה הבעיה שמתעוררת כאן לגבי ההגדרה של רכב פרטי לצורכי השכרה, צריך להגיש את זה בנפרד כי זה לא נמצא פה.

עכשיו אנחנו עוברים לפסקה 17 בסעיף 30. הפסקה היום קובעת, שיש שיעור אפס על מתן זכות שימוש לתושב חוץ בשטחי תערוכה ושירותים נלווים הניתנים על ידי נותן זכות השימוש, כאמור אגב התערוכה. במילים אחרות, כדי לעודד תערוכות בישראל, נתנו שיעור אפס על מתן זכות השימוש בשטח התערוכה. עכשיו אומרים כאן, ששיעור אפס יינתן גם אם תושב החוץ שוהה בישראל כתייר לצורכי התערוכה.

פסקה 2: בסופו של הסעיף יבוא: "(ג) בסעיף זה, "תושב חוץ" – תושב חוץ כהגדרתו בסעיף 1, כשהוא נמצא מחוץ לישראל, ואין לו עסקים או פעילות בישראל".

מה דינו של מי שיש לו מניות?

אני רוצה לומר כאן, האגף ברשותי, כאשר אנחנו מבצעים תיקוני חקיקה אנחנו עושים זאת בשיתוף פעולה. לצורך הסעיף הזה שהיה מאוד בעייתי, הקמתי צוות שכולל את אנשי המשרד, נציג לשכת עורכי הדין ונציג לשכת רו"ח, הצוות גיבש המלצות והן מובאות כאן. לכן אני חושב שכללי המשחק צריכים להיות מוגדרים בינינו.

אני רוצה להתקדם לסעיף 30(א)(5). בסעיף 30 מדובר על מתן שיעור אפס.

את הדיון בסעיף הזה נדחה לישיבה הבאה על מנת שלא תהיה לזות שפתיים.

אם כך, הוועדה היום לא דנה בסעיף 3(2) לתיקון, מה שנקרא 2(א), וגם לא דנה ב-22(ב), כי סעיף 3(2) מגדיר הגדרה של תושב חוץ ויש לזה קשר לסעיף 30(א)(5), והתיקון 22(ב) הוא רק בסעיף 30(א)(5). כלומר 3(2) עוד לא נדון וגם לא תיקון 22(ב).

אני רוצה לשאול את ישראל שטראוס, האם יש לכם הסתייגויות לסעיף 22(ב)?

הסתייגות קלה ופשוטה.

סעיף 30 מדבר על מתן שיעור אפס לקבוצה מסוימת של עסקאות או שירותים, בעיקר לכל מה שקשור לייצוא טובין או ייצוא שירותים. סעיף 30(א)(5) מדבר על מתן שירותים לתושב חוץ. סעיף זה נדון בוועדת הכספים לפני שנה וחצי והמלצנו לתקן תקנה בתקנות מס ערך מוסף לפיה מסייגים בסעיף 30(א)(5) שירותים שמתייחסים למקרה שיש תיווך בעסקה שקשור בה תושב חוץ ותושב ישראלי. בפסק דין מפורסם, פסק דין קסוטו, בית המשפט אמר שהמבחן צריך להיות של עיקר וטפל. מאחר והמבחן הזה מאוד קשה ובישראל נעשות עסקאות ועושה העסקה צריך לדעת מה דינה של העסקה, האם היא חייבת במס או שלא, הנושא הזה הובא לדיון בוועדת הכספים בהמלצת ועדת הכספים, הוחלט לאמץ את התקנה כפי שתוקנה, ונאמר שם, בכל מקרה שיש תיווך בין שני צדדים, במקרה הזה העסקה תהיה חייבת במס. ישנו בג"ץ לגבי תוקף התקנה, הומלץ על ידי בית המשפט, ששר האוצר יבחן את הצורך, במקום שיתקין זאת בתקנה לכלול זאת בחקיקה. ניתן לנו זמן ליישום ההמלצה. היום אנחנו מאמצים את המלצת בית המשפט ומבקשים להכניס את התקנה לנוסח החוק כדי לא להעמיד במבחן את כשירותה של התקנה.

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם, אני ייצגתי את קסוטו, זה לא עניין פרטי שלי. כדי לתקן את מה שנאמר על ידי אריאל אברהם, הייתי בבית המשפט העליון ואני יודע בדיוק מה קרה, לכן יש דברים שאני יודע והוא לא יודע כי שמעתי את הערות השופטים שאינן כתובות בפרוטוקול.

פסק דין קסוטו אמר דבר פשוט, במע"מ יש סייג לאי חלוטו של שיעור אפס על עוסקים והוא או שירות שניתן שבפועל לתושב ישראל ולא לתושב חוץ, או שירות אחר שקבע שר האוצר. שר האוצר קבע תקנה ובתקנה הוא אמר כך, כל שירות שניתן לגבי נכס בישראל, גם אם הוא ניתן לתושב חוץ, חייב במע"מ. בפסק דין קסוטו עלתה שאלה מה הפרשנות של המילה לגבי, האם לגבי, יכולה לבוא בפרשנות הרחבה, כל נכס שקשור איכשהו לשירות לתושב חוץ הוא חייב במס, כן או לא. בג"ץ אמר, הפרשנות של מע"מ למילה לגבי, כל דבר שיהיה באופן עקיף קשור לאיזשהו נכס בישראל יהיה חב במס, זו לא פרשנות נכונה, הפרשנות הזאת מרוקנת את החוק מתוקפו.

אני אקריא כמה שורות מפסק הדין כדי שיהיה ברור על מה אני מדבר. אומרת השופטת טובה שטרסברג: "זו הפרשנות הראויה, דהיינו הפרשנות המצמצמת מאוד את המונח לגבי, המגשימה את תכלית החקיקה. פרשנות אחרת תרוקן את שיעור מס אפס בגין ייצוא שירותים מכל תוכן, שהרי כמעט בכל עסקת ייצוא ניתן למצוא תושב ישראל המקבל שירות עקיף או טובת הנאה מן השירות. אם בשל כך תישלל תחולת סעיף 30(א)(5) כי אז לא תהיה לו תחולה על אף עסקת הייצוא, פרשנות המביאה לתוצאה כזו היא בלתי סבירה, היא נוטלת מהסעיף את נשמת אפו".

במילים אחרות, סעיף 30(א)(5), תכלית החקיקה לעודד ייצוא, אתם בפרשנות שלכם הורסים את הסעיף ונוטלים ממנו נשמת אפו. מה עשו בשלטונות מע"מ? עשו תקנה. אמרו, בכל מקום שיש צד להסכם עם תושב ישראל, יהיה חייב במס. או שיהיה קשר לנכס בישראל או קשר לתושב בישראל, יהיה מס. דהיינו, שתי שכבות, אחת של נכס בישראל, אחת של תושב ישראל ובעצם אין פטור. אם אנחנו קשורים או לאדם או לנכס, אין פטור לפי סעיף זה.

כתבתי מכתב לשלטונות מע"מ, אמרתי, חבל לכם על הזמן, באמצעות תקנה אתם לא יכולים להפוך פסק דין של בית המשפט העליון שפירש את החוק בתקנה. הגישו את התקנה באישור וזה הגיע לבג"ץ, אני הגשתי את הבג"ץ כי הרגיש אותי שרשות המבצעת אומרת לרשות המחוקקת, אנחנו עוקפים אתכם ואת בית המשפט.

מכל מקום, הגשתי את הבג"ץ וכאן אני רוצה לתקן, בג"ץ העיר מייד לשלטונות מע"מ שהדרך הזאת לא ראויה, אני אצטט מהחלטת בית המשפט: "מן הראוי ששר האוצר יבדוק את תקינות התקנת התקנה כי תקינות התקנה מעוררת שאלה ממדרגה ראשונה הנוגעת לסדרי שלטון. זו ההערה שלהם. בית המשפט לא אומר לכנסת מה להחליט, הוא אומר, אתם רק תפעלו ותנסו לשכנע את הכנסת שהתיקון הזה ראוי.

הכנסת יכולה לחוקק כל חוק גם אם הוא עומד מול בג"ץ.

אני אומר רק תלכו בדרך הישר. אתם רוצים לבטל את סיעף 30(א)(5), תודיעו לחברי הכנסת שאתם רוצים לבטל זאת.

בחודש דצמבר אנחנו יושבים על חוק ההסדרים, הצעות שאין להן רוב מנסים להכניס בדרך האחורית, אני לא רוצה בזה שום פסול.

אם כולם מבינים שהמשמעות היא ביטול סעיף 30(א)(5), עברנו את השלב הזה. עכשיו לגופו של עניין, השאלה היא האם יש היגיון בביטול הפטור שנותנים בשירות לתושב חוץ. בזמנו שר האוצר יעקב נאמן אמר על סעיף 30(א)(5): ישנה תחרות בין השקעות בארץ להשקעות בחו"ל, הסעיף לא מכניס כסף למדינה, מי שרוצה לברוח מהסעיף בורח מהמדינה וכך המדינה מפסידה כסף וגם מס הכנסה. המשמעות היא, שאין שום בעיה שמי שרוצה לתת שירות לתושב חוץ, יקים חברה בחו"ל, יעשה את כל השירות דרך חברה בחו"ל וחברת חוץ תעשה את העבודה הזאת. המדינה צריכה לדעת שיש לה מגבלות של חקיקה. מה שייקרה הוא, לא רק שנפסיד עסקים בישראל שמתפרנסים מזה, נפסיד גם את מס ההכנסה.

יש לי הצעה מעשית. זה לא מבטל בשרירותו את סעיף 30(א)(5), אבל זה עושה צחוק מהחוק הקיים ומפסק הדין של בית המשפט העליון. אמרתי את זה כאן בחדר, שזה עושה צחוק מהחוק הקיים.

אני מציע לא לקבל את ההצעה. אין שום חוק שיכול למנוע רמאויות כמו שמשטרה לא יכולה למנוע גניבות, היא יכולה לתפוס גנבים, גם החוק יכול לתפוס עבריינים, הוא לא יכול למנוע עבריינות. כלומר, אם מישהו מרמה, לא מפריע לי שיהיה כתוב המס בשיעור אפס לא יינתן בשל עסקאות עם תושב חוץ לפי סעיף זה אם נוכח המנהל כי עסקאות מיועדות לנכסים או פעילות בישראל של תושב ישראל. כאשר תושב חוץ משלם עמלה לתושב ישראל, אפשר לדעת בבירור אם זו עמלת ריבית רגילה של תושב החוץ או לא, אפשר לבדוק באיזה מחירים הוא מוכר לאחרים, אם הוא מוכר לישראל בכוונה במחיר יותר גבוה, דהיינו להעמיד פנים, אזי ייקחו את המע"מ.

שמעתי דברים על כך שהתיקון עצמו מרוקן מתוכן את שיעור אפס. בתיק קסוטו דובר על חברת ביטוח ישראלית שמחפשת חברת ביטוח בחו"ל - - -

אני לא רואה בזה שום בושה שרוצים לתקן.

אני רוצה להבהיר שתי נקודות, בעניין הזה שהזכיר עו"ד קסטל בעניין עידוד הייצוא, אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה לעודד ישראליים באמצעות אותו שיעור אפס על שירותי התיווך, שישקיעו בניו-יורק. אין פה מדובר על ייצוא אמיתי של עסקה אלא על ייצוא של הון. אותו גורם ישראלי, במקום להשקיע בארץ, אותו מתווך מעודד את הישראלי להשקיע מחוץ לישראל. רוח החוק שמדבר על עידוד הייצוא, התיקון דווקא מעודד בכיוונים שהחוק רואה לנכון לעודד.

אני מודה לכולם, המשך לישיבה יתקיים במועד אחר, הישיבה נעולה.






הישיבה ננעלה בשעה 12:35.