פרוטוקולים/כספים/241
פרוטוקולים/כספים/241
ירושלים, ח' ב אדר ב, תש"ס
15 במרץ, 2000
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 101
מישיבת ועדת הכספים
מיום חמישי, י"ח באדר א', התש"ס (24 בפברואר, 2000) בשעה 10:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-15 מתאריך 24/08/2000
תקנות הבזק (אופן חישוב תשלומים בעד שירותי בזק והצמדתם) (תיקון מס' 2) מכתב שר התקשורת מיום י"ז באדר א' התש"ס (23.2.00); תיקונים בתקנון הבורסה א. סעיף 74 – חלק שני – רישום למסחר של חברה מחזיקה. ב. סעיף 5ג בפרק ג' – החלק השלישי – חידוש המסחר בבורסה ביום שלאחר סגירתה. ג. סעיף 4, 5ב, 6ב1 – מסחר בניירות ערך ביום ג' למסחר של חברה מחזיקה. ד. סעיף 5ג בפרק ג' – החלק השלישי – חידוש המסחר בבורסה ביום שלאחר סגירתה.; שנויים בתקציב לשנת 2000; חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות ה
פרוטוקול
חברי הוועדה: אלי גולדשמידט – היו"ר
אבשלום וילן
עופר חוגי
אמנון כהן
ישראל כץ
רחמים מלול
מאיר שטרית
דני רוזן – מנכ"ל
אלכס ויסמן
עמי גילה
1. אוליאל
מיכאל הואש
אסף לב
מיכל פלד
שריל קמפינסקי
הילה שמיר
שרון פליישר
עדנה הראל – משרד המדע, התרבות והספורט
יעל ורדי-רוטשילד
מרים ענבי
נ. יבניאלי – מנהלת הסדרת השידורים לציבור
תמר תורג'מן – רשות ההגבלים העסקיים
מוטי שקלאר
שמואל שם-טוב
אילן רותם
יצחק לבני
תמר הקר
אדם ברוך
אלי בורוכוב – לשכת עורכי הדין
נילי בורנשטיין
1. תקנות הבזק (אופן חישוב תשלומים בעד שירותי בזק והצמדתם)
(תיקון מס' 2)
מכתב שר התקשורת מיום י"ז באדר א' התש"ס (23.2.00)
2. תיקונים בתקנון הבורסה
1. סעיף 74 – חלק שני – רישום למסחר של חברה מחזיקה
2. סעיף 5ג בפרק ג' – החלק השלישי – חידוש המסחר בבורסה ביום שלאחר סגירתה.
3. סעיף 4, 5ב, 6ב1 – מסחר בניירות ערך ביום ג' למסחר של חברה מחזיקה
4. סעיף 5ג בפרק ג' – החלק השלישי – חידוש המסחר בבורסה ביום שלאחר סגירתה.
3. שנויים בתקציב לשנת 2000
4. חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס - 1999
תקנות חוק הבזק (אופן חישוב תשלומים בעד שירותי בזק והצמדתם) (תיקון מס' 2)
מכתב שר התקשורת מיום י"ז באדר א' התש"ס (23.02.2000)
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.
הנושא הראשון שעל סדר היום הוא הבקשה של שר התקשורת, בנימין בן אליעזר, שמבקש שנאשר היום בוועדה דחייה של שינוי בתעריפי הבזק, לאור העובדה שלא אישרנו בוועדת הכספים את שינוי התעריפים שהם הגישו. השינויים היו אמורים להיכנס לתוקף ב- 1 במרץ, ומאחר ולא אישרנו אותם, הוא מבקש שנדחה את השינוי לתאריך ה- 1 באפריל, בהנחה שעד אז נגיע להסדר עם בזק שאכן יאושרו התקנות.
מאחר וקראתי את החומר מראש, ואין חברי כנסת אחרים נוכחים פה, אני מאשר את התקנות . הבקשה מאושרת. התקנה קובעת שתקנה 7 לתקנות הבזק – אופן חישוב התשלומים בעד שירותי בזק והצמדתם, השינוי ייכנס לתוקף ב- 1 לאפריל.
תיקונים בתקנות הבורסה
מכתב שר האוצר מיום י"ג בשבט, התש"ס – 20.01.2000
1. סעיף 74 – חלק שני – רישום למסחר של חברה מחזיקה
הנושא השני שעומד על סדר יומנו הוא תיקונים בתקנון הבורסה. אני מציע שנעבור על הצעות התיקונים, נשמע את ההסברים.
נתחיל בעניין הראשון – רישום למסחר של חברה מחזיקה. אתם מציעים לבטל את סעיף 74 לתקנון הבורסה, אתם רוצים לבטל את הכללים לגבי חברה מוחזקת וחברה מחזיקה. אני רוצה להבין את התקנות לגבי מה שקיים היום, ומה אתם מבקשים לבטל.
הכלים של הבורסה קובעים היום הגבלות על הנפקות של חברה מוחזקת או חברת בת, ומאפשרים להנפיק חברות בנות רק עד שחברת הבת עולה על גודל מסוים, וכאשר היא אינה מהווה את עיקר הפעילות של חברת האם. הכללים האלה הם ייחודיים לבורסה בתל אביב. בשום בורסה אחרת בעולם אין מגבלות על הנפקה של חברות בנות, ובחלק מהבורסות, הנפקה של חברות בנות הוא הליך מקובל. אנחנו מציעים לבטל את הכללים האלה.
תהליך ההנפקה של חברת הבת זהה לתהליך ההנפקה של כל חברה אחרת. בהחלט צריך להכין תשקיף. אנחנו הטלנו מגבלות לגבי יחסי הפעילות בין חברת האם לחברה הבת, ולגבי הגודל של חברת הבת. המגבלות האלה מנעו בשעתו את ההנפקה של "טלדאטה", שהיתה חברת בת של "פועלים השקעות" בבורסה בתל אביב. היא הנפיקה בנסדא"ק. גם בהקשר לרישום הכפול – יש לא מעט חברות בנות שלחברות בתל אביב, שנסחרות בנסדא"ק, ואם אנחנו רוצים לרשום אותן בתל אביב זו סיבה נוספת לבטל את הכללים האלה.
כלומר- הנימוק המרכזי הוא שאתם חוששים שחברות בנות מפה ינפיקו בנסדא"ק או באירופה?
אבל הנימוק הזה הרי לא ישכנע אף אחד לא להנפיק בנסדא"ק. אם חברה רוצה להנפיק בנסדא"ק, זה לא הנימוק שישכנע אותה להנפיק בארץ.
יש נימוק נוסף מאד חשוב – חלק מהרעיון הוא שאנחנו לא רוצים לרשום חברה פעמיים, כי אם יש לך חברת בת, אתה רושם את המניה פעמיים, בעצם, ואז כשבוחנים באופן אמיתי את הכללים אנחנו רואים שאנחנו לא מגיעים לתוצאה שאנחנו רוצים. אנחנו בחנו את כל התרחישים האפשריים, בהתחשב במבנה השליטה בבורסה, ובעצם מצאנו, שהכלל הזה הוא די ריק מתוכן.
גם היום יש עשרות חברות, אבל הכלל הזה, שלכאורה אתה אוסר, הוא כלל די ריק מתוכן, משום שיש כל מיני הרכבים וחברות החזקה, וממילא זה די חסר משמעות.
האם יש יכולת לעשות מניפולציה באמצעות חברה בת בבורסה? אני יכול להעביר הון מחברת האם לחברת הבת, לצורך ההנפקה, ואחרי שגמרתי את ההנפקה – אני יכול להעביר בחזרה את ההון?
יש כללי שימור שמחייבים את החברה כחברה, לעמוד בתנאים מסוימים, כדי שהיא תמשיך להיות רשומה למסחר בבורסה. החברה לא יכולה לרדת מההון העצמי שלה, ואם היא יורדת, היא עוברת הליך של השעיה. יש תנאים מאד מחמירים לכניסה ויציאה, כך שהמניפולציה הזו לא כדאית.
יש פה שני דברים שאתם לא מעלים. האחד – שחוק החברות החדש משפר את התנאים ואת המצב לגבי הפיקוח על החברות הקיימות. אני בעד לאשר את זה, אלא אם כן יש התייחסות אחרת, או שמישהו מתנגד לעניין. אם לא – אני בעד לאשר.
מי בעד? מי נגד? – התיקון, לבטל את סעיף 74 לתיקון הבורסה – אושר.
2. סעיף 5ג – החלק השלישי – חידוש המסחר בבורסה ביום לאחר סגירתה
אני מבין שבמצב הקיים היום, כאשר הבורסה נסגרת, אין סידור מיוחד שהיא יכולה להחליט על שינוי כללי המסחר. אתם רוצים שכאשר קורה מצב שהבורסה נסגרה, שתוכלו לקבוע כללים לקראת חידוש המסחר ביום הפתיחה? האם זה לגבי מניה מסוימת או לגבי כלל המניות?
לגבי כלל המניות. למשל – שעת פתיחה. אנו מקווים שלא נגיע למצב הזה, אבל – היה וסגרנו, מסיבה כלשהי, אם רוצים לקבוע את שעת הפתיחה למחרת לשעה מאוחרת יותר – היום אנחנו לא רשאים.
היום יש מגבלה בשלב הפתיחה. אין מגבלה בשלב הרציף. מניה יכולה לנוע במשך היום בטווחים מאד מאד גדולים. אין מגבלה בתנודה, למעט שלב הפתיחה, בו יש מגבלה של 10 אחוז, לגבי כלל המניות. הבקשה פה היא שהבורסה תקנה לה סמכות, ביום חריג כזה, לבחון האם יש צורך לשנות גם את התנודה, פרטנית לאותו יום, וכמובן – לרוחב.
האם הבורסה תהיה רשאית לקבוע שער תנודה שונה בין מניה למניה? מה קורה כשנפסק המסחר במניה מסוימת, ומתחדש המסחר?
אני רוצה להגיד עוד דבר. ועדת הכספים אישרה בשנה שעברה את האפשרות שאם אירע אירוע חריג, גם אז הוסמך הדירקטוריון לקבוע כללים. מדובר לגבי כל המניות, לא לשום דבר פרטני. זה פשוט מרחיב את זה לעוד סיטואציה, שהיא מאד נדירה, אך כדאי שתהיה גמישות כזו.
אם כך אתם לא מדברים על שימוש ספציפי לגבי מניה, אתם מדברים על הגבלה כללית לשער המניות בבורסה.
אומר לך מה שאישרנו בפעם הקודמת – "אירע אירוע בעל השלכות רחבות, שבעטיו שוכנע הדירקטוריון כי לא ניתן לקיים מסחר בבורסה לפי תנאי המסחר הרגילים, רשאי הוא להחליט לקיים מסחר בבורסה בהתאם לכללי מסחר שונים מהכללים הרגילים, וזאת על עוד לא ניתן לקיים את כללי המסחר הרגילים". עכשיו אנחנו מעבירים את זה לסיטואציה נוספת – של סגירה.
אז זה היה לסיטואציה שלא סוגרים את הבורסה, אלא – נניח שיש השבתה, ורוצים לקיים מסחר בתנאים לא רגילים. פה זה מוגדר לסיטואציה בה היה אירוע שבעטיו סגרו את הבורסה, ולאחר אותו אירוע רוצים להגיע למצב שאותו אישרו אז.
התקנה הזו אומרת שאם המסחר בבורסה נפסק מסיבה כלשהי, ורוצים לחדש את המסחר בבורסה אחרי שהוא נפסק, רשאי דירקטוריון הבורסה להתכנס, ולהחליט על הגבלת תנודת השער לגבי כלל המניות, ולגבי שעת הפתיחה.
אם אתה מדבר על שעת הפתיחה, ניתן להחליט שלא לקיים מסחר, כלומר- שלא תהיה שעת פתיחה. זאת אומרת – בקשר לנושא של מרווח השיקולים, בפעם שעברה, בניסוח הזה, לקחנו בחשבון סיטואציות שצריכות להיות עקביות. כרגע, כאן - -
לא. לא. מדובר פה על מצב שנפסק המסחר בבורסה מסיבה כלשהי, למשל – כאשר "בזק" השביתה את קווי הטלפון. זה קרה, כאשר הורדתי את תעריפי "בזק" – הבורסה הושבתה לשלושה ימים. המסחר התנהל באופן רציף, ולא סימולטני, והיתה השבתה של הבורסה. כשרוצים לחדש את המסחר, יכול לקרות אחד מן השתיים: יכול להיות שמישהו בבורסה יחשוב שמישהו יתמרן באותו יום במניות, וירצה לקבוע הגבלת תנודה של השער, שאסור שהמניות תעלנה ביותר מ – 10 אחוז, למשל.
הסמכות לסגור את הבורסה קיימת. יש הוראה בחוק ניירות ערך, נדמה לי בסעיף 50, שמפרטת באיזה נסיבות, ומי מוסמך לסגור את הבורסה. אגב, היה שימוש בזה בשנת 83. יכולה להיות סיטואציה, שטופלה בפעם הקודמת, שבה, בגלל שיבושים, יש צורך בשינוי סדרי המסחר. הבורסה קנתה לעצמה אז, דרך אישור בוועדה, סמכות לטפל פרטנית. מה שמונח כאן על השולחן זה טיפול במצב שיום לאחר סגירה, למשל – מחמת הפעלה של אותו סעיף לחוק ניירות ערך, או מאיזושהי סיבה אחרת, של סגירה מוחלטת. הבורסה מבקשת שלאחר אותו יום של סגירה, שתהיה לה דרגת חופש לקבל החלטות כלליות, החלטות רחב לגבי כלל השווקים, המניות, אגרות החוב וכיוצא באלה – באשר לשעת הפתיחה, באשר לתנודת השערים בשלב הפתיחה, כי כאמור רק שם זה רלבנטי, כי אחר כך ממילא זה לא מוגבל.
זה לא קשור לאופי האירוע, זה יום לאחר הסגירה. מדובר במקרה שבו הבורסה נסגרת. רוצים לפתוח את המסחר מחדש.
אני רוצה לחדד את השאלה – החוק צריך להיות מותאם גם לסיטואציות קיצוניות. נותנים כאן שיקול דעת בלתי מוגבל להנהלת הבורסה להחליט האם לפתוח.
נציג את זה על דרך השלילה – נניח שלא מאשרים את התקנה, ומחר נסגרת הבורסה, ונפתחת שוב בלי שוב יכולת של ההנהלה לקבוע מגבלה כלשהי של שער. התוצאה של המצב הקיים היום היא רעה יותר לאזרח הקטן שרוצה לקנות מניות. המטרה בכל השיפורים האלה היא לשפר את המצב בבורסה לטובתו של האיש שקונה מניות. התפקיד של הנהלת הבורסה היא לעשות את זה: להגן על כללי המסחר, כדי שלא ייפגעו המשקיעים.
אין שום משמעות כלכלית למעט דבר אחד. סגירת הבורסה היום מנוהלת בחוק אחר. הדוגמה הבולטת היא ש "בזק" החליט להשבית את הבורסה. היא הושבתה במשך שלושה או ארבעה ימים.
אבל כאשר "בזק" הסירה את ההשבתה, החידוש היה עניין טכני. להנהלה יש היום סמכות להפסיק את המסחר?
יש דוגמה קלאסית. יש חוק שקובע באיזה נתאים היא יכולה לעשות את זה, מי מוסמך לסגור, וכן הלאה. היה והבורסה נסגרה, ורוצים לחדש את המסחר, המסחר מתחדש בשעה 9 בבוקר. עכשיו רוצים ליצור בתקנון סמכות להנהלת הבורסה, ביום שמתחדש המסחר, להחליט על שעת פתיחת המסחר, ולהחליט על הגבלת תנודה של שער. מדוע צריך לעשות זאת בתקנה כזו? – כיוון שכאשר נפסק המסחר בבורסה, ומישהו מנסה, בזמן זה, להריץ את המניה שלו - -
לדעתי צריך לקחת בחשבון שצריך לציין באילו תנאים ומגבלות – של שוויוניות, של ראייה כללית, או דברים כאלה. צריך להבין את הקשר בין החלטה, שהיא לכאורה טכנית, לבין מרות. יכול להיות קשר כזה.
לא בעניין הזה. האחריות לניהול הבורסה היא של הנהלת הבורסה. ניקח את המקרה הכי קיצוני – שהנהלת הבורסה עושה מניפולציות, כדי למחוק מישהו. אותו גרם יוכל לתבוע אותה למשפט.
אני חשבתי על לחצים שיכולים להיות מופעלים על מי שלא מוגדר לו השדה שבו הוא צריך לפעול. יהיה עליו לחץ לא לפתוח, למשל, שזה קשור לסיבת הסגירה, אם קרה משהו ל- 30 אחוז מהמניות וסגרו את הבורסה, תהיה קבוצה שתלחץ על הנהלת הבורסה לא לפתוח את המסחר, כי היא אישית תפסיד מהדבר הזה. ברגע שאתה לא שם סייג מבחינה משפטית, אתה חושף אותם ללחצים.
דירקטוריון הבורסה זה גוף שנקבע על גוף סטטוטורי, ויש בו איזון מסוים של הדירקטורים. הוא מקבל הרבה מאד החלטות, והן צריכות להיות סבירות. הבורסה היא גוף שמפוקח במישרין על ידי הרשות לניירות ערך, כאשר כל המערכת הזו נמצאת תחת פיקוח של משרד האוצר. מאד לא סביר שבגלל לחצים, באופן שאתה מתאר, יתקבלו החלטות.
אני רוצה להעיר הערה עובדתית לגבי החוק. חוק ניירות ערך קובע שהנהלת הבורסה לא יכולה לסגור את הבורסה ליותר מיום אחד, מבלי אישור של שר האוצר. היא יכולה לסגור ליום אחד, רק אם אינטרס הציבור דורש את זה, ומעבר ליום אחד – כל החלטה נתונה לשיקול שר האוצר.
גם כל מערכת בנק יכולה להתפורר התפוררות מוזרה ולמעול בטובת לקוחותיה. כלומר- מבחן הסבירות הוא פה מבחן אלמנטרי.
אבל עדיין – הסיטואציות הקיצוניות צריכות להיות מעוגנות בחוק, לא מבחינת הגוף עצמו, אלא מבחינת המערכות שסביב לו. שר האוצר גם הוא יכול להיכנע ללחצים, אם תהיה סיטואציה כזו.
אני לא רוצה להעיד על דירקטוריון הבורסה, כי אין הנחתום מעיד על עיסתו, אך אני רוצה לומר שכל המטרה פה היא לטובת העוסקים בשוק, ולא רק השעות – דווקא בגלל הסיבות לסגירה, שיכולות להיות סיבות שונות, תמיד המדיניות היא לנסות שלא לסגור, עד כמה שניתן – ודווקא בגלל הדברים האלה עדיף שתהיה גמישות. למשל – יכול להיות, כפי שאמר חבר הכנסת מאיר שטרית, שלמחרת, ייעשה רק שלב הפתיחה, ולא ייעשה המסחר הרציף, בגלל בעיות במערכת התקשורת. זה דבר שאתה רוצה שיהיה, כדי שיהיה מסחר תקין. אי אפשר לצפות מראש את כל הסיטואציות. אם ניתן היה – היינו מפרטים את כל הסיטואציות, אך דווקא בגלל שאי אפשר לצפות הכל מראש, כדאי לתת את הגמישות.
אני סבור שהתקנה עומדת בכל קנה מידה בכל מה שקשור להגנה על המשקיעים. אני מציע לאשר את התקנה.
מי בעד? מי נגד? תודה, התקנה אושרה.
3. סעיף 4, 5ב, 6ב1 – מסחר בניירות ערך ביום ג'
נעבור להצעה הבאה שמונחת לפנינו. התיקון המוצע בפנינו מבטל את ההסדר של מסחר חד שבועי בשל איחור בפרסום דו"חות כספיים, וקובע כי לאחר איחור של חודש בפרסום הדו"חות הכספיים – יושעה המסחר. במהלך החודש הראשון של האיחור יתקיים מסחר יומי, כנהוג כיום. האם תוכלו להסביר מה המצב הקיים היום, ומה התקנה משנה? במצב הקיים היום, כאשר מאחרים להגיש דו"חות כספיים – אתם מקיימים מסחר חד שבועי?
האמת היא שאין נימוק חזק לזה, מלבד נימוק של היסטוריה. כדאי לומר שיש מעט מאד חברות כאלה.
בדרך כלל, ברבעון, יש בין אפס לשתי חברות, או מקסימום שלוש – שמאחרות. נותנים חודש איחור מעבר למועד שקבוע בחוק להגשת הדו"חות הכספיים. בדרך כלל, מדובר בחברה אחת או שתיים שמאחרות. היום הן נסחרות ביום ג'. ההסדר של יום ג' לא קיים במקומות אחרים בעולם. יש כאן איזושהי סתירה, כי לא ניתן לקיים מסחר בהיעדר מידע, אז אי אפשר לקיים אותו חמישה ימים בשבוע, וגם לא יום בשבוע.
אין מסחר כי אין למשקיעים את האינפורמציה. אחר כך – אם הם מפרסמים, מתחדש המסחר אוטומטית, תוך 12 יום. יש להם אפשרות תוך שנה לפרסם את הדו"חות, ואז המסחר מתחדש, מייד.
התיקון הוא הגיוני בהחלט. אני מתפלא איך דבר כזה היה קיים בבורסה עד היום. אני רוצה להעיר לגבי סעיף א 2ב: "הורתה רשות ניירות ערך לחברה להגיש דו"חות כספיים במקום אלה שהוגשו, אשר יכללו חוות דעת או סקירה של רואה חשבון אחר, תנהג הבורסה כאילו לא הגישה החברה את הדו"חות הכספיים במועד הקבוע בתקנות דו"חות תקופתיים". אני מבין שהתיקון בסעיף הזה הוא מחיקת שלוש השורות האחרונות, שבאות לאחר מכן.
לא. בעיקרון, הרשות לא מחליטה שום דבר כך סתם, אבל – אם מסיבה כזו או אחרת, לאחר שנבדקו הדו"חות הכספיים, הרשות הורתה להם לתקן את הדו"חות הכספיים, או הורתה להם להחליף את רואה החשבון, מסיבה זו או אחרת – עילה להחלפת רואה החשבון יכולה לנבוע מתלות של רואה החשבון. הרשות פרסמה כללים בדבר אי תלות רואה החשבון. ישנם כללים לגבי מי יכול להיות רואה חשבון, שאין לו איזשהו קשר עם החברה – כללים כאלה ואחרים. ראוה החשבון צריך להיות בלתי תלוי. הרואה חשבון שחתום, לא יכול להיות יושב ראש דירקטוריון החברה, למשל.
אם כך, רואי חשבון קטנים לעולם לא יכולים להיות רואי חשבון של חברה גדולה, כי אם זה מוגבל לפי היקף מחזור, רואה חשבון שרק פתח את משרדו לא יוכל לעבוד עם חברה גדולה.
פה מדובר על תקנון הבורסה. ניגודי עניינים הם או הוראות של לשכת רואי החשבון, או כללים שהרשות פרסמה.
מדובר על מצב בו אין דו"חות. כאשר הבורסה הורתה לתקן את הדו"חות או להחליף את רואה החשבון, זאת אומרת שהדו"חות הנמצאים אינם תקינים. בין אם הפגם הוא בדו"ח או שהפגם נובע מרואה החשבון – המשמעות היא שאין דו"חות בציבור.
עד התיקון הזה, הרשות לניירות ערך רשאית להגיד לחברה להגיש דו"ח על ידי רואה חשבון אחר. ומה עושים עד אז? עושים מסחר חד שבועי. עכשיו, לפי התיקון המוצע, ברגע שהרשות מורה לחברה להחליף את רואה החשבון – הם נמחקים מהמסחר, או יותר נכון – מושעים.
הנושא של החלפת רואה החשבון לא עומד פה עכשיו בפני הוועדה לצורך התיקון. מה שעומד לפנינו היא המחיקה של אותן שלוש שורות באותו סעיף. אתה נכנס לסוגיה שהיא סוגיה רחבה.
אבל ברגע שיתוקן השלב השני, שהוא יוצא מהשלב הראשון, אני מחזק את הכלל הראשון, ונותן פה סמכות מאד מוגזמת.
אם אתה מוחק את שלוש השורות, המשמעות היא שימשיך המסחר במניות של חברה, שהרשות קבעה שהדו"חות הכספיים שלה אינם תקינים. בדרך כלל, כאשר הרשות נותנת הוראה לתיקון דו"חות - מעילה כלשהי, הרשות נותנת ארכה, בדרך כלל - -
יש צוות של חשבונאים ברשות, וההחלטות הן של דירקטוריון הרשות. ההכרעות האלה עומדות גם למבחן של ביקורת שיפוטית, וכפופות לכללי המינהל הציבורי.
זה תלוי בסיטואציה. הסיטואציות הן שזה לא נעשה במכוון. קורה שיש חילוקי דעות – שרואה החשבון סבר שאין תלות, והרשות סברה אחרת.
מכיוון שלפעמים יש מקרים כאלה. סעיף א2 ב' מתייחס בעיקרון למקרים שבהם הרשות הורתה על תיקון הדו"חות הכספיים לא מחמת ניגוד עניינים, אלא מחמת בעיה בדו"חות, או אי תקינות בהם, ללא כל קשר לשאלת רואה החשבון. אלה מירב המקרים שאליהם מתייחס הסעיף. במקרה כזה, כאשר הרשות מורה על תיקון הדו"חות הכספיים, היא בדרך כלל גם נותנת ארכה. פה מדובר על מצב שמסיבה כזו או אחרת – או שחלפה הארכה, והחברה החליטה לא להגיש, או שעומדים בפני הליך משפטי. בכל אופן – אין מידע בפני הציבור.
החשבונות הם מאד קריאטיבים. אפשר להציג את הנתונים האלה בכמה צורות. אם לדעתם של רואי החשבון ברשת יש משהו שעלול להטעות את המשקיעים בדו"ח – הרשות מבקשת לתקן את הדו"ח. נותנים ארכה, וזה לא דבר בעייתי.
אני רוצה להתייחס להצעה לבטל את המסחר ביום ג'. המצב היום, כפי שהוא – מדובר בחודש ארכה שנותנים לחברה, וממשיכים את המסחר, כל זאת עד שישה חודשים. זאת אומרת – אנחנו מדברים פה על תקופה של 5 חודשים, שבהם מאפשרים מסחר פעם בשבוע. כלומר, 20 ימי מסחר. אני רוצה להציג את נקודת המוצא דווקא מבחינת המשקיע, שאמרתם שדואגים לו. העובדה שמאפשרים מסחר רק פעם בשבוע, כבר נותנת איתות אזהרה למשקיעים, שמשהו פה לא בסדר, שיש פה איזושהי בעיה. באותה מידה שלא מפסיקים את המסחר חודש ימים, ונותנים אורכה, לא מפסיקים את המסחר – זה בסך הכל טוב למשקיע.
למה? נניח שמגלים בדו"ח רואה החשבון שהמאזן של החברה היה מזויף, שאין רווחים כפי שמצוין בו, אלא הפסדים. אתה מציע שימשיכו את המסחר בתנאים האלה?
אני חושב שמתוך הגינות, במצב הזה, צריך להפסיק את המסחר, ליידע את המשקיעים, והדרך בפניהם פתוחה לתבוע למשפט את הדירקטורים או המנהלים באותה חברה.
זו אפשרות אחת. אפשרות שניה היא לתת אזהרה. כולם יודעים שיש בעיה, והמשקיע נשאר תקוע עם המניות. נותנים לו כמה ימי מסחר כדי לנסות ולצאת מהעניין הזה.
במדינות אחרות, בארצות הברית, למשל, ברגע שמפסיקים מסחר בבורסה, יש במות אחרות ששם ניתן לנהל עסקאות באותן ניירות ערך, בלי לתקוע את המשקיע.
אבל לא כל מקרה הוא זיוף רציני. זו לא הסיטואציה היחידה. הסיטואציה הנוספת היא שיש עיכוב בפרסום דו"חות כספיים של החברה מעבר לזמן.
אבל אם רואה החשבון לא מגיש דו"ח בזמן – למה אני צריך לתת זמן, מבחינת המשקיע הקטן? אני לא רואה לכך שום סיבה הגיונית. עבור המשקיע, הדבר הטוב ביותר הוא לדעת מה הנתונים האמיתיים של החברה, ואז הוא יוכל להחליט בהתאם.
אני מציע לאשר את התקנה בסעיף 3. מי בעד? מי נגד? אם כן, אנו מאשרים את התקנה, כפי שהיא מוצעת פה, בפנינו.
שינויים בתקציב לשנת 2000
מונחת בפנינו בקשת שר האוצר להעביר סכום של 550 אלפי שקלים מהרזרבה הכללית למשרד התקשורת. המטרה היא – טיפול בתקצוב העסקת יושב ראש ועדת ההיגוי לעניין ההיערכות לטיפול ברעידות אדמה, בהתאם להחלטות הממשלה, וכן עוזר ליושב-ראש הוועדה.
יש לי שתי תמיהות. האחת – מדוע העניין בתחום משרד התקשורת? ממתי משרד התקשורת מטפל ברעידות אדמה. שנית, כאשר מדברים בימים אלה, על הפקעות שכר בשירות הציבורי, אולי מישהו יכול להסביר לי את פשר גודלו של הסכום? אני מציע לדחות את הבקשה הזו.
לעניין השאלה מדוע העניין הוא בטיפול משרד התקשורת – ועדת השרים הטילה על שר התקשורת להיות ממונה על העניין. זו הסיבה. שר התקשורת טיפל בסוגיית רעידות האדמה כאשר היה שר השיכון. על רקע זה הוקמה מינהלה, שיושבת במשרד התקשורת - -
למה שלא תוקם המנהלה הזו במשרד התשתיות? דבר שני – מה פתאום, בתקופה בה מדברים על חריגות בשכר, עלות העסקתם של יושב ראש הוועדה ועוזרו – 550 אלף שקלים?
מדובר באדם שמטפל בנושא ביום-יום, ומרכז את כל הפעילות של צוות ההיגוי, שמונה על ידי ועדת השרים. הוא קורא דו"חות, הוא עוסק בקבלת חומר, וכן הלאה.
בעקבות רעש האדמה שהיה בטורקיה הוקמה ועדה, והוחלט על הקמת צוות ההיגוי. רוצים לעשות את זה בצורה רצינית.
מי בעד אישור הבקשה? מי נגד? הבקשה לא אושרה.
חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית
לשנת התקציב 2000), התש"ס – 1999
סעיף 30 – תיקון חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
אנחנו מחדשים את הדיון בנושא הערוץ השלישי. היום אני מתכוון שלא לעסוק בסוגיות הכבדות, הקשות, שעלו בהרחבה בישיבה הקודמת, אלא לנסות ולהתקדם בנושאים שהם פחות שנויים במחלוקת, ובראש ובראשונה – הפרמטרים שאנו רוצים לקבוע לגבי הדברים שישודרו בערוץ השלישי.
אנשי מועצת הרשות השניה ומנכ"ל הרשות השנייה, שעיינו בהוראות התוספת, מצאו שהיא בעצם מייתרת את פעולתה של מועצת הרשות השנייה, כי הכל נקבע כבר מראש, ולא מאפשר לרשות השנייה לשלוט, לכוון, או להיות גמישה בהתאם למה שיצטרכו. אנחנו קיבלנו ממועצת הרשות השנייה נוסח הצעה לתוספת, שהוא מעודן יותר. ואנחנו מגישים היום נוסח של התוספת, ומייד אצביע על העקרונות שלו. הנוסח עדיין שומר על העיקרון שהתוספת קובעת את המכסות של הז'אנרים העליונים, דהיינו – תוכניות התרבות, הדרמה, התחקיר, והסדרות הדרמטיות. התוספת הזו עדיין מקבעת מכסות מסוימות. עדיין יש בתוך התוספת הזו סעיף שקובע שכל התוכניות האלה, של הז'אנרים העליונים ישודרו בשעות הפריים-טיים, אבל גרענו מהנוסח מספר סעיפים כלליים, והתייחסות לסוגי משדרים שאינם אותם סוגי ז'אנרים עליונים. הנוסח שיחולק לכם עוסק בהגדרות.
אנחנו נעבור על הנוסח החדש, ונראה איזה סעיפים הושמטו ממנו. אנחנו מאד רוצים לשמור על העצמאות של הרשות השנייה, ואנחנו גם סומכים עליה, אבל מצד שני אנחנו רוצים לעגן, כמה שאפשר את הרצון שלנו לשמור על רמה נאותה של ערוץ. אנחנו נצטרך לשמור על האיזון בין השניים.
סעיף 59 בחוק, כפי שהוא היום, אומר שכשליש לפחות מכלל שידורי הטלוויזיה יהיה בהפקות מקומיות, אולם הרשות תפעל להרחבת חלקם של שידורי טלוויזיה מהפקות מקומיות. כך אומר החוק הקיים. התיקון הוא כך: "(11) בסעיף 59 – (א) במקום "שליש" יבוא "ארבעים אחוזים"; כלומר – מגדילים את הנתח של הפקות מקוריות ל- 40 אחוזים, משליש.
תיקון נוסף – מוסיפים לתוך הסעיף את סעיף קטן (ב) שאומר: "מתוך כלל ההפקות המקומיות ובנוסף לחובות שתקבע המועצה בזיכיון או בכללים, ישדר בעל זיכיון בכל שנה תכניות כפי שיוגדרו בתוספת, ובכמות שלא תפחת מן המכסות השנתיות הקבועות בתוספת";
תיקון נוסף – סעיפים ג', ד', ו- ה' החדשים: "(ג) השר רשאי, על פי המלצת המועצה ובידיעת הוועדה, לשנות את הוראות התוספת; " הוועדה היא ועדת החינוך, לפי מיטב זכרוני.
בממשלה העניין הזה מפוצל למשרדים שונים – ובעניין הזה קטונו מלעסוק. בכנסת – עצם זה שהעניין מגיע לוועדה זה משמעותי. הממשלה גם יכולה להשתכנע מדיון בוועדה. זה בעייתי.
אני מסכים שהדיון הזה, מלכתחילה, לא היה צריך להגיע לוועדת הכספים, אלא לוועדה הרלבנטית, למשל – ועדת הכלכלה, אבל, מכיוון ואנו דנים בחוק, ואנו קובעים פה כללים, מחר השר יכול להגיש תקנות באישור ועדה אחרת, שבכלל לא דנה בחוק ולא תהיה מודעת לכל הפנים של העניין. לכן, הגיוני שאם דנו בחוק הזה פה, הוועדה תהיה ועדת הכספים.
נדמה לי, בכל זאת, שיש חשיבות לזה שבסוגיות של תוכן תהיה ועדה אחרת מלבד ועדת הכספים. צריך שתהיה ועדה שמתעסקת בסוגיות כאלה.
יש פה דילמה עניינית. אף אחד לא מנסה לחטוף פה סמכויות. יש פה שאלה עקרונית. אם מלכתחילה זו לא בעיה בוועדת הכספים, ואנחנו לא מכינים את החוק – אז את צודקת. אבל אנחנו הם אלה שבונים את כל המבנה הזה, מן המסד ועד הטפחות, ואחרי זה, הפיקוח על כך שעומדים במבנה הזה, מועבר לוועדה אחרת שכלל לא היתה מודעת לדברים.
הגיוני בעיניי שתקנות תובאנה גם בפני ועדת הכספים, כי זה יחייב את הכנסת להתייחס לעניין, ולקבוע אחת ולתמיד היכן ידונו בדברים.
לגבי הערוץ השני, יש סעיף אחרון בחוק הרשות השניה שהסמיך את הוועדה המיוחדת שהכנסת הקימה, מלכתחילה, ועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך. אותו סעיף קובע שבכנסת שלאחר מכן תטפל בכך, הכנסת ה- 13, תטפל בכך ועדת החינוך, ולגבי הכנסת שאחר כך החוק לא קובע.
אפשר להציע ועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הכספים בראשות יושב ראש ועדת הכספים?
אני מוכן להתחייב ליזום דיון, בוועדת הכנסת, כדי לגרום לכך, שכל נושא השידורים יידון בוועדה אחת.
יכול להיות מצב שכל החוק בסופו של דבר יהיה בסמכות ועדת החינוך, ורק הסעיף שדן בתוספת, שעניינה תוכן, יהיה בסמכות ועדת הכספים. זה מצב מוזר.
לא ביקשנו מהממשלה להעביר את החוק הזה אלינו, לוועדת הכספים. מאחר והעבירו, הם כבולים בהתחייבות הזו, ולא עולה על דעתי להעביר את הדיון בהמשך החוק הזה לוועדת החינוך. לכן אני מציע להשאיר את העניין בוועדת הכספים. זה הדבר הנכון לעשות.
בחוק עצמו, כפי שעדנה ארבל ציינה, ישנה הוראת מעבר, בסעיף 141 שאומרת שחוק זה יהיה בתחום ענייניה של הוועדה המיוחדת בעניין חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שהקימה הכנסת ה- 13, ולה תהיינה נתונות הסמכויות של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת לפי חוק זה, עד תום תקופת כהונתה של הכנסת ה- 13. אני מציע לתקן את הסעיף הזה ולומר שחוק זה יהיה בתחום ענייניה של ועדה משותפת לוועדת החינוך וועדת הכספים.
אני מתרשם שרוב חברי הוועדה שנוכחים כאן רוצים שזה יהיה בוועדת הכספים, אז נשאיר את זה בוועדת הכספים. אני לא שלם עם זה, אני לא מתלהב מזה, אך כך זה יהיה בכל החוק.
יש גם סעיפים (ד9 ו- (ה): "(ד) המועצה רשאית, באישור השר והוועדה, קרי – ועדת הכספים, להפחית מהמכסות הקבועות בתוספת, לתקופה שתיקבע ואשר לא תעלה על שנה, אם נוכחה כי התקיימו נסיבות מיוחדות לכך".
"(ד) המועצה רשאית , באישור השר והוועדה, להפחית מהמכסות הקבועות בתוספת לתקופה שתיקבע ואשר לא תעלה על שנה, אם נוכחה כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות את ההפחתה, וכן רשאית המועצה כאמור להפחית מהמכסות לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה, אם נוכחה כי התקיימו נסיבות מיוחדות לכך".
"(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), לעניין השנתיים הראשונות מיום תחילת השידורים בידי בעל זכיון בערוץ השלישי, רשאית המועצה, באישור השר, להתיר הפחתת היקף השידורים הקבועים בתוספת בהם מחויב בעל זיכיון בערוץ השלישי, ובלבד שלא יקטן ממחצית".
מישהו יכול להסביר את ההבדלים ואת הסיבות לכך שבסעיף (ג) זה בידיעת הוועדה ובסעיף (ד) זה באישורה, ובסעיף (ה) זה בכלל בלי ועדה? מה ההגיון שעומד מאחורי ההבחנה הזו?
זה מבטיח שמצד אחד קביעת התכנים נקבעת בדרך פחות - - ופחות ניתנת לשינויים אחר כך, ומצד שני, משאירה גמישות כאשר עולה ערוץ חדש לאוויר, ואנחנו לא יודעים איך זה ייראה ומה תהינה ההחלטות. לכן קבענו שלושה מדרגים: האחד – מסמיכים את השר לפי המלצת המועצה ובידיעת הוועדה לשנות את הוראות התוספת, זאת אומרת , להוסיף ולגרוע ז'אנרים נוספים.
ולמה בזה לא צריך את אישור הוועדה? למה בהפחתה במכסות צריך את אישורה? מה ההגיון?
בפעילות השוטפת של מועצת הרשות השניה, אם היא החליטה, למשל, שמן הראוי להעלות ז'אנר איכותי, למשל – תוכנית תחקיר עומק, שלא קיימת היום, זה בדיוק מסוג הדברים שמועצת הרשות השנייה מופקדת עליהם, והוועדה לא צריכה, בתחום מומחיותה, להגיד אם מן הראוי להוסיף ז'אנר או לא להוסיף.
אבל אתם רוצים להסמיך את שר התקשורת לשנות חוק של הכנסת, בלי אישור הכנסת? זה חלק מחוק של הכנסת.
אפשר לגשת אל העניין באחת משתי צורות. את הוועדה מעניין דבר אחד. אתם קובעים הפקות מקור של 40 אחוז? – שתהיינה הפקות מקור של 40 אחוז, ותנו עבודה למפיקים ובמאים בארץ, ושיינתן ביטוי לתרבות הישראלית. זה מה שמעניין אותי, וזה אני רוצה שייקבע בחוק, וכל שינוי בסעיף הזה יובא לכאן. אני לא רוצה להיכנס לתוך העניין. יש מועצה מקצועית שמוסמכת לקבוע את נהלי השידור. תוציאו את זה מהחוק. תנו למועצה את הסמכויות, ושהיא תעשה מה שהיא רוצה. אנחנו רוצים להבטיח שאותם אינטרסים שאנחנו רוצים לעמוד אליהם יישמרו.
עוד לא אמרתי מה האינטרסים. אני אומר: נקבע מה אנחנו רוצים כוועדה, ועל מה אנו רוצים להשגיח. אותו חלק יהיה בחוק, ושינויו יהיה כפוף לוועדה. בצדק נאמר שאנחנו לא יכולים לנהל את הערוץ השלישי. צריך להפריד בין אותם אינטרסים עקרוניים וחשובים, לבין הניהול היום יומי. הוא לא צריך להיות בחוק.
אתם לא מבינים את ההפרדה כאן, בין שני הדברים. יש את מישור היחסים בין הממשלה לכנסת, והם לא עניינה של מועצת הרשות השנייה בכל מקרה. לא עניינה האיזון והמינון – האם שר יוכל לשנות בעצמו חוק של כנסת. ויש את העניין של מי שעוסק בזה. מי שיוזם כל דבר כזה, מטבע הדברים, זה רק אתם. אתם פונים לשר, השר פונה לוועדה, וצריך רק את האישור שלה, כמו בכל דבר הזה.
אני רוצה שתבינו – האינטרס של מועצת הרשות השנייה הוא בדיוק האינטרס שמציגים כאן. בשביל זה מועצת הרשות השנייה קיימת – כדי להגן על היצירה המקומית, כדי לחייב את הזכיינים בז'אנרים מסוימים. זה תפקידה.
זה מעל ומעבר לכל מה שנעשה בכל תחום טלוויזיה אחר בארץ, בגלל הרשות השנייה. הם עומדים בכל התנאים שנקבעו להם בחוק.
אני יכול לומר שהם עומדים יפה במכסות. אנחנו מפקחים על כך. עכשיו מכניסים כך שבז'אנרים האלה, שנקראים "העליונים", זה לא רק יהיה טוק שואו, אלא שתהיה איכות גדולה יותר. מה שאני רוצה לומר הוא – ככל שתעבירו אליכם יותר סמכויות בחוק הזה, אי אפשר יהיה לעשות שום דבר.
אתה טועה בעניין הסמכויות. החוק יכול להגדיר את הדברים, אבל הוא לא אומר שאנחנו הם אלה שמעורבים בביצוע של זה. אתם קובעים את החוק, לא אנחנו.
יש פה שני דברים, וצריך לעשות את ההבחנה: ברגע שאתה קובע מכסה של 40 אחוז זה דבר אחד, אבל ברגע שאתה יורד לספסיפקציה ומונה מספר שעות כאלה ומספר אחר לאחרות – אתה מנטרל אותנו מהיכולת לשחק - -
אמרתי קודם: לקחת את הדברים העקרוניים ולהשאיר אותם לאישור הוועדה, ומה שלא עקרוני יהיה להחלטת הוועדה.
שיהיה ברור – מי שצריך לייצג פה את הציבור, על כל גווניו וכן הלאה, מבלי להתערב אחר כך בעשייה – זו הוועדה הזו.
אין דבר יותר טבעי מאשר הרצון של הוועדה לסגור את הברגים עד תום, ולהרגיש שליטה על העניין. אלא מאי? – אני קראתי כ- 40 חוקים של כ- 40 גופים מהסוג הזה בעולם. כולם הוקמו על ידי ועדות פרלמנט. אין אחת שנכנסה למידה כזו של ספסיפיקציה. הטובות שבהן, כלומר- האירופאיות, הולכות על שלוב בין האינטרס של חברות פרטיות, בין שוק חופשי לרשות ציבורית, ואת האחריות הם מטילים על הרשות הציבורית ולא על החוק. מה הם עושים בחוק? – הם קובים בו הוראות לרשות הציבורית. מה זה אומר? זה לא מספרים בדרך כלל. זה קביעות של מהויות. הם יכולים בהחלט לקבוע מספר. מספר של הפקה מקורית- 40 אחוז. זה כן. היתר צריך להיות לא במספרים. צריך לקבוע בחוק שחובת הרשות השנייה היא שאחוז גבוה יהיה מיועד למה שרוצים, ולהשאיר להם לקבוע כמה בדיוק.
הבענו את עמדתנו גם כן, שנכון להשאיר את הפירוט הרחב ביותר. אני חושב שאפשר לעשות פה צעד אחד נוסף מעבר לכך. מה שהטריד את חברי הוועדה, בעיקר, חוץ מאמירות כלליות, שמקובלות על חברי הכנסת, על הביטוי הרחב של כלל הציבור – אפשר להגיד משהו על רמה אחת מתחת להפקות מקור. אפשר להשאיר הוראה שהיא איכותית מעיקרה, ולא כמותית. מעבר לזה אני מציע שהרשות הציבורית תבוא לוועדה, עם דו"ח מפורט על היקף ההפקות, תציג את העניין ואז תהיה יכולת לוועדה לעשות ביקורת על רמת הביצוע.
ה- 40 אחוז מעוגן במסגרת החוק. את זה השר לא יכול לשנות. אבל, למשל – העברת ז'אנר עליון מפריים טיים לזמן אחר, זה דבר שיהיה ניתן לביצוע, לפי הסעיף הראשון, נכון?
אני רוצה לומר בצורה מסודרת. יש שתי גישות בסיסיות: הגישה העסקית, שיואל נווה איתר אותה מייד, וחיזק אותה. הגישה השנייה היא הגישה הערכית. שתי גישות אלה צריכות לבוא לידי ביטוי. ברור שעסקית, שווה לזכיין לשלם יותר. אם תהיינה 100 אחוז של מגבלות ערכיות, הזכיין ישלם אפס. אני חושב שהרוח הכללית של הוועדה צריכה להישמר. מי שמתרגם את הדברים האלה, לפי בקשת חברי הוועדה, זה אנשי משרד התקשורת. היתה דרישה של רוב חברי הוועדה לנסות לכמת ערכים, ומשרד התקשורת ניסה לתרגם את זה. מה שחבר הכנסת מאיר שטרית אמר זו הקצנה של הגישה העסקית. לדעתי היא לא מבטאת גם את דעתו האישית.
כאשר אנחנו מדברים על הפקה מקורית, אני מניח שהרצון של רוב חברי הוועדה הוא לראות יותר אחוזים לז'אנרים העליונים, ושלא יותר טוק שואו.
אני חושב שבנושא התוכניות חייבים לקבוע מסמרות, עם אחוז מסוים של גמישות למועצה. כיום, אנו רואים שיש אפילו מלחמה בין המנכ"ל לבין המועצה. נעשה את הניסיון הזה, של קביעת המסמרות בעניין השידורים, וניתן לכם אחוז מסוים של חופש, שתוכלו לקבוע בו. אחרי חצי שנה אפשר לבדוק את המצב, ולהביא את העניין לדיון בוועדה.
אני מציע שנתקדם. אנחנו נמצאים כרגע בדיון על השאלה – האם אנחנו דורשים את אישור הוועדה גם לשינוי בתוספת. זו השאלה.
צריך לקבוע במפורש שעות ותוכניות, לתת למועצה מרווח מסוים של חופש. בעוד חצי שנה ניתן יהיה לבדוק את הדברים.
אנחנו נמצאים כעת בסעיף 59, (ג), (ד) ו- (ה). בסעיף (ד) נדרש אישור של ועדת הכספים. בסעיף (ג) – רק בידיעת ועדת הכספים, ובסעיף (ה) אין בכלל. אני מבקש שתתייחסו ותביעו את עמדתכם לגבי זה. קיבלתי תשובה שהשינוי בתוספת יכול להיות, למשל, העברת ז'אנר מקורי, עליון, משעת הפריים טיים לשעה 12 בצוהריים, וזו סמכותו של השר מבלי לבקש אישור מהוועדה. אני מבקש התייחסות לשאלה – איזו סמכות אנחנו נותנים בלי שנדרש אישור מהוועדה.
ראשית אני רוצה להסביר: התוספת הזו היא שיקוף של כללים שנוהגים היום, על זכייני ערוץ 2, בתקופת הזיכיון השנייה שלהם, דהיינו – כאשר האריכו להם את הזיכיון הגבירו את הדרישות בכל מה שקשור לז'אנרים. אני רוצה להתייחס ל (ג), (ד), ו- (ה) – למה בסעיף (ג) קבענו שהעניין יהיה בידיעת הוועדה, בסעיף (ד) – באישור הוועדה, וב- (ה) לא קבענו צורך בוועדה, בכלל. סעיף (ד) הוא אותו סעיף שאם המועצה תראה לנכון להפחית ממכסות הז'אנרים העליונים, דהיינו – מכמות שעות הדרמה, מכמויות השעות שמוקדשות לתוכניות התחקיר, שהם השעות האיכותיות והעיקריות – פה צריך לקבל את אישור הוועדה. אם המועצה רוצה להמציא ז'אנר חדש, לא צריך ללכת לוועדה. זה סדר פעולתה הרגיל, ואז היא מיידעת את הוועדה.
לפי איך שזה מוגש כרגע – היא רק צריכה להודיע.
לגבי סעיף (ה)- יש פה סעיף ספציפי, שנוגע רק לערוץ המסחרי החדש. שני הסעיפים הקודמים מתייחסים לשני הערוצים. בסעיף הזה, אנחנו משאירים למועצה שיקול דעת לשקול עד כמה המצב של הערוץ המסחרי הוא כזה קריטי, שהיא רואה לנכון להמליץ, ובנסיבות מיוחדות, ואז השר יכול לאשר. זה מוגבל לשנתיים בלבד. זה היחס בין סעיפים (ג), (ד) ו- (ה).
למה שלא נעשה את זה הפוך? נקבע היום, וניתן למועצה אחוז מסוים של מרווח של שינויים במהלך השידורים.
לפעמים האויב של הטוב ביותר זה המצוין. גם אני, באופן טבעי, כפוליטיקאי – יש לי רצון להיות מעורב ולדעת על כל פרט מראש. אבל, נדמה לי שאם אנחנו קובעים את העקרונות, והדוגמה הטובה היא עניין ההפקה המקורית, עליו אין ויכוח בוועדה. אנחנו רוצים ש- 40 אחוז יהיו הפקות מקוריות, ומתוך סך ההפקה המקורית אנחנו רוצים שאחוז גבוה יהיה תוכניות מהז'אנרים העליונים ולא טוק שואו. אם קובעים את שני העקרונות הבסיסיים הללו, אז יוצרים כלל שאם מישהו רוצה לסטות ממנו הוא צריך לחזור לוועדה. על כך אין לי ויכוח, ואני חושב שזה מכסה 90 אחוז מהשטח. יכול להיות שביתרה המועצה רוצה לשנות הרכב תוכניות, למשל, ואני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לזה. לכן, השאלה היא מה העקרונות שאנו רוצים לעמוד עליהם.
כל מה שאמרת עד עכשיו מקובל עלי. אני האחרון שרוצה להיכנס לעבודת הערוץ, אבל את הכמויות, במידה מסוימת, הוועדה צריכה לקבוע, פעם אחת.
אם בסמכותה של הוועדה להעביר תוכנית מפריים טיים לזמן אחר, זה כמובן נובע מתוך שיקול עסקי של רייטינג.
לאו דווקא. אתן לך דוגמה. יכול להיות שיעשו תוכנית תעודה יוצאת מן הכלל, אך היא כל כך טובה, שרוצים לשדר אותה בזמן של תוכניות שמוקדשות לצפייה של ילדים, דווקא.
הסעיף הראשון בתוספת הוא עניין ההגדרות: "הפקה מקומית – תוכנית שרוב יוצריה, רוב מבצעיה, רוב הצוות הטכני –הנדסי שנטל חלק בהפקתה ורוב צוות ההפקה הם תושבי ישראל המתגוררים בה קבע, והיא הופקה עבור קהל יעד ראשוני ישראלי בעברית או בערבית, או בשפה אחרת שאישר המנהל מראש, ולמעט תכניות חדשות, תכניות ספורט ותכניות בענייני היום;"
אני רוצה להבין – מה זה "תוכניות בענייני היום"? האם התוכנית של רפי רשף היא תוכנית בענייני היום?
אבל נאמר שזה 40 אחוז כולל תוכניות טוק שואו. אז זה לא כולל טוק שואו. פה כתוב "למעט". כאשר אתה מגביל הפקה מקורית, שאמרת שאתה רוצה שתהיה 40 אחוז, ואתה אומר שזה למעט תוכניות בענייני היום, אם רפי רשף זה תוכנית בענייני היום, אז זה למעט רפי רשף.
זו בדיוק התסבוכת שמסתבכים בה. יש ספר של כללים שקבעו אנשי מקצוע ברשות השנייה. אני כבר קורא אותם מזה חודש, ולא מבין אותם בדיוק. כל זה כאשר הרצון של הרשות השנייה הוא שתהיה כמה שיותר הפקה מקורית ישראלית.
התוכנית של דודו טופז, למשל, שהיא תוכנית בידור, היא נחשבת להפקה מקורית, לפי כל ההגדרות. רפי רשף בתוכנית שלו, שהיא מה שנקרא טוק שאו, היא תוכנית מעורבת, שיש בה אלמנטים של בידור ואלמנטים של ענייני היום. כאשר אנו רוצים לבדוק עד כמה זה באמת יש הפקה מקורית, אנחנו לוקחים רצף של תוכניות, עושים חישוב – כמה דקות יש מכל דבר.
אני חושב שבעניין הזה הדבר הטוב ביותר הוא שננסח. שנכניס בחוק ניסוח פשוט שימקד את העניין בצורה הכי טובה. אני מציע לכתוב בתוספת שמעבר לעניין שיהיו 40 אחוז הפקות מקור, שייאמר שמתוך הפקות המקור, 70 אחוז יהיו מסוג הז'אנרים העליונים, וכל היתר אינם מעניינינו.
עוד לא הגענו לזה. אני חושב שהדברים ברורים. כאשר אנחנו מגדירים 40 אחוז תוכניות מקור, אנחנו מתכוונים לכל התוכניות, למעט תוכניות חדשות, תוכניות ספורט, והחלקים בענייני מקור מתוך אותם תוכניות שמערבבות בידור ותוכניות בענייני היום.
אני ממשיכה: "ערוץ השידור – המסגרת הכוללת של שידורי הטלוויזיה על פי החוק בערוץ 2 או בערוץ השלישי".
"שידור חוזר" – שידור מחדש בערוץ השידור של תכנית שאיננה מהפקה מקומית ששודרה בו קודם לכן או של תכניות בהפקה מקורית ששודרה קודם לכן בערוץ כלל ארצי בישראל, לרבות תכנית שנערכה מחדש, אך זהה במהותה, לדעת הרשות, לתכנית ששודרה בעבר";
זאת אומרת, שאם ערוץ 2 עשה הפקה מקורית, והוא מעביר אותה לערוץ השלישי, והיא משודרת שם, זה נחשב לשידור חוזר, לא להפקה מקורית.
"שנה – שנה על פי הלוח הגריגוריאני; "שעה" – במכסת התוכניות הקבועה בחצאי שעות, הכוונה ל- 48 דקות תכנית לפחות; "
כאשר הקימו את הערוץ השני, הגדירו שהפרסומת המותרת היא 6 דקות. בפועל זה הוכפל, כי הזכיינים לוחצים, בגלל הצורך שלהם לגבות יותר כסף על הפרסומים.
זה לא נכון. אתה ליברל של שוק חופשי. אתה הולך לקראת הקמת ערוץ שלישי. לא צריך להגביל את זמן הפרסום. הם יתחרו, וזמן הפרסום יתייצב. התרנו להם בחוק פחות מ- 12 דקות.
בגלל לחצים שהערוץ השני לחץ, המועצה נכנעה, ושינתה את זמני הפרסומות. אני מציע לקבוע מה הם העקרונות שחשובים לנו.
"חצי שעה – במכסת תכניות הקבועה בחצאי שעות, הכוונה ל- 24 דקות תכנית לפחות; "תכנית " – יחידת שידורים בסיסית בעלת תוכן והיקף ידועים ומגודרים במתכונת הערוכה לשידור בטלוויזיה, הכוללת רצף של תמונות וקול; "תוכניות תעודה" – תכניות העוסקות בתיעוד של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות, או בתיעוד תופעות או תגליות בטבע או במדע ואינן תכניות בענייני היום; "סרט תעודה" – תכנית תעודה המצולמת כולה מחוץ לאולפן, עשויה לשלב חומר ארכיוני ואורכה 24 דקות לפחות; "תוכניות דרמה" – תוכניות המגוללות סיפור עלילה בעל אופי קומי, דרמטי, מלודרמטי או טראגי, הכוללות, בין השאר, סוגים אלה: (1) דרמה בודדת – דרמה בהיקף של פרק אחד המשודרת במלואה במהלך שידור אחד, או מהווה חלק מסדרה קצרה (Mini Series) ומשלבת בתוכה בדרך כלל צילומי אולפן עם צילומים מחוץ לאולפן ואורכה 50 דקות לפחות. (2) דרמה תיעודית (דוקודרמה) – דרמה העוסקת בדמויות או באירועים אמיתיים והחותרת לשחזר דמויות ואירועים אלה, מתוך נאמנות מירבית לעדויות ולמסמכים המתארים אותם ; "סדרה דרמטית" – סדרת דרמה שבה מספר פרקים, שאורך כל אחד מהם 24 דקות לפחות, כשמספר הפרקים יכול להיות רב או מועט; "סרט טלווייזיה" – תוכנית במתכונת הדומה לדרמה בודדת אך מתאפיינת, בדר כלל, באורך של 80 דקות לפחות ובתסריט המחייב צילומים מחוץ לאולפן on location. "תוכניות מיוחדות" – תוכניות במתכונת מקורית ובעלות ערך מיוחד, אשר הוכח להנחת דעתה של הרשות כי הן באיכות כתיבה תסריטית, משחק ובימוי יוצא דופן, העונות לאחד מהסוגים האלה: (1) תוכניות מערכונים איכותיות המופקות ברמת הפקה גבוהה באורך של רבע שעה לפחות; (2) תוכניות במתכונת מקורית וחדשנית, באורך של רבע שעה לפחות (3) דרמה בודדת, דרמה תיעודית (דוקודרמה), מיני סדרה וסדרה דרמטית – כל אלו באורך של חצי שעה לפחות.
אופי השידורים. 2. בעל זיכיון – (1) ישדר תכניות במגוון רחב, ככל האפשר, של סוגים ונושאים, ולקהלי יעד מגוונים, תוך התחשבות בהרגלי הצפייה של קהלי היעד השונים, ותוך ניסיון להגיע למירב הצופים; (2) ישדר תוכניות בתחומים שונים לרבות בתחומי הלימוד, החינוך הבידור, התרבות, האמנות והפולקלור, וכן מידע בנושאי מדיניות, חברה, כלכלה, משק תרבות, מדע, אמנות ספורט, פולקלור, דת, היסטוריה וכיוצא באלה; (3) יתן ביטוי בשידוריו למירקם התרבותי המגוון של ישראל לתחומי העניין של כל תושבי ישראל בכל אזורי הארץ ובכל צורות ההתיישבות, בנושאים יחודיים באזורי הארץ השונים, לרבות שילוב תוכניות המשודרות מאזורים אלה, למגוון סגנונות החיים, רמת החיים, ההשכלה, התעסוקה, התרבות והאמונות הדתיות של תושבי ישראל, וכן יביא לידי ביטוי את מגמות הרשות המנויות בסעיף 5 (ב) לחוק - -
יש סתירה בין (3) ובין (1). אם יש כוונה להגיע למירב הצופים – חלק גדול מהתוכניות שמציינים פה לעולם לא יגיעו למירב הצופים. אני טוען שאסור להתעסק עם זה בכלל. זה רחב מידי.
אני ממשיכה: "וכן יביא לידי ביטוי את מגמות הרשות המנויות בסעיף 5 (ב) לחוק, ואת מדיניות הרשות בהתאם להנחיות שיקבל מזמן לזמן".
חייבים לעגן את זה, שבאמת יהיו שידורי דת ולא שידורי בדיחה. לרשות השידור יש זמן מסוים שבו צריכים לשדר שידורי דת, ומה שקורה הוא שהם משדרים את המיסה של חג המולד, עוד כמה קונצרטים של הנצרות, ואלה נחשבים לשידורי הדת. אם רוצים באמת להתייחס לציבור רחב, שמונה כיום 25 אחוז מהאוכלוסייה, חייבים לעגן את זה, שיהיו שידורי דת ברמה. ניתן להפיק שידורי דת ברמה. היום זה מסתכם בראיונות. העניין בכלל לא ממוצה.
יש שתי אסכולות לגבי השאלה מה הן תוכניות דת. יש אסכולה אחת, של ערוץ 1 – מורשת ישראל, שרואים את התוכניות מעט אנשים, ומי שרואה זה בדרך כלל מקרב הציבור הדתי, כי הציבור החרדי לא רואה טלוויזיה. יש תוכניות בערוץ 2, שלא עוסקות בנושא הדתי במובן הצר של המילה, אלא בכל מה שקשור לתרבות היהודית – יהודים וחילונים, רב אורתודוקסי שמדבר על נושאים שונים, כאשר המגמה היא להבהיר שתרבות יהודית היא רלבנטית גם לגבי ציבור שאינו חובש כיפות. זו המגמה. הכוונה היא לא לשדר תוכניות מגירה, שדוחות את רוב הציבור, ואין בהן כמעט צפייה. המגמה שלנו היא לעשות תוכניות לאו דווקא דתיות, אלא שעוסקות בנושאים יהודיים.
סליחה, מי זה הגוף שמורה איזה תוכניות לעשות ואיך לעשות תוכניות? היום היהדות מוצגת בצורה הזוועתית ביותר.
מועצת הרשות השנייה לא יכולה לקבוע בדיוק את תוכן השידור. יש ז'אנר שנקרא "מסורת ישראל". הזכיינים מחויבים לפי שעות. זה לא שאני יכול להורות להם מה לעשות.
יש ערוץ לוויני חדש שנקרא "רגלי המבשר". יש לו צרכנים, והוא משדר תוכניות טלוויזיה. מדוע קיים הערוץ הזה, שהוא ערוץ פיראטי? כי הם לא מוצאים את הביטוי בכלים הקיימים. אני לא בטוח שאפשר לפתור את הבעיה.
5 (ב) כפי שהוא קיים היום אומר שבמילוי תפקידיה תפעל הרשות במגמה לקידום היצירה העברית הישראלית, טיפוח - - , חיזוק ערכי הדמוקרטיה, מתן ביטוי למורשת היהדות ולערכי הציונות, מתן ביטוי לתרבות העמים ליצירה האנושית ולערכי הציוויליזציה לדורותיה, לקיום שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית ולקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות, בהתאם למגמות היסוד של המדינה". בפסקה 6 כתוב: "ומתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית ולהשקפות השונות הרווחות בה".
אני חושב שאני אגיש בעניין הזה הסתייגות. אין שום סיבה שלא לכלול כאן את נושא השידורים בשפה הרוסית. מדובר כאן על שידורים בשפה הערבית. זה אותו גודל של אוכלוסייה. אלה הם הכללים שאני מדבר עליהם.
בסעיף 5 (ב) (9) לחוק הקיים, כתוב שבין יתר הדברים, שהרשות תפעל לקיום שידורים בשפות זרות לעולים חדשים ולתיירים.
זה כללי. אני באופן עקבי, כמעט בכל ישיבה, מציע לכלול שידורים בשפה הרוסית, היכן שכתוב שידורים בשפה הערבית. אני הולך על דבר מציאותי שקיים.
עכשיו אנחנו בסעיף 2 (4): "יתן ביטוי ראוי בשידוריו לתחומי העניין של קבוצות מוגדרות באוכלוסייה, כגון גימלאים, נכים, ילדים, מבוגרים וחריגים. (5) יוודא ששידוריו מתאימים לקהל שהם מיוחדים לו, זאת מבלי לגרוע מחובתו להקפיד על איכותם;".
אני ממשיכה: "3. (א) בעל זכיון בערוץ 2 ובערוץ השלישי ישדר תכניות מגוונות בסוגיהן ונושאיהן הדוברות בשפה הערבית..." ופה אתם רוצים להוסיף "רוסית"?
"... או מתורגמות לערבית ורוסית רהוטות באמצעות כתוביות תרגום או דיבוב בשפות הערבית והרוסית.." - -
אני ממשיכה: "... בהיקף שלא יפחת משמונה אחוזים מכל זמן השידור שלו בפריסה שבועית, אך לא פחות מחצי שעה בשבוע; לפחות חצי שעה בשבוע תהיה תכנית שהופקה במקורה בשפה הערבית;".
לדעתי הדיבוב מעכב לימוד של עברית על ידי העולים. בתקופת המעבר, עד שהם שולטים בעברית, הם יכולים לקרוא את הכתוביות. השאלה היא אם לא עדיף לעודד את לימוד העברית על ידי כתוביות של תרגום ולא על ידי דיבוב.
"(ב) בעל זיכיון בערוץ השני ישדר תכניות תרבות בהיקף של 26 שעות לפחות בשנה, אשר יכללו תכניות העוסקות במגוון ענפי תרבות או בענף תרבותי מסוים מידי פעם או ביוצרים בתחום התרבות; מחצית מתכניות אלה לפחות תשודר לפני חצות. (ג) בעל זיכיון בערוץ השלישי ישדר תכניות תרבות בהיקף של 39 שעות לפחות בשנה, אשר יכללו תכניות העוסקות במגוון ענפי תרבות או בענף תרבותי מסוים מדי פעם או ביוצרים בתחום התרבות; מחצית מתכניות אלה לפחות תשודר לפני חצות;".
לגבי הסעיף הקודם - אם לא רוצים להגביל בזמן, לי לא מפריע שיהיה כתוב שהחובה הזו, במקביל לערבית, תהיה לגבי השפה שממנה הגיעה העלייה העיקרית בשנים שקדמו לתחילת השידורים.
אני ממשיכה לקרוא: "4. (א) בהפקות מקומיות יקפיד בעל הזכיון להביא לידי ביטוי את כל התכנים הנדרשים על פי סעיף 2 והפרט כנדרש בסעיף 2 (3). (ב) מתוך כלל ההפקות המקומיות ישדר בעל זכיון בערוץ 2 בכל שנה תכניות בכמות שלא תפחת מהמכסות השנתיות שלהלן, ולעניין זה, לא יבואו במנין שידורים חוזרים. (1) 14 שעות דרמות בודדות, דרמות תיעודיות או סרטי טלוויזיה; המנהל ראשי לאשר המרה של עד 6 שעות בסדרה דרמטית איכותית; ".
" (2) 26 שעות סדרות דרמטיות. (3) 21 שעות סרטי תעודה, שמתוכן רשאי בעל זכיון לשדר עד 13 שעות אשר מחציתן יוכרו במסגרת מכסת סרטי התעודה, של תכניות תעודה שמשלבות אולפן וכתבות תחקיר בנושא נבחר אחד, ובלבד שכתבות התחקיר יהיו בארוך של לפחות מחצית מזמן התכנית; "
אלה הכללים של הרשות השנייה. היתה טענה, שנשמעה בפני הוועדה, שבתקופת הזכיון הראשונה, לא אכפה מועצת הרשות השנייה את הכללים. רוצים שהדברים יהיו מעוגנים, שלא ניתן יהיה להתחמק מהם. זה על פי דרישת הוועדה. אם הוועדה סבורה היום שניתן להסתפק בכיוון הערתו של חבר הכנסת מאיר שטרית - -
אני ממשיכה: "(4) 13 שעות מיוחדות; מתוך שעות אלו יהיה הזכיין רשאי לשדר סרט סטודנטים אחד ברמה ובאיכות גבוהה במיוחד לדעת הרשות ובאורך של חצי שעה לפחות; בסעיף קטן זה, "סרט סטודנטים" – סרט שנעשה על ידי תלמידים במסגרת לימודי קולנוע או טלוויזיה לרבות פרוייקט גמר לימודים."
(ג) מתוך כלל ההפקות המקומיות ישדר בעל זכיון בערוץ השלישי בכל שנה תכניות בכמות שלא תפחת מהמכסות השנתיות שלהלן, ולעניין זה, לא יבואו במניין שידורים חוזרים: (1) 21 שעות רמות בודדות, דרמות תיעודיות או סרטי טלוויזיה; המנהל רשאי לאשר המרה של עד 9 שעות בסדרה דרמטית איכותית. (2) 39 שעות סדרות דרמטיות; (3) 31.5 שעות סרטי תעודה, שמתוכן רשאי בעל הזכיון לשדר עד 19 שעות אשר מחציתן יוכרו במסגרת מכסת סרטי התעודה, של תוכניות תעודה שמשלבות אולפן וכתבות תחקיר בנושא נבחר אחד, ובלבד שכתבות התחקיר תהיינה באורך של לפחות מחצית מזמן התוכנית;".
סעיף (4) נמחק.
סעיף (5) הופך ל(4): "19.5 שעות תכניות מיוחדות; מתוך שעות אלו יהיה הזכיין רשאי לשדר סרט סטודנטים אחד ברמה ובאיכות גבוהה במיוחד לדעת הרשות ובאורך של חצי שעה לפחות; בסעיף קטן זה, "סרט סטודנטים" – סרט שנעשה על ידי תלמידים במסגרת לימודי קולנוע או טלוויזיה, לרבות פרוייקט גמר לימודים:"
- - אם אין הסכמה זה יישאר על שליש, כי הם הלכו לזכיון על בסיס של שליש. אני אומר שצריך לבוא אתם בדברים בנושא זה, כי הם בטח לא מודעים לדברים. צריך שלא להפתיע אותם מבחינה משפטית. אם הם מסכימים, אז בכלל אין בעיה. אם הם לא מסכימים, צריך להיות רגישים לנקודה הזו, כי אנחנו דנים בערוץ השלישי, לא השני.
יש נקודה אחת, שמועצת הערוץ השני, אם היא צריכה מרחב גמישות, שהיא תוכל לתמרן במסגרת הכללים. היום זה בכללים, אז יש לה גמישות, אך מהרגע שזה בחוק, אין לה גמישות, כביכול.
בשביל זה באים סעיפים (ג), (ד) ו- (ה). זה יכולת השינויים שיש להם.
נמשיך הלאה, לסעיף (ד), שהוא לדעתי הכי חשוב.
"(ד) כל התוכניות המפורטות בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג) ישובצו בין השעות 19:00 ל- 24:00 בימי חול, ואולם רשאי המנהל לאשר שיבוצם גם בשעות אחרות בשבתות, חגים ומועדים מיוחדים".
אני לא מסכים לסעיף הזה. האם בגלל שאדם הוא שומר שבת הוא לא יוכל לראות את הסרטים האלה? מה פתאום?
יש לי שאלה – תוכניות מקוריות מיוחדות, המשודרות בערבי שבת ובערבי חגים, האם הם משודרים בשידור חוזר בימי חול?
הנקודה העקרונית מבחינתו היא שאותן תוכניות איכות תשודרנה בשידור חוזר, לציבור שאינו יכול לצפות בהן בזמן השידור המקורי. נאמר כאן שכמעט תמיד יש שידורים חוזרים במהלך השבוע. אני מניח שהתוכניות הטובות משודרות שוב.
"(ה) המועצה תהיה רשאית לקבוע מכסות מינימום לתכניות מסוגים נוספים. (ו) בנוסף למכסות הקבועות בסעיף קטן (ב), בעל זכיון בערוץ 2 ישדר פעם אחת במשך תקופת הזכיון סדרה דרמטית או סדרה תיעודית, יחודית, יוקרתית ואיכותית, בהשקעה שלא תפחת מסכומים שתחליט עליהם המועצה:"
הייתי רוצה שבסעיף (ד) נוסיף סעיף קטן, שבמידת האפשר יהיה אפשר לשדר, גם בימי חול, בין השעות 19:00 ל- 24:00.
המילים "במידת האפשר" נותנות לזכיין אפשרות גם לא לעשות את זה. אז בואו ננסח את הדרישה הזו, עם דגש על "מידת האפשר".
הסעיף האחרון: "(ז) בנוסף למכסות הקבועות בסעיף קטן (ג), בעל זיכיון בערוץ השלישי ישדר פעמיים במשך תקופת הזיכיון סדרה דרמטית או סדרה תיעודית, ייחודית יוקרתית ואיכותית, בהשקעה שלא תפחת מסכומים שתחליט עליהם המועצה".
בהמשך למה שהציע חבר הכנסת מאיר שטרית –הוא קבע את המשחק של 70 אחוז, בנוסף ל- 40 אחוז הפקה ישראלית. נדמה לי שהוא קבע את המספר הזה בלי בדיקה. אם המספרים האלה נראים לכם, באופן בסיסי, אני מציע לחבר אותם יחד, זה לזה, ולהפוך אותם לסעיף אחד, שנותן את המספר הכולל. המספרים האלה הרי אינם מקריים. אלה מספרים שהיום, הערוץ ה- 2 הולך עליהם, בתקופת הזיכיון השנייה. צריך לחבר את מספרי הדרמה, הדרמה הבודדת, השידור הדוקומנטרי, התוכניות התרבותיות והמיוחדות – יחד, לבדוק איזה אחוז זה, ולרשום אותו. מה יהיה המשחק הפנימי? – את זה תשאירו לנו.
אני חושב שצריך להשאיר למועצה את האפשרות למשחק הפנימי בין דרמה מקורית, תעודה, דוקו-דרמה, וכן הלאה, להסמיך אותם לעשות את זה, ללא צורך באישור של ועדה או שר. יהיו קווים מנחים, ואם תרצו לסטות מהם – תסטו, ובלבד שתישארו במסגרת האחוז הכולל. תנסו לנסח משהו ברוח זו, ולהביא בפנינו.
אני חושב שהמגבלות הן לטובת הזכיינים. אם המגבלה היא רק לשנה, אז חופש הפעולה של הזכיין גדול יותר. אי אפשר להגביל אותו כל כך הרבה. אני מקבל את העיקרון הזה שכמה שיותר דברים צריכים להיות נתונים להפעלת המועצה, במהלך השוטף של העניינים. העיקרון השני הוא – מה שהשר רשאי לאשר, גם הוועדה רשאית. לא יכול להיות שהרשות המבצעת תקבל סמכות לשנות חוק של כנסת בלי אישור של ועדה. היום יש שר שאין לנו בעיה אתו, אך לא ניתן לדעת מי יהיה השר בעתיד.
אם כך, לגבי עצם האוטונומיה בהפעלה – אני בעד. יש כאן מגבלות שניסחתם לטובת הזכיינים. את המגבלות האלה לא כדאי להסיר כל כך מהר.
מה שאומרים פה הוא שאם יש הפקות מקוריות – מסבירים איך לחשב אותן, ומסבירים מה היא הפקה מקורית. בהפקה מקורית יהיו כך וכך שעות של מגדרים עליונים, ועשו רשימה. אין פה שום ממוצע. השאלה היא אם אתם רוצים להשאיר חופש פעולה למועצה, או לקבוע מספרים מדויקים.
מה שמעניין אותנו הוא הסך הכל. אין לנו שום תוספת ייחודית בשיקול הדעת להגיד אם צריך להיות יותר תעודה על חשבון דרמה מקורית או להפך. אנחנו מציעים שזה יהיה לשיקול דעתה של המועצה, בלבד. לדעתי זה גם לא צריך להיות לשיקול השר.
אני לא אוהב ישיבות שבהן אין לנו סמכות, ובהן אנחנו רק מיודעים. המסגרת הכללית היא של השעות, ומה שנעשה בתוך המסגרת הוא לשיקול דעת המועצה. בעקבות דבריו של חבר הכנסת ישראל כץ – אם השר מיודע בעניין, זה צריך להיות גם בידיעת הוועדה. אני בעד להשאיר את זה לשיקול המועצה. מה שאני אומר פה לא מנוסח בכללים האלה, כפי שהם כאן. מה שאני חושב שצריך לעבור את ההסכמה של השר ושלנו זה אם מפחיתים את הסך הכל מהחלק של ה- 40 אחוז של מה שאנו קוראים "הז'אנר העליון". ה- 40 אחוז לא שייך לתוספת, אלא לחוק עצמו, אבל אם מסך הכל, רוצים להפחית, זה צריך לעבור את אישורנו, לדעתי.
דבר נוסף שאני מבקש לא לאפשר בלי אישור שלנו – הנושא של שעת הפריים טיים. אחרת אפשר להעביר את כל הז'אנר העליון לשעה 4 אחר הצוהריים.
אני רוצה להבין האם אכן הבנתי את ההנחיה לגבי סעיף 4. אנחנו עוד ננסח את זה. מדובר על לא פחות ממספר מסוים של שעות לגבי מגדרים עליונים, והתמרון הפנימי הוא אל המועצה, ובמקרה ורוצים לרדת מהסך הזה – צריך את אישור הוועדה?
יש פה בקשה, שאני נוטה להיענות לה, אם זה מקובל עליכם, להשאיר את סעיף ה' ללא אישור שלנו, כי זו תקופת הינוקא, ובתקופה זו לא יצטרכו לבוא לוועדה לצורך בקשת אישורים והקלות. מדובר על סעיף 59. למה זה צריך להיות באישור השר?
מקובל עליכם? אם כן – בידיעת השר והוועדה. כאשר מודיעים לנו, מודיעים גם לשר. כאשר מבקשים אישור שלנו, מבקשים גם את אישור השר.
למען הסדר הטוב – היו לנו כאן מספר בקשות לשינויים לגבי השידורים בשפה הרוסית, וגם לגבי השידורים החוזרים בימי חול. את אלה צריך להוסיף לסעיפים.
בסך הכל, הערוץ לא הפסיד כסף. אז מדוע, לפי הניסיון הזה, אתם אומרים שאתם רוצים להוריד להם?
האם יש הכרעת ממשלה בעניין שידורי הטלוויזיה החינוכית? אתם משאירים את זה להכרעתנו?
היה דיון במשרד התקשורת עם נציגי משרד החינוך, לגבי שאלת השתתפותה של הטלוויזיה הלימודית בתוך הערוץ החדש. לא הגיעו להסכמה, ואנחנו מביאים את הדברים להכרעת הוועדה.
לפי ידיעתי, פעילות הטלוויזיה החינוכית בערוץ השני, ממומנת מדמי הזיכיון. כלומר – הפעילות הזו ממומנת, מסובסדת ומתוקצבת מתקציב המדינה. מדובר – 120 מיליון שקלים.
תקציב המדינה הוא כ- 110 מיליון ₪, כאשר יש תקציב מהכנסות עצמאיות בערוץ השני, בסדר גודל של 20 מיליון ₪. מה שממומן מתקציב המדינה הוא בעצם מהכנסות עצמיות משידורים בערוץ השני.
אנחנו משדרים בערוץ השני, חלק מהתוכניות שעליהן שאלתם, למשל – תוכניות לאוכלוסיות מיוחדות. אנחנו משדרים תוכנית באמהרית, ליוצאי אתיופיה. אנחנו משדרים כל מיני תוכניות בנושאים מיוחדים לאוכלוסיות מיוחדות.
התוכנית "טעמים" למשל, שמשודרת במסגרת שידורי הטלוויזיה החינוכית – אין בינה לבין טלוויזיה חינוכית ולא כלום. בשביל מה צריכים את הבמה הזו בערוץ 2? זו תוכנית מסחרית לכל דבר.
זה לא הדיון כרגע, אבל יעידו אנשי המועצה שלפחות רוב התוכניות של הטלוויזיה החינוכית, אם לא כולן, הן בנושאים אחרים. אנחנו עושים תוכניות מיוחדות לערוץ השני. לדוגמא, יש לנו תוכנית, שבה אנחנו סוקרים בצורה ידידותית לאוכלוסייה הצעירה, דמויות שונות בתרבות הארץ הזו, כולל החזון איש, הרב קוק, וגם שייקה אופיר ועוד דמויות. לעיתים אנחנו משדרים את התוכניות האלה בשידור חוזר בערוצים אחרים שבהם אנו משדרים. עד היום לא קרה שהכנו תוכנית, שידרנו אותה בשידור ראשון בערוץ אחר, ובשידור חוזר בערוץ השני. התוכניות האלה נעשות עבור הערוץ השני, הן מאושרות על ידי הערוץ השני - -
אתם עושים עבודה טובה, את משוחררת מהצגת הדברים.
השאלה היא אחרת. אין לי בעיה לתת את הבמה הזו לטלוויזיה הלימודית גם בערוץ השלישי. אנחנו צריכים לדון בשני האינטרסים וההדגשים הבאים: א. הכנסת הבמה הזו פוגעת, לכאורה, ביכולת של הערוץ השלישי להתקדם, וגם פוגעת ברמת המחיר שהוא יכול לשלם, כי הוא מקבל פחות שעות שידור, במידה מסוימת. מצד שני, האינטרס הנגדי זו שאלת התחרות עם הערוץ השני. בכל זאת יש לנו תקופה – גם לזכיון שיוארך, שחל עליה חוק הערוץ השני. עד סוף פעילות הערוץ השני.
אני רואה פה שעטנז שלא מובן לי. יש פה גם כסף שהמדינה נותנת, כמו במקרה של רשות השידור, ויש כאן כסף עסקי, כמו בערוץ השני, שבא מפרסומות. צריך להחליט- או שהטלוויזיה הלימודית תהפוך להיות כולה עסקית - -
למה? לא צריך. הרדיו, במסגרת רשות השידור, יש לו גם הכנסות עסקיות. יש הכנסות מאגרה, מתקציב מדינה, ומפרסומות.
לא. לא זו השאלה. השאלה שלי היא – מצד אחד, מול הפיזביליות של הערוץ החדש, ומצד שני, יכולת התחרות השווה, עד תום תקופת הזכיון בין הערוץ השני לערוץ השלישי. אם על הערוץ השני מוטל העול, מבחינתם, לשדר את שידורי הטלוויזיה החינוכית, ומשחררים מהעול הזה את הערוץ החדש, יוצרים פער לטובת הערוץ השלישי, כלפי הערוץ השני. זו הדילמה שלנו.
הוא מבקש להעביר את הבמה של הערוץ השלישי. אני יודע. טבעי שהערוץ החינוכי רוצה להרחיב את ההשפעה שלו.
לפי הבנתנו, ואפשר להתווכח על זה, הפעילות בערוץ השני של הטלוויזיה החינוכית אינה ממומנת אך ורק מהכנסותיה המסחריות, אלא חלק מהפעילות הזו ממומן על ידי תקציב המדינה, דרך כספי הזיכיונות. אנחנו מקווים שמחיר דקת פרסום לא תהיה ברמה שהיא קיימת היום כאשר יהיה עוד ערוץ פרסומי. סביר מאד להניח שאז, תהיה פעילות נוספת. סביר להניח שיהיה צורך שתיעשה פעולת הפקה נוספת של הטלוויזיה הלימודית. מצד שני, אם אנחנו מעלים את סך ההכנסות מפרסום, כנגד כל נתח שידור שלכם, הדבר הזה, משמעותו תוספת תקציבית, שכרגע אין לה מקור.
מעבר לזה, יש פה פעילות שהיא פעילות של המדינה, הממומנת מתקציב המדינה. נכון שיש בשוליים הכנסה מפרסומות. זו מערכת שיש לה היום במה. הבמה הזו, בערוץ השני, ניתנה, בשלב הראשון, לתקופת הזכיון הראשונה. אם אני מבין נכון היא הוארכה עכשיו בשנה נוספת. צריך לזכור שבהשוואה בין שני הערוצים אנחנו מדברים על התקופה שעד סוף תקופת הזיכיון. והיה ותוארך פעילות הטלוויזיה החינוכית בערוץ השני, עד סוף תקופת הזיכיון הקיימת, אנחנו מדברים על שנתיים וחצי של פעילות. הרי זו היא תקופת הינוקא שעליה אנחנו מדברים. לכן, מה שיקרה בתקופה הזו – אין פה הפליה מהותית, אלא רק לתקופה הראשונה.
יש לי הצעה, המשותפת לי ולחבר הכנסת רחמים מלול, כי חשבנו על אותו הדבר: לקחת את המכסה שיש היום לטלוויזיה החינוכית, ולחלק אותה בין שני ערוצים.
לפני שאני עוסק בנושא הכלכלי, אני רוצה להבין את כללי התחרות השווה. אנחנו לא יכולים להפלות. אי אפשר, בשלוש שנים של תקופה חופפת מבחינת שני הערוצים, שעל ערוץ אחד מהם ייפול העניין הזה של שידורי הטלוויזיה החינוכית, ואילו הערוץ השני משוחרר מזה. לדעתי זה לא הגיוני.
מאה אחוז. אנחנו מדברים עד תום תקופת הזיכיון הנוכחי. צריך לזכור שלערוץ השני יש כבר עבר מפואר - -
המקום הנכון לעשות את הבדיקה השוויונית לגבי הערוצים היא בתום תקופת הזיכיון של הערוץ השני, ולא כרגע. כרגע נכון לתת לגורם חדש שנכנס, הפליה מסוימת, לטובתו.
יש כאן שני דברים. יש את הגישה של האוצר שמסתכלת על שאלת המקורות – מאיפה מקורות השידורים. יש את נקודת הטלוויזיה החינוכית שאומרת : אנחנו תורמים משהו לדמות השידורים בערוץ. אי אפשר להכחיש שתוכנית כמו "תיק תקשורת", או "מבט נשי", הן תוכניות שהטלוויזיה החינוכית משדרת, ואף גורם אחר לא ביקש לשדר אותם, וספק אם הוא ישדר אותם. לכן, בהיבט הציבורי, התוסף שלנו הוא היבט משמעותי שחבל לוותר עליו, מבלי להתייחס לשאלת המקורות והשימושים.
מה אומרת ההצעה שהוצעה כאן? יש כאן תוספת חשובה לשני הערוצים. לא נכון יהיה להשאיר לערוץ 2 את החובה הזו.אם יש מקום לחלק הזה של הטלוויזיה החינוכית אצל הצופה, אז הוא רלבנטי לשני הערוצים. חלוקת המכסה בין שני הערוצים יכולה להביא לפתרון טוב של הבעיה הזו. קודם כל – עד תום הזיכיון של הערוץ השני, ולאחר מכן – לתקופה נוספת, אם תקבע זו המועצה, באישור מי שאתם תקבעו.
אני תומך בזה. אני חושב שחשוב לשמור על זה, לקבוע את האחוז, ולחלק אותו בין שני הערוצים.
אם כך, על בסיס הדברים האלה, אנחנו מנחים אתכם, כדלקמן: אנחנו מסכימים על העיקרון שבשני הערוצים זה צריך להיות זמן שווה.
מצד אחד, הוועדה יושבת כאן על כל סעיף, ומנסה לשמור על הערך התרבותי של הערוץ הזה. בא המחוקק ואמר שכיוון שמדובר במשאב לאומי, שביעית מהשעות צריכה להיות לטובת דברים שיש להם ערך מוסף תרבותי-חינוכי. אני לא מבין למה זה לא רלבנטי גם לערוץ השלישי.
אני מציע שנעשה כמו במשפט שלמה. לא ניקח את השביעית ונחלק לשניים, נקבע שביעית פלוס משהו. כלומר, הערוץ השני ירד במידה מסוימת, והערוץ השלישי יעלה מעל שביעית, משהו כמו עשירית. ואז, גם לטלוויזיה הלימודית תהיה תוספת, בסך הכל, גם תהיה חלוקה שוויונית בין שני הערוצים, וגם יפחת קצת העומס מהערוץ השני.
אני מודה לכם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:15