פרוטוקולים/כספים/972

2
ועדת הכספים
26.7.2000

פרוטוקולים/כספים/972
ירושלים, ח' באב, תש"ס
9 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, כ"ג בתמוז התש"ס (26 ביולי 2000), שעה 9:00

חברי הוועדה: אלי גולדשמידט - היו"ר
משה גפני
לימור לבנת
יעקב ליצמן
רוני מילוא
רחמים מלול
מאיר פרוש
מאיר שטרית
שלום שמחון
צבי הנדל

השר שמעון פרס טובה שפירא
חבר הכנסת אריאל שרון יצחק שפירא
יושב ראש הכנסת לשעבר דן תיכון דבי שפירא
הרב שלמה לורינץ שלמה איינהורן
יורם ארידור שמואל איינהורן
משה מנדלבום רוברט גריסגוט
שלמה פיוטרובסקי רחל גריסגוט
דוד גרנות סוזן שפירא
אליעזר דמביץ וויאן הלן מלניק
יגאל כהן אור גד אליזבט שפירא
משה נסים מרדכי שפירא
חיים צדוק פנחס שפירא
משה שחל שמואל בנימין שפירא
דוד פרידמן חיה איינהורן
יעקב עמנואל רחל שפירא
מר יוסקוביץ ג'סי ברוקר
עמי לקס - מנכ"ל מע"צ אסתר שפירא
גלית אסף שנהר - א"ת, משרד האוצר שלמה שפירא
דוד מרילוס
שרה מרילוס

אנה שניידר

סמדר אלחנני

איוור קרשנר

תמר מרימוביץ

1. שינויים פנימיים בתקציב לשנת 2000.
2. אזכרה ליו"ר ועדת הכספים לשעבר, הרב אברהם יוסף שפירא ז"ל.

1. שינויים פנימיים בתקציב לשנת 2000

אני פותח את הישיבה. אני מברך את מנכ"ל מע"צ על ישיבת הבכורה שלו כאן. אני מאחל לך בהצלחה בהזדמנות זו שאתה מופיע כאן. חבר הכנסת גפני מעכב את בקשה 005 – 28, שעניינה אחזקת מבני דרך, הוצאות שוטפות וכדומה. כפי שהבינותי מחבר הכנסת גפני, עילת העיכוב היא בניית קיר אקוסטי בכביש גהה באזור שגובל בבני ברק.

אני מבקש מחבר הכנסת גפני להציג את העניין, ואחרי זה ממר עמי לקס להגיב.

אבל זה לא רק העיכוב הזה.

האם יש עוד דברים שעיכבת? אני יודע שרק הבקשה הזאת מעוכבת.

כבר זמן רב, אולי אפילו שנתיים, אני מדבר על הנושא של קיר אקוסטי בכביש גהה, כביש מס' 4, בקטע שגובל בבני ברק, שהוא קטע לא קטן. כשנוסעים על הציר הזה מצפון לדרום, בצד ימין רואים שיש קירות אקוסטיים, ורק במקום אחד לא – הקירות הם רק עד גבול בני ברק.

יש מקומות בהם הורחב הכביש. יש מקומות שבהם נעשו שינויים, כשעל פי הכללים היה צריך לעשות קיר אקוסטי, אם זה גובל בשכונות מגורים, מוסדות חינוך וכדומה. יש אזורים שבהם באמת יש שכונות צפופות אוכלוסין, כמו: נווה אחיעזר.

אני רוצה שיירשם בפרוטוקול ושגם אתה כמנכ"ל חדש ויושב ראש הוועדה תדעו שה-500 מטר בשכונת גני גד נבנו לאחר מאבקים שהיו בשני מישורים: אחד – הפגנות תושבים שבעקבותיהן סגרו את ציר גהה באופן חד משמעי; שניים – עתירות לבג"צ, כאשר עד היום תלויה ועומדת בעניין הזה עתירה לבג"צ. אגב, העתירה הפכה להיות עתירה לכל אורך הציר, בשעה שהמשרד לאיכות הסביבה וכולם, מלבד מע"צ, חד משמעית אומרים שצריך שם קיר אקוסטי. מי שעובר שם רואה את זה במו עיניו.

אגב, אתמול היתה לי שיחה עם מר בן ציון סלמן שהיום הוא מנכ"ל משרד התחבורה. הוא אמר לי: אנחנו רוצים שייבנה קיר אקוסטי ב-500 מטר האלה. הזכרתי לו שהופענו הוא ואני לפני שלושה חודשים, כשהוא עדיין היה מנכ"ל מע"צ, בתכנית של שלי יחימוביץ, והוא אמר שלא צריך לעשות שם קיר אקוסטי. זאת אומרת, כל דבר מצריך מאבק.

קיימת הדוגמה של כפר שמריהו של גשר משוקע שעלה לכם עשרות מיליוני שקלים, בגלל שהתושבים של כפר שמריהו התנגדו שהגשר יהיה גשר עילי. מתברר שהכל נעשה במאבקים. באזור שיש בו תושבים שהם חלשים ואין בו אנשים בעלי עמדות השפעה, אתם ממש מתעללים בהם.

לכן אני דורש לעשות קיר אקוסטי. אני מבין שיש מגבלות תקציביות, אבל שיהיה איזה לוח זמנים. אתם לא מתחייבים על דבר. כל מה שאתם עושים, אתם עושים רק בכוח.

קודם כל, אנחנו לא עושים רק כתוצאה מהפעלת כוח. המאבקים - כמו שאתה קורא להם -הם הליכים תכנוניים. אי אפשר לבנות דבר במדינה בלי הליך תכנוני. בוועדות התכנון אחד חושב כך ואחד חושב אחרת. לכן, אנחנו כמוסד ממשלתי של המדינה מנסים לעשות את הכי טוב שאנחנו יודעים כדי למצוא את האיזון בין כל הצרכים של כל התושבים ושל המדינה.

לכן, במקום שאתה רואה בו קיר אקוסטי, בדרך כלל זה מקום שיש בו פרויקט חדש, או ששינינו שם את הכביש, הרחבנו וגרמנו למשהו שונה ממה שהיה קודם. אני מצהיר לפרוטוקול שבכל מקום שנעשה שינוי, אנחנו נטפל טיפול אקוסטי. זה נכנס כבר לתודעה של מע"צ, וגם אגף התקציבים כבר התרגל לזה שכבישים עולים הרבה יותר מסתם רצועת אספלט, תמרורים ורמזורים. זאת היא המציאות שהולכת ומתגבשת בעשר השנים האחרונות. זה לא משהו שהחליטו ופתאום נהיה. כך זה התחיל מכפר שמריהו, מהכפר הירוק ומכל מקום ומקום.

אני מומחה לא קטן בבני ברק, כי הייתי מהנדס מחוז והייתי בקשר ישיר עם התושבים. אם יש זכויות לבניית הקיר, אני מרשה לעצמי לקחת אותן, כי אני הייתי השגריר של בני ברק בהנהלת מע"צ. הדעה באותו זמן לגבי פיתוח מחלף גהה – לפנינו צילום – שהשינוי שנעשה שם שהיה הרחבת הכביש פנימה לתוך האי, לא נחשב שינוי. זאת היתה באמת הדעה במע"צ, ואני לא מתכחש לכך. מע"צ מחפשת בכבישים קיימים לא לחייב את המדינה בהוצאות אסטרונומיות כמין החלטה גורפת.

לכן, במחלף גהה, כאשר רוב ההרחבה היתה פנימה, גם הוצע לעשות אספלט שקט על כל העבודה בסיומה, כי היתה מחשבה שזה ישפר את תחושת התושבים. רוב התושבים לא ראו זאת בעין כזאת, ולכן היו גם הפגנות. אלה לא היו הפגנות חמורות.

מה זה אספלט שקט?

אספלט שקט זאת שכבה עליונה, בערך חמישה סנטימטר, של חומר נקבובי. אם הייתי מניח פה אספלט שקט ושופך עליו מים, המים היו נבלעים ולא היית רואה אותם, בניגוד לאספלט רגיל כשאתה רואה תמיד משטחים של מים.

האם זה יותר בטיחותי?

אל"ף – זה יותר בטיחותי, בי"ת – הסימון יותר ברור עליו, גימ"ל – מבחינה טכנולוגית הוא משהו מתקדם ויפה, והכי חשוב – הוא מוריד את הרעש בארבעה דציבלים, לפעמים גם יותר, תלוי בסוגי הרעש. אכן הנחנו שם את האספלט השקט, ועכשיו בונים את הקיר שזה קיר לא קטן בהוצאה לא קטנה שלא התכוונו אליה. זה נכון שאפשר להגיד שזה נעשה אחרי מאבק, אבל במאבק הייתי בצד שלכם.

אני יודע את זה.

בצילום לפניכם מחלף גהה ובני ברק במפה.

רק תשים לב שבני ברק נראית כמו מחנה פליטים.

אתם יודעים שאנחנו לא מעט עוזרים בפיתוח של דברים בוועדות, ואנחנו לא רק נגדכם. לפניכם מחלף בר אילן ובני ברק. זאת השכונה של גני גד, זאת השכונה בה בונים עכשיו את הקיר. פה יש הפקעה קשה שבטח שמעת עליה.

שמעתי שמדובר על הפקעה.

זוהי הוצאה של כסף רב. הנחנו בכל האזור הזה אספלט שקט, ובזמנו הנחנו גם כאן אספלט שקט. יש לנו כוונה להשלים את האספלט השקט.

אני אגיד לך על מה אני מדבר באופן מדויק. לפניכם נמצא צומת קוקה קולה וכאן לא צריך, מכיוון שכאן אין שכונת מגורים. אני מדבר על שכונה צפופת אוכלוסין, אלה למשל בתי ספר והם ממש נמצאים על הכביש.

כמה מטר הם מהכביש?

700 מטר. סיכמנו עם העירייה שהיא עושה פה סוללות אקוסטיות.

אני מתנגד לזה. צריך שם קיר אקוסטי. יש כבר ניסיון במקומות אחרים. שבכפר שמריהו יעשו סוללות עפר ופסולת.

זה ממש לא רק עניין של כסף. אנחנו קודם כל מתכננים פה את ההרחבה של הכביש הזה בשני שלבים: אל"ף – איזושהי הרחבת ביניים כדי לשפר את הזרימה, ובי"ת – יש לנו תכנית גדולה, ולכן לא רצינו להשקיע בקירות זמניים, כי יכול להיות שהקיר הזה יהיה זמני.

לא, אם הוא יעבור הלאה, אתם תצטרכו להכניס את המכוניות לתוך המטבחים של האנשים... לאן עוד הכביש יכול להגיע? תסתכל על הבתים פה, לאן הוא יכול להגיע עוד?

אני לא יודע.

האם ההרחבה היא לצד הזה?

ההרחבה היא לשני הצדדים.

לא, אתה לא יכול, שם זאת גבעת שמואל.

אבל אני רואה שפה זה שטח חקלאי, אז אתה יכול להרחיב לכיוון הזה.

זה לא יעזור.

היה פעם שטח חקלאי, כמו כל המדינה. זה פרוייקט ששווה מיליארד דולר.

פה כן, ופה אי אפשר כי פה ממש ממוקמים בתים על הכביש.

הנושא של בניית קירות לאורך כבישים קיימים זו סוגייה של מיליארדי שקלים. כמו שאמר חבר הכנסת גפני, אנחנו כרגע בבית משפט בתביעה ייצוגית של אותם אנשים. בית משפט יכריח אותנו לבנות קיר בגלל שיש רעש, לא בגלל שום דבר אחר, ואנחנו מתנגדים לתביעה הזאת לעשות זאת לא רק פה, אלא גם פה וגם פה וגם פה.

אגב, אתם צריכים להגיד לאנשי המחלקה המשפטית שלכם שנמצאת בבית המשפט, שפה אתם כבר עושים זאת, כי הם עדיין מתווכחים על זה.

לא.

אני אראה לך את הפרוטוקול האחרון של בית המשפט, זה ממש מצחיק.

טוב, בואו נתקדם.

החלטה כזאת ייצוגית תחייב אותנו לא רק בבני ברק, אלא בכל הארץ, וזה יתבטא במיליארדים של שקלים, דבר שהוא בלתי אפשרי. אם אני אתן להם, מחר אלה יבואו, וזה יהיה כדור שלג. אנחנו הולכים לפי הכלל.

אתם כבר פרצתם את הגדר, במובן הפוך על הפוך. אתם כבר בונים גדר אקוסטית.

הם אומרים שבמקום שהם מרחיבים – הם בונים גדר אקוסטית, אבל במקום שהם לא מרחיבים זה תקדים.

אבל גם פה הרחיבו. מע"צ טוענת עד לרגע זה בבית המשפט שגם פה לא הרחיבו.

לא.

אני אראה לך את הפרוטוקול.

אבל בונים קיר.

בונים קיר, אבל המחלקה המשפטית אצלכם עוד לא יודעת את זה.

אבל אתה מדבר על אותו קטע כביש שמצד אחד יש תושבים שזכו בקיר אקוסטי רק בגלל שהיתה הרחבה.

לא, אולי בגלל שהיתה הרחבה שמקרבת את הכביש לבתים, ואם יש "הרחבה פנימה", זה לא משנה מצב קיים.

אנה שניידר, זה אותו דבר שם. כביש גהה הורחב גם פה.

ואם היו מניחים פה את האספלט המיוחד הזה?

לא, שישימו אספלט בכפר שמריהו, ופה שיעשו קיר אקוסטי. שיעשו פה גשר משוקע ב-60,000,000 שקל.

לא, הוא דיבר על סוללה.

על סוללה מפסולת, וראש העיר אומר לי שאני אסכים לזה.

אנחנו הוצאנו הודעה שהכביש הזה בתכנית לחמש השנים הקרובות. אני לא יכול להתחייב על תאריך, כי תאריך קשור גם לתכנון וגם לגמר תכנון. הקיר פה הוא מאד מסובך ועובר ליד קווי מתח עליון.

כל הדברים שאמרתם, אמרתם גם פה. זה אותו דבר. עם רצון, אפשר לפתור את כל הבעיות.

יש רצון.

ישב איתי המתכנן שלכם, והוא אמר שתוך שמונה חודשים אתם מרחיבים.

אנחנו מתכננים.

מאה אחוז. מבחינתי יספק אותי, אם תאמר שבמהלך השנה הבאה אתם תבנו את הקיר האקוסטי.

אני לא יכול לומר זאת. אל"ף, בשנה הבאה אני לא חושב שנעשה את זה. אם יש סיכוי שנעשה את זה – ואני מנחש – זה יהיה בשנת 2002, אבל אסור לי להתחייב על שנת 2002.

אבל על שנת 2002 אתה יכול להתחייב? אני לא מדבר על המובן המשפטי, אלא להצהיר לפרוטוקול שבכוונת מע"צ לעשות מאמץ כבר בשנת 2001, ואם לא בשנת 2001 אז בשנת 2002 לכל המאוחר?

יש לי רצון טוב.

לא, אבל אתה עכשיו מדבר בתור מנכ"ל מע"צ.

הוא לא יכול לחתום פה שטר.

כן, אני יודע.

הוא יכול לבטא עמדה, שגם אחרי זה יהיה לך "בשר": היתה פה התחייבות, בא לכאן מנכ"ל מע"צ ואמר לך שהוא יעשה מאמץ לבנות את הקיר בשנת 2001, ואם זה לא יילך, הוא יעשה מאמץ גדול יותר שהוא ייבנה בשנת 2002. האם אתה מאשר את מה שאני אמרתי?

אני מאשר.

את מה שאני אמרתי אפשר להגדיר מפיו של מנכ"ל מע"צ.

ומע"צ מכירה בעובדה שהיא אכן חייבת לעשות זאת.

לא, אל תעשה לו את זה... זה לא האזור היחיד במדינה שסובל מרעש. האם אתה רוצה להפוך הצהרות שלו פה לתקדימים משפטיים? הוא הודיע שזאת הכוונה של מע"צ ושזה בתכניות העבודה שלה וזהו. מי בעד? חבר הכנסת גפני, האם אתה מוריד את העיכוב של בקשה מספר 005 – 28?

כן. אני רק רוצה להצהיר לפרוטוקול ולהגיד למנכ"ל מע"צ שאני ממשיך לעקוב אחרי העבודות של מע"צ באזור, ואני רואה במצב הנוכחי אפליה, כי כשנוסעים על הכביש, רואים שבמקומות אחרים דומים בדיוק - -

טוב, אבל בינתיים קיים האזור ההוא.

הכל מלחמה.

בשביל מה אתה בכנסת?

אתה יודע מה? אנשים באזור גני גד בחרו ש"ס ולא בי.

אז בפעם הבאה הם יבחרו בך.

הם יבחרו ש"ס, לא יעזור דבר. אני באמת רואה בעניין הזה אפליה, ואני אעקוב אחרי עבודות מע"צ.

ואנחנו גם נעדכן אותך.

אם כך, אנחנו עוברים לפנייה הבאה: 219 218. זאת פנייה.

היו שתי פניות שחבר הכנסת גפני עיכב.

הוא מסיר את כל העיכובים. תגיד לחבר הכנסת גפני שפה אני דיברתי רק על הסרה אחת.

לא, הוא הבין שאתה מסיר את הכל.

הוא הבין שאני מסיר את הכל, אבל תגיד לו אחרי זה שאנחנו הבנו ממנו שהוא מסיר את הכל, וכך הודענו לפרוטוקול.

אנחנו דנים בפנייה מספר 219 218.

זאת פשוט העברה של הרשאה להתחייב בסך 4.3 מיליון ₪ ממשרד התחבורה למע"צ עבור עבודות שמע"צ מבצעת בשביל משרד התחבורה.

פנייה מספר 219 218 אושרה. תודה.

לפנינו פנייה מספר 213.

ביקשו לדעת למה מוסיפים 5.8 מיליון שקל להנהלה.

אני אמרתי שחלק מזה הולך לשכר, ואני בדקתי – זה בגין פרישת עובדים מואצת במע"צ.

אני חושב שאתה לא צריך להעביר את זה, כי היתה פה התנגדות גדולה לעניין הזה. לא כל כך אכפת לי, אבל חבר הכנסת פריצקי ביקש לקבל הסבר מסודר.

היא אומרת שהיתה פרישה של עובדים. מי התנגד?

לא, היתה שאלה כללית למה מוסיפים 5.8 מיליון שקל.

כמה עובדים פרשו שם? 100 עובדים? 20 עובדים? 30 עובדים? 40 עובדים?

כן, ברמה כזאת.

טוב, פנייה מספר 213 אושרה.

אני עושה הפסקה עד שעה 9:30.

ב. אזכרה ליו"ר ועדת הכספים לשעבר, הרב אברהם יוסף שפירא ז"ל

אני פותח את הישיבה. אבקש להתחיל את ישיבת האבל של ועדת הכספים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר, יושב ראש ועדת הכספים לשעבר, אברהם שפירא. אני מבקש מהנוכחים לעמוד לזכרו דקת דומיה.

גברת שפירא היקרה, בני המשפחה, חבריי חברי הכנסת, יושבי ראש הוועדה לשעבר, שרים לשעבר, ראש הממשלה לשעבר, אדוני ראש האופוזיציה. אנחנו מציינים היום 30 לפטירתו של אברהם שפירא זכרו לברכה, שהלך לעולמו לאחר שנות פעילות ברוכות, בהן היה חבר כנסת בוועדת הכספים של הכנסת ויושב ראש ועדת הכספים של הכנסת.

אני אישית הכרתי את חבר הכנסת שפירא זכרו לברכה רק בשלהי כהונתו כאן בכנסת. כשאני הגעתי לכנסת בשנת 1992, הייתי אז חבר בוועדת הכנסת והוא היה חבר ועדת הכספים. הצלחתי להכיר אותו ואת אישיותו החמה מאד, את עיניו הפיקחות מאד ואת חוש ההומור הרב שהיה לו לתקופה מאד קצרה. אני חושב שהוא זכה להערכה רבתי מכל חלקי הבית ללא הבדל מפלגה וסיעה.

אבל אני חושב שראוי יותר שהדברים שייאמרו כאן לזכרו ייאמרו מפי אנשים שעבדו יחד אתו והכירו אותו. אני מבקש, ברשותכם, לאפשר לשמעון פרס ולאחר מכן לאריאל שרון לפתוח את ישיבת האבל.

תודה רבה. גברת שפירא ומשפחת שפירא, אברהם שפירא עליו השלום היה ירא שמים ואוהב בריות. את שניהם הוא עשה ללא שום פשרה ובכנות העמוקה ביותר. הוא באמת היה איש מאמין במלוא מובן המילה. הוא אהב בריות ללא גבול וללא סייג. אני חושב שכל מי שיושב כאן סביב השולחן היום מרגיש שמשהו נעקר ממנו. נעקר אדם שבאמת היה קרוב, חם וחשוב לכולנו.

לפני שאני אגיד כמה מילים לזכרו, אני רוצה להגיד שבימיו האחרונים אני באמת התפעלתי מגבורתו האישית. אני ידעתי שהוא סבל סבל רב מאד מבחינה גופנית – נקטעה לו רגל עקב המחלה. אני יודע שהיו לו קשיים בתחום הכלכלי. אני יודע שהיתה לו בדידות מסוימת בתחום הפוליטי. הוא לא הראה שום סימן של מרירות, של עגמת נפש, של טענות או של טרוניות. תמיד היה אדם מלא אור, מלא אהבה, פתוח, חכם מאד שכאילו שום דבר לא יכול לו. הוא נשאר איתן וחזק. גבורה אישית כזו... הוא לא התלונן, לא הוציא הגה מהפה, לא אנחה ולא דבר. אני לא ראיתי דבר כזה. אדם עומד בסבל כה רב עמידה כל כך איתנה.

אני גם רוצה להגיד שהוא היה יוצא דופן במלוא מובן המילה. אף על פי שאי אפשר לטעות היכן הוא עמד בכל נושא, עמידתו בנושא כלשהו לא שימשה כסייג ביחסיו עם אנשים. כשהיה חבר כנסת, הכנסת מאד אהבה אותו. קודם כל, ראו אדם חכם מדבר. זו לא היתה חוכמה בהפסקות. זו היתה חוכמה שוטפת.

אף על פי שהוא היה איש כספים, הוא לא היה מריר. בדרך כלל האנשים שעוסקים באקונומיה הם אינם אנשים מאושרים, תמיד נדמה להם שאנחנו על סף איזה גירעון או מפולת. אפשר להגיד שהוא היה איש משק אופטימי, לא רק לגבי המשק, אלא גם לגבי אנשי המשק. זו אופטימיות שלא נכנעה למכות, לאכזבות או לדברים אחרים.

הוא לא רק היה חכם לב ביחסיו עם אנשים וחכם מעשה במפעליו, הוא גם היה חכם בתורה. עם כל היותו איש עשייה גדול, הוא לא פסק כל חייו ללמוד תורה ולהרביץ תורה. בין הדברים היפים שעשה הוא הוצאות ספרי תורה ותנ"ך שהיו לתפארת ותענוג לעין ולראש. מבחינה זו הוא מיזוג כה נדיר של חוכמה בתורה ושל עשייה מלאת תוכן.

הוא אהב את הבריות וגם הבריות אהבו אותו. קשה היה שלא לאהוב את אברהם שפירא, אבל איכשהו הוא גרם לכך שכל התנגדות תימס לפני שתתגבש לאיבה ולשנאה. בארץ שהיא כל כך מפולגת בין הדתיים לחילוניים, הוא באמת ניסה להיות גשר בין השניים, יותר מכל אדם אחר מאיזשהו צד שהוא. אני לא מכיר אדם בין החילוניים שכל כך ידע להגיד דברי דעת, ובין הדתיים שידע כל כך לדבר אל ליבם של הלא דתיים כמו שעשה אברהם שפירא.

זה היה גשר יום יומי. זה גשר שאפשר לעבור אתו גם נחל וגם תהום מבלי ליפול, לא לנחל ולהירטב ולא לתהום ולהתרסק. אחד הדברים שתמיד הוא היה אומר זה "בל יגיד", אבל הוא לא רק אמר "בל יגיד" אלא גם קיים את ה"בל יגיד".

סך הכל הוא הילך בין אנשים שמועות טובות ולא רעות. הוא סיפר הרבה סודות, אבל לא סוד של רוע לב, אלא סוד מלטף; אני חושב שמבלי שנדע את זה, הוא קירב לבבות.

יושב כאן על ידי אריק שרון. אני מוכרח להגיד שלאברהם שפירא היה חלק לא קטן בעניין הקמת ממשלת אחדות לאומית ובזריעת אמון. אני חושב שהוא העביר לאריק שרון כוונות אמיתיות שלי והעביר לי כוונות אמיתיות של אריק שרון. אני יכול להגיד עליו שהוא האדם היחיד שאני מכיר שדיבר מאחרי גבך טובות עליך. זה כל כך לא מתאים בחברה שלנו, אבל הוא עשה את זה.

המפעלים שהוא הקים, היחסים שהוא רקם, המיזוגים שהוא הציע הם מאד נדירים.

אני רוצה להגיד למשפחה שאנחנו לא יכולים לבכות כמוה, אבל הכאב שלנו הוא מאד אמיתי, מאד משפחתי ומלא הוקרה ותודה. יהי זכרו ברוך.

תודה רבה. אריק שרון, בבקשה.

גברת שפירא, משפחת שפירא. אני איבדתי ידיד, באמת ידיד אמיתי שאהבתי. זו היתה ידידות שנמשכה שנים רבות והיתה מתבטאת בהרבה דברים, אבל דבר אחד שהיה בה חלק בלתי נפרד – ערב שבת, ערב חג, לא חשוב היכן רב אברום היה ובאיזו מקצוות העולם הוא היה, הוא היה מתקשר או אני הייתי מתקשר. אני מדבר על משך של עשרות שנים, ממש ידידות אמת. אני איבדתי ידיד. עם ישראל איבד חוכמה בלתי רגילה ומנהיגות.

מאחר שראיתי את מצב בריאותו, את סבלו וגם את עמידת הגבורה שלו מול המחלה, תמיד הייתי אומר לו: "הגוף שלך כבר נפגע, אבל שמור על הראש, את הראש שלך אנחנו צריכים". זה היה מן קוד כזה בשיחה בינינו.

בעיניי, רב אברום סימל את ההתקרבות שאנחנו עדים לה – היא הדרגתית, אבל היא קיימת – של הציבור החרדי לענייני ממלכה ואת המעורבות ההולכת וגוברת בענייני מדינה. כל גוף, בעיקר פוליטי – ואני ראיתי את זה בממשלות, וישנם פה חברים שהיו איתי בממשלות – תמיד צריך מישהו בעל חוכמה מיוחדת שיודע במהירות לעבור ולהתגבר על משבר כזה או אחר וכן הלאה. אמנם לא ישבנו עם רב אברום בממשלה, אבל בהיותו לא רק איש תורה, אלא איש של חיים פוליטיים – הוא גם אהב חיים פוליטיים – הוא בדיוק דמות שחסרה. זו דמות שיכולה בדרכי נועם לתת פתרון לאיזה משבר.

הוא בהחלט חסר לנו בהיותו בעל יכולת גישור בין חלקי העם, אם זה עם השמאל, עם המחנה הלאומי, דתיים, או חרדים. דווקא עכשיו כשאנחנו כל כך קרועים, מפורדים ושסועים, הוא חסר לנו. אני יודע שאומרים שלכל אדם יש מחליף, אבל בהסתכלי על רב אברום ובהכירי את תכונותיו, נראה לי שלהרבה שנים אין לו מחליף ולא יהיה לו מחליף.

אני יודע כמובן שיש כאב של משפחה ויש כאב של חברים, ידידים ומכרים, והיו לו רבים כאלה. אני עצמי מבחינתי ממש חש כאב אמיתי וכאשר מתקרב יום שישי, פתאום אין לאן להתקשר ועם מי לדבר.

אני אזכור אותו תמיד כמי שהיה גם חבר וגם חכם בלתי רגיל, כמי שתרם הרבה מאד לאיחוי קרעים בעם וכמי שמאד מאד חסר לנו בתקופה הזאת. כך נזכור אותו תמיד.

תודה רבה. יושב ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת דן תיכון. אני בהזדמנות זו מבקש להתנצל בשמו של יושב ראש הכנסת שלא יכול היה להגיע.

הגברת שפירא, משפחת שפירא, הילדים, הבנות, הנכדים, ידידיו של רב אברום. בחדר הזה ישב אברום 12 שנים. אם תסתכלו על השיפועים של כמה מן הכיסאות, תיווכחו לדעת שרב אברום ישב על אותם כיסאות. החדר הזה חי ונושם את האווירה שיחדיו חיינו בחדר הזה.

אבל אני רוצה להתחיל ולומר כמה מילים באשר לפגישה הראשונה שלי עם רב אברום. זה היה בפורים 1970. פרופסור מנדלבום זוכר. היינו צעירים. על סדר היום עמדה עיירה בשם נתיבות. ההרגשה של פרנסי העיר נתיבות, שבעוד כמה ימים תהפוך להיות עיר ואם בישראל, היתה שצריך לחסל את העיר הזאת, כי אין מקורות תעסוקה ואין מי שרוצה להקים מפעלים באותה עיירה שכוחת אל. אני נתבקשתי לרוץ ולחפש משקיעים, וכל מי שיאות רק לבוא ולהשקיע בנתיבות, הרי שהוא בבחינת ברוך הבא.

ואכן פגשתי את רב אברום בלשכתו של שר האוצר דאז פנחס ספיר, ולקחתי אותו בתוך הלילה אל מסע ארוך, ובעצם באמצעותו ניצלה נתיבות, וכיום בעוד כמה ימים היא תהפוך לעיר ואם בישראל. כזה היה אברום שפירא.

שפכו את דמו על כי העז ללכת לאותו מקום שכוח אל. אבל נבחרנו ביחד לכנסת. בעצם אמר נכון אריק שרון: גדולתו של רב אברום – ואינני רוצה לפגוע בידידיי חברי הכנסת לשעבר – היתה בזה שבפעם הראשונה בא לכאן אדם והחל לדבר עם הציבור החילוני פנים מול פנים, כשהוא אומר: אנחנו בעצם לא מה שאתם חושבים עלינו, והוא הלך לכל מקום, ובכל עיר ובכל כפר הוא נפגש עם הציבור החילוני, והיתה לנו הרגשה שהוא חלק מאתנו.

כשאתה משווה את מה שקורה היום ואת הניכור שקיים בין האוכלוסיות השונות בתוך עם ישראל, אתה מתגעגע לאותם הימים כשבעצם בהם נוצר גשר בין הציבור החילוני לציבור החרדי.

הייתי בר פלוגתא של אברהם שפירא בחדר הזה. היו בינינו – הצוות של ועדת הכספים זוכר – חילוקי דעות. אני זוכר את רב אברום חוצה את הכביש מבנק ישראל אל בניין ראש הממשלה בימי משבר המניות הבנקאיות, והרבה נכתב וספרים הוצאו והשמיצו אותו ושפכו את דמו, והרי הוא בסך הכל רצה לעזור לאזרחים הקטנים. זו היתה המטרה, זו היתה הגישה שלו.

לי אבד חבר וידיד שהיה גדול בתחומים רבים תרתי משמע. יהי זכרו ברוך. אני מצטער על שהלך לי ידיד וחבר.

תודה רבה לדן תיכון. חבר הכנסת ליצמן, בבקשה.

אני חבר כנסת ממלא מקום של אברהם שפירא במפלגה, וגם הכרתי אותו מקרוב כעוזר. הייתי העוזר שלו שנים רבות. הכרתי אותו מקרוב, ובסך הכל הוא מורי ורבי גם בפוליטיקה.

מעולם לא אשכח את הנאום הראשון שלו בכנסת. כשהוא דיבר כאן, הוא היה הנואם האחרון לפני הצגת הממשלה, אם אני זוכר טוב, והוא דיבר כמו אדם שמצוי בפוליטיקה שנים רבות. אף אחד לא הגיב על הדברים שאמר, כי אז סך הכל היתה מפלגת ימין כשבגין הקים את המפלגה. היו כל מיני קריאות ביניים, אבל הוא לקח את הכל בהומור. אני בטוח שבזמננו היום הוא היה עוזר רבות, למשל, בוועדת טל.

אנחנו יודעים שכתוב במשנה שמי שאהוב למטה סימן שהוא אהוב למעלה. אברהם שפירא היה מאד אהוב למטה, ואני בטוח שאהוב למעלה. כמי שהביא טובות לאגודת ישראל, אני בטוח שהוא יהיה מליץ יושר לנו, בעיקר למשפחה, אחר כך לידידים וגם לחברי הכנסת.

חבר הכנסת מאיר שטרית.

הגברת שפירא, משפחת שפירא, הילדים והנכדים. אובדנו של אברהם שפירא בגיל צעיר יחסית הוא אובדן של כולנו. אני הכרתי אותו מהיום שהוא נכנס לכנסת. עבדתי אתו יחד בוועדת הכספים, ובילינו ימים ארוכים ולפעמים גם לילות ארוכים.

אני חושב שהמיוחד באברהם שפירא היה העובדה שהוא היה דמות ששילבה את שלושת הדברים שעליהם עומד העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים. הוא היה איש תורה ואיש ספר, למד, ידע. הוא היה איש עבודה. הוא ניהל עסקים גדולים, העסיק אנשים באור עקיבא, נתיבות ובמקומות אחרים, ועבד תוך כדי לימוד תורה והוכיח שגם זה אפשרי. מי שיודע, גם יודע שאברהם שפירא עזר להרבה מאד אנשים, והרבה פעמים תוך מתן בסתר, שזו אולי הגדולה הגדולה ביותר של תרומה או של נדבה ושל גמילות חסדים.

בנוסף לזה, לדעתי הוא קיים עוד כלל אחד חשוב בתורה: דרך ארץ. אני חושב שהוא איש מאד כריזמטי. הוא לדעתי הראשון שהעלה את יהדות התורה ואגודת ישראל על המפה. הוא הפך את המפלגה הזאת למפלגה רלוונטית, לגיטימית וחלק מהחברה הישראלית - בתקופתו כך היה, והוא גם ייצג אותה בכבוד רב בכנסת ובציבור הרחב, עם חכמת חיים גדולה, עם חוש הומור גדול, ויותר מכל חשוב, שהוא היה בן אדם.

אני יכול לומר שאותי תמיד נהג לכנות "מאירק'ה". גם בוויכוחים הכי חריפים, הוא היה אומר: מאירק'ה תירגע. אני יכול לספר שתי דוגמאות. כשבתי זכרה לברכה נפטרה, הוא היה אחד חברי הכנסת לשעבר – הוא כבר לא היה אז חבר כנסת – שבא אליי הביתה במיוחד כדי לבקר. הוא בא לאחר השבעה, כי בתקופת השבעה הוא לא יכול היה לבוא, אבל הוא עמד על כך שיבוא. אמרתי לו שלא יטרח, ובכל זאת הוא התעקש לבוא אליי הביתה ולנחם אותי אחרי השבעה.

אני יכול לומר שהוא שמר על קשר גם בתקופת מחלתו, שזה סוף הקדנציה שעברה. בקדנציה האחרונה של הכנסת הייתי יושב ראש הקואליציה, והייתי מקבל ממנו טלפון לפחות פעם אחת בחודש עם עצות. בנסיבות של היום אני רוצה לומר שאילו הוא היה חי בינינו, אני מניח שהוא היה הראשון שהיה קופץ ומדבר עם ראש הממשלה ועם אריק שרון ואומר: תקימו ממשלת אחדות. זה מה שהוא היה אומר היום. הוא עשה את זה גם בזמן שאנחנו היינו בממשלה. זה בדיוק מה שהוא אמר לי כל הזמן: מאירק'ה, חפש דרך להקים ממשלת אחדות. זה בעצם מה שהוא היה אומר גם היום. יהי זכרו ברוך.

השר לשעבר משה שחל.

אם היה מישהו שמסמל את כל היפה ביהדות, זה היה אברום שפירא. אברום שפירא בעיניי סימל את הפיקחות, את אהבת הזולת ואת הדאגה האמיתית של יהודי שדואג לעמו כאן ולעמו בתפוצה.

היתה לו היכולת הנדירה הזאת להיות חבר עם פלגים שהיו יריבים פוליטיים מובהקים. אפשר להגיד בנשימה אחת: אברום שפירא היה ידיד אמת של שמעון פרס ושל אריק שרון – ואני יודע את זה משיחות רבות וממפגשים רבים בהם דיבר עליהם בהערכה רבה. פרקים יפים שיש בהם גם חכמת חיים, וגם הייתי אומר קצת חוש הומור, היו בהרכבת ממשלת האחדות ב-1984.

אריק שרון ידע שאברום שפירא הוא דבק דרוש ונחוץ לכל אופציה אפשרית אם תהיה ממשלת אחדות או לא תהיה ממשלת אחדות. יש פרק שהוא מיוחד במינו, וכשתמיד שמעתי אותו מרב אברום זה היה מרתק מכל בחינה שהיא. אם הייתי רוצה לראות איזה סמל של איש דתי שומר מסורת ומצוות וקנאי לשמירה על כל מצווה והוא ליברל במובן הכי יפה של המילה, זה היה אברום שפירא. אי אפשר להגיד עליו בתחום הזה שהוא לא חבק עולם והביא לדברים או למהלכים.

כמה ימים לפני שנכנס לבית חולים, שבוע ימים לפני פטירתו, הוא טלפן אליי בלילה. זה היה תמיד נהוג – להעיר הערה, להשמיע דברים, ולכן עד לרגע הזה קשה לי להשלים עם הפתאומיות הזאת, כי השיחות האלה של אחת לחודש, אחת לשבוע, אחת לשבועיים יחסרו לי מאד. בהן אפשר היה להתנתק כמעט מכל עניין וקצת להתרומם לתחומים ולראייה הרבה יותר רחבה ועמוקה של מה שמתרחש. יהי זכרו ברוך.

השר לשעבר משה נסים.

על בצלאל בן אורי בן חור נאמר "ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". כשמתבוננים על אישיותו של רב אברום, אי אפשר שלא לקבוע את הדברים האלה גם על אישיותו ותכונותיו. חוכמה הכל יודעים – כבר נאמרו הדברים – אבל הייתי רק מוסיף שהחוכמה שלו היתה נסוכה על פניו. רק תחילת חיוך, ומייד הכרת את עומק החוכמה ואת הפיקחות.

אבל הוא היה לא רק פיקח, כי יש פיקחים ואינם נבונים ויש נבונים ואינם פיקחים, והוא היה פיקח ונבון וזה חוכמה ובינה. נבון שידע להתיר כל פקק, כל פקעת, בין אם היה צריך להשתמש בחכמתו, בין אם היה צריך להשתמש בבינתו.

"ובכל מלאכה" – הוא היה איש המעשה. לא רק גדול בתורה, ואולי לא הכל יודעים, הוא למד הרבה תורה וידע הרבה תורה. הייתי אומר שהיה באמתחתו ידע גדול ומעמיק בתורה, והוא היה מעיין לא רק בתלמוד, אלא גם בפוסקים, דבר שחשוב לציין אותו. הוא לא רק היה גדול בתורה, הוא היה גם איש המעשה.

נתקיים בו מה שנאמר בפרקי אבות – אהב את המלאכה, והכל יודעים מה הוא עשה בתחום של המעשה ב"מלאכה", אבל כפי שצוין, היתה בו תכונה נוספת, והיא התכונה של גשר. אני לא מכיר אדם שיותר מרב אברום יכול היה, ואמנם גם שימש, גשר בין חרדים, דתיים וחילוניים. גם לא היה אדם שמקובל על כלל האוכלוסייה, על מגוון האוכלוסייה כמו אברהם שפירא.

כפי ששמעון פרס ציין, אהבת הבריות היתה ממנו ואילך, ולכן הואיל ודבריו היו בחן, בטעם, בחיוך וביכולת השפעה בלתי נדלית, יכול היה גם להגיע לתוצאות. בניית גשר כזה היתה כל כך חשובה, ועודנה חשובה, וחסרונו של אברהם שפירא בתחום הזה ניכר ויוכר.

אינני רוצה להאריך. נאמר כבר הרבה ממה שראוי היה להשמיע על אברהם שפירא, אבל אנחנו נוהגים לומר כשאדם הולך לעולמו "חבל על דאבדין ולא משתכחין". זאת אמת, חבל על דאבדין לכולנו, ואין צורך לומר זאת למשפחה שכל כך אהב, העריץ, העניק ותרם וגם היא השיבה לו כגמולו; לא רק למשפחתו, לא רק לציבור החרדי, אלא לכלל האוכלוסייה בישראל.

הוא דמות שהיא ממש היתה ראויה להערצה על היקפה ועל הגוונים הרחבים שהיו בה. ומוסיפים ואומרים: מי ייתן לנו תמורתו? מי ייתן חליפתו? וזוהי שאלה שאני מציב אותה. נתנחם בזכרו הטוב ובהשראה שהוא העניק. כאשר נזכור אותו, נשתדל ללכת לפי מידותיו.

חבר הכנסת הרב פרוש.

ברשות האלמנה, בני המשפחה, אורחים. בפרשת השבוע שנקרא, פרשת מסעי כתוב "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם". משה רבנו נצטווה לכתוב בתורה את תחנות היציאה ואת התחנות שבהן בני ישראל חנו במדבר. הסביר פעם אחד האדמו"רים את הפירוש לפסוק שכאשר אנחנו פותחים בתהלים אנחנו אומרים "אשרי תמימי-דרך", אשרי האדם שהוא תמים גם בדרך.

בדרך כלל כאשר אדם נמצא בבית, בקרב מכריו, קרוביו וידידיו הוא נוהג מנהגים כמו שהוא ראה אצל אביו, אצל הסבא ואצל המשפחה. אשרי תמימי אלה שנמצאים בדרך והם ממשיכים ותמימים במעשיהם כמו שנוהגים בבית. רב אברום שפירא זכרונו לברכה היה יהודי מבית חסידי צ'ורטקוב והסתובב בתל אביב באותו בית כנסת. לא היה כל פלא שהוא לא ייראה כך, אבל החידוש הוא – וזה מה שהפסוק אומר על בני ישראל כאשר הם נעו במדבר, שבכל מקום גם בדרך הם נהגו כמו שהם נהגו בסביבה הקרובה שלהם.

אברום היה איש העולם. איש עסקים מצליח שהעסקים שלו הצליחו, כלכלן מוצלח ומצליח. הוא נדד הרבה ברחבי תבל, אבל לא רק בבית הוא היה אברום שפירא שהכרנו אותו עם אורח החיים החרדי, אלא גם בדרכים. אולי היו תקופות שהוא היה בדרכים יותר מאשר בבית, אבל תמיד הוא שמר על אורח החיים היהודי החסידי עם התפילות, ושמר מכל משמר על כל תג ועל כל מנהג, קידש שם שמים ברבים ובניכר.

כאשר הוא נשלח לכנסת בתשמ"א ב-1981, הוא הביא לפה כמו שנאמר קודם, סגנון חדש, סגנון לבבי עם כל הלב, סגנון עם חיוך כובש ומלטף בלי קריצות. תפקיד של נציג חרדי בבית הזה הוא לא קל. יש לי הרבה מאבקים שהציבור לא מבין אותם - אם זה נושא של שבת - והוא נדרש על ידי האדמו"ר ב"לב שמחה" בנושא ההפלות, והוא עשה את זה עם החיוך הלבבי ועם הלב הכובש. הוא עשה את זה תמיד בסגנון המיוחד, החדש והשונה שהוא הכניס לפה.

גם בשאלות התקצוב למוסדות התורה והחינוך זכויות רבות יש לרב אברום שפירא בסגנון החדש והשונה שהוא הכניס לכותלי הבית הזה. בחדר הזה יכולים להעיד עליו. יש לו זכויות רבות, ועומדות לו הרבה זכויות, אבל יותר מכל, הקרובים אליו יודעים את מה שהוא אמר תמיד – חלקו מכל עמלו זה המשפחה, האישה והילדים. למרות זכויותיו ופעולותיו הרבות והברוכות, הוא התגאה תמיד בדור היפה שהוא זכה להקים עם רעייתו שהיא בת קדושים. בניו, בנותיו, חתניו, כלותיו ונכדיו וניניו כולם ממשיכים בדרך התורה והחסידות. יהי זכרו ברוך.

תודה רבה. השר לשעבר יורם ארידור. אנחנו נאפשר לאחר מכן לרב לורינץ, לשר לשעבר צדוק ולנגיד מנדלבום לדבר.

הגברת שפירא והמשפחה, שני עולמות הם כאילו מנוגדים זה לעומת זה: העולם הדתי, עולם של אמונה וקדושה, תפילה ומצוות, ולעומתו כאילו העולם החילוני, עולם של ימי המעשה; עולם של קודש כנגד עולם של חול, עולם של שבת לעומת ששת ימי החולין. אבל כפי שהימים מצטרפים לאחדות אחת, אין ימי חולין אם אין גם שבת, ואין שבת אם אין ימי חולין. אין שבוע בלי שבת ואין שבוע בלי ששת ימי חול. כך נפגשים שני העולמות האלה, הדתי והחילוני, הקודש והחול, והם נפגשו בדמותו של אברהם שפירא זכר צדיק לברכה.

היה אברהם שפירא נצר לרבנים, רב ואיש תורה ותלמיד חכם בעצמו שלמד ולימד. היה אברהם שפירא איש הפוליטיקה, ושני העולמות האלה, הקודש והחול, נפגשו בדמותו.

כיבוד האדם ואהבת ישראל וארץ ישראל, אשר אמון היה עליה במצוות הדת, חלחלו לפוליטיקה, אך גם בדרך הנגדית, הפוליטיקה אשר בה שפירא היה מעורה נתנה לו להבין מה אפשר ומה אי אפשר להשיג למען הדת.

האבל שלכם, גברת שפירא והמשפחה, על הסתלקותו של אברהם שפירא זכר צדיק לברכה הוא גם אבלנו. הכרתיו זה כשני עשורי שנים מראשית דרכו בכנסת ובפוליטיקה. הוא היה פוליטיקאי מיוחד במינו ובסוגו. הוא כיבד את הזולת בעל הדעה השונה וחיפש יגע אף מצא, לא את ההתנצחות נושאת הכותרות, אלא את ההבנה ההדדית נושאת התוצאות.

חכמתו אפשרה לו מייד עם היבחרו לכנסת להיהפך לאחד מחברי הכנסת הבולטים. הוא למד כל נושא, וכאשר דיבר, עשה זאת מתוך ידע עמוק. לדבריו שהיו משולבים בדברי תורה, חוכמה והומור, הכל האזינו ברוב קשב. הוא ידע לשבות את לבותיהם גם של אלה שלא היו שותפים להשקפותיו, ובמקרים רבים, בסגנונו המלבב, בהגיון שבנימוקיו, הצליח גם לשכנע. כך הוא שירת בתבונה ובכשרון את שולחיו ואת בוחריו ותרם לאווירה של שיתוף פעולה ואהבת ישראל.

משולב באברהם הפוליטיקאי היה אברהם האדם. הוא היה אדם אוהב אדם ורודף צדק. בכל פעולותיו ודבריו בלטו הצד האנושי, הדאגה לזולת, הדאגה שייעשה צדק. אם חש שצריך ואפשר לעזור לזולת, יהיה מי שיהיה, ראה בכך מצווה המוטלת עליו, ובעשותו כך לא ציפה לתמורה כלשהי, לא בתחום האישי ולא בכל תחום אחר. זה היה טיבו של אברהם שפירא.

הכרתיו בעת היותי בתפקיד ממשלתי, ושיתוף הפעולה בינינו, גם כשנחלקנו לפעמים, היה תמיד ללא דופי ומתוך הבנת הזולת. מעולם לא איים, גם כאשר בקולות סיעתו היה תלוי עתיד הממשלה. תמיד שאף להשגת האפשרי תוך רצון שהצד השני לא יחוש כאילו הוא נלחץ, ובגמר המשא ומתן מילה שלו היתה הבטחה, והבטחה שלו היתה כמו הסכם כתוב וחתום, והסכמים הוא קיים ויותר מכך, הוא דאג שגם אחרים יקיימו.

לא, הוא לא היה מנכ"ל המדינה, והוא גם לא התיימר להיות. הוא היה בלשון ימינו המגשר של הכנסת, המפשר שלה. היתה לו השפעה רבה בכוח אישיותו מעבר לכוחה הפרלמנטרי של סיעתו, ומעבר לתפקידים הפורמליים שמילא כראש הקואליציה או כיושב ראש ועדת הכספים. כך, מעבר לתפקידים הפורמליים הוא היה כוח בולט בכנסת, מה שאפשר לקרוא "כוח אברהם שפירא".

אברהם היה אחד החברים הכי טובים שלי בעת היותי פעיל בכנסת ובפוליטיקה הישראלית, ונשאר אחד החברים הכי טובים שלי ושל רעייתי, גם אחרי שעזבתי את הבימה הציבורית. שום דבר לא נשתנה ביחסינו. כל 20 השנים האלה הוא היה חבר ונשאר חבר, עם הפוליטיקה ובלעדיה, ומאז היכרותנו הראשונית ועד יום הסתלקותו.

כאמור בפרקי אבות, אהבה התלויה בדבר אינה מתקיימת, ואהבה שאינה תלויה בדבר מתקיימת. היתה בינינו אהבה שאינה תלויה בדבר, ואהבה כזו מתקיימת. זכינו לכך, ועוד יותר זכיתם אתם בני משפחתו. ראינו מקרוב את יחסו המכבד את הזולת, וראינו גם את היחסים בתוך המשפחה ואת הכבוד והחיבה ההדדיים שבקרבם. זו היתה זכות גדולה לכם ולו.

צר לכולנו על האבדה הגדולה. באתי לומר דברים אלה למען יידעו כי אברהם שפירא היה מושא להערכה ולחיבה מצד רבים מאד, וגם מצד רעייתי ומצדי. יהי רצון ויהיו דברים אלה קצת נחמה עבורך, גברת שפירא היקרה, ועבור יתר בני המשפחה.

תודה רבה. הרב לורינץ, בבקשה.

כבוד היושב ראש, ידידיי, משפחת שפירא והמשפחה המורחבת, כל אלה שבאו לכבד את זכרו. כל אלה שלפניי הזכירו ראשית כל את חכמתו של הרב שפירא, ובצדק, כי חז"ל קובעים שהקדוש ברוך הוא הוריד גימ"ל מתנות לעולם, והמתנה החשובה והראשונה זאת חוכמה. למי שיש חוכמה ומנצל את החוכמה לכיוון הנכון, יכול לשלוט ולהשפיע על כל העולם.

אברהם שפירא ניצל את החוכמה שלו, ראשית כל, כדי ללמוד את תורתנו הקדושה. הוא היה תלמיד חכם מובהק. הוא ניצל את החוכמה שלו במישור הכלכלי. הוא ניצל את החוכמה שלו במישור הפוליטי, וניצל את החוכמה שלו כדי לעזור לכל אדם ולתת לו עצה טובה.

זה מה שנוגע לחוכמה לראש, אבל אחרי הראש בא אולי עוד לפני כן הלב. לאברהם שפירא היה לב גדול, לב רחב, לפי לשון רבי יוחנן בן זכאי לב טוב; כי בלב טוב, אמר רבי יוחנן בן זכאי, נכלל כל דבר טוב.

אזכיר איך אני זכיתי להיכרות עם אברהם שפירא. בלילה אחד מאוחר סמוך לשעה 12:00 בלילה מצלצל אצלי הטלפון ובו נאמר לי: כאן מדבר אברהם יוסף שפירא, אתה לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך ואני יודע שיש לך עגמת נפש; ברצוני לבוא אליך, אם אתה תסכים, כי נדמה לי שאני יכול לעזור לך. הוא לא מכיר אותי, אבל הוא מגיע בשעה 1:00 כי יש לו רצון.

בעלי מוסר אומרים להשתתף בצערו של חברו של הזולת דרוש להיות אדם גדול, אבל לשמוח בשמחתו של חברו לא מספיק להיות גם אדם גדול, צריך להיות מלאך. אני יכול לקבוע שאברהם שפירא ידע להשתתף באמת בצערו של חברו ולשמוח באמת בשמחתו של חברו, ולא כמו רוב בני האדם היום שמקיימים את ההפך – שמחים בצערו של חברו ומצטערים בשמחתו.

התורה מזכירה "ונח מצא חן". זה משהו שהתורה מזכירה בתור דבר מיוחד. אנחנו מתפללים "ומצא-חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם". היה לו חן מיוחד, והוא ידע לנצל את החן שלו לדברים טובים.

הזכירו את ההומור שלו. למה נועד ההומור שלו בכל המצבים הקשים? כדי להשרות השראה טובה על הסביבה שלו, זה היה חסד. שמא יחשוב מישהו שתמיד היה לו טוב על הלב, ולכן ראו תמיד בת צחוק על הפנים שלו. אני יודע אולי רק מקצת מהצרות, היגון והאנחות שלו. המשפחה יודעת הרבה יותר, ואני כבר לא מדבר על ימי המחלה, אבל הוא קיים את מה שכתוב בחובת הלבבות: צהלתו על פניו ויגונו בלבו, כי זאת דרכו של בעל חסד, להשרות השראה טובה כדי שירגישו טוב בקרבה שלו, ולכן האכסניה שלו נהפכה למקום של כולם ומכל הסביבה.

הדבר האחרון שאני רוצה להזכיר הוא שהוא היה אוהב שלום ורודף שלום. הוא שנא את המחלוקת. הגאון מוילנא אומר שהשטן הגדול ביותר שיש בין בני אדם זאת לא תאוות ממון ולא תאוות הכבוד, אלא המחלוקת. אי אפשר להבין את זה, אבל השטן מרקד בינינו, ואנחנו רואים את התאווה המשונה הזאת יום יום. אברהם שפירא שנא שנאה בלתי מתפשרת את המחלוקת, ותרם לעשות שלום בין אדם לחברו, בין פוליטיקאים, בין סיעות ובין כולם.

ומשפט מסכם אחד – לאברהם שפירא היה ראש ברזל, לב טוב, כולו חן ואהבת שלום. על אישיות שכזאת אומרים חז"ל "וי על האי שופרא דבלי בעפרא". יהי זכרו ברוך.

תודה רבה. פרופסור מנדלבום.

גברת שפירא הנכבדה, משפחת האישה והבנים והבנות. קשה מאד להספיד את הרב שפירא. הוא נראה לי עדיין קיים ופעיל, ולחשוב פתאום שצריך להספיד אותו...

אנחנו ככלכלנים יודעים שדבר שנמצא במחסור – מחירו וערכו גבוהים מאד. התכונות הבסיסיות שנאמרו פה: גשר, אהבת הבריות, אפשרות להידבר עם כל החוגים, הם דבר שכמעט לא קיים היום. הן הופכות אותו לאדם יקר-המציאות, בכל המערכות, ובעיקר במערכת הכלכלית שאני הכרתי בישראל.

עברתי אתו תקופות שונות. הכרתי אותו בפעם הראשונה אצל פנחס ספיר, כשספיר ראה בו הכלי המרכזי לדעת מה קיים באזורי הפיתוח, מה איננו; ואם היה צריך לבצע איזו משימה, הוא עמד הראשון לבצע אותה.

ביקרתי כמה פעמים במפעלים שלו. אני יכול לומר שהוא לא היה מנהל המפעל. הוא היה האבא של העובדים. לא ראיתי אף פעם יחס כמו שהיה בינו לבין העובדים במקומות אחרים. הוא ידע איזה בעיות יש לכל עובד, מה כואב לו, והיה תמיד בא לדווח למנהל בכל שמחה של העובד. הוא היה האבא של כולם.

לכן מאד כאב לי כשאחר כך היתה הסתבכות במפעל הזה, שלדעתי, לא היתה באשמתו, אלא בגלל שינוי המדיניות הכלכלית הכוללת, מדיניות של ליברליזציה ופתיחת ייבוא - שהיא בעייתית עבור הרבה מפעלים שהוקמו בארץ - כדי למצוא פתרון תעסוקה לטווח קצר, כאשר בטווח ארוך כמובן שיצרה בעיות.

אבל בעיקר ראיתי אותו בתקופה שגם לי היתה קשה וגם לו היתה קשה, בתקופה שאני הייתי נגיד בנק ישראל והוא היה יושב ראש הוועדה המייעצת. נגיד בנק ישראל זקוק תמיד לשיתוף פעולה של כל הגורמים, בעיקר באותה תקופה שאפשר היה להשיג אותם במידה רבה בעזרתו, מכיוון שאנחנו חיפשנו תמיד קשרים.

היו צריכות להיות החלטות מאד קשות. כדי שהן יתבצעו, הממשלה היתה צריכה להחליט עליהן, ועדת הכספים היתה צריכה להחליט עליהן והבנקאות היתה צריכה להסכים עליהן; והוא שימש גשר לתכנית הגדולה שבסיכומו של דבר נעשתה ב-1985 ושינתה את פני המדינה. אנחנו יודעים היום שיש לנו משק משגשג, משק פורח, משק שכל העולם מתקנא בו, משק שיש בו פריחה של תעשיות עתירות מדע וכל המערכות שכולנו מתגאים בהן, כאשר השורשים נוצרו אז בתכנית הייצוב.

הוא היה אחד הגורמים המרכזיים להצלחת תכנית הייצוב, מכיוון שהיה לו דבק להפעלה כשהוא מפעיל מערכות, והוא היה - כפי שאמר קודם שמעון פרס – בעד הקמת ממשלת אחדות לאומית. אני יכול לומר ככלכלן שאין דבר יותר חשוב לכלכלה מאשר ממשלה רחבה. אני יכול לומר את זה על סמך מחקרים היסטוריים שנעשו מקום המדינה ועד היום.

ממשלת האחדות הלאומית שהיתה בשנת 1951-1952 הביאה לכך שפתאום לא היתה במשק אינפלציה והוא קלט עולים וצמח. אותו דבר ב-1985. אילולא ממשלת האחדות לא היינו מגיעים למצב שיש תכנית ייצוב, כשמאז המשק עוסק בדברים הנכונים – בצמיחה ריאלית, ביצירת מקורות תעסוקה, בהשקעות חיצוניות, בגלובליזציה של המשק. הכל התחיל שם.

אנחנו רואים היום הרבה עלים, אבל יש לו מקום שמור ומקום כבוד בתוך השורשים האלה, וכולנו צריכים להכיר טובה לפועלו האדיר למען כלכלת ישראל.

אני יכול בזאת רק לנחם את המשפחה שלא רק הדברים הקונקרטיים שאתם רואים בוודאי מנציחים את זכרו, אלא הצמיחה של כלכלת ישראל חבה לו חוב של כבוד ושל תודה בכל התקופות.

קודם כל אני רוצה להודות לכל החברים שדיברו בשבחו של הרב שפירא.

גם לאלה שלא דיברו. אני עבדתי עם אברהם שפירא כשהוא היה יושב ראש קואליציה. פעם הייתי ממלא מקומו, ואחר כך כראש עיריית תל אביב-יפו היה לי קשר רצוף אתו בכל בעיה שהתעוררה לגבי איזושהי מחלוקת בעיר בין דתיים לחילוניים. הוא תמיד היה מתערב ופותר בעיות.

אני אהבתי מאד את אברהם שפירא כבן אדם. דיבר עליו קודם שלמה לורינץ. אנחנו עבדנו אז באותה תקופה יחד. היתה אווירה שונה. היה מצב שונה, מתוך הרצון שלו להביא לאחדות ולאהבה בין אנשים. אני תמיד אזכור אותו כאיש טוב, כאיש עם חיוך, כאיש אוהב את הטוב ואת היפה שבחיים.

לבד מכל התרומות שציינו פה לכלכלה, אני זוכר אותו כיושב ראש ועדת הכספים, במיוחד כיושב ראש קואליציה, כי אנחנו יודעים שלהחזיק קואליציות זה לא תענוג גדול. רק עם החיוך שלו והיכולת לגשר ולחבר, הוא עשה את העבודה כל כך יפה. הרגשתי צורך לומר את הדברים, למרות שלא תכננתי.

כנראה שהדברים הלא מתוכננים יוצאים הכי טוב. אני מנסה לומר שהדברים שנאמרו פה לא היו בבחינת מצוות אנשים מלומדה, אלא דברים שיצאו מהלב ונכנסו אל הלב.

אני כנראה צעיר מדי בפוליטיקה ולא זכיתי לעבוד עם רב אברום, למעט התקופה הקצרה שציינתי אותה קודם בתחילת הדברים. אני הכרתי את רב אברום דרך מסך הטלוויזיה בתור אדם שעדיין לא היה פוליטיקאי, ואין ספק שדמותו הכריזמטית עברה דרך המסך והשפיעה רבות.

אני רוצה רק להגיד דבר אחד לגבי מה שקרה אחריו בכנסת, בוועדה ובכל מה שקשור לכך, ואני מקווה שגם נמשך היום. לדעתי, יש לו הרבה הרבה זכויות בכך, וזה הניסיון לבנות את אותו גשר שהוא כל כך חשוב בין חלקי החברה הישראלית, ובראש ובראשונה היחס והקשר בין הציבור החרדי, הציבור הדתי והציבור החילוני.

אני בכל אופן מבחינה זו מנסה מאד יחד עם חבריי פה בוועדה לקיים את הצוואה הזו. למרות התדמית של ההתנגשויות הנוראיות שיש פה בבית הזה בין הצדדים השונים של המפה הפוליטית – ויש פה ימים לא קלים בוועדה, כמו תמיד בוועדת הכספים – נדמה לי שהמחלוקת הזו לא קיימת, ואם היא קיימת היא קיימת לשם שמים. אנחנו משתדלים מאד מאד לנהוג איש ברעהו בכבוד רב.

רק לאחרונה קיימנו סיור במוסדות התורה, כשאירחו אותנו חברי הכנסת פרוש, גפני וליצמן. היה סיור מאד מעניין, שלקחו בו חלק כמה אנשים מאד מעניינים בהקשר של הציבור החרדי. ראיתי דברים מאד מעניינים לגבי ההתייחסות של חברי כנסת שנחשבים חילוניים גמורים, כשהם הסתובבו במהלך סיור בישיבת מיר ובמקומות אחרים וכיצד הם הגיבו.

אני חושב שאנחנו עושים יותר ויותר לקירוב לבבות, מבלי לוותר כל אחד על עמדות היסוד שלו ועל השקפות העולם שלו. השקפת עולם זה דבר ראוי. מחלוקת לשם מחלוקת היא דבר מגונה. אני חושב שאת הדבר הזה אנחנו חייבים לשמור. אני בזה רוצה לסיים את ישיבת האבל, ולומר שאנחנו מאד מאד משתתפים בצער המשפחה. אנחנו מקווים שלא תדעו עוד צער ודאבה. ננצור את זכרו של רב אברום בלבנו תמיד. תודה רבה לכם.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05