פרוטוקולים/כספים/760
2
ועדת הכספים
6.6.00
פרוטוקולים/כספים/760
ירושלים, ח' בתמוז, תש"ס
11 ביולי, 2000
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 131
מישיבת ועדת הכספים
מיום שלישי, ג' בסיוון, התש,ס (6 ביוני, 2000) בשעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-15 מתאריך 06/06/2000
חוק לעידוד השקעות הון והשלכותיו על הפריפריה
פרוטוקול
נכחו
חברי הוועדה: אלי גולדשמידט – היו"ר
אבשלום וילן
עופר חוגי
ישראל כץ
לימור לבנת
יעקב ליצמן
נחום לנגנטל
רחמים מלול
מאיר פרוש
ויצמן שירי
מ"מ: אבי יחזקאל
מקסים לוי
אלי בן מנחם
מוזמנים
¶
שר התמ"ס רן כהן
אריה האן – מזכיר הכנסת
ראובן חורש – מנכ"ל משרד התמ"ס
חביבה כהן – מנהלת מרכז ההשקעות
אנשי משרד התמ"ס
אמיר ברקן – משרד האוצר
גבי ללוש – ראש עירית דימונה
אנשי עירית דימונה
אנשי רשות פיתוח הנגב
א. שדה – יו"ר ועדה חקלאית ערבה תיכונה
ג. לבני – מנכ"ל החברה לפיתוח ובנין בערבה
יואב גבעתי
1. טלאל
שמעון אלפסי
יצחק עובדיה
אלברט אסרף
היו"ר אלי גולדשמידט
¶
שלום לכולכם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.
אני רוצה, קודם כל, להודות לראש העיר של דימונה, ולחברי מועצת העיר, לנציגי ההסתדרות ולתושבי דימונה, שמארחים היום את ועדת הכספים כאן, בדימונה, במסגרת סיור של ועדות הכנסת שירדו לדרום. אני מוכרח לפתוח באמירה, על דבר שמאד הרגיז אותי, כאשר הגעתי. נתקלנו בחברים, תושבי המקום, ליד תחנת הרכבת, שאמרו לנו – איך זה שלא רציתם להגיע לכאן. לא הבנתי על מה מדובר, ואחרי זה עשיתי איזושהי בדיקה, ממנה הסתבר שהבוקר, ברדיו, נמסר שחברי הכנסת לא רצו להגיע לדרום. אני הייתי בשוק כששמעתי את זה. אני יודע שלפחות בוועדה שלי, ואני מניח שכך זה גם בוועדות האחרות, שההיענות לביקור היתה מלאה. אתם יכולים לראות כאן את הנוכחות המאד מסיבית של חברי ועדת הכספים. חבל שנאמרים בתקשורת דברים, שאין להם שום קשר עם המציאות. זה גם יותר אווירה כאילו לחברי הכנסת לא איכפת, ומאד אופנתי להכות בחברי הכנסת ולבקר אותם בכל הזדמנות. אני רוצה להביע את מחאתי על הדברים.
באנו לדימונה, קודם כל כדי לשמוע. הבעיות ידועות, ברמה הכללית. הבעיות הן בעיות של תעסוקה, בעיות של קירוב הפריפריה אל מרכז הארץ, ובמיוחד הבעיות קיימות במקומות כמו דימונה, מצפה רמון, ירוחם, רהט, תל שבע, וכן המושבים והקיבוצים. הנושא של איבוד הפריפריה הוא נושא שעומד במרכז ההוויה הפוליטית שלנו, כאשר בעניין הזה אני לא עושה הבחנה בין ממשלה כזו או אחרת. הייתי מאד רוצה שבאירוע הזה, שבו כל הכנסת ירדה לדרום, אם יהיו ויכוחים הם לא יהיו על רקע פוליטי, של ממשלה כזו או אחרת, מפלגה כזו או אחרת. אני חושב שזה ביקור ממלכתי שבו אנו אמורים ללמוד על הבעיות שמציקות, במיוחד לעיר כמו דימונה, ולדימונה כמייצגת את האזור כולו. יש לנו, בוועדת הכספים, נציג מובהק של הנגב, והוא חבר הכנסת ויצמן שירי. הוא יעיד שבכל יוזמה שיש לו בנושא הנגב, חברי הוועדה מתייצבים לימינו.
באופן קונקרטי, אנחנו מתמודדים עם השאלה כיצד לתרגם את אותה עדיפות לאזורי הפריפריה, במסגרת החוקים שהממשלה צריכה להוביל. יש לי תחושה שחבריי שותפים לעמדתי, שאנחנו חייבים ליצור מצב שליזם במרכז הארץ יהיה כדאי להגיע לדימונה. אי אפשר להיאחז היום, בשנת 2000, רק בסיסמאות ובאמירות, עם כל החשיבות שיש בהן. אנחנו בכל זאת צריכים לתת ביטוי למרחק הגדול שיש לדימונה ממרכז הארץ, שהוא לא כמרחקן של ערי פיתוח שקרובות יותר למרכז הארץ. הבעיה הזו ידועה. אנחנו חייבים להגיע לכך שבמעטפת, קרי דימונה בדרום, וקרית שמונה בצפון, יהיו השקעות ההון בהיקף המרבי, באופן שבאמת יהיה כדאי ליזמים להגיע לכאן.
היתה בשנים האחרונות שחיקה מאד משמעותית בחוק לעידוד השקעות הון. אני מניח שגם שר התמ"ס וגם מנכ"ל משרדו, ראובן חורש, שאנו מתכבדים בנוכחותם, יגידו מה עמדתם בעניין. אני חושב שגם אם הממשלה לא תקבל את ההחלטה הראויה, מבחינת האחוזים שמגיעים לאזור הזה – אנו מדברים על סדרי גודל של 38 אחוז, אנחנו, בוועדת הכספים, נצטרך לעשות את המלחמה על מנת להביא את שיעור המענק לשיעור הראוי למקום הזה. אני מציע שייצא כזה מסר לממשלה, שעדיף שהיא תקבל את ההחלטה הזו כממשלה, ולא שאחרי זה היא תתבזה בוועדת הכספים, כאשר אנו נצטרך לשנות את החלטתה.
דבר שני שאני רוצה לומר בהקשר הזה – חייבים לעשות שינויים מרחיקי לכת בחוק עידוד השקעות הון בתעשייה. חוק עידוד השקעות הון נחתם וחוקק בימים שהתעשיות המרכזיות היו תעשיות מתכת, טקסטיל, מזון. זה היה נכון לשנות ה- 50, ה- 60 וה- 70. היום אנחנו נמצאים בעידן אחר לגמרי, ולא ייתכן שבתי תוכנה, שירות של מסחר אלקטרוני – כל השירותים שיכולים להביא את מפעלי ההייטק, ולא הייטק במובן של מפעל וישיי – שמביאים את הטכנולוגיה אבל בסך הכל מלחימים צ'יפים בתוך מוליכים למחצה – אלא שהתכנון וההגות ייעשו במקומות האלה. זה, לדעתי, הדבר שיכול לבטא יותר מכל את הסיסמה שהפנים שלנו הן לערי הפיתוח, ולהפוך את הסיסמה הזו לסיסמה שיש בה תוכן.
אני מציע, כדי שהישיבה תהיה עניינית, שאחרי יציג ראש העיר את בעיות העיר, לאחר מכן, שר התמ"ס ידבר על עמדתו שלו ועל עמדת הממשלה. אחרי כן נשמע חבר כנסת ואיש דימונה, לסירוגין. היו פעם חברי כנסת תושבי דימונה.
גבי ללוש
¶
אדוני היושב-ראש, חבריי ועדת הכספים, כבוד השר, אדוני מנכ"ל משרד התמ"ס וצוות משרדו, מזכיר מועצת הפועלים, חברי מועצת העיר, סגנים, מורי גבירותיי ורבותיי. תרשו לי קודם כל, להביע תודה הכרה והערכה על בואכם לדימונה. ברוכים הבאים. אנחנו היום מייחסים חשיבות מיוחדת לביקור ולדיון, ואני מקווה שגם להחלטות שתהיינה אופרטיביות, באשר לעתידה של העיר דימונה. לא אלאה אתכם בהרבה מלל, אבל אומר שדימונה אינה מאמינה בדמעות. דימונה נוסדה בשנת 1955. כיום, העיר מונה כ- 40 אלף תושבים. מתוכם, כ- 2,800 כושים עברים, שאיש אינו יודע מה מעמדם, משום שהם לא נכללים במרשם האוכלוסין, לא משלמים ארנונה ואף לא מים.
היום, הבעיה שעומדת על הפרק היא שבשנים האחרונות חלה החמרה קיצונית בכל הקשור לנושא התעסוקה. מפעלים נסגרו. יש שורה של מפעלים כאלה. היום, עקומת האבטלה עומדת על כ- 11 אחוז, למעט אלו שנמצאים בהכשרה מקצועית, ואלה שנמצאים בקורסים להשלמת השכלה. יש אפילו כאלה שאין להם שום רצון ללכת ולהירשם בשירות התעסוקה, כי הם יודעים מראש שאין להם שום סיכוי לקבל כל מענה. יוצא אפוא, שעקומת האבטלה היא אף מעבר לזה.
אנחנו שואלים את עצמנו מאין יבוא עזרנו. הבעיה המרכזית, התרענו, זעקנו, איש לא שעה לעצות שלנו. כנראה שיש כאלה שסבורים שכל התבונה והשכל נמצאים רק בירושלים. בעצם שינוי חוק עידוד השקעות הון בערי הפיתוח, אפשר להוכיח שבשלוש השנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה, ההשקעות בערי הפיתוח ירדו בכמעט 2/3. אין שום צידוק כלכלי שאותו יזם יבוא לדימונה או לקרית שמונה. עדיף לו ללכת לברקן או אפילו לעומר, שמקבלת את אותן הטבות. אין שום צידוק, ואין שום צורך בהבאת תעשייה שבצידה שכר המינימום שבמשק. זה לא יפתור לנו את הבעיות. הבעיה שלנו היום היא, קודם כל, איך אנחנו משאירים את בני דימונה בעיר. יש לנו מערכת חינוך למופת. כל אחד יכול להעיד על כך. אחוזי הבגרות הם מעל הממוצע הארצי, מעל ומעבר. כל זאת הפך אותנו ליצואן מספר אחת של סטודנטים ובוגרים, למקומות אחרים. יתרה מזו. לא רק שעוזבים את דימונה למרכז הארץ ולירושלים, אלא אף עוזבים בקבוצות לחוץ לארץ. השאלה שעומדת היום על הפרק היא – איזה עיר אנחנו רוצים לעצמנו בשנים הבאות. אם לא ניקח את עצמנו בידיים היום, ונחליט החלטות אופרטיביות, לגבי אתמול, שיביאו לשינוי קיצוני עם סל משולם, לאו דווקא של 38 אחוז, אלא עם מענה של הכשרה, לפני שאותו מפעל מגיע, כדי שלא תהיה אמתלה שאין מספיק כוח אדם, כמו בדוגמה של "אינטל". נפתח מפעל עתיר ידע, ומאידך, עקומת האבטלה בקרית גת נשארה כשהיתה. זאת, משום שבני קרית גת לא נקלטים שם. חייבים לתת היום חלוקה שונה, עם העדפה מתקנת לטובה, לערי הפיתוח בנגב, ובראשם דימונה.
דימונה היא עיר הפיתוח הכי גדולה במדינה – 40 אלף תושבים. אבל כמה שנים ילד יכול להיות מפותח? 45 שנה? זה כבר פרק זמן שבו העיר צריכה להגיע למצב אחר. אי אפשר שנגזר עלינו להיות כל החיים עיירת פיתוח. אפשר לקחת את העיר דימונה בפיילוט לשלוש שנים. לאחר שלוש שנים – להוציא אותה למרחב ולומר לה: את כבר לא עיירת פיתוח. זה ביכולת שלנו. אנחנו מסוגלים. מה שמוטל עלינו – אנחנו יכולים לבצע. אבל, כשמטילים עלינו חובות, שיאפשרו לנו גם למלא אותן. אנחנו מממנים את החינוך בלמעלה מ- 45 עד 50 אחוז, במקום 25 אחוז. כך גם באשר לרווחה. אין לנו שום עורף כלכלי. העורף הכלכלי היחידי שיש לנו זה "וישיי" ו "כיתן". מתקציב של 145 מיליון שקל – אני רוצה שתשמעו את הנתונים – מתוך זה 20 מיליון שקל פירעון מלוות, בגין בניית גנים ובתי ספר, שבזמנו היה מלווה בפירעון מוכר- אנחנו מחזירים 22 מיליון שקל. יש מה שנקרא הנחות, בחוק ההסדרים, בארנונה, שחייבים להופיע גם בפסיבי וגם באקטיבי. יחד עם דמי מימון, יוצא שתקציב ל- 40 אלף תושבים הוא בסדר גודל של בערך 110 או 120 מיליון שקל. זו אנומליה. כך אי אפשר לתפקד.
אני מבקש את עזרתכם היום. משרד הפנים, לפי דו"ח מבקר המדינה, סירס את נוסחת סוארי, ועיוות אותה מתוך מניעים פוליטיים, ונתן לה ביטוי שונה ממה שהיה לה. אנחנו אמורים לקבל בשנה הזו מענק של 50 מיליון. הם קובעים את זה, אבל משרד הפנים אומר – נכון שמגיע לך, אבל תקבל רק 43 מיליון שקל. יוצא, אם כך, שאם אני לוקח מלוות, בנטרול הפירעון, אני מקבל מענק לאיזון תקציב פחות מירוחם, פחות מאופקים. איך אפשר לתפקד? זה ביכולת שלכם לומר לשר הפנים שהוא חייב לתת את הנוסחה, במלואה.
דבר נוסף שיכול לאפשר לנו לצאת למרחב, מבלי להיות קשורים וסמוכים כעניים בפתח אצל משרד הפנים, הוא מה שקרוי חלוקה שווה מבחינת ארנונה באגרות, בכל המרחב הזה. פרק תמד, הסמוך לקמ"ג, 7 ק"מ מדימונה, שייך למועצה האזורית תמר. מישור רותם – אותו הדבר. אני מדבר גם עליו. 1,200 נפש, בפועל, מקבלים סכומי עתק, בשעה ש- 40 אלף, ועוד 20 אלף בערד, ועוד אוכלוסיית ירוחם – לא נהנים כלל מהדבר הזה. לאחר 10 שנים הואילו בטובם היום, שר הפנים הקים ועדת חקירה לנושא גבולות. זו סגולה לאריכות ימים. ועדת הגבולות תדון עוד עשר שנים, והיא לא יכולה להכריע, כי אנחנו יודעים מה הן ההתנגדויות, מה זה פיליבסטר, מה זה התנגדויות לאחר מכן, מה זה העתירות לבתי משפט. רבותיי, קבלו החלטה. אדוני השר, קבלו החלטה. תביאו אותה לממשלה, להביא לשינוי מפת הגבולות מבחינת מינהלת משותפת וחלוקת הכנסת הארנונה באופן שוויוני. אין שום סיבה שלא.
גבי ללוש
¶
לא. קיצצו לנו, לכאורה, את המקדם של 7 אחוז. לאחר שביקשנו להחזיר את ה- 7 אחוז, אמרו שבמדרג הסוציו-אקונומי של 2-3, נשאיר. מה הבדיחה? – קיבלנו מכתב שאישרו לנו בחזרה את הקיצוץ, אך במחשב של משרד הפנים טרם עדכנו, כלומר – אנחנו לא מקבלים את הכסף. חצי שנה כבר חלפה. אני תוהה ורוצה להבין: בכפר הוורדים לא שוכנת אוכלוסייה חלשה. לכאורה אלה אנשים מאד אמידים. איך ייתכן שהם מקבלים פטור של 15 אחוז במס הכנסה, בשעה שדימונה מקבלת 5 אחוז? ותבינו שאף אחד לא נהנה מאותם 5 אחוזים, משום שחלק לא מבוטל של האוכלוסייה משתכר שכר מינימום. הם לא מגיעים לרמת השכר של סף המס, ולכן אין תועלת באותם 5 אחוז. תשוו לפחות ב- 10 או 15 אחוז. תנו את הפטור, כדי שתהיה אטרקטיביות.
דוגמה נוספת- עלות הפיתוח לדירה בדימונה היא פי 1 וחצי מבאר שבע, בגלל הטופוגרפיה של הקרקע, שמחייב עבודות והשקעות מסוימות. ממה נפשך? הרי קבלן יבנה בבאר שבע, כי כדאי לו יותר, כלכלית. והא ראיה, שלא בונים. מוציאים מכרזים, ואין אף אחד. צריך לקחת את עלות הפיתוח הזו, לעשות אותה דיפרנציאלית, על בסיס מסוים, של Cost פלוס איזשהו מקדם, ולתת לזוגות צעירים מגרשים של 250 מ', באפס ערך קרקע, ולומר להם לבנות בדימונה. נותנים להם חינוך טוב, מאפשרים להם לעבוד, נותנים להם פטור ממס הכנסה, או שיש החלטה שנמשיך על בסיס מה שקבע מבקר המדינה. הוא קבע מפורשות שערי הפיתוח בנגב הופלו במשך שנות דור, כמדיניות. אני רוצה לומר לכם על פרדוקס נוסף. עירית דימונה חייבת לממן ניידת של טיפול נמרץ בסדר גודל של מיליון שקל, מתקציבה היא. אחרת אנשים ימותו. אני שואל: למה בבאר שבע, תל אביב, ירושלים וראשון לציון המדינה מממנת חצי מהעלות, דרך משרד הבריאות, והקופות, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי עוד רבע, והרשות מממנת את הרבע הנותר? עלי מטילים 100 אחוז. בנוסף לזה אני צריך להחזיק רופא תורן על חשבון העיר, אחרת אין רופא תורן בלילה. אלה חלק מהבעיות הבסיסיות שאיתן אנו מתמודדים, אבל לא נגזר עלינו שנמשיך בשתיקת הכבשים.
רבותיי, השטח בוער. אנשים חדלו להאמין בהבטחות. אני לא בא להאשים מפלגה כזו או אחרת, העובדות מדברות בעד עצמן, והעובדות הן קשות. קלטנו סדר גודל של 15 אלף עולים. אני רוצה שתדעו. את העליה קיבלנו באהבה. החלק הארי של העליה הם קשישים, וזה מטיל נטל נוסף על המערכת, וכמו כן – חד הוריות. כתוצאה מכך נאלצנו גם לסגור 11 גני ילדים בשנה שעברה. מצד אחד אני גדל במספר הכולל של האוכלוסייה, ומצד שני אני סוגר בית ספר וגני ילדים. זו אנומליה מדרגה ראשונה. זה לא יכול להיות, במצב נתון, שמישהו יכול להבין את הפרדוקס הזה.
גבי ללוש
¶
למעלה מ- 5,000. אני יכול לתת לכם את הנתון ש- 6,000 איש מטופלים על ידי אגף הרווחה, ומהווים 21 אחוז מכלל האוכלוסייה. זה הנתון האחרון. הנתון הזה, ברובו המכריע הוא בגלל העליה, שהיא המטילה עלינו את הנטל הזה. מצד אחד אתה מקבל עליה, והם לא משלמים ארנונה, ומצד שלישי אתה סוגר גן ילדים, מצד אחר משרד הפנים לא מכיר באוכלוסייה של הכושים העברים, ואנחנו צריכים לספק להם מים בחינם. אחרי כל זה אומרים לנו שאנו גרעוניים.
גבי ללוש
¶
מתוך 40 אלף, תורידי 3,0000 כושים עברים. הם לא נכללים. תלוי איך מנתחים את זה, אך זה הנתון, מסך כל העובדים.
אני פונה אליכם, רבותיי, ומבקש מכם. אם מאן דהוא חושב לעצמו שאנחנו נמשיך, מתוך אחריות, כי אנחנו אחראים, לשבת בשקט – כי אני לא מאמין שעל ידי זה שיוצאים לרחובות אפשר להשיג דברים, אבל בלי ברירה, גם את זה נעשה. אני חושב שהיום, התמונה צריכה לחזור על בסיס מה שאמר ראש הממשלה: סדר עדיפות שונה. אם כך, אנא, נראה את זאת. בשנה האחרונה מצבנו הורע משמעותית. האבטלה גדלה, רמת סל השירותים פחת. יש לי ביקורי ניחומים רבים מספור, מכל מיני שרים. זה המקום לומר לשר רן כהן: יישר כוח, על כך שעמד על כך שעל אף שלא היה תקציב, שיבוצעו הדברים כבר בשנת התקציב הזו. כך גם בקשר למנחת המטוסים, שכבר בוצע בשנה הזו. היה צעד שלו לשינוי סדרי עדיפות בכל הקשור לחוק עידוד השקעות הון.
אני מבקש מכם רבותיי. ז שעת נס. יש לכם סמכויות שאין לשום ועדה. אתם צריכים לקבוע שלוקחים כפיילוט את דימונה וקרית שמונה. הם הסמל של ערי הפיתוח. צריך להוציא אותם למרחב עם תוכנית רב שנתית של שלוש שנים, עם כל המכלול: דיור, שיכון, תעסוקה, העדפה. יש מגזרים שזכו להרבה מאד העדפות, אז שגם האוכלוסייה הזו תזכה להעדפה.
אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש. תקן באופן מיידי את המעוות בכל מה שקשור למענק של העיריה השנה. אני חושב שזה מתבקש וצודק, לפי שיטתם – לשנות לנו את הפטור ממס הכנסה, ולהשוות את התנאים שלנו למה שמקבלים אחרים, על פי אותם הפרמטרים. צריך לשנות את חוק עידוד ההשקעות ויחד עם זה לחשוב: אם מתכוונים, במסגרת חוק עידוד השקעות הון להעביר מפעלים כמו טקסטיל – חבל על הזמן, זו לא הבשורה לעיר. צריך להביא מרכזי מו"פ לדימונה. צריך להביא לפה תעשייה עתירת ידע, ובצידה – גם עתירת כוח אדם. לא בושה לומר זאת. צריך לשלב בין שני הפרמטרים הללו. צריך להבין שאם לא נעשה את זה היום, בעוד חמש שנים יהיה מאוחר. מדוע? – כי לא יהיה בשביל מי לעשות את הדברים. הצעירים נוטשים. תראו בנתונים של הלמ"ס כמה עזבו את ערי הפיתוח מאז שהן קמו. מדובר על אוכלוסייה בסדר גודל אסטרונומי.
גבי ללוש
¶
אני מקדם את הבאים בברכה, תודה שהגעתם לדימונה. אני מאחל, מקווה ומתפלל גם לסיכומים שייצאו לפועל מבחינת ועדת הכספים, שנוכל לומר מחר לתושבים שלנו – יש לכם תקווה, מחר השמש תאיר. אם לא נעשה כן, אני חוזר על מה שאמרתי: אי אפשר לבלום את הזעם. לא מדברים על ציונות עם אדם רעב. מי שרעב הולך למכולת. בואו נראה. עברנו את דור המעברות. זה זמן שניתן מתן הזדמנות שווה לבני דימונה, שלומי ובני רמת השרון. פה גדל נוער בין הטובים, אם לא הטובים ביותר, ואני לא אומר את הדברים מתוך שחצנות. כל אחד יכול לבחון את ההישגים. ילדים שלנו הגיעו לרמות ניהול מהגבוהות בארץ, ולדרגות קצונה הכי בכירות, אך אותם ילדים לא נשארים כאן. אני לא רוצה למצוא את עצמי בוקר אחד בעיר שהיא בית אבות. ביום שנגיע לכלל הכרה שזה המצב, חלילה, אז רשות הדיבור תעבור לרחוב. כדי שתהיה אטרקטיביות לעיר, צריך שתהיה לה תדמית חיובית, שאנשים ירצו לעבור לגור בה. זה ביכולת שלנו, ואנו מסוגלים לכך.
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
אדוני היושב ראש, רבותיי הנוכחים. אני מבקש שבמסגרת של 10 דקות נציג חמישה דברים, שבלב ליבם חוק עידוד השקעות הון, שבקרוב יהיה נתון להחלטה שלכם, חברי ועדת הכספים. אני רוצה לתת מענה גם לנושא של עידוד השקעות הון, גם לנושא של הבנקים התעשיתיים והמינהלות המשותפות, גם לנושא של תוכנית עידוד, כאן בדימונה, גם בנושא של הון אנושי, ונבקש גם מד"ר חורש להציג את הנושא של הטיפול המורכב. אני מבקש את מנהלת מרכז ההשקעות להציג במצגת את מה שקרה ב- 5-10 שנים אחרונות בנושא של עידוד השקעות הון. תוכלו לעקוב אחרי הדברים בדפדפת שלפניכם.
חביבה כהן
¶
השקף שלפניכם מציג מספרי תוכניות להקמות והרחבות של מפעלים רק באזורי עדיפות א' וב'. לא הצגנו פה נתונים לגבי מרכז הארץ. למטה מצוינות השנים ולידן – שיעור המענק שעמד לרשות מרכז ההשקעות בכל שנה. בשנת 95 שיעור המענק היה 38 אחוז, ב- 96 הוא ירד ל- 34 אחוז, מ-97 ואילך, שיעור המענק עומד על 24 אחוז לתוכניות עד 140 מיליון שקל. לתוכניות גדולות יותר, שיעור המענק עוד נמוך מזה – 20 אחוז בלבד. הצורה של השקף מראה היטב מה קרה בשנים האלה. זה בהחלט קשור. אנחנו רואים את מספר התוכניות שאושרו באזור הדרום, ב- 95 וב- 96, ואיך מספרם הלך וירד בצורה מסודרת משנה לשנה. בשנת 99 אושרו באזור הדרום רק 40 מפעלים חדשים, או הרחבות של מפעלים קיימים.
במהלך התקופה הזו, שיעור התוכניות שאושרו באזורי עדיפות, לעומת שיעור התוכניות שאושרו במרכז הארץ, גם ביניהם הפרופורציה הלכה והשתנתה. אם בשנת 95, 57 אחוז מהמפעלים המאושרים היו באזורי פיתוח א', בשנת 99 לתעשייה היו רק 47 אחוז מפעלים מאושרים באזורי פיתוח. רק 38 אחוז מהתוכניות שאושרו היו באזורי עדיפות.
השקף הבא שלפניכם מראה את היקף האישורים, במונחים כספיים, בערכים דולריים. אנחנו רואים שיש ירידה משנה לשנה כששנת 96 מזדקרת באמצע. זו השנה שבה אושרו "אינטל", מפעל המגנזיום של ים המלח, תוכנית השקעות גדולה מאד של "וישיי", ובצפון הארץ – טאוור. אנחנו יכולים גם לראות בצורה ברורה איך ההשקעות הולכות ויורדות משנה לשנה. שנת 97 מצטיירת פה כשנה חריגה. זו תמונה קצת מלאכותית. מספר גדול מאד של בקשות שהוגשו ב- 96 אושרו רק ב- 97. חלק גדול מהם גם לא בוצעו, משום שהמפעלים הגישו אותם כששיעור המענק עמד על 38-34 אחוז. בסופו של דבר הם קיבלו אישורים לתוכניות במענקים של 24 אחוז, ולכן בוצעו חלק מהתוכניות האלה. גם פה אנחנו רואים ירידה בולטת משנה לשנה.
השקף הבא מציג את הנתונים לא של אישורי תוכניות, אלא של ביצוע השקעות של מפעלים מאושרים. החלק של העמודה שמסומן בצבע צהוב מסמל את ההשקעות שבוצעו אך ורק על ידי מפעל אחד, מפעל "אינטל" בקרית גת. למעט מפעל זה, אנו רואים שהביצוע של ההשקעות הולך ויורד משנה לשנה, וחשוב להדגיש, בשקף הזה, שההשקעות שבוצעו בשנים 97 ו- 98, וגם ב- 99 – חלקן תוכניות שאושרו בשיעורי מענק גבוהים. אנו רואים שהעקומה הולכת ויורדת, והביצוע של ההשקעות המאושרות הולך ויורד משנה לשנה.
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
ברור לחלוטין, אם כך, שברגע שבו היתה ירידה מה- 38 אחוז ל- 34 אחוז, ולאחר מכן ל- 24 אחוז, הירידה היא מאד דרמטית, חדה וברורה. הדבר השני, במונחים של מאות מיליוני דולרים של השקעות, הירידה מ- 38 אחוז ל- 24 אחוז בערי הפיתוח ירדה לרבע. רבע מההשקעות, במונחים פיזיים.
לפני הישיבה הזו היינו בסיור באזור התעשייה כאן. בשנים האחרונות נסגרו בדימונה 30 מפעלים. זה מחדל של כל הממשלות, אם הגענו למצב הזה שכך נראה אזור התעשייה של דימונה. לכן אני כבר אומר לחברי הכנסת : בטווח הקצר, הפתרון שלנו הוא בשני דברים. מאחר והעיר דימונה מראה היום הצלחה אדירה בתחום החינוך – 72 זכאים לתעודות בגרות מכלל בוגרי התיכון, זה הוא הישג אדיר במערכת החינוך, לכל הדעות. אם לא תהיה תעסוקה, ואם לא תהיה תעסוקה ראויה בדימונה – גם מערכת החינוך לבדה לא תשא את העיר. לכן מונחת על שולחן הממשלה הצעה לחזור לפחות לשנתיים לשיעור של 38 אחוזי מענק, לאזור שמבאר שבע דרומה. זה היה מאוחד, מצדי, עם אותה הצעה שהגשנו לגבי קו העימות בצפון. הממשלה החליטה להפריד, ולכן נמנעתי. ההצעה הזו צריכה לחזור לשולחן הממשלה תוך שבועיים, ואני כבר אומר לכם: אם זה לא יעבור בממשלה, אני סומך עליכם שאתם תעבירו את זה, כי בלי זה לא תהיה תעסוקה בדימונה. אי אפשר להעדיף את דימונה, כאשר אין למשקיע יתרון יחסי לבוא לדימונה, על פני הליכה לקרית גת, יקנעם או מקום אחר. בלי השינוי הזה, זה לא יהיה.
דבר שני, אנא, האיכות של המפעל שיבוא להשקיע כאן היא מאד חשבוה. השאלה היא האם יבואו מפעלים, אפילו כמו "וישיי", שהוא היום הפרנסה הגדולה פה, בעיר, אך עדיין הוא משלם בחלוקים לבנים שכר מאד נמוך. שכר מינימום, ואולי טיפה גבוה יותר, לאחרים. או שיבואו מפעלים עתירי ידע, עתירי טכנולוגיות, עתירי פריון ולכן גם עתירי שכר – ולהם אנחנו מבטיחים, במשרד התעשייה והמסחר, חבילה נוספת של הטבות, יותר מאשר 38 אחוז. אנחנו מתחייבים לעשות את זה. יש לנו גם את המדען הראשי, יש לנו גם את מחירי הקרקע, יש לנו גם עידוד בהון אנושי, יש לנו את התוכניות השונות למפעלים עתירי טכנולוגיה ועתירי ידע, שיבואו לכאן, לא רק לדימונה אלא לכל הנגב. אנחנו ניתן חבילה נוספת. אלה הם שני המרכיבים העיקריים בטווח הקצר. עוד השנה אנו משנים את כל חוק עידוד השקעות הון, אך זה כבר יהיה ל- 2001. מה שאני דיברתי עליו עד עכשיו, זה תוך שבועיים, זה לא לשנה הבאה. אני מאד מקווה שזה אכן יופעל.
דבר נוסף – אנחנו מאד רוצים להגיע למצב שבו כבר באופן של החוק תהיינה הטבות שונות ומגוונות בחוק לעידוד השקעות הון. חוק עידוד השקעות הון זה חוק ברזלי, בא בשעה שבישראל אין יתרון בברזלים. אין יתרון למפעלים עתירי טכנולוגיה. אין בו בכלל שילוב של ההון האנושי. אין בו בכלל מדרוג של המרחק ממרכז הארץ אל הקצוות. לכן החוק הזה יצטרך להיות חוק שייתן מעין פיצוי מסוים לכל משקיע שילך מהמרכז אל הקצוות, כדי שמדינת ישראל לא תהיה מדינת הייטק רק במשולש שבאזור תל אביב, אלא תהיה כולה מדינת הייטק. זה אפשרי.
לגבי אזורי התעשייה- רבותיי, זה באמת לא נורמלי. זה בלתי אפשרי שיהיה מצב שבו שני אזורי תעשייה שנמצאים כאן סמוך יהיו שייכים למועצה האזורית, מבלי שעירית דימונה, תושבי דימונה, תושבי ירוחם והערים בסביבה יהנו מאזור התעשייה הזה. אותי לא מעניינות כל הוועדות. עד סוף החודש הזה, חודש יוני 2000 – או שתקום מינהלת משותפת למועצה האזורית, לדימונה, ולערים בסביבה, או שאני מפסיק את כל הזרמות ההשקעות באזורי התעשייה האלה, ומעביר את כולם לארץ. אני אומר זאת חד משמעית. אם זה לא יהיה מרצון, זה יהיה מכוח העובדה שיש לי את התקציבים ואני צריך להזרים אותם. תקציבים לא יוזרמו לאזרחי מדינת ישראל באופן מפלה. תושב דימונה זכאי להטבה משר התעשייה והמסחר בדיוק כמו שזכאי תושב המועצה האזורית תמר, תושב ירוחם ותושב עיר אחרת.
מקסים לוי
¶
אתה יודע, אדוני השר, שהפילו את החוק להקמת מינהלות בין מועצות אזוריות לבין רשויות מקומיות בכנסת? הפילו לי את החוק הזה, לפני חודשיים.
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
אבל הממשלה יכולה להעלות. אנחנו נביא את זה גם, כהצעת ממשלה. תעלו את זה גם אתם, כחברי כנסת. בלי חוק המינהלות מתקיים פער מטורף, חסר פשר. אם אין מינהלת משותפת לאזור תעשייה, אין גם צדק בשותפות הזאת, שסובבת את התושבים בכל האזורים במדינה. המדינה משקיעה באזור תעשייה, בפרק תעשייה ממוצע, כ- 100 מיליון שקל, ואין שום סיבה בעולם שיהנו מזה כמה מאות אנשים, או כמה אלפים בודדים, מבלי שיהנו כל התושבים באותה סביבה. זה מה שיהיה כל זמן שאנחנו מובילים את משרד התעשייה והמסחר. זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. ואני כבר אומר: לגבי המינהלות פה, זה מה שיהיה , בסוף החודש הזה. ב- 1 ביולי, 2000, תהיה מינהלת משותפת, ואם לא, כל התקציבים יועברו לדימונה, לירוחם, ולכל מי שצריך, אך לא יוזרמו למקומות האחרים.
דבר נוסף – אנחנו מקיימים פה תוכנית מאד אינטנסיבית של תוכנית העידוד. תוכנית העידוד השקיעה בשנים האחרונות עשרות מיליונים כאן באזור. בדימונה, השנה, אנחנו נשלים גם את השוק, גם את מינחת המטוסים הקטנים, כדי לקיים את הקשר האזרחי והעסקי לאזור הזה, וגם את המכללה הטכנולוגית כאן. הם יושלמו ככל שקצב העבודה יוכל להקדם. דבר אחרון הוא בנושא של הון אנושי. אנחנו, השנה, נכשיר כ- 2,500 עובדים בתוך המפעלים, בעלות של כ- 3 מיליון שקל. המפעלים עצמם יהיו שותפים בחלק מהתקציב. זה תקציב שאין לו אח ורע בכל הארץ. כמובן שאנחנו עושים את זה באופן מועדף לדימונה, לנגב, ולקו העימות.
אני רוצה לומר לכם דבר נוסף, לפני הסיום. אני רוצה שתדעו שאנו עומדים בפני שני פרוייקטים ענקיים במדינת ישראל. האחד – הרחבה ומפעל נוסף של "אינטל". מדובר במיליארד ועוד 2.5 מיליארד. זה לא יבוא לדימונה. אנחנו יודעים.
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
משום שהמפעל רוצה את ההרחבה במקום, בקרית גת, והמפעל הנוסף, של 2.5 מיליארד, עלות העברתו לבאר שבע, למשל, כרוכה בעלות נוספת של 250 מיליון דולר, לטענתם. אני לא בטוח שממשלה כלשהי במדינת ישראל, תיקח על עצמה את התוספת הזו. המפעל השני הוא שותפות של "טאור סמי קונדקטורס" עם "טושיבה" ועם משקיע אמריקאי, של מיליארד וחצי דולר. זה הולך למגדל העמק, באופן טבעי. אני מציין את זה, כי צריך לדעת שאם לא יהיה לכאן עידוד השקעות הון מסיבי, הכספים ילכו, אך ילכו למקומות אחרים. לנו לא יכולה להיות הזנחה כל כך מחרידה כפי שיכולה לצאת כאן. תביאו גם את העניין הזה בחשבון, כי חשוב לדעת אותו על רקע כלל ההשקעות שעומדות להיות במדינת ישראל, ואני מאד בעדם, אך אני גם בעד זה שמדינת ישראל תיראה עם פרצוף חברתי שאני מצפה לו.
ראובן חורש
¶
אני אומר כמה מילים על הטיפול הנקודתי. העניין התעורר מכך שמנכ"לים של משרדים שונים: משרד התמ"ס, משרד השיכון, משרד החינוך – הגיעו למסקנה שלא ניתן לפעול במישור אחד במקום אחד, מבלי להשלים במישורים האחרים. כך עלה הרעיון לטיפול נקודתי. נבחרו 11 יישובים, כרגע, לטיפול נקודתי, לשלוש השנים הקרובות, כאשר דימונה היא אחד מהם. השכנים, ירוחם ומצפה רמון, גם הם בתוכנית. אתמול התקיימה ישיבה שבה הוצגה דרך העבודה. הרעיון המרכזי הוא שהנושאים שיטופלו הם נושאים שיועלו על ידי אנשי המקום. דרך הטיפול היא דרך שמתנקזת למשרד ראש הממשלה, שירכז את עבודת המטה ועבודת השטח תיעשה על ידי כל המשרדים. אנחנו מעריכים שתוך חודש וחצי עד חודשיים תהיה פריסה שלמה של כל הנושאים שיטופלו בדימונה, חלקם הגדול – מתוך תקציבי המשרדים הקיימים, וחלקם מתוך תקציב נוסף. אנחנו מקווים שלא יהיה מצב שבו יקימו שיכון ברמה גבוהה, לאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם, ויקימו מפעל במקום שאין שיכון, או שיקימו בית ספר בו אין תלמידים, וכיוצא באלה. התוכנית היא טובה, והיא תעבוד.
מוריס כהן
¶
הגעתם לכאן ברכבת, ואני שמח על כך מאד, אך אני יכול לומר לכם שהרכבת לא משמשת את תושבי דימונה. אם אנחנו רוצים להגיע לתל אביב אנחנו צריכים להשתמש בכביש המתוכנן. שבע שנים לתהליך סלילת כביש, במדינת ישראל, זה דבר מוזר. אני תמה – איך יכול להיות שכביש במרכז הארץ, או ביהודה ושומרון, נסלל תוך פרק זמן של שנה עד שנתיים. פה מדובר בשבע שנים, על מנת לסלול 11 ק"מ. זה לעג לרש. זו הזדמנות נאותה של הוועדה. אני מבקש מאד מיושב ראש הוועדה להעלות את הנושא על סדר היום. זה לא יכול להיות. זה הוא כביש שהוא עורק במדינת ישראל. אני מבקש לתת לעניין את הטיפול הנאות.
ישראל כץ
¶
אני רוצה לברך את ראש העיר ואת אנשי העיר הנמצאים כאן, את השר והצוות שלו. ביקרתי פה, במסגרות שונות, באופן אישי, בחודשים האחרונים. כל אחד צריך להבין שצריך להעדיף פריפריות. העדפה היא דבר אחד: העדפה היא כסף. מילים אינן מספיקות. לקחתי על עצמי להגיש שתי הצעות חוק. עשיתי את זה בשילוב רוב אלה שנמצאים כאן, ורוב חברי הכנסת, למעשה. ההצעה הראשונה שמגיעה לבשלות, ועולה להצבעה מחר, היא הצעת חוק שכוללת מתן הטבות אישיות במס לתושבי הנגב, כולל באר שבע, דימונה, נתיבות, אופקים, מצפה רמון, ירוחם וערד, המועצות האזוריות מרחבים, עזתה, בני שמעון, רמת הנגב, המועצות הבדואיות, היישובים רהט, תל שבע, לאקיה, ערוער, כסיפה – שלא היו קיימים בכלל כאשר - -
ישראל כץ
¶
שלי, ואתה חתום עליה. חברי הכנסת חתמו באופן חוצה מפלגות, במיוחד. אני לא יודע כמה פעמים קורה שאני וחבריי הכנסת הערביים חתומים על אותה הצעת חוק. במקרה הזה, כולנו חתומים, משום שההצעה היא מאוזנת, היא מדברת על הנגב. כמובן שבין הקריאות, יהיה צורך לעשות דירוג בין באר שבע לבין יישובי הלווין, ונצטרך להגדיר במדויק גם את רשימת היישובים. העיקרון חייב לעבור מחר, והוא אומר, כפי שאמר ראש הממשלה: לתת חכות כדי שאנשים יוכלו לדוג דגים. במקרה הזה אני מאמין בכישורים הטבעיים של אלה שגרים כאן. הם לא נופלים באופן אובייקטיבי מכישורים של אנשים אחרים באף אזור. בגלל הדברים האובייקטיבים שמכבידים, צריך לתת תמריץ לאדם עצמו. אני מעריך שלשר רן כהן יש דגש של אדם שיודע מה זו פריפריה. אני לא בטוח שהוא מייצג את כלל הממשלה בעניין הזה, וזו הבעיה. אני חושב שאנחנו מדברים באותו האופן, ולכן גם נוח לי לדבר באופן כולל, ולא מפלגתי.
הצעת החוק שלי אומרת שרטרואקטיבית, מחודש ינואר שעבר, ההכנסה הפנויה של תושבי הנגב גדלה. זו הטבה אמיתית. סטודנט שגר בנגב, כאשר הוא צריך להחליט אם הוא נשאר או עוזב, יעשה את השיקול שיש לו הטבה כספית ניכרת מהכנסות שהוא מייצר במקום. התמריץ הזה לא עולה למדינה שום דבר. נותנים פטור. כמה שתושב הדרום ירוויח יותר, המדינה תרוויח יותר, וכך גם האזור הזה. חייבים לחזק גם אוכלוסיות חזקות במקום הזה. אם באופקים 70 אחוז לא מגיעים לתקרת המס, אי אפשר לא לחזק את אותם 30 אחוז שכן מגיעים. אני מדבר על הקלה במס באופן אישי, או על הקלה במס כתוצאה מהכנסה שמיוצרת במקום גובה 25 אחוז. זה נותן תמריץ ליוזמות, כולל בתחום ההייטק. אדם ידע שאם הוא יקים את הסטארט אפ שלו כאן הוא יקבל הטבה של 25 אחוז. תאמינו לי שהכשרון של האזרחים גדול יותר מהכשרון של כל ממשלה. צריך להעביר את החוקים וצריך לתת את הסיוע במה שהממשלה יכולה.
הצעת החוק השנייה שגיבשתי בתיאום עם ראשי הרשויות, ואני אומר את זה בתור אחד שגר במועצה אזורית – זה העיקרון שדיברתם עליו, של שותפות בהכנסות מארנונה. אמרתי שבמקום לקיים ויכוחים על קרקעות או על פתרונות חקלאיים או עירוניים, במקום ליצור מתחים – בואו נקבע עיקרון אחד, להגדיר את הגופים העסקיים, או מחנות צה"ל, שמשלמים ארנונה בסכומים גבוהים. למשל, אין שום סיבה שהכנסות מארנונה, שמשלם בסיס צאלים, לא יחולקו בין רמת הנגב לבין ירוחם. זו התאמה של המציאות. במקום הרבה מנגנונים זו הצעת חוק פשוטה, שתטפל בכך. היא תגיע ותעלה בקרוב. אני מדבר על הנגב, על המלונות של ים המלח, על אזורי התעשיה כאן, על בסיסי צה"ל, על דימונה, ירוחם, ערד. לגבי באר שבע זה יותר מורכב. אין שום סיבה שלא תימצא נוסחה, עם פירוט מדויק, שברגע שעובר החוק, ההכנסות הפנויות והזמינות של עירית דימונה, גדלות במיליוני שקלים. את בתי המלון בים המלח, עם כל הכבוד, לא הקימה המועצה האזורית תמר, ולא הקימה עירית דימונה.
אני לא רוצה שיהיה מצב שאנו, הפוליטיקאים, נדבר בדימונה בצורה אחת, ואחר כך, כשנלך לבאר שבע, נדבר בצורה אחרת, ואחרי זה, בכנסת, מדברים בצורה לגמרי אחרת. העיקרון הפריפריאלי, שדיברתי עליו, מעוגן בהחלטות והצעות החוק האלה. מאחר וחתומים עליו חברים מכל המפלגות, ועדת הכספים יכולה להריץ את החוק הזה, כאשר הוא יגיע אליה. אני טוען שלבאר שבע מגיע יותר מאשר לתל אביב, ולדימונה מגיע יותר מאשר לבאר שבע. זה מה שצריך להנחות בקבלת החלטות. זה העיקרון. אני רוצה שלאנשים בפירוש תהיה הטבה מזה שהם גרים כאן. אני קורא לחברי הכנסת לתרום לאישור ההצעה.
יצחק עובדיה
¶
רבותיי הנוכחים. אני יושב ראש מרחב ההסתדרות בנגב. זה המרחב הכי גדול בארץ, מבחינה גיאוגרפית, הכי קשה והכי מורכב מבחינה סוציו-אקונומית. המרחב כולל את דימונה, ערד, מצפה רמון, ירוחם, והמגזר הבדואי. אני תמיד אמרתי שהפסוק: "אנשי אמונה אבדו" לא חל עלי. אני תמיד האמנתי בכל מנהיג, בכל איש ציבור, בכל מוסד ממשלתי וציבורי. המילה "פרלמנט" באה מהמילה האיטלקית שמשמעותה – לדבר. בצער רב וביגון קודר, כמי שמכיר את הבעיה מקרוב, וכמי שחי אותה שעה -שעה, באזור הזה, אני חותם בשתי ידיים על כל מה שאמר כאן ראש עירית דימונה. לא יכול להיות ש- 80 אחוז מאוכלוסיית המדינה גרה ב- 20 אחוז משטחה הטריטוריאלי המנדטורי של מדינת ישראל. הנגב מהווה 62 אחוז שבקושי גרים בו 8 וחצי אחוזים. הוא ריק לחלוטין. כאשר רוצים לבנות כאן, במסגרת "בנה ביתך", צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום. מערימים קשיים בכל דבר.
תושבי דימונה והנגב לא מאמינים בדמעות, ולא מעונינים בטובות. אנחנו דורשים דברים בזכות ולא בחסד. אנחנו לא רוצים לראות בעלי משפחות קמים בבוקר ואין להם לאן ללכת, ואין להם מסגרת. בחודשיים האחרונים עבדתי ימים כלילות על מנת למנוע סגירתם של שני מפעלים, שאוי ואבוי לנו אם הם ייסגרו. אחד הוא המפעל "נגב קרמיקה", והשני, שרק לפני שבוע נפתח שוב, מפעל "פניציה". עובדים בשני המפעלים הללו כמעט 450 עובדים, כאשר 40 אחוז מהם הם תושבי דימונה.
נפגשתי פעם עם שר המסחר והתעשייה, ב "פניציה". הצעתי לו משהו, הוא אמר לי אחרת ולא הסכמנו. לעומת זאת, השר חיים רמון הסכים אתי. אמרתי לשר שהוא יכול לתת תמריצים והטבות לכל יזם שמוכן לפתוח מפעל, בכל סדר גודל שהוא רוצה, וצריך לומר לו שמבקשים ממנו לרדת לאזור הזה. מה ההבדל בין דימונה לבין באר שבע, או אופקים או אשקלון? המרחקים ביניהם לא גדולים, אנחנו לא חיים במדינה גדולה.
יצחק עובדיה
¶
אמרתי שכל יזם שרוצה לפתוח מפעל – אפשר לתת לו תמריצים והטבות, אך צריך גם לומר לו להקים את המפעל באזור הנגב. אמרת שאי אפשר להכריח יזם - -
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
אני לא יכול על פי חוק. מה שאתה אומר לי בלתי אפשרי מבחינת החוק. חוק עידוד השקעות הון הוא חוק.
יצחק עובדיה
¶
הממשלה נתנה 600 מיליון דולר ל"אינטל" בקרית גת. אני חושב שעם סכום כזה היינו יכולים לפתוח עוד כמה מפעלים באזור הזה. רבותיי, אתם יושבים בוועדה השניה בחשיבותה בכנסת, לאחר ועדת חוץ ובטחון. יש כאלה שמסתכלים על הדברים דרך האספקט האלקטורלי – כמה מצביעים יש באזור. דימונה והנגב הם חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. בן גוריון לא הכריז על מדינה עד לראשון לציון, אלא עד אילת. מאז ועד היום, מנהיגיה וממשלותיה של המדינה הזניחו את הנגב בצורה יוצאת מן הכלל. התייחסו אלינו כאל שטח אקס טריטוריאלי, ואל האזרחים כאל אזרחים מסוג ב'. יש לנו כאן אזרחים נהדרים בנגב, סטודנטים, קצינים. אפשר להקים כאן תעשיית הייטק, ובמקביל – מכללה ללמוד מקצועות ההייטק.
צריכים הקים כאן תעשיה ולתת תשובה לעובדים. יש לנו למעלה מ- 11 אחוז של מובטלים. כל מובטל הוא 100 אחוז, פר אקסלנס. זה גורם להמון בעיות. אני פונה אליכם בבקשה להקדיש יותר תשומת לב לאזור הזה, ולשחרר מיליארדים. לא יקרה כלום אם תיקחו אחוז אחד מתקציב המדינה לטובת הנגב. אתם, המחוקקים, אתם חבריי ועדת הכספים, באתם לכאן וקיבלתם תמונה. אני מקווה שמהיום הזה התמונה הזו תשתנה.
ויצמן שירי
¶
שלום לכולם. אני בין הבודדים כאן שנולד במקום, בבאר שבע, ונשאר בו. אני גם הבודד שנחבר בבחירות באופן אישי לייצג את הנגב. כל כולו של המנדט שקיבלתי הוא מתושבי הנגב. אני שמח על כך שהוועדה היגיעה לכאן היום. יושב ראש הוועדה שאל אותי, לפני כחודשיים, לאן אני חושב שכדאי שהוועדה תגיע. אמרתי שאני חושב שהמקום בו הוועדה תוכל לחוש את הכאב האמיתי הוא בדימונה. אני מכיר את הבעיות של העיר. כאשר השר מדבר על חוק עידוד השקעות הון, מי שעוקב אחריי, שומע אותי מעל לכל במה זועק את זעקת הנגב. אני לא מתכונן להיות נחמד. לא קבעתי לעצמי להיבחר לקדנציה הבאה. יכול להיות שלא ארצה את זה. בכל מקרה – לפחות בקדנציה הזו, כאשר אני נמצא בתפקיד, תושבי הנגב ירגישו את השינוי. אני, אישית, לא הייתי זקוק לדו"ח מבקר המדינה. לא הייתי מופתע משום נתון שם. יש כאן אנשים ששומעים אותי, יודעים מה אני אומר, ורואים את מה שאני עומד לעשות בעניין הנגב.
אני זועק את זעקת הנגב. כאשר מדברים על חוק עידוד השקעות הון, ראינו את מה שנעשה. אנחנו צריכים עוד עשרה מפעלים כמו "אינטל". גם הבעלים השקיעו שם כסף. זה בסדר, גם קרית גת צריכה להתקיים, ובטח גם דימונה. ברגע שמורידים בחוק עידוד השקעות הון, אין כאן סיסמאות. מדובר בכסף. דימונה לא זקוקה לדמעות, היא זקוקה לכספים והשקעות. ברגע שיש השקעות – זה נראה, ואף אחד לא מקטר. כשמורידים בחוק עידוד השקעות הון ובדימונה, אופקים, נתיבות, ערד, ואפילו מצפה רמון מקבלים 24 אחוז, וברדיוס של 20 דקות מאזור המרכז מקבלים שיעור כזה – שלא יספרו לי שזה לא פוליטיקה. זה הכל פוליטיקה. בעניין הזה, אני מקווה שהוועדה תקבל החלטה אחת לפחות, שבחוק עידוד השקעות הון, כשמדובר בבאר שבע והנגב, ה- 38 אחוז שהיו עד שנת 96, יחזרו שוב. המספרים לא משקרים, וזה צורם.
אחרי שלושה שבועות של דיון של שר האוצר יחד עם מנכ"ל משרד התחבורה, בנצי סלמן, קיבלתי אתמול תשובה על העניין הזה, של כביש דימונה. בתקציב של שנת 2000 היתה תוספת של 10 מיליון שקלים. במתכונת הזו, הכביש היה צריך להסתיים באפריל-יוני 2002. אתמול הודיע לי שר האוצר שהוא סיכם עם מנכ"ל משרד התחבורה, בנצי סלמן, שהוא מעביר לו עוד 20 מיליון שקל לשנה הזו, על מנת שהכביש יסתיים ביוני 2001, ולא ב- 2002. אני לא רואה שום סיבה שלא תהיה רכבת לדימונה. לפני כחודשיים היינו בגליל. הרכבת מנהריה לתל אביב היתה ריקה, אבל יש רכבת. מה הסיבה שהרכבת מתל אביב ומחיפה תגיע לנהריה, ושלא תהיה רכבת שתגיע לדימונה? שתהיה רכבת, אפילו ריקה, על אותו בסיס. לא כל דבר הוא כלכלי. הכביש שקיים הוא כביש אדום. נהרגים פה אנשים. אתם לא יודעים מה קורה פה בבקרים של החורף. יש ערפל כבד. קורות תאונות. צריך עוד 70 מיליון שקל כדי לסיים את הכביש הזה, והוא יסתיים באמצע השנה הבאה.
חוק עידוד השקעות הון הוא הדבר שיוביל את הנגב קדימה. והיה וזה יהיה, ובנוסף לכך – הנושא של מענקי הפיתוח. אין שום סיבה שזוג צעיר, שיקנה דירה באריאל, יקבל מענק פיתוח גדול יותר מאשר בדימונה. אין שום סיבה לכך בעולם. הממשלה הזו נבחרה לפני שנה. אני קבעתי לעצמי כמה משימות. אני מאד מאמין שיחד עם עזרה של החברים, אנחנו נעבור את היעד הזה. אם יש צורך – נעביר דברים מעל לראש של הממשלה, כמו בחוק בעניין עכו. תוך חודשיים נגמר העניין. אין שום סיבה שדימונה לא תיהנה באותה מידה. היום, דימונה והנגב, זו החזית החברתית של מדינת ישראל. החזית החברתית הזו לא פחות מסוכנת מהחזית הביטחונית. בתקציב הקרוב עומד להיות תקציב אזורי, בפעם הראשונה. כמו שקבעו שיישובי הגדר בצפון יקבלו 1,6 מיליארד שקל, על מנת לעזור להם, כלכלית, על אותו בסיס צריך להיות בנגב. אם זה לא יהיה כך, כולכם תשמעו את הזעקה, והיא תהיה אמיתית.
יואב גבעתי
¶
קודם כל, אני רוצה להעמיד כמה דברים על דיוקם. צר לי שנאמרים דברים מבלי שמבררים אותם מראש. צר לי שגבי ללוש, ידידי, עד היום בכלל לא פנה אלי לדבר אתי ולברר אתי כמה דברים, שלפי דעתי מן הראוי היה לדבר עליהם, ואז אפשר היה לפזר הרבה אי הבנות. אני רוצה להגיד שאכן במועצה האזורית תמר ישנם 1,300 תושבים. הם לא מפלצות. אני גם שייך לפריפריה, ואני נמצא כאן לפני שנת 60. מי שמכיר את תושבי תמר ונאות הכיכר – הם לא אנשים שראויים לגינוי. אני רוצה לחדש לכם, שהיום יש אבטלה רצינית גם במקומות האלה.
היו"ר אלי גולדשמידט
¶
רבותיי, אני מניח שהדברים שאומר הדובר לא יהיו מקובלים על חלק גדול מהאנשים כאן, אבל כללי הנימוס מחייבים להקשיב לו בשקט.
יואב גבעתי
¶
התרגיל החשבונאי הזה שעושים. שלוקחים את התקציב של המועצה האזורית תמר ומחלקים אותו במספר התושבים, וכך יוצא שאנו שוברים שיא – הוא פשוט חטא לעובדות ולאמת. זה פשוט לא נכון. אני רוצה לומר לכם שאמנם אנו דואגים ליישובים שלנו, אבל עיקר התקציב מיועד למטלות שקשורות לעיר דימונה ולעיר ערד, ישירות. אני מדבר על המלונות, על התעשייה. כדי לסבר את אוזניכם, מבלי להיכנס ליותר מידי מספרים: הארנונה של מישור רותם, זו ארנונה של 1 מיליון שקל. בהסכמים שיש לנו עם המפעלים, כבר היום אנחנו מחזירים להם בשירותים 40 אחוז, ותוך שנתיים זה יגיע ל- 50 אחוז ויותר. נפגשתי עם גבי ללוש בחנוכת מפעל בפרק תמד. הפתעתי אותו כשסיפרתי לו שכל הארנונה שפרק תמד משלם חוזרת לפרק, והם עושים עם זה מה שהם מבינים, ומה שהם רוצים.
יש לנו מטלות כבדות מאד. כל הפיתוח של אזור התיירות וכל מה שכרוך בו, מוטל על המועצה האזורית תמר. בזה אנחנו מיוחדים מכל רשות אחרת. הבעיה שלנו היא משרדי הממשלה, כשכל אחד בא מהיבט אחר. בתקופת שר התעשייה הקודם, השר שרנסקי, עלה הנושא של מינהלות תעשיתיות, ואנחנו קיבלנו את זה. התחלנו לבנות תוכנית. הנושא נראה לנו בהחלט הגיוני - -
יואב גבעתי
¶
משום שאז יצר שר הפנים שלאחר מכן, מפת גבולות חדשה. המשמעות של המפה החדשה היא איחוד המועצה האזורית תמר עם המועצה האזורית הערבה התיכונה. מוכרים פה את הכבשה פעמיים. כלומר, משהו פה לא הגיוני. משר הפנים הוא זה שחולש על הרשויות המקומיות. משרד הפנים עצמו מוביל היום שתי ועדות גבולות: את הוועדה לאיחוד של המועצה האזורית תמר עם הערבה התיכונה, על מנת שהערבה התיכונה גם תיהנה מההכנסות של מישור רותם, ומצד שני – ועדת הגבולות לנושא ערד, דימונה, תמר. כלומר, שי פה שני כיוונים, שהאחד לא יכול ללכת עם השני.
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
עניין הגבולות אין לו קשר לנושא של מנהלות משותפות. אנחנו מקיימים מנהלות משותפות לאזורי תעשייה מרחביים, גם מבלי שמעבירים את הגבולות של האזורים השונים. מה שביקשתי הוא שעד סוף החודש הזה תקום מנהלת משותפת – כן או לא.
יואב גבעתי
¶
בסופו של דבר מדובר כאן על חלוקת ארנונה, וגם בוועדת הגבולות מדובר בחלוקת ארנונה. ולכן, בדרך זו או זו, מדובר פה במכירת אותו הכבש פעמיים.
יואב גבעתי
¶
משרד האוצר ומשרד התיירות בכלל מובילים כיוון אחר. הם לוחצים עלינו להשקיע בתיירות השקעות כבדות ביותר, ואנחנו עושים את זה. מי שמכיר – יש את נושא הגנת החוף של עין בוקק. כולם מכירים את זה כאן. יודעים שמדובר בהשקעת עתק. המועצה האזורית מתחייבת שם להשקעות עתק. אנחנו נידרש להשקיע סדר גודל של לפחות 10 מיליון שקל. זה הכיוון של משרד האוצר. לי אין בעיה לבוא למשרדי התיירות והאוצר שהממשלה תיקח מאתנו את ההכנסות של מישור רותם, אבל אז לא יהיה לי את הכסף להשקיע שם. אנחנו מוכנים ללכת לפתרון, והפתרון הוא המנהלה התעשייתית. זה הנושא שהסכמנו עליו.
לגבי חוק עידוד השקעות הון, ידוע לי שהורידו את עין בוקק וחמי זוהר ממפת המענקים. בטווח הקרוב, גם מסיבות פוליטיות, וגם מה שאני יודע לגבי מוקד אילת- עין גדי, לא יקומו מלונות רציניים בזמן הקרוב. פירוש הדבר – עצירה של הקמת המלונות והשלמת התב"א של עין בוקק-חמי זוהר. אני לא צריך להסביר לכם מה החשיבות של המלונות לגבי התושבים כאן.
א. טלאל
¶
אני רוצה לברך את ידידי, ראש העיר דימונה, על קבלת הפנים ועל האירוח, ואני שמח להיות בעירך, יחד עם שאר חברי מועצת העיר. יש כאן עיר יפה ומטופחת, וראש עיר מסור שעושה עבודה נפלאה. הלוואי שבשנת 2010 העיר שלי, רהט, תהיה מטופחת ויפה כמו דימונה. אני רוצה לברך גם את יושב ראש ועדת הכספים ואת חברי ועדת הכספים והשר על הביקור והישיבה החשובה בנגב.
אני מהמתונים ביותר במגזר הבדואי, מהגברדיה הישנה שנשארה מתונה במדינת ישראל. אני אומר את הדברים בכוונה. אני איש מפלגת העבודה מזה 25 שנה. דגלתי בשוויון, בשילוב, בדו קיום, באינטגרציה חברתית בין ערבים ויהודים. התברר לי שאולי אני טועה. כיהנתי כראש העיר ברהט בקדנציה הקודמת. לקח לי 25 שנה להבין שבמדינה הזו יש אפליה מכוונת בין יהודים לערבים. חובה על היהודים, שהם הרוב, אם הרוב שולט – להוכיח אחרת. הם לא עושים את זה. ההוכחה היא לא עלי, המיעוט. היא על הרוב. בקדנציה הקודמת היה לי מקרה מזעזע. נכנסה אלי אישה, אישה שלישית במשפחה – כי רוב האנשים אצלנו נשואים ל 2-3 נשים. לאותה אישה היו 12 ילדים. ניתקו לה את המים, והיא באה אלי למחות. אחד מהילדים חטף לי את הסנדוויץ' עם הבשר מהידיים. האישה הזילה דמעות והסבירה שמזה חודש ימים הם לא טעמו טעם בשר בבית. מאז אני סבור שהמדינה מגדלת דור שהיא מקפחת אותו, דור שלא יאהב אותה. צריך לזכור שחלק גדול מהבדואים משרתים בצבא. הם העיניים של המדינה. אם כך מתנהגים לעיניים של המדינה, למה אתם מצפים? לי לא נשאר הרבה מה להגיד. אם החלטתי, בקדנציה הזו, ללכת בשותפות עם התנועה האיסלמית לראשות העיר ברוטציה, זה אומר הרבה. המצב החברתי זועק לשמיים. הגענו למצב שאם לא לוקחים את הדברים בידיים – לא ייתנו להם. זה מצב אבסורדי.
שמעתי כאן את האנשים שדיברו על 2,800 הכושים העבריים. אני מבין את הבעיה. האם אתם יודעים שיש היום 70 אלף בדואים שהם לא פחות מהכושים העברים, שמשרד הפנים לא מכיר בהם, שמשרד החינוך לא מכיר בהם, וגם לא משרד התמ"ס? אף אחד. ביישובי הפזורה בנגב יש 70 אלף בדואים, ואף משרד לא מכיר בהם. אני צריך לממן 10 אלף בדואים בפזורה, שהם לא תושבי רהט. הם צריכים לקבל מאתנו שירותי חינוך, בריאות, רווחה ומים. אף רשות ממלכתית לא מכירה בהם. אני צריך לממן את זה. ראש מועצת כסיפה מכיר את זה. מישהו מדבר על האנשים האלה? מישהו מנסה לפתור את הבעיה הזו? למה מצפים, שיהיה פה ונדליזם? שהבדואים ייקחו את החוק לידיים? זה מצב אבסורדי. אני מזהיר ואומר – שלא יבואו אחר כך בטענות. הבעיה של הבדואים חוצה מפלגות. הממשלה היחידה שטיפלה בבדואים היא ממשלת רבין, זכרונו לברכה. אני אומר את הדברים בכאב. מדברים על חינוך, על השקעות במפעלים ובתעשייה. באתי עכשיו מבית ספר ברהט, שבו לומדים באוהל. השר שריד הוא אישיות רבת מעלה. הוא עזר יותר משרים אחרים, אך בתקופה שבה הוא מכהן יושבים ילדים ברהט, ולומדים באוהלים. כל זאת למה? – משרד החינוך הוציא צו סגירה והריסה, למבנה של בית ספר שיש בו 1000 תלמידים.
א. טלאל
¶
יצא דו"ח של הממונה על הבטיחות שצריך להרוס מבנים מסוכנים. אלה מבנים שניבנו לפני 30 שנה, בצורת טלאי על גבי טלאי.
א. טלאל
¶
לא, אין הקצבה. תתפלא לשמוע, אדוני השר. יש הרשאה לתכנון, אין הרשאה תקציבית. אנחנו מדברים על מצב קשה שמחייב מתן חוות דעת.
א. טלאל
¶
לגבי נושא התעסוקה. אני חייב לציין שעדיין, ביישובי הבדואים, אין אזור תעסוקה אחד או תעשיין אחד שקיים. בשנת 94 פותחו ברהט בתי מלאה על שטח של 250 דונם. לא הצלחנו לגייס עדיין אפילו יזם אחד ליישובים שלנו, יזם חיצוני שיכול לספק פרנסה לאזור. רוב האנשים שלנו מוצאים את פרנסתם ביישובים הסמוכים: בדימונה, באופקים ובמקומות אחרים. כאשר יש צמצומים ביישובים האלה, הראשונים להיפגע הם הבדואים, אלה שאינם תושבי המקום. לא מדובר רק ברהט, אלא בכל היישובים האחרים.
כדי להקים עורף כלכלי אנחנו מתכוונים להקים אזור תעשיה משותף, שיהיה בצומת להבים, רהט, בני שמעון. אני שומע את השר שהוא עומד לקבל החלטה שמענקים של 38 אחוז יאושרו לבאר שבע והדרום. אז איפה אנחנו? אנחנו בקרית גת? אם לבאר שבע תהיה עדיפות, והיא תקבל 38 אחוז, אז רהט אף פעם לא תקבל אזור תעסוקה ויזמים. מה שאני מציע הוא פתרון נוסף, בנושא של חוק עידוד השקעות הון. לבדואים יש קרקע של 700-800 אלף דונם. צריך לנצל את ההון הזה, כדי לעודד אותם להשתלב באזורי תעסוקה משותפים, וכמובן – פיתוח ההון האנושי אצל הבדואים. אנחנו לא נוכל להתמודד עם טכנולוגיה והייטק. אנחונ מחפשים את התעשייה הפשוטה, הזעירה, כדי להשתלב. תודה רבה.
מקסים לוי
¶
אדוני השר, יושב ראש ועדת הכספים. הישיבה שלנו מחייבת יותר מעצם זה שהגענו לכאן. חשוב שקיבלנו החלטה להגיע לכאן ולהתחיל לקיים את הוועדות החשובות ביותר, ולראות את המצוקה הקיימת. עם זאת, זה מחייב, לאחר מכן מעקב. יישאלו אחרי הישיבה האם זו היתה דמגוגיה או שהוועדה אכן תקבל החלטות למען דימונה והסביבה.
כאשר הגענו לכאן ראינו צעקה של אנשים, וצריך להבין אותם, משום שכל ממשלות ישראל לא הבינו את אותה מצוקה של הבאת אותם אנשים מהמשאיות למדבר, והזנחתם, במשך כל השנים. אני מבין שהשר רוצה לעשות הרבה, אבל חשבתי לתומי, כאשר התחילו לדבר על רפורמה, שרוצים לעשות רפורמה בשינוי יעדים לטובת עיירות הפיתוח. לא חשבתי על רפורמה אחרת. א האמינו לנתניהו, לא האמינו לשמיר. מאז הסתלקותו של מנחם בגין, זכרונו לברכה, בעת שהקים את פרוייקט שיקום השכונות – כולם הפקירו את עיירות הפיתוח, כולל הממשלה הזו. לכולם היתה תקווה שברק אכן יביא שינוי. עם כל הכבוד לנושאים המדיניים צריך שיהיה שקט חברתי, והשקט החברתי הזה עדיין לא הגיע, ולכן יש כאב גדול אצל האנשים שמדברים. הכאב הוא אכן גדול מאד. לא 11 אחוז במצוקה של אבטלה, יש יותר מזה, למעלה מ- 30 אחוז. אנשים התייאשו. אתמול קיבלתי תוצאות של סקר שאומר ש- 84 אחוז ממסיימי תואר ראשון עוזבים את דימונה. מדוע? – כי אין להם מה לעשות כאן. אנשים לא יחזרו לכאן. צריכה להיות מדיניות מהירה לטפל במוקדים של אבטלה, של בעיות חברה, ושל בעיות אחרות.
בית חולים גריאטרי, שצריך לקום כאן, ולתת מענה ל- 300 עובדים לא קם בגלל ביורוקרטיה של מנהל מקרקעי ישראל. מתבקשים כל מיני קיצוצים ברשויות מקומיות. מענקי האיזון מופרים בצורה גסה מאד. לא יכול להיות שמענק איזון שעירית דימונה מקבלת יהיה כמו לעיירה של 8,000 איש. עם כל הכבוד ליואב גבעתי, האדמה הזו במדינת ישראל היא לא טאבו של אף אחד: לא של הקיבוצים, ולא של המועצות האזוריות. צריכה לקום מינהלת שתחלק את הארנונה שווה בשווה. השר אמר שיש מוקדים כאלה. יש מוקד בצפון. בחצור, בצפת ובראש פינה מקבלים את כל הארנונה בחלוקה נכונה. לא יכול להיות שראש העיר יטפל ב- 40 אלף איש בבעיות חברתיות, מול מוקדי מועצות אזוריות וקיבוצים שהפכו להיות מרכזי הקמה לתעשיות הייטק ומזניחים את עיירות הפיתוח. לא אתם אשמים בכך. התכנון הלקוי של המועצה לתכנון ובנייה הוא האשם. גם במרכז הארץ ובקרית מלאכי קמים במועצה האזורית מפעלים ומזניחים את קרית מלאכי, וכאשר קרית מלאכי מבקשת להגדיל את שטח השיפוט שלה בנושא תעשייה, יש מלחמה גדולה. לא יעזור כלום. משרד הפנים לא יוכל להילחם נגד בג"צים. אני חושב שהרוח הטובה שצריכה להיות מצדכם, מצד משרדי הממשלה ומצד הרשויות המקומיות, היא להיעזר ולעזור אחד לשני.
הממשלה הזו מכהנת כבר שנה, ולא רואים שום כיוון. אמר ראש הממשלה לפני חודשיים שהוא מתפנה עכשיו לנושאים החברתיים. אני חושב שאם ראש הממשלה הולך לתהליכים מדיניים הוא צריך שקט בבית, והשקט הזה מתבקש מכאן. אני עד להרבה מאד אנשים שפונים לחברי הכנסת באופן אישי, לטפל במצוקה כזו או אחרת. חשוב מאד שהוועדה הזו תיתן את דעתה בנושא הנגב, ובמיוחד בנושא דימונה.
אלברט אסרף
¶
אני ממלא מקום ראש העיר בדימונה מזה 11 שנים. אני תושב האזור משנת 56, כ- 9 חודשים אחרי שדימונה נוסדה. אולי אני אהיה קצת אמוציונלי, אך אני חייב להעביר את המסר, כי אני מרגיש שאני מדבר בשם הרבה תושבים. יש איזושהי תחושה, ושמעתי את הדברים עוד בחוץ, שחברי הכנסת באים לעשות עוד הצגה לתקשורת, ידברו לתקשורת, פחות או יותר, נחזור לכנסת, וביום שבו יהיה צורך לדון בוועדת הכספים על תקציב 2001, כל חבר כנסת יפעל לפי הסקטור, המגזר והאינטרס שאותו הוא מייצג. חבר הכנסת ישראל כץ מדבר על הצעת חוק. חבר הכנסת מקסים לוי מדבר על הצעת חוק. אני רוצה להזכיר לכולכם שיש חוק שעבר בכנסת לפני שנים רבות, שנקרא "חוק הנגב", של דוד מגן. זה חוק ערי הפיתוח. החוק הזה לא מיושם כי בכל פעם שהוא מגיע לוועדת הכספים בחוק יסוד התקציב, הוא יוצא החוצה. אין לי ספק שיש לכם רצון טוב, אמיתי וכן. אני לא מטיל ספק בכך. אני לא חושב, בניגוד לאחרים, שבאתם לעשות הצגה. יש רצון. הבעיה שלנו היא שיוזמות לא היו חסרות, בכל שנות הקיפוח של הנגב, גם לא חוקים, שחוקקו בכנסת. העניין הוא שכאשר הדברים מגיעים ליישום, הכנסת הופכת לסקטוריאלית, מגזרית, וכל עוד שזה לא נוגע לאינטרסים של כל אחד- זה לא נכנס לחוק יסוד התקציב. כל חוק במדינה שדורש ביצוע והוצאה כספית ולא מפורט בחוק יסודות התקציב , כאילו לא קיים.
אני בטוח שוועדת הכספים לא יכולה להתחייב כאן ועכשיו שמה שהוחלט לגבי חוק השקעות ייושם. אני לא מבין את הדינמיקה של יישום החוקים, אבל התחושה היא שאם באמת נקטתם בצעד כזה מערכתי, שגם ועדות אחרות הגיעו לכאן – אולי יש סיכוי. הצבעתי עבור ראש הממשלה ואני מאוכזב ממנו. אני לא רוצה להיות מאוכזב. אני רוצה להיות גאה בעוד שלוש שנים שהצבעתי לאהוד ברק. אדרבא, שהמהלך המערכתי הזה שעשיתם, שיביא לכך שידאגו שבחוק יסוד התקציב יעוגנו ויבוצעו החוקים האלה. רק כאשר ההטבות שדיברו עליהן כאן יתחילו להתממש, נתחיל להאמין שהפעם אכן הולכים למהלך מערכתי אמיתי ולא לעוד הצגה.
יעקב ליצמן
¶
המבחן של הישיבה היום יהיה אם אנחנו, כחברי ועדת הכספים, נבוא לכאן שוב, בעוד 4 חודשים, נניח, ונבדוק האם ההחלטות שנקבל היום הם במהלך ביצוע או שכבר בוצעו. אני מציע ליושב ראש הוועדה שנודיע בימים הקרובים על קיום ישיבה נוספת באותם המקומות, עם אותם האנשים, אותם המשרדים, בעוד 3-4 חודשים, לפני הדיונים על תקציב המדינה, כמובן. נוכל לבדוק מה בוצע מתוך מה שהוחלט היום, והאם אנחנו רציניים או לא.
חבל שהשר יצא, כי רציתי שהוא ישמע את הדברים. אני חושב שלפני שהוא מתחיל לדבר על השקעות הון בדימונה, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להשקיע הון ברכבת. צריך לקרב את דימונה אל מרכז הארץ. תשקיעו כמה שאתם רוצים בהשקעות הון, וזה יהיה חבל, כי יסגרו את המפעלים בעוד שנה. צריך לקרב את דימונה למרכז הארץ, ואז המפעלים ירצו לעבור לכאן. אני פונה לשר שמתקציב השקעות ההון שיש לו יתמוך בכך. באנו לכאן ברכבת. הרכבת היא מאד מהירה, והתחנה, לצערי, מאד עלובה. צריך לחדש אותה. אם הממשלה תשקיע בפיתוח, אנשים יבואו לכאן.
"אינטל" היה השקעה אדירה. אתם משקיעים בקרית גת. השר אמר כאן שהוא לא חושב שאפשר להשקיע 200 מיליון שקל ב "אינטל" שישקיעו כאן בקרבת מקום, כי מדובר בהשקעה מידי גדולה. אני חושב שהוא טועה בזה, כי הוא בין כך משקיע את זה, בכמה שנים בכל מיני מפעלים קטנים, וכולם נסגרים. במקום לקחת 200 מיליון שקל ולהוסיף לחברת "אינטל" - -
יעקב ליצמן
¶
אני הבנתי את הנקודה. אני אומר שבין כך אתם משקיעים כסף בכל מיני מפעלים קטנים.
הדבר השני שרציתי להעיר לגביו – שמעתי שנסגרו 30 מפעלים בשנים האחרונות. מדוע שר התמ"ס לא בא לעודד, לפחות את המפעלים האלו, שנסגרו. אפשר להשקיע בהם.
צדק ראש העיר שטען שהעיריה לא צריכה לממן רופא ושירותי מד"א מכספה. זה תפקיד של משרד הבריאות. אני אציע, לקראת דיוני התקציב, שאנחנו נשריין תקציב של קופות חולים או של סל הבריאות, למימון העלות הזו. אני מציע לראש העיר לסייר בבני ברק, ולראות שאין פחות קראוונים שם מאשר בערים אחרות. המצב שם הוא אפילו יותר גרוע, במוסדות החינוך. אני מאד בעד לתקן את מה שצריך לתקן ברהט. אשתדל לעזור במה שצריך. עם זאת, אני מציע שבאותו זמן שנפנה אל שר החינוך נבקש גם לחסל את הקראוונים והאוהלים שילדים לומדים בהם בבני ברק ובמקומות אחרים. לגבי הניתוח של ראש העיר לגבי החינוך בעיר, אני מקווה שלא יקפח את הציונות החרדית, את מה שהרב מאיר פרוש הזכיר כאן, ביום חינוך ארוך. שאותם תקציבים שמקבלים מוסדות ממלכתיים, יקבלו גם במוסדות החינוך האחר.
מאיר פרוש
¶
מכובדי ראש העיר, חברי המועצה, ממלא המקום, הסגנים, מזכיר הכנסת, אורחים נכבדים. מהדהדים באוזננו דבריו של השר שאמר פה שלא יכול להיות שתמר – כן, שירוחם – כן, ודימונה – לא, ושאם עד סוף החודש יישאר המצב הזה, הוא, את האפשרויות שיש לו, יעביר לדימונה. הוא אמר שלא יכול להיות מצב של אפליה. הדברים האלה נאמרו כאן לקול תשואות הנוכחים. אני רוצה לומר לראש העיר, אני יודע שהוא אדם הגון. לא יכול להיות מצב שילדה בתמר – כן, הילד בירוחם – כן, והילדים שלומדים אצל אבנר, מנהל בית הספר לחינוך עצמאי שנמצא כאן יגידו להם לא.
נשאלתי על מה אני מדבר. אני מחזיק פה מודעה של עירית דימונה, משרד החינוך, קרן רש"י: "מהפכה בגני הילדים הממלכתיים בדימונה". יום לימודים ארוך ללא שכר לימוד, כולל ארוחות מלאות".
מאיר פרוש
¶
לא במימון של משרד החינוך. מכספי מדינה אנחנו מעבירים בצורה מפלה. אם נותנים, שיתנו לכולם. לכן אני אומר לראש העיר, שלא יתפתה להטבות שניתנות עם הפליות. כאשר נותנים לך מקרן רש"י וממשרד החינוך כסף, תבקש אותו עבור כולם.
אני פונה אל יושב ראש הוועדה. יש לי הצעת החלטה אופרטיבית. אני מציע שכולנו פה היום בוועדת הכספים, נקבל החלטה לתמוך מחר בהצעת החוק של ישראל כץ. כולנו חתמנו עליה, היא עברה את כל המפלגות, ואפשר בהחלט להצביע על כך מחר. לפחות נדע שארגנו הצעת חוק לטובת דימונה והנגב.
גבי ללוש
¶
אני מבקש להגיב. קרן רש"י, שהיא קרן פרטית של אדם פרטי, ביקשה לסייע לעיר דימונה בשל מצוקותיה. קרן רש"י העמידה לרשותנו משאב כספי, לצורך תקצוב הדברים, לא רק בדימונה, אלא בהרבה מאד ערי פיתוח, לגני ילדים, מהשעה 13:00 עד 16:00, כולל ארוחות חינם. כאשר מציעים לי הצעה כזו, כאשר אני יודע שלחלק מאותם ילדים אולי אין אפילו ארוחה חמה אחת בבית, אני לא יכול לסרב. בשם שוויוניות שאני יודע שלא אשיג אני יכול לאנשי הקרן לא להחיל את ההטבה על ילדי דימונה משום השוויוניות, לכאורה? משום מזבח האבסורד אני אקריב 2,300 ילדים שלא יקבלו את הארוחות? למה אתם פונים אלי? תפנו אל הנדבן. אני לא בא להתנצל. אני גאה על כך שניתנה לי ההזדמנות שגם הילדים האלה יקבלו. אם מישהו רוצה- אדרבא, שיעשו את זה. זו תרומה פרטית של קרן רש"י.
שמעון אלפסי
¶
אני מנהל היחידה לפיתוח כלכלי של דימונה וירוחם. לגבי חוק עידוד השקעות הון בשנת 2001, אם אפשר שיהיו לו כמה פרמטרים דיפרנציאליים. הווה אומר: מרחק ממרכז הארץ, מצב סוציו אקונומי , איזו טכנולוגיה מביאה החברה, מה רמת המשכורות שהיא נותנת. אני מציע לתת משהו דיפרנציאלי, ואז נפתור את בעיית מענק עידוד להשקעות הון אחת ולתמיד. אם המדינה רוצה לתת, גם נושא התשתיות צריך להיכנס כפרמטר. אם המדינה רוצה לקצץ – תשקיע יותר בתשתיות, תטפל במצב הסוציו אקונומי, ובהכרח הפרמטרים יקטנו, ולא יצטרכו להשקיע יותר.זאת אומרת שחוק עידוד השקעות הון יהיה ראי למה יש במקום. אם יש תנאים טובים – אפשר לתת.
דבר שני – נמל התעופה נבטים. אני חושב שבקטע הזה צריך לנתק. צריך להפוך אותו לנמל תעופה בינלאומי, ולהתחיל עם מטענים. אני בעד ללכת בצורה אזורית מזרח תיכונית. להביא לפה תעשייה של תחזוקה. יש לנו פה את כוח האדם. מי שיעשה סקר יגלה שרבים רבים ממכונאי המטוסים וחשמלאי המטוסים יוצאים מהנגב. הם יוצאים מבאר שבע – יש בבאר שבע בית ספר טכני של חיל האוויר. לומדים בו תלמידים מדימונה, ירוחם ואופקים. זה יכול לתת מענה יפה. אפשר לקלוט משם כוחות אדם טובים, כמרכז מזרח תיכוני.
נושא נוסף – הנושא של עסקים קטנים. הדבר הזה תורם מקומות עבודה. משום מה, הרשות לעסקים קטנים לא מכירה בדימונה. היא לא מתקצבת את דימונה. יש לה 26 יחידות בארץ. 2 מתוכן – בנגב, בבאר שבע ובאילת. גם הן מתוקצבות חלקית, ואני מבקש לתת את הדעת בנושא הזה.
עופר חוגי
¶
חבריי חברי הכנסת, תושבי דימונה. אני מייצג את תנועת ש"ס, שיש לה 17 מנדטים. אנחנו היינו הראשונים שירדנו לשטח.כל ארבעת השרים שלנו, כל חברי הכנסת – בכל החלטה שתתקבל אנו נעמוד מאחוריכם. מאז שנוסדה ש"ס, לפני 16 שנים, אנחנו מכירים את המצוקה הזו. חייבים לשנות את התפיסה. כמו שיכלו להקים באריאל עיר לדוגמה, שאנשים בה חיים מצוין, יכלו להשקיע מיליונים. התחבורה והמרחקים קצרים מאד. השקיעו שם במפעלים. הגיע הזמן לטפח את האנשים שבאו לכאן בשנות ה- 50, ושמו את ילדיהם כמו פיקדון, בעיירות הפיתוח. הגיע הזמן לשנות את התפיסה. אסור להסתכל עליהם בתור מסכנים. צריך לעשות שינוי בתפיסה, במחשבה הכללית ובאופן הטיפול בעיירה הזו. אסור שכל פעם ירד לכאן שר אחר. בטיפול כללי, לא כמו שיוסי שריד עושה, צריך לתת מענה לכולם. אני אומר את זה לשר רן כהן, שיש לו השפעה על יוסי שריד: לא בשביל זה נבחרתם. פילוג העם זו לא שיטה. זה יחזור אליכם כבומרנג. צריך לעזור בכל כיוון, בכל אפשרות. בכל הצעה שתגיע – כל תנועת ש"ס תעמוד לטובת דימונה.
אלברט אסרף
¶
אני משמש בעירית דימונה כסגן ראש העיר מטעם ש"ס. דימונה מאד חשובה לי, והייתי רוצה להתייחס לכל הקטע של התעשייה. אני חייב לציין שבדימונה לא כדאי להקים מפעל, מכל בחינה שהיא. אם רוצים להקים מפעל של 10 עובדים, זה לא כדאי לעובד ולא כדאי ליזם, בשום אופן. זה עניין של שנה עד שלוש שנים. המפעל מתקפל. אנחנו נסתכל על דימונה, ולמעשה יש בה שני מפעלים: מפעל "תלתן" , שהעיריה משתדלת להזרים לו חמצן כדי שיחזיק מעמד, ומפעל וישיי, שהוא מפעל עתיר עובדים ומשלמים בו משכורת מינימום. מכל הבחינות אין שום כדאיות. דימונה קמה כמניפולציה בזמן הקמת המדינה, כדי להחזיק את קמ"ג, ואת נמל ים המלח. גם המפעל באזור רותם זה כדי לקיים את המוצרים של מפעלי ים המלח.
אני שומע פה הרבה רעיונות. יש רעיונות מאד יפים. חייבים לצמצם את הפער, כדי שמי שמגיע לכאן ירגיש כמו שהוא משקיע בתל אביב. כל הרעיונות טובים מאד. צריך להביא לכאן את הרכבת, צריך להביא לכאן את כביש חוצה ישראל, צריך לתת פה הטבות מס של למעלה מ- 10 אחוז. צריך להחליט החלטה שהעובדים במפעלים באזור צריכים לגור בדימונה, בירוחם או בערד.
לפני שלוש שנים ניתנו 38 אחוז במענקים לפי חוק עידוד השקעות הון, ובכל זאת לא הצלחנו לדחוף אנשים להביא מפעלים. אני מציע לקבל החלטה פשוטה - -
שר התעשייה והמסחר רן כהן
¶
הנתונים מונחים לפניך - ב- 95 ההשקעה פה בדימונה, בחוק עידוד השקעות הון, היתה בסדר גודל של 70 מיליון דולר, וב- 96 בסדר גודל של 50 מיליון דולר, ב- 97 זה ירד ל- 5 מיליון דולר. כאשר ניתנו 38 אחוז היו השקעות.
אלברט אסרף
¶
זה בטוח ישפר, אבל לי יש רעיון שישפר את העיר עוד יותר. אני מציע שהממשלה וועדת הכספים יקבלו החלטה פשוטה, שלדימונה מביאים מפעלים בסדר גודל של 4,000 עובדי הייטק. אם מקבלים החלטה כזו, אתכם לא מעניין כלום. מעניין אותי רק דבר אחד – לעניין אנשים, לדאוג לכך שיגיעו מפעלים. אם נגיע לזה, פתרנו את הבעיה. דבר שני – הקמ"ג לא משלם היום שקל אחד לארנונה. לדעתי צריכה לצאת קריאה למשרד הביטחון ולראש הממשלה, שקמ"ג ישלם ארנונה לדימונה, כדי שהיא תחזיק מעמד.
לחגבי החינוך, יש היום בעיה במדינת ישראל, וגם בדימונה. לא כל כספי קרן רש"י הם ממקור פרטי. קרן רש"י מקבלים גם כסף ממשרד החינוך. איך אפשר להפלות בין ילדים? אני חושב שראש העיר ומועצת העיר לא צריכים להסכים לדבר כזה. עירית דימונה משלמת היום 30 מיליון שקל לחינוך, ולא שקל אחד לחינוך התורני, שיש בו 1,500 תלמידים מתוך סך של 10 אלף תלמידים. הדבר הזה צריך להשתנות.
היו"ר אלי גולדשמידט
¶
תודה רבה. חברת הכנסת לימור לבנת ביקשה ממני לאפשר לתושבי דימונה לדבר על חשבון הזמן שלה, והיא ויתרה על זכות הדיבור.
אבשלום וילן
¶
שלום לכולם. אני רוצה לומר דברים בקצרה. דבר ראשון, אני לא מציע דמעות, ואל תאמינו להבטחות. זה לא שאנחנו לא רוצים, אך דמעות והבטחות לא יפתרו את הבעיות. הדבר הראשון הוא, שמי שרוצה להיאבק בפערים החברתיים מבין שהכל הוא פועל יוצא של מדיניות וסדרי עדיפויות. כפי שאמר ויצמן שירי, עד שהממשלה הזו והממשלה הבאה לא יעלו את הנגב – קרי, כל מה שקורה דרומה לכביש אשקלון-קרית גת – לראש סולם העדיפויות, דבר לא יעזור.
נקודה שניה – אין מה לבנות אגמים בנגב. צריך לבנות תשתיות. תשתיות זה רכבת, כבישים, הייטק וחינוך. ולכן, אני רוצה לברך את ראש העיר, שר החינוך, שר המסחר והתעשייה. אני הייתי בישיבות המכריעות כאשר הוא התווכח עם שר האוצר כדי לשנות סדרי עדיפויות, כדי להפנות משאבים לנגב. איפה חברי הכנסת מאיר פרוש ועופר חוגי? במשך 15 שנה לוקחים תקציבים פרטיים מאחרים, ומוכיחים לנו, בצורה חיובית, שאפשר להנהיג יום חינוך ארוך, אפשר לתת ארוחה אחת חמה חינם. זה יפה מאד, אך מה אתם מלינים כאשר יש יוזמה דומה? בצרפת , החינוך, עד הדוקטורט, הוא חינם. מי הכניס את הפוליטיקה לחינוך, משרד החינוך? ראש העיר? אז הנה, אומרים שגם בעיירות הפיתוח קיים דבר כזה, ונותנים הזדמנות שווה לכולם. ראש העיר – תבורך על כך.
היו"ר אלי גולדשמידט
¶
גם חבר הכנסת נחום לנגנטל מוותר על זכות הדיבור, ואנחנו צריכים להגיע לכלל סיכום.
יש כאלה שאומרים שבאנו לכאן רק כדי להצטלם. השאלה שעומדת לפנינו היא לא כמה פעמים ועדת הכספים תגיע לדימונה, אלא – כיצד לקדם את דימונה. אנחנו מסתובבים באר בצורה די אינטנסיבית. ביום ראשון הקרוב אנחנו נוסעים לצפון, לקרית שמונה. מי שאומר שאנחנו רק נוסעים כדי להצטלם, אז בכוונה קבעתי שהסיור של ועדת הכספים יהיה שבועיים אחרי הביקור התקשורתי והצילומים, דווקא כדי להוכיח לתושבי הצפון שאנחנו נמצאים אתם גם בימים שהם מחוץ לפוקוס התקשורתי.
אני רוצה לומר כמה מילים אופרטיביות. קודם כל, אני חושב שאכן התברכנו כאן בשני אנשי ציבור מן המדרגה הראשונה. קודם כל – ראש עיר שהוא דוגמה ומופת לראשי העיר בכל הארץ. שמעו של גבי ללוש יצא הרבה מעבר לגבולות דימונה. אני חושב שדימונה צריכה להתברך בראש עיר כזה, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי שראשי עיר כאלה יוכלו לבוא לתושבים שלהם, לקדם אותם ולא להישחק במאבקים אין סופיים מול מערכות ביורוקרטיות שמאד מקשות על החיים. יש כאן עוד שני ראשי רשויות – גם יואב גבעתי וגם טלאל, כל אחד בתחומו עושה עבודה מצוינת. אני רוצה לומר ליואב גבעתי שאנחנו חייבים להגיע להבנה על בסיס של רצון טוב, ורעיון המינהלת המשותפת הוא דבר נכון, לדעתי. אם צריך לדרוש ממשרדי ממשלה להסיר ממועצה אזורית מטלות, שהן בעצם צריכות להיות מטלות של המדינה, אז אכן צריך לעשות זאת?
אדם נוסף שנמצא פה ואני רוצה לומר את שבחו בפניו הוא שר התמ"ס, רן כהן, ומנכ"ל משרדו. בהרבה מקומות בארץ בהם אני מסתובב הוא מקבל מחמאות. גם כאן אתה זוכה להערכה רבה. אנחנו נהיה שותפים למאבק שלך לשנות את חוק עידוד השקעות הון. היתה תיזה של אנשי משרד האוצר, שלפי דעתי פשטה את הרגל, שהנושא של עידוד השקעות הון הוא נחלת העבר, הוא דבר שאינו רלבנטי יותר והמשקיעים ממילא משקיעים ולוקחים את הכסף. אם יש בעיה של פיקוח, אז תהדקו את הפיקוח, אבל בין לזה ובין לזרוק את התינוק עם המים, ולגרום לכך שאנשים לא יגיעו לאזורים המרוחקים בארץ – יש מרחק גדול. התמונה שהוצגה בגרף הזה, שמראה כיצד בשנת 96 ההשקעות בדימונה היו בסדר גודל של 70 מיליון דולר, וירדו תוך שנתיים ל- 5 מיליון, והירידה הזו חפפה את השינוי בחוק עידוד השקעות הון אז יש לנו הזדמנות לתקן את זה. אני מצטער ומתבייש לומר שהיוזמה לאותו שינוי בחוק עידוד השקעות הון היתה בממשלה בראשות מפלגת העבודה. אנחנו חייבים לתקן את זה. יושב פה אמיר ברקן, והוא נציג משרד האוצר. אני לא מניח שהוא חושב כמוני, אבל בסופו של דבר אנחנו מוכרחים ללכת במסלול הזה, כולל התיקונים כך שיבואו מפעלים ראויים, ולא מפעלים עתירי עבודה ומשלמי שכר מינימום. כולנו מסתכלים על המובטלים, ובצדק. המובטלים הם חוד החנית של המצוקה. מבלי לפגוע בעומק המצוקה שלהם, אני אומר לכם, שגם מי שמביא הביתה 4,000 שקל לחודש זו היא מצוקה נוראית. אי אפשר לחיות מ- 4,000 שקל לחודש. גם אי אפשר לחיות מ- 5,000 שקל לחודש.
אני איש הקואליציה, ונראה לי שעמדת הקואליציה מחייבת אותי. אני אפנה באופן אישי ליושב ראש הקואליציה, אופיר פינס, על מנת לשכנע אותו שמחר, במהלך הדיונים בכנסת, נתמוך כולנו בהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת ישראל כץ. אני חושב שהיא ראויה ונכונה.
היו"ר אלי גולדשמידט
¶
נדאג שהיא תעבור. חבר הכנסת ישראל כץ אמר שיש בעיה של מדרג בין באר שבע לבין אזורים אחרים. הוא אמר שהוא מוכן לשנות את הדברים במהלך הדיונים. בואו נעשה את זה בצורה מתואמת, אבל עצם קביעת העקרון היא חשובה.
יש לי חבר שעשה את אחד הפרקים בסדרה "תקומה". היה פרק על החלוצים בדימונה, ורון רותם, הוא זה שעשה את הסרט הזה. אני ראיתי את הסרט עוד לפני שהוא הוקרן בטלוויזיה, ואני מודה כאן שהיו לי דמעות בעיניי, כאשר ראיתי את אנשי דימונה הוותיקים מגיעים ללב הנגב, יורדים אל החולות, בחלוציות שאין כדוגמתה. כשאתה מדבר עם אותם ותיקים שהגיעו לכאן, ללב הנגב, לכלום, אין הבדל בין אלה שייסדו את דגניה לבין אלה שייסדו את דימונה. אני אומר את זה באמונה מלאה, ואני חושב שהגיע הזמן שכולנו נחשוב כך, ועם המסר הזה אני מציע שנלך הלאה. אנחנו צריכים להפסיק לעשות את ההפרדות בתוכנו בין כאלה לאחרים ונעשה את הכל כדי שהשוויון והרווחה יגיעו לכל מקום, ושדימונה תהיה עיר ואם בישראל. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:30