פרוטוקולים/כספים/425

2
ועדת הכספים
08.03.00

פרוטוקולים/כספים/425
ירושלים, י"א באייר, תש"ס
16 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 107

מישיבת ועדת הכספים
מיום רביעי, א' באדר ב' התש"ס (8 במרץ, 2000) בשעה 09:00

חברי הוועדה: אלי גולדשמידט – היו"ר
אבשלום וילן
עופר חוגי
אמנון כהן
ישראל כץ
לימור לבנת
נחום לנגנטל
שלום שמחון

מ"מ: צבי הנדל
אברהם פורז

משרד התקשורת: דני רוזן – מנכ"ל
אורי אולניק
הילה שמיר
שריל קמפינסקי
מיכל פלד

דוידה לחמן מסר – משרד המשפטים

יואל נווה
אמיר לוי

עדנה הראל – משרד המדע, התרבות והספורט

מוטי שקלאר
יצחק לבני
אילן רותם
תמר הקר

יעל ורדי-רוטשילד
מרים ענבי

אורי יעקב – אקו"ם

אנה שניידר

סמדר אלחנני

אייוור קירשנר

לאה קיקיון

חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות
הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס - 1999























חוק ההסדרים במשק המדינה
(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס – 1999

שלום לכולכם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנו נקיים ישיבה מחוץ למניין גם ביום ראשון הקרוב בעניין החוק שלנו. אני מקווה שנצליח להתקרב לכלל סיום החוק.

ניסיתי כמיטב יכולתי לכלול פה את כל ההערות והתיקונים שנעשו בעקבות ההערות בישיבות הקודמות.

מה שאושר בישיבה הקודמת הוא פרק התוכן, דהיינו – סעיף 59 והתוספת.

סעיף 59 זו פסקה 14 + התוספת. אני מפנה את תשומת לבכם שפסקה 14, כפי שהיא מופיעה כאן זה בנוסח המצומצם, כי כך אושר בפעם הקודמת. הורדתי בכלל את הגרסה המורחבת מתוך הטקסט. כנ"ל לגבי התוספת.

זאת אומרת שאנחנו אישרנו את התוספת ואת פסקה 14.

את התוספת ופסקה 25, בעמוד 10.

איזה עוד פסקאות כבר אושרו?

סוגיה אחרת שאושרה זה כל הנושא של דרך הפצת הערוץ, בסעיף 51 לחוק, והגדרות שבסעיף 1.

סעיף 51 לחוק זו פסקה 10 בעמוד 6.


דרך הפצת הערוץ, פלוס סעיף ההגדרות, שזה פסקה 1, אבל רק פסקה (ו) בעמוד 2: "(ו) בהגדרה "שידורי טלוויזיה", בסופה יבוא: "לרבות באמצעות לווין ולמעט בשידור מוצפן שקליטתו מותנית בתשלום." ; זה הולך יחד עם פסקה 10 – דרך הפצת הערוץ.

אני רוצה להבין מכם, מנוסח הסעיף הזה: "הרשות תפעל לתכנון, הקמה והפעלה של תחנות שידור ראשיות, באופן שיאפשר קליטת שידורי טלוויזיה כאמור בכל רחבי הארץ, מיום תחילת השידורים" מה זאת אומרת "תפעל"? זה קטגורי? הערוץ לא יעלה לאוויר לפני שהדברים האלה יהיו?

אני חושב שההתחייבות של השר בנושא הזה - -

השר גם יכול להתחלף. אני רוצה שזה יהיה קטגורי. שההעלאה לאוויר תהיה מותנית בזה. באופן שלא יחלו בשידורים בערוץ השלישי בטרם הנושא הזה יושלם.

אולי – באופן שיבטיח קליטת שידורי טלוויזיה כאמור, ואי התרת תחילת שידורים ללא התנאי הזה.

בסדר, תנסחו את זה.

אולי נוסיף – אישור ההפעלה של הערוץ מותנה - -

בסדר.

ערוץ שלישי הוא מפעיל שידורים. הוא carrier של תכנים. הקליטה מותנית בהתקנת אנטנה מהסוג שאתם מציעים, אבל אם, נניח, הספק לא יביא לארץ את הצלחות האלה, איך השידורים ייקלטו? הרי הערוץ עצמו לא מספק את הצלחות. יכול להיות גורם של כוח עליון, שלא הביאו את הצלחות לארץ, ויהיו אנשים שכבר יש להם את הצלחות האלה. הם יוכלו לקלוט את השידורים.

זאת אומרת, שהציוד, לצורך הקליטה, צריך להיות נגיש לכל הצרכנים.

אין מונופול. יש הרבה גופים שמספקים אנטנות.

יהיה להם אינטרס לדאוג לזה.

בדיוק כמו הסעיף הקטן שקיים היום, "תתכנן, תקים ותפעיל" בעצמה ובאמצעות אחרים, באופן שלא - -

אבל אני רוצה שזה יהיה תנאי. אנחנו מסמיכים את אנה שניידר לנסח לנו את זה. הכוונה ברורה, והיועצת המשפטית תנסח בהתאם לכוונה שהובעה כאן.

למעשה אישרנו את פסקה 10 (א) ו- (ב), ואת (ב) הכפפנו לזה שזה ינוסח בלשון קטגורית של תנאי להעלאה לאוויר. יחד עם זה אישרנו את סעיף 1 פסקה ו'.

מה שעוד אושר, בישיבה הקודמת, הוא סעיף 34. הנושא הוא מספר הזכיינים. אושר הנושא של שני זכיינים. הוועדה ביקשה שיוסף סעיף לפיו בתום 4 שנים תיערך בדיקה של עמידה בהוראות ובמגבלות. אנחנו הכנו נוסח כזה, בעמוד 3, סעיף 34, (ג). החל מהשורה החמישית זה כל הפסקה החדשה.

עלתה השאלה אם אנחנו נותנים רצף של שמונה שנים, או שאנחנו נותנים שש שנים פלוס ארבע, עם בדיקה. דידי לחמן מסר הציעה שנעשה בדיקה, אך שהיא תהיה שונה. היא תהיה בהעברת הנטל על הרשות להוכיח שהזכיינים לא עמדו בתנאים. זה סוכם בישיבה הקודמת, וזה נוסח על ידי אנה שניידר.

זה נוסח על ידי הקולגות שלי. אני קוראת: "(ג) תקופת תקפו של זיכיון לשידורי טלוויזיה שניתן לכל אחת מיחידות השידור בערוץ השלישי תהיה שמונה שנים; מבלי לגרוע מסמכויות המועצה לפי חוק זה, תקיים המועצה, בתום ארבע השנים הראשונות של תקופת הזיכיון, הליך בדיקה, בו תבחן כיצד מילא בעל הזיכיון בתקופה האמורה אחר הוראות חוק זה והתקנות על פיו, כללי המועצה ותנאי הזיכיון (להלן – הוראות הדין); החליטה המועצה שלא לפעול לביטול הזיכיון בהתאם לסמכותה לפי סעיף 37 אף כי בעל הזיכיון הפר את הוראות הדין, תורה לו, לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, על האופן והדרך לתיקון הפרות אלו בתקופה שנותרה".

זה בעצם מקצה שיפורים. אנחנו גם חשבנו שההסתברות שהיא תבטל לא תהיה גדולה.

עשינו פה שיפור משמעותי מנקודת ראותו של הצרכן. קודם היה מדובר על שמונה שנים בלי תחנת בדיקה בכלל. זאת אומרת – אם היתה תחנת בדיקה, היה מדובר על עשר שנים. פה שילבנו. עשינו גם שמונה שנים, זו עדיין תקופה יותר קצרה, ובכל זאת יש תחנת בדיקה באמצע, אך תחנת בדיקה יותר מרוככת. זה לא תנאי להארכה, אלא תחנת בדיקה. הגענו למסקנה, על פי מה שנמסר לנו, שלקראת מועד תחנת הבדיקה הזו, יש שיפור מאד משמעותי באיכות השידורים, וחבל לפסוח על זה. עד כאן הדברים שאושרו.

נעבור לנושא החדשות. בדיון הקודם ביקשנו שהערוץ החדש לא יחויב להקים חברת חדשות. ירצה – ירכוש חדשות, ירצה – יקים חברת חדשות. עוד הוספנו בהצעה הקודמת, שאנחנו מעונינים שהחדשות שישודרו בערוץ החדש לא תהיינה חדשות שיירכשו מחברת החדשות של ערוץ 2, מתוך מגמה לגרום לפלורליזם ולדמוקרטיה. שלא יהיה מצב בו יש לנו מסך חדשות זהה בשני הערוצים. אנחנו מציעים היום לחייב את הערוץ להקים חברת חדשות. יחד עם זאת, אנחנו בהחלט סבורים שנושא החדשות הוא מגבלה כלכלית מאד כבדה על הזכיינים החדשים, ולכן אנחנו רוצים לתת אופציה, לפחות בתחילת הדרך. בהחלט ייתכן, שמהרגע הראשון תוקם ינוקא, שבשנים הראשונות הוא לא יהיה חייב להפיק את החדשות בעצמו, ויוכל לרכוש חדשות מגורמים אחרים. עדיין, אנחנו בהחלט עומדים על דעתנו, שלא ייתכן שמסך החדשות בערוץ הקיים ובערוץ החדש יהיה זהה. אנחנו מציעים שיחד עם החובה להקים בתום שלוש השנים חברת חדשות שתפיק בעצמה, במשך שלוש השנים הראשונות האלו, לפחות, הוא לא ירכוש חדשות מערוץ 2.

לא הבנתי. האם מותר יהיה לו לרכוש חדשות מערוץ 1 ואז יהיה מסך זהה בין ערוץ אחד לערוץ השלישי? אני לא מבינה. אחת משתיים: אם אתה אומר – ואני תומכת בעמדתכם – שאתם לא רוצים שיהיה מסך אחיד, רוצים פלורליזם בחדשות, הרי שזה לא נובע ממה שמנוסח כאן. מסך אחיד הוא לא רק בין ערוץ 2 לערוץ השלישי, אלא גם בין ערוץ 1 לערוץ השלישי.

אני חושב שבעניין הזה צריך ללכת בצורה עקבית. לדעתי כולם חושבים שזה יהיה מאד חיובי שאנשי הערוץ השלישי יקימו חברת חדשות משלהם. תהיה תחרות בחדשות, ואין דבר יותר חיובי מזה. עם זאת, אתם אמרתם שיש בדרישה כזו משום הכבדה כלכלית. קיבלנו את זה, ולכן רק אחרי שלוש שנים הם יחויבו להקים חברת חדשות משל עצמם.

הכוונה היא שתוקם חברת חדשות מהיום הראשון, אבל הפקות עצמיות לא חייבות להיות מהיום הראשון. קודם כל יש מערכת.

אני רוצה להתייחס למגבלה בקשר לרכישת חדשות מערוץ 2 – במישור המצומצם שני הערוצים האלה מתחרים זה בזה. אלה הם שני הערוצים המסחריים היחידים.

אבל הערוצים לא מתחרים כערוץ מול ערוץ. התוכניות מתחרות, זמני השידור מתחרים.

העורך של אותה חברת חדשות יוכל לרכוש חדשות רק מערוץ 1.

הוא יכול לרכוש גם מ "אולפני הבירה" או כל אולפנים אחרים. הם יכולים להזמין הפקות.

אתם צריכים להיות אמיצים. אתם חייבתם את ערוץ 2 עם הקמתו, לשדר חדשות עצמאיות, בתנאי שוק של אי ודאות, וכן הלאה. היום יש לכם רגליים קרות, שלדעתי נובעות גם משיקולים כלכליים של משרד האוצר, שמא לא יקום או לא יצליח. כך אני משער. אני חושב שאם הם לא מפיקים חדשות משל עצמם, צריך לתת להם את האופציה לרכוש חדשות מכל מי שהם רוצים.

אם אומרים שהנטל עלול להיות כבד מידי, ורק בתום שלוש שנים הם חייבים להקים חברת חדשות ולשדר חדשות, אני מציעה להשאיר להם אופציה פתוחה לא לשדר חדשות. רוצים? – יקימו במהלך שלוש השנים חברת חדשות, או שלא ישדרו חדשות. השיקול יהיה שלהם.

אם הם משדרים חדשות, הם משדרים חדשות שהם הפיקו. אם אין להם – שלא ישדרו חדשות.

צריך להקים חברת חדשות של אותו ערוץ. זה חלק מהעניין הזה שאנו רוצים לגרום לתחרות, ואין ברירה, זה עולה כסף. אם אומרים שהנטל הכלכלי הוא כבד, אני מוכן לתת להם תקופה של שנה של הגנת הינוקא.

יש פה שאלה לגבי תקופת הגנת הינוקא. ההצעה של חברת הכנסת לימור לבנת נראית לי הכי הגיונית. אחד מן השניים : או שמפיקים חדשות, או שלא משדרים חדשות, ואז אין בעיה. אני מציע שנתאחד סביב הצעה של שנתיים ראשונות של הגנת הינוקא. בשנתיים הראשונות יש להם אופציה לשדר חדשות, אבל רק מהפקה עצמית. תוך שנתיים הם חייבים לשדר חדשות. כל זמן שהם לא מפיקים בעצמם – הם לא משדרים חדשות.

הם יכולים להתחיל כמו שהתחיל ערוץ 2, עם מהדורות חדשות בנות חמש דקות. הם יהיו רשאים לכך. בתום שנתיים יחולו עליהם כללים אחרים.

הרעיון הכללי הוא שתהיה חברת חדשות. גם אנחנו, כמוכם, סבורים שאנשים מקצועיים צריכים להחליט מה ואיך ישודר בנושא החדשות, שהוא נושא הכי רגיש מבחינת שידורים. ואולם, וכאן יש הסתעפות נוספת – האם החברה הזו חייבת להפיק הכל בעצמה? גם היום אנחנו יודעים שערוץ 2 לא מפיק את הכל בעצמו. אותו הדבר גם כאן.

יש עוד שאלה שצריך לזכור אותה. התקיימה פגישה שלשום אצל שר התקשורת. שר התקשורת העלה רעיון להקדים את המכרזים של ערוץ 2, וכל זה מותנה, כנראה, ביצירת מצב שוויוני ככל האפשר בין ערוץ 2 לערוץ השלישי - -

לא נכון.

- - עם דחיות מסוימות של חלק מהדרישות לערוץ השלישי, מטעמי ינוקא, אך מכל שאר הבחינות – שווים. מדובר אפילו על כך שהזכיינים כולם יוכלו לגשת לשני המכרזים. האם לא נוצר כאן מצב של אי שוויון בתנאים בין ערוץ 2 לערוץ השלישי, כאשר ההבדלים הם גדולים מידי בסיטואציה הזו, כאשר על הערוץ השלישי לא מוטלת החובה להוציא את הסכומים האלה עבור שידורי חדשות בשלוש השנים הראשונות.

קראתי בעיתון, בין היתר, על הפגישה הזו, וקראתי שחלק מחברי ועדת הכספים היו בה. אני חושבת שלפני שמבררים מה מתכוון שר התקשורת לעשות, צריך לברר בעיות של פשוטות. אני מציעה שיסבירו לוועדה במה מדובר, בכמה מילים, כדי שנדע. אולי יש איזושהי השלכה כזו או אחרת שאנו צריכים להיות מודעים לה?

בראשיתה של ישיבה שהיתה בתל אביב עלה הנושא של הבעלות הצולבת, בהקשר של הארכת זיכיון. נאמר, בצדק, שאין לוועדה סמכות פורמלית, לדון בנושא הארכות זיכיון. רק לשר יש סמכות כזו. לכן, בהתגלגלות של הנושא, באותם חלקים שהוועדה דנה בהם, עלה הצורך - -

אני מוכן שהמנכ"ל יציג את הדברים, אך אני מציע שנמצה קודם כל את עניין החדשות.

לפי מה שאני הבנתי, זה לא בהכרח חייב להיות נקודת זינוק משותפת.

אם הבנתי את דברי יצחק לבני נכון, השקפתו היא שצריך להטיל עליהם את חובת שידור החדשות מההתחלה. מצד שני, עומד השיקול של הגנת הינוקא. לימור לבנת, בהיותה שרת התקשורת, כאשר היא פתחה את שוק התקשורת לתחרות בשיחות הבינלאומיות, היא הגבילה את "בזק" בירידת המחיר, וקראה לכך "תנאי ינוקא". יש בכך הגיון, של מתן צ'אנס לגורם חדש שנכנס לשוק. אני חושב שההצעה שהובאה כאן מאזנת בין שני האינטרסים. מצד אחד היא לא פותרת לחלוטין את הערוץ השלישי מלהקים חברת חדשות או להפיק חדשות בעצמו. הוא יהיה חייב לעשות זאת אחרי שנתיים, אך יהיה רשאי לעשות זאת עוד קודם. מצד שני, נותנים לו הגנה, שבמשך שנתיים ימים הוא לא יחויב בכך.

לא יכול להיות ערוץ בלי שידורי חדשות. זה לא יקרה בכלל.

החוק הזה מטיל על הערוץ החדש חובות הפקה מקורית מאד כבדות, שעל הערוץ הקיים הוטלו רק בתקופת הזיכיון השנייה. זה עולה הרבה כסף. זה נראה חשוב לחברי הוועדה, וזה הוכנס לחוק. צריך, בכל זאת, לחשוב על התנאים הכלכליים של הערוץ החדש. הוא צריך למשוך קהל צופים מהערוץ הקיים, בתהליך החדירה, והשאלה היא איזה עול כלכלי מטילים עליו. אני לא מדבר על מה שהוא בוחר בצורה חופשית להשקיע. אני רוצה להזכיר לכם שכאשר פורסמו מכרזי הערוץ השני בהתחלה, לא הוגשו בקשות במכרז. אף אחד לא ניגש עד שלא שינו את התנאים. פה יש ניסיון לאפשר בתקופת החדירה הקלה כלכלית. אני לא הייתי קובע תקופה של מתחת לשלוש שנים.

גם נציגי משרד התקשורת צריכים לקבל את הסכמת השר לשינוי שאנו מציעים. הם יביאו את עמדתו ביום ראשון הקרוב. השינוי שמוצע על ידינו הוא כדלקמן: שהפקת החדשות מוטלת על הערוץ הנוסף, בכל מקרה, כמקובל בערוץ השני, כאשר ניתנת הקלה באופן כזה שבתקופה שבין שנה לשלוש שנים – וכאן עוד צריך להחליט – הזכיינים לא חייבים לשדר חדשות, אם הם לא מחליטים להפיק חדשות בעצמם.

הניסוח הוא: הם לא חייבים לשדר חדשות.

נכתוב שיש איסור על שידור חדשות, כל עוד אין חברה.

אני הייתי ממליץ לשר, באמצעות אנשיו כאן, שירדו מהעניין הזה של רכישת חדשות, כי מזה אנחנו לא יוצאים. יש כאן בקשה לקבל דיווח על הפגישה שהתקיימה בלשכת השר. הפגישה היתה ביוזמתי.

ביום שני בערב התקיימה פגישה בלשכת השר. השתתפו בה שלושה חברי כנסת מוועדת הכספים. הגיעו מנכ"לים של שני זכיינים: עוזי פלד ואורי שנער, ומשה שלונסקי, שנדמה לי שהוא משנה למנכ"ל ב "רשת". כמו כן השתתפו אנשי הצוות המקצועי של משרד התקשורת.

הרקע לישיבה היה העובדה שנציגי הזכיינים של הערוץ השני הנוכחי, הגישו חוות דעת משפטית וטענו בפנינו, לגבי תקופה של שלוש השנים או של שנתיים, שהיא התקופה החופפת בין התקופה שתיוותר לזכייני הערוץ השני עד תום תקופת הזיכיון, מול התקופה שבה הערוץ החדש עולה לאוויר. הערוץ החדש לא עולה לאוויר עם תום תקופת הזיכיון של הערוץ השני, אלא כמה שנים קודם לכן. הזכיינים טענו כאן טענות משפטיות אך גם ענייניות- מסחריות. בין הטענות, הם אמרו שהעובדה שלהם אין אופק פעולה מעמידה אותם בתנאי תחרות מאד בלתי הוגנת כלפי זכייני הערוץ השלישי. הם הסבירו שהדבר הזה יגרום להם נזקים גדולים מאד. ביוזמתו של חבר הכנסת ישראל כץ עלה הרעיון של בדיקת האפשרות ששני הנושאים יילקחו יחד – גם החלת הכללים המחמירים של הבעלות הצולבת על הזכיינים החדשים שיהיו לערוץ השני, יחד עם אפשרות לנושא של הארכת הזיכיון של זכייני הערוץ השני. הרעיון היה שמי שמקבל על עצמו את המגבלות המוטלות על הערוץ השלישי, יקבל את הארכת הזיכיון, כולל הנושא של החלת העקרונות של הבעלות הצולבת.

אני חשבתי שלנוכח הטענות שהובאו בפנינו, מן הראוי שיהיה דיון אצל השר, כדי שהוא יהיה מודע לדברים. חשבתי שמן הראוי יהיה שהשר ישמע את הטענות מפי הזכיינים עצמם, ולא בדרך עקיפה. השר התנגד לחלוטין לגישה הזו, אך קיבל את הטענה שיש בעיה של אופק פעולה באותה תקופה חופפת. אופק הפעילות צריך להיות מוגדר בשלב מוקדם יותר מבחינת זכייניות הערוץ השני, וכדי להבהיר את האופק יותר מוקדם הוא הציע שני דברים. האחד, שלא קשור לאופק, וזה הנושא של תחרות שווה, שיהיו גם בערוץ השני, בתקופת הזיכיון החדשה, שני זכיינים. שלא יהיה מצב של שלושה זכיינים מול שניים בחידוש הפעילות של הערוץ השני. הדבר השני לנושא הבהרת האופק – המכרזים של הזכיינים של הערוץ השני ייעשו בשלב יותר מוקדם ממה שמתוכנן היום. נדמה לי שההצעה היתה עד סוף 2001. זו הצעה של השר.

איך העניין הזה עובד? אני רוצה להבין. השר מקיים משא ומתן עם הזכיינים יחד עם חברי ועדת הכספים?

זה לא היה משא ומתן.

השר לא יזם את הפגישה הזו. לא התנהל שם משא ומתן. יושב ראש ועדת הכספים נכח שם והגיע לאיזושהי הבנה שתאפשר, בסופו של דבר, את מה שהוזכר כאן עכשיו. תוך כדי הדיון, עלה הפתרון הזה.

בעקבות הישיבה הוצע סעיף מסוים כאן, וההצעה היתה – עד כמה שאני הבנתי – שהסעיף הזה יפוצל. הוא לא יעלה לקריאה שנייה ושלישית, הוא ייוותר בוועדה כפיצול, עליו יגיש משרד התקשורת תוך זמן קצר הצעה לתיקון חוק הרשות השנייה, וימשיכו לדון בוועדה בסוגיה הזו. זאת אומרת – היא לא תיקבע היום.

אני מוכרחה להעיר שהדרך הזו מאד לא נראית לי. הדיונים צריכים להתקיים בוועדת הכספים של הכנסת. אני לא מכירה הרבה תקדימים לזה ששלושה חברי ועדה הולכים לפגישה עם הגורמים, עם נציגי בעלי העניין, מבלי שזה מתקיים באופן פורמלית.

זו היתה פגישה לא פורמלית. קיימנו פה שיחה, גם בהשתתפותך. אני מנסה לנהל את הוועדה הזו בשילוב של שתי דרכים. יש אינטרס עליון שהערוץ השלישי יעלה לאוויר ושהנושא יקודם. יש מכשלות בדרך. הן יכולות להיות, למשל, בעיות משפטיות, של אי קיום תחרות, ומישהו יכול לגשת אחר כך לבג"ץ. אני חושב שחכמת העשייה היא ליצור מצב של הסרת מרבית המכשלות כדי להכשיר את הדרך. הנושא הקונקרטי שעלה כאן הן הטענות המשפטיות שבעיניי היו כבדות משקל. ניסיתי למצוא דרך שמסלול ההמראה של הערוץ השלישי לא ייתקל פתאום בעיכובים בשלבים מאוחרים יותר. הדברים היו גלויים. הקפדתי שבישיבה הזו לא ישתתפו רק אנשים מהקואליציה. לקחתי את חבר הכנסת ישראל כץ שביקשתי ממנו לעסוק בבעלות הצולבת, והוא איש הליכוד, איש שהאופוזיציה. גם הדברים שנאמרו באותה ישיבה לא פורמלית, אין להם שום תוקף כאן בוועדה.

כל רעיון שאתה יוזם כדי לקדם דברים ותחסוך גם מזמנה של הוועדה, תוך כדי ניסיון לחבר בין קצוות בשיתוף חברי ועדה - זה מבורך. עם זאת אתה חייב להבין שאתה לא יכול לבוא לכאן מהנקודה שבה הפסקת את הדיון הבלתי פורמלי. אתה צריך לבוא לכאן כאילו לא היה הדיון בכלל. אם אני מבין נכון, צריך להיות כאן דיון בראשיתי.

כן, מההתחלה. שום דבר שהיה בישיבה ההיא, שקשור לחוק הזה, לא יכול להיות מקודם מבלי שיהיו התחלה, אמצע וסוף של דיון בוועדה.

אין ויכוח על כך. יש בכל זאת איזשהו טעם קל לפגם בכך שאני מקבל מידע מקריאה בעיתון על דברים שקשורים לוועדה, שלא היו פה.

תתייחסו לגופה של ההצעה, לא לפגישה.

אני מוכן לקחת על עצמי דברים, גם כשאני טועה, אך אני מנסה להסביר לכם: הישיבה יום היתה אמורה להיות בנושאים הפחות שנויים במחלוקת, כדי לקדם דברים עד כמה שאפשר. הנושא הזה ממילא היה בא ברמת דיווח מלא לוועדה.

אני רוצה להעיר עוד דבר. הנושא של הבעלות הצולבת הוטל עלי באופן רשמי בתוך הוועדה. ישבנו עם החברים שבאו, לפעמים באו יותר ולפעמים פחות. היו על כך דיונים. כפי שאני הבנתי את היוזמה של יושב ראש הוועדה בהקשר הזה, שר התקשורת לא חייב לנו כלום, למעשה. הוא הסכים לשמוע רעיונות בכיוון החשיבה שנובע ממצוקות שהועלו כאן, על ידי אנשי הערוץ השני, ומדברים שהועלו בוועדה. אם כתוצאה מכל זה שר התקשורת יחליט להביא משהו בפני הוועדה – כולנו נשב על הדברים.

שני דברים עלולים לקרות. האחד, עלול להיווצר רושם ששר התקשורת, כשבאים אליו אנשים מוועדת הכספים ומעלים רעיונות – יבין שהם מדברים על דעת כל הוועדה.

לא הצענו שום רעיון. הצגנו בפניו את הדילמה, את הבעייתיות, כפי שהוצגה לנו. באים הזכיינים ומציגים חוות דעת משפטית כבדה, באמצעות עורך דין. הם זורקים את הדברים למגרש שלנו, וטוענים טענות כבדות משקל. אני חשבתי שמן הראוי הוא, כשכפי שאנחנו שמענו כאן את אורי שנער, שגם השר ישמע את הדברים, בעצמו, ושיבין מה הדילמה. אני מוכן לקבל את העניין שאולי היה צריך לעשות את הפגישה כאן, בפורום רחב. לא חשבתי על זה.

הנושא הבא הוא הטלוויזיה הלימודית. עמוד 7 סעיף 55.

אני רוצה להסביר מה הדילמה. הטלוויזיה הלימודית קיבלה זיכיון, דבר נדיר במקומותינו – כיחידת סמך ממשלתית, לשדר שידורי טלוויזיה ולמוכר פרסומות בערוץ השני, לתקופה. שלפי חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה, יכולה היתה להגיע עד ל- 10 שנים מיום מתן הזיכיון הראשון בערוץ 2. עכשיו אנחנו מכניסים את הערוץ השלישי, ותקופת הזיכיון היא ל- 8 שנים מיום בחירת הזוכה. דהיינו, השאלה שמתעוררת היא – כמה שנים יהיה זיכיון לטלוויזיה החינוכית.

אני רוצה להסביר מה הבעיה. אני מסכימה שלא ייגרע חלקה של החינוכית. היה דיון שלם בישיבה ואמרנו שהחוק יצא לדרך, ולא אמר שהטלוויזיה החינוכית לא תהיה בערוץ השלישי, ולכן אנחנו יכולים להניח שהיתה תקופת זיכיון – וזה מה שמוצע כאן. אותו זמן שידור שיש לטלוויזיה הלימודית בערוץ 2, יחלקו באופן שווה, עד סוף הזיכיון של הטלוויזיה החינוכית - -

לא הבנתי. את יכולה לחזור על הדברים?

לטלוויזיה הלימודית יש זיכיון בהיקף של שביעית מכלל יחידות השידור בערוץ השני. אנחנו יוצאים עכשיו לדרך עם ערוץ שלישי. הצעה אחת היתה לחלק את השביעית בין שני הערוצים. השאלה עכשיו היא: עד מתי. אנחנו כתבנו – עד תום תקופת הזיכיון של ערוץ 2. הטלוויזיה החינוכית, בצדק מבחינתה, מב4קשת אפשרות להסמיך את המועצה – ומייד נראה באישורים של מי – להאריך את התקופה הזו של שידור החלק היחסי שייוותר לה בערוץ השלישי, כל פעם בהארכות נוספות, עד תום הזיכיון של הערוץ השלישי.

מה הקושי שלי בסוגייה הזו? – אפשר להגיד כן, ואז הטלוויזיה החינוכית נשארת. בכל פעם שהמועצה, הממשלה והוועדה רוצות – אנחנו חוזרים למסע מסוים. מצד שני, אפשר היה להגביל את זה ב- 10 שנים, זה מה שנקבע ב- 1990, כשמפת השידורים היתה כפי שהיתה, וזהו. אני לא רוצה לגרוע מחלקם עד סוף ה- 10 שנים, ואני לא רוצה להוסיף להם מאומה מעבר לזה. משנת 2003 אני מציעה שהמועצה תהיה רשאית, כמו שזכיינים רשאים לקנות הפקות מקור מכולם, הם בוודאי רשאים לקנות גם מהטלוויזיה החינוכית. אני, אישית, לא על דעת שר המשפטים או הממשלה, כמי שעוסקת בתחום אני לא חושבת שזה נכון לאפשר לטלוויזיה החינוכית הארכת זיכיון.

אני רוצה לתמצת את ההצעה שלך. ההצעה שלך היא שההצעה הזו של הפיצול, של משביעית ל- 1/14 לכל אחד, תחול רק עד לתום תקופת הזיכיון של הערוץ השני.

של זכייני ערוץ 2 הנוכחיים, ותו לו. 10 שנים עד שנת 2003.

זו עמדתה האישית של דידי לחמן-מסר, ומודגש כאן שזו לא עמדת הממשלה. השידור יהיה גם בערוץ השלישי כשהוא יעלה לאוויר? עד תום תקופת הזיכיון של הערוץ השני?

כן.

שלב ב'- מה המועצה יכולה להחליט?

שום דבר מעבר לזה. עד 2003.

באיזה תאריך נגמר הזיכיון של זכייני הערוץ השני?

נובמבר 2003.

אני מתנצל, לא הייתי בדיון הקודם שעסק בכך. אני רוצה להשתכנע – אני לא מבין את העניין הזה של הטלוויזיה החינוכית. אנחנו רוצים להרבות בתחרות, ושאנשים יוכלו לבחור מה לראות. אני לא מבין למה הדבר הזה הוא נכון לשעות הערב, ולא נכון לשעות הבוקר. אותם שידורים יהיו בערוץ השני וגם בערוץ השלישי. אני לא רוצה להיכנס למהויות ולתכנים בטלוויזיה החינוכית, או לעסוק בשאלה האם היא באמת טלוויזיה חינוכית. אם אומרים ששידורי הטלוויזיה החינוכית הם לצורך הגנת ינוקא - צריך לבדוק עד כמה נותנים להם הגנת ינוקא. מדוע שהם לא ירכשו באופן ישיר את הקלטות שרוכשת הטלוויזיה החינוכית?

הטלוויזיה החינוכית משדרת בערוץ השני מידי שבוע 15 תוכניות חדשות, תוכניות שאף זכיין אחר לא משדר. יש לתוכניות ערך מוסף גבוה מאד, יש להם ציבור צופים נאמן וגדול עם רייטינג גבוהה. זו היתה כוונת המחוקק מלכתחילה – להכניס תוכניות שאף זכיין אחר לא יכניס אותן כי זה לא משתלם כלכלית. נא לא לשכוח את הכוונה המקורית.

אם יגידו לי שאי אפשר לעשות דברים באופן מיידי – צריך לצמצם את זה כמה שניתן.

היתה הצעת ממשלה לא לתת בכלל לערוץ שלוש לשדר את שידורי הטלוויזיה החינוכית, ולהמשיך לשדר בערוץ 2. תוך כדי הדיון, חבר הכנסת רחמים מלול ואני הגינו רעיון שאת מה שמשודר בערוץ 2 יחלקו בין שני הערוצים.

הדיון פה היום הוא לא על נושא הטלוויזיה החינוכית, ולכן אני לא רוצה שניכנס לזה. יש לי הרבה מה לומר על הנושא. הטלוויזיה החינוכית הוקמה במקור כדי לשדר לתלמידים בבתי הספר, בימים שבהם כל מפת השידור, החינוך והמחשוב נראו אחרת לגמרי. לא ניכנס לכך כרגע. יש לי הרבה דברים לומר על הפירות שהטלוויזיה החינוכית, מתוקף המנדט שלה, הניבה בשנים האחרונות. יש לי גם מה לומר על כך שהטלוויזיה החינוכית היא מחלקה במשרד החינוך. אין לזה שום מקום בימינו. הטלוויזיה החינוכית היא משידור ציבורי, ואם זה תפקידה – בבקשה, שייקחו את רשות השידור ואת הטלוויזיה החינוכית ויאחדו אותן.

אני חושבת שאין מקום לכך שנאריך עוד את האנומליה הזו שבה לטלוויזיה החינוכית יש רצועות שידור בערוצים מסחריים. אין בזה שום הגיון. כל מה שהם יודעים לעשות – שישודר במסגרת רשות השידור. לכן הייתי נוטה לקבל את הצעתו של חבר הכנסת לנגנטל, לבטל את זה כליל. יכול להיות שזה לא ייתכן מבחינה משפטית, בגלל ה- 10 שנים, אין לי מושג. אני בעד הצעתו של חבר הכנסת לנגנטל אלא אם זה לא ניתן, ואז אני מציעה לקבל את הצעתה של דידי לחמן –מסר כפי שהיא, ואני מתנגדת נחרצות למתן אפשרות להצעת משרד התקשורת לתת למועצה להאריך את התקופה, מפעם לפעם. זו לדעתי ההצעה הגרועה ביותר.

אני מציע שתאמצו את הצעת משרד התקשורת לאפשר בתום שנתיים, שבהם שני הערוצים מחויבים לאחוז הנמוך יותר של שידורים של הטלוויזיה החינוכית – שהמועצה תוכל להאריך לפי הבנתה גם מעבר לשנתיים האלה. הסיבה קשורה לבסיס שממנו בכלל הוכנסה הטלוויזיה החינוכית מלכתחילה. ההנחה היתה שוודאי שהיה עדיף שהערוצים המסחריים יפיקו בעצמם תוכניות רבות ערך, גם בשעות שאינם פריים-טיים, אבל זה לא התרחש. היה חשש מצד המחוקק שהערוצים, שמבוססים בעיקרו של דבר על רווחים, לא יראו בזה את מטרתם העיקרית, ולכן הם ביקשו שיהיה גורם נוסף שיפעל. ברגע שהגורם הזה הוא בלתי יעיל, במידה רבה, ובמשך השנים האלה הוא עשה עבודה שהיתה טובה רק באופן חלקי מאד, ושיש מקום לשנות לחלוטין את כל המבנה והחוק שלו – זה דבר מובן מאליו. הוועדה שאני הייתי בראשה הציעה שישתנה הנושא הזה. ודאי שאסור שזו תהיה יחידת סמך, אלא זו צריכה להיות יחידה עצמאית. ודאי שצריכים להיות מעל זה גורמים לא פוליטיים, וודאי שהתפקידים שהיא צריכה למלא צריכים להיות מוגדרים בצורה לגמרי אחרת. ההגדרה צריכה להיות לא בצורה לימודית, אלא בצורה שדומה יותר ל – channel 4 באנגליה, או ערוץ ARTE בגרמניה וצרפת, כלומר – ערוץ איכות. כל זה עוד לא קרה, ולא זה נושא הדיון כרגע בוועדה. נקווה שיקום שר שיביא הצעה כזו לכנסת. עד אז, השאלה שנשאלת היא מה עדיף לנו – לסמוך על הזכיינים שיעשו את מה שעושה היום הטלוויזיה החינוכית, או להניח שעדיף שהטלוויזיה תעשה את זה. אני מציע לא לסגור את עצמנו, ואחרי שנתיים לאפשר למועצה לבדוק בשטח

אתה מציע לאפשר למועצה מעבר לתקופה שהוגדרה, להאריך.

אני רוצה לומר דבר עובדתי. הטלוויזיה החינוכית נמצאת בערוץ השני כתוצאה מפשרה פוליטית שהושגה בין לוברוים לנבון, לא בגלל שיש לה ערכים מיוחדים. אי אפשר היה להתקדם אז בחוק. יצחק נבון היה אז שר החינוך, לוברבוים השתלט עליו, והתוצאה היתה שהטלוויזיה הלימודית הוכנסה. אין לזה שום עניין של איכות. זה מהלך פוליטי.

אפשר היום לשקול את זה. הטלוויזיה הלימודית במתכונתה הנוכחית, פשטה את הרגל וגמרה את הקריירה. צריך לאחד אותה עם רשות השידור. אין לה שום מקום בתוך הערוץ השני.

אני מחרה ומחזיק אחרי הדברים של יצחק לבני. אני חושב שבנתונים הקיימים, בלי גוף מסוים שמיועד לשידור תוכניות חינוכיות, זה לא ייעשה על ידי הזכיינים. לכן טוב לנצל את האופציה הזו, אם היא קיימת, והמועצה יכולה לעמוד על כך.

והיה ובסופו של דבר יוחלט לאמץ את ההצעה של דידי לחמן-מסר, אני חושב שצריך לשמור בדרך כזו או אחרת בחקיקה, שהשעות המסוימות, האחוז המסוים, ימשיך להיות מיועד לנושאים חינוכיים ותרבותיים.

זו הצעה חשובה. הוא אומר שתהיה רצועה מיוחדת - -

אבל לא בהכרח של הטלוויזיה הלימודית.

גם לפי ההצעה של דידי לחמן-מסר, עד שנת 2003, צריך להכניס בחקיקה את המכסות, כפי שקבענו ביחס לזכיינים של ערוץ 3.

בכל מקרה, המעמד של הטלוויזיה החינוכית כבעלת זיכיון, זה מכוח החוק בלבד. זאת אומרת – המעמד שלה הוא סטטוטורי, ולכן הוא רק עד תום תקופת הזיכיון. כל הארכה נוספת לא יכולה להיות. זו צריכה להיות החלטה של חקיקה שמקנים לה מעמד נוסף.

היועץ המשפטי חשב אחרת.

על רקע מה שמתרחש כאן, שזו תפנית לעומת המגמה שהיתה בוועדה בישיבה שעסקה בעניין הזה, אני עדיין חושב שצריך לאפשר, עד תום תקופת הזיכיון הארוכה יותר, אבל אני לא מתעלם ממה שאומרים כאן. אני חושב שצריך לאפשר לשר החינוך, יוסי שריד, להציג את עמדתו בישיבה אחרת שתהיה, ולעדכן אותו לגבי העמדות שהושמעו כאן.

ההצעה של מוטי שקלאר מדברת על רצועה של כשל שוק – שאם אנחנו לא נכפה על הזכיינים לעשות אותה, אף אחד לא יעשה אותה. אני חושבת שזה נכון. אני רוצה להסביר גם שלטלוויזיה החינוכית אין מונופול על תוכניות חינוכיות.

אני מבקש שעם קבלת החוק, הוצעת המכרזים לערוצים הייעודיים תידחה לשנה, על מנת לראות מה ההשפעה של הקמת הערוץ השלישי על השוק, ועל מנת שלא להכניס במכה אחת 5-6 ערוצים המבוססים על פרסומת. אני מבקש שתודיעו לי מתי תעשו הצבעה על הצעתי ז.

מוטי שקלאר העיר הערה שהיתה צריכה להיות ברורה, אך היא לא מעוגנת בשום תקנה – שהטלוויזיה, מעבר למה שיקרה אחרי זה, צריכה להתחייב להפקות מקור, בסך אותם 40 אחוז, כמו שאמרת.

הנושא הבא הוא בעמוד 6, פסקה (9), סעיף שנוגע לארגונים שמייצגים הערוצים. בישיבה הקודמת ביקשתם אותנו לפנות לבעלי הזיכיונות. ישנה בעיה שבעלי הזיכיונות בערוץ 2, כנראה אינם מדווחים באופן מלא על כל שמות היוצרים והמבצעים של היצירות שמועלות במהלך השידורים. עלתה בקשה מצד ארגון אקו"ם, שנציגו נמצא כאן, שיהיה תיקון בחוק שיחיל את החובה הזו בצורה מסודרת, וכל מה שישודר יקבל דיווח ל- 4 גופים שמייצגים את כל הכותבים, המלחינים והיוצרים, כפי שהם מוגדרים בחוק אחר, בפקודת זכויות היוצרים.

אני בעד, אבל איך זה יחול גם על זכייני ערוץ 2?

מצד זכייני ערוץ 2 יש התנגדות לנושא.

יש פה שלושה מכתבים שאמורים להיות לפניכם – של זוהר קדמון, של "קשת", הם טוענים שאין מקום לקביעת חובת דיווח כזו, כך גם במכתבה של הדס פלד, עורכת הדין של "רשת", ועוזי פלד עצמו מטעם "טלעד".

מדוע הם מתנגדים?

הם טוענים שמבחינה חוזית מסובך להם מאד לחייב את כל המפיקים שעושים עבורם את יחידות השידור השונות, ואז יוצא מצב שהחוק מטיל עליהם חובה שהם לא יכולים לעמוד בה.

מה הבעיה להעביר לרשות את שמות השירים שמופיעים בתוכנית מסוימת, למשל?

זו לא בעיה, אך הם טוענים שבסרטים שמוקרנים אצלם משתמשים בפס קול של קטע מוזיקלי, על מפיק או במאי הסרט לדווח לזכיין על השמעת הקטע, והזכיין צריך לדווח את זה לארגוני היוצרים. יוצא שמטילים על הזכיינים חובה, שהם תלויים בצד שלישי כדי למלא אותה.

כבר כיום קיימת החובה הזו בהסכמים שלהם, ולמרות זאת, הרבה פעמים היוצרים אינם עומדים בחובה הזו, ואז הם חוששים שאם העניין יהיה מוסדר בהוראות הדין הם ייתבעו על הפרת חובה חקוקה. עמדתנו היא שצריך לגלגל את החובה הזו על מישהו, כי לא ייתכן שהיוצרים ירדפו אחרי המגיע להם, ויחפשו את המקור להשמעת היצירה. אנחנו חושבים שהנכון הוא למקם את החובה הזו על בעלי הזיכיון.

יש פה מצב מוזר. היום הם משלמים, אך זה לוקח בערך שנה וחצי עד שהיוצרים מקבלים את כספם. ברגע שזה מוסדר - -

זה רק יעשה את זה יותר קל.

אבל זו הלנת שכר. זו פשוט הלנת שכר. כל הפירוטים הביורוקרטיים לא מקובלים עלי. צריך להעביר את זה בחוק, ושהם יבצעו אותו.

מקובל עלי, אך אני רוצה לשמוע – האם ניתן לנסח את זה כך שזה מטיל חובה גם על המפיקים? אם יש טענה שמפיקים לא מעבירים - -

הם נותנים את האכסניה למפיק. הם בעלי האכסניה.

אני רוצה לשאול – האם אנחנו סבורים שהחובה שחלה על המפיקים היא לא רק לשלם תמלוגים אלא גם לדווח לזכייני ערוץ 2?

אני לא חושב שהחוק צריך להסדיר את זה. אני חושב שהזכיינים יכולים להסדיר זאת בתוך מערכת ההתקשרויות שלהם עם המפיקים.

יש כאן הערה של עורכת הדין הדס פלד לעניין הפרסומות – האם זה יכלול גם דיווח לעניין יצירות שמשתמשים בהן בפרסומות? אני מפנה לפסקה 4 במכתב שלה, שזה אומר שזה נתון לרישוי נפרד.

היא צודקת.

מה העמדה לגבי פרסומות?

בוודאי שצריך לדווח. כל מה שמשודר.

זה לא עניין של ההפקה. הזכיין הוא ה – gate keeper. הוא נתן זכות לפרסומת לעלות למסך.

אני קוראת, זו פסקה (9): "בעל זכיון ידווח לחברת תמלוגים כמשמעה בסעיף 3ב לפקודת זכויות יוצרים על שימוש שעשה ביצירות בשידור, ובדיווח כאמור יכלול פירוט של שמות היצירות ושמות בעלי זכויות יוצרים וזכויות מבצעים בהן;".

למה שלא נוסיף כאן "לרבות בפרסומות"?

תבדקו את העניין. אנחנו מאשרים.

התבקשתי לבדוק, אם כן – למרות שאומרים לי שלא צריך.

הנושא הבא קשור לפיצוי. אנו בעמוד 9 בסעיף (23) . בישיבה הקודמת מסרנו שעמדת משרדי הממשלה השונים היא שאין מקום לתת פיצוי, לא לעיתונות הכתובה, שלא תיכנס לערוץ השלישי, ולא להתאחדות בתי הקולנוע. בהתאם להנחיית הוועדה פנינו בכתב לכל הנוגעים בדבר וקיבלנו שתי תשובות. מטעם "גלובס עיתונות" קיבלנו תשובה שעורך הדין שלהם סבור שיש מקום לפיצוי כזה. לא קיבלנו תשובה מקבוצת שוקן. קיבלנו תשובה מטעם התאחדות בתי הקולנוע שהם סבורים שיש להשאיר את הפיצוי על כנו.

עמוס שוקן היה כאן בישיבה והביע עמדה שצריך להמשיך לפצות, כך נדמה לי.

דעתי היא שאנחנו כן צריכים להמשיך לפצות את העיתונים שאינם במסגרת הזו של השידורים. מדובר על עיתונים יומיים בלבד.

האם זה לא אנכרוניסטי היום?

אנחנו מדברים על עיתונים שהבעלים שלהם אינם שותפים בערוץ 2 או בערוץ השלישי.

מה היה הרציונל של הפיצוי? אמרו שתהיה בעיה של פרסום וזה יפגע בעיתונים באופן כלכלי. בינתיים הסלקציה הטבעית פעלה את פעולתה. נשארו מעט עיתונים יומיים. אף אחד מהם לא תלוי בקטע הזה, ונראה לי שממש לא ממן העניין לפצות.

חד וחלק.

הפיצוי לעיתונים היה בגין "אובדן הכנסות מושגי".

בכמה כסף היה מדובר?

קודם כל, זה מומן מיתרת תמלוגים שהערוץ ה- 2 היה זכאי לה, אז בכל מקרה, צריך לשנות את זה. דבר שני – הסמיכו את מועצת הרשות לקבוע את סכום המענק. היא קבעה, מידי פעם, לפי יתרה תקציבית שהיא חזתה שתהיה לה.

מה סדרי הגודל?

יש שתי נקודות שצריך לזכור, בעניין הזה. קודם כל – העיתונים, לא רק שלא הוכיחו נזק בתקופה הזו, רובם הגדול גם שיפר את הפעילות שלו. מדובר על כלל העיתונים, לא רק "ידיעות אחרונות".

נקודה שנייה שקשורה לעניין – צריך לזכור שהסעיף הזה נחקק לפני 10 שנים בערך. היום יש אינטרנט ופרסום באינטרנט. זה סעיף מעט אנכרוניסטי.

אני עדיין לא הבנתי מה היה הקריטריון, ומה קנה המידה.

החוק חילק את הסמכויות ל- 2: הסכום הכולל של הפיצוי נקבע על ידי מועצת הרשות. למועצת הרשות לא היו קריטריונים לאמוד את הנזק, והיה סכום שנבע איכשהו מהתקציב. אחר כך מינו פוסק, שופטת בדימוס, כדי שהיא תחלק את הסכום הזה, שנקבע, בין אלה שתבעו. היא ניסתה לאמוד את הנזק, והסתבכה עם זה בצורה לא רגילה. היא השקיעה בזה מאות שעות. הגישו לה מאזנים וחשבונות, ופירוט של איזה פרסומות צריכים לקחת בחשבון ואיזה לא, מודעות שונות וכן הלאה. היא בעצמה אמרה שהנושא הזה הוא אנכרוניסטי, כבר בפסיקה שלה. היא אמרה שהחששות שליוו את הקמת הערוץ ה- 2 היו שנפגע בנשמת אפה של הדמוקרטיה בעיתונות היומית, פחדו מזה, ולכן הכניסו את סעיף הפיצוי. בתי הקולנוע נכנסו לעניין רק במחשבה שנייה ושלישית, תוך כדי דיוני הכנסת. אותה שופטת קבעה איזשהו סרגל, ואת אותו סכום שהיה, 10 מיליון שקלים, היא חילקה בהתאם. העיתונים שתבעו היו "הארץ" וה "צופה" ואחר כך, באיחור, הוגשה תביעה של "נובוסטי", והם קיבלו בשנה השלישית. יש עדיין תיק בבית המשפט העליון בעניין הזה.

אנחנו מבססים את ההנחה שהעניין הוא אנכרוניסטי על בסיס מה שהתרחש עד כאן. דהיינו, היה צפי של כלכלנים דאז, שצפה שהזכיינים לא ירוויחו בשנים הראשונות ושהעיתונות תקבל מכה די קשה. התברר, בפועל, שהחל מהשנה השנייה הזכיינים הרוויחו יפה מאד, ושהעיתונים לא נפגעו. על הבסיס הזה אנחנו מניחים היום שהעניין אנכרוניסטי, ואין צורך לתמוך בעיתונים. אבל, אולי בכל זאת השתנתה המפה?

סליחה, העיתונים כן נפגעו. בתקופה הזו נסגר העיתון "דבר", נסגר "על המשמר", ונסגר עיתון "חדשות" – ואני לא נכנס לסיבות. קשה לדעת מה גרם לסגירה.

אבל סך היקף הפרסום בעיתונות הכתובה גדל מאז.

השאלה באיזה מחיר.

אי אפשר להחיל את מה שהיה בעבר על העתיד, לפחות לא בביטחון שבו הטענות נשמעות כאן, כי בכל זאת, מתווסף עוד ערוץ נוסף, ועוד ערוצים ייעודיים. זה המון גורמים נוספים. עוגת הפרסומת ודאי תגדל, אבל יש כאן לפחות פוטנציאל של סכנה לעיתונים, ואת הפוטנציאל הזה חייבים להביא בחשבון. לכן, גם אם זה לא במסגרת האינטרס של הרשות השנייה, אולי, כי היא ודאי תרצה את הכסף לשימושים שלה – צריך לדאוג לעיתונים.

העולם השתנה לחלוטין. העולם היום הוא אחר, ונראה לי לא רק אנכרוניסטי, אלא גם פרה -היסטורי לחלק פיצויים. יבואו בעלי שטחי פרסום בשלטי חוץ ויטענו שגם הם נפגעים. זה אין סופי. יש כאן פריצה טוטלית בגלל שינויים שחלו בעולם, כולל אצלנו. אני לא חושבת שהעיתונים "על המשמר, ו "חדשות" נסגרו בגלל ערוץ 2. אני חושבת שמתן פיצוי לעיתונים יהיה אינסופי. יש לפחות 10 עיתונים יומיים, כולל העיתונים ברוסית, העיתונים החרדיים, ה – Jerusalem Post. זה אין סופי כמעט. זה ממש נראה לי אנכרוניסטי לעשות את זה. אני מציעה לבטל את הפיצוי.

מתארים כאן מצב שהיה לא הגיוני. עדיין, השאלה היא באיזה סכום מדובר.

אני בדעת מיעוט כאן. אני מסכים לחלוטין בעניין בתי הקולנוע. אם יש פה רוב להפסקת הפיצוי, סדרי הגודל לא מעניינים. מוסכם על כולנו שהעיתונות החופשית, העיתונות הכתובה – אני חושש שהיא תהפוך להיות אנכרוניסטית. אני רוצה לומר דברים לגבי עיתון "הארץ". נדמה שהוא נדפק כאן כמה פעמים: קודם כל, מפני שהוא לא שותף במה שיש היום ל "ידיעות אחרונות" ו "מעריב". מספר קוראי "הארץ" הוא הרבה יותר קטן מאשר קוראי "ידיעות אחרונות" ו "מעריב" בסדרי גודל. היום מאפשרים להרבה גופים שהפרסום חסום להם בערוץ 2 לפרסם בעיתון. אם יהיו ערוצים ייעודיים וערוץ שלישי, גם הערוץ ה- 2 יוריד את מחיר הפרסומות שלו, כתוצאה מכך שהם יהיו באוויר. אני מניח שיהיה גם פרסום בערוץ 33. יש היום פרסום ברדיו בהרבה יותר תחנות – אזוריות, גל"צ. בסיטואציה הזו אני חושש מתהליך כרסום בעיתונות. דווקא העיתונים המפלגתיים לא חיים מפרסום, מעצם הגדרתם, אך "הארץ" וגם העיתונים בשפה הרוסית, כמו גם ה – Jerusalem Post, הם פשוט ייפגעו. זו התחושה שלי. אני רוצה שנעביר גם מסר ערכי. המסר הערכי הוא שאנחנו רוצים לשמור על העיתונות. לכן, אם מלכתחילה הוחלט לשמור על העניין הזה, זה לא בא מכספי הזכיינים. הרי האוצר לא מציע להקטין את התמלוגים כתוצאה מזה, זה בסופו של דבר בא מכספי התמלוגים שמועברים לרשות השנייה. אני הייתי מציע להמשיך את הפיצוי לעיתונים. אני לא רוצה להיות אחראי ולו במשהו קטן לכך שעיתון "הארץ" ייסגר חס וחלילה, בעוד שלוש או חמש שנים.

אני בעד, בכפוף לשאלה באיזה סכום מדובר.

המשמעות של הפיצוי הזה הוא בעצם לתקצב את העיתונים האלה. תבינו שהכסף הזה הוא כסף, שעל פי כללי החוק האלה, מיועד לאוצר המדינה. זו עסקה סיבובית בכסף הזה, זה במקום לכתוב בתקציב שמסבסדים את העיתונים. זו המשמעות האמיתית של זה.

אני מבקש לקבל פירוט בישיבה הבאה – כמה הרשות השנייה שילמה.

אבל מה שהיא שילמה זה מאד מקרי.

אבל אני רוצה שנדע את העובדות. אני רוצה לקבל את הפירוט הטכני – מה שולם, ולמי.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:00