פרוטוקולים/כספים/1356

2
ועדת הכספים
8.2.2000

פרוטוקולים/כספים/1356
ירושלים, י"א באלול, תש"ס
11 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 94
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, ב' באדר א' התש"ס (8 בפברואר 2000), שעה 10:00

חברי הוועדה: אלי גולדשמידט – היו"ר
מוחמד ברכה
משה גפני
אבשלום וילן
עופר חוגי
אמנון כהן
ישראל כץ
לימור לבנת
יעקב ליצמן
נחום לנגנטל
רחמים מלול
מאיר פרוש
יוסף פריצקי
ויצמן שירי
שלום שמחון

מ"מ: סופה לנדבר
צבי הנדל
רענן כהן
מיכאל נודלמן
גנדי ריגר

אורי פורת - המנכ"ל, רשות השידור
מוטי לוי - סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור
אלון אלרועי - יו"ר ועדת הכספים, רשות השידור
חנה מיצקביץ - היועצת המשפטית, רשות השידור
יאיר שטרן - מנהל הטלוויזיה, רשות השידור
אמנון נדב - מנהל הרדיו, רשות השידור
יוסף בר-אל - מנהל ערוץ 3, רשות השידור
אבי כץ - מנהל אגף הגבייה, רשות השידור
יעלה גרנות - חברת ועדת הכספים, רשות השידור
אורן הלמן - עוזר היו"ר, רשות השידור
אלינור בלקין-מיכאלי - עוזר מנכ"ל, רשות השידור
מודי בן-צבי - מנהל מחלקת תקציבים ורכש, רשות השידור
עמרם עמר - סמנכ"ל כוח אדם ומינהל, רשות השידור
עו"ד ניר גרסון - רשות השידור
אמיר לוי - אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד גבריאל מאיר - משרד התקשורת
דורון צברי - פורום היוצרים הדוקומנטריים
אבי מוגרבי - פורום היוצרים הדוקומנטריים



פרופסור חיים בראשית - פורום היוצרים הדוקומנטריים
עמליה מרגרטון - פורום היוצרים הדוקומנטריים
אבנר פיינגלרנט - פורום היוצרים הדוקומנטריים
אורנה לוי - פורום היוצרים הדוקומנטריים
ישראל מידד - זכות הציבור לדעת

איוור קרשנר

סמדר אלחנני

סיגל גורדון

תקציב רשות השידור ותקציב ערוץ 3 לשנת 2000.



תקציב רשות השידור ותקציב ערוץ 3 לשנת ‏2000

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, אני כבר אומר, לפי הערכת המצב, אנחנו לא נסיים את הדיון היום, כבר קבעתי לשבוע הבא ישיבה נוספת. הכוונה היא לסיים אבל כנראה שהדיון יהיה לא קצר.

ראשית, אני רוצה לברך את מנכ"ל רשות השידור, זאת הפעם הראשונה שהוא נמצא כאן מאז שאני יושב ראש הוועדה. אני מבקש מהמנכ"ל להציג את התקציב שאושר בממשלה. אנחנו צריכים לאשר את תקציב רשות השידור, כמו כן גם את אגרת רשות השידור, ותקציב ערוץ 33.

אדוני היושב ראש, ועדה נכבדה, לפני שנציג לפניכם את תקציב רשות השידור לשנת 2000, אני רוצה להקדים ולומר, שרשות השידור היא נכס ציבורי חשוב ממדרגה ראשונה, שבעשר השנים האחרונות היא מתמודדת עם תחנות רדיו וטלוויזיה פרטיות בתנאי תחרות בלתי אפשריים. בגלל התחרות שהחלה לפני כעשר שנים, כל המחירים של כמעט כל הנושאים שקשורים בשידור התייקרו עשרות מונים כאשר האגרה של הרשות, אגרת השידורים, לא רק שהיא לא התאימה את עצמה להתייקרויות שבשוק התקשורת, האגרה הזאת במקום שתעלה היא יורדת מדי שנה. יש כאן יחס הפוך לצרכים האמיתיים של רשות השידור, שנגזר עליה, בצדק, וטוב שנגזר עליה, להתמודד עם כלי תקשורת פרטיים. אבל אף אחד מעולם לא נתן את הדעת להעמיד לרשות רשות השידור את האמצעים לעמוד בתחרות הזאת. ציפיות יש לכולם כאילו שרשות השידור הייתה ה-B.B.C. רוצים מאתנו להיות B.B.C גם אנחנו רוצים מאוד להיות B.B.C, אבל אני רוצה להזכיר לכם, שתקציב ה-B.B.C קרוב לשני מיליארד לירות סטרלינג, כאשר הם גובים אגרה הרבה יותר יקרה משלנו, מ-20 מיליון בתי אב, אנחנו גובים אגרה מ-850 אלף בתי אב.

איזה אחוז זה?

מפוטנציאל המשלמים זה בסביבות 70%-80%, תלוי על איזה מגזרים מדברים.

יש מגזרים שמשלמים פחות.

יש מיליון וחצי בתי אב, מחוברים מיליון בתי אב, ויש פוטנציאל של עוד 400 אלף בתי אב שלא מחוברים לטלוויזיה. בסך הכל, היקף השוק הוא 1.5 מיליון בתי אב.

דיברתם על 880 אלף בתי אב.

אבל הפוטנציאל הוא הרבה יותר קטן כי יש רשימה ארוכה של פטורים, כל מעוטי ההכנסה והאוכלוסיות החלשות.

מתוך מיליון וחצי בתי אב, מינוס הפטורים, מהו ה-100% של מי שצריך לשלם אגרה ברשות השידור, וכמה מתוכם משלמים בפועל?

משלמים בפועל בסביבות קרוב ל-80% מפוטנציאל המשלמים. סדר גודל של מיליון ומאה אלף בתי אב צריכים לשלם את האגרה, חלקם צריכים לשלם חצי אגרה, מתוכם כ-889 אלף בתי אב משלמים את האגרה.

יש 400 אלף בתי אב בישראל שלא מחוברים לשום דבר?

אני מבקש לאפשר למנכ"ל להמשיך בסקירתו, לאחר מכן נדון בשאלותיכם, כולל נושא האגרה.

מצאתי לנכון לפתוח בנתון שמסרתי לכם כדי שיהיו לנו אמות מידה ונדע על מה אנחנו מדברים. שידור ציבורי – כן, תחרות שידור פרטי – בהחלט כן, אבל מי שמעונין בכן הזה חייב גם להיות מעוניין שהערוץ הציבורי או השידור הציבורי יעמוד על רגליים כלכליות איתנות.

יש ציפיות, יש דרישות, גם לי יש הרבה ציפיות והרבה דרישות, בסך הכל, מה שצריך זה לעשות כל מאמץ אפשרי על מנת לחזק את השידור הציבורי, על מנת לקדם אותו ועל מנת לאפשר לו לעמוד בכבוד בתחרות מאוד קשה. יזמים פרטיים אינם חוסכים כסף ואינם חוסכים מאמץ כדי להתמודד עם השידור הציבורי.

התחרות הזאת היא תחרות בריאה וצריך לעודד אותה, אבל קשה לבוא אלינו בטענות מכיוון שלא נותנים בידינו את הכלים ואת האמצעים כדי לנסות להתמודד בתנאי תחרות הוגנים, פחות או יותר שווים. תחרות שהיא אינה בתנאים שווים היא איננה תחרות.

מה זה תנאים שווים?

אם אנחנו מדברים על טלוויזיה, טלוויזיה טובה היא פונקציה של כסף, הרבה כסף, תעשייה מאוד יקרה, זו פונקציה של כשרונות, מה שקרוי בשפת התקשורת: כוכבים. זו טלוויזיה טובה. יכול להיות לה הרבה כסף בלי כשרונות, היא לא תעשה עם הכסף שום דבר, יכולים להיות הרבה כשרונות בלי כסף, גם אז לא עשית שום דבר.

מה זאת אומרת לא נותנים לכם כלים ותנאים שוויוניים? אתה מוכן להסביר ברמה המעשית, הפרטנית?

אני מבקש לאפשר למנכ"ל את הדברים על פי תפיסתו, הוא יסיים, יוותרו שאלות או ביקורות, הן תוצגנה בצורה מסודרת.

אני בטוח שיש הרבה שאלות, אני גם בטוח שיש לא מעט ביקורת, חלק מהביקורת אף מוצדקת, אני יכול להוסיף גם ביקורת משלי, חלק מהביקורת לא מוצדקת מפני שהיא בדרך כלל מבוססת על דברים שנמסרו בעיתונים, דברים לא מבוססים, אנחנו כאן כדי להשיב על שאלותיכם ונעשה זאת בחפץ לב. אנחנו ניתן לכם תמונה מלאה, אובייקטיבית עד כמה שאפשר.

כדי להשלים את מה שהתחלתי, ההבדל בינינו לבין מדינות שאנחנו חברים אתם בחוק השידור האירופאי, כידוע ה-E.B.U, אנחנו נמצאים בתחתית הטבלה של גובה האגרה. בספר התקציב שמונח לפניכם, בעמוד 69, לשם דוגמה, אנחנו לעומת המקובל באירופה: דנמרק – מספר בתי האב שמשלמים אצלם אגרה הוא בערך פי שניים מאשר אצלנו - - -

איזה אחוז מתוך האוכלוסייה? זה לא אומר לנו כלום, במספרים אנחנו מבינים רק שזה באופן יחסי.

יכול להיות שהמשפחות שם יותר קטנות ולכן יש שם יותר בתי אב.

הנקודות העיקריות מצוינות בתקציב שמונח לפניכם, תוך בקשה שלנו לאשרו לאחר שהוא כבר אושר בכל המוסדות הרלוונטיים, לאחר שאושר בממשלה, וצלבו אותנו רבות עד שהגענו לכאן.

תקציב 2000 הוא פועל יוצא של הכנסות רשות השידור שמבוססות בעיקר על צפי הכנסות כמו האגרה. ברשות השידור כ-60% מההכנסות הן כספי האגרה. התקציב שמונח לפניכם מסתכם ב-749.6 מיליון שקל, בהשוואה לשנה שעברה, התקציב היה 736 מיליון שקל. אנחנו מדברים על ירידה ריאלית של 2.5% בתקציב של השנה לעומת תקציב השנה הבאה, אני הייתי רוצה שהגידול בתקציב יהיה בסדר גודל אחר, הפיחות בתקציב לא מבשר לנו הרבה טובות בשנה הקרובה.

זאת הפעם הראשונה שאנחנו מציגים תקציב שיש בו אלמנט של צמצום הוצאות. כאשר מדובר בצמצום הוצאות כמובן שמדובר קודם כל בצמצום בסעיף השכר, דבר שמעולם לא היה ברשות השידור, זאת הפעם הראשונה בתולדותיה שההנהלה מגישה לאישור הצעת תקציב של צמצום הוצאות בשכר, צמצום כוח אדם מובנה.

אדוני המנכ"ל, קראנו בחוברת שאתם מצמצמים קרוב ל-190 עובדים, הכנתם תוכנית מעשית לזה או שזאת רק הצהרת כוונות?

עד עכשיו גם לא הייתה הצהרת כוונות, כל ההנהלות עד היום תמיד התחייבו להתייעל ולהוציא ממעגל מקבלי השכר עובדים שאין להם מה לעשות שם, והרי האבטלה הסמויה ברשות השידור הפכה להיות מזמן אבטלה גלויה. שום דבר לא חדש וכל המחלות שם הן מחלות כרוניות שבעצם הרשות נולדה איתן, אבל זו הפעם הראשונה שההנהלה מנסה להתמודד עם הבעיה הזאת ברצינות והדרך היחידה להתמודד עם הבעיה הזאת ברצינות היא דרך התקציב. מעולם לא נעשה דבר כזה, היו הבטחות אבל הן אף פעם לא קוימו, וזאת גם הייתה הסיבה, שלפני שלוש שנים הממשלה החליטה להעניש את רשות השידור על כך שלא עמדה בהתחייבויות שלה, לא רק שהיא לא צמצמה את כוח האדם של הרשות כמו שהיא הבטיחה, היא הגדילה את כוח האדם, ולכן במקדם התייעלות שבכל רשות – על כל אגרה משלמים 2%, ברשות השידור משלמים 5%. כלומר, הוסיפו לנו עוד 3% מקדם התייעלות כדי שהרשות תתייעל, אם היא רוצה ואם היא לא רוצה.

דנו בהוצאת אנשים לפנסיה?

בין השאר.

פנסיה תקציבית?

בוודאי, חלק תקציבית, חלק פנסיה צוברת.

אני חוזר ואומר, הפעם הממשלה לא הטילה עלינו שום דבר, אפילו הורידה 1% מתוך 3% שהוטלו עלינו רק מפני שאנחנו הצגנו תקציב של צמצום כוח אדם מובנה בתוכו ואנחנו גם מתכוון לבצע את מה שמובטח בתקציב, אנחנו ערוכים לכך. כמובן שלא נוכל לעשות הכל לגמרי לבדנו, יש דברים שבלי סיוע של האוצר הביצוע הוא בלתי אפשרי, כמו למשל לקחת עובדים ותיקים שעובדים ברשות השידור 30 שנה ומעלה, שבשבילם זה מפעל חיים, ולזרוק אותם לרחוב עם משכורת של 2,500 שקל שזה 70% מהפנסיה הניתנת להם. כל זמן שאני המנכ"ל, דבר כזה לא יקום ולא יהיה. לא אתן ידי להשלכת אנשים לרחוב בתנאים משפילים. העובדים לא אשמים בכך, שבמשך כל השנים, אף ממשלה לא הייתה מוכנה לקחת בחשבון את העובדה ששכר היסוד של עובדי רשות השידור הוא מגוחך ולפעמים אפילו משפיל. אני לא צריך לספר לכם, שלצורך פנסיה אנחנו מחשבים 70% משכר היסוד, בלי השעות הנוספות, בלי הכוננויות, בלי המשמרות, בלי כל אותן התוספות שבלעדיהן אין עבודה.

יש פה עיוות חמור ביותר, אפשר להאשים בעיוות הזה את כל הממשלות שלא ניסו אפילו להתמודד עם הצורך לתקן אותו. מה עושים עכשיו? רוצים שרשות השידור תשלח הביתה עובדים ותיקים בסכומים שלא עומדים לרשותה בתקציב השוטף. מה המשמעות לכך? במקום להפיק, לשלם פיצויים לעובדים. אם אני אשלם פיצויים לעובדים, באיזה כסף אני אעשה הפקות? אף אחד לא חושב על זה, זה לא מעניין אף אחד, אבל דרישות יש מכל הכיוונים.

אני אומר, שרשות השידור, במאמץ להעביר כמה שיותר כסף מתקציב השכר לתקציב הפעולות, היא תמלא את חלקה, אבל יש סעיפים במהלך הזה שמבלי סיוע אמיתי של האוצר, בלי סיוע אמיתי שלכם, הדברים יישארו בגדר דיבורים.


אני רוצה להבהיר מפורשות, אני לא אחתום על מכתב פיטורין לעובד שצריך ללכת הביתה אחרי 30 שנות עבודה עם 2,500 או 3,000 שקל. אני לא אחתום על כך. איך להשיג את הפנסיה הראויה לאדם כזה, אתם צריכים לעזור לי לעזור לפתרון הבעיה. יש בעיה קשה ברשות השידור, כאשר היא קמה, אף אחד לא חשב שהוא יצטרך לצאת לפנסיה, הרשות הייתה צעירה, רעננה, רוב העובדים היו בתחילת דרכם, אף אחד לא חשב אז על פנסיה, יכול להיות שגם הפקידים באוצר היו צעירים יותר ולא ידעו מה זה פנסיה, היום זו בעיה שעומדת במלוא כובד משקלה כאשר אנחנו באים לדון על תקציב רשות השידור.

אני אומר לכם, שהתקציב הזה, שלושת רבעי מיליארד שקל, זה נשמע מספר מדהים, אבל זה כלום.

זה מספר מדהים.

ברשות השידור זה כלום לעומת רשויות שידור אחרות. אתם לא יכולים לתאר לכם כמה התעשייה הזאת יקרה.

הבעיה ידועה והיא המספר האדיר של העובדים. התקציב הוא לא הבעיה, הבעיה היא עם המספר הגדול של העובדים שהוא בלי שום פרופורציה למה שבאמת צריך.

דיברתי על הבעיה, שרשות השידור לא תוכל לעולם לפתור את הבעיה לבדה.

אתה לא מגיש תוכנית, איך אתה רוצה עזרה?

הבעיה הזאת לא נולדה היום, יש לנו תוכנית ואפילו תוכנית טובה כיצד לפתור את הבעיה הזאת.

את זה אנחנו שומעים במשך כמה שנים.

לפני ארבע שנים הוסכם בין רשות השידור לבין משרד האוצר לשכור את שירותיו של מומחה בעניין, מי שהיה פעם הממונה על השכר באוצר, שלום גרניט. שלום גרניט ישב אתנו, הוא ישב עם ועדי העובדים, ישב עם נציגי האוצר, והגענו לתוכנית שמקובלת על רשות השידור, איך להוציא מתוך כוח האדם ברשות השידור אלמנטים שאינם תורמים לשידור, בצורה מכובדת, מבלי לפגוע ביכולתה של רשות השידור לתפקד. כלומר, התוכנית איך לעשות את זה היא קיימת, התוכנית הזאת מקובלת על רשות השידור, יש לה רק חסרון אחד, היא איננה מקובלת על משרד האוצר וזה חבל מאוד.

אם אתה בא אלינו עם אתגר, אל תשים בפנינו את המפוטר עם 2,500 שקל, אלא שים לנו תוכנית שאומרת, אם אני מבצע את התוכנית הזאת, יש לי יצירה מקורית, יש מצבת עובדים טובה, עכשיו זה עולה כך וכך, אז אנחנו נצטרך להתמודד עם הדילמה.

אם אני רוצה להעביר 30% מתקציב השכר לתקציב ההפקות כדי לחזק את כל התעשייה הזאת, אני צריך לפטר 200 עובדים. כל שקל שאני יכול להציל משכר מיותר, אני מתכוון להעביר אותו לתקציב הפקות ולא לשום מטרה אחרת, אבל את זה לא נוכל לעשות לבד, יש את משרד האוצר, אם אתם תעזרו לנו, תבוא עליכם הברכה, אני מבקש שתעזרו לנו בעניין הזה.

ההכנסות שלנו מקורם בתשלומי אגרה לטלוויזיה – כ-60%, אגרת רשות השידור לרישוי רכב - 23% מההכנסות, 16% הכנסות מסך הפרסומות ברדיו, תשדירי השירות ותשדירי החסות.

הירידה הריאלית בתקציב לשנת 2000 לא תאפשר לנו לעמוד באותה רמה של פעילות שהייתה לנו בשנה החולפת, ב-1999. כדי לעמוד ולשמור על אותה רמה של פעילות נצטרך עוד 22 מיליון שקל, שאין לנו אותו משום מקור הכנסה, כדי להשיג את הסכום הזה נצטרך להשיג אותו מתקציב השכר.

ההוצאות של עובדי מינהל ומשק עולות כאן מעבר לכל פרופורציה, הוצאות של עובדי הנהלה גם עולות מעבר לכל פרופורציה. אם ב-1999: עובדי ההנהלה היה 2 מיליון שקל ועכשיו יש עליה של 3,714 מיליון שקל, ואם ב-1999 הוצאות מינהל וארגון המשק היה 2,993 מיליון שקלים ועכשיו זה 4,414 מיליון שקלים, זה בלי פרופורציה לשום דבר, מוציאים יותר על הנהלה, על מינהל ועל מוניות ולא על מה שצריך באמת להוציא, על הפקות ודברים מהסוג הזה.

קשה לי לעמוד מול הלהט הזה של חברת הכנסת לבנת, אני יכול להבין את הכעס שלה.

אני לא מבינה על איזה כעס אתה מדבר, אין לי שום כעס, אני שואלת שאלות שאני מצפה לקבל עליהן תשובות. אני מתנצלת שאני קוראת את החוברת.

רבותיי חברי הכנסת, כבר אמרתי שברשות השידור יש יותר חולאים ממה שאתם חושבים, אבל הם לא נוצרו אתמול, הם לא נוצרו השנה והם גם לא נוצרו בשנה שעברה, הם קיימים ברשות השידור שנים רבות, ההנהלה הזאת מנסה לרפא מה שהיא יכולה לרפא, מנסה להשיג סיוע ממקורות אחרים באותם המקרים שבהם היא לא יכולה לרפא.

יש בעיה קשה מאוד עם נושא השכר ברשות השידור שהוא פועל יוצא מהסכמי שכר, הסכמי עבודה, שביניהם ובין המציאות אין שום דמיון. מה ששייך לאבטלה הסמויה-גלויה כבר אמרתי.

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שהמצב ברשות השידור אידיאלי, הוא רחוק מאוד מזה, אני לא אומר שהתקציב הזה הוא תקציב מעולה, זה רחוק מאוד מכך, הייתי רוצה מצב אחר עם תקציב אחר, אבל זאת הפעם הראשונה בתולדות רשות השידור שיש בה הנהלה שמגישה לכם תקציב שיש בו יסודות של התחלת תוכנית הבראה. אני אומר לכם את זה במלוא האחריות, אף פעם לא הייתי שלם עם תקציב שהוגש על ידי הנהלת רשות השידור כמו הפעם, זאת התחלה. מי שחושב שאפשר לרפא ברגע את כל המחלות שהצטברו ברשות השידור או בעצם נולדו אתה, יסלח לי מאוד, אין לו מושג על מה הוא מדבר. אפשר לרפא את כל המחלות האלה בשכל טוב, בתהליך איטי, מדוד, מחושב, מבלי לעשות שגיאות ובוודאי מבלי לפגוע באנשים. השיטה של כיסוח במקרה הזה היא פשוט לא תעבוד, כל דבר שייעשה חייב להיעשות מתוך כוונה טובה, מתוך רצון טוב ושיתוף פעולה עם כל הנוגעים בדבר, כל השאר הם דיבורים. בעוונותיי הייתי מנכ"ל רשות השידור, תאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר.

כל מה שאני מבקש מכם זה ביקורת פרודוקטיבית, אנחנו בהחלט מוכנים לשמוע ביקורת כזאת. יש דברים שהנהלת רשות השידור לא יכולה לתקן בעצמה, כמו למשל את חוק רשות השידור. חוק רשות השידור הוא חוק שאבד עליו הכלח, חוק שהיה בלתי רלוונטי כבר באותו יום שבו הוא נולד, הוא נחקק לפני 35 שנה כאשר עדיין לא הייתה טלוויזיה, אבל החוק כבר קיים. אנחנו יודעים מאז ועד היום שהחוק הזה לא מתאים לשום דבר, כל סעיף בחוק הזה הוא לא רלוונטי, החוק הזה הוא פשוט פיליטון לעומת המציאות. החוק לא משקף את המציאות, המציאות יצרה לעצמה חוק משלה ובסופו של דבר אין חוק, לעיתים קרובות אנחנו מגיעים למצב שאיש הישר העקום בעיניו יעשה. כאן זה תלוי דווקא בכם, בחברי בית המחוקקים, קחו את החוק הזה, תנערו ממנו את האבק, תכניסו בו את התיקונים הדרושים כדי שיהיה אפשר לעשות משהו באמת ולא רק לדבר. יש דברים שעל פי החוק אני לא יכול לעשות אותם, הוא כובל את הידיים והרגליים.

כמו מה למשל?

כמו למשל מקורות ההכנסה של רשות השידור. למה בעידן ריבוי הערוצים אנחנו צריכים להתקיים רק ממה שיש לנו פה כמקורות הכנסה?

תוריד את האגרה וקח פרסומות.

אבל לאפשרות הזאת יש גם מחיר, אני לא ממליץ לעשות את זה כי אם לממן את הערוץ הממלכתי בכספי פרסומת הרי אין הבדל בינו לבין הערוצים המסחריים.

אז מה אתה כן רוצה?

יש מדיניות אחת קיצונית של ה-B.B.C, שבשום פנים ואופן לא נוכל לקבל פרסומת.

בשידורי ספורט היית מוכן לקבל פרסומת?

כן. אמרתי שיש דברים שהם פשרה בין המצוי לבין הרצוי. אני לא חושב שרצוי לבטל את האגרה, אפשר לכופף את הערוץ הציבורי לערוץ מסחרי, מה עשית? שום דבר לא עשית. לעומת זאת, בגלל התחרות הקשה, מפני שעם התקציב הזה אנחנו לא יכולים להתמודד מול מתחרים עתירי ממון שמשלמים עשרות מיליונים בשביל זכויות שידור, אנחנו מהכסף הציבורי לא יכולים לשלם סכומים כאלה, כאן צריך לאפשר לנו כללי משחק שווים, אם הם ממנים את הזיכיונות מכספי פרסומת, צריך לאפשר גם לנו לאפשר כספי פרסומת כמו למשל בספורט. מאיפה אני יכול לקחת 20-30 מיליון דולר בשביל לשדר משחק כדורגל? מתשדירי פרסומת.

למה אתה צריך בכלל לשדר משחקי כדורגל?

יש נושאים שבהם אפשר וצריך לאשר לרשות השידור פרסומת כדי שהיא תוכל להתמודד עם הבעיות שלה. למשל, ערוץ 3, הערוץ שמשדר את הכנסת, למה שהוא ימומן מכספי האגרה? הערוץ הזה יכול בהחלט להיות ממומן מכספי פרסומת וזה יקל על רשות השידור במצבה הנוראי, כל זה בא על חשבון הפקה מקורית. אין ספק שהתוכניות מהכנסת הן תוכניות מרתקות ועתירות רייטינג, אבל זה עולה לנו הרבה כסף. למרות התקציב הקטן יותר השנה, אנחנו נמשיך לשדר שידורים מלאים גם בערוץ 3, בעברית ובשפות נוספות וזה מעבר להעברת השידורים הישירים מהכנסת.

למרות התקציב המוקטן, בשנה הקרובה אנחנו ערוכים גם לשידורים בינלאומיים רחבי היקף, כמו אליפות אירופה בכדורגל והאולימפיאדה בסידני, שני אירועים בעלי עניין עולמי שנסקר אותם במלואם.

על פי דרישת ועדת הכספים של רשות השידור, הוועד המנהל החליט על הקמת רשת דת ומסורת ב"קול ישראל", בתקציב 2000 שמונח לפניכם הוקצב סכום של 5 מיליון שקל למטרה הזאת.

איפה אפשר לראות זאת?

אתה יכול לראות את זה בעמוד 50 בספר התקציב של הרשות.

רבותיי חברי הכנסת, כפי שכבר ציינתי, רשות השידור היא הגוף המבוקר ביותר במדינת ישראל, אין מי שלא מבקר אותה, חלק בצדק, חלק שלא בצדק, אבל לנו יש גופים ציבוריים פנימיים שלנו, הוועד המנהל, המליאה, ועדות המליאה, יש את ועדת החינוך של הכנסת שרואה את עצמה פטרונית של השידור הציבורי, יש את ועדת הכספים של הכנסת, הממשלה, האוצר, התקשורת, וגם מבקר המדינה מבקר את הרשות, כך שביקורת יש לנו מספיק, תאמינו לנו שאנחנו שבעים מביקורת, ביקורת שלכם תבוא עליהם הברכה.

גם הציבור שלא רואה אתכם בדרך כלל גם מבקר.

אפשר לראות את מאזן הבוחן שלכם?

אולי תתייחס במילה או שתיים על עבודת הביקורת של מר ורדי, איך זה ישפיע על התקציב?

הוא לא ישפיע.

כלומר, אתם לא מתכוונים ליישם שום דבר מתוך הדוח.

רבותיי חברי ועדת הכספים, צריך לדאוג שלא לשפוך את המים המלוכלכים יחד עם התינוק, התינוק הוא השידור הציבורי. השידור הציבורי נמצא בתחרות קשה מאוד עם גורמי שידור פרטיים, צריך לחזק אותו והדרך לחזק אותו היא הדרך הכספית, בלי כסף אין שידור, בלי כסף אין הפקה מקורית, בלי כסף אולי לא צריך את רשות השידור. מי שהשידור הציבורי יקר לו, מי שחושב שרשות השידור היא נכס שאסור לוותר עליה, הוא צריך לעזור להנהלת רשות השידור לשפר את מקורות ההכנסה שלה כדי שהיא תוכל להתמודד עם התחרות הזאת.

לכן אני בא אליכם בבקשה, תעזרו לשידור הציבורי לעמוד בתחרות בכבוד, אין תחליף לשידור הציבורי. לרוע המזל, השידור הזה לא בריא, אני לא מנסה לטייח שום דבר, דווקא מפני שהשידור הציבורי כל כך חשוב, דווקא משום כך צריך לעשות הכל כדי להבריא אותו. אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אבל בלי סיוע שלכם זה לא ייעשה. תודה רבה.

אני מבקש מנציג האוצר לומר כמה מילים להשלמה.

עלו כאן כמה נקודות, אחת מהן הייתה לגבי כוח אדם, התוכנית שרשות השידור מציגה להפחתה של 200 עובדים נדונה אצל הממונה על השכר באוצר, עדיין אין תוכנית מאושרת, מה שלנו היה חשוב לוודא בתקציב, שרשות השידור לפחות משריינת את אותן עלויות פרישה כדי שהיה והרשות תצליח להפריש עובדים, שהנושא יהיה מכוסה תקציבית ולא יהיה מצב שהפעולה הזאת לא תהיה מתוקצבת, לצורך כך יש 16 מיליון שקל בתקציב.

איפה זה מופיע?

זה מופיע ברזרבות.

נקודה שנייה, לגבי תוכנית גרניט שדיבר עליה מנכ"ל רשות השידור, מוכרת לנו תוכנית כזאת, היא התחילה להידון במשרד האוצר, אחד הדברים שאמרנו לרשות כדי להתחיל לדון ולהתקדם זה בעצם לראות מה הנכונות של הרשות ומה היא מוכנה לתת. העלות של התוכנית הזאת מוערכת ב-400 מיליון שקל וזה לא סכום קטן. באנו לרשות ואמרנו להם, תראו לנו איזה פעולות אתם מוכנים לעשות ואיזה תקציב אתם מוכנים לשריין בשביל ליישם את התוכנית הזאת או לפחות את חלקה? אבל הרשות מבקשת את כל התמיכה מצד משרד האוצר. זה מאוד נוח, אבל אני חושב שעד היום לא ראינו צעד ממשי מצד הרשות להתקדם בכיוון תוכנית גרניט.

נקודה שלישית קשורה למימון רשות השידור. האגרה בשנת 1999 הייתה 533 שקלים, השנה היא יורדת ל-525 שקלים לאחר שהוחל עליה מקדמים כמו שחלו על מקדמי תקציב המדינה, בניכוי מקדם התייעלות של 3%.

נושא של שילוב פרסומות בתמורה להורדת אגרה, זה רעיון שרץ באוויר, אפשר לבחון אותו, הצענו לרשות לבחון אותו, אני עוד לא יודע מה עמדת הממשלה בעניין אבל זה רעיון בהחלט חיובי, זה נושא שצריך לבדוק אותו יחד עם אפשרויות נוספות אבל כרגע מחכים לדוח ורדי, יכול להיות שהוא יתייחס גם לנושא הזה, בשיחות שקיימנו אתו התייחסנו גם לנושא הזה. זה לא נושא שכרגע הוא בר מימוש, זה נושא שהוא בהחלט שווה בחינה.

לא יכול להיות שמנהל הרדיו לא יהיה נוכח בדיון היום, לי למשל יש הרבה שאלות למנהל הרדיו.

אני לא יודע מדוע לא נמצא כאן מנהל הרדיו, מייד נבדוק זאת.

בפתח הדברים אני אומר, שאני בעד שידור ציבורי, אני חושב שהוא חשוב, הוא אלטרנטיבה לשידור מסחרי, אנחנו רואים וגם שומעים מה קורה לשידור מסחרי. חלק גדול מחוק רשות השידור הוא טוב, מי שחוקק את החוק הזה ידע על מה הוא מדבר. מה שקורה בפועל, מי שמממש את החוק במקרים רבים עושה צחוק מהחוק. הסעיף השני של חוק רשות השידור מדבר על שיקוף הוואי החיים בישראל, לעודד ולקדם את היצירה המקורית בעברית. כל הדברים האלה כתובים בחוק כמטרת רשות השידור.

אני רוצה להדגים לכם כאן מה אומר החוק ומה קורה בפועל. אני מדבר על סרטים דוקומנטריים. בתפיסה שלי, לשקף את המציאות זה אומר להציג סרטים דוקומנטריים המציגים צדדים שונים של החברה. בספר התקציב, עמוד 18, מחלקת תעודה, אנחנו רואים שפוליטיקה יש 40 תוכניות. פוליטיקה זה דוקומנטרי? אצל מני 40 תוכניות, זו תוכנית דוקומנטרית? סרט תעודה – 10 סרטים.

בשנת 1999, סך סרטי התעודה ששודרו היו 18 שעות בעברית, 17 שעות אתם הפקתם ורק סרט אחד קניתם ב-70 אלף שקל. 300 סרטים עושים בשנה ואתם קניתם סרט אחד. השידור הציבורי איבד את הדרך, קנה סרט אחד בלבד.

נעשו טעויות. אדוני הנכבד, אתה עושה את הטעויות. אני לא רוצה לשפוט אישית אחד אחד, אבל אנחנו קוראים בעיתונים שמנהל התוכניות עושה חלטורה ובתגובתך אתה אומר: פעם ראשונה שאני שומע על כך. פעם ראשונה אתה שומע על זה? אז תתפטר.

דורון, אני מבקש לדבר עקרונית ולא להתייחס לשמות כאלה ואחרים.

מול פישמן כאדם פרטי כבר הפגנתם, כאן, מול השידור הציבורי תשמיע את מה שיש לך.

הצגנו בפניכם את הדוח שלנו, אני מסתכל על השידור הציבורי במדינות אחרות, דיברת על דנמרק, בדנמרק יש 447 שעות דוקומנטריות בשנה, שמונה תוכניות בשבוע.

אנחנו חושבים שהשידור הציבורי הוא חשוב. ישבה ועדת צוקרמן ודנה בשידור הציבורי. היום אנחנו מחכים לדוח ורדי כמו כולם, אבל אני אומר לכם חברי הכנסת, תקציב הוא מדיניות, כאשר הנהלת רשות השידור מבקשת מכם לאשר את התקציב הנוכחי, אני לא מאמין להם כשהם אומרים שהם ישנו את התוכניות.

אנחנו מבקשים שלא לאשר את תקציב רשות השידור עד שיתקבל דוח ורדי ויתקבלו החלטות לגבי רשות השידור.

אנחנו חושבים שהבעיה המרכזית של רשות השידור היא ניהול, יש שם אובדן דרך של מנהלים. רשות השידור לא צריכה להתחרות בערוץ 2, רשות השידור צריכה להציע אלטרנטיבה. הבעיה היא מהות, הבעיה היא תרבות, תכנים, זאת הבעיה שלנו, וכשערוץ 1 מתחרה עם הערוץ השני דרך כלבוטק, הוא מחמיץ.

אני חושב שהבעיה של רשות השידור היא אובדן דרך של ניהול ופוליטיקאים שלא מתמודדים עם הבעיה הזאת. אתם רואים את המצב, אתם קוראים עיתונאים ובכל זאת אתם רוצים לאשר להם את התקציב, הכל בסדר?

מי אמר שאנחנו רוצים לאשר את התקציב?

על מנת לתמצת את דבריי, העלנו על הכתב את הנקודות העיקריות והנחנו אותן בפני חברי הוועדה. ראשית, אני רוצה להדגיש, בכל פעם אנחנו חוזרים על נקודות מרכזיות שהוועדה מפנה את תשומת לב רשות השידור על מנת לתקן בשנה הבאה והדבר לא בא לביצוע.

בתחום הכספי, יש בעיה ניהולית ארגונית. היועצת הכלכלית של הוועדה בתזכירה היא מפנה את תשומת לבכם לדוח מבקרת הפנים של רשות השידור. צירפתי כמה עמודים בעניין בזבוז כסף ומשאבים אדירים.

לסיכום, דרוש שינוי בשיטת הניהול והדיווח הכספי ברשות השידור. לוועדת הכספים של רשות השידור תמיד יש בעיה להגיע לחקר האמת.

בנוסף לדוח ורדי, אני חושב שגם מבקר המדינה צריך לבקר את רשות השידור ולבדוק כיצד הרשות מנהלת את תקציבה.

לפני כשלוש שנים, בשנת 1997, על פי המלצתי, הוועדה אימצה החלטה לבדוק את ביצוע התקציב באופן תקופתי. רק דיון אחד התקיים וחבל מאוד שאתם מסירים מעליכם את התפקיד של פיקוח ובקרה על רשות השידור, הראייה לכך, נפגשים לאחר שנה והכל חוזר על עצמו.

הרשות רוצה לבצע התייעלות על ידי פיטורין ותשלומי פיצויים אך ללא ליווי של הוועדה הזאת ניתקל באותן בעיות גם בשנה הבאה.

אנחנו מציעים להוריד את שיעור האגרה ב-25 שקלים, הדבר בהחלט אפשרי.

יש לחייב את הרשות לתקן את שיטת השכר הקיימת אשר בראש ובראשונה פוגעת בעובדים ובתנאי הפנסיה שלה וכן פוגעת בצורה חמורה בתפקוד ובתפוקה של רשות השידור.

מר אורי פורת, אני מקווה שלא תקבל את הביקורת שלי באופן אישי, אני חושב שאתה קיבלת מפעל חולה במחלה סופנית. אם הדברים ימשיכו להתנהל כמו שהם ולא תהייה התייחסות לדבריי, אני אצביע נגד התקציב, אני לא יכול להצביע בעד התקציב כאשר אין אולפנים בבאר שבע. בעשר השנים האחרונות אתם משלמים 10 מיליון שקל עבור שכירות, האולפנים הללו הם בנין נטוש, זאת שערורייה שאין כדוגמתה. אם משלמים 10 מיליון שקל על שכירות, עשרות אלפי שקלים ארנונה, ובכל זאת המבנה נטוש – זאת שערורייה.

ברשות השידור יש 1,800 עובדים, בנגב יש בקושי כתב אחד. בשבוע שעבר ירד שלג בנגב, פעם ראשונה לאחר 25 שנה ואתם מראים את השלג שיורד בגן סאקר. לא הייתה לכם ניידת שידור בנגב.

היו לנו צילומים של השלג בבאר שבע.

ערוץ 2 הראה את הצילומים כבר באותו בוקר, מתי הערוץ הראשון הראה זאת?

אל תגיד שלא הראנו, הראנו אבל לא בשידור חי.

אתה הראתה את הצילומים בזמן אמיתי?

אני לא אומר בזמן אמיתי אבל הראנו את הצילומים באותו יום, בערב או אחר הצהרים.

באותו יום הייתה דליפה ברמת חובב, יומיים לאחר מכן הייתה תאונה בכביש באר-שבע דימונה, אז שיפסיקו לספר לנו סיפורים, מתוך 1,800 עובדים ברשות השידור יש עובד אחד על 60% משטח מדינת ישראל. רשות השידור גובה אגרה מאזור הנגב כמעט 40 מיליון שקל אך את הנגב היא לא מסקרת. זה מראה על היחס. אם רשות השידור הייתה עסק פרטי ולא עסק ציבורי, כל השערוריות הללו לא היו מתרחשות.



אורי ידידי היקר, תסביר לי בבקשה, למה כשאני צריך להופיע בתוכנית בוקר של רשות השידור אני צריך להתעורר בשעה חמש בבוקר? למה יש אולפן בתל-אביב, למה יש אולפן בחיפה ואין אולפן בנגב? ראשית, אני רוצה התחייבות לאולפן בנגב. בקדנציה הקודמת פיני בדש היה הנציג של הנגב שהעלה את העניין הזה והתחייבתם להקים שם אולפן אך אין שם אולפן. ברגע שיהיה אולפן בנגב אני אוכל להתייחס לתקציב.

תפקיד מחלקת החדשות הוא לשדר בזמן אמיתי ולא לשים ניידת בבית מלון פעם בחצי שנה עם עלות כל כך יקרה. ככה לא עושים תוכנית הבראה.

אזור הנגב רצוף אסונות ובכל זאת אין לכם ניידת שידור, אין לכם כתבים לסקר את האזור. בבאר שבע יש את החברות הכי מתקדמות בעולם בתחום ההיי-טק, יש את אוניברסיטת בן-גוריון, את רמת חובב, בית חולים, 35% מהעולים החדשים נמצאים בבאר-שבע, 65 אלף עולים חדשים בבאר שבע, הבעיות קשות מאוד אבל לא נוח להתמודד עם הבעיות.

אני אומר כן לתוכנית הבראה, אבל כאשר מתכוונים לפטר 200 עובדים, שלא יקרה מה שקרה בהסתדרות, שפיטרו את מגישת התה והביאו במקומה קרובי משפחה ושילמו להם משכורות של 20 אלף שקל.

לא אוכל להצביע בעד התקציב מבלי לקבל תשובות הולמות. יש לי ביקורת רבה על העניין. אתה אומר: אני רוצה שהאוצר יכניס את היד לכיס כדי לדאוג לתוכנית ההבראה. אני רוצה לומר לך, לפני שבוע הייתי באולפנים שלכם, אתם יושבים על שטח האדמה היקר ביותר במדינת ישראל ואין לכך שום סיבה.

אדוני המנכ"ל, תעזוב רייטינג, אני חושב שרשות השידור הממלכתית בישראל לא צריכה להתחשב בשיקולי רייטינג, בשביל זה יש את ערוץ 2, יש את הכבלים, יש את הלווין, אתם מקבלים תקציב מהמדינה כדי להביא תוכני איכות. עם יד על הלב תאמר לי, האם אתם מביאים תוכניות איכות? אתם לא מביאים תוכניות איכות, ולא אכפת לי אם בתוכנית הזאת יצפו עשרה איש, 50 איש, 100 איש או אלף איש, אני מצפה מרשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל שתביא תוכניות איכותיות.

עם כל האהבה שיש לי למני פאר, הוא ידיד אישי שלי, אבל התוכנית שלו לא צריכה להיות אצלכם, מה פתאום צריכה להיות אצלכם תוכנית כזאת? אני גם לא מבין למה צריכה להיות אצלכם תוכנית כמו "שישי בטברנה", אתה מוכרח להחליט לאן אתה הולך. התקציב הזה הוא ירושה של שנים, אתה ממשיך את הקו לאורך שנים ואף אחד מכם לא עוצר את זה.

מותר לומר, ראשית, רשות השידור עושה קודם כל חדשות. נדון בזה, יכול להיות שזה המקום. רשות השידור מעודדת את היצירה הישראלית, נהדר, ישמעו אותה 20 איש, אבל ליוצרים שיושבים כאן תהיה במה.

יש לכם בעיה שאתם מסתכלים על המתחרים שלכם שנמצאים באותה ברנז'ה. צאו מזה, אתם לא מתחרים ברייטינג, אני לא חושב שאתם צריכים להתחרות בזה, אני חושב שאתם צריכים לעשות כתבות תחקיר, תוכניות איכות ותוכניות מוזיקליות, להביא בלט, לסקר את הנגב, להביא גם תוכניות דתיות, בקיצור להביא איכות.

ממתי דתיות זה איכות?

יש גם כאלה.

התקציב הזה הוא טלאי על טלאי. יש לך איקס עובדים שאתה מוכרח לעשות אתם משהו. אין פה מדיניות, אין כאן קביעה של רשות גדולה מאוד, חשובה. תחליטו מה אתם רוצים לעשות, כאשר מנכ"ל רשות השידור יחליט מה הוא רוצה לעשות, נדע כמה עובדים צריכים להישאר ברשות, נדע על איזה תוכניות מדברים, אבל לתקציב הזה אין שום משמעות.

אני מקדם בברכה את אמנון נדב, מנהל הרדיו, הייתה כנראה תקלה שלא הודיעו לך על קיום הישיבה. חברי הוועדה, אני מציע שתתייחסו גם לרדיו, אנחנו דנים גם בערוץ השידור ולא רק בטלוויזיה.

אני לא מאושר מהעניין של גביית אגרה מהאוכלוסייה, זה מס לא צודק ולא שוויוני, היינו צריכים להוביל מהלך איך להוריד את המס הזה לאפס.

אני מודה על שידור "יומן מורשת" - - -

בינתיים "יומן מורשת" סגור.

באמת? לא שמעתי על כך. אם "יומן מורשת" סגור, זה גרוע מאוד. מתי זה יתחיל לפעול?

לנושא העובדים, רציתי לשאול שאלה, האם חיים יבין מביא תוספת של רייטינג? אני מרגיש בעניין הזה מרחף, לא עשיתי סקרים, אני מקווה שאתם עשיתם, להערכתי, זה כבר מזמן לא רלוונטי.

אני מציע לעשות ארגון מחדש ברשות השידור ולעשות סדר.

אני חושב שהעמותה שעבדה הכי חזק למען בחירתו של אהוד ברק הייתה רשות השידור. צריך לעשות כל מאמץ שהאיזונים יישמרו כמו שמצהירים עליהם.

אני רוצה לפתוח ולומר, אני מהתומכים הגדולים בקיומו של שידור ציבורי בדיוק באותו להט שבו אני תומכת בערוץ מסחרי נוסף. לדעתי הדברים האלה משתלבים אחד עם השני מפני שכשם שצריך תחרות בערוצים מסחריים, כך בוודאי ובוודאי צריך שיהיה שידור ציבורי שמטרותיו שונות מהמטרות של השידור המסחרי, הוא צריך לעסוק בנושאים של תרבות בכלל ותרבות ישראלית בפרט.

השאלה היא, האם רשות השידור במתכונתה הנוכחית ממלאת את התפקיד הזה של שידור ציבורי, והאם הדגש שמושם על קניית תוכניות זרות, דווקא על שידורי ספורט, האם הדגש הזה הוא הדגש הנכון או שצריך היה להפנות את המשאבים של הרשות, שהם לא קטנים, לדברים אחרים?




שמעתי את דבריו של מנכ"ל רשות השידור, מר אורי פורת, התקציב של רשות השידור הוא לא תקציב מסכן, תקציב של שלושת רבעי מיליארד שקל, מתוכו בערך 250 מיליון שקל הולכים לרדיו, ועוד חצי מיליארד שקל לטלוויזיה. בהשוואה לתקציב של זכייני ערוץ 2, שמשדרים יותר שעות מאשר הטלוויזיה של ערוץ 1, זה בהחלט לא תקציב מסכן בשום קנה מידה.

כמה זה שם, מיליארד שקל?

קצת פחות ממיליארד שקל, בערך 900 מיליון שקל, משדרים יותר שעות ונשארים להם רווחים.

לקחתי לדוגמה כמה מספרים שנמצאים בתוך הצעת התקציב של רשות השידור ואני רוצה לעדכן את חבריי בכמה דברים, משום מה, הוצאות ההנהלה, העובדים, מינהל, משק, עלו בערך ב-6 מיליון שקלים בתקציב 2000 על פני תקציב 1999. זה נמצא בכל הסעיפים, גם של הטלוויזיה, גם של מינהל כספים וגבייה, גם של הרדיו, גם של ההנהלה, בערך 5 מיליון שקלים תוספת רק על הנושא הזה. המוניות – אני לא יודעת אם זה קשור לעמותת נהגי המוניות או לא – בשנה שעברה, ב-1999 עלו מיליון ושש מאות אלף שקל והשנה מיליון שמונה מאות אלף שקל. תקציב הובלה וסבלות היה 3.5 מליון שקלים והיום הוא כמעט 5 מיליון שקל, זה מעבר לכל אינפלציה, לכל הפקה, לכל תוספת שנעשית.

יש גם הפחתות, גם על זה צריך לדעת, בתוכניות בעברית יש הפחתה של 5 מיליון שקל. מה עושים? מעלים בהוצאות מינהל, אנשי הנהלה, עובדי הנהלה, מעלים בהוצאות הובלה, סבלות, מוניות, שעות נוספות וכו', ומורידים בתוכניות בעברית 5 מליון שקלים. כאשר מפחיתים 5 מיליון שקלים בתוכניות בעברית ומוסיפים לכדורגל, בעיניי זה מדהים, אני לא יכולה להבין את העניין הזה בכלל. אני יודעת שהגברים כאן בוועדה מאוד אוהבים כדורגל ואולימפיאדה, אני לא נגד זה, אני בעד, אבל השינוי בתקציב משני מיליון שמונה מאות אלף שקל שהיה ב-1999, בסעיף התקציב זה מופיע: אירועי ספורט מיוחדים, השנה זה 7,861 מיליון שקל, חמישה מיליון יותר שקלים יותר על אירועי ספורט. אני בעד אירועי ספורט מיוחדים, אבל האם רשות השידור היא זו שצריכה להתכתש עם הכבלים והלווין על קניית אירועי הספורט בשעה שהיא מפחיתה ולא מקיימת מספיק רכש מקורי של הפקה מקורית.

אני לא חושבת שהבעיות ברשות השידור התחילו אתמול בבוקר וגם לא יגמרו מחר בבוקר, ובכל זאת, אי אפשר להימנע מלומר כאן, שחלוקת המשאבים הגדולים מאוד שישנם - רק ממבט חטוף בתקציב שאינו מפורט, אפשר לראות, שהתקציב בצורתו הנוכחית לא מפנה את המשאבים ולא קובע סדרי עדיפויות נכונים כפי שרוב חברי הוועדה היו רוצים לראותם מבחינת ההשקעה, בסרטים דוקומנטריים, בתרבות ישראלית, בנושאים האלה שהם לדעתי המנדט היחיד של רשות השידור, אין לה מנדט אחר. סרטים מיובאים וקנויים וספורט זה בסדר בתור תוספת.

אני רואה שמנהל הרדיו הגיע, אני רוצה לשאול שאלה אחרונה הנוגעת ל"יומן מורשת", אני חושבת שלא נכון להשאיר את השאלה הזאת לחברי הכנסת הדתיים, אני רוצה להבין, מדוע "יומן מורשת" לא יכול היום לטפל בנושאים השנויים במחלוקת בציבור הישראלי, בנושאים פוליטיים. ישבתי בישיבת ועדת החינוך, שכינס אותה חבר הכנסת זבולון אורלב, בעניין "יומן מורשת", על פי בקשתנו, ונאמר שם בצורה הברורה ביותר על ידי איתן אלמוג, שהוא נתן לעובדים הוראה - שלפי דבריו היא באה ממך, אורי פורת - שלא יראיינו יותר אנשים פוליטיים.

נאמר בוועדת החינוך דבר שהוא איננו אמת.

אני מציעה לך לקחת את הפרוטוקול של הוועדה ולקרוא מה נאמר שם.

תן הוראה עכשיו.

אם הוא אומר שהדברים אינם אמת, הוא לא צריך להתייחס לדבר שאינו אמת.

סליחה, אמר את הדברים מנהל הרדיו בוועדת החינוך. הייתי מבקשת לקבל בעניין הזה את תשובתך, ואני אשמח לשלוח לך את הפרוטוקול של ועדת החינוך שבו נאמרו הדברים הברורים ביותר על ידי איתן אלמוג.

כולם יודעים שיש בעיה גדולה מאוד ברשות השידור, אני רוצה ערוץ שידור ציבורי, ולמרות שאני חבר קואליציה, אני לא אצביע בעד התקציב שאתם מביאים בפנינו. אני לא מבין את סמיכות העניינים, אם אתם בסופו של דבר עומדים ליישם דוח שאמור להגיע אליכם, איזה היגיון יהיה שהוועדה תיתן לכם אישור לשנה שלמה לעשות מה שאתם רוצים ורק ב-2001 תתחילו לחשוב מה באמת לעשות.

אני אציע לחברי לאשר לכם רק את אגרת השידור, ולגבי התקציב, אני מציע לאשר לכם תקציב רבעוני.

מקובל עליכם שנאשר היום רק את האגרה?

אני מתנגדת.

אני לא חושב שאפשר לעשות הפרדה, צריך לשאול את היועצת המשפטית לוועדה.

אני אומר, לאשר רק את הגבייה, כלומר, רק את ההכנסה המוצעת, ולגבי התקציב, לאשר תקציב רבעוני, שיבואו לכאן כל שלושה חודשים. מבחינתי, לא בא בחשבון לאשר לכם תקציב שנתי. לאשר לכם תקציב שנתי זה אומר שתמשיכו לנהוג בשנת 2000 בדיוק כמו ב-1999, ובמקום להוציא 190 עובדים אולי תצליחו להוציא 60 עובדים.

ציפיתי שתבואו לישיבה היום ותאמרו, אנחנו רוצים להנהיג רפורמה מסוימת, אנחנו עושים שינויים על מנת לעודד את היצירה המקורית הישראלית.

אתם הולכים להשקיע כספים שמנים למען הספורט, אבל אין כספים ליצירה מקורית.

לגבי החלוקה שעשיתם במחלקה הדוקומנטרית, יש תוכניות בידור, יש תוכניות דוקומנטריות, אני לא רואה הבדל בין התוכניות, אתם עובדים עלינו?

אני אומר, במקום ספורט תביאו אלטרנטיבה אחרת, עדיין לא מאוחר.

לא יכול להיות מצב שאתם תבקשו מאתנו לעזור לכם לשנות את החוק – אם בכלל צריך לשנות את החוק – ובכסף הזה שיווצר תציעו הבראה. האמת היא, שרשות השידור לא רוצה תוכנית הבראה, היא לא אומרת לנו מה היא רוצה שנראה במסך, דפדפתי עשר פעמים בחוברת הזאת על מנת לראות אם מופיע משהו חדש שעונה על התחלואים שלנו, אבל אין.

על פי התוכנית שלך, מוקצים 4 מיליון שקלים לרשות שידור דתית. ראשית, אני מאוד מברך אתכם על כך, זו הרפורמה היחידה שאני רואה שאתם מציינים אותה על גבי החוברת, אגב, בהיקפים צנועים, אבל גם טוב.

לגבי "יומן מורשת" זה "טובל וחצי שרץ בידו", לא יכול להיות שתאמרו דברים שלא נאמרים אפילו במדינות הדיקטטוריות, את מי אפשר לראיין ואת מי לא, זה לא יכול להיות, אני מציע, תסירו את חרפתכם.

אתם צריכים להיות המעודדים הכי גדולים לתוכניות דתיות על מנת שהציבור לא ירצה לקבל שירותים פירטיים דתיים, אתם האלטרנטיבה האמיתית הזמינה הקיימת, מה אתם אומרים לאותו ציבור דתי? מי שרוצה לשמוע רשת דתית בנושאים פוליטיים צריך לעבור ולשמוע זאת בערוצים פירטיים, לא חוקיים.

אדוני המנכ"ל, אני מציע שתשנו את החלטתכם, ואם הדברים נאמרו בוועדת החינוך, אני מבקש לתקן זאת, עדיין לא מאוחר.

אני רוצה להבהיר, אני לא אצביע בעד התקציב כפי שהוא, אני אציע לאשר תקציב רבעוני. לגבי האגרה, אני מציע לאשר אותה.

אני מברך את נציגי רשות השידור שהגיעו לוועדה. בהמשך לדברים שנאמרו כאן קודם, אני רוצה להדגיש, שהדברים בצד הביקורתי הם לא לגופם של אנשים אלא לגופו של המוסד, גוף שקיים שנים רבות והגיע למצב שהוא בעייתי ואולי אפילו על פרשת דרכים.

אני לא חושב שתפקיד חברי הכנסת לחכות לדוח כזה או אחר, דוח ורדי, הוא לא קשור אלינו, הרי לא נדון במסקנות שלו, לכן אנחנו צריכים להתייחס למציאות ולמה שמבקשים מאתנו. ראשית, הדיון עצמו הוא דיון מלכודת, במה אנחנו דנים? בסופו של דבר נדון ב-190 עובדים שצריך לפטר, שאנחנו נצטרך לסחוב על מצפוננו את פיטורי העובדים, שאפילו לא מגובים תקציבית.

כאשר אני עושה השוואה עם הערוצים המסחריים, אני יכול רק לשבח את יושב ראש הוועדה, שבזמן הדיון על הערוץ השלישי של הטלוויזיה ראינו כאן אנשים מכל קצווי הקשת התרבותית, היוצרת, ורוב הדיונים התמקדו בתכנים. שם, כל הנושא כביכול מסחרי ולמרות זאת 70% מתמקד בתכנים, וכאן, עם כל הכבוד לפורום היוצרים, הדברים שאמרתם בדיון ההוא היו הרבה יותר משכנעים, יותר עקביים. אתם הפגנתם מול מר פישמן, הוא אדם פרטי, אבל אפילו פעם אחת לא הפגנתם מול רשות השידור.

אתה צודק.

אתם עושים חלוקה כזאת, שמול הערוצים המסחריים אנחנו כאילו בעלי הבית, דנים על כסף, אנחנו צריכים לדון על התכנים, זה החלק שאנחנו צריכים לקחת לטובת הציבור. לעומת זאת, רשות השידור היא כאילו חלק מאתנו, היא הממסד, היא גוף שאנחנו צריכים לאשר לו תקציב, יש לה זכויות היסטוריות. אבל השאלה, מה קורה עם אותם אנשים, על פי הפרסומים, אנשים שמקבלים משכורת מבלי לעבוד, זה מבייש אותם, זה לא לכבודם, ודאי שזה יבייש אותנו אם נאשר תקציב שמיועד לעובדים שלא עובדים. זה על פי דוחות שידועים לנו.

אני חושב שההתייחסות שלנו צריכה להיות השורה התחתונה שאומרת, איך אנחנו רוצים לראות את השידור הציבורי במדינת ישראל.

אם הדיון יימשך בדינמיקה הזאת, אנחנו לא נדון בתכנים האמיתיים, חבר הכנסת שירי ויצמן נאחז בעניין הכואב לו ביותר, שאין אולפן בנגב, חברת הכנסת לנדבר תדבר על כך שאין שידורים ברוסית, חבר הכנסת אמנון כהן ידבר על כך שאין שידורים בבוכרית, כולם צודקים, אבל לגבי הגוף כולו, אנחנו עלולים להיקלע לדיון טכני בלבד, כולם יודעים שהרשות זקוקה לשינויים דרסטיים.

אני שואל את מנכ"ל רשות השידור, מר אורי פורת, איך הנהגת רשות השידור רוצה לראות את רשות השידור מתמודדת היום עם משימות שצריכות להיעשות? כמה כסף זה עולה, כרגע זה לא רלוונטי, קודם צריכה להיות תוכנית כתובה ורק אז דנים בצמצום עובדים או לא.

לגבי הרדיו, אני יכול לשבח את שידורי היומן, שהם בהחלט משקפים רמה אובייקטיבית. בחלק של מעצבי דעת הקהל, אני לא בודק מה דליה יאירי עושה בבית - - -

זה הכרחי להזכיר שמות?

בוודאי.

יש כאן בעיה אחת, אתה מציין שמות של אנשים שלא נמצאים ולא יכולים להשיב.

אז תזמין אותם.

אני לא יכול לצנזר את דבריך, אבל תשקול את בקשתי.

אני אמשיך באותו קו, אני חושב שהוא נכון. אני לא בא לתקוף אף עובד מה הוא עושה בביתו, לא נכנס לחייו הפרטיים, אם עובד רשות השידור מקבל זמן ציבורי ממדינת ישראל לנהל תוכנית, זה עניין ציבורי. ציבור רחב במדינת ישראל מרגיש שהוא לא מיוצג ולא בא לידי ביטוי בשידור הציבורי של הרדיו, אני מתכוון גם לציבור הרוסי. יש כמיליון אנשים שהשפה הראשונה שהם דוברים היא רוסית, יש מיליון אנשים שהשפה הראשונה שהם מדברים היא ערבית. צריך להתייחס לאוכלוסיות האלה. אם אנחנו מתערבים לערוץ השני, קובעים אחוזים ומכסות של זמן שידור בערבית ורוסית, לפני שאנחנו מאשרים את תקציב רשות השידור, אני חושב שגם כאן צריך לקבוע באותה מידה את המכסות, זה תפקידנו וזאת סמכותנו. בכלים שיש לנו אנחנו צריכים לוודא שכל הציבור ייוצג. זו אחת הסיבות להקמת תחנות הרדיו הפירטיות.

דליה יאיר, שלי יחימוביץ, אמנון אברמוביץ, זכותם שיהיו להם דעות משלהם, הם נחשבים למעצבי דעת קהל, אבל עם כל הכבוד, אני לא משלם כספי אגרה כדי שאמנון אברמוביץ יישב כאינקוויזיטור באולפן ויום אחד יוריד ראש מימין ויום אחר ראש משמאל, מי שמו ומי שם את האנשים?

אתה אומר דברים מסוכנים.

מה שעשה אמנון אברמוביץ לבנימין נתניהו ולאשתו כאשר הם עברו חקירה – הוא אמר, צריך לדעת אם איזה אישה להתחתן - זה לא תפקידו, זו גסות רוח, ואם לרשות השידור היה מנהל נורמלי הוא היה מעיף אותו. לו היה אומר זאת על נאוה ברק, הייתי מגיב באותה מידה.

אני חוזר ופונה אל חברי הוועדה, יש רמה מסוימת של יחסי אנוש, אנחנו לא יכולים לעשות כאן משפט שדה לאנשים שלא נמצאים כאן.

אתה יכול להסביר לי, איך יכול להיות שבדיון כזה, שיש בו ביקורת חריפה על רשות השידור, אין צוות טלוויזיה אחד, אבל בעניינים שוליים, שטותיים, כולם נמצאים כאן. תסביר לי, איך קורה הדבר?

חבר הכנסת ישראל כץ, אני מבקש ממך, אל תעסוק בשמות, אתה רוצה להציג תופעה כללית, אתה מוזמן.

מישהו מנהל את התוכניות הללו.

באופן עקרוני אתה צודק, מותר לאמנון אברמוביץ להשתלח בכל מי שהוא רוצה כי יש לו מסך ויש לו במה, אבל יושבים כאן המנהלים שלו, אז אסור להעיר הערה, אסור לבקר? זה לא נכון.

אבל בואו לא נהפוך את חברי הכנסת למבקרי תוכניות. מותר לבקר מדיניות, לבקר סדר עדיפויות, לבקר תקציב, אבל לא תוכניות.

בדיון בוועדת הכספים כשאנחנו עוסקים בתקציב רשות השידור, אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר קצת כי הביקורת כרגע נמתחת על הביקורת שנעשית ברשות השידור כלפינו כפוליטיקאים, זה דבר שצריך להיזהר בו שבעתיים, לכן אני מציע לקחת את זה בחשבון.

בזה אתה צודק.

אני חייב להדגיש, כאשר אני מדבר על מאזיני רדיו פירטיים, אין להם שום קשר לפוליטיקה, לא דיברתי על תנועות פוליטיות, אני מדבר על צרכים, אני מדבר על אליטיזם מזויף שאין לו כיסוי, של יומרנות, שכאילו מישהו מייצג כאן את כל הציבור הזה בשעה שהוא לא יודע שמיליון איש לא מקשיבים לו מכאן, ומיליון איש לא מתרשמים ממנו, ובין השאר, לכל אחד יש את הדעות שלו.

אין כאן שום היבט אישי כי כל אחד משדר בערוץ ציבורי, זכותנו לומר את דברינו, אין כאן שום שיקולי רייטינג. אם מישהו חושב שהוא לא יכול להעלות נושאים כמייצג ציבור, אני לא יודע מה לומר לו, זה בדיוק המקום להעלות את הנושאים האלה.

חבר הכנסת ברכה, תפסת חסות על כל השמות שציינתי כאילו שמישהו תקף אותך.

אני מסיים ואומר, אם אין אולפן בפריפריה או בבאר שבע, זה נובע בדיוק מהדברים שציינתי, מהרוח ששוררת בתוך הגוף הזה, מי שחי ברוח כזאת לא מחפש להקים אולפן בצפון ולא אולפן בבאר שבע. כל הנחלים מגיעים לים, השאלה היא, האם הם יגיעו דרכנו או שיגיעו באופן פירטי.

הייתי מבקש שתעשו תוכנית אקטואלית, איזה מענה אתם רוצים לתת לציבור שאנחנו מייצגים, כל מכלול הציבור, ואז לא יהיו לכם בעיות תקציב ולא יהיו שיקולי רייטינג. אותו ציבור שמרגיש מקופח – לאו דווקא בגלל הנושא המדיני – לא חוכמה לדחוק אותו לפינה ולחשוב שבזה נפתרה הבעיה כי בסופו של דבר כל המשברים האלה ימשיכו ויחריפו ולכן התפקיד שלנו לפתור זאת כעת.

מכיוון שדיברתי קודם על "יומן מורשת" ועל ההנחיה שניתנה מהמנכ"ל, כפי שנמסר על ידי איתן אלמוג בוועדת החינוך, אני רוצה לצטט מתוך פרוטוקול ועדת החינוך מיום 18 בינואר 2000, אומר איתן אלמוג כך: "כרגע יש מציאות, בשל החלטת מנכ"ל רשות השידור שמחייבת את מנהל הרדיו ואותי, ובבירור קשה שהיה עם אותו אדם, הוחלט שלא לעסוק בחומרים פוליטיים במסגרת שאיננה אמורה לעסוק בחומרים פוליטיים, המחלקה למורשת ישראל אמורה לעסוק בנושאים של מורשת ישראל".

אין הנחיה כזאת.

יש כאן עוד כמה אזכורים, כולל זה שהוא מספר שהתקיים דיון אצלך, אמנון נדב נכח בדיון הזה, אני מבקשת לקבל תשובה, גם אם לא בישיבה הזאת, בנושא "יומן מורשת".

בדקתי כמה דברים שנוגעים לצד החוקי של התקציב, הוועדה יכולה לאשר או לדחות את הצעת התקציב שהוגשה בפניה, היא לא יכולה להציע תקציב ביניים אם אין תקציב לרשות השידור, וכבר חודש שלם שהיא פועלת ללא תקציב. אם תקציב רשות השידור לא מאושר, היא צריכה לפעול על ידי זה שהיא מפעילה 1:12 מתקציב השנה שעברה לאותם הסעיפים שהיו בתקציב שנת 1999. תאגיד כמו רשות השידור אינו יכול לפעול בלי הרשאה להוציא. הייתי שמחה אם הם יספרו כמה הם הוציאו מתוך 1:12 של שנה שעברה.

אני חושבת שבספר תקציב רשות השידור חסרים שינויים משמעותיים שרצינו לשמוע אותם אחרי כל כך הרבה שנים. חברי הכנסת, יוצאי מדינות חבר העמים, לאחר התייעצות אתמול הגיעו למסקנה, שאין תמורה עבור האגרה שאנחנו משלמים. אני אסביר מדוע: אתמול נודע לנו ש"ברדיו רקע" יהיו קיצוצים בשיעור של 10%. אני לא רואה שבתוכניות בעברית יש קיצוצים כאלה, למה לנו כן, אנחנו לא משלמים את אותה אגרה?

כאן דיברו על שלי יחימוביץ, אני לא רוצה להעביר ביקורת מכיוון שאת הציבור שלנו היא בכלל לא מכסה.

תפסיקו לנקוב בשמות.

אבל היום לשדרנים יש יותר כוח מאשר לחברי הכנסת.

אני לא יוצאת בביקורת כנגד שלי יחימוביץ, אני מנסה לומר, שישנם שדרנים המשדרים בעברית והם הכל עבור האוכלוסייה הדוברת עברית. אני אומרת את זה מכיוון שאני חושבת שיש להם זכות לשידורים ברוסית, גם בטלוויזיה וגם ברדיו, אנחנו משלמים את אותה אגרה.

עד שלא אקבל התחייבות לקבל תמורה עבור האגרה, אני אצביע נגד התקציב.

אתמול שר התרבות אמר, שיוצאי מדיניות חבר העמים חוזרים לתרבות של רוסיה, ואני חושבת שהוא צודק מכיוון שחלק מהאנשים לא דוברים עברית. למה אי אפשר לתרגם את שידורי הכנסת בערוץ 33? אפשר לתרגם לרוסית, הרוסים האלה, יוצאי מדינות חבר העמים חייבים להבין את הדוברים.

אני מבקשת מאדוני המנכ"ל, לקבל לישיבה הבאה טבלת השוואת משכורת לשדרנים בעברית ולמי שמשדר ברוסית, ישנם אנשים שעובדים ומקבלים גרושים ויש אנשים שלא עובדים ומקבלים משכורת, למה?

כאשר אנחנו מדברים על רייטינג של מני פאר, למה לא להשוות זאת לרייטינג ברוסית? פשוט התמורה היא תמורה אחרת.

רבותיי, אנחנו רגילים לתרבות שאתה גדלנו ואני גאה בזה, אנחנו מוכנים לקלוט את התרבות של מדינת ישראל, אבל חלק מהאנשים חייבים לקבל את זה ברוסית, גם ברדיו וגם בטלוויזיה, זו לא בקשתי זאת דרישתי.

על מנת לאשר את התקציב שלכם, אתם צריכים לתת תמורה למיליון איש, תמורה פרופורציונלית לגבי כלל האוכלוסייה.

אני מעיינת בתקציב ואני רואה שיש סעיף של חו"ל ועולים, אני לא מבינה, תשדירים בחו"ל ותשדירים לעולים ממדינות חבר העמים? יש כאן דיספרופורציה ענקית, מכיוון שבעצם התשדירים ברוסית הם תשדירים של קיצוצים נוראיים.

אנחנו קוראים רוסית, אנחנו כותבים רוסית, אנחנו מדברים רוסית ואנחנו דורשים שרשות השידור, שהיא של כולנו, תהיה גם שלנו. זו לא בקשה, זאת הדרישה שלנו, אני חושבת שזה מגיע ליוצאי מדינות חבר העמים שהגיעו מחבר העמים והפכו לאזרחי מדינת ישראל, אנחנו רוצים תרבות משותפת אבל זה אורך זמן.

אני מצטרף לדברים שאמרו כאן חבריי, בפרט לדברים של חברי הכנסת ישראל כץ וסופה לנדבר.

אדוני המנכ"ל, אני מבקש לדעת, כיצד מחלקים את שעות השידור ברדיו רקע, אני רואה בספר התקציב שלקהילה הבוכרית מוקצים רק כרבע שעה זמן שידור, מדובר ב-200 אלף איש שמדברים את השפה הבוכרית, שהם מתוך מיליון עולים ממדינות חבר העמים.

עולי בוכרה לא יודעים את השפה הרוסית?

לא כולם.

יש פירוט בעמוד 10 בספר התקציב.

אני מדבר על עמוד 10, יש שם פירוט של שעה ו-45 דקות שבועיות, אם אתה מחלק זה רבע שעה בכל יום. קיבלתי מכתב ממנהל הרדיו, אמנון נדב, שיש ועדה ציבורית שדנה בעניין. מי זאת הוועדה הציבורית שקובעת, ואיזה פרמטרים ונתונים יש לה שהיא קובעת רק רבע שעת זמן שידור? לעומת זאת, לאוכלוסייה של 50 אלף איש נקבע זמן שידור של 14 שעות שידור. אני מבקש לקבל תשובה מיידית.

במסגרת הגדלת התקציב לרדיו רקע, אני מבקש לתקן את זמן השידור בשפה הרוסית והבוכרית, אני מוכן להופיע בפני הוועדה הציבורית להסביר את דבריי.

אני בעד למסחר את ערוץ 33, שיהיה ערוץ עצמאי, יש לו מה לתרום, הוא יכול לתת מענה הולם לציבור דובר רוסית, דובר השפה הבוכרית.

מדינת ישראל קולטת עלייה וזה לא בא לידי ביטוי בתקציב רשות השידור, רשות השידור הממלכתית צריכה להתחשב בכל הצרכים של האוכלוסייה הזאת בפריפריה ובכל מקום אחר.

במתכונת הנוכחית, אני אדאג שסיעת ש"ס לא תתמוך בתקציב הזה.

אני חושב שצריך להתייחס לשידור הציבורי כשידור שמופנה לכלל האוכלוסייה בראש ובראשונה ולא להפוך את השידור הציבורי לרשתות שידור שיווקיות, צריך לראות את הצרכים של כלל הציבור בחברה הישראלית.

אני מתפלא על המשמעות של הקמת ועדת בדיקה שקיימת ברשות השידור. אני לא מתלהב מדוח ורדי, אני לא יודע עליו שום רקע, אני יודע שהוא בא מהרקע הצבאי, והניסיון של ראש הממשלה לשתול בכל מקום את האנשים שלו שהיו יחד אתו ביחידה ובצבא, בלשון המעטה זה לא לרוחי.

מה מטרת תהליך הבדיקה? שיתווסף דוח נוסף כמו הדוח של מר צוקרמן בזמן ממשלת נתניהו, דוח נוסף שיונח על המדף?

הממשלה היא שאישרה את תקציב רשות השידור, אני חושב שהממשלה צריכה להתייחס יותר בכבוד לתקציב.

האם לוועדה יש אפשרות להתערב בסעיפי התקציב או שאנחנו צריכים לקבל אותו כפי שהוא?

מבחינה פורמלית, או שאנחנו דוחים את התקציב או שאנחנו מאמצים אותו, וזה נכון לגבי כל נושא שמגיע אלינו. במהלך הדיון אנחנו יכולים להתערב, לפנות לממשלה או לרשות השידור ולבקש לשנות בהתאם לבקשתנו, הם יודעים שאם הם לא יענו לנו אנחנו נדחה את זה ואז יש איזשהו משא ומתן, אבל בדרך כלל מתחשבים בדעתנו.

אני שותף לדעתם של רוב החברים בוועדה שמחייבים שידור ציבורי, אני חושב שזה אחד הדברים שצריך לשמור עליו מכל משמר. לא יתכן שתרבות הרייטינג היא הדבר שישתלט על כל חיי הטלוויזיה. אני חושב שצריך לשמור על ערוצי שידור ציבוריים.

לעניין האגרה, אני חושב שהיא לא מוטלת בצורה רגרסיבית, גובי הרשות לוקחים על עצמם את תפקידי המשטרה. רק לפני כחודש הוטלו עיקולים על 500 חשבונות בסכנין בגלל אי תשלום אגרה, או שנכנסים לתוך הבית ומעכלים מוצרים מתוך הבית, זו תת תרבות.

אבל אלה אמצעי האכיפה.

צריך לחשוב על דרך אחרת, אני לא רוצה לעודד את מי שלא ממלא אחר הוראות החוק, אבל זו תת תרבות, זה מצב שלא יכול להימשך.

שמעתי כאן שבחים רבים לערוץ 3, אני שותף לשבחים הללו, אבל איך אפשר לקיים ערוץ כזה עם 15 מיליון שקל בלבד? זה פשוט לעג לרש. אמרו כאן, למסחר את הערוץ הזה, המשמעות של זה לחסל את הערוץ.

לפני שאדבר על השידורים בערבית, אני רוצה לדבר על הופעת ערבים בשידורים בעברית. הערבים נכנסים לשידור בתקשורת רק אם יש אירוע חריג ביותר, תרבותי או פוליטי, אבל בדרך כלל נכנסים לתמונה עבריינים, אנסים ומכי נשים. אם רוצים שתהיה אינטגרציה בקרב הציבור בישראל, הרי בסופו של דבר השידורים בעברית נשמעים גם אצל ערבים, גם יהודים, גם רוסים וכל המגזרים השונים, אבל לא צריך להקל ראש בכך שהאוכלוסייה הערבית היא 20% והיא תהיה מחוץ לתחום.

כך לגבי הטלוויזיה בערבית, היא חיה בשולי הטלוויזיה בעברית, במקרה הטוב ביותר היא הגוי של שבת כדי להגיש תוכניות בשבת תחת המחסה של שידורים בערבית שמוגשים לכלל הציבור בישראל.

עיקר הפעילות הפוליטית החברתית של האוכלוסייה הערבית נעשית בשבת, ביום המנוחה. אתם משדרים בערב שבת וביום שבת. יש צוות אחד שמסקר את כל הצפון, אבל הוא לא מסקר בשבת מכיוון שהוא מסקר את הספורט.

האולפן בחיפה לא שונה מבאר שבע, רוב הזמן הוא מושבת - - -

אני לא יודע אם זה נכון, הרבה פעמים אני רואה את ראש עיריית חיפה ונציגים נוספים מחיפה שמופיעים באולפן.

תוכניות הבוקר יכולות לקבל את האולפן בחיפה?

בוקר – לא, רק ערב.

כלומר, האולפן בחיפה הוא לא אולפן במשרה מלאה והוא האולפן הצפוני ביותר, שמחיפה וצפונה נמצאים 40% מהאוכלוסייה בישראל.

הגזמה פראית.

אני חושב שצריכה להיות שקיפות וביקורת אובייקטיבית בכל הקשור לשידורים בערבית, הרדיו בערבית. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, זה נושא שמעורר סערה ברחוב הערבי ובעיתונות הערבית ואני לא יכול למנות את כל הפרטים בשתי דקות.

לסיכום, השידור הציבורי לא צריך להתחשב בשיקולי רייטינג, הוא צריך ליצור הפקות מקוריות, לנסות לקרב בין הציבור, זאת המטרה.

לפני ארבע שנים כאשר התדיינו במשא ומתן קואליציוני עם בנימין נתניהו, ש"ס למשל ביקשה ערוצים, לנו הרבנים לא אפשרו לבקש ערוצים אפילו שאנחנו שומעים רדיו. אם היה לנו זמן שידור, יכול להיות שהיינו מחלקים את זה בין חברת הכנסת סופה לנדבר לבין חבר הכנסת מוחמד ברכה. אבל אנחנו גם לא משלמים אגרה ולכן אין לנו זכות להתערב.

יש יותר ויותר תלונות שמגיעות אלינו כנציגי ציבור, דורשים מהציבור החרדי לשלם אגרה בו בזמן שאנחנו לא משתמשים בטלוויזיה. צריך לעשות סוף לדבר הזה, זה לא מכובד, לאנשים הללו אין טלוויזיה בבית. אני מדבר בשם אותם אזרחים שאין להם מכשיר טלוויזיה, תפסיקו לשלוח להם תשלום עבור אגרה.

אני רוצה לחזק את הדרישה שהועלתה כאן על ידי חברת הכנסת לימור לבנת, וחבר הכנסת נחום לנגנטל, מנכ"ל רשות השידור צריך להוציא הוראה אפילו מכאן, ש"יומן מורשת" לא יכול להשתמש בהנחיה שאיתן אלמוג העביר, שאסור לראיין אנשים פוליטיים.

שאלה לי למנכ"ל רשות השידור, מה ההיגיון שבונים את קריית רשות השידור במרכז ירושלים? כשישבתי בוועדת התכנון בעיריית ירושלים אמרתי, כל מי שיבוא לרדיו ולטלוויזיה יצטרך לעבור את כל הפקקים של מרכז העיר, ואין בזה היגיון, שיקול נוסף, מדוע לקחת קרקע כל כך יוקרתית במרכז ירושלים כאשר רשות השידור יכולה להקים את הקריה שלה במקום שהקרקע אינה יקרה.

אני רוצה להתייחס לדבריו של המנכ"ל, הוא הזכיר את ה-B.B.C, עשיתי כמה השוואות מהירות, אוכלוסיית בריטניה גדולה פי עשר מאוכלוסיית ישראל, השטח שלה אפילו הרבה יותר גדול מפי עשר, כלומר, ה-B.B.C נאלץ להתמודד עם משדרים בכל רחבי בריטניה, דבר שאנחנו לא צריכים לעשות בארץ, זה דבר מאוד יקר, ה-B.B.C גם משדר דיגיטלי דבר שאנחנו לא עושים, אלה דברים שמעלים את ההוצאות של ה-B.B.C. אבל אם אנחנו עורכים השוואה, בארץ אנחנו משלמים כמעט את אותה אגרה שמשלמים בבריטניה. אני רוצה לשאול, האם אתם חושבים שאנחנו מקבלים שני שליש ממה שמקבל הצופה הבריטי ברדיו ובטלוויזיה הציבורית? לא יעלה על הדעת בכלל לעשות השוואה. מקבלים 2.5 ערוצים ארציים, ובכל אזור בבריטניה יש ערוץ מקומי.

דיבר חבר הכנסת ויצמן שירי על התחנה הלא קיימת בבאר-שבע, קיימת חלקית בחיפה וכו', בבריטניה, כל יום, במשך כל שעות היום, עובדות תחנות רגיונליות לכל האזורים, תחנות שמשדרות ומפיקות תוכניות שלהם, שמשלבות את התוכניות האלה בתוך המערך הארצי. אומנם במדינה קטנה לא צריך 15 אזורים, אבל שלושה אזורים שיענו על הצרכים של המדינה.

אם לא צריך כל כך הרבה אזורים, למה הם צריכים 1,800 עובדים?

מספר העובדים הוא 10% ממספר העובדים ב-B.B.C. המשכורות ב-B.B.C גבוהות יותר, כך שבעצם צריכה להיות ל-B.B.C בעיה לייצר תוכניות איכות יותר מאשר בארץ, אבל אין להם בעיה, הם מייצרים תוכניות איכות. ב-B.B.C מייצרים כל שנה מאות סרטי תעודה. אני שואל את המנכ"ל, איך יכול להיות, שעם עשרה סרטי תעודה הוא סוחב אותנו משנה לשנה?

כל חברי הכנסת כאן אומרים, שהציבור שלהם אינו משורת, כולם תומכים בשידור הציבורי, אנחנו באנו הנה לתמוך בשידור הציבורי. יתרה מכך, אני אומר, אפשר להעלות את האגרה, בבריטניה לא נאבקים להקטין את האגרה, מדוע? מפני שהם מקבלים דבר מצוין עבורה האגרה. אם הציבור היה מרגיש שהוא מקבל תמורה עבור האגרה, לא הייתה לו בעיה לשלם את האגרה, כי האגרה היא זו שמשלמת עבור מקום המפגש הציבורי שלו, החברה הישראלית צריכה להיפגש בערוץ 1, זה מקום המפגש שלה, זה מקום הדיון שלה, ואם באמת החברה הייתה מרגישה שנעשה שינוי בארץ והוא הולך ונעשה יותר טוב, אפשר היה גם להעלות את האגרה. אני לא חושב שזה דבר שלא מתקבל על הדעת.

דבר נוסף בעניין האגרה. 800 אלף אנשים בישראל משלמים אגרה בישראל. כאשר אני משווה זאת לבריטניה, בבריטניה משלמים 22 מיליון איש את האגרה, כלומר פי 25 משלמים את האגרה בבריטניה כאשר האוכלוסייה היא פי עשר, זאת אומרת, שיעור הגבייה בבריטניה הוא פי 2.5. גם את שיעור הגבייה ניתן לשפר בגדול.

יש לכם תקציב גדול, תקציב נאות, תקציב שאתם לא עושים בו שימוש כמו שהחברה צריכה לעשות בו. שנה שנה אתם באים ומבקשים את אישור התקציב וכולנו כאן בעד השידור הציבור, כולנו מבינים שהיום יותר מאשר בכל זמן אחר, השידור הציבורי יותר חשוב, החברה נקרעת איך אפשר לעשות את זה בלי שידור ציבורי, ואתם באים לפה עם תקציב שאיננו ממלא את הצרכים של החברה הזאת, לא מבחינה רגיונלית, לא מבחינה תרבותית, לא מבחינה של שפות שונות, לא מן הבחינה שלא להילחם ברייטינג, אין לכם שום סיבה להילחם ברייטינג, יש לכם הכנסה בטוחה, תעשו תוכניות נועזות, תעשו תוכניות שמשרתות את החברה הישראלית, אתם לא צריכים לשדר את הכדורגל, הכדורגל ישודר, למה אתם צריכים להיאבק בעזרת רייטינג ובעזרת מיליוני דולרים בתוכניות שאתם לא חייבים לייצר אותם? אתם כן חייבים לייצר את אותו מרכז מפגש, את זה אנחנו דורשים מכם ואתם לא מייצרים זאת שנה אחר שנה.

לא יכול להיות, שהפתרון לבעיה הרב שנתית בערוץ 1 וברדיו הוא 16 מיליון שקל. אמר כאן נציג האוצר, שאת 16 מיליון השקל האלה שמים בצד, ברזרבה, אבל זה לא פותר שום דבר.

חברי הכנסת, אם אתם לוקחים ברצינות את כל הוועדות שמונו, אתם חייבים פעם אחת ולתמיד באמת לעזור לרשות השידור לפתור את הבעיות שלה באמצעות הקצאה חד-פעמית, תוך דיון מעמיק איך פותרים את הבעיות האלה, זה לא נמצא בדוח הזה, אין הצעה כזאת, ואני חושב שהיא צריכה להיות. אם תקבלו את ההצעה שהציע חבר הכנסת לנגנטל, אישור רבעוני, זה יכניס את הרשות ללחץ לשנות את דרכיה תוך שלושה חודשים.

אני לא מרגיש בנוח עם מסע ההשפלה שהרשות צריכה לעבור פעם בשנה, זה חוזר על עצמו בשנים האחרונות ובסופו של דבר מאשרים לרשות את התקציב, זה כנראה גם מה שייקרה השנה, בסופו של דבר יאושר תקציב לרשות השידור.

לעצם העניין, נכון שלא נוח לי לבקר באופן אישי כתבים כאלה או אחרים שמשדרים חלק מהתוכניות. אני חושב שזה לא נכון, שחלק מהאנשים שמשדרים תוכניות, אין שם שום רוטציה, שום חילופים, לאורך שנים ארוכות אותם אנשים נמצאים באותה תוכנית. העובדה שיש התייצבות על תוכנית אחת באופן קבוע היא מכניסה את האנשים הקבועים לשידור, לא מכניסים אנשים נוספים שיש להם מה לומר בהרבה מאוד תחומים. למה אני אומר את הדברים הללו? אני חושב שבחלק מהדברים יש גם רדידות איומה של הכתבים או של אלה שמביאים את התוכניות הללו, לפעמים נאמרים בתוכניות האלה דברים שחלקם אפילו עבירה על החוק, אף אחד לא מעמיד לסדר את מי שמוביל את התוכניות האלה, סוגרים מיקרופונים תוך כדי שידור, מרשים לאנשים לתקוף במצח נחושה, אף אחד לא קורא לסדר את מובילי התוכניות האלה. אני אומר את הדברים גם כמאזין וגם כמרואיין.

תסביר לי אדוני היושב ראש, אני תושב קו העימות, אם כך, מדוע הופעת היום בבוקר בנושא המתיחות בגבול הצפון ולא אני? אני לא מתחרה אתך, אבל אני אומר לך למה: לרשות השידור יש כתב בצפון, הכתב בצפון לא יודע שיש שני חברי כנסת בטווח של שני קילומטר מהגבול? בנושא קו העימות ובנושא חקלאות יש לי מה לומר יותר מהרבה מאוד אנשים, אז שיתאמצו הכתבים, לא יקרה שום דבר.

אין לי טענות כנגד ערוץ 3, זה ערוץ של הספסלים האחוריים, אנחנו נופיע ונדבר שם ואין שום בעיה. אבל בלתי הגיוני, שמנכ"ל רשות השידור לא ישאל את עצמו, למה זה חוזר על עצמו כל שנה? זה חסר היגיון.

העניין האחרון שאני רוצה להתייחס אליו הוא הנושא שחבר הכנסת ויצמן שירי דיבר עליו, בנושא שכר הדירה שאתם משלמים. אני יודע מה זה לשכור משרדים, בתל אביב, במרכז תל אביב, אין שום משרד בתל אביב שמשלמים עליו 40$ למטר מרתף שזה לא כולל ארנונה והוצאות נלוות. אין דבר כזה בעולם. היום בבית אמות משפט בתל אביב אתה משלם 20$. אני מציין את העובדה הזאת מכיוון שאני רואה בספר התקציב, שאתם מקצים 22 מיליון שקל לתשלום שכר דירה, זה נראה לי סכום מופרז. אתם משלמים על 600 מטר 1.2 מיליון שקל בשנה, מתוך 600 מטר, 400 מטר משרד מעל האדמה ו-200 מטר מתחת לאדמה.

אתה לא מדייק, תדייק במספרים.

מדייקים במספרים, כל מספר זועק לשמיים, העובדה שהמשרדים סגורים ואתם משלמים שכירויות זה זועק לשמיים.

אתה רוצה שאני אקריא לך? "העלות החודשית עבור שכירת מבנה מסתכמת ב- 104 אלף שקל. השכירות איננה כוללת ארנונה שהרשות משלמת לעיריית באר שבע, הוצאות שוטפות, שמירה תחזוקה וכו'".

כמה ארנונה משלמת הרשות? 40 שקל למטר, 80 אלף שקל לחודשיים, 500 אלף שקל לשנה רק מחיר ארנונה.

מדובר על שטח של 600 מטר, 200 מטר מתחת לפני הקרקע, 200 מטר בקומת הקרקע, 200 מטר בקומה א'. אני אומר, אני אתמוך בתקציב, אבל אני מצפה לשינויים.

אני לא מתלונן על רשות השידור, אני מופיע הרבה, לפי דעתי אפילו יותר מדי. אני חולק על חברי, הרב פרוש, אני טוען שרשות השידור נוגעת לציבור החרדי יותר מאשר לכל ציבור אחר במדינת ישראל. לכל ציבור יכולות להיות טענות, יכולות להיות טענות לציבור הערבי שהוא לא מובא לידי ביטוי, לציבור הרוסי וכו', יש טענות צודקות אבל אני לא רוצה להיכנס לפרטים. היות ואני חבר כנסת חרדי, אני רוצה לדבר רק על הציבור החרדי.

אני רוצה לומר, רבותיי אנשי רשות השידור, דעו לכם שאתם משדרים הרבה מאוד על הציבור החרדי, אין לציבור החרדי טענות על כך שאתם לא משדרים עליו, אבל אתם משדרים עליו, וכאן אני אקדים ואומר, מותר לבקר כתבים ושדרנים, אדוני יושב ראש הוועדה - - -

אני לא אומר שאסור לבקר אותם, אבל עושים זאת כאן שלא בנוכחותם.

מותר גם לציין שמות, מדוע? ברגע שכתב אומר ומשדר, ודעתו אובייקטיבית לחלוטין בכל מה שנוגע לכל ציבור, הוא מראיין ועושה את זה מקצועית והאנשים הם אנשים מקצועיים, זה בסדר ולא צריך להזכיר את שמותיהם, אבל הם מביאים לידי ביטוי באופן חד משמעי את דעתם הפרטית. אני יכול לומר לכם, איך התייחסו בתקשורת ובפרט ברשות הממלכתית לציבור החרדי. אני רוצה לתת לכם דוגמה, שלוש שנים של ממשלת נתניהו, היינו בקואליציה, כל בוקר הייתי קם והייתי יודע שהציבור החרדי הוא מפלצת. כל בוקר הייתה פרשייה, ידעתי שאני צריך להעלות ולהגיב על פרשייה חדשה של הציבור החרדי, כל הזמן חטפנו ביקורת. מאז שלטון ברק אין ביקורת על הציבור החרדי. אני ידיד של הכתבים ואין לי שום טענה מבחינת המקצועיות שלהם, לכתבים יש עמדה חד משמעית והם ידעו שאנחנו הבטן הרכה של הקואליציה הקודמת, והלכה רשות השידור עם הכסף שלי והתקיפה אותי במשך שלוש שנים. ברור לגמרי שאם לא הייתי בקואליציה עם נתניהו הייתי בחור טוב. תבדקו את עצמכם, ברדיו, בטלוויזיה, הייתי צריך להופיע כל הזמן ברשות השידור, כל יום פרשייה חדשה, היום אין את זה.

אתם באים לספר לי מה דעתם של הכתבים שהם עובדי רשות השידור? אני יכול למנות לכם על חצי כף יד כמה שייכים לציבור החרדי או כמה מביעים עמדה אובייקטיבית לגבי הציבור החרדי.

חברת הכנסת לנדבר, מבחינת התקשורת הייתי מעדיף להיות רוסי ולא להיות חרדי, הלוואי ולא היו משדרים עלי. שמישהו מרשות השידור ינסה לדבר מילה על הציבור הערבי, אני לא מדבר בכלל על הציבור הרוסי, כמו שהוא מדבר על הציבור החרדי, הציבור החרדי דמו הפקר, מותר לעשות אתו מה שרוצים. לרשות השידור יש חלק בעיצוב דעת הקהל.

תקציב רשות השידור יאושר, אל תדאגו, אם אני אצביע בעד או נגד זה לא משנה, הוא יאושר, אבל אדוני מנכ"ל רשות השידור, אחריות ציבורית. מה יהיה הסוף? שתהיה כאן אנרכיה. אנחנו רוצים עיתונות חופשית, אנחנו רוצים רשות שידור שתהיה רשות ציבורית, אבל יש גבול לדברים האלה. אני לא מדבר בשם 5%-10% הציבור החרדי, אני מדבר בשם 50%-60% מהתושבים בישראל שהם אינם חרדיים, ואני שומע את זה כל הזמן.

אני אומר לכם, אני מופלה לטובה ברשות השידור, אין לי בעיה עם שום כתב, רשות השידור נותנת לי את מלוא היחס, אבל אני מייצג ציבור.

לסיכום, אדוני המנכ"ל, בעניין של "יומן מורשת" נעשה דבר שאני הזדעזעתי, דיברתי עם איתן אלמוג, דיברתי עם אמנון נדב, זה הובא על פי בקשתי לדיון בוועדת החינוך של הכנסת, ושם נאמר, שהייתה הוראה של מנכ"ל רשות השידור שלא לראיין אנשים פוליטיים. מה שאתה אמרת לחברת הכנסת לימור לבנת, הוא חמור שבעתיים. אגב, ב"יומן מורשת" התראיינו יותר חברי כנסת חילוניים מאשר חברי כנסת דתיים, חבר כנסת פריצקי הוא אורח קבוע שם, לימור לבנת ואחרים, ללכת ולומר, שאסור לומר ב"יומן מורשת" שאתמול הייתה הפגנה בכיכר רבין על רמת הגולן?

מי אמר את זה?

אני אומר לך. אדוני המנכ"ל, אתה לא יודע שהייתה הוראה להפסיק את האקטואליה ב"יומן מורשת". ואני אומר לך שזה נאמר בוועדה של הכנסת, מעבר לעובדה שזה גם נאמר לי באופן אישי.

אני פונה אליך, אדוני המנכ"ל, אתה עומד היום בראש הפירמידה, אתה המנכ"ל, אנחנו עומדים לפני הקו האדום מבחינת ההתייחסות של רשות השידור כלפי הציבור החרדי ושל הציבור החרדי כלפי רשות השידור.

אני מתלבט ביני לבין עצמי לגבי המשך הדיון. הפכנו להיות ועדה מספר אחת בכנסת שעוסקת בשידור בכלל, הערוץ השלישי, הערוץ השני, רשות השידור. אנחנו יכולים להתייחס לנושא של התקציב ברמה הכספית גרידא, נושא שכירות, בעיה של עובדים שצריך לפטר, מאיפה יבוא הכסף, גובה האגרה וכו'. יש גם את נושא התוכן.

אני מבקש לקבל לדיון הבא, שמנהל הטלוויזיה, מנהל הרדיו ומנהל ערוץ 33 יציגו בפנינו את ההיבט של התוכניות לעתיד. אנחנו רוצים לדעת. אנחנו מאשרים תקציב, תקציב זה לא רק כסף, תקציב זה מדיניות. אנחנו רוצים לדעת מה מדיניות הרדיו, "קול ישראל", הטלוויזיה, מה סדרי העדיפויות הפנימיים שלה, אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם ערוץ 33, מהן הבעיות שהיא מתמודדת איתן? יש כאן היבט שקשור לעבודה מול הכנסת שגם אותו אנחנו צריכים ללבן ועל רקע זה נוכל להתקדם.

אני כבר רואה, שהוועדה לא תצא שבעת רצון ממתן העדיפות המצומצמת מדי לנושא התעודה ויצירות המקור. זה דבר בולט אבל זה לא הדבר היחיד לבטח יהיו דברים נוספים. הייתי מבקש מכם, אם תוכלו בשבוע הבא להציג את הדברים. מקובל עליכם?

אין בעיה.

יש כאן שני רבדים, רובד אחד הוא הרובד הכלכלי שאליו אני משייך תשובות שצריך לקבל מהאוצר, מה עושים לגבי תוכנית ההבראה, ומה יקרה אם מחר דוח ורדי יציג נתונים והתקציב כבר מאושר? אולי צריך להוסיף תקציב באופן חד פעמי כדי לעזור לבצע את תוכנית ההבראה הזאת וברמה אנושית כמו שאמר כאן המנכ"ל לגבי העובדים והפנסיה שלהם.

יש שאלה של מדיניות רשות השידור לגבי הפעלת אולפנים בפריפריה, בעיקר בדרום בנגב.

יש איזשהי עלייה בלתי מוסברת בהוצאות משק ומינהל.

אני לא חושב שאנחנו צריכים לקיים ריטואל, זה לא אומר שאנחנו לא נאשר את התקציב, אבל אנחנו צריכים לדון בצורה רצינית לפחות בחלק מההיבטים, לא נוכל לכסות את כל הנושאים.

אני מבקש שלקראת שבוע הבא תתייחסו גם למה שאמר חבר הכנסת ויצמן שירי, גם לגבי מה שאמרו חברים אחרים, הייתי רוצה לעשות את זה לפי שתי החטיבות: חטיבת הטלוויזיה עם החלוקה הפנימית שבתוכה, וחטיבת הרדיו.

רבותיי חברי הכנסת, הריטואל הזה קורה כל שנה כאשר רשות השידור צריכה לאשר את התקציב שלה, ואני האחרון שאזלזל בדברים שאני שומע מסביב לשולחן הזה. אף אחד לא מדבר מהרהורי לבו, כל אחד מדבר כמי שמייצג ציבור ששלח אותו לכאן ויש לו את הזכות המלאה לומר את הדברים לגבי שביעות רצון או אי שביעות רצון של שידור ציבורי ממלכתי, מהסוג של רשות השידור, שירות שממומן מכספי הציבורי. אתם הנציגים של כל הציבור, בעיניי, כל מי שמשלם אגרה יש לו מניה ברשות השידור ואתם הנציגים של בעלי המניות.

אני לא מזלזל בביקורת, אבל אני רוצה לעשות סדר בדברים.

הייתי מעדיף שבישיבה הבאה תענה על כל השאלות ותתייחס לכל מה שנאמר כאן.

בגלל קוצר הזמן אני לא אתייחס כעת לכל הדברים שנאמרו כאן, אני אומר רק כמה משפטים באופן כללי לגבי כלל הדברים שאמרתם.

עם כל הכבוד, עוד לא נולד האדם שמסוגל לספק את רצון כולם בחמש שעות שידור בטלוויזיה. לא נולד האיש הזה. מה לא רוצים שיהיה בחמש השעות הללו? שידור מקורי, שידור אזורי, שידור שפות כאלה ואחרים, שידור לילדים, שידור לזקנים ומה לא. אנחנו שוכחים, שרשות השידור, שהיא מנהלת את הערוץ האחד והיחידי שנחשב לערוץ ממלכתי שמשודר באוויר, לא בכבלים ולא בלווין, הערוץ הממלכתי שמשדר באוויר הוא בקושי רבע ערוץ, על מה אנחנו מדברים בכלל, אין לנו זמן שידור, אין לנו לוח משדרים נורמלי, כל מה שיש לנו זה בקושי חמש שעות שידור בערב ומתוך זה שלוש שעות נחשבות לפריים טיים. כמה אפשר לדחוס לתוך פריים טיים של שלוש שעות וכולם רוצים הכל שם, כולם צודקים, אבל עוד לא נולד הגאון שמסוגל לומר לכם, רבותיי, שמעתי אתכם, אני מתחייב לבצע בשנה הקרובה ולקיים את כל מה שאתם מבקשים. זה רציני אם הייתי אומר דבר כזה? זה לא בא בחשבון.

ראשית, צריך לדאוג שהערוץ הממלכתי יהיה ערוץ ולא טרמפיאדה שמשדרים בה גם את הטלוויזיה הלימודית, שקוראת לעצמה טלוויזיה חינוכית, למרות שאין לה מה לחפש בערוץ הזה מפני שיש לה ערוץ משלה בכבלים ויש לה 17% משידורי הערוץ המסחרי ובכל זאת היא קוראת לעצמה הטלוויזיה הלימודית שהיא כבר מזמן לא רלוונטית בתור שכזאת ובכל זאת היא תופסת 50% מזמן השידור של ערוץ 1. מה יש לה לחפש בערוץ 1? היא בכל מקום, היא גם בערוץ 1, היא גם בכבלים, היא גם בערוץ המסחרי, כאשר אין לה תקציב, אין לה כוח אדם, אין לה כשרונות ואין לה מה להציע.

רשות השידור שסובלת מעודף כוח אדם, עם תקציב שבקושי אפשר לחיות אתו, אין לה איפה להתפתח, אין לה איפה להתבטא, אין לה זמן שידור, אין לה זמן אוויר, הוועדה הנכבדה הזאת צריכה לעזור לנו קודם שיהיה לנו אוויר תרתי משמע, אוויר זאת אומרת, זמן שידור באוויר, כסף כדי למלא את זמן השידור הזה בתכנים. מה אנחנו לא רוצים הפקה מקורית? אנחנו לא רוצים סדרות דוקומנטריות? אנחנו לא מבינים שזה מה שחשוב, שזה מה שמצפים מאתנו? אנחנו רוצים, אבל אנחנו לא יכולים, אתם צריכים לעזור לנו.

רבותיי חברי הכנסת, אי אפשר לרפא את רשות השידור בבת אחת, בטח לא בשנה אחת, זהו תהליך. אם מישהו סבור, שעל ידי כך שהוא יעכב את התקציב השוטף של רשות השידור שזה צינור החמצן של קיומה, אפשר לרפא משהו? לא, אפשר רק להרוג את רשות השידור, אפשר לנתק אותה מצינור החמצן וכל הדיבורים היפים על מה שצריך לעשות אין להם שום ערך.

אני אומר לכם, אם לא נוכל בעוד שבוע להתחיל לגבות את האגרה – בגללכם – משמעות הדבר, שרשות השידור נסגרה.

אולי אפשר לאשר את האגרה היום.

בדקתי, אי אפשר לנתק זאת מהתקציב.

דיון על התקציב רצוי, דיון על התקציב חשוב, אנחנו רוצים ללמוד מה מציק לכם, אנחנו רוצים לדעת איך אנחנו יכולים לספק את רצונכם ככל האפשר, אבל צריך שיהיה אפשר, בלי אגרה אין כסף.

למה היית צריך לחכות על לרגע הזה?

הממשלה דחתה את הדיון הזה.

סליחה, לא הממשלה דחתה את הדיון, רשות השידור הגישה את זה בעיכוב, זה התעכב בוועד המנהל.

אני מקווה שביום רביעי הבא נוכל לאשר את האגרה, אני אשתדל לאשר את האגרה ביום רביעי הבא, אני לא בטוח שנאשר את התקציב אבל את האגרה נשתדל לאשר. אני לא יכול לפתוח את הדיון באישור האגרה, אחרת אני הופך את הדיון שלנו לדיון לא רציני. כבר הבוקר קבעתי לקיים את הדיון בשבוע הבא, ונאשר לכם את האגרה, אתם לא תישארו ללא אגרה.

אין מימון ביניים? אנחנו כבר נמצאים בפיגור.

אני לא יכול להצביע על זה עכשיו, אין לי אפשרות, אני אשתדל להצביע על זה בתחילת הדיון ביום רביעי.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 13:20.