פרוטוקולים/כספים/1371

2
ועדת הכספים
26.1.2000

פרוטוקולים/כספים/1371
ירושלים, י"ב באלול, תש"ס
12 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 88
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, י"ט בשבט התש"ס (26 בינואר 2000), שעה 9:00

חברי הוועדה: שלום שמחון - מ"מ היו"ר
מוחמד ברכה
אבשלום וילן
אמנון כהן
ישראל כץ
רחמים מלול
יוסף פריצקי
מאיר שטרית
ויצמן שירי

מ"מ: אילן גילאון
סופה לנדבר

נסים דהן - סגן שר האוצר
מירי כץ - יו"ר רשות ניירות ערך
איריס ציבולסקי - רשות ניירות ערך
מרב שיבק - רשות ניירות ערך
עו"ד דניאלה גורני - מנהלת המחלקה המשפטית, רשות ניירות ערך
עו"ד אמיר שרף - סגן מנהל המחלקה המשפטית, רשות ניירות ערך
עמיר ליכט - מרצה למשפטים במרכז הבין-תחומי הרצליה
עו"ד דרורה ליפשיץ - סגן בכיר ליועץ המשפטי, משרד האוצר
אריאל זוכוביצקי - מנהל ענף שוק ההון, משרד האוצר
דוידה לחמן-מסר - משרד המשפטים
גלי גרוס - משרד המשפטים
עו"ד מרים אילני - משרד המשפטים
עו"ד נתי שילה - איגוד חב' ציבוריות הרשומות בבורסה
נחמן שי - מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט
רות יוסף - משרד הפנים

אנה שניידר

סמדר אלחנני

איוור קרשנר

תמר מרימוביץ

1. תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התש"ס-1999.
2. צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון),
התש"ס-1999.
3. תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000.
4. תקנות לניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) (תיקון מס' 2), התש"ס-2000.
5. שינויים בתקציב.

1. תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התש"ס-1999

אני פותח את הישיבה. תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התש"ס-1999 - מי בעד אישורן? מי נגד?

הצבעה

בעד – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
הוחלט לאשר תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התש"ס-1999.

2. צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התש"ס-1999

תקנות מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון). הצבעה על סיכום ועדת המשנה למסים בראשות חבר הכנסת מאיר שטרית.

זה לפי הצעת הממשלה, אבל התחולה של סעיף 1 היא מהאחד ביוני.

יתר הסעיפים מהאחד בינואר.

תודה. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
הוחלט לאשר צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון),
התש"ס-1999.

ההצעה אושרה.

3. תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000

אנחנו פותחים את הדיון בנושא תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000.

בטח נספיק לדון בכל, אבל יש משהו יותר דחוף.

אני מציע שנחכה עד שהמשלחת תבוא, כי היא לא ראתה את החומר.

טוב. בעניין הזה אני רוצה להפנות את תשומת הלב שבעקבות הערות שקיבלנו ממשרד המשפטים ומאחרים, הכנסנו כמה תקנות ניסוח. הבאתי נוסח מתוקן.

רגע, זה הנוסח המתוקן השני?

כן. אנחנו נפנה את תשומת לבכם למספר תקנות שתוקנו עוד אתמול בלילה, כולל דברים שניסינו לסגור הבוקר.

תמיד תציינו בכותרת שזה נוסח מתוקן מספר 2, כי אחרת נתבלבל.

רשמנו את לפנינו ונעשה את זה.

כל הנושא של הצעת רכש הוא נושא שעד היום הוסדר מכוח תקנות בחוק ניירות ערך לפי הסדרים שהיו קיימים לפני כניסת חוק החברות לתוקף. עם כניסת חוק החברות לתוקף, באופן בסיסי כל הנושא של מה היא הצעת רכש הוסדר בחוק החברות. ישנו תיקון עקיף בחוק החברות שמקנה סמכות וכוח לחוק ניירות ערך לפי התקנות, והתקנות האלה נותנות ביטוי להסדרים לגבי הצעות רכש לפי חוק החברות החדש, שמבדיל בין הצעת רכש מיוחדת להצעת רכש מלאה.

אנחנו הוספנו כאן עניין של הצעת רכש רגילה שאיננה מיוחדת ואיננה מלאה. מלאה פירושה שבעקבות הצעת הרכש, למעשה, יירכשו כל המניות מהציבור והרכש תימחק מהבורסה. הצעת רכש מיוחדת זאת הצעה שמעלה את שיעור השליטה בחברה, כאשר קודם לא היה מישהו שיחזיק בפחות מ-45%, ועכשיו יהיה מישהו שיחזיק יותר מ-25% או יותר מ-45%. הצעת רכש רגילה זו הצעת רכש שמישהו רוצה לקנות רק נתח מהחברה, והוא מחליט לא לעשות את זה על ידי עיסוק בבורסה, אלא על ידי פנייה לכלל הציבור, ואנחנו מסבירים את אופן הגילוי שיינתן לציבור במקרים האלה.

היו תקנות רכש קודמות משנת 1994. האם את יכולה לציין מה השינויים העיקריים בין התקנות הקודמות לבין התקנות הנוכחיות?

קודם כל, השינויים נובעים מהעובדה שיש היום סטטוסים שונים של הצעות רכש. אמרנו שהצעת רכש מיוחדת היא הצעה שמעניינת את הציבור במידה הגדולה ביותר מבחינת כמות המידע. באנו להקל בקטע הזה ולעשות הבחנה איזו מידה של מידע דרושה באיזה סוג של מקרים. כאשר יש לי הצעת רכש מיוחדת שבעקבותיה מישהו מקבל את השליטה בחברה, יש לי עניין שלציבור יהיה כמה שיותר מידע, כי יש בעצם שותף בכיר חדש. במקרים מסויימים זה שותף בכיר, כשלא היה לו קודם שותף בכיר.

בהצעת רכש מלאה לא כל כך מעניין אותו מה יהיו התכניות של החברה הלאה. אני צריכה רק לתת את המידע שיאפשר לציבור לדעת, האם כדאי לו או לא כדאי לו במחיר הזה להיפטר מהמניות ולצאת בכלל מהחברה.

הצעת רכש רגילה זה משהו שהוא בין זה לבין זה, כי גם קודם היה לי שותף בכיר, אני לא נפטרת לגמרי מהמניות, אבל עדיין יש לנו עניין לדעת אם אנחנו רוצים בקונסטלציה החדשה אם המידע חשוב, ולכן זאת דרגת מידע שהיא דרגת מידע ביניים.

איריס ציבולסקי, האם היו עוד דברים מיוחדים קריטיים שנראה לנו שחשוב לציין?

יש את ה"סיפור" של ההמירים.

המיר זה נייר שניתן להמיר אותו לנכס בסיס, למנייה בדרך כלל. היו מקרים שהמניות נמחקו מהמסחר, כלומר: עשו הצעת רכש ומחקו את הניירות, ופתאום ההמירים הפכו להיות כלי שאין למה להמיר אותו, או לחלופין, יש להמיר אותו למשהו שהוא שונה לגמרי באופיו, כי במקום שימירו קודם למניה של חברה נסחרת בבורסה, זאת היתה המרה לנייר ערך של חברה פרטית, שכמובן אין עליה מידע, וזה פוגע מאד בזכויותיו של הציבור.

או לאגרות חוב.

כן, אבל בכל מקרה, פתאום אתה מוצא את עצמך עם נכס ששייך לחברה פרטית ואין לך שום מידע עליו, ולמעשה זה שונה לגמרי באופיו מהמכשיר שאותו רכשת. לכן הגענו למסקנה שיש הצדקה, שאם החברה כבר החליטה לרכוש את כל המניות, היא בעצם לא תפגע בציבור בידיעה שאין לו בעצם ברירה אחרת והוא נשאר עם כלי ריק מתוכן. גם לזה נתנו פתרון בתקנות.

השאלה אם אתם רוצים שאני אסקור את כל התיקונים שעשינו.

האם יש למישהו הערות?

אדוני היושב ראש, אני מציע שנצביע. עיקר התקנות באו להגן על גברת כהן מחדרה שלא מבינה במניות, והיא רואה מודעה בעיתון שיש איזו הצעת רכש והיא לא יודעת אם למכור את המניות שלה או לא.

יש לי הערה. נשארה לנו הערה אחת לגבי השאלה מה עברו הפלילי של המציע. המציע צריך לפרט במיפרט איזה עבירות הוא עבר. אם המציע עבר עבירה לפי כל אחד מהחוקים האלה, הוא צריך לכתוב את זה.

אני סבורה שזאת רשימה ארוכה מדי של עבירות, והייתי מבקשת לצמצם את זה. אסביר מה הקו שהנחה אותנו בחוק החברות.

הרשימה הזאת מופיעה גם בחוק הסדרת העיסוק, אם אני לא טועה.

אז מה? יש הבדל גדול. בחוק הסדרת העיסוק מדובר באדם שמבקש רשיון כדי לעסוק בכספם של אחרים. פה אדם מבקש להשתלט על חברה בורסאית, ואני עוד לא ראיתי שיש חוק שאומר שאסור לאדם עם עבר פלילי להשתלט על חברה בורסאית.

נכון שיש אינפורמציה שהיא רלוונטית לניצעים. יש עבירות שהן חשובות, עבירות לפי חוק העונשין, עבירות לפי חוק ניירות ערך, אבל אני לא יודעת אם זה רלוונטי אם עברו עבירה לפי חוק עיסוק בייעוץ השקעות.

למה לא רלוונטי? כי אחרי שהוא ישתלט על החברה, מחר הוא יציע למכור אותה.

אני בגיל 25 ביקשתי רשיון לעסוק בייעוץ השקעות, וכנראה בגיל 30 עברתי עבירה והורשעתי. בגיל 35 – אני מקווה שזה גם אחרי שחלפה תקופת ההתיישנות - -

כתוב חמש שנים.

אחרי חמש שנים - מאד הצלחתי בבורסה - אני מבקשת להשתלט על חברה בורסאית. אני רוצה להבין למה זה רלוונטי לציבור המשקיעים שאני הורשעתי, וזה יכול להיות בעבירה טכנית, כי לא כתוב כאן איזה סוגי עבירות.

אם הוועדה הנכבדה רוצה להגדיל השתלטויות על חברות, זה דבר טוב. אם אנחנו היינו סבורים שצריך להגביל השתלטויות רק לאנשים שלא עברו עבירות, היינו אומרים את זה. אם האיש עבר עבירה מסויימת שהיא עבירה טכנית – הוא לא דיווח בזמן ושללו לו את הרשיון – זה לא עניינם של ציבור הניצעים.

אם הוא עבר עבירה, למשל, על חוק מס ערך מוסף – ולא משנה מה העבירה על חוק מס ערך מוסף – הוא צריך לפרט את זה במיפרט, שבו הוא מציע הצעת רכש לניצעים.

אני המומה ממה שאני שומעת ממשרד המשפטים. על מה אנחנו מדברים? לא אמרנו שאסור לו להשתלט. אנחנו מדברים רק על אותו מקרה שזו הצעת רכש מיוחדת שבה הוא יהפוך להיות השותף הבכיר בחברה. מותר לי למכור את ניירותיי או לא למכור את ניירותיי למי שאני לא רוצה שהוא יהיה עבריין.

איזה מן איתות יש לנו לציבור? איזו אינפורמציה אנחנו רוצים להסתיר מהציבור? שאנחנו נבוא ונגיד שאנחנו נעזור לו מפני שאנחנו רוצים שהציבור ייכנס בנסיבות מטעות וימכור לו חלק מהניירות כדי להפוך שותפים עם אדם שעבר עבירות? האם אנחנו אומרים שעבירת מס למשל זה באמת לא נורא, זה דבר שהוא לא לגיטימי?

הקו שלי הוא קו מאד מבוסס. אני מבחינה בין עבירות טכניות לבין עבירות מהותיות. אנחנו מדברים על מקרה בו אדם עבר עבירה שדינה מאסר ובגלל זה הוא קיבל רק קנס, לדוגמה - אמנם זה סוביודיצה, אבל רק לצורך הדוגמה - אלי הורביץ.

במקרה הזה זכותו של הציבור להחליט אם הוא רוצה או לא רוצה. אל תגני על העבריינים. את מונעת את האפשרות לדעת את האינפורמציה הזאת.

לפי הגישה הזאת אסור לאלי הורביץ לקנות את החברה?

לא, הוא צריך להודיע: אני עבריין, ומי שרוצה – שימכור לי את החברה שלו. זה מה שאנחנו מבקשים.

לא, שיהפוך איתי שותף בכיר.

זה לא שאסור לו, אלא הוא צריך להודיע לציבור שהוא נאשם בעבירה זו וזו. החוק אומר שהוא רק צריך להודיע לציבור על הרשעה.

כשמדובר על עבירה שדינה מאסר, גם אם הוא קיבל קנס, מקובל עליי, אין לי ויכוח. הדבר האחרון שמשרד המשפטים רוצה לעגן זה מניעת מידע מהציבור. יחד עם זאת, אנחנו רוצים שעולם העסקים יפעל בצורה רגילה. מבחינתי, אם אדם עבר עבירה טכנית על חוק מע"מ, הוא לא צריך לגלות את זה בכל מקום שהוא הולך אליו.

לשותפים שלו הוא צריך לגלות?

מה זאת אומרת לשותפים שלו? שישאלו אותו.

מה זאת אומרת? הוא עומד להיות שותף. אולי מחר הוא שוב יעבור על העבירה הזאת? הוא עומד להיות חלק מניהול חברה.

בהגדרה כתוב "עבירה לפי החוק", דהיינו: חוק ניירות ערך, "או לפי אחד החוקים המפורטים להלן, למעט עבירה שדינה קנס בלבד". זאת אומרת שמתקין התקנות עשה הבחנה בין עבירה SO CALLED טכנית שדינה קנס בלבד לבין עבירה שאיננה טכנית שדינה מאסר. אני כך מבינה את זה מהרישא.

בסעיף (14) כתוב "כל עבירה אחרת שבגינה הוטל עונש מאסר בפועל של חמש שנים ומעלה".

שלא כתובה פה, בנוסף. למשל, הוא קיבל מתנה ולא הצהיר עליה.

בכל החוקים האחרים, בנקאי שהיה שותף לוויסות המניות עבר עבירה?

הוא צריך לציין לציבור שהוא עבר עבירה.

מה המטרה של התקנות?

מי שירצה להיות שותף שלו, צריך לדעת את האמת.

אני רוצה להבין את ההבדל בין אדם שהולך לבורסה וקונה מניות לבין זה שמגיש הצעת רכש.

אנחנו מדברים על מקרה מאד ספציפי, רק על הצעת רכש מיוחדת שכתוצאה ממנה בחברה שקודם לא היה מישהו שהחזיק 45% מהמניות יהיה פתאום אדם שהוא בעל שליטה בחברה. זאת אומרת, הפכת כתוצאה מהצעת הרכש הזו – לא קנית את כל המניות ולא קנית אחוז קטן ונשארת כמו כל אחד אחר בבורסה - בעל השליטה בחברה.

על איזה אחוז מדובר?

מי שרוצה לרכוש 25% - -

איך את יודעת כמה הוא רוצה לרכוש? אם אני כל פעם מודיע שאני קונה 5%?

יש חוק בחוק החברות שמעל ל-7% הממונה מגביל אותך.

אם אני מבקש לקנות 25%, כשמישהו מציע הצעת רכש, הוא לא קובע מטרה מראש.

חוק החברות היום מחייב אותו.

החדש?

כן, הוא צריך להודיע.

ואם הוא לא מודיע? אם אני מפרסם מודעה בבורסה ואומר: כל מי שרוצה למכור לי מניות של טבע, נא להתקשר אליי כי אני משלם 25% מעל מחיר הבורסה.

לא כך פועלים עכשיו. צריך להצהיר: אני מבקש לאסוף 25%. זה החוק. חבר הכנסת שטרית, אתה חתמת על זה.

בחוק החברות אם אדם רוכש למעלה מ-25% בחברה שלא היה בה מי שמחזיק 25% ערב הרכישה – זאת אומרת שהיה לה פיזור מאד גדול – הוא לא יהיה רשאי להצביע בזכויות ההצבעה שלו, זאת אומרת: אתה יוצר איזה זעזוע בחברה. לכן זאת הדרך שבה אכפנו את האיסור לעשות את מה שאתה רוצה לעשות. בוא נסכים שאנחנו מדברים על הצעת רכש מיוחדת.

אני רוצה להבין את התקנות. לא בוער לי שום דבר. אני אעבור סעיף-סעיף ואלמד את כולן, ואני לא אצביע על שום תקנה לפני שאבין אותה. בכנסת הזאת נעשתה חקיקה חפוזה בניירות הערך, שאלוהים יודע מה יהיו תוצאותיה, וזה יהיה לאורך שנים, לא היום. אני מציע שנלמד את הנושא ונלך לאט-לאט.

אני רוצה להבין מה המטרה של כל העניין הזה. האם המטרה היא למנוע מעבריינים להשתלט על חברות?

לא. מידע לציבור, שכאשר גברת כהן מחדרה תמכור את המניות שלה לחבר הכנסת מאיר שטרית, תדע שיש לו עבר נקי או לא.

מה אכפת לי למי אני מוכר את המניות שלי?

זה רק באותו מקרה שהוא יהפוך להיות השותף הבכיר.

אתה הולך להיות שותף בכיר, ואני רוצה לדעת מי השותפים שלי.

ממי אני קונה את המניות? מהציבור.

כן.

נניח שאני מחזיק 100 מניות - -

רק חלק.

אבל אתה לא יכול לדעת.

על פי החוק החדש אני כן יכול לדעת.

נניח שאני מחזיק 100 מניות ויש הצעת רכש; אני מחליט למכור 50 מניות שלי. כאזרח, למה זה מעניין אותי מי קונה?

אני כממלכה רוצה להגן על הציבור, שאם יש לו שותפים, שיידע מי השותפים שלו. אותך זה לא מעניין, כי אתה סוחר גדול של מניות. אותי כמדינה מעניין לשמור עליה, שיהיו לה שותפים הוגנים.

למה לא תקבע כלל יותר פשוט, שאדם שעובר מעל ל-X אחוזים ברכש או בריכוז של מניות בחברה מסויימת ייתן דוח לבורסה על כל עבירה.

זה מה שכתוב.

אתה רוצה שהוא יעשה את זה לפני הצעת הרכש.

במקביל, עם הצעת הרכש לבורסה.

איך זה ייעשה טכנית?

הוא כותב מודעה: X רוצה לקנות את המניות של חברת ג.ד. בע"מ בכמות של 25%. כמו שיש תשקיף, במקום תשקיף יש מיפרט. הוא הרבה יותר קטן ומצומצם ומי שרוצה יכול לעיין בו. במיפרט מופיעים הפרטים האלה. אנחנו עכשיו מדברים על השאלה: איזה פרטים יופיעו במיפרט?

מה קורה אם הקונה הוא תושב חוץ? זה אותו דבר?

לא כתוב: עבירות אחרות במדינות אחרות - -

מה ההבדל? אדם מחוץ לארץ יכול לקנות, וישראלי לא.

זאת שאלה.

העלית נקודה חשובה.

אם אני בא מרוסיה ומביא איתי 50,000,000-90,000,000 דולר?

אתה צודק.

אתה לא יודע כמה שאתה צודק.

סעיף (14) חל גם על עבירות בחוץ לארץ.

לא עבירות בחוץ לארץ, על משקיע מחוץ לארץ.

חבר הכנסת שטרית, אתה לא יודע כמה שאתה כרגע מסתבך.

למה? אני בטוח שיש הרבה מאד רוסים שיש להם הרבה כסף והם ישרים, אבל אלה שלא ישרים – שלא יהיו פה.

ההסדר בחוק החברות הוא הסדר לגבי מינוי דירקטור. דירקטור שעבר X, Y, Z עבירות לא רשאי להתמנות. ובין היתר, הרשעה בבית משפט מחוץ לישראל בעבירות שוחד, מרמה, עבירות מנהלים בתאגיד או עבירות של ניצול מידע פנים.

אתם אומרים שיש הגדרה רחבה לגבי העבירות, ודוידה לחמן-מסר מציעה משהו יותר מצומצם.

וחבר הכנסת שטרית הציע שבמקביל, בלי שום קשר לשאלת הצמצום או לא, נדבר גם על חוץ לארץ.

לא על חוץ לארץ, אלא על תושבי חוץ לארץ.

יכול להיות שצריך לצמצם, אבל מה שמחילים על תושב ישראל, צריך לחול על תושב חוץ לארץ.

הסכמנו.

הסכמנו על כל עבירה מקבילה במדינה אחרת.

עבירה דומה.

החוק הראשון זה חוק השקעות משותפות בנאמנות, ואני שואלת את השאלה הבאה: האם אתם דורשים שאדם שעבר עבירה על חוק השקעות משותפות בנאמנות יודיע על זה?

בוודאי.

אני חושבת שפקודת החברות לא רלוונטית ממילא. עכשיו נעבור לחוק הפיקוח על המטבע.

העניין הזה "מת". אם לאה רבין רוצה לרכוש מניות, היא צריכה להודיע שהיא עברה עבירה בארצות הברית. איזה חוק הפיקוח על המטבע יש עכשיו?

היום אין, אבל אולי יהיה?

אני חושבת שחלה התיישנות על עבירות שנעברו על חוק הפיקוח על המטבע.

מה עשינו בחוק החברות?

אבל להבדיל מחוק החברות, כאן אנחנו רק מביאים את זה לידיעתו. ותאמיני לי, אני לא מבינה על איזה ערך אנחנו מגינים.

אם אדם נענש, הוא לא חייב להודיע על זה לכל מקום שהוא הולך. הוא הורשע והוא מיצה את עונשו.

מה זאת אומרת ריצה את עונשו? אני צריכה לדעת שיש לי שותף שהוא עבריין?

תלוי באיזו עבירה.

מה ההגדרה המצמצמת שאת מציעה?

יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא לצמצם את רשימת החוקים, ואפשרות נוספת היא לשקול שאם הוא הורשע וקיבל קנס בלבד - -

זה כבר כתוב.

זה לא כתוב.

"עבירה שדינה קנס".

עד היום, בחוק הפלילי מרבית העבירות דינן דין מאסר ודינן קנס.

למה אי אפשר למצוא פה ניסוח שגם משאיר שיקול דעת מצד אחד - -

אין שיקול דעת.

מה התכלית של זה? להקשות על אנשים לקנות מניות בבורסה? אם אדם באמת עבריין, שיידעו על זה, אבל באמת לא צריך להציג כל עבירה.

לא כל עבירה.

בעניין הזה, אם אדם רוצה לעקוף את כל החוק הזה, אי אפשר לאכוף אותו. עבריין יכול לעשות את כל הצעת הרכש על שם אשתו.

דרך אגב, אצלנו זאת אחזקה ביחד עם בן זוג.

הוא יכול לעשות זאת על שם אשתו, בנו או בתו.

לא נשרוף את כל הישיבה רק על הסעיף הזה.

לגבי הסנקציות על דירקטוריון, אדם לא יכול להתמנות אם הוא עבר עבירה?

זה בחוק חברות אחר. זה לא נידון עכשיו.

וזה לא מוגבל בזמן?

מוגבל - התיישנות אחרי חמש או שבע שנים.

אפשר לומר "כל עבירה שהוטל עליה מאסר בפועל של שישה חודשי מאסר".

עבירות שהוטל עליהן מאסר בפועל, לרבות עבירות שירות בלבד.

מקובל עליי חצי שנה.

בארץ עונשי מאסר זה לא דבר שכיח בעבירות האלה.

אדם הורשע בעבירת מע"מ וקיבל עבירת קנס. אדם רוכש חברה - יש לך החלטת השקעה אם למכור לו או לא למכור לו.

אם אני מחליטה למכור לו או לא למכור לו לא מעניין אותי. אני רוצה לדעת אם להישאר שותפה שלו.

בתשקיף את כל העבירות האלה מפרטים?

כשאנשים יועמדו לדין, הם ינסו לשכנע את בית המשפט להתאים את העונש. זה קורה לנו כבר בחוק היועצים.

בטח, כי זה רישוי ועיסוק, זה משהו אחר.

איזה נורמות אתם רוצים שיהיו?

כשאדם מגיש טופס מועמדות, הוא אומר איזה עבירות מס הכנסה הוא עבר והציבור בוחר בו?

בלי שהוא יגיד, הציבור יודע . תסמכי על העיתונאים.

כשיש מגבלות בחוק שנובעות מהרשעות, אנחנו רואים את זה כבר היום בחוק הייעוץ. אנשים שעומדים לדין בחוק הייעוץ, מבקשים לתפור את העונש כך שלא ייכנס לגדר המגבלות.

לגיטימי.

המחוקק שקובע את המגבלות שבהרשעות הקודמות, יוצא מתוך הנחה שהמגבלות האלה לא תשפענה על רמת הענישה. בפועל זה קורה. כל אחד אומר: אל תטיל עליי, אל תרשיע אותי, כדי שאני לא אהיה בעל הרשעה וכדי שזה לא ימנע ממני לקבל רשיון. אז אנחנו מאבדים את האובייקטיביות של העונש כמודד לחומרת העניין, כי חומרת העניין מתיישרת לפי הנזקים והדין. ואז יוצא איזה מן מעגל קסמים.

אבל באותה מידה את יכולה להגיד שאנחנו מרימים את הרף לרמה של מאסר, וגם השופט מתייחס לזה.

אני הייתי מציעה איזשהו קריטריון באמת אובייקטיבי.

למה? זה נמצא במדינה אחרת בעולם?

כן.

בארצות הברית מי שמציע הצעת רכש צריך לפרט את העבירות שלו?

בוודאי. שם זה עוד יותר מפורט מפה.

אני מוכנה שאדם שקיבל קנס משמעותי יודיע על זה. אדם שקיבל קנס על סך 10,000 שקל על מע"מ צריך ללכת ולהודיע על זה לכל העולם? למה שאנשים במשרות בכירות לא יפרטו את זה?

זה לגיטימי שלא נסכים על אותו נוסח. היועצת המשפטית של הוועדה מציעה שנישאר עם אותו נוסח.

אני אומרת מעבר לזה, אולי נתאים את זה למה שצריך להודיע בתשקיף.

זה עוד יותר חמור בתשקיף.

תשקיף זה שונה. בתשקיף את מנפיקה חברה שלך, ואת יכולה למכור בלוף לציבור. הציבור השקיע כסף אצלך בחברה, ואת עושה עם הכסף מה שאת רוצה. זה הרבה יותר חזק.

אבל הבלוף לא קשור לעצם היותי עבריינית או לא.

מה זה קשור?

גם בדוגמה הזאת של הצעת רכש אתה הופך את הציבור ממשקיע אצלה למשקיע אצלך.

אדם עבר עבירה על חוק מע"מ לפני חמש שנים. האם הוא צריך להודיע את זה? אני לא מבינה את זה .

יש חוק התיישנות.

זו לא התיישנות.

אני רוצה ללכת לסיכום. אנחנו יכולים להמשיך למתוח את העניין כמה שאנחנו רוצים. יש פה שני דברים. אחד - מה שמציעה היועצת המשפטית של הוועדה בהתאמה לעניין של המאסר, והתוספת של חבר הכנסת מאיר שטרית לגבי העניין של תושב חוץ לארץ. מאחר שנמשיך להתכתש על העניין כל הזמן ואנחנו לא מסכימים אחד עם השני, מה לעשות?

בנקודה הזאת, אבל יש עוד הרבה נקודות. אני מציע לבדוק את ההגבלות בתשקיף, ואני רוצה לדעת מה עמדת הבורסה לגבי התקנות הללו. אני רוצה שתזמינו את אנשי הבורסה.

אנשי הבורסה הוזמנו ולא הגיעו.

הם קיבלו מהם את ההערות.

זאת אומרת שהם מסכימים.

אני רוצה לעבור להצבעה.

להצבעה על מה?

על זה.

עוד לא למדנו שום דבר.

אתה לא היית פה. התחלנו את הישיבה בזמן.

באתי עשר דקות אחרי פתיחת הישיבה. אי אפשר להצביע כך. אני רוצה לעבור סעיף-סעיף וללמוד אותו. יש לנו זמן.

חבר הכנסת שטרית, אני מבין שמאתמול עברת למדיניות חדשה של התשה. לפני שאתה הגעת הנה, ניתנה פה סקירה, כולל השינויים שנעשו עד היום בבוקר במגע שהיה בין כל הגורמים.

הכל בעשר דקות? הגעתי לישיבה בשעה 9:10.

אתה הגעת בשעה 9:10, אבל נעשתה עבודה על החומר הזה ממש עד הדקה התשעים עם הערות של האנשים שנכנסו בעובי הקורה.

מבחינת הוועדה איזו עבודה נעשתה? אני כחבר ועדה רוצה ללמוד את התקנות האלה ולהבין אותן אחת לאחת.

במילים אחרות אתה אומר שעד שחבר ועדה – ולא משנה מי הוא – לא ילמד את מה שהוא צריך ללמוד, אי אפשר להצביע.

מותר לו? לכל חבר ועדה שמשתתף בדיון מותר לעבור סעיף-סעיף, להבין אותו ולעבור לסעיף הבא. כך דנים בתקנות ובחוקים. אני לא מכיר שום נוהל אחר לדיון בחוקים, אלא אם חברי הוועדה קיבלו את החומר מראש והבינו אותו. אני מוכן לעשות מבחן ובו חמש שאלות, ונראה מי יענה נכון.

אני מציע שנקיים הצבעה ואתה תגיש רביזיה. אנחנו לא נקיים הצבעה על הרביזיה, ואתה בינתיים תלמד את הנושא.

אני מבקש להתחיל להקריא את החומר.

אבל אני מציעה שנצרף את ההגדרות לחומר.

כל פעם נחזור להגדרה?

כן, כשזה יהיה רלוונטי.

"2. תחולה" – "תקנות אלה יחולו על הצעת רכש בחברה רשומה".

אני מבין שבחלק הראשון צריך להתייחס לנושא של עבירה. מה אנחנו לגבי הסעיף הזה?

כשנגיע לסעיף, סעיף 9 וסעיף 13, נחזור לזה.

סיכמנו שאנחנו עושים הרחבה גם בהתאם למה שהוא אמר וגם בהתאם למה שאת אמרת. אי אפשר עוד לחזור על הדברים.

לא הבנתי מה אמרת.

ביקשת להכניס את העניין של חוץ לארץ.

והעניין השני זה להישאר עם הרשימה כאן לפי התשקיף.

אני מציעה שאנחנו נעבור ונראה איזה חוקים באמת מפריעים.

חבר הכנסת שטרית, עברת על החומר?

הבוקר קיבלנו את זה.

חבר הכנסת שטרית, זה כבר היה פה בדיון.

זה היה בדיון? זה אף פעם לא היה בדיון.

אני בכל אופן מציעה שנגיע לזה כשנגיע לתקנה.

"3. הצעת רכש רגילה" – יש הגדרה שזאת הצעה כהגדרתה בתקנה 3. "הצעת רכש רגילה היא פעולה של מציע או מי מטעמו, שאינה בגדר הצעת רכש מיוחדת או הצעת רכש מלאה, המכוונת להניע ציבור בעלי ניירות ערך של חברה רשומה למכור למציע נייר ערך, למעט פעולה כאמור במהלך המסחר בבורסה."

למעשה, זה דבר שלהערכתנו היה צריך להיות בחקיקה ראשית בחוק החברות עצמו. חוק החברות הוא המטפל היום במטריה של הצעות רכש. כל הסוגייה של הצעות רכש מוסדרת היום בחוק החברות החדש, ושם נקבע מה זאת הצעת רכש מיוחדת וכו'.

לא נידון ולא נקבע בחוק החברות הנושא של הצעת רכש רגילה. הוא מובא כאן לראשונה בחקיקת משנה. להערכתנו, זה לא המקום. והשאלה גם האם המחוקק התכוון שבאמת כל הצעה רגילה במספר אחוזים של מניות לחברה יצטרך ללכת בדרך של הצעת רכש. ואם כן, למה זה לא נקבע בחוק החברות?

אני רוצה להסביר מה היה הרציונל. הצעת רכש רגילה היא פנייה לציבור. כל הצעה שמופנית לציבור בלתי מסויים של משקיעים היא למעשה הצעה: תמכרו לי במחיר 7. אז הוא אומר: למה שאמכור לך? מי אתה? זאת אומרת, האם 7 הוא מחיר טוב או לא?

אני אגיד עוד יותר מזה.

היא הצעה על כל אחוז?

על כל אחוז.

לא על כל אחוז, על פנייה שהיא לציבור בלתי מסויים.

אנחנו עוברים עכשיו לשלב ההקראה. אני מבקש שלא יתחילו פה שיחות, כי אני רוצה להספיק היום להצביע על זה.

אני לא מבין האם בהצעה הרגילה מדובר על כל אחוז. אם אדם רוצה לקנות אחוז, האם הוא צריך לעמוד בכל התנאים של הפירוט של העבירות שלו? זה מה שמוצע פה?

כתוב פה "למעט פעולה כאמור במהלך המסחר בבורסה". אם במהלך המסחר בבורסה אני מציע הצעה כזאת, אני פטור מכל תקנות הללו.

אני לא כל כך הבנתי מדוע ההגדרה לא נמצאת בחקיקה הראשית בחוק החברות.

הנקודה היא פשוטה. כאן דווקא החלטנו לעשות סדר ולתת גילוי נאות. אמרנו שאם אדם עוסק בבורסה במהלך המסחר הרגיל - אנחנו לא מעוניינים לדעת את זה. אם הוא פונה בעיסקה דו צדדית למישהו ואומר: תקנה לי את המניות – לא מעניין אותנו.

אבל אם הוא ברצונו ובבחירתו מחליט לפנות לפנייה בלתי מסויימת של אנשים ולהגיד: אני אוסף מהציבור. הוא לא יודע למי יש מניות, אבל הוא מבקש לקנות ממי שרוצה למכור ומציג את התנאים. אמרנו שרק במקרה הזה שהוא בחר לעשות את זה בצורה הזו, נקבע איך ניתנת אינפורמציה. זה פונה לציבור בלתי מסויים. אין משא ומתן דו צדדי בין אנשים, ולכן אמרנו שרק אם אתה בחרת לעשות את זה בדרך הזו, אלה הכללים שיחולו.

חבר הכנסת שמחון, בקצב הזה נגמור בעוד שבוע.

קצת סבלנות. אני מבקש להמשיך באותו נוהל.

אני לא מערער על זכותו לשאול.

צריך להבהיר את הדבר, ואולי לומר "רכישת מניות במהלך המסחר בבורסה" ולא "פעולה כאמור".

אז אנחנו מתקנים את הניסוח.

במקום "פעולה כאמור" ייכתב "רכישת מניות".

"רכישת ניירות ערך".

תעשה ניסיון. שב איתי בדיון על כל החוק הזה עד הסוף ותראה כמה דברים נתקן בחוק הזה. מניסיוני, אפשר לשבת פה 20 שנה.

אני מסכים איתך.

חבר הכנסת שטרית, אני מחזקת אותך.

אנחנו מתקנים את הסיפא של סעיף 3 כך: "למעט רכישת ניירות ערך במהלך המסחר בבורסה".

4. "הצעה בלתי הדירה

(1) הצעת רכש לא תהיה הדירה ולא תותנה בתנאים זולת בהתאם לתקנות אלה."

מה זה הדירה?

שאי אפשר לחזור עליה. אם אדם מציע בעיתון לקנות מניות של חברה מסויימת, הוא לא יכול לחזור בו?

הוא לא יכול להציע בעיתון.

עד היום ראיתי הודעות על הצעות רכש בעיתונים.

מכוח התקנות.

אבל היו, לא אחת ולא שתיים.

הוא לא יכול לחזור בו, מפני שעצם הדבר שיש הצעת רכש, וזה הרי תמיד במחיר יותר גבוה מהבורסה, זה יוצר ציפייה בקרב הציבור. אנשים קונים ואנשים אחרים לא מוכרים. זאת דרך מצויינת לעשות מניפולציה על ניירות. אני אתן לך דוגמה חיה.

הסיפור באינטרנט.

מה עשתה אלביט הדמיה?

למה את הולכת לאלביט הדמיה? לפני יומיים תשובה הודיע שהוא הולך לקנות את YES והמניה שלו קפצה ב-24%.

זה לא שייך, כי זאת לא הצעת רכש, זאת סתם הודעה.

לא, זאת לא היתה סתם הודעה. הוא ממש הציג את זה שהוא עומד לקנות.

לא, אבל כאן זה עוד יותר גרוע.

אבל חבר הכנסת שירי, חוק התקנות לניירות ערך קובע שחברה בורסאית שנסחרת בבורסה, חייבת להודיע לבורסה שהיא מנהלת משא ומתן.

הוא לא הודיע שהוא מנהל משא ומתן.

כתוב אדם שמציע הצעת רכש על פי התקנות המוצעות בפנינו – ואני עוד לא רואה אותן כתובות פה. זה מה שקובע שזה יהיה בלתי הדיר או שיש תקנה שקובעת?

יש סייגים בהמשך.

אז אדם שמציע הצעת רכש לא יכול לחזור בו?

אלא בתנאים האלה, שאנחנו מייד נתאר אותם.

"(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), המציע רשאי:

(1) להתנות את התחייבותו לרכוש ניירות ערך על פי הצעת הרכש בכך שאישור, רשיון, היתר או הסכמה מאת רשות מוסמכת או אישור אחר על פי דין, הנדרש לצורך רכישת ניירות הערך על פי הצעת הרכש, יתקבל עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון; לא התקבל אישור כאמור, תפקע הצעת הרכש והמציע ימסור על כך מיד הודעה כאמור בתקנה 26(א)(1) ויפרסמה כאמור בתקנה 26(א)(2)". זה סייג אחד.

אבל הוא חייב לחזור בו.

הוא רשאי.

הוא רשאי, אבל הוא לא חייב.

אם צריך אישור פורמלי, למה לא יתבקש מראש לפני שנעשה כל הבלגן של הצעת הרכש? אפשר גם לקבל את זה מראש.

במקום שאפשר לקבל את זה מראש – אפשר לקבל את זה מראש. על מה אנחנו מדברים? על מקרה שהוא רוצה לרכוש. אז אם אפשר לקבל את זה מראש והוא קיבל, הוא יודיע על זה, אבל בהרבה מקרים אתה לא יכול. נגיד הממונה על ההגבלים העסקיים אומר: אני לא שוקל שאלות תיאורטיות, כשיהיה לך משהו, תבוא אליי. אז הוא לא יכול לקבל, אלא כשהוא התחיל את ההליך, והוא אומר: תראו, אני מתחיל את ההליך, ואם אני לא אקבל את האישור, ממילא זה לא ייכנס לתוקף.

למה הוא לא שואל שאלות תיאורטיות? למה לא?

זה משהו שלא עד היום. עד היום אפשר היה להתנות רק בתנאי שבסעיף (2), וזה יצר לנו הרבה מאד בעיות. בסיפור של הממונה על ההגבלים לא רצו לפנות, כי ברגע שהממונה מתחיל לבדוק, כל השוק כבר יודע שיש הצעת רכש, ואז נוצרה בעיה שבעצם לא ניתן היה לבצע הצעות רכש.

אז מה אם השוק יודע?

המחיר בשוק הוא 100. הוא רוצה להציע 120. אם בין היום שהוא מציע את הצעת הרכש הוא פנה לממונה, המניה כבר יכולה להגיע מאד קרוב, ואז המחיר שלה לא יהיה אטרקטיבי.

מה אכפת לך?

אכפת לנו, כי אנחנו רוצים מסחר הוגן. כמו שנאמר קודם, אנחנו לא רוצים לסדר את הציבור, אבל אנחנו גם לא חושבים שהציבור צריך לסדר את מי שרוצה בתום לב לקנות במחיר שמשקף משהו אמיתי כדי שיעלו את זה רק לתקופה. אנחנו בסך הכל רוצים הגינות במסחר. אומר הציבור: המחיר הוא לאורך תקופה 120. זה המחיר הקובע.

ברגע שהוא פונה לממונה להגבלים עסקיים, זה יוצא אוטומטית לעיתונים?

כן, עלול. אנחנו חיים בארץ מתוקשרת.

אני ממשיכה להקריא:

"(2) להתנות את התחייבותו לרכוש ניירות ערך על פי הצעת הרכש בשיעור מזערי של
היענות להצעה;

(3) לחזור בו מהצעת הרכש בתקופת הקיבול, אם אירעו נסיבות שהמציע לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ותנאי הצעת הרכש באותן נסיבות נעשו שונים באורח מהותי מתנאים שמציע סביר היה מציע אילו ידע את אותן נסיבות בתאריך המיפרט; חזר בו המציע כאמור, ימסור על כך מיד הודעה כאמור בתקנה 26(א)(1) ויפרסמה כאמור בתקנה 26(א)(2)".

דרך אגב, יש כאן הקלה גדולה לעומת מה שקיים היום, כי לפי מה שקיים היום הוא חייב לפנות לבית המשפט, ורק בית המשפט יכול לקבוע, מה שהופך את העניין לבלתי אפשרי בכלל, כי בעצם יש לנו הצעת רכש פתוחה ולבית משפט לוקח הרבה זמן. כאן אמרנו: קח על עצמך את האחריות, אם אתה חושב שזה מוצדק.

מי קובע?

בית המשפט. מותר לך להפעיל שיקול דעת. כמובן שכל אחד מהציבור יכול להביא את זה לבית המשפט ולביא את זה למבחן.

זאת אומרת שהמפרש של הסעיפים הכתובים פה זה בית המשפט.

רק אם אדם החליט ומישהו חושב שהוא עשה את שלא בתום לב.

הפרשנות היחידה זה בית המשפט.

לא. התקנות האלה מאפשרות בלי בית משפט.

אמרתי שאם יש חילוקי דעות.

צריך בית משפט.

אני קוראת: "5. דרכי הצעת רכש

(1) הצעת רכש –

(1) תופנה לכלל בעלי ניירות הערך שמוצע לרוכשם;

ׁׁ (2) תהיה על פי מיפרט בכתב."

כאן תיקנו את סעיף (1): "תופנה לכלל בעלי ניירות הערך מהסוג אותו מוצע לרכוש".

זה כתוב בנוסח החדש.

איך היא מופנית לניירות הערך?

מודעה בעיתון.

מלבד עיתון זה יכול להיות בדרכים אחרות?

בנוסף כן.

בנוסף, אבל זה חייב להיות בעיתון.

זה יכול להיות באינטרנט?

בינתיים הולכים רק על העיתון.

מה זה "על פי מיפרט בכתב"?

כמו דוח מיידי.

אולי נקרא את כל הסעיף?

יש פה כל כך הרבה סעיפים.

"(ג) הצעת רכש והקיבול לה יהיו בתנאים שווים לכל הניצעים המחזיקים בנייר ערך מאותו
סוג."

השאלה היא רק איפה אתה יושב.

לא נכון, גם כשהיינו בקואליציה זה היה אותו דבר. אני אספר לכם סיפור. לפני הרבה שנים היה פה דיון בנושא, כאשר מצב המניות היה "על הפנים" ושוק המעו"ף תמרן את שוק המניות. היה פה ברדק. אני אז דרשתי מאנשי הבורסה שיפעילו מסחר סימולטני ושירחיקו את המסחר הקיים - - -

זה קשור לתקנות?

כן, אנחנו דנים בשוק ניירות הערך. התווכחו איתי. הם אמרו: מה פתאום לעשות מסחר סימולטני? עברו כמה שנים, והאמת יצאה.

"(ג) קיבול הצעת רכש יתבצע באמצעות חבר בורסה."

את דילגת על סעיף (ב).

לא.

מה זה "קיבול הצעת רכש יתבצע באמצעות חבר בורסה"?

אני נותנת לך את המניות, ואתה צריך להבטיח לי - -

אז למה זה באמצעות חבר בורסה?

מפני שאנחנו רוצים להבטיח שהאדם שנותן את המניות יהיה בטוח שהוא גם מקבל את התמורה.

את מכירה אדם שייתן מניה ולא ייתנו לו תמורה?

איך הוא יעשה את זה? הרי יש לי קבוצת דו שיח, והיא יכולה להיות 1,000 איש. חבר הבורסה אומר: אני שלוח של בעל המניות - -

הוא אומר: מי שרוצה פונה אליי.

הוא אומר: כשתיתן לי את שטר העברת המניות, אביא לך את הכסף. מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת.

תמורת עמלה קטנה כמובן.

תמורת עמלה קטנה כמובן, אבל אנחנו רוצים להבטיח שזה ייעשה.

"(ד) המציע יבטיח את תשלום התמורה הנקובה בהצעת הרכש בערובה שימציא לחבר הבורסה שבאמצעותו מבוצעת הצעת הרכש, להנחת דעתו של חבר הבורסה.

(ה) חבר הבורסה יבטיח את ביצוע התחייבותו של המציע ואולם אם הפר המציע התחייבותו לתשלום התמורה כאמור בהצעת הרכש, לא ישא חבר הבורסה באחריות אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח את טיב הערובה שהמציא לו המציע וכי היה בה כדי להבטיח את מלוא תשלום התמורה, ובלבד שניירות הערך נושא הצעת הרכש הושבו לניצעים."

יש פה דבר והיפוכו. אם סעיף (ד) אומר שמציע יבטיח את שלום התמורה הנקובה בהצעת הרכש בערובה שימציא לחבר הבורסה, איך יכול בכלל להתקיים סעיף (ה)?

הנקודה היא כזו: הפקידו כסף, נגיד יש מישהו שאני עובדת איתו הרבה זמן ולא רציתי לקחת ממנו הרבה כסף כדי לא לייקר את העמלה, ואמרתי לו: שים לי 50% מהסכום. פתאום האיש ברח, ואין לי מי שישלים את ה-50%.

זאת אומרת שהוא לא לקח ערבות מתאימה.

הוא לקח סיכון, וזה נראה סביר בנסיבות העניין. מאחר שלציבור לא נגרם נזק, וזה המקרה שאני לא נתתי לו את המניות - -

כן נגרם נזק.

חבר'ה, יש פה רעש. העניין הוא לא של אופוזיציה-קואליציה. זה לא עניין פוליטי. אותי זה מעניין, אתכם לא מעניין. אני אבזבז על זה כמה זמן שיידרש.

אתה צודק, נגרם נזק יחסי.

אם אדם הגיש הצעת רכש גבוהה ב-20% מהשוק, ואני לא רוצה למכור לו. אני רוצה למכור במסחר רגיל. יש לי אופציה למכור את זה במחיר שהוא מציע. נאמר שהמחיר היה 100 ואת מציעה לי 130. אני לא רוצה למכור לך, אלא אני מציע את זה בבורסה ומישהו אחר הציע לקנות את זה ב-130.

זה חוסר תום לב.

אם מכרתי את המניה בשוק מסחר רגיל. את המניה שלי לא מכרתי לך כמציע רכש. אני מוכר אותה בשוק הרגיל. מי שמעוניין יקנה. אני קיבלתי את הכסף שלי. מחר יסתבר שהוא נסוג בו מהמכירה והמניות צונחות ב-30% במכה אחת והפסדתי 30%.

הקטע הזה קורה. כל זמן שיש הצעת רכש, האיש תמיד יודע שהוא קונה במחיר שהוא נמוך מהצעת הרכש.

לא בהכרח.

מה אתה מנסה להגיד? שאין פה הגנה גדולה על הציבור?

בדיוק.

אתה מציע להרחיב פה את ההגנה על הציבור?

כן.

אתה יכול לעשות את זה, אבל זה גם מייקר, כי לפני רגע דיברת על תמורה של עמלה.

אני לא דואג לזה, הוא ממילא ייקח את העמלה שלו. הנקודה היא שאני רוצה ערבות מלאה לאזרח. למה לתת פתח יציאה לאדם שמציע הצעת רכש?

למציע אין דרך יציאה. נניח שהמציע לא שילם וחבר הבורסה לקח ערובה מצויינת - -

בשביל מה הוא מקבל עמלה? זאת בעיה שלו.

אנחנו לא רוצים שהאחריות על חבר הבורסה תהיה אחריות מאולצת.

שלא יהיה חבר בורסה.

בכל מקרה הוא יצטרך לשלם סכומים מאד גבוהים, שיכולים למוטט אותו.

מאה אחוז. לכן עליו לקחת את הערבויות המתאימות מהמציע. זאת בעיה שלו. אני צריך להגן על חבר הבורסה? מה זה ענייני? הוא עוסק בזה וזה המקצוע שלו. אם הוא "דפק" את הציבור, שהוא ייאכל אותה. למה שיעניין אותי חבר הבורסה? אותי מעניין הציבור והאזרח הקטן שקונה את המניה שלו ו"נדפק".

אז אף אחד לא ירצה להיות - -

שלא יהיה. צריך בכלל להוריד את סעיף (ה).

לא אכפת לנו להוריד בכלל את הסעיף.

צריכים רק להשאיר את המילים "חבר הבורסה יבטיח את ביצוע התחייבותו של המציע". את כל הסיפא צריך למחוק.

בסדר. בסעיף (ה) השארנו את המילים: "חבר הבורסה יבטיח את ביצוע התחייבותו של המציע" ואת כל הסיפא מחקנו.

"(ו) לא יאוחר מיום העסקים הראשון לאחר מועד הקיבול האחרון יגיש המציע לרשות, לרשם, לבורסה ולחברת המטרה דו"ח על תוצאות הצעת הרכש; בהצעת רכש מלאה, יציין המציע, גם, אם נתקיים התנאי האמור בסעיף 337(א) לחוק החברות...".

מה זה התנאי הזה?

מתי אתה ממשיך בנושאים הבאים?

אני לא בטוח שאני אגיע אליהם.

אני רוצה להיות נוכח בנושאים הבאים על סדר היום. יש הצבעה בעניין עגלים והעברות תקציביות. תקצוב זמן.

בשעה 10:45.

הצעת רכש מלאה היא הצעה שבה החברה הופכת מחברה ציבורית לחברה פרטית. חוק החברות מסדיר את הסיטואציה כשבעצם החברה היא כבר לא חברה ציבורית.

אבל מה זה התנאי?

"התקבלה הצעת רכש מלאה על ידי הניצעים" – נניח שאני ב-90 ואני רוצה TO GO PRIVATE ואני צריכה כאילו לרכוש 10, אבל לא השגתי 10 אלא השגתי רק 8. אז יש אלמנט ההפקעה. על 2% אלה קובע חוק החברות שהם חייבים למכור, כדי שהוא המציע יוכל לממש את כוונתו.

התקבלה הצעת רכש מלאה על ידי הניצעים באופן ששיעור האחזקות של המציעים שלא נענו להצעה מהווה פחות מ-5% – זו הדוגמה שנתתי לכם.

5% ממה? מסך הכל.

כן, מהון המניות המונפק או מההון המונפק מסוג המניות שלגביהן הוצעה ההצעה, יעברו כלל המניות שביקש המציע לרכוש לבעלותו והרישומים של הבעלויות במניות ישונו בהתאם לכך. זה אלמנט ההפקעה.

הוא צריך לדעת שיש לי רכישה כפויה.

צריך הון מיוחד להצעה הזאת.

מראש אומרים מה יהיו בנסיבות הללו.

הסכמנו הבוקר על תיקון נוסח סעיף (ו). במקום "את אופן ביצוע הרכישה" ייאמר "את האופן והמועד לביצוע הרכישה".

אבל אחר כך צריך למחוק את המילים בסוף הסעיף "והמועד לכך".

"(ז) התקבלה הצעת רכש, תיעשה העברת ניירות הערך שבשלהם ניתנו הודעות קיבול, במועד שנקבע במיפרט ושיהיה סמוך לאחר מועד הקיבול האחרון , ובהצעת רכש מיוחדת – סמוך לאחר תום תקופת ההיענות המאוחרת כהגדרתה בתקנת משנה (ט)(1), והכל כנגד תשלום התמורה לניצעים."

"(ח) התקבלה הצעת רכש מלאה והתקיים התנאי האמור בסעיף 337(א) לחוק החברות –

(1) יעביר המציע לכל הניצעים, לרבות אלה שלא נענו להצעה, את התמורה כקבוע בהצעת הרכש".

לכל הניצעים או לכל המציעים?

ניצעים, אלה שהציעו להם.

"(2) בכפוף להעברת התמורה כאמור בפסקה (1), יעביר חבר הבורסה לבעלות המציע את כל ניירות הערך שביקש המציע לרכוש בהצעה.

(ט) התקבלה הצעת רכש מיוחדת –

(1) יודיע המציע לניצעים, תוך יום אחד ממועד הקיבול האחרון על תוצאות ההצעה וכי תוך ארבעה ימים ממועד הקיבול האחרון (להלן – תקופת ההיענות המאוחרת), ניצעים שלא הביעו עמדתם ביחס להצעה או שהתנגדו לה, רשאים להיענות להצעה באופן ובתנאים שבהם נעשתה ההיענות להצעת הרכש; ההודעה תימסר כקבוע בתקנה 26".

אני לא הבנתי את החלק הזה.

חוק החברות מסדיר הצעת רכש מיוחדת בשני מצבים של רכישת 25% ומעלה ורכישת 45% ומעלה.

25% או 45% זה מכלל המניות המונפקות?

כן.

נגיד שיש לי חברה.

זה כלל המניות בחברה.

אם יש לו 76% - -

זה לא חל עליו.

אם אני בעל מניות בחברה והוצאתי לבורסה 26% - -

כן, אבל זה לא חל על המקרה שלך. חוק החברות עוסק בדילמה של רכישת שליטה בחברה בורסאית שיש בה פיזור. המקרה הזה הוא בדיוק דוגמה שבה לא מטפל חוק החברות.

אם כי בעל החברה יכול בכל זאת להציע הצעת רכש.

כן, אז זו הצעת רכש רגילה. זו הצעת הרכש הרגילה לחלוטין, או הצעת הרכש המלאה שהוא רוצה TO GO PRIVATE. כאשר אין בחברה בעל שליטה דומיננטי, דהיינו: פחות מ-51%, יש שני מצבים שבהם חוק החברות אומר שאם אתה עובר מעל ל-25% או מעל ל-45% ואין בחברה אדם שמחזיק 51%, אז אתה עושה הצעת רכש מיוחדת.

מה היא אומרת? היא מאפשרת לבעלי המניות שתי הזדמנויות. הזדמנות אחת היא להגיד האם אם הם מסכימים או לא מסכימים. אם יתברר שהם לא מסכימים, הם יושבים על הגדר ואומרים: לא הסכמנו, אבל אם השליטה עברה לרוכש החדש, הם רשאים לחזור בהם ולהשתתף בהצעת הרכש, ואז התמורה מתחלקת בין כולם.

למה ההסדר הזה? ההסדר הזה נעוץ בתפיסה שבעלי המניות נמצאים בדילמת אסיר מסויימת. הם מצד אחד חושבים שהמחיר לא טוב. אבל הם חושבים שאם הם לא ייענו להצעת הרכש, בעלי המניות האחרים ייענו. ובגלל שהם לא יודעים איך האחרים יתנהגו - -

הם עלולים להישאר במיעוט.

בדיוק. ואז אומרים להם: אתם תהיו רגועים, תצביעו לגופו של עניין. אם אתם חושבים שהמחיר לא טוב, תצביעו נגד ולא תיפגעו. תהיה לכם הזדמנות שנייה, וההזדמנות השנייה הזאת היא תקופת הקיבול המאוחרת שתינתן לכם אם באמת הרוב החליט בניגוד לדעתכם להעביר את השליטה לחבר הכנסת שטרית.

וארבעה ימים זה מספיק?

אני חושבת שזה קבוע בחוק.

כל האמור פה חל גם על מניות המדינה.

אם המדינה מחזיקה פחות מ-25% ומישהו מבצע הצעת רכש - -

מניות בזק.

בינתיים המדינה מחזיקה למעלה מ-51%. אחד השיקולים בשאלה אם לרדת מתחת ל-51% זאת גם הבעיה של חשיפה להצעות רכש.

"(2) לא יאוחר מיום עסקים אחד לאחר תום תקופת ההיענות המאוחרת, יגיש המציע לרשות, לרשם לבורסה ולחברת המטרה, דוח על תוצאות הצעת הרכש לאחר שהובאו בחשבון הודעות קיבול שניתנו בתקופת ההיענות המאוחרת (להלן – דוח סופי על תוצאות ההצעה);

(3) רכישת ניירות הערך תיעשה כאמור בתקנה 7(ג), על פי נתוני הדוח הסופי על תוצאות ההצעה".

מהי תקנה 7(ג)? זאת אומרת שהוא ירכוש עכשיו את החלק היחסי מכל מציע כדי להגיע לנקודת המטרה שהוא רצה.

כדי לא להפלות. אנחנו שומרים על השוויון.

"(4) בתקופת ההיענות המאוחרת ועד להעברתם, יוחזקו ניירות הערך שניתנו בשלהם הודעות קיבול והתמורה המגיעה בעדם, בידי חבר הבורסה.

6. מועד הקיבול האחרון

(1) מועד הקיבול האחרון ייקבע ביום מסחר, לא מוקדם מארבעה עשר ימים מתאריך המיפרט ובהצעת רכש מיוחדת – לא מוקדם מעשרים ואחד ימים ממנו, ולא יאוחר מששים ימים ממנו.

(2) בתקופת הקיבול, רשאי מציע לדחות את מועד הקיבול האחרון, בהודעה שתימסר כאמור בתקנה 26(א), ובלבד שמועד הקיבול האחרון הנדחה ייקבע ליום מסחר, לא יאוחר מששים ימים מתאריך המיפרט."

אני לא מבין את סעיף (ב).

הרי יהיה מותר ללכת בין 21 ל-60 יום. לפעמים אדם אומר: אני חושב שאסתפק ב-40 יום. קורה משהו במהלך המסחר וכו', שהוא חושב שהוא יעודד עוד אנשים ללכת לקראתו והוא עוד לא הסתיים. מאחר שמלכתחילה הוא יכול היה ללכת ל-61 יום, כל עוד הוא לא עבר את הגבול שמותר לו, אנחנו נותנים לו להאריך את התקופה בהודעה מספיקה מראש.

זמן כזה זה זמן ארוך מאד בחייה של בורסה.

נכון מאד. עד היום האחרון אתה יכול לעצור בך מהעניין.

אבל למה את לא מבקשת ממנו לעשות שיקול דעת כזה מראש?

לא, אני אומרת לו לעשות.

כל אחד יעשה מראש בדיוק את הצד ההפוך. הוא "יילך על הקצר", ואם יש לו חופש פעולה לתת 60 יום, כל אחד יציע 20 יום.

בסדר גמור, אבל לאף אחד לא נגרם נזק, כי עד היום האחרון מותר לי לחזור בי.

אני אגיד לך מה הנזק שיכול להיגרם. אם הוא מגיש הצעת רכש, הוא חייב לקנות את המניות שמוכרים לו. אני מציע לו ב-20 יום הראשונים ומציע את המניות שלי למכירה, והוא קונה אותן.

לא, הוא לא יכול לקנות, כי קונים כולם ביום האחרון. לכן אני אומרת שלא נגרם נזק. בין אם הוא האריך ובין אם לא – רוב האנשים נותנים ביום האחרון, אבל בכל מקרה, גם אם נתתי, אני יכולה לחזור בי.

והוא גם רשאי לשנות את התנאים?

לא.

הוא רשאי להטיב.

ואז זה חל גם על אלה שהגישו - -

בוודאי.

"(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), הגיש בתקופת הקיבול מציע אחר הצעת רכש לגבי ניירות ערך של חברת המטרה, רשאי המציע לדחות את מועד הקיבול האחרון עד מועד הקיבול האחרון בהצעת הרכש האחרת; דחיית מועד הקיבול תיעשה בהודעה שתימסר כאמור בתקנה 26(א)".

אם יש מציע אחר?

אם יש עוד מציע, הם מאחדים את המועד.

אני הצעתי הצעת רכש ומישהו אחר אומר שיציע קצת יותר. מותר לי לשפר ולהגיד: רגע, עכשיו יש לכם שתי הצעות? גם אני הולך עד אותו מועד אחרון שלו.

הכל עניין של איזונים.

הוא הרשה לי לשפר בזה שהוא דוחה את תאריך הקיבול?

לא, בזה שהוא מעלה את התמורה, אחרת לא עשינו דבר.

ואז גם הראשון ינסה לשפר אותם?

נכון.

והשני?

כן.

זאת אומרת, זה יכול להימשך כל הזמן?

זה לא יכול להימשך כל הזמן, כי בסופו של דבר ייגמרו ה-61 יום, אבל לא כל פעם שאתה משפר מאריכים את המועד. זה מקסימום אולי 60 יום של השני.

אם היא מציעה הצעת רכש וקובעת 60 יום ואני בא ביום החמישי ומציע הצעת רכש לעוד 60 יום, האם מותר לי עוד 60 יום, זאת אומרת: זה 120 יום.

נכון.

זה מה שאני אומר, אין לזה גבול. אם יבוא מציע שלישי ויציע בסוף ה-60 יום הצעת רכש נוספת, זה עוד 60 יום.

באופן תיאורטי אתה צודק. במעשה זה לא קורה. בפועל הרי כל אחד יכול לחזור בו והם רק מעלים ולא מורידים.

אלא אם בשלב זה מתברר שהמניה נפלה והתמוטטה.

אז הם מחוייבים על פי הצעתם שעוד בתוקף.

הם יהיו חייבים לקנות את המניות - -

אלא אם כן אלה נסיבות שהמציע לא ידע.

זה עוד דבר שקשור לחברה.

מה זה נסיבות שהמציע לא ידע ולא ראה?

זה מופיע בעמוד 3 פסקה (3).

בפסקה (3) אחד המקרים שמציע רשאי לחזור בו מהצעת הרכש זה "אם אירעו סיבות שהמציע לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש".

נגיד שקרתה מלחמה והבורסה נפלה.

בסעיף (3) האם אדם יכול לומר: יש הצעת רכש חדשה, לכן אני חוזר בי?

לא.

אבל הוא לא יכול לראות את זה.

לא, אבל זה לא קשור למחיר שלו. מה קורה בהצעת הרכש החדשה? היא הולכת לשפר את המחיר, אז ממילא לא יעלו. הוא יכול להחליט שהוא בנסיבות החדשות לא מתחרט, כמו במכירה פומבית. הוא לא מעלה את המחיר, ולכן בעצם ייענו להצעה שלו ולא לשלי.

למה הכוונה - נסיבות שהמציע לא ידע ולא ראה, שבגללן הוא יכול לחזור בו מהצעת הרכש?

הכוונה היא לא לכבול את המציע לנסיבות שקורה משהו חריג, אלא דברים שקורים בחברה, שהוא לא יכול היה לצפות אותם ושאין לו כל שליטה עליהם וזה באמת מאיים על כל ההצעה שלו. זה באמת מן מונח כזה קצת סתום.

דוגמה לאירוע פחות חריג: המניות שלו בבורסה נפלו מאד.

לדעתי, זה לא אירוע חריג. יכול להיות שבית משפט יפסוק שכן, אבל בנסיבות רגילות זה לא אירוע חריג.

והוא רשאי לחזור בעצמו? הוא לא צריך אישור של אף אחד?

אבל אז יתבעו אותו. הציבור יתבע אותו בבית משפט.

זאת אומרת שגם הפרשנות על סעיף זה מה היא הצעה שלא ראה בבית משפט.

בוודאי, השיפוט האחרון הוא בבית משפט.

לדעתי, בסעיף (ג) צריך לקבוע איזשהו DEADLINE.

יש DEADLINE. 60 יום היא ההצעה הכי מאוחרת.

כן, אבל אמרתי שיכולות להיות שלוש הצעות שאפשר להפוך את זה ל-180 יום.

אבל תראה את זה מנקודת מבטו של הציבור. יש לו הצעה חדשה שהיא יותר טובה, כי בהגדרה היא תמיד תהיה טובה יותר, וזה אומר ששווה לי לחכות עוד תקופה, כי מובטח לי באותו שלב שאני מקבל את המחיר הטוב יותר. תמיד הוא יכול למכור בבורסה.

לא תמיד.

היינו בסרט הזה. אני יכולה באותו זמן למכור בבורסה. גם המחיר בבורסה ישתפר.

אבל אם הגשתי הצעת קיבול, אני לא יכול לחזור בי.

אתה יכול עד היום האחרון לחזור בך, ולכן מצבך רק יכול להשתפר.

איפה זה יכול ליצור בעיה? במקרה שאדם מציע הצעת רכש, והוא רוצה לקנות 10% מהמניות ואני כמציע שני מבקש לרכוש עוד 10% מהמניות בהצעת רכש. ההצעה שלי יותר גבוהה.

לא, אבל אלה הצעות שונות. אם אתה אומר 10% על 10% - זה לא נכנס. ההצעה שלי בתוקף, כי עדיין נשאר לו 10%. זאת לא הצעה נוגדת, אז שלי ייגמר ב-60 יום, והוא עכשיו נותן הצעה אחרת בכלל.

אבל אני לא יודע מי מוכן למכור, אין לי דרך לדעת. אני פונה לבורסה ויודע שבשוק 40% מהמניות נמצאות בידי הציבור. יש לי בחברה הזאת באופן פרטי 40% ואני רוצה להשיג 51%. אלה שבזכויות מיעוט בחברה רוצים למנוע ממני להשיג את ה-51%. שנינו פונים בהצעת רכש ל-10%. הוא יציע 5 ואני אציע 7.

אתה תצטרך להחליט האם אתה עולה ל-8 או שאתה לוקח את הסיכון. הציבור אומר: אני יודע, היתה לי הצעת רכש, אני יכול להיענות לה במחיר היותר נמוך ולקבל את זה יותר מהר, אבל אני יכול להיענות להצעה שנייה.

אבל את נותנת הזדמנות למציע הראשון על פי ההצעה הזאת לדחות את מועד הקיבול האחרון שלו לנסות ולשפר את הצעתו.

בסך הכל הסיטואציה מאד טובה לבעלי המניות, כי מתפתח איזשהו מכרז על מחיר המניות שלו. לבעל המניות – לציבור – זה טוב. הוא יושב ומחכה מי ייתן לו מחיר יותר טוב. כך שאני בכל שלב יכולה לעשות אחת משתיים: או לתת הודעת קיבול או למשוך את הודעת הקיבול שנתתי או למכור אותה.

או אפילו ללכת לבורסה.

זה לא מצב רע מבחינתו. להיפך, זה מצב מאד טוב ומאד רצוי.

כשקורה אירוע כזה, אני רשאי לראות בזה שמישהו קנה את ה-10% הנוספים - -

לא, כי זה כל הזמן היה בידי הציבור.

כי אם אני אשיג עוד 10%, אקבל שליטה בחברה. עכשיו אין לי שליטה.

קיבלת גם עכשיו.

לא קיבלתי, כי ההוא קנה 10%.

לא משנה, אלה הרי אותם 10% שהיו בידי הציבור, רק שעכשיו הם יהיו בידי אדם אחר. זה לא דבר שעשה שינוי. איך אמרת בתחילת הדרך? הרי אני INDIFFERENT, בבורסה יכולים לקנות ולמכור כל הזמן כולם. מבחינה זו, זה לא שינה את המהות.

לא רצוי לקבוע בסעיף (ג) איזשהו DEADLINE לכולם? אי אפשר שהצעת רכש תימשך 120 יום, כי זה מוגזם.

זה לא כך, כי היא השתפרה בינתיים והיא רק עשתה טוב לציבור. לכן אין טעם. הוא רק רשאי להאריך, הוא לא חייב. אם הוא משך את הזמן, וכנראה שהוא חשב שהציבור יענה לו יותר טוב, הוא בטח נתן איזשהו פיתוי. אין טעם להגביל את זכותו של הציבור ליהנות מהמצב הזה, כל עוד האנשים רוצים, אבל הם לא חייבים.

מה אם אדם מגיש הצעת רכש אחד והשני מגיש הצעת רכש שנייה במחיר יותר נמוך?

זה לא קורה. הרי אף אחד לא יענה לו.

אם אדם רוצה לקנות רק 10% ב-180 ובידי הציבור יש לו 40%, ואני מציע הצעת רכש ב-160 על 10%, אני יכול להציע הצעה יותר נמוכה, מותר לי. השאלה האם מותר לראשון להוריד את הצעת המחיר שלו.

לא.

אם מחיר הבורסה הוא 100 ואת מציעה 180 ואני 160 - -

כולם ייענו לראשון ויקבלו את החלק היחסי שלהם, ואחר כך היתרה - -

זאת אומרת שהראשון לא רשאי להוריד את הצעתו.

בוודאי שלא, רק להטיב אותה.

אנחנו ממשיכים: "(ד) על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג), מציע לא יהיה רשאי לדחות את מועד הקיבול האחרון, אלא אם כן אישר חבר הבורסה כי התחייבותו בהתאם לתקנה 5(ה) תקפה גם בתנאים החדשים" - -

צריך למחוק את זה.

מחקנו את סעיף 5(ה).

"כי התחייבותו" של חבר הבורסה.

הסעיף צריך להיות מנוסח כדלהלן: "על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג), מציע לא יהיה רשאי לדחות את מועד הקיבול האחרון, אלא אם כן אישר חבר הבורסה כי התחייבותו תקפה גם בתנאים החדשים".

בסעיף 5(ה) רק אמרנו שהחקיקה תהיה מלאה.

אז אפשר למחוק אותו.

אנחנו לא יכולים למחוק אותו, כי אנחנו משנים את התנאים.

לא, זה נשאר. אני חושבת שיש איזושהי טעות. קודם ההחלטה היתה למחוק את סעיף (ה) ולהתנות את סעיף (ד) - -

לא, את טועה. ההחלטה הקודמת היתה החלטה שהתחייבות לבורסה היא התחייבות מלאה שלו.

דרורה ליפשיץ, אישרנו בסעיף 5(ה) את הנוסח: "חבר הבורסה יבטיח את ביצוע התחייבותו של המציע." יש כאן נסיבות אם לא צריך להאריך את התקופה.

וסעיף (ד) נשאר כמו שהוא?

כן.

אז כדאי שזה יודגש בפרוטוקול, כי אני חושבת שנאמר אחרת.

את רואה סתירה בין השניים?

אני לא רואה סתירה, אבל צריך שסעיף (ד) יישאר כמו שהוא.

סעיף 5(ד) נשאר כמו שהוא, ובסעיף 5(ה) השארנו את המשפט הראשון.

"7. היענות להצעת הרכש

(1) היענות להצעת רכש מלאה או רגילה תיעשה בהודעת קיבול ערוכה לפי טופס שיצורף למיפרט; היענות להצעת רכש מיוחדת, תיעשה בהודעה בדבר הסכמה או התנגדות להצעת הרכש, ערוכה לפי טופס שיצורף למיפרט;

(2) ניצע יהיה רשאי לחזור בו מהודעה לפי תקנה משנה (א), עד למועד הקיבול האחרון."

על סעיף 7(ג) כבר עברנו.

תוכן המיפרט

8. עטיפת המיפרט

על גבי עטיפת המיפרט יובאו פרטים אלה:

(1) שם חברת המטרה".

מה זאת עטיפת המיפרט? למי הוא מגיש את המיפרט? לבורסה?

לבורסה, לרשות ולרשם החברות.

"(2) סוג הצעת הרכש;

(3) סוג ניירות הערך שמוצע לרוכשם;

(4) שם המציע;

(5) כמות ניירות הערך אשר מוצע לרוכשה, ושיעורה באחוזים מזכויות ההצבעה ומההון המונפק והנפרע של חברת המטרה;

(6) הודעות שהודיעו בעלי ניירות ערך בחברת המטרה למציע, על כוונתם להיענות או על
כוונתם שלא להיענות להצעת הרכש – אם ניתנו הודעות כאמור".

מראש?

את זה הוא צריך להודיע על העטיפה.

מראש?

כן.

אבל אם מישהו רוצה למכור לו, למה לא לקנות ישר בלי להודיע דבר?

לא, כל הרעיון הוא לתת שוויון לציבור.

אני לא מבין את סעיף (6). נגיד שאני מציע הצעת רכש ואני יודע שחבר הכנסת שמחון רוצה לקנות ממני 30% מהמניות. אני אמכור לו 30% מהמניות ואני קונה אותן מראש בכלל.

מותר לך לאסוף את זה אם זה היה איסוף רגיל. עכשיו אתה עושה את זה אגב הודעת הצעת רכש ואומר לחבר הכנסת שמחון: אני את ה-30% שלך לא אקנה אלא אם אקנה עוד 20% מהציבור, והציבור אז צריך לדעת שיש לך 30% מובטחים.

רק במקרה הזה?

בוודאי, אחרת בכלל לא מדובר בהצעת רכש. מדובר רק אם זה נעשה אגב הצעת הרכש.

"(7) התמורה המוצעת;

(8) אחזקותיו של המציע בניירות הערך של חברת המטרה;

(9) מועד הקיבול האחרון;

(10) המקומות שבהם ניתן להגיש הודעות קיבול;

(11) תנאים שבהם מותנית התחייבות המציע לרכוש ניירות ערך בהצעה כאמור בתקנה 4".

איפה כתובה פה תקנה 4?

אלה התנאים שקודם דיברנו עליהם.

"(12) בהצעת רכש מיוחדת או הצעת רכש מלאה, יפנה המציע להוראות סעיפים 331, 337 ו-338 לחוק החברות, לפי העניין" – אלה ההגדרות של הצעת רכש מיוחדת.

חבר הכנסת שטרית, אומר לך מה הרציונל. אנחנו אומרים שאמנם חזקה שכל אדם יודע את החוק, אבל יחד עם זה יכול להיות מקרה שאדם לא ער לכל מה שכתוב בחוק. אומרים שכדי להקל על הציבור, יש להפנות אותו להערות העיקריות שחלות; מה שכתוב פה בחוק ולא במשפט הזה שחל על כולם. זה פשוט עניין של נוחות.

זאת אומרת שהוא צריך לצטט את הסעיפים 331, 337 ו-338.

כן, לתת את הרציונל שלהם שהציבור יידע איפה הוא עומד.

וגם את תאריך המיפרט.

חסר לי פה דבר אחד. הוא לא נוגע פה בעניין מי חבר הבורסה האחראי?

זאת רק העטיפה. לניצעים זה לא כל כך חשוב לדעת מי מבטיח את ההתחייבות.

אבל זה הדבר הכי חשוב מי מציע.

מי מציע – כן, אבל חבר הבורסה עומד מאחוריו - -

הכי חשוב לי למי אני מוכר את המניות שלי.

לא, זה לא חבר הבורסה. חבר הבורסה - -

אני מסתכל גם מזווית ראייה של בעל מניות שמחזיק X מניות. הדבר הראשון שהוא רוצה לדעת זה מי המוכרים.

אתה מתכוון בטכניקה שזה יהיה במיפרט?

לא, זאת טכניקה פשוטה. תחשבי רגע על עצמך. נגיד שאת מחזיקה מניות ויש הצעת רכש פנטסטית. את רוצה לדעת למי למכור.

בכל מקרה אתה צריך למלא את טופס הקיבול שמפורט במיפרט.

מי צריך למלא?

מי שנענה להצעת הרכש.

כל מי שרוצה לקנות מניה צריך למלא טופס?

בוודאי, איך יידעו אחרת?

איך הוא מקבל את הטופס הזה?

זה נמצא בתוך המיפרט.

איך מגיע בעל מניות למיפרט?

שולחים אליו.

אמרנו שמפרסמים בעיתון.

מה שמפרסמים בעיתון זה הפרטים העיקריים, משהו שדומה למה שמופיע על כריכת המיפרט. המיפרט עצמו כולל בתוכו את אותו טופס, ושם גם מצויין מי חבר הבורסה שבאמצעותו מבוצעת ההצעה.

זה בדיוק כמו בתשקיף. ביום שמתפרסם תשקיף מופיע בעיתון: דעו לכם שפורסם תשקיף והנה עיקריו. גם כאן יש כריכה והיא מתפרסמת - -

אז למה לא מפרסמים למי יציעו את המניות מבחינת הבורסה?

זה סעיף (10) שאומר "המקומות שבהם ניתן להגיש הודעות קיבול".

בתוך המיפרט עצמו?

גם במודעה. במודעה סעיף (10) אומר את המקומות שבהם ניתן להגיש הודעת קיבול.

יש לך איזה שהן השגות לגבי הנושא הזה? אפשר לעשות הפסקה של דקה?

בבקשה.

אם אין לך השגות – אני מאשר את זה.




4. תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) (תיקון מס' 2), התש"ס-2000

זאת פשוט העתקה מחוק החברות הקודם.

מודיעים על השכר של חמשת נושאי המשרה הגבוהה ביותר בכל חברה בורסאית. כאן רק אמרנו שתהיה תוספת ציון של התפקידים שלהם, להבדיל מסעיף 123 שהיה עד היום בחוק. הרי כל הנושאים של גילוי עברו מחוק החברות לתקנות ניירות ערך, ולכן אנחנו צריכים היום להעביר את התקנות. זה ממש עניין טכני.

תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) (תיקון מס' 2), התש"ס-2000. מי בעד?

הצבעה

בעד – 2
נגד – אין
נמנעים – אין
תקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) (תיקון מס' 2), התש"ס-2000 אושרו.

זה מתקשר למה שהיה אתמול במליאה. סעיף 123א לחוק החברות לא היה חלק טבעי של חוק החברות. זה היה סעיף שהוסיף חבר הכנסת וינשטיין זכרונו לברכה וחבר הכנסת תיכון, שאמרו שצריך לגלות את השכר. זאת עלות שכר למעביד כולל הכל.

זה גרם – ותיכון הודה בזה – לחלק מהבעיות שיש לנו עם שכר הבכירים במשק. מפני שמה מתפרסם? – אני לא אגיד שמות – אחד הבכירים ביותר מקבל 600,000 שקל, 700,000 שקל לחודש, או מיליון שקל לחודש. זאת עלות למעסיק. גם הברוטו והנטו הם גבוהים מאד, ממש לא צריך לדאוג.

אבל שכרם של הבכירים למשל במערכות הציבוריות זה הברוטו. למשל, לא גילמו מעולם פנסיה תקציבית ולא מגלמים שום דבר. בהתחלה, בנק לאומי היה מפרסם מה היתה צריכה להיות הקרן שממנה אפשר יהיה לקבל – זה היה בנוסח הראשון – את הפנסיה הצפויה, כאשר אם מדובר במישהו בן 50, מה יהיה ערך הפנסיה שהוא יקבל 30 שנה כאשר ייגמר החוזה שלו בגיל 54. אבל אם הוא יתחתן עוד פעם עם אישה צעירה יותר, אנחנו עובדים פה ל-80 שנה. חילקו את זה לארבע שנות החוזה שלו. המספרים היו יוצאים פנטסטיים. אני חושבת שעכשיו הם קצת שינו את זה.

אני מספרת את זה כדי שתדעו מה לפעמים גורמת חקיקה. הם חשבו שהפרסומים האלה יגרמו להורדת השכר.

3. המשך - תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), התש"ס-2000

אני רוצה להתייעץ עם חבר הכנסת שטרית. יש לנו שתי אפשרויות. פניתי ליושב ראש הכנסת לאשר את המשך הישיבה מעבר לשעה 11:00. האפשרות השנייה היא שוועדת המשנה בראשותך תמשיך את הדיון בעניין הזה בשבוע הבא ותביא את זה למליאה עד יום רביעי להצבעה.

אבל זה יפגע בוועדת המשנה לשוק ההון.

אומר למה זה דחוף. כמו שאתה רואה, השינוי של חוק החברות נכנס לתוקף באחד בפברואר. יש כאן הרבה דברים שהתקנות הקיימות לא מתאימות.

אנחנו נעשה הפסקה בשעה 10:45 ונמשיך אחרי השעה 11:00 בהתאם לאישור של היושב ראש.

היושב ראש לא יכול לתת אישור לזה. אני לא יכול להשתתף בישיבה אחרי השעה 11:00. יש דיון במליאה עם שאילתות.

אבל אני ביקשתי להמשיך את הישיבה וקיבלתי אישור.

אבל הוא לא יכול לעשות את זה. אני לא אהיה פה. אם המטרה היא דיון בתקנות, אני לא מעכב, אלא דן לגופו של עניין. נוח לי שבוע הבא. אפשר עד האחד בפברואר.

זה צריך להתפרסם.

אבל כמה הצעות רכש יהיו בשבוע הבא?

יש הצעות רכש רבות. זה באמת נועד לנוחות הציבור.

אני לא מעכב את זה. אני מוכן לשבת ביום שני.

לא, יש ועדה משותפת עם ועדת הכלכלה בנושא יום התיירות.

אני מוכן לוותר על יום התיירות ולשבת איתם כוועדה מקבילה של ועדת הכספים.

חבר הכנסת גולדשמידט לא יסכים שיהיו שתי ועדות בו זמנית.

האם אני יכולה לבקש אותך היום להיפגש בכל שעה?

צר לי, אני לא יכול היום.

אפשר ביום שני אחר הצהריים?

כן.

יום שני זה ה-31 בינואר, ובאחד בפברואר זה צריך להיכנס לתוקף, וזו בעיה.

אם זה דחוף, למה זה בא בדקה התשעים? למה אי אפשר להכין את זה חודש מראש?

הכינו את זה.

אז למה זה לא מגיע אלינו?

לא, זה הגיע כבר קודם. היום קיבלתם תיקונים.

זה הגיע ב-18 בחודש.

לא, מתי הוא הונח בתיקים שלנו?

שלשום, אבל זה היה בסדר יום. כל אחד יכול היה לקבל את זה.

אתה יכול ביום שני אחר הצהריים?

כן. בתאריך 31 לחודש נשב בצהריים ונאשר.

אבל שזאת תהיה מליאת הוועדה, כי אחרת יהיה צריך עוד ישיבה.

זאת תהיה מליאה, וחבר הכנסת שטרית יכול להיות ממלא מקום יושב ראש.

אני לא רוצה לטרפד את זה, אלא לשפר את זה.

אבל שזה לא יהיה בוועדת משנה, כי זה יצריך עוד ישיבה.

אז מה אנחנו קובעים?

ביום שני. מזכיר הוועדה יתאם אתכם לגבי השעה.

בחוק הבזק חבר הכנסת מיכאל איתן עשה בדיוק מה שאתה עושה. יש לי סבלנות, אין לי בעיה. האמת היא שבסוף גם למדתי מזה המון.

אם חברי הכנסת מתייחסים ברצינות לעבודה שלהם, הם צריכים לדון סעיף-סעיף בחוקים.

אם קוראים לאט, תמיד "מגלים משהו".
5. שינויים בתקציב

ביקשת הסברים לגבי המשלחת האולימפית.

אנחנו פעלנו – ואנחנו שמחים על כך – שתהיה גם השנה הקצאה מיוחדת לצורך ההכנות למשחקים האולימפיים. ההקצאה הזאת החלה בימי הממשלה הקודמת. במשך השנים 1997, 1998 וגם 1999 ניתנו הקצבות מיוחדות. זו היתה הבטחה של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. הוא עמד מאחוריה, ובאמת העזרה הזאת סייעה להכנות לצוותים האולימפיים.

אנחנו עומדים היום בפני – כך משוער – משלחת של כ-30 ספורטאים עם סיכויים טובים גם להגיע להישגים ממשיים, מה שמוכיח שיש כנראה קשר בין ההשקעה לבין התוצאה. יודעים את זה ממקומות אחרים ויודעים את זה גם פה.

אנחנו פנינו יחד עם הוועד האולימפי לממשלה לקבל הקצבה דומה גם השנה. זה לקח קצת זמן. מילים רבות נאמרו.

מה היתה ההקצבה בשנה שעברה?

בשנה שעברה, בשנת 1999, היתה הקצבה של 12,000,000 שקלים.

ולפני כן?

8,000,000 שקל בשנת 1998. השנה הוועד האולימפי ביקש 15,000,000 שקל. אנחנו הצטרפנו אליו, פנינו לשר האוצר ולראש הממשלה וביקשנו 15,000,000 שקל. בסופו של דבר, משרד האוצר הקצה רק 10,000,000 שקל, כמו שאתם יודעים. לפניכם מונחת בקשה ל-10,000,000 שקל.

לא, גם הוקצבו 4,000,000 שקל בתקציב הרגיל.

אנחנו ממשאבינו של רשות הספורט הקצינו 4,000,000 שקל.

סך הכל יהיה 14,000,000 שקל.

השלמנו ממשאבינו, כי הגענו למסקנה שכשמדובר בשנה אולימפית, ראוי לתגבר ככל האפשר את המאמץ. בשנה שעברה למשל, הגדלנו פי עשרה את ההקצבה המתוכננת פלוס עוד עשרה מיוחדת שלא רשומה בבסיס של התקציב.

האם הוועד האולימפי מקבל הקצבות נוספות מחוץ לממשלה?

כן, הוא מוכר למשל חסויות למשחקים האולימפיים.

הוועד האולימפי הישראלי?

כן, הוא נותן חסויות. הוא קשור לגופים מסחריים.

כמה כסף הם מגייסים?

אין לי מושג. אני לא יכול לדבר בשמו של הוועד האולימפי.

הם מקבלים כסף מהספורטוטו?

גם.

כמה?

אני לא יודע.

מי עומד בראש הוועד האולימפי?

צבי ברשביאק.

הכסף הזה מועבר אליהם בעצם?

לא באופן כל כך פשוט. ל-14,000,000 שקל יש חלוקה פנימית שאני רוצה להציג בפניכם. מלבד זאת, הם מקבלים את הכסף על פי תכנית עבודה שהם מגישים למינהל הספורט. זה לא שאתה לוקח מחר צ'ק, נותן להם 10,000,000 שקל ופוגש אותם בסידני.

אנחנו צריכים להגיש תכנית עבודה איך הכסף הזה הוצא. זאת גם דרישה של השר, שלא תהיה פה חלוקת כספים ללא דיווח וללא תכנית עבודה. לכן אנחנו יודעים שהסכום מיועד להגיע, אבל הוא לא עובר באופן פשוט לוועדה.

איך התקציב של ה-14,000,000 שקל מתחלק? כ-9.48 הולך לוועד האולימפי להכנות האולימפיות, באמצעות מינהל הספורט ולאחר שמגישים תכנית עבודה שמאושרת על ידי המינהל ועל ידי השר. אנחנו רוצים לדעת איך זה מתחלק, וזה גם חלק מתהליך של מעקב ובקרה שנקיים על ההוצאות.

האם המשרד קובע באילו מקצועות יהיו ספורטאים מסויימים שיתחרו?

לא. הוועד האולימפי קובע זאת, על פי קריטריונים מקצועיים. זה לא שאתה ואני מחר נחליט שאנחנו רוצים לרוץ 100 מטר. אתה צריך לעמוד בקריטריונים שנקבעו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי.

זה ברור, אתה צריך לעבור את ספי הכניסה.

בוודאי, יש ספי כניסה.

מעניין אותי לדעת איך זה עובד בראייה ארוכת טווח. האם במקרה מישהו מברית המועצות הגיע לארץ והוא אלוף בשחייה ובהיאבקות ובקפיצה לרוחק – ויש כאלה – ועל בסיס זה בונים את הנבחרת הישראלית, כי יש לנו פתאום מישהו שעובר את השיא האולימפי, או שאומרים: בוא נכשיר חבר'ה צעירים מההתחלה, ניקח אתיופים שירוצו ריצות מרתון, נכשיר אותם מגיל צעיר ונשקיע בהם כסף? איך זה עובד?

יש פה צמיחה של ספורטאים, שחלקם גדלים בארץ וחלקם מגיעים גם מחבר העמים. לכן, מתוך הסכום שאני מדבר עליו, 14,000,000 שקל – למשל יש 2,000,000 שקל שהולך לאיגודי הספורט.

ברשותך, האם אפשר לגמור את העניין של הוועד האולימפי לפני שחברי ש"ס מגיעים?

הם נגד?

כן.

אני תומך בכם.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – רוב
נגד – מיעוט
נמנעים – אין
הוחלט לאשר פנייה מס' 7 של הממונה על התקציבים.

איגודי הספורט, למשל, יקבלו 2,000,000 שקלים כדי לטפח ספורטאים מ-2004-2008, כלומר: הם הולכים לשכבות מאד צעירות ומאתרים את הכשרונות. למשל בשחייה, יש בירושלים אגודה שבה 1,000 ספורטאים.

מתוך ה-14,000,000 שקל 4,000,000 שקל הולכים לארגוני ספורט?

2,000,000 שקל לאיגודי הספורט ולא לארגוני הספורט. איגודי הספורט זה איגוד השחייה, איגוד הכדורעף ואיגוד הכדורסל וכן הלאה, ענפים שמתוכם צומחים הספורטאים שיתחרו ב-2004 באתונה וב-2008 אני לא יודע איפה תהיה האולימפיאדה הבאה.

עוד 1,200,000 שקל הולכים ליחידה לספורט הישגי. זאת יחידה שעובדת עם הוועד האולימפי, אבל היא – עוד פעם – מטפחת את האליטה של הספורטאים, חלקם יגיעו לסידני וחלקם יגיעו כבר לאולימפיאדה הבאה.

עוד 1,200,000 שקל הולכים להתאחדות הנכים. נקודה מאד עדינה – בקומה הזו בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת היה דיון אתמול-שלשום, והם כמובן דורשים גם כן אמצעים.

ישראל מצטיינת בספורט הנכים.

תכל'ס, כמה אתם מעריכים שיגיעו לסידני?

30 ספורטאים.

כולם בענפים אישיים?

למשל, אני בא עכשיו מדיון במינהל הספורט, ויש החלטה אסטרטגית לטפח כדורעף נשים. אנחנו רוצים לקחת את אריה זלינגר שהוא מאמן כדורעף, כנראה הכי טוב בעולם. הוא מוכן תמורת סכום מסויים – לא אישי, אלא השקעה – לעשות מאמץ שבעוד שמונה שנים תועמד קבוצת נשים בכדורעף לאולימפיאדה.

והן ינצחו את הקוריאניות?

הוא הביא את ההולנדיות ואת היפניות להישגים. יש בעיה, אף אחד מהענפים הקבוצתיים לא מצליח להגיע להישגים אולימפיים, רק הענפים האישיים.

ואם לא יביאו שום מדליה באולימפיאדה אחרי כל ההשקעה הזו?

זה יהיה עצוב.

צריך לפטר את הוועד האולימפי. זה כשלון. השקיעו 30,000,000-40,000,000 שקל ולא עשו שום דבר?

זה עניין כל כך פסיכולוגי ואישי אם הספורטאי מצליח להגיע לשיא ברגע המתאים או לא. אתה יכול להצטער, אבל אתה יכול להאשים?

האם אף אחד לא שואל למה אנחנו בכלל צריכים להתחרות באולימפיאדה במקום לקחת את הכסף הזה לספורט עממי?

אני חושב שוועדת הכספים צריכה לעקוב אחרי ההכנות.

אתם רוצים להיפגש עם הסגל האולימפי?

למה אנחנו לא רוצים להיפגש עם סגל הספורטאים?

הם היו פה.

שיבואו עוד פעם.

היתה אתמול רביזיה של חבר הכנסת עופר חוגי פנייה 4 בנושא מינהלת השלום. הם אמנם התעסקו עם העניין של השר מלכיאור ולא כל כך עם העניין הזה.

מי בעד הרביזיה של חבר הכנסת עופר חוגי?

הצבעה

בעד – 1
נגד – 4
נמנעים – אין
הרביזיה של חבר הכנסת עופר חוגי בנושא מינהלת השלום נדחתה.

עכשיו אנחנו עוברים לעניין של הדרוזים. לחבר הכנסת שטרית היו פה שאלות לאן הולך הסכום של 35,000,000 שקל.

ועל כל ההסדר. רציתי פרטים על כל ההסדר.

באוקטובר 1999 נחתם הסכם עם הדרוזים אחרי השביתה שהיתה. יש שני סעיפים: סעיף אחד זה תקציב רגיל וסעיף אחד זה תקציבי פיתוח. האישור שמדובר עליו פה הוא נושא של תקציבי פיתוח. אם אתם רוצים, אני אפרט אחר כך על התקציב הרגיל.

מדובר על כך שנכסה להם 70% מהגירעונות בתקציבי הפיתוח. מקורות אנחנו לא מייעדים לזה. אנחנו אומרים: הלכנו לתכנית חומש.

זה הסעיף בנושא הדרוזים?

כן.

טוב להיות דרוזי בארץ.

אני יכול לחשוב על כמה וכמה רשויות מקומיות שהיו מתות להסדר כזה.

הש"סניקים אתמול לא רצו להצביע בעד זה, כי הם אמרו ש"דופקים" את הדרוזים.

על מה אתה מדבר? עיריית תל-אביב קורסת.

אז אני אומר לך שתדע שש"ס לא הצביעה בעד זה אתמול.

הרי מה הסיפור של השיטפונות בתל-אביב? תשתיות ופיתוח שלא טיפלו בהם.

אתה אמנם שאלת שאלות לגופו של עניין, אבל הם לא רצו להצביע איתי.

ההסדר הוא לכסות 70% מהגירעונות של תקציבי הפיתוח שנעשו במהלך השנים האחרונות, כאשר המקורות התקציביים שיועדו להם בחמש שנים האחרונות הם מיליארד ו-70,000,000 שקל. זה היה אחרי השביתה הקודמת לפני חמש שנים. אז אמרו: יתרות שנשארו מהכספים האלה ייועדו לכיסוי הגירעונות של תקציבי הפיתוח.

נשארו שם תקציבים?

בשלב הזה אותרו 35,000,000 שקל בלבד.

מתקציב 1999?

כן, ושגם תוקצבו ב-1999 ושלא שוחררו בגלל שהיינו צריכים לבדוק יותר את הפרוייקטים, כלומר: האם באמת כל הגירעונות הם גירעונות אמיתיים; האם יש תקציב כנגדם או לא; האם אלה גירעונות סופיים או גירעונות זמניים. נדמה לי ששחררנו רק שלושה ומשהו מיליון שקל.

יש לך דוגמאות איך זה מתחלק?

לפי גובה הגירעונות.

מה עם ג'וליס למשל?

אני כבר אומרת לך שאין שם גירעונות בתקציבים הבלתי רגילים בסוף 1998. זה הולך לפי הגירעונות בסוף 1998. זה מספר חשבונאי, אין שם איזו המצאה. לוקחים מזה 70% וזה ההסכם.

ומה היקף הגירעון של 70%?

על זה הוויכוח.

ומה יהיה עם ה-30%?

אבל כמה זה 70%?

אגב, הוויכוח הוא אם זה סוף 1998 או אמצע 1999, אבל זה לא רלוונטי, כי הכל נלקח מהכסף שלהם, כלומר: זאת רק הסטה של כסף שלהם.

סוף 1998 – ה-70% נדמה לי שזה 44,000,000 שקל.

כל הגירעונות?

לא, 70%.

ומתוכם עכשיו אתם צריכים להביא 31,000,000 שקל. זה רוב הכסף.

כן .

זה לא משנה אם זה מוצדק או לא מוצדק.

אין מוצדק או לא מוצדק.

מה הקריטריון לתשלום הזה? במה שונה דרוזי מיהודי? למה לדרוזים מכסים 70% ולערי הפיתוח והאחרות לא מכסים 70%?

כי אין איתם הסדר.

הם היו צריכים לקיים שביתה לשם כך?

בפוליטיקה אל תערב אותי.

בזמנו אני זוכר שדרשו קריטריונים של הבראה מכל רשות ולא נתנו כסף לאף רשות, אפילו אם היא עמדה בקריטריונים של הבראה.

זה בתקציב רגיל. אני מדברת על תקציבי פיתוח.

מה ההבדל בין פיתוח לבין רגיל? בפיתוח מותר להשתולל ולעשות חריגות?

בפיתוח אתה יכול לצפות משהו ולסיים עם משהו אחר. זה קורה.

השאלה מאיזה סיבות.

לא, שני אנשים בודקים. בודק רואה חשבון של הרשות המקומית שבודק שהחשבונות נכונים ומדווח בחתימתו, חתימה של רואה חשבון לצורך העניין. לאחר מכן הפרוייקטים האלה נבדקים על ידי עובד של החברה שלנו שבודק האם בפרוייקט יש ריח לא נעים, לדוגמה: שחיתויות או דברים מהסוג הזה, או שמדובר בפרוייקטים שהיתה בהם חריגה - כמו שאמר היושב ראש - של אומדנים, או כל מיני דברים מהסוג הזה.

מה עם התקציב הרגיל?

בתקציב הרגיל גם נעשה הסכם הסדר כיסוי גירעונות.

70% מכוסה, אבל מה עם ה-30%?

30% בשביתה הבאה.

לא, לא בשביתה הבאה.

ומה עם התקציב הרגיל? האם יש לך פה את החלוקה של הכסף?

לא, זה רק פיתוח. האישור התקציבי זה פיתוח בלבד.

יש לך את החלוקה של תקציבי פיתוח?

עוד אין לי, כי לא קיבלתי את כל הבדיקות הסופיות. למה לא העברנו ב-1999 וחזרנו שוב? זה כאילו כבר אישור שני.

אז מה זה?

זה האישור.

מי בעד פנייה מספר 3, שבה מדובר על 31,765,000 שקל?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 1
נמנעים – אין
הוחלט לאשר פנייה מס' 3 של הממונה על התקציבים.

לפי בקשת סגן שר האוצר, היום אני לא מביא את עניין העגלים היום להצבעה.

היתה פשרה אתמול.

היתה והם לא הסכימו לה.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00