פרוטוקולים/כספים/1368

2
ועדת הכספים
13.1.2000

פרוטוקולים/כספים/1368
ירושלים, י"ב באלול, תש"ס
12 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 82

מישיבת ועדת הכספים
מיום חמישי, ו' בשבט, התש"ס (13 בינואר, 2000) בשעה 10:00

חברי הוועדה: נחום לנגנטל – מ"מ היו"ר
אבשלום וילן
ישראל כץ
מאיר פרוש

הרשות לניירות ערך: מירי כץ – יו"ר הרשות
ל. חיימוביץ

דרורה לפשיץ – משרד האוצר
נתי שילה – אגוד החברות הציבוריות הרשומות בבורסה
ח. נאמן – הבורסה לניירות ערך

שרף
בוריס
דניאלה גורני
ל. אבן

אנה שניידר

סמדר אלחנני

אייוור קירשנר

לאה קיקיון

1. הצעת חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 44) (פטור ליורש מחייל שנספה במערכה), התשנ"ט – 1998 (א. פורז, א. גולדשמידט, מ. שטרית)
2. הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 3) (תשלום הוצאות), התשנ"ט-1998 (מ. גפני)
3. תקנות ניירות ערך (פרטי תשקיף מבנהו וצורתו) (תיקון), התש"ס-1999
4. תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים) (תיקון), התש"ס-1999

5. חוק ניירות ערך (תיקון מס' 19)


הצעת חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 44) (פטור ליורש מחייל שנספה במערכה)
התשנ"ט – 1998 (א. פורז, א. גולדשמידט, מ. שטרית)

הצעת חוק המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות)(תיקון מס' 3)(תשלום הוצאות)
התשנ"ט – 1998 (מ. גפני)

שלום לכולכם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

יש לי הערה, לפני תחילת הישיבה. בדיון שהיה לנו אתמול על תקנות מס הכנסה, שיעורי המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות, אמרתי לפני ההצבעה שמסרו לי ששר העבודה טוען ששר האוצר לא התייעץ אתו. זה היה חשוב, כי בנייר ששר האוצר הביא אתמול לדיון בוועדת הכספים היה כתוב : "בתוקף סמכותי לפי סעיף 10 לפקודת מס הכנסה, לאחר התייעצות עם שר העבודה והרווחה.." אמרתי, שלמיטב ידיעתי הוא לא התייעץ אתו. אמר יושב-ראש ועדת הכספים, אלי גולדשמידט, שלא נמצא אתנו כרגע, שנאמן עליו שר האוצר שכאשר הוא אומר שהוא מתייעץ עם שר העבודה והרווחה שהוא אכן עשה זאת. ביקשתי ממר קירשנר, מנהל הוועדה, שיבדוק עם שר העבודה האם אכן שר האוצר התייעץ אתו. שר העבודה הודיע שהוא לא התייעץ אתו. אני לא יודע מה אפשר לעשות עם הדבר הזה. אישרנו אתמול את התקנות, ואולי עשינו זאת כאשר לא היו לפנינו מלוא הנתונים, או שהיו לפנינו נתונים לא מדויקים.

עם כל הרצון שלנו לקדם דברים, יש נורמות שצריכים לשמור עליהן. היינו מחכים עוד חצי שעה, והיינו גורמים לכך ששר האוצר היה מרים טלפון לשר העבודה, ומדברים על זה. חבל שדברים כאלה קורים, וחבל שדורסים כל דבר בדרך להשגת המטרה.

אם באמת שר העבודה לא התערב זה באמת חבל. אי אמירת כל המידע לוועדה הוא דבר שהוא מאד לא בסדר, וחייבים להקפיד שהוא לא יקרה להבא.

היה עוד דבר שמאד הפתיע אותי אתמול.יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גולדשמידט, וחבר הכנסת אילן גילאון, עסקו אתמול במימוש הסכם הנכים. אני שואל את עצמי איפה שר העבודה והרווחה בעניין הזה, שהרי זה בתחום אחריותו. הנושא הזה כל כך קריטי, ולא רואים או שומעים את השר.

אתמול זו היתה ועדת המעקב ליישום ההסכם עם הנכים. זה בסמכותו של אלי גולדשמידט.

אבל לא ראיתי את שר העבודה והרווחה מעורב בנושא, וחבל.

לעניין הקודם, שהעלה חבר הכנסת מאיר פרוש – הסעיף אינו לפני, אבל אני מניחה שבאותו סעיף בפקודת מס הכנסה כתוב ששר האוצר, בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, קובע את התקנות האלה. יש לזכור שהתקנות האלה הובאו אלינו להארכת התוקף של הפטור, שכבר ניתן. יכול להיות, שלא היה צריך להתייעץ גם על הארכת מתן הפטור, אבל יכול להיות שהיתה התייעצות לגבי התקנות המקוריות, על מתן הפטור עצמו.

אם אין צורך בהתייעצות, אולי גם לא היה צריך להביא את העניין לאישור ועדת הכספים. מאחר והביאו את העניין לוועדת הכספים, סימן שצריך גם להתייעץ עם שר העבודה והרווחה.

לא אמרתי שאין צורך. אמרתי שצריך להתייעץ, אבל יכול להיות שהשר סבר שההתייעצות היא לגבי התקנות, לא הארכתן. ועדת הכספים זה דבר נפרד – היא חייבת לאשר.

אני אעביר את הדברים שלך ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי גולדשמידט. אני אעביר לו את רוח הדברים, שיש לומר כאן את כל האמת. אני רוצה לומר מעבר לזה משפט אחד – לפעמים, כאשר נעשה מהלך של התייעצות של הארכת תקנות או הארכת חוקים, יכול להיות שזה נעשה בדרג של פקידים.

בבית משפט טיעון כזה לא היה עומד.

הטיעון היה עומד במאה אחוז, כי היו מוצאים את הפקיד שהיה מעורב בעניין. כאשר אומרים "השר יתייעץ עם.." זה לא בהכרח השר, כי אחרת הוא היה צריך לעסוק כל היום בהתייעצויות טלפוניות. זה נעשה בין המחלקות המשפטיות. אם השר אמר שלא התייעצו אתו, יכול להיות שהתייעצו עם אנשי משרדו, כי לא מדובר כאן בחוק חדש. אלה הן הארכות תוקף. עם זאת, הערתך היא מאד חשובה, ואעביר אותה ליושב-ראש הוועדה, והיה, ואם הוא ימצא שהדבר הזה מאד חשוב ומהותי, אולי הוא יעמיד את העניין להצבעה חוזרת.

לפני שאנו ניגשים לנושא שעל סדר היום, אני רוצה להתייחס להצעת חוק מס שבח- פטור ממס ליורש מחייל שנספה במערכה. זו הצעת חוק של חברי הכנסת פורז, גולדשמידט ושטרית. זה עבר בכנסת הקודמת, ויש בקשה פרוצדורלית להחיל על זה רציפות. אם אין התנגדות – נעביר את זה.

הדבר השני – הצעת חוק המכר (דירות) של משה גפני, שעברה בכנסת הקודמת, ורוצים גם כאן להחיל דין רציפות.

לא הבנתי במה מדובר.

רוצים שמי שנותן את הערבות ישלם את העמלה, ולא מי שמקבל את הערבות. לא הלקוח ישלם את העמלה, אלא הבנק. היות והצעת החוק עברה קריאה ראשונה בכנסת הקודמת, מבקשים עכשיו להחיל רציפות.

עד כמה שהבנתי ממר קירשנר, כבר היה דיון על הצעת החוק הראשונה בוועדת הכספים. הוועדה הצביעה יחד עם הצעת החוק לגבי מועצת נגידים. מה שקרה הוא שלא פעלנו על פי חוק הרציפות בטיפול בהצעות חוק, שדורש שלפני ההחלטה של ועדת הכספים תינתן הודעה לממשלה על הדיון. הוועדה הצביעה, ורק לאחר מכן ניתנה הודעה לממשלה על הנושא. הממשלה לא מתנגדת להחלת הרציפות, ועכשיו, למען הסדר הטוב, יש פה הצבעה חוזרת, לפנים משורת הדין, לאחר קבלת הסכמת הממשלה.

כך גם בהצעת החוק השניה – חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות. אני מבין שמדובר שהעמלה שניתנת לבנקים למשכנתאות, במקום שהיא תחול על לוקח המשכנתה, הבנק יישא בעמלה זו. זו הצעה של חבר הכנסת משה גפני. יש התנגדות? – אם אין, נמשיך הלאה.





























תקנות ניירות ערך (פרטי תשקיף, מבנהו וצורתו)(תיקון), התש"ס-1999

אחד המכשירים החדשים שהוצעו היה ניירות ערך מסחריים. המדובר הוא בהתחייבות של חברה מנפיקה לשלם למחזיק, במועד שאינו מוקדם משבעה ימים ולא מאוחר משנה אחת – את סכום ההתחייבות. הסכום לא צמוד למדד כלשהו, למחירו של נכס או לשער החליפין. נייר ערך מסחרי הוא בעצם מעין אגרת חוב, אך כזו שאיננה מובטחת בשעבוד.

מאחר ומדובר במכשיר, שתוקפו, כפי שאמרתי – בין שבוע לשנה, ומאחר והרעיון הוא לעבוד על רווחים מאד קטנים, כיוון שכל הרעיון הוא להתחרות במקורות אשראי בנקאיים למשל, חיפשנו דרך להקל על המנפיקים. זאת , כדי שהתשקיף יהיה קל יותר וזול יותר מבחינתם, אך לא יקפח את זכותו של הציבור להגנה. ההקלות הן בעיקר באותן התחייבויות, שאולי נובעות בתיאור מצבה של החברה לתקופה ארוכה, כדי שלמעשה, כתוצאה מזה – אינה רלבנטית לתקופה קצרה. לדוגמה: אם יש לחברה חוזה לחמש שנים, שיתחיל גם לסכן אותה וגם להביא רווחים רק בעוד חמש שנים, ניתן לוותר על תיאור כזה, כאשר מדובר בהנפקה לתקופה הרבה יותר קצרה, שלא נכנסת בכלל לתקופת הסיכון הזו.

אחד השינויים הנוספים החדשים הוא – במקום להביא את הדו"חות הכספיים מחדש, מאחר ומדובר בחברה ציבורית שנסחרת כבר, להפנות לדו"חות כספיים, מה שקוראים בארצות הברית : incorporation by referance.

מה אתם משנים?

אנחנו לא משנים. אנחנו קובעים מכשיר חדש, בפעם הראשונה.

במה הוא שונה במבנה שלו מתשקיף רגיל?

קודם כל – מדובר בתשקיף פתוח. כדי שהחברה תוכל להנפיק ניירות, ולא את כל הכמות בבת אחת, אלא – להוציא נייר בחודש, ולחזור ולהוציא נייר חדש לחודש נוסף – היא לא תצטרך להוציא תשקיף חדש לגבי כל הוצאה, אלא – התשקיף ייתן תיאור למשך שנה, ויתעדכן רבעונית, יחד עם הדו"חות הכספיים. לא בכל הנפקה יהיה צורך להוציא תשקיף חדש. בעניין הזה, גם אם תרצה להוציא תשקיף נוסף בשנה הבאה, ניתן לו נוהל מקוצר לתיקון התשקיף בנוהל דומה למה שמקובל לגבי קרנות נאמנות. שוב – ההנחה היא, שהואיל ומדובר באשראי לתקופה קצרה, יש דברים שאפשר להקל בהם לעומת השקעה בחברה, שהיא לטווח ארוך יותר.

העניין הזה הוא מה שנקרא commercial paper. זה כבר היה בחוק ההסדרים של השנה שעברה, עד כמה שאני זוכרת.

בחוק ההסדרים נקבעו שני דברים: commercial papers למשקיעים מוסדיים, שזה מעוגן בחוק, ו- commercial papers רגילים, שההסמכה ניתנה בחוק ההסדרים, ואלה התקנות.

זה דבר מאד חשוב לשוק ההון, זה שאין יותר אינפלציה גדולה, אפשר להנפיק ניירות ערך, קצרים אמנם, אך לא צמודים לשום דבר. זו הוכחה להתחזקותו של המשק. לקח הרבה זמן, אך זה דבר חשוב מאד במשק עם שוק הון שהוא לא רק אגרות חוב של הממשלה, צמודות למדד. זה מכשיר חדש נוסף.

היום, כמה מסך השוק צמוד, וכמה כבר לא?

רוב אגרות החוב אצלנו עדיין צמודות, שלא כמו ניירות הערך המסחריים, כאשר יוצאות הנפקות לתקופות ארוכות יותר – זה עדיין צמוד.

כלומר, אם הייתי מנתח כלכלית, ציפיות הציבור עדיין לא הפנימו את האינפלציה הנמוכה.

מבנה תיק הנכסים מראה על מעבר לנכסים לא צמודים.

רוב אגרות החוב שמונפקות היום הם לטווחים מאד ארוכים, בדרך כלל – לשנתיים ומעלה. פה מדובר על ניירות ערך לתקופה של 30 יום.

רבותיי, חברי הכנסת – האם אנחנו מאשרים את זה? תודה, אושר.

תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים) (תיקון), התש"ס-1999

אני רוצה לומר שכל דבר שתביאו בפישוט תשקיפים, בקיצורם, בצמצומם – תמיד נברך על הדבר הזה.

גם בקטע הזה, אתייחס לתיקון העיקרי – תקנה 36. זו גם דוגמה למה שאמרת קודם. אנחנו, במשך זמן לא מועט, שמענו שהדרישה הישראלית שמדברת על דיווח על משא ומתן היא קשה, ומקשה בעיקר על חברות דואליות, שנסחרות גם בארצות הברית. בארצות הברית לא מקובל לדווח על ניהול משא ומתן. התוצאה היתה שלא פעם התחילו בניהול משא ומתן, וזה הרבה פעמים דבר שמאד לא רוצים שהמתחרים ידעו עליו. בחנו את העניין. לפי התקנות הקיימות מה שצריכים זה לדווח לרשות, והרשות צריכה להחליט אם צריך לדווח על זה לציבור. בהיעדר כלים ואינפורמציה ברוב רובם של המקרים, שינינו עכשיו את המתכונת. הלכנו לפי המתכונת שמקובלת בארצות הברית, ואמרנו שלא מדובר במשא ומתן אלא על אירוע שהוא price sensitive, אתם תפעילו את שיקול הדעת, ואם תגיעו למסקנה שמדובר במשהו שיש בו ממשות ובשלות – תדווחו עליו. גם כאשר משהו מבשיל, מותר יהיה לעכב אותו, אם החברה תגיע למסקנה שהנזק לחברה הוא כזה שמצדיק לעכב את האינפורמציה.

יחד עם זה יש כאן התנגשות בין אינטרסים. אמרנו שכנגד המגמה הזו, מתי נדחה? במספר מקרים: 1. כאשר יש תאריך של פקיעת אופציה. למדנו במשק הישראלי שהיו מקרים שאופציה פקעה, כאשר מי שהחזיק באופציה לא ידע ששבוע לאחר מכן התגבשה עסקה גדולה מאד בחברה. אם חברה בוחרת לעכב אינפורמציה, העיכוב חדל כאשר עומדת פקיעה של אופציות או כאשר התחיל להתפרסם מידע על ההון בעסקה. יש לי כאן חוב של כבוד לד"ר אמיר ליכט, שכתב לנו ולכם מכתב, וביקש להסב את תשומת הלב לתקנה 36 (ד): "פורסם ברבים מידע בדבר אירוע או עניין אשר הגשת דו"ח מיידי אודותיו מעוכבת על ידי התאגיד לפי תקנת משנה (ב), יגיש התאגיד דו"ח מיידי על האירוע או העניין ויתייחס בו גם לנכונות המידע שכבר פורסם ברבים". מה הרעיון? – קורה שמתחילה לדלוף אינפורמציה לעיתונות. מאותו רגע יש סיכוי שהמידע יהיה בידי חלק מהציבור, תהיה אי ודאות. במקרה זה, קמה חובה לחברה להתייעץ. הרעיון מאד מקובל על ד"ר ליכט. הוא חשב שצריך לשנות מעט את הנוסח. הוא חשב שבמקום לומר: "פורסם ברבים מידע בדבר אירוע..." צריך לבוא: "...שנודע לחברה על הפרסום". מבחינתנו ברור שאם החברה לא יודעת היא לא יכולה להגיב. אנחנו צריכים את העוגן שבו אם אנחנו ראינו את הדברים, נוכל לפנות ביוזמתנו לחברה, להסב את תשומת ליבה לדברים, ולבקש את התייחסותה. לכן אני חושבת שמאחר והנוסח שלנו הולך בעקבות תקנות אחרות שקיימות, אנחנו מציעים לא לשנות את הנוסח לעומת המוצע.

באותה הזדמנות אנחנו מבקשים דבר נוסף: עד היום, יש חובה על בעל עניין לדווח על אחזקותיו. מאחר ובישיבה הקודמת, הוועדה אישרה את הנושא של מכירות בחסר, ומאחר ובמכירות בחסר יש אינדיקציה לגבי תפיסתו של בעל העניין, אנחנו מבקשים שכאשר הוא מדווח על אחזקות, הוא ידווח גם על שינוי בדרך של מכירה בחסר.

יש גם עניין בתקנה 30 (ה) שאנו מבקשים לשנות, וזה הקטע של דיווח מיידי. היום קורה מצב שבו שולחים דיווח לבורסה, ועוד קודם לכן – נותנים הודעה לכלי התקשורת. יוצא מצב שכלי התקשורת מדווחים עוד לפני שההודעה הרשמית התקבלה על ידי הבורסה, ופורסמה לציבור. זה יוצר חוסר איזון לגבי מי שבמקרה שמע את מהדורת החדשות, לבין מי שלא שמע את מהדורת החדשות. אנו רוצים לעשות סדר ושוויון בין מקבלי האינפורמציה. אנחנו מבקשים שבמחצית השעה שלפני פתיחת המסחר, התאגיד לא יפרסם ולא יגרום לפרסומו של מידע שהוא שלח אודותיו דו"ח מיידי באמצעי התקשורת. נדמה לי שמבחינה מהותית, אלה הם עיקרי הדברים.

בעיקרון, מה שכתוב כאן מקובל. גם אנחנו, היינו שותפים לעניין. אין לנו בעיה עם העיקרון הזה, הוא בסך הכל הולך לכיוון של המגעים שהיו לנו עם הרשות. יש פה נקודה אחת שאני מבקש לחדד אותה. אני מבין שגם עליה אין ויכוח, אך מבחינת הפעולה השוטפת, היום יומית של החברות, יש לה חשיבות רבה מאד. קודם היה את 36 (א) שמונח לפניכם –חובת הדיווח המיידית. היה סעיף נפרד של נושא המשא ומתן. היום, בנוסף לסעיף 36 (א) יש את מה שצוין כאן, לגבי עילות העיכוב, אם יש צורך בכך.נובע מ- 36 (ב) שלכאורה, אם אין עילת עיכוב, לכאורה יש חובת דיווח מיידי. אני חושב שמקובל על כולם, ורצוי להבהיר את זה, שבכל מקרה, מדובר על אירוע שמתרחש, או שקרוב לוודאי שהוא יתרחש, אירוע שהגיע לדרגת בשלות מסוימת. את הנקודה הזו חשוב להבהיר, או בתקנות עצמן, או במסמך שילווה אותן, כי הדברים האלה קורים בחברות יום יום.יש הרבה מאד יוזמות עסקיות בשלבים שונים.

אני חושבת שהדברים ברורים. הם נידונו הרבה זמן, ולדעתנו זה ברור לגמרי.

ברור שאנחנו הולכים כרגע על הבשלות. זה תיקון מבורך. בסך הכל בישראל קורה דבר מאד משונה, שניתן להריץ מניות רק על ידי ניהול משא ומתן ודיווח עליו. יש כאן אפשרות די ברורה להרצת מניות דרך משאים ומתנים עקרים.

גם אנחנו לא רוצים בזה, ואני יכולה להגיד יותר מכך – אנחנו עשינו בדיקה. לקחנו דיווחים על משא ומתן, ובדקנו מה היו התוצאות.

האם חברי הכנסת רוצים להעיר דבר מה? אם לא – אושר.




















הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 19), התש"ס-1999

התחלנו לדבר בפעם הקודמת בכל הנוגע להצעת החוק. הבנתי שאנחנו רוצים לעבור סעיף-סעיף, וישנם מספר תיקונים שאנו נשלב.

אני אקרא את הצעת החוק, וגם אפנה לחוק העיקרי.

אנו נאשר את כל מה שאין עליו שאלות או הערות.

בחוק ניירות ערך, בסעיף 1, ישנן הגדרות. בין היתר ישנה הגדרה של "בעל עניין בתאגיד". יש כל מיני סוגים של בעלי עניין בתוך ההגדרה. בפסקה 1 (ב) נאמר: "החזיק אדם בניירות ערך באמצעות נאמן, יראו גם את הנאמן כמחזיק בניירות הערך האמורים; לעניין זה, "נאמן" – למעט חברת רישומים. מוצע כאן להרחיב ולומר: "ולמעט מי שמחזיק בניירות ערך רק מכוח תפקידו כנאמן כמשמעותו לפי סעיף 46(א)(2) (ו) או כנאמן, להקצאת מניו לעובדים, כהגדרתו בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה. אני חושבת שזה דורש הסבר.

"בעל עניין" זה אדם שאנחנו, מבחינת המידע שנדרש לגביו, מבקשים מידע רחב יחסית, משום שההנחה היא שיש לו מידע עודף על הציבור לגבי מה שמתרחש בחברה, יש לו יכולת להשפיע על מה שקורה בחברה. חברות רישומים, באופן פורמלי, מחזיקות נתונים בנתח גדול מהחברה, ולכן, לכאורה, עונות על ההגדרה של "בעל עניין", אבל זה רק למראית עין. בפועל הן מחזיקות בזה במעין נאמנות, וללא מעורבות. יש להם רק את הכמות המצרפית של האנשים שרשומים אצלם כבעלי עניין, לפי השיטה בארץ - -

למה מיעטתם את העניין של נאמן שלא מבין?

משום שגם לו אין סמכות הצבעה וניהול בחברה. זה מוחזק שנתיים עד שהם יכולים לקבל את זה בפטור ממס, אך הם לא לוקחים באותו זמן, הם לא נוהגים כבעלי מניות בחברה בפועל. ולכן, הגם שמבחינה מצרפית הוא מחזיק בנתח מן החברה - -

זה בדרך כלל בא בהנפקות של 10 אחוז, מהנפקות ציבוריות.

יש הנפקות ציבוריות, שנתנו חלק מהן לעובדים. בפועל אין עושים בזה שום שימוש.

בעניין הנפקות לעובדים, הדבר כאן סויג להנפקות לפי סעיף 102. יש הרבה הנפקות לעובדים בנאמנות, שנעשות לא לפי סעיף 102, אלא בדומה לזה. הייתי מציע, לכן, להוריד את העניין של סעיף 102.

אנחנו לא יכולים מהסיבה הפשוטה: העיקרון בסעיף 102, קובע בדיוק איך תתנהל הנאמנות. אין אפשרות לשנות את זה. ברגע שמאפשרים ליצור נאמנויות אחרות – אי אפשר לדעת לאן זה יוביל. זה מנגנון לעקיפת השוק. כל מה שאני צריכה לעשות כדי להימנע מכל החובות שמוטלים עלי כבעל העניין זה לתת נאמנות.

אנחנו מדברים על עובדים.

זה לא משנה. אני יכולה, כדי להימנע משליטה, ליצור כל מיני נאמנויות דמה עבור העובדים שלי, ובעצם אקבע מי ישלוט בחברה דרך הנאמן. זו יכולה להיות נאמנות גם לעשרים שנה. ברגע שפתחתי את הפרץ הזה, זה מסלול ישיר לעקיפת ההוראות, ולא לזה הכוונה.

אני ממשיכה: סעיף 2, מתייחס לסעיף 12 לחוק העיקרי, שדן בנוהל וסדרי הטיפול בבקשות של הרשות. הרשות יכולה לקבוע נהלים לעבודתה. מוצע להוסיף סעיף קטן (ה), חדש: "הרשות רשאית לקבוע, באישור שר האוצר, סדרי טיפול בדו"חות מיידיים, כאמור בסעיף 36 (ג), דרך כלל או לפי סוגים; הכללים יפורסמו ברשומות".

אני קצת לא מבינה – עשינו את זה לפני כמה דקות, אז לא היתה סמכות לכך?

לא עשינו את זה בנושא הזה. עשינו תקנות בנושא של דו"חות מיידיים. עכשיו אנחנו רוצים לדבר על סדרי הטיפול, למשל – בפישוט דברים. זאת אומרת – שלא תהיה רמה של אי ודאות. נעשה סדר בעניין.

פה יש לי הערה. "הכללים יפורסמו ברשומות". קיים דבר כזה במקום אחר בחוק? זאת אומרת, לא צריך אישור של ועדת הכספים?

לא. ממש מטעם אדמיניסטרטיבי, אבל למען הסדר, כדי שלא יהיה בלבול.

אין לנו בעיה עקרונית עם הסעיף הזה, לכשעצמו, אבל אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה: לאור הסעיף הזה, בחנתי את ההסדרים השונים של כללים שנקבעים על ידי הרשות. אולי גם הרשות עצמה לא שמה לב, שמעבר למסלולים העיקריים של החוק והתקנות, יש עוד ארבעה מסלולים – כך אני מצאתי – של תקינה של כללים, על ידי הרשות. למשל – תקינה באמצעות החלטות. חוק ניירות ערך קובע שלרשות מותר לפרסם את החלטותיה. מצאנו למשל, שבמקרים מסוימים, ומקרה פשוט שהוא בולט מאד – תלות של רואה חשבון, נקלענו למערכת של כללים בדרך של החלטה, שזה דבר שלא עובר. זו החלטת רשות, אך זה לא שר האוצר, לא ועדת הכספים. יש גם מקרים שבהם נקבעים כללים באישור שר האוצר, ומניחים את זה על שולחן ועדת הכספים, ומחכים לראות אם מישהו יתנגד או לא. מתפתחים כל מיני מסלולים.

זו לא התפתחות. זה רצון שלנו שאותם כללים שכבר קיימים לגבי תשקיפים והם באמת דברים אדמיניסטרטיביים – אין שום הגיון להביא אותם לאיזשהו אישור. יכולנו בכלל לא לפרסם. זה נוהל פנימי שלנו. אנחנו, מתוך הליכה לקראת הציבור, לא רוצים שיהיו מקורבים שיודעים, ומי שפחות מקורב – לא יודע. אנחנו רוצים לעשות סדר ולפרסם את זה ברשומות. אני חושבת שזה דבר מבורך. זו יוזמה מבורכת, והיא גם לא נוהל חדש, כי בכל המקומות שבהם דיברנו על אותו סוג של אינפורמציה, קבענו את זה באותו אופן.

יש למשל נהלי בדיקה של טיוטות תשקיפים, ופה – דווקא כן שמים על זה על שולחן ועדת הכספים, למרות שלא דורשים את אישורם לפי התקנות.

ההבדל בין נהלי בדיקה לבין סדרי טיפול הוא שנהלי בדיקה יכולים ליצור איזשהו אי שוויון בין סוגים של מנפיקים וסוגים של חברות ולכן חשוב שזה יבוא לוועדת הכספים יותר מאשר דברים שהם טכניים בלבד.

ההערה הושמעה, הדברים מובנים. תבינו גם את המשמעות ההפוכה – אנחנו לא רוצים שבסופו של דבר - -

לא ביקשתי שכל דבר יובא לוועדת הכספים.

הוא רוצה שתהיה עין ציבורית על העניין.

זה יפורסם, ואחרי זמן מסוים, אם אין התנגדות - - אני מציע, שניתן לעניין הזה לפעול כשנה כפי שמוצע, ואם לא – אנחנו נעורר את העניין.

סעיף 3 מתייחס לסעיף 33 לחוק העיקרי, שדן בשלילת אחריות. סעיף 33 (1) אומר שהאחריות לפי סעיפים 31 ו- 32, לא תחול על: "מי שהוכיח שנקט את כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף, בחוות הדעת, בדו"ח או באישור, הכל לפי העניין, וכי האמין בתום לב שאכן אי בו פרט כזה, ומילא חובתו לפי סעיף 25(ג).". היה כתוב: "סעיף 25(ג), ועכשיו רוצים לשנות : לפי סעיף 25(ד).

פשוט היה תיקון 9, שהזיז את הסעיפים, וזה התיקון.

אז זה נכון גם לעניין סעיף 10 להצעת החוק, שנגיע אליו, ואנחנו יכולים לאשר גם אותו.

סעיף 4 מתייחס לסעיף 36, שמדבר על חובת דיווח של תאגידים. משנים כאן את הסעיפים הקטנים, (ה) עד (ח), וקובעים כך: - -

אני אקרא: "(ה) תאגיד כאמור בסעיף קטן (א) חייב להגיש לפי דרישה מיוחדת של הרשות או של עובד שהיא הסמיכה לכך, בתוך המועד שייקבע בדרישה ובלבד שלא יפחת מהמועד שנקבע בתקנות לפי סעיף קטן (ב), דו"ח מיידי על עניין או אירוע, אם לדעתם מידע על אודותיהם חשוב למשקיע סביר השוקל קניה או מכירה של ניירות ערך של התאגיד או של תאגיד השולט בו..."

את המילים האלה סיכמנו למחוק.

אז אנו מוחקים את המילים "או של תאגיד השולט בו". יש פה הרחבה או צמצום? מה זה כולל לגבי החוק הקיים? מה תיקון 4 (ה) עושה לעומת מה שהיה?

הוא מאפשר לדרוש גם הבהרה לא רק של הרשות, או עובד שהיא הסמיכה.

כלומר – יש פה הרחבה. האם יש הערות?

העניין הזה של הסכמת עובד אינו פשוט. בסעיף הקודם זה היה יושב-ראש הרשות או משנהו. השאלה היא האם רואים את העובד במקרה כזה כרשות, או שזה שונה? אם יש ערעור על החלטת העובד, האם זה ערעור על החלטת הרשות?

תמיד אפשר לבוא לרשות ולערער, אבל פה, כפי שאתה מיטיב לדעת יותר מכולם – העבודה נעשית ביום יום מול העובדים. ברוב המקרים גם מגיעים להסכמה עם החברות. אין טעם לעכב כל דבר ולהביא את זה למליאה חודש אחרי. כמובן, כמו בכל דבר אחר – אם חברה חולקת על עמדת העובד, יש אפשרות לפנות למליאה.

אני רוצה להבין – הצעתם למחוק את המלים "או של התאגיד השולט בו..."? אם כן, זו הקלה מאד משמעותית לעומת מה שיש היום.

אנחנו הגענו למסקנה שמה שאנו צריכים זה המידע על החברה, ואם זה מספיק מהותי בחברת בת, או בחברה שנשלטת – זה ממילא צריך להשתקף בחברה עצמה. אם זה לא משתקף בחברה, אין טעם לבקש בשביל הציבור של חברה אחת מידע על חברה אחרת. אם זה מספיק מהותי בחברה עצמה, אנחנו נבקש את זה מכוח ההשפעה של זה בחברה עצמה, אבל אין טעם שאני אבקש את זה מכוח ההשפעה של זה בחברה אחרת.

אני ממשיך לקרוא בסעיף 4 ו': "תאגיד כאמור בסעיף קטן (א) חייב, לפי דרישה של הרשות או של עובד שהיא הסמיכה לכך: (1) למסור בכתב לרשות, בתוך המועד שייקבע בדרישה, הסבר, פירוט, ידיעות ומסמכים בקשר לפרטים הכלולים בדו"ח או בהודעה לפי פרק זה; (2) להגיש דו"ח מיידי המתקן דו"ח או הודעה שהוגשו לפי פרק זה, בתוך המועד שייקבע בדרישה, אם נוכחו כי דו"ח או הודעה שהוגשו אינם כנדרש לפי סעיף זה, או כי הפרטים, שנמסרו מכוח הוראת פסקה (1) מחייבים זאת.

אנחנו מבקשים למחוק בסעיף (2) את המילה "מיידי", כי לפעמים הדו"ח לא יהיה מיידי.

סעיף ו' נותן את הפרקטיקה איך נעשים הדברים. ביררנו משהו עם החברה, וזה לא מיועד לציבור. אנחנו מבקשים מהחברה דו"ח, שגם הציבור יידע במה מדובר.

אם אין הערות לחברי הכנסת או ליועצת המשפטית לוועדה – אישרנו את 4 ו'.

אנו עוברים ל- 4 ז': "הרשות רשאית להורות לתאגיד כאמור בסעיף קטן (א), לאחר שנתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, להגיש, בתוך תקופה שתקבע - (1) דו"ח שיכלול חוות דעת, נוסף על חוות הדעת שנכללה בדו"ח שהוגש לפי סעיף זה, אם נוכחה כי דו"ח כאמור אינו בנדרש לפי סעיף זה, או כי פרטים שנמסרו מכוח הוראת סעיף קטן (ו) מחייבים מתן הוראה כאמור;
(2) דו"חות כספיים, חוות דעת או סקירה של רואה חשבון שביקר או שסקר אותם או של רואה חשבון אחר, במקום אלה שנכללו בדו"ח שהוגש לרשות, אם, לדעתה, הם לא נערכו לפי העקרונות החשבונאיים המקובלים וכללי הדיווח המקובלים ואינם משקפים באופן נאות בהתאם לעקרונות החשבונאייים המקובלים וכללי הדיווח המקובלים, את מצב עסקי התאגיד".

שוב – אחרי שקיבלנו מידע מהחברה, אם חשבנו שניתנה חוות דעת, ואנו רוצים לברר דבר מה, אנו מבקשים שוב את חוות הדעת, בצורה מתוקנת ונכונה, אחרי שביררנו את הדברים.

אם אין הערות, ואם הדבר מקובל על היועצת המשפטית – אישרנו.

"(ח) שוכנעו הרשות או עובד שהרשות הסמיכה לכך כי נבצר מתאגיד להגיש דו"ח או הודעה לפי פרק זה במועד שנקבע לכך בתקנות, רשאים הם להאריך את המועד להגשתם".

מה שיניתם פה?

"כי נבצר מתאגיד".

תודה, אישרנו גם את זה. סעיף 4 מאושר, ואנו עוברים לסעיף 5.

סעיף 5 מתייחס לסעיף 37, שדן בחובת הודעה של בעל עניין. היום כתוב בסעיף קטן (א): "מקום שתקנות לפי סעיף 36 מחייבות תאגיד לגלות בדו"חותיו פרטים על ניירות ערך שלו המחוזקים בידי בעל עניין בתאגיד, חייב בעל העניין להגיש לתאגיד הודעה לפי הפרטים ובמועדים הדרושים לתאגיד למלא את חובותיו האמורות;"

בסעיף קטן (א), אחרי "... על ניירות ערך שלו המחוזקים בידי בעל עניין בתאגיד.." יבוא: "להוסיף פרטים אחרים הנוגעים לבעל עניין בתאגיד, לרבות שינויים באחזקות כאמור". היום, אנחנו מקבלים תיאור סטטי של העניין, לגבי מה מוחזק על ידיו באותו רגע. הגענו מסקנה שיש חשיבות רבה לדעת מבחינת הציבור, אם הוא מכר או קנה, ולכן אנחנו רוצים גם את השינויים באחזקות. אנחנו חושבים שיש בכך מידע חשוב לציבור. במקום המילה "במקום" צריך להופיע "אחרי".

האם זה מקובל עליכם? אם כן – 5 (1) – אושר.

5 (2) הוא חדש. מוסיפים סעיף קטן (ג): "הודעה לפי סעיף זה תהיה בכתב, תיחתם בידי בעל העניין או בידי מי שחדל להיות בעל עניין, ותוגש לתאגיד במועד שקבע שר האוצר לפי הצעת הרשות ולאחר התייעצות עמה, באישור ועדת הכספים של הכנסת".

מה יהיה תפקיד הוועדה?

הרשות צריכה לקבוע פעם אחת מועד, והוועדה צריכה לאשר את זה, ואז זה ירוץ הלאה.

כן.

אנו עוברים לסעיף 6. הוא מתייחס לסעיף 38 שדן בצו של בית משפט. סעיף 38 (א) אומר: "תאגיד.... (1) שלא הגיש דו"ח או הודעה לפי פרק זה במועד שנקבע לכך;" או: " (2) הגיש דו"ח או הודעה שלא לפי סעיפים 36, 36(א) או 37....", או שלא תיקנו תוך המועד שהורתה הרשות, וכן הלאה – רשאי בית משפט, לבקשת הרשות, לצוות עליו, על הדירקטורים שלו, שיגישו את הדו"ח או שיתקנו אותו, תוך זמן שיקבע בית המשפט.

רוצים לשנות, ובמקום "תוך המועד שהורתה הרשות" יבוא: "בתוך המועד שהורו הרשות או עובד שהיא הסמיכה לכך, או שלא מסר הסבר, פירוט, ידיעות או מסמכים בקשר הכלולים בדו"ח או בהודעה לפי סעיף 36". יש פה שני תיקונים.

זה קונסיסטנטי לסעיפים הקודמים. אם כך, סעיף 6 אושר.

סעיף 7 מתייחס לסעיף 45 שדן ברשיון של הבורסה.

יש לי הערה בקשר לסעיף הקודם. הופיע פה העניין של עובד של הוסמך לכך. לא תמיד זה מוזכר במפורש, למה כאן היה צורך כזה, ובפעם הקודמת לא?

כדי לדרוש דברים מהחברה, העובדים מקבלים הסמכה מהמליאה, ומשמשים שלוחה לעניין. הם לא עושים את זה על דעת עצמם.

אז זה צריך להיות דבר גורף – ברגע שהסמיכו, הוא רשאי לכך.

אולי באמת צריך לעשות סדר בעניין הזה, ולבדוק.

תעשו באמת סדר בזה, כי אם לא – ניתן יהיה להיתפס בזה שפעם מוזכר במפורש בחוק שהסמיכו אותו – ואז הוא אכן מוסמך, ואולי תתעורר בעיה לגבי המקרים בהם זה לא נאמר במפורש.

אני עוברת הלאה. סעיף 45, כאמור, מדבר על רשיון לבורסה. בסעיף 45 (ב) נאמר: "רשיון לפי סעיף זה יינתן לחברה שאינה מגבילה את מספר חבריה, ואשר - (1) תזכיר ההתאגדות שלה מייחד מטרותיה לניהול בורסה לניירות ערך (2) תקנות ההתאגדות שלה מבטיחות כי רווחיה ישמשו רק למטרותיה ולא יחולקו בין חבריה, וכי בפירוקה תשמש יתרת נכסיה למטרות שיקבע שר האוצר". עכשיו מוצע להוסיף: "הוראת פסקה זו תחול עד לאחר מתן שני רשיונות או יותר לפי סעיף 45 (א)".

סעיף 46 מתייחס לתקנון הבורסה. בסעיף 46 (א) נאמר שבתקנון הבורסה ייקבעו כללים לניהול תקין והוגן של הבורסה. "בלי לגרוע מהמאור יכול שייקבעו בתקנון, למטרה האמורה..." וכאן מפורטים כל מיני דברים. בפסקה (8 ) נאמר: "תחולת הכללים שנקבעו בתקנון על תאגיד שאינו חברה וההתאמות הנדרשות לכך". כאן יש בקשה להוסיף את המילים ,ועל יחידות של קרן סגורה, כהגדרתה בחוק להשקעות משותפות". הכוונה היא לחוק השקעות משותפות בנאמנות.

גם כאן יש תיקון טעות, כמו שאומרים שדברי ההסבר. באחד התיקונים הקודמים לחוק, תיקון 14, הושמטה ההגדרה "תאגיד".

אותו הדבר גם לגבי סעיף 9, שהוא טכני, בהגדרה של ניירות ערך בסעיף 52 לחוק.

אם כך, אנו מאשרים את סעיפים 8 ו-9. את סעיף 10 אישרנו, ונעבור לסעיף 11.

סעיף 11 הוא אותו פרק שמוסיפים לגבי שיתוף פעולה עם רשות חוץ.

אני קורא: הגדרות. " "רשות חוץ" – גוף המופקד על ביצוע ואכיפה של דיני ניירות ערך במדינת חוץ, אשר חתם על מזכר הבנה עם הרשות; "מזכר הבנה" – הסכם שעניינו שיתוף פעולה בביצוע ובאכיפה של דיני ניירות ערך; "סיוע לרשות חוץ" – דרישת ידיעות ומסמכים, עריכת חיפוש, תפיסת מסמכים, ניהול חקירה והעברת ידיעות ומסמכים, לשם ביצוע ואכיפה של דיני ניירות ערך במדינת חוץ; "בקשה לסיוע" – בקשה לסיוע שהוגשה בכתב לרשות על ידי רשות חוץ בהתאם למזכר הבנה; "דיני ניירות ערך" – דינים שהרשות ורשות חוץ מופקדות על ביצועם ואכיפתם והנוגעים לעניינים האלה: (1) שימוש במידע פנים; (2) תרמית בקשר לניירות ערך (3) גילוי נאות בתשקיפים, בדו"חות תקופתיים ובדו"חות מידיים; (4) חובותיהם של העוסקים בעסקי ייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות. (ב) משמעותם של מונחים בדיני ניירות ערך במדינת חוץ תהא כמשמעותם בדין שבתחום סמכותה של רשות החוץ".

הגדרנו כרגע מה הדברים. ואמרנו את משמעותם של המונחים. האם יש משהו שאתם רוצים לומר על סעיפים (א) ו- (ב)? – אם כך, אנחנו מאשרים את זה.

"54 יא 2. מצא יושב ראש הרשות כי התקיימו כל אלה: (1) רשות חוץ הגישה לרשות בקשה לסיוע בהתאם לתקנות לפי סעיף 54יא8; ׁ(2) נשא הבקשה עשוי להיות נתון לחקירה כעבירה פלילית לפי דיני ניירות ערך בישראל; (3) התקיימו הוראות פרק זה ומזכר הבנה; רשאי הוא לקבוע כי על הבקשה לסיוע יחולו הוראות פרק זה?

אני רוצה לציין שיש פה תזכיר של ד"ר אמיר ליכט, ויש לו הערה לעניין סעיף 54יא 2 (2), אבל אני מבינה שהוא חזר בו.

בישיבה הקודמת הוא אמר שהוא מקבל את עמדתנו.

אם כך – אישרנו.

אנו עוברים ל - 54יא3: "לא תיעשה פעולה מכוח הוראות פרק זה אם היא עלולה, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, לפגוע בריבונות מדינת ישראל, בביטחונה, באינטרס החיוני לה, בתקנת הציבור או בחקירה תלויה ועומדת.

למה נותנים את הסמכות הזו ליועץ המשפטי?

נותנים את זה במישור הפורמלי, כי זה מופיע גם ב MOU עצמו. כל המדינות, כאשר הן חותמות על אמנות בין לאומיות, שומרות לעצמן על הזכות הזו.

גם באמנות אחרות, תמיד יש מעין סעיף סל כזה, שמאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לעצור את העניין הזה, אם הוא רואה לנכון, מהסיבות האלה.

זו בדרך כלל דרישה של משרד החוץ.

אני הייתי מעדיף שההתייעצות תהיה עם ראש הממשלה או שר הביטחון.

אי אפשר לשנות. אלה אמנות בין לאומיות.

מישהו צריך לכוון אותו. האם הוא לבדו יחליט שיקולים על ביטחון או אינטרס חיוני?

חזקה עליו שהוא לא יזום את זה, אלא מישהו יפנה אליו בעניין.

יש כזה סעיף בכל אמנה.

אנו עוברים ל- 54יא4 : "(א) כדי להבטיח מתן סיוע לרשות חוץ, יהיה מי שיושב ראש הרשות הסמיכו לכך בכתב, ראשי להשתמש בסמכויות לפי סעיף 56א עד 56ג, בשינויים המחויבים."

56א הן סמכויות החקירה.

אני ממשיך: "(ב) על ידיעה או מסמך שהגיעו לידי מי שהוסמך כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיף 56ה, בשינויים המחויבים. (ג) קבע יושב ראש הרשות כי על הבקשה לסיוע יחולו הוראות פרק זה, רשאי הוא להורות למי שהוסמך כאמור בסעיף קטן (א) כי גביית הודעה תיעשה לפי סדר הדין שבתחום סמכותה של רשות החוץ, אם ביקשה זאת רשות החוץ בבקשה לסיוע".

"54יא5 (א) קבע יושב ראש הרשות כאמור בסעיף 54יא2 וידיעה או מסמך שמבוקשים בבקשה לסיוע מצויים בידי הרשות, רשאי מי שיושב ראש הרשות הסמיכו לכך בכתב להעביר לרשות החוץ את הידיעה או המסמך או העתק מאושר או העתק צילומי מאושר שלו; אולם לא יעביר ידיעה, מסמך או העתק ממנו, אלא אם כן שוכנע יושב ראש הרשות כי הם ישמשו אך ורק למטרה שלשמה הם נמסרו. (ב) מי שיושב ראש הרשות הסמיכו כאמור בסעיף 54יא4 רשאי להעביר לרשות חוץ ידיעה או מסמך שהגיעו לידיו מכוח הסמכה כאמור או העתק מאושר או העתק צילומי מאושר שלו; אולם לא יעביר ידיעה, מסמך או העתק ממנו, אלא אם כן שוכנע יושב ראש הרשות כי הם ישמשו אך ורק למטרה שלשמה הם נמסרו". (ג) על אף הוראות סעיף זה, לא יועבר לרשות חוץ מסמך שאינו פומבי או העתק מאושר או העתק צילומי מאושר שלו, הנוגע לעסקי תאגיד בנקאי או מבטח, אלא באישורו של המפקח על הבנקים, או המפקח על עסקי ביטוח, לפי העניין; בסעיף קטן זה - "תאגיד בנקאי" – כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981; למעט חברת שירותים משותפת; "מבטח" – כהגדרתו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981".

"54יא6 יושב ראש הרשות רשאי להורות שפעולה לפי פרק זה לא תיעשה לפי בקשת רשות חוץ אשר נמנעה מביצוע פעולה דומה לבקשת הרשות". זה ההדדיות, זה בסדר. – מאושר.

"54יא7 שר המשפטים רשאי להתקין תקנות – (1) לשם ביצועו של פרק זה, לרבות לעניין נוהלי הגשת בקשה לסיוע לרשות חוץ והטיפול בה; (2) לשם ביצוע מזכר הבנה".

אני מבקשת לחזור ל- 54יא2, שם משום מה, התקנות מפנות לסעיף 54יא8. כנראה זה צריך להיות 54יא7.

אם כך שינינו.

אני ממשיך: תוקפן של התקנות. "54יא8. נקבעו במזכר הבנה הוראות בעניינים המפורטים להלן, והותקנו תקנות לביצוען, יהיה לתקנות תוקף, על אף הוראות חוק זה או כל חוק אחר: (1) המצאת מסמכים, הוכחתם, אימותם ואישורם בידי רשות חוץ,לבקשות הרשות; (2) גביית עדות, תפיסת מסמכים או ביצוע כל פעולת אכיפה אחרת בידי רשות חוץ, לבקשת הרשות".

יש שאלה שמטרידה אותי – איך יהיה היחס בין הסמכויות האלה, לבין סמכויות של רשויות מס להעביר אינפורמציה ביניהן, ושלא ישתמשו לרעה בדרישה על פי ה MOU הזה, כדי להשיג אינפורמציה לעניים אחרים?

האינפורמציה שלנו היא כזו שהיא על דיני חברות. אם אפשר להשיג ממנה משהו שהוא אינפורמציה על מס, הרי שזה ממילא - -

זה הכל במקבילות.

אני מניחה שאם יהיה משהו דרמטי, ויהיה מקום לחשוב על הגנה על אינטרס מוגן כלשהו, זה יחזור ליועץ המשפטי.

האם חבר הכנסת פרוש רוצה שייבדק העניין, אם יש אפשרות להורות על התייעצות עם גורמים משפטיים – בתנאי שזה לא סותר את האמנות? אני מציע שאנה שניידר, היועצת המשפטית, תבדוק את העניין.

אני מוכנה לבדוק, אך צריך לזכור שזה סעיף כללי, ואני לא מציעה לגעת בו.

האם יש הערות נוספות?

ב- 54יא5 (ב)– חשוב שיתוקן. העברת החומר, אחרי שבוצעה החקירה, לרשות המבקשת – אין עליה ערעור. הנחקר לא יידע. זה כמו חקירה בה מעבירים חומר ליועץ המשפטי. אם הוא יידע ויבוא - -

יש כאן שתי הסתייגויות. האחת, של חבר הכנסת מאיר פרוש, שהיועץ המשפטי לממשלה יתייעץ עם ראש הממשלה. ההסתייגות שלי היא לגבי שם החוק.

אני לא מבין את העיכובים בקטע של ההסמכה להעביר ידיעות ומסמכים, ב- 54יא5 (א). נאמר שם: "קבע יושב ראש הרשות כאמור בסעיף 54יא2 וידיעה או מסמך..."

54יא2 קובע כי התקיימו כל התנאים. יש תנאי אחד שהוא קבע לפי סעיף 54יא2, וידיעה או מסמך שמבוקשים בבקשה לסיוע מצויים בידי הרשות. יש צורך להוסיף פסיק לפני המילה "וידיעה", כדי שהעניין יהיה ברור יותר.

נצביע על החוק. מי בעד התיקון? מי נגד? תודה, אישרנו.

אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:15