הכנסת החמש-עשרה

מושב שגי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 78

מישיבת ועדת הכספים

מיום חמישי, כ"ח בטבת. התש"ס (6.1.2000) בשעה 10:00

נכחו;

אלי גולדשמידט - היו"ר

משה גפני

עופר חוגי

ישראל כץ

יעקב ליצמן

נחום לנגנטל

רחמים מלול

מאיר פרוש

יוסף פריצקי

מאיר שטרית

משרד האוצר: חיים דוקלר

אהוד ברזילי

אוסקר אבו-רזאק

אריאל אברהם

טלי דולן-גדיש

תמר לומברוזו

טלי ירון- אלדר

ש. קנדלר

מ. ברנר-ניצן

ע. רביד - משרד המשפטים

דב פרידמן

נדב הכהן

ישראל שטראוס



צבי אברהם אלתר - י.פ.א.

יצחק הדרי - לשכת עורכי הדין

חזקי ישראל - התאחדו התעשיינים

יעקב וורקר - המכון הישראלי לחברה וכלכלה.

אנה שניידר

יועצת כלכלית; סמדר אלחנני

אייוור קירשנר

לאה קיקיון

סדר היום;

1. תקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט הישראלי) (תיקון)

2. תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות

בחיפושי נפט) (תיקון)

3. תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות) (תיקון)

A תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעורי פחת)(תיקון מס' 3)

5. צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד עיבוד יהלומים או בעד מסחר ביהלומים כהכנסה)

(תיקון)

6. כללי מס הכנסה (בעלי הכנסות מעבודה בחו"ל) (תיקון)

7. תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דו"ח) (תיקון)

8. צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון)

9. תקנות מע"מ (תיקון)

10. תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) (תיקון)

11. תקנות מע"מ (תיקון מ' 2)

12. כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה) (תיקון)

13. הצעת חוק מס שבח מקרקעין (תיקון - מכירה על ידי מנהל עזבון) (מ. גפני)



תקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט בישראל) (תיקון), התש"ס-1999

שלום לכולכם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

הנושא הראשון הוא תקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט בישראל)

(תיקון), התש"ס-1999.

תקנות אלה הותקנו ב- 1990, והן מעניקות למשקיע, כפי שהוא מוגדר בתקנות, את הזכות

לנכות מהכנסתו, לאו דווקא הכנסה שקשורה בהפקת סרטים, הוצאות בשל הפקת סרט בישראל,

שאושר על ידי ועדה שנקבעה בתקנות האלה, ובתנאים מסוימים שנקבעו בתקנות. אלה תקנות של

עידוד הפקת סרטים בישראל על ידי הכרת ההוצאה של הפקת הסרט כנגד הכנסות המשתתף

בהפקת הסרט ממקורות אחרים. התקנות האלה הותקנו בשנת 1990 והוארכו מאז בכל שנה.

אני רוצה לומר דבר כללי בקשר לתקנות שאנו מבקשים את הארכתן היום, שאלה הן

תקנות הסרטים, כללים לחישוב מס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות לחיפושי נפט,

זיכויים ממס לגבי הכנסות ממשמרת שנייה או שלישית. אנו מבקשים להאריך את תחולתן של כל

ההטבות האלה לגבי שנת המס 2000, כמו שהן. ועדת בן בסט שיושבת היום על המדוכה לגבי כלל

ההקלות במס תדון בכל אחת מההקלות שנקבעו בתקנות האלה, ויכול להיות שבשנת המס 2001

יהיו שינויים. עם זאת, המחשבה של משרד האוצר היא, שכל עוד ועדת בן בסט יושבת על המדוכה

אנו מאריכים את המצב הקייס. לכן אני מבקשת מהוועדה להאריך את התוקף של התקנות לגבי

המשקיעים בסרט ישראלי גם בשנת המס 2000.

יש לי הערה עקרונית בעקבות הדברים. מאותו שיקול שאומר להמשיך במצב קייס כי יש

? רפורמה והיא תתחיל רק ב- 2001, היה צריך לפעול גם כנגד העלאת נטל המס. העלו את מס

הבריאות ואת הביטוח לאומי, ואת ההפרשה לפנסיה של אלה שהם מעל לתקרה של פי ארבעה -

כל זה גם בהוראת שעה. הרפורמה הרי מתחילה בעוד שנה. אם אומרים שהזיכויים צריכים

להמשיך במשך שנה, לא היה צריך להחמיר במשך שנה. אני חושבת שצריך להתרגל לעובדה שלא

יהיו פטורים והנחות, ולא להאריך את הדברים האלה, שכולם יודעים שזה לשנה. לגבי המשמרות

כתבתי נייר והוא יופץ.

את מציע לי שזה מה שאני אעשה עכשיו, בסיטואציה שבה הקולנוע נמצא היום?

מה זה שייך? פה מדובר על אנשים שמשקיעים. אלה הם תרגילי מס שניתן להסביר לך

עליהם.

אני מסכימה שמן הראוי היה, אולי, להפסיק חלק מההטבות האלה. תמיד גס עולה השאלה

- למה דווקא ניתנות ההטבות למשקיעים בסרט ישראלי, ולא בספרות ישראלית, למשל? למה לא



נותנים למי שמשקיע בתיאטרון ישראלי? אני מודעת לכל השאלות האלה. שואלים למה אנחנו

עושים את זה באמצעות מערכת המס. כמו שאני אומרת - אנחנו מבקשים כרגע סטטוס קוו של

המצב הקיים, כל עוד ועדת בן בסט יושבת ודנה.

כמה משקיעים היום בסרטים? פעם זה היה מנגנון נפלא של דחיית מס.

לא הרבה משתמשים בזה היום, אבל פה ושם זה מעודד סרטים ישראלים.

עדיין בטכניקה של שותפות מוגבלת והשקעה בשותפות?

כן.

זה מנגנון קלאסי של דחיית מס.

דחייה זה תרגיל.

אבל כמה דחייה במס, כטענתו של חבר הכנסת פריצקי, יש בזה בשנה?

אני הבנתי שממש מיליונים בודדים.

מה פתאום בחרו בסרט, אם מותר לדעת את ההיסטוריה?

בשנת 90 רצו לעודד סרטים ישראלים.

מה שקרה הוא שרוב ההשקעות האלו נכשלו כשלון חרוץ.

אני לא חושב שזה צריך להיות רק לגבי סרטים. אם רוצים- אפשר לגבי תרבות ישראלית,

בכלל. שזה יהיה גם לגבי ספרים.

מדובר פה על תהליך שמבקש לגשר על פני תקופה, בה יושבת ועדת בן בסט. היא תרצה

להביא בפנינו הרבה מאד ביטולים של פטורים שקיימים היום, בדיני המס למיניהם. כיוון שהיא

יושבת על המדוכה מבקשים לא לשנות מצב קיים. הוויכוחים על הסרט הישראלי לא רלבנטיים

למהות.

מי בעד הארכת התקנה? - 2. מי נגד? מי נמנע? - יעקב ליצמן ומאיר פרוש. תודה. התקנה אושרה.



תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה

של יחידות השתתפות לחיפושי נפט) (ץיקון), התש"ס-1999

התקנות הן משנת 89, וקובעות כללים לחישוב המס שמחויב בו המחזיק ביחידה נסחרת

בבורסה, שמקנה זכות בשותפות שהנציב אישר, שעיקר הוצאותיה הן לחיפושי נפט. לא אכנס

לטכניקה בתוך התקנות. יש פה דחיית מס, ואנו מבקשים גם כאן - הארכה לשנת המס 2000, עד

שוועדת בן בסט תאמר את דברה לגבי תקנות אלה.

האם יש הערות? אם אין - אושר.



תקנות מס הכנסה (שיעור המס על הכנסה בעד עבודה במשמרות)(תיקון), התש"ס-1991

ההטבה עליה מדובר בתקנות אלה נעשית באמצעות זיכוי במס הניתן לעובדים במשמרת

שנייה או שלישית, זיכוי בשיעור של 15 אחוז לגבי המס שהם חייבים על הכנסה מעבודה במשמרת

שנייה ושלישית. בשנת 90 הגבלנו את תקרת ההנסה שבגינה תינתן ההטבה ל- 65 אלף ₪ בשנה,

ובלבד שהזיכוי לא יעלה על 8,400 ₪ לשנה.

כמה מפעלי טקסטיל יש בארץ?

זה לא רק טקסטיל, זה כל העובדים במשמרת שנייה ושלישית בפעילות ייצורית.

אפשר להכניס בתקנות שהזיכוי הזה יינתן רק למי שיש היתר עבודה?

אני חושבת שמי שעובד ללא היתר ממילא לא מדווח במערכת המס.

לא מדובר על שבת, זה מי שעובד במשמרת שנייה ושלישית.

מי שעובד בשבת נחשב לעובד במשמרת שנייה ושלישית.

לא. יש הגדרה של משמרת שנייה ושלישית - אחר הצוהריים והלילה.

אפשר לא להזכיר שבת, ולסייג את זה - שזה לא חל על מי שעובד נגד החוק? זה לא יכול על

קזינו או כל מיני דברים אסורים אחרים.

יש משטרה לטפל בדברים האלה, אני לא חושבת שנציבות מס הכנסה צריכה לטפל בהם.

מה שמפריע לי הוא שאתם מבקשים הארכה לשנה. ועדת בן בסט צריכה להגיש את

המלצותיה בערך במרץ.

ההערכה הכי אופטימית היא שהשינויים ייכנסו לתוקף ב-1 לינואר, 2001. זה צריך לעבור

את אישור הכנסת ואישור ועדת הכספים.

משמרת מתחילה בשעה 2 בצוהריים ונמשכת 7 שעות, ומשמרת שלישית היא 7 שעות

אחריה. לא מדובר על עבודה בשבת.

מי שעובד בשבת, לדעתי לא מגיע לו.

בתור עורך דין אני אומר לך: יש לך case. לך לבית משפט. זה יכול להיות מאד מעניין, אך

מה אתה רוצה פה?

זה בתקנות. שר האוצר חותם פה, לאחר התייעצות עם שר העבודה והרווחה. מה אני

מבקש? - שייאמר שזה יהיה בגין עבודה חוקית, הכנסה חוקית.

אין דבר כזה. כל עבודה היא חוקית.

אני רוצה להזכיר לכם כמה זה עולה - 160 מיליון ₪. צריך לזכור שכל אלה שקיבלו את זה

קיבלו גס מענקי השקעות בשביל המכשירים. זה היה מיועד כדי לעודד ניצול ציוד במשמרות

שנייה ושלישית. הציוד קיבל כבר את כל המענקים האפשריים והעזרה האפשרית, ופחת מואץ -

כי יש כאן עוד תקנה שמונחת לפניכם בעניין. אני לא יודעת כמה הטבות צריך לתת בגין הדבר

הזה. 160 מיליון ₪ זו העלות, ולשיקולכם - על מה צריך להוציא את הכסף.

אנחנו מבקשים לאשר את הנושא הזה. הנושא הזה של הטבה במס לעובדים במשמרות עזר

מאד לעובדי התעשייה. 15 אחוז מעובדי התעשייה מקבלים את ההטבה הזו. בזמנו, כפי שאמרה

נציגת מס ההכנסה, הנושא הזה הוגבל כי היו טענות שאין הכוונה לעודד עובדים שמשתכרים

משכורת גבוהה מאד ממילא, ולכן הגבילו את העניין לתקרה מסוימת, והפכו את העניין ללא

רלבנטי לגבי ההכנסות הגבוהות.

המשמעות של אי אישור התקנות היא פגיעה באותם עובדים שעובדים במשמרת שנייה

ושלישית. לעניין הפחת - אין שוס קשר בין הנושא הזה לנושא הפחת.

אני רוצה לומר לחבריי מ "יהדות התורה". אני יודע מה מטריד אתכם בנושא של

המשמרות, אבל אני לא חושב שזה המקרה. אנחנו מדברים על מפעלי תעשייה, אנחנו לא מדברים

על מרכזי קניות בשבתות. אם אנחנו לא נאשר את זה, פירוש הדבר הוא שהעובדים לא יקבלו את

ההקלה.

אז שר האוצר יבוא ויתקין את התקנות הנכונות.

אבל העובדים האלה עובדים בתעשייה, בפעילות יצורית - -

אני רוצה שיבינו אותנו. זה לא אומר שהם עובדים בשבת. אני בטוח שאותם מפעלים לא

עובדים בשבת. אני רק אומר שכשבאים לבקש את הפטור או הזיכוי, זה כולל כאלה שעובדים

בשבת.

אני מוכרחה להעיר, שאין לנו באף תקנות של מס הכנסה התייחסות לשבת. אם נכניס

התייחסות כזו כאן, אני לא חושבת ששר האוצר ייאות להכניס זאת כאן, וכך גם לגבי היתרי

עבודה, משום שאין לנו התייחסות באף תקנה אחרת להיתרי עבודה.

אתה מעלה פה נקודה עקרונית שהיא מאד בעייתית. יש בכלל שאלה האס צריך לשלם מס

על הכנסה מעבודות שהן בניגוד לחוק. העבודות האלה, מבחינת דיני מס הכנסה, חייבות במס.

הרווחים חייבים במס הגם שהם הושגו באופן בלתי חוקי. דיני מס הכנסה הם אקס

טריטוריאליים לעניין הזה.

ודאי.

אבל למה לתת זיכוי ממס על עבודה כזו?

כי זה הצד השני של אותו מטבע.

אפשר להעניש אותם, לא חייבים לתת להם פטור.

קח אותו לבית דין לעבודה, ותעניש אותו. יש קנסות. תדעו דבר אחד: אם תעלו הצעת חוק

שתאמר שלא תותרנה הוצאות עבודה בשבת למפעל שאין לו היתר, המשמעות המעשית היא שאם

לא תותר הוצאה, גם ההכנסה לא תמוסה.

הדרך לטפל בעניין היא ודאי לא דרך התקנות של עבודה במשמרות, כי פוגעים פה בעובדי

משמרת שנייה ושלישית. גם הכנסה של העניין בתקנה ספציפית היא לא הדרך הנכונה - -

וזה גם לא הנושא שאליו אתם מתכוונים. מי בעדי מי נגדי

אני מבקש רביזיה.

גם אני מבקש רביזיה.



תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעורי פחת)

(תיקון מס' 3) (תיקון), התש"ס-1999

גם בתקנות האלה מבקשים להאריך בשנה אחת את הפחת המואץ שניתן לציוד של חברה

אם הציוד מפועל במשמרת אחת - 30 אחוז לשנה בכל

אחת מ- 4 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה החמישית. אס הציוד מופעל בשתי משמרות - 40

אחוז לשנה בכל אחת מ- 3 השנים הראשונות, וכל היתרה בשנה הרביעית. אם הציוד מופעל

בשלוש משמרות - 50 אחוז לשנה בשתי שנות המס הראשונות, והיתרה - בשנה השלישית. זה הוא

פחת בשיטת היתרה הפוחתת.

האישור מבוקש מאותם טעמים - שוועדת בן בסט תשקול את נושא הפטורים, ואנו

מבקשים הארכת מצב קיים.

מי בעד? מי נגד? הבקשה אושרה.



צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד עיבוד יהלומים או בעד מסחר ביהלומים כהכנסה)

(תיקוו), התש"ס-1999

פה מדובר בצו שקובע את מחזורו של המשלם, שמחייב אותו בניכוי מס במקור. אנחנו

מבקשים להתאים את הצו הזה לעליית האינפלציה, כפי שמתחייב בחוק, מאוגוסט 98 לאוגוסט

99. זה לא קשור לוועדת בן בסט, זו פשוט עדכון לשנת המס.

מה שונה בסכום כאן?

רק שינוי של המדד.

האם אתם מתכוננים לעשות איזושהי רביזיה בעניין היהלומים? הרי זה אחד מהמיסויים

המשונים ביותר שקיימים בכלל בישראל.

אנחנו נמצאים בעיצומם של יומיים מרוכזים, בהם אנו עוברים סעיף-סעיף בפקודה

ובתקנות. אני בטוחה שאנחנו נגיע גם לכל זה.

מה הסיבה המרכזית שהענף הזה נמצא כל השנים מחוץ לרשת המס - -

כאשר ספיר היה שר האוצר הוא קבע את זה.

זה היה לפני שלושים שנה, הענף עבר תהפוכות ענקיות.

זה דומה לענף המוניות, זה דומה לחברות שנותנים להם לנהל את העניינים בדולרים - -

אני רוצה לומר על העוסקים בענף הזה, שחלקם באמת סוחר ביהלומים, וחלקו הגדול יותר

סוחר בהלוואות בריבית קצוצה, שבין זה לבין סחר ביהלומים אין ולא כלום. הדברים האלה

יוצאים החוצה רק כאשר היהלומנים האלה פושטים את הרגל ומגיעים לבית המשפט. אז רואים

מאיפה החובות שלהם. החובות שלהם הם לא חובות של יהלומים, אלא חובות למלווים בבורסה

ליהלומים בריבית קצוצה, שממילא זה לא ממוסה.

אתה מדבר איתי על העלמת מס.

אבל האם הטכניקה היא לשלם מס לפי המחזורי לפי הטכניקה שלכם, לא משנה מה הן

ההוצאות, יש מחזור ולפיו משלמים מחזור. כאשר הטכניקה היא לשלם מס לפי המחזור, זו

טכניקה קלאסית שמעודדת העלמת מס.

אתם מדברים אתי דווקא על תשלום המס על ידי היהלומן. אני כרגע מדברת דווקא על

חובתו של היהלומן לנכות במקור, כאשר הוא משלם לאחרים.

אנחנו שואלים משום שיש כאן מעמד שלם של אנשים, שפותחים בנקים פרטיים, שמנהלים

בנקים בריבית קצוצה, שכיוון שיש להם סחר יש להם חנ"י - חשבון נקוב יהלומים, והס יכולים

לסחור במטבע חוץ.

אני מציע, למען הסדר הטוב, שלא תיעשה הכללה כאילו כולם - -

חלילה. לא כולם. ישנם כאלה שעושים את זה.

אני רוצה להעיד, מתוך ניסיון בענף. קודם כל, מס מחזור לא מכיר בהוראת שעה כלשהי.

יש בזה יתרון, כי אתה לא זוקף הוצאות בכלל, רק משכורות מנהלים, אם זו חברה; וזה הדבר

היחידי, מכיוון שהוא חלק מהרווחים של אותו עסק. ברגע שיש מס מחזור, השאלה היא אם

מזייפים במחזור או לא. קשה לזייף, במיוחד כאשר אתה עוסק ביצוא, ויש גם רישום של המפקח

על היהלומים. זה לא פשוט.



יש דבר אחר שקשור לנושא הזה. בתוך ענף היהלומים, כמו שאמרת, ישנם עוסקים אחרים,

ולגביהם מס ההכנסה צריך לנקוט בכל אמצעי, כמו שהוא נוקט לגבי כל מי שבכלל לא שייך

למערכת. הם לא שייכים למערכת, לידיעתכם.

מי בעד? תודה אושר.



כללי מס הכנסה (בעלי הכנסות מעבודה בחוץ לארץ) (תיקון), התש"ס-1999

פה מדובר על הסכום המרבי שיותר לניכוי בשל הוצאות שכר דירה בחו"ל ליחיד, תושב

ישראל, שיש לו הכנסה שהופקה בחו"ל, ורואיס אותה כאילו היא הכנסה שהופקה בישראל, והיא

חייבת במס בישראל. ההוצאות לגבי שכר הדירה בערים השונות בעולם נקבעות - -

על מה מדובר פה, על דיפלומטים?

מדובר על אדם ששכר דירה בחו"ל. יש לו הכנסה שהופקה בחו"ל אך רואים אותה כאילו

היא הופקה בישראל. הוא רוצה לנכות את ההוצאות. מדובר באדם שמקום מגוריו הקבוע הוא

בישראל. הסכומים לגבי הערים השונות נקבעים על ידי ועדה בין-משרדית .

למה שלא יקבעו את זה בדולרים, כסכום אחיד לגבי כולם?

כי יש הבדל בעלויות בין מקומות שונים בעולם. זה נקבע לפי גובה שכר הדירה בערים

השונות.

נניח שבמקום מסוים שכר הדירה החודשי יהיה 4,000 דולר. איזה אחוז מתוך זה מותר

בניכוי?

כל הסכום. אם תשכור בלמעלה מהסכום שנקבע, תקבל אישור לניכוי רק על החלק שאושר.

בלוס אנג'לס אתם מכירים ב- 2,500 דולר. זה אחוז מסוים מתוך מחיר ממוצע של דירה?

איך נקבע הסכום הזה דווקא?

לפי מחיר ממוצע של שכר דירה.

זה אמור לכסות מחיר מלא של שכר דירה?

נכון.

מדוע כל מחיר שכר הדירה צריך להיות מנוכה?

זה מה שקובעות התקנות, שכאשר אתה שוכר את הדירה שלך בחו"ל, אנחנו רואים את זה

כהוצאה בייצור הכנסה.

היו"ר אלי גולדשמידט ..

אבל במקביל הוא משכיר את דירתו בארץ, ולא משלם על כך מס. אם יש פטור מהכנסה על

שכר דירה בארץ, למה לא פעלתם במקביל לגבי הניכוי למי שיש לו דירה מושכרת בארץ? אם אני

משכיר את הדירה שלי בארץ, ומקבל על כך 1,000 דולר בחודש, זו היא הכנסה פטורה. באותו

הזמן אני חי בחו"ל, ושוכר דירה, והכל מוכר לצורך הניכוי. זה לא בסדר.

ההגיון שעומד מאחורי זה הוא שכיוון שמקום מגוריך הוא בישראל, הפקת הכנסה מחוץ

לארץ, ולכאורה זו הוצאה בייצור הכנסה.

זו הוצאה בייצור הכנסה, אך בתוך זה יש לך טובת הנאה, שאתה מתגורר באיזשהו מקום.

ההוצאה על שכר דירה בארץ לא מוכרת לצורך מס הכנסה. אם היא מוכרת בחו"ל, אז מול זה, אם

אתה משכיר דירה - -

אם יש לי עסק בראש-פינה, למשל, ואני שוכר שם דירה, לא תכירו לי את זה כהוצאה

בייצור הכנסה?

לא זו השאלה שאני שואל. ההגיון אומר שאם אני משכיר דירה בארץ ועובר לגור בחו"ל

לצורך ייצור הכנסה - אם הייתי משלם מס הכנסה על שכר הדירה בארץ, הגיוני שינכו לי את

ההוצאות על שכר הדירה בחו"ל. אם ההכנסה שלי בארץ היא הכנסה נקייה, ובחו"ל אני משלם

שכר דירה וכל זה מנוכה, אני, על דבר שהוא טובת הנאה שלי - -

אבל זה משתי סיבות שונות. מכירים לך בפטור על השכרת דירה בארץ כי רוצים לעודד

השכרת דירות. נכון שיצא דבר כזה, אך זה נובע מכך שרוצים לעודד השכרת דירות.

אם קבעו את הפטור הזה, היו צריכים להאיר את עיני חברי הכנסת, שמול הפטור כאן צריך

לבוא משהו במקביל בנושא של ניכוי. לפי מה שאתם אומרים, הכי משתלם לאדם להשכיר את

הדירה שלו בארץ, ולשכור דירה בחו"ל.

אבל הוא צריך להפיק שם הכנסה, ולחיות שם.

אני יכולה להגיד לוועדה שגם הפטור מהשכרת דירה בארץ יישקל.

אבל למה לא עליתם על זה קודם?

כי השכר דירה שאתה מקבל על השכרת דירה בארץ הוא הרבה יותר קטן.

תלוי איפה.

אתם לא מכירים בשכירת דירה בראש-פינה למשל, לצורך עבודה?

רק בנסיבות מאד מיוחדות.

זה מעוות. זה עוד יותר מעוות.

מה קורה לגבי שהות בבית מלון בחו"ל?

יש תקנות ניכוי כאלה. יש תקרה, כמובן.

אם זה יאושר אני רוצה לאשר זאת תחת מחאה, על כך שלא יצרו הקבלה בין מי שמשכיר

את דירתו בארץ וניתנה מפטור, לבין מי שניחנה מניכוי בחו''ל. אני חושב שיש פה עיוות, וזה ממש

לא בסדר שלא טיפלתם בכך. נתתם פה אופציה, ושוב, כרגיל, זה לגבי אנשים שידם משגת, והם

לא השכירים, לא העניים. אלה הן הפרצות הקלאסיות שניתן ליהנות מהן.

אני רוצה לומר שהפטור על השכרת דירת מגורים לא בא היום לוועדה, כי זה דבר שהוא

במסגרת של חקיקה ראשית.

גם בהנחה שהגיוני לעשות פטור, וזה ויכוח בפני עצמו, אנחנו דנים עליו כבר שלוש או ארבע

שנים. באותן שלוש או ארבע שנים אתה יכול לנכות הוצאות של שכר דירה בחו''ל. זה לא בסדר.

אם אדם לא השכיר את דירתו - אני מבין. אגב, בכנסת, אם מישהו רוצה לשכור דירה בירושלים,

הוא חייב להצהיר שהוא לא משכיר את דירתו. אתם נותנים פה מתנה על חשבון משלם המסים,

ושוב- מתנה לאלה שיש להם, לא לנזקקים.

האם אפשר לאשר את זה בכפוף לכך שלא יהינו מזה אלה שבמקביל משכירים את דירתם

בארץ?

אני מציע להגביל את זה ל- 3 חודשים, ואז נראה מה הן ההמלצות של ועדת בן בסט.

אין טעם. האישור שאנחנו מבקשים פה, אגב, הוא לשנות מס קודמות. אנחנו תמיד

מעדכנים את המחיר בדיעבד. אם תשימו לב, מדובר בשנות המס 97, 98 ו- 99.

על איזה עבודה בחו"ל מדובר כאן?

כל עבודה שחייבת במס בארץ.

יעקב ליצמן

למה אתם מביאים את זה רק בסוף השנה, אי אפשר להביא באמצע השנה?

מכיוון שהוועדה הזו לא יושבת כל שנה. מבחינה טכנית - המחירים לא משתנים כל שנה.

אבל נניח שאני רוצה להתנגד, אני לא יכול, כי אין לזה משמעות, אם את מדברת על שנים

קודמות.

מי בעד? מי נגד? תודה, אושר.



תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון)(תיקון), התש"ס-1999

לפניכם נוסח מתוקן. תקנות מס הכנסה, פטור מהגשת דין וחשבון, קובעות באילו תנאים

אדם יהיה פטור מהגשת הדין וחשבון השנתי שלו. התקנות קובעות שאדם יהיה פטור מהגשת דין

וחשבון לגבי הכנסתו ממשכורת, כאשר משכורת היא: הכנסה עבודה, קצבה, מענק פרישה או

מוות, וסכום שמתקבל עקב היוון קיצבה שמקורה בעבודה. אס הכנסתו זו לא עלה על סכום

שקבוע בתוספת א' לתקנות, והיתה לו הכנסה נוספת, שנוכה ממנה מס במקור בשיעור שאינו נמוך

מ- 50 אחוז משיעור המס המקסימלי שהוא יכול להגיע אליו, או - אס היתה לו הכנסה ממכירת

נייר ערך זר ונוכה מהתמורה ניכוי במקור בשיעור של 5 אחוז - אז אותו אדם יהיה פטור מהגשת

דין וחשבון, בתנאי שהסכום של ההכנסה הנוספת הזו לא יעלה על הסכום שקבוע בתוספת ב'

בתנאי שההכנסה הנוספת אינה עולה על מחצית מהכנסתו

ממשכורת, ועוד תנאים נוספים.

אנו מבקשים לעשות בתקנות האלה שני דברים: קודם כל, להעלות את התקרה למתן פטור

מהגשת דין וחשבון, לפי עליית המדד.

המדד לא עלה פי שתיים. קודם היה 240 אלף ₪ ועכשיו את רוצה לקבוע 480 אלף ₪.

לא. היה 460 אלף ₪ ואני רוצה להעלות ל- 480 אלף ₪, ומ- 240 אלף ₪ ל- 250 אלף ₪. זה

בדיוק מבטא את העלאת המדד. אני רוצה גם לצמצם את הפטור מהגשת דין וחשבון לגבי הכנסה

ממכירת נייר ערך זר. כמו שאמרתי, במכירת נייר ערך זר, אנו נכנסים לתקנות פטור מהגשת דין

וחשבון, אם ניכו 5 אחוז מהתמורה. הבנק שמבצע את הניכוי לא יודע מה רווח ההון של אותו

אדם. הוא יודע בכמה הוא מוכר אותו, לא בכמה הוא קנה אותו. אני מדברת על המס לא על

העמלה שהבנק לוקח. צו מס הכנסה על קניית ניירות ערך זרים קובע 35 אחוז מס מהרווח.

ואם אותו אדם הפסיד? ?

אז מקזזים לו, ודאי, כי ניכו לו 5 אחוז מהתמורה. אבל מה קורה אם הוא לא הפסיד, אם

נניח שהוא קנה את הנייר ב- 10 ומכר ב- 100? - הבנק מנכה לו 5 אחוז מ- 100. הוא שילם לנו 5

אחוז מתוך 100, אך הוא צריך לשלם 35 אחוז מ- 90. זאת אומרת שיש לי פה הפסד מס, ולכן אני

מבקשת להגביל, ולקבוע גם פה תקרה. היום אין תקרה. אני מבקשת לקבוע שאם אדם מוכר

ניירות ערך זרים בסכום של למעלה מ- 50 אלף מס, הוא יהיה חייב להגיש דו"ח.

מה זה נייר ערך זר? נייר ערך של חברה ישראלית, הנסחר בחו"ל, נחשב לנייר ערך זר?

כן-

זו ממש אווילות. אס אני עושה את זה בארץ, אני פטור לחלוטין. אם אני סוחר בנייר ערך

של חברה מסוימת בנאסד"ק, אני משלם מס הכנסה, ואם אני סוחר בבורסה בתל אביב אני לא

משלם מס.

נכון. אנחנו גם את זה נשנה. אני אומרת בפעם החמישית היום - אנחנו פה מבקשים

הארכה למצב הקייס לתקופת הביניים.

היום אנחנו יושבים על צווי מניעה זמניים, עד ביצוע הרפורמה והבאתה לכנסת. אף אחד

לא יעשה אגב אורחא של דיון קצר שינויים כלשהם.

הוועדה תגמור את עבודתה עוד הרבה זמן.

אני רוצה לציין שמובן שאחד הדברים שוועדת בן בסט דנה בהם היא חובת הדיווח

הכללית.

רוצים להזכיר שגם היום יש תקרה של 240 אלף. למה לקבוע תקרה של 250 אלף? זה שום

דבר.

הנושא של חובת דיווח כללי אינו חדש בעולם וגם לא בארץ. ועדת בן-שחר בשנת 75 קבעה

אותו ככלל מחייב, ונתנה למנגנון המס תקופה של שלוש שנים להתארגן לעניין. הנציב שהיה בשנת

78, שילוני, מכה על חטא ומודיע בפומבי שהוא מצטער שהוא לא לחץ על המנגנון לקיים את

העניין. עובדה היא שמאז ועד היום המנגנון לא התארגן לקראת העניין. כדי לקיים את העניין אין

בעיה להוסיף 400 עובדים למערכת המס מחר בבוקר. העלות היא לא כל כך גבוהה - 200 עובדים

למערכת המע"מ. 600 איש זו עלות כוללת של 144 מיליון. הפחתתי 20 אלף שקל. מס הכנסה

בשיטה הקיימת לעולם לא יגיע לכלום, ולא ייקח דיווח מאף אחד, מלבד מאותם עצמאים

שבמערכת. אתן לכם מספרים - יש 350 אלף תיקים במערכת, בלבד. רובם - עצמאיים, וחלקם -

שכירים, שחלק מהם מתנדב להגיש דו"ח, וחלק - כיוון שהמערכת דרשה זאת מהם.



ישנה הגשת דו"חות הרבה יותר גדולה, של שכירים שמבקשים החזרים. הם מגלים שהם

יכולים בעזרת טופס פשוט, מבלי לקחת על זה אחריות, בלי הצהרת הון ובלי הסברים למקורות

הכסף, לקבל, רק לפי תלוש משכורת, החזרי מס. אני רוצה להתריע כאן על כך שתלוש המשכורת

הפך להיות "פרה קדושה" במדינת ישראל. מי מנפיק תלוש משכורת? מנהל החשבונות הכי זוטר

במערכת. בהרבה מקרים זה מנהל חשבונות שלא ראה את הפועל, שלא יודע אם מספר תעודת

הזהות שלו נכון או לא. הרבה רושמים את האח, או הדוד או הגיס- חסרי העבודה, כדי שלא תהיה

חבות מס על ההכנסה הנוספת שלהם. אני מדבר על שכירים שעובדים אחר הצוהריים. יש לי

הוכחות לכך. גם אנשי מס הכנסה, גם אנשי מערכת מנגנון המס כולו, וגס פקידי אוצר מסוימים -

יש להם השלמת הכנסות בשעות אחר הצוהריים. לא תמיד היא פורמלית. זה נכון גם לעובדי

מנגנון המדינה כמו מורים.

יש לך הוכחות למה שאתה אומר?

אמרתי שיש לי. מורות נתפסו, אחיות נתפסו. פקידי מס הכנסה נתפסו ונשפטו.

לא נאה שתדבר כך על כל מיני סקטורים, במיוחד כאלה שצריכים לחוקק ולהתקין את

התקנות האלה. זה גם יוצר אווירה של הכללה, ואווירה לא נעימה בדיון.

יש גם רואי חשבון שקרנים. אז מה?

הלך הרוח במדינת ישראל הוא שפראייר מי שמשלם מס אמת. אלה כללי המשחק במדינת

ישראל. בשיטה של התלוש יש שני דברים שהמדינה מפסידה. אחד - שהיא לא גובה את המס על

ההכנסה הנוספת מעבר לתלוש. הדבר השני - שלפי התלוש מקבלים הנחות והטבות. גס בביטוח

לאומי וגם השלמת הכנסה, ויותר מזה - מקבלים לפי התלוש הנחה בארנונה, בגן הילדים. תלוש

המשכורת הפך להיות הדבר הקדוש ביותר. לא מזהים עובדים במדינה. אחד הדברים הראשונים

שצריך לחייב אותם כעת בחקיקה או בתקנה, הוא שמעביד יהיה חייב לזהות עובד כאשר הוא

חותם בפניו. אחרת נעשים רישומים לא נכונים, בכל המערכות. אין ענף שאוציא אותו מן הכלל,

שבו לא נרשמים אנשים שאינם עובדים. מובטל שרוצה לעבוד רושם את אחיו.

נפטרים רשומים כעובדים. ידעת?

גם זה קורה.



יש אפליה בין עצמאי לשכיר. דיברנו על 350 אלף בעלי תיקים, ויש 2 מיליון שכירים,

שרובם לא מגישים דו"ח.

בדברים שאתה אומר יש הרבה טעם, גם בקשר לחובת הדיווח הכללית. אנחנו נמצאים פה

בשלב טכני שמאריך בשנה תקנות קיימות, כאשר אנו מחכים להמלצות ועדת בן בסט. אני

מתייחס מאד ברצינות לוועדה הזו, ולמה שהיא תביא לפנינו.

אבל אני מציע הצעה משופרת על ההצעה הקיימת.

אבל הדברים לא יכולים להיעשות אגב אורחא. אי אפשר להפוך את זה מעד 480 אלף שקל

לעד 13 אלף שקל.

למה לא? זה הגיוני?

לא עושים את זה אגב אורחא. מה ההצעה שלך?

ההצעה שלי, כפי שכתבתי אותה, שעד 180 אלף שקל לשנה יהיה פטור, ומעבר לזה -

מתחילים העשירונים העליונים. תחליטו על 250 אלף, אבל אל תלכו ל- 730 אלף. היום אתם

הולכים לחתום שאדם יחיד, עד 730 אלף - - 480 ממקור אחד, ועוד 250 ממקור שני - זה 730.

אצל בני זוג זה 1,460,000 ₪. לא שואלים אותם מה הם עושים בכסף העודף, הפנוי שלהם, בכלל,

וזו השיטה הקיימת. לכן אני מצמצם ואומר - בואו ונגיע ל- 250 אלף ₪.

נניח שנעשה את הקטנת התקרה. הרי זה מחייב היערכות מאד מאד מורכבת מבחינת מס

ההכנסה, גם מבחינת כוח אדם.

זה יכול להיעשות בדרך מאד פשוטה - באמצעות המעביד. כך אתה לא מעמיס שום דבר על

המערכת.

המעביד יבדוק את הדו"ח?

המעביד ימלא טופס, שתכננתי אותו.

אבל אנחנו מערכת ביורוקרטית. אנחנו אוהבים לעשות דברים מהר, אך זה לא עובד כך.

זה כבר מונח לפניהם הרבה שנים, והם לא התכוננו, אך אפשר לעשות את זה מחר,

באמצעות טופס פשוט על ידי המעביד, ושיזדהה החותם בפניו. הוא צריך להצהיר: 1. שלא היו לו

הכנסות נוספות 2. שהיו לו הכנסות נוספות לגביהן הוא ערך תיאום מס 3. היו לו הכנסות והוא

ידווח עליהן A היו לו הכנסות פטורות ממס - וכאן נדרש פירוט: ירושה, מתנה, פעילות בשוק

ההון, בשוק המקרקעין - וזה כולל גם הכנסה משכר דירה שפטורה היום לחלוטין.

אני רוצה לדבר על עוד אפליה, לא רק בין עצמאי לשכיר. אם אני עצמאי, ואשתי שכירה -

היא סובלת כמוני, בו בזמן שזוג שכירים לא נדרשים להגיש הצהרת הון. אני נפגש עם מערכות

המס כחמש פעמים בחודש - מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, כעצמאי, וכמעביד - מס הכנסה

וביטוח לאומי. אני חותם בפני כל מערכת ולוקח אחריות. שכיר לא חותם על כלום. מדוע שלא

יחתום על טופס כזה פשוט? נתחיל בזה. זה יחייב את המעביד לזהות, קודם כל, את העובדים.

בוועדת ששינסקי היו מומחים לא פחות מאשר בוועדת בן בסט. קחו את ההמלצות שלה

ותיישמו אותן. כך גם לגבי ועדת בן-שחר. אני מקווה שדבריי נפלו על אוזניים קשובות. אל תהיו

חותמת גומי, גס לא היום.

אני חושב שהטענות שהועלו פה הן חלקיות. הן ממש לא ממצות ולא מבוססות. אין ליעקב

וורקר מושג מה היא באמת העלות האמיתית של היערכות רצינית למהלך של חובת דיווח כללי,

כדאי לחכות להמלצות ועדת בן בסט. אין אחיזה במציאות

להרבה דברים שנאמרו כאן, לצערי. נעשות הקבלות בין טופס 126 בסוף השנה, ועושים סיווג

משרות לגבי שכירים שמרוויחים מעל לסכום מסוים. כמה מבכירי המשק נפלו באותה הרשת

בשנים האחרונות וחויבו בתוספת מס, כמו גם בתשלום כופר בגובה של מאות אלפי שקלים. אי

אפשר לומר שהשכירים לא מטופלים היום.

הורדת הסכום מצריכה היערכות. מדובר בעוד עשרות אלפי דו"חות, מסמכים וטיפול בהם.

לכן אסור לעשות פה דברים בחטף. אנחנו נקרעים תחת הנטל שיש לנו מול העבודה הקיימת, אך

כל עוד לא אושרה תוספת אמצעים אי אפשר לדבר על הכנסת תוספת של אנשים למעגל

המדווחים. נאמרו פה דברים שלא ייאמרו.

בכמה נישומים אתם ערוכים לטפל? אם יקרה מחר מצב שכל שכיר יגיש דו"ח. האם

המערכת מסוגלת לטפל בכך, היום?

המערכת היום לא מסוגלת, באמצעים הקיימים, לטפל בדו"חות של כל השכירים.

בכמה היא מסוגלת לטפל?

אנחנו מנצלים את כל כוח האדם והאמצעים שעומדים לרשותנו. בניגוד למה שנאמר כאן,

שמטפלים ב- 350 אלף, יש אצלנו היום טיפול ב- 650 אלף נישומים עצמאיים, חברות ושכירים.

בנוסף לזה נותנים שירות של תיאומי מס, אישורים למוסדות ועוד מגוון שלם של פעילויות. כל זה,

שלא לדבר על הוצאה לפועל, שומה, ביקורת, ניהול ספרים, חקירות וכן הלאה. לומר היום שמחר

יגישו עוד חצי מיליון שכירים דו"ח בלי שיש היערכות מתאימה? - העבודה לא תיעשה כראוי.

האשליה של כל הממליצים בכל אותן הוועדות היא שהכל נגמר במילוי הטופס על ידי הנישום.

הבעיה היא העבודה שאחרי כן. הנישום מגיש טופס, ויש צורך לחזור אליו, לבקש מסמכים.

כמערכת ממשלתית צריך גם לאכוף את הגשת הטופס ואת המסמכים הנלווים. זה כרוך גם

בעיקולים, הוצאה לפועל, חקירות וכן הלאה.

על מנת שנעבוד בצורה רצינית- האס אתה מוכן להביא לוועדה נתונים, למשל- כמה

פקידים מטפלים בכמה נישומים, מה המערכת מסוגלת לקלוט? כל זה כדי שנבין את הנתונים.

בארצות הברית כל אחד מגיש דו"ח. האם תוכל להביא לנו נתונים לגבי השאלה הזו- כמה פקידים

מטפלים בכמה נישומים?

יש לנו ועדת משנה לענייני מסים. הם יכולים לקיים דיון על כל נושא כזה. אני חושב שנושא

חובת הדיווח הכללי, עם כל הקשיים והבעייתיות שהוא מעורר, הוא אחת הדרכים המרכזיות

למלחמה בהון השחור. אין ספק בזה, אבל אי אפשר להחליט על העניין הזה בדרך אגב. אני מאד

מקווה שוועדת בן בסט תקבל החלטות גם בכיוון הזה. זו עמדתי האישית. כדי לעשות את זה, וכדי

שזה ייעשה כפי שצריך, צריך לתגבר את הנציבות, את אגף מס הכנסה, בהיקפים מהפכניים, כי

מדובר במעבר מטיפול באוכלוסייה של 650 אלף נישומים להרבה יותר מכך.

בשלב זה, בשלב הביניים, אתם יכולים לעשות פתרון חלקי לעניין. התקרה היא גבוהה

בצורה בלתי רגילה, ואין לזה שום הצדקה. אין בין זה לבין חובת דיווח כללי ולא כלום. זו בעיה

קשה שצריכה להיות נידונה לגופה. לפני שנתיים, ב- 97 או ב-98 הועלתה תקרת הניכויים במקור

ל- 50 אחוז, בשורה ארוכה של דברים: משכר דירקטורים, שכר עורך-דין, ועוד שורה ארוכה של

דברים.

אני כתבתי ש- 40 אחוז זה לתת 10 אחוז מתנה, ולכן תיקנו - -

כשקבעו את ה- 50 אחוז, זה היה תמריץ, בין היתר, לאותם אנשים שניכו להם מס במקור,

להגיש דו"חות. מדוע? - כי כמעט לכל אחד מהם הוצאות, והוא יכול להקטין לעצמו את המס

ולשלם מס מופחת. רק עכשיו, הוועדה הנכבדה הזו, אישרה איזה מין רף במשק של חמש פעמים

ההכנסה הממוצעת במשק. בשנת 1999 זה היה כ- 30 אלף שקל לחודש. אתם קבעתם את הרף

הזה כרף לביטוחים סוציאליים למיניהם, ולכל מיני מטרות אחרות. בואו ותקבעו לפחות את הרף

הזה, ותתקרבו לכיוון של משהו יותר רציונלי. 480 אלף, פלוס 250 אלף, אלה סכומים גבוהים

מאד.

במצב של חובת דיווח כללי, אדם שמרוויח 6,000 או 7,000 שקל לחודש, צריך להגיש דו"ח.

לא. גס בארצות הברית, אחוז לא מבוטל מהאוכלוסייה לא מגיש דו"חות בפועל.

תן לי להשלים את השאלה - אם תהיה חובת דיווח כללית, וכל אזרח יצטרך להגיש דו"ח,

גם מי שמרוויח סכומים כמו 5,000 או 6,000 שקל בחודש. אדם שמתקשה למלא את הדו"ח

בעצמו, יזדקק לסיוע של רואה חשבון - -

יפתחו פה לשכות כמו בארצות הברית, שייגבו ממך 200 שקל עבור העניין, אבל מה? - כדי

להגיש דו"ח צריך לפשט את הדו"ח ואת הדרישות והתקנות לניכוי ממס.

אני מציע לאשר. חבר הכנסת מאיר שטרית, יושב-ראש ועדת המשנה, יכול לקיים על העניין

הזה דיון מתי שהוא רוצה, אני חושב שראוי שהדיון הזה יתקיים. אני מציע שנאשר את הבקשה.

מי בעד? מי נגד? אושר פה אחד.



צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התש"ס-1999

מדובר פה באמת בתיקון. צו מס ההכנסה, קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים קובע

את המחזור של חברות, שחברה שמגיעה למחזור חייבת בניכוי מס במקור. יש גם חברת אם

וחברת בת, שאם מחזורן עולה על הקבוע בתקנות, שגם הן חייבות לנכות מס במקור. הדבר היחיד

שאנו עושים בצו הזה הוא שאנו ממדדים אותו, בהתאם לעליית המדד בשנה האחרונה.

במצב הזה אנחנו מבקשים גם לעדכן את הסכומים הקבועים למחזורים בתוספת א' עד ה',

ובנוסף אנו מבקשים להרחיב את הצו ולהחיל אותו גם על כל חברה או יחיד, כל אדם שהצו

מתייחס אליו, שחייב בחובת ניהול מערכת חשבונות כפולה, לפי הוראות מס ההכנסה, ניהול

פנקסי החשבונות.

לפי המצב היום, כפי שהוסבר, חובת ניכוי מס במקור מכוח הצו הזה, על תשלומים בעד

שירותים ונכסים כהכנסה, הוטלה על מי שמשלם, כאשר המחזור שלו עלה על סכום שנקוב

בתוספת א'. נכון לעדכון שאנו רוצים לעשות לגבי מחזורים ל- 1998, זה 3,900,000 ₪. במשך

מספר שנים הסכום הזה מודד, משנה לשנה, ולפני כשנתיים התחלנו מהלך של הרחבת הנישומים

שהקביעה מתייחסת אליהם, והפחתנו את המחזור הרבלנטי. השלב השני מובא בפניכם היום,

והוא מתייחס לכל מי שלהערכתנו קייס לו מנגנון לניהול הספרים, שמאפשר לו לבצע את אותו

ניכוי מס במקור, על פי הצו הזה. המנגנון הזה בינינו מזוהה על פי כך שהם מנהלים את מערכת

החשבונות שלהם על פי השיטה הכפולה. חובת ניהול השיטה הכפולה, כפי שאנו מבקשים לעשות

כאן, היא כפי שעולה מכוח ניהול פנקסי חשבונות- הוראות מס הכנסה, שקובעות לגבי ענפים

שונים איך לנהל ומה, ובמחזורים מסוימים, במספר עוסקים מסוימים, ולפי הענפים השונים, חלה

חובת ניהול מערכת חשבונות כפולה לגבי עסקים גדולים. בכל ענף מזוהה העסק הגדול בצורה

שונה. זו ההרחבה שאנו מבקשים להוסיף.

לא היה יכול להיות סעיף מתאים יותר, לדיון הקודם. אם באמת ובתמים רוצים לקדם את

המלחמה בהון השחור, זה אחד הכלים המרכזיים שהוכיח את עצמו, של הרחבת חובת הניכוי

במקור משירותים ונכסים. למה הכוונה? ברגע שנישום הוא בינו לבין עצמו - הוא יכול לדווח או

שלא לדווח. ברגע שהוא עושה עבודה אצל גורם כלשהו, ואותו גורם מנכה לו מס, מכוח התקנות

האלה, העסקה הזו רשומה גם אצל המנכה. המציאות, במשך 20 שנה, הוכיחה שהכלי הזה הוא

יעיל ביותר. לכן אנחנו מציעים להרחיב, ואני רוצה להאמין, לאור מה שנאמר פה, מתוך המודעות

למלחמה האמיתית בהון השחור- שזה כלי אמיתי להרחבה. אנחנו לא מרחיבים את זה על כל

אדם שמשלם לנותן שירותים, או קבלן משנה. אנחנו מרחיבים את זה לאותן חברות שיש להן כבר

מערכת הנהלת חשבונות כפולה. זאת אומרת, שיש להם כבר כלים ואמצעים, והמערכת הזו עובדת

מזה שאנחנו מנסים, ודרך המערכת הזו נכניס עוד כ- 4,500 -5,000 חברות, שיש להן את

האמצעים, והם תצטרכנה לנכות. זה גס אמצעי גבייה וגס אמצעי למידע, עבורנו.

אבל לא מדובר על ההון השחור של החברה, אלא על ההון השחור של המקבל.

רק של המקבל. אותו קבלן משנה, אותו שיפוצניק, שעושה עבודה עבור חברה - -

יש כאן הצלבת מידע.

הכסף הזה יהיה מדווח לפחות על ידי נותן השירות. הוא יודע שמישהו רשם אצלו, ושצריך

לדווח לנו. המערכת כבר עובדת ומשומנת, והנטל לא יהיה גדול.

לצערי הרב, עמיתיי וידידיי בנציבות מס ההכנסה מוסרים מידע בלתי נכון. אין שמץ של

אמת בטענה שמי שחייב בהנהלת חשבונות כפולה הוא בהכרח נישום שערוך ומסוגל לטפל בזה. זה

פשוט לא נכון, עובדתית. כל מוסד ציבורי, שיש לו מחזור של 500 אלף שקל, חייב, בהתאם

להוראות ניהול פנקסי חשבונות, במערכת כפולה. זה לא נכון שמי שחייב בניהול מערכת כפולה

ערוך ומשומן. אנחנו, כרואי חשבון ויועצי המס, נרוויח כסף אם המצב הזה יעבוד. רואי החשבון,

יועצי המס, מנהלי החשבונות - ירוויחו כסף, אם הצו יעבור. אנחנו מדברים כעת נגד האינטרס

הכלכלי שלנו, ורוצים להבהיר לכם, שמה שקורה כאן הוא מהלך בלתי נכון.

מדובר פה על חברות ולא על מלכ"רים.

לא נכון. זו גס הטעיה. מדובר - - בניהול תיקים.

תן לי לבדוק אם זה כולל או לא כולל.

האם אפשר לקבל מנציבות מס הכנסה פירוט מי היום חייב בניהול מערכת חשבונות

כפולה?

קיבלת נייר כתוב: כל מחסנאי שמעסיק 4 עובדים. מנגנון לניכוי במקור מתשלומים - -

אני רוצה להבין, שוב - על איזה מוסדות ההרחבה הזו חלה? האם זה חל גם על עמותות?

גם על מלכ"רים? אם כן, אז יש בעיה. אני רוצה להבין בדיוק על מה מדובר.

החל משנת 1977 יש צו - ניכוי מס במקור, עם ריבית והפרשי הצמדה. הצו הזה, עוד ב- דר,

חל גם על כל מי שמנהל ספרים בשיטה הכפולה. אם כך, ההתייחסות לניהול ספרים בשיטה

הכפולה, קיימת עוד משנת 1977. לפי הצו הזה, החובה תחול גם על מוסדות ציבוריים.

על מלכ"רים.

/

כל מוסד ציבורי שחייב בניהול פנקסים, לפי צו מיוחד, וחייב לנהל ספרים לפי השיטה

הכפולה, ייכנס לתוך הצו של ניכוי מס במקור משירותים ונכסים. אני לא מבין מה פסול בזה.

ואם באותו מקום צריכים עוד פקידה לצורך זה?

אותו פקיד או פקידה, שמנכים מס במקור משכר העובדים - ואין ספק שכך צריך לעשות -

הוא ינכה גם מס במקור משירותים ונכסים. לפי ההערכה שלי, מעט מאד תשלומים בגין נכסים

משולמים על ידי מוסדות ציבוריים. נותרה באמת הבעיה של שירותים ונכסים. כל נישום שיש לו

קשר עם מוסד ציבורי כזה, ויש לו קשר מתמשך, בדרך כלל, אחד כזה, לא ירצה שינכו ממנו 30

אחוזי מס במקור, או 20 אחוז מס במקור, והוא מביא אישור - -

האם תוכל לומר לנו איזה עסקים חייבים בניהול מערכת חשבונות כפולה?

יש 16 הוראות, ל- 16 סוגים של נישומים. בדרך כלל החלוקה היא לפי הענף וסוג המקצוע.

שם יש חלוקה בין נישומים שחייבים בניהול ספרים בשיטה הכפולה, לדוגמה - לקמעונאים

המחזור הוא 2,750,000 ₪. מעל סכום זה - הם חייבים לנהל ספרים בשיטה הכפולה. כל קמעונאי

אחר, ולא משנה אם זו חברה או יחיד, לא חייב לנהל ספרים בשיטה הכפולה. לא מדובר כאן

בעסקים קטנים. הרבה מאד נישומים לא חייבים לנהל ספרים בשיטה הכפולה. רק הגדולים

חייבים. בעלי מקצועות חופשיים, לדוגמה - אף אחד מהם לא חייב בשיטה הכפולה.

כי מרביתם עובדים על בסיס מזומן.

זה לא שייך לזה.

אנחנו לא מרחיבים את זה לגבי מוסדות ציבוריים, מלכ"רים ובתי כנסת, בשלב הזה. לא

מדובר על זה בכלל. בניירות לפניכם מצוינת החובה לניהול מערכת חשבונות כפולה. מה זו חובת

ניהול? - החובה לנהל לפי הוראות מס הכנסה. אני קורא את זה מתוך ההגדרה בתקנות. כאשר

אנחנו לא מרחיבים את זה לניהול ספרים, לפי הוראות שמחייבות את המוסד הציבורי, אז אנחנו

לא כוללים את המוסד הציבורי בפנים. למוסד ציבורי יש תקנה נפרדת - הוראות מס הכנסה,

ניהול חשבונות על ידי מוסד. הן אלה שקובעות מה שמוסד צריך לקיים, ואליהם אנחנו לא מפנים.

אנחנו מפנים להוראות מס הכנסה - ניהול פנקסי חשבונות, שמתעסקים במגזר היצרני, חברות

ויחידים גדולים, כפי שצוין כאן. ההרחבה שציינו כאן מדברת על גדולים. לא מדובר כרגע על

הרחבה למוסדות ציבור. מה אנו מרחיבים עכשיו? את חובת מערכת ניהול החשבונות הכפולה.

אנחנו מגדירים במפורש, כדי שלא יהיה ספק.

העניין של עסק שמעסיק 4 עובדים הוא נכון?

לא צריך להגיד סתם 4 עובדים. סיטונאי שהמחזור שלו קטן לא יחזיק 4 עובדים, כי לא

יהיה לו מספיק רווח לשלם את משכורתם. יש מתאם בין מספר העובדים לבין המחזור. הקשר

אינו מקרי.

האס המוסדות היום חייבים בפנקסנות כפולה?

יש הוראות שלמות לגבי מה הם חייבים ומה הם לא חייבים. מי שמחזורו עולה על 500

אלף, או מעסיק מעל 10, חייב לנהל חשבונות לפי שיטה כפולה.

אצל חקלאי זה 3,7 מיליון. יש פה שורה של דברים לא ברורים.

יש היבט נוסף שאני רוצה להגיע אליו. כל התקנות האלה, הורתן ולידתן בהיסטוריה

מסוימת, שקשורה בקו בר לב. נעזוב כרגע את הצד העיוני של הדבר, כי כרגע אנחנו עוסקים רק

בעדכונים. אנחנו לא התווכחנו על העדכון ל- 3,9 מיליון. לשכת רואי החשבון, במשך שנים רבות,

אמרה שלצו הזה אין אח ורע בעולם כולו, והוא משאיר פתח לכל החשבוניות הפיקטיביות, ונותן

אפשרות ליהנות מכספים שלא הועברו למקורם, לא רק ממע"מ שלא מועבר לשלטונות, אלא גם

מניכויים במקור שלא מועברים. להגיד שדרך זה מפקחים על אלה שמקבלים, זה פשוט לא נכון,

עובדתית. סיטונאי עם 4 עובדים, בדרך כלל לא מחזיק עובד במשרה מלא להנהלת חשבונות. הוא

מוסר את העבודה פעם בחודש או פעם בחודשיים, לגורם חיצוני.



אוסקר אבו-ראזק;

אתה צודק, אבל לא יהיה לו מחזור של 2,750,000 ₪ על 4 עובדים.

אתם כתבתם - או מחזור של 2,750,000 ₪ או 4 עובדים.

לגבי סיטונאי יש אלטרנטיבה - או 2,750,000 ₪ או 4 עובדים. אין לו, בדרך כלל, בסדר

גודל כזה, מנהל חשבונות. זה פשוט לא נכון, עובדתית. הוא מוסר החוצה את עבודת הנהלת

החשבונות. לגבי ניכויים במקור מריבית - כמה יש לסיטונאי כזה? אם הוא לוקח הלוואה מבנק -

אין ניכוי במקור מבנק. אין ניכוי במקור מחברת ביטוח, ומאף גוף גדול, כי לכולם יש פטורים. כך,

שהנושא של חובת ניכוי במקור, בחיי המעשה, אם היא קיימת, זה לגבי הלוואות בשוק האפור.

אני רוצה לראות את אותו סיטונאי עם 4 עובדים שבאמת מנכה מס במקור על הלוואות בשוק

האפור, וגם מעביר אותו לתעודתו.

לדעתי, המחזור של 3,900,000 ₪ הוא איננו נכון. כל הרעיון אינו נכון, ומי שהולך בשיטה

הזו צריך להגיד שמכל עובר ושב של עסק צריך שאדם ינכה במקור ויעביר. למה להתעסק בכלל

בצד הזה? תגיד שכל חשבון של עסק, אדם ינכה במקור, תחשב לכמה אתה זקוק, ובמערכת

הבנקאית יעשו לך את זה, תקבל את הדיווח. אני חוזר: מכל צ'ק של גוף עסקי - -

מה נכון בעיניך?

אנחנו כבר 20 שנה אומרים שהצו הזה מקורו בחטא, כי הוא לא קיים באף מקום בעולם.

עניין אחר, נוסף - בשיחות שהיו לי עם יוני קפלן, הסברתי לו שמה שהוא עושה כאן איננו

נכון.

תסביר לנו, לא ליוני קפלן.

הצו הזה יחייב בניכוי במקור מיום פרסומו. לא יכול להיות שהתחולה של העניין הזה, על

הניכויים במקור, לפי ההרחבה של העניין הזה, בפחות מ- 3 עד 6 חודשים מהיום, כי צריך להיערך

לזה, ולהכין טפסים.

אני מציע לחברים להצביע בעד הצו, להחיל אותו מעוד 3 חודשים, החל ב-1 באפריל.

אני הייתי מציע להעביר את העניין לדיון בוועדת המשנה, בראשות מאיר שטרית. אני

חושב שיש הרבה דברים לא ברורים, לפחות לי. הסעיף הזה צריך ליבון, ולא יקרה אס ידונו בו

בוועדת המשנה בשבוע הבא.

לגבי העסקת 4 עובדים או לגבי המחזור- נאמר לי שזה אותו הדבר. ממה שנאמר לי

מלשכת רואי החשבון - זה או התנאי של 4 עובדים או התנאי של המחזור. אם מדובר על 4 עובדים

לבד, זה אבסורד. אני לא חושב שזה צריך להיות, ואני מציע ללבן את הבעיה ולבדוק אותה

בוועדת המשנה, ולאחר מכן, ניתן יהיה להביא את זה חזרה לוועדה.

אם כך, הנושא עובר לדיון בוועדת המשנה לענייני מסים, בראשותו של מאיר שטרית. אני

מבקש שתוך 10 ימים או שבועיים יוגשו לנו המסקנות מהדיון.



תקנות מע"מ (תיקון), התש"ם

אנחנו מבקשים תיקון לתקנות מע"מ, כאשר התיקון הזה מתחלק לשלושה חלקים; החלק

הראשון, מתייחס לתיקון תקנות מע"מ, תיקון לתקנה 3 לתקנות מס ערך מוסף, שבעצם ההסבר

שלו מתחיל בסעיף 12 בחוק מס ערך מוסף. סעיף 12 קובע שכשעוסק מקבל תמיכה או סיוע,

התמיכה או הסיוע מהווים חלק ממצבור עסקאותיו החייבים במע"מ, מתוך הנחה שהתמיכה או

הסיוע האלה, מהווים חלק ממחיר של העסקאות שלו, ולכן חייב במע"מ. מדובר בתמיכה, סיוע,

מענקים, תשלומים - כל מה שקשור בסיועים מסוגים שונים.

בחוק יש הסמכה לקבוע בתקנות מתי התמיכה או הסיוע האלה אינם חייבים במע"מ. זה

נמצא בתקנה 3 לתקנות מע"מ.

אפשר לראות את התקנה? אם אני מבטל, אני רוצה לדעת מה אני מבטל.

לא מבטלים, ליפך.

תקנה 3 לתקנות מע"מ קובעת רשימה של מקרים שבהם אין חיוב במע"מ, למרות סעיף

החוק. קבוצת המקרים הרגילה השאנו מכירים היא כל אותן סובסידיות ותמיכות שהמדינה

נותנת. לא חשבנו שנכון לחייב אותן במע"מ כתוספת גבייה מהתמיכות האלה: מענקים, מענקים

לפי חוק עידוד השקעות הון ודברים מהסוג הזה.

אבל כן מחייבים במע"מ. אנשים שמקימים צימרים בגליל, וקיבלו על כך מענק השקעה,

משלמים מע"מ.

כי הס לא נמצאים בתקנה 3. הס פנו, במסגרת תקנה 3, ובוחנים אפשרות להוסיף אותם

להגדרה הזו. הרעיון היה לפטור לפי חוק עידוד השקעות הון, ועוד רשימה של מענקים:

סובסידיות לתחבורה ציבורית, סובסידיות למזון - כל המענקים שהמדינה נותנת נמצאים

ברשימה הזו.

במסגרת התיקון, עכשיו, אנחנו מבקשים להוסיף קבוצה נוספת של גורמים שנותנים

מענקים ותמיכות, שאנחנו לא רוצים לראות בהם חייבים במע"מ: תקבולים הניתנים במישרין

לעוסק מתקציב הסוכנות היהודית לארץ ישראל - ההסתדרות הציונית העולמית, איל"ן. אנחנו

מבקשים להוסיף תקבול שניתן במישרין לעוסק מהאיחוד האירופי בהתאם לתוכנית המחקר

והפיתוח ה- 5 של האיחוד האירופי. זאת תוספת. זו תמיכה שעד היום לא היתה, ואנחנו מבקשים

להוסיף אותה. זה מופיע בתיקון לתקנות, בתיקון 1 (2) (ד): "תקבול שניתן במישרין לעוסק

מהאיחוד האירופי בהתאם לתוכנית המחקר והפיתוח החמישית של האיחוד האירופי". זו בקשה

אחת. הסעיפים הקודמים זה עניין של סדר.

הבקשה הנוספת - סוג שונה במקצת של תמיכה או סיוע, זה במקרים שבהם ניתנת הלוואה

ללא ריבית והפרשי הצמדה. כשנתתי הלוואה כזו, מי שקיבל את ההלוואה נהנה מזה שהוא לא



צריך לשלם את הריבית, ואת הפרשי ההצמדה. הריבית הזו והפרשי ההצמדה, נקבעו כתמיכה,

וההתייחסות הזו קיבלה את אישור בית המשפט העליון בפסק דין שנקרא מרכז הירידים. בית

המשפט קבע שעוסק- חברה בשליטת עירית תל-אביב, קיבל תמיכה, בדרך של אי תשלום הפרשי

הצמדה, מהווה סיוע החייב במע"מ.

כמו ריבית רעיונית.

נכון.

פסק הדין הזה הביא לכך שלמעשה, בכל סיטואציה, שבה יש הלוואה ללא ריבית והפרשי

הצמדה, צריך לחייב את העוסק במע"מ. גם בסיטואציות שמע"מ חשב שלא צריך לחייב, למשל:

אדם פרטי שבחר במקום להשקיע בהון המניות בחברה שבשליטתו - לתת הלוואה ללא ריבית. זו

סיטואציה ששלטונות מע"מ חשבו שלא צריך לחייב במע"מ את הסיוע, את החסכון בהפרשי

הצמדה וריבית. אם המקבל הוא יחיד - אין בעיה. זה לא נכנס לסעיף 12. יש חיובים מסוגים

שונים, אבל זה לא במסגרת סעיף 12. סיטואציה כזו חשבנו שלא צריך לחייב. גס מוסד כספי,

שמשקיע בעוסק שנותן הלוואה ללא ריבית לעוסק בשליטתו, מתחייב בדרך אחרת במע"מ על

הריבית הזו - בדרך של מס רווח, דרך מס הכנסה. חשבנו שלא צריך לחייב אותו פעם נוספת דרך

התקנה הזו. לכן אנחנו חושבים להוסיף את תקנת משנה (ה), שמדברת על תקבולים. אנחנו

אומרים שיש סיטואציות שבהן בהלוואה ללא ריבית, החיסכון על הפרשי הצמדה וריבית לא

צריכים להתחייב במע"מ. מתי? -כאשר מדובר ב "תקבולים שניתנו לעוסק, בדרך של אי תשלום

הפרשי הצמדה או ריבית, או תשלום מופחת שלהם, בשל הלוואה שניתנה לעוסק על ידי מי שהוא

בעל שליטה.... למעט תקבולים כאמור שניתנו על ידי מלכ"ר". זאת אומרת - אם זה מלכ"ר שנותן

הלוואה ללא ריבית לעוסק בשליטתו, אנחנו משאירים את המצב כמו פסק דין מרכז הירידים.

סיטואציות אחרות - -

האם אתם מוכנים לעשות א תזה גם במס הכנסה? יש כאן איזשהו דבר תמוה - מע"מ פותר

ומס הכנסה מחייב בריבית רעיונית.

אנחנו מדברים על פן שונה. במע"מ אנחנו מדברים על מי שמקבל את ההלוואה, שהוא

עוסק.

מה ההגדרה של "עוסק"? בעל חברה שלוקח הלוואה לעצמו, או לבן שלו, שעובד בחברה - -

לא. לא על הסיטואציה הזו אנחנו מדברים. עוסק - מי שיש לו פעילות עסקית. בסעיף 3 ט',

הריבית הרעיונית, מתייחסת לסיטואציה שאתה ציינת - יחיד שמקבל הלוואה. הבסיס לחיוב,

בכלל, מקורו בסעיף אחר. מה שמתחייב פה במע"מ לא מתחייב פה במס הכנסה, וגם לא צריך

להתחייב במס הכנסה.

הסיטואציה שתיארת לא תיכנס, לעניות דעתי, לסעיף 3 ט', כי אם עירית תל אביב משלמת

למרכז הירידים, שהיא חברה בשליטתה, סכום כסיוע - אני לא חושבת שזה בגדר הכנסה חייבת

בידי מרכז הירידים. 3 ט' מדבר על מקרים שבמקום לשלם עבור שירותים ונכסים משלמים

בריבית רעיונית, וזה לא המקרה הזה.

כדי למסות במע"מ מסתכלים על נותן השירות. כאשר אנחנו מדברים על הלוואה ללא

ריבית, אנחנו אומרים - חברה נותנת הלוואה ללא ריבית למנהל שלה, או לעובד שלה, אז החברה

הזו עשתה עסקה חייבת במס, כי היא נתנה שירות. המחיר של השירות הזה זו אותה ריבית

שנחסכה, ואת זה רוצים למסות במע"מ. במס הכנסה, בסיטואציה כזו, מסתכלים על מקבל

ההלוואה, כעל אחד שיש לו הכנסה. מה היא ההכנסה? - אותה הכנסה רעיונית. ואצלו ממסים

את זה.

כאן אומרים שיש גורם, נניח חברה, שקיבל הלוואה מגורם אחר, שנתן לו את ההלוואה

ללא ריבית. אותו גורם - בין אם הוא חייב במע"מ או לא - לא נבחן כרגע. מי שנבחן הוא אותו

עוסק שקיבל את ההלוואה הזו, וקיבל אותה בלי ריבית, משמע - הוא קיבל איזושהי סובסידיה,

איזשהו סיוע. לא רוצים לראות חלק מאותן הטבות כחלק ממחיר עסקאותיו של אותו עוסק

שקיבל אותן, מהסיבות שהוסברו כאן. לגבי מקרה של עוסק שקיבל הלוואה ממלכ"ר ללא ריבית

- רוצים לראות את זה כחלק ממחיר העסקאות.

לגבי העניין של הלוואת בעלים, או הלוואת בעל שליטה לעוסק, אתם פוטרים אותו

ממע"מ?

טלי ירון

לא. זה חייב במע"מ. הסיבה העיקרית שהכנסנו פה רק בעלי שליטה היא זו: כדי שאם זה

נעשה בין שני עוסקים, כאשר בעל שליטה נותן את ההלוואה לחברה בשליטתו.

תקבולים שניתנו לעוסק, בדרך של אי תשלום הפרשי הצמדה וריבית או תשלום מופחת

שלהם, בשל הלוואה שניתנה לעוסק על ידי מי שהוא בעל שליטה - -

מילות המפתח הן "באותו עוסק".

אתה נותן הלוואה לעסק שלך.



משה גפני

מה המצב היום לגבי מלכ"ר, אם מלכ"ר נותן הלוואה למישהו?

לפי פסק הדין של בית המשפט העליון, מלכ"ר שנותן לעוסק בשליטתו הלוואה, חייב

במע"מ על החסכון בהפרשי הצמדה. העוסק חייב במע"מ על החיסכון בהפרשי הצמדה וריבית.

החיוב לפי סעיף 12 היא רק כאשר ההלוואה ניתנה לעוסק. בזה אנו מטפלים. בין שני עוסקים אין

חיוב במע"מ.

כתוב פה: "בשל הלוואה שניתנה לעוסק על ידי מי שהוא בעל שליטה ... באותו עוסק". בעל

שליטה זה בדרך כלל חברת האם.

בין שני עוסקים אין חיוב במע"מ לפי זה. נשאר חיוב במע"מ רק בסיטואציה של מלכ"ר

שנתן הלוואה לחברה בשליטתו.

אבל מה היה איכפת לכם להשאיר שיהיה חיוב במע"מ, ושאחד מהם יוציא חשבונית לשני,

והוא ינכה?

בדרך כלל הם עוסק משותף, בכלל - בעל השליטה והחברה, ואז אין בכלל בעיה של מע"מ.

אז על אחת כמה וכמה. אני קצת רואה שזה מיותר.

כדאי שיהיה כתוב שההלוואה התקבלה ממוסד כספי או מעוסק.

דווקא פה אנחנו מרחיבים יותר מאשר כולם, כי אנחנו אומרים - לא משנה מי נותן, ובלבד

שהוא לא יהיה מלכ"ר.

אבל זה לא כתוב כאן. כתוב: "על ידי מי שהוא בעל שליטה". אומרת אנה שניידר שאין

חשיבות אם הנותן הוא בעל שליטה.

סעיפים (א), (ב) ו- (ג) - זה סעיפים קיימים היום?

כן. זה שינויים טכניים. (ד) ו - (ה) זו תוספת.

הוצאנו את "התקבולים לא ייחשבו כחלק מהמחיר" לכותרת.

התקנה הבאה שאנו מבקשים לתקן היא תקנה 12 א - מע"מ בשיעור אפס. גם פה יש

לבקשה לתיקון היסטוריה של פסיקה. סעיף 30 א' 5 לחוק מע"מ, קובע שעל שירות שניתן לתושב

חוץ יש מע"מ בשיעור אפס, למעט שני סייגים, שאחד מהם נמצא בחוק, והשני נמצא בתקנה.

כאשר אני קונה בחו"ל אני משלם מע"מ.

אתה מקבל החזר.

לסעיף 30 א' 5 יש שני סייגים - האחד, כאשר השירות מתייחס לנכס בישראל, והשני -

שהשירות הוא בפועל, שירות שניתן לתושב ישראל בישראל. אלה שני סייגים שקיימים היום

בחוק. הרעיון של סעיף החוק הזה היה מאד בסיסי, של חוק מע"מ בכלל: שיצוא של שירות

מישראל לא צריך להתחייב במע"מ בישראל, אלא במדינת היבוא. גם בארץ יש חיוב במע"מ על

יבוא של שירותים. מה שהוא יבוא - חייב במע"מ במדינה אליה מייבאים. מה שהוא יצוא - מקבל

שיעור מע"מ אפס במדינה ממנה הוא יוצא. זו, פחות או יותר המסגרת של מע"מ, לא רק בארץ,

אלא בכל העולם. לכן יש גם מע"מ בייבוא, כי בייבוא החיוב הוא במדינה אליה מייבאים. הביטוי

לזה היה צריך להיות בסעיף 30א' 5, בסייגים - ביחס לנכנס בישראל, או שירות שבפועל ניתן

לתושב ישראל, בישראל. הרעיון היה - מה שנצרך בישראל, מה שעושים בו שימוש בישראל - הוא

לא יצוא. הוא יתחייב רק בישראל, ולכן צריך להיות על זה שיעור מלא. על מה שהוא יצוא - צריך

להיות שיעור אפס.

הרעיון של סעיף 30 א' 5 הוא לאפשר תחרותיות לנותני שירותים בעולם. אם אתה, למשל,

רוצה לקוח באנגליה, שעושה עסקה בצרפת, לא תחייב אותו במע"מ ישראלי - -

לא. הרעיון, וזה רעיון כלל עולמי, לא רעיון ישראלי, שעל יצוא יהיה שיעור מע"מ אפס. מה

שלא נצרך במדינה לא יחוייב במע"מ. הבעיה היא עם שירות, שאי אפשר להגדיר מה זה יצוא.

קשה מאד לבדוק ולבחון מה זה יצוא, מה נצרך בישראל ומה לא.

בפסק דין קאסוטו, הסיטואציה היתה של עסקת תיווך לביטוח משנה. מבטח המשנה,

היתה חברת לוידס באנגליה, והיתה חברת ביטוח ישראלית. הדיון היה לגבי העמלה שהתקבלה

בארץ בגין התיווך הזה, בין התושב הישראלי לתושב החוץ. השאלה שעלתה לדין היתה - האס

סעיף 30 א' 5 נותן שיעור אפס, או לא. בית המשפט החליט שבסיטואציה הזו, חל שיעור אפס. הוא

קבע שצריך לבחון מי הנהנה העיקרי מהשירות - האם תושב החוץ, או התושב הישראלי. זו היתה

קביעתו של בית המשפט. עובדתית הוא קבע בסיטואציה הזו, שהנהנה העיקרי מהשרות הוא

תושב החוץ. זה, למעשה, הכניס אותנו לסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. עם כל הרצון הטוב,

קשה מאד בעסקאות האלה להחליט מי הנהנה העיקרי. ברור שיש שני נהנים מהעסקה הזו. ברור

שיש צריכה בישראל. איזה אחוז? אי אפשר לומר בדיוק.

מה אנחנו מבקשים היום לעשות? - אנו מבקשים לעשות תיקון לתקנות, שייקבע סייג נוסף

לסעיף 30 א' 5, שיגיד שבעסקת תיווך, בעסקה שנותנת שירות ביחס להסכם שבין תושב חוץ

לתושב ישראלי, ייקבע שיעור מע"מ בשיעור מלא, כלומר- לא שיעור אפס, על מי שמקבל את

התמורה בגין השירות הזה, מאותה הנחה - יש פה צריכה שקשורה בתושב הישראלי. יש פה תושב

ישראלי שנהנה מהשירות הזה, ולכן הוא צד לעסקה.

אבל תמיד יש לקוח ישראלי. זו העמדת הפירמידה על ראשה.

אנחנו מבקשים לחייב במס מלא. שימו לב שבסיטואציות כאלה, לא יהיה חיוב במע"מ

במקום אחר. החיוב במע"מ הוא בישראל.

אנחנו מתבקשים לקבל כאן החלטה שהיא בניגוד לדעת בית המשפט.

לכן אנחנו עושים את התיקון בחקיקה, בתקנות.

אני רוצה שכולם יבינו את הסיטואציה. אנחנו דברים על עמלת תיווך. אני אקרא את

"לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לגבי עשיית הסכם".

קניין לתושב ישראלי מחפש לו מוצרים להולנד.

שירות כזה זה לא רק תיווך. זה גם שירותי רואה חשבון, שירותי עורך דין - -

אני רוצה שתציגי לנו בדיוק את הסיטואציה: יש שני צדדים, לקוח באנגליה - -

לא. לקוח ישראלי וספק באנגליה.

נבחן את המקרה של רכישת דירה - כאשר תושב ישראלי קונה דירה בלונדון.

יש חברת תיווך ישראלית שנמצאת בישראל, והיא מקבלת את העמלה. לעמלה הזו אנו

מתייחסים, כי היא מתייחסת להסכם שבין תושב ישראלי לחברה בחו"ל.

היא מקבלת את העמלה מחו"ל.

היא מקבלת את העמלה משניהם - מהמוכר והקונה, או שזה נעשה דרך המחיר, או שזה

מתחלק בין שניהם. אי אפשר לקבוע.

או ברוקר, למשל,שקונה עבורי מניות.

טלי ירון

זו סיטואציה פחות בעייתית, כי על מניות אין מע"מ.

אבל המלים ,שירות שניתן לגבי עשיית הסכם" - זה לא רק תיווך.

זה יכול להיות גם שירותים משפטיים, או שירותי ראיית חשבון, בתנאי שזה יוצר קשר בין

תושב חוץ לתושב ישראל. אני רוצה להשלים את דבריי בקטע חשוב: יש לתקנה הזו סייגים, כמו

שיש בכל המצבים של שיעורי אפס מע"מ. יש כמה סיטואציות שבהן יש שיעורי אפס, בכל מקרה.

את הסייגים אנחנו משאירים. מה שמתייחס לעסקות יבוא - משלמים מע"מ פעם אחת ביבוא.

כאשר עושים עסקת תיווך לגבי עסקה של מכירת טלויזיות. ביבוא הטלויזיות כבר שולם מע''מ,

ולכן לא נדרוש מע"מ פעם נוספת. זה סייג שקיים ממילא, בחוק מע"מ.

אז תדגישי ששילמתי וקיזזתי, לא הפסדתי כלום.

לא נוגעים במי שזכאי לקזז.

סייג שני הוא לגבי 30 א 8 - תיירים. לא רוצים לפגוע דרך זה בשיעור אפס שניתן לתיירים,

מכוח סעיף 30 א' 8. אנחנו משאירים את הסייגים שקיימים היום בחוק מע"מ.

יש לי שאלה - סוכן תיירות, שמביא תיירים למלון בארץ - -

הוא בגדר הזכאים מכוח 30 א' 8 - תיירים. הסוכן הזה לא ייפגע. אנחנו לא נוגעים בהקלות

ובשיעורי אפס הקיימים.

אני מדבר על העמלה שהוא מקבל. התייר ישלם מע"מ בשיעור אפס, אבל הסוכן, שמקבל

עמלה מהחברה - -

הוא זכאי היום לשיעור אפס מכוח סעיף 30 א 8 - ואנחנו לא משנים את זה.

אפשר בחקיקת משנה ללכת כנגד פסיקה של בית המשפט העליון.

עוד לפני שמגיעים לשאלה הזו, וזה כבר נעשה, ויש סמכות כזו בחוק - יש בעיה אחרת. חוק

מס הכנסה מטיל מס ערך מוסף על צריכה בישראל. זה הקונצפט, כלומר - יש מעין החלת מס

טריטוריאלי. כאשר קבעו שנותנים שיעור אפס על מתן שירות לתושב חוץ, סייגו את זה בכך

שיחול מס מלא על מתן שירות לגבי נכס בישראל. מודע? - כי אמרו שיש כאן צריכה כלשהי

בישראל. לגבי מכס - ההגדרה של מכס היא מאד רחבה. לכן אמרו שלא יחול מס בשיעור אפס,

אלא יהיה מס מלא. היו כבר אז טענות שבעצם רוקנו מתוכן את שיעור האפס לפי החוק, כי אמרו

שיהיה מס מלא על שירות לגבי מכס בישראל, כהגדרתו הרחבה. פה פוגעים עוד יותר- מטילים מס

לפי השיטה הפרסונלית. קובעים שכל נגיעה של תושב ישראל בדרך כלשהי להסכם, גורמת לכך

שיהיה מס.

אני רוצה לתת דוגמה - ישראלי רוצה לקנות דירה בלונדון. הוא יכול ללכת לחברת נכסים

בארץ, אבל יש דרך אחרת, חכמה יותר: הוא ייסע להולנד או ללונדון, ויהיו מתווכים אחרים

בעולם שיציעו לו את אותה דירה. הסוכנות בארץ תעמיס את מחיר המע''מ על דמי התיווך. זה

בסופו של דבר מתגלגל לצרכן הסופי. תבוא הסוכנות ותשאל - איך ניתן להתחרות בסוכנות

בחו"ל? הרי ברגע ששמים מישהו ישראלי - -

אבל נאמר כאן שאם תרכוש את הנכס דרך חברה בהולנד, תשלם מע"מ בהולנד.

אבל המע"מ שם הוא פחות מאשר כאן.

יש מקומות שבהן הוא פחות, ויש מקומות שיותר.

תבין מה שכאן קורה. למעשה, אין מצב שבו עוסק ישראלי לא ישרת מישהו ישראלי, אלא

במקרים מאד נדירים, כאשר עוסק ישראלי ייצג יצואן ניגרי ששולח ללונדון. למה נתנו את הפטור

משיעור אפס? - משוס שהניחו שיש עוסק ישראלי, שמייצג איזשהו צד ישראלי. אלא מהל -

באיזושהי עסקה, שהנכס הוא בחו"ל. מה שפה עושים, זה שמרוקנים מתוכן את כל הפטור. אם כך

- יותר טוב שתבטלו אותו, לדעתי. האס מישהו פה מעלה על דעתו מצב שעוסק ישראלי לא ייצג

ישראלי?

אני מבין את הפסיקה של בית המשפט העליון במשפט קאסוטו. הרעיון שעומד מאחורי

הפסיקה הזו, הוא בגלל מה שאומר חבר הכנסת פריצקי. העיקרון הוא שמע"מ ניתן על שירותים

שניתנים בארץ. אני מעריך שאם אנחנו נתקן את זה בתקנות, נלך, בעצם, נגד החקיקה הראשית,

משום שהחקיקה הראשית, לפי הפרשנות שנתן לה בית המשפט העליון, לא חלה על מקרים כאלה.

אני חושב שבית המשפט פירש תקנות, הוא לא פירש חקיקה ראשית.

הוא פירש גם תקנות וגם חקיקה ראשית.

בית המשפט החליט, במקרה ספציפי זה, שהנהנה העיקרי הוא בחו"ל. הוא החליט שצריך

בכל מקרה לשקול מי נהנה יותר ומי פחות. זאת אומרת - אין החלטה טוטלית שאומרת באופן

מוחלט דברים. זה גורם לשני מצבים לא בריאים. היופי של כל מע"מ הוא בפשטותו ובהירותו. לא

צריכים בכל מקרה לשקול, ואין שאלות. צריכים לתת לעניין בהירות יתר. לכן, התביעה שלנו

אינה נוגדת לחלוטין את הפסיקה, אלא - היא באה להבהיר.

היא נוגדת את הפסיקה באופן זה שאתה עושה לך את החיים פשוטים.

זה לגיטימי. זו סתימת פירצה.

מע"מ בא למסות צריכה בישראל. הדוגמה של הסוכן שמתווך לגבי רכישת דירה בחו"ל זו

בדיוק הדוגמה של צריכה בישראל.

אבל למה זו צריכה בישראל? הדירה נקנית בלונדון.

אבל אנחנו מדברים על השירות, לא על הדירה. 30 א' 5 באמת התייחס במקורו ליצוא של

שירותים - למשהו שמיוצא, שלא נשאר בישראל.

נניח שלסוכנות תיווך יש משרד בלונדון, והם עושים שם את הפעילות שלהם.

הם משלמים מע"מ במדינה שבה ניתן השירות.

אתם לא קונסיסטנטיס. יש נימוקים אחרים לגמרי מדוע אסור להעביר את התקנה

כלשונה, נימוקים אחרים לגמרי מאלה שמועלים פה, והם הרבה יותר חמורים. אומר במילה אחת

- זו פגיעה בכל כושר התחרות של תושבי ישראל מול תושבים זרים.

זו אכן פגיעה. חייבים לעשות תיקון של פסיקת בית המשפט העליון, גם בחקיקה ראשית. זה לא

מתייחס כנראה רק לעסקות תיווך.

זה מתייחס לכל עסקה שיש בה שירות.

לדוגמה - בית תוכנה ישראלי שנותן שירות, מפיקי סרטים כאלה ואחרים, חברות דפוס

והוצאה לאור. לא מדובר רק ברואי חשבון ועורכי דין, אלא גם נותני שירות אחרים. המשמעות

של הנושא הזה היא פגיעה ביכולת היצוא של נותני שירותים כאלה. אנחנו צריכים לעודד אותם,

ולא להפך.

דוגמה שכבר עלתה בכנסת שעברה, בישיבת ועדה, ולצערנו לא נפתר העניין אז, זה עניין

האנליסטים של חברות השקעה זרות בחוץ לארץ, שמשקיעים בבורסה. יש הרבה משרדים כאלה

בארץ, והם עושים ניתוחי שוק בארץ, עבור משקיעים מחו"ל, כדי שהם ישקיעו בבורסה בישראל.

הם היו פטורים ממע"מ - -

הם אנשים פרטיים? בדרך כלל אלה מוסדות כספיים.

גם וגם. אנשים עושים אנליזות של השוק וממליצים בפני המשקיעים מחו"ל להשקיע פה.

כל עוד הם עובדים בארץ, ואין להם פטור ממע"מ - הם יכלו להתחרות מול אנליסטים מחו"ל.

העולם הוא כפר גלובלי קטן. ברגע שהטילו מע"מ על השירות שלהם, שהיה פטור ממע"מ עד לפני

שנה או שנתיים - -

למרות שמי שמקבל את השירות הוא גורס זר.

זה "הרג" אותם. היום הם לא יכולים לעמוד בתחרות מול אנליסטים מחו"ל, כיוון

שאנליסטים מחו"ל זולים יותר מהם בצורה משמעותית.

יש לי שאלה. בירושלים מקימים עכשיו אולפני ענק לעריכת סרטים. הרעיון הוא ליצור מצב

בירושלים, ששם אנשים יבואו לערוך סרטים. מקימים מעבדות ענק לפיתוח סרטים, על מנת

שיפתחו סרטים בישראל. עד היום שירות כזה הוא פטור ממע"מ.

המכירה של הסרטים האלה לחו"ל תישאר פטורה ממע"מ. לא בזה אנו נוגעים.

לא זו היתה כוונתי - חברה מביאה לכאן עותק של סרט, וכאן אנחנו עורכים אותו במעבדה,

ושולח אליהם חזרה.

לא נגענו בזה. אנחנו נוגעים בסיטואציה שבה יש מזמין ישראלי שמזמין מחו"ל, שיש צד

ישראלי לעסקה.

אם אני פותח עסק בלונדון, אני גובה מע"מ ומקזז מע"מ. דבר שני - אני, היום, לפי התקנה

שלכם, מחייב את האנגלי לשלם לי מע"מ, ואחרת הוא פטור. אני גם לא אקזז אותו.

אנחנו מסיימים את הדיון בתקנות.

יש עוד נושאים בתקנות האלה, ויש לנו הערות גם על מה שנאמר קודם, בתקנה 12.

נדרשת כאן התעמקות גדולה יותר, ולכן נעביר את זה לוועדת המשנה לענייני מסים.

אני מציע שאנחנו נאשר כאן את (ד) ו- (ה), שאינם שנויים במחלוקת.

אני חושב שמה שאמרה אנה שניידר הוא נכון. ברגע שמדובר פה בהלוואה מסובסדת - אין

מתנות חינם.

כלומר, אתם נגד הרחבת הפטור?

אנחנו, במכתב שלנו, הסתפקנו בכך שכאשר ישנו גורם אחד ששולט במספר חברות, לא

לראות בזה חלק מהמחיר. מדובר בכספי הבעלים בכל הסיטואציות של חברות בנות וחברות

אחיות.

הוא מבקש לתת מע"מ בשיעור אפס על עסקה בין עוסק לעוסק, שנותן הלוואה. זה מישור

לגמרי אחר, לא במסגרת הזו.

יש לזה שני פנים. קודם כל, אם ניכנס להגדרות של חברות אחיות, ומתי הן חברות אחיות

ב- 50 אחוז שליטה או 30 אחוז שליטה, מתי כן ומתי לא - כל זה בעייתי. חוץ מזה, יש פה עוד

אלמנט. החיסכון בריבית ובהפרשי הצמדה מתבטא בהחזקת המניות. כלומר- אתה ניהנה כלכלית

מזה שאתה בעל מניות בחברה שמשלמת פחות ריבית והפרשי הצמדה. האלמנט הזה לא קיים בין

שתי חברות אחיות. ההחזקה במניות, או הביטוי לחיסכון, לא קיים בחברות אחיות, ולכן חשבנו

שנכון לעשות את זה - -

אני מציע לאשר את תיקון תקנה 3, ואת תיקון תקנה 12 א להעביר לוועדת המשנה. האם

מקובל עליכם? - אם כך אושר.

צריך לאשר גם את 4 (א), לגבי התחולה.

בסדר. אישרנו.

וצריך להוסיף את המילה "לילדים נפגעים" ב - 2(א).

בסדר.

למה לא תכניסו את עניין הצימרים?

אני מציע שתדון על זה בוועדת המשנה.

יש גם דיון נפרד עם משרד התיירות על העניין הזה.



תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) (תיקון), התש"ס - 1999

תקנות אלה באות לפתור את הבעיה של התרת הוצאות בגין רכב, כאשר הרכב הוא, כידוע,

גם אם מדובר בנישום - משמש אותו הן לצריכה לצורך יצור ההכנסה, והן לשימושו הפרטי.

תקנות האלה עשו סדר, ואמרו שיתירו חלק יחסי מהוצאות הרכב, שרואים אותו כמתייחס

להוצאותיו של הנישום. אותו חלק יוכר כהוצאה ביצור הכנסה.

אבל זה כאשר זה לא ליד מקום העיסוק.

לא, לא. אני מדברת על תקנות ניכוי הוצאות רכב באופן כללי, תקנות שמדברות על כלל

הוצאות הרכב, ואומרות שרואים בחלק יחסי מהוצאות הרכב כהוצאה ביצור הכנסה, וחלק יחסי

- כהוצאה שאינה מוכרת, משמשת את הנישום לצרכיו הפרטיים.

מה אנו עושים בתקנות האלה? מדובר בחניה שלא ליד מקום עיסוקו של הנישום. אדם,

לצורך עבודתו, מחנה את האוטו בחניונים. היום, טרום עשיית הסדר בתקנות, צריך להוכיח

שהחניה היתה לצורך עבודה, ועל כך יש סיג ושיח עם פקידי השומה. מה שאנו מבקשים הוא

לעשות סדר בתנות. כמו שמתייחסים לכלל הוצאות הרכב- כך גם לגבי הוצאות החניה: הוצאות

חלק של הוצאות החניה שמוכר בתקנות כהוצאה ליצור הכנסה, יראו אותו גם כהוצאה ביצור

הכנסה, כשמדובר בחניה שלא ליד העסק. כשמדובר בחניה קבועה, ליד מקום העבודה - זו הוצאה

ביצור הכנסה שממילא מותרת לפי סעיף 17.

מי קובע את הגודל היחסי?

התקנות. מעל 9,000 ק"מ, או 25 אחוז מוכרים.

מה זה אחרי הגדרת מספר הק''מ? מה זה שייך?

יש כאן שני דברים. האחד, נושא החניה, שטלי דולן-גדיש דיברה עליו, ואנחנו קצת

מקדימים את המאוחר - גם נושא של תשלום עבור שימוש בדרך, בכביש אגרה. אנחנו רוצים

שהדברים יהיו פשוטים, שלא יבוא אדם לפקיד שומה ויתחיל להתווכח מה מוכר כהוצאה לצורך

עבודה ומה אינו מוכר, כמו שלא מתווכחים על דלק והוצאות רכב אחרות. עושים את זה פשוט,

נוח, מקובל, גם אם לא הכי מדויק. אנחנו רוצים להרחיב את זה גם לעניין החנייה וגם לכבישי

אגרה.

למה אתה מכיר באופן מלא על נסיעות במונית?

יכול להיות שגם את זה צריך להוסיף למסגרת דומה. יכולה היתה להיות שורה אחרת של

חיתוך. נחשוב על זה. זה לא בחבילה הזו, על כל פנים. החבילה הזו מתייחסת לרכב של האדם.

אגיד את דעתי לגבי הנושא של השכירים. הדוגמה של כבישי אגרה - הגיוני שדין הוצאה

בכבישי אגרה יהיה כדין הוצאות רכב, כי זו ההנחה הכללית. אבל, לעומת זאת, בחניה, זה מקרה

מיוחד. 90 אחוז אם לא למעלה מזה, מסך כל החניות, הן עסקיות. באופן פרטי הם לא משלמים

על חניה. אדם שהוא תושב תל אביב לא משלם על חניה בתל אביב. אם הוא גר מחוץ לעיר יש לו

חניה חופשית במקום מגוריו. לכן, 99 אחוז מהוצאות החניה הן עסקיות. לכן זה לא צודק,

ובמקום זה צריך לקבוע שלגבי חניה - או שהכל יוכר, או שייקבע ש- 90 אחוז יוכר. המקרה הרגיל

של הוצאות רכב, או שמוכר רק 25 אחוז, או שזה על בסיס יחסי, לגבי מי שנוסע הרבה. זה לא

צודק לגבי החניות.

כל מה שצריך לעשות הוא לא להכיר בהוצאות רכב בכלל. כל מה שצריך לעשות הוא לנתק

את הקשר בין בעלות על רכב וההכרה בהוצאות, כי זה מעודד צריכת רכב ללא צורך, זה משפיע על

תאונות הדרכים - אין צורך בזה. צריך להשאיר את העניין ניטרלי. לא צריך לתת תמריץ חיובי

להחזקת רכב. כל מה שצריך לתת לעסקים זו הכרה בהוצאות לפי קילומטרים. גם רכב צמוד צריך

לבטל. ועדת בן-שחר לא הצליחה להתמודד עם זה.

הדברים ברורים, אבל זה לא יעזור לנו בפתרון הבעיה של התקנה הזו. אני באמת חושב

שצריך לבדוק גם את העניין של הוצאות רכב במסגרת ועדת בן בסט.

אני מסכים לדברים שאמרה היועצת הכלכלית. כל עוד רף המס השולי הוא גבוה, יש תמריץ

חזק מאד למעסיקים לתת הטבה לעובדים בצורה של רכב. לחברה הרכב מהווה הוצאה מוכרת.

כאשר הוא צריך לשלם את המס השולי שלו, עדיין כדאי לו, בחישובים שלו, לתת את זה, כי על זה

לא משולם ביטוח לאומי, מס בריאות, מס הכנסה וכן הלאה.

ואחרי זה, לעובד, בפנסיה שלו, זה לא נחשב.

נכון. ולכן כדאי לתת לעובד רכב כהטבה. תארו לכם שסף המס היה יורד, על בסיס רפורמה,

בצורה דרסטית. היה הופך להיות בלתי כדאי למעסיק לקנות רכב לעובד. גם העובד היה מעדיף

לא לקבל את הרכב, ובמקום זה לקבל תוספת לשכר שלו. מעודדים קניית רכב שמביא ליותר

עומס בכבישים. זו הסיבה שהגשתי את החוק לביטול פטור ממכס לעולים על רכב. זו שערורייה

מה שעושים עם הרכב לעולים. במקום זה צריך לתת לעולה מענק כספי. פטור ממס לעולים על

רכב עולה למדינה 3 מיליארד שקל בשנה.

אם כן - לגבי נושא החניות אישרנו.

העניין של כביש אגרה הוא סיפור לעתיד. התקנה כאן מביאה למצב שכמה שאדם יגיש

יותר קבלות חניה, ההוצאה המוכרת שלו תהיה יותר גדולה. כלומר- מעודדים אותו להרבות

בשימוש בחניה פרטית, כדי לקבל, דרך הפורמולה - -

לכן אנחנו חושבים שלא צריך לקשור חניה לדברים האלה.

אבל באותה מידה ניתן לומר שזה מעודד אותו לנסוע הרבה באוטו.

אתה צודק. עם הרעה הזו אנו חיים כבר כמה זמן.



תקנות מס ערד מוסף (תיקוו מס' 2), התש"ס -1999

לגבי תיירים שרוכשים בארץ מוצרים, יש הסדר על החזר המע"מ. כאשר הם יוצאים

מהארץ יש הסדר מעוגן ומסודר, שהם מקבלים את ההחזר. יש חברה שזכתה במכרז, שנמצאת

בכל היציאות מישראל. זה כמו ההסדר באירופה - עוברים דרכה, מציגים חשבונית מיוחדת,

טופס מסוים. אין מגבלות של סכום, אבל יש חנויות מיוחדות שמקבלות אישור לעניין הזה. זה

דומה לייצוא. העמלה של החברה שזכתה במכרז היא עמלה מינימלית שהוצעה במכרז. מדובר על

סדר גודל של פחות מ- 10 אחוז.

המכרז היה על גובה העמלה?

על העמלה, על השירות, על שעות השירות. עם כניסת החברה הזו, הגענו לוועדה, וביקשנו

להכניס תקנה שאפשרה לנו את תשלום העמלה. במסגרת הזו ביקשנו תקנה מוגבלת בזמן כי לא

ידענו איך זה יפעל והאם זה יפעל. בשנה, מאז שזה פועל, זה פועל מצוין. יש הרבה שביעות רצון.

מה שאנחנו מבקשים היום הוא להסיר את המגבלה של הזמן שהיתה על התקנה הישנה. התקנה

היתה למשך שנה, ואנחנו מבקשים להמשיך באותו הסדר.

יש הערות? אם לא - אושר.



כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה) (תיקון), התש"ס- 1999

התקנה באה לשנות שימוש לרעה בתקנות ניכוי דמי חכירה. כל עסק שחוכר נדל"ן, מקבל

את ההוצאה לאורך שנות החכירה. כך זה צריך להיות, וזה בסדר. אלא מה? - מסתבר שיש הרבה

מאד אנשים שמחכירים לחברות שלהם. הפעולה הזו, של השכרה לחברה שלו, נעשית בצורה של

שימוש בפטור ממס שבח או ממס הכנסה, מצד אחד. אבל החברה מקבלת את הוצאה. אדם קונה

נכס נדל"ן, לדוגמה, מחכיר אותו באותו היום לחברה שלו. מתחיל המנגנון על קרקע של ניכוי

מחכירה. זה שהעביר מקבל זרם של כספים מהחברה, שבמישור החברה זו היא הוצאה, ואצלו זו

היא לא הכנסה. כלומר, זו שיטה מצוינת היום למשוך רווחים מחברות, על ידי זה שאתה לוקח

את הקרקע שלך, שקנית אותה אתמול, מחכיר לחברה שלך, מושך דמי חכירה, ובחברה זו הוצאה,

ואצלך זה לא הכנסה.

למה אצל אותו אדם זו לא הכנסה?

כי אם קנית ומכרת באותו יום, אין מס שבח. אתה קונה קרקע במיליון שקל, ומחכיר

לחברה שלך ב- 800 אלף שקל. זה עדיין שלך. החשבון הוא פשוט - 800 אלף שקל זה המחיר

לחברה, ואין לך רווח. לעומת זאת בחברה מתחיל המנגנון של ייצור הוצאות. כל שנה מקבלים את

החלק היחסי מאותם 800 אלף כהוצאה. בסוף התקופה הנכס חוזר אליך, וברצותך - אתה שוב

מחכיר אותו.

למה עד עכשיו לא תיקנתם את הפרצה הזוי למה אתם מתעוררים רק עכשיו?

נציב מס הכנסה מינה אותי לראש ועדה, שתפקידה לעשות תקנות לסתימת הפרצות.

אתם מציעים עכשיו שינוי. מהו?

כל מה שאנו אומרים הוא שהתקנה נשארת כמו שהיתה; אלא שהיא לא תהיה לרשותם של

אלה שעושים את זה עם עצמם, עם חברות שלהם.

איפה פה הפרצה? - הפרצה היא בכך שבמדינת ישראל מפרידים בין הוצאות לייצור

הכנסה, לבין הוצאות - - וכל ההפרדה הזו היא מאד משונה.

האם אנחנו מאשרים?

יש לי מספר טיעונים כבדי משקל. הטיעון הראשון, כפי שאמר חבר הכנסת מאיר שטרית,

אם זה לא טוב, תקנו. אנחנו, לשכת רואי החשבון, נגד זה, אס זה בא לעניין הזה. זה

פשוט לא טוב מבחינה מקצועית. אם רוצים לגעת בבעלי עניין יש סעיפי חוק, גס בפקודה, גם במס

שבח, לבחינה מיוחדת לעסקאות עם יחסים מיוחדים. יש אפשרות לפסול אס העסקה היא לא

בתנאי השוק.

הדבר העיקרי, ופה יש בעיה - אהוד ברזילי קיבל מאתנו שבחים כאשר הוא תיקן פרצה

קודמת. עד לפני כמה שנים, החוק נתן אפשרות להחכיר כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש לקבל

ניכוי של שווי הרכישה. כלומר- עשר פעמים היית מחכיר את אותה קרקע, ובאף אחת מן הפעמים

לא היית משלם מס. אהוד ברזילי יזם תיקון צודק לפני כמה שנים, שהשווי של החכירה הראשונה

יורד משווי הרכישה.

התיקון שמוצע פה לא צודק?

הוא לא בא בחשבון. ראשית, הוא לא מתקבל על הדעת כי הוא לא מונע שום פרצה. אס יש

פרצה, מחר יעשו בדיוק את אותו הדבר, אבל לא מבעל עניין. איש ביניים יקנה את הקרקע, יקבל

את זה כדמי חכירה, ולא השגנו שוס דבר.

זה רק יותר מסובך, וזה הבדל עצום.

אבל הדבר העיקרי, וכאן זה עניין עקרוני ממדרגה ראשונה - כל העסקאות שנעשו עד

אתמול, ומס הכנסה אפילו לא התריע שהוא רוצה לתקן, אלא להפך, אפילו עודדו בעקיפין, דרך

זה שהודיעו שלא יהיה מס מכירה. אנשים עשו עסקאות כשרות למהדרין. המחכיר דיווח למס

שבח, וירד לו שווי הרכישה. החוכר שילם מס רכישה.

אבל התקנה אינה רטרואקטיבית.

היא רטרואקטיבית בהחלט.

תוסיפו פסקה אחת, ונאשר. תוסיף פסקה שבה ייאמר שהדברים אמורים לגבי מקרקעין

שנרכשו החל מ- 1.1.2000 ואילך.

אבל אי אפשר. רק על הוצאות של השנה הזו. אם אדם עשה את העסקה לפני חמש שנים,

האם יש לו הגנה ל- 20 שנה?

תודה. מי בעד? מי נגד? - אושר.



הצעת חוק מס שבח מקרקעין (תיקון- מכירה על ידי מנהל עזבון) (מ. גפני)

הצעת החוק אושרה בוועדת המשנה. הצעת החוק בעיקרה מדברת על מכירה של דירת

מגורים שהתקבלה בירושה, ומעבירים אותה למוסד ציבורי. בהגבלות שהוספתי במהלך החקיקה

הזו, מדובר על מצב שהמוריש, לפני פטירתו, היה בעלה של דירת מגורים אחת, ואם הוא היה

בחיים, והיה מוכר את דירת המגורים, הוא היה פטור ממס על המכירה. הכוונה היא למצב בו

אדם מוריש את הדירה היחידה שיש לו לשני מוסדות. לפי המצב הקיים היום הוא חייב במס

שבח. ברגע שמקבלי הדירה מוכרים את הדירה - וכך הם חייבים לעשות, כי הם חייבים להתחלק

בכסף, הם מחויבים במס שבח. הצעת החוק הזו פוטרת ממס שבח. המדינה לא מפסידה כאן כסף,

כי לו היה מוכר האדם את הדירה בחיים הוא היה פטור, וזו היתה דירת מגורים יחידה.

משרד המשפטים ביקש, ואני כמובן מקבל את זה - להוסיף בהצעת החוק, את הנוסח

הבא: " המוריש קבע בצוואתו שימוש מוגדר למטרות הציבוריות של המוסד הציבורי, לכל כספי

תמורת מכירת דירת המגורים המיועדים למוסד הציבורי, ורואה החשבון של המוסד הציבורי

יאשר את השימוש האמור, בדין וחשבון השנתי. זאת אומרת - הגביה של תשלום הכסף ממכירת

הדירה, נעשה למטרות ציבוריות, וצריך להגדיר מה הן המטרות שלשמן נתרם הכסף.

הואיל ויש לנו הסכמה של משרד האוצר, נציבות מס ההכנסה ומשרד המשפטים, ואנו

נמצאים בשלב שבין קריאה טרומית לקריאה ראשונה - את הדיון המעמיק יותר נעשה בין קריאה

ראשונה לשנייה ושלישית. אני מציע שנאשר את החוק להעלאה לקריאה ראשונה. האם מקובל

עליכם? תודה, אושר.

אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 05 :13