פרוטוקולים/כספים/1367
2
ועדת הכספים
11.10.99
פרוטוקולים/כספים/1367
ירושלים, י"ב באלול, תש"ס
12 בספטמבר, 2000
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 25
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום ב', א' בחשוון התש"ס (11.10.99), בשעה 10:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-15 מתאריך 11/10/1999
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס` 51), התשנ”ט-1998; צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס` 25), התשנ”ט-1999.; שינויים בתקציב לשנת 1999
פרוטוקול
חברי הוועדה: אלי גולדשמידט – היו"ר
משה גפני
אבשלום וילן
אמנון כהן
ישראל כץ
לימור לבנת
יעקב ליצמן
נחום לנגנטל
רוני מילוא
רחמים מלול
מאיר פרוש
יוסף פריצקי
מאיר שטרית
שלום שמחון
מ"מ: עופר חוגי
סופה לנדבר
א' אוליאל - משרד האוצר
י' אנגליסטר - מפעלי פלדה מאוחדים
ח' בן-צרויה - משרד האוצר
י' בן-יהונתן - משרד האוצר
א' בר-לוי - חברת בר-לוי
צ' גל-ים - הממונה על הכנסות המדינה
א' הורביץ - "אלכס אוריגינל"
מ' הורביץ - "אלכס אוריגינל"
ג' חקק - משרד האוצר
ח' ישראל - התאחדות התעשיינים
ח' יפה - משרד האוצר
ד' יעקובוביץ - מפעלי פלדה מאוחדים
י' לוי - מפעלי פלדה מאוחדים
פ' לבקוביץ - "יהודה פלדות"
ב' סופר - משרד האוצר
ק' סימיון - משרד האוצר
א' צביר - משרד הבריאות
ש' קנדלר - משרד האוצר
א' רווה - "אוטו-קור
1. צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 51), התשנ"ט-1998
2. צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 25), התשנ"ט-1999.
3. שינויים בתקציב לשנת 1999
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 51), התשנ"ט-1998
אנחנו מבקשים להפוך את הצו הזה לצו קבוע. הוא בתוקף מאז פברואר 1997 כצו זמני. היו על כך מספר דיונים בוועדת הכספים. הדיון הזה האחרון נדחה בגלל פגרת הכנסת ואירועים מהסוג הזה. אנחנו חושבים שהגיע הזמן להפוך את הצו הזה לצו קבוע.
להזכיר, בבסיס היה לנו מצב שבו על מזגני אוויר ברכב שמיובא שהמזגן מותקן ברכב עצמו חל מס קנייה של 95%, כמו על הרכב. זה חלק מהרכב. לפני שהחלנו את הצו הזה על מזגני אוויר כקיט, כמשהו שהוא נפרד מהרכב, חל מס קנייה בשיעור של אפס. כלומר, לא היה על זה מס קנייה . הפער הגדול בין 95% ל-0% גרם לנו לפירצת מס אדירה בצורת יבוא קיטים למכוניות. המכוניות יובאו מחו"ל כמונית לחוד ומזגן לחוד, ובארץ התחילו לקדוח את הרכב ולהרכיב בו את הקיט, והמצב היה מצב של חלם.
בהרכבה. זה נתן גם בסיס בשנים עברו לתעשיית מזגני רכב מקומית, למזגנים שהורכבו במכוניות מיובאות. צריך להבין שעל פני שנים הגורם העיקרי שנתן בסיס לתעשייה הזאת בארץ בעבר, בסיס שאיננו כבר היום, הוא העובדה שבהרבה מאוד כלי רכב בחו"ל היצרנים לא ייצרו מזגני אוויר. הסיפור של מזגני אוויר ברכב בחו"ל בעצם מתחיל להיות רווח באירופה רק בימים אלה. רוב המכוניות באירופה היו לא ממוזגות, וזה בשנים טובות נתן נישה טובה לתעשייה המקומית להיכנס לזה ולהרכיב מזגנים מתוצרת הארץ. לא קיטים מיובאים אלא תוצרת הארץ במכוניות זרות. המגמה הזאת נשחקה עם הזמן. היום בעיקר יש שני מפעלים גדולים בתחום הזה בארץ. אחד מהם עדיין מתקין בגדול מזגנים בכלי רכב שמגיעים בלי מזגן, בעיקר כלי רכב מיוחדים, מסחריים וכו'. המפעל השני על גבי התשתית של הרכבת מזגנים מקומיים בכלי רכב מיובאים בנה מפעל מאוד יפה והוא עובד הרבה מאוד ליצוא. היום יש יצוא של סדרות של מזגני רכב להרכבה בחו"ל במכוניות שם.
בעבר המהלך שלכם גרם ל-1,500 מקומות עבודה. זה לפי הנייר של "אלכס אוריגינל". 1,500 מקומות עבודה זה לא דבר שהולך ברגל.
על זה אני רוצה להגיד שני דברים: 1. יש לנו נתונים על המפעל הזה, אבל לא אתן אותם, כי אלה נתונים על מפעל בודד.
יש לי את גרף המכירות שלו. בסך המכירות של המפעל הזה אין מגמת ירידה. יש תחלופה גדולה מאוד. היצוא שלו גדל מאוד. השיווק המקומי, הרכבת מזגנים ישראליים במכוניות מיובאות, ירד מאוד. כמו שציינתי קודם, הגורם העיקרי לא היה המיסוי. הגורם העיקרי היא העובדה שהקונה בארץ מבחינת הטעמים שלו ועוד סיבות שבעיניי כקונה לפחות הן די מוצדקות, מעדיף רכב שבו המזגן הוא מקורי, הוא מורכב בחו"ל, הוא מגיע ביחד ולא מכונית שמגיעה לארץ וקודחים אותה כדי להרכיב את המזגן המקורי. הגורם העיקרי הוא השינוי בשוק הרכב העולמי והייצור של הרכב . בעבר האלטרנטיבה הזאת או לא היתה קיימת בחלק מהדגמים או שהיא היתה מאוד יקרה. היום זאת השיטה. מבחינת מחזור המכירות, מה שירד בהרכבה של מזגנים מקומיים לייצור מקומי עלה במונחים של יצוא. כך שבסך הכול מחזור המכירות של אותו מפעל אני לא מסוגלת לראות בו ירידה. יש עליות וירידות, אבל זה על אותה רמה. אלה הנתונים שיש לי.
לא. בעבר אותם יצרנים לא הציעו או שהציעו מאוד ביוקר אופציית מזגן. אצלנו יש חוק שמחייב מזגן. כאופציה מצד היצרן נושא המזגן הלך והתפתח יחד עם דרישות המיזוג שנוצרו גם באירופה ובחלקים אחרים של העולםן. זאת אומרת, יש שוק רכב אחר. לכן ההשפעה העיקרית, אם היום אנחנו מורידים חזרה את מס הקנייה, ההשפעה העיקרית לא תהיה שיתקינו שוב מזגן מקומי ברכב מיובא, אלא תהיה חזרה לאותה תופעה שהיתה בלתי אפשרית, שהביאו מכוניות של אותו יצרן ולחוד הביאו את המזגן, ובארץ פשוט הרכיבו. הביאו מכונית מוכנה להרכבה וקיט שצריך להרכיב אותו.
כן, על כל החלפים למעט מספר חלפים בטיחותיים, מספר מאוד מצומצם, שגם על זה אולי יהיה צריך לתת את הדעת.
משום שברגע שאתה מחייב את זה, זה חלק ממחיר האוטו. הסיבה העיקרית למה הביאו קיטים בנפרד היתה שהעמיסו על הקיט חלק ממחיר הרכב. הגענו למצב ששליש ממחיר האוטו היה המזגן. כרשות מכס עשינו צעדים.
במצב נורמלי במוצרים אחרים אנחנו תמיד רוצים ששיעור המס על המכשיר עצמו ועל החלקים שלו יהיה אותו שיעור מס, שלא יהיה אינטרס של הציבור להפריד חלקים מתוך השלם ולחבר אותם בחזרה בארץ. זאת פירצה, ופירצה שקשה מאוד לפקח עליה.
אי-אפשר. בדקנו את השאלה הזאת. אפשר לטעון שהקיט המקומי והקיט החיצוני הם לא אותו מוצר. אבל אי-אפשר לטעון שהם לא מוצרים תחליפיים או דומים. אנחנו על-פי הסכמים בינלאומיים מנועים לחלוטין לעשות הפרדה מהסוג הזה, כי אתה עושה אפלייה בין יבוא לייצור מקומי.
אני רוצה לחדד את השאלה של היושב-ראש: האם באמת אין אפשרות לחסום את נושא הקיטים ולאפשר בראייה כוללת?
ממש לא. בדקנו את האפשרות הזאת. אנחנו חתומים על הסכמי גאט"ט שאומרים, שאם יש לך אותו מוצר – כי מה אתה שואל? אתה שואל: בואי ניקח מכונית של יצרן X ונרכיב לה מזגן. לפעמים זה של יצרן X. בדרך כלל לא. בדרך כלל יש יצרן Y שמתואם עם X בחו"ל ועל הקיט לא תמיד היה כתוב השם של יצרן הרכב אפילו. זה מה שמורכב בחו"ל היום בפס הייצור ומיובא כמכונית שלמה. אתה רוצה בעצם לשאול, האם העובדה שאותו מזגן שמיוצר על-ידי Y בחו"ל, אי-אפשר להגדיר אותו כמוצר שונה, לא תחליפי, למוצר מקומי של יצרן זה. כל ההבדל הוא היצרן. זה קיט וזה קיט. זה מזגן וזה מזגן. זה עושה קר ברכב וזה עושה קר ברכב. אתה לא יכול להגדיר שני מזגני רכב כמוצרים שאין קשר ביניהם. אם אתה לא עושה את זה, אתה פתוח לתביעה בינלאומית.
יש חלקים בטיחותיים שפטרו אותם ממכס, למרות שמוטל על הרכב 95% מס. יש אלטרנטיבה: מאחר שהמזגן בעיניי הוא גם חלף בטיחותי – יותר נעים לנהוג עם מזגן, אנשים יותר רגועים, פחות חלוצים, אנחנו ארץ חמה - מדוע לא נפטור את זה לחלוטין ממס, למרות שזה חלק מהרכב? אתה קונה רכב, הרכב עולה X, המזגן עולה Y, ה-Y יהיה פטור ממס. למה לא פטרו את זה ממס בסיבוב הקודם? כי אמרו שהסוחרים מנצלים את זה לרעה. אמרו שמגדילים במחיר הרכב את החלק של המזגן מעבר לחלק האמיתי כדי ליהנות ממחיר יותר זול של הרכב. השאלה אם לזה הגנה?
צריך לזכור שהמזגן שהוא חלק מהרכב יש עליו 95% מס. ההגנה גם במצב של 30% מס על הייצור המקומי היא 65%. כשהקיט מיובא, השיעור האפקטיבי עליו הוא 48%-60%, בגלל התמ"א. זאת אומרת, יש לנו מרכיב של הגנה על תוצרת הארץ של 65% כנגד החלק שמותקן ברכב. האם אתם חושבים שזה לא מספיק וצריך להגדיל את זה ל-95%? צריך לזכור על הרקע הזה, שבכל התעשייה האחרת, בכל התעשייה הישראלית, הורדנו את חומות ההגנה. יש חשיפה מלאה.
לא. המזגן כשהוא חלק מהרכב יש עליו 95% מס. אם אתה מציע להוריד את המרכיב, זה כמו להוריד מס קנייה, כמו להחליט מראש נוסחה. להוריד את מס הקנייה על הרכב נניח מ-95% ל-90% - - -
נעשה סבב של שאלות הבהרה לחברי הוועדה, ולאחר מכן ניתן לנציגי היצרנים לדבר. זה עדיין לא שלב הבעת הדעות.
כן. אני באמת חושב שבמצב שבו המשק נתון באבטלה די כבדה, אם אפשר היה להקל ולגרום לכך שהמצב יחזור לקדמותו על מנת שיחזרו 1,500 מקומות עבודה, במצבנו זה לא דבר שהולך ברגל. גם אם אני מתייחס לעובדה שחלק מהמפעלים שמייצרים הם גם מייצאים, אני יכול
את מדברת על הכנסה בערך בסדר גודל של 120 מיליון ₪. לפי חישוב שאני עושה, לייצר 1,500 מקומות עבודה עולה הרבה יותר מ-120 מיליון ₪.
אם אתה מקבל את ההצעה של מאיר אתה מרע את מצב היצרן המקומי. בהצעה של מאיר אתה מקל מאוד על קונה הרכב הישראלי, אבל אתה מכביד על היצרן המקומי.
לבעל הרכב מגיע מזגן טוב. מה שאינני מבין: מחירו של מזגן מכלל הרכב הוא 2-3 אחוזים. תקבעו 2.5%, ואז כל העניין יהיה נוסחה מתמטית.
אסור לנו לפי הסכם גאט"ט לקבוע קביעות כאלה. אנחנו צריכים לקבל את חשבוניות היבואן, ואנחנו צריכים להוכיח באותות ובמופתים שהוא עשה עיסקה פיקטיבית, שהוא נתן מחיר פיקטיבי, בבית-משפט. עשינו את זה לגבי יצרן רכב מסוים שבאמת שם שליש מחיר הרכב על המזגן. אבל אם הוא שם על המזגן 10%, 20% או 30% יותר, אנחנו לא מסוגלים ללכת ולהוכיח כי זה גאט"ט. אנחנו היום במערכת כללים של גאט"ט. המכס לא קובע את המחיר של המוצר אלא היבואן. הוא חייב לקבל את חשבונית היבואן.
1. מה סכום ההכנסות כתוצאה מהמס הזה?
2. האם יש סקטור שפטור מאותו מס, חוץ מהבהאים? הבהאים הרי פטורים מאותו מס קנייה.
עיקר אובדן המס היה קיטים מיובאים, משום שזה היה קל מאוד ליצרני רכב להביא את הקיט בצד , עוד יום הרכבה בארץ, והכניסו את המזגן לתוך הרכב. זאת אומרת, אובדן המיסים הוא בעיקר על היבוא, לא על הייצור המקומי. היצרנים המקומיים משלמים מעט מס קנייה. לא חל שינוי גדול במס הקנייה הכולל שהם משלמים.
אני חושב שהרעיון להחזיר למצב שיתחילו להביא קיטים לבד הוא רעיון גרוע. כבר עברנו את הסיבוב הזה לפני שנים בוועדה הזאת, וזה סיבוב שני. הרעיון הזה אינו טוב. כשהצעתי את הרעיון האלטרנטיבי של ביטול בכלל של חלק המיסוי על המזגן ברכב, שאלתי שאלה שעליה לא קיבלתי תשובה, האם ניתן ליצור את ההגנה שלא יוכלו לנצל לרעה מה שאת אומרת, העברת המחיר של הרכב על המזגן. כי לכאורה, אם את אומרת שאתם לא יכולים למנוע את זה לפי גאט"ט, אתם גם לא יכולים למנוע את זה לגבי ה-ABS.
אני חושב שהבעיה של הייצור בארץ אם אתם פוטרים את הכול ממכס לא קיימת גם במקרה של מזגנים. כי במקרה הזה התחרות הופכת להיות חופשית לחלוטין, ואז אין הגנה. אתה חושף לחלוטין את הייצור הישראלי לתחרות מול מזגנים מחו"ל. ירצה אדם לקנות מזגן בחו"ל פטור ממס, הוא צריך להתחרות עם "אלכס אוריגינל" לגבי המזגנים שהוא מייצר בארץ.
יכול להיות ש"אלכס אוריגינל" יש לו מזגנים שבארץ הם יותר טובים לרכב בארץ, ושיצרן חיצוני בחו"ל יקנה את המזגנים שלו וירכיב אותם בחו"ל ויביא אותם BUILT-IN בתוך הרכב . זו תחרות חופשית שלו. הניסיונות המלאכותיים לסדר את זה אינם טובים. כי מה את מציעה בעצם? את מציעה לתת חומת מגן לייצור המקומי, במקום 90% לתת להם 60%. זה מה שמוצע בצו החדש.
אבל זה מה שאתם מציעים – לתת הגנה על בסיס הצו הזמני של 60% על הייצור המקומי, אז זה לא בניגוד להסכם גאט"ט?
אסור לי למסות אחרת קיט מקומי וקיט מיובא. אבל כשהמזגן הוא חלק ממחיר הרכב, ההצעה שלך תתבטא בפועל בזה שעל מחיר הרכב תהיה איזה הפחתה.
תהיה הפחתה מוסכמת. דרך אגב, אסור לי, משום שאתה מתמחר משהו שהוא לא מתומחר.
היה על זה דיון מאוד גדול גם עם היועצת המשפטית של ועדת הכספים, האם אפשר לעשות הבחנה בין קיט מיובא לקיט מקומי. מה שאתה מציע זה לעשות פער מאוד גדול בין קיט שמורכב ברכב לבין קיטים מיבוא ומייצור מקומי. זה היה המצב ההתחלתי. המצב שאתה מציע הוא בערך המצב ההתחלתי שהיה. היה פטור על מזגני אוויר גם מיבוא וגם מייצור מקומי. התוצאה היא שהיצרנים החיצוניים הביאו את המזגן לחוד ואת הרכב לחוד.
אני מקשיב קשב רב להסברייך ויש לי שאלה: האם אי-אפשר לבצע את ההפרדה ? את אומרת מכוניות מיוחדות או מכוניות ישנות שעליהן מרכיבים, פטורים ממס, ועל כל השאר יש מס.
בדקנו את הנקודה הזאת במשך הרבה מאוד זמן, כולל עם היצרנים, ואין לנו שום דרך לעשות הבחנה אמיתית בין ייצור מקומי למיובא.
הנושא נמשך שלוש שנים עם תהליכי קבלת החלטות שהמדינה מובילה חברות באף להחלטות לא נכונות בכספן הן. לא "אלכס" ולא אף חברה קיבלה אגורה אחת מהמדינה להקים מפעל. אני חושב שמדינה צריכה להגיד הרבה מאוד לא תודה, אבל להתייחס מאוד ברצינות לחברות שעובדות עשרים וחמש שנה ומחזיקות 200 איש. כלומר, אם התהליכים היו פשוטים, זה היה נגמר מהר. בכל סבב שלוש השנים היו תהליכים בשגיאות מתוך אי-העמקה של הנושאים – מידע, קבלת החלטות מסודרת, והנגררות של התעשייה. כל פעם סיפרו שהנה בשנה הבאה מקיימים.
למה עשו את הצו הזה לשנה? כי בכל זאת היו אנשים שישבו בוועדה ואמרו, יכול להיות שטועים, יכול להיות שהמידע לא נכון, ולכן זה נדחה. זה נדחה מאז - - -
אני אגיע גם לנושאים שהם יותר פיננסיים. ואז באו חברי הוועדה ואמרו, נבוא ונבקר אצלכם. ביקרו אצלנו הגב' ציפי גל-ים וביקרו חברי הכנסת אורון ורביץ במשך יום שלם. אחרי כן היה ביקור של המכס, ואז אמרו, אנחנו רואים שיש פה צדק.
לא. יש פה צדק לשנות את הצו מבחינת הייצור המקומי. אנשים שוכחים להגיד שעושים הרבה מאוד יצוא כי מפעל תעשייתי לא יכול לייצא בלי שהוא מייצר למדינה שלו. אתה לא יכול לבוא ולהגיד, אני מייצר נשק אבל צה"ל לא קונה ואני רוצה למכור לך. אתה לא יכול להביא מישהו למשרד ולהראות לו מנורות וקרש שרטוט ולהגיד לו שאתה יצרן. אחרי הביקור שהיה אצלנו עמדו לשנות את זה.
לפני שהחליטו על הבחירות. לפני כחצי שנה. אני חושב שיש פה אנשים חכמים לא פחות מאותם אנשים שהיו בוועדה ההיא. מה השתנה? אלה אותם אנשים, אותה מערכת כלכלית מגבה מלמעלה. עמדו לשנות, אז מה קרה? כלומר, אני צריך עם המפעלון שלי להיות נתון לחסדים של שינויי משטר במדינת ישראל. אני צריך להיות רחוק מזה. אני צריך לדאוג שיהיו פועלים לעבודה ולא מעניין אותי שום דבר אחר. אותי לא מעניין לא המערך ולא הליכוד. כל מה שקרה, שבגלל שהתחלף השלטון במקום הכול התהפך. אני צריך לחשוב עכשיו ולהגיד, אוי ואבוי, לא חשובה לי רמת-הגולן או לא חשוב לי משהו אחר, חשוב לי היום - - -
מר ברלוי, לדעתי אתה גולש. יש פה קבוצה של אנשים שמקשיבה לך ברוב קשב. אף אחד לא מתייחס לצו הזה מהיבט פוליטי כזה או אחר.
אמרתי מערך, ליכוד, גולן.
אנחנו נשאל את אלה שהיו בסיור בפעם הקודמת בראשותו של רביץ מה היה. צוות הוועדה לא השתנה – נמצאת פה היועצת הכלכלית, נמצאת פה היועצת המשפטית, נמצא מנהל הוועדה, ונשמע מהם מה היתה ההתרשמות בסיור. מבחינת ועדת הכספים תהיה כאן רציפות.
נסגרים היום מפעלים ביישובים חשובים. אינני מדבר על פתח-תקווה אלא למשל על קיבוץ כפר סאלד. היתה ידיעה שסוגרים את מנועי בית-שאן. כפר סאלד הוא יצרן של מעבים ומאיידים לתחום הזה, שהוא פרח בכלל זה. הוא יושב מאה מטר מהקו. תיקח את "פולירז". הוועדה צריכה להבין שמסביב למוקד הזה של המזגנים יש תעשייה שלמה מגבה. יש חומרים, יש פלסטיק, יש צנרת.
בואו נראה את עניין המיסוי. אם מציינים שהמגמות השיווקיות הישראליות יקבעו שאנשים ידרשו מזגן, לא כל שכן. תני לציבור להחליט שהוא רוצה מזגן אורגינלי ואין שום בעיה. הוא ישלם 95% ואני אשאר בלי עבודה. אם זה המומנט המרכזי, בואי תוותרי עליו ותני לשוק לעבוד.
כי יש דלתות מסוימות שבמרכיב של יצרן בחו"ל שה וא מביא אותם במאסה, בלוגיסטיקה, ישנה בעיה.
בקטע של הזיהוי של מזגן מקורי ומזגן תוצרת הארץ מול השיפטינג אני לא רוצה להיות יצרן שסובל בגלל איזשהו דבר שקרה בענף הרכב, ואני אומר למכס, כל הכבוד. פתרתם את הבעיה, תפסתם, עשיתם סדר, היתה מגבלת זמן שהייתי צריך להיות שותף לתהליך כזה.מאה אחוז, קיבלתי את זה. אבל מאותו רגע שנעלת את הדלת ואין לך פירצה ואתה סוגר, אתה הופך אותי לשוטר מדינת ישראל. אני לא מבין איך אתה יכול לקחת אותי בתור שוטר. אני רוצה להיות יצרן ספק עבודה ל-150 איש. אני לא רוצה להיות שוטר של מדינת ישראל. יש מכס, לא אני.
הבנתי מדבריה של גב' ציפי גל-ים שהתעשייה הישראלית היא קורבן על מנת למנוע את השיפטינג. שיפטינג לא יכול לחזור מסיבה פשוטה: בזמנו היבואנים הצהירו על 3,000 דולר למזגן וחסכו המון כסף. היום המכס יודע כמה עולה מזגן, והיבואן שהצהיר אתמול על 3,000 דולר למזגן והיום הוא מצהיר על 500 דולר, הוא לא יכול מחר לחזור ולהגיד, ממחר זה שוב 3,000 דולר.
מנסים כל הזמן להוציא את המזגן מול הרכב ולשים אותו מול מזגן שלנו. זו שגיאה עקרונית. אוטו הוא אוטו כמו שטלוויזיה זה טלוויזיה וטלפון זה טלפון. אין טלפון מחולק שהשפופרת לחוד והחוגה לחוד. אוטו זה אוטו. המזגן שלנו הוא יחידה לגמרי אחרת. זה מוצר שעומד בפני עצמו ועליו יש מכס או אין מכס.
אלכס, תסביר מה קרה בשלוש השנים שהצו הזמני בתוקף, מבחינת כוח האדם, מבחינת אבטלה, פיטורים וכו'.
המכירות פשוטות מאוד. בשנת 1996 ייצרנו 22 אלף מזגנים. בשנת 1997 ירדנו ל-15 אלף מזגנים. ב-1998 - ירדנו ל-8,500 מזגנים. בשנת 1999, ואנחנו נמצאים עכשיו בספטמבר, אולי נגיע ל-5,000.
אם אתה רוצה להגיד, תגיד לנו את כל התמונה: כמה מזגנים מכרת לשוק המקומי וכמה ליצוא? אנחנו מאוד נעריך אותה שייצאת, אבל אל תבוא ותאמר שירדו לך כשאני מבין שהיצוא שלך עלה.
כי חלק גדול זה הרכבה בארץ. כמעט כל האנשים שעסקו בהתקנה פוטרו. פוטרו אנשים שעבדו אצלנו 15 שנה.
כן. אנחנו חלוצים של זה.
אם הצו הזה יישאר, תבינו שאנחנו השנה נעשה 5,000 סך הכול. איזה מס יהיה לכם מזה?
זה מה שאנחנו מייצרים. ירדנו מ-22,000 ל-5,000 מזגנים. זאת אומרת שלא מדובר על כסף בכלל. אם תשאירו את הצו בתוקף, המדינה לא תקבל כסף. אנחנו משמשים פשוט קורבן של איזשהי מחשבה.
אני ממפעל "אוטו-קור". היתה שאלה למה אצל אלכס אוריגינל גדל היצוא. היצוא גדל אצלו כי היתה לו מעבדה של הרבה שנות עבודה במדינת ישראל כדי להגדיל את היצוא. בשנים שהוא ייצר מזגנים בארץ, השם שלנו כיצרני מזגנים בעולם התפרסם, והוא השכיל לייצא ולהגדיל את הייצוא. כיוון שלנו לא היה הוותק שלו, החברה שלנו צמצמה את הייצור.
אני רוצה לספר לכם קצת היסטוריה על המפעל. "אוטו-קור" מזה שלושה חודשים היא גם "אוטו-קור" וגם "רבקר". בפעם הקודמת שהייתי פה, לפני כשנה וחצי, אז בא מר ברלוי ואז הוא היה "ברלוי" ו"רסקור", ו"רסקור" כבר אז התחילה לצמצם את עצמה. מה שקורה זה שאנחנו קורעים אחד מהשני את השאריות שנשארו ומצטמצמים. היום הייצור של המפעל שלי שהוא "אוטו-קור" ו"רבקר" ביחד הוא הרבה יותר קטן ממה שהיה הייצור של "אוטו-קור", כאשר "רבקר" היתה חברה ציבורית שגייסה הרבה מאוד מהציבור ועשתה הרבה מיליוני שקלים עד שהתחילה להפסיד.
אני מבקש מנציגי חברות המזגנים לצאת ולהשאיר אותנו לבד לקראת קבלת ההחלטה. תודה רבה לכם.
עוד מילה אחת: כל הזמן מדברים על הגנה. אנחנו מעולם לא ביקשנו הגנה ולא רוצים הגנה. אנחנו כל השנים טענו שאנחנו מוכנים להתחרות נגד הטיוואנים ונגד היפנים ונגד האיטלקים, מוצר נגד מוצר, דולר נגד דולר. כל הדיבורים האלה מצד פקידי הממשלה, שכאילו הם יודעים יותר טוב מהתעשייה, אינם מקובלים עלינו.
31. הצו הזה מיותר, אידיוטי, והוא גרם נזק אדיר שקשה מאוד יהיה לתקן אותו. הוא
מיותר לחלוטין. הוא לא יכניס כסף למדינה.
אני חושב שצריך את המכס להשאיר ומס קנייה לבטל. היות שקבעו שמזגן לרכב זה דבר בטיחותי, חייבים לבטל עליו את מס הקנייה.
אי-אפשר לבטל את מס הקנייה על מזגן שהוא חלק מהרכב. אף פעם זה לא היה. היה לנו פער במזגנים של 95%, וזה יצר תעשייה בארץ, מצד אחד, ופירצת יבוא מאוד מאוד גדולה של 120 מיליון . הפירצה נסגרה כי 30% קירבנו. תפתח עוד פעם את הפירצה, היא תיפתח.
אני נותן עכשיו סבב קצר של שאלות לחברי הוועדה ולאחר מכן אנחנו מסיימים את הנושא.
מס קנייה לא נועד להגן על הייצור המקומי. מס קנייה הוא מס שמוטל על היבוא ועל הייצור המקומי בשיעור שווה. אם רוצים להגן על הייצור המקומי עושים את זה במכס. אנחנו מכירים את תכנית החשיפה שהמדינה עשתה והגענו למכסימום 12%. המוצר הזה היום מקבל הגנה גבוהה.
אנחנו אומרים שעל המזגן הם משלמים 30% כאשר המזגן בתוך הרכב יש עליו 95%, ו-30%
כאשר המזגן הוא מייצור מקומי. אנחנו יודעים שאם הרכב בא ממדינות העולם השלישי, יש עוד 7% מכס. את זה אין על הייצור המקומי. זאת אומרת, שההגנה היא 30% לעומת 108%. תעשו את החשבון ותראו איזו הגנה יש על הייצור המקומי. אם מגינים על מזגן מייצור מקומי מול מזגן מיבוא, גם פה יש הגנה גדולה מאוד. ההגנה היא של 48% לעומת 30%, ואם מוסיפים את המכס, אנחנו מגיעים ל-64%.
אין ספק שהאינטרס של יצרני המזגנים הוא להגיע למצב שעליהם תהיה הגנה יותר גבוהה מאשר במצב הקיים היום. לא התרשמתי מהנייר שהונח בפנינו שיש ירידה בהיקף המכירות, מכיוון שהירידה היא בעיקר בחלק של ההרכבות של מזגנים בארץ, בגלל העובדה שביטלו את יבוא הקיטים. כל זמן שאיפשרו להביא קיטים לארץ עם פטור ממס, עשו כולם את התרגיל והתפתחה תעשייה של הרכבות בארץ. מאחר ואין לי נתונים על ההכנסות של החברות הללו, כי זה מה שקובע בעיניי ולא כמה עובדים מעסיקים, קשה לי גם להתייחס לגופו של העניין. האוצר אומר שההכנסות שלהם לא ירדו.
אני מציע לבטל לחלוטין את מס קנייה על כל המזגנים וליצור של תחרות חופשית. למה אלכס לא ענה לשאלה שלי? כי הוא מעוניין לבטל את כל המכס על מזגנים כדי שיוכל להביא הוא את הקיטים ולהרכיב אותם בארץ.
הדרך היחידה שאני אומר, ואני לא יודע אם ברכב יש עוד חלפים שיש עליהם פטור ממס קנייה – הטענה של ציפי גל-ים שאומרת, שהמדינה לא יכולה ליצור מצב של הפרדה בין הרכב לבין המזגן, כמו שאמר פה אלכס והוא צודק, אם אני קונה אוטו היום, עם מזגן זה X ובלי מזגן זה עולה Y. נראה לי שאם רוצים אפשר כן לשלוט בעניין .
יש לי הצעה פרקטית: אני מציע להביא לכאן את איגוד יבואני הרכב. לא נראה לי הגיוני בכלל. כולנו יודעים מה מחיר מזגן לעומת מחיר אוטו. אני מניח שמחיר מזגן הוא 2%-2.5% ממחיר האוטו, ואז אנחנו נכנסים לנוסחה. אני מניח שיש נוסחה מתמטית. אני חושב שוועדת הכספים צריכה לגרום לכך שבמדינת ישראל יסעו מכוניות עם מזגנים טובים. כי זה מפחית תאונות דרכים, כי זה חשוב, כי זו ארץ חמה, ובכל הכבוד, לא להגן על רווחים של יבואן כזה או אחר.
אם אפשר להגיע אתם להסכמה, זה חשוב. כי מה אומר האוצר? האוצר אומר, רימו אותנו. ביטלנו את המכס ועשו שיפטינג. אבל עכשיו הגיע הזמן לדבר עם איגוד יבואני הרכב.
לא השתכנעתי שהתרגיל עם הקיטים יכול לחזור. המחירים היום מאוד ברורים. אין לי כרגע פתרון ברור, אבל צריך למצוא את הדרך איך נפטרים מהסיפור הזה ומגדילים את רמת הבטיחות בארץ.
אני רוצה להיות הגון ואחראי. לא קיבלתי מספיק תשובות ברורות. הכיוון שלי הוא לבטל את זה, אבל מה החלופות?
אני מציע להאריך את הצו בשנה. בקצב של הכנסת בחצי שנה שום דבר לא יקרה. בשנה הזאת אני רוצה לבקש מהמכס ומהכנסות המדינה לעשות את הבדיקה שאנחנו מבקשים על נתונים קונקרטיים לגבי שלוש החברות שהיו פה, מה המכירות שלהן באמת, מה קורה במצב הנוכחי, מה המציאות – אנחנו נעשה גם בדיקות שלנו - ולראות האם ניתן לבטל את המכס בלי לפרוץ את המסגרת. לדעתי, יש דרכים. ניפגש עם יבואני הרכב במהלך השנה הזאת, נבדוק את האלטרנטיבות, ובעוד שנה נהיה יותר חכמים.
האם היתה הבטחה קודמת של הוועדה? כי בסך הכול הצו הזה ניתן לשנה והוארך לעוד שנתיים. האם היתה הבטחה של הוועדה, של חבר הכנסת רביץ ושל חברים קודמים?
כן. אני לא רואה לאן הלךל הכסף שכביכול נגבה משום שלא מצאו דרך להפסיק רמיה. אני לא מכיר כמעט באף תחום אחר שרוצים להפסיק רמיה ומטילים מיסים, כשהכספים באופן טבעי ומקרי הולכים לקופת האוצר. לא ייעדו אותם אפילו לשיפור הכבישים או למטרה ייעודית.
זה רק מדגיש את האבסורד.
אני חושב שגם מבחינת היצרנים המקומיים ברגע שהמס הוא אפס, כולם מרוויחים כי יותקנו יותר מזגנים. אם יותקנו יותר מזגנים, יכול להיות שירוויחו גם אלה שמייבאים וודאי ירוויחו גם אלה שעוסקים בזה כאן.
יש דברים ששלטון מתחלף ומשנים את סדרי העדיפויות. יש כאלה שרק מבטיחים ולא מקיימים, ויש כאלה שלא מבטיחים ומקיימים הפוך. כל אחד לפי דרכו. אבל בוועדת הכספים ברוב הדברים הנושאים הם מאוד ענייניים. מכיוון שההחלטה בשנה שעברה היתה להאריך את הצו בשנה תוך כדי מהלך של בדיקת העניין, והעניין נבדק, וועדת הכספים סיירה במקום, אני מקבל את ההצעה שהועלתה פה על-ידי שטרית, ליצמן, וילן ואחרים, אבל צריך לקחת בחשבון מה היתה ההחלטה בשנה שעברה, מה עשתה ועדת הכספים במהלך השנה הזאת. אנחנו צריכים להיות מחויבים לרציפות.
אנחנו תומכים בהארכת הצו לשנה, אבל אולי כדאי להעביר את הטיפול בנושא לאחת מתת-הוועדות שהקמנו.
לראות את המפעלים. ההרגשה שלי היום היא שהתפקיד שלנו, של הצוות הקבוע של הוועדה, היא להעביר את המקל במירוץ שליחים. אני רוצה לתת קודם כול כבוד לחברי הוועדה בקדנציה הקודמת וליושב-ראש שלה. בפניהם עמדו אותם הדברים שאתם שמעתם, כשהשיקול העיקרי של חבר ועדת הכספים הוא להגדיל תעסוקה או לפחות למנוע אבטלה במשק. ומצד שני, הוא חייב לקיים את כל ההסכמים שמדינת ישראל חתומה עליהם. זאת אומרת, הסכם גאט"ט והסכמי מכס.
אסור לעשות הפליות במסחר. מס קנייה הוא מס פיסקלי. הוא לא מס שנועד להגן על הייצור המקומי. כשמצד אחד אומרים, מס קנייה לא מפלה לטובה ייצור מקומי, ומצד שני עושים תמ"א של 60%, זה הפער בין המחיר ליבואן למחיר לסיטונאי. ממשלת ארצות-הברית מקפידה אתנו מאוד בעניין של התמ"א כי זה מפלה לרעה יבוא. כך שהוועדה לא התחייבה מפורשות לשום דבר. הוועדה נתנה את פרק הזמן לבדוק עוד פעם, כך ששמעתם את אותם הדברים.
מה שקרה במשך השנים זה שינוי טעם. גם חבריי לא הדגישו את זה. שינוי הטעם במשק הישראלי הוא שאנשים רוצים מזגן מקורי, וזה לא לחינם שאלכס קורא לעצמו "אלכס אוריגינל", כי זה חלק מהעניין. הוא כאילו הולך על הכיוון הזה. אנשים רוצים מזגן מקורי ברכב. לכן חלק מהעניין של ההתקנות וקיטים לא ישחק יותר, כי את זה אנשים לא רוצים.
כל ההצעות שהציעו פה חברי הוועדה איך לעזור לייצור המקומי ולהישאר במסגרת החוק, ניסיתי להפעיל אותן יחד עם מנהל המכס, יחד עם "אלכס אוריגינל". ניסינו שר יהיה לראות בקיט מיובא לצורך מכונית עסקה פיקטיבית, כל דבר שהצעתם פה כבר נעשה. ניסינו את כל זה, זה בלתי אפשרי.
לסיום, אני רוצה לשאול את ציפי גל-ים: הפער הגדול במיוחד הוא נגד המכוניות היפניות שהן מאוד פופולריות בארץ. ההגנה על הייצור המקומי היא מאוד גדולה. זאת אומרת, הפירצה קיימת.
אני יודע שזה לא כל כך אלגנטי, אבל אני מציע שנאריך את הצו בשנה אחת בלבד. מאיר בוועדת המשנה לענייני מיסים יבדוק את העניין במגמה לראות כיצד פוטרים את כלל יבוא המזגנים ממס.
אנחנו בדעה באופן כללי שאנחנו צריכים להוזיל כמה שניתן את מוצרי הבטיחות ברכב. על זה אין בכלל ויכוח.
אנחנו מאריכים את הצו עד 31.10.2000. אנו מסמיכים את ועדת המשנה למיסים לדון במהלך התקופה הזה בנושא, לארח פעם נוספת את יצרני המזגנים וכן את איגוד יבואני הרכב.
1.להאריך את הצו עד 31.10.2000 ולהניח על שולחן הכנסת.
2.להטיל על ועדת המשנה למיסים לבדוק את העניין.
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 25), התשנ"ט-1999
הסעיף השני על סדר היום: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 25)
הטלנו מס על ברזל לרשתות. הוא היה 14% והפכנו אותו ל-14% אך לא פחות מ-180 ₪ ליחידה. כלומר, המס עכשיו לא יהיה פחות מ-180 ₪ ליחידה.
על רשתות ברזל יש מס שהוא 190 ₪ לטון. הברזלים האלה בדרך כלל משמשים לרשתות ברזל. מה שקורה הוא, אנשים מייבאים את אותו ברזל ומייעדים אותו לרשתות ברזל, והם נעלמים מאתנו. אנחנו בעצם עושים דבר פשוט: בעצם מטילים את אותו מס, כי הברזל הזה מיועד בעיקרו לרשתות ברזל.
כן. אנחנו לא רוצים לעשות הפלייה בין רשתות הברזל לברזל עצמו שמשמש לאותה מטרה. זה הרעיון המרכזי של כל השינוי.
באופן אפקטיבי זה יכול להעלות במשהו, אבל זה לא משנה את העיקרון שעל רשת ברזל ועל ברזל אני רוצה את אותם 180 ₪ ליחידה.
היתה אליי פנייה של יבואני הברזל "יהודה פלדות", שהתלונן על כך שהיום יש יבוא גדול מאוד של ברזל מתורכיה שמסובסד כנראה על-ידי התורכים, והיבוא הוא במחיר היצף, דבר שגורם לפגיעה חמורה מאוד באפשרות לייצר ברזל בארץ, ויש לזה שני אפקטים: 1. העובדה שבארץ יצרני הברזל אוספים בעצם גרוטאות וממיסים אותם גורמת לניקוי של המדינה. 2. מספקים עבודה להרבה מאוד אנשים. לפי הנתונים שקראתי, יש ירידה דרסטית במספר המועסקים בתעשיית הברזל בשני המפעלים – גם ב"יהודה פלדות" וגם ב"כור פלדה". היתה פגיעה מאוד חמורה. האם הצו הזה פותר את הבעיה שלהם?
כן. כי באותו רגע שאני קובע "אך לא פחות", בעצם אני לא נותן לאותו ברזל להיכנס לכאן
במחיר אפסי, וזה נותן את האופציה ליצרן המקומי לייצר.
אני רוצה לומר כמה דברים על דבריו של חבר הכנסת שטרית. אנחנו כבר פנינו למשרד התעשייה והמסחר במספר פניות בנושא היצף כבד מכל העולם. משרד התעשייה והמסחר אישר את העובדה שיש היצף, שיש נזק ממשי. אחרי שהמליץ להטיל היטלים זה נתקע במשרד האוצר כי שרי האוצר לא חתמו, וזאת שאלה נפרדת.
פעמיים היתה המלצה. גם על יבוא מאיטליה וגם על יבוא מספרד, ושר האוצר נאמן ושר האוצר שוחט לא אישרו.
לו היה מדובר על "אך לא פחות מ-180 ₪" לטון, שמתייחס לרשתות בלבד, לא היתה לנו שום בעיה. הבעיה המרכזית היא שאנשי המכס, לפי דעתי, לא עשו בדיקה מספקת, וזה משפיע על מוצרים רבים אחרים שהם לא רשתות. כתוצאה מזה אנחנו הולכים להפסיד 850 אלף ₪ בשנה ממס מיותר שלא חשבו עליו.
אנחנו נמצאים במצב קשה גם כך בגלל העובדה שהממשלה עוד מטילה היטלים. אנחנו מייצרים מהמוצרים האלה ספירלות, כלונסאות וחוט שזור, שעליהם המס הוא פחות מ-190 ₪. הרבה פחות.
החברה ממוקדת בשני אתרים: 1. בעכו; 2. בקריית-גת. שני אזורים מוכי אבטלה. בשנים האחרונות פיטרנו מאות עובדים ואם אני אספור גם את קבלני המשנה שקשורים אלינו, אני אגיע לאלפים. נפגענו קשות כתוצאה מהיבוא הפרוע.
מפעלי הפלדה. אנחנו מייצרים חומר שמיועד לרשתות. אנחנו מייצרים גם חומר שמיועד לשימושים אחרים. הבעיה בתיקון הזה שהוא תיקון גורף. מה שנאמר פה, שעיקר השימוש הוא לרשתות. מילת המפתח שזה בעיקר. יש עוד כמות די רצינית של 15,000 טון בשנה שבשבילנו היא משמעותית.
אני ממפעל "יהודה רשתות". כל הנושא של המכס , כפי שאנחנו ראינו אותו, התחיל בעבר משינוי שנעשה במאי 1998. אז הפחיתו את המכס ויצרו פער במכס הפנימי בין הרשתות לגלילים שמייבאים או מייצרים לשם ייצור הרשתות. לי אין בעיה במפעל לשלם כל מכס שהוא, ובלבד שהמכס אכן יפקח על כולם במידה שווה ויוכל לגבות את המכס בצורה טובה. כי מה שקרה עד עכשיו, אני משלם על הרשתות 190 ₪ מס קנייה, בעוד שאחרים שאין אפשרות לפקח עליהם - - -
ככל שמדובר בשימוש בחומר גלם לצורך הרשתות אני לא חושב שיש מחלוקת. הבעיה שמציגים פה זה על השוליים או לא שוליים של אותם 15 אלף טון שלא מיועדים לברזל.
"יהודה פלדות" הוא אמנם יצרן פלדה, אבל הוא לא מייצר את המוצרים המיוחדים האלה שמיועדים גם לרשתות וגם לשימוש האחר.
מי שניסה לטעון שהמס לא צודק, טוען שבעצם יש איזשהו ברזל שלא משמש לרשתות אלא משמש לכפיות נניח או לגדרות ולמנגלים, ולכן הוא נפגע. רבותיי, הוא לא נפגע. אנה שניידר יודעת שבמס קנייה יש תעודת עוסק רשום, שאם אדם מייבא משהו והמוצר הסופי פטור ממיסים, הוא מקבל ממני פטור.
אנחנו עוברים לדון בהעברות תקציביות שונות.
לפני כן, חבר הכנסת ישראל כץ ביקש רוויזיה. במסגרת הדיונים מחר תהיה הצבעה על הרוויזיה של חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ, אתה עומד על הרוויזיה?
חבר הכנסת כץ בשבוע שעבר ביקש רוויזיה. אישרנו את ההעברה להקמת המועצה לביטחון לאומי. נ דמה לי דובר אז על 4 מיליון ₪. אתה מוכן שנקיים עכשיו הצבעה על הרוויזיה?
אני רוצה להיות הוגן. זה לא היה בסדר היום. רוויזיה שזאת הצבעה אני חושב שאני צריך לפרסם בסדר היום.
אני רוצה לפנות לחבר הכנסת כץ שאולי בכל זאת יסיר את הרוויזיה. אני לא מציע שוועדת הכספים תירשם כמי ששמה מקלות בגלגלים בתהליך של הקמת המועצה לביטחון לאומי שהיא עוד המלצה מדו"ח אגרנט ב-1974.
אני רוצה לשאול שאלה שנוגעת לעניין הזה: ב-22 בספטמבר, שזה לפני כשלושה שבועות, כתב מנהל הוועדה מכתב לשר האוצר בהמשך לפנייתי לוועדה - - -
מאז ועד רגע זה, למיטב ידיעתי, אלא אם כן תתקנו אותי, לא קיבלנו שום תגובה משר האוצר. אני רוצה לשאול את יושב-ראש הוועדה: איך ועדת הכספים אמורה להתייחס לבקשות האוצר השונות כאשר הוועדה פונה לשר האוצר ומבקשת בקשה, כתוב כאן כך: מה עלות הקמת אגף התקשורת במשרד ראש הממשלה?" זה הכול. זו תשובה שצריכה להיות או פשוטה או מסובכת. אם היא פשוטה, יביאו אותה מיד. אם היא מסובכת, ודאי וודאי יביאו אותה מיד.
צריך גם להדגיש כאן, לפי העיתונים, ואני לא בקיאה בזה, אגף התקשורת החדש כבר התחיל לפעול במשרד ראש הממשלה.
אז שיגיד את זה. פניתי ליושב-ראש הוועדה. יושב-ראש הוועדה, על דעתו, פנה בשם הוועדה לשר האוצר וביקש את תשובתו. אם שר האוצר הכחיש את זה וחושב שאין עלויות נוספות, יואיל בטובו לכתוב מכתב.
1. צורת העבודה של שר האוצר עם ועדת הכספים, שבלי כל קשר לשאלה שאני שאלתי או מישהו אחר שאל, אי-אפשר לעבוד כך.
עניינית אני רוצה לענות: אני יושב עם שר האוצר מחר. אני אפנה אליו פעם נוספת ואתבע ממנו את התשובה. אני לא רוצה להגביל את זה כרגע בזמן. אני אגיד לו שהנושא מאוד רגיש ואני רוצה לקבל ממנו תשובה מיידית.
אני העליתי את זה בגלל השאלה של ישראל כץ. זה לא אותו מקרה, אבל אני מבינה למה הוא מכוון. כאשר מדובר כאן על העברה של 4.5 מיליון ₪ למועצה לביטחון לאומי שהיא במשרד ראש הממשלה, אומר ישראל כץ, אם לא עונים לנו על שאלות חשובות שלנו, אני לא יודע מה יעשו עם 4.5 מיליון ₪ אלו, אם לא יקחו חלק מהתקנים או חלק מההקצבות האלה לצורך אגף התקשורת.
אני לא רוצה להגביל את העניין של אגף התקשורת עד יום רביעי. אני רוצה לדבר על זה עם שר האוצר.
כשהייתי חברת כנסת בין 1992 ל-1996 ושרים לא נהגו להשיב על שאילתות של חברי כנסת לאורך תקופה, עשיתי דבר שלא יאומן – עתרתי לבג"ץ ובג"ץ, בניגוד לעמדתו בדרך כלל, התערב בזה וכפה על השרים להשיב בזמן.
נכון שזו לא שאילתא ופניתי לוועדה והוועדה פנתה לשר וכו', אבל אני אומרת שיש דברים שהם בלתי מתקבלים על הדעת. אם שר האוצר לא מוצא לנכון להשיב לוועדה במשך למעלה משבועיים, ואם הוא ימשיך לא להשיב לוועדה, אני רוצה להבהיר שלא תהיה שום אפשרות אלא לנקוט צעדים כאלה ואחרים. אבל זה דבר בלתי נסבל.
אני מבקש לאפשר לי לקבל תשובה. אבל אני לא חושב שצריך לחבר את זה עם עניין המועצה לביטחון לאומי. אם יסתבר לכם או תחליטו שבגלל ששר האוצר לא משיב על השאלה של ועדת הכספים ואתם חושבים שצריך כתוצאה מזה לעצור את הטיפול בפניות משרד האוצרלוועדה, נשקול את זה.
מה תקבל ביום רביעי שלא קיבלת? הם הסבירו שמדובר במשרות. אני לא זוכר את כל הפירוט. נתנו כאן את הפירוט. אתה באת לאחר מכן.
אני משתדל עד כמה שאפשר להגיע להבנות. אם לא ניתן, מצביעים. הרי לא גייסתי אף אחד ולא עשיתי שום דבר. אני מציע שנצביע על הרוויזיה, ואם יש לך שאלות קונקרטיות על הטיפול בתקציב למועצה לביטחון לאומי - - -
אני לא יודע מה זה פירוט מסודר מעבר להופעה הזאת. זה היה כתוב בתדפיס והוא הציג את זה.
אני רכז תחום ממשל ומינהל באגף התקציבים, ויכול להשיב בנושא.
הפנייה הזאת הוצגה בשבוע שעבר על-ידי אחד הרפרנטים באגף. הפנייה הזאת באה בעקבות החלטת הממשלה הקודמת ממרס 1999 על הקמת המועצה לביטחון לאומי. בהמשך להחלטת הממשלה התקיימו מספר דיונים. הסיכום הראשון היה אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה הקודם, משה ליאון, ושם נקבעה המסגרת התקציבית ומסגרת כוח-האדם שתוקצה למועצה לביטחון לאומי. לאחר שראש הממשלה הנוכחי, אהוד ברק, אישר שוב את הקמת המועצה, סוכם הנושא, לרבות המסגרת התקציבית והיקף כוח-האדם עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי קוצ'יק, ועם ראש המטה המדיני-ביטחוני, דני יתום. כך שהיקף כוח-האדם של המועצה לביטחון לאומי יעמוד בשלב זה על 15 תקנים שיוקצו על-ידי משרד האוצר. התקציב לשנת 1999 יהיה כאמור בפנייה התקציבית 4055. מה שאת רואה בפנייה התקציבית זה רמת תכניות. אין פירוט התקנות. לוועדת הכספים מגיע פירוט ברמת תכניות ולא ברמת תקנות.
לא כאן. השאלה אם אתה יכול להתחייב לוועדה שבתוך שבוע ימים אתה תשלח את הפירוט של התקנות?
התקנות כוללות ברמת תכניות שיא כוח-אדם, שעות נוספות, החזר הוצאות רכב שירות, שכר דירה, הוצאות תקשורת, דואר, משלוחים, ספרות ותרגומים, נסיעות לחו"ל - - -
במסגרת העלויות יש גם רכישות חד-פעמיות והתאמות מבנה, ציוד לצרכי משרד, רכישת רכב, הוצאות ביטחון. המועצה מתמקמת במתקן של התע"ש ברמת השרון, ריהוט משרדי, התאמת מבנה, תקשרות ומחשוב (תקשורת מסווגת).
לשאלה של חברי הכנסת שטרית ולבנת ביחס ללשכת שר: כפי שוודאי זכור לך, לשכת סגן שר כפי שהוצגה ביחס לעלות הישירה על-ידי שר האוצר בכנסת, בערך כולל שנתי של 2 מיליון ₪.
היא כוללת את שכר היועץ במסגרת 15 התקנים. היא כוללת את התפעול, את המחקרים, את הנסיעות לחו"ל וכו'.
בלשכת שר זה כולל את הכול בהיקפים יותר קטניים. לשכת שר כוללת 6 משרות. שכר השר מתוקצב בסעיף 03. הלשכה עצמה, לרבות שכר דירה, תפעול ועלויות העסקה של העוזרים, מתוקצבת בסעיף הישיר של המשרד, וזה נאמר ב-1,530 אלפי ₪, ושכר השר מיליון ₪.
מדובר בהעברה של 85 מיליון ₪ מסעיף רזרבה להתייקרויות לסעיף 20, משרד החינוך, בהתאם לסעיף 12 (א) לחוק יסודות התקציב. פנייה זו נועדה לתקצב את עלות הסכם השכר מחודש מרס 1999 שחל לגבי עובדי עזר במערכת החינוך. מקור המימון להסכם הינו סעיף הרזרבה להתייקרויות בתקציב המדינה.
אדוני היושב-ראש, לפני כן, היתה בקשה ביום רביעי לעיכוב של חבר הכנסת ליצמן בנושא משרד החינוך, וסוכם שיבוא לכאן איש משרד החינוך והוא לא הגיע.
תן לי ללכת לפי הסדר. יש פה דבר דחוף, עניין של שכר המורים.
חבר הכנסת גפני, אתה מדבר על משהו אחר. היה 48 מיליון ₪ למשרד החינוך שרציתי להצביע על זה, אבל לא היה פה הרפרנט.
זאת פנייה שמתקצבת הסכם שכר שנחתם בין משרד האוצר השנה לבין ההסתדרות ומרכז לשלטון מקומי, וזה בעצם הסכם רטרואקטיבי שחל מאמצע 1996, וההסכם הזה נוגע לעובדי עזר שמועסקים על-ידי הרשויות. סך הכול מדובר ב-85 מיליון ₪.
אני רוצה לשאול שאלה: התפרסם אתמול בעיתון שהאוצר הודיע, שהשנה לא יופעל יום חינוך ארוך. לפי הפרסום בעיתון, ואני מסייגת את זה, כי אין לי ידיעה מעבר לזה, נחתם הסכם שכר אחרי הבחירות על-ידי הממשלה הנוכחית, עם המורים, על 200 מיליון ₪ שיוקצו למורים לצורך יום חינוך ארוך. אבל האוצר החליט שזה יקר מדי ושצריך להפעיל מדריכים במתנ"סים במקום מורים כדי להפעיל את יום החינוך הארוך. אבל יש כאן מבוי סתום, בגלל שנחתם כבר ההסכם עם המורים על 200 מיליון ₪ של יום חינוך ארוך, אי-אפשר לעשות הסכם עכשיו עם המדריכים במתנ"סים, ולכן לא יהיה לא זה ולא זה. רציתי לשאול: האם אתה יכול להתיר את הסבך בעניין?
בוודאי בניגוד לחוק, כי יש חוק יום חינוך ארוך. זה לא איזו גחמה או איזה רצון של האוצר או של ממשלה זו או אחרת. הייתי רוצה לשאול אם תוכל להתיר את הסבך. זאת אומרת: אם נחתם הסכם עם המורים על 200 מיליון ₪, מדוע לא מקיימים יום חינוך ארוך? אם נחתם הסכם על 200 מיליון ₪ ולא משלמים אותו, לאן הכסף הזה הולך בכלל? אולי תוכל להשכיל אותנו לפני שאנחנו מאשרים במה מדובר?
אדוני היושב-ראש, העניין הזה הוא תולדה של הסכם שחתם עליו שר האוצר הנוכחי עם המרכז לשלטון מקומי. החתימה על ההסכם הזה נעשתה כתוצאה מתביעה של המרכז לשלטון מקומי במסגרת חתימת הסכם שכר כולל עם ההסתדרות שאני חתמתי עליו לפני הבחירות, של תוספת 4.6% לשכר של כל הסקטור הציבורי. השלטון המקומי תבע מן האוצר באופן ראשוני, כאילו שלא קרה מעולם קודם, תביעה אולטימטיבית ובגלל זה השביתו את העיריות, שהמדינה תממן את תוספת השכר ברשויות המקומיות. אין לזה תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל. המדינה מעולם לא מימנה לרשויות המקומיות על חשבון המדינה בגין עלויות שכר. מכיוון שהרשויות המקומיות מעלות מיסים כל שנה. השנה אישרנו להן להעלות מיסים בהיקף של 7 עד 9 אחוז. זה אמור לממן את תוספות השכר ברשויות המקומיות.
לכן התביעה הזאת של המרכז לשלטון מקומי שאני דחיתי אותה, כשר אוצר, על הסף, ואמרתי ליושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, שמצדי הוא יכול להשבית את השלטון המקומי כמה שהוא רוצה, כי זה פתח חמור ביותר בעיניי. כי בעתיד כל תוספת שכר שהמדינה תחליט עליה, השלטון המקומי יגיש את החשבון לממשלה. לכן, צריך להתנגד לתוספת הזאת בכל תוקף. אסור לתת לשלטון המקומי תוספת כסף על העניין הזה של תוספת שכר. לדעתי, גם פקידי האוצר או האחראים המקצועיים באוצר מתנגדים לכך בכל תוקף, ואני מאוד מצטער על כך ששר האוצר נכנס לשלטון המקומי.
אני גם לא אתפלא אם תוספת של הכסף הזה שנעשית עכשיו לצורך שכר לרשויות המקומיות לא תהיה, בין היתר, בעוכריו של חוק יום חינוך ארוך. מכיוון שצריך לממן איכשהו את הכסף הזה. יכול להיות שלוקחים משם את הכסף ומעבירים לפה.
אם אתה רוצה לפתור בעיה של השלטון המקומי, תשב אל השולחן ותגיד: רשות א' מתפקדת נכון, הגירעון שלה מוצדק. מגיע לה לקבל פתרון לגירעון. רשות ב' ראש העיר משתולל שם, הוא לא אחראי, הוא מפזר כספים, שלח אותו הביתה. פזר את המועצה ותמנה ועדה ממונה. זה מה שמינהל תקין עושה. ללכת בדרך אחורית ולשלם היום תוספת שכר כתקדים זה מסוכן.
הם יקבלו. ההסתדרות מייצגת גם את הסתדרות הפקידים. הסתדרות הפקידים חתמה בשם השלטון המקומי על הסכם השכר.
מה זה חינוך עצמאי ומוכר? ומה זה חינוך מוכר אחר? האם למשל זה כולל את כל זרמי החינוך? ואם זה מאושר, האם יש שיקול דעת לשר החינוך לא להעביר לרשת מסוימת חלק מהסכום שעומד תחת ההגדרה?
הכסף הזה עובר מהרזרבה להתייקרויות. זו פעם ראשונה שמשתמשים ברזרבה להתייקרויות. ההחלטה היתה בתחילת השנה כאשר באוקטובר-נובמבר 1998 היה פיחות גדול בדולר ואמרו, אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, לא יודעים איך זה י שפיע על האינפלציה. אני מנסה להזכיר לכם מה היה בוועדה בדיוק לפני שנה. היתה הרגשה שאנחנו לא יודעים אם מקדמי התקציב בנויים נכון, כי הם נעשו באוגוסט.
בנושא משרד החוץ אמרתי משהו אחר לגמרי.
לכן התשובה של האוצר היתה באותם ימים של אוקטובר, הגדילו את התקציב, הוסיפו רזרבה להתייקרויות ואמרו, אנחנו לא נשתמש בה אלא אם.
אני רוצה להבין מנציג האוצר: האם נוכח העובדה שיש שימוש ברזרבה להתייקרויות, זה עולה בקנה אחד עם ההחלטה שנתקלבה בהתחלת השנה שיעשו בזה שימוש רק - - -
אתחיל קודם בשאלות שנוגעות לפנייה התקציבית. משרד האוצר או הממשלה לא מעסיקה ישירות את עובדי העזר ולכן היא לא משלמת להם בדיוק לפי העלויות בפועל. מה שנוגע למשרד החינוך לפחות, ההשתתפות בעובדי השלטון המקומי, לפחות אלה שמועסקים במערכת החינוך, היא לפי פרופיל נורמטיבי. לדוגמא, אומרים שהשרת שאנחנו מתקצבים הוא דרגה 7 עם עשר שנות ותק. לכן מאז ומעולם כשהיו התייקרויות כתוצאה מהסכם שכר או תוספת יוקר או כל עדכון מסוג אחר דומה, משרד האוצר מימן את הסוג הזה של התוספת לגבי עובדי מערכת החינוך שמתוקצבים על ידו.
אני מוכן להסביר את ההבדל. מורים שהם עובדי המדינה, משרד החינוך מעסיק אותם ישירות ומשלם להם בדיוק לפי עלותם. עובדי עזר מועסקים על-ידי הרשויות המקומיות בעיקר. משרד האוצר אין לו מידע על העלויות המדויקות, לכן עושים את זה נורמטיבי.
המורים נחלקים בערך שני שלישים עובדי מדינה, בעיקר במערכת היסודית, ושליש מועסקים דרך הרשויות המקומיות, בעיקר עובדים במערכת העל-יסודית.
אני מבקש התייעצות סיעתית בסוגיה זאת. אני מבקש להזמין את ראש אגף התקציבים ולברר את השאלות האלה.
לגבי הסכם השכר: למיטב ידיעתי, אין קשר בין הסכם השכר שנחתם לאחרונה בספטמבר 1998 לבין יום חינוך ארוך. הסכם השכר נוגע לכלל המורים. יום חינוך ארוך התקבל כחוק ואיננו קשור להסכם השכר. משרד האוצר לא חתם מעולם, למיטב ידיעתי, על הסכם שכר ייחודי לגבי יום חינוך ארוך. אני לא מכיר את הפרסום של אתמול. עדיף שמשרד החינוך יסביר את עצמו.
הנה ידיעה בעיתון "הארץ" מאתמול. מדובר בידיעה שהתפרסמה אתמול בעמוד הראשון, שבה כתוב, שיום חינוך ארוך לא יופעל השנה.
במשרד החינוך יש אגף שפועל במתכונת דומה לזה של מחוז שנקרא אגף לחינוך מוכר ולא רשמי. הוא פועל במתכונת של מחוז במשרד החינוך. האגף הזה מטפל בארבעה סוגי מוסדות: 1. החינוך העצמאי; 2.מעיין החינוך התורני; 3. חינוך מוכר אחר, בין השאר, כולל את הריאלי בחיפה. 4. בתי ספר שהפכו להיות מוכרים. במסגרת הזאת יש גם תלמודי תורה גם של מעיין החינוך התורני וגם של החינוך העצמאי.
כמה מהסכום שאתה מדבר עליו הולך למעיין החינוך התורני? אנחנו דואגים למעיין החינוך התורני.
דיברתי קודם על השרתים והמזכירות. במסגרת האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי מתקצבים את כלל ההוצאות, כולל הוראה, כולל עובדי עזר, ולכן הסעיף הזה הרלבנטי נוגע לאותו הסכם שכר, עדכון בגין עובדי עזר בסעיפים הרלבנטיים, גם החינוך המוכר שאינו רשמי.
כשיש כסף שמיועד לרכישת מוצרים אז אינפלציה היא התייקרות. כשיש שכר שמיועד לתשלומי שכר, הסכם שכר כמוהו כהתייקרות.
סמדר אומרת שזה לא הובא כך. נאמר במפורש שזה מיועד להתייקרויות אינפלציוניות ולא להסכמי שכר ולהעלאת שכר.
התקציב בנוי על-פי ההנחה שהשכר הממוצע במשק ב-1999 בממוצע שנתי לעומת ממוצע שנתי 1998 יעלה ב-6.1%, ושהשכר הממשלתי הממוצע, לעומת זאת, יעלה ב-2.2%.
"בסמוך להגשת התקציב לכנסת חל שינוי בשער החליפין של השקל. להתפתחות זאת תיתכן השפעה על רמת המחירים במשק. לאור זאת ובשל הקושי לחזות כיום (באוקטובר) את רמת המחירים בשנת 1999, נכללה בהצעת התקציב רזרבה להתייקרויות נוספות".
אם אני אעשה פרשנות מצומצמת, הנושא הזה לא נכלל בהתייקרויות. זה לא עלה ביותר מ-6.1%.
התקציב בנוי בצורה כזאת שחלק קטן ממנו מוצמד להתייקרויות אינפלציוניות, דהיינו – מדד המחירים לצרכן. מכיוון שרוב התקציב הולך להוצאות שכר רוב ההתייקרויות באות כתוצאה מהסכמי שכר. כאן מדובר בהסכם שכר שלא חזו אותו מלכתחילה והוא משפיע על התייקרויות.
יום לפני חופשת סוכות לא הייתי פה אבל הבנתי שהפנייה עברה. אחרי החופשה נודע לי באקראי שהפנייה לא עברה.
מאחר שהפנייה לא עברה היה צריך לגלגל את כל הנוהל מחדש של חתימות על הפנייה התקציבית. זו בדיוק אותה פנייה שהממונה על התקציבים חתם עליה עוד פעם לאחר שנסתבר שהיא לא עברה יום לפני חופשת סוכות.
לדעתי, אין פה גילוי נאות. הייתה פה פנייה קודמת שהיא פשוט נפלה. לכן עכשיו באו והגישו את אותה פנייה.
יש להתעם מההערה בכוכבית בסוף הנייר. זו כנראה טעות דפוס.
חבר הכנסת חוגי, היתה לך שאלה שלא קיבלת עליה תשובה?
כן. בנושא של מוסדות בפטור: הטענה שהם לא מתוקצבים ורציתי לדעת מדוע הם לא מתוקצבים, ולמה יש אי-שוויוניות.
יש עוד שאלה שלא קיבלתי עליה תשובה: בנושא של שכר לימוד על-יסודי ותמיכות בבתי-ספר – מה זה תמיכות? יש שכר לימוד, בשביל מה צריך תמיכות בעל-יסודי?
אני חוזר על השאלה: כמה כסף מועבר למעיין החינוך התורני? אם החבר המכובד אינו יודע לענות, אני מבקש להזמין הנה את שר החינוך עצמו, שאני חושב שזה בתחום משרדו, ולשמוע כמה כסף מועבר למעיין החינוך התורני. אני חרד מאוד למצב מעיין החינוך התורני. אני רוצה לדעת כמה כסף שר החינוך שאומר בריש גלי שהוא לא יעביר שום דבר, כמה הוא כן מעביר להם. אני רוצה לדעת מה המצב, ועד אז אני לא אשתתף בשום הצבעה של העברה תקציבית למשרד החינוך.
אדוני היושב-ראש, לא קיבלתי תשובה לשאלה: האם הרפרנט לחינוך אומר לי שהבקשה פה איננה נובעת מהסכם השכר שנחתם בין האוצר להסתדרות בעקבות הלחץ של שביתת השלטון המקומי? האם זה לא המחיר שמשלם האוצר עבור תוספת השכר לסקטור הציבורי?
ערב החג היתה פה היערכות פוליטית מסוימת שהפילו את כל הבקשות בלי קשר למה שהיה בהן, החל מאגרת פרוטוקול לבתי-המשפט. לא היה פה דיון אמיתי.
בכל הכבוד, זה לא חשוב. האוצר מחויב לבוא לפה ולומר, היתה בקשה כזו וכזו ביום זה וזה והיא נפלה. לזה קוראים כלל של גילוי נאות.
קודם כול, אני חושב שיש טעם לפגם בכך שבגוף הבקשה לא היה כתוב שהבקשה הזאת נדונה ונפלה בתאריך זה וזה. אני מבקש שמכאן ואילך, תעביר את זה לראש אגף התקציבים, כל בקשה תקציבית שמגיעה הנה - ואני יודע שיש בקשות בצנרת שנפלו ויובאו מחדש, וזה יקרה גם בעתיד, שבקשות יופלו ויובאו הנה מחדש – שאתם תרשמו במפורש שהבקשות נפלו בתאריך זה וזה. לנו אין אפשרות לעקוב אחרי הדברים האלה. אבל אני כן רוצה לומר, שלפני מה שאמרת, הוא אמר את זה לפרוטוקול, שהבקשה הזאת נדונה ונפלה. הדבר צריך להיות מתוקן ואני לא חושב שזאת צריכה להיות סיבה לעכב את הבקשה.
אני אומר עכשיו, שבקשה שתבוא הנה בלי ציון התוספת המפורשת הזאת, לא תידון בוועדה.
באופן עקרוני אני חושב שאסור לעכב משכורות של עובדים, בין אם אלה עובדי משרד החינוך, בין אם אלה עובדי רשויות מקומיות, בין אם זה עובד מעיין החינוך התורני ובין אם זה עובד בממלכתי-דתי. אסור לפגוע בעובדים.
השתתפתי בפגישה יחד עם משרד האוצר, בשעתו היה יוסי קוצ'יק הממונה על השכר, יש מספר עובדים, בעיקר עובדות - יכול להיות שפוגעים בהן בגלל שהן נשים – שעברו להיות עובדות של רשויות מקומיות. מדובר במספר מצומצם, אינני חושב שיש הרבה בחינוך העצמאי. בצבירה לפנסיה בגלל שהן עובדות החינוך העצמאי לא קיבלו.
כאשר רוכשים זכויות, הרשות המוכרת את הזכויות צריכה לשלם על זה לרשות המקומית אז יקבלו. כנראה לא שילמו.
הבוקר התקשרה אליי מורה אחת שכבר שבע שנים העניין הזה מתנהל. כאן נותנים העברות לרשויות מקומיות וחשוב לי לדעת האם הבעיה של אותו מספר מצומצם עובדים ועובדות נפתרת.
כיושב-ראש ועדת הכספים אני אומר לכם שהתייעצויות סיעתיות יהיו לפרק זמן קצוב – רבע שעה-עשרים דקות, למעט בתקופת פגרה. רוויזיה אני דוחה למחרת.
אני אומר את זה כיושב-ראש ועדת כספים וכמי שצריך לעבוד מול ממשלה. עם כל הכבוד ועם זה שאני נותן לאופוזיציה להתבטא, בשיטה הזאת אני אעצור את כל הדיונים בוועדה. אני לא מוכן לזה. אתם רוצים רוויזיה, התייעצות סיעתית, לכל הסיעות, לא משנה אופוזיציה או קואליציה, זה יהיה רבע שעה-עשרים דקות. רוויזיה זה דחייה למחרת היום ולא יותר מזה.
זו לא ועדת הכספים הראשונה שאני משתתף בה. כידוע לך, זו הכנסת החמישית שאני חבר ועדת הכספים. נהוג היה בכל הכנסות שהתייעצות סיעתית ניתנת לפחות ליום אחד.
אני לא זוכר דבר כזה. ממה שאני יודע, התייעצויות סיעתיות היו מתבקשות כדי לארגן רוב וכו'.
לא ביקשתי התייעצות סיעתית סתם לצורך מכשלה. יש פה ויכוח עקרוני ולא קיבלתי עליו תשובה. שיאמר נציג האוצר לפרוטוקול, שהכסף הזה איננו נובע מתוספת הסכם השכר לסקטור הציבורי בין האוצר למשרד החינוך.
הוא לא ענה לשאלה שלי. לא אמרתי שזה נועד לכסות את זה. אמרתי שזה נועד לכסות את ההסכם שנעשה בין שר האוצר לשלטון המקומי בעקבות הסכם השכר הזה.
יש לי חשש, ואני מבקש על זה תשובה, שמשרד האוצר מדבר יפה בעניין הזה כי באמת מדובר בשכר עובדים, ומשרד החינוך מדבר יפה וגם החינוך העצמאי מדבר יפה, ו בסופו של דבר כאשר מגיעה העברה תקציבית שלפי מיטב הבנתי צריכה לכסות - ולא צריך להיות פה סכום גדול – את אותם עובדים ועובדות, זה לא מגיע.
לפי הניסיון הקצר שלי בוועדת החינוך, יש הרבה בעיות עם משרד החינוך. לכן הייתי מציע שלפחות לדיונים הקרובים יבוא נציג של משרד החינוך.
לשאלה של חבר הכנסת גפני: לגבי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, 99.9% מהתקציבים בגין שרתים ומזכירים מתוקצבים במסגרת החינוך היסודי וחטיבות הביניים במסגרת החינוך הרגיל, ולכן טכנית אתה לא רואה את זה. גם התקציב השוטף לנושאים האלה לא מופיע דרך תחום פעולה 29.
מי בעד אישור העברה תקציבית מס' 264א'?
ה צ ב ע ה
בעד הבקשה - 8
נגד - 5
העברה תקציבית 264א' נתקבלה
אנו עוברים לפנייה 60008 – העברת עודפים מחויבים בסך 48 מיליון ₪ בתקציב הפיתוח של משרד החינוך משנת 1998 לשנת 1999.
פנייה זו היא מקצה שני של העברת עודפים מחויבים בתקציב הפיתוח של משרד החינוך. סך הכול 48 מיליון ₪.
אנו עוברים לפנייה 193. מדובר בהעברה של מיליון ₪ למימון חוב של משרד החקלאות למשטרת ישראל.
אני יודע שיחידת הפיצו"ח עושה עבודה טובה, מכיוון שבמסגרת העבודה שלה היא עולה על הרבה הברחות של סמים או אפילו דברים מן החי.
לא ברור לי שרוצים לסגור את זה. אני בטוח שצריכים להשאיר את יחידת הפיצו"ח, מה גם שקודם דיברנו חצי שעה על עובדים. מדובר פה על פיטורי כ-150 עובדים ביחידת הפיצו"ח. לכן, אולי מישהו יכול להסביר לנו מדוע האוצר רוצה לסגור את יחידת הפיצו"ח?
בדרך כלל השתתפות משרדי הממשלה מתוקצבת במהלך השנה. היות ופה זה מעבר בין תכניות, זה הגיע לוועדת הכספים. בדרך כלל זה ברמה של התכנית ואז זה לא מגיע לוועדה.
על מנת למנוע סרבול וביורוקרטיה המשטרה מעבירה את זה בפנייה גדולה אחת, והיא צריכה להגיע בימים הקרובים. המשרד המקבל זה המשטרה.
ביקשתם לבטל את היחידה, כפי שמוצע בשינויים המבניים, האם תקציב המשטרה יעלה? כלומר, אתם תבקשו תוספת לתקציב? אם תכניסו תוספת, למה לבטל את היחידה? כי הרי מישהו צריך לפקח.
אני חושב שיחידת הפיצו"ח היא חשובה. יש פה קונסנסוס בנושא, ואני מפנה אתכם לכתבה גדולה היום בעיתון "הארץ", מה המשמעות שאין פיקוח ומה קורה.
כזכור לכם, הצגתי בישיבה הקודמת שבה נדחתה הפנייה את הנושא. מדובר בהעברה מהרזרבה הכללית של הרשאה להתחייב לטובת הסכם מכון ברוקדייל לחמש שנים. חילקנו לכם חומר בישיבה הקודמת – אם אתם רוצים, יש לי פה אינפורמציה בנושא.
יש לי שאלה עקרונית שתחזור על עצמה גם בבקשות האחרות אם יגיעו היום לדיון: הבקשה הזאת היא מה-6 באוקטובר והתקציב צריך להילקח מהרזרבה הכללית, לפי מה שכתוב בבקשת האוצר. באותו יום ממש, 6 באוקטובר, מופיעה ידיעה בעמוד הראשון של עמודי הכלכלה ב"ידיעות אחרונות", שם אומר הממונה על התקציבים, דוד מילגרום: "הרזרבה בתקציב המדינה ריקה". בגוף הידיעה כתוב כך: "האוצר לא יאשר שום הוצאה חריגה של הממשלה עד סוף השנה אלא אם יימצא מקור אחר בתקציב המדינה. כל הכספים שהיו לנו עוד בקופה משוריינים כעת להתחייבויות של הממשלה שכבר ניתנו, לפיכך הקופה ריקה לגמרי". הייתי רוצה שהאוצר יסביר לנו, איך זה עולה בקנה אחד שבאותו יום ממש הממונה על התקציבים אומר בעיתון, שהקופה ריקה, אין רזרבה, ובאותו יום ממש האוצר מגיש בקשה לוועדה?
בדיון שהיה לנו לפני כחודש בקשר לסעיף 46, הפטור ממס הכנסה לגבי התורמים, היתה גם רשימה של כאלה שביטלנו להם את הפטור. ביניהם היה גם מכון ברוקדיין.
אם אתם מעבירים את הכסף הזה מתוך הרזרבה להרשאה להתחייב, מה היקף התקציב שעדיין נשאר ברזרבה להרשאה להתחייב?
יש הסכם בין משרד הבריאות למכון ברוקדייל לחמש שנים. כדי שניתן יהיה לחתום על הסכם לחמש שנים ולהתחייב על העברה לחמש שנים, צריך הרשאה להתחייב. אחרת לא ניתן לחתום על הסכם לחמש שנים.
בדברי ההסבר יש טעות. ההעברה מהרזרבה הכללית היא רק לצורך ההרשאה להתחייב.
כל שאר ההעברות הן העברות פנימיות ללא שימוש ברזרבה הכללית.
למה אתם לא כותבים את זה בפנייה? למה אי-אפשר לכתוב את ההסבר כמו שצריך, שברוקדייל זה הרשאה להתחייב וכל היתר זה העברות פנימיות בתוך משרד הבריאות?
כתוב: "פנייה זו נועדה: 1. לבצע שינויים בתקציב משרד הבריאות; 2. תוספת הרשאה להתחייב בגין הסכם רב-שנתי למשך 5 שנים למימון מחקרים בתחום הבריאות".
הבקשה הזאת נוגעת לארבעת הפריטים המפורטים. כותבים לך מה הם רוצים לעשות בכסף הזה.
כן. מה שמוצע פה זה 36 מיליון ₪ במשך חמש שנים למכון ברוקדייל. זאת אומרת, בשנה בערך 7 מיליון ₪ למכון ברוקדייל.
אתם זוכרים את מס מקביל? היה שם חצי אחוז שהיה מיועד למחקרים. כשביטלו את מס המקביל הממשלה לקחה על עצמה ואמרה, אני אבטיח את המשך המחקרים.
אני מסתכלת פה מאין נלקח הכסף הזה של ההעברות הפנימיות ואני רוצה שחברי הכנסת ישמו לב לכך. למשל בקניית שירותי אשפוז למוסדות גריאטריים פרטיים יש הפחתה של למעלה מ-2 מיליון ₪, שמזה בא התקציב למשל להעלאת הסכום של הוצאות שונות בתחום פעולה כללי. אנחנו לא יודעים מה זה הוצאות שונות שעולה פתאום מ-5 מיליון 435 אלף ל-5 מיליון 935 אלף ₪.
יש פה הפחתה בלשכת הבריאות מחוז אשקלון מ-5.737 מיליון ₪ ל-3.537 מיליון ₪, ומזה לוקחים את הכסף בעצם כדי לממן פעולות מרכזיות במשרד הבריאות בתחום פעולה כללי. מה זה?
לכאורה נראה כאן שלוקחים ממש מפעילויות של שירותי הבריאות לציבור ומעבירים לכל מיני סעיפים כלכליים של הנהלה שאין לנו כל מושג למה הם נועדו.
בקשר למכון ברוקדייל – השאלה הזאת כבר נשאלה בדיון הקודם והסברתי זאת וקיבלתם גם חומר. מכון ברוקדייל עושה מחקרים בתחומים שונים. בין היתר, בתחום בריאות, בתחום זיקנה, בתחום ילדים ונוער, בתחום מוגבלים, בתחום קליטת עלייה. יש הסכם בין מכון ברוקדייל למדינה. צינור העברת הכספים זה משרד הבריאות כי הוא הלקוח העיקרי של מכון ברוקדייל. אבל הכסף של מכון ברוקדייל אינו מיועד רק למחקרים בתחום הבריאות אלא למחקרים בנושאים שונים כפי שפירטתי קודם.
יש פה מסמך שהיה מונח לפני ועדת הכספים : מוסדות שיש להם אישור ללא הגבלת זמן מומלצים לביטול - אחד מהם זה קרן מחקרים משרד הבריאות. ההמלצה היא לבטל אותה מכיוון שמדובר בקרן שאין בה פעילות. אם אין לקרן פעילות, למה מעבירים לשם כספים?
אני לא מכיר את השיקולים של משרד הבריאות. הכול נעשה בתיאום עם משרד הבריאות. כנראה משרד הבריאות הגיע למסקנה שהוא פחות יעיל בעשיית מחקרים ומי שיעשה את המחקרים זה מכון ברוקדייל תמורת תמיכה כספית. זה שיקול של משרד הבריאות.
באשר לשאלה של חברת הכנסת לבנת בקשר לקניית שירותי אשפוז גריאטריים: אין כאן הפחתה בתקציב. אנחנו שומרים על התקציב. תסתכלו לרגע על התכנית ותראו שיש הפחתה בהוצאה וגידול בהוצאה המותנית. הסיבה לכך היא עודפי הכנסות של אותם מוסדות גריאטריים. כתוצאה מכך אנחנו מגדילים את ההוצאה המותנית שלהם ומשתמשים בכסף נטו בתקנה אחרת, בתכנית אחרת, והכסף מועבר למכון לואיס שהוא מכון שמספק מיכשור רפואי.
500,000 ₪ בהוצאות שונות מיועדים לתקני רכב לעובדים סוציאליים על-פי פסק בוררות ועל-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
פנייה זו נועדה: 1. לבצע שינויים פנימיים בתקציב משרד הבריאות; 2. תוספת הרשאה להתחייב בגין השלמת ההתחייבויות לפרויקט המחשוב המרכזי בבתי-החולים הממשלתיים; 3. תוספת הרשאה להתחייב בגין פיתוח תשתיות בהתאם לתכניות פיתוח מאושרות.
מה המחויבות של בית-חולים ממשלתי שמקבל יותר כסף או מקבל תקציב מדינה לעומת בית-חולים ציבורי?
אני מתאר לעצמי שבתי-חולים ציבוריים מקבלים פחות מזה שנחשב לבית-חולים ממשלתי. במה מחויב יותר בית-חולים ממשלתי? למה לבית-חולים ממשלתי נותנים יותר כסף?
בתי-חולים ממשלתיים שייכים למדינה, לכן כל התקציב שלהם הוא סעיף תקציבי בתקציב המדינה. בית-חולים כמו "הדסה" הוא לא בית-חולים של המדינה, הוא עמותה, התקציב הוא שלו, הוא מנהל אותו כפי שהוא רוצה.
השאלה שלך נכונה. המגמה לפחות של משרד האוצר, ואני חושב גם של משרד הבריאות, להפוך את בתי-החולים הממשלתיים תאגידים. כבר לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה, שהחל משנת 2001 בית-החולים תל-השומר יופעל כתאגיד ולא יהיה בית-חולים ממשלתי.
היום אתה מתקצב את תל-השומר, משביח אותו, ולעומת זאת בתי-חולים כמו "הדסה" שאתה לא מתקצב אותם, מחר בית-החולים תל-השומר יגיד שהוא תאגיד, הלא הולכים להפריט אותו.
אני לא הולך להפריט אותו. הוא יהפוך לתאגיד, בצורה דומה ל"הדסה" היום. זה לא שאני הולך למכור אותו למשקיע.
הלא כל בתי-החולים האלה יש להם כספים, הם עושים התרמות, קרני מחקר, יש עמותות. מדוע המדינה צריכה לממן את בתי-החולים האלה שיש להם היום תקציב שמן שהם יכולים לפתח את עצמם?
יש פה שאלה שהעלה הרב פרוש. הנושא הזה של מערכת הבריאות היה אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות האחרונה, כאשר הוזכרה החולה בנהריה. הנושא הזה של מערכת הבחירות יקר לכולנו. אנחנו סבורים שצריך להוסיף תקציב למערכת הבריאות כדי להעביר את החולה הזאת לתוך החדר. יש בעיה במערכת הבריאות כי ראש הממשלה העלה את זה באופן רציני על סדר היום הציבורי , והחולה עדיין נמצאת במסדרון. אני חושב שוועדת הכספים צריכה לנסוע לבקר אותה...
אני חושב שיש שאלה שצריך לתת עליה את הדעת: יש במדינת ישראל בתי-חולים, וכולם פחות או יותר בתי-חולים טובים. כשחולה מגיע לבית-החולים הוא איננו יודע אם הוא מגיע לבית-חולים ממשלתי או מגיע לתאגיד או ל"הדסה" או לקופת-חולים. החולה מקבל בעצם את אותו שירות. כאן משלם המיסים לבית-החולים משלם הרבה כסף ומקבל שירות, כאן הוא לא מממן, בוודאי לא באותם סדרי גודל, והוא מקבל את אותו שירות. זה נראה דבר חלמאי. כלומר, יש כסף מיותר במערכת שאפשר לעשות אתו דברים חשובים במערכת הבריאות, והוא מעביר את זה לבתי-חולים ממשלתיים. הוא לא מקבל תוספת שירות.
אני רוצה לשאול שאלה: יש עוד בקשה, בקשה 251, שעוסקת בפרוייקט מיחשוב מרכזי. שתי הבקשות הן מאותו תאריך. למה זה מופיע בשתי בקשות נפרדות?
הסיבה היא טכנית. באותו מועד שמשרד הבריאות ביקש להעביר את הכסף בהרשאה להתחייב לא היה ברזרבה הרשאה להתחייב, ולכן עשינו פנייה נפרדת שמדברת רק על מזומן, ואחרי זה הוספנו בפנייה נוספת את נושא ההרשאה להתחייב שזו הפנייה הגדולה. למעשה זו אותה פנייה, רק היא מופרדת פה לשתי פניות.
לפי זכרוני, היתה צריכה להיות העברה של 700 מיליון ₪ לקופת חולים כללית לצורך בינוי וזה נתקע בבג"ץ. אני רוצה לדעת אם היום זו לא העברה צדדית?
רק לידיעתך, נקיים בשבוע הבא דיון נפרד על כל ההסדר בין קופת חולים לבין ההסתדרות.
אני מדבר על 700 מיליון ₪ שנמצא בבג"ץ. לא "משען". מדובר על העברה לבתי-החולים. האם ההעברות האלה אינן קשורות לנושא הזה?
לא. עד כמה שזכור לי, זה לא 700 מיליון ₪ אלא 300 מיליון והנושא הזה באמת בעייתי, אבל זה לא קשור לזה.
מה ההבדל? הלא בג"ץ נתן הוראה לא להעביר להם 300 מיליון ₪ כי אין עדיפות לקופת חולים לעומת שאר בתי-החולים. מדוע פה אנחנו מעבירים להם את הכסף?
אני לא מכיר את הנושא לעומק, אבל לפי מיטב ידיעתי, הבעיה שם היתה שבאה למשל קופת חולים "מכבי" ואמרה, מה פתאום קופת חולים כללית מקבלת כסף ואנחנו לא.
הטענה של קופת-חולים כללית שיש להם בתי-חולים ולכן הם רצו את הכסף, ובג"ץ החליט שלא להעביר להם את הכסף.
כי הוא ממשלה. הוא לא מעביר לבתי-חולים של קופת-חולים. אלה בתי-חולים של הממשלה. הוא לא מעביר לבתי-חולים של קופת-חולים.
זה לא מדויק, כי אנחנו כן מעבירים. קודם כול המדינה דואגת לבתי-חולים שלה כי הם בתי-חולים ממשלתיים. מעבר לזה, יש בתי-חולים של קופת חולים כללית ויש בתי-חולים ציבוריים כדוגמת "הדסה", לניאדו ושערי-צדק. הממשלה מממנת את בתי-החולים הממשלתיים כחלק מתקציב הפיתוח שלה, ובנוסף היא תומכת גם בבתי-החולים הכלליים.
לא. עכשיו אנחנו דנים בבקשה 249. סיימנו את הדיון בבקשה.
תציג בבקשה את הפנייה 251.
פנייה 251
מדובר על העברת 3 מיליון ₪ לקרן לפינוי עודפי ירקות, ובנוסף הפשרה של העתודה לנזקי טבע בסך 10 מיליון ₪.
מדובר בשינויים שמשרד התחבורה רוצה לבצע בתוך תקציבי הפיתוח של תשתיות ולהעביר אותן למסגרת של תכנית הרזרבה להשקעות של המשרד. אלה העדפות של המשרד כיצד לתקצב את תכנית ההשקעות שלו. אלה לא השקעות בתשתית אלא השקעות של המשרד עצמו.