פרוטוקולים/ועדת הכנסת/6230



2
ועדת הכנסת
24.12.02


פרוטוקולים/ועדת הכנסת/6230
ירושלים, ג' בשבט, תשס"ג
6 בינואר, 2003

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי



פרוטוקול מס' 368
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, י"ט שבט התשס"ג (24 בדצמבר 2002), שעה: 13:30

1. הרכב ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת הפנים ואיכות הסביבה
לפי חוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל, התשל"ז – 1976.

2. אישור ועדת הכנסת לפי סעיף 31(ה) להחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות
ותשלומים) – חוזה שכירות של חברי כנסת מסיעת מרצ.

חברי הוועדה: יוסי כץ – היו"ר
אורי אריאל
יצחק גאגולה
זהבה גלאון
נעמי חזן

מזכיר הכנסת, אריה האן

עו"ד דפנה הולץ-לכנר, יועצת משפטית, סיעת מרצ
טובי חכימיאן, חשבות הכנסת

ארבל אסטרחן

נעה בירן

דרורה רשף














1. הרכב ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת הפנים ואיכות הסביבה –
לפי חוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל, התשל"ז-1976

רבותי, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום שלנו תיקון תקנון מקווה ישראל – כל ישראל חברים. מה יש לך לומר, היועצת המשפטית?

הגיעה פניה מסגן מנהל רשות החברות הממשלתיות, בהתאם לחוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל. לפי החוק בית הספר מקווה ישראל הוא חברה ממשלתית וקבוע בחוק שכל שינוי בתקנון של בית הספר דורש אישור של הממשלה ושל ועדה משותפת לוועדת החינוך והתרבות וועדת הפנים ואיכות הסביבה.

היתה ישיבה של האספה הכללית של מקווה ישראל, בה הוחלט באמת לתקן את תקנון החברה במספר נושאים שנמצאים בפניכם במכתב שצרף סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות ולצורך האישור, על פי סעיף 3 לחוק, מבקשים אישור של ועדה משותפת. בהתאם לסעיף 16 לתקנון התבקשה ועדת הכנסת להחליט על ועדה של הוועדה המשותפת.

נעשתה פניה ליושבי ראש ועדת החינוך וועדת הפנים והם נתנו שלושה שמות מכל ועדה. בהתאם לנוהג ולנוהל, כאשר הוועדה נזכרת בחיקוק, יו"ר הוועדה יבוא מבין הוועדה ששמה נזכר ראשון, שזו ועדת החינוך והתרבות.

תודה רבה. רבותי, למישהו יש הסתייגויות מהנושא או שאנחנו יכולים לאשר זאת?

מי מאשר הקמת ועדה משותפת לאישור תיקון בתקנון האספה הכללית של מקווה ישראל - כל ישראל חברים – "החברה"? ועדת הפנים: אורית נוקד, איוב קרא ויצחק סבן. ועדת חינוך: היו"ר זבולון אורלב, קולט אביטל ובוים זאב.

מי בעד ירים את ידו. מי נגד? אין. מי נמנע? תודה. אושר. להמשך טיפול.




















2. אישור ועדת הכנסת לפי סעיף 31(ה) להחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים) –
חוזה שכירות של חברי כנסת מסיעת מרצ

הנושא השני על סדר היום: חוזה שכירות של חברי הכנסת מסיעת מרצ. הסברים: הגברת טובי חכימיאן.

חברי הכנסת של סיעת מרצ שכרו משרדים בינואר. כשהם שכרו את המשרד בינואר לא היה להם ההיתר מהעירייה לשבת שם.

הנה היועצת המשפטית של סיעת מרצ. להעביר אליה את הכדור?

כן.

להסביר את הבקשה?

כן. אתם מבקשים אישור שלנו. הדבר היחיד שהטריד אותי זה: איך אנחנו נותנים בעקיפין בהצבעה שלנו יד לכך שבמשך תקופה כל כך ארוכה מרצ שכרה משרדים בבניין משרדים, כשלא היה אישור חוקי לזה. וכולנו יודעים שמרצ מובילה בענייני איכות הסביבה ותכנון ובניה.

בהחלט. קודם כל שיהיה ברור לחלוטין: כל אחד מהחוזים שנעשו בין חברי הכנסת למשכיר – ואני ערכתי אותם – כלל סעיף התנייה שקובע למעשה תנאי מתלה, שהמושכר לא יושכר אלא כאשר יהיה אישור לשימוש חורג. אנחנו עם זה התחלנו. המשכיר אמר: זה ייקח יום, זה ייקח יומיים וכולי. הדינמיקה של החיים היתה שהם נכנסו למושכר בידיעה שזה עניין של יום-יומיים. אני הבהרתי לעורכי הדין של הצד השני: החוזה לא נכנס לתוקף עד שיינתן לנו אישור כזה.

הם המשיכו להיות במושכר, חשבנו שזה יום יומיים, אמרנו: בסוף זה ייגמר צ'יק צ'ק והכל יהיה בסדר. הדינמיקה היתה שאת הבקשה הגישו מיידית בפברואר 2002 ואנשים שלנו הלכו וניסו בעירייה לזרז הליכים ומה לעשות שהביורוקרטיה והחיים זה לא תמיד לפי המצופה על הנייר? כל הזמן אמרו: עוד קצת, עוד מעט והדברים האלה פשוט מאד מאד התעכבו למעלה מן הנדרש.

במילים אחרות: עדיין לא שילמתם דמי שכירות.

עוד לא שילמו אגורה, משום שהמשכיר יודע – לשאלתך – שההסכם למעשה לא נכנס לתוקף. עכשיו, כמובן שהחיים הם כאלה שכבר יושבים שם. . .

תארי לעצמך שלא היה אישור לשימוש חריג והם לא היו נבחרים לכנסת. במקרה, אצלכם, כל השמונה ייבחרו. הם לא היו נבחרים לכנסת. בעצם, מה שהיה קורה הוא, שפה תאגיד – הוא תאגיד, המשכיר?

כן.

תאגיד נתן טובת הנאה.

לא. חס וחלילה.

מדובר על השנה הנוכחית. רק 2002.

מה הקשר לזה?

זה לא קשור לבחירות.

כי הם לא שילמו וקיבלו טובות הנאה.

עוד יותר חריף. אני רוצה לפחות להבא שנסיק מזה מסקנות פה.

הצעה לסדר.

א', שיהיה ברור: כבר בפברואר ידענו שזה עניין של זמן. אנחנו כל הזמן ידענו מה המצב. אנחנו באמת לא חושבים שזאת סיבה לא להתייחס במלוא הרצינות. מהעירייה, מדי פעם כשהתעדכנו, היה ברור שזה עניין פרוצדורלי בלבד ולא תהיה מניעה ושבסוף האישור יהיה והדבר יאושר.

עכשיו ניתן אישור?

ניתן אישור, בהחלט.

כדת וכדין? אין מחלוקת על כך שיש אישור?

כדת וכדין.

הבקשה לאישור מצדם הוגשה בפברואר.

מונח בפני חברי הכנסת האישור של עיריית תל-אביב וגם צוין פה שהבקשה הוגשה ב 12 בפברואר 2002.

זאת אומרת: כשהתחילה השכירות.

אין מחלוקת בכלל על הדרך שבה זה נעשה. באמת שלא. עשינו ככל יכולתנו. זאת המציאות. עשינו ככל שניתן.

אני פשוט רוצה שכל העובדות יהיו פה, שתהיה שקיפות מלאה.

בסדר. אני אשמע את חברי הכנסת ואחר כך את הייעוץ המשפטי, בבקשה.

אני מציע לסדר למרצ למשוך את בקשתה. זה לא מתאים, זה לא ראוי, זה ערב בחירות, לפי דעתי אתם פשוט עושים טעות. זה מצב בלתי אפשרי, אתם יוצרים פה תקדים.

הרי מה יקרה מחר? אני – אני לא מדבר על אחרים – אני אפתח משרד - אני יודע שאין שם אישור. זה לא שהיתה טעות או אי הבנה. יודע, ציינת כמה פעמים - ואני אטפל. אני יודע: זה ייקח שלוש שנים טיפול. אז מה? אני אהיה במשרד שלוש שנים ואני בא לטובי והיא אומרת לי: שמע, רק אישור קטן בוועדת הכנסת. ואדוני היושב ראש ודאי יאמר ליועצת המשפטית: מה היו התקדימים? – היה תקדים, אישרנו למרצ ולקח להם שנה. אז לך ייקח שלוש שנים. טוב. מה ההבדל? שנתיים? זה לא סיפור גדול.

אני אומר לכם עוד פעם, אני אומר לטובת מרצ: זה יישמע מוזר, תמשכו את הבקשה. נדמה לי שאלה לא סכומים כאלה שמרצ תתמוטט מהם. זה לא ציבורי, זה לא אתי, זה לא.

הייעוץ המשפטי, מה אומר?

תרשה לי להשיב לדברים. ראשית, הסיטואציה שהוא תיאר היא אכן היפותטית והיא אכן מקרה של שלוש שנים. אני רוצה לתאר את הנסיבות על בוריין: לאורך כל הדרך היינו בקשר עם חשבות הכנסת. היה ברור מלכתחילה שהבקשה הוגשה במועד – אתה מתאר סיטואציה של שלוש שנים שיושבים בנכס ולא עושים דבר – לא. אנחנו מדברים על סיטואציה מאד ברורה ונסיבות מאד מיוחדות.

הבנו את הדברים. מתי נחתמו החוזים?

כך מתנהגת המדינה. איזה מיוחדות?

בתחילת השנה, בינואר.

בתחילת ינואר ומיד אחרי זה ביקשו את האישור, אם כי ידעו, אני מבין, שאין.

אלה לא נסיבות מיוחדות. אלה החיים במדינת ישראל ואת עורכת דין, אני משער שאת מכירה אותם היטב, לפחות כמוני. אנחנו מכירים את המשרדים במקומות לא מאושרים, מבקשים אישור, זה לוקח שנה, זו עירייה איטית.

בבקשה, היועצת המשפטית.

אני רוצה להתייחס בקצרה להוראות שאליהן צריך להתייחס לפי החלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים), שעוסקת בלשכה הפרלמנטרית. סעיף 31 קובע ש"לא יאושר חוזה השכירות אם אין היתר לנהל במקום משרד . . ." ואכן, זו הסיבה שמלכתחילה לא אושר החוזה ומרצ לא קיבלה על זה הודעה.

מתי מרצ קיבלה הודעה כתובה?

בינואר.

היא קיבלה הוראה כתובה בחודש ינואר. מירי פרנקל-שור, היועצת המשפטית שעוסקת בנושא של השכירות הפנתה אותם לסעיף הזה, שאין היתר לנהל במקום משרד.

כפי ש – אני מזכירה – אכן הופיע בחוזה.

זאת אומרת: זה היה ידוע לכולם. אני לא יודעת איך בדיוק קרה הדבר הזה – מדובר בשבעה חברי כנסת – שלא עשו עם זה שום דבר והם פונים עכשיו. במצב שהם פונים עכשיו יש בעצם היתר ובפועל ישבו שבעה חברי כנסת במשרדים, פעלו משם והם מבקשים אישור רטרואקטיבי לקבל את הכסף.

סמכות ועדת הכנסת גם היא נמצאת בהחלטה.

זה אחד. שתיים: אני רוצה תקדימים שבהם ועדת הכנסת אישרה רטרואקטיבית. באיזה נסיבות?

הסעיף הזה, שמאשר לוועדת הכנסת לאשר בניגוד לסעיפי ההחלטה הרגילים התקבל רק לאחרונה, לפני מספר חודשים. אני זוכרת מקרה של חבר הכנסת מסאלחה.

מסאלחה, בייגה שוחט.

נכון, גם בייגה שוחט.

מסאלחה נכנס בינואר למשרד ובמרץ הוא פנה ואישרנו אחורנית בוועדה מינואר ולכן גם קיבלנו את הסעיף. הסעיף הזה תוקן בעקבות זה.

מה אושר למסאלחה? אני לא מבין מה הייתה הבקשה. לא הכל אותו דבר.

אצל בייגה אני זוכר שהסיפור היה שהוא נכנס ללשכה ששירתה לפני כן חבר כנסת.

רגע, אני רוצה לדעת, כי טוענים פה לתקדימים. השאלה היא אם היו דברים חוקיים ורק הבקשה אושרה באיחור. זה דבר אחד, כי אומרים: בסדר, הוא לא הגיש בזמן את הבקשה, אבל זה לפי החוק.

פה יש דבר שהוא, לאורך זמן, לא לפי החוק. הכל היה ידוע. אלה תקדימים אחרים.

סליחה. אני הייתי רוצה דווקא ללכת לקראת סיעת מרצ.

מה? בהפרת חוק?

סליחה. השאלה שלי היא אם אתם, כיועצים משפטיים, חושבים שעל ידי החלטה רטרואקטיבית אנחנו בעצם לא מכשירים מעשה בלתי חוקי. מה האי-חוקיות פה? אני לא מדבר על ההשתתפות של הכנסת. זה באמת לא רלוונטי.

לא רלוונטי? הרי זאת הבקשה. יושב ראש הוועדה, מה אתה אומר "לא רלוונטי"?

לא, מבחינת דיני התכנון והבנייה מה המשמעות. זה מה שמעניין אותי.

אבל זה עניין למשטרה, לעירייה. אנחנו דנים פה כוועדת כנסת.

אני לא רוצה לתת לאזרחים אחרים דוגמה שלילית. זה הכל.

אבל הם הגישו את האישור. הם הגישו את הבקשה לאישור בפברואר.

בקשה זה כלום.

זה לקח זמן.

יש פה מכתב של היועצת המשפטית לכנסת, שבדקה את הנושא אתמול וגם שוחחה עם האנשים שהיו מעורבים בעניין. המכתב מונח לפניכם. מה שהיא כתבה זה שהבקשה לאישור של השימוש החורג הוגשה כבר בפברואר 2002 ולכן – אני מצטטת – "נראה שהגשת הבקשה בפברואר 2002 וקבלת האישור בסופו של דבר יש בה כדי להכניס את המקרה בגדר מקרים מיוחדים המצדיקים אישור של ועדת הכנסת לפי סעיף 31(ה) להחלטת שכר חברי הכנסת".

איפה ההחלטה?

ההחלטה כאן.

על מה הדיון?

הדיון הוא לאשר למרצ לא לעמוד בחוק ולאשר להם לשכה פרלמנטרית - - -

לא, לא.

לא מתאים לכם. אני מציע לכם למשוך את זה. זה לא לכבודכם, הבקשה הזאת.

אני אבקש מאדוני לתקן, משום שכאן נאמרו דברים שלא ייאמרו.

לא מתאים לכם. רק בגלל הכסף?

אנחנו לא עושים דבר אחד שהוא לא חוקי.

הייתם במשרד בלי אישור. מה זאת אומרת?

תקשיב, תקשיב ליועצת המשפטית שלנו.

שמעתי אותה.

חשוב מאד לציין שלפני מתן האישור או לאחריו לא היה במבנה משהו שהוא לא כפי שצריך. זאת אומרת: לא נדרש לבצע דבר מה שלא היה שם קודם. זה היה, פשוט, האישור הפורמלי לשימוש כמשרדים.

מה זה היה לפני זה? למה יש בעיה? הייתי פעם אחת בבניין הזה וראיתי שזה בניין משרדים רגיל.

בדיוק, לכן אני אומרת את הנקודה הזו: העירייה לא ביקשה שינוי כלשהו.

מה היה הייעוד המקורי של הבניין הזה?

הייעוד המקורי של האזור כולו היה, כנראה, תעשייה וכל מבנה קונקרטי - - -

זו עבירה על החוק.

רק רגע. אני מבקשת להקשיב לתכנים של הדברים שלי ולא לצורה. התוכן הוא החשוב. הדברים שאני מבהירה – אם יתנו לי לדבר לגוף העניין – המבנה עצמו, כפי שהיה, היה ראוי למשרדים.

הוא פשוט באזור מוסכים.

היה צריך, קונקרטית, כל מבנה ומבנה בו לאשר בנפרד כמשרדים. ואכן כך נעשה, בתוך ההליך הבירוקרטי שהתחילו כבר בפברואר, תוך כדי ידיעה – עם יד על הדופק – שאכן התהליך הזה הוא אך ורק בירוקרטי, הוא בסופו של דבר יאושר וזה רק עניין של זמן בעיריית תל אביב. זה הכל, בזה מדובר.

שאלה אחת אני רוצה לשאול, רק שאלה אחת: האם זה לפי החוק, כן או לא? היה לפי החוק? – לא עכשיו. האם כשנכנסתם ופעלתם - כל מה שאמרת – האם זה היה לפי החוק או לא?

אין ספק שכפי שנאמר בחוזה בין חברי הכנסת למושכר, כל עוד לא היה אישור שימוש חורג, אין ספק שזה לא היה מיועד למשרדים.

תאשרו להם, נו באמת.

אז זה לא היה לפי החוק. זה הכל. איפה גברת גלאון?

סליחה רגע, אם אדוני שאל אותי שאלה, אני אשיב. סעיף 31, שחברתי, עורכת הדין ארבל הזכירה אותו, מבהיר במפורש שסיטואציה מעין זו של אותן נסיבות מיוחדות, מאפשר לוועדת הכנסת לאשר.

לא, זה רק לתשלום. זה לא מאפשר – תסלחי לי, עו"ד הולץ, אל תעשו פה בלבול. הוועדה פה רשאית – שמעתי את עורכי הדין שלנו – לאשר שכר דירה, למרות שזה היה לא חוקי. זו ההגדרה המדויקת.

אני לא רוצה להשיב. אני את שלי אמרתי.

יושבת ראש סיעת מרצ, שמעתי את עורכת הדין שלכם, היא אמרה שזה לא חוקי, שהייתם שם בלא אישור. זה שהוועדה פה רשאית לדון בעניין – יכול להיות. אני שומע פה את עורכי הדין – זה לא עושה את זה חוקי. נהגתם לא לפי החוק. זה מצער.

יש אישור למשרדים וטרחנו עשרה חודשים. זה לקח זמן.

יש עכשיו, בדיעבד. זה נכון. בשביל זה אתם מבקשים את הכסף? זה לא מתאים לכם.

חבר הכנסת אורי אריאל. אנחנו לא עשינו שום דבר – לא היינו מעיזים – לעשות שום דבר שהוא לא חוקי.

עובדה.

אני אגיד לך במשפט אחד: זה לא נעים, אבל גם לא נורא. לא נורא, תאמין לי.

אורי, תאמין לי שלא היינו עושים דבר אחד. לא היינו נכנסים לשם – הרי נכנסנו למשרדים - אם לא היו מבהירים לנו שאנחנו רשאים לשבת שם. זה אזור של מוסכים ששינה ייעוד. לקח יותר זמן.

לא שינה.

זה שינה. תאמין לי. לקח לעיריית תל-אביב יותר זמן לאשר את השינוי.

זהבה, אני מבין שמה שלכם מותר אסור לאחרים, או הפוך.

לא נכון.

תשתמש בזה בפעם הבאה גם בשבילך.

אני לא אשתמש בזה.

מכל דבר סיפור, תפסיקו עם זה.

אני לא עושה סיפור, מצדי היושב ראש יכול להצביע. אתם תצביעו בעד קבלת כמה אלפי דולרים לקופה של מרצ. ממש חיוני.

אדוני, הכל גילוי נאות.

מתי ניתן האישור?

סוף נובמבר.

האישור ניתן ב-28 בנובמבר. יש פה גילוי נאות, כל העובדות בפניכם, אלו היו הנסיבות המיוחדות ולכן הגענו לזה היום.

גם בהסכם של העירייה כתוב שזה לפי אישור של וועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שישבה כבר במאי. כבר במאי היה אישור.

רבותיי, אני יודע שסיעת מרצ – הנושא של שלטון החוק ומינהל תקין הוא בראש מעייניה. אני מחזיק היתר שכתוב בו שוועדת המשנה החליטה, ביום 15 במאי 2002, להתיר להכיר בשימוש חורג מתעשייה למשרדים. הפיקדון שולם כבר ביום 10 בפברואר – כלומר: אין עניין של תשלומים – יתרת אגרת הבנייה שולמה גם כן. בכל אופן: וועדת המשנה החליטה ב-15 במאי 2002 לאפשר את זה.

אני חשבתי להציע משהו, פשוט כדי להביע את מורת רוחנו מן העניין, כי זה לא תקין שסיעה בכנסת תיתן בעצם גושפנקא למעשה – אני לא יכול להגיד שהיא תכשיר מעשה בלתי חוקי, אבל באיזשהו מקום הכנסת לא יכולה להיות חותמת גומי. מצד שני אני רואה שכבר ב-15 במאי אישרו, אז אני רוצה להציע לחברי אורי אריאל שאנחנו נאשר את ההשתתפות החל מה-15 במאי 2002, שזו מכה לא קלה לסיעת מרצ, אבל זה נותן בסיס איתן.

לא, לא. אני מבקשת לומר על זה משהו, אדוני.

זה שכר דירה של חצי שנה של שמונה חברי כנסת.

אין מה לעשות. זה המחיר שמשלמים. חמישה עשר במאי אני חושב שזה יהיה הגון.

חבר הכנסת כץ, אני חייבת לומר משהו: אתה מציע משהו שיכול לפגוע בלקוח שלי בצורה מאד קשה.

מה, אפילו את זה אתם לא מקבלים?

היועצת המשפטית של הכנסת, אנה שניידר, אמרה שזה בסדר. דפנה הולץ עכשיו תנמק את זה, אני חושבת שזה מאד בעייתי. ברגע שאתה מציע הצעה כזאת זה מחשיד אותנו.

יש לי הצעה. הוועדה הזו תאשר את זה מה-15 במאי.

לא, לא.

לא, אני רוצה להגיד משהו לגבי הסמכויות.

שניה, אתם תרצו לבוא לוועדת הכנסת הבאה – זכותכם. אני לא אמנע מכם.

לא, אז תהיה בעיה שזו שנה חדשה והדברים ייראו אחרת לגמרי. אני מבקשת מאדוני: אנחנו, לדעתי, לא מצויים פה במקום, שאני לא רוצה לרמוז עליו, שכאילו עושים בו משא ומתן של איכשהו "לחתוך באמצע". אני רוצה שיהיה ברור: הדבר הזה הוא בסמכות ועדת הכנסת, מדובר במצב מסוים שנוצר, היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין אנה שניידר, במכתבה אל חשבות הכנסת, קבעה במפורש: אני סבורה שהנסיבות הללו, של הגשת הבקשה בפברואר – ואדוני מדבר על מאי –

סליחה. הבנתי.

ויורשה לי - - - לא, אני מבקשת לסיים את דברי. אני לא סיימתי את הטיעון ומדובר פה על פגיעה בזכויות של הלקוח שלי, אני לא יכולה ככה.

אז תסיימי, בקיצור.

אז אני מבקשת לומר את הדברים עד הסוף ולא סתם אני נרגשת. את הבקשה הגשנו בפברואר 2002. עורכת הדין אנה שניידר, היועצת המשפטית לכנסת, לרבות לוועדה זו, כתבה במכתבה לחשבות הכנסת כי לדעתה, די בנסיבות אלו של חודש פברואר 2002 כדי להצדיק את היות המקרה מקרה שנכנס לגדר אותן נסיבות מיוחדות של סעיף 31. על כן הבקשה הוגשה הנה, שזה יהיה לכל היותר ממועד הגשת הבקשה.

הבנתי. יש לי הצעה פשוטה. אנחנו, אחת משתיים: או שנצביע עכשיו על 15 במאי ואז גם חבר הכנסת אורי אריאל יצביע אתנו - - -

אני לא בטוח, אבל בוא נשמע את ההצעה שלך עד הסוף.

אתה תתאמץ, תתאמץ.

האפשרות השניה היא – אנה שניידר פה?

לא, אבל הדברים במכתב שלה די ברורים.

אפשר לבקש לסדר פסק זמן בישיבה? הפסקה לדיון?

אני מוכן, תגידו עד מתי, כי אני לא יכול להישאר.

עשר דקות אני מבקשת.

אני מוכן.

שתיים ועשרה הצבעה.

אנחנו רוצים לא להגיע להצבעה. אנחנו עומדים על זה, או שזה יהיה פברואר או שזה לא יתקבל כרגע. ברגע שאתה מציע לנו מאי, זה כאילו אנחנו מאשרים שמשהו לא היה תקין ועכשיו עושים אתנו משא ומתן: תסתפקו בזה. אנחנו עשינו את הכל.

הכל היה מאה אחוז, הכל היה תקין.

בשתיים ועשרה הצבעה.

14:00.

14:10.

לפי בקשת סיעת מרצ, אני מודיע כי הישיבה נדחית למועד אחר. הישיבה נעולה.

14:10.