פרוטוקולים/ועדת הכנסת/5020



2
ועדת הכנסת
1.5.02

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/5020
ירושלים, ב' בסיון, תשס"ב
13 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 301
מישיבת ועדת הכנסת
יום רביעי, י"ט באייר התשס"ב (1 במאי 2002), שעה: 10:00

1. הצעת חוק פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948
(תיקון – שלילת גמלה מחבר בארגון טרור), התשס"א – 2001

2. הצעת חוק משכן הכנסת ורחבתו (תיקון מס' 11)
(סמכויות משמר הכנסת וסדרניה) התשס"א-2001 – הכנה לקריאה ראשונה.

3. דיון בהמלצות ועדת המשנה לקביעת נוהלי אבטחת ח"כים.

חברי הוועדה: יוסי כץ – היו"ר
זאב בוים
עבד-אלמאלכ דהאמשה
נעמי חזן

ראש היחידה לאבטחת אישים שירות הביטחון הכללי

עו"ד ענת שפי המשרד לביטחון פנים
עו"ד חנה גוטליב המשרד לביטחון פנים

תנ"צ מרדכי נחמני סגן אג"מ, משטרת ישראל

לבנת משיח משרד המשפטים

אנה שניידר
תומר רוזנר

אתי בן-יוסף

דרורה רשף




1. הצעת חוק פקודת מניעת טרור, התש"ח – 1948
(תיקון – שלילת גמלה מחבר בארגון טרור), התשס"א-2001 –

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הישיבה. עד שיושב ראש הכנסת יגיע אני מבקש להעלות על סדר היום של הוועדה סעיף העברה של הצעת חוק מוועדה לוועדה. המדובר הוא בהצעת חוק פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 (תיקון – שלילת גמלה מחבר בארגון טרור), התשס"א-2001 - , הצעה מספר פ/2665, של חברי הכנסת אברהם הירשזון וישראל כץ.

יושב ראש ועדת החוקה הודיע לי "על פי סעיף 118(ג) לתקנון הכנסת החליטה ועדת החוקה, חוק ומשפט כי יש להעביר את הצעת החוק שבנדון לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שאישרה לקריאה ראשונה הצעת חוק זהה של חבר הכנסת צבי הנדל".

אי לזאת אני מעמיד את זה להצבעה. מי בעד העברת הצעת החוק מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ירים את ידו. מי נגד? אין.

נודיע במליאה: המלצה לשנות את ההחלטה.

בסדר.

2. הצעת חוק משכן הכנסת ורחבתו (תיקון מס' 11)
(סמכויות משמר הכנסת וסדרניה), התשס"א – 2001

3. דיון בהמלצות ועדת המשנה לקביעת נוהלי אבטחת ח"כים.

אני פותח בדיון. יושב ראש הכנסת צריך להגיע, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שיושב ראש הכנסת קיבל לעיונו את ההצעה וקיבל הסברים. אני מציע שנחלק את הדיון לשני חלקים. בחלק האחד נשמע הסברים מהם השינויים בסמכויות משמר הכנסת, בנושאים הקשורים למעצר וחיפוש – כל התיקונים שישנם בהצעת החוק – בחלק השני, כשיגיע יושב ראש הכנסת, נדון בנושא של אבטחת חברי הכנסת.

מי נותן את ההסברים להצעת החוק? בבקשה.

הצעת החוק מתייחסת, כפי שאמרת, לשניים או שלושה נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא הרחבת הסמכויות של משמר הכנסת אל מחוץ למשכן – הרחבה בשני מקרים שתכף נעמוד עליהם ונושא של עדכון והתאמה של הסמכויות של משמר הכנסת לחקיקה המודרנית בנושא סמכויות השמירה על הסדר, הביטחון וביצוע פעולות לצורך כך.

אני אתחיל בנושא של הרחבת הסמכויות של משמר הכנסת אל מחוץ לתחום המשכן והרחבה. הנושא הזה עלה בעקבות פניות של מספר חברי כנסת, שתמהו על מצב שבו מתקיימות ישיבות של ועדות מחוץ לתחום המשכן ובעצם, הוועדות האלה לא זוכות לאבטחה. בעיה נוספת שעלתה היא במקרים של סיורים שמתקיימים על ידי הוועדות.

הפסקה, בבקשה. אדוני יושב ראש הכנסת, אנחנו שומעים עכשיו הסברים של היועץ המשפטי לנושא הזה, כאשר בהמשך הדיון אנחנו נציג את ההצעות גם לנושא אבטחת חברי הכנסת ואולי גם את חילוקי הדעות שהתעוררו בוועדת המשנה ויגיעו, כמובן, להכרעת הוועדה בנושא.

הכוונה שלנו היתה ליצור כללים ברורים ולעגן חקיקה בכל מיני נושאים שהוזנחו במהלך השנים. היועץ המשפטי ממשיך בהסבריו.

הנושא של מתחם פעילות נוספת כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק, מגדיר שני מצבים שבהם יורחבו סמכויות המשמר. המקרה האחד הוא ישיבה של מליאת הכנסת, או ועדה, או סיור, שבהם יוכל יושב ראש הכנסת בהתייעצות עם קצין הכנסת, להחליט להפעיל חלק או את כל הסמכויות שמקנה החוק באותו מקום ספציפי שבו מתקיימים הישיבה או הסיור. הסמכות הזאת תהיה קיימת גם למשך 24 שעות לפני שמתחילים הישיבה או הסיור, כדי שאפשר יהיה לעשות את הבדיקות המוקדמות באותו מקום, לבדוק שהמקום אכן בטוח לקיום הישיבה או הסיור המדוברים.

המקרה השני הוא מקרה שבו מתקיים אירוע ממלכתי, שבו משתתף נציג של הכנסת – יכול להיות שזה יהיה יושב ראש הכנסת או חבר כנסת אחר שנשלח לאותו אירוע. לדוגמה: הלוויה ממלכתית או איזשהו אירוע אחר, שבהם חשבנו שרצוי שבמקרים כאלה יזכה אותו נציג רשמי של הכנסת לליווי של איש משמר הכנסת, כאשר גם כאן אפשר להחליט איזה סמכויות שיוקנו בחוק למשמר, יוקנו לאותו איש משמר שמלווה את האישיות הממלכתית בעת האירוע. הדבר הזה מתייחס, בעצם, לאירועים שבהם יש נציגות רשמית ולכן יש לזה גם משמעות שהיא סמלית מעבר למשמעות הביטחונית, שכן כשהכנסת מיוצגת באותו אירוע על ידי גורם ממלכתי, חשבנו שגם ראוי שיהיה איזשהו סמל של משמר בית המחוקקים, מעבר לשיקול הביטחוני. זה נושא אחד שבו עוסקת הצעת החוק.

הנושא השני שבו עוסקת הצעת החוק זה הנושא של התאמה ועדכון של הסמכויות שיש לאנשי משמר הכנסת ולסדרנים. זאת בארבעה תחומים עיקריים: הנושא של סמכויות מעצר, סמכויות עיקוב – שהן פחותות בחומרתן מאשר סמכויות מעצר ולא קיימות בחוק הקיים. על פי החקיקה הקודמת יש חובה לבצע כל שמירה על הסדר באמצעות עיקוב ורק אם הדבר בלתי אפשרי, לבצע מעצר. הסמכות הזאת לא קיימת במשמר הכנסת ולכן חשבנו שראוי להרחיב כך שתהיה לנו הסמכות הפשוטה וישתמשו בסמכות המעצר רק כשסמכות העיקוב לא ניתנת להפעלה בצורה ראויה.

סמכות המעצר, בעצם, פחות או יותר נשארה כמו שהיא. התאמנו אותה לחוק המעצרים החדש משנת 1996 שבעצם עשה רפורמה בכל נושא המעצרים, אבל פסח על משמר הכנסת ולכן בכנסת רצינו להתאים את זה לנושא הזה.

לגבי סמכויות חיפוש ותפיסה, אנחנו בעצם מנסים לעגן את המצב שקיים בשטח היום, שהחוק לא משקף אותו. למעשה היום החוק מאפשר רק חיפוש למי שיש לגביו חשד שהוא ביצע איזושהי עברה או מסתיר איזשהו חפץ אסור בכליו. אנחנו חשבנו שצריך להחיל את הסמכות הזאת גם לכל מי שנכנס למשכן הכנסת, גם אם אין לגביו איזשהו חשד. הדבר הזה מקובל לגבי מקומות ציבוריים בכלל וחשבנו שזה יהיה ראוי גם כאן.

לגבי חפצים שאסור להכניס למשכן הכנסת: היום לפי החוק הקיים, הדבר היחיד שאסור להכניס למשכן הכנסת זה כלי נשק. ההגדרה, לדעתנו, היא צרה מדי ואם תראו בסעיף ההגדרות, יש נושא של הרחבת ההגדרה של מהו חפץ אסור, שאותה רשימה של חפצים אסורים אסורה בכניסה למשכן הכנסת ורחבתו, כאשר יש בפסקה 7 הגדרה של מעין סמכות שיורית להרחיב את הרשימה על ידי קצין הכנסת, אם הוא חושב שמתקיימות נסיבות מסוימות.

הסעיף הזה, סעיף איסור הכנסת החפצים, הוא הסעיף היחיד בחוק שחל גם על חברי כנסת. כל שאר הסעיפים – סמכויות החיפוש, מעצר, עיקוב וכולי – לא חלים על חברי כנסת. הסעיף של הכנסת חפצים אסורים למשכן, הוא הסעיף שחל גם על חברי כנסת. לכן המשמעות היא שגם חברי כנסת לא יוכלו להיכנס למשכן עם חפץ שהוא אסור.

אז מה הם יעשו עם האקדחים שלהם? איפה הם יפקידו אותם?

יירו בחוץ.

הנושא הבא הוא הנושא של תפיסת חפצים אסורים. אותם חפצים שאסור להכניס, אם הם בכל זאת רוצים להכניס אותם למשכן, אנחנו מקנים סמכות לתפוס אותם, להחרים אותם ולהעביר אותם למשטרה וסמכות נוספת היא לדרוש הפקדה של חפצים שאינם נחוצים למי שנכנס למשכן, לדרוש להפקידם באופן שיקבע קצין הכנסת. זה כמו שנעשה היום, שמי שבא עם מצלמה מפקיד אותה בכניסה וזה בעצם עיגון של המצב הקיים היום. זה הנושא השני שבו עוסק החוק.

הנושא השלישי, שהוא העילה המרכזית להתכנסותנו, הוא הנושא של אבטחת חברי כנסת. התיקון כאן נעשה במסגרת תיקון עקיף לחוק החסינות של חברי הכנסת, מהטעם שחוק המשכן, כפי שאמרתי, לא חל על חברי כנסת ולכן המקום הראוי לתיקון החוק הוא בחוק החסינות. התיקון הזה נעשה בעקבות המלצות של ועדת המשנה של ועדת הכנסת בנושא של אבטחת חברי כנסת, שהחליטה בעצם לאמץ נוהל מסוים שהתיקון הזה בחוק מנסה לעגן אותו.

אני חייב לומר שלמרות שאני כתבתי את הצעת החוק, לדעתי היא עלולה לגרום לבעיות משפטיות לא פשוטות ולכן אני חושב שבלי להיכנס לשאלת המדיניות עצמה, חברי הכנסת צריכים להיות מודעים לבעיה שהמבנה כפי שהוא מוצע כאן עלול ליצור בעיות משפטיות לא פשוטות.

המשטרה, או קצין מוסמך שימונה על ידי המשטרה, יודיע לקצין הכנסת על כך שחבר כנסת מאוים ויש הצדקה לבצע פעולה אחת או שתיים בעקבות זאת. האחת זה להציג מאבטח שילווה את חבר הכנסת והשניה היא לספק אמצעי מיגון לחברי הכנסת באופן אישי – כמו למשל אפודים או דברים מסוג זה – או להתקין אמצעי מיגון בדירתו הקבועה של חבר הכנסת, כמו למשל לחצני מצוקה.

סל אמצעי המיגון שלגביהם ניתן יהיה להפעיל את הסמכויות האלה ייקבע על ידי ועדת הכנסת. היא תקבע מהם אותם סוגים של אמצעי מיגון, כאשר היישום בשטח מה לתת לאיזה חבר כנסת לפי האיומים שיש עליו, זו בעצם הנחייה מקצועית של הקצין המוסמך במשטרה. ההמלצה הזאת תבוצע על ידי הכנסת בכפוף להסכמתו של חבר הכנסת הנוגע בדבר, באישור יושב ראש הכנסת ובכפוף לתקציב שנקבע לעניין הזה. אלה שלוש המגבלות שאנחנו הטלנו. המצב היום הוא שאין היום חובה משפטית להטיל על אישיות אבטחה בניגוד לרצונה ולכן אנחנו חשבנו שגם כאן צריך לשמור על העיקרון הזה. כמובן שאם הוא ישונה בעתיד ותוטל איזושהי חובה על איזושהי אישיות מאובטחת לקבל את אותה אבטחה על אף רצונו, יהיה מקום להתאים גם את הנושא הזה כאן. המצב המשפטי היום הוא לא כך.

הנקודה הבאה היא מי יעשה את פעולות האבטחה. כפי שאמרתי, אמצעי המיגון יסופקו על ידי הכנסת עצמה. פעולות האבטחה האישית – ליווי של חברי הכנסת ושימוש בסמכויות – ייעשו על ידי מי שהגדרנו כשומר חוץ. הכוונה היא לאותם אנשים שיוסמכו מחברות אבטחה פרטיות, כאשר הם יקבלו הכשרה מתאימה כפי שייקבע על ידי הקצין המוסמך. יהיה להם רשיון לנשק, יהיה להם אישור רפואי, יש מספר תנאים שהם יצטרכו לעמוד בהם ואז הם יוכלו לבצע את פעולות האבטחה שקצין הכנסת יטיל עליהם לבצע. לצורך פעולות האבטחה האלה יהיו להם גם מספר סמכויות מצומצמות לבצע חיפוש, תפיסה ועיקוב במקרים המתאימים, שזו הרחבה לפי מה שהיום מקובל לגבי מאבטחים של מוסדות ציבור.

קיים כרגע ויכוח לגבי השאלה מי נושא באחריות הכוללת לעניין הזה. עמדת המשטרה לפחות היא שלמרות שהם יתנו את ההנחיות, האחריות היא של קצין הכנסת.

זה ממש לא מדויק.

אני מציע – אנחנו לא קובעים אחריות לנושא האבטחה בחוק. ועדת החקירה הראשונה שתדון בזה, היא תקבע מן הסתם.

יש פה בהצעה כן קביעת אחריות.

נכון ולזה אנחנו מתנגדים.

כפי שתראו בהצעת החוק, ההצעה הזאת לא תחול על מי שמאובטח על ידי השב"כ, בעקבות החלטת הממשלה, שרים וסגני שרים, מכיוון שהם חלק מן הרשות המבצעת ולכן אינם בתחולה של העדכון הזה. אלה הם בעצם עיקרי הדברים.

מה הבעיות המשפטיות?

רגע אחד. אני הכנתי כמה שאלות. שתי שאלות: השאלה הראשונה: היה מקרה של השלכת עוגה בפרצופו של השר ריבלין. זה היה לפי החוק הקודם. האם תפיסת משליכי העוגה היתה בסמכותו החוקית של משמר הכנסת? האם יש לו סמכות? מה קורה היום? אני מבין שאתם מציעים שניתן יהיה לעצור לארבע שעות, עד למסירה למשטרה. אני מבין שהיום אין סמכות כזאת.

כן, זה היה בסמכותו של המשמר. גם היום יש סמכות מכיוון שבמקרה הספציפי הזה אפשר לומר שאותם אנשים שהשליכו את העוגה בפניו של השר, בעצם הפרו את הסדר במשכן הכנסת.

אוקי. עכשיו הדבר השני: מי יפקח? אני לא מדבר על אחריות. אמרתי: אחריות – ועדת חקירה תדבר על זה. מי יבדוק את עבודת המאבטחים? מי יעשה תרגילי דמי, מי יפקח על עבודת המאבטחים? נניח שהמבנה שאתה מציע הוא המבנה שיאומץ על ידי הוועדה.

יש כאן שני אלמנטים. ראשית, ההנחיות לגבי אופן ההכשרה של אותם אנשים ולגבי הכישורים שצריכים להיות להם והתנאים שבהם הם יקבלו את ההסמכה הזאת, הם באחריות קצין מוסמך מטעם המשטרה. הביצוע בפועל – כך מוצע – הוא באחריות קצין הכנסת. כלומר, ההנחיות לביצוע ויישום אותן הנחיות של קצין מוסמך הן של קצין הכנסת, באמצעות המאבטחים.

זאת אומרת שהוא גם אחראי לבדוק אם הם מבצעים תפקידם כהלכה.

מן הסתם זה עולה מתוך כך שהוא מטיל עליהם משימה, אז הוא צריך לבדוק את מה שהם עושים.

עוד שאלות.

אמרת שלוש פעמים שיש בעיות משפטיות "לא פשוטות" – אני מצטטת – לגבי האבטחה. אז אולי תאמר לנו מהן?

ראשית, המבנה המוצע מחלק את האחריות והפעולות לשלושה או ארבעה גופים. יש אחריות של המשטרה, יש אחריות של שירות הביטחון הכללי, יש אחריות של קצין הכנסת ויש את האחריות של האנשים שמבצעים את הפעולה בשטח. חלוקת האחריות הזאת יוצרת – מה שנקרא – אזורים אפורים בשאלה מי אחראי למה ועלולים להיווצר ויכוחים בנושא הזה. גם בפרקטיקה של מי עושה מה וגם בשאלה של ועדת החקירה, כמו שנאמר, על מי תוטל בסופו של דבר האחריות לאיזשהו מחדל שאנחנו מקוים שלא יהיה. זו בעיה אחת.

הבעיה פתירה?

לדעתנו לא.

למה לא?

מכיוון שיש כאן, בעצם הפיצול של האחריות למספר רב של גופים - - -

לא של האחריות. של חלקי ביצוע. זה הבדל מהותי.

סליחה, זה קורה ביומיום לא? ביומיום זה קורה בין המשטרה, השב"כ, זה לא מיוחד רק לחברי הכנסת.

נכון.

לא, זה לא מיוחד.

זה מיוחד לחברי הכנסת בנושא של אבטחה, כי היום ההסדר היחיד שקיים לגבי אבטחה הוא ההסדר לגבי רשימת האישים שנקבעה על ידי הממשלה ולפי החלטת הממשלה האחריות בנושא הזה היא בידי גוף אחד בלבד – שירות הביטחון הכללי – ולא מפוצלת בידי מספר גופים.

זה לא מדויק.

כן, אבל אני לא מבין. כשאני בא לאירוע, יש שטחים שמאובטחים לגבי משטרת ישראל - - -

שוב, אתה לא מדבר על אבטחה אישית. אבטחה אישית היום מוטלת, לפי החלטות הממשלה – היום זה מכוח חוק השב"כ, קודם זה היה מכוח סמכות שיורית של הממשלה – רק בנושא של אותם אנשים שנכללו ברשימת האישים שנקבעה.

וזה לא כולל את סגני השרים.

זה לא כולל את סגני השרים.

משפט קצר לעניין הזה. בנוסח שלפניכם אנחנו במפורש כתבנו על מי האחריות הכוללת לאבטחת חברי הכנסת. אם תסתכלו בעמוד לפני האחרון בפסקה (ט) כתוב: "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותם של משטרת ישראל, צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לאבטחתם של חברי הכנסת על פי כל דין". קודם כל, על זה יכול להיות ויכוח.

יש ויכוח.

אז אני אומרת: בהצעה, לפחות, יש הצעה ברורה שאומרת שהאחריות היא על אותם גופים כפי שצוינו כאן. בנוסף לכך, בעמוד שלפני כן, בסעיף קטן (ב), ברישא, אנחנו אומרים: "לשם סיוע למשטרת ישראל במילוי תפקידיה ובקיום אחריותה לביטחונם של חברי הכנסת ובכפוף להסכמת חבר הכנסת הנוגע בדבר, לאישור יושב ראש הכנסת ולתקציב שנקבע לכך - - -" –נקבע כך וכך. זאת אומרת, בשני מקומות, מבחינה משפטית אנחנו מבהירים את האחריות. ויש להבדיל בין האחריות הכוללת על האבטחה לבין אחריות לביצוע מקטעים שונים, שעל זה יכול להיות גם ויכוח – מי עושה מה – ואני שותפה לדעתו של תומר שיכול להיווצר מצב שכשיש כל כך הרבה אחראים, בסוף אף אחד לא אחראי.

טוב, אנחנו יודעים שזה מתרחש, ראשית, בהרבה מאד תחומים ואף אחד מאתנו לא יכול לצפות את כל הדברים שעלולים להתרחש. מה שחשוב הוא שהעסק ידפוק, קודם כל. לא שנדבר רק על אחריות ונחשוב רק על ועדת החקירה. אם נחשוב כל הזמן מה יהיה בוועדת החקירה, אז הרבה בעיות בתחום עולמנו לא נעסוק בהן, נוריד אותן מהשולחן, לא נקבל החלטות, בגלל שאנחנו פוחדים: מה יקרה, על מי יטילו אחריות. אי אפשר לתפור את הכל בכל הכיוונים. צריכים בסך הכל מערכת שתתפקד ועניין האחריות יעלה כשחס וחלילה יקרה משהו, אולי. המערכת צריכה לעבוד והחלטות צריך לקבל. המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ולכן ועדת המשנה קיבלה – נדמה לי פה אחד – את ההחלטות. יושב ראש הכנסת הביע הסתייגות ואני מציע שנשמע את יושב ראש הכנסת ואת עמדתו בנושא.

תודה רבה אדוני יושב ראש הוועדה, חברי וחברות הכנסת, אורחים נכבדים. אני לא רוצה להתייחס כאן למכלול של כל החוק, שיש לי אליו הסתייגות רבתי האם צריך מבחינה חוקתית, משטרית, להרחיב את חוק החסינות מעבר לתחום של גבעת רם בירושלים. העמדה העקרונית שלי היא – ואני אפעל על פיה גם במליאה, אני אצביע כנגד החוק הזה – שאסור להרחיב את סמכות משמר הכנסת והחסינות מעבר לגבעה פה בירושלים. כל מה שהוא מעבר לגבעה הוא משטרת ישראל, הוא כוחות הביטחון, הוא כל העולם ואשתו והכנסת צריכה להיות מצומצמת במקומה, שאלמלא כן אתה מוצא את הכנסת בעצם נמצאת בירושלים, ליד כל אחד מהמאובטחים, היא נמצאת בתור "מיני-חסינות" בכל מקום, בכל אחת מהוועדות שמתכנסות מחוץ לבניין ואם כן – יש לך מדינה בתוך מדינה בכל מקום במדינת ישראל. אני חושב שזו טעות קונספטואלית ממדרגה ראשונה ואני אעשה כל מה שאני רק יכול כדי לשכנע את חברי הכנסת לא לעשות את הטעות הזו.

חברי הכנסת יוכלו להפסיד חלק מהחסינות הזו של המקום כשהם נמצאים במקומות אחרים?

עבד-אלמאלכ, השאלה שלך מן הסתם יותר מתוחכמת מהתשובה הפשטנית שלי, אז תן לי בבקשה להמשיך בדברי.

זו עמדתי לגבי החוק בכללו ואני שומע ברמז שכשאומר תומר רוזנר "יש בעיות", אני כמעט שומע את המנסח אומר: נאנסתי על ידי המחוקק לכתוב משהו, שאני לא בטוח שאני שלם אתו קונספטואלית.

נכון.

ואני שומע גם את היועצת המשפטית אומרת את זה עכשיו בהדיא ובמפורש: נכון – לפרוטוקול – ומשמעותו של דבר שהחוק הזה בעיני מבחינה חקיקתית הוא חוק לא נכון.

אחרי שאמרתי את הדבר הזה אני רוצה ללכת אל פרט בתוכו שלא רק שהוא לא נכון, הוא לא נכון על לא נכון וזה נושא אבטחת חברי הכנסת.

אני אתחיל עם הדבר הפשוט. בעיני אין הבדל בין אישה מוכה לחבר כנסת. זאת מאוימת וזה מאוים ואם הם מאוימים – והם לא צריכים להיות מאוימים – יש שלטונות חוק במדינת ישראל שצריכים להגן על האזרח בין אם הוא נבחר ובין אם היא מאוימת. הרצון של חברי הכנסת להגן על עצמם בצורה מיוחדת, כביכול: אנחנו יותר בולטים ולכן אנחנו יותר מאוימים - בעיני הוא לא נכון משטרית וציבורית והוא חלק מן הניכור של חברי הכנסת מן הציבור דווקא בימים האלה. כולם מאוימים, כולם מתפוצצים ואתם מגינים על עצמכם.

אני אלך הלאה. אפילו אם הייתי מקבל את הקונספציה הזאת – שתכף אני אנסה להציג למה אני חושב שהיא לא יכולה לעבוד, בפועל – אם יש בעיה עקרונית במדינת ישראל, של איום על אישים – אלה לא רק חברי כנסת, אלה ראשי ערים כתוצאה מאנשים שלא מבסוטים כתוצאה ממה שקורה שם וכולי – צריכה לקום בישראל רשות לאבטחת אישים. מה היא תעשה ואיך היא תעבוד וכולי, אני לא נכנס לזה כרגע, אבל אם יש בעיה מערכתית, צריך לה פתרון מערכתי. לא יכול להיות שתהיה בעיה מערכתית וחברי הכנסת – סליחה – "יכסת"חו" את עצמם ויעצמו עיניים מכל מה שקורה מסביב. אלה אמירות ברמה העקרונית.

אני רוצה לרדת למטה לרמה המעשית. אני רוצה לטעון שבמה שמוצע כאן בחוק ובאופרציה מאחורי הקלעים, כפי שסוכם בין המשטרה לבין אבטחת אישים, לבין הצבא – שגם הוא היה מעורב בתוך העסק הזה – אין פתרון אמיתי לבעיה המוצגת בפנינו. אין ברמת האבטחה של מה שנקרא כאן "שומר חוץ", כדי לתת פתרון לסוג האיומים שמטרידים את חברי הכנסת. אני לא אכנס כאן, לא בפורום הזה, למעט שאני יודע על רמת האימון והיכולת המקצועית של המאבטחים. לא אכנס לזה כרגע, אבל שמענו בישיבה הקודמת מכל מיני אנשים שנוגעים בדבר – אני אגיד את זה בקצרה ואני מבקש מכם להסתכל סביב ולראות מי מהנהן, ואי אפשר לרשום הנהונים בפרוטוקול אז אני מתנצל – שרמת אבטחה של חברת שמירה, גבוהה ככל שתהיה, לא מסוגלת להגן על חבר הכנסת מפני סוג האיום עליו מדובר, שבשלו התחיל כל התהליך הזה, שיש בו חקיקה והקמת מנגנון ומליציה של הכנסת כדי להגן על חבריה. אין יכולת! ועיינו רק ערך אחד: המאבטח של אפרים סנה. אם אתם חושבים שזה יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל, אני מוכן להתווכח.

זה לא היה מאבטח. זה זקיף.

זקיף. סליחה על הביטויים. אני לא כל כך בקיא בז'רגונים. אם הוא אביר או אציל וכולי, אני לא בעסק.

הוא זקיף, הוא לא מאבטח.

בסדר, אבל הוא שומר חוץ בהגדרתו ואלה חברות שמירה שנבחרו במיוחד.

לא. הוא לא עומד בקריטריונים.

אני מוכן ללכת לכל חברות השמירה ולראות איזה הכשרה הן עושות – כולל הכשרות שלכם – אבל לא נעשה את זה כאן. דיברנו על זה בארבע עיניים ולא מצאתי ויכוח גדול מאד בין תפיסתי המבצעית הבורה לבין תפיסתך המלומדת. אמת?

אמת ויציב.

אני אלך עם זה יותר רחוק. אנחנו מדברים כאן על איומים משני מקומות. איומים מחוץ, של אויבי המדינה ואיומים מפנים, על רקע פוליטי. אני רוצה לטעון שאנחנו נמצא את עצמנו מהר מאד במצב ששומרים יחידים או חברות שמירה לא מוכנים לשמור על חברי כנסת מסוימים בגלל רקע פוליטי. היו דברים מעולם, קצין הכנסת, בתקופה האחרונה?

כן.

היו דברים מעולם. אז מחוקקים חוק שמטיל אחריות שככל שהמצב יהיה יותר קיצוני, יבואו יותר איומים, אבל ככל שהוא יותר קיצוני גם פחות ופחות מאבטחים מסוג מסוים ירצו לבוא לשמור על חברי הכנסת ויצרת חוק שיוצר איפה ואיפה בין חבר כנסת לחבר כנסת ומפלה בין דם לדם. זאת המשמעות של החוק הזה. זאת אות מתה.

אני אלך עוד הלאה ואני אגיד: ועדיין לא דיברנו על מה יקרה לחברי הכנסת. רבותי, בשנת בחירות, בעת מלחמה, שומר ראש זה סמל סטטוס. חברי כנסת יהיו מאוימים מעל ומעבר למה שידענו עד היום, עד כדי כך שאנחנו נגיע למצב, בתוך x שנים, של לא שניים, שלושה, ארבעה וחמישה מאובטחים, אלא כמויות הרבה יותר גדולות ואין איש במנגנון הפרלמנטרי, כולל לא קצין הכנסת, כולל לא יושב ראש הכנסת – לפחות לא הנוכחי – שיוכל לעמוד בלחצים האלה. זה יעבור בתיקוני חקיקה כי את החוק כבר יש, זה יעבור באלף ואחת שיטות.

המשמעות של כל הדברים האלה בעיני היא: החוק הזה מיותר ברמה הקונספטואלית, הוא בלתי אפשרי ליישום ברמה המבצעית, הוא לא צריך להיות תחום האחריות של הכנסת והוא הפתרון הלא נכון לבעיה שהיא נכונה. מי שהציג את הפתרון הנכון, בעיני, הוא מבקר המדינה בדו"ח שהוא הגיש לי אתמול. הדו"ח שמבקר המדינה הגיש לי אתמול נוגע, אמנם, בעניין אחר לגמרי. אבטחה וליווי של אישי ציבור בירושלים. אז זה רק ירושלים, אבל הבעיה היא אותה בעיה והוא אומר דבר כזה:

"והועלה שלמטה הארצי של המשטרה ולמחוז ירושלים אין נהלים לאבטחה וליווי של אישי הציבור, גם לא נקבעה רשימה של האישים הזכאים לאבטחה וליווי של המשטרה. לדעת משרד מבקר המדינה - - - " – ואת זה אני אומר לחברי הכנסת – "ראוי שתיעשה עבודת מטה, כדי לבחון את נושא האבטחה והליווי לאישי ציבור".

זה הנושא ואין בלתו. תיעשה עבודת מטה על אבטחת אישי הציבור בישראל, תבואו לכנסת, תוקם בחקיקה הרשות לאבטחת אישים ולכן בחקיקה יבטיחו את אבטחתם של אישי הציבור ולא בהליך הזה, שהוא לא נכון חוקתית, הוא לא נכון אופרטיבית ומבחינתי – הוא גם לא נכון ציבורית.

תודה. אני רוצה להגיב על הדברים של יושב ראש הכנסת לפני שאני מעביר את זכות התגובה לאנשים אחרים, לחברי כנסת או לגורמים אחרים.

אני חולק עליך מכל וכל. אני הלכתי שבי אחרי הרעיון המרכזי, שבחוק שירות הביטחון הכללי האחריות לאבטחת אישים במדינת ישראל מוטלת על שירות הביטחון הכללי, אבל עד מהרה הסתבר לי הדבר הבא: אין לנו שום אפשרות להטיל נטל כבד כל כך על שירות הביטחון הכללי ובוודאי בנסיבות שקיימות היום – על משטרת ישראל. אני חושב שמי שחושב להטיל את האחריות הזו על שירות הביטחון הכללי ועל משטרת ישראל באופן מלא, כלומר: לא רק אחריות כוללת, אלא גם אחריות הפעלה, זה אומר שהגופים האלה, שמתמודדים היום עם מציאות בלתי אפשרית, יוטל עליהם עומס כבד מאד. אז באמת יהיה ניכור אמיתי. מי שמטיל, בזמן שיש פיגועי טרור, בזמן שהמדינה מתמודדת עם בעיות כאלה, על הגופים הקיימים אחריות כזו – אני לא מדבר על הקמת רשות ממלכתית נפרדת לאבטחת אישים, שזה בכלל אומר שהציבור מקבל הגנה של המשטרה, רגילה והנה באים ומקימים רשות לאבטחת אישים. אם זה לא ניכור אז מה זה ניכור?

הדבר השני – משטרת ישראל, צה"ל ושירות הביטחון הכללי הגיעו אלינו אחרי חודשים ארוכים של דיונים עם ההמלצה הזו. ההמלצות של ועדת המשנה מעוגנות כאן בהצעת החוק.

זה לא מדויק. הם הביאו המלצות אחרי שאנחנו הודענו להם שזה מה שאנחנו רוצים. זה לא התחיל כך.

רגע, רגע. אני חולק עליך שזה מביא לניכור. זה המינימום שבמינימום, בשני דברים: 1. אנחנו קובעים שהגוף שקובע את היקף האבטחה ואת האישיות המאובטחת זה משטרת ישראל ולא אף אחד אחר. 2. אנחנו לא מנפחים את המנגנון הממשלתי כדי להגן על חברי הכנסת. אנחנו עושים בדיוק מה שקיים לגבי סגני שרים. הופיע כאן סגן השר גדעון עזרא והודיע: אותי מאבטח מאבטח פרטי. לא מאבטח אותי איש היחידה לאבטחת אישים או שירות הביטחון הכללי. אז מה? אם הממשלה מאובטחת, סגני שרים מאובטחים על ידי חברת אבטחה פרטית, מה לנו שנדרוש איזושהי פריבילגיה. וזאת למרות – אני חולק עליך – שאני חושב שחברי הכנסת הם סמל. בית המחוקקים זה אחד מסמלי המדינה. כל מדינה. רבותי, דמוקרטיה כוללת בין היתר את בית המחוקקים. זה חלק בלתי נפרד מהמשטר הדמוקרטי. בשבדיה פעם חשבו שאין מקום לקבוע כללים מיוחדים לגבי סמלי מדינה ויצא ראש הממשלה אולוף פאלמה מבית הקולנוע ומחוסר בית באופן מקרי לחלוטין ירה בו כדורים והרג אותו. אז מה, זה טוב?

באמת, במדינת ישראל, במצב שבו אנו נמצאים, לפגיעה בסמלי מדינה יכולה להיות משמעות פוליטית, מדינית, צבאית מרחיקת לכת והרצח של השר זאבי זו דוגמה נוראית אחת. אני לא יודע באיזה היקף זה יכול להתרחש באירוע ממלכתי כזה או אחר שמשתתפים בו חברי כנסת ולכן אני לא רואה בזה פסול.

זה מה שיפתור את זה?

רגע. לגבי משכן חברי הכנסת. לא אני בחרתי. יושב ראש הכנסת הפעיל את סמכותו וכינס לישיבת כנסת אותנו בקריית שמונה. מה ההבדל? אם הכנסת מתכנסת בקריית שמונה, על פי החלטה של יושב ראש הכנסת, אין שום סיבה בעולם שלא יחולו אותם כללים כפי שהם חלים בירושלים. הנושא הזה של המשכן הוא לא דבר מקודש ואנחנו, אגב, בוחרים בו, כדי לפתור איזושהי בעיה טכנית.

אגב, לגבי ראשי רשויות, אני אומר לך: אין שום מניעה לפי המצב החוקי הקיים – ויתקן אותי נציג המשטרה – שראש העיר המאוים ייקח, בהתאם ל הנחיית המשטרה או בהתאם להחלטת מועצת העיר, איש אבטחה של חברה פרטית שיאבטח אותו ולמיטב ידיעתי הדברים קיימים בשטח הלכה למעשה. מה הרבותא כאן? הלוא ראשי רשויות מאוימים שוכרים, לא אחת, חברות אבטחה פרטיות על פי הוראת קצין הביטחון של הרשות המקומית ואף אחד לא פוצה פה ולא מצפצף. אז לא צריך להגזים לכיוון השני.

אני גם חושב שהניתוק הוא נכון. - - - תראו לי מדינה אחת בעולם שהיחידה לאבטחת אישים שמאבטחת את ראש הממשלה, את הנשיא וכולי, מאבטחת ארבעים ואחד, כמדומני, אנשים. זה לא קיים באף מקום בעולם. זה נטל שהוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. אז אנחנו עוד נוסיף?

אז מה עשית? הזזת את זה לכנסת? מישהו יודע את ההבדל בין כנסת לממשלה?

אני רוצה לומר לך: אני מאד מקווה שנבואות הזעם שלך לא יתגשמו. אתה נתת דוגמה של מקרה – שאני לא מכיר אותו, כמובן – שבאה חברת אבטחה ואמרה: אני מצטערת, חבר כנסת ערבי - - -

אני לא אמרתי את זה.

או חבר כנסת בעל דעות כאלה ואחרות, אני לא מוכנה לשמור ולאבטח אותו. חברה כזו, אם זה מה שהיא אומרת, זה הנימוק, אני הייתי שולל ממנה את הזכות לעבוד עם כל משרד ממשלתי שהוא. חברה כזו אין לה מקום עבודה עם משרדי הממשלה במדינת ישראל. מה זאת אומרת? יש אפשרות לעשות סנקציות.

שום דבר הוא לא אידיאלי. גם הפתרון שאנחנו מציעים פה הוא לא פתרון אידיאלי, כי אין דבר אידיאלי בתחום הזה. לא במצב שבו אנחנו נמצאים, לא במצב הביטחוני, לא במצב התעסוקה, לא במצב הכלכלי והחברתי שלנו, אין פתרון אידיאלי. כל הצעה שנביא היא פשרה. פשרה, תמיד, יש אנשים שלא מרוצים ממנה. אבל זו פשרה שיוצרת את מינימום הניכור בינינו לבין הציבור, יוצרת את מינימום העומס על מדינת ישראל ורשויות הביטחון שלה, קרי: שב"כ, משטרה וכדומה ואני מסכים אתך שהיא לא נותנת אבטחה מקסימלית לחבר הכנסת המאובטח.

אני מוכן גם לקבל את הסברה שלך שאין דין חברת אבטחה פרטית כדין איש היחידה לאבטחת אישים. מוסכם עלינו. אבל גם עם היחידה לאבטחת אישים יכול לקרות מקרה כפי שהתרחש בעבר ורציחות כפי שהתרחשו בעבר. זו לא ערובה. אין לנו, בכל מקרה, פוליסת ביטוח. זה איש אבטחה פרטי שמוריד את רמת הסיכון. יכול מאד להיות שהוא יצליח במשימותיו. עצם העובדה שהוא נמצא ליד האדם המאובטח יוצרת איזושהי הרתעה ואף אחד מאתנו לא יכול למנוע, לא את הרצח הבא וכפי שאמרתי – גם לא את ועדת החקירה הבאה. מי שמחפש להיות חסין מפני ועדות חקירה, שלא יעסוק בכלל בחקיקה. אין אפשרות בחקיקה לסגור הרמטית שום ועדת חקירה, כי ועדת חקירה, מטבע הדברים, בודקת את ההתרחשויות כפי שיהיו באותה עת שבה יתרחש אותו אירוע, או אותה "פשלה" – סליחה על השפה הלא פרלמנטרית. לכן אסור לנו בשום פנים ואופן לחשוב מה יהיה כשוועדת חקירה תדון בעניין.

סליחה שהארכתי, אבל הרגשתי צורך. אני מבין את יושב ראש הכנסת, אבל אני חושב שחברי ועדת המשנה דנו בנושא הזה ו - - -

לא נשמע שאתה מבין.

תודה. בבקשה.

אני מאד אקצר כי בעיקרון אני מסכימה עם חבר הכנסת יוסי כץ. אני גם ישבתי בוועדת המשנה. למעשה זה שאול יהלום, אתה ואני ולפעמים גם חברת הכנסת נחמה רונן. ישיבות ארוכות מאד עם שאלות מאד מאד סבוכות. שמענו את כל העמדות ואת כל האפשרויות ולכן ההמלצות של ועדת המשנה הן בעקבות מחשבה די מעמיקה וזה חשוב לומר את זה. זו הנקודה הראשונה. אף על פי שיושב ראש הכנסת הגיע מדי פעם - - -

לא, הוא הגיע לכל הישיבות. מדי פעם הגעתי לכל הישיבות.

הנקודה השניה: אנחנו ביקשנו – וצריך להדגיש את זה – מהמשטרה, מקצין הכנסת, מאבטחת אישים בשב"כ ומצה"ל, לשבת ולעשות עבודת צוות ממש והם עשו את זה והביאו מיצגים והיו גם חילוקי דעות ביניהם. אבל, סך הכל, ההבנה שלנו היתה שהפתרון הזה, שאולי לכאורה נראה מסורבל, הוא גם הנכון מבחינת הגופים האחראיים על ביטחון אישים. זאת אומרת, אי אפשר לומר שלא היתה פה עבודת צוות ועבודת הכנה רצינית מאד. יושבים פה אנשים שרק שומעים את הנושא של אבטחת חברי כנסת ונעשה להם רע – ואני מבינה למה – בעיקר משום שהם השקיעו בזה כל כך הרבה שעות.

אז אני באמת דוחה את הגרסה שאומרת שצריך עבודת צוות. יש לי רושם שאם נטיל את החשיבה על עוד צוות, נקבל את אותה תוצאה.

נקודה שלישית, אליך, אברום. יש לך פתרון שאומר שצריך יחידה אחת ממלכתית.

אם צריך.

יחידה ממלכתית שאחראית על אבטחת כל האישים. בלי החלוקות שקיימות אצלנו כרגע. יש דוגמאות לכל מיני יחידות מהסוג הזה במדינות מערב אירופה ובצפונה. יתכן מאד שבצורה היפותטית ותיאורטית יש כאן פתרון, אבל הפתרון הזה הוא במקרה הכי טוב ארוך טווח. זאת אומרת: הוא לא נותן כל מענה על בעיות אמיתיות שקיימות כיום. לכן זה משאיר חלל שצריך למלא אותו, אפילו לזמן קצוב, עד שתהיה הכרעה – אם תהיה הכרעה – לגבי הקמת יחידה מהסוג הזה. אני לא מוכנה לקבל אחריות – אני חושבת שאף אחד לא מוכן לקבל אחריות – על יצירת וואקום. במודע, בשלב הזה. אני חושבת שזה לא נכון. לכן, אני לא יכולה להתייחס לפתרון תיאורטי ארוך טווח, לא קיים.

אני חושבת שנבחר ציבור, על פי הגדרה, חייב להיות חשוף לציבור, במגע עם הציבור, נגיש לציבור וכדומה. אני יודעת שהיתה תקופה שהצמדת שומר ראש הפכה להיות סמל סטטוס. אני דוחה את זה מכל וכל כי אני חושבת שבתקופה של פריימריז ההרחקה הזאת לא מועילה, אלא היא נעשית עם המון אנשים.

לפי דעתי, ההצעה שלפנינו ממזערת את המספר של חברי הכנסת שיקבלו אבטחה וזה מאד חשוב. חשוב לי מאד גם להסביר מדוע. כרגע, אגב, למען הדיוק, אפשר לספור את חברי הכנסת על פחות מאצבעות יד אחת. כאן צריכה להיות התייעצות מוקדמת של לפחות שלושה גורמים, של המשטרה והשב"כ וקצין הכנסת, כדי לקבוע בכלל מי מאוים. אז זה לוקח את שמונים חברי הכנסת האמיתיים ומוריד את מספרם לשניים או שלושה במקרה הטוב, או ארבעה חמישה שבודקים אותם עוד פעם ועוד פעם וזה יורד לשניים.

לכן, אולי יהיו לחצים, אבל הלחצים לא יזיזו. משום שהדבר המרכזי פה הוא שקביעת האיום על חבר הכנסת היא באחריות המשטרה וכאן יש אחריות. ועל כן כל הלחצים של חברי הכנסת שיחשבו שזה יהיה טוב שיהיה להם שומר ראש כזה או אחר, לא עוברים ישירות לאלה שיכולים להילחץ. הדברים ייעשו בצורה אחראית ולפי דעתי התוצאה תהיה מזעור – עד כדי איפוס – של מספר חברי הכנסת שיזכו לאבטחה.

אני לא מאושרת מזה. אף אחד שיושב כאן לא מאושר מזה, אבל זו האלטרנטיבה הטובה ביותר עכשיו. יש לי רק הצעה אחת, משום שמדובר במשהו שאנחנו עוד לא יודעים איך הוא יעבוד: אני הייתי עושה את זה כהוראת שעה. היתרון של הוראת שעה הוא שזה נותן פתח לבחון את האפשרות של מה שהיושב ראש הציע ולבדוק אם אפשר לכונן גוף כזה והרבה יותר חשוב – לראות איך זה עובד. זו ההצעה היחידה. אני לא רואה פתרון אחר ונמאס לי שחברי כנסת משתמשים בעניין של אבטחה כסמל סטטוס. לפי דעתי הפתרון הזה הוא הכי נכון, הכי זול והכי מאפשר לחבר הכנסת שרוצה בכך למלא את תפקידו.

תודה רבה.

אני הבנתי מהיועצת המשפטית, שהנציגים המוסמכים של המשטרה ואולי גם של שירות הביטחון הכללי, מבקשים את הניסוחים ללבן עוד. אז עד הישיבה הבאה אתם תתארגנו ובישיבה הבאה אנחנו נתחיל להקריא את הסעיפים אחד לאחד.

יש לנו הערה עקרונית אחת. בעיקרון מקובל עלינו ניסוח של סעיפים מסוימים, בעיקר לצורך התאמת הוראות החוק הזה לחוקים אחרים. לגבי הפרק שנוגע לאבטחת חברי כנסת, מה שמפריע לנו – ודיברתי על זה ארוכות אתמול עם תומר – זה בדיוק אותם שני סעיפים שקראה מקודם אנה. אותם שני סעיפים שלא תואמים את מה שאדוני אמר קודם. שאין כוונה בחוק הזה לקבוע אחריות. כי אין חולק שהמשטרה אחראית לנושא ההנחיה. אף אחד לא חולק על זה. אין חולק גם על אחריותה הכוללת של המשטרה לביטחונם של כל תושבי מדינת ישראל. אין חולק. אנחנו סבורים שאותם סעיפים שקראה אנה ראוי שימחקו.

אנחנו נגיע לדיון בכל סעיף בישיבה הבאה. אני מציע דבר כזה: תשקלו אפשרות להתייעץ עם השר ולהגיע הנה – אם יש צורך, השר בעצמו יביע את עמדת המשרד וחברי הכנסת יצטרכו להצביע על הנושא.

בבקשה, אדוני היושב ראש.

אדוני היושב ראש, אני לא רוצה לחזור על הדברים שאמרתי. אמרתי את אשר אמרתי. אני גם אגיד את הדברים במליאה בכל שלב שהדיון הזה יתקיים. אני רק רוצה להגיד שניים-שלושה דברים ברקע מה שנאמר כאן. אני חושב שעבודת המטה שנעשתה היתה עבודה מצוינת, רק ההנחה שנתנו להם היתה פשוט לא נכונה. אנחנו כפינו עליהם כוועדה: תביאו לנו פתרון כזה ואז היתה עבודת צוות מצוינת. זה היה התהליך. לא היה כאן שום דיון רציני. שום דיון רציני ששמעו בו את קצין הכנסת אם הוא חושב שאפשר לעשות את זה או לא. פעם אחת אמר קצין הכנסת: אם כבר החלטתם אני אגיד את מה שאני חושב. לא היה שום דיון רציני עם היחידה לאבטחת אישים על רמת האבטחה כאן. ראש היחידה לאבטחת אישים ישב ושתיקותיו היו יצירתיות בצורה בלתי רגילה. לא היה כאן דיון רציני על רמת האבטחה שאנחנו מסכמים כאן. היה כאן דיון על שקפים – מי יעביר למה, איזו יחידת מודיעין ומי יתאם עם מי האם הדבר הזה ישים. לא נעשה דיון אופרטיבי כאן. אני אגיד יותר מזה: הדיון הזה נולד כי השב"כ אמר: אנחנו לא רוצים לעשות את זה, 41 מאובטחים, הכי גדול בעולם, המשטרה אמרה: אנחנו לא רוצים לעשות את זה, מסיבותיה היא יהיו אשר יהיו וכתוצאה מכך אמרה הכנסת: טוב. אם אלה לא רוצים לעשות את זה ואלה לא רוצים לעשות את זה, אז אולי אנחנו נעשה את זה? כך נולדה ההחלטה הזאת.

הדבר הבא שאני רוצה להגיד כאן בנושא הזה, מאד פשוט: הוראת שעה היא דבר נכון אם אתה אומר מה אתה רוצה בשעה השניה. אם את באה, נעמי ואומרת: אני רוצה הוראת שעה כזאת, אבל בינתיים אני קובעת בחקיקה שיבדקו 1,2,3, או קובעת באיזושהי דרך מה ייעשה – זה בסדר. אחרת זאת לא הוראת שעה, זו הוראת שעון. שאף פעם היא לא תיפסק. אנחנו הרי יודעים איך דברים כאלה קורים.

הוראת שעה לפעמים נחקקת, אברום - - -

אם את ממשיכה את התהליך כדי לבדוק מה נכון – מה טוב ומה נעים. אם את עושה הוראת שעה כדי לרצות אותי, אני מוותר לך.

לא, לא. אני בהחלט לא עושה הוראת שעה כדי לרצות אותך, כי בדברים מסוימים פשוט אי אפשר.

ושוב, עמדתי היא שההחלטה היא לא נכונה, לא חוקתית, לא מבצעית ולא ציבורית.

רבותי, תודה רבה. הדיון בהצעת החוק על סעיפיה בישיבה הבאה. אני מעריך שזה יהיה בעוד כשבועיים, כי אני נותן לכם פשוט זמן.

11:00.