פרוטוקולים/ועדת הכנסת/3588



2
ועדת הכנסת
25.7.2001

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/3588
ירושלים, כ"ד באב, תשס"א
13 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 223

מישיבת ועדת הכנסת
יום רביעי, ה' באב תשס"א, 25.7.2001, שעה 19:30

חברי הוועדה: יוסי כץ – היו"ר
אפי אושעיה
מיכאל איתן
זאב בוים
אלי בן-מנחם
יצחק גאגולה
זהבה גלאון
משה גפני
עבד אלמאלכ דהאמשה
אברהם הירשזון
אליעזר זנדברג
נעמי חזן
שאול יהלום
אליעזר כהן
אמנון כהן
מקסים לוי
יצחק סבן
מרינה סולודקין
יאיר פרץ
עמיר פרץ

שר התקשורת ראובן ריבלין
השרה לשיתוף פעולה אזורי ציפי לבני
השר דני נוה
חה"כ אברהם פורז – יושב ראש ועדת הכלכלה
חה"כ יגאל ביבי
חה"כ ויקטור בריילובסקי
חה"כ תמר גוז'נסקי
חה"כ שמואל הלפרט
חה"כ צבי הנדל
חה"כ אבשלום וילן
חה"כ יצחק וקנין
חה"כ נסים זאב
חה"כ דוד טל
חה"כ איתן כבל
חה"כ יצחק כהן
חה"כ יוסף לפיד
חה"כ עסאם מח'ול
חה"כ רחמים מלול
חה"כ יהושע מצא
חה"כ אופיר פינס-פז
חה"כ נחמה רונן
חה"כ גנדי ריגר






אתי בנדלר – היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה
ארבל אסטרחן – לשכה משפטית
הלית ברק - לשכה משפטית
גיורא פורדס – הסברה וקשרי חוץ
לאה ורון - מנהלת ועדת הכלכלה
דורית ואג - מנהלת ועדת החוקה, חוק ומשפט

אריה האן

דוד לב

אנה שניידר

אתי בן-יוסף

טלי רם

דיון לפי סעיף 147 בנושא דחיית הצבעה בקריאה השלישית לפי סעיף 130 – הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 25), התשס"א-2001.

דיון לפי סעיף 147 בנושא דחיית הצבעה בקריאה השלישית לפי סעיף 130 –
הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 25), התשס"א-‏2001

אני פותח את הישיבה. יושב ראש הישיבה היפנה לוועדת הכנסת את השאלה האם לקיים את ההצבעה מיד, כבקשתו של שר התקשורת, או האם לקיים את ההצבעה או לדחות את ההצבעה בשבוע ימים, להחזיר את הצעת החוק לדיון בוועדת הכלכלה – כבקשתו של יושב ראש ועדת הכלכלה.

אני רוצה לשאול למה זה הגיע לוועדת הכנסת.

אני אסביר את העובדות. היועצת המשפטית של הכנסת תסביר לנוכחים מדוע הגיע הנושא לוועדת הכנסת להחלטה, מה היה במליאה כי לא כולם נכחו, מהם סעיפי התקנון. אחר כך נשמע מה רוצה שר התקשורת, נשמע מה רוצה יושב ראש ועדת הכלכלה, נשמע את היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה וכן חברי כנסת שנרשמים אצלי, ולאחר מכן נקבל החלטה.

היועצת המשפטית מפרטת את העובדות ואת הסעיפים. עורכת דין אנה שניידר, בבקשה.

במסגרת הדיון בקריאה שנייה ושלישית בתיקון לחוק הבזק התקבלו שתי הסתייגויות. באותו שלב, יושב ראש הוועדה ביקש לפעול לפי סעיף 127 לתקנון ולהחזיר את הדיון לוועדת הכלכלה. בקשתו נדחתה על ידי מליאת הכנסת. המשיכו בדיון.

בהצבעות.

סיימו את הדיון בקריאה השנייה. אנחנו צריכים להסתכל על שני סעיפים בתקנון הכנסת. קודם כל, סעיף 129, שאומר: "כתום ההצבעה בכל סעיפי החוק תתקיים מיד הקריאה השלישית, בה תצביע הכנסת, ללא דיון נוסף, על הנוסח הסופי של החוק כולו כפי שנתקבל בקריאה השנייה; והוא כשלא נתקבלה הסתייגות בקריאה השנייה ולא הוצבע בה על שתי גירסאות שונות לסעיף אחד".

כלומר, יש כלל שמיד מצביעים בקריאה שלישית כאשר לא מתקבלת הסתייגות או כאשר אין שתי גירסאות, אבל כאשר מתקבלת הסתייגות או כאשר יש שתי גירסאות, אנחנו עוברים לסעיף 130 לתקנון, והסעיף מחולק לשני חלקים: יש בו כלל ויש בו סייג.

מה אומר הכלל? זה סעיף130(א): "נתקבלה הסתייגות בקריאה השנייה או הוצבע בה על גירסאות שונות לסעיף אחד, תתקיים הקריאה השלישית בשבוע שלאחר השבוע בו הסתיימה הקריאה השנייה" – זה הכלל. מתקבלת הסתייגות, דוחים לשבוע, בשביל מה? וזה ההמשך של הסעיף.

אם הוא מבקש.

לא, לא מבקשים כאן. כתוב: תתקיים הקריאה השלישית אוטומטית בשבוע שלאחר השבוע שבו הסתיימה הקריאה השנייה. בשביל מה? זה ההמשך של הסעיף: "הוועדה רשאית, לפני הקריאה השלישית, להביא בהצעת החוק את שינויי הנוסח המחוייבים בעקבות ההסתייגות או הגירסה שנתקבלה".

כלומר, יש סמכות לוועדה להביא את שינויי הנוסח – לא לשנות מהות, לא לסטות מההסתייגות, אלא לשלב את ההסתייגות בצורה המשפטית הנכונה בתוך החוק. זה הכלל.

הסייג מופיע בסעיף קטן (ב): "על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי נציג הממשלה, או יושב ראש הוועדה בשמה" – ואני מדגישה: אחרי נציג הממשלה יש פסיק ואחר כך בא: "או יושב ראש הוועדה בשמה, לבקש במקרים מיוחדים שהקריאה השלישית תתקיים מיד או שהקריאה השלישית תידחה לשבוע נוסף, והודעה על כך תימסר לכנסת".

כלומר, הסייג בעצם אומר כך – גם נציג הממשלה וגם יושב ראש הוועדה בשם הוועדה לדעתי...

· - -

זה הוויכוח.

למה לכם להוסיף על דברים כל כך פשוטים שהחוק קובע?

כאן באמת רשאים לבקש, וצריך להיות מקרה מיוחד - ולדעתי סוף מושב הכנסת זה מקרה מיוחד – שהקריאה השלישית תתקיים מיד.

הבעיה שהתעוררה היתה כך – קודם כל היה מצב שהממשלה ביקשה להפעיל את הסייג לפי סעיף 130(ב), ואילו יושב ראש הוועדה ביקש להמשיך לפעול לפי הכלל הרגיל ולאפשר לשלב את ההסתייגות תוך דחיית החוק לשבוע.

בסדר ההפוך. קודם ביקש יושב ראש הוועדה.

הוא אפילו לא היה צריך לבקש.

זה נדחה.

לא נדחה. לא היתה הצבעה.

הוא לא ביקש, הוא הודיע.

הוא לא היה צריך אפילו לבקש כי אני הדגשתי ואמרתי: 130(א) זה הכלל, וכתוב שם: אם התקבלה הסתייגות, מצביעים אחרי שבוע. מי שרוצה לסטות מהכלל, צריך לפעול לפי 130(ב), ובעצם עשתה את זאת הממשלה.

יושב ראש הוועדה ביקש להמשיך בכלל הרגיל, אז בעצם היה מצב של מחלוקת.

אבל יכול להיות שלפי סעיף 130(ב) היושב ראש מבקש לשבוע נוסף.

כן, זה ברור. אנה אמרה את זה.

אבל הוא לא עשה את זה.

אני קראתי את הסעיף. מבחינה עובדתית לא היתה בקשה.

לא. את הפרוטוקול.

לא. קודם קראתי לכם את הסעיף – מבחינה עובדתית, בפרוטוקול לא ראיתי שהיתה בקשה של יושב ראש הוועדה במסגרת 130(ב), אלא היתה הודעה מצידו – אני רוצה להמשיך בכלל הרגיל.

אבל, התוצאה הסופית היא שיש בעצם מחלוקת בין הממשלה לבין הבקשה או העמדה של יושב ראש הוועדה.

מה אומר סעיף 130?

"נתקבלה הסתייגות בקריאה השנייה או הוצבע בה על גירסאות שונות לסעיף אחד, תתקיים הקריאה השלישית בשבוע שלאחר השבוע בו הסתיימה הקריאה השנייה".

הואיל והיתה מבחינה עובדתית מחלוקת בין שני הצדדים והואיל והסעיף בתקנון לא קובע מה עושים כאשר יש מחלוקת כזאת - כשכתוב כאן שאחד הצדדים יכול לבקש, לא כתוב ממי, לא כתוב מי צריך להחליט ולא כתוב מה עושים כאשר יש שתי בקשות נוגדות – אז ראינו שאין ברירה אלא לפנות לסעיף 147 לתקנון הכנסת.

סעיף 147 אומר: "שאלה הנוגעת לדיוני הכנסת שאין לה הוראה בתקנון, תחליט בה ועדת הכנסת, והחלטתה תהיה תקדים מחייב כל עוד לא נתקבל על ידי הכנסת תיקון בתקנון לעניין זה".

זאת הסיבה שאנחנו יושבים כאן בוועדת הכנסת.

למה היה צריך את סעיף 147, למה אי אפשר היה לאפשר ליושב ראש הישיבה להחליט? למה זורקים את זה לוועדת הכנסת ולא יושב ראש הישיבה, שמנהל את הישיבה, יחליט כך או כך?

· - -

ראשית, זכותה לשאול. אני מבקש לא לנהל דיאלוג.

חברת הכנסת גלאון, אם אנשים ישאלו שאלות בלי לבקש רשות, אנשים שידברו בלי לבקש רשות – אשלול מהם את זכות הדיבור בתור שלהם.

קודם כל, היועצת המשפטית מסיימת. אחר כך אני אשאל אם למישהו יש שאלות.

בדקתי האם היו תקדימים בעניין הזה ובעצם מצאתי רק תקדים אחד שלא התייחס לשאלה של המחלוקת, אלא היתה שם שאלה מה פירוש המילה "בשמה" בתוך סעיף 130(ב) לתקנון, כלומר האם הבקשה היא של יושב ראש הוועדה בשם הממשלה, או בשמה של הוועדה.

לעניין הזה מצאתי תקדים משנת 1991, כאשר שם היה מצב הפוך שיושב ראש הוועדה ביקש להצביע מיד, והממשלה ביקשה לדחות בשבוע.

יושב ראש הישיבה דאז, חבר הכנסת וירשובסקי, אומר כך: "חברי הכנסת, בעיניי המילה "בשמה" בסעיף 130(ב) היא מילה מוזרה ואני חושב שהניסוח לא טוב, אבל אני צריך לפרש את המילה בתור יושב ראש. אם אני מפרש את זה בשמה של הוועדה ואנחנו מקיימים את ההצבעה, זה סוף פסוק והחוק יהיה חוק אחרי שהוא עבר בקריאה השנייה. אם אני דוחה את זה בשבוע – הכל פתוח".

"לכן, כאשר יש לי ספק, אני מפרש "בשמה" שזה בשמה של הממשלה. יכול להיות שאני טועה, אבל אז יש זמן לבדוק את העניין, בשעה שאם אנחנו נצביע היום בקריאה השנייה והשלישית – אין מקום לחזור, ולכן אני דוחה את ההצבעה לפי בקשת הממשלה, וזו הקביעה שלי."

הממשלה ביקשה לדחות.

אבל, אם אני מנסה לפרש מבחינה משפטית את סעיף 130(ב), לא מתיישב בכלל שהמילה
"בשמה" מתייחסת לממשלה, כי מה פתאום יושב ראש ועדה מדבר בשם הממשלה? יושב ראש הוועדה יכול לדבר בשם הוועדה ולא בשם הממשלה, אבל הנקודה הזאת לא רלוונטית.

כן רלוונטית.

היא לא רלוונטית במחלוקת שלפנינו כי המחלוקת שלפנינו היא מי צריך להכריע בשאלה איזו בקשה לקבל והאם לקבל בקשה שאומרת שמציביעים מיד או להישאר עם הכלל שמצביעים רק לאחר שבוע.

לכן זה רלוונטי.

אני התייעצתי בעניין הזה גם עם צבי ענבר והוא זה שגם ייעץ לי ללכת לפי סעיף 147 ולהגיע עם הנושא הזה לוועדת הכנסת. עד כאן.

עד כאן בשלב זה.

אם אנחנו רוצים להעביר את הדיון מהר ובצורה יעילה, אני מציע שידברו שר התקשורת ויושב ראש הוועדה, אחרי כן חברי כנסת לפי רשות דיבור ואחר כך נקבל החלטה.

מה עם שאלות הבהרה?

היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה מקבלת רשות דיבור.

תודה. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם, בהמשך לדבריה של גברת שניידר, לכך שההחלטה שתקבלו עכשיו מהווה תקדים. היא מהווה תקדים לכל מקרה של חילוקי דעות בין יושב ראש ועדה לבין נציג ממשלה, כשחילוקי דעות כאלה יכולים להיות כמו בסיטואציה שהיתה כאן שיושב ראש הוועדה מבקש לדחות, לפעול לפי סעיף קטן (א) ונציג הממשלה מבקש הצבעה מיידית.

זה יכול להיות גם במקרה הפוך, דהיינו שמתקבלת הסתייגות, למורת רוחה של הממשלה. הממשלה היא זאת שרוצה לפעול לפי סעיף קטן (א) ומצפה שההצבעה תידחה בשבוע, ואילו יושב ראש הוועדה – אם הוא במקרה מהאופוזיציה נניח – רוצה על אפה וחמתה של הממשלה לקיים מיד את ההצבעה.
יכולה להיות סיטואציה אפילו מרשימה יותר, שאחד מהם מבקש לקיים את ההצבעה מיד או בעוד שבוע, והשני מבקש לדחות את ההצבעה בשבועיים, שגם את זה ניתן לבקש מכוח הסעיף הזה.

לכן אני מציעה שבהחלטתכם מהי הדרך הנכונה לפתור את הנושא, תביאו בחשבון את כל הסיטואציות האפשריות האלה כי ההחלטה שלכם עכשיו בהתאם לסעיף 147 תהווה תקדים.

אני ממליצה לכם לחשוב האם לא ראוי במקרה של חילוקי דעות ללכת לפי הכלל הקבוע בסעיף קטן (א), – הכלל הנקוט הוא שכשהתקבלה הסתייגות, דוחים בשבוע.

אדוני היושב ראש, הצעה לסדר. לאחר דבריה המלומדים של היועצת המשפטית - הברורים והבהירים - אני מציע לעבור להצבעה ולא לקיים דיון.

אתה רוצה להודיע שאתם נסוגים.

שר התקשורת, בבקשה.

אדוני היושב ראש, ועדת הכלכלה של הכנסת דנה גם בסוגיה של ההסתייגות במשך שעות רבות. הנושא מוצה, אני הבעתי את דעתי האישית בהצבעה בכנסת, שכן לא היתה לגבי הקואליציה משמעת סיעתית או משמעת קואליציונית, לא היתה עמדה לממשלה. אני בהצבעתי הבעתי את דעתי האישית האזרחית בצורה הברורה ביותר בכל שלבי ההצבעות.

כך עשה גם יושב ראש הוועדה. יושב ראש הוועדה ביקש לנצל סעיף בתקנון – בהחלט ניצול לגיטימי – שהוא "פיליבסטר" לכל דבר משום שאין כאן שום חידוש ולא יהיה שום חידוש.

הכנסת נתבקשה להכריע. לצערי הרב, באופן אישי, מבחינת ההכרעה אני לא מרוצה מההצבעה, אבל אני נמצא במשטר דמוקרטי והכנסת הכריעה את הכרעתה. גם לפעמים אם אני מצטער על כך שלמשל קורים בכנסת דברים שהם בניגוד לדעתי, אני מחוייב ומצווה למלא אחר מצוותה של הכנסת.

כמובן שיושב ראש הוועדה, מתוך שלמות עצמית שלו ומתוך ניצול התקנון, ביקש לנצל את סעיף 130(א). אז עליתי אני – למרות שדעתי כדעתו לגופו של עניין בנושא ההסתייגות – וביקשתי לממש בשם הממשלה ועל פי דעת הממשלה, את סעיף 130(ב) מהטעם הפשוט שאני רואה חשיבות בנושא של העברת חוק הבזק – כאשר נושא ההסתייגות הוא שולי לחלוטין, כאשר נושא ההסתייגות, אם כי הוא חשוב ואני הבעתי את דעתי בהצבעה, מוצה מבחינת הדיונים לאורך ולרוחב במשך ישיבות רבות, לטעמי ביותר מדי ישיבות, לאחר שאני יודע שהצעתו ובקשתו שבאה על פי סעיף 130(א) היא גם הצעת מחאה חד-משמעית – ובצדק מטעמו – הבאה לבקש או להעניש את הכנסת על הצבעתה, וזה מותר לו מבחינת הסעיף – אני בא ואומר לכם שיש כאן נימוקים מיוחדים. הנימוק המיוחד הראשון הוא נימוק ענייני והוא זה שחוק הבזק חייב לעבור, וכל שבוע נוסף שעובר – לא טוב שיתעכב.

תסביר למה.

מה יקרה בשבוע הזה?

יש כמה נימוקים. אני אפרט כדי להסביר לך כי אני מעריך מאד את דעתך, אדוני יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט.

היועץ המשפטי לממשלה הוא זה שקבע שלא ניתן היום להשתמש בתשתיות אדירות שקיימות במדינת ישראל אלא אם כן יעבור חוק הבזק.

אנחנו משחיתים זמן רב כבר בגלל ויכוחים כאלה או אחרים, והמדינה לא יכולה לחכות עוד. כל יום שבו אין אינטרנט לילדים בפריפריות...

באמת...

... הוא יום שיסביר לך מיכאל איתן מהו.

פחות יום עם הכנסה למדינה.

אומר לכם אני שחוק הבזק יביא אלפי מקומות עבודה, וכל יום שעובר...

· - -

רבותי, אני מבקש שקט.

חוק התקשורת עתיד לפתוח בפני מובטלים רבים מקומות עבודה באלפים. אם היה איזשהו דבר שבו שבוע ימים היו מספקים, הייתי שוקל האם לבוא ולבקש לקבוע ולנצל תקדים – רצית לשמוע את נימוקיי, חבר הכנסת פינס.

· - -

· - -

חבר הכנסת דהאמשה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

שר התקשורת מסיים. אני מוציא כל מי שאיננו חבר כנסת אם לא יהיה כאן שקט מוחלט.

אני רוצה לומר במלוא הפתיחות לכל חברי הכנסת שאם באמת היה מדובר בשבוע, במהלך עניינים רגיל, הייתי אומר: אולי צריך כאן לתקן משהו או לשקול משהו. לא, כאן מדובר בעובדה ברורה שגם יושב ראש הוועדה הכריז עליה בריש גלי, שהוא ידחה זאת לאוקטובר. מדוע? מהטעם הפשוט שאנחנו היום, בעזרת השם כמובן, יוצאים לפגרה שתימשך עד לאחר החגים ואנחנו נחזור באוקטובר.

אפשר לדחות את היציאה לפגרה בשבוע.

הואיל והיועצת המשפטית לכנסת זו קבעה בצורה מפורשת ביותר שנימוק מיוחד הוא הפגרה ויציאת הכנסת לפגרה, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע על מנת שנחזור למליאה ונצביע בעד חוק הבזק בקריאה שלישית, בהתאם להחלטות הכנסת שאני התנגדתי להן, אבל הן החלטות הכנסת ואני מחוייב להן. תודה רבה.

יושב ראש ועדת הכלכלה, בבקשה.

רבותי, הנושא כולו הגיע לכנסת בשל העובדה שנוצרו חילוקי דעות בממשלה בין שרים, והיועץ המשפטי לממשלה הכריע שצריך לבוא לכלל חקיקה.

לו הדבר היה תלוי בשר התקשורת – אני לא מדבר עליך – כל העניין כולו לא היה מגיע לכנסת.

שר התקשורת הקודם התנבא שהליך החקיקה בכנסת יקח שלוש שנים, והאמת היא שהוא גם צדק כי אלמלא עבודה מטורפת שהשקיעה ועדת הכלכלה בחודשים האחרונים – כולל אני אישית, בישיבות עד אמצע הלילה – זה באמת היה נגרר שלוש שנים ואולי גם יותר, כך שאני האחרון שצריך להטיף לי מוסר ולומר לי שחוק הבזק דחוף וייתן מקומות עבודה ושהוא חשוב למשק.

אין ספק שאתה חושב כך.

אני חייב להיות אחראי, אני חייב להיות מאופק, אני חייב להיות תרבותי, אני חייב להיות דואג למשק, אבל כשקבוצה של חברי כנסת – בנושא שלא בא זכרו בקריאה הראשונה – מתלבשים על הצעת חוק שאין לה שום דבר בעניין הזה וכתוצאה מכך גם גורמים לעיכובים באישור החוק – זה בסדר, בסוף אני הלא בסדר.

האם הדיון עכשיו הוא על נושא חדש?

כל הדבר הזה היה נמנע אם אותה קבוצת חברי כנסת היתה מקדמת את הצעת החוק שהם הגישו ושגם עברה בקריאה מוקדמת – הצבעתי נגדה אבל אפשר היה אפילו להעביר אותה לוועדה אחרת, ששם יש יושב ראש שאוהב פוריטניות, לא כמוני מופקר – אבל עכשיו אני עובר לגוף העניין עצמו.

זו סכנה חמורה לכנסת אם ניתן לממשלה שליטה בהליכי החקיקה. אני יושב ראש ועדת הכלכלה, דרך הישר אומרת שאני בתור יושב ראש הוועדה רשאי בתום הקריאה השנייה לבקש שלא ימשיכו. מדוע זה נעשה?

לעתים קרובות קורה – זה אמנם חמור – שהסתייגויות נעשות ברגע האחרון, חלקן כביכול לקבל רשות דיבור, הן לא מנוסחות כראוי, הן לא משולבות עם יתר סעיפי החוק, וכשהן עוברות, יצרה הכנסת מנגנון בקרה שאומר שתהיה דחייה של שבוע – לא כדי לעשות שינויים מפליגים כי זה לא ניתן לפי הסעיף הזה, אלא כדי לבצע את ההתאמות הדרושות.

אם תיצרו כאן תקדים, בלחץ הדברים האלה, בעצם הכנסת וועדותיה איבדו שליטה, אנחנו נותנים הגמוניה לממשלה בעבודת הכנסת, ומחר תהיה סיטואציה הפוכה וכל אלה שהיום רוצים לסיים את העניין – ימצאו את עצמם ששללו את הכוח מן הפרלמנט.

לכן, אני מציע שהפרשנות תהיה שאנחנו הולכים בדרך הרגילה. התקבלו, אגב, לא הסתייגות אחת אלא שתי הסתייגויות, הן התקבלו, ההצבעה נדחית לשבוע, יש פגרה – נראה מה עושים עם העניין של הפגרה, האם השבוע חל או לא חל – אבל אל תשללו מיושב ראש הוועדה בכנסת את סמכויותיו ואל תעבירו את סמכויותיו לידי הממשלה.

איך אתה מבין שבוע בפגרה?

לזה יש תקדימים.

תקשיבו מה הסדר. מי שלא נרשם מחמת היסח הדעת שלי – יצביע ואני ארשום אותו. הסדר הוא כדלקמן: חברי הכנסת מיכאל איתן, שאול יהלום, יאיר פרץ, זהבה גלאון, אפי אושעיה, נעמי חזן, יצחק גאגולה, יצחק כהן, צבי הנדל, אופיר פינס-פז, זאב בוים, מודי זנדברג, אברהם הירשזון, אליעזר כהן, נסים זאב, איתן כבל.

אדוני היושב ראש, אני מבקש להביא את הצעתי להצבעה כאן, לא לקיים דיון ולבוא להצבעה מיידית.

לי יש גם הצעה.

כל אחד במסגרת דקה, ובתום דקה רשות הדיבור עוברת לבא בתור.

ההצעה שלי באה לענות על הבקשה של אברהם פורז לשמור על ההגמוניה בידי הכנסת ולתת תוצאה שביקש רובי ריבלין.

הדבר הזה נעשה בצורה הבאה – כאשר אנחנו כאן מתייחסים למצב שבו יש חילוקי דעות בזמן המליאה, כאשר נשאלת השאלה דעתו של מי תקבע: נציג הממשלה או נציג הכנסת, יושב ראש הוועדה, באותו רגע המליאה תקבע.

המשמעות של זה היא שאנחנו חוזרים למליאה והמליאה תקבע דעתו של מי קובעת – דעתו של זה או דעתו של זה.

אני רוצה להוסיף ניואנס קטן לעתיד. מדובר עכשיו בסיטואציה שבה היה הסיבוב הראשון של ההתנגשות, כלומר השר מבקש הצבעה מיד, היושב ראש עומד על דעתו שצריכים לשאול אותו ולא את השר.

אני רוצה שההצעה שלי תחול גם על הווריאנט הנוסף – לא הפוך. הפוך זה ברור – אלא כשהשר אמר: אני מבקש להצביע מיד, היושב ראש יכול היה לומר, אם הוא היה עוד יותר מתוחכם: אני מבקש עוד שבועיים.

אני אומר שגם במקרה הזה ההצבעה במליאה, והמליאה תחליט.

עם כל הכבוד ליועצת המשפטית, אני חושב שיש כאן ניואנס שלא נלקח בחשבון. הכלל הוא – דוחים. זה הכלל. סעיף (ב) נותן רק כיוון אחד להקדים, אלא הוא נותן את זה לשתי אפשרויות: או יעשה את זה השר, נציג הממשלה, או יושב ראש הוועדה בשמה, וזה לא נכון שאנחנו מתעלמים מהמילה.

אני עברתי על כל התקנון, זה מופיע רק כאן. זה לא יושב ראש הוועדה, אלא זה יושב ראש הוועדה בשמה של הממשלה, משום שהממשלה נמצאת בחוק – יכול להיות שהיא איננה – סומכים על יושב ראש הוועדה שהוא יגיד בשם הממשלה, וזה ברור.

ולכן, מה דעתך?

בנוסף לכך, יש את תקדים וירשובסקי שהוא פירש כך.

ולכן מה?

לכן אני אומר שאין כאן מעמד ליושב ראש הוועדה אלא רק לנציג הממשלה. לכן מה שאומר נציג הממשלה זה מה שצריך להיות.

איך הגעת למסקנה הזאת?

מאחר ששמענו כאן את יושב ראש הוועדה שטען בצדק שלא יהיו שינויים מהותיים במהות החוק – יכולים לעשות רק שינויי נוסח – לכן אין טעם לדחות את זה לעוד שבוע, ובפרט כשיושב ראש הוועדה טען והצהיר לעיני התקשורת שהוא מושך את החוק במידה שההסתייגות תתקבל, אז אין טעם להעניש את הכנסת ולדחות את זה.

לכן אני מציע להצביע לאלתר ולהביא את זה לקריאה שלישית.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להצטרף לדבריו של יושב ראש ועדת הכלכלה ולחזק אותו. אני חושבת שאם אנחנו נקבל עכשיו החלטה כפי שהציע השר ריבלין, אנחנו יוצרים כאן תקדים מסוכן. הגלגל מסתובב – מחר זה יבוא למישהו אחר, הפוך על הפוך.

שמעתי כאן את השר ריבלין אומר – עכשיו נחכה שבוע? מה קרה?

זה לא שבוע. זה פגרה פלוס שבוע.

אני רוצה להזכיר לשר שבעניין הזה של השבוע או לא שבוע יש תקדימים – ראה אמנון רובינשטיין, חוק דרעי – חייבו אותו להביא את זה תוך שבוע בפגרה.

לכן, אני חושבת שאם תתקבל הצעתו של השר ריבלין, זה ייצור תקדים מסוכן.

איזה תקדים? זה כתוב בתקנון.

את התקדים יצר וירשובסקי.

לא. זה היה הפוך במקרה וירשובסקי.

לא משנה, אבל "בשמה" זה הממשלה. אז דחו, כאן מקדימים.

מתוך הרצון לשמור על מעמדו של יושב ראש הוועדה ועל מעמד הכנסת, אני מבקש לשאול את היועצת המשפטית האם יש דרך לקבוע שההצבעה תהיה במליאה תוך פרק זמן של שבוע-שבועיים ולא לחכות לאחר הפגרה – עכשיו, בסיטואציה שנוצרה.

הסוגיה שעומדת בפנינו – האם הקביעה בתקנון שהיא דרך המלך גוברת על הסייג, כי בא חבר הכנסת אברהם פורז בתור יושב ראש ועדת הכלכלה וטוען לדרך המלך, ובא השר ריבלין ומבקש את הסייג.

תארו לעצמכם שאנחנו קובעים שהסייג גובר על הכלל...

זו דרך המלך.

... זה בלתי נסבל. לכן, משום שאנחנו חייבים להכריע מה גובר על מה, הכלל גובר על הסייג. חבר הכנסת פורז, יושב ראש ועדת הכלכלה, צודק ואני חוזרת ואומרת במשפט אחד – הכנסת ריבון ואם רוצים להפוך סדרי בראשית – בבקשה, תעשו את זה.

תבטלי את התקנון.

להיפך, אני לא מבטלת. אתה רוצה שהסייג יגבר על הכלל.

זה נימוק מיוחד – אמרה היועצת המשפטית.

לא, ומשום שיש תקדים מהכנסת הנוכחית – לפני שנה ישבנו בחדר הזה בעניין של חוק דרעי, יושב ראש ועדת החוקה ביקש להפעיל את סעיף 130(א)...

הוא לא ביקש, זו הבעיה.

... הוא הפעיל והיתה הצבעה בפגרה - הטענה שלך, השר ריבלין, איננה נכונה.

צריך לדחות בשבוע את ההצבעה, נתכנס בפגרה.

החוק הזה כבר נדון הרבה הרבה זמן – שעות רבות, ימים רבים. יושב ראש הוועדה יודע מה חשיבות החוק הזה, השר ציין מהי חשיבות החוק הזה. המשק באמת נמצא באחד הרגעים הקשים ביותר שלו, החוק הזה בא לעזור למשק, החוק הזה בא לתת פתרון ומענה להרבה צרכים ושעות קשות, ופתאום כל ההתפלפלות הזאת שהתקבלה איזו הסתייגות שמגבילה להכניס את הזוועות האלה אל תוך הבתים? זו באמת המהות?

מדובר על שימוש בטכנולוגיה, זו פתיחת השוק לתחרות, זה כל כך חשוב למשק.

מה עמדתך?

עמדתי היא לגשת מיד להצבעה ולעלות למעלה לקריאה שלישית. אני אומר לך אדוני – אם לא היה הנושא של קבוצת נשים שחרדה לתדמיתן של הנשים וקבוצת חברי כנסת דתיים שהעמידה את החוק הזה – הם לא היו דנים בזה, לא היו מתפלפלים בזה. זה מה שמפריע להם.

אדוני, אני מבקש לשים קץ לצביעות הזאת ולגשת להצבעה.

אני קורא את הסעיף שוב: "רשאית הממשלה או יושב ראש הוועדה בשמה" – של הממשלה – זה משפט אחד ומה שחבר הכנסת שאול יהלום אמר זה מאה אחוז נכון.

משפט שני שאני רוצה להגיד – אני שמעתי את פורז היקר, אהוב לבי, גם על הבמה וגם לידי, שאמר: אני לא אתן שקבוצת דתיים ישתלטו על הכנסת ויכניעו את רוב הכנסת.

לכן, זה לא ענייני. הפטנט שעכשיו הוא ממציא לשמור על היושב ראש זה בשביל הדיון.

אני רוצה להבהיר. אם הפרשנות היא ממשלה בסעיף הזה, המשמעות היא שבמאות פעמים שבהן אנחנו פונים ליושב ראש הוועדה ואומרים לו שאפשר להצביע מיד - עשינו לא טוב.

רק כשמתקבלת הסתייגות.

· - -

חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה.

מוותר על רשות הדיבור.

חברות וחברים, אני רוצה להציע לחלק – לתת איזשהו מענה ספציפי להיום ולבדוק את כל הסוגיה הזאת של סעיף (ב) כעניין עקרוני בהזדמנות אחרת.

למה אני חושב שספציפית הדברים הם די ברורים? דבר אחד ברור – יושב ראש הוועדה, וזה לא משנה מדוע, לא ביקש שום דבר. הוא הסתמך על סעיף 130(א), אולי מתוך שלא היה מודע לסעיף (ב) – יכול להיות.

שני היחידים שהיו מודעים זה הוא ואני.

אני לא יודע – הוא התעקש לא לבקש. אני מבקש להסתכל על הפרוטוקול – הוא התעקש לא לבקש, והוא תלה את כל יהבו על ההחלטה האוטומטית כפי שיש בסעיף (א).

אני לא יודע למה הוא לא ביקש – וזה לא כל כך חשוב – אבל אם יש סעיף (ב) שבא ואומר: על אף האמור בסעיף קטן (א), למקרה מיוחד שעל המקרה המיוחד הזה כבר העידה היועצת המשפטית לכנסת, אז עומדת בקשתו של שר התקשורת.

לכן ספציפית – ורק מתוך זה שלא משנה מה המניע, יושב ראש הוועדה לא ביקש – אני חושב שבמקרה הזה צריך ללכת לפי סעיף (ב) ולהיענות לבקשתו של שר התקשורת.

לגבי השאלה העקרונית באשר לכל סוגיית סעיף (ב) – לגבי הנושא של "בשמה" – בהזדמנות יותר נינוחה.

אדוני היושב ראש, לדעתי אנחנו צריכים לדון אם זה מקרה מיוחד.

אמרה היועצת המשפטית.

אמרה היועצת המשפטית, זכותנו לחשוב אחרת. לגבי הנסיבות אין כאן מקרה מיוחד– כולם ידעו את תאריך הפגרה מראש, כולם ידעו את כל העניינים, את כל הנסיבות ואת הרגעים שהחוק הזה הועבר להצבעה.

לכן לדעתי אנחנו בכלל לא נכנסים לסעיף 130(ב), והבקשה של השר ריבלין לא היתה במקום מהטעם הזה, ועל כך אני חושב שאנחנו צריכים לדון ולהצביע לפני שניגשים הלאה.

לגבי ההמשך – היום כולם גיבורים, כולם בקואליציה, כולם להוטים לסיים את העניין, אבל מה שאתם קובעים כאן היום יחזור אליכם בזווית של אופוזיציה או בדרך אחרת, כי הרי מה המשמעות כאן? המשמעות כאן שלמעשה אנחנו מבטלים את הסעיף ולא נותנים בדרך כלל לשלטון את היכולת להתארגן מחדש.

הסעיף קיים.

מעבר לכך, ההצעה של חבר הכנסת מיכאל איתן לקיים הצבעה במקום, במליאה – אין בה היגיון, שהרי אותו רוב להסתייגות אוטומטית יעקר אותה.

אבל זו הריבונות של הכנסת.

לכן, אתה מעקר מתוכן את סעיף 130.

אדוני היושב ראש, כל אלה שטוענים שהכלל גובר על הסייג, מתעלמים מעובדה מרכזית אחת – שאם אכן כך היה הדבר, מראש לא היו מכניסים סייג במקרים מסוימים, ו- (ב) היה בכלל מיותר.

סעיף קטן (ב) הוא לא מיותר משום ש- (ב) הוא למקרים מיוחדים, וכשיש מקרה מיוחד מטבע הדברים שיהיה לו פעם אחת תקדים.

מה שאני חושש הוא מדבר אחד – להפסיד את הנושא של ריבונות הכנסת. הצעתו של מיקי איתן שאומרת שהנושא יובא להכרעת מליאת הכנסת שתכריע אם ההצבעה היום או במועד אחר, היא ההצעה הנכונה ביותר.

הנושא והמקרה חשוב מאד, אבל לא חשוב עד כדי כך כדי להציב תקדים בכנסת. נשארו לנו רק שתי ברירות – או לקבל את ההצעה של חבר הכנסת מיכאל איתן או שלא יקרה לאף אחד מאיתנו שום דבר לבוא ביום רביעי הבא ולהצביע על הנושא הזה. אלה שתי ההצעות.

אדוני היושב ראש, כולם מדברים בשם הריבון, וריבונו של עולם – אני חושב שהיתה הצעה שהכנסת היא שתחליט האם לקיים הצבעה או לא.

תארו לכם – המקרה המיוחד הוא באמת מקרה מיוחד, שהיושב ראש הוא מהאופוזיציה והממשלה ורוב הכנסת ביקשו אכן לקיים הצבעה. אם היושב ראש לא היה מהאופוזיציה, אין לי ספק שההצבעה הזאת היתה עוברת.

אני רוצה לציין דבר נוסף, והוא חשוב – זה לא תקדים לבאות, שכאשר יש חילוקי דעות בין הממשלה לבין יושב ראש הוועדה, מה שמחליטה כאן ועדת הכנסת זה יהיה תקדים.

מה הצעתך?

הצעתי היא לקשור את זה בתקנון באופן ברור ומפורש – כאשר הממשלה היא בעצם השולחת את יושב ראש הוועדה והיא מסמיכה את הוועדה.

הממשלה מסמיכה את הוועדה?

ודאי. רוב חברי הכנסת הם בעד לקיים את הדיון, אז לא יכול להיות שיושב ראש הוועדה יעניש את הכנסת. הוא לא השוטר של הכנסת, עם כל הכבוד.

חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.

אני מוותר, מוותר אחרי נסים זאב.

חברי הכנסת, אנחנו פועלים עשרות שנים לפי העיקרון של סעיף 130 ובאופן שיטתי פירשנו אותו כסעיף שהוא מעניק סמכות מיוחדת ליושב ראש הוועדה הנוגעת בדבר, כי העובדה היא שהסעיף אומר שבכל פעם שמתקבלת הסתייגות, חייבים לחזור לוועדה והסעיף לא מותיר שום אופציה אחרת.

נתקבלה ההסתייגות...

אני ממציא את סעיף 130(ב)?

אני אומרת שהכנסת פירשה את הסעיף הזה כך שלמרות הכתוב בסעיף הזה, יכול יושב ראש הכנסת לדלג על השלב הזה, נכון? הוא יכול לומר: איני מוריד את החוק בחזרה לוועדה, כפי שעשה היום למשל חבר הכנסת אופיר פינס-פז כשהתקבלה ההסתייגות שלי והמשיכו בחקיקה ולא פעלנו לפי סעיף 130. למה לא ירדנו לוועדה? למה קבענו שיושב ראש הוועדה הוא הסמכות הקובעת, המכרעת?

חברי הכנסת, יושב ראש הוועדה הוא לא אחד מחברי הכנסת בלבד. אנחנו נותנים לו סמכויות גדולות מאד בניהול עבודת הכנסת ובניהול החקיקה.

לכן, בסעיף (ב) יכולה לבוא הממשלה – כתוב שם – ולבקש. השאלה לבקש ממי. חבר הכנסת איתן פירש לבקש ממליאת הכנסת. הפרשנות שלי היא לבקש מיושב ראש הוועדה כי יושב ראש הוועדה הוא זה שאנחנו במשך כל השנים מבינים שהוא בעל הסמכות, למה? כי עבודה בכנסת היא לא רק עניינים פוליטיים, היא גם חקיקה ראויה. אין מי מוסמך יותר מיושב ראש הוועדה, יחד עם הייעוץ המשפטי שלו, לנסות לקבוע מהי חקיקה ראויה, אחרת יש לנו מספיק חוקים שהם טלאי על טלאי. עכשיו אנחנו רוצים שיהיו חוקים שאי אפשר לבצע אותם בכלל.

וממי יבקש יושב ראש הוועדה?

מגיע לחבר הכנסת גאגולה צל"ש על הוויתור.

חברים, אני רוצה לדבר על הנקודה המשפטית. סעיף 130(ב) בא לענות על מצב כאשר לא רוצים להשתמש בסעיף 130(א), והסעיף נותן את הסמכות לממשלה באופן ברור ביותר – נציג הממשלה או יושב ראש הוועדה, בשמה – בשמה של הממשלה הכוונה.

אם יש לנו עמדות סותרות ושניהם רוצים לדבר בשם הממשלה, הבעיה קלה לפתרון. לדעתי, במקרה הזה, כפי שאני חייתי אותו במליאה, לא היו חילוקי דעות – מי שדיבר בשם הממשלה זה השר ובקשת השר חייבת להתקבל.

תודה רבה.

היועצת המשפטית, שמעת את הדברים. מה האפשרויות שלנו עכשיו?

קודם כל, ניסיתי לסכם את האפשרויות כפי שעלו כאן מהדיון – אפשרויות של פרשנות, כאשר ישנה מחלוקת בין נציג הממשלה לבין יושב ראש הוועדה בקשר למועד ההצבעה על חוק, כאשר התקבלה בו הסתייגות.

יש אפשרות אחת לפעול לפי העמדה של אותו צד – ואני לא נכנסת עכשיו אם זה יושב ראש הוועדה או נציג הממשלה – שמבקש לפעול לפי הכלל, לפי דרך המלך שבסעיף 130(א) ולכן כאשר יש חילוקי דעות, לדחות בשבוע.

אפשרות נוספת – לפעול לפי העמדה של אותו צד שמבקש דווקא להפעיל את הסייג שבסעיף 130(ב), בהנחה שמדובר במקרה מיוחד – ואני לא נכנסת כרגע לשאלה אם היום זהו מקרה מיוחד או לא.

הבעת את דעתך קודם.

נכון, זו דעתי, אבל אני אומרת שאתם יכולים להחליט שזה לא מקרה מיוחד. לדעתי זה מקרה מיוחד, אבל זו דעתי בלבד.

במקרה כזה, בעצם צריך לפעול לפי סעיף 130(ב) ולהצביע מיד. זאת אפשרות שנייה.

אפשרות שלישית – במקרה של מחלוקת, להשאיר את ההכרעה באיזו עמדה לנקוט בידי המליאה על ידי העמדת השאלה להצבעה במליאה: השאלה האם לקבל את העמדה לדחות בשבוע או לקבל את העמדה להצביע מיד.

אפשרות נוספת – ולצורך האפשרות הזאת בעצם צריך לשוב לסעיף 130(ב) ולראות ששם מדובר על כך ששני הצדדים רשאים לבקש באותו מקרה מיוחד שהקריאה תהיה מיד. נשאלת השאלה לבקש ממי, ולדעתי ניתן לפרש שלבקש הכוונה מיושב ראש הישיבה כי זה נעשה תוך כדי הדיון ויושב ראש הישיבה, בעצם המילה לבקש הוא מקבל שיקול דעת האם להיעתר לבקשה או לא.

איך יושב ראש הישיבה יפעיל את שיקול הדעת שלו? הוא יילך קודם כל לסעיף 130(א) ויראה בשביל מה בעצם מבוקשת הבקשה. הבקשה מבוקשת לסטות מהכלל שבו יש לשלב את ההסתייגות.

אם הוא יגיע למסקנה שלא צריך את השבוע הזה, שאפשר לנסח את החוק, לשלב את ההסתייגות מיד, הוא יכול לקבל את הבקשה להצביע מיד. אם הוא יחשוב שצריך את השבוע לגבי אותו עניין, הוא יכול להכריע שבאמת זה יידחה.

אלה האפשרויות.

אנה, תעני לשאלה שלי אם אפשר לקבוע מועד.

סליחה. רבותי, שקט.

בבקשה, היועצת המשפטית.

אני חוזרת על עמדתי שפירוש המילה "בשמה" בתוך הסעיף זה בשם הוועדה, כי אחרת בעצם מפקיעים בכלל את הסמכות של יושב ראש הוועדה לפעול לפי הסייג. אני חושבת שגם מבחינה משפטית יש תמיכה במבנה הסעיף בעמדה שלי – ואני חוזרת: זאת עמדה שלי בלבד – אני אפילו חושבת שבזמנו, בתקדים של חבר הכנסת וירשובסקי הוא טעה והוא ידע שהוא טועה, אבל הוא רצה לפתור את הבעיה.

על סמך מה את קובעת שהוא ידע שהוא טועה?

מה שאתם עושים כאן היום זה כן תקדים מחייב לפי סעיף 147. לכן אתם יכולים להכריע גם משהו שונה ממה שאני פירטתי כאן.

אני שמעתי את הדברים ומאחר שיש לי את הזכות להציע את הדברים לסדר היום, אני מודיע לכם שאני מתכוון לנהוג בדרך הבאה.

יש קודם כל שאלה האם בכלל מותר לעשות שימוש בסעיף 130(ב), דהיינו האם נציג הממשלה – במקרה הזה שר התקשורת – רשאי לבקש במקרים מיוחדים. האם זה מקרה מיוחד שנכנס לגדרו של סעיף 130(ב). זו שאלה אחת.

גם אם נחליט שזה מקרה מיוחד, עדיין זה לא אומר שאנחנו חושבים שצריך להפיל את 130(ב) במובן זה ששר התקשורת צודק ולא מישהו אחר.

השאלה הראשונה צריכה להיות האם זה מקרה מיוחד.

אתה מכריע בזה לבד?

אני מעמיד להצבעה.

אחרי כן יש לנו ארבע אופציות: האחת – לקבל את עמדת שר התקשורת, בפשטות. השנייה – לקבל את עמדת יושב ראש הוועדה. השלישית – לקבל את הצעתו של חבר הכנסת מיקי איתן ולהעביר את זה להכרעת המליאה, בהצבעה. הרביעית – להעביר את זה להחלטתו של יושב ראש הישיבה.

אלה ארבעת האפשרויות.

שאלה ראשונה אם זה מקרה מיוחד. שאלה שנייה – נצביע על עמדת שר התקשורת, יכול להיות שזה ייתר את הכל.

מה עם השבוע הבא?

סיעת העבודה ביקשה התייעצות.

גם אנחנו מבקשים התייעצות סיעתית. אני צריכה לכנס את כל הסיעה, אני צריכה זמן כי מדובר בשינוי תקנון.

- - - איזה שינוי תקנון?

אני מודיע שההצבעה תתקיים בשעה 21:20.


הפסקה

אני מחדש את הישיבה.

אני קורא את השמות כדי שלא יהיו אי הבנות.

חבר הכנסת יוסי כץ נמצא, חבר הכנסת אפי אושעיה נמצא, חבר הכנסת מקסים לוי מגשר – איננו, חבר הכנסת אלי בן-מנחם.

אני מחליף אותו.

חברת הכנסת סופה לנדבר.

מחליף אותה חבר הכנסת אופיר פינס-פז.

חבר הכנסת מוחמד ברכה נמצא, חבר הכנסת עמיר פרץ.

חבר הכנסת אלי בן-מנחם כאן. חבר הכנסת איתן כבל מחליף את חבר הכנסת עמיר פרץ.

חבר הכנסת אברהם הירשזון נמצא, חבר הכנסת ישראל כץ.

חבר הכנסת מצא מחליף אותו. חבר הכנסת מיקי איתן כאן.

חבר הכנסת אמנון כהן נמצא, חבר הכנסת יצחק סבן נמצא, חבר הכנסת גאגולה נמצא, חבר הכנסת יאיר פרץ נמצא, חברת הכנסת נעמי חזן נמצאת, חברת הכנסת זהבה גלאון נמצאת, חברת הכנסת מרינה סולודקין נמצאת, חבר הכנסת אליעזר זנדברג נמצא, חבר הכנסת רוני מילוא.

אני מחליפה אותו.

חבר הכנסת שאול יהלום נמצא, חבר הכנסת משה גפני נמצא, חבר הכנסת עבד אלמאלכ דהאמשה נמצא, חבר הכנסת בני אלון.

אני מחליף אותו.

חבר הכנסת אליעזר כהן נמצא.

רבותי, יש לנו ארבע אופציות. שאלה ראשונה – האם זה מקרה מיוחד שאפשר בכלל ללכת לפי סעיף 130(ב)? מי בעד הגדרת המקרה כמקרה מיוחד?



ה צ ב ע ה
בעד – 14
נגד – 5
נמנעים – 1 (חבר הכנסת א' פינס-פז)

יש כאן שתי הצעות שאומרות – ראשית, עמדת שר התקשורת ושנית, עמדת יושב ראש הוועדה.

אם מסכימים כולם ללכת על ההצעה של חבר הכנסת מיכאל איתן – אני מסכים.

יש שתי הצעות שאומרות – הצבעה על ידי הוועדה כאן ועכשיו: או עמדת שר התקשורת או עמדת יושב ראש הוועדה, אבל כאן ועכשיו. יש שתי הצעות שאומרות – או יושב ראש הישיבה למעלה במליאה, או מיקי איתן – המליאה עצמה.

אני רוצה להודיע משהו – אתם ארגנתם את הישיבה. אדוני היושב ראש, אתה כבר קבעת כאן מה זה מקרה מיוחד, אז אני מוריד את ההצעה שלי.

יש שתי אפשרויות – אחת להצביע כאן ועכשיו בין שתי גירסאות, או להשאיר את זה ליושב ראש הישיבה.

מי בעד הצבעה כאן ועכשיו?

ה צ ב ע ה
בעד – 17

מי בעד הכרעה למעלה על ידי יושב ראש הישיבה?

ה צ ב ע ה
בעד – 2

עכשיו הגענו לרגע ההכרעה. יש שתי אפשרויות – או לקבל את עמדת יושב ראש הוועדה או לקבל את עמדת הממשלה כפי שבאה לידי ביטוי על ידי שר התקשורת. אני מעמיד את ההצבעות זו מול זו.

מי בעד עמדת יושב ראש הוועדה?

ה צ ב ע ה
בעד – 7

מי בעד קבלת עמדת שר התקשורת, הממשלה?

ה צ ב ע ה
בעד – 13

אני מבקשת רוויזיה.

שתי הודעות אני מודיע: האחת שאני אודיע במליאה את החלטת ועדת הכנסת, לפיה אומצה עמדת שר התקשורת לקיים הצבעה מיידית.

שנית – אלא אם תשונה ההחלטה ברוויזיה שתתקיים בדיוק בעוד 10 דקות.


הפסקה

אני פותח בהצבעה – מי בעד בקשת הרוויזיה של סיעת מרצ?

ה צ ב ע ה
בעד – 6
נגד – רוב

בקשת הרוויזיה לא התקבלה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 21:40.