פרוטוקולים/ועדת הכנסת/689

1
ועדת הכנסת
26.6.2000

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/689
ירושלים, א' בתמוז, תש"ס
4 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 105

מישיבת ועדת הכנסת
יום שני, כג' בסיון תש"ס, 26.6.2000, שעה 11:15

חברי הוועדה: סאלח טריף – היו"ר
יולי-יואל אדלשטיין
אלי בן-מנחם
יצחק גאגולה
משה גפני
עבד אלמאלכ דהאמשה
נעמי חזן
אמנון כהן
רוני מילוא
מאיר פרוש
יאיר פרץ
ראובן ריבלין
מאיר שטרית

חה"כ קולט אביטל
חה"כ ענת מאור
חה"כ יוסף פריצקי
חה"כ משה רז
גדעון בן-ישראל – יו"ר עמותת חכ"ל
מאיר כהן-אבידוב – חכ"ל
אמנון לין - חכ"ל
בני שליטא – חכ"ל
אברהם תייר – חכ"ל
אבי לוי – חשב הכנסת
משה פינקלשטיין – גזברות הכנסת
דוד קרן - גזברות הכנסת
מירה זכריה - גזברות הכנסת
טובי חכימיאן - גזברות הכנסת

אריה האן

דוד לב

צבי ענבר
ארבל אסטרחן – לשכה משפטית

אתי בן-יוסף

טלי רם

1. יישום המלצות דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת תנאי עבודתם של חברי הכנסת.
2. הצעה לתיקון התקנון בנושא ועדות חקירה פרלמנטריות.
1.
יישום המלצות דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת תנאי עבודתם של חברי הכנסת

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו דנים תחילה ביישום המלצות דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת תנאי עבודתם של חברי הכנסת, בראשות פרופסור גלנור.

בפניכם דף שאנחנו עבדנו עליו כאן עם הנהלת הכנסת.

אנחנו כבר דנו בישיבה אחת בהמלצות ועדת גלנור, ואנחנו היום מבקשים להשלים את המלאכה ולהחליט החלטה.

שלום לחברי הכנסת לשעבר, גמלאי הכנסת, ברוכים הבאים. אנחנו כאן מבקשים לדון ולהחליט על ההמלצות האלו כמקשה אחת. אני מבקש להבהיר כאן – איננו מתכוונים כאן להוציא פרקים ולהוציא סעיפים, להחליט על כאלה או להחליט על אחרים, לשנות. או שאנחנו מקבלים את הדו"ח הזה כלשונו וככתבו, כפי שהתחייבנו, או שאנחנו למעשה קוברים עוד המלצות של ועדה, שלפי דעתי עשתה עבודה חשובה מאד לצורך שיפור תנאי עבודתם של חברי הכנסת ולצורך ייעול עבודתם.

ההמלצות האלה הן המלצות שחלק מהן אולי מצא חן בעינינו, חלק לא כל כך, אבל אלה המלצות. כשהוועדה הזאת יצאה לעבודה, בירכנו אותה ואנחנו גם התחייבנו לקבל את המלצותיה. זה ישליך מאד לגבי עבודות של ועדות אחרות מטעם הכנסת, במיוחד של ועדת הכנסת, לגבי נושאים אחרים, ואני מבקש להסב את תשומת לב כולם.

אפשר לעבור להצבעה.

מיד אני אצביע. רק אני מבקש – יחד עם ההצבעה בדבר קבלת ההמלצות, אנחנו נקרא כאן עבודה שהכנו עם אבי לוי, דוד לב והחברים, בעניין היישום של ההמלצות, כי לא מספיק רק לקבל החלטה בעניין ההמלצות, אלא דרך היישום.

אני מבקש לעבור סעיף-סעיף.

אני רק רוצה להגיד לסדר היום. אני חושב שצריך שנקבל כאן חוות דעת של היועץ המשפטי, אבל מי שאחראי על יישום הרפורמה זאת לא ועדת הכנסת. ועדת הכנסת לא מפעילה את המערכת האופרטיבית של הכנסת.

חשב הכנסת.

מי שמפעיל את כל המערכת המינהלית בכנסת - דרך ועדת הכנסת, היושב-ראש הוא "אוניה" פרסונלית גם מינהלית וגם נבחרת. על פי ההמלצות שמקבלת ועדת הכנסת כמדיניות, יושב-ראש הכנסת מפעיל את מינהלת הכנסת. אין הפעלה ישירה של ועדת הכנסת את מינהל הכנסת.

אדוני היושב-ראש, אני מאד שומר על כבודך, ומכיוון שאנחנו עושים עבודה משותפת נדמה לי, מכיוון שבישיבה שעברה יושב-ראש הכנסת נכנס להחלטות של ועדת הכנסת וגם בא בהצעות אופרטיביות ליישם את המלצות הוועדה, המשכתי את העבודה שאתה התחלת. אין נגיעה לוועדת הכנסת לגבי נושא היישום, אלא יש פרטים שבאים אלי.

איפה הוויכוח?

סליחה, מאיר. אני מאד רגיש לעניין הזה, אני יודע שאברום בורג מאד רגיש. אני לא נכנס לכך, אבל יש פרטים שבאים אלי מעובדי הכנסת בעניין של התפעול השוטף של חברי הכנסת: לשכה פרלמנטרית ודברים אחרים.

על כן, יש מה שנקרא הוראות מעבר בין מה שהיה לבין מה שיהיה. אין כאן מצב שמישהו אומר לי: תעשה כך או תעשה אחרת, אלא הוראות מעבר כדי שהדבר יהיה חלק וברור.

אדוני היושב-ראש, כל המלצה שתמליץ ועדת הכנסת, כהחלטה של ועדת הכנסת – בהוראת מעבר או בהוראת קבע – תבוצע על ידי יושב-ראש הכנסת ומינהל הכנסת, אבל באופן עקרוני זה לא שייך למקרה הזה, לא לאנשים האלה ולא לוועדה הזאת.

באופן עקרוני, המבנה התפעולי של כנסת הוא שוועדת כנסת לא מפעילה את מנגנון הכנסת. זה אני רוצה שיהיה ברור.

אין נגיעה לתפעול הכנסת. ועדת הכנסת לא מפעילה.

כל החלטה שתחליט הוועדה בשיג ושיח, בהסכמה, ברוב ומיעוט – כל החלטה תיושם ככתבה וכלשונה.

אני מבקש לעבור סעיף-סעיף.

בנושא הרכבים הצמודים או האופציה הקיימת – להמשיך במתכונות הקיימת, אין שום בעיה, והאופציה השנייה של רכב צמוד.

צריך כאן יציאה למכרז.

חבר הכנסת יוכל לבחור בין שתי האופציות.

אנחנו ממליצים לאפשר מעבר של חודש וחצי. חברי הכנסת שאלו כמה זמן ייקח לנו כדי שנתארגן עם עצמנו. אנחנו בדקנו וחשבנו שחבר כנסת יכול לקבל מושג מתי הוא יכול לעבור לשיטה החדשה – לקחנו טווח של חודש וחצי, פלוס מינוס, ליציאת הכנסת לבירור כל העניינים ולמכרז וכל הקשור בזה.

אני מניח שעד שנחזור באוקטובר, אנחנו כבר נוכל להיות עם תכנון. חלק מהסעיפים בוועדת גלנור הם מיידיים, כלומר שלא צריך עבורם דבר. אני מניח שבמהלך פגרת הקיץ אנחנו נצטרך לקיים ראשית הכנת המכרז, שנית – יציאה למכרז, ויכול להיות גם לפני או מאחורי הקלעים, קיומים של משאים ומתנים בהקשר שיש לכנסת.

אדוני היושב-ראש, אני בדקתי עם עובדי הכנסת. לגבי פגרת הקיץ אתה מדבר על טווח של ארבעה-חמישה חודשים עד סוף הפגרה. עד הפגרה יש לנו עוד חודש וחצי.

אדוני, אני רוצה להעיר. גם לגבי מה שכתוב בדו"ח עצמו, מדובר על כך שמינהל הרכב הממשלתי יכול לעשות את זה, זו אחת האופציות.

אני רוצה לציין שמינהל הרכב הממשלתי, מבחינתנו – אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש – יש לו מחירים מיוחדים הרבה יותר נמוכים מאשר בשוק.

אמרתי – המשא ומתן שלפני ואחרי, אבל אם אתה הולך לצי רכב, זה סיפור אחר.

הם יחזיקו, לא?

מאיר, אנחנו לא נכנסים לעניין הזה כי זה צריך להיבדק על ידי הכנסת. אנחנו נכנסים רק לטווח הזמן.

בנושא הטלפונים – גם זה בא עם הנייר של הכנסת כשהעניין הזה הוא להפעלה מיידית. זה עניין של התחשבנות שהכנסת תדע לעשות – אנחנו כבר מאשרים את זה.

כל הטלפונים שלנו יישארו אצלנו או שנקבל?

סליחה. מה שיש אצלך – יישאר אצלך. זה עניין של פרוצדורה, חשבות הכנסת תתעסק עם זה, תוציא לנו הוראות מה לעשות. הכל תקין, ההחלטה היא שההפעלה היא מיידית. יש כאלה שסיימו את המכסה, יש כאלה שלא סיימו, וכן הלאה.

בדיקת האופציה ל- ISDN – מי בודק?

אנחנו בודקים.

אני מוכן להתנדב לבדוק את זה, להביא לכם תוצאות. לי יש ISDN, אני פשוט מתמצא בזה.

בנושא שני העיתונים שבוטל – כנ"ל.

נושא העוזרים הפרלמנטריים – מוצע כאן שהשינוי ייכנס לתוקף מה- 1 באוגוסט, כמובן בהתחייב בכל התנאים וההתניות שיש שם. עד סוף שנת 2000 יעבדו העוזרים לפי החוזים הקיימים, לא לפי המלצת הוועדה, ועד אז הכנסת תיערך, זאת אומרת יהיו חוזים חדשים עם תחילת השנה החדשה.

כמובן, כל נושא הפלאפונים גם לעוזרים, כפי שהוגדר – נושא הגבלת שיחות גם יידון בישיבה אחרת, אבל בעיקרון זה ייכנס באותו יום שנכנס ההסדר החדש – ה-1 באוגוסט.

אין בינתיים הסדר ביניים לגבי העוזרים? מה הם יכולים לקבל?

אנחנו נקבע. אנחנו קבענו שההסדר יתחיל מה-1 באוגוסט, אבל עד אז נשב. לא הכל מסתיים עכשיו, אנחנו קובעים לגבי עקרונות. על הפרטים נדון בישיבה אחרת.

כנ"ל לגבי השאלה שהעלה חבר הכנסת גפני לגבי העוזרים מהמגזר החרדי והעוזרים שבאים עם השכלה מסויימת – כל העניין הזה לפרטי פרטיו זה לא נושא שנמצא בדו"ח, יידון בישיבה נפרדת. אני לא מתכוון כעת להיכנס לזה כי זה פורט על ידכם.

אז מה ההחלטה לגבי הנושא של עוזרים ייחודיים?

מ- 2001.

לא - - -

שמורה לך גם הזכות להתנגד.

נכון, אבל אני לא רוצה להצביע נגדך, אני רוצה להצביע איתך.

אני מודה לך.

נושא התק"צ – תקציב קשר לציבור, העניין הזה ייכנס לתוקף בתחילת השנה הבאה, ב-1 בינואר 2001 .

ההסדר החדש כפי שמוצע על ידי הוועדה, יתחיל לעבוד מתחילת השנה החדשה, מסיבה פשוטה – שחברים כבר לקחו לשכה, חתמו על חוזים, יש התחייבות.

אנחנו ממליצים שזה יהיה מתחילת השנה הבאה. אם תהיה בעיה שאחד חתם בסוף ינואר או בתחילת פברואר, אלה אישורים מיוחדים שאתם נותנים לנו את הסמכות לאשר באופן חריג, אבל ההסדר ייכנס מה-1 בינואר 2001.

כנ"ל נושא המתנות. ההמלצה של הוועדה בנושא המתנות, שהכנסת צריכה להיערך לכך היערכות גדולה, שיהיה "פול" של מתנות. לכן, ההסדר הזה ייכנס מתחילת שנה הבאה.

לגבי מימון השתלמויות אנחנו ביקשנו - והיושב-ראש נמצא כאן - שהעניין של ההשתלמויות שדיברנו עליו לא פעם אחת...

אני ביקשתי שיהיה דיון איזה סוג השתלמות אנחנו רוצים.

יהיה דיון, אבל אנחנו מאד ממליצים שכבר ננצל לגבי חלק את חופשת הקיץ הקרובה כדי לקיים השתלמויות. יש אפשרות לקיים ישיבה נוספת מפורטת בעניין הזה ולהחליט החלטות.

אלה ההמלצות עד כאן, וכאן אני רוצה לשמוע אם יש הערות לעצם העניין.

אדוני היושב-ראש, יש לי מספר הערות. ראשית, ברצוני לשאול לגבי השתלמויות – למה לעוזרים לא מקיימים השתלמויות, חוץ מההשתלמות של המחשבים?

עושים, זה לא קשור לזה. יש תקציב כנסת.

עוזר חדש שמגיע, צריך לתת לו איזשהו תדריך.

אני חושב שאתה טועה. יש השתלמויות שהכנסת עושה מפעם לפעם.

חבר הכנסת גאגולה, שני דברים. ראשית, צודק היושב-ראש שעושים. שנית, בישיבה הקודמת, כאשר הוצג דו"ח גלנור לגבי העוזר המינהלי והעוזר המקצועי, אני אמרתי – ונראה היה לי שהדברים מקובלים על דעת כולם – שלגבי המעבר של מי שיקבל את הסטטוס של עוזר מקצועי, לבד מהקריטריונים האובייקטיביים, תהיה גם חובה לעבור תהליך של השתלמות כנסת שתיבנה על ידינו.

אני רוצה להציע, אדוני היושב-ראש – מאחר שמלכתחילה קבענו לעצמנו שנקבל את כל הכללים כמקשה אחת ולא נוכל לשנות, אני אומר: יש דברים שהציעה הוועדה שנראים לי לא נכונים, אבל אני לא מציע לשנות אותם בגלל העובדה שאם מקבלים את הכל כמקשה אחת, אז הכל כמקשה אחת.

התחייבנו לכך.

לא התחייבנו.

אני מציע שנצביע על כך כמו שאתה מציע, ונצא לדרך חדשה שאני חושב תהיה לטובתה של הכנסת.

אני קצת מוטרד כשאני שומע את היושב-ראש, שאומר שביצוע התנאים לגבי העוזרים הפרלמנטריים מותנה בהשתלמויות או משהו כזה. אני מקווה שהדבר ייגמר, שיעשו את זה בקיץ.

יש תנאים, יש החלטות.

שימוש בכלי הפרלמנט.

לא התחייבנו, אבל אני מסכים לעניין הזה שהכל צריך להתקבל כמקשה אחת.

אני אמרתי – לגבי כל הסעיפים, דיברת מאד בהיגיון – גם על התאריך, גם על המועדים.

אני מאד מודה לך.

טוב, אני מוכרח להצביע איתך. זאת אומרת, יהיה לי קשה מאד, אני ארגיש לא טוב אם אני אצטרך להצביע נגד.

לגבי סעיף אחד שבו הוועדה לא לקחה בחשבון – אני מקבל גם את ההמלצות לגבי העוזרים הפרלמנטריים – צריך שיהיה עוזר מקצועי וצריך שיהיה עוזר מינהלי, זה בסדר גמור. כאשר מסתכלים על זה כללית, אין הבדל בין חבר הכנסת אלי בן-מנחם לביני או לבין כל חבר כנסת.

ולכן...

אבל, יש הבדל בהגדרה של העניין, והוועדה – מעצם טבעה, מעצם חבריה – לא ירדה לעניין הזה.

הנושא האחד – העוזרים הפרלמנטריים, כאשר יש עוזר או עוזרת 15 שנה בכנסת, אין שום התייחסות לנושא הזה לחלוטין, בכלל.

הדבר השני – הנושא של עוזרים ייחודיים, שהם משכילים ואינטליגנטיים, יש להם ידע עצום שאף אחד מחברי הוועדה לא עבר את המסלול הזה.

לכן, אני מציע, אדוני היושב-ראש – לקבל את ההצעות כמקשה אחת. לגבי הסעיף של העוזרים הפרלמנטריים אני מבקש...

אני מבקש – אל תפתח פתח. אני מבקש להציע הצעה. כל מי שיש לו הצעות נוספות – יעביר לי את זה. תכתוב לי בבקשה את ההערות.

מה קרה לך? אני מחכה להצבעה.

יש לך הצעות פתאום – דיברנו על זה בפעם הקודמת. אני מציע לך פתרון, אתה לא רוצה לקבל אותו.

מה הפתרון?

בדרך כלל, רבנים הם מאד חכמים, לפעמים השתיקה....

חוץ ממני.

מאיפה ההכללה הזאת? על מה היא נסמכת? זה מניסיונו מרבנים בעדה.

לכן אני מציע, אלא אם כן יש לך הצעה קונסטרוקטיבית אחרת – שהוועדה לגבי הסעיף הזה תתכנס, יחד עם חבר נוסף שמכיר את המגזר הזה, ושידברו על העניין.

מי שמכיר הכי הרבה זה אני.

שתי הערות קצרות. אחת לעצם העניין שאנחנו דנים בו, דווקא אחרי כל מיני כותרות מאד יפות. לי לפחות – ואני יודע שלעוד כמה – יש התלבטות אמיתית בנושא של רכב צמוד, כלומר אם להישאר בהסדר הישן או לא.

יש לך אופציה לבחור.

לכן אני אומר: יש לי התלבטות, ואני מאד מבקש – באותו חודש וחצי שבהם נערכים, שיהיה גם דף מפורט – של המזכירות, של בנא"מ – דף הוראות מפורט של שימוש ברכב הזה: נהיגה של עוזרים, נהיגה של בני משפחה, כל הדברים מסביב לזה, שאנחנו נדע ונוכל לשקול.

יש בכנסת הזאת הרבה סיעות – יש גם כאלה שאומרים יותר מדי – אבל עובדה היא שיש גם הרבה מאד רכזי סיעות. אני מבקש – זה לא קשור ישירות לדיון – שיושב-ראש הוועדה, יושב-ראש הכנסת ומזכיר הכנסת יתנו את הדעת לגבי איזושהי שורה של השתלמויות או דברים מסוג זה גם לרכזי סיעות, כי נראה לי שהם נופלים בין הכסאות במציאות החדשה הזאת.

תודה. אני רוצה להעיר לפני שאתה משיב. יולי, בנושא הוראות שימוש ברכב, הכל נגזר ממה שהכנסת תחליט אחרי שתבדוק מה הכדאיות: אם להשתמש בליסינג או לקחת ממינהל הרכב הממשלתי.

לאנשים כמוני, אני מציע שזה יהיה כתוב.

אנחנו קולעים לדעת חכמים כמוך, כי חשבנו על זה – גם יושב-ראש הכנסת, גם אני, ולכן העניין הזה כפוף לבדיקה, כך שהעניין מוקדם מדי.

שלוש הערות, אדוני היושב-ראש. קודם כל, אני מזמין את כל חברי הוועדה להצביע מקשה אחת על ההמלצות, כי אחרת אנחנו יוצרים בעיה.

יחד עם זאת, בהמשך להערתו של הרב חבר הכנסת גפני, ואחרים. יש דברים שהוועדה לא נתנה את דעתה עליהם, למשל: האם שלוש שנים ותק, כמוהם כשנה אקדמאית אחת, כפי שהדבר נעשה ברשות השידור ובמוסדות ממשלתיים מכובדים אחרים, זאת אומרת שיש לייחס לוותק איזושהי משמעות.

אני רוצה להזכיר לך – כשבנו את בניין הכנסת, לא חשבו על כך שחבר הכנסת, צריך להיות לו משרד.

רובי, הוועדה כן נתנה את דעתה על כך. יש ותק לעובד המינהלי שהוא ללא תואר אקדמאי, יש גם כן דרגות ותק.

קודם כל, הוועדה נתנה את דעתה.

אני אומר דברים שאמרנו במשך כמה כנסות. אני אומר לפרוטוקול – יש דברים שוודאי שהוועדה נתנה את דעתה עליהם, היא רק לא נתנה את דעתה למכלול דברים שלא היו לפניה שהיא לא יכולה היתה לשער שהם קיימים, ואני מציע בהחלט לגבי הדברים האלה לאפשר הוספה ולא עניין של איזושהי פגיעה בדברי הוועדה.

הדבר האחרון – אני מוכרח לומר, חבריי חברי הכנסת, שהרפורמה הזאת היא רפורמה שמועילה מאד, בעיקר לחברי הכנסת הפעילים שמבקשים לבצע את תפקידם כמה שיותר.

בהנחה שכולם פעילים, זה טוב לכולם.

ודאי. היעלה על הדעת שיש מישהו שהוא לא פעיל?

אני רק רוצה לומר לכם, חבריי, שיושב-ראש הכנסת – שהוא לא ממפלגתי, אם כי יש לי יחסי קירבה אליו – נמצא בביקורת אדירה מטעם כל העיתונות, ואנחנו נמצאים צדיקים שמלאכתם נעשית על ידי אחרים, וגם קיתונות של רותחין נשפכים על ראשו.

אני מציע שהוועדה תקבל גם בהחלטתה היום איזושהי הודעה...

יישר כח.

של יישר כח, ואנחנו מברכים את היושב-ראש על אומץ לבו ועל יכולתו לעמוד מול כל הביקורת הציבורית שהיתה קיימת.

גם יושב-ראש הוועדה.

שלא לדבר על יושב-ראש הוועדה, שהיה חלק מהביקורת שהוטחה...

רובי, באופן אוטומטי.

תשמע, אני מאד מודה לך.

כמו שאמר הילד. הילד אמר: אם אמא שלי מוכרת במכולת, אם אמא שלי מוכרת מזונות, אני באופן אוטומטי בן של מוכרת מזונות.

אני עכשיו מדבר בכל הכבוד הראוי והדרוש מכל חברי הכנסת – אני חושב שכולנו צריכים לתת יישר כח גדול ליושב-ראש הכנסת אשר עמד בפני כל הביקורת והביא לתהליך ביצוע ויישום דו"ח ועדת גלנור. תודה רבה.

לגבי המכרזים על הרכב שמדובר בהם כאן, צריך להתחשב בעובדה שחלק מחברי הכנסת– לפחות אני יודע שזה חל לגביי – אינם נוסעים ברכב גרמני, כך שצריך לקחת את זה בחשבון.

יש כאלה שכן.

צריך להתחשב באלה שלא.

חבר הכנסת מילוא, אני הודעתי בישיבה הקודמת, כשדנו בסעיף הזה, שבשלב היישום חלק מצי הרכב של הכנסת לא יהיה רכב גרמני.

ראשית, אני מציע שתנסו להתייחד רגע אחד עם הבעיה שנוגעת לכל אחד מכם בעוד כמה שנים.

אתה מתכוון בעוד עשרות שנים.

בעוד כמה שנים, במקרה הטוב. לכן, אני רוצה לומר לכם שאנחנו באנו הנה לשוחח אתכם לא על עניין שלנו, אלא על עניין שלכם בעוד כמה שנים. אני מציע שניתן לראש העמותה שלנו, שהיא העמותה שלכם – גדעון בן-ישראל, שיעיר כמה הערות שלנו לגבי הדו"ח, ואחר כך אם נרצה להוסיף – נוסיף.

חבר כנסת לשעבר גדעון בן-ישראל, בבקשה.

רבותי, ועדת גלנור לא התייחסה לנושא הגמלאים – גם משום שזה לא היה ב-
Terms of reference לפי דבריה, גם משום שהיושב-ראש פרופסור גלנור אמר לי שהוא רואה את עצמו מנוע מלעסוק בנושאים אלה כי הוא עצמו היה עובד מדינה, ומאחר שלמה שיוחלט יהיו השלכות, הוא לא רוצה לטפל בנושא הגמלאים.

אני אומר שהנקודה הזו היא מאד חשובה, ואני רוצה לומר כבר בראשית דבריי שבוועדת השכר יושבים מספר חברים שהדבר נוגע להם, כי הם היו בתפקידים ממלכתיים. אני רוצה שיהיה ברור שהוועדה תקבל כאן החלטה – שלא יקרה מחר שוועדת השכר, כשתגיע לפנסיה, תגיד: אנחנו מנועים מלעסוק.

מה זה ועדת השכר?

ועדת השופט אלוני. אנחנו רוצים שיובהר שלא נעמוד מחר באותו מצב. שיהיה ברור לחלוטין שאף כי זה נוגע לחלק מהם, הם יטפלו גם בנושא הגמלאים ולא נמצא את עצמנו פתאום ללא שום טיפול בנושא הזה. זה חייב להיות ברור מאד מאד.

דבר שני – יש מספר נושאים שנוגעים לנו בוועדת גלנור. האחד הוא קודם כל נושא שכבר מתמשך, אחרי שהוועדה כבר פעם עקרונית דנה בכך ורצתה לגמור – זה נושא הטלפונים הניידים. זה באמת סיפור שצריך היה להיגמר כבר לפני שנה כמעט, ומשום מה כל פעם הנושא הזה נדחה.

אנחנו מבקשים שבהשלמה לדו"ח ועדת גלנור – וזהו הרגע הנכון, מפני שכרגע אתם דנים בעניין – שהוועדה תחליט שבמסגרת הקצובה שקיימת לחברי הכנסת לשעבר לטלפונים, שגם ייכלל נושא הטלפונים הניידים, כלומר אם ימצו את כל הקצובה, ברור שאז יצטרכו לשלם, אבל כל עוד זה במסגרת הקצובה, שיוכל חבר כנסת לשעבר לחלק את הדברים בצורה נאותה.

דבר נוסף – הוועדה כאן המליצה על פקס והמליצה על אינטרנט. אנחנו חושבים שבאותה מידה שהכירו בזה שלחברי כנסת לשעבר יש צורך גם באיזשהו מגע עם הציבור – בכל זאת היו חברי כנסת זמן רב – שזה גם יכלול נושא הפקס והאינטרנט, מפני שזה היום מתחייב מההתפתחות שישנה.

נושא שלישי הוא בעניין העיתונים.

אני רוצה להציע הצעה לסדר. אנחנו לא יכולים להיכנס כאן לפרטי הפרטים. אחרי שהוועדה תקבל את ההחלטה, אני אבקש מהצוות המקצועי להכין מסמך על השלכות הרוחב של ועדת גלנור על כל ההיבטים האחרים שנוגעים כאן בנושא גמלאים וכו'.
יובא בפני הוועדה או מי שהיושב-ראש יחליט – כי אלוני לא עוסקים בפנסיה - יתקיים על כך דיון.

נקיים דיון נפרד.

לאור הניסיון, אני חושש מאד שאם לא יוכרע היום בנושאים האלה, אני פוחד מכל דחייה. אני רוצה להגיד – היושב-ראש, עם כל הכבוד, אנחנו שנה מנסים להיפגש איתו, הוא לא מתפנה, אולי גם לא יתפנו בעניינים האלה.

היושב-ראש לא מתפנה אליך, לא לעמותה. אני רק מדווח לך.

תסלח לי, אני יושב-ראש העמותה.

יכול להיות. אליך אני לא מתפנה, לא היה לי זמן, הייתי עם חבר כנסת ריבלין.

אני היושב-ראש וביקשתי פגישה של הנהלת העמותה. אני מצטער שנכנסת כאן נימה אישית בנושא הזה.

שום דבר לא אישי, זה הכל פרסונלי.

ועדת אלוני לא נוגעת בעניין הגמלאים.

אני אמרתי במפורש שהיא לא נוגעת.

על פי החוק – לא לגמלה שלנו ולא לגמלאים.

רבותי, אני אומר: לנו יש הרגשה די קשה לאחרונה, שהפער בין חברי הכנסת לגמלאים של הכנסת הולך וגדל. יש לנו תחושה קשה שמחליטים הרבה החלטות ויחד עם זאת לא לוקחים בחשבון את הבעיות של חברי הכנסת לשעבר. 40 חברי כנסת חדשים נכנסו, התחלפו בכנסת האחרונה.

לכן, אני אומר – אנחנו מבקשים הקשבה ותשומת לב, ואני רוצה לציין גם את עניין העיתונים. זה נושא חשוב, הוא קשור גם עם הבעיה הזו של הטלפונים. אנחנו גם היינו מבקשים שכמו שיש סידור לגבי שרים ואחרים, שיחליטו על איזשהו סכום של הקצבה בגבולות סבירים- 10,000 לשנה או משהו כזה, שחבר כנסת לשעבר יוכל לשלוח מכתב, יוכל לעשות איזושהי פעילות.

נבחרתם להיות חברי כנסת או חברי כנסת לשעבר? גמרנו להיבחר.

רבותי, חובתי לייצג, עם כל הכבוד – אני מייצג...

בסדר. אתה יודע שהגבלתי את כולם, גם אותך, מה לעשות. יש כאן 20 חברי כנסת, דיברו ארבעה-חמישה. אתם דיברתם שניים. בואו נצמצם.

אמנון עוד לא דיבר, הוא רק הציג.

אצלנו שני משפטים זה נקרא שהוא דיבר. בכללים החדשים של הכנסת, זמן דיבור זה שלוש דקות.

לגבי הצעת היושב-ראש אני רוצה להבין. יש הגבלה של זמן לבדיקה הזאת, כיוון שעניין הפלאפונים זה ממש...

גדעון, אני מבקש להשיב לך. קודם כל, נושא הגמלאים – אני מבקש שתעבירו לי לפי השלכות ועדת גלנור כל מה שאתם רוצים, תהיה ישיבה נפרדת. הנושא לא נמצא בתוך המלצות הוועדה.

בין היתר, עיכבתי דיון בנושא הפלאפונים כי ההחלטה לגבי חברי הכנסת המכהנים – יש לה השלכה לגבי חברי הכנסת לשעבר. יהיה שינוי בנושא הפעימות וכן הלאה.

לכן, יידון העניין בתוך שבועיים. אתם תעבירו את המסמך.

ותהיה ישיבה מיוחדת של הוועדה.

כן, בוועדה. לא בלשכה שלי. אנחנו נקיים דיון נפרד בנושא הגמלאים.

יש דבר אחד בוועדת גלנור – לגבי האוטובוסים, שיהיה ברור שזה לא יחול.

דיברנו על כך בלי שתהיו כאן. אין שום בעיה.

אני רוצה להזכיר לכל חברי הכנסת שכל ראש עיר בגמלה וסגנו – וסגנים ברוך השם יש 10,000 או 15,000 במדינה – מקבלים עיתון בגמלתם. זה צריך להיות גם לחבר כנסת בגמלה- עיתון. שתדעו לכם – על פי חוק. כל ראש רשות, במקום הכי נידח, לרבות סגנו, מקבל עיתון.

רבותי, תודה רבה לכם. אני מבקש לסכם ולהצביע.

היועץ המשפטי של הכנסת, בבקשה.

אני מבקש לחזור על דברים שאמרתי בישיבה הקודמת. לגבי עוזרים פרלמנטריים, החוזים החדשים יביאו לידי ביטוי את החלטות הוועדה, אבל למעט דבר אחד. לא נוכל להפוך אותם להיות עובדי מדינה, מפני שלגבי עובדי מדינה יש חוק שירות המדינה (מינויים), שקובע איך מקבלים עובדי מדינה לעבודה, בכפיפות לחוק שירות המדינה (משמעת).

לכן, מבחינה זו – וזה הובהר בפעם הקודמת גם לפרופסור גלנור וגם לחברת הוועדה תמר בן-דוד שהיתה איתו - זה לא ניתן מבחינה משפטית.

אין הצעה כזאת.

יש הצעה כזאת בהמלצות הוועדה.

אדם יכול להיות עובד כנסת ולא עובד מדינה.

הוא עובד של חבר הכנסת.

הם יכולים לפתוח חשבון בבנק יהב?

אני לא בקי בפרטים.

הם לא יכולים.

רבותי, לפני שאנחנו מצביעים אני מבקש להבהיר. אנחנו הקמנו ועדה, הוצאנו מסמכותנו את יכולת ההחלטה על נושאים שקשורים בנו, כולל תנאי עבודה וכל מה שקשור בכך.

לכן, גם בהתחייבות שלקחנו על עצמנו מראש לקבל את ההמלצות – לטוב ולרע – אני מאד מבקש שכולנו כאיש אחד נקבל את ההמלצות.

במצורף לאותן המלצות של הוועדה, בא הדף שמתאר את תהליך הביצוע והיישום כחלק אחד מהמלצות הוועדה, כמקשה אחת. אני מבקש לאשר את המלצת ועדת גלנור לגבי תנאי עבודתם של חברי הכנסת. מי בעד, ירים את ידו.

ה צ ב ע ה

בעד – 12
נגד – 1 (חה"כ מ' גפני)
נמנעים – 1 (חה"כ נ' חזן)
הבקשה לאשר את המלצות דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת תנאי עבודתם
של חברי הכנסת נתקבלה.

מי שנגד – לא מקבל.

אני בלאו הכי לא מקבל.

אני מבקש לומר לחברי הכנסת – כל אחד מנימוקיו, כל הכבוד, אבל אני מבקש שנקבע לנו נורמה – כשאנחנו מתחייבים, אנחנו גם צריכים לעמוד בהתחייבות. זה חלק ממסורת שצריך להשריש כאן. לטוב ולרע, אלו המלצות חשובות מאד, ואני מקווה שנצא לדרך חדשה.

אדוני היושב-ראש.

חברי הכנסת, חברותיה, מילה אחת. ראשית, אני חושב שמגיע יישר כח גדול מאד, אחרי שהודינו לוועדת גלנור המקצועית – יישר כח גדול מאד ליושב-ראש ועדת הכנסת, שהלך למהלך הזה מהתחלה מתוך ידיעה שאנחנו הולכים לקבל כאן דבר שהוא נכון מבחינת הרפורמה שכולנו שותפים לה בכנסת – וועדת הכנסת שותפה לכל שלב ושלב – אבל הוא בעל השלכות ציבוריות לא תמיד סימפטיות.

חבר כנסת ריבלין, זה שאני חוטף על הראש זה נכון, ואני עומד בזה. גם יושב-ראש הוועדה עומד כאן בחזיתות מאד לא סימפטיות, ולכן בהקשר הזה מגיע יישר כח גדול ליושב-ראש הוועדה ולוועדה כולה.

מכיוון שכולכם מודעים לכך שאנחנו הולכים לחדש את כלי העבודה של חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שלושה דברים. הדבר האחד – בתוך כשבועיים עד שלושה אני אגמור להכין, יחד עם הצוות המקצועי של הכנסת, את תכנית היישום של איך הדבר הזה יפעל. בדברים שקשורים להכרעות כלכליות משמעותיות לגבי חברי הכנסת גם תוכן מתכונת אישית לכל חבר כנסת וגם יינתן ייעוץ אישי לכל ח"כ וח"כ מה עדיף ומה לא עדיף, ומה ההשלכה. במקום לעשות זאת בפומבי, כל אחד יוכל לקבל מידע לגבי מה נוח, מה לא נוח לו.

אנחנו נבנה איזשהו מודל של מה ההשלכה של זה על המשכורת – של כל דבר ודבר – כדי שתוכלו לדעת במה דברים אמורים.

לגבי המימון, עוד בראשית השנה או בסוף שנה שעברה, כאשר הצגתי כאן את תקציב הכנסת, הצגתי גם רזרבה שאמרתי שבין שאר הדברים, היא אמורה לממן לנו את הרפורמות בעבודת הכנסת.

ברשותכם, אני מבקש לפנות לראשונה לסעיף הרזרבה, על מנת להתחיל את המימון של התכנית הזאת עוד במהלך השנה הזו. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שני דברים. ראשית, כמי שבמשך שנים רבות נאבק כאן בכנסת על שיפור תנאי עבודתם של חברי הכנסת – כי אני חושב שזה לא אינטרס של חברי הכנסת, כמו אינטרס של הכנסת כמחוקקת מול המדינה – אני מאד שמח על הצעד הזה של היום ואני מברך את יושב-ראש הכנסת ואת יושב-ראש הוועדה על כך שהם נותנים גיבוי מלא לעניין הזה. אני כבר עמדתי במצב הזה של חיתוך, ויושבי-ראש הכנסת לשעבר התקפלו כשהגענו לרגע החיתוך.

עכשיו כשהחלטנו, אפשר להתקפל.

אז אני שמח שהחלטתם.

דבר שני – אני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש – אני חושב שזו התחלה של שינוי מוחלט בדרך עבודתה של הכנסת. העובדה שחברי כנסת עכשיו יכולים לקחת באופן משמעותי עוזרים ברמה מקצועית גבוהה ולשלם את שכרם כראוי, תיצור מצב שרמתה של הכנסת תשתפר.

תודה רבה לך.


2.
הצעה לתיקון התקנון בנושא ועדות חקירה פרלמנטריות

ביקשתי מיושב-ראש הכנסת, לפני שעולה לישיבת הנשיאות, להגיד שתי מלים בנושא הבא על סדר היום, שהוא מאד חשוב: נושא ועדות חקירה פרלמנטריות, משום שהנושא הזה הפך להיות לשימוש רע מאד של חברי הכנסת בכלי שאמור להיות מאד חשוב וכלי מאד מיוחד, כלי שצריך לחזק אותו במובן שוועדת חקירה פרלמנטרית לא תקום על כל קפריזה או שלי או של מישהו אחר.

האם אדוני רומז שהרוב בכנסת מצביע כך?

הרוב בכנסת, ראינו שהוא משתנה משבוע לשבוע בנושאים כבדי משקל.

על אותו נושא.

עד היום ש"ס בעזרתנו הקימה ועדות חקירה פרלמנטריות. מהיום מרצ תקים ועדות חקירה פרלמנטריות.

אני מבקש – יש כאן מחקר השוואתי מאד מעניין שהכין מרכז המחקר ההשוואתי.

רבותי, מכיוון שארבעה מאיתנו צריכים לעלות לנשיאות, אני רוצה להגיד מילה. דומני שאני פניתי ליושב-ראש וביקשתי לדון בנושא הזה. היתה ישיבה אחת קודמת שמעט חברים מהנוכחים כאן היום השתתפו בה, שלאורה לקחנו על עצמנו להכין שני דברים: הדבר האחד – הצעת תיקון התקנון, כפי שמוצעת כאן על ידי הלשכה המשפטית, ושנית – לעשות מחקר השוואתי שמרכז המידע והמחקר של הכנסת הכין, בתוספת עוד איזשהו סעיף קטן שהספריה הכינה, למרות שצריך לראות את הדברים בתור מקשה אחת.

באופן עקרוני, מאד הייתי רוצה ואני חושב שזה מומלץ להגיע למצב שבו ועדת חקירה פרלמנטרית היא מצד אחד יוצא מן הכלל ולא הכלל, ומצד שני יש לה הרבה מאד שיניים. זאת אומרת, ועדה שהיא בעצם שאילתה מתמשכת היא לא שווה לאנרגיה שאנחנו מוציאים, אבל ועדה שקמה וכשהיא עובדת, היא מקבלת שן לנשוך – זה כלי פרלמנטרי בעל עוצמה וזאת כוונת הדברים.

אני מתנצל, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה לך.

אתה מצביע על זה?

בוא נחליט שבישיבה הבאה מצביעים.

אדוני נועל את הישיבה?

לא סיימנו את הישיבה. יש רוויזיה ויש נושא של ועדת חקירה פרלמנטרית.

.......

אתם רוצים לדחות את נושא הרוויזיה? אני אבקש שאנחנו נדחה את זה.

אני ממשיך בישיבה. מי שלא רוצה להשתתף, מוטב שייצא.

דחית את הדיון ברוויזיה?

כן.

לפני שעוברים לנושא ועדת חקירה פרלמנטרית, ובהמשך לסיום הישיבה – בשאלת הצורך לתקן את התקנון בנושא הפסקת ישיבה.

אני הרי עזבתי מכאן ליושב-ראש הכנסת, והבאתי בפניו את העניין.

שזה קיים בתקנון.

לא רק שזה קיים, אלא שהיום אין סמכות בכלל לנעול ישיבה כשיש נושא...

ואין צורך בתיקון התקנון.

כן. היושב-ראש הסכים וביקש שאני אחזור לוועדה. הוא אמר שהוא מוותר על ההצעה.

זה מחייב החלטה בוועדה.

כן, בדיוק.

ולכן, כדי שזה יהיה מסודר, נשים זאת על סדר היום ונבטל.

לכתוב את זה כסעיף על סדר היום?

לא בוער לנו.

זאת אומרת שעוד אין החלטה לגבי העניין הזה?

יש החלטה של הוועדה להניח על שולחן הכנסת.

אבל בינתיים...

בינתיים אנחנו נביא זאת לכאן.

זה הנושא שהיה בבוקר.

אני רוצה להשיג על כך.

אתה תשיג על משהו שאנחנו נבטל. אין בעיה.

אתה מצליח לעשות כל מה שאתה רוצה בוועדה. אני צריך לעשות כל מאמץ כל הזמן להיות בצד שלך.

אני רק אשמח.

איך העברת לי כאן את ועדת גלנור – זה לא בסדר, ממש לא בסדר. הכותל זה בסדר, גלנור לא.

אם תדבר איתי אחר כך, תבין שאני לא חכם כמוך, אבל לפחות חצי.

יותר חכם ממני.

צבי, אם אתה יכול להציג את ההצעה לתיקון, או ארבל יכולה להציג לנו את הנושא כדי שנתקדם בו. אני רוצה לסיים את העניין הזה. יש הרבה סעיפים, נוכל לקרוא ולעבור.

הכוונה היא כאן להוסיף פרק חדש לתקנון, שעוסק בוועדת חקירה פרלמנטרית, כאשר סימן א' נוסח עד תומו, סימן ב' נוסח עם הוספה של שאלות שנשארו פתוחות לדיון. סימן ב' – הוסברו העקרונות שצריכים להיות בו, דהיינו על עבודתה של ועדת החקירה הפרלמנטרית, וסימן ג' – מסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית – גם כאן הועלו השאלות שבהן יש להחליט.

לכן, אם נתחיל בסימן א' – הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית, זה הסימן שהועלה בפירוט יתר והוא נבע בראש ובראשונה מהעובדה אותה ציין יושב-ראש הוועדה בראשית דבריו, דהיינו לגבי הקלות הבלתי נסבלת של הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית כיום, כאשר כל חבר כנסת הרוצה בכך, מקים ועדת חקירה פרלמנטרית באמצעות המליאה, בלי שזה עובר בכלל סינון כלשהו- לא דרך ועדה, לא נוסח הקמת הוועדה, לא אם הרכב הוועדה תואם את החוק ולא אם זה ראוי – מפני שחברי הכנסת מגלים רוחב לב כלפי רבים מחבריהם, וכך הוקמו בחודשים האחרונים מספר ועדות חקירה בזו אחר זו – דבר שגם מכביד על הכנסת וגם גורם לזילות המוסד הזה.

הנוהל שנבנה כאן הוא נוהל מפורט, גדול, ארוך?

כן.

ארבל, אני מבקש שנעבור על הסעיפים. פרק חמישי 1: ועדת חקירה פרלמנטרית, סימן א'- הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית.

קודם כל, אנחנו מבטלים את סעיף 94(ב) לתקנון, שקובע היום הסדר לגבי מועד הדיון בהקמת ועדות חקירה פרלמנטריות, כי הנושא מוסדר בהמשך בהצעה החדשה.

קובעים פרק חדש – פרק חמישי 1, שכולו יעסוק בוועדת חקירה פרלמנטרית. כרגע אנחנו מדברים על הסימן הראשון – הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית.

"(א) חבר הכנסת, או ועדה מוועדות הכנסת" – שזו היתה ההצעה של יושב-ראש הכנסת בישיבה
הקודמת – "רשאים להציע לכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, על פי סעיף 22 לחוק
יסוד: הכנסת.

(ב) חבר הכנסת שהציע להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, או יושב-ראש הוועדה המציעה,
ינמק הצעתו במשך זמן שלא יעלה על עשר דקות."

בישיבה הקודמת הוצע חמש דקות, הוחלט על עשר דקות.

"(ג) אחרי ההנמקה לפי סעיף קטן (א), רשאי חבר הממשלה, המדבר בשמה, להציע, בשיעור זמן
שלא יעלה על חמש דקות, להסיר את ההצעה מסדר-היום או להעבירה לוועדה."

למה המציע עשר דקות והשר חמש דקות? אפילו שאני אופוזיציה.

זה היה חמש וחמש בישיבה הקודמת.

לא. צריך עשר דקות לשניהם. זה חד-משמעי.

אם כך, עשר דקות לשניהם.

"(ד) תמכה הממשלה בהעברת ההצעה לוועדה, או לא נקטה עמדה, רשאי אחד מחברי הכנסת
להציע להסיר את ההצעה מסדר-היום ולנמק את הצעתו בשיעור זמן שלא יעלה על
חמש דקות.

(ה) הציעו הממשלה או אחד מחברי הכנסת להסיר את ההצעה מסדר היום, רשאי חבר הכנסת
המציע, או יושב ראש הוועדה המציעה, לחזור ולהשיב בשיעור זמן שלא יעלה על חמש
דקות."

על שלוש דקות, אני מבקש.

היום נהוג לגבי כל הצעה חמש דקות, כך שאין שום סיבה לקצר את זה.

חמש דקות? צריך לשנות את זה.

כל הצעת חוק היום – זה סביר.

חמש דקות.

הרי מה הבעיה? אם אתה רוצה שיצביעו, אתה מצלצל חמש דקות קודם. כשהוא עולה, יש לך עוד חמש דקות.

טוב, אישרנו.

"(ו) בגמר הדיון תחליט הכנסת אם להעביר את ההצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לוועדה
או להסירה מסדר היום.

(ז) החליטה הכנסת להעביר את ההצעה לוועדה, תהיה קביעת הוועדה בהתאם לסעיף 95."

זאת אומרת?

זאת אומרת שבעצם היום, לא המליאה היא זו שתקים את ועדת החקירה הפרלמנטרית. לא יעמוד חבר הכנסת על הדוכן ויגיד: אני מבקש מהמליאה להקים ועדה, אלה יהיו סמכויותיה ואלה יהיו חבריה, אלא זה יעבור לוועדה, והוועדה היא זו שתחליט מה הסמכויות, מי החברים, מה ההרכב, ואז תחזיר את זה למליאה לאישור. הזכות להקים את הוועדה היא של המליאה.

זאת אומרת, זו סחבת.

לא סחבת, נקבע לכך זמן. תוך פרק זמן כך וכך הוא צריך להעלות זאת למליאה.

בסעיף הבא.

"הדיון בוועדה

"97ג.(א) הוועדה אליה הועברה ההצעה תכין, בתוך 30 ימים, הצעה להקמת ועדת חקירה, אולם
רשאית היא להביא בצד הצעתה, המלצה לכנסת להסיר את ההצעה מסדר היום.

(ב) הצעה להקים ועדת חקירה, יכול שתהא בדרך של הסמכת אחת הוועדות הקבועות
כוועדת חקירה או בדרך של הצעת הרכב שיכלול גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות
בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת, ובלבד שחבר הכנסת שהציע להקים את
ועדת החקירה יהיה חבר בהרכב, אם ביקש זאת."

זו גם תוספת מהישיבה הקודמת.


"(ג) הצעה להקים ועדת חקירה תפרט את סמכויותיה ותפקידיה של הוועדה.

(ד) הוועדה תצרף להצעתה הסתייגויות של חברי הוועדה ושל נציגי הממשלה; הסתייגות
יכולה לשלול את עצם ההצעה להקים ועדת חקירה."

איזו ועדה? ועדת החקירה?

הוועדה שדנה תצרף הסתייגויות של חבריה ושל נציגי הממשלה.

כדי להביא אותן למליאה לדיון.

בדיוק.

היא יכולה להביא הצעה, עם הסתייגויות.

"97ג.(ה) ראתה הוועדה כי דיון בוועדה" – כאן זה בעצם צריך להיות ועדת החקירה – "בנושאים
הנכללים בגדר סמכויותיה של ועדת החקירה עלול לפגוע בבטחון המדינה, ביחסי החוץ
שלה או בפעולות כלכליות בין-לאומיות חסויות, רשאית היא להציע כי ישיבות ועדת
החקירה יהיו חסויות, כאמור בסעיף 102א(ד)."


זו גם תוספת מהישיבה הקודמת. בעצם הניסוח הזה לקוח ממצב שבו היום נושא לא נדון במליאה אלא עובר ישירות לוועדת החוץ והבטחון. כאשר רואים שהנושאים שיידונו בוועדה עשויים להיות אחד מאלה שמנויים כאן, יכולים להחליט שוועדת החקירה תדון בדלתיים סגורות, הישיבות שלה יהיו חסויות.

"הנחה על שולחן הכנסת

"97ד. הצעת הוועדה בצירוף הסתייגויות כאמור בסעיף 97ג(ד), תונח על שולחן הכנסת על ידי
יושב-ראש הכנסת, והוא יעמידה על סדר יומה."

"סדרי הדיון בהצעה

"79ה.(א) הדיון בהצעת הוועדה יתחיל בהרצאה מטעם הוועדה מפי יושב-ראש הוועדה או מפי
חבר הוועדה שמינה יושב-ראש הוועדה לשם כך.
(ב) חברי הוועדה וחברי הממשלה רשאים לנמק הסתייגויותיהם במשך זמן שלא יעלה על
עשר דקות.
(ג) כל אחד מחברי הכנסת יוכל להשתתף בדיון, במסגרת זמן שלא תעלה על חמש דקות."

מה זה חברי הוועדה?

הוועדה שהכינה את ההצעה למליאה.

כל חבר ועדה יכול לדבר עשר דקות?

מה פתאום.

לא. רק לנמק הסתייגות. כל חבר כנסת יכול לדבר חמש דקות, אבל אם חבר ועדה או הממשלה הגישו הסתייגות, להם מותר עשר דקות.

לא הבנתי. כשהדיון חוזר למליאה, זה כמו דיון בקריאה ראשונה של חוק, שכל חבר כנסת יכול לדבר חמש דקות?

משהו כזה.

למה?

כי זו הצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, זה עניין רציני.

אבל יש דיון בהצעה עצמה.

לדעתי זה חסר טעם, ואגיד מדוע. אחד מהשניים קורה פוליטית – אם יש רוב לוועדה, אז כל הדיבורים לא משנים, בסוף הם יצביעו בעד ונגד וזהו. אם אין רוב – גם כן כל הדיבורים לא משנים. הקואליציה תצביע בעד, האופוזיציה תצביע נגד.

אתה אומר: למה לעשות את הדיון הממושך הזה?

מה ההבדל? אם כל חבר כנסת רשאי להציע, לדבר חמש דקות – היום מקובל שחבר כנסת שמגיש הסתייגות, יש לו חמש דקות להסתייגות.

כי יש לו עניין.

יש לו כאן חמש דקות להסתייגות, ועוד חמש דקות כאילו הוא היה חבר כנסת רגיל.

לא. אני שואל בכלל למה חברי כנסת רגילים צריכים לדבר. רק מי שמגיש הסתייגות מדבר.

בקריאה ראשונה – הרי בדיון הראשון זה רק כמו הצעה לסדר, אין לחברי הכנסת אפשרות להביע את דעתם.

הרי הנוהל הקיים הוא שתמיד, לפני הצבעה, יש דיון.

על חוק.

לא רק על חוק. בכל נושא שהוא שעולה לדיון – נושא הצעה לסדר היום. היום למשל, כשמציע חבר כנסת ועדת חקירה פרלמנטרית וזה מגיע למליאה, לכל חבר יש זכות דיבור. אין הצבעה ללא דיון.

"(ד) בתום הדיון יעמיד היושב-ראש להצבעה את ההסתייגויות – למעט אלה השוללות את עצם
ההצעה למנות ועדת חקירה."

למה? הרי את אומרת שמותר לו להגיש הסתייגות שוללת.

זה סעיף (ה) – "בתום ההצבעה האמורה, יעמיד היושב-ראש להצבעה את ההסתייגויות או את המלצת הוועדה, אם היו כאלה, השוללות את עצם הקמתה של הוועדה."

מה ההיגיון בסדר הזה? אולי דווקא עדיף להצביע על אלה?

לא. יש שלב ראשון – זה כמו קריאה שנייה וקריאה שלישית. בקריאה שנייה אתה רוצה לדעת איזה פרצוף יהיה לחוק, ואז אתה דן בהסתייגויות להצעה של הוועדה. אחרי שאתה כבר יודע איזה הסתייגויות התקבלו או לא התקבלו, כבר כאילו קריאה שלישית.

נניח שאני אגיש את ההסתייגות לשם החוק, וההסתייגות הראשונה מציעה לבטל את הסעיף. ההסתייגות עוברת, אז מת החוק, כל הדיון יהיה מיותר. אני הרי מציע לשלול את הוועדה, לבטל אותה.

הכל יכול להיות. זה עניין של טכניקות, אבל הקטע הוא ההיגיון של התהליך הזה – האם ההיגיון נכון או לא נכון, זו השאלה. אל תיכנס יותר לתוכן.

אני דווקא הייתי מעמיד את ההסתייגויות מרחיקות הלכת ראשונות להצבעה. אם הקואליציה מצליחה לגייס את ש"ס להצביע איתה נגד ועדת החקירה, זה מת, לכן כל הדיון יהיה מיותר.

אי אפשר לקבוע מראש מה מהותי ומה לא מהותי, מה חשוב ומה לא חשוב.

אם אני מגיש הצעה להקמת ועדת חקירה שאמורה לנגח את הממשלה, הקואליציה תעשה את הכל להפיל אותה. אם יש לה רוב – חבר שלה יבוא לכאן לוועדה, יושב-ראש הקואליציה יגיש הסתייגות לבטל את הוועדה.

מאיר, הכל קורה כאן כי הכל לא נורמלי. כל שבוע הכל משתנה, כך שאנחנו מנסים לתמרן.

לכן אני שואל. אם יש רוב לקואליציה להפיל את ההצעה, היא תיפול בכל מקרה.

אתה יודע היום מה זה קואליציה, מה זה אופוזיציה?

אתה מקיים דיון, מצביע על ההסתייגויות, ובסוף מצביע אם להכניס את הכל או לא. זה נראה קצת מיותר.

אני הייתי הולך בצורה הפוכה – מצביעים על הדבר מרחיק הלכת ביותר. לא נפל – נצביע על ההסתייגויות. לפחות אז יש סיכוי.

זה לא עובד היום בהצבעות יומיום, כשאנחנו עושים זאת בכנסת לגבי חוקים, לגבי תקציב?

זה עובד ככה באמת.

לא עובד כך. עובד כמו שהוא מציע. אתה קודם כל מתחיל בהסתייגויות. אם מתקבלת הסתייגות – שואלים אם מצביעים.

אבל אין היום מצב שבהסתייגויות אתה מונע. כאן הוא מציע לא להצביע על ההסתייגויות בקריאה השנייה, שמציעות לבטל את הוועדה. אני טוען שזה לא נכון. היום מותר לך להצביע על כל הסתייגות.

לא על הסתייגות ששוללת את עצם החוק.

ודאי שכן.

ודאי שלא. הסתייגות השוללת את עצם החוק – אסור להביא אותה.

לא. אתה כותב לבטל את סעיף א' בחוק.

זה כן.

אם אתה מבטל את הסעיפים שאתה מבטל אותם – מת החוק. אתה מצביע על זה. נפל הסעיף – מת החוק.

נניח בספר התקציב אתה מציע לבטל את כל תקציב משרד הבטחון, לאפס. עברה ההסתייגות – מת החוק.

אני לא מבין איפה הבעיה כאן, מה אתה מנסה לומר.

אני מציע להצביע על כל ההסתייגויות כמו בנוהל רגיל, גם הסתייגויות שאמורות לבטל את החוק. היה וההסתייגויות האלה עברו – החוק מת בכל מקרה. אתה לא צריך להמשיך את הדיון.

ולפי איזה סדר תציג את ההסתייגויות להצבעה?

לפי סדר הדוברים, כמו ברגיל.

וההסתייגויות ששוללות את עצם ההצעה, איפה תעמיד אותן?

כמו סדר הדוברים, אותו דבר.

הרי מתי מצביעים על ההסתייגויות? אחרי שגמרת את כל הדיון על ההסתייגויות. עכשיו אתה מתחיל להצביע, לפי סדר הסעיפים. אני ניגש להסתייגות בסעיף א' שמציעה לבטל את החוק. עבר – טוב, לא עבר – נפל.

הגשתי הסתייגות בסעיף 10 לבטל את החוק – נניח שאני קואליציה – אני אגיש על כל סעיף הסתייגות שאומרת לבטל את החוק.

אתה לא יכול להגיש הסתייגות לחוק, ששוללת את החוק.

כאן כן.

מאיר, אתה לא צודק. אני כממשלה למשל, הייתי מוכן "לסבול" ועדת חקירה פרלמנטרית במידה שהסתייגות מסויימת שאני מגיש – תתקבל.

מאה אחוז.

אני לא יודע אם ההסתייגות הזאת תתקבל או לא תתקבל, ואני רוצה להשאיר את האופציה לסוף כדי להכריע אם כל החוק - לצורך העניין זה הקמת הוועדה – הוא טוב או לא טוב.

אם יש לך רוב, אתה תעביר את ההסתייגות שאתה מציע.

יש לי רוב. אני מעוניין בוועדת חקירה פרלמנטרית, אבל בתנאי כך וכך שיהיה במסגרת הסתייגות. אם התנאי הזה עובר – טוב, אני מצביע בעד. אם התנאי הזה לא עובר – אני נגד. אז אם אתה מביא מראש...

זאת אומרת, בשלב הצבעה שנייה אתה מצביע נגד כל ההסתייגויות להסרת החוק, לביטול החוק, ומצביע על ההסתייגות שאתה רוצה להעביר. עברה ההסתייגות – אתה מצביע בקריאה שלישית בעד. לא עברה ההסתייגות – אתה מצביע בקריאה שלישית נגד, מפיל את החוק כולו.

זה לא קריאה שנייה ושלישית, זה לא דומה.

אבל זה מה שהוא מציע כאן. נכון? אתם מציעים להצביע על כל ההסתייגויות, ואחר כך לעשות קריאה שלישית.

זה לא בנוהל של קריאה שנייה, עוברים לשלישית.

ואחר כך – זה ששולל להצביע על זה, אחרת ...

אין קריאה שלישית.

בדיוק. רק הסדר של הבאת ההסתייגויות.

זאת אומרת, ההסתייגויות לביטול החוק הן כאילו קריאה שלישית של החוק.

הן באות בסוף.

הן קריאה שלישית של החוק.

כאילו.

הבנתי. אתם רוצים – תעשו.

תודה רבה.

סעיף 97ו.

אני בכלל חושב שכל ועדות החקירה האלה – תסלח לי – הן קשקוש אחד גדול.

לכן באה ההצעה הזאת שזה לא יהיה כך. חבר כנסת בא למליאה, ישר מציע, חברי הכנסת שומעים פעם ראשונה – תקום ועדת חקירה. הוא קבע את הרכב ועדת החקירה, הוא קבע את הכל, וחברי הכנסת מצביעים.

לדעתי צריך להחמיר את האפשרות להקים ועדת חקירה.

זו המטרה העיקרית.

אבל זו רק סחבת, אתה לא מחמיר.

קודם כל, ברגע שזה יבוא לוועדה, יכול להיות שיגידו שבמקום לבדוק את נושא אלימות נשים, הוועדה למעמד האישה תדון ולא תקום ועדת חקירה.

מי יגיד?

הוועדה למעמד האישה.

אם היה היגיון כזה, היום גם הוועדה למעמד האישה לא היתה.

טירוף הדעת, מה אגיד לך. למרות שאני היום באופוזיציה, אני בעד החמרה של העניין הזה, אני חושב שזה זילות של העניין.

זאת מטרת ההצעה. העניין הזה יעבור דיון רציני ולא יבוא ישר מחבר הכנסת – הוא והמליאה, אז מי במליאה יצביע נגדו? היום אני מצביע בעדך, מחר אתה תצביע בעדי.

במקרה הזה, כשהוועדה מציעה להסיר, כתוב כאן באחד השלבים שהוועדה רשאית להציע להסיר את ההצעה מסדר היום.

נכון.

זאת אומרת, לא משנה מה יהיה הדיון בוועדה. ברגע שהוועדה מציעה להסיר, יכול להיות רוב נגדה במליאה, אז בכל מקרה זה יעבור.

נכון. ההסרה לא בידי הוועדה. בסדר גמור.

זאת אומרת שגם מה שאתה רוצה להשיג – מת. למה? כי בסופו של דבר זה יגיע למליאה, ואנשים, בהתאמה, יצביעו בעד ונגד.

אבל כשהוועדה תציע, היא כבר תבוא ותגיד: אחרי שדנו בכך.

זה שלב בקרה נכון.

בואו ניתן סמכות לוועדה להסיר.

לא. יש כאן נוהל שמה שהמליאה מחליטה, המליאה מסירה. זה גם בהחלטות של ועדת הכנסת. לפעמים אנחנו מחליטים כאן, מביאים את זה למליאה, וזה מוחלט במליאה. זה היגיון נכון.

זאת אומרת, אדם מקים ועדת חקירה פרלמנטרית, המליאה מעבירה לוועדה. בוועדה יש דיון, כל הוועדה מחליטה פה אחד להסיר. אתה בא למליאה, יש רוב – זה עובר, כך שהמצב יישאר בעינו. התרופה היא לא טובה למחלה. אתם לא פותרים את הבעיה.

אולי יש דרך אחרת להחמיר בכלל את האפשרות להגיש הצעה לוועדת חקירה פרלמנטרית.

רבותי, אנחנו רוצים להצליח – אנחנו צריכים להציע משהו חכם.

יש לנו שאלות פתוחות לדיון – בעמוד 3 למעלה – האם להגביל את הנושאים לגביהם ניתן להקים ועדת חקירה פרלמנטרית.

צבי, אני יותר לא אביא בשם ועדת הכנסת נושאים למליאה הזאת כי זה לא יעבור, כך שאם לא תנהגו חכם, לא נוכל להעביר כלום. אני אומר לכם – חבל על הזמן. אתם יכולים כאן לדבר מה שאתם רוצים, אבל ההתמודדות היא במליאה, לא כאן, ואי אפשר – יש בכנסת הזאת חברי כנסת, יש בעיות גדולות. כל אחד חושב על הקטע הפרטי שלו ולא על טובת הכלל.

יש בעיה – אני מודה ומתוודה – בנושאים יותר פשוטים לא הצלחנו להעביר החלטה. לכן אני מבקש שניצמד לתיקון כמה שיותר שמרני, מזערי, מאשר תיקון גדול.

סליחה, אבל למה אתה קובע כאן תוך 30 ימים?

כי אני לא רוצה סחבת. זו היתה המלצה שלי.

תוך 30 ימים צריך להיות דיון במליאה.

מה יטענו חברי הכנסת? ממשלה רוצה "לקבור", תלך לוועדה, העניין יישאר שם. לא.

זה מה שעושים היום, אגב.

לכן בעניין הזה הוועדה תהיה מוגבלת בכך שזה רק 30 יום.

אני הייתי קובע 60 יום. זו סחבת פשוטה שאף אחד לא שם לב. 60 יום זה זמן סביר . מה בוער?

תוסיף הסתייגות.

לא.

אני רוצה שתוסיף הסתייגות. אני בעדך, אני אצביע.

אני בהחלט בעד 60 יום.

אני לא יכול להעביר את ההצעות האלה במליאה, רבותי.

מי שרוצה, שיגיש הסתייגות על 60 יום.

יש כאן בעיה.

אם אתה בעד הארכת הזמן, בתוך הדיון הזה כשאתה מגיש כל כך הרבה סעיפים לדיון, אף אחד לא קורא את זה.

מאיר, אבל נוצר מצב שאני רוצה לתאר לך אותו, שהמליאה מחליטה על ועדת חקירה ברוב גדול, ואותו חבר ועדה - שלצורך העניין הוא דרוזי והוא לא רוצה לגעת בנושא שפוגע בו, או חרדי - לכן מעכב את זה 60 יום, ואז העניין הוא בעל דחיפות. תחשוב על הקטע הזה.

זה המקסימום.

מקסימום זה לא טוב. הקטע של 30 יום הוא קטע שיושב-ראש ועדה לא יגלה סחבת והמליאה תוכל לחשוב פעם נוספת – ויש אפשרות לממשלה להתארגן ולאופוזיציה להתארגן ולהכריע - אבל העניין לא יהיה בגדר סחבת של יושב-ראש.

60 יום זה לא סחבת. הלוואי שכל חוק היה עובר ב-60 יום.

לכן זה לא חוק, זו ועדת חקירה.

יש חוקים שלי שקבורים חצי שנה, לא נוגעים בהם בכלל.

העניין הוא שיש הבדל משמעותי בין חוק שיש לו השלכות, לבין ועדת חקירה, שגם ההמלצות שלה – אף אחד לא קורא אותן אחר כך.

אז למה לעשות אותן?

מה לעשות. לכן אנחנו מגבילים.

"חידוש הדיון בוועדה על-פי דרישה
97ו.(א) הוועדה הנוגעת בדבר רשאית לחדש דיוניה בהצעתה גם לאחר שהונחה על שולחן הכנסת
וכל עוד לא התחיל הדיון בה.
(ב) החליטה הוועדה לעשות כן, יודיע יושב-ראש הכנסת על כך בכנסת והדיון בהצעה יידחה
עד שההצעה תחזור ותונח על שולחן הכנסת."

את זה לא הבנתי.

כאן העניין הוא כמו בהצעת חוק שמוגשת לקריאה שנייה. אחרי שזה הונח, יכולה הוועדה לחדש את הדיון.

לפני שהכנסת דנה בה.

הבעיה כאן שלגבי חידוש הדיון הוועדה לא מוגבלת בזמן.

איזו ועדה? ועדת החקירה או ועדת הכנסת?

הוועדה שהניחה את זה.

הוועדה הניחה והציעה, ואז בא מישהו שראה את ההצעה שהונחה על שולחן הכנסת, הוא אומר: רגע, לא הבאתם בעיה כזו וכזו בחשבון, ואז אומרים: נכון, בואו נחזור ונדון על כך כדי להוסיף עוד סעיף. נניח הוא רוצה להגיד: תחקרו גם את הנקודה הזאת.

צריך לתת לוועדה אפשרות לחדש את הדיון. השאלה היא רק אם לגבי הדיון החוזר – לא צריך להגביל אותו גם כן ב- 30 יום נוספים.

אני לא רוצה להיכנס כאן להגבלות. שם זה נושא אחר.

מאה אחוז.

"דיון חוזר בוועדה על-פי דרישת הכנסת
97ז.(א) בכל שלב של הדיון בהצעת הוועדה, רשאית הכנסת, לפי הצעת הממשלה או יושב-ראש
הוועדה, להטיל על הוועדה לחזור ולדון בהצעה כולה או בשאלה שהכנסת תפרש
בהחלטתה."

מה זאת אומרת? הממשלה יכולה לעצור את כל הדיון?

הממשלה מציעה. הממשלה לא נטלה עד עכשיו חלק בהקמה. הממשלה מבקשת שהכנסת- כלומר בהצבעה – תטיל על הוועדה לחזור ולדון או בהצעה כולה או בשאלה שהכנסת תפרש בהחלטתה.

בכל שלב של הדיון בהצעת הוועדה, זאת אומרת שהחוק מגיע כבר לקריאה שנייה ושלישית, הממשלה יכולה לבוא ולהגיד: תחזירו את זה לוועדה?

כמו שזה היום, לפי סעיף 127.

משיכת חוק.

היא יכולה לעשות זאת לגבי חוק ממשלתי.

לא, בכל הצעת חוק, גם של חבר כנסת – "בכל הצעת חוק, בכל שלב של הדיון בקריאה השנייה, רשאית הכנסת, לפי הצעת הממשלה או יושב-ראש הוועדה, להטיל על הוועדה לחזור ולדון בהצעת החוק כולה או בשאלה שהכנסת תפרש בהחלטתה".

אם מציע החוק לא מסכים, או יושב-ראש הוועדה לא מסכים, הממשלה יכולה? היא לא יכולה.

לפי סעיף 127 אין, אבל הכנסת מחליטה.

היא צריכה להצביע על כך. בסדר.

"97ז.(ב) הוועדה תדון בהצעה או בשאלה שנמסרה לה על ידי הכנסת, ותביא לפניה את הצעותיה."

זה לגבי הנוסח שהכנו. יש כמה שאלות שהתעוררו בפעם שעברה.

האם להגביל את הנושאים לגביהם ניתן להקים ועדת חקירה פרלמנטרית? – אני לא חושב.

היושב-ראש דיבר על דברים שלא נופלים בדיוק בגדר סמכויות של ועדות. אמרנו שזה בעייתי, כי הכל נכלל בגדר.

נניח שנושא בעל היבט ציבורי רחב שוועדה מוועדות הכנסת לא חוקרת אותו, אז למה להגביל?

אני גם כן לא נגד הגבלה מפני שחוק יסוד: הכנסת לא מגביל את הכנסת, כך שהתקנון גם כן לא צריך להגביל.

שאלה נוספת שהתעוררה היא כאשר יש נושא ששייך במובהק לתחומי פעולתה של ועדה קבועה – היום מוצע שהוועדה אליה עבר הדיון תוכל או להסמיך את עצמה או לקבוע הרכב.

עלתה הצעה שתמיד זו תהיה הוועדה עצמה.

מי הוועדה שדנה בהקמת ועדת חקירה? כל פעם זו ועדה אחרת שדנה?

חבר הכנסת פרוש הקים בשבוע שעבר ועדת חקירה לנושא גרעונות הרשויות המקומיות. לפי זה, הוא יציע, זה יילך לוועדת הפנים.

מי ידון? הכנסת מחליטה להעביר לכל ועדה שהיא רוצה?

היום כן.

אז אולי צריך לקבוע שכל ועדות החקירה יועברו רק לוועדת הכנסת?

בכל נושא שהוא?

בכל נושא. למה לא? את כאילו מקימה ועדה חדשה.

אבל כאן, ברגע שזה עובר לוועדת הפנים, ועדת הפנים מותר לה להציע ולהגיד: ועדת הפנים היא תהיה ועדת החקירה, ואז לא הקמנו ועדה חדשה.

אבל יש אז חילוקי דעות.

זה נכון, אבל זה תלוי באינטרס שלהם. השאלה היא אם זה אופוזיציה או קואליציה. אם באותו זמן יש סכסוך בין ש"ס לבין העבודה, וש"ס יחשבו שוועדת הפנים והקמת ועדת חקירה זה יביך את הממשלה, הם יחליטו שוועדת הפנים היא ועדת החקירה.

אפשר להעביר את הכל לוועדת הכנסת.

לדעתי זה הדבר הנכון.

זה נכון.

מה זה הקמת ועדת חקירה? אתה כאילו מקים ועדת אד הוק נוספת של הכנסת. ראה ועדת עובדים זרים, שהופכים להיות גם עובדים בוועדות קבועות עם הזמן.

לצורך העניין ייווצרו גם מחלוקות, זה באופן מיידי. באופן הגיוני יש ניגוד אינטרסים בין הוועדה לבין ועדת החקירה המוצעת. מי שיכול להכריע בעניין הזה זו ועדת הכנסת.

ועדת הכנסת תחשוב שאפשר להסמיך את ועדת הפנים לדון בוועדה קבועה – היא תסמיך.

בסדר, זה משנה את כל מה שקראנו כאן. זאת אומרת, מהמליאה זה יירד תמיד לוועדת הכנסת.

תמיד לוועדת הכנסת, והיא תחליט.

היא זו שתחליט האם להסמיך ועדה קבועה או לקבוע הרכב חדש.

בסדר.

זה הגיוני בעיניי. זו איזושהי מסננת קצת יותר מורכבת.

אני מציע תמיד לבחון את הדברים לא על בסיס של קואליציה-אופוזיציה, אלא מה נכון. פעם אתם בקואליציה, פעם אנחנו בקואליציה.

במקרה בו לא מוסמכת ועדה קבועה כוועדת חקירה – האם יש להגביל את מספר החברים בוועדת החקירה?

כשיוצרים הרכב שהוא לא ועדה קבועה אלא מרכיבים הרכב נפרד של ועדת חקירה פרלמנטרית, האם להגביל את מספר החברים בה.

היום זה כך – לפי חוק היסוד יש שתי אפשרויות. ברגע שאתה אומר: הוועדה הקבועה תהיה ועדת חקירה פרלמנטרית, אין לנו שום בעיה, אבל ברגע שאתה מקים ועדה, קיימת בעיה.

הבעיה היא בכך שבוועדה הזאת יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת, ואז אתה כבר צריך בין כה וכה ועדה גדולה. אתה לא יכול שלושה חברים כמו שזה בוועדת חקירה ממשלתית.

למה לא נגביל לחמישה אנשים? מספיק, ממילא אף אחד לא בא.

קבענו שגם המציע יהיה חבר.

תקבעו חמישה אנשים פלוס המציע. אולי שבעה אנשים.

הייתי אומר לא יותר משבעה.

שבעה אנשים, אני מקבל. עד שבעה אנשים ולא יותר.

כולל המציע.

זהו, עד כאן? עשינו את התיקונים הראויים?

זה סימן א'. יש את סימן ב' ו-ג' שאותם לא ניסחנו כי יש עוד הרבה מאד החלטות שצריך לקבל. סימן ב' דן בעבודתה של הוועדה, סימן ג' דן במסקנות של הוועדה. מה עושים איתן? האם יהיו להן שיניים?

העלינו כאן כל מיני שאלות.

לגבי עבודת הוועדה, מה ההצעות?

עברנו על חומר של מרכז מחקר ומידע, שגם מונח בפניכם, שמדבר על מה קורה עם ועדות חקירה פרלמנטריות בעולם.

אתם רוצים שנדון בחומר שעוד לא קראנו אותו. קיבלנו אותו הבוקר, איך אני יכול לדון בכך כשעוד לא קראתי דבר? זה לא רציני.

צריך יהיה לקרוא את החומר, את המחקר ההשוואתי.

אני מציע לדחות את זה לישיבה הבאה, סאלח. נקרא את החומר.

אפשר לאשר את סימן א'.

את סימן א' אישרנו.

את סימן א' אישרנו – חבר הכנסת מאיר שטרית ואני. לגבי סימן ב' ו-ג' – אני מוכן רק בתנאי שמאיר שטרית מתחייב לבוא לישיבה.

תאם איתי, אני בא תמיד.

מלבדי ומלבדו לא יהיה אף אחד גם בישיבה הבאה.

סימן א' אישרנו, בתיקונים שדיברנו עליהם כאן.

כן.

ברור. אישרנו. סימן ב' ו-ג' יידונו בישיבה הבאה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:45.