הכנסת החמש-עשרה_______נוסח לא מתוקן

3
ועדת הכנסת
05.10.99
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 14
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, כ"ה בתשרי התש"ס (5 באוקטובר 1999), שעה 10:00

חברי הוועדה: היו"ר סאלח טריף
יולי אדלשטיין
מוחמד ברכה
זהבה גלאון
משה גפני
עבד אלמאלכ דהאמשה
רחבעם זאבי
נעמי חזן
נחום לנגנטל
סופה לנדבר
אופיר פינס-פז
יאיר פרץ
ראובן ריבלין
מאיר שטרית

אריה האן - מזכיר הכנסת
שושנה כרם - סגנית מזכיר הכנסת
גאולה רזיאל - מנהלת לשכת מזכיר הכנסת
ארבל אסטרחן - מתמחה

צבי ענבר

אתי בן-יוסף

שלומית כהן

1. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסה"י.
2. קביעת מכסות הצעות חוק והצעות לסדר-היום לסיעות.
3. הקמת ועדת הפירושים.
4. קביעת ועדות לדיון בהצעות לסדר היום.


1. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום

אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו מתחילים בערעורים על החלטת יושב-ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום.

הערעור הראשון הוא ערעור של חברת-הכנסת זהבה גלאון בנושא: "העובדים הזרים בארץ נאלצים להתגורר ליד בריכות ביוב".

מי בעד? מי נגד?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - אין

תודה, הערעור התקבל.

הערעור השני הוא של חבר-הכנסת משה גפני בנושא: "העלאת התעריפים בתחבורה הציבורית והפגיעה בשכבות החלשות".

מתי העלו את התעריפים?

באחד בחודש.

אני בעד לקבל את הערעור.

אני מבקשת לומר דבר מה כנציגה של הנשיאות. אנחנו מאשרים חמש הצעות דחופות לסדר בשבוע, וחלק מההצעות הן עם דוברים רבים, 10-8 חברי-כנסת הגישו אותו נושא. אנחנו מתחילים עכשיו מושב חדש. אם הנשיאות מאשרת חמש הצעות ובכל יום שלישי כל חבר-כנסת שירצה יגיש ערעור, לא יהיה סדר וזה לא רציני. יש פה שיקולים שהם שיקולים של דחיפות וחשיבות וסדרי עדיפויות. יש אמנם נושאים חשובים, אבל לא את כולם יכולים לאשר באותו היום. לדוגמה, הצעתו של חבר-הכנסת משה גפני היא נושא קלאסי לשאילתה בעל-פה. לחבר-הכנסת יש הכלי הזה, זכותו לא להשתמש בכלי, אבל ועדת הכנסת לא חייבת לאשר כל הצעה דחופה כאשר חבר-הכנסת לא מיצה את הכלים שעומדים לרשותו בנושאים מעין אלה. לא ברור לי שמדובר פה בהצעה דחופה, אלא בשאילתה או בשאילתה בעל-פה, ולכן אני מבקשת מוועדת הכנסת בכל זאת לא לאשר פה ערעורים בצורה סיטונאית.

זה לא בצורה סיטונאית, יש פה בסך הכל ארבעה ערעורים.

אם הכוונה כאן היא באמת לבדוק את ארבע ההצעות האלה ולומר מראש לחברי הוועדה שיש אפשרות לאשר אחת או שתיים, אבל לא את כל ארבע ההצעות, אז כל אחד יעשה דירוג.

אין דבר כזה.

הדיון בערעורים הוא לא על מכסה.

בקשר להצעתה של חברת-הכנסת זהבה גלאון, יש ועדה לעובדים זרים. אני חושב שמתפקידה של הוועדה לדון בנושא בצורה יסודית.

יש ועדה כמעט לכל נושא שעולה במליאה.

חברת-הכנסת חזן, אני חושבת שבדברים שאת אומרת את מוציאה את הלגיטימיות ממוסד הערעורים. נכון שהנשיאות ישבה ודנה בכובד ראש והיו לה גם שיקולים ענייניים, אבל אם לחבר-הכנסת אין הכלי שהוא יכול לערער זה לא תקין.

העניין הזה בכנסת מתרחש לא יום וגם לא שנה. הנשיאות באה להגן על עמדתה, וחובתנו כאן להצביע ולהחליט.

מי בעד לאשר את הערעור של חבר-הכנסת גפני? מי נגד?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - 1

הערעור התקבל.

הערעור הבא הוא של חבר-הכנסת מוחמד ברכה בנושא: "ההפרדה הגזענית בין יהודים לערבים בלשכת התעסוקה בנצרת עלית".

יש שאילתה בעל-פה בנושא, של חבר-הכנסת דהאמשה.

אז מה?

כשיש שאילתה בעל-פה זה כמו שהצעה רגילה מבטלת את ההצעה הדחופה.

חבר-הכנסת דהאמשה מסיר את השאילתה שלו בעל-פה. הוא הגיש את הנושא הזה, וכשהערעור יתקבל הוא יהיה תקף לגביי ולגביו.

חבר-הכנסת ברכה הפסיד הזדמנות, כי הרי עמדתי להצביע לטובתו. זה נושא שאני לא מסכים איתו, אבל זכותו להעלות נושא כזה. אבל יש שני מקרים שאנחנו לא מאשרים. האחד, מקרה שזה הוגש כהצעה רגילה ואז אין מקום להצעה דחופה. האחר, כאשר יש שאילתה בעל-פה אנחנו לא מצביעים.

גם בנשיאות נהוג כך.

כלל אלף הוא, שהממשלה לא עונה באותו עניין פעמיים באותו דיון, כך ששני הדברים כאחד לא יכולים לעלות. יחד עם זה, אם מתקבלת הצעה לסדר היום, אז יושב-ראש הכנסת יכול לשקול לבטל את השאילתה בעל-פה.

אם חבר-הכנסת דהאמשה יבטל את השאילתה שלו, האם יכול חבר-הכנסת ברכה להעלות את ההצעה?

כן.

אם אסיר את השאילתה, ההצעה לסדר של חבר-הכנסת ברכה תתקבל, וזה יתקבל לגבי שנינו.

לגבי הצעה רגילה אכן ברור שכך הוא, שכאשר יש הצעה רגילה זה הנוהג והנוהל מימים ימימה. אם אתם אומרים שמעשית נהגו כך גם לגבי שאילתות בעל-פה, אם כך נוסיף את זה כהערה נוספת בתקנון, בכוכבית.

הרי לחבר-הכנסת דהאמשה היתה גם שאילתה וגם הצעה דחופה לסדר. אני מציע לאשר את ההצעה כנושא נוסף, חבר-הכנסת דהאמשה יבטל את השאילתה אבל יתוסף להצעה הדחופה לסדר, וניתן לשניהם לדבר.

חבר-הכנסת דהאמשה, איך ייתכן שהגשת את שני הדברים ביחד?

חבר-הכנסת דהאמשה הגיש הצעה דחופה, אולם כיוון שהנשיאות לא יכלה לאשר את הנושא כי היו כבר חמש הצעות אחרות, יושב-ראש הכנסת הציע לו להפוך אותה לשאילתה בעל-פה.

אני מסיר את השאילתה ומסכים שזאת תהיה הצעה דחופה לשנינו.

מי בעד? מי נגד?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - אין

הערעור של חברי-הכנסת ברכה ודהאמשה התקבל.

הערעור הבא, של חבר-הכנסת רחבעם זאבי בנושא: "מתן אישור כניסה לרמאללה לרזי ג'יבאלי".

אבא שלו מת.

אז מה אם אבא שלו מת?

מי בעד לאשר את ההצעה? מי נגד?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - 2

הערעור אושר.

ערעורו של חבר-הכנסת האשם מחמיד בנושא: "מסתערבים בקרב הערבים בישראל". אינו נוכח.

אני מציע שערעורים על נשיאות שיתקבלו יידונו במליאה בסוף סדר היום, למרות שזה לא נוח לממשלה.

זה תמיד כך.

הקטע הזה לא מוחלט, כי יש שרים שמתאמים ביניהם ויש שרים שנוח להם בהתחלה.

אבל לא ועדת הכנסת מחליטה על זה, זה תפקיד של יושב-ראש הכנסת ושל מזכיר הכנסת.

אני מאוד לא אוהב את ההערה שלך, משום שאני חושב שערעור שמתקבל כהצעה דחופה דינו כהצעה דחופה. אני לא מזלזל בנשיאות בכלל, כי ישבתי שם. אני חושב שוועדת הכנסת, שדנה בערעור ומחליטה, זה לא פיחות במעמד של הצעה דחופה. לפי מה שאתה מציע זה פיחות. העניין הזה יישאר בתיאום בין הממשלה לבין מזכירות הכנסת.

תודה, שלב הערעורים נגמר.


2. קביעת מכסות הצעות חוק והצעות לסדר-היום לסיעות

אני מבקש שמר אריה האן, מזכיר הכנסת, יציג לנו את הנושא.

ההצעה בנויה כדלקמן: אלף, למושב שלם, לשני הכנסים, כנס חורף וכנס קיץ. לפי החישוב שלנו, כנס החורף וכנס הקיץ יהיו בערך תשעה חודשים. בנינו את הבסיס לפי 36 שבועות. זה יותר מ36- שבועות, אבל אל תשכחו שבתקופת תקציב בימי רביעי אין הצעות חוק ואין הצעות לסדר-היום.

אני מדגיש מראש, שאי-אפשר בדברים האלה לדייק במאה אחוז מבחינת האריתמטיקה, כי אנחנו מדברים באנשים שצריכים להגיש.

היה נהוג בכל השנים, שהמודד הוא שונה לאופוזיציה ולקואליציה לאחר שמורידים מהרשימה את מספר השרים שממילא הם לא מגישים.

תמיד אומרים גם את סגני השרים.

לא.

סגנים גם לא יכולים להגיש הצעות.

אמרתי לכם שאני מתבסס על הכנסות הקודמות. יכול להיות שיש רציו במה שאתה אומר, אני אומר מה שהיה קיים, ועל בסיס מה שהיה קיים הבאנו את ההצעות שלנו.

המודד היה שונה, וכתוצאה מכך תמיד ביום רביעי לאופוזיציה היתה מכסה קצת יותר גבוהה מזאת שהיתה לקואליציה. לדוגמה, בכנסת ה14- לאופוזיציה היו 10 הצעות כל שבוע, ולקואליציה 8 הצעות. אני הלכתי על-פי הבסיס הזה, והמודד שיצא לי הפעם, היות שיש 16 סיעות, הוא 6.5 הצעות לחבר-כנסת מהקואליציה ו7.7- הצעות לחבר-כנסת מהאופוזיציה. לפיכך התוצאה היא שלישראל אחת יהיו שלוש הצעות כל שבוע, לש"ס שתיים, למרצ אחת, למרכז אחת, למפד"ל אחת, לישראל בעלייה אחת, לליכוד ארבע, לשינוי אחת, ליהדות התורה אחת, לרע"ם אחת, לאיחוד הלאומי אחת, לישראל ביתנו אחת, לחד"ש אחת, לבל"ד עם אחת ומח"ר - אחת ברוטציה. זה נותן לנו מכסה קצת יותר גבוהה. הפעם אני שובר את המכסה מ18- ל20-, כי אם לא נלך ל20- לא נצא מזה. עשינו הרבה שיעורי בית, ויש לנו הרבה דוגמאות ולא הצלחנו להגיע לתוצאה יותר טובה מזאת שמוצעת לכם. אם יש הצעות יותר טובות, אנחנו בוודאי נשמח לקבל אותן.

יש דבר אחד שבעיני הוא לא נכון בבסיס. אני חושב שלחברי-כנסת מהקואליציה שהם אינם שרים הכי קשה במשכן.

כעקרון זה נכון.

אני לא יודע למה לחבר-כנסת מהקואליציה יש 6.5 ולחבר-הכנסת מהאופוזיציה 7.7. אני בעד להשוות. קחו גם בחשבון שלמשל הצעת חוק שלי הממשלה יכולה לצנזר. למי שבקואליציה הכי קשה.

אני חושבת שזה נוהג בכנסת שלאופוזיציה המכסה היא קצת יותר גבוהה. לחברי הקואליציה יש אפיקים וכלים אחרים בכדי לפעול, בעוד שלחברי האופוזיציה למעשה יש רק זירה אחת, והיא הזירה הפרלמנטרית.

אילו כלים יש לחבר-כנסת מהקואליציה שהוא לא שר?

אני יודעת שהרבה יותר קשה להיות בקואליציה, אבל תמיד עדיף להיות בקואליציה. אני לא חולקת על זה, אבל אני רוצה להרהר בקול רם על שתי נקודות. הנקודה הראשונה, אי הכללת סגני השרים. אני מציעה לא לכלול אותם מהסיבה הפשוטה, שסגן שר אינו רשאי להגיש הצעת חוק פרטית, וסגן שר אינו רשאי גם להעלות הצעה רגילה לסדר. זאת אומרת, לסגני שרים אין אפשרות להשתמש במכסות שלהם. עצם העובדה שהחשבון נעשה על בסיס של הוצאת שרים אבל לא סגני שרים, בעצם נותנת עדיפות לחברי-הכנסת של אותה מפלגה שיש לה סגני שרים. לכן נוצר פה עיוות מסוים, שפה ההגיון לחלוטין אינו נהיר לי.

שושנה כרם הסבה את תשומת לבי, שבסעיף 81(א) בתקנון נאמר: "ועדת הכנסת תקבע את מספר ההצעות לסדר היום בהצעות חוק פרטיות שכל סיעה רשאית להגיש במשך מושב פלוני, בהתאם לגודלן של הסיעות. ואולם היא תתן אפשרות גדולה יותר בשיעור שייראה לה לסיעות שאינן מיוצגות בממשלה". חבר-הכנסת פינס יכול לחלוק על השיעור, אבל המדד צריך להיות קצת יותר גבוה.

הנקודה השלישית, אם לכל חבר-כנסת יש מכסה של 6.5, ואם למרצ יש רק מכסה אחת בשבוע, אין סיכוי שחברי-הכנסת יממשו את המכסות שלהם, וזה לא סביר ולא נכון.

למה אין סיכוי?

בגלל שיש 36 שבועות במושב ויש 45 מכסות. למעשה צריך שבוע של הצעה אחת ושבוע של שתי הצעות, לסירוגין. החשבון בטבלה השנייה איננו מדויק. מרצ הם פי שניים מהמפד"ל, אבל למרצ ולמפד"ל יש מכסה בשבוע.

את טועה, בגלל שלמפד"ל יש חמישה חברי-כנסת, כי השר שלהם לא יורד מהמכסה.

וגם סגן השר לא יורד.

בעניין סגני השרים פתחתי ואמרתי, שלא שיניתי ממה שהיה. הייתי ער למה שאת אומרת, שוחחנו על זה בינינו, אבל הגענו למסקנה בהנהלה להביא הצעה מבוססת על כל מה שהיה קיים, כי לא רצינו לשנות. לשנות אתם יכולים.

לגבי מרצ והמפד"ל, במקרה זה למרצ יש שבעה חברי-כנסת ולמפד"ל יש חמישה חברי-כנסת, אבל שימי לב שגם 36 כפול 20 צריך להיות 720, אבל זה יצא לנו 705.9, כי אי-אפשר לדייק. תמיד מעגלים או למטה או למעלה. אבל כולכם יודעים, שבפרקטיקה מזכירות הכנסת תמיד דואגת לכך שלבסוף כל המכסות ממוצות. אנחנו מוכרחים להגיע לאיזושהי מסגרת.

לחברי-הכנסת יש המכסות שלהם, הם יודעים מה המכסות, ולכן מזכירות הכנסת צריכה לעקוב אחרי המכסות. יהיו שבועות שמפלגה כמו מרצ תצטרך שתי מכסות, כדי למצות את המכסות המגיעות לה.

יש לכם שלושה שרים, אתם יכולים לדבר.

מדובר על הצעות חוק פרטיות. אני מבקשת שינוי בהחלטה, לא למנות את סגני השרים, כי זאת דרך עקיפה לתת לחברי-כנסת מן השורה מכסות נוספות שאינן מגיעות להם.

הועלו כאן שתי סוגיות. סוגיה אחת היא מה דינם של סגני שרים בעניין החישוב שלהם, והסוגיה השנייה, שהעלה חבר-הכנסת פינס, מה בעצם זכותו של חבר-הכנסת הבודד להעלות את ההצעות שלו. סעיף 81 מדבר אמנם על קביעת המכסה לסיעות ולא לחברי-כנסת, אבל הוא עושה את זה גם משום שהוא חייב לקבוע איזשהו סדר לא רק בין חברי-הכנסת, אלא גם בין הסיעות, ולכן יש גם הוראות שהסיעות צריכות לחלק את המכסה באופן שווה ולתת לחבר-הכנסת וכיוצא בזה.

שני העניינים האלה באים לידי ביטוי בכך שהתקנון מדבר על המספר "בהתאם לגודלן של הסיעות". לא נאמר עם שרים או בלי שרים, אלא גודל הסיעה. יחד עם זאת, הוא אומר, בשיעור גדול יותר לסיעות שאינן מיוצגות בממשלה, וזה בא בעצם לענות על שני דברים, לא על דבר אחד. הוא בא לענות ראשית על כך שאופוזיציה כאופוזיציה - אם היא לא באה לידי ביטוי בממשלה, היא צריכה לבוא לידי ביטוי בכנסת. זאת זירת המלחמה שלה. אבל יש כאן עוד דבר, אופוזיציה כאופוזיציה שאין לה שרים, יש לה מספר חברי-כנסת גדול יותר, בשעה שלקואליציה מספר חברי-הכנסת הוא קטן יותר. כאן אין כל אפשרות להבחין הגיונית מה ההבחנה בין שר לסגן שר. גם שר לא יכול להגיש הצעות, גם סגן שר לא יכול, ולכן החישוב אמור אולי להיות שיש שני מספרים. מספר אחד, גודל הסיעה של ישראל אחת הוא 26, אבל בפועל יש 12 חברים שמשתתפים. כך שלמעשה מכסת הזמן צריכה להיות מחושבת לפי גודל הסיעה, 26 או 19, זאת מכסת הזמן. אבל אחרי זה כשאנחנו רואים כמה בכל סיעה יכולים להשתמש במכסה, ישראל אחת יכולה להשתמש ב12- וש"ס ב10- ומרצ ב7-. צריך שלכל אחד מחברי האופוזיציה יהיה לפחות אותו מספר כמו לכל אחד מחברי-הכנסת הפשוטים של הקואליציה, ועל עצם העובדה שהם באופוזיציה צריך אולי אפילו מעט להגדיל. זאת אומרת, אם אומרים שהמכסה לישראל אחת היא 97.5 הצעות, הם צריכים להתחלק בין 12 חברי-כנסת, כלומר שיש להם 8 הצעות לחבר-כנסת שיכול להגיש הצעות. אם כך הדבר, כל ה19- של הליכוד צריכים לקבל 8 הצעות כל אחד, אם לא יותר בגלל שהם באופוזיציה.

הרי הנוסחאות האלה כבר מסתובבות כאן 30 שנה.

היום זה עלה לדיון כסוגיה עקרונית.

וזה עניין אריתמטי פשוט, האם נעשה את זה כך או אחרת, אבל התוצאה היא אותה תוצאה. אלא אם כן מורידים את סגני השרים. יכול להיות שמה שצריך לעשות זה להביא לפניכם נייר חדש, שאנחנו מורידים מהחשבון את סגני השרים, וזה יהיה חידוש כי זה לא היה בפעם הקודמת. התוצאה לא תהיה כל-כך שונה.

הצעתי היא מאוד פשוטה. אם רוצים לפתח ויכוח, אפשר לפתח אותו בהמון כיוונים. אני מניח שמה שנעשה בנייר הזה זה צילום מצב של מה שהיה בכנסת הקודמת, על בסיס אותו עקרון.

זה לא צילום מצב, זה על בסיס אותו עקרון.

אני מציע לאמץ את ההצעה כפי שהיא. אני סומך על מזכיר הכנסת ועל אמינותו, אין לי כל טענה בעניין. חבל לפתוח דיון ולקיים דיון סרק בעניין. כך נהגנו מימים ימימה ואין כל טעם לדון בזה בכלל.

אני חושב כמוך, ואני מציע שנעשה את זה כך. אין לזה סוף וההתחשבנויות הקטנות לא נגמרות אף פעם.

אני רוצה להוסיף הערה שתענה למשאלה של חברת-הכנסת חזן. אני מציע שיאמצו את ההצעה כפי שהבאנו אותה, אבל ועדת הכנסת ממליצה ליושב-ראש הכנסת ולמזכירות הכנסת להביא לידי מיצוי כל המכסות, זאת אומרת שאם יש מקרה שצריך להוסיף בשבוע מעבר ל20-, יוסיפו מעבר ל20-.

אני גם מסכים לקבל את ההצעה הזאת. אני עושה את החשבון שבסופו של דבר התוצאה תהיה פחות או יותר שווה. אני לא רוצה להתחיל בדיון פילוסופי על כל העניין הזה, מה התפקיד של חבר-כנסת מהקואליציה ומה התפקיד של חבר-כנסת מהאופוזיציה, אבל המציאות היא שסיעות שאינן מיוצגות בממשלה, שאין להם שרים ואין להם סגני שרים ואין להם יושב-ראש כנסת, כלי הביטוי היחיד שלהם הוא הצעות החוק הפרטיות וההצעות לסדר, בשעה שחברים בקואליציה שהם חברי-כנסת נמצאים בסיעה שיש להם האפשרויות לדבר עם החברים שלהם בממשלה ולהגיש הצעות חוק ממשלתיות. מה גם שחזקה על אופיר פינס שהוא לא יתן לנעמי חזן להגיש הצעות חוק פרטיות שיהיו בניגוד לממשלה.

זה לא תלוי בי.

אני מציע לקבל את ההצעה כפי שהיא, יחד עם ההסתייגות הזאת שמזכירות הכנסת תיקח בחשבון את הסיעות האלה שיש בין חבריהן כאלה שאינם מגישים הצעות חוק והצעות לסדר, כמו סגני שרים ויושב-ראש כנסת, ולתת אפשרות נוספת.

אני מסכימה לקבל את זה, עם שתי הסתייגויות. הסתייגות אחת בתוך ההצעה, שיהיה ברור שחברי-הכנסת יוכלו למצות את המכסות שלהם, אפילו אם מדובר בשתי הצעות בשבוע ולא כפי שכתוב. דבר שני, אני מבקשת בינואר-פברואר דיון עקרוני.

אני אמנם באופוזיציה והייתי צריך לתמוך בך, אבל אין דבר כזה. אם קרה מצב שבתום המושב נשאר חבר-כנסת שהיה חודש בחוץ לארץ ולא ניצל את המכסות, בגלל זה צריך לתת לו לנצל את כל המכסה?

החלוקה השבועית איננה שוויונית בעליל.

לכם יש היתרון בקואליציה, שאת יכולה להגיש הצעות חוק לא על חשבון המכסה שלך, אם השר יסכים.

אין אפשרות כזאת.

אני אבקש רביזיה. אני מבקשת התייעצות סיעתית.

מה הבעיה?

יוצא שלמרצ יש מכסה אחת בשבוע ולישראל בעלייה יש מכסה אחת בשבוע, ולא מקובל עלי שיש לנו רק מכסה בשבוע. אני רוצה החלטה, ואם לא אני מבקשת התייעצות סיעתית ואחרי זה אני אבקש רביזיה. אני אשתמש בכל כלי אפשרי. אל תגרמו לי לעשות את זה.

מה את מציעה?

החלוקה של הטבלה השבועית איננה מדויקת, ולכן אם מרצ מגישה שתי הצעות בשבוע, מזכירות הכנסת תקבל אותן בלי ויכוח.

יהיה להם שיקול דעת.

החלוקה השבועית איננה צודקת.

הקשבתי לדיון הזה, והיתה לי הרגשה שאנחנו עומדים לייסד כנסת חדשה. עד היום חיינו במסורת של האבות המייסדים, שהיו חכמים מאוד. מיום שבאתי לבית הזה התפעלתי מהתקנון וממסורת העבודה שישנה פה, שהיא בעיקרו של דבר שקולה, מדודה, חכמה ונכונה.

אני מציע לאשר את ההצעה כמו שהיא. מזכירות הכנסת מגלה תמיד גמישות במקרים חריגים, וישנם כאלה, ויש אוזן קשובה, לפחות מהנסיון שלי ואני מניח שגם מהנסיון של אחרים. בואו לא נכתיב ליושב-ראש הכנסת מה לעשות. יש פה הצעה של המזכירות, היא על-פי מסורת של הבית הזה וצריך לכבד אותה.

אני אציג את מה שאומרת חברת-הכנסת חזן בצורה אחרת. חברת-הכנסת חזן אומרת, שלמרצ יש 45.5 הצעות. לעומת זאת יש 36 שבועות. מיד במקום היא כבר הפסידה 9.5 הצעות. לכן אומרת חברת-הכנסת חזן, שכל סיעה תקבל את מה שמגיע לה. כשפה כתוב על מספר ההצעות בשבוע, זה לא מספר בל יעבור, אלא מידי פעם היושב-ראש יאפשר.

אבל עשו את זה גם בעבר.

אני רוצה את זה בהחלטה.

המספר הזה אף פעם לא היה קדוש, ואנחנו נתנו תמיד לכל סיעה למצות את המכסה שלה. אנחנו חייבים להביא מסגרת. מה שאמרה נעמי חזן הוא נכון, וכבר בתחילת דבריי אמרתי שלא תלכו עם אריתמטיקה עד הסוף. התוצאה תהיה שכל סיעה תנצל את מה שיש לה.

לנו מגיע 38.5 הצעות.

אדוני המזכיר, אני חושש שבהצעה שהצעת אתה משנה דבר מאוד מהותי. אתה אומר שחזקה על כך שכל סיעה תהיה זכאית לנצל את מלוא מכסת ההצעות שלה במשך המושב. זאת אומרת, שאם במסגרת שבוע מסוים לא ניצלנו את המכסה, אותה מכסה נשמרת לנו ונוכל לנצל אותה בשבוע לאחר מכן. נניח שחודש ימים סיעת הליכוד נסעה לחוץ לארץ.

הם יבואו לקראת סוף המושב לקבל את ההצעות שלהם? לא יהיה.

מה הכלל?

יהיה שיקול דעת.

החיים יותר חזקים מכל ההגדרות האלה. מה שהיה בעבר, ואני חושב שיהיה גם בעתיד, הכל היה בתיאום. כל שבוע יכולת להכתיב בדיוק איזו הצעה אתה רוצה, ואף אחד לא התווכח אתך. אבל אם פיספסת שבוע אחד ורצית בשבוע שאחריו, והשבוע היה מאוד עמוס, היינו מתווכחים אתך ומגיעים אתך לעמק השווה מתי כן. היו מקרים, לא אחד ולא שניים ולא שלושה, שבכדי לצאת ידי חובת ההחלטה שהחלטנו קודם לכן נתנו גם בימי שני וגם בימי שלישי.

בשיקול דעת של מזכירות הכנסת.

מזכירות הכנסת אינה פועלת בשרירות לב והיא באמת מנסה לסייע. אנחנו רוצים להצביע על ההצעה ברוח הדברים שנאמרו כאן, כאשר יש אפשרות ליושב-ראש הכנסת ולמזכירות לאפשר לסיעות לנצל את המכסות שלהן.

מי בעד ההצעה? מי נגד? מי נמנע?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - אין
נמנעים - 1

ההצעה התקבלה.

יש לי הצעה לסדר. אדוני היושב-ראש, אני שומע שמועות, אני לא יודע אם הן נכונות, שאומרות שחבר-הכנסת מהקואליציה שמגיש הצעת חוק, אם ועדת השרים לחקיקה לא דנה בה הוא לא יוכל להגיש אותה למליאה. האם זה נכון?

מה זה קשור לוועדת הכנסת?

תפנו להנהלת הקואליציה.

זה לא רלוונטי לוועדה.

טעיתי בניסוח. ועדת השרים תדון רק בהצעות חוק של חבר-כנסת מהקואליציה שתעלה באותו שבוע, ואם הוא מושך אותה הוא מאבד את המכסה גם אם היא לא עלתה לדיון במליאה.

מאיר שטרית, אני מציע לך להיות אתנו בשינויים שאנחנו הולכים להציע בתקנון כדי לשמור על עצמאות חבר-הכנסת ומעמד הכנסת. יש כרגע מצב כזה שהיה גם בעבר. כשהייתי בממשלתו של יצחק רבין המנוח מנעו מאתנו. אני לא יודע מה יש עכשיו.

מדובר בשיחה בין אברהם בורג ליוסי ביילין שהיתה לפני כחודשיים, אני לא הייתי בישיבה הזאת.


3. הקמת ועדת פירושים

אנחנו צריכים להחליט על הקמת ועדת פירושים, שמי שיעמוד בראשה הוא יושב-ראש הכנסת. בוועדת הפירושים אנחנו משתדלים שיהיו חברי-כנסת ותיקים, שיש להם נסיון ושנוכל להשען אחר-כך על פרשנותם לתקנון במידה ונצטרך. כמו שהיה בכנסת הקודמת ובקודמותיה, ניסינו להשען על ועדת הפירושים הקודמת.

אני רוצה להציע את השמות שהגענו אליהם לאחר שהתייעצנו עם הסיעות השונות להרכב הוועדה הזאת. השמות הם: אלי גולדשמידט, דוד טל, אברהם פורז, מיכאל איתן, עבד אלמאלכ דהאמשה, רחבעם זאבי ונעמי חזן. יש כאן שבעה וחסר לי אחד.

מה הקריטריונים להיות חבר בוועדה?

חבר-הכנסת צריך להיות ותיק, מנוסה.

בקיאות בתקנון.

אני מחפש איפה החיסרון שלי פה.

אין חיסרון, אתה יכול להיות בוועדה בלי כל בעיה ולאחר כבוד. אולי תהיה במקום מיכאל איתן.

מיכאל איתן בקיא בתקנון.

ועדת הפירושים בכנסת שעברה היתה מורכבת מכל סגני יושב-ראש הכנסת.

לא נכון. רק שמונה הראשונים.

מסיעת יהדות התורה אף פעם לא היה נציג.

אנחנו נוסיף את חבר-הכנסת גפני.

אני חוזר ומציע את השמות האלה: אלי גולדשמידט, דוד טל, אברהם פורז, מאיר שטרית, עבד אלמאלכ דהאמשה, רחבעם זאבי, נעמי חזן ומשה גפני.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - אין
נמנעים - אין

זאת ועדת הפירושים שתהיה.


4. קביעת ועדות לדיון בהצעות לסדר היום

ההצעה הראשונה: "הירושה הכלכלית של ממשלת נתניהו", של חברי-הכנסת ויצמן שירי ורחמים מלול. נשמעה הצעה להעביר הנושא לוועדת הכספים. זה נושא שקשור לוועדת הכספים. מי בעד?

אני חושב שוועדת הכספים עסוקה יותר מכל ועדה אחרת. הנושא מתאים גם לוועדת הכלכלה, בואו נפרנס אותה בנושא הזה.

זה מלאכותי. זה לא יילך.

מה הבעיה? אני רואה שאתם מתגאים בירושה של נתניהו.

הנושא יעבור לוועדת הכספים.

הצעה שנייה, "הגזירות הכלכליות של הממשלה", של חברי-הכנסת ציפי לבני ויוסף לפיד. נשמעה הצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים.

אני חוזר על הטיעון הקודם שלי. לא יכול להיות שנזרוק בלי סוף נושאים לוועדת הכספים, שהיא עמוסה.

אתה צודק במאה אחוז, אבל כל עוד שוועדת הכספים לא תחולק לשניים, המקום של הנושאים הכלכליים הוא בוועדת הכספים.

אנחנו לא נשנה את סמכויות הוועדות. עם כל העומס שיש, לא נוכל לחרוג בעניין הזה. לכן אני מציע שגם הנושא הזה יידון בוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד?

ה צ ב ע ה
בעד - רוב
נגד - 1

תודה. הנושא יעבור לוועדת הכספים.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05