ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 29/07/1997

הכיסוי העיתונאי של עבודת חברי הכנסת הצעה לסדר יום של ח"כ מאיר שטרית; הצעת לתיקון סעיף 81 לתקנון הכנסת בדבר מכסת הצעות חוק של חברי הכנסת; ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום; שונות

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 100

מישיבת ועדת הכנסת

שהתקיימה ביום ג' כ"ד נתמוז התשנ"ז, 29.7.1997. בשעה 00;12

נכחו;
חברי הוועדה
מ"מ היו"ר מאיר שטרית

עוזי ברעם

שבח וייס

רחבעס זאבי

ענת מאור

חגי מירום

נואף מסאלחח

ניסן סלומיאנסקי

מוזמנים; יו"ר הכנסת, דן תיכון

ח"כ נסים דהן

משה שלונטקי, מפקד גלי צה"ל

שלום קיטל, מנהל החדשות, ערוץ 2

עורך "ידיעות אחרונות"

עורך "מעריב"

עורך "הארץ"

עורך "גלובס"

עורד "ג'רוסלם פוסט"

גבי ברון, "ידיעות אחרונות"

חיים שיבי, "ידיעות אחרונות"

שרה פרידמן "מעריב"

גדעון אלון, "הארץ"

צבי זרחיה, "הארץ"

צבי לביא, "גלובס"

ליאת קולינס, "ג'רוסלס פוסט"

ניצן חן, הטלוויזיה העברית

דב גילהר, ערוץ 2

מיכאל טוכפלד, רדיו עברית

הדר ויסמונסקי, גלי צה"ל
יועץ משפטי
צבי ענבר
מנהלת הוועדה
אתי בן-יוסף
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
סדר היום
א. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים

שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היזם

ב. הכיסוי העיתונאי של עבודת חברי הפנטת

הצעה לטדר של ח"כ מאיר שטרית

ג. הצעה לתיקון סעיף 81 לתקנון הכנסת

בדבר מכסת הצעות חוק של חברי הכנטת

ד. שונות



א. ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים

שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת.

אנחנו דנים בערעורים של חברי הכנסת רחבעם

זאבי ועוזי ברעם בנושא 1אס אל עמוד.
רחגעם זאבי
חיו חצעות לסדר חיום שלא אושרו, כמו בנושא

חחלטת אוניברסיטת חיפח, נושא חשוב מאוד אבל

איננו דחוף. גם פרסום רשימה של חשבונות רדומים בשווייץ הוא נושא חשוב

מאוד, אבל איננו דחוף. תחזית ומדיניות כלכלית לשנת 98י - חשובה אבל

איננה דחופה. החלטת הנהגת ההסתדרות לא להעביר כספי מענק לקופת-חולים -

חשובה, אבל לא דחופה. אישרתם שני נושאים חשובים ודחופים: סירוב שר

האוצר להידבר עם הפסיכולוגים, נושא סופר-חשוב וסופר-דחוף, ומעצרו של

רסאם עדאווי בשטח של שליטת חפלשתינים, הצעה שהגישו חברי כנסת עזמי

בשארה ועבד-אלמלכ דהאמשה, גם נושא דחוף, וגם חשוב. אני מדגיש את זה,

כדי להראות שאין לי שום גישה סיעתית או פוליטית. אני אומר שהנושא

שהגישו חברי הכנסת הערביים גם חשוב וגם דחוף ובצדק אישרתם להם. לעומת

זאת לא אושרו ארבעה נושאים אחרים.

הנושא הזה של בנייה בהר הזיתים הוא במרכז ההתעניינות הציבורית, הוא

מבלבל מערכות, לא יודעים אם הממשלה המתקראת לאומית היא בעד זה או נגד

זה, שומעים שראש-הממשלה יפעל נגד ראש העיר, שניהם מאותה סיעה, וזה גם

חשוב וגם דחוף, ואינני יכול להבין איזו שהיא סיבה שלא, למעט סיבה אחת

שאולי תגידו, שהנושא הזה כביכול היה צריך להיות כלול בהצעות אי-אמון

אתמול. ובכן, הקשבתי קשב רב אתמול במליאה, והנושא לא היה כמעט על סדר

היום; הוא לא הוצג; נציגי הממשלה לא השיבו בנושא הזה, והנושא גם חשוב

וגם דחוף. אני מציע שלא תצביע עליי ולא תתייחס לפני שתשמע גם את ערעורו

של חבר הכנסת ברעם באותו נושא.

עוזי ברעם; אתמול כמעט לא התעניינתי לדעת מה התוצאות,

כי הייתי משוכנע שאישרתם את הדחיפות. לא

צריכים אפילו להסביר, כי אין דבר יותר דחוף השבוע מאשר ראס אל עמוד.

הטענה שהנשיאות יכולה להעלות, שהדבר בא לידי ביטוי אתמול בהצעת

אי-אמון, היא לא רצינית ולא רלוונטית. אף הצעת אי-אמון לא הייתה אתמול

על ענייו ראס אל עמוד, וראס אל עמוד לא היה אתמול הנושא המרכזי בהצעות

אי-אמון.

לא יכול להיות שכאשר הכנסת מתכנסת בשבוע האחרון, והעניין של ראס אל

עמוד עומד במרכז ההוויה הציבורית, ימצאו איזו שהיא סיבה בעולם שהנושא

הזה לא יידון. אני מצטרף לכל הנימוקים האחרים של חבר הכנסת זאבי.
שנה וייט
אני רואה שלקחו דווקא איש אופוזיציה כנציג

הנשיאות.

אני חושב שחבר חכנסת ברעם בחושים שלו חשב כמו שהנשיאות חשבה אתמול.

כלומר, אנחנו עומדים תמיד בפני בעיה סבוכה, שאין לה פתרון גורף ומדויק.

מול עשרים-שלושים של הצעות, אנחנו צריכים לבחור שש. זאת בעיה שכל

נשיאות עומדת בפניה וקשה להתמודד איתה.



אנחנו מתיימרים, אבל ההתיימרות לא מוצדקת, להחליט מה השוב. כל חבר כנסת

ממלא כאן שליחויות מגוונות, ואם למשל לחבר כנסת דתי, אולי, ובצדק, חשוב

מאוד נושא של המועצה הדתית בבני-ברק, לחבר כנסת אחר הנושא הזה פחות

חשוב.

אנחנו כן מנסים לבחון את הדחיפות, וכאן יכולות להיות גם טעויות בשיקול

דעת.

אנחנו הנחנו שבגלל מרכזיות הנושא של ראס אל עמוד, ומכיוון שמדובר בשלוש

הצעות אי-אמון בשבוע האחרון של סיכום מושב כנסת, זה ישתלב כהוגן בדברי

הנואמים, מה שאכן קרה. השיקול היה שעל-ידי כך גם הנושא עולה בהבלטה

בכנסת כבר ביום שני וגם יתאפשר לנו לאשר חמש-שש הצעות אחרות.

זה היה השיקול של הנשיאות, ואני חושב שזה היה שיקול סביר. היום יותר קל

לנו לשפוט האם זה באמת עלה אתמול או לא. אני מוכרח לומר שזה עלה אתמול

קצת פחות מאשר חשבנו, ואני אומר זאת כאחד שישב כל הזמן באולם.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אני הייתי בין אלה שהגישו הצעה דחופה בנושא

ראס אל עמוד, ואני סגן יושב ראש הכנסת, ואתה

רואה שהנשיאות לא אישרה את הצעתי למרות שאני הגשתי.

אני מבקש להצביע. מי בעד אישור הערעורים? 3. מי נגד? אני בכל אופן נגד.

הערעורים התקבלו.

יצחק כהן איננו, ולכן מוסר ערעורו בנושא פינוי בית-הכנסת ומתפלליו

באשדוד באלימות.
שבח וייס
מאיר, אתה עשית את זה מתוך הגינות, אתה באמת

איש הגון, אבל אני זוכר שהיו הצבעות על

השילומים מגרמניה בשנות ה-50. כל אלה שהצביעו נגד, אחר-כך נסעו לקחת.

קריאה; דרך אגב, מאיר שטרית לא רשאי להצביע.

מ"מ היו"ר מאיי שטרית; אתה צודק. מחקנו.

ערעורו של חבר הכנסת נסים דהן בנושא עמדת

אגף התקציבים. לא לתקצב גידול בתלמידי הישיבות.
נסים דהן
אדוני היושב ראש, חברי הוועדה, לצערנו הרב

משרד האוצר נקט בעמדה שהיא אנטי-דמוקרטית,

היא באה כל כולה לקפח מגזר מסוים במדינת ישראל. לא יעלה על הדעת שתלמיד

חינוך בבית-ספר מסוים יקבל מלוא התקצוב, ורק אם הוא משתייך למגזר אחר

הוא לא יקבל אגורה אחת. לא יעלה על הדעת שעולה חדש, אם הוא יצטרף למגזר

חינוך מסוים, יקבל את מלוא התקצוב, אבל אם הוא יצטרף למגזר אחר, הוא לא

יתוקצב. לא יעלה על הדעת שתלמיד שעבר ממגזר למגזר, אם הוא היה במגזר

מסוים, עלה למדינה מלוא העלות, ברגע שהוא יעבור למגזר אחר, הוא ייקרא

"תלמיד חדש" ולא יתקצבו אותו בכלל.

אני חושב שזה דחוף. בכל יום שעובר והעיוות הזה לא מתוקן, זה עולה

בנזקים ובגירעונות גדולים לאותם מוסדות חינוך שנגזרה עליהם הגזרה הזאת.



אם אנחנו לא נטפל בזה עכשיו, הכנסת יוצאת לפגרה, ואני לא יודע מתי נוכל

לטפל בזה ציבורית; וההפסדים שייגרמו למוסדות החינוך הם עצומים.

אני מבקש, אדוני היושב ראש וחבריי חברי הכנסת, לאשר את זה כהצעה דחופה

לסדר היום.
חגי מירום
אתה לא חושב שזה הרבה יותר אפקטיבי לעשות

משבר ממשלתי על דבר כזה? אם אתם עושים משבר

ממשלתי, מיד תקבלו את זה. נסים דהן, אתה חבר ועדת הכספים, נדמה לי

שהשבוע או בשבוע שעבר עברו 150 מיליון לכיוון ההתיישבות ביהודה

ושומרון, לסלומינסקי וחבריו.
מ"מ היו"ר מאיי שטרית
מי בעד הערעור? 3. מי נגד? 2.

הערעור התקבל. הצעתן יכולה לעלות לסדר

היום.



ד. שונות
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
לפני שאנחנו ממשיכים, יש כמת דברים טכניים.

אתמול דנו באפשרות להעביר את הצעת שלמה

בן-עמי ויהודה לנקרי חזרה, אף על פי שהחלטנו להעביר אותה לוועדת

הכספים, על מנת לדון בה, וסיכמנו להזמין את יושב ראש ועדת הכספים.

הסונבר לי שבניגוד לדברים, יושב ראש ועדת הכספים מתנגד להוציא את הצעת

החוק מתוך תחומי ועדתו. הוא כתב לי מכתב היום שהוא מבקש להופיע בפני

הוועדה, אבל הוא לא יכול לעשות זאת היום, משום ששר האוצר נמצא היום

בדיון בוועדת הכספים. לכן הדיון בנושא הזה יתקיים במועד אחר ולא היום.
חגי מירום
זה ייצור עיכוב בלתי סביר.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית! אז זה ילך לוועדת הכספים. החלטנו, הייתה

החלטה, הודענו עליה למליאה.
חגי מירום
כן, אבל באים מציעי החוק ומערערים על

ההחלטה. הזכות שלהם לערער על ההחלטה אינה

נופלת מזכותו של יושב ראש ועדה להגיד שהוא רוצה שזה יטופל אצלו. עם כל

הכבוד, הייתי אומר שהיא עודפת אפילו, מפני שהם היזמים, הם המניעים את

הגלגל הזה.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
זה לא אומר כלום. לא כל יזם יכול לקבוע

באיזה ועדה תידון הצעת החוק שלו. היה דיון

בוועדה, הייתה הצבעה, הדיון נגמר. אם הם מערערים, ניתן להם רשות לערער,

אבל לא יתקיים הדיון היום.
חגי מירום
אני רוצה לבקש ממן שתכנס את הוועדה בשעה

אחרת. אני רוצה לבקש שהישיבה תהיה היום.

אנחנו הולכים לשבת כאן שעות ארוכות מאוד, לפי סדר היום נשב כל הלילה.

מדוע לא נקיים ישיבה כזו אחר הצהריים? דיברו איתי חברי הכנסת בעניין

הזה; אלה שני חברי כנסת מאוד רציניים שאינם קופצים מכל דבר ועניין;

והעניין הזה הוא בציפור נפשם, ואני רוצה לבקש ממך שתיענה לבקשתם. אתה

יכול לא להיעתר לבקשתי, אבל בכל-זאת אני מבקש ממך לקיים דיון עוד

היום.
שנח וייס
הערתי דומה להערת חגי מירום. אנחנו יוצאים

לפגרה, הכנסת לא יוצאת לפגרה; זאת הייתה

האמירה של יושב ראש הכנסת, דן תיכון, ואני חושב שהוא צדק. גם אני כך

נהגתי כשהייתי יושב ראש הכנסת, אמרתי שאנחנו לא יוצאים לפגרה, הוועדות

עובדות בפגרה. אם אנחנו לא נעשה החלטה לכאן או לכאן היום או מחר, אנחנו

דנים את החברים האלה לשלושה חודשים של או אי-צדק מבחינתם או חוסר מעש.

אי-צדק מבחינתם זה המשך הדיון בוועדת הכספים, למרות שיש להם זכות

להעלות את הערעור שלהם, ואז זה ייכנס כבר לעומק, ואז כבר נתקשה אנחנו

להוציא את זה מוועדת הכספים.

אנחנו העלינו את הנימוקים מדוע זה חשוב מאוד שזה יהיה בוועדת החינוך

והתרבות. אתה יכול לשים לב שאין פה גם עניין של אופוזיציה וקואליציה.

חבר הכנסת לנקרי הוא איש סיעת הליכוד הגדולה, שלמה בן-עמי הוא איש



מפלגת העבודה, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות הוא איש הקואליציה, הדרך

השלישית. היה הפעם בהחלט שיקול מהותי.

אני מצטרף לבקשה. אם אתה לא תוכל היום, מאיר, אז מחר תאסוף אותנו, תן

להם צ'אנט ונחליט. אחרי הכול הדמוקרטיה תחליט.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; פנה אליי אחד המציעים. בעניין הזה היה דיון

די ארוך בוועדת הכנסת - ואני רוצה להזכיר

לחברים, אולי אנחנו שוכחים - דיון עם נימוקים לכאן ולכאן. הדיון התקיים

בנוכחות המציעים, והייתה הצבעה, ובהצבעה החלטנו להעביר את הנושא לוועדת

הכספים. אנחנו לא נענים לכל יזם שההצעה שלו תהיה בוועדה שהוא רוצה. הם

רוצים לעשות את החוק בוועדת חינוך - לא צריך להסתיר את זה, אף אחד לא

ילד - כי הם חושבים שדרך ועדת חינוך יכולים להעביר את החוק במהירות

גדולה. אני מבין את נימוקיהם, ואין לי שום טענה נגד זה. אבל הייתה

הצבעה, והחלטנו להעביר את זה לוועדת הכספים. הודענו על זה למליאה. אחרי

ההודעה למליאה, אני נעניתי לבקשתם לדון בזה מחדש, אבל בנוכחות יושב ראש

ועדת הכספים. הוא הודיע לי שהוא מתנגד, כך שהעניין מסינבך.

דיבר איתי היום יהודה לנקרי על העניין; הסברתי לו את המצב ואמרתי לו

שאני לא בטוח שנוכל לקיים היום דיון בחוק עד שרביץ יהיה. יחד עם זאת,

אני בטוח שתהיינה ישיבות ועדת כנסת בזמן הפגרה, אין לי ספק בזה, אני

מבטיח לך שלפחות אחת תהיה, ואם תהיה ועדת כנסת בפגרה, בישיבה הראשונה

של ועדת הכנסת, ננסה לזמן גם את רביץ. אין לי שום כוונה לדחות את

הדיון.
שבח וייס
תשתדל לקיים את הדיון היום או מחר.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; בסדר.

קיבלנו פנייה נוספת של חבר הכנסת שאול יהלום

לגבי החלטתנו מאתמול לגבי ועדה משותפת לדיון בחוק יסוד להעברת שכר נושא

משרה ברשויות שלטון לוועדה חיצונית.

אתמול סיכמנו שאנחנו קובעים שהוועדה שתדון בכך תהיה ועדה משותפת של

ועדת הכנסת וועדת הכספים. שאול יהלום, כמי שיוזם את החוק, נפגע כמובן
מאוד, והוא כתב לי מכתב, ובו הוא אומר
"אני מבקש לדון מחדש בהחלטת ועדת הכנסת לקבוע ועדה משותפת לעניין הצעת

חוק שכר וגמלאות לנושא משרה ברשויות שלטון. לא יעלה על הדעת שהצעת חוק

הכוללת תיקונים בחוקי יסוד - זה דבר שלא היינו ערים לו כל כך - תידון

ללא שיתופה של ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת".

זה נימוק שאני מודה שאנחנו לא היינו ערים לו, שיש פה תיקונים של שלושה

חוקי יסוד. אני חושב שהפתרון לצאת מהעניין הזה זה באמת לפעול על-פי

סעיף 17 ולהקים ועדה שתהיה מורכבת משלוש ועדות: חוקה, כנסת וכספים. אז

אנחנו פותרים את הבעיה ויוצאים ידי חובה של כולם. לי אין התנגדות לכך

שיושב ראש הוועדה הזאת יהיה יושב ראש ועדת החוקה. אם מקובל עליכם, נקבע

שיהיו שני חברים מכל ועדה והיושב ראש יהיה יושב ראש ועדת חוקה חוק

ומשפט.
נואף מסאלחה
אם הוא בעל ההצעה, אין כאן ניגוד אינטרסים?
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אין שום ניגוד אינטרסים.
נואף מסאלחה
אם הוא בעל ההצעה, הוא צריך להיות יושב ראש

הוועדה?
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אין שום ניגוד אינטרסים. יש כאלה מאות.
שבח וייס
רוב ראשי ועדות הכנסת מזמנים לעצמם חוקים

אישיים שלהם. חבר הכנסת מסאלחה מעלה בעיית

אמת, אבל היא מלווה את הכנסת לאורך כל הדרך.
צבי ענבר
בוועדה, לפי סעיף 17, לא קובעים שיהיו שניים

מכל ועדה משלוש ועדות, אלא ועדת הכנסת מציעה

הרכב שמי ומביאה אותו לאישור מליאת הכנסת.
מ"מ מאיר שטרית
אז אנחנו צריכים לשבץ שמות חברי הכנסת

שאנחנו רוצים.
צבי ענבר
כן. אם במקרה ישתייכו שני חברי כנסת לוועדה

מסוימת, זה לא פוסל.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אם כן, אנחנו נקבע שהוועדה תהיה בהרכב של

שבעה אנשים.
חגי מירום
אתה הולך לפי סעיף 17?
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
לא. אם אני לא חייב, אני לא הולך לפי סעיף

17.
צבי ענבר
אתה יכול ללכת לפי סעיף 17.
חגי מירום
תנסה למצוא לנו פטנט אחר. זה הופך להיות ממש

כמו הוועדות הנוכחיות.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אני שותף לדעתך. אני חושב שאם חבר הכנסת

שאול יהלום יהיה יושב ראש הוועדה, אנחנו

באמת חוסכים את כל המנגנון הכרוך בעניין, כי הוא יעשה את זה באמצעות

ועדת החוקה.
חגי מירום
אני מבקש שנוסיף שמשך ימיה של הוועדה הוא עד

השלמת החקיקה. שזה יהיה חלק מההחלטה שלנו.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
מקובל עליי.
רחבעם זאבי
אסור שזה יהיה חלק מההחלטה, כי אם בהמשך לא

תחליט כך, ישתמע מזה שהיא ממשיכה. זה הולך

מבלי שייאמר.
שבח וייס
חשוב מאוד מוז שחגי מירוס אומר, ואתה יודע

למה.
רחבעם זאבי
בכל מקרה שלא נחליט כך, הוועדה תהיה נצחית.

הוא רוצה כעת תוספת להחלטה שהיא גומרת את

ימיה עם סיום החקיקה. ומה יקרה כאשר לא תגיד ככה! אתה יוצר תקדים.
שבח וייס
כל ועדה אד-הוק תהיה עד הוק.

מ"מ היו"ר מאיו שטרית; אני מסכם את הדיון. אנחנו מסכמים שהדיון הזה

בחוק יתקיים בוועדה לעניין מסוים. הוועדה

תהיה מורכבת משבעה אנשים, שהם חברי ועדת הכנסת, ועדת הכספים וועדת חוקה

חוק ומשפט, בראשותו של חבר ועדת החוקה. אני אתאם עם חבר הכנסת רענן כהן

את השמות של אופוזיציה-קואליציה, ואני כמובן אביא את השמות לאישור.

רחבעם זאבי; התיאום שלך צריך להיות עם ראשי הוועדות, ולא

עם ראש הקואליציה.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; עם שניהם יחד. עם ראשי הוועדות ועם חבר

הכנסת רענן כהן.

נואף מסאלחה; חבר הכנסת שטרית, יש לך כל כך הרבה כובעים,

עד שאתה מתבלבל.

מ"מ היו"ר שטרית; בזה סיימנו את הפרק הזה.

יש לנו עוד נושא אחד, עניין של בקשתה של

ועדת חוקה חוק ומשפט בנושא פטור מחובת הנחה. הצעת חוק שעומדת לפני

קריאה שנייה ושלישית.

- הצעת חוק הערבויות, תיקון מספר 2, התשנ"ז-1997

- הצעת חוק איסור פתיחת בתי עינוגים ב-ט' באב, התשנ"ז-1997

- והצעת חוק ביטוח רכב מנועי, הסדרים לתקופת מעבר, התשנ"ז-1997
רחבעם זאבי
על ט' באב שיחול בעוד חודש, לא יספיקו

לדון.

מ" היו"ר מאיר שטרית; למה לא נספיק?
חגי מירום
להבדיל מרוב החברים שיושבים כאן, אני גם

מכיר את החוק הזה, כי ישבתי רק לפני רבע שעה

בוועדת החוקה חוק ומשפט, ועסקנו בחקיקה של החוק הזה. אני חושב שאין

צורן לפטור מחובת הנחה, ואין חיפזון. מתי אנחנו פוטרים מחובת הנחה?

כאשר באה הממשלה או מישהו ואומר שמחר בבוקר מסתיים החוק ואנחנו עלולים

להיכנס ללקונה שיפוטית נוראה.

ניסן סלומינסקי; מאחר שמדובר על הצעת חוק שמתוכנן כן לחול

השנה, יש לזה חשיבות עצומה. אם נוותר על זה,

החוק לא יוכל לחול השנה. החוק הזה נובע מתוך זה שהייתה פסיקה של



בית-חמשפט. אחרי הרבה שניס בהם פעלו חוקי העזר לגבי ט' באב, יוס אחד זה

הובא בפני בית-המשפט, ובית-המשפט באמת מצא את החור שאתה מדבר עליו; הוא

מצא ש-ט' באב לא הוכנס בטעיף בתוך שאר חגי ישראל.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; אני מציע לפטור את ט' באב ואת העניין של

ביטוח רכב מנועי, שזה דבר שצריך להסתיים

עכשיו, ולא נפטור את העניין של חוק ערבות.

חגי מירום; אני מסכים לחוק הערבות ולחוק הביטוח המנועי,

ומציע לא לפטור מחובת הנחה את טי באב.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אנחנו נצביע.

מישהו מתנגד שנפטור את חוק הערבות מחובת

הנחה? אין.
יו"ר הכנסת. דו תיכון
אתה היית אתמול בערב וראית מה קרה. אתה ראית

איזה סדר יום מחכה לנו במשך היומיים

הקרובים. אני אומר לך במלוא האחריות שכל החקיקה שמוגשת לקריאה שנייה

ושלישית בשבוע האחרון, עליי היא לא מקובלת. אני חושב שזו חקיקה גרועה,

כי היא חפוזה; ובמשך שנים אנחנו חוזרים על התרגיל שבשבוע האחרון כולם

נמצאים וחוטפים חוקים. לכן אני אומר לך שתיזהר בנושא הזה. כל אחד רוצה

להגיע הביתה עם סל של הישגים. אני אומר לך, החוקים האלה לא טובים;

ויעיד שבח וייס על כך שבמשך שנים אני חוזר ומתריע. כל חקיקה שמאושרת

בקריאה שנייה ושלישית בשלושת הימים האחרונים היא על תקן של חקיקה

שגויה.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; הצעת חוק לביטוח רכב מנועי זה נושא שאם לא

מחוקקים אותו היום, אז בעצם אנחנו יוצרים

בעניין הזה 'ברוך' רציני.

חגי מירום; למה לא נמצא כאן נציג הממשלה?

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; לא צריך נציג ממשלה. ועדת החוקה מגישה את

זה. זה אושר לקריאה שנייה ושלישית בוועדת

החוקה, ודנו שם בכל ההיבטים והם קיבלו החלטה.

יו"ר הכנסת. דן תיכון; תסכם איתם שיביאו היום את החוק ולא מחר.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; מישהו מתנגד לאישור הצעת חוק ביטוח רכב

מנועי? אין מתנגדים. התקבל.

נותר לנו חוק איסור בתי עינוגים ב-טי באב. מי בעד פטור מחובת הנחה של

החוק? 3. מי נגד? 2. התקבל.

שבח וייס; אני לא הצבעתי כי הושפעתי מדבריו של יושבי

ראש הכנסת.

מ"מ מאיר שטרית; אתה יכול להצביע נגד, אבל היה רוב.
חגי מירום
אני מבקש רביזיה על טי באב.

שבח לייס; אני מבקש רביזיה על שני החוקים.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; רביזיה על הערבות ורביזיה על טי באב.



ג. הצעת לתיקון סעיף 81 לתקנון הכנסת בדבר מכסת הצעות חוק של חברי

הכנסת
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אני כבר מודיע שסעיף גי בסדר היום - הצעה

לתיקון סעיף 81 לתקנון הכנסת בדבר מכסת

הצעות חוק של חברי הכנסת - לא ייכנס היום לישיבה. יכול להיות שנצטרך

לקיים ישיבה נוספת, ואז גם הנושא של חברי הכנסת בן-עמי ולנקרי יבוא על

פתרונו.
יו"ר הכנסת. דן תיכון
אדוני היושב ראש, אני עומד מופתע פעם נוספת.

לגבי תיקון סעיף 81, אני מציע למי שהגיש

ועשה את זה, שיתאמו את זה. אני לא מטיל מכסות על כנסת שתפקידה לחוקק.

אני מצטער מאוד שלאחר שהלכתי הייתה רביזיה מחשבתית בעניין הזה.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; לא דנו בזה בכלל.

יו"ר הכנסת. דן תיכון אני תאה כאן הצעה לדיון.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; אני הגשתי את זה כהצעה לדיון בוועדה כבר

לפני שבועיים.

יו"ר הכנסת. דן תיכון; לפחות אני צריך לדעת שיש דבר כזה.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; בשמחה רבה. שום דבר לא נסתר מעיניך, אדוני.
יו"ר הכנסת. דן תיכון
הוסתר ועוד איך. אם אני לא נכנס לכאן בטעות,

כדי לדון בנושא אחר, אני לא יודע בכלל שישנה

הצעה כזאת.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; זה מופיע בסדר היום של הוועדה משבוע שעבר.

יו"ר הכנסת דן תיכון ; יכול להיות. אבל אתה לא חושב שנושא כזה צריך

להביא לידיעתי!

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; בהחלט, ומקובל עליי.

יו"ר הכנסת. דן תיכון; אדוני היועץ המשפטי, אני שוב פעם אומר לך,

לא יכול להגיע נושא כזה לדיון בלי שאתה

הודעת לי והסבת את תשומת לבי לכך. אני לא רוצה להתבטא במילים קשות, אבל

נדמה לי שכנטת שמטילה מגבלה על היכולת לחוקק זו כנסת גרועה ביותר.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; אדוני היושב ראש, אני לא רוצה להיכנס לעובי

הקורה בחוק הזה, אני חלוק עליך בעניין. אני

חושב שאין שום הצדקה לזה שחברי כנסת מגישים אלפי חוקים, שאף אחד לא

מטפל בהם ולא דן בהם, ומעמיסים על הכנסת. אני רוצה לומר שבעניין הזה יש

פנים לכאן ולכאן. אני לא רוצה לפתוח את הדיון עכשיו. אני מכבד אותך,

אתה צריך להיות נוכח בדיון, אנחנו נזמין אותך לדיון. אמרתי שלא יחיה

דיון בסעיף הזה היום, כי גם לא יהיה זמן; והיום נדון רק בסעיף מספר 2,

ולכן אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה.
שנח וייס
אני פוגש פה שלוש פעמים בניסיון אישי;

כלומר, גס ראיתי את התופעה הזאת אצל שלנסקי

יושב ראש הכנסת, אצלי ועכשיו אני רואה אצל יושב ראש הכנסת דן תיכון. אז

יכול להיות שיש לנו מחלה משותפת, ליושבי-ראש הכנסת, ואני לא מתבייש בה.

יש משהו גרוע בכל סוג של חקיקה חפוזה. הייתי אומר שזה החפוז המכני. אני

ניסיתי להיאבק בזה ולא הצלחתי, הרבה מאוד פעמים, כי היה לחץ ממשלתי וכן

הלאה. לכן אני חושב שצריך לקחת בחשבון את הערתו של יושב ראש הכנסת, ולא

נורא אם כמה חוקים יועברו לחודש אוקטובר. הכנסת היא לא כל כך זו

שמחוקקת, כמו שהיא מפקחת. יש אלפי חוקים ותיקוני חוקים וחוקים שמתנגשים

זה בזה. ההגדרה הקלאסית הפשטנית של שלטון חופשי ליברלי דמוקרטי היא

שהכול מותר בו חוץ מאשר מה שהחוק אוסר, ושל משטר טוטליטרי היא שהכול

אסור, הוץ מאשר מה שהחוק מתיר. אנחנו סטטיסטית מגיעים לחקיקה

טוטליטרית. כל הזמן חוקים.

ענת מאור; הערה לנוהל הדיון - אני חושבת שיושב ראש

הכנסת מציג את העמדה הנכונה, שכיושב ראש

הכנסת אין די בהזמנתו לדיון, אלא השוב לערב אותו הכנסת בהרהורים

המוקדמים ובמחשבות.
שבח וייס
הוא יודע, הוא קורא את סדר היום, אבל

מעמיסים עליו.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
לחבר כנסת מותר להגיש הצעה לדיון אפילו אם

היא נוגדת את דעתו של יושב ראש הכנסת. יושב

ראש הכנסת מוזמן לדיון, ובוודאי זכותו של יושב ראש הכנסת להעיר, לעורר,

להתנגד וכל דבר אחר. מקיימים דיון בעניין. אני למשל חלוק עם יושב ראש

הכנסת בגישה הזאת, ואולי אני עוד אשכנע אותו, כי לא דיברנו על העניין

הזה בכלל.

ענת מאור; אני בדיוק מדברת על העניין הזה. אני אומרת

שבין תביעתו של חבר כנסת לקיים דיון לבין

שימת הנושא כסעיף בסדר היום יש מספר הליכים של ליבון מוקדם, של בירור

מוקדם, שצריך לקיים אותם. בין היתר אני חושבת שחלק מהליך הדיון המוקדם,

לפני הנחת הפנייה של חבר כנסת לדיון בוועדה, הוא לשתף את יושב ראש

הכנסת גם בהתייעצות, גם בליבון הנושא.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; זה אפשרי, אבל זאת לא חובה. את משתפת את

יושב ראש הכנסת בכל הצעה שאת מגישה! זה פשוט

לא רציני.

אני רוצה להדגיש לתוכן הדברים, כמו שאתה העלית לגבי עבודת הכנסת בכלל,

נושא החקיקה וגם בהגדרה התפקיד הראשי של הכנסת, חשוב מאוד שוועדת הכנסת

תהיה מאוד רגישה ולא תשים מכסות במהרה כל כך.



ב. הכיסוי העיתונאי של עבודת חברי הכנסת

הצעה לסדר יום של ח"כ מאיר שטרית

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; אני מבקש לשוב ולהעלות את הנושא, ואני שמח

שנמצאים איתנו גם מפקד גלי צה"ל ומר שלום

קיטל. הוזמנו לדיון חזה גם כל עורכי העיתונים.

חעליתי את ההצעה לסדר יום, כפי שהסברתי במליאה, מתוך מגמה להצביע על כך

שלצערי, אני חושב, שעבודת הכנסת, ובעיקר העבודה השוטפת הרצינית של

חקיקה, של הצעות לסדר, הנושאים שעומדים לסדר היום של הכנסת, אם הם לא

בולטים, אם הם לא חריגים, הם זוכים לכיסוי מועט מאוד, ולדעתי, בלתי

רלוונטי או שווה ערך לאופי של ההצעות ולרצינותן. אני רוצה לומר שלדעתי

אכן קורה שבדרך כלל מה שמושך את עין התקשורת הוא גימיקים. אין לי שום

טענה נגד זח. זה לגיטימי בעיניי שגימיקים יכוסו על-ידי התקשורת בצורה

שוטפת, כי זח הלק מחלחם של חעיתונים, וזה בסדר גמור. אבל בצד הכיסוי

חגימיקי, שזוכה בדרך כלל להבלטה גדולה מאוד, לכותרות גדולות מאוד,

הנושאים חאחרים זוכים יחסית לכיסוי מועט מאוד.

בעקבות חצעתי קיימתי פגישה עם לשכת העיתונאים הפרלמנטריים בכנסת לפני

שבועיים, וחלקם אפילו חשב שהוא נפגע, הוא אמר לי שהוא נפגע מזה שהעליתי

את ההצעה, כי משמעות ההצעה היא שהם כאילו לא עיתונאים טובים או לא

עושים את עבודתם; ובעיקר הם נפגעו מזה שציינתי לטובה, הבאתי כדוגמה,

שני עיתונאים בולטים, שלדעתי עושים כיסוי מאוד טוב של הכנסת במקרים

שלפחות אני נתקל בחם. ציינתי אותם בשמם. האחד, צבי זרחיה מעיתון

"הארץ", שאני חושב שחוא מכסה בצורה יפה מאוד את כל עבודת הכנסת, את

עבודת הוועדות, הוא מתעניין, הוא מדבר עם חברי הכנסת שיושבים בוועדות,

חוא מכסה את הצעות החוק ומבקש תגובה, אתה שומע דיון בעניין והוא משקיע

בזה זמן; השני, צבי לביא מעיתון "גלובס", בוועדת הכספים. הוא מגיע

לתל-אביב לכל ישיבה של ועדת הכספים, הוא מקבל את האינפורמציה בוועדה,

שואל את החברים לדעתם. בכיסוי שלו הוא מכסה נכון ובצורה נאותה את

ישיבות הוועדה.

קריאה! לעיתון "הארץ" יש מוסף כלכלי גדול מאוד.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית! אני מדבר על השוטף, על היום יום.

יכולים כמובן לא לקבל את הצעתי, אבל אני

מנסח להאיר בעיה, שלפי דעתי קיימת, ובואו לא נתכחש לה. אני אמרתי גם

שאני מעיז להעלות את ההצעה הזו לא בגלל שיש לי טענה לתקשורת. אין לי

שום טענה לתקשורת. אני חושב שאני מכוסה בסדר גמור על-ידי התקשורת, אני

מצליח להגיע לאיפה שאני רוצה להגיע, ואין לי שום בעיה. אולי בגלל זה

אני מעז להעלות את זה. אני אומר לכם שאהרי שהעליתי את הצעת החוק - ואני

לא רוצה למסור שמות חברי כנסת - שורה ארוכה של חברי כנסת באו וחיזקו את

ידיי ואמרו שאני צודק ושצריך להעלות את העניין, אבל הם פוחדים לדבר שמא

יאונה להם רע בעיתונים. אז אני לא מפחד שיאונה לי רע בעיתונים. יש

עיתונאים שמעבירים חומר למערכת, אבל המערכת לא מכניסה אותו.

לכן אמרתי שנזמן את עורכי העיתונים ונגיד להם שאנחנו רוצים כיסוי של

עבודת חכנסת. הכנסת עובדת שלושה ימים בשבוע, הכיסוי המלא של הכנסת נעשה

באמת באמצעות ערוץ 33, ואני מתקן, אם מישהו הבין אותי לא נכון, הכנסת



מממנת בסכום של 2.5 מיליון שקל את השידורים האלה בערוץ 33, והם סוקרים

את עבודת הכנסת באופן הי, מלא; והכנסת עשתה את זה על-בסיס יזמתו של

יושב ראש הכנסת עוד בהיותו הבר כנסת, בהיותו ממלא מקום יושב ראש הכנסת.

הוא הכניס את השידורים האלה למשכן, דבר שיוצר מצב שבו בעצם הכנסת מקבלת

בשידור הי את דיוניה, ולפהות אלה שמהוברים לכבלים יכולים לצפות

בעבודתה. בעניין חזה, ערוץ 33 מכסה את הכנסת בצורה מלאה, ולאהרונה נעשה

הוזה הדש, והגי מירום עמד בראש הוועדה שטיפלה בעניין הזה, עם ערוץ 33.

יושבים פה אנשי המדיה האלקטרונית, ואני שואל למשל, מה מפריע לרדיו

להקצות זמן שבו יסקרו את עבודת הכנסת בצורה מקצועית ויסודית? שיסקרו

באמת כל הצעת הוק? אני טוען שכל הצעת הוק שעוברת בכנסת, אפילו בקריאה

טרומית, יש לציבור עניין לדעת עליה. הצעות ההוק האלה, אם הציבור לא

יודע עליהן, הוא לא יכול להגיב, הוא לא יכול להביא את השגותיו, את

הביקורת שלו לחברי הכנסת, והבר הכנסת מרגיש שהכל בסדר, ההוק הוא נהדר

והכול בסדר, ולמחרת מתגלה לו שהוא עושה 'ברוך' אדיר. אני הושב שהציבור

זכאי לדעת מה מתרהש בכנסת.

קמו כל מיני גורמים פרטיים. לאהרונה אני רואה שמוציאים עיתון בן כמה

דפים כל יום ושולהים אותו בפקס תמורת תשלום סמלי, ואתה מקבל בו סיקור

על מה קרה בכנסת באותו שבוע, איזה ועדות ישבו, על מה ישבו, מה הנושאים

שעל סדר היום, מה ההוקים, מה ההצעות, מה עבר, מה לא עבר. לא יקרה שום

אסון אם בכל עיתון יומי יקצו מקום לדיוני הכנסת, דהיינו בימים שלישי,

רביעי והמישי, ויסקרו את ימי שני, שלישי ורביעי. יהיה קטע, דף אחד

לכנסת. בכל-זאת מתהוללים דברים שלדעתי יש להם השפעה.
שבח וייס
יש לך ב''הארץ" תמיד שני עמודים מלאים.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית! אני ציינתי את "הארץ" כדוגמה טובה, אז תקפו

אותי למה אני אומר ש"הארץ" מצוין ואחרים לא

טובים. אין לי דבר נגד העיתונאים שעובדים בכנסת. כל אהד עושה את עבודתו

כמיטב יכולתו וכמיטב הבנתו ובמיטב זמנו, ככל שהוא יכול. אבל יש לי טענה

על הכיסוי של הכנסת בעיתונות. הכנסת גם לא נראית טוב, אם הגימיקים הם

הדבר הבולט. ציינתי בדיון במליאה שורה של נושאים. במשך הודש ימים בדקתי

מת הנושאים שסוקרו באותו הודש בעיתון ובאיזה גודל הייתה הכותרת או

הכתבה, לעומת נושאים שבאותו שבוע עלו בעיתון, שוב בהקשר לכנסת, ואיזה

כותרות הם קיבלו.

אני אביא דוגמאות. בשלושת השבועות מה-3 ליוני עד ה-9 ליולי, מה נכנס

ומה סוקר בכנסת בהוקים שעמדו על סדר היום. אגב, כל הצעות החוק שאני

אומר לא נכנסו בכלל לעיתונים או שנכנסו רק לעיתון אהד, בדרך כלל זה

"הארץ".

- הוק אימוץ ילדים של הבר הכנסת צוקר, ב-9 ליולי.

- הוק ביטוח בריאות ממלכתי של הבר הכנסת מקסים לוי, קריאה שנייה

ושלישית, ב-8 ליולי ב"הארץ", כותרת בגודל 3. אני מדרג את הכותרות מ-1

עד 10, 3 זה הקטן, 1 זה הכי קטן.

- בית-דין לעבודה, הצעת הוק של הבר הכנסת מקסים לוי, קריאה שנייה

ושלישית, ב-8 ליולי ב"הארץ". גודל 3.



- הצעת חוק לחיסוי מידע פרטי של מאיר שטרית, קריאה טרומית, לא נכנס

בכלל.

- הצעת חוק הגנת פרטיות, תיקון, מידע על כושר פירעון מוקדם, של חבר

הכנסת אברהם פורז, קריאה טרומית, 25 ליוני, לא נכנס בכלל.

- הצעת חוק ביטוח לאומי, ביטול התניית קצבת זקנה של חבר הכנסת אמנון

רובינשטיין, קריאה טרומית, 25 ליוני, לא נכנס בכלל.

- הצעת חוק הגנת הצרכן, תיקון שיווק ישיר, של חבר הכנסת אבי יחזקאל,

קריאה טרומית, "הארץ", עיתון אחד בלבד, כתבה בגודל 3.

- הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תיקון, פטור לחיילים משוחררים, של חבר

הכנסת רענן כהן, קריאה טרומית, לא נכנס בכלל.

- הצעת חוק יום לימודים ארוך של מאיר שטרית, קריאה ראשונה, 23 ליוני,

פורסם ב"הארץ" בלבד, גודל 4.

- הצעת חוק אזרחים ותיקים של ענת מאור, רענן כהן ומקסים לוי, 18 ליוני,

פורסם ב"הארץ" וב"גלובס", גודל 3.

- הצעת חוק הגנת הדייר בדיור ציבורי של חבר הכנסת תמר גוז'נסקי, קריאה

טרומית, 18 ליוני, עיתון "הארץ", גודל 3.

- הצעת חוק ה"בזק", הנחת כבלים בבית משותף, של חבר הכנסת אברהם פורז,

לא נכנסה בכלל.

אני רוצח לומר מה באותם שבועות כן קיבל סיקור:

- הכנסת אישרה תשלום עבור שכר-דירה לחברי הכנסת בירושלים, 9 ליולי,

גודל 7.

- "בלומנטל; יגאל גורן איים עליי". "הארץ", גודל 4.

- חברי הכנסת הגדילו את התקציב העומד לרשותם לשכירת לשכות פרלמנטריות.

"הארץ", גודל 7.

- חברי הכנסת יקבלו כל שנה עוד 35 אלף שקל לשכירת לשכה, "מעריב", גודל

7.

- חברי הכנסת חיכו, דנה אינטרנשיונל לא הגיעה, "ידיעות אחרונות", גודל

5.

- תמונה גדולה, הברי הכנסת שרים לקראת פסטיבל ערד, 10 ליולי, "ידיעות

אחרונות", גודל 8.

- סיקור נרחב של דברי הנגבי על ברק ותגובות רבות לעניין.

- אזרח שוטט להנאתו במליאת הכנסת הריקה, 14 ליולי, "ידיעות אחרונות",

גודל 6.
- "זאבי
אדולף ערפאת היה ונשאר נאצי". "הארץ", גודל 6.
- "עמור
אינני מאמין לנתניהו. ככל שאני קרוב אליו, כך אני נדפק".

"הארץ", גודל 7.
- "עמור
חמש פעמים שיקרת לי אדוני ראש-הממשלה". "מעריב", גודל 8.
- "יחזקאל להומוסקסואלים
רובנו פחדנים לבטא את דעתנו הטובה עליכם". 2

ליולי, "הארץ", גודל 6.

- חברי כנסת לשעבר קנו ציוד יקר על-חשבון הכנסת ומסרבים להחזירו,

"מעריב", גודל 6.

- "בקרוב כיסאות חדשים מרופדים במליאה", "מעריב", גודל 6.
- "חבר כנסת ויינברג התלונן
פורז איים עליי במהלך ההצבעה", "מעריב",

גודל 5.
- "שני חברי כנסת טוענים
אני יושב ראש הקואליציה", "מעריב", גודל 6.

- "ממשלת הצללים של ברק", "ידיעות אחרונות", גודל 10; "מעריב", גודל

9.

הבאתי לכם דוגמאות, ויכולתי להביא לכם דוגמאות רבות נוספות אם הייתי

חוזר ארבע-חמישה חודשים אחורה.

באמת שאין לי דבר נגד גימיקים, אפילו קרה שהשתמשתי בהם. בכנסת שעברה,

כשרציתי להביא את הביטוי שלי ליום חינוך ארוך, הרי הבאתי את החוק שבע

פעמים להצבעה. אף פעם כמעט זה לא היה בעיתון. מתי זה נכנס לעיתון?

כשבאחת הפעמים אני הלכתי לחברי הכנסת שהם הלובי החברתי מסיעת העבודה

ושמתי להם גזר בתאים שלהם כדי להגיד שהם שפנים והם מפחדים להצביע נגד

הממשלה. אז זה נכנס לעיתון עם תמונות וכותרות וכן הלאה, וזה היה בגלל

הגזר.

רבותיי, אני רוצה שהכנסת תיראה יותר רצינית. אני רוצה לומר גם לעורכי

העיתונים שנמצאים כאן. תראו, באים בטענות לחברי הכנסת שהם עושים

גימיקים וכל המשחקים וכן הלאה. לפעמים אולי התחושה אצל חברי הכנסת היא

שאם הם לא יעשו גימיקים, הם לא ייכנסו לעיתון. אני חושב שחברי הכנסת גם

עושים עבודה רצינית מאוד בכנסת, שלצערי הרב לא מקבלת כיסוי. אני רוצה

לשנות את זה, אני רוצה לבקש שיהיה כיסוי גם לעבודה הרצינית. אני לא

אומר שלא תפרסמו גימיקים, אבל גם שיהיה כיסוי לעבודה הרצינית. אפשר

להקדיש לזה מחשבה וזמן אצלכם במערכות העיתונים ולחשוב איך אפשר לתקן את

המצב הזה ולהביא לכיסוי רציני של עבודת הכנסת. זה ייתן פרס ומוטיבציה

לחברי הכנסת לעשות עבודת חקיקה רצינית ויסודית. לצערי, כשדווקא עושים

חוקים גדולים ורציניים, לא תמיד הם באים לביטוי בעיתונות או לביטוי

כלשהו.
שכח וייס
אני חושב שהדיון הזה הוא לא ראשון והוא לא

אחרון. הוא גם בהרכב די אינטימי, והעובדה

שחלק גדול מהעיתונאים והעורכים לא כאן, אני בטוח שהיא לא מקרית.



חלכתי לחדר להביא את אחד מספריי שפורסם ב-1988, ומתוך ניסיון - אז

חייתי כבר שבע שנים חבר כנסת - ניסיתי לרשום פח עצות לחברי כנסת במסגרת

פרק שקראתי לו "חכנסת ח-11 כתשדיר שירות, פוליטיקאים ועיתונאים, יחסי

סימביוזה". פח יש קטע חצי אקדמי, ואחר-כך ניסיתי לתת עצות לחברי חכנסת

החדשים איך לקבל יותר חשיפח.

אני רוצח לקרוא לכם חלק מחעצות, וזח כחתחלה להערתי:

(א) לפני שתציג את מועמדותך לגל תפקיד אפשרי, תפרסם כי יש בכוונתך

לעשות כן. אפילו מועמד מובס צובר עצמה לקראת המערכה הכאה. גם אם לא

היה מועמד כלל, ורק הפיץ דבר מועמדות, יוצג בעתיד כמי שהיה מועמד.

(ב) עליך להגיע לכל התכנסות חברתית והתכנסות מפלגתית. רצוי שתשמיע קול

בכל התכנסות. אסור להפסיד התכנסות בה נוסלים חלק אנשי תקשורת. רצוי

להפתיע בכל התכנסות כזאת. לצורכי יצירת מומנט הפתעה אפשר להשמיע

דעה או להעלות הצעה קונטרוברסלית.

(ג) עשה או עשי מאמץ ליהפך למקור או מקורב. דאג לכן שיהיו לן ידיעות

ראשוניות, רצוי גם השובות. מי ששולט על מידע או מי שיוצר מיתוס של

שליטה על מידע צובר כוח, מסוגל לקשור קשרים הדדיים עם העיתונאים,

קשרים שיניבו פרסום והשיפה למכביר. בין הפוליטיקאים של היום תמצא

הרבה דוברים של אתמול.

(ד) דאג או דאגי להימצא במחיצתם של גדולים ומפורסמים ממן. הללו משמשים

מוקד לתשומת לב. עצם ההימצאות במחיצתם תעניק לן מוצרי לוואי של

חשיפה, תחילה בקצה השורה או מאחורי כתפו של, ועם הזמן תתקרב למרכז

התמונה.

(ה) תחשוף או תחשפי את עצמן בהן. חשוף עצמן לאורן ולרוחב. מדי פעם שתף

את מאזינין בעניינים אישיים, ספר להם על רעייתך, בנין ובנותין, צטט

אותם. הישראלי אוהב תמונה משפחתית. אם אינן מתורגל בכגון אלה, תנסה

ליצור מיתוס של תא משפחתי סגור. במקרה כזה הרתיעה מחשיפת התחום

הפרטי מניבה גם היא פירות.

(ו) סייר וטייל ברחבי ישראל".

נתתי חמון עצות, אבל בסוף אני כותב את חדבר חבא, וחוא עבורי חעיקר.
בעצה י"ב אני כותב
"אל תסמון על כל אלה. יש מי שנוהגים לפי י''ג

הכללים, זורעים ברינה את כל זרעי החשיפה, אן קוצרים בדמעה מזער תוצאות.

הניסיון מלמד כי למרות הכול ובדרן כלל לומדים העיתונאים להבחין בין מוץ

לתבן. העיתונאים, רובם ככולם, שנונים ומתוחכמים יותר מכפי שהדבר מתבטא

בנימוסיהם. על כן גם מי שמקווה לעשות ענבים עושה לא פעם ביאושים''.

פח יש לי פירוט מח הם מנהגי חתקשורת, חיחסים חפורמליים בין תקשורת

לפרלמנט, כי זח ספר חצי אקדמי.

אני חושב שחתנסיתי בכל חווריאציות. נער חייתי וגם זקנתי. בסיבוב ראשון,

חייתי מפרסם לבד. חייתי כותב מאמרים ב"על חמשמר", "דבר" - אז עוד חייתח

עיתונות מפלגתית - ואיפח לא. פרסמי שלושח, ארבעה, חמישה מאמרים בשבוע,

יותר מדי, אינפלציח, זילות של עצמי. כאשר הגעתי לכנסת המשכתי בכך,



וראיתי שחלק מהעיתונאים לא אוהבים את זה, שאתה פתאום לא נזקק להם, אתה

מפרסם מאמרים בעצמך. בעיקר הגעתי למסקנה שהפסיקו לקרוא מאמרים; ואז

התחלתי להבין את התבונה ואת השנינות של אותם - אני מדבר על חברי הכנסת,

אבל זה נכון לכל אנשי הציבור - חברי כנסת. קחו בחשבון שגם חלק מאנשי

האוניברסיטאות היום מחפש קשרים טובים וחשיפה, שלא לדבר על אנשי כלכלה,

שחקני כדורגל, ספורטאים, זמרים, זה מאוד דומה. עיתונאים, הרי רוב

העיתונאים מראיינים את עצמם כל הזמן, אחד את השני. זאת אומרת, זה נורא

דומה. לכל האליטות יש יצרים של אליטות, ועל כך יש במועצת דוד המלך או

ברוב הדרמות של שקספיר. זו תופעה דומה, זוהי תכונה מאוד אנושית, אבל

האמצעים של החשיפה הם אחרים. ראיתי שזה לא נוח, וראיתי שיש חברי כנסת

שפיתחו טכניקה אדירה. הייתי אומרת שזה הולדת הרייטינגיזם הישראלי, וזה

עוד לפני הטלוויזיה. הרדיו עובד אחרת מהטלוויזיה, יש לו אלפי יתרונות

בקטע הזה.

ראיתי אנשים שיש להם כישרון אדיר לייצר כותרת בהחלט שנונה, וזה הסיפור.

למה לי לכתוב מאמרז את המאמר קוראים 5,000 איש, 7,000 איש. כותרת

קוראים מיליון איש וכן הלאה. זה הולדת הרייטינגיזם הישראלי, שאחר-כך

כמובן כבש את מקומו באותה עיתונות עמוסת חומרים, שרוצה לתת אותם

בקיצור, בטמפו ובעניין ; ובמידה מסוימת זה קורה בחלק מתכניות הטלוויזיה,

לא כולן, לא אותן התכניות שבמשך חצי שעה או שעה או שעה וחצי מקדישות את

זמנן לנושא מסוים, או לפעמים ארבע-חמש פעמים בסדרה של תכניות כמו על

העובדים הזרים של חיים יבין וכן הלאה וכן הלאה.

זה סיפור שלדעתי לא יהיה ניתן לשנות אותו.

אנחנו הכנסנו לכאן את ערוץ 33. היזם הראשוני היה דן תיכון, וכאשר אני

הייתי יושב ראש הכנסת הרחבנו זאת קצת. הייתה לנו ועדה לעניין זה עם חגי

מירום, יצחק לוי ונדמה לי שדן תיכון עצמו, והעברנו את זה לשלב החקיקה.

יש חוק חגי מירום, אחד מכמה חוקים שהוא עשה, והעניין מוסדר. אני חשבתי

אז - מה שאנחנו קוראים עכשיו ערוץ 33, זה התחיל בערוץ 2, את המרוץ

הראשון עשינו, והם עשו לנו כאן שירות נפלא - שזה יעשה הרבה יותר צדק עם

הכנסת. זה ייתן את התיאור הרצוף של סדר הדברים, בלי עריכה. כלומר, בלי

פרוטקציוניזם, בלי אוהב-שונא, בלי מתעב-אוהב, בלי סולד-מעריץ, מה שיש

בין עיתונאים ופוליטיקאים, וכולנו בני אדם; בלי העדפה של החבריה שלי.

אנחנו יודעים שיש כמה תכניות בטלוויזיה וברדיו שהן כבר מזמן הופרטו.

חגי מירום ואני לוחמים נורא נגד הפרטה של טלוויזיה ציבורית בגלל

האידיאולוגיה שלנו, אבל אני יודע שחלק גדול מהתכניות מזמן כבר הופרטו,

הן של החבריה, חמישה-שישה חבריה שיושבים עליהן קבוע. טלפון פה, טלפון

שם, אתה מוצא חברי כנסת שעוד לא גמרו לשדר פה, הם כבר משדרים שם, ועוד

לא גמרו לשדר שם, הס כבר משדרים במקום אחר. פשוט, הטלוויזיה מופרטת.

התכניות העיקריות מופרטות. ברדיו זה פחות כך. אני לא מדבר על הערוץ

השני, שהוא פרטי בכלל, עם אלמנט ציבורי די חזק בחדשות, חזק מאוד.

אני אומר דברים בלי שאני חושב שמשהו ישתנה. אני אומר את זה גם כלפי

עצמנו. ערוץ 33, היה בו היתרון שהיה בו סדר יום. אני גם חשבתי שזה

יעודד הרבה יותר חברי כנסת להחיות את המליאה, ואז לא יהיה יתרון

לגימיקנות לשמה. אגב, אנחנו חוקקנו בכנסת הקודמת - חגי מירום העביר את

זה כיושב ראש ועדת הכנסת, קצת ביזמתי, הרבה ביזמתו - חוק נגד מיצגים

בכנסת. היה לנו מיצגן קבוע. אני אומר שזה קשור לעניין. אנחנו רצינו

שיהיה סדר דברים. גם חבר כנסת העמלן יוצג. אני אתן דוגמה אולי נוחה של



חבר הכנסת בעבר, עדנה סולודר. היא חוקקה חוקים בעמל רב, בשקידה רבה,

אבל זה איכשהו נעלם מעיני הציבור, משום שהיא לא כל כך ידעה להפיץ את

עצמה ולמכור את עצמה.

ערוץ 33 עוזר אבל גם פוגע בנו. פה יש בומרנג. הוא עוזר, מכיוון שהוא

מוכרח להיות הוגן. מי הממיין במקרה הזה? לא העורך, אלא הצופה. אם זה

ארוך ומשעמם, הוא עובר לערוץ אחר. זה נהשב לנו מיון יותר דמוקרטי. אבל

ערוץ 33 עושה שירות נהדר, כי המנחים שלו גם מסבירים לקהל מה זה חוק,

ואגב, זה גס שיעור נפלא באזרחות. לי הייתה כוונה שהיא תיושם ותוגשם,

שאנחנו נתחבר למערכת החינוך, וחלק מישיבות הוועדות שלנו יהיו חלק

מהלימודים בבתי-הספר בשיעורי אזרחות, ויתקיים דיון אחר-כך. לא נורא

שתלמידים בכיתות י"א ו-י''ב יראו גם ישיבה אמיתית עם סערה, זה חלק

מהחיים הדמוקרטיים. אגב, ישיבה כזאת כמו שאנחנו מקיימים עכשיו, גם היא

סוג של שיעור באזרחות, וזה בסדר. לכן אני מקווה שזה יוגשם. אני לא

הצלחתי להניע את זה עד תום. היו לי הרבה שיחות עם אלימלך רם, עם משרד

החינוך ועם אחרים על העניין הזה, ואני מקווה שזה ייכנס. מה שקורה הוא

שמכיוון שבערוץ הראשון, בתכנית "מבט", כבר יודעים שיש שידור כל היום,

מראש מוותרים על הרבה דברים, ואז נשארת רק הסערה. זאת אומרת, פה יש

בומרנג מסוים.

חברים יקרים, קחו בחשבון שחלק גדול מהעיתונות נסגר. פעם עיתון "דבר" או

"על המשמר" היה מפרסם את כל דיוני הכנסת של החבריה שלהם. זאת אומרת,

חבר כנסת ממפ"ם היה חבר כנסת הכי מפורסם בקיבוץ הארצי. כל שאילתה ששאל

הופיעה ב"על המשמר". ב"דבר" זה היה בעיקר מפא"י וקצת מפ"ם. ב"היום"

התפרסמו הציונים הכלליים. ב"חירות", התפרסמו אנשי חירות. הייתה חלוקה

כזאת, והיום זה נגמר. שני העיתונים הגדולים, "ידיעות אחרונות"

ו"מעריב", הם עמוסי אין סוף חומרים, ובאופן טבעי יש פובליציסטיקה חשובה

ויש אחר-כך דברים בקצב אחר. "הארץ", שהוא עיתון הרבה יותר גדול, פתח

מסורת, שלנו, לכנסת ולציבור, נראית טובה. זה עמוד שלם. מי שיאסוף את

הכתוב בעמודים האלה, פלוס הכלכלה, יוכל פעם לכתוב את תולדות הכנסת.

פעם ניסיתי לשנות את זה באופן אישי, עד שראיתי שאני נודניק וויתרתי.

הפסקתי לצלצל לעיתונים ולעיתונאים כמעט לגמרי. יש חבריה שהעיתונות

אוהבת אותם, ויש כאלה שהיא לא סובלת, ואין מה לעשות. למדו יחד, מבלים

יחד, הולכים לים יחד, מספרים סודות. אין לזה פתרון. יש כאלה שיודעים

להושיב אותם במזנון הכנסת סביב שולחן, לספק להם חומרים. לא יעזור כלום,

אין מה לעשות, זאת מדינה חופשית.

ההופעות של הפוליטיקאי זה בתכניות הרייטינג הגדולות, "פופוליטיקה"

וכולי. שם, אם אתה לא יודע למכור עניין גדול, לא יעזור לך כלום. אם אתה

לא עושה שערורייה, לא יעזור לך. מדי פעם אני עושה את השטות הזאת. בשבוע

שעבר הייתה לי תקרית. אני משתתף בדיוני הכנסת, השתתפתי והבעתי עמדה,

בסדר, לא נותן יותר שום קומוניקט לעיתונאים, כלום. אגב, אם אתה לא נותן

קומוניקט, כמעט שאתה לא מתפרסם. כלום. אני לא נותן. רוצים, יפרסמו. לא

רוצים, לא יפרסמו. גמרנו. בגיל שלי כבר לא חשוב לי כמעט הדבר הזה.

הייתה לי בשבוע שעבר התנגשות מקרית עם שר המשפטים צחי הנגבי, התנגשות

מקרית. אני יצאתי נסער מההופעה שלו בכנסת כשהוא הודיע שהממשלה נגד וכל

השרים הצביעו בעד, ופגשתי שני עיתונאים מ"מעריב" ו"ידיעות אחרונות".

ביטאתי בזעם את סערת הרוח שלי על התנהגות שר המשפטים. במקרה הוא הופיע,

וזרק כלפי דברי עלבון; ואני יצאתי מכליי ועשתונותיי, והחזרתי לו כהנה



וכהנה. אני לא אוהב את הכותרות. אמרתי לעיתונאים שמה שאמרתי אמרתי.

מצדי, אני אודה לכם אם לא תפרסמו, אני לא צריך את הפרסומים מהסוג הזה.

כמובן שזה פורסם באהד העיתונים. אני אפילו לא כועס. זה הסיפור, זה

המקצוע, נחיה בתוכו, ובואו נעזוב את זה. כל אחד ימצא את דרכו, חלק

יצליח, חלק ימצא את החברויות הנכונות ואת משחקי השבת הנכונים, וחלק

ישתדל ויגיע לשם, וחלק ישתדל ולא יצליח, וחלק ישתדל ויקראו לו נודניק.

זה הסיפור. שום דבר לא ישתנה, וחבל על הזמן.
חגי מירום
אני מבקש להפסיק אותי אחרי חמש דקות וכך

לעשות עם כל הדוברים.

אני מברך את תכר הכנסת שטרית על אומץ לבו ועל הביטוי לרחשי הלב של חברי

הכנסת, אבל אני מצר על תמימותו ועל חוסר התועלת שבדיון הזה. זהו מצב

העניינים, ואנחנו לא יכולים להפוך את הכנסת למבקר או למישהו שיכול

לכפות על התקשורת איזה שהוא דיקטט. אפשר לדון עם החברים מהתקשורת, אבל

בסופו של דבר השיקולים שלהם הם שיקולים שונים משלנו, הם צריכים למכור

את העיתון. עיתון של היום הוא חטיף, וכדי שהוא יהיה חטיף טוב, צריך לתת

לו את הטעמים הטובים שלו והמיוחדים שלו.

יושבים פה לפנינו מפקד גלי צה''ל ומר קיטל מהערוץ השני, ובאמצעות השיחה

עם שניהם אנחנו יכולים ללמוד על מאפיינים של שתי רשתות שונות לחלוטין

בשיקול הדעת שלהן, במרחבי הזמן שלהן, במיקוד שזו נכנסת בו לחדשות

והשנייה יכולה לפרוס את עצמה. בגלי צה"ל הבוקר לא הפסיקו להופיע חברי

כנסת בזה אחר זה, סביב סיום המושב, והזמינו את האנשים לבחור את חבר

הכנסת המצטיין, המפתיע והמאכזב. חבר הכנסת שטרית התבטא שם והביע את

דעתו בעניין. כל הבוקר זה היה שם. אנחנו יכולים לבוא בטענה לגלי צה"ל?

אנחנו לא יכולים לבוא בטענה. אני לא אומר את זה כדי להכניס פה למישהו.

גלי צה"ל זו תחנה שקבעה לעצמה מדיניות של ריצה גם עם הפוליטיקה, כחלק

מכל מיני מוצרים שהם מנסים לייצר ; ותכניות המלל של הבוקר, גם שם, גם

ברשת בי, אפילו מתחרות במידה מסוימת אחת בשנייה בלהביא את הסלבריטיס -

במקרה הזה הסלבריטי הפוליטי הוא חבר כנסת - ושם אתה מוכר את עצמך כמו

שאתה. אתה טוב, אתה ממוקד, אתה שווה, אז אתה ישנו שם בגדול. אתה גרוע,

אז ככה זה נראה.

אני גם לא רואה שם העדפות גדולות מדי. הם לא מתביישים להעלות כל מיני

חברי כנסת. על המצוקות שהעלה אותן שבח וייס, שהן מוכרות לי, אני מציע

לא לדבר. אני רוצה להגיד לך חבר הכנסת וייס, גם בקרב ציבור עורכי-הדין

יש כאלה שטוענים שקיימת אצולת עורכי-דין שתמיד מופיעה, שכולם הולכים

אליה. כנ"ל לגבי רופאים וכל האחרים. יש גם טענה שכאילו מפלים את אותם

עורכי-דין במשפט, דבר שהוא בכלל אסור. צריך לדעת שזה מצב העניינים.

אתה פותח את עיתון "ידיעות אחרונות". העיתון הזה הוא דוגמה אחרת לגמרי.

"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מנהלים ביניהם מערכה מוטרפת כמעט של קרב על

הקורא, מאבק מוטרף על תשומת הלב שלו; ולכן שם המשחק שם זה למכור, למכור

ולמכור. אני לא בטוח שהעיתונאים לא היו מספרים לנו פה איזה תסכול הם

עוברים עם כמה דברים שהם מעבירים, והמערכת מעיפה אותם, מפני שזה פשוט

לא בתוך שיקולי המכירה. כאשר שיקולי המכירה הם השיקולים המרכזיים, אז

מה אתה יכול לעשות כאן? אתה יכול לדבר איתם כמה שאתה רוצה, גם עם



העורכים, אבל כאשר זה ביזנס וצריך ?1מכור אותו, הם מוכרים את זה כמו שהם

מוכרים. ראה היום למשל, ויינברג והתרנגולת שלו. קמים בבוקר ותמונה של

הבר הכנסת ויינברג, שאתם תשפטו עד כמה הוא בולט ומה היכולת שלו, אבל

הוא אמר משהו על איזה הצי עוף קטן בתוך המזנון, ועשו מזה שם כותרת. הבל

שהעיתונאי שיבי לא נמצא כאן ברגע זה, כי הוא האיש ששיווק את זה לעיתון.

משם זה הלן לרדיו, וזה הפך לאייטם, שוויינברג הוא גיבור הכנסת. כך זה

עובד. אז מה? אנהנו יכולים להביע את דעתנו שאין הומרים רציניים.

העיתונאים, איפה הם נותנים את ההומרים היותר רציניים? בכתבות. שם הם

יכולים להביע את דעתם, כי הם קיבלו כמה דונם, מספר דונמים לזרוע אותם

במה שיש להם, וכך זה הולך.

מ"מ היו"ר מאיר שטרית; הבר הכנסת מירום, אני במצוקה גדולה, כי אני

צריך לצאת. אם אתה מסכים, תהליף אותי כיושב

ראש.
חגי מירום
אם היית נותן לי לבהור את סוג הישיבה שאני

אחליף אותך בה יושב ראש, הייתי בוחר בישיבה

אחרת. אני אחליף אותך.

נואף מסאלחה; אתה העלית את הדיון, ולדעתי, היית צריך

לשמוע את הנאמר כאן.
מ"מ היו"ר מאיר שטרית
אני אקרא את החומר ואהיה איתכם בקשר אחרי

קריאת ההומר. אני אגיד לך בגלוי, יש לי

ישיבת סיעה עם שר האוצר בנושא תקציב 98'. אני ממש מתנצל. השבתי שנהיה

יותר זריזים ונסיים את הישיבה עד שעה 1:00, אבל אני רואה שאנחנו לא

מסיימים. אני ממש מתנצל, זו לא דרכי, אבל אני חייב לצאת.
חגי מירוט
אני מציע שחבר הכנסת שבח וייס ימלא את מקומך

וינהל את הישיבה.
שנח וייס
בסדר.
חגי מירום
אני רוצה לסיים את דבריי. עדיין יש כמה

גבולות שהעיתונאים לא חצו אותם בצורה בוטה.

הם לא עוסקים ברומנים ורכילות זולה, שאלה דברים שעוד יכולים להכות בנו

בעתיד בצורה שקשה לתאר במילים. יש להם רגישות יחסית בכל מה שקשור

לנאשמים מקרב אישי ציבור. בכל-זאת אתה מבחין אצל חלק מהם באיזו שהיא

רגישות בבחינת לא לפגוע בזכות של בן-אדם להגן על עצמו. אין כניסה

מכוערת לחיי משפחה, אלא אם כן יש פה איזה דבר שמגיע לחקירה, כשבעל מכה

את אשתו או דברים מהסוג הזה שידענו אותם. יש הימנעות מתיאור נכסיו

הפרטיים של חבר הכנסת, השימוש שלו בהם, מתוך כיבוד - זה שלו, זה הוא

עשה, זה הוא השיג וכן הלאה.

אני אומר שטוב שאנחנו מדברים מדי פעם עם העיתונות, אבל אין בררה וצריך

לשאת את האיסורים האלה בהבנה. אי-אפשר ללכת לשום חקיקה ולשום רעיונות

של דיקטטים, כי זה פוגע בעיקרון שהוא הרבה יותר חשוב, וזה עקרון הירות

הביטוי והביקורת כלפינו.
נואף מסאלחת
זו ישיבה שבאת להבהיר דברים. חברי הכנסת לא

יכולים להיות עורכי העיתונים או מעמדים או

נותני הכותרות, אבל זכותם להעיר, כמו שהעיתונות זכותה לבקר את חברי

הכנסת ולפעמים היא קוטלת אותם; ועצם ההתעלמות מחברי הכנסת זו גם כן

קטילה. כנ"ל לגבי הסלוויזיה. יש לי פחות טענות לגלי צהי'ל. היום יש 11

חברי כנסת ערבים בכנסת הזאת, והם גדלו בייצוג שלהם מאז הכנסת שעברה

ב-50 אחוזים. אני יודע שחבר הכנסת בולט לא לפי השכלתו, למרות שזה גם

חשוב. חוץ מחבר כנסת אחד או שניים, היתר הם כולם אקדמאים. קל לי היום

לדבר. הייתה תכנית יוקרתית - והיות שהיא הופסקה, אני יכול לדבר, דבר

שקודם לא הייתי מוכן, אפילו לא בחדרי חדרים - שחוץ ממועמדת לכנסת שלא

נבחרה, שלקחו אותה כאטרקציה, לא הופיע ערבי אחד, ושם ראיתי לא רק חברי

כנסת אלא גם ליצנים, גם כל מיני אנשים. שוב, זה לא עניין של חרם לאומי,

אבל זאת הייתה הרגשה נוראית. פעם הביאו את בייגה שוחט והלבישו אותו עם

תרבוש, לא שזאת הייתה כל התכנית, הוא דיבר גם על כלכלה. זאת אטרקציה,

ויש הרבה תכניות כאלה, שאנחנו בהן מחוץ לתחום. אתם לא יודעים כמה אנחנו

נפגעים בגלל זה, ואני לא מדבר על הרקע הלאומי. זאת לא חלוקה לאומית,

אבל יש הרבה נושאים שנוגעים גם לנו, נוגעים לציבוריות הישראלית, ואנחנו

מחוץ לתחום ולא מביאים אותנו לשידור.
רחבעם זאבי
חבר הכנסת מסאלחה, זיז לא גזעני ולא לאומי,

כי גם אותי הם מחרימים.
נואף מסאלחה
אבל אני רואה אותך ב"פופוליטיקה".
רחבעם זאבי
תן לי תכנית אחת בגלי צה"ל שאני מופיע בה.

יש לי רק מניית יסוד בצה"ל, אבל אני לא

מופיע אצלכם.
נואף מסאלחת
אתה מכיר את עמדתי, אני בעד שתופיע.

רחבעם זאבי; אני אילם? אין לי עברית, אין לי מחשבות, אני

לא בהיר! לא, אני לא אצלם.
יוגי מירום
אתה לא בהיר בדרן החשיבה הפוליטית. זאת היא

הבעיה.
רחבעם זאבי
עובדה שאני מוחרם.

נואף מסאלחה; אתה צריך להופיע, ואני צריך להופיע. אני לא

מדבר רק על עצמי. דראושה צריך להופיע. אני

לא מדבר אישית. אתה צודק בהערה שלך, גם אני רוצה לשמוע מה שאתה חושב,

אפילו שאני לא מסכים איתך, וזה קורה במליאת הכנסת, זה קורה במזנון וזה

קורה גם בעיתונות. מה זה דמוקרטיה? זה מגוון של דעות. בסופו של דבר

אנחנו חיים יחד.

אני רוצה להתמקד בעוד נקודה שעלתה לפני שבועיים. הייתה תקרית ביני לבין

חבר הכנסת זאבי. זה לא משנה, הוא חושב שאני לא צודק, אבל אני באמת לא

פותח כאן דיון. אני חושב שצדקתי. ב''הארץ" כותרת המשנה אני הייתי. גנדי

אמר מה שאמר, וחבר הכנסת מסאלחה אמר כך וכך. זכיתי באחד מהעיתונים

למאמר שטנה. אגב, אריה האן, מזכיר הכנסת שהיה איש מפד"ל, היום הוא לא



בדיוק איש מפד''ל בגלל הממלכתיות, עכשיו הוא לוחש לי שזה דבר מדהים וזה

דבר גזעני. לא משנה, אני הולך לתבוע אותם. היה דבר שבאמת לא תכננתי

אותו, קרה מה שקרה. באותו שבוע נדון הוק שלא היה כמותו שבעים-שמונים

שנה מאז דברי המלך במועצתו, זה חוק של בתי-המשפט השרעים המוסלמים,

שהצעתי אותו אני עם עוד 52 חברי כנסת יהודים מהאופוזיציה והקואליציה

וע0 רוב של חברי הכנסת הערבים, 7 מתון 11 חברי הכנסת הערבים, כי

המחלוקת בינינו היא אדירה. החוק הזה עבר, והממשלה התנגדה לו. ואני אומר

לכם, החוק הזה יוצר קרע בהברה הערבית, ואני היססתי הרבה, וזה אומר שאתה

יכול לפנות לבתי-הדין למשפחה, המוסלמים והנוצרים, כמו היהודים

והדרוזים, כפי שקיים היום בחוק. אתה מדבר על מחלוקת, אתה מדבר על

אטרקציה. האם זאת לא אטרקציה, זה לא גימיק?! אתה מופיע כשיש תקלה, אני

לא רוצה לקרוא לה סקנדל, שהיא לא מתוכננת. והייתה תקלה, וכל אחד אמר את

דבריו אפילו בצורה חריפה. וכשיש לך חוק ממש מהפכני, גם בדפוס ההברה

הערבית וזה יחסי אישות, מזונות וגם אימוץ ילדים, שזה דבר שחשוב אצל

משפחות יהודיות וערביות, זה לא מופיע.

בסופו של דבר מה שאמר חבר הכנסת מירום זה נכון. חבר כנסת שיודע להיות

אטרקציה, כמו העורך-דין הטוב שיצא לו שם, כמו מסעדה טובה, כמו רופא

טוב, הוא מתפרסם. אני הושב שהבר הכנסת אשם יותר מהעיתונות. זה לא עניין

של התקפה על העיתונות ועל התקשורת, כי בסופו של דבר אמצעי התקשורת הם

אלה שקובעים; ומבחינתי אתם גם צודקים, כי אנהנו לא יכולים להיות

במקומכם, כמו שאני לא רוצה שתהיו במקומנו, אלא באמצעות בחירות. אז

תוכלו להתמודד נגדנו. כל אחד תפקידו.

אני רוצה לסיים ולומר שגם ערוץ 2 שהפך לעצמאי גרם הרבה לפרסום הכנסת,

וזה לטוב ולרע. הרי חלק מאיתנו מנצלים את זה לגימיקים, ואנחנו מכירים

את זה. מתחילים לצעוק, ואז מופיעים. כך גם לגבי ערוץ 33, שהמשיך במסורת

מאוד נפלאה, והוא מצלם את הכנסת כמו שהיא ואת הוועדות, ומראה מי נוכח

ומי לא נוכח. מעניין או לא מעניין, הם הרי משדרים את כל הנאומים.
ענת מאור
אני אקצר כי חשוב מאוד גם לשמוע את נציגי

התקשורת.

אני רוצה לברך על הדיון. אני בהחלט מסכימה שזה לא שאלה של סנקציות. אני

חושבת שגס מאיר שטרית קצת נסחף, ולמעשה, הוא התכוון שהכנסת יכולה או

צריכה לראות בזה שיח ושיג. יש נושא שלא נצליח לדון בו היום והוא בעצם

העיקרי. ברגע שתקשורת היא ביזנס והיא עסק, אז כל הוקי המשחק הם אהרים.

השאלה היא כמה מקום יש שהמדינה תיתן לרשות ממלכתית, לרשות ציבורית. האם

תקשורת היא תרבות והיא תקבע את כל כללי המשחק? הביטוי שחגי מירום אמר

שזה הטיף וצריך למכור אותו, זה כבר קובע את הסגנון ואת כל הטון.

ברשותכם, הייתי רוצה לדבר על שלוש נקודות.

(א) התחום החברתי - אנחנו יודעים שבכל התחנות, בטלוויזיה, רדיו

ועיתונות, התחום המדיני הוא העליון; ומובן שזה קורה במדינה כמו

שלנו. הייתי רוצה לשמוע מכם האם יש אפשרות לחדד יותר את העשייה

החברתית, אם זה בנושא העובדים או נושאים אהרים. כשמביאים נושא

חברתי, מביאים את הסיפור האישי שהוא מאוד חשוב, אבל גם את הפן

הציבורי והפוליטי והמחלוקות וההקיקה הקשורה אליו.



(ב) בנוגע לנשים - הנושא זוכה לחשיפה לאין ערוך גדולה יותר מאשר בעבר,

אבל לא פעם נשים מופיעות בצורה פטרנליסטית, כשהן מוכות, כשהן

נאנסות. זה דבר השוב, אבל צריך להביא יותר את הנשים שעושות קריירה,

שמתקדמות, שמצליחות ומשיגות.

(ג) בנוגע לחקיקה - ומזה חבר הכנסת שטרית התחיל, האם אפשר יותר להביא

את ההיבט, בצורה תקשורתית ושיווקית, של החקיקה?

ועדת המשנה שאני מרכזת, שעוסקת בנושא נשים בעבודה ובכלכלה, הקדישה

ישיבה מיוחדת לנשים בתקשורת. נמצאו שני דברים מאוד מעניינים. הביא את

זה פרופסור יחיאל לימור מאוניברסיטת תל-אביב - מצד אחד יש גידול דרמטי

של נשים בתקשורת; מצד שני, יש צוואר בקבוק במנהלה ובהנהלה הבכירה,

ותופעה שלישית, ששרה פרידמן ואיגוד העיתונאים הביאו, הייתה מה שנקרא

"חוזה אישי", אבל זה לא חוזה אישי שאנחנו מכירים עם הבכירים, אלא מצב

של כמעט ניצול של מאות ואלפי עיתונאיות - כך אני הבנתי - שעובדות

בתנאים לא תנאים, מתוך רצון להתקדם במקצוע, בלי קביעות, בלי תנאים

סוציאליים וכולי.
קריאת
רק עיתונאיות? עיתונאים לא?

ענת מאור; הם אמרו שבתון העיתונאים יש 90-80 אחוז נשים

בלי התנאים עליהם אני מדברת.
שלום קיטל
אני רוצה לציין שאפילו היושב ראש מאיר שטרית

הפעיל שיקולי עריכה שמקובלים גם אצלנו. כאשר

יש דיון חשוב יותר בעיניו, הוא הלך, וזה בסדר. זאת דוגמה קטנה מקרית

לדילמות שעומדות בפנינו. אני מדבר על העובדה שבאמת גם בתקשורת וגם

במקצוע שאתם עוסקים בו יש דילמות, ויש אלטרנטיבות, וצריך לבחור ביניהן,

ויש מצוקה של זמן, תקציב ומקום, ואתה צריך לעשות בחירה. לפעמים הבחירה

היא יותר מוצלחת ולפעמים הבחירה היא פחות מוצלחת.

לעצם העניין, אני מברך על דיונים מעין אלה. אני מאוד לא מברך על

הסיטואציה שהביאה לדיון הזה. אני אומר שחבר הכנסת שטרית יקרא את

הפרוטוקול, אף על פי שאני הייתי מרגיש הרבה יותר נוח לומר את הדברים

ישירות אליו. ההצעה של חבר הכנסת שטרית היא בעייתית בעיניי. כי בעצם מה

הוא בא ואמר? אם הוא בא ואומר שיש לו ביקורת על הצורה בה שהתקשורת מכסה

את הכנסת - עם זה אין לי בעיה. אני יכול להסכים, אני יכול לא להסכים,

אני יכול להתווכח. אגב, אני מסכים עם חבר הכנסת שבח וייס שהרבה לא

השתנה. אני לא מסכים איתך שלדיון כזה אין ערך, כי יש לו ערך. אנחנו

שומעים את הדברים ומפנימים אותם, ולדברים האלה יש ערך. אני מסכים איתך

שבגדול הדברים לא השתנו, כי אני לא חושב שהם צריכים להשתנות בצורה

דרמטית, ואני מיד אנמק למה.
מ"מ היו"ר שבח וייס
עד שאני דיברתי, כולל דבריי, חשבתי שאין לזה

ערך. אבל מהרגע שחבר הכנסת מסאלחה העיר

משהו, נדמה לי שאלה דברים שכן שוקעים.
שלום קיטל
הכול שוקע. יש לי בעיה שיש איזה צליל איום

או צליל סנקציה בדברים שחבר הכנסת שטרית אמר

כשהוא תעלה את העניין. כאן יש בעיה.



נואף מסאלחה; הערתי לו שלא עושים דברים כאלה אחרי שהוא

ישב על דוכן הכנסת. והרבה חברי כנסת לא

מסכימים לזה.
שלום קיטל
אני שמח שזאת הייתה העמדה. הביקורת היא

ביקורת. אני רוצה לספר לכם שמדי ערב במערכת

שאני מופקד עליה, בחדשות ערוץ 2, נעשה כמו ברפואה, פוסט מורטום.

יושבים, מנתחים את המהדורה לפרטיה, לא רק את הדברים שמציקים לכם, גם

דברים שמציקים לנו. אתמול למשל, בלי להיכנס לפרטים דיסקרטיים, דווקא

הייתה לי ביקורת נוקבת על איזה שהוא טיפול שהיה באיזה שהוא עניין שנוגע

לכנסת, ובלי להיכנס כרגע למה היה העניין. הדברים האלה קורים. אנחנו

מוכנים לשמוע פידבק, אנחנו מוכנים להפנים את הדברים, אבל לא עם הגישה

שאומרת שאנחנו נגיד לכם מה לכסות, ואם לא, אז תסתלקו מכאן. זה דבר שלא

מקובל עליי.

לעצם העניין, צודק חבר הכנסת שבח וייס וצודק חבר הכנסת חגי מירום

שדברים בצורה דרמטית לא ישתנו. לא מקרי ש"הארץ" ו"גלובס" מכסים אתכם

בצורה פרטנית יותר. יש לחם יריעה יותר רחבה, יש להם ציבור מסוים. כפי

שאתם יודעים, אני בא מן הרדיו, ומדי פעם אני גם חוטא פה ושם כששלונסקי

מאפשר לי לשדר ברדיו - והוא מאפשר לי יותר ממה שאני רוצה - אבל לרדיו

יש יותר מקום מאשר לטלוויזיה, ולתכניות מסוימות בטלוויזיה יש יותר מקום

מאשר לתכניות אחרות. אני חושב שמה שאתם צריכים להסתכל עליו, אם מותר לי

לעוץ עצה, זה המכלול, ולא לצפות שתכנית בידור בטלוויזיה תעשה את מה

שעושה "גלובס", או שתכנית חדשות בטלוויזיה תעשה את מה שעושה גל פתוח

ברדיו. צריך להסתכל על המגוון הכללי.

עוד הערה, ואז אני רוצה להשיב ישירות לכמה שאלות ששאלה חברת הכנסת ענת

מאור. אני חושב שבין חבר הכנסת לשעבר סולודר, שהזכרת, לבין חבר הכנסת

בא-גד, שעליו רמזת ולא הזכרת, עוד יש מתחם והרבה מאוד מקום לאנשים

לעשות דברים בצורה רצינית, ועדיין להיות אטרקטיביים לתקשורת. גימיק זאת

מילה אולי קצת מגונה, אבל עטיפה אטרקטיבית זאת לא מילה מגונה. אם יש

לכם משהו חשוב שאתם עושים, דעו גם מה לעשות. דעו לשווק אותו בשיווק

התקשורתי ההולם, כי אם אנחנו ניתן את מה שהמליץ עליו כאן חבר הכנסת

שטרית, את הצעות החוק הטרומיות על כל סעיפיהן היבשים, אנחנו ניסגר

בדיוק כמו ש"על המשמר" ו"דבר" נסגרו בסופו של דבר, אולי גם מסיבות

אחרות. לכן לא צריך כל כך לפחד מלתת את הדברים באריזה אטרקטיבית קצרה,

שווה לכל נפש. אני חושב שזה חלק מכללי המשחק, ולא צריך להתבייש בהם. לא

צריך בשביל זה לעשות הזניה של המקצוע שלנו ושלכם. אגב, בסופו של דבר,

בלי שאני אחווה פה דעות של יועץ פוליטי, הגימיקים האלה, כשמגזימים בהם,

לא מועילים במיוחד. אני לא רואה את הגימיקנים הגדולים שורדים בכנסת.

לעומת זאת, אני רואה כאן את חבר הכנסת זאבי, שכבר שנים אף אחד לא נותן

לו לדבריו מיקרופון ומצלמה ומילה בעיתון, והוא בכל-זאת איתנו.

אני רוצה להשיב בקצרה רבה על שאלות חברת הכנסת ענת מאור. אני גאה לספר

לד, לפחות בארגון שאני עובד בו, בסקטור בכלל מבחינת עובדות יש יותר

מ-50 אחוז עובדות, בסקטור העיתונאי יש כ-40 אחוז עובדות, ועוד ידינו

נטויה. התנאים הם אותם תנאים לגברים ולנשים, החוזים הם אותם חוזים, הם

דיפרנציאליים על-פי כל מיני אמות מידה.



ענת מאור; מה קורה במינהל הבכיר! בתכניות הבכירות!

בתפקידים הבכירים!
שלים קיטל
בהחלט.

מ"מ היו"ר שבח וייס; זה כבר לא התחום של פוליטיקאים ועיתונאים.

זה כבר התחום שלה כחברת כנסת.
שלום קיטל
בעניין הכיסוי החברתי אני מסכים איתך. אני

יכול לגלות לכם שבמחקר פנימי שעשינו התגלה,

לשמחתי הרבה, שזה אפילו רייטינגי, שזה אפילו דבר שהציבור רוצה לקבל

אותו. שוב, צריך לדעת איך לעשות את זה, את האיזון הנכון, את התמונות

הנכונות, את העובדות הנכונות. אנחנו בהחלט חושבים שצריך לעשות את זה.

רחבעם זאבי; אני חושב שהכנסת היא ריבון, אבל גם התקשורת

היא ריבון. הכנסת היא ריבון על-פי חוק,

והתקשורת היא ריבון על-פי מציאות החיים; ואף אחד משני הריבונים האלה לא

יכול להכתיב לשני, אבל צריך להידבר עם השני.

לא שמעתי פה את חלקו של הדיון, כי הייתי צריך להיות בהצבעה על חוק שלי

בוועדת הכספים, אבל הזדרזתי לשוב לכאן מאחר שאני מחשיב את הדיון הזה.

אני חושב שחבל שהדיון הזה הוא לא בנוכחות של הרבה חברי כנסת שיש להם מה

להגיד בנושא מכיוונים שונים, והם לא באים להביע את דבריהם.

מ"מ היו"ר שנח וייס; כל חברי ועדת הכנסת הוזמנו, ואתה יודע

שאנחנו 15 חברים.

רחנעם זאבי; אבל אתה יודע גם שלוועדת הכנסת באים

שניים-שלושה חברים קבועים. לדיון כזה יכולים

לבוא גם כאלה שהם אינם חברי ועדת הכנסת. אני מחשיב את הדיון הזה מאותה

סיבה שמר קיטל אמר שיש דברים ששוקעים וימצאו את ביטוים יותר מאוחר - לא

באופן מלא, אלא רק באופן חלקי - שלושה-רבעים, רבע, לא יודע - אבל

ההידברות בין שני הריבונים צריכה להיות. אני חושב שהתקשורת איננה מכסה

אותנו נכון, כתוצאה מהסתכלות אישית, סובייקטיבית, אולי כתוצאה

מסימפטיות ואנטיפטיות, אולי בגלל גישה פוליטית. אני יכול לתת דוגמאות.

הרי כל חבר כנסת יגיד שכל מה שהוא אמר, עשה וחוק שהוא העביר, זה הכי

חשוב בעולם, כי הוא לא אובייקטיבי. כל אחד מאיתנו חושב שהמפעלות שלו פה

היו ראויים לכיסוי של מאה אחוז. יש פה עניין מקצועי, ואנחנו לא

המקצוענים. מי שעורך את התכנית, בסופו של דבר, צריך לעשות את השיקול

המקצועי אם הוא כן מכניס או לא מכניס הצעת חוק כזאת, או דיון כזה, או

את מי הוא מכניס לתוך זה. דבר שהם לא שמים לב אליו בתוך הדיון המקצועי

שלהם או ההחלטה המקצועית שאינני תוקף אותה - זכותם, הם ריבון - זה שאם

הם החליטו החלטה מקצועית והם חטאו, יש לנו אפשרות ללכת לבוררות איתם

במועצת העיתונות. אני הלכתי למועצת העיתונות ארבע פעמים, ויצאתי ארבע

פעמים טוב. אני לא יודע אם זה השפיע או לא השפיע. ביום-יום אסור לנו

לנסות השפיע על השיקולים המקצועיים של עורכי האורגנים השונים, בין אם

זה עיתונות כתובה ובין אם זה עיתונות אלקטרונית.



איפח אני תוקף? איפה אני מרגיש לא טוב? בשבוע שעבר בתכנית של שלי

יחימוביץ - לא היא ערכת אותה באותו יוס, אלא מישהו שהחליף אותה -
הכניסו שאלה למאזינים
תגידו מי מחברי הכנסת מקופח. כתוצאה מכך נודע לי

על התכנית, כי הם פנו אליי ואמרו לי שהיו אליהם פניות רבות על זה שאני

מקופח. אני לא טענתי אף פעם לקיפוח, כי זה לא מתאים לאופי שלי לטעון על

קיפוח. אבל כשהכתירו אותי כמקופח, ניצלתי, עשיתי ניצול הצלחה, ואמרתי

שכן, אני מקופח. אמרתי כבר קודם שכל חבר כנסת חושב שכל מה שהוא עשה זה

הכי חשוב, אבל אני מספיק מבוגר בשביל להתעלות ולהגיד שחלק מהדברים

שעשיתי הם היו ראויים לכיסוי לא בראייה האישית שלי אלא בראייה

הציבורית.

אתן לכם דוגמה של שלושה-ארבעה חוקים שבציבור לא יודעים שהם עברו בקריאה

טרומית, קריאה ראשונה או שהם בתהליך של ההקיקה.

- העברתי בשלבי החקיקה הראשונים הצעת תוק שמונעת חלוקת חינם של כרטיסי

חינם על-ידי מוסדות תרבות הנתמכים על-ידי המדינה. רק תחנה אחת סיקרה

את זה, ושלא במקרה, הערוץ השני סיקר את זה. הנושא היה שתיאטראות,

מוזיאונים, מוסדות תרבות הנתמכים על-ידי המדינה אינם רשאים לחלק

כרטיסי חינם. ואני הבאתי מספרים שהרגיזו את מנהלי התיאטראות הגדולים

- 80 אלף, 40 אלף - והם אמרו שזה לא נכון. אני אמרתי שנניח שזה לא

נכון, הפרנציפ נכון, ולא יכול להיות שהם יחלקו על-חשבוני כמשלם מסים

ולא על-חשבוני כחבר כנסת. בגלי צה"ל למשל לא הזכירו את זה, זה לא

מעניין.

- תגי זיהוי - אנחנו היינו עדים לכך שגם בציבור הערבי שטופל על-ידי

המשטרה במשך שנים וגם בציבור המפגינים, שהצד המפגין מתחלף כל ארבע

שנים, היו טענות נגד המשטרה על כך שלא יכולים לזהות שוטרים, משום שהם

הולכים בלי תגי זיהוי. פה היה לי בסופו של דבר שיח ושיג עם שר המשטרה

הקודם, חבר הכנסת שחל, וגם עם שר לביטחון פנים הנוכחי, וזה היה

על-דעתם, והעברנו את החוק הזה. נתתם לזה כיסוי? לא נתתם לזה כיסוי.

- יש אירועי טרור שמלווים אותנו, לצערנו, בלי סוף. אני לא מבין גדול

בגידול עגבניות, אבל טרור זה המקצוע שלי. הוכחה! יצחק רבין ז"ל שלח

אותי ל-13 מדינות בעולם לייעץ להן במלחמה בטרור. בגלי צה"ל אני לא

מומחה לטרור. במשך שמונה-תשע שנים שאני בכנסת, פעם אחת לא הביאו אותי

כדי שאני אחווה דעה.
ענת מאור
למה חבר הכנסת זאבי צריך להעלות עכשיו

דוגמאות?
רחבעם זאבי
למה לא? זאת שיחת בירור. אני מחשיב את השיחה

כשיחת בירור בנוסחה שנאמרה פה, שיישאר משקע.

אם בגלי צה"ל אני לא מומחה לטרור, אף על פי שאני אלוף בצה"ל, הייתי

יועץ ראש-הממשלה למלהמה בטרור, אלוף פיקוד חמש ורבע שנים שלחם בטרור,

בשביל גלי צה"ל שלי - וגלי צה"ל הוא שלי כי אני איש צה"ל - אני לא

מומחה לטרור, אף פעם לא יביאו אותי, אבל יביאו את אחרון האנשים שהם

הביביהם של מישהו שעורך את התכנית.



יש לי הרגשות קשות, יש לי משקעים קשים. אף על פי, לסיכום אני אומר,

תערכו את זח איך שאתם רוצים, שאני למדתי לחיות גם עם תקשורת עוינת

ותקשורת מקפחת.
מ"מ היו"ר שבח וייס
זח עכשיו גלים גלים. עכשיו זה הגל של גדעון

עזרא. יחזרו גם אליך, אל תדאג.
רחבעם זאבי
לא יחזרו, כי לא היו אצלי אף פעם. לא יכולים

לחזור אליי, כי לא היו אצלי.
מ"מ היו"ר שבח וייס
אין מה לעשות. תמיד יש להם חביב תורן.

רחבעם זאבי; אני רוצה לסכם ולומר. זכותכם לערוך את זה

איד שאתם רוצים, אתם ריבון, יש גם שיקולים

מקצועיים שאנחנו לא ערים להם. אנחנו חושבים שכל מה שאנחנו אומרים

ויודעים זה הכי חשוב, וזאת גישה סובייקטיבית. אם אנחנו עושים שיחות

כאלה, כדאי לשים את זה על השולחן.
משה שלונסקי
כבר אמרתי שאני לא בטוח שעשיתי נכון שבאתי

לישיבה.
מ"מ היו"ר שנח וייס
אני רוצה להודות לכם שבאתם. בסך הכול זאת

שיחה די מעניינת.

משה שלונסקי! אין לי בעיה. אני גם לוקח את הדברים לתשומת

לבי.
רחבעם זאבי
אם עבר חוק בשלבים הראשונים שלו של ביטול

מע"מ על ספרים, זה דבר שהוא חשוב ממדרגה

ראשונה, מעניין כל אזרה בישראל, כי יש לו גם ילדים שלומדים, זה יחול גם

על ספרי הלימוד וודאי על ספרי הקריאה, נכון שזח בתחרות עם תרבות הצריכה

האלקטרונית, קריאת ספרים, אבל בגלי צה"ל החוק הזח לא הוזכר, חוא לא

קיים.
משה שלונסקי
אני מגיע מעט לכנסת, ואני מוכרח לומר שכל

פעם אני דווקא מתרשם לטובה מהעבודה בוועדות.

ובשבילי זו הפתעה לראות קואליציה ואופוזיציה עובדים ביחד. אני חושב

שערוץ 33 עושה פה עבודה מצוינת בעניין הזה; והעיתונות לסוגיה לא תוכל

לתת את הכיסוי שנותן ערוץ 33, וטוב שהוא קיים.

הדיון, לתפיסתי, הוא לא רק בסוגיית התקשורת, אלא הוא בכלל דיון של

התפיסות והנורמות של החברח חישראלית בכלל. זה בא לידי ביטוי בתקשורת,

זח בא לידי ביטוי במקומות אחרים. יש לזה אותו אפקט במקומות אחרים;

והזכרתם את הרופאים, את עורכי-הדין וכולי. בכלל, החברה חישראלית נוהגת

אחרת,לצערי הרב, וזה גם בהיבט הזה.

לא עשיתי מחקר על זה, אבל בדקתי פרלמנטים ועיתונות בחברות מערביות.

אנחנו לאין ערוך הרבה יותר מסקרים את הכנסת מאשר עיתונות במקומות

אחרים, העיתונות האלקטרונית וגם הכתובה. זה הרושם שלי.



מ"מ היו"ר שבח 1ייס; אני אומר לך מניסיוני, אתם מסקרים הרבה יותר

מדי. זה לא חשוב כל כך, ופה כל חבר פרלמנט

הוא גיבור לאומי, זה על-חשבון התרבות והתיאטרון וכולי. על-פי השקפתי,

כבר אמרתי, זה יותר מדי. כל אחד מציע כאן אלפיים חוקים. בפרלמנט נורמלי

מציעים חוק אחת לשמונה שנים, וגם זה מבלבל את החיים לרוב. אם זה תלוי

בי, אתם מסקרים יותר מדי.
משה שלונסקי
קחו עיתונות בחברות מערביות דמוקרטיות, תראו

שיש שם הרבה פחות כיסוי. אני מקבל את מה

שנאמר לגבי גימיקים, שהם לא עובדים לאורן זמן. עקבתי אחרי חברי כנסת

חדשים שהתחילו בגימיקים ולא הביאו כלום איתם, והם נעלמו אל תוך האופק

בתוך שנה. אני מקבל את ההערה על המע"מ, זאת הייתה טעות. צריך לכסות את

מה שרלוונטי לחיים. חלק מעבודת הכיסוי, וזה בתשובה לדברים של חברת

הכנסת מאור, לא נעשית כאן. כשיש חקיקה בנושאים חברתיים, הולכים לסיפור

החברתי, לא הולכים לכנסת; וטוב עושים, כי זה יותר מעניין, וזה יותר

נכון. חקיקה היא באמת חשובה, אבל, לצערי, הרבה אנשים - היא לא כל כך

מעניינת. היא בעייתית בעניין הזה, וצריך לחפש את הדרכים איך להעביר

אותה בצורה הכי מרתקת. אני אומר שהאחרונים שיכולים להתלונן במדינת

ישראל על כיסוי ומעקב באופן כללי זה חברי הכנסת. אני חושב שהם מכוסים

לא רק ברדיו, אלא באופן כללי. הם מובלטים בתקשורת בצורה גדולה מאוד.

יכול להיות שפה ושם, באופן טבעי, אתה הולך למה שמעניין יותר מאשר למה

שחשוב. זאת בעיה כללית בתקשורת, זו התמודדות קבועה ויום-יומית, לא רק

בכנסת אלא בכל נושא. אתה יושב ואומר שזה נורא חשוב, אבל אף אחד לא מבין

בזה. ואגב, חבר הכנסת מסאלחה, בחוק השרעי לא טיפלו, כי אני אומר לך

שהעיתונאים לא מבינים בזה, לא משקיעים בזה זמן, ולכן לא טיפלו בזה.
מ"מ היו"ר שבח וייס
יש פה טענה של ממש. בכנסת הזאת יש בולטות

מרתקת של הציבור הערבי, ובעניין הזה אין לנו

ויכוח. גם חבר הכנסת זאבי, שיש לו השקפות איקס ולי ווי, אני יודע שגם

הוא וגם אני מרוצים מכך שהחברה הישראלית משתקפת בכנסת. אני חושב שהוא

הביע פה איזה שהוא כאב. אם מכל השיחה הזאת, בקטע הזה יהיה איזה שהוא

תיקון, נדמה לי שהעניין שווה. אני מדבר על כך מבחינת הדמוקרטיה

הישראלית, והדברים נאמרים כאן בתום לב, ולא מתוך תוקפנות.

ענת מאור; מרוצים גם מהשתקפות הנשים בכנסת.
מ"מ היו"ר שבח וייס
באופן מסורתי, הנשים בכנסת הן מן

הפרלמנטריות הבולטות ביותר, וזה בכל

התחומים, כמו חריצות, חקיקה. מכנסת לכנסת הקבוצה הזאת קטנה יותר וחשובה

יותר. מחר אני אכתוב על זה משהו, יש לי כבר הנתונים.

צבי ענבי; כיועץ משפטי אין לי בעיה של סיקור, לא רק

מפני שאני לא צריך להיבחר, אלא גם מפני שאני

חושב שאני זוכה ליותר מדי סיקור מצד העיתונות, והבעיה שלי היא איך בדרך

כלל להתחמק מריאיונות, בעיקר בטלוויזיה וברדיו. כך שאולי אני יכול

להיות יותר אובייקטיבי בנושא הזה.

הבעיה שלי עם הסיקור היא בעיקר עם העיתונות הכתובה, והיא ממוקדת בחוסר

הדיוק בכתבות. אלה הדברים שמרגיזים אותי. כלומר, כשאני קורא על עניין



מסוים, שאני הייתי מעורב בו, כמעט תמיד אני מוצא שהדיווח הוא פשוט לא

נכון. או שהדיווח הוא סתם מוטעה, או שהדיווח הוא לפעמים, לדעתי, מסולף.

כאשר מופיעה בעיתון ידיעה, ונאמר בה שחברי הכנסת הוסיפו לעצמם תקציב

לשכירת משרדים, ומה שלמעשה היה בעצם הוא שחרשו לחברי הכנסת להשתמש

מתקציב שיש להם לקשר עם הציבור גם לצורך שכירת עזרה במשרד, זה נקרא

"הוסיפו לעצמם"?! זה פשוט לא נכון. לפעמים הכתבה עצמה נכונה, אבל

הכותרת היא כותרת לא נכונה, והעיתונאי אומר שזה לא הוא, זה העורך.

לפעמים אלה דברים שתגידו לי שזה שטות, כמו שכתוב נניח "התקבל חוק זה

וזה". כשאתה קורא מה כתוב בפנים, מסתבר שבדיון טרומי עברה הצעת חוק,

שמי יודע אם היא בכלל תגיע ותהפוך לחוק.

יש כתבים ששואלים כמעט תמיד, כי הם רוצים לדייק. יש כתבים ששואלים

לפעמים, כשנדמה להם שהם צריכים לשאול. אבל יש כתבים שהם באופן עקרוני

לעולם לא ישאלו ויבררו; ויש לי החשש שהם לא עושים את זה מפני שהם

חוששים שמא אני אפריך את אותו דבר שהם רוצים לכתוב אותו.

מ"מ היו"ר שבח וייס! באופן מקרי לגמרי הפכתי פה ליושב ראש

הישיבה, ואני רוצה להציע משהו, אם יש לי

סמכות כזאת. אני לא חושב שאנחנו צריכים

להוציא פרוטוקול מהישיבה הזאת, כי לדעתי זאת הייתה שיחה, והייתי אומר

אפילו שיחת רעים. מה כל הפרוטוקולים? פרוטוקול עושה רושם כאילו יש פה

מאבק פורמלי בין שני המוסדות, וזה לא היה פה. אם זה תלוי בי, אני מבקש

לא להוציא פרוטוקול. הייתה ישיבה, והדברים הושמעו.

אני הושב שהנושא הזה של הסימביוזה בין העיתונות לצורותיה ולגווניה לבין

המערכת הפוליטית הוא מרתק; ובעניינים רבים זה אותו דבר על-פי השקפתי.

מדובר בשתי טריטוריות מאוד ייצריות, מאוד חשופות. היצרים והחשיפה הם

האנרגיה של הטריטוריות האלה. שתיהן משרתות את התהליך הדמוקרטי, שתיהן

רוצות להשפיע ולעצב חיים, שתיהן מונעות על-ידי מערכות ערכים

ואידיאולוגיות, אלא שהעיתונות בחלקה, מטעמים מקצועיים, צריכה לבלום את

זה ולהפנים, והפוליטיקאי אפילו להחצין יותר מדי. הייתי אומר שיש פה גם

התנגשות בין מערכות ערכים. זה ויכוח קבוע, ויכוח נצחי.

אני רוצה לכן ברשותכם לא לסכם. אני רוצה להתייחס להערת מר משה שלונסקי.

בשליחות הכנסת ברוב המקרים או קרן היסוד יוצא לי לפקוד פה ושם ארצות עם

עיתונות חשובה מאוד. אני בקושי מוצא שם כתבה על פרלמנט או תמונה של

פרלמנט, או שברוב המקרים זה בהקשר של שערורייה, בעניינים שאתם מתוך

כבוד כלפינו כקבוצה ולמערכת, משתדלים לא לעסוק יותר מדי. אנחנו הפרלמנט

היחיד בעולם שאני מכיר, מתוך 14-13 ויותר שהייתי בהם, שהמזנון בו מרחקו

חמישה מטרים מהמליאה. חלק גדול מהעיתונאים בשלב מסוים של הקריירה שלהם

נמצאים שם. חלק גדול מהפוליטיקאים לא מבזבזים את זמנם במליאה, משאירים

את צבא הקבע של המליאה, ורצים ישר למרכז הכובד הגסטרו-פוליטי במזנון.

זה נפץ עצום, מופרז. אני אומר לכם כפרלמנטר על 5,000 הצעות חוק,

שבתולדות הפרלמנט האנגלי לא היו 5,000. ואחר-כך מתחילים לפרסם

סטטיסטיקה על הצעות חוק. רובן זה תיקונים לחוק. יש אין ספור דברים, וזה

מופץ ומופץ וממוחזר ומופץ. בגדול, אנחנו חשופים באופן אדיר. ואתם, אתם

מנהלים באמצעותנו. יש פת סימביוזה, יש פה חרושת מרתקת.

יחד עם זאת, תמיד יהיו ויש חברי כנסת שבמונחים הכי אובייקטיביים, אולי

בגלל עטיפה, אינני יודע משום מה, הפעילות שלהם היא הרבה יותר חשובה



על-פי הרבה אמות מידה ממידת החשיפה שלהם. יש פה בעיה, אבל לדעתי אין לה

פתרון.

עוד אלמנט שאתם ואנחנו צריכים להתמודד איתו: בתחום זה נכנס גם התיווך

חיח"צני. דוברים, דוברי דוברים, מדבררים, משרדי דברור, משרדי פוזה,

משרדי פרוזה, משרדי צילום, משרדי ייעוץ. זאת היא חרושת מרתקת. אני אומר

שדווקא בניתוק המגע הבלתי אמצעי הזה בין פוליטיקאים או מורים

באוניברסיטאות לביניכם יש מרחב עצום לתפלול, להגדלת ערך המתופלל או

אולי לפעמים להקטנת ערכו. תהיו זהירים עם העניין הזה. זאת בעיה שלנו

כמשרתי ציבור.

אני ממש מודה לכם. כאמור, אני מציע לא לסכם את הדיון בהודעה. זו הייתה

שיחה, לדעתי, מעניינת, אני לא יודע אם חשובה. תודה רבה, אני מודה לכם

מאוד.

הישיבה ננעלת בשעה 14:00

קוד המקור של הנתונים