ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 29/12/1998

הצעת חוק התפזרות הכנסת הארבע-עשרה. התשנ"ט-1998אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה הצעה של קבוצת חברי כנסת

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב רביעי



נוסה לא מתוקן



פרוטוקול מס' 286

מישיבת ועדת ההוקה הוק ומשפט

שהתקיימה ביומ גי. יי בטבת התשנ"ט. 29.12.1998. בשעה 12:00
נבהו
חברי הוועדה; היו"ר חנן פורה

חיים אורון

בנימין אילון

טלנ אלסאנע

יוסף ביילין

עזמי בשארה

אלי גולדשמידט

אלמאלכ דהאמשה

יעל דיין

צבי ויינברג

דוד טל

יונה יהב

רענן כהן

אלכסנדר לובוצקי

אכרהם יוסף לייזרזון

סופה לנדבר

חגי מירום

דוד צוקר

ראובן ריבלין

חיים רמון

מאיר שטרית

מוזמנים; תמר אדרי, מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-15

עו"ד דלית דרור, משרד המשפטים

עו"ד איילת ויטנברג, לשכת המפקח הארצי על הבחירות, משרד

הפנים

יועץ משפטי; שלמה שהם

מנהלת הוועדה; דורית ואג

נרשם על-ידי; הבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הצעת הוק התפזרות הכנסת הארבע-עשרה. תתשנ"ט-1998

אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

הצעה של קבוצת הברי כנסת



הצעת חוק התפזרות הכנסת הארבע-עשרה. התשנ"ט-1998

אישור לקריאה שנייה ושלישית - הצבעה

הצעה של קבוצת חברי כנסת
היו"ר הנן פורת
אני מתכד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק

ומשפט.

ביום שני שעבר עברה במליאת הכנסת ברוב גדול בקריאה ראשונה הצעת חוק

התפזרות הכנסת הארבע-עשרה, התשנ"ט-1998, ועוד באותו יום קבעתי ישיבת

ועדה לאתמול, כדי לדון בחוק ולהכין אותו לקריאה שנייה ושלישית, כשבעצם

הנושא המרכזי שנותר לוועדה לדון בו הוא המועד של החוק. קבעתי את הישיבה

עוד באותו יום דווקא מתוך רצון שלא יתפרשו הדברים כאילו אנהנו נוקטים

באיזשהו הליך של סחבת מזה, ומצד שני, מתוך תקווה שבמרוצת השבוע הזה

יוכלו הגורמים השונים, בעיקר המפלגות הגדולות, להגיע לתאריך מוסכם

כמקובל. עוד באותו יום לצערי - ואני אומר את הדברים לחברי חבר הכנסת

רענן כהן - נשמעה טענה כאילו העניין הזה נסחב שלא כהלכה מפני שהיה צריך

לדון בו באותו יום אבל ידעתי שאם נדון בזה באותו יום, תהיה פה רק מהומה

ודבר לא יצא.

אני רוצה להעיר את ההערה הזאת כהערה כללית כי היא גם הזרה היום, מי

ששמע בכלי התקשורת, שאם לא יוחלט על ההוק עוד היום, הוא יועבר לוועדת

הכנסת באיזשהו הליך של שינוי מועדה לוועדה. אני הושב שמי שיבחן את

הדברים, יראה שההליך - לפחות בכל מה שנוגע לוועדה - בנושא של ניווט

החוק הזה, נעשה בצורה מאוד הוגנת והיה צריך להיות קצת יותר מקורטוב של

חוסר ישע וחוסר תום לב בכל האמירות האלה. אנחנו עוסקים פה בסוגייה

טעונה, אבל לא שאלת התאריך היא הדבר המרכזי הטעון אלא באמת החוק

כשלעצמו. אני מקווה שנוכל היום בישיבה הזאת להגיע לסיכום מקובל על דעת

הרוב, גם אם תהיה פה דעת מיעוט ונזדקק להצבעה, ובלבד שבאמת הדבר הזה לא

יוכרע על חודו של קול אלא באמת יקבל את עמדת רוב חברי הבית ורוב סיעות

הבית.

אנחנו ניגשים בעת לגופו של החוק. ההוק שלפנינו קובע שני משפטים:

הצעת חוק התפזרות הכנסת הארבע-עשרה, התשנ"ט-1998

1. גמר בהונה.

הכנסת הארבע-עשרה תתפזר לפני גמר כהונתה.

2. הבחירות לכנסת ההמש-עשרה.

הבחירות לכנסת החמש-עשרה ולראש-הממשלה יתקיימו ביום ג' הראשון לאחר

תופ מאה ימיס מיום קבלת חוק זה.

כבר בשעה שהוצע החוק על-ידי חברי הכנסת שהציגו אותו מטעם קבוצת חברי

כנסת - חיים רמון, חיים אורון ורענן כהן - נאמר במפורש שהתאריך הזה

איננו קדוש ושאנחנו נצטרך לקבוע במשותף את המועד המתאים. לאחר שבמרוצת

השבוע שעבר ראיתי שהצדדים השונים לא מתכנסים כדי להגיע לאיזשהו סיכום,

פניתי במכתב גם לראש-הממשלה, גם לראש מפלגת העבודה וגם ליושבי-ראש

הסיעות והפצרתי בהם להגיע לאיזשהו סיכום התאמה. הצעתי גם מצידי את

התאריך שהיה נראה לי, התאריך של ה-1 ביוני, י"ז בסיון, עשרה ימים לאחר

חג השבועות, ומיד נשמע את עמדות המציעים.



אני מבין שמוסכם עלינו, גם בעקבות הדברים ששמענו בהתייחסות לחוק של

הגשת אי-אמון והבדיקה עם ועדת הבחירות המרבזית, שסדר גודל של פחות

מתשעים עד מאה יום איננו סביר בבל מקרה ולו בשל נימוקים ארגוניים.

אנחנו מגיעים לתקופת החגים, לחג הפסח, יום השואה, יום העצמאות וממילא

התאריך הראשון שהוצע, לפחות על-ידי אלה שנשאו ונתנו בדבר, ואז התאריך

המוקדם שהוצע בשעתו היה ה-27 באפריל. אני מבין שלאחר דין ודברים בין

המפלגות הגדולות גובשה הצעה שכבר פורסמה בתקשורת ומיד אתן לכם להביא את

ההצעה המוסכמת.

אני רוצה רק להעיר כבר עכשיו הערה אחת. אם ההבדלים אינם גדולים, ראוי

באמת ומן הדין שניתן ונשים לב ללוח העברי על סדרי החגים שבו, כדי שלא

תהיה פגיעה בחגים, ולא נהפוך שאלה של יום לכאן או לכאן לנושא שעליו

יקוב הדין את ההר.

אני רוצה לבקש מנציג הקואליציה להציג את עמדת סיעת הליכוד, ואחר-כך

תוצג עמדת סיעת העבודה.

חייט רמון; אני מבקש גם להציג את עמדת מציעי החוק.
ראובן ריבלין
אדוני היושב-ראש, לאחר שהתברר לליכוד שלפני

ה-27 באפריל לא ניתן לקיים בחירות, ולאחר

שהתייעצנו עם סיעות שונות וביררנו אפשרויות שונות לקיום הבחירות בצורה

מסודרת, ובהתחשב בכך שלפני ה-27 באפריל אי-אפשר לקיים את הבחירות,

הגענו למסקנה, תוך התייעצות עם סיעות אחרות, שה-17 במאי 1999 הוא

התאריך המתאים לקיום הבחירות לכנסת והבחירה לראש-הממשלה.

במידה שיהיה צורך בסיבוב נוסף, בהתאם להוראות החוק שאותן גם נבקש לשנות

בהזדמנות זו יחד ובעצה אחת עם חברי מהסיעות האחרות, הן יהיו ב-1 ביוני.

לגבי כל תאריך ליום בחירות חוזרות, ישונה החוק בהזדמנות זאת וייקבע

שהוא יהיה יום שבתון.

היו"ר חנן פורת; יום הבחירות החוזרות יהיה יום שבתון?

ראובן ריבלין; נכון. שבתון מלא. היום הוא חצי שבתון, משעה

12:00. אנחנו מבקשים לקבוע שזה לא עניין חדש

ולהוסיף את זה לחוק שלפנינו. חוק התשעים יום עומד לפנינו והוא החוק

שאנחנו מבקשים גם היום לאשרו לקריאה שנייה ושלישית, ואני מבקש לאשרו

בתיקונים אלה.

היו"ר חנן פורת; לא נדון בזה היום אלא זה יידון מחר

ב-10:30.

אתם יודעים שאם אתם מציעים את ה-17 במאי, זה יוצא יום שני בשבוע.

ראובן ריבלין; אני מבקש לשאול את היועץ המשפטי האם לא מן

הראוי שדווקא התיקון של יום שבתון לגבי

המועד השני לבחירת ראש-ממשלה, במידה ויהיה צורך לקיום סיבוב שני, האם

אין זה מן הראוי שנתקן את זה גם בחוק זה, שגם הוא עבר ברוב של 61

קולות.
היו"ר חנן פורח
זה כאמת מתייחס רק לבחירות האלח. אתה רוצה

לקבוע את זה דרך קבע?

ראובן ריבלין; לא. אנחנו יכולים להתייחס לבחירות האלה

ויכולים לתקן דרך קבע.

חיים דמון; החוקים שמצביע עליהם חבר הכנסת ריבלין

נכנסים למסגרת חקיקה של הוראת שעה. יכולה

להיות הוראה לגבי השבתון, וכדי לא לפתוח ויכוח היא יכולה להיות הוראת

שעה לבחירות הקרובות, והיא יכולה להיות דבר קבוע.
ראובן ריבלין
כאשר אתה תיבחר לראש-ממשלה, זו תהיה הוראת

שעה.
חיים רמון
נסתתמו טענותי.
היו"ר חנן פורת
אני מציע שאת הנושא הזה נדחה למחר, כי זו

שאלה עקרונית ולא נדון בזה בהזדמנות חגיגית

זו.

האם נתתם דעתכם על כך שבדרך כלל מקובל שזה יהיה ביום שלישי ועכשיו אתם

מעבירים זאת ליום שני?

ראובן רינלין; בחרנו ב-17 בחודש לא בגלל ההתייחסות

ההיסטורית. 17 במאי, אם זה בשנת 1977 זה

טוב, ואם זה ב-1999, זה גם כן טוב. לא בשל כך ביקשנו לקבוע את ה-17

ביום שני. יום שלישי לעניין זה הוא לא יום מקודש וחשבנו שהואיל ונופל

חג השבועות וערב חג השבועות ביום החמישי בערב והשבוע מתקצר ביום אחד,

לכן אנחנו מבקשים לקיים את הבחירות ביום שני ה-17 במאי 1999.
אלי גולדשמידט
אני לא אפרט מעבר לנדרש את חילוקי הדעות

שהיו, אבל כיוון שהתפרסמו היום הרבה דברים

בתקשורת, אני רוצה לומר באחריות מלאה שהעמדה שלנו ושל מרצ שהשתתפו במשא

ומתן, הייתה לקיים את הבחירות במועד הקרוב ביותר האפשרי. אנחנו גם

הודענו שזו העמדה הרווחת בבית הזה, בכנסת והיא עשויה גם לקבל רוב. אלא

שאנחנו הבנו שישנה איזושהי מסורת יפה שצריך לקיים אותה, והמסורת הזו

בעצם אומרת שצריך להגיע או שואפים להגיע להסכמה ולבוא עם הסכמה להליכי

החקיקה בוועדה ולאחר מכן במליאה, ובעצם כל אחד עלה בשבועיים או שלושה

שבועות, כשהליכוד ירד אפילו בקצת יותר, כיוון שהם דיברו על כך שהסיכוב

הראשון יהיה בחודש יולי. אני לא רוצה כרגע להיכנס לשיקולים כי הם לא

ממין העניין.

אין לנו ספק שיש בתאריך הזה, 17 במאי, שתי מגרעות משמעותיות: מגרעת אחת

היא העובדה שאנחנו נכנסים למערכת בחירות ארוכה מדי, בניגוד לכל המקובל

בעולם המערבי ובניגוד למה שהיה רצוי שיהיה אצלנו. העניין הזה גם עולה

כסף, הוא יוצר אי-ודאות במערכת הפוליטית למשך תקופה ארוכה מדי. ממשלה

שבאופן מעשי לא נהנית מאמון הכנסת, מכהנת במשך תקופה ארוכה מדי. אבל

כיוון שה-27 באפריל היה התאריך הריאלי הראשון המוקדם ביותר, המשמעות

היא בעצם 24 יום מאוחר יותר מהתאריך האפשרי המוקדם ביותר, כאשר זה היה



מיצוי של פשרה ודין ודברים ארוך בינינו לבין סיעת הליכוד, מרצ וש"ס

שבסופו של דבר נתנה גם היא את בירבתה לעניין.

אני רוצה לומר משהו לגבי החג. בל ההכתבה - זה גם בן לא מספיק צויין -

השנה לגבי מועד הבחירות היא הרבה יותר בעייתית מאשר בפעמים קודמות בגלל

העובדה שאנחנו תמיד סופרים תאריך ושבועיים לאחריו, בניגוד לפעם הקודמת

שהיה ברור שיש התמודדות אחת בסיבוב אחד כי היו רק שני מועמדים, ובוודאי

בניגוד לפעמים היותר קודמות שהיה תאריך אחד כי לא הייתה בחירה ישירה.

כל פעם, כל תאריך ששמנו ושמנו שבועיים אחריו, הוא נפל בפסח, או אחרי

פסח, או ביום העצמאות, או ביום הזכרון, ואי-אפשר היה לקיים בו את

הבחירות. מי שמסתכל על לוח השנה יודע ש-9 במרץ היה התאריך היחידי שעוד

אפשר היה לעשות את זה, ואז אנחנו נתקלים בבעיה שזה מוקדם מדי. לכן

העניין האמיתי מתחיל מה-27 באפריל ולא מהיום, כמו שרבים ניסו לומר.

אנחנו הגענו לאותה פשרה כפי שציינתי.

אני רוצה לומר עוד מילה לגבי החג, וזו השאלה שאתה שאלת. קודם כל, היו

איתנו נציגים. מקובל עלי הרב פנחסי ומקובל עלי אריה דרעי, שהיו מודעים

לתאריך הזה ונדמה לי שגם אותך עידכנו בעניין. אנחנו מדברים על יום שני

בשבוע, וזאת הסיבה שאנחנו עוברים מיום שלישי ליום שני, כאשר אין שום

סכנה של חילול חג. אנחנו מדברים על מ-17 במאי עד ערב חג השבועות ב-20

בחודש, כאשר גם אם ועדת הבחירות המרכזית - ואולי תמי אדרי תאמר משהו על

העניין הזה - לא תסיים את הספירה עד כניסת החג, והספירה יכולה להימשך

גם ממוצאי-שבת ואילך וזאת מבלי לפגוע בתאריך השני שהוא ה-1 ביוני. לכן

אנחנו נמצאים פה בצד הבטוח. בכל מצב, אין באן חילול חג ויש פה כיבוד

מלא של הנושא של הדת.

סיכומו של דבר. אני פונה לוועדה. גם לי באופן אישי יש תאריך יותר טוב

מהתאריך שנקבע ואני בטוח שיש פה חברים רבים שחושבים שיש תאריכים אחרים.

אני יודע גם מה הייתה עמדת סיעת מרצ, הייתה עמדת הליכוד, אבל אני מציע

לנו, כיוון שהגענו להסכמה - לא נקבעים גורלות מעצם התאריך אלא הגורלות

נקבעים מעצם התהליך - שכולנו נתאחד על התאריך הזה.

אנחנו קיימנו - ואני אומר את זה לחברי חבר הבנסת דהאמשה, ואני אומר את

זה באמת במלוא החברות - ישיבה משותפת שהבינה את העניין. פניתי לחברי

חבר הכנסת אורון שידבר עם ראשי הסיעות גם שלכם וגם של חד"ש והוא יגיד

זאת בעצמו. בדרך בלל מקובל שבהליכים האלה של גיבוש בהסכמה נפגשות

הסיעות הגדולות, לא מבחינת איכות הסיעות - לסיעות הקטנות יש איכות יותר

גבוהה - אלא מבחינת גודל הסיעות.

חייט רמון; אני רוצה לומר משהו ליושב-ראש הוועדה כי גם

אם היו ויכוחים, אני חושב שהחוק הטעון הזה

טופל בהחלט בהגינות ביחס לנסיבות. אני חושב שהדברים האלה צריכים להאמר

בסוף החקיקה, והיושב-ראש יודע שהיו לי לא מעט דיבורים איתו, דין ודברים

ושיג ושיח, ובסופו של דבר בסך הכל, אם אנחנו מסכמים, החוק הזה טופל

בהחלט באופן הוגן, למרות שהוא חוק מאוד טעון, פוליטי, והיו לו

משמעויות, ואני חושב שמן הראוי לומר את זה דווקא על רקע מה שאמר

יושב-ראש הוועדה בפתיחת דבריו.

היו"ר חנן מורת; תודה רבה. גם את ההערות שלך קיבלתי

בפרופורציה הראויה ובתוקף הנסיבות.
חייט רמון
אני מצטער על התאריך הזה. אני מאוד מצטער

עליו. נכון שבתוקף הנסיבות, ה-9 במרץ הוא

תאריך שאי-אפשר היה להגיע אליו בגלל קוצר הזמן הטכני. אני אומר את זה

גם בשר פנים לשעבר שניסה לקצר את מערכת הבחירות הקודמת והגעתי למקסימום

שבמקסימום לכשמונים וכמה ימים שגם הם לא נראו כל כך יפה בתוקף הנסיבות.

כך שאני בהחלט מקבל את עמדתה של מנכ"ל ועדת הבחירות תמי אדרי שאמרה את

זה, ולזבותה היא גם אמרה את העמדה הזאת כאשר הכנסת חוקקה את חוק הבחירה

הישירה וציינה את ה-60 יום. אמרה מנכ"ל ועדת הבחירות שאתם יכולים לכתוב

מה שאתם רוצים, היא אמרה שהיא לא קובעת, אבל דעו לכם שבתוקף הנסיבות

והחקיקה הקיימת, זה בלתי אפשרי. עוברה שאנחנו משנים וטוב שכך אנחנו

עושים.

מכיוון שזה נדחה, וזה נדחה באמת עד ל-27 באפריל, אסור לדחות אפילו ביום

אחד מעבר ל-27 באפריל. אני אומר כמובן שאני מקבל את המסורת, ואני מבין

אותה, שההסכמה היא בין סיעות. אני אומר את דעתי כמציע החוק ואני חושב

שאסור לעשות ספקולציות על דמוקרטיה. בסופו של דבר אף אחד לא יודע האם

הדחייה הזאת תהיה לטובתו או לרעתו, ולכן צריך ללכת לפי כלל האצבע,

שבחירות עושים מה שיותר מהר בתוקף הנסיבות הטכניות והקלנדריות. זה מה

שצריך להיות, כלל האצבע. כל ניסיון לעשות ספקולציה מה טוב ומה יועיל

ולמי זה יועיל, בסופו של דבר מי שעשה את הספקולציות האלה, גם שילם

מחיר. אני לא מאמין ביד הנעלמה בכלכלה, אבל אני מאוד מאמין ביד נעלמה

בדמוקרטיה, ובישראל על אחת כמה וכמה. כל פעם שמישהו בעבר הקדים בחירות

או אחר בחירות מסיבות לא ענייניות, בסופו של דבר המציאות טפחה על

פניו.

לכן אני קורא לכל החברים, כולל לחברי הליכוד, בואו לא נעשה ספקולציה.

בחירות בכלל הן דבר חיוני לקיומה של דמוקרטיה, ואין דבר לא טוב ממדינה

במובן של אי-יציבות, במובן של בזבוז כספים, במובן של פילוג, במובן של

שיסוי, במובן של הסתה, בכל מובן, בכל מובן הם לא טובים, פרט לעצם

קיומה של הדמוקרטיה שאי-אפשר בלעדיהם. בורג האב אמר פעם שדמוקרטיה זה

דבר נפלא וחבל שהבחירות מקלקלות אותן. אם באמת דמוקרטיה זה דבר נפלא,

אם הבחירות הן מסיטות אותנו מהניהול התקין, צריך להביא לכך שניזקן יהיה

מועט ככל הניתן.

אני פונה שוב לחברי מהליכוד בראש וראשונה, שהיו להם שיקולים והם קיבלו

הנחיות. אני אומר להם שכל השיקולים האלה, אולי בעוד חודשיים-שלושה הם

יגידו שחבל שהבחירות לא מתקיימות ב-27 באפריל. אני אומר להם, אל תעשו

מניפולציה על תאריכים. לפי ועדת הבחירות המרכזית, התאריך המוקדם ביותר

האפשרי, בלי שתהיינה שום בעיות, הוא ה-27 באפריל, בואו נלך על ה-27

באפריל. זה השיקול היחיד שצריך להנחות את הוועדה הזאת.

כמובן שחזקה עלי המסורת הפרלמנטרית. כמובן שסיכמו תאריכי בחירות וגם

אני התפשרתי, וכמובן מה שנציגי המכובדים, חברי הכנסת גולדשמידט ורענן

כהן סיכמו, אני ממושמע ואני אקבל, אבל אני פונה לארבעת החברים הנכבדים,

ושמעתי את חבר הכנסת גולדשמידט ואני חושב שלא תהיה בעיה מבחינתו, ולכן

אני פונה לליכוד להסכים לתאריך המוקדם ביותר שיושב-ראש ועדת הבחירות

המרכזית השופט אליהו מצא ימליץ, ולא אנחנו הפוליטיקאים.
ראובן רינלין
הערה מחוייבת, כי בכל-זאת העם רואה ושומע את

הקולות. אתמול בפגישה בין נציגי מפלגות



שונות סיכמנו על דיון. מה שעושים חברי ממפלגת העבודה, אולי ברשות, אני

מקווה שלא בסמכות ואני מקווה שאין פה גם פנייה למרכז, הם משחקים את שני

המשחקים, קודם כל מסכימים ל-17 במאי ואחר-כך בוכים ומסבירים שכפו

עליהם.

אנחנו הסכמנו ובזה אנחנו צריכים לבוא מאוחדים ולומר את דברינו. גם לנו

יש איזה דברים והרי בסך הכל גם העם מבין. קודם כל, לפני ה-27 באפריל

אי-אפשר לערוך בחירות ולכן אל תבואו ותלחצו ותהיו מיוסרים כל כך ותהיו

יפים כל כך. הולכים לבחירות ב-17 במאי, וכך סיכמנו. חברים, יהיה לנו

הרבה זמן לתעמולת בחירות, ולמה להתחיל אותה עכשיו?

רענן כהן; אחרי הדברים של חבר הכנסת ריבלין, אני חייב

לומר שאני בהחלט מתייסר ולא פוליטית. אני

חושב שהכנסת נוהגת לא נכון והיא לא נהגה נכון, וכי כולנו מגלים

הפקרות.

כמציע החוק אני מאוד מתייסר כי אי-אפשר להשאיר מדינה בלי שלטון, בלי

רוב בכנסת, בלי יכולת תפקוד למשך חמישה חודשים. לא נשמע כדבר הזה. אני

רוצה לומר - כמי שקבע גם את התאריך האחרון לבחירות - שאני חושב שאנחנו

צריכים להפקיע את הדיון הפנימי שבתוך הכנסת ולקבוע מועד ברור. מאותו

רגע שמקבלים פיזור כנסת, אנחנו מתחילים לספור את התשעים יום, ולא נקיים

כל דיונים בין חברי הכנסת כדי להגיע לאיזה תאריך ובסופו של דבר אתה

מגיע לחמישה חודשים.

היו"ר חנן פורת; החוק לפיזור הכנסת קובע שהכנסת עצמה בחוק

תקבע את המועד. המועד הזה תיאורטית יכול

להיות גם שנה מאוחר יותר, אם חברי הכנסת יהיו מעוניינים בכך ברוב

מכריע. זה בדיוק שייך לחוק הזה ולכן הדיון מתקיים כאן. זה לא רק בהיבט

הפורמלי אלא גם בהיבט המהותי. לכן אני מציע, אנשים יכולים להעלות

שיקולים לכאן או לכאן, אבל ליצור איזשהו מצב כאילו חברי הכנסת עושים

שימוש לרעה בשיקוליהם בשעה שהם דנים בזה, זה איננו נכון. זה בדיוק החוק

לפיזור הבנסת. אילו הייתה הממשלה נופלת באי-אמון, יש תאריך שנקבע באופן

מדוייק. אם לא, בדיוק לשם כך מתקיים הדיון.

רענן פהן; יחד עם זאת כוונת המחוקק לפיזור הכנסת, זה

לא אומר להשאיר אותה עוד חמישה חודשים.
היו"ר חנן פורת
אנחנו המחוקק.
רענן פהן
בסדר. אני מאשים את עצמנו. חמישה חודשים זו

תקופה ארובה ובלתי נסבלת. אנחנו שוחקים את

העם.
קריאה
אם כך, מדוע הסכמת?
רענן כהן
אני אמרתי שאני הולך על ה-27 באפריל.
מאיר שטרית
אני מציע שנדון בוועדה עוד פעם, ואם נגיע

להסכמה, נחזור לוועדה.



אלי גולדשמידט; את הוויכוחים מהסוג שאנחנו מקיימים כאן,

קיימנו בחדר הדיונים והגענו להסכמה. אני

מציע שגם החברים שלי יכבדו את ההסכמה הזאת ולא נפתח את העניין עוד

פעם.

אני רוצה להגיד לחברים שלי, כשאתם שולחים מישהו לנהל משא ומתן ולהגיע

לסיכום, זאת לא בדיוק הדרך הכי חברית שאני מכיר, לא במערכת פוליטית ולא

במערכות אחרות. אני מעדיף את ה-27 באפריל, הם מעדיפים תאריך אחר, אבל

היה סיכום וסיכמנו את ה-17 במאי.
רענן כהן
כמי שמציע את החוק, דיברתי על התחושה.

דיברנו על מאה יום וזה מספיק זמן. יש תאריך

מוקדם, ואני מקבל שיש תאריך מוסכם שהתקבל על שתי המפלגות.

סיכמנו דבר נוסף ואני רוצה שהדברים יירשמו בפרוטוקול מכיוון שזה יבוא

לוועדה. מחר תהיה הצעת חוק שלי שמדברת על כך שכל בוחר שבא לקלפי, חייב

לבוא עם תעודת זהות, כולל הספח כשעל הספח תהיה חותמת וזאת כדי למנוע כל

מיני זיופים.

היו"ר חנן פורת; אני מבקש ממך. אנחנו דנים כעת רק בנושא

התאריך.

רענן כהן; אני יודע, אבל אני אומר את הדברים כדי שיהיו

בפרוטוקול. אתה לא יכול להפריע לי לומר את

הדברים.

אני מבקש לכבד את כל הסיכום. מחר תהיה הצעת החוק שתבוא על-דעת כל

הסיעות ואני מקווה שהסיכום הזה יישמר. אנחנו נביא את הצעת החוק לגבי

תעודות הזהות והספה וזאת על-מנת שמשרד הפנים והמערכת כולה תהיה מוכנה

ותוכל להנפיק לכל אזרהי ישראל - למי שאין לו - את הספח כדי שיוכל

להגיע עם ספח לקלפי על-מנת שיוכל לבחור וזאת כדי למנוע אפשרות של

זיופים.
היו"ר חנן פרית
הנושא הזה כמובן יידון במסגרת ההוקים שאנחנו

מכינים לקראת הבחירות.

מכיוון שאנחנו עוסקים כאן בחוק חשוב, אני לא רוצה למנוע את זכות הדיבור

מאף אחד, אלא שאני פונה אל כל החברים ולתבונתם ומבקש לצמצם מאוד בדברים

ולא לחזור ולומר דברים שאין בהם צורך.

חיים אורון; לאחר כל ההתייעצויות, גם אלו שהתחילו אחרי

הפיזור בשבוע שעבר, חשבתי שבשבוע שעבר נסיים

את הדיון בשבוע שעבר, חשבתי שניתן היה להגיע גם ל-9 במרץ. בכל הדיונים

שהיו השבוע היה ברור שהתאריך המוקדם האפשרי הוא כרגע ה-27 באפריל.

מאותו רגע שהבשיל תהליך של רצון להגיע להסכמה - אגב, אפשר היה למשוך

אותו עוד שבועיים, ואז היו מגיעים לתאריך הזה בלי הסכמה - התאריך מקובל

עלי, למרות שכל האינטרסים של הסיעה שלי, כמו של עוד סיעות יותר

בינוניות, ללכת לבחירות מוקדם ככל האפשר. הבנו שהפער הוא לא של 24 ימים

אלא הפער הוא של 40 קולות. אם היה לנו עוד 40 קולות במליאה, היינו

הולכים על ה-27 באפריל, אבל היות ולא היו לנו 40 קולות במליאה, זה לא

התקבל.
ראובן ריכלין
אם היו לנו עוד ארבע קולות, היינו נשארים עד

נובמבר 2004.
חייט אורון
אני לא רוצה לדבר על המחלוקות שהיו בחלק

מהסיעות הגדולות לגבי התאריבים. בסופו של

דבר הוסכם תאריך.

אני רוצה לומר שני דברים נוספים. הראשון, אני מציע לבבד הסכמים כי

בשבועות הקרובים נצטרך עוד להרבה הסכמה לגמור כמה דברים בבית הזה.

שנית, אני חושב שחובה על ועדת החוקה להביא למצב שניתן יהיה לקיים בארץ

בחירות לא בטווחים כאלה גדולים, ואי-אפשר להגיד שכל פעם נסדר את זה

אחר-כך. אני חושב שצריך להגיע למנגנון בחירות שיאפשר ללכת לבחירות כמו

שמקובל במדינות המתוקנות, ואם זה כרוך בשינוי חקיקה או בשינוי לוח

זמנים, אפשר לעשות זאת. אני מאמין לכל מילה שתמי אדרי אומרת לנו, שהיא

לא יכולה במצב החוקי הקיים לקצר את משך הזמן, אבל אנחנו קובעים את המצב

החוקי הקיים. צריך להיות מצב שניתן יהיה בארץ לקיים בחירות בתוך

חמישים, בתוך שישים או בתוך ארבעים יום, לדעת את האילוצים, לדעת את

המחיר, אבל לא יכול להיות מצב חוקי שעל פניו מונע כל דיון.
היר"ר חנן פורת
רשמנו את ההערה לפנינו.
אברהם יוסף לייזרזון
אין לי אשליות לגבי כוחי ומשקלי כאן לשנות

דברים מול הלוויתנים הגדולים של הליכוד

והמערך. מי שקורא עיתונות ומי ששומע רדיו שמע כבר שזו החלטה פסוקה

שיצאה מבית-מדרשם של נציגי הליכוד והמערך, ועכשיו אני שומע כאן בקריאת

ביניים שעידכנו גם מפלגות אחרות, אבל אותנו לא עידכנו ולכן יש לי זכות

לפחות להביע כאן את דעתי.
ראובן ריבלין
מה זה לא עידכנו? אתמול הודעתי לך בכנסת מיד

אחרי הישיבה.

אברהם יוסף לייזרזון; אחרי הישיבה.
ראובן ריבלין
באו אלי אנשים ושאלו מתי הבחירות, ואני

אמרתי שלפני שאני אומר לחבר הכנסת לייזרזון,

אני לא אומר לאף אחד. למה אתה מספר סיפורים? רצתי אליך לספר קודם כל

לך.
אברהם יוסף לייזרזון
אתה דוחף אותי לספר לציבור שזה שעידכנת אותי

היה מסיבה פשוטה, שאני יושב בסמוך לך וזה

הדדי, אתה מקבל גם ממני עידכונים רבים שאף אחד אחר לא מקבל. אל תזלזל

בזה.

חבר הכנסת גולדשמידט אמר קודם שזו מסורת יפה בנושא הזה להגיע להסכמה.

עקרונית, בלי שיקול קואליציה ואינטרסים אישיים, הרי כולנו משוחררים

מאינטרסים אישיים כאן, אני רוצה לומר שבעקרון אני מסכים עם חיים רמון.

שלא יבואו לספר לי שבהצבעת אי-אמון זה שישים יום ורצו לשנות לתשעים

יום. זו הצבעת אי-אמון. הקואליציה הזאת התפוררה, וזו הצעת אי-אמון

למרות שזה לא עומד בדיוק בקריטריון של התקנון. כשממשלה לא מסיימת את

הקדנציה שלה ומקצרת את ימיה, מן הדין ומן ההגיון לקיים בחירות מיד.



אחרי חודש אחד היו צריכים לערוך בחירות, כדי למנוע בזבוז כספים ויצירת

אווירה עכורה. אני מבין שהקונסנזוס הוא שצימצמו את הפערים בין המערך

ובין הליכוד באינטרסים שלהם, וכל אחד הרי חושב מה יותר טוב עבורו, אבל

אני רוצה לומר לכם שה-17 במאי זה לא רק היום שמתחילים בו שלושת ימי

הגבלה, אלא היום שאתם קבעתם זה יום המיוחס, ואני יכול להסביר לך אחר-כך

מה זה היום המיוחס.

אמרתם שתדאגו לכך שספירת הקולות תיפסק לפני כניסת החג אבל אני יושב כאן

וחושב איך תראה השבת. יום שני יהיו בחירות, יום ראשון לפי החוק אסור

לתעמולת בחירות, ואז איך תראה השבת שהיא היום האחרון לתעמולת בחירות?

חוץ מאשר אצלנו, במפלגות הדתיות, איך זה יראה?

אני מציע הצעה פשוטה. אני מאוד מעריך את ההתחשבות. מקימי המדינה קבעו

את יום שלישי כיום בחירות משום שזה יום שנאמר עליו כי טוב. מי שיכבד את

ערכי המסורת ויתחשב לא רק באינטרסים הצרים, יוכל לראות איך הבחירות

יתקיימו שלושה ימים לפני חג השבועות, כאשר היהודים נערכים ומתכוננים

לקבל תורה, ואז מכניסים אותנו לקלחת הגועשת של בחירות ומסיחים את דעתם

מהחג.

הבחירות הקודמות נערכו שבוע אחרי שבועות, יום שלישי שלאחר יום השבועות.

אנחנו מתנגדים משום שזה פוגע גם בשבת שלפני הבחירות וגם בחג שלאחריהן.

אנחנו מציעים את יום שלישי, ה-25 במאי.
היו"ר חנן פורת
אתה רוצה להגיש את הצעתך להצבעה?

אברהם יוסף לייזרזון; כן.
צפי ויינברג
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כאן

לפרוטוקול שאני מדבר בשם כל הסיעה שלנו,

סיעה שמייצגת קהל גדול מאוד, קהל רב מאוד, קהל שהולך לקלפי באחוזים

הרבה יותר גבוהים משאר האוכלוסייה, קהל שעוקב אחרי כל צעד פוליטי

שמתרחש במדינה, קהל שקורא לפעמים שלושה-ארבעה עיתונים ביום. זה שיש

מסורת ששתי הסיעות הגדולות מחליטות על תאריך הבחירות, זה דבר אחד, אבל

אפשר היה להתייעץ ולדבר איתנו. אני חושב שהזלזול הזה בכחמישית מהבוחרים

במדינה הזאת, הוא לא הגון. אני חושב ששתי הסיעות הגדולות שזילזלו בעבר

בקהל הבוחרים מחבר המדינות, עלולות לשלם על זה מחיר כמו ששילמו בעבר.

אסור לזלזל ואפשר היה להתייעץ, אבל לא התייעצו.

היר"ר חנן פורה; מה הצעתכם?
צפי ויינפרג
אנחנו רצינו בחירות בכל ההקדם האפשרי. זאת

אומרת, בתאריך הקרוב ביותר האפשרי.
אלפסנדר לופוצקי
אני רוצה לומר לחבר הכנסת ויינברג, במלוא

הערכה גם למפלגה, שאתם קיבלתם כ-175 אלף

מצביעים, 200 אלף, וזה הישג נפלא ויפה, שבעה מנדטים, אבל אתם לא

מייצגים עשרים אחוז מהציבור אלא אתה מייצג את מי שהצביע עבורך, ונדמה

לי שכולנו צריכים להפסיק להתיימר ולומר שבגלל שאני חובש כיפה על הראש

אני מייצג את כל הציבור הדתי. זאת הערה שאותי מקוממת.
צבי ויינברג
מה שאתה אומר זה נכון ולא נכון. אנחנו

קיבלנו 175 אלף קולות, אבל זאת הייתה מפלגה

חדשה.

היו"ר חנן פורת; סליחה, זה לא נושא שנדון כאן עכשיו. מה

הצעתך?
צבי ויינברג
אני רוצה קודם כל לענות לאלכס לובוצקי. מותר

לי?

היו"ר חנן פורת; לא. תעזוב את זה.

צבי רייננרג; הפוטנציאל של הקהל הזה הוא קרוב לעשרים

מנדטים, וזה שקיבלנו שבעה, זה לא אומר שום

רבר.

אין לי הצעה, אבל אני רוצה שיירשם בפרוטוקול שהיה כאן זלזול, שהיה כאן

דבר לא הגון כי היו צריכים להתייעץ איתנו.

היו"ר חנן פורת; אני רוצה להסב תשומת ליבכם לאינפורמציה

שנמסרה לי זה עתה, שב-25 במאי, שבוע לאחר

התאריך שאנחנו מדברים עליו, קבועות בחירות ל-25 מועצות אזוריות ברחבי

הארץ. צריך לקחת את זה לתשומת הלב בשעה שאנחנו עוסקים בשאלת מועד

הבחירות לכאן או לכאן.

יעל דיין; אני מבקשת לומר גם לחבר הכנסת ריבלין שאני

לוקחת מאוד אישית את ההערות שלך מדוע אנחנו

מדברים על ה-27 באפריל ומצביעים בעד ה-17 במאי. אני רוצה לומר שהדעה

שלי והעמדה שלי ביחס להפלת הממשלה הזו היא חד-משמעית. אני רוצה לומר

ליושב-ראש הסיעה שאיננו, אבל חבר הכנסת רענן כהן, מאחר שגם אתה וגם

חבר הכנסת מרון הבעתם את אותה דעה שאני מביעה, אבל מקבלים עליהם את

ההסכמה, אני מבקשת שאחד מכם יחליף אותי בהצבעה כי אני לא ארים את היד.

אני מכבדת את כל ההחלטות שאתם מגיעים אליהן, אבל עקרונית אני לא ארים

את היד עבור ה-17 במאי. בינתיים לא הוצע כאן התאריך שכולנו תומכים בו.

היר"ר ראובן ריפלין; אגב, עוד היום את יכולה להצביע אי-אמון

בממשלה ונלך לבחירות תוך שישים יום.

יעל דיין; שנתיים אנחנו מנסים. שנתיים אני מנסה להצביע

אי-אמון אבל לא צלח בידינו. חיים דמון, חיים

אורון ורענן כהן הצליחו להעביר את חוק פיזור הכנסת. אנחנו לא עשינו זאת

בשביל משהו טכני, לא עשינו את זה כי התחשק לנו להקדים בחירות, אלא

עשינו את זה כי אנחנו חושבים שכל יום בשלטון הזה הוא בלתי נסבל. אני לא

קיבלתי תשובות אלא קיבלתי תאריך בהסכמה. האם ההסכמה הזאת כוללת גם מה

יהיה בתקופה הארוכה הזאת? מה קורה להסכם וואי שהוצג כדבר מוקפא? אלה הם

דברים שהם בנפשנו. אני חושבת שהסכמה כזו על תאריך מאוחר הייתה צריכה

לכלול גם הסכמה לגבי תקופות הביניים, או שעסקים כרגיל והכל נמשך כסדרו,

או שיש הקפאה של דברים ואז אני חרדה לתאריך הזה לא משום שזה ימים

קדושים או ימים אחרים, אלא אני חרדה כי זה נותן לממשלה הזו אפשרות לעכב

את הכל.



דוד טל; אם זה כך, תפילי את הממשלה באי-אמון.
חיים דמון
אתה מצטרף לזה?
דוד טל
אם זה מה שתבקש ממני, מעולם לא סירבתי לך.
חיים רמון
ביקשתי.

יעל דיין; אני רוצה לומר שיפה מאור הנטייה פתוחת הלב

שלנו להגיע להסכמות, אבל הסכמה כזו לטעמי

הייתה צריכה לכלול גם הסכמה לגבי תקופת הביניים. הלוואי והייתי מצליחה

באי-אמון, אני מודה ומתוודה שהעניין הזה שכן צלח הוא יותר חשוב מכל דבר

אחר, לפחות נקצר בכמה שנקצר, אבל תקופת הביניים מדאיגה אותי ואני

מתנגדת לעריכת בחירות בכל מועד שהוא מאוחר מה-27 באפריל. אני מבקשת

שתביאו מישהו שיחליף אותי בהצבעה.

טלב אלסאנע; אני רוצה למחות על זה שבמהלך הדיון

וההתייחסות למועדים יש התעלמות מוחלטת

מהציבור השני במדינת ישראל, מהאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל.

עזמ י בשארה; ה-5 במרס זה עיד אל אדחא, ה-17 באפריל זה

ראש-השנה, ה-23 במאי זה האיסטר של הקתולים.

ה-17 במאי לא פוגע באף אחד וגם ה-27 באפריל לא פוגע באף אחד.
טלב אלסאנע
אני מדבר על ההתייחסות הכללית.
היו"ר חנן פורח
ברשותך, אל תציג את זה כאילו לא התחשבו

בכם.
טלב אלסאנע
כל ההליך היה תוך התעלמות וחוסר התייחסות

למה שחשוב לסקטור הערבי. זה שזה לא נפל ביום

הזה או לא נפל ביום ההוא, זה משהו אחר, אבל זה היה יכול ליפול דווקא

בימים האלה. זה מראה על גישה, על תפיסה ועל איך מתייחסים.

אני סבור כל הזמן שהמטרה של האופוזיציה זה להגיע לשלטון ולהחליף את

השלטון הנוכחי כמה שיותר מהר וכמה שיותר מוקדם. זה אינטרס שלהם. הרי הם

אומרים שכל יום שנתניהו בשלטון זה אסון נוראי ושזה איום ונורא שהוא

ישאר בשלטון. עכשיו כשיש הזדמנות להקדים את בחירות כמה שאפשר ולקצר את

תקופת שלטוני, הם לא עושים כלום. יש סתירה בין שני הדברים. אם הוא לא

כל כך טוב, לקצר את התקופה. אם הוא טוב, נשאיר אותו בשלטון עד סוף

הקדנציה.
היו"ר חנן פורח
אתה רוצה להציע תאריך אחר?
טלב אלסאנע
כן. אני מציע את תחילת חודש אפריל.

תקופת המעבר הזו היא תקופה מאוד מסוכנת,

לאור ההחלטה של ראש-הממשלה להקפיא את כל תהליך השלום. אני חושב שהארכת

תקופת השלטון, כשמקפיאים את תהליך השלום, כשמממנים ההתנחלויות, כשינסו

להתחיל את תעמולת הבחירות בחמשת החודשים האלה על-ידי חלוקת תקציב

המדינה למתנחלים ולימין כדי לזכות בקולות שלהם, לדעתי זה איום ונורא.



לכן צריך לקיים את הבחירות כמה שיותר מוקדם, מיד אחרי התקופה

המינימלית.

עזמי בשאלה; אני חושב שבתקופה של אפריל ומאי, אי-אפשר

בלי שיהיה מצב ביניים. כלומר, כל יום הוא

יום ביניים בין שני חגים, או בין שבת למשהו אחר. לדעתי התאריכים האלה

קשים מאוד ולכן חשבתי שה-27 באפריל הוא תאריך טוב ומצויין מכל הבחינות,

ואני לא מבין למה שינו אותו. ישבתם, הסתדרתם ביחד, קבעתם את ה-17 במאי,

ראש-הממשלה רצה ביוני, עשיתם פשרה, בסדר, אבל אנחנו יושבים בישיבת

ועדה, אנחנו צריכים לשמוע הסבר רציונאלי, לא מפלגתי, הסבר ממלכתי. לא

לשמוע מה טוב לליכוד, מה טוב לעבודה, איך התפשרו העבודה והליכוד

ביניהם. זה ברור ששתי המפלגות הגדולות מסכמות, אבל תסבירו לנו בצורה

ממלכתית למה ה-17 במאי עדיף על ה-27 באפריל.

עד עכשיו אנחנו חושבים שה-27 באפריל הוא תאריך יותר טוב ועד עכשיו לא

שוכנעתי ולא הבנתי ולכן אני גם לא אצביע בעד ה-17 במאי, חוץ מזה

שהתאריך הזה נוח לשתי המפלגות הגדולות. תסבירו לנו, בתאריכים כל כך

סבוכים של חגים ועוד מועדים ועוד חגים, למה פסלתם תאריך מצויין של

ה-27 באפריל וקבעתם את ה-17 במאי. ה-27 באפריל הוא טוב משתי בחינות:

הוא מוקדם ככל האפשר, וגם אין בו חגים ומועדים. זה תאריך מצויין, ואני

לא מבין למה העברתם את התאריך ל-17 במאי כשיש לנו את פסח באמצע

וכולי.

לדעתי 27 באפריל זה התאריך הטוב ביותר ואני מבקש להצביע עליו.
בנימין אילון
אני אכבד את ההצעה המוסכמת, למרות שאפשר היה

להגיע לתאריכים אחרים. יש בתאריך הזה יתרון

אחד משמעותי ומהותי. אם אתם זוכרים, אפילו על הסכם יחסית בתוך כל מכלול

הנסיגות של הסכם וואי, רצו ללכת למשאל עם או לפחות היו דיבורים כאלו,

וכאן יש לנו התמקדות ציבורית ממלכתית לקראת התאריך של ה-4 במאי, שהוא

יוצא דווקא ב-ל"ג בעומר. ב-4 במאי פוקע התוקף של חמש שנים של הסכם

אוסלו, ולכן אני מבין את ערפאת היטב, שהוא לפי השקפתו ישוחרר מן ההסכם

הזה והוא לא רואה בזה הפרה בהכרזה חד-צדדית של מדינה פלשתינית שכמובן

כוללת את כל ההתנחלויות כלשון העם או ההתיישבות, וכוללת מדינה פלשתינית

שבירתה ירושלים.
חיים רמון
המזרחית. אם אתה מצטט אותו, צטט אותו

במדוייק.
בנימין אילון
המזרחית. לכן אני מוכרח לומר מילה טובה על

ראש-הממשלה בנימין נתניהו, שהמילה הראשונה

שהוא פתח בה את הנאום במרכז הליכוד היתה ה-4 במאי.

עזמי בשאלה; אתה חושב שערפאת קובע את המועדים במדינת

ישראל?

בנימין אילון; ולכן התאריך שקבעו העבודה והליכוד בראייה

ממלכתית משותפת, ואני מכבד את זה, הבין שהעם

בישראל צריך לתת את דעתו איזה מדינה פלשתינית קמה כאן, האם זו מדינה

לצידה של מדינת ישראל או מדינה במקומה של מדינת ישראל. גם העבודה וגם



הליכוד הבינו בקביעת התאריך הזה של ה-17 במאי שנושא הבהירות יהיה ה-4

במאי, וואי פלנטיישן ואופי המדינה הפלשתינית. אני מעריך את זה מאוד

ואני חושב שזה מעלה קצת את הרמה של הדיבורים הסקטוריאלי ים ששיטת

הבחירות הקלוקלת מביאה עלינו, שמשאירים לראש-ממשלה, יהא אשר יהא ולא

אומר עכשיו מי, בל ראש-ממשלה שלא יהיה שיבול לזרוק עצם לבל סקטור

ולעשות בבל העולה על רוחו בענייני ביטחון וקיום המדינה. זה יחריף

בבחירות הבאות. בבחירות הבאות נראה את זה בצורה יותר קיצונית, ואני

מתאר לי שהן גם לא יחזיקו הרבה זמן מעמד, ולבן אני מקבל את ההחלטה

שסיבמו הליבוד והעבודה.
אלכסנדר לונוצקי
אני אקצר ולא אנאם נאום בחירות, אבל אני

חושב שהתאריך הוא לא נבון. מהרגע שהבנסת

החליטה ללבת לבחירות, היא הייתה צריבה ללבת מוקדם בבל האפשר וחבל

שהייתה הסבמה אחרת. אני לא רוצה לקלקל את ההסבמה הלאומית, מי במוני

חסיד של הסבמות לאומיות שבאלה, אבל זאת הסבמה לאומית לא נבונה.

ראובן ריבלין; קהלני בירך על זה. האם אתם קשורים למנהיגים

שלבם?

חייט רמון; המנהיגים לא קשורים אליהם.

אלכסנדר לרבוצקי; אני רוצח לומר שאני חושש שמתהווה באן הסבמה

נוספת בין המפלגות הגדולות שאבוי לנו אם

תיווצר, וזה בנושא של הגדלת התקציב לבחירות למפלגות. נרמה לי שרק לפני

מספר שבועות בולנו אמרנו שאין בסף לסטודנטים ואין בסף לדברים אחרים,

ואבוי לנו אם באן יוגדלו התקציבים. לא מצדיק שמגיעים יום לפני הבחירות

או במה חודשים ופתאום אין כסף ושומרים על הקופה. יש תקציב מימון בחירות

שנקבע גם לבחירות, גם למימון מפלגות, וגם הוא לא צנוע ולא צריך שבל

מפלגה תוציא עוד מיליון דולר ועוד מיליון דולר.
ראובן ריבלין
צריך לאסור על המפלגות לקחת תרומות ולאסור

על חברי הבנסת לקחת תרומות ואז נדע שבל אחד

פה, באשר הוא מצביע, הוא מצביע מתוך בך שהוא לא נתון ללחצים.
אלכסנדר לובוצקי
אני לא מציע הצעה אחרת לתאריך, אבל אני גם

לא אתמוך בהצעה ואני אמנע.
אלמאלכ דהאמשה
דובר פה רבות בתאריבים. לא שמעתי שום נימוק

למה ה-17 במאי עדיף על ה-27 באפריל ולמה הוא

עדיף על תאריך מוקדם יותר. המפלגות הגדולות הסבימו, אבל יש הרבה

הסבמות, במיוחד שנובחים שהסבמה הזו לא הייתה בל בך נבונה לא בל בך

במקום ואז אפשר לשנות אותה. ראש-הממשלה בל בוקר מסבים על משהו ומשנה את

ההסבמה ומבטל. הסבמנו מתוך איזה משהו, אבל לא שמעתי מילה אחת נגד זה

שבמה שיותר מוקדם, עדיף. בבל שהבחירות יהיו מוקדם יותר, בך עדיף. ה-27

באפריל ודאי עדיף על ה-17 במאי ואפילו לא יזיק לקיים את הבחירות בראשית

אפריל ולוועדה ולבנסת יש את בל הסמבות לתקן את ההסבמה הזאת.

היו"ר הנן פודה; ביוון שבאמת אף אחד מהמפלגות הגדולות לא

התנדב להבהיר את השיקול בתאריך הזה, את פרק



הזמן הזה, אבי מרשה לעצמי לומר את הדברים ולומר אותם במלוא גילוי

הלב.

קודם כל, אני רוצה להציב באמת את ההבחנה החריפה בין חוק להקדמת הבהירות

לבין אי-אמון, זה לא מקרה שהכנסת לא נפלה באי-אמון. היו הצעות אי-אמון

- אחת, שתיים ושלוש - וההצעות הללו נפלו והן נפלו מפני שלא היה רוב

בכנסת לאי-אמון שמשמעותו הממשלה הזאת אינה קיימת עוד, לכנסת אין בה

אמון וצריך ללכת לבחירות תוך שישים יום, או עכשיו על-פי הצעת החוק

החדשה תוך תשעים יום, בזמן מוגבל. החוק של הקדמת הבחירות, משמעותו

הסכמה של רוב בכנסת והיו שותפים לו גם כאלה שלא היו מוכנים גם לתת יד

לאי-אמון,

אלא שבשל שיקולים - אם בשל תפקודה של הממשלה או אי-תפקודה, ואם בשל

הכרעות גורליות שעומדות על הפרק, אם בשל סיטואציות כאלה ואחרות - הם

רוצים להקדים את הבחירות. דרך אגב, גם כאשר בחירות מתקיימות במועדן, יש

פרק זמן ממושך לפני הבחירות ובדרך כלל זה לא שלושה או ארבעה חודשים אלא

לעתים שנת בחירות שבה באמת נעשים כל הדברים עם התקציבים שיש בכך ועם

תעמולת הבחירות וכולי. זה מחיר הדמוקרטיה ויפה אמר הבר הכנסת ריבלין

כשציטט את דבריו של אותו איש חכם, מר בורג, שהבחירות הן הדבר הכי גרוע

בתוך המערכת הדמוקרטית, אבל הן נדרשות לנו.

הבחירות שלפנינו הן באמת בחירדת גורליות מאוד לעתידה של מדינת ישראל.

מכיוון שהן גורליות כל כך, אני רוצה - ואני אומר את זה עכשיו, מתוך

אי-ידיעה האם יש בזה יתרון או חסכון להשקפת העולם שלי - שיוכלו להתמודד

במסגרת מערכת הבחירות הזאת כל אותם ותיקים וגם כל אותן מפלגות חדשות,

גם אם יש התארגנויות שונות, ולא בכדי אנחנו עדים להתרוצצות כל כך גדולה

בבחירות האלה.

דובר על כך שראש-הממשלה יוכל לסגור ולנעול את הדלת על-ידי התפטרות,

על-ידי הליכה לנשיא וכדומה. אני חושב שלו עשה כן, גם אם זה היה כשר, זה

היה מסריח, מפני שבאמת יש צורך ואפשרות - אם זו מפלגת מרכז, ואם זו

מפלגת מחנה לאומי, ואם זו איזושהי התארגנות מחודשת כזאת או אחרת -

לאפשר במציאות הזאת שהולכים לקראת בחירות כל כך גורליות, את ההיבט ואת

השיקול ואת התעמולה כי אל תסתכלו על זה רק בהקשר לממשלה שנופלת, אלא

בהקשר לעתיד שעומד לפנינו עם כל מה שמשתמע מכך. אז הבעיה היא לא רק איך

מקצרים ככל האפשר את קיומה של הממשלה. כך אני רואה את זה בהיבט סביר.

דוד טל; אתה יכול לומר את התאריך שאתה מציע?
היו"ר חנן פורת
כן. אני אומר מיד. אנשים פה שאלו מה

הנימוקים ואני אומר אותם במלוא גילוי הלב.

כן, יהיה צורך להתמודדות כזאת שאני חושב שצריך פרק זמן נכבד.

אוסיף עוד דבר שנוגע לכנסת, ואני גם אומר אותו כהערה שחשוב שתרשם

בפרוטוקול. בדרך כלל מקובל שלפחות בסדר גדל של שלושה הודשים לפני

בחירות הכנסת כבר איננה מתפקדת, כולם רצים לבחירות וכדומה. אני חושב

שיהיה חבל מאוד אם מושב החורף של הכנסת יצטרך להיקטע כתוצאה

מהבחירות.

חיים דמון; אני מודיע לך שאם הוא לא ייקטע בהחלטה, הוא

ייקטע אחרי שבוע במעשה.



היו"ר חנן פורת; אני שומע את מה שאתה אומר, ודווקא מפני שאתה

אומר את הדברים שאתה אומר, חשוב לי לומר

עכשיו את הדברים שאני מבקש לומר. אילו התאריך היה באמת באפריל, ודאי

במרס, אבל אפילו ב-27 באפריל, פירושו של דבר שהבנסת כבר בסדר גודל של

שלושה חודשים, שזהו הזמן שבדרך כלל הוא הזמן המינימלי, הכנסת לא רק שלא

הייתה מתפקדת בפועל אלא היא הייתה מתפזרת. היו מביאים בהסכמה לפיזורה

של הכנסת.

אני מאוד מעוניין, ואני אומר את זה לכל חברי הכנסת מכל הסיעות,

ובוודאי אני אעשה את כל המאמץ במסגרת הוועדה הזאת, שהכנסת תמשיך לתפקד

בחקיקה ובדברים האחרים עד לתאריך שהיא צריכה להתפזר בו על-פי המועד של

הפגרה. דהיינו, ב-17 במרס. אני חושב שהתאריך שאנחנו מציעים עכשיו יאפשר

לכנסת לתפקד עד לתאריך הזה, בכל אותה עבודה שוטפת שהיא מאוד השובה.

אילו היה הדבר תלוי בי, אני הייתי מאוד מבקש - ובסך הכל נדמה לי שאם

אתם שומעים את הרגישות, לפחות כך היה הדבר בדיון שהיה בתוך סיעת

המפד"ל, כך נשמעו הדברים גם מאגודת ישראל - אם הייתם נכונים לכך, לדחות

בסך הכל בשבוע ימים את המועד כדי שהוא יפול לאחר חג השבועות. אני הייתי

מאוד מעדיף את זה. אני לא מדבר בצורה קטיגורית על חילול החג וחילול

השבת, חזקה עלי שישתדלו שזה לא יהיה, אבל אם תהיה הסכמה לכך, לדחות את

זה בשבוע ימים בלבד כדי להגיע למועד שלאחר חג השבועות, מה טוב.

אפיהם יוסף לייזרזון; או להקדים בשבוע.
חיים רמון
להקדים, תפנה לליכוד. לאהר את המועד, אנחנו

מתנגדים.
צבי ויינפרג
זה יהיה ערב יום ירושלים.

היו"ר חנן פורח; אם אין הסכמה לאחר את המועד בשבוע ימים, אני

אשמח מאוד. אם לא תהיה נכונות, אני גם כן

בדיעבד אתכנס סביב התאריך הזה של ה-17 במאי ואנחנו נכריע בכך.

לאחר שהדברים נאמרו, אני רוצה להגיע לבלל הצבעה.

אני רוצה לומר מילה לגבי הנושא של המליאה. לכתחילה הייתה בקשה שנשחרר

את החוק להקדמת הבהירות מחובת הנחה ונביא אותו לאישור כבר היום. אני

חושב שגם בגלל העובדה שהיום צום עשרה בטבת וחלק מהאנשים צמים, זה לא כל

כך נוח. אני גם לא חושב שאנחנו צריכים לצאת מעורנו אחרי שמגבשים את

הדברים כאן. נדמה לי שאם נגבש אותם כאן, נוכל להביא את זה בלי צורך

בקיצור מופלג של ההליכים, ואז נוכל להביא את זה מחר להצבעה בכנסת והכל

יבוא על מקומו בשלום.

חייט רמון; מתי אתה מביא את זה?

היו"ר חנן פורת; אני מציע להביא את זה מחר למליאה.

אלכסנדר לופוצקי; היום יש לך סיכוי. היום מצביעים על חוק

ההסדרים וכל חברי הכנסת יהיו במליאה.



חיים אורון; אני לא רוצה לקלקל, אבל היה הלק כסיכום שלא

אהבתי וזה שהעניין יוכרע היום, נסגר, אכל

מועלה ביום שני.

היו"ר חנן פורת; זה ככר לא תלוי כנו אלא בהחלטת יושב-ראש

הכנסת.
אלי גולדשמידט
אני רוצה שגם חכרי מהסיעות הדתיות ישמעו את

הדכרים. אנחנו רצינו שהיום, כמידה שזה

מסתיים, אפשר יהיה להעכיר את זה כקריאה שנייה ושלישית עוד היום. אמרו

לי חכרי כסיעות הדתיות שהיום זה צום עשרה כטכת ועל-כסיס זה הסכמנו

להכיא את זה כיום אחר.
חיים אורון
על חוק ההסדרים, אפשר להצכיע. על פיזור

הכנסת, אי-אפשר. נפלאות דרכי השכינה ממני,

את זה אני ככר יודע כארכעים שנה.

היו"ר חנן פורת; עמדתי ועמדת סיעתי היא כעמדת סיעתו של הרכ

לייזרזון. אני רוצה שכל דכר נשים כפרופורציה

הנכונה. אילו היו מציעים כאן תאריך של ערכ חג או חס ושלום כחג, ודאי

שהיינו קורעים קריעה והיינו מזעיקים שמים וארץ. כל העניין הוא פה עניין

של שיקול. לא נוכל לכוא ולומר שהתאריך המוצע הוא חילול החג. אני מכקש

להציג את הדכרים כפרופורציה הנכונה.

אברהם יוסף לייזרזון; אני מדכר על האווירה של הכחירות וכל מה

שכרוך בכך.

היו"ר הנן פורת; גם אם אתה מקיים את הכחירות שכוע לאחר מכן,

האווירה עדיין קיימת. גם כתיקוני שכועות

יהיו רכים שידכרו על הכחירות. אמרתי את הדכרים כדי שנשים את הדכרים

כפרופורציות נכונות ולא נשים כל דבר כאילו עליו העולם חרכ.

רכותיי, אני רוצה להגיע כעת להצכעה. אני שואל אם יש כאלה שמכקשים להציע

תאריכים, מלכד התאריך שהוצע על-ידי שתי המפלגות הגדולות.

צבי ויינברג; הרכ אריה דרעי אמר קודם שמצידו התאריך הזה

לא מקודש.

היו"ר חנן פורת; מנהלת הוועדה שלנו מתכוונת לקרוא כעת כשמות

החכרים, אלה שנמצאים ואלה שהם ממלאי מקום.

דורית ואג; חנן פורת. כנימין אילון, יוסי כיילין. עזמי

כשארה. יעל דיין.

יעל דיין; מחליפים אותי.

אלי גולדשמידט; שכח וייס מחליף את יעל דיין.

דורית ואג; צכי ויינכרג. מודי זנדברג.



ראובן ריפלין; משה פלד במקום מודי זנדברג.

דורית ואג; דוד טל.
ראובן ריבלין
לא נוכח.
דורית ואג
סאלח טריף.

אלי גולדשמידט; אני במקומו.
דורית ואג
אלכס לובוצקי. יוסף לייזרזון. חגי מירום.
אלי גולדשמידט
חיים רמון במקום חגי מירום.
דורית ואג
דוד צוקר.
ראובן ריבלין
חיים אורון במקומו.
דורית ואג
דוד ראם.
ראובן ריבלין
נעמי בלומנטל במקום דוד ראם.
דורית ואג
ראובן ריבלין.
היו"ר חנן פורת
תודה.

אני מעמיד להצבעה:

מי בעד ההצעה שתאריך הבחירות יהיה בי מיון, ה-17 במאי 1999? 9.

מי נגד? 3.

מי נמנע? 3.

ברוב של תשעה בנגד שלושה מתנגדים ושלושה נמנעים נקבע התאריך המוצע

על-ידי המפלגות ליום שני ה-17 במאי 1999. בי מיון התשנ"ט.

ההסתייגויות תבאנה לקראת יום שני וביום שני אני מקווה שהחוק יעלה

למליאה.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45

קוד המקור של הנתונים