ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 22/12/1998

הצעת חוק לאיסור תחרות לא הוגנת, התשנ"ו-1996

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 281

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ג' בטבת התשנ"מ (22 בדצמבר 1998), שעה 09:30
נכחו: חברי הוועדה
חנן פורת - היו"ר

יונה יהב
מוזמנים
עו"ד טנה שפניץ - משרד המשפטים, משנה ליועמ''ש לממשלה

פרופ' נחום רקובר - משרד המשפטים, משנה ליועמ''ש לממשלה

עו"ד רחל גרשוני - משרד המשפטיס, ממונה על חקיקה

עו"ד אלן זיסבלט - משרד המשפטימ, ממונה בכיר על חקיקה

עו"ד מירב ישראלי - משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה

עמירס בס - משרד המשפטיס, מתמחה

ליאור זמר - משרד המשפטיס, מתמחה

רוני נויברג - משרד המשפטיס

פרופ' מיגל דויטש - משרד המשפטים

עו"ד דוד תדמור - משרד התעשייה והמסחר, הממונה על ההגבלים

העסקיים

עו"ד הילה גולדנברג - משרד התעשייה והמסחר, עוזרת לממונה

יצחק קמחי - משרד חחעשייה והמסחר, הממונה על הגנת

הצרכן

עו"ד איל גור - משרד התעשייה והמסחר, לשכה משפטית

יורם טורבוביץ - הממונה על ההגבליס העסקיים לשעבר

רון אילון - משרד האוצר, סגן הממונה על התקציבים

אברהם קרים - משרד האוצר, מח' משפטית

אברהם בירנבאום - יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל

עו"ד יעל אונגר - המועצה הישראלית לצרכנות, יועמ"ש

חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

גיא סלע - עוזר מחקר בוועדת חוקה חוק ומשפט
מנתלת הוועדה
דורית ואג
יועץ משפטי
שלמה שהם
מתמחה ליועץ המשפטי
הלית ברק
קצרנית
אסתר מימון
סדר היום
הצעת חוק לאיסור תתרות לא הוגנת, התשנ"ו-1996



הצעת חוק לאיסור תחרות לא הוגנת, התשנ"ו-1996
היו"ר חנן פורת
מורי ורבותי, בוקר טוב. אומנם הימים שלפנינו הם ימים סוערים מבחינה פוליטית, אבל

הוועדה הזאת, שאני עומד בראשה, תשתדל לעסוק עד הרגע האחרון בסדר היום שמונח לפניה

מחור מאמץ לעשות אח הדברים בצורה הנאותה, בעבודה אינטנסיבית, ומתוך העיסוקים בכלל

ישראל, לא לזנוח אח הצורר לעשות עבודה נאוחה גם באשר לרב ישראל.

לפנינו חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1998, שהתגלגל בגלגולים שונים, כר אומרים לי,

קרוב ל-20 שנה. בגלגול האחרון שלו זה עניין של שלוש או ארבע השנים האחרונות. אני

מקווה מאוד שנצליח להביא אותו לידי גמר וגם לאישורו במסגרת ספר החוקים של מדינת

ישראל, כבר במסגרת הכנסת הזאת, גם אם יקוצרו ימיה.

אני רוצה מאוד להודות לחבר הכנסת יונה יהב, שנטל על עצמו, במסגרת ועדת המשנה,

לקדם את החוק הזה.

אני רוצה להדגיש, שמצד אחד אנחנו מתכוונים לעשות את העבודה האינטנסיבית ביותר

כדי להביא את הצעת החוק הזאת לידי גמר; מצד שני, כיוון שבכל ואח הצעת החוק חזאת היא

בעלת משמעות רבה, והיא בכל זאת הצעת חוק שיש בה סוגיות כבדות משקל, נשתדל שלא

לעשות מלאכתנו רמייה, ונתבונן לפחות באותן נקודות רגישות, שאני מבין שבחלקן גם נותרו,

במידה מסוימת, נתונות לשיקול דעת נוסף של מליאת הוועדה, לפני שנצביע ונאשר, לא נאשר

את הדברים בצורה חפיפניקיח.

אבקש מטנה שפניץ להציג בפנינו את הצעת החוק. ניקח בחשבון שהואיל והצעת החוק

הזאת כבר עברה את הדיון בוועדת המשנה, אין צורר להיכנס בכל דבר לפרטי פרטים. אני

רוצה לבקש, מצד אחד, את הראייה הכוללת של הצעת החוק, ומצד שני, אותן נקודות רגישות

שנראה לך שחשוב שמליאת הוועדה תיתן דעתה עליהן.
מנה שפניץ
כפי שאמרת, להצעת החוק יש היסטוריה. ניסו לחוקק אותה לא פעס, כבר משנת 1972,

ועכשיו אנחנו מקווים שהגענו לנוסוז שיכול להיות גם בשל, גם מאוזן ומקובל על כל

הגורמים.

לא אאריר בחלק הכללי, כי הדברים מדברים בעד עצמם. אומר רק, שהצעת החוק היתה

יותר רחבה, קראנו לה בעבר "חוק איסור התחרות הלא הוגנת". כפי שתראה עברנו לקרוא לה

"חוק עוולות מסחריות", משום שהתמקדנו יותר בקטע של העוולות המסחריות.
חיו"ר חנו פורח
כותרת עוולות מסחריות היא כוהרת יותר כוללת. תחרות לא הוגנת זה רק ביחס שבין

שני מתחרים. עוולות מסחריות זה גם יכול להיות ביחס ללקוח.
מנה שפניץ
שתיהן מתייחסות במידה רבה ללקוח. תחרות לא הוגנת נראתה יותר רחבה במקצת, אבל

אני לא יודעת איר יפרשו את זה בסוף.

אנחנו, משרד המשפטים, היתה לנו עבודה מאוד אינטנסיבית, ואנחנו בהחלט מודים

לחבר הכנסת יהב, השקענו בזה הרבה עבודה. אנחנו עומדים מאחורי מה שסוכם בוועדת

המשנה. כמובן, כל אחד מהגורמים פח חופשי להעלות את מה שנראה לו, ואנחנו נסביר.

ישבנו שתי ישיבות מאוד ארוכות, עברנו על הסעיפים, התקבלו החלטות, אתרי הישיבה

השנייה עוד היינו צריכים לנסח סעיפים, חלק נשאר לשיקול דעתנו ובחלק קיבלנו הנחיות

יותר מדויקות. אחת ההחלטות היתה, שהצעת החוק עכשיו תהיה יותר ממוקדח לעוולות

מסחריות.

יש שלושה חלקים מרכזיים בהצעת החוק. החלק הראשון מדבר על הלכות ממחר לא

הוגנות, שזה במידה רבה מגבש את הקיים. במקום גניבת עין הקיימת בפקודת הנזיקין, יש לנו

פה את גניבת העין עם שינויים כאלה ואחרים, שנובעים מהפסיקה.

יש תיאור כוזב, שבמידה רבה בא במקום שקר מפגיע, שהיום נמצא בפקודת הנזיקין.

הרחבנו ועשינו אותו יותר מודרני.



הוספנו עוולה חדשה שהיא, התערבות לא הוגנת. זאת אומרת, אדם לא צריך להכביד על

המתחרה שלו בצורה זו או אחרת - - -
היו"ר חנן פורת
לנ1של, העניין של תיאור כוזב, זה לא רק עניין של תחרות בלחי הוגנת, אלא זה הלקות,

שאתה מתאר לו באופן כוזב את הדברים. לכן, אני מאוד מזדהה עם הכותרת הכללית "חוק

עוולות מסחריות", שהוא יותר נכון מתחרות לא הוגנת.
מיגל דויטש
אם יורשה לי להעיר, סעיף 4 מגדיר את הזכאים. בעצם הזכאי, במקרה של עוולה כזאת,

הוא דווקא המתחרה ולא הצרכן.
מנה שפניץ
בסעיף 3, עוסק אחד לא צריר להכביד על עוסק אחר בצורה זו או אחרת על ניהול

עסקיו. הוספנו עוולה חדשה.

סעיף 4, כפי שפרופ' דויטש אמר, בעצם מסביר את המגרש, שבו התוספת החשובה של

הצעת החוק הזאת, בין עוסק לעוסק. זאת אומרת, זה מכוון לסקטור העסקי, ומגדיר איך

אנשים בסקטור העסקי יתחרו בהגינות.
היו"ר חנן פורת
הפרק הזה הוא פרק שקובע את הלא תעשה. מאוד מוצא חן בעיני, שבשונה מאשר

בחוקים אחרים, שישר אנחנו יורדים לשאלת הענישה, אז פה קודם כל בא הלא תעשה. איפה

ישנה התייחסות לשאלה של חומרת העבירה?
טנה שפניץ
בהמשר.

הפרק השני הוא פרק חשוב מאוד, מדובר על גזל סוד מסחרי. הסוגיה כבר מקובלת

ומפותחת במשפט הישראלי, אבל לא בחקיקה. היא מוסדרת בדיני הנזיקין או בעשיית עושר

ולא במשפט או בחוזים. יש לה היבטים שונים, אבל היא לא הוסדרה עד עכשיו.

יש לנו גם מחויבויות בין לאומיות, אחת מהמחויבויות שלנו היא הסכם בנושא הקניין

הרוחני, שאנחנו צריכים ליישם עד סוף השנה. היישום של ההגנה על הסוד המסחרי זה תלק

מאותה מחויבות שלנו לחקיקה בתחום הזה. אנחנו גם התאמנו את ההוראות שלנו כך שיעלו

בקנה אחד עם האמנה, ולא נצטרך לבוא שוב ולתקן לקראת קיום האמנה בסוף השנה.
היו"ר תנו פורת
יש פה איזה חידוש ביחס לדברים הנקוטים היום בעניין של הסוד המסחרי?
טנה שפניץ
פרופ' דויטש כותב ספר על הנושא הזה, אז אני מעדיפה לא להרחיב בזח. אני רק אתן

את התמונה הכללית של החוק, ואחר כך ניכנס לפרטים.

הנושא של הסוד המסחרי הוא בעיקר גיבוש של ההלכות שלא תמיד כל כך ברורות וחד

משמעיות. יותר חשוב זה הפרק של התרופות, שגם מתקשר לסוד המסחרי. היום אנחנו מגבשים

את התרופות שבית-המשפט יכול לתת. תראה בפרק הבא, פרק התרופות, התרופות שניתנות

לסוד המסחרי, שהיום ניתנות בצורה יותר ספוראדית.

פרק התרופות הוא פרק חדשני מבחינה זו שהוא מגבש פרקטיקה שקיימת היום בבית-

המשפט. אבל אני מוכרתה להגיד, שאחרי שנכנסו חוקי היסוד, וחלק מאותם דברים נמצאים רק

בסדרי הדין, אני בכלל לא בטוחה עד כמה הדברים עומדים. כאן באמת נתנו תמונה כללית של

הסעדים המיוחדים. מעבר לכך, שאנחנו מדברים על עוולה בנזיקין, ואפשר לתת את מה

שנותנים, כאן יש גיבוש של כל ההלכות, סוג הצווים, כדי שניתן יהיה לאכוף גם את התחרות

ההוגנת. חלק מהדברים מאוד מקובלים, כמו מתן חשבונות; יש נושא של פיצוי ללא הוכחת

נזק; משום שבמטריה הזאת קשה מאוד לעתים להוכיח את הנזק, כי מדובר ברווח שהאדם לא

קיבל, ואותו קשה להוכיח. אם זייפו 20,000 ג'ינסים קשה מאוד לדעת מה הנזק.
היו"ר חנן פורת
כתוב פה סכום די נכבד.
אברהם בירנבאום
נכבד מידי.
יונה יהב
הסכום הוא נכבד, כי לקחנו בחשבון במה מדובר. אתה יכול בעוולה הזאת להרוס עסק.
היו"ר חנן פורת
ההדגשה פה היא, שזה גם ללא הוכחת נזק.
יונה יהב
אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהשופט היושב בדין קיבל רף עליון, והוא ישקול טוב טוב,

כשהוא בא להשית עונש כזה, כשזה ללא הוכחת נזק.
טנה שפניץ
האלטרנטיבה לזה היתה הבקשה של שלמה כהן, אם אתה זוכר, שזה יינתן לכל הפרה.

היום יש איזו פסיקה בעניין זכויות יוצרים, אומנם רק פסק דין אחד, ויש מסכת שלמה,

שאפשר לקבוע לפיה סכום. הוא בעצם רצה שכל מוצר שנעשתה לגביו עוולה, שתוכל לקבל

את הסכום הזה ללא הוכחת נזק.
שלמה שהם
כתוב פה "לכל עוולה''.
טנה שפני?
סעיף 14(ב) מבחיר את זה.
שלמה שהם
עדיין זה לכל עוולה.
טנה שפניץ
מה ייחשב לעוולה? מסכת עוולות היא עוולה אחת.
יונה יהב
אם זה לא ברור לשלמה שהם, אז נעשה תיקון בניסוח. הכוונה היתה מסכת אחת.
היו"ר חנן פורת
ברגע שקבעתם פח את זה כרף עליון, אז מובן שהדבר הזה נתון לשיקולו של השופט, כך

שזה לא אומר שהוא יראה בזה את הסטנדרט.
טנה שפניץ
זה קיים כבר בזכויות יוצרים. החששות ברורים, אבל עשינו פה את האיזונים. יש דעות

מאוד תקיפות שזה צריו להיות לגבי כל מוצר.
יורם טורבוביץ'
לעסקים הגדולים 100,000 שקלים קנס, זו קופה קטנה; לעסקים קטנים, שמאיימים על

גדולים, זה יכול לשמש כאיל נגח כדי להפחיד אותם, אפילו אם, בסופו של יום, שופט יגיד:

אכן, זה לא ראוי. זה מאוד מסוכן. סכום לכל אחד זה עניין שונה, כמו שמיסוי הוא

פרוגרסיבי, כאן יש קנס שהוא רגרסיבי.
היו"ר חנן פורת
ההרתעה כשלעצמה היא מאוד ראויה.
יורם טורבוביץ'
כשיש עילת אמת, אבל כשאין עילת אמת אתה יכול להשתמש בזה להוציא עסקים

מהשוק.
היו"ר חנן פורת
הרי ברור שבית-המשפט יפסוק רק לאחר שהוא קבע בפסיקה שזו עוולה. קודם כל, הוא

חייב לקבוע שאכן, נעשתה פה עבירה של עוולה, ורק אז הוא ניגש לשאלה של היקף הפיצוי.
אברהם בירנבאום
זה סעיף נ11יכול לתת אפשרות לעסקים הגדולים להרום את המתחרים הקטנטנים שלהם,

רק על-ידי כך שהם יגישו תביעה משפטית, כיוון שלגדולים יש עורכי דין על בסיס שנתי

ולקטנים ההוצאה המשפטית תהיה גדולה, ואחר כך הדבר הזה יכול לחסל עסק. תחשוב על

רשת שיווק גדולה, שרוצה להגיש תביעה נגד חנות הלבשה קטנה שמתחרה בה, שמחיריה יותר

זולים. אתה יודע כמה זמן נמשכים הליכים של בית-משפט.
היוייר חנו פורת
אתה אומר לא להגיש תביעה, גם אם היתה פה באמת עוולה שהוכחה?
אברהם בירנבאום
זה יכול להרוס עסק קטן.
שלמה שהם
תביעות מוכחות על עוולה שנטענת, פסק הדין הוא על עוולה שהוכחה.
טנה שפניץ
אני מציעח שאחר כך נדבר על הסעיף.

אני ממשיכה. בקשר לתרופות יש סעיפים של צווים שנוהגים לתת היום, גיבשנו אותם

עם הגנות יותר חזקות. קבענו הגנות חזקות במיוחד כאשר מדובר בנכסים שמופקים בעבירה

ונמצאים בידי צדדים שלישיים.

עו''ד שלמה כהן לא הוזמן, אבל הוא העביר לנו לא פעם ולא פעמיים את הבעייתיות

הגדולה של אנשי הקניין הרוחני בעניין הזיופים והחיקויים, שקשה להם מאוד להשתלט על

זה.
יונה יהב
אם תהיה עוד ישיבה אני מבקש להזמין אותו.
היוייר חנן פורח
נזק לקניין רוחני?
טנה שפניץ
הקניין הרוחני זה פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים. המטריה הזאת היא מטריה שקל

מאוד לזייף בה, ועושים בה רוותים גדולים במהירות. האווירה הכללית היא שהשוק הזה

מובל מאוד, קשה לו להוכיח את הנזקים, עצם התפיסה כרוך בהרבה מאוד הוצאות. אין להם

בעצם דרך אחרת להוכיח את הנזקים אלא על-ידי הנקיטה בדרכים האלה.

למשל, דרשנו שיהיה כונם נכסים כדי לקבל את הסעדים היותר חריפים, דרשנו ערובות -
שלמה שהם
את הערובה הגבלתם ל-25,000 שקל במזומן.
טנה שפניץ
זה העירבון, זו לא הערובה. הערובה היא בלתי מוגבלת בסכום. הערובה משקפת את

הנזק, העירבון בא כתוספת על עצם הפגיעה בפרטיות. את העירבון אפשר לתת תוך כדי אותו

הליו בלי להוכית יותר מידי, בעוד שהערובה היא אותו סכום שמשקף את הנזק שעלול

להיגרם, ולכן היא לא מוגבלת בסכום. העירבון הוא בתוספת למה שמקובל, נדמה לי שהוא

מקובל רק ביציאה מהארץ, למשל, לא בעיקולים ולא בסעדים זמניים אתרים. לקחנו את הדבר

המחמיר מכל דבר שקיים היום.

שאר הדברים משקפים את המצב הקיים של סמכות השיפוט. הוספנו פה סעיף 24, אי-

גילוי סוד מסחרי בהליך משפטי, משום שבזה יכול להיות נזק רציני.

אני מציעה שרחל גרשוני, שעבדה אצלנו על הנושא, תיתן את ההסבר היותר מפורט,

כשנרחיב בנושא. הרעיון הכללי הוא שבהליך משפטי ניתן לגרום לכך שסוד מסחרי יתגלה

ויגרום נזק מאוד רציני לבעל סוד, למרות שהדבר אולי לא במיוחד דרוש להליך המשפטי.

לכן, בנינו, במדרגות שונות, מה בית-המשפט יכול לתת כצו, כדי שייעשה איזון כל הזמן, בין

זה שהוא צריך את האמת לצורך ה.קלטה לבין זה שלא יידע יתר על המידה על בעל סוד,

כשעצם גילוי הסוד לא דרוש. זה נעשה בהליכיס לפני בית-המשפט או לפני גופיס שיפוטיים

אתרים.

סעיף 26 מדבר על תיקונים לחוק הגנת הצרכן, שהעיקרי שבהס, הוא, שעוסק אחר מקבל

זכות עמידה לקבוע לפי חוק הגנת הצרכן. אלה הנושאים המרכזיים.
דוד תדמור
בנוסח המוסכס של הוועדה יש פה בוודאי סעיף אחד שהסתייגנו ממנו.
היו"ר חנן פורת
נגיע לזה מיד.

בדרך הזאת של התהליכים שבהם הכנסת צריכה לאשר הצעות חוק כגון אלה על-ידי

חברי כנסת, בעלי שיקול דעת ומעט שכל ישר, אבל שלא בקיאים די הצורך במטריה הזאת,

באופן טבעי עיקר המלאכה הוא על המערכת המקצועית, שמכינה את הדברים, וגם עיקר

האמון.

בכל זאת, נעשה מלאכתנו רמייה אם לא ניתן דעתנו, לפחות באופן ביקורתי, על

הדברים, ונשמע את העמדות של אותם גורמים שמסתייגים מנקודות כאלה ואחרות. ננסה, עד

כמה שאפשר, להוסיף את השיפוט שלנו, כי אחרת בעצם לא היה צורך בכל המהלך הזה

בוועדה. כשיושבת ועדת משנה זה מאפשר את תהכנה לדיון.

אני מרשה לעצמי, בזמן שעומד לפנינו, להיכנם קצת יותר לפרטי הדברים, נשמע כמובן

גם את דעתו של חבר הכנסת יונה יהב, שסיכם את הדברים כיושב-ראש ועדת המשנה. אם

אנשים ממשרד המשפטים, שליוו את הצעת החוק, רוצים לשים הדגשים מיוחדים על נקודות

שנראות להם ענייניות, אשמח שזה יהיה כרקע.

אני רוצה לאפשר לפרופ' נחום רקובר להציג את הדברים.
נחום רקובר
הנושא של תחרות בלחי הוגנת נדון בהרתבה רבה במקורות היהודיים, החל מתקופת

התנאים, מהמשנה ועד ימינו אנו, בפסיקה מאותרת של בתי הדין בארץ שדנו בהרבה מאוד

חיקים שעניינם תחרות בלתי הוגנת.

שאלה שהיו ערים אליה תמיד, כפי שהיום כבר מקובל בעולם, היא האיזון בין

האינטרסים. כלומר, מצד אחד, למנוע פגיעה בסוחר, מצד שני, להשתדל ככל שאפשר שטובת

הציבור לא תיפגע כתוצאה מהענקת ''מונופולין", על-ידי כך שנותנים הגנה יתרה למי שכבר

מצוי בשוק ומניעת אחרים מלהיכנס לתתרות.



השאלה הזאת היא על גבול המשפט והמוסר, והרבה התלבטו חכמים אימתי להציב את

הסנקציות המשפטיות ואימתי להסתפק בהיבטיס מוסרייס. אם בי המשפט העברי, גם בעניינים

שיש עליהם סנקציות מוסריות, יש פעמים שנקט בדרך של לפנים משורת הדין ובדרך של בופין

על מיטת סדום וכו'. כלומר, החתך לא היה גמור וחד, משום שבתי הדין ביקשו להחיל נורמות

מוסריות, גם כאשר הבסיס איננו משפטי אלא מוסרי גרידא.

בתחום הזה יש פסיקה מאוד עשירה ומעניינת של מאות תקדימים שניתנו על-ידי חבמים

בתקופות שונות, הייתי מזכיר את הדוגמה הקלסית במשנה של מחלוקת רבי יהודה והתבמים,

אם מותר לאדם לחלק הטבות, כמו קליות ואגוזים, לתינוקות כדי להרגיל את הילדים שיבואו

אליו, ועל-ידי בך הוא משיג גבולו של אחר. הודעת רבי יהודה אוסרת את הדבר, בנגד זה

חכמים פסקו בניגוד אליו. הייתי אומר שהנטייה במקורות היהודיים לתחרות חופשית, אם בי

בגבולות אחדים חשובים.
היו"ר חנן פורת
לשון חכמינו שם: כשם שאתה יכול לחולק שקדים, כך הוא יכול לחלק אפרסקים.
נחום רקובר
זו לשון התלמוד בבבא בתרא, שגם השני יכול להתחרות. מכאן הגיעו חכמים למסקנה

שלפיה, כשמתחרה מציע תנאים שבהם הוא שובר את השוק, הדבר הזה יהיה אסור. ובמקרה

כזה לאדם אסור להשיג גבולו של אחר, כשהוא מציע דברים שהאחרים אינם יבולים להתחרות

בו. הוא עושה זאת רק לצורך שעה בדי לשבור את האחרים, ואז הוא יהיה שוב אדם יחיד

בשוק, והוא יובל אז לנהוג ברצונו, שלא למטרת טובת הציבור.
יורם טורבוביץ'
איו חדש תחת השמש.
נחום רקובר
בחקיקה האמריקנית, החל מתחילת המאה, בבר היתה חקיקה ידועה, ששם כוונת לשון

החוק בוטאה בבליעת המתחרה הקטן - - -
יורם טורבוביץ'
"טורפני" הם קוראים לזה.
נחום רקובר
למנוע מהאדם הגדול את האפשרויות שהוא יכול להרשות לעצמו לתקופה קצרה

להפסיד, כדי לסלק מתחרים. המוטו הוא תחרות חופשית תוך כדי הגבלות צודקות.

מה זה צודקות? בזה כבר דנו הרבה מאוד, משום שהדברים מאוד מאוד גמישים. הפסיקה

בארץ התלבטה מאוד. הפסיקה בארץ, בחלקה גיבשה הלכות, אבל בחלקה בעצם חיכתה
למעשה ידיו של המתוקק ואמרה
התוק בארץ אינו מגן דיו, ומשום בך אנחנו כבולים במסגרת

החקיקה הקיימת. באן בעצם תפקידו של המחוקק לתת דברים יותר מגובשים לצורך הגנה יותר

מוחשית וברורה בנושאים אחדים.
היו"ר חנן פורת
נקודת המוצא, בחוק יסוד: חופש העיסוק היא במקום שאתה לא יוצר הגבלות ברורות.
נחום רקובר
יש היום חוק יסוד: חופש העיסוק שמקנה את הזכות הבסיסית. משום כך צריך לחשוב

יותר, וזה גם מה שהביא במידה רבה את ההצעה לחקיקה המסוימת הזאת, שהיא בעצם מגבילה

את חופש העיסוק במובנים אחדים, כשיש בהגבלות האלה הצדקה עניינית.
היו"ר חנו פורת
אני לא רואה פה פרק שעוסק בסוגיה הזאת של תחרות בלתי הוגנת במובן של הצעת

הטבות מופלגות.
נחום רקובר
לא רק בהצעות של הטבות מופלגות, במובן זה ההצעה שלנו, שמונחת ביום בפני

הוועדה, היא מינורית, משום שהיא מדלגת במבוון על הוראת סעיף ו להצעה הכחולה,

שנתפרסמה בתשנ"ו-1996: "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק לא יעשה מעשה הנוגד

את הלכות התחרות ההוגנת; מבלי לגרוע מכלליות האמור, יראו מעשים האסורים...", ואז

מגיעים לגזל מוניטין ולגניבת עין, ואותן עוולות שההצעה לפנינו מגבשת, אבל רק הן.

ההצעה הכללית, "הוראת הסל", כפי שנקרא לה, איננה כיום, ולדעתי, עדיין יהיה חסר.

גם אם לא נמלא אותה, שמא נמלא אותה בהזדמנות אחרת. אנחנו צריכים להיות ערים לכך

שעדיין החקיקה הישראלית חסרה בהוראה של אותם מקרים שאותן עוולות מסוימות אינן

עונות עליהם.
היו"ר תנו פורת
בניסוח הכולל, בפי שהוא מופיע פה בהצעה הכחולה, אתה לא נותן כלל פרמטרים. אם

אני קורא את זה, ואני קורא לאחר מכן את הפרטים, אז אתה אומר אין אתה דן בכלל אלא

כעין הפרט. אס הפרט מדבר על עוולה אקטיבית כלפי הזולת, זה עדיין לא אומר שאסור לו

לנקוט גם באותם - - -
שלמה שהם
גם אם תדון כעין הפרט, עדיין יש לך מעיף סל.
היו"ר חנן פורת
דייקתי במלים ואמרתי: כעין הפרט. זאת אומרת, דברים ששייכים לאותם קריטריונים או

לאותם פרמטרים. מתוך הסעיף הזה אני, למשל, לא הייתי יכול להסיק שתחרות טורפנית

שמציעה דברים מסוימים עדיין פסולה.
נחום רקובר
מציע החוק אמר: מבלי לגרוע מכלליות האמור. כלומר, נותנים הוראה כללית, ומבלי

לגרוע, אנחנו קובעים עניין קטיגורי.
היו"ר חנן פורת
ההערה הכללית הזאת לא מסבה תשומת לב לשוס כיוון. היום הנושא של תחרות על-ידי

הטבות בצורה טורפניח לא מצוי בהצעת החוק.
יורם טורבוביץ'
לא בהצעת החוק הזאת, בחוק ההגבלים העסקיים. אם הוא מונופוליסט, אם הוא בריון

כלכלי, זה מוסדר מקדמת דנה,
נחום רקובר
חלקית. כשאין לו מונופול הוא רשאי לייצר מונופול - - -
רון אילון
לא חייב להיות מונופול ביום ביצוע העבירה. אם זו מטרתו, או זה החשש, זה אבסורד.
מיגל דויטש
אושרה הכרזה על מונופולין.
היו"ר חנן פורת
כדי להיות קונקרטי לגבי הצעת החוק הזאת, הצעת החוק הזאת, על-פי גרסתה הנוכחית,

איננה עוסקת כלל בסוגיה הזאת, אלא רק בפגיעה ספציפית, שבה אתה נוטל כאילו משהו

מהזולת, כולל שמו או את המונטין שלו, דברים כגון אלה. פגיעה ישירה לא בדרך שאתה יוצר

הטבות מופלגות, אלא בדרר שאתה פוגע בצד השני באמצעות פגיעה ישירה בו.
נחום רקובר
דוגמה לתחום שבו החוק, היום, אינו עונה על חחרות בלתי הוגנת, היא, למשל, אדם

שמשקיע כספים כדי להדפיס ספר מסוים שאין בו זכות יוצרים למישהו, ספר עתיק, אבל הוא

השקיע הון עתק כדי להדפיס אותו. למחרת בא מישהו ומדפים אותו ספר, לא שהוא משתמש

באותו עותק של המדפים, אבל הוא משיג גבולו של אותו אדם.

כל הנושא שבמקודות היהודיים זכה לתיאור של הסכמות לספרים, כל מטרתן של

ההסכמות היא למנוע ממשיגי גבול, באופן שאינו צודק, להתנכל מסחרית לאדם שהשקיע

כספים בהדפסת ספר תוך ציפייה שהוא ימכור אותו. הוא השקיע 10,000 או 100,000 דולר

בהדפסת ספר, בא למחרת אדם, כשהשוק אינו מאפשר בעצם לשניהם לחיות ומדפים אותו ספר,

אז הוא ייצא נקי מנכסיו, הוא יישאר עם כל האלפים של העותקים במחסן.
היו"ר חנן פורת
למרות שזה שהדפיס את ההדפסה השנייה, הוא לא נטל שום דבר מהמדפים הראשון. הוא

רק היצר לו את השוק.
נחום רקובר
לשם כך יצרו המקורות היהודיים מודל של הסכמות לספרים. זאת אומרת, נתנו מעין

מונופולין ליצרן הראשון תור הגבלת שנים, חמש שנים, עשר שנים, 20 שנה. פעם נתנו 25

שנה, וזה עורר רעש בכל העולם. איר אתם מעניקים מונופולין לעולם, לדור שלם, למדפים

הראשון ל-25 שנה?

הרעיון היה האינטרס הציבורי. בדרך כלל זה היה בהדפסת ספרי קודש, בסדרת ספרי

הרמב"ם וספרי התלמוד, של 20 כרכים שהדפסתה ברוכה בהוצאות עצומות. כשאדם נכנס

להוצאות כאלה, אדם עלול מחר לחשוב פעמיים אם כדאי לו להיכנם בכלל, אם עלול למחרת

שיתברר לו שהוא לא יזכה למכור שום עותק.
היו"ר חנן פורת
בהצעת החוק הזאת אין סוגיה כזאת.
נחום רקובר
הצעת התוק הזאת עדיין אינה עונה על דוגמה זו ועל דוגמאות מקבילות לה של פגיעות

במסחר ההוגן. אני לא אומר שאנחנו חייבים לאמץ אח המודל של ההסכמות. דרך אגב, מודל

ההסכמות הוא מודל שכל כך השתכלל, שבעצם חוקרי זכות היוצרים מעלים על נס את המסורת

היהודית שפיתחה פיתוח מאוד מאוד רחב של מערכת משפטית כללית. כאשר, למשל, לצד

הענקת המונופולין קבעו למדפיס הראשון לא רק אח מספר השנים שהוא זכאי למונופולין, גם

את טיב המוצר. כלומר, שהאותיות צריכות להיות אותיות שלמות, נייר לבן. יתרה מזו, יש

מקומות שקבעו את המחיר שאותו מדפיס ראשון יהיה זכאי לקבל עבור הספרים שהוא מדפים.

כלומר, האיזון בין האינטרם הציבורי לאינטרם של הסוכן.
היו"ר חנן פורת
אני רוצה להיות צמוד לנושא הצעת החוק. הנושא הזה קרוב ללבי ומאוד מרתק, וזה

שייך לנושא שלא יירד אדם לאמנות חברו, לעיקרון הכללי שבו גם כן יש יוצאים מן הכלל,

דווקא בתחום החינוך שאפשר לפתוח עוד בית-ספר מתוך השיקול של האינטרם הציבורי של

החינוך המעולה יותר שגובר על הבעיה של הירידה לאמנות חברו.

אני מבין שהירידה של אדם לאמנות חברו, למשל, כשיש חנות במקום פלוני, אז לא

יפתח אדם בסמוך לה חנות אחרת, נשארת, לפחות מבחינת החקיקה הישראלית, בתחום המוסרי

ולא בתחום הפלילי. כל זה לא מוצא את ביטויו פה בחקיקה. גם אם זה אסור מבחינה מוסרית

אנחנו לא מוצאים לזה עיגון בהצעת החוק.
טנה שפני?
חוק ההגבלים העסקיים מקיף את העניין באיזו צורה, ושם עשינו תיקונים כאלה

ואחרים, או שזה נופל בגדר עוולה אחרת.
היו"ר חנן פורת
רק אם יש פה פגיעה אקטיבית, אבל לא בעצם התחרות, אפילו במקום שהשוק איננו

מספיק לגורמים השונים, גם אז אין לנו איזו סנקציה משפטית בהקשר הזה.
נחום רקובר
יתרה מזו, הצעת החוק הזאת לא נותנת מענה לכך שהמתחרה עשוי לנצל מאמצים

שהסוחר הקיים כבר עשה כדי להשיג. כלומר, ציפייה של רווחים, ציפייה של קונים שעתידים

לבוא אליו, חור מאמצים שנעשו לצורך זה.

הדוגמה הקלסית שהגיעה לפסיקה של בתי הדין הרבניים לפני שנים אחדות היחה של

הוצאת "ידיעות אחרונות", שהגיעה לידי הסכם על הפצת כל התלמוד הבבלי. בא מתחרה

והתקשר, במקביל לאותו רעיון, תוך ניצול כל המאמצים שהראשון כבר עשה. אז זה היה רעיון

בלתי מקובל, היום זה מקובל מאוד. בית הדין הרבני אמר, שמן הראוי לשקול את הדברים

לאור ההלכות הללו של ניצול מאמציו של השני. כלומר, יותר מאשר ציפיות וחלומות,

שבלילה הוא שוכב על המיטה והוא חושב כמה אני אתעשר מעמקה פלונית, מדברים על דברים

קונקרטיים מעשיים שהוא כבר עשה.

נביא דוגמה קלסית. ננית שלתתנח אגד באה מונית ולוקחת את הנוסעים מאותה תתנה,

רק לשם המחשה. יש אופנים שבהם אדם עשה מאמצים לקבל קליינטים, השריש לשוק סוכנות י

של עסק גדול, אדם השקיע, השקיע כספים כדי להפיץ את המוצר של יצרן פלוני, משום שהוא

היה הסוכן. בא למחרת אותו יצרן ואומר: בינינו אין שום עסקה מחייבת, ויוצר קשרים עם

מוכן אחר. כל המאמצים וכל הכספים שהראשון השקיע יורדים לטמיון.
היו"ר חנן פורח
אני חוזר ושואל: האם הדבר שאתה מדבר עליו עכשיו בא לידי ביטוי בהצעת חוק

עוולות מסחריות?
נתום רקובר
הוא איננו בא לידי ביטוי, ולכן אנחנו צריכים להיות ערים לכך. אנחנו צריכים לדעת

במה אנחנו עוסקים ובמה אין אנו עוסקים. אין כאן תרופה להרבה מהעניינים שזקוקים

לתרופה משפטית, לא רק מוסרית.
היו"ר תנו פורת
אנחנו נדרשים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בסופו של דבר, לאשר את הצעת החוק,

להסתייג מסעיפיס או להוסיף סעיפיס. מן הראוי היה, לפחות באותן נקודות חריפות, אני לא

מדבר על הדברים שנופלים תחת ההגדרה מוסרית, למשל, כמו ניצול יצירת אווירה ופרסום

וכדומה על-ידי מתחרה שני, להביא את זה לידי ביטוי במסגרת דיונים פנימיים במערכת שלכם /

בעת שהצעת החוק הזאת הוכנה. היום, קצת קשה לנו בוועדה להגיע ברגע האחרון ולהוסיף

פרק. זו לא נקודה קטנה, זו מערכת שלמה.
נחום רקובר
היושב-ראש, ברשותך, לא הצעתי כל הצעה אופרטיבית מה הוועדה תעשה היום.
היו"ר תנו פורת
הייתי מצפה שההצעות האופרטיביות תבואנה לידי ביטוי במסגרת הכנת הצעת החוק

בשלביס המוקדמים יותר.
טנה שפניץ
ההצעה הכחולה כללה את הסעיף הזה. קראנו בזמנו את החוברת של נחום רקובר,

והכנסנו את העניין הזה, ובוועדת המשנה הוחלט להוריד את סעיף 1. יש פה אנשים שיכולים

להסביר למה. בזמנו, בהצעת הממשלה, זה היה. אומנם זה היה כללי, כי לא ידענו להכין את

זה יותר מפורט מכפי שעשינו.
היו"ר חנן פורת
לא נשוב ברגע זה לדון בסוגיה הזאת, כי בעניין הזה, אם מחליטים, זה דורש כניסה

למערכת שלמה של דברים. אני מעיר את זה כהערה כללית. נימוח מאוד מאוד רחב ואמורפי

של סעיף לא נותן עדיין שום כיוון ברור. לעומת זאת, אם באותן נקודות מחודדות של עוולות

שעליהן אתה מדבר היתה באה הצעה לחקיקה מתוך הפסיקה של המשפט העברי, היה יותר קל

להתייחס לזה גם באופן קונקרטי.

אני מביא את הדוגמה האחרונה שהזכרת, שהיא מעבר לסתס תחרות על שוק מצומצס,

אלא ניצול. בדוגמה של המוניות שלמה שהם אומר, שזו תקנה שקיימת היום. זאת אומרת, אם

בעל מונית יעצור בתחנת האוטובוס ויקח את הנוסעים תוך כדי ניצול העובדה שהכינו את

התחנה והכינו את המקוס, אז באמת יש כאן גניבת לקוחות, שהיא כבר חורגת מהעניין

המוסרי גרידא. היה מקום לשקול את הדברים האלה בקשר לעוולות מהסוג הזה שאתה מדבר

עליהן.
יונה יהב
זה פחות ברור.
היו"ר תנו פורת
היה צריך לנסות לפחות להגדיר את זה, אס היו רוצים להוסיף פרק בעניין הזה. אני

תוהה אנו עכשיו אנחנו נמצאים בשלב שאנחנו יכולים להכניס ולשנות.
סיגל דויטש
מה שפרופ' רקובר מעלה זה דיון טעון בצורה בלתי רגילה, זה היה טעון מאוד גם

בדיונים בוועדת המשנה, והיתה התחבטות עצומה סביב סעיף 1 להצעת החוק הכחולה. היו

דעות שונות, היו גם דעות מיעוט בעניין הזה, בין היתר היתה גם דעתי, שהיתה שכן ראוי

להכניס את סעיף 1 להצעת החוק הכחולה, שקובע את האיסור הכללי של תחרות בלתי הוגנת.

אני מבקש להעיר כמה הערות כלליות. אני לא יודע אם יש כוונה לפתוח היום את

העניין. אם אין כוונה לפתוח את העניין, אז הוא לא ייפתח.
היו"ר חנן פורת
אני נותן לך את שיקול הדעת לפתוח לפני הכרעה אותם דברים שאתה חושב שהם

קריטיים.
מיגל דויטש
כיוון שהיו גם התייחסויות לעבודת ההכנה, אז מתחייבת איזו תגובה גם על הנקודה

הזאה, יש עולם אפור שלם שמתחבא מאחורי כל הנושא של תחרות בלתי הוגנת מבחינה

משפטית. זה לא נוגע רק למצבים שוליים או למצבים מאוד מיוחדים. הסוגיה של תחרות בלתי

הוגנת היא סוגיה שמוסדרת בארצות-הברית , ומטפלים בה באמצעות הפסיקה, ויש שם פרק

שלם- שנעשה ב-1996. יש אלפי דוגמאות שאפשר למצוא לגבי מקרים שבהם ראו את התחרות

כבלתי הוגנת, ועל כן אסרו על אותה פעילות. יש תופעה כזאת בעולם.
היו"ר חנן פורת
כשאני קורא סעיף כזה, כמו סעיף 1, על-פי ההצעה המקורית שאומרת: "לא יעשה מעשה

הנוגד את הלכות התתרות ההוגנת", ואחר כך אני רואה פירוטים של תחרות בלתי הוגנת

שמשמעותה בעצם פגיעה אקטיבית בזולת, או באמצעות גניבת שמו, או באמצעות הגבלות

לגבי יכולת לקוחות להגיע אליו וכדומה, מהיכן אני צריך לשאוב את התפיסה העקרונית של

המושג "תחרות בלתי הוגנת"?
יורם טורבוביץ'
פה קבור הכלב.
היו"ר חנן פורת
זה נוסח כל כך רחב, כל כך כללי. אס אין לי איזה מקום שעליו אני נשען, אז ממילא

הניסוח הזה, בכלליות שלו, בלי לתת לו איזו אוריינטציה, הופך להיות דבר חסר משמעות.
שלמה שהם
בחוק החוזים, בחלק כללי, דיברנו על גמירות דעת, שזהו מונח הלכתי. המושג ההלכתי

הזה הוא לא משום הסכם קואליציוני, אלא משום שזה נתו פתרון אמיתי יותר מבחינה חברתית

לעניין של מפגש הרצונות ולעניין של ההתקשרות. בהחלט יכול להיות שאפשר לקחת מונחים

מהמשפט העברי, ולעברה אותם או לגייר אותם או איך שחרצו לעשות את זה, ולהתאים

לחוקים שלנו, משום שזה ייתן פתרון יותר נכון לדרך של כימות האספקט המוסרי הכללי

למקום של חקיקה.
היו"ר חנן פורת
אני רואה הבחנה גדולה בין המושג "גמירות דעת" לבין המושג "תחרוח בלתי הוגנת".

המושג גמירות דעת הוא מושג ברור, פירושו של דבר, אדם החליט למכור. עכשיו אתה יכול

לשאול, מהי גמירות דעת? האם בזה שהסוחרים מרימים כוסית זו גמירות דעת, בזה שהם

מושכים קניין וכדומה,, ופה הדברים הם גמישים. כשיש לך מושג "בלתי הוגן", זה מושג כל כך

טרי, שכל אחד יכול להבין אותו באופן שונה.
שלמה שהם
אם אני אקח מושגים ממערכת משפטית מסוימת שהיתה קיימת, ואני אומר שאני מאמץ

את הנורמות של המערכת הזאת, אני יכול לעשות את זה, וזה לגיטימי.
מיגל דויטש
אני מבין שאין נטייה לפתוח את העניין, ואני מכבד את הנטייה הזאת, אבל בכל זאת

אומר עוד כמה מלים. היתה התפתחות מסוימת מאז הדיונים בוועדת המשנה, בפסק דין מאוד

תשוב של בית-המשפט העליון, שצריך להיות לפנינו כאשר מחליטים בעניין.

קיימת הוראת משפט כללית של תחרות בלתי הוגנת, יש לה קווים מסוימים, יש לה

מדיניות מסוימת, היא התפתחה בארצות-הברית, ויש לה בהחלט תשתית. יש בה איזון בין

חופש העיסוק כמובן, לבין האינטרסים הרכושיים של בעל אותו אינטרם רוחני שלא זוכה

עדיין להגנה מסודרת של דיני הקניין הרוחני המסורתיים. יש מדיניות שתאפשר יצירת איזון.

זה כמובן לא ודאי, אני ער לבעיה הזאת, וזו בעיה שצריך לתת עליה את הדעת, אבל,

וכאן האבל הגדול, יש בעצם שתי שאלות. שאלה אתת היא, האם זה לא המצב כיום? שאלה

שנייה היא, המצב היום למרות הכל.

לגבי המצב היום, אני מפנה את תשומת הלב. אני בטוח שחלק מהנוכחים מכירים את

פסק הדין החדש בעניין יעשיר", שניתן על-ידי בית-המשפט העליון בהרכב של שבעה שופטים,

שעסקה בשאלות דומוח לאלה שפרופ' רקובר מעלה כאן. שאלות של חיקוי דגמים שלא

רשומים במדגמים, שאלות של חיקוי תהליכים שלא רשומים כפטנט, וכיוצא באלה מצבים

שבהם אדם נוטל את העושר הרוחני של האחר ומשתמש בו.

בית-המשפט קבע שעקרונית, קיימת עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט לבעל אותו

אינטרס רוחני בנסיבות מתאימות, כאשר מתקיים דבר מה נוסף לעצם התחרות. ומהו אותו דבר

מה נוסף? יש כל מיני גרסאות וכל מיני וריינטים לגבי הנימות, אבל הוזריינט המרכזי הוא

הווריינט של הנשיא ברק, שמדבר על תחרות בלתי הוגנת. אימתי תהיה תביעה בעשיית עושר

אם נשתוק, תהיה תביעה לאותו אדם שיצר אותו מוצר רוחני, בלתי מוגן על-פי דיני הקניין

הרוחני, כאשר התחרוח היא תחרות בלתי הוגנת. יש כיום עילה לתביעת על עשיית עושר. זה

המצב.
היו"ר תנן פורת
מה פירוש הדבר?
מיגל דויטש
באותו מקרה נתנו צו זמני. היה מדובר שם בנזכונה לעיבוד של אלומיניום, איזה שהוא

מדגם של מכונה לעיבוד אלומיניום שהמתחרה העתיק אותו באופן מלא והשתמש בו. לא רשמו

מדגם, לא רשמו פטנט, לא היתה ממש הגנה של דיני הקניין הרוחני. ואז אמרו: אם ההעתקה

היא מוחלטת, אם ההשקעות שהשקיע התובע הן השקעות כבדות, נעשה אותם איזונים בדיוק

לתחרות בלתי הוגנת. כלומר, אם נשתוק כאן, מחר יש עילת תביעה בעשיית עושר, במצבים

מסוימים של תחרות בלתי הוגנת.



אם אנחנו שותקים, צריך להיות ערים לזה, אנחנו כן מאפשרים עילת תביעה, אלא

שכיום היא מעוגנת בדיני עשיית עושר, ייתכן שמחר מכוח הפסיקה - - -
שלמה שהם
אחרי שתחוקק הצעת החוק הזאת, אז זה יהיה פה.
מיגל דויטש
מחר, יש אפשרות שתוכר תביעה בנזיקין, גם בדיו הקיים, גם אם נשתוק. הנשיא ברק

מעלה את האפשרות הזאת, מכוח עוולת הרשלנות, והאפשרות הזאת פתוחה.
היו"ר חנו 3ורת
לשתוק, פירושו של דבר, למשל, אם סעיף 1 לא ייכנס.
מיגל דויטש
צריך להיות ער למציאות.

אם רוצים לשלול לחלוטין עילות תביעה מחוץ להוראות כאן, אז צריך לומר משהו

נגטיבי, זו המשמעות.

לדעתי, כעניין ערכי, כעניין חינוכי, לאור העובדה שקיימת היום עילת תביעה מוכרת

לתובע בנסיבות מסוימות, אני חושב שבהצעת חוק שמסדירה את כל נושא העוולות המסחריות

ראוי להכנים את סעיף 1. אני מבין את הקושי, אני מבין את חוסר הוודאות, הכל ברור. צריך

לסמוך על הפסיקה שתייצר קווי גבול מתאימים, על-פי תשתית קיימת, ויש תשתית.
יורם טורבוביץ'
בדיוק ההסתמכות היא הבעייתית, היא תייצר אין סוף פסיקה.
היו"ר חנן פורת
חבר הכסת יונה יהב אתה כאן אוחז בפלך של שתיקה - - -
יונה יהב
טנה שפניץ היא המובילה, אני הייתי אמצעי.
היו"ר חנן פורת
אני רוצה לשאול אותך בכל זאת, כמי שישב בראש הוועדה, מה היה, מנקודת מבטך,

השיקול שלא לכלול אח סעיף 1 המקורי?
יונה יהב
האמירה הכוללת הזאת התפרסה למיליון תחומים, תלקם הוסדרו בחוקים אחרים. יושבת

היום על המדוכה ועדה בנושא סימני מסחר, וחלק מהתשובות יינתנו במסגרת החוק הזה.

סימני השאלה שההגדרה הזאת העלתה היו כל כך מסובכים, שגרמו לנו להתמקד ברעיון הזה.

זו היתה דעת הרוב.
היו"ר חנן פורת
האם אינך ער לכך, שכתוצאה מכך שסעיף 1 המקורי לא קיים בניסוח כזה או אחר, אז

הדוגמאות המובאות הן רק מסעיף 2, ולמרות שזה לא כתוב במפורש, יכול להשתמע מזה

שהמכנה המשותף של דברים שעליהם אפשר להגיש תביעה בשל עוולה מסחרית או בשל תחרות

לא הוגנת הם רק בקטיגוריה הזאה של פגיעה ממשית שלך במתחרה השני. ודבר כגון זה של

העתקה, גם כשזה לא מעוגן וכו', לא ייכלל, השתיקה, לעתים יש לה, בהיבט הזה, משמעות,

כשאתה לא שותק בתחומים אחרים.
מיגל דויטש
אם דעת הרוב עומדת בעינה, מה שאפשד לעשות כדי למנוע חלק מהתקלה האפשרית

יהיה, אם בהצעת החוק המוצגת תהיה התייחסות לסיבה להשמטת סעיף 1, כדי להבהיר

שהצעת החוק הזאת פשוט לא מתייחסת לנושא הזה, ומשאירה אותו פתוח.
היו"ר חנן פורת
דעת מיעוט ורוב לא כוללת את כל הציבור היקר שנמצא כאן, אלא רק את חברי הכנסת.

יכול להיות שבעניין הזה המיעוט והרוב ישתנו.
שלמה שהם
אני אשתמש בדוגמה שהביא פעם הנשיא ברק על ההבדל בין חקיקה לבין חקיקה

שיפוטית או פרשנות משפטית. הוא דימה את זה לחלת דבש. הוא אמר שהחוק יוצר את חלת

הדבש, ובית-המשפט והפרשנות שלו ממלא את החלה בתוכן. במקרה הטוב זה מתוק, לפעמימ

זה לא כל כך מתוק.

לו היינו נמנעים תמיד מלחוקק חוק שיש בו עמימות, או שמשאיר פרשנות לבית-המשפט,

לא היינו מחוקקים בכלל. אמרתי פעם, בישיבה אחרת, שיש עניין של המגלומניה של המחוקק.

הרי לעולם אינך יכול לצפות את כל המקרימ שיהיו בעתיד, ותמיד אתה משאיר שיקול דעת.

השאלה היא עד כמה אתה משאיר שיקול דעת רחב. במקרה הזה לפחות, ולא מתוך הדוגמאות

בפסק דין עשיד, ובדוגמאות אחרות, שבבטן, באינטואיציה, אנחנו מרגישים שכן היה צריך

להיות חוק כזה, אבל אנחנו מצווים להשאיר איזה מקום עם קביעת נורמה שלנו, להשאיר

אותו לשיקול דעת. לפעמים אנחנו קוראים לזה "עמימות קונסטרוקטיבית", משאירימ איזה

מרחב לפרשנות בית-המשפט, משום שאנחנו אומרים: אנחנו קובעים נורמה, ואנחנו לא קובעים

דברים אחרים.
רון אילון
אין כאן נורמה.
דוד תדמור
לא רק שאין פה נורמה, אלא שיש פה נורמה הפוכה.
שלמה שהם
האינטרס של הרשות המחוקקת בגדול הוא לא ליצור ואקום. ככל שאתה יוצר ואקום,

בהכרח בית-המשפט העליון מכוח מציאות או מקרים שבהם צריך להכריע בסכסוכים נכנם

ומפרש, נכנם ומחדש, ולהכניס את זה בעשיית עושר, זה חידוש גדול.
מיגל דויטש
זו היתה פסיקה של בית-המשפט המחוזי.
יורם טורבוביץ'
זו אבולוציה טבעית ובריאה.
שלמה שהם
השאלה, האם לא היה ראוי שבמקרה הזה - אני לא מדבר על מקרים שהם הרי גורל

בכנסת או בוויכוחים פוליטיים - במקרה כזה, פשוט, שיש בו איזו הכרעה חברתית, אולי היה

ראוי שהכנסת תאמר את דברה.
רוו אילון
אתה יוצר פה חור שחור, אתה לא יוצר ואקום.
שלמה שהם
אם מסכימה הוועדה הזאת כבר עכשיו למחוק את כל המקומות בחוק החברות שהמלים

"בלתי הוגן" כתובות שם, אני מוכן כבר ללכת על העניין הזה. הרי גס כשנולד כל נושא תום



הלב בכלל, או כל ההשוואות האלה שנעשות בבתי-משפט של תום הלב לנושאים אחרים, או

לשטחי משפט אחרים, מלכתחילה, אני מניח שכשאמרו אח המלים תום לב, שאלו מה זה. זה

נילקח מהמשפט האנגלי.
היו"ר חנן פורת
אפילו המושג "חוס לב" יותר רחב מאשר המושג של ''גמירות זעת'' שהזכרת קודם. הוא

עדייו נותו את האוריינטציה במה מדובר. המושג ''בלתי הוגו'', אם אתה לא נותן לו

אוריינטציה, הוא לגמרי לא ניתן - - -
שלמה שהם
האוריינטציה תהיה בדיוק כמו שאמרת קודם, היא תהיה כעיו הפרט. זאת אומרת, אני

כיום לא יכול לצפות אח כל המקרים שבהם תעלה השאלה של תחרות בלתי הוגנת, אבל אני
אומר אמירה נורמטיבית
תחרות בלתי הוגנת היא לא בנודר. הנה הדוגמה שלך, במקרה של

גזל מסחרי, במקרים אחרים וכו', בוא תלמד מכאו גזירה שווה. כמובן שבית-המשפט יצטרך

לפרש את הגזירה השווה מתוך הדברים. לדעתי, דווקא הנימוח המקורי "מבלי לגרוע מכלליות

האמורי, אומר איזו נורמה כללית, "דע לך שהמקרים האלה הם א', בי, ג'".
היו"ר חנן פורת
בשורה התחתונה אחה אומר שראוי להחזיר את סעיף 1 להצעת החוק.
מיגל דויטש
אני יודע שחלק מההתנגדויות הן סביב הטענה שחוק ההגבלים העסקיים פותר את

הבעיות.
רוו אילוו
ממש לא.
מיגל דויטש
יש נקודה שעלתה לאורך כל הדיוו, וכבר עלתה היום, וזה שסעיף 1 ייתן כלי בידי

המתחרה החזק לעצור את החלש, זאת הטענה. כלומר, על-ידי איומים על הצד החלש. המצב

הוא בדיוק הפוך. הצד שנמצא בעמדה בכלל להיות בלתי הוגו באופו אפקטיבי הוא רק הצד

החזק, לא הצד החלש. כלומר, סעיף 1 יעמוד בעיקר לטובת החלשים לא לטובת החזקים.
יורם טורבוביץ'
אלה עם הג'ינס ואלה ששלמה כהו מייצג, הם החלשים או החזקים?
מיגל דויטש
אני לא יודע את מי הוא מייצג, זה גם לא חשוב, אני לא מדבר בשם שלמה כהו.
היו"ר חנן פורת
הסוגיה היא לא שאלת החזקים והחלשים, השאלה פה היא באמת אלה שהולכים על הקו

האפור שבין תחרות לביו חוסר הגינוח. כלפיהם אנחנו צריכים לכווו את החקיקה הזאת.
רון אילון
אני חושש שמה שייווצר מהכנסת סעיף כללי כזה, הוא לא פגייעה בחוק ההגבלים

העסקיים, מניעה של חחרות. מבחינה זו המחוקק יוצא כאו כמי שרצה מלוכה ומצא אתונות.

במקום שתהיה תחרות, בסך הכל בריאה וטובה וגורמת להורדת מחירים וגורמת לשיפור מצבו

של הצרכן, שהוא החשוב יותר, בעינינו, על פני מצבס של היצרנים והספקים; במקום זה נמנע

חחרות, נחזק גדולים, נצמצם מתחרים, ניצור מונופוליו, ועל-ידי כך נפגע בטובת הכלל. זה

החשש הגדול. איו פרשנוח רחבה מידי שתמנע את מה שאנחנו רוצים להשיג כאן.
יונה יהב
המומחים בוועדה הצליחו להטמיע אצלי, וזה כל הזמן נשאר לי בראש, אלה המלים של

רון אילון. קל מאוד להתפתות ולהיסחף, ובצורה כזאת אתה מגביל את התחרות. אנחנו, בתור

הצרכנים שישבו פה, אמרנו, שכשאתה יושב ומחוקק חוק כזה אתה צריך לראות כל הזמן את

צרכן הקצה לנגד עיניך. התחרות היא גורם טוב מאוד לצרכן הקצה. אנחנו כחברי כנסת

חייבים לראות את זה. זאת אומרת, חייבים לעודד. זאת אומרת, אסור לנו לשים שום מכשול

בדרך של התחרות. על-ידי הגדרה כזאת, שהיא מאוד כוללנית, שבסופו של עניין היא תחזור

לבתי-המשפט, אתה לא קובע קריטריונים, ואז הקריטריונים ייקבעו בפסיקה.
היו"ר חנן פורת
אל תשכח שיש לנו עוד את חוק היסוד של חופש העיסוק, שהוא נותן ברמה הכללית את

הדבר היותר חזק.
יונה יהב
אז אמרו בוועדה את הדבר במלים בוטות, ואני אחזור עליהן פה: מותר, ואפילו חיובית,

תחרות פרועה. מה שרצינו למנוע זו תתרות בלתי הוגנת. לכן, אני מציע להיזהר מאוד לא

להיסחף בכיוון הזה, כדי שלא ייווצר מצב שרון אילון שירטט אותו.
דוד תדמור
נקודת המוצא שלנו, כמי שעוסקים מידי יום בשאלות של תחרות, היא, שמדינת ישראל

איננה סובלת מעודף תחרות, היא סובלת מחסר קשה בתחרות. היא מדינה קטנה עם משק

ריכוזי, עם מעט כוחות גדולים, שמרכזים חלק ניכר ביותר מהפעילות הכלכלית, עם כלכלה

שמנותקת פיזית משאר מדינות העולם. אנתנו באופן בסיסי, ככלכלת אי, אנחנו מייצאים

ומייבאים הכל בים ובאוויר, ואנחנו משק שבו הגודל הוא קושי מאוד משמעותי בפני פיתוח

פעילות כלכלית.

במשק כמו שלנו, ואנחנו בעניין הזה ייחודיים, יש צורך חיוני ביותר להבטיח קיומה של

תחרות. נעשים מאמצים אדירים מצד משרד האוצר, משרד המשפטים, רשות ההגבלים

העסקיים, משרד התעשייה והמסחר, במשך מעל לעשור, לעודד ולפתוח את המשק לתחרות,

לפתוח ליזמות, לעודד צמיחה גם מכיוונם של עסקים קטנים, ולעצור את אחיזת החנק שהיתה

במשך כל אותן שנים של מעט גופים גדולים על המשק הזה.

לצורך העניין, המכשיר שנעשה בו שימוש הוא מכשיר התחרות. נקודת המוצא שלנו

אומרת, שתחרות, ככל שהיא לא אמורה בחוק במפורש, היא דבר טוב ורצוי.
יונה יהב
גם פרועה.
היו"ר חנו פורת
המושג ''פרוע" הוא גם מושג עמום מאוד.
יורם טורבוביץ'
תתרות לשמה.
דוד תדמור
יש מצבים שאנחנו אוסרים את התחרות במפורש, אנחנו מגבילים אותה במפורש. מתי

אנחנו עושים אח זה? ראשית, אנתנו עושים את זה כאשר נפגעת זכות קניין מוגדרת של אדם,

אני לא רשאי להתחרות באמצעות הנכסים שלך. הם שלו, ולא שלי. וכך גם יידע. אני לא

רשאי להתחרות באמצעות היידע שלך, כי היידע שלך הוא נכם שלך. אם זה לא היה מספיק

מובן, בא החוק ומבהיר את זה. בסך הכל הכיוון הוא בהתלט כיוון מוכר וברור.

למשל, כאשר יש לי כות להשפיע על מחירים או למנוע תחרות, יש דברים שאמור לי

לעשות, והם קבועים בחלקם, מלפני שנתיים ושלוש שנים, בתוק ההגבלים העסקיים, שבאים
ואומרים
יש צורות מסוימות שאתה, מפני שאתה גדול וחזק, אתה לא רשאי להתחרות.

הגדולים והתזקים לא רשאים לנצל את כוחם לרעה באמצעות התחרות או באמצעות תחרות לא



הוגנת. כתוב בחוק שאסור לנצל את הכוח לרעה, גם לא על דרך הפגיעה כתחרות. זה כתוב

באופן מפורש.

גוף שהוא גדול ודומיננטי בשוק, אסור לו היום להתחרות באופן לא הוגן, ולקטנים יש

לאן ללכת, ואנחנו נתקלים בהם בעבודה מידי יום ביומו, לגדולים אין.

סעיף בזח, כמו סעיף 1 להצעת החוק המקורית, שהיה ואיננו, וצריך שלא יהיה, בא

ואומר כנורמה כללית, לא זו בלבד שאסור להתחרות במקום שאסור בתוק, אלא יש איזו נורמה
כללית שאומרת
תחרות לא הוגנת היא בעייתית, לא משום שהיא לא חוקית, לא משום שיש

לך כות בשוק לעשוק, או לא משום שיש לך כוח בשוק למנוע מאחרים לפעול, ולא משום שיש

לך כוח לפגוע בעסקים קטנים - לא מכל הטעמים האלה. תחרות שהיא לא הוגנת היא

כעייתית. זו איננה איזו הצהרה בעלמא שמוסרי זה טוב.

זה סעיף שבא ויוצר נורמה הפוכה, דיכוטומית, הפוכה לכל הכיוון שהמשק הזה הולך בו

מזה עשור ויוחר. אי-אפשר לבוא ולומר, שתחרות יש בה איזו בעיה, כי היא לא הוגנת - לא

כי היא לא חוקית, ולא כי היא ביטוי של כוח בשוק ' אלא כי היא לא הוגנת כאיזה מושג

שסתום. זאת אמרתי בוועדת המשנה, ואני אגיד פה: מנקודת המבט שלנו, של אנשי מקצוע

שעוסקים בשמירה על התחרות, בריסון כוחם של הגופים הגדולים, זהו נזק קשה ביותר למשק.

אנחנו מבקשים שהוא לא יהיה כאן.
אברהם בירנבאום
אדוני היושב-ראש, בגלל הדברים הנכונים שאמר ד"ר תדמור, אנחנו מתנגדים לסעיף 1,

שהוא כוללני כל כך. לעולם, על-פי הניסיון, הקטנים אינם תובעים את הגדולים, אלא

הגדולים תובעים את הקטנים, בגלל ההוצאוח הגדולות של ניהול משפט.

פרופ' רקובר אמר דברים נכונים מאוד, שאנחנו נתקלים בהם מידי יום ביומו באלפי

מקרים. קחו, למשל, שכונה קטנטנה שמפרנסת בקושי חנות מכולת אחת, ובא אדם נוסף ורוצה

לפתוח במקום חנות מכולת, ברור שלשניהם לא תהיה פרנסה באותה שכונה.
היו"ר חנן פורת
היית מציע לאסור את זה בחוק, התת הכותרת שזה לא הוגן?
אברהם בירנבאום
הייתי מחיר לרשויות המקומיות לאסור, באזורים מסוימים, לפתוח עסקים נוספים מאותו

סוג שיש בו כבו רוויה.
יונה יהב
זה סותר את חוק היסוד.
היו"ר חנן פורת
ידידי היקר, אתה נכנם, אגכ אורחא, בדיוק לאותה סוגיה כבדה שאני הייתי משאיר

אותה תחת הסוגיות המוסריות, ולא נכנם אליה בשום פנים ואופן במסגרת חקיקה.

דווקא משום כך, אני אומר זאת לפרופ' רקובר, אם נכתוב באופן כולל לגמרי את המושג

הזה "תחרות הנוגדת את הלכות התחרות ההוגנת", בלי לתת לזה מאפיינים, אז למשל יהיו

כאלה שיראו את הסוגיה הזאת שאתה מדבר עליה כנופלת תחת הכותרת של תחרות לא הוגנת.

היא לא הוגנח, כי אין פה מספיק מקום לכולם. ואז ההבחנה שעשית, בצדק, בין ההיבטים

המוסריים לבין ההיבטים המשפטיים, כל כך תיטשטש שלא נוכל לעמוד בכך.

גם מתוך כבוד לדברים שהיו בוועדת המשנה, והדיונים שהתקיימו, הרי לא נפתח את כל

הדיון מהתחלה. נוטה להסכים לכך שסעיף 1, כמות שהוא, לא נכון להביא אותו לידי ביטוי

בחקיקה. הוא יותר מידי בוללני ויותר מידי נותן מקום לפרשנויות, כשאתה לא נותן בכלל את

הפרמטרים למושג של תחרות בלתי הוגנת. ואז אתה באמת מטשטש לחלוטין את ההבחנה בין

רגישויות מוסריות לבין שאלות חוקיות.

הייתי יבול להסכים לסעיף כזה אילו היה נמצא נוסח שהיה מגדיר בצורה מסוימת

מאפיינים של תחרות בלתי הוגנת, גם אם הוא לא היה נכנס לפרטים.
דוד תדמור
זה בדיוק הסעיפים הספציפיים שבהצעת החוק הזאת.
היו"ר חנן פורת
אני מבין, ואני בכל זאת רואה אפשרויות להרחבה. כיוון שאנחנו נדרשים עכשיו

לחקיקה, ואנחנו לא נמצאים כעת בסמינר, הייתי אומר כך-. הייתי נכון, אתרי שנסכם את

הצעת החוק, לאשר את הצעת החוק, ולאפשר, בין הסיכום של החוק לבין הבאתו לקריאה

שנייה ושלישית, בתיאום הגורמים השונים, כולל היעזרות בדוגמאות שנתן פרופ' רקובר

והפיכתן להגדרות יותר עקרוניות, להביא את סעיף 1.

נביא את הצעת החוק כמות שהיא, בלי סעיף 1. אבל אם תובא לנו הצעה שבה סעיף 1

ישונה באופן שיהיה יותר מוגדר מבחינת האוריינטציה שלו ומבחינת הפרמטרים שלו, אהיה

מוכן, בשלב שבין סיום הדברים פה לבין ההצבעה, לקיים דיון נוסף. יבוא - נזה טוב, לא יבוא

- לא זה יהיה הדבר שיעכב את הגשת הצעת החוק.
סיגל דויטש
אני הרבה פחות אופטימי מד"ר תדמור לגבי ההשפעה של חוק ההגבלים העסקיים על

ההתנהגויות במשק. אני רחוק מלחשוב שחוק ההגבלים העסקיים באמת פותר חלק ניכר י

מהבעיות, שאני חושב עליהם בהקשר הזה של תחרות בלתי הוגנת. הוא בוודאי לא פותר

מצבים שבהם לא מדובר במונופולין או במעין מונופולין, אלא במצבים שבהם גוזלים רכוש

רוחני של התובע, שלא מוסדר היום בקניין רוחני.

יכול להתיישב יפה עם המגמה שציין היושב-ראש סעיף 3 ההיסטורי שלנו, שירד,

בהוספת המלים "בלתי הוגנת". סעיף 3 דיבר על כך שלא יגזול אדם מוניטין של האחר, שלא

יעשה שימוש במוניטין של האחר. אין מחלוקת שמוניטין הוא נכס שבוודאי, בצורה כזאת או

אחרת, ראוי להגנה, והפסיקה לא פעם חכירה בזה, היא הכירה בו כקניין וכר הלאה.
היויר חנן פורת
זה סעיף שבכלל לא נמצא כיום?
מיגל דויטש
נכון. סעיף שירד. אנחנו מדברים שם על עשייה שימוש בלתי הוגן במוניטין של האחר.

אנחנו מצמצמים את העניין לחוג מצבים של גזל רכוש מסוים, מוניטין, ואנחנו עדיין

מאפשרים גם את הגמישות בין המצבים שבהם השימוש בכל זאת יהיה מותר לבין - - -
דוד תדמור
עם כל הכבוד, זה קשור לסעיף 2, זה לא קשור לסעיף 1.
מיגל דויטש
סעיף 2 לא עוסק בזה. סעיף 2 עוסק בגניבת עין, כאשר אני מציג מוצר שלי כאילו הוא

שלך. לא זה המצב. המצב של "עשיר" הוא מצב שבו אני לוקח את ההשקעה שהשקעת ושיצרה

מוניטין לאותו מוצר - ? -
היו"ר חנן פורת
מה באמת היתה הסיבה שהוחלט להוריד את סעיף 3(א)?
מיגל דויטש
יש שתי סיבות. סיבה אחת היא, שהרוחב שלו נתפס כבלתי סביר. ונקודה שנייה, הוא

נחפס ברחב מידי, כאשר אין בו בשר פנימי כלשהו, משום שאחרת אנחנו יוצרים מעין קניין

רוחני עדיף על הקניין הרוחני שבחוק. ללא הגבלת זמן.
היו"ר חנן פורת
תן דוגמה מוחשית לעניין.
מיגל דויטש
דוגמה אחת היא אותו פסק דין "עשיר". שם הגיעו למסקנה, שבמקרה ההוא לא מגיעים,

אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. אדם מפתח דגם מסוים, שלא רשם אותו כמדגם, הדגם הזה

צובר מוניטין כלשהו בשוק - - -
היו"ר חנן פורת
זה בלול במושג מוניטין.
מיגל זויטש
הדגם הזה צבר מוניטין מסוים בשוק, ובעת בא הצד שבנגד ונוטל בעצם את פירות

המוניטין.
היו"ר חנן פורת
שם הניצול הוא לא רק של המוניטין, שם הניצול הוא של עצם ההמצאה.
מיגל דויטש
כאשר יש חידוש בעצם ההמצאה, גם זה יבול להיות, אבל גם הדגם עצמו.

מצב אחר יבול להיות באשר לתובע יש שם מסחרי מסוים, והאחר משתמש באותו שם

מסחרי בהקשר שונה לחלוטין, כשברור שלא מדובר באותו גוף. דוגמה שהיתה בפסיקה היא

"קרטייה". חברת גלידות השתמשה בשם קרטייה. השאלה אם זה נחשב הוגן שאותו מפעל

גלידות יקח את השם של קרטייה. אני חושב שיש בעיה. במצב הזה אין גניבת עין, משום שאף

אחד לא חושב שחברת קרטייה של השעונים התחילה לייצר גלידות בישראל, לא זה העניין.

נוטלים את האפיל של אותו שם בשוק, את ההשקעות של קרטייה ביצירת השם, ומשתמשים בו.
היו"ר חנו פורת
אף על פי שלא פוגעים בעצם.
מיגל דויטש
פוגעים, כי מדללים את השם.
יונו; יהב
אם, למשל, חברת קרטייה רוצה לפתוח ליין חדש - גוצ'י, למשל, פתחה ליינים חדשים,

היא השתמשה במוניטין הזה - השם נתפם על-ידי מישהו אחר שלא השקיע במוניטין הזה - - -
מיגל דויטש
זה גם פוגע ביוקרתו של השם. עבשיו כל אחד יודע שקרטייה זה גם סתם גלידות.
טנה שפניץ
הנושא הזה של דילול מוניטין, בדקנו שוב ומצאנו, שיש, למשל, בארצות-הברית מעיפים

באלה, אבל הם מוגבלים בצורה בזאת או אחרת. העברנו את הנושא לוועדה שלנו, של סימני

המסחר, שמתמקדת בנושא הזה גמ בשמדובר בסימן מסחרי לא רשום, בי בדרך בלל סימני

ממחר בארץ לא רשומים. יש מפורסמים ויש הגבלה, שזה צריו להיות מפורסם לפני שאפשר

לדלל את זה, יש בל מיני תנאים. יושבת ועדה של מומחים בתחום הזה, שבודקת גמ את הנושא

של דילול מוניטין.
היו"ר חנן פורת
היא מציעה לחקיקה?
טנה שפניץ
מבינים חוק חדש.



העברנו להם את זה, אם הם יגמרו את זה קודם, אנחנו גם נוכל לחוקק את זה קודם, אבל

חשבנו שזה נזאוד רחב. שם, העניין של החחרות היה לנגד עינינו וחשבנו שיטפלו בו בצורה

כזאח.
היו"ר חנן פורת
רבותי, אני מציע שלא נחזור עכשיו לסוגיה הזאת.
נחום רקובר
רציתי להעיר שביו אמירת דברים מפורשים בחקיקה, עד כמה שניחן שיהיו מפורשים,

לבין אי-אמירה כלל, תיתכן דרך ביניים, שמקובלת היום בכמה חוקים, שנותנח לבית-המשפם

סמכות, סעד, מן היושר או מן הצדק, לדברים שאינם נכנסים למסגרת הזאת. זו דרך ביניים

שנותנת עדיין מרחב לבית-המשפט, בלא לקבוע מסמרות. כמובן שהאופנים האלה, שבית-

המשפט, אם יזדקק להם, כמובן הוא יפעל יותר כלפי העתיד מאשר כלפי העבר. הוא לא יכול

לקבוע נורמות רטרואקטיביות על דברים שאנשים עשו קודם לכן, אבל לפחוח יהיה לו כוח

כלפי העתיד, בצווי מניעה וכדומה.
מיגל דויטש
המשמעות היא החזרת סעיף 1, צריך להכיר בזה.
אלו זיסבלט
אנחנו הצענו את סעיף 1 ואת סעיף 3 וכו'. ועדת המשנה השתכנעה שמדובר במשהו

מסוכן, שעלול דווקא להקטין את התחרות. אחת מהשאלות ששאלנו את עצמנו, אם בזה

שסעיפים 1 ו-3 יורדים, האם אנחנו משאירים ואקום גדול כפי שאדון שוהם דיבר עליו. האם

אנחנו משאירים את המתחרה התמים חשוף לכל מיני מעשים בלתי נסבלים?

האמת היא שיש לנו מערכח שלמה של חוקים גם בתחום הקניין הרוחני, גם בתחום

ההגבלים העסקייס, גם כאשר אנחנו נוסיף לתת סטטוס למתחרה, לפי חוק הגנת הצרכן. הרוב

הגדול של המעשיס שאנחנו מדברים עליהם, כולל גם עשייח עושר ולא במשפט - רוב הנושאים

האלה מטופלים במקומוח אחרים, בהגדרות יותר ברורות ויותר ממוקדות. בסך הכל, אולי

באמת ניתן לטעון שסעיף 1 היה מכניס איזה סדק קונספטואלי לעניין. אם הוא ממוכן,

ושמענו לא רק מאדון תדמור, גם מחוגים אחרים, שהעניין בעייתי מאוד במצבו של המשק

שלנו כיום, אנחנו משוכנעים שרזב המעשים הבלתי נסבלים מוצאים את פתרונם בחקיקה

הקיימת.
ישראל חזקיה
מתי ועדת סימני מסחר תסייס את עבודתה?

. \
אלן זיסבלט
היא מתקרבלת לסוף הדיון. תוך חודשים היא תגיש את ההצעה שלה לשר המשפטים.
ישראל חזקיה
יהיה בפנים מוניטין?
אלו זיסבלט
יהיה דילול מוניטין.
טנה שפני?
על מוניטין יש פסיקה, אבל שם מדובר על סימנים מסוגים מסוימים, עושים אח ההבחנות

בין מפורסמים ללא מפורסמים.
היו"ר חנן פורת
בתוק ראשי כזה, מלכתחילה היה ראוי שיהיה בכל זאת איזה ביטוי יותר כללי, אבל אני

מסכים שלא נחזור על זה. סעיף 1 המקורי הוא כל כך אמורפי, שמתוכו יכולים גם להיגזר

דברים שלא היו בכוונת המחוקק.
מנה שפניץ
השופט ברק ב"עשיר" גם אמר: סעיף 1 כמו שהוא לא עוזר לו כל כך, כי גם אותו צריך

למלא בתוכו.
היו"ר חנן פורת
לפעמים יכול להיות מצב שבהיעדר חקיקה, אז, למשל, העיקרון הזה שאפשר עד

100,000, שקלים או סד וכדומה, לא יעמוד לעזרתו של השופט.
מיגל דויטש
זה לא היה מיועד לחול על הכללי, אלא רק על הקונקרטי.
טנה שפניץ
רק על גניבת עין וסודות. אנחנו לא נותנים את זה על כל דבר. כל הפרק המיוחד לא חל

על הכללי.
היו"ר חנן פורת
יש עוד נקודות רגישות שנראה לכם שיש בהו או חסר או יתר, שהייתם רוצים להעלות?
דוד תזמור
ישנו שתי נקודות. האחת, ששמעתי עליה רק אחרי סיום הדיוו בוועדת המשנה, והיא

מתייחסת לאספקט מסוים בדברי ההסבר על "הנדסה חוזרת".
היו"ר תנו פורת
על איזה סעיף אתה מדבר?
רוו אילוו
אנתנו מדברים על סעיפים 5 ו-6 בנוסח החדש, סעיף 8 בהצעה המקורית.

דברי ההסבר באו מתייחסים באופו מפורש לתהליך שנקרא "הנדסה חוזרת". אתה לוקח

מוצר של מתחרה ודרך בדיקתו אתה מנסה לפענח כיצד ייצרו אותו. זה יכול להיות גילוי של

מרכיבים הנדסיים בו. זה תהליך שהוא תהליך מקובל. ביצד הוא מוגן? אם נרשם פטנט, אז גם

אם תעשה הנדסה חוזרת, הדבר לא יועל לך.
יורם טורבוביץ'
לא תעשה, כי הפטנט מופקד לעיוו לציבור, הוא קיבל הגנה לזמו מה, וכל פירוט הפטנט

מופיע שם.
רוו אילוו
בכל מקום שבו איו פטנט, ממילא מותר לך לעשות זאת, כיווו שחשב מי שחשב, שאיו

צורך להגו על זה. לכו זה מותר ולגיטימי. דברי ההסבר של החוק אומרים, שתהליך זה איננו

לגיטימי, אלא אם כו יש פה איזה סייג מסוים, שהדבר יכול להתבצע בלי מאמץ מיוחד.
מיגל דויטש
לא על זה מדובר.
יורם טורבוביץ'
ההגדרה בנוסח שמונח לפניכם בסעיף 5 של סוד מסחרי היא רחבה מאוד. היא אומרת:

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים או'' - וכאן קבור הכלב - ''שאינו ניתו לגילוי כדיו

בנקל על-ידי אחרים". המבחו של מידת המאמץ שמשקיע מתתרה בגילוי מידע, אבל שהוא

עושה את זה כדיו, איננה נראית אמת מידה ראויה לשאלה אם זה דבר ראוי להגנה. אני

משקיע במודיעיו עסקי או בשיפור טכנולוגי, אני מצליח לייצר במפעל פרופיל אלומיניום

יפהפה, השקעתי בו. מטעמים שלי, או מתוך רשלנות, לא רשמתי מדגם ואיו לי פטנט, איו לי



הגנה קניינית. הולך המתחרה שלי, "מיפורמייל", "אקסטל" - כל אתד מהיצרנים משקיע

עבודה - ומצליח לעשות אוחו דבר ולהתחרות בי. איזו סיבה יש לתת לי הגנה מפני זה

שהשקיע עבודה ועשה, אם אני מצליח לייצר דבר דומה? יש דרכים שהדיו קבע כדי להגן.

הדבר שכיח מאוד בתבנית התחרות בארץ, על-ידי זה שיצרנים מקומיים רואים מה עושים

יצרנים בחוץ-לארץ, או מה מיובא לארץ, ורוצים לייצר אותו דבר. אין בזה שום פסול. אין

סיבה לבוא ולומר, שדבר שאיננו יכול להתגלות בנקל אז חוא מוגן. המבחן הוא לא אם

התאמצתי או לא, השאלה היא אם יש כאן זכות שהדין מגן עליה, פטנט, סימן רשום וכיוצא

באלה, או לא. אם אני לוקח מוצר שאין עליו הגנה, מפרק אותו ומשקיע 360 ימים מהבוקר עד

הלילה, ועשיתי אותו מוצר, ייערב ויבושם לי. הצרכן ייהנה מזה. מי שמאמין בתחרות לא

צריר לדאוג לזה.
היו"ר חנן פורת
לפחות למצער, לא היית חושב שאדם שמנצל כל מה שהשקיע הקודם, היה צריר לפחות

אולי לשלם לו משהו בשביל זה?
דוד תדמור
לא אם הוא לא הגן על זה. אפשר לרשום.
היו"ר חנן פורת
י

הבנתי, אבל דנתי איתך באותו תחום אפור מבחינה מוסרית. זה לא דבר שנראה על פניו

דבר הוגן וכשר וישר שאתה לוקח מוצר מסוים שאדם השקיע בו ואתה מייצר בלי לפחות

להכיר בזה שאתה עולה פה על גבו של מי שעשה את הדברים האלה. אולי לפחות, שיגיע

איתו להסכמה, לתשלום מסוים וכדומה. אבל אני לא דן עכשיו בהיבטים המוסריים. מה בקשר

להצעת התוק?
מיגל דויטש
כל מה שנאמר נכון לגוף התוצאה המשפטית, אבל זה לא מה שאומרת הצעת החוק. קודם

כל, יש על זה אלפי פסקי דין בארצות הברית, זה מובן מאליו בגדר הנושא הזה, שהנדסה

חוזרת היא מעשה מותר כאשר מדובר בסודות מסחריים. מותר לך לקנות בשוק, יש לך חופש

קניין, יש לך חופש פעולה, אתה יכול לפרק, אתה יכול לחקור, אחה יכול לעשות מה שאתה

רוצה. זה ההבדל בין פטנט לבין סוד. אתה רוצה פטנט? תרשום, תקבל הגנה מוחלטת ל-20

שנה גם מפני הנדסה חוזרת, אבל רק ל-20 שנה, ואתה תחשוף את המידע, וכולם בעוד 20 שנה

יוכלו להשתמש במידע, והחברה תיהנה. אין ספק שזהו הכלל, ואיש לא התכוון לשנות אוחו,

וגם הצעת החוק לא משנה אותו.

בהערת אגב לדברי היושב-ראש, מפסק דין ''עשיר" אפשר ללמוד שאולי יהיו נסיבות

שבהם גם זה ייחשב כאסור לפי עשיית עושר ולא במשפט.

אני חוזר להצעת החוק. צריך להבחין בין שני דברים שונים לחלוטין. בין השאלה מהו

האובייקט שבו עוסק מעיף 5 לבין השאלה מהי צורת הנטילה האסורה שבה עוסק סעיף 7.

אלה שתי שאלות שונות לחלוטין. סעיף 5 בא לעסוק רק בשאלה אחת, מתי אנחנו רואים משהו

כסוד מסחרי, כאשר הרישא עוסקת בסוגיית הפרסום של הסוד. היא באה ואומרת: מה שאיננו

סודי, לא מוגן בכלל. מתי משהו איננו סודי? אם זה פורסם בנחלת הרבים, כבר כולם יודעים,

או אם הוא ניתן לגילוי כדין. נניח, שעוד אף אתד לא ממש פרסם אותו, אבל בקלות כל אתד

יכול להגיע אליו, אז אנחנו אומרים: זה בעצם פורסם, רק שבפועל עדיין לא נעשה השלב

האחרון של ההכרזות, לבן זה בכלל לא מוגן. זה מה שנאמר פה. במצב כזה שניתן להגיע בנקל

כדין, המשמעות היא שאין בכלל סוד.
רון אילוו
השאלה, מה זה בנקל?
היו"ר חנן פורת
תן לבית-המשפט להכריע בזה. מה אומר סעיף 7 בהתייחסות לסוד הזה?
יורם טורבוביץ'
שאסור לעשות שימוש בסוד
מיגל דויטש
אם, אכן, בדרך של הנדסה חוזרת מאוד מאוד קלה ניתן להגיע למידע, התשובה היא

שאין סוד, והכל נפל, אין תכיעה.
היו"ר חנן פורת
אס אי-אפשר לגלות בנקל?
מיגל דויטש
אז האובייקט בעיקרון מוגן, אבל מפני נטילה שהיא אסורה לפי סעיף 7. מהי הנטילה

האסורה? כתוב בסעיף 7(1): "נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו". באמצעים פסולים, זו

בדיוק הנקודה.
דוד תדמור
אמרנו בוועדה: באמצעים לא חוקיים או לא הוגנים.
היו"ר תנן פורת
כשכתוב "ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים", הכוונה היא שזה מצטבר, זאת אונזרת,

שהוא נותן באמצעים פסולים ללא הסכמת בעליו?
מיגל דויטש
בוודאי.
היו"ר חנו פורת
אז היה ראוי להקדים למלים "באמצעים פסולים" את המלים "בהסכמת בעליו". אתרת

מתפרש, או ללא הסכמת בעליו או בשידול, למשל.
מיגל דויטש
הנטילה בדרך של הנדסה חוזרת לא נחשבת גמילה פסולה, על-פי תורת המשפט המאוד

מאוד מבוססת - - -
יונה יהב
יהיה הרבה יותר ברור אם נוריד את המלה "בנקל".
מיגל דויטש
אז אנחנו מצמצמים מידי. אנחנו גורמים לזה שאם מישהו לקת מהמגירה של הבעלים, זה

בסדר.
דוד תדמור
זה פסול.
מיגל דויטש
דרך סעיף 5 אתה מוריד את זה מהאובייקט המוגן. אם אפשר לקחת רק בקושי, לא בנקל,

אז זה אומר שאתה לא נכנס בכלל לפרק הזה, משום שזה לא סוד מסחרי, ואז מי שיקח

מהמגירה, לא לוקח נווד מסחרי.
יורם טורבוביץ'
הוא עושה מעשה עוולה?
מיגל דויטש
לא לפי הצעת החוק הזאת.
יונה יהב
פרופ' מיגל, "או שאינו ניתן לגילוי באמצעים כדיו על-ידי אחרים".
מיגל דויטש
זה אומר, שגם אם יש קושי לעשות הנדסה חוזרת, אנחנו לא מגינים בכלל על הסוד גם

מפני נטילה באמצעי פסול.
רוו אילוו
מרבית תהליכי ההנדסה החוזרת הם תהליכים קשים, אינם באים בנקל.
היו"ר חנו פורת
אני מביו את ההערה שנשמעה כאן. הלא גם על דברים כגוו אלה איו אינוור מוחלט.

אומרים בסעיף קטן 7(1): "נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו, באמצעים פסולים...", זה
צריך לחיות
"נטילת סוד מסחרי, באמצעים פסולים, ללא הסכמת בעליו", כי זה שני הדברים

יחד, שהוא לקוח באמצעים פסולים ללא הסכמת בעליו. למשל, אם הוא קונה את זה בשוק, זה

לא נקרא אמצעי פסול.
רוו אילוו
השאלה היא: אם הוא עשה הנדסה חוזרת זה אמצעי פסול או לא?
מיגל דויטש
ודאי שהוא לא פסול.
רון אילון
האם עצם ביצוע הנדסה חוזרת, שהיא כמעט תמיד איננה בנקל, האם זה אמצעי פסול או

לא?
מיגל דויטש
לא. רבותי, זה אמצעי מותר, הוא לא פסול, ומי שיעשה כך, לא תהיה תביעת נגדו, לפי

סעיף 7, אבל, וזו הנקודה, מי שיילך למגירה ויקח באמצעי פסול, אני רוצה למנוע את זה

ממנו. אם הוא יכול לעשות הנדסה חוזרת בקושי וכו', שיילך ויעשה את ההנדסה החוזרת,

שישקיע את ההשקעות.
רוו אילוו
כדי להבהיר את החשש אני רוצה לקרוא שני משפטים מדברי ההסבר: "פענוח סוד בדרך

של "הנדסה חוזרת" נחשב כלגיטימי רק אם הוא יכול להתבצע בלי מאמץ מיוחד". אם הוא

יתבצע במאמץ מיוחד, זה לא לגיטימי לפי החוק.
מיגל דויטש
דברי ההסבר לא נכונים. מעולם לא היתה כוונה כזאת.
היו"ר תנו פורת
האם היית יכול להגדיר במפורש בגוף החוק, אני לא יודע אם להשתמש בביטוי "הנדסה

חוזרת" או משהו מעיו זה, אבל כדי להבהיר שזה איננו מוגדר בגדר של נטילת סוד?
מיגל דויטש
אפשר, בסיפא של סעיף קטן 7(1), להגיד: נטילה באמצעות "הנדסה חוזרת" איננה

אמצעי פסול.
יורם טורבוביץ'
אני לא יודע מה זה אמצעי פסול, יש כדין ולא כדין. הולך אדם ועומד מול מתחרה שלו

ובודק כמה משאיות עם תוצרת יוצאות על מנת לדעת.
היו"ר חנן פורת
זה לא אמצעי פסול, אלא אם כן זה מקום שאסור לעמוד בו.
יורם טורבוביץ'
בהנחה שנוותר.
היו"ר חנן פורת
לקחת מהמגירה זה אמצעי פסול.
יורם טורבוביץ'
איו ספק, זה גם אסור על-פי הדין הפלילי. המבחן הוא לא בנקל או לא בנקל. אדם

שמתאמץ, שייערב לו, לא מתאמץ, שייערב לו. פסול או לא פסול, אני לא יודע מה זה, אני

יודע מה זה כדיו. אני מכיר את המלה כדיו. אם סוד שנעשה בו שימוש בהגדרה בסעיף סוד

מסחרי כדין, בלי בנקל ובלי לא בנקל.
היו"ר חנן פורת
לדוגמה, הוא נכנם לחצר המפעל, בולש שם.
יורם טורבוביץ'
השגת גבול דינו ככתוב בחוק העונשיו, ובוודאי יש לו חבויות אזרחיות על-פי הדיו

הקיים היום.
מיגל דויטש
יש הבדל מסוים. אם חוזרים לאמריקה, באמריקה במפורש לא מדברים רק על כדיו, אלא

על חוסר הגינות.
יורם טורבוביץ'
באמריקה זה לא בחוק, ענייננו פה בחוק.
מיגל דויטש
ההיגיון של הענייו, שאני לא צריך לאתר עוולה בשביל זה.
יורם טורבוביץ'
רצינו להימלט מסעיף 1, ואנחנו מקבלים את זה בסעיף 7.
היו"ר חנן פורת
כאן אתה מדבר באופן מאוד מאוד ספציפי. לא היה אכפת לי אם היה כתוב בסעיף קטו

7(1) "נטילת סוד מסחרי שלא כדין, ללא הסכמת בעליו" או משהו מעין זה.
מיגל דויטש
זה היה מצמצם את ההגנה, ואולי יותר מידי, ושוב בניגוד למסורת המשפטית של

התחום.
יורם טורבוביץ'
איו חוק, הפסיקה תרחיב את זה כפי שצריך.
אלן זיסבלט
יש מדינות שאימצו את החוק האחיז.
מיגל דויטש
אם רוצים להתייחס למבחן של הנדסה חוזרת, לי איו בעיה לומר בסיפא לסעיף קטן 7(1)
יורם טורבוביץ'
הדוגמאות הן אין-סופיות.
היו"ר חנן פורת
פה ענינו על הדבר, כי אם יהיה מפורש, לגבי הנדסה חוזרת, שזה לא נבלל בגדר הבלתי

הוגן, אז זה עונה יותר טוב מאשר בל דבר אחר.
יורם טורבוביץ'
כמו שהיושב-ראש אמר, בסוד מסחרי יש לנו כבר הגדרה "שאינו ניתן לגילוי כדין",

המבחן הוא כדין, אם אתה אומר אמצעים פסולים, אתה בא להרחיב את הדין. אני לא יודע מה

זה אומר, מחר יכול שופט לומר: בוודאי, מאוד לא ראוי שמישהו יישב עם משקפת ברשות

הציבור, וישקיף על כמויות התוצרת שיוצאת ממתחרה. אני חושב שזו תחרות בריאה, זה

מודיעין עסקי מקובל. הולר מתחרה, דבר של יום ביומו, חברות ישראליות נוסעות לתערוכות
היו"ר חנן פורת
אתה, אפילו לצורך הניסוח, לא עושה את ההבחנה בין דבר שאולי הוא לא אסור על-פי

חוק, תחרות מנותרית פרועה. אני לא חושב שהיא בריאה.
יורם טורבוביץ'
יכול להיות שלא יהיו ל"ו צדיקים, אבל זו תחרות כשמה.
היו"ר חנן פורת
דבר כגון זה לא בריא, לפחות כשהוא נעשה ללא ידיעתו של בעל הסוד. לפחות היידוע

היה דרוש באופן מוסף.
יורם טורבוביץ'
זה מידת ההגינות, אין לי ויכוח - - -
דוד תדמור
זר נקודת תשובה, כי זה חוזר לשאלה המוסרית. מה כשר, מה מותר, במובן הזה, היא לא

רק שאלה של טעם טוב. נקודת המוצא, שרב, היא נקודת מוצא רתבה גם אצלנו, ולא רק

אצלנר, שלהעהיק זה דבר טרב. אם אני מעתיק מה שאתה עשית בלי שטרחת להגן על מה

שעשית באמצעים שהחוק מעמיד לו, עשיתי דבר טוב. נתתי לציבור משהו יותר בזול ומוסרי,

גם שאתה תוכל לקנות בחנרת בזול יותר.
היו"ר חנן פורת
אני שוב ערשה את ההבחנה בין ההיבט החוקי לבין ההיבט המרסרי. לא טרחת להגן על

כך. יכרל להירת שמבחינה חוקית אתה צודק, אלא אם כן יש פה באמת נטילה ממשית בנוסח

פסק הדין של עשיר. אבל אם אתה שראל אותי מה נכון מבחינה מוסרית, זה לא דבר מוסרי

לעשות העתקה ללא יידוע של זה שאתה מעתיק ממנו. לא הייתי רוצה לעגן את זה בחקיקה.
דוד תדמור
פה מדרבי על יצרן שיושב בהונג-קונג לערמת יצרן שירשב בישראל, רהשאלה אם היצרן

שיוצר בישראל, כשההונג-קונגי לא טרח להגן על עצמו, צריך או לא צריך לעשות דבר. גם



אותו יצרן שיושב בהונג-קונג, שהעתיק מה שהעתיק, מקבל זכות תביעה כנגד היצרן בישראל.

זו תוצאה קשה.
מיגל דויטש
בסעיף 5 יש סיג: "ובלבד שהוא נקט אמצעים סבירים לשמור על סודיות". איו הגנה

בבלל אם הוא לא נקט אמצעים. במקרה הזה, שמישהו מתרשל ולא אכפת לו, פטור. העניין של

"כדין'' לעומת "בלתי הוגן" בסעיף 7, הדוגמה יכולה להיות למשל בדוגמה שהיתה בפסיקה,

שמתחרה עובר במטוס ומצלם את המתקן של המתחרה. הוא לא עשה השגת גבול, כי מותר

לעבור בחלל ערום, זה מצב שאולי זה כדין, זה הוגן.
היו"ר חנן פורת
פה כתוב "באמצעים פסולים".
טנה שפניץ
היה "הוגנים" וצמצמנו את זח. היה "לא חוקי ולא הוגן", וצמצמנו את זה ל"אמצעי

פסול".
נתום רקובר
לעניין הקשר בין ההיבט המוסרי להיבט המשפטי, הגנה על סוד בכללו שמוכר היום

בחוק הגנת הפרטיות. אצלנו, במקורות שלנו, זה מוכר בחרם דרבנו גרשום. חוקרים בתחום

ההיסטוריה סבורים שהורתו של חרם דרבנו גרשום לא היה על סודות אישיים, אלא דווקא

בסודות מסחריים. כלומר, חשש מפני ניצול מידע על-ידי פתיחת מכתבים של השני, ועל-ידי
כך הוא מודיע לשלוחו
דע לך, יש סחורה, זה בא ממקום פלוני. אני פותח את המכתב, משיג

אותו אדם ומנצל אותם סודות, תוך פגיעה בבעל סוד. מה שעשה רבנו גרשום לפני אלף שנים,

הוא נקט סנקציות עונשיות בעניינים שהם בחחום המוסר. כלומר, בדברים בולטים יש מקום

לשקול אם לא להתערב בדברים שבאופן חוקי הם כשרים, אבל זה לא מוסרי.
היו"ר חנן פורת
לגבי סעיף 7 נסכם כך: נטילת סוד מסחרי, באמצעים פסולים, ללא הסכמת בעליו, כדי

שיהיה ברור ששני הדברים יחדיו. וכן, להוסיף פסקה שמתייחסת לנושא של ההנדסה החוזרת,

שאינה נכללת בכלל הדברים שהם פסולים.
רון אילון
נחשוב על נוסח.
מיגל דויטש
יש לנו נוסח, אין בעיה.
ישראל חזקיה
אני מבקש לקבל את הניסוח לפני שמחליטים עליו.
מיגל דויטש
זה משהו בסגנון "לא יראו הנדסה תוזרת בנטילה באמצעי פסול".
רון אילון
צריך להגדיר מה זה הנדסה חוזרת.
מיגל דויטש
אפשר להשתמש בהבנת השוק של מה זה הנדסה חוזרת.
יורם טורבוביץ'
מחר, השופט ברמלה יצטרך להחליט מה זה הנדסה חוזרת.
מיגל דויטש
אפשר לנסות להגדיר הנדסה חוזרת.
דוד תדנזור
הסעיף הבעייתי הוא סעיף 26 להצעת החוק. לסעיף הזה התנגד גם הממונה על הגנת

הצרכן וגם אנחנו התנגדנו, משרד התעשייה חיה נגד זה. יש כאן הרחבה בסעיף קטן (א1)

המוצע בסעיף 26(3), יש כאן איזו קפיצה קונספטואלית שגורמת קושי גדול. גם עיוני וגם

מעשי.
היו"ר חנן פורת
מה אומר סעיף 31?
דוד תדמור
הסעיף הזה הוא הסעיף שקובע למי יש זכויות לתבוע לפי חוק הגנת הצרכן.
יעל אונגר
סעיף 31 המקורי לחוק הופך כל מעשה או מחדל, בניגוד לפרקים בחוק, לעוולה, על-פי

פקודת הנזיקין.
מיגל דויטש
מדובר על הטעיה של צרכנים, טל עושק של צרכנים.
דוד תדמור
יש שורה של הוראות בחוק הגנת הצרכן, שבאות להגן על צרכנים. צריך להגיד שהתוק

יוצר דין קשה וקפדני להגנה על צרכנים, שגם ראוי, כי צרכנים צריכים להגנה. דא עקא,
שהסעיף הזה בא ואומר
ובן לעוסק שנפגע מהעוולה. רוצה לומר שבאבחת משפט קטן, הפכנו

את תוק הגנת הצרכן לחוק הגנת הצרכן והעוסק. העוסק יוכל לתבוע את עלבונו של הצרכן,

כאשר ברור לגמרי שלא טובתו של הצרכן התובע בעיני העוסק.
היו"ר תנו פורת
העוסק עצמו נפגע.
דוד תדמור
נניח, שיש שני עוסקים, ואתה הצרכן נכנסת לאחד, והעוסק האחר רימה אותך, קמה לך

עילה בנגד העוסק שרימה אותך, ואתה את עלבונך תובע. לפי הסעיף הזה, אני, העוסק

המתחרה שלך, מאמץ לעצמי את התרמית שאתה רומית ובא לזעוק את זעקתך. אלא מה? שהרי

לא את זעקתך אני זועק, אלא אח זעקת התחרות שלי בעסק האחר. יוצא שהכלים הקשים,

שנתנו בתוק הגנת הצרכן להגנה על צרכנים, אנחנו הופכים קרדום וחרב בידי עוסקים אחרים,

באופן שיאפשר לכל עוסק להגיש אין נזוף תביעות משפטיות, לכאורה בשמו של הצרכן שנפגע,

בעצם לטובתו של העוסק האחר.

יש פה קושי בשני מובנים עיקריים. ראשית, חוק הגנת הצרכן איננו מתאים לסוג כזה של

התקפה מצד עוסקים. הוא מתאים להגנה על צרכנים, יש בו חזקות ויש בו סעדים ויש בו

אמירוח באמת קשות, מתוך נקודת הנחה שהצרכן נמצא תמיד בנחיתות גדולה לעומת העסק,

וצריך לתת לצרכן הגנה גם רגולטורית, באמצעותו של הממונה על הגנת הצרכן, וגם באמצעות

כלים בחוק וגם באמצעות עוולות נזיקיוח, שיאפשרו לצרכן להתמודד עם העובדה שהוא רומה

על-ידי עסק. צרכן הוא אדם פרטי, ועסק, פעמים רבות, הוא עסק גדול, לכן הכלים הם קשים.

זה לא מתאים בכלל לאינטראקציה בין עסקיס. עסק לא זקוק לסוג כזה של הגנה. עסק

הוא עסק, והעסק האחר הוא עסק, וכל אתד את ענייניו מנהל, ולא נכון קונספטואלית לתת לי

אפשרות לתבוע את העסק האחר בטענה שהוא רימה את האדם הפרטי. זה מחזיר לתוך החוק

שלנו בדיוק אותן צרות של סעיף 1 לחוק. זה הופך את העובדה שאתה היית לא בסדר כלפי

הצרכן למשהו ביו שני עסקיס.
היו"ר חנן פורת
ההשוואה אינה מתחילה כלל וכלל. אני מבין את ההערה לגופה.
דוד תדמור
לא אמרתי את זה לתפארת המליצה, אני חושב שזה נכון. מה עשה סעיף 1? ואנחנו

חושבים שהוא בעייתי. הוא נתן כלי לעוולות נזיקיות בין עסקים בטענה שהתחרית בי לא

יפה, בלי להגדיר את זה. מה עושה הסעיף כאן? בדיוק אותו דבר. אם אתה רוצה לתבוע את

עלבונך, תתכבד ותעשה את זה, אל תתבע את עלבוני כצרכן.
היו"ר חנן פורת
פה מדובר בעוולות קונקרטיות.
דוד תדמור
כלפי מישהו אחר.
היו"ר חנן פורת
זה לא משנה, פה מדובר בעוולות קונקרטיות, שהשופט שיצטרך לנקוט בצעדים האלה

השתכנע בכך שתן עוולות. השאלה היחידה היא, האם התובע הוא רק הצרכן, או שהתובע

יכול להיות גם העוסק הנוסף, שיש לו זכות עמידה מכיוון שהוא גם כן נפגע מהעניין? זו כל

הסוגיה.
דוד תדמור
חוק הגנת הצרכן אצלנו הוא חוק שההליך האכיפה שלו נמצא בשלבים מתפתחים,

ונעשתה עבודה בהקשר הזה בשנים האחרונות, ויש היום ממונה על הגנת הצרכן, ועובדים יתד

עס משרד האוצר כדי ליצור מה שצריך ליצור. צריך לתת לחוק הזה לתפוס את מימדיו

הנכונים בהגנה על הצרכן, ולעשות זאת באופן מסודר. להכניס סוג כזה של רעש למערכת

היום, במקום שזה יביא תועלת, זה יביא רק נזק.
מיגל דויטש
אני תומך, אפילו נלהב, של הסעיף הזה. צריך לזכור את מצבו של הצרכן בארץ. בעניין

הזה, עם כל הכבוד, אני רחוק מלהבין את העמדה בעיקר של הממונה על הגנת הצרכן. המצב

הוא שלא אוכפים את החבויות שבחוק הגנת הצרכן. צרכן שנפגע פגיעה קטנה, הרי לא יכול

להגיש תביעה, כי אין לו עורכי דין וכך הלאה. מתפתחת החופעה של תובענות ייצוגיות

בקושי רב ועם הרבה מאוד בעיות. ואנחנו, דרך אגב, לא מציעים להחיל את התובענה

הייצוגית על התביעה של העוסק. כלומר, זה בכל מקרה לא קיים.

א'-ב' של דיני הצרכנות או של פילוסופיית הצרכנות, זה שיש פערי כוח עצומים בין

העוסק לבין הצרכן, ולכן הצרכן לא מסוגל לנצל את הזכויות שבחוק. הדבר שצריך לשאוף

אליו ביותר, כמי שדואג להגנת הצרכן, זה שיהיה מישהו בעל אינטרס לאכוף את החבויות

האלה, ומי בעל אינטרס יותר מוצק מאשר העוסק שנרתם לעניין.

אני לא יודע כיצד הנושא של חוק הגנת הצרכן התפתח ורמת האכיפה שבו, אני יודע

שמתקיימת פעילות מסוימת חקיקתית בעניין. עס כל הכבוד, יש הבדל גדול בין חוקים לבין

אכיפה. יש עדיין פער עצום, והוא יהיה כך לאורך זמן.
היו"ר חנן פורת
מה גם שבאמת העוסק השני במקרה זח, יכול להיות שבאמת היתה בו פגיעה ממשית

מאוד כתוצאה מתחרות בלתי הוגנת. זה שהוא הונה, אם בטיב המוצר, אם בתיאור של המוצר

וכדומה.
מיגל דויטש
במצב שסוחר א' משיג עסקה על-ידי הטעיית צרכן, הוא גוזל את העסקה הזאת

מהמתחרים שלו, באופן לחלוטין, לא רק בלתי הוגן אלא בלתי חוקי.
היו"ר חנן פורת
כל העניין הזה של התרופות, בסופו של דבר, נתון בידי השופט, הרי זה לא דבר שנעשה

באופן אוטומטי. חזקה על השופט שבמקרים כאלה הוא בהחלט יכול לשקול גם את ההיבטים

האלה, ואם במקרים מסוימים הוא לא חושב שזה עניין דחוף, אז הוא לא צריו לתת צו במעמד

צד אחד. גם ההבחנות הללו נתונות לשופט. לא הייתי מציע לשנות דבר.
רון אילון
ההיגיון של חוק הגנת הצרכן הוא באמת אותם פערי הכוח בין היצרנים או העוסקים

הכלכליים ובין הצרכן הקטן. לכן התוק הזה בא לתקן את בעלי הכוח האלה. הוא אמור לתת

מכפלת כוח לצרכן כנגד אחרים. כאן נוצר מצב, שאנחנו עכשיו מעניקים את מכפלת הכוח

הזאת ליצרן כנגד רעהו.
היו"ר חנן פורת
על איזה תרופות מדובר פה? על התרופות שמופיעות במסגרת החוק הזח.
רון אילון
לא, במסגרת חוק הגנת הצרכן. אתה בעצם נותן את כל חוק הגנת הצרכן, שקיימת בו

מכפלת הכוח, ליצרן א' כנגד יצרן בי.
יעל אונגר
תרופות אזרחיות, לא אישיות.
רון אילון
על מנת להפוך את זה לציורי. נניח, שעכשיו "אוסם" רשאית לתבוע מתחרה קטן מכוח

הגנת הצרכן. נתנו מכפלת כוח אדירה.

לא בכדי, ישראל חזקיה, שנמצא פה מטעם התאחדות התעשיינים, מארד מעוניין בתיקון

הזה. הכנסנו פנימה, לתוך השרוול הזה, את כל היצרנים. לא לזה התכוונו.
היו"ר תנן פורת
אתה פחות מידי מייחס את שיקול הדעת הנאות לשופט שלפניו מובא הדבר הזה. כלומר,

מה שאנחנו רוצים זה לתת בידי השופט תרופות כדי למנוע עוולה, זה הסיפור. אם הדבר הזה

נוגע בסופו של דבר לצרכן, גם אם היה מישהו אתר שגלגל את הדברים האלה - - -
רון אילון
הצרכן ייצא ניזוק מזה. אם מעתה ואילך, בחוק הזה, השחקנים יהיו גם שחקנים שהם

יצרנים, הרי כל תיקון עתידי בתוק הגנת הצרכן יסתכל באספקלריה של מי שיכול להשתמש

בו, לאו דווקא הצרכנים, ואז נקטין את מכפלת הכוח.
מיגל דויטש
אז צריך לבחון כל תיקון לגופו אם ראוי שיחול גם לטובת עוסק או לא.
יעל אונגר
הסעיף הזה הוא למעשה תולדה כמעט מתחייבת מהעובדה שחוק הגנת הצרכן קיים כבר

17 שנה ויותר, ובעצם אין כמעט תביעות על-פיו באופן מובהק. הניסיון בעולם מלמד שמי

שיתבע זה מי שיש לו אינטרס, כוח וכסף לנהל משפט, אז ברור מדוע הסעיף הזה בא לעולם.

אבל תראו איזה משוכות שמו בפני העוסקים. קודם כל, העוסק הזה צריך להוכיח פגיעה, הוא

צריך להוכיח עוולה, הוא צריך להוכיח שזה במהלך עסקו. כלומר, האדס יצטרך לעבור

משוכה די גבוהה לפני שבית-המשפט בכלל ייתן לו תרופה כלשהי, ושוב, טווח התרופות הוא

לשיקולו של בית-המשפט לפי העניין.

לא בכדי מיגל דויטש הזכיר זאת קודמ בקצרה, לא הוחל פרק התובענות הייצוגיות על

תביעה מטעמו של עוסק, כי זה באמת כלי שכשמפעיליס אותו בצורה מוסכמת ודורסנית, אתה

בוודאי יכול לחסל עסקיס. הנשק הזה שמור בחוק הגנת הצרכן לצרכן ולאדגון צרכנים, אבל



לא לעוסק. אנחנו מאוד תנוכנו בתיקון הזה, כולל ההחרגה של היכולת להגיש תובענה

ייצוגית על-ידי עוסק.
דוד תזמור
חוק הגנת הצרכן הוא חוק שממונה עליו שר התעשייה והמסחר. שר התעשייה והמסחר

מתנגד לסעיף הזה. שוחחתי איתו על הנושא הזה. הנושא של הצרכן, כמו שבוודאי שמת לב,

היה נושא שהוא עסק בו הרבה מאוד בעצמו. חוק הגנת הצרכן הוא חוק שמאוד חשוב לשר

החעשייה והמסחר.
ישראל תזקיה
הוא הוסיף חוקים.
דוד תדמור
זה מאוד חשוב לו, והרעיון של בלבול בין עוסקים שלכאורה באים להגן על אינטרס

הצרכן, שלפעמיס זה תופף לאינטרסים שלהם ולפעמים לא, להכניס את זה לתוך חוק שכל

יעדו הגנה על הצרכן, נראה נורא.
אברהס בירנבאום
אם יאושר הסעיף לעוסק שנפגע מהעוולה במהלך עסקו, נהיה עדינז לרבבות של תביעות

משפטיות. מי שהכניס את הסעיף הזה אין לו ניסיון כלשהו במסחר. מידי יום ביומו נכנסים

צרכנים למתחרים, ואביא את הדוגמה הנפוצה של קניית תכשיט. ניקנה תכשיט בחנות א',

נכנס הצרכן לחנות ב' ורוצה לוודא אם האבן היא בניקיון כזה, כפי שאמרו לו כשמכרו לו

אותה. בדרך כלל יעודד הסוחר, מאחר שהוא רוצה לפגוע במתחרה שלו, להתלונן במשרד

התעשייה והמסחר או להגיש תביעה כנגד מתחרהו.

עכשיו נותנים לסוחר או ליצרן הגדול או למתחרה הגדול, לרשח השיווק, כלי חזק כדי

לתבוע את הסוחר הקטן. נהיה עדים לרבבות תביעות משפטיות.
היו"ר חנן פורת
לא צריו בשביל זה ליצור ציור פופוליסטי. שמענו שיש פה שלוש משוכות: אחת, שהוא

צריו להוכיח שהוא בעצמו נפגע באופן שני; השנייה, שצריך להוכיח שהיתה פה עוולה; נוסף

על כך, יש שיקול הדעת של השופט, שלא בכל דבר ייתן את התרופה.
אברהם בירנבאוס
אני נפגע באופן אישי, כיוון שקנו אצל המתחרה ולא קנו אצלי. תמיד תהיה פגיעה

אישית.
דוד תדמור
לשופט אין שוס שיקול דעת, כי אם העוולה קיימת, אין לו שיקול דעת.
מיגל דויטש
יש שיקול דעת בנושא הנזק, כי יש פיצוי על נזק כלכלי בלבד.
דוד תדמור
יש לך מושג, מה זה יעשה לתחרות בין שתי חנויות? כל השוואת מחירים בין שתי

חנויות, יוכל העסק האחר לרוץ ולהגיש תביעה ולומר: אתה לא סיפרת לצרכן את האמת על

פרט כזה ואחר. חוק הגנת הצרכן קובע דבר דרקוני לטובת הצרכן, ובצדק. לתת את זה ככלי

למלחמה בין עסקים זה דבר - - -
מיגל דויטש
הלוואי שנגיע למצב שיש עודף - - -
רון אילון
הדבר הזה ייצור תחרות לא הוגנת.
יצחק קמתי
תביעות לא מעטות מגיעות אלי מיצרנים שונים. הנטייה של יצרנים, במקרה הנוכחי,

להשתמש בממשלה או בי בכלי ניגוח עסקי קיימת.
היו"ר חנן פורת
מה קורה אז?
יצחק קמחי
אני מטפל בכל ענייו לגופו. במקום שאין זבויות, לפי חוק הגנת הצרכן, אני כמובן לא

מסייע.
רון אילון
היום אין זכות כזאת.
היו"ר חנן פורת
דווקא תדוגמה של היכולת של אותם אנשים לפנוח אליר, בסופו של דבר, היא נאותה או

לא? אתה עושה את הבקרה, אתה בוחן באיזה מקרים הדברים האלה נעשו מתוך רצון לקנטר או

מתוך רצון לדפוק את העסק השני. באיזה מקרים אתה עד לקריאה ממשית?
יצחק קמחי
כיוון שהגנת הצרכן היא בראש מעייני, אני בודק את התלונה לגופה, כדי לראות אם

אכן ישנה בעיה. לצערי, נתקלתי ביותר מקרים שלא היתה בעיה, אלא היתה מגמה בדיוק

הפוכה. היתה מגמה לעצור נזחחרים. בזה נתקלתי יותר מבמקרים עם בעיה אמיתית.
רון אילון
היום, החוק עוצר את זה.
יצתק קמתי
אתה יכול להגיד שכל עוסק שפונה אלי בצורה כזאת הוא בחזקת חשוד מבחינתי. אבל

אני בודק את הדברים לגופן של עניין. לצערי הרב, לא פעם אחת הגעתי למסקנה בדיוק

הפוכה, שלא היה שום מקום לאותה טענה.

מצד שני, אני גס מאוד מסכים לדבריה של עו"ד אונגר מהמועצה לצרכנות. יש אכן צורך

להטלות את נושא הצרכנות ולעודד את התביעות. לא פעם באמת יכול אותו עוסק, על-פי רוח

הסעיף הזה, לשמש כאיזה כלי שכן יעזור לשמירה על הצרכן.

אני רוצה להדגיש, גס במסגרת הצעת החוק שהיום תעלה בוועדת הכלכלה, כשאני רואה

אח הסעיף הזה, ואני רואה בו תיקון שיש בו סעיף שאוסר, למשל, על גופים מסוימים לפרסם

עצמם כמי שעוסקיס בהגנת הצרכן, אני מנסה לחשוב איך הסעיף הזה מתיישב ביחד עם אחד

שפועל בצורה כזאת, הנה אני יושב ומגן על הצרכנים ? - -
היו"ר חנן פורת
או מפני שהוא בעצמו נפגע.
יצחק קמחי
זה מין שאינו במינו כרגע.

התנגדתי לסעיף הזה וחששתי ממנו מאוד מפני האפשרות שקיימת בחוק הגנת הצרכן

לגבי הנושא של צווי מניעה. כיוון שזה רק בתחום האזרחי ולא בתחום הפלילי הנושא הזה

נרגע, נדמה לי, שזה בבר היה בדיון קודם, שסעיף 30 לחוק לא חל על העניין הזה, ולא יוכלו



לעשות בו שימוש. אם הנושא הזה לא קיים, אני פתוח חושש מהסעיף הזה. הוא יכול לתיות,

שוב, בסייגים שאמרתי. אני לא שלם איתו, כי השימוש שאני נתקל בו ביום-יום הוא שימוש

לא נאות, בלי הסעיף הזה.
מיגל דויטש
יש הבדל גדול ביו הגשת של תלונה בכתב לבין הגשת תביעה, הגשת תצהירים, להתחייב

עליהם ולשאת בעלויות.
היו"ר חנן פורת
יותר מזה, גם במקרה שלך, הרי בסופו של דבר, אם נכון הדבר שיש כתובת לפניות,

ושאתה יכול לעשות את המיון בין הפניות הנכונות לבין הפניות שנועדו כדי לנצל אותך וכוי,

ראתה עושה את הבקרה הזאת, חזקה על שופט, שכלפיו צריך לעשות עוד מהלכים נוספים,

שהוא יידע לעשות את ההבחנה.
דוד תדמור
אדוני, אין לו שיקול דעת. אם זכותי הופרה בכך שרימו אותך, אני אוכל להגיש תביעה,

ואת העסק שלידי אני אחסום, עד שהתביעה לא תגמור להתברר, אם בכלל יישאר לו כסף

להמשיך למכור משהו, הוא יותר לא יעיז להתחרות בי. זאת התוצאה.
היו"ר חנן פורת
התרופה ניתנת באופן אוטומטי?
דוד תדמור
לא, אבל עצם ההליך המשפטי. אני רואה שאני מדבר פה כנגד תגובה לא מאוד אוהדת,

אבל תרשה לי בכל זאת, כי אני חי את המציאות הזאת יום-יום. המערכת המשפטית שלנו, עם

כל יתרונותיה הרבים, איננה דבר מהיר. היא איננה דבר זול. היא יודעת להעניק צווים

זמניים חריפים עד שהעניין מסתדר, והמערכת כל כך מעודדת לפשרות, שקל מאוד לעשות בה

שימוש לרעה.

התיזה כאילו אדם יגיש תביעה רק כשיש לו על מה איננה עומדת במבחן המציאות

המסחרית. אנשים עושים שימוש בהליך המשפטי כדי להשיג תוצאות עסקיות. היום אין כלי
כזה של עסק שיבוא ויגיד
אתה רימית את הצרכן שנכנס אליך, ולכן הוא לא קנה ממני, שאני

אפחד להתחרות בך. אין כלי כזה. מווו יהיה כלי כזה. עם כל הסעדים של החוק להגנת

חצרכן, עם כל הצווים הזמניים שבית-המשפט יודע להעניק, זה כלי קשה, זה כלי שמעניק

חרב לעסק כנגד עסק, דרך אגב, בעיקר לעסק גדול נגד קטן.
רון אילון
יש בו הטיה מובנית לגדולים ולחוקים ולעשירים.
דוד תדמור
העסקים הגדולים נוקטים בסעד המשפטי כעניין שבשגרה. העסקים הקטנים, אם הם

ייחשפו אפילו לטענה שהעסק הגדול יבוא אליהם, כשלכאורה נגרמה לצרכן עוולה, יהיה קשה

מאוד. צריך לזכור את הריב של מי אני רב. אני לא נותן לחתול לשמור על השמנת, ואני לא

מכניס גנב לשמור לי על הבנק, ואני לא רוצה שהמתחרה שלי לכאורה יגן על הצרכן של

העסק השני, כי זה לא מה שהוא יעשה.

מי שמצפה שזה יעודד הגשת תביעות לפי התוק, צודק באלף אחוז. זה ייצור גל של

תביעות לפי החוק, אני מסכים לגמרי עם הערכה של עשרות אלפים, וה ודאי יהפוך אותו

לחוק מאוד פעיל, אבל לא למטרה שלשמה הוא נחקק, הגנת הצרכן, אלא להגן על העסק

האחר.
אלן זיסבלט
הרושם שמתקבל פה, שאנחנו מכניסים דבר שהוא יוצא דופן ודרקוני. חבל שלא יכולתי

להפיץ מאמר מצוין של פרופ' בר-ניב מאוניברסיטת תל-אביב, שכתב מאסר של 20 עמודים רק

על הנושא הזה, עד כמה שחשוב להונויף את הסעיף הזה. הסעיף הזה קיים בכל העולם, בכל

חוקי הגנת הצרכן. זה גרם לאכיפה אפקטיבית של החוקים האלה.
אברהם בירנבאום
תנקוב בשם של מדינה.
אלן זיסבלט
באמריקה ובאירופה.
דוד תדמור
בארצות-הברית זה לא המצב.
אלן זיסבלט
המתתרה לא יכול להוציא צו?

מדובר פח במישהו שבעצם נפגע מהטעיה או מהמעשה הפסול.
רוו אילוו
כולם נפגעים.
אלן זיסבלט
עם כל הכבוד, זה לא כך. יש פה באמת אינטרס להביא את העניין לסוף. הוא יכול

באותה הזדמנות גם לאכוף את חוק הגנת הצרכן. באמת אין לנו את הכוחות לאכוף את החוק,

משום שאנחנו תלויים בצרכנים עצמם. כפי שאמרתי, בכל העולם מדובר על כר שהמתחרה הוא

באמת אחד מהגורמים האפקטיביים והנכונים.
מיגל דויטש
אני לא בדיוק רואה את גל התביעות, צריו אינטרם עצמי ממפיק כדי לעשות זאת.
רחל גרשוני
גם בחוק ההגבלים העסקיים יש סעיף אכיפה פרטי. זה גם נותן כלי בידי עסקים לחבוע

איש את רעהו. אנחנו לא אומרים שבגלל זה אין לנו סעיף כזה. האמת היא שזה כלי אכיפה

מאוד חשוב. גם כאן הסיכוי שצרכן יחבע, על-פי הסעיף הזה, הוא כל כך קלוש, שלחוקק בלי

הכלי הזה, זה כמו לא לחוקק אה החוק.
רוו אילון
עיסוקו של חוק ההגבלימ העסקייס זו תחרות בין יצרכנים, לכן היצרן יכול לתבוע יצרן.
דוד תדמור
אין ספק, שאם אני, למשל, אקבל זכות תביעה פרטית על זה שאדם לא שילם מסים,

שאני נפגע מזה באופן עקיף, אז גם אכיפת חוקי המם תשתפר. יש עוד המון דברים שבעקיפין

אתה נפגע מכו שפגעו במישהו אחר. לא שמעתי שנותנים לי זכות לערער על זה.
היו"ר חנן פורת
יש פה הפלגה. בית-המשפט יכול היה לאפשר לכל אדם לתבוע את העניין הזה של אי-

גיום בחורי ישיבות לצבא, כיוון שבסופו של דבר כל אחז נפגע. פה, בכל זאת, ההגדרה

"במהלו עסקו" נותנת לזה את האיזון הראוי,
דוד תדמור
אולי תאפשר לנו לנסות ולשכנע. לא הייתי מודע עד הבוקר לזה שהסעיף נמצא כאן

בחוק, חשבתי שההסתייגות שלנו נרשמה ועברה. זו היתה טעות שלי. לא היתה לנו הזדמנות

לשבת במסודר גס עם אנשי משרד המשפטים כדי להציג בצורה מפורטת את העמדה שלנו, לפי

הסעיפיס של תוק הגנת הצרכן, למה זה יוצר בעיה. אני תושב שנצליח לשכנע אותם לפחות

בחלק מהמקרים.
היו"ר חנן פורת
באופן עקרוני קשים לי דבריך. אנחנו כולנו מודעים, אולי אני מודע יוחר מכם,

לתחלואיה של מערכת המשפט בישראל. חלק מהתפקידים שאני רואה לעצמי בוועדה, אולי

התפקיד הראשי, הוא לעשות ככל האפשר כדי לתקן את הדברים גם במובן של עינוי הדין

שגורם לעיוות הדין וכל הדברים שמשתלשלים מכך.

מכאן ועד למסקנה שבעצם עולה בעקיפין מדבריך, שכיוון שמערכת המשפט יכולה

להיות מנוצלת לרעה, על כן לא נכון לתת, בדברים שאנחנו יכולים להסכים שיש בהם עוולה,

או שיש בהם תהליך של בירור דבר שאם אכן הוא נכון, אז הוא צריך תיקון, אם לגבי הצרכן

ואם לגבי האדם האחר שנפגע. זאת אומרת, הואיל והמערכת לא מתוקנת אז אפשר לנצל אותה

לרעה, ולכן גם במקרים שבעצם הם נכונים על פי תפיסתך, לא ראוי לתת את הסעדים

הראויים. זה דבר שבאופן טקרוני קשה לי להסכים איתו. זה בעצם השלמה עם מציאות לא

מתוקנת, שכתוצאה ממנה אני לא יכול לעשות דברים מתוקנים. באופן פרינציפיוני קשה לי

לקבל את נקודת המוצא הזאת.
דוד תדמור
אם כך, אני מצטער שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך, משום שזה לא הטיעון.
היויר חנו פורה
הסברת את עצמך מצוין, ואתה גם מבין מצוין את דברי.

אני לא רוצה להרחיב את זה לאין שיעור, אבל כשאני רואה את המגבלות שמצוינות

כאן. יש פה, והוסבר יפה מאוד, שלוש מגבלות שהן מאוד משמעותיות. וכשאני יודע שהדבר

הזה בכל זאת נתון לשיקול דעתו של השופט, הרי לא בכל מקרה שבא אדם הוא יגיד: עד

בירור אסור לעסק לפעול.
מיגל דויטש
צריך גס לתת ערובה לפיצוי הנזקים, אם אתה מפסיד בתביעה.
היו"ר חנן פורת
כשאני מוסיף לכך את השיקול שאולי על-ידי כך, אפילו אס, נגיד, יהיה קצת כיפוף

המקל לכיוון השונה, אבל לפחות הגנת הצרכן תקבל יותר שיניים, הדברים האלה יחדיו

מהווים איזון.
דוד תדמור
אני לא חושב שהסברתי עצמי טוב. אני לא נתלה פה בתחלואיה של מערכת המשפט. אני

אומר שהתוצאה שתהיה שבאמת יעשו שימוש גם בזה כדי להציק, אבל בואו נניח, שיש לנו

מערכת משפט מושלמת ונהדרת, והיא פועלת במהירות וביעילות. למשל, אם אני עוסק, ואדוני

לקוח, ואני לדעתך לא פירטתי מספיק טוב את שירות ההחזקה רתנאיו או את תנאי האחריות,

ונניח שיש תחרות בין שניים או שלושה - - -
היו"ר חנן פורת
אז יבוא בעל החנות השני ויגיד, שהחנות ההיא לא פירטה די הצורך את התנאים - - -
דוד תדמור
בגלל זה הוא הפסיד עסק.
יעל אונגר
שיוכיח את הפגיעה,
היויר חנן פורת
לדעתך, מה יעשה השופט עם הדוגמה הזאת? קודם כל, הוא יגיד: תסגור את העסק?
דוד תדמור
הוא לא יגיד: תסגוד את העסק, אבל אי-אפשר יהיה להתווכח עם הפגיעה, משום שאם

הצלחתי למכור לך, והתיזה היא שמכרתי לך כי לא קיימתי חובה לפי חוק הגנת הצרכן,

הצרכן על פניו נפגע.
היו"ר חנן פורת
הצרכן יוכל לתבוע במקרה כזה?
דוד תזמור
הצרכן בוודאי יכול. גמ בוועדות בכנסת אני לומד, שכאשר יצרן בא להגן על הצרכן,

הוא בא להגן על עצמו, הוא רק קורא לזה "להגן על הצרכן". צריו להיות מודעים לכך.
יעל אונגר
החוק לא מעמיד פנים, התוק מדבר על עוסק שנפגע.
היו"ר תנו פורת
מכיוון שאני צריו ללכת לוועדת הכנסת, ואתם אומרים שיש צורך לדון גם בנושא

התרופות, אני מציע שנקבע לשבוע הבא עוד ישיבה אחת.
דורית ואג
או ביום שלישי או ביום רביעי, אני אודיע לכם.
היו"ר חנן פורת
בינתיים, למרות שהזמן מאוד קצר, תבתנו את האפשרות ברוח הדברים שאמרתי, תראו

אם יש אפשרות להגיש הצעה לסעיף 1. אני מבקש גם ממך, פרופ' רקובר, להיות שותף

בניסיון להכין איזו הצעה, שנבדוק אותה, שתיתן פרמטרים יותר נזזויקים.

אני רוצה לבקש אם אתם יכולים, כדי שנקצד את הדברים, להעביר אלינו בכתכ, אם זה

ארגון הסוחרים או הגורמים האחרים, את ההערות שלכם. בשבוע הבא, בעזרת השם, נטשה

מאמץ לסיים את זה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעת 12:20

קוד המקור של הנתונים