הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 275

מישיבה ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי. כיו בכסלו התשנ"ט (15 בדצמבר 1998), שעה 09:30

חנן פורת - היו"ר

דוד סל

יונה יהב

תגי מירוס

אביטל שטרנברג - משרד המשפטים, מנהלת מח' ייעוץ וחקיקה

עו"ד רינת גולד-גזית - משרד הביטחון, יועמ"ש

עו"ד הדסה צנגן - משרד הפנימ, יועמ"ש

אלה בלאס - משרד העבודה והררוחה, מנהלת השירות למען

הילד

בתיה ארטמן - משרד העבודה והרוותה, סגנית היועמ''ש

שמואל חזון - יו"ר ארגון יד לבנים

מרדכי שלו - ארגון יד לבנים, סמנכ"ל

זאב פוטרמן

דורית ואג

שלמה שהם

הלית ברק

אסתר מימון

הצעת תוק השמות (תיקון - סייג לקבלת שם מאי-מוץ), התשנ"ח-1998, של חבר

הכנסת יונה יהב



הצעת חוק השמות (תיקון - סייג לקבלת שם מאימוץ), התשנ"ח-1998, של חבר הכנסת יונה

יהב

מורי ורבותי, בוקר טוב. אנחנו נדרשים היום להצעת חוק של חבר הכנסת יונח יהב,

הצעת חוק השמות (תיקון - סייג לקבלת שם מאימוץ), התשנ-ת-1998. למרות שאנחנו עוסקים

פה רק בשמות, לעתים השם הוא המהות. לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו, ויש לעתים גם

שמות אתרים.

כיוון שתבר הכנסת יונה יהב ראה בנושא הזה נושא מאוד יקר ורגיש, נעניתי לבקשתו,

דימנו ישיבה לדיון בהצעת החוק הזאת, ואנחנו רוצים להביא אותה להכנה לקריאה ראשונה.

אני מבקש לתת את רשות הדיבור לחברנו, חבר הכנסת יונה יהב, שהציע את הצעת החוק.

הרעיון בהצעת החוק הזאת הוא לאפשר, בעת אימוץ של יתום צה'ל, שיישארו ברישומיו

הבסיסיים, דהיינו, בתעודת הלידה, שם אביו מולידו כשם יחיד ושם משפחתו, בתוספת לשם

משפתת המאמץ. מניסיון אישי, עד היוס זה היה בלתי אפשרי. בצורה כזאת אנחנו עושים צדק

עם המהות המיותדת של החיים שלנו בארץ הזאת. זה עיקרה של הצעת החוק.

מה קורה היוס במציאות?

קודם כל, לדאבוני, בנישואים שניים, ברוב המקרים לא מאמצים. אבל כאשר מאמצים,

המאומץ מקבל תעודת לידה חדשה לגמרי, שבה מופיעה זהות חדשה, תחת הרובריקה של שם

האב מופיע שם האב המאמץ, ותחת הרובריקה של שם המשפחה מופיע שם המשפחה החדש.

בצורה כזאת נמתקת הזהות המקורית שלו.

אם ההורים המאמצים מעוניינים בכר, הם לא זכאים לתבוע זאת?

מהניסיון שלי, חוייבתי ללכת לערכאות בית-המשפט במשך ארבע שנים כדי לקבל זאת.

לאחר מהומה לא קטנה קיבלתי את מה שביקשתי, מה שמוצע פה להפוך לחקיקה. היום הילד

כבר בן 26, ואני בהחלט חושב שעשיתי דבר נכון. מצד אחד, זה הישווה אותו לילדים

מהנישואים השניים, ומצד שני, זה שמר בצורה מאוד מכובדת את הזיכרון ואת הקשר עם

המשפחה הביולוגית, המשפתה של הוריו.

תבר הכנסת יונה יהב, הדבר כשלעצמו מאוד מובן. אני מנסה לבתון, האם לשס כך יש

צורך בתקיקה מיוחדת? תיאורטית, בלי קשר לאב, היית רוצה לתת - - -

אני לא יכול. הליך אימוץ מתייב אותך באיקס דברים. מה שכן, במסגרת חוק השמות,

בדיוק כמו שלי לא קראו יהב כל תיי, ובגיל מסוים, כשעמדתי על דעתי, באתי ואימצתי לי

את השם יהב, יכולתי באותה הזדמנות להגיד, אני נקרא יונתן, או אני נקרא חנן.

רק בהגיעך לבגרות.

בהגיעך לבגרות, וזו פעולה טכנית. יי

האב אינו יכול לעשות זאת בקשר לילד?

לא. אני רוצה במסגרת האימוץ לבוא ולומר אמירה. מתד גיסא, אני נותן לך קורת גג של

משפחה תדשה, אבל, מאידך גיסא, יש לי את בל הבבוד הראוי למה שאתה מבטא ולמה שאתה

מסמל, ואני משאיר את זה לנצת, לעד.

על-פי ההצעה, כפי שאתה מגיש, כתוב: "רשאי בית-המשפט להורות".

המאמץ צריך להיות מספיק "גדול" כדי לבקש את זה, שלא ירגיש נפגע מהעניין. צריך

לדעת שיש אופציה כזאת.

האס לא היה נכון, לפחות במקרה כזה, לציין בגוף החוק, לפי טעמך, שזה על-פי בקשת

המאמצים? כשאתה אומר "רשאי בית-המשפט להורות", משמע שזה כאילו תלוי אך ורק בבית-

המשפט.

אני לא לוקח בעלוח על הנוסח, בעניין הזה עזר לי שלמה שהס. אני רק אומר, שכל

אימוץ הוא בקשה שמגיש המאמץ. במסגרת הבקשה הוא מתייחס לכמה וכמה פרטים, ואז בית-

המשפט רשאי להורות.

נדמה לי, שחשוב לציין שהדבר הזה הוא רק עניין שתלוי ברצונו של המאמץ. אחרת,

אפשר לחשוב שרוצים לקבוע את זה כנורמה, שייקרא על שס אביו מולידו.

עו"ד אביטל שטרנברג אמרה לי, והיא צודקת לדעתי, שצריך להכניס את המלה "תעודת

לידה".

לא אמרתי דבר בזח. אולי הוכנתי כך, אבל זה לא מה שאמרתי.

מה אמרת?

קודס כל, צריך לטקס את הבעיה.

מיד ניתן לכם להשמיע את דבריכם.

דרך אגב, אני רוצה לציין, שבדרך כלל אנחנו נוהגיס לפתוח בדבר תורה. בפרשת

השבוע, שקראנו השבת, רואים אח המשמעות הגדולה של קריאת הבן על שם המת. בעצם, כל

המהלך של ייבום שהיה במקרא, בא כדי לאמץ את הרעיון הזה, שלא ייכרת שמו של אדם

מישראל, שבנו או מי שבא תחתיו יישא את שמו.

7

חבר הכנסת חנן פורח, יש פה מצב מיוחד לגבי דעת הממשלה על הצעת החוק הזאת.

חשוב להגיד ששר הפנים במליאת הכנסת תמך בהצעת החוק, אבל פה יש חדשות.

אני רוצה להגיד לך מה היה שם. עליתי על דוכן המליאה ואמרתי, שאינני מסביר אח

הצעת החוק, אלא אני אספר את סיפורי האישי. במקרה ישבו שם כ-40 חברי כנסת, והיה שקם

מופתי, ואני סיפרחי במשך עשר דקות את סיפורי האישי. אחר כך עלה השר סויסה לדוכן

ואמר, שהוא לא יכול, אחרי שהוא שמע את הסיפור הזה, לבוא ולמסור את עמדת הממשלה,

והוא מבקש לתמוך בהצעת החוק. זה מה שקרה.

דעת הממשלה היתה להתנגד להצעת החוק.

נשמע את עמדת הממשלה. נתחיל ממשרד העבודה והרווחה.

לפי תוק האימוץ, בית-המשפט יכול לצמצם את תוצאות האימוץ, כשהכוונה היא, שמה

שייכתב בצו האימוץ, ואתר כך משרד הפנים יצטרך לרשום, זה מה שיהיה. לפי הסעיף הזה,

בית-המשפט נוהג להשאיר שס משפתה של ההורים הביולוגיים, נוהג לקבוע - לא נוהג, כי אין

הרבה מקרים - אבל על-פי בקשה יכול לקבוע ששם האב הביולוגי יישאר בתעודת הלידה,

כשם האב של הילד המאומץ.

יש רק מקרה אחד בארץ. אני רוצה לספר דבר מאוד מעניין, אימצתי את הילד בבר-

מצווה בערך, וכשהוא הגיע לגיל 16 והלך ללשכת הגיום, היה צריך להוציא את תעודת הזתות

כדי לבוא ללשכת הגיוס, סירכו להוציא לו תעודת זהות. אני הייתי צריך להגיש עתירה

נוספת. משרד הפנים אמרו, שהם לא מכירים את הדברים האלה, ומבחינתם הם צודקים, כי

באימוץ, עד היום. הזהות הקודמת מבוטלת ומחוסלת, אלא אם כן יש תיק, ואת יודעת מתי

נותנים לפתות את התיק. פה אני רוצה אמירה חד משמעית, בלי וריאציות.

בתיה ארטמן, את רוצה להגיד שעל-פי המצב המשפטי היוס אפשר לעשות זאת?

הייתי עושה תיקון מסוים בתוק מרשם האוכלוסין, כדי שמשרד הפנים לא יעשה בעיות,

למרות שהנציגה של משרד הפנים טוענת שאין בעיה כיום.

בעניין רישום האב הקודם, בהחלט יש בעיה. יש בעיה לפי חוק מרשם האוכלוסין.

להוסיף שם משפתה נוסף, אין בעיה.

בצו האימוץ רשאי בית-המשפט לקבוע את פרטי המרשס. הוא יכול לקבוע מה יהיה שם

הילד, מה יהיה שם משפחתו; הוא גם יכול להורות למשרד הפנים לרשום, ברובריקה של תאב,

את השם של האב הביולוגי ולא את השם של האב המאמץ. אני מבינה שמסכימיס שלא מדובר

בשני שמות של אב, כי בדברי ההסבר שלך משתמע כאילו שאתה מתכוון לשמות של שני

האבות.

7

לא.

"מאפשר ליתום צה"ל לשאת את שם אביו מולידו, ואת שם משפחת אביו מולידו''.

שם אביו מולידו ושם משפחת אביו מולידו ביחד עם שם משפחח אביו המאמץ.

לא, "שם משפחת...". יש לי את זה.

כתוב: "בצמוד לשם משפחת מאמצו".

אצלו כתוב "יחד עם שם ומשפחה".

את קוראת בדברי ההסבר?

בדברי ההסבר.

תקראי בהצעת החוק עצמה.

יש סעיף בהצעת החוק, למה את קוראת בדברי ההסבר?

אני אומרת, שאנחנו מסכימים שלא זו הכוונה.

הניחי לדברי ההסבר. אני חושב שבהצעת החוק הדברים ברורים: "רשאי בית-המשפט

להורות כי ימשיך ויישא את שם אביו מולידו ואת שם משפחת הוריו בצמוד לשם משפחת

מאמצו".

אנחנו מדברים בעצם על מרשם האוכלוסין, גם פה ישנה הטעיה.

בואו נסכים על הרעיון.

הרעיון הוא מרשם האוכלוסין ולא חוק השמות.

לא מעניין אוחי איפה. אני הסברתי את הרעיון, אחר כך נשב עם המומחים וננסח את זה.

הרעיון הוא, שבתעודת הלידה יהיה ברובריקת האב רק שם אחד, וזה יהיה שם אביו מולידו,

הביולוגי, ושם המשפחה ברובריקה של המשפחה יהיה מונהיימ-יהב, כמו שאצלי.

היום, כפי שאמרתי, בית-המשפט, בצו האימוץ, יכול להורות למשרד הפנים איך לבצע

את הרישום.

זה לא עובד בשטח.

אם אתה אומר שמתעוררים קשיים בענייו הזה, אני מציעה לא לתקן את חוק השמות. עם

כל הכבוד, אני לא תושבת שזה צריך להיות רק עניין של חלל צה"ל, כי יש יתומים של תללים

שהם נפגעי איבה, ויש יתומים אחרים. למה למנוע מהם את האפשרות הזאת, אם אנתנו

חושבים שזו אפשרות שצריכה להתקיים?

באימוץ רגיל לא כדאי לפתוח את הפירצה הזאת.

לא מדובר על אימוץ רגיל, מדובר על מה שנקרא "אימוץ קרובים" - בן זוג של הורה

ביולוגי יכול לאמץ את הילד של בן זוגו. ואז, הרי אין חינזיון, כי תעודת הלידה המקורית

מצויה בידי האם, וגם הילד יכול לראות מי הוריו.

אם אתם רוצים להרחיב באותה הזדמנות, איו לי התנגדות, רק שאני רוצה את הענייו של

יחום צה"ל.

אני רוצה לקרוא את חוק השמות, כפי שהוא קיים היום, שעל פניו הוא באמת מחייב

תיקון בחקיקה, אם רוצים להוסיף את זה. סעיף 5 - יקטין שאומץ מקבל שם משפתת מאמצו,

אך אינו מקבל שם פרטי חדש, זולת אם קבע בית-המשפט בצו האימוץ קביעה אחרת".

זה מתייחם לשם של הקטין, אבל חבר הכנסת יהב רוצה שינוי של מרשם - - -

כאן כתוב: "קטיו שאומץ מקבל שם משפחת מאמצו".

"זולת אם קבע בית-המשפט בצו האימוץ קביעה אחרת".

הביטוי הזה, משמעו רק לגבי שם פרטי חדש.

לא.

אז המעיף הזה ניחן לשתי פרשנויות. כשאני קורא את הסעיף כך: "קטין שאומץ מקבל

שט משפחת מאמצו", זה אחד, "אך אינו מקבל שם פרטי חדש, זולת אם קבע בית-המשפט בצו

האימוץ קביעה אחרתי, אני מבין שהפסקה שמתחילה במלה יזולתי, מתייחסת רק לחלק השני.

דהיינו, שאינו מקבל שם פרטי חדש, אלא אם כן ירצה בית-המשפט.

זה מקרין על כל הסעיף, כל קביעה אחרת בענייו שם משפחה וגם בענייו שם פרטי.

יש סעיף נוסף בחוק השמות, שמאפשר לאפוטרופוס לשנות את שמו ואת שם משפחתו של

קטיו, בסעיף 14. אם זה לא נכנס בסעיף הזה - שלדעתנו זה כו נכנס - זה יכול להיות גס לפי

סעיף 14.

עד חיוס לא היה צו אימוץ שנרשמו בו שני שמות משפחה, שלא נרשמו במשרד הפנים,

אנחנו לא יודעים על זה, לא קיבלנו תלונות.

לגבי מה שאמרת, שצריך להיות מספיק "גדול" כדי לבקש ששם האב יישאר. אני חושבת

שאם הם נפגשים עם פקידת הסעד ומביעים את הרצוו הזה, פקידת הםעד תגיד להם, שהם

יכולים לפנות בבקשה לבית-המשפט, בעת מעמד צו האימוץ, ולבקש את זה.

התיקוו היחיד שאולי יכול לענות על הבקשה זה תיקוו סעיף 20 במרשם האוכלוסיו, כי

אתה מתייתם למרשם. סעיף 20 אומר: "אומץ ילד, יירשמו במרשס או בכל תעודה, לפי חוק

זה, מאמציו כהוריו, והמאומץ כילדס" - וכאו זה מתייחם באמת לשמות ההורים - -ובשם

שנקבע לו בצו האימוץ", והייתי מוסיפה "והכל כפי שנקבע בצו האימוץ".

"אלא אם כו נקבע אחרת בצו האימוץ".

במחשבה שנייה זה באמת נכוו. פה צריך לבוא איזה חיקוו, ואני אסביר. קודם כל,

הנורמה היא הנורמה, כפי שקבועה בסעיף 5. נכוו שיש שיקול דעת לבית-המשפט, ועל זה איש

איננו חולק. אחת הבעיות שהיתה ככל המשרדים ובכל החוקים היתה, שצריך היה לשנות את

הנורמה. צריך לומר, שיש סיטואציה שהיא אחרת. כשהנורמה הזאת משתנה, לא הייתי מותיר

שיקול דעת לביח-המשפט. זה בעצם צריך להיות התיקוו, המאמץ רשאי לבקש לקבל את שם

יורה בית-המשפט לבקשת המבקש. ואז, ממילא, התיקון לא מיותר,

כי אם אתה משאיר שיקול דעת רק לבית-המשפט, אז שיקול דעת כבר יש לנו קודם.

זה שיקול דעת על-פי בקשה.

כאשר המאמץ מבקש להשאיר שם משפחה קודם, במקרה של חיילים שנספו במערכה,

לדעתי, לא צריך להיות שיקול דעת לבית-המשפט. ברגע שיש בקשה כזאת, היא צריכה

להתמלא אוטומטית. זה בעצם הרעיון, וזה היה צריך להיות בניסוח. במקום ''רשאי בית

המשפט, יהיה ש"יורה בית-המשפט לבקשת המאמץ". ואז, ממילא, במקרה של נזאמץ, אנחנו

באים להוציא מגדר הרישא של סעיף 5, ולומר שיש פה חובה של בית-המשפט לקבוע. זאת

אומרת, יש שיקול דעת מוחלט למאמץ להחליט אם הוא וצה להשאיר את שם המשפחה הקודם.

אני מביו שהסוגיה פה לא נוגעת רק לשם המשפחה אלא גם לשם האב.

ימשיך ויישא, כמו שאמרנו, את שם אביו מולידו.

הענייו הזה של שם אביו מולידו לא קשור לחוק השמות.

'

אם אנחנו רוצים לתקו את העניין, תיקון חייב לבוא גם בחוק השמות.

לפי חוק האימוץ כל החלמה של בית-משפט צריכה להיות בהתאם לטובת הילד, ואני

אסביר למה זה חשוב. במקרה הזה אני לא יודעת אם היו הורי ההורה שנפטר, אבל לפי חוק

האימוץ, בית-המשפט צריך לשמוע את דעתם של הורי ההורה שנפטר. יכול להיות מקרה

שההורה של ההורה שנפטר - - -

יבקש לא לשאת את השם שלו.

להיפר, המאמץ לא ירצה, וההורה כן יבקש.

אני מתכוון לבקשת המאמץ, זה בדיוק מה שאמרתי.

אז מה המשמעות של שמיעת דעתם של הורי ההורה? כל התלטה, לפי תוק האימוץ, היא

בהתאם לטובת הילד, ואי-אפשר לחייב את בית-המשפט לא לשקול את השיקול הזח.

אי-אפשר להכריח את המאמץ שיישא אח השם, אם הוא לא רוצה. אם ההורים של הנספה

רוצימ את זה, והמאמץ משום מה לא רוצה את זה?

עדייו זה שיקול דעת של בית-המשפט.

מי שמגדל אח הילד זה המאמץ, לא ההורים הביולוגיים של הנספה.

אני רוצה לעשות פה הפרדה ביו שתי סוגיות. הסוגיה האחת היא הסוגיה המהותית,

התוכנית, והסוגיה השנייה היא הסוגיה הטכנית: אם צריר לשבץ, איפה לשבץ, אם יש דברים

שונים בחוק זה או בחוק אחר. קודם כל, נברר לעצמנו במה אנחנו מעוניינים. מה שאומר וזבר

הכנסת יונה יהב זה, שאם ההורים המאמצים רוצים, הם יהיו זכאים לפנות לבית-המשפט, הו

בקשר לשם הםשפחה והו בקשר לשם האב, שהמאומץ יישא את שמו של אביו שנספה.

בהתייתסוח לנקודה הזאת, אני רוצה לשמוע את העמדות לגבי עצם הענייו. אחר כר

נראה אם נחוץ לענייו הזה חוק ובאיזה מקום לשלב אותו. נשמע את נציגי יד לבנים.

אני מודה לו על זה שחילקת את הנושא לשניים. אני רוצה להתייחס למהות. קודם כל,

אני מבקש להודות לחבר הכנסת יונה יהב שהעלה את הנושא. הנושא הזה היה צריר לעלות

לפני הרבה מאוד שנים, וטוב שהוא עלה כעת, ושלא נעכב אותו יותר.

נראה לי שיש פה שלושה אינטרסים, שיש בהם איזה ניגוד. אני מדבר על האבא המאמץ,

שהאינטרם שלו הוא אינטרס עכשווי ועתידי. כלומר, העבר פחות מדבר אליו. אני לא מדבר

על המקרה הספציפי האישי, על גדלות הנפש שחבר הכנסת יונה יהב גילה לגבי הבו המאומץ.

הגורם השני הוא האלמנה, שמתחתנת פעם שנייה. האלמנה הזאת נמצאת ביו שני הקטבים.

מצד אחד, היא רוצה לשקם את חייה, לבנות את חייה עם בעלה השני. ומצד שני, הזיכרון של

העבר קיים, אם כי בעוצמה קטנה יותר. הגורם השלישי הוא הקטין, שחסר הגנה במקרה הזה.

הוא היה צריר לדבר בשם אביו, והיה רוצה לשאת את שם אביו הביולוגי, אבל אין מי שידבר

בשמו עד גיל 18. והילד הזה, יכול להיות שהיה רוצה, במשר 18 שנות חייו, ששם אביו

מולידו יהיה איתו, אבל אין מי שידבר בעדו.



את הצעת החוק ראיתי לפני שלושה ימים. היות ואיו הילד יכול לבקש את הדברים,

אנתנו צריכים לומר את זה בשמו, ולחייב ששם אביו כל הזמו יתלווה אליו. אם בגיל 18 הילד

לא ירצה בשם הזה, הוא יעשה מה שהוא רוצה. הייתי נותן איזו הקלה לגבי הורה החלל, או

הורה האב שנפטר או נפל, לתת להם את הזכות - הם שומרים על האינסרם של הנכד בצורה

יותר קרובה, משום שהם קרובים יותר לעבר של הנכד - לקבוע ולבקש ששם האב הביולוגי לא

יופיע.

התביעה שלר היא מאוד רדיקלית. כשאנחנו עוסקים באימוץ, אם זה במקרה של נישואים

או במקרה אחר, אנחנו צריכים קודם כל להקל על המשפחה שמבקשת לאמץ, ולא לחייב אותה

בתיובים שיכול להיות שהיא תתקשה לעמוד בהם.

טובתו של הילד, בראש ובראשונה, היא, שהאימוץ יהיה אימוץ כהלכה. אם יש מקרים,

כמו שאמרנו, של גדלות נפש או של רצוו לשמירת מסורת ומורשת, מה טוב. יכולים להיות גם

מקרים שבהם דווקא רוצים לפתוח דף חדש, ולאבא, ואולי גם לילד, קשה ללכת כל יום

כשהוא נושא איזה משא של עבר מאחורי, ואולי, כתוצאה מכך, גם נראה מיוחד וכדומה.

אתה תייב להשאיר את זה לשיקול הפתוח קודם כל של ההורים המאמצים, כי הרי הם

עושים את זה באופו רצוני. לכו, ההצעה של חבר הכנסת יונה יהב, שאומרת שזה צריך

להיעשוח לבקשת ההורים, זה צריו להיות התנאי. אתה לא יכול ללכת בענייו הזה בצורה

מחייבת, כי זה יכול להכביד על האימוץ, ולנו, החשוב ביותר הוא קודם כל שהאימוץ יהיה

מוצלח.

אם ההורים רוצים, פה חבר הכנסת יונה יהב בוודאי צודק, ההורים אינם מעכבים. אם

יש רצוו לשמור על המורשת של האב שנפל, אז ברור שבמקרה כזה, ועל מקרה כזה אסור

שיהיו חילוקי דעות, בוודאי צריך לאפשר את הדבר. אם לתת את זה לשיקול דעת של בית-

המשפט או לא, בעיני, זה לא כל כר משמעותי, כי חזקה על בית-המשפט, להוציא מקרים

באמת יוצאי דופו במיוחד, שהוא יעשה זאת.

לכו, ההצעה, כפי שהוצעה על-ידי חבר הכנסת יונה יהב, נראית לי בהקשר הזה מאוד

מאוזנת. זאת אומרת, לא חריפה עד כדי חיוב, אבל מספיק מאוזנת כדי לאפשר במקרה כזה את

הסיטואציה הזאת.

לי, התגובה שלו היתה צפויה, גם מבחינת הרקע וגם מבחינת הנושאים שטיפלת בעבר.

מצאתי לנכוו שהקריאה שלנו תיקרא ותישמע. עם זאת, על אף הבקשה שלי, אני מוכן להצטרף

להצעה של חבר הכנסת יונה יהב, אבל לא פחות מזה. אם זה היה ביוזמה שלנו ובהתאם

ליכולת שלנו להציע את ההצעה, היינו מבקשים להעלות את ההצעה של ארגוו יד לבנים.

אנחנו מבדילים הבדלה די ברורה ביו אימוץ רגיל לביו אימוץ קרובים. אימוץ רגיל הוא

מצב שבו ילד נמסר לאימוץ במשפחה שאיו לה שום קשר למשפחת המוצא שבה הוא נולד,

וברוב המקרים מדובר באימוץ חסוי, ובאמת ניתנת תעודת לידה חדשה, כדי גם להבטיח את

ההורות המלאה וגם את הנתק.

זה מוצדק, ויש לזה מחירים, אף אחד לא רואה את האימוץ כמסע של פיקניק לשפת ים

כחול, זח מורכב גם כו - - -

כל חברי הכסת שיושבים פה התנסו בזה.

לי במקרה יש ילדה באומנה, לא באימוץ, ויש לנו קשר מצויו עם המשפחה שלה, למרות

שזו משפחה הרוסה מאוד. אנחנו בנינו מערכת מאוד מאוזנת של יחסים עם המשפחה. הם באים

אלינו לביקורים ואנחנו באים אליהם.

לגבי האימוץ הרגיל, אנחנו חיום מכינים, בהכנה לפני האימוץ את ההורים המאמצים

לכר שהאימוץ הוא לא סוד, וצריך לדבר עם הילד מההתחלה. וילדים היום יודעים, מגיל

מוקדם מאוד, על האפשרות של פתיחה תיק. אנחנו מפרסמים את זה בכתבות בתקשורת מפעם

לפעם, ויש באמת עלייה מתמדת במספר המאומצים שבאים לפתוח את התיק.

מגיל 18?

מגיל 18 ואילך. לא כולם מגיעים בגיל 18, יש חלק שמגיעים גם בגיל 50-40, הקבוצה

הגדולה ביותר שמגיעה היא בגילאים שבין 23 ל-28. הקבוצה הזאת עולה בהדרגה עם השנים,

ואנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד עבודה, גם באיתור ההורים הביולוגיים, שלא תמיד

נמצאים; ותווים גם הרבה מאוד כאב עם ההורים הביולוגיים שלא רוצים לפגוש את הילדים

המאומצים.

לגבי אימוץ קרובים הסיפור הוא לגמרי שונה. מדובר תמיד באימוץ של בן זוג של

ההורה הביולוגי. אין פה חיסיון, אין פה נתק, איו פה סודיות.

יכול להיות גם אימוץ קרובים כשהמשפחה נספתה, והאחים מאמצים, גם זה בקטיגוריה

של אימוץ קרובים?

זה אימוץ במשפחה מורחבת. אימוץ קרובים הוא כאשר בן זוג מאמץ את ילדו של בן הזוג

השני.

כאשר יש הורה אלמן, אם אלמנה או אב אלמן, או לפעמים הורה גרוש, שבן הזוג השני

נטש את הילד וויתר עליו, לפעמים זו יכולה להיות אם לא נשואה כשיש אב ידוע, והוא

מוותר על הזכויות על הילד; ההורה מתחתן, ובן הזוג שלו מאמץ אח ילדו של בן הזוג איתו

התחתן, מתוך מחוייבות רגשית, מתוך החקשרות עמוקה לילד ומתוך רצון לתת לילד, שהוא

מגדל בביתו כהורה לכל דבר, גם את כל הזכויות החוקיות, וגם לקבל את הזכויות והחובות.

מה קורה מבחינת הרישום?

מבחינת הרישום ההורה המאמץ מגיש בקשה, פה אין חיסיון, זה לא אימוץ חסוי, אין פה

סודיות, כולם יודעים. זה החוק, דווקא מתוך התחשבות של הראייה של חללי צה'ל. משנת

1981 יש חובה לבקש את עמדת הורי ההורה שנפטר לגבי האימוץ, ולא פעם אנחנו חווים

קשיים מאוד גדולים, בעיקר כאשר אלמנת צה'ל צריכה לבוא ולספר להורים של אבי ילדה,

לסבים, שהיא עומדת להתחתן, הדבר לא פעם קשה לה מאוד. ההורים השכולים מקבלים את זה

פעמים רבות קשה. וכאשר מדובר באימוץ, חבר הכנסת יונה יהב מסכים איתי, הסיפור קשה

מאוד.

לכן הרוב לא עושים את זה, לדאבוני הרב.

לכן, פעמים רבות כאשר זוג מחליט, במיוחד במקרים של יתום צה'ל, שהאב יאמץ את

הילד, לפעמים הסיפור מתבצע אחרי שנים, מפני שלאמא של הילד קשה לפנות להורי הבעל

ולספר את הסיפור הזה. לפעמים זוגות פונים אלינו, ואנחנו אומרים להם, שאנחנו נחכה,

שאנחנו נלך איתם, אבל הם צריכים ללכח ולהגיד להורי החלל שנפטר, שרוצים לאמץ. '

זה לא מותנה בהסכמתם?

יש שיקול דעת של בית-חמשפט.

בית-המשפט שומע והוא לא חייב לקבל.

יכול להיות מצב תיאורטי, נגיד שהזוג רוצה להינשא, ובית-המשפט - - -

כאשר הזוג נשוי, והבעל רוצה לאמץ את הילד שהוא יתום צה"ל, והסבים שלו מצד אביו

מתנגדים, אנחנו נביא את עמדתם לפני בית-המשפט.

יכול להיות מצב שהילד נשאר בן של האמא, והוא לא מאומץ על-ידי האבא, למרות

הנישואים.

אלה הרוב.

גם כאשר יש ילדים קטנים?

זה שכיח. הפרוצדורה שחבר הכנסת יונה יהב עבר, לקחה הרבה זמן, משפחוח נמנעוח

מלעשות זאת, משום שיש קשיים ביורוקרטיים.

בית-המשפט שומע את עמדת הסבים מתוך כבוד להורי החלל.

דרך אגב, זה יכול להיות פחרון, אם ישאירו את שם האב.

במקרה שלי היתה התנגדות, לא מסיבית. הס אמרו: לא רוצים. אפילו לא הסבירו למח,

ואנחנו ביחסים מצויינים, והשופט לא התחשב.

אני מיד אגע בזה. הדבר הנוסף, שחשוב לי להדגיש, שחסיפור של צו האימוץ הרבה

יותר מורכב כאשר הילד הוא בגיל ההתבגרות. זה אמצעי של כוח וזה אמצעי של מאבקים ושל

סמכויות. זה לא פשוט, וזה עושה את העניין יותר מסובך. אבל חשוב לציין, שבכל אימוץ,

כשהילד מגיע לגיל תשע, שופט לא נותן צו אימוץ בלי להזמין את הילד ולשמוע את עמדתו.

לפעמים ילד מעל גיל תשע, במיוחד בגיל 12 או 13 או 14, פתאום רב בבוקר או ערק קודם עם

אני עוד רוצה לחשוב על זה, אני בכלל לא בטוח שאני רוצח

שהוא יהיה אבא שלי, וכל הסיפור מתחיל שוב, וזה נדחה בעוד שנה, שנתיים וכוי, כאשר

הגורס לזה בא באמת ממקומות אחרים.



גם ילד יוחו צעיר, שמבין את המשמעות, אנחנו מדריכים את ההורים להביא אותו לבית-

המשפט כדי לאפשר לשופט לשמוע את עמדתו.

החוק מחייב את השופט לשמוע את עמדתו של ילד מגיל תשע.

מה קורה מבחינת הרישום?

מבחינת הרישום ניתן צו אימוץ. ברוב האימוצים המשפחה באמת רוצה שהילד יהיה ילדו

של המאמץ במלוא מובן המלה - - -

ואז רושמים את שם האב, כשם האב המאמץ.

נכון, את שם האב המאמץ.

מוציאים תעודת לידה חדשה.

כר זה בכל אימוץ.

כל אימוץ בעל אופי שונה, אבל נוהגים על-פי אותו עיקרון.

בכל מצב יש אפשרות לצמצם את צו האימוץ בעת מתן הצו. האפשרות לצמצם את צו

האימוץ בעת מתן הצו, כהחלטה של בית-משפט, קיימת.

מה פירוש לצמצם?

בית-המשפט נותן צו אימוץ ומצמצם, ואני יכולה להקריא דוגמה לצו אימוץ: ילאתר

שבית-המשפט שוכנע, כי נתמלאו התנאים הנדרשים בחוק אימוץ ילדים, התשמיא-1981, בקשר

למאומץ שלגביו הוגשה בקשה לבית-המשפט בתיק האמור, מצווה בית-המשפט כי המאומץ,

יליד----, יאומץ לבן ל----, מיומ מתן צו האימוץ בתאריך----, ושמו יהיה----."

זה צו אימוץ רגיל, אבל אני מקריאה לכם דוגמה של צמצום: ימתן הצו מצמצם את

תוצאות צו האימוץ בכך ששם משפחתו הקודם של הקטין יישמר, דהיינו יירשם x. כמו כן, שם

האב הביולוגי יירשם ¥, ואין צו זה בא לפגוע בזכויות האם הטבעית".

מאיפה את קוראת את זה?

אני קוראת מצו אימוץ שהיה. זה נקרא צו אימוץ שיש בו צמצום. החוק מאפשר את זה.

פה לא הוסף לו השם החדש.

שני השמות היו כתובים במה ייושם. מחקתי אח זה, כי לא רציתי לבוא עם משהו

אוטנטי בגלל החיסיוו.

יש גם מצבים שבצו האימוץ אנחנו מצמצמים אח הצו ומאפשרים אימוץ פתוח. כשמגיע

יל7 מבוגר יותר למשפחה מאמצת, ורוצים שישמור טל איזה קשר עם משפחת המוצא, אז

מצמצמים את זה בצו האימוץ.

זה לא הלכה לתורה מסיני ליתומי צה"ל, זה מקרה יוצא דופן.

לאורר כל הדרך, גם מתוך הרגישות לנושא של יתומי צה"ל ולאלה שנספו במערכה, לא

רציתי בשלב הראשון להידרש לענייה אבל העיקרון המנחה של צו אימוץ, במקרה של קרובים,

יכול להיות תקף לא רק לגבי חללי צה"ל. לפי הצעת החוק שלך זה מצומצם. האב נספה

בחאונת עבודה, האשה החליטה להתחתן עם מישהו אחר, ושני הצדדים מעוניינים שיקום שם

על שם אביו, למרות שהוא לא יתום צה'ל.

אם אתם רוצים להרחיב, תרחיבו.

מבחינת חוק האימוץ, זה אפשרי. אין בעיה עם הדבר הזח, וזה נעשה בפועל, זה לא

נעשה הרבה.

משרד הפנים חייב. על החלק של משרד הפנים אני לא רוצה לדבר, זה לא מסמכותי, אבל

מבחינת חוק האימוץ, אין שם בעיה, הדברים נעשים.

י קראת פה צו של בית-המשפט, אח יכולה להפנות אותי לחוק האימוץ גופו?

סעיף 16. סעיף 16 אומר: "האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אוחן החובות

והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ, ביחם למאומץ, אותן הסמכויות

הנתונוח להורים ביחם לילדיהם, מפסיק אח החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר

קרוביו, הסמבויות הנתונות להם ביחם אליו, ואולם רשאי ביח-חמשפט לצמצם בצו האימוץ את

התוצאות האמורות."

אני לא רוצה את זה כך. אני רוצה שהמאמץ יבוא ויגיד, במקרה הזה של קרובים: אני

רוצה כר וכר. ובית-המשפט יעשה.

מבחינת חוק האימוץ זה אפשרי.

ל

בדרך כלל, תור כדי שיקולים של טובת הילד, בית-המשפט מבין שזו הדרישה של

המאמץ, והילד לא מתנגד, והאמא הביולוגית לא מתנגדת - - ?

אני רוצה הוראה מפורשת בחוק.

הדבר היחיד שאולי צריך הוא תיקון בחוק מרשם האוכלוסין.

הביטוי הזה "רשאי בית-המשפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות", זו אמירה

מאוד מאוד כללית.

כי הסיטואציות הן מאוד מגוונות.

בדיוק. היא נותנת מסגרת ואפשרות לבית-המשפט להיענות לצורכי המאמץ.

בחוק האימוץ אין שוס התייחסות לנושא של השם?

שס בוודאי שיש. בחרק השמות יש - - -

לא בחוק השמות, בחוק האימוץ יש הפניה לנושא של חוק השמות?

לא, אבל הקומבינציה של סעיף 5 ושל הוראות חוק האימוץ מאפשרים לבית-המשפט

להשאיר שמות. הבעיה של חבר הכנסת יונה יהב היא בעניין של הרישום במשרד הפנים

במרשם האוכלוסין.

אין בעיה בחוק האימוץ.

הבטיה היתה קיימת בשנת 1984, היום, בשנת 1998, בעיה כזאת לא קיימת, אנחנו לא

נתקלים בשום בעיה כזאת בשטח.

אמרה לך היועצת המשפטית של משרד הפנים. זה שאתם יושבים פה ואומרים: אין בעיה

בשטח, עובדה ש-50 שנה זה לא קורה, לכן היה נראה חד משמעית בחרק - - -

הבעיה היתה, לפי מה שהבנתי, שיש כרונה לרשום שני אברת.

חבר הכנסת יונה יהב, אצלו היתה בעיה ספציפית, שכנראה לא היה צמצום בצו האימוץ

הראשון.

7

אני מתנגד שיקראו לזה צמצום. זה לא צמצום, זו הרחבה.

החוק אומר שהוא ילדך לכל עניין, ואחה הורה שלו לכל עניין. פה אחה משאיר מישהו

אחר בחור תורה, או שאחה מוסיף לו עוד שם משפחה שהוא לא שם שלך, הוא לא השם שאוחו

אחה נושא. אז, בפירוש, זה צמצום של חוצאוח האימוץ.

אני מיד ארצה להידרש להצעח החוק של חבר הכנסת יונה יהב, אולי בקונטקסט קצח

שונה, אבל לפני כן אנחנו רוצים לשמוע על הנושא של הרישום. מה הבעיה בקשר לרישום

במרשם האוכלוסין?

סעיף 20 לחוק מרשם האוכלוסין אומר כך: "אומץ ילד, יירשמו, במרשם או בכל תעודה

לפי חוק זה, מאמציו כהוריו והמאומץ כילדם של מאמציו, ובשם שנקבע לו בצו האימוץ.' אם

אתה מוסיף לזה "הכל כאמור בצו האימוץ", אתה פותר את הקושי ומחבר בין שני החיקוקים,

בין החיקוק המהותי של האימוץ לחיקוק הפורמלי של הרישום.

זה נכון וזה טוב בכל מקרה, וזה דבר שצריך להיוח מוסף בהצעת החוק הזאת.

לא בהצעת החוק הזאח, במקום הצעת החוק הזאת.

בכל מקרה, זה צריר להיות מוסף.

אני רוצה לנסות ולהיות הסניגור של חבר הכנסת יונה יהב כדי לנסות מחשבה נוספת

בהקשר לסוגיה הזאח. אתן צודקות, החוק, כפי שהוא קיים היום, תוק אימוץ ילדים, נותן

אפשרות לבית-המשפט לצמצם את צו האימוץ, וכבר ראינו את הפרקטיקה, שהיא נוהגת גם

לגבי השארת שם האב, ולאו דווקא במקרה של חייל שנספה במערכה, אלא בכל מקרה של

קרובים, שיש עניין לשמור את שם האב. המצב הזה הוא יוצא דופן. זאת אומרת, הנורמה היא

שהשמות תם שמות של ההורים המאמצים, וזה חוק, ואחר כך רשאי בית-המשפט לשנות בצו.

אם אני מנסה להבין אח הרעיון שמעלה פה חבר הכנסת יונה יהב, הוא אומר - - -

גם האימוץ וגם המאמצים - הכל זה באותו מעמד, באוחו צו.

זה מה שכתוב: "רשאי ביח-המשפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות". זאת

אומרת, יש נורמה שעל-פיה השם הוא השם של האב המאמץ, אבל יכול להיות מקרה יוצא

דופן שבו רשאי בית-המשפט לצמצם בצו. אומר חבר הכנסת יונה יהב, או אני מנסה לטעון

בשמו, וכאן כן באופן ספציפי, שבמקרה של נספה במערכה, של חייל, שיש בו עניין מיוחד של

הנצחה, במקרה הזה הייתי רוצה שבאופן נורמטיבי לפחוח תועלה האפשרות הזאת, גם אם לא

תהיה חלבה, כפי שהציעו יד-לבנים, אבל שהאפשרות הזאת תועלה מראש במסגרת של צו

האם אתם נכונים במקרה כזה שהבן יישא אח שם האב

שנספה במערכה? תיאורטית זה יכול להיכלל בסעיף הזה של "רשאי בתי-המשפט לצמצם בצו".

לא צריך אח זה בחוק.

7



שמואל חזון-.

ההצעה היא שזה יהיה חלק מהפרוצדורה של האימוץ.

לפני כל צו אימוץ, פקידת הסעד חייבת להגיש לבית-המשפם תזכיר, במסגרת התזכיר

היא נפגשת עם כל הצדדים, שומעת את רתשי ליבם, והיא תוכל להביא בפניהס את האפשרות

הזאת.

יש איזה תקנות בתחוס הזה של האימוץ?

לא כתוב בענייו הזה, אבל יש תקנות שאומרות מה יכלול התזכיר.

אנחנו נמצאים 50 שנח אחרי קום המדינה. הפרשה שלי אירעה 40 שנה אחרי קום

המדינה. עדיין זה לא מוטמע. ברגע שאנחנו כותביס את זה ספציפית בחוק, זו דירקטיבה

לשופט, לכם, להם ולכל העולם.

בשום מקום בחוק לא כתוב מה צריו להגיד ומה צריך להביא לידיעת הציבור. זח חלק

מהעניין.

זח נתפס ספציפית לנסיבוח האינדיווידואליות של כל מקרה ומקרה.

הדרך הזאת תנציח את מה שהיה עד עכשיו.

עובדה, שהרוב הגדול של יתומי צה"ל לא מאומצים.

לא מהסיבות האלה. אין אימוצים משיקוליס כלכליים, כפי שהרבה שנים אלמנות צהיל

לא התחתנו מהסיבה הזאת. צריך לשים את הדברים על השולחן.

אולי הקטין התנגד.

קטין מתנגד, אז השופט ישקול.

העניין של השם בא להזכיר לילד מיהו אביו הביולוגי, אבל בכל האימוצים האלה, שהם

אימוצים פתוחים, הוא יבקש לקבל תעודת הלידה - - -

למה מפריע לך מה שכתוב פה?

כי זה לא נהוג, לא צריך את זה, וזה תיקון לא נכון. אביטל שטרנברג הסבירה, וזו

דעתנו. הדבר היחיד שאולי צריך לתקן, כדי שיהיה יותר ברור ויותר אפשרי - משרד הפנים גם

היום אומרים, שהיום אין שום בעיה - כדי שלא תהיה בעיה, אפשר לתקן את סעיף 20 לחוק

מרשם האוכלוסין, כדי שמשרד הפנים יידע, שהוא חייב לכבד ברישום את מה שנקבע בצו

האימוץ.

את מדברת על צמצום, ואני רוצה לומר שהזכות של המאמץ, בנושא של יתום צה"ל,

תהיה להגיד לשופט, ושלשופט לא יהיה בכלל שיקול דעת בעניין הזה.

זה לא מה שכתבת בהצעת החוק.

לא כתבתי.

חבר הכנסת יהב, ניסיון החיים הוא כזה, שתמיד ישנן נסיבות חריגות. חבל לכבול מראש

את שיקול הדעת של בתי-המשפט.

זו היתה פליטת פה.

לעניין הקביעה הנורמטיבית, שחייבים להודיע. ראשית, זה באמת עניין של פקידת הסעד

להגיד, ומקום של הוראה כזאת הוא לא בתקיקה ראשית.

אבל אנחנו 50 שנה אחרי, וזה לא קרה.

אני יכולה להגיד לו שבימים אלה יש לי מקרה, שאמא נהרגה בתאונת דרכים, והאבא

התתתן, ואשתו רוצה לאמץ את הבנות, והבנות לא קטנות, הן כבר בגיל ההתבגרות. ומדובר

שם על המצב, שהן לא יכולות לוותר במסמכים על שם האמא, ואנחנו הולכים יתד איתן, בלי

הצעת החוק הזאת, וזה לא עניין של חלל צה''ל. גם בשירות למען הילד השתנו דברים.

לא ראוי להפריד בין דם לדם בחקיקה.

עד שחבר הכנסת יונה יהב לא חשף את הדברים על במת הכנסת הדבר לא התעורר.

איר אתה יודע שזה לא התעורר?

אני אומר מה שאני יודע, לא מה שאני לא יודע. בשבועיים האחרונים פנו שלוש משפחות

בעניין הזה, ושאלו מה הפרוצדורה. 20 שנה חן לא ידעו. כך שמה שעושה חבר הכנסת יונה

יהב מסייע גם להפנמת החוק הזה, כמו כן, מסייע גם ליתומים וגם למשפחות לדעת שקיימת

אופציה כזאת, ואת האופציה הזאת 50 שנה לא ניצלו.

אולי טוב שחבר הכנסת יונת יהב העלה את זה לכותרות, כדי שיוכלו להסביר לאנשיס

את העניין הזה. אבל מבתינת חוק האימוץ האופציה קיימת, היתה קיימת ותישאר קיימת. אני

מפתדת שבצורת חקיקה, דווקא האנשים שרוצים לאמץ באימוץ קרובים את הילד של בו זוגם,

הדבר ירתיע אותם.

זח מיותר, לא צריך את זה זה.

על פניו, נראה שהחוקים הקיימים מכסים את הסוגיה שאתה מעלה. אנחנו מנסים

להשתמש בתוק כדי להעלות את הדברים לתודעה הציבורית. השאלה, האם נכון ללכת לזה

בדרך של חקיקה. כפי שנראה, וגם לפי הדוגמה שהובאה מצו של בית-המשפט, זה קורה אפילו

לא במקרה של יתום צה"ל.

מאיזה שנה זה?

מתקתי אותה.

הדבר הזה קיים.

היה אימוץ, והיה אימוץ רגיל, ובאותה שעה לא רצו לנקוט בשם האב המוליד, אלא בשם

האב המאמץ, כי האימוץ היה באופן הנורמטיבי, אנשים אפילו לא נתנו דעתם על כך. מאוחר

יותר, מתוך רצון לתת הנצתח לאבא הנפטר, המשפחה מעוניינת לחזור ולשנות את הדברים

לגבי שם האבא. מה הפרוצדורה במקרה הזה?

צריך לפנות מחדש לבית-המשפט. משרד הפנים מכבד את כל הצווים של ביח-המשפט.

אין שיקול דעת, מה שבית-המנ11פט התליט, פקיד הרישום חייב לרשום, איו לו שיקול דעת

בענייו.

על מה את מדברת? אני הייתי צריך להגיע לבית-המשפט העליוו, כדי שהם יואילו

בטובם לרשום.

זה היה ב-1984.

מה זה שנת 1984? מדינה פרימיטיבית בראשיתה? כל הפרקליטות עמדה על הרגליים.

הממונה על משרד הפנים בתיפה לקח את התיק ואמר: אני לא יכול לטפל בדבר כזה, והעביר

את זה לירושלים, ובירושלים החליטו לא לענות.

בבית-המשפט?

במשרד הפנים, אחרי פסק דין. מנב"ל משרד הפנים בירושלים אמר: אני לא מטפל.

אפשר היה לגשת לבג"ץ.

זה מה שעשיתי.

מה קורה עם האלמנה שאיו לה בעל עורר דין, וזה עולה הון כסף?

תתקן את כל הדברים שקשורים.

אנחנו ניתן פה אמירה שתחייב אתכם בלי שום שיקול דעת. עובדה ש-50 שנה זה לא

מתבצע. היא מביאה דוגמה של אימוץ ישן, שאולי יש אחד כזה בנוסף לשלי. זו לא נורמה

מקובלת, תרדו לשטח.

כשאתה מסתכל על החוק, ואנחנו באיס כרגע לשנות אח החוק ולא את הפרקטיקה, איפה

בנורמות הקיימות אתה מאתר את הפגם? הרי הבעיה היא לא בנורמות.

אני מדבר על עובדות.

אתה מדבר על עובדות מלפני 15 שנה.

ההבחנה הזאת בין אימוץ קרובים לאימוץ רגיל מופיעה באיזה מקום בחקיקה?

סעיף 16 קובע את הנורמה של ניתוק, ושההורים המאמצים הופכים להיות בעצם

ההורים.

יש איזה סעיף בעניין?

בסעיף 3.

זה מדבר על מאמץ יחיד, כי האמא היא האם הביולוגית.

הכלל הוא, שאין אימוץ, אלא איש ואישתו. יש שני חריגים שמאפשרים אימוץ לא על-

ידי איש ואישתו, אלא על-ידי מאמץ יחיד, וזה אחד המקרים.

זה במקרה של יתום.

לא רק יתום. כמו שאמרתי קודם, יכול להיות שהוריו התגרשו, ויכולה להיות אישה

שלא היתה נשואה.

אני רואה פה את הצורך למצוא את הנקודה, נדמה לי שיש לי גם איזה כיוון, אבל אני

רוצה לשמוע קודם כל את דעתו של שלמה שהם.

קודם כל, חוק השמות קובע נורמה מסויימת, נכון שהוא משאיר שיקול דעת לבית-

המשפט. חוק השמות אומר שהנורמה היא, שקמין שאומץ יקבל שם משפחת מאמצו, אך גם

יקבל שם פרסי חדש. זו הנורמה שנקבעה, ובית-המשפט רשאי לקבוע דברים אחרים. הצעת

החוק הזאת מביאה שינוי בנורמה הזאת, בחוק השמות.

יש חשיבות לומר, שהנורמה הזאת לא קיימת בכל מקרה, שישנם מריגים לנורמה הזאת,

או אם תרצו, נורמה אחת בסיטואציות אחרות.

זה כתוב פה בסעיף.

היו דברים מעולם. אני לא רוצה לומר כרגע את דעתי האישית, אבל בהחלט נראה סביר

מאוד, שלפעמים צריך לומר משהו ברחל ביתך הקטנה, בחוק, על-מנת שתהיה איזו התייחמות

אחרת מצד הרשויות, מתוך דברים שלא קשורים כרגע לחוק הזה. חלק מהדברים שאמר פה חבר

הכנסת יהב יש להם מקום באמירה אחרת.

אלא מאי? תגידו ששיקול הדעת יש כבר בסעיף עצמו. לכן, אני רוצה לחזור למה

שאמרתי קודם, ולהציע הצעה מסוימת שתפתור את הבעיה. דבר ראשון, היא תאמר שיש נורמה

אחרת, ושיש מקום לנורמה אחרת, ושבנורמה האחרת צריך בית-המשפט ללכת עם בקשת

המאמץ.

מה עם כל הסעיפים בחוק האימוץ, ומה עם עניין טובת הילד? נראה בעיני סביר

להשאיר, במקרים מיוחדים של טובת הילד,שיקול דעת לבית-המשפט. אבל אז, בחוק השמות,

נקבע את הנורמה, ונאמר שהנורמה הזאת, שמתייחסת לשם ולאספקט של השם, שהוא לב ליבו

של העניין, מעבר לכל השיקולים האחרים שבאימוץ, אם אתם רוצים עדיין להשאיר את המצב,

שחם וחלילה לא יקרה שההורה המאמץ פועל נגד טובת הילד, דבר שלא נראה לי סביר

בנסיבות האלה, אם מישהו תושב בכל זאת על אפשרות כזאת, אז נשאיר את זה.

אתה יכול לשנות צו של בית-המשפט על-ידי הוראה בחוק השמות? אם בצו נקבע שהשם

שלו יהיה איקם, אז פקיד הרישום ירשום שם אחר?

את זה לא אמרתי, רק אמרתי שאני רוצה להשאיר סיטואציה ולקבוע נורמה אתרת.

הנורמה נקבעה כבר בסעיף 5, אתה בעצמך קראת אותו: "זולת אם קבע בית-המשפט'.

"על אף האמור בסעיף קטן (א), היה הקטין בן של חייל שנספה במערכה, כהגדרתו

בסעיף 1 לחוק משפחות חיילים- וכו, "יורה בית-המשפט לבקשת המאמץ כי ימשיך ויישא את

שם אביו מולידו ואת שם משפחת הוריו בצמוד לשם משפחת מאמצו, אלא אם כן מצא, מטעמים

מיוחדים של טובת הילד, שלא לעשות בן." לדעתי, הפתרון הזה עונה גם על הרצון של חב1

הכנסת יהב. אני תושב שהוא גם עונה על עניין קביעת הנורמה הזאת בצורה מפורשת בחוק

השמות, באספקט של קביעת השמות, שזה בכל מקרה יהיה לקס ספציאלים, ואני לא רוצה



להיכנס לשאלה של מה היה קודם. ודאי שמשרד הפנים היה חייב לרשום. אם היו בעיות,

שהוא לא רשם, הוא לא פעל כדין. כרגע אני קובע את הנורמה. ברור שאחרי שהסעיף הזה

יעלה לתודעה, משרד הפנים כבר יעשה זאת, אם דבר כזה יקרה בעתיד.

ברשותכם, אני רוצה ללכת במידה מסויימת בכיוון שהציע שלמה שהם, אבל אולי

בהקשר קצת אחר. נדמה לי, שהמקום של הצעת החוק הזאת צריך להיות בחוק של אימוץ

ילדים ולא בחוק השמות, כי הרי הסוגיה שמתייחסים פה היא לא לשמו של הילד, ולהכפיף

ממילא לרישום.

בעצם, מה שאנחנו רוצים להציע כאן - וקודם אני רוצה לדבר על התוכן ורק אתר בר על

הניסוח - בשונה ממה שקיים עד היום, אם כי אפשר להעמיס את זה גם בחוקים הקיימים היום

הוא, למקרה של אימוץ קרובים, אני מדגיש, רק במקרה של אימוץ קרובים, לא אימוץ רגיל.

וכאן, לצורך העניין, אינני עושה ההבחנה בין חייל שנספה במערכה לבין סתם אדם שנפטר

מתאונת עבודה. יש נישואים, יש ילד, יש איזה דבר לא קל בזה שהילד פתאום מקבל תטודת

לידה חדשה, ופתאום שם האב משתנה - זאת הנורמה היום של אימוץ - והילד מקבל את שס

האב המאמץ ולא של האב הביולוגי, ויש בזה אפילו, במידה מסויימת, על פניו, איזו פגיעה

בשם האב שהוא האב הביולוגי. יש פה שיקולים של סובת הילד, או רצון לפתוח דף חדש, או

? אי-יכולת לאמץ אלא בסיטואציה כזאת, שיביאו לידי כך שהילד יישא את שמו של האב

המאמץ ולא את שמו של האב הביולוגי. אבל זה לא צריך להיות כמקרה יוצא דופן, חד פעמי,

"זולת אם יורה בית-המשפט אחרת", או שזכאי בית-המשפט לצמצם בצו.

צריו להיות סעיף שאומר, ואחר כך ננסח אותו, שבמקרה של אימוץ קרובים, במקרה של

נישואים של בן הזוג שיש לו ילד עם הצד השני, שעומדות שתי האופציות, ובית-חמשפט

ישקול את רצון ההורים, את טובח הילד וכדומה, ובהתאם לכך ייקבע השם. זה בעצם מה

שאנחנו רוצים להציע בהצעת החוק הזאת. הבעיה היא כיוס שבאופן אוטומטי רושמים את שמו

של האב המאמץ, כי זאת הנורמה, אלא אם כן יש איזו בקשה מיוחדת, ואז בית-המשפט זכאי

לצמצם בצו.

למרות שתיאורטית זה יכול להיות מועמס גם בחוק, היינו רוצים שהנורמה לא תהיה

הנורמה שבה שם האב המאמץ נרשם, אלא שזה עצמו יבוא מלכתחילה בהתייחסות לרצון

ההורים, בהתייחסות לטובת הילד, ועל-פי זה ישקול ויכריע בית-המשפט. אם היינו יכולים

להוסיף את זה, הוא היה סעיף שהיה בו תוספת של ממש על מה שקיים היום, כי הוא היה

מחייב את ההליך של הבירור הזה, ולא רק כדבר אוטומטי שרק אם יש מקרים מיותדיס אז

לוחצים כדי לשנוח.

יש כאן אמירה חדשה.

ממילא יש בזה אמירה ציבורית משמעותית.

אין שום חיסרון בהצעת החוק הזאת, כי היא לא באה לפגוע בשום דבר קיים, אבל היא

באה להציב נורמה שונה ממה שנראה היום על פניו בחוק הקיים.

זה כבר כתוב בסעיף 5: "זולת אם קבע בית-המשפט קביעה אחרת". האפשרות הזאת

שבית-המשפט יכול לקבוע אחרת - - -

אני מתייחס לחוק האימוץ על פי סעיף מס' 16, שאומר שהחוק על אימוץ מפסיק את

החובות והזכויות שבין המאומץ והוריו. זאת אומרת, יוצר מציאות חדשה לגמרי, שאמרתם

שהיא כוללת גס את נושא השמות. זה סעיף 16, אף על פי שהוא לא מתייחס ישירות לשמות.

אחרי סעיף 16 יש סעיף: "רשאי בית-המשפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות

האמורות'. זאת אומרת, יש נורמה ויש צמצום. במקרה של אימוץ קרובים, שהוא שונה מאימוץ

רגיל, כמו שאמרתם, בצדק, בכמה וכמה תחומים, צריך להיות גם שונה במסלול של קביעת שם

ההורה. קביעת שם ההורה לא צריכה להיקבע באופן אוטומטי כשם האב המאמץ, ורק במקרים

מיוחדים זכאי בית-המשפט לצמצם את צו האימוץ, אלא צריך להיות פה הליך שבו בית-



המשפט שוקל אח ההיבטים השונים על-פי רצון ההורים, על-פי טובת הילד וכדומה, ואז קובע

אח הדברים. אני אומר שוב, זה יכול להיוח מועמס בדוחק בחוק הזה. אנחנו רוצים ליצור פה

נורמה קצח שונה, שעולה בקנה אחד עם המורשח היהודיח של -יקום על שם אביו המת". זאח

אומרח, שיש פה עניין להקים שם לנפטר במקרה הזה שזח אימוץ מסוג שונה. צריך להחייחם

אל זה מלכחחילה בזוויח ראייה קצח שונה מאשר האימוץ הרגיל שבו מאמצים ילד שהוא

ממשפחה שאפילו לא יודעים מיהי, ולוקחים אח הילד ומלכחחילה מטביעים עליו חותם חדש.

זה לא נכוו להביא דברים שצריך להביא לידיעת הורים מאמצינו באמצעות חוק, יש כאן

כל מיני דברים אחרים. יש גם צמצום תוצאות האימוץ בעניין של קשרינו בין המשפחות. אז,

גם לזה נכתוב סעיף מיוחד? אתה בעצם רוצה להביא למודעות, אז נביא למודעות על-ידי כך

שאנחנו מתקנים כאן את החוק?

לא רק למודעות, אלא לקביעת נורמה.

כשאנחנו הלכנו לקחת ילדה באומנה, טרחו להסביר לנו בהרחבה רבה את ההבחנה בין

אימוץ זה דף חדש, לא יודעים מי החורים, הכל מתחיל מההתחלה.

לעומת זאת, באומנה נשאר קשר בין המשפחוח.

המקרה של אימוץ קרובים הוא בעצם מין מצב ביניים, כי הכל ידוע, אין סודות,

האלמנה קיימת, האמא קיימת, האבא של הילד ידוע. לפחות בעניין של קביעת השם, אני

אפילו הייתי מוכן להיות רדיקלי כמו שלמה שהם, הייתי אומר באופן רדיקלי, שצריך להיות

הפוך, שבמקרה כזה חוא יישא את שם אביו, זולת אם קבע בית-המשפט דבר אחר. אבל אני

מוכן, שזה לא יהיה כל כך רדיקלי, שיקבע בית-המשפט בהתחשבות בגורמים השונים. זה קיים

פה בדוחק, ואני רוצה לקבוע את זה כנורמה.

גם באימוץ סגור אפשר לצמצם את חוצאות האימוץ. לא הייתי רוצה לתקן את חוק

האימוץ.

למה לא?

אם אתה רוצה לשנות את העניין של השמות, אז תורה בחוק השמות. ובית-המשפט,

כשהוא דן בצו האימוץ, יהיה מודע לסעיף הזה בחוק השמות. אני לא רוצה בחוק האימוץ

תשים לב לזה.

זה לא תשים לב, זו קטיגוריה שונה לגמרי.

בחוק האימוץ היה צריך להיות פרק שלם של אימוץ קרובים.

אנחנו רואים בזה שני סוגים של אימוצים. אתם בעצמכם, כשניתחתם את זה, לא רק

משפטית אלא סוציולוגית, דיברתם על שני עולמות אחרים לגמרי. ננולם של אימוץ קרובים

הוא עולם אחר לגמרי. יכול להיות שהיה אפילו אולי צריך לנסח סעיף מיוחד, אבל לפחות

לגבי השמות, היה צריך לקבוע פה את הדברים בצורה אחרת.

לא בחוק האימוץ. י

גם היום, מעט מאוד יחסית מאמצים יתומי צה"ל, כשחלק גדול זה גם השיקולים

הכספיים ומה שעומד מאחורי זה.

את דוצה להגיד לי שאין אלמנות צה'ל רבות שמתחתנות עם גבר אחר?

רבות מאוד, רק שמעט מאוד מאמצים את הילדים.

גם כשהילדים קטנים?

4

נמנעים לאמץ בשל הפרוצדורה המסובכת.

הפרוצדורה לא מסובכת, ונמנעים לאמץ משיקולים אחרים, משיקולימ של הורי הנופלים

כשאת אומרת, שיקולים כספיים, כלומר, שבמקרה שהוא מאמץ הוא לא מקבל את

הקצבה?

היום כבר סידרו את זה. אבל בעבר גם זאת היתה בעיה.

אימוץ זה רק עניין של שם?

אימוץ זה ענייו של אחריות.

זה מדהים אותי.

מדהים אותך, אבל זה המצב.

זה לא קשור לסיבות שחבר הכנסת יונה יהב העלה בהצעת החוק.

אם, חם ותלילה, האב המאמץ נפטר, יתום צה"ל הזה לא יורש.

ברוב הנישואים השניים לא מאמצים את הילד של בן הזוג, רק במקרים בודדים, יחסית

למספר הנישואים השניים יש אימוץ של ילד.

מה ההסבר שלו לזה שלא מאמצים?

לא לקחת אחריות?

ברגע שהוא לקח את הילד ומגדל אותו, כבר יש לו אחריות.

אחריות לפרנסתו ולחינובו, זה תלוי בחוק האימוץ. אז פורמלית, הוא לא תייב אם הוא

לא אימץ אותו.

הם מגדלים את הילדים ולא עושים את הצעד הזה, מפני שזה עימותים עם משפחת הסב,

וכר זה מונע בעיות אחריות.

וגם בגלל הביורוקרטיה.

לא. רוב האנשים איו להם את גדלות הנפש שדיברתם עליה, שקיימת אצל חבר הכנסת

יונה יהב, ורוב האנשים לא מאמצים את הילדים של בן זוגם. זאת האמת במציאות החברתית

של מדינת ישראל.

אין אימוץ פורמלי, כי לא תשבו על זה, והוא גידל אותו כילדו לכל עניין ולכל דבר,

ונפטר האבא, אז הבו לא יירש אותו?

אם הוא עושה צוואה - כן. הרבה פעמים בגלל זה הוא לא אימץ את הילד, כי אם היו

ילדים מנישואים קודמים הוא רוצה שרק הם יירשו אוחו, הוא לא רוצה להתחלק עם הילדים

של אשתו. אין לזה קשר לחללי צה"ל בכלל.

המאומץ יורש גם את המאמץ וגם את ההורה הביולוגי. הוא יורש שניים. לפעמים

אומרים, אתה תירש את ההורה הביולוגי, הילדים שלי ירשו אותי.

אנשים במודע לא עושים את צו האימוץ, זה לא מקרה.

באותה מידה חבר הכנסת יהב יכול היה לפתור את הבעיה האישית שלו, כשהוא רצה

שהשם של אביו הביולוגי של הילד יישאר. הוא יכול היה לעשות שינוי שם. אפשר להוסיף

את שם המשפחה של ההודה המגדל, ולעשות צוואה שהילד הזה הוא ילד שווה זכויות לכל

"ילדיו האחרים בכל המשמעויות.

7

זה לא אימוץ.

יש מי שיגיד שגם אם אתה משאיר בתעודות את שם האב הביולוגי, ואתה הופר את הילד

לנר זיכרון, זה לא אימוץ?

במסגרת צה"ל?

יש מי שיגיד בתיאוריה של האימוץ.

אני מדבר משפטית.

אם את אומרת כך, אז דווקא בגלל זה החוק הזה חשוב שבעתיים.

דרך חוק השמות זח לא אימוץ, בחוק השמות יכול הבן ללכת בגיל 17, ולהגיד שקוראים

לו "חנן פורת".

יש ויכוח בין אנשי מקצוע בעולם מה המשמעות של האימוץ. אם אתה משאיר או לא

משאיר את השמ המלא, איזה מסר אתה מוסר לילד.

אני רוצה להראות לו, שכשהוא עוד לא עמד על דעתו, כבר עשיתי את הפעולה הזאת.

יש בזה המון, זה מסר חשוב.

חבר הכנסת יונה יהב, אני מכירה אותך לא מהיום, אתה יודע את זה טוב מאוד, ואני

בהחלט מכבדת את עמדתך ואת המעשה שעשית, אני לא חולקת עליו בכלל, אבל אני אומרת

שמבחינת נורמות מקצועיות, יש מי שחושב לכאן ולכאן. החוק כרגע מאפשר את שתי

האופציות. בהצעה של היושב-ראש יש איזו סכנה של ערעור במעמד המאומצים. אני חושבת

שצריך לשקול טוב איך מכניסים את זה.

מאחר שעל-פי ההצעה שלי, הדבר הזה מחייב את רצון המאומץ ומחייב את הכרעת בית-

המשפט, אני משאיר את כל האלמנטים שאינם כופים. הדבר היחד הוא, שבמקום שעל-פי חוק

האימוץ, שאין בו שום הבחנה בין אימוץ קרובים לאימוץ רגיל, ובכל מקרה את אומרת שהבן

מתנתק לחלוטין מההורים, אלא אם כן יכול בית-המשפט בצו לצמצם, בנושא של אימוץ

קרובים אנחנו אומרים, שמראש צריך לתת את הדעת בשעה שקובעים את השם, הרי הולכים

להוציא תעודת לידה חדשה, צריך לתת את הדעת להיבטים השונים.

אני מודה ומתוודה שגם אם חוק זה לא היה, אפשר היה להעמים אותו בחוק הקיים, כפי

שנחת דוגמה לאותה תעודה, אבל זה יוצר מין מצב של מקרה יוצא דופן, שצריך להתאמץ כדי

לשנות אותו. לעומת זאת. על-פי ההצעה הזאת, שהולמת את ההצעה של חבר הכנסת יונה

יהב, אפילו קצת מרחיבה אוחה, ני היא לא מתייחסת רק למקרה של יתום צה"ל, אלא בבל

מקרה שיש אימוץ קרובים, הואיל ואנחנו מעוניינים להשאיר את האפשרות של שימור שמו של

האב הביולוגי.



אני אציע, בלי לתת כעת ניסוח, והיועץ המשפטי שלנו יחד עמכם, אם נקבל החלטה

בעניין הזה, יכניס תיקון בסעיף הזה של חוק האימוץ, שיביא לידי ביטוי את המקרה הזה.

המקום הנכון הוא לא בחוק האימוץ ולא בחוק השמות, המקום הנכון הוא במרשם

האוכלוסין.

הבעיה פה היא בעיה של שם האב, אבל אני לא אעמוד על זה, ובלבד שהדבר הזה

יסודר.

בחוק האימוץ יש בזה ערעור גדול מידי של החוק.

אני רואה בהצעה של היועץ המשפטי, שהיא מקשרת בין הפרקטיקה לבין מה שקורה

במציאות, תיקון של עיוות היסטורי. אני בהחלט מאמץ את ההצעה המתוקנת של שלמה שהם.

ואני רואה בת בהחלט השלמה להצעה של חבר הכנסת יונה יהב.

אני רואה בזה סיכון גדול מאד שייעשה בחוק האימוץ.

איר הצעת לתקן את הרישום?

בחוק מרשם האוכלוסין, בסעיף 20.

מבחינת הזכויות המהותיות איו הבדל לפני או אחרי התיקון, בכל מקרה הזכויות

המהותיות ליתומים אינן נפגעות. תמכנו בהצעת התיקון ואנחנו עדיין תומכים בכל הצעה

שתקל על מימוש אותה מטרה שעומדת בבסיס הצעת החוק.

הסיכום שמוצע לוועדה הוא להעביר את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה בתיקונים

א. שבחוק השמות יובהר בניסוח שיגובש - - -

"על אף הוראות סעיף קטן (א)" - אתם רוצים בן של חייל או בכל מקרה?

בכל מקרה, לא רק בן של חייל.

אני אומר: "היה הקטין בן של אחד מבני הזוג שנפטרי.

"היה תקטין שאומץ". מדובר על מקרה של מאמץ יחיד.

7

תכתוב: "ילדו של בו זוגו של המאמץ".

"יודה בית-המשפט, לבקשת המאמץ, כי ימשיך ויישא אח שם אביו מולידו ואת שם

משפחת הודיו בצמוד לשם משפחת מאמצו, אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים של טובת הילד,

שלא לעשות כן."

נעבור על הנוסח אחד כך. יש פה ערבוב של שני חוקים. שם האב, זה מרשם האוכלוסין,

וחוק השמות, זה שם הילד.

בחוק השמות ראיתי סעיף מיוחד בעניין קביעת שם פרטי של האב. זאת אומרת, חוק

השמות מתייחם גם לסוגיות של שם האב.

זה במקרה שאין שם אב.

הבאתי את זה רק כדי לומר שחוק השמות כולל את זה. במסורת היהודית, השם בדרך

כלל היה ראובן בן שמעון. זאת אומרת, לא היה שם משפחה, אלא שם האב כמו שם משפחה.

בחוק השמות צריך לעשות סעיף קטן ולהגיד, שיהיה המאומץ בנו. כמו שאמרנו, יהיה

רשאי בית-המשפט, אלא אם נקבע אחרת. נמצא לזה ניסוח בסעיף הזה.

איו אמרת?

אפשר לעשות סעיף קטן שמתייחם לאימוץ של קרובים. שפה הוא יקבל את שם אביו - - -

אם רשאי, אז יש פה אבסורד. בזה אביטל שטרנברג צודקת.

אתה מחליף את הסיטואציות. פה יישאר שם האב הביולוגי, אלא אם בית-המשפט הורה

אחרת.

אני מציע פחות או יותר את הנוסח הבא, אנחנו עוד נדקדק בנוסח: "היה הקטין ילדו של

בן זוגו של המאמץ, דשאי בית-המשפט" - - -

אתה אומר: "יישא את שם אביו מולידו, אלא אם בית-משפט הורה אחרת".

שם אביו זה פריט נרשם שלא שייר לחוק השמות, עם כל הכבוד למה שכתוב בסעיף

9(א), זה מדבר על סיטואציה מיוחדת.

חבר הכנסת פורת, השאלה אם 'יישא את השם" או "רשאי בית-המשפט להורות כי יישא

את שם משפחת אביו מולידו, זולת אס...".

אני מציע שיהיה "רשאי בית-המשפט".

"להורות בצו".

אם הוא רשאי, אז הוא היה רשאי גם קודם.

אין פה שום סתירה לוגית.

השאלה היא מה הנורמה ומה יוצא הדופן.

אז תכתוב אח הנורמה: "יישא אח שם משפתח אביו מולידו''.

"רשאי בית-המשפט להורות, לצד שם משפחת אביו מולידו, זולת אם...''.

לא, אם "רשאי בית-המשפט", הוא היה רשאי גם קודם.

אז הפוזיציה הפוכה, שהכלל הוא - - -

אם אתם אומרים: "קטין שאומץ מקבל שם משפחת מאמצו", לא אמרתם "רשאי לקבל שם

הנורמה שהוא יקבל שם משפחת מאמצו. כרגע אנחנו רוצים לקבוע

נורמה אחרת, אז זה יהיה "קטין מקבל שם משפחת אביו מולידו, אלא אם קבע בית-המשפט

אמרח".

במבט שני אני חושב ששלמה שהם צודק.

"יישא את שם אביו מולידו, זולת אם הורה בית המשפט אחרת".

''יישא בנוסף".

זו הנורמה הראויה: "יישא הקטין בנוסף על שם משפחת המאמץ את שם משפחת אביו

מולידו, ואת שמו של אביו מולידו".

זה כבר במרשם האוכלוסין, זה תיקון אחר.

"זולת אם חורה בית-המשפט אחרת".

דבר שני שאנחנו אומרים לגבי האב, איך נתקן את זה?

זה בחוק מרשם האוכלוסין. סעיף 20. "הכל כפי שייקבע בצו האימוץ".

אבל אמרו שבצו האימוץ. זח רק במקרים יוצאי דופן.

}

יש לו תיקון בחוק השמות.

חוק השמוח זה רק לשם המשפחה, לא על שם האב. השאלה המרכזית היא לא שם

המשפחה, השאלה המרכזית היא שם האב. אני אומר שצריך להוסיף בחוק השמות.

בחוק מרשם האולוסין.

מה יהיה כתוב?

"היה המאומץ ילדו של בן זוג שנפטר, יהא רשאי בית-המשפט".

לא. "יוסיף לשאת את שם אביו מולידו."

לא, זה לא מוסיף. אין שני אבות, יש אב אתד. יש הבדל בין שם משפחה לשם האב, זה

שני דברים שונים.

אני מדבר כעת על שם האב.

שם האב יש רק אחד.

"יישא הקטין את שם אביו מולידו" - - -

"זולת אם הורה בית-המשפט אחרת".

ענינו בכל על כל העניין.

כשהבן הזה עולה לתורה מזכירים תמיד את שם האב.

חבר הכנסת יונה יהב, מעבר למה שביקשת עשינו פח תיקון גדול. הנורמה היא שהוא

נושא את שם האב, אלא אם הורה בית-המשפט אחרת מסעמים מיוחדים.

מטעמים מיוחדים של טובת הילד.

לכתוב "יורה בית-המשפט לבקשת המאמץ". לא מדעת עצמו, זה חייב להיות על-פי

בקשח המאמץ.

"זולת אם הורה אחרת מטעמים של טובת הילד".

עשינו פה תיקון גדול. הבירור הזה היה חשוב מאוד, וקיימנו פה את הכוונה היהודית

'יקום על שם אביו המתי. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15