ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 09/12/1998

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר), התשנ"ז-1997- אישור לקריאה ראשונה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 273

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי. כי כסלו התשנ"ט (9 בדצמבר 1998). שעה; 14;09

נכחו;

חברי הוועדה; חי פורת - היו"ר

י' דיין

י' יהב

צ' ויינברג

די צוקר

ישראל כץ

מוזמנים; דלית דרור - עו"ד, משרד המשפטים

יורם הירשברג - משרד המשפטים

יהודה לנדא - לשכת עורכי-הדין

חנה מצקביץ - רשות השידור

כרמית פנטון - יועמ"ש, הרשות השניה

איתן עמית - סגן העורך, "ידיעות אחרונות"

חנוך מרמרי - עורך, "הארץ"

ראול טייטלבאום - איגוד ארצי של עיתונאי ישראל

משה רונן - עו"ד, איגוד ארצי של עיתונאי

ישראל

הלית ברק - מתמחה, הלשכה המשפטית בכנסת

מנהלת הוועדה; ד' ואג

י ועץ משפטי; ש' שהם

קצרנית; חי צנעני

סדר-היום; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית

ושיפוט מהיר), התשנ"ז-1997 -? מאת חברי הכנסת צ'

צי ויינברג ו-י' יהב. - אישור לקריאה ראשונה.



הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית

ושיפוט מהיר). התשנ"ז-1997

- אישור לקריאה ראשונה
היו"ר ח' פורת
אני פותח את ישיבת הוועדה. הבוקר אנו מבקשים לסגור איזה שהוא מעגל, שלא

ייסגר עד תום, בסוגיה של נושאי לשון הרע ופירסומים. ברצוני להבהיר, מראש,

בניגוד לדברים שאמר חבר-הכנסת חגי מירום בישיבה הקודמת, שאין פה כוונה של

הוועדה להוות מעין אינקויזיציה כלפי התקשורת.

ד' צוקר;

האפשר לרשום את הכיחכוח שלי לפרוטוקול? אינני יודע איך הפרוטוקול רושם זאת.

היו"ר ח' פורת;

אתה תוכל גם להביע את דבריך. אילו היה הדבר בידי - ואמרתי זאת מראש בשעה

שקבוצת החוקים הונחה על סדר יומה של הוועדה - הייתי מנסה לגבש את הדברים במעין

חקיקה אחת כוללת. כיון שמדובר פה בסעיפים שונים הנתונים בפרקים שונים, לא ניתן

היה הדבר. רצינו לראות את הדבר כמיכלול. הועברה הצעת החוק של חבר-הכנסת מאיר

שטרית בקשר לנושא אי-הצורך להוכיח את רמת הפגיעה בנאשם לצורך העניין של קנס

כלפיו על לשון הרע שהוא זכה בו בדין- - -

ד' צוקר;

יצא טוב בסוף שהפחתתם את הסכום.

חיו"ר ח' פורת;

גם הפחתנו, וגם קבענו את זה לא כמסמרות אבל החוק כשלעצמו--

די צוקר;

--יצא טוב.
היו"ר חי פורת
--מהכיוון שהוא יצא הוא יצא טוב, והוא גם הפך להיות חלק מספר החוקים של

מדינת ישראל.

הנושא שהיה כאן לפנינו השבוע בקשר לנושאי אי-פירסום שמו של חשוד - כזכור

לנו, הם לא עברו בוועדה, והרביזיה תהיה בשבוע הבא. עכשיו, עומד לפנינו החוק

שכבר דנו בו פעמיים או שלוש פעמים של חברי-הכנסת צבי ויינברג ויונה יחב בקשר

לנושא הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר), התשנ"ז-

1997. הנושא לא עוסק רק בשיפוט מהיר, אלא גם במה שמופיע בסעיפים האחרונים והוא

הנושא של הצורך לתת תיקון למקרה של פגיעה בדרך ובצורה הנאותות וכו'. אנו נראה

את הדברים ונשמע אותם. לפנינו גם מונחת הצעה, על בסיס הדיונים שכבר וזיו לנו

פה, של משרד המשפטים לתיקון הנוסח המוצע, לתיקון חוק איסור לשון חרע. אנו

נעבור על הדברים ונשווה בין שני הנוסחים, כדי להגיע לאיזו שהיא עמדה מוסכמת.

לפני הכל הייתי רוצה לבקש מחברנו, חבר-הכנסת יונה יהב, להציג את החוק

בצורה המתוקנת שלו, ולאחר מכן חבר-הכנסת צבי ויינברג יבקש להשלים.

המוזמנים הנוכחים; דלית דרור ויורם הירשברג ממשרד המשפטים, עורך-הדין

יהודה לנדא מלשכת עורכי הדין, איתן עמית - סגן העורך בעיתון "ידיעות אחרונות",

חנוך מרמרי מעיתון "הארץ" וראול טייטלבאום ועורך הדין משה רונן מאיגוד ארצי של



עיתונאי ישראל. חנה מצקביץ מרשות השידור ועורך-הדין מיבי מוזר מעיתון "ידיעות

אחרונות" לא הגיעו. למה שכחת לציין פה את כרמית פנטון מהערוץ השני?

ד' ואג;

אני מבקשת לא להעיר את ההערה הזאת מדי ישיבה. אתה יודע את התשובה.
היו"ר חי פורת
כל פעם שאת רואה שמישהו מגיע, את צריכה בכתב יד להוסיף את שמו.

ד' ואג;

זה כך, אם היא מגיעה לפני שמתחילה הישיבה. אם היא מגיעה לאחר תחילת

הישיבה, אני לא כאן.

היו"ר חי פורת;

בסדר גמור. כולם אהובים, וכולם ברורים. אני מבקש מחבר-הכנסת יונה יהב

להציג בתמציתיות את הצעת החוק שאמורה להיות מועלית פה לקראת קריאה ראשונה.

י י יהב;

בתחילת הדברים אומר שאני, בהחלט, מסכים להתכנס על הצעת הנוסח שמוצע ע"י

עורכת-הדין דרור ממשרד המשפטים. עברנו על זה קודם, ושוחחנו על הדברים. אני,

בהחלט, מרגיש שרוח הדברים המקוריים באה לידי ביטוי גם כאן. אלה, בקצרה, שלושת

התיקונים המוצעים; דבר אחד הוא, שעל מנת לאפשר החשת הליכים - להחיל כאן את

סעיף הפישור שכבר נכנס לחוק בתי-המשפט ולחוק בתי-המשפט לענייני משפחה.

היו"ר ח' פורת;

האם הפישור מוגבל בהיקף סכום התביעה?

י' יהב;

לא.

היו"ר חי פורת;

כלומר, בעצם, יש פה הצעה שונה.

יי יהב;

כן.

היו"ר חי פורת;

הרוח שלה היא אותה רוח, אבל- - -

י' יהב;

לאחר הדיונים שהיו פה שהבהירו שמבחינה טכנית אי אפשר לעמוד בעניין של

שיפוט מהיר, כי ישנם נושאים אחרים נוספים שגם מחייבים את השיפוט המהיר ובמערכת

הכוללת של הנהלת בתי-המשפט זה בלתי ניתן לביצוע, בהחלט אפשר להתכנס סביב

הרעיון שהעלה בזמנו, בישיבה הקודמת, מנהל בתי-המשפט וזה בהחלט רעיון לא רע.

היו"ר חי פורת;

האם הפישור יכול להיות נכפה על שני הצדדים?



י' יהב;

אכנס לזה, אך עכשיו אני מדבר באופן כללי על מה מדובר.

ההוספה בסעיף 9, בחוק איסור לשון הרע - סעיף 9 מדבר על צווים שבית-המשפט

יכול להטיל בכל שלב של בית-המשפט לגבי איסור הפצת עותקי הפירסום שמכיל לשון

הרע או לפרסם תיקון או הכחשה של לשון הרע. אנו מבקשים להוסיף: "ובלבד שיהיו

בהבלטה ראויה ביחס לפירסום המקורי". עד היום אנו חווים מצב שזה לא בדיוק נעשה.

בדרך כלל, העוולה מתפרסמת בהבלטה, וההכחשה מתפרסמת אי שם בעמודים צדדיים ובכתב

קטן.

היו"ר חי פורת;

האם זה סעיף שלא מופיע כבר בחוק לשון הרע?
י' יהב
זו תוספת לסעיף 9, שמופיעה כאן.
ש' שהם
בסעיף 9(א)(2) בחוק נאמר: "...במידה ובדרך שיקבע בית-המשפט", והתוספת

היא: "ובלבד שיהיו בהבטלה ראויה ביחס לפירסום המקורי".
היו"ר חי פורת
אלה הנחיות לבית-המשפט.
י' יהב
התיקון שאנו מבקשים לגבי סעיף 13 - אלה הגנות שניתנות על חסיונות שהחוק

הטיל. התפתחה פסיקה מאד מעניינת שאנו מחילים אותה בתוך החוק שאומרת שהחסיון

הוא לא בלתי מוגבל לגבי מה שנעשה בין כתלי בית-המשפט. נעשו דברים חמורים,

שהגיעו לכדי דיון משפטי על הוצאת לשון הרע מאד חמורה שנעשתה תוך כדי הדיון

המשפטי בין שני עורכי-דין. בתי-המשפט, בפסיקותיהם, הגבילו את החסיון שהסעיף

הזה מעניק רק לדברים שנעשים לצרכי הדיון ובהקשר לו. בהתייעצות עם משרד

המשפטים, הוצאנו את העדים מכלל ההגבלה הזאת, כדי שעד כשהוא עומד על דוכן העדים

יוכל לומר כל מה שחפץ ליבו ולא יהיה מוגבל ולא יהיה לו שום מורא שאם הוא אומר

משהו הוא יעמוד בסופו של עניין לדין. זה גם דומה למה שמתגבש בפסיקה לגבי הגשת

תלונה במשטרה, שגם אם אתה מגיש תלונה במשטרה נגד מישהו ואתה עושה זאת בתום לב,

אבל עצם הגשת התלונה יש בה כדי הוצאת לשון הרע - חל עליך חסיון, ואי אפשר

להגיש נגדך תביעה בגין זה.
היו"ר חי פורת
זה דבר שהוא קצת מתקשר לסוגיה שכבר עסקנו בה.

מכיון שאני מבין שיש פה כמה דקויות בשינויים שהוצעו ע"י משרד המשפטים

ביחס להצעה המקורית, אולי דלית דרור תאיר את עינינו.
די צוקר
אלה שינויים משמעותיים. אלה לא דקויות.
היו"ר חי פורת
בסעיף 9 זו דקות. דלית דרור, האירי עינינו בקשר לשינויים והמשמעות שלהם.

חבר-הכנסת צבי ויינברג, האם אתה מעדיף לדבר לפני או אחרי?



צ' ויינברג;

אגיד רק שני דברים. קודם כל, בהשוואה להצעת החוק המקורית בהצעת החוק

שמוטלת לפנינו חסרים כמה וכמה סעיפים. וזאת, קודם כל, בעיקר בגלל שהצעת החוק

של חבר-הכנסת מאיר שטרית היא כבר עברח. שנית, יש כאן פשרות על פשרות. חבר-

הכנסת יונה יהב ואני שמענו את כל ההשגות שהיו מצד מועצת העיתונות ומצד משרד

המשפטים, שטען כאילו שפגיעה בכבודו של בן-אדם לא ראויה לשיפוט מהיר כי יש

אנשים שנפגעים בגוף שזה יותר חשוב. בעיניי ובעיני פילוסופים שדנו בעניין, זו

לא טענה מוצדקת. בכל אופן, בהשוואה להצעת החוק המקורית, מדובר בהצעת חוק

שהולכת לקראת כל הטיעונים הנגדיים, ובעצם אינני רואה איך חבר-הכנסת יונה יהב

שהוא מומחה לעניין או מישהו יכול להתנגד להצעת החוק הזאת.

היו"ר חי פורת;

דלית דרור, הציגי בפנינו את ההצעה כפי שמוצעת ע"י משרד המשפטים ותאירי את

עינינו בשוני בין זה לבין ההצעה המקורית.

די דרור;

הערה לפתיח שלך - אכן יש לנו סידרת תיקונים בנושאים שונים בחוק איסור

לשון הרע, ואני באמת קצת מודאגת מעיסוק לא מתודי שלנו בנושא הזה שכל פעם אנו
תוקפים זוית או נקודה אחת
יש אחת של הבר-הכנסת מאיר שטרית שהגיש הצעה שכללה

הרבה מאד נושאים שדנו בהם, יש הצעה בקנה כרגע של חבר-הכנסת יונה יהב שעוסקת

בהתיישנות, ובנושא נוסף יש הצעה של הבר-הכנסת דדי צוקר לגבי ביטול קובלנה.

באיזה שהוא שלב חשבתי שאולי היינו צריכים להקים איזו שהיא וועדה.

י' יהב;

היתה אצלכם ועדה.

ד' דרור;

היתה ועדת משנה.
היו"ר חי פורת
בראשית הדיונים בנושא הזה הודיע לנו משרד המשפטים, חגיגית, שיש בכוונתו

להגיש שורה שלמה של תיקונים, בצורה סיסטמטית, בתחום הזה של לשון הרע, ורק בפעם

האחרונה, כשדיברנו על הצעת החוק בקשר לנושא פירסום שמו של חשוד, נאמר לנו

שמשרד המשפטים מתכוון להגיש איזו שהיא הצעה רחבה שתכלול גם את העניין הזה.
די דרור
זה לגבי פירסום שמו של חשוד.

היו"ר חי פורת;

כן.
די דרור
זה לא תיקון לחוק הזה.
היו"ר חי פורת
נכון. אבל, בסופו של דבר, הנושא הוא נושא מאד דומה. את אמרת, שהוא בא

בהיבטים שונים של חקיקה.



די צוקר;

אלה חוקים שונים. היא העירה לגבי חוק אחר.
חיו"ר חי פורת
זה נכון. אני אומר, שחמכנח המשותף הוא שמירה על שמו חטוב של האדם שנפגע

ע"י פירסומים שאינם נאותים. זו הסוגיה שעומדת לפנינו, והיא באה בכל מיני זויות

מבחינת הקודיפיקציה של הדבר. אילו זכינו והדבר הזה היה אכן מוגש לנו ע"י משרד

המשפטים, כמובן שהיינו נדרשים לזה בדיון אחד מרוכז שהיה יכול להימשך כמה

ישיבות ולא היינו צריכים ללקט מחוקים שונים. בהיעדר הדבר הזה, בינתיים חברי-

כנסת הגישו הצעות חוק שונות, ואנו מחוייבים גם להתמודד עם הצעות החוק שעברו

כבר את הקריאה הטרומית או קריאה ראשונה במקרה של חבר-הכנסת מאיר שטרית. לכן,

ניסינו לצרף את הדברים האלה ולאחד אותם. אנו נשמח על זה עוד, אם אכן אתם תזרזו

את הדברים שהצגתם כאן ותביאו לנו דברים רחבים ומגובשים יותר.
יי יהב
דלית דרור, אני רוצה להעיר לך שבמלאת 25 שנה לחוק משרד המשפטים הקים איזו

שהיא ועדה שנדמה.

ד' דרור;

היא לא יצאה לפועל. לכן, זה מדאיג. אני ודאי לא מציעה לעכב את התיקון.
הי וייר חי פורת
דרך אגב, בחלקה היתה אמורה גם לצמצם את החוק ולא רק להרחיבו.

י' יהב;

היא שאלה מה יש לאנשים להגיד.

כי פנטון;

אולי אנשים לא אמרו.
יי יהב
אמרו. אני כתבתי.
הי וייר חי פורת
דובר גם על צמצום החוק, שהיה מוסכם עלינו, כיון שאכן היועץ המשפטי אמר

בצדק שהיום יש דברים שנראים בחוק הזה ארכאיים על רקע כל הדרך בה התקשורת

נוהגת. הדברים מקובלים, אבל צריך לראות את החוק הזה כדי שיהיה רלוונטי. אחרת,

מח שקורה זה שהוא הופך להיות אות מתה, וזה יותר גרוע מאשר צמצום שלו.
די דרור
יכול להיות שנעשית איזו שהיא עבודה יותר רחבה על פירסום שמו של חשוד.

אני, ודאי, לא מציע לעכב את הטיפול בהצעות האלה. אני מקווה, שאנו נשכיל לשמור

עליהם בראיה כללית של הדברים.

לגבי ההצעה הזאת, אם אתה שואל מה היה ההבדל בינה לבין ההצעה המקורית, אזי

כמו שאמר חבר-הכנסת ויינברג בהצעה המקורית היו הרבה מאד דברים מעבר למה שיש
בחוק של חבר-הכנסת מאיר שטרית
עונשי מינימום, קנס מינימום, שיפוט מהיר, ביטול

הנושא של לשון הרע, והרבה מאד נושאים. כרגע, נשארנו עם שלושה דברים, כאשר לגבי

סעיפים 2 ו-3 אלה הם תיקונים קלים, ולגבי סעיף 1 זה בעצם מפנה בהצעה כי בהצעת

החוק המקורית מדובר בהליך של שיפוט מהיר ולאחר מכן באה ההצעה של תביעות קטנות



וקביעת סף נפרד לתביעות בלשון הרע לגבי תביעות קטנות - סף גבוה יותר, אנו

מתנגדים לדברים האלה. תחת זאת הצענו מנגנון פישור, שאנו סבורים שהוא מתאים

לתביעות מסוג זה של לשון הרע ושיהיה בו כדי לקצר ולא להאריך, אף על פי שזה

נראה כאילו אנו מוסיפים שלב נוסף להליך. הנסיון מלמד, דוקא מנסיון ספציפי גם

בארץ וגם בעולם לגבי לשון הרע, מלמד שההליכים מתקצרים כתוצאה מהליך פישור.

דברים נגמרים בישיבה אחת או בשתי ישיבות. לכן, אנו סבורים שהפישור הוא דבר

נכון.
היו"ר חי פורת
תהליך הפישור איננו יכול להיות כפוי.

ד' דרור;

נכון. להבדיל מבוררות, אין סמכות למפשר לכפות את הפתרון על הצדדים ברגע

שהם הסכימו להליך, אלא תמיד הדלת פתוחה. הוא בעצם מנסה - לכן קוראים לזה גישור

- לבנות גשר ביניהם ובהסכמה של שניהם להגיע לפתרון. מפנים לבית-משפט, והוא

סומך ידו על זה לפעמים. אין צורך להביא לבית-משפט, אלא בזה זה מסתיים.
יי יהב
ההליך האזרחי מוקפא בנקודה הזו, ולא מבוטל.
די דרור
כן, ותמיד אפשר והדלת פתוחה לצאת מהפישור ולהכנס חזרה לבית-המשפט.
היו"ר חי פורת
אבל, אין מחוייבות לפישור.

די דרור;

אין מחוייבות ללכת לפישור, אך מה שאנו מציעים פה, במתכונת של מה שקיים

בחוק בתי-המשפט לענייני משפחה, הוא ששר המשפטים יוכל להתקין תקנות ולקבוע בהן

שתהיה חובה ללכת דרך ההליך, כלומר לא להסכים לתוצאות ההליך שכן אז זה לא פישור

אלא להשתתף בו. זה לא מחייב להשתתף במינימום של עשר ישיבות או משהו כזה. זו

סמכות שתהיה ללכת להליך הזה, ולא לקבל את התוצאה שלו. היום, בבתי-משפט לענייני

משפחה, המחוקק, בגלל שמצד אחד ראה לנכון לעודד את הפישור בנושאים מסוג זה של

בית-משפט לענייני משפחה, ומאידך אין לנו כרגע מספיק מפשריפ בעלי קווליפיקציות

מתאימות, לא יכול לקבוע הליך של חובה. זה גם הליך, שכרגע נראה לי לא מוצדק

לחייב, מכיון שיש לו עלות מסויימת - אולי לא עלות גבוהה, אבל יש לו עלות

מסויימת ואנחנו מכניסים את הצדדים להוצאות.

י' יהב;

זה כך מעצם מהותו.

די דרור;

אם המדינה לא מספקת את השירות הזה חינם, קשה לכפות על הצדדים לעשות זאת.

זה לא כפוי, אבל יש פה אופציה.

היו"ר חי פורת;

אני מבין, שהחיוב הוא להזדקק להליך. החיוב הוא לא לקבל את תוצאותיו.

די דרור;

וזאת, אם שר המשפטים יפעיל את סמכותו. כרגע, אפילו זה לא.
היו"ר ח' פורת
זו משמעות ההצעה פה.

ד' דרור;

כן.

היו"ר חי פורת;

משמעות ההצעה פה היא, שלאחר ששר המשפטים יתקין תקנות תהיה חובה על שני

הצדדים להזדקק לזה.

די צוקר;

הוא יכול לקבוע זאת כחובה.

די דרור;

הוא יכול לקבוע זאת כחובה, ואז החובה היא לא חובה לקבל את התוצאה. החובה

היא להשתתף בהליך.

היו"ר חי פורת;

לא מדובר על התוצאה. זו חובה לעבור את ההליך.

די דרור;

זו חובה לעבור את ההליך.

כי פנטון;

זה גם לא זה. זה אומר ללכת לישיבה הראשונה.

י' יהב;

מדובר על הליכה לישיבה הראשונה. הפרקטיקה שהתגבשה היום בבתי-המשפט היא,

ששני הצדדים חייבים להופיע בישיבה הראשונה. אם הם שומעים ואומרים: "סליחה, לא

רצינו" - הכל חוזר לקדמותו.

די צוקר;

במובן המהותי, אין פה שום חובה.

די דרור;

אחרת, זה לא פישור.

היו"ר חי פורת;

אני רוצה לדעת האם אנו כאן איננו עושים דבר שאין בו שום משמעות. אם אנו

אומרים ש"שר המשפטים רשאי להתקין", הרי גם היום הוא רשאי להתקין. האם הוא נזקק

לחקיקה בשביל העניין הזה?

די דרור;

על גישור חובה הוא לא יכול להחליט, אם אתה לא כותב לו את זה.

ש' שהם;

סעיף 79(ד), בחוק בתי-המשפט, אומר מה הן סמכויותיו. הוא אומר ש"הוא רשאי

להסדיר בתקנות סדרי דין בורר או מפשר, סדרים כלליים בהליך הגישור וניהולו,



תעריף מכסימלי. הוצאות וכו'". כלומר, עצם הענין של סמכות בית-המשפט שקבועה פה

להעביר את זה להליך פישור בצורה כזאת או אחרת או מה יהיו הכללים וכו'- -

ד' צוקר;

היא קיימת.

ש' שהם;

--זה קיים במקומות אחרים. בסעיף 79(ד) זה לא קיים בפועל ספציפי.

היו"ר חי פורת;

למה לכתוב "רשאי"? שיתקין תקנות.

ד' צוקר;

זה צריך להיות ספציפי.

י' יהב;

כן. זה צריך להיות ספציפי.

היו"ר חי פורת;

חבר-הכנסת יונה יהב, אם אנו חושבים שזה דבר חיוני, הבה נכתוב; יישר

המשפטים יתקין תקנות". למה לא לכתוב את זה עכשיו?

כי פנטון;

לא צריך דבר ספציפי, אבל בגלל שמעוניינים פה זה צריך להיות ספציפי. זה

"רשאי" במובן חובה.

ש' שהם;

זה "רשאי" במובן חובה. על "רשאי" יש מחלוקות. אנו לא עוסקים בעניין הזה,

אך, בגדול, כשאומרים סעיף מיוחד שהמחוקק קבע ואמר שהוא רשאי להתקין תקנות, אז

כמובן שיש לו שיקול דעת של סבירות, אבל בעצם יש לו חובה--

היו"ר ח' פורת;

-הנחיה.

שי שהם;

--כלומר הנחיה.

די דרור;

ברצוני לקרוא את מה שכתוב בחוק בית-המשפט לענייני משפחה. כתוב, ש"שר

המשפטים רשאי להתקין תקנות בתקנות את סדרי הדין והנוהל לפני בית-המשפט לענייני

משפחה, ובכלל זה הוראות בדבר סמכות בית-משפט לצוות בעניינים הבאים", ובין
העניינים
העברת העניין להליך של פישור כמשמעותו בסעיף 79 לחוק בתי-המשפט.

היו"ר ח' פורת;

מה הפרקטיקה מוכיחה?

ד' דרור;

זה יהיה אם שר המשפטים יפעיל את סמכותו, ובינתיים הוא כבר עשה את זה. אין

לנו מספיק מגשרים. יש לנו סדרת קורסים בגישור אך אין לנו די מגשרים היום.
י' יהב
הטכניון פתח מוסד מיוחד כדי ללמד את זה, וגם אוניברסיטת תל-אביב. זו הפכה

להיות תעשיה.

די דרווי;

לעת עתה, השר לא הפעיל את זה.

היו"ר ח' פורת;

האם היא יכול להפעיל זאת גם במערכות שלא מוסמכות ע"י בית-המשפט כמו למשל,

לצורך הענין, בית-הדין הרבני לענייני ממונות ודברים מעין אלה?

י' יהב;

לא.
די דרור
לבית-הדין הרבני אנשים הולכים מרצונם, אבל כמי בוררות הם חייבים בתיצאה

שלו אחרי שהם הסכימו. מפשר לא מחייב אותם בתיצאה.

י י יהב;

עד היום, כשאתה יצאת מתחום בית-המשפט בנושאי לשון הרע, התחליף היה

בוררות. בבוררות מתבטל ההליך האזרחי, ואתה חייב לקבל את הפסיקה. הדרך לבטל את

הפסיקה היא על-פי סעיף 24 לחוק הבוררות קשה מאד בבית-המשפט המחוזי. זהו ההבדל.

שי שהם;

זה כמעט בלתי אפשרי.

די דרור;

אם שר המשפטים יפעיל את סמכותו לפי הניסח המיצע, אזי בית-משפט שבאה בפניי

תיבענה של לשין הרע יהיה רשאי לחייב את הצדדים ללכת להליך שיפוט גישור, כלימר

להתחיל את ההליך ילראות אם-

יי יהב;

-הם רוצים אותו.

די דרור;

-הם יכולים לחיות איתו ולהמשיכו או לא. ואז, הם חוזרים לבית-המשפט.

היו"ר חי פורת;

יש שאלה שאני מבקש לשאול, ואני רוצה לראות איך הדברים האלה ייראו ויבואו

במבחן המעשה. חבר-הכנסת יונה יהב, אני רוצה לעמוד על הצעת החוק המקורית שלך

ילראות אם ההצעה הזאת תפתור ותתמודד ולו באופן חלקי עם העניין. נניח, שעומד

האדם הקטן מול העיתון אי מול איזה שהיא פירסים אחר שאכן הכפיש את שמי, והרעיון

שלך היה שהיא לא יצטרך ללכת למשפט שיכיל להתרחש במשך שנים יבי היא בעצם מתבזה

בעצם התהליכים וכדו' וגם כל עיד אין הכרעה הפגיעה בי הולכת ומחלחלת, ודיברנו

על זה בפעם הקודמת. נניח, ששר המשפטים יתקין תקנית. בעצם, אחרי פגישה ראשונה-

ש' שהם;

--אתה יכול לומר; "אני לא רוצה".



היו"ר ח' פורת;

השאלה היא האם אנו לא יכולים להגיע למצב בו שוב נגיד שעל פניו יידחו

הצעות הפישור.

יי יהב;

כן.

די צוקר;

כן.

היו"ר חי פורת;

מה אנחנו מרויחים מזה?

יי יהב;

אומר לך מה היא האלטרנטיבה. לגבי השיפוט המהיר שהצענו, הבה נאמר שלא היה

בעולם המשפט הישראלי שום דבר חוץ מלשון הרע. לא היה נזיקין וכו'.

ח' מרמרי;

לא היה שום דבר אחר.

י י יהב;

לא. אתה בא רק לדיונים האלה.

הי ו"ר חי פורת;

ידידי היקר, לו היית בא לאחד הדיונים בחוק החברות שארך שלוש שנים, היית

רואה שיש כמה דברים אחרים. לו היית בא לכאן לדיון בנושא עונשי מינימום למשל על

נושא אונס, היית רואה שיש כמה דברים אחרים. לו היית בא לפה לחוק בנושא בתי-

המשפט המינהליים, היית רואה שיש דברים אחרים. אתם נזקקים לזה, ואמרנו שבחרנו

לגבש קובץ דברים כדי לנסות להשלים מעגל.

ד' צוקר;

כדי להיות מדויק - אחת לשבוע יש פה דיון בחופש הביטוי.

י' יהב;

אל תגזים.

די צוקר;

בממוצע, זה קורה פעם בשבוע. השבוע זה היה פעמיים.

כי פנטון;

זו קורלציה לקורה בבית-משפט, וזה בסדר.

היו"ר חי פורת;

ראשית, אני לא בוש בכך, אלא להיפך - אני חושב שזה דבר חשוב מאד כשלעצמו,

וזהו אכן נושא שמאד מעסיק.
די צוקר
לכן, ציינתי את זה.
י' יהב
בואו ונחזור לעניין. הגנה של שמו הטוב של האדם וביצוע העניין הזח בהליך

מהיר הם בהחלט עניין חיובי, אבל השתכנעתי שבמערכת המשפט הישראלית הוא בלתי

ניתן לישום. בין הרצוי לבין המצוי הוא בלתי ניתן לישום. במערכת המשפט הזוחלת

והבלתי יעילה שקיימת היום, וכנראה שגם לא תשתנה למרות הרפורמה, השתכנעתי שאי

אפשר לתת עדיפות דוקא ללשון הרע ושתשלום תכוף בנזיקין לאדם שלא יצא הכי קשה

בתאונת דרכים - עם % 60 נכות - בסדר העדיפויות הפנימיות הוא אפילו לפני זה.
היו"ר ח' פורת
בתביעות הקטנות עד הסך שמדובר בו בין כה וכה זה ניתן גם כיום.
יי יהב
כן-

היו"ר חי פורת;

בסדר.

י' יהב;

אני מודה, שזו נסיגה, אבל זה איכשהו בא לתת איזה שהוא REMARK; "יש לך עוד

מסלול. לך עליו". ככל שהשופטים ישכנעו בצדקת הדרך הזו בישיבה הראשונה אליה

אנשים יתייצבו, כך ימשיך ההליך הזה ולא יחזרו להליך הרגיל של המשפט האזרחי.

כמה זמן זה יקח? - תלוי בשופט.

היו"ר חי פורת;

חבר-הכנסת יונה יהב רצה להעיר הערה קטנה, ואחר כך אתן רשות דיבור לחבר-

הכנסת דדי צוקר.

י שהם;

שאלו פעם את צ'ירצ'יל כשהוא היה בן 80 איך הוא מרגיש, והוא השיב; יימצויין,

בהתחשב באלטרנטיבהיי. לדעתי, זו בדיוק התשובה לעניין הזה. קודם כל, צריך לומר

שברור שהדבר הזה לא יביא מחר מזור להתמשכות ההליכים בענייני ההוצאה לפועל.

יכול להיות, שהדבר הזה יביא איספלנית.

חי מרמרי;

אתה אומר ייאיספלניתיי במקום "קטיעה". חשבו לקטוע, ואומרים; ייבוא ונשים

לפחות פלסטר".

היוייר חי פורת;

לא. זו התמשכות הדיון מהמפגש של נשיא בית-המשפט העליון, כשהמילה איספלנית

הפכה להיות בכל מקום ה"צ'ופצ'יק של הקומקום".

ש' שהם;

היו כמה אפשרויות שניסינו להציע. אני חייב לומר, שעשיתי זאת בתוקף תפקידי

כיועץ משפטי, אבל לא משום שהזדהיתי עם התוצאה, ואני שמח שחבר-הכנסת יהב ירד מן

הדברים האלה. ראשית, היה עניין של חיוב בפישור, שזה ודאי לא נכון בכל מחשבה.

גם עיתון, למרות שהוא גדול, ראוי שיהיה לו את יומו בבית-המשפט. יכול להיות,

שבאמת מישהו סתם הגיש תביעה נגדו. מותר לו לומר; ייאני לא חייב, ואני לא צריך



לשלם". נכון שיש לו עורכי-דין ונכון שזה לא מוצא חן בעינינו לפעמים שההליכים

מתמשכים, אבל עדיין אי אפשר- - -
היו"ר ח' פורת
מהו הביטוי: "יש לו את יומו בבית-המשפט"?

שי שהם;

זה אומו- שלאדם יש את הזכות - ולפעמים, כמו ששמענו בבית-המשפט העליון, זה

חמש דקות - לבוא ולהופיע בפני השופט, כמו שישבה דבורה תחת התומר, ולומר את כל

אשר עם לבו או לטעון את טענותיו. במקרה הטוב, הוא אומר את כל אשר עם לבו.

במקרה הפחות טוב, הוא אומר חלק ממה שעל לבו. הוא צריך לתת משקל משפטי

לטענותיו.

יי יהב;
זה ביטוי אנגלי
TO HAVE HIS DAY IN COURT.
ש' שהם
לכן, ההצעה נראית לי. נכון שגם לא בטוח שזה יביא את הפתרון לחידת העולם

בעניין זה, אבל בהחלט זו אמירה מסויימת נורמטיבית בכיוון הזה. אני חושב, שראוי

להסתפק בזה.
היו"ר ח' פורת
נשמח לשמוע את דברי נציגי התקשורת. תחילה, נשמע את חנוך מרמרי.
ח' מרמרי
קודם כל, אני מקבל את העניין שמדובר הפעם באמת בפלסטר או באיספלנית, כמו

שאתה אומר, ולא בקטיעה שאולי אפשר להגיד: "נו טוב, אז שיהיה". אני חושב, שדוקא

בגלל זה צריך לראות את הדברים בהקשר הרחב ולהגיד שפה אנו בעצם מתעסקים בטלאים

- חלקם שוליים וחלקם מיותרים. בכל מקרה, לדעתי, גם הוועדה וגם הנציגים השונים

מכלים פה את זמנם לריק. העניין הזה כל כך דק ובעצם הוא מבטא איזה שהוא רצון לא

ברור ואולי כן ברור של המחוקק לשבת על דוכן השופטים שם, בהזדמנות. מאחורי גבו

של השופט, ולתת לו עצות קלות או טפיחות קלות על הגב.

אני חושב, שחבר-הכנסת יהב, שבקיאותו בענייני משפט ובענייני לשון הרע

גדולה לאין שיעור משלי, לא מתמצא ולא מכיר את ההוויה היומיומית שיש לנו

באולמות בתי-המשפט בענייני לשון הרע בהם אנו מעורבים. אני כבר חבר ותיק, ואני
כבר מכיר את הביטויים
"השם הטוב", "האדם הקטן", "העיתון חגדול", "העוול

הגדול" ו"האדם הסביר". אני רוצה להזכיר, שאנו מדברים על אמת מול אמת. לפעמים,

האדם הוא לא קטן אלא גדול ואולי הוא רב ממון ודורסני, והעיתון קטן. הוא אומר:

"למה ששם יצייצו נגדי? אתבע אותם, ואראה להם מה זה. אשלם סכום זניח ואתן אגרה

כזו, ויתפרסם שתבעתי ב-10 מליוני ש"ח, ונראה אותם אחר כך מצייצים שוב נגדי".

יש גם אנשים קטנים-גדולים כאלה, ובואו ולא נשכח את זה.

אני מדבר על מצב, בו עיתון מעוניין לנהל הליך משפטי כאשר העיתון נתבע. זה

קורה, כאשר לעיתון יש אמת. הוא אומר: "זאת האמת, ואני מחזיק בה". בכל מצב אהר

העיתון עושה כל מאמץ להתפשר, עוד לפני בכלל שהעניינים מובאים אל בית-המשפט, אם

זה בהתדיינות ספונטנית, אם זה בתיקון מיידי ואם זה באיזה שהוא משא ומתן בין

עורכי-דין. בכל שלב ושלב הצדדים נועדים במסדרון. בכל שלב ושלב עורכי-הדין

מחליפים ביניהם טיוטות ויש התדיינויות כאלה ואחרות שרובן גם מגיעות אלי. הרבה

מאד משפטים לא מגיעים לסיומם, כי הרבה מאד משפטים לא מבקשים להגיע לסיומם. הם
מבקשים, בעצם, להגיד
"אני משתמש באמצעי הגדול ובפיצוי הגדול כדרך להביא אתכם



להסכים איתי לפחות בחלק מן חדברים". ישנם מקרים רבים שכך קורה. הרבה מאד

מהפעילות שלנו, ואת זה אפשר לבדוק וכל חבר-כנסת מוזמן לבדוק זאת, נעשית באופן

שזה לא מגיע לידי פסיקה. מעטות מאד הפסיקות בענייני לשון הרע, ורובן ידועות

ומוכרות.
די צוקר
חנוך מרמרי, כמה זה בשיעורים?

ח' מרמרי;

אני לא יודע להגיד.

די צוקר;

תן סדר-גודל.

ח' מרמרי;

כדי להגיד כמה אנו מקבלים בשנה, אם אגיד 10 תלונות ביום, תכפיל זאת בשנה

ובעשר שנים - כ-3,000 תלונות. תעשה חשבון כמה פסיקות יש, אני אומר לכם שאפשר

לספור אותן על יד אחת.
היו"ר חי פורת
מה היא, לדעתך, הסיבה לכך? האם אנשים מתייאשים?

די צוקר;

מגיעים גם להסכמות.
ח' מרמרי
אני לא יודע. קודם כל, כשאדם מגיש 10 מליוני ש"ח, הוא לא מתכוון בהכרח

לכך שישלמו לו בציק 10 מליון ש"ח בקצה הדרך. הוא מגיש 10 מליון ש"ח כדי להניע

מערכת לחצים מסויימת שנסמכת על המשפט, שנסמכת על המערכת המשפט, ואני חושב שזה

בסדר גמור. מכאן והלאה מתחיל איזה שהוא מנגנון של התקרבות. ברוב המכריע של

המקרים זה דבר שנתון לבדיקה,

ש' שהם;

אני אומר, שזה נכון. מנסיוני כשופט עשיתי את זה, ו-95% מהמקרים נגמרו

בסופו של דבר בהתנצלות או במשהו אחר.
חי מרמרי
ישנם מקרים רבים, בהם בא השופט ואני יושב עם נציגי י באולם בית-המשפט
ואומר
ייבואו ותצאו החוצה. חבל על הזמן שלנו", ואז אני לוחש לעורך-הדין שלי:

ייאבל, לי זה חשוב. יש כאן איזה שהוא עקרון. יש כאן איזו שהיא אמת. יש כאן איזה

שהוא דבר שאני כן מבקש את השופט הנכבד לפסוק בו. יפסוק נגדי - אקבל זאת. יפסוק

בעד הטענה שלנו - ודאי ובודאי". אני חושב, שיש גם מקרים כאלה. אני מציע כדוגמא

את המשפט שאנו מנהלים עכשיו נגד השר שרון, שזה משפט שבכל שלב בדרך היו גישושים

ונסיונות להגיע להסכמה. הנסיונות האלה לא עלו יפה, המשפט מתנהל והוא יתנהל עד

פסיקה.
היו"ר חי פורת
אתה מסכים איתי, שזה משפט יוצא דופן. אי אפשר לראותו כדוגמא.



ח' מרמרי;

נכון, אך העובדה היא שהוא מתנהל דוקא בהיותו יוצא דופן. זה לא משפט האלמנה.

כי פנטון;

הוא לא מדבר על אריק שרון. הוא מדבר על אזרח שלא מכירים אותו.

היו"ר ח' פורת;

ברשותך, אומר קריאת ביניים, כדי שתתמודד איחה. הבעיה הקשה שלנו היא: אדם

פעמים רבות מרגיש עצמו נפגע אפילו עד עמקי נשמתו מגסות שנאמרה כלפיו או מדבר

שקר, אך הוא יודע שההליך שהוא צריך לעבור הוא הליך כל כך מיוסר גם מבחינת

ההוצאות כלפי עורך-דין וגם מבחינת הזמן שנלקח ועוד פירסום נוסף שהרי כל הדברים

האלה חוזרים ומתפרסמים. הוא אומר: "מה לי ולצרה זאת?", ולכן בסופו של דבר הוא

לא הולך להליך השיפוטי. תנסה לראות זאת מהזוית הזאת. אנו מחפשים לראות את הדרך

איך ניתן זאת לאותו אדם, לאותה אלמנה, לאדם הפשוט במקרה הזה שמרגיש עצמו נפגע

ואין לו את היכולת, את הכוח, את האמצעים ואת הזמן לתהליך הזה - איך אפשר לקצר

את הדברים? כשאין איזו שהיא סנקציה או כשאין איזה שהוא דבר שניתן בו לפחות

להגיע לידי הליך מקוצר, תמיד ידו של הנתבע על העליונה כי משיכת הזמן תמיד

לטובתו. המציאות הזאת בה הדברים תקועים משרתת במידה רבה אותו, ויש לו גם את

הכלים המקצועיים ואת עורך-הדין הקבוע וכדו'. זה היה הרעיון שעמד ביסוד דברי
חבר-הכנסת יונה יהב
הליך מקוצר או לפחות המינימום שמחייב לפחות איזה שהוא

תהליך של פישור. אחרת, תמיד או בדרך כלל בהתייעצות בין עורכי-הדין ידו של

הנתבע על העליונה.
ח' מרמרי
אנא, בידקו את הפסיקות.
י י יהב
מה זה מפריע לך?
ח' מרמרי
קודם כל, מפריעה לי כל התערבות שלא לצורך. ברצוני להציג בפניכם מצב, שיש

בעצם מנגנון מתמיד של התדיינות ושל נסיין לפשר בין הצדדים, שדרך אגב כל שופט

באולמו, בבית-משפט מחוזי או בבית-משפט שלום, אומר לצדדים ולאדם מסויים בנסיבות
מסויימות
"צאו החוצה, ותחזרו אלי". ישנם מקרים רבים, שהשופט כותב טקסט על
הנייר ואומר
"בבקשה, אני מציע את זה". ישנם מקרים, שהשופט קורא לנו ואומר:

יירבותי, אני מציע את זה. אני מאד ממליץ לכם לקבל את זה", ואנחנו מבינים את

הרמיזה. זה לא מפני שזה כתוב בספר החוקים, אלא מפני שזה חלק מהמהלך האורגני של

ניהול המשפט. אני חושב, שאתם צריכים להניח לזה כרגע. בעצם, אתם באים ואומרים:

"בואו ונעשה הליך מקוצר". מתברר, שהליך מקוצר הוא בעייתי. ואז, אתם אומרים:

"בואו ונעשה הליך פישור". אם הפישור הוא לא חובה, אני יכול לקבל אותו באולם

ואני לא צריך בשביל זה- - -
י י יהב
מיסדו אותו במערכת המשפט הישראלית. את הגישור ואת הפישור מיסדו.ך
ח' מרמרי
בעצם, אתה מכניס פה איזה מין משפט זוטא.
היו"ר ח' פורת
נכון.



י' יהב;

לא. מה פתאום? אתה נכנס לסימטה, כאשר זאת לא הסימטה. אתה לא יודע מה זה

פישור.
כ' פנטון
זה לא פישור.
י' יהב
פישור הכניסו בבתי-דין למשפחה. פישור הכניסו לחוק בתי-המשפט.
היו"ר חי פורת
פישור מקדים את כל התהליך.

ח' מרמרי;

כאשר בתי-דין למשפחה באים לטפל בבני זוג שנמצאים בקונפליקט מתמיד-
יי יהב
לא נכון.

ח' מרמרי;

--וצריך לישר אותו באופן מתמשך בזמן, ישנם מקרים רבים שהעיתון אומר: "אני

רוצה לחתוך. לטובתי או לרעתי, אבל אני רוצה לחתוך". אני גם חולק על ההנחה

שעיתון מעוניין לסחוב את זה. עיתון מעוניין בזה שיחיו כמה שפחות תביעות;

לידיעתכם, כל תביעה של 10 מליון ש"ח נרשמת בחובות המסופקים שלנו במאזנים,

בדו"ח הרווח וההפסד. אין לנו שום עניין שבעולם לגרור משפט, אלא מה שפחות

משפטים ומה שפחות זמן. אם אפשר היה להגיע מהר לחקר האמת, הייתי הראשון שחותם

על הפטנט הזה. לדעתי, אתם צריכים לתת למערכת בכל מקרה בכל ניואנס למצות את

עצמה בין אם זה בפישור, בין אם זה בפשרת מסדרון ובין אם זה בטלפונים בין

הצדדים, ולא בהכרח להכתיב.

דבר אחרון שברצוני להגיד, ואדבר בקיצור רב ואני די נסחף, הוא בקשר לסעיף

2 שלמעשה הוא תיקון לסעיף 9, בו נאמר: "ובלבד שיהיו בהבלטה ראויה". ראשית,

השופט יכול להחליט שזה בהבלטה ראויה. השופט כבר פסק בזמנו במקרה מסויים, נדמה

לי בענין של "אל-סינארה", שצריך לפרסם את כל המשפט בעיתון כחלק מפסק-הדין,

והעיתון המסכן היה צריך לקחת עמוד אחרי עמוד ולפרסם את הפרוטוקול. כלומר, גם

את זה אפשר לעשות היום. אתה אומר לשופט: "אני לא סומך עליך. אני לא יודע איזה

תיק יש לך. אבל, אני דורש שאתה תיתן את זה".
יי יהב
זה לא שאני לא סומך על השופט. בכל העיתונים אתם עושים את העוולה בעמוד

ראשון, ואת התיקון אתם כותבים באיזור המודעות הקטנות.

הודעה לצרכי הידיעה ששכחתי לחגיד בתחילת הישיבה - אני נאמן לגישתי כפי

שהבטחתי שאעשה לנציגי העיתונות. אני העברתי את הצעת משרד המשפטים לעורך-הדין

מיבי מוזר, וקיבלתי ממנו הודעה שהוא מסכים לניסוחים האלה.
ח' מרמרי
מר מוזר לא מסכים לניסוחים האלה.
יי יהב
זה מה שהוא אמר לי.



היו"ר ח' פורת;

אנו יושבים פה בוועדה, והתרחשה איזו שהיא רעידת אדמה - היתה החלטה של

הבג"ץ פה אחד לגייס את כל בחורי הישיבות.
י' דיין
לא נכון. הבג"ץ החליט שהמצב הקיים בלתי חוקי, ולפיכך אין בסמכות שר

הביטחון לשחרר. הבג"ץ מחזיר זאת אלינו, לכנסת, עם הקצבת זמן, שתוך שנה או פחות

משנה, 11 חודשים, אנו צריכים לקבוע את החקיקה בעניין.

היו"ר חי פורת;

באיזו ועדה זה אמור להיות? האם זה אמור להיות בוועדת החוץ והביטחון?
די צוקר
כן, זהו חוק שירות ביטחון.
י' דיין
אחת התגובות היתה מטעם הישיבות, שהם ימצאו להם ארץ אחרת שתאפשר להם זאת

ושהם אורזים את חפציהם.

י י יהב;

היושב-ראש, האפשר לקבל את תגובתך הראשונה?
היו"ר חי פורת
כאב לקצין בסיירת צנחנים, שמכניס מחר את בנו לבריתו של אברהם אבינו, אני

אומר: את חובנו אנו נתנו בגדול.
י' דיין
ברצוני לומר דברים לגבי נושא הדיון.
הי ו"ר חי פורת
אבל, לפני כן ביקש חבר-הכנסת צוקר.
י' דיין
אני מאד מצטערת, אך אגיד את דבריי לפני חבר-הכנסת צוקר כי עלי לצאת.
די צוקר
בבקשה.
הי ו"ר חי פורת
אם חבר-הכנסת צוקר נותן ובכלל הוא כל כך רגוע היום, זה בסדר.
י' דיין
אני מבקשת להעיר, לגבי הנוסח המוצע לתיקון, שאני מתפלא שעורך-הדין מוזר

קיבל זאת או שזה מקובל עליו. אני מניחה, שהוא אומר את הדברים שאני אומר, שהחוק

הזה מיותר כמו עוד כמה חוקים שנפלו כאן מחמת המציאות שלא מצדיקה אותם, אבל אם

יש הכרח, כלומר אם הולכים לחוקקן, הוא מעדיף את הנוסח הזה על הנוסח המקורי.

אני מניחח, שזו היתה ההתייחסות. זו תהיה גם ההתייחסות שלי. לו הייתי כאן

בהצבעה, הייתי מצביעה נגד החוק כולל אפשרות התיקון הזו. אני חושבת, שהנתונים

שיש לנו, כמו בנושא שאנו דנו בו אתמול, מצביעים על כך שאנשים מגיעים להסדר.



אנו מדברים כאן בכלל על תביעות בסדר גודל מאד קטן, כך שאנו מדברים על פירסום-

פיצוי, אם נקרא לזה כך, שגם אותו, לדעתי, אי אפשר לכפות על השופט. בידי השופט

יש את הסמכות לקבוע היכן, כיצד ובאיזה גודל תפורסם ההתנצלות. אני לא רואה

בחקיקה צורך לקבוע לשופט את שיקול הדעת שלו. זה לא נעשה בהרבה תחומים יותר

קשים.

באשר למהירות ההליך, אני מבינה שמשרד המשפטים תומך בזה.
ד' דרור
במה?

יי יהב;

בפישור.
י' דיין
אני שואלת על זה.

די דרור;

אנו התנגדנו, בכל תוקף, להליך מהיר תביעות אזרחיות, וגם עשינו מחקר משווה

וראינו שזה לא קיים במקומות אחרים בעולם.

י' דיין;

בסדר. אני לא שמעתי זאת, ואני מתנצלת.
היו"ר ח' פורת
לא היית פה. לכן, מוצעת האלטרנטיבה של סעיף 1 מול סעיף 1 הקודם.
י' דיין
אפילו בעניין אלימות קשה במשפחה אנו לא זוכים לזירוז הליכים, ואנו מנסים

להשיג זאת בהסכמה עם בתי-המשפט בגלל חומרת העניין. כל החוק הוא מיותר, ואז גם

הפשרה הופכת אותו לקצת פחות מיותר מאשר- - -

היו"ר חי פורת;

חברת-הכנסת יעל דיין, תודה. רשות הדיבור נתונה לחבר-הכנסת צוקר.

מ' רונן;

חבר-הכנסת צוקר רצה לשמוע קודם את עמדתנו, אז אולי נאמר אותה. כנציג

האיגוד הארצי של עתונאי ישראל, כבר ניכוויתי כאן, בוועדה הזאת, בצוננין,

ועכשיו אני נזהר ברותחין.

חיו"ר חי פורת;

התכוונת לומר ההיפך.

מ' רונן;

ניכוויתי אז בצוננין, והיום זה רותחין, מכיון שאז דובר על פיצוי של 30

אלף ש"ח והגיעו לפשרה כאן בוועדה איתנו, על דעתנו, על 30 אלף ש"ח, וכעבור 5-4

ימים המליאה חזרה בה.
כי פנטון
אבל:, אז היתה לך עמדה של הנהלת בתי-המשפט שצידדה ב-50 אלף ש" ח.

די צוקר;

לא. הוא אומר, שהיתה פה תקיעת כף שלא עמדו בה. כתקדים יזהו עניין מביך

ביותר.
היו"ר ח' פורת
כיושב-ראש הוועדה, ואתם הייתם עדים לכך, עמדתי בסיכום ועשיתי כל מאמץ שזח

יעבור, אבל אכן רשות הדיבור האחרונה היא למליאה.

מ' רונן;

אני נזהר, מכיון שמי יודע מה ייצא ממנה. אינני יכול בכל מקרה להביע

הסכמה. אני חושב, שהחוק מיותר. אני מבין שהתייחסו הרבה לסעיף 1 להצעה, ואני

רוצה להתייחס במיוחד לסעיף 3 להצעה. כאדם שהיה 12.5 שנים כתב בבתי-משפט, כאשר

כתב מצטט מה שנאמר בבית-המשפט, על-פי פיסקה 11 לסעיף 13, אתה יכיל לצטט כל מה

שנאמר בכנסת או בבית-משפט בלי לחשוש.

דובר;

במדוייק.
מי רונן
זה כך, אם אתה מצטט במדוייק מה שאמר חבר-כנסת במליאה, גם אם הוא הוציא

לשון הרע. לפי חהצעה הזאת, מציעים שזה רק אם הדברים היו רלוונטיים לנושא

המשפט. כלומר, יהיה באולם בית-המשפט תיק בן 6,000 עמודים לפעמים במשפטים

גדולים, והכתב באותו יום, כשיש שלו שעתיים או שעה להעביר את הידיעה למערכת,

צריך לדעת ולהכריע מייד אם הנושא רלוונטי או לא רלוונטי לנושא המשפט, כי אם

הנושא לא רלוונטי אפשר לתבוע את אותו בעל דין.
יי יהב
תקרא זאת. זהו פירסום ע"י שופט, חבר של בית-דין דתי, בורר או אדם אחר בעל

סמכות שיפוטית מעין-שיפוטית, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם. זה רק מה

שנעשה. זה לא מה שאתה מפרסם.
מי רונן
נכון, אבל תסתכל על פיסקה (11). אתה משנה גם את פיסקה (11).
יי יהב
למה? אני לא משנה את פיסקה (11), אלא רק את פיסקה (5). אני מפנה אותך

לפסק-דין טריינין. אספר לך את הסיפור: שני עורכי-דין מהצדדים שכלל לא קשורים

לסיפור תחת מטריית בית-המשפט גמרו חשבון זה עם זה. כשתבע אחד את השני, הוא

אמר: "חסיון בסעיף כך וכך". בא בית-המשפט ואמר: "חבריה, אני גומר את החגיגה

הזאת. אני מצמצם. כשאתה מדבר בתוך כתלי בית-המשפט, אנו נותנים לך את החסיון".

מה שאנו בכל זאת השארנו פרוץ לגמרי, ואני חושב שזה נכון לעשות זאת, זה את

עניין העדים. עד שעולה לדוכן צריך שלא ירגיש שום מורא ושיגיד מה שבא לו בראש.
מ' רונן
הכל נכון, אבל לפי פיסקה (11), כאשר עיתונאי מצטט מתוך דברים- - -



י' יהב;

אבל, זה לא שייך לעניין.

מי רונן;

בפיסקה 13(11) נאמר: "פרסום נכון והוגן - מלא, הלקי או תמציתי - של מה

שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות...". כלומר, זה אם אני מצטט מה שלא

נכנס לפיסקה (5) - הלך נאשם לבית-משפט והטיל בוץ על מישהו. ישב עיתונאי באותו

בית-משפט וכתב זאת. לפי התיקון הזה, זה לא נכנס מהיום לפיסקה (5). ברגע שזה לא

נכנס לפיסקה (5), זה גם לא נכנס לפיסקה (11).

די דרור;

פיסקה (11) לא מפנה לא מפנה לפיסקה (5).

ש' שהם;

אתה טועה.

יי יהב;

מבחינה משפטית, אתה טועה. לא היה עולה על דעתי לעשות זאת.

היו"ר ח' פורת;

משה רונן, הבה ניתן לשלמה שהם להבהיר את הנקודה הזאת.

שי שהם;

פיסקה (11) אומרת, שאתה רשאי לפרסם דברים שכבר פורסמו קודם. באופן

תיאורטי, נניח, מהו הפירסום הקודם? שבעל דין מסויים אמר מה שאמר. ואז, אנו

רואים בזה אלמנט של פירסום אם הוא אמר את זה ב-OPEN COURT, ואתה כמובן רשאי

לפרסם זאת. שלילת ההגנה היא רק בסעיף (5), כלומר שלילת ההגנה היא אך ורק מבעל

דין או מבא-כוחו.

מי רונן;

אם כך, אם אפשר להבהיר בנוסח הזה בכל דרך שתימצא שכאשר עיתונאי מצטט דבר

שנאמר בפירסום בבית-משפט, כל דבר שנאמר בבית-משפט, הוא מוגן - אין לי בעיה עם

זה. הבעיה שאולי פרשנות אחת תוכל להגיד כך, ופרשנות אחרת יכולה להגיד אחרת,

ואני הושש.

היו"ר הי פורת;

למה בדיוק מתייחס החוק?

דובר;

סעיף קטן (11) כלל לא מזכיר את זה.

י י יהב;

נכון, לא מזכירים. אתה יוצר קורלציה לא רצויה. אני אומר את זה לפרוטוקול.

שי שהם;

אם לא תהיה הגנה לבעל הדין, בעל הדין גם לא יאמר את הדברים האלה. אם הוא

לא יאמר אותם, ממילא לא יפרסמו אותם. אם בעל הדין עבר עבירה ופירסם, אז הוא

עבר עבירה. אבל העיתונאי שפירסם את דבריו לא עובר עבירה.



מי רונן;

זו הבעיה שלי, מכיון שעיתונאי אף פעם לא יכול לדעת אם זה רלוונטי או לא

רלוונטי.
היו"ר חי פורת
ההדגשה היא: "פרסום שנעשה על-ידי בעל-דין או בא-כוחויי.

מ' רונן;

אתה מצטט מה שנאמר בבית-משפט. היום, יש הגנה.
היו"ר חי פורת
לדעתי, הלשון פה מספיק בהירה, מפני שכתוב פה במפורש: "פרסום שנעשה על-ידי

בעל-דין או בא-כוחויי. ההתייחסות היא אליהם.
ש' שהם
אפשר להוסיף: יירק על-ידי בעל דין...". אנו נחשוב איך לעשות זאת.
מ' רונן
הניסוח כאן איננו משנה. אני רוצה להבטיח את המצב הנוכחי.
היו"ר חי פורת
זה מובן. אני מוכרח לומר, שהסעיף כשלעצמו צודק מאין כמותו. אם ניתן

במסגרת בית-המשפט חסיון לאדם שאומר דברים קשים במהלך המשפט, הוא לא יכול לנצל

את הבמה הזאת ולהשמיצו בעניינים אחרים שלא קשורים כלל למשפט וזאת תחת המטריה

של החסיון.
מ' רונן
אינני מדבר על זה, אלא על עיתונאי שנכנס לבית-המשפט ומצטט.
היו"ר חי פורת
ברור, אך אתה מבין שברגע שהשופט יוכל לסתום את פיו של אותו אדם או שהשופט
אומר לו
"אתה צפוי כעת לעבירה על לשון הרע", ממילא גם לא יהיה חומר לעיתון,

כלומר אין סיפור. ברגע שחסמת את המתדיין, ממילא חסמת גם את העיתונאי.
מ' רונן
אני רוצה לבקש מהוועדה להבהיר, שכאשר עיתונאי מצטט את הדברים- - -
היו"ר חי פורת
אתה מבקש את הבהרת הנקודה. אולי נמצא את הדרך להוסיף איזה שינוי או משהו.
די דרור
אין צורך.
כי פנטון
לא צריך.
די דרור
אין צורך לא רק בגלל שזה לא בסעיף (11), אלא גם בגלל שיש לך תום-לב כאשר

אתה מצטט דברים שנאמרו במהלך הדיון, וזה נקבע בסעיף 15.
י' יהב
נכון. זה סתם סיבוך.

די דרור;

זה נקבע בסעיף 15(5}(א). אם הפרסום הוא הבעת דעה על התנהגות הנפגע תוך

כדי ההליך השיפוטי, אתה מוגן ממילא.
מי רונן
מדובר על חזרה על דברים שנאמרו בבית-המשפט, בוועדת חקירה או לצורך זה גם

במליאת הכנסת.
די דרור
יש הגנה.
היו"ר חי פורת
מאחר והנקודה הובהרה, אנו נבחן האם יש צורך לתת לח ביטוי גם בניסוח עצמו

או לא. על כל פנים, ברור למה כוונתו של הסעיף כאן.
י' יהב
מדובר על ניסוח שירגיע אותך, אם כי האמן לי שזה מיותר לחלוטין. יושבים פה

חמישה עורכי-דין בעסק ואומרים לך זאת, אבל תבוא עם רעיון.
ר' טייטלבאום
אומר משפט אחד לגבי הנושא שהעלה משה רונן. אני חושב, שהנקודח חשובה

ומחייבת התייחסות. צריך להדגיש, ומר רונן אמר זאת בדבריו, שסעיף קטן (11)

איננו מתייחס כלל לסעיף קטן (5). בין הסעיפים שמצויינים שם סעיף קטן (5) איננו

מופיע. אני חושב שזו אולי תקלה ואולי צריך לעשות משהו בעניין הזה, אך כרגע

מגמת הצעת החוק להרחיב את ההגנה על עד, שאני לא מתייחס אליו בכלל, לא נוגעת

לנקודה שלנו.
היו"ר חי פורת
תסכים אתי, שהיא הגיונית.
רי טייטלבאום
זו כבר שאלה שהמחוקק צריך לתת דעתו עליה.

לגבי הויכוח בין מר מרמרי לבין חבר-הכנסת יהב, צריך להבין שאנו נמצאים

היום במצב בו ההפניה לפישור אינה חובה באף אינסטנציה וגם, כמו שאמרה דלית

דרור, לא בבית-הדין לענייני משפחה יש יחידת סיוע שיושבת דרך קבע על חשבון

המדינה בבתי-המשפט לענייני משפחה והשופט מציע- - -
יי יהב
אבל, היא לא מושלמת.
רי טייטלבאום
היא לא מושלמת תרתי משמע.



י' יהב;

השבוע יש בג"ץ על זה.
ר' טייטלבאום
אבל, עדיין היא קיימת, כלומר יש אמצעי שקיים לפני המתדיינים אם הם חפצים

להשתמש בו. אין היום הפנייה שהיא חובה. למעשה, כל התהליך של פישור או גישור,

שזה למעשה היינו הך, הולך ונכפה ע"י מערכת המשפט על הצדדים מתוך נסיון להקטין

את העומס על מערכת המשפט הפורמלית ולפתה את מערכת המשפט הבלתי-פורמלית. הנקודה

היחידה, שברצוני לומר, היא שאין שום תועלת בהליך הזה, אלא אם כן יושב המפשר או

המגשר והוא איש מקצוע בתהום. לגבי כל הנסיון להידבר במסדרונות ולנסות להגיע

לפשרות בלי שיהיה מישהו שיוליך את הצדדים צעד אחר צד--
היו"ר ח' פורת
אדרבא, יש יתרון בזה.

די דרור;

כשיהיו לנו מספיק מגשרים, נוכל להפנות להליך זה.
רי טייטלבאום
--התוצאה היא כרגע מה שעלול לקרות היא שאם אתה מפנה אדם בצורה של חובה

למגשר אתה עלול למצוא אותו במצב בו בעצם המגמה לקצר את התהליך דוקא מוארכת

כיון שאין מי שיטפל בעניין הזה.
היו"ר חי פורת
אבל, כיון שאנו נותנים זאת בידי שר המשפטים, הוא יצטרך לתקן את התקנות.

ברור שהתקנות תהיינה לאחר שיוכנו הכלים לכך. לכן, אנו לא מטילים זאת מיד

כחובה, אלא אנו קובעים את הכיוון. אם אני מבין נכון, דוקא הדברים שאתה אמרת

מצדיקים את האפשרות של ההפניה לפישור ברגע שיש אנשי מקצוע במקום ההתדיינות

במסדרונות, כמו שאמרת. אבל, כדי שזה יהיה, צריכים לפנות אל שר המשפטים, כמו

י שנאמר בלשון החוק, ולהבהיר לו שמגמת המחוקק היא שהוא יכין את הכלים הנאותים

לכך.
ר' טייטלבאום
עדיין אתם צריכים להיות מודעים לפרקטיקה שנוהגת בהרבה מאד מהמקרים האלה,

שמגיעים פעם אחת למפשר או למגשר, רואים שאין על מה לדבר וחוזרים חזרה לקצה

התור בבית-המשפט. זו אופציה שנוהגת בהרבה מאד מהמקרים, וצריך להיות מודע לזה.
היו"ר חי פורת
בסדר, אנו מודעים לזה. לכן, בסעיף הזה יש משהו הרבה יותר מינורי.
י' יהב
כל הסיפור הוא רק התחלתי.
די צוקר
לפני שאתם מגיעים לדיון על הזיקה בין סעיפים (5) ו-(11), ברצוני לומר כמה

דברים לפני שאתם סוגרים עניין. אני לוקח את הצעת החוק שעברה במליאה ואת מה

שהגישה לנו עכשיו הממשלה. למעט סעיף אהד, הסעיף האחרון, בחצעת ההוק המקורית,

שום דבר לא נותר ממנה. מדובר בהצעת חוק חדשה.



י' יהב;

לא. למה? יש את סעיף ההבלטה.
ד' צוקר
אתחיל את דבריי מהתחלה. סבתי וגם זקנתי, ואני זוכר מעט דוגמאות לדבר כזה.

למעט הסעיף האחרון שעבר בקריאה טרומית - תיקון סעיף 13 בחוק: "ובלבד שהפרסום

נעשה לצרכי הדיון ובהקשר לו" - כל מה שהניהה פה הממשלה חדש לחלוטין. דרך אגב,

אני רוצה לומר זאת לזכות המציעים.
די דרור
זו הצעה שלי לתרום לדיון. זו לא הצעה של הממשלה.
די צוקר
זה לא דומה. זו הצעה אהרת ושונה, הטובה לאין שיעור, לטעמי, מההצעה שהיתה,

וגם עוסקת באותו חוק, אבל לבוא ולומר שיש איזה שהוא קשר בין סעיף 1 שאת הצעת

או בין סעיף 2 שאת הצעת לבין מי מסעיפי הצעת החוק המקורית זה יהיה לא נכון.
היו"ר ח' פורת
סעיף 2 ממש דומה.
די דרור
סעיפים 2 ו-3 דומים, וסעיף 1 הוא משהו אחר.
די צוקר
ברצוני לומר, ואני אומר זאת לזכות המציעים, שהמציעים הבינו שההצעה

המקורית היתה בלתי ישימה מהטעמים שחבר-הכנסת יהב עמד עליהם, ואז הבאתם משהו

שלדעתי התפקיד העיקרי שלו הוא לא לבוא ולומר לאנשים: "חברים, מה שאתם צריכים

עכשיו לעשות זה רק למשוך את החוק סופית, כי קיבלתם את העמדה שאי אפשר לחוקק את

מה שהצעתם". בקריאה טרומית הכנסת לא מחייבת להמשיך בחקיקה. קריאה טרומית
אומרת
"אנו מבקשים לדון בנושא". לאחר הדיון בנושא, נראה שמן הכוונה המקורית,

למעט סעיף 3 שתיכף אתייחס אליו, לא נותרו דברים. ראשית, מה שהביאה דלית דרור

הוא נושא חדש, ואני מבקש לשכנע אתכם לא רק במובן התקנוני אלא במובן המהותי. לא

תשתכנעו בזה - אעשה זאת בעניין התקנוני. אבל, זה באמת משהו אחר.
די דרור
האם יש עניין תקנוני בין קריאה טרומית לקריאה ראשונה?
די צוקר
הצעת החוק המקורית דיברה על הליך מקוצר, על פיצוי מינימום, על אי צורך

בהוכחת נזק וכו'. מזה לא נותר דבר. לכן, זה באמת מיותר. האם כדי להציל את

כבודנו כמחוקקים כי משהו שעבר במליאה לא התקבל פה, אנו מציעים אלטרנטיבה? אנו

לא צריכים להציע אלטרנטיבה. אם זה טוב, תוגש הצעת חוק חדשה שעניינה פישור. אתה

יודע את דעתי על פישור ועל גישור, ואמרתי אותה גם השבוע. אני לא חושב, שיכולה

להיות רפורמה בלי שאנו כמעט נחייב בחלק גדול מן המקרים פישור וגישור. דלית

דרור דיברה על אקלקטיות. אז, עכשיו, אנו מדברים על פישור בחוק לשון הרע. את זה

אני אומר לך כיושב-ראש הוועדה: במקום שעניין הפישור יהיה חלק מראיה הרבה יותר

רחבה בהקשר לרפורמה בבתי-המשפט, כי בלעדיה לא תהיה רפורמה בבתי-המשפט בלי

הוצאה מחוץ לכתלי בית-המשפט- - -



היו"ר ח' פורת;

אבל, היא כבר קיים.

ש' שהם;

אם הוא קיים, הוא צודק.
די צוקר
אם זה קיים, אל תחוקק את זה. אם זה קיים, לא צריך את ההוראה הספציפית.

לדעתי, גם מבחינה משפטית לא צריך את ההוראה הספציפית. ברגע שיש את ההוראה בחוק

בתי-המשפט, לא צריך שום הוראה ספציפית. דרך אגב, השופטים - ושמעתם את תיאורו

של חנוך מרמרי - עושים זאת גם מכוח אותו סעיף אבל גם מכוח התבונה, ההגיון

והנסיון שצריך לעשות זאת. לכן, אינני מבין למה צריך את הסעיף. זה מיותר, ואני
מציע למציעים לבוא ולומר
"קיימנו שלושה דיונים. הבינונו שלגבי הצעת החוק

המקורית, למרות שהכנסת אמרה יבוא ונעיין י ואולי טוב שאמרה זאת, אין צורך

להמשיך הלאה ולא צריך אלטרנטיבות מהסוג הזה".

אמרתי, שאבקש לשכנע אתכם במובן המהותי שזה נושא חדש, ואם לא - אני אבקש

לעשות זאת במובן תקנוני בוועדת הכנסת.

היו"ר חי פורת;

בין קריאה טרומית לקריאה ראשונה, להוציא אם זה באמת דבר בכלל בתחום אחר

לחלוטין, בדרך כלל אנו הרבה יותר גמישים.

ד' צוקר;

יכול להיות. אני טוען, שזהו הגיון אחר וזו מחשבה אחרת. תקחו ותשוו זאת.

היושב-ראש פורת, עזוב לרגע את נטיותיך ובמובן הכי אובייקטיבי תשפוט את שני

הניירות האלה. אלה אכן שני ניירות שהקשר היחידי ביניהם, למעט הסעיף האחרון,

הוא העובדה שהם עוסקים באותו חוק. הם מציעים פרוצדורה אחרת, והם מציעים הגיון

אחר. אני יכול לומר זאת לזכות המציעים, אך זה לא אותו חוק. זה משהו אחר לגמרי.

יי יהב;

החלק הראשוני של החוק שלנו היה הסעיף של חבר-הכנסת שטרית. האם אתה רוצה

שנחוקק אותו פעמי ים?

די צוקר;

ההצעה, בהצעת החוק שמשרד המשפטים הגיש לנו, עוסקת בעניין ההבלטה הראויה

ביחס לפירסום המקורי של מי שעתר לבית-משפט. דלית דרור, אם אני אומר זאת, האם

זה אומר שמי שלא עתר לבית-משפט לא זכאי לתיקון ראוי ביחס לפירסום המקורי? את

מכירה את העקרון שברגע שאנו קובעים משהו ספציפי, כל השאר - זה איננו חל עליו.

לדעתי, יש פה הרעה גדולה במצבם של מי שכותבים עליהם דברים לא נכונים, כי מרבית

התיקונים בעיתונים לא עוברים דרך בתי-המשפט.
ד' דרור
ההיפך הוא הנכון.

די צוקר;

מרבית התיקונים לגבי העובדות ולגבי שם טוב לא עוברים בכלל דרך בתי-משפט.

הם מתקנים זאת פחות מדי, אך התיקונים שישנם הם לא בגלל בתי-משפט. ברגע שאת



קובעת שרק מי שעותר לבית-המשפט יזכה בהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי, מה

קורה איתה, למשל, שלא עתרה לבית-משפט ורוצה לתקן משהו? האם היא לא זכאית לזה?
די דרור
אני רוצה להבהיר זאת. סעיף 9 מדבר על צווים נוספים.

יי יהב;

מה נפקות הסעיף בכלל?
די צוקר
לכן, לא צריך אותו.

יי יחב;

האם אתה אומר להוריד את הסעיף?
די צוקר
ודאי, כי בית-המשפט קובע את הדברים האלה לגבי ההבלטה הראויה וכו'. אנו

מכירים את הפסיקה, ואת זה אתה יודע. הוא תמיד קובע לתת לזה את ההבלטה הראויה.
כי פנטון
אבל, חבר-הכנסת צוקר, אם זה לא מגיע לבתי-משפט, נדמה לי שאז חלים כללי

האתיקה העיתונאיים הרגילים.
די צוקר
את מביאה אותי למשפט האחרון. אינני רוצה להיות כמו קאטו הזקן, ואני בעיקר

לא רוצה לשעמם חלק מהאנשים שהיו פה. אני חושב, שהפתרון הוא לא בחקיקה ראשית מן

הסוג הזה שבהכרח היא אקלקטית ובהכרח היא נוגעת רק בדברים נקודתיים בלי ראיה

כוללת. הפתרון נעוץ בוועדת צדוק, אך בזה כבר אשעמם את כולנו ולכן אינני רוצה

להרחיב על זה.
היוייר חי פורת
ברשותכם, ברצוני להביע את דעתי בתמציתיות. ברצוני לומר משהו בקשר

להתייחסותנו להצעה שעברה בקריאה טרומית ועלתה לקריאה ראשונה. אכן לא אחת אמרו

שהצעח לקריאה טרומית כמוה כמעט כהצעה לסדר-היום; היא מעלה נושא, מציבה את

הכיוון, את האוריאנטציה, לגבי גיבושו, אך בעניין זה יש פתיחות רבה ולכן הוועדה

לא אחת משנה דברים בצורה מאד משמעותית כפי שהדבר נעשה לגבי החוק חזה. החוק הזה

זכה, בבחינת "זכו ונעשתה מלאכתם ע"י אחרים", שחלק מרכזי ממנו כבר חוקק ועבר

בקריאה שניה ובקריאה שלישית באמצעות החוק של חבר-הכנסת מאיר שטרית, ועל כך אין

לנו אלא לברך. חטיבה שלמה הוצאה ממנו, וטוב הדבר.

אני חולק על הדברים שאמר חבר-הכנסת צוקר בכל ההיבטים שלהם. תחילה, ברצוני

לציין שגם אם סעיף 2 וסעיף 3 הם יחסית סעיפים צדדיים או סעיפים מישניים, עבור

האדם הנפגע הם דבר מאד מרכזי. לאדם, למשל, ואני שומע את התלונות האלה לא אחת,

ששמו הוכפש באיזו שהיא צורה ולאחר מכן כתוצאה מהחלטת בית-המשפט וגם כתוצאה

מהסכמה בין הצדדים סוכם לתקן את הדבר, אז במקום שהדבר הזח מתוקן בצורה מכובדת

ויפה, ודרך אגב לא אחת ראיתי דוקא בעיתון "הארץ" לאחרונה פירסומים שנעשו בצורה

מאד רצינית ומכובדת ובהם תיקון עוולות שנעשו - מה טוב הדבר, ובמקום שזה איננו

כך - לפעמים יש בזה אפילו יש לעג לרש, כשהפירסום נעשה במקום אחד ואחר כך

התיקון, אחרי שכבר נעשה עוול, נעשה באיזה שהוא מקום שולי באיזה שהוא עניין

צדדי, וגם לכך יש דוגמאות לא מעטות והיו אנשים שגזרו לי והראו לי את הדוגמאות



האלה. גם אם הדבר הזה הוא יחסית קטן, לדעתי התיקון של משרד המשפטים שקצת צימצם

ועיצב את ההצעה של חבר-הכנסת יונה יהב עולה בקנה אהת עם מגמת ההצעה. סעיף 2

בהצעה של חבר-הכנסת. יונה יהב אומר: "ובלבד שהפירסום יהיה במקום, במידה ובדרך

המתאימים לפרסום הפוגע, תוך התחשבות בנסיבות העניין", ובמקום זה באה הצעת משרד
המשפטים שאומרת בקיצור
"ובלבד שיהיו בהבלטה ראויה ביחס לפירסום המקורי". יש

פה צמצום. אבל, מי שאומר שזה דבר חדש לגמרי - סלח לי, אך הוא לא קרא את הדברים

האלה או שהוא איננו מתכוון אליהם ברצינות. חבל שחבר-הכנסת צוקר איננו פה כדי

לשמוע את הדברים.
די צוקר
אני שומע כל מילה, ואינני מסכים לאף אחת.
היו"ר חי פורת
זו כבר שרלטנות. תבדוק את סעיף 2 מול סעיף 2 המקורי. דיברתי על דבר

ספציפי. תבדוק את הסעיף ותראה האם הוא לא עולה בקנה אחד עם מגמת המציע.
די צוקר
לא.
היו"ר חי פורת
טוב. תבדוק ותראה.
די צוקר
זו לא מגמה. אענה אחר כך.
היו"ר ח' פורת
אינך צריך לענות על כל דבר.

סעיף 3 - ודאי שסעיף זה, כפי שנאמר כאן, קשור לאותו עניין. אני אומר שוב,

שגם אם הדבר הזה הוא דבר מישני, כבר היו דברים מעולם שאדם מנצל את במת בית-

י המשפט כדי להכפיש את יריבו - העד, הסניגור או מישהו אחר - בדברים שאינם ממין

העניין. נכון, שתהד הקשה לכך ניתן אחר כך בפירסום בתקשורת, אך מי שהוא המניע

של זה הוא המעיד. אם הדבר הזה בא לחסום את הדברים האלה, אני חושב שזהו דבר

נכון, שקול וענייני מאד, ועובדה היא שהוא גם זכה בפסיקה של בית-המשפט. אנו

רוצים לעגן זאח במסגרת החקיקה, כדי שזה לא יהיה נתון לפרשנויות שונות. אם הוא

יהיה תחת החסיון של בית-המשפט, כל מה שייאמר בו יהיה זכאי להגנה. - אלה סעיפים

2 ו-3.

לגבי סעיף 1, אני חוזר ואומר שלהצעתם של חברי-הכנסת יהב וויינברג היתה

מגמה. המגמה היתה לנסות לאפשר כן במקרה הזה לא לאיש הגדול אלא לאיש הקטן, שחש

עצמו נפגע, להביא את הדברים באיזו שהיא דרך בה הוא לא יצטרך להיטלטל פרק זמן

ארוך עם הוצאות מרובות בבית-המשפט. אם הדבר הזה נכלל בקטגוריה של תביעות

קטנות, הדבר הזה יכול ללכת מיד למסלול של תביעות קטנות. ביקשנו להעלות את הרף,

וקיבלנו את ההצעה שפה לא נפלה בין נושא לנושא בתביעות קטנות.

ההצעה שעומדת כאן, ולכן ביקשתי לברר אותה בראשיתה, עניינה בעיקר להפנות

באופן מחייב את שר המשפטים להליך הגישור והפישור, קרי לא שהאדם יהיה מחוייב

בסופו של דבר לקבל את זה אבל לפחות הוא יהיה מחוייב להיזדקק להליך הזה לפני

שהוא נכנס לבית-המשפט ולפני שכפי שאתה אמרת בצדק הרבה פעמים דברים כאלה נגמרים

במסדרונות, אבל אגב כשיש אפשרות שאחד מכופף את יד השני ואומר: "אתה יודע מה?

אתה לא רוצה? - נלך לתקופה ארוכה". אני חושב, שהסעיף הזה, שהוא מאד מינורי אבל

לפחות מפנה אותנו, כמו בבית-המשפט לענייני משפחה שאומנם לא נגמר הסיכום,



להתקנת כלי לעניין הזה, הוא כשלעצמו דבר ראוי. אני לא חושב, שצריך להיות מישהו

שיתנגד לאפשרות של הכלי הזה. אחרי הכל אם העיתון, כמו שאתה אמרת, עומד על כך

שלפניו עניין עקרוני והוא מוכן להוכיח ולעמוד בתביעה על האמת שלו - הוא יכול
להגיד
"עם כל הכבוד, שמעתי את הצעת הפישור. איא לא עונה. אני רוצה שיקוב הדין

את ההר". זכותו לומר כך. אבל, במקרים שהם פחות קרדינאליים ופהות עומדת פה אמת

מול אמת אלא שיש פה הסכמה שיש פה פגיעה והשאלה היא מה היקפה והאם נעשתה בתום-

לב או לא וכל מיני דברים מהסוג הזה שהם בדרך-כלל הרוב המכריע בדברים האלה, אם

מציעים פה מבנה של כלי שיאפשר זאת ויביא לשביעות רצון של שני הצדדים באופן

מקצועי ולא רק במסדרונות ותחת האימה של בית-המשפט, אז אני חושב שזהו דבר נאות.

להגיד שזה דבר שמתקן את כל העניין? - לא! אבל, זו הצעה שבהחלט עולה בקנה אחד

עם המגמה שהיתה בהצעתו של חבר-הכנסת יהב. כאן, בקריאה טרומית, כשהדברים האלה

משתלבים במגמה ונכנסים לאותה קטגוריה, אני חושב שזה בסדר.

י' דיין;

מה זה "לצוות"? "לצוות" פירושו להכריח.

די דרור;

בית-משפט יהיה רשאי לצוות על צדדים ללכת להליך גישור.

היו"ר חי פורת;

חברת-הכנסת יעל דיין, כדי שתביני אומר כך על פי מה שהוסבר כאן: להליך

הגישור יש רק דבר אחד - הוא יכול לצוות את הצדדים להיזדקק להליך הזה, אבל הוא

לא מחייב אותם לקבל את מסקנותיו.
י' יהב
מדובר על ישיבה ראשונה.
היו"ר ח' פורת
אחרי ישיבה אחת יכול בעל העיתון או הצד השני לומר: "תודה רבה. אינני

מעוניין בכך". אבל, לפחות הנסיון הזה, שעובדה שהיא שהוכיח את עצמו בהרבה מאד

מקרים, הוא דבר מבורך. אם אנו רוצים להיזקק להליך הזה, אינני רואה בזה דבר

פגום.
י' דיין
זה יותר זמן.
היו"ר חי פורת
זה יכול להיות הרבה פחות זמן.
י' דיין
לא רצינו את הפישור - חזרנו להליך.
די צוקר
היושב-ראש חנן פורת, אמרתי שאם זו עמדתך - אבקש חוות דעת לגבי נושא חדש,

ואם אתה לא תקבל אותה - אני מבקש ללכת לוועדת הכנסת על-פי התקנון.
היו"ר ח' פורת
אני רק אמרתי- - -

די צוקר;

מאה אחוז. היושב-ראש, זו זכותך. זכותי התקנונית היא לבקש חוות דעת נוספת.
היו"ר ח' פורת
אני רק רוצה לדעת על הנושא לגבי השלב שבין הקריאה הטרומית לבין הקריאה

הראשונה.

ד' צוקר;

בוא ונבקש חוות דעת משפטית. זה נושא חדש על פניו. זה הרבה יותר טוב מן

הקודם, אבל זה נושא חדש.
היו"ר ח' פורת
זה לא נושא חדש.
ד' צוקר
היושב-ראש פורת, את זה לא אתה תקבע ולא אני אקבע - נכון?
הי וייר חי פורת
וזאת, אם אתה מתעקש על כך.
די צוקר
אני מתעקש על כך.
היו"ר חי פורת
בסדר.
די צוקר
במסגרת השרלטנות שלי, אני מתעקש על כך. אתה לא צריך לצחוק כל כך. אמרתי

לך, שאני מבקש את זה, וזה לא נתון לשיקול דעתך אלא יש בעניין הזה תקנון.
היו"ר חי פורת
במלה "שרלטנות" התייחסתי רק להיבט אחד. אמרתי זאת לגבי סעיף 2.
ד' צוקר
גם אני רק רוצה בהיבט אחד נושא חדש. זה בסדר, ושנינו מדברים רק על היבט

אחד.



די דרור;

ראשית, אשיב לחבר-הכנסת צוקר. זו איננה הצעה של משרד המשפטים. התצעה היא

של חברי-הכנסת יונה יהב וצבי ויינברג.
יי יהב
נעזרתי בדלית דרור בניסוח.
די צוקר
בסדר.

די דרור;

הממשלה מתנגדת להצעת החוק כפי שהוצעה בקריאה הטרומית. הממשלה התנגדה,

וההצעה עברה. מאחר ותפקיד נציג היועץ המשפטי לממשלה ולוועדה כפול; גם להביא את

עמדת הממשלה אבל גם לסייע לחברי-הכנסת, אנו מסייעים גם בהצעות שאנו מתנגדים

להן.

מה נותר מההצעה? מאחר ודנו בהצעה שלהם, הורדנו שלושה עניינים מרכזיים

שהיו בה. עניין רביעי עבר לקריאה שניה ולקריאה שלישית במסגרת הצעת חוק אחרת.

די צוקר;

נכון, זו הצעת החוק של חבר-הכנסת שטרית.

די דרור;

נותרנו עם שלושה דברים לדון בהם, וכך עמדנו בתחילת הישיבה הקרדמת; דבר

אחד היה הליך של שיפוט מהיר--

די צוקר;

--איננו פה, והצעתם משהו אחר - נכון?

די דרור;

-דבר שני היה ההבלטה של הפירסומים בצו של בית-משפט, והדבר השלישי היה

הסייג לסעיף 13(5). גם סעיף 2 וגם סעיף 3 הם דברים שכתובים בהצעח, ואנו מציעים

ניסוח.

די צוקר;

איפה סעיף 2?

די דרור;

מדובר גם בסעיף 2 וגם בסעיף 3.

די צוקר;

איפה הם כתובים?

היו"ר חי פורת;

תסתכל בהצעה של חבר-הכנסת יונה יהב בעמוד הבא; סעיף 2 לגבי תיקון סעיף 9.

די צוקר;

כן. מה לגבי סעיף 1 שהוא העיקרי?
היו"ר ח' פורת
האם אתה רואה שהוא דומה?
ד' צוקר
הוא דומה.

ד' דרור;

מאהר והיתה הצעה של חבר-הכנסת מאיר שטרית והיתה הצעה אלטרנטיבית של היועץ

המשפטי של הוועדה שגם התנגדנו לה, ניסינו להציע משהו, ודיברתי על זה עם הבר-

הכנסת יהב עוד לפני הישיבה הקודמת ואחרי הישיבה הקודמת. הרעיון שלי היה להגיע

לפישור. דיברנו עם דן ארבל, מנהל בתי-המשפט, והנושא נראה לו. חבר-הכנסת יהב

סבר, שיש בזה כדי לקדם את הייעול של הדיון בדרך אחרת ראויה יותר. למיטב

ידיעתי, מבחינה תקנונית, וההחלטה איננה שלי, הנושא החדש קיים בין הקריאה

הראשונה לבין הקריאה השניה והשלישית ויש הגיון לדבר; הדברים מתפרסמים בנוסח

הכחול ברשומות. נושא חדש לא קיים בין הקריאה הטרומית לקריאה הראשונה.
ד' צוקר
זה התפקיד של שלמה שהם לומר זאת.

די דרור;

נשמע את חוות הדעת של שלמה שהם. ההצעה הזאת נעשתה, כדי להגיע למטרה של

הליך משפטי נכון יותר, ולדעתנו גם מהיר יותר; הפישור מוכיח את עצמו, אנו

מאמינים בפישור, הקמנו מרכז ארצי לפישור לגישור, אנו כותבים תקנות על

הקוולופיקציות של המגשר ואנו מכשירים מגשרים בימים אלה. אנו הושבים, שהנושא של

לשון הרע מתאים. אנו לא קובעים פה, לגופו של ענין של הסעיף הזה, חובת פישור.

אנו קובעים מנגנון שיאפשר שבית-משפט יחייב פישור לכששר המשפטים יפעיל את

סמכותו.

היו"ר ח' פורת;

מדובר על ההליך.
יי יהב
אדם מתייצב לישיבה הראשונה.
די דרור
יש לי עוד התייחסויות לסעיפים 2 ו-3, אך אינני יודעת מהי צורת הדיון

ואולי אומר אותן בקצרה. בסעיף 9 יש מצבים שבית-משפט יכול, בנוסף להרשעה או

לתביעה של עוולה אזרחית, בנוסף לכל סעד, ורשאי להורות שיהיה פירסום. מה שכתוב

היום בסעיף הוא, שהפירסום יהיה במקום במידה או בדרך שיקבע בית-משפט. אומרים
המציעים
"זה לא נראה לנו שאם הפירסום יהיה בהבלטה גדולה, את ההכחשה או את

התיקון יפרסמו בין מודעות התכנון והבניה". הם הציעו לומר: "ובלבד שיהיה במקום

במידה ובדרך מתאימה בדיוק או מקבילה בדיוק" ואינני זוכרת את נוסח ההצעה.
היו"ר חי פורת
נאמר: "...המתאימים לפירסום הפוגע, תוך התחשבות בנסיבות העניין".
די דרור
לא. זה כבר נוסח מתוקן. בהתחלה, היה נוסח הרבה יותר חריף שזה יהיה בדיוק

אותו דבר, כלומר אם אתה מפרסם מוסף שלם על אריה דרעי אתה צריך אחר כך לפרסם

מוסף שלם של התנצלות. זה לא נראה סביר ונראה פוגע יותר מדי בעיתון וגם בצרכני



העיתון. לכן, אנו הצענו נוסח רך יחסי, וכל שנאמר בו הוא: "ובלבד שיהיה בהבלטה

ראויה", כאשר המלים "הבלטה ראויה" שאובות מתקנוני האתיקה גם של הערוץ השני וגם

של מועצת העיתונות.

סעיף 13(5) - המציעים הציעו, שיהיה סייג של רלוונטיות לגבי פירסומים

מבתי-משפט. אנו בדקנו מה נעשה בנושא זה בחו"ל, והצענו להבדיל בין בעל-דין ובא-

כוחו מצד אחד לבין עד ושופט מצד אחר, כדי להגן על עדים שידברו באופן חופשי

בבית-המשפט וכמובן על השופט אבל לא לאפשר ניצול לרעה שעלול להיות מצד בעל-

הדין.

היו"ר ח' פורת;

תודה. שלמה שהם, היתה טענה של חבר-הכנסת צוקר לגבי נושא חדש, וברצוננו

לשמוע את חוות דעתך בקשר לעניין הזה. אנו רוצים לשמוע התיחסות קונקרטית לסעיף

1.

ש' שהם;

חשבתי על זה גם כשיצאנו. לדעתי, בסיטואציה הזאת או במצב הזה זה נכון

שהסעיף הזה הוא סעיף שלא היה בהצעה, ומדובר רק על סעיף 1 וסעיפים 2 ו-3 היו

בהצעה. אבל, אני סבור לפחות שזהו סעיף שבא לפתור איזו שהיא בעיה שכפי שהיא

הוצעה בהצעה המקורית הפתרון היה הרבה יותר גרוע. אם אני מדבר על זה כרגע

מבחינת הכוונה- - -
די צולןר
נושא חדש לא עוסק בשאלה הנורמטיבית אם זה רע טוב או טוב, אלא האם זו

חריגה מהנושא המקורי.
היו"ר ח' פורת
המגמה.
ד' צוקר
לא, אין את המלה "מגמה". תקרא את זה. עזוב את חוות דעתך על הסעיפים, וזה

לא חשוב. גם אני חושב שזה סעיף הרבה יותר טוב, ואין בזה שאלה בכלל ולא זאת

השאלה.
שי שהם
ראשית, ברור שזה נמצא בשטח האפור. ברור שההכרעה פה לא חדה. זה לא מצב

שאנו חוקקנו. דיברתי על פסק-דין חיימובסקי באחד המקרים שחוקקו משהו.
די דרור
נושא חיימובסקי היה בין הקריאה הראשונה לקריאה שניה וקריאה שלישית. כאן

אנו בין הקריאה הטרומית לקריאה הראשונה.
שי שהם
נדמה לי, שחוקקו שם משהו במסגרת חוק הפיצויים, ואינני זוכר מה זה היה

כרגע, ודיברו על משהו שונה לחלוטין שהוא קשור.



היו"ר חי פורת;

למשל: השפעת קרני הירח על זנבות העכברים.

ש' שהם;

מה שקרה בוועדה הזאת לאהרונה הוא, שהיה תיקון שאנו תיקנו את חוק בית-

המשפט למשפחה במסגרת תיקון חוק הירושה. שם סברתי, שזה כן נושא חדש, ועדיין

בית-המשפט העליון לא- - -

די צוקר;

הוא לא פסק. הוא השאיר את זה בידינו.
ש' שהם
לא. אומנם בפרוטוקול היה כתוב שהעתירה נדחית - היתה עתירה של נעמ"ת

בעניין הזה - אבל, וכך לפחות נאמר, השופטת דורנר אמרה למתדיינים: "אני מציעה

לכם למחוק את העתירה, מאחר ואנו לא נתערב בעבודתה של הכנסת".

מכל מקום, השאלה הזאת כמובן תוכרע בוועדת הכנסת, אם היא תובא לוועדת

הכנסת. לדעתי, זה נמצא בשטח האפור. לא הייתי אומר שזה נושא חדש פרופר. הייתי

אומר, שזה בא להגשים את כוונת המחוקק שהיתה בדרך אחרת--
י י יהב
אם כך, אני מבקש להצביע.
ש' שהם
--וזה נמצא ממש על הגבול.
היו"ר חי פורת
שלמה שהם, סעיף 119 בתקנון אומר: "הוועדה רשאית להציע תיקונים בהצעת חוק

ככל שייראה לה, ובלבד שתיקונים כאלה לא יחרגו מגדר הנושא של הצעת החוק". מדובר

י על הנושא של הצעת החוק. לאחר מכן שוב נאמר: "הנושא של הצעת החוק". הנושא שעומד

בפנינו פה הוא הנושא של--
י' יהב
--ההליך המשפטי.
היו"ר חי פורת
-ההליך המשפטי והרצון להקל על ההליך המשפטי. הנושא הוא ודאי אותו נושא.

אתה יכול להגיד, שזה לא אותו סעיף, אבל הנושא הוא ודאי אותו נושא.
די צוקר
העניין לא בידי ולא בידך. סעיף 120(א} בתקנון לא משאיר בידך ברירה ואומר:

"הוצע בוועדה תיקון להצעת חוק, וחבר הוועדה או נציג הממשלה טוען שהתיקון המוצע

חורג מגדר הנושא... יביא יושב-ראש הוועדה את הדבר לפני...".
היו"ר חי פורת
אם לא הצליח לשכנע איש את רעהו, אתה צודק. אם כך, לא הצלחנו לשכנע.
די צוקר
לא.
היו"ר ח' פורת
אם כך, קודם כל, אנו נצביע.
יי יהב
אבל, הוא מסכים ששני הסעיפים האחרים אינם נושא חדש.

ד' צוקר;

עזוב זאת!
היו"ר חי פורת
אנו נעשה את שני הדברים בנפרד. אבל, אנו, מבחינתנו, קודם כל, נאשר את

הצעת החוק הזאת ונתחיל בסעיפים 2 ו-3 שאני מבין שלגביהם אין חילוקי דעות שהם

סעיפים נאותים,
די צוקר
לא. הם לא חורגים מהנושא. אני לא מעלה לגביהם נושא חדש.
היו"ר חי פורת
אבל, לא שמעתי מישהו שטען שהסעיפים האלה אינם כאלה, אלא אם כן מישהו ירצה

לומר אחרת.
י' דיין
יש לי התנגדות לחוק.
היו"ר חי פורת
האם ההתנגדות היא גם לסעיפים 2 ו-3? אני לא רוצה לחזור לזה עכשיו.
י' דיין
הודעה אישית - אני מתנגדת לחוק. באופן נורמלי, הייתי מבקשת התייעצות

סיעתית. אני נמצאת כאן תחת לחץ, ולפיכך אני- - -
די צוקר
האם אינך מבקשת התייעצות סיעתית?
י' דיין
אני לא מבקשת, כי אני נמצאת תחת לחץ לא נאות.
די צוקר
אם כך, אני מבקש התייעצות סיעתית.
י' דיין
הייתי שמחה לשמוע את דעתו של חבר-הכנסת ישראל כץ על החוק.
ישראלי כץ
תפתרו את הבעיות הפנים-סיעתיות ביניכם.
היו"ר חי פורת
סוגיית הגיוסים התגלתה פה גם בפעם הקודמת. לכן, בואו ולא נעלה זאת

בהזדמנות חגיגית זאת.



י' יהב;

חבר-הכנסת ישראל כץ, האם דיברתי איתך על החוק הזה?

היו"ר ח' פורת;

חברת-הכנסת יעל דיין, את מדברת על לחץ לא הוגן, ואני רוצה לומר לך משהו.
די צוקר
אני מחלץ אתכם מזה. אני מבקש התייעצות סיעתית.

היו"ר ח' פורת;

רבותי, זכותכם לעשות כל דבר. נדמה לי, שאת, למשל, לא היית פה, כשהתייחסנו

לסעיפים 2 ו-3, שהם סעיפים מאד אלמנטריים ומוסכמים על הכל. אני לא שמעתי אף

אחד שביקר את סעיפים 2 ו-3.

י' דיין;

אמרתי, שכל החוק מיותר, ובתוך המיותרות שלו הדברים האלה הם פחות- - -

די צוקר;

אני חוזר על מה שאמרתי בהקשר לסעיפים 2 ו-3. הפתרון הוא לא בחקיקה ראשית,

אלא באימוץ צדוק. לכן, אני מתנגד לסעיפים 2 ו-3. אני ביקשתי התייעצות סיעתית.

היו"ר חי פורת;

ברצוני לראות את לוח-הזמנים שלי. לכמה זמן אתה רוצה?

די צוקר;

בשעה 00;11 יש לנו ישיבת סיעה.

היו"ר ח' פורת;

אם כך, היום לא נוכל לעשות זאת.

ד' צוקר;

תעשו זאת ביום שני.

היו"ר ח' פורת;

אנו נעביר את הנושא לתחילת השבוע הבא, ואקבע בדיוק את המועד לכך. כיון

שאתה ביקשת, מעבר לזה, את הנושא של עניין חדש, אנו נבקש מיד מוועדת הכנסת

להכין זאת כדי שלא נצטרך אחר כך לדחות זאת פעם נוספת, ובתחילת השבוע הבא נכריע

בחוק הזה.

די ואג;

אם אנו רושמים היום, ועדת הכנסת אמורה לשבת ביום שני ולא לפני כן.

הי וייר חי פורת;

אני נועל את הישיבה.

תודה רבה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45.

קוד המקור של הנתונים