ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 08/12/1998

תקנות בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה), התשנ"ח-1998

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסת לא מתוקן



פרוטוקול מס' 272

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ט בכסלו התשנ"ט (8 בדצמבר 1998), שעה 13:45
נכחו: חברי הוועדה
חנן פורת - היו"ר
מוזמנים
הרב אלי בן-דהן - מנהל בתי הדין הרבניים

עו"ד אשר רוט - בתי הדין הרבניים, יועץ משפטי

ד"ר פרץ סגל - משרד המשפטים

שלומית ביר - טוענת רבנית

ציפי פינקלשסיין - טוענת רבנית

שמעון וייצמן - הארגון למען המשפחה בישראל

אפרת פריימן - נעמ"ת, מתמחה

עו"ד אסתר סיוון - שדולת הנשים
מנהלת הוועדה
דורית ואג
מתמחה יועץ מטפסי
הלית ברק
קצרנית
אסתר מימון
סדר היום
תקנות בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה),

התשנ"ח-998 1



תקנות בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה). התשנ"ח-1998
היו"ר חנו 19רת
רבותי, הנושא על הפרק הוא תקנות בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין)

(הוראת שעה), התשנ'ח-1998. מי אסור להציג את התקנות?
אלי בן-דהו
בדיון הקודם בוועדה עברנו על רוב התקנות והיו לנו שלושה תילוקי דעות. הדיון

בישיבה הקודמת חיה על עצם התקנות עצמן, זמן הגשת כתב התביעה למתן צו הגבלה,

האפשרות שצווי ההגבלה יוגבלו בתלקם, לא במלואם. והעיקר, מה שתשוב כאן. זו ההודעה -

למי מודיעים. ההודעה על הטלת צווי הגבלה והודעה על ביטולם. אלה עיקרן של התקנות

הללו. שמסדירות את כל דרר ההפעלה.

אני אתזור לשלושת הדברים שנשארו פתותים בדיון בישיבה הקודמת. הנושא הראשון -

האם ישנה אפשרות שצווי ההגבלה יוטלו על-ידי בית דין אתר, לא זה שתייב את פסק הדין?

המהלך הוא כזה, בשלב הראשון צריר שיהיה פסק דין. שמתייב, נניח. את הבעל לתת גט.
שלומית ביר
לא מחייב.
ציפי פינקלשטיין
בבל מיני ניסוחים של חייב. צריר. רצוי.
אלי בו-דהו
אני רוצה לעבור מהר. אנחנו אחרי ארבע שעות של דיונים פה.

הרעיון בתקנות הוא. שבאשר ניתן פסק דין לחייב את הבעל במתן גט. עבר הזמן והוא

לא קיים את פסק הדין. מי יכול להטיל את צו ההגבלה - האם אך ורק אותו בית דין שחייב,

או שבשלב הזה אפשר להעביר אותו לבית דין אתר? אנחנו. הנהלת בית הדין סברה שאפשר

להעביר את התיק גם להרכב אחר. שהוא יוכל להטיל את צווי ההגבלה
פרץ סגל
זה נקבע במפורש בתקנת 3(ב). לאחר ששמעתי את ההערות של שדולת הנשים נכניס

תיקון נוסת קל.

(קורא תקנה 3(ב)).

זה בדיוק בא לענות על שני הדברים. על הגבלה של הזמן והיכולת להעביר את זה

להרכב אחר.
היו"ר חנו פורת
על מה זה בא לענות בפועל?
אלי בן-דהו
לא ייתן צו הגבלה בגלל בעיות הלכתיות וכן הלאה. זה קיים.
אשר רוט
זה לא עונה, אם ההרכב הראשון דחה את הבקשה.
פרץ סגל
אם ההרכב הראשון דחה את הבקשה, אז יש ערעור.
אלי בו-דהו
מה שדולת הנשים הוסיפה כאן?
פרץ סגל
הם ביקשו להבהיר את הנוסח. כתוב: "התביעה לאחר המועד האמורי. "המועד האמור"

צריך להיות בסיפא של סעיף קטו (א), במו שנאמר: 'הוגשה תביעה שלא ביום מתן פסק הדין,

יתקיים הדיון לא יאוחר מתום שלושים הימים מיום הגשת התביעה". זה המועד האמור בסעיף

קטן (א), אנחנו נעביר את זה בדי שלא נצטרר לחזור לסיפא של סעיף קטן (א).
היו"ר חנן פורח
מאחר שבאמת בקביעה הזאת להעברת הדיון להרבב השני, יש בה מידה מסויימת של

פגיעה, או על בל פנים נזיפה מסויימת בבית הדין הראשון. האם לא היה נכון למצוא פה עוד

איזה בלי ביניים של התרעה או של אזהרה או משהו מעין זה?
פרץ סגל
התקנות עצמן הן אזהרה.
היו"ר חנן פורת
יש פעמים שזה באמת נובע בתוצאה מזה שבית הדין חושש להבריע, גם אם זה עניין של

רשלנות או של דברים בגון אלו. הייתי רוצה, אם אנחנו עוסקים פה בתקנות. שיהיה פה איזה

ציון של שלב ביניים.
אלי בן-דהן
בבל מקרה מי שמעביר זה נשיא בית הדין הגדול. הוא שלב הביניים.
היו"ר חנן פורת
אני הייתי רוצה שלאותו בית דין יהיה שלב ביניים.
פרץ סגל
אני מניח שהנשיא יפנה ויברר את העניין.
היו"ר חנן פורת
אני מסכים איתך שהוא יפנה ויברר. אבל הייתי רוצה לעגן את זה בגוף החקנות.
אלי בן-דהן
לא הבנתי.
היו"ר חנן פורת
למשל. אחרי 40 יום או אחרי 30 יום. שתהיה תזכורת או התרעה.
פרץ סגל
זה עניין מינהלי, זה לא עניין של תקנות. הרי תקנות מסדירות רק עם מה הציבור יבול

לבוא לבית הדין. בעניין כזה. מינהלי. הנשיא יכול לבוא ולומר: עבר כך ובך זמן. אני מבקש

התראה מינהלית. אבל זה לא דבר שאפשר להכניס בתקנות.
היו"ר חנן פורת
אמרתי שיכול להיות שאפשר להכניס את זה בצורה מינהלית, ואז אני גם רוצה שהדבר

יסוכם.
אלי בן-דהן
לא הבנתי למה אתה שואף.
היו"ר תנו פורת
אני שואף לכך, שהעברה של התיק מבית דין לבית דין תיעשה לאחר התרעה - הזברת את

שיהוי הזמן - שלא יגידו לו אחרי שלושים יום. שתהיה לבית הדין הראשון איזו אזהרה.
אלי בו-דהו
הנשיא איננו מעביר תיק מהרכב אחד להרכב שני ללא קבלת עמדתו של ההרכב הראשון.
היו"ר חנו פורת
אבל זו לא עמדה, הוא פשוט עיכב מלדון בתיק. פה אתה מדבר על כך שבית הדין לא

נתן החלטה.
אלי בן-דה1
הוא פונה אליו. אבל לכתוב בתקנות, שהנשיא יפנה אליו, זה לא דבר שנעשה.
אסתר סיוון
בתקנון נקבע מנגנון פיקוח של אישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול. נשיא בית הדין

הרבני הגדול לא ייתן אישור כדבר שבשגרה. אם ברור שזה נובע מאיזה קושי טכני, לבית

הדין תהיה הזדמנות לומר זאת לנשיא בית הדין הרבני הגדול.
שלומית ביר
יש 60 יום, ועד שפונים לנשיא, ואחר כך זה אצל הנשיא, זו עוד שהות. אחד כך,

כשמפעילים את זה, צריך את 30 הימים להקדים, את 30 הימים להשלים - עוברת חצי שנה עד

שהאדם יזכה לכך שיוצא צו הגבלה. זה המינימום בפועל.
היו"ר חנו פורח
התקנה הזאת כבר קיימת בפועל?
אשר רוט
לא התקנה הזאת, אבל תקנה כזאת קיימת כתקנות הדיון של בתי הדין, ונשיא בית הדין

הגדול יכול בכל שלב משלבי הדיון, להעביר תיק מהרכב אחד להרכב השני. על סמר התקנה

הזאת, דרך אגב, קם אוחו בית דין מפורסם לעגונות.
היו"ר חנו פורת
למה צריך את התקנה הזאת פה?
אלי בן-דהן
כדי שהציבור יידע.
היו"ר חנו פורת
פה יש אפשרות לפנות אליו.
אלי בן-דהן
מטבע הדברים צווי ההגבלה עוסקים בתיקים הבעייתיים, בתיקים הקשים. כאן זה ידי

שאותו צד שלא זכה לקבל את סעדו, יידע שיש לו האפשרות הזאת. הוא יידע שיש הגבלה של

60 יום. לא כל אחד יודע אח תקנות הדיון.
היו"ר חנן פורח
תקנות הדיון לא תלויות בשום אזהרה?
אלי בן-דהן
לא.
שלומית ביר
אס ביקשו להעביר תיק, משום שבמשך 60 יום לא ניתנה החלטה, מה קורה בפועל?

חיבינו 60 יום, פנינו לנשיא בית הדין הגדול, שהולך ומברר, ומבקשים מהרכב אחר לספל.

מתי נזבה להגיע להרבב החדש?
היו"ר חנן פורח
מה את מציעה?
שלומית ביר
אני חושבת ש-60 יום זה פרק זמן ארוך מידי במקרה הזה. למה שבית הדין לא ייתן

החלטה בנושא צווי הגבלה תוך 30 יום?
אסתר סיוון
30 יום עד לדיון ו-30 יום עד ההחלטה.
פרץ סגל
אנחנו מטפלים פה בתקנות ולא בחוק. בחוק עצמו בתוב שנותנים 30 יום לבית הדין,

הוא רשאי לקבוע לפני כן, זה חלוי בו, אבל הוא צריך להציג את הבקשה לצד השני, הוא

צריך לקבל תגובה, זה פרק זמן מינימלי.
אשר רוט
תקנה כ(2) אומרת: "נשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים רשאי בכל שלב משלבי

הדיון לפי בקשת בית הדין הדן בעניין, או לבקשת אחד מן הצדדים, להעביר את הדיון לבית

דין אחר, אם ראה נימוק חשוב לכך, שיירשם בהחלטחו".
היו"ר חנן פורת
התקנה פה באה לקבוע את המועדים, זה בעצם הדבר שמוצע עכשיו.
פרץ סגל
פה זה מכוח החוק.
היויר חנן פורח
יש לי שחי הערות. הערה אחת שאמרתי, ואני מבין שבין כה וכה זה דבר שבשגרה. אם

נצטרך להכניס את זה, אז נכניס.
אשר רוט
הפרקטיקה היא, שהנשיא בא לצד השני, מעביר את הבקשה לצד השני, הוא רוצה לשמוע

את התגובה שלו, או שהוא מעביר אח הבקשה בכתב או שהוא מזמן אותם לדיונים, ורק לאחר

מכן הוא מחליט.
היו"ר חנן פורח
הוא ודאי צריך לברר את זה עם בית הדין מה הסיבה לכך שהוא השתהה.
אשר רומ
הוא מברר את זה באמצעות הרב בן-דהן, שהוא הפרקטיקה.
היויר תנו פורת
לא אכפת לי אם זה יהיה בתקנות או בנהלים. ביוון שמדובר פה בדבר שיש בו מידה

מסויימת של נזיפה, באותו בית דין שמעבירים את תיקו ממקום למקום, צריך איזה הליך שבו

יהיה ברור במערכת המינהלית ששואלים את אותו בית דין: מה קורה איתבם? נגיד, הוא היה
אומר, למשל
אוזד מאיתנו חלה. שתהיה לו היכולת להשיב. אם אתה אומר שזה בין כה וכה

קיים בפועל, אז נשאיר את זה כך.
אשר רומ
לפעמים מגיעה לבית דין נזיפה. אנחנו מדברים פה בנושאים שהתבשלו כבר שנים. עניין

שמגיע לשלבי הגבלה, זה נושא שנמשך כבר שנים. אז אם הוא מושך את זה אחרי שהוא פסק

על חיוב לגט, מגיעה לו נזיפה.
היויר חנן פורח
הבנתי, רק שחשבתי שהדבר הזה צריך לבוא לידי בירור, לא על-ידי הנחתה.
אלי בו-דהן
זה נעשה.
היויר חנו פורת
לגבי הנקודה השנייה. זה נכון שיש פה פרק זמן יחסית ממושך, אבל צריך לקחת

בחשבון, שכאשר ההחלטה תינתן תוך 60 יום, זה כבר יום פסק הדין. אתה הולך פה בצעד די

דרסטי בעניינים של צווי הגבלה וכדומה, צריך לראות גם את הצד השני של העניין. אם תוך

60 יום הצו לא ניתן - נשמע בפרקטיקה איך הדברים עובדים - במקרה כזה, כשאחד מהצדדים

מבקש מנשיא בית הדין, זה לוקח חצי שנה?
אלי בן-דהן
בשום פנים ואופן לא.
ציפי פינקלשטיין
זה לוקח יותר מפרק הזמן שרשומ כאן.
היויר חנן פורת
אני לא חושב שאנחנו נרצה להעמיד גם את נשיא בית הדין הרבני הגדול בלוח-זמנים.
אלי בן-דהן
סדר הזמנים פה הוא בהחלט נכון. בדרך כלל, במקרים די נדירים יש בעיות מעבר ל-60

יום.
ציפי פינקלשטיין
ואז מפעילים את אלי בו-דהן, והוא מזרז את העניינים.
היויר חנן פורח
אילו היתה לנו פה בעית אמיתית, יכול להיות שהיה צריך להגביל אותה גם בתקנות.

אתם מכירים מקרים מעשיים, שאחרי 60 יום לא נתן בית הדין החלטה על צו הגבלה?
אלי בן-דהן
אין מה לעשות, אי-אפשר לעשות זאת בזמן קצר יותר.
שלומית ביר
לא נתנו החלטה, צריך היה לפנות לנשיא. יש לצד השני 30 יום להגיב. בינתיים הוא

מגיב - - -
אלי בו-דהו
למה 30 יום להגיב? יש עשרה ימים.
שלומית ביר
לפי התקנות, זה שהוציאו נגדו צווי הגבלה. ומי שתושב שיכול להיפגע מצו ההגבלה,

רשאי תוך 30 יום להגיב.
אלי בו-דהן
זו פרוצדורה. פה מדובר באשר אדם הגיש בקשה לצו הגבלה, הצד השני הגיב, ובית

הדיו לא נתן התלטה. על זה מדברים. זה משהו אחר לגמרי.
אשר רוט
איו זכות תגובה של 30 יום. מהיכו לקחת את זה?
שלומית ביר
בחוק ציות בתי דיו רבניים.
אלי בן-דהו
זה בשלב הראשון, זה בהרבב הראשוו. אנחנו מדברים בעת על השלב השני.
אשר רוט
גם בשלב הראשוו זה לא קיים. "עם תום 30 יום מיום מתו פסק הדיו, ידוו בית הדיו

הרבני במתו צו הגבלה. לא יינתו צו דומה לאחר שניתנה הזדמנות לכל בעלי הדיוי.
שלומית ביר
מיום שאישה קיבלה פסק דין לגירושיו עד היום שבפועל ישללו לבעלה את הרשיון, כמה

זמו יעבור לשיטתכם?
פרץ סגל
יש לזה תשובה. בסעיף 8 כתבנו: 'הומצאה לרשות הודעת שינוי כאמור...'.
אשר רוט
לא על זה היא שואלת.
אלי בו-דהן
היא שואלת מתי בית הדיו ייתו את ההגבלה.
שלומית ביר
לא, מתי ההגבלה תבוא לידי ביצוע, מתי ישללו לו את הרשיוו? האם זה 30 יום, 14 יום

או 60 יום? ואם הוגש ערעור, האם ערעור מהווה עיכוב ביצוע או לא מהווה עיכוב ביצוע?
פרץ סגל
זה בסמכות בית הדיו. אתו שואלות שאלות שהתשובות להו כתובות בחוק וכתובות

בתקנות. הדברים לא צריכים להיות פה, כי הם כתובים בחוק ובסעיפים אחרים בתקנות. לגבי

השאלה השנייה שלך, כתוב בחוק שיש סמכות בידי בית דיו של ערעור להחליט אם הצו עומד



בתוקפו או לא עומד בתוקפו, עד אשר הוא יחליט בערעור. זה כתוב בחוק. אנחנו לא דנים

כרגע בחוק אלא רק בתקנות.

לגבי הביצוע, בסעיף 8(ו) נאמר, שכאשר הומצאה לרשות הודעה, היא צריכה, תוך 14

יום, להודיע אם היא ביצעה או לא ביצעה את ההגבלה. כלומר, רשות רישוי, הבנק או מקום

עבודה, צריכים להודיע על ביצוע, אחרת הם יעברו על ביזוי בית-משפט, משום שהם מפירים

את הצו של בית-המשפט.
שלומית ביר
לגבי עיבוב, למרות שהקדמנו אח המאוחר. מהניסיון בשטח עם הדיינים, צריך להיות

כתוב כאן מפורשות, שהוגש ערעור, הערעור איננו מהווה עיכוב ביצוע, אלא אם כן הוחלט.
פרץ סגל
זה בחוק.
שלומית ביר
זה שזה כתוב בחוק ? זה יופי, הדיינים לא מכירים את החוק.
אלי בן-דהו
אז אח התקנות הם כן יכירו?
שלומית ביר
את התקנות אני יכולה לצטט בפניהם ולהראות להם.
אשר רוט
זה כחוב בחוק. תקראי את החוק, עם כל הכבוד.
היו"ר חנו פורת
זה לא שייך לשולחן הזה. צריך במקרה הזה להעביר את החוק או את התקנות לידי

הדיינים, יכול להיות שצריך להעביר גם הנחיות.
אלי בו-דהו
הועברו כל כך הרבה הנחיות.
היו"ר חנן פורה
אנחנו פה עוסקים כעת בחקיקת משנה בנושא של התקנות. התקנות לא צריכות לחזור על

מה שמפורש בחוק. אס החוק נמצא, רק צריך להביא את זה לידיעת הדיינים. זה שאנחנו נוסיף

פה עוד סעיף, זה לא יעזור דבר וחצי דבר.
אשר רוט
מי שלא קורא את החוק, על אחת כמה וכמה לא יקרא את התקנות.
פרץ סגל
רק בית הדין הרבני הגדול מוסמך להחליט, ערכאת ערעור יכולה להחליט על עיכוב

הביצוע.
אלי בן-דהן
זה כתוב בסעיף 4(ד) לחוק.
שלומית ביר
הצענו שזה יצטרף לתקנות.
היו"ר חנן פורח
אין צורך.
פרץ סגל
יש עוד תיקון קטן שהוספנו, לפי בקשת הוועדה, בסנ1יף קטן 3(א), שבית הדין ביוזמתו

רשאי לקבוע, ביום מתן פסק הדין, מועד לדיון במתן צו ההגבלה.

יש הערה נוספת של שדולת הנשים, שאני מקבל אותה, וזה בתקנה 1. הוספנו את המלים

"אשר מסייס את הדיון בגירושין באותה ערבאה", ואנחנו נמחק את המליס האלה כדי להיצמד

ללשון החוק, ולא נפתח פתח לפרשנות אס בן מסיימיס או לא מסיימיס את הדיון.
אלי בן-דהן
אני מסבים לכך.
היויר חנן פורת
מה היתה המגמה?
פרץ סגל
ביוון שאלה תקנות, להבהיר שזה על-פי תקנות הדיון. אבל משום שאנתנו עוסקים פה

בתקנות על-פי החוק, נמחק את זה.
אלי בו-דהו
בסעיף 3(ב) היה תיקון קטן.
פרץ סגל
תיקנתי את 3(ב). הנוסח ב3(ב) יהיה - - -
אסתר סיוון
צריו למתוק את הוראת השעה, הגיע הזמן. זה כבר לא הוראת שעה.
הלית כהן
ולעדכן את סעיף התתילה.
היו"ר תנו פורת
למה זה היה מלכתתילה הוראת שעה?
אסתר סיוון
החוק היה לארבע שנים לניסיון, וזה הפך לחוק קבוע.
פרץ סגל
יש דבריס בגו', ואומר דבר תורה לצורך העניין. בשעתו, כשקבענו את הוראת השעה,

החוק הזה נחקק בעקבות פסיקת רבנו תס. הופיע בוועדה פרופ' אריאל רוזן-צבי, זכרונו

לברכה, הוא התבסס על העבודה של יעקב ויינרוד, שטען שהסמכות לפי ההלכה מסורה, לא

רק לבתי דין רבניים, אלא גס לבתי-סשפט אזרחיים, משום שזו הסמכות של הקהילה.
היו"ר חנן פורת
לגבי צווי הגבלה.
פרץ סגל
לכן, הכל היה הוראת שעה, אם זה לא היה עובד, הרי שמכוח ההלכה היינו יכולים

להסמיך גס את בתי-המשפט. זה היה כדי לתת תקופת ניסיון לכתי הדין הרבנייס. לאתר מכן

ביטלו את הדבר הזה, כנראה שהם עמדו במבחן.
היו"ר חנו פורת
כיום בתי המשפט הכלליים - - -
פרץ סגל
לא הסמכנו אותם לעניין הזה.
היו"ר חנו פורת
השאלה האם נוהגים פה במהות של הדברים או רק בצד הטכני שלהם? האם הקהילה

יכולה לקבוע את הנהלים של איך עושים את צווי ההגבלה וכדומה. אלה שאלות קשות.
אלי בו-דהו
ממתי התחולה שלהן?
אשר רוט
"תחילתן של תקנות אלה ביום 14 באוקטובר 1998י.
היו"ר חנו פורת
תתקן את זה כמובן.
פרץ סגל
אנחנו נתקן את זה.
אלי בן-דהו
ביום 15 בינואר, זה ממפיק.
אשר רוט
1 בינואר 1999, זה תאריך טוב.
היו"ר חנן פורת
כל תאריך לועזי הוא לא תאריך טוב. צריך תאריך עברי.
אשר רוט
י'ג בטבת התשנ"ט.
פרץ סגל
לא נספיק עד ה-1 בינואר.
היויר חנן פורת
נקבע בראש חודש שבט. א' שבט החשנ"ט (18 בינואר 1998).

מורי ורבותי, אני מקווה שהתקנות האלה יביאו לייעול מתן הגיטין. תודה רבה.

הישיבה ננעלח בשעה 14:15

קוד המקור של הנתונים