ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 24/11/1998

הצעת חוק המכר (מכר סובין בין-לאומי), התשנ"ז-1997

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 261

{[ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, הי בכסלו התשנ"ט (24 בנובמבר 1998) טעה 10:00
נכחו: חברי הוועדה
חנן פורח - היו"ר
נזוזמנים
עו"ד שלמה גוברמן - משרד המשפטים, משנה ליועמ"ש

אלינור הורביץ - משרד המשפטים, מנהלת מדור במח' לייעוץ

וחקיקה

עו"ד אהוד קינן - משרד החוץ, סגן היועמ"ש

דניאל סינגרמן - התאחדות התעשיינים, כלכלן אגף סחר חוץ
מנהלת הוועדה
דורית ואג
יועץ משפטי
שלמה שהם
מתמחה ליועץ המשפטי
הלית ברק
קצרנית
אסתר מימון
סדר היום
הצעת תוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), התשנ"ז-1997



הצעת חוק המכר (מכר סובין בין-לאומי), התשנ"ז-1997
היו"ר תנו פורח
מורי ורבותי, בוקר טוב. אנחנו פותחים את הישיבה, כשעל סדר-היום הצעת חוק המכר,

(מכר טובין בין-לאומי), התשנ"ז-1997, אישור לקריאה שנייה ושלישית.

בתחילת הישיבה אני רוצה להודות ולהתוודות. החוק הזה בעצם היה מונח תקופה

ממושכת במשרד שלנו, אני אפילו לא הייתי מודע לו, כי כל גלגוליו היו קודם שהתמנתי

ליושב-ראש הוועדח. מנהלת הוועדה שלנו, דורית ואג, העירה את תשומת לבנו לכך, שלפנינו

פה חוק שכבר נמצא זמן די ממושך, הוא מונח כאבן שאין לה הופכין, ויש צורך להשלים את

אישורו.

אני גם רוצה להודות ולהתוודות, שאינני בקיא די הצורך בפרטים של הצעת התוק הזאת,

בעניינה של האמנה, שבעצם אנחנו נדרשים להיות שותפים בה ולאשרר אותה. אנחנו נבקש

מיד מנציגי משרד המשפטים להאיר את עינינו בסוגיה. ככלל, הגישה שלנו תמיד, שאם אין

נימוקים מיוחדים כבדי משקל, אנחנו משתדלים להיות שותפים באמנות בין-לאומיות,

ולהימנות על המדינות הנאורות ששותפות באמנות, גם בתחומים חברתיים וגם בתחומים

כלכליים. בעניין זה איננו חייבים לקבל על עצמנו את הכלל, שלעתים מתפרש בצורה לא

נכונה, של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.
אלינור הורביץ
מדובר בהצטרפות לאמנה של האו"ם בדבר חוזים למכר טובין בין-לאומי, שנקראת לצורך

הדבר גם "אמנת וינה", שנכנסה לתוקף בשנת 1980, והצטרף אליה כבר חלק מאוד נכבד

מאומות העולם. בהתתלה הצטרפו כ-62, ולאתר מכן הצטרפו עשרות מדינות אחרות.

מדובר במשטר שקיים היום בכל הקשור לחוזים למכר טובין בין-לאומי. למעשה, ישראל

אישרה את נזה שנקרא "אמנת האג", האמנה שקיימת מאז שנת 1964 והוחלפה אחר כך על-ידי

אמנת וינה.

האמנה עוסקת, כפי שהשם מעיד, בחוזים במכר טובין. הכוונה לחוזים, לא ברמה

האישית, אלא ברמה המסחרית.
היו"ר חנן פורת
רמה של מדינות?
אלינור הורביץ
בתחום של חברות. הרעיון לא חל על אנשים פרטיים שקונים דברים בחוץ-לארץ.

נעשה תרגום של האמנה על-ידי משרד המשפטים, תרגום שגם הועבר לעיונו של פרופסור

שמתמחה בתחום הזה מהאוניברסיטה העברית. הושקעה עבודה רבה בתרגום, ונעשה ניסיון

לשקף באופן נאמן את הדברים.

האמנה מחולקת למעשה לשלושה חלקים. האחד - חלק כללי שמדבר על התחולה.

התחולה היא דיספוזיטיבית; זאת אומרת, לצדדים יש גם ברירה לא להחיל את האמנה על

חוזה ספציפי שנכרת. החלק השני מדבר על דרך כריתת החוזים.
היו"ר חנן פורת
אני רוצה שתבהירי את הנקודה הזאת. את אמרת שהדברים עוסקים רק בתחום של

חברות. למשל, אם אדם קונה באופן אישי, גם אם הוא קונה דברים בהיקפים גדולים - - -
שלמה גוברמן
סעיף 2 של האמנה מסביר, שהאמנה לא תחול על מכירות אלה, טובין שנקנו לשש

אישי, משפחתי וכן הלאה.

למעשה, מדובר כאן בתחולה על חוזים מסחריים בעיקר.
היו"ר חנן פורת
אני מתקשה קצת להביו את ההבחנה ביו חברה לביו אם אדם בפרט קונה דבר בקנה מידה

גדול, למשל, ספינה או בית חרושת, אפילו לא בהברה. האם לגביו האמנה הזאת לא תחולל

ההבתנה היא בין מקרה שיש חברה, במשמעות המוגדרת של חברה?
שלמה גוברמו
אני אתדד קצת את הדברים. הנושא של האמנה נועד להקל על המסחר הביו-לאומי בבר,

שבאשר תתעורר איזו בעיה משפטית בעקבות חוזה מבר, שלבית-המשפט יהיה דין אחיד בבל

אותו מדינות של האמנה. מדוע דרוש דיו אחד, וזאת השאלה המרבזית של החוק שלפנינו?

משום שבעיסקה, שהיא מבר, יש לנו הרבה אלמנטים, יש לנו אלמנטים של בריתת החוזה, ויש

לנו אלמנטים של מסירה של הממבר. בכל הסוגיות הדי מורבבות של חוזה המבר ושל עיסקת

המבר, אלמלא האמנה צריך היה בית-משפט בישראל - ובמו בישרא כך גם במדינות אחרות -

התיל משפט זר בדי לראות מה היתה בוונת הצדדים, האם החוזה נקש? האם היה תום לב

בעריכת החוזה? האם הופר החוזה? הקריטריונים שבתי-המשפט יכולים להחיל כדי לתת

תשובה לשאלות האלה, אלמלא האמנה, הן מגוונות.
היו"ר חנן פורת
יכולה להיות פה סתירה בין השפט בישראל לבין המשפט באותה מדינה שנייה.
שלמה גוברמו
ודאי. לבן, על-ידי זה שיש קודיפיקציה של דיני המכר ודיני החוזים, שהם, דרך אגב,

מאוד מאוד קרובים -ני לא יבול להגיד בפה מלא ''זהים" לדיו בישראל, אבל הם מאוד מאוד

קרובים לדין בישראל, כי אנחנו התאמנו את הדין בישראל לדיני אומות העולם -יותר קל

להתגבר על בעיות משפטיות.
היו"ר חנן פורת
אני חוזר על השאלה, אתה לא השבת עליה. דווקא משום כך, האם לא היה ראוי

שהדברים האלה יחולו גם על חוזים אישיים, שנכרתים בין אדם בישראל, שנושא ונותן עם

איזה אדם זר - לא מדובר בכך שהוא הולך לקנות חולצה, אלא בדברים בהיקפים משמעותיים -

שגם הם יצטרפו לאמנה? לא ברור לי, מה היתה הסיבה להבחנה בין החברה לבין הפרט,

דווקא ההיגיון שלך היה מחייב להחיל את זה גם על חוזים אישיים.
שלמה גוברמו
האמנה רצתה להסדיר את הסוגיה של החוזים המסחריים. היא לא רצתה להיכנס לסוגיה

של החוזים האישיים האינדיבידואלים הפרטניים. אולי זה שלב מעבר, ואולי במשך השנים

אנחנו נגיע לידי כך שיהיה משפט אחיד.
שלמה שהם
צריך לזכור, למרות שהחוקים אולי די דומים, הקודיפיקציה האזרחית בישראל - חוק

המכר, תוק החוזים, חוק חוזי תרופות - הם חוקים מאוד מודרניים. במקרים רבים מאוד, יותר

מודרניים משל המדינות האחרות ששותפות לאמנה, גם מן האמנה שאנחנו מאמצים עכשיו,

ודאי מבחינה ניסוחית, וגם מבחינת הסדרים משפטיים.

אחד הדברים היפים, למשל, נושא של גמירות דעת בתוזים. את כל הנושא של גמירות

דעת, לא לקחנו בגלל הסכמים קואליציוניים עם מפלגות דתיות. את הנושא של גמירות דעת

לקחנו, משום שהמשפט האנגלי נכשל בקביעה מתי באמת יש מפגש רצונות בין הצדדים, ובכל

העניין של התמורה - היו שם בעיות קשות מאוד מבחינה משפטית. אחר-כך היה המשפט

הצרפתי, שלקחנו ממנו את ה"קווזה" ודברים אחרים, ונכשלנו. המשפט לא מצא פתרון, ואז

הלכנו למשפט העברי. ובמשפט העברי, היו לו כבר אז פתרונות הרבה יותר מודרניים

מהפתרונות האלה.
היו"ר חנן פורת
זו נקודה מאוד משמעותית. ההלכה היהודית, מצד אתד, מדברת על הבחנה בין קניית

מקרקעין לבין קניית מטלטלין, בשטר, בחזקה או במשיכה. אחרי כל זאת, ההלכה היהודית

קובעת, שאם המנהג הוא, שגמירות הדעת מסתיימת בדרכים אחרים, בסיטומתא, או אפילו,

למשל, מופיע ב"שולחן ערוך". שאם מקובל שגומרים עסקה בהרמת כוסית ובקביעת ''לחיים",



אז ברגע שקבעו "לחיים", אז הקניין תל, מפני שכך המנהג. הואיל וכך המנהג, אז גמירות

הדעת של אלה שעשו את זה, זו היתה גמירות דעתם. למשל, על-פי זה פסקו לעתים בבוררות,

נגיד אצל סותרי יהלומים, אם אומרים "מזל וברכה", אז העניין נגמר. זה לא משנה שזה לא

קניין ולא משיכה, אבל הקביעה היא קביעה יקרה בהיבט הפסיכולוגי. אני מבין שזאת

הנקודה של "תום הלב", שמצויינת כאן בהמשך.
שלמה שהם
בכל אופן יש איזו בעיה, ואמרתי אותה קצת בתתילת הישיבה הזאת. כתוצאה מאימוץ

החוק הזה נוצר שוני בין המצב המשפטי בישראל לחוק הזה. לא התעמקתי מאוד באמנה, אבל

יש בעיות של טעות או הטעיה, שיכולות להיות שונות, יש בעיות של נטילת סיכון או העברת

סיכונים, שיכולות להיות שונות; יש הגדרת הקיבול שיכולה להיות שונה, ההיצע שונה. זה

יוצר בעייתיות, ואני אתן לשם כך דוגמה. אם יש בהסכם ארבעה צדדים. חלק מההסכם, נניח,

הספקת מקררים לבית חרושת וחלק ממנו זה מכר טובין בין-לאומי, וחלק ממנו זו רק העברת

המקררים בתוך הארץ, או שיש מקרים של חוזים לטובת צד שלישי, שהצד השלישי הוא בכלל

בישראל, ורק המכר שם. אפשר למצוא הרבה מאוד סיטואציות, ואז יש בעיה.
היו"ר חנן פורת
אני מבין שהתשובה היא, שהואיל ואנחנו פה מצטרפים לאמנה בין-לאומית, אז בכל

מקום שהצד השני הוא צד של מדינה אחרת, האמנה גוברת. נכון שזה יכול להיות מורכב, אם

העסקה היא עסקה משולשת. אבל זאת המשמעות.
שלמה שהם
חוק המכר לטובין בין-לאומי, לא החלק של האמנה, אלא החוק שמאמץ את האמנה, היה

צריך להיות יותר מדויק בהגדרה היום, איפה תחול האמנה ואיפה לא תחול האמנה, זה דבר

ראשון.
שלמה גוברמן
זה כתוב בסעיף 1 של האמנה.
שלמה שהם
אנחנו מאמצים את האמנה כמו שהיא, וברגע שסעיף 1 הוא חלק מדיני ישראל, וסעיף 1

וסעיף 2 הם הסעיפים שעוסקים בתחולת האמנה, לטעמי לפחות, עדיין יכולות להיווצר

שאלות משפטיות רבות מאוד.

למשל, סעיף 1(א), שהוא בעצם הבסיס, אם המדינה היא צד לאמנה, לפי פקודת המשפט

הבין-לאומי מפנים לאמנה הזאת.
אלינור הורביץ
והפסיקה.
שלמה שהם
ניקח סיטואציה שבה, למשל, יש הסכם אחד שנכרח, ובהסכם הזה חלק מן העסקה היא

מכירת טובין בין-לאומי וחלק אחר של העסקה איננה מכירת טובין בין-לאומי, אלא הוא,

למשל, התקשרות בין צדדים בישראל, אלה דברים שקורים ביום-יום.

חברת "מישגור", חברת משלוח, שעושה הסכם בישראל, מביאה את הטובין, ויש שם

הסכמי ביטוח יקרים ודברים דומים. יכול להיות מצב ששתי מערכות משפטיות חלות על אותו

הסכס. זאת אומרת, שאותה מלה באותו הסכס, יכול להיות שתפורש, לצורך האמנה הזאת,

בצורה אחת, ואותה מלה באותו הסכם יכול להיות שתפורש, לצורך דיני ישראל, בצורה

אחרת.
היו"ר חנן פורת
אפילו אם כך הדבר, אין בזה שום סתירה. בין שני צדדים בישראל, קובע המשפט

הישראלי, ואם אתה מתקשר עם צד חיצוני, שהוא לא כפוף לחוק בישראל, אז חל עליו דין

האמנה. אני מבין שזה יכול להיות פרובלימטי, אבל זה לא דבר שיש בו סתירה לוגית. הוא

בהחלט הגיוני.
שלמה שהם
האמנה בחרה בדרך מסוימת. האמנה אמרה, וזה גם כתוב בזברי ההסבר: אנחנו לא רוצים

שייווצר פער בין הצורה שבה מדינות אחרות דנות על-פי האמנה, לביו הצורה שאנחנו נאמץ

אותה לחוק הישראלי, ולבן, בדרך אמנות, אנחנו מאמצים אותה במו שהיא. ואז, גם בתרגום

שלה וגם בשימוש במונחים המשפטיים, הלבה האמנה הרבה יותר לטובת המונחים המשפטיים

הבלליים, עד בדי בך שיש פה גם בעיות ניסוחיות, ותיבף נדבר עליהן. ואז, נוצר מצב שיש

שוני מונחי בין הדרר לפרש מונחים מסוימים, על-פי המשפט הישראלי הנוהג היום לבין הדרך

שבה אנחנו מקבלים את האמנה הזאת במאומצת, דבר שיבול להיות לגרום לבעיות משפטיות

לא פשוטות.
היו"ר חנן פורת
אם תיתן לנו איזו דוגמה קונקרטית, אפשר יהיה להתייחם לזה. קח לדוגמה את

האנלוגיה מהמשפט העברי. יש לך חוק, שאומנם אנחנו אובפים אותו היום, של איסור מתן

הלוואה בריבית. הבלל הזה של איסור הלוואה בריבית קיים בישראל, אבל לנוברי, שעושה

את זה על בסים מסחרי, אין איסור. יכול להיות מצב שבו אתה מלווה לשותפים, אחד מהם

מישראל ואחד מהם הוא איש אומות העולם, פה האיסור חל ופה האיסור לא חל, מפני שאתה

עוסק פה בנושאים ונותנים שונים.

אתה רוצה לדון במשפט בין החברה בישראל לבין חברות אחרות, אתה צריך שתהיה איזו

מסגרת אחידה, שתפעל על-פי הכללים הבין-לאומיים. אם המשא ומתן הוא עם שותף ישראלי,

^ שם יבול שתהיה חומרה יתרה.

רציתי לשאול בהקשר לתחולה של האמנה. אני מבין שבמקרים באלה התחולה צריבה

להיות מיום קבלת החוק
שלמה גוברמן
זה נאמר במפורש בחוק שמאמץ את האמנה.
אלינור הורביץ
הוראת מעבר בהצעת החוק, סעיף 6.
שלמה גוברמן
יותר מזה, יש סעיף 7 שמכנים את התוק לתוקף רק כעבור שלושה חודשים מיום פרסומו,

וזה בדי למנוע החלה פתאומית.

אני רוצה להשיב לשלמה שהם. עם כל השאלות האלה, שהן שאלות נבבדות ונבונות,

אנחנו נמצאים במצב, והוא בעיקרו המצב המשפטי הקיים, במשטר של שני חוקים, אשר אימצו

את האמנה מ-1964, אלא שבינתיים נקבעה אמנת וינה, אשר איחדה את שני החוקים.
היו"ר חנן פורת
היא היום מתקרבת יותר לחוק הישראלי.
שלמה גוברמן
היא גם מקיפה. אמנת האג, הצטרפו אליה, בזמנו, לא יותר מאשר תשע מדינות, ואילו

לאמנת וינה הצטרפו 60 ובמה מדינות, בך שמהבחינה הזאת, אינני רוצה להגיד שאין לנו

ברירה, כי אין דבר כזה, יש לנו ברירה שלא להצטרף לאמנה. הכוונה היא, שאם הכנסת תרצה

לחוקק את החוק הזה, אז ישראל תצטרף לאמנה. בלי החקיקה ישראל לא יכולה להצטרף

לאמנה.
אהוד קינן
מר גוברמן בעצם אמר, שהאמנה הזאת היא שיפור של האמנה הקודמת, אבל, מן

שנאמר, זה לא דבר חדש. השאלות שנשאלות פה, נשאלו גם בהצטרפות הקודמת, אולי מר

גוברמן יזבור, ואז ניתנו להן תשובות. לא רק שתשע מדינות בלבד הצטרפו, אלא שבינתיים גם

שש או שבע מדינות בבר פרשו. אנחנו נמצאים, נדמה לי, עם סן-מרינו וגמביה במשטר

אנברוניסטי, והמשטר, על-ידי האמנה החדשה, מכסה 70% מהסחר בעולם. מספר המדינות לא

בל כך משנה.



אני מוזה לדורית ואג, כי לא ידענו איפה זה תקוע, אבל יש לחץ גדול של המגזר העסקי

להתקדם עם העניין הזה, ואז גם נוכל להצטרף, כי אנחנו נמנעים מלהצטרף, כמובן עד שלא

יהיה חוק.
היו"ר תנן פורת
אנחנו עוברים לגוף האמנה. חשימי את הדגש, ברשותך, על הנקודות המרכזיות של

התוכן של האמנה, של הייחוד שלה.
אהוד קינן
אם אפשר, לפני שנכנסים לאמנה, יש שאלה מאוד משפטית, זאת השאלה של סעיף 3

בהצעת החוק. זה סעיף שהוא קצת בעייתי.
אלינור הורביץ
פה הרעיון הוא לשמור על האחידות של הדין. הסיבות שאנחנו מצטרפים הן, שאנחנו

כפופים לחוק אחיד וידוע מראש וברור, שיחסוך מהצדדים ומעורכי הדין שלהם התלבטויות

ושאלות משפטיות, כדי שהמצב יהיה צפוי.
היו"ר חנן פורת
אותה מדינה שאינה חתומה על האמנה, אותו צד שאינו חתום על האמנה, מה הסמכות

שלנו בעצם לכפות עליו דבר?
שלמה גוברמן
כאשר מקום עסוקו הוא במדינה שאיננה צד לאמנה - אני מקווה שמספר המדינות יילך

ויפחת - כי אז השאלה תישאל, מהו הדין של אותו חוזה? מבחינת המשפט הישראלי, הדין

שיחול הוא הדין של האמנה. יכול להיות שבית משפט בישראל יהיה מצווה, על-יסוד המשפט

הבין-לאומי הפרטי שלנו, של ישראל, להחיל דווקא את המשפט של המדינה הזרה על אותו

חוזה. אם כך יהיה, אז הדין שיחול יהיההדין של המדינה הזרה. אבל העובדה שהצד הוא של

מדינה שאיננה צד לאמנה, זה כשלעצמו לא צריך למנוע את החלת דיני האמנה על החוזה.
היו"ר חנו פורת
מנקודת המבט של נציג החברה בישראל, שעושה את החוזה, הוא, קודם כל, מחויב

לתנאי החוזה על-פי האמנה.
שלמה גוברמן
אם הוא לא יכלול הוראות מסוימות בחוזה.
היו"ר חנן פורת
אם הוא יכלול הוראות מסוימות בחוזה, תיאורטית, בשתי מדינות שהן צד לאמנה יש

זכות.
שלמה גוברמו
זה נאמר במפורש.

אולי כדי לסבר את האוזן, סעיף 6 של האמנה אומר, שהצדדים רשאים להתנות על

תחולתה של אמנה זו, בכפוף לסעיף 12, לגרוע ממנה. זאת אומרת, חופש החוזים נשמר תמיד.
אהוד קינן
אני אתן דוגמה בעייתית. מדינה רצינית שלא הצטרפה לאמנה, נדמה לי שיפן לא ד

לאמנה, אם אני זוכר נכון. סוחר ישראלי קונה סחורה ביפן, והוא נוסע ליפן, קונה את

הסחורה ביפן, משלם ביפן, מקבל את הסחורה לידיו ביפן ודואג בעצמו להעברת הסחורה

לישראל, או שמקבל את הסחורה במקום אחר, לא בישראל. אומנם זו עסקה בין-לאומית, אבל

הסוחר היפני יודע, זה נעשה ביפן, הוא קיבל כסף יפני, הוא נתן את הסחורה או דאג

להעברתה למדינה קרובה, לו ברור שהוא עשה עסקה ביפן, אין לו נציג בישראל. תהיה

מחלוקת, ויבוא העניין לפני בית-משפט ישראלי. צריך להבין שבמצב כזה, על-פי החוק, ואני



מבין את הרצון לאחידות, מה שיהיה תקף זאת האמנה. יגיד הסוחר: אבל יפן לא צד לאמנה,

עשינו את העסקה ביפו, החוק שלבם, בניגוד לכללי ברירת הדיו במשפט הביו-לאומי - - -
היו"ר חנו פורת
לפי מה שאמר שלמה גוברמו, זה לא כר. השאלה איזה חוק יחול כאו, האם החוק

הישראלי או החוק היפני? זאת שאלה שתהיה נתונה לבית-המשפט. ויכול להיות שאותם

נימוקים שאתה העלית, שהמסחר היה שם, והיה מובו שזה יהיה שם, יכריע בית המשפט שיש

לדוו על-פי החוק של יפו.

מה שהוא אומר זה, שכנקודת המוצא לבירור הזה, הצד שמחייב את הסוחר בישראל

מבחינת החוזה הוא האמנה. זו נקודת המוצא. השאלה איזה מן המשפטים יכריע, זו כבר סוגיה

שתהיה לבית המשפט.
שלמה שהם
בדוגמה שאתה נתת עכשיו, ודאי שאם המשפט היה מתנהל ביפו, ויפו איננה צד לאמנה,

היא היתה מחליטה על-פי חוקיה. השאלה היא, מה קורה כאשר המשפט מתנהל בישראל. אומר

החוק: כאשר המשפט מתנהל בישראל, הרי החוק יחיל את האמנה גם על היפנים, למרות שיפן

איננה צד לאמנה.
שלמה גוברמו
לא. אם הדיו הישראלי חל על החוזה, אז הדיו הישראלי זאת האמנה. אם הדיו היפני,

בברירת דין, יחול על החוזה, אז בית-המשפט בישראל יחיל את הדיו היפני.
היו"ר חנו פורת
אני חושב שהנקודה הזאת הובהרה. ברשותכם, יכול להיות שהיה צריר יותר לחדד אותה

בניסוח הסעיף תזה, כדי שבאמת לא יהיה פה מקום לפרשנות שגויה. זאת אומרת, אולי

"יחולו הוראות האמנה", היה צריר להיות "לגבי הצד הישראלי" או משהו כזה.
שלמה גוברמו
"הוראות האמנה על התוזה", בלי קשר לצדדים.
היו"ר חנו פורת
כשאתה קורא את הסעיף הזה, במבט ראשון, הפרשנות היא, כמו שהבנתי את דבריו של

שלמה שהם, או כמו שנאמר שם. זאת אומרת, שגם אם הצד השני איננו צד לאמנה, בית-המשפט

בישראל, ברגע שהדבר בא לפניו, חייב לדוו בו על-פי האמנה. אתה סייגת את זה, ואמרת כך:

מנקודת מבטו של הצד הישראלי בחוזה, לגביו האמנה היא הצד שלו. השאלה, האם דנים על-

פי הצד בישראל או על-פי הצד של מדינה אחרת, היא סוגיה בפני עצמה, שיכול להיות

שהשיקולים לגביה יהיו אחרים. פה צריר באיזו צורה להבהיר את זה בסעיף 3.
שלמה גוברמן
אני מבקש לתקן. השאלה הראשונה שבית-משפט צריך לשאול את עצמו, כאשר יש יסודות

זרים, דינים של שתי מדינות שמתחרות על תחולת החוזה, היא: איזה דיו חל על החוזה? הדיו

של מדינת הפורום או הדיו של מדינה זרה? זו השאלה הראשונה שבית-משפט שואל את עצמו,

גם בית משפט בישראל וגם בית משפט במדינה זרה.

מה שאנחנו רוצים להגיד בסעיף 3 הוא, שאס הדיו הישראלי יחול על החוזה, אז הדיו

הישראלי יהיה האמנה.
היו"ר חנו פורת
את המשפט הזה עצמו אתה צריר להכניס בגוף הסעיף. זאת אומרת, לכתוב "בכל מקום

בו יחול על החוזה הדיו הישראלי, יחולו הוראות האמנה גס על חוזה" וכוי.
שלמה גוברמו
האמנה צריכה לחול, או הדין צריך לחול על החוזה, לא הצד.
היו"ר חנן פורת
הבנתי. אבל, בכל מקום שבו יחולו על חוזה, וה דיני הצד הישראלי, ינהג מה שאמרח

קודם.
שלמה גוברמן
אנחנו לקחנו אח הנוסחה הזאח, על-פי הנוסחאות של מספר לא קטן של מדינוח אשר

הרחיבו אח חחולת האמנה בדיוק בסגנון הזה.
היו"ר חנן פורח
הדבר מאוד מקובל. אני רק אומר שבדאי להוציא מספק. אחה ניסחח קודם טוב, אני

רוצה לחח לזה אח הלבוש המשפטי, דהיינו, שאס ביח-המשפט נזקק לעניין, והוא דן בדבר על-

פי דיני ישראל, שייאמר שיחולו כך וכך. אח החנאי הזח כדאי להוסיף כאן, כמקדמה לסעיף

3, כי אחרח הפרשנוח יכולה להיוח יוחר גורפח.
שלמה שהם
היא לא יכולה. ברור שכל החוזה הזה נמצא חחח כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי, הרי

אין מחלוקח, ולכללי המשפט הבין-לאומי הפרטי יש כלליס מאוד מאוד ברורים היום. השאלה

היא חמיד, איזה משפט חל? ברור שלפני ששופט מחחיל לדון בעניין, הוא מחליט איזה משפט |

חל. הסעיף הזה נמצא בחוק הישראלי, הוא איננו נמצא בחוק היפני. זאח אומרח, ברגע שאחה

אומר שהחוק הישראלי חל, אז אחה לא צריך לכחוב כלוס. אחה הולך לחוק הישראלי, ואז

אחה בודק מה אומר החוק הישראלי על העניין. יבוא הצד השני, ויגיד: אני יפני, ויפן אינה

צד לאמנה. אז אומר לך החוק הישראלי - - -
היו"ר חנו פורח
שלמה שהם, עדיין יש מקוס לטעוח, ולומר: "הואיל ויש פה אמנה בין-לאומיח, אז החוק

הישראלי גובר בכל מקום", גם בניגוד לאוחם פרקים, שעליהם אמרח שבהם לא חל החוק

הישראלי. חיאורטיח אחה יכול להגיד, הואיל ויש פה אמנה בין-לאומיח, אז האמנה הבין-

לאומיח חלה, הרי כולנו מסכימיס. יש להוסיף אח הסייג הזה כדי שיהיה ברור יוחר, שבכל

מקום, בנוסף לאמור בסעיף 1 לאמנה, יחולו הוראוח האמנה בכל מקום בו יידונו על-פי החוק

הישראלי. משהו מעין זה.
שלמה גוברמן
ליחר זהירוח, אני רוצה לבחון אח הדבר בביח.
היו"ר חנן פורח
אנחנו לא נעכב אח האישור, אני רק אבקש למצוא אח הנוסח כדי להוציא מטעוח. אני

מסכים, כשאחה קורא באופן פשוט, נדמה לך שזאח כאילו איזה מין הוראה גורפח, שאולי {

חגבר אפילו על ההנחיוח של הדין הבין-לאומי.
שלמה גוברמן
מדוע היה צורך? רק כדי להבהיר. סעיף 1 מדבר על כך שזה רק כשמקום עסקים נמצא

במדינוח שונוח, כשהמדינוח הן צד לאמנה. בנוסף, אחה שומר עליו, שאס צד הוא במדינה

שאינה צד לאמנה, הרי האמנה לא חחול עליו.
היו"ר חנן פורח
הסעיף הזה ברור לגמרי, והוא גס נכון מאוד.

רבוחי, אנחנו חוזריס שוב. אנא, חמצחו אח הנקודוח המרכזיוח שבהן חגידו מהי צורחה

של האמנה הזאח.
שלמה שהם
לפני שעוברים לדברים הכלליים, יש לי כמה הערות ספציפיוח -



סעיף קטן 2(3): "בהוצאה לפועל או אחרת לפי סמכוח חוקית". זה משפט שלא אומר

כלום בעברית. במה מדובר?

המלה "סטוק" בעייתית מבחינת ההגדרה בחוק.

בסעיף קטן 4 המלה "במיוחד", זה לא עברית.

אני יודע שהתרגוס נעשה יותר קרוב ללשון האמנה, אבל היה צריך למצוא איזו דרך

שישראלי שקורא, יידע על מה אנחנו מדבריס. ויש עוד מלים בהמשך.
היו"ר חנן פורת
אני רואה שהרבה הוקדש בהקדמה לנושא הזה של התרגוס, מי תרגם את האמנה וכדומה.

הייתי נכון, אפילו בלי שהדברים יתייבו דיון מחודש - ייתכן שטוב יותר היה אילו הדבר היה

נעשה עוד קודם לכן - שאתה, שלמה שהם, תשב עם המציעים, ותראו. במידה שיש צורך באיזה

תיקון פרטני, שלא מחייב שינוי מהותי, אנחנו יכולים מראש להסכים שמה שיהיה מוסכם

עליך ועליהם, שאנחנו מקבלים את זה, בתנאי שלא יהיו שינויים מהותיים. אם יהיו שינויים

מהותיים בתוכן, אני אדרוש שזה יבוא לכאן מפני כבודה של הוועדה, כדי שלא נהיה חותמת

גומי.
אהוד קינן
היות ואחרי קבלת החוק, התרגום בכתבי האמנה יהיה בעברית לצד אנגלית - זו מכשלה

שאני מניח שחשבו עליה - לא ללכת יותר מידי לטובת התוק הישראלי, שלא ייצא שיהיו שני

תרגומים.
שלמה גוברמו
אנתנו לא נסטה. זה יהיה נוסח זהה.
שלמה שהם
צריך לתרגם, כדי שאפשר יהיה להבין בעברית.
היו"ר חנן פורת
אני אתן המחשה מהמורשת היהודית. אם יש קריאה בתורה, והקורא שוגה במלה - אם

השגיאה היא שבמקום "או" אמר "אה", אבל הדבר הזה איננו משנה את תוכן המלה, אז הוא

לא צריך לחזור. לעומת זאת, אם עקב השינוי בקריאה המלה מקבלת משמעות שונה, אז הוא

חייב לחזור. מלכתחילה הוא צריך לדקדק בכל, אבל החזרה היא בדיוק מה שלפנינו כאן.

אנחנו ממשיכים.
אלינור הורביץ
כמו שנאמר, מדובר באיחוד של אמנות שהיו קיימות. בעצם אמנת וינה מביאה את המצב

ליותר קרוב למשפט הישראלי. למשל, מושג "תום הלב", שכבר היה זמן רב במשפט הישראלי,

תופס מקום מרכזי באמנה הזאת.

מדובר על ציפיות הצדדים בכריתת החוזה. כמו במשפט הישראלי, גם מפרשים את

התווה, לפי כוונת הצדדים.

האמנה דנה בכללים למסירת הטובין והמסמכים.
היו"ר חנן פורת
האם לא יכול להיות מצב שבו האדם הסביר או תום הלב, יפורשו בצורה שונה בין

מדינות שונות? לצורך העניין ניקח דוגמה ממדינות ערב. שם יש ערבית ספרותית וער- ת

מדוברת, הסבירות היא שכל עוד לא אומרים דברים מפורשים, אז יש הרבה מריחות, שאומרים

דבר אחד ומתכוונים לדבר אחר וכדומה. זאת אומרת, אותה סבירות או תום לב במדינה אחת

מפורשות אחרת מאשר במדינה אחרת. כשנפגשים אנשים מסגנונות תרבות שונים, אז יכול

להיות שגם תום הלב יפורש שונה.
שלמה גוברמן
זה לא בלתי נמנע. אבל אנחנו עדים לכך, שגם תפיסות יסוד של מוסר הן שונות,

ונתפסות בצורה שונה בקרב עמים שונים, בהתאם למורשת ולמסורת.
היו"ר חנן פורת
אם כן, כשנפגשים אותם אנשים עם סגנונות שונים בתפיםח המוסרית, אז איר נגדיר את

האדם הסביר?
שלמה גוברמו
בדרך בלל אנחנו יוצאים מתור הנחה שבבתי-המשפט יפרשו אותו מונח באותו ביוון, אבל

לומר בוודאות שהפרשנות תהיה זהה - אי-אפשר לומר.

אני אתן דוגמה בתחום אחר לגמרי. באשר מדובר בקדושת החיים, ההשקפה ביהדות שונה

לעומת ההשקפה הנוצרית. אם ניקח את הדוגמה של אשה אשר מקשה ללדת, השאלה היא, האם

להציל את התינוק או להציל את האשה. יש השקפות שונות בין הנצרות לבין היהדות.
היו"ר חנן פורת
מה אומרת הנצרות?
שלמה גרברמן
הנצרות אומרת שצריך להציל את התינוק. תפיסות המוסר הן שונות, אבל אלה מקרים

מאוד מאוד קיצוניים.
שלמה שהם
המלה ''פרקטיקה" היא לא מלה בעברית. בחוק ישראלי אתה בותב את המלה פרקטיקה?
היו"ר חנן פורת
שלמה שהם, בקשר למלים, תעברו על זה, אם אתם רוצים לשנות, למצוא את המלה

העברית. פרקטיקה זה בעצם נוהג מעשי, המנהג הרווח. זו המשמעות.
שלמה גוברמן
אין מלה.
אלינור הורביץ
יש מקומות באמנה, שרצו להיות נאמנים למשמעות באמנה עצמה, ולא מצאו את המלה

בעברית.
היו"ר חנן פורת
המלה פרקטיקה, היא מלה שמקובלת בעברית, משתמשים בה.
שלמה גוברמן
אין מנום מזה, אלא אם בן נכתוב לא מלה אחת, אלא שורה.
היו"ר חנן פורת
בעניין הזה אני לא חרד כל כך לכבודה של העברית מסיבה פשוטה. כשאני הולך

לתקופת חכמי ישראל, אני רואה כיצד הם שילבו כל כך הרבה מלים יווניות וארמיות בשי 1,

שהיום הפכו מקודשות בגלל מורשת שנות אלפיים.
שלמה גוברמן
אילו היינו מציעים שהנוסח האנגלי של האמנה הוא שיחייב, אז אפשר היה לכתוב

בעברית מה שרוצים. אבל לא רצינו שנוסח של שפה זרה ייכנס לחוקים של מדינת ישראל.
שלמה שהם
החקיקה האזרחית הישראלית היא מאוד מדויקת והיא מאוד מובניח, בחקיקה הישראלית

התגברנו על הרבה מאוד מכשלות מן הסוג הזה, גם בניסוח, אבל גם בפרשנות המשפטית,

ובעצם, אכן, זה המצב הקיים במכר טובין בין-לאומי. השאלה היא, אם באותה הזדמנות לא

היתה אפשרות לעשות את הגשר קצת פחות צר?
היו"ר חנן פורת
אני חוזר על מה שאמרתי קודם, אתם תעברו על זה, אם יהיה רצון לשנות במלים כאלה

ואתרות בלי שזה משנה את הצד המהותי, הדבר בידיכם.
שלמה שהם
בסעיף 7 כתוב "יש לשים לב לאופיה". אנתנו מכירים את חובת תום הלב אצלנו.

השאלה, מה תהית המשמעות של ה"לשים לב" הזה?
אלינור הורביץ
זו פרשנות של האמנה.
^ שלמה שהם
זה, דרר אגב, החידוש באמנת וינה.

בעברית, השאלה היא, מה זה נקרא "יש לשים לב"? השאלה היא אם זה מתייב, אם זה

לא מחייב?
היו"ר חנן פורת
כשהדבר בא לידי השופט, גם אם, נגיד, יש מושגים שבארץ מקובלים במושג "תום לב",

הוא לא יוכל להתתשב רק במה שנוהג בארץ, אלא הוא צריך לראות איך הדברים מתקבלים

במושג של "תום הלב" במשמעות הבין-לאומית שלו.

נגיד שבארץ יש איזה מנהגים מאוד ספציפיים שמקובלים, אבל המנהג הזה לא מוכר כל

כך במקום אתר, אז צריך לשים לב לאופי הבין-לאומי, תוך קידום האחידות שבתחולתה.
שלמה גוברמן
באמנה כתוב: "RAGARD IS TO BE HAD".

נשלב פה את הממונה על נוסח החוק.
היו"ר חנו פורת
דברים מרכזיים נוספים, בבקשה.
אלינור הורביץ
נושא ההפרות בסעיף 51. יש פה ניסיון להמעיט את המצבים שבהם אפשר לא לקיים את

התוזה. למעשה, רק לקונה ניתנו במצבים מסוימים אפשרויות לא לקיים את החוזה ולהכריז

על ביטולו. ניתן לו יתרון מסוים בדבר.
שלמה שהם
בשונה מהמשפט הישראלי.
היו"ר חנן פורת
רק אס זה מהווה הפרה יסודית של החוזה - סעיף 51(ב) של האמנה.
שלמה שהם
השאלה מה זה הפרה יסודית, זו כבר שאלה שהוכרעה בפסיקה.



1998. 1 1 .24
היו"ר חנן פורת
סעיף 52(א) ו-(ב) זהה לחוק הישראלי?
שלמה שהם
אין הוראה ספציפית על כך, אבל - כן. חוק המכר, סעיף 11, אומר: "המוכר לא קייס את

חיוביו, אם מסר - (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם". ברגע שהוא לא

קיים את חיוביו, יש לקונה האפשרות, או לבטל את ההסכם, או להסתמר על אי-התאמה, כדי

לבטל את ההסכם, או לדרוש ביצוע ההסכס, או פיצויים.
היו"ר חנן פורת
אם הוא נותן לו כמות גדולה יותר, הוא לא יכול, כתוצאה מכך, לבטל את כל החוזה,
הוא יכול להגיד
אני מסרב לקחת את הכמות היתרה. אבל זו לא יכולה להיות עילה בשבילו

לא לקיים את הקניין בכלל.
שלמה שהם
היה אצלי פעם משפט שעסק בנושא של מיס, אספקת מים של מי-עדן של מיליוני

בקבוקים. שם אספקת כמות גדולה יותר גרמה לבעיות קשות מאוד של אחסון.
היו"ר חנן פורת
אז אתה יכול להגיד: אני מסרב לקבל יותר מהכמות. אתה לא יכול להגיד: הואיל ונתת

לי כמות יתרה, אז כל ההסכם בטל.
שלמה שהם
מה שאומר סעיף 11 לחוק המכר, שהמוכר לא קיים את חיוביו, והתוצאה של זה היא,

שיחול חוק החוזים (תרופות), או סעיף 28 לחוק המכר שאומר: "הפר המוכר חיוב ... ולא

תיקון את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואיו הקונה רוצה לתבוע

את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי
הממכר...". אומר הקונה כך
בזה שהוספת לי עוד בקבוקים, וחייבת אותי לאחסן אותם וגרמת

לי נזק, אני רואה בזה כמשהו שהפחית את שווי הממכר, גם באמצעות הכמות הגדולה יותר

של אספקה. כתוצאה מזה, אני מוריד את הסכום, ורואה בו הפחתת שווי הממכר, למשל.
היו"ר חנן פורת
הוא יכול בכלל להגיד: אני לא רוצה את התוספת, ואז הוא מנכה את הסכום.

ברשותכס, אנחנו באמת לא ניכנס עכשיו לכל דיני המכר, למרות שזה מאוד מרתק, ולי,

כמי שאיננו בקיא במשפט הכללי, גס לא במשפט האזרחי, אבל עסקתי בסוגיות הללו דווקא י

במשפט העברי, זה מאוד מרתק לראות את ההשוואה בין הדברים. בסוגיות הללו יש ממש

דברים דומים.

נראה היה לי שחשוב, גם אם זה לא חלק אינטגרלי מן החוק, לעשות את ההשוואה בין

החוק הישראלי לבין האמנה הבין-לאומית, ולפחות לצרף איזה מסמך שגס יקל על הסוחרים,

במקרה זה התאחדות התעשייניס וכדומה; להעמיד את הסוחרים שהולכיס לעשות עסקה על

השינויים שבין המשפט הנהוג בארץ לבין האמנה. לפחות כדי למנוע מכשלות וטעויות. שוב,

אינני חושב שזה חייב להיות חלק אינטגרלי מגוף החוק, אבל אם היה נספח, זה היה מאוד

מאוד מקל על הדבר.
שלמה גוברמן
הפליא לעשות מר אריה רייך, שכתב ב"מחקרי משפט", בטאון של אוניברסיטת בר-אילן,

מאמר מקיף על חוק המכר, על הצעת חוק המכר (טוכין כין-לאומי), "ישן מפני חדש תוציג .

בו הוא סקר את כל השאלות או מרבית השאלות. הוא סקר את האמנה לפני ולפנים, בוודאי

בהשוואה למצב המשפטי הקיים היום בישראל עם שני החוקים שמוצע לבטל.
היו"ר חנן פורת
דניאל סינגרמן, נראה לך הדבר שציינתי?
דניאל סינגרמן
אני מברך על זה. עם זאת, לא הייתי רוצה שזה יעכב את אימוץ האמנה, זה יכול לבוא

במקביל.
היו"ר חנו פורת
אם אני רוצה לתת לזה ביטוי בגוף החוק, וכדי לא לעכב, הייתי אומר שבסעיף 4: ''שר

המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה" - אני יכול להוסיף ולציין משהו לסעיף זה.
שלמה שהס
אתה רוצה שיומצא הסבר לציבור. השאלה אם אפשר לקבל את זה בחוק.
היו"ר חנו פורת
אני לא רוצה את זה בגוף החוק.
כמו, שכתוב, למשל
"יכול להציג תקנות לצורך ביצועו". היה לי תשוב מאוד למצוא

איזו דרך. ברגע שאנחנו מאמצים את האמנה הזאת, באותם דברים שהאמנה עומדת בשינוי,

אפילו לעתים בניגוד לחוק הקיים בארץ, נראה לי שיש חשיבות מרובה להעמיד את החברה,

שהולכת למסחר הבין-לאומי, על השינויים האלה, ושהיא תהיה מודעת לכר שפה יש דברים

שונים מהכללים המקובלים בארץ.
אלינור הורביץ
יש גם ספר שלם של פרופ' איל זמיר על חוק המכר, שהוא נכנם לפרטים. הוא גם מנתח

את החוק הישראלי לצד האמנה הזאת.
שלמה שהם
לא היה קורה שום דבר אם הסוחר הישראלי שהיה יוצא החוצה היה מקבל הסבר משפטי,

אני חושב שזה יכול לסייע, אם כי אני מנית שזו מטלה כבדה. לפחות באופן פשטני, לכתוב

בנושא הטעות וההטעיה, שיש שוני, בנושא הצעה וקיבול, שיש שוני.
היו"ר חנן פורת
אתה רואה אפשרות שהנקודה הזאת תמצא את ביטוייה בתקנות?
אלינור הורביץ
השאלה של פרשנות קיימת בכל חוק.
שלמה גוברמן
יש בזה סכנה גדולה. כל הוצאה רשמית של פרשנות, קודם כל, היא יכולה להיות

פרשנות שגויה, גם זה קורה. אבל לתת פרשנות רשמית, זה לא מקובל. מי שמפרש את החוקים

זה בית-המשפט, ואנשי האקדמיה שכותבים את המסות שלהס. כפי שהזכירה חברתי, ד"ר איל

זמיר, פרסם ספר ומפרט את הדברים, המאמר של רייר מפרט. אני מעריך שכאשר האמנה תיכנס

לתוקפה בישראל, קנאת מופרים תרבה חוכמה, ואנשים יכתבו.
היו"ר חנן פורת
בצד קנאת סופרים, בצד האקדמיה ועורכי הדין, אני חושב שכן היה מתבקש, כמו שאתה

מפרסם חוק ברשומות, ועל-ידי כך לפחות מי שנזקק לו, יודע מהו החוק. אני מקבל שאין צורך

לכתוב אח הדברים האלה בגוף החוק, אבל כן הייתי רוצה, ולו במסגרת הנחיה, כשכתוב

בסעיף 4, שישר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה", שהדבר הזה יחייב באיזו צורה. אח

האמנה הזאת, למשל, יצטרכו להעביר לכל הסוחרים שהולכים למסחר בין-לאומי, כדי שיהיו

מודעיס לדבריס האלה, שזה לא יישאר בבחינת איזה דבר שמונח בכספת.

היה חשוב אם בצד הדברים האלה, ולו גס באיזה דברי הסבר וכדומה, אפשר יהיה

להעמיד אח הסותרים על המשמעויות של הדברים האלה ביחס לחוק הקיים. ?
שלמה שהם
יכול להיות שמלכתחילה היה מקום להביא את זה בדברי ההסבר, זה לא הובא. אני

הייתי זורק את הכדור, בבל הכבוד, דווקא להתאחדות התעשיינים. יכול להיות שבשירות

לציבור התאחדות התעשיינים תעשה זאת, זה כמובן דבר שלא בא מטעם המדינה, ולא בא

ממישהו שמחייב; שיהיה איזה מסמך שיאמר מה השוני בין המשפט הישראלי בנושא של חוק

החוזים, שחל בישראל, לבין הנושא של מכר טובין בין-לאומי.
שלמה גוברמן
אם כבר, היה מקום לתת הסבר במה השתנה המצב המשפטי הקיים; דהיינו, מה קרה

באמנת וינה לעומת אמנת האג.
שלמה שהם
זה לא הרבה.
דניאל סינגרמן
אני רואה שתי סוגיות בגלל האימוץ המלולי המדויק של האמנה לתוך החוק הישראלי,

שיכול להיות שיהיו בהן בעיות. זו כמובן עבודה לעורכי דין. אתם צריכים להגיד לנו: לשים

תשומת לב פה, לשים תשומת לב שם. זה שאנחנו יכולים לפרש ולשכור משרדי עורכי דין

שיעשו לנו אח העבודה - זה ברור. לא צריך להגיד את זה.
שלמה שהם
ברגע שאתם עושים את זה, אתם נותנים שירות לציבור. לנו אסור לתת פרשנות, בזה

צודק מר גוברמן, אנחנו נותנים את מלות התוק. והחוק מרגע שנולד, הוא כמו תינוק, הוא

יוצא לקיום עצמאי.
דניאל סינגרמן
יכול להיות שהיה מקום, בדברי ההסבר, לעמוד על הדקויות האלה. פרשנויות, כפי

שאמרת, זה עניין להתאחדות התעשיינים, ששכרה עורך דין לעשות זאת. אס היית מכניס את

זה בדברי ההסבר, זה היה מקבל יותר רשמיות. עם זאת, לא הייתי רוצה שזה יעכב את אימוץ

האמנה.
היו"ר חנן פורת
אל תדאג, אנחנו לא מעכבים שום דבר. יש לחוק שלושה חודשיס להיכנס לתוקף, אז

אמרתי, שאחד הדברים המתחייבים, לחת לו פרסוס נאות. זה כלול במה שכתוב, שישר

המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה''.
אלינור הורביץ
כפי שנאמר, האמנה כל כך דומה, כך שאין מה להסב תשומת לב מיוחדת.
היו"ר חנן פורח
מה זה "הוראות מיום"?
שלמה גוברמן
זה בעצם חלק מהטכניקה של האמנה. והבאנו את זה, מפני שמזכירים פה את מעיף 12.

סעיף 12 של האמנה מדבר על אפשרות לסטות מן האמנה. סעיף 12 מזכיר את סעיף 96, וסעיף

96 מזכיר את סעיף 12. זהו סעיף יותר אופרטיבי בעצס מבחינת האמנה.
היו"ר חנן פורת
הסיכוס כדלהלן: ראשית, אנחנו נבקש משלמה שהס, היועץ המשפטי לוועדה, לשבת יחד

עס הממונים מטעס משרד המשפטיס על ניסוח הצעת החוק הזאת, בדי לעבור על זה פעם

נוספת ולתקן דבריס שאינס מחייבים שינוי משמעותי. אס יתברר שישנס שינויים מהותיים,

הדבר הזה יובא פעם נוספת לוועדה.



אנחנו פונים ומבקשים נומשרד המשפטים וההתאחדות התעשיינים לצרף לאמנה הזאת

דברי הסבר, שיבהירו את הנקודות שנתחדשו בה, הן בקשר לחוק בישראל והן בקשר לאמנה

הקודמת, כדי שהסוחרים יהיו מודעים לשינויים ויוכלו לקבוע את החוזים,

בכפוף לזה, אנחנו מאשרים את החוק המאשר את האמנה לקריאה שנייה ושלישית

בכנסת. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30

קוד המקור של הנתונים