ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 18/11/1998

הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון - מכירת אביזרי מין), התשנ"ז-1997(הכנה לקריאה ראשונה)

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 258

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי, כ"ט בחשון התשנ"ט (18 בנובמבר 1998). שעה 09:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר חי פורת

י ' דיין

י' יחב

די צוקר
מוזמנים
אי שטרנברג - מנחלת מח' יעוץ חקיקה במי חמשפטים

א' דון-יחיא - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

א' גרנר - מחי רישוי עסקים במשרד הפנים

עי ברוק - הלשכה המשפטית, המשרד לבטחון פנים

די בנימין - מנכ"ל עירית רמת-גן

צי בר - ראש העיר

מי פאר - דובר העיריה

מי אהרון - נציגת לשכת עורכי הדין

אי בירנבאום - יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל

אי גל - "ארוס"

עי טייב - נציג ועד הדיירים בנין "אואזיס"

ד"ר י' קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד
יועץ משפטי
ש' שוהם
מתמחה
הלית ברק
מזכר/ת הוועדה
די ואג
קצרנית
ת' בהירי
סדר-היום
הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון - מכירת אביזרי

מין), התשנ"ז-1997 - הכנה לקריאה ראשונה



הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון - מכירת אביזרי מין), התשנ"ז-1997

(הכנה לקריאה ראשונה)

היו"ר חנן פורת;

בוקר טוב, החוק שלפנינו הוא רישוי עסקים (תיקון - מכירת אביזרי מין),

התשנ"ז-1997, הכנה לקריאה ראשונה. החוק הוגש מטעמי בעבר בקריאה טרומית בכנסת

לפני חודשים רבים.

יעל דיין;

אני מבקשת להעלות הצעה לסדר לפני הדיון: אני מתנגדת להצעת החוק הזו, למעט

החלק שנוגע לקטינים. אני מבקשת חוות-דעת של היועץ המשפטי, איך החוק הזה מסתדר עם
חוק יסוד
חופש העיסוק. אני מבקשת חוות-דעת לגבי כל אחד מסעיפי החוק, איך זה

מסתדר ואיך תיענה תביעה על הבסיס החוקתי, שהחוק הזה עומד בסתירה לחוק יסוד: חופש

העיסוק. אני מבקשת לא להצביע לפני שנקבל חוות-דעת.
היו"ר חנן פורת
ברשותך, זו אינה הצעה לסדר. מה שאת אומרת הוא עצמו חלק מהדיון. נשמע כאן

חוות-דעת, ויתברר לך למשל ששופט בית המשפט העליון היה בין אלה שבקשו את חקיקת

החוק הזה.
יעל דיין
הוא אינו המחוקק.
היו"ר חנן פורת
נמצא כאן היועץ המשפטי לוועדה ונציגי משרד המשפטים, והם יביאו את חוות-דעתם.

החוק הזה הרי עבר כבר את השלב הראשון בתמיכת משרד המשפטים. הדברים האלה הם חלק

מהבירור לגופו של ענין.
יעל דיין
מצאתי צורך להביע את דעתי.
הי ו"ר חנן פורת
ואנחנו כמובן נתייחס אליה ונתמודד אליה במסגרת הדיון בהצעת החוק.

ביקשתי לפתוח במילים אישיות, שאני מקווה כי תהיינה לרצון: אנחנו עומדים היום

במדינה בפני סוגיות כבדות משקל, גדולות מאד וטעונות מאד, ביניהן סוגיות מדיניות.

אמש היינו עדים לכך בכנסת. לכאורה העיסוק בסוגיה השולית הזאת של מיקומן של

חנוויות לאביזרי מין, לא צריכה לעמוד בראש סדר מעיינינו. אם היא זוכה לאיזה שהוא

ביטוי תקשורתי, הרי זה בגלל הפיקנטריה שבו ולא בגלל החשיבות לכאורה שלו.

אינני רואה כך את הדברים, ואני מרשה לעצמי הערה אישית כמי שהגיש את הצעת החוק

הזו, לפתוח כפי שנהגנו לעיתים בוועדה באיזו שהיא אמירה יהודית מתוך פרשת השבוע
שקראנו השבת
בשעה שאברהם אבינו מבקש להשיא אשה לבנו יצחק, הוא שולח את עבדו

למרחקים לבקש אשה.
יעל דיין
או שתי ים או שלוש.



היו"ר חנן פורת;

יצחק ברוך-השם זוכה לאשה אחת בלבד, רק לרבקה, וזאת בעידן בו היו נשים מרובות,

הכתוב אומר שאברהם משביע את עבדו שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב

בקרבו, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך וכדומה. המפרשים עומדים על השאלה, מדוע החרדה

הזו מנטילת אשה מבנות הכנעני אשר אני יושב בקרבו. אפשר להבין שהוא רוצה ללכת אל

משפחתו, אבל בין המשפחה לבין הכנעני יש גוונים רבים, וכאן יש הדגשה מיוחדת שלא

לקחת אשה מבנות הכנעני אשר אנוכי בקרבו.

המפרשת הגדולה בימינו של פרשת השבוע, פרופסור נחמה לייבוביץ' זכרונה לברכה,

מעמידה על דבר שאני חושב שהוא מאד-מאד נכון גם בפשוטו של מקרה: היא מסבה את

תשומת-הלב לאותם פסוקים בספר ויקרא בפרשת אחרי מות. שם יש בירור של כל הגילויים

החמורים של גילוי עריות ופרברסיות מיניות, בגידות במשפחה וכדומה, והתורה אומרת שם

דברים מאד-מאד נוקבים בקשר לכך. בסופם היא אומרת: אל תיטמעו בכל אלה, כי בכל אלה

נטמעו הגויים אשר אני משלח מפניכם, ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה, ותקיא הארץ את

יושביה, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, ולא תעשו מכל התועבות האלה.

העמים הכנענים היו ידועים - ואנחנו יודעים זאת היום גם מתוך המקורות

הארכאולוגיים וההסטוריים - לא רק בפריצות אלא בתועבה רבה מאד: הקדש, הקדשה והרבה

פרברסיות מיניות. מעשי ארץ כנען ומעשי ארץ מצרים. התורה אומרת שמי שרוצה לזכות

בארץ, צריך לא לדאוג רק לגבולותיה אלא גם לדמותה המוסרית.

אני אומר זאת כדי לציין שמבחינת הרגשתי המאבק או ההתמודדות אינם רק על שאלת

גבולותיה הפיזיים של ארץ-ישראל, אלא גם דמותה המוסרית של הארץ. אנחנו נמצאים היום

בעידן בו כל דרך של כפיה בתחומים המוסריים לא תצלח.
דוד צוקר
על איזה חוק מדובר היום?
היו"ר חנן פורת
כל דיון על כפיה לא יצלח, ואני חושב שטוב שכך הדבר, וטוב שאנחנו נמצאים בעידן

בו דברים יכולים להתברר בסופו של דבר, וגם עיצוב הדמות המוסרית של המדינה יכול

להיעשות רק בדרך של חינוך והסברה, בדרך של בירור שאיננו בא בכפיה. על-כן כל

האיסורים, בכללם אפילו איסורי העריות המצויינים בתורה ובוודאי האיסורים על

פרברסיות מיניות - גם אם היו פעם בתחום החקיקה במדינת ישראל, אינם היום ובוודאי

אינם נאכפים.

ובכל זאת, אני חושב שהדבר המינימלי שנקבע הוא לאפשר את הנורמות שבהן אדם,

הציבור והחברה, לא יהיו חשופים לדברים אלה באל כורחם. זהו לפי דעתי הקו הדק שעובר

בין הצד של אי הרצון לכפות על אדם שמבקש לעשות את אשר עם לבו, מצד אחד - ומצד

שני, לא ליצור אווירה נורמטיבית שחושפת ויוצרת גרו י ים. בפרט הדברים אמורים כלפי

ילדים, כלפי קטינים, שעדיין קשה להם להעריך מה טוב ומה לא טוב, מה נכון ומה לא

נכון.

זה מה שמנחה את הצעת החוק הזו, כמו אותו חוק שעבר בחקיקה וזכה להכנס לספר

החוקים, ואני מקווה שיתבצע הלכה למעשה, כי בינתיים אנחנו רואים התחכמות מצד

העתונים בענין זה, והוא איסור פרסום שירותי מין, זנות וכדומה, בעתונים שכל אדם

קורא בהם כמעט באל כורחו. ההבחנה היא שמי שירצה יוכל לקרוא זאת, העתונים יוכלו

לפרסם את הדברים האלה, אבל זה לא יהיה חלק אורגני מהעתון. מי שירצה, יבקש בנפרד

את הדף שהוא מעונין בו. לא אני ולא ילדי יצטרכו להיות חשופים לכך בשעה שאני מכניס

את העתון הביתה.

הדברים האלה נכונים גם בקשר לסוגיה שמונחת לפנינו. אני רוצה להדגישז, לתשומת

לבה של חברת הכנסת יעל דיין, שאנחנו מכירים חוקים שאינם עומדים בסתירה לחוק יסוד:

חופש העיסוק, אבל קובעים תחומים ואזורים - שבדרד כלל נקבעים על-ידי המועצות או



על-ידי העיריות - בתחום רישוי העסקים. למשל, אטליזים ודברים אחרים שיש בהם ריח

וצחנה, שחופש העיסוק חיים להגדיר אותם אבל הוא יכול גם לקבוע לחם את האזורים בהם

לא ייפגעו אנשים כתוצאה מהריח הרע.

בשעתו היה בג"ץ בקשר לחנויות לאביזרי מין שנפתחו באזור הומה אדם, בכלל זה

ילדים רכים, והיו על-כך תגובות קשות. אמר אז השופט שמגר, נשיא בית המשפט העליון,

בפסק-דין של בג"ץ 146/88 לאחר שקבע כי בחקיקה אין לו יכולת לאפשר לראש העיר

במקרה זה, לקבוע אזור מיוחד לחנות לאביזרי מין, שהחקיקה פשוט אינה נותנת לו את

האפשרות לכך. והוא מוסיף בדבריו, ואני מצטט: מן הראוי כי יבוא תיקון מתאים לחוק

רישוי העסקים, בדומה לתיקון שהתקבל ב-1983 לגבי משחקי הימור, גם לענין מסוג זה של

עסקים למכירת אביזרי מין.

דוד צוקר;

זה היה 4 שנים לפני שנחקק חוק יסוד: חופש העיסוק.
היו"ר חנן פורת
אף אחד לא עירער על החוק לרישוי עסקים ואמר שהוא איננו עולה בקנה אחד עם חופש

העיסוק. למשל, חנות שיש בה ריחות רעים או דברים שעלולים להוות מפגע, אתה קובע להן

את האזור המתאים להן.
יונה יהב
כל נושא המזון חייב רישוי.
היו"ר חנן פורת
נושא המזון חייב רישוי, הן לגבי המאפיינים שלו - שלא יהיו דברים מקולקלים -

והן מבחינת חאזור בו יימכר. אני מדגיש כאן שעל-פי החוק לרישוי עסקים, התיקון

שמוסיף את אביזרי המין הוא לפי מיטב הכרתי ועל-פי ההנחיה של בית המשפט העליון,

שייך בדיוק לאותה קטגוריה. אני לא חושב שיהיה זה נכון להעמיד את הדיון על השאלה,

האם אנחנו בעד פתיחות, בעד ליברליות, נגד כפיה ונגד חופש העיסוק, ולעומת זאת

תפיסה שניה, לפיה אנחנו רוצים לאפשר לאנשים לעשות את אשר עם לבם. לא זו השאלה,

השאלה לפי מיטב הכרתי היא, היחס הנאות והאיזון הנכון שבין החופש לא רק של המעסיק

אלא גם של מי שמבקש את העסקים, לבין הפגיעה בציבור שאיננו רוצה להיות חשוף

לתחומים אלה ושהוא נפגע מכך, כפי שמעידים האנשים עצמם וכפי שמעידים גם

פסיכולוגים, סוציולוגים וכדומה.

על רקע זה היתה תמיכה של משרד המשפטים בחוק.
אי שטרנברג
היתה תמיכה מסוייגת והתנאים התקבלו.
היו"ר חנן פורת
יתר על כן, משרד המשפטים ביקש להרחיב את הענין של מכירת אביזרי מין וכדומה,

גם על מופעי ארוטיקה, PEEP SHOW וכדומה. לדעתי אין כאן דברים חדשים, אלא זה שייך

לקטגוריה של דברים שמצד אחד איננו רוצים לעצור אותם לחלוטין, מצד שני אנחנו רוצים

לסייג אותם לאזורים בהם אנשים לא ייפגעו.

זוהי הצעת החוק ואני רוצה שנדון בה ברוח זו. אני מבקש לשמוע את התייחסות

נציגת משרד המשפטים. חברת הכנסת יעל דיין ביקשה שהצעת החוק הזו תיבחן לאור חוק

יסוד: חופש העיסוק.
א' שטרנברג
הדאגה הזו עמדה גם לנגד עינינו. חשבנו שגם אם ראוי להסדיר את ניהול העסקים

לממכר אביזרי מין, צריך לעשות זאת בצורה מאד-מאד זהירה ומאד-מאד מאוזנת. לענין

זה השתמשנו בהמלצה של הוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים שדנה בעני ן וסברה שבראש

וראשונה ראוי להסדיר את רישויים של מקומות בהם נערכות הצגות מין. מאידך, הצעת

החוק שלפנינו לא מבחינה בין חנויות ספרים ועתונים וספריות וידאו שמחזיקות גם

ספרות ארוטית, גם אין הגדרה מהי ספרות ארוטית. ההצעה אינה אומרת חנויות שזה עיקר

עיסוקן, ואנחנו חשבנו שהגבלת חנויות רגילות לא ראויה לא רק מטעמים של חופש העיסוק

אלא גם כמובן מטעמים של חופש הביטוי.

לכן הצענו למקד את ההגבלה, אם בכלל, למקומות בהם נמכרים אביזרי מין שאינם

נמכרים בבתי מרקחת. במקומות כאלה מן הסתם תימכר גם אותה ספרות, ולא נתמקד בספרות

כדי לא ליפול בפח של פגיעה בחופש הביטוי. התמיכה שלנו מותנית בכך שנתמקד רק

בדברים האלה וההצעה לא תהיה רחבה כפי שהיא היום.

) היו"ר חנן פורת;

תנסחי את ההצעה מנקודת מבטכם. הצעתך מקובלת עלי, רק תאמרי איך את מגדירה

אותה.

אי שטרנברג;

כרגע אינני מנסחת אותה. כל מה שאני רוצה הוא להתמקד במקומות בהם נערכות הצגות

מין ובמקומות בהם נמכרים אביזרי מין שאינם נמכרים בבתי מרקחת.
היוייר חנן פורת
יש חנויות מוגדרות לממכר אביזרי מין, כמו "ארוס" ואחרות.

אי שטרנברג;

לא ננקוב בשמותיהן בהצעת החוק.

היוייר חנן פורת;

אני אומר זאת כדי להמחיש איך את מתייחסת אל חנויות שזהו עיסוקן.

אי שטרנברג;

אני חושבת שההגדרה שדיברתי עליה, מכירת אביזרי מין שאינם נמכרים בבית מרקחת,

יכולה אולי לפתור את הקושי. מה שחשוב לי להדגיש כאן הוא, שלא נקבע הגדרה רחבה

מדי, כדי שלא נפגע באמצעותה הן בחופש העיסוק והן בחופש הביטוי. כמו שאמרתי

בתחילת דברי, ההסכמה שלנו להצעת החוק מותנית בקבלת אותם תנאים.

היוייר חנן פורת;

ולגבי אותן חנויות מובהקות עליהן מדובר, מה את משיבה לחברת הכנסת יעל דיין

בדבר היחס בין זה לבין חופש העיסוק?

אי שטרנברג;

האיסור הרי אינו איסור טוטלי. אנחנו מסמיכים את הרשות המקומית לקבוע מקומות

ולהסדיר את הנושא. כאשר אנחנו מאזנים בין הערכים, אני חושבת שבענין זה אנחנו

עומדים בגדרות של חוק יסוד; חופש העיסוק.



יונה יהב;

למה אתם לא עומדים על-כך שתהיה הגדרה ממשית של האזורים?

א' שטרנברג;

בחקיקה ראשית?

יץנה יהב;

כן.

אי שטרנברג;

איך אתה מציע לעשות זאת?
יונה יהב
למשל הסביבה המיידית של בתי-ספר.
אי שטרנברג
זה מקובל עלי.
היו"ר חנן פורת
אני חושב שצריך להשאיר זאת לרשות.
אי שטרנברג
אתה יכול לקבוע שזה לא יהיה סמוך לבתי ספר, ולהשאיר פתח לשיקול לדעת לרשויות

בנסיבות אחרות. אבל לקבוע את הענין הזה וליצור קו מחשבה לרשויות מהי ההגבלה, זה

יכול להיות בהחלט ראוי.
דוד צוקר
התלמידים לא יודעים לנטוע? הם לא יכולים ללכת ברגל?
היו"ר חנן פורת
אני חושב שההגבלה הזו יכולה להיות גורפת מדי. נשמע אחר-כך גם את נציגי

הרשויות בענין זה. אני רוצה לשמוע את עמדת נציגי משרד הפנים.
דוד צוקר
האם יש בעיה אותה בא החוק לתקן. עדיין לא הצלחתי להבין למה הצעת החוק מובאת.
היו"ר חנן פורת
הראיתי לך את הבג"ץ בענין זה.
דוד צוקר
מה זה בא לתקן?



היו"ר חנן פורת;

מי שלא הבין מה זה בא לתקן, פשוט לא שמע את דברי. נשמע קודם כל את נציגי משרד

הפנים.
יעל דיין
אין כאן אף נתון לפנינו. אני רוצה לשמוע קודם כל מנציטג החנויות לאביזרי מין,

כמה קטינים מבקרים בהן.
היו"ר חנן פורת
מיד נגיע אליו, תנו לי לנווט את הישיבה. כמקובל, אנחנו רוצים לשמוע את עמדת

משרד הפנים בנושא זה.
דוד צוקר
למה ראש עיריית רמת-גן נמצא כאן?

היו"ר חנן פורת;

הזמנו את ראש עיריית רמת-גן ואת הנציגים שפנו אלינו, כדי להמחיש את הסוגיה

שלפנינו.

אי גרנר;

אני מרכז רישוי עסקים במשרד הפנים. הוועדה לנושא רישוי עסקים עסקה בנושא

על-פי הצעתך, והמלצנו להכליל בתחולת החוק עסקים לאביזרי מין, לרבות הסמכות

להגבילם משיקולים חינוכיים. החוק משנת תשמ"ג קבע כי שיקולים חינוכיים גם הם

שיקולים כשרים לגבי עריכת משחקים, בנמוק שאלה עלולים להשפיע השפעה שלילית על

חינוכם של בני נוער ועל התנהגותם.

היו"ר חנן פורת;

אתה מדבר על משחקי הימורים?

אי גרנר;

אני מדבר על משחקי הימורים, ומתוך זה גזרנו שאפשר. תיקון זה יתן בידי הרשות

המקומית סמכות להגדיר מיקומם של עסקים, כדי להרחיקם מבתי-ספר וכו'. ניסינו להכליל

בחוק הזה גם את נושא תאי ההצצה הכוללים גם מופעי מין חיים או אלקטרוניים. בנושא

זה קיימת גם התנייה, להוציא מהגדרת עסקים המוכרים אביזרי מין, אביזרים הנמכרים

בבתי מרקחת וכן ספרים בעלי אופי פורנוגרפי.

יעל דיין;

קודם כל אתם מוציאים מכלל זה את הויאגרה.

היו"ר חנן פורת;

מה הפסול בכך?

יונה יהב;

קיימת ספרות יוצאת מן הכלל יפה, הנחשבת לספרות קלאסית, שהיא גם פורנוגרפית.
אי גרנר
לכן אנחנו אומרים שנוציא את זה, אנחנו מגבילים את הפרסום לתוך החנות.

דוד צוקר;

כלומר חנות הספרים סטימצקי לא תוכל להציג בחלון הראווה שלה את הספר פאני היל

או תמונות עירום?

אי גרנר;

לכן אנחנו מגבילים ולא מכלילים.

דוד צוקר;

למה לא תציעו ישר שספרים של דוקטורוב, כמו לוליטה, לא יפורסמו בארץ? בואו נלך

עד הסוף.
היו"ר חנן פורת
כל דבר אפשר להביא לאבסורד.

דוד צוקר;

על-פי מה שאתה מציע, סטימצקי לא יוכל למכור ספרות מסוג זה.

אי גרנר;

נהפוך הוא. בהצעה כפי שחבר הכנסת פורת הגיש, לא יכולנו להגיע להסכמה. לכן

סוכם שייעשה תיקון כדי שלא יווצר מצב שאתה מתאר, שסטימצקי לא תוכל להציג ספרות

מסוג זה.

אי דון-יחיא;

לגבי אביזרי מין, קבענו שאלה לא אביזרים הנמכרים בבתי מרקחת.

דוד צוקר;

ואם אלה ויברטורים, אז מותר למכור אותם? בתי מרקחת ימכרו אותם. אתם חושבים

שאפשר יהיה לעצור זאת?

אי דון-יחיא;
קבענו דבר שני
בעסק למכירת ספרות וקלטות וידאו, שמכירת אביזרי מין כפי

שהוגדרו, אינו החלק העיקרי שלו - רשות הרישוי תהיה מוסמכת לקבוע לגבי הפרסום

החיצוני.

דוד צוקר;

חזרנו לסטימצקי. סטימצקי לא יוכל לפרסם את לוליטה, על-פי מה שאת מציעה.

אי דון-יחיא;

לא ראינו שסטימצקי מפרסם בחוץ.



דוד צוקר;

סטימצקי מפרסם בחלון הראווה. את יודעת איזו ספרות פיסול, צילום וציור ארוטית

נמכרת, ועל-פי החוק המוצע אי אפשר יהיה למכור אותה?

אי דון-יחיא;

חנויות ספרים וחנויות וידאו לא תוגבלנה יתר על המידה. לגבי שאר הדברים,

החלטנו שצריך להוסיף את תאי ההצצה. שמענו מנציגי הרשויות המקומיות ששם עיקר

הבעיה.

דוד צוקר;

כמה ואיפה יש תאים כאלה?
יעל דיין
אני מבקשת נתונים. אומרים לי תאי הצצה, אבל בעוונותי אני לא יודעת מה זה.

איפה יש תאים כאלה ומי הקהל שלהם?
דוד צוקר
אולי הם צריכים להיות ואולי טוב שהם קיימים.
היו"ר חנן פורת
איך זה משתלב בחוק רישוי עסקים? היום יש הגבלות מבחינת רישוי עסקים, מהן?

אי דון-יחיא;

ישנו צו רישוי עסקים, שהוצא מכח חוק רישוי עסקים. אביא דוגמאות של נושאים

החייבים ברישוי; בתי מרקחת, מכירת כל מוצרי המזון, מזון לבעלי חיים, מכשירי חשמל,

פרחים.

היו"ר חנן פורת;

ואיך זה עולה בקנה אחד עם חופש העיסוק?

שלמה שהם;

לצערנו, בגלל מחדלים מסוימים של משרד המשפטים, זה אינו כלול בחוק יסוד; חופש

העיסוק. חלק גדול מהחוקים האלה, כמעט רובם, חוקקו לפני חוק יסוד; חופש העיסוק.

היו"ר חנן פורת;

יעל דיין שאלה שאלה שהיא במרכז הדיון שלנו.

שלמה שהם;

אני רוצה להקים ולומר שלפי התקדמות הפסיקה, שאלה גדולה היא מה יהיה בהצעת

החוק הזו, וזה יכול להשפיע גם על חוות הדעת, אבל בגדול אתייחס לקונספט של הנושא.

אצטט מספרו של השופט העליון אהרון ברק ושורה אחת מחוות-דעתי בנושא אחר. נאמשר שם;

באמצעות העיסוק, האדם מעצב את אישיותו ואת מעמדו החברתי. טול מהאדם את חופש

העיסוק, ונטלת ממנו את צלם האדם. טול מהאדם את החופש לבחור מקצוע, ונטלת ממנו את

טעם החיים. ואני אומר בשולי הדברים; החרות לעסוק בכל וליצור בכל מרחב שיבור לו

האדם, היא נשמת אפו. החרות האמיתית ליצור ככל אשר יחפוץ, יש שהיא פותחת שער

לאפיקים חדשים, למרחבים חדשים, לדמיון ולאינטואציה, אשר חם ורק הם יביאו את



הפתרון לחידת העולם, ויביאו את הרשות לקידמה של ממש.

זהו העקרון, ואכן ההמשך וההגבלות על העקרון הזה אומרות כך: חופש העיסוק איננו

החופש לעסוק בפעילות כלשהי על אי בודד כאוות נפשו של העוסק. חופש העיסוק הוא

החופש של הפרט לבטא את עצמו בדרך העיסוק בחברה שבה קיימים פרטים אחרים, המבקשים

ליהנות מזכויות אדם כמוהו. מכאן שיש להכיר בצורך לפגוע בחופש העיסוק להגשמת

תכליות חברתיות.

אמרתי את הדברים האלה כדי לבנות את התשתית לכל השאלה, מהו חופש העיסוק ואיך

צריך לראות אותו, וכיצד צריך לפתור את מערכת האיזונים בין חופש העיסוק לבין הצורך

החיוני לפגוע בו.

אתייחס גם לבג"ץ שהיושב ראש התייחס אליו, ואעיר כי בבג"ץ הזה הנשיא שמגר לא

כתב את פסק הדין.

דוד צוקר;

מתי זה היה?
שלמה שהם
ב-1988.
דוד צוקר
כלומר 4 שנים לפני קבלת חוק יסוד: חופש העיסוק.
שלמה שהם
פסק-דין הרוב נבחר על-ידי הנשיא שמגר באופן לקוני לגמרי, והוא מתייחס לפשרה

מסוימת אליה הגיעו, שהמקום יתנהל ללא תצוגה חיצונית ותוך איסור על כניסת קטינים.

זהו פסק-דין הרוב. המישנה לנשיא, השופט שלמה לוין, הסכים לדעת הרוב, ואז כתב

המישנה לנשיא, מר מנחם אלון, חוות-דעת שבפרטיה היא לא קיבלה את תמיכת דעת הרוב.

בחוות הדעת הזו הוא מנתח באופן יסודי מהי המסקנה לגבי הפסיקה הקיימת, מהו הסירוב

לתת רישוי עסק וכולי, ובשולי הדברים הוא אומר: מן הראוי לתקן את חוק רישוי עסקים,

כך שיתאפשר לרשות מקומית להטיל הגבלות על פעילותם של מועדוני משחקים וכולי, והוא

מגיע גם לנושא ההימורים ואביזרי מין.
יונה יהב
מה התייחסותך לפסק-דין הסופרפארם?
שלמה שהם
אומר מיד. חוות הדעת שאני מביא כרגע איננה חוות-דעת סופית. תלוי עד כמה תהיה

פגיעה ותלוי בגורמים נוספים. ברור שעל-פי המצב הקיים בחקיקה הישראלית, ודאי לאור

מה שאמרתי מקודם בנושא שמירת דינים, לצערנו קיימות הרבה מאד הגבלות על חופש

העיסוק, למרות שמזמן היו צריכות להתבטל. על-פי חקיקה מסוימת שהיתה לאחר קבלת חוק

יסוד: חופש העיסוק, אני יכול לומר שברור כי אי אפשר לסכור את הפתח להסדיר גם את

הנושא הזה בחקיקה ראשית. השאלה שתישאל היא, האם החקיקה הזו עומדת בתנאי פסקת

ההגבלה, זאת אומרת האם ההגבלה על חופש העיסוק איננה עולה על הצרכים החברתיים

שלשמה היא באה. זהו הפתח לדיון. אני חושב שחשוב לשמוע את הדברים האלה עכשיו, כפתח

לשאלות שעולות.



היו"ר חנן פורת;

אני מבקש שתהיה יותר קונקרטי: אם למשל אנחנו מגבילים לגבי קטינים או פרסום

חוצות שכל אדם חשוף אליו או לגבי האזורים - האם ההגבלות האלה עומדות בכללי חופש

העיסוק או לא?

שלמה שהם;

באופן עקרוני יש מקום להגביל, כאשר הצורך החברתי הוא צורך משמעותי ורציני.

למשל, אם אני רואה את הצעת החוק הזו אני יכול לומר, שכאשר הנושא מגיע לקטינים,

יכול להיות שתאמר כי כדי לא לפגוע בקטינים, אתה לא רוצה שיהיה פרסום בכל העיר, או

שהפעילות תוגבל רק לאזור בקצה העיר. מה שתכתוב כאן, הוא שיענה על השאלה אם זה

חוקתי או לא.

יעל דיין;

אתה לא יכול להעביר את הפעילות הזו לקצה העיר, כי אתה מחייב את הקליינטים

הרגילים להתרחק.

שלמה שהם;

זוהי שאלה של איזונים. השאלה היא איך זה יהיה כתוב.

יונה יהב;

לדעתי, יש לך כאן בעיה עם פסק-דין סופרפארם.

שלמה שהם;

אשר להגבלת מספר הרשיונות, אני סברתי שהגבלת מספר הרשיונות הוא דבר שלא יכול

להיות כלול בהצעת החוק, משום שיש ענין של היצע וביקוש. אם ההיצע יהיה קיים, צריך

לתת לו את המענה. כרגע איני רוצה להתייחס קונקרטית לשאלה כיצד זה מתיישב עם חוק

יסוד; חופש העיסוק, כי השאלה היא כיצד החקיקה תצא מכאן. הנמוק של הגנה על קטינים

הוא נמוק שיש לו מקום במערכת האיזונים.

יונה יהב;

לגבי קטנים, יש כאן קונצנזוס של מאה אחוז בין חברי הוועדה.

שלמה שהם;

השאלה היא איך אתה מגדיר את האזורים, והאם צריך להגדיר אותם בחוק. לדעתי,

בגלל חוק יסוד; חופש העיסוק, עדיף להגדיר חלק מהדברים בחוק, כי הפגיע צריכה להיות

בחוק או על-פיו, אבל כאשר אתה מגדיר אותם בחוק, הדברים מקבלים כמובן ביטוי במערכת

האיזונים הערכית, ועדיף במקרה הזה יותר להגדיר בחוק ופחות להשאיר לרשות המקומית,

אם כי יש להשאיר גם לה חופש החלטה.

היו"ר חנן פורת;

כדי להמחיש במה מדובר, קיבלנו מכתב מעיריית הרצליה, מכתב שמונח אצלנו מ-1996;

לאחרונה נפתח בעירנו הרצליה עסק המוכר תכשירים למין לוהט, אביזרי מין שונים

וקלטות ארוטיות (והעבירו אלינו גם פרסום מאד-מאד פרובוקטיבי ומגרה). העסק מצוי

ברחובה הראשי של העיר, בכניסה לספריה העירונית, שמטבע הדברים מהווה מוקד לפעילות

תרבותית לבני נוער רבים וכדומה. פעילות זאת הביאה לאי שקט ציבורי וכדומה.



הנה לפנינו דוגמה למוסד שאי אפשר להגדירו כבית-ספר, אבל הוא נמצא במקום מרכזי

החשוף לציבור רחב. אני מתקשה לראות איך אפשר להגדיר את זה בצורה מדויקת. מה תאמר:

מגבלה של 100 מטר מבית הספר וכדומה? לכן אני חושב שצריכים להיות עקרונות מנחים

שי יאפשרו את היישום על-ידי המסגרת העירונית שעל-פי טבעה מכירה את הדברים ויכולה

להתחשב לעיתים באיזונים בין הציבורים השונים. זוהי דוגמה. אני מקבל את דבריך, אך

החוק הזה נמצא עדיין במסגרת ההכנה לקריאה ראשונה והוא ניתן לעיצוב. מה שאתה מציע

הוא, שבחקיקה הראשית יהיו הקוים המנחים.

שלמה שהם;

אני מסכים במאה אחוז שצריך להשאיר את ההחלטה לרשות המקומית, כמו לגבי רישוי

אטליזים ומקומות אחרים. אך עדיין אנחנו צריכים לקבוע יותר קוים מנחים מאשר

בנושאים אחרים, דווקא בגלל חוק יסוד: חופש העיסוק.
היו"ר חנן פורת
אני רוצה לבקש מעמוס טייב שפנה אלינו ועורר את הנושא, להציג את הדברים כפי

שהוא רואה אותם.
עמוס טייב
אני חבר בוועד הדיירים של בנין "אואזיס", שיש בו למעלה מ-100 דירות. בבית

גרים למעלה מ-300 דיירים. בפסאז' שמתחת לדירות נמצאים בתי עסק שונים, בין השאר

חנות לאביזרי מין. הבאתי מספר תמונות הממחישות את הקרבה של החנות לכניסות לדירות

המגורים ולמעליות. בית הספר הסמוך קרוב למקום, ובני נוער רבים עוברים במקום

ונאלצים באל כורחם לחוות את החוויה. כאשר אני מארח חברים, כולם צוחקים ומתבדחים

על הנושא, וזה על הכיפאק, אך התוצאה בסך הכל מכאיבה. אי אפשר אף פעם היכן זה יזיק

ולמי זה יגרום נזק.

בעבר היו במקום שתי חנויות, האחת מול השניה, ושתיהן התחרו ביניהן. אחת מהן

הציגה "פלייארים" עם קונודומים זוהרים והשניה עם תחתונים אכילים, ותמונות של פמלה

כך ופמלה כך. אותי זה מעניין מאד, אני לא מתנגד לסקס טוב ולחנויות מהסוג הזה, זה

על הכיפאק, אבל יש למקם אותן במקומות המרוחקים מאזור מגורים, כדי לא לפגוע בי

וכדי לאפשר לציבור הדתי והחילוני להגיע למקום ולהשתמש במוצרים הנמכרים בחנויות

אלה. חלק מהאזרחים מתביישים להכנס לשם. אם תרחיקו את החנויות האלה מאזורי מגורים,

תאפשרו לאנשים להשתמש במוצרים ביתר קלות.
היו"ר חנן פורת
האם פנית בענין זה גם לעיריה?
עי טייב
בוודאי. פנינו לעיריה מספר פעמים, אך כנראה אין לה אפשרות לאכוף את החוק.

שלחנו מכתבים של דיירים והחתמנו את הדיירים על עצומה, אך זה לא הספיק. אני מבקש

להעביר ביניכם את התמונות שהבאתי, כדי שתבינו את הנושא.
היו"ר חנן פורת
אני רוצה לבקש מראש עיריית רמת-גן להתייחס לנושא.
צ' בר
להילחם בנושאים האלה היום, זה כמו להחזיק מים ביד. זה לא פשוט. נוצרה
סיטואציה מוזרה
בפסאז' אחד, בו עוברים לבית הספר ולמרפאת השיניים העירונית

לבני-נוער, נפתחה חנות כזו. חשבנו שאין זה המקום המתאים. רצינו להתערב, אך זה לא



עזר לנו, ולאחר-מכן נפתחה שם גם חנות שניה. ניסינו למנוע את פתיחתה, אך החוק לא

איפשר זאת. בעלי החנות השניה פנה לבג"ץ, ופסיקת בג"ץ היתה שיש צורך בחקיקה

לשם-כך. אני לא רץ אחרי חקיקה ואיני רוצה להיות דרקוני. אני ליברלי ואני חושב

שצריך להגיע למצב בו המינימום שבמינימום ישאר בידי ראש הרשות. אפשר יהיה להגיע

למצב בו יהיה מכנה משותף על הצורך למנוע נזק. צריך לזכור שנזק של עסק לממכר פלאפל

או ירקות, לפעמים יותר קשה לדיירים מאשר חנות כזו. יחד עם זאת, אם יפתחו מחר חנות

כזו מול בית כנסת, זה יקומם אותי. יחד עם זאת, לא הייתי מקבל כרגע החלטה על

העברת בתי עסק כאלה לאזורים מסוימים.
דוד צוקר
החוק הקיים לא מאפשר לך לעשות זאת?
צ' בר
לא.
די בנימיו
חנות לממכר אביזרי מין, אינה טעונה רישוי עסקים ואין היא עוברת את הוועדה

לרישוי עסקים.
צ' בר
כאזרח, לא הייתי רוצה שתהיינה מגבלות שאי אפשר יהיה לחיות איתן. למשל, אם

חנות כזו היתה פועלת ברחובות ראשיים כמו הרצל או ביאליק, זה לא היה מפגע.
היו"ר חנן פורת
אני לא חושב שתתנגד לכך שגם בחקיקה הראשית יהיו עקרונות מנחים לגבי הרשות.

במקום בו יש פגיעה בקטינים או ברגשות דתיים, לא יהיה עסק כזה.
צ' בר
מצד שני, צריך להבטיח שראש הרשות לא יכה את העסקים האלה ויעביר אותם לאזור

מוסכים.
היו"ר חנן פורת
זה נכון לגבי כל רישוי עסקים. גם חנות ירקות לא תשים בקצה העיר.
צ' בר
דיירי בית "אואזיס" סובלים סבל בל יתואר. רצינו לעזור להם, אך החוק לא איפשר

לנו זאת.
היו"ר חנן פורת
ולכן הבאתי את הצעת החוק המוצגת כאן.
יונה יהב
אני רוצה לשאול את צבי בר, מה אתה רוצה שהחוק יקנה לך?
צ' בר
אני מבקש שהחוק יקנה לי את היכולת להחליט מאיזה אזורים לעקוב עסקים כאלה.
היו"ר חנן פורת
אני מבין שגם בעסק מסוג זה כמו בעסקים אחרים, יש אפשרות להגביל את צורת

הפרסום.

דוד צוקר;

למשל, אם מוזיאון תל-אביב מפרסם תמונת עירום כפרסום לתערוכה. חנן, תיזהר.
היו"ר חנן פורת
אני נזהר, לכן אני אומר דברים אלה. אל תביא את הדברים לידי אבסורד,

דוד צוקר;

יש אזרחים כמוני וכמוך, שטעמם עוד יותר שמרני משלי ושלך, ואני חושש שיהיו

אנשים שיאמרו שתמונה כזו של מוזיאון תל-אביב אסורה.

הי ו"ר חנן פורת;

לכן צריך למצוא את האיזון.
צי בר
יש מידה לשלטים, ובחנויות של סטימצקי רואים גם ספרים עם תמונת עירום, וזה לא

מפריע לאיש. לא צריך להגביל, צריך לתת לי את האפשרות שלא להכות את התושבים בביתם.
הי ו"ר חנן פורת
נשמע את נציג ארגוני הסוחרים. אני מוכרח להודות שדורית עשתה מאמץ רב כדי

לאתר מישהו שיסכים להופיע מטעם החנויות לממכר אביזרי מין.
אי גל
ביקורי קטינים בחנויות לממכר אביזרי מין הוא נושא זניח לחלוטין. המקרה

הספציפי של רמת-גן מוכר לי, ואני מסכים שאין כל הגיון בכך שחנויות כאלה תמוקמנה

בכניסה לבנין מגורים. מעבר לכך, לקטינים אין בדרך-כלל כל ענין בחנויות כאלה.

דוד צוקר;

כמה חנויות כאלה יש בארץ?
אי גל
בערך 70. הן מפוזרות בכל הארץ, מאילת עד נהריה. יש רשתות ויש חנויות בודדות.

כאשר פותחים חנות, ואין זה משנה היכן, נוצר רעש מסביבה. לחנויות אלה דימוי מסוים,

ואנשים חוששים מפשיעה. בפועל, אין עברייני מין בחנויות אלה. אזרחים נורמליים

לחלוטין מסתובבים בהן, ואין בהן קטינים. חתך הגילאים הוא 25 ומעלה. לצעירים יותר

אין לנו מה להציע. יש לעשות הפרדה בין ממכר אביזרי מין לבין ממכר חומר פורנוגרפי.

יש חנויות שיש בהן גם תאי הצצה.
עי טייב
בחלק מהחנויות האלה יכולים אנשים לראות סרטי וידאו, לצאת מיוחמים - וחשד יודע

מה יקרה.

יעל דיין;

מה שחשוב הוא הזניחות של מספר הקטינים המבקרים בחנויות אלה. אם מדובר

בקטינים, אני מוכנה לקדם את החוק.
עי טייב
בחנות הספציפית שאני מדבר עליה, היו משאירים את הדלת פתוחה, כדי שמה שקורה

בפנים יעורר סקרנות אצל העוברים ושבים, בין השאר ילדים שהיו עומדים בחוץ ומציצים.

ביקשתי מבעלי החנות כמה פעמים לסגור את הדלת, אך לא תמיד הם סגרו אותה.

אי גל;

אם יש דבר שמעורר בעיה, זוהי הספרות הפורנוגרפית וקלטות הוידאו ולא האביזרים.

לנוער אין שום ענין באביזרים האלה. הגבלת הכניסה לחנויות אלה לגיל שמעל 18,

מקובלת עלי והיא הגיונית. חנות "ארוס" פועלת בארץ 30 שנה, ומלכתחילה הגבלנו את

הכניסה לגיל 18 ומעלה. גם ללא ההגבלה הזו, זה מה שקורה בפועל, כי לצעירים יותר

אין עני ן בחנויות אלה. סרטים פורנוגרפיים אפשר להוציא בכל וידאומט, ולא צריך ללכת

לחנות מסוג זח. בכל וידאומט, 30 אחוז מהסרטים הם "כחולים", ובסופי-שבוע כולם

מושאלים.
דוד צוקר
אם תמשיך לדבר על-כך, גם זה יכנס לחקיקה.

היו"ר חנן פורת;

זה לא יכנס לחקיקה. מי שרוצה לבקר בחנויות אלה, אינו מוגבל. השאלה העומדת

לפנינו היא באיזה אזורים הן תמוקמנה, כדי שאזרחים שאינם רוצים בכך, לא ייחשפו באל

כורחם. כיצד אתה רואה את נושא מיקומן של החנויות האלה, והגבלתן לאזורים מסוימים?

אי גל;

במקרה המסוים של החנות בבנין "אואזיס", אני מסכים שאין שום הגיון שהיא תהיה

ממוקמת בכניסה לבית מגורים. אין שום סיבה שנכפה חנות כזו על אנשים שאינם

מעונינים בה. היתח הערה בפסיקת בג"ץ לגבי התצוגה בחלון הראווה, ומקובל עלי שאפשר

לעגן את הנושא בחוק; חלון הראווה צריך להיות אטום, ואין להציג בו אביזרי מין,

מתוך כך שאני לא יכול לכפות על אדם שאינו מעונין בכך לראות אותם. אשר לשילוט, אם

היה שלט על ממכר אביזרי מין, זה מה שמוכרים בחנות זו. אני לא רואה כל בעיה עם

השלט.
היו"ר חנן פורת
ומה עם תמונה?
אי גל
זה מתייחס לנושא הפרסום. בחנויות שלנו בנינו קיר-מסך, כדי שאדם יצטרך לעבור

מחסום כדי להכנס לחנות, ומי שעומד ליד הדלת לא יוכל לראות מה קורה בתוך החנות.

דוד צוקר;

ואת כל זה עשיתם בלי חקיקה.

אי גל;

נכון, כי אני חושב שאני צריך לתת לאנשים את האפשרות לבחור. מי שמעונין, שיכנס

לחנות.

דוד צוקר;

כלומר אפשר לעשות זאת גם בלי חקיקה, מתוך הבנה ורגישות.

היו"ר חנן פורת;

עובדה שחיו שני מקרים אחרים, בהם העסקים לא היו מוכנים לכך.

דוד צוקר;

בגלל שני מקרים עוד לא קובעים חקיקה.

אי גל;

יש אולי מקום לקריטריונים.

דוד צוקר;

אתה עשית את זה, כי רצית שתגובת הקהל מסביב תהיה סבירה, ולא רצית לעורר

התנגדות. יש הגיון שעובד גם בלי שהמחוקק חשב עליו. רצית לא להיות פרובוקטיבי, וזה

הרבה יותר תקף ואפקטיבי מחקיקה.

יונה יהב;

אתה שוכח לומר שבמשך עשר שנים מתוך 30 השנים שאתה פועל, היו מסביבך קרבות

רחוב.

אי גל;

בכלל לא, רק בירושלים וברחי חשמונאים בתל-אביב בהתחלח. "ארוס" נפתח ב-1969,

והסיפור הזה נגמר בשנת 1973, לאחר הבג"ץ.

הי ו"ר חנן פורת;

הדברים שאמרת, עולים לפי מיטב הכרתי עם הצעת החוק הזו.



אי גל;

אך הצעת החיק יוצרת מצב גורף ומעוות לצד שני.
היו"ר חנן פורת
נצטרך להתמודד עם זה. אתה צריך לדעת שחוק שמוגש בצורה טרומית, מעוצב אחר-כך

על-פי ההיזונים המוצעים כאן.
עי טייב
אני רוצה להתייחס לנושא שהועלה כאן - ה-PEEP SHOW - הופעות חיות. הן מתקיימות

כמדומני מאחורי בורסת היהלומים, וכל מי שמעוניין מגיע לשם מכל קצות העיר.

היו"ר חנן פורת;

זה מקום בו אנשים לא נפגעים, אבל לא כך היה הדבר אילו זה היה בפתח בית

מגורים.

יעל דיין;

זה לא שייך לחוק. זה לא במסגרת אותם עסקים.

היו"ר חנן פורת;

שמעת שיש חנויות בהן זה חלק מהענין. זה שייך בדיוק לאותה קטגוריה שלגביה

אנחנו צריכים להחליט בין הרצון לאפשר לאנשים פעילות זו, לבין הרצון שלא ליצור מצב

של גרוי במקום שאנשים נחשפים לו שלא על-פי רצונם.

דוד צוקר;

זה פשוט לא מופיע כאן.

היו"ר חנן פורת;

ו אני יודע. זו היתה הצעה של משרד המשפטים ומשרד הפנים.

דוד צוקר;

שיגישו הצעת חוק, שיעבדו על-כך.

אי גרנר;

מדובר כאן על תאי הצצה, ומר גל מדבר על משהו אחר.

היו"ר חנן פורת;

כל הדברים הללו, לפי מיטב הכרתי, שייכים בדיוק לאותה קטגוריה.

יעל דיין;

זה לא שייך לחוק הזה.



היו"ר חנן פורת;

אז אפשר להוסיף את זה. כמו שנוכל להוריד סעיפים, כך נוכל להוסיף סעיפים. את

הרי יודעת איך מעצבים חוק.

דוד צוקר;

אבל זהו נושא חדש.
היו"ר חנן פורה
זה לא נושא חדש.

דוד צוקר;

אז בו נכניס לכאן גם איסור הפלות. גם זה שייך למין.
יעל דיין
זו הצגה חיה, זה כמו תיאטרון.

דוד צוקר;

בוא נלך גם על סעיף 5 בחוק ההפלות. גם זה מין, אז זה שייך.

היו"ר חנן פורת;

למה אתה מעמיד אותנו במבחן של מינימום אינטליגנציה? כל בר-דעת מבין מה שייך

ומה לא שייך לכאן.

אי בירנבוים;

אדוני היושב ראש, חנויות רהיטים, חשמל, מחשבים, תכשיטים וחפצי חן שערך המלאי

שלהן מעל 150 אלף שקלים. חומרי בנין, צבעים, בתי מרקחת, מספרות, חנויות מכולת,

מינימרקטים, מכבסות, בתי קפה, מסעדות, קיוסקים, מכוני כושר ופרחים - כל אלה

חייבים ברשיון מטעם הרשות המקומית.

אני חייב לומר שהרשויות המקומיות נותנות רשיון במהירות וביעילות וללא כל

הטרדה, וזה לא משום שהן רוצות את טובת העסקים, אלא משום שהמסחר הקמעוני הוא אבן

שואבת לארנונה גבוהה. לשם דוגמה, בירושלים משלים 220 שקלים למ"ר בכל חלקי העיר.

מי שמערים קשיים, המקום בו יש בירוקרטיה ועיכובים, המקום בו כל פקיד הוא מלך - זה

דווקא משרד הבריאות, כאשר מדובר על עסקי מזון החייבים ברשיון מטעם משרד הבריאות.

אעבור מיד לסוף, לסעיף 2 (2) השנוי במחלוקת; הגבלת מספר הרשיונות...

היו"ר חנן פורת;

אני מיד מודיע שאני מוכן לבטל את הסעיף הזה.

אי בירנבוים;

אדוני היושב ראש, לא אכפת לי שתבטל את הסעיף הזה לגבי עסקי המין, אבל אני

מציע שתחיל אותו גם על כל העסקים הקמעוניים בארץ. ברגע שהסעיף הזה יכנס לתוקפו,

תוכל רשות מקומית לקבוע למשל שחנות מכולת בשכונה קטנה, שיכולה לפרנס רק משפחה

אחת, לא תצטרך להתחרות בחנות מכולת נוספת. שלחנות "ארוס" לא יקום מתחרה לידה.

קביעת אזורים מסוימים, בוודאי אינה פוגעת בבתי עסק קיימים. כדי לא לפגוע בקטינים

ובבני נוער, ארגוני הסוחרים תומכים בהצעת החוק.
דוד צוקר
אם זה היה בידי, הייתי מבקש למנוע את כל החקיקה הזאת, כי זה מסוג הדברים שאתה

יודע איך הם מתחילים, אבל לא כיצד הם מסתיימים, משום שהמגמה של חנן ושל חברי כנסת

אחרים בוודאי תהיה להרחיב את סמכות המדינה על ענינים שכולם בתחום הפרט ובתחומים

הכי אנטימיים שלו. במובן הזה, קשה לי לקבל, אני לא יכול לקבל את ההשקפה שאומרת

שישנם דברים שמותר למדינה לעסוק בהם, אלא אם כן מישהו יוכיח שבאופן מובהק יש

ציבור שנפגע מהם. אלא אם יש פגיעה ממשית שאתה רואה אותה, וישנם אנשים שהם חייבי

הגנה. רק אז למדינה מותר להתערב.

חלק מהדברים שעלו כאן הם בלתי אפשריים ליישום, למשל לעשות הבחנות בין דברים

שונים, כמו אטימת חלון ראווה. נציג "ארוס" אטם את חלונות הראווה שלו באופן

וולונטרי, כי הוא רצה לחיות בתוך הקהילה ולהתחשב בה. הוא לא צריך את המחוקקים

לשם-כך. הוא לא רצה לקומם ולהיות פרובוקטיבי. נאטום חלון ראווה על-פי חוק, ואז

מה? אני חוזר לחנות סטימצקי שיש בה ספרי פיסול וצילום שנצטרך לשים עליהם מסך,

) ולידם ספרות תורנית שלו נשים עליה מסך.
יעל דיין
ומה עם חנות לחזיות?

דוד צוקר;

ובגדים תחתונים. אין לכך גבול, על תיכנס לכך. אם מישהו יוכיח שיש פגיעה באורח

החיים של מספר משמעותי של אנשים, אנחנו צריכים להתייצב ראשונים כדי להגן על אותם

אנשים. יש שכונות בבני-ברק, שאסור שתהיינה שם חנויות כאלה.

היו"ר חנן פורת;

אסור באיזה מובן?

דוד צוקר;

על-פי השקפת העולם שאני מנסה לבטא. כלומר אסורה התערבות בחיי הפרט, אלא אם כן

יש קבוצה שנפגעת מכך. אני מאמין שהחיים יותר חזקים מכל חקיקה. אני מאמין ש"ארוס"

נכנסה באופן הצנוע הזה, משום שהם רוצים להיות מקובלים בחברה ולא לעורר

פרובוקציות. המחשבה שהרוב המוסרי יבלום את הסקרנות של הילדים, היא לא רצינית.

המחשבה שנטיל צנזורה על מכירת אלבומים או חוברות, היא לא רצינית. אין ילדים שלא

רואים את החוברות הללו בגיל ההתבגרות, וזאת ברוב הקהילות. האם נבחין בין חוברת

לחוברת בתוך החנות? בין חוברת לבין אביזר מין? אביזר מין ממילא לא משרת את

הילדים, כי הם לא מבינים את הפונקציה שלו.
היו"ר חנן פורת
אין שום הצעה כזו.

דוד צוקר;

ומה נעשה עם ה- PEEP SHOW, לא החי אלא בווידאו.

הי וייר חנן פורת;

אף אחד לא מציע להגביל אותו.
דיד צוקר
אם כך, לשם מה צריך את החקיקה? אם מקבלים את העובדה שחנויות מהסוג הזה משמשות

מקור פורקן חשוב וממלאות פונקציה חברתית מאד חשובה ומקום פורקן לכל הציבורים,

וזאת צריכה להיות נקודת המוצא - נשאר רק דבר אחד: לאפשר לראש העיר הנבחר, שהוא

איש ציבור העומד בלחצים של כל הקהילות, על-פי הגיונו, להחליט שיש דברים שהם

פסולים במקום מסוים.

אני מציע שלא תקבעו פרמטרים. הייתי חושב על אורח חיים כדבר ראשון שעולה

בדעתי, ולא פרמטר של בית פרטי. אין סיכוי שהמחוקק יחזה מראש את כל ההתפתחויות, כי

אין הוא יכול לחזות את כל הסצנריוס העתידיים.

יונה יהב;

איך אתה עושה את זה?
דוד צוקר
באמצעות רישוי עסקים.
היו"ר חנן פורת
זה בדיוק החוק המונח פה. את סעיף 2 אני מוחק.
דוד צוקר
לכך אני מוכן. הכל בג י"ץ והכל צריך להיות בתחום עקרון הסבירות.



שלמה שהם;

אתה צריך להגביל אותו בחוק, אין ברירה,

דוד צוקר;

אני מציע לא להגביל אותו. יש עקרונות מוגבלים: עקרון הסבירות תופס, הכל

בגי"ץ.
יונה יהב
איך אתה מונע תקיעתו של עסק כזה במקום נידח?
דוד צוקר
עקרון הסבירות צריך לעבוד כאן. שנית, הכל בגי"ץ. אם תמקם הנות במקום אליו אי

) אפשר להגיע, אני מניח שזה לא יענה על עקרון הסבירות. יש כאן כמה עקרונות שקשה

לנסח. אם מישהו יביא נוסח יותר סביר שאיני חושב עליו כרגע, נתייחס אליו. אני מציע

שיהיה זה נוסח מכווץ ורזה, כדי לשמור על העקרון שהמדינה תרחיק את רגליה מהתחום

האינטימי הזה, אלא אם יש פגיעה בציבור.
היו"ר חנן פורת
זאת בדיוק היתה מגמת החוק כפי שהוא מונח כאן. גם אני חשבתי מלכתחילה שאין

מקום לקבוע קריטריונים שאחר-כך יהיה קשה מאד לפעול על-פיהם. אם יהיה צורך, אהיה

מוכן לקבוע אמות מידה כלליות ביותר. לא רק שאני לא רוצה למנוע את קיומן של

החנויות האלה, אני רוצה לתת להן את ההיזון הנכון והמיקום הנכון.
יונה יהב
חנן, אמרתי לך מלכתחילה שיש קונצנזוס. תנסח את הצעת החוק פעם נוספת.
יעל דיין
אני חושבת שהחוק הזה מיותר. שמענו כאן נתונים שלא ידענו עליהם קודם, ומסתבר

י שלא יעלה על דעת הסוחרים לפתוח חנות לממכר אביזרי מין ליד בית-ספר, כי אין להם שם

קליינטים.
היו"ר חנן פורת
אבל בפועל זה לא כך. את רואה שהיו מקרים שהגיעו לבג"ץ.
יעל דיין
הדברים שהובאו לבג"ץ היו לפני חוק יסוד: חופש העיסוק. אני מציעה להתעלם מהם

ולהתייחס לחוות הדעת. אני חושבת שרוב הסעיפים בחוק וגם הפירוט בסעיף 2, צריכים

לעוף מהחוק, כדי שיהיה ראוי לאישור. צריך להוריד מכאן את הענין של ספרות מין

וקלטות ארוטיות. אנחנו מדברים כאן על אביזרי מין שכפי ששמענו, אין בהם שום משיכה

לקטינים אלא לציבור שנזקק להם. אין שום סיבה להרחיק את הציבור הזה ולא להגביל את

החנויות, אלא על-ידי תקנה כללית שתיתן בידי ראש העיר את האפשרות להחליט. הייתי

נזהרת, כי ישנם ראשי עיר שאולי לא יתחשבו בצרכי אותה אוכלוסיה, והם נותנים עדיפות

לאוכלוסיות אחרות. ראינו את זה בענין האיטליזים הלא כשרים, כאשר לא היתה התחשבות

באוכלוסיה שצורכת בשר לא כשר, ולכן העיפו אותם למרחקים.

בענין הספציפי של בניני "אואזיס", צריכה לצאת תקנה עירונית לגבי בנין מגורים

שיש לו רק כניסה אחת, והדיירים חייבים לעבור ליד חנות כזו, ואולי לאותו צורך גם

חנויות אחרות. זה בוודאי לא נושא לחקיקה ראשית. אם לדיירים אין אופציה שלא לעבור



ליד החנות הזו, ואם קיימים פרסומים מזיקים בחזית הבנין - אז יתערב ראש העיר. לא

צריך להגביל את שיקול דעתו מראש, בשם חופש המסחר.
הי ו"ר חנן פורת
אבל היום הוא לא יכול להתערב.

יעל דיין;

הוא יכול להתערב בנושאים הקשורים בהפרת הסדר.

היו"ר חנן פורת;

עובדה היא שהם הגישו בג"ץ, והבג"ץ אמר שבהעדר חקיקה, הוא לא יכול להתמודד עם

הנושא.

עי טייב;

אפילו לגבי הצבת תמונות בחוץ, ראש העיר לא הצליח לפעול.

הי ו"ר חנן פורת;

אילו היו כל החנויות פועלות על-פי אותם קריטריונים של רשת "ארוס", שמצאה את

האיזונים הנכונים, יכול להיות שאפשר היה לוותר על חקיקה. אשר לאותם תאי הצצה,

האם לא צריך להתחשב בסוגיית בני הנוער כאשר באים להחליט על מיקומם?

יעל דיין;

אין שום בעיה עם זה, מלבד ענין הקטינים. אין שום בעיה במיקום.

היו"ר חנן פורת;

למה רק קטין?

יעל דיין;

זה בתשלום. אתה משלם עבור תאי הצצה, ומקבל את הזכות להציץ. האם אגביל אותך

ואומר שזה לא חינוכי עבורך?

הי ו"ר חנן פורת;

אם תאי ההצצה נמצאים בהנות שבכניסה לבית, אני מבקש שהדבר הזה שעבורי הוא מפגע

ומטרד, לא יימצא שם.

יעל דיין;

אנחנו מדברים על דבר והיפוכו. אני רואה את הבעיה בבנין שיש אליו כניסה אחת

ויחידה. הרי לא תשלול את האפשרות להפעיל חנות כזו בכל שטח גן העיר או מגדלי

דיזנגוף, כי שם יש כניסות נפרדות. כאן מדובר במקרה פרטי, בו אין לתושבים כל דרך

אלא לעבור ליד אותה חנית.

תאי ההצצה לא שייכים לכאן, גם שאלת מיקום מרכזי אינה לענין. אמר ראש העיר

רמת-גן, שלא יגע באף עסק מסוג זה הנמצא ברחוב ביאליק או ברחוב הרצל. אל תשלחו

אותם לקצוות. מקום מרכזי הוא מקום מרכזי במונחים עירוניים, וברור לכולנו על מה

מדובר.
היו"ר חנן פורת
בחוק לא נאמר דבר על מיקום מרכזי או לא מרכזי.

יעל דיין;

מדובר על מכירת אביזרי מין באזורים מסוימים. מה זה אזורים מסוימים?
היו"ר חנן פורת
האיסור הוא באזורים מסוימים, לא כתוב שהחנויות תהיינה רק באזורים מסוימים.

יעל דיין;

איך תגדיר את זה? למי תיתן את הסמכות לקבוע באיזה אזור?
היו"ר חנן פורת
לראש הרשות.

יעל דיין;

הבאתי מכתב של עיריית הרצליה על מיקום חנות ליד הספריה. אני לא רואה סיבה

להגביל מיקומו של עסק כזה ליד ספריה. אני מקווה שספריות ממוקמות במרכז העיר,

במקום זמין. החנות לא נמצאת בבנין הספריה אלא באותו אזור. באותו מקום יש גם מכולת

ותיאטרון.

היו"ר חנן פורת;

בהרצליה החנות היא בכניסה לספריה העירונית.

אי גל;

מאז נרגעו הרוחות. היה רעש בהתחלה, אבל עובדה היא שהחנות ממשיכה לפעול. אם יש

לכך הצדקה כלכלית, היא ממשלכה לפעול. אם לא, היא נסגרת.

יעל דיין;

אנחנו מדברים על מקומות מסחריים מרכזיים, בהם מתקיימת פעילות מסחרית. גם

ברחובות דיזנגוף ואלנבי גרים אנשים. אין הפרדה בין אזור מגורים לאזור מסחרי.

באזורים מרכזיים בהם מתנהלת פעילות רב-גונית מסחרית, אין שום דרך להכריז עליהם

כאזורים שאסור להקים בהם עסק כזה. ישנם אזורים בהם הפרטיות גוברת על הציבוריות,

ואפשר לנסח את זה בצורה מאד-מאד מגבילה, למרות שגם על-כך איני משתגעת. באשר לתאי

ההצצה, אני מבקשת להוציאם מכאן, אלא אם יוגשו לנו נתונים שיצביעו היכן הם

ממוקמים, למי הם מפריעים והאם הם מפריעים לסדר הציבורי.

אי גל;

ברוב המקרים הם ממוקמים באזורי תעשיה.

היו"ר חנן פורת;

האם הגיעו אליכם תלונות בנושא זה?



אי גרנר;

לא, וגם לא התייחסנו לכך.

א' דון-יחיא;

קיבלנו תלונות גם מעירית תל-אביב. רשויות מסוימות העלו את הבעיה בפני הוועדה

הבין-משרדית.
היו"ר חנן פורת
האם דרוש היום אישור לפתיחת תאי הצצה?

א' דון-יחיא;

לא.

היו"ר חנן פורת;

אולי זו הבעיה.

יעל דיין;

כל הנושא של תאי הצצה שיש בהם הצגה חיה, הוא סיפור אחר לגמרי מסרט בחנות

לאביזרי מין, ממנה אפשר לבקש שתתקין מסך, כדי שכאשר הדלת נפתחת, לא ייראה הסרט

למי שעומד בחוץ. אנחנו מדברים על אנשים מבוגרים, שלא משתגעים להיראות, וגם זה

קובע את המיקום. חלקם אנשים נשואים, והם לא רוצים להיראות. אנחנו לא רואים

התקהלות פראית בחוצות העיר מול תאי הצצה.
היו"ר חנן פורת
אני מקבל את מכתבו של משרד המשפטים שבו נאמר: הוועדה הבין-משרדית לרישוי

עסקים שדנה בהצעת החוק, סברה כי בראש וראשונה ראוי להסדיר את רישוים של מקומות

בהם נערכות הצגות מין ()PEEP SHOWשהם העסקים הבעיתיים מבחינת משיכת קטינים

ופעילות עבריינית.
יעל דיין
אין לי בעיה עם זה, אבל אני לא רואה איך אתה מדביק את זה לחוק הזה. אני מציע

שתציע הצעת חוק אחרת. זה דבר אחר, כאן מדובר בחופש ביטוי אחר, כי אלו הצגות חיות

שיוצרות גרוי אחר. זה לא סרט וידאו שאתה מביא הביתה.
היו"ר חנן פורת
זה יותר חריף.
יעל דיין
זה יותר חריף, אבל זה שונה. זה לא נכנס לקטגוריה הזו, אלה לא אותם עסקים.

תציע הצעת חוק שמתייחסת רק לנושא הזה, זה באמת לא אותו דבר, זה כמו הצגה, זה כמו

צנזורה על הצגות בהן יש גורמים אלימים או ארוטיים.
היו"ר חנן פורת
אין כאן שום הצעה לצנזורה, השאלה היא רישוי עסקים. לכל תיאטרון יש רישוי

עסקים.



יעל דיין;

הם לא עוברים צנזורה.

היו"ר חנן פירת;

גם כאן אין הצגה לצנזורה.

אי גל;

ברגע שקבעת את גיל ההגבלה, פתרת לדעתי את הבעיה.
יעל דיין
חנן, אני באה לקראתך: מאחר ויש כאן מופע חי שאם הוא יוצר גרוי ואלימות, זה

קורה תוך כדי הצפיה (ואני לא רוצה להכנס לפרטים ארוטיים). יש הבדל בין זה לבין

קניית קלטת או אביזר מין שלא משתמשים בהם בכניסה לבנינ י "אואזיס", ברחוב או במקום

ציבורי אחר, אלא בד' אמותיו של הקונה. אתה צריך לאפשר לו לקנות את זה במקום זמין.

תאי הצצה הם מקומות שמייצרים את הגרוי בו במקום, כי יש כאן תחליף למין. זה יותר

חריף, ולכן זהו נושא אחר מכל בחינה.

אני מבקשת ממך שתגיש הצעה, ואולי יאפשרו לך לאחד את שתי ההצעות מבחינת ההמתנה

של 45 יום. חיכינו 3000 שנה מאז סיפור רבקה, נהכה עוד 45 יום, ונדון בכך בנפרד,

משום שזה נושא אחר שיכול לגרום גם להפרת הסדר הציבורי, שאיני רואה כלל בהצעת החוק

המתייחסת לאביזרי מין.
יונה יהב
בחיפה היתה חנות שהסמל שלה היה אביזר מין גברי, אך זו היתה חנותו של מוהל.

האם חשבתם שהוא יכול להציב שעון בחוץ?

היו"ר חנן פורת;
הבדיחה הפוכה
מוהל שם שעון מחוץ לחנותו, וכאשר שאלו אותו מדוע, הוא ענה: מה

אתה רוצה שאשים?
יונה יהב
אתה יכול להגיע לקונצזוס בוועדה, ברוח הדברים שאמר ראש עיריית רמת-גן, כלומר

להשאיר לו את שיקול הדעת על המיקום.
היו"ר חנן פורת
זה מה שמוצע בחוק.
יונה יהב
אם ראש העיר יפעל בצורה בלתי סבירה ויתקע את העסק בשולי העיר, הם יפנו לבית

המשפט. אנחנו צריכים לנסח את החוק בצורה שתיתן לו את הכח.
היו"ר חנן פורת
הניסוח בקשר להגבלות של הרשות המקומית, לקוח מההגבלות על רישוי עסקים בתחומים

אחרים. לקחתי והעתקתי, וייתכן שההעתקה היתה רשלנית, כי על הגבלת מספר הרשיונות

אני מוותר מראש.



יונה יהב;

יש ניסוח לא נכון, והוא "באופן קבוע או מזמן לזמן". אם נאמר מזמן לזמן, כל

פעם שראש העיר יעמוד תחת לחץ, חוא יוכל לשנות את תנאי הרשוי. מחר יחיה עליו לחץ

קואליציוני או לחץ אחר, והוא ישנה את תנאי הרשיון.
היו"ר חנן פורת
גם את הניסוח הזה העתקנו.
שלמה שהם
כל הסעיפים אותו דבר.

יונה יהב;

היות וכולנו מבינים את הרעיון, ואנחנו לא רוצים להכנס לניסוח ספציפי, אני

מציע שתביא בשבוע הבא ניסוח ברוח שדיבר עליח ראש עיריית רמת-גן, ותראה שתקבל כאן

רוב מוחלט.
שלמה שהם
צריך לזכור שגם הניסוח של הסעיפים האלה בחוק רישוי עסקים, כולל דברים מאד

ארכאים. ישנה שאלה אם צריך לתת היום סמכות לראשי הרשויות, כאשר מדובר בחנויות

פרחים. אני מציע ניסוח שפותר את הבעיה: לגבי תאי הצצה, זוהי הכרעה שאתם תקבלו

ואני לא רוצח להתייחס אליה כרגע.
היו"ר חנן פורת
לפני שתמשיך, אני רוצה לומר ליעל: אפשר לפסול כל דבר. הגשתי את הצעת החוק

מהטעמים שהסברתי, ואני חושב שהיא עולה בקנה אחד עם דברים אחרים שנאמרו כאן. אני

רוצה לומר לך שהנושא של תאי חהצצה גם אם הוא עיסוק קצת שונה, הוא שייך בדיוק

לאותו איזון שנדרש בין הרצון לאפשר לאנשים לעשות מח שחם מבקשים, כולל פורקן

בו-זמני, לבין חצורך שלא לחשוף ציבור לגרוי זה באל כורחו.
אם להשתמש בדימוי החכמים
משל למה הדבר דומה? לאדם שנוטל את בנו, סכו,

מלבישו, מרחיצו, שם לו שקית של זהובים על צווארו - ומושיבו על פתח בית זונות. מה

יעשה הילד - אומר המדרש - ולא יחטא? כאשר אתה יוצר זימון כזה, בעצם אתה מכניס

אותו למסלול שהוא לא רוצה להיחשף לו.
יעל דיין
בוא לא ניכנס לכך, הרי הזנות מותרת.
היו"ר חנן פורת
אני מסכים איתך. לכן אני מבקש את חוות-דעתך בקשר למה שנקרא כאן נושא חדש. זח

שייך בדיוק לאותה קטגוריה בה אנו עוסקים. כאשר הוועדה הבין-משרדית דנה בכך, היא

עלתה על-כך מיד בקונטקסט הזה.
יעל דיין
היא אמרה שהיום לא נדרש רישוי.
היו"ר חנן פורת
יש צורך ברישוי, עם המגבלות הנדרשות שהן בדיוק אותן מגבלות.

שלמה שהם;
לשאלתך, אומר במילה אחת
לדעתי אין זה נושא חדש, וזה די ברור גם לפי הפסיקה

של בית המשפט העליון וגם על-פי הדברים שכבר נתתי עליהם חוות דעת. השאלה היא אם

אתם רוצים לכלול את זה פה או לא והאם יש או אין מספיק נתונים. אם זו לא בעיה, אם

העסקים האלה פועלים רק באזורי תעשיה, השאלה אם צריך להכניס זאת לכאן.
היו"ר חנן פורת
הרי הוועדה הבין-משרדית שנציגיה נמצאים כאן, היתה מודעת לדברים האלה, ועובדה

היא שהוועדה ביקשה שנכלול את זה בחוק. היא ראתה שיש כאן בעיה.
אי דון-יחיא
זה בא מהשטח, מהרשויות המקומיות.
א' גל
אתם חוטאים כאן לעיקר, ברגע שאתם מתייחסים לאביזרי מין ומוציאים ספרות מין

וקלטות אירוטיות. הבעיה היא לא אביזרי המין. אם ישארו הקלטות באותו מקום, נשארת

עם הבעיה.
היו"ר חנן פורת
אנחנו מתייחסים רק לאותם מקומות שזהו כל עיסוקן.
שלמה שהם
זהו הניסוח המוצע: בעסק המיועד למכירת אביזרי מין שאינם נמכרים בבית מרקחת,

ספרות מין וקלטות ארוטיות - בהערת אגב אומר: גם זה, גם זה וגם זה. אם זה בנפרד,

זה סיפור אחר - תהא רשות הרישוי לפי חוק זה, רשאית להשתמש בסמכותה באופן קבוע או

מזמן לזמן, לשם הגנה על שלומם של קטינים ומניעת פגיעה ממשית בסדר הציבורי אף
לענינים אלה
(1) איסור פתיחת עסק למכירת אביזרי מין במקום שיש בו משום פגיעה

ממשית בקטינים, בדיירי המקום ובאורחות חייהם; (2) הגבלת גיל המותרים בכניסה למקום

כאמור; (3) הגבלת צורת הפרסומות במקום כאמור, בחזית הפונה לרשות הרבים. את סעיף

(ב) אני מציע למחוק, וזה עונה על הענין.
אי גל
יש כאן בעיה, כי ויברטורים נמכרים בבתי-מרקחת.
יעל דיין
מה זה פגיעה ממשית בקטינים?
היו"ר חנן פורת
אף אחד מאתנו לא רוצה לתת עכשיו ניסוחים קונקרטיים. אנחנו רוצים להשאיר זאת

לשיקול-דעתה של חרשות. קבענו הגבלות מסוימות, כדי שגם ראש עיר לא ירגיש שהוא

חופשי לגמרי.
שלמה שהם
בית המשפט יצטרך לתת את הדעת, האם יש כאן פגיעה ממשית. אם יש אפשרות לקנות

אביזר מסוים גם בסופרמרקט או בבית המרקחת, לדעתי לא יאמרו שיש כאן פגיעה ממשית.

אם מדובר במעבר בפסאז', כאשר אין דרך אחרת, אני מניח שכן יאמרו שיש כאן פגיעה

ממשית.

יעל דיין;

למה אי אפשר להסתפק בקביעת הצורך ברישוי לעסק לאביזרי מין, כדי להכניסו

למסגרת רישוי עסקים?
היו"ר חנן פורת
כל רישוי העסקים פועל היום במגבלות אלה.

יעל דיין;

רישוי העסקים נותן בידי ראש הרשות אמצעים לתת או לא לתת את האישור הזה. לגבי

אביזרי מין אני מציעה לקבוע תקנות שתהיינה בסמכות משרד הפנים. התקנות אינן צריכות

להיות במסגרת חקיקה ראשית. הענין של גיל הצרכנים, אורחות חיים, מיקום ליד בית-ספר

או בית-כנסת - כל אלח צריכים להיקבע בתקנות ולא בחקיקה. אפשר לקבוע תקנות לצורך

רישוי עסק של אביזרי מין, שתימסרנה לשימושן של ראשי הרשויות.

היו"ר חנן פורת;

אני רוצה לשמוע מכם מהן הנורמות המקובלות.

אי דון-יחיא;

זה לא יכול להכנס לחוק רישוי עסקים, משום שהחוק קובע מטרות מאד ספציפיות.

מטרות חנוכיות או סדר ציבורי הנוגעים לעסקים מן הסוג שאנחנו מדברים עליהם כאן,

אינם כלולים בחוק. לכן חייבים לתקן את החוק בכל דרך שהיא, כפי שהוא תוקן לגבי

מכוני כושר או משחקי הימורים. את צודקת שזה יכול להיות גם במסגרת תקנות, אך נראה

לי שתהיה שמירה גדולה יותר על חופש העיסוק, אם זה יוגדר בחוק.

יעל דיין;

אני אומרת שאפשר להכניס את הנושא למסגרת הימורים, רק כדי להכריח את בעלי

העסקים לקבל רישוי.
היו"ר חנן פורת
הייתי מוותר על החקיקה, אילו לא היה מצב שחייב להגיע פעם, פעמיים-שלוש לבג"ץ,

והתברר שקצרה ידו חרף רצונו, בגלל הבעיה הזו. לכן, אנחנו חייבים להכנס לנתיב

על-פיו בנוי חוק רישוי עסקים, שקובע את המגבלות. בחקיקה הראשית אנחנו נותנים את

הסמכות על-פי הקריטריונים הרחבים ביותר, ובעקבות זאת יכול ראש העיר להתקין את

התקנות הנאותות. הוא לא יעמוד בפני התקנת תקנות, מבלי שניתן לו את המסגרת הרחבה

יותר. לכן אני מקבל את ההצעה של שלמה שהם, שצימצמה מאד את הצעתי, למרות שאני

עושה זאת בלב כבד. אני מקבל את הצעתו, כי זו רוח הדברים שנאמרו בוועדה. בנגוד

לדבריו של דדי צוקר, שאמר שלא נקבע שום קריטריונים, אני חושב שצודק שלמה וצודקים

גם חברים אחרים שאמרו, כי אם לא נקבע שום קריטריונים, ראש עיר בעיר חצי חרדית,

בכלל יאסור על קיומן של חנויות כאלה. אני לא רוצה לאפשר לו למנוע לחלוטין את

קיומן של חנויות כאלה.



יעל דיין;

נתת דוגמה לא טובה, אם מדובר בעיר שכולה חרדים.

היו"ר חנן פורת;

אני מדבר על עיר שחצייה חרדים. דווקא הצורך לקבוע קוים מנחים על-פיהם לא יהיה

חופשי לעשות כל אשר ברצונו, על-פי לחצים קואליציוניים - גורם לכך שיהיה צורך

בחוק.

אי גל;

אתם טועים. הבעיה העיקרית מצויה בדברים שחברת הכנסת דיין העלתה. 70 אחוז

מהפעילות בחנויות האלה, מתייחסת לקלטות ולחוברות. תוציא את ה-30 אחוז, ותישאר עם

70 אחוז מהפעילות הבעייתית שמותרת, כי היא לא מוגבלת כלל, וכך לא פתרת שום בעיה.

היו"ר חנו פורת;

לכן אתה אומר שצריך להכניס גם את נושא הספרות.



אי גל;

אבל זה מתנגש עם חוקים אחרים.
היו"ר חנן פורת
אני רוצה לעשות כאן הבחנה.

מי אהרון;

אפשר לכתוב; למעט בית-מרקחת, ואז זה מכסה את כל התמונה. אני מתכוונת שזה

יהיה מותר במקומות מסוימים למעט בית-מרקחת.

היו"ר חנן פורת;
זה הוצע כאן
למעט דברים שנמכרים בבית-מרקחת.
יונה יהב
למה לא להציג זאת על בסיס חיובי, כלומר לומר שחנויות לממכר אביזרי מין,

חייבות באישורים, ורשות הרישוי בבואה לתת רשיון, תשקול אי, בי ו-גי.

מ' אהרון;

לדעתי, כל הענין הוא שנותנים יותר מדי שיקול דעת לראש העיר.

יונה יהב;

למה לא?

מי אהרון;

איזו אחידות תהיה אז? בתל-אביב יתירו ובבני-ברק לא יתירו.
היו"ר חנן פורת
אני מוכן לגמישות הזו, ובלבד שיהיו איזה שהם כללים מנחים. יכול להיות שבאמת

יהיה הבדל בין עיר לעיר בהתאם לאופי שלה, אבל גם זה צריך להיות מוגבל בעקרונות

מנחים, כדי שלא תהיה פגיעה ממשית בחוק יסוד: חופש העיסוק.
אי שטרנברג
הסעיף הזה הועתק מסעיף 2 (ב) לחוק. לפי מיטב ידיעתי, הסעיף הזה עדיין לא נבחן

על-ידי בגייץ. אם סעיף 2(ב} עדיין לא נבחן על-ידי בגייץ, ואתה מעתיק אותו עכשיו

לסעיף 2(ד), אתה יכול לבטל אחר-כך את כל הרעיון שאתה בא להעביר בהצעת החוק הזו,

ברגע שאין קריטריונים לראש הרשות וכל אחד יעשה מה שהוא חפץ.
היו"ר חנן פורת
לכן אני כן רוצה שיהיו קריטריונים.

אי שטרנברג;

ההצעה של הצעת החוק היא די ערטילאית בענין קלטות ארוטיות ופורנוגרפיות.



היו"ר חנן פורת;

בענין הזה יש היום פסיקות מאד מקלות. אני הולך על-פי הפסיקות הכי מקלות.
שלמה שהם
הענין של מכירת חומר פורנוגרפי או חומר ארוטי קשה, לא נאסר היום בחוק וגם לא

בהצעה. כל מה שאנחנו רוצים הוא שאם מישהו רוצה בכך, תהיה דרך מיוחדת שהדברים

יגיעו אליו.

היו"ר חנן פורת;

אני מבקש שתכלול כאן את החנויות שזהו עיקר עניינן.

מי אהרון;

צריך לקבוע את גיל ההגבלה לכל הארץ.
היו"ר חנן פורת
מה הגיל?
מ' אהרון
כתוב כאן הגבלת גיל המותרים בכניסה, והוא צריך להיות קבוע בחוק. לפי דעתי

הגיל צריך להקבע לגיל שלפני הצבא. למה שמי שעומד להתגייס לצבא, לא יוכל להכנס

לחנות כזו? 17 נראה לי גיל מתאים.
שלמה שהם
יכול להיות שצריך לקבוע גיל אחד לכל הארץ, אבל על-פי תפיסת עולמי אפשר היה

לרדת מגיל 18, צרכים מיניים של נערים מתחילים בגיל 13-14, אבל ברגע שאתה יורד

מגיל 18, אתה פותח פתח שאיני בטוח שאנחנו רוצים לפתוח.
מ' אהרון
גיל 17 הוא פשרה ראויה.
יעל דיין
אתה נותן לאדם לנהוג לפני גיל 18 ולהתגייס בהתנדבות לפני גיל 18.
יונה יהב
אני מבקש לשמוע שום את הצעת החוק עם התיקון.
שלמה שהם
יכול להיות שאנסה את זה על-פי ההצעה שקיבלתי עכשיו, כלומר קצת אחרת, אבל
בגדול זה כך
בעסק המיועד למכירת אביזרי מין שאינם נמכרים בבית מרקחת - וכבר אני

אומר שאנסח את זה כך שזה יכלול גם ספרות מין וקלטות פורנוגרפיות.
יונה יהב
תאמר: ...שעיקר עיסוקו.



שלמה שהם;

בסדר: עסק שעיקר עיסוקו.
היו"ר חנן פורת
כאשר את אומרת: אביזרי מין שאינם נמכרים בבית מרקהת, את מראש מסייגת את זה

לאותם דברים מיוחדים. ברור שמדובר כאן רק בחנויות שזהו עיקר עיסוקן. לא בחנויות

שמוכרות קלטות, וביניהן יש גם קלטת כזו.

יעל דיין;

זה לא איזו שהיא קלטת. רוב הצרכנים של קלטות ארוטיות לא רוצים להכנס ל"ארוס"

כדי לקבל קלטת, כי הם יכולים לקבל זאת באמצעות וידאומטים.
עי טייב
בניו-יורק הגבילו את האזור בו תמצאנה קלטות כאלה בתוך חנות הו ידאו.
שלמה שהם
אני מקרי: בעסקן/ של מכירת אביזרי מין, ספרות מין וקלטות פורנוגרפיות, תהא

רשות הרישוי לפי חוק זה רשאית להשתמש בסמכותה באופן קבוע או מזמן לזמן, לשם הגנה

על שלומם של קטינים ומניעת פגיעה ממשית בסדר הציבורי, אך לענינים אלה: (1) איסור

פתיחת עסק למכירת אביזרי מין, במקום שיש בו משום פגיעה ממשית בקטינים, בדיירי

המקום ובאורחות חי יחם; (2) הגבלת גיל המותרים בכניסה למקום כאמור; (3) הגבלת צורת

הפרסומות למקום כאמור, בחזית הפונה לרשות הרבים.

אנחנו מוחקים את סעיף (ב).
יעל דיין
איזה דיירים? דיירי הבית או דיירי הרחוב?
יונה יחב
דיירים זה מושג מאד רחב.
שלמה שהם
מדובר בדייר בבית שהפגיעה היא פגיעה בו כדייר, וזח עונה על הדברים שנאמרו

כאן.
יעל דיין
כל החוק הזה הוא חוק "אואזיס".
היו"ר חנן פורת
"אואזיס" ושכמותו.
יעל דיין
זה מקובל עלי, אבל לא צריך בשביל זה חוק.
שלמה שהם
אספר לך סיפור: הייתי שופט באשדוד, ושם היו מודעות פורנוגרפיות שמישהו קישקש
עליהן. אמרתי במשפט
בחוף מעורב אפשר להציב מודעה עם ביקיני, וזאת למרות שהדתיים

אמרו לי שזו פגיעה באורחות חייהם. אמרתי להם, בשכונה שלכם לא יציבו שלט כזה, כי

שם גם לא מוכרים בגדי ים.
היו"ר חנן פורת
אנחנו מדברים על אותם מקרים בהם הפגיעה היא ממשית. דווקא ההצעות שמוצעות כאן,

באות לצמצם את מרחב הפעולה של ראש העיר. בסופו של דבר התקנות תהיינה של ראש העיר.

אנחנו עוסקים כאן רק בהכנה לקריאה ראשונה.
יונה יהב
פגיעה בדיירים זה ניסוח רחב מדי.
שלמה שהם
ברגע שמדובר בפגיעה ממשית בדיירים, אתה לא יכול לנסח את זה בצורה אחרת. ברגע

שאני צריך להוכיח פגיעה ממשית, דייר מהרחוב השלישי לא יוכל להוכיח פגיעה ממשית.
יעל דיין
ומה עם פגיעה באורחות חיים?
שלמה שהם
זה מיועד לכך שחנות כזו לא תיפתח מול בית כנסת.
היו"ר חנן פורת
כאשר אתה מדבר על פגיעה ממשית באורחות חייהם, אתה מתכוון למציאות.
אי גל
תוכל להביא עשרות אנשים שיטענו שזה פוגע באורחות חייהם. מצד שני יש המון

לקוחות, אך מעט מאד מהם יסכימו לבוא ולהעיד שהם צריכים את השרות הזה.
שלמה שהם
אנחנו צריכים לחשוב גם על חרות הפרט.
יעל דיין
הדוגמה היחידה שאתם מצליחים להביא והיא משכנעת, זו בניני "אואזיס". אני חושבת

ששימוש במושג אורחות חיים הוא גורף. אפשר לדבר על פגיעה ממשית.
שלמה שהם
במי? בציבור? כך את מרחיבה הרבה יותר.
היו"ר חנן פורת
אנחנו משתדלים לצמצם כאן, בהשוואה לניסוח בנושא ההימורים. שם כתוב: איסור

פתיחת מקום לעריכת משחקים באזורים מסוימים. או איסור סוגים מסוימים של משחקים.

כאן אולי בגלל הרגישות המיוחדת ובגלל המגוון הגדול, אנחנו רוצים לצמצם יותר



ויותר. לא אכפת לי שיהיה כתוב פגיעה ממשית בדיירים, אפילו בלי המילים אורחות

חייהם. לפי הערכתי, ברור שהכוונה היא לאורחות חיים.

יעל דיין;

?זה כולל אורחות חיים.
היו"ר חנן פורת
מבלי להכנס עכשיו לדקדוקים, אבקש משלמה יחד עם נציגי משרדי הפנים והמשפטים,

להגיע לנוסח מוסכם ברוח הדברים שדיברנו עליהם, שיצמצם מחד את הספקטרום של

המגבלות, ומצד שני י יאפשר לראש העיר על-פי העקרונות האלה לקבוע את הדברים. ברוח

זו אני מציע לאשר את הצעת החוק הזו בקריאה ראשונה. אני מבקש להביא את הדברים האלה

להצבעה. מי בעד ההצעה במגבלות האלה?

הצבעה

בעד הצעת היושב ראש - 3

נגד - אין

נמנעים - אין

הצעת היושב ראש נתקבלה

היו"ר חנן פורת;

אני רוצה לסיים בדבר תורה קצרצר: חז"ל אומרים על הפסוק בישעיהו "עוצם עיניו

מראות ברע, הוא מצדות ישכון", כלומר הוא יזכה להיות באוהל השם. מה זה "עוצם עיניו

מראות ברע"? זה העובר על שפת הנהר בשעה שנשים רוחצות שם ערומות. אומרת הגמרא, במה
עסקינן
אס יש דרך אחרת שהוא יכול ללכת בה, פושע הוא, אלא כאן מדובר במקרה בו אין
דרך אחרת. אומרים הפרשנים
אם יש לך אפשרות ללכת בדרך אחרת, אפילו אם אתה הולך

באותה דרך ואתה עוצם את העינים, אתה פושע. מדוע אתה מכניס עצמך למקום בו אתה

כאילו חשוף לגרויים? תלך בדרך אחרת. אומר אחד המפרשים: אדרבא, זוהי הוכחה לעמידה

עוד יותר גדולה בנסיון. עובדה היא שאדם עובר במקום כזה והוא עוצם את עיניו. מי

גדול יותר, מי שבכלל לא עובר במקום? הרי זה אחד שעומד בנסיון מול אחד שלא עומד
בנסיון. אומר המפרש
הנסיון הגדול ביותר הוא לא לבוא לידי נסיון. האתגר הוא לא

לעמוד בנסיון.

בנסיון הזה עמדנו בשעה שחוקקנו את החוק הזה. תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:10)

קוד המקור של הנתונים