ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 24/06/1998

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי לשון הרע), התשנ"ז-1996, ח"כ מאיר שטרית; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר), התשנ"ז-1997ח"כ צ. ויינברג, י. יהב; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין חשוד), התשנ"ז-1997, ח"כ משה גפני; הצעת חוק העונשין (תיקון-פרסום שם חשוד), התשנ"ז-1997, -ח"כ שמואל הלפרט

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 210

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי. לי בסיוון התשנ"ח [24 ביוני 1998). שעה: 00;9
נכחו חברי הוועדה
חנן פורת - היו"ר

בני אלון

יוסי ביילין

עזמי בשארה

אלי גולדשמידט

משה גפני

מודי זנדברג

צבי ויינברג

דוד צוקר

נסים דהן

שמואל הלפרט

מיכאל קליינר

מאיר שיטרית
מוזמנים
עו"ד יהושע שופמן - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

עו"ד גלוריה ויסמן- משרד המשפטים

עוזי רושא - משרד המשפטים

עו"ד עודד ברוק - הלשכה המשפטית במשרד לבטחון פנים

רפ"ק איילת כהן - המשרד לבטחון פנים

עו"ד הילה עובדיה - הנהלת בתי המשפט

כרמית פנטון - הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

פרופ' אסא כשר - מועצת העיתונות

בצלאל אייל - מזכיר כללי של מועצת העיתונות

אברהם פכטר - משנה ליועץ המשפטי במועצת העתונות

עו"ד משה רונן - איגוד ארצי של עתונאי ישראל

עו"ד דרור חוטר-ישי - ראש לשכת עורכי הדין

עו"ד ישראל כלוף - לשכת עורכי הדין

פרופי זאב סגל - הפקולטה למשפטים, אוניבי תל-אביב

חנוך מרמרי - עורך הארץ

עו"ד מיבי מוזר - ידיעות אחרונות

אלון שלו - ידיעות אחרונות

נחום ברנע - ידיעות אחרונות

הרב יוסי וליס - מנכ"ל מנוף

הרב דני נשיא - סמנכ"ל מנוף

שי הורביץ - מנוף
יועץ משפטי
שלמה שוהם
מנהלת הוועדה
דורית ואג
קצרנית
אושרה עצידה



סדר-היום; 1. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7} (פרסום

לעניין חשוד), התשנ"ז-1997, ח"כ משה גפני.

2. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי

לשון הרע), התשנ"ז-1996, ח"כ מאיר שיטרית

3. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית

ושיפוט מהיר), התשנ"ז-1997 ח"כ צ. ויינברג, י. יהב

4 הצעת חוק העונשין (תיקון-פרסום שם חשוד),

התשנ"ז-1997, ח"כ שמואל הלפרט-



1. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין חשוד), התשנ"ז-1997,

ח"כ משה גפני.

2. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי לשון הרע), התשנ"ז-1996,

ח"כ מאיר שיטרית.

3. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר), התשנ"ז-1997

ח"כ צ. ויינברג, י. יהב.

4 הצעת חוק העונשין (תיקון-פרסום שם חשוד), התשנ"ז-1997, -ח"כ שמואל הלפרט

היו"ר חנן פורת;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט.

כדי שחברי הוועדה לא יהיו סבורים שהוועדה אינה רלוונטית לסוגיות הכבדות

שעומדות על הפרק, אני רוצה להודיע כאן, ואתם בוודאי תקבלו את ההזמנה עוד היום,

כי ביום שני הקרוב נקיים דיון בנושא ביטול הבחירה האישית לראש הממשלה. אנחנו

נקיים את הדיון הזה לפי בקשתכם ואני הבטחתי שאנחנו לא נקבור את החוק.

חבר הכנסת הגי מירום פנה אליי בכתב וביקש ממני לקיים דיון בנושא משאל

העם, ולכן ביום שלישי, ככל הנראה נקיים דיון מוקדם בנושא משאל העם בהשתתפות

נציגי הממשלה, ואז תהיה אפשרות לחברי הכנסת להביע את דעתם. חשבנו שעוד לפני

שהממשלה תגיש הצעת חוק, חשוב לשמוע את חוות דעתם של חברי הוועדה לגבי

האלטרנטיבות שונות, אם בכלל.
דוד צוקר
אדוני היושב ראש, לפי התקנון יכולת להכות חצי שנה עד לדיון ראשון.
היו"ר חנן פורת
האמן לי ששקלתי את הדברים.

רבותי, לפנינו היום ישיבה שאומנם לא עומדת במרכז הכותרות, אבל היא ישיבה

חשובה מאוד וטעונה מאוד. לפנינו ארבעה חוקים שעניינם הכולל הוא לשון הרע. הצעת

חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין השוד) של חבר הכנסת משה גפני,

עומדת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון-הרתעת

מוציאי לשון הרע) של חבר הכנסת מאיר שיטרית עומדת להכנה לקריאה ראשונה לאחר

שעברה קריאה טרומית במליאה. הצעת חוק שלישית, הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון-

עוולה אזרחית ושיפוט מהיר) של חברי הכנסת צבי ויינברג ויונה יהב שגם היא עומדת

כהכנה לקריאה ראשונה. הצעת החוק האחרונה היא הצעת החוק של העונשין (תיקון-

פרסום שם חשוד) של חבר הכנסת שמואל הלפרט. הצעת החוק הזו צריכה להיות מוכנה

בוועדה לקראת קריאה ראשונה.

אני רוצה להזכירכם שכבר קיימנו דיון ראשון בחוקים האלו ולכן הייתי מציע

שהחברים ישתדלו שלא לחזור על הדברים, כדי שנוכל לגבש את הדברים ולהגיע לשלב של

הצבעה.

מאיר שיטרית;

אדוני היושב ראש, אני מבקש להעיר הערה לסדר הדיון. אנחנו כבר דנו בהצעת

החוק שלי כבר ארבע או חמש פעמים בוועדת המשנה בראשתו של חבר הכנסת יונה יהב.

כבר גמרנו את הדיון בהצעת החוק הזו, אבל נראה לי שאנחנו עומדים לפתוח מחדש את

הדיון בהצעת החוק הזו. אני חושב שאתם צריכים להצביע על הצעת החוק שלי לכאן או

לכאן וזהו. אם מתחילים את הדיון מחדש, אז אין שום טעם לדיונים בוועדות משנה.



הדיון בהצעת החוק הזו. אני חושב שאתם צריכים להצביע על הצעת החוק שלי לכאן או

לכאן וזהו. אם מתחילים את הדיון מחדש, אז אין שום טעם לדיונים בוועדות משנה.

היו"ר חנן פורת;

חבר הכנסת יונה יהב היה זה שגיבש, לפי בקשתנו, את כל הדיון בחוקים

שנוגעים ללשון הרע. על פי הסדר התקין, נושאים שנדונים בוועדת משנה יכולים לבוא

לכאן כהצעה של ועדת המשנה, ואי אפשר למנוע מחברי המליאה-מלהביע את דעתם, כדי

לקבל או לדחות את הצעת ועדת המשנה. כמובן שלהחלטתה של ועדת המשנה יש משקל ויש

תוקף גם מוסרי וגם ענייני מבחינת סדר הדיון. לכן אני מאוד מבקש מהחברים להתחשב

בנקודה הזו בשעה שאנחנו מתחילים לדון.

אני רוצה להתחיל דווקא בהצעת החוק של חבר הכנסת משה גפני מפני שהצעת החוק

שלו מגיעה אלינו להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מבקש מחבר הכנסת משה גפני

להציג את החוק.

משה גפני;

הצעת החוק אומרת שאין לפרסם את מוצאו, את דתו של החשוד, אם אין רלוונטיות

לביצוע העבירה. מליאת הכנסת אישרה את הצעת החוק הזו גם בקריאה טרומית וגם

בקריאה ראשונה, וגם הוועדה דנה בהצעת החוק. אנחנו הסכמנו לתת פסק זמן לעיתונים

לעשות זאת בעצמם מכיוון שהכלל לפיו אין סיבה לפרסם את מוצאו, את דתו או את

עדתו של החשוד כאשר אין רלוונטיות לביצוע העבירה, נמצאת בכללי האתיקה של מועצת

העיתונות.

כולנו קוראים עיתונים וכולנו רואים שהעיתונים כן מפרסמים ידיעות עם פרסום

המוצא או הדת של החשוד. אני יכול להבין למה זה קורה. זה מאוד סנסציוני כאשר

במקרים רבים מפרסמים את מוצאו של החשוד. פרסומים שכאלה מגבירים את הרייטניג

ואת תפוצת העיתון, אבל הם עושים עוול שאין כדוגמתו, ואם אנחנו רוצים להיות

חברה מתוקנת אסור לנו לאפשר זאת מכיוון שהסטיגמה שנוצרת על ציבורים בישראל היא

חמורה מאוד. למשל, בימים האחרונים התפרסמה הידיעה על מקרה האונס בכרמל כאשר

החשודים הם מדליית אל כרמל. כל הזמן איזכרו את העובדה שהחשודים חם דרוזים,

כאשר התופעה הזו לא קיימת אצל הדרוזים או שהיא קיימת במימדים נמוכים. אני חושב

שזה דבר חמור מאוד.

חברי, חברי הכנסת אני רוצה לקרוא בפניכם מקבץ של ידיעות שליקטתי

מהעיתונים.

אלי גולדשמידט;

חבר הכנסת גפני, האם אספת דוגמאות גם מהעיתונות החרדית?
משה גפני
אני מדבר על כל העיתונים. האם אני בא להוציא את העיתונים החרדים מהכלל?

למשל, הידיעה על "שוד האקמול הגדול". המשטרה חושדת ששני פורצים שהצליחו

לרוקן מדפי תרופות בעשרות בתי מרקחת בארץ. אני רוצה לשאול את עורך "ידיעות

אחרונות", למה צריך להזכיר את העובדה שמדובר בעולים חדשים? האם אנשים שהם לא

עולים חדשים לא יכולים להיתפס במקרים כאלו? כיצד האיזכור הזה רלוונטי לעניין?



בעיתון "מעריב" אנחנו מוצאים ידיעה בעלת כותרת ענקית האומרת:: חצי שנת

מאסר למורה חרדי שהיכה שני תלמידים שהפריעו למהלך השיעור. יאמר לי עורך מעריב,

למה זה רלוונטי לעובדה שמורה היכה שני תלמידים? וכי מורה שאיננו חרדי לא נתפס

הרבה פעמים שהוא מכה שני תלמידים, שלושה או אחד? אין לזה שום רלוונטיות. אנחנו

יכולים למצוא דוגמאות כאלה גם בעיתון "הארץ".

כאשר שאול יהלום היה יושב ראש ועדת החוקה היה לי רוב והייתי יכול להעביר

את הצעת החוק, אבל לא עשיתי זאת מפני שחופש העיתונות, וחופש הביטוי חשובים לי.

אני עושה הרבה שימוש בכלי התקשורת ואין לי דבר נגד התקשורת, חוץ מזה שהיא

עוינת את הציבור החרדי, אבל חוץ מזה היא בסדר. אני לא רוצה לסתום פיות ואין לי

שום עניין בכך. לפי דעתי, אנחנו נמצאים בשלב שאין בו שום פגיעה בחופש

העיתונות. למעשה מדובר בריסון עצמי. כלומר, שהעיתונים לא יפרסמו נתונים שהם לא

רלוונטים כדי שלא יוטלו סטיגמות על ציבורים. לו העיתונים ככלל היו עושים את

המגבלה הזו על עצמם, לא היינו נזקקים להצעת החוק. הכלל הזה נמצא בכללי האתיקה

של מועצת העיתונות ומן הראוי שזה יהיה בספר החוקים. אני מקווה שהצעת החוק

תבלום במידה מסוימת את התופעה שהיא לא טובה לחברה.
היו"ר חנן פורת
חשוב שהצעת החוק של חבר הכנסת גפני תובא לפנינו כפי שהיא פה בלשונה, עם

הסייג שמונח בתוך החוק עצמו שאומר כך: "בפרסום השתייכות דתית, עדתית או מוצא

אתני של חשוד, כאשר אין להשתייכות השלכה ישירה על מעשה העבירה שבה הוא חשוד,

יש משום לשון הרע." אני רוצה לציין שההצעה הזו כמעט זהה עם הדברים שמופיעים

בכללי האתיקה של מועצת העיתונות. אני קורא מסעיף אפלייה וגזענות בכללי האתיקה:

"לא יפרסמו עיתון ועיתונאי דבר שיש בו משום הסתה או עידוד לגזענות או לאפלייה

פסולה על בסיס גזע, מוצא, צבע או עידה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית,

מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית ומעמד חברתי כלכלי. לא

יציינו עיתון ועיתונאי איפיונים אלה, אלא אם הם נוגעים עניינית לנושא הפרסום".

לדעתי, הדברים שמופיעים בכללי האתיקה של מועצת העיתונות מרהיבים יותר מהצעתו

של הרב גפני.

בשעתו, הדברים נדונו כאן פעם ופעמיים ואז היתה הסכמה לדהות את הצעת החוק

הזו, גם לאחר שהיא עברה כבר קריאה ראשונה, מתוך תקווה שהדברים הללו אכן יבואו

לידי ביטוי ומיצוי. לאחר שהיתה תקופת אוו-כה אנחנו ישבנו עם נשיא מועצת

העיתונות, מר חיים צדוק, מתוך מגמה לראות את הדברים ולשמוע מה נעשה ומה לא

נעשה, במידה רבה על בסיס של רשימה שהובאה בפנינו. התחוור לנו שבהקשר הזה כמעט

לא נעשה דבר, והוא הודה בכך.

אני מבקש לשמוע עכשיו את נציגי מנוף שריכזו את התלונות.
דוד צוקר
התלונות כבר ברורות והן רציניות ולכן כדאי שנשמע איך מועצת העיתונות

טיפלה בתלונות האלו.
היו"ר חנן פורת
חבר הכנסת צוקר, לי יש עניין שחברי הוועדה ישמעו את התלונות בצורה

מרוכזת.
הרב דני נשיא
בדף מספר 4 שחילקנו לכם ניתן לראות את ריכוז התלונות. 68 מהתלונות הוגשו

על עיוות בתחום האיפיון הפלילי. בתוך תקופת הבדיקה שהקציבה ועדת החוקה הוגשו

53 תלונות. כל 53 התלונות טופלו אבל נדחו, להוציא מקרה אחד שבו התקיים דיון,

אבל גם הוא בסופו של דבר נדחה.

באופן עקרוני, עמדת מנוף היא דומה לעמדתו של הרב גפני לפיה היה עדיף שלא

לעגן את הדברים הללו בחוק, ושהעיתונות הכתובוה והמשודרת היתה שמה גבולות

הגיוניים גם על פי אמות המידה האוביקטיביות לכל דבר. המציאות היא שהפרשנות גם

לחוק, היא פרשנות מרחיקת לכת. היא פרשנות מאוד רחבה. היא נותנת סמכות רבה מאוד

גם לעורך העיתון לפעול לפי שיקוליו. אתמול קיבלנו פקס ממזכ"ל מועצת העיתונות

בו יש חוות דעת של אומבודסמן של עיתון "מעריב", ושם הוא אומר בצורה גלויה שזה

נתון לשיקולו של העורך, והעורך החליט שאין בכך משום איזכור מוצאו האתני, ולכן

אין בכך עבירה על סעיף 14 בחוק, בעליל.

הניסוח של תקנון האתיקה הוא מאוד דקלרטיבי, אבל הוא לא מיושם. הראיה,

למעלה מ-98% מהתלונות נדחות. דרך אגב, אנחנו שלחנו מקצת התלונות שיש בידנו. אם

היינו שולחים את כל התלונות היינו מגיעים לממדים הרבה יותר גדולים. אנחנו

הפסקנו לשלוח וזאת מתוך תסכול ויאוש. ישנן עשרות רבות של דוגמאות שנשלחו, אבל

הן נדחו.
היוייר חנן פורת
האם אתה יכול לתת כמה דוגמאות קיצוניות בהקשר הזה?
שי הורוביץ
התלונות התמקדו בשלושה איפיונים מרכזיים, כאשר אהד מהם הוא חרדים ודתיים.

האיפיון השני הוא איזכורים של עולים חדשים. יש איזכור של האיפיונים האלה כאשר

הם לא רלוונטים לעצם הידיעה. למשל, התפרסמה ידיעה לפיה חרדי חשוד במעשים

מגונים. התלונה הזו נדחתה על ידי מועצת העיתונות בטענה שאיזכור השיוך האתני

נוגע לכתבה עצמה. מועצת העיתונות קיימה דיון רק בתלונה שהפננו נגד עיתון

"הארץ", והיא אחת מתוך 67 התלונות ששלחנו. נשוא התלונה הוא "עולה חדש מרוסיה"

הואשם בתקיפת אשתו. בהחלטת בית הדין לאתיקה נאמר שאי האיפיון ימנע מידע מן

הקוראים וגם שאין בידיעה משום עבירה על תקנון האתיקה. בעיתון "ירושלים"

התפרסמה ידיעה על מתנחל שאיים בנשק. אנחנו שלחנו תלונה על כך למועצת העיתונות

אבל היא נדחתה. תשובת מועצת העיתונות: "נמסרה הערה לעורך העיתון, אולם אין

הפרה של כללי האתיקה". אם אין הפרה של כללי האתיקה, אז למה נמסרו-! הערה לעורך

העיתון?
יעל דיין
אדוני היושב ראש, יש עיוות ביחס לאינפורמציה שקיבלנו. נותנים לנו כותרת,

אבל לא מוסרים לנו את גוף הדברים. מועצת העיתונות טוענת שיש הקשר בין הכותרת

ובין העניין עצמו, ויש הקשר בין המעשה ובין ההשתייכות.
משה גפני
חברת הכנסת דיין, האם את מייצגת את מועצת העיתונות? מה הקשר בין אברך

חרדי, או עולה חדש לביצוע העבירה? מעניין מה היתה אומרת חברת הכנסת יעל דיין
אם היה כתוב
הומוסקסואל שדד בנק.
יעל דיין
כאשר כתוב שהומוסקסואל רצח הומו או שהומוסקסואל נרצח בגן עצמאות, אז אני

מקבלת את זה.
אלי גולדשמידט
קחו למשל את הידיעה שמורה חרדי היכה שני תלמידים. אני בדיעה שציון העובדה

שהמורה הוא חרדי היא מאוד רלוונטית. חבר הכנסת גפני סבור שזה לא רלוונטי. האם

אנחנו נרוץ עם כל ידיעה לבית משפט?
היו"ר חנן פורת
לחברים יש מספיק אינטלגנציה והם יכולים לקרוא את הרשימה שלפנינו ולהעריך

מה הם דברים רלוונטים ומה לא. ידיעה על עולה חדש שאנס את אשתו היא בוודאי לא

אופינית רק לעולה חדש. הבעיה פה שהכותרת הזו מטילה סטיגמה על ציבור שלם.

אלי גולדשמידט;

רצח על כבוד המשפחה בחברה הבדואית האם האיזכור הזה הוא רלוונטי?
משה גפני
זה מאוד רלוונטי.
אלי גולדשמידט
גם אני חושב שזה רלוונטי, אבל אין סוף לעניין הרלוונטיות.
היו"ר חנן פורת
אני מבקש לתת את רשות הדיבור לנציג מועצת העיתונות ואולי הוא יבהיר לנו

בהזדמנות זו את משמעות הקעיף כפי שהוא מופיע בכללי האתיקה של העיתונות.
פרופ' אסא כשר
ברמה הנורמטיבית תקנון האתיקה של מועצת העיתונות מכיר בכך שהזכרת שיוך

לאיזשהי קבוצה יכול להיות עניין בעייתי. זה יכול להיות רלוונטי ויכול להיות לא

רלוונטי. אם זה לא רלוונטי, אם זה לא קשור לסיפור בצורה עניינית, זה לא תקין

מבחינה אתית וזוהי עבירה אתית. השאלה אם זה קשור באופן ענייני או לא קשור

באופן ענייני היא שאלה מאוד מסובכת. היא לא שאלה שנגזרת במישרין מכותרת של חמש

מילים. צריך לקרוא את כל הידיעה, להבין את כל הסיפור. צריך להיכנס לעובי

הקורה, לפניי ולפנים כדי להחליט אם יש שייכות עניינית או אין. יש דוגמאות

מובהקות של שייכות, יש דוגמאות מובהקות של חוסר שייכות.
דוד צוקר
חוץ מהתלונות של ארגון "מנוף", האם הוגשו אליכם עוד תלונות?
פרופי אסא כשר
התלונות שקיבלנו הם מארגון מנוף. בנוסף לכך, חבר הכנסת צבי ויינברג הגיש

שתי תלונות. אלה התלונות שקיבלנו.



משה גפני;

פרופי כשר, גם אני הגשתי כמה תלונות.
היו"ר חנן פורת
לא כל אדם מכיר את מועצת העיתונות.
פרופי אסא כשר
אנחנו קיבלנו מארגון מנוף תלונות על הידיעה בנוסח: פורץ חרדי, וגם קיבלנו
תלונה על ידיעה בנוסח
אלפי חרדים הפגינו והתעמתו עם השוטרים ויידו אבנים.
שי הורוביץ
זו תלונה שלא הוגשה על איפיון פלילי.
פרופ' אסא כשר
אם אנחנו מסתכלים על הידיעה על פורץ הרדי אז יתכן שבבדיקה יתברר שהאיפיון

הזה לא היה רלוונטי. ואם מדובר על הפגנה והתעמתות וידוי אבנים בהקשר מסוים כמי

בכביש בר-אילן, זה כן יהיה רלוונטי.
משה גפני
נכון, אבל זה סעיף אחר.
היו"ר חנן פורת
פרופי כשר, תן לי דוגמא שלגביה כלל האתיקה של העיתונות אמור לחול.
פרופי אסא כשר
יכולה להיות ידיעה על אדם שפרץ לאיזשהו מקום והוא גנב רכוש. אותו פורץ

נתפס וזה לא יהיה רלוונטי להזכיר שהוא חרדי.
היו"ר חנן פורת
האם האיזכור שעולה חדש אנס את אשתו הוא רלוונטי?
פרופ' אסא כשר
אני לא יכול לענות על כך בצורה כזו, כי צריך להסתכל על סיפור מלא. כתבה

עיתונאית היא יותר מפורטת ומורכבת. בואו ניקח לדוגמא את סיפור האונס שאירע

לאחרונה ושהחשודים הם מדליית אל כרמל. הרי אי אפשר שלא לשים לב שהחשודים הם

מדליית אל כרמל, והרי אי אפשר שלא לשים לב לדבריהם של אנשי דליית אל כרמל על

השאלה אם זה מתאים או לא מתאים למסורת.
היו"ר חנן פורת
תן לי דוגמא שלגביה הכלל הזה של מועצת העיתונות עשוי לחול.
פרופ' אסא כשר
אם הסיפור לא יוצר שייכות עניינית לעובדה שההשוד הוא עולה מאיזשהי מדינה

אז זה לא ענייני.
היו"ר חנן פורת
זאת אומרת שאתה מסכים לעיקרון המוסרי הזה, ועכשיו-השאלה שעומדת בפנינו

היא האם השיניים של מועצת העיתונות וכללי האתיקה שלה, עונים על אותם מקרים

מעטים או רבים? פרופ' כשר אני מבקש ממך להתייחס לשאלה הזו.
פרופ' אסא כשר
אני רוצה לומר שהם כן עונים, אבל הסיפור הוא קצת יותר מסובך. אנחנו בדקנו

כחמישים קובלנות שכמעט כולן הוגשו על ידי ארגון מנוף, ואנחנו מצאנו שעל פי

הפרוצדורה של מועצת העיתונות זה קודם כל בא לידי טיפול אצל היועץ המשפטי

והמשנה של היועץ המשפטי של המועצה שמנסים בלי בית דין לאתיקה לפתור את הבעיה.

יש לנו שני מקרים כאלה כאשר באחד מהם מדובר על כך ששני הצדדים, כולל

המתלוננים, הסתפקו בהודעת עיתון "ידיעות אחרונות" ובהבעת הצער שהוא הביע שאכן

לא היתה הצדקה לציין את האיפיון הדתי. במקרה אחר ההחלטה היתה שיש להסתפק

בהודעת "מעריב" כי הכתב והעורך קיבלו נזיפה חמורה מהיועץ המשפטי של העיתון

והבטיחו להקפיד כי הדבר לא ישנה. במקרים האלה העניין סודר בהסכמת שני הצדדים

מפני שהובהר לכתבים שזה לא היה בסדר והובטח שלא ישנו אירועים כאלה. ישנם מקרים

שלא מסתיימים בשלב הראשון אלא הם מגיעים לבית הדין של האתיקה של מועצת

העיתונות.

יושב ראש הוועדה קרא את הסעיף בתקנון האתיקה שמופיע בתור סיפא של סעיף

בדבר הסתה ואפלייה. כאשר באו להתלונן על הסעיף הזה רוב המותבים של בית הדין

לאתיקה ניסו לראות האם יש בציון השיוך הקבוצתי הסתה או הטפה לאפלייה. התשובה

בדרך כלל היתה לא. כלומר, שאין פה הסתה ואין פה הטפה לאפלייה, ולכן הם סירבו

לקבל את התלונה בסעיף הזה. לדעתנו זו טעות בפרשנות של הסעיף הזה. אנחנו נקטנו

באמצעי כדי שהטעות הזו לא תחזור על עצמה. עכשיו אלה שני דברים שונים מבחינת

מותבי בית הדין לאתיקה. יש עניין של הסתה והטפה לאפלייה מצד אחד, ויש עניין

אחר של הזכרות השתייכות שהיא לא ממן העניין, שזוהי עבירה עכשיו בלי קשר להסתה

ואפלייה.
הי ו"ר חנן פורת
בפגישה הצענו להפריד את הסעיפים.
פרופ' אסא כשר
לכן אני מבקש לא לראות את השנה הזו שבה זה נבדק במועצת העיתונות כשנה

שהסתיימה ועל פי תוצאותיה צריך להמשיך את תהליך החקיקה, אלא להניח למועצת

העיתונות לקבל עוד תקופה של חצי שנה או שנה כדי שעכשיו בתי הדין לאתיקה יסתכלו

על כך בצורה אחרת. הם לא יזרקו את התלונה מפני שזה לא נוגע להסתה או מטיף

לאפלייה, אלא יבדקו האם יש שייכות עניינית או אין שייכות עניינית, ובסוף

התקופה הזו לקיים את הדיון הזה מחדש.

מועצת העיתונות מתנגדת לסעיף התיקון שמציע חבר הכנסת הרב משה גפני מפני

שעלולה להיות פגיעה משמעותית בחופש העיתונות. היכולת לגבש עמדה בשאלה אם יש

שיייכות עניינית או אין היא באמת עניין אתי מובהק. אנחנו רוצים לטפל בו. זה

טופל על בסיס נורמטיבי אחר של הסתה ואפלייה שלא מן העניין בטעות שחזרה על

עצמה עשרות פעמים. אנחנו נתקן זאת. ולכן אנחנו חושבים שלא יהיה צורך בתיקון



החוק.
היו"ר חנן פורת
רשות הדיבור לחבר הכנסת אלי גולדשמידט.
אלי גולדשמידט
אני מציע להתנגד להצעת החוק הזו, ואני רוצה להציע גם לחבריי שמבקשים לתקן

את החוק לשקול את הדברים פעם נוספת. כאשר אני קורא את החוק כמשפטן נטו, בלי
לייחס עמדה ערכית אז המילים
השלכה ישירה על מעשה העבירה, אז אני כמשפטן לא

מבין אותן. הנוסח הזה הוא נוסח שיביא להצפה של תביעות וכל עורך של עיתון או של

מדיה אלקטרונית לא יוכל לעמוד בכך משום שהם צריכים לקבל החלטות בלחץ של זמן.

בסופו של דבר אנחנו מחוקקים חוק שהפרשנות שתינתן לו בבית המשפט לא תהיה

פרשנות משפטית אלא היא תחיה פרשנות ערכית של השופט שישב בדין ויעסוק בעניין

הזה. בצפון הארץ יטענו כי האמירה שמורה חרדי חיכה את תלמידיו היא אמירה ממן

העניין, ואילו בדרום הארץ זה לא ממן העניין. במקום אחד יאמרו שהאיזכור

שקיבוצניק אנס זה ממן העניין ואילו במקום אחר יאמרו שזה לא ממן העניין. יהיה

בלאגן טוטלי.

בזמנו התפרסמה ידיעה על שני בני טובים שרצחו את נהג המונית בהרצליה. האם

זה רלוונטי או לא רלוונטי להזכיר שמדובר בשני נערים שבאו משכונות מבוססות?

דוד צוקר;

אפשר להוסיף את המילה מעמדי.

משה גפני;

אין הגדרה כזו בהצעת החוק.
אלי גולדשמידט
אין לזה גבול משום שיש עם זח בעיה קשה.
משה גפני
אין עם זה בעיה קשה משום שסדר העניינים בעיתונים הוא שהעורך נותן את

הכותרות.
אלי גולדשמידט
כל אדם יכול לבצע מעשה מגונה, לא משנה אם הוא דתי, קיבוצניק או ערבי

וכוי. אבל אם ראש ישיבה מבצע מעשה מגונה אז זה רלוונטי משום שיש פה אלמנט של

אדם מחנך ששייך לחברה שמגנה תופעות כאלה. מאוד לא טוב לי לקרוא ידיעה לפיה

קיבוצניק רצח את לוכד הנחשים, כי קשה לי עם זה. אבל בין היתר יש איזשהי הערכה

שבגלל שקיבוצניקים הם בעלי רמה מוסרית, כן או לא, אז יש לעניין הזה יש איזשהו

אלמנט של רלוונטיות.
צבי ויינברג
מה עם הידיעה שעולה חדש רצה את אשתו?
יעל דיין
כאשר עשרה אנשים מתוך 12 אנשים שרוצחים את נשותיהם, הם עולים חדשים, אז

יש בעיה חברתית בתחום מסוים.
אלי גולדשמידט
אני לא רוצה לשכנע את חברי הכנסת משה גפני וצבי ויינברג בצדקת המהות של

דבריהם. עצם הויכוח שמתעורר בשולחן הזח, שהוא ויכוח בין דיעות השונות, הופך את

ישום החוק הזה לבלתי אפשרי. הצעת החוק תחסל לחלוטין את היכולת של עורכי

העיתונים. מה הם יעשו? הרי כבר בשעה שהם מפרסמים את שמו של החשוד, מבלי להזכיר

את העובדה שהוא עולה חדש, ניתן להבין כי מדובר בעולה חדש ומהו מוצאו של החשוד.

נניח שתהיה ידיעה על מוסד חינוכי בעיר בני-ברק. הקוראים יבינו שמדובר במוסד

חרדי גם מבלי להזכיר את העובדה שמדובר במוסד חרדי.

משה גפני;

אז יבינו.

צבי ויינברג;

יש הבדל עצום בין ידע שהקורא מקבל בעקיפין, בגלל שהוא אינטלגנטי, לבין

כותרת מפוצצת.
אלי גולדשמידט
הבעיה היא לא רק כותרת. הבעיה היא גם תוכן. הצעת החוק לא מציעה אבחנה בין

כותרת לגוף ידיעה. לא יהיה ניתן ליישם את הצעת החוק, ועורכי העיתונים יהפכו

לאנשים שבפוטנציאל הולכים למשטרה כל שני וחמישי.
היו"ר חנן פורת
אני נותן את רשות הדיבור לרב בני אלון.
בני אלון
אדוני היושב ראש, אני חושב שהדיון הוא בכלל לא בעניין המהותי כמו שהציג

זאת חבר הכנסת גולדשמידט. שמענו את דבריו של פרופסור כשר לפיהם עניין השיוך

קיים בכללי האתיקה. הדיון שלנו הוא בשאלה האם השיוך הוא פסול, כן או לא, ומי

מחליט על כך? האם אנחנו נותנים לחתול לשמור על השמנת? האם אנחנו נותנים

לעיתונאים שאמורים לדאוג לרייטינג, ואמורים להיות נלחצים על ידי הבוסים

והממנים שלהם, להחליט האם השיוך הזה הוא שיוך פוסל או לא, או שאני אתן זאת

לשופטים? זו השאלה שעומדת בפנינו. דווקא כל אותם אלה שאומרים שזה בסדר ששופט

מתערב בעניינים ערכיים ושהם מצפים ששופטים ידונו בדברים ערכיים, פתאום אני

שומע שהם חוששים שהשופטים ידונו בדברים ערכיים.

נוסח הדברים של כללי האתיקה ונוסח החוק לא רחוקים זה מזה. השאלה היא האם

אני מעביר הכרעה כאשר תהיה תלונה אל השופטים או שאני מעביר אותה ללשכת

העיתונות? פה אני רואה כי בהחלטה מסוימת של בית הדין לאתיקה בעניין תלונה

שהגיש ארגון מנוף ישבו בפורום המחליט שני אנשים שהם עובדים בעיתון והם: עודד

גרנות, דורית שריד, ועורך דין יורם סמואל.
ראובן ריבלין
אבל גם עורכי דין יושבים בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין וכנ"ל לגבי

רואי חשבון.
יעל דיין
מה פוסל את העיתונאים האלה מלשבת בבית הדין לאתיקה?-האם העובדה שהם אינם

פרופסורים לאתיקה פוסלת אותם מלשבת שם?
בני אלון
אני לא פסלתי אותם וזה לא עניין של פסילה אישית, הס ושלום. אני אינני

מכיר אותם. יש פה רק עיקרון אחד. מידי פעם חשים אזרחים מכל הסוגים. בצדק או

שלא בצדק, פגועים. אפילו הזמר אריק איינשטיין הרגיש פגוע וחיבר עליהם שיר
שפוגע בהם בו מופיעות המילים
עיתונאי קטן נרדם על הדם, וכוי. הזמר הזה ביטא

תחושה של אנשים שפה ושם חשים לאורך הקריירה האישית שלהם. למה אני כמחוקק,

שמייצג ציבור, לא אתן לגוף משפטי חיצוני לקבוע האם יש פגיעה כזו או אחרת? למה

אני חייב לתת לעיתונאים או לפורום של עיתונאים, להחליט החלטות שנוגעות לציבור

רחב, ואינן דומות לכללי אתיקה של משמעת פנימית של כל סקציה שהיא? לדעתי זוהי

השאלה.
דוד צוקר
נקודת המוצא של חבר הכנסת בני אלון היא נקודת המוצא הנכונה. אין ויכוח

בין מרבית היושבים בחדר לגבי הנורמה ולגבי הצורך בה. השאלה היא הסטטוס של

הנורמה. נקודת המוצא של חבר הכנסת אלון מקובלת עליי לגמרי. נשאלת השאלה האם

אנחנו רוצים להכניס את בית המשפט ואת המדינה, ואת הממלכה, לכל מקום ולכל פינה,

או שאנחנו רואים לנגד עיננו חברה אחרת שבה חבר אנשים שמעוגן סביב מקצוע להחליט

עד אשר הם לא עוברים עבירה פלילית? מצויים במדינה הזו חברי אנשים רבים כאלה,

על פי חוק, שקיבלו את האפשרות לדון על פי כללי אתיקה ואתה סומך עליהם.
היו"ר חנן פורת
האם מניסיונך, הגוף הזה הוכיח את עצמו?
דוד צוקר
אני מודה שיותר ויותר קשה להגן על העיתונות, בין השאר גם בדברים האלה. די

נוח לשבת עם עורך "הארץ" ועם עורך "ידיעות אחרונות". השאלה היא, האם אנחנו

שופכים את התינוק הזה עם האמבטיה וחושבים שהכל צריך לבוא לבית המשפט, ויקוב

הדין את ההר, או שאנחנו רוצים חברה שבה אתה נותן לקבוצות אנשים להחיל את

הנורמות שהם מתיימרים לייצג על כלל חבריהם?

עד אשר ועדת האתיקה הזו לא תקבל את הסטטוס שיש לוועדת האתיקה של לשכת

עורכי הדין, או של לשכת רואי החשבון, או של הכנסת, קשה לי להגן על התיזה הזו.

זאת התיזה הנכונה, אבל רק כאשר נקבל את מסקנות ועדת צדוק ונפעל בדיוק על פי

הנוסח שלשכת עורכי הדין פועלת, אני בקלות אוכל לדחות את הטענות של מציעי הצעות

החוק. אני דוחה אותן גם עכשיו, אם כי קצת יותר בקושי. במצב הנוכחי יש לדחות את

הצעת החוק הזו. על סדר היום מונחות ארבע הצעות החוק, ואני מציע לחברים לראות

את הכל כמסכת אחת שתוצאתה פגיעות אנושות בחופש הביטוי. זה הסיפור האמיתי של

הדיון היום. אני יכול למצוא בכל הצעת חוק מידה של צדק, ומידה של היגיון, אבל

סך הכל שלהם הוא מתקפה שמרנית על חופש הביטוי. זה הדבר שהכי מפחיד אותי בכל

הצעות החוק שיש פה.



ראובן ריבלין;

מול חופש הביטוי עומד החוק הפלילי, והוא נותן תשובה לכל התלונות שניתנו

פה אם אכן הוא עולה כדי עבירה פלילית. אם הוא לא עולה כדי עבירה פלילית, מדוע

ליצור עבירה פלילית חדשה כאשר למשל אני רואה כרלוונטי מאוד שפרופסור

באוניברסיטה גנב אנטנה. יש חשיבות לאיזכור שאותו אדם שגנב אנטנה הוא פרופסור

באוניברסיטה.
משה גפני
חבר הכנסת ריבלין, אתה יודע שמורים ופרופסורים לא כלולים בהצעת החוק הזו.

ראובן ריבלין;

החוק הפלילי גם מדבר בצורה מפורשת על מניעת הסתה ועל הכפשת ציבור או

הכפשת יחיד. אדוני היושב ראש, אני אצביע נגד החוק הזה. אני קיבלתי בברכה, לפני

כשנה, את יוזמתה של מועצת העיתונות לבוא ולבדוק את כל הנושאים. אני לא רוצה

שמישהו יחשוב שאני מרוצה מהכותרות המופיעות בעיתונים. יש הרבה פעמים הבלטות של

דברים שהם אינם במקומם, הוצאת דברים מהקשרם. אלו דברים שאנחנו בחברה דמוקרטית

חייבים ומחויבים להתמודד איתם. אס עברו את הגבול הפלילי אז יש לני מוצא. אם

עברו את הגבול האתי, כדאי לעיתונים לתת את דעתם לנושא הזה כי זה בנפשם. אני

חושב שעם מערכת החוקים שקיימת אנחנו מסוגלים להתמודד עם כל הנושאים האלה ולא

צריכים לשפוך את התינוק עם מים שיש בינהם גם טיפות מלוכלכות ומלוכלכות מאוד.

יונה יהב;

אחד הכללים הבסיסיים שהתגבש בפסיקה בבית המשפט העליון הוא שאתה נמנע

מלעשות צדק אם הצדק גורם לעוולה. אני בהחלט מבין את התחושות של החברים

שמייצגים פה מיעוטים. הלק מהם שמענו אתמול בשיחה א-פורמלית, וחלק שמענו כאן.

בהחלט יש בסיס להשקפות האלה. הראייה, שמבחינה אתית מועצת העיתונות לקחת את זה

בחשבון בכך שהיא עיצבה זאת בתוך כלל, ולא משנה אם הסעיף מפוצל או לא מפוצל.

אני מבין את התחושות האלה, אבל גם יודע את התוצאה שלהם. התוצאה שלהם מבחינת

עולם המשפט היא בלתי נסבלת. לאחר השיחה אתמול התייעצתי עם עשרות משפטנים שאני

מחשיב את דעתם, ועד אשר יתגבש קודקס של כללים על פי הפסיקה, מה רלוונטי ומה

לא, עורכי העיתונים יבלו את כל ימי חייהם בבתי המשפט. אני מעריך שיהיה מירוץ

גדול מאוד כדי ליצור מסמרות בפסיקה, שיקה עשרים שנה. לפסיקה בלשון הרע לקח

עשרים שנה להתגבש.

פרופ' כשר, החברים שחופש הביטוי יקר להם ושהם מבינים בכללי עיתונאות, והם

לא מעטים פה בבית הזה, מאוד יראים מהתהליך שעובר לאחרונה על מועצת העיתונות.

דע לך שזה באמת בא לידי ביטוי בכך שמישהו צריך להיכנס לתוך החלל שנוצר. אנחנו

שמענו אתמול הצהרה מאוד חד משמעית מכמה ראשי העיתונות בישראל שהם מתכוננים

לקחת את המצב הזה לידיים. קח מאוד ברצינות את דבריו של חבר הכנסת דדי צוקר.

צדק חייב לא רק להיעשות, אלא הוא חייב מאוד להיראות. לפחות מבחינת דעת הקהל

ומבחינתנו, מועצת העיתונות נחשבת לגוף מדולדל שלא יודעים אם מחר בבוקר הוא חי

או מת. זה מצב בלתי אפשרי ומישהו צריך להיכנס לחלל שנוצר בגלל זה. אנחנו הם

אלו שצריכים להיכנס לחלל הזה.

יעל דיין;

הדברים שנאמרו כאן על ידי חברי הכנסת אלי גולדשמידט וראובן ריבלין

מקובלים עליי לחלוטין. אני אצביע נגד כל ארבעת החוקים. אני בחנתי את כל ארבעת

הצעות החוק אחת לאחת. אני הכנתי שמונה הסתייגות להצעת החוק שעולה לקריאה שנייה



ושלישית. אני לא אעלה אותן להצבעה כאן, אלא אני אביא אותן למליאה במידה והחוק

יתקבל.

חבו- הכנסת גפני, אתה לא ציינת בהצעת החוק שלך הקשרים כמו שם של אדם ושם

מקום. שם של אדם במדינת ישראל ושם מקום מהווים זיהוי מובהק של החשוד. ההקשרים

האלה לא מופיעים בהצעת החוק שלך, אבל כאשר החוק הזה יגיע לבית המשפט ובאשר

השופט יחפש את הזיהוי האתני הוא ימצא זאת בשמו של החשוד. הוא לא צריך שיחיה

כתוב חרדי. הוא יראה שהחשוד לומד בישיבה בבני ברק, וכבר אז הוא ידע שמדובר

בחרדי. גם מבלי להזכיר את העובדה שהאנסים מדליית אל כרמל הם דרוזים, אנשים

יבינו שמדובר בדרוזים כי דליית אל כרמל זה כפר של דרוזים. איך תמנעו זיהוי

מין? זה לא בחוק. אני לא רוצה סטיגמה על נשים, אז מה? האם לא נאמר שמדובר

באישה?
משה גפני
חבל שלא העברתי את החוק הזה לוועדה לקידום מעמד האישה עם האיזכור של
חמילים
נטייתו המינית. הרי היא הצליחה להעביר הצעת חוק שלה שהיא כמו הצעת

החוק שלי תוך שבועיים ימים.
יעל דיין
הצעת ההוק שלי עסקה באיסור ביזוי והכפשה, לא מדובר על איסור פירסום.

אני מבקשת להסיר את כל מערכת החוקים האלה. אני מבקשת להעביר למועצת

העיתונות את הדרישה הנחרצת שלנו לטפל בהקשרים כפי שהם מוזכרים בחוק, בצורה

רצינית. אני מבקשת שאנחנו נהיה מסוגלים לעקוב אחרי זה. זאת אומרת, לקבל תוך

חצי שנה דיווח. אני מבקשת שבמקום החוקים תגיע הוועדה הנכבדה הזו להסכמה מחודשת

עם מועצת העיתונות, עם ועדת האתיקה, להחמיר איתם ככל יכולתנו ולקבל תוצאות

אחרי חצי שנה. בכל מקרה, אין צורך בחקיקה.
חגי מירום
אני חושב שכל מי שהוא דמוקרט וכל מי שמסתכל אל מול פני המאה הבאה, ומאמין

בחירויות היסוד וירצה להשיג חוקה למדינה הזו, לא צריך לתת את ידו לחקיקה

שפוגעת בחופש הביטוי, הן מצד העיתונאי כמי שרוצה לבטא את עצמו, והן מהצד של

הציבור שצריך לקבל את האינפורמציה וזכותו לדעת.אני חושב שההשתייכות לקהילות

היא חלק מהבחירה של אנשים והיא חלק מהעניין. גם קיבוצניק וגם אדם חרדי, וגם

ערבי, וגם מישהו אחר, זה חלק מהעניין וזכותו של הציבור לדעת מה מתרחש בקהילה

כזו ואילו מעשים מתרחשים בה.

החוק הישראלי מכיל בתוכו נושאים שלא נמצאים בכל מדינה. למשל, אחריות

פלילית בלשון הרע הוא עניין שהוא די נדיר בעולם החופשי. ישנן מדינות מאוד

נאורות שאין בהן בכלל משמעות פלילית או אחריות פלילית והאחריות היא אזרחית

בלבד.
היו"ר חנן פורת
האם זה נראה לך נכון?



חגי מירום;

לא, אבל יש לנו את הכלים. אני לא בעד לשנות את זה. אני חושב שלנפגעים

ישנם כלים ונקבעו נורמות באשר לפגיעה. לכן אני עומד על כך ואני מבקש שהעניין

הזה יוצבע הפעם ושהוא לא ידחה לשנה, אלא יבוא לכלל הכרעה. אני מקווה שהעניין

יפול כאן. אנחנו הרי צריכים לבוא למליאה כדי לבקש שהיא תאשר את ההמלצה להוריד

זאת, ואני מבקש, או מציע, שיהיה דיון רחב.
עזמי בשארה
אני חושב שהדחף לחוק הזה הוא דחף אמיתי. אני לא מסכים עם חבר הכנסת חגי

מירום שאיזכור השיוך הוא תמיד רלוונטי. גם אם החוק הזה ידחה, עדיין ישנם אנשים

החושבים שכותרות העיתונות מנסות לקשור עבירות עם מוצא של אנשים. אם אני הייתי

מנסח את הצעת החוק, הייתי מייחס אותו רק לכותרות הידיעות. כי כותרות הידיעות

הן אלה שזועקות. למשל, כאשר מדובר באונס שביצעו ערבים כותבים: שני ערבים אנסו.
אבל כשמדובר באנס אחר כותבים
בחורה נאנסה. אף פעם לא ראיתי שכותבים ששני

יהודים אנסו בחורה. במדינה ליברלית דמוקרטית מזהים אדם על פי שמו וכתובתו ולא

על ידי מוצאו. אני חושב שהבעיה היא בכותרות הידיעות.

חברי הכנסת גפני, תמיד יש סכנה בהפיכת כללי אתיקה לחוקים. הסכנה היא גם

לאתיקה וגם לחוק. גם האתיקה נשחקת וגם החוק מטשטש. חוק כזה הוא קשה לישום משום

שכל אחד יכול לטעון שלפי שמו של החשוד ניתן להסיק על מוצאו. הצעת החוק גם לא

תאפשר לנו להתמודד עם הבעיות האתיות. אנשים יסמכו על החוק, והעיתונאים יתחילו

להתחכם וינסו למצוא דרכים בהם ניתן לציין את המוצא מבלי לומר זאת במפורש.

הצעדים האלה ישחקו לגמרי את האתיקה. אני בעד זה שבכל זאת ישאר מאבק מוסרי

במדינה הזו במוסדות מסוימים. כאשר ידברו על הפיכת מועצת העיתונות לגוף

סטטוטורי אני אתמוך בצעד הזה.

דעו לכם כי במגזר הערבי ישנם הרבה מאוד עיתונים שהם צהובונים. אין במגזר

הזה לא מועצת עיתונות ולא כללי אתיקה. שורר שם מצב של ג'ונגל. יש שם חופש

ביטוי אבל אין עיתונות. העיתונאים הערבים לא חברים באף לשכה. אני בעד זה

שיצרפו אותם למועצת העיתונות.

לדעתי, החוק הזה יספק הרבה מאוד עבודה לעורכי דין.
צבי ויינברג
ישנו תקנון של מועצת העיתונות בנוגע לכל הבעיה הזו והוא מצוין, אבל אין

משמעת. הם לא מסוגלים לרסן את עצמם. אנחנו שמענו שמועצת העיתונות כמעט ולא

קיימת. מר חיים צדוק מתחנן לכמה פרוטות בשביל שהוא יוכל להתקיים. ישנה תחרות

בין כל העיתונים. כל אחד מהם רוצה למכור כמה שיותר עיתונים והם עושים זאת

בעזרת כותרות מפוצצות וסנסציות. לא מדובר כאן בדברים עניינים שיש בהם עניין

לציבור, אלא מדובר במציצנות ציבורית.

אנחנו חברה מאוד אלימה, לא רק במובן הישיר של המילה, אלא במובן המילולי.

כמי שקורא עיתונות עולמית כבר ארבעים שנה, אני יכול לומר כי בעיתונות שמתפרסמת

בארץ יש תופעות של השפלה והשמצה של אנשים. יש בעיתונות תופעה של הכללות,

ולמרות זאת עוברים על כך לסדר היום. יש גם סגנון של כתיבה פוגע ומעליב. חסרים

בחברה שלנו ערכים בסיסיים של יחסי אנוש. יש עידוד לקוטביות. גדל פה דור שמקבל

כנורמה גסות רוח. אנחנו יודעים שנורמה כזו מביאה בסופו של דבר ליחס תוקפני

ולאלימות בכל שטחי חיינו.



אני עברתי על כל החוקים הקיימים באירופה ואני יכול לומר לכם כי החוק

הצרפתי בנוגע להשמצה הוא מחמיר פי עשר ממה שאנחנו נעשה כאן. כל אירופה קיבלה

את החוקים הצרפתים המחמירים. האם אנחנו דמוקרטיה הרבה יותר טהורה מכל אירופה?

אנחנו מבקשים לרסן את העיתונות, ואם העיתונות לא מסוגלת לעשות זאת בעצמה,

אנחנו מוכרחים לעשות זאת.

אברהם פכטר;

כל העיתונים הגדולים, כולל ידיעות אחרונות ומעריב, הודיעו, ויש לנו את

ההודעה בכתב, שהם מסכימים לעיקרון שמונח בסעיף 14 שאיפיונים שהם לא צריכים

להיות עניינים לא צריך לפרסם אותם. יש לנו מספר מקרים שבהם הם הודו שלא היה

מקום לפרסם וניתנה הוראה לעורכים, לעורכי המשנה ולעורכי הלילה, לא להשתמש בכך,

ויש כאלה שאפילו ננזפו קשות בעניין הזה.

דוד צוקר;

האם יש לכם הודעות כאלה מרשות השידור ומהערוץ השני?

קריאה;

לא.

משה גפני;

הערוץ השני עובד על פי חוק.
עזמי בשארה
הערוץ השני בכלל לא מזכיר ערבים.

כרמית פנטון;

אני מסרתי לוועדה את כללי האתיקה שלנו בישיבה הקודמת.
אברהם פכטר
בעקבות התלונות הרבות, הגיעה מועצת העיתונות למסקנה שיתכן וצריך לבדוק

מחדש את הנושא ולכן העברתי רק לאחרונה יותר מעשרה תיקים לבתי הדין המשמעתיים

כדי שיבחנו מחדש את הסעיף הזה ויתנו פרשנות חדשה לסעיף הזה. אולי יש מקום

לניסוח מחדש של הסעיף. כלומר, מועצת העיתונות עושה בעניין הזה את מה שניתן.

במועצת העיתונות לא יושבים רק עיתונאים, אלא יושבים בה נציגי ציבור כמו פרופי

אסא כשר, ועורכי דין. פרופי זאב סגל נתן פסק דין בעניין עיתונאי. אין פה עניין

שאנחנו שומרים על השמנת.

הבר הכנסת גפני כל הזמן מביא את הדוגמא של עולה חדש שאנס את אשתו. אם

מתברר שאותו עולה מרוסיה טוען בחקירתו במשטרה שהוא הרג את אשתו כתוצאה מכך

שהוא הגיע לארץ רק לפני זמן קצר ושהוא לא הספיק להתערות בארץ, הוא לא קיבל

עבודה, הוא לא מדבר את השפה, אז העיתונים הושבים שזה רלוונטי לסוגייה. כנ"ל

לגבי איזכור המילה חרדים.
משה גפני
במקרים שמופיעים לפניי אין איפיון שכזה לגבי עולים חדשים.
אברהם פכטר
הכותרות הן אלה שמופיעות לפניך ולא גוף ידיעה. הכתבה כן מדברת על עניינים

כאלה.
היו"ר חנן פורת
כאשר הכותרות שניתנות על ידי העורכים מבקשות ליצור איזשהי תחושה

סנסציונית, הן לעיתים פוגעות הרבה יותר מאשר גוף הכתבה. כולנו מודעים לפערים

שקיימים לעיתים בין הכותרת לבין גוף הידיעה.

אברהם פכטר;

הנוסח של הסעיף כפי שמופיע במועצת העיתונות, עם השינוי שאולי נכניס בו,

הוא יותר טוב מההצעה שמוצעת על ידי חבר הכנסת גפני. הטיפול שאנחנו נותנים הוא

הרבה יותר מהיר והוא יותר יעיל מהטיפול של בתי המשפט.
היו"ר חנן פורת
הלוואי.

פרופי זאב סגל;

בתיקים של חברי הכנסת ישנו תזכיר שהכנתי יחד עם דייר תמר קדרון שהיא מתמחה

בדיני נזיקין.

מבחינה משפטית חוק איסור לשון הרע פותר את עיקר הבעיה שחבר הכנסת גפני

מציע לתקן. בסעיף 1(4) בחוק לשון הרע נאמר כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול

לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית, לפי

התיקון החדש.
היו"ר חנן פורת
פה יש התייחסות לאדם הפרטי ולא לציבור.
פרופי זאב סגל
יש סעיף על הציבור. אם פרסום כלשהו פוגע בציבור, אז היועץ המשפטי מוסמך

להגיש תביעה על כך, כך שכל החוק הזה מיותר ואנחנו מבזבזים את הזמן.

חוק איסור לשון הרע שיש לנו הוא חוק קשה ומורכב. חוק שמקשה על עבודה

עיתונאית ונוטה לכבוד האדם, מקובל עליי בהקשר הזה. הכנסת גפני, אני התנגדתי

לחוק שלך אבל תמכתי בהצעתה של חברת הכנסת דיין וזאת מכיוון ששם מדובר על ביזוי

אדם.

היום לפי סעיף 1(4) אם אדם יטען שבעיתון מסוים כתבו שחרדי אנס ילדה, הוא

יכול היום להגיש תביעת לשון הרע. הפתרון אומר לקחת את אחד מהמקרים האלה, בלי

קשר לפעולה החשובה של מועצת העיתונות בנושא, ולהגיש תביעה לבית משפט. בית

המשפט יכול לומר שזה מתאים לסעיף 1(4 )ושזה מבזה את האדם בגין דתו ושיוכו. קל

מאוד לפרש כך את סעיף 1(4). אנחנו נלמד את הלקחים מפסקי הדין של בתי המשפט.



הרב גפני אומר כי בפרסום השתייכות דתית, עדתית או מוצא אתי כלשעצמו יש

משום לשון הרע. אם מתחילים כבר לחוקק חוקים כאלה, האם אפשר לכתוב גם עורך דין?

מדוע לציין שהחשוד הוא עורך דין, חבר כנסת או פרופסור באוניברסיטה אם זה לא

רלוונטי? כלומר, אפשר גם להרחיב את העניין.

עזמי בשארה;

תסלחו לי מאוד, אבל אין גזענות נגד עורכי דין. אף אחד לא מבזה אדם בגלל

שהוא פרופסור.
פרופ' זאב סגל
נניח שהכנסת תעביר את החוק הזה ואז יכול לבוא עורך דין או פרופסור

באוניברסיטה ולשאול מדוע הכנסת חוקקה בנושא הזה ולא התייחסה לשיוכים אחרים

מאוד פרובלמטים?

הרב גפני, אני מציע שתוגש תביעה לבית משפט כדי שזה יעבור את ההכרעות

ונבין האם המקרים שלכם נכנסים בחוק הקיים מבלי צורך להגיע לחקיקה כזו שראשיתה

מצער ואחריתה מי ישורנה.
עו"ד דרור חוטר-ישי
אני חושב שיש הסכמה כללית סביב השולחן שאכן ציון אבחנות מסוג זה או אחר,

מהווה לשון הרע. פרופסור כשר אומר דבר נכון, אם כי יש איתי בעיה. אומר פרופסור

כשר, יש לנו תקנון של כללי אתיקה והתקנון הזה רחב הרבה יותר מהצעת החוק. שמענו

פה דוגמאות על עולים. עולים הם לא קבוצה אתנית, זה לא עדתית ולא דתית. אני לא

בטוח מה יקרה אם נבוא לבית משפט וננסה לטעון שחרדים זה קבוצה אתנית, דתית, או

עדתית. זו סוגיה מסובכת בפני עצמה.

משה גפני;

אנחנו נבקש מהיועץ המשפטי של הוועדה שינסח זאת בצורה שיהיה כיסוי גם

עולים חדשים. לכך אנחנו מתכוונים.

עו"ד דרור חוטר-ישי;

אבל בין כוונה לבין פסיקה עוברות שנים ארוכות. אני שמעתי כאן דבר שלא

הייתי מודע לו, שאתה בזמנו אמרת שאתה מוכן לתת פרק זמן של שנה שבו אפשר יהיה

לראות כיצד הדברים עובדים בפועל, כי הדרך היותר טובה להשיג את המטרה היא

במסגרת האתיקה של מועצת העיתונות, אם זה ניתן לביצוע. מתברר שהיתה אי הבנה

בכלל 14. פירשו אותו בצורה אחרת מכיוון שיש שם פסיק ולא נקודה. פירשו את כלל

את 14 כאילו הוא כולו אפלייה וגזענות, ולא לקחו את המשפט האחרון שעומד בפני

עצמו ונתנו לו את המשמעות הנפרדת. יכול מאוד להיות שצריך לתת למשפט האחרון

משמעות נפרדת, כותרת נפרדת, כפי ששמענו מהעורך דין פכטר. מבחינתך, חבר הכנסת

גפני, הוא יותר רחב. כי שם כל המושגים בכל התחומים כלולים.

לכן אם הציע פרופסור כשר חצי שנה ניסיון, אני חושב שמבחינה משפטית

ועניינת אתה, חבר הכנסת גפני, תשיג בזה רווח הרבה יותר גדול. הגדרות של עולים

חדשים, חרדים לא ימצאו כאן ביטוי ויהיה קשה לעשות אבחנה בין תחומים אלה

לאחרים.
עו"ד משה רונן
השאלה היא אתיקה או חוק. אני רוצה להביא שתי דוגמאות לכך שאנחנו בכל זאת

מקיימים את כללי האתיקה. דוגמא אחת היא דוגמא שהביא הרב גפני בתחילת הדיון.

במוצאי שבת הגיעה ידיעה לעיתון שבו אני עובד, על כך שארבעה אנסים אנסו נערה

ביערות הכרמל. בתוך הידיעה נכתב שארבעת הגברים דיברו בינהם בשפה הערבית, אנחנו

החלטנו להוריד את האיזכור שהם דיברו ערבית. מאוחר יותר, לאחר שראש מועצה

מקומית התחיל לדבר על כך שזה לא אופייני לעידה הדרוזית,- נפרץ הסכר בעניין

מוצאם. אבל באותו לילה, לפני שזיהו את האנשים, ידענו רק שהם דיברו ערבית

והחלטנו לא להכניס זאת , כדי לא לפגוע בקבוצה וגם מכיוון שיש כלל אתיקה כזו.

באותו ערב נשאלתי על ידי עורך שאלה, האם הוא יכול לפרסם בידיעת אונס

שהאנס הוא עובד במרכז הרפואי רבין. אני אמרתי בשום פנים, כי אין קשר בין

העובדה שהוא אנס לבין העובדה שהוא עובד מרכז הרפואי רבין. אותו עורך באמת לא

הכניס את העובדה שמדובר באנס שהוא עובד מרכז הרפואי רבין, אבל הכניס, אפילו

בכותרת, שאותו אנס הוא עובד חדר ניתוח. למה זה רלוונטי? גם זה לא רלוונטי, אבל

תקלות קורות.

דוד צוקר;

מעניין אותי לדעת למה העיתונאי חשב שהוא צריך לאזכר זאת?
עו"ד משה רונן
הוא לא נמצא כאן ואני לא יכול לשאול אותו.

השאלה האם בתקלה כזו אפשר יהיה לפנות למועצת העיתונות או להגיש תלונה

במשטרה? דובר כאן הרבה שהשופט הוא זה שיכריע. אין המדובר בכל שופט שלום בארץ,

אלא מדובר בכל חוקר בכל תחנת משטרה, מכיוון שברגע שזוהי עבירה פלילית יכול

נציג ארגון מנוף להיכנס לתחנת המשטרה ולהתלונן, ויזמינו את העורך לחקירה. עורך

ראשי של עיתון ימלא את כל זמנו בחקירה בתחנות משטרה, אחר כך התלונה תועבר

למשרד המשפטים, ועד שתתקבל החלטה יחלוף זמן.

אני בעד ההצעה שהעלה חבר הכנסת צוקר לאמץ את מסקנות ועדת צדוק ולתת

שיניים למועצת העיתונות. מועצת העיתונות היא הגוף שצריך לדון בנושא הזה. אנחנו

קיימנו התייעצות עם חבר הכנסת צוקר ואנחנו נקים ועדה לכך, ואנחנו כנראה נהיה

בעד אימוץ הדברים האלה ואז יבוא לציון גואל.

אני חרד מאוד מהחרדה שתיכנס בכל עורך ובכל כתב, ואז לא יפרסמו גם דברים

שאינם נכנסים לזה. לכל עורך הרי יש ילדים בבית אז למה לו להסתכן ולכן הוא

יפרסם פחות ופחות.
פרופ ' אסא כשר
הוזכרה פה כמה פעמים חולשתה של מועצת העיתונות. זו טענה צודקת מפני שאם

יש ואקום אתי, אז השאלה היא מי ימלא את מקומו? מכל מקום, זוהי טענה שחלפה, היה

משבר במועצת העיתונות על רקע של סכסוך עם איגוד העיתונאים אבל הוא חלף, ולא זו

בלבד שהוא חלף אלא מועצת העיתונות עכשיו התחזקה בשתי דרכים. ראשית, שלושת

העיתונים הגדולים גילו עניין ונכונות לפעול במסגרת מועצת העיתונות בפרופיל

אחר. נוסף על כך, מועצת העיתונים התחילה בתהליך של ניסיון להכניס את ערוצי

הטלוויזיה והרדיו לתוך מועצת העיתונות. אני יכול כבר להגיד שחברת החדשות של

הערוץ השני אמרה פחות או יותר כן, והשאלה עכשיו היא רק שאלה של כל מיני פרטים.
כרמית פנטון
לא מדויק,
פרופ' אסא כשר
היא אמרה כן, פחות או יותר, אבל יש משא ומתן על הפרטים. ההחלטה העקרונית

היא להצטרף.
יונה יהב
למה גופים שונים מתנגדים להצטרך?

כרמית פנטון;

יש כללי אתיקה שונים לרשות השנייה והטלוויזיה שהם גם יותר מחמירים.
פרופ' אסא כשר
אבל זוהי שאלה טכנית.
כרמית פנטון
זו לא שאלה טכנית, אלא שאלה מהותית.
פרופ' אסא כשר
נאמר לנו על ידי הנציגים המוסמכים של חברת החדשות בערוץ השני כי ההחלטה

העקרונית היא חיובית.

הדבר השני שמחזק את מועצת העיתונות היא ועדת צדוק. שר הפנים הודיע שהוא

מקבל את מסקנות ועדת צדוק. חברי כנסת שונים רוצים שההמלצות האלה תתקבלנה. שני

הדברים האלה יחזקו באופן משמעותי את המועצה ובוודאי ימנעו את הצורך בחקיקה

בגלל ואקום. אין יותר ואקום.

חבר הכנסת בשארה הזכיר כי המוקד הוא בכותרות. יש כללים אתיים בקשר

לכותרות. הכותרת צריכה לשקף את תוכן הידיעה. אם זה לא רלוונטי להזכיר איזשהי

השתייכות בגוף הידיעה, זה בוודאי לא רלוונטי להזכיר זאת בכותרות, ולכן ממילא

אם אנחנו מקבלים את הכללים האתיים של מועצת העיתונות, הבעיה הזו תבוא על

פתרונה.
דוד צוקר
אדוני היושב ראש, אולי כדאי שנשמע את עמדת הממשלה.
היו"ר חנן פורת
אני שאלתי אותם והם העדיפו לא להתייחס.

אני רוצה לסכם את הדיון. מגמת החוקים איננה לא לסתום פיות ולא לצמצם את

חופש הביטוי.
יעל דיין
אדו ני היושב ראש, אתה צריך להפריד בין שלושת ההוקים משום שהם לא מקשה

אחת.
היו"ר חנן פורת
יש פה שאלה של איזון בין חופש הביטוי לבין הפגיעה, אם של אדם ואם של

ציבור. אם אנחנו נותנים לפגיעה הזו את המשקל הראוי בשעה שאנחנו מבינים מה

פירוש שפיכת דמו של יחיד או כאב של ציבור, יתכן מאוד שהיינו בעצמנו מציבים רף

הרבה יותר גבוה לגבי פרסום או אי פרסום של ידיעות. על כל פנים, אני אינני

מסתיר שגישתי שלי היא שפריצות הלשון היא כזו שיש בה פגיעה לעיתים בלתי נסבלת

באנשים ובקבוצות.

תכליתה של הצעת החוק הזו היא לאו דווקא בפגיעה האישית באדם אלא בפגיעה
בקבוצה כקבוצה
ערבים, חרדים, עולים וקיבוצניקים. מפני שאז ישנה פגיעה בלתי

מוצדקת אם הדבר הזה איננו רלוונטי לגוף העניין.

הרב בני אלון צדק מאוד בכך שאין מחלוקת שלפחות במקרים חריפים הדבר הזה

הוא פסול, הוא פגום וראוי גם לתגובה ולסנקציה. השאלה הנכבדה שעמדה פה לפנינו

היתה האם הנושא הזה ראוי שישאר במסגרת כללי האתיקה, עם הפורבלמטיקה ועם היתרון

שבהם, או שזה יעבור לשיפוט של בתי המשפט? בשאלה הזו ישנם חילוקי דיעות.

ניתן היה להיווכח שחלק נכבד מחברי הכנסת חרד לפגיעה, לעיתים לפגיעה

החריפה, שעשויה להיות בחופש העיתונות, ולו בשל הצפה בתלונות שאחר כך מרביתן

מתבררות כלא ניתנות לבוא לידי מיצוי, אבל בינתיים הן מטרטרות, מכבידות

ומפחידות גם את התקשורת שאנחנו מצווים לשמור על חופש הביטוי שלה. פרופסור כשר

אמר בכנות כי היה כאן חלל שבאמת הביא לידי כך שבמציאות כזו התחושה הכבדה לא

מצאה פתרון וביטוי.

אני מצטרף להצעתו של חבר הכנסת דדי צוקר, אלא שאני רוצה לתת לה יותר

שיניים. אני רוצה להציע שאנחנו נדחה בהסכמה לחצי שנה את הדיון בסוגיה הזו,

ובמרוצת חצי שנה זו יקום צוות של שלושה ארבעה חברים אני אמנה אותו מתוך חברי

הוועדה, אותו צוות יבוא במגע עם מועצת העיתונות באשר לשתי סוגיות. ראשית,

הניסוח הברור יותר של הסעיף בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, שכאמור בשל

נוסחו המעורפל נתן מקום לטעות, כאילו מדובר פה רק במקרים של גזענות, ואולי גם

פירוט יותר מדויק של כללים.

יעל דיין;

אבל זה לא על חשבון החוק. זה לא שייך לחוק. אנחנו נגד החוק.
משה גפני
יש חברי כנסת שהם בעדו.
יעל דיין
נעשה הצבעה.
משה גפני
האם את רוצה שאני אומר מי תמך בזה בקריאה הראשונה ומי תמך בזה בקריאה

השנייה?



בני אלון;

אדוני היושב ראש, אני מציע שכאשר תהיה הצבעה בנושא הזה, אפשר יהיה לקיים

אותה גם בלי נציגי העיתונות, וזאת כדי שחברי הכנסת ירגישו יותר חופשיים.
היו"ר חנן פורת
אם תהיה כאן התעקשות אני אוכל להעמיד כאן להצבעה את השאלה האם להצביע או

לא להצביע. אני מציע שלא להצביע. אני מציע שנדחה זאת לחצי שנה, כפי שהוצע את

כאן.
דוד צוקר
חצי שנה, לא כולל פגרות.

היו"ר חנן פורת;

זכותי שלי כיושב ראש להכריע האם אנחנו נקיים עכשיו הצבעה או לא. למרות

זאת, אם יהיו כאן חברים שיתעקשו לקיים עכשיו הצבעה אני מוכן שאנחנו נקיים

הצבעה על השאלה אם להצביע או לא נצביע.

משה גפני;

לא, אז אני אבקש התייעצות סיעתית.

היו"ר חנן פורת;

אני מציע לכולם לקבל את הצעתי שבמרוצת חצי שנה זו יוקם צוות מצומצם שישב

עם מועצת העיתונות וישמע מהם כיצד הדברים האלה מיושמים בפועל בשטח, יתכן מאוד

כי בעוד חצי שנה נראה שההצעה הזו מיותרת, כך גם אני מקווה.

דוד צוקר;

אם ישנו חבר כנסת מחברי הוועדה שרוצה להצטרף להצעת החוק לגבי ועדת צדוק,

כי ישנם כמה חברי כנסת שהם כבר חתומים עליה, הוא יכול לפנות אליי ואני אעשה

זאת בשמחה.

יוסי ביילין;

אני מציע לא לקשור בין הצעת החוק לבין החצי שנה. פרק זמן של חצי שנה

מקובל עליי. אם אתה לא רוצה להצביע על הצעת החוק עכשיו אז אתה יכול לקבוע

מועד להצבעה בלי כל קשר לחצי שנה. אתה יכול לקבוע מועד להצבעה מחר או בעוד

שבוע. אני לא רוצה להחזיק אותם בתור בני ערובה שלי.

היו"ר חנן פורת;

אני מודיע מראש שאני דוחה את ההצבעה לפרק זמן ארוך, כי אני גם צריך להיות

הוגן כלפי מציע החוק.

שלמה שוהם;

גם אם יש כרגע רוב לדחות את הצעת החוק, אינך יכול להכריע פה. אתה חייב

להחזיר זאת למליאה. לכן צריך לשקול את הדברים לגופם.
היו"ר חנן פורת
במידה ולא תהיה התקדמות בתהליך כוונתי להביא את הצעת החוק להצבעה בעוד

חצי שנה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.

קוד המקור של הנתונים