הכנסת הארבע עשוה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס'200

מישיבת ועדת החוקה, תוק ומשפט

יום רביעי, ט"ז בסיון התשנ"ח, 10 ביוני 1998, שעה 10:15

חנן פורת ' היו"ר

בנימיו אליו

יונה יהב

וובר הכנסת אבנר חי-שאקי

עו"ד יהושע שופמן - משרד המשפטים, המשנה ליועמ"ש

עו"ד סיגל קוגוט - משרד המשפטים

סא"ל חני כספי - משרד הביטחון, ראש ענף ייעוץ וחקיקה

מינה קליין - משרד התחבורה, ראש גף ניתוח מערכות

עו"ד מיכל ברלינר - משרד האוצר, נציבות מס הכנסה

עו"ד רונית ששתיאל - משרד האוצר, נציבות מס הכנסה

עויד דורית מורג - משרד החינוך והתרבות, יועמ"ש

דורית ואג

שלמה שהס

אסתר מימון

הצעת חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ"ז-1996, של חבר הכנסת אבנר חי-

שאקי (פ/634).



הצעת חוק השימוש בתאריך העברי, התשניז-1996, של חבר הכנסת אבנר חי-שאקי (654/9)

מורי ורבותי, אני מבקש לפתוח בהצח חוק השימוש בתאריו העברי, התשנ"ז-996ו,

שהוצעה עלי יד חברנו, פרופ' אבנר-חי שאקי. החוק הזה עבר קריאה טרומית, ניזון פה

בוועדה פעם אחת. ולאחר הערות רבות, וגם שינויים מתחייבים, שחלקם במידה מסויימת קצת

צמצמו בדברים מאוד קונקרטיים, מוגשת לפנינו כעת הצעת החוק בניסוח מתוקן, על-פי

ההערות שנשמעו בוועדה בפעם הקודמת. הייתי רוצה להביא היום לאישור את הצעת החוק

לקריאה ראשונה.

פרופ' אבנר חי-שאקי, אם אתה רוצה להציג פעם נוספת את החוק במלים ספורות, על-פי

הנוסח המחודש שלו, בבקשה.

מצאתי לפגם גדול בציבוריות שלנו, בחיים שלנו, שאנשים בעלי תפקידים מרכזיים,

כולל חברי כנסת, כולל שריס, כולל שופטים, אינם בקיאים בתאריך העברי. ומכיוון שאני

מאמין באמונה שלמה במה שחז"ל אומרים לנו, שהעולס נברא בסוף אלול, והאדם נברא ב-א'

בתשרי, ולא בספטמבר ולא בשום חודש אחר, אני מאמין שזה התאריך הנכון ביותר בכלל,

אבל בוודאי ליהודי. 50 שנה אחרי קום המדינה, בהחלט הגיע הזמן שלפחות הרשויות

הציבוריות, אחרי קיצוצים בהגדרותי שלי, אני מוצא בכל זאת "המדינה ומוסדותיה, מוסד

חינוך רשמי" - - -

צריך רק להוסיף "רשויות מקומיות", זה נשמט מהנוסח.

אם כל המוסדות הללו יקפידו על כך שליד תאריך לועזי, או רק, או באופן בלבדי, יהיה

התאריך העברי, אנחנו נחזק במשהו את זהותה היהודית של המדינה. אני מודה ומתוודה,

שהמניע הרוחני, העקרוני, הרעיוני, שהביא אותי לכל העניין הוא, שהשימוש הבלבדי

בתאריכים הלועזיים מרחיק אדם מתרבותו וממורשתו. כי הרבה הרבה דברים תלויים בחודשים

העבריים ובשנים העבריות ובעיבור ובכל מה שכרוך בלוח העברי, שהוא אגב עתיק, ושהיום,

אחרי כל כך הרבה זמן, מגיעים לכך שכבר אלה, שבשעתו התחילו את כל שיטת העיבור

העברי וקביעת הלוח, הגיעו לדייקנות המירבית שא3שר להגיע בכלל אליה, מה שמוכיח את

עתיקותו ואת צדקתו של הלוח העברי.

אני מוצא בחוק הזה, אפילו עם תיקונו וצמצומו, דבר בעתו, דבר במקומו, ואני קורא

לחברי הכנסת הנמצאים פה לתמוך בו כדי להביאו לקריאה ראשונה במליאה. אני מודה ליושב

ראש, שטרח להביא את זה.

תודה רבה לך, אני רק רוצה לציין שבאמת השינויים שהוצעו במסגרת הנוסת המתוקן של

החוק התחשבו באותן הערות שנשמעו בישיבה הקודמת, בעיקר בקשר לנושא של תעודות

ומסמכים, שבהם ראינו שלעתים יש קשיים ביכולת השילוב של התאריך העברי וכדומה. לכן,

סעיף 3 בהצעת החוק קובע רק ככלל, ש"רשות ציבורית תקבע בהנחיותיה המינהליות הוראות

בדבר השימוש בתאריך העברי במסמכים רשמיים המוצאים על ידה". זאת אומרת, שהיא צריכה

לבחון את הדברים האלה, אבל אנחנו נותנים לה את הגמישות, רק שזה מחייב אותה להתייחס

לעניין ולא לזנוח אותו.

לעומת זאת, לגבי הנושא של תאריך במכתבים, כבר ציינו, וזה בסעיף 2: "התאריך

העברי יצויין בכל מכתב רשמי בשפה העברית הנשלח על ידי רשות ציבורית."

התאריך שמצויין במכתב, פירושו של דבר בפתח המכתב. אבל לא, למשל, כאשר מודיע

משרד החינוך על פתיחת שנת הלימודים, או על כנס מסויים, או רשות ציבורית או מועצה

מקומית מודיעות על כנס. אישית, אני נפגע מזה, שמודיעים על תאריך של אירוע או כל דבר

כזה. כי לפעמים ציון התאריך הוא רק בשפה הלועזית, רק התאריך הלועזי, ואין ציון של

התאריך העברי. אני מדבר אפילו ברמה הפרקטית, לפעמים זה מכביד מאוד על העניין. אם

אפשר היה, מעבר לעניין של "יצויין בכל מכתב רשמי", הייתי מוסיף מושג של "הודעות

לציבור".

אצלי יש דברים ברורים, זה כל כר קצר, אני לא יודע למה מחקתם את זה "מוסדות

המדינה ישתמשו בלוח העברי לציון תאריכים שוטפים, מועדים, בכתב ובעל-פה." בעל-פה

משמע כשמודיעים הודעה, וזה, לצערי, אני שומע לעתים קרובות כל כך, אני הערתי על זה -

הורדנו בעל-פה, מפני שאמרנו שלא תוכל לדרוש, נניח, שאם מפקד מודיע משהו בצה"ל

מטרת החוק שלי היא באמת לתקן את העניין תיקון אמיתי.

זה בחינוך.

בדיוק. בעל-פה זה בכל אופן דבר פחות רשמי, אז אתה לא יכול שכל מי שיגיד משהו

בעל-פה, יופיע באיזה נאום, אם הוא לא אמר את התאריך העברי, אז הוא עבר על החוק. זו

הגזמה להכנים את זה לחוק, זה יותר עניין של חינוך.

אני דווקא מיקדתי את הדברים לגבי הנושא של הודעות על אירועים, על כינוסים.

בצה'ל, למשל, היו מקרים כאלה, שבהם בגלל חומר תשומת לב לתאריך העברי קבעו כינוסים

או קבעו דברים שונים, ואחר כך הסתבר שזה נופל על תאריך של איזה צום או משהו כזה, ולא

מתוך כוונה רעה, אלא פשוט מחוסר תשומת לב. לכן, הייתי מחפש בנוסח משהו שמתייחם, לא

רק לתאריך העברי הנמצא בכותרת, אלא גם בהודעות על אירועים או משהו מעין זה. יהושע

שופמן, חשוב על כך.

אנחנו נמצאים פה כדי לעשות את זה.

"התאריך העברי יצויין בכל מכתב רשמי ובעל הודעה רשמית", זה המינימום. כל

ההודעות על כנסים, על תאריך תחילה, על תאריך סיום.

אין לי בעיה שאתה חושב על מקרים ספציפיים, כמו הודעה על כנם ואירוע. אין לי

בעיה, אם כי אני חייב להגיד, שלי מאוד צורם לפעמים שמודיעים על אירוע בשעה 21:00

בלילה, ונותנים את התאריך העברי של הבוקר, וכך הנורמה, וזה פשוט לא התאריך העברי

הנכון.

לעומת זאת, אם נכתוב "הודעה רשמית", הודעה רשמית יכולה להיות כל דבר, כולל צו

קריאה לתרגיל גיום בלילה, ושוב, יש את הסכנה של בלבול.

יהי רצון שזאת תהיה הסכנה היחידה שתשרור עלינו.

המונח "הודעה רשמית" היא מאוד רחבה. היא הרבה יותר רחבה ממה שאתה מתכוון.

"הודעה לציבור".

"הזמנה לאירוע".

לא. בשום פנים. לא זאת כוונתי, אני בעל ההצעה. אני לא רוצה להפוך אח ההצעה

לחסרת כל ערך. אני אווחר על כל החוק, אם זה לא יהיה המינימום.

אולי "הודעה בכחב לציבור".

אם יש התנגדוח לשר המשפטים שיאמר לי, ואני אעביר אח זה גם בלי הסכמה משרד

המשפטים.

אני מחפש את ההרדל ריו הנוסח של חרר הרוחח שאקי לריו הווחח הזה. ראוי לא רואה

אצלי כחוב: "בכחב ובעל-פה".

על העניין של "בעל-פה" כבר דיברנו, אתה לא יכול לחייב אח זה בחוק.

לא כחוב אצלי "מסמך רשמי או מכתב רשמי". אני כחבחי "בכתב ובעל-פה". זאת עברית

פשוטה, נכונה, ברורה וחד-משמעיח.

העבריח היא פשוטה, השאלה היא השאלה של יישום החוק.

מדוע לא? מוטב שהבעיה חהיה איך המשרד מחאים עצמו מאשר אני צריך לחפש.

המלה בעל-פה היא הפרזה, שצריכה להיפתר בחינוך.

למה מתכוון פרופ' שאקי, כשהוא אומר בעל-פה? זאת אומרת, שאם ייתפם מנכ"ל משרד -

לא ייחפם, אין פה סנקציוח.

אם ייחפם מנכ"ל משרד שאמר חאריך לועזי ולא אמר חאריך עברי בשיחת טלפון, הוא

עבר על החוק? הכנסתי אותו למעמד של עבריין? מבחינח העיקרון, לא משנה העובדה שלא

ינקטו בסנקציוח.

חלילה וחס. א) איו סנקציות. ב) לא זו הכוונה. הכוונה היא להרגיל אותס לחשוב גס

בתאריך העברי.

אדוני, הרי אמון על תיאוריה של משפט ובו'. אנחנו הרי מכניסיס פה נורמה מסויימת

של עבריין, לא משנה שאין פה עונש, אבל זה עבריין. השאלה אס אנחנו לא אומריס פה משהו

שהוא קצת, הייתי אומר "מעליב".

"במכתביס ובהודעות לציבור". מה יותר טוב מהודעות לציבור?

בסעיף 3 אפשר לכתוב: "רשות ציבורית תקבע בהנחיותיה המינהליות הוראות בדבר

השימוש בתאריך העברי במסמכיס ובהודעות". ואז אס יהיו הודעות מסויימות שהן בעייתיות

כמו בלילות וכדומה, אז יהיו הנחיות, ובהנחיות זה יהיה ברור. וכל מכתב רשמי סובל הכל.

סעיף 3 משליך על סעיף 2, כי בכל מכתב, זה לא אומר רק על גבי, אלא גס בתוכנו. אס

זה בסעיף 3, אז זה עונה על הכל.

זה לא מספק אותי.

"במסמכיס רשמייס ובהודעות לציבור המוצאות על ידה."

מדוע שלא יהיה בסעיף 2: "בכל מכתב רשמי ובכל הודעה לציבור"?

אני, חנן פורת, כשמודיעיס לי תאריך לועזי, נופל עלי בלק-אאוט, אני לא יודע על מה

מדובר.

לי, שלמה שהס, לפעמיס קורה ההיפך.

התאריך הלועזי תמיד נמצא.

אני מבקש, שכשיש מודעה רשמית שמודיעיס יש חגיגות ביוס כזה וכזה, שיהיה כתוב

התאריך הלועזי ויהיה כתוב גם התאריך העברי.

שיהיה התאריך העברי, ובסוגרייס התאריך הלועזי. למה לא לשיס את זה בסעיף 2?

אז נכניס את זה לסעיף 3.

למה לא בסעיף 2? שיהיה בסעיף 2 ובסעיף 3.

סעיף 3, זה כבר שמירת דינים. סעיף 2 שלו מפוצל אצלה לשניים.

הרב בני אלון, הבה נעבוד על-פי הנייר שנמצא עכשיו לפנינו. בנייר שלפנינו מוצע

שבסעיף 2 יהיה כתוב: התאריך העברי יצויין בכל מכתב רשמי ובכל הודעה רשמית

לציבור...".

בלי שום "רשמית" - "הודעה לציבור".

הודעה זה יכול להתפרש בעל-פה, ושוב חזרנו לכר.

כשכתוב "הנשלת", ברור למה הכוונה.

אדרבה, המטרה היא באמת למקרים שבהם מודיעים ברדיו ובטלוויזיה וכדומה.

"התאריך העברי יצויין בכל מכתב רשמי בשפה העברית ובכל הודעה רשמית לציבורי.

למה "רשמית"?

כי יש לפעמים הודעה שהיא לא רשמית. למה כתוב כאן "מכתב רשמי"?

אין הגדרה משפטיח למלה "רשמי".

במקום למנוע סרבול, "בכל הודעה ומכתב רשמיים".

בסעיף 2 יהיה, "...בכל מכתב והודעה רשמיים בשפה העברית הנשלחים על ידי רשות

ציבורית". ובסעיף 3 יהיה אותו דבר.

ברגע שהוא אומר "הנשלחים", זה לא כולל את ההודעה שאיננה נשלחת אלא דרך הרדיו

או הטלוויזיה. אתה לא יכול לקרוא להודעה ברדיו "נשלחתי. לא שולחים הודעה ברדיו,

משדרים הודעה ברדיו.

מדובר על מכתב רשמי והודעה לציבור.

"בכל מכתב רשמי ובכל הודעה לציבור".

אנחנו נציע את הנוסח הבא: "התאריך העברי יצוייו בכל מכתב והודעה רשמיים לציבור

של רשות ציבורית".

לא. "המתפרסמת בדרך ציבורית".

"הנשלח או המתפרסם".

נעשה הפרדה, כי באמת מכתב נשלח והודעה מתפרסמת, אז נכתוב כך.- "התאריך העברי

יצויין בכל מכתב רשמי בשפה העברית הנשלח על ידי רשות ציבורית ובכל הודעה רשמית

לציבור המתפרסמת על ידה."

"הודעה רשמית לציבור בשפה העברית".

יש בזה יתרון גדול. למחשבים יש בעיה עם 2,000, ופה לא תהיה בעיה.

יש לך הרבה בעיות. אם הרשיון שלך פג ביום י"ד באדר, האם זה עד 24:00 בלילה או

האם זה עד השקיעה?

השאלה שלי מתייחסת באמת לתחום המחשוב, כי כשאנחנו מדברים על יצויין בכל מכתב

רשמי, האם מדובר על התאריך שבראש המכתב או כל תאריך אחר שבתוכו?

את זה הכנסנו במלים "הודעה לציבור". אם אדם כותב מכתב, וזו לא הודעה ציבורית - -

לא הבנת את שאלתה. האם רק בתוך הודעה שבתוך המכתב. מנכ"ל המשרד כותב בתאריך

זה וזה יהיה אירוע בבריכת הסולטאן.

זאת פחות הבעיה. אבל אם משרד התחבורה שולח אליך הודעה, חס וחלילה, שהוא שולל

לך את רשיונך, האם תאריך תחילת השלילה צריך להופיע גם בתאריך העברי?

תמיד צריך להופיע תאריך עברי. הוא לא בן חורג. הוא הופך להיות התאריך הרשמי של

המדינה.

פה אנחנו חוזרים לאותן הערות בנושא המחשוב, שהיו בעצם בישיבה הקודמת.

אני מוכרח לומר, שכאשר כחבנו פה בסעיף 2 ''התאריך העכרי יצויין בכל מכתב רשמיי,

משמע שזה לא רק בראש המכתב, אלא בדברימ שבגוף המכתב. בדיוק הדוגמה שנתת היא

דוגמה טובה. כשאת שולתת אלי מכתב על שלילת הרשיון, לי חשוב לדעת מהו התאריך העברי

של שלילת הרשיון, כי אני לא יודע מה זה תאריך לועזי.

יהיו עכשיו הרבה פווות רפורטים, השוטרים יתבלבלו.

דו"וז של משטרה, כשהשוטר לא יידע בדיוק, והוא מתבלבל, אז תגיד לו: אדוני, באותו

יום בכלל הייתי בחוץ לארץ.

מינה קליין, המתשב בינתיים נשלט על ידי האדם ולא להיפך, אז אם פתרו כל כך הרבה

בעיות, אני סומך על אנשי המחשב שיפתרו את זה ללא קושי.

יפתרו, אנחנו רק אומרים שזה עניין של זמן.

לכן נותנים שישה חודשים, אני לא רציתי בזה.

כל המערכות היום בכל המתשבים במדינה עוסקות בהכנה לשנת 2000, אף אחת מהן לא

תהיה ערוכה לעסוק גם בהכנת כל התוכניות להכנסת התאריך העברי.

איך בתאריך שבראש המכתב?

זה קיים. יש הוראה בתקשי"ר.

עכשיו יהיה תהליך של הכנסת התאריך. אני תושב שפה פרופ' אבנר שאקי צודק. אנחנו

רוצים שאדם שמקבל מכתב רשמי מאת המדינה יידע את התאריך העברי. יש הרבה מאוד

אנשים שהראש שלהם מסודר על-פי התאריך העברי. המבנה של איפה אתה ממוקם, חורף, קיץ,

חגים, שבתות - הכל נמצא בראש בתבנית של התאריך העברי. אני חושב שזה חשוב שנתחיל

להכניס את זה כנורמה במדינה. אנחנו לא רוציס להפריז, לכן אמרנו לא בעל-פה, אבל כן

בכל הדברים שהן פניות רשמיות לציבור.

אני ודאי לא חשוד בזה שאני לא אוהב את מורשת ישראל, אבל יש לי תחושה, שבכל

אופן, צריך לומר פה איזה משפט. יכול להיות שהטוב מאוד פה יהפוך להיות האויב של

הטוב. דווקא לגבי ההערה של הגברת ממשרד התחבורה. אם אתה רוצה לשים את זה כחלק

רשמי, שים את זה כחלק רשמי, בזה שאתה מחייב, אני חושב שבזה עשית די והותר, אם בכל

מכתב יהיה התאריך הרשמי של שליחותו.

לעניות דעתי, אנחנו לא יכולים לצפות את כל האפשרויות. כרגע אמרנו שוטר, אמרנו

רשיון נהיגה, אמרנו מועד פקיעה, ברגע שתיכנס לצורך לחייב יהיו בעיות. למשל, אני רואה

פה את הגב' כספי, אני מניח, למשל, שאם חיל משתחרר ב-א' באדר או משתחרר ב-21 למרץ,

זה שונה מבחינת מה קורה אם חס ושלום קורה לו משהו באותו ערב או באותו לילה.

למה שלא יהיה כתוב באיזה תאריך הוא משתחרר?

אם כתובים שני התאריכים, אתה יוצר פער.

אתה נכנם לבעיה של היום והלילה?

בכל מקום זו אותה בעיה. הרי התוק הוא שרירותי, הוא אומר אם נולדת ב-1 בינואר

אתה הולך לכיתה כזאת או אחרת. אם אני אכתוב במקום ה-1 בינואר תאריך נוסף, בדברים

פרוזאיים קטנים, אתה יוצר מצב שמשקיעת החמה - - -

תבוא פרשנות שתאמר.

לדעתי, אם קיימים שני התאריכים, אז הדבר ברור.

להיפך, אז זה שונה. אחד אומר מחצות, והשני אומר מהערב.

אם אתה אומר, נניח, 20:00 בלילה, ב-27 לאוקטובר - - -

ביום באוקטובר, אני לא מציין שעה. אני אומד לך, למשל, חבר הכנסת בני אלון,

התגייסת, אתה משתחרר ביום י"ד באדר - - ?

אתה משתחרר, כשאתה עובר בבקו"ם.

בחוק הפרשנות, לצורך העניין הזה, אפשר לכתוב שהתאריך הקובע, בגלל הבעיה הזאת,

לעניין זה הוא התאריך הלועזי. אתה נכנם לנישה אחת של השאלה של בוקר וערב או חצות

ליל.

זאת דוגמה אחת לחשש של חוסר בהירות.

אז יהיה כתוב בחוק הפרשנות שאפשר לקבוע במקום שכביכול יש סתירה. אבל דווקא

באמת כשמדברים על שחרורו של חייל, בדיוק זה מה שאנחנו רוצים, כששולחים לו מכתב על

שחרור, אז יהיה כתוב לא רק תאריך לועזי אלא גם תאריך עברי. הציון של התאריך בראש

המכתב הוא פו אחד, אבל הכוונה היא גם באמת להודעות לגופן.

הייתי רוצה להציע להתמקד במשהו אחד, אם נדבר על המורשת, "וחי בהם". אנחנו

יודעים מה קורה באיזה מסמכים, ומה יש היום במחשב.ים, ומה מוציאים היום מחשבים,



והרעיון הוא שכדי שהחוק הזה ישמע, ולאו דווקא בשישה חודשים, ואפילו יגדל ויפרח

ויפרוץ מעבר למה שכתוב פה, לדעתי, צריך לשים את מרכז הכובד על סעיף 3 ולא על 2.

בסעיף 2: "התאריך העברי יצויין בכל מכתב רשמיי, זה סובל הכל, הן בגוף המכתב, לא

כתוב למעלה, כתוב כל.

אבל זה לא כולל הודעות, ויש אלפי הודעות הנמסרות כמעט מידי יום. אין משרד שלא

מודיע משהו ברדיו או בטלוויזיה.

אכן, לא נעלמה מעיני הבעיה הזאת. לכן, אני מציעה דווקא בסעיף 3 להדגיש "כל

ההודעות', והרשות הציבורית תקבע בהנחיותיה. ברגע שרשות ציבורית צריכה לקבוע את

ההנתיות, וכאשר יש תובה לקבוע את התאריר העברי, יש חובה על הרשות לעשות גם

בהודעות, כי אחרת בשביל מה כתוב?

לכן, אני חושבת, שההודעות עלולות לצמצם, ולצמצם דווקא את הדבר שהוא רחב מאוד.

שום צמצום.

הבנתי את ההערה שלך, הבעיה היא שבאמת ברשות הציבורית כתוב: ''תקבע בהנחיותיה

והמינהליות", אד את נותנת אח זה לגמישות. וסעיף 2 מתייחס למימד נוסף. לכן, אני מציע

שזה יהיה בשני הסעיפים.

בסעיף 2 יהיה כתוב: "התאריך העברי יצויין בכל מכתב רשמי בשפה העברית- הנשלח על

ידי רשות ציבורית, ובכל הודעה רשמית לציבור המתפרסמת מטעמה".

בסעיף 3 תהיה תוספת של מלה אתת: "רשות ציבורית תקבע בהנחיותיה המינהליות

הוראות בדבר השימוש בתאריך העברי בהודעות ובמסמכים רשמיים המוצאים על ידה".

מספר המסמכים גדול לאין-ערוך ממספר ההודעות, קודם צריך להופיע "מסמכיס".

רשמיים, זה זכר, אז אני מעדיף שזכר יהיה צמוד לזכר, זה רק עניין של סמנטיקה.

סעיף 4: "הוראות חוק זה לא יחולו על רשות מקומית שמרבית תושביה אינם יהודים,

ועל מוסד חינוך רשמי ומוסד מוכר להשכלה גבוהה ששפת ההוראה בהם אינה עברית." זה

בוודאי מקובל, אנחנו לא רוצים לחייב את הרשויות הערביות בעניין הזה ומוסדות לועזיים.

סעיף 5: "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו."

האם יש מישהו שרוצה להוסיף הערות בנושא של הצעת החוק.

זאת הצעת חוק ראויה.

אני מציע שנצביע על העברת הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה במליאת הכנסת. מי

בעד ירים את ידו - ארבעה בעד - מי נגד? אין.

הצעת החוק אושרה פה אחד, פרופ' אבנר חי-שאקי, יישר כוחך.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00