ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 24/03/1998

הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי לשון הרע), התשנ"ז-1996- של חבר-הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר), התשנ"ז-1997 - של חברי-הכנסת צבי ויינברג ויונה יהב; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין חשוד), התשנ"ז-1997 - של חבר-הכנסת משה גפני; הצעת חוק העונשין (תיקון - פרסום שם חשוד), התשנ"ז- 1997 -של חבר-הכנסת שמואל הלפרט

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 174

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, כ"ו באדר בי התשנ"ז (24 במרץ 1998). שעה 12:00

נכחו;

חברי הוועדה; חנן פורת - היו"ר

בני אלון

משח גפני

שמואל הלפרט

צבי ויינבדג

יונח יחב

דוד צוקר

מאיר שטרית

מוזמנים; פרופ' נחום רקובר - משנח ליועץ המשפטי לממשלה

יחושע שופמן - משנח ליועץ המשפטי לממשלח

גלוריח וייסמן - ראש חתחום למשפט פלילי

מירב ישראלי - משרד המשפטים

חילח עובדיה - הנהלת בתי-המשפט

עודד ברוק - הלשכח המשפטית, משרד המשטרה

פקד אילת כהן - מדור תביעות באגף החקירות, המשרד

לבטחון פנים

כרמית פנטון - יועצת משפטית, הרשות השניה לטלוויזיה

ורדיו

חיים צדוק - נשיא מועצת חעתונות

בצלאל אייל - מזכיר כללי של מועצת חעתונות

משה רונן - איגוד ארצי של עתונאי ישראל

ענת שקולניקוב - האגודה לזכויות האזרח

יואל אסתרון - עורך משנה, "הארץ"

אלון שליו - עורך, "ידיעות אחרונות"

מיכאל רוזנטל - "ידיעות אחרונות"

חרב יוסי וליס - מנכ"ל "מנוף"

חרב דני נשיא - סמנכ"ל "מנוף"

שי חורביץ - "מנוף"

יועץ משפטי; שלמה שחם

מנהלת הוועדה; דורית ואג

קצרנית; אביגיל זכאי

סדר-היום; 1 הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי לשון הרע),

התשנ"ז-1996- של חבר-הכנסת מאיר שטרית.

2. הצעת חוק איסור לשון חרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר),

התשנ"ז-1997 - של חברי-הכנסת צבי ויינברג ויונה יהב.

3. הצעת חוק העונשין (תיקון - פרסום שם חשוד), התשנ"ז- 1997 -

של חבר-הכנסת שמואל הלפרט.

4. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מסי 7)(פרסום לענין חשוד),

התשנ"ז-1997 - של הבר-חכנסת משח גפני -

דיווח של חבר-חכנסת יונח יחב, יושב-ראש ועדת חמשנה.



1. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי לשון הרע),

התשנ"ז-1996- של חבר-הכנסת מאיר שטרית.

2. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - עוולה אזרחית ושיפוט מהיר),

התשנ"ז-1997 - של חברי-הכנסת צבי ויינברג ויונה יהב.

3. הצעת חוק העונשין (תיקון - פרסום שם חשוד), התשנ"ז- 1997 -

של חבר-הכנסת שמואל הלפרט.

4. הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7)(פרסום לענין חשוד),

התשנ"ז-1997 - של חבר-הכנסת משה גפני -

דיווח של חבר-הכנסת יונה יהב, יושב-ראש ועדת המשנה.
היו"ר חנן פורת
אני מבקש לפתוח את הישיבה המיוחדת שכונסה לדון בקובץ של חוקים שנוגעים

במישרין ובעקיפין לחוק איסור לשון הרע על כל מה שמסתעף ממנו.

לפני כן הודעה. מחר בבוקר קבענו ישיבה מיוחדת בשעה 9 כדי לדון בחוק יום

העצמאות המיוחד לשנת היובל, חקיקה חפוזה. היתה החלטת ממשלח שקובעת כי השנה יום

העצמאות יהיה לא יום אחד, ביום חמישי, אלא יומיים גם ביום שישי. כדי שהחלטת

הממשלה שיום שישי יהיה שבתון תקבל תוקף לגבי מערכות המסחר, חתעשיה והשירותים היא

מחייבת חקיקה וקיבלנו מהממשלה בקשה בענין. אם החוק הזה יעבור היום בלילה בקריאה

ראשונה נידרש לדון בו מחר. אנחנו לא דנים עכשיו על החוק הזה אבל אני מודיע על

הדיון בו מחר.

משה גפני;

לא מעבירים כך דבר כזה. מה זה - משנים סדרי בראשית על יום שישי? אפשר לעשות

את זה שבוע, מיום ראשון עד יום המישי בלי שיהיה שבתון.

היו"ר חנן פורת;

את ההערות שלך נשמע בעזרת השם מחר ואתה מוזמן להצטרף ולהתנגד להצעת החוק

הזאת.

רבותי, ברשותכם אני רוצה לפתוח בכמה מלים ואחר-כך אתן רשות דיבור לחבר-הכנסת

יונה יהב שהופקד על-ידי חבר-הכנסת שאול יהלום, היושב-ראש הקודם - היום שר התחבורה

- לעמוד בראש ועדה שתדון במכלול החוקים האלה שנוגעים לאיסור לשון הרע ומה שמסתעף

ממנו.

היתה לפנינו שורה של חוקים שנמצאים בסטטוס שונה מבחינת מעמדם - כאלה שעברו

בקריאה טרומית, כאלה שכבר נדונו בקריאה ראשונה - אבל הם נצרניים זה לזה ונוגעים

לסוגיות של חוק איסור לשון הרע ותוספותיו. הנושא הוא טעון ומצד אחד עומד במתח של

זכות הציבור לדעת, חופש העתונות וערכים חשובים אהרים שאנחנו אמונים עליהם בדבר

כבוד האדם וחירותו; מאידך גיסא, דברים שיש בהם פגיעה בפרט כפרט, כגון, חוק הנוגע

לפרסום שמו של חשוד בטרם הוגש כלפיו כתב אישום ובטרם הוכחה אשמתו על המשתמע מכך

מבחינת כבודו של האדם והפגיעה האנושה בו בעצם הפרסום, ופגיעה בכלל, לדוגמה, יצירת

סטיגמה לקבוצה רוסית, חרדית, מרוקאית וכדומה. בכל אלה היו לנו הצעות חוק שהוגשו

על-ידי חברי הכנסת באופן פרטי והן נמצאות בהליכים שונים של החקיקה.

מצאתי לנכון לבקש מחבר-הכנסת יונה יהב שידווח לנו על הישיבות שהוא קיים

בוועדת המשנה ויביא את חנושא הזה לדיון ראשון במליאת הוועדה. אני מודיע מראש כי

מאהר שהנושא מורכב, גדול וטעון אין לנו היום כוונה לקבל החלטות ספציפיות שנוגעות

להעברת דברים למליאה לצורך המשך החקיקה אלא ננסה לגבש עמדה כוללת שאחר-כך נגזור

מתוכה איך להמשיך כדי שהדברים לא יישארו בבחינת דיון בעלמא אלא יבואו לביטויי

בחקיקה בצורה מגובשת וכוללת ולא רק בצורה פרטנית.



דוד צוקר;

אני מבקש להבין ממה שאמרת עכשיו לגבי הסטטוס של הדיון: האם ועדת המשנה סיימה

את העבודה ומה שמובא עכשיו הוא סיכום העבודה שיכול לבוא רק בצורה אחת והיא הצעה

לתיקונים בחוק? זה האופן היחיד שבו ועדת המשנה יכולה לסיים את עבודתה.

היו"ר חנן פורת;

מייד נשמע את חבר-הכנסת יהב. חשבתי שבעצמנו נשקול את הדברים ויכול להיות שיש

מקום שוועדת המשנה תעביר את הדברים כפי שהיא גיבשה אותם עד כה להמשך והשלמה

במליאה.

דוד צוקר;

אתה שוקל אפשרות לבטל את ועדת המשנה ושמליאת הוועדה תדון? יש תקנון. האם

ועדת המשנה תמשיך לעבוד על זה, או המליאה תעבוד על זה?
היו"ר חנן פורת
לא הייתי מנסח זאת כך. הייתי קורא לזה: הרחבת הסטטוס מוועדת המשנה כדי

שהדברים יושלמו במליאת הוועדה. נסכם את הנושא הזה בתום הישיבה. מעבר לצדדים

התוכניים אני רוצה לדון בסטטוס איך להמשיך ולקדם את זה. אגב, יש לנו עוד חוקים

שוועדת המשנה עדיין לא התייחסה אליהם כי הם באו יותר מאוחר. מעבר לענין הטכני

והפרוצדורלי, שהם חשובים כשלעצמם, קבעתי לעצמי עקרון שדובר עליו כבר אתמול שחלקם

של החוקים שמונחים תקופה ממושכת ומעלים אבק, להביא אותם ולפתוח אותם גם מתוקף

תפקידה החשוב של הוועדה לא להשאיר דברים מוקפאים וגם מתוך ההכרה שבכך אנחנו

פוגעים בחברי הכנסת שהשקיעו כל כך הרבה מאמצים, גלגלו דברים והביאו אותם לקריאה

טרומית ועכשיו כאילו לא נעשה בהם דבר.

החקיקה בתחום איסור לשון הרע בעיני אינה נופלת בחשיבותה מדיונים שדנו בהם על

התעללות בקטינים וחסרי ישע, נושאים של אונס, פגיעה ואלימות לגווניה השונים, דברים

שהוועדה הזאת הקדישה להם תשומת-לב מרובה. נאמנים עלינו הדברים שאומרים חכמינו

זכרונם לברכה, שכל המלבין פנים ברבים כאילו שופך דמים. זו לא פראזה אלא אנחנו

יכולים לראות כיצד היו מקרים שבהם אנשים שפניהם הולבנו ברבים - מדובר בעיקר באנשי

ציבור ואנשים שמה שנותר להם הוא שמם וכבודם - כתוצאה ממרמס כבודם הגיעו עד צעדים

נוראים ונמהרים. היו דברים כאלה במרוצת השנים ולא הכול אנחנו יודעים. אין שום

ספק שכל אדם שמתנסה בפגיעה בו או בקבוצה שאליה הוא משתייך מרגיש וחש את הדברים

היטב על בשרו.

הנושא הזה פרוץ, חרף העובדה שיש חוק איסור לשון הרע, בגלל הרגישות האמיתית

הקיימת במתח שבין חופש העתונות, חופש המידע, זכות הציבור לדעת, לבין כבודו של

האדם וחירותו. הדבר הזה לא נקבעו בו מסמרות וייתכן שגם אחרי כל מה שנדון לא נוכל

לקבוע בו מסמרות ויישארו הרבה דברים פתוחים. בכל זאת אני סבור שגם אלמלא הצעות

החוק הפרטיות של חברי הכנסת ועדת החוקה לא היתה פטורה מלהתייחס לסוגיה הכאובה

מאוד בחברה בישראל. על כן מצאתי לנכון לקדם את הדברים ולהעלות את סדר העדיפות

שלהם.

היתה לנו פגישה חשובה שנגעה בסוגיה מסוימת בענין הזה עם יושב-ראש מועצת

העתונות, שר המשפטים לשעבר, עורך דין חיים צדוק. השתתפו בישיבה הזאת נציגים של

"מנוף" ושל הלובי הדתי והעלינו שם דברים כאובים מאוד. הוצגו בפנינו כללי האתיקה

של העתונות ולמדנו על היתרונות והחסרונות שיש בהם בהעדר כוח אכיפה. הדיון הזה

שמתקיים כאן, בפנים מסוימות הוא המשך של הדיון הוולונטרי שהתקיים אז אלא שעכשיו

הוא בא לפני אינסטנציה שיש לה יכולת של חקיקה וממילא גם של האכיפה.



נמצאים כאן חברי הכנסת שהעלו את הצעות ההוק. חבר-הכנסת מאיר שטרית שהעלה את

הצעת הוק איסור לשון הרע (תיקון - הרתעת מוציאי לשון הרע) שנוגע בעיקר להיבט של

הסנקציה; חברי-הכנסת צבי ויינברג ויונה יהב שהעלו את הנושא של עוולה אזרחית

ושיפוט מהיר; חבר-הכנסת הרב שמואל הלפרט שהעלה את הצעת חוק העונשין בענין של

פרסום שם חשוד; וחבר-הכנסת הרב משה גפני שהביא את הצעת חוק איסור לשון רע (פרסום

לענין השוד).

הבר-הכנסת גפני, ביקשת הצעה לסדר.

משה גפני;

אדוני היושב-ראש, בירכתי אותך אתמול על כך שאתה מעלה דברים שנמצאים לפני

הוועדה זמן רב. יש חשיבות בכך שצריך לדון על מכלול הדברים אבל מבחינת התקנון יש

חוקים שנמצאים בשלבים שונים של חקיקה. יש חוק אחד שמדבר לא על הפגיעה ביחיד

בלשון הרע אלא על פגיעה בציבור אפילו אם יש ידיעה נכונה. הנושא הזה נדון פעמים

רבות במליאת הכנסת שאישרה אותו בקריאה טרומית, הוא נדון כאן בוועדה בדיון רב

משתתפים ואושר לקריאה ראשונה, עלה למליאת הכנסת בקריאה ראשונה ואושר, ולאחר מכן

נדון כאן שוב בוועדה בדיון גדול. היתה הסכמה בוועדה שנמתין תקופה מסוימת - יש

ויכוח אם זה הצי שנה או שנה - כדי שהענין ייבדק. יש תכתובת ופרוטוקול בענין.

הוהלט שנמתין כדי שמועצת העתונות היא זו שתטפל בבעיות מכיוון שהחוק מעתיק כמעט

מלה במלה את התקנון שלה בסוגיה הזאת. למועצת העתונות היה מספיק זמן והשאלה היא

האם היא אכן טיפלה בבעיות והדברים שונו והיא אכן מקפידה ליישם עניינית את התקנון

שלה. לכן צריך להתייחס אל החוק הזה כהכנה שלו לקריאה שניה ושלישית, כמובן במכלול

הדברים שהעלית.
היוייר חנן פורת
ההוק שאתה מדבר עליו איננו חוק שקשור באיסור לשון הרע.

משה גפני;

בוודאי, הוא שונה מהחוקים האחרים, לא מדובר בו על היחיד אלא על פגיעה בציבור

כשהידיעה היא נכונה. לפי ההלכה לשון הרע זה רק אם אתה אומר אמת, אחרת זה מוציא

שם רע.

היו"ר חנן פורת;

יש רכילות, יש לשון הרע, ויש הוצאת שם רע.

בבקשה, חבר-הכנסת עורך דין יונה יהב.

יונה יהב;

ועדת המשנה לטיפול בתיקוני חוק איסור לשון הרע הוקמה עם מנדט ספציפי שטיפל

בשלושה חוקים, שעמדו על הפרק; הצעת חוק של מאיר שטרית שדיברה על פיצויים בגין

ביצוע עוולה של לשון הרע כשלנעוול לא נגרם נזק, הוא לא חייב להוכיח את הנזק אבל

הוכח שבוצעה העוולה, ייפסקו לו פיצויים בסכום של עד 50,000 שקל.

הצעת חוק של פרופי ויינברג ושלי שעיקרה להכניס מספר שינויים בחוק איסור לשון

הרע. אני מציין שחוק איסור לשון הרע התקבל בכנסת בשנת 1965 ומאז לא נעשו בו

שינויים, אם כי במלאת 30 שנה לחוק הוקמה במשרד המשפטים ועדה שפנתה לציבור וביקשה

לקבל הערות אבל הוועדה הזאת שבקה חיים ולא יצא ממנה כלום. בהצעת החוק שהגשנו

היתה התייחסות לבעייתיות כאשר מודבקות סטיגמות לציבורים מסוגים שונים בין אם אלה

עולים חדשים, חרדים, קיבוצניקים, שמאלנים, ימניים ואחרים. הצענו תיקון בהגדרה,

בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, ובמקום ההגדרה " 'אדם' - יחיד או תאגיד'', יבוא

" 'אדם' - יחיד, חבר בני אדם, ציבור, או תאגיד". התייחסנו גם לפיצויים כאשר לא .

הוכח הנזק ודיברנו על 20,000 שקל שיקוזזו ממשפט פלילי אם נקבע בו משהו.



כתוצאה מהניסיון המוכיח ששני משפטי לשון הרע המהותיים ביותר שהיו בשיטת המשפט

שלנו מאז הוחק החוק - פלד נגד עתון "הארץ", ובצלאל מזרחי נגד עתון "הארץ" - ארכו

בכל הערכאות יחד כ-10 שנים חשבנו שזה זמן ארוך מדי כדי שאדם יקבל בחזרה את שמו

הטוב וניסינו ליצור הליך שיפוט מהיר. היה לנו עקרון שסיכמנו עם כל נציגי העתונות

שבוועדת המשנה נשמע את העתונות, את כל הצדדים ואת כל המהויות של התיקונים שאנחנו

מציעים כפי שהם רואים אותם. רצינו להגיע למצב שבו אנחנו עושים דברים לא אחד נגד

השני אלא פחות או יותר בהידברות יחד. נציגי העתונות על כל גווניהם - יש כמה

ארגונים - יצאו מתוך הנחה שעדיף להשאיר את החוק כפי שהוא, כפי שאמר מיבי מוזר

שהוא מומחה יוצא דופן במהויות של חוק איסור לשון הרע ובכל התקדימים החשובים בשיטת

המשפט שלנו. ביקשתי ממנו שיבוא לוועדה. חלק מהתיזה המרכזית היה: החוק הוא טוב,

נשאיר את החוק כפי שהוא, לא היו בו בעיות במשך השנה. אף-על-פי שבתחילת הדרך חשבה

העתונות שהחוק הזה מעצם חקיקתו מצר את צעדיה, הנה במשך 30 שנה התפתחה עתונות מאוד

לוחמנית, עצמאית ויודעת מה היא עושה.

היו"ר חנן פורת;

הצעת החוק שלכם בנושא של שיפוט מהיר היא תוספת על החוק?
יונה יהב
בוודאי. לגבי המשפטים המהותיים דנו בכך שאי-אפשר להיכנס לסד של זמן, כפי

שהצענו. הבינונו את הענין. גם נוצרה בעיה בקשר לנושאים אחרים של עולם המשפט,

למשל, נזיקין. גם אדם שנפצע אנושות בתאונת דרכים חייב לקבל את הסעד שלו מהר כי

לפעמים הוא מגיע עד פת לחם. אחת הרעות החולות שלנו היא משפטים שנערמים לפני

השופטים ונערכים הרבה זמן. לכן עלה מצד היועץ המשפטי של הוועדה רעיון לנסות

להקנות סמכויות בחוק איסור לשון הרע לבית-המשפט לתביעות קטנות. על-פי ניסיוני,

משפטים שהגיעו לבית-המשפט לתביעות קטנות ברוב המקרים השופטים העבירו אותם

לבית-המשפט הרגיל, לא תמיד. הם בדרך כלל ראו שזה לא ב-TERMS OF REFERENC של

מהות בית-המשפט לתביעות קטנות. אנחנו חשבנו שאם בנושא ספציפי כזה נעלה את הסמכות

הכספית של בית-המשפט לתביעות קטנות, נוכל גם ליצור מנגנון של משפט מהיר, משפט לא

כל כך פורמלי כפי שהוא מתבצע בבית-משפט לתביעות קטנות. בדרך כלל בתביעות לשון

הרע הסכומים הקטנים הם לא נגד העתונות אלא יותר בין אדם לחברו - אני קיללתי אותו,

אני העלבתי את אשתו, סכסוכי שכנים, תביעות שדי סותמים את בית-משפט השלום.

היו"ר חנן פורת;

אני רוצה לציין שפה בוועדה העלינו את גובה הסכום של תביעות קטנות כמעט פי

שניים, מ-8,000 שקל ל-15,000 שקל עם הצמדה מדי שנה בשנה. חשבנו שזה יקל על מערכת

בתי-המשפט.

יונה יהב;

ההצעה העומדת כרגע על הפרק היא להעלות את סמכות בית-המשפט לתביעות קטנות רק

בנושא הספציפי,של עוולות על-פי חוק איסור לשון הרע לכדי 30,000 שקל צמוד למדד מדי

שנה ובצורה כזאת להעביר חלק גדול מהתביעות היותר פעוטות לסוג שיפוט מהיר. אנחנו

בהחלט מקבלים את התיזה שהוכחה כאן על-ידי העתונאים, שהמשפטים המאוד מהותיים

שעומדים על הפרק לא ניתנים לניהול בסד כל כך קטן של זמן כפי שהצענו.

נושא אחר שביקשנו לתקן היה הנושא של תיקון עוולה. על העתונות מוטלת החובה

שאם יתברר לה שהוציאה לשון הרע, או שהיא טעתה, שתתקן זאת. אנחנו הצענו שהתיקון

ייעשה קרוב ככל הניתן למקום שבו הוצא הפרסום המעוול - לא ייתכן שזה יהיה בתת-עמוד

סופי בעתון - ובצורה כזאת יתוקן העוול שנעשה.



תיקון נוסף שהצענו לא קשור לעתונים אלא לניהול מערכות בתוך בתי-המשפט. אנחנו

יודעים שעד היום בית-המשפט וכתבי הטענות היו כסות שבמסגרתה ניתן חיסיון לעורכי

הדין ולצדדים לומר כל אשר על רוחם. היום יש כמה פסיקות שדי מגבילות זאת רק

לעניינים שנידונים בבית-המשפט. אנחנו רוצים שזה ייכתב בחוק כדי שהצדדים לא יוכלו

לעשות חגיגה של לשון הרע אלא יהיו צמודים רק לאותו אירוע של לשון הרע ולא יצרו

עוולות נוספות. זה מגביל את הצדדים במשפט, זה לא מגביל את העתונאים שרשאים לפרסם

את מה שנעשה בין כותלי בית-המשפט ואם הם מדווחים נכונה כמובן שחל עליהם חיסיון.

ברקע הדברים ידענו שקיימת הצעת החוק של הרב משה גפני שמעתיקה אותו סעיף

ספציפי של תקנון האתיקה שהוא הכניס אותו במסגרת תיקון סעיף 1 של ההגדרה של לשון
הרע וכך הוא אומר
"בפרסום השתייכות דתית, עדתית או מוצא אתני של חשוד, כאשר אין

להשתייכות השלכה ישירה על מעשה העבירה שבה הוא השוד, יש משום לשון הרע". לדעתי

זה מועתק פחות או יותר מלה במלה מתקנון האתיקה והוא מבקש להכניס את זה לחוק כחלק

מההגדרה.

יש דבר שידענו שהוא קיים וכבר עבר בקריאה שלישית והפך להיות חוק והוא הצעתה

של חברת-הכנסת יעל דיין ועוד כמה חברים שגם כן תיקנה את ההגדרה של חוק איסור לשון

הרע כך שציון שלא לצורך של נטייתו המינית של אדם גם היא הופכת להיות לשון הרע,

ביזוי.
משה גפני
טעינו בכך שהסכמנו להעביר את זה לוועדה לקידום מעמד האשה, זה היה צריך להיות

כאן בוועדה במסגרת כוללת של הדיונים. חברת-הכנסת דיין קידמה את זה במהירות הבזק.

אתמול תיקנו את הטעות הזאת בוועדת הכנסת כשהוצאנו מהוועדה לקידום מעמד האשה הצעת

חוק דומה והבאנו אותה לוועדת החוקה.

יונה יהב;

הצעת החוק של חבר-הכנסת שמואל הלפרט על אי-פרסום שמו של חשוד לא היתה

ב-TERMS OF REFERENCE של הוועדה שלנו כי אנחנו דיברנו רק בנושא של חוק איסור לשון

הרע.

כאשר היושב-ראש החדש נכנס לתפקידו עלה רעיון להחיש את הדיון בכל השינויים

בחוק איסוד לשון הרע ועצם החשת הדיונים תבוא מכך שאנחנו מעלים אותם מרמה של ועדת

משנה ישר למליאה וגם מוסיפים לזה את הצעת החוק של חבר-הכנסת הלפרט - נדמה לי שיש

עוד שלוש הצעות חוק בנושא הזה.
היו"ר חנן פורת
שעדיין אינן על שולחן הוועדה ולא עברו אפילו קריאה טרומית.

יונה יהב;

אנחנו לא דנו בענין הזה בוועדת המשנה וגם העתונות לא התייחסה לענין. מידיעה

אישית אני יודע שכבר בכנסות קודמות - אפילו בכנסת שאתה היית חבר בה עורך דין צדוק

- עלו הנושאים של אי-פרסום שמו של חשוד.

דוד צוקר;

אני לא יודע מתי זה קודם מעבר לקריאה טרומית, לא היה אף יושב-ראש ועדת חוקה

שקידם את זה מעבר לקריאה טרומית.
היו"ר חנן פורת
יכול להיות שבענין זה יהיה חידוש.
יונה יהב
הדבר היחיד שגמרנו לדון בו בוועדת המשנה היה הסעיף של פיצויים על עוולת לשון

הרע ללא הוכחת נזק. לא קיבלנו את התיזה של חבר-הכנסת שטרית. הגבלנו את הסכום עד

30,000 שקל. לפני שהוא עזב כאן אמר חבר-הכנסת שטרית שהוא מתנגד למה שקבענו.
הי ו"ר חנן פורת
אני מבין שההצעה שלכם לצמצום היתה כדי לאפשר את הזרוז.
יונה יהב
לא רק זה. בהצעה המקורית של פרופי ויינברג ושלי מופיע הסכום 20,000 והגענו

לפשרה בין שני הסכומים. הוא לא רצה בזה כי הוא רוצה הרתעה אמיתית. אני מצטט מה
שהוא אמר לפני רגע
אם העתונות ביצעה עבירה של עוולה ולא משנה אם נגרם נזק או

לא, או אם הוכחתי את הנזק או לא - היא תשלם. שיקול הדעת הוא אצל השופט והתיקרה

היא עד 50,000 שקל. כך הוא אמר.
היו"ר חנן פורת
תיאורטית, אם אדם רוצה להחיש את התביעה כי עינוי הדין והזמן שבו נגרם נזק

לשמו הטוב הוא לפעמים קריטי, הוא יכול לצמצם את הסכום ולהביא את זה לשיפוט מהיר.

תמונת המצב הוצגה. יש לנו הרבה משתתפים ואני רוצה לשמוע בקצרה את עמדת

המציעים אם יש להם מה להוסיף.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת חרב משה גפני.
משה גפני
בתקופה הזאת המצב לא נהיה יותר טוב, אני לא יודע אם הוא נהיה יותר רע אבל הוא

לא השתנה. יותר קבוצות באוכלוסיה נפגעות כתוצאה מחופש גדול שהעתונות לוקחת לעצמה

כי אף שהיא הגבילה את עצמה היא לא מיישמת את זה בפועל. אני חסיד גדול של חופש

העתונות, אני אומר את זה לא מן השפה ולחוץ, העתונות עושה עבודה חשובה מאוד. יש

דברים בהם אני נעזר בעתונות, יש דברים שבהם עצם החשיפה פותרת את הבעיה. בענין

שלנו אני חושב שאנחנו נמצאים על קו פרשת דרכים כי העתונות כבר מתחילה לפגוע

בעצמה.

אני מביא דוגמה אחת שאולי לא נוגעת ספציפית לענין חזה. היה סיפור באחד

העתונים הגדולים שפרסם אותו כתב מסוים על מקרה אונס שהיה בישוב בארץ כאשר המטרה

היתה נקודתית כלפי ציבור מסוים. נעשו על זה תלי תלים של פרשנות ודיונים ברדיו,

בטלוויזיה ובעתונות, מה מבחינת ההלכה ומבחינת דברים אחרים. כאשר ביררתי את

הענין, התברר לי אחרי יומיים שלא היה ולא נברא והסיפור מצוץ מהאצבע. למיטב

ידיעתי אותו כתב פוטר מאותו העתון.
דוד צוקר
עתון אחר מצא שמדובר בבדיה.



משה גפני;

יומיים היה ברור לנו שהסיפור לא נכון. היה סיפור דומה בעוד אחד מהעתונים על

20,000 אנשים שעברו מעיר לעיר כדי להצביע בבחירות כשהתברר שאין אפשרות לעשות זאת.
היו"ר חנן פורת
נושא כזה יכול להיות עילה לתביעה?

משה גפני;

מי יתבע?
היו"ר חנן פורת
אותו הציבור.
משה גפני
איך הציבור יכול לתבוע?
יהושע שופמן
לפי חוק איסור לשון הרע יש עבירה על לשון הרע על ציבור.
היו"ר חנן פורת
מ' התובע?
יהושע שופמן
היועץ המשפטי לממשלה.
משה גפני
מר יהושע שופמן צודק אבל זה לא נכון לגבי המקרה הזה מכיוון שלא דובר כאן- על

הבר בני אדם אלא על דבר מאוד ערטילאי שבסופו של דבר היה מכוון נגד אלה ששומרים על

ההלכה ומי שמכיר את ההלכה יודע שהסיפור לא יכול להיות נכון. כפי שאמרתי, במשך

התקופה הזאת לא קרו דברים שהיטיבו עם המצב וכתוצאה מזה ועדת החוקה יכולה להתעלם

מן המצב.
פרופי נחום רקובר
לפי החוק שלך, אפשר יהיה לתבוע במקרה כזה? גם כן לא.
משה גפני
לא. אמרתי שזה לא נוגע ספציפית למקרה הזה אבל הוא יטיל מגבלה מסוימת על

העתונים בענין הזה.

במדינת ישראל אנחנו נמצאים בקבוצות, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה, יש קבוצות

של עולים חדשים, יש ערבים, יש חרדים, יש מתנחלים, יש קיבוצניקים. יש כותרת
בעתון
קיבוצניק מכנרת נאשם באונס. במה רלוונטי זה שהוא קיבוצניק לענין האונס?

במה רלוונטי הציון שעולה חדש שבא מרוסיה היכה את אשתו? למה העתון צריך לכתוב את

זה בכותרת? יש הרבה כותרות - ל"מנוף" יש הרבה חומר בענין הזה - בסגנון: חרדי

נמצא גונב כסף בבית-החולים. בגוף הידיעה עצמה מדובר על מתחזה אבל הכותרת מדברת

על חרדי. הקורא הממוצע חושב שהידיעה היא נכונה.
היו"ר חנן פורת
הוא אומר לעצמו: החידוש שבדבר הוא שזה חרדי, הרי לא יעלה על הדעת שחרדי

יגנוב.
משה גפני
מי שקורא את העתונים בשנים האחרונות קורא כי חרדי אונס, גונב, רמאי וסחטן

וכו', זח בכותרות למרות שזה לא נכון, זה כבר לא חידוש. אני בעד חופש אבל העתונות

צריכה לשים מגבלה על וליישם את המגבלה הזאת. אנחנו נמצאים בתחרות כמעט בלתי

אפשרית, יש תחרות בין הערוץ הראשון לבין הערוץ השני, יש תחרות בין העתונים, יש

תחרות בין ערוצי הרדיו. בניגוד לכל דבר שבו התחרות מעלה את הרמח, בדברים מסוג זח

התחרות מורידה את הרמה.

לכן על המחוקק להתערב וליישם את ההחלטה של מועצת העתונות עצמה. זה לא יפגע

בחופש העתונות, זה יאפשר מידע ויחד עם זה יאפשר מצב שבו ציבורים לא ייפגעו. אני

לא רואה אף אחד שהולך לתביעה חוץ מאשר אם יהיה חוק שיהיה מאוד מוגדר.

היו"ר חנן פורת;

רשות הדיבור לחבר-הכנסת הרב שמואל חלפרט.
שמואל הלפרט
אני הגשתי את הצעת החוק בנושא של אי-פרסום שמו של חשוד לפני כשישח-שבעה
חודשים. חזייל אומרים
לשון הרע הועיד שלושה - המדבר לשון הרע, השומע, ומי

שמדברים עליו.

בתקופה האחרונה אנחנו עדים למצב שבו כאילו הותר דמו של כל אחד. המושג של

שפיכות דמים הוא לא לתפארת המליצה. לצערי היינו עדים בשנים האחרונות למקרים בהם

אנשים שמו קץ לחייהם, שר ואנשים חשובים מאוד, שלא היו יכולים להתמודד עם החקירות

תחת זרקורי כלי התקשורת. במיוחד לאחרונה יש הרגשה שהותר דמו של כל אחד, סתם אדם

מן- השירה זה לא מעניין את אף אחד, אישי ציבור הם אוייבקט לפרסומים. בשנתיים

האחרונות היו פרסומים לגבי ראשי ערים, חברי כנסת, שרים, אפילו על ראש הממשלה,

כאשר נגד רובם לא הוגש כתב אישום, 80% - 90%, וגם אם מוגש כתב אישום רוב רובם יצאו

זכאים בבית-המשפט כמו ראש עיריית ירושלים, ראש עיריית חיפה, ראש עיריית ראשון

לציון אבל זה גורם סבל נורא להם ולבני משפחותיהם.

אני רוצה לצטט מה שאמר נשיא המדינה לשעבר, חיים הרצוג ז"ל, כאשר כחבר הכנסת

הוא העלה את ההצעה הזאת לפני בערך 16 שנה. הוא אמר כך בכנסת כאשר הוא העלה את

החוק: "בשנים האחרונות היתה פגיעה חמורה באזרח ובזכותו לשמור על שמו הטוב. היינו

עדים בשנים האחרונות להידרדרות חמורה ומדאיגה" - אני אומר שההידרדרות בשנים

האחרונות היא פי כמה וכמה יותר גדולה - "היו יותר מדי מקרים של שפיכות דמים ברבים

של אנשים חפים מפשע. נעשה עוול רב לאזרחים רבים וטובים. אברהם עופר ז"ל, שר

בישראל, נידון למעשה בעת החקירה על-ידי אמצעי התקשורת, שמו הושלך לרפש, עולמו אבד

לו עד שלא מצא מפלט ושם קץ לחייו". הוא ממשיך אבל לא אצטט הלאה.

אני הצעתי שלא יתפרסם שמו של החשוד עד להרשעה בבית-המשפט או לפחות עד להגשת

כתב אישום.

כל אחד כאן יודע שאנחנו עוסקים בדיני נפשות. אני מאוד מבקש להתייחס לנושא

הזח בכל כובד הראש ולא ליצור כאן חוק פופוליסטי. לנציגי העתונות אני אומר:

במדינת ישראל אף פעם לא משעמם, אני מבטיח לכם סקופים יום יום ושעה שעה בלי לפגוע

באדם כלשהו. שמעתי לפני כשנתיים וחצי מעתונאי משבדיה שבא לסקר כאן איזה אירוע

שאמר בסוף הביקור שהחדשות שהוא השיג כאן תוך יום אחד הוא לא יכול להשיג במדינה .

שלו תוך שישה חודשים. יש כאן חדשות בלי סוף, לכן תרפו מהנושא הזח.
יואל אסתרון
להרפות מאישי הציבור?

שמואל הלפרט;

לא, מכל בן-אדם, החוק שלי לא מדבר על אישי ציבור, דמו של כל בן אדם לא פהות

חשוב מדמו של איש ציבור.

חיים צדוק;

להיפך.
היו"ר חנן פורת
כלל בוזגלו קיים בשני הצדדים וזה מה שנאמר: "לא תהדר דל בריבו".

רשות הדיבור לחבר-הכנסת צבי ויינברג שגם הגיש הצעת חוק בקשר לחוק העונשין.

צבי ויינברג;

כבר דיברתי רבות בנוגע להצעות החוק שלי, חברי חבר-הכנסת יונה יהב דיבר על

מהות התיקונים שהצעת החוק שלנו מביאה בחוק איסור לשון הרע. אני רוצה להתייחס

לדבר שדנו בו בוועדה הזאת הרבה פעמים ולפני שנה. בחודש מאי הוחלט שניתן למועצת

העתונות שנה כדי לתקן את העוולות. עורך דין צדוק יודע שכתבתי לו לפחות 10

מכתבים, אם לא יותר, על כל מיני תלונות והוא טיפל ברבות מהן. במקרה אחד עתו נאי

קיבל נזיפה חמורה וכו'. אבל מה אני רואה הבוקר בעתון "מעריב"? כותרת: "נצרת

עלית - חמישה עולים חשודים בסחיטת 12,000 ש"ח מנער בן 17". זה חוזר על עצמו

והנזק שנעשה הוא עצום.

אחרי שנגמרה פרשת לרנר - אני מתנגד לעמדתם של חבריי בסיעה שהתקיפו את העתונות

- דיברתי עם העורך של "ידיעות אחרונות" ואמרתי לו שמחקר עתונאי על כל נושא הוא

חשוב וסדרת המאמרים על "המאפיה" איננה פסולה בעיני, "המאפיה" קיימת בעולם וברוסיה

היא שולטת ב-75% מהכלכלה. אני חוזר ואומר שאני לא מכיר אף מדינה מתוקנת - לא

ארצות-הברית, לא קנדה ולא צרפת, אני מכיר היטב את העתונים של שלוש המדינות האלה

יותר מ-30 שנה - בה עורך עתון היה מרשה כותרת כמו: מתגר מסין נעצר באשמת גניבה,

מהגר מאינדונזיה נעצר באשמת הריגת אשתו. אין דבר כזה. מה שמפרסמים זה שם של

האיש, גילו, מקום מגוריו. אם הסיסמה היא שזכות הציבור לדעת והוא מתעניין, הוא

יכול להסיק את זה מהשם או ממקום המגורים. עוד תלונה כלפי "מעריב".
משה גפני
משום מה יש יותר תלונות כלפי "מעריב".
צבי ויינברג
יכול להיות ש"ידיעות אחרונות" הפנים יותר את הדברים. ב"מעריב" מ-12 במרץ:

"חשד - הונה בנקים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים אלקסיי גיינר בן 24". לי לא

ידוע שאלקסיי גיינר הוא אישיות כל כך מפורסמת שצריך לציין את שמו בכותרת. הוא

הוגדר במשטרה כמבריק ונתפס באקראי משום שערך חגיגת קניות ושילם צ'קים ללא כיסוי

ומעצרו הוארך ב-10 ימים. אני לא מבין למה צריך לפרסם שמו של אדם אלא אם זה שם

מפורסם.
היו"ר חנן פורת
אתה יכול לדון בשאלה האם אפשר לפרסם שמו של חשוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום,

אבל אם הוגש כתב אישום, האם בגלל ששמו מזכיר את מוצאו אתה יכול למנוע פרסום?

צבי ויינברג;

מעצרו הוארך ב-10 ימים.

לדאבוני, כשהכנסת תהזור מהפגרה במאי כבר תהיה שנה ועדיין יש תופעות כאלה. זה

מוכיח שהעורכים של העתונים כנראה לא מצליחים להשתלט על הבעיה ואין ברירה אחרת אלא

שהכנסת תחוקק חוק נגד עוולה שנעשית. כאן מדובר על כמעט מיליון איש, זה פוגע

בעלייה והרי העלייה היא בנפשנו ובדמנו, בלי עלייה המדינה הקטנה הזאת לא יכולה

להתקיים. לפי כל הנתונים, למרות שיש פשיעה כלשהי בשוליים העלייה הזאת הביאה ברכה
בכל התחומים
בתעשייה, בתרבות עם תיאטרון "גשר" ועוד.

העוולות לא תוקנו, הבעיה קיימת והנזק עצום גם בתחום המדיני, גם בתהום האישי,

גם בתחום זכויות האדם וכמובן גם בתחום הפגיעה בכבודם של בני אדם.
היו"ר חנן פורת
אמנם חבר-הכנסת דדי צוקר לא הגיש הצעת חוק ספציפית בענין אבל בשעתו, בתוקף

תפקידו כיושב-ראש הוועדה, הוא עסק בסוגיות הללו. בבקשה. לאחר מכן ארצה לשמוע

התייחסויות מצד משרד המשפטים והמשרדים הנוגעים בדבר ואהר-כך התייחסויות משני
גופים שנמצאים כאן
מצד אחד "מנוף" המייצג את התובעים והנפגעים; מצד אחר את

הגורמים השונים של העתונים ומועצת העתונות כדי שנקבל את התמונה הכוללת.
משה גפני
ואיפה תהיה האגודה לזכויות האזרח, באיזה צד?
ענת שקולניקוב
בצד של הצדק.
היו"ר חנן פורת
כולם שייכים לשני הצדדים וכולם נמצאים במתח בין שני תחומים שהם בנפשנו.
דוד צוקר
הזכרת שעסקתי בזה כשהייתי יושב-ראש ועדת החוקה ועיקר העיסוק שלי היה לא

להעלות את ההצעות הללו לדיון ולא בלי חשיבה, זה לא נידחה סתם כך לתחתית סולם

העדיפות אלא כן בגלל מגמה. אני סבור שהפתרון שאתם מציעים, להבדיל מהדיאגנוזה, רע

לנושא שיש לנו ענין משותף לפתור אותו. הוא רע מפני שניתן לעקוף אותו די בקלות

והטכניקות מאוד פשוטות כמעט לגבי כל מה שנאמר כאן, מפרסום שמו של חשוד ועד לביזוי

של חבר אנשים.

אם אתם זוכרים את הדברים שאמר חבר-הכנסת משה גפני, עד לשלב האחרון שבו הוא

הציע את הפתרון אני מוכן לאמץ לגמרי את הדיאגנוזה שלו שמדברת על קונפליקט אמיתי

בין הזכות לדעת וחופש הביטוי מצד אחד, לבין הזכות לפרטיות מצד שני. אפשר להוסיף,

גם יהושע שופמן וגלוריה וייסמן שעוסקים בזה יוכלו להגיד, שבחקיקה שבכלל לא נוגעת

לדבר אנחנו שוב ושוב מגיעים אל ההגנה על הפרטיות על שמו הטוב של אדם. ההגנה על

שמו של אדם הפכה כל כך בעייתית, שלעתים בהתנגשות בין חופש הביטוי לבינה, או בין

הזכות לדעת לבינה, המחוקק הדמוקרט נזקק יותר פעמים להגן על הפרטיות בגלל שהיא

מאוד מאויימת.



יותר מזה - אני אומר את זה לעמיתיי בעתונות - מכלל חירויות האדם המעלה שאליה

הגיע חופש הביטוי בישראל, למרות שהוא לא מעוגן בחקיקת יסוד, נמצאת בדרגה הכי

גבוהה והיא מוגנת בפסיקה נדמה לי יותר מכל חירות, הזכות לשם טוב נמצאת במעלה או

שתיים נחותה יותר מאשר חופש הביטוי, אם אפשר למדוד את זה.

יונה יהב;

פסק-דין אברהם שפירא נגד אריה אבנרי.

דוד צוקר;

וזה למרות שההגנה על הפרטיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אמרתי

שאני מקבל את הדיאגנוזה של חבר-הכנסת משה גפני. על-פי מה ששמעתי מאנשי העתונות

הם לא אדישים לענין, גם הם מבינים שיש דברים שאי-אפשר להגן עליהם, לא רק בסיפור

הקיצוני של האונס בבני-ברק, זה לא חכמה, אני מדבר על הדברים היותר שיגרתיים.

צריך להזכיר בסוגריים דיווח שהופיע השבוע בכל כלי התקשורת שהמשטרה אמרה שדווקא

שיעורי הפשיעה בקרב עולים מברית-המועצות יותר נמוכים מאשר בכלל האוכלוסיה. מאיפה

אני יודע את זה? לא דיברתי עם המשטרה, זה היה כתוב באותו העתון. זו ידיעה

מעניינת כי למי מאתנו אין דעות קדומות? אני מודיע שלי יש וחנה באה המשטרה

ובנתונים סטטיסטיים מפריכה את הסטריאוטיפ שמדובר בקהילה שיש בה שיעורי עבירות

גבוהים יותר.

עכשיו נשאלת השאלה מה עושים עם זה. הדרך שאותה מציעים החברים להתמודד עם

מקצועיות של עתון - כי לא מדובר פה על זדון אלא על אי-מקצועיות שזו הבעיה הכי

גדולה של העתונות - ללכת על חקיקה ראשית ולהציע עונשים כספיים ופליליים. ואז מה?

ניתן לעקוף כמעט כל דבר באופן חוקי וסביר ואז נגיע לחקיקה נוספת. אתם יודעים טוב

כמוני גם מדוגמאות אחרות של חקיקה שאתם מביאים שהטוב ביותר הוא שאדם מטיל איסורים

על עצמו, זה יותר אפקטיבי מכל החקיקה הממלכתית, מכל המשטרות ומכל השוטרים שנשלח

ומכל הסנקציות שנטיל.

היו"ר חנן פורת;

זה נכון.
דוד צוקר
כל אחד מציע את זה בתורו לגבי משהו שאיכפת לו ואומר: מה אנחנו הולכים

לחקיקה, בואו נגיע להבנה. זה תמיד נכון.

אני מסכים עם מה שאמר פה חבר-הכנסת גפני וגם אחרים שאם תקנון האתיקה היה

מחייב ותקף, היה קל לומר למחוקק: במהילה מכבודך, תדיר את רגליך משם כי חופש

הביטוי הוא במעלה כל כך חשובה והצורך של החברה בו הוא כל כך קריטי, שמוטב שהמחוקק

יסלק את ידיו משם. באים עכשיו המחוקקים ואומרים לא בלי צדק: תקנון האתיקה לא

נאכף והוא לא הוטמע באופן כזה שמייצר עתונות שאיננה פוגענית ודורסנית.

אני חושבי שאתם, העתונות, צריכים למצוא דרך להפוך את תקנון האתיקה לכזה שלא

אנחנו נקבע אותו. אני לא אקבע את תקנון האתיקה של העתונות כמו שלא קבעתי את

התקנון של הפסיכולוגים, ואני מדגיש את זה. את תקנון האתיקה לא קובע המחוקק אלא

החתאגדות הוולונטרית עושה את זה בעצמה, גם שלנו. אם היינו מגיעים למצב שבו תקנון

אתיקה כזה היה מחייב עם סנקציות של אותה התאגדות וולונטרית - לא שלך, שלי ושלו -

זה המצב האידיאלי. העתונות עושה שגיאה קשה בזה שהיא לא מאמצת את מה שהציע דו"ח

צדוק, לא אנחנו. הוועדה מונתה על-ידי שר המשפטים ושר הפנים והדו"ח מציע דבר פשוט

- יש פה מספר חברי כנסת שהתאגדו, ביניהם חבר-הכנסת יהב, ומציעים לעגן אותו בחקיקה
- והוא
שמועצת העתונות תהפוך את תקנון האתיקה למקור סמכות מחייב עבור מי שעובד

בכלי התקשורת.



היו"ר חנן פורת;

איך אתה מעגן את זה בחקיקה?

דוד צוקר;

אני אראה לך איך עושים את זה. ועדת צדוק עשתה עבודה -זהירה ועדינה באיזמל

מנתחים דק.
חיים צדוק
בכובע אחר: יושב-ראש ועדה ציבורית לענין הוקי העתונות.
משה גפני
איך זה פועל מעשית? אני עורך עתון הדש, איך אתה מחייב אותי?
דוד צוקר
ההצעה היא שמועצת העתונות שהרכבה הלא פריטטי הוא: עתונים, בעלים וציבור -

30%, 30%, ו-40% לציבור - תהיה מוסמכת בענין. אם עברת על אחד מכללי האתיקה -

עתון ועתונאי וכל מי שעוסק בעתונאות זה מעוגן בחקיקה וגם עתון חדש - והגשתי נגדך

תלונה, מועצת חעתונות תעסוק בנושא הזה ותטיל עליך את הסנקציות, לא בית-המשפט ולא

השופט שעוסק בעניינים פליליים. עיקר הסנקציות הן לא בתחום הפלילי ובדיני העונשין

אבל גם אתה ואני יודעים היטב מעבודתנו הציבורית שלהגיד עליך שאתה טעית, עשית דבר

לא נורמטיבי או שעקפת את ועדת האתיקה, זו סנקציה לא פשוטה, אלא אם מישהו חושב שרק

ישיבה בבית-הסוהר היא סנקציה.

יש פה דרך שהציעה ועדה ציבורית, שעורכי העתונים לא אוהבים אותה, וזה ביטוי

לכך שיש פה איזון כלשהו שחברי הכנסת צריכים להאזין לו אם לא לקבל אותו. אני יודע

שיש חברי כנסת שרוצים ללכת עם הענין הזה.

משפט לעתונות שהיא לא מקשה אחת, יש עורכים, עתונאים, בעלים, סוגי בעלויות:

אפשר להקל ראש במגמות שיש בכנסת הזאת, אולי גם בכנסת הבאה, אני מציע לכם לא להקל

ראש, אחרת זה ייגמר בחקיקה שסופה פגיעות אנושות בחופש הביטוי. אני פונה אליכם:

זה ייגמר בפגיעות ממשיות בחופש הביטוי אלא אם כן אוזרים אומץ ויוצאים מהקוביות

שכולנו התרגלנו אליהן ונוח לנו שם, מקבלים עקרונית את דו"ח ועדת צדוק ומנסים

לעשות מעשה ומצד אחד לתקן עוולות שהעתונות חוטאת בהן חדשות לבקרים ואתם יודעים את

הנזקים שלה בענין הזה, היא היתה כמו קוביית בטון על האיכות המקצועית והורידה את

כולם למטה; מצד אחר זו תהיה תשובה לחברי הכנסת שלא כולם באים בזדון. לא קל

לענות לחבר-הכנסת הלפרט, לא קל לומר שפגיעה בשמו של אדם היא הפגיעה הכי אנושה

שיכולה להיות באדם, אין לי תשובה חוץ מן התשובה שאני מציע אבל אל תשלח אותו אל

השופט ולא לבית-הסוהר אלא תן לעתונאים לעסוק בזה כי גם להם יש אינטרס בשמירת

האיכות המקצועית שלהם.
היו"ר הנן פורת
אני מצטרף לדברים של הבר-הכנסת צוקר שאנהנו מתכוונים להתייחס לסוגיה הזאת

במלוא הרצינות וכובד הראש ולא כאיזו הטפת מוסר.
משה גפני
גם אני לא הולך לזה בלב קל.



היו"ר חנן פורת;

אני מבקש ממר יהושע שופמן שיציג לפנינו את ההתייחסות של משרד המשפטים למכלול

ההצעות שנשמעו כאן.
יהושע שופמן
ועדת השרים לענייני חקיקה התייחסה בנפרד לכל אהת מהצעות החוק. מכיוון שאנחנו

לא דנים בכל סעיף וסעיף, לא כדאי להיכנס לעמדה לגבי כל נושא מה גם שבעקבות העבודה

של ועדת המשנה אין בפנינו הצעות חדשות.

עמדתנו נובעת מנקודת היסוד שכולם יוצאים ממנה, שאנחנו מדברים בשתי זכויות

יסוד ואני לא מציע לקבוע מדרג. אנחנו מדברים על שמו הטוב של אדם, ועל חופש

הביטוי ואני לא חושב שיש מקום לקבוע מה גובר על מה.

יונה יחב;

יש פסיקה.

יהושע שופמן;

יש פסיקה מחוזית מאז חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שאני חושש כי היא הולכת

בכיוון לא נכון כשאומרים שחוק היסוד שינה את המדרג מעצם העובדה שהוא לא הזכיר

במפורש את חופש הביטוי. איש אינו כופר בכך שבחופש הביטוי מדובר בזכות היסוד, בין

אם חופש הביטוי הוא חלק מכבוד האדם, כפי שפירשו חלק גדול משופטי בית-המשפט

העליון, ובין אם מדובר על חופש הביטוי- כזכות יסוד שנקבעה מאז ומתמיד בפסיקה של

בית-המשפט העליון.

חיים צדוק;

אם זה נשען רק על פסיקה, אין לה הגנה חוקתית.

יהושע שופמן;

השוני נובע בעיקר מכך שכאשר אנחנו אומרים שאין הגנה חוקתית, יש בעיה אם מישהו

ירצה לתקוף הוראת חוק חדשה ויטען שהיא בלתי חוקתית ויבקש מבית-המשפט לפסול חקיקה

ראשית; אבל כל עוד אנחנו מדברים לא על ביקורת חוקתית של חקיקה ראשית קיימת אלא על

פרשנות או על ערכים, אני לא רואה הבדל גדול בין זה שרואים חלק מכבוד האדם נאכף

פורמלית כחלק מחוק היסוד, ובין שרואים זאת כעקרון יסוד של השיטה. בפסק דין "קול

העם" דיברו על חופש הביטוי כנובע גם מעקרונות הצהרת העצמאות שנכנסה גם כעקרון

יסוד של זכויות האדם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אני לא מציע שננסה לראות מה גובר על מה. יש לנו שתי זכויות יסוד שצריך לאזן

ביניהן וחוק איסור לשון הרע מנסה לאזן ביניהן, זה לא שולל אפשרות שפה ושם יהיה

צורך לשקול שיפורים ותיקונים.

אני רוצה להזהיר את עצמנו, הממשלה והוועדה, מפני המגמה להרבות בעוולות

ובעבירות. המגמה של ועדת המשנה ושל המציעים היתה לזרז הליכים, אם נהפוך יותר מדי

מעשים לעוולות אזרחיות - מה גם שאפשר לקבל פיצוי על זה אפילו ללא הוכחת נזק -

ולעבירות שגם ניתן להגיש בהן קובלנות פרטיות, אולי נשיג את התוצאה ההפוכה.

כדוגמה, ההצעה לשנות את הסטטוס של העבירה של לשון הרע על ציבור. אם לכל אדם

שרואה את עצמו נפגע מאמירה שנאמרה על ציבור של עורכי דין, או של קיבוצניקים, או

של עולים מארץ מסוימת תהיה זכות תביעה אזרחית וגם זכות להגיש קובלנה על לשון הרע

על ציבור בבית-משפט לתביעות קטנות עם בקשה לדיון מזורז ופיצוי בלי הוכחת נזק,

ניצור הצפה ונשיג תוצאות הפוכות ובתי-המשפט לא יוכלו לעסוק במה שהם צריכים לעסוק.

בגדול המגמה צריכה להיות של ריסון עצמי, כמו שאמר חבר-הכנסת צוקר. אהד הדברים .

שהשתנה מאז הדיון האחרון בוועדה הוא דו"ח ועדת צדוק ויש לבדוק את הדרכים ליישומו.



לכן, גם כאשר הממשלה תומכת - כמו שהחליטה רעדת השרים לחקיקה לגבי ההצעה של

חבר-הכנסת גפני - כולנו קיבלנו לפני עשרה חודשים בברכה את הרעיון לעשות פסק

זמן, לבחון את הדברים ולראות אם אכן יש צורך בפתרון חקיקתי.

משה גפני;

בדקתם את הדברים? אתם מכותבים בהרבה תלונות שהגשתי במשך השנה.
יהושע שופמן
הבאת דוגמה שהיא לא לענין אבל היא דוגמה יפה במובן הזה שהיא מראה כי יש גם

מנגנונים אחרים והשיטה יכולה לעבוד גם בלי חקיקה. קודם פורסם משהו, אחר-כך פורסם

מידע נוסף שהביא לידיעת הציבור בגדול - בטלוויזיה, ברדיו ובעתונות - שהדברים לא

היו נכונים והוסקו מסקנות אישיות, השיטה יכולה לעבוד מהר וגם בלי בתי-משפט.

כאשר נגיע לסעיפים נביע עמדה לגבי כל דבר אבל באופן עקרוני אנחנו צריכים לגשת

לדברים האלה במלוא הזהירות על-מנת שלא נשיג תוצאות הפוכות שאף אחד לא רוצה להגיע

אליהן.

אני מבקש שגב' וייסמן תוסיף דברים על ההצעה של חבר-הכנסת הלפרט שאיננה בתחום

של לשון הרע אלא בתחום פרסום שמו של השוד,

היו"ר חנן פורת;

למה זה לא שייך ללשון הרע? האם במשך הזמן ניתן יהיה לצרף את ההצעה למכלול

הדברים?

יהושע שופמן;

לא אמרתי שההצעה לא שייכת לדיון, זה נושא טכני. התפישה העקרונית של חוק לשון

הרע היא שאסור להשמיץ בני אדם, אסור לייחס להם דברים לא נכונים. לפי התפישה,

דיווח אמיתי שיש בו ענין ציבורי איננו לשון הרע. אפשר להגיד שיש דברים שהם אינם

לשון הרע אבל יש אינטרסים אחרים, יש הרבה הוראות בחוק שבאות להגן על אנשים לאו

דווקא מטעמי לשון הרע אלא בגלל כבוד האדם וערכים אחרים כמו למשל פרסומים על

קטינים. אני לא אומר שאין מצבים שבהם מחוקק מתערב ומגן על אדם גם מפני פרסום

אמיתי, צריך להתייחס לגופו של ענין, כשמדובר על מידע שהוא בוודאי אמיתי ובעל

ענין ציבורי, זה חורג מהתפישה הקלסית שבאה לביטוי בחוק איסור לשון הרע עצמו,
היו"ר חנן פורת
בפיסקה 1 של חוק איסור לשון הרע נאמר: "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות ותכונות

המיוחסים לו", כאן זה לא "לבזות" מכיוון שרק מפרסמים את שמו?
יונה יהב
עצם הדיווח שהאיש נעצר הוא דיווח אמת, זה שאחר-כך לא הגישו אישום זה סיפור

אחר,
יהושע שופמן
יש גם הגנה מפני פרסום בסעיף 14, יש לנו הגדרות של פומביות דיון בבית-המשפט,

זה עקרון קיים שהוא יקר לכולנו, יש פומביות דיון גם בקדם מעצרים אבל ההצעה

שלפנינו מדברת על חריצת הדין. כמעט בלתי אפשרי שהציבור לא ידע שמתקיימת חקירה

בנושא ציבורי לדוגמה כמו פרשת בראון, הייתכן שאי-אפשר יהיה לפרסם את שמו של שר,

או ראש ממשלה, או כל פרט אחר שלא יביא לזיהויו?
היו"ר חנן פורת
בבקשה, גב' וייסמן.
גלוריה וייסמן
אין לי הרבה להוסיף על דברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. יש לנו בעיה קשה עם

ההצעה של חבר-הכנסת הלפרט בגלל הרוחב שלה, זאת אומרת: לקבוע בהוק שאסור לפרסם

שמו של אדם גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום ועד להרשעתו. זה דבר שפוגע באושיות של

הדיון המשפטי בארץ כי יש פומביות הדיון.
היו"ר חנן פורת
שמענו שהוא מוכן לצמצם את זה עד להגשת כתב אישום.
גלוריה וייסמן
הדיון הראשון בעניינו של אדם שחשוד שביצע עבירה הוא 24 שעות אחרי שהוא נעצר.

אחרי 24 שעות מביאים אותו אל השופט וזה דיון פומבי שאפשר לפרסם אותו וכל מי שנמצא

במקום יודע על הדברים ויכול לפרסם אותם. צריך לקחת גם פן אחר של הענין. נאמר פה

קודם שהמדינה מורכבת מקבוצות קבוצות, אני חושבת שהנזק שעלול להיגרם לאנשים,

במיוחד לאנשי ציבור וכאלה ששייכים לקבוצה זו או אחרת, למשל פסיכולוגים,

פרופסורים, היא בכך שלא יפרסמו את שמו של אדם שהביאו אותו למעצר. נניח שיגידו

שזה אחד מן הפרופסורים מאזור המרכז ואז תהיה חרושת שמועות לגבי ציבור שלם.

דבר שני, צריך לחשוב על הגנה על הציבור בכלל. חבר-הכנסת ויינברג הביא

בתרעומת את הפרסום של אדם שהזכירו את שמו והוא נעצר על עבירות חמורות של

מרמה.
צבי ויינברג
לא הבנת את הנקודה. בדרך כלל מפרסמים שמו של אדם ידוע בציבור לכן יש ענין

לפרסם את שמו. כאן פירסמו שם של אדם שהוא שם רוסי מובהק. על זה דיברתי.
גלוריה וייסמן
יש בעיה של איזונים בין חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, פומביות הדיון.

אנחנו לא רוצים שיהיו מעצרים, כולל של אנשי ציבור, כשלא נדע את מי עוצרים, זה

יכול גם לפעול נגד טובתו של החשוד או הנאשם. על כן יש פה בעיה.
היו"ר חנן פורת
נשמע את פרופ' רקובר, משנה ליועץ המשפטי לממשלה ומומחה לענין המשפט העברי.

בתחום הזה יש לו עצמה רבה ובהיקף גדול. בבקשה.
פרופ' נחום רקובר
כמה מלים על ההיבט הערכי של הנושא שבו אנחנו דנים. כמה מהדוברים כבר הדגישו

שהנושא הוא בדיני נפשות והדבר אינו רחוק מזה. הערך של כבוד הבריות במקורות

היהודיים הגיע לנורמה עליונה ביותר עד כדי כך שהתלמוד אומר במסכת ברכות, בדף י"ט,
עמוד בי
"גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה". הערך של כבוד הבריות כבר
עוגן בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו שחוקקה הכנסת כאשר כבוד האדם הפך לערך-על

מבחינה חוקתית. יחד עם זאת, קשה לומר שמאז שהוחק חוק יסוד: כבוד האדם, הועלה

ערכו של האדם בחברה הישראלית. אני חושש לומר שמא ההיפך. אבל התחום של כבוד האדם

הוא לא רק מליצה נאה, הוא ערך בעל משמעות מעשית ומשפטית.



הערך של כבוד האדם הוזכר בהקשר זה בפסק הדין הידוע של הברת החשמל נגד "הארץ",

אחד מפסקי הדין היסודיים בתהום לשון הרע, ושם הנשיא משה לנדוי מסתמך על המקורות

היהודיים ומביא אותה אימרה תלמודית האומרת: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו

שופך דמים" ואומר כי יש לקהת את הדברים ברצינות כאילו שופך דמים. אצלנו, הוא

מוסיף ואומר, קוראים לזה "רצח אופי". לדעתו של הנשיא לנדוי, הזכות של האדם לכבוד

ולשמירה על שמו הטוב עולה יותר בערכה על זכותו או חירותו של האדם להבעה או להפצת

מידע. בין שני הערכים הללו, לדידו הערך הראשון עדיף.
יונה יהב
השופט שמגר היה שם בדעת מיעוט ואחרי 10 שנים הוא נעשה נשיא וזו הפכה להיות

הנורמה.
פרופ' נהום רקובר
שמגר היה במיעוט ובפסק הדין בענין הגביר, שם פסק הדין מתייחס לאישי ציבור,

הוא העדיף באשר לאישי ציבור את הגישה האחרת. בפסק הדין הראשון שהזכרתי הועלתה

השאלה היסודית אם לאמץ את פסק הדין "ניו-יורק טי ימס" בארץ, או לא, אותו פסק דין

שנותן יתרונות לעתונות בדיני לשון הרע. דעתו של הנשיא לנדוי היתה שאין לאמץ בארץ

אותו פסק הדין של "ניו-יורק טי ימס". הוא הביא שיש השגות על כך גם בארצות-הברית

לגבי המסקנות הנובעות מאותה גישה. השאלה הזו היא בעלת משמעות משפטית.

אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שמאז חקיקת הוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המחוקק

הייב לתת דעתו להיבט היהודי משום שאם הוא יתעלם מההיבט היהודי ויקבע בחקיקה דברים

שסותרים את הרעיונות או את הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית, הקיקה כזו עלולה

להיפסל. כלומר, ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הם כיום בעלי משמעות משפטית,

כל זה בכפוף לאיזונים שונים שדובר בהם הרבה ובדיני לשון הרע הם מרובים ביותר. יש

ספר שלם של בעל החפץ-חיים שמדבר לא רק על האיסורים אלא גם על האיזונים ומביא

דוגמה. למשל כאשר עלולה להיפגע זכות לגיטימית של מישהו, בין אם זה אדם פרטי ובין

אם זה ציבור, אדם שרוצה להעסיק מישהו במפעל שלו ואינו יודע שפלוני הואשם או אפילו

השוד בגניבה, הייבים לגלות את אוזנו שפלוני חשוד בגניבה, כמובן אחרי שאותו אדם

נקט בצעדים אלטרנטיביים והתברר שאין דרך אחרת אלא לגלות. אומר בעל החפץ-היים
במקרה הזה
"לא תעמוד על דם רעך" היא החובה המוטלת על אדם להציל את השני גם מפני

נזקים אחרים.
היו"ר הנן פורת
או בתהום של שידוכים.
מאיר שטרית
יש לי שאלה: אנהנו לא מצביעים, אדוני?
יונה יהב
לא.
מאיר שטרית
בישיבה הבאה נגיע להצבעה?
היו"ר חנן פורת
בעזרת השם, רק שאתה קצר רוח.
מאיר שטרית
כשנתיים אני מחכה לחוק. חחצעח מונחת פה יותר משנה וחצי.

פרופי נחום רקובר;

אני לא רוצה להתייחס לפרטים בהצעות החוק אבל מלה אחת לגבי איסור פרסום שמו של

חשוד. בהבדל משאר הנושאים שנדונו כאן בהצעות החוק השונות, החוק הזה כבר הוצע

על-ידי ממשלת ישראל בשנת תשמ"ז-1987 בחוק איסור פרסום שמו של חשוד בעקבות דו"ח

השופט בכור כאשר נתמנתה ועדה אחרי הדברים שנאמרו נגד השר מודעי.

היו"ר חנן פורת;

זה עבר קריאה ראשונה? זה יכול להיות מונח לפני הוועדה שלנו?

יונה יהב;

אין רצף.
פרופי נחום רקובר
הוועדה מציינת בדו"ח שלה את התקדימים בארצות שונות כמו בניו-זילנד בחקיקה

משנת 1976 שבה אין מפרסמים שמו של חשוד אלא עד מתן ההרשעה, גזר הדין. הוועדה

מביאה גם את החקיקה באנגליה בקשר לעבירות מין SEXUAL OFFENCE ACT מ-1976, שגם שם

אין מפרסמים שמם של חשודים והדבר מותר רק אחרי החלטה שיפוטית. הייתי אומר שהחלטה

שיפוטית היא העמדה היהודית באופן עקרונית, שוב, בכפוף למגבלות ואיזונים. כנורמה,

לא ייתכן שדווקא כשמדברים על שלטון חוק בתחום רגיש כל כך לא ישלוט החוק אלא מישהו

שמעלה על גבי העתון, או באופנים של תקשורת ודרכים אחרות, יפגע פגיעה כל כך רצינית

באדם בלא שהדבר עבר ביקורת שיפוטית.

היו"ר חנן פורת;

כשהמשמעות בעצם להעניש אותו לפני משפט.

פרופי נחום רקובר;

בוודאי. הוועדה נטתה לקבל את הגישה הזאת אבל היא לא המליצה על כך כי היא

היתה סבורה שהכנסת לא תאמץ את הגישה הזאת.

משום החומרה המיוחדת והפגיעה האכזרית כל כך באדם בעקבות פרסום מוקדם של אשמה,

פומביות הדיון לפי המשפט העברי גם היא לא בין הערכים המקודשים שאסור לפגוע בהם.

גם החקיקה קבעה עניינים שונים, כמו הגנה על עניינו של קטין, או כאשר בית-המשפט דן

בענייני אישית. מקרים כאלה של דיני נפשות מבחינת המשפט העברי הם לא פחותי ערך

מאותם דברים שקבע המחוקק בארץ, אופנים שבהם אפשר לאסור איסור בניגוד לעקרון של

פומביות הדיון.

המשפט העברי יש לו עמדה לגבי המדרג של הערכים. אם הכנסת רוצה לומר את דברה

ביחס למדרג של ערכים שונים כאשר יש ביניהם התנגשות, הרי שראוי שהמשפט העברי יציע

עקרונות שעל-פיהם ידריך את בתי-המשפט כאשר הם באים להכריע בשאלות כל כך כבדות.

אין הכוונה להשאיר את הדברים להלכי רוח של שופט זה או אחר, או להשפעות שעלולות

להגיע גם ממרחקי תבל, אלא שהחברה שלנו כאן בארץ תקבע את הנורמות כפי שהן במקורות

היהודי ים.



היו"ר חנן פורת;

לפני שאנחנו מגיעים להנחיות לגבי שופטים, אין ספק שהדברים שנאמרו גם

בהתייחסות הספציפית שלהם, יהיו נר לרגלינו בשעה שנגבש את הצדדים החוקתיים של

הענין.

יואל אסתרון;

מי היה המדבר ובשם איזה גוף?

פרופי נחום רקובר;

שמי נחום רקובר, אני משנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני המשפט העברי. ייצגתי

את מקורות המשפט העברי בתוקף תפקידי.

יואל אסתרון;

למה הכוונה כשאתה אומר "משפט עברי"?
פרופי נחום רקובר
משפט עברי הוא פירוש המקורות היהודיים שעוסקים בנושא הזה. אני מוכן להפנות

אותך לפרסום על לשון הרע ועל הענישה עליה במשפט העברי. רציתי להוסיף שהמשפט

העברי לא רק קבע נורמות אלא גם ענש בענישות שונות, גם כספיות וגם אחרות, את מי

שפגע באחרים.

י ואל אסתרון;

"המשפט העברי" זו הלכה?

היו"ר חנן פורת;

זה מושג.

פרופי נחום רקובר;

פירושו המשפט היהודי מאז המקרא ועד ימינו אנו.

יואל אסתרון;

כלומר, אוסף המקורות, ההלכה?

פרופ' נחום רקובר;

כולם.

היו"ר חנן פורת;

מר אסתרון, אני רוצה שתדע שלמשפט העברי יש מקום נורמטיבי בחקיקה, חוק יסודות

המשפט.

מתוך רצון להגנה מספקת על שמו ועל כבודו של אדם אנחנו עלולים לפגוע גם בערך

של חופש הביטוי שהוא חשוב מכל ההיבטים. לכן אני רוצה לשמוע את דבריו של עורך דין

צדוק, נשיא מועצת העתונות.
חיים צדוק
בשלב זה אני רוצה לדבר רק על נושא אחד, אם כי יש לי דעה על מכלול הדברים

שמועלים פה, והוא הענין הקשור להצעת החוק של חבר-הכנסת גפני. לפני שנה הענין הזה

היה בדיון ואז סוכם שנוכח סעיף מפורש בתקנון האתיקה העתונאית יוגשו תלונות למועצת

העתונות ויהיה בירור של התלונות במועצה לפי הנוחלים הקיימים אצלה,

אני רוצה להקדים שני דברים. איש אינו חולק על זה, להיפך, כולנו בדעה שציון

איפיון של חשוד, בין איפיון של השתייכות עדתית, או לאומית, או דתית, או אחרת, זו

תופעה שלילית שצריך להילחם בה ולהביא לזה שהעתונות תימנע מזח, אלא אם בלי הציון

הזה הידיעה איננה ידיעה.

היו"ר חנן פורת;

לפעמים זח לא חדשות.
חיים צדוק
זה אסור, אם הידיעה חדלה להיות ידיעה לא יפרסמו אותה.

הדבר השני. על העתונות, כמו על הרבח מקצועות אחרים, חלות מגבלות מכוח החוק

ובנוסף עליהן יש מגבלות מכוח כללי האתיקה הנוגעים לאותו מקצוע. זה חל בדרך כלל

על כל המקצועות החופשיים והעתונות חיא אחד מהם. המחוקק צריך לשקול יפה לגבי כל

הצעה שמוצעת לו לחקיקה. אם הנושא הזח הוא נושא להתערבותו של המחוקק, או שזה נושא

שיאה לגבי מקצועות שחלים בהם כללי אתיקה ותקנון האתיקה. לפני שאני בא לדברים

שמועצת העתונות טיפלה בהם מלכתחילה, הנושא הבא להגביל את העתונות שהיא לא תפרסם

שייכות עדתית, דתית, או אחרת, שלא תטביע סטיגמה בציבור, אלא אם זה הכרחי לצורך

הענין, זח נושא מובהק לכללי האתיקה ולא לחקיקה. כאשר אתם תשקלו האם זה נושא

לחקיקה, תשקלו היכן אתם מותחים את הגבול בין התחום שבו מתערב המחוקק מכוח חוק,

לבין התחום שמשאירים לכל ציבור שמאמץ כללי אתיקה. זה חל לא רק על העתונות אלא גם

על עורכי דין, על פסיכולוגים ועל מקצועות שונים.
משה גפני
אותו דיון התקיים כאן לפני למעלה מעשרה חודשים, הדברים האלה נאמרו על-ידך,

ויש פה פרוטוקול. בסיום נאמר על-ידי היושב-ראש, בהסכמה, שנמתין ונבחן את הדברים

תוך חצי שנה או שנה.
חי ים צדוק
בתחום זה הוגשו תלונות רבות למועצת העתונות ובכל אחת מחן היה טיפול. היו

בערך 40 תלונות והעתון התבקש לתת תגובתו על כל תלונה. אחרי זח בא השלב של החלטת

היועץ המשפטי של מועצת העתונות חאם יש כאן לכאורה תלונה שצריך להעביר אותה לבית

דין לאתיקה של מועצת העתונות. הטיפול בכל המקרים היה בדיוק לפי ההליך הזה. אני

אשאיר פה תיק בו יש פירוט מלא של כל אחת מהתלונות והטיפול בכל אחת מהן, התלונה,

התגובה וההחלטה. ברוב המקרים לא נמצא שלכאורה יש תלונה שמצדיקה העברה לבית דין

לאתיקה אבל היו מקרים - מקרה אחד חזכיר חבר-הכנסת ויינברג - שבהם היו נזיפות, היו

הערות והיו התנצלויות.
דוד צוקר
בכמה תלונות היו צעדים מן הסוג הזה?



חיים צדוק;

ברוב היו החלטות של היועץ המשפטי שאין בסיס לתלונה. היו 3 נזיפות, 2 הערות

ו-2 התנצלויות. כל החומר נמצא פה בתיק והוא יוגש לכם. אני אינני מכיר הליך יותר

תקין לבירור תלונה בגוף וולונטרי מאשר ההליך הזה של הגשת תלונה ובקשת תגובה.
דוד צוקר
הדבר החשוב הוא מתן פומביות לתוצאות הטיפול.
חיים צדוק
ארשה לעצמי לומר שיש אנשים שמגזימים באפקטיביות של הוראה כזאת אם היא תיכתב

בחוק. גם אם החוק יתוקן ברוח ההצעה של חבר-הכנסת גפני, אני עוד לא רואה שכתוצאה

מהבירור בבית-המשפט יגיעו לאפקטיביות יותר גדולה של מלחמה בתופעה השלילית הזאת

מאשר דרך מועצת העתונות. אם בעל עתון או עורך של עתון נדרש להגיב על תלונה, על

אחת כמת וכמה אם הוא מקבל הערה, או נזיפה, או שהוא מסכים לתת התנצלות, וזה נעשה

במהירות לפי הליך מזורז של מועצת העתונות, יש בזה איזו שהיא אפקטיביות אם כי

אינני משלה את עצמי שבכלל אפשר לחסל את התופעה. זו תופעה ממושכת שצריך להתמיד

במלחמה בנה.

לפני שבוע-שבועיים קיימתי פגישה עם נציגי מה שקוראים הלובי הדתי, כלומר,

נציגי הסיעות הדתיות ואנשים אחרים. היו שם היושב-ראש, חבר-הכנסת פורת, חבר-הכנסת

הלפרט וחבר-הכנסת פנחסי. כתוצאה מהבירור הזה הגעתי למסקנה שייתכן שאולי סעיף 14

של תקנון האתיקה שלנו איננו טוב במידה מספקת לענות על הצרכים. זה היה הסיכום של

אותה פגישה. מה עשיתי בעקבות זה? יש לנו במועצת העתונות קבוצה של אנשים מלומדים

שלפני שאנחנו מציעים תיקון בתקנון האתיקה אנחנו מקיימים אתם התייעצות ומגבשים

הצעה. כתבתי מכתב לאותה קבוצה, לעורך דין בן-פורת, פרופי אסא כשר, פרופ' זאב

סגל, עורך דין אורי סלונים, עורך דין אברהם פכטר, פרופי עמוס שפירא, ודייר ניצה

שפירא-ליבאי. העברתי להם את כל החומר שקיבלתי באותה ישיבה ואגיד מה שסיימתי:

"אני סבור, נוכח תוצאות הטיפול בתלונות הנ"ל שכפי הנראה לא סיפקו את המתלוננים

וייתכן שגם לי יש ספק לגבי התוצאות, כי ראוי לנו לבדוק אם יש צורך בתיקון סעיף 14

לתקנון האתיקה המקצועית כדי שיהיה בו משום מענה במקרים ראויים."
היו"ר חנן פורת
לא הגשת הצעה מגובשת באשר לנוסח?
חי ים צדוק
לא. אני רוצה לעשות את זה אחרי התייעצות באותו חבר של בני אדם, יש שם אנשים

שהם מומחים יותר גדולים ממני לענייני תקנון האתיקה, שחיים את תקנון האתיקה כבר

הרבה שנים. כמו שלפני המחוקק כאן מתעוררת מדי פעם השאלה האם צריך לתקן את החוק,

ייתכן שכתוצאה מהניסיון שהצטבר בבירור התלונות שדיברנו עליהן יתברר שסעיף 14 אינו

מספיק ויהיה צורך בשינויו. זה למעשה היה הסיכום בישיבה הזאת. אני התבקשתי לאפשר

לנציג הלובי הדתי לבוא בפני הצוות הזה כשהוא ידון בשאלה וברצון הסכמתי.
היו"ר חנן פורת
אם מישהו מנציגי העתונות, עורך "ידיעות אחרונות", או עורך "הארץ" רוצה

להוסיף, הרשות נתונה. בבקשה, מר אלון שליו.



אלון שליו;

לחבר-הכנסת צוקר שקרא לכלי התקשורת לא להקל ראש במגמה שמסתמנת אני רוצה לומר:

העובדה שעמיתיי ב"הארץ" ואנחנו מקפידים ללוות את התהליך הזה מעידה שהדבר האהרון

שאנהנו עושים זה להקל ראש. מעבר לכך, הבר-הכנסת גפני, צריך להודות שמתהילת

הדיונים ועד היום המצב בכל זאת השתנה, המודעות בכלי התקשורת לנושא הזה גברה למרות

שללא ספק יש עוד כברת דרך לעבור. אנחנו לא נקיים משגיאות - הוזכרה כאן שגיאה

בולטת שלנו אבל החוק לא היה פותר אותה.

אני מצטרף למה שנאמר פה על-ידי אנשי היועץ המשפטי לממשלה. האפשרות למנוע

מהתקשורת לדווח על דיון פומבי בבית-המשפט במעצרו של חשוד זה דבר שקשה לעשותו בלי

להחליט שכל הישיבות על הארכת מעצרים יהיו סגורות, אם הן פתוחות לציבור הוא לא

צריך לבוא לבית-המשפט כי אנחנו נציגיו שם.

הערה נוספת מתייחסת לחקיקה של האתיקה. מה שהוצג על-ידי עורך דין צדוק מעיד

על תהליך גמיש וכולנו נמצאים בתהליך של התפתחות. לא הוזכר כאן הנושא של

האינטרנט. ביום שישי האחרון היה ראיון מרתק של סבר פלוצקר עם סגן נשיא

"מיקרוסופט" שחוזה כי תוך 10 שנים ייעלם הנייר וכולנו נקרא מתוך מחשבי כף יד

שטוחים ואז נראה אותנו רצים אחרי המידע האלקטרוני. היום זה עוד דבר שניתן לשליטה

אבל אנחנו מדברים בטווהים שבהם התקשורת מתפזרת ופחות ניתנת לשליטה.

היו"ר חנן פורת;

העתונות תאבד?

אלון שליו;

כל אחד יעשה לו עתון, אתה תבחר איזה נושאים מעניינים אותך ותקבל אותם ישירות

למחשב שלך, מישהו יעשה לך אינטגרציה מכל החומרים ומכל המקומות וינתב אותם אליך.

למי תפנה אז?

הדברים של עורך דין צדוק מייצגים את המגמה האמיתית כאשר גורם מקצועי, דן,

יכול לבצע חידושים ושינויים בהתאמה למציאות שנוצרת ולא בתהליכי חקיקה. האם בכל

פעם הכנסת תתאים חקיקה למצב תקשורתי כזה או אחר?

ההערה האחרונה מתייחסת ליוזמה לגעת בזרוזי הליכים למיניהם ובקביעת סכומי

פיצויים. זכותו של כל אזרח היום לגשת לבית הדין לתביעות קטנות ולקיים הלכה למעשה

את הפרקטיקה שמוצעת.
יונה יהב
היום השופטים לא מסכימים לזה כי זה לא מוגדר.

אלון שליו;

אני לא רואה סיבה חוקית שתמנע דיון בבית דין לתביעות קטנות. הדיון העקרוני

צריך להישמר למצב שבו כלי התקשורת ירצו לעמוד על שלהם ויקהו על עצמם סכנה לא

פהותה. הוזכרו פה מספר משפטים שעמיתי מעתון "הארץ" נכנסו אליהם לאורך שנים ואחד

מהם, המשפט עם אריק שרון, הסתיים רק עכשיו. מדובר בעלויות כבדות מבחינתו של עתון.

הוא רוצה לעמוד על שלו, לוקח על עצמו סיכון אדיר מבחינת העלויות הכרוכות בכך

וצריך לתת לו את האפשרות לעשות את זה בלי להיכנס לענין שמגביל את זה. בצדק נאמר

פה על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שהרעיון לשנות את ההגדרה ולהביא לכך שכל מי

שימצא עצמו חבר בקבוצה שרואה את עצמה נפגעת יוכל להגיש באופן חופשי תביעה

לבית-המשפט שלא באמצעות היועץ המשפטי לממשלה יביא לכך שנמצא את עצמנו מוצפים.



היו"ר חנן פורת;

לא זה מה שהוצע.

דוד צוקר;

1( המשמעות. גם אם אבא של האיש הוא קיבוצניק והוא מרגיש נפגע הוא יכול להגיש

תביעה. זה כל מדינת ישראל.
משה גפני
יש לזה פתרון.

אלון שליו;

לחבר-הכנסת ויינברג, שאני מכיר את הרגישות שלו לנושא, הוא פעיל בתחום של דאגה

לשמם הטוב של העולים ואני מכבד אותו על כך. הקושי שלנו לא ייפתר בחקיקה. אני

נמצא עכשיו בדיאלוג עם מועצת העתונות ובחוסר הסכמה אתם על הנושא של איזכור שמו של

עולה חדש שנעצר בחשד של סיוע לחמאס. אנחנו נמצאים בתהליך דיון בענין האם זה

רלוונטי או לא רלוונטי. האם תפתור את זה בחקיקה? האם אתה רוצה שנלך אל השופט

כדי שהוא יקבע האם העובדה שציינתי שאדם שזה מקרוב עלה לארץ נעצר כחשוד בסיוע

לחמאס היא רלוונטית? אתה רוצה שזה יובא לבית-המשפט?
צבי ויינברג
אז איך תתקן?
אלון שליו
אני לא רוצה לתקן. העובדה שעולה חדש חשוד בסיוע לחמאס זה דבר שאני צריך

לפרסם אותו. מישהו התלונן על כך, מתקיים דיון מקצועי אבל לא בבית-המשפט, כי לי

יש שיקול דעת. תבוא מועצת העתונות ותגיד ששיקול הדעת שלי פסול בענין ואז נמצא

דרך להתמודד אתם. אני מתקשה לראות איך אני הולך עם הסוגיה הזאת לבית-המשפט.
היו"ר חנן פורת
אני מבקש מנציגת התקשורת האלקטרונית, הערוץ השני, לומר את דברה.
כרמית פנטון
לא אתייחס לכל הצעה ספציפית אבל אני רוצה לציין שכאשר מדברים פה על תקנון

האתיקה של העתונות, זה לא חל על התקשורת האלקטרונית, זה חל על העתונאים ועל

עתונאי בתקשורת האלקטרונית. לכל כלי תקשורת אלקטרוני יש כללי אתיקה משלו. אני

לא מייצגת כרגע את רשות השידור ואזכיר רק מה יש לנו ברשות השניה. למיטב ידיעתי

זה המקום היחיד שבו הנושאים שהועלו פה מטופלים אצלנו לא ברמה וולונטרית אלא ברמה

של חקיקה משנה בכללים שפורסמו ברשומות.

יש לנו כללי הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, אתיקה בשידורי טלוויזיה ורדיו והם

חלים עד היום על כל בעלי הזיכיון מכוח חוק הרשות השניה - שהם הזכיינים בערוץ 2

וכל תחנות הרדיו האזורי. סעיף 15 באותם כללים קובע ש: "בעל זיכיון לא יציין

במשדר מוצאו של אדם, עדתו, דתו, גזעו, לאומיותו, מינו, מעמדו החברתי או מגבלותיו,

השקפתו הפוליטית, השתייכותו הארגונית וכוי כאשר ציון כאמור עלול לפגוע באדם, אלא

אם כן יש בפרטים אלו משום נגיעה עניינית לנושא המשדר ותוכנו ובכפוף להוראות כל

דין". זו הוראה יותר רחבה מסעיף 14 בתקנון האתיקה. בסעיף 14 זה מוגבל להסתה,

אפליה ודברים מהסוג הזה ואילו כאן הכלל יותר רחב. אני מדגישה שוב שזו רמה של

חקיקת משנה כופה.



יש לנו את סעיף 14 לאותם כללים ואציין שני סעיפים קטנים בו בנוגע לפרסום שמות

של חשודים, או עצורים וכוי. כלל 14(ב): "לא יפרסם בעל זיכיון שמות חשודים, או

עצורים, או פרטיהם המזהים, ובעל זיכיון לשידורי טלוויזיה לא ישדר את צילומיהם,

ללא הסכמתם בטרם הובאו בפני בית-המשפט לשם הארכת מעצרת או לשם שחרורם, אלא אם כן

קבע העורך הראשי שיש ענין ציבורי בפרסום או בשידור כאמור"; בהמשך: "שודרה ידיעה

על מעצרו של אדם, או החשדתו, ולאחר מכן שוחרר אותו אדם או הוסר ממנו החשד, ישדר

בעל זיכיון ידיעה על שיחרורו, או על הסרת החשד ממנו, ככל האפשר באותה מידה של

הבלטה שבה שודרה הידיעה על מעצרו, או החשדתו..." וכו'. יש עוד כמה סעיפים אבל

אני לא רוצה להאריך.

יונה יהב;

זה לא פוגע בעבודה שלכם?
כרמית פנטון
לא.

היו"ר חנן פורת;

את יכולה להעביר אלינו את החומר הזה?
כרמית פנטון
בהחלט. אני רוצה להדגיש שהאכיפה היא עלינו, על הרשות השניה.
שלמה שהם
מה קורה עד לשלב שהוא מגיע לבית-המשפט?
כרמית פנטון
זה כולל עצורים. לא הרחבו מעבר לסעיפים 70 ו-71 לחוק בתי-המשפט אבל שמנו עוד

נדבך לענין הציבורי.
היו"ר הנן פורת
לדוגמה, המשטרה החליטה לחקור את יצפאן וכבר אז היו כותרות אדירות.
כרמית פנטון
זה היה מעצר.

אני מציעה את המודל שעובד אצלנו. תקנון האתיקה הוא וולונטרי מכיוון שלא

מדובר בגוף סטטוטורי. אנחנו גוף סטטוטורי ויש לנו סמכות לחוקק חקיקת משנה. אנהנו

גוף ציבורי שמפקח על שידור מסחרי ולכן מערכת הסנקציות שלנו, מעבר לנזיפה, התראה

וכו' - לגבי זה יש לנו נציב תלונות ציבור שזכאי לעשות זאת - היא מערכת ייחודית

שלנו של נטילת זמן פרסום. אם בעל זיכיון עובר על כלל 15, יש לנו סמכות ליטול זמן

פרסום.
דוד צוקר
זה כבר קרה?
כרמית פנטון
לא הגיעו אלינו תלונות בתחום סעיף 15.

היו"ר חנן פורת;

אני מבקש מאנשי "מנוף" לומר את דברם.

הרב יוסי וליס;

"מנוף" מצביעה כאן על מה שקורה בחברה שלנו. לפני כשלוש שנים, קבוצת אנשים

שמייצגת רובד של האוכלוסיה - כפי שמעידה חזותנו אנחנו אנשים חרדים - החליטה שפשוט

שופכים את דמנו וצריכים לעשות משהו. התאגנו והחלטנו להקים גוף שנקרא "מנוף" כדי

לראות מה ניתן לעשות בכל מה שקורה בתקשורת. ייתכן שמנוף כזה צריך לקום גם בשביל

הרוסים, גם בשביל הספרדים, בשביל המרוקאים ובשביל מי שלא יהיה כי לא נכון שיקרו

דברים כאלה בחברה שלנו.

לא ידענו לאן לפנות אבל פנינו לחברי הכנסת שמייצגים את הציבור שלנו, פנינו גם

אל האנשים אליהן מכוונות התביעות. היתה לנו גם פגישה עם מר שליו, שפכנו את לבנו

ואמרנו לו שזה לא ייתכן. מצאנו מודלים קיימים בין אומות ובין מדינות לפני שהאש

תכלה את השדה והחלטנו לאמץ את השיטות האלה גם בין "ידיעות אחרונות" ו"מנוף" אבל

זה לא עבד. כשישבנו עם מר שליו הוא אמר לנו שהשתלשלות העניינים מאז קורה אירוע

ועד שהוא מגיע לנייר והציבור קורא עליו לא תמיד ניתנת לשליטה ולבקרה.

בשלב הבא החלטנו לעקוב אחרי מה שקורה בתקשורת. עשינו רשימה, תייקנו כל הודעה

ורשמנו כל דבר. היתה לנו פגישה עם מועצת העתונות, שלחנו תלונות. יש לנו כאן

רשימה שאנחנו יכולים למסור לכם אותה, עם התגובות. מר צדוק טוען שהעניינים טופלו.

התשובות שקיבלנו על רוב הטענות הן שהתלונה נדחתה. אנחנו מרגישים חסרי אונים.
יונה יהב
אותן תלונות היו יכולות להידחות גם בהליך משפטי, רק ששם זה לוקח שנתיים

והוצאות של 10,000 שקל.

הרב יוסי וליס;

יכול להיות. ניקח דוגמאות שלא קשורות אלינו. ב"הארץ", ב-3 ביוני 1997, נכתב

ש"עולה חדש מרוסיה הואשם בתקיפת אשתו". התשובה לתלונה הזאת היתה: אי האיפיון

ימנע מן הקוראים... וגם אין בידיעה משום עבירה על תקנון האתיקה; דוגמה נוספת:

כנופיית עולים מחבר העמים סוחטים פסיכולוגית. התשובה: האיפיון רלוונטי כיוון

שהסוחטים והנסחטים משתייכים לאותה קבוצה, יש לראות את הנושא כסגור. מה הקשר בין

הדברים?

על החרדים לא חסר כותרות דומות: אברך ניסה להשתלט על אוטובוס וגרם תאונה.
התלונה נדחתה
אין באפשרות המועצה לבדוק עובדות. אני לא מבקש מהם שיבדקו אם זה

היה אברך או לא, למה בכלל כתוב שזה אברך? זו הנקודה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים

ולעכב את הציבור פה על הנושא.
קריאה
לכן אתה מציע חקיקה?
הרב יוסי וליס
בוודאי שאני מציע חקיקה. במה אנחנו שונים משאר החברות המודרניות, חמקובלות

והדמוקרטיות שיש להן חקיקה כזאת? במה החקיקה סותרת את העובדה שיש מועצת העתונות .

ותקנון משלה?



בנימין אלון;

האם אפשר לקבל את החומר?
הרב יוסי וליס
אני מבקש שיחלקו את החומר.
הרב דני נשיא
יש קו מאפיין מוביל בדפוס ההשיבה המשפטי שמועצת העתונות אמונה עליה. אני

רוצה לקרוא כאן מובאה אחת של משפטן בכיר שכתב אלינו מכתב: "חובת הדיווח העתונאית

מחייבת במקרים מסוימים לציין ולאזכר עובדות הקושרות אדם העובר עבירה או מבצע

פעולה כלשהי לקבוצה כלשהי, לפעמים אף לאפיין אותה, כי אחרת ייתכן והידיעה תהיה

ריקה. פה טמון הסוד של כל המערכת הזאת. מדובר פה במערכת שבאופן אמיתי מוכרחה

לספק את האינפורמציה הזאת כי בלי זה הידיעה באמת תהיה ריקה. הניסיון התחיקתי

עשוי להצר את רגליהם ולכן הם מתנגדים לזה. נוצר פה מצב דמוני כלפי חברה חרדית,

יש פה מידע סלקטיבי שמועבר עם חסכים עצומים, עיוות פרופורציות, מצב של

דיס-אינפורמציה כשהחברה החרדית מרגישה כחברה שסומנה, ולאו דווקא חברה חרדית, כל

חברת מיעוט, להוציא את העובדה של הסטריאוטיפים ליצירת משקעים ואנטגוניזם שהיא

פועל יוצא של הדיווחים האלה." איפה האחריות הציבורית? איפה המוסר האנושי - מעבר

לאתיקות?
יונה יהב
יש פסק דין של השופט בזק בירושלים על עורך דין אחד שהגיש תביעה בלשון הרע

ששמו הופיע ברשימת החשבונות המוגבלים. בסוף הוא קיבל פיצוי מזערי מכיוון שלרשימה

הזאת יש תפוצת-אפס. לגבי החרדים, הרי אתם לא קוראים את כל העתונים האלה.
היו"ר חנן פורת
את זה אמרת קצת בהומור.

האגודה לזכויות האזרח, בבקשה.

ענת שקולניקוב;

בצדק שאל חבר-הכנסת גפני איזה צד אנחנו מייצגים. נכון שיש לנו שני היבטים:

היבט אחד של חופש חביטוי והעתונות; ההיבט האחר של הפרטיות והגנה על מיעוטים.

כשאני מסתכלת על הצעה של ועדת המשנה אין לי אלא להתנגד לה. אני מתייחסת

ברצינות להצעה של חבר-הכנסת הלפרט שלא נדונה בוועדת המשנה, היא עוסקת בענין אחר,

בשאלה מתי יש לפרסם שמו של חשוד. זו שאלה נכבדה שראוי לדון בה בנפרד ולא בהקשר

הזה.
היו"ר חנן פורת
היא לגמרי רלוונטית לענין, זו שאלה של כבוד האדם.
ענת שקולניקוב
היא נוגעת יותר לצד של ההליכים ופחות לצד של הפרסום, זה נושא שצריך לדון בו.

אני רואה את ההצעה כמרחיקת לכת ולא סבירה.
שלמה שהם
אתם מסכימים שזה יהיה עד שרואים שופט?
ענת שקולניקוב
יכול להיות שעד להתייצבות אצל שופט. אבל יש חקירות ארוכות שאין בהן התייצבות

אצל שופט אבל יש בהן ענין ציבורי. זה נושא מורכב שצריך לדון בו בנפרד.

אני עוברת לנושא שנוגע ללשון הרע. מדובר לא רק בתביעות נגד העתונות - שכאן

התייחסו אליהן - אלא גם בתביעות בין אדם לחברו וגם בתביעות נגד העתונים הקטנים

שיש להם בסיס כלכלי קטן, המקומונים שיש להם חשיבות חברתית. הפגיעה בהם היא חמורה

כשאני מסתכלת על הפיצויים העונשיים, פיצויים ללא הוכחת נזק ואפילו לא הוכחת נזק

במשפט פלילי, דבר שהוא חסר תקדים בחקיקה הישראלית. גם לגבי אדם שהורשע ברצח אין

פיצויים לקורבן ללא הוכחת נזק. זו הגזמה בדוגמה כדי לומר שזה חסר תקדים ואיננו

במקומו.

בענין פרסום ההשתייכות. ההצעה של חבר-הכנסת גפני היא אפילו לא מהמאטריה של

איסור לשון הרע כי איסור לשון הרע עוסק בביזוי של הפרט, בכך דנים הסעיפים
הקיימים, כולל התיקון האחרון והרחב
"לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום

מגוריו, מינו, נטייתו המינית..." אם הגעת לביזוי של אדם דרך ההשתייכויות האלה, זו

מאטריה של לשון הרע. גם לגבי קבוצח יש פתרון דרך חוק לשון הרע עצמו. באמצעות

היועץ המשפטי לממשלה, או בהסכמתו, ניתן להגיש תביעה לגבי לשון הרע על חבר בני

אדם. הצמצום הזה נעשה מפני שבהצעה שהוצעה פה לא ברור מי משתייך לקבוצה, מי יתבע.
משה גפני
היועץ חמשפטי לממשלה.
שלמה שהם
למה סעיף 4 הוא נכון?
ענת שקולניקוב
כמובן שגם הנושא האזרחי יורד מכיוון שלא ברור מי יקבל את הפיצוי, ואם זה

היועץ המשפטי לממשלה לא מדובר על תביעה אזרחית. כפי שאמרתי, לשון הרע עוסק

בביזוי.
משה גפני
חרדי חיכה את אשתו. מה דעתך על זה?
ענת שקולניקוב
אם נעשה בידיעה ביזוי של אותו אדם בשל השתייכותו, הסמכות הזאת ממילא קיימת

היום. מה קורה עם המקרים האחרים -בכך מתעניין חבר-הכנסת גפני. אם מדובר רק על

פרסום ההשתייכות הרי זה לא ממין הנושא בו עוסק חוק איסור לשון הרע אלא ממין שאלות

האתיקה. זו מאטריה גמישה וזו שאלה אמיתית האם זה רלוונטי או לא. חובאו כאן

דוגמאות שצוטטו על-ידי "מנוף", שיכול להיות שהן בעייתיות - לא בדקתי אותן - אבל

יש גם דוגמאות הפוכות. היה מקרה שבו העתונות לא פרסמה השתייכות ואני חושבת שהיא

לא עשתה בכך שירות נכון לציבור. זו דוגמה אמיתית. אני לא זוכרת לבטח אבל נדמה

לי שב"מעריב" היתה לפני כמה חודשים ידיעח על נערה שהורשעה בהריגה של בעלה ונפסק

לח עונש זה וזה. בעתון אחר פורסם שהנערה הזאת היתה בדואית מכפר בדואי בדרום

הארץ. עלתה השאלה למה רשויות הרווחה לא ראו שזו היתה נערה מוכה שהושאה בניגוד

לרצונה, היו מחדלים של רשויות הרווחה בהקשר של הבנת המגזר הבדואי. חשבתי שדווקא .

לאותו לציבור ולי כמי שמטפלת גם בפגיעה בזכויות אזרח חשוב שזה יתפרסם.



משה גפני;

כי יש פה רלוונטיות.
ענת שקולניקוב
אני יודעת שאותו עתון לא פרסם את ההשתייכות עקב הדיונים שהיו כאן.

משה גפני;

אם זה "מעריב" יש לנו כאן- רשימה ארוכה של מקרים שבהם הוא פרסם השתייכויות.
ענת שקולניקוב
בגלל המקרה שהזכרתי שבו אני רואה חשיבות מיוהדת בחופש הביטוי, אני מציעה

להשאיר זאת ברמה של אתיקה, זו תהיה טעות להעביר זאת לרמה של חקיקה.

בנימין אלון;

למה לפצות אדם בשל נטייתו המינית? השפלה בשל נטייה מינית.
ענת שקולניקוב
זה תיקון של חברת-הכנסת יעל דיין והוא מדבר על ביזוי. לטעמי זה היה מיותר.
משה גפני
אבל תמכתם.
יונה יהב
אין קונסיסטנטיות בעמדה שלכם.
היו"ר הנן פורת
אני רוצה לנסות להגיע להצעת סיכום להמשך העבודה.

משפט עקרוני לגבי השאלה העומדת על סדר-היום. אני רואה בוועדת החוקה חוק

ומשפט, ובכלל בחקיקה בישראל, לפני ההיבט הפלילי, לפני ההיבט של הסנקציות, את

ההיבט של קביעת הנורמות. בעיני, חוק קודם כל קובע נורמות ובהקשר זה שאלת הסנקציה

הפלילית של מאסר או עונש כספי היא הדבר המשני. כיוון שבדברים האלה יש פרצה כל כך

קשה, שצוינה בראשית הדברים, בהתייחסות לנושא של פגיעה בכבודו ובשמו של האדם, לא

ברכושו, לא בממונו ולא בגופו, חייב המחוקק לתת עליה את דעתו. לא ייתכן שהמחוקק

לא יתן דעתו על ההיבט הזה. זה לא נוגע רק ביהס של הפרט אל העתונות, זה נוגע גם

ביחס שבין פרט ופרט. בוודאי - כפי שאמר חבר-הכנסת יונה יהב שטיפל מטעמנו בנושא -

כשדברים כאלה לא נעשה בהם פתגם הצדק מהרה אלא הדברים נמשכים שנים ובינתיים אדם חש

ששפכו את דמו. צאו וראו את "עתונאי קטן שלי" של אריק איינשטיין.
דוד צוקר
זה לא ממש מקור סמכות.



היו"ר חנן פורת;

זה לא מקור סמכות אלא ביטוי של כאב. בעיני, המחוקק חייב לתת על זה את דעתו,

עם כל ההתייחסות הרגישה והבנת האיזונים והמגבלות.

עסקנו פה במכלול של חוקים, אחד שנוגע לענין של הסטיגמות הקבוצתיות, שני שנוגע

לפרסום שמו של חשוד, השלישי בנושא של מהירות השיפוט. אני רוצה להציע שבעקבות

הדיון שהיה פה, שהיה חשוב כשלעצמו מבחינת הבנת איש את שפת רעהו בציבור המורכב פה

והדברים שהוא מייצג, תוך כדי לקיחת החומרים הקיימים של הוועדה הציבורית לחוקי

העתונות, ועדת האתיקה, הן החומר החשוב שנמצא בתקשורת האלקטרונית והערוץ השני,

ננסה לגבש את החומר. אני אשב יחד עם חבר-הכנסת יונה יהב, עם חברים נוספים ויחד

עם היועץ המשפטי שלנו ננסח לגבש את הדברים האלה כדי שלאחר הפגרה נוכל להביא -

בהתייעצות עם משרד המשפטים וכדומה - הצעה שייתכן שתציע לדחות חלק מן הדברים

ולהשאיר אותם במסגרת האתיקה העתונאית; חלק מן הדברים תציע לקבוע כנושא לחקיקה

בשלבים השונים שבהם הדבר הזה נמצא.

אני מבקש את רשותם של מציעי ההצעות - כמובן שאחרי כן הם יכולים לדהות את זה -

לאפשר לנו לגבש דבר יותר רחב ושלם מתוך ההצעות שהוצעו שנוכל להגיש אותו לוועדה

במגבלות החקיקה הקיימות בכנסת.
דוד צוקר
אתה מדבר על ועדת המשנה, או שאתה מדבר על התייעצות מחוץ לכותלי מליאת הוועדה?

יש תקנון, יש רמות חקיקה שונות.
היו"ר חנן פורת
בהתייעצות עם חבר-הכנסת יונה יהב אמרנו שהדברים שנדונו במסגרת ועדת המשנה -

שבין כה וכה צריכים לבוא לפני מליאת הוועדה וכל חבר כנסת יכול להגיד שהוא רוצה

לדון בכל אחד מהנושאים מחדש - נכין אותם בצוותא לקראת הבאתם לכאן לוועדה במגבלות

של הרמות השונות של החקיקה.
דוד צוקר
ועדת המשנה תביא את זה?
היו"ר חנן פורת
יביא את זה חבר-הכנסת יונה יהב.
דוד צוקר
זה יאושר קודם על-ידי ועדת המשנה?
היו"ר חנן פורת
לא. אני מציע שזה יעבור עכשיו מוועדת המשנה לדיון משלים במליאת הוועדה.
דוד צוקר
זאת אומרת, ועדת המשנה פוסקת להתקיים?



היו"ר חנן פורת;

בדיוק. אבל החומר של ועדת המשנה ישמש אותנו ואנחנו נביא את זה למליאה לקראת

הישיבה הבאה תוך כדי מאמץ. אם חבר כנסת יתעקש על זה שהוא רוצה את החוק שלו

במסלול נפרד - זכותו.
משה גפני
אני מקבל לחלוטין את מה שאתה אומר אבל אני חוזר ומדגיש: בתום הפגרה מסתיימת

השנה שנתנו למועצת העתונות. לא ראיתי שיפור ולכן קחו את זה בחשבון.
היו"ר חנן פורת
נביא את זה בחשבון. אינני מתכוון שהחוקים האלה יישארו בבחינת עצה טובה אלא

תוך כדי בחינה עניינית אני מתכוון שהחוקים האלה יובאו לגיבוש במסגרת הצעת חוק

שתובא למליאת הוועדה לאחר הפגרה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45

קוד המקור של הנתונים