ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 23/07/1997

הרוב הדרוש לתיקון הוראות בחוק יסוד: הממשלה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פי-וטוקול מסי 102

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום רביעי. י"ח בתמוז התשנ"ז (23.07.97). שעה 09:00

נכחו: חברי הוועדה: שאול יהלום - היו"ר

צבי ויינברג

משה שחל

אלי גולדשמידט

רובי ריבלין

יונה יהב

רענן כהן

יו"ר הכנסת - דן תיכון
מוזמנים
אליקים רובנשטיין - היועץ המשפטי לממשלה

נעם סולברג - עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה

יהושע שופמן - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

צבי ענבר - יועץ המשפטי של הכנסת
יועץ משפטי
שלמה שהם
מנהלת הוועדה
דורית ואג
קצרנית
יפעת שפרכר
סדר-היום
הרוב הדרוש לתיקון הוראות בחוק יסוד:הממשלה



הרוב הדרוש לתיקון הוראות בחוק יסוד:הממשלה
היו"ר שאול יהלום
אני מקדם בברכה את יו"ר הכנסת הנמצא איתני בישיבה. יו"ר הכנסת משתתף בדרך

כלל בישיבית ובוועדות חשיבית, אבל כאן אני הישב שזה לא רק נישא חשיב אלא נישא

שניגע לתוכי תיככי עבודת בית המחוקקים. תודה ליועץ המשפטי לממשלה שנאית בהתראה

של יום להגיע לישיבה שלני.

למעשה הישיבה הזאת היא ישיבה מקדמית במידה מסויימת, בשביע האחרון היתה

סערת תקשירת סביב הנישא באיזה ריב צריכה הכנסת לקבל את השינוי בהיראת חיק

יסיד: הממשלה, הנוגע להפסקת כהונתו של ראש ממשלה יאי הפסקת כהונתה במקביל של

איתה כנסת.

עימדת על שילחן הוועדה הצעת חיק של חבר הכנסת משה שחל שעיסקת בנושא הזה,

שלמעשה היא הצעת חיק הריצה לשנית את סעיף 19ב'.

משה שחל;

הצעת החיק שלי מדברת על החלפת השיטה יחזרה אל השיטה הקידמת, עם תיקון אחד

של אי אמין- קינסטריקטיבי.
היו"ר שאיל יהלים
ביקשתי לנתק את הדיון מהצעת החיק מכיוון שיש כאן שלישה גירמים שריצים

להביא לשינוי החוק, יש את הגורם הראשון שהם האנשים, שמטעמים של מדעי המדינה

התנגדי מלכתחילה לחלק מהחיק, יחם מעיניינים אי בשיני י החיק בכללי אי חלקים

ממני. למעשה כל שינוי בחלקים ממני מסייע להם לשינוי החיק.

המגמה השנייה היא מגמה של האיפיזיציה, שהיא מגמה ברירה. היא ריצה להחליף

את ראש הממשלה, ולצורך ההחלפה של ראש הממשלה היא מעוניינת בכל נושא שקשור

להירדת המספר האפשרי בכל כיוון שהיא. לדידה אם היה אפשר להיריד ב-50 זה היה

יותר טיב. הגירם השלישי היא גירם שהעלה את רמת הויכוח בשביע האחרין, יחיא

דייקא חברים בקיאליציה. יש חברים בקיאליציה שרוצים להיריד את המספר מסיבית

שינות. חלקם מתנגדים לראש הממשלה יחלקם ריצים לרסן את ראש הממשלה. כל שלושת

הגירמים האלה הייתי אימר חברו יחד.
משה שחל
השר אריק שרון ריצה לשנית כדי לחזק את ראש הממשלה.

היי"ר שאיל יהלים;

שלישת הגירמים האלה חברו יחד, ולכן אני מבקש לצירך הדיין הזה להתנתק

מהגירמים האלה ולעסיק בעניין הזה. לכן ביקשתי שזה יהיה מעין דיין מקדמי.

הישיבה היא ישיבה לימידית ואיננה ישיבה שצריך להכריע בה. יעדת חיקה ריצה

להעביר את העניין ולהעמיק בי.

בנישא הזה יש יעדה נוספת שהיא יעדת שמגר, ויתכן שאף היא תתעסק בעניין. יש

התלבטות עמיקה בכל חיי הכנסת, האם הכנסת צריכה להיות כפיפה לחיית דעתו של

היועץ המשפטי לממשלה, אי שהיא צריכה ייעץ משפטי עצמאי לכנסת ימה שמחייב אותה

זה רק החיית דעת של היועץ המשפטי לכנסת.



יו"ר הכנסת - דן תיכון;

היועץ המשפטי הוא תמיד היועץ המשפטי. הוא זה שמגיש חוות דעת. אפשר לקבל

את חוות הדעת שלו ואפשר לא לקבל אותן.
היו"ר שאול יהלום
מה שהיה מקובל עד היום הוא, שהיועץ המשפטי לכנסת אינו עצמאי בהשוואה

ליועץ המשפטי לממשלה. בהצעת החוק פרטית, שאני לא מטפל בה בגלל שהגשתי אותה

לוועדת שמגר, אמרתי שלמרות שאני לא חושב שצריך להוריד מתפקידיו של היועץ

המשפטי לממשלה, צריך להיות יועץ משפטי לכנסת.

במקרה שלנו אנחנו רואים ניגוד אנטרסים. במקרה שלנו מדובר על הורדת ראש

ממשלה מתפקידו. אין כל ספק שנאמנותו המקצועית של היועץ המשפטי לממשלה מושתתת

על הממשלה - הגוף שהוא היועץ שלה.
אלי גולדשמידט
אני חושב שהגדרת את זה מאוד לא נכון. היועץ המשפטי לממשלה ולכנסת משרת את

הציבור ואין לו שום נאמנות עודפת לראש הממשלה.
יונה יהב
יש מראית עין.
אלי גולדשמידט
במקרה הזה אין בעיה. אתה יכול להגיד את זה על יועץ משפטי של חברה.
היו"ר שאול יהלום
חבר הכנסת אלי גולדשמידט, אינני חושב כמוך. המקצועיות החוקית היא הראשונה

והיא המדריכה, אבל ללא כל ספק זאת הסיבה. אפשר לטעון שגם לפי הצעת החוק שלי,

לממשלה יהיה 50% בקביעת היועץ המשפטי. ברור שאם החוק כתוב אז אין שוס בעיה.

כאן מדובר על שיקולי דעת בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת.
אלי גולדשמידט
האם הוא יעדיף את הפרשנות שמשאירה את ראש הממשלה בתפקידו?
היו"ר שאול יהלום
לא אמרתי את זה. יש ויכוח בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. כמובן

שמלכתחילה כל רשות צריכה לחזק את עצמה. במקומות שאין החוק ברור בהם, אז כמובן

שנאמנותו של היועץ המשפטי לממשלה בחיזוק הרשות המבצעת קודמת לדבר כזה מאשר

היועץ המשפטי לכנסת. ככה אני מבין את זה מבחינת ניגוד אנטרסים.
רובי ריבלין
כאן לא מדובר בחיזוק הרשות המחוקקת לעומת הרשות המבצעת.
היו"ר שאול יהלום
החיזוק היה לפי דברי חבו- הכנסת אלי גולדשמידט. לפעמים צריך להיות ניגוד

אנטרסים על פניו. במקרה שלנו אני באמת חושב שיש על פניו איזה שהיא בעיה

שמעוררת שוב את השאלה, האם לא צריכה להיות עצמאות מבחינת היעוד של הכנסת.

שלמה שהם;

השאלה היא שאלה חוקתית מהמעלה הראשונה, והיא נוגעת בבסיסו של חוק-יסוד:

הממשלה החדש, שעוסק בבחירה ישירה. הבא ונניח שאנחנו עוסקים אך ורק בבקשה לתקן

את סעיף 19(ב), דהיינו, לעסוק בLINKAGE באותו קשר שנקבע בצורה המוחלטת בחוק-

היסוד החדש. חוק-היסוד החדש אומר, שכאשר רוצים להביע אי אמון בראש הממשלה, אי

אמון בראש ממשלה הוא אי אמון רגיל, דהיינו, אי אמון שדי לו רוב של 61 חברי
כנסת. חוק-יסוד
הממשלה החדש בא ואומר לכנסת שגם אם היא מבקשת להעביר את ראש

הממשלה מכהונתו על פי הסעיף הזה התוצאה היא שהכנסת מתפזרת.

אם הולכים באותו הליך של הבעת אי אמון בראש הממשלה, התוצאה המחוייבת היא
שהכנסת מתפזרת. חוק-יסוד
הממשלה החדש קבע הליך שיש ויכוח אם הוא הליך של

הדחה כמו בארה"ב אבל הוא הליך נפרד, או הליך שיש אלטרנטיבה נוספת. במקרים

אקוטיים קשים, שבהם ברור שיש איזה שהוא קושי רב בתפקודו של ראש הממשלה, אומר
חוק-יסוד
הממשלה החדש אזי רשאים 80 מחברי הכנסת אם הם הצביעו להעביר את ראש

הממשלה מכהונתו.

אלה הם שני ההליכים. שני ההליכים האלה חיים זה בצד זה בחוק-יסוד: הממשלה

החדש. כיום אנחנו עוסקים בשאלה מה קורה כאשר הכנסת מבקשת לבטל את סעיף 19(ב),

דהיינו, לומר הבא ונשאיר הליך אהד על פי סעיף 27 ונשאיר הליך נוסף שחי בצידו

על פי סעיף 19. קיימת אפשרות להעביר את ראש הממשלה מכהונתו בהבעת אי אמון ברוב

של 61, כאשר הכנסת אומרת שהיא מבקשת שהתוצאה המחוייבת לא תהה התפזרות הכנסת

בסיטואציה הזאת. השאלה שנשאלת היא, האם לצורך שינויו של סעיף 19(ב) די ברוב

רגיל של חברי כנסת, דהיינו, רוב של 61 חברי כנסת. סעיף 56{א) לחוק-היסוד עוסק

בשאלה, באיזה רוב ניתן לשנות את הוראות חוק-היסוד.

הוא מבחין בין שני אלמנטים, בין שינוי הוראות בחוק-היסוד, שהרוב הדרוש לו

הוא 61, לבין שינוי הוראות בחוק- היסוד, שהרוב הדרוש לו הוא 80 חברי כנסת.

סעיף 56(א) אומר, שאין לשנות חוק-יסוד אלא ברוב חברי הכנסת. כדי לשנות אחד

מהסעיפים בחוק-היסוד יש צורך ברוב של 61 חברי כנסת. סעיף 27 עוסק ב-80 חברי

כנסת. זאת הדוגמה הקלאסית, ולשם כך היא לא תשונה אלא באותו מספר של חברי כנסת.

כדי לשנות את ההוראה שבסעיף 27, יש צורך ב-80 חברי כנסת. השאלה שנשאלת

היא, האם שינויו של סעיף 19(ב) הוא למעשה שינויו בדרך עקיפה של סעיף 27, ולכן

גם הוא צריך רוב של 80 חברי כנסת, או שמה ניתן לשנות את סעיף 19(ב) על פי

הוראות הרישא בסעיף 59(א).

השאלה הזאת נוגעת בשאלה שהיא בעיני הבסיס. שאלת הבסיס מבחינה חוקתית

תהיה, האם קיימת אפשרות על פיה הכנסת תשאיר שתי אפשרויות שונות של העברת ראש

ממשלה מכהונתו, דהיינו, אפשרות אחת של העברתו מכהונה ברוב של 61 בסיטואציה

מסויימת אחת, והעברתו מכהונה בסיטואציה אחרת ברוב של 80. התשובה על השאלה האם

שני הסעיפים האלה יכולים לחיות ביחד, נותנת את התשובה אם ניתן לשנות את זה

היום ברוב או לא.

אם אני אומר שניתן לחיות עם שני הסעיפים האלה במקביל, בלי קשר הדוק

להתפזרות הכנסת, למעשה אמרתי שיש שני הליכים נפרדים וכן ניתן לשנות אותם ברוב

של 61, ואין רשות אחת נוגעת בחברתה ולכן סעיף 19 אינו נוגע בסעיף 27.



כאשר אנחנו משאירים את האפשרות של הבעת אי-אמון בראש הממשלה והעברתו

מתפקידו ברוב של 61, זה חייב להיות זהה בעיקרו להעברת ראש הממשלה ב-80. יכול

אדם לומר, שלמעשה אנחנו משנים את סעיף 27 ומשאירים אלטרנטיבה נוספת. ממילא אי

אפשר להשאיר את שני הסעיפים האלה במקביל כי אחד משנה את השני. אם סעיף 19

משליך על סעיף 27, ממילא התוצאה תהיה שגם בסעיף 19 חייב רוב של 80 חברי כנסת.
היו"ר שאול יהלום
לא ראיתי הצעת חוק כזאת. לאיזה סעיף הם מתייחסים כאשר הם מדברים על מספר

של 65? מה צריך להשתנות כדי שאפשר יהיה להפיל ראש ממשלה מכהונתו ברוב של 65?
שלמה שחם
גם פה אנחנו ניגע באותה בעיה. אנחנו נתקל באותה דילמה כאשר ננסה לשנות את

סעיף 19(א} ונאמר, שהבעת אי-אמון בראש הממשלה בלי התפזרות הכנסת תהיה ברוב של

65. השאלה שנשאלת היא, האם שינוי הסעיף הזה צריך רוב של 80 או רוב של 65?
היו"ר שאול יהלום
האם אותם אנשים רוצים שיהיו שני אי אמונים, אי-אמון לפי 19(א} שלפיו

מספיק 61 חברי כנסת כך שהכנסת תתפזר, ואי אמון של 65 חברי כנסת שאז הכנסת לא

מתפזרת. הם רוצים להוסיף עוד אפשרות לאי-אמון.

כלומר שבשום אופן לא יהיה אי-אמון ב-61 אלא אי-אמון ב-65. זאת אומרת שאף

פעם לא יהיה LINKAGE והכנסת צריכה לפזר את עצמה.
שלמה שהם
השאלה אם אנחנו עוסקים בשני תהליכים זהים או שני נושאים שונים תוכרע

לבסוף. אם אכן אנחנו רואים בהליך של סעיף 27 הליך יותר אקוטי, הליך שמביא על

פי החוק לתוצאה שבה ראש הממשלה למעשה עוזב מיד את תפקידו, אז אין אפילו הליך

של מעבר. זהו הליך חריף מאוד שיגרום לסיטואציות מאוד קשות מבחינת ראש הממשלה.

סעיף 19 מאפשר גם היום את האפשרות של הבעת אי-אמון, וראש הממשלה כמו בהבעת אי-

אמון רגילה נשאר בתפקידו עד לבחירת ראש ממשלה חדש בבחירות כלליות.

ניתן לומר שמדובר בשני הליכים, שאחד יותר חריף מן השני. אם אנחנו רואים

את שני ההליכים כהליכים שונים, אז ממילא אפשר בתהליך הזה לשנות לפי סעיף 56(א)

ברוב של 61. אם שני ההליכים האלה הם הליך אחד ומדברים על סיטואציה אחת ובמהות

אחת, אז כמובן שני ההליכים האלה עוסקים באותה נקודה.
יו"ר הכנסת - דן תיכון
מה קורה במקרה של הצעת החוק של חבר הכנסת משה שחל, שמבטלת את כל התיקונים

של החוק?
משה שחל
אני זקוק ל-61.
שלמה שהם
אפשר להגיד שנבטל את כל הבחירה הישירה וסעיף 27 ישאר. זה אבסורד כי אז לא

תהיה בחירה ישירה לראש הממשלה.



משה שחל;

הכנסת הקודמת קיבלה את ההוק הזה ב-80 קולות?
שלמה שהם
ב-52 קולות.
משה שחל
עם כל הכבוד לחברי הכנסת של הכנסת הקודמת קודמת, הם לא יוכלו לחייב את

הכנסת הזאת ב-80 חברי כנסת כאשר הם הסתפקו ב-52.
היו"ר שאול יהלום
האם אתה חושב שבאיזה שהוא מקום צריך לדבר על כך שלכנסת הזאת אין מה לעשות

אלא רק לכנסת הבאה? מה שאני מבין מדבריו של חבר הכנסת משה שחל הוא, שראש

הממשלה נבחר לפי הליך של חוק-יסוד: הממשלה הזה, וכל שינוי מצריך 80 חברי כנסת.

אם הכנסת אומרת שהיא רוצה לחזור לשיטה שלישית או רוצה לחזור לשיטה אחרת, האם

היא צריכה רק 80 כדי לבטל את החוק ולקבל חוק חדש? זה באמת אבסורד.
שלמה שהם
אחת הבעיות החוקתיות הקשות היא כל הנושא של שינוי חוקים ויציבות החוק,

כאשר הכנסת בחוקי יסוד כובלת את הכנסות הבאות אחריה. לכאורה, באופן תאורטי,

מחר יכולה לבוא הכנסת ברוב של שניים נגד אחד ולחוקק חוק-יסוד, שצריך לשנות

אותו ברוב של 120 חברי כנסת. השאלה החוקתית היא מאיפה שואבת הכנסת את כוחה

לחייב את הכנסות הבאות אחריה. זאת שאלה חוקתית בסיסית מאוד. בשיטת המשפט שלנו

הדבר הזה קיים. השאלה היא כמובן איפה מתחם הסבירות שלו. זאת אומרת איפה אנחנו

למעשה עוברים את הגבול?
מבחינה פשטנית ברגע שחוק-יסוד
הממשלה החדש עבר ברוב, הרי הוא עבר ברוב

על הוראות השיריון שלו. לכאורה אפשר לשאול איך הוא חייב 61 הרי רק 52 הצביעו.

השאלה הזאת תמיד קיימת. ברגע שחוק-יסוד עובר עם הוראות השינוי שבו, על פי שיטת

המשפט שלנו, הוא מחייב את הכנסות הבאות אחריו באותן הוראות שיריון.

אם אנחנו הולכים להצעת החוק המקורית לבטל את החוק, אז לא יתכן שמבחינה

משפטיתשישאר סעיף 1 שאומר שכל החוק לא בטל. ממילא הסעיף הזה יהיה קיים באוויר

ולא יהיה לו כל משמעות.
יונה יהב
יחול בג"ץ על זה.
שלמה שהם
בג"ץ לא יכול לעשות זאת.
משה שחל
אם נגיע לשלב הזה, ויבוא מי שיטען לגבי 80 קולות להדחה, הדבר הפשוט ביותר

הוא לבוא ולהגיד שבמקרה של הדחה מדובר בפסילה אישית של ראש הממשלה, ולכן הוא

יהיה מנוע מלהתמודד לבחירות הבאות לראשות הממשלה. יש אבחנה בין אי-אמון, שהוא

פוליטי, לבין אי-אמון שהוא אישי המבוסס על אישיותו של ראש הממשלה בגלל מעשה



שהוא עשה.
היו"ר שאול יהלום
מאחר ועמדתך הרי פורסמה, ואתה טוען שאי אפשר לשנות את סעיף 19 אלא ברוב

של 80 חברי כנסת, האם אתה מבחין בין כנסות? אם מחר באה הכנסת ואומרת שהיא רוצה

לבחור את הכנסת ה-15 ואת ראש הממשלה של הקדנציה בכנסת ה-15 בשיטה שלישית, האם

גם א1 בחוק-יסוד: הממשלה לכנסת הבאה היא צריכה 80 חברי כנסת?
אליקים רובנשטיין
בחוק-היסוד, כפי שנכתב בחוות הדעת שלנו, יש שני סוגי בחירות טרם זמנן.

אחת לפי סעיף בחירות מוקדמות לפי סעיף 21, ואחר כך הבחירות לפי סעיף 19, שהן

בחירות מוקדמות שכוללות בחירות גם לכנסת וגם לראש הממשלה. יש בחירות מיוחדות

שהן רק לראש הממשלה, וזה מופיע בסעיף 27.

ההנחה היתה שבאמת יש אבחנה בין שני הסעיפים האלה. מלכתחילה היה שוני,

בנסיבות שהכנסת והמחוקק קבעו, בין שני סוגי הבחירות הללו. ציטטנו דברים שאמר

חבר הכנסת לין על סעיף 19, שמדבר על 70 חברי כנסת. חבר הכנסת לין, שהיה יושב

ראש הוועדה הזאת, דיבר על הLINKAGE של הכנסת וראש הממשלה לעניין סעיף 19. הוא

טען שהם צמודים. זאת אומרת זו היתה תפישתו המרכזית בחוק. מדברי חבר הכנסת

לשעבר אוריאל לין "... משום שראש הממשלה קיבל את אמונו ישירות מן הציבור, ולא

היתה כוונה להעניק לכנסת את האפשרות להעביר אותו מכהונתו, כשהכנסת ממשיכה לכהן
בתפקידה. אמרנו
השניים מחוברים ביחד."

אין חולק שלגבי סעיף 27, הסעיף של אי-חאמון "האישי", יש צורך בשינוי של

80 ואין חולק על זה ולא התעוררה השאלה. השאלה היתה הרעיון של שינוי סעיף 19

בצורה שינתק את ה LINKAGE,כך שב-61 או שב-65 הכנסת צריכה להביע אי-אמון ובעצם

לסלק את ראש הממשלה והיא עצמה חיה וקיימת.

לאחר שכתבתי את דברי, ראיתי שהיועץ המשפטי לכנסת, מר צבי ענבר, כתב את מה

שכתב בלי שנימק. אני לא ידעתי על מה שהוא כתב לחבר הכנסת רענן כהן לפני שבועות

אחדים, וזה נודע לי לאחר שהתבקשנו לכתוב את מה שכתבנו.

יכול היה הטוען לבוא ולטעון שמספיק 61 גם לסעיף 19 כי הרי לא נוגעים

בסעיף 27. אפשר להבחין אבחנה עיונית בין העברה מכהונה לבין אי-אמון. אני אומר

אבחנה עיונית, כי אחד הטיעונים המרכזיים היה שהאבחנה הזאת היא עיונית וכמעט

לא מעשית. אנחנו חפצים במציאות חוקתית וחוקית, שהיא ישימה וניתנת לפירוש שהוא

הרמוני וישים.

אפשר היה לומר עיונית, כלומר אי-אמון שהוא צעד פוליטי שנוגע למה שמוכר

לנו כאי-אמון בפרקטיקה הפרלמנטרית לאורך כל השנים. את ההעברה מכהונה ראו כמודל

שקשור לאיזה התנהגות מיוחדת או בעיתיות מיוחדת אישית של ראש הממשלה, וזה סמוך

לסעיפי העבירה וסמוך לסעיפי הנבצרות. קרה משהו שקשור באשיותו של ראש הממשלה,

כלומר פסול אישי כזה או אחר.

הסעיף הזה כולל מן מערכת של שימוע לראש הממשלה, מה שאין כן באי-אמון

בסעיף 27. יש הבדל בין התפקוד של ראש הממשלה, לבין אי התפקוד לאחר ההליך של

אי-האמון מול העברה מכהונה. לכאורה אם כן יש שני מסלולים, ואפשר היה לטעון מה

שטען עו"ד ענבר בלי הנמקות.

אחרי דיון סברתי, שבראייה כוללת של ההוראות המסקנה היא שבחיי המעשה

התיקון אם יתקבל מרוקן את סעיף 27 לחלוטין. הוא יהיה אות מתה, מפני שלגייס 80

זה סיפור לגמרי אחר מאשר לגייס 61 או 65. הנוגעים בדבר התרכזו בדבר הזה. למעשה



לא תהיה סיטואציה שבה יהיו 80 חברי כנסת, כלומר שסעיף 27 יופעל. אם כך בעצם

שינינו במשתמע את סעיף 27. כאן אני מכיר שסעיף 56 מדבר על השינוי. שינוי

שדורש שהרוב יהיה הרוב הרלוונטי לאותו סעיף במפורש ובמשתמע.

אנחנו חיים בעידן משפטי, חוקתי, שבו מייחסים חשיבות למהות ולא רק לטכניקה

ולפורמליסטיקה. בגישה האחרת יש גם טכניות. טכנית זה נכון ופורמאלית זה נכון.

השיטה שאנחנו ממליצים עליה ואנחנו משכללים אותה בחוות דעתי נו, ואין לה שום קשר

לפוליטיקה כזאת או אחרת של גורמים כאלה ואחרים, היא מהותית. חאם באמת סעיף 27

נשאר על כמו שהוא כאשר 19 משתנה, או לא נשאר כמו שהוא? לדעתינו המשמעות של

תיקון 19 המוצע היא ריקון סעיף 27.

רובי ריבלין;

יש גם נושא חוקתי.
יונה יהב
מה זה פירוש מהותי? האם זה לקרוא בסעיף מה שלא כתוב בו?
אליקים רובנשטיין
לקרוא בסעיף מה האפקט המעשי עליו, ולא רק מה האפקט הפורמאלי. האם האפקט

על הסעיף בתיקון הוא אפקט פורמאלי? פורמאלי הוא לא, כי הוא נשאר כמו שהוא והוא

יושב בספר החוקים. סעיף 27 ימשיך לשבת שם. האם האפקט עליו הוא אפקט טכני?

הסעיף הזה נגנז בבית העלמין של הסעיפים והוא נמצא כאן כמת החי. זו בעצם הגישה.
משה שחל
אם הולכים למהות זה פועל לטובת שני הצדדים. אם יש לנו הליך של 80 קולות

אז רק ראש הממשלה נבחר. זה הייחוד שלו. מה שאומר היועץ המשפטי לממשלה הוא: בוא

נוריד את הקליפה. אם על ידי שינוי סעיף 19 אתם יוצרים מצב שבו ראש הממשלה צריך

רק לוודא להבחר מחדש ומביעים בו אי-אמון, זה מביא אותנו לידי כך שאילו שינו את

סעיף 27 דרושים 80 קולות.

אם יש הליך שעל פי סעיף 27 ראש הממשלה מודח בגלל IMPEACHMENT , וזה קורה

שנה לפני הבחירות, אז הכנסת מפוטרת באופן אוטומטי בלי שתוכל להגיד מילה בעניין

הזה. הכנסת הצביעה ב-80 קולות והיא באה ואומרת בסעיף 10 "נוצרה עילה על פי חוק

יסוד זה לעריכת בחירות מיוחדות והבחירה של ראש הממשלה לבדו זאת בחירה מיוחדת,

והמועד על עריכתה חל שנה או פחות לפני המועד לקיום הבחירות לכנסת". לפי סעיף 9

לחוק יסוד הכנסת "יוקדמו הבחירות לכנסת ויערכו בחירות לכנסת ולראש הממשלה

במועד שבו היו אמורות להערך הבחירות המיוחדות".

על פי החוק הזה אפשר יהיה להגיע לאי-אמון בפחות מ-61 חברי כנסת, מפני

שכתוב בסעיף 3 "אם דחתה הכנסת הצעת ראש הממשלה בדבר הרכב הממשלה רואים כאילו

הביעה הכנסת אי-אמון בראש הממשלה והוראות סעיף 19(ב) יחולו". בסעיף 33 כתוב

שהוא יכול לצרף שרים. מה היה קורה אילו הכנסת היתה דוחה את צירוף השרים ברוב

של 39 מול 38? 19(ב) לא מדבר על 61 אלא הוא אומר: "הבעת אי-אמון של הכנסת

לראש הממשלה, יראוה כהחלטת הכנסת על התפזרותה לפני גמר תקופת כהונתה."

מאחר ומחקו את סעיף 19(א) ולא אמרו שהכנסת רשאית ברוב של חבריה להביע אי-

אמון, נוצר אי-אמון בראש הממשלה ברוב של 39 מול 38. אפשר היה לעשות את זה.

באים ואומרים לי להשאיר את המסלול ההוא בנפרד.
אליקים רובנשטיין
אני לא בא להגן על הקונספטור ועל הרעיון של שיטת הבחירות הזאת או חוק-

יסוד זה. אני כאזרח יש לי דיעות משלי. צריכים שיהיה רספקט לעניין החוקתי. אלו

שאלות של יציבות,

אם חוק-היסוד הזה היה יותר קצר עם 12,14 סעיפים בפרק ולא כל פך דבר

מפורט, אז כאשר אתה מלמד ילדים בבית ספר מה זה חוק-יסוד אתה מעביר להם מסר.

בחרו במועד של שנה על-מנת לא לשגע את המדינה. לשיטת הסבורים שגם סעיף 19

מחייב 80 חברי כנסת, זה העניין של שינוי משתמע. אנחנו הפנינו את תשומת הלב גם

לתקדימים, ואפילו הישנים.

אין בסעיף 27 פירוט על מה הוא בעצם בא להשפיע. אם היה שם קטלוג של

נושאים, שלגביהם יחול סעיף 27, אז היה אפשר לומר שסעיף 19 שונה והכנסת הצילה

את עצמה ושיבחה את ראש הממשלה. למעשה כיום, כל עילה שאפשר לעלות אותה כעילה

לפי סעיף 27 יכולה להיות עילה לאי-אמון.

אם ראש הממשלה אינו ראוי לשמש בתפקידו לפי סעיף 27, הכנסת יכולה להחליט

ואולי צריכה להחליט שאין לה אמון בו. באיזה שהוא מקום נשאר האופי השונה, כי

אחרת איזה תוכן יהיה לסעיף 27?

גם כפי שציטטתי קודם מדברי חברי הכנסת לין בשעתו, התכלית של חוק-היסוד

שהתקבל על ידי הכנסת היא של בהירה אישית של ראש הממשלה. האיזון שהיא ניסתה

למצוא בין יציבות השילטון לבין פיקוח פרלמנטרי זה דבר שיהיה מופר כי בעצם ניתן

העוקץ של כל הרעיון על ידי הבחירה הישירה, ועל זה מה הועילו חכמים בתקנתם. על

כל הש י טה ה ז את יש שינוי משתמע.
היו"ר שאול יהלום
מדוע ניתן העוקץ? זאת אומרת שכמעט ואין אפשרות לכנסת לאומתית. רק כנסת

לאומתית תדרוש החלפה של ראש ממשלה כל חודשיים.
רובי ריבלין
המפלגות הן יחד וכל חבר כנסת הוא לבד.
משה שחל
ראש הממשלה רשאי, מבלי שהוא צריך לשאול את הכנסת, לעשות דבר מאוד פשוט.

בסעיף 22(א} כתוב "נוכח ראש הממשלה שקיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה ושעקב כך

נמנעה ההישארות התקינה לפעולת הממשלה, רשאי הוא בהסכמת נשיא המדינה לפזר את

הכנסת בצו שיפורסם ברשומות".
היו"ר שאול יהלום
הרי הוא צריך הסכמה של הנשיא? אם מורידים את הLINKAGE, אז הכנסת לא צריכה

שום הסמכה.
משה שחל
מה קורה אם ראש הממשלה מצא לנכון ללכת לנשיא ולהגיד לו מה קורה בממשלתו?
היו"ר שאול יהלום
הנשיא הוא גם שותף ל-80.

משה שחל;

אם הוא בא ואומר שיש לו כנסת לאומתית והוא לא יכול לתפקד, אז הנשיא יהיה

חייב לתת לו ציאנס.
רובי ריבלין
חבר הכנסת משה שהל, האם אתה זוכר שהתווכחנו בקשר לסעיף הזה בשנת 1991?

הדילמה היתה מי תהיה אותה סמכות בולמת ועוצרת את ראש הממשלה להפעיל את סמכותו

לפי סעיף זה. אמרנו מה יכול להיות. ראש הממשלה יתהיל לשגע את הכנסת ולכן לא

ניתן בידו בלמים ואיזונים או מכשירים שלכנסת אין כלפיו. אז באו ושאלו האם זה

יהיה ועדת הכנסת. החליטו שזה יהיה נשיא המדינה, מכיוון שנשיא המדינה יתייעץ עם

כל סיעות הכנסת ויגיד אם זה רציני. לנשיא המדינה מוקנית סמכות שאין בשום חיקוק

אחר, למעט נושא החסינות.
אלי גולדשמידט
אם הוא יגיד ש-80 רוצים לזרוק אותו.
משה שחל
הנשיא על פי החוק לא חייב להתייעץ. הוא יכול לפעול לפי סעיף 22 ולפי סעיף

27. הוא נמצא אחרי אי-אמון, והוא יכול להקדים את המהלך. הוא יכיל ללכת לנשיא

על-מנת לקבל את ההסכמה שלו ואז לפזר את הכנסת. אני לא פוגע בזכות שלו.
היו"ר שאול יהלום
הנשיא לא יתן לו את ההסכמה שלו למקרה כזה.
משה שחל
הוא צריך להוכיח דבר אחד בפני הנשיא והוא: "נוכח ראש הממשלה כי קיים

בכנסת רוב המתנגד לממשלה ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי

הוא בהסכמת נשיא המדינה..." מה שהוא צריך להוכיח הוא לא התייחסות אל הסיעות.

הוא בא אליו ואומר לו תראה את העיתונים יש רוב נגדי, והממשלה לא יכולה כך וכך

לתפקד. לדעתי כל נשיא אוטומטית יפעל כדי לתת את ההסכמה לראש הממשלה.
היו"ר שאיל יהלום
אתה מיכן להוריד את הסעיף של הסכמת הנשיא?
משה שחל
אני לא מיריד אותו. אם החוק של ה-61 יעבור, אז משני הצדדים כל צד שלא

תקבל חוות דעת הולך דרך גורם מבג"ץ. אני טוען את הטענות שאטען אותן בבג"ץ. אני

בא יאומר אל תציג את ראש הממשלה כאיש שאין לו את הכוח. אני משאיר לו על פי זה

את הכוח.



שלמה שהם;

בסעיף 21(ב)2 כתוב: שהוא לא לכול לפעול בדרך הזאת של פיזור הכנסת בזמן

שיש פעולה נגדו בוועדת הכנסת.
היו"ר שאול יהלום
הסעיף הזה נועד לסעיף 27. האם בסעיף 27 כאשר הוא רואה שיש 80, אז הוא ילך

ויפזר את הכנסת בעזרת הנשיא? באי-אמון זה לא עומד בוועדת הכנסת.

אליקים רובנשטיין;

בסעיף 21 כתוב: כאשר נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה.

בסעיף 22(ב}2 נאמר: שהוא לא יכול לעשות את זה במהלך הליכים לפי סעיף 27. 40

חברי כנסת הגישו הצעה, ואז זה עובר לוועדת הכנסת. מהההלטה של ועדת הכנסת אז

הוא כלוא, והוא לא יכול לעשות את זה.
היו"ר שאול יהלום
לפי סעיף 19 הוא יכול לעשות את זה.
אליקים רובנשטיין
התיקון בסעיף 19 משמעותו שינוי משתמע של סעיף 27. אם יש שינוי של סעיף

27, צריך רוב של 80. זה לא אומר שאי אפשר לשנות את השיטה.

לדעתינו כאשר מדובר בעניין של סעיף 19 וסעיף 27, סעיף 19 מחייב 80. חבר

הכנסת משה שחל הציע הצעת חוק לחזור לחדש ימינו כקדם, להשיבה ממשלותיך כבראשונה

וחוקיך כבתחילה.

יכול להיות שיטען הטוען, שהועיל ומדובר כאן על החזרת השיטה לקדמותה והכל

בכל מכל משתנה, אז מספיקים 61. אתה לא מדבר על הפרת האיזונים וההרמוניה בצורה

בוטה בתוך יחסי חשיטה של בחירת ראש הממשלה בבחירה ישירה, אלא אומר שחוזרים

למכתחילה. אז יכול להיות שיגידו 61 ותשאר השאלה של ה-80.

יתכן מאוד שאם מדובר בטריפת הקלפים מחדש, זה יכול להיות ש-61 יספיק. יתכן

שבשביל חפיכת כל הקערה על פיה מחדש, אולי צריך לדבר על תכלית. אז כל העניין

הזה הוא כמעט לא רלוונטי. אפשר לטעון כך ואפשר לטעון גם אחרת.
יו"ר הכנסת דן תיכון
בסוף יסתבר שזאת הדרך היחידה.
אליקים רובנשטיין
זאת לא הדרך היחידה לשינויים כאלה ואחרים בחוק. אם מדברים על הפיכת החוק

כולו, אני לא מוציא מכלל אפשרות שאפשר לחוות דיעה של 61 לגבי כלל החוק כולו.

אנחנו עוסקים בנסיון לפרש פרשנות משפטית נכונה ולא בפוליטיקה של העניין.

בהנחות של פרשנות חרמונית מקובלת, זאת היא דעתי.

לגבי הנושא של יועץ משפטי לממשלה או לכנסת, נוצרה מסורת שהיא כבר בת כמעט

50 שנח, וב% 99 אחוז מהמקרים היא מסורת שמצליחה. אנחנו עובדים בהרמוניה ואין

לנו חילוקי דיעות מקצועיים. אם יש דיון אז בסופו של דבר מתקבלת הדיעה.



היועץ המשפטי לממשלה לא נתפש בתפישה הישראלית כמין זרוע ממשלתית. יש לו 4

כובעים. יש לו את כובע התביעה הכללית, בזה שהוא לא כפוף לממשלה, יש לו את כובע

הייצוג בבתי המשפט, גם מעבר לתיק הפלילי, שגם לגביו יש לו שיקול דעת עצמאית.

היו"ר שאול יהלום;

יכול להיות שהכנסת תגיש בג"ץ נגד הממשלה, ואז כן יש ניגוד אנטרסים.
אליקים רובנשטיין
הראייה היא שזה לא היה.
יו"ר הכנסת דן תיכון
עם שינוי חוק-יסוד: הממשלה, זה יכול להיות בפעם הראשונה.
אליקים רובנשטיין
חוץ משני התפקידים שהזכרתי, יש לי עוד שני תפקידים כיועץ המשפטי, ולכן זה

לא יועץ משפטי לממשלה במובן המצומצם. לפי הקביעה של בתי המשפט הפרשנות ליועץ

המשפטי לממשלה היא לגבי חוק הממשלה. כאן אתה צריך אדם הגון על-מנת שיסייע

לממשלה להשיג את יעדיה. במסגרת החוק זה לא יעוץ משפטי נגד הממשלה אלא יועץ

פרטי של הממשלה בהשגת יעדיה במסגרת החוק.

יש גם את ייצוג אנטרס הציבור. אנחנו מתייצבים הרבה פעמים בבתי המשפט

בהליכים שהממשלה היא לא צד להם, וזאת כדי להשמיע את קולו של הציבור, אם זה

בנושאי משפחה מסויימים, ואם זה בנושאים אזרחיים כאלה ואחרים.

לפי דעתי בשביל לשנות מסורת כזאת צריך לחשוב היטב היטב. יכול להיות אותו

מצב שולי שבו יהיה ניגוד אנטרסים וכולנו נשתכנע בהגינות שעדיף שיהיה יצוג אחר.
רובי ריבלין
נגיד שמחר יש הצבעה על הנושא שאנחנו מדברים עליו, ויש חוות דעת של היועץ

המשפטי של הכנסת וחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, והחוק עובר ב61, האם יו"ר

הכנסת צריך להודיע אם ראש הממשלה פוטר או לא פוטר, או אם הכנסת מפוזרת או לא?
אליקים רובשטיין
נכון. אני עוד לא יודע אם זאת דעתו הסופית של צבי ענבר כי עוד לא הבהרנו

את זה. אני לא ממליץ לחדד כל דבר עד הסוף. כאשר יש שאלה עיונית שתבוא לדיון,

יבוא מר ענבר נדבר ונתייעץ.

רובי ריבלין;

פה מדובר על שאלות פוליטיות שהופכות לשאלות משפטיות. זאת משום שמשרד ראש

הממשלה נמצא כל הזמן תחת האיום של חברי כנסת מסיעות שונות וקבוצות פוליטיות

שונות, האומרות שאנחנו צריכים להביא לידי מצב שבו החוק ישתנה. זאת שאלה שהיא

שאלה שיורדת לשורש הנושא שבו אנחנו עוסקים. האם חוות דעתו של היועץ המשפטי של

הממשלה היא זאת שקובעת?
היו"ר שאול יהלום
כאשר אנחנו נשתכנע שיש ניגוד אנטרסים, אז הכנסת תיקח ייעוץ משלה. לפעמים

יכול להיות עניין של צווי מניעה תכופים. יכולה להיות בעיה שמתעוררת ברגע זה,

בנושא בחירות ואין את הזמן של שיקול הדעת הזה.
יונה יהב
על סמך מה אתה אומר שאתה יועץ משפטי שלנו?

אליקים רובנשטיין;

יש מסורת של 50 שנה.
יונה יהב
מה המשמעות של התואר היועץ המשפטי של הממשלה, ואיך זה עומד מול הפרדת

הרשויות? אם אני יועץ משפטי של עיריית חיפה אני יכול לייעץ לעיריית תל אביב?

האם הייעוץ שלי מחייב את עיריית תל אביב?
אליקים רובנשטיין
ההשוואה היא ממש לא לעניין. אתה יכול להגיד על היועץ המשפטי שהוא מייצג

את העירייה בהרבה דברים, והוא מייצג את הממשלה בתחומים מסויימים.
יונה יהב
זה רק אם הממשלה רוצה. אם הכנסת תרצה את זה, והיא תרצה שגם אתה תחייב

אותה, אז זה בסדר גמור.
אליקיס רובנשטי י ן
אני אומר לך דבר שקיים כמסורת בבית הזה מזה 50 שנה. לא אני ולא אתה

המצאנו אותו. לא באתי ללבן את זה עד תום.

במשך 50 שנה היתה מסורת שהיועץ המשפטי לממשלה מבחינת מוסדות השילטון

התקבל לאורך כל השנים כיועץ משפטי. אני עולה חדש בתחום הזה, ואני לא מביא את

כהונתי כמין משל אלא את מסורת המשרה ומסורת הכנסת. הביטוי הבולט לזה הוא כמובן

הבג"ץ. גם הבג"ץ מייצג את אותה מסורת של המערכת המשפטית של הממשלה, היועץ

המשפטי של הממשלה, מחלקת הבג"צים, פרקליטות המדינה ואת הכנסת.
יונה יהב
זה מקלקל את הפרדת הרשות.
אליקים רובנשטיין
זה מקלקל את הפרדת הרשויות כאשר רואים את היועץ המשפטי לממשלה כאורגן

ממשלתי לכל עניין ודבר. הוא לא אורגן ממשלתי לכל עניין ודבר.
יונה יהב
הממשלה מינתה אותך.
אליקים רובנשטיין
הממשלה מינתה אותו אז תורה לו את מי להעמיד לדין פלילי.

אנחנו נמצאים 50 שנה אהרי ולא היו סיטואציות כאלה. אם תתעורר סיטאוציה של

צווי ביניים, אז יש את הגישה המסורתית שקיימת. אנחנו אומרים את דעתינו, וזאת

הדיעה המשפטית. אם נגיע לחיכוך, אז בהקשר הספציפי הזה אולי יהיה ייצוג נפרד.

לא בהכרח נגיע לזה כי יש תהליך של שיכנוע. אנחנו לא חיים במציאות של שחור

ולבן.
הי ו"ר שאול יהלום
מערכת חקיקה נכונה מקדימה רפואה למכה. היא לא רוצה לבוא ולומר שאחרי

שיקרה מקרה ויהיה משבר אז יראו שיש ניגוד אנטרסים ואז יפתרו את המשבר בצורה לא

טובה. אם אנחנו מגיעים למסקנה שיכול להיות ניגוד אנטרסים, בוא נקדים רפואה

למכה, ונבוא ונגיד שיכול להיות שהמקרה הזה לא יבוא לעולם לידי דילמה. לזה

היועץ המשפטי צריך לשאוף.
אליקים רובנשטיין
אנחנו נמצאים בסיטואציה מקובלת שנמצאת בבית הזה. ניתנות חוות דעת לכנסת

במישור שהיא עומדת מול בג"ץ. זה התפקיד שאנחנו ממלאים בנושא של הייצוג של

היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו מדברים על הדברות עם היועץ המשפטי לכנסת כי זה

מושג חדש.
רובי ריבלין
היועץ המשפטי הוא לאומתי לכנסת. מה קורח כאשר הוא בא לבקש הסרת חסינות

וחבר כנסת מסרב? נניח שהוא אומר שהכנסת שקלה תלונה שהיא לא לגופו של עניין, מי

יעמוד במקרים האלה?

אליקים רובנשטיין;

בכל הסיטואציות האלה היו דברים מעולם ונמצאו הפתרונות.
יונה יהב
זה שמצאו פתרונות עדיין לא הופך את זה לכלל.

אליקים רובנשטי ין;

אפילו הנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו, בשביל שהוא יגיע לבעיה צריך להיות

קודם כל 61 חברי כנסת.
רובי ריבלין
חוות דעתך יכולה ליצור או לא ליצור את ה-61. אם חוות דעתך תבוא ותקבע

שצריכים 80, יעזבו אותם אלה שרואים את האפשרות להגיע למצב פוליטי כזה או אחר

ויאמרו לא זאת דרכינו וצריך ללכת בדרך אחרת. לעומת זאת אם יבוא היועץ המשפטי

ויאמר 61 מספיק, וחוות דעתו של היועץ המשפטי לכנסת היא זאת שתקבע והיא עומדת

בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אז יש פה בפירוש איזה שהוא

קונפליקט בין שני אילוצים משפטיים שהכנסת לא תדע למי לשמוע.
היו"ר שאול יהלום
מה שאומר חבר הכנסת רובי ריבלין הוא, שלמעשה חוות הדעת מובילה מהלך

פוליטי.

אליקים רובנשטיין;

אני לא חולם להכנס למלכודת הזאת. אנחנו יועצים משפטיים, ואנחנו לא נותנים

יד לא' ולא נותנים יד לבי. אין לנו אצבע ברקיחת מהלך פלוני או אלמוני, ואני לא

רוצה לשמוע על זה ולא רוצה לדעת מזח כיועץ משפטי. כאזרח אני קורא את העיתונים.

זה לא נוגע אלי לעבודתי המקצועית כהוא זח, ואני לא אכנס לזה בכלל.

בנושא הייעוץ המשפטי צריך לחשוב היטב היטב לפני שמשנים מצבים ששירתו

בנאמנות את המדינה לאורך 50 שנה. בשביל הסיטואציה הקיצונית האחת עושים מהפיכה?
יונה יהב
מה שאתה אומר הוא, שהנוהג הוא עליון על הפרדת הרשויות בכאלה.
היו"ר שאול יהלום
הוא אומר שהיועץ המשפטי הוא מעל לרשויות.
אליקים רובנשטי י ן
לא אמרתי שאף אחד הוא מעל ולא מתחת. היועץ המשפטי עושה את מלאכתו על פי

צירוף של סמכויות סטטוטוריות וסמכויות נוהגיות. חלק מהסמכויות הנוהגיות קשורות

בכנסת. במדינה שסועה כמו שלנו שיש הבדל כל כך גדול בין דתיים לשאינם דתיים,

בין ימין לשמאל, בין יהודים לשאינם יהודים, יש עוגני יציבות של נוהגים שכדאי

לא למהר לקעקע אותם בגלל סיטואציה כזאת או אחרת.
יו"ר הכנסת דן תיכון
אני הופתעתי כאשר שמעתי באמצעי התקשורת, שאכן קיימת חוות דעת שנשלחה לראש

הממשלה. מן הדין היה להעביר אותה אלינו, כי היא עוסקת הרי בנו. אנחנו חייבים

הרי לדעת ולא באמצעות כלי התקשורת.

למזלינו הרב יש לנו שהות וזמן. יכול להיות שלפחות שלושה חודשים בתוך

התקופה הזאת נצטרך לשבת ולמצוא מכנה משותף בין שתי חוות הדעת שמוצגות לפנינו.

אנחנו נצטרך לגשר. באשר לדרישה שלנו לגבי מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה ביחסו

לכנסת, אי אפשר לומר שהבעיה הזאת לא קיימת. היא מלווה אותנו לאורך השנים

ואנחנו משתדלים לחדחיק את הנושא הזה ואת חילוקי הדיעות. זה שזה תפקד כהלכה

במשך כ-49 שנים, זה לא אומר שהבעיה לא קיימת. הבעיה קיימת. היא מתעוררת מידי

פעם בפעם ואולי הגיע הזמן להכריע. אני מקווה שוועדת שמגר תעסוק בעניין הזה.

נדמה לי שבהתייעצויות שאנחנו קיימנו עם קודמך, היו חילוקי דיעות מפעם

לפעם, ואנחנו קיבלנו הנחתות ולעיתים שאלנו שאלות, ואז לקחו בחזרה חוות דעת

ובקשות. אני מקווה שבכנסת הזאת אנחנו נקבל החלטה באשר למעמדו של היועץ המשפטי

של הכנסת. אני מסכים איתך שמעמדו של היועץ המשפטי של הכנסת איננו מעוגן

בתקנות.
רובי ריבלין
צריך אולי חוק יסוד.
אליקים רובנשטיין
חוות הדעת הועברה אליכם פחות משעה אחרי שהועברה לראש חממשלה.

משח שחל;

ועדת אגרנט קבעה מה המקום של היועץ המשפטי של הממשלה כלפי הממשלה. היא

ראתה בדו"ח שהיה אז בעיצומו, ואם היא לא התייחסה למעמדו של היועץ המשפטי לכנסת

זה כשלעצמו אומר דרשני. בעניין הזה אני חולק על דעתך, למרות שהייתי בדיעה

שצריך להשאיר את המצב של היועץ המשפטי לממשלה.

שינוי שיטת הבחירה בהפרדה הקיימת מביאה למצב בלתי נמנע, שגורם לניגודים.

יש ניגודים, ששום גוף עצמאי כמו הכנסת לא יכול להרשות לעצמו. העובדה היא שגם

אתה מצאת לנכון לשלוח את חוות הדעת לראש הממשלה בעניין שנוגע כל כולו לכנסת.

העובדה הזאת אומרת יותר מכל דבר אחר על הצורך בהפרדה ובעצמאות הכנסת.
רובי ריבלין
ראש הממשלה ביקש חוות דעת לגבי חוק מסויים, וחי ועץ המשפטי נתן לו חוות

דעת. הכנסת לא ביקשה.

יו"ר כנסת דן תיכון;

הייתי לא מזמן בסימפוזיון שנערך בכנסת, שניסה לסכם את החוק החדש. קם איזה

שהוא פרופסור ואמר, שההתנגשות בין הממשלה לבין הכנסת היא בלתי נמנעת בכנסת

הזאת, ותהיה התפוצצות אטומית שתסכן את המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. זאת היתה

דעתו.

צבי ענבר;

האם תיקונו של סעיף 19 מתקן במשתמע את סעיף 27? במה עוסק סעיף 19, ובמה

עוסק סעיף 27? סעיף 19 לא עוסק בכלל בהעברת ראש הממשלה מכהונתו. סעיף 19 מדבר

על איך מביעה הכנסת אי אמון בראש הממשלה ומהן תוצאות הבעת אי האמון? סעיף 27

מדבר על איך מעבירים ראש ממשלה מכהונתו. אלו שני עניינים שונים לחלוטין.

רובי ריבלין;

סעיף 56 לא מקשר ביניהם?

צבי ענבר;

סעיף 56 מדבר על מה קורה אם תרצה לתקן את סעיף 27 במשתמע. זה לא נכון

לומר שתיקון סעיף 19 לא מתקן במשתמע את סעיף 27. אני מסכים לחלוטין עם הניתוח

המשפטי שמובא בחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. אומר היועץ המשפטי לממשלה,

בחוות דעתו, שאין מתקנים כלל את סעיף 27. אני מסכים, ואין התיקון נוגע במישרין

להעברה אישית מכהונה. לפי טיעון זה, שלכאורה מתיישר עם הכתוב כלשונו, אומר

היועץ המשפטי לממשלה שהעברה מכהונה לחוד ואי-אמון לחוד. הבעת אי-אמון היא צעד

פוליטי, והיא נוגעת למדיניותו של ראש הממשלה ושל הממשלה שהוא עומד בראשה

ובתפקוד השוטף של הממשלה.

זהו אי-האמון שידענו כל השנים. העברה מכהונה לפי סעיף 27 היא במישור אחר.

היא נוגעת לראש הממשלה אישית ולא למדיניות ממשלתו. מיקומו של הסעיף בין

ההוראות בדבר האשמת ראש הממשלה בעבירה, לבין הוראות בדבר פטירתו ואי יכולת



תפקודו, מלמד כי מדובר בהעברה מכהונה בגלל פסול אישי שדבק בראש הממשלה.

הליך שנקבע בסעיף 27 מתאים לכאורה לבירור האשמות אישיות ללא התנגדות

במישור האישי והפוליטי. יש צורך בהצעה של 40 חברי הכנסת שיהוו מעין קובלנה.

הדיון מתקיים תחילה בוועדת הכנסת. הפורום עוסק בהתנהגות חברי הבית כאשר מוגשת

הצעה להסרת חסינות, והוא לא עוסק בעניינים של מדיניות מהותית. לראש הממשלה

ניתנת זכות טיעון, דבר שמלמד אף הוא על דיון במישור של התנהגות אישית ולא הדחה

פוליטית. ראש ממשלה שהביעו בו אי-אמון ממשיך לכהן בתפקידו עד לבחירת ראש ממשלה

חדש.

ראש ממשלה שהועבר מתפקידו מפסיק לכהן מיידית, ועד לבחירת מחליף, מכהן ראש

ממשלה בפועל. לפי קו מחשבה זה יכולים סעיף 27 הקיים וסעיף 19 מתוקן, הקובע כי

הבעת אי-אמון מביאה לבחירות מיוחדות, לדון בכפיפה אחת אף אם לא בהרמוניה מלאה,

הראשון במישור של התנהגות אישית, והאחרון במישור של האמון המדיני והפוליטי.

תיקון סעיף 19 כמוצע אין בו כל שינוי של סעיף 27, לא במפורש ולא במשתמע,

ולכן הוא דורש רוב של 80. מוסיף היועץ המשפטי ואומר: אף כי כאמור אין לשלול כל

דיון מכל וכל, התיקון המוצע משנה בעצם את סעיף 27 ואף ניתן לומר שהוא מותיר את

סעיף 27 כאות מתה. קשה לעלות על הדעת שלפיה יעשה שימוש כלשהו בסעיף 27. לכן

לחלק הראשון אין הוא דורש רוב של 80 ואני מסכים לחלוטין.

עכשיו אתם יכולים לומר שאלו משחקי מילים. מה לי הליך פוליטי, ומה לי הליך

אישי? ראש הממשלה מסיים את תפקידו? האומנם כך הוא? בהצבעת אי- אמון בא מובס

ראש הממשלה הוא הולך? הוא לא הולך, הוא ממשיך לכהן לפחות 3 חודשים, או עד

לבחירתו מחדש, או עד כניסתו לכהונה של ראש ממשלה חדש. לפי ההליך שתיארנו ראש

הממשלה חדל מיד לכהן כראש הממשלה. כאן הוא באמת מועבר מתפקידו. בהליך הקודם

הוא בכלל לא מועבר מתפקידו. זה הליך נורמאלי כאשר יש הצבעת אי-אמון.

הוא יוצא למערכת הבחירות לא בעמדת כוח של ראש ממשלה. הוא יוצא לבחירות

מחודשות אם הוא יעמיד מחדש את כהונתו, כאשר הוא נגוע בכתם של העברה מכהונה על

ידי 80 חברי כנסת. זה משנה את המצב לחלוטין. לכן לפי דעתי מדובר כאן בשני

עניינים שונים לחלוטין. אומר היועץ שקשה לעלות סיטואציה שלפיה יעשה שימוש

כלשהו בסעיף 27. האומנם כך הוא? הרי ההליך לפי סעיף 27 נשען על משמעות רחבה

מאוד. למה נדרש שם רוב של 80? לא מפני שההליך לא גורר בעקבותיו התפזרות הכנסת.

הוא יכול לבוא ולומר שרוצים 60 מפני שהכנסת יודעת שהיא מתפזרת, ולכן 60

מספיק. גם 60 יהיה קשה. פה צריך 80 מפני שראש הממשלה מועבר והכנסת לא מתפזרת,

ולכן רוצים רוב יותר גדול. זאת לחלוטין איננה הסיבה. צריך 80 בשל חומרת התוצאה

של העברת ראש הממשלה מכהונתו, ועל זה בא המחוקק בסעיף 56 ואומר, שאם אתם רוצים

בפחות מ-80 להעביר את ראש הממשלה מכהונתו, הליך שתוצאתו חמורה כל כך, אתם לא

תשנו את הסעיף הזה בפחות מ-80 חברי כנסת. מה עניין ה-80 האלה שנדרשים לתיקון

סעיף 27.

רובי ריבלין;

עניינו לאי פיזור הכנסת ולא לראש הממשלה.
צבי ענבר
לחלוטין לא.
אליקים רובנשטיין
תן סיטואציה אחת, לפי סעיף 27, למעשה שעשה ראש הממשלה.
צבי ענבר
ראש הממשלה עשה מעשה כזה שמיד הכנסת רוצה להעביר אותו מתפקידו, והיא לא

רוצה שהוא ימשיך אפילו יום אחד לכהן.
רובי ריבליו
כל מה שהסעיף אומר זה הרצון של 80 חברי כנסת להעביר אותו מתפקידו.
אלי גולדשמידט
כאשר סיעת הקואליציה מגיעה למסקנה שראש הממשלה לא ראוי לכהן בתפקידו,

והיא רוצה להחליף אותו במועמד אחר, שהוא זה שירוץ לבהירות בכנסת אחרי שהאיש

יודח מתפקידו, היא תפעיל את סעיף 27. כאשר היא רוצה שאותו מועמד שהופל באי

אמון ילך לכנסת הבאה וירוץ כראש ממשלה, היא תשאיר אותו בתפקידו.
היו"ר שאול יהלום
איזה גורם פוליטי בכנסת ילך ויחפש 80 כאשר ב-61 הוא גומר את העסק?
אלי גולדשמידט
מה קורה אם הקואליציה רוצה להחליף את המועמד שלה לראשות הממשלה.
צבי ענבר
חבר הכנסת רובי ריבלין, אתה אומר שסעיף 27 בנוגע ל-80 בא לקבוע את אותו

הליך כמו 19 רק ב60-. אם זה היה כך מה היה יותר פשוט מאשר להוסיף בסעיף 19
סעיף קטן שאומר
העבירה או החליטה הכנסת על אי-אמון ברוב של 80 ומעלה. אם זה

היה אותו סוג הליך אז רק ראש הממשלה נבחר מחדש והכנסת לא מתפזרת, אבל עובדה

שזה לא חלק מסעיף 19, אלא זה סעיף 27. זה הליך שונה לחלוטין.

בסוגייה הבאה נאמר שהתיקון פוגע בתכליתו של חוק יסוד בדבר בחירה ישירה.

אני מסכים עם זה לחלוטין. גם סעיף 3(ג} פוגע בעיקרון שראש הממשלה מביא בפני

הכנסת ממשלה, מציג אותה, והכנסת לא יכולה לערער על זה. עובדה שסעיף אחד בא

וסותר את השני. אני אומר שפגיעה בעיקרון, וכל ביטול חוק-יסוד: הממשלה זה גם
פגיעה בחוק-יסוד
הממשלה. לי אין שום ספק שב-61 אתה מבטל את כל החוק. סעיף 27

ישאר בתוקפו עם ה-80 כאשר אין לך את כל המסגרת. סעיף 56 ברור. אני אומר התיקון

הזה יכול להיות התיקון הכי לא נבון שבעולם, והכי עומד בסתירה למה שקיים.

הכנסת תחוקק בו דבר שהוא הפוך לכל החוק. זאת השאלה שבפנינו, באיזה רוב

רשאית הכנסת לחוקק תיקונים לא מובנים? ברוב של 61 הכנסת יכולה לחוקק כל תיקון

הכי לא נבון והכי מתקדם. השאלה היא האם יש לה סמכות על פי סעיף 56 ברוב של 61

קולות לתקן תיקון שמאיים בעצם על החוק. השאלה היא אם היא מוסמכת ב-61 או צריכה

80. אני טוען שאנחנו עוסקים בסמכות הכנסת לתקן את החוק לפי סעיף 56, וזה יכול

להעשות ברוב של 61 גם אם הכנסת פוגעת בזה בעקרונות החוק.
יו"ר כנסת דן תיכון
אני שומע דברי טעם אבל אתה חייב להעלות אותם על הכתב, אחרת זה לא מאוזן.
צבי ענבר
לפנינו שני הליכים שונים בתכלית, הן מבחינת משמעותן החוקתית, וחן מבחינת

תוצאתן חמעשית, לכן הרוב הדרוש לשינוי סעיף 19 הוא 61 חברי כנסת. קיים דו"ח של

ועדת אגרנט בדבר הסמכויות של היועץ הממשלתי לממשלה. שם נאמר, שבדרך כלל תתייחס

חממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה

כחוות דעת חמשקפת את חחוק הקיים ואליה תתייחס הממשלה. באשר ליתר הרשויות

השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו כי לא יכול להיות ספק בדבר. חובתן

לראות את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט. לגבי כל

היתר, מכיוון שגם עוסקת בזה ועדת שמגר וגם ועדת הכנסת עוסקת בזה, אני לא מוכן

לפתח את הדיון בנושא.
יונה יהב
אני חושב שבנושא הזה אנחנו חייבים לבקש את יו"ר הכנסת שיפנה לוועדת שמגר

על-מנת שיקנה לעצמו מעמד בוועדת שמגר.
משה שחל
אני רוצה לשבח את הדיון הזה ולומר שזה זמן רב לא היה דיון שהעמיק בנושאים

כל כך חשובים ועקרוניים. כאשר עלה הרעיון להגיש את ההצעה בדבר 61, הגשתי אותו

במקביל לחצעת החוק על שינוי השיטה כולה. היו לי דילמות שחלקן מנעו ממני את

ההגשה של החוק.

האם הזיקה נחוצה בין אי-אמון לראש הממשלה לבין הכנסת בהתפזרות, האם דרוש

רוב של 80 לתיקון סעיף 19, האם זה חל על הכנסת ה14, האם זה יכול לחול על הכנסת

ה14 או שאנחנו באים ומשנים את כללי המשחק לאחר שקבעו אותן מלכתחילה? האם ניתן

יהיה למנוע מ-61 חברי כנסת את האפשרות לקבוע הלכה בחוקי-היסוד, כפי שהכנסת

הנוכחית באה ואומרת.

אני הגעתי למסקנה האומרת כך: הזיקה הזאת בהבעת אי-אמון בין ראש הממשלה

לבין פיזור הכנסת היא זיקה לא דרושה מקיומו של סעיף 10(ב), שנותן אפשרות לראש

הממשלה לדרוש את פיזורה של הכנסת. שיטה כזאת אינה קיימת בכל העולם.

במשטר נשיאותי אין נשיא ארה"ב יכול לפזר את הקונגרס. במשטר פרלמנטרי

שנשען על תמיכה של רוב חברי הפרלמנט, לא יכול ראש ממשלת אנגליה לקבוע את מועד

הבחירות. אם סעיף 19 ישתנה וישאיר רק אי-אמון בראש הממשלה, האם הוא מביא לכך

במהות למסלול נוסף, דומה לזה שבסעיף 27? מהי מהות? הנימוק הממשי של היועץ

המשפטי לממשלה הוא שאנחנו נסתכל לא רק על חצד הטכני אלא להסתכל גס על המהות.

במהות אם מפרידים ואפשר יהיה להביע אי-אמון לראש הממשלה בנפרד והכנסת לא

מתפזרת, אתם למעשה הולכים לדבר דומה לסעיף 27. אני בא ואומר לא רק על מבחן

התוצאה שדיבר עליו מר ענבר, אלא גם על המסלולים שגם הם שונים. במסלול של סעיף

19 הצעת אי-האמון מוגשת תוך שבוע ימים. היא נדונה והיא מגיעה לכנסת להצבעה.

אין כאן שאלה שנובעת מהתנהגותו, מאופיו וממעשיו של ראש הממשלה במישור האישי.

יש פה שאלה פוליטית, שאם יש רוב בכנסת שאומר שהוא לא רוצה את ראש הממשלה, אסור

למנוע מהם.

כל ההליך בסעיף 27 הוא הליך של IMPEACHMENT. כאשר מוגשת תלונה על ידי 40

חברי כנסת צריך ללכת לוועדת הכנסת. זה לא רק במבחן התוצאה אלא גם במבחן ההליך.

זה היה חשוב לי, כי לדעתי המחוקק עשה טעות. היה צריך לקבוע בIMPERACHMENT דבר

מאוד פשוט שאני מוכן לו כדי לרצות אותך. העילה באה ואומרת לשמור שמי שהביע לו

אי-אמון על פי סעיף 27, והעבירה אותו על תפקידו על פי סעיף 27, הוא לא יהיה

מועמד בבחירות הבאות. בזה פתרת את הבעיה.
אליקים רובנשטיין
האם אתה מעלה על דעתך, מעבר לניתוח המעמיק, סיטואציה שבה מישהו יעשה

שימוש ב-80 כאשר הוא יכול לקנות את אותה סחורה במחיר חרבה יותר זול, כלומר

במחיר של 61?

צבי ענבר;

זו לא אותה סחורה,
משה שחל
השאלה הזאת היא שאלה פוליטית לחלוטין. יכולה להתעורר סיטואציה של ראש

ממשלה פופולארי בציבור, שהכנסת באה ואומרת שההתנהגות שלו היא נוראית.

הסטנדרטים והנורמות יהיו כאלה שבציבור מוחאים לו כפיים.
שלמה שהם
או שמחר הוא מסכן את הציבור, או שמחר הוא מכריז מלחמה.
משה שחל
אם יש לי את ה-61, אז למה אני צריך את ה-80? מתי שזה מופיע זה בדיוק מהות

השוני עליו מדברים. 80 חברי כנסת רוצים למנוע מראש הממשלה ללכת עוד הפעם

להבחר. כדי שיימצאו ה-80, זה צריך להיות מקרה קיצוני מאוד. זה מקרה שבו

קואליציה ואופוזיציה מתאחדים יחדיו ואומרים צריך לבלום אותו.

אם הכנסת לא מתפזרת באופן אוטומטי, אתה בעצם יוצר את אותה מהות. זה לא

מקובל עלי. זאת לא היתה הכוונה בחקיקה. הפרוצדורה קובעת מסלול אחר. יש אי-אמון

על בסיס פוליטי, ויש הדחה מתפקיד על בסיס אישי לראש הממשלה, ולכן שם באים

ואומרים סף יותר גבוה. אם יקרו מקרים כאלה, אלה יהיו מקרים קיצוניים מאוד וכך

צריך להיות.

האם הכנסת ה-14 יכולה ליצור שינוי של 61 שיחול עליה? גם אם משפטית זה

אפשרי, מבחינה אתית זה איננו נכון. אני אמרתי את זה גם לחברי. הבעיה היא בעיה

במובן אחר. מפריע לי שמשתמשים במילה משחק. אנחנו לא מדברים על כללי משחק,

אנחנו מדברים על דבר הרבה יותר רציני. מה עלול לקרות אם באמת מגיעים 61 חברי

כנסת למסקנה שהאיש מסכן.

זה קורה כאשר יש שבר אמיתי בתוך המערכת. אם המדינה היא בסכנה, מה לי בכל

העניין הזה. אם יש בעיה ואין אמון בראש ממשלה, אז הכנסת במחילה מכבודה תלך

לבחירה חדשה יחד איתו לפעם הזאת. מה שמפריע לי זה רק הנושא של הכנסת הנוכחית,

כל היתר איננו קיים. חוות הדעת בנקודה הזאת שגויה.
היו"ר שאול יהלום
האם אתה מסכים שבמקרה כזה השינוי צריך לחול על הכנסת הבאה?
משה שחל
לפי דעתי אין לשנות את הכללים לאותה כנסת. לגופו של עניין אני חושב שזה

צריך להיות ההפרדה מבחינה תאורטית לגמרי.



היו"ר שאול יהלום;

בהנחה שחברי הכנסת הם לא הבי אחראים נוצר מצב שבל 60 יום הם דואגים

לבחירות, האם אתה מסבים למצב בזה?

משה שחל;

תאורטית כן. במערבת היחסים הזאת הנשיא תמיד יתן לו את האפשרות. לגבי

האבחנה בשיטות, הבאתי את כל סעיפי החוק שבאו ויצרו את כל המערבולת שאני מדבר

עליה. אין ולא צריכה להיות זיקה בין סעיף 19 לסעיף 27 לא רק בגלל הנימוקים אלא

גם מבחינת המהות.
רובי ריבלין
הועיל והבר הכנסת משה שחל היה שר באותה תקופה אז הוא לא השתתף בדיונים.

אני רוצה להביא לתשומת ליבכם כיצד חוקק סעיף 27. בסעיף 27 הקונספט היה בבלמים

ובאיזונים כאשר הכנסת מביעה אי-אמון. אין שום דרך אחרת, משום שאחרת היינו

מגיעים לתוצאה חוקתית בלתי אפשרית. סעיף 27 חוקק כאשר חשבנו מה יקרה כאשר ראש

ממשלח לא עלינו משתגע או יצא מדעתו. לא רצינו לכתוב בספר החוקים לישראל שמדינת

ישראל הגיעה למצב שבה אדם שהוא משוגע או שיש לו סממני שיגעון יכול היה להבחר

לראש ממשלה. זו ה י תה המשמעות של הIMPEACHMENT.

כל שאר המשמעות החוקתית היתה אחת ויחידה והיא שהכנסת היא מול ראש ממשלה.

אלה מול אלה על-מנת שלא יווצר מצב שנכנס לאיזה רפובליקה שבה כל שבוע יש בחירות

אחרות. הכנסת וראש הממשלה תלויים אלה באלה.

אליקים רובנשטיין;

למה התופעה של להשתגע לא נכללת בנבצר ממנו דרך קבע, שמופיע בסעיף אחר?

רובי ריבלין;

נבצר ממנו זאת מחלה.

משה שחל;

רק לחבר כנסת אין מגבלה. ראש עיר שרוצה להבהר חייב להיות שפוי בדעתו כי

כך כתוב בחוק הבחירות. בכנסת אין דבר בזה.

אליקים רובנשטיין;

אנחנו חושבים שסעיף 27 משתמע על ידי התיקון בסעיף 19. אני לא יודע אם זה

לחלוטין או לא לחלוטין. הוא משתנה ומשתמע כי לפי המבחנים של הפסיקה אין לנו

ספק שיש לראות את זה כשינוי משתמע, גם אם נמצא איזה מקרים דחוקים שקשה לי

לעלות אותם על הדעת. גם אם סעיף 27 יחיה אין לי ספק שהתיקון הזה עוקף את רוב

רובו של הסעיף הזה.

השיטה כולה היא אחת מאבות העניין. כפי שאומר חבר הכנסת לשעבר לין השניים

מחוברים ביחד. הפירוש שנתן חבר הכנסת רובי ריבלין על שסעיף 27 נועד לשיבוש

דעתו של ראש הממשלה, לי נראה שאם דעתו השתבשה כמשמעו זה סעיף 28.

אי האמון בסעיף 19 הוא עצמו מהיום למחר, ואז מתחיל התהליך לקראת הבחירות.

פה 40 מגישים הצעה וגם ועדת הכנסת מחליטה. אחר כך היא תביא את המלצתה תוך 30

יום. אם מדברים על הליכים ממושכים מול הליכים קצרים, אורך התהליך והמשבר שקשור



בו הוא יותר גדול ויותר בעיתי מאשר המשבר הזה.

משה שחל;

הכנסת א1 מזיקה לעצמה. אם היא באה ואומרת יש לי בעיה איתו אישית ואני

בוחרת את ה-61 כמסלול מהיר מהיום למהר, היא מזיקה לעצמה פוליטית כי הוא יכול

להבחר פעם נוספת.
היו"ר שאול יהלום
לפי דברי משה שחל באמת יש כאן LINKAGE, והוא חשוב מאוד בסעיף 19 כולו. אם

הכנסת מחליטה שהיא לא רוצה את LUNKAGE אז דובר בקדנציה. אם בקדנציה הזאת נבחר

ראש ממשלה והעם ידע, אסור לכנסת לבוא אלא בLUNKAGE ואז זה יוצר איזון. הכנסת

היום רוצה להשאר בשיטה ולא רוצה לבטל את כל החוק. היא רוצה דבר אחד והוא לבטל

את הLINKAGE. היא רוצה לעשות את זה והיא אומרת את זה במפורש, שהתיקון הזה יחול

על הכנסת ה-15. האם גם לזה היא צריכה 80 לדעתך?
אליקים רובנשטיין
לפי דעתי נשאלת השאלה האם יש כאן תיקון משתמע של סעיף 27 או לא? אם סעיף

27 כן משתמע על ידי התיקון הזה, צריך לצורך העניין הזה לתקן.
צבי ענבר
אתה הצבעת על כך שזה לא יהיה תואם את החוק אלא סותר את כל כוונת המחוקק.

אני לא מדבר אף מילה על תבונתו של התיקון, אני מדבר על השאלה האחת והיא מה

הרוב הנדרש.
רובי ריבלין
כאשר אתה הולך על פי חוק לבחירות יש לזה גם משמעות חוקתית. כאשר משה שחל

אומר שהכל אפשר לשנות אבל לקדנציה הבאה, אני מרכין את ראשי מול חוות הדעת שלו

מכיוון שהכנסת רשאית לעשות כל דבר. כאשר יש משמעות חוקתית, דהיינו, לשנות היום

תוך מצב שבו נבחר ראש ממשלה על פי חוק כזה, אי אפשר לעשות עם זה שום דבר.
היו"ר שאול יהלום
אני מודה ליועץ המשפטי לממשלה שהועיל לבוא לכאן. אנחנו עדיין לא נכריע

ואין עדיין צורך אקוטי להכריע. הדברים הובהרו כאן לצורך לימודם.
אליקים רובנשטיין
אני מאוד מקווה שכאשר באים לתקן חוק יסוד שתהיה לכנסת התודעה החוקתית

שפירושה היא לא לעשות את זה. כדי לשנות חוק יסוד כדאי שזה יהיה במלוא שיקול

הדעת וחוות הדעת. יש לראות עד כמה זה נחוץ, כי אתה עושה דברים חוקתיים שיהיה

להם מעמד קיים ועומד. ככה גם בית המשפט העליון מתייחס לזה, וככה אנחנו כאזרחים

צריכים להתי יחס לזה.
היו"ר שאול יהלום
תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05

קוד המקור של הנתונים