הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטקול מס' 97

מישיבת החוקה חוק ומשפט

יום שני ט"ז בתמוז התשנ"ז (21.07.1997), שעה 11:00

חברי הוועדה: שאול יהלום - היו"ר

משה גפני

דוד טל

דוד צוקד

משה שחל

פדופ' נחום רקובר- המשנה ליועץ המשפטי לחמשלה

יעקב שפירא - משח- המשפטים

עו"ד חנה זיבל - לשכה משפטית, משרד הפנים

עו"ד נחמיה אבנרי- לשכה משפטית, משרד הפנים

יחזקאל לביא - משת- הפנים

עו"ד מנחם ינובסקי- יועץ משפטי, הרבנות הראשית

שלמה שהם

דנה לביא - מתמחה

דורית ואג

חנה כהן

הצעת חוק פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, התשנ"ז -1997,

של חבר הכנסת שאול יהלום (פ/ 1427) אישור לקריאה ראשונה -

הצבעה.



הצעת חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, התשנ"ז - 1997,

של חה"כ שאול יהלום (פ/ 1427) - אישור לקריאה ראשונה-הצבעה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בהצעת חוק איסור פתיחת עינוגים בתשעה באב,

התשנ"ז - 1997, אישור לקריאה ראשונה - הצבעה, הצעת חוק פרטית של חבר הבנסת שאול

יהלום. מתוך הקריאה הטרומית של החוק נבעו שני דברים: היתה טעות בניסוח, שבן תשעה

באב אינו חל ביום שישי, תשעה באב יכול לחול בשבת, אר הוא נדחה ליום ראשון. וכן,

בערים ערביות לא נחיל את החוק.

קיבלתי הצעה לנוסח מהיועץ המשפטי של הוועדה, ובן הצעת נוסח של משרד

המשפטים. סעיף 1 על פי הנוסח של היועץ המשפטי של הוועדה:

(א) "ט' באב הוא תענית העם היהודי על חורבן בית המקדש".

בתי המקדש ? שכן האבל הוא על חורבן בית המקדש הראשון

והשני.

בהצעה המקורית כתבנו: בית המקדש הראשון והשני.

אנו העדפנו לכתוב: ט' באב הוא יום תענית, ולא ט' באב הוא תענית, כי התרשמנו

שהנוסח נלקח מחוק יום הזכרון לשואה ולגבורה וגם מחוק יום הזכרון לחללי צה"ל. יש

לדעתנו להבדיל, כי יום תענית טי באב אינו מעוגן בחוק, החוק לא מכונן אותו, החוק בסך

הכל מצהיר עליו, החוק כאן הוא דקלרטיבי בניגוד לימי הזכרון. לכן העדפנו גם בכותרת

"ט' באב יום תענית", כי יום התענית הוא גם בלי החוק, לפיכך בכותרת

"תשעה באב". גם מבחינת נוסח החוק, התענית מוקדמת לחוק, החוק לא יוצר

את התענית.

עקרונית אלה אותן מילים בדיוק.

יש הבדל גם בכותרת, הורדנו את המילים יום תענית, וכן גם בהצהרה, בתכנו: תשעה

באב הוא יום תענית, כי תשעה באב קיים וקודם לחוק.

מדוע המילה "יום" משנה את המשמעות.

מהנוסח שלך משתמע שהחוק הוא שיוצר את התענית, שהחוק מוליד את היום. מהנוסח

שלנו משתמע שהיום הוא תענית מקדמת דנא.

יש לי הצעת נוסת: תשעה באב הוא יום אבל במסורת היהודית בשל מספר אירועים. או:

יום אבל במסורת היהודית. בכך נכנסים בל האירועים שהיו ותלו באותו היום לאורך

ההיסטוריה היהודית. לא רק שני בתי המקדש תרבו באותו יום, אלא גם עוד אירועים

נוספים.

איך נאמר בנוסת לגבי יום ביפור.

איו חוק יום הביפורים. עיקר ההשוואה של היועץ המשפטי של הוועדה היתה עם תוק

ימי הזיכרון, וצריך להבדיל ביניהם.

באשר אומרים: "הוא יום תענית", אומרים שזהו דבר שקיים, רק מציינים את היום

בתוק. התוק אינו מוליד את היום בי לא נאמר החל מתקיקת חוק זה יום התענית יהיה

בתשעה באב.

הבותרת יותר מפריעה לי: "תשעה באב יום תענית".

ניתן למחוק בבותרת את המילים: יום תענית.

אולי ניתן לבתוב במקום "יום", מועד ?

הקונוטציה של המילה "מועד" היא בדרך בלל ליום חג.

יום אבל הוא הנוסח המתאים, בי אז הוא חופף את כל האירועים שקרו ביום זה.

אם בך צריך לפרט על מה יום האבל.

זהו יום אבל לעם היהודי. הוא בולל בתובו את חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, חטא

המרגלים ועוד.

אם בחוק ניתן לכתוב באופן ספציפי מהו יום זה לעם, זה עדיף. כי חוק הוא גם הצהרה.

אפשר לכתוב חורבן, הנוסח כר יהיה יותר כללי. תהיה רק בעיה איר הוא יעמוד ביחם

לחוקי יסוד.

עם חוקי היסוד לפי עניות דעתי לא תהיה בעיה, כי אם אנו מורידים זאת כפי שעו"ד

שטח הציע לגבי הכפרים הערביים, ודאי שלא תהיה בטיה. התכלית בהחלט ראויה, חלק

מהעניין של מדינה יהודית זה שיש אבל על חורבן הבית.

תשעה באב הוא יום אבל לאומי. אני חושב שאיש לא יכול לבוא ולהתנגד, כי זה חלק

מהמהות.

אני חושב שכדאי לנסח זאת כך: תשעה באב הוא יום אבל לאומי בעם היהודי.

זה מתקבל על דעתי, כי זה מכסה את הכל.

מה משפט מה עושה בהצעת חוק ?

זה נותן את ההסבר ואת התכלית הראויה, וכן הסבר מדוע לא מחילים את החוק על

הערבים.

זה היה סביר אילו היו אומרים שזה סעיף מטרה, אר פה יש הגדרה שאין לה שום תוקף

מחייב. איני מכיר הוראות חוק שכוללות משפטים כאלה.

זה סעיף מטרה.

בחוק יום הזכרון נאמת "יום הזיכרון הוא...". כך גם לגבי יום השואה.

בחוק יום הזיבתן למערבות ישראל נאמר: "די באייר הוא יום זיברון וגבורה לחללי צבא

הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל".

בסעיף 1 בחוק יום הזכרון לשואה ולגבורה נאמר: "כ"ז בניסן הוא יום הזיברון לשואה

ולגבורה מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועחריהם על העם

היהודי...".

אני סבור שהנוסח צריך להיות כך: תשעה באב הוא יום אבל בעם היהודי.

יש להזכיר את חורבן בית המקדש, כי במסורת היהודית חורבן בית המקדש מהווה את

המהות, דווקא בגלל חורבן בית המקדש תלו בו את שאר האירועים. המילים: "חורבן בית

המקדש" כוללות את חורבן שני בתי המקדש.

הנוסח המוצע: תשעה באב הוא יום אבל של העם היהודי על חורבן בית המקדש.

אני מציע להוסיף בסוף: ואירועים אחרים.

דוד צוקר

יום אבל על חורבן בית המקדש, מדוע יש להוסיף: של העם היהודי?

יש להוסיף זאת, בי סעיף 5 מסייג את האיזורים שאינם יהודים.

אם לא נבנים את המלים "העם היהודי'' אנו למעשה נרחיב. העם היהודי זה מצמצם.

נכון שנאמר שבאחרית הימים יום תשעה באב יהפוך ליום שמחה וששון, אך אז אולי

יוכלו לומר שאותם ימים שיהיו ימי שמתה וששון לעם היהודים הם אינם ששון ושמחה

לאחרים, עלולה להתקבל כאן משמעות אחרת. לפיכך עדיף לצמצם זאת לעם היהודי.

יש לדעתי להגדיר ולצמצם שזהו יום אבל לעם היהודי.

האם יש מקום בחקיקה בו כתוב העם היהודי ?

זה מוזכר גם בחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם.

לא ניתן לציין שזה יום אבל כללי, ולאחר מכן להוריד את הערבים.

סעיף 1 (ב) " חל ט' אב בשבת תידחה התענית ליום ראשון"- גם כאן יש לתקן ולכתוב:

ידחה האבל ליום ראשון.

יש לכתוב נדחה ולא יידחה, משום שהחוק לא קובע זאת. עדיף שזה יהיה בנוסח כמו של

משרד המשפטים שהדחיה לא תהיה בסעיף הראשון, שהוא סעיף המטרה, אלא בסעיף 2

של תחולת יום התענית.

ההצעה מקובלת עלי.

נוסח סעיף 2 על פי משרד המשפטים: ''תחילת יום התענית וסיומו" - ''תחילתו של יום

התענית הוא משקיעת החמה וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת". אולם חל יום תשעה באב

בשבת, תחילתו של יום התענית הוא עם צאת השבת וסיומו עם צאת הכוכבים לאחריו".

הנוסח הנ"ל לא נראה לי, יש לכתוב: אם חל בשבת נדחה האבל ליום ראשון.

הנוסח של משרד המשפטים הוא במגמה לעשות דקלרציה. אנו לא קובעים זאת, אלא

הוא נדחה לפי ההלכה, לפיכך יש לכתוב את תחילתו של יום האבל, אנו רק מצהירים על

הדברים.

על פי המצב היום העסקים נסגרים בתשעה באב על פי חוקי עזר.

חוק ההסמכה בנושא זה עשוי להפיל את כל העניין, מכיוון שאין הסמכה לכך בחקיקה

ראשית.

כל החוק הזה נבע בגלל בית דין לעניינים מקומיים בתל אביב, שהפיל את תוקי העזר

בנושא בכך שביטל את הקנס על עסקים שנפתחו בתשעה באב.

האם בפועל חוק זה מקויים ובל העסקים אכן נסגרים ?

ברב המקומות החוק מקויים.

לא בכל המקומות זה מקויים, עובדה שהעמידו לדין על בך שפתחו עסקים בתשעה

באב.

אפילו מאפיית "אבולעפיה" סוגרת את העסק, לדבריהם מתוך כבוד לעם היהודי.

אני סבור שהנוסח של משרד המשפטים טוב, ולא צריר למחוק את הסוף.

הנוסח כפי שהוצע על ידי משרד המשפטים נראה לי מסובך. לכתוב: "חל תשעה באב

בשבת, תחילתו של יום התענית הוא עם צאת השבת וסיומו אם צאת הכובבים לאחריו",

אם כבר יש לכתוב ביום שלאחריו. אני מציע: חל תשעה באב בשבת, נדחה האבל ליום

ראשון.

בכך אתה מצהיר על מה שכבר קיים.

אני סבור שהלשון הרליגיוזית אין לה מקום בחקיקה האזרחית. האם אפשר לנקוט בנוסח

כזה: "צאת הכוכבים" ?

גם בחוק יום הזכרון נאמר: "תחילתו של יום הזכרון הוא עם שקיעת החמה וסיומו עם

צאת הכוכבים למחרתו".

בכל מקום בחוק שיאמר תענית הכוונה ליום אבל.

החלטה: הנוסח יהיה: תחליתו של יום האבל הוא משקיעת החמה וסיומו עם צאת

הכוכבים למחרת. אולם חל יום תשעה באב בשבת, תחילתו של יום האבל הוא עם צאת

השבת וסיומו עם צאת הכוכבים לאחריו.

סעיף 3. (א) "ביום התענית לא יקויימו עינוגים ציבוריים". יש לתקן במקום "יום

ביום האבל.

(ב) "בליל יום התענית יהיו בתי קפה סגורים מתחילת יום התענית ועד לזריחת השמש

למחרת". גם כאן יש לשנות "יום התענית" ליום האבל.

(ג) "לעניין סעיף זה, יעינוג ציבורי' - כמשמעותו בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968

1)''.

סעיף 4 על פי הנוסח של היועץ המשפטי של הוועדה: "הוראות סעיף 3 לא יחולו -

(1) "בתחומו של ישוב שבו מרבית התושבים או מרבית חברי מועצת הרשות מקומית

אינם יהודים"; סעיף זה נראה לי.

(2) "בחלק מישוב שבו מרבית התושבים אינם יהודים, או שמרבית בתי העסק אינם של

יהודים";

זה העתק מחוק תג המצות, שהוא רלוונטי לבתי עסק, אך כאן בתי עסק אינם רלוונטיים

לחוק, משום שבתשעה באב אוסרים עינוגים ולא עסקים.

סעיף קטן (2) אומר: "בחלק מיישוב שבו מרבית התושבים אינם יהודים", במילה "שבו" -

האם הכוונה שבחלק מסויים מהיישוב מרבית התושבים אינם יהודים ?

מדובר בחלק מהיישוב.

כלומר בחלק מיישוב שבו מרבית התושבים אינם יהודים, או שמרבית בתי העסק אינם

יהודים. אם יש בית משותף שבו במקרה כל הדיירים הם ערבים, ויש בו חנות, האם החנות

תיסגר ?

אפשר להביא את זה עד אבסורד וההגדרה שלקחנו מחוק חג המצות אינה מוחלטת

ומושלמת. משום שאין הגדרה מדוייקת מהו חלק מיישוב, כדי להגדיר זאת יש לומר מה

מספר התושבים המדוייק ולהכנס לפירוט. סברתי שכדאי להשאיר זאת בצורה מאת, כי

בסופו של דבר, יש לנו בעיה לכתוב איזה חלקים של ישוב ואיר להגדיר אותם גם מבחינת

צורת כתיבת החוק וצורת הדקלרציה. לפיכר חשבתי שכדאי לקחת את אותה עמימות

קונסטרוקטיבית שישנה בחוק חג המצות ולהשאירה גם בחוק זה.

החוק הזה הוא למעשה חוק הסמכה. עיר מעורבת כמו עכו ורמלה, שאני מנית שיש שם

חוק עזר. אם מכניסים סעיף זה כפי שאתה הצעת אנו מבטלים למעשה את חוק העזר.

אם תהיה סתירה ביו חוק העזר לבין חוק זה, החוק יבטל את חוק העזר.

מה יקרה ברמלה לדוגמא, ש- 80% מהעיר הם יהודים ויש שכונה ערבית.

אם עד היום וזוק העזר אסר בשכונה הערבית, אז חוק זה יגבר עליו.

חוק זה יתיר בשכונה הערבית חה לא נראה לי ראוי. עיר כמו כפר קאסם אין לגביה

ויכוח, כי גם אם היה שם חוק עזר זה לא משנה. בעיר שבה רק 10% לא יהודים, שיתכן

שהם גרים במרכז הבידור והתרבות של העיר, עיר זו בגלל צביונה היהודי והרב היהודי

שבה מבקשת שיהיה בה צביון של תשעה באב. אני מקבל להשאיר את ההחלטה לרשות

המקומית, אך צריך לתת לערים מסוג זה את חוק ההסמכה, שאם בכל זאת בעיר מו ירצו

להחליט אחרת הם יוכלו לעשות זאת. אם ברמלה יתברר שיש רק בית משותף ערבי אחד

במרמ העיר האם יתירו לכולם רק בגלל אותו בית ?!

גם בחוק חג המצות נאמר כך

בחוק חג המצות אין פגיעה בעניין לאומי, תשעה באב הוא מהות של חינוך. אני מבקש

להשאיר את המקרים הגבוליים להחלטת הערים. יש ערים בהן יש אחת גבוה של לא

יהודים, אזי אולי יש לאפשר להם לפתוח את בתי העינוגים.

יתכן שעיריית ירושלים תחליט, שבגלל שהאבל הוא על חורבן בית המקדש, אז במקום

שבית המקדש נחרב היא רוצה שכל ירושלים תהיה סגורה, גם בדרך אל הכותל, לפיכך אני

צריך לתת להם את חוק ההסמכה שיאפשר להם לפעול.

חוק זה אינו חוק הסמכה, אלא אם כן אנו רוצים להפוך אותו לחוק הסמכה.

אם בחוק זה כותבים שהוא לא יחול על שכונת, מחר כל שופט שיביאו אליו מקרים של

הפרת החוק בשכונה ערבית, יבטל את הקנס מיידית.

זו לא הסמכה לרשויות המקומיות, אלא פתח לשופט להחליט אחרת.

יש לכתוב בסעיף, שלגבי ערים שכולן אינן יהודיות אין בעיה, בכל הערים המעורבות

אנו נסמיך את הרשות המקומית לקבוע.

בכו נגיע שוב לחוקי היסוד. תהיה בעיה ואיני רואה שום נזק אם בערים מעורבות הדין

יהיה כמו בערים היהודיות. עיר שיש בה רוב ערבי החוק לא יחול, אך תהיה בעיה להוציא

שכונות מסויימות מהכלל.

האם אתה מעלה בדעתך שבכל מזרח ירושלים יאסרו לפתוח בתי עינוגים בתשעה באב ?

איני רואה בכך כל אסון.

איני מציע ללכת לדבר שיביא, לצורך ההגזמה, לתוצאה הפוכה. חלק מהציבור יצפצף

ולא יקיים, דבר שיקרה בנחרח ירושלים אם נאסור זאת גם שם. אם תהיה החלטה שבל

העיר סגורה ומסוגרת, הם יעשו את המאורע שהם ירצו ולא יהיה שום כח משטרה או

פקחים עירוניים שיאכפו את התוק.

במקום כמו ואדי ניסנס בחיפה, שהיא שכונה המאוכלסת כולה בערבים, העיר אומנם

עיר יהודית, מאיזו סיבה אפשר יהיה לכפות עליהם דבר שהם לא מזדהים איתו.

זה יהיה כמו יום השואה והגבורה ויום הזיכרון. מבחינה לאומית אנו נמצאים באותו

מישור.

יש הבדל, ואיני טוען בכך שזה מועד פחות חשוב מאשר יום הזיכרון. זה עניין ששייך

לעם היהודי באופן ספציפי, לשואה יש מימד אנושי כולל מעבר לשאלה שזה היה נגד

יהודים. למיעוט יש את הזכויות שלו ואנו לא מתערבים בזכויות האלה ולא נפגע בהם. עד

היום זה התקיים הלכה למעשה, והאוכלוסיה הערבית נמנעה במקומות מסויימים מרצונה

לפגוע ברגשות. בואדי ניסנס בחיפה, הערבים ביום כיפור, מרצונם ולא בגלל הוראה,

נמנעים מלהפריע, כדי למנוע מצב של חיכוך ועימות. כך גם לגבי יפו בה יש אוכלוסיה

ערבית גדולה, לא ניתן לומר להם שביום זה הם לא יעשו מה שהם רוצים. לכן אני מגיע

למסקנה שאם זה יקרה כפי שהוצע עתה, לא מן הנמנע שתהיה דרישה לחקיקה הפוכה, גם

להם יש חגים, האם נאמר להם שבגלל שהם מיעוט אנו לא מספקים להם את דרישתם ?!

הכח של כל הליך דמוקרטי הוא ההתחשבות של הרב במיעוט,דווקא מפני שיש את הרב.

עקרונית כל דבריך מקובלים עלי. בעיר במו יפו, יתבן שבשדרות ירושלים שהוא רוזוב

מרכזי שנוסעים בו יהודים, העירית תחליט שבגלל האופי היהודי של כל גוש דן, היא אינה

רוצה שבתי עינוגים ברחוב זה יפתחו. אני בהחלט מקבל שבשבונה ערבית מסויימת שאינה

מרמית בתי העינוגים שם יהיו פתוחים.

אני לא רוצה לאסור על מקום שבו רב חברי המועצה החליטו על חוק עזר. יש לתת

לרשות המקומית את האפשרות להגיע לקונצנזוס מקומי במקומות שהם גבוליים, לכן אנו

צריכים לתת להם את הבסיס החוקי.

אם בחוק ההסמכה העירייה תחרוג ותפגע בחופש העיסוק, חוק העזר יתבן שיבוטל

בעקבות הסתירה עם חוק היסוד, אך חוק זה ישאר עומד. י ש משמעות אחרת אם חוק של

הכנסת מגביל זכות של חופש עיסוק, או אם עירייה בחוק עזר עושה זאת. חזקה עליהם

שהם הרבה יותר מעורים, והצורך להגיע לאיזון חזק יותר ברשויות המקומיות, לכן יש

להחליט לגבי ישוב שכולו ערבי ולגבי ישוב שכולו יהודי, ולהשאיר את הסמכות לערים

המעורבות.

הנימוק שהחוק יקבע את האיסור עדיף על השארת העניין לרשות המקומית על ידי מוק

עזר, בי מי שיתקוף אותו מחר לא תהיה לו הגנה, וניתן לתקוף אותו על סמך חוק יסוד

חופש העיסוק. אם בסעיף של תחולת האיסור היה נאמת רשאית רשות מקומית לקבוע

שהוראות סעיף 3 לא יחולו. במצב מה יש להשאיר את הדברים כפי שהם. במקום

שהוראות סעיף 3 לא יחולו אומרים שרשות מקומית רשאית לקבוע בצו שהוראות סעיף 3

לא יחולו בתחומו של ישוב שמרבית תושביו או מרבית חברי מועצת הרשות אינם יהודים,

או בתחומו של ישוב אחר בחלקים בהם מרבית התושבים אינם יהודים.

בכך אני משאיר את ההחלטה לרשות המקומית שתקבע בדיוק את הגבולות.

אני מקבל את הצעתו של חבר הבנסת משה שחל.

זו דרך שנראית לי, שהאיסור יופיע בחוק והרשות רשאית לבטל אותו, ואם מישהו יתקוף

את הרשות האיסור ישאר.

אני נוטה לקבל את הנוסח של משרד המשפטים בתיקון הפתיחה: "רשאית רשות מקומית

לקבוע שהוראות סעיף 3 לא יחולו", בשני המקרים שציין משרד המשפטים.

זה מקרה ראשון שאנו אומרים שהרשות תקבע זאת ולא הכנסת.

הייתי מתקו בסעיף קטן (2): "בתתומו של ישוב אתר - בחלקיו שבהם מרבית התושבים

'...בתלקיט שבהם.../ לפי הנוסת הקיים המשמעות היא של כן

ולא, אני מבקש שגם בתוך תתום הישוב אם יש חלקים מסויימים ניתן יהיה להתיל את

החוק.

התיקון מקובל עלי.

סעיף 5. "העובר על הוראות סעיף 3, דינו - קנס".

בסעיף 61 (א) בתוק העונשין ישנה קביעה מהם קנסות על עבירות מסוג כזה. עבירות

מסוג זה שכתוב בהן רק קנס, נכנסות למסגרת סעיף 2, היינו קנס של 9,000 שקלים. כמובן

שזה לא קנס אוטומטי, אלא הרשות יכולה לקבוע בתוק העזר את גובה הקנסות אם היא

תעשה זאת כתוק עזר. אם מוציאים זאת מידי הרשות הקנס הוא כמו שנקבע בתוק העונשין

ואז צריך להגיע לבית המשפט שיצטרך להתליט.

במחשבה שנייה אולי כדאי לחשוב על קנם נמוך יותר, אך זו שאלה שאנו צריכים

להחליט עליה.

כך גם קבוע בשאר חוקי ימי הזיכרון.

לא קובעים זאת כעבירה מינהלית, כלומר, הקנס הוא קנס משטרתי.

אם יאמרו לי שיוציאו ברירת קנס אוטומטית על 9,000 שקלים, לא לוה הייתי רוצה

להגיע.

צריך לגזור ברירות קנס מתוק עבירות מינהליות או מחוקי העזר. השאלה היכן זה ידון,

אם בבית דין לעניינים מקומיים או בבית משפט רגיל.

מה קורה אם אין חוק עזר על תשעה באב.

זו עבירה פלילית שדינה קנס ומשטרת ישראל מוסמכת לטפל בכך.

החוק קובע שעבירה שלא נקבע לגביה ברירת קנס ולא נקבע גובה הקנס, החוק קובע

מהו גובה הקנס.

מה יהיה דינם של כל חוקי העזר במדינה לגבי תשעה באב עם קבלת חוק זה ?

לדעתי יהיה הקנס שמופיע בחוק. הרשות לא תוכל להתנות את הקנס.

לא תהיה ברירת קנס, כלומר יצטרכו להגיש כתב אישום, והשופט יחליט מהו הקנס.

החוק כפי שנקבע היום קובע בדיוק את המסלול שעליו מדבר מר שלמה שוהם. אם

נעברה עבירה, מגישים כתב אישום ובית המשפט יכול לקבוע קנס עד לתקרה של 9,000

שקלים. אם עירייה מתקינה תקנות רק למקרה ספציפי של עיר מעורבת, הקנס הוא בדיוק

באותה פרוצדורה וישאר אותו הדבר.

איו ניתן לגרום בתוק שאם עירייה רוצה לקבוע ברירת קנס היא תהיה רשאית לעשות

זאת.

שר הפנים יכול לקבוע שזו עבירה מינהלית.

קביעת עבירה עם ברירת קנס היא לפי חוק סדר הדין הפלילי סעיף 221. משח-

המשפטים צריך לקבוע זאת כעבירת קנס, ווועדת החוקה צריכה לאשר זאת. כרגע לא ניתן

לעשות זאת.

אם עושים זאת כברירת קנס צריך להביא בחשבון שזה לא יכנס השנה לתוקף.

אם החוק יכנס עתה לתוקף, ויש בעיריית תל אביב חוק נמר עם ברירת קנס של 1,000

שקלים, האם היא לא תוכל להפעילו ?

העירייה לא תוכל להפעילו כי הוא סותר את החוק הזה.

פסק הדין שניתן, קבע למעשה שאין סעיף הסמכה.

בהצעה של חבר הכנסת משה שחל אין סעיף הסמכה. ההסמכה היא אחת ויחידה לבטל

את האיסור.

אם עיריית תל אביב שולחת בליל תשעה באב 100 פקחים, הפקח אינו מוסמך להגיש

כתב אישום.

המשטרה צריכה לשלוח שוטר ולהגיש כוזב אישום.

שר המשטרה רשאי להסמיך את הפקחים העירוניים להיות בעבירה מינהלית בדיוק כמו

שוטר. אני מעדיף את השיטה שהצעתי ולא את ההסדרה מינהלית, כי הכוונה של מציע

החוק היתה להעלות את העבירה לרמה שתהיה רמה ארצית, כללית ומחייבת. רוצים

למנוע את הביזיון, שמצד אחד יש אירוע לאומי שבו רב עם ישראל מתאבל ונמצא במצב

רוח מסויים, ומצד שני יש אנשים שחורגים מהעניין ופוגעים ברגשות.

החוק הוא בעל תוקף רב יותר. אין שום מניעה שפקחי עיריית תל אביב יקבלו הסמכה

לפעול ספציפית לעניין זה בלי חוק עזר.

לשם כך עיריית תל אביב צריכה לפנות לשר לבטחון פנים כדי לקבל את ההסמכה.

במצב היום, בהרבה רשויות יכולים פקחים בליל תשעה באב לרשום דו"חות וכך כופים את

החוק. אך מרגע קבלת החוק כל חוקי העזר לכאורה מתבטלים ואין לפקחים סמכות. כל

עירייה תצטרך לפנות לשר לבטחון פנים ותבקש הסמכתו, והדבר יהיה תלוי בשר לבטתון

פנים. השאלה היא אם איננו יכולים עתה לאשרר את כל מה שקיים עד היום. נכון שאנו

רוצים להעלות את החוק רמה, אך הוא בא למעשה לצורך מקומי. השאלה אם לא ניתן

להעלות ברמה וגם להשאיר את כל הדברים הקיימים עד היום, היינו את כל הפקחים ואת

כל חוקי העזר.

השאלה אם אתה מבקש להשאיר זאת כך.

אם נרשום עוד סעיף שהשר לבטחון פנים רשאי להתקין תקנות להסמכת פקחי רשויות

לביצוע הוראות חוק זה, אז לפחות עשינו את מסלול דרך המלך. -

גם אז יש אי בהירות גדולה, כי בוזוק זה לא נותנים הסמכה, אלא קובעים בחוק מדינה

שביום תשעה באב זו עבידה פלילית. אם לא נותנים הסמכה לא ניתן לומד באותו משפט:

אני נותן הסמכה ואני לא נותן הסמכה.

האם ניתן לכתוב שהשד לבטחון פנים יסמיד פקחים? כי אתדת אני הודם את המבנה

הקיים, ולא לכך אני שואף.

גם בלי אמידה מפורשת השר יכול להסמיך.

אם כוונבים זאת בחוק זה בדוד שהוא צדיך לעשות זאת. כך אני משאיד את הסטטוס קוו

במדינה.

לדעתי זה מיותד, אך אפשד לכתוב זאת.

כך לא משאידים את הסטטוס קוו, כי חוקי העזד לא קיימים אחדי החוק הזה. אני מעדיף

את החוק. ניתן לעשות שלב נוסף ולהפוך את העבידה לעבידה מינהלית בתקנות. שד

המשפטים יכול להכדיז על החוק הזה כחוק של עבידות מינהליות, אך נוצדת בעיה כי

הדשויות לא מוסמכות לטפל בזה, כי חוק עבידות מינהליות קובע שהעובד צדיך להיות

עובד מדינה.

זה לא מעשי, כי כדי לקבל הסמכה, האם יפנו כל הדשויות המקומיות לקבל הסמכה

ביום אחד ?! הצעת יושב דאש הוועדה היא שללא הסמכה יוכלו לפקח.

השד לבטחון פנים יתקין תקנות להסמכת פקחי עידיות לביצוע חוק זה.

אני מננדיף ששד המשפטים יתקין תקנות, אם דוצים שהשד לבטחון פנים יעשה זאת צדיך

לשמוע תחילה מה תגובתו.

יש לכתוב שהרשות המקומית דשאית למנות מפקחים לביצוע הודאות חוק זה.

זה עדיין לא אומר שהפקח יכול להטיל קנס.

הפקח לא צריו להטיל קנס, הוא יביא אותו לדין.

שר המשפטים צריך לבקש ולהננביר את זה לברירת קנס.

אנחנו רוצים להוציא את זה מידי המשטרה שלא תצטרך לטפל בזה, לבן יש להסמיך

מישהו אחר.

בחוק חג המצות נאמר: "שר הפנים ימנה מפקחים ליד חוק זה מבין עובדי המדינה מבין

מי שמונה כדין... וכן מתוך רשימת פקחים ומפקחים שהגישו לו רשויות מקומיות".

הבעיה שלי שזה לא יהיה כמו פקחי הניקיון, שאומנם יש להם הסמכה של שר המשטרה,

אך הדו"חות שלהם שווים כקליפת השום, כי בסך הכל יש להם תעודת עובד ציבור שהם

יכולים להגיש אותה לבית משפט. אין לי הרגשה טובה עם כך.

אם נעביר את התביעות לבתי המשפט מקומיים, נוציא את זה מידי המשטרה.

ההצעה הזו נראית לי טובה.

דיברנו על מי רשאי להגיש את האישור, ואמרנו שמסמיכים את הפקחים של הרשויות

המקומיות.

אני מעדיף לחזור להצעה שהשר לבטחון פנים יסמיך את המפקחים. יש מערכת שלמה

של סמכויות מה מותר למפקח ומה אסור, אם אומרים שרשות מקומית רשאית למנות מפקח

לצורך ביצוע חוק זה, צריך לכתוב בחוק שמסמיכים אותו להגיש כתב אישום.

זה כמו מפקח בניה, אם זו עבירה שניתן להביאה לבית משפט מקומי, המחלקה

המשפטית של העירייה תגיש את כתבי האישום. מפקח הבניה מגיש את הדו"ח לתובע

העירוני, כי אם מגישים למשטרה זה ילר לאיבוד. הרשות המקומית תגיש כתבי אישום לפי

האינטרסים שלה. אם אנו קושרים את שניהם פתרנו את הבעיה. הסמכות לדון תהיה בבית

משפט לעניינים מקומיים.

ההצעה מקובלת עלי.

מה הנוסח שהתקבל לגבי סעיף 4 ?

הנוסח שהתקבל הוא כפי הצעת משרד המשפטים, אר בסעיף קטן (2) במקום המילה

בחלקים.

אני חושב שבהצעה שהיגענו אליה אנו מגיעים למצב שהעניין לא סגור, כלומר בכל

רשות מקומית יהיה עתה אינטרס שבכמה מקומות החוק לא יחול. יש שם מאבקים ואנו

יוצרים חוק שיצור פצצה מסויימת, לעומת החוק שהוצע שהוא חוק סביר.

חבר הכנסת שחל ציין שכדאי לנהוג בחוכמה, כי בסופו של דבר אנו צריכים לאפשר

לקיים במקומות מסויימים את הפעילות של בתי העינוגים.

יכול להיות שעיריית ירושלים תחליט שכל ירושלים המזרחית תהיה פתוחה, אך רחוב

מסוייס יהיה סגור, אם כל מועצת העיר תגיע להבנה, יש לאכוף את החוק, אך אם יגיעו

לבית דין מקומי יאמרו לו שאין הסמכה, כי החוק מתיר על פניו את הכל.

יוצרים מצב כזה, שכל מועצה מקומית יהיה לה אינטרס להרחיב עוד יותר. אתה מבקש

לומר שבמקומות שהרב אינם יהודים, גם שם בגלל אינטרסים מסויימים ניתן יהיה לאסור

זאת.

משרד המשפטים הציע שזה לא יחול בכלל במקומות בהם הרב לא יהודי, אך אני מציע

שזה כן יחול, אלא אם כן יוציאו זאת מהכלל.

על פי ההצעה שלי החוק יווול על הכל, ובמקום שזה לא צורם, יש להיענות לתביעות

של המיעוטים. בכך אני נותן אפשרות שבמקומות שהם מאוד צורמים, במו לדוגמא מאפיית

י'אבולעפיה", שממוקמת במקום מאוד מרמי ביפו, ניתן יהיה לסגור מקום בזה. בכך ניתנת

קצת גמישות.

הסעיף שהוקרא על ידי משח- המשפטים הוא סעיף גורף שאומר שבבל מקום בתחום של

ישוב, שמרבית התושבים או מרבית חברי מועצת הרשות אינם יהודים, ובבל מקום של ישוב

אחר שבחלקיו מרבית התושבים אינם יהודים האיסור הזה אינו חל. במציאות אותו ואדי

ניסנס בחיפה, אם אני רוצה אני יבול להגדיר אותו שהוא מגיע עד הברמל הצרפתי. ראש

עירייה שאנו מסמיכים אותו להחליט לא יעשה זאת לפי השיטה של משרד המשפטים, אלא

מתוך ידיעה מהן הבעיות, ויגיד שהתחום שהוא מאפשר את הפעילות יהיה באזור השוק

שנמצא בחלק המרכזי של ואדי ניסנס.

ההגדרה של משרד המשפטים תביא לבעיות, כי אני יכול למתוח אותה בהיעדר הגדרה

ברורה, כמה שאני רוצה ובלי בעיה, לכן איני מבין את הוויכוח. משרד המשפטים היה צריך

להיות מרוצה שההסמכה ניתנת לרשות המקומית שהיא מכירה את הבעיה ויודעת היכן

לתחום את הגבולות.

נניח שאתר גולני שבצומת גולני הוא בתחום מועצה צירקסית או ערבית, מבחינת משרד

המשפטים החוק שם לא יחול. אר יהיו אנשים שיגידו שאת אתר גולני יש לסגור בתשעה

באב, ויהיה ברור לבולם שבאמת צריך לסגור שם, אך לפי הגישה של משרד המשפטים אין

לסגור כי האתר נמצא בשטח מועצה שכולה לא יהודים.

אני מעמיד את החוק להצבעה להעברתו לקריאה ראשונה בכפוף לתיקונים:

הצבעה

בעד - 3

נגד - אין

נמנעים- אין

החוק אושר לקריאה ראשונה.

הישיבה ננעלה ב-12:00