ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 18/02/1997

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור), התשנ"ו -1996

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 51

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, י"א באדר אי התשנ"ז (18 בפברואר 1997) שעה 00;13

נכחו;

חברי הוועדה; ש' יהלום - היו"ר
מוזמנים
לבנת משיח - משרד המשפטים

שרה טובבין - " "

נצ"מ רחל גוטליב - סגנית היועץ המשפטי.המשרד לבטחון פנים

סנ"צ אלינוער מזוז - עוזר ליועץ המשפטי, " " "

רפ"ק יהודית עלאיוף - מדור חקירות, המשרד לבטחון פנים

אביבה פלאי - שירות המבחן למבוגרים, משרד העבודה

והרווחה

נאוה קידר - אגף לשירותי טיפול במשפחה, משרד

העבודה והרווחה

מיכל ברק - הרשות לניירות ערך

רינת קיטאי - האגודה לזכויות האזרח

מיכל אהרוני - " " "

פרופי קנת מן - הסניגור הציבורי

פרופ' דוד ליבאי - מומחה

שמואל סף - לשכת עורכי הדין
יועץ משפטי
ש' שהם
מזכירת הוועדה
די ואג
קצרנית
א' זכאי
סדר-היום
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור},

התשנ"ו 1996-



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור). התשנ"ו -1996
היו"ר שאול יהלום
אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא: הצעת חיק סדר הדין הפלילי (סמכויות

אכיפה - מעצי- ושחרור), התשנ"י-1996- אנחנו נמצאים בהמשך הדיון בחמשת הסעיפים 46

עד 51. לאחר שקראני קריאה ראשונה ראי ני שם כמה בעיית ימשרד המשפטים הביא לני

ניסח חדש. אנחני אמירים להמשיך מסעיף 48 ואילך לפי הניסח של משרד המשפטים

ותיקוניו.

אני קירא את סעיף 48. (קירא את הסעיף). כשדני בסעיף בקריאה הראשונה ביקשני

פרוצדורה מינהלית בשאלה אם אדם נפטר י נתן ערבית, איך משפחה תדע לפנית לבית-המשפט

ולבקש את הערבית ואיך זה מגיע לדו-שיח בין בית-המשפט לבין המשפחה.

ל' משיח;

נציג הנהלת בית-המשפט אמר לי שהיא התחיל להכין את הניהלים אבל הוא לא י יכל

להגיע היום יהיא מבקש לדין בסעיף הזה בשביע הבא. אנחני צריכים לקביע נוהלי תיאים

בין כל הרשייות כדי שיתקיים הדיווח הדריש לצורך הסעיף הזה. בעיה נוספת נוגעת

לשאלה איך בית-המשפט ידע שאדם נפטר. התחילו ליושיב על כל מיני פיתרונות מסוג של

הידעית בציביר אבל הניהלים עדיין לא סגורים. אני מעדיפה שהנישא יידין כאשר הנציג

של הנהלת בתי-המשפט ישתתף בדיון.
היו"ר שאול יהלום
אני מקבל.

אנחנו עיברים לסעיף 49. ביטלני את סעיפים קטנים (א) ו-(ב), יסעיפים קטנים

(ג) י-(ד) היפכים לסעיפים (א) ו-(ב).
ל' משיח
התבקשנו לחשוב על הנושא של הזמנה לבית-המשפט במקום המעצר המיידי . סברנו שמן

הראוי להציע את הסעיף שידון בנושא הזה במסגרת העיכוב. הנוסח נמצא בעמוד 2 במסמך
שהעברתי אליכם וכך הוא יאמר
היה לשוטר יסוד סביר להניח כי משוחרר בערובה הפר

תנאי מתנאי השחרור, או כי היא עומד להימלט מהדין, רשאי היא לעכבי - מדיבר בשיטר -

אי לדריש ממני להלוות אליו לתחנת המשטרה כדי לברר את העיבדית הנוגעות להפרה.

בנוסח הכחרל הצענו שהשוטר ימסור לאיתו אדם הזמנה לבית-המשפט אבל כאשר בחנו את

הנושאים עם המשטרה ובדיונים הפנימיים שלנו הגענו למסקנה שזה דבר לא מעשי. אין טעם

למסור הזמנה למשפט משים שלא יהיה תיאים לאיזה שיפט יגיעי יאיך יתייחסי לזה

בבית-המשפט. -
ש' שהם
-
ש' שהם
אני מקבל את יזה.
ר' קיטאי
מדיבר כאן בהפרה טריויאלית. צריך להיית בריר שיש אפשרית של שחריר יזה לא

מעצר איטימטי של 24 שעית גם אם היתה הפרה של התנאים. אם היתה הפרה זה לא אימר

שיש צורך במעצר.



ל' משיח;
כתבנו
כדי לברר את העובדות הנוגעות לענין. מבחינה מעשית אין מה לשלוח אותו

לבית-המשפט. אני מציעה שתשמעו מהמשטרה כיצד הדבר מתבצע.
ר' קיטאי
השאלה היא מה עושים עם הפרת התנאים?
ל י משיח
או שעוצרים אותו על המקום, או שמביאים אותו לתחנת המשטרה כדי לברר מה מהות

ההפרה והאם יש צורך לגשת לבית-המשפט, או לשנות במקום את התנאים של שיברור בערובה.
סנ"צ א' מזוז
אפילו כשיש מעצר יש לנו הוראה שאפשר לשחרר אם אנחנו רואים שאין צורך במעצר.
ר' קיטאי
את עוצרת כדי להביא אותו לבית-המשפט, לא יותר מזה.
סנ"צ א' מזוז
אני עוצרת אותו כי אני חוששת שאם הוא הפר תנאי הוא יברח או שהוא יסכן מישהו.

יש לנו שיקול דעת.
היו"ר שאול יהלום
אפשר להוסיף כמה מלים: רשאי הוא לעכבו... כדי לברר... ובלבד שהעיכוב לא יהיה

יותר מהצורך לבירור העניו.
ש' שהם
אסור לעכב יותר מאשר לצורך הענין. אני חושב שהנוסח בסדר.
היו"ר שאול יהלום
אולי צריך להדגיש את זה ולא איכפת לי לעשות את זה כשנגיע אל הפרק. אני מבין

שהחשש שמעלה גבי קיטאי הוא כי מאחר שהאיש הפר תנאים יש הרגשה שבמידה מסוימת אנחנו

מורידים ממנו את ההגנה. הוא הפר את האמון שנתנו בו ולא נורא אם הוא יקבל את ה-24

שעות, הוא היה צריך לשמור על תנאי הערבות. זאת, לעומת עיכוב רגיל שעוד לא נגענו

בו. מר שהם, יגרשום את הנושא הזה ו נדון בו כשנגיע אליו.
ש' שהם
ההגדרה של "עיכוב" בסעיף 64 אומרת כך: "הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן

חופשי בקשר לחשד... כאשר הגבלת החירות מסוייגת מראש הו בזמו והן מבחינת המטרה לה

נועדה ההגבלה." זה מוסדר.
לנוסח. כתוב
"אולם אם ניתנה ערבות על-ידי ערביי. ערבות על-ידי ערב לא

שייכת לכאן בחילוט ערבותו של החייב. לכן אחרי הנקודה-פסק צריך היה לכתוב:

חילוט ערבות שניתנה על-ידי ערב לא תידון אלא אם כו ניתנה לערב הזדמנות להשמיע את

טענותיו. כלומר, לא לקשור את זה לרישא של הסעיף. אשב עם משרד המשפטים ונסכם את

הנוסח.
היו"ר שאול יהלום
בסדר, אנחנו מאשרים את סעיף 49 החדש.

אנחנו עוברים לסעיף 50. כאן ביקשנו להוסיף את קצין המבחן שיש לו מעמד לפנות

לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר.
ל' משיח
בהתאם לבקשת הוועדה דנו בנושא עם קציני המבחן. ראינו לנכון להשוות את

התערבות קצין המבהן בשלב הזה להתערבות קצין המבחן בתום הדיונים בערכאת בית-המשפט.

כפי שנאמר בפקודת המבחן אנחנו מציעים לקבוע: קצין מבחן רשאי לפנות לבית-המשפט

בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו לענין פיקוח קצין מבחן לפי סעיף 45(א} אם נתגלה צורך

לבטל את הפיקוח או לשנות.
היו"ר שאול יהלום
עם כל הכבוד, לא זה מה שביקשנו. אמרנו שברגע שקצין המבחן מגיע למסקנה שאסרת

על אותו אדם בתנאי ערבות להיכנס למקום העבודה שלו, וכבר אין צורך לאסור זאת,

כקצין מבחן גם הוא יכול לפנות לבית-המשפט ולבקש שינוי בתנאי הערבות ולא רק לבטל.

אנחנו מדברים על כך שלקצין המבחן יהיה מעמד שבו הוא יוכל לפנות לבית-המשפט ולבקש

שי נוי ים.
ל' משיח
היתה לנו בעיה בנושא הזה האם קצין המבחן הוא היוזם והאם הוא מנהל תהליך מול

התביעה.
היו"ר שאול יהלום
החלטנו שכן אבל הגבלנו את זה. לא כל קצין מבחן יכול לקום בוקר אחד ולהחליט

שהוא לוקח תיק בהתנדבות. אמרנו שבמקום שקצין המבחן נמצא בתהליך על-ידי זה

שבית-המשפט הטיל עליו, קצין המבחן מקבל מעמד לפנות לבית-המשפט לעיון חוזר

בהחלטתו , לשחרור, להפרת תנאי השחרור, אם נתגלו עובדות חדשות או השתנו נסיבות.
ש' שהם
בזמנו הוויכוח היה האם נאפשר לשופט לשחרר בתנאים כשאחד מהתנאים הוא טיפול

מקצועי אחר. אמרנו שמחר יכולה להיות צורת טיפול חדשה ולכן אנחנו רוצים שיהיה על

זה איזה שהוא פיקוח. אני הייתי מוסיף את המלים "קצין מבחן" ולא מגביל אותו.

כמובן שקצין המבחן לא יתערב סתם בהליך אבל אם יש הליך מסוים שקצין המבחן מודע לו

והוא רואה שנתנו את זה לטיפול של מישהו שרלטן, תהיה לו סמכות כ- OFFICE OF THE
לבוא לבית-המשפט ולהגיד
X זה הוא לא בסדר, תעיין מחדש בבקשה ואוליותחליטCOURT

לשנות את התנאים או לתת את זה למטפל אחר. אני בעד זה שנשאיר מרחב כמה שיותר גדול

לקצין המבחן בענין זה.
היו"ר שאול יהלום
אני שואל את המשטרה: למה אינם מתנגדים לזה? זה נראה לי טבעי ומתבקש.
סנ"צ א' מזוז
הדוגמה שהביא מר שהם נכנסת לענין של הפיקוח. הכוונה היתה שאם יש שחרור

בערובה שיש בו פן של פיקוח של קציני מבחן אבל יש בו גם תנאים אחרים שאין להם שום
קשר לענין כמו
תפקיד את דרכונך, אל תצא מהארץ ודברים אחרים שאין להם קשר לנושא

שעליו נעשה הפיקוח, האם בגלל שיש קצין מבחן שמעורב בפן מסוים הוא יכול להגיד:

אני מבקש עיון חוזר בהחלטה לענין יציאתו מן הארץ של האיש.
היו"ר שאול יהלום
אם היה רק עניו של הפיקוח על אותו תהליך היינו מוצאים תיק טכני אבל קצין מבחן

הוא אדם מקצועי וכשהוא נכנס לתיק הוא רואה את המצב. יכול להיות שהוא רואה שנעשתה

טעות, או שיש עובדות הדשות והוא אומר: מדכאים את האדם הזה סתם כדי שהוא לא

יעבוד, אני אראה לבית-המשפט שהעבודה לא תזיק אלא להיפך, תעזור לו. למה לא לעשות

את זה?
סנ"צ א' מזוז
כי לנו נראה שבמידה רבה הדבר הזה מקרי, לא בגלל ההתעסקות הזאת הם מעורבים

בתיק. בתיק אחר שיש בו עיכוב יציאה מן הארץ והאיש לא הועבר לפיקוח הם לא יהיו

מעורבים בתמונה ולא יוכלו לבקש עיון חוזר, כשהמחוקק קבע הסדר הוא אמר מי צריך

להחליט בענין הזה, צריכה להיות בקשה של התובע, צריכה להיות תשובה מצד הנאשם

ובית-המשפט יקבע.
היו"ר שאול יהלום
אם נוסיף את קצין המבחן בלי הקבלה לסעיף 45 את מסכימה. אני מסכים שקצין

המבחן יכול להתערב בכל תיק גם אם הוא לא נדרש לפיקוח לפי סעיף 45.

סנ"צ א' מזוז;

השאלה היא אם הוא מסוגל והאם הוא מכיר את כל התיקים.
היו"ר שאול יהלום
את חושבת שקצין המבחן ייכנס לענין שהוא לא מסוגל לו? בהתחלה אמרנו שגם קצין

מבחן יכול לפנות לבית-המשפט. באתם ואמרתם: מה פתאום, קצין המבחן בכלל לא מעורב

בתיק הזה. אתם הצעתם שקצין המבחן יהיה מעורב בתיקים לפי סעיף 45כשנתנו לו
פיקוח. עכשיו את אומרת
הרי נתנו לו רק את הפיקוח אז מה פתאום ניתן לו הכול, לא

ניתן לו כלום. מבחינת המגמה שלנו לתת לו לבקש לשחררו מן התיק זה כלום, זה ענין

טכני ואם צריך נתקן את זה. לא זו היתה המגמה שלנו בדיוננו בסעיף. דיברנו על

קצין מבחן במובן שיהיה עוד אדם מקצועי וטיפולי שרואה עוולות ויכול ליזום ולפנות

לבית-המשפט . לא יקרה דבר אם נשנה פה משהו וזה יהיה לרווחת העציר ולרווחת כל

הגורמים.
סנ"צ א' מזוז
אני מסכימה אבל זה צריך להיות לנושא שהם קיבלו. את הנוסח "לשנותו" אני מבינה
שהם יגידו
הטלתם עלינו לעשות פיקוח על טיפול שלו אצל גורם זה או אחר וזה טיפול

שלא מועיל, לא מתקיים או לא תקין וצריך לשנות את ההסדר שקבעתם. את זה קיבלנו.

יכול להיות שבניסוח לבטל את הפיקוח או לשנותו הכוונה כפי שאתה קורא זאת היא:

הטלת עלינו פיקוח פעמיים בשבוע וצריך שלוש פעמים בשבוע. לא זאת היתה הכוונה,

הכוונה היתה לשנות את האלמנטים לצורך הפיקוח. זו ההבחנה שאני עושה. הם יכולים

ליזום, לבטל ולשנות בדברים שהם בתוך התמונה ובפיקוח לגביהם אבל לא דברים איורים

שבאקראי הם יודעים או לא יודעים עליהם.
שי סף
הניסוח הזה עשוי להביא לכמה תקלות כמו התנגשות בין קצין הפיקוח לבין עורך

הדין של האיש. לקצין המבחן יש פתאום מעמד, STANDING אם הוא מגיש בקשה לעיון

חוזר הוא יעמוד על הדוכן, ייחקר ויצטרך להסביר מאיפה הוא שואב את הנתונים שהשתנו

הנסיבות.



ש' שהם;

בתסקיר אתה חוקר אותו?
שי סף
בתסקיר בית-המשפט מבקש: תן לי חוות דעת מקצועית. הוא בודק ונותן את התסקיר

ודרך השופט אני יכול לשאול אותו שאלות, הוא כלי עזר לשופט. פה אנחנו אומרים

שקצין המבחן הופך להיות יוזם של תהליך וזה אומר שינוי נסיבות, על שינו נסיבות הוא

חייב להיחקר ולהוכיח בדיוק כמו התובע או הסניגור. אני חושב שזה מסוכן פח.

הרעיון של קצין המבחן הוא שיש לו מערכת יחסים אישית ואינטימית עם המטופל, הוא

יודע מתי הטיפול נכון, מתי הוא לא נכון. אחד מתנאי הערובה, למשל, שהאיש יקבל

טיפול פסיכיאטרי. מתגלה תוך כדי הטיפול שצריך טיפול נוסף כדי לשמור אותו רחוק

מעבריינות. זו יוזמה מקובלת של קצין מבחן כי הרופא אמר לו. אין בעיה עם זה, אם

תוך כדי המפגש עם האיש פתאום התגלה לקצין המבחן שהמערכת עומדת להתמוטט כי זרקו

אותו מהבית ובגלל שהוא לא חוזר הביתה כל הנושא הטיפולי הולך ומתמסמס כי האיש לא

סבלן, אין לו עם מי לדבר. גם זה בסדר כי זה בתחום טיפולו המקצועי, הוא הכי טוב

בתחום הזה ואין מישהו אחר יותר טוב ממנו. אבל אם קצין המבחן יגיד: נראה לי שהוא

לא מתפרנס. זה לא התפקיד של קצין המבחן. האיש המטופל נמצא בפיקוח בגלל תנאים

שחטיל עליו בית-המשפט כשהוא עדיין איננו נאשם, הוא בשלב החשד.
פרופ' ק' מן
אם קצין המבחן ידווח לתובע שזה לא עובד, מי ימסור את העובדות לבית-המשפט?
שי סף
בשלב הזה מופיע איש משטרה, עולה לדוכן ונחקר.
פרופ' ק' מן
אין לו ידיעה אישית, הוא מקבל את המידע שלו מקצין המבחן.
שי סף
הפרקטיקה בשלב שלפני הגשת כתב אישום היא שלא מופיע התובע אלא מופיע החוקר, או

קצין החקירות של התחנה, או מי שמטפל בזה.
פרופי ק' מן
החוקר ידווח מפיו של קצין המבחן שהאיש הפר את התנאים?
שי סף
אני לא מדבר רק על הפרה. בהפרה לא צריך עיון חוזר, הוא מדווח לבית-המשפט

שהאיש לא עומד בתנאים. אני מדבר על מצב שבו קצין המבחן הגיע למסקנה שצריך שינוי

בתנאים, תוספת או גריעה.
א' פלאי
לגבי ה-STANDING של קצין המבחן בבית-המשפט לאחר שהוא מקבל הוראה מבית-המשפט

לבצע צו כלשהו, אם זה פיקוח של קצין מבחן ואם זה צו שירות לתועלת הציבור, שיש

מעמד לקצין המבחן לפנות לבית-המשפט על-מנת לשנות. זאת, בתיקון צו מבחן בפקודת

המבחן בסעיף 22, ובסעיף 25, כשהוא יכול לפנות על בעיות הקשורות בצו המבחן. כנ"ל

לגבי השירות לתועלת הציבור כאשר בסעיף 71(ב) לחוק העונשין נאמר שקצין המבחן יכול

לפנות לבית-המשפט לבקש לעיין מחדש בצו, אלה אותן מלים שמופיעות בחוק הזה. כתוב:

"בית-המשפט שנתן צו שירות רשאי, על-פי בקשת קצין מבחן, או על-פי בקשת הנידון,



לעיין מחדש בצו, לשנותו, לקבוע בו הוראות חדשות או לבטל הוראה מהוראותי ו, הכול

כפי שייראה צודק בנסיבות הענין."

הדברים מתבצעים בדרך הזאת. גם אם נתבקשנו להביא את הדברים לידיעת בית-המשפט

לעיון עוד לא שמעתי שנתבקשנו להעיד, יש פרוצדורה איך קצין מבהן מופיע בבית-המשפט

ואיך הוא נשאל בקשר לדברים שהוא מביא.

לגבי תכני ההתערבות שהיא נקודה מרכזית כאן. היינו בעד התפישה שאדוני הציג

אותה במובן הזה שאם למשל דרכונו נשלל ממנו וכרגע מבחינת ההערכה שלנו חשוב שבשביל

מצבו של האיש הוא יסע ללוויה של סבתו שמתקיימת בלונדון בעוד שלושה ימים, חשבנו

שאז אנחנו יכולים לפנות לבית-המשפט ולבקש את הבקשה כי זה קשור לתכנים של הפיקוח

ולהערכתנו היא דורשת התערבות. לכן היינו בעד הדרישה המכלילה. בסופו של דבר,

בלחץ של אנשי המשטרה, הסכמנו לנוסח כפי שהוא נמצא כאן.

סנ"צ א' מזוז ;

אני מוחה על המלה "לחץ", הגענו להבנה.
א' פלאי
אני רוצה לומר למה לא התנגדתי. ההערכה שלנו היתה שהניסוח כמו שהוצע יאפשר

לנו לפנות לבית-המשפט גם כאשר נחשוב שהדרכון ייראה לנו כחלק מתהליך הפיקוח לצורך

הענין הזה וגם השופט שיהיה שם יראה את זה בקונטכסט של הפיקוח.

היו"ר שאול יהלום;

לפי ההצעה הזאת הוא לא יכול לדבר על הדרכון.

ש' שהם;

לפי ההצעה של משרד המשפטים הוא לא יכול לדבר על הדרכון.
ש' סף
התבלבלנו במושגים. זה לא הפיקוח בסוף המשפט כשהאיש כבר נקבע דינו ושירות

המבחן הוא הגוף המפקח והוא יתן דו"ח לבית-המשפט, זה לא המקרה הזה. אנחנו במצב של

אדם שהשתחרר ממעצר, אולי יש כתב אישום והוא בגדר חשוד ובשלב הזה אין פיקוח על כל

פעולה ממעשיו אלא יש עליו פיקוח בנגה שבית-המשפט ביקש, אנחנו נמצאים פה בשלב שלפני

פסק הדין וזה לא קשור עם טובתו האישית או מצבו הנפשי, זה לא הנושא.
פרופי ד' ליבאי
הוועדה החליטה שאחד מתנאי השחרור בערובה האפשריים לפי סעיף45 יהיה, כדי להקל

על בית-המשפט באותם מקרים מתאימים לשחרר בערובה ולא להכניס למעצר, לומר: אני

משחרר אותך בערובה אבל בכל זאת גם בהיותך בערובה ומשוחרר אתה תהיה בפיקוח קצין

מבחן. אם אני זוכר, זו היתה-זו רוח הדיון מה גם שחלק מתנאי המבחן אפשר לבקש שיהיו

בהשגחה רפואית או מקצועית. מה שמתבקש ממה שאמרנו בסעיף 45 הוא להכניס את פיסקה

(ב) המוצעת כאן שאם כבר שופט החליט בנסיבות שכאלה להעמיד אדם בפיקוח, שלקצין

המבחן תהיה האפשרות לפנות לבית-המשפט במקרה המתאים ולומר לו: אני מבקש לדון מחדש

בצו ככל שהוא נוגע לפיקוח. לכן סעיף (ב) המוצע הוא חיוני.

לענין הנוסח אני קורא את פיסקה (ב) עם התיקונים שאני מציע; קצין מבחן רשאי

לפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר - אני מעדיף שלא ייאמר "בהחלטתו" כי זה כאילו

אותו שופט ואותו בית-משפט - בהחלטה שעניינה פיקוח קצין מבחן לפי סעיף 45(א} אם

נראה לקצין המבחן שיש מקום לשנות את החלטת בית-המשפט. זה בא במקום "אם נתגלה

הצורך לבטל את הפיקוח או לשנותו יי. הייתי עושה את זה כללי ביותר.



בגלל הערתו של חברי שמא קצין המבחן יתבקש להעיד בשבועה או להיחקר- - דבר

שמנענו מקציני המבחן עד עכשיו וכדי שלא ייפתח פתח למחשבה שנתחיל להעמיד קציני

מבחן להעיד בשבועה ולהיחקר - הייתי מוסיף שבקשתו של קצין המבחן תהיה בכתב ומלווה

בתסקיר. בקשות כאלה, מה גם שזה ערר, לא יכולות לבוא בדרך כלל בעל-פה. מוטב שזה

יהיה מסודר, אז קצין המבחן מגיש בקשה מסודרת ומה שהוא לא רוצה לכלול בבקשה הגלויה

הוא כולל בתסקיר, השופטים יודעים מה זה תסקיר וממילא אף פעם לא ביקשו מקצין מבחן

להיחקר על תסקירים.

הדעה שלי היא להכניס את פיסקה (ב) כדי שאם כבר מעמידים מישהו למבחן שתהיה
אפשרות לקצין המבחן להגיד לשופט
התגלו לי עובדות מעניינות, יש פה נסיבות כאלה

ואחרות, מה גם שזה יכול להיות נאשם שאיננו מיוצג וקצין המבחן עוזר לו ומעביר

לבית-המשפט דברים, או שקצין המבחן מגלה שזה חוסר אחריות וסכנה לציבור להשאיר את

האיש הזה בחוץ, בשביל זה בית-המשפט אמר שהוא לא משחרר אותו בלי תנאים אלא תוך

פיקוח. בזה קצין המבחן ממלא את חובתו ונותן תסקיר. בדרך כלל התסקירים סודיים

ולא מתפרסמים ברבים, יש איסור פרסום עליהם, השופט רואה מה מצב העניינים והוא מזמן

דיון מחדש. אם הוא רוצה לבטל את המבחן הוא שוקל למה לא לעצור את האיש, או לתת

תנאי מעצר בית או משהו כזה. אני בעד הסעיף.
היו"ר שאול יהלום
אתה בעד הגישה המגבילה. אני מציג סיטואציה בגישה המרחיבה. שוחרר אדם בערבות
ויש שני תנאים
תנאי ראשון, אסור לך להיכנס לתל-אביב ולבית בו גרה אשתך; תנאי

שני, אתה צריך לעבור תהליך גמילה שנעשה ברחובות. בית-המשפט אמר: אני ממנה את

קצין המבחן כמפקח לבדוק האם האדם עבר תהליך גמילה. האדם הזה עובר את ותהליך

הגמילה, מתייצב כל שבוע לפני קצין המבחן ותוך כדי המבחן רואה קצין המבחן שזה

אבסורד שבית-המשפט אסר עליו להיכנס לתל-אביב בגלל שאשתו כבר עברה לחוץ-לארץ והוא

כבר יכול להיכנס לתל-אביב. האדם הזה עובד בתל-אביב והוא רעב ללחם. אז בא קצין
המבחן לשופט ואומר לו
צריך לשנות את תנאי הערבות גם במה שקשור לתל-אביב ודי בזה

אם הוא לא ייכנס לרחוב דיזנגוף שם נמצאת הדירה- האם אני מציג את והשאלה בצורה

נכונה?
פרופ' ד' ליבאי
ברגע שהשאלה מוצגת יש לגשת לנוסח המרחיב. אני מנסה להבהיר שקצין מבחן לא

יתערב אלא באותם מקרים שההחלטה כוללת העמדה במבחן. אם ההחלטה כוללת העמדה במבחן

וקצין המבחן חושב שההחלטה טעונה רוויזיה, צריך לנהוג כפי שאמרתי: אם נראה לו שיש

מקום לשנות את החלטת בית-המשפט - לא כתבתי בנוסח "בכל הנוגע למבחן" אלא בכל דבר

שהוא חושב שצריך לשנות את החלטת בית-המשפט - הוא יוכל להעיר. אני מניח שהוא לא

ילך מעבר לגבולותיו אבל אם הוא סבור שנעשתה טעות, למה שלא יגלה את אוזני

בית-המשפט.
ש' שהם
אני מקבל את ההצעה של פרופ' ליבאי אבל אני רוצה לחדד את זה. כשנתנו את

האפשרות לקבל טיפול מקצועי אחר אמרנו שאנחנו מרחיבים את זה כאשר האיזון יהיה

שקצין המבחן, כ-OFFICE OF THE COURT יוכל להגיד במשפט: העברת את הטיפול לשרלטן

והוא לא מטפל טיפול נכון. לפי מה שמציעים עכשיו, כשהשופט מעביר לטיפול מקצועי

אחר אנחנו מחייבים אותו גם להעמיד במבחן, אחרת קצין המבחן לא יוכל להגיד שהטיפול

הוא לא בסדר.
פרופ' ד' ליבאי
בהמשך להערתך, צריך להיות ברור שבמקרה כזה יוזמן תובע. הסמכות של השופט כבר

ישנה בחוק והיא כללית. בסעיף 52 כתוב: "בעיון חוזר ובערר רשאי בית-המשפט לקיים

החלטה שעליה עוררים, לשנותה או לבטלה ולתת החלטה אחרת במקומה."
ש' סף
החלטה כזאת מסוכנת כי כך אנחנו נכנסים לתקלה. היה וקצין המבחן יבקש עיון

חוזר מחדש בבית-המשפט בנושא שאיננו תחת הפיקוח הישיר שלו אלא משהו אחר, זו

התערבות בכללי שחרור בערובה. התערבות כזאת משמעותה שהוא איננו OFFICE OF THE

COURT אלא הוא עומד מול המשטרה והיא עשויה להתנגד, היא יכולה להגיד: הוא גמר את

הגמילה אבל עדיין הוא מסוכן ואני רוצה אותו מחוץ לתל-אביב.
פרופ' ד' ליבאי
באותם מקרים הם ממליצים על מבחן והתובע אומר: לא בא בחשבון, השיקולים של

ההרתעה גוברים.
שי סף
זה בא מסיבה אחרת, אז קצין המבחן לא יוכל לעמוד תחת האיצטלה שהוא לא ייחקר

ולא יתן תשובה על דבריו. בגלל שהוא היום יועצו של בית-המשפט הוא לא נדרש לתת

הסבר לאף אחד, מכסימום בית-המשפט שואל אותו שאלות הבהרה.
ש' שהם
ההמלצה שלו היא במתחם המריבה משום שהוא אומר: מאסר או שחרור.
שי סף
המריבה היא לא של קצין המבחן אלא של הסניגור מול הקטגור. פה היוזמה היא של

קצין המבחן ויכול להיות שהסניגור בכלל לא יוזמן לדיון.
פרופ' ד' ליבאי
צריך להדגיש שדיון כזה יהיה בנוכחות התובע, הנאשם וכמובן אם יש לו סניגור.
סנ"צ א' מזוז
זה קבוע בסעיף 55.
היו"ר שאול יהלום
ההחלטה שלי היא שאנחנו הולכים בנוסח המרחיב כפי שהציע פרופ' דוד ליבאי.
א' פלאי
הערה אחת. כשקיבלנו את ההצעה שלכם לנושא של פיקוח קצין המבחן לא היינו ערים

לנקודה מרכזית - אני מתייחסת לסעיף 45(א). הייתי בקשר עם משרד המשפטים בנושא הזה

שנוגע למשך זמן הפיקוח. כאשר אדם משוחרר בערובה, מרגע שהוא משוחרר בערובה בתנאים

מסוימים כולל פיקוח קצין המבחן, כשתנאי השחרור עלולים להימשך עד למועד סיום המשפט

או עד למועד אחר שייקבע, זה עשוי להימשך הרבה זמן. אין לי כרגע הצעה אופרטיבית

אבל צריך לקבוע גבול עליון של משך הזמן של פיקוח קצין המבחן ולא לעשות זאת בלי

גבול, זה צריך להיות לתקופה מוגבלת, קצרה, כשניתן יהיה לבקש גם הארכה על-פי סעיף

50(ב}. אני מבקשת לבוא בדברים עט משרד המשפטים, עם מר שהם ואז נבוא לפניכם עם

הצעה.
היו"ר שאול יהלום
זה בסדר, אם תהיה הצעה כזאת נדון בזה. כרגע לא הגבלנו את זמן הפיקוח.
נצ"מ ר' גוטליב
ההחלטה התקבלה ואין אפשרות לערער עליה? אני מסכימה עם עורך דין סף שיכולה

להיגרם תקלה של ממש. אנחנו מדברים במצב שבו יש אינטרס של התובע אבל גם החשוד

יכול לטעון טענות. לקצין המבחן יש תפקיד מוגדר בקטע הזה. חרף ההתנגדות שלנו,

הוסכם על דעת משרד המשפטים לתת לקצין המבחן מעמד עצמאי גם בשלב הערר אבל רק לענין

התפקיד הזה. כאשר קצין המבחן פונה לבית-המשפט הוא פונה ב-CAPACITY המקצועי שלו

והוא לא קיבל את זה בשלב הזה מבית-המשפט, הוא לא יכול לפרוס את כל היריעה.

מכניסים כאן עוד אלמנט לתוך הליך של שחרור בערובה שייצור בלבול במערכת.
היו"ר שאול יהלום
יכול להיות שהוא ייצור בלבול אבל הוא יעלה את רמת הטיפול. את לוקהת אדם

מקצועי - בינינו, זה יקרה פעם במאה שנה - שאת משאירה אותו עם העצור לאורך זמן

והוא רואה דברים. התובע כבר מטפל בתיק החדש, הסניגור כבר קיבל את כספו ושכח ממנו

והשופט כבר עסוק באותה דקה בשלושים מקרים חדשים. קצין המבחן נמצא עם האדם לאורך

זמן ופתאום התגלה לו משהו והוא מראה שיש טעות. מה האסון? אני חושב שזה רק

לטובה. אנחנו לא חוזרים לזה.

אנחנו עוברים לסעיף 51. (קורא את הסעיף).
ל' משיח
רצינו לשנות לערב את המעמד,
ש' סף
דיברנו עלמצב בו לערב חולטה ערבותו. אם חולטה הערבות של הערב כבר אין לו

זכות ערר, אם הערבות לא חולטה ויש בקשה כללית, אתה בכלל לא מביא את הערב, אין לו

STANDING, הוא גמר את עניינו בבית-המשפט הראשון.
ל' משיח
אתה לא כולל במקרה כזה.
שי סף
אם כך הניסוח צריך להיות קצת שונה. מחר אומר משוחרר בערובה: אני מערער כי

אני רוצה לחזור מארץ גזירה לתל-אביב. לכאורה, גם לערב יש זכות טיעון ומעמד כי זה

נוגע לערבותו, הוא ערב כי הוא ידע שהאיש נמצא באשקלון. זה שינוי תנאים וכל שינוי

במצב השחרור בערובה או במעצרו נוגע לערבותו של הערב. הניסוח כאן פותח את כל

האפשרויות ואני לא חושב שזו היתה הכוונה. אין לי בעיה שתשאירו כך את הניסוח.
ש' שהם
הניסוח הזה מדבר על זכות הערעור של הערב לענין הערבות. נקודה. נכון שבעיקר

זה חילוט אבל משאירים פה רווח קצת יותר גדול. מדובר פה על כך שכבר היה דיון בנושא

הערבות של הערב בערכאה הראשונה כאשר הערב ביקש לשחרר אותו מערבות, או שבית-המשפט

החליט לחלט ערבות או החלטה אחרת. דיון חוזר מלכתחילה לא נגע בענין הערבות.
ש' סף
למה? הניסוח הזה יכלול כל ענין הקשור לערבותו.
פרופ' ד' ליבאי
מר סף צודק. לגבי ערב שהוא לא הנאשם עצמו דנו בסעיף 47 הערב יכול להגיד:

אני רוצה להשתחרר. אני מבקש לבטל את הערבות שלי ואני רוצה לצאת מהתמונה. זו

המעורבות של הערב בהליך. לכאורה בסעיף 51, כמו שאומר חברי מר סף, לא כל ערב אלא

החלטה לחילוט ערבות והנושא של חילוט ערבות לא מטופל בסעיף 47. לכן צריך להשלים

זאת ולא לתת לכל ערב להגיש ערר כי זו יכולה להיות ברית בין ערבים לבין חשודים,

לחשוד אין זכות ערר והוא ישלח את הערב, והערב יעקוף את זה והוא יגיש את הערר,

תהיה חגיגה שלמה בבית-המשפט עם כל מיני תחכומים. אני לא חושב שהתכוונו לספק

לחשודים עילות לערור ללא סוף באמצעות צדדים שלישיים. לכן אני מצטרף למר סף

שבסעיף 51 מאחר שמדובר בעצור, משוחרר בערובה ותובע שרשאים לערור על החלטה וכוי,
צריך להגיד
וכן רשאי ערב לערור לענין חילוט ערבותו.
היו"ר שאול יהלום
אני מקבל את זה.

אנחנו עוברים לסעיף 52. (קורא את הסעיף). הסעיף מאושר.

אנחנו עוברים לסעיף 53. (קורא את הסעיף).
שי סף
א. אם אתה מחזיק אדם בחשד עד 24 שעות, פה כשזו החלטת שחרור אתה מחזיק אותו 48

שעות? זה לא נראה לי, זה צריך להיות לכל היותר 24 שעות. ב. לא "מיום מתן

ההחלטה" כי לפי הפרשנויות השונות בבתי-המשפט מתוסף לזה עוד יום, אלא מעת מתן

ההחלטה כדי שזה יהיה ברור שאלה 24 שעות מעת מתן ההחלטה.
היו"ר שאול יהלום
טוב.
ש' שהם
בל נשכח שהמעצר הוא כזה שכבר אין בו עילת מעצר.
ש' סף
חסר פה דבר נוסף. הודיע מי שהודיע שהוא רוצה לערור, אם לבסוף הוא לא מערער

האם הוא נשאר 24 שעות? נניח שהוא אומר אני רוצה להתייעץ, אחרת הוא מגיש את הערר

במקום והוא לא צריך זמן לזה. השאלה היא כמה זמן לאפשר לו עד שהוא נותן תשובה

סופית שהוא מגיש את הערר?
ש' שהם
אפשר לכתוב: אם החליט התובע שלא לערער, יודיע מייד לבית-המשפט.
ש' סף
מה זה "מייד"?
היו"ר שאול יהלום
אתה נותן לו 24 שעות.
ש' סף
לא, 24 שעות ניתנות כדי לשחרר אותו עד שיוגש הערר למחוזי כי לוקח זמן להדפיס

את זה. אם הוא החליט בכלל לא לערער, הוא מעכב את ההודעה עד מחר בבוקר? האיש

בילה 24 שעות על חשבון המדינה?
ל' משיח
הסעיף הזה קיים. האם יש עם זה בעיות בשטח?

ש' שהם;

כן. התובע אומר באולם; אנחנו רוצים לערער. הוא יוצא החוצה ומתייעץ עם

הממונה וההוא אומר לו; אל תערער.

שי סף;

הוא לא מודיע, אין חובה בחוק להודיע. כשמעצר נגמר ב-6 בערב והתובע המחוזי או

הפרקליט המחוזי איננו מדברים אתו רק בבוקר ובסביבות הצהרים מודיעים לבית-המשפט:

סליחה, אנחנו לא מערערים. האיש בילה את כל הלילה במעצר.
היו"ר שאול יהלום
הסיטואציה יכולה להיות ב-8 או ב-12 בלילה והוא לא מעיר את היועץ המשפטי או את

קצין החקירות. 4 שעות לא מספיקות לו כדי לברר האם הוא מגיש ערעור או לא?
ש' סף
לדעתי מספיק שיהיו 4 שעות. הקונספציה של החוק אומרת שאתה מעיר שופט גם ב-11

בלילה כדי שאיש לא ישב שעה מיותרת.

היו"ר שאול יהלום;

הייתי מנסח את הסעיף כך שהעיכוב יהיה 12 שעות ותוך הזמן הזה הוא צריך להודיע

אם הוא מגיש ערעור או לא. אם הוא לא הודיע - הוא משוחרר מייד תוך 12 שעות; אם

הוא מודיע שהוא מגיש ערעור יש לו עוד 12 שעות להדפיס את זה. נצמצם את מה שכתוב

כאן למספר שעות סביר ונשלים אותו ל-24 שעות רק אם תהיה תשובה חיובית. זה המבנה

שאני מציע.

ש' שהם;

בניגוד למר סף הייתי מחייב אותו להודיע מייד ברגע שהוא מחליט שלא להגיש

ערעור. יכול להיות שהוא החליט שהוא מגיש ערעור ב-2 בלילה והשתנו הנסיבות כי

הסתבר שמצאו רוצח אחר, לכן ברגע שנודע לו הוא מייד צריך להודיע.
פרופ' ד' ליבאי
אני תמיד חרד מתוספת של שעות וממגבלות של שעות, קשה לעבוד לפי שעון, זה יביא

לנוק-אאוט טכני בזמן שלא תמיד אפשר לכבד אותו ואחר-כך זה יוצר רושם של הפרת

חוקים.

בהתאם למה שהציע מר שהם הייתי מוסיף: החליט תובע תוך 48 השעות הנ"ל שלא

לערור, ישוחרר האדם מייד בהתאם להחלטה שנתן בית-המשפט עליה הודיע התובע שיערער.

יש החלטה בין לשחרר בערובה ובין לשחרר שלא בערובה, אם תוך 48 שעות מחליט התובע

שלא לערור, הוא צריך להבין שהוא צריך מייד לשחרר.
ש' סף
זאת אומרת, הרוויחו 48 שעות מעצר?
פרופ' ד' ליבאי
תיאורטית כן, וזה גם קיים היום.
ש' סף
זה לא תקין.
פרופ' ד' ליבאי
נדיר שתובע מודיע אני מערער ולא מגיש ערעור. הגשת הערעור כרוכה בשאלה עד מתי

בית-המשפט פתוה ועד מתי הוא יכול להגיש את זה, בדרך כלל מגישים את זה באותו בוקר.

לכן חשוב להדגיש את העקרון ולא את השעות. הניסוח צריך להיות: החליט תובע תוך 48

השעות הנ"ל שלא לערור, ישוהרר האדם מייד. איך הוא ישורורר? בהתאם להחלטה שנתן

בית-המשפט עליה הודיע התובע שיערור.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו לא רוצים לינת לתובע להתלבט 24 שעות, זו הנקודה. לפי הנוסח הזה יש לו

24 שעות להתלבט ובסוף הזמן הוא החליט שלא והאיש ישוחרר. אנחנו שואלים האם אפשר

לצמצם את מרווח ההתלבטות ולחשוב שאולי הוא צריך להתייעץ.
פרופ' ד' ליבאי
אפשר להוסיף בסיפא: רשאי בית-המשפט אשר נתן את הצו לצוות על והשהיית ביצוע

השחרור לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מיום מתן ההחלטה ובלבד שתוך 24 שעות מאז

הודעתו הוגש הערר. משהו מעין זה אחרת אין תוקף ל-48 שעות. אני לא חסיד של הנוסח

הזה. המשטרה והתביעה ממהרים להגיש את הערר כי הם רוצים שתהיה אסמכתא למניעת

השחרור והם לא רוצים לעמוד בפני מצב שהם גרמו לכך שהאיש יהיה 48 שעות במעצר אחרי

שיש החלטת שחרור. ההנחיה הכללית לשחרר מייד היא מספיקה והצטרפתי בזה לדעתו של מר

שהם.
ש' טובבין
אם מחליטים לגעת בסעיף הזה הוא יובא בפני הפרקליטות כי להערכתי תהיה התנגדות

נחרצת לשנות ולהוריד מ-48 שעות ל-24 שעות. לעתים יש לנו קשיים טכניים. לדוגמה,

עד שמגיע תיק מהפרקליטות של חיפה אל הפרקליטות שלנו , או שיש המלצה לערר ועד שתובע

מסתכל בתיק זה לוקח זמן. אנחנו משתדלים שזה ייעשה תוך זמן סביר. ברגע שיש החלטה

להגיש ערר זה נעשה מייד וכמה שיותר מהר. כשיש החלטה שלא להגיש ערר זה נעשה אפילו

טלפונית או באמצעות פקס, בכל האמצעים שעומדים לרשותנו, כדי ליידע את פרקליטות

המחוז. הדברים לא נסחבים.
פרופ' ד' ליבאי
פה מדובר בחריגים. בדרך כלל כשבית-המשפט אומר: אני משחרר בערובה, מקבלים את

זה. במקרה שזה נמצא במחלוקת רצינית, כאשר המקרה חמור או כאשר צורכי החקירה

מחייבים את המעצר והשופט משום מה לא הבין את זה וחושב אחרת, אז באים ומודיעים

הודעה מוסמכת. כך זה נעשה בשטח, התובע קם ואומר: אני מודיע שאני רוצה לערור,

אני מבקש עיכוב. חלק נכבד מן השופטים לא נותן את העיכוב, הוא כל כך משוכנע
בהחלטה שלו ואומר לו
אל תבלבל את המוח, ולא נותן את העיכוב. אם השופט עצמו,

למרות שהוא החליט לשחרר, מוכן לתת עיכוב, זאת אומרת שהוא מבין שיש גם פן אחר

לבעיה ואולי בכל זאת ייגרם נזק והוא לא רצה לקחת את כל האחריות על עצמו, אז הוא

אומר: למרות שהחלטתי לשחרר אותו אני מוכן לעצור אותו לעוד 48 שעות. זו המשמעות



של העיכוב היום. אלה חללן מכללי המשחק שהתפתחו על-פי הפרקטיקה. הבינו ששופט שלום

לא צריך לחשוש שהוא אולי לוקח על עצמו אחריות רבה מדי והוא משחרר פושע רציני
ומפריע לחקירה, לכן הוא אומר
אם אתם חושבים שאני שוגה בענין אני נותן לכם זכות

לבדוק את זה בערעור ובלבד שכולם צריכים לפעול תוך 48 שעות. להגביל את הרשויות

לפחות מ-48 שעות אי-אפשר, אוכפי החוק עסוקים למעלה מהראש ואי-אפשר שבכל מקרה כזה

הם יעמדו עם סטופר. אני אומר את זה כמי ששייך היום לפרקטיקה הכללית ולא לתביעה

הכללית. אני מבין את שני הצדדים כמי שהיה שנים תובע ושנים סניגור.

לכן אני רוצה שתהיה הנחיה בחוק שהתובע יבין שאס הוא הודיע שהוא מגיש ערר אבל

הוא לא מגיש אותו, יכולים להתלבש עליו. פרקליט מחוז לא יקח על עצמו לברר מתי הוא

החליט לא לערער? ממה נפשך? הפרקליט אמו-: אני מערער. מה קרה במשך 48 שעות שלא

הגשת ערעור והחזקת אותו במאסר? זה נושא לתלונה רצינית שתתברר בוודאי בהיבט

המשמעתי נגד הפרקליט. פרקליט המחוז לא יקח אחריות על המשך החזקתו של האיש, הוא
יבוא ויתן הוראה לבית-המעצר
נא לשחרר אותו מייד בהתאם לסיפא של סעיף 53 כי

למרות שהודענו אנחנו לא מגישים ערר. פרקליט המחוז, או מפקד המשטרה, צריך לדאוג

ליישום מיידי של החלטת השופט. הייתי מסתפק בזה ולכן הוספתי: החליט תובע תוך 48

השעות הנ"ל שלא לערור, ידאג להורות על שחרורו המיידי בהתאם להחלטה שנתן

בית-המשפט.
שי סף
יש שחרור ביום שישי בשעה 2 בצהרים. מבקשים עיכוב. חוזר התובע, שהוא בדרך

כלל שוטר בתחנה, מחפש את המפקד - הוא איננו, מנסה לחפש בפרקליטות - אין אף אחד כי

הכול סגור.
פרופ' ד' ליבאי
כתוב פה: "לענין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות."
ש' סף
ביום ראשון בבוקר הוא פוגש את הפרקליט והוא אומר לשוטר: תשחרר אותו מייד.

הרי זה לא יעלה על הדעת.
היו"ר שאול יהלום
פרופ' ליבאי אומר שהשופט יודע כל מה שאתה אומר עכשיו והוא יודע שזה יום שישי
ושבת והוא אומר לתובע
אדוני, יש לך שעה, שעתיים. אנחנו אומרים לשופט: אם אתה

שופט ישנוני -אל תיתן 7 ימים לערעור, אסור לך לתת יותר מ-48 שעות. אני הייתי

אומר: יקצוב השופט את הזמן הניתן להגשת הערעור ובלבד שלא יעלה על 48 שעות.
ש' שהם
יש - פה ענין עקרוני. יצרנו יצירה חדשה של 24 שעות וכל המערכת צריכה להתאמץ,

השוטרים ובתי-המשפט. לדעתי עוד תהיינה לנו בעיות לא מעטות עם התארגנות בתי-המשפט

בנושאים האלה. והנה, כשזה מגיע לפרקליטות, שם יש מספיק זמן. איות מעילות המעצר

הכי נוראות בעיני היועץ שלא הספיקו לדבר עם פרקליט והדברים ידועים, אין כבר עילת

מעצר, שופט החליט לשחרר את האיש והוא צריך ללכת הביתה. אומרים שיש סיטואציה קשה

אז נותנים להם זמן. אם נאמר תאריך מכסימלי הרי לצערי במערכת המשפט זה מה שיהיה.

באותו רגע יבוא פרקליט לשופט ויגיד: כבודו אני לא מספיק, הפרקליט השני נמצא

בירושלים וכן הלאה.
פרופ' ד' ליבאי
נניח שאדוני נתן באשדוד בשעה 11 בבוקר החלטה לשחרר בערבות, את הערר צריך

להגיש בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בפרקליטות, הפרקליטים כולם בבתי-המשפט. אם

רוצים שיהיו פאשלות - יהיו פאשלות, אם לא רוצים לתת יגידו שאין השהייה. צריך

להבין את כל המערכת. צריך להיזהר מאינדיבידואליות מופרזת.
היו"ר שאול יהלום
אני יודע שהשופטים מתרעמים וחושבים שאנחנו מטילים עליהם יותר מדי. הרי שופט

יכול לינת גם עד 10 ימים. אמרנו שאם אתה לא מביא אותו לפני שופט, אל תעבור את 24

שעות, לצורך זה יש שופטים תורנים. ברגע שהשופט רואה את הענין 24 שעות לא קיימות.

אם אני קובע 48 שעות זו כבר הגבלה. לפי הנוסח שאני מציע "השופט יקצוב" השופט

יודע את מהות 24 השעות, הוא יודע מה השעה, מה המצב והוא מבין כמה צד אחד חזק והוא

גם רואה את הצד השני של המטבע. לכן אני אומר: יקצוב השופט את הזמן עד ההחלטה

ובלבד שלא יעלה על 48 שעות. אני מחייב את השופט לחשוב על העניו הזה במינימום.
פרופ' ד' ליבאי
לשופט יש שיקול דעת, הוא יכול לעכב את השחרור לשעה, ל-5 שעות, ל-12 שעות

ובמקרה שצריך גם ל-24 שעות.
היו"ר שאול יהלום
אדוני מקבל את הנוסח שלי?
פרופ' ד' ליבאי
לא. הרי סעיף 53 אומר: "רשאי בית-המשפט אשר נתן את הצו לצוות על השהיית

ביצוע השחרור לתקופה שלא תעלה על 48 שעותיי. קם התובע ואומר: אני רוצה השהייה.

כאן אין שום סיבה להשהייה, שאדוני יתן לו לכל היותר 3 שעות, 5 שעות.
היו"ר שאול יהלום
מבחינה חוקית לפי הסעיף הזה, התובע יגיד: אני רוצה להגיש ערעור. השופט

יגיד: אם כך, אני משהה את השחרור ולא יגיד את מספר השעות. אם הוא לא יגיד כלום

זה 48 שעות?
ש' שהם
נכתוב: לתקופה שיקצוב ושלא תעלה על 48 שעות.
היו"ר שאול יהלום
זה מה שאני מבקש, השופט ידע שהוא צריך לקצוב אבל נתנו לו גג של 48 שעות.
פרופ' ד' ליבאי
בסדר.
הי ו "ר שאול יהלום
עוד לא נגענו בנושא של השלילה.
פרופ' ק' מן
הבעיה היא עם הודעות שניתנות על-ידי תובעים משטרתיים כשהם חוששים שהעיכוב לא

יינתן והם יקבלו מהממונה על הראש בלי שיש ידיעה מהי העמדה של הממונה. אז, אם יש

48 שעות, בפרקטיקה נוצר מצב שמגיעים עד לסוף הזמן של 48 שעות ורק אז יש החלטה אם

כן או לא. חשבתי שהמסגרת החדשה היא של 24 שעות ורצוי להביא את המערכות, לא רק

המשטרה אלא גם הפרקליטות, למסגרת החדשה. צריך להיות ברור שבפרקטיקה התובע שמופיע

לא מחליט בעצמו, הוא הולך בחזרה אל הממונים וצריך לקבל החלטה במקום אחר. האם

נחייב שתהיה החלטה שתוך 24 שעות יוגש ערעור ואז יש לו פרק זמן נוסף עד ל-48 שעות?

אני לא רואה סיבה מדוע צריך לחכות לתשובה במשך 48 שעות. צריך לפצל את זה לשני

שלבים.
היו"ר שאול יהלום
זה מה שהצעתי. אמרתי שעד זמן מסוים תהיה החלטה, ואחר-כך כדי שהפרקליטות תגיש

יש לו 48 שעות.

שי סף;

כל הדברים נכונים אבל צריך לזכור שהשופט החליט לשחרר. אם נתנו לקצין המשטרה,

למפקד התחנה 24 שעות להתלבט במעצר ולהתבשל עד שהוא מביא את זה לשופט, אחרי שהשופט

החליט לשחרר אתה מסמיך אותו לעוד 48 שעות?
היו"ר שאול יהלום
זה לא אוטומטי, אנחנו לא אומרים שאם הודיע היועץ המשפטי לממשלה שהוא מכין

ערעור זה נעצר אוטומטית ל-12 שעות, נניח. אם אתה בטוח שזה מקרה ברור, אתה תגיד
לשופט שנותן החלטת שחרור
אם אינה רוצה תעצור אותו עוד פעם כי אני לא חושב שהוא

יחבל בחקירה.
שי סף
אני לא מדבר כרגע על בתי-המשפט הגדולים אלא על הקטנים שנמצאים במקומות

מרוחקים שם יש היכרות כמעט אינטימית בין השופטים לבין אנשי המשטרה ואז החוקר אומר
לשופט
תאמין לי מהניסיון שלי, תן לי את הזמן הזה. השופט נותן לו - לא משנה כמה

אם זה 12 שעות או 24 שעות - ומרגע זה ואילך שיקול הדעת כבר לא נמצא אצל השופט אלא

הוא עבר לממונה על החקירה או אל הפרקליטות הרלוונטית. אני מזכיר שאין סנקציה לא

בחוק, לא בתקנות, לא בפה"ק על שוטר שביקש, לא היה לו שום ענין וכשהגיע לפרקליטות
אמרו לו
תשחרר מייד. כלומר, היחיד שיכול לסבול מזה הוא הרושוד ואף פעם לא איש

המשטרה גם אם הוא שגה או פחד מהממונים עליו.
היו"ר שאול יהלום
הרי הרבה עצורים נעצרים לשווא, יש לנו ויכוח אם זה 80% או 30%. זו מערכת

החוק.
שי סף
דבר נוסף. התובע שנמצא באולם המשפט ברוב המקרים אפילו איננו קצין, הוא החוקר

בפרשה. גם הבקשה שלו לא עברה סינון.
היו"ר שאול יהלום
גם השופט יודע שעומד לפניו אדם שאולי פוחד מהבוס שלו ואז השופט אומר: בגלל

הפחד מהבוס לא אעצור ל-48 שעות, תעיר את הבוס שלך עכשיו בלילה ואני נותן לך בשביל

זה שעתי ים.
פרופ' ד' ליבאי
שעתיים זה לא בשביל להגיש הודעת ערעור, שעתיים זה עד שהשופט ישמע את התיק.

המטרה היא לא לבקש מעצר לצורך הגשה, 48 שעות אלה הן כדי שיצליהו למצוא את והשופט

במחוזי שכבר ישמע את הערר.

היו"ר שאול יהלום;
כמה שלבים
בשביל לשאול את הבוס שלו בלילה לא ניתן 48 שעות אלא נקבע זמן

מוגבל. נניח שאחרי שלוש שעות הוא הודיע תשובה חיובית ואז עד שמכינים את הערר

ומדפיסים אותו נותנים 48 שעות.

ש' שהם;

אם אחרי חמש שעות הוא החליט לא לערער כי נתגלו נסיבות חדשות?

היו"ר שאול יהלום;

אי ו לזה סוף.
סנ"צ א' מזוז
קביעת זמן הביניים תביא לתוצאה הפוכה. השוטר עומד בפני השופט והאופציות שלו

לא רבות, הוא לוקח על אחריותו שהאיש הזה אולי ייעלם לו. יכול להיות שיהיו מקרים

שבהם הוא חושב בתום לב שצריך לעצור את האיש לטובת הענין, ואחר-כך הממונה יגיד

זאת. נניח שנקבע סד שצריך להגיש בתוך שש שעות, אותו הדבר יקרה לקצין או לפרקליט,

נחייב אותו להגיד "כן" רק בשביל שהאיש לא יברח כאשר הוא עוד לא למד את כל התיק,

עוד לא ראה את כל הדברים. יותר מזה, אחר-כך הוא יגיש את הבקשה לבית-המשפט רק

בשביל שלא יגידו; איך זה שאמרת "כן" ולא הגשת בקשה לבית-המשפט.

השלב הראשון הוא בעייתי ורגיש ולכן השופט צריך לשקול, לראות כנה הסיכוי של

טענת נגד, עד כמה התיק גדול או קטן ולתת את ההחלטה ואז צריך לאפשר את היכולת

להביא את זה בפני הממונה שיתלבט כמה שצריך, שיגיש את הבקשה רק אם באמת צריך. אם

הוא החליט שלא, בשתי ידיים אני לוקחת את ההצעה של פרופ' ליבאי שאמר; החליט שלא -

ישוחרר מיידית ולא יחכו לתום הזמן. לכן אני מציעה לא לקבוע סד נוסף.
ש' שהם
הסעיף הזה מדבר על כך ש"החליט בית-משפט... והודיע היועץ המשפטי לממשלה או

תובע", ברוב הבקשות למעצר בערי השדה לא נמצא תובע אלא איש החקירות. הוא קיבל

הודעה שמבחינתו היא איומה שהשופט החליט לשחרר את החשוד. בדרך כלל הוא לא יכול

לבקש 48 שעות אלא אם התובע פונה לבית-המשפט. זאת אומרת, הוא צריך לצאת החוצה,

לחפש תובע, או קצין משטרה - במיוחד בערי השדה - בשביל לבקש את 48 השעות האלה.

שי סף;

תובע הוא כמעט כל חוקר.

ש' שהם;

בתחנת משטרה בערי שדה יש שניים-שלושה חוקרים. שוטר רשאי לבקש מעצר ותובע

רשאי לבקש 48 שעות ולא לכל שוטר יש הסמכה של תובע. לכן הוא כבר הלך למישהו איור

וביקש את זה ומופיע מישהו אחר עם שיקול דעת יותר רציני כשהוא מבקש את 48 השעות

האלה.
היו"ר שאול יהלום
אני חושב שאותו סמל חקירות יותר בקיא ממפקד המשטרה התובע שמבחינה פורמלית יש

לו הסמכה מהיועץ המשפטי לממשלה. אמנם שיקול דעתו רהב כי הוא אדם גדול אבל שיקול

דעתו לגבי התיק יכול לפעמים להיות יותר מצומצם.

גב' מזוז, את מציעה הגבלה של 6 שעות לשלב הראשון?
סנ"צ א' מזוז
אני מתנגדת להגבלה של הזמן.
פרופ' ד' ליבאי
ברגע שיש החלטת שופט, ואם אין עיכוב, מייד צריך לשחרר אותו בין אם בערובה

ובין אם לא בערובה. לכן זה צריך להישאר כמו עכשיו, במעמד מתן ההחלטה. אם במעמד

מתן ההחלטה לא מבקשים - האיש משוחרר, אם אחרי שהאיש משוחרר רוצים להחזיר אותו

למעצר אפשר להגיש ערר. הבעיה היא שאדם יכול להימלט, או שיכול להיגרם נזק גדול

לחקירה של העלמת ראיות אם יש טעות בשחרור.
היו"ר שאול יהלום
הנוסח לענין 48 השעות: בית המשפט יקצוב תקופה שלא תעלה על 48 שעות. אחר-כך
צריך לקבוע
החליט התובע שלא לערור, מייד עם קבלת ההחלטה יודיע על כך לבית-המשפט

והאדם ישוחרר אל-אתר.
שי סף
כל זה נכון בתנאי שהיתה הודעה שרוצים לערור. ב-99% מהמקרים התובע אומר
לשופט
אני מבקש לעכב את השחרור כדי להתייעץ. אי-אפשר להשאיר פתוח את שלב

ההתי י עצות.
סנ"צ א' מזוז
כתוב בחוק: אם הוא הודיע במעמד מתן ההחלטה על רצונו לערור עליה. הוא לא

יכול להגיד "אני רוצה להתייעץ".
פרופ' ד' ליבאי
נכתוב שהוא רשאי לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה או לתקופות שיקצוב.

והשופט נותן לו שלוש שעות ואומר תחזרו אלי .
היו"ר שאול יהלום
אני מגביל פה את השופט כדי שהוא יקצוב ולא יותר מ-48 שעות, ואם התובע מיוליט

בשלילה זה צריך להיות מייד. מעבר לאנושיות אני לא יכול לעשות כלום, אני מקווה

שמטפלים בזה בני אדם.
שי סף
אני מבין שאם מי שמופיע מבקש התייעצות אין עילה כזאת?
היו"ר שאול יהלום
אין עילה.



פרופ' ק' מן ;

אני מעלה שתי אפשרויות. נראה לי מינימלי שנחייב שההחלטה תתקבל בהקדם האפשרי.

אתם יכולים להגיד שאלה סתם מלים אבל אנחנו משתמשים בזה במקומות אחרים. מי שממלא

את תפקידו נאמנה - התובע או פרקליט המחוז - יודע שהוא צריך לקבל את ההחלטה הזאת

בהתחלת התקופה ולא בסופה, עד כמה שאפשר. אני מציע שלא רק שיהיה שחרור מיידי איורי

ההחלטה אלא שההחלטה גם תתקבל בהקדם האפשרי. מהדיון הזה עולה שההחלטה לא מתקבלת

על-ידי מי שמופיע אלא על-ידי מי שהתייעצו אתו. הפגיעה שנוצרת ממה שקורה היום הוא

שמי שמופיע לא יודע מה הזמן הנדרש ואם במקרה מסוים הוא רוצה את 48 השעות. הייתי

רוצה לראות מצב בו ההודעה שנדרשות 48 שעות תבוא ממי שצריך להחליט ולא ממי שמופיע.
היו"ר שאול יהלום
אם אנחנו מחייבים את ההצעה הזאת ומצמצמים את הזמנים הוא יגיד: נשארו לי רק 4

שעות אז קודם כל אני מודיע. באופו שאנחנו הצענו אומרים הפוך: מרור בבוקר נכנס

ישיבה ונחליט.
פרופ' ד' ליבאי
כרגע זה בנוי על כך שהתובע משיג אורכה רק משום שהוא הודיע שהוא מערער. היום

הדרישה היא שההודעה תהיה מיידית במתן ההחלטה. נכון שלפעמים בפועל אומר התובע:

אדוני יעכב לי לשעה כדי שאת"עץ. על התייעצות השופט לא נותן אורכה.
היו"ר שאול יהלום
נניח שאנחנו עכשיו ביום שלישי והדיון נגמר ב-10 בבוקר ובה בשעה אני מודיע

שאני רוצה לערער. השופט נתן 48 שעות. את הערעור אני יכול להגיש עד מחרתיים יום

חמישי ב-7 בבוקר.
פרופ' ד' ליבאי
אתה לא יכול להגיש את זה מחרתיים כי ארגה לא תמצא שופט פנוי. תאמין לי שאתה

לא תחכה חצי שעה אלא תרוץ. הבעיה שלי כפרקליט היא שתוך 48 שעות אני צריך הרולטה

אחרת משופט, אחרת הוא משתחרר. אם אני מתכוון שהאיש יישאר במעצר, תוך חצי שעה או

שעה בזמן שעדיין מקבלים בקשות בבתי-המשפט, אני מוכרח להגיש בקשה, אם הבקשה לא

תהיה היום עוד לפני שופט תורן לא ימצאו לי זמן מחר.
היו"ר שאול יהלום
למה מחר? מחרתיים. פרופ' מן אומר שגם כשהכול בסדר ואתה מגיש ערעור, תגיש את

זה בהקדם האפשרי.
פרופ' ד' ליבאי
שהערעור יוגש בהקדם האפשרי, אם זו הכוונה אין לכך התנגדות.
היו"ר שאול יהלום
בין אם התהליך הוא חיובי או שלילי הוא לא מגביל את זה בשעות אלא שזה יהיה

בהקדם אפשרי. הוא מציע להוסיף סעיף כזה ואני חושב שאין לזה התנגדות.
ש' שהם
אפשר לעשות זאת.
פרופ' ד' ליבאי
אם אדם שוחרר בערובה למה שלא ניתן לו את הזכות להגיש מייד ערר על החלטת

העיכוב? אז ממילא הענין יגיע לבירור תוך 24 שעות וצריך להיות אז ערעור אוטומטי.

יש פה שני צדדים, אם יש החלטה לשחרור בערבות למה התביעה מקבלת 48 שעות לעניו הערר

ולמה הסניגור או החשוד לא יכול לדאוג שתוך 24 שעות זה יובא לעיון נוסף בערכאה

יותר גבוהה?
פרופ' ק' מן
אני רוצה לחזק את הרעיון שאם יוחלט לא להגיש ערר ולכן צריך לשחרר את האיש,

ההחלטה הזאת תתקבל באופן מיידי ולא בסוף 48 שעות.
סנ"צ א' מזוז
אתם רוצים שההחלטה תתקבל בהתחלה? אני לא מבינה את זה. עושים דיוו כמה זמן

שלוקח.

היו"ר שאול יהלום;

מדוע לא תעשי את הדיון היום אחרי שגמרנו היום ב-10 בבוקר? יש לך עכשיו ישיבת

ועדת חוקה בכנסת ובמקום שתגידי לגבי גוטליב שהיא תופיע בוועדה במקומך תגידי נעשה

את הדיון מחר בבוקר כי מחר אין ועדה. הרעיון הוא שתעשו הכול כמה שיותר מהר

ועכשיו זה על מצפונך.

אנחנו עוברים לסעיף 54. (קורא את הסעיף).
לי משיח
צריך לתקן את ההפנייה לסעיפים הנכונים. זה לא סעיף 11 אלא סעיף 15(ג) ו-(ז).
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מאשרים את סעיף 54.

אנחנו עוברים לסעיף 55.
שי סף
בשורה הראשונה אני מציע לתקן "וסניגורו" במקום המלה או. אף פעם זה לא במקום

סניגור.
פרופ' ד' ליבאי
זה שינוי רציני מבחינת המשטרה. כאשר זה מוגש על-ידי סניגור ולא מזמינים כרגע

את החשוד הדיון חוקי. אם אנחנו משנים זאת, כל ערר מחייב להביא את העצור. מבחינת

המשטרה זה נטל והפרעה בו-וקירה. אני לא אומר שהבקשה לא מוצדקת אבל זה שינוי מהותי.
נצ"מ ר' גוטליב
זה שינוי מהנוסח הקיים, היום כתוב "או".
ש' סף
היו שני בג"צים שקבעו ששום דיון בעניינו של עצור לא ייעשה שלא בפניו.
היו"ר שאול יהלום
אנהנו עוצרים פה. אנחנו צריכים לחזור לסעיף 48 עם ההצעה של הנהלת בית-המשפט

ונמשיך מסעיף 55 ואילך.

הישיבה ננעלה בשעה 14:40

קוד המקור של הנתונים