ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 10/02/1997

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור), התשנ"ו-1996

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 47

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, גי באדר א' התשנ"ז (10 בפברואר 1997). שעה 10:30
נכחו; חברי הוועדה
שאול יהלום - יו"ר

משה שחל
מוזמנים
יהודית קרפ - משרד המשפטים, משנה ליועץ המשפטי לממשלה

לבנת משיח - " "

מיכל בן-דב - " " מתמחה

שרית טובבין - " " פרקליטות המדינה

רמי רובין - הנהלת בתי המשפט

נצ"מ רחל גוטליב - המשרד לבטחון פנים, סגנית היועץ המשפטי

סנ"צ שמשון נוי - " " " ראש מדור חקירות

רפ"ק יהודית עלאיוף- " " " מדור חקירות

דייר מאיר חובב - משרד העבודה והרו ויוה, מנהל האגף לשירותי תיקון

אביבה פלאי - " " " שירות המבחן למבוגרים

ארנה שיינן - משרד האוצר, אגף מכס ומע"מ, מח' חקירות ת"א

דניאלה גורני - רשות לניירות ערך, מנהלת מחי אכיפה

רינת קיטאי - האגודה לזכויות האזרח

יורם חכם - לשכת עורכי הדין

שמואל סף - יי " "

פרופ י דוד ליבאי
יועץ משפטי
שלמה שחם

מנהלת הוועדה; דורית ואג
קצרנית
אלה אשמן
סדר-היום
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור), התשנ"ו-1996



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור), התשנ"ו-1996
היו"ר שאול יהלום
רבותי , אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו ממשיכים בדיון בהצעת חוק סדר הדין

הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצר ושחרור). בישיבה הקודמת עשינו כעין קריאה מיקדמית של

הסעיפים 46 - 51 להצעת החוק, הערנו כמה הערות וביקשנו ממשרד המשפטים ביחד עם שאר

הגורמים לגבש נוסח מתוקן על סמך ההערות. הנוסח לפנינו: "תיקוני נוסח בעקבות ישיבת

הועדה ביום 4.2.97".

אני רוצה להזכיר מר: שביקשנו. הסעיף הראשון היה: "משרד המשפטים יגבש נוסח חדש

לפיו תהיה אפשרות ששחרור בערבות יכול להיעשות גם על ידי מפקד תחנת משטרה שאינו

קצין". בענין זה צריך לעשות תיקון גם בחוק שחוקק ועדיין לא הופעל. אם נקבל את

התיקון הזה, צריך יהיה במקביל לתקן גם את סעיף 46 להצעת החוק, כדי שגם הפרוצדורה

של חתימה על ערבות לא תצטרך להיות בפני קצין אלא דרג נמוך יותר. בסעיף 47 ביקשנו

ניסוח אחר, שהערב הנוסף לא חייב יהיה לבוא בגופו לבית המשפט אלא יוכל להסכים

להחלפת ערב אחר בדרך אחרת, וזאת כדי לא להקשות עליו, וכן לא יינתן במקרה כזה צו

הבאה. בסעיף 48 אמרנו שצריך למצוא פתרון, כדי שאם אדם נפטר יידעו בבית המשפט

שהאיש נפטר ויודיעו למשפחה שנתן ערבות. בענין זה ביקשנו למצוא את הפתרון ביחד עם

הנהלת בתי המשפט. בסעיף 49 מחקנו סעיפים קטנים (א) ו-(ב) והעברנו אותם למקום

אחר. בסעיף 50 אמרנו שמשרד המשפטים יציע נוסח חדש, שיתן לקצין מבחן מעמד כמו שיש

לכל השאר. בסעיף 51 ביקשנו לתת זכות ערר גם לערב שחולט.

נעבור על התיקונים בנוסח החדש של משרד המשפטים. (נוסח ליום 10 בפברואר 1997).
לבנת משיח
אתחיל בסעיף 46 להצעת החוק משום שסעיף זה היה טעון תיקון טכני. רצינו לבטא

שהענין הוא טכני ולכן הצענו שבסעיף 46(א) במקום שמדובר בקצין משטרה או קצין בבית
סוהר או בבית מעצר נכתוב
"במקום שבו מוחזק העצור".
משה שחל
אנחנו דיברנו על מפקד משמרת. לא כל שוטר ולא כל סוהר. אם אתם אומרים שבסעיף
25 יש הגדרה של שוטר מחליף, הייתי מוסיף כאן
או לפני שוטר כהגדרתו בסעיף

25(ד)(1).

אמרנו שאם הקצין הממונה איננו נמצא במקום, בעיקר בתחנה קטנה, ותהיה סמכות

למפקד המשמרת. לא לכל שוטר או סוהר, כי אז ישתחרר תוהו ובוהו כללי. מפקד משמרת הוא

למעשה הקצין התורן. זה היה הגיון ההצעה.

אפשר לכתוב בסעיף 46(ד)(1) שהחתימה תחיה לפני שוטר שהוא מפקד משמרת או סוהר

שהוא מפקד המשמרת במקום, ואז החתימה תהיה לפני האיש בעל הדרגה הבכירה ביותר שנמצא

במקום ולא לפני כל שוטר או סוהר.
היו"ר שאול יהלום
אני מציע שגבי משיח תציג את התיקונים, ואחר כך נראה מה יש לתקן. סעיף 46 עוסק

בטכניקה, עדיין לא בהחלטה. תיכף נשמע אם המשטרה סומכת אפילו על שוטר וסוהר.

ההחלטה היא לא בסעיף 46(א), בסעיף זה יש הסדר טכני. מה איכפת לי שהחתימה תהיה לא

לפני מפקד בית המעצר אלא לפני פקיד שלו, פקיד טוב שכותב בצורה מסודרת.
משה שחל
אני מזכיר שזה היה הסיכום בישיבה הקודמת,
היו"ר שאול יהלום
הסיכום היה בענין ההחלטה. על הטכניקה אמרנו שתהיה הכי פשוטה שיכולה להיות.

סעיף 46(א) מדבר על הטכניקה. אחרי ששוטר בדרגה מסוימת, עוד נדון עליה, אחרי

שיחליט על שחרור בערבות, עומדת השאלה לפני איזה פקיד יחתמו על כתב ערובה. אם

המשטרה אומרת שהיא סומכת על כל השוטרים שלח, אני לא חושב שאנחנו צריכים להכביד.
לבנת משיח
כפי שהוזכר, נושא ההחלטה מועבר לסעיף 25 לחוק שהתקבל. בדרך כלל ההחלטה היא

בידי קצין ממונה. מכיוון שראינו שיש קשיים כאשר הקצין הממונה איננו בתחנה, אנחנו

מציעים לתקן את סעיף 25 ולהוסיף בו סעיף קטן (ד). אם הובא עצור לתחנת המשטרה

ונעדר הקצין הממונה מהתחנה, יהיו שתי אפשרויות. האחת - לשחררו אם מצא שוטר שניתן

לעשות כן. מדובר בשחרור ללא ערובה. סברנו שאם יש צורך בקביעת ערובה, עדיף שלא כל

שוטר יוכל לשחרר בערובה אלא שוטר שהוסמך לכך על ידי המפקח הכללי.
יהודית קרפ
הכוונה לשוטר שקיבל הדרכה מיוחדת בנושא שחרור בערובה.
נצ"מ רחל גוטליב
שוטרים ממיגזר החקירות.
לבנת משיח
האפשרות השניה - מכיוון שעל פי הרישא של הסעיף יש צורך להעביר מיד את העצור

לקצין הממונה וזה איננו, אנחנו לא רוצים להשאר באפס מעשה עד שיבוא הקצין הממונה,

אנחנו רוצים לתת אפשרות לחקור את העצור בטרם הועבר לרשות הקצין הממונה. כאן קבענו

מגבלה של זמן, כדי לא להאריך מעבר לזמן שקבענו לעיכוב.
היו"ר שאול יהלום
אני לא מבין לכס--? הוסף (ד) (2). אנחנו לא עוסקים בזה עכשיו. רצינו לפשט את

הפרוצדורה של שחרור בערבות, איך נוסף הדבר הזה? אם זה רעיון חדש, נדון בו. אני

לא מתנגד, אבל צריך להבין שזה רעיון שלא דיברנו עליו.
שמואל סף
דיברנו. שוטר עוצר כמה אנשים בשטח, הוא לא מדבר מילה עם אף אחד, הוא מכניס

אותם לניידת ומביא אותם לתחנה. הקצין איננו. השוטר עושה בירור ראשוני ומגלה שאת

פלוני לא צריך לעצור. חבל שיעכב את הבירור הזה עד שיבוא הקצין ויראיין את

העצורים. יכול להיות שבבירור פשוט ימצא השוטר שאפשר לשלוח הביתה שישה מתוך שמונת

העצורים. צריך לאפשר את הבירור הראשוני שיכול לקדם את השחרור.
היו"ר שאול יהלום
אני מסכים מאד למה שאתה אומר, אבל יכול גם להיות שהשוטר יחקור אדם במשך שלוש

שעות, ולאחר מכן שוב ייקרו אותו. יכול להיות שהשוטר הראשון לא מוסמך לערוך

דקירות, הוא יכול דרך אגב גם להרביץ בו כמה בוקסים. ארגה פותח אפשרות לחקירה

מיקדמית, שלא דיברנו עליה.



שמואל סף;

הכל במסגרת השחרור. כדי לקדם את השחרור, אנחנו לא רוצים שיבטלו זמן.
היו"ר שאול יהלום
בהצעה כתוב "לשחררו אם מצא שניתן לעשות כן". זאת לא חקירה. מה פירוש "אם מצא

שניתן לעשות כן"?
שמואל סף
זאת חקירה. כל דבר חייבים לרשום. לא יתכן שחוקר יחקור בעל פה ויגיד: בסדר,

האיש יכול ללכת הביתה. הוא צריך לרשום מזכר ולהחתים את העצור, לא נגרם לו נזק, לא
נפגע. אחר כך הוא אומר
לא צריך לעצור אותך, תתייצב מרור בבוקר ונמשיך הלאה. זאת

חקירה, ואני חושב שנכון יהיה לאפשר את זה.
היו"ר שאול יהלום
נחזור לדוגמה של ההפגנה. היתה הפגנה, עצרו חמישה אנשים וביניהם אשה שבמקרה

עברה במקום, הכניסו את כולם לניידת. אתה אומר שהיא לא תשוחרר אלא אם כן תיעשה

חקירה. מרגע שהיא בניידת, הענין אבוד, צריך כבר לרשום לה פרוטוקול. היא אומרת:

בטעות לקחת אותי. אבל הענין אבוד, צריך לעשות חקירה, צריך לכתוב פרוטוקול.
שמואל סף
צריך להבחין בין שני חלקים - בשטח ובתחנת המשטרה. אם לשוטר בשטח יש קצת זמן,

עוד לפני שהוא מסיע עצורים לתחנה הוא עושה בירור קצר מי נעצר ומחליט במקום לשחרר

- יש לו סמכות לפי סעיף קודם. הוא לא צריך לכתוב שום נייר, הוא אומר במקום:

סליחה, טעינו, אתה משוחרר. אבל אם הביא עצורים לתחנה ואין במקום קצין ממונה,

הקצין הממונה עדיין עסוק בהפגנה, השוטר הגיע לתחנה עם שמונת העצורים הראשונים, לא

יעלה על הדעת שלא יברר כמה דברים מפני שקודם כל צריך להביא אותם לפני הקצין. הוא

יתחיל בבירור, ועד שהקצין יגיע יוכל כבר לדעת שאת פלוני עצרו בטעות ואפשר לשחררו.
היו"ר שאול יהלום
יש הבדל בין חקירה מהותית ובין מה שאתה אומר - חקירת בירור נסיבות השארות

במעצר.
שמואל סף
זאת חקירה.
היו"ר שאול יהלום
צריך להגדיר לאיזה חקירה מתכוונים.
שמואל סף
יקירה היא חקירה. אי אפשר להבדיל.
שלמה שהם
בסעיף 25 דיברנו על העברה מיידית לקצין ממונה והיה רציו לדברים. יש סיבות

שונות, היושב ראש הזכיר חשש מפני אלימות, יכולות להיות סיבות אחרות, אבל אנחנו

רוצים שקצין ממונה יראה את האיש מיד. כתבנו שיעבירנו לרשות הקצין הממונה, אמנם לא



כתבנו את המילה "מידיי, אבל הכוונה היתה שיעבירנו מיד. באספקט אחד צודק עו"ד סף,

אבל מה קורה באספקט ההפוך, כשאנחנו כן רוצים שקצין ממונה יראה את האיש שמא בזמן

המעצר היתה אלימות.
שמואל סף
אבל הוא איננו.

נצ"מ רחל גוטליב;

מדובר על מצב של נבצרות. העקרון נשמר.

שלמה שהם;

לא הייתי רוצה שבמצב של נבצרות יתחיל חוקר לחקור לפני שקצין ראה את העצור.

רצינו למניע כל מיני סיטואציות. אני רוצה שיהיה פיקוח לפחות של קצין ממונה.

דיברנו על זה במסגרת הדיון על סעיף 25, מוטב שהאיש יחכה זמן מסוים בתחנת המשטרה.

לא דיברנו על לילה, אבל עדיף שיחכה שלוש שעות ולא יוקרו אותו. הרי זה יכול להיות

בכל עבירה, גם ברצה.
שמואל סף
גם לאחר שהאיש שוחרר, אם הוא רוצה להתלונן הוא יכול להשאר בתחנה. קודם כל

מבחינה משפטית הוא משוחרר, הוא לא חייב להשאר. אם הכו אותו, יחכה לקצין ויתלונן.

ששלמה שהם;

בוא נדבר על מי שלא שוחרר.

שמואל סף;

אנחנו כאן מאפשרים שחרור.

שלמה שהם;

אתה מאפשר חקירה לפני שקצין ממונה ראה את העצור מיד לאחר המעצר, ואני הושב

שזה לא ראוי.

היו"ר שאול יהלום;

די שאומרים "לשחררו אם מצא שניתן לעשות כן". לצורך הבירור הוא יעשה הכל,

יכתוב פרוטוקול, יש לו סמכות לעשות זאת. בפיסקה (2) אתה נותן לו אפשרות לחקירת

משנה, שבשום אופן אין בה צורך והיא פתח לכל מיני דברים. אני חושב שדי בפיסקה (1).

נותנים לו אפשרות לשחרר "אם מצא שניתן לעשות כן". זאת לא רק טכניקה. הוא יכתוב

פרוטוקול; מצאתי שהאיש הזה בכלל לא היה שייך לענין ואני משחרר אותו. לא מצא שניתן

לשחרר, האיש יחכה שלוש שעות.

שמואל סף;

נראה מה האלטרנטיבה. רוב העצורים אינם מוכים. המשטרה מביאה מזירת ההפגנה אוסף

של אנשים, או שעצרה אדם מפני שהשכן אמר... הקצין איננו, הוא עדיין בזירת העבירה,

יעברו עוד שעתיים עד שיגיע לתחנה. יושב השוטר בחיבוק ידים ולא מתקרב לאיש, לא

מסתכל בו, לא חוקר אותו. לדעתי, זה לא הגיוני ולא נכון, כי 90% שהאנשים אפשר

לשחרר מיד אחרי גיליון חקירה ראשון. חבל שיישארו שעות במעצר.
משה שחל
אני מסכים לקונספציה של ההצעה, כי אם יישאר רק סעיף קטן (ד)(1) יש כאילו רק

פעולה איות של שחרור. אדם לא מובא סתם לתחנת משטרה. עם כל הכבוד לתיאור של המפגין

התמים שבטעות הכניסו אותו לניידת ולקחו אותו, והמשטרה מרביצה לו וכן הלאה, לא זה

המצב ב-99% מהמקרים.

ההצעה אומרת שאם השוטר מגיע למסקנה שצריך לשחרר את האיש, בסדר. עשו מיון, בא

הקצין הממונה ושאל כמה שאלות והוא משחרר. יש מצבים של עומס ובעיות אחרות, השוטר

יעמוד באפס מעשה מפני שהקצין הממונה איננו נמצא, הוא עסוק באותו זמן. כדי שאדם

לא יישב זמן רב בתחנה עד שאחרי זמן רב יתברר שהוא עובר אורח תמים שלא היה לו שום

קשר לארוע, ההצעה היא שהשוטר יתחיל לחקור אותו ולבדוק. החקירה היא חיונית. אם

מגיעים למסקנה שאין מקום למעצר וצריך לשחרר אותו, הרי זה לאחר שהקצין ערך בדיקה.

לא במקרה האיש הגיע לתחנת המשטרה. אני לא הייתי וגם פרופ' דוד ליבאי לא היה אף

פעם בתחנת משטרה, כי הוא לא התפרע בהפגנה. מי שהובא לתחנה לא במקרה הובא.

יש שני דברים שמדאיגים אותי. אם ההסמכה צריכה להיות אישית לכל שוטר, זה יוצר

בעיה. המפקח הכללי יתחיל לעסוק בזה? אני הייתי מעדיף הסמכה על ידי הקצין הממונה.

הקצין הממונה יקבע, שאם הוא לא יכול לעסוק בזה, הוא ממנה אחר. זה הסדר גמיש.

בפיסקה (2) מדאיגה אותי הגבלת הזמן לשלוש שעות. המשטרה תעבוד עם שעון עצר?

ומה אם זה יארך שלוש וחצי שעות? חייבים לקחת בחשבון גם את הצד השני, למשטרה יש

תפקידים, מוטלות עליה משימות ויש עליה בקורת. לפי החוק הזה יש לה מגילה שלמה של

מגבלות. רבותי, הרבה פעמים שוטר עובד 12 שעות ביום, הוא עמוס באלף ואחד דברים.

במקום לקבוע שלוש שעות, הייתי אומר כמו שאומרים ברישא של סעיף קטן (ד) "ללא

דיחוי", או "מיד". זה הרבה יותר נוח מאשר לקבוע מספר שעות. מי שינצל את מגבלת

הזמן זה לאו דווקא האזרח התמים, ינצל את זה דווקא המתוחכם, האיש שלא במקרה הובא
לתחנת משטרה. הוא יגיד
אני מחכה כבר שלוש שעות. מהר מאד ילמדו את כל הפרוצדורה.

אני מציע בפיסקה (1) למחוק את המלים "ואם הוסמך לכך השוטר על ידי המפקח

הכללי", ובמקום זה לומר: ואם הוסמך לכך השוטר על ידי יקצין הממונה. ובפיסקה (2)

במקום "לא יאוחר משלוש שעות" - ללא דיחוי, או מיד לאחר מעצרו.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו כאן יורדים דרגה. דיברנו על קצין ממונה או מפקד תחנת משטרה או קצין

חקירות. אם אנחנו יורדים בדרגה, אנחנו צריכים להיות בטוחים שהסמכות תהיה בידי אדם

שעבר השתלמות, אדם אמין, מוסמך, אדם שיוכל לשקול את הדברים.

לפי מה שקראתי בתקשורת, אדם ששפך כוס תה חם על חברת-הכנסת יעל דיין הובא

לתחנת המשטרה והשוטר שיחרר אותו בלי לשים לב לכור! שקרה. אנחנו רוצים שהסמכות תהיה

לאדם שהוכשר והוסמך, לא מי שהוסמך באותו לילה. לא שהקצין הולך לחתונה והוא אומר
לאחד השוטרים
אתה תהיה אחראי במקומי. מדובר על אדם שהוסמך באופן קבוע באוושה תחנת

משטרה. יכולים להיות בתחנה כמה אנשים כאלה. כמו מורשה חתימה בבנק, לא מנהל הבנק

קובע מי יהיה מורשה חתימה, אדם צריך לעבור קורם ולקבל הסמכה מדרג של הנהלת הבנק.

למפקח הכללי תהיה רשימה של מספר אנשים בכל תחנה, או אדם אחד בתחנה קטנה שיוכל

להחליף את הקצין הממונה. המפקח הכללי יהיה אחראי ואפשר יהיה למתוח עליו בקורת למה

הסמיך את פלוני. יכול להיות שהקצין הממונה הלך ושכח להסמיך שוטר אחר, הוא לא ידע

שתהיה הפגנה או יהיה ארוע אחר. לכן אני חושב שנכון להטיל את האחריות על המפקח

הכללי.

עכשיו לענין החקירה. בחוק הזה אנחנו אומרים שרוצים להעלות את רמת הדקירה

ולהיות בטוחים שתהיה בידי הקצין הממונה, שהוא האחראי לחקירה, שיודע מה מותר ומה

אסור, נע-; מותר לשאול ומה אסור, מה זכויותיו של העציר, ונתנו עוד אפשרות לתת את

הסמכות למפקד התחנה. העלינו את החקירה לרמה גבוהה, שאנחנו בטוחים בסדריה

הנכונים. פתאום עולה בעיה, יכול להיות שאחרי בירור קצר אפשר לשחרר חצי מהעצורים.



מנוסח, אפשר שכל ענין החקירה יעבור לידי חוקרים שאינם קציני חקירות. בפיסקה (2)

כתוב "לחקור אותו בטרם חועבר לרשות הקצין הממונה", בלי קשר לשחרור. זאת אומרת

שאדם יעבור שתי חקירות, מטרטרים אותו פעמיים. אין שום הגבלה לחקירה הראשונה, זו

יכולה להיות חקירה אמיתית. זה מוציא את החוק ממשמעותו המקורית. אם אפשר למצוא

נוסח שיבהיר שבשלב הראשון מדובר בבירור ראשוני של חמש דקות, לבדוק אם האיש בכלל

שייך לענין או שנקלע למקום בטעות, בבקשה. אבל לא לפתוח בדרך הזאת עוד אפשרות

לחקירה, שתוך שלוש שעות אותו אדם יעבור פעמיים הזקירה.
משה שחל
אני לא חושב שזאת המטרה של התיקון.
היו"ר שאול יהלום
לא. המטרה של הניסוח היא כזאת.
משה שחל
המטרה של הניסוח, עד כמה שאני מבין אותה, היא לקבוע את הגבלת הזמן - שלוש

שעות.

אני רוצה לומר לך, לא כל החוקרים הם קצינים. ביחידה שעסקה בפיענוח ארבעת מקרי

הרצח במרחב חיפה היה רק קצין אחד בדרגת רב-פקד ויתר החוקרים היו סמלים, שוטרים.

רוב החוקרים אינם קצינים, ואלה דווקא החוקרים המומחים, בעלי המקצוע.

ארנה מבקש להעלות את הדרגה. זאת הכבדה על המשטרה. אתה אומר, המפקח הכללי

יחתום. יש לזה גם משמעות אסמיניסטרטיבית.

הי ו "ר שאול יחלום;

חקירה יכול לעשות כל אדם. כאן מדובר במי שמחליט על עילת מעצר. בכל הכבוד,

אנחנו רצינו להעלות את הרמה, שלא כל חוקר במשטרה יוכל להחליט לשלול חופש מאדם אלא

קצין. זאת היתה המטרה של החוק - ליצור רמה אחרת בהחלטה על מעצרים. אפשר לא לקבל

את החוק. אני מאד תומך בו, אבל העולם לא יתהפך אם נמשיך במה שקיים היום.
נצ"מ רחל גוטליב
ברשותך, אני חושבת שיש בלבול בהגדרת הבירור בפני הקצין הממונה. צריך להבחין

בין הליך המעצר לבין הליך החקירה. הקצין הממונה אמור לברר את המעצר, הוא לא אמור

לברר את החקירה, הוא לא אמור לבצע את החקירה. ולכן אותם חוקרים עליהם דיבר

חבר-הכנסת שחל הם אמורים לבצע את החקירה. השינוי בחוק שיכנס לתוקף במאי לעומת

המצב החוקי דהיום הוא שלפי המצב החוקי דהיום העצור צריך להיות מובא לאלתר לתחנת

המשטרה, התיקון הוא שהעצור צריך להיות מובא לאלרנר לפני הקצין הממונה. זה השינוי.

עשינו בירור בשטח אם השינוי הזה בר ביצוע, ונאמר לנו שאי אפשר מכיוון שלא

תמיד הקצין הממונה נמצא. יש שתי אפשרויות לפתרון. אפשר לומר, יקוב הדין את ההר,

יחכה האיש בחוץ, אף אחד לא ידבר אתו, לא תבוצע החקירה שהיא התכלית של המעצר.

אפשרות שניה - לקדם את התכלית לשמה בוצע המעצר. המעצר בוצע על מנת לאפשר חקירה.

חקירה ראשונית לא פוגעת בשיקולים של הקצין הממונה. הוא יברר אחר כך אם צריך

להמשיך את המעצר, אם צריך לשלול חירותו של אדם. אבל החקירה יכולה להיעשות במקביל,

בלי שום קשר להחלטה בדבר המעצר.



זאת המטרה של התיקוו הזה. ולכן זה לא פוגע בקונספציה שעליה דיבר אדוני. נשאר

הבירור הרציני של הקצין הממונה בשאלה אם יש צורך בהמשך המעצר. אם יראה אדוני

בהמשך הסעיפים מה צריך הקצין הממונה לברר, הוא לא צריך לברר ולכוון את החקירה.

החקירה מתבצעת במקביל. חקירה ניתן לבצע גם באדם שהוא מעוכב ואינו עצור. זה לא

מהוייב המציאות שיהיה דווקא עצור על מנת שתתבצע חקירה. אנחנו נמצאים עכשיו

בסיטואציה שאדם נעצר בשטח, הוא לתחנה כשהוא עצור, את ההחלטה בדבר מעצרו לא ניתן

לקבל כרגע, אפשר להמשיך במקביל לבצע את הפעולות הלגיטימיות שאינן תלויות במעצר.

החקירה איננה תלויה במעצר, הוא רק נשאר עדיין בסטטוס הזה כי עדיין לא מצוי אותו

אדם שצריך להחליט בדבר המעצר. לכן אני לא רואה מקום לרושש מפני הורדת הרף שהתקבל

בישיבה קודמת אלא התאמה לסיטואציה שבשטח.
פרופ' דוד ליבאי
אני תומך בדברים של גב' רחל גוטליב. אנחנו נזהרנו בשיטתיות מלערב את דיני

המעצר והשחרור עם דיני החקירה. יתכן שדיני הדקירה ראויים לרוויזיה, אבל הם לא

קשורים לדיני המעצר. התלבטנו בשאלה אם כשמביאים אדם לתחנת משטרה או כששוטר עוצר

אדם הוא חייב להזהיר אותו ולהעמיד אותו על זכויותיו, ואם לערב בזה את זכות השתיקה

ואת כל הליכי החקירה, ונמנענו ככל האפשר מלהיכנס לדיני ראיות בדיני חקירה ובדיני

מעצר. נמנענו מזה בעיקביות, וכמובן שיש לזה סיבה טובה.

החוק שאנחנו דנים בו עכשיו עוסק במעצר ובשחרור, ולא בחקירה. כשמביאים

אדם לתחנת משטרה ללא צו מעצר, אומר סעיף 27 לחוק המעצרים שכבר התקבל: "יברר הקצין

הממונה אם התקיים אחד התנאים שבסעיף 23", דהיינו אם התקיימה עילת מעצר. זה ותו

לא. הוא לא עורך את החקירה בעבירה שבקשר אליה חשוד האדם והובא למעצר. זה תקיד

מחלקת החקירות, אגף החקירות, הרשויות החוקרות. זה לא תפקיד הקצין הממונה. הוא

צריך רק לוודא שיש עילת מעצר, יש פקודת מעצר, יש כיסוי חוקי למעצר, שההליך יתקיים

ושאם האיש לא הובא לפני שופט תוך 24 שעות - הוא ישוחרר. התכנים של החקירה הם לא

מענינו בדרך כלל, וכך צריך להיות.

לכן אני מציע ומאד מבקש שאם מדובר בתיקון סעיף 25, אני לא חושב שצריך לתקן

אותו כך, לא לערב בזה את סמכות השוטר לחקור או לא לחקור. היום אין שום מגבלה

לחקירה. היום שוטר יכול לחקור אדם על אתר, הוא יכול לחקור אותו במכונית, הוא יכול

להביא אותו לתחנת מעצר ולחקור אותו, הוא יכול לחקור אותו לפני שהממונה בא ואחרי

שהוא בא. אין בזה שום פסול. חס וחלילה לא להתחיל להתנות את דרכי החקירה בנושא

המעצר, משום שיהיו טענות אין סוף על פסילת ראיות והתנהגות שלא כדין, ולא נאפשר

למשטרה לחקור בצורה הטבעית שהיא חוקרת עד היום, ובנושא זה לא קמה צעקה. לכן אני

מבקש שלא יהיה קשר בסעיף 25 לסמכות החקירה, ולא לכלול את סעיף 25(ד)(2} המוצע.

אם יש למשטרה בעיה, אני לא יודע מה הבעיה, אבל אם יש לה בעיה הרי הפתרון הוא

לגמרי שונה ולא לתקן את סעיף 25 כמוצע.
היו"ר שאול יהלום
אתה מתנגד גם לפיסקה (1) בסעיף 25(ד)?
פרופ' דוד ליבאי
כן.

אני מצטער, נעדרתי מכמה ישיבות כי לא הייתי בארץ. אני משתדל לבוא לישיבות

האלה. אני מחשיב אותן מאד ואני מודה מאד על ההזמנה. אם יסתבר שצריך בכלל לתקן ,

משום שנראה למשטרה שדבר יסודי השתנה מהמצב הקודם לחוק החדש, ועדיין לא ברור לי

בדיוק מה, יש לי דרך להציע תיקון בלי ללכת לכל התסבוכת המוצעת כאן בתיקון לסעיף

25.
היו"ר שאול יהלום
רצינו למצוא פרוצדורה נוחה יותר לשחרור, לא למעצר, לא תמיד הקצין הממונה נמצא

בתחנה. יכול עצור להגיע בתשע בלילה לתחנת משטרה קטנה ולהשאר שם עד שמונה בבוקר

רק מפני שהקצין לא נמצא. אנחנו רוצים שסמכות לעצור תהיה רק לקצין ממונה, אבל לא

כן לגבי שחרור. אם מפקד תחנת משטרה או אחראי משמרת בתחנה, שהוא לא קצין, הגיע

בחצות לילה למסקנה שאין צורך להחזיק את האיש בתחנה, אין לו קשר לארוע, או

שהמתלונן ביטל את התלונה, צריך להחזיק את האיש לילה שלם במעצר עד שהקצין הממונה

יבוא בשמונה בבוקר? לכן אמרנו שלגבי שחרור אנחנו רוצים להוריד את הדרג המחליט.

סעיף 25(ד)(1) בא לתת לנו את האפשרות הזאת.
פרופ' דוד ליבאי
נראה לי שכאשר נוסח סעיף 25 הקיים הכוונה היתה לתת מיגוון אפשרויות לגבי מי

שיטפל בעצור שהובא לתחנת משטרה. לכן סעיף 25(א) אומר שהעצור יובא ללא דיחוי לתחנת

משטרה, בכפוף לחריגים, שם יימסר לרשותו של אדם אחראי. אדם אחראי באלטרנטיבה

הראשונה הוא הקצין הממונה על החקירות בתחנה. אלטרנטיבה שניה, בהעדרו - למפקד

התחנה. למיטב ידיעתי , לפי פקודת המשטרה מפקד תחנה לא חייב להיות קצין. לא כתוב

כאן קצין. אני חושב שזה עונה על הכל. למיטב זכרוני, היתה פקודה של המפקח הכללי

שקבעה מיהו מפקד תחנה. מפקד התחנה יכול להיות רב-פקד או פקד פלוני, ולפי פקודת

המשטרה, יש רשימה של מי שימלאו את מקומו של מפקד התחנה בהעדרו. אם אין פקודה

כזאת, זה מה שהמפכ"ל צריך מחר לעשות. זה הפתרון לבעיה ולא תיקון בחוק.
נצ"מ רחל גוטליב
החוק קבע "ויעבירו לרשות הקצין הממונה על החקירות בתחנה".
פרופ' דוד ליבאי
ו "בהעדרו - למפקד התחנה". היתה סיבה לכך שלא כתבנו לקצין מפקד התחנה.
נצ"מ רחל גוטליב
בחוק הקיים כתוב
השוטר הממונה על התחנה. אפשר למחוק את המילה קצין.

פרופ' דוד ליבאי;

נכון.

כאשר שמעתי את הדיון קודם, חשבתי שאם צריך לתקן - צריך להשמיט את המילה קצין

באלטרנטיבה הראשונה, לאחר שלא כתבנו שמפקד התחנה הוא קצין. הטענה היא שלא תמיד יש

קצין בתחנה. האם אמנם המצב הוא שבתחנות משטרה בתורנות לילה אין קצין?
משה שחל
כן. בנקודות משטרה.
פרופ' דוד ליבאי
אם כך, הייתי מתקן וקובע
לקצין מפקד התחנה, ובהעדרו - לממונה על התחנה. לפי

דעתי, לפי פקודת המשטרה תמיד צריך להיות ממונה על תחנה. הקצין הממונה איננו, לפי

פקודת המשטרה צריך לדעת מיהו הממונה בהעדרו, בין שימנה אותו הממונה ובין שזה נובע

מתיפקוד בעלי התפקידים בתחנה. אני מניח שתמיד צריכים להיות בתחנה בעלי תפקידים

מסוימים.



אני מציע לא למהר לתקן את סעיף 25. ואם יש בעיה, להפוך את הסדר: בהעדרו של

הקצין הממונה על החקירות - לקצין מפקד התחנה, ובהעדרו - לממונה על התחנה. לא

הייתי מוריד את הסמכות לכל שוטר.

היו"ר שאול יהלום;

בישיבה קודמת בררנו מה המצב בתחנות משטרה. התברר לנו שיש תחנות משטרה או

נקודות שבשעות הלילה המפקד איננו. אני חשבתי שיש מפקד תורן, הסבירו לי שלא זאת

הפרוצדורה במשטרה. אנחנו רצינו להבדיל ביו המעצר וביו השחרור. אמרנו שאת המעצר

משאירים בידי קצין, אבל לגבי שחרור אנחנו רוצים להוריד את הרמה כדי שיהיה יותר קל

לשחרר. שאלנו מי יכול לשחרר. חבר-הכנסת שחל הזכיר לנו, אמרנו שלשחרר יוכל מפקד

תורן , אחראי משמרת.
היום באה המשטרה ומציעה
"ואם הוסמך לכך השוטר על ידי המפקח הכללי". זה

חידוש. כרגע אנחנו דנים אם השחרור יהיה בידי המפקד או בידי מי שהמפקח הכללי

הסמיכו. הרעיון היה לא לתקן את סעיף 25 בענין מעצר אלא לתקן בנושא השחרור. כדי

לשחרר די שאדם שהוסמך באותו לילה שהוא יושב בתחנה, ולא צריך לעכב עצור עד הבוקר.

לעצור צריך אדם בדרגה יותר גבוהה.
שמואל סף
הדיון בפעם הקודמת היה בשאלה איך לקדם שחרור. אני חושב ששתי הפיסקאות המוצעות

הן טובות. אולי הייתי משנה קצת את הניסוח כי הוא עלול להטעות, אבל הרעיון הוא

טוב. אם השתכנע מי שמטפל בעצור שצריך לשחרר אותו, צריך לאפשר לו לשחרר. אם הוא לא

רוצה ערובה, אין ויכוח, האפשרות קיימת בסעיף 25. אנחנו מדברים על הערובה. אם אדם

צריך חתימה על ערובה, קטין שצריך חתימה של אביו או בגיר שצריך חתימה של שכן, הוא

צריך לחכות שלוש, שש, שמונה שעות, אם כי ברור שישתחרר והבעיה היא רק בקשר לערובה.

התיקון בא לתקן בענין השחרור בערובה, ואני חושב שזה תיקון נכון.
היו"ר שאול יהלום
פיסקה (2} נותנת יקירה ולא שחרור.
שמואל סף
קורה הרבה מאד פעמים, ועל זה אנחנו הסניגורים טוענים, שאדם חיכה שלוש - ארבע

שעות עד שמישהו החליט על מעצרו, ואז אומר הקצין לשוטר: תחקור אותו ואחר כך נראה
אם לשחרר אותו. אומר האיש
למה חיכיתי בחוץ ארבע שעות? יכולתם לחקור אותי בזמן

שחיכיתי. השוטר ישב ושיחק קלפים ואני ישבתי כמו אידיוט על הספסל בחוץ או בכלא.
שלמה שהם
החלק המסוכן ביותר בחקירה, אני מסכים במאה אחוז עם דבריו של פרופ' ליבאי

בענין הזה, הוא בדרך כלל החלק הראשוני, ובדין לא נגענו בו. בעצם מה אמרנו? תבדוק

את הפרוצדורה של סעיף 25 ואחר כך של 27 ובחזרה ל-23, הפרוצדורה היא שהאיש צריך

להגיע לקצין ממונה וזה צריך לבדוק קודם כל אם יש עילת מעצר נכון לרגע זה. ואם אין

עילת מעצר, הוא צריך לשחרר אותו. קצין ממונה לא יוכל לומר לשוטר: שמע, איו עילת

מעצר, אבל תחקור אותו.

אנחנו יודעים שלעתים אדם בא לתחנה ואין עילת מעצר נגדו, ולמרות הכל בחקירה

ראשונית פתאום עולים דברים. החשש הוא שאדם בא לחקירה ראשונית חף ונקי מכל דבר,

ופתאום בחקירה הזאת, בצורת חקירה כזאת או אחרת, נולד משהו . אנחנו שמנו כבלים על
ידיה של המשטרה ואמרנו לה
את לא תקחי אדם לדקירה במעצר - על עיכוב עוד נדבר

כשנגיע לנושא - אלא אם כן יש עילת מעצר.
נצ"מ רחל גוטליב
אולי בכלל לא נחקור...
שלמה שהם
לפי סעיף 25 סיפא, אם השוטר מצא שלא צריך לעצור את האיש, הוא חייב לשחרר אותו

מיד. תבדקו את פתחי המילוט. אם החליט לא לשחרר אותו מיד, הוא חייב להעביר אותו

לקצין הממונה, וזה חייב לבדוק - - -
שמואל סף
הקצין איננו.
שלמה שהם
אם יש נבצרות, אני מעדיף שאדם יחכה שלוש שעות ושלא ייקור אותו מישהו ותוך כדי

הדקירה הזאת, שהיא לא בפיקוח - - -
נצ"מ רחל גוטליב
איזה פיקוח? מפקח משמרת מפקח על השוטר?
שלמה שהם
הכוונה היא שאין עילת מעצר.

פרופ' ליבאי עמד על ההבחנה בין דיני חקירה ובין דיני מעצר. זה נכון מבחינה

תיאורטית. כולנו יודעים מה נעשה בשטח, ופרופי ליבאי יודע בוודאי יותר טוב מכולנו.

אם הקצין שואל שוטר למה עצר אדם, זה אלמנט של פיקוח. לזה כולם מסכימים. אני

חושב שטוב שקצין ייראה את העצור לפני שחוקרים אותו. מבחינת חירויות הפרט זה הדבר

הנכון. נכון שזה מגביל את המשטרה, ונכון שאם יש נבצרות צריך לחכות, ואולי יש עוד

בעיות אחרות שצריך לדבר עליהן, אבל עדיין אני חושב שאנחנו לא צריכים להחזיר את

הגלגל אחורה ולאפשר יקירה בידי חוקר מן השטח לפני שקצין קבע אם יש עילת מעצר.
פרופי דוד ליבאי
מה שאומר היועץ המשפטי לועדה מר שהם זה מהפך.
נצ"מ רחל גוטליב
זה אבסורד.
פרופ' דוד ליבאי
אנחנו נמנענו מלשים מיקום לחקירה ולקבילות ראיות בדברים מעין אלה, והשארנו את

הדברים לגופם. חקירה יכולה להיות כשאדם חופשי, מעוכב, עצור. היא לא קשורה בפיקוח

על החופש שלו.
היו"ר שאול יהלום
אני מקבל את עמדת פרופי ליבאי. יקירה יכולה להיעשות בכל עת שרוצים. חוקר יכול

לבוא לביתו של אדם ולחקור אותו. לא נכנס עכשיו לשאלה אם הוא יכול לסרב. אם יסרב,

השוטר יכול לעצור אותו. יש הבדל בין מעצר ובין חקירה. מעצר משמעו שלילת חופש.

חקירה היא לא מניעת חופש. לעצור אדם, לשלול חופש - רק קצין. זאת מהות החוק -

החלטה לעצור אדם היא רק בסמכות של קצין. אדם הובא לתחנת המשטרה ואין קצין במקום,
שלמה שהם
לפי סעיף 25 הקיים, חייבים להביא אותו ללא דיחוי לפני קצין.
נצ"מ רחל גוטליב
הקצין עסוק בשלושה ארועי רצח אחרים.
שלמה שהם
תהיה פרשנות לביטוי "ללא דיחוי",

פרופ י דוד ליבאי ;

"ללא דיחוי" צריך להביא את העצור לתחנת המשטרה.
היו"ר שאול יהלום
סעיף 25(ד)(2) המוצע מדבר על יקירה בשעת מעצר. לא צריך לתת פתח כזה. מעצר

צריך להיות רק בידי קצין. לשחרר יכול גם בעל דרגה נמוכה מקצין. חקירה בשעת מעצר -

רק אחרי החלטת קצין. זה הרעיון של החוק ואנחנו לא רוצים לזוז ממנו.

יהודית קרפ;

אני רוצה להסביר מדוע הצענו את פיסקה (2) למרות שלא התבקשנו לכך, למעשה

התבקשנו להסדיר רק את ענין השחרור. זה קשור מבחינה מסוימת באפשרות לעשות את כל

הבירורים הראשוניים, ובסוגיה הזאת אנחנו מתקשרים עם מה שהתבקשנו לעשות. אנחנו

ניסינו לתת תשובה גם למצב שהיום איננו ברור, לא מבחינת הסמכות לדקור, כי אם השוטר

שעוצר יכול לחקור בשטח זה לא הגיוני להגיד שברגע שהוא מביא אדם לתחנת המשטרה אי

אפשר יהיה לחקור אותו, כאן נפסק הכל מתוך ציפיה שיתפנה הקצין הממונה. אנחנו כתבנו

טח שכתבנו משום שלמעשה מה שהחוק קובע היום זו החובה להביא את העצור ללא דיחוי

לתחנת המשטרה ולהעבירו לרשות הקצין הממונה, והפרשנות שלנו היא שצריך להיות רצף -

שלא יחזיקו אותו בתחנה זמן בלתי סביר עד שמעבירים אותו לקצין הממונה. לא נאמר

בחוק במפורש: יעבירו ללא דיחוי לקצין הממונה. נאמר: "יביאו, ללא דיחוי, לתחנת

משטרה ויעבירו לרשות הקצין הממונה." אנחנו מפרשים שצריך להיות רצף, צריך לעשות

את הדברים ללא דיחויי .

אבל כיוון שאנחנו יודעים את המציאות ואנחנו לא יכולים לחולק באופן סטרילי,

אנחנו יודעים שה"ללא דיחוי" הזה צריך להתפרש כך שאפשר יהיה לחיות אתו. אנחנו

יודעים שבהרבה מקרים ובהרבה תחנות לא יהיה זמין אדם שמוסמך להחליט בנושא המעצר.

ולכן מצד אחד אנחנו צריכים לקבוע מהם הכללים לנהוג בהם כשהקצין הממונה לא נמצא

בתחנה, ומצד שני אנחנו חייבים להגביל את משך הזמן עד שאדם מובא לפני הקצין הממונה

כדי שעדיין נהיה במסגרת סבירה של העברה מיידית. לכן בדורנו בזמן של שלוש שעות,

שהוא זמן העיכוב. הגבלנו את האפשרות להחזיק אדם תלוי ועומד במשך שלוש שעות,

ואמרנו שבאותו זמן שהוא מוחזק כך יכולה להימשך פעולת החקירה, שהיא בכלל לא תלויה

ולא קשורה בנושא המעצר.
היו"ר שאול יהלום
למה צריך לכתוב את זה?
יהודית קרפ
האמת היא שאנחנו יכולים לכתוב רק את משך הזמן ולא חייבים לכתוב בענין החקירה.
היו"ר שאול יהלום
גם פיסקה (1) בסעיף 25(ד} היא לא הדבר שאליו התכוונו. אמרנו שמעצר יהיה רק

בידי קצין. אני לא זז מזה. יהיה בועדה רוב נגדי, יחליטו אחרת. כשדיברנו על שחרור,

לא התכוונו רק למי שבא לתחנת המשטרה. בשעה שמונה בערב בא הקצין. אמרו לו: האנשים

האלה היו בהפגנה, היה רעש וכו'. הקצין אומר שיש עילת מעצר, מתחילים בחקירה. אחרי

שלוש שעות התברר שפלוני חולה וצריך לשחרר אותו. בשעה שתים עשרה בלילה צריך לשחרר

אותו. צריך לשחרר אדם לאחר שהקצין החליט על מעצר, לא רק כשהובא לתחנת המשטרה.
הנוסח של הסעיף המוצע
"הובא עצור לתחנת המשטרה". צריכה להיות אפשרות שחרור גם

לארור שקצין החליט לעצור אדם ל-24 שעות. אותו פה שאסר הוא הפה שיכול להתיר. אילו

הקצין היה מגיע אחרי שלוש שעות למסקנה שאפשר לשחרר אדם בערובה, נגמרה החקירה, אין

עילת מעצר - הוא יכול היה לשחרר. אמרנו שאם אין במקום קצין, ניתן את הסמכות גם

למפקד המשטרה, לא רק בשעה שהאיש הובא מההפגנה לתחנת המשטרה. בשעה שבע בערב הועבר

האיש לקצין הממונה, אם בשעה שתים-עשרה בלילה הגיע הסמן למסקנה שאפשר לשחרר אותו -

ניתן לו אפשרות. לכן אני חושב שגם הנוסח של סעיף קטן (ד) לא נכון. אנחנו התכוונו

שלשחרר יוכל גם דרג יותר נמוך אם הקצין הממונה איננו.

לפיסקה (2) בכלל לא התכוונו. אנחנו לא דנים עכשיו בדיני יקירה. מעצר רק בידי

קצין, ולא נפתח שום פתחים כבדרך אגב.

כך אני מבין מה שסוכם בישיבה הקודמת.
משה שחל
כדאי לעשות סדר ברצף של הדברים. בחוק הקיים נקבע שצריך להביא את העצור ללא

דיחוי לתחנת משטרה. השאלה היא מה זה "ללא דיחוי". יש מבחן אובייקטיבי לפי נסיבות

המקרה. אחר כך צריך לקיים בירור, כאמור, ללא דיחוי. אומרים שהשי נוי הוא שעל

מעצר צריכה להיות החלטה של קצין. זה מקובל על כל הגורמים, גם על המשטרה וגם על

הועדה, מתוך הנחה שלקצין יש שיקול דעת ואחריות, האחריות מוטלת עליו ספציפית ולא

מרוחה על כל מיני בעלי תפקידים. ועוד אמרנו בועדה, שאם מגיעים למסקנה שצריך לשחרר

את האיש, לא צריך לעכב אותו בגלל זה שהקצין הממונה איננו במקום. בעיני זה הגיוני.

צריך לפשט את התהליך.

מבחינה פרקטית, כדי להמנע ממינויים, שבעקבותיהם יהיו גם דרגות ויהיה מבנה

נוקשה, אני חושב שכאשר הקצין הממונה יוצא מהתחנה - הוא יקבע מי יחליף אותו. חזקה

עליו שיקבע אדם אחראי.
היו"ר שאול יהלום
אתה מסכים שגם אחרי החלטת קצין אפשר לשחרר אדם?
משה שחל
בוודאי .
שלמה- שהם
קצין בודק עילות מעצר והוא יכול לשחרר אדם בכל רגע. השאלה היא אם סמל יכול

להחליף אותו לכל אורך הדרך.
היו"ר שאול יהלום
כן. זאת היתה הכוונה. אם לא ימצא לנכון לשחרר, לא ישחרר. הרי אני לא מחייב

כאן כל סמל לשחרר כל עצור. הסמל יכול להתקשר בטלפון לקצין ולומר: נפלה טעות

בזיהוי, חשבת שזה משה יעקבוביץ אבל עכשיו הביאו בניידת אדם אחר שהוא משה
יעקבוביץ. הקצין אומר לו
שחרר אותו, אני מבקש שתהיה אפשרות גם לסמל לשחרר.
משה שחל
בדרך כלל הקצין שעצר הוא שמתיר. אמנם כבר אין הפגנות, אבל נחזור לדוגמה של

הפגנה, בשתים-עשרה בלילה מתברר שהאיש לא הפגין, הוא לא היה בכלל במקום. אנחנו

רוצים להקל את הפרוצדורה של שחרור. אני מציע שהאצלת הסמכות לא תהיה באיזו שהיא

רשימה, אלא על ידי הקצין הממונה. הוא יכול לתת אישור בפקס או בטלפון לבעל דרגה

נמוכה יותר. קצין תורן או מפקד משמרת יכול להיות רס"ר, וזה המצב ברוב נקודות

המשטרה.

פיסקה (2) מעוררת בעיה. מה ההגיון בפיסקה הזאת? כדי לא לשבת באפס מעשה עד

שיתפנה הקצין הממונה על מנת לדעת אם לעצור ואס לא לעצור, לנצל את הזמן, במגבלה של

שלוש שעות, כדי לברר אם האיש שייך לענין ואם לא. מר שהם אומר, איך אתם בכלל

מגיעים לדקירה כשעדיין לא ברור אם צריך לעצור את האיש, ואם לא עוצרים אותו - לא

צריך לחקור אותו. אבל זה לא נכון, כי אם לא תינתן האפשרות בפועל זה יגרום עיכוב.

יכול מאד להיות שבהרבה מקרים באותן שלוש שעות יגיעו למסקנה שאפשר לשחרר את האיש,
יבואו לקצין הממונה ויגידו
ביררנו את הענין, אפשר לשחרר. מבחינה פרקטית זה יותר

נכון. אם לא תהיה אלטרנטיבה כזאת, יחכו.

תהיה פרשנות לביטוי "ללא דיחוי", ואני מקבל אותה כי אחרת המשטרה לא תוכל

לעבוד. "ללא דיחוי" יכול להיות 8 שעות, 10 שעות, לפי הנסיבות. יכול להיות שבאותו

יום המשטרה הוזעקה לכמה ארועים. עשו הכל כדי להביא את האיש ללא דיחוי לבירור

הענין, אבל זה לקח עשר שעות. בינתיים לא שאלו אותו כלום. יכול להיות שיש טעות

בזיהוי, יכול להיות שיש דברים שאפשר בנקל לברר. זאת היתה המטרה בפיסקה (2), אבל

אפשר גם לחיות בלעדיה. אני לא עומד על הדבר הזה.
היו"ר שאול יהלום
יש הבדל גדול בין חקירה במעצר ובין בירור ראשוני.
שלמה שהם
סעיף 25 סיפא מכיר בבירור ראשוני.
שמואל סף
מי שהגיע לתחנת משטרה כעצור, אי אפשר להגדיר אותו כמעוכב. הוא נמצא כבר

במסגרת שונה משל אדם מעוכב בתחנת משטרה, מצבו יותר חמור. נוצר צורך לחקור אותו.

זאת נקודת המוצא, נוצר צורד לחקור אותו. אדם מגיע לתחנה, הקצין מגיע לאחר שעתיים.
הסמל אומר לקצין
יש לי כאן ארבעה אנשים, ביררתי שמות ולא עשיתי כלום, אני לא
יכול לחקור אותם. אומר לו הקצין
תביא אלי אחד ואינה תחקור את שלושת הארורים,

כשתגמור את הדקירה תבוא אלי ואני אחליט אם לעצור. אני אומר לכם, ברוב המקרים של

פשעים ועבירות חמורות הקצין יעצור לאחר החקירה הראשונית. מי שחושב אחרת איננו

מכיר את המציאות. שום קצין לא יעז על פי כמה מילים בעל פה לעצור אדם. הוא יגיד:

תחקור אותו. אם מביאים את האיש כשהקצין ישנו, הקצין יחתום קודם כל על צו המעצר,

יגיד לסמל לחקור אותו ולחזור אליו, ואחר כך יחליט אם צריך להמשיך את המעצר.

אני בא לתחנה כסניגור, אני רואה שהאיש ישב שלוש שעות במקום ולא עשו כלום.
כשהקצין בא הוא אומר
רק עכשיו באתי, אני קודם כל עוצר אותו, יחקרו אותו ואיור כך

אחליט אם להמשיך את המעצר ואם לשחרר. אני בא בטענות, האיש ישב כאן שעתיים ולא

חקרתם, ישב החוקר ולא עשה כלום. זה מקדם את השחרור? רבותי, זה לא מקדם את

השחרור. אני רואה את פיסקה (2) לא כהתערבות בחקירה אלא כהוראה שמחייבת לחקור:

הקצין איננו, יחקור הסמל כדי לקצר את זמן השהות בתחנת המשטרה. כאשר יגיע הקצין,

תהיה כבר תמונה לגבי שנים מהעצורים ואפשר יהיה לדעת שאין להם קשר לארוע.
פרופ' דוד ליבאי
אני מציע שאנחנו לא ננהל מכאן את החקירות במשטרה. יש פעמים שצריך לחקור, יש

פעמים שצריך להמנע מלחקור כדי שהאיש לא יבין בדיוק מה יש ומה אין נגדו, ובאותו

זמן נעשות פעולות חקירה אחרות. אנחנו לא יכולים לראות לעינינו את כל המצבים

השונים והמסובכים שעומדים לפני שוטר בכל פרשה, בכל תחנת משטרה, בכל יחידת חקירות.

במשטרה יש מי שממונה על חקירות. אני לא מדבר על דברים קלי ערך. הם ממונים על

החקירות והם מנהלים את הדקירות באופן מלא. מי שממונה על התחנה בדרך כלל לא מעורב

בהליכי החקירה. תפקידו של הממונה לראות אם יש עילת מעצר והמעצר הוא חוקי. זה כל

תפקידו של הממונה הזה.

לכן הייתי מציע להשאיר את הדין כפי שהוא. בעצם זה המשך של מה שהיה קודם, וקשה

לי להבין מה הזעזוע או מה התמיהה. מה היה כתוב בסעיף 9 לפקודה? היא עדיין בתוקף,

הרי חוק המעצרים החדש ייכנס לתוקף רק ב-12 במאי, היום פועלים לפי הפקודה. בסעיף 9

לפקודה נאמר שאם נעצר אדם בלא צו מעצר והובא לתחנת משטרה (סעיף 7 קיבע שצריך

להעביר אותו מיד לתחנת משטרה), ויש לקצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה

מזו הממונה על תחנת המשטרה (להלן בסימן זה - הקצין הממונה) - עד היום אנחנו חיים

עם ההוראה של הפקודה שצריך להיות קצין ממונה, לכן אני לא מבין מה החידוש הגדול -

אם יש לו יסוד סביר לחשוד בו שביצע עבירה ולהאשימו בה, רשאי הקצין הממונה, לארור

שהודיע לנעצר את טיב האשמה שבה נחשד או נאשם, ואם לא שיחררו, לעצור אותו או

לשחררו בערובה... ויש מקרים שאסור לו לשחרר בערובה. זה המצב היום.
נצ"מ רחל גוטליב
הרבה פעמים ההחלטה ניתנה טלפונית. הפרוצדורה שנקבעה היום של הבאה לפני הקצין

הממונה מחייבת נוכחות פיסית של הקצין בראיון עם הרושוד. המשטרה אומרת שהיא לא

יכולה לעמוד בכך 24 שעות ביממה.
פרופ' דוד ליבאי
אם כך, צריך ללכת לקראת יושב ראש הועדה. לא הייתי משנה מהדין הכללי, משאיר את

סעיף 25 הקובע מתי צריך להביא את העצור מיד ומתי אפשר להתעכב בדרך, ומגיע לסעיף

27 שמדבר על בירור מטעם הקצין הממונה, בדרך כלל צריך להיות קצין ממונה, זה צריך

להיות הכלל. קצין ממונה הוא קצין הממונה על התחנה או על החקירות או קצין איור.

בדרך כלל צריך להשאיר את זה בסמכות קצין, אפשר רק להוסיף סעיף קטן לסעיף 27.
רשמתי לי הצעה ברוח דבריו של היושב ראש
נעדר קצין מתחנת המשטרה, רשאי השוטר

הממונה על התחנה לפי פקודות המשטרה, לשחרר את העצור על אתר אם שוכנע שלא קיימת

עילת מעצר, או אם הממונה על החקירה אישר שניתן לשחרר את העצור בערובה או ללא

ערובה.

אחרת יוצא אבסורד, יחידה חוקרת הביאה את העצור, שאלה אותו כמה שאלות וראתה

שהיתה טעות בזיהוי. אם הקונספציה שלכם נכונה, שצריך לחכות עד שיבוא הממונה, באמת

חסר כאן משהו. אני הנחתי שתמיד יש ממונה על תחנת משטרה, ולפי דעתי כך עבדה

המשטרה ולכן השאלה שאתם מעוררים עכשיו לא התעוררה שנים. היא לא התעוררה משום

שההנחה היתה שיש קצין ממונה, ובהעדרו יש אדם שנושא בתפקיד הקצין הממונה, לפי

הפקודות. תבדקו את זה. אם זה חסר, חסר לכם כלי גם היום.

מכל מקום, אם היושב ראש רוצה להבהיר שלעצור צריך קצין אבל לשחרר יכול גם מי

שאינו קצין, בהעדרו של קצין בתחנה, הדרך הנכונה היא להוסיף סעיף איורי 27. סעיף 27

הוא השיגרה - פיקוח של קצין. החשוד נעצר והובא בידי שוטר, ההנחה היא שהשוטר פעל

כחוק והמעצר חוקי. מבקשים בדיקה נוספת של שלילת חופש, לכן בשלב שני הממונה על

תחנת המשטרה יבדוק את חוקיות המעצר. השלב השלישי - לפי החוק החדש תוך 24 שעות,

היום תוך 48 יביאו אותו לפני שופט. שלוש בדיקות - שוטר, ממונה ושופט.



לפי מיטב הבנתי, לוח הזמנים של הממונה היה עד עכשיו די גמיש. לפי דעתי, כך

יהיה גם להבא. נוצרת אפשרות, ולו במקרים ספורים שהיושב ראש והיועץ המשפטי לועדה

רוצים לדאוג להם, ובצדק, שהקפדה יתירה על החוק תביא לכך שגם אם הגיעו למסקנה

שטעו, שאין עילה או אין צורך במעצר, אבל הקצין איננו ובהעדרו אי אפשר יהיה לשחרר.

נכון שהיו נותנים אישור בטלפון, ורשמו אישור טלפוני. וכי מי יבוא בטענות?

כשמשחררים בדרך כלל אף אחד לא בא בטענות. אבל אם רוצים להכשיר את זה, אני חוזר

ומציע להשאיר את הנוסח הרגיל, זאת תהיה השיגרה, ולהוסיף סעיף אחרי סעיף 27.
בסעיף הנוסף ייאמר
נעדר קצין מתחנת המשטרה, רשאי השוטר הממונה על התחנה, או

האחראי לתחנה על פי פקודות המשטרה - יכולתי גם להגיד, השוטר בעל הדרגה הגבוהה

ביותר, אבל לפעמים יש בתחנה דברים משונים. יש אדם ותיק שיש לו דרגה גבוהה ואין לו

שום שיקול דעת, ויש צעיר שנושא באחריות, לכן מוטב לדבר על השוטר הממונה על התחנה.

המשטרה יכולה לקבוע שהקצין הממונה צריך תמיד להשאיר ממלא מקום. רשאי השוטר הממונה

על התחנה, לפי פקודות המשטרה, לשחרר את העצור על אתר בשני תנאים: א. אם שוכנע שלא

קיימת עילת מעצר;. ב. אם הממונה על החקירה אישר שניתן לשחרר את העצור בערובה או

ללא ערובה.
משה שחל
הממונה על הדקירה או הקצין הממונה? אני חושב שצריך לכתוב: הקצין הממונה.
שמואל סף
אין קצין ממונה על חקירה.
פרופ' דוד ליבאי
לא כל חקירה היא במעשה רצח ולא כל חקירה היא על ידי צח"מ. יש חקירות פשוטות.

לכן מוטב להגיד, הממונה על החקירה. לפעמים ממונה על החקירה הוא סמל או רב סמל.
סנ"צ שמשון נוי
מי שחוקר למעשה הוא לא הקצין. הקצין מנהל את העסק, אבל החוקרים הם שמכירים

היטב את החומר, את הראיות, את החשדות, ולכן יש להם יותר שיקול דעת.
פרופ' דוד ליבאי
אדוני היושב ראש, אני אציע את הנוסח לשיקול.
היו"ר שאול יהלום
רשאי לשחרר בכל עת?
פרופי דוד ליבאי
כן.
רינת קיטאי
הערה לדברים של פרופי ליבאי. אני לא חושבת שצריך להגביל את הסמכות של שוטר

לשחרר רק אם שוכנע שאין עילת מעצר. יכול להיות שיש עילת מעצר אבל אפשר להבטיח את

ההתייצבות של החשוד בתנאים פחות מגבילים. אם בעל מכה את אשתו, יכול להיות שדי

להרחיק אותו מן הבית גם אם יש עילת מעצר.
שלמה שהם
להסמיך אותו לקבוע תנאים?
רינת קיטאי
לא.
פרופ' דוד ליבאי
אם אין עילת מעצר, זה כבר לא ענין לשיקול דעת, חייבים לשחרר. אבל אם יש עילת

מעצר, השאלה אם האיש ייעצר כבר לא נתונה לממונה במקום, היא נתונה לגורם החוקר.

לגורם החוקר יש שיקול אם להחזיק ואם לא להחזיק את האיש לצרכי החקירה. את כל זה לא

יודעים גורמים אחרים. לכן אני אומר שאם הממונה על הדקירה אומר לשרורר, בוודאי שלא

צריך לחכות לקצין .
רינת קיטאי
לא תמיד עילת המעצר היא חשש מפני שיבוש הליכי חקירה, יכולה להיות עילת מעצר

של סיכון בטחון הציבור ואז לא צריך דווקא אישור של הממונה על החקירה.
שמואל סף
אם מתקנים את סעיף 27, צריך לתקן את ההצעה של פרופ' ליבאי לסעיף 25 - להוציא

את הקצין מהחלופה השלישית.

פרופי דוד ליבאי ;

אם מוציאים את הקצין מהחלופה השלישית, נוגעים בשאלה שמעסיקה את היושב ראש,

ושמעתי גם את חברי משה שחל, שהוא לא רוצה שמעצר יהיה בידי מי שאינו קצין. ההצעה

שלי לא משנה מהקיים.
היו"ר שאול יהלום
אני מציע שקודם כל נסכם את התיקון לסעיף 27. משרדי הממשלה מסכימים להצעה של

פרופי ליבאי?
נצ"מ רחל גוטליב
אם מדברים על הממונה על התחנה כפי שיקבע בפקודות המשטרה, לכאורה אפשר לקבוע

כל שוטר, או כל שוטר ברמה מסוימת.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו סומכים על המשטרה, אתם בוודאי סומכים על המשטרה.
פרופ' דוד ליבאי
הקצין איננו, יהיה לחץ על כל שוטר
שחרר אותו. יהיה לחץ, יהיו פיתויים וכו',

כי הוא מוסמך. אנחנו עלולים להגיע לאבסורד, רק משום שבאותו רגע הקצין איננו כל

שוטר בתחנה יוכל לשחרר? הפקודות צריכות לעשות סדר. בפקודות אפשר לקבוע; בעל הדרגה

הגבוהה ביותר, או מי שמינה מפקד התחנה לממלא מקומו בהיעדרו.

אני מתנדב להציע לך נוסח לפקודה. הממונה על התחנה הוא קודם כל הקצין הממונה,

בהיעדרו - מי שהוא מינה כממלא מקומו, ובהיעדר ממלא המקום - השוטר שממלא תפקיד

איקס או השוטר בעל הדרגה הבכירה.
היו"ר שאול יהלום
אפשה גם להוסיף, אפילו כיוצא מן הכלל
מי שהמפקח הכללי מינה.
נצ"מ רחל גוטליב
אין צורך. פקודות המשטרה הן מטעמו של המפקח הכללי.
יהודית קרפ
אני לא מבינה מה הקשר לסעיף 27, כי זה לא במקום החקירה והבדיקה של הממונה

על המעצר.
פרופ' דוד ליבאי
כן במקום. סעיף 27 קובע
"נעצר אדם ללא צו מעצר והובא לתחנת המשטרה, יברר

הקצין הממונה אם התקיים אחד התנאים שבסעיף 23." אחר כך באה שמיעת טענות העצור.

אחרי סעיף 27 או אחרי סעיף 28, לפני ההבאה לפני שופט, צריך לקבוע את ההסדר

החריג.
היו"ר שאול יהלום
אני לא רואה ענין עקרוני אם המקום יהיה בסעיף 25 או 27.
פרופ' דוד ליבאי
גם אני לא.
שמואל סף
יש הבדל. תחזרו לסעיף 25 ותראו מה כתוב שם. לפי 25, בהיעדר קצין - אין

למי להעביר את העצור. תיקון 27 לא משפיע על 25. לכן או שצריך להוסיף סעיף קטן

ב-25 או להוסיף ב-27 ולתקן את 25.
יהודית קרפ
אני רוצה להבין את ההצעה. במקום להגדיר שבהיעדר הממונה יוכל לשחרר מי

שמונה על ידי המפכ"ל יוכל לשהרר שוטר שנקבע לפי סדר הירארכי או הממונה על

התחנה - זאת ההצעה?
פרופ' דוד ליבאי
לא. אני מציע גמישות.
היו"ר שאול יהלום
פרופ' ליבאי הציע כמה הגדרות, ואם המשטרה תגיד שהיא רוצה קצת לשנות, לא

תהיה בעיה. אנחנו רוצים להגיע לכך שאם הקצין לא נמצא בתחנה, מישהו אחר יוכל

לשחרר. אני מסכים לגמישות ומוכן לבוא לקראת המשטרה בכל מה שאתם רוצים. פרופי

ליבאי ניסח בצורה מסוימת, אם תרצו לנסח אחרת - לא תהיה התנגדות.
יהודית קרפ
רק לצורך סעיף 25?
פרופ' דוד ליבאי
כן.
נצ"מ רחל גוטליב
בנוסח שהציע משרד המשפטים לסעיף 25(ד) כתוב: "נעדר הקצין הממונה מהתחנה

או נבצר ממנו,.." אני מבקשת שגם בסיטואציה של "נבצר ממנו" יהיה אותו דין.
שלמה שהם
בהחלט. אבל אני הושב שמיותר לכתוב "בשל צרכי תפקיד דחופים". ואם נבצר

ממנו לא "בשל צרכי תפקיד דחופים" לא יהיה אותו הסדר?
נצ"מ רחל גוטליב
נכון. אפשר למחוק את המלים האלה.
פרופ' דוד ליבאי
די שאיננו בתחנה.
נצ"מ רחל גוטליב
אם איננו, אין חולק שיש הסדר אחר. יכול להיות שהוא נמצא בתחנה אבל נבצר

ממני לקיים את הבירור כי הוא חוקר פרשת רצח חשובה.
פרופ' דוד ליבאי
ייצא לחמש דקות ויברר את ענינו של העצור.
שמואל סף
יכול להיות שהביאו מספר גדול של עצורים, עד שיגיע לאחרון יעבור הרבה מאד

זמן. צריך לאפשר לאחר לעשות את העבודה.
לבנת משיח
אם הולכים לפי גישתו של פרופי ליבאי, בכל עת יש ממונה כי בהיעדר הקצין

הממונה ובעלי התפקידים האחרים מפקד התחנה הוא הממונה. פקודות המשטרה יקבעו מי

מפקד התחנה בהיעדר הקצין הממונה ובעלי תפקידים אחרים.
שמואל סף
צריך לכתוב
מפקד התחנה בפועל.
פרופ' דוד ליבאי
אומר היושב ראש, ואני מבין שזו היתה הדעה המקובלת בועדה, שהפיקוח על מעצר

יהיה בידי קצין, ולאן הוא לא רוצה לרדת בסעיף 25(א) מדרג הקצונה.
לבנת משיח
בהגדרה של קצין ממונה בסעיף 25(א) יש שורה של בעלי תפקידים, אחד מהם הוא

מפקד התחנה שהוא לא בהכרח קצין.
פרופ' דוד ליבאי
אני חשבתי שזה פותר את הבעיה כי מפקד התחנה יכול להיות מי שנקבע לפי

הפקודות. הוסבר לי כאן שלא כך.
היו"ר שאול יהלום
הכוונה בחוק היא למי שקיבל מינוי להיות מפקד התחנה, לא קצין תורן. מפקד

התחנה לא נשאר בלילה בתחנה. לכן אנחנו רוצים לתת סמכות שיחרור לקצין תורן,

לממונה על החקירה. אבל אני מוכן בענין חזה לקבוע מה שהמשטרה רוצה ובלבד שיהיה

אדם שיוכל לשחרר גם בשעות הלילה.
פרופ' דוד ליבאי
אני מציע את הסעיף שהצעתי, ואני מציע שיבוא לאחר הדרך הרגילה והשיגרתית,

דהיינו לאחר 27 ו-28.

אם נותנים גם לממונה הזמני סמכות לשחרר בערובה, צריך לחול 2גם עליו מה
שנקבע בסעיף 28
יילא יחליט הקצין הממונה על מעצרו של אדם, על המשך מעצרו או על

שחרורו בערובה, ולא יקבע את סוג הערובה, גובהה ותנאיה, בלי שיתן תחילה לאותו

אדם הזדמנות להשמיע את דברו..." כדי שלא יווצרו חלל או אי בהירות, הסעיף

הנוסף צריך לבוא לאחר סעיף 28, סעיף 28א, ואז יש שאלה אם לא להשמיט את המילה

"הקצין" בסעיף 28(א) הקיים.
יהודית קרפ
הקצין הממונה מחליט גם על מעצר.
פרופ' דוד ליבאי
אם כך, צריך לשקול אם לאחר שכותבים
ישחרר אותו... אם ניתן לשחרר את
העצור בערובה או ללא ערובה - להוסיף
ובלבד שלא יקבע את הערובה ללא שמיעת

העצור.
היו"ר שאול יהלום
העקרון ברור, הנושא ברור. אני מבקש ממר שהם לעבור שוב על הסעיפים עם גבי

משיח ועם גבי גוטליב, ותמצאו את הדרך הנכונה וההגיונית ביותר לשבץ את הדברים

האלה.
משה שחל
אנחנו לא כוללים את סעיף קטן (ד)(2} בסעיף 25.
הי ו"ר שאול יהלום
נכון. אנחנו כוללים רק את (ד)(1) בשינויים המתחייבים מההצעה של פרופ'

ליבאי.

אנחנו ממשיכים בתיקונים שהציע משרד המשפטים.
לבנת משיח
התיקון בסעיף 26(ב) לחוק העיקרי הוא תיקון טכני שהתחייב מהתיקונים לסעיף

25. נבדוק אם יש בזה צורך בהתאמה לאחר תיקון החדש.
היו"ר שאול יהלום
מקובל.

אנחנו עוברים לתיקון סעיף 46(א) המוצע.
משה שחל
בישיבה קודמת היתה כוונה לכתוב בסעיף 46 במקום "קצין משטרה": שוטר או

סוהר שהוא מפקד משמרת. נכון שמדובר בענין טכני של אימות הקיום של תנאי הערובה,

אבל אם לדבר על הפרקטיקה, מאותם נימוקים שאמר פרופ' ליבאי, אני מציע לא להעמיד

כל שוטר או סוהר בפני לחצים. במיוחד סוהרים. הבעיה שמדאיגה אותי היא פחות

במשטרה ויותר בשירות בתי הסוהר. בבתי הסוהר יש לחץ ממשי, שם יש ענין לא באדם

שבא רק ליום או יומיים, שם יש מבקרים קבועים ויש מערכת יחסים. אם נותנים את

הסמכות לכל סוהר, עלולה להיות בעיה.
היו"ר שאול יהלום
הרי זאת רק הטכניקה. אם הוחלט שהערובה תהיה 10 אלפים שקלים, זה לא תפקיד

לסוהר אלא לאדם שיכתוב יפה, בכתב יד יפה, ויראה שאמנם יש 10 אלפים.
שמואל סף
זה קובע רק מי יהיה נוכח בחתימה.
פרופ' דוד ליבאי
אין להקל ראש בדבר הזה. זה מסמך בעל צביון משפטי, אדם אינטלגנטי צריך

לראות מה כתוב ומה לא כתוב שם, אם הוא ערוך כחוק ואם הדברים תקינים. בסעיף

46(א) ביקשו דרגת אחריות מסוימת. מי כמוך שנכנס בבתי מעצר ורואה את השוטרים

מבין שלא כל שוטר צריך להיות מוסמך לענין זה.
היו"ר שאול יהלום
ברור שלא כל שוטר, יכול להיות שיש במקום שוטרת יוצאת מן הכלל, היא לא

צריכה להיכנס למהות, היא לא קובעת אם התנאי הוא הפקדת דרכון או ערובה של 10

אלפים שקלים. אבל אחרי שהממונה על החקירות אומר מה הוחלט וכותב את זה בפתק,

היא כותבת את כתב השחרור וכתב הערובה בצורה יותר מסודרת וטובה מכל קצין. למה

להכביד בענין טכני? למה לא לתת אפשרות שיעשו את 1ר, שוטרים שלא בדרגת מפקח או

קצין?
משה שחל
לכאורה זה ענין טכני. הסכמנו שאם אין קצין - זה יהיה בידי אדם אחר שהוא

אחראי, והבעיה היתה איך להגדיר מי אחראי. אבל לא כל אחד מבין הסוהרים שנמצאים

במקום. בבית סוהר עלולה להווצר בעיה, שהעצור יחפש לו את מי שנוח לו.
היו"ר שאול יהלום
סוהר או שוטר שהוסמך...
משה שחל
מקובל עלי.
שמואל סף
אתם מקשים על המערכת. לפעמים צריך צד גי לחתום, אביו של העצור צריך לחתום

והוא יכול להגיע בעוד שעה. משאירים את הדף את היומנאי ואומרים לי: לאחר שהאב

יחתום, שחרר את העצור. חבר-הכנסת שחל אומר, לא להשאיר את הדף אצל היומנאי

לחתימה של צד ג'. כל השאלה היא מי יהיה נוכח בשעת החתימה, לא מי יקבע את

התנאים. אם דורשים שהחתימה תהיה בנוכחות אדם שהוסמך, זה מסבך את הענין.
משה שחל
למה? בהיעדר קצין, מישהו יוסמך להיות אחראי.
שמואל סף
אני מציע לכם לבוא בלילה ולראות מה קורה בתחנות הכי גדולות בארץ. בתחנת

ירקון יש שני חוקרים, אחד בחוץ.
משה שחל
בבתי הסוהר עלולה להיות בעיה ממשית. התחלנו גבוה, עכשיו יורדים ואתה
מוסיף ואומר
כל אחד...
שמואל סף
מדובר רק על מי שנוכח בחתימה. הוא לא קובע כלום, הוא רק עד לחתימה.
משה שחל
למה ליצור מכשלה? בבתי סוהר אנשים מכירים אלה את אלה. העצור יפנה לסוהר,
וזה יגיד
אישרתי. בסדר, זה ,לא יהיה קצין, אבל שיהיה אדם שהוסמך. אני הצעתי

שיהיה מפקד המשמרת.
היו"ר שאול יהלום
יכול להיות שזה יהיה היומנאי. יכול להיות שאותו קטין בן 17 הוא גדול
הפושעים בעיר והוא מבקש ממישהו
תבוא ותגיד שאתה אבא שלי. איך יודעים שאמנם זה

אבא שלו? צריך לבקש תעודת זהות, לבדוק. לא כל אדם יכול למלא את התפקיד, יכול

להיות שמקום מסוים היומנאי לא מתאים. אם מפקד התחנה בפקודות המשטרה מסמיך את

היומנאי, בסדר. כמו שאמרנו בחוק אחר בענין ערבות בבנק, לא לפני כל פקיד אפשר

לחתום על ערבות. יש פקיד מורשה חתימה שרק לפניו חותמים. לא לפני כל אחד אפשר

לחתום, אבל מפקד התחנה יכול להסמיך חמישה אנשים לצורך סעיף 46{א) - שני

יומנאים, שלושה חוקרים.
נצ"מ רחל גוטליב
אולי לפי המודל שהציע קודם פרופ' ליבאי
שוטר או סוהר כפי שייקבע

בפקודות.
משה שחל
זה פתרון טוב.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מקבלים את ההצעה וכך מסכמים.
פרופ' דוד ליבאי
אין לי התנגדות להוספת המילים לפי הפקודות, אבל אני חושב שהענין הוא לא

פשוט שמחפשים סתם מישהו שלפניו יחתמו. כתב הערובה הוא מסמך משפטי רציני, שאם

מגיעים להפקעת הערובה זה יכול להיות ענין של חצי מיליון או מיליון שקלים,

וחשוב איך נערך כתב הערובה ומה כתוב.

השופט לא נכנס עכשיו לשאלה מי יהיה צד גי ומי יהיה צד די, הוא קובע

ערבות צד גי והוא משאיר את הענין לרשם או למזכיר. ועד שהאיש לא מגיע ולא

מבררים מיהו, לא יודעים מיהו. ואכן החוק היום אומר בסעיף 46: ייכתב ערובה יפרט

את תנאי השחרור וייחתם לפני שופט, רשם או מזכיר בית המשפט" - לא לפני כל עובד

בית המשפט. ולא לחינם כך קבעו. יכלו כבר מזמן להקל על הרשם ועל המזכיר ולהגיד

שכל עובד כשר לזה, אבל ידעו שלא כל עובד מתמחה בענין ויכול להבדיל בין ערב

לערב, ואם מביאים ערב לא טוב - - -
י ורם הכם
מי עושה את זה בפועל? המזכירה.
פרופ' דוד ליבאי
מזכירה של בית המשפט שהיא ממונה על הנושא.
יורם חכם
לפעמים זו מזכירה מקרית לגמרי. אין צורך במיומנות גדולה.
פרופ' דוד ליבא
כשם שהמזכיר ממנה מזכיר של מהלקת מעצרים לטפל בענין הוא יכול למנות גם

ממונה אחר.

אני מנסה להרחיק אותנו מהנוסחה המוצעת שכל שוטר וכל סוהר יעשה זאת, ולחזק

את המגמה, אם רוצים לתקן את סעיף 46(א}, לקבוע שהחתימה תהיה לפני עובד בית

משפט, סוהר או שוטר שהוסמך... כלומר, להקפיד שתהיה הסמכה.
היו"ר שאול יהלום
כך סיכמנו.
משה שחל
אם החתימה היא לפני מזכירה, הרי היא נמצאת בפיקוח והאחריות היא של מזכיר

בית המשפט. לדעתי, עיקר הדאגה היא מפני מה שקורה בבתי הסוהר. לפי התכנון, רוב

בתי המעצר אמורים לעבור לשירות בתי הסוהר ולא למשטרה.
שלמה שהם
אני מבקש להבהיר לפרוטוקול, התיקון לסעיף 26 אושר?
לבנת משיח
לאחר שנעשה את התיקון בסעיף 25 או בסעיף אחר, נבדוק את ההתאמה של סעיף

26.
היו"ר שאול יהלום
ביקשנו לתקן את סעיף 47 בהצעה המקורית שקבע: "(א) ביקש ערב צד שלישי לבטל

את ערבותו או להחזיר לו את ערבונו, רשאי בית המשפט, לאחר שזימן לדיון את

המבקש, התובע, המשוחרר וערב אחר שערב יחד עם המבקש, להיעתר לבקשה או לסרב

לה.." העלינו את השאלה, אס אותו "ערב אחר שערב יחד עם המבקש" נמצא בחוץ

לארץ או שמסיבה אחרת איננו יכול לבוא לבית המשפט, האם האלטרנטיבה היא שמי

שרוצה לבטל את ערבותו יכניס מיד את המשוחרר למעצר? אמרנו שצריך למצוא פרוצדורה

יותר פשוטה, שאם אותו ערב לא רוצה או לא יכול להגיע לבית המשפט אבל הוא מסכים

להחלפה, ניתן את האפשרות הזאת.
לבנת משיח
מצד שני, אנחנו צריכים לאפשר בירור אמיתי של עמדת הערב האחר. לכן אנחנו

מציעים קודם כל לבטל את סעיף קטן (ב) שמאפשר להוציא צו הבאה נגד הערב האחר.

לעומת זאת אנחנו מציעים בכל זאת להזמין אותו לדיון. בסעיף קטן (א) נדבר על

הזמנה, במקום "שזימן" נכתוב "שהזמין". אם אנחנו מדברים על הזמנה, אנחנו

מבטיחים שתהיה המצאה לאותו ערב, כדי שיידע את מועד הדיון ויוכל לבחור אם לבוא



ולהסביר את עמדתו ואם לבוא. זימון יש לו יותר משמעות של ציווי, ואם לאחר מכן

יש אפשרות של מתן צו הבאה הרי זה נשמע חמור. אם אנחנו מבטלים את צו ההבאה

ומדברים על הזמנה, יש לו הזדמנות נאותה להביע את עמדתו.

התיקון לסעיף קטן (ג) הוא רק הבהרה.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מבקשים שבית המשפט יודיע לערב הנוסף מה הבקשה ויזמין אותו לדיון.

חזקה על אותו ערב שיודיע לבית המשפט את עמדתו, יבוא בעצמו או ישלח עורך דין.

אם הוא לא בא, בית המשפט ישקול - יראה שההחלפה פוגעת בערב, לא יסכים; יראה

שהיא לא פוגעת, יסכים.
רינת קיטאי
אם אנחנו משתמשים במינוח אחיד לגבי נאשם ולגבי ערב נוסף, ולא משנה אם

אומרים זימן או הזמין, אנחנו אומרים בזה שאותה מערכת דינים צריכה לחול. אין

חולק שהמשוחרר בערובה חייב להתייצב, זה לא ענין לשיקול דעת. אם רוצים להבהיר

שמצבו של הערב הנוסף לענין זה הוא שונה, חייבים להשתמש במינוח אחר: הזמין

לגבי הערב הנוסף, ולגבי כל השאר - זימן.
שמואל סף
מסירה כדין על פי החוק היא היום בעייתית מאד. על ההודעה שמיועדת לפלוני

יכולים לחתום בנו, אשתו, חמתו, גיסו, כל מבוגר שהיה בבית. יכול להיות שאדם לא

גר בבית כי התגרש מאשתו, יכול להיות שהוא נמצא בחוץ לארץ. כלומר, בהזמנה לא

יצאנו ידי חובה.

היושב ראש הציע הצעה בענין זה, שאני לא רואה אותה בנוסח המוצע, שערב שלא

רוצה לבוא לדיון יגיב בכתב, כדי שנדע שקיבל את ההזמנה, הבין את הענין ומוותר

על זכותו להשתתף בדיון. זה חסר.
יהודית קרפ
ואם הוא לא מגיב?
שמואל סף
אם הוא לא מגיב, אנחנו בכלל לא יודעים אם האיש קיבל את ההזמנה.
לבנת משיח
בדרך זו נותנים כל הזמנה.
שמואל סף
הזמנה כדין די שנותנים אותה לגרושתו, לסבתא שלו או לסבתא של אשתו.
משה שחל
מה ההבדל בין מסירת ההזמנה הזאת ובין מסירת כתבי דין?
היו"ר שאול יהלום
אם אדם הוזמן ולא בא לבית משפט, השופט לא יעשה שום פעולה שלא בנוכחות

אותו אדם או נציגו. אם נאשם לא הגיע, השופט לא יכול לערוך משפט בלי הנאשם או

נציגו. הוא ידחה את המשפט, יתן צו הבאה, יבואו למחרת או בעוד חודש. בנושא הזה

השופט יוצא מתוך הנחה שהוא עשה את הדרוש והערב הנוסף הסכים, כשלמעשה בכלל לא

מצאו אותו. יחליפו ערב, ולאחר מכן אותו אדם יבוא ויצעק: מה עשיתם לי, עם האיש

הזה אני לא מוכן לערוב.

אני הצעתי לקבל מן הערב הנוסף איזה שהוא אות חיים, אבל לפשט את הפרוצדורה

ולא לחייב אותו לבוא.
משה שחל
אני לא רואה הבדל בין הערב הנוסף ובין אחרים שממציאים להם כתבי בית דין.

יש כללים. בהמצאת כתבי בית דין המצב הוא הרבה יותר חמור. פעמים מגישים תביעה

נגד אדם ומבצעים המצאה, והכתב בכלל לא מגיע אליו. בתביעה אזרחית יכול בית

המשפט לפסוק נגד אדם גם אם לא התייצב. דברים כאלה קורים.
שמואל סף
הדבר שונה לחלוטין. אדם יכול למחרת להגיש בקשה לביטול, להראות שלא קיבל

את ההזמנה.
משה שחל
אני לא רואה הבדל עקרוני. אם לא דורשים תגובה של הערב הנוסף, זה פתח

להתחמקות. אם הוא לא נותן אות חיים - - -
הי וייר שאול יהלום
לא מחליפים את הערב. המשוחרר רוצה להשאר משוחרר. אם אחד הערבים מבקש

שיחליפו אותו, הוא ילך לערב הנוסף ויבקש ממנו לבוא לבית המשפט או לכתוב מכתב

על ידי עורך דין ולהודיע שהוא מסכים להחלפה. יש מי שמעונין בדבר.
יורם חכם
המשוחרר אף פעם לא יהיה מעונין. המצב הקיים נוח לו. הוא לא רוצה שינויים.

השינויים הם על פי רצונו של אחד הערבים, שהגיע למסקנה שהערבות הזאת מסוכנת לו.

אתה רוצה לתת לערב הנוסף ולמשוחרר לטרפד כל מהלך? זה לא נראה לי תקין והוגן

כלפי הערב הראשון.

אני הייתי משאיר את הדברים כמו שהם, בעצם כמו שהם בתקנות סדר הדין

האזרחי, כלומר, מי שלא התייצב - ויתר על הזכות. אבל הייתי קובע סעיף נוסף

שמחייב להודיע את תוצאות הדיון לערב הנוסף שבחר לא להתייצב.
היו"ר שאול יהלום
שואל עו"ד סף, איך אתה פותר את הבעיה של מי שבאמת רוצה להתנגד להחלפת

ערב. נניח שלערב הנוסף יש התנגדות מבוססת ומוצדקת, חייבים לתת לו זכות

להתנגד. כמו שאמר חבר-הכנסת שחל, יכול שיהיו אנשים שיגרמו לכך שלא יקבל את

ההזמנה, כי יודעים שאם יופיע הוא יתנגד להחלפה, מפני שהערב החדש הוא איש העולם

התחתון שבכלל לא משלם.
משה שחל
במיוחד קרובי משפחה.
יורם חכם
תנו לו זכות דיון נוסף.
שמואל סף
אי אפשר להחזיר את הגלגל. החליפו ערב, לערב החדש אין כלום, כל הנטל יפיל

על הערב שנותר.
י ורם חכם
אם הערב שנותר הגיע למסקנה שהערבות הזאת לא טובה לו, הוא יכול לפנות לבית

משפט ולבקש להשתחרר מהערובה.
שמואל סף
צריך להביא את המשוחרר, אבל הוא כבר איננו. הוא עשה את כל התרגיל כדי

לברוח. הערבים עושים טובה, כדי שהעצור ילך הביתה. לאחר זמן מה אחד הערבים

נבהל, הגיע משהו לאוזניו, או שעשה יד אחת עם העצור שרוצה לברוח מהארץ.
הי וייר שאול יהלום
הוא שהוא צריך את הכסף כי הוא קונה דירה לבנו. הוא הפקיד במזומן 100 אלף

דולר, ועכשיו הוא צריך את הכסף.
שמואל סף
הוא בא ומבקש להחליף אותו באחר. המשוחרר מתייצב ביחד אתו בבית המשפט. יש

איזה מכתב עם חתימה מקושקשת, שהערב השני קיבל הודעה. אף אחד לא יודע מי קיבל

את ההודעה, אף אחד לא יודע אס הוא מתנגד ואם לא. העצור משוחרר ובמקום הערב
הראשון שמים איש-קש. הערב השני מתעורר יום אחד ואומר
השארתם אותי לבד? יחד

אתי ערב איש עסקים שיש לו המון כסף, פתאום החלפתם אותו באדם שגר בדירה שכורה,

הוא אפילו לא עובד, כל הנטל הכספי יפול עלי. הוא בא לבית המשפט. אומרים לי:

סליחה, אתה צודק, זאת באמת לא היתה חתימה שלך. רוצים להחזיר את הגלגל בחזרה -

אבל איפה העצור ואיפה הערב? כולם כבר ברחו לחו"ל. הוא תקוע עם הערבות. כך

עוזרים לערב?
צריך לדרוש תגובה של הערב הנוסף. יכתוב לבית המשפט
שמעתי, הבנתי, אני לא

מתנגד להחלפה, אני מבקש לא להופיע לדיון.
רמי רובין
עו"ד סף מעורר כאן בגיזרה מאד צרה סוגיה שהיא מאד רחבה, ושלא ראוי לדון

בה בגיזרה הצרה הזאת. שאלת ההמצאה בדין אזרחי ובפלילי, בהוצאה לפועל, היא שאלה

מאד כבדה. בהוצאה לפועל התחבטו בסוגיה ותיקנו אותה. דיני ההמצאה בפלילי הם הכי

חמורים. באזרחי אפשר להדביק הודעה על הדלת, בפלילי אי אפשר. אני לא מציע

בגיזרה הצרה הזאת להתחיל להפוך על ראשם את כל דיני ההמצאה על כל מה שכרוך בכך

מבחינת התחמקות נאשמים מן הדין, מבחינת התחמקות של עדים, אלף ואחד דברים.

בסופו של דבר, שיטת ההמצאה בפלילים עובדת. אני לא מציע לשנות את זה כרגע.



אני לא רואה צורך וטעם בנושא זה להחמיר יותר. אני מציע להשאיר את הדברים

כמו שהם, שולחים לאדם הזמנה. אפשר גם להודיע לו תוצאות הדיון.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו לא הולכים לפתור עכשיו את הבעיה של זימון דין, אנחנו דנים עכשיו

במציאות. יש הגיון גם בנוסח הראשון של הממשלה לסעיף 47 וגם בנוסח החדש, אבל יש

ביניהם פער, שלדעתי הוא גדול מדי. דווקא אני רציתי להתרחק מהנוסח המקורי, אבל

אמרתי שלא צריך להגזים בגמישות.

אדם עשה טובה וחתם ערבות, מערכת הצדק צריכה להכיר לו טובה, לא צריך

להפקיר אותו לבעיה הקשה של מסירה.
משה שחל
למה יהיה דינו שונה משל ערב למשכנתה? ההמצאה בדיוק באותה שיטה.
רמי רובין
הכללים שם יותר מקילים, מצבו של ערב למשכנתה יותר גרוע.
שמואל סף
אם לא קיבל הודעה, יגיש בקשה
לא קיבלתי הודעה, אני מבקש לבטל.
משה שחל
מה יקרה כאן? הוא יבוא לשופט ויגיד
לא קיבלתי את ההודעה, לא מסרו לי,

אני רוצה לבטל את הערבות, תכניסו את המשוחרר למעצר.
שמואל סף
המשוחרר כבר איננו, הערב המקורי איננו.
משה שחל
אם איננו, בין כך וכך יש לו בעיה. המסקנה היא לא לחתום על ערבות. מי

שחותם, לוקח על עצמו סיכון. אי אפשר לשנות את כל סדרי הדין בגלל המקרה הזה

שהוא חריג שבחריגים, שהוא חלק אחד קטן במסגרת מקרים אחרים. מה ההבדל? אדם נותן

ערבות למשכנתה, ומי שקיבל את המשכנתה נעלם. הרי אלה דברים שקודים יום יום. איך

ממציאים לערב את כתבי בית הדין? יש מסירה, קיבל או לא קיבל. אתה אומר, אם לא

קיבל הוא יכול לתקן את המצב. איך הוא יכול לתקן? האמן לי, מוציאים לו את

הנשמה וגם אחרי הכל יש ספק אם יוכל לתקן. כאן הדבר יותר קל, הוא בא לבית
המשפט ואומר
לא קיבלתי הודעה, החליפו ערב אחר שערב אתי, אני רוצה לצאת.
שמואל סף
המשוחרר איננו.
משה שחל
אם המשוחרר איננו, בכל מקרה הוא מסובך, גם בלי קשר לערב השני.
יורם חכם
אם כל כך נקל על החלפה, בסופו של דבר אף אחד לא יחתום ערבות.
שמואל סף
להיפך. אני מגן על הערב.
היו"ר שאול יהלום
השיטה של חבר-חכנסת לא תביא ערבים, השיטה של עו"ד סף כן תביא ערבים. מה

נקודת המוצא שלנו, שיהיו או שלא יהיו ערבים? אנחנו רוצים שיהיו ערבים. אם כבר

הגיעו למסקנה שצריך לשחרר את האיש בערבות, אני רוצה שימצא ערבים ולא יחזיקו

אותו סתם במעצר. המגמה שלנו שאנשים כן יחתמו ערבות, אבל החוק צריך להגן עליהם

כך שיידעו שנשארת הסיטואציה שבה חתמו ערבות, ולא שאחרי שנה יתברר לאדם שאמנם

הוא חתם על 20 אלף שקלים אבל הוא חייב 40 אלף, כי השותף שלו לערבות יצא.

חבר-הכנסת שהל, אם אתה רוצה להחיל על הערבות הזאת דין ערבות מוגנת,

בבקשה. אתה לא מציע זאת. אותו אדם ערב בכל הכסף שהפקיד, והוא עשה את זה רק

מפני שידע שיש לו ערב שותף שהפקיד יחד אתו.
משה שחל
חתמו שנים ואחד מהם נפטר. מה עושים?
היו"ר שאול יהלום
נצטרך לפתור גם את סוגית הפטירה. באותה דרך צריך לפתור את סוגית הפטירה,

לא בדרך הפוכה. בפטירה אין חשש לרמאות, זה כוח עליון. החלפה יכילה להיות

הונאה של אחד הערבים. אדם מחתים קרוב משפחה שלו על ערבות ואחר כך מבקש חתימה

של ערב נוסף, אחר כך הוא עושה תרגיל, מוציא את דודו מהענין ומכניס אחר שאין לו

כסף, ובעצם הערב הנוסף נשאר לבדו. אני לא רוצה לאפשר את זה.
משה שחל
אם נקבע כאן המצאה שונה מאשר בסדרי הדין, יבואו מחר במקרים לא פחות

חמורים מאלה וידרשו אותו דבר, ובצדק. זה לא יפעל.
י ורם חכם
חבר-הכנסת יהלום, לדעתי אין בינינו ויכוח. תחיל על אותה סיטואציה את

דיני הערבויות בדין האזרחי, נניח ששנינו חתומים כערבים, אני סומך עליך ואתה

סומך עלי. לאחר זמן מתברר שהחתימה של אחד מאתנו זויפה. באופן אוטומטי גם

הערבות של השני תפקע, כי הוא חתם בהסתמך על זה שהחתימה של הראשון היתה כדין.
היו"ר שאול יהלום
על איזו ערבות אתה מדבר, מוגנת או לא מוגנת? אם אתה מדבר על ערבות לא

מוגנת, יש סיכון. בערבות מוגנת אני ערב רק לחלקי. אם החתימות של שני ערבים

אחרים זויפו, אני נשאר אחראי לשליש שלי.
יורם חכם
יש פסיקה רחבה בענין. גם בערבות לא מוגנת, אם חתמו חמישה שהסתמכו זה על

זה ואחר כך התברר שזויפו חתימות של שנים מתוך החמישה, יכולים שלושת הנותרים

לבוא לבית המשפט ולבקש ביטול הערבות.

זה הדבר שצריך להחיל גם כאן. אם הסתבר שהמסירה לא היתה כדין, האיש לא

הוזמן כדין ופתאום הפטירו את מי שערב אתו, באופן אוטומטי גם ערבותו פוקעת,

אותם דינים שחלים על ערבויות בדין האזרחי צריך להחיל גם כאן.
שמואל סף
לא ישחררו.
י ורם הכם
זה מקל על הערב.
נצ"מ רחל גוטליב
יש לנו אינטרס שהערבויות יהיו תקפות למשך כל תקופת המשפט. זה מה שעמד

ביסוד התוספת של ועדת דב לוין לדרוש צו הבאה, כי ראוי שהבירור ייעשה על ידי כל

הערבים ולא שיעלו אחר כך טענות מטענות שונות, בגלל ביטול של ערב אחד גם אני

רוצה לבטל, כי אז נעמוד בלי ערבות.

ההצעה לבטל את ההבאה באה מטעם הועדה, כי אמרו שאולי זה חמור מדי. אולי

צריך לבחור בדרך האמצע, להשאיר את סעיף קטן (ב) בעינו, זאת אומרת להשאיר

אפשרות של צו הבאה אלא אם כן הערב הודיע. זה עונה גם למה שהציע היושב ראש,

לקבל אות חיים מן הערב. אם הוא מודיע שהוא לא מעונין, לא יוציאו צו הבאה. אם

הוא לא מודיע כלום ובעצם הוא מתחמק, יוציאו צו הבאה, כי יש אינטרס ציבורי

שהבירור יהיה שלם, ולא שיהיו בירור אחר בירור וטענות מצד הערב השני: לא

קיבלתי, לא שמעתי.
היו"ר שאול יהלום
אני מקבל את ההגיון של הנוסח הראשון שהצעתם לסעיף 47, ביקשתי רק להקל על

הערב ולאפשר לו דרכים אחרות לתת הסכמה, אולי בדרך של חתימה לפני עורך דין, שלא

יהיה חייב להופיע בבית משפט. הערב הוא אדם טוב, צריך להקל עליו ולא לחייב אותו

להפסיד יום עבודה או לחזור מ. אם הוא נמצא בחוץ לארץ, יוכל לכתוב ולחתום שהוא

מסכים להחלפת ערב. כאן הציעו הקלה נוספת, שאני לא כל כך תומך בה אבל עוד

נשקול.
שמואל סף
אם מחייבים משוחרר להחתים יותר מערב אחד, יש קושי אמיתי. בדרך כלל לכל

אדם יש ערב אחד, לא קל למצוא ערב שני. הערב השני מוכן לחתום רק לאחר שראה מי

הערב הראשון, ובלעדיו לא יחתום. הוא לא כל כך רוצה לחתום, אבל רק בגלל הערב

הראשון הוא מוכן לעשות שירות מיוחד ולחתום. לא יתכן שנשאיר אותו לבדו בעגלה

הזאת לאחר שהוצאנו את הראשון.

בניגוד לכל מי שדיברו על הליכים דומים, אני חושב שכאן יש ענין שאי אפשר

לתקן אותו. כל הליך אחר של ערבות ניתן לתקן, כאן אי אפשר לתקן. אם מישהו בא

להחליף ערבים, כעו"ד פלילי מיד מתעוררת אצלי השאלה למה הוא עושה זאת. יכול

להיות שיש לו כוונה לא כשרה, ואז בוודאי ובוודאי לא אעז לשחרר את הערב הראשון.
משה שחל
אם הוצאת העהב הראשון היתה תוצאה של קנוניה, אין קושי להוציא את הערב

השני. אנהנו מדברים על כך שהליך הזימון לא היה תקין.
שמואל סף
בכל מקרה אחר אנחנו נותנים לבית המשפט אפשרות לתקן את המצב אם ההליך היה

פגום במהותו. כאן המצב לא ניתן לתיקון.
רמי רובין
למה לא?
שמואל סף
אנחנו רוצים שמי ששוחרר בערובה ימשיך להיות משוחרר. חערב שהשתחרר

מערבותו לא יבוא שוב לבית המשפט, ואז מחפשים את המשוחרר. אם היתה קנוניה, הרי

גם המשוחרר איננו, אולי הוא כבר בחו"ל. ואז אי אפשר לשחרר את הערב השני, הוא

חתם ערבות והוא תפוס בכף. היה הליך משפטי - - -
י ורם חכם
ההליך לא חיה תקין כי האיש לא הוזמן כדין.
שמואל סף
ההזמנה היתה כדין.
משה שחל
אם ההזמנה היתה כדין והוא לא בא, הבעיה שלו.
שמואל סף
רבותי, מי שעוסק במעצרים יודע שיש קושי למצוא ערב שני.
רמי רובין
וזה בגלל דיני ההמצאה?
שמואל סף
לא. במצב הקיים הדיון נערך רק בנוכחות שני הערבים. מציעים קצת לעזור

לערב השני, אבל העזרה לא צריכה להיות על חשבונו. אם לא ניתן להחזיר את המצב

לקדמותו, בית המשפט צריך לחשוב שלוש פעמים אם לוותר על ערבות.
היו"ר שאול יהלום
אתה מוכן לאפשר לערב השני לתת הסכמה בדרכים אחרות, שלא יהיה חייב לבוא

בגופו לבית המשפט?
שמואל סף
בוודאי. יש דרך מקובלת של ברירת משפט. אדם מקבל הזמנה והוא צריך לכתוב
משהו. אדם יכתוב
אני מסכים לשינוי.
היו"ר שאול יהלום
לא כתב שום דבר.
שמואל סף
לא כתב, צריך לאתר אותו.
לבנת משיח
אני מציעה לא לקבוע התכתבות עם בית המשפט, כי הניסיון מלמד שאף אחד לא

פונה לבית המשפט.
שמואל סף
אין ברירה.
רמי רובין
אתה נותן לו וטו. הוא לא יענה על ההזמנה, הערב הראשון יישאר תקוע. הערב

הראשון הוא אדם תמים, השני מתהבל תהבולות ולא עונה לבית המשפט למרות שקיבל

הזמנה.
שמואל סף
זה נכון.
היו"ר שאול יהלום
זה נכון כי אנחנו רוצים להגן על הערב שנותר. כל אחד חתם בגלל השני, ועד

שאחד לא מסכים אני לא מוציא את השני.
רמי רובין
חזרנו לנוסח הראשון - יהיה צו הבאה.
פרופ' דוד ליבאי
אני מסכים שהמקרים האלה הם בדרך כלל רציניים, כי אחרת מרשים שחרור בערובה

עצמית. אם רוצים להחמיר יותר, מבקשים ערב נוסף. זה לא דבר שיגרתי ואולי אפילו

נדיר שעומדים על כך שיהיו שני ערבים. לכן אני מסכים למה שאמר עו"ד סף, שמדובר

במקרים היותר רציניים ולא השיגרתיים.

החוק היום אומר " ביקש ערב צד שלישי לבטל את ערבותו או להחזיר לו את

ערבונו, רשאי בית המשפט ... להיעתר לבקשה או לסרב לה". באה הועדה של דב

לוין, ובא משרד המשפטים בעקבות הועדה הזאת ששקלה את כל הענינים, ואמרו: צריך

כללי הגינות מסוימים באופן קבלת ההחלטה הזאת, וצריך שכמה צדדים יהיו מודעים

לה. ולכן הוסיפו בסעיף 47(א) המוצע, שבית המשפט צריך להזמין לדיון כזה גם את

חמבקש, אבל לא רק את המבקש, גם את התובע - בדרך משטרה ופרקליטות צריכים להיות



ערים למה שקורה, בוודאי שצריך להזמין את המשוחרר, וכן את הערב האחר שערב עם

המבקש. כך קבעו כדי שהערב האחר יידע שעומד לחול שינוי. יכול להיות שהסכים

לחתום כערב נוסף, אבל הוא לא רוצה להשאר כערב יחיד. נוסף לכך הוא צריך לדעת

למה המבקש רוצה לברוח מן הערבות, יכול להיות שלמבקש יש מידע שהמשוחרר עומד

לברוח לחוץ לארץ. הוא היה מוכן בזמנו להאמין לו ולתת ערבות של מיליון שקלים,
כשנודע לו שהוא עומד לברוח הוא בא לבית המשפט ואומר
אני לא רוצה להיות ערב.

זה סיגנל מסוים לבית המשפט שיש סכנה שהמשוחרר יימלט. למה שהערב השני לא יידע

זאת? לכן אמרו, לכל שינוי במצב צריך להזמין גם את הערב עמו. אני חושב שעד כאן

ההגיון משותף.

זימונים נעשים בדרך זימון. גם אני לא מקבל שיש זימון ויש זימון ואפשר

לייחד סוגי זימונים לענינים מסוימים. אם אפשר לשפר את שיטת הזימון, צריך לשפר

אותה לכל, כפי שאמר כאן נציג הנהלת בתי המשפט.

דווקא לאור הדברים האלה אני חושב שיש הגיון בפיסקה (ב). הרי התוצאה של

שינוי ערבות יכולה גם להיות מעצר. אם יש שני ערבים וערב אי נסוג ומביא נימוקים

או שאינו מביא נימוקים, יש אפשרות רצינית שבנסיבות אלה בית המשפט יחליט לעצור

את האיש. לכן זה דיון רציני. אם השופט יפטור את הערב המבקש ואם לא יפטור אותו,

הנוכחות של הערב הנוסף יכולה להיות חשובה. אני לא יודע אם הערב הנוסף יודע את

הנסיבות ואם איננו מקל ראש בענין, ויכול גם להיות ששלחו לו הזמנה ולא הגיעה.

אני חושב שאם שופט מוסמך להזמין, הוא צריך גם לראות שההזמנה אכן בוצעה. ככלל,

צריך לשמור על כבוד בית המשפט, לא להסמיך אותו להזמין אדם ואחר כך להגיד שאם

זה לא ירצה - לא יבוא, ולא קורה כלום.

גם בגלל העקרון של שמירה על כבוד בית המשפט, שאם הזמין יש שיניים להזמנה,

וגם בגלל החשיבות של נוכחות הערב הנוסף בנסיבות מסוימות, אני חושב שלבית המשפט

צריכה להיות סמכות לחייב נוכחות הערב הנוסף. הוא יכול לוותר עליה, יכול

להיות שבית המשפט הזמין והאיש לא בא, ובית המשפט יגיד: נחה דעתי ואני פוטר את

הערב המבקש. השוטר יכול להסכים, התובע יכול להסכים, וכל הענין יכול להיגמר

בדקה בהסכמה. אבל יש מקרים שהשופט, התובע או המשטרה מפנים את תשומת הלב לבעיה

מיוחדת, ובמקרה כזה לא יתכן שהשופט לא יוכל להזמין את הערב עמו, ולו רק משום

שהוא חושב שאולי הוא לא יודע.

לכן אני חושב שהנוסח שהציעה הועדה לסעיף 27 הוא מאוזן, אני הייתי משאיר

אותו - כולל הסמכות לבית משפט לזמן את הערב הנוסף.
היו"ר שאול יהלום
אני הולך אתך באותו הגיון, אבל אני מבקש ללכת לקראת הערב הנוסף, הערב

הטוב שלא ביקש להשתחרר מן הערבות. הוא עשה טובה, בא בשעה תשע בלילה לתחנת

משטרה וחתם על ערבות למשוחרר. אם הוא מסכים להחלפה, לא צריך להכביד עליו

ולחייב אותו לשבת יום שלם בבית המשפט. אם הוא לא מראה אות חיים, אני מסכים

שיוציאו צו הבאה. אבל אם הוא שולח לבית המשפט מכתב, חתום בידי עורך דין המעיד:

בא לפני ערב בי ואמר שהוא מסכים שמשה בן-זאב יחליף את אברהם בן-יצחק בערבות

לסכום זה וזה - אני רוצה לתת לו את האפשרות הזאת.
משה שחל
אדוני היושב ראש, האויב של הטוב הוא הטוב מאד. אנחנו מדברים על מקרים

מיוחדים שבהם יש יותר מערב אחד. ערב אחד מבקש להשתחרר, הערב הנותר זומן ולא

בא, רשאי שופט לתת צו הבאה כדי שהדיון יהיה בנוכחותו. הרי הדיון הזה הוא

לטובתו של הערב הנותר. אם הוא נוכח בדיון, הוא יוכל לקבל הסבר מה המשמעות של

ההחלפה.
פרופ' דוד ליבאי
חשוב גם שבית המשפט יתרשם ממנו.
משה שחל
בית המשפט יתרשם ממנו וגם הוא יתרשם מההליך. זה דבר חיוני במקרה כזה. אם

רוצים בטובתו של הערב. הוא יבזבז את יומו בבית המשפט? מוטב שיבזבז את יומו

ולא יותר מזה, כי האלטרנטיבה היא הרבה יותר חמורה.

אי אפשר לעשות כאן בדרך אגב פרוצדורה מיוחדת של זימון. ההצעה שהוא יחתום

בנוכחות אדם אחר, זה פתח לבעיות של זיופים, החתימה לא חתימה, אלף ואחת בעיות.

אם הערבות היא בסכום גדול, הערב שמבקש להשתחרר יזייף חתימה ויגיד: הערב השני

הסכים, הוא חתם אצל עורך דין.
שלמה שהם
אין ספק שאלה המקרים הקשים, אין ספק שדרושה נוכחות הערב הנוסף, אני מסכים

לכל הדברים שנאמרו. היושב ראש מבקש בכל אופן להשאיר פתח מסוים. אני מציע במקום

לאפשר צו הבאה, לומר שאם הוזמן כדין לדיון - קודם כל הוא חייב להתייצב, הוא לא

יכול לשלוח פתקים; אבל אם לא התייצב - רואים את אי התייצבותו כהסכמה לשינוי

תנאי ערבותו של הערב הראש.
משה שחל
נעלת בפניו את הדלת לבוא ולטעון שהיה פגם.
שלמה שהם
אם יש פגם, הוא יחזור. אבל אם אין פגם, הוא יכול להגיד: אני לא מתייצב

ותעשו מה שאתם רוצים.
היו"ר שאול יהלום
לא. הרי יכול להיות שלא קיבל את ההזמנה. החוק צריך להגן על הערב שלא יעשו

תרגילים מאחורי גבו.
שלמה שהם
אם כך, חייב אותו לבוא לבית המשפט. הנזק של חובה כזאת פחות חמור מהנזק

שעלול להיות אם לא יידע מה קורה. אין ברירה אחרת.
היו"ר שאול יהלום
אם אדם כותב מסמך ועורך דין חותם שהאיש הופיע לפניו וחתם בנוכחותו, זה

יכול להיות זיוף?
רמי רובין
היה מקרה שלקוח גנב חותמת של עורך דין מכובד והשתמש בה. היו דברים כאלה.



התכתבות עם בית משפט היא ענין בעייתי מאד, והועדה הזאת עצמה ביטלה אותי

בתעבורה. מה קורה? המתוחכמים לא משיבים כן או לא, אומרים אולי, בערך, בתנאי,

אם... ואז לאיש יש רושם שהוא הגיש תגובה, לבית משפט יש רושם שהאיש מתהכם

ומוציא לו צו הבאה. יוצא שהטובה שעשית לאותו איש ששלח נייר לבית משפט גרמה לכך

שהוציאו נגדו צו הבאה ושוטר בא לביתו. השיטה הזאת בוטלה בתעבורה. היתה אפשרות

לכפור בכתב "אני לא אשם", כתבו תשובות על תנאי, תשובות חלקיות. התוצאה היתה

קשה מאד והשיטה בוטלה, ובצדק. אם רוצים להגן על הערב - שיבוא.
היו"ר שאול יהלום
כל אנשי המקצוע רוצים להגיד שאין שום אפשרות להיות בטוחים בהסכמה של אדם

להליך הידוע לו מראש מבלי שיופיע בגופו בבית המשפט, יישב שלוש שעות עד שיגיעו

לתיק שלו, יבזבז יום שלם, מאות אנשים יראו אותו בבית המשפט ויחשבו שהוא נעצר

- אין שום אפשרות להקל?
פרופ' דוד ליבאי
יש אפשרות אחת - לכתוב בפיסקה (ב): זומן לדיון ערב אשר ערב יחד עם המבקש
ולא התייצב - אני מוכן להוסיף
ולא היה מיוצג בדיון על ידי עורך דין - רשאי

בית המשפט,., יכול להיות שהוא בחוץ לארץ, יכול להיות שהוא לא יכול לבוא,

יכול להיות שהוא לא רוצה לבוא, ישלח עורך דין לדיון. יכול להיות שזה לא יספיק,

אבל זאת סיבה למנוע הוצאת צו הבאה. יכול להיות שהשופט יגיד לעורך דין: תגיד לו

שבפעם הבאה יבוא.
היו"ר שאול יהלום
זה המינימום האפשרי.
שמואל סף
אני מציע דבר נוסף, הוא רשאי לבקש מבית המשפט לשחרר אותו מהופעה בתנאי

שיגיש תצהיר.
רמי רובין
תמיד אפשר לבקש. יש שיקול דעת לבית המשפט.
שמואל סף
אני מציע לקבוע שרשאי הערב להגיש בקשה לשחרר אותו מהופעה לדיון בתוספת

תצהיר, כדי שיהיה ברור שהבקשה היא שלו ולא של מתחזה,
היו"ר שאול יהלום
שמענו את הסיפור על חותמת של עורך דין.
שמואל סף
ואם מישהו מופיע בבית משפט, יודעים מי הוא? הוא אומר
אני משה בן-יוסף.

מישהו בודק את תעודת הזהות?
משה שחל
כשאדם מתייצב בבית משפט לא בודקים את תעודת הזהות? לא צריך להגזים.
היו"ר שאול יהלום
הערבים מכירים זה את זה. הערב הנוסף יראה את המבקש להשתחרר ויגיד: אתה לא

משה בן-יוסף, אתה מתחזה.
שמואל סף
הסיטואציה היא הפוכה. המשוחרר והערב שמבקש להשתחרר מביאים אתם איש-קש

ואומרים שהוא הערב השני.
משה שחל
הערב התמים יהיה פטור לגמרי.
רינת קיטאי
נקודת המוצא צריכה להיות כמו שהיושב ראש הציע, כדי להגן על הערב הנוסף

צריך לאפשר לו מנגנון של תגובה אקטיבית כתחליף להתייצבות. הליכים כאלה קיימים

בסדר דין אזרחי. אם לאדם אין תביעה והוא מוכן להשאיר את הערבות שלו, הוא יכול

רק להודיע לבית משפט.

אנחנו צריכים לתת תשובה לשאלה מח קורה כאשר הערב הנוסף לא מגיב בגלל

קנוניה עם הנאשם כדי לכבול את הערב הראשון. הנאשם עומד לברוח, רוצים לכביל את

הערב הראשון, הערב הנוסף מוכן לשאת בחלק שלו והוא יודע שהנאשם יפצה אותו,

כשמדברים על תגובה אקטיבית צריך להביא בחשבון אפשרות של קנוניה ולתת פתרון גם

לאפשרות הזאת. אפשר להציע מנגנון של תזכורת שניה לערב הנוסף, ולהסיק מסקנות

אם הוא לא מגיב למרות שפעמיים נשלחו הזמנות כדין.
היו"ר שאול יהלום
האם המנגנון האקטיבי יחול כאן גם בלי שנזכיר אותו?
רינת קיטאי
לא. חייבים להזכיר אותו. אני מציעה שתהיה הודעה לבית המשפט האם הוא מוכן

להשאיר את ערבותו בתוקף.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו משאירים את הסעיף כמו שהיה, אבל בפיסקה (ב) נוסיף: אלא אם כן היה

מיוצג על ידי עורך דין או הגיש לבית המשפט תצהיר כדין.
נצ"מ רחל גוטליב
לאור ההערה שנשמעה כאן בענין התכתבות עם בית המשפט, אני מציעה לכתוב:

בדרך שתיקבע בתקנות.
יורם חכם
אילו הייתי שופט, לא חייתי מסתפק בתצהיר.
שמואל סף
תקרא לערב להופיע.
היו"ר שאול יהלום
בסדר, אבל תן גם אפשרות לא להופיע.
רמי רובין
חבל לסבך את הענין. אם השופט לא יסתפק בתצהיר, יזמין אותו שוב. כל האנשים

האחרים כבר באו, צריך יהיה להזמין אותם שוב כי השופט לא הסתפק בתצהיר. אדוני

קודם התרעם ושאל אם אין דרך ביניים. התשובה היא שאין דרך ביניים. אם אתה רוצה

להיות בטוח במאה אחוז, יתייצב האיש ויטען טענותיו, בכפוף להצעות של עו"ד סף

שיתייצב עורך דין במקומו, או שיגיש בקשה שהוא לא רוצה להתייצב. אם אתה אומר

שדי ששולחים לו הודעה, חבל לכתוב את כל השאר, תגובות אקטיביות, זה פשוט לא

מוסיף כלום. זה לא מוסיף בטחון אלא רק סירבול ופתח לבלבול וזיופים.
פרופ' דוד ליבאי
אנחנו לא יודעים מראש מה יהיה בדיון. הדיון הוא לא סטטי, לא רק שפלוני

מבקש לצאת ובזה נגמר הענין. חשוב מה סכום הערבות, חשוב מי בא במקום הערב

המשתחרר.
היו"ר שאול יהלום
יכול להיות שסכום הערבות הוא רק 10 אלפים שקלים. כשמדובר בסכום כזה לשופט

יותר קל להחליט על החלפת ערבים. בגלל סכום כזה לא צריך לחייב את הערב להופיע

בבית המשפט.
פרופ' דוד ליבאי
השופט לא יחייב אותו. אם השופט יראה שהאיש הוזמן ולא בא, הוא ישקול ואולי

יחליט שהוא לא חייב להיות נוכח. הכל לפי מהות הענין. השופט מפעיל את שיקול

דעתו וגומר את הענין בשתי דקות.

צריך להשאיר לשופט את הסמכות לזמן את הערב הנוסף. אני חושב שנוכחותו

חשובה. אני מבין שיש מקרים שהאיש לא יכול להגיע, כדי לא לבזות את בית המשפט

שלפחות ישלח עורך דין. יותר מזה לא הייתי משנה, הייתי משאיר את הסעיף כמו

שהוצע על ידי משרד המשפטים.
היו"ר שאול יהלום
ולא לתת אפשרות למסור תצהיר?
פרופ' דוד ליבאי
לא. על מה יענה בתצהיר? אנחנו לא יודעים מראש על מה יהיה הדיון.
היו"ר שאול יהלום
הוא יכתוב
אני מסכים שערב אי שחתם אתי יוחלף בערב גי, וערבותי נשארת.
ערב אי בא לערב בי ואומר לו
אני חתמתי אתך אבל עכשיו אני צריך את הכסף, אני

מבקש להשתחרר ובמקומי יבוא גיסי שהוא מיליונר ידוע, אני מבקש שתכתוב מכתב שאתה

מסכים. לשם כך הוא צריך לביא לבית המשפט בנצרת? כדי לתת ערבות לחבר שלו, הוא

נסע בלילה מרחובות עד נצרת. אבל עכשיו הוא צריך לבזבז יום שלם בגלל ערבות של

10 אלפים שקלים כשהוא מוכן לכתוב מכתב הסכמה או לשלם סכום גדול לעורך דין

שייצג אותו? אני רוצה לתת גם אפשרות להודיע בכתב על הסכמה.

כמו שאדוני אומר, לשופט יש שיקול דעת. אם נוכח השופט שהסכומים גדולים,

שמהעסק הזה נודף ריח לא טוב, שמדובר בפושעים גדולים, לא יעזור התצהיר. אבל אם

זה ענין שיגרתי, תן אפשרות להגיש תצהיר במקום להתייצב.
רמי רובין
בית המשפט יוכל לקבל החלטה בניגוד לתצהיר למרות שהאיש לא נוכח?
היו"ר שאול יהלום
כן.
רמי רובין
בית המשפט יוכל לקבל כל החלטה כאילו האיש התייצב? בבקשה.
פרופ' דוד ליבאי
מרגע שוויתר על זכותו להשתתף בדיון - - -
רמי רובין
הוא אומר
אני מוכן אבל בתנאי שהערב החדש יהיה משה ולא יעקב. אבל אם בית

המשפט יכול להחליט מה שהוא רוצה, בסדר.
נצ"מ רחל גוטליב
אני מציע לא להשאיר את החודעה לבית המשפט כענין פתוח ונזיל לשיקול דעתו

של הערב, לאפשר רק הודעה בדרך שתיקבע בתקנות, וזה יהיה מוגבל מאד.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו משאירים סעיף קטן (ב) בסעיף 47 בנוסח מתוקן: זומן לדיון ערב אשר

ערב יחד עם המבקש ולא התייצב, רשאי בית המשפט להוציא צו להבאתו אלא אם כן יוצג

על ידי עורך דין או מסר תצהיר הסכמה לבקשה, כפי שייקבע בתקנות.
שמואל סף
השאלה היא אם יתקינו תקנות בזמן.
היו"ר שאול יהלום
אם לא, נשארת רק אפשרות של ייצוג על ידי עורך דין. אם השר לא ימצא לנכון

להתקין תקנות, יבואו אליו פרקליטים מהשטה ויבקשו שיעשה זאת.
פרופ' דוד ליבאי
די אם נכתוב
... או שהגיש תצהיר שבו הסכים לבקשה.
היו"ר שאול יהלום
נכון. נכתוב
... יוצג על ידי עורך דין או הגיש תצהיר שבו הסכים לבקשה.
י ורם חכם
לאחר שהוסברו לו תוצאותיה.
היו"ר שאול יהלום
סיכמנו להוסיף בסוף סעיף 47(ב): אלא אם כן יוצג על ידי עורך דין או

הגיש תצהיר שבו הסכים לבקשה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:50)

קוד המקור של הנתונים