ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 14/01/1997

החלטת נשיא בית-המשפט להימנע מנקיטת צעדים נגד השופט אליגון (הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת יצחק כהן)

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 36

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, וי בשבט התשנ"ז (14 בינואר 1997), שעה 13:30

נכחו;
חברי הוועדה
שאול יהלום - יו"ר

בני אלון

משה גפני

צבי וינברג

יונה יהב

יצחק כהן

אלכס לובוצקי

משה שחל
מויזמנים
שר המשפטים צחי הנגבי

השופט יצחק רביבי - מנהל בתי-המשפט
יועץ משפטי
שלמה שהם
מזכירת הוועדה
דורית יאג
קצרנית
אורה לוין
סדר-היום
החלטת נשיא בית-המשפט להימנע מנקיטת צעדים נגד השופט אליגון -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת יצחק כהן



החלטת נשיא בית-המשפט להימנע מנקיטת צעדים נגד השופט אליגון

(הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת יצחק כהן)
היו"ר שאול יהלום
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא: החלטת נשיא

בית-המשפט להימנע מנקיטת צעדים נגד השופט אליגון, בהשינתפות שד המשפטים ומנהל

בתי-המשפט. אני אסביר את הנושא.

בי"ד באלול התשנ"ו, 29 באוגוסט 1996. אמר נשיא בית-המשפט השלום במחוז הדרום,

השופט עודד אליגון, באירוע של מסיבת פרידה לאחד השופטים: "הפכנו למטרה מסומנת

על-ידי טפילים, שמושגים כגון שלטון החוק זרים ומנוכרים להם בתכלית, אם מחמת

בורורת ואם משום שקיומו של שלטון חוק יפריע להם באורח החיים הטפילי שלהם. אנו

עוברים עכשיו ימים קשים של עמידה שלא ברצוננו בקו החזית. אנו עומדים היום בקו

הראשון של חזית קשה, ולצערי, גם מסוכנת. מי חלם על ימים בהם במדינת ישראל יזדקקו

שופטים לשומרי ראש צמודים. אנשים אלה, שמעולם לא תרמו למדינה אפילו כזית, שמו להם

למטרה להשתלט על המערכת השיפוטית או להטיל עליה אימה, כדי שיוכלו להמשיך ולינוק

את משאבי המדינה באין מפריע. מערכת המשפט היא אולי אחרונות הפרות הקדושות

הנהנות מאמון בלתי מוגבל של הציבור. הבורה קטנה ועקשנית היא הערובה לכך, שהפרה

הקדושה לא תהפוך נשאית של הפרה המשוגעת. איומים והפחדות, ואפילו התנכלויות, לא

יסיטו אותנו כהוא-זה מתפקידנו כשומרי החוק וכמגיני הדמוקרטיה".

זה היה בתקופה שחוגים חרדים תקפו בכתב ובעל-פה את נשיא בית-המשפט העליון, את

שופטי בית-המשפט העליון, וזו הייתה כנראה תשובתו של נשיא בית-המשפט השלום

בבאר-שבע לעניין.

בנושא חזה הייתה הצעה לסדר היום של חבר הכנסת יצחק כהן. ההצעה הועלתה בט'

בכסלו התשנ"ז, 20 בנובמבר 1996- הנוסח המדויק היה: "החלטת נשיא בית-המשפט להימנע

מנקיטת צעדים נגד השופט אליגון". מליאת הכנסת החליטה להעביר את הנושא לדיון

בו ועדת החוקר!, חוק ומשפט.

בנוסף לכך, אני גם קיבלתי לפני ההצעה מכתב מחבר הכנסת משה גפני , שלא נעניתי

לו בזמנו, שציטט את העניין וביקש להעלותו בישיבה. לא נעניתי לו באותה תקופה עדיין

בחיוב ואז באה הורדת הנושא מהמליאה, וברור שנעניתי וקיבלתי את המשימה להעלות את

הנושא בישיבת.

לפני שהעליתי את הנושא על סדר היום יזמתי פגישה עם נשיא בית-המשפט העליון,

השופט אהרן ברק, ואמרתי לו שלפני שאני מעלה נושא כזה רגיש שקשור לשופט, אני רוצה

לשוחח אתך על העניין.

הפגישה התקיימה בכ"ט בכסלו התשנ"ז, 10 בדצמבר 1996- הנשיא אמר לי כדלקמן:

"השופט אליגון עשה מעשה חמור. דבריו חמורים ולא ראויים. דבריו של השופט אליגון

פגעו בכל מערכת המשפט והוא אישית כנשיא מרגיש עצמו נפגע מהמעשה". הוא הוסיף שהוא

נזף בשופט אליגון הן בעל-פה, בשיחה אישית, והן בכתב. מבחינתו, זה צעד חמור מאד

ומספיק. כשאני שאלתי אותו מדוע מעבר לזה לא נעשים צעדים, הוא אמר לי , שלפי החוק

העמדת שופט לבית-דין משמעתי הי נה רק בסמכותו של שר המשפטים. הוא אמר שאין לו שום

התנגדות שתבוא בקשה לשר המשפטים, אבל גם מה שהוא עשה היה מעבר לסמכותו בגלל המעשה

החמור. דין משמעתי מבחינה פורמאלית נתון רק לשר המשפטים, ולכן גם הישיבה היא

בהשתתפותך, אדונ י, שר המשפטים.

אני מייד נותן את רשות הדיבור לשני מגישי ההצעה - חבר הכנסת יצחק כהן וחבר

הכנסת משה גפני. אני רק רוצה להעיר, מאחר והעניין פורסם בעיתון, אחרי שהחלטתי

ופרסמתי שזה יועלה בוועדה, פורסם בעיתונות שוותיקי הצנחנים מאיימים עליי: "סתום

את הפה או שנעשה לך שמיכה". זה היה המסר.
יונה יהב
באיזה עיתון?
יצחק כהן
ב"מעריב".
היו"ר שאול יהלום
הגיע למערכת "מעריב" בבאר-שבע כך: "החברים של השופט עודד אליגון מזכירים את

אחוות הלוחמים של הצנחנים בשנות ה-50 וה-60. אז קראו לזה שמיכה. נשק זה הופעל נגד

מי שסטה מדרך הישר, והחבריה החליטו להענישו..."
יונה יהב
מי מהצנחנים - אליגון או אינה?
היו"ר שאול יהלום
"... אנו פונים לחבר הכנסת יהלום ומזהירים אותו: או שתסתום את הפה ותרד

מהענייו, או שתתחיל להיזהר משמיכה. עוד ניפגש". בהמשך ההודעה נאמר: "החברים של

אליגון חושבים, שהדבר שאמר השופט בכינוס סגור, משקפים את דעת רוב העם, כולל את

דעת רוב חבריו של שאול יהלום מהמפד"ל".
צבי ויינברג
האם הגשת תלונה במשטרה?
הי ו"ר שאול יהלום
אני אסביר הכול.

קודם כול, מייד כשזה פורסם הגיע מכתב עם העתק אליי, שכתב השופט אליגון אל
הנשיא ברק, בוא הוא כותב
"איומים על חבר הכנסת שאול יהלום. זועזעתי לקרוא היום

בימעריבי כי אל העיתון הגיע פקס חתום על-ידי ותיקי הצנחנים... אינני יודע מי שלח

את הפקס האמור, ואני מקווה בכל לבי שהדבר לא נעשה על-ידי מי מחבריי, שכן זה מעשה

הראוי לגנאי. חופש הדיבור הוא ערך מקודש בעיניי... וכשאני מדבר על חופש הדיבור

אין כוונתי רק לזכות לומר דברים הפוגעים בזולת, אלא גם לזכותו של הזולת לומר

דברים שלא ימצאו חן בעיניי. חבר הכנסת שאול יהלום ממלא תפקיד חשוב מאין כמוהו

בשירות הדמוקרטיה הישראלית ויהיה זה אסון לכולנו אם לשונם של חברי הכנסת ונהיה

קשורה בחרצובות עקב איומים של פגיעה בגופם". הוא אומר, כמובן, שלא היה לו חלק

בזה.

אני הגשתי תלונה. ביקשתי מיושב-ראש הכנסת להעביר את הנושא לחקירה דחופה של

המשטרה, ואכן קצין הכנסת, על סמך הוראת יושב-ראש הכנסת, העביר את הנושא לחקירת

המשטרה, וזה נמצא בחקירת המשטרה. עד כאן האינפורמציה שידועה לי בנושא.

בבקשה, חבר הכנסת יצחק כהן.
יצחק כהן
כבוד השר, אני חושב שאין צורך להוסיף על דבריו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן

ברק. הדברים חמורים ביותר שאין כדוגמתם.



ההתפתחות כפי שהציג היושב-ראש לגבי משהק המכתבים ב"מעריביי הוסיף רק רקע

לחומרת הדברים. אספתי כמה פסקי-דין של בג"צ, ביניהם של אתרן ברק.

בפסק-דיך- של השופט ברק מ-1990 נאמר: "צורך זה באמון הציבור מטיל בראש

וראשונה מעמסה כבדה על השופט עצמו. אם בבית-המשפט ואם מחוצה לו. עליו להתנהג כאדם

ו כשופט באופן שכבוד משרתו תישמר".

בג"צ נוסף משנת 1984. גם של אהרן ברק: "אמון הציבור ברשות השופטת הינו הנכס

היקר ביותר שיש לה לרשות זו זהו גם מנכסיה היקרים ביותר של האומה. הצורך להבטיח

את אמון הציבור ברשות השופטת הוא צורך נמשך. זהו מאבק למשפט שאינו פוסק". עוד
אומר השופט אהרן ברק
"טעות חמורה אחת עלולה להשחית מאמץ של שנים. זאת ועוד, צורך

זח אינו מתמקד אל בפעולתו של השופט על כס המשפט. הוא משתרע על מכלול התנהגותו של

השופט בבית-המשפט ומחוצה לו. השפיטה אינה תפקיד. זו צורת חיים. התנהגות חמותרת

לכל אזרח עטוי שתהא אסורה על השופט, שכן יש בה כדי לפגום באמון הציבור במערכת

השפיטה".

בג"צ של הנשיא שמגר מ-1994: "נקל לתאר ואף להבין את מי שמעלה את הערך של טוהר

המשפט מעל כל ערך אחר, ובהתאם לכך מוכן להוריד שופט מכס השיפוט בשל כל ביטוי

גנאי ".
השופט ב"סל-,י
"הכלל בדבר דעה קדומה: הכלל הפוסל שופט בשל משוא פנים, ובכלל

זה גם דעה קדומר. קיים ועומד מקדמת דנא. הוא קובע, כפי שאמר ממלא-מקום הנשיא

חשין, כי אין פוסלים שופט, או אדם אחר הממלא תפקיד שיפוטי, בשל נגיעה לעניין

הנדון, אלא אם כן מראים על אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת". ועוד

ועוד. אני לא אלאה את הוועדה בפסקי-דין של בג"צ.

אנחנו שומעים שהשופט ברק רואה בחומרה רבה את הדבריו של השופט אליגון. אני

חושב שאין מנוס אלא להיצמד לפסיקה מחייבת של בג"צ, כפי שאמרו השופטים ברק, חשין

ובייסקי, ולקבל את המסקנה החד-משמעית, שהשופט אליגון לא יכול להמשיך להיות

שופט.
משה גפני
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, יש ויכוח בשנים האחרונות

שמתנהל בארץ באשר לסמכויותיו של בית-המשפט. ויכוח מאוד לגיטימי ויורד לשורשי של

עניין, על מהותו של המשטר הדמוקרטי.

כאן בכנסת נשמעו דעות לכאן ולכאן, גם בקדנציה הקודמת, אם הכול שפיט, האם לא

הכול שפיט, האם הכנסת היא הריבון.
יונה יהב
הוויכוח הוא לגיטימי . צורת הו ו יכוה לא לגיטימית.
משר; גפני
תלוי מי.
י ו נח יהב
גם חבריך לסיעה.
משה גפני
חבריי לסיעה ?
יונה יהב
הרב רביץ.
משה גפני
לא לגיטימי ?
יונה יהב
דבריו על פסק-הדי ן האחרון בעניין דורון מייזל.

משה גפני;

הוויכוח הוא ויכוח שי ורד לשורשו של עניין. העקרון , שלפי דעתי , מנחה את כולנו ,

1, זה הכלל שאילולא מוראה איש את רעהו יאכלו. לכל הדעות, על זה אין ויכוח,

שלבית-המשפט יש תפקיד חשוב מאין כמותו. על זה אין בכלל ויכוח. יש ויכוח מהן

סמכויותיו, במה הוא יכול לדון, במה הוא רשאי לדון ובמה לא. דעתי בעניין הזח

ברורה. אני חושב שתפקידו של בית-המשפט לדון בדברים שהוא מוסמך להם, אבל לא זה

הנושא.

כולנו חרדים לכבודו, למעמדו וליכולתו של בית-המשפט להיות גורם אובייקטיבי

ששוט בדברים שהם בין אדם לחברו ובין האזרח לרשות, אם זו רשות שלטונית או כל רשות

אחרת, והוא חייב להיות אובייקטיבי וללא דעות קדומות.

כל מי שחרד, ואמר את זאת נשיא בית-המשפט העליון, השופט אהרן ברק, כל מי שחרד

וכולנו חרדים למעמדו האובייקטיבי של בית-המשפט צריך להגיע למסקנה שאני תיכף אומר

אורנה.

כאשר מגיע נשיא בית-משפט שלום או כל שופט בכל ערכאה שיפוטית כלשהי ואומר על

ציבור ללא התיירקות לאיש אלים או למעשה של אדם פרטי , אלא הוא מדבר על ציבור, על

ציבור במדינת ישראל - במקרה הזה מדובר על הציבור החרדי, אני יכול להביא גם

אות שהוא אמר על ציבורים אחרים, אבל כיוון שזה לא התפרסם נדבר רק על מה

שהתפרסם - אבל במהלך כל החודשים הללו הגיעו אלינו גם סיפורים נוספים שהוא דיבר על

ציבורים לאו דווקא חרדים, לאו דווקא דתיים, כל מיני ציבורים, אבל אני מתייחס רק

למה שהוא אמר ומה שהתפרסם; כאשר מגיעים אל השופט אליגון שני אזרחים לדיון בנושא

ממון, כאשר צד אחד באותו מקרה יכול להיות אדם שאיננו דתי והאדם השני יכול להיות

חרדי, על סכסוך כספי כלשהו או על כל נושא אחר, אנחנו יודעים שדעתו של השופט

אליגון היא, שאחד המידיינים, עוד לפני שהוא שמע את הטיעונים, הוא אדם שנמצא

בקבוצת אזרחים שיונקת או טפילה או שמוצצת את לשדה של המדינה. כשמגיע בן-אדם כזה

לדיון אצלו ברור מראש מהי עמדתו של השופט לגבי אותו אדם.

אני שואל את עצמי ואני שואל את כולנו: האם יש אפשרות בעולם שאדם כזה יוכל

להמשיך לשבת על כס המשפט? האם עולה על דעתו של מישהו שחרד לשלטון החוק וחרד למשטר

הדמוקרטי, וחשוב לו מאוד בתוך המערכת הזאת כבודו של בית-המשפט, האם עולה על

דעתו של מישהו שהאיש הזה - אני לא רוצה להתבטא, הייתי יכול להתבטא בכל הביטויים

האפשריים איפה בהיסטוריה נאמרו דברים כאלה על יהודים ובאילו מדינות בעולם זה

נאמר ובאילו תקופות אפלות בהיסטוריה זה נאמר. אבל מיותר שאומר את זאת. כל אחד

מבין. הרי גם על זה אין ויכוח.

אבל אני פונה לשר המשפטים, שהסמכות היא בידיו, ושר המשפטים כפי שנוכחנו לדעת,

במיוחד בימים האחרונים, שהנושא של מערכת המשפט הוא אחד העקרונות הכי מקודשים

אצלו, והוא אפילו מווו1ר על אינטרסים כאלה ואחרים - ראינו את זה במהלך כל התקופה

שבה הוא מכהן כשר משפטים - האם כמי שאחראי מיניסטריאלית, ציבורית, על המערכת

הזו, האם אתה לא חושש שאי-החלטה שלך בעניין הזה יכולה להביא ציבורים גדולים

במדינת ישראל שהם יאמרו בעקבות אי-ההחלטה שלך לגבי השופט אליגון, כיוון שהנושא

הוא רק בידיך והוא לא בידי אף אחד אחר מבחינת החוק, לא מה שאמרתי עכשיו אלא
יאמרו
אין לנו עוד אמון במערכת המשפט הזו?
יונה יהב
חבר הכנסת גפני, אני מאוד מעריך אותך, אבל אתם אומרים את זה גם כנגד השופט

ברק על-פי פסיקותיו, והוא לא מתבטא בצורה כזאת נגד הציבור שלכם. אתם אומרים את

זח.
יצחק כהן
איזה יכול לצטט?
יונה יחב
אתה י ודע שא נ י יכול לצטט.

מאוד חשוב שתייחס לזה, אתה יודע שאני אוהד.
משה גפני
אמרתי, אני חוזר ואומר: יש ויכוח לגבי סמכויותיו של בית-המשפט. אני סבור שאם

ניקח את הנושאים האקטואליים מאוד, אין מסמכותו ואין מתפקידו של בית-המשפט העליון

לעשות פשרות בכביש בר-אילן . פשרות זה נושא למשא ומתן בין נבחרי ציבור שנבחרים

באורח דמוקרטי. ואז יכול להיות מישהו מאתנו, בגלל שאנחנו, חברי הכנסת, לא כולנו

שומרים על פינו יורנר מדי, לפעמים אנחנו גם משתלחים, לפעמים אנחנו גם אומרים דברים

לא ראויים, לפעמים אנחנו גם אומרים דברים ראויים, אנחנו יכולים להביא את זה לידי

ביטוי כל אחד בסגנונו הוא. אנחנו יכולים לומר ועל זה הציבור ישפוט אותנו. אנחנו

יכולים לומר שבית-המשפט או נשיא בית-המשפט העליון שגה באופן החמור ביותר. יכולים

לומר את זה.
יונה יהב
אתם לא אומרים את זה כך.
משה גפני
לא חשוב. שהציבור ישפוט.

אבל, ופה אני מסיים בפנייה לשר המשפטים, אם שר המשפטים במקרה של השופט אליגון

- אם יש ויכוח לגבי דבריו, זה כבר נושא אחר, אי-אפשר לשפוט בן-אדם כאשר יש צד

לכאן וצד לכאן, וכמובן, מעמדו של שופט ונשיא בית-משפט ראוי ליתר תשומת לב - אבל

כאשר אין ויכוח לגבי העובדות, אין ויכוח לגבי מה שהוא אמר, לא מערער על זה נשיא

בית-המשפט העליון שעשה מעשה חריג מבחינת סמכותו ונזף בנשיא בית-המשפט השלום

בבאר-שבע. אין ויכוח לגבי העובדות. מכאן ואילך יכול להיות רק דבר אחד: ששר

המשפטים יחליט, אני מסתפק בזה, ובזה נגמר העניין. או ששר המשפטים יאמר: אני כמי

שחרד למשפט, לדמוקרטיה, לזה שכל האזרחים שווים בפני החוק, אני לא יכול לאפשר מצב

שבו אנחנו ניכנס לאנרכיה, ואני, כבוד שר המשפטים, מזהיר אותך באופן החד-משמעי- -

חס וחלילה, שלא יתפרש כאיום כלשהו, להיפך, אני מזהיר אותך כיוון שאני חרד למעמדו

של בית-תמשפט. אנחנו נמצאים עם מתיחת חבל יותר מדי רבה. אנחנו נמצאים במצב שיש

כבר ציבורים במדינת ישראל שמערערים על סמכותו המוסרית של בית-המשפט לפסוק במדינת

ישראל עקב דעות קדומות כלפי ציבורים מסוימים.

לכן במקרה הזה, אתה אדוני השר, הידוע כאיש אמיץ מאוד - אנחנו זוכרים אותך

מלפני הרבה שנים כשהיה פינוי ימית---
יונה יהב
הוא רוצה לשכוח את זה, אתה מזכיר לו את זה?
שר הבריאות צחי הנגבי
שם דו וקא הייתי פחדן, לא התנגדתי . ירדתי בסוף. הי רם אומרים לי, אתה נכנעת...
משה גפני
אני מבקש ממך להפעיל את סמכותך ופשוט בדרך של כביד לומר לשופט אליגון: אנא,

חפש לך עבודה אחרת, זו איננה עבודה מיתאימה עבורך.
היו"ר שאול יהלום
אני מציע שידברו עכשיו חברי הכנסת שנרשמו ואחר-כך ונהיה תשובת שר המשפטים, ואס

מנהל בתי-המשפט, השופט רביבי, ירצה, יוכל להוסיף.

אני מבקש רק לתחום את גבולות העניין. אפשר, כמובן, להגיד כל דבר עכשיו על

השופט אליגון, אני מתכוון לדברי ביקורת. אני חושב שזה מיותר. מה לנו יותר מאשר

דבריו של נשיא בית-המשפט העליון שציטטתי אותם. כל המוסיף גורע במקרה הזה. אם אומר

ברק, מה אנחנו. ברור שכולנו מצטרפים לברק.
איך אני רואה את העניין
עומדת כאן בקשה שלי, והשאלה אם חברי הכנסת תומכים

בה, המלצה שלי כיושב-ראש הוועדה - בשלב זה אינני יידע אם יהיה לי רוב - להמליץ

בפני שר המשפטים להעמיד את השיפט אליגון לדין משמעתי לפי סעיף 18(א)(2}
האומר
השופט התנהג באופן שאיני הילם של שופט בישראל. אני חושב שזה תיאם בדייק את

העניין.

הרי אני שמלא אמין במערכת המשפט, עם כל הוויכוח, חבר הכנסת יהב, כשאני מופיע

בכל מקים, כילל בציביר החרדי, ואימר למה צריך לחיית אמון במערכת המשפט, אני אימר

שאם דבר כזה לא יהיה, האמון יורד.
יונה יהב
לאור הצהרתך זו לא היית צריך להציע את מה שהצעת.
היו"ר שאול יהלים
הייתי מבקש להתייחס לעניין הזה יכל אחד יסביר.

חבר הכנסת יהב, אחריו - חבר הכנסת שחל.
בנימין אלון
לסדר הדיון: האם אפשר לקבל ממנהל בתי המשפט אי ממך, היישב-ראש, מהן

האפשרויות? יש נזיפה? מה מקובל במיסד הזה?
היי"ר שאול יהלים
אני מקריא מחיק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ג-1984, בסימן הי, סעיף 17,
שיפיט משמעתי
ייבית-הדין המשמעתי לשופטים (להלן - בית הדין) יהיה של חמישה, בהם

שלישה שופטי בית-המשפט העליון אי של שלושה ובהם שני שופטי בית-המשפט העליון,

והכיל לפי שנשיא בית-המשפט יקבע. חברי בית-הדין יתמנו על-ידי נשיא בית-המשפט. אב

בית-הדין יהיה נשיא בית-המשפט או המשנה לנשיא או הוותיק שבין שאר שופטי

בית-המשפט, הכול לפי ההרכב. לעניין סעיף זה, שופט גם שופט שיצא לקצבה".



סעיף 18. שממנו כבר הקראתי קודם: יישר המשפטים רשאי להגיש לבית-הדין קובלנה על
שופט על יסוד אחד מאלה
1. השופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו; 2. השופט התנהג

באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל; 3. השופט הורשע בעבירה שבנסיבות

העניין יש בה משום קלון; 4. הוועדה מצאה שהשופט השיג את מינויו שלא כדין". אלה

ארבע העילות.

אמצעי המשמעת שבית-הדין מוסמך להטיל (סעיף 19): "1. הערה; 2. התראה; 3.

נזיפה; 4. העברה למקום כהונה אחר; 5. העברה מן הכהונה בין בתשלום קצבה ובין

בשלילתה כולה או מקצתה".
אלכסנדר לובוצקי
מה מבחינה פורמאליסטית ההליך שהשופט ברק כבר ביצע?
היו"ר שאול יהלום
השופט ברק אמר שהסמכות רק לשר המשפטים ואין לנשיא בית-המשפט שום סמכות בחוק

לעשות אחד מהדברים האלה. אלא הוא ראה את העניין כל כך בחומרה, שמעבר לסמכויות

הנתונות לו בחוק, הוא עשה דבר שמעבר לזה ונזף בשופט אליגון.
יצחק כהן
לו הי ירט-; לו סמכות, לפי תוכן מכתבו, מה היה עושה?
היו"ר שאול יהלום
אני לא יודע,
יצחק כהן
המכתב שלו מדבר בעד עצמו.
היו"ר שאול יהלום
אמרתי את כל מה שהוא הרשה לי להגיד.
יונה יהב
כדי שהמשך דבריי יובנו, אני בכל זאת אגיד, שמעשהו של השופט אליגון הוא מעבר

ומעל לחמור. אני מרגיש נעלב כמי שאיננו משתייך לציבור שאליו הוא התכוון,

מאידך גיסא, החברים שהגישו את ההצעה הזו יודעים איך רש"י מפרש "נוח איש צדיק

תמים היה בדורותיו". על רקע שלו הוא היה צדיק גמור,
היו"ר שאול יהלום
יש על כך מחלוקת, זו אחת הדעות,
יונה יהב
למה אני אומר את זה? כי בהגינותו כי רבה, היושב-ראש אמר שהדברים האלה פורסמו

בתקופה מאוד קשה ושחורה בציבוריות הישראלית, כשהיו הפגנות נגד בית-המשפט העליון.

השופט היחיד בעולם מבין 74 נשיאים של בית-משפט עליון שהגיע לכנס בין-לאומי עם

שומרי ראש היה השופט ברק, השופט ברק עמד מול מתקפה שניסית מאוד להצניע אורנה

בתשובה לקריאת הביניים שלי, שירדה לשורשו של עניין, כפי שאנחנו קוראים לזה בעולם

המשפט, ושפגעה באשיות המשפט, שהכריזה על-ידי ציבור שלם וראשיו שמוציאים את עצמם

מתחולת הדין והשפיטה במדינת ישראל. אני יכול להביא לך את הציטוטים האלה, יש לי



אותם. לכן למרות החומרה צריכה להיות איזשהי מידת הרחמים. שנינו אמונים על ההלכה

שמאוד נוהגת במידת הרחמים.

מה שאתה מציע, אדוני היושב-ראש, אתה מציע להכניס את מערכת המשפט ואת כל מה

שמסביב לה ואת דעת הקהל לטלטלה בלתי נסבלת. כיוון שאם נצא החוצה ונהיה פרקטיים

ונתנהג באנשים שבתוך עמם יושבים, אתם יודעים, שלדאבוני, נגה שאמר השופט אליגון הוא

נחלתם של ציבורים גדולים ועצומים. ברגע ששר המשפטים יפעיל את סמכותו שבחוק

ויעמיד את השופט אליגון על דברים שאני מורד! כלפיהם, לדין משמעתי, היום, במרחק כזה

מזמן האירוע, שוב יתחיל הוויכוח אם כן או לא, ואם בצדק הוא אמר או לא.
יציק כהן
איפה הגבול?
יונה יהב
גם אני שואל איפה הגבול אצל שליחי הציבור של הציבור הדתי. תקרא את ההתבטאות

של הרב רביץ, שיש לי הרבה הערכה אליו, אחרי פסק-הדין בעניין דורון מייזל משלשום,

ואתה פשוט לא מאמין. הוא אמר - מפלצות, חיות - - -
היו"ר שאול יהלום
לא אמה מפלצות.
יונה יהב
חיות, בהמיות. דברים נורא חמורים מלפני יומיים.
שר הבריאות צחי הנגבי
על השופטים ?
יונה יהב
כן. על בית-המשפט ועל מי שפסק את זה.

לכן אני מתחנן ומבקש מכבוד השר לדחות מכל וכל את הצעתו של היושב-ראש. להסתפק

במה שעשה השופט ברק מחוץ לסדר הדין הרגיל.
י צחק כהן
זה לא יעמוד במבחן בג"צ.
יונה יהב
אני מקבל את המצב הפסיכולוגי שנמצא בו חבר הכנסת כהן ואת שאלותיו. זאת

אומרת, היכן הגבול. אבל תדע לך, משני הצדדים אנחנו צריכים לשים את הגבול, והגבול

הוא כאן ועכשיו.

עשה השופט ברק את מה שהוא עשה. תדע לך, זה המון במערכת המשפט. כאשר נשיא

בית-המשפט העליון מוריד למטה הערה ומתייחס ומאפשר ליושב-ראש ועדת החוקה לומר את

מה שהוא אומר פה, זה המון במערכת המשפט. כי מערכת המשפט היא מערכת מאופקת,

ולדאבוני, השופט אליגון לא נהג באיפוק ולא ביטא את המזג השיפוטי שלו. זה מה שצריך

לעשות. לכן בהחלט הוא סטה מהדרך.



אבל אני מבקש ממך, כבוד השר, לדחות מכל וכל את הצעתו של יושב-ראש הוועדה.
משה שחל
אין ספק שההתבטאות של נשיא בית-המשפט בבאר-שבע היא המורה ומוטב שלא הייתה

נאמרת מאשר היא נאמרה.

אני רוצה גם לגנות את האלום על יושב-ראש הוועדה גם כאשר אנחנו לא יודעים מי

זהות האנשים, ואני מקווה שהמשטרה תצליח לעמוד עליהם. אני מכיר את זה אישית. אני

מכיר את התופעה הזאת.
היו"ר שאול יהלום
את השמיכה או את האיום?
משה שחל
האיום. כאשר שירתתי בצבא השמיכה היה דבר נפוץ. האמת היא שהייתי חושב פעמיים

אם לדבר על שמיכה בקשר ליושב-ראש... אבל אני מתייחס לזה בחומרה רבה, גם הסגנון,

גם האמירה וגם הקלות שבה בשנים האחרונות כשאדם מבטא עמדה שלו, עמדה לגיטימית, יש

קבוצה, בין אם זה אחד או קבוצת אנשים, שבמקום להתווכח אתו מאיימת אליו ואומרת:

נחסל אותך.

אני רוצה לומר כמה דברים בעקבות דבריו של חבר הכנסת יונה יהב: הייתי מאוד שמח

אילו חברי הכנסת, שאגב, יש להם פעילות רבה מאוד בהצעות לסדר בתחומים האלה בזמן

האחרון, גם היושב-ראש, שלזכותו ייאמר שהוא בעניין מסוים, לפחות השבוע, נתן ביטוי

שהיה מקובל עליי לחלוטין במה שנוגע לשלטון החוק והסדר שצריך להיות במערכת מן הסוג

הזה. אבל הייתי מאוד מרוצה אילו הייתם באמת על כל תופעה שיש בה משום קביעה של

עמדה פוגעת נגד קבוצה של אוכלוסייה, כזאת או אחרת, מצד זה של המתרס ומצד זה של

המתרס, מגלים את אותה רגישות שאתם מגלים בעניין שנוגע לנושא שהוא קרוב אליכם.

מדוע אני אומר את זאת? בתקופה ההיא הלכתי לבקר את פרופ' ברק כדי לעודד אותו

על התחושה של השמירה האישית. אני קרוב לתשעה חודשים הייתי שמור באותה רמה של

שמירה לכל מקום. זה פשוט בית כלא לך ולבני ביתך. באתי לעודד אותו כי אני יודע מה

היה לו שם. אבל תגידו לי אתם: זה באמת דבר כל כך מקובל במשטר דמוקרטי שיש בו חופש

ביטוי ודעות, שנשיא בית-המשפט העליון במדינת ישראל יסתובב כאן ובעולם עם שמירה

צמודה של שומרי ראש לא אחד ולא שניים? אני לא יודע אם אתם רואים את המערך שמלווה

אותו. זה שני כלי רכב, לפעמים שלושה, רכב משוריין, בין שישה לעשרה איש, על כל

המשתמע. מי שקובע את הנורמה הזאת של השמירה איננו עושה אותה רק על בסיס של קפריזה

אלא על בסיס של מידע, על בסיס של מודיעין, שהאיום הוא ממשי. לא הוא קובע, לא הוא

מזמין את השמירה. באותה תקופה שמעתי אותו.

לדעתי, הוויכוח עם השופט ברק הוא מיותר לחלוטין.

יצחק כהן;

להיפך. אני חושב שהשופט ברק פה נפגע יותר מהציבור החרדי. אני מצטרף למה שאינה

אומר במאה אחוז. ארנה סוטה מהנושא. אנחנו תומכים בשופט ברק. אנחנו יחד אתך בכל מה

שאמרת אחד לאחד. הנושא כרגע הוא השופט אליגון וההתבטאויות שלו. יש פה סטייה

מהנושא בכוונה להסיט את הדיון. השופט ברק בנושא של אליגון נפגע י ותה מאתנו.
היו"ר שאול יהלום
חבר הכנסת כהן , חבר הכנסת שחל יכול לדבר כל מה שלבו חפץ בתנאי שיקצר.
משה שחל
הקשר שקיים מפני שבאותה תקופח שבה מדובר כך נתן נתן ביטוי, לדעתי, אומלל,

השופט אליגון לדעתו. זה לא היה מנותק. זה לא שקם השופט אליגון יום אחד והוא בא

ואמר, אני קם בבוקר, יש לי קפריזה ואני אומר את הדברים. הרקע היה קיים. אני מגנה

אותו. אני לא בא להגיד לך שהוא עשה דבר נכון. אבל אני בא ואומר לכם, אל תשכחו גם

את הצד השני. אילו הייתם באים ואומרים, אנחנו נתאחד על דבר כולל, גם מאמרי

המערכת שנכתבו באותם הימים בעיתון שלך, חבר הכנסת גפני, ואיזה מכיר אותם. אני לא

רוצה לצטט, יש לי אותם, הם חמורים ביותר, התבטאויות קשות ביותר.
היו"ר שאול יהלום
חבר הכנסת שחל, נניח שהיום היה קם השופט אליגון ואומר אותו דבר, גם כן היית

אומר להעמיד אותו לדין?
משה שחל
אני רוצה להציע הצעה לא על בסיס היפותיזה אלא על דבר אמיתי. המקרה שנשיא

בית-המשפט העליון קורא אליו שופט במסגרת אפילו מה שנקרא שיחה הוא בעל משמעות רבה

מאוד. בכלל, כל המערכת המשפטית מדברת בשפה אחרת. האנדרסטייטמנט הוא ביטוי והמילה

"נזיפה" היא חמורה מאוד. מה שלא יהיה, השיחה הזאת נרשמה בתיק.
היו"ר שאול יהלום
היא נרשמה. השופט ברק אמר לי שהיא נרשמה.
משה שחל
היא נרשמה. אני יודע. אני מכיר את הלך הרוח הזה גם במקרים של קציני משטרה,

כשאתה אומר, אתה לא רוצה לפגוע פגיעה פורמאלית, אין לך בסיס להעמדה לדין משמעתי,

אבל אתה לא יכול לעבור לסדר היום, בעיקר לגבי ביטוי לא אתי.

מה שאני מציע, אדוני היושב-ראש, זה לעשות דבר אחד: להעביר את פרוטוקול הישיבה

הזאת כפי שהוא לנשיא בית-המשפט העליון ולבקש ממנו שיביא אותו לידיעתו של השופט

אליגון. אני מציע לשר המשפטים, מאחר ושיקול הדעת הוא שלו, שלא ייחפז בהחלטה הזאת.

נדמה לי שהניסיון של הימים האחרונים מחייב נגה שנקרא שיקול דעת, ולא צריך להפוך

עוד פעם את העניין הזה לאיזשהי פרשה חדשה.
אלכסנדר לובוצקי
אני מסכים עם רוב דברי קודמיי אבל אני לא לגמרי בטוח שאני מסכים עם המסקנה.

כדאי להיזכר בעצם מה קרה כאן. מציגים את דבריו של השופט אליגון כאילו הוא בא

והגן על מערכת המשפט. לא. הוא בא והוסיף דלק לתבערה שהבעירו החרדים. ההתנהגות של

החרדים הייתה מאוד בלתי הולמת וההתנהגות שלו הוסיפה דלק לתבערה, משום שהיא הוכיחה

שאולי הם צודקים. בזה החומרה במעשיו. משום שהרי מה אומרים החרדים? יושבים

בבתי-המשפט, יושבים באליטות המשפטיות, אנשים שהם שונאי יהדות, שונאי חרדים. בא

אליגון והראה על עצמו, על עצמו לפחות, שהדבר נכון. לכן בעצם המעשה שהוא עשה אתם

לא יכולים להצדיק אותו שהוא ניסה לכבות את התבערה. הוא בעצם הגדיל את האש, משום

שהוא נתן נשק לאנשים.

אני מסתכל מאוד בחרדה על מה שקורה עכשיו ומכונה בעיתונות "המלחמה באליטות"

והניסיון להרס האליטות. רבותיי, כשאומרים "אליטות" זה נשמע כאילו קבוצות מתנשאות

וזה נשמע טוב. למעשה יש כאן הרס של קבוצות האיכות בחברה הישראלית. ההרס הזה

והארס הזה מגיע מהרבה חוגים. זה מגיע מחוגי החרדים כלפי מערכת המשפט, זה מגיע

מראש הממשלה כלפי האקדמיה, זה מגיע מיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון כלפי הצבא,

ולצערי גם, וטוב ששי- המשפטים כאן, זה מגיע גם משר המשפטים כאשר הטענה היא שממנים



אדם ולא מוכנים לסבל אותו בגלל שהוא לא טוב לברנז'ה, ושוב משדרים שהברנז'ה היא

איזשהי קבוצת עילית מיוחסת. ייתכן שבטענות האלה יש שמץ של אמת, אבל אליטות לא

נבנו מכוח הפיכות צבאיות שהן לקחו לעצמן. לפחות אני בא מהעולם האקדמי, ואני יכול

להגיד שאפשר לבוא ולהביא דוגמאות של מינויים לא טובים באקדמיה. אבל בסופו של דבר

יש שם מערכת מינויים, מערכת קידומים, שמקדמת את האנשים הבאמת טובים. כשבאים

ואומרים האקדמיה לא טובה בעצם הורסים את המרקם החברתי שעליו בנויה המדינה. אני

מסתכל על זה בחומרה, ואני אומר את זה לחבריי החרדים, למרות שבנושא לגופו אני תומך

בהם, דווקא בגלל שאליגון נתן להם נשק למלחמה שאני לא שותף לה.

לפי דעתי, באותו אירוע קרה עוד דבר חמור, שלא נתנו עליו מספיק את הדעת: אמר

השופט אלי גון את דבריו באותו אירוע. זה היה אירוע של מסיבת פרידה לשופט. יש גמרא

מפורסמת שמדברת על אותו קמצא ובר-קמצא שכעס לא על זה שעשו לו את העוול אלא על זה

שישבו שם חכמי ישראל ולא מחו. זה שישבה שם חבורת שופטים ולא מרותה וזה לא הפך

לסקנדל על המקום - - -
משה גפני
פוחדים ממנו. הוא איש מפתח.
אלכסנדר לובוצקי
זה אולי מראה שמה שאמר חבר הכנסת יהב זה אמת. אבל זה שזה אמת לא אומר שלא

צריך להילחם בזה. דווקא בגלל זה אני אומר, שהוקעת התופעה של האמירה של אליגון

צריכה להיות ברמת חומרה.

אני מודה שאני לא בקיא בכל ההליכים הפרוצדורליים. יש לי חשש, ואני רוצה כן

לדבר על לב חבריי, שאולי כדאי שנצא כאן בהחלטה משותפת, אולי ברוח ההצעה של חבר

הכנסת שחל, בדרגת חומרה יותר גבוהה: הרי אם זה ילך לבית-דין משמעתי אין לי שום

ספק שבסופו של דבר זה ייגמר בנזיפה או הערה. כלומר, לא יהיה כאן איזה הליך שייתן

הוקעה יותר משמעותית ממה שנעשה. אולי עדיף דווקא שוועדת החוקה כאן תנסה לגבש - -
יצחק כהן
ועדת החוקה היא לא בית-דין משמעתי.
היו"ר שאול יהלום
אי-אפשר לדעת איך זה יסתיים.
אלכסנדר לובוצקי
אולי נוכל בכל זאת להתכנס כאן סביב איזשהי החלטה חד-משמעית פה-אחד של הוועדה

של גינוי יצורה החריפה ביותר. הייתי מכניס איפה את האמירה על כך שלא מחו חבריו.

נראה לי שבאופן מוסרי מן הראוי להגיד את זה. לאו דווקא להפעיל מערכת שיפוטית

משמעתית, שבסופו של דבר תיסחב להרבה זמן ותוצאותיה יהיו עוד איזשהי נזיפה ועוד

איזשהו הליך לתוך התיק.
בנימין אלון
אני חולק על השורה התחתונה של חבר הכנסת לובוצקי. אוי ואבוי אם נהפוך

לטריבונה שיפוטית ששופטת שופטים.

אני בכלל חושב שאנחנו לא צריכים לעסוק בשופט אליגון. מה שנתבקשנו על-ידי

היושב-ראש זה לפנות לשר המשפטים, שהוא יפעיל את סמכותו בהתאם לחוק, שנכתב בהיסוס

ובהקפדה גדולה. העצמאות השיפוטית ושיקול הדעת של השופטים, הם נשמת החוק הזה. לכן,

לדעתי, מטרת הישיבה הזאת ומטרת החוק היא לוודא שבאמת שיקול הדעת של השופטים הוא

שיקול דעת טהור, פנוי וענייני. כל עוד לא נעשה הבירור הזה עם השופט אליגון יש



הרהורים על שיקול הדעת השיפוטי שלו. בסך הכול העסק נועד כדי לעזור למערכת, שיידעו

שהיה חר י ג .

שופט הוא בשר ודם. שופט גם יכול לשתות ויסקי קצת יותר מדי , ושופט יכול לעשות

כל מיני דברים קצת יותר מדי, והדברים לא היו מגיעים לפרסום. זה טבע אנושי. קורה

לפעמים ששופט נהיה סנילי וקורה לפעמים ששופט מדבר בגזענות. נתאר לעצמנו שהיה אומר

"כל הערבים מסריהים", או "הלוואי שימותו כל הערבים", או ביטויים כמו שהוא אמר על

היורדים "דרוס כל דוס והשמד כל הרד" - אז כששופט מדבר ברמה כזאת זה בזיון. יכול

להיות שזו נפילה, יכול להיות שזו הייתה אווירה, יכול להיות שזה היה כל מיני

דברים. לדעתי, כדי שהמערכת תישאר נקייה, כדי שיהיה ברור שהשופט הזה הוא שופט

מכובד ואפשר ללכת אליו וכו', לשם זה נתן ההוק את המסגרת הזאת, ששר המשפטים יכול

לזמן את הדיון המשמעתי הזה. אני לא חושב שצריך לעשות דברים מחוץ למסגרת ההוקית.

כל הכבוד לנשיא שהתערב, אבל אני לא חושב שהוא אישית היה צריך להיעלב מהעסק הזה

כמו שהוא כותב. אי-אפשר לעשות שום היקש מוטעה מההתבטאות הזו לשום שופט אהר.

לכן כדי שזה יהיה כך, הצעתי היא: לבקש מהשר, כמו שהצעת, היושב-ראש, שינקוט נגה

שנקוט בהוק כדי שיהיה ברור לכולם, שבמקרים הקיצוניים והנדירים שמגיעים לפרסום,

השר מהרשות המבצעת מתערב בתוך המערכת הזאת ואין בררה. אבל זה נדיר מאוד וחריג

מאוד, וזה לא נעים לאף אהד.

בכל אופן, לא הייתי רוצה שהוועדה תחליט מה אמר השופט אליגון ואנחנו נהיה חוד

ההנית וגם מקור הביקורת. אני חושב שזה גרוע מאוד. רק מה שההוק מרשה במסגרת

נדירה כזאת חריגה שהשר יתערב על-ידי גוף משמעתי.
משה גפני
אני מבקש להגיד כמה משפטים אחרי השר כי נפגעתי מכמה משפטים שנאמרו על החרדים.

הייתי רוצה להתייחס לעניין הזה.
שר הבריאות צחי הנגבי
אני רוצה להודות ליושב-ראש על כך שזימן אותי לדיון החשוב הזה, וכמובן לחברי

הוועדה על העמדות שהביעו.

ראשית, אני חייב להביע הזדמנות עם ההערות שהושמעו על-ידי כל חברי הוועדה מכל

גוני הסיעות המרכיבות את הוועדה, בהן התחושות הקשות על חומרת הדברים שנאמרו

על-ידי השופט. המכנה המשותף הזה מלמד על כך שאכן פה הייתה חריגה שמן הראוי שלא

תחזור, בוודאי לא על-ידי השופט אליגון, אבל לא היינו רוצים לשמוע כמוה בשום אתר

של מערכת המשפט לא על-ידי שופטים ולא על-ידי בעלי תפקידים אחרים.

הדברים פגעו בציבור רחב באופן גורף ולא היה טעם בהם בשום תנאי. גם אני

הופתעתי לקרוא את הפרסום על הדברים האלו. ועוד יותר הופתעתי קצת. יותר מאוחר

כשהסתבר לי שלא מדובר כאן בפליטת פה נמהרת, שלעתים אפשר להתייחס אליה במידה כזו

או אחרת של סלחנות, אלא בדברים שהודפסו כנאום מוכן מראש הכן היטב, שבוודאי כל

מילה ממילותיו נשקלה ונמדדה קודם להשמעתו.

יחד עם זאת אני החלטתי שלא לפעול על-פי הסמכות שחוק בתי-המשפט מקנה לי

והחלטתי שלא להלעביר לבית-הדין המשמעתי לשופטים קובלנה על השופט אליגון. אילו

כבוד נשיא בית-המשפט העליון, השופט ברק, לא היה נוקט פעולה תכליתית, מהירה, בנושא

הזה, ולא היה מעיר לשופט אליגון ונוזף בו, הייתי מאוד מתקשה שלא לפעול בעצמי,

כיוון שהותרת הדברים ללא תגובה נאותה בוודאי הייתה עלולה להתפרש כהשלמה עם

הלגיטימיות שלהם, השלמה, שכפי שראינו, לא קיימת בשום אתר של הציבוריות הישראלית.

אבל משנשיא בית-המשפט העליון ראה כחובתו לנקוט מהלך, למרות שהוא לא היה מחויב

במהלך כזה, המשמעות היחידה שניתן להקנות למהלך שלו היא שהוא רצה מהר שלא יהיה

ערפל ולא יהיה טשטוש לגבי הדרך שבה הוא רואה את הדברים, לגבי החומרה שהוא מייחס

לדברים. משעה זו אכן התייתר הצורך בפעולה חליפית של שר המשפטים.



החוק למעשה, כפי שיושב-ראש הוועדה הסביר קודם, מעניק לשר את הרשות להגיש

קובלנה כאשר מתבצעים אחד מארבעה אירועים בהקשר לשופט האמור. שלושה מהם לא
רלבנטיים לענייננו
אם השופט השיג את מינויו שלא כדין, אם השופט הורשע בעבירה שיש

עמה בנסיבות העניין קלון ואם השופט נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו, מדובר, כמובן,

על החלטות שיפוטיות, התנהגות על כס המשפט. כאן מדובר בסעיף אחד מני ארבעה סעיפים

- התנהגות באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל. על פניו אני סבור שאכן

הדברים שנאמרו אינם הולמים את מעמדו של שופט בישראל ואפילו לא שופט אלא סתם עובד

ציבור. בכלל אזרח מן היישוב שאומר את הדברים האלה הם צריכים להיות לצנינים

בעינינו. אלא השאלה היא האם הפעולה שכבר ננקטה די בה. אני סבור שכן. נדמה ללי

שאם היה הליך משפטי נוסף הוא לא היה מסתיים בסנקציה קשה יותר מנזיפה. זו הערכתי.

לכן מה שנראה בעיניי הגיוני, וכך גם החלטתי, הוא להסתפק בפעולה שנקט נשיא

בית-המשפט העליון. אני חושב שגם הוועדה, בייחוד משעה שהושגה בה אחידות דעים

והושג בה מכנה משותף שבדרך כלל לא קיים, בוודאי לא בנושא כל כך רגיש, טוב תעשה אם

תסתפק בדיווח שלי לוועדה, כיוון שמחלוקת פה דווקא תערער את האחידות שהושגה ותיצור

מצב שווא שכאילול הדברים של השופט הם אלה שלגביהם אין עמדה אחידה.

כיוון שכולנו, כפי שעשה נשיא בית-המשפט העליון, רואים את הדברים בחומרה,

המלצתי בפני יושב-ראש הוועדה היא להותיר את הדברים כמות שהם, במובן הזה שהגינוי

הוא גינוי מקצה אל קצה, אבל לאור הפעולה ההולמת שנקט נשיא בית-המשפט העליון יש

להסתפק בדברים.
הי ו "ר שאול יהלום
אני רוצה לשאול קודם כול את השופט רביבי האם הוא מעוניין לומר משהו?
השופט יצחק רביבי
אין לי מה להוסיף לדברים.
היו"ר שאול יהלום
ובכן כך, אדוני שר המשפטים, אני משאיר בזה את המלצתי בפניך להעמיד את נשיא

בית-משפט השלום בבאר-שבע, השופט אליגון, לדין משמעתי.

הנקודה הראשונה שהועלתה בדברי הוועדה היא, שההתנהגות שאינה הולמת שופט הייתה

לה השלכה במובן השיפוטי. יכול להיות מחר ששופט נניח נתפס בנסיעה במהירות. אפשר

להגיד שגם זה לא הולם שופט לעבור על החוק, אבל אין לזה השלכה שיפוטית. אבל כאן

יש לזה השלכה שיפוטית כאשר יבוא ציבור להישפט בפניו, הרי תאר לך שמציבור כזה יבוא

מחר לשופט, האם הוא יכול לשער שיהיה דין צדק? ואם המערכת עצמה, דהיינו - שר

המשפטים, אינו נוקט פעולה, שמייד אני אגיד, מה הוא חושב על כל המערכת? מה הוא

חושב על כל מי שנותן גיבוי למערכת? זו הנקודה. אני אומר הפוך: למען חיזוק

בתי המשפט בית המשפט צריך להיות נקי סכל רבב. אדרבה ואדרבה. ככל שהוא יהיה יותר

נקי , ככל שהוא יהיה יותר טהור כדי שלא יהיו טענות כלפיו ונוציא את כל הטענות

כלפיו, אז מעמדו כן יתחזק, לא הפוך. ברגע שאינה מוציא את כל הבעיות אתה מחזק.

אין לנו אלא החוק שבידינו. בוודאי לשר המשפטים. ואמר לי, וזה ברור גם בחוק,

נשיא בית-המשפט העליון - עשיתי את זה לא מבחינה פורמאלית, לא מבחינה חוקית, כי

בחוק לא ניתנה לי שום סמכות לעניין הזה. דרך אגב, בעקבות אותה שיחה - עכשיו

אנחנו להיזהר בדעתו של נשיא בית-המשפט העליון אז אני לא יכול להגיד בהסכמתו, אבל

ודאי לא בהתנגדותו - אני מגיש הצעת תיקון לחוק שגם נשיא בית-המשפט יכול להגיש

הצעת להעמיד לדין משמעתי. אבל כרגע זה העניין הפורמאלי. ברגע שיש עניין פורמאלי

צריכים ללכת לפי החוק. לכן זה לא התייתר.

גם במערכת עצמה, לפי מיטב ידיעתי, ברגע שמדובר בהליך פורמאלי חוקי, זה שונה

מאשר- בהליך "התנדבותי" של הנשיא.
דבר נוסף
הרי בינינו לביו עצמנו, אם אדוני השר יגיש להליך משמעתי, לא השר

ולא אני נשב שם ולא אף אחד מחברי הוועדה. איננו יודעים מה התוצאות. הכי יכול

להיות שתהיה נזיפה, יכול להיות שתהיה הערה, יכול להיות כל דבר.
הרי יבין גם השר
אם השר אינו מעמיד לדין משמעתי, על איזו עבירה ימליץ להעמיד

לדין משמעתי? בסוף יגידו - אפלייה. מה יכול להיות יותר גרוע מזה? נחשוב על משהו.

לעולם אדוני כבר לא ינקוט צעד זה, משוס שיגידו, אדוני מפלה? נניח שמחר יגיד

משהו נגד ציבור אחר. למשל נגד הערבים - - -
יונה יהב
אפשר לחשוב שזה קורה כל יום.
הי ו "ר שאול יהלום
לכן אדרבה ואדרבה .
יונה יהב
50 שנה זה לא קרה.
ה י ו "ר שאול יהלום
טוב מאוד שכך. אבל אם זה קורה? מחר יגיד שופט משהו נגד ערבים, נניח, אז גם לא
יעמידו. יגידו
נגד החרדים - לא, ונגד החרדים - כן? איזו צורה תהיה? לכן גם

מבחינת אחידות השיפוט והמשפט ואמות הצדק המוסריות צריך לעשות את זה.

לכו, אדוני השר. אני נשאר בהמלצתי ואני פונה אליך - אני מייד מעמיד את זה

להצבעה, מייד נראה אם 1? החלטת הוועדה - - -
יונה יהב
יש לי הצעה לסדר לפני ההצבעה.
היו"ר שאול יהלום
בסדר. אני רק מסיים את המשפט. אני פונה אליך בהמלצה - אם זה יועבר, אם לא

זו תהיה המלצה שלי - אם זה יועבר על-ידי הוועדה, אני פונה אליך בהמלצה, בבקשה,

להעמיד את השופט אליגון על אותו סעיף של התנהגות בלתי הולמת לדין משמעתי.
יונה יהב
אני מציע -לא לקיים הצבעה. זה לא במהלך הרגיל של הוועדה הזו להמליץ בהצבעה

לפני שר למלא את סמכותו, הוועדה יכולה להצביע על דברים ברוב ומיעוט שהם בסמכותה

שלה, לא שבסמכותו של מישהו אחר. לכן תסתפק בהערותיך ובזה נגמר.
היו"ר שאול יהלום
אדוני היועץ, האם בסמכות הוועדה להמליץ, זה גם עניין שנוגע להצבעה?
שלמה שהם
כו .
היו"ר שאול יהלום
אני מבין שכן.
שר הבריאות צחי הנגבי
עניין סמכות הוועדה הוא לא ענייו שמצוי באיזשהי חקיקה. הוועדה יכולה ליטול

לעצמה כל סמכות שהיא רוצה בהקשר של המלצה בתחומים המופקדים לסמכותה. אבל נדמה

לי, שמו הראוי שלא לעשות מנהג שבאה ועדה, בייחוד ועדה כזו, שמעמדה הוא רם,

וממליצה על העמדה לדין לאורגן של הרשות המבצעת. כיום זה לשר המשפטים להעמיד לדין

שופט, מחר זה יהיה לפרקליטות המדינה להעמיד לדין אדם כזה או אחר.
יונה יהב
למשרד הבריאות - רופא.
שר הבריאות צחי הנגבי
נדמה לי שהמלצת יושב-ראש הוועדה - - -
היו"ר שאול יהלום
אני יכול להגיד לאדוני, שאני כחבר קדנציה שלמה בוועדת ביקורת המדי נה, אנחנו

הצבענו והמלצנו הרבה פעמים לדוגמא לשר המשטרה לנקוט הליכי יקירה.
משה גפני
זה קורה כל שבוע בוועדה. כל שבוע מביא רן כהן לוועדה לביקורת המדינה - - -
שר הבריאות צחי הנגבי
אני לא יודע לגבי ועדת ביקורת המדינה, אבל הייתי חבו- בוועדה הזו הרבה שנים,

שתי קדנציות למעשה, ואינני זוכר מקרה שבו הוועדה המליצה על העמדה לדין אישית.

כמובן, הוועדה יכולה להמליץ על מדיניות, היא יכולה לחוקק חוק, אבל להמליץ על

העמדה לדין של אדם מסוים שהיא לא שמעה את טיעוניו, לא יודעת מה העבירה שלהערכתה

הוא ביצע, נדמה לי שמן הראוי להותיר את זה בידי הרשות שהחוק הפקיד בידה את הנושא.

אני חושב שעמדת יו"ר הוועדה משקפת פחית או יותר את עמדתם של רבים מהחברים,

והיא זו שצריכה לעמוד לנגד עיניי. לא הייתי מציע לעבור להליך של החלטה מפורשת, כי

אין לה הרי יותר משקל. אני חושב שהיא תגרום נזק למעמדה של הוועדה.
הי ו"ר שאול יהלום
אדוני השר, אני קודם כול חושב שזה בסמכות הוועדה ונעשים דברים כאלה יום יום.

אני חושב שגם הוסמכנו לדון על-ידי המליאה.

הרי אדוני השר אומר במפורש שהוא החליט בשלב זה לא להעמיד. זאת אומרת, שרק

המלצה של הוועדה יכולה לשנות את דעתו. אם אין המלצה אנחנו כבר יודעים את התוצאה,

אז מה אנחנו נועיל?

לכן אני מעמיד את המלצתי לשר.
יונה יהב
קודם כול תעמיד להצבעה את הצעתי.
היו"ר שאול יהלום
קודם כול אני מעמיד את הצעתו של חבר הכנסת יהב. אני מציע שנצביע, חבר-הכנסת

יהב מציע לא להצביע. מי בעד הצעתי?

הצבעה

בעד הצעת היו"ר - 5

מי בעד הצעתו של חה"כ י י יהב - 2

הצעת היו"ר לקיים הצבעה נתקבלה

היו"ר שאול יהלום;

5 מול 2 בעד הצעתי. אם כך, אנחנו נצביע. אני מציע: ועדת החוקה, חוק ומשפט

ממליצה בפני שר המשפטים להעמיד את השופט אליגון, נשיא בית-משפט השלום בבאר-שבע

לדין משמעתי על דבריו שנאמרו וצוטטו בוועדה על-פי הסעיף של התנהגות שאינה הולמת

שופט בישראל. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד ההצעה להמליץ בפני שר המשפטים להעמיד לדין משמעתי את השופט אליגון - 6

נגד - 1

ההצעה להמליץ בפני שר המשפטים להעמיד לדין משמעתי את השופט אליגון נתקבלה
היו"ר שאול יהלום
ברוב של 6 נגד 1 מוגשת המלצתנו לשר המשפטים.
שר הבריאות צחי הנגבי
חבר הכנסת יהלום, אני רוצה להודיע בעקבות המלצת הו ועדה: אני מודה לחברי

הוועדה על כך שהם מצאו לנכון להמליץ בפניי לנקוט הליך של הגשת קובלנה על שופט,

במקרה זה השופט אליגון. אני חש חובה להודיע לחברי הוועדה כבר כעת, שאני דוחה את

ההמלצה ואני מסתפק בכך שכבוד נשיא בית-המשפט העליון נזף בשופט אליגון. אני מקווה

מאוד שהשופט אליגון ושופטים רבים אחרים, כל השופטים, יראו את הערתו של השופט ברק

כמחייבת את כולם. אני מודה לכם,
היו"ר שאיל יהלום
תודה רבה. הישיבה נעילה,

הישיבה ננעלה בשעה 414:55

קוד המקור של הנתונים