ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 25/11/1996

דיווח על הפעלת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה), התשנ"ה-1993

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 22

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני . י"ד בכסלו התשנ"ז (25 בנובמבר 1996). שעה 12:00

נכחו: חברי הועדה;

שאול יהלום - יו"ר

בנימין אלון

משה גפני

צבי ויינברג

אליעזר זנדברג

יונה יהב

אלכסנדר לובוצקי

הוד צוקר

משה שחל

מוזמנים;

הרב אלי בן-דהאן - משרד הדתות, מנהל בתי הדין הרבניים

הרב אברהם אטלס - " " אב בית הדין חיפה

יציק היקינד - " " סופר דיינים

אשר רוט - " " בתי הדין הרבניים, יועץ משפטי

דייר פרץ סגל - משרד המשפטים

אדריאן דניאלס - " יי

משה דרורי - לשפת עורכי הדין

אליסה לרנר - נעמ"ת, יועצת משפטית

אורית קמחי - "

רחל בנזימן - שדולת הנשים

אסתר טיון - " "

רחל סילבצקי - אמונה, מזכ"ל

אמנון אביעד - אלמ"ג

אפרים צוק - "
י ו עץ משפטי
שלמה שהם
מנהלת הועדה
דורית ואג
קצרנית
אלה אשמן
סדר-היום
דיווח על הפעלת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין)

(הוראת שעה), התשנ"ה-1995



דיווח על הפעלת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין)

(הוראת שעה), התשנ"ה-1993
היו"ר שאול יהלום
רבותי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. לפני שאנחנו עוברים

לנושא שעל סדר היום, אני רוצה לומר שבוודאי הרבה אנשים הקשיבו הבוקר להחלטת בג"צ

בנושא שבזמנו עורר מחלוקת - ייבוא בשר לא כשר. אני רוצה קודם כל להביע סיפוק

מהחלטת הבג"צ. בסכך הכל היתה זו החלטה טבעית, לאחר שהכנסת קיבלה חוק מיוחד,
שהתרושב בחוק יסוד
חופש העיסוק, וקבעה שלמרות החוק הזה אנחנו מקבלים חוק שאוסר

ייבוא בשר לא כשר.

אני מאד- מאד מגנה אותם אנשים, בתוכם העותר, שכבר מסרו הודעות לתקשורת וביקרו

את החלטת הבג"צ. לבקר מותר, אבל הם אמרו: החלטת הבג"צ התקבלה בגלל דעת הקהל לאחר

המחלוקות עם הציבור הדתי, והבג"צ בא לקראת הציבור הדתי. אני חושב שזאת צביעות -

כאשר ההחלטות נוטות לצד שלך אומרים שההחלטות הו שיא הערכים והמשפט הנכוו, וכאשר

ההחלטות נגדך אומרים שהבג"צ נכנע לדעת הקהל.

אני חושב שהמושג עוקף בג"צ הוא לא נכון. כמובן, כאשר בג"צ קובע משהו בעניני

טוהר מידות בל דבר נגדו הוא עוקף בג"צ. אבל אם בג"צ אומר, יש לנו בעיה חוקית, אם

הכנסת רוצה לתקן, תתקן את החוק. הדוגמה המרכזית היא חוק ההמרה. וזה מה שעשתה

הכנסת, היא תיקנה את החוק בהתחשב במה שהתווה לה בג"צ.

אני פונה מכאו לממשלה, בעקבות החלטת הבג"צ. תוקפו של החוק האוסר ייבוא בשר

טרף מסתיים בעוד שנה, החוק היה הוראה מוגבלת למספר שנים. אני קורא לממשלה דווקא

בעקבות ההחלטה, ליזום הצעת חוק שהופכת את החוק הזמני לחוק קבוע, כדי שנהיה באמת

ראויים לערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית שנותנת אופי גם לנושא המאכל והמשתה על

פי ההלכה היהודית מדורי דורות.

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר היום: דיווח על הפעלת חוק בתי דין רבניים (קיום

פסקי דין של גירושין (הוראת שעה). החוק התקבל בשנת 1995 ונקבע שיהיה תקף ארבע

שנים. סעיף 10 לחוק אומר: תוקפו של חוק זה יהא לתקופה של ארבע שנים מיום פרסומו."

מאז שהתקבל החוק עברו שנה וחצי. הכנסת קבעה שתוקפו של החוק יהיה לארבע שנים כדי

לבהו ו אותו במהלך ארבע השנים, לראות איך הוא פועל, איך פעלו החידושים שהכניס החוק

הזה במיוחד באמצעים נגד סרבני גיטין. ולפי זה נחליט אם להמשיך, אם לבטל את הוראת

השעה, אם לתקן ואם להוסיף.

אני מבקש מהרב אלי בן-דהאו, מנהל בתי הדיו הרבניים, לתת לנו סקירה על הפעולה

בשטח, מה המסקנות לכאו או לכאן, אם אדוני ממליץ לנו לתקן, להוסיף או לשנות.

בבקשה.
הרב אלי בן-דהאן
הנחנו לפני הועדה טבלה סטטיסטית על השימוש בחוק הזה. כפי שאתם רואים, עד היום

ניתנו 50 פסקי דין של צווי הגבלה. והשורה התחתו נה ואולי הכי חשובה, מבין 50

הבעלים שנגדם ניתנו הצווים 18 כבר נתנו גיטין - כ-40%.
דוד צוקר
למה באר-שבע לא מופיעה בטבלה?



הרב אלי בן-דהאן;

בבאר-שבע אין בזה צורך, אדבר על זה בהמשך.

יש אמצעים שבחם יש יותר שימוש ויש אמצעים שפחות משתמשים בחם. פגיעח ברישיון

נחיגח היא האמצעי הנפוץ ביותר, כך גם נטילת דרכון ועיכוב יציאה מן חארץ. פגיעה

בזכות "להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה" ובזכות "לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על

פי דין" - פחות, כי לא תמיד לבעלים יש מקצועות שמוסדרים על פי דין. במספר די גדול

של מקרים הוגבלה הזכות "לפתוח או להחזיק חשבון בנק". רק בשישח פסקי דין עסקו

באסירים, כי רק לגביהם זה היה רלוונטי. אני רוצה להזכיר, מדובר כאן באנשים

שנמצאים כבר בבית סוהר ואפשר להגביל אותם בזכויות מסוימות.

היו"ר שאול יחלום;

אם יש שאלות הבחרח לטבלח, בבקשח.
דוד צוקר
אני רואה שרוב השימוש בסנקציות החדשות נעשה בידי הרכב אחד בבית דין אחד. מה

הסיבות, יש לו יותר תיקים או שזה הרכב מחמיר יותר שמנצל יותר את הכלים החדשים?

הרב אלי בן-דהאן;

אתה מדבר על הרכב ב' בחיפה. הזמנתי לכאן את הרב אטלס, אב בית הדין בחיפה

שההרכב בראשותו נתן את מירב פסקי הדין, והוא בוודאי יביע דעתו.

אני אומר דעתי בענין. יכול להיות שלהבדלים יש כמה גורמים. ראשית, לא כל

הדיינים מודעים מספיק ליכולת השימוש בחוק הזה. שנית, לצערי גם לא כל עורכי הדין

והטוענים הרבניים די מודעים לכך. אם לא מגישים תביעות, אי אפשר להטיל את

הסנקציות. נכון שלפי החוק יש גם אפשרות שבית הדין עצמו יזום, אבל בעיקר זה צריך

להיות ניזום על ידי המייצגים או על ידי הצדדים עצמם.
היו"ר שאול יחלום
עורכי דין וטוענים יש אלפים, דיינים יש רק תשעים. הנהלת בתי הדין הרבניים

בוודאי עורכת השתלמויות, ימי עיון. במשך שנה וחצי אפשר היה להגיע לתשעים דיינים,

להודיע להם על החוק הזח.

חרב אלי בן-דהאן;

חבעיה היא לא בהודעה על אפשרויות השימוש בחוק. לא אכחד ולא אסתיר, חיו גם

בעיות הלכתיות, הן עלו גם בעת הדיונים בועדת החוקה.
היו"ר שאול יהלום
כלומר, זו לא בעיה של ידיעה טכנית אלא של רצון להשתמש בכלים האלה.
דוד צוקר
למה דווקא הרכב אחד עושה את זה והרכבים אחרים נמנעים?

שאלה נוספת. האם כל הסנקציות היו נגד גברים?
הרב אלי בן-דהאן
בעמוד השני ציינתי שהיו שני פסקי דין בהם הוטלו סנקציות נגד נשים, ולא אושרו

על ידי נשיא בית הדין הגדול. בפועל זה לא חל על אף אשה. זה מאשר את העמדה שבזמנו

הצגתי בועדה, שאין לחשוש שיוטלו סנקציות נגד נשים.
רחל בנזימן
בירושלים יש בית דין מיוחד ויש בתי דין רגילים. בטבלה אין הפרדה ביניהם. האם

בתי הדין הרגילים בירושלים הטילו סנקציות?

הרב אלי בן-דהאן;

לא. בית הדין המיוחד איננו עוסק בתיקים שוטפים, אנחנו מעבירים אליי תיקים מכל

בתי הדין בארץ, תיקים קשים, תיקים שהדיון בהם נמשך זמן רב, כדי שבית הדין המיוחד

יפתור אותם. באופן עקרוני, כל הרכב שעוסק בתביעות גירושין רשאי להטיל סנקציות.

היו"ר שאול יהלום;

מבין שישה הרכבים שיפוטיים בתל-אביב, רק אחד השתמש בכלים האלה פעם אחת. כל מי

שהיה פעם בבית הדין הרבני בתל אביב ראה שהעומס שם רב מאד. השאלה של חבר-הכנסת

צוקר היא במקומה. הייתי מבקש שבהמשך הדברים, לאחר השאלות, תסבירו לנו למה דיינים

נמנעים לחלוטין להשתמש בכלים שהחוק נותן להם.

אליסה לרנר;

יש כאן נתונים על מספר הסנקציות שהוטלו. אני מבקשת לדעת מה היה המספר

הכולל של הפניות שמתוכו הוטלו הסנקציות האלה.
הרב אלי בן-דהאן
אני לא מכיר מקרה שבו בית הדין נתן פסק דין של חיוב גט ולא הטיל בעקבותיו

סנקציות על הבעל.
אליסה לרנר
לא כתוצאה מחיוב, אלא במצווה או המלצה.

הרב אלי בן-דהאן ;

בעמוד השני במסמך שהגשתי תוכלי לראות שגם במקרים כאלה הטילו את ההגבלות. אין

לי מספר המקרים שבהם בית הדין קבע שמצווה על הבעל לתת גט והוטלו סנקציות. בענין

זה הרבה מאד תלוי בצדדים. המעלה של החוק הזה היא שאין בו לשון המחייבת את בית

הדין. בית הדין יכול להטיל את ההגבלה בכל פסק דין לגירושין, בכל לשון. היום לאחר

שיש לנו ניסיון, אני יכול להגיד שמבחינתנו זו היתה הצלחה בלתי רגילה של המחוקק,

שלא הגביל את בית הדין בלשון חיוב.

היו"ר שאול יהלום;

יכול להיות שבענין זה אין נתונים סטטיסטיים מדוייקים, אבל בוודאי יש לאדוני

תחושה כלשהי. נאמר שהרכב אחד בבית הדין הרבני בחיפה השתמש בסנקציות כיאות. מה

התחושה שלך, הרב בן-דהאן, אילו כל ההרכבים שעוסקים בשיפוט גירושין היו משו1משים

בסנקציות כמו בית הדין בחיפה, מה היו התוצאות? אם יש 27 הרכבים, לכאורה צריך

להכפיל 18 ב-27 והתוצאה צריכה להיות כ-500. אם המספר הוא 30 בלבד, יש הרגשה שאפשר

היה להוסיף עוד 90%. האם זה נכון?
הרב אלי בן-דהאן
לא. אני לא יכול לתת מספרים מדוייקים, אני יפול לדבר רק על תחושה.

משה שחל;

למה אי אפשר לדעת כמה סרבני גט יש בסך הכל בבתי הדין הרבניים?
הרב אלי בן-דהאן
קודם כל, מיהו סרבן גט? אסביר את המושג. אם ניקח את המקרה הכי ברור לכולם,

בית הדין פסק שהבעל חייב לתת גט, עברו שלושים יום ולא נתן גט. בקטגוריה הזאת

אינני מכיר מקרה שפסק דין חייב את הבעל לתת גט ובעקבותיו- לא הוטלו סנקציות.

משה שחל;

לא יתכן שזוגות בתל-אביב שונים באופיים מזוגות בחיפה.
הרב אלי בן-דהאן
יכול מאד להיות שבתל-אביב אין מספר גדול של חיובי גט. השורה התחתונה, אין

מקרה שבית הדין חייב בגט, עבר זמן ופסק הדין לא בוצע, דהיינו הבעל לא נתן גט, ולא

הוטלו סנקציות.

דוד צוקר;

מדוע בבאר-שבע אין בכלל שימוש במכשיר הזה?

היו"ר שאול יהלום;

ההבדל הוא שבמקומות אחרים אין פסקים של חיוב אלא רק מצווה לתת גט?

הרב אלי בן-דהאן ;

יכול להיות. או שרוב המקרים מסתיימים בהסכמים ולא בפסקי דין. אני יכול להגיד

בוודאות, זה נפוץ מאד בתל-אביב, הדבר תלוי גם בכך שיש שם בית משפט למשפחה, בני

זוג באים עם הסכמים מוכנים, או עם נכונות להסכם, ואין צורך בהתדיינויות בתביעות

הדדיות.

בענין באר-שבע, אני חושב שכוחו של בית הדין שם שהוא מגיע לסיכום ולחיוב גט

ובסופו של דבר גם לביצוע הגט ללא הטלת הסנקציות, מפני שבית הדין חזק, או שהוא

מאיים, במרכאות או בלי מרכאות. בכל אופן, בית הדין בבאר שבע מגיע לכך שבסופו של

דבר ניתן גט גם ללא הטלת סנקציות. אין שם סרבנים.
משה דרורי
לא ברור מהטבלה אילו סנקציות הביאו לביצוע הגט. יש טור לכל סנקציה. חשוב לנו

כעורכי דין לדעת איזו סנקציה היתה אפקטיבית ובעקבותיה היה גט. חשוב להצביע על

הקשר הסיבתי בין הסנקציה ובין ביצוע הגט. לדעתי, מאסר הוא הסנקציה הכי חמורה,

ובטור הזה צריך לראות יחס של אחד לאחד.

הרב אלי בן-דהאן;

דווקא בסנקציה הזאת, רק באחד משלושת המקרים שהיו הבעל נתן גט. אחד מהשלושה

י ושב עדיין בבית סוהר.



משה דרורי ;

בשני מקרים שאני טיפלתי אנשים הלכו למאסר- ונתנו גט.
הרב אלי בן-דהאן
אני עובר לעמוד השני במסמך שהגשתי ולעמוד על הדרך שבה ניתנים פסקי הדין, ואני

מניח שהרב אטלס עוד ימשיך וירחיב בעניו. אני רוצה רק לומר שלא ניתנו צווים מבלי

שמראש ניתנה הזהרה בדיון מוקדם. כאשר הוטלה הגבלה, נערך דיון כפי שמחייב החוק.

בענין זה היה חוזר שלי לכל הדיינים, וגם היועץ המשפטי שלנו עו"ד רוט הנרד? את בתי

הדין בהטלת המגבלות בדרך שמצוות החוק תקויים והדברים אכן ייעשו באיזון הנכון
מבחינת חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו. בעת הדיונים בועדה בעת חקיקת החוק הזה

השתדל נ ו למצוא את האיזון.

דוד צוקר;

איפה עומד הבג"צ בענין הזה?
משה דרורי
בענין ההגבלות היו שני בג"צים, ובשני המקרים הבעלים הפסידו. בית המשפט השתמש
בביטוי
מפתחות בית האסורים מצויים בידי העותר, יתן את הגט וישתחרר מבית הכלא.
הרב אלי בן-דהאן
היו מספר מקרים שהוטלו צווי הגבלה גם ללא חיוב בגט, אלא אף במצווה או בהמלצה

בלשון "עליו ליתן גט לאשתו", או "על הצדדים להתגרש" - זה בוודאי לא חיוב בגט,

ולמרות זאת בתי הדין הטילו סנקציות. נדמה לי שהיו חמישה או שישה מקרים כאלה, ברוב

המקרים היה חיוב.
שלמה שהם
רוב הדי י נים סוברים שאם אין חיוב - אין הגבלה.
דוד צוקר
אני לא בטוח בזה. צריך לזכור שזה חוק צעיר.
הרב אלי בן-דהאן
בוודאי לא רוב הדיינים. עוד לא עבר די זמן כדי לדייק עד כדי כך בנתונים.

ציינתי במסמך גם את הסיבות לצווי הגבלה: האשה טענה שהיא מואסת בבעלה, חיים

בנפרד מעל שלוש שנים, הבעל חי עם אשה אחרת, הבעל סירב לתת גט ובית הדין לא ראה

הצדקה לסירוב.

שואלים, איך זה שהוטלו צווי הגבלה בחמישים מקרים ורק ב-18 מתוכם בסופו של דבר

ניתן גט. עדיין יש לנו מקרים שבית הדין הרבני הגדול בחר לעכב את ביצוע ההגבלות

הללו. בחוק עצמו יש אפשרות לבית הדין הרבני הגדול לעכב את ביצוע ההגבלות עוד לפני

שמיעת הערעור. בדרך כלל ההגבלות מעוכבות אם אדם הגיש ערעור. אני יכול לציין שברוב

המקרים שהיה עיכוב ביצוע, בסופו של דבר לאחר שמיעת הערעור בית הדין אישר את

ההגבלות של בית הדין הרבני האזורי.



לשאלתו של חבר-הכנסת צוקר, היו שני מקרים שניתנו צווי הגבלה נגד נשים. החוק

מחייב במקרים כאלה שהתיק כולו יועבר לנשיא בית הדין הרבני הגדול, וללא אישור שלו

אי אפשר להפעיל את ההגבלות נגד נשים. בשני המקרים הללו בית הדין הגדול לא אישר את

פסקי הדין. אחד מהם נמצא עדיין בערעור, בנוקרה השני הערעור עדיין לא נשמע, כנראה

שיישמע בקרוב. נשיא בית הדין הרבני הגדול בחר- ששני המקרים יועברו למסגרת של ערעור

רגיל, ולא אושר פסק הדין להגבלה.

החוק מאפשר לנו לתת הגבלות נגד אסירים. הוטלו הגבלות בשישה מקרים כאלה, אבל

לצערנו זה לא יעיל. יכול להיות שצריך לשקול הגבלות נוספות לגבי אסירים.
שלמה שהם
הגבלה לגבי הורדת שליש מתקופת המאסר לא היינה יעילה?

הרב אלי בן-דהאן;

לא. זה לא יעיל לגבי אנשים שמרצים תקופות מאסר ארוכות.

לחוק הזה עדיין אין תקנות. לפני קצת יותר משנה הכנו תקנות, אני מודה שהתקנות

לא היו די רחבות, אבל היו אלה תקנות ראשוניות כדי להפעיל את החוק. שלחנו את

התקנות למשרד המשפטים, משום מה לא קיבלנו תשובה. עכשיו הכנו תקנות חדשות, הרבה

יותר מעמיקות ורחבות, והן מונחות היום על שולחן משרד המשפטים. אני מקווה שנקבל

אישור לתקנות הללו. להערכתנו, התקנות יועילו לנו בהפעלת החוק.
היו"ר שאול יהלום
אבקש אחר כך מדייר סגל להסביר לנו מה מעכב את התקנת התקנות.
הרב אלי בן-דהאן
במבט לאחור מתברר שהחוק הזה מוצלח מאד, יעיל מאד. כפי שאמרתי קודם, היעילות

של החוק נמדדת בכך שלעתים אין בכלל צורך להטיל הגבלות. עצם האפשרות לאיים על

סרבנים שאפשר לשלול מהם זכויות היא כשלעצמה נותנת לנו הרבה מאד עוצמה וגורמת לכך

שסרבנים מפסיקים לסרב ונותנים גט.

ההמלצה הראשונה שלי היא לבטל את היות החולק הוראת שעה ולעשותו חוק של קבע.

המלצה שניה. אנחנו בוחנים עכשיו אפשרות של הגבלות שמתאימות לאסירים וגם

לאנשים בעשירון התחתון , כגון נרקומנים, מובטלים, שההגבלות הקיימות לא ישימות

לגביהם. אנחנו בודקים אם יש הגבלות אחרות שכז-אי להוסיף לגבי אותו חלק באוכלוסיה.
היו"ר שאול יהלום
תודה רבה.

אני מבקש מכבוד הרב אטלס, אב בית הדין בחיפה, להסביר לנו מדוע יש דיינים

שמשתמשים ויש שאינם משתמשים בכלים של החוק הזה.
הרב אברהם אטלס
משפט אחד להקדמה, שיכול להיות תשובה להרבה הרבה שאלות. ברפואה יש חלוקה, יש

רופאים שמרנים ויש רופאים רדיקלים או מנתחים. באותה מחלה, יש רופא שלפי תפיסתו

מנסה לרפא בדרך שמרנית, בתרופות וכו', ויש רופא רדיקל שאומר: חבל על הזמן, נעשה

ניתוח, נוציא מרז שצריך להוציא, ננקה את השטח. לצערי הרב, דיין בבית דין רבני

חייב למלא את שתי הפונקציות האלה, הוא חייב לפעול לפי שני סוגי ההנחיות והשיקול

חייב להיות אינדיבידואלי בכל תיק ותיק. לפעמים חייבים להיות שמרנים ולפעמים

חייבים להיות רדיקלים.



חשוב לדעת מהן העילות לתביעות גירושיו שנשים מגישות נגד בעליהן. אני מדבר רק

על הדולק הזה. אני הכנתי נתונים מתוך נסיוני בעבודה בחיפה, בהרכב שלי, וזאת התמונה

שקיבלתי. 35% מכלל תביעות גירושין הן על רקע סמים - זה כולל אסירים,

אלכוהוליסטים, אנשים שנמצאים בסבך של משפט פלילי. 25% מהתביעות הן על רקע כלכלי

- הבעל לא מפרנס את המשפחה, או מפני שהוא לא עובד או מפני שהוא לא רוצה לעבוד, או

שהוא מקבל דמי אבטלה ומשתמש בכסף לקניית כרטיסי לוטו וטוטו, או שהוא מקבל קיצבה

מהביטוח הלאומי 900 או 100 שקלים ועושה בכסף מה שהוא עושה אבל האשה והילדים

יוצאים פגועים. 10% מהתביעות מוגשות עקב אלימות. קשה לי לתת הסבר לאלימות. ההסבר

שאני יכול לתת לעצמי הוא פשוט חוסר חינוך.

ירשה לי היושב ראש להציג בקצרה רעיון. אילו היינו מקימים גוף רשמי שיחנך

זוגות לפני הנישואים, כדי שיידעו את הערך של הקמת משפחה, מהו תא משפחה ולאיזו

אחריות הוא מחייב, היינו מונעים הרבה גירושים.

10% מהתביעות מוגשות עקב בגידה של הבעל, ויש לי חלוקה לפי ארצות המוצא. 6%

מהתביעות באות עקב בגידה של האשה. 5% - סיבות אובייקטיביות, בני הזוג פשוט לא

מסתדרים זה עם זו, בחלק אלה נישואים שנים או שלישיים. 8% -9% - חלק בגלל התערבות

ההורים, וחלק ניכר, כ-4% הם מקרים שהנישואים היו תוצאה מהכרת אבהות שמביאה תמיד

היתר נישואים. 95% מהתיקים שנפתחים בהיתר נישואים בגין הכרת אבהות מסתיימים

בגירושין. כשפותחים תיק להיתר נישואים בגין הכרת אבהות, אני אומר מיד: בואו נקבע

כבר תור לגירושין.
משה גפני
על כגט-! תיקים ארגה מדבר?

הרב אברהם אטלס;

אני מתייחס לתיקי גירושין שנדונו בהרכב שלי מינואר 1996 עד תחילת נובמבר

1996 .בתקופה הזאת נפתחו בהרכב שלי 284 תיקי גירושין. ציינתי את העילות.

בהפעלת החוק הזה יש שיקולים על גבי שיקולים. אני רוצה להסביר מה השיקולים של

בית הדין לפני שהוא נותן צו הגבלה. השיקול המרכזי הוא אם ההגבלות יקרבו או

ירחיקו את מתן הגט. לרוב האנשים שמופיעים בפני בית הדין זו הפגישה הראשונה

וההכרות הראשונה עם המוסד הזה, והיא נערכת כשכל אחד מהצדדים בא כאוב, פצוע, הוא

נלחם על זכויותיו. ברגע שבית הדין מטיל הגבלה כלשהי, זה נעשה כאילו ענין אישי בין

הדיינים ובין הנדון ונוצרת ריאקציה שלילית. חוץ מזה שהאיש בא להילהם באשה, הוא

רוצה להילחם בבית הדין. הוא אומר: אתם תכתיבו לי מה לעשות בחיים שלי, אתם הרבנים

תגידו לי מה לעשות, יש כאן כפיה דתית.

יש שיקולים נוספים. עומדת השאלה למה הבעל לא רוצה לתת גט. בחלק מהמקרים,

באותם 10% שציינתי, הסיבה היא שהבעל רוצה להתנקם באשה, הוא לא רוצה לתת לה חירות.

במקרים כאלה בית הדין צריך למצוא דרך להתקרב אליו, לשכנע אותו, להסביר לו. לא

תמיד מועיל מקל החובלים. טוב שיש בידי בית דין מקל חובלים שהוא כוח מרתיע. אם

מתדיינים יודעים שבידי בית הדין יש כוח כזה, הוא יכול להטיל סנקציות, יש לזה

יושיבות מעבר לאותם חמישים מקרים שבהם בפועל הוטלו סנקציות. זאת תשובה לשאלה
שנשאלה כאן
בסך הכל חמישים מקרים? לא. אני מכיר דיינים משיחות ופגישות בימי

עיון, כל אחד מעלה את הבעיות שלו ומנסה להעזר בחבריו, ואני יודע שבעשרות ועשרות

תיקים בכל רחבי הארץ בתי הדין השתמשו בחוק הזה ככוח מרתיע ועל ידי הלחץ הזה או

שהביאו את הצדדים להסכם גירושין או שבסופו של דבר ניתן הגט בהתאם לפסק הדין.

חשוב לדעת שהחוק הזה הוא כוח מרתיע בלתי מוגבל. אני מברך על החוק הזה, שכולו

חי וב.



הוזכרה כבר סוגית האסירים, יש הבדל בין האסירים לפי מספר שנות המאסר. אדם

ששפוט לתקופה קצרה יחסית, שלוש - ארבע שנים, והוא ישב כבר שנה וחצי, הוא עושה את
החשבון
אם מורידים לי שליש, בסך הכל יש לי עוד שנה לשבת. אם בית הדין אומר לו

שאם לא יתן גט הוא עלול להפסיד את ניכוי השליש, הוא עושה את החשבון שלו ונותן את

הגט. מה שאין כאן אדם השפוט למאסר חמש עשרה שנים ויותר, שאין לו כבר מה להפסיד.

במקרה מסוים ביטלתי לאסיר חופשות, והוא אמר לי: תודה רבה, בחוץ אין לי איפה

לאכול, בבית הסוהר יש לי אוכל. כלפי אסירים כאלה כמעט אין ערך לאמצעים שהחוק

נותן. כיהודי דתי אני מאמין בסיעתא דשמי יא, בית הדין חש בזה יום יום, בכל תיק.

ולכן בית הדין מנסה לשכנע אסיר כזה, בדרך זו או אחרת.

אבל שוב, החוק הזה תמיד מסור לשיקולים של בתי הדין ואין ללמוד מבית הדין

בחיפה להרכב אחר. אם תשאלו אותו הרכב שלא הטיל מגבלות, אני מניח שיתן את התשובה

שאני נתתי, שהיו שיקולים להחלטות שלו. יתכן מאד שיש גם השפעה לנטיה של אדם, כפי

שאמרתי בראשית דברי. יש רופא שהגישה שלו בריפוי שמרנית ויש רופא רדיקלי שמחליט על

ניתוח, זה תלוי במנטליות של בן אדם.

בכל מקרה המטרה היא תמיד, וזו הבעיה שבתי הדין מתמודדים אתה מיום שנפתח תיק

של תביעת גירושין, כמה שאפשר יותר מהר לתת את הגט לאשה. זה היעד, זה התוכן, זו

המטרה שלשמה יושב בית הדין. ותו לא. אם בתיק מסוים יש בעיות, אני מרשה לעצמי

לומר, תפנו אותו אלי. זו המטרה של כל דיין - לעשות את הגט עוד לפני שמתחילה

המערכת המשפטית.
אליעזר זנדברג
לא מציעים קודם שלום בית?
הרב אברהם אטלס
הבעיה היא שאין בית. כשאין בית - אין שלום בית. הביטוי שלום בית מצלצל יפה,

יש בו הרבה קסם. אבל מהו שלום בית? אנחנו חיים בתקופה מודרנית של השתלות, יש

השתלת לב, יש השתלת כבד, יש השתלת כליות. אין השתלת אהבה. אי אפשר להשתיל אהבה של

בעל לאשתו ואהבה של אשה לבעלה. זה לא. אולי זה יהיה, כרגע עדיין אין.
היו"ר שאול יהלום
הרב דיבר כראש הרכב שהטיל סנקציות והסביר דווקא את ההחלטות של הרכבים שלא

השתמשו בסנקציות. אנחנו מעריכים מאד את הסולידריות הזאת, ובכל זאת צריך לזכור

שלמרות הכל הרב ראה לנכון להטיל סנקציות ב-18 מקרים, והשיג גט ב-9 מתוכם. אנחנו

כאן באים לסייע לבית הדין. הועדה כאן לא באה להעמיד אלטרנטיבות לבית הדין. כל

שאנחנו רוצים הוא לסייע, לשפר, לתת לבתי הדין הרבניים את המכשירים הטובים ביותר

כדי שעבודתם תהיה יעילה ביותר. השאלה שלי היא אם אין לרב הסברים מדוע הרכבים

אחרים אינם נוהגים כמותו. הרי גם כבוד הרב כבר שקל את כל השיקולים עד שנקט

באמצעים אלה ב-18 תיקים. האם אין הרב יכול להגיד מה הסיבות לכך שהרכבים אחרים לא

נקטו באותם אמצעים, ונגה אנחנו יכולים לתרום שכדי שגם הם ינקטו ואז אולי גם אצלם

הקצב יהיה יותר מהיר, כמו בבית הדין שהרב יושב בראשו.
משה שחל
הבקשה לצו הגבלה באה מהטוענים או שבית הדין עצמו יוזם?
הרב אברהם אטלס
יש ויש.



משה שחל;

על פי יישום החוק, שאתה שיבחת אותו - - -
הריב אברהם אטלס
כולם משבחים.
משה שחל
לפי המימצאים, האם יש נושאים חסרים או מיותרים? ואם כן, מה הם?

אליעזר זנדברג;

אולי אפשר להרחיב בענין אותם מקרים שכלו כל הקיצים ובכל זאת מחליטים לא

להפעיל סנקציות.
אמנון אביעד
האם יש סנקציות גם נגד נשים? הרי לא רק גברים מסרבים לתת גט, יש גם נשים

שמסרבות לקבל גט.
הרב אברהם אטלס
הרבה פחות.
היו"ר שאול יהלום
החוק הוא אחד לגבי גברים ונשים, הסנקציות הן אותן סנקציות. להטלת סנקציות על

נשים דרוש אישור של נשיא בית הדין הגדול. בעקבות השאלה של מר אביעד, אני רוצה

לשאול לנגה מתוך חמישים מקרים של הטלת סנקציות רק בשני מקרים השתמשו באמצעי הזה

כלפי נשים. הרי יש גם נשים סרבניות.
בנימין אלון
בשבוע שעבר ביקרתי בכלא אשמורת ועברתי עם מנהל הכלא על כל המקרים המיוחדים

שיש שם. יש שם סרבן אחד. כנראה שאנשים כאלה מעורערים גם מבחינה נפשית. הוא אמר

לי, שבצו שקיבל מבית הדין היו גם תנאי מאסר, אמרו שיישב בחושך ועוד תנאים. במסמך

שקיבלנו אני לא רואה סנקציות כאלה. האם יש לכם הנחיות גם בענין תנאי מאסר?
הרב אלי בן-דהאן
אין.
שלמה שהם
החוק הזה נחקק על רקע מסוים. היתה הרגשה שחסרים כלים להביא לסיום הליכי

גירושים. על פי ההלכה היהודית גירושים צריכים להיות בהסכמה, ולא גט מעושה. אני

מסתכל בטבלה ורואה שהרכב ב' בחיפה שמ-18 תיקים שהפעיל בהם צווי הגבלה, במשך שנה

וחצי, 9 נסתיימו בגט. אנחנו לא עוסקים בסטטיסטיקה, אבל בכל זאת מספרים מדברים.

אני כבר לא מדבר על הרכבים אחרים באותו בית דין, אבל בבית הדין האזורי בתל אביב

יש שישה הרכבים שעוסקים במשפטים ורק אהד מהם הטיל צו הגבלה אחד. אי אפשר לומר מה

היה קורה אילו, אבל אולי יוכל הרב לומר משהו לגבי אותם מקרים שלצערנו עוך לא

נסתיימו בגט ומה היה קורה אילו כל הרבנים היו מסיימים תיקים באותו קצב שאדוני

מסיים. הרב הבדיל בין רדיקל ושמרן. והנה אנחנו רואים שלמעשה הרדיקל עזר.
היו"ר שאול יהלום
מתוך הסטטיסטיקה שהביא הרב בן-דהאן, יש הרגשה שאילו יותר בתי דין היו נוקטים

אמצעים אלה היו מזרזים גיטין. איך רואה הרב את הדבר הזה?
דוד צוקר
אדוני היושב ראש, אולי כדאי להזמין את ראשי ההרכבים בתל-אביב שלא משתמשים

בסנקציות ולשאול אותם.
הרב אברהם אטלס
קשה לדבר בשמם של אחרים, אדבר באופן כללי . לא הייתי נוכח בהרכבים ארורים, אבל

השאלה היא תמיד מה העילה. חז"ל אמרו, יש דרך רחוקה והיא קרובה, ויש דרך קרובה

והיא רחוקה. זה אחד הדברים שמנחים שיקולי בית הדין. לפעמים בית הדין שוקל שאם

יעשה חאפ-לאפ ירחיק את הפתרון, אולי כדאי להמתין כמה חודשים ואז אפשר יהיה לסיים.

לא הזכרנו כאן את הנושא של צווי הגבלה כלפי נשים. עד היום לא יצא לי אפילו
להזהיר אשה שמסרבת לקבל גט
אם לא תיתני גט, נטיל עליך צווי הגבלה. אולי במקרה

אחד דיברתי על זה עם עורך דין, אבל לא יותר, לפי הניסיון שצברתי אני יכול לומר

בוודאות, יש לי גם פסק דין על זה, אין אשה שמסרבת לקבל גט. רבותי , אנחנו צריכים

להיות מציאותיים. כאשר התביעה לגירושין באה ביוזמת הבעל, עקב "מעשיו גרמו לויי,
אנחנו אומרים
גברת, זו מציאות, צריך לעמוד בשתי רגלים על האדמה, אין ביניכם שום

דבר משותף מלבד זה שאתם רשומים כנשואים. באורנה עת מתנהל בבית המשפט משפט דומה

לפירוק שותפות, והאשה באח לבית הדין ואומרת: כבוד הרב, אני רוצה שלום בית. ואני

אאמין לה... לפעמים שומעים תוכניות ברדיו או פונים ליועצים ארורים, מחפשים דרך

איך לקבל כסף, איך להיטיב. אני אומר: גברת, תגידי לי רק מה המחיר. בית הדין

מוכן להטיל, ואנחנו עושים את זה בפועל, מטילים על הבעל לתת לאשה פיצוי נאות. אם

הוא גרם להרס הבית, ישלם.
אמנון אביעד
הפוך - - -
הרב אברהם אטלס
אם אתה רוצה לדבר אתי על מקרה מסוים, אתה יכול לטלפן אלי. כל פצע והצבע שלו.

כאן אני מדבר רק דברים כלליים.

לשאלה למה לא מטילים סנקציות, כבר הסברתי, אנחנו מנסים להרתיע, לעורכי הדין

שמייצגים את הלקוחות בבית הדין יש עמדה אחת, וללקוח יש עמדה שניה. יכול להיות

שבסופו של דבר הם מגיעים לאותו יעד. לעתים בשלב מסוים עורכי הדין של שני הצדדים

רואים שהפינג-פונג כבר נגמר וצריך להגיע לתכלית, להגיע להסכם.

נשאלה כאן שאלה מה ניתן להוסיף לחוק. אפשר אולי להוסיף לגבי אותם מקרים שצווי

הגבלה לא מביאים את התועלת שאנחנו רוצים בה. אדם המקבל דמי אבטלה 1000 או 700

שקלים, הוא עושה את החיים שלו, מזניח את האשה, גט הוא לא נותן. אפשר אולי למצוא

דרך לגבי סרבן גט, אני לא יודע איך, שתהיה סמכות משפטית שתמנע ממנו זכויות.
משה גפני
לשם כך דרושה חקיקה.
הרב אברהם אטלס
אני מעלה רק רעיון .
משה דרורי
האשה יכולה לבקש עיקול.
הרב אברהם אטלס
בשבוע שעבר היה לי ענין באדם שמקבל ביטוח לאומי 1200 שקלים, והוא מסרב לתת

גט. הוצאנו פסק דין לחייב את הבעל לתת מזונות לאשה כי היא מעוכבת להינשא, והביטוח

הלאומי לא רצה לשלם את זה. פניתי לעו"ד רוט לקבל ממנו חוות דעת, אם סרבן גט מקבל

זכויות מהמדינה, דרך קופת המדינה, צריך למצוא דרך לעכב קבלת הזכויות כדי להביא

אותו למתן גט.
היו"ר שאול יהלום
תודה רבה לרב אטלס.

אני מבקש עכשיו מעו"ד דרורי, נציג לשכת עורכי הדין, להציג את המצב בשטח.

משה דרורי ;

ראשית הערה טכנית. חבל שקיבלנו את ההזמנה לדיון רק ביום חמישי ולא כינסתי את

הועדה שלנו בלשכת עורכי הדין .
דורית ואג
אני מוחה. ההזמנה ניתנה ביום שלישי.

משה דרורי;

הועדה שלנו ישבה עם הרב בן-דהאן בערב ראש השנה, דיברנו על הרבה דברים וגם על

החוק הזה. השתתפו 28 עורכי דין מכל רחבי הארץ שעוסקים במאטריה, דיברו על הרבה

נושאים שקשורים בהנהלת בתי הדין, ובענין החוק הזה היה כמעט קונסנסוס, מלבד המבנים

ומלבד היחס של הרב בן-דהאן והשיפור במיושב. מזמן לא נשמעו בלשכת עורכי הדין שבחים

כאלה על המערכות הממלכתיות, ובין השאר גם שבחים לחוק הזה.

את רוב הדברים שאומר כאן אומר לפי שיחות שהיו לי בשלושת הימים האחרונים עם

חברים שלי ולפי ניסיון אישי שלי. אם הועדה תבקש מאתנו, נוכל להכין תוך חודש או

חודשיים תזכיר על דעת הועדה של לשכת עורכי הדין ולהציג את עמדתנו באופן רשמי.

אבל אני חושב שאני יכול להביע פחות או יותר את העמדה של לשכת עורכי הדין בנושא.

היו"ר שאול יהלום;

אני מבקש שתכינו לנו תזכיר.
משה דרורי
לשכת עורכי הדין סבורה שהחוק הזה חשוב מאד, חיוני מאד, אנחנו מאמצים אותו

בשתי ידים ומבקשים לעשות בו את השינויים והשיפורים הבאים.



נקודה ראשונה. התיקים מרוב חלקי הארץ מתנקזים לבית הדין המיוהד, ולבן נוצרה

פרופורציה כזאת. השאלה היא אם לא ראוי שבכל מהוז יהיה בית דין מיוחד, ולא רק בית

הדין המיוהד לעניני עגונות בירושלים. אפשר שבכל מחוז יקהו על עצמם שלושה דיינים,

מסוגו של הרב אטלס ואנשים אחרים שמכהנים בבית הדין המיוהד בירושלים, שיידעו

שהמטרה שלהם היא כפי שאמר הרב אטלס, להציל נשים עגונות. הרב אטלס אמר שכל

הדיינים חושבים כך, אני לא כל כך בטוח אבל אני לא רוצה למתוח בקורת על דיינים

אחרים. אני בטוח שהדיינים בבית הדין המיוחד לסרבני גט ולעגונות יודעים שזו

משימתם. אם יהיו כמה הרכבים כאלה זה בוודאי יהיה לברכה, ולא יהיה לחץ על בית

הדין המיוחד בירושלים.

אנחנו מציעים כמה הצעות מעשיות. אולי זה קצת שונה ממה שאמר הרב אטלס, אבל אני

חושב שסנקציה של מאסר היא הסנקציה הכי אפקטיבית. נכון שבית הדין המיוחד לסרבני גט

ולעגו נות מתחיל בחמש שנים, וזה אמנם מפחיד. סנקציה של מאסר חודש אחד יבולה להיות

חשובה מאד.

הדבר החשוב ביותר הוא להגן על נשים ולאפשר להן להינשא מחדש, ולשם כך צריך

לעשות שימוש בסנקציות. זה לא מחייב תיקון החוק, זה מחייב יישום מעשי.
היו"ר שאול יהלום
האם אתם השים שיש הרכבים שהמכשיר נתון בידיהם והם לא משתמשים בו, לא מפני שיש

להם תחליפים, כפי שהרב אטלס אמר, הרתעה ודרכי נועם ועוד. האם אתם מרגישים

בעבודתכם בשטח שהם נמנעים מסיבות אהרות, ואילו היו משתמשים - זה היה מזרז את

הגיטין?
משה דרורי
יש קוי פסיקה שונים בכל הרכב והרכב. באותה מערכת עובדות אפשר בהרכב פלוני

להגיע לתוצאה מסוימת, ובהרכב אלמוני לתוצאה אחרת. אדם שעבר עבירה, בהרכב אחד יקבל

עונש כזה ובהרכב ארור עונש אחר. אשה בתביעת מזונות תקבל בהרכב אחד סכום מסוים

ובהרכב אחר סכום אחר.

אפשר לקבוע מעין מנגנון סטטיסטי, שאחרי שלב המלצה לגט או חיוב גט ואפילו

המלצה שהצדדים ינסו להגיע להסדר, אם אחרי זמן מסוים לא הגיעו הצדדים להסדר, רשאי

יהיה כל אהד מהמתדיינים לפתוה תיק עם קוד מסוים, בקשה להחלת סנקציות לפי החוק

החדש. התיק יקבל מספר חדש במרושב, הוא יופנה לאותו הרכב. לא ישלמו על זה אגרה.
הרב אברהם אטלס
עושים את זה גם היום.

משה דרורי;

היום בבית הדין בירושלים אסור להעביר תיק מהרכב להרכב עד שההרכב הראשון מסתלק

או כותב שהוא עמוס מאד.
הרב אברהם אטלס
כמו בקופת הולים, אי אפשר להעביר תיק בלי הסכמת הרופא.

משה דרורי;

הרב אטלס, אני לא מבקר. אני בסך הכל רוצה לשפר. שאל היושב ראש במה אפשר לשפר.

יש הרכבים מסוימים שאינם נותנים אותו פתק של קופת-חולים.
היו"ר שאול יהלום
ואדוני יודע שבגלל זה מתעכב מתן הגט?

משח דרורי ;

בוודאות. כאשר אותו בית דין הסתלק והתיל! הגיע לבית הדין המיוחד ונקבע תאריך

לדיון על סנקציות, בערב שלפני אותו תאריך הגענו לחסכם גירושים. הרב אטלס דיבר על

כוח ההרתעה, והדברים נכונים. מרגע שאנשים יודעים שהולכים להרכב של הרב אטלס בחיפח

או להרכב של בית הדין המיוחד בירושלים, כל אחד יודע בדיוק מה יהיו התוצאות.

שומעים במסדרון אנשים שיצאו ויודעים מח התוצאות, זה גורם מרתיע.
היו"ר שאול יהלום
הרב בן-דהאן, אני מבקש שכל ההצעות המעשיות יירשמו. אם תרצה תוכל כבר היום

להתייחס או באיות הישיבות הבאות. עו"ד דרורי אמר שלדיינים שונים יש קוי פסיקה

שונים, לא משתמשים בסנקציות ועקב כך מתעכבים גיטין, ולכן הוא מציע שבכל אזור יהיה

בית דין שקוי ההוראה שלו הם כן לתת סנקציות, ויהיה קוד לפתיחת תיק, מה שנקרא

המרצה. זאת אומרת, אחרי דיון מסוים יהיו תנאים לפתיחת תיק, עבר חודש ולא ניתן

גט, ואז יוכל צד לבוא למזכירות בית הדין ולפתוח תיק שיעבור לאותו הרכב.

אשר רוט;

זה מחי יב רקיקה.
היו"ר שאול יהלום
עו"ד רוט, אנחנו מעלים עכשיו רעיונות. אחר כך יגידו שזה מחייב פסיקה, זה

מחייב חקיקה, זה מחייב תקנות. המטרה שלנו היא לשפר את התהליך. אם זה מחייב חקיקה,

הרי לשם כך אנחנו יושבים כאן.
משה דרורי
תקנות הדיון ככל שהן מתייחסות לזכות להשמיע עדים וכוי, הן שולחן ערוך. התקנות

לגבי הרכבים הן תקנות טכניות שאפשר לשנות ביום אחד.
יונה יהב
למה שאמר עו"ד דרורי יש נפקות מאד מסוכנת, כי זאת התערבות בשיקול דעת של

דיינים. אסור אפילו להעלות את זה על דל שפתיים סביב השולחן הזה. יש עצמאות מוחלטת

של השפיטה, יש עצמאות מוחלטת של הדיינות, אי אפשר שיהיה איזה שהוא קוד שיאמר

לדי י נים מה לעשות.
משה דרורי
אתה צודק. היושב ראש נתן לדברי דגש אחר. אמרתי, אם תיק מופנה להרכב רגיל לפי

אותיות האלף-בית, ואותו הרכב רגיל הגיע לשלב מסוים, פסק דין לגירושים או המלצה

לגט או המלצה לנהל משא ומתן, בנקודה זו אותו הרכב סיים את מלאכתו. במקום ללכת שוב

לאותו בית דין כדי שהוא יפעיל את הסנקציות, איורי השלב הזה לפנות להרכב מיוחד.

אנחנו בכלל לא מתערבים בעצמאות השיפוטית של ההרכב הראשון.
דוד צוקר
צריך להזהר מאד בדברים האלה. החוק הזה עבר בקושי את המבחן של בג"צ.



משה דרורי ;

לא בקושי. אני הופעתי בבג"צ. הוא עבר בקלי קלות.

דוד צוקר;

אנחנו הולכים כאן על שוליים צרים מאד. כדי לא לפגוע בהוק הזה צריך ללכת לאט

לאט.

משה דרורי ;

נשאלה כאן שאלה לגבי ההבדל בין נשים וגברים. יש אי-סימטריה בין נשים וגברים

בשתי נקודות. האחת, לגבי סנקציות לנשים יש צורך באישור נשיא בית הדין הרבני

הגדול. את הנקודה השניה לא הצלחתי בכלל להבין. אומרים לגבר, אתה נמצא עכשיו

בצומת, או שתלך בנתיב של היתר נישואין או בנתיב סנקציות, אבל אם בהרת בנתיב אהד -

שלוש שנים לא תוכל לחזור לדרד השניה. לא הצלחתי להבין למה זה כתוב בהוק.

אם עומדים לתקן את ההוק, אני מציע לקבוע שוויון מוחלט בין שני המינים. אין

צורך באישור נשיא בית הדין הגדול, ואין צורך לחייב אדם לבחור באחת משתי אופציות.
הוא אומר
אני לא יודע, אני רוצה קודם כל להשתחרר, או שיתנו היתר נישואין או

שיכפו על אשתי גט, אני רוצה להתחיל את חיי מהדש.

כבוד הרב דיבר על סמך הניסיון בחיפה. לי יש תיקים של אנשים שעברו גיל 70

ועברו 75, והאשה אומרת: התחתנתי וקיבלתי את השם הזה, לא אתן לאיש גט. ולא כמו

שתאר כבוד הרב, היא קיבלה כבר בבית משפט מחוזי את כל הרכוש, קיבלה את כל המזונות

שרצתה, אבל גט היא לא תיתן. בית הדין מרים ידים.

מה היה המצב המשפטי לפני החוק לעומת המצב היום? לפני החוק הדרך היחידה להגיע
לכפית גט היתה בשלושה שלבים
בית הדין הרבני היה צריך להחליט על כפית גט, צריך

היה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה שיפנה לבית משפט מחוזי. הנימוק בשנת 1953 היה

שמוכרח להיות פיקוח של מערכת בתי המשפט האזרחיים על בתי הדין, שלא ישלחו אנשים

לבית סוהר. זה בקשר לדברים שאומר חבר-הכנסת צוקר. אני חושב שבית הדין הרבני עמד

במשימה הזאת, לא שלה יותר מדי אנשים לבית סוהר. כל הפסיקה מ-1953 שמסבירה מדוע

דרוש מנגנון כפול של היועץ המשפטי לממשלה, שיעברו שלושה חודשים, ושל בית משפט

מחוזי, אמרה שאי אפשר לתת בידי בתי הדין סמכות לשלוח אדם למאסר אלא רק בידי בתי

המשפט. לפני שנה וחצי קיבלה הכנסת החלטה אחרת, ואני חושב שההחלטה נכונה.

היו שתי עתירות לבית המשפט העליון, בשתיהן אנשים הגישו את העתירה מבית הסוהר.

הדיון נערך לאחר שבוע, כי הביאו אותם באזיקים. אדם באזיקים בא ואמר כך וכך, וכל

השופטים, כולל השופט ברק, השופט זמיר והשופט חשין, כולם אמרו לאותו אדם: הדמעות

שלך לא משפיעות עלינו, זאת סתם עקשות, הרי אתה יכול לשחרר את עצמך.

אני מציע שהסמכות תישאר בידי בתי הדין הרבניים. נשארת סמכות הפיקוח של בג"צ,

ואני חושב שמדיניות הבג"צ תישאר כפי שהיא.

לא הוזכרה כאן סוגית החליצה. במקרים מעטים יש אמנם בעיות חליצה, אבל היות

והבעיה הזאת לא התעוררה כאן אני לא חושב שצריך לעורר בעיות במקום שאין.

אם היושב ראש נתן לי אתגר, אכנס את הועדה של לשכת עורכי הדין ואביא לכם סקירה

של חבריי מכל הארץ. נגיש לכם מסמך מסודר, ואני מניה שיהיה ברוח הדברים שאמרתי.
משה גפני
הערה קצרה בעקבות הדברים של חבר-הכנסת צוקר. החוק הזה היה אחד המעטים

שלגביהם היה קונסנסוס בכנסת. אנחנו הולכים כאן על הבל דק. אני מבקש שכאשר תכינו

את התזכיר, תביאו בחשבון שההוק צריך לעמוד במבחן בג"צ ולא לפגוע בחוק יסוד: כבוד

האדם וחירותו. אנחנו כבר עומדים על הגבול, והרי אנחנו מעונינים שהכפיה לגט תהיה



חזקה ככל האפשר. וכן תביאו בחשבון את עצמאות בתי הדין הרבניים, שאיננו רוצים

לפגוע בה. את שני השיקולים האלה צריך לקחת בחשבון.
אשר רוט
אני רוצה רק לספר קוריוז. אתמול ישבתי שעה וחצי עם היועצת המשפטית של שגרירות

ארצות-הברית, כדי ללמוד על החוק הזה, להבין אותו ולברר אם אפשר לעשות שימוש בחוק

הזה ליהודים אזרחי ארצות הברית שהם סרבני גט ומזדמנים לישראל, החוק בארצות הברית

הוא חסר אונים בנושא זה, פרט למדינת ניו-יורק. במדינת ניו-יורק החוק קובע שגם

גירושים אזרחיים לא נכנסים לתוקף אלא אם כן ניתן גט יהודי. בשאר המדינות החוק הוא

חסר אונים כלפי יהודים שמסרבים גט.

הדיון הזה נערך בעקבות מקרה שהיה. יהודי אזרח ארצות הברית מעגן את אשתו 12

שנה, הוא התגרש אזרחית, התחתן עם ישראלית, ובא לבקר בארץ בחגים. האשה הבריקה למי

שהבריקה שיעכבו אותו, הוגשה לבית הדין תביעת גירושין. עיכבו אותו, ולא רק עיכבו

אותו אלא גם שמו אותו במעצר, כי לא היתה לו כתובת. קמה צעקה. התקשרה אתי
הקונסולית האמריקאית במזרח ירושלים
אם לא ישחררו אותו, משרד החוץ האמריקאי יעביר

חוזר לכל אזרחי ארצות הברית, שמי שיש לו בעיות אישות לא יבקר בישראל כי זו מדינה

מסוכנת.

הסיפור נגמר בזה שזימנו פגישה עם הרב בן-דהאן ואתי. לפגישה הופיעו ארבעה

נציגים - הקונסולית במזרח ירושלים, הקונסולית בתל-אביב, י ועצת השגרירות ויועץ
השגרירות. אנחנו פתחנו במיתקפה
אתם באים לעזור לאזרח אמריקאי שנמצא במעצר, ומה

בדבר אזרחית אמריקאית שנמצאת בניו-יורק והיא במעצר 12 שנה ולא משחררים אותה.
אמרתי
לא אסתיר מכם, אנחנו נכופף, לא נשבור, נכופף את החוק כמה שניתן כדי לעזור

לאזרחית שלכם.
היו"ר שאול יהלום
מטרידה אותי השאלה שעולה מהסטטיסטיקה שהרב בן-דהאן הגיש לנו, איך יתכן שחוץ

משני הרכבים, שאחד מהם נועד לזה, למעשה חוץ מהרכב רגיל אחד של הרב אטלס אין שימוש

בחוק הזה. אנחנו רוצים לתקן את המצב ולהקל על נשים שהבעלים מסרבים לתת להן גט.

נע-! אתם עושים כדי שיותר הרכבים ישתמשו במכשיר הטוב הזה שניתן?
אשר רוט
אני מסכים עם חבר-הכנסת יהב. אתם כועדה ואני כיועץ משפטי יכולים להגיש לבתי

הדין את כל הכלים הדרושים כדי לשחרר עגונות, כדי להשתמש בכלים החדשים וכו י. אנחנו

לא יכולים להשתמש בכלים במקומם.

אני העברתי חוזר, הרב בן-דהאן העביר חוזר. החוק נמצא על שולחנו של בית הדין.

לעשות שימוש - זה כבר קשור במנטליות השיפוטית. יש אקטיביזם שיפוטי ויש פסיביזם

שיפוטי.
דייר פרץ סגל
אני רוצה להתייחס לדברים האחרונים שעמדו ביסוד כל השאלות מתחילה, אבל למעשה

הם חוזרים לתשתית של הרקיקה. נמצא כאן היושב ראש הקודם של הועדה חבר-הכנסת צוקר,

ואני בטוח שהוא זוכר את הדיונים שהיו לנו. ההצעה הראשונית של משרד הדתות היתה

לכתוב במפורש בסעיף 1, שבית הדין יתן את צווי ההגבלה. כלומר, לשון חובה. מתוך

הדברים שהרב בן-דהאן אמר, הגישה המשותפת של כל חברי הועדה היתה להרחיב את שיקול

הדעת של בתי הדין הרבניים, שישתמשו באמצעים אלה לפי המידות שההלכה קובעת, כשיש

מצווה כך וכך, כשיש חובה כך וכך. לכן נקבע הנוסח: רשאי ליתן.



אבל יחד עם זה, לא היתה מצידנו כוונה שפירוש הדבר יהיה שאם אחרי שניתן פסק

הדין צד מסוים רוצה שבית הדין יתן צו הגבלה, מבחינה הלכתית נקבע כבר מה הדין, אם

מצווה ואם חובה, והוא חושב שיהיה יעיל יותר לתת הגבלה כזאת וכזאת, במקום שיוכל

לבקש מבית הדין את הסעד הזה, יאמר בית הדין: תראו, לפי ידיעתי את המקרה הזה נדמה

לי שבמקרה כזה לא כדאי ללחוץ, לא התכוונו בחוק לתת שיקול דעת מסוג זה לבתי הדין

הרבניים.

הדבר בא לביטוי בסעיף 4(ב). אם בית הדין מצווה לבחור איזו סנקציה הוא מפעיל,

את זה השארנו לשיקול בית הדין הרבני. אבל המגמה של החוק הזח, ברגע שבית הדין סיים

וקבע את הדין, אין זה מתפקידו לקבוע מה יעיל ומה לא יעיל. זה ענין לצדדים. בית

הדין צריך להבין שמטרת החוק להעניק סעד, אוטומטית. לא שבית הדין יבוא ויאמר:

אדוני, אני חושב שבדרך זאת לא ונשיג את הגט. זה ענין שלו, הוא זכאי לסעד כמו בבית

משפט. אני בא לבית משפט ומבקש סעד כזה וכזה. יכולתי לבחור סעד אחר, אבל זו זכותי

לקבל את הסעד שאני מבקש.

אני חושב שכדאי שתהיה השתלמות לדיינים ויבהירו את הדברים, כפי שהיו לעינינו

בעת החקיקה.
אשר רוט
אינה רוצה ליטול את שיקול הדעת השיפוטי?
היו"ר שאול יהלום
כן. דייר סגל אומר שהסעד נגד סרבן גט צריך להיות אוטומטי.
דייר פרץ סגל
הנוסח שהתקבל בסופו של דבר בא להתרחב בהלכה יותר מהנוסח הראשון שהוצע, שכתוב

היה בו מפורשות "יתן", בלי שיקול דעת. מתוך כבוד לערכאה שיפוטית, נקטנו בנוסח
שאנחנו נוקטים בחוק בתי המשפט
רשאי. כלומר, יש לו הסמכות. אבל לא התכוונו

שכתוצאה מכך בית הדין יבוא ויאמר: אני לא אפעיל את הסנקציות האלה אם אני חושב

שזה לא יעיל, למרות שצד סובר שכן.
דוד צוקר
הכוונה לא היתה לאפשר להתחמק אלא שלא יהיה גט מעושה. זאת היתה הדילמה.
דייר פרץ סגל
כל הדברים האלה עומדים במבחני ההלכה. בשעתו בדקנו את הענין יחד עם אנשי משרד

הדתות והנהלת בתי הדין הרבניים, בדקנו גם במשרד המשפטים והשתדלנו ככל האפשר לינת

חופש ושיקול דעת מבחינת ההלכה.

אם ונהיה השתלמות לדיינים - אני אומר את זה כהצעה פרוגרמטית, כי אחרת יכול

להיות שנצטרך לחזור אחורה ולהקשיח את הדברים בחוק - לומר שזה החוק, החוק איננו

פוגע בהלכה, ואם איננו פוגע בהלכה הרי מצווה לקיים את דבר המחוקק. נדמה שיש

מיסקונספציה בהבנת החוק. לפחות כך אני הבנתי מהדברים שעלו עד עכשיו.
אמנון אביעד
אומרים שהכל שווים בפני החוק, אבל נראה לי שחורגים כאן מהוראות חוק יסוד:

כבוד האדם וחירותו. מתגאים במספר העגונות ששוחררו, אבל לא שמעתי מנגד כמה עגונים

שוחררו.



לבית דין רבני יש אפשרות להטיל סנקציות נגד גברים, ואילו ברי להטיל

סנקציות נגד נשים צריך אישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול. אני חושב שזה

פוגע בשוויון של הגברים, ויש בזה טעם לפגם.

אני רוצה להזכיר לבם, רבותי המכובדים, אנחנו הגשנו בג"צ והרב בן-דהאן

ביקש ממני להסיר את הבג"צ, מכיוון שאנחנו טענו נגד אפליה בחוק ופגיעה בשוויון,

והבטחתו היתה שנושא מסורבי הגט יבוא על פתרונו בהידברות בינינו. הבטחה היתה,

מעשים לא היו.

אם אנחנו רוצים להיות שווים בעיני החוק ותוך כדי כך אולי גם למנוע אלימות

בעתיד, הרי דבר גורר דבר. יש כאן התייחסות רק לסוג מסוים של אוכלוסיה ולא

אלינו.

אם תאמצו חוק שאנהנו מציעים, אני חושב שזה יהיה לטובת נשים ויהיה גם

לטובת גברים. כדאי לאמץ שיטות יעילות שקיימות במדינות אחרות באירופה ובארצות-

הברית. אם זוג חי בנפרד יותר מארבע שנים ואין להם רכוש משותף, אין מקום לטענה

של שלום בית. צריך פשוט להגיד: אם אתה מסרב גט. נכניס אותך לבית סוהר או ננקוט

בסנקציות אחרות. ואם אשה מסרבת לקבל גט - יינקטו נגדה אותן סנקציות, בלי צורך

באישור של בית הדין הגדול. עובדה שמדברים כאן על מספר העגונות שהצליחו לשחרר

ולא מדברים על הגברים העגונים. והרי מלבד עגונות יש גם גברים עגונים.

הרב בן-דהאן, אני מבקש את תמיכתך בנושא הזה.
אלכסנדר לובוצקי
לא היתה לי הזכות, לצערי, להימנות עם מי שחוקקו את החוק הזה שזוכה לכל כך

הרבה שבחים, ואני לא יכול להבין למה מנסים לתקוף אותו. אני לא יכול כאן להסכים

עם דייר סגל, שכאשר אני שומע אותו בועדות הכנסת אני בדרך כלל מסכים אתו.

שוכנעתי מדבריו של הרב אטלס שהחוק הוא טוב בכך שהוא נותן את שיקול הדעת. כמעט

בכל סעיף בחוק כתוב "רשאי בית הדין". לא קראתי פרוטוקולים ואינני יודע מה היתה

כוונת המחוקק, אני רואה לעיני את החוק ונראה לי שהוא מדגיש חזור והדגש את

הרשות שבידי בית הדין. לפי הסטטיסטיקות שהביא הרב אטלס, במקרים רבים, כשעוסקים

באנשי סמים וכו', הפעלת החוק באופן אוטומטי עלולה רק להרע ולא להועיל.

אני שותף לדעתו של חבר-הכנסת דדי צוקר, כדאי לנהוג זהירות. התקופה שעברה

מאז חוקק החוק היא קצרה מאד, בסך הכל שנה וחצי, והחוק יהיה תקף עוד שלוש שנים.

לא הייתי מציע לשנות בחוק הזה. אני חבר בועדה למעמד האשה. גם שם שומעים הרבה

מאד שבחים לחוק. התרומה החשובה ביותר של החוק היא האפשרות לנופף בו אפילו אם

אין מטילים את הסנקציות. ככל שתגדל המודעות בציבור לחוק הזה, הוא יעזור יותר.

הייתי מחכה עד סוף תקופה ורק אז מכניס שינויים.
רחל בנזימן
חבר-הכנסת צוקר העלה את השאלה אם החוק הזה היה עומד במבחן בג"צ. היו שני

בג"צים שלא הגיעו לדיון. אני בכלל לא משוכנעת שהחוק הזה לא היה עומד במבחן

בג"צ. עוד לא התקיים דיון, ואם יתקיים - נראה. הועדה דנה הרבה בחוק הזה,

ולדעתי החוק כפי שהוא כן יעמוד במבחן בג"צ.

אני רוצה להוסיף דבר למה שאמר עו"ד דרורי. ראשית, מראית השטח אני מסכימה

למה שהוא אומר. אנחנו רואות אותו דבר - יש הצלחה רבה בשימוש בחוק ובאיום בו.

העובדה שהחוק הזה נותן סנקציות בידי הרכבים של בתי הדין היא כשלעצמה מביאה

סרבני גט למתן גט.



שמעתי כאן לראשונה את הצעתו של עו"ד משה דרורי להקים במקומות נוספים

בארץ בתי דין מיוחדים למקרים קשים, ועל פני הדברים היא נראית לי נכונה. לא

כדי לפגוע - - -
דוד צוקר
כדי לגרור את הענין עוד שלוש שנים עד שיגיע לשם? הרעיון של החוק הזה היה

שכל בתי הדין יהיו בתי דין מיוחדים.
רחל בנזימן
יש מציאות, יש הרכבים שלא יתנו צווי הגבלה. גם אם התיק ישאר בידי אותם

הרכבים המש שנים, הם לא יתנו צווי הגבלה כי אין דרכם לתת. השאלה מה עושים.
דוד צוקר
אפשר להעביר תיקים להרכבים אחרים. יש כמה דרכים אדמיניסטרטיביות.
רחל בנזימן
אם זה אפשרי, בסדר. אני חושבת שההצעה של עו"ד דרורי ראויה לעיון גם עם

ואריאציות אחרות.

אני קצת מופתעת מדברים שנאמרו כאן גם על ידי עו"ד דין דרורי וגם על ידי

נציג אלמ"ג. ידוע לכל שיש הבדל בין גברים ונשים לגבי התוצאות המשפטיות

וההלכתיות. של אי מתן גט. על רקע זה הוצע החוק הזה. ברור שהמחיר שנשים משלמות

גדול וחמור הרבה יותר. לכן הצעת החוק המקורית בכלל לא עסקה בסנקציות נגד נשים.

אם יש בעיה של סרבנות נשים הרי היא בשוליים צרים ביותר, ומצד שני יש חשש גדול

לשימוש לרעה נגד נשים. אמרתי וחזרתי ואמרתי את זה בדיונים בועדה בקדנציה

הקודמת. החשש הגדול שלנו לא היה מפני הטלת סנקציות באותם מקרים מעטים

וספציפיים שנשים מסרבות למרות שאין להן שום סיבה לסרב. החשש הוא שיהיו מקרים

שיוטלו סנקציות, או שיהיה איום בסנקציות במקרים שבית הדין לא מוכן לקבל את

הסיבה של אותה אשה לסרב לגט. למשל, על רקע של אי הסכמה בענין חלוקת הכספים

וכו'. הרב אטלס מייצג כאן קו שאני יכולה רק לברך עליו, אבל לצערי זה לא הקו

של כל ההרכבים. לכן היתה זהירות מיוחדת בהטלת סנקציות נגד נשים. אני חושבת

שהחוק כפי שהוא, למרות שהוא מחמיר במתן צווים נגד נשים, הוא נכון ונחוץ כפי

שהוא.
אמנון אביעד
איפה השוויון?
רחל בנזימן
אין שוויון במאטריה ההלכתית, ולכן החוק הזה מתאים את עצמו למצב של אי-

שו ו י ו ן .

לגברים יש היתר נישואים. זה "לוקסוס" שיש רק לגבר. רק גבר יכול לבקש היתר

נישואים, אשה לא יכולה לבקש היתר נישואים. לכן הדרישה המחמירה לגבי הטלת

סנקציות על נשים היא פועל יוצא מהמצב האי-שוויוני בהלכה, שאף אחד לא יכול

להכחיש אותו.



אני קוראת לועדה לא לשנות את החוק. אני חושבת שאילו בית הדין הגדול היה

מוצא לנכון לאשר את שני המקרים שהובא לפניו, הוא היה מאשר אותם. עובדה היא שלא

אישר אותם, וכנראה שזה היה נכון.
דוד צוקר
לאחר כל השבחים שהועדה זוכה בהם, אני מבקש להזכיר שהיוזמה לחוק הזה באה

מהממשלה. הענין התחיל בבתי הדין הרבניים, אחר כך בא משרד המשפטים, משרד הדתות

וכוי. נקודת המוצא לחוק הזה היתה כמו שד"ר פרץ סגל אמר קודם, אם אנחנו לא

נספק לדיין את התחמושת הזאת נמשיך ונלשלול בכל שנה מכ-500 נשים ומכ-50 גברים

את החירות היסודית להקים משפחה כרצונם.

הנוסח "רשאי" נקבע בדיוק כפי שאמר דייר סגל. הוא בא כדי שהגט לא יהיה מעושה.

צריך לזכור שנקודת המוצא היתה חברתית, לנסות לספק נשק כדי לקעקע מצב בלתי

נסבל.
הרב אברהם אטלס
צריך גם לשמור על טוהר הנשק.
דוד צוקר
נכון, ועוד אגיד כמה מלים על טוהר הנשק.

הערה אחת כללית שנוגעת לויכוחים אחרים שיש כאן בינינו. לפי דעתי, החוק

הזה הוא דוגמה אולטימטיבית שאפשר, לא רק להגיע לדו-שיח בין חילוניים ודתיים

אלא גם יותר מזה, אפשר לתת לבוש מודרני לעקרונות הלכתיים שתחילתם במאה ה-12,

וכל אחד צריך היה להתגבר על "המשוגעים" שלו. לכל אחד היו "משוגעים" שלו. אני
הייתי יעד לבקורת בסביבה שלי
למה אתה נותן סנקציות אזרחיות בידי בתי הדין

הרבניים. זה עלה גם כאן. לכל אחד היו "משוגעים" שלו שצריך היה להגיד להם:

סליחה, חברים, המטרה בנושא הזה מקדשת די הרבה אמצעים. לא את כולם, אבל די הרבה

אמצעים.

הלבוש המודרני היה מתאים ונכון, אבל ידענו שאנהנו הולכים כאן בין שני

אילוצים קשים מאד ושאסור לנו להתנגש באף אחת מן הגדרות. מצד אחד, הסנקציות
צריכות לעמוד במבחן חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו. בנושא זה היו התייעצויות

מאחורי הקלעים, היו התייעצויות עם בית המשפט העליון עצמו, כדי לא לעבור את

הגבול כי זה עלול לגרום לביטול החוק. חששנו מאד שהחוק הזה ייפגע בפסיקה. אני

מניח שעוד יהיו עתירות, גם אם עתירה שהוגשה נמשכה בחזרה, עוד יהיו עתירות

אחרות. כשדנו בסנקציות בדקנו ומצאנו שבית המשפט העליון יוכל לקבל כל אחת

מהסנקציות, עוד לפני שבאנו לחוקק אותן. מצד שני, לא לגרום לעישוי הגט.

כן, צריך לשמור פה על טוהר הנשק. הרב אטלס, האינסטינקט שלי אומר שצריך

לומר לך יישר כוח, כי לקחת את האמצעים שיש בחוק ועשית בהם שימוש. אני מקווה

שתמיד נעשה שימוש מושכל, שאיננו מופרז. אבל יש הרכבים אחרים. אני מכיר קצת

את ההרכב בבאר-שבע, זה מקרה בלתי רגיל שהרכב לא משתמש באף אחד מן האמצעים, אבל

מגיע להישגים דומים מאד לאלה של ההרכב בחיפה.

אני חוזר שוב לדברים של ד"ר סגל. נוצר פער גדול מאד, מצד אחד יש הרכבים

שמשתמשים באמצעים האלה באופן מאסיבי, כפי שציפינו. מצד שני יש הרכבים שלא

עושים כלום. אילו התוצאות היו כמו בהרכב בבאר-שבע, לא הייתי מודאג. הרי התכלית

היא לא להשתמש בסנקציה, התכלית היא להביא גט.
יונה יהב
ההרכבים הם קבועים?
הרב אלי בן-דהאן
כן.
דוד צוקר
יש פער עצום בין הרכבים אקטיביסטים, כמו של הרב אטלס, ובין הרכבים מאד

מאד פסיביים, הפער גורם אי אחידות בפסיקה. אילו התיק היה מופנה לכאן ולא לשם,

גורלו היה שונה לגמרי. וזה לא בדיני חוזים, בענין כספי, אלא בדיני נפשות ממש.

אי האחידות הזאת היא בלתי נסבלת, אי אפשר להשלים אתה. אפשר שכולם יירדו או

שכולם יעלו. לרדת, כלומר שלא יהיו סנקציות, בזה כבר היינו 48 שנים, בזה אנחנו

לא רוצים.

החירות של הדיין היא ערך. מצד שני, הוראות המחוקק הן חובה. זה לא לוקסוס

שמותר לדיין להשתמש בסנקציה. הוא צריך להשתמש בסנקציות בנסיבות מסוימות שאנחנו

קבענו אותן. הרב בן-דהאן, אם אתה אומר שכל מה שעשיתם הוא שהוצאתם שני חוזרים,

נראה לי שלא קיימת את חובתך. לא די בכך כדי להחדיר גישה חדשה ורדיקלית, שהיא

בעייתי מאד לחלק מן הדיינים. לחלק מן הדיינים זה דבר מאד קשה, הם חוששים מגט

מעושה, אולי הם גם שמרנים בטבעם, וגישתם שונה, ומותר שגישתם תהיה שונה. יש

בזה תפקיד עצום להנהלת בתי הדין הרבניים, צריך לעבור וללמוד, לשמוע ולקבל כל

אינפורמציה, לשם כך לא די בשני חוזרים.

דבר שני, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב ראש, אמרתי את זה גם בבית המשפט

העליון, צריך להפסיק לפחד מפגישה עם דיינים ושופטים. זה לא מפחיד בכלל. לא

צריך להגזים בהפרדה הזאת. הם יכולים ולשמוע משעיגצים כמוני או משומרי מצוות

כמוהו. חלק מההתדיינות צריכה להיות ביחד אתנו.

דבר אחרון, לא משנים חוקים כל כך מהר. זה חוק בן שנה וחצי, חוק עול-ימים.

אנחנו עדיין לא יודעים איך יילך. יכול להיות שבעוד שנה יהיו דיווחים אחרים,

נראה שיש עוד הרכבים שמשתמשים בכלים שנותן החוק הזה, אני מציע לא לגעת בחוק

הזה, תוקפו של החוק עד מארס 1999, בעוד שנתיים נחשוב מה לשנות, מה לתקן, היום

לא צריך לגעת בחוק הזה.
בנימין אלון
שאלה. איך אפשר לעבור מבית-דין לבית-דין?

רחל סילבצקי;

הרב בן-דהאן אמר, שלאחר כל חיוב גט, אם עברו 30 ימים ולא ניתן גט, מטילים

סנקציות, לפי זה צריך לפעול כדי שהרבנים יתנו יותר חיובי גט.
היו"ר שאול יהלום
אני רוצה לסכם. אחרי ניסיון של יותר משנה, לא היה כאן אדם אחד, פרט לנציג

ארגון הגברים, לא היה מי שלא ראה חשיבות רבה בחוק הזה. קודם כל אנחנו משבחים

את החוק.

שנית, לפי הסטטיסטיקה שאתה הבאת, כבוד רב בן-דאהן, התברר שיש אי-

פרופורציה משמעותית ומובהקת בשימוש בסנקציות של החוק, אם אנחנו רואים שחמישה

הרכבים של בית הדין בתל אביב בכלל לא עוסקים בזה והשישי נתן רק צו הגבלה אחד,

זאת אומרת שבאזורים שלמים לא השתמשו בכלל בחוק הזה. זה מביא אותנו למחשבה שיש

תקלה ביישום החוק. על פני הדברים, נראה לנו שיש תקלה ביישום החוק. ואם אנחנו

חושבים שהחוק הוא טוב מאד, אנחנו זועקים נגד חוסר הפרופורציה ביישומו. המטרה

של הועדה הזאת למצוא דרכים להביא לכך שבתי הדין הרבניים ישתמשו יותר בסנקציות

הנתונות להם על פי החוק.

אני מבקש שנציג לשכת עורכי הדין יכנס את הועדה של עורכי הדין העוסקים

בעניני אישות, ויגיש תזכיר לנו ולרב בן-דהאן. אני מבקש להתייחס לשני ההיבטים:

1. האם יישום החוק בשטח חסר; 2. הצעות לתיקונים.

אני מבקש מהרב בן-דהאן לערוך פגישות עם הדיינים ודיונים מעמיקים, כדי

שהנהלת בתי הדין תוכל לעמוד על הסיבות למצב הקיים. ינתחו תיקים וישאלו למה

במקרים אלה ואלה לא נתנו צווים. הרב בן-דהאן לא נתן לנו את הסטטיסטיקה הרחבה.

יכול להיות שיבוא ויאמר לנו, בדקתי את כל תיקי הגירושין במשך שנה בתל אביב

והתברר שכולם בסדר, לא צריך היה להטיל סנקציות כי די היה לנפנף בחוק, אני אהיה
הראשון שיגיד
כל הכבוד. אבל הבדיקה חייבת להיעשות, היא עדיין לא נעשתה.

אם יתברר שאמנם יש בעיה, אנחנו ניפגש עם ועד הדיינים ועם נשיא בית הדין

הגדול ונציע להם כל מיני אפשרויות חוקיות, אם בדרך שהציע עו"ד דרורי, שתהיה

בקשה מיוחדת ויהיה בית דין מיוחד בכל מקום, אם בדרך שהציע דייר סגל. יתכן שצריך

לקבוע בתקנות או בחוק, שלאחר שעברה תקופה מסוימת מן ההכרזה - בית הדין יטיל

סנקציות אלו ואלו. אולי יש בזה כאילו פגיעה, אבל הרי כך בכל ערכאה שיפוטית -

מגיע רגע מסוים שבית המשפט מטיל חובות. אם בית המשפט קיבל החלטה ולא קיימו

אותה פרק זמן, הולכים להוצאה לפועל.

אנחנו מעונינים מאד בהרחבת השימוש בחוק. על פני הדברים, אנחנו לא מרוצים

מיישום החוק בהרכבים השונים של בתי הדין, ואנחנו מעונינים מאד לתקן את המצב.
יונה יהב
אתה לא יכול להגיד דבר כזה, כי זאת התערבות של ועדת כנסת בשיקול דעת של

די ינ ים.
היו"ר שאול יהלום
נאמר שהעונש על עבירה פלילית מסוימת הוא מאסר עשר שנים. בשני מחוזות

הוגשו תביעות על עבירות כאלה. אם במחוז אחד בכלל לא הטילו עונש, ברור

שמתפקידנו לבדוק ולראות מדוע זה לא נעשה, להתערב בענין. ובפרט שאומר לנו מנהל

בתי הדין, הוא לא אומר לנו שהכל בסדר, הוא אומר שיש ליידע יותר את הדיינים

ובעיקר את עורכי הדין בשימוש בחוק. לפני שנכנסת, שאלתי מה זאת אומרת ליידע.

הוא אמר, לא ליידע מבחינה טכנית, אין דיין שלא יודע שיש חוק כזה ולא יודע מה

הכלים שהוא נותן, אלא להשפיע ליתר שימוש בכלים האלה.
בנימין אלון
חבר-הכנסת יהב התכוון שתגיד את הדברים בסלנג של עורכי דין.
יונה יהב
להגביר את המודעות - - -
היו"ר שאול יהלום
אני שמח שאני לא משתמש בסלנג של עורכי דין.

הרב בן-דהאן, אנחנו מבקשים לשים לב לדברים הללו וכן להביא בחשבון את כל

ההערות שנשמעו כאן.

אני חושב שיש כאן הסכמה. אלא שאין צורך לעשות זאת עכשיו, כשנבוא לדון

בחוק בעוד כמה חודשים כמובן שנרצה לבטל את הוראות השעה ולעשות את החוק קבע. א1

נדון גם בהצעה של הרב אטלס, להוסיף צו מיוחד להפסיק לסרבני גט קיצבאות שהמדינה

משלמת על פי דין, אם דרך הביטוח הלאומי ואם בדרכים אחרות.

הועדה כולה רואה את החוק בחיוב. היחידי שדיבר נגד חחוק היה מר אביעד.

הדעה הכללית היא שהחוק חשוב ומוצדק.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:00}

קוד המקור של הנתונים