ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 12/11/1996

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצר ושחרור), התשנ"ז-1996- החלק הנותר

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 18

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, אי בכסלו התשנ"ז (12 בנובמבר 1996) .שעה 10:00
נכחו: חברי הועדה
שאול יהלום - יו"ר

בנימין אלון

יעל דיין

צבי ויינברג

יונה יהב

דוד צוקר

ראובן ריבלין
מוזמנים
נאוה בן-אור - משרד המשפטים, פרקליטות המדינה

לבנת משיח - " "

מיכל בן דב - " " מתמחה

רמי רובין - הנהלת בתי המשפט

נצ"מ דורון בית-נר- משרד לבטחון פנים, ראש מח"ק

נצ"מ רחל גוטליב - " " " סגנית היועץ המשפטי

סנ"צ אלינוער מזוז- " " " עוזרת ליועץ המשפטי

ארנה שנן - משרד האוצר

מיכל ברק - רשות ניירות ערך, סגנית מנהלת מחי דקירות

דניאלה גורני - " " " מנהלת מחי אכיפה

רינת קיטאי - האגודה לזכויות האזרח

שמואל סף - לשכת עורכי הדין

שמואל פליישמן - " "

פרופ י דוד ליבאי

פרופ' קנת מן
יועץ משפטי
שלמה שהם
מנהלת הועדה
דורית ואג
קצרנית
אלה אשמן
סדר-היום
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור),

התשנ"ז-1996 - החלק הנותר



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצר ושחרור), התשנ"ז-1996- החלק הנותר

הי ו "ר שאול יהלום;

רבותי, בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה. הנושא על סדר היום: הצעת חוק

סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור) - החלק הנותר. אנחנו עומדים בסעיף

סעיף 44 - תוצאות אי המצאת הערובה. (קורא את הסעיף)

כאשר בית המשפט החליט להטיל ערבות חשב שהאדם יביא את הערבות, אבל הוא לא

התכוון להשאיר אותו במעצר לתקופה ארוכה. יכול להיות שלאדם אין כסף והוא מוזנח,

הוא נשאר במעצר עד שיביא את הערבות, ואין לו כסף לערבות. ביקשתי להציע לנו פתרון

לבעיה הזאת. האם למעשה יש מקרים כאלה?
נצ"מ דורון בית-נר
בוודאי. יש שתי אפשרויות. יש מקרים ששופט מחליט על ערבות ונותן לאדם ארכה

להפקיד את הערבות תוך פרק זמן מסויים, יומיים או שלושה. יש מקרים ששופט מחליט על

שחרורו של אדם ואומר שהשחרור מותנה בהפקדה מסוימת. יש מקרים שאדם נשאר במעצר עד

שיביא את הערבות, ואם הוא לא מביא - הוא נשאר במעצר, תיאורטית עד 120 שנה.

קרה שבגלל מחדלים מכל הכיוונים אנשים נשארו במעצר הרבה מעבר ל-60 יום. אלה

מקרים נדירים, אבל היו גם כאלה.
לבנת משיח
ולא הגישו ערר.
נצ"מ דורון בית-נר
לא. היו גם אנשים שטוב היה להם במעצר, כי קיבלו ארוהות בוקר, צהרים וערב .

אבל אלה מקרים נדירים.
שלמה שהם
היו עצורים פסיביים, היו אנשים שלא ידעו את הזכויות שלהם. היו מקרים נוראים

שאנשים נשארו הרבה מאד זמן במעצר.
לבנת משיח
חשבנו על הסעיף הזה. בעצם הסעיף הזה מדבר על סיטואציה אחת שעה שהבעיות

קיימות גם בסיטואציה של שחרור בערובה על ידי קצין משטרה. יתכן שקצין משטרה הטיל

ערובה ובסופו של דבר אדם איננו עומד בה, ואז אנחנו עומדים באותו מצב.
היו"ר שאול יהלום
הסמכות של קצין משטרה היא רק ל-24 שעות.
לבנת משיח
נכון, אבל מלכתחילה לא רצינו שיהיה מעצר.



היו"ר שאול יהלום;

בכל זאת יש הבדל בין 24 שעות ובין זמן בלתי מוגבל.
לבנת משיח
ניסינו לחשוב על פיצול הסעיף הזה כדי לתת פתרון גם לענין שחרור בערובה על ידי

קצין משטרה וגם לענין שחרור בערובה על ידי בית משפט. המשטרה התבססה גם על המצב

בשטח, ואני מציעה שנשמע מה הפתרון שהמשטרה מציעה לסוגיה הזאת.
נצ"מ דורון בית-נר
לארור הישיבה הקודמת בדקנו את הנושא, ואנחנו רוצים להציג שתי בעיות. ראשית,

התמונה שהוצגה כאן לפני שתי ישיבות, כאילו יש בכל מדינת ישראל אפשרות לשלם בכל

שעות היממה, היא לא כל כך מדוייקת. סניפי הדואר נסגרים בדרך כלל בשעה שש, בערים

הגדולות, לדוגמה בירושלים יש סניף דואר אחד מרכזי שנסגר בעשר בלילה. זאת אומרת

אין אפשרות לשלם בשעות הלילה. רק בנתב"ג סניף דואר וגם הבנקים פתוחים כל שעות

היממה.

היו"ר שאול יהלום;

אני מודה לך על הבדיקה. זה מה שטען היועץ המשפטי לועדה בישיבה הקודמת, ונאמר

לו שהכל אפשרי.
נצ"מ דורון בית-נר
בדקנו איך יחידות המשטרה עושות שימוש באפשרות של הפקדה. יש יחידות שעושות בזה

שימוש ויש יחידות שנמנעות, ואם במקרים מיוחדים יש צורך בהפקדה - פונים לבית

המשפט. אף אחד לא מקבל כסף. אם יש יחידות שעושות בזה שימוש, זה יכול להיות פועל

יוצא מכך שהן סמוכות לנמל התעופה. במחוז תל אביב והמרכז, מרחק הנסיעה מהיחידה

לנמל התעופה הוא עד שעה, עושים בזה שימוש יותר מאשר ביחידות מרורוקות.
דוד צוקר
עשיתי לילה שלם עם המשטרה בעניני ההוצאה לפועל. צריך שלאדם יהיה בן זוג,

שתהיה לו משפחה, ושתהיה לפחות מכונית אחת. לא בכל מקרה מתקיימים התנאים האלה, לא

בכל המקרים מגיעים לנתב"ג.
נצ"מ דורון בית-נר
בדקתי ביחידות ומצאתי שהסכומים נעים בין 500 ל-1500 שקלים. לא יותר. שאלתי את

יושאלה שהציקה ליושב ראש, מה קורה אם אדם רוצה להפקיד אבל אין לו הכסף. התשובה היא

שעושים שימוש רב באפשרות של דחיית הביצוע ב-24 שעות, לפרק הזמן הזה עושים שימוש

באלטרנטיבה של הפקדת דרכון או ערבות בטוחה של צד גי. זאת אומרת, לא קורה שעוצרים

אדם רק בגלל שאין לו אפשרות להפקיד. אני לא יכול לדבר על מאה אחוז, אבל העקרון

הוא שאם החליטו לשחרר אדם - הוא ישוחרר ואת הכסף יפקיד תוך 24 או 48 שעות.
היו"ר שאול יהלום
בכל מקום בארץ?
נצ"מ דורון בית-נר
לא. ברוב היחידות בכלל לא עושים בזה שימוש, פונים לבית המשפט. ביהידות שכן

עושים שימוש בסמכות של קצין משטרה, הסכומים נעים בין 500 ל-1500 שקלים.
היו"ר שאול יהלום
חזרנו לענין 24 השעות הראשונות. בואו ננתח את הענין. אדם שנעצר בשעה שש בערב

בקרית שמונה, אין סיכוי שישחררו אותו במשך הלילה למרות שרוצים לשחרר אותו.

נצ"מ דורון בית-נר;

אם התנאי הוא הפקדה, יש סיכוי שלא ישוחרר. אמרתי, ברוב היחידות לא עושים

בכלל שימוש בהפקדה. מלכתחילה קצין המשטרה לא קובע הפקדה כתנאי לשחרור.
היו"ר שאול יהלום
אם אתה אומר שממילא זה לא קיים, בוא נקבע בחוק שזה לא יהיה ואז נהיה רגועים.

החשש שלנו הוא שאדם שרוצים לשחרר אותו ממעצר ישאר בתא מעצר עד למחרת בבוקר. אם

אינה אומר שזה לא קיים, בוא נקבע בחוק שלא יהיה; אם אתה אומר שזה קיים, בוא נמצא

מגבלות.
נצ"מ דורון בית-נר
זה כמה שנים יש הוראה שמאפשרת לקצין משטרה לדרוש הפקדה וברוב היחידות, למעט

מרכז הארץ, לא משתמשים בה.
שלמה שהם
מה יקרה אם נבטל אותה?
שמואל סף
לא ישחררו.
נצ"מ דורון בית-נר
בחלק בהמקרים מביאים את האדם לבית משפט, ויכול להיות שלצורך הבאתו לבית משפט

מחזיקים אותו במעצר.
דוד צוקר
עולה כאן בדיוק אורנה שאלה שעלתה בהקשר של הוצאה לפועל. המשטרה אמרה שיעשו

מאמץ, יגיעו להסכמה עם סניפי דואר בכמה אזורים בארץ שיהיו פתוחים כל שעות היממה,

ולא יקרה שאדם ישב לילה במעצר לחינם. אמרה לי אלינוער מזוז, הענין הזה לא עבד כי

רק מעטים באו. יכולה להיות לכך אחת משתי סיבות. האחת, שאין עצורים בארץ ואין מי

שצריכים להפקיד ערובה בלילה. אני חושב שלא זאת היתה הסיבה. סיבה שניה, אדם נשאר

במעצר בלילה, הוא לא יודע את זכויותיו, ובבוקר לקחו אותו. הוא שהה לילה במקום

שהוא לא צריך להיות.
נצ"מ רחל גוטליב
או ששיחררו אותו בחתימה של צד ג'.



דוד צוקר;

יכול להיות. לפי דעתי, השאלה היא מינהלית בלבד, והיא קשורה לעוד סוגיות

שהמשטרה מטפלת בהן כשאדם צריך להפקיד ערבות. לדעתי, הפתרון הוא מי נהלי. יכולה

המשטרה לומר, מה שלא רצינה בדיונים קודמים, שיפקידו את הכסף בתחנת משטרה. יהיו כמה

תחנות בארץ שבהן אפשר להפקיד, אדם מקרית-שמונה יסע לטבריה להפקיד. המשטרה חוששת

מהסדר כזה, היא לא רוצה שיסתובבו שקים או כסף מזומן. אפשרות אחרת, להגיע להסכמה

שיהיה סניף דואר אחד פתוח בלילה. להערכתי, במשך הזמן יווספו לו עוד כמה פונקציות,

גם אזרחיות.
נצ"מ רחל גוטליב
הסידור הזה לא עבד, מבחינה כלכלית.
דוד צוקר
יכול להיות שזה לא עבד מבחינה כלכלית, אבל לא יתכן שאדם ישהה לילה במעצר רק

משום שהוא עצור כזה שלאף אחד לא איכפת.

סנ"צ אלי נוער מזוז ;

נצ"מ בית-נר הציג את תמונת המצב. אם אין הרבה שימוש בדרך הזאת במקומות שונים,

אנחנו לא יכולים להיות בטוחים אם המשמעות היא שאנשים עצורים יותר או שהם משוחררים

יותר. אנחנו חושבים שחבל לבזבז כלי כזה, שיכול להוות אלטרנטיבה למעצר. אם מפני

שזה לא עובד נגיע למסקנה לבטל את זה, אנחנו עלולים לחטוא לאזרחים.

ההצעה שלנו היא שאם קצין משטרה יגיע למסקנה שבכל זאת צריך להטיל ערובה בדרך

של הפקדת כסף, ונבצר מאדם לתת את הכסף, אם מפני שאין לו כסף באותה שעה או מפני

שהסניפים סגורים ואין לו דוד בלוד שיכול להפקיד עבורו, נקבע בחוק הוראה כי החשוד

ישוחרר בערובה אחרת למשך 24 שעות, ערובה שקצין המשטרה קבע, והתנאי של הערובה הזאת

יהיה שתוך 24 שעות הוא יפקיד את הערבון.
היו"ר שאול יהלום
יביא את הטלוויזיה?
סנ"צ אלי נוער מזוז
לא. יטילו עליו ערובה אחרת, זו יכולה להיות חתימה שלו או של צד ג'. יהיה לו

זמן 24 שעות. אם יטען שגם לאחר 24 שעות לא יוכל להביא את הכסף, אף כי שמענו

שהסכומים לא גבוהים, הוא יוכל במשך הזמן הזה לפנות לבית המשפט ולהגיד שהתנאי הזה

לא סביר והוא לא יכול לעמוד בו.

היו"ר שאול יהלום;

חבר-הכנסת צוקר, גם אם נחייב עכשיו את המשטרה לפתוח את בנק הדואר, אני עדיין

רואה בעיה. נניח שיימצא פתרון להפקדה, אם עוצרים אותי בשמונה בערב אין בידי אלף

שקלים. אבל דרכון יש לי, תעודת זהות יש לי. אם המעצר הוא ביום, יש כל האפשרויות.

יש בעיה בלילה. בסביבות נתב"ג אין בעיה גם בלילה. יקבעו בחוק שגם במקומות אחרים

קצין משטרה לא יוכל להשאיר אדם במעצר, הוא חייב לקבוע לו ערובה אחרת.
שמואל סף
הוא לא ישחרר אותו.

נניח לרגע את התיאוריות ונלך לשטח. מתי קצין משטרה רוצה ערובה כספית? כשאין

ערבות של צד גי, כשהוא לא מכיר את האדם. בפריפריה אנשי המשטרה בדרך כלל מכירים את

האנשים. איש המשטרה יודע שפלוני יבוא לחתנה בעוד יומיים רק אם יפקיד אלפיים

שקלים, אחרת לא יבוא. במקרה כזה קצין המשטרה לא ישחרר את האיש בערבות של אשתו או

של הדוד שלו, כי הוא כבר ניסה בפעם קודמת וזה לא הלך. המנגנון הכספי הוא טוב

ויעיל לשחרור. אם תהיה קביעה בחוק, המשמעות תהיה שבהרבה מקרים לא ישחררו כי לא

יהיה צד גי שיבוא לחתום.
היו"ר שאול יהלום
קצין משטרה מוכן לשחרר אדם בערבות, אבל אין אפשרות טכנית להפקיד ערבות. לא

יפתחו את סניף הדואר בקרית-שמונה כל לילה ולא יעירו את התורן בגלל הפקדה של

אלפיים שקלים. אנחנו קובעים בחוק שבמקרה כזה נותנים מסלול נוסף. האם יש לך פתרון?
דוד צוקר
צריך להיות פיתרון מינהלי שיאפשר להפקיד ערבות.
שמואל סף
צריך לזכור שזאת לא בעיה רק של קצין המשטרה. לפי המהפכה שעשינו בחוק הזה גם

השופט ישחרר בשעה שמונה בערב או בשתים בלילה, ומה אז? השינוי בחוק מחייב בהפכה

בתפיסה. רק במקרים מעטים אנשים יידרשו להפקיד כסף. לאנשים היושבים כאן לא תהיה

בעיה, כי קצין המשטרה מכיר אותם ויסתפק בחתימה. אם הוא מכיר אדם ווהוא אמין

בעיניו או שהוא מכיר את הדוד שלו, גם זה יספיק לו. הבעיה היא לגבי אנשים שאין

בידיהם לא דרכון ולא תעודת זהות, והם לבדם. צריך למצוא מנגנון לגביית כסף 24

שעות ביממה.
דוד צוקר
בלילה שהסתובבתי עם המשטרה, באו לאדם שחייב היה 150 שקלים לבנק הפועלים ועוד

50 שקלים קנס מפני שהמשטרה באה לביתו. בגלל 200 שקלים הוא בילה את הלילה במעצר.

זה מצב בלתי נסבל לחלוטין, והוא דומה לענין שאנחנו דנים בו. אדם יבלה לילה בבית

מעצר רק משום שאיננו יודע את זכויותיו. על פי הקונספציה החדשה, זה לא יתכן.

אפשר שהמשטרה תקבל שקים כערובה. בכל הכבוד, הם עושים דברים יותר קשים

שמחייבים אחריות יותר גדולה. או שהמשטרה תקבל עליה את האחריות, או שנגיע להסכמה

עם משרד התקשורת לפתוח סניפים בלילה, וזה דבר יותר קשה.
היו"ר שאול יהלום
האיש הזה מחזיק פנקס שקים?
שלמה שהם
ישלם במזומן.
היו"ר שאול יהלום
הרי אילו היה לו כסף מזומן הוא היה משלם את 200 השקלים.
דוד צוקר
לא נוכל לתת פתרון לכל בעיה. אולי יש מי שיתן עבורו שק. את רשות הדואר אנחנו

לא יכולים לחייב, זה כבר לא משרד ממשלתי, -זה עסק שצריך להיות רווחי. כמובן שאפשר

לעשות הכל בחוק, אבל יש גבול למה שצריך לעשות. לפי דעתי, צריך להגיע להסדר עם

המשטרה, שיהיה קצין או סמל שמוסמך לקבל שקים.
פרופ' קנת מן
יש בעיה של פרוצדורה ואיך ליידע אדם את -זכויותיו. לרוב האנשים האלה אין

ייצוג, הם לא יודעים את זכויותיהם.

אני מוכרח להגיד שבמשך שנים רבות לא הבנתי למה המשטרה לא יכולה לקבל את הכסף.

אני יודע שיש לכך התנגדות עזה במשטרה, אבל נראה לי שהגענו למצב שאין מנוס מכך

שיקחו את האחריות על עצמם. גם אם נניח שסניפי דואר פתוחים, עד שמוצאים את המקום

ונוסעים ברכב, אנשים נמצאים בתחנת משטרה. אני חושב שהפקדה במשטרה היא הדבר הכי

בריא ונקי .
ראובן ריבלין
איך זה נעשה באנגליה?

פרופ' קנת מן;

אני לא יודע.

שמואל סף;

הכסף צריך להיות בידי המשטרה רק עד הבוקר.
פרופ' קנת מן
.

שמענו שבפריפריה לא משתמשים באפשרות לשחרר אדם בתחנת המשטרה. התיקון לחוק

לפני שש שנים או יותר, שמאפשר לשחרר אדם בתחנת משטרה באותם תנאים שאפשר לשחררו

בבית משפט, הוא חיוני ביותר למניעת פגיעה קשה באזרחים שמובאים לבית המשפט ושם

ממתינים צלמים ואנשי תקשורת. אם לא משתמשים בדרך הזאת ומביאים אנשים לבית המשפט,

משום שלא נמצאה דרך להפקדה, זה פוגע קשה מאד באנשים. לכן אני חוזר ואומר, המשטרה

חייבת לקחת על עצמה את האחריות הזאת.
היו"ר שאול יהלום
משטרת ישראל, מדוע אתם מתנגדים לקבל כסף?
נצ"מ רחל גוטליב
אני מסכימה עם חבר-הכנסת צוקר שמדובר בבעיה מינהלית. הפקדת כספים בתחנת משטרה

עלולה ליצור המון בעיות. אבל מתוך ערנות לנושא הזה והרצון להרחיב את אפשרויות

השימוש בשחרור בערובה כתחליף למעצר, ביקשנו לעשות במשטרה עבודה לבחינת תחליפי

תשלום, כמו כרטיסי אשראי, הפקדות בחיש-בנק, בסניפי דואר. יש היום אמצעים שונים

שלא מחייבים להעזר דווקא בסניף הדואר. נוסחה כבר פניה לראש אג"ת לעשות מיד עבודת

מטה ולבחון תחליפים לתשלום בכסף. אנחנו לא רוצים שיהיו תיקי מח"ש, שאדם נתן

אלפיים שקלים ויקרים עשרה שקלים.
היו"ר שאול יהלום
זו עבודת מטה שאפשר לעשותה תוך 24 שעות.
נצ"מ רחל גוטליב
לא. אנחנו צריכים לבוא בדברים עם הנהלת בתי המשפט, עם בנקים וכו'. כפי שאמרה

עו"ד מזוז, זה פתרון אלטרנטיבי.
היו"ר שאול יהלום
אל תוציאו מכלל אפשרות שתהיה פרוצדורה של הפקדת כסף בתחנת המשטרה.
פרופ' קנת מן
במזומן. שגם דבר אחר לא יעזור. בשקים זה לא עובד, כי אין כיסוי.
היו"ר שאול יהלום
אני מבקש לבדוק. נראה לי, לפי דעות חברי הועדה והמשתתפים בדיון, בסופו של דבר

החוק יחייב את המשטרה בפרוצדורה להפקדת כסף בשעות מסוימות. יכול להיות ששני אנשים

במשטרה יצטרכו לחתום על קבלת כסף, נמצא איזה פיתרון ששולל את הפחד מפני תנועת

מזומנים לא חוקית. אני מבקש את הבדיקה ואת עבודת המטה לעשות עד הישיבה הבאה, אם

אתם רוצים שלא נקבע דברים שרירותיים. בשבוע ימים אפשר לעשות את זה. תתייעצו בכל

הגורמים. אפשר למצוא פתרונות.
ראובן ריבלין
אני הייתי מבקש שנבחין הבחנה יתירה בין חוב להוצאה לפועל, שהוא חוב אזרחי לכל

דבר והמעצר אינו מעצר פלילי אלא אמצעי גבייה.
דוד צוקר
כשאדם יושב בבית מעצר ההבדל הזה לא כל כך חשוב לו.
נצ"מ רחל גוטליב
בהוצאה לפועל אין שיקול דעת לשוטר, הוא חייב לעצור, ואילו כאן יש שיקול דעת.
ראובן ריבלין
חבר-הכנסת צוקר, ההוצאה לפועל זה נושא רציני מאד, ואני מציע לא לעסוק בו

בקלות דעת. ברוב המקרים בהוצאה לפועל עוסקים באדם שנתן שק שלא שווה את הנייר שהוא

כתוב עליו, לא מפני שאין לו כסף אלא מפני שהוא התכוון לרמות אנשים. עוצרים אותו

לאחר שכלו כל הקיצין, אחרי שהיתה לו חקירת יכולת, אחרי שבחקירת יכולת הוא התחייב

לשלם כסף, ואחרי שלא שילם את הכסף למרות התחייבויותיו, רק אז בית המשפט נותן

פקודת מאסר בגין החוב. הפקודה הזאת נמסרת לו, נותנים לו התראה, אחר כך השוטרים

מחפשים אותו בביתו. זאת הוצאה אדירה לקופת המדינה וסבל גדול לבעלי החוב. אנשים

רבים נמנעים היום מלתת הלוואות משום הבעיות בגבייה בהוצאה לפועל. ההוצאה לפועל

היא דבר שאדם הביא על ראשו. ככל שנקל ראש בענין זה יהיה קשה יותר לבצע את פעולות

ההוצאה לפועל.



כמובן שיש אנשים שנעצרים בפקודת מעצר, לאחר שקודם לכן ניתנה להם הזדמנות

במשך שבועיים או שלושים יום לשלם בכל בתי הדואר. יש גם מקרים של עיכוב לילה של

אדם שלא ידע על פקודת החיוב, אם מפני ששינה מקום מגורים ואם מפני שעזב את ביתו

ואשתו קיבלה את ההודעה, והוא רוצה לשלם. אם תהיה אפשרות לשלם באותו לילה, זה

יחיה פתרון סביר.

שונה הוא הנושא שאנחנו מדברים בו. כאן אנחנו לא רוצים שאדם יישאר במעצר,

כאשר גם המשטרה לא רוצה לא רוצה להשאיר אותו במעצר. השוטר קבע שהוא מוכן לשחרר

אותו תמורת ערבות, ואין אפשרות לבצע את הערבות מפני שאי אפשר לקבל ממנו את

הכסף.

אחד השיקולים בסעיף 43, פיסקה (5) - "האפשרות שהוא יוכל לעמוד בתנאי

הערובה". לפי דעתי, אם הוא לא יכול לשלם את הערובה הוא לא יכול לעמוד בתנאים

וזה כבר לא יעמוד במבחן החוק כפי שנוסח על ידי מציעי ו. כעורך דין הייתי אומר:

רבותי, אתם דורשים ממני ערבות, אני לא יכול לשלם את הערבות, זאת אומרת שאני

נשאטר במעצר למרות שאתם רוצים לשחרר אותי, לכן התנאי (5) לא קיים כי אתם לא

נותנים לי אפשרות להפקיד את הכסף.

אני בהחלט מצטרף למשאלה של חבר-הכנסת צוקר, שבכל מטה ואם אפשר בכל מקום

שיש בית מעצר, הקצין התורן באותו מקום יוכל לגבות את דמי הערובה ולהפקיד אותם

בכספת. אני יודע שלא בכל משטרה יש מקום מעצר. לאחר גמר החקירה מרכזים את

החשודים בכמה מקומות מעצר. תשקלו אפשרות שקצין תורן בכל מקום מעצר יהיה בעל

סמכות לגבות כספים. יעמידו לרשותו כספת, שם ישים את הכסף בלילה ובבוקר יביא

אותו לבית המשפט.

להערכתי, כל הפקדה צריכה להיות במזומן, ובמיוחד בהוצאה לפועל, כי מי שנתן

פעם אחד שק ולא שילם בוודאי חשוד כמי שיכול שוב לתת שק ולא לשלם.
היו"ר שאול יהלום
אני לא שולל את החלופה של הפקדת דרכון, אבל אם אין אפשרות כזאת צריך

למצוא דרך להפקדת כסף. אפשר לעשות ניסיון במשך שנה ונראה בכמה מקרים זה דרוש.

לקראת הישיבה הבאה תיערך בדיקה בנושא.
יעל דיין
אני מסכימה להצעה, היא בוודאי מחייבת בדיקה. אנחנו לא מדברים על כל תחנת

משטרה ברחבי הארץ אלא על בתי המעצר.

לא צריך להטיל על המשטרה את הטירטורים שכרוכים בהפקדה. הרי ההפקדה היא רק

לאותו לילה, גם מי שיצא בערובה צריך לשוב למחרת כדי לקבל חזרה את כספו, להביא

איזה שהוא נייר. אי אפשר להטיל על המשטרה ללכת למחרת להפקיד את הכסף באיזה

שהוא מקום או להחזיק כספים בכספת של בית המעצר, והאיש יסתובב. האיש שוחרר

ממעצר באותו לילה, הגיע היום, נפתחו סניפי הדואר ובתי המשפט, והוא צריך לעבור

את ההליך הרגיל כדי לפדות את הערבון.
שמואל סף
זאת ערבות להפקדה.
יעל דיין
למעשה, בכספת של המשטרה צריכה להיות מעטפה סגורה. לא צריך לשלוח שוטר

להפקיד את הערבון בבנק ולקבל קבלה, או ללכת לבית המשפט. האיש יקבל חזרה את

המעטפה תמורת תלוש שמוכיח שהוא שילם כחוק במקום המיועד לכך.
היו"ר שאול יהלום
יש הרבה פרטים בענין הזה והמשטרה תביא הצעות.
דוד צוקר
אפשר לקבוע אותם בתקנות, לא הכל בחוק.

נצ"מ דורון בית-נר;

אני מבקש לתת לנו אפשרות לעשות בדיקה יסודית, כדי שנוכל להביא לועדה

מימצאים בדוקים. אנחנו נעשה את הבדיקה מהר ככל האפשר, אבל אני מבקש דחיה

לשבועיים.
היו"ר שאול יהלום
שביעיים זה זמן סביר מתיך תקווה שתציעו לנו פתרון.

אנחנו חוזרים לנושא. שופט עצר אדם, הוא נמצא במעצר ולא הביא את הערבות.

מה המנגנון לבקרה על המעצר?

שלמה שהם;

חשבתי על פתרון, ואני רוצה להעלות את הפרובלמטיקה בפניכם ולשמוע את

הדעות. זה הנוסח שהצעתי לסעיף 44: "לא המציא אדם את הערובה הנדרשת, עם מתן

הצו או תוך המועד שקבע השופט, ייעצר לתקופה שנקבעה בצו אלא אם כן ציווה בית

המשפט אחרת"- וכאן באה התוספת - ויובא שוב לפני בית המשפט עם תום המועד שנקבע

בצו, או מקום שלא נקבע מועד כאמור - תוך 42 שעות. ואחר כך המשפט האחרון בסעיף:

"אך האדם יוכל להשתחרר בכל עת מהמעצר, מיד עם המצאת הערובה הנדרשת".

ברגע ששופט מחליט על שחרור בערובה חייב יהיה לקבוע את התקופה, זה יהיה

כתוב בטופס, ואם אדם לא הפקיד את הערובה בתוך התקופה שקבע השופט - הוא יובא

שוב לפני בית המשפט.

אני מתלבט בשאלה אם להשאיר את קביעת התקופה בידי השופט או לקבוע כלל,

שבכל מקרה אם אדם לא הפקיד תוך שבעה ימים או תקופה אחרת שנקבע - יובא שוב לפני

בית המשפט.
פרופי קנת מן
שופטים רבים עושים את זה כבר היום.
דוד צוקר
וכמה הם קובעים?
פרופ' קנת מן
שלושה ימים.
סנ"צ אלינוער מזוז
חמישה ימים.
רמי רובין
כנציג הנהלת בתי המשפט, אני מעדיף - אולי זה יפתיע - את האפשרות השניה,

כלומר לא להשאיר שיקול דעת לשופט. למרות שאני מסכים לכל מילה שאמר חבר-הכנסת

ריבלין בענין ההוצאה לפועל, בכל זאת אזכיר את ההסדר שיש בהוצאה לפועל. לפי

אותו הסדר, בכל מקרה שאדם נעצר לאחר שלושה ימים צריך להביא אותו שוב בפני

הרשם. אותו דבר כאן. לא כדאי להשאיר את זה לשיקול דעת של השופט. אפשר לכלול את

זה בטופס אבל לא כדאי להשאיר שיקול דעת. יכול להיות שופט שבטעות ירשום עשרים

יום. חבל. אפשר פשוט לקבוע בחוק את התקופה.
היו"ר שאול יהלום
איזו תקופה אתה מציע?
רמי רובין
אני לא מתיימר להציע, אבל צריך להציע למשטרה תקופה סבירה שלא תכביד עליה

עד כדי כך שלא תוכל לעמוד בה.
שמואל סף
24 שעות.
רמי רובין
24 שעות זה זמן קצר מדי.
דוד צוקר
48 שעות. לא י ותר מזה.
שמואל סף
נדמה לי שיש לנו טעות. אם השופט שיחרר אדם בסכום מסוים וזה לא הביא את

הסכום, סביר שלא יביא אותו גם אם יישב במעצר ארבעה ימים. הוא פשוט לא יכול

לעמוד בזה. לפי ההוראה, צריך לתת לו מיד להתקשר למי שהוא צריך, או שהשוטר

יטלפן, וכנראה שהוא לא מצליח לגייס את הכסף. ואז חוזר הענין לשיקול נוסף לבית

המשפט. כאשר בית חמשפט רואה שהוא לא מצליח, הוא משנה את התנאי. אין שום סיבה

שאדם יישב במעצר שלושה ימים עד שיבוא לפני שופט ויגיד שאין לו 5000 שקלים, ואז

השופט ישנה את התנאי.

אנחנו מציעים שאחרי 24 שעות האיש יובא לפני שופט.
סנ"צ אלינוער מזוז
אנחנו הצענו הבחנה בין שני מצבים. האחד - האיש עצור ובית המשפט אומר: אם

תיתן ערבות כזאת וכזאת, תשוחרר. המצב השני שונה - בית המשפט משחרר אותו, נותן
לו ארכה ואומר
תפקיד כך וכך או תעשה כך וכך. הפרדנו בין שני המצבים והצענו

שתי דרכים.

אם אדם עצור, בית המשפט יודע שהאיש שלפניו עצור והוא ממשיך לשבת במעצר עד

שלא יפקיד את הערובה או יביא את הערבות, אנחנו אומרים: היה אדם עצור ולא

המציא את הערובה שנדרשה על ידי בית המשפט, יובא בפני השופט לא יאוחר מחמישה

ימים ממועד קביעת הערובה, אלא אם כן ציווה בית המשפט על מועד קצר יותר.

חמישה ימים זה המקסימום, אבל בית המשפט רשאי יהיה להגיד שיביאו את האיש

לפניו תוך 24 שעות או תוך 48 שעות, כי הרי האיש בפניו, הוא יודע שהוא עצור

ויוכל לשמוע ממנו תוך כמה זמן יוכל לגייס את הערבות.

המצב שונה אם האיש משוחרר. ההצעה שלנו: היה אדם משוחרר ולא המציא את

הערובה שנדרשה על ידי בית המשפט, ייעצר ואז יובא בפני שופט בהקדם האפשרי ולא

יאוחר מ-24 שעות.
היו"ר שאול יהלום
במצב הראשון אדם עצור, עצרו אותו לימים. אחרי ארבעה ימים באה המשטרה לפני

שופט ואומרת שהיא לא רוצה להחזיק אותו עוד במעצר, היא רוצה שחרור בערבות.
סנ"צ אלינוער מזוז
או שלא המשטרה מציעה אלא בית המשפט בעצמו החליט כך. יכול להיות שהמשטרה

ביקשה עוד עשרה ימי מעצר, ובית המשפט קבע לשחרר אותו בערבות.
היו"ר שאול יהלום
בית המשפט מטיל ערבות. אותו אדם לא משלם את הערבות. בתוך חמישה ימים

מביאים אותו בפני שופט. נראה לי שחמישה ימים זה זמן ארוך מדי, זה מוגזם.

מדובר באדם שרוצה להשתחרר, הוא כבר היה במעצר, אבל הטילו עליו סכום שהוא לא

יכול לעמוד בו.
דוד צוקר
מה שהוא לא השיג ב-48 שעות, לא ישיג בחמישה ימים.
היו"ר שאול יהלום
חמישה ימים יהיה במעצר, לאחר שהמשטרה ביקשה רק שלוש ימים. מדוע לא לקבוע

תקופה קצרה מחמישה ימים?
סנ"צ אלי נוער מזוז
אני לא יכולה להגיד שדרושים דווקא חמישה ימים ולא ארבעה או שישה ימים. זה

איזון מסוים בין מתן אפשרות לאדם לגייס ערבות, זה לוקח זמן מסוים. גם אם מישהו

מאד רוצה לצאת, אם מטילים ערבות, והרעיון הוא שערבות היא סנקציה, זה לא צריך

להיות דבר קל מאד שאדם יכול לתת ברגע, הוא צריך זמן, ומצד שני הנטל על בתי

המשפט וגם על המשטרה ועל כל המערכת, אולי גם שב"ס וכוי, לערוך את "הטיולים"



האלה לבית המשפט. בהחלט יכול להיות שאדם יובא בפני בית המשפט וזה יגיד: הבנתי

את כל זה, שקלתי ואני עדיין הושב אותו הדבר, שרק בדרך הזאת אתה יכול להשתחרר,

כי אחרת יש סכנה שלא תעבוד בתנאים. לכן הצענו חמישה ימים.
נצ"מ דורון בית-נר
אני לא רוצה לסבך את הענין, אבל יש גם אפשרות נוספת. אם אדם נעצר לאחר

שהוגש כתב אישום והתביעה ביקשה מעצר עד תום ההליכים, יכול בית המשפט לומר: אני

מחליט לשחררו בהפקדה כזו וכזו, ואם לא יפקיד - יישאר במעצר עד תום ההליכים.
היו"ר שאול יהלום
לא סיבכת. אנחנו מדברים במקרה שבית המשפט לא קבע. בית המשפט לא קבע מעצר

אלא ערבות, אדם יצא שמח וטוב לב, התברר לו שאין לו הסכום הדרוש - מתי הוא חוזר

לשופט. זאת השאלה.
נצ"מ דורון בית-נר
24 שעות זה זמן קצר מאד. אם נצא מהנחה שהשופט שקל והחליט, האם 24 שעות

ישנו את שיקול דעתו?
דוד צוקר
ב-48 שעות אפשר להסתדר?
נצ"מ דורון בית-נר
זה מתחיל להיות מעשי.24 שעות לא מספיקות. אם אתמול החליט שופט שהתנאי

הוא רק הפקדה, לא סביר שהיום ישקול אחרת. אני חושב ששלושה ימים זה זמן סביר.
דוד צוקר
אמרת ש-48 שעות זה זמן סביר.
נצ"מ דורו ן בית-נר
מ-48 שעות ומעלה.
ראובן ריבלין
אם נקבע זמנים יותר מדי קצרים, בית המשפט לא ישחרר בערבות..
צבי ויינברג
פרופי מן, שלושה ימים זה זמן סביר? מה מקובל בארצות-הברית, בקנדה?
פרופ' קנת מן
זה שונה ממקום למקום. לפעמים נאמר בהקדם האפשרי, לפעמים זמן קצוב - יום,

יומיים. תקופה קצרה מאד, בדרך כלל לא שלושה ימים אלא יומיים או פחות.
צבי ויינברג
זאת אומרת שתקופה של שלושה ימים היא לא סבירה בעיניך.
פרופ' קנת מן
לא סביר. אני חושב שדי ביומיים.
שלמה שהם
צריך לזכור שבסופו של דבר אדם חוזר לשופט, ואז יש לשופט שיקול דעת שוב

לתת לו זמן נוסף. זאת אומרת שיש מירווח לשני הצדדים.

אם הערבות היא אלף שקלים, אפשר תוך שעה לדעת אם יש לאדם ואם אין לו. אני

חושש לאותם מקרים שנדרשת ערבות כספית כבדה מאד. לדוגמה, בעבירה של צווארון

לבן צריך אדם להפקיד במזומן מיליון שקלים או לשעבד רכוש.

דוד צוקר;

נקבע כאן יומיים, לאחר יומיים יבוא לפני שופט ויקבל עוד יומיים.
היו"ר שאול יהלום
לאי זה שופט הוא חוזר?
שלמה שהם
הענין חוזר לאותו בית משפט. דנו בזה בתחילת הפרק. היינו רוצים שיחזור

לאותו שופט, אבל בבתי משפט גדולים זה בלתי אפשרי כי יש שופט מעצרים תורן. יכול

להיות שהוא יבוא לפני שופט אחר, אבל באותו בית משפט. זאת הפשרה שהגענו אליה.
רינת קיטאי
אני מסכימה שהתקופה תהיה יומיים, אבל פרט לכך צריך לקבוע בקרה תקופתית.

יכול להיות שלאחר יומיים השופט לא ישנה את דעתו, אבל הבקרה היא חיונית.
היו"ר שאול יהלום
בוודאי, בכל פעם יומיים.
רינת קיטאי
גם במעצר עד תום ההליכים?
היו"ר שאול יהלום
לא. במעצר עד תום ההליכים אין לנו בעיה. אם השופט קבע מעצר עד תום

ההליכים הוא לא קבע ערבות.
רינת קיטאי
יש מקרים שמחליטים לשחרר אדם גם לאחר שנעצר עד תום ההליכים. לאחר שהוגש
כתב אישום, השופט אומר
אני משחרר אותך בתנאי שתפקיד 150 אלף שקל במזומן. אם

לאדם אין סכום כזה, הוא נשאר במעצר עד תום ההליכים.
היו"ר שאול יהלום
לדעתי, בכל מקרה שנקבעה ערבות, תוך 48 צריך להביא אדם לפני שופט, ואפילו

מאה פעמים.
שמואל סף
אני רוצה להוסיף שני נתונים. בכל מקרה שאדם לא השתחרר נעשים שינויים

בערבות. הפרקטיקה היא שאם אדם לא משתחרר, הוא חוזר לשופט וזה משנה את הערבות.

המשמעית היא שהזמן נועד רק כדי שאדם יחזור לשופט ויגיד: אין לי, אני לא יכול

לעמוד בזה. המסקנה היא שצריך לקצר את הזמן ככל האפשר.
שמואל סף
דבר שני. פעמים זה לא ענין של כסף. בית משפט השלום בתל אביב קבע ערבות צד

גי 30 אלף שקלים, וזה בית המשפט היחיד שבערבות צד גי הוא דורש לפחות שלושה

ערבים טובים. בית המשפט המחוזי בתל אביב לא דורש תנאים כאלה לאותו סכום.
לפעמים אדם בא לשופט ואומר
אין לי שלושה ערבים עצמאיים. השופט משנה ואומר:

בסדר, אני מוכן לקבל את פלוני ואת אלמוני כערבים. אם לא יהיה תהליך אוטומטי

קצר, ביחוד לגבי אדם שאיננו מיוצג, אחרי 48 שעות יצטרך עוד זמן כדי להביא את

הערבים שהבטיח.

נראה לי ש-48 שעות זה הגבול העליון, אני הייתי מעדיף זמן קצר יותר.

תחשבו על אדם שמשתחרר בשעה שמונה בערב, לא בבוקר.
היו"ר שאול יהלום
אתה אומר שצריך לדון בכלל בתקנות הערבות, לא להניח את ענין הערבות לשיקול

השופטים?
שמואל סף
לא. אני מקבל את שיקול הדעת של בית משפט השלום שבמקרים מסוימים דרושים

שלושה ערבים. על זה אני לא מתווכח. אבל לפעמים בגלל סירבול מנגנוני בחלק מבתי

המשפט, לא בכולם, לא טוב לקבוע באופן אוטומטי 48 שעות. אם אדם השתחרר בשעה

שמונה בערב, הוא לא הצליח לעמוד בתנאים, למה צריך לחכות עד שמונה בערב לאחר

י ומי ים?
היו"ר שאול יהלום
אתה מדבר על מקרה שעל פניו רואים שדרוש דיון נוסף. אדם יכול לפנות בבקשה.
שמואל סף
יש מי שאינם יודעים לפנות ולבקש.
דוד צוקר
הבעיה הזאת לא קשורה בקביעה של 24 או 96 שעות.
שמואל סף
אני מציע, לא יותר מ-48 שעות או עד הבוקר הקרוב.
ראובן ריבלין
אני חושב שאתה טועה. אם קובעים למשטרה מגבלה של 48 שעות, ולאחר 48 הם לא

יכולים להחזיק בעציר, הם ידאגו להביא אותו לבית משפט אחרי 32 שעות. חם לא

יבואו בשבע בערב. כי בשבע הוא ישוחרר.
לבנת משיח
הערה כללית לנושא. אמנם אנחנו מתכוונים להיטיב בנושא השחרור בערובה, אבל

אני חוששת שאנחנו כל כך כובלים את השוטרים בקביעה של בקרה אוטומטית כל 48

שעות, ואנחנו שוכחים שבגלל זה יצטרכו כל הזמן לרוץ לבתי המשפט. אם השחרור

בערובה יהיה כל כך כבד, אני חוששת שהשוטרים לא ישתמשו בכלי הזה, יעדיפו לעצור.

כדאי להציע מועדים סבירים כדי שאדם יוכל להשיג את הערובה מצד אחד, ומצד

שני לא נקבע בקרה בכל 48 שעות כי בדרך זו אנחנו עלולים לפגוע בשחרור בערובה.
שלמה שהם
חשבתי על חבעיה הזאת. על איזה מקרים אנחנו מדברים? יכול להיות אדם

שקבעו לו ערבות של מיליון שקלים, הוא יעשה את החשבון ויישב 48 שעות, ואולי עוד

48 שעות. הייתי מציע לתת לבית המשפט שיקול דעת, שבמקרים מיוחדים הוא יוכל

לומר: אני משאיר אותו במעצר עד שיתן את הערבות הנדרשת, ואני פוטר את המשטרה

מלהביא אותו לבית המשפט במשך תקופה מסוימת.
דוד צוקר
48 שעות אלא אם קבע בית המשפט אחרת, בנסיבות מיוחדות שיירשמו.
שלמה שהם
כן. בפעם הראשונה חייבים בכל מקרה, וכן בפעם השניה. לאחר מכן יש לשופט

שיקול דעת לפטור את המשטרה מלהביא אותו אדם לפניו כל 48 שעות.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מסכמים כפי שהוצע כאן.
פרופ' דוד ליבאי
רציתי להצטרף להצעה לקבוע זמן של 48 שעות. עם כל ההבנה לקשיים שיהיו

למשטרה, צריך לשקול את זה מול מה שמקובל לחשוב כזכויות אדם. אם שופט כבר קבע

שאפשר לשחרר אדם ואין נימוק להחזיק אותו במעצר, בתנאים מסוימים, בעיקר תנאי

כספי, וקשה לא לעמוד בתנאי, אני חושב ש-48 שעות זה זמן סביר.

אבל אני חושב שמבחינה תכליתית צריך לחזור לסעיף 44 ולראות איך זה משפיע

על הניסוח של הסעיף הזה. כתוב "לא המציא האדם את הערובה הנדרשת, עם מתן הצו או

תוך המועד שקבע השופט, ייעצר לתקופה שנקבעה בצו..." אני מבין שכאן יוסף:

ויובא מחדש לפני השופט תוך 48 שעות. הייתי מציע עוד להוסיף: אלא אם ציווה

בית המשפט להביאו תוך תקופה אחרת. הייתי משאיר שיקול דעת לשופט. תקופה אחרת

יכולה להיות קצרה יותר וגם ארוכה יותר. יכול שופט לחשוב שהליך השחרור בערובה



הוא מסובך, הוא ישאל את הסניגור או את הנאשם תוך כמה זמן הוא יכיל להסדיר את

הערובה, הוא יגיד שתוך שלושה-ארבעה ימים, והשופט יגיד: בבקשה, קח ארבעה ימים,

אני תמיד בעד מירב שיקול הדעת לשופט בסיטואציה, תוך קריאת-כיוון של המחוקק,
היו"ר שאול יהלום
קבענו להוסיף משפט: היתה התקופה שהשופט קבע יותר מ-48 שעות, יירשמו

הסיבית להחלטה.
דוד צוקר
נסיבות מייחדית. אי אפשר להשאיר את הדבר לשיקול דעת, כי אז גם המשטרה

תרצה בכל מקרה.
פרופ' דוד ליבאי
כל דבר צריך לעמוד בערר. השופטים מנמקים החלטות כאלה,
שמואל סף
אם בית המשפט שיחרר וקבע ערובה כספית בשעה תשע בערב, האיש לא יפקיד את

הכסף בתחנת משטרה. אם השחרור הוא בתחנת משטרה, אמרנו שיש בעיה ונבדוק אותה,

צריכה לחיות אפשרות להפקיד כסף בבית המשפט. בערב הגזברות סגורה,
שלמה שהם
אם נפתור את בעיה ההפקדה במשטרה, לא תהיה לנו כאן בעיה.
שמואל סף
המשטרה תקבל כספים של בית המשפט?
נצ"מ דורון בית-נר
אם חקופה סגורה, בית המשפט יתן לאדם ארכה עד למחרת בבוקר,
שמואל סף
ואם לא יתן? לא תמיד נותן בית המשפט ארכה להפקדת כסף. אני חושב שצריך

לחייב את בית המשפט לתת אפשרות להפקיד כסף בקופת בית המשפט,
הי וייר שאול יהלום
עו"ד רובין, אני מבקש שתרשום לפניך את הבעיה שהעלה עו"ד שמואל סף ותבדוק

את הענין מבחינת בית המשפט, מה קורה אם מביאים אדם לפני שופט תורן בשעה תשע

בלילה והוא קובע שצריך להפקיד ערבות של אלף שקלים במזומן. אם דרשנו מהמשטרה

לתת אפשרות להפקיד, כמובן שצריך לדרוש את זה מבתי המשפט, אני מבקש שתבדוק את

הנושא ותציע לנו פתרון, כמו שהמשטרה צריכה להציע פתרון בתחום שלה,
דוד צוקר
מה קורה אם באותן 48 שעות יש שבת או חג?
שמואל סף
לפי חוק הפרשנות, מועד שחל בשבת או בחג יידחה ליום העבודה הבא.
הי וייר שאול יהלום
אדם נעצר בערב ראש-השנה שחל ביום רביעי, הוא יישב במעצר חמישי, ששי ושבת.

מוכנים לשחרר אותו בערבות, יש בידו אלף שקלים, ובכל זאת יישב שלושה ימים

במעצר?
לבנת משיח
אם תהיה אפשרות להפקיד כסף במשטרה, הבעיה תיפתר כי תחנת משטרה תמיד

פתוחה.
הי וייר שאול יהלום
אני מבקש שתציעו לנו פתרון שאדם יוכל לשלם גם בשבת ובחג. מי שלא רוצה

לשלם בשבת, לא ישלם. אין חובה. אבל תהיה אפשרות לתפקיד ולהשתחרר.

אדם דתי לא יפקיד בשבת ויישאר במעצר. אבל יכול להיות מקרה אחר, בערב שבת

נעצר נער בעמק-האלכוהול, הוא רוצה להפקיד אלף שקלים וללכת הביתה. למה להחזיק

אותו כל השבת במעצר? אם הוציאו אדם מבית הכנסת, אני מניח שהוא דתי ולא יפקיד.

אבל אם הוציאו אותו מהפאב, למה יישאר במעצר עד יום ראשון?

אני מבקש שהמשטרה תבדוק גם את הנושא של עצורים בשבת ובמועד ואפשרויות

השחרור לשומר מצוות ולמי שאינו שומר מצוות. אני מציע שבענין זה תתיעצו גם עם

הרב יעקב גרוס, סגן הרב של המשטרה. אני מבקש שבהצעה שתביאו לנו בעוד שבועיים

תכללו גם את הענין הזה.

סעיף 45 - תנאי השחרור בערובה. (קורא סעיף קטן (א)}

יש הערות לסעיף קטן (א)?
דוד צוקר
פיסקה (1) - למה חובת הודעה על שינוי במקום עבודה? יכול להיות שאדם לא

רוצה שיידעו שהוא עובד במקום מסוים.
שמואל סף
הוא לא יכול להסתיר את זה בפני המשטרה. יש אנשים שישנים במקום העבודה.
לבנת משיח
לא יספרו לאשתו, אבל כדי להזמין אותו לחקירה צריך לדעת איפה למצוא אותו.
היו"ר שאול יהלום
פיסקה (1) אושרה.

פיסקה (2) אושרה.

פיסקה (3) אושרה.
דוד צוקר
פיסקה (14 )- אפשר להורות לאדם לגור במקום מסוים?
פרופ' דוד ליבאי
כן. כתחליף למעצר זה חיובי.

אפשר אולי לשקול בפיסקה (4), וזה חיוני לגבי הרישא של פיסקה (5), להתנות

את הדבר בהסכמת החשוד. בדיקה רפואית צריכה להעשות בהסכמת החשוד. אני פוסל

לחלוטין חובה לקבל טיפול רפואי.
דוד צוקר
אולי נקבע שגם חובת המגורים תהיה בהסכמה.
פרופ' דוד ליבאי
יכול להיות שחובה לגור במקום מסוים כתנאי לשחרור בערובה טעונה הסכמה,

ולרוב האדם יסכים כי תחליף למעצר. השופט יגיד; אני מוכן לשחרר אותך בתנאי שגור

אצל הדוד בעיר אחרת ולא בבית משפחה, כי באותו בית גרים העדים. אני חושב שצריך

לקבל הסכמה לכך.
היו"ר שאול יהלום
בפיסקה (4) נוסיף הסכמת החשוד.
פרופ' דוד ליבאי
אני מתנגד לפיסקה (5). לחייב אדם, בהקשר של מעצרו ושחרורו, "לקבל טיפול

רפואי, טיפול פסיכולוגי או טיפול מקצועי אחר" - זה מרחיק לכת.
דוד צוקר
מה זה "טיפול מקצועי אחר" - מניקור, פדיקור, ניתוח פלסטי?
היו"ר שאול יהלום
שדכנות.
יונה יהב
טיפול שי ני ים.

פרופ' דוד ליבאי;

אם יש צורך לאשפז אותו, ינהגו לפי חוק לטיפול בחולי נפש, ולא יכרכו את

זה בערובה. זה עירוב מין בשאינו מינו, זה מסוכן לחופש חפרט.

אני רואה טעם במקרים מסוימים בחובה להיבדק בדיקה רפואית בקשר לחקירה

משטרתית. לא פעם זקוקה המשטרה לבדיקה רפואית, בהקשר של תיקי אונס ותיקים

אחרים. בדרך כלל היא מבקשת את הבדיקה הזאת בעת היותו של החשוד במעצר, על ידי



רופא המשטרה. יכולה להיות סיטואציה, ודווקא לטובת החשוד, שהוא יגיד שהוא מוכן

לעשות את הבדיקה הזאת, הוא מוכן להיבדק אצל הרופא שלו. השופט יחשוב שזה נכון

ולא ירצה לעכב את השחרור בגלל הבדיקה. לכן אני אומר, להסמיך שופט להטיל על

אדם להיבדק בדיקה רפואית בעת היותו משוחרר בערובה זה דבר רלוונטי, ובלבד שזה

בהסכמת החשוד.
נצ"מ רחל גוטליב
לא זאת התכלית. הרעיון הוא שזה יהיה תחליף למעצר, לא אמצעי בחקירה.

הטיפול הרפואי המתבקש כאן לא בא כדי לסייע למשטרה לגבות ראיות, לשם כך יש לה

דרכים שלה, היא לא זקוקה לשחרור בערובה. התכלית של טיפול רפואי או פסיכולוגי

כאן היה לסיטואציה של בעל אלים, יש חשש שימשיך לבצע עבירות, אומרים: נשחרר

אותך, לא נעצור אותך, ובלבד שתקבל על עצמך ללכת לטיפול פסיכולוגי.
פרופ' דוד ליבאי
על סמך דוגמה כזאת את רוצה להטיל חובה בכל השחרורים בערובה, על כל אדם?
לבנת משיח
זאת רק אפשרות.

פרופ' דוד ליבאי;

בגלל זה לתת לשופט סמכות לחייב טיפולים רפואיים בכל סוגי העבירות? לענין

אלימות במשפחה יש חוק מיוחד, שיוסיפו שם סמכות מיוחדת. זאת לא סיבה להרחיב

כאן.

ואם מה שאת אומרת תקף וזאת לא הסיבה, נמחוק את פיסקה (5) בכלל. אני כן

חושב שיש מקרים מסוימים שדרושה בדיקה רפואית. מדובר בתקופה שהמשטרה עדיין

חוקרת.
דוד צוקר
לענין זה יש לנו הוראות בענין חיפוש על גוף וחיפוש בגוף.
פרופ' דוד ליבאי
כן, אבל השאלה היא אם זה יהיה בתקופת היותו בערובה או בתקופת היותו

משוחרר בערובה. למשטרה יש עילה. סעיף 13 מונה את עילות המעצר. אני מחזיר אתכם

לסעיף 13(א)(3), כי הכל יהיה מעשה חקיקה אחד: "בית המשפט שוכנע, מנימוקים

מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד

נתון במעצר..." זאת עילת מעצר. מופיע סניגור ואומר: מה צורכי החקירה שמורים

בדיקה רפואית של החשוד? בבקשה, במקום שלשם בדיקה יישב שלושה-ארבעה ימים במעצר

וייבדק על ידי רופא משטרתי, אני מציע לשחרר אותו, יש לנו ענין, הוא יילך היום

לבדיקה רפואית ונביא את תוצאות הבדיקה. יכול להיות שהשופט לא יסכים. אבל דווקא

מתוך המגמה לשחרר כל מי שאפשר לשחרר, צריך לחשוב על אפשרות ששופט יגיד שאין לו

בכלל סמכות להתנות שחרור בערובה בבדיקה רפואית. יכול להיות שבמקרה מסוים יגיד

שופט: בבקשה, אני משחרר בתנאי שתוך יום החשוד ייבדק בדיקה רפואית על ידי רופא

פרטי או בקופת חולים.

הכל בהסכמה. אני מוכן להסמיך את השופט, בהסכמת החשוד או סניגורו, לקבוע

שהאיש ייבדק בדיקה רפואית. אחרת פיסקה (5) כולה מרחיקה לכת ומוטב לבטל אותה.
נאוה בן-איר
בהמשך לדברים של גבי רחל גוטליב, סעיף 45 נועד לאפשר שחרורו של חשוד מקום

שאין צורך בהמשך מעצרו. אחד השיקולים להחזיק אותו במעצר או לשחרר אותו הוא עד

כמה הוא מסוכן לציבור או לאשתו. יש מקרים נוספים, לדוגמה עצור שחשוד בעבירות

מין בקטינים. יש היום דרכי טיפול, יש טיפולים רפואיים. אף אחד לא מחייב את

החשוד לקבל את הטיפולים האלה.
דוד צוקר
יש תשובה בחוקים אחרים.
נאוה בן-אור
לא בכולם. התנאי הזה נותן לבית המשפט כלי נוסף. זה מאפשר לו לומר לחשוד:

אם תקבל טיפול תקטן הסכנה שבעטיה אתה במעצר. ברור שאי אפשר להכריח אדם לקבל

טיפול. יגיד החשוד שאינו רוצה, יאמר השופט: האיש מסוכן, הוא יישאר במעצר. לא

לוקחים אותו במוח לרופא.
היו"ר שאול יהלום
למה צריך לשם כך סעיף בחוק? בשעה שהשופט משחרר חשוד בערבות, יאמר לו: אם

בדיון הבא או לקריאת המשפט ידרשו שוב לעצור אותך, הרי אם תמלא את הדרישות האלה

זה יקל עלי לדון יותר טוב במצבך או לשחרר אותך.
נאוה בן-אור
לא. השופט רוצה לשחרר אותו עכשיו, אבל הוא לא רוצה לשחרר אותו לרחוב

שיפגע שוב בילדים קטנים. השופט יודע שבבית החולים הדסה עין-כרם יש היום טיפול

לעברייני מין מסוג מסוים, פדופילים. השופט לא רוצה שהאיש יוחזק במעצר, אבל הוא

אומר: אני לא מוכן לקבל אחריות שאתה סתם תלך הביתה, לכן אני מחייב אותך לקבל

טיפול; אתה לא רוצה לקבל את הטיפול - תישאר במעצר.
היו"ר שאול יהלום
כלומר, זה לטובת העצור. אם העצור הוא אדם אלים, אומרים לו שאם יקבל טיפול

יוכל להשתחרר; אם לא - לא ישוחרר. אני רוצה שתהיה אפשרות לשחרר אותו.
פרופ' דוד ליבאי
אם הטיפול בהסכמתו. בנוסח של פיסקה (5) יש חובה, אין הסכמה.

הדיונים על מעצר ושחרור הם בדרך כלל מהירים מאד, כולכם יודעים את זה. אני

לא מדבר על מקרה נדיר שמופיע סניגור ויש הרבה לטעון. בדרך כלל הדיונים מהירים

מאד. התלוננו על אדם, אנחנו עוד לא יודעים אם ביצע את העבירה אם לא, יכול

להיות שהכל עלילה. בלהץ של דיון במעצר אין דיון רציני על מצבו הנפשי של החשוד

או של הנאשם. ואם תחת הלחץ של המתלוננים או של המשטרה ישלחו אנשים לטיפולים,

אני חושש מאד. זה צו, לא פשוט לחזור לשופט ולהעלות שוב את הענין, כי זה לא

בהקשר של טיפול אלא בהקשר של שחרור בערובה. עד היום לא היה דבר כזה בחוק, זה

חידוש.
שלמה שהם
עד היום לא היתה בכלל הגבלה.
פרופ' דוד ליבאי
גם אם לא נכתוב את פיסקה (3), אם השופט יראה צורך הוא יוכל להטיל את זה

כי כתוב "רשאי בית המשפט להוסיף תנאים ככל שימצא לנכון, לרבות.,." הפירוט

עושה את זה לדרך שיגרה. אני אומר שצריך להזהר מזה.

בדיקה רפואית זה דבר אחד, דבר אחר הוא קבלת טיפול. זה יכול להיות טיפול

אינטנסיבי ואף טיפול במוסד סגור. ישלחו אדם לטיפול, פסיכיאטר יגיד שצריך

לאפשז אותו כי אחרת אי אפשר לטפל בו, אני לא יודע לאן זה יגיע. אני חושש מאד

מתוויות של פסיכים, מסטיגמה של אישפוז. אנחנו מדברים על דרגה של שופטי שלום,

אינני יודע מה יהיה. אני חושש.

אם קושרים את התנאי הזה לסוגי עבירות בהן הדבר מתבקש, כגון עבירות מין

כלפי קטינים ומשפחה, מוטב שיוסיפו סמכות בחוק הספציפי. אני חושש מצווי טיפול

כדרך שיגרה בדיונים מהירים כאלה.

אני מציע למחוק את הסיפא של פיסקה (5) או להתנות בהסכמת החשוד.
דוד צוקר
גבי נאוה בן-אור אמרה, זח לטובת החשוד כי זח תחליף מעצר. נראה לי שאת

עובדת עדיין לפי ההגיון של חוק המעצרים הקיים, שמאפשר לעצור אדם לפי טיב

העבירה. הרי כל ההצעה היא לעבור להגיון חדש, שטיב העבירה איננו משפיע על

ההחלטה אם לעצור ואם לא לעצור, לכל היותר הוא יכול להיות בחקירה.
לבנת משיח
יש חזקת מסוכנות.
דוד צוקר
פה מדובר בכל העצירים, גם פורץ. פורץ לא הוגדר מסוכן לזולת כמו עבריין

בעבירות מין. אמרנו שמותר לעצור אדם לחקירה לכל היותר חמישה ימים. בגלל חמשת

הימים הללו נשלח אותו לטיפול? מדובר כאן בכל סוגי העבירות, רוב העבירות אינן

מסוג עבירות מין ואין בהן חזקת מסוכנות.אם יפעילו על החשוד כל מיני אמצעים,

במהירות שתאר פרופי ליבאי, זה דבר מסוכן מאד.

בהגיון החדש של חוק המעצרים, שעוצרים אדם לחמישה ימים רק לצורך חקירה

ספציפית, להשתמש בהזדמנות החגיגית הזאת כדי לשלוח אותו לטיפול - נראה לי שזה

דבר מרושע מאד וגם מסוכן מאד.
נאוה בן-אור
טיב העבירה הוא לא הנימוק שבעטיו אותו אדם נעצר אלא המסוכנות, ולפעמים

טיב העבירה מעיד עליה. החקיקה עוסקת באנשים סבירים, בשופטים סבירים, בבתי משפט

סבירים. אי אפשר לצאת מהנחה שכולם מטורפים. שופט סביר לא ישלח פורץ לטיפול

בפדופיליה. אני לא מכירה טיפול רפואי בפורצים.



דוד צוקר;

הוא יכריח אותו ללכת לשיקום במעצר.
פרופ' דוד ליבאי
המדינה תממן את הטיפול הפסיכיאטרי הזה?
נאוה בן-אור
גם את ההפקדה המדינה לא מממנת.
פרופ' דוד ליבאי
אין לו אמצעים. הוא לא יכול ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר לקבל טיפול,

שאת מעריכה שהוא נחוץ. תהיה רק סתם החלטה על הנייר?
שלמה שהם
נכון שהליך המעצר הוא מהיר מדי, לחוץ מאד. אנחנו מכירים את התמונה ששופט

יושב בתיק אזרחי, פתאום נכנסת המשטרה עם עשרה תיקים, במיוחד בערי שדה. אין ספק

שהבעיות קשות.

אנחנו רוצים לעודד שחרור אנשים ממעצר, אנחנו רוצים שהשופטים יהיו יותר

יצירתיים בבחירת אלטרנטיבה. הדבר הזה מתרחש והולך. יש כל מיני סוגי טיפולים

שהחוק לא יכול לצפות אותם. אם האלטרנטיבה היא מעצר, הרי למרות שההליך מהיר

ולחוץ, ולמרות שהשופט בהליך מעצר לא יכול לבדוק את הדברים עד תומם, אני חושב

שבמסגרת האיזון עדיף ששופט יתן החלטה לא מבוססת, הרי מזה אנחנו חוששים - - -
דוד צוקר
מקובל עליך שזה יהיה בהסכמה?
שלמה שהם
כן.

המציאות היא שבדרך כלל שופט אינו נותן החלטות כאלה בלי חוות דעת של

מומחה. בדרך כלל בא יועץ נישואים, קצין מבחן או מומחה אחר, מצד הנאשם או מצד

הגורמים המטפלים בקהילה. פרופי ליבאי, כמובן שלא מדובר כאן על אישפוז של

חולה נפש. מדובר כאן על טיפול. אני לא רואה דרך להגביל את זה. נכון ש"טיפול

מקצועי אחריי זה ביטוי רחב מאד.

מקובל עלי שדרושה הסכמה.
יעל דיין
אני בעד מחיקת הפיסקה הזאת. אני חושבת ש"לרבות" כולל את זה. אם האפשרות

קיימת גם היום במקרים ספציפיים, אני לא מציעה לתת כאן אור ירוק גם למי שמבקש

שחרור וגם לשופט שמחליט על שחרור. יכול לבוא אדם ולהגיד מראש שהוא מסכים

לטיפול, מסכים לטיפול פסיכיאטרי ולטיפול אחר, וזאת תהיה עילה לשחרור גם אם

הדבר לא מוצדק.



אין ספק שההסכמה חיונית. אבל למעשה הסכמתו עושה את הסעיף לצחוק. אנחנו

קובעים סעיף שראשיתו בחובה ואחר כך מתנים בהסכמתו. תחליטו, אם זו חובה אין

צורך בהסכמה. זה דבר והיפוכו.

בנושא עבירות מין ואלימות במשפחה, אני מבקשת לציין שהדברים בחלקם נמצאים

על שולחננו, כולל טיפול גמילה מאלימות. זה כבר נקבע בפסיקה ובוודאי יכיל להכלל

כתנאי לשחרור. אנחנו אומרים, צריך להרחיק את האלים מן הבית, לחייב אותו באזור

אחר, ובזמן שעד המשפט אפשר לחייב טיפול למניעת אלימות. האפשרויות לטיפול כזה

פרושות היום על פני כל הארץ. זה נכנס בחוק אחר, אין טעם להכניס את זה כאן.
צבי וייברג
אני רוצה להמשיך בנימה של חברת הכנסת דיין, יש היום מקרה שאדם הדביק

מישהו באיידס, במתכוון, ונעצר בחשד לרצח או הריגה. הוא בא לפני שופט ומחייבים
אותו בבדיקה רפואית, והוא אומר
לא, אני לא מסכים. יש כאן סתירה. אם אדם צריך

להיבדק בגלל העבירה שהוא חשוד בה, מה זאת אומרת "בהסכמתו"?
שמואל סף
אני חושב שקצת נסחפנו, כי בעצם מדובר בהרבה מקרים שהם הרבה יותר פשוטים.

יש הרבה מאד בני אדם שמקבלים כדורים כל יום. אדם הפסיק לקחת את הכדורים שלו

והתחיל להשתולל במקום העבודה שלו, בין השכנים שלו. אין שום חוק אחר שמטפל
במקרה כזה. לכן השופט אומר
אני מוכן לשחרר אותך, אבל אתה צריך להתחייב בפני

להמשיך בטיפול כי אחרת מחר שוב תהיה אצלי. טוב שתהיה הוראה כזאת, זה תנאי

שבלעדיו רוב השופטים לא ישחררו. זה דבר אחד.

שנית, הדבר הזה נעשה היום בפועל. אם מוחקים את ההוראה הזאת כאן, בעצם

מאותתים לבית המשפט שזאת לא עילה לשחרור.
היו"ר שאול יהלום
אתה מסכים שדרושה הסכמה?
שמואל סף
בוודאי. אם אדם לא מסכים, הוא לא ישתחרר. יישאר במעצר. מה האלטרנטיבה?

האלטרנטיבה שהוא יקבל את הטיפול הזה בתוך בית המעצר. במקום זה בית המשפט אומר:

אם אתה מתחייב לעשות את הבדיקה הרפואית בחוץ, אני משחרר אותך. לא רק בדיקת

איידס, אנשים עושים המון בדיקות רפואיות אחרות. שמעתי לאחרונה שיש היום טיפול

נגד קלפטומניה. אדם נעצר מפני שגנב בסופרמרקט, השופט אומר: אני מוכן לשחרר

אותך אם תקבל טיפול כדי שלא תגנוב מחר בסופרמרקט אחר; הרי אתה לא שולט בזה, אם

אתה מתחייב להביא כל שבוא אישור מהמשטרה שהיית בטיפול רפואי - אני מוכן לשחרר

אותך. זה כלי.
רינת קיטאי
אני חושבת שמסוכן לתת לשופט סמכויות כל כך מרחיקות לכת לפגוע באוטונומיה

של הפרט, ביחוד כשרוב האנשים טוענים שהם חפים מפשע,

המקרים שהוזכרו כאן חלקם מוסדרים בחוקים ספציפיים, חלקם מקרים כאלה שבית

המשפט בכלל לא ישחרר ממעצר. לדוגמה של עו"ד סף, אני לא חושבת שאפשר בכלל לפקח

שאדם יקבל כדורים שלוש פעמים ביום.



ממילא סעיף 45 מנוסח בצורה כזאת שהתנאים באים רק כדוגמה. בסעיף הזה צריך

לבטא את התנאים העיקריים לשחרור בערובה, להכניס תנאי כל כך נדיר, שממילא

השימוש בו נדיר מאד, להכניס אותו בדלת הקדמית כאשר ממילא יש סמכות דרך

ה"לרבות" - זה פותח פתח מסוכן מאד.
היו"ר שאול יהלום
אני מבקש ממי שמחייבים את הסעיף כמו שהוא לנסות לשכנע אותנו. ברוו- שיש

אפשרות לקבוע תנאי כזה גם בלי פיסקה (5), לאחר שכתוב "כמו כן רשאי בית המשפט

להוסיף תנאים ככל שימצא לנכון, לרבות..." אם השופט הגיע למסקנה שאדם צריך

לקבל טיפול מסוים, הוא יכול לקבוע תנאי כזה לשחרור. אתם צריכים לשכנע אותנו

שאמנם צריך להדגיש את זה בסעיף מיוחד, שבכל יום כשהשופט משנן את החוק יראה

אותו לעיניו. כאילו מזמינים את השופט לעשות את זה. זה מרחיק לכת.

החוק מדריך את השופט לבחור חלופת מעצר ונותן לו רעיונות. אומרים לו, לפני

שאתה שולח אדם למעצר תחשוב אולי אפשר לקבוע שלא ייצא מהבית, אולי אתה יכול

לקבוע שיגור באזור אחר, בדוק את כל החלופות לפני שאתה קובע חובת מעצר. אחרת
יבואו לערעור ויגידו
הוא יכול היה להחליט כך, להחליט אחרת, הוא לא עבר על כל

החלופות.

אני חושב שצריך להזהר כשמדובר בנגיעה בגוף האדם - טיפול רפואי, לעתים

טיפול פולשני, החדרת חומרים לגוף. זה מרחיק לכת. אם יבוא נאשם ויאמר: אדוני

השופט, כל מה שקרה קרה מפני שהרופא שלי היה חולה והפסקתי לקבל זריקות, לכן

קיבלתי קריזה, אבל הנה הרופא כבר בריא, בכל יום אקבל זריקה, אני מתחייב, שחרר

אותי - השופט ישחרר אותו.
שמואל סף
מחוקקים עכשיו חוק חדש, ובחוק החדש יש דוגמאות. השופטהוא לחוץ בזמן,

מביאים לפניו ששים - שמונים תיקים ביום. יבוא לפניו העצור ויגיד: נכון

שהתפרצתי מפני שלא לקחתי את הכדורים, עכשיו אני מתחייב. השופט יאמר: אני לא

סומך עליך, יש לי חלופות מעצר וטיפול רפואי לא מופיע כחלופה מרכזית, עזוב

אותי, אני לא בטוח שתקבל את הטיפול, שב במעצר, רופא בית המעצר יבדוק אותך כל

בוקר ויבטיח שתיקח את הכדור.

מרגע שנותנים דוגמאות ומשהו חסר בהן, זה אות לבית המשפט. הרי כל הרעיון
בחוק החדש הוא להגיד לשופט
אתה לא יכול להסתרר מאחורי הטענה שאתה לא סומך

עליו, יש חלופת מעצר כזאת, אתה רשאי לקבוע את החלופה הזאת ואתה רשאי לשחרר

אותו אם יעמוד בזה.

איך מפקחים? כמו בכל אחד מהתנאים. איך בודקים שהאיש לא עזב את הבית? אם

קבעו שיהיה בצפת, איך בודקים שלא עזב את צפת? כל הדברים מחייבים בדיקה, זה

חלק מן המטלה של המנגנון המשטרתי. אפשר לקבוע שהאיש יתייצב במשטרה אחת

ליומיים ויראה את האישור הרפואי.
דוד צוקר
ואם נמחק את כל הדוגמאות?
שמואל סף
אם אין בכלל דוגמאות, אין בעיה.
דוד צוקר
אפשר לקבוע סעיף כללי, בלי דוגמאות. כמו שעשינו בענין מעצר עד תום

ההליכים.
פרופ' קנה מן
זאת בדיוק הצעתי. אני מציע שנכלול בסעיף הזה, את העקרון שנקבע לגבי מעצר
עד תום ההליכים
שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור על תנאי ותנאי

שהרור שפגיעתם בחירותו של העצור חמורה פחות.

הקביעה הזאת נותנת מסר לשופט, שהשופט צריך לעזור לעצור ולחפש תנאים

אלטרנטיביים. במשפט הישראלי התקבל הרעיון שבא סניגור ומציע חלופות מעצר:

תוכניות טיפול, השארות בבית, טיפול רפואי ועוד.

אני מסכים עם פרופ' דוד ליבאי, שלדבר הזה דרושה הסכמת העצור. אבל אני

חושש מקביעתו כסעיף מיוחד, כי זה מדגיש לפני השופט שהוא יכול לעתים קרובות מדי

ליצור תנאים שיכפו על העצור לקבל טיפול.
היו"ר שאול יהלום
אני רוצה להביא דוגמה. אדם קיבל אישור להעסיק עוזרת פיליפינית, ונתן

ערבות 500 שקלים למשרד הפנים. כדי להבטיח את הערבות הוא לקח את הדרכון שלה,

כדי שלא תברח. זה מעשה של יום יום. אומרים, אסור לקחת מאדם את דרכונו. הוא עבר

עבירה. אם לא קובעים את החלופות בחוק, אפשר מחר להגיד לשופט: מי בכלל נתן לך

רשות להפקיד דרכון? אם קובעים חלופות בחוק, מקל וחומר אתה למד שאם מותר מעצר,

בוודאי מותר להפקיד דרכון. אם אנחנו קובעים דברים שהם מקובלים במעצרים, אנחנו

נותנים לגיטימציה לשופט לבחור בחלופות מעצר. אחרת יכול שופט לחשוב, מעצר -

מותר לי, ערבות כספית - כתוב שמותר, אבל לא כתוב שמותר לי לדרוש הפקדת דרכון,

אנ י עוצר אותו.
פרופ' קנת מן
יש היום פסיקה רבה בענין הזה ויש דינמיקה חזקה בבית המשפט ליצירת תנאים

אלטרנטיביים. יש שופטים יצירתיים. אם הדבר יקרה, הוא יגיע לערר. לדעתי, אנחנו

רוצים לעודד את הדינמיקה הזאת ולא להגביל, וגם לא להציע דבר שצריך להיות נדיר.
היו"ר שאול יהלום
אתה צודק בענין דבר נדיר. אבל אם לעודד את הדינמיקה, יש דבר מקובל - בוא

נכתוב אותו. אנחנו מעגנים בחוק את היצירתיות של השופטים.
פרופ' קנת מן
סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מלפני כשבע שנים, שמחייב בדיקת אמצעים

אלטרנטיביים, חולל מהפכה בבית המשפט שלנו. אפשר לעשות את זה גם בחוק הזה.
היו"ר שאול יהלום
ההצעה הזאת מעגנת את היצירתיות של המהפכה.
דוד צוקר
יש כאן תשעה רעיונות איך לצמצם את אפשרות המעצר. זה אומר שמה שלא מופיע

כאן אסור? לשופט נראה שלאדם שהובא לפניו התעסוקה היא דבר חיוני, תעסוקה היא

האלטרנטיבה הכי טובה. זה לא מופיע כאן. האם זה פסול? השופט מסכם עם האיש

שממחר הוא מתחיל לעבוד, יש לו מקום עבודה, השופט בטוח שהעבודה משקמת והוא; קובע

שזה התנאי לשחרור ממעצר. אבל זה לא כתוב כאן, אולי אי אפשר להשתמש באלטרנטיבה

כזאת.

פרופי קנת מן מציע לתת לבית המשפט לחשוב, הדברים יתגלגלו וכל התפיסה של

חלופות תתפתח לא מתוך נוקשות של המחוקק שאומר: רק בתנאים הללו תתפתח החלופה.

החלופה היא קונספציה, הקונספציה משתנה לפי האדם שבו מדובר, לפי השופט, לפי

הנסיבות, לפי מקום המגורים. חלק מהתנאים האלה מותרים גם לקצין משטרה. מה

שמותר לקצין משטרה, מותר גם לשופט.

למה הגענו לנוסח שקיבלנו בענין מעצר עד תום ההליכים? נדמה לי שהיו 12
תנאים, ואז אמרנו
סליחה, חברים, המחוקק לעולם לא יוכל לצפות מראש את כל

התנאים. זה סוג של יוהרה של המחוקק: אני אומר לכם - רק בתנאים אלה ואלה, לא

נכון. העולם מתפתח, יש דינמיקה, לש התפתחות בטיפולים. לכן צריך לקבוע רק את

המגבלות של חוק היסוד. יכולה להיות התנגשות עם חוקים אחרים. יש חוק הגנת

הפרטיות, יש עוד חוקים שהתנאים האלה מתנגשים אתם. אנחנו נותנים לבית משפט

שיקול דעת בהרבה מקרים שיש התנגשות בין הוראה כזאת ובין הוראה אחרת.
שמואל סף
צריך לכתוב את ההוראה. אם לא כותבים אותה, אין.
דוד צוקר
אני מסכים. אני רק אומר שצריך לתת לקונספציה של החלופה להתפתח בלי יותרת

המחוקק, שהוא יודע בדיוק מה טוב.
סנ"צ אלינוער מזוז
אני רוצה להמשיך בעקבות היושב ראש. אני חושבת שדווקא בעידן של חוקי יסוד

נכון יותר לקבוע ככל האפשר עילות מעוגנות בחוק, משום שהן מתנגשות בכל מיני

זכויות יסוד. ולא צריך בכל פעם שתיבדק האפשרות לקבוע איזה שהוא תנאי לערוך את

הבדיקה היסודית. בעידן של חוקי יסוד, מוטב שהדברים יעוגנו בחוק.

אם אתם חושבים שאם תבוטל פיסקה (5) אפשר להכניס אותה דרך ה"לרבות", אני

חושבת שזה בעייתי מאד. אם לאחר שהתפרסמה הצעת החוק תימחק הפיסקה הזאת, זה פתח

לטענה די בטוחה שהיתה כוונה שהסמכות הזאת לא תיכלל.
דוד צוקר
ההצעה היתה למחוק את כל הפירוט.
סנ"צ אלי נוער מזוז
אמרתי בראשית דברי, אני חושבת שבעידן של חוקי יסוד עדיף לקבוע את העילות

בחוק.
פרופ' דוד ליבאי
אני מסכים עם הדברים האחרונים של עו"ד מזוז. ששופט חושש מאד להתנות תנאים

לשחרור בערובה שאינם קבועים בחוק, היו שופטים שאמרו, אני אשחרר אותך בתנאי

שתסתפר, בתנאי שתתלבש כך ולא אחרת. דרישות מעין אלו בדרך כלל לא זכו לאהדה

בבתי המשפט לערעורים.
צבי ויינברג
אתה חוזר בך ממה שאמרת?
פרופ' דוד ליבאי
לא. צריך לראות כל דבר בחקשר הנכון. אמרתי שגם היום יכול שופט להתנות

שחרור ממעצר בבדיקה ובטיפול, מפני שנוסח החוק הקיים מאפשר זאת בדרך של

"לרבותיי. גם אילו השמטנו את פיסקה (5), במקרים מסוימים שופטים יכלו לומר שזה

תנאי הולם. אבל אני אומר ששופט בדרך כלל יחשוש להתנות תנאי לשחרור שאיננו

כתוב. מכאן ההבדל בין כתוב ולא כתוב.

אני מסכים גם למה שאמר עו"ד סף, שאם רוצים לרבות את חלופות המעצר, מוטב

שיהיו כתובית ולא להעליםך אותן מספר החוקים. גם את הגישה הזאת אני מקבל.
דוד צוקר
שאלה. השופט רוצה להתנות את השחרור בסולחה בכפר. לפי הנוסח הזה, הוא לא

יכול.

פרופ' דוד ליבאי;

הוא יכול.
דוד צוקר
זה לא כתוב בין התנאים, והרי אנחנו המחוקקים יודעים מה התנאים החשובים.

צריך להזהר מיוהרת המחוקק.
שמואל סף
אין חוק יסוד שאוסר את זה.
היו"ר שאול יהלום
אם מוציאים אדם ממקום מגוריו, זאת פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אם השופט יחשוב שצריך להרחיק אדם מביתו, הוא יהסס לקבוע כך כי זה נוגד זכות

יסוד. אם לא נכתוב את זה במפורש בחוק, הוא יעמוד בפני בעיה קשה. סולחה בכפר

לא נוגדת חוק יסוד.
פרופ' דוד ליבאי
אם השופט לא ימצא סולחה ברשימת העילות לשחרור בערובה, הוא לא יתנה שחרור

בערובה בסולחה, הוא רק יעיר בקול רם, ואולי אפילו יכתוב את זה: אם תהיה סולחה

זה יקטין את החשש מנקמת דם ואז אוכל לשקול שחרור בערובה. הם יקבלוהדברים האלה

יתקבלו כרמז ברור. אבל לפי דעתי, הוא לא יתנה שחרור בסולחה,
דוד צוקר
שופט יגיד, אם ברשימה אין שיקום בעבודה, אני לא אתנה שחרור בשיקום

בעבודה.

היו"ר שאול יהלום;

שיקום בעבודה הוא לא פגיעה בחוק יסוד. בכל התנאים מ-(1} עד (9) יש
פגיעה בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו.
פרופ' דוד ליבאי
יש כמה בעיות שמטרידות אותי. מה צריכה הועדה לשאול את עצמה? שאלה

ראשונה - על סמך יחליט השופטאם לחייב אדם "לקבל טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי

או טיפול מקצועי אחריי? עם כל הכבוד לשופט, וביחוד מפני שבדרך כלל הוא יושב רק

דקות ספורות בענין, להגיד שעל סמך טענות או בקשה של תובע או איש משטרה, ואפילו

של סניגור, להחליט החלטה כזאת - זה מרחיק לכת מבחינת זכויות האדם. זו הטלת
תוית בצו בית משפט
אתה זקוק לטיפול פסיכולוגי, אתה זקוק לטיפול נפשי. יש לזה

השלכות קשות.
דוד צוקר
ולעקור אותו ממקום מגוריו?
פרופ' דוד ליבאי
אלה הגבלות במקום מעצר, זה דבר אחר. אין כאן סטיגמה נוספת על שלילת

חירות. לעשות אדם לפסיכי, לפסיכופט, לרמוז שהוא צריך פסיכיאטר צמוד - זה הרבה

יותר חמור גם לטווח רחוק מאשר פעם לעצור או לא לעצור אותו לצרכי חקירה.
היו"ר שאול יהלום
אם אחרי חמש שנים יספרו שהוא שוחרר בערבות בהגבלת מקום, זה לא נורא.

שוחרר בערבות וצריך לקבל פסיכיאטרי - זה הרבה יותר חמור.
פרופ' דוד ליבאי
על סמך מה יחליט השופט אם אמנם צריך צו כזה? אני חושש שבדיוני מעצר בדרך

כלל אין שיקול דעת מספיק למתן צווים כאלה.

שאלה שניה. והיה והשופט יכתוב שהוא מתנה שחרור בערובה בקבלת טיפול רפואי

מסוים - איפה יקבל את הטיפול? אצל רופא מסוים? במרפאה מסוימת? הוא יכול

לחייב את המרפאה לתת טיפול כזה? יש תקציב לזה? מי יבצע את זה?

שאלה שלישית. מי יאמר אחר- כך אם התנאי קוים ואם הופר? השוטר יתפוס את

האיש, יביא אותו בחזרה למעצר ויגיד: הוא צריך היה לקבל טיפול רפואי כזה וכזה

ולא קיבל; שאלנו את הרופא והתברר שהוא השתמט מהטיפול, שהוא לא משתף פעולה עם

הרופא. לאיזה דיונים נכנס בבית משפט? על הפרת התנאי, כי הפרת תנאי מאפשרת

למשטרה להחזיר אותו מיד למעצר. ב-זה יהיה תלוי החופש של אדם? מי יבדוק את זה?

כל הבעיות האלה מטרידות אותי. מצד שני, אם אני רוצה לאפשר במקרים

מסוימים את הצווים לטיפול בכיוון זה שדובר עליו כאן, שיש לו הצדקה, הייתי נזהר

ומעביר את כל הסוגיה של טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי וטיפול מקצועי אחר,

ותולה אותה בפיסקה (6) בענין קצין המבחן.
שלמה שהם
או חוות דעת אחרת.
פרופ' דוד ליבאי
נכון. או רופא.

זה, מקרה לא שיגרתי. אם האיש אמנם צריך טיפול, בתחום הטיפול יש לנו רשות

אהראית ליד בית המשפט - שירות המבחן. כשם שלא מעמידים מיד במבחן אלא לרוב

דרושה הסכמת קצין מבחן, אם לדעת השופט או לדעת שירות המבחן המקרה ראוי לטיפול
נוסף, אפשר לכתוב
חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת הסכמתו של

קצין מבחן, ובהמלצת קצין המבחן, רופא או מומחה אחר, להתנות את השחרור בערובה.
שמואל סף
זה לא מעשי.
פרופ' דוד ליבאי
אולי זה לא מעשי, אבל יש מקרים שזה דרוש. יש מקרים שקצין המבחן יבוא

ויאמר, שהמבחן בלתי אפקטיבי בלי טיפול רפואי מקוים או טיפול אחר. האיש יעדיף

לחיות בפיקוח קצין מבחן עם הטיפול. אבל יהיה מי שיבדוק אם הוא הולך לטיפול אם

לא, יש מי שיחזיר אותו לשופט, יש מי שיגיד אחר כך אם הטיפול בוצע אם לא בוצע.

לא משטרה מזה והסניגור מזה, יהיה גורם ניטרלי מטעם המדינה שהוא רשות מפקחת.

מאחר שאני לא מניח שבכל יום ישלחו אנשים לטיפול רפואי ויחייבו בצווים טיפול

רפואי, ומצד שני אני לא רוצה לשלול לחלוטין את האפשרות הזאת, הייתי כורך אותה

בפיקוח וחוות דעת של קצין מבחן או רופא מומחה בשירות המדינה.
דוד צוקר
וכל זה בדיון של עשר דקות במעצרים?
פרופ' דוד ליבאי
לא. שירות המבחן תמיד ממציא חוות דעת. זה לא יהיה ביום הראשון.

העליתי את זה כרעיון נוסף לשיקול. אמרתי, יש דרך אחת - למחוק את כל

הפיסקה. אנחנו יודעים מה החסרונות. יש דרך שניה - להתנות בהסכמה. אנחנו

יודעים שההסכמה עלולה להיראות מאולצת לצורך הענין. ניסיתי להשאיר את האפשרות

בפיסקה (5) ולא למחוק אותה, להשאיר את הכלי הטיפולי הזה למקרים מסוימים,

כשהשופט חושב שהדבר נדרש, ולכרוך את זה בשירות המבחן.
נצ"מ דורון בית-נר
הניסיון שלנו עם שירות המבחן בתקופה הקצרה שעברה הוא די שלילי. בהליך של

שחרור יכול שירות המבחן לתת חוות דעת לאחר שהאיש היה במבחן תקופח מסוימת וקצין

המבחן יכול היה לבחון את טבעו של העצור. כדי לקבל חוות דעת צריך יהיה לעצור

אותו, והרי לא זאת המטרה. שירות המבחן לא יכול לתת חוות דעת ללא מעצר. אפשר

לשחרר את האיש למשך חודשיים, ואז נחזור לאותם תנאים.



גם בנושא אלימות במשפחה שירות המבחן כמעט לא ישים. השימוש שאנחנו עושים

בפועל הוא העברה של הגבר או האישה החשודים באלימות לטיפול פסיכולוגי קבוצתי,

כמובן שזה נעשה בהסכמה, לאחר שאנחנו משכנעים אותם שהדבר עשוי להיות לטובתו

בבוא העת כאשר יועמד לדין.

שירות המבחן או שירות אחר שיתן אבחנה לגבי המשך טיפול - זה לא מעשי. הדבר

היחיד שהוא ישים זה הסצנריו שהעלה עו"ד סף, שהסניגור או העצור עצמו אומר: אני

הייתי עד עכשיו בטיפול מסוים, הפסקתי מטעמים כאלה וכאלה. ואז מחזירים אותו

לטיפול על סמך תעודה רפואית שכבר קיימת, לרופא שכבר מכיר אותו. לשלוח את האיש

לבדיקה כדי שיקבעו תחזית לעתיד, זה לא יצלח.

לבנת משיח;

בהמשך לדברים של אלינוער מזוז, אני רוצה לומר כמה דברים כדי לתמוך בקביעת

רשימת התנאים בסעיף הזה. קודם כל צריך לזכור שאנחנו במצב נתון, יש לנו חוק

ובו סעיף כללי שמאפשר לבית המשפט לקבוע תנאים, אבל החוק גם קובע מספר תנאים.

היום מספר התנאים הקבועים הוא מצומצם: התייצבות, איסור יציאה מן הארץ, טיפול

באלימות, וכן - אני רוצה להזכיר נושא שלא הוזכר - שחרור בערובה כדי לקבל

טיפול גמילה מסמים. זה אחד מסוגי הטיפול שאפשר לקבל לפי החוק הקיים חיום.
דוד צוקר
זה לא מופיע כאן.
לבנת משיח
משום שזה כלול בפיסקה (5).

ההצעה הזאת היא פרי עבודתה של ועדה, לא שאנחנו התכנסנו במשרד שלושה אנשים

וקבענו. בדיונים בועדה עלו השאלות, אם לפרט את סוגי התנאים שאפשר להטיל או

להסתפק בדבר כללי. בבחינת התנאים המקובלים שרצוי שתהיה הדרכה לשופט להטיל

אותם, כשבאנו לבדוק הטלת טיפול אמרנו: למה רק טיפול בגמילה, יש גם טיפולים

אחרים שהם רלוונטיים. רצינו לתת לשופט אפשרות לבחון את הדברים שהם רלוונטיים

ושהם שכיחים.

זאת לא רשימה סגורה, זאת רשימה שהשופט צריך לתת את הדעת עליה. רצוי כן

לכלול את הרשימה, משום שהיא מתמודדת אם הסוגיה של פגיעה בזכויות, כפי שנאמר

לפני כן, והיא גם הדרכה לשופט לגבי הנושאים הרלוונטיים.
היו"ר שאול יהלום
סיכום ביניים. קודם כל, אני חושב שהרשימה חיונית. הגענו לפיסקה (5)

וחזרנו כאילו לערעור על כל הרשימה. אני חושב שהרשימה חיונית לטובת עצירים.

נראה לי שזו דעת הרוב כאן. אני מציע שקודם כל נסכים שהרשימה חיונית, היא

מאפשרת הקלה עם עצורים. הבעיה היא שנתקענו בפיסקה (5). נטפל בה. אני מציע

שקודם כל נקבל שהרשימה המפורטת, ולא משנה כרגע אם יהיו בה 7 או 5 פיסקאות, אבל

צריכה להיות רשימה שתיתן לשופט רעיונות לחלופות מעצר, ושלא יחשוש השיפט כל

הזמן שמא בקביעת תנאי ערובה הוא פוגע בחוק יסוד ומשום כך בכלל לא יתאמץ לחשוב

על חלופות מעצר. אני חושב שנכון לתת בחוק כמה כיוונים ואפשרויות, אבל יכול

להיות שיש כמה דברים מוגזמים. ובאלה נדון.

אני מציע שנקבל קודם את העקרון הזה.
דוד צוקר
אני מתנגד. אני רוצה לנסות לחזור להיגיון של החוק. אמרנו, כיוון שמעצר

הוא פגיעה כל כך קשה בחירותו של אדם, ננסח לטפל בזה, ועסקנו גם במשטרה וגם

בבתי המשפט. הסוגיה של בתי המשפט הרבה יותר מטרידה אותי מאשר המשטרה. השאלה

היא איזה, בית משפט אנחנו רוצים, איזה סוג של תודעה, ראש קטן או ראש גדול בבית

משפט. אני חושב שהחוק הזה צריך לומר לבית המשפט: מעכשיו אתה חושב אחרת, אתה לא

חושב במונחים של מעצר אוטומטי, בדיון סידרתי כמו בעבירות תנועה, אתה מתייחס

אחרת לגמרי לחירותו של אדם.

ואז יש שתי דרכים להתייחס לבית המשפט. אפשר לומר לו: אתה צריך לחשוב

עכשיו על חלופות. אבל אנחנו - המחוקק - אנחנו הרבה יותר נבונים ממך, אנחנו

מראש חוזים את כל המצבים האפשריים, כל התסריטים נהירים לנו מראש מבלי שישבנו

אף פעם אחת בדין, אנחנו נאמר לך אילו המלצות יש בידינו. זה יהיה בית משפט עס

ראש קטן, שגם אם נאמר לו אלף פעמים לחשוב על אלטרנטיבות, הוא יאמר: סליחה,

החוק הגביל אותי, החוק הכניס אותי לערוץ מסוים ואני רץ רק בערוץ הזה.
דרך אחרת היא לומר
כבוד בית המשפט, המעצר הוא האלטרנטיבה האחרונה, עד

האלטרנטיבה ו?אחרונה אנחנו פותחים לפניך את כל האפשרויות, בתנאי שהן עומדות
במבחן של חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו. בחוק היסוד כבר הגבלנו את בית המשפט

בענין מעצר עד תום ההליכים, פרופ' קנת מן כבר ציטט את הדברים.

אחד הלקחים שלמדתי בעבודתי בחקיקה הוא שכל שעה שיש גיוון של אפשרויות, יש

להסתפק בעקרון ולא לחשוב שאפשר לנבא מראש את כל האפשרויות. אף פעם לא תוכל

לנבא הכל מראש. הזכרתי כאן קודם תנאי של עבודה, תנאים נוספים יכולים להיות

לימודים, פיוס, סולחה. אחד התנאים שפורטו ברשימה הוא שינוי מקום מגורים. אולי

רק ביום? אולי רק בלילה? צריך להפסיק לחשוב שהמחוקק יכול לצפות את כל המצבים

האפשריים. צריך לומר לשופט שחובה עליו לפני מעצר לעשות מאמץ לבחור

באלטרנטיבה. האלטרנטיבות אינן אינסופיות, הן מוגבלות בחוקי יסוד, מוגבלות

בפסיקה, אבל אני בעד יצירתיות בתחום הזה. השופט צריך לחשוב על מיגוון של

אפשרויות.

אני למדתי את זה מכם, רבותי עורכי הדין, שאם יש רשימה והיא לא כוללת דבר
ספציפי, בית המשפט יאמר
אילו היה המחוקק חושב על זה הוא היה קובע את זה מראש

כאחד התנאים. והנה הוא לא כתב אלטרנטיבה של עבודה, לימודים, סולחה, פיוס. אם

הוא לא מנה את זה בין האלטרנטיבות, סימן שזאת אלטרנטיבה פחות ראויה. או

שכותבים מראש את כל התסריטים, וזה בלתי אפשרי, או שקובעים עקרון ואת ההגבלות

לעקרון.
שלמה שהם
הערה אחת לדבריו של פרופ' ליבאי. הכיוון נראה לי, אבל יש לנו בעיה עם

שירות המבחן. שירות מבחן נכנס לענין רק לאחר הרשעה, במיוחד שירות המבחן

למבוגרים. יש רק חריג אחד בפקודת המבחן, אבל ברוב המקרים שירות המבחן נכנס רק

לאחר הרשעה. פרקטית, הם לא יתערבו לפני הרשעה.
פרופ' דוד ליבאי
הם יטענו שאין די כוח אדם.
שמואל סף
גם זמן.
פרופ' דוד ליבאי
אני מפנה את תשומת לבך לסעיף קטן (ג) באותו סעיף: "לא יצווה שופט על תנאי

שחרור... אלא אם אם כן הובאו לפניו פרטי ההסדר להבטחת קיום הצו.,." הוא לא

יקח על עצמו אחריות לטיפול אם אין לפניו חוות דעת של ממש.
שמואל סף
סעיף קטן (ג) מדבר רק על פסקאות (4 )או (8) בסעיף קטן (א).
פרופ' דוד ליבאי
עוד יותר גרוע.
שלמה שהם
הפרקטיקה בבתי המשפט היא בזאת שבדרך כלל, ב-90% מהמקרים, שופט לא ימציא

טיפול אם אין לפניו חוות דעת. לכן אס נכתוב בחוק חוות דעת מקצועית, לאו דווקא

הוות דעת רפואית, אני חושב שלא תהיה בעיה, שופטים ילכו בדרך הזאת. ואם יש

מקרים חריגים, הרי כתוב "לרבות".

בתנאים הנתונים, בלחץ שהשופטים נתונים בו, לצערי, יש שופטים שילכו לאות

הכתובה ולא למה שלא כתוב. הייתי רוצה שהראש יהיה גדול מאד מאד, אבל לצערי לא

זאת המציאות היום, לפחות בדרך העבודה של חלק מהשופטים. אם כתוצאה מזה עלול

אדם אחד ללכת למעצר ולא לקבל אלטרנטיבה, עדיף לכתוב את הדברים.

גם אותי מטרידה הסוגיה של טיפול רפואי. זה לא דבר קל, אבל צריך לחשוב על

האלטרנטיבה. אם דובר כאן על האוטונומיה של הפרט, הרי מעצר הוא אחת הפגיעות

החמורות ביותר באוטונומיה של הפרט ואולי החמורה ביותר. אתה צודק בענין

הסטיגמטיזציה של טיפול נפשי, יגידו שהוא פסיכי. זאת בעיה. אבל אם יגידו שישב

במעצר לפעמים זה הרבה יותר חמור.
היו"ר שאול יהלום
לא. אדם רוצה להתחתן, אם יוודע שישב חודש במעצר, יגידו שזה לא נורא. אם

יוודע שהיה בטיפול פסיכיאטרי - מי ירצה להתחתן אתו?
סנ"צ אלינוער מזוז
אם היה במעצר על עבירות מין, זה כבר לא דבר קל.
היו"ר שאול יהלום
לא קבענו שבדיקה רפואית תיערך רק במקרים מסוימים.
סנ"צ אלינוער מזוז
אבל יהיה קשר עניני.
שלמה שהם
הועדה צריכה לתת דעתה על האיזונים, אם חמור יותר שאדם יישב במעצר ואם

חמור יותר שיקבל טיפול רפואי. את זה צריך לשקול.
פרופ' קנת מן
אני לא מסכים.
נאוה בו-אור
אני מוכרחה להגיד, בכמה דברים אני לא מבינה את הסניגוריה הציבורית. בענין

הזה הסניגוריה הפרטית והתביעה הכללית מסכימות. אני חושבת שזה היוני ביותר

שבאותן חמש דקות שהשופט דן בענין יהיו לו קריאות-כיוון וסימני-דרך לאפשרויות

השחרור.

בעיני ענין ההסכמה או האי-הסכמה אינו מעלה ואינו מוריד, כי ברור שאם אדם

לא מסכים אי אפשר לכפות אותו לטיפול. השופט יכול רק להגיד לו שאם הוא רוצה

להשתחרר - התנאי הוא שיקבל טיפול רפואי. העציר יסכים או לא יסכים.

פרופ' דוד ליבאי;

האם באנגליה או בארצות הברית יש בחוק סעיף דומה כתנאי לשחרור בערובה?

אני משוכנע שלא.
היו"ר שאול יהלום
בעקבות הדיון, אני מסכים לפיסקה (5) רק אם ייכתב: חובה לקבל טיפול שיקומי,

שהעצור הסכים לו. טיפול שיקומי יכול להיות בידי רופא, עובדת סוציאלית ועוד.

לזה אני מסכים. אבל לא טיפול רפואי ולא טיפול פסיכיאטרי ולא בדיקות.
נצ"מ רחל גוטליב
זה סותר את חזקת החפות. אדם חף מפשע, למה צריך לשקם אותו?
הי וייר שאול יהלום
אפשר לכתוב: טיפול מונע. אני מוכן להחליף את הביטוי טיפול שיקומי. אבל לא

בדיקה ולא טיפול פסיכיאטרי.

נניח לרגע לפיסקה (5), תיכף נדבר בה. חבר-הכנסת ויינברג, האם אתה מסכים

להצעה ששאר הפיסקאות כן יישארו?
צבי ויינברג
כן.
היו"ר שאול יהלום
הוחלט שפרט לפיסקה (5), יישארו הפסקאות שבסעיף 45(א).
דוד צוקר
אני מבקש לרשום הסתייגות.
היו"ר שאול יהלום
אני מציע מחשבה נוספת על פיסקה (5). אני מבקש לישיבה הבאה להזמין גם את

שירות המבחן למבוגרים ושירות המבחן לנוער.

אני מבקש להוסיף סעיף מיוחד, שבענין שחרור בערובה של קטינים צריך השופט

להתחשב בחינוך הקטין. הוא לא יכול לקבוע שייצא ממקום מגוריו ויגור במקום אחר,

בלי להתחשב אם באותו מקום יש או אין בית ספר, אם ילמד או לא ילמד.
דוד צוקר
אדוני היושב ראש, אם תשב עוד שעה תחשוב על עוד עשרה רעיונות. למה לא

להוסיף עבודה? למה לא להוסיף לימודים? אפשר לתת עוד שלושים דוגמאות. למה

לסגור את הענ ין?
נאוה בן-אור
הרשימה לא סגורה.
דוד צוקר
אתם לא יכולים לאחוז את החבל בשני הקצוות. אמרתם שזאת הדרכה.
פרופ' דוד ליבאי
יש לנו חוק מיוחד, חוק הנוער (שיפוט, ענישה ודרכי טיפול), ושם יש סעיפים

מיוחדים גם למעצר וגם לשחרור בערובה. אני מציע שהיועץ המשפטי לועדה יבדוק את

הסעיפים הרלוונטים בחוק הנוער ויביא אותם לתשומת לבו של היושב ראש. אם יש

מקום לתיקון בענין קטינים, המקום לכך הוא חוק הנוער.

שלמה שהם;

הסעיף בחוק הזה הוא כללי. אפשר לכתוב שההוראות האלה לא יחולו על קטינים.
פרופ' דוד ליבאי
ההצעה של היושב ראש היא רק בענין קטינים, ולכן המקום הוא בחוק הנוער ולא

כאן.
לבנת משיח
כיום יש בחוק הנוער רק סעיפים בענין משך המעצר.
פרופ' דוד ליבאי
נכון. היושב ראש מציע גם שיקול מהותי רק לגבי קטינים.
היו"ר שאול יהלום
אם בחוק הנוער יש פתרון, בסדר. החוק הזה חל גם על קטינים, ואני רוצה

שהשופט בבואו לקבוע את התנאים, כאשר הוא שוקל אם הנער יישב בבית מלון בתל-אביב

או בהרצליה, יעמוד לעיניו גם ענין החינוך. אולי לא לגבי מבוגר, אבל לגבי

קטינים זה צריך להיות שיקול חשוב. תחשבו שיש עוד שיקולים ספציפיים לקטינים,



תמצאו שזה מכוסה בחוק אחר, בסדר.
דוד צוקר
יכול להיות שיש עוד עשרה דברים שאנחנו לא יכולים עכשיו ליזכור. יש

קטינים, יש נכים, יש אלף ואחת צרות.
פרופ' דוד ליבאי
בכל הכבוד, אלה דברים שונים. כאן מדובר ברשימת מגבלות לשחרור בערובה או

לחופש. היושב ראש מדבר על שיקולים. בדרך כלל לא ציינו בסעיפי החוק שיקילים

לשופט, כי השיקולים מאד מאד מגוונים.
היו"ר שאול יהלום
אני מבקש לבדוק את הענין לגבי קטינים, אם צריך או לא צריך לתקן.
דוד צוקר
בהסתייגות שלי אני מציע קונספציה אחרת, למחוק את הפירוט ולקבוע את העקרון

שנקבע במעצר עד תום ההליכים.
פרופ' קנת מן
בהנחה שמקבלים את הרשימה, בכל זאת אני מציע לכלול הוראה דומה לזו הקיימת

בענין מעצר עד תום ההליכים, משום שזו הוראה חוקתית. רוב ההוראות בסדר הדין

הפלילי הן הוראות טכניות. יש כאן הוראה שמתייחסת להרחבת הסמכות למצוא פתרונות

נוספים, כמו שמציע חבר הכנסת צוקר, לימודים, עבודה ועוד. לדעתי, לא די לכתוב

"לרבותיי, צריכה לחיות הוראה שאומרת מפורשת שעל השופט לחפש אלטרנטיבות. לכן

אני מבקש ומציע, לקבל הוראה חוקתית דומה לזו הקיימת בענין מעצר עד תום

ההליכים.
היו"ר שאול יהלום
אני חושב שעד כאן אנחנו מסכימים.
נצ"מ רחל גוטליב
זה מצוי כבר היום בחוק - סעיף 13(ב).
פרופי קנת מן
זה צריך להיות בסעיף הזה.
פרופי דוד ליבאי
בסעיף 13 זה כתוב בקשר למעצר: "(ב) שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן

(א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם

בחירותו של החשוד פחותה."
היוייר שאול יהלום
אם סעיף 13(ב) מכסה את הדבר, אפשר להסתפק בו.
פרופ' קנת מן
הערה שניה. אני רואה בחומרה רבה מאד במיוחד את ענין הטיפול הפסיכולוגי,

בפיסקה (5).

היו"ר שאול יהלום;

הענין הזה נשאר בצריך עיון. אישרנו את סעיף קטן (א) חוץ מפיסקה (5). על

פיסקה (5) יהיה המשך דיון. כל הנמצאים כאן יחשבו עוד פעם, וכן נזמין לכאן עוד

מומחים. אנחנו צריכים עוד לחשוב על פיסקה (5} ועל ענין הקטינים.
מיכל ברק
לסעיף קטן (א) - רציתי להציע תנאי נוסף לשחרור בערובה, זה אחד הסעיפים
שאנחנו נעזרים בהם הרבה
איסור קיום קשר ישיר או עקיף עם מי ממעורבים בפרשה

הנחקרת.
דוד צוקר
אם נזמין לכאן את מס הכנסה, את רשות שמורות הטבע וגורמים אחרים, לכל אחד

יהיה תנאי שלו - כל התנאים האלה לא נכללו ברשימה המפורטת.
פרופ' דוד ליבאי
התנאי שהציעה גבי ברק הוא תנאי מקובל מאד.
צבי ויינברג
בסעיף 45(א) כתוב: "וכן שיימנע מלשבש הליכי משפטיי.
מיכל ברק
נכון. אבל הבעיה היא שאם יש פגישות כאלה, קשה מאד לפקח על התוכן שלהן.

כשמדובר בעברייני צוואון-לבן, שעובדים ביחד ומקיימים קשרים יומיומיים,

כשאומרים באופן כללי שיש להימנע משיבוש הליכי משפט, התשובה הרגילה היא: לא

דיברנו בעניני החקירה, אני נפגש עם האיש הזה ועובד אתו באותו משרד. ההצעה היא

לאסור קשר במשך תקופה מסוימת, כשהאיש כבר לא במעצר בית ולא מנותק. ההצעה היא

לאפשר איסור כל פגישה עם אנשים המעורבים בחקירה, כדי שלא אצטרך לעמוד להאזין

ליד הדלת אם הוא מדבר על החקירה או על נושא אחר.
היו"ר שאול יהלום
לאחר שבסעיף 40 קיבלנו את זה לגבי קצין משטרה, אין סיבה שלא נקבל את זה

לגבי שופט.
דוד צוקר
זה לא הגיוני - מכיוון שיש כאן נציגים של רשות ניירות ערך, מוסיפים את

הדבר הזה; לרשויות האחרות שלא מיוצגות כאן לא מוסיפים תנאים לשחרור בערובה.
לבנת משיח
זה לא משנה הרבה. זה כלול ברישא.
היו"ר שאול יהלום
כבר קבענו את העקרון, שצריך לכלול את הדברים שיש בהם פגיעה בזכויות יסוד

של האדם. כדי שלשופט יהיה קל יותר לשחרר בערובה, נקבל את העקרון החוקתי שצוין

כאן. מציעים לנו כאן תוספת, כדי ששופט לא יחשוב שכדי למנוע מהחשוד קשר עם

חמישה אנשים אחרים צריך לשלוח אותו למעצר. אני חושב שזה סביר.
פרופ' דוד ליבאי
גם אני. רצוי שזה יהיה תנאי מפורש. זאת הזהרה יותר ברורה לאדם מאשר שיבוש
הליכי משפט. אומרים לו
אתה לא תדבר עם פלוני ואלמוני. האיסור צריך להיות על

קשר עם אנשים מסוימים, לא עם מי שמעורב בחקירה. אדם לא יודע מי מעורב בחקירה.
מיכל ברק
הוא יודע יותר טוב מהחוקרים.
היו"ר שאול יהלום
אם את אומרת באופן כללי שלא ייפגש עם כל אדם המעורב בחקירה, את זה לא

נקבל. השופט צריך לקבוע עם מי אסור להיפגש.

מיכל ברק;

השופט לא י ודע.
הי ו"ר שאול יהלום
עצרו את הדיסקונטאים. הם לא ידעו שמנהל הסניף שלהם מעורב.
מיכל ברק
הם ביצעו את העבירה והם לא יודעים?
הי ו "ר שאול יהלום
כן. אחד הנאשמים ביצע את העבירה עם המנהל, השני - עם הסגן, והוא לא יודע

שהמנהל מעורב. אם ידבר עם המנהל, הפר תנאי ערובה.
מיכל ברק
משפטי של צברי מתנהל, אבל הוא כבר הורשע בשיבוש הליכי משפט. הוא שוחרר

כעבור זמן מה, יצא מהמעצר ורץ ישר לשותפיו לעבירה, שעדיין לא ידענו מי הם,

טילפן אליהם ושיבש.
היו"ר שאול יהלום
טוב שהוביל אתכם לשותפיו.
מיכל ברק
אנחנו לא יודעים כמה שותפים לא חשפנו. בשלב זה הוא יודע יותר טוב מאתנו

מי מעורב ומי לא.
היו"ר שאול יהלום
אי אפשר לקבוע הוראה גורפת לגבי כל מי שמעורב בחקירה.
שמואל סף
או מי שהמשטרה הושבת שהוא מעורב בחקירה.

היו"ר שאול יהלום;

מיהו מעורב בחקירה? מי שהמשטרה חוקרת אותו.
מיכל ברק
לאו דווקא.
היו"ר שאול יהלום
מי שהמשטרה הוקרת - מעורב בחקירה, זה ברור. אם אדם עבר עבירה וחוקרים את

אשתו אם ידעה על הענין, אסור לו לדבר עם אשתו... זח לא יתכן.
דוד צוקר
שוב דוגמה שמלמדת שהוראה כללית טובה מהוראה ספציפית. מוטב להסתפק במונח

שיבוש הליכי משפט ולא להכנס לתנאים של ערבות בענינים של רשות ניירות ערך, מס

הכנסה והחברה להגנת הטבע. המושג שיבוש הוא המקיף והכולל ביותר.
פרופ' דוד ליבאי
למען הפרט וזכויות הפרט מוטב לפרט. כבר ציין היושב ראש, נוסף למושג

הכללי שיבוש הליכי משפט יש כבר בסעיף 40 בענין קביעת ערובה בידי קצין משטרה -

"איסור על החשוד להיפגש או לקיים קשר עם מי שייקבע". אותו נוסח צריך לכלול גם

בסעיף על שחרור בערובה בידי שופט.
שמואל סף
בפיסקה (8) כתוב "איסור יציאה ממקום המגורים במשך כל היממה או בחלק ממנח"

- מעצר בית חלקי או מלא. להערכתי, חייבים לציין כאן, וזה יקל על השופט לשחרר

אדם, שזה ישמש אלמנט בשלב הענישה. היום זה לא קיים.
פרופ' דוד ליבאי
השאלה היא אם כוללים את הימים האלה בימי המעצר. זאת סוגיה נפרדת.
נאוה בן-אור
זאת סוגיה של ענישה.
שמואל סף
כאשר בית המשפט שוקל אם לשחרר אדם בתנאים של מעצר בית, הוא יאמר: אם

יגישו נגדך כתב אישום, הימים האלה יובאו בחשבון. לדעתי, חשוב לציין את זה כאן.
נאוה בן-אור
איך יכול שופט מעצרים שמשחרר היום אדם, שהוא אפילו לא יודע אם יוגש נגדו

כתב אישום, להתחייב בשמו של השופט שישמע את התיק - - -

שמואל סף;

לא להתחייב. אנחנו כותבים בחוק, שאם אדם שנעצר מעצר בית יגיע למעצר - זה

י ובא בחשבון.

נאוה בן-אור;

זאת סוגיה בדיני ענישה.

שמואל סף;

את פיסקה (9) צריך להגביל בזמן. זה נובע מחוק יסוד: חופש העיסוק. לא יתכן

שתהיה הגבלה עד אינסוף. אם המשפט יהיה לאחר חמש שנים, כל הזמן הזה אדם לא יוכל

לעסוק במקצועו?

היו"ר שאול יהלום;

מהו "עיסוק הקשור בעבירה"? אולי אפשר לתת דוגמאות.

שלמה שהם;

אדם מוכר בקיוסק, ובאותו קיוסק הוא מוכר סמים. אומר לו שופט; אני מוכן

לשחרר אותך בתנאי שהקיוסק יהיה סגור חודש, חודשיים, שלושה חודשים. השאלה היא

אם אפשר להמשיך את זה לנצח.

שמואל סף;

נהג אוטובוס חיה לוקח סמים במחסום ארז ומביא אותם לתל-אביב. השופט יכול

לומר לו; אתה לא תנהג אוטובוס במשך חודשיים. אבל לא איסור לכל החיים. לצורך

מניעה, לצורך חקירה ולצרכים אחרים, אפשר לאסור את העיסוק לתקופה קצרה, אבל לא

עד אין סוף.

דוד צוקר;

לאדם יש בית דפוס, ושם הוא מדפיס כסף מזוייף.

פרופ' דוד ליבאי;

השאלה היא מה מטרת האיסור של המשך העיסוק.
סנ"צ אלינוער מזוז
אם ניקח את הדוגמה של מכירת סמים בקיוסק או בית הדפוס, אם יש בסיס לחשוב

שיש סכנה שיחזור על העבירה, דרך אחת למנוע זאת היא להשאיר את האיש במעצר. אבל

אנחנו רוצים דרך אלטרנטיבית, אנחנו רוצים לשחרר אותו. אומרים לו; נשחרר אותך

בתנאי שלא תמשיך להפעיל את הקיוסק הזה, או בתנאי שלא תמשיך להפעיל את בית

חדפוס, בדרך זו יורד הסיכון שיחזור על העבירה.
היו"ר שאול יהלום
תפסו רופא שעושה הפלות לא חוקיות, אומרים לו: אסור לך לעסוק ברפואת נשים,

מובן מאליו שבהפלות אסור לו לעסוק, זאת העבירה עצמה, כאן מדובר על עיסוק הקשור

בעבירה.
דוד צוקר
זאת מטרה של מניעה. אבל הסעיף הזה עוסק בענין אחר לגמרי, לא במניעה.

הסעיף הזה צריך להקים עילות לשחרור אדם ממעצר.
סנ"צ אלינוער מזוז
אם יש עילת מסוכנות, אם יש חשש שאדם יחזור על העבירה ובכך יסכן בטחונו של

אדם ושלומו, יסכן את בטחון הציבור וכו', כמו שכתוב בחוק החדש, אפשר לפתור את

זה על ידי כך שלוקחים ממנו את הכלי - בית הדפוס, הקיוסק, העיסוק שלו.
דוד צוקר
אחרי חודשיים יחזור לבית הדפוס?
סנ"צ אלי נ וער מזוז
לא.
דוד צוקר
הוא לא יעבוד שנתיים עד שייגמר המשפט שלו?
היו"ר שאול יהלום
בעל בית דפוס הדפיס חומר תועבה. אומרים לו לסגור את בית חדפוס. לתקופה

בלתי מוגבלת? הוא מקבל על עצמו מעכשיו להדפיס רק חומר כשר.
סנ"צ אלי נוער מזוז
אנחנו רק מסמיכים את בית המשפט, אם השתכנע שיש סיכון לציבור שמצדיק מעצר,

אבל הוא מוכן לשחרר בערובה את האדם בתנאי שהכלי הזה יינטל ממנו - - -
היו"ר שאול יהלום
אי אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו. תמכנו בפירוט התנאים כי אמרנו שהם

פוגעים בחוק יסוד. כאן יש פגיעה בחוק יסוד אחר. אם אדם פעם אחת הדפיס חומר

תועבה, פעם אחת תפסו אותו בהפלה לא חוקית, יאסרו עליו להתפרנס? זה לא יתכן.
סנ"צ אלינוער מזוז
אם אדם נתפס פעם אחת בעבירה יחסית קלה, אני לא חושבת שבית משפט יורה

הוראה כזאת.
היו"ר שאול יהלום
מה יקרה אס נמחק פיסקה (9)?
סנ"צ אלינוער מזוז
יהיו מקרים שאדם יישאר במעצר.
דוד צוקר
הסעיף הזה נותן אפשרות לשופט מעצרים לתת כבר באותו שלב את גזר הדין, הרבה

לפני המשפט. הרי אמרתם שלא סומכים על השופטים, צריך לתת להם הוראות מדוייקות.
יכול שופט לומר
אני סוגר את בית הדפוס הזה. זה גזר דין. כבר סוגרים לו את

בית הדפוס, כבר פוגעים בכיסו.

איך זה מקים עילה לא לעצור? זה בכלל לא דומה לפסקאות האחרות. אפשר למחוק

את פיסקה (9).
היו"ר שאול יהלום
צריכה להיות כאן הגבלה. אולי אפשר לומר: איסור המשך עיסוק תקשור בעבירה,

אם היה יסוד סביר לבית המשפט לחשוב שהעיסוק ישמש אותו בהמשך העבירה.
נצ"מ דורון בית-נר
אם סוחר סמים מוכר בקיוסק, הקיוסק הוא בעצם מסווה לסחר סמים. וכך סוחר

בחנות שעוסק כאילו במכירת מוצרים רגילים ולמעשה סוחר ברכוש גנוב. לדעתי,

הסעיף הזה בא למנוע טענה לפי הוק יסוד: חופש העיסוק, והוא אומר: למרות שיש לך

זכות לחופש העיסוק, אני מגביל אותך למשך תקופה מסוימת.
דוד צוקר
מה יהיה לאחר שתסתיים התקופה?
נצ"מ דורון בית-נר
אחרי חודשיים או שלושה יוכל לחזור לעסק שלו, והמשטרה תצטרך לפקח. אם

יבואו לאותו בית דפוס וימצאו שחזר לסורו, אם ימצאו שבקיוסק ממשיכים לסחור

בסמים, תקום עבירה חדשה ועילת מעצר חדשה.
היו"ר שאול יחלום
אם לא תהיה הגבלה של יסוד סביר לאיסור המשך העיסוק, אני לא חושב שנקבל את

פיסקה (9).
פרופ' דוד ליבאי
אדוני צודק. יש מטרות להחזקת אדם במעצר. הועדה הזאת קבעה את המטרות בסעיף

13, וזה כבר חוק מדינה. יש שם שני מוטיבים עיקריים קלאסיים: א. למנוע שיבוש

הליכי חקירה ומשפט; ב. למנוע סיכון בטחונו של אדם, בטחון הציבור ובטחון

המדינה. יכול סניגור לומר, אותו דבר יכול אדוני השופט להשיג על ידי שחרור

בערובה בהטלת הגבלה על המשך העיסוק הקשור בעבירה.

אני מסכים עם אדוני, כאן צריך לבוא: איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה כדי

למנוע שימוש הליכי מעצר או משפט, או כדי למנוע סיכון...
דוד צוקר
למה לא להצמיד את זה, לשאר התנאים?
נצ"מ רחל גוטליב
זה נכון לגבי כולם, וזה כבר נקבע בסעיף 13.

פרופ' דוד ליבאי;

זה נכין, אבל ד' ברור שיתר התנאים - הגבלה אדם מבחינה טריטוריאלית, חובה

להתייצב במשטרה - זה בעצם בא כדי למניע שיבוש, יבמקרים מסיימים גם כדי למנוע

סכנה. יתר התנאים הם כמעט מובנים, זה דבר יוצא דופן, הוא גם מנוגד לחוק יסוד:

חופש העיסוק, ולכן הוא מחייב הבהרה מיוחדת. אחרת זה דבר חמור מאד.
היו"ר שאול יהלום
איפה כתוב שכל ענין המעצר בא כדי שאדם לא יחזיר על העבירה?
שלמה שהם
אחת מעילות המעצר היא מסוכנות.
היו"ר שאול יהלום
אדם שעושה הפלה לא חוקית הוא לא מסוכן לאף אחד, זאת עבירה, איפה כתוב שיש

עילת מעצר של מניעת חזרה על העבירה?
דוד ציקר
זאת לא עילה.
שלמה שהם
אין בחוק מעצר מניעתי, פרט לענין פגיעה בשלום הציבור.
היו"ר שאול יהלום
הפלה לא חוקית היא לא פגיעה בשלום הציבור. למה צריך לאסור על הרופא את

המשך העיסוק?
שלמה שהם
הפלה לא היקית לא תהיה עילת מעצר. רק כשיש עילת מעצר יש גם שחריר בעריבה

בתנאים.

סחר בסמים מסכן את בטחון הציבור. אם ניתנים לסוחר בסמים לפתוח את הקיוסק,

ואי אפשר לפקח עליו, היא עליל להמשיך בסחר סמים. אנהנו רוצים לסגור את הקיוסק.
היו"ר שאול יהלום
אי אפשר לאסיר עליו לנצח לא לפתוח את הקיוסק, אס אין יסוד סביר שתהיה

עבירה נמשכת.
שלמה שהם
ואז לא תהיה עילה לשחרור בערובה.
שמואל סף
אני חושב שפיסקה (9) נועדה רק לצורך סעיף 13(א)(1} - לצורך הליכי החקירה.

אדם מעל בכספים במקום העבודה שלו. המשטרה קיבלה תלונה, גילתה את הענין,

עצרה אותו ל-24 שעות, לא צריך יותר. אבל לא רוצים שיחדור למקום העבודה כי

עדיין חוקרים שם, אוספים חומר. כמה זמן? שבועיים, חודש, עד שיגמרו את החקירה.

אחר כך יוכל לחזור, אם המעביד יסכים להעסיק אותו. זאת הסיבה לפיסקה (9) - לא

להפריע לחקירה. לא עילה של מסוכנות, לא שיבוש הליכי משפט. הרי מדובר באותה

עבירה עצמה ובעיסוק שדרכו הגיע לעבירה. כדי לאסור את העיסוק, בניגוד לחוק

יסוד, חייבים לקבוע הוראה ספציפית. אבל זה צריך להיות מוגבל לזמן קצר, שהשופט

ינקוב, ורק לצורך חקירה.
פרופ' דוד ליבאי
יש הרבה במה שעו"ד סף אומר. לא פעם המשטרה מבקשת שבתקופת חקירה אדם לא

ימשיך לכהן בתפקיד מסוים, ולכן מותר גם להשעות בני אדם מתפקידים, כי עצם

העיסוק לו והכהונה באותו תפקיד יפריעו לחקירה. עו"ד סף אומר, שאם את יתר

העילות אפשר לקשור גם לעילה של הפרעה לחקירה או שיבוש הליכי משפט וגם לומר שזה

נדרש כחתליף למעצר כדי להגביל את החופש כדי שהאדם לא יסכן את שלום הציבור, הרי

בענין העיסוק, אם מדובר בעיסוק חוקי, אי אפשר לומר שעיסוק חוקי הוא סכנה לשלום

הציבור.

איסור עיסוק לאחר שאדם כבר שוחרר זה דבר חמור מאד, לכן מראש הגבילו את זה

לעיסוק שקשור בעבירה. צריך לשקול אם להגביל את זה בעילות המעצר הקשורות

בשיבוש הליכים או גם במסוכנות.
שלמה שהם
מציל במיקווה שנחשד בעבירת מין.
רינת קיטאי
מורה.
היו"ר שאול יהלום
מציל בשפת הים או מורה שנחשד בעבירת מין, יאסרו עליו לעסוק במקצועו.
פרופ' דוד ליבאי
אם יש חשש להפרעה בחקירה, ואיסור העיסוק בא למנוע את מעצרו, זה מוצדק גם

לדעת עו"ד סף וגם לדעתי. אבל להשתמש בזה כדי למנוע עבירות בעתיד, כשמדובר

בעיסוק חוקי - לא יעלה על דעתי. אני חושב שההבחנה של עו"ד סף היתה טובה מאד.
דוד צוקר
זה לא מה שכתוב כאן. זה פותח פתח לענישה בטרם משפט. הסעיף הזה לא מתאים

לספר חוקים של מדינה מתוקנת. הסעיף מנוסח באופן כל כך מרחיב וחסר גבולות, שהוא

יחול גם על הקיוסק, גס על בית הדפוס. יפגעו ללא צורך בפרנסה של בני אדם.
פרופ' דוד ליבאי
אני תומך בפיסקה (9) אם התוספת שהציע עו"ד סף.
דוד צוקר
זה סעיף מסוכן גם בניסוח יותר זהיר.
פרופ' דוד ליבאי
אם פקיד בכיר יחזור לעבודתו ואי אפשר למנוע את המשך העיסוק - - -

דוד צוקר;

ומה אם החקירה תימשך שלוש שנים?

פרופ' דוד ליבאי;

תמיד אפשר לחזור ולבקש עיון מחדש.

אני מסכים עם עו"ד סף, כמו שמעצרים מוגבלים ב-15 ימים ושוב 15 ימים, גם

תנאי שחרור בערובה מחמירים צריך לחזור ולעיין בהם. החשוד או הנאשם יכולים תמיד

לחזור ולבקש עיון מחדש בתנאים, לטעון שהם מחמירים מדי.
דוד צוקר
אפשר לנצל את הסעיף הזה לדברים קשים מאד.
פרופ' דוד ליבאי
אם המנכ"ל יחזור לעבודתו בבנק, העובדים לא ידברו.
היו"ר שאול יהלום
אני מבקש לנסח את פיסקה (9) בצורה הכי ברורה, להגביל את האיסור רק למקרים

של שיבוש חקירה וכוי, ואז נדון ונשקול אם לקבל אותו. ברור שבנוסח הקיים אנחנו

לא יכולים לקבל אותו. צריכה להיות כאן הגבלה דרקונית.
דוד צוקר
מדוע לא לעשות אותה הגבלה ואותה זהירות גם בעקירה ממקום מגורים? זה לא

דבר פשוט. אדם יגור מאה קילומטר ממקום העבודה, רחוק מהמשפחה. זה בעייתי מאד.
שלמה שהם
הוא גם לא יוכל להמשיך בעיסוק שלו. לכן ההגבלה מיותרת בכל התנאים.
נצ"מ רחל גוטליב
נכון. סעיף 13(ב) עונה על הכל. אפשר לחזור על העקרון.
פרופ' דוד ליבאי
אפשר לחזור כאן על העקרון שבסעיף 13(ב).
היו"ר שאול יהלום
נוסיף כאן סעיף כולל: את כל התנאים האלה יישמו רק למטרות אלו, ורק אם יש

יסוד סביר...
פרופ' דוד ליבאי
לתכלית ראויה, כי יש כאן פגיעה בזכות יסוד.
שמואל סף
ובמידה הראויה.
שלמה שהם
קבענו עילות מעצר. כל עוד חזקת מסוכנות היא עילת מעצר, היא קיימת. בסעיף

13(ב) קבענו שמשחררים בערובה רק "אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת

ערובה ותנאי ערובה". זאת אומרת, אפשר לקבוע ערובה אך ורק כדי להשיג את מטרת

המעצר. כל זה נכנס במסגרת מטרות המעצר, כל הפירוט בא רק לאותה מסגרת צרה.
שמואל סף
זה גול עצמי. שופט יגיד: אני מאד רוצה לשחרר אותך, אני רוצה רק לאסור

עליך להיכנס למקום העבודה במשך שבועיים. זה הכל. יגידו לו: אין סמכות, כי יש
חוק יסוד
חופש העיסוק. הרי המגמה היא שהאיש ישתחרר, ואם לא תהיה פיסקה (9}

הוא לא ישוחרר.
היו"ר שאול יהלום
תישאר פיסקה (9), אבל בראש הסעיף כולו נכניס את הנוסח שבסעיף 13(ב). כל

התנאים, גם נטילת דרכון, הכל צריך להיות סביר ובמידה נכונה.
שמואל סף
הגבלת זמן.
היו"ר שאול יהלום
לא הגבלת זמן במספר ימים. במקרה אחד דרושה הגבלה לשלושים יום ובאחר לששים

יום. זמן לפי מהות הענין.

אנחנו עוברים לסעיף קטן 45(ב}. (קורא את הסעיף)
פרופ' דוד ליבאי
אני מבין שהכל קשור בעיכוב יציאה מן הארץ.
דוד צוקר
אם יש סעיף כללי שמגביל את התכלית והמידה, אין צורך בסעיף קטן (ב).
פרופ' דוד ליבאי
עיכוב יציאה מן הארץ הוא סוגיה מיוחדת, ויש פסיקה בסוגיה זאת. לכן רצו

להתאים את זה, לעקרונות של חוק היסוד. צריך לזכור שיש לנו חוק יסוד שלא מרשה

לאסור על אדם לצאת מן הארץ.
לבנת משיה
כן. התאמנו את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לנושא שחרור בערובה.
היו"ר שאול יהלום
סעיף קטן (ג). (קורא את הסעיף)

למה 1ר, חל רק על התנאים בפסקאות (4) ו-(8)?
נאוה בן-אור
הניסיון מלמד שהרבה פעמים בתי משפט מקבלים טיעון בלי שום הוכחות שאכן יש

מי שמוכן לקבל את האיש למגורים אצלו.
פרופ' דוד ליבאי
לדעתי, זה צריך להול גם על (5), אם משהו מזה יישאר.
נאוה בן-אור
נכון.
היו"ר שאול יהלום
סעיף קטן (ג) יחול על (א)(3}, (4 )ו-(8}.
רינת קיטאי
אני לא חושבת שצריך להגביל את שיקול הדעת של בית המשפט לשחרר בתנאים של

מעצר בית כזה או אחר בערבות צד ג'. יכול להיות שהרבה פעמים בית המשפט יחשוב

שזאת האלטרנטיבה המתאימה, אבל אין צורך מראש להגביל את שיקול הדעת בערבות צד

גי. ומה אם בית המשפט סומך על הנאשם שיקיים את התנאים ואין ערבות צד גי, והוא

לא יכול להשיג ערבות צד ג'? לא צריך להגביל בחוק את שיקול הדעת של בית המשפט.
נצ"מ דורון בית-נר
מבקשים ערבות צד ג' כדי להבטיח, כי למשטרה אין אפשרות לאכוף ולוודא כל

הזמן שהאיש נמצא במקום זה או אחר. בעצם אנחנו מטילים את החובה הזאת על אותו

אדם שאמור לקבל את העצור תחת חסותו.
דוד צוקר
אמרת שאתם לא יכולים לבדוק.
היו"ר שאול יהלום
אומרים לאדם שלא יכנס לביתו, שיהיה חודש במלון דן. הוא יתן ערבות מאה אלף

שקלים שיישאר במלין. למה הוא צריך להביא את מנהל מלון דן?
נצ"מ דורון בית-נר
אם יש ערבות של מאה אלף שקל, אפשר לוותר על צד ג'.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מוחקים את הדרישה לערבות צד שלישי.

סעיף (ד). (קורא את הסעיף)
נצ"מ רחל גוטליב
בסעיף קטן (ד) כתוב "ישמש אסמכתה למשטרה..." בימים אלה נבחנת אפשרות

שבקרי הגבולות בנמלים לא יהיו בהכרח אנשי משטרה. אנחנו מבקשים למחוק את המילה

"למשטרה", והענינים אחרים יוסדרו בחוקים אחרים. צריך לכתוב: ישמש אסמכתה למנוע

את יציאתו. נקודה.
הי ו"ר שאול יהלום
המשטרה תהיה כלולה בזה?
לבנת משיח
כל מי שיופקד על התפקיד הזה.
פרופ' קנת מן
אפשר לקבוע גם את ההיפך, שצו ביטול בידי העצור משמש אסמכתה ליציאה מן

הארץ.
שלמה שהם
אתה צודק. אחת הבעיות הקשות שיש צווים שאינם מבוטלים. יש אנשים שמפסידים

טיסה עם המשפחה בגלל צו שעבר תוקפו.
פרופ' דוד ליבאי
ההערה של עו"ד סף חשובה לגבי משך הזמן של צווים מעין אלה, קשה להניח שכל

צו כזה ראוי ל-180 יום. הרי זה תחליף למעצר, המעצר נבחן בכל 15 ימים, אחרי 30

יום, ואחרי 60 יום צריך ללכת ליועץ המשפטי לממשלה. כאן יש איסורים קשים מאד

כתחליף למעצר, עד כדי מעצר בית וכיוצא באלה. קשה להניח שהמירוץ של צו כזה יהיה

180 יום לעומת 15 פלוס 15 פלוס 15 יום במעצר.



אני חישב שצריך לחזור להערה של עו"ד סף ולהציע כאן, שלצווים מסוימים יהיה

תוקף לא 180 ימים. לא כל תנאי השחרור תופסים 180 יום אלא פחות. מה הקושי?

הרבה פעמים בשיש חובות כאלה מעדיף הנאשם לחיות עם החובה - אלא אם כן זה מעצר

בית, אני חושב שביחוד במעצר בית צריך להגביל את הזמן - מאשר לרוץ שוב ולהופיע

באולם פתוח לעיני כל העתונאים ולבקש שינוי הצו.
שמואל סף
צריך לקבוע שבית המשפט ינקוב זמן. אני לא אומר כמה. בית המשפט יקבע.
לבנת משיח
נכון.
היו"ר שאול יהלום
בסעיף הכללי שחוזר על סעיף 13(ב), ייאמר שכל הצווים יוגבלו בזמן. גם

הזמן צריך להיות סביר. צריך להציע טכניקה, אם לאחר עיכוב יציאה במשך 30 יום

צריך עוד לעכב, יחזרו לשופט.
רמי רובין
ברשותך, אני רוצה לחזור לסעיף קטן (ג). העקרון שלו מקובל עלי אבל הניסוח

קצת מטריד אותי. אני מבין שבענין מעצר בית הכוונה היא לומר שהשופט לא יטיל

מעצר בית לפני שישמע מהמשטרה מה יש לה לומר לגבי אפשרות הפיקוח. הניסוח יכול

לכאורה לעורר חשש, שאם המשטרה תגיד לשופט שהיא לא מסוגלת לפקח, הוא לא יוכל

לבחור באופציה הזאת. לדעתי, זה לא טוב.

צריך לשנות את הניסוח ולומר, השופט לא יתן בטרם ישמע את עמדת המשטרה

בנושא זה. שלא יהיה ספק שהשופט אינו כבול בעמדה הזאת.
שמואל סף
פה לא מדובר על המשטרה. מדובר על מה שמציע הסניגור. ההסדר ברור, אני אומר
שאגור אצל משה. אומרים לי
תביא את משה, אולי הוא לא מסכים שתגור אצלו. אם

מטילים מעצר בית, צריך לדעת איפה. המשטרה לא קובעת, היא יכולה להסכים או

להתנגד.
היו"ר שאול יהלום
לשם מה צריך את סעיף קטן (ג)? הרי סעיף קטן (ה) נותן את הפיקוח למשטרה.

המשטרה יכולה לפקח כל הזמן. אני מניח שבענין כזה יהיה לשופט ראש גדול, ולפני

שהוא מחליט שאדם יימצא בבית, הוא ישאל מי יבטיח שאמנם שם יהיה. מותר לו גם

לחייב התייצבות במשטרה.
נאוה בן-אור
הניסיון מלמד שיש הרבה מכשלות. מביאים סידורים שהם לא סידורים. אף אחד

איננו יודע לאן באמת אותו אדם הולך. הוא אומר שהוא הולך לגור אצל אחותו ביפו,

ומתברר שהאחות בכלל לא יודעת, או שבכלל אין לו אחות.



האלטרנטיבות האלה חיוניות דווקא בעבירות של אלימות במשפחה וכדומה, ואז

חשוב להקפיד ולדעת לאן אותו אדם הולך.

דוד צוקר;

אם מדובר בחלופה למעצר, ראוי שהחלופה תהיה ראויה.

היו"ר שאול יהלום;

במקום לשון שלילה, אפשר לנקוט לשון חיוב: בבוא השופט לקבוע את תנאי

השחרור, ישקול את פרטי ההסדר להבטחת קיום הצו. השופט חייב יהיה לדאוג שיהיה

הסדר רציני.

מוסכם לנסח את סעיף קטן (ג) בלשון חיוב.

אישרנו את סעיף 45 עד הסוף, ונשארו עוד כמה דברים שנצטרך לחזור אליהם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:00)

קוד המקור של הנתונים