ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 29/10/1996

הצעה לסדר בנושא "מעצרים" - הצעת ח"כ יונה יהב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור), התשנ"ו-1996; תקנות המפלגות (רישום ודיווח) (תיקון מס' 3), התשנ"ו -1996

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ט"ז בחשון התשנ"ז (29 באוקטובר 1996). שעה 12:00
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר ש' יהלום

יעל דיין

יונה יהב

דוד צוקה

משה שחל
מוזמנים
פרופ' דוד ליבאי

נצ"מ רחל גוטליב - סגנית היועה"מ המשרד לבטחון פנים

נצ"מ דורון בטנר - ראש מח"ק

סנ"ץ אלינוער מזוז - עוזר ליועה"מ

סנ"ץ חנה פסובסקי - ראש מדור תביעות

סרן רועי גינות - יו"ר מח' בטיחות במשרד הבטחון

זאב פורת - הממונה על חקירות המכס במשרד האוצר

עו"ד ארנה שנן - יועמ"ש למחי החקירות, מכס

עו"ד דניאלה גורני - מנהלת מח' אכיפה, הרשות לנ"ע

עו"ד מיכל ברק - ס' מנהלת מח' החקירות, הרשות לנ"ע

עו"ד רמי רובין - עוזר למנהל בתי המשפט

עו"ד רינת קיטאי - האגודה לזכויות האזרח

עו"ד ירון דוד - לשכת עורכי הדין

עו"ד שמואל סף - " " "

עו"ד שמואל פלישמן- " " "

יועץ משפטי; שלמה שהם
מזכיר/ת הוועדה
דורית ואג
קצרנית
תמר בהירי
סדר-היום
הצעה לסדר בנושא "מעצרים" - הצעת ח"כ יונה יהב

תקנות המפלגות (רישום ודיווח)(תיקון מס' 3). התשנ"ו-1996

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור)-

התשנ"ו-1996



הצעה לסדר בנושא "מעצרים" - הצעת ח"כ יונה יהב
היו"ר שאול יהלום
אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא הראשון על סדר היום, הוא למעשה המשך הדיון

בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור). חלק ראשון של החוק כבר

התקבל במליאה, והוא אמור להכנס לתוקף בעוד חצי שנה. אנו ממשיכים בחלק השני.

במקביל לכך העלה חבר הכנסת יונה יהב נושא שכותרתו "שלילת חופש ללא הצדקה". במכרנבו
אלי אומר חבר הכנסת יהב
אבקשך להעלות לדיון דחוף בוועדה, את סוגיית שלילת חרותו

של אדם וכליאתו, מבלי שבסופו של תהליך מוגש נגדו כתב אישום.

חבר הכנסת יונה יהב, בבקשה.
יונה יהב
תודה רבה ליושב ראש, על שהסכים להעלות את הנושא על סדר יומה של הוועדה, לאחר

התראה כל-כך קצרה. הצעתי נועדה להכניס סדר בעובדות שהועלו על-ידי מבקרת המדינה,

הידועות לכל מי שעוסק בנושא הפלילי במסגרת עריכת הדין.
המספרים מדהימים
כ-50 אלף איש נעצרים במסגרת מעצר מינהלי על-ידי קצין משטרה,

ואינם מובאים לדין ואין מוגש נגדם כתב אישום. כ-50 אלף איש נוספים נעצרים על-פי

צו שופט, וגם נגדם לא מוגש כתב אישום. בסך הכל אנחנו מדברים על כ-100 אלף איש

בשנה. בדו"ח מבקר המדינה משנת 1995 נאמר כי כ-23 אלף מעצרים בוצעו שלא על-פי

הנוהלים ושלא על-פי החוק.

אלה מספרים מדהימים בהשוואה לכל דמוקרטיה מערבית אחרת. הדבר אינו חדש, הוא

הועלה גם בקדנציה הקודמת של הכנסת, והוועדה הזו נזקקה לעניין. כתוצאה מכך הורק

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). אלא מאי לדעתי העניין לא בא על

פתרונו באמצעות החקיקה שנתקבלה. גם השר לבטחון פנים אמר את הדברים אתמול

בטלוויזיה. משך זמן המעצר על-ידי קצין משטרה ירד מ-48 שעות ל-24 שעות. כתוצאה מכך

יקרה כמעט באופן רוטיני, שהמשטרה תבוא אל השופט ותאמר: לא הספקנו לסיים את

החקירה, אנחנו מבקשים עוד יום-יומיים. מה שיקרה הוא שאדם שהיה עצור למשך 48 שעות,

ימצא עצמו עצור 36 שעות לפחות. השר לבטחון פנים הודיע אתמול באופן קטגורי, שזו

תהיה המציאות. אנו הרי יודעים מהן המטלות המוטלות על המשטרה, אנחנו יודעים שהיא

מתחבטת בבעיות כח אדם, ושאין היא מגיעה מוכנה לבית המשפט, אף על פי שהיא מבצעת

מעצרים על-פ י תכנית עבודה. יש לי הרבה מה לומר על המעצרים ועל צורת ביצועם, אך לא

זה המקום.

בנוסף לכך, סעיף 13 לחוק שהתקבל קובע את גבולות המעצר לפני הגשת כתב אישום.

נאמר ששופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם שוכנע כי קיים וחשד סביר שאדם עבר

עבירה שאיננה חטא, ומתקיימת אחת משלוש עילות: קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד

או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט; קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן

את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה; בית המשפט שוכנע. זאת

אומרת אנחנו חוזרים על הריטואל הקיים בבתי המשפט: מגיע התובע המשטרתי עם חומר

סודי אותו רואה רק השופט. בדרך-כלל מבוצעים על-ידי אותו שופט 30 עד 40 מעצרים

ביום עבודה. אין הוא יכול לרדת לעומקו של כל מעצר. ככל שהחקירה נמצאת בשלב היולי

יותר, כך גם החומר דל יותר, וגם אם קיים יסוד סביר עדיין אין קביעה קטגורית לגבי

החשוד.

לכן מה שאני מציע כבר בשלב זה הוא להכניס תיקונים בחוק שהתקבל. אנחנו יכולים

לשאול את פי המשטרה, והיא תאשר שזהו המצב לגבי המעצרים המינהליים. מה שאני מציע

הוא שכל שלוש העילות האלה תתקיימנה, על מנת ששופט יהיה משוכנע בצדקת המעצר. השופט

יטיל את עול ההוכחה על המשטרה. המשטרה תצטרך לשכנע את השופט באלף דרכים, כי אין

כל אלטרנטיבה אחרת - לא הגלייה לעיר אחרת ולא מעצר בית, והחקירה אכן נמצאת בשלב

בו צריך לעצור את האדם. מה שקורה היום במדינת ישראל הוא, שאנחנו מקלים מאד על

ביצוע מעצרים.
היו"ר שאול יהלום
כל הנושאים שהעלית יידונו במסגרת דיון בנושא העומס המוטל על השופטים באולם

המעצרים. באחד מערוצי הטלוויזיה בכבלים ראיתי סרט המתאר כמה דברים שאני הושב

שכדאי שהברי הוועדה יראו אותם. הזמנתי את הקלטת מן הכתב מאיר תורגימן, ולאחר

שנצפה בה נקיים דיון. נושא שני שבמידה מסויימת יענה על דברים שהעלית, הוא

הסנגוריה הציבורית. גם כאשר שופט דן בבקשת מעצר לימים, צריך להיות סנגור לכל

נאשם. זוהי הדרישה שלנו. כמובן שבית המשפט יכול להשתכנע תמיד, אך הבעיה היא ש-80

אחוז מאלה שמובאים למעצר ימים, אינם מיוצגים אפילו על-ידי עורך-דין. בשבוע שעבר

ישבתי באולם המעצרים של בית משפט השלום בתל-אביב, וראיתי במו עיני שרוב אלה

שהופיע עם עורך-דין השתחררו ממעצר, ואלה שבאו ללא עורך-דין - והם 80 אחוז -

ממשיכים לשבת במעצר.
יונה יהב
זה לא נוגע לבעיות שנוצרו בחוק החדש.
היו"ר שאול יהלום
זה עונה על המהות: אם שופט ידון ב-20 תיקים במקום ב-100, הוא יוכל להפעיל

יותר שיקול דעת ושאר רוח. נושא הסנגוריה בוודאי ובוודאי יכול לסייע. אני מציע לך

להגיש לחברי הוועדה את התקונים שהעלית. נקיים שיחות בלתי פורמליות על מנת לראות

אם יש לך רוב בוועדה. אם יש רוב בוועדה, נתחיל לדון בתיקונים. אם לא יהיה לך רוב

בוועדה, לא תהיה לך ברירה אלא להגיש זאת כהצעת חוק פרטית.
דוד צוקר
כל תיקון חוק צריך לעבור קודם כל כהצעת חוק פרטית. אי אפשר להתחיל

דרך הו ועדה.
שאול יהלום
לוועדה יש סמכות כמו לממשלה.
דוד צוקר
רק כאשר מדובר בחוקי יסוד או בחוקי בחירות.
שאול יהלום
אם כך, נקיים דיון בלתי פורמלי, נראה מה קורה ונמשיך בהתאם.

לגבי המשך הדיון בחוק, ביקשתי מחבר הכנסת לשעבר דוד ליבאי, להשתתף איתנו

בישיבות, גם בשל מומחיותו המשפטית בפלילים, גם בשל עברו כשר המשפטים שהיה שותף

לתיקונים בחוק הזה, וגם כחבר הוועדה במשך תקופה קצרה, והוא נאות להיות איתנו במשך

כל שלבי החקיקה של החלק השני של החוק.

מי אנחנו כוועדת החוקה מול המליאה ומול חברי כנסת רבים, אבל מאחר ומדובר

בחברת הכנסת יעל דיין, שהיא ממלאת מקום חבר קבוע בוועדה, אני רוצה בהזדמנות זו

להביע את שאט נפשנו והוקעתנו את המקרה בו הותקפת בחברון. אני רוצה לקוות ולהתפלל

כי יינקטו כל הצעדים המשפטיים והחינוכיים, על מנת שמקרי תקיפה בכלל, על אחת כמה

וכמה של אנשי ציבור, לא יארעו בהמשך.



תקנות המפלגות (רישום ודיווח)(תיקון מס' 3). התשנ"ו -1996
היו"ר שאול יהלום
אני מבקש את תשומת לב חברי הוועדה לנושא נוסף על סדר היום-. שר המשפטים מבקש

שנאשר תיקון בחוק המפלגות, כאשר מדובר על פריימריס, צריך לומר בחירות מקדימות, אך

בהוק נאמר בחירות מוקדמות, כלומר הקדמת מועד הבחירות לכנסת. הבקשה היא שבכל מקום

בו נאמר "מוקדמות" ייאמר "פריימריס" או בעברית: מקדימות.

מי בעד התיקון?

התיקון אושר,



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצר ושחרור), התשנ"ו-1996

היו"ר שאול יהלום;

אנחנו עוברים עכשיו להמשך הדיון בהלק הנותר של החוק. למען חברי הוועדה

והאורחים הנמצאים כאן, אני מבקש מהיועץ המשפטי לוועדה, מר שוהם, לתת לנו סקירה

קצרה על מה שהתקבל עד עכשיו.

שלמה שוהם;

רוב האנשים הנמצאים כאן, היו שותפים להליך החקיקה של החלק הראשון של החוק.

הנושא הבסיסי בהצעת החוק הזו הוא, שאין מעצר אלא על-פי חוק. זוהי בעצם ההגדרה

הבסיסית על-פי חוק יסוד; כבוד האדם וחרותו. אם כך, ממילא כל חוק המתיר מעצרים,

צריך לעמוד בכללי פסקת ההגבלה של חוק יסוד; כבוד האדם וחרותו.

אני חושב שהמהפכה הגדולה ביותר שעשינו היא קביעת תנאי ההחזקה במעצר. אם נביא

בחשבון, למרות פתחי המילוט שנתנו בחוק, שאנחנו נמצאים כ-8 חודשים לפני כניסת החוק

לתוקפו, אני מקווה מאד שהממונים על ביצוע השינויים בתנאי המעצר, ערים לדברים

שצריך להתחיל להיעשות, גם בתחום התקציבי.

דוד צוקר;

לאחר ששמעתי אתמול את דברי שר המשטרה, לפי דעתי הוא אינו יודע על מה מדובר.

רחל גוטליב;

זה לא נכון. יש עבודה שנעשית.

דוד צוקר;

לא אמרתי שהמשטרה אינה יודעת על מה מדובר.

שלמה שוהם;

בעיני זוהי מהפכה ממש. נכון שיש פתחי מילוט שאנו מקווים שהמשטרה לא תצטרך

להשתמש בהם, אבל אם נלך על-פי הלשון הכתובה, זו ונהיה מהפכה אמיתית. חלק ממראה

החברה בישראל תלוי גם במראה בתי המעצר. זהו לדעתי אחד התחומים המהפכניים ביותר

שטיפלנו בהם.

נושא נוסף שהוא מהפכני, הוא תקופת המעצר על-ידי שוטר שלא באמצעות צו. למעשה

הקטנו את תקופת המעצר שלא בצו ל-24 שעות.

יונה יהב;

ההקטנה הזו בעייתית מאד.

שלמה שוהם;

דנו בכל הנושא הזה. אנחנו יודעים שגם כאן ההקטנה אינה חד-משמעית, ועדיין אני

חושב שחייבים ליצור נורמות אחרות במשטרה בכל הנוגע להחזקת חשודים במעצר. השאלה

היא מה יעשה השופט כאשר יבוא אליו איש המשטרה. אנחנו מצפים שהמשטרה תבצע את המעצר

בסוף הליך הוקירה ולא בתחילתו. לא את כל חדברים האלה ניתן לכתוב בחוק, את

האילוצים מכירים כולם. אני מאמין שעשינו את המכסימום שניתן לעצור, כדי לקבוע

באופן מדויק וחד את הצורה בה אנו רואים את חרויות הפרט והמעצר. אני מקווה שהדבר

יהיה לנגד עיני השופטים. כאשר יבוא השוטר ויאמר לשופט כי לא הספיק להשלים את

הוקירה ב-24 שעות, השופט ישאל אותו; מדוע עצרת? מדוע לא הספקת? אולי היית צריך

לבצע קודם יקירה סמויה.



כיצד יתבצעו הדברים בשטח, איני יודע. ברור לי שצריך לבוא שינוי גם בצורת

הדיון של בתי המשפט, בכל הנוגע להתייחסות למעצרים והזמן המוקדש לדיון במעצרים.

הדבר יבוא במקביל לחוק הסנגוריה הציבורית. אני מקווה שנגיע למצב בו לבל עצור יהיה

סנגור, גם שם יש שיקול דעת לשר המשפטים, מתי להחיל את החוק. כל הדברים האלה

הולכים בעיני בכיוון הרצוי. איני יכול לומר כיצד כל זה יעבוד. אני מקווה שהדברים

יעבדו בצורה הנכונה, ואנחנו כאן כדי להיות עם האצבע על הדופק.
היו"ר שאול יהלום
אבקש מדורית, מנהלת הוועדה, עם סיום הדיון שלנו בחול; הזה, לקיים כאן ישיבה

אליה יוזמנו כל גורמי הממשלה הנוגעים לו, בראש וראשונה אנשי משטרת ישראל. נבקש

לדעת, כיצד נערכת מדינת ישראל לביצוע ההוק שייכנס לתוקפו ב-12 במאי 1997 . כבר עוזה

אני רוצה להודיע כי לא נדחה את מועד כניסת ההוק לתוקפו .
שלמה שוהם
אחד הנושאים שיש בו מהפכה, הוא סעיפים 12 ו-13 אשר קבעו את סדרי המעצר גם בכל

הנוגע למעצר ימים. הגורמים הנוגעים בדבר יהיו הייבים ליגת את הדעת לעילת המעצר.

יהיה צורך ביותר זמן כדי לטפל בכל בקשת מעצר. גם באשר מדובר במעצר לימים וגם

כאשר מדובר במעצר עד תום ההליכים, בסופו של דבר גרסה זו מצמצמת מאד את אפשרויות

המעצר במקרי הגבול. גם בעבירות של רצה, יוכל האיש לומר, אני אינני מסוכן לציבור

ולהשתחרר. השאלה היא אם אנו רוצים בכך היא שאלה אהרת, אך הדבר הזה קיים היום

בחוק. כל עילות המעצר, כולל סחר בסמים, הן עדיין בגדר חזקה. אין כאן עדיין הגדרה

מוחלטת, ועדיין קיים שיקול דעת של בתי המשפט. גם במעצר לימים, הדברים האלה

הוגבלו .
יהודית קרפ
אני רוצה להוסיף על מה שאמר היועץ המשפטי לוועדה: החידוש הוא לא רק בקיצורי

זמנים אלא בעיקר בקביעת העקרון, שמעצר הוא אמצעי שננקט רק בהעדר ברירה אחרת. הדבר

בא לידי בטוי גם בנקיטה מפורשת של עילות המעצר, גם בקביעה שמעצר לצרכי יקירה

בהעדר עילות אחרות, הוא רק לתכליות מוגדרות ומפורשות מאד ורק למשך זמן מוגדר.

החידוש הוא גם בפירוט העילות של מניעת פגישה עם עורך דין כאשר מדובר בעניינים

בטחוני ים. עיקר החידוש הוא בקביעה שהשופט צריך לשקול אם אינו יכול למצוא דרך אחרת

שאינה דרך של מעצר. זהו הקו המרכזי בחוק כפי שהתקבל ובהמשכו שעדיין לא נדון.

הרעיון המרכזי הוא, שמעצר הוא אמצעי אחרון. נוקטים בו רק בהתקיים עילות מוגדרות,

ותמיד צריך לשקול האם אפשר לקיים את תכליות המעצר בדרכים אחרות.
דוד צוקר
אחרי שיהודית קרפ הוסיפה ואמרה את מה שאמרה, אני מרגיש רגוע יותר, כי אני

מרגיש שזהו ההגיון של הצעת ההוק. הכי קל לתבוע דין וחשבון מן המשטרה, אך בכך

אנחנו עלולים להחמיץ את העיקר. הבעיה הכבדה יותר היא בבתי המשפט, אצל השופטים.

אסור לפטור את השופטים מן האחריות, למרות שהרבה יותר קל לתקוף את המשטרה. אם

מקיימים מעקב אחר ההליכים לקראת מימושו של החוק, אנחנו מוכרחים לדעת כמה

השתלמויות עברו כמה שופטים, וכמה מהם למדו את מה שצריך. אם הם הפנימו את מה

שלמדו, רק העתיד יוכיח. זהו לדעתי מבחן חשוב יותר מאשר מה עשתה המשטרה. צריך

לתבוע מהם דין והשבון ודיווח מנשיא בית המשפט העליון ברק, ועד אחרון שופטי השלום.

בעיקר יש לבחון אם הם מאמצים את ההגיון האומר כי המעצר הוא התכלית האחרונה. אין

עוצרים, אלא אם אי אפשר לבצע את התכליות של עבודת המשטרה בלעדיו.

אני פונה אל כל חברי: השופטים הם חוליה חשובה באורנה מידה כמו המשטרה, כדי

להגיע למימוש הרפורמה החשובה הזו. יש כאן סימנים להתחלה של הגיון חדש.
יונה יהב
יש כאן ניגוד מוחלט בין גישתם של אלה שבאו מן השטח - מן הפרקטיקה של בתי

המשפט, לבין אנשים שכבר עשרות שנים לא עסקו בפרקטיקה. למדנו מן הנשיא ברק שכל

המערכת מונה 400 שופטים ואין כל כוונה להכפיל את המספר. המצב לא יילך ויוטב אלא

יילך ויורע. שופט המעצרים מטפל ביותר מ-30 מעצרים ביום. חייתי עד לעשרות מקרים

בהם באמצע הדיון בתיק, נכנסה המשטרה, קטעה את הדיון, וב-2 דקות קבע השופט כי אדם

י יעצר ל-7 ימים.



שלמה שוהם;

איך אתה פותר זאת בחוק?
יונה יהב
אני פותר זאת בחוק, אם לפחות בסעיף 13 קובע את שלושת התנאים במצטבר.
היו"ר שאול יהלום
אנו מתחילים למלאכת הרקיקה - סעיף 39: הגדרות (מקריא).

האם יש למישהו הערות על סעיף ההגדרה? אין הערות.

מי בעד סעיף 39? הסעיף אושר פה-אחד.

אני עובר לסעיף 40: קביעת ערובה בידי קצין משטרה (מקריא). אני מבין שגם קצין

משטרה יכול לאסור על נאשם לעזוב את הארץ, על ידי הטלת ערבות.

(ב) (מקריא) האם זה קיים היום?
יהודית קרפ
לא קיים.
היו"ר שאול יהלום
(ג) (מקריא)

(ד) (מקריא) זאת אומרת, הוא יכול לעשות שני דברים: או שהוא מערער, או שהוא

מבקש דיון חוזר.

(ה) (מקריא)

במה שונה הסעיף הזה מן התנאים הקיימים היום?
לבנת משיח
הסעיפים האלה חוזרים באופן כללי על הסעיפים הקיימים היום בפקודת סדר הדין

הפלילי - מעצרים. החידושים שאנחנו יכולים להצביע עליהם הם בסעיף (א), בנוגע

לסמכות של קצין המשטרה, לשחרר באותם תנאים שקיימים לגבי בית המשפט. הפנינו לסעיף

הכללי 45(א)(1) עד (8). המדבר על התנאים שבית המשפט רשאי לקבוע.

החידוש השני שהוא חידוש משמעותי יותר, הוא בסעיף קטן (ב), המאפשר לשחרר

בערובה אדם שאין לגביו עילת מעצר. אנחנו צריכים להבין כי הנושא של שחרור בערובה,

הוא הפן המקביל לנושא של בקשת מעצר. אם שופט איננו מחליט לעצור, אז הוא משחרר

בערובה. אם יש לשופט עילת מעצר, הוא יכול להחליט לעצור. אם הוא מחליט שהנסיבות

אינן דורשות השמתו של אדם במעצר, אלא אפשר להסתפק בתנאים פחותים מבחינת הפגיעה

בחרותו של אדם, אשחרר אותו. כאן אנחנו קובעים כי אפילו כאשר אין עילת מעצר, אתן

סמכות לשחרר על-ידי הטלת ערובה. הדבר נועד למטרה אחת, להבטיח את התייצבותו של

אדם לחקירה ולמשפט. זהו מקרה שאין בו עילת מעצר, אבל אנחנו חושבים שיש קשר בין

אדם לבין ביצוע העבירה, ונצטרך אותו להמשך החקירה.
שלמה שוהם
מה קורה אם המעצר הוא בטעות? את מחייבת להתנות את שחרורו בכך שיתייצב לחקירה

ולמשפט.
לבנת משיח
הטלת ערובה היא דבר כספי. יש כאן מקום לשיקול דעת.

שלמה שוהם;

הניסוח הוא לא כזה. הניסוח אומו- ששחרור בערובה יהיה על תנאי, ולא נאמר שהשופט

רשאי להתנותו.
אלינוער מזוז
קצין משטרה יכול לשחרר גם בלי ערובה, אם מתברר שהעצור אינו שייך לעניין.
משה שחל
מה דינו במקרה שהוא לא ממציא את הערובה?
לבנת משיח
יש פיתרון: הבאה לשופט, כדי שיחליט כיצד לנהוג במקרה כזה.
דוד ליבאי
בכל הנוגע למשטרה, ההוראות הן בסעיף 27 לחוק שכבר עבר. סעיף 27 מדבר על הנוהל

בתחנת המשטרה, והוא מטיל על הקצין הממונה לברר אם יש עילת מעצר. בסעיף 27(ב)

נאמר: מצא הקצין הממונה שלא התקיים אחד התנאים האמורים בסעיף 23, ישחרר את העצור

על אתר, אלא אם כן קיימת עילת מעצר אחרת. הוא יכול לשקול אם לעצור, או מספיק

לשרוררו בערובה. כאן המשכו של סעיף 27 לגבי הקצין הממונה: אם הוא השתמש בשיקול

דעתו והחליט לשחרר בערובה, כי אז אנחנו עוסקים בערובה.
היו"ר שאול יהלום
אני רוצה להבין: בא קצין "רע" שרוצה לעצור את האדם הזה. הוא מטיל עליו ערבות,

אך לאדם אין כסף כדי לשלם את הערבות, ואין לו גם סנגור. אדם זה ישאר במעצר. אם

המעצר היה בפני שופט "טוב", לפחות היינה איזו תקווה שהוא ישמע ויחליט. כאן אומר
הקצין
אני מטיל עליך ערבות של אלף שקל, אבל אם לאותו אדם אין אלף שקל או קרוב

שיערוב לו - מה דינו?
משה שחל
אז הוא הולך לשופט.
היו"ר שאול יהלום
איפה זה כתוב?
משה שחל
בפסקה (ד).
היו"ר שאול יהלום
לא הסכים החשוד - אין לו אלף שקל - כאמור בסעיף קטן (א), סירב החשוד ליתן

ערובה, כי אין לו, או ביקש תובע - נעזוב את התובע - רשאי שופט בית משפט שלום...

איפה כתוב שהוא חייב להביאו לבית משפט השלום?
שמואל סף
סמבות מעצר של 24 שעות, זוהי סמכותו של קצין ובכך היא נגמרת.
היו"ר שאול יהלום
גם אם לאיש אין ערבות?
שמואל סף
בוודאי. אחרי 24 שעות, הוא חייב להביאו לשופט להארכת מעצר.
דוד ליבאי
החשוד רשאי ליזום הבאת עצמו לפני שופט.
היו"ר שאול יהלום
זאת אומרת, במקרה כזה אנו עוצרים ל-24 שעות, בעוד שאדם אחר יכול היה להשתחרר

ב-5 דקות.
דוד ליבאי
יכול להיות. זו הבעייתיות של כל השחרור בערובה. ממה שאדוני אומר, אפשר להגיע
למסקנה אחת בדרך ישירה
לבטל את כל מוסד השחרור בערובה. משום מה לא הולכים בדרך

הזאת, למרות שאין ספק שהשחרור מותנה כאן גם ביכולתו הכספית של אדם. מה שמנסים

לעשות הוא לצמצם את הנזק האפשרי של פגיעה באדם חסר יכולת, על ידי ביקורת שיטתית

האפשרית כאן.
היו"ר שאול יהלום
מה הכוונה כאשר נאמר: רשאי שופט בית משפט שלום לדרוש מהחשוד בנוכחותו ליתן

ערובה. איפה כתוב שהוא רשאי לבטל את הערובה?
שמואל פלישמן
זה קשור לסעיף קטן (ב). הסעיף של ההבאה לשופט, סעיף (ג), קשור לסעיף (ב).

בניגוד לנגה שאמרה גב' משיח, אדם שאין עילת מעצר נגדו, לא ייתכן ששוטר יכריח אותו

לחתום על ערבות שלו או של צד ג ', או להוציא כספים. אם השוטר מוצא שאין עילת מעצר,

אנחנו נמצאים במצב אחר לגמרי מאשר כשיש עילת מעצר. אם השופט החליט שהאדם אינו

מסוכן ואין חשש שיברח, אלא יש לו קשר עם הפרשה, אין סיבה למתן ערבות.
משה שחל
נאמר במפורש כי הסיבה לערובה היא להבטיח את התייצבותו לחקירה ולמשפט.
היו"ר שאול יהלום
עורך דין פלישמן, יש לנו נוהג בוועדה, שאין מתפרצים אלא מדברים ברשות, לכן

אני מוחק את דבריך מהפרוטוקול.
משה שחל
אדוני היושב ראש, נדמה לי שאין לך סמכות למחוק מן הפרוטוקול.
היו"ר שאול יהלום
נעביר את העניין לו ועדת הפירושים. אם יש בסמכותי, נמחק. זוהי מחיקה על תנאי.

יעל דיין;

אפשר יהיה לרשום זאת כפעם ראשונה. עד היום לא היה דבר כזה.

שאול יהלום;

יש כאן ועדה שמחדשת.

אני מבקש להביו מאנשי משרד המשפטים, האם אנשים שאיו להם כסף ייעצרו ל-24

שעות? אם אין לקצין המשטרה אף עילה לעצור אדם במסגרת העילות המפורטות בחוק, הוא

יכול להטיל ערבות גבוהה יותר, רק כדי לעצור אדם ל-24 שעות? שמענו מחבר הכנסת יהב,

כי ישנם מעצרים לשווא. כיצד אנו מבטיחים שלא ניתו מכשיר בידי קצין משטרה, לעצור

אדם ל-24 שעות, רק בגלל שאין לו את כספי הערבות. אילמלא כו הוא לא היה עוצר

אותו, כי אין לו עילת מעצר.
משה שחל
צדק מוחלט לא תמצא. אני לא חושב שיש מדיניות כללית למלא את בתי המעצר

בעצורים שאין צורך בהם. הבעיה מתעוררת כאשר אין מקום לעצור אדם לחקירה, אבל

החוקר רוצה להבטיח את התייצבותו לחקירה ולמשפט. אם לאיש אין כסף, הוא פונה לשופט.

נכוו שבמקרה כזה יש אפשרות שהוא יהיה במעצר במשך 24 שעות. אני לא בטוח שניתו יהיה

להתגבר על-כך, כי צריך לדעת דבר נוסף, והוא שהמעצר הוא לצרכים קונקרטיים - לחקירה

או כדי להבטיח שהאדם יתייצב למשפט. עלול להיווצר מצב שהאיש לא יחזור, החקירה לא

תתקיים, הוא לא יתייצב למשפט, ואז תהיה טענה מוצדקת כלפי המשטרה.
היו"ר שאול יהלום
אני מציע כי אם אדם יסרב לשלם ערבות, הוא יובא על אתר בפני שופט שלום.
משה שחל
ואם זה ב-12:00 בלילה?
היו"ר שאול יהלום
יובא בפני שופט תורן. מצד אחד אתה קובע עילות למעצר, מצד שני אתה מאפשר לעצור

בקלות.
יונה יהב
איפה נאמר שעל הקצין החוקר לרשום את הנימוקים למעצר? למדתי כי אם אתה צריך

לרשום, אתה חושב עשר פעמים. דבר שני: היכו קיימת הגבלה בזמו על הערובה, במיוחד אם

מדובר בערבות בנקאית? אם בחוק סדר הדין הפלילי מדובר על הגבלה, יש להכפיף זאת גם

כאו להגבלה. את תקופת המעצר המכסימלית של 180 יום אני מבקש לקצר, כאשר מדובר על

מי שמוטלת עליו ערובה כאשר אין עילה לעצור אותו. אין הצדקה לכך שהערובה שלו תוחזק

במשך 180 יום.
ירוו דוד
אחד התנאים לפי סעיף 40(א) מפנה לסעיף 45 (א) (1) עד (8). נראה לי שלפחות סעיף

קטו (5) המדבר על טיפול רפואי או טיפול פסיכולוגי אינו נאות. אין זה ראוי שקצין

משטרה יחייב אדם באיום של ערובה, לקבל טיפול פסיכולוגי או טיפול רפואי. זה נראה

לי בלתי נאות.
שמואל פלישמן
סעיף קטן (ב) הוא סעיף דרקוני. כאשר אין עילת מעצר, לא יוכל לשוטר להתנות

שחרורו של אדם. בפרקטיקה, החתימה הזו של אדם לא שווה כלום, בין אם יש נגדו עילת

מעצר ובין אם לא, כדי להבטיח התייצבותו למשפט. אם אין עילת מעצר, צריך לשלוח אדם

הביתה. אם השוטר הגיע למסקנה שאין הוא בחזקת חשוד ואין עילה לעצור אותו, עליו

לשחררו ללא תנאים.

לגבי סעיף קטן (ד)(1), אמר חבר הכנסת יהלום שיש שתי אפשרויות לגבי הערובה:

האחת היא להגיש ערעור והשניה לדרוש דיון חוזר. זה לא מדוייק, מכיוון שהערעור יכול

להיות אך ורק על גובה הערובה. בדיון בלשכת עורכי הדין הגענו לסיכום לפיו אנו

מבקשים שייכתב אותו דבר שנאמר בסעיף (2), שהערר יכול להיות על כל תנאי הערר ובה

ולא רק על גובה הערובה. חשבנו שכדאי לקבוע 14 ימים. זה נראה לנו פרק זמן מתאים

יותר. שבוע אינו מספיק. אנוחנו מבקשים שתהיה אפשרות לערער על בל תנאי השחרור

בערובה תוך 14 ימים.
רינת קיטאי
אני רוצה להצטרף להערתו של ירון,לעניין סמכותו של קצין משטרת לשחרר בערבות,

לעניין סעיף קטן (5) בעניין טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי וכולי. אני חושבת שזוהי

סמכות מרחיקת לכת לקצין משטרה, גם כאשר מדובר בהסכמת החשוד. כאשר האלטרנטיבה היא

מעצר או הסכמה לבדיקה פסיכולוגית, קשה לדבר על הסכמה אמיתית. אני חושבת שצריך

להיות ברור שגם אם החשוד מסכים לשחרור בערובה, עדיין פתוחה בפניו אפשרות הערעור.

אני חושבת שצריך להיות ברור כי הסכמה בתנאים כאלה אינה הסכמה אמיתית, וחשוד יכול

גם לחזור בו מהסכמה.

אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו על האפשרות להטיל ערובה גם כאשר אין עילת

מעצר. אני חושבת שאין בסיס להגביל בכל דרך שהיא את חרותו של אדם, אם אין עילת

מעצר. הרעיון הוא שכאשר יש עילת מעצר, אם יש חשש לשיבוש הליכי חקירה או אם יש חשש

שאדם מסוכן - רק אז אנחנו יכולים להגביל את חרותו, כאשר המעצר הוא האמצעי האחרון.

יש לנו קשת של אמצעים מערובה ועד מעצר.
יעל דיין
אני לא יודעת אם יש משהו כזה בחוקי מדינות אחרות. אם כן, אני תוהה באיזה

מדינות. אני מציעה להוריד את הסעיף.

שמואל סף;

סעיף 23 שכבר התקבל קובע מהן עילות המעצר. אחת העילות היא שהאיש חשוד, וקיים

חשש שלא יופיע לחקירה. אבל כאשר אין עילת מעצר, האיש כלל אינו חשוד. האם לאחר

שהמשטרה מגיעה למסקנה שהאיש אינו חשוד, היא תטיל עליו ערובה? נראה לי שיש כאן כמה

דברים שאינם תואמים את ההגיון בחוק שהתקבל עד עכשיו. צריך לזכור שקצין המשטרה הוא

דולק מתהליך החקירה. לכן לא הייתי נותן לו סמכות הנתונה לבית המשפט, גם כאשר הוא

מחליט על שחרור, למשל הקביעה שהאיש לא יוכל לצאת מביתו.

כל סעיף 40(א} נקבע בהסכמה. מה קורה אם הוא לא מסכים? נראה לי כי אם יש חזרה

מהסכמה, זה לא כולל אותה. צריך לומר בצורה מפורשת, שגם חזרה מהסכמה תיכלל בסעיף

(ד).
היו"ר שאול יהלום
איפוא אתה מוצא שסעיף (ד) אינו כולל אדם שהסכים?
שמואל סף
סעיף (ד}(2) אומר: אם השתנו הנסיבות.
היו"ר שאול יהלום
קודם הוא היה בפנים ועכשיו הוא בהוץ.
שמואל סף
זה לא שינוי נסיבות. בפרקטיקה זה לא מתקבל.
היו"ר שאול יהלום
נבדוק את העניין. יש כאן הסכמה על העניין העקרוני, וזה טוב.
רחל גוטליב
עילת המעצר שקיימת הקיימת בסעיף 23(א) (2), אליו הפנה אותנו עורך-דין סף,

מדברת על יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע לחקירה. זאת אומרת נדרש איזה בסיס

עובדתי, כגון שהוא ברחן ידוע או שיש מידע לגביו. סעיף 23(א}(2} קובע את עילות

המעצר, וביניהן החשש שהחשוד לא יופיע להליכי החקירה. עורך-דין סף טוען כי העילה

הזאת קיימת, אז לשם מה צריך את העילה בסעיף קטן (ב). תלכו לפי סעיף קטן (2),

ותבחנו את האפשרות של שחרור בערובה.

מה שאנחנו טוענים הוא, שבנסיבות האלה, כאשר שוקל קצין המשטרה שחרור בערובה,

הוא לא צריך את מידת המידע ואת רמת החשש שהוא זקוק לה כאשר הוא צריך לעצור. כל מה

שהוא רוצה להבטיח הוא שאותו אדם הקשור בביצוע עבירה חמורה, יופיע לחקירה. זה לא

נאמר על דרך של שלילת הרותו, אלא בדרך חיובית: תבטיח לי שתתייצב לחקירה . אנחנו

חושבים שעילה כזו יכולה למנוע מעצרים ולעודד אפשרות של שחרור בערובה ללא מעצרים.
שאול יהלום
יש כאן שני מוקדים: מצד אחד את אומרת שאת רוצה למצוא פתח מילוט לקצין המשטרה,

כדי שבמקום לעצור ל-24 שעות, הוא יוכל להטיל ערבות, דבר שיקל על העצור. מצד שני,

קיים חשש שיהיו קציני משטרה שלא ישחררו אנשים מתחנת המשטרה ללא ערבות. לכך את

צריכה להוסיף את מה שאני חושש מפניו, שאנשים שלא יהיה להם כסף - ויש רבים כאלה -

יישבו במעצר.

מבקרת המדינה מצאה שכמעט מחצית העצורים נעצרו שלא בצדק. לכן אני מעדיף את

המוקד השני, וכל עוד אין עילה למעצר, אפשר יהיה לשחרר ללא ערובה.
רחל גוטליב
בדיון מקדמי שערכנו לפני הדיון היום, מצאנו שאם אין עילת מעצר, קצין המשטרה

לא מוסמך לעצור. אנו לא מציעים לעצור אלא לתת סמכות עיכוב מיוחדת למטרה זו. זאת

אומרת, אם קצין המשטרה לא מצא שיש עילה לעצור, ואם חשב שעל מנת להבטיח התייצבות

יש להטיל ערובה - הוא יוכל לעשות זאת. תהיה לו סמכות עיכוב מיוחדת למטרה זו, על

מנת להביאו לבית המשפט. יכריע בית המשפט. אין ספק שצריכה להיות תשתית עובדתית

לחשש שהוא ביצע עבירה.
היו"ר שאול יהלום
אני לא מבין כיצד אם יש יסוד סביר לחשד שאותו אדם עבר עבירה, יוכל אותו אדם

לשמש עד.
שמואל סף
כאשר יש חשד, הוא נכנס למסגרת סעיף 23.
היו"ר שאול יהלום
כאשר מדובר על אדם שעבר עבירה, רחל גוטליב אומרת לך שתיתן לקצין המשטרה את

המפלט, לשחרר אותו בערבות כדי להתייצב לחקירה. אנו דנים האם לתת לקצין משטרה את

הסמכות הזו.
שמואל סף
אין בעיה.
היו"ר שאול יהלום
לי יש בעיה.
שמואל סף
כל זמן שמדובר בחשוד, אין לי בעיה.
יונה יהב
בסעיף קטן (ב) יש סכנה יותר מסבירה, שאם מטילים על אדם ערובה כדי שיגיע

למשפט, מטילים עליו גם לחץ לגבי מה שיאמר במשפט.
היו"ר שאול יהלום
אני רוצה להבהיר לנציגת המשטרה ולעורך-דין סף כי לא מדובר רק בחתימה אלא גם

בסכום הערובה.
רחל גוטליב
אם הסכום לא נראה לו, הוא יכול לדרוש להגיע לשופט.
היו"ר שאול יהלום
אנו עוסקים בחשוד עני, שאין לגביו עילה להביאו לשופט לצורך מעצר. קצין המשטרה

אומר: אתה תהיה אצלי 24 שעות, אפילו אם העולם יתהפך. הוא יאמר לו להפקיד 2000

שקל. אין לו 2000 שקל, אז הוא עוצר אותו ל-24 שעות כי זו סמכותו, ולא מביא אותו

לשופט.
יהודית קרפ
צריכים לראות גם את הסעיף שאנו מדברים עליו וגם את הפרק שכבר התקבל מתוך החוק

כמקשה אחת. הרעיון המרכזי הוא שהמשטרה תעצור פחות ופחות אנשים, אך צריך לתת

למשטרה כלי לנהל הזקירה שלא במעצר. כפי שכבר ציינתי, החוק שהתקבל קובע שלמעשה אי

אפשר לעצור לצורך חקירה. אפשר לעצור לצורך חקירה רק לגבי פעולות חקירה מסויימות

ולתקופה מצומצמת. רוח הדברים היא, שהמשטרה תרבה בשחרורים של אנשים, כלומר שלא

תעצור. אבל המשטרה צריכה להמשיך לחקור את האנשים שהולכים איש-איש לביתו, ואין היא

יכולה לקיים מעקב אחר כל מי שהולך לביתו, כדי שיואיל ויבוא להמשך החקירה.

לכן הראייה הכללית היתה, למצוא איזה שהוא איזון שבמסגרתו לא נפגע בחופש הפרט,

אבל גם נקיים איזו שהיא מוטיבציה סבירה לאדם לבוא לתחנת המשטרה ולהמשיך להיחקר.

אנו מבקשים את הערובה, על מנת שאדם יעשה מה שעושה כל אדם חף מפשע: מוסר את גרסתו ,

על מנת שלא יגישו נגדו כתב אישום. אם למשטרה לא תהיה איזו שהיא ודאות שהאדם ימשיך

להתייצב לחקירה, אנחנו מסכלים את האפשרות לנהל הוקירה שלא במעצר.



אנחנו צריכים להבין, כפי שהסבירה הגב' גוטליב, שהחשש שאדם לא יבוא לחקירה או

יימלט ממעצר, מחייב הוכחה מאד קונקרטית הנוגעת לאדם הספציפי ה?ה. לא מדובר בהנחות

כלליות שאנשים לא רוצים לבוא לתחנת המשטרה על מנת להיחקר.

יונה יהב;

איפה זה כתוב?
יהודית קרפ
זה נקבע בפסיקה במהלך שנים. נאמר כי לא די בכך שהמשטרה תבוא ותאמר: יש לנו

חשש שאדם יימלט מן הדין, אלא צריך להביא נסיבות מיוחדות לאדם הספציפי הזה,

ולהראות שהן מעלות חשד שאדם יימלט מן הדין. אין שום חשד קונקרטי, אבל ההנחה היא

שאם אין מביאים אנשים בכה, הם לא יבואו למשטרה על מנת להיחקר.

אנחנו מאפשרים למשטרה לעשות את המכסימום, כדי לא לעצור אנשים. אנחנו צריכים

להסתכל על ההתפתחות שנתנה למשטרה סמכויות לשחרר בערובה: בתחילת הדרך לא יכלה

המשטרה לשחרר בתנאים, אלא צריך היה להביא את האדם לבית המשפט על מנת שישחררו

בתנאים, כאשר איש מן הצדדים לא חשב על מעצרו. משמעות הדבר שהשוטר צריך לקחת את

האדם לבית המשפט,למרות שהנוכחות שלו בבית המשפט יכולה לגרום לגרום לו נזק. לכן

הגענו למסקנה שאנחנו לא צריכים להטיל מגבלות על אפשרות המשטרה לשחרר בתנאים

מסוימים, תיקנו את החוק וקבענו תנאים מסוימים. במהלך הזמן הגענו למסקנה שגם

התנאים האלה הם לא תנאים מספיקים, משום שהם מאלצים את השוטר להביא את האדם לבית

משפט על מנת לקבוע תנאים אחרים, כאשר יש הסכמה בין כל הצדדים שאדם יכול להשתחרר

בערובה בתנאים האלה, אבל אי אפשר לעשות זאת משום שלשוטר אין סמכות, ואז צריך

לגרור אותו לבית המשפט.

כאשר אנחנו מדברים על שחרור על ידי שוטר בתחנת המשטרה, אנחנו מניחים שהדברים

נעשים בהסכמה. עדיין אנו נותנים לאדם את האפשרות לפנות אחר-כך לבית משפט, לערור

וגם לבקש דיון נוסף, אבל ההנחה היא שלאנשים המובאים למשטרה ונעצרים, יש עניין שלא

להיות מובא לבית משפט לצורך שחרור בערובה, אלא יש להם עניין לסיים בתחנת המשטרה

וללכת הביתה, והם מוכנים לחתום על הערובה.
היו"ר שאול יהלום
אני בהחלט מוכן שתחלקו את עניין הערובה לשתי הגדרות: אם מדובר על ערובה של

חתימה, אני מקבל את מה שאת אומרת, אבל אם מדובר על הפקדת כסף ממש - על-כך יחליט

רק שופט. בואי תחשבי לחלק את העניין הזה. אם את אומרת: תחתום ותשתחרר, הוא יודע

שהוא מתחייב על הרבה כסף אם לא. אני חושש שיגידו לו להפקיד כסף, הוא לא יפקיד

ובכך יצרנו מעגל סגור.
יהודית קרפ
אני מוכנה לחשוב על החלוקה הזאת, אבל אני מוכנה גם לרושוב שיש אנשים שמוכנים

להפקיד כסף ולא רק לחתום, כי הם רוצים להשתחרר.
היו"ר שאול יהלום
אבל יש אנשים שאין להם.
יעל דיין
אבל אם אין עילה למעצר, ממה הם רוצים להשתחרר?



היו"ר שאול יהלום;

מה שגב' קרפ אומרת הוא שבעילת המעצר, מספיק לשוטר מה שנאמר בסעיף (2): יש לו

יסוד סביר לרושש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה. כל שוטר יכול לומר לגבי כל עצור

שיש לו יסוד לומר זאת. קיים כאן יסוד של שיקול דעת, המאפשר לשוטר להביא את

החשוד בפני שופט תורן, כלומר יש כאן יסוד מקל. אני מוכן לקבל זאת אם כל מה שהחשוד

צריך הוא לחתום. אני לא מקבל זאת, אם הוא צריך להפקיד כסף. אם הוא צריך להפקיד,

אני חושש שמחצית האנשים לא יוכלו לעמוד בכך.
יעל דיין
הסעיף שהזכרת הנוגע לעילות המעצר, אינו תואם את סעיף 40(ב). אנו מדברים כאן

על מקרה בו לא קיימת אף אחת מהעילות האחרות למעצר. אנו מדברים על מקרה בו אין

עילת מעצר, כולל העילה בסעיף (2). זהו סעיף המוקדש למקרה שאינו נופל בקטגוריה של

אף אחת מעילות המעצר של סעיף 23.

היו"ר שאול יהלום;

ברור שאת צריכה לכתוב בחוק שאין עילה. הם אומרים שאם לא ניתן לו את הפתח

בסעיף 40(ב}, הוא יחיל זאת על סעיף 23(ב)(2).

שלמה שוהם;

הערה אחת לדברי הגב' קרפ; המציאות בשטח מוכיחה כי אנשים מוכנים להסכמות רבות

מאד על מנת להשתחרר. בואו נחשוב על ההסכמה שהם נותנים בבית המשפט, ולא נדאג

לטראומה של הגעה לבית משפט. אני מודה שזוהי טראומה, אני מודה שאני רוצה לקצר עד

כמה שאפשר את זמן המעצר, אבל עלינו לשקול מה האלטרנטיבה. אחד הדברים המפריעים

ביותר הוא צו עיכוב יציאה מהארץ. אדם יחתום על מה שנדרש ממנו, על מנת להשתחרר

ממעצר. אחר כך ישכח מזה, בעיקר כאשר מדובר במקרה קל, והוא עלול להיזכר בכך רק

כאשר יגיע לשדה התעופה ויתברר לו שאינו יכול לעזוב את הארץ. ההסטוריה היתה

ששוטרים לא יכלו לשחרר בערובה. החזרנו את הנושא למשטרה, משום שרצינו להקל עליה

וגם על החשודים. חייבים לעשות זאת במשורה, באופן שלשוטר לא יהיה שיקול דעת כל-כך

רחב, שהוא יוכל לפגוע בחרותו של הפרט. אדם ירצה להשתחרר בכל מחיר, אך לא תמיד יש

לו כסף וזמן כדי לערור ולחזור לבית המשפט. הוא עלול לחתום על ערבויות שלא הייתי

רוצה לתת את האפשרות לקחת ממנו .

יהודית קרפ;

ערבויות אלו תמומשנה, אם האיש לא יופיע לחקירה. אם יופיע לחקירה ויסיים את

עניינו, הוא יקבל את הערבות בחזרה. אין סמכות לתת תנאים אחרים, מדובר רק בערובה

כספית.

שלמה שוהם;

הסמכות ניתנת כאן לקצין המשטרה ולא לבית המשפט, וצריך להיזהר מאד בעניין זה.

עדיין יש הבדל במדינת ישראל, בין סמכות של בית משפט לסמכות של שוטר. אני לא רוצה

להתייחס לאינטרסים שהשוטר צריך לשרת מכח תפקידו, הדברים ידועים ולא תמיד אני יכול

לסמוך על-כך שישקול את חרויות הפרט כפי שבית המשפט שוקל.

היו"ר שאול יהלום;

האנר שהחשוד מסכים לשלם ערבות, אך הוא אדם עני. אחד מחברי הכנסת אמר כי לאחר

3 שעות בבית המעצר, מסכימים לכל. השופט יאמר לו; אני אוסר עליך לצאת מהארץ, אני

מחייב אותך להמצא בהשגחת קצין מבחן, אני מחייב אותך להמצא במקום מגוריך במשך 180

יום. אנו אומרים שלשופט יש יותר שיקול דעת, וכאשר אדם מובא לשופט הוא יכול לקבל

סניגור ציבורי. כאשר הוא מופיע בפני שוטר אין לו אפילו סניגור, לכן כיצד אפשר

לתת לשוטר את כל הסמכויות שיש לשופט?
יהודית קרפ
אני מציעה שנבחין בין הסמכויות העודפות שאנחנו נותנים לשוטרים, מכח ההצעה,

במקום שיש עילת מעצר, לביו הנושא שהתחלנו לדון בו: הסמכות לדרוש ערובה - וערובה

בלבד - כאשר אין עילת מעצר.

היושב ראש העלה את ההצעה לשקול, האם אנחנו יכולים לצורך העניין הזה להסתפק

בערובה עצמית, או שאנו עלולים למצוא עצמנו בסיטואציה בה יטילו ערובה כספית על אדם

שאין לו, ואז ימצא עצמו במעצר. אני מניחה שלמשטרה יש הנחיות בעניין הזה.
היו"ר שאול יהלום
יש הנחיות, או שהן צריכות להגיע לאישור הוועדה, כמו ההנחיות בנוגע לרישום

הפלילי?
רחל גוטליב
לגבי הסעיף הזה אין הנחיות, כי לא היה סעיף כזה בחוק. זהו סעיף חדש.
דוד ליבאי
שמעתי את הדיון, ואני חושב שטוב נעשה אם נשמיט את פסקה (ב) מסעיף 40. סעיף 40

הוא בעצם הפן השני של סעיף 27, כאשר מדובר בתחנת המשטרה. סעיף 27 מדבר על חשודים:

אם חשוד מובא לתחנת המשטרה כבר כעצור, הקצין הממונה יכול לשחרר אותו בערובה.

בזמנו - לפני שנים - היתה בעיה: אם אדם בא למשטרה כעד, מרצונו החופשי או לפי

זהות, אך הוא עדיין לא עצור, קשה היה לשחרר אותו בערובה משום שעדיין אינו עצור.

כדי שלא יצטרכו לעצור אותו פורמלית, כדי לשחרר אותו, מכיוון שבהליךם המעצר יש

מעין סטיגמה, תקנו את החוק ואמרו שאפשר לא רק לשחרר בערובה, אלא אפשר להטיל ערובה

על חשוד גם מבלי לעצור אותו. זה ישנו כבר בחוק שוועדת החוקה והכנסת קיבלו. בסעיף

27 מדובר גם על שחרור בערובה של מי שהגיע כעצור לתחנת המשטרה, וסעיף 27(ד) אומר:

בא אדם לתחנת המשטרה או הובא אליה כשאינו עצור..., אבל ההמשך הוא: ומצא הקצין

הממונה שקיימת עילת מעצר לגביו, רשאי הוא - הקצין הממונה - לאחר שהסביר לחשוד את

שיקוליו, לעצור אותו או להטיל עליו ערובה. יש לנו ערובה בשחרור, יש לנו ערובה ללא

שחרור על אדם שיש עילת מעצר נגדו והוא חשוד, אין לנו בסעיף 27 טיפול בעדים.

סעיף 40 הוא הפן השני של סעיף 27. הוא ממשיך בסוגיית השחרור והשחרור בערובה.

הוא אומר את אשר הוא אומר, ולפי דעתי הוא צריך לומר זאת רק לגבי חשודים שיש עילת

מעצר נגדם. לכן אין מקומה של פסקה (ב) בסעיף 40. היא פותחת פתח לדבר שעד עכשיו לא

היה לו תקדים. לפי דעתי יש בכך סיכונים, אלא מאי? הבעייתיות של הקושי של המשטרה

להתמודד עם אנשים שאינם רוצים לבוא למסור עדות, היא נושא בפני עצמו. אנחנו יכולים

לחזור לנושא זה כסוגיה נפרדת של עדים. אני מציע לא לערב אותה בסוגיית החשודים

והשחרור בערובה. נזכור כי כדאי לתת את הדעת ליכולתה של המשטרה להתמודד בחקירה עם

העדים שאינם רוצים לבוא למשטרה. ייתכן שהעיכוב חל לגביהם, ייתכן שדרך אחרת. אני

מציע לא לכרוך את העניין הזה, כי זהו מין בשאינו מינו.

אדוני דיבר על כך שאולי בתחנת המשטרה אפשר יהיה לשחרר רק בחתימה ולא בכסף.

החוק בפקודת סדר הדין הפלילי נותן דעתו לעניין הזה, מבחינה זו שאם קצין המשטרה

חושב שלא די בחתימה אלא צריך כספים על מנת לשחרר - הערבון יופקד בקופת בית המשפט

או בחשבון בנק. אין דבר גרוע מאשר כספים המועברים מיד ליד בתחנת המשטרה. זה יכול

לקבל פנים של שוחד - בין אם זה שוחד ובין אם זה לא שוחד. אפשר להעליל על השוטר

שהוא ביקש שוחד. זה לא אומר שאין מקרים בהם יסכימו שהשחרור יהיה מותנה במתן

כספים, אך צריך להיות ברור שכספים לא יועברו בתחנת משטרה.
דורון בטנר
לא יעלה על הדעת שאדם שהיה מעורב כנהג בתאונה קטלנית, גם אם אינו מוכר כברחן

או כמשבש הליכים - ילך הביתה ללא תשלום ערבות. החקירה הסתיימה, מוקד התנועה אסר

את כל הנתונים, החזקתו במעצר מיותרת, לכן ישוחרר בערובה.
היו"ר שאול יהלום
מה אתה עושה איתו היום?

דורון בטנר;

היום אנחנו משחררים אותו במשטרה, ואומרים לו כי מחר נשחרר אותו פורמלית בבית

המשפט, דבר שאין לו כל אחיזה בחוק. זהו בלוף אחד גדול. אשר לעיכובי יציאה מהארץ:

פקודות המשטרה קובעות שעיכוב יציאה מהארץ ייעשה על-ידי קצין משטרה בכיר, מדרגת

סגן ניצב ומעלה. לא על-ידי כל קצין משטרה בשטח. אנחנו מקפידים על-כך, כי יש לנו

סיפור עם עיכובי יציאה מהארץ שלא בוטלו. הנושא הזה נמצא ברגישות גבוהה במשטרה.
הי ו"ר שאול יהלום
אבל אתה צריך להביא בחשבון שיש עוד תנאים, למשל שהאדם לא ייצא מביתו. מחר

תשנו את תקנות המשטרה. דרך אגב, בשעה 9:00 בלילה, מפקד תחנת המשטרה יכול להיות גם

מפקח או סמל ולא סגן ניצב. זה לא כל-כך פשוט.
ימימה מזוז
אני רוצה להעיר כמה הערות: גלשנו כאן לנושא העדים, שאינו רלבנטי. בסעיף קטן

(ב) כתוב: רשאי להטיל ערובה, וכאשר ארנה קורא את הגדרת הערובה בסעיף 39. כפי

שאושר לפני כמה דקות, נאמר בו שזו ערובה עצמית של חשוד ושל נאשם. זאת אומרת שכל

הדיון בנושא עדים, שעלה משני צדי השולחן אינו רלבנטי. ברור שמדובר בחשוד או בנאשם

ולא בעד. אשר להתחשבות במצבו הכלכלי של האדם שרוצים לשחרר בערובה, בסעיף קטן

40(א) כתוב שקצין המשטרה צריך לקבוע את גובה הערובה ואת סוגה לפי השיקולים

האמורים בסעיף 43. בסעיף 43 (4) אחד השיקולים הוא מצבו הכלכלי ויכולתו להמציא ארג.

הערובה הנדרשת. כלומר שעל הקצין לקחת בחשבון את מצבו הכלכלי ואת יכולתו להמציא את

הערובה הנדרשת, והוא לא יכול להתעלם מכך או לעשות בכך שימוש לרעה.
היו"ר שאול יהלום
האם הסעיפים האלה קיימים כבר היום בחוק?
ימימה מזוז
לא. זוהי תוספת שנועדה להבטיח שיקול דעת.
היו"ר שאול יהלום
מה קורה היום? האם קיים היום מצב ששופטים מטילים ערבויות שהחשודים אינם

יכולים לעמוד בהן, ולכן נשארים במעצר?
ימימה מזוז
אני מניחה שיש מקרים כאלה.
היו"ר שאול יהלום
אני יכול להניח, אבל את צריכה לז-עת את האמת.
ימימה מזוז
אני לא מופיעה בבתי משפט, אבל ראיתי החלטות של בתי המשפט מהן עולה כי הנאשמים

לא יכלו לשלם.

היו"ר שאול יהלום;

כלומר יש מקרים כאלה.
ימימה מזוז
יש מקרים כאלה. זהו שיקול שעל השופט ועל הקצין לשקול, אבל זה לא אומר שזהו

השיקול היחיד או המכריע.
היו"ר שאול יהלום
אם לא הי ו לנו חוקי יסוד, זה לא היה אכפת לנו , אבל מאחורינו יש כמה מחסומים

של חוקי יסוד, הנוגעים לכבוד האדם וחרותו. יש כבר מהפכה חוקתית, ומאחר וכך אנחנו

צריכים לחשוב שלוש פעמים מה מותר ומה אסור לנו. אני לא יכול להפעיל רק שיקול דעת

אלא שיקול דעת על פי דרגות. לשופט יש שיקול דעת, אבל קצין המשטרה עייף, נמאס לו

מכל העניין, יושבים בחדרו 30 עצורים שנתפסו בהפגנה ואין לו זמן וכח. לכן הוא אומר

שכל אחד ישתחרר בערבות של 2000 שקל. הוא רוצה להיות בטוח שכולם יתייצבו לחקירה

כאשר יגיע הצוות כולו.

בגלל המהפכה החוקתית, אנו חייבים למנוע מקרים כאלה. ההנחה היא שאדם יופיע

לחקירה. אם לא יופיע לחקירה, תהיה כלפיו עילת מעצר לדעת כולם. לכן מה שאנו מבקשים

הוא לא לתת את הסמכות הזו לשוטר.

גם אם נמחק את סעיף 40(ב) ונדבר על 40(א}, אני מציע שנבדוק את נושא הערבון

הכספי שייקבע על ידי שוטר, מחשש שאלם שאין להם אפשרות לשלם ישארו במעצר.
דוד ליבאי
יש לכך גם פן אחר: אם יסכימו לשחרר מישהו בערבות כספית, תהיה חובה להחזיקו

במעצר עד שיביאו אותו בפני שופט.
היו"ר שאול יהלום
צריך למצוא פתרון למי שאין לו.
דוד ליבאי
הצעת החוק הזו עושה צעד גדול קדימה, כדי להביא בחשבון את היכולת הכלכלית של

האדם. יחד עם זאת, לא תמיד יכולה להיות הערכה מדוייקת. לפעמים מטילים על אדם

ערבות של 3000 ש"ח, ומתברר שהוא לא מוכן לשלם גם אותו. אם קורה דבר כזה, הוא יגיע

לשופט לאחר 24 או 48 שעות. אי אפשר להריץ כל עצור לשופט בכל שעות היממה. כך לא

תוכל גם המשטרה לעבוד. אי אפשר לבודד את המעצר מנושא החקירה. השוטרים אינם עסוקים

רק בסוגיית המעצרים והשחרורים. הם עסוקים בכל סוגיית החקירה, הם רוצים שיתנו להם

זמן לחקור ולא יריצו אותם כל היום עם העצורים לבתי המשפט.
היו"ר שאול יהלום
אני מבקשת לשמוע ממשה שחל, האם גם לדעתו יש למחוק את סעיף 40 (ב), על פי הצעת

דוד ליבאי?
משה שחל
דעתי תמיד כדעת דוד ליבאי.
יונה יהב
גם דעתי כדעתם של משה שחל ודוד ליבאי.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מוחקים את סעיף 40(ב).
רחל גוטליב
גם אם לא מדובר בעד?
דוד ליבאי
ישנה איזו אקרובטיקה בסעיף 27, שגם לי היה קשה לעכל אותה: ראה שלא התקיימה

עילה לפי סעיף 23 - ישחרר, אלא אם קיימת עילה לפי סעיף 13- הדבר הביא לחשש שלמרות

שיש לכאורה עילה טובה לעצור אותו בחוץ, פתאום יסתבר שאין עילה לעצור אותו בתוך

תחנת המשטרה, כי זו אינה עילה מספקת לשופט.
דניאלה גורני
אני מייצגת את הרשות לניירות ערך. יש לנו בעיות ספציפיות שיכולות לתת זוית

ראיה נוספת. הטענה שיש להתייחס להסכמה כאילו ניתנה תחת איום מעצר, אינה יכולה

לעמוד. אם אין עילה למעצר, גם אם הקצין מתוסכל אינו יכול לעצור כעונש, אם אדם

מסרב לתת ערבות. ההסכמה לשלם ערובה היא הסכמה עניינית.
דוד ליבאי
כתוב במפורש שאם לא שילם את הערובה, הוא עצור.
דניאלה גורני
אם הוא מסרב, אפשר להביא אותו בפני שופט. אני מצטרפת לדבריה של יהודית קרפ

במלואם. הרעיון היה לגשר בין שני מצבים קיצוניים, שהאחד הוא מעצר והשני אומר שיש

לשחרר את האדם לביתו ללא כל מגבלה. הנסיון מראה שחשוד יכול לשבש חקירה בצורה

יוצאת מן הכלל באמצעות דברים קטנים: הוא לא יבוא בשעה היעודה, הוא יהיה באותו יום

בחו"ל, ובכך יגרום נזק ניכר, הוצאות ועבודת סרק.
היו"ר שאול יהלום
ברגע שאדם עשה זאת פעם אחת. על פי סעיף 23 יש עילה לעצור אותו. איזה אדם

יגיע לחקירה שעה יותר מאוחר, אם הוא מסתכן בכניסה לסעיף העילות למעצר?
דניאלה גורני
גם אז, מן הסתם, המעצר לא יהיה אוטומטי. כאשר ראינו את ההצעה הזאת, חשבנו

שהיא יותר ליברלית ויותר מקלה, כי היא מונעת נקיטה בצעדים דרסטיים יותר.
עוד פן שנתקלנו בו אצלנו
אנשים חוששים מאד מן הפרסום הכרוך בהבאה לבית משפט.

עוברים דרכנו אנשים ששמותיהם מוכרים. אי אפשר לגזור גזירה שווה מכל קשת היושודים

האפשרית - מאחרון עברייני הרחוב ועד למנהל בכיר בבנק אי בחברת ברוקרים. אנשים

מוכנים להפוך עולמות, ובלבד שלא יגיעו לבית המשפט. מבחינתם היכולת להפקיד ערובה

ולהפקיד דרכון, ולא להגיע לבית המשפט, היא לגביהם ערך בפני עצמו. אי אפשר לצאת

מתוך הנחה שכל העצורים מאבדים כל רצון חופשי וכל יכולת של שיקול דעת, בגלל שהם

נמצאים בחקירה. לפי אותו הגיון אי אפשר גם לגבות הודאות.
שלמה שוהם
רוב הנחקרים שלכם נמצאים במצב נפשי קשה מאד.
דניאלה גורני
לא בהכרח, לא עד כדי אובדן שיפוט. לא תמיד אין הם נהנים מייעוץ משפטי. עם כל

הכבוד להגביל את רשויות החקירה, לא נכון יהיה לצאת מתוך הנחת עבודה, שאנשים

שהופקדה בידיהם סמכות ינצלו אותה לרעה. לפי הנחת העבודה הזאת, אסור להפקיד בידי

אף אהד מאתנו שום דבר. זוהי הנחת עבודה שאי אפשר לעבוד לאורה.

היו"ר שאול יהלום;

אני מוכן לקבל את מה שאת אומרת, לאחר שתקראי את הנאמר בדו"ח מבקר המדינה

בנושא מעצרים.
דניאלה גורני
יש הליכי ביקורת בבית המשפט, יש גם יכולת לערור על החלטה. אצלנו מדובר על

עצורים שניתן לספור אותם על אצבעות יד אחת או מעט יותר.
היו"ר שאול יהלום
אם תציעי סעיפים נפרדים לעצורי הרשות לניירות ערך, נדבר על-כך. כרגע הסעיף

הזה כולל הכל.
ימימה מזוז
לגבי עצם תעניין שהועלה כאן, האם יכול להיות שחרור בערובה כאשר אין עילת

מעצר, אני רוצה לומר שכבר היום מדובר בחוק על הרעיון שייתכן שחרור בערובה בלי

עילת מעצר ולא רק בלי מעצר בפועל.
היו"ר שאול יהלום
על דעת שני חברי הכנסת שנשארו כאן, אנחנו מוחקים את סעיף 40(ב).
דוד ליבאי
יש לי הערה לגבי סעיף 40(ג). הועלתה כאן השאלה, מה קורה אם העצור אינו מסכים

לתנאי הערובה. לכאורה חשבתי שסעיף 44 ישיב על-כך, כי הוא דן בתוצאות אי המצאת

ערובה, אך נראה לי שסעיף 44 עוסק בשלב בו הערובה ניתנה על ידי בית המשפט. אם כך,

יש לנו כאן חסר. אדוני צריך להבין שיש כאן אחודשל שני חוקים שונים. חלק מהוראות

החוק בתחנת משטרה היה בפקודה עוד מזמן המנדט. בנוסח העברי מדובר בפקודת מעצר

וחיפוש. חלק מההוראות היו בחוק סדר הדין הפלילי. כאן ניסו לאחד את שניהם ביחד.

אם אני חוזר עכשיו לסעיף 40{ג} שאנו עוסקים בו, אין סעיף שאומר כי אם לא

הסכים החשוד לתנאי הערובה, סירב החשוד ליתן ערובה או פשוט לא המציא את הערובה -

ישאר במעצר. סעיף מקביל לסעיף 44. הייתי מפריד את הסוגיה של פניה לשופט ומכניסה

בפסקה נפרדת. מה התרופה שישנה, בין אם לחשוד שהטילו עליו ערובה גבוהה מדי או

לתובע שרוצה תנאי ערובה שקצין משטרה לא יכול להטילה - שניהם צריכים ללכת לשופט.
היו"ר שאול יהלום
עדיין אל אישרנו את סעיף 40(א). כאשר נסיים אותו, נראה מה נשאר מסעיף 40(ג).
דוד ליבאי
אני רוצה להפנות את תשומת לב היועץ המשפטי של הוועדה לכך, שכאן חסר משהו.

היו"ר שאול יהלום;

אני חוזר לסעיף 40(א); החליט קצין משטרה לשחרר בערובה או לקביע ערובה מכח

סמכותו לפי חוק זה - זאת אומרת שיש עילת מעצר. הוא נותן לו ערבות, ואז הוא לא

עוצר אותו ל-24 שעות - יקבע את סוג הערובה ואת גובהה לפי השיקולים האמורים בסעיף

43. כאן באים חמישה שיקולים: מהות העבירה, המידע, עברו הפלילי, המידע שבידי
התביעה (צריך להיות
או המשטרה).
דוד ליבאי
התובע הוא התובע המשטרתי .
היו"ר שאול יהלום
עברו הפלילי, מצבו הכלכלי ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת, האפשרויות שיוכל

לעמוד בתנאי הערובה, השחרור בערובה הוא על תנאי שהחשוד יתיצב לחקירה ולמשפט.

היתה לי בעיה, האם ערבון הוא רק כספי. אם לא, צריך למצוא כל מיני הסדרים. אם

מקבלים את עמדתי שמדובר רק בערבות שאינה מזומן, ירדה הערתו של מר ליבאי לגבי

חשבון בנק או הבאה לבית משפט.

רשאי הקצין בהסכמת החשוד, להתנות את הערובה בהטלת איסור על חשוד להיפגש

ולקיים פגישה בתנאים המפורטים מ-(1) עד (8). העירו כאן על סעיף (5), האם אפשר

לומר לחשוד שהוא חייב ללכת לטיפול פסיכולוגי.

אני חושש שאנשים שאין להם כסף, לא יוכלו להשתחרר אלא לאחר 24 שעות, לאחר

שיובאו לשופט. איפה נאמר שסעיפים (1) עד (8) מוגבלים בזמן?
ימימה מזוז
ההגבלה היא 180 יום.
לבנת משיח
זה מוגבל יותר מאשר בחוק הקיים היום.
היו"ר שאול יהלום
אני מקבל את ההגבלה של 180 יום. איסור כניסה למקום או ליישוב בארץ, זוהי

בעיה. איני מקבל את גם את חובת הבדיקה הרפואית. צריך לראות למה הכוונה בחובה

להתייצב בתחנת משטרה במועדים מסויימים.
דוד ליבאי
הגישה הליברלית אינה תואמת את מה שאדוני אומר. אם אדוני יוריד את האפשרויות

של ההגבלות, האיש ישאר במעצר.
היו"ר שאול יהלום
אנחנו מדברים על מעצר ל-24 שעות. האיש ישוחרר במשך הזמן הזה בערבות ולא יובא

בפני שופט.
דוד ליבאי
אנחנו לא מדברים עכשיו על הכסף אלא על התנאים של סעיף 45.

היו"ר שאול יהלום;

דיברנו על-כך שאדם אינו רוצה להופיע בבית משפט ואינו רוצה לערער, אבל כאן

ניתנו לשופט סמכויות ל-180 יום. אני מקבל את הדעה האומרת שאיש זה לא יתקרב לבית

אשתו, אם יש עילה שלא יתקרב, אך לא זה מה שכתוב. כאן נותנים לקצין המשטרה אפשרות

להשאיר אדם בביתו 180 יום, מבלי לצאת אפילו למכולת. אני אומר שיש למצוא את הדרך

הנכונה. אם זה מה שקובע שופט, אני מקבל, אבל לא קצין משטרה.

שמואל סף;

בדקנו את הסעיפים (1) עד (8), וחלקם נראים לנו דרקוניים. מה שעמד לנגד עינינו

הם אותם אנשים שברור לגביהם שיש עילה למעצרם, ואחרי 8 שעות אומר להם הקצין שהם

יכולים ללכת הבייט-;. אני מוכן לקבל את המעצר, אם הוא מוגבל בזמן. כל ההגבלות הן

של 15 יום.
דוד ליבאי
צריך לאפשר לשופט להגביל בזמן את תוקף ההגבלות הללו.

היו"ר שאול יהלום;

אם השוטר רוצה להאריך את תוקפן של ההגבלות הללו, שיילך לבית המשפט.
שמואל סף
הצענו שתי הצעות; שכל ההגבלות הפיזיות הקיימות תישארנה, אולי חוץ מיציאה

מהארץ. אם מדובר באיסור כניסה לאזור למשך 15 יום, אני מוכן לתת לו. אם מדובר

בישיבה בבית ל-15 יום, גם את זאת אני מוכן לאפשר לקצין לקבוע. זה בא במקום מעצר

או המתנה עד להגעה לשופט. אם האיש משתחרר אבל רואה לאחר כמה ימים כי התנאי שהסכים

לו הוא נוראי, הוא יהיה רשאי לדרוש להופיע בפני שופט גם אם אין סיבות חדשות. אם

קצין המשטרה אומר ש-15 יום אינם מספיקים, יובא האיש לבית המשפט ותוגש בקשה. אני

מתייחס לסעיפים (4), (5) ו-(8).

היו"ר שאול יהלום;

אני מבקש מהיועץ המשפטי של הוועדה לשבת עם אנשי משרד המשפטים, ולמצוא את

האיזון בין מתן האפשרות לבין דברים קשים מדי מבחינת חרותו של האדם. באותו הזדמנות

תשמעו את מה שאומר פרופסור ליבאי, בקשר לערעור.

שמואל סף;
נקודה נוספת לבדיקה
מעצר בית של 15 יום, אינו נחשב היום לעונש, ולדעתי זו

תקלה.

היו"ר שאול יהלום;

אתם צריכים להתייחס גם לדברים שאמרתי: ערבות כן וערבון כספי כן או לא.

תתייחסו לסעיפים מ-(1) עד (8), ותשקלו גם את נושא הדרגות במשטרה. יכול להיות שבעל

דרגה גבוהה במשטרה יוכל לאשר שחרור בערבות. תביאו בחשבון גם את דבריו של חבר

הכנסת יהב, בקשר לנימוקים שיירשמו. באחת הישיבות הקרובות נקבל את מה שתסכמו

ו נמשיך בדיון .

(הישיבה ננעלה בשעה 55:13)

קוד המקור של הנתונים