ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/07/1998

היבטים בניהול רשות ניירות ערך עמוד 830 בדו"ח 48 של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 225

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי. כ"א בתמוז התשנ"ה (15 ביולי 1998). שעה 00;10

נכחו: חברי הוועדה;

יוסי כץ - היו"ר

מוזמנים;
משרד מבקר המדינה
אריה דודזון - משנה למנכ"ל

שרה שמחוביץ - מנהלת ביקורת ראשית

מירה גבל - סגן ממונה על אגף
רשות לניירות ערך
אריה מינטקביץ - יו"ר הרשות לשעבר
משרד ראש הממשלה
עוזי ברלינסקי - מנהל האגף לענייני ביקורת המדינה

וביקורת פנים
יועצת משפטית
אנה שניידר
קצרנית
חדוה בנקין
סדר-היום
היבטים בניהול רשות ניירות ערך - עמוד 830 בדו"ח 48

של מבקר המדינה.



היבטים בניהול רשות ניירות ערך

עמוד 830 בדו"ח 48 של מבקר המדינה

היו"ר יוסי כץ;

אני פותח את הישיבה.

בישיבה הקודמת שלנו דנו בדו"ח 48 של מבקר המדינה בנושא: הרשות לניירות

ערך. הזמנתי אותך לישיבה הקודמת, כיוון שהשבתי שזו גם זכותי, אבל גם חובתי לפי

החוק, משום שהדו"ח מתייחס לתקופה שבה אתה כיהנת כיושב ראש הרשות. לא אחזור על

הדברים שאמרתי בישיבה הקודמת, הם רשומים בפרוטוקול.

רשומות לך זכויות רבות בשירות הציבורי במדינת ישראל, אבל גם אם רשומות

לזכותך זכויות רבות, זה איננו פוטר אותך מלהשיב לביקורת שנמתחה על הרשות

בתקופת כהונתך, ובחלקה הביקורת נוגעת אליך באופן אישי.

הופיעה כאן יושבת ראש הרשות הנוכחית, ובפיה סיפור על כך שאתה דיברת עם

יושב ראש הכנסת, והיתה הבנה שכאילו הוא נתן לך פטור מהופעה כאן, או משהו מעין

זה. בכל אופן זו היתה נימת הדברים, ואני עמדתי על כך שתבוא לדיון, משום שזה

ענין של כבוד הוועדה וכבוד הכנסת, ואני שמח שבאת. אני מוכרח להגיד שקיבלתי את

ההתנצלות שלך והבנתי שזה לא נעשה מתוך כוונה רעה.

אנה שניידר;

אם יורשה לי להוסיף בנקודה הזאת, יושב ראש הכנסת דיבר אתי והוא לא זכר את

התיקון לחוק, אותו סעיף מפורש שנותן סמכות ליושב ראש הוועדה הזאת לזמן אנשים

שכיהנו בתפקיד שלגביו מתייחס הדו"ח.
היו"ר יוסי כץ
אני מציע שנמתח קו בענין זה.
אריה מינטקביץ
אמרתי שהיתה אי הבנה, טעות, והתנצלתי על כך. לא היתה לי שום כוונה לא

לבוא. להיפך.
היו"ר יוסי כץ
נמתח קו על מה שהיה ונבקש התייחסות שלך לביקורת. הביקורת הרלוונטית
שלגביה ביקשתי לשמוע את דבריך נוגעת לארבעה דברים
1. הרשות העניקה לעובדיה ולחברי הרשות הטבות שונות שעלותן גבוהה, ומקצתן

לא נרשמו בסעיפי תקציב מתאימים ולא ניתן להן גילוי נאות;

2. ב-1996 הוציאה הרשות כמיליון שקלים למימון נופשונים בבתי מלון לעובדיה

ולחברי הרשות ולבני משפחותיהם, וההוצאה פוצלה לסעיפים שונים של התקציב, ולא

ניתנו לגביה פרטים בדברי הסבר לתקציב. מימון הנופש נמשך גם אחרי שחוק ניירות

ערך תוקן ונקבע שחבר הרשות לא יקבל מהרשות שכר בעד שירותיו, למעט גמול

השתתפות בישיבות;



3. מימון הוצאות השתלמות והזמנת עובדים בכירים במשרדי הממשלה השונים.

שמענו, כמובן, עד כמה חשוב שהם ישתתפו בהשתלמויות, אבל לא נקבעו כללים לגבי

ההשתפות ולגבי הקריטריונים שעל פיהם ייבחרו האנשים שבהם מדובר, ולדעת המבקר,

זה לא עולה בקנה אהד עם כללי מינהל תקין;

4. הדבר האחרון שנוגע אליך אישית הוא: ליושב ראש הרשות ניתנו כרטיסי

אשראי, לשימוש בארץ ובחוץ לארץ, ובאמצעותם שילם הוצאות על אירוח אישי ציבור,

עיתונאים ובעלי תפקידים בכירים על חשבון הרשות. לא נקבעו נהלים, ואין הגבלות

על סכומים, והסכומים גדלו מ-25 אלף שקלים ב-1994 ל-57 אלף שקלים ב-1996. שמענו

מיושבת ראש הרשות על מה שקורה מהיום ואילך, על הכללים החדשים ועל המגבלות, כפי

שהן קיימות בגופים ממשלתיים אחרים, בחברות ממשלתיות, אבל אנחנו רוצים לשמוע את

ההסברים שלך. בבקשה.

אריה מינטקביץ;

ראשון ראשון, אחרון אחרון. לענין שני סעיפים, שהם למעשה אחד: מימון

הוצאות לחברי הרשות ונופשונים. קודם כל, להערכתי, זה אחד המפעלים היפים שהרשות

נוקטת. היא הוציאה את עובדיה ואת חבריה - ומיד אעמוד על ההבחנה בין השניים -

פעמיים בשנה ל-WEEKEND, לימי גיבוש, כאשר נקבעו שם מספר כללים. הכלל הראשון

שנקבע הוא להימנע מתדמית של ימי השתלמות. היו נוהגים להזמין מרצים כדי לשוות

לנופשונים כאלה תדמית של ימי השתלמות. אנחנו קראנו לזה: נופש, גיבוש.

הוצאנו את כל העובדים, וקבענו שני כללים. הכלל הראשון הוא מימון השתתפות

פרוגרסיבי, דהיינו, עובדים שמשתכרים יותר משלמים יותר, ועובדים שמשתכרים מעט

לא משלמים בכלל, וזאת כדי לאפשר גם לעובדים מן הדרג הנמוך להשתתף בנופשונים

אלה בבתי מלון, גם לכאלה שידם אינה משגת ולו גם את ההשתתפות העצמית הזאת. זאת

אומרת, בעצם בעלי השכר הגבוה מימנו את בעלי השכר הנמוך. ראינו בזה ערך חברתי.

קיימנו את הימים האלה בדרך כלל פעמיים בשנה, יחד עם חברי הרשות, מקטן ועד

גדול, ממזכירה ועד חבר הרשות.

חברי הרשות עצמם - 13 במנין, ביניהם נציגי משרד האוצר ובנק ישראל -

השתתפו, זאת אומרת, שילמו עבור אותה השתתפות, בין השאר, משום שהם לא קיבלו שום

תמורה אחרת עבור חברותם ברשות. זאת היתה התנדבות נטו. הם לא קיבלו שכר

דירקטורים ולא שום השתתפות אחרת, וראינו אותם כעובדי רשות לכל דבר וענין.

התיקון שעליו אתה מדבר התקבל כבר בסוף תקופתי, ואותו נופש - אני לא בקיא לגבי

הפרטים - היה כבר, אם אינני טועה, בתקופה שלא כיהנתי ברשות. בתקופה שלי חברי

רשות לא נהנו מכל תמורה או שכר. הפיצוי המעט שנתנו להם היה אותו נופש, שכאמור,

הם השתתפו בו, אם אינני טועה, כדי 20% או 25% מהעלות הישירה.
היו"ר יוסי כץ
מה לגבי הרישומים בסעיפי התקציב, הפיצול לסעיפים שונים?
אריה מינטקביץ
לגבי שני הסעיפים, מימון הנופשונים וכל ההוצאה הזאת - הבנתי מהדו"ח שזה

פוצל בין סעיפים - ראשית, האחריות המיניסטריאלית היא שלי, כמובן. אני לא

עסקתי בכתיבת דברי הסבר לתקציב, אבל מובן שזו שגגה. לא כך היה צריך להיות.

הבנתי שהדברים באו על תיקונם, וכאמור, האחריות המיניסטריאלית היא שלי. נפלה

שגגה. הדברים האלה היו ידועים, ובמובן הזה לא היתה שום רבותא, זאת אומרת, אם

זיכרוני אינו בוגד בי, קודמה של הגברת שביקר את תקציב הרשות, איש מבקר המדינה,

היה מודע למתכונת הזאת ולא העיר לגביה. כאמור, האחריות המיניסטריאלית שלי. זה

לענין הוצאות חברי הרשות ומימון הנופשונים לעובדי הרשות, וכאמור, במקרה הזה כל

עובדי הרשות, מקטן ועד גדול, השתתפו בהם, עם מימון או השתתפות פרוגרסיבית.



לגבי מימון השתלמויות, אני ארגנתי השתלמויות בארצות הברית לעובדי הרשות.

מצאנו ששוק ההון המוליך או המוביל בענין הזה הוא שוק ההון האמריקני. משם,

מניו-יורק או מוושינגטון, תצא תורה. זה שוק ההון המתקדם בעולם, הוא המודל

שאותו מחקה העולם, וגם אנחנו במידה מסויימת, זאת אומרת, חיקוי לא מתוך

התבוללות, אלא מתוך לימוד והתאמה, ומצאנו שהדבר הנכון ביותר יהיה לנסות ללמוד

את השוק במקום. אין מקומות בישראל שבהם ניתן ללמוד על החידושים בשוק ההון

העולמי.

שתי מתכונות היו לאותן השתלמויות. המתכונת הראשונה היתה שאנשים בכירים,

מנהלי המחלקות של הרשות, בילו חודש וחצי עד חודשיים ברשות האמריקנית, ב-S.E.C,

ועבדו איש איש במחלקה המקבילה למחלקה שבה הוא עובד. כך, למשל, ד"ר וייס, היועץ

המשפטי, בילה שם במחלקה המשפטית. חמישה או שישה מנהלי מחלקות ישבו ברשות

האמריקנית כאורחי הרשות ולמדו במשך חודש וחצי עד חודשיים איך הגוף הזה מתנהל

שם.

במקביל, ארגנו מתכונת של השתלמויות לקבוצות עובדים, שרובן, אם לא כולן,

היו במימון המארחים, ואלה היו השתלמויות קצרות בגוף האמריקני, במשרדים של

עורכי דין ורואי חשבון אמריקניים ובבתי השקעות, סיבוב של שבועיים עד שבועיים

וחצי שנתן מבט מקרוב מאוד על שוק ההון האמריקני. למדנו להכיר מקרוב איך הצד

השני חושב עלינו, היינו, על גופי הפיקוח. זה הפך כמעט למסורת, שפעם בשנה יוצאת

קבוצה. קבוצה ממוצעת היתה בת 12 עד 14 אנשים. המאמץ שהמארחים השקיעו היה מאמץ

אדיר, זאת אומרת, הביאו לנו את טובי המרצים והעמידו לרשותנו את המיטב שבמיטב.

בכל המקרים האירוח היה על חשבון המארחים. הנסיעה והשהות היו, כמובן, על חשבון

הרשות.

מצאנו שהתועלת שאנו מפיקים מהנסיעות האלה היא בל תשוער, פשוט בל תשוער.

זה נתן יתרונות, לפחות בשלושה היבטים. ההיבט הראשון: להכיר את החידוש במקום

שבו הוא מתרחש - חבורסה האמריקנית, בנקים להשקעות, ה-S.E.C, כל המגוון הגדול

שעמד לרשותנו. שנית, זה גם תרם לביטחון העצמי של העובדים, שישבו במשרדים של

רואי חשבון אמריקנים, והדוגמה המובהקת היא אולי ארתור אנדרסון, שהיה אז המשרד

המוביל, ולמדנו איך עושים את התהליכים במשרד רואי חשבון, איך הם מתמודדים עם

ה-S.E.C. זה דבר שבארץ לא ניתן להשיג אותו.
היו"ר יוסי כץ
מה ראשי התיבות האלה?
אריה מינטקביץ
זו הרשות לניירות ערך האמריקנית. זאת לא תהיה גוזמה לומר שזה הגוף

הרלוונטי היחיד בעולם. כמובן, בכל מדינה שהיא יש רשות שכזאת, אבל כשמדברים

בעולם על רשות ניירות ערך, מדברים על גוף אחד ויחיד. שוב, באמר מוסגר - ואני

אומר את זה בלי שום צניעות - במספר נושאים הרשות הישראלית השיגה את הרשות

האמריקנית. בשניים-שלושה נושאים עקרוניים הם למדו מאתנו, ולא להיפך, אבל זה גם

כן חלק מהאינטראקציה שקרתה בין הגופים. אם כן, ההיבט השני של התרומה הוא

שאנשים למדו בשטח, קיבלו ביטחון עצמי ולמדו את השוק.
היו"ר יוסי כץ
מי קבע מי ממשרדי הממשלה ישתתף?
אריה מינטקביץ
מיד אסביר. לא בפעם הראשונה, אבל בפעם השלישית או הרביעית שארגנו את

הנסיעות האלה, מצאנו שקיים פער גדול מאוד בין ההבנה של הרשות את השוק לבין

ההבנה של הגופים המקבילים. אני האהרון שיזלזל בחשיבותה ובמרכזיותה של הרשות

לניירות ערך, אבל היא איננה הגוף המחוקק. היא הגיעה לרמה שהיא הציעה למעשה

חקיקה, אבל היא עוד היתה צריכה לעבור את משרד האוצר, את משרד המשפטים, את ועדת

הכספים, ומצאנו שאנחנו מדברים בעצם בשתי לשונות שונות. אנשים שחזרו מארצות

הברית וראו את השוק העיקרי דיברו בטרמינולוגיות אחרות, דיברו במושגים של סוף

המאה העשרים, ואילו גופים אחרים דיברו בלשון של שנות השבעים או השמונים. חשבנו

שזה יהיה מועיל שהקולגות שלנו במשרדי הממשלה השונים, או הגופים שאתם אנו

עובדים - ואלה לא רק משרדי הממשלה, זו גם הבורסה - יחוו יחד אתנו את חוויית

החדשנות. גם הבורסה, ששנים רבות דשדשה בשנות השמונים. ואז ביוזמה שלי פנינו

לכל הגופים האלה, החל מהבורסה, המשך במשרד האוצר ובמשרד המשפטים, וביקשנו את

השתתפותם של האנשים העוסקים בתחום - בנסיעות יחד אתנו.
שני דברים ראוי להדגיש
ראשית, שום גוף אחר לא הצליח לארגן סיור לימודי

שכזה, שהיה מיוחד רק לנו, ושנית, אנשים אחרים במשרדים הרלוונטיים לא מכירים את

הדברים. לגבי השאלה מי קבע את זהותם של המשתתפים, זה לעולם מנהל הגוף שאתו

באנו בדברים, ואם דובר בבורסה, קבעו זאת או יושב ראש הבורסה דאז, או המנהל

הכללי של הבורסה, זאת אומרת, לא הזמנו אנשים באופן ספציפי, אלא ביקשנו

השתתפויות, וכך קרה שהבורסה שלחה מדי שנה בשנה משתתף אחד, ולעתים שני משתתפים,

ומימנה את כל הוצאותיהם. משרד האוצר שלח מדי שנה משתתף, והיו סידורים בין

החשבויות של הרשות לבין החשבות של משרד האוצר, ובדיעבד אני יודע שלא כל

הסכומים הועברו. הנחת היסוד היתה שכל גוף משלם עבור עצמו. זאת אומרת, לא היה

כאן שום מתן ולא היתה כאן שום טובת הנאה, אלא הנחת היסוד היתה שהגופים ישלמו.

היה מקרה אחד חריג, שאני מכיר אותו מן העבר הרחוק, עם משרד המשפטים. אני

לא זוכר את הפרטים, אבל במקרה אחד אני יודע על חריג שהייתי שותף לו, חריג

מההסדר הזה שהגוף המוזמן משלם בעד עצמו. בשאר המקרים, למיטב זיכרוני, ההסדר

היה שהגוף משלם עבור עצמו.
היו"ר יוסי כץ
והוא גם קובע מי י וצא.
אריה מינטקביץ
לחלוטין הוא הקובע מי יוצא.

הנושא האחרון הוא ענין כרטיסי האשראי או הוצאות יושב האש הרשות. העובדות

נכונות. אני הולק על קביעה משפטית אחת. בדוייח המבקר נאמר שלא היה נוהל. היה

נוהל. אני מבין שהיום הוא השתכלל. הנוהל נקבע בוועדת התקציב של הרשות והוא קבע

שההוצאות האלה ישולמו למטרות אירוח, בציון שם המוזמן. לא היה צריך לומר על כל

הוצאה שהיא למטרת אירוח, משום שזה היה רק לאירוח, וזהותו של המוזמן לעולם

נרשמה על פי הנחיית ועדת התקציב. אגב, הדברים הובאו ואושרו גם בידי ועדת

הביקורת של הרשות.
היו"ר יוסי כץ
הכל הוצאות אירוח, 57 אלף שקל בשנה?



אריה מינטקביץ;

כן, מזה ציינו שם ש-8,000 שקל, למשל, הם למימון מסיבה לעובדי הרשות. אפשר

היה לעשות את זה גם בהוראת תשלום, ואז זה היה יורד מהסכום. היו עוד הרבה

סכומים שנועדו לעובדים רבים שהוזמנו, כאות הקרה, לפעילות חריגה. חלק ניכר

מהסכום נועד לאירוח עובדים של הרשות, כפיצוי, כביטוי הוקרה לעובדים מצטיינים.

אנה שניידר;

אני יכולה להעיד, שבסיום חקיקתו של חוק השקעות משותפות בנאמנות, הוזמנו

לארוחה עובדי הרשות ועובדי ועדת הכספים יחדיו, כאות הוקרה על סיום העבודה

המאומצת שחיתה בחקיקתו של החוק, ואני מדגישה: עובדים, ולא חברי כנסת.
אריה מינטקביץ
למיטב זיכרוני, זה שולם בכרטיס אשראי, אלא שלא בשנה זו, כי אם בשנה

קודמת.

היו"ר יוסי כץ;

השאלה אם זו הטכניקה הראויה בגוף ממלכתי.

אריה מי נטקביץ;

כרטיס אשראי הוא אמצעי התשלום המקובל והשכיח. מטרת ההוצאה ידועה, ואפשר

לעשות את זה בכל מיני אופנים. אפשר לעשות את זה בהוראת תשלום בשיק, והתוצאה

היא אותה תוצאה עצמה. את זה אני אומר לגבי פירוט ההוצאות.

לגבי מהות ההוצאות, שחלילה, לא יובן שכל ההוצאות הלכו לעובדי רשות, וזה

לא יהיה מדוייק. חלק גדול הלך לאירוח אורחים, על יסוד החלטה מפורשת של הרשות,

שאני מבין שחזרו עליה רק לאחרונה, שמחמת רגישות התפקיד לא מן הראוי שיושב ראש

הרשות יוזמן בידי אחרים, אלא ההיפך הוא הנכון: יושב ראש הרשות לעולם יהיה זה

שמזמין. פשיטא, אפילו ברמה הרעיונית, לו היינו מתחלקים חצי-חצי, כלומר, חצי

אני הייתי מזמין, וחצי היו מזמינים אותי, הסכום היה קטן בעשרות אלפי שקלים,

אבל אז היה בזה משום מתת, וסברנו, ואני סבור שעד עצם הזה, שהדרך הנאותה היא

שכל אימת שיושב ראש הרשות צריך לארח או להתארח, חובת תשלום ההוצאה עליו.
היו"ר יוסי כץ
מי הגוף שפיקח על כל הוצאה והוצאה?
אריה מינטקביץ
ועדת התקציב וועדת ביקורת, שתי ועדות של הרשות.
היו"ר יוסי כץ
- שראו כל הוצאה והוצאה.
אריה מינטקביץ
לא כל הוצאה והוצאה, אבל ראו את סך הכל. הן לא ראו כל הוצאה והוצאה.
אנה שניידר
לא נקבעה תקרה?



אריה מינטקביץ;

לא נקבעה תקרה.
אנה שניידר
והיום נקבעה תקרה?

אריה מינטקביץ;

היום נקבע תקרה. אז לא נקבעה תקרה, אבל הנוהל נקבע בידי ועדה.
היו"ר יוסי כץ
היה נוהל כתוב?
אריה מינטקביץ
לא, אבל היתה החלטת ועדה שהלה בעצם על שני אנשים. כיוון שהיא הלה על שני

אנשים בלבד, לא היה צורך להוציא נוהל כתוב.
היו"ר יוסי כץ
אמרתי בפתה דבריי שרשמת באמת פרק מפואר בשירות הציבורי. אתה מסוג האנשים

שהקדישו את רוב חייהם לשירות הציבור, בתפקידים שדורשים אמון מיוחד, ובמהלך

עשרות שנות השירות הציבורי שלך לא נשמעו כלפיך טענות הריגות בתחום הזה. הואיל

וכך, אני חושב שדווקא בתפקיד שלך כיושב ראש הרשות לניירות ערך, שהוא תפקיד

שדורש מידה גדולה של אמון, חשוב היה להקפיד על הדברים האלה של הוצאת נוהל כתוב

ומסודר מראש, כדי שגם הציבור יידע, ולא רק שבתוך המערכת יידעו. ואני אומר לך

באופן אישי שזה יצר תחושה, וגם הדו"ח יצר אצלי תחושה, כאילו יושב ראש הרשות

לניירות ערך יכול להוציא כספים בצורה בלתי מוגבלת, אין תקרה, אין פיקוח ישיר

על כל הוצאה והוצאה, ולכן הוא יכול לתגמל אנשים כאלה או אחרים, וזה אולי דבר

חיובי מבחינתו כמנהל, אבל אינני בטוח שזו הדרך הראויה לעשות דברים ברשות

ממלכתית.

אנשי משרד מבקר המדינה, מה יש לכם להוסיף בענין זה?
אריה דודזון
אולי רק שתי הבהרות קצרות. דיבר יושב ראש הרשות לשעבר על פרוגרסיביות

בהשתתפות העובדים. אני הבנתי שההשתתפות המירבית של העובדים הבכירים היא עד 10%

מעלות הנופשון.
מירה גבל
%20 זה לבני המשפחה.
אריה דודזון
אם כן, פרוגרסיביות רבה לא יכולה להיות במקרה הזה.

הערה נוספת. רק כדי לשבר את האוזן, ב-1996 יצאו 116 עובדים ברשות

לנופשונים, אם הנתון שבידי נכון, והוצאו באותה שנה כמיליון שקל לנופשונים, זאת

אומרת, שהוצאו בממוצע כ-9,000 שקל לעובד. נכון שזה כלל גם את בני משפחתו של

העובד, אם השתתפו.



היו"ר יוסי כץ;

אגב, זה נכלל לצורך חישוב מס הכנסה?

מירה גבל;

כן, עושים גילום, זאת אומרת, זה כולל גם את הוצאות הגילום.

היו"ר יוסי כץ;

גולמו ההוצאות.
מירה גבל
בההלט, גם מס הכנסה הרוויח מענין זה.
היו"ר יוסי כץ
אני מוכרח להגיד לכם שאני חצוי בענין הזה. כמי שרגיל לייצג עובדים, אני

תמיד בעד שיפור זכויות העובדים, אבל אני מספיק אובייקטיבי פדי לומר שיש דברים

שמקובלים, אבל אינני בטוח שהם מקובלים במשרדי ממשלח.
אריה מינטקביץ
מקובלים.
היו"ר יוסי כץ
גילום מקובל?

אריה דודזון;

גילום, כן, זה חלק מההטבות. בתוך עמנו אנחנו יושבים, ואני יודע שההשתתפות

בתקציב המדינה בפעולות נופש ותרבות לעובדי המדינה - אמנם עובדי הרשות אינם

עובדי מדינה לענין זה - היא בסביבות 300-200 שקל, אם אינני טועה. אינני שולט

כרגע במספר המדוייק, אבל זה בערך הסכום המירבי להשתתפות בפעילות נופש ותרבות.
אנה שני ידר
אבל זאת הסיבה שנותנים לזה צביון של השתלמות. ברגע שנופש מסויים מקבל

צביון של השתלמות, העובד לא משלם דבר, ולגבי המשרד זאת הוצאת מוכרת.
היו"ר יוסי כץ
אני רוצה להבהיר דבר אחד. לפחות מנימת דבריו של יושב ראש הרשות לשעבר

בפתח, הבנתי שהוא העדיף לא למרוח את זה ולהגיד שזו השתלמות, ואז זה יאפשר

להכניס בזה יותר משאבים, אלא הוא העדיף לקרוא לזה כמו שזה: גיבוש חברתי, ולשים

את הדברים על השולחן, כי הוא חושב שהוא צריך להגיד את האמת, לדאוג לגילוי נאות

וכל מה שקשור בזה.
אריה מינטקביץ
ואילו במשרדים אחרים - - -
היו"ר יוסי כץ
אני מבין שמשרד מבקר המדינה העיר, בין היתר, גם על הרישומים.
מירה גבל
זה חולק למספר סעיפים, ביניהם סעיף ששמו: אחזקה. אף אחד לא מעלה בדעתו

שבסעיף אחזקה, שכולל שכר דירה, יש גם הוצאות נופש והוצאות אירוח.
היו"ר יוסי כץ
זאת אומרת, אילמלא הביקורת, אי אפשר היה לעלות על זה. מר מינטקביץ, מי

כמוך יודע שהפעולות של הרשות לניירות ערך - הדבר הבסיסי בהן- הוא חובת הגילוי,

גילוי נאות וחשיפת כל הדברים, כדי שלא יהיה צורך דווקא בביקורת של מבקר המדינה

כדי לדעת שאלה הסכומים שהוצאו. כפי שאתה אמרת, לא אתה טיפלת בזה באופן אישי.
אריה מינטקביץ
יש לי אחריות מיניסטריאלית, ואני מקבל את ההערה, היא נכונה. אני לא חושב

שהיה ראוי לכתוב את זה בסעיף אחזקה, והאחריות המיניסטריאלית שלי מוחלטת בענין

הזה. יחד עם זה, הדברים כולם היו גלויים וידועים. לא קראנו לזה "השתלמויות"

כמו במשרדי ממשלה אחרים. אני לא רוצה לומר כל, אבל רוב משרדי הממשלה מקיימים

נופשונים שכאלה במתכונות כאלה ואחרות. אני חושב שזה אחד הדברים החיוביים

והנכונים שנעשו ברשות.

הפרוגרסיביות היתה קיימת. בין 20% ל-0% זו פרוגרסיביות, ואני חושב שהמטרה

בסופו של דבר הושגה.
היו"ר יוסי כץ
האם יש הערות נוספות?
מירה גבל
יש לי הערה לגבי השתתפות של עובדים ממשרדי ממשלה אהרים בנושא ההשתלמויות.

קודם כל, גם בענין הזה מן הראוי לקבוע נהלים, היינו, כמי; עובדים ממשרדי ממשלה,

איך ייקבעו העובדים שישתתפו, והנושא החשוב ביותר הוא ההשתתפות במימון. אנחנו
ראינו כל מיני מסמכים, למשל
מסמך לגבי השתתפות של עובדת פרקליטות, שיושב ראש

הרשות לשעבר מסכם עם מנכ"ל משרד המשפטים שהרשות תישא בכל הוצאות הנסיעה והאש"ל

שלה, ואילו משרד המשפטים ישתתף בסכום של 1,000 דולר בלבד. בדיעבד לא היתה כל

הכנסה, זאת אומרת, בסופו של דבר שום משרד לא מימון אפילו את ההשתתפות הזאת.

סוכם על איזה שהוא סכום, אני לא יודעת על פי מה. חייבים להיות קריטריונים

לגבי שיעור ההשתתפות, מי משתתף ומי קובע את המשתתפים.
אריה מינטקביץ
בענין הנוהל אני חולק עלייך. אני חושב שאי אפשר לקבוע נוהל במקום שמדובר

בשלושה או ארבעה גופים שאתם אנחנו רוצים לעבוד, ואלה משרד המשפטים, משרד האוצר

והבורסה. זה עובד על בסיס פרטני, זה עובד על יסוד פנייה של יושב ראש הרשות

למנהל הכללי של הבורסה, או למנהל הכללי של משרד האוצר, או למנהל הכללי של משרד

המשפטים. חזקה עליהם שהם יודעים את מי הם רוצים לשלוח, ולענין זה - סליחה על

הביטוי - זה יהיה לא יותר מאשר מראית עין לקבוע נוהל.



לענין ההוצאה הכספית את צודקת. לענין נוהל הפניה, עם כל הכבוד, אני חושב

שאת טועה.
אריה דודזון
השאלה אם זה לא הופך למעין צ'ופר לאנשים, לאו דווקא אלה שעוסקים בתחום.

אריה מינטקביץ;

להבדיל מהנופשונים, זה לא צ'ופר. מה לעשות? זו סדרת לימודים, זו עבודה

קשה.

היו"ר יוסי כץ;

רבותיי, אני חושב שבזה מיצינו את הנושא. אני שמח שהופעת כאן, קיבלתי את

ההתנצלות, הבנתי את הטעות של יושב ראש הכנסת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:45)

קוד המקור של הנתונים