ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 02/06/1998

סידור חוץ ביתי במשפחות אומנות עמוד 472 בדו"ח 48 של מבקר המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 207

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי. ח' בסיון התשנ"ה (2 ביוני 1998). שעה 30;10

נגחו;

חברי הוועדה;

יוסי כץ - היו"ר

משה גפני

מוזמנים;

משרד מבקר המדינה;

יאיר הורביץ - מנכ"ל

משה שקד - ממונה על אגף

נתי קובו - סגן ממונה על אגף

ענת שיוביץ - מנהל ביקורת ראשי

משרד העבודה והרווחה;

מוטי וינטר - מנהל השירות לילד ונוער

חיים פוזנר - מנהל אגף לשירותם אישיים-חברתיים

רינת ויגלר - עו"ד בלשכה המשפטית

משרד האוצר;

מירב שביב - רפרנט אגף התקציבים

המועצה הלאומית לשלום הילד;

ענת אופיר - עובדת סוציאלית

לשכות רווחה;

מיכל בן הרוש - מרכזת משפהות אומנה בלשכה בהדרה

עוזי הדר - מנהל אגף הרווחה בראש העין

גילה ונדל - רכזת אומנה, רהובות

היה יהל - מנהלת הלשכה בנס ציונה

מירלה מיכלוביץ' - ממונה בנושא אומנה בתל-אביב

יצהק פרי - ראש מדור פקודי סעד לחוק נוער בחיפה

אופירה רובינשטיין - סגנית מנהלת הלשכה ברחובות

משרד ראש הממשלה;

אפרים תמרי - ממונה תחום בריאות ואיכות הסביבה

קבוצת בני נוער אורחי הוועדה לרגל יום הילד והנוער

מנהל הוועדה; ברוך פרידנר

קצרנית; חדוה בנקין

סדר-היום;

סידור חוץ ביתי במשפחות אומנות - עמוד 472 בדו "ח 48 של מבקר המדינה.



סידור חוץ ביתי במשפחות אומנות

עמוד 472 בדו"ח 48 של מבקר המדינה

היו"ר יוסי כץ;

אני פותח את הישיבה.

רבותיי, לרגל יום הילד, אנחנו עוסקים באחד הנושאים שכבר נדונו כאן בוועדה:

סידור חוץ ביתי במשפחות אומנות. כל הנושא הזה עלה לכותרות גם לפני מספר חודשים,

בעקבות פניות של משפחות אומנה, שהתלוננו בעיקר על כך שלא מאפשרים להן לאמץ את

הילדים שנמצאים אצלן ולא נותנים להן עדיפות בהליכים של אימוץ, ונגענו גם בקטע

מסויים בנושא הזה.

בדו"ח 48 של מבקר המדינה עלה נושא אחד, שנראה לי שהוא נמשך יותר מדי זמן, וזו

העובדה שבמדינת ישראל, בניגוד להצהרת האויים, אין חוק שמסדיר את הנושא של משפחות

אומנה. קראתי את הדו"ח ומצאתי שמי נואר 1997 יושבים המשרדים על המדוכה, כבר היתה

הסכמה על הקמת צוות בין-משרדי, שנה וחצי עברו, ולמיטב ידיעתי, עוד לא הונחה על

שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית מוסכמת. אני גם לא יודע אם הוגש תזכיר של הצעת חוק

לממשלה עצמה. תיכף נשמע עדכון. אם כן, השאלה הראשונה, הבסיסית מאיד, היא מדוע

אין חוק, מדוע הנושא לא מוסדר בחקיקה.

שנית, הדו"ח מותח ביקורת על כך שהדיווח של לשכות הרווחה לוקה בחסר, ומתוך

1,405 ילדים לא היה כלל דיווח על 789 ילדים.

חיים פוזנר;

לא, זה רק במידע קליני.

היו"ר יוסי כץ;

זאת אומרת, על 56% לא נמסרו דיווחים מתאימים. אין תיעוד של ועדות החלטה בדבר

השמה, ובמספר- מקרים אין תיעוד מספיק לגבי ועדות הערכה. יש גם טענה שאין ביקורי

בית במידה מספקת.

אם לסכם את הדברים, לפחות מנקודת הראות שלי, הרי יש ליקוי בסיסי בעובדה

שהנושא לא מוסדר ויש ליקוי בפיקוח, וזה מרכיב בסיסי בהצלחה של השיבוץ ויישום

ההחלטות. חשוב שיהיה פיקוח האם ההחלטות נתקבלו בצורה נכונה, האם מתקיימת הערכה

קבועה, האם מתקיים קשר כדי להבטיח שהשיבוץ של הילדים האלה במשפחות אומנה יצליח

בסופו של דבר ויביא לכך לשהם יגדלו במדינת ישראל בצורה טובה וייקלטו כמו שצריך

בחברה הישראלית ולא יהוו בעיה. אלה הדברים שאני ראיתי אותם כדברים שמחייבים דיון.

אנשי משהד מבקר המדינה, אם יש לכם מה להוסיף, בבקשה.
נתי קובו
אלה באמת הדברים המרכזיים, אבל יש עוד מספר נקודות חשובות.

קודם כל במשרד העבודה והרווחה יש משפחות אומנה בטיפול של השירות לילד ונוער,

אבל יש גם משפחות אומנה שמטופלות על ידי השירות למפגר וילדים נכים באומנה

שמטופלים על ידי האגף לשיקום. ב-1995 היתה החלטה לרכז את נושא האומנה ואת הדיווח

על האומנה בידי השירות לילד ונוער, ובסופו של דבר הגיעו טפסים, לא הוכנה תוכנה,

והטפסים האלה שוכבים כאבן שאין לה הופכין, ובעצם השירות לילד ונוער לא מרכז את

המידע של שני האגפים האחרים.



אנחנו התייחסנו גם לדיווח, לא לדיווח על מספר המשפחות, אלא לדיווח על ילדים

ועל מצבם. אפשר גם לתת נתונים סטטיסטיים מתוך דיווחים. מסתבר שמחצית חילדים לא

דווחו בכלל, והיתר, לגבי חלק מתם היה דיווח לפני מספר שנים, ולגבי חלק מהם היה

דיווח עדכני.

חיים פוזנר;

על התוכנה הקלינית.

קריאה;

על המידע הקליני, לא על המיכון.

נתי קובו;

גם על המידע הקליני וגם על המיכון.

מוטי וינטר;

צריך להגיד את זה, כי זו המערכת הייחודית והבלעדית שקיימת במשרד, של מידע

קליני.

נתי קובו;

על תחום החקיקה כבר דיברת, אדוני היושב ראש, ולכן לא ארחיב על זה את הדיבור.

לגבי כוח האדם, המשרד נתן תקנים למחלקות לשירותים חברתיים, שמטפלות בעצם

בנושא האומנה. הוא נתן 34 משרות למנחי אומנה ברשויות המקומיות. מה שהועלה הוא

שב-80 רשויות מקומיות אין מנחי אומנה. יש שם עובדים סוציאליים, אבל לא כל

העובדים הסוציאליים עברו הכשרה שנתן המשרד בנושא אומנה.

ואם אנחנו כבר מדברים בהכשרה, השירות פיתח תכנית שנלקחה מאיזה שהוא דגם

אמריקני ושנקראת; תכנית במ"ה, להכשרת העובדים שמטפלים בנושא האומנה ומשפחות

אומנה, וזו גם תכנית שעוזרת למיון המשפחות. התכנית הזו מופעלת, אבל, שוב, לא כל

מנחי האומנה עברו את ההכשרה הזו, וגם העובדים הסוציאליים, שהם מטפלים בנושא

אומנה, והם לא מנחי אומנה, ושהיו בכל זאת צריכים לעבור את ההכשרה הזאת, רק חלקם

עברו אותה.

המשרד מפקח על המחלקות לשירותים חברתיים, והמפקחים המחוזיים בתחום האומנה

מפקחים על מנחי האומנה. יש שלושה מחוזות; מחוז הצפון, מחוז הדרום ומחוז המרכז.

במחוז המרכז יש פחות פיקוח על העובדים הסוציאליים שהם לא מנחי אומנה, אבל הם בכל

זאת מבצעים את העבודה והם קשורים למשפחות אומנה שנמצאות בתהום שלהם.

מוטי וינטר;

גבי קובו, לא הבנתי את ההערה האחרונה. את יכולה לחזור עליה?

נתי קובו;

העובדים הסוציאליים, שהם לא מנחי אומנה ושמטפלים במשפחות אומנה, צריכים להיות

בפיקוח של אחד המחוזות, ואין פיקוח של המפקחים המחוזיים על העובדים הסוציאליים

שהם לא מנחי אומנה.



על פי הנחיות המשרד, לשלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה, יש יותר

עצמאות, ואנחנו הערנו שהפיקוח בכל זאת צריך לפקח על שלוש הערים האלה, על אף שיש

להן מידה מסויימת של עצמאות, משום שלא ייתכן שמרכז האומנה בשלוש הערים הוא גם

מפקח על עצמו מטעם המשרד, שבעצם קובע את המדיניות.

במחלקות לשירותים חברתיים - הזכרת את זה ושמת על זה את הדגש - אין רישומים של

ביקורי בית במידה מספקת. גם בוועדות הערכה, שהן ועדות מקצועיות בתחום עבודה

סוציאלית, חינוך ובריאות והן צריכות לעקוב מדי שנה אחר הילדים, לא מצאנו

פרוטוקולים במידה מספקת. אלה בעצם עיקרי הדו"ח.

היו"ר יוסי כץ;

תודה.

אני מבקש מהמשרד להסביר קודם כל איך קרה שמתוך 1,405 ילדים, ששהו במשפחות

אומנות, לא דווח כלל על 789, ומבין אלה שדווח עליהם, הדיווח על שליש ומעלה היה

מ-1993 או קודם לכן. איך מתקיימת תופעה כזו?

חיים פוזנר;

ראשית, אנחנו צריכים להבחין בין שני מערכי דיווח. יש לנו מערך דיווח, עם

פרטים מזהים על כל ילד במשפחת אומנה, שאמור להימצא גם בתיק במחלקה לשירותים

חברתיים וגם במערך ממוכן, ולפי זה אנחנו גם מעבירים תשלומים למשפחות ומתחשבנים עם

הרשויות המקומיות. זה קיים במאה אחוז, זה עובד. במקביל, יש לנו מערך אחר, מערך של

מידע קליני, שבו אנחנו אמורים לאסוף הרבה מאוד פרטים לגבי התנהגות הילד, לגבי

מאפיינים של הילד, לגבי מאפיינים של המשפחה וכיוצא באלה, ושם אין הצלחה, זאת

הבעיה,

הנסיון רב השנים שלנו בכל מיני מערכות מראה, שבמערכות שאינן קשורות עם פידבק

מיידי - זאת אומרת, המערכת הזאת לא משלמת ולא נותנת שום דבר - קשה מאוד לקבל

דיווחים. אנחנו ערים לענין.

היו"ר יוסי כץ;

מה מקבלת משפחה אומנת מהמשרד?

חיים פוזנר;

קודם היא מקבלת את האישור להיות משפחה אומנת, את הרשיון. היא מקבלת את הילד

אחרי החלטת ועדת החלטה, עם הנחיה וכוי, והיא מקבלת תשלום חודשי, עם כיסוי הוצאות

מיוחדות שמאושרות על ידי המפקח.
היו"ר יוסי כץ
אתה יושב אצלך במשרד. אתה יכול, בלחיצת כפתור, לזהות איפה נמצא כל ילד?

חיים פוזנר;

כן, את זה אני יודע.
היו"ר יוסי כץ
את זה אתה יודע, אבל אתה לא יודע מה קורה אתו.



חיים פוזנר;

לא, אני יודע מה קורה אתו, אבל אני לא יודע ברמה שאני רוצה לדעת, כלומר, אני

לא יודע ברמה המקצועית המלאה, ואנהנו עומדים כרגע על פרשת דרכים. כתוצאה מהממצאים

שמבקר המדינה שם בפנינו - - -

היו"ר יוסי כץ;

זה נראה מאוד המור. אנחנו מתייחסים לזה בזלזול.

חיים פוזנר;

לא, אנחנו לא מתייחסים לזה בזלזול. אנחנו עובדים מול הרבה מאוד רשויות
מקומיות והגענו למסקנה
ראשית, בעקבות דו"ח מבקר המדינה, הוצאנו מיד הוראות חד

משמעיות למחלקות לשירותים הברתי ים, ואנחנו עומדים לקבל גם את הדיווח הזה. אם רשות

מקומית תדווח, הכל יזרום, גם הכסף וההדרכה, ואם היא לא תדווח למערכת הקלינית,

אנחנו נפסיק את ההשתתפות בהחזקת המשפחה הזאת. הבאתי אפילו את החוזר.

היו"ר יוסי כץ;

מר פרי, אתה נמצא בשטח, בעיריית חיפה. כמה משפחות אומנה יש באזור חיפה, כמה

ילדים נמצאים בטיפולן, ומה הקשר שלך עם המשפחות?

יצחק פרי;

בעיריית חיפה יש לנו 88 ילדים שנמצאים ב-70 משפהות אומנה, מתוכן 55 יהודיות

ו-15 משפחות ערביות. יש יחידה מיוחדת שעוסקת בנושא הזה; מדור משפחות אומנה, שבו

יש 5 עובדות בשלושה תקנים ושלושת רבעי, כלומר, סך כל התקנים שמיועדים לנושא הזה

הוא שלושה ושלושת רבעי, אבל יש 5 עובדות.
היו"ר יוסי כץ
5 עובדות שמטפלות ב-70 משפהות אונ2נה. זה נראה לי סביר, אם זה הדבר היחיד שהן

עושות. תן לי תיאור מה עושה עובד סוציאלי כזה, ושנית, מיהם אותם נערים או ילדים

שנמצאים במשפחות אומנה.

יצחק פרי;

גם אני מרגיש אי-נוחות מסויימת בעקבות השאלות שלך, אבל עם זאת, אני מדבר ישר

מהשטח. הנושא של איסוף מידע קליני הוא מאוד מאוד קשה ומורכב. תהום העיסוק העיקרי

שלי הוא חוק הנוער, שגם בו אנחנו עוסקים הרבה מאוד באיסוף של הומר קליני, וגם

כאשר אנחנו פונים ומנסים לאסוף את החומר, עדיין ישנו קושי אמיתי בשטח, מכיוון

שאנחנו עובדים מול מערכות מקבילות, שלא תמיד עובדות בקצב שלנו, מבינות את הקצב

שלנו ורוצות לשתף פעולה בקטע שלנו, ואז נוצר מצב שבו המעקב או איסוף ההומר הקליני

בפאזה מדוייקת הוא מאוד מאוד קשה.

לכן אם אתייחס ל-70 המשפחות האלה ולעובדות שלנו, אני יודע דבר אחד: בכל רגע

נתון, אם אני אפנה אליהן ואשאל על ילד מסויים, הן יוכלו לתת לי תמונה נכונה על

מצבו של הילד, אבל הן לא יכולות לתת לי תמונה עדכנית מה באמת קורה.

היו"ר יוסי כץ;

נביא בחשבון שכל אחת מהן צריכה לטפל בסדר גודל של 20-15 משפחות. יש להניח

שאותה עובדת לא יכולה להיות בו-זמנית אצל כל משפהה, אבל היא בוודאי יכולה, פעם

בשבוע או פעם בשבועיים, להיות בקשר עם כל משפחה. אני מניה שזה מה שהיא עושה.



יצחק פרי;

זה בדיוק מה שאני מתכוון, מפני שהיא היתה אצל המשפחה, ראתה והיא יכולה

לתת הערכה כללית על מצבו של הילד, אבל היא לא תוכל לתת מידע מדוייק או אפילו

לכמת את זה בצורה של דו"ח סוציאלי שמתייחס למצבו הלימודי של הילד כרגע, למצבו

הפסיכולוגי, למצבו הנפשי ועוד.

היו"ר יוסי כץ;

יש פה עובדת שעושה את זה בשטח? בבקשה, גברתי, תציגי את עצמך.

גילה ונדל;

גילה ונדל, מרחובות. מאוד הייתי רוצה לחזק את הדברים שלך לגבי הקשר שלנו

עם המשפחות בשטח, ויש קשר מאוד הדוק עם המשפחות בשטח.

היו"ר יוסי כץ;

זה הדבר היחיד שאת עושה? מה את עושה עם המשפחה, מבקרת אותה?

גילה ונדל;

זה הדבר היחיד שאני עושה. אני מקיימת סדרת טלפונים, זאת אומרת, יש קשר

מאוד הדוק ביני לבין המשפחות, כשאני יוזמת הרבה מאוד מהקשר, והמשפחות יוזמות

הרבה מאוד מהקשר, ואני מוכרחה לציין שזה 24 שעות ביממה, זה הולך אחרינו לכל

מקום.

היו"ר יוסי כץ;

באיזה סוג של ילדים מדובר? כמה ילדים נמצאים בטיפולך?

גילה ונדל;

זה משתנה כל פעם. היום זה בסביבות 20 ילדים, שמסודרים ב-18 משפחות אומנה.

יש אחים שנמצאים באותח משפחת אומנה. זה מתחיל עם קשר טלפוני עם הורים אומנים,

כדי לדעת מה קורה. העבודה שלי מתבטאת בקשר עם הורים, עם בתי ספר, עם

פסיכולוגים ועם כל מיני אנשי טיפול אחרים שנמצאים בקשר עם ההורים, פגישות עם

משפחות אומנה, ביקורי בית, בחלקן בבתים ובחלקן אצלנו במשרד, וזה אולי חלק

מהבעייתיות של הדו"ח.

היו"ר יוסי כץ;

תני דוגמה לבעיות של משפחות. הלא מצלצלים אלייך בדרך כלל כדי לספר על

בעיות. אם הילד הוא תלמיד מצויין וחברותי, אז אין בעיה.

גילה ונדל;

יש הרבה מאוד דברים שקשורים לקשר עם ההורים הביולוגיים, כלומר, קבענו

סדרי ראייה מסויימים, והורים לא עמדו בסדרי ראייה או שלא באו בזמן או שלקחו את

הילד לחופשת שבת ולא החזירו אותו, ויש הרבה מאוד ארועים סביב זה.



היו"ר יוסי כץ;

זאת אומרת, שיש הרבה מקרים שבהם ילד ימצא במשפחה אומנת כל ימות השבוע

ולסוף שבוע הוא הולך להוריו הביולוגיים.

גילה ונדל;

בדרך כלל הוא מבקר אצל המשפחה הביולוגית שלו אחת לשבועיים-שלושה.

היו"ר יוסי כץ;

הקטע הזה של מערכת היחסים בין המשפחה הטבעית לבין הילד ובין המשפחה

האומנת הוא בעייתי.

גילה ונדל;

אנחנו מאמינים שהוא חייב להתקיים, ויש, למשל, ילדים שחוזרים הביתה,

להורים הביולוגיים, אבל זה בהחלט קטע קשה. צורת העבודה היא כזאת שאני עובדת עם

משפחות האומנה, ויש עובדת משפחה שמלווה את המשפחות הביולוגיות, ואנחנו מתאמות

את הדברים בינינו. משתדלים שזה ירוץ כמו שצריך, אבל יש הרבה גורמים בשטח שהם

קשים. להורים מאוד קשה עם זה שהילדים לא נמצאים אצלם.

היו"ר יוסי כץ;

את מדווחת מדי שבוע, מדי חודש, בכתב? את מדוות מדי תקופה מסויימת בכתב,

באופן קבוע ושוטף?

גילה ונדל;

אני חושבת שעם הדיווח יש לנו בעיה. עובדים סוציאליים עושים הרבה, ופחות

כותבים, וקשה לנו לעמוד בזה, לדווח מיד על כל שיחת טלפון שנעשתה בכל שעה משעות

היום, ואלה דברים שמבחינה פרוצדורלית בוודאי צריכים לעשות. אנחנו מתקשים לעשות

את זה. זה אולי חלק מהקושי שלנו עם הדו"ח הזה של המידע קליני, שהוא מאוד לא של

עובדים סוציאליים, הוא דו"ח לאנשי מחשבים. מאוד קשה לנו להכניס תיאורים של

ילדים בתוך המחשוב הזה. אני יודעת שאני אישית יכולה לכתוב דו"ח סיפורי של

שלושה-ארבעה עמודים, ואני גם מגישה דו"חות לבית משפט, ואני מרגישה שזה דו"ח

שהרבה יותר מדבר אליי. יש עם זה בעיה. זאת אומרת, אני חושבת שמה שקורה בשטח

הוא שבאמת הדיווח הוא לא כמו שצריך. אין דיווח על כל מה שנעשה, אבל, כפי שאתה

אמרת, העבודה בשטח נעשית, יש המון מידע על מה שקורה עם הילדים, יש גם קשר

שוטף עם הילדים.

אופירה רובינשטיין;

יש עוד קטע בפניות אל העובדות של האומנה. אולי זה לא להצהרה, אבל יש הרבה

מאוד קשרים שנשארים גם אחרי שהילד מסיים, אחרי גיל 18. היא נשארת אותו גורם

משמעותי, ואם דרושים דו"חות לצבא ומעורבות, הרי על אף שזה לא במעמסה שלה, היא

בעצם מלווה אותו עוד שלב נוסף, פשוט בלית ברירה או מתוך מחוייבות אישית

ומקצועית, וזח לא נמצא בשום מקום.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. בבקשה, אדוני, תציג את עצמך.

עוזי הדר;



עוזי הדר, ראש העין. ראש העין היא דוגמה של ישוב שבו אין בעצם מנחי

אומנה, והעובדת הסוציאלית אצלי באגף מטפלת ב-60 משפחות בחצי משרה. היא גם

המרכזת של שני בתי ספר, היא גם אחראית על ועדת מעונות ועוד ועוד, והיא לא

מצליחה לעשות את העבודה כמו שמצפים ממנה כאחראית על נושא האומנה. הנושא הזה

תוקצב בעבר כמשרה, זו היתה משרה ארעית, ובשנת 1991 או 1992 המשרה הזאת נלקחה

מאתנו.

היו"ר יוסי כץ;

מי לקח אותה?

עוזי הדר;

משרד העבודה והרווחה.

היו"ר יוסי כץ;

עצור כאן. בוא נשמע תשובה. איך יכול להיות דבר כזה, מר פוזנר?

חי ים פוזנר;

הבעיה היא שבמדינת ישראל יש 265 רשויות מקומיות, ויש לנו מפתח של מנחה

משפחות אומנה ל-32 משפחות. דא עקא, המשפחות נפתחות ונסגרות בכל מיני ישובים,

והעובדים הם לא גרעינים, הניידות בין המקומות היא מאוד קשה.

מוטי וינטר;

זה מכסה בערך רק כ-900 משפחות מתוך 1,500 המשפחות שיש.

היו"ר יוסי כץ;

מר הדר, מה המצב אצלכם בראש העין?

עוזי הדר;

6 ילדים נמצאים במשפחות אומנה. בעבר היתה חצי משרה של מרכזת אומנה.

המשרה הזאת נלקחה מאתנו, ולמעשה זה הפך לחלק מהטיפול בשאר המשפחות הרגילות.

עובד סוציאלי אצלנו מטפל ויש לו קשר עם 130 משפחות בממוצע.

היו"ר יוסי כץ;

אני מבין שזה מה שהן עושות בחיפה וברחובות.

חיים פרי;

זה מה שהן עושות בחיפה.



אופירה רובינשטיין;

גם ברחובות - לא במשרה מלאה.

עוזי הדר;

זאת אומרת, ברוב הרשויות שצו יינו פה יש משפחות אומנה, אבל אין מרכז לנושא

הזה, וזה נבלע כחלק מהתפקידים האחרים של כל עובד סוציאלי.-
היים פוזנר
מילים ספורות להיסטוריה. בזמנו לא היו מנחי משפחות אומנה. אמרנו לכל
מהלקה לשירותים הברתי ים
יש לכם העובדים הסוציאליים, את המנהלת, תעשי הלוקת

עבודה. הבעיה היא שיש מחסור כללי בתקנים של עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים

הברתיים בכל התחומים. רצינו לשים פוקוס על הנושא של משפחות אומנה, לקחנו סעיף

תקציבי והפכנו את זה לתקנים, על מנת לתת עדיפות לנושא של משפחות אומנה, ילדים

בסיכון, כי יש צורך בביקורת בענין הזה. דא עקא, ברגע שאתה קובע מפתח של 1 ל-32

- והנה אני שומע עכשיו שבראש העין, למשל, יש 6 משפחות אומנה - הבעיה היא איך

לחלק את הדברים, הבעיה היא הפיצול בין הרשויות המקומיות.

לכן - וכאן אני מקדים תשובה לשאלה אהרת שתבוא בהמשך - אנחנו חושבים כרגע

ללכת למכרז, אולי למעט הערים הגדולים, היינו, להוציא את זה לארגונים או לחברות

ולראות איך הם יעשו את זה.
היו"ר יוסי כץ
להפריט?
חיים פוזנר
יכול להיות, כי אז הגבולות של הרשויות המקומיות לא יחסמו אותי. אם בראש

העין יש 6 משפחות אומנה, וברשות המקומית הסמוכה יש 20 ובעוד רשות מקומית סמוכה

יש 1---
הי ו"ר יוסי כץ
אתה יכול להפריט נושא כל כך רגיש?
חיים פוזנר
צריך לבחון כל דבר. יש לי פתרון חלופי. הפתרון החלופי זה להקטין את המפתה

ולקבל תוספת של תקנים. זה הפתרון החלופי הטוב.
היו"ר יוסי כץ
מה עמדתכם לגבי הפרטת השירות הזה?
אופירה רובינשטיין
אנחנו מודאגים מכמה דברים. גילה לא פרסה את כל התחום שבו היא עובדת. בין

השאר, היא גם משמשת לגבינו איזו שהיא רשת ביטחון למקרי חירום שקורים. היא עברה

הכשרה של במ"ה וגם הכשרה של משפחות אומנה. היא בעצם משמשת לאותם מקרי חירום

בכל השעות, כלומר, 24 שעות ביממה, כאשר אנחנו זקוקים למשפחה
היו"ר יוסי כץ
אבל אני שואל מה דעתך על הפרטה.

אופירה רובינשטיין;

אני מעלה מספר סוגיות, שאני לא יודעת אם ההפרטה תענה עליהן: ראשית, הענין

הזה של רשת הביטחון למשך 24 שעות ביממה שהעובדת נותנת, ולאו דווקא בפיקוח

הישיר על המשפחה, אלא באיתור אותן משפהות שהיא בקשר אתן, והיא מאפשרת לפתור את

הבעיה לא רק לנו, אלא גם ללשכות מסביב. יש משא ומתן בין השלכות לפתרון.

שנית, אני חושבת שמאז שגילה נמצאת בתפקיד - ואנחנו משתפים אותה בכל ועדות

ההחלטה - היא גם מעלה את הצורך ואת הייחודיות של משפחות אומנה לגבי ילדים. מאז

שעברנו לשיטה הזאת, יש לנו יותר דרישה מטעם העובדים למשפחות אומנה, ופחות

לפנימיות. אני חוששת ששני הדברים האלה שהזכרתי עשויים ללכת לאיבוד, ועל זה

צריך לחשוב.

עוזי הדר;

אני לא נגד הפרטה, אבל אני חושב שהמחלקות עושות את זה היום לא פחות טוב

מאשר מערכות פרטיות.

היו"ר יוסי כץ;

אני חושב שאם אתה תעביר את זה למערכות פרטיות, הטיפול אצלן בסופו של דבר

יהיה פחות טוב.

חיים פוזנר;

כל הפנימיות לילדים מופרטות. אין לנו שום פנימיה ממשלתית לילדים.

מוטי וינטר;

השירות שלנו ברובו מופרט. אפשר להסביר משהו?

היו"ר יוסי כץ;

פנימיה היא מקום קבע, ואני יודע שכאשר אני אבוא, למשל, לביקורת בפנימיה

כלשהי, אני אוכל להתרשם מה כוח האדם שמחזיקים, האם הוא נמצא במקום, האם הוא

מבצע את המשימות שאני רוצה שהוא יבצע אותן לפי התקן. לעומת זאת משפחות אומנה

מפוזרות על פני כל העיר או על פני כל הישוב, ויכול להיות שיכולת הפיקוח של

משרד העבודה אם המערכות מתפקדות כמו שצריך, נותנות את הטיפול כמו שצריך,

מעסיקות את כוח האדם כמו שצריך - היא הרבה יותר מצומצמת, כי זה מאוד גמיש, זה

לא נמצא בתוך מתקן מסויים. לכן במחשבה ראשונית אני חושב שזה מאוד מסוכן לבצע

הפרטה כזאת.

מה דעתך אתה, מר פרי, על נושא הזה? מיד נשמע אותך, מר וינטר.
יצחק פרי
אני בטוח בדבר אחד, והוא שכאשר זה יופרט, יהיו לנו דו"חות מאוד מדוייקים,

אבל אני לא בטוח לגבי איכות הדו"חות.

מוטי וינטר;

אני מנהל השירות לילד ונוער. כמה הערות: ראשית, לגבי הנתונים, צריך לזכור

שהדבר שבו מבקרים אותנו כאן הוא בעצם המערכת הכי טובה שיש לנו. בתהום של

שירותים לילדים אין לנו שום מערכת יותר מדוייקת מהמערכת הזאת. מציגים את זה

כבעיה כאילו, אבל בסך הכל אותם 44% או 50%של הדיווחים הם דיווחים מפורטים

שאין לנו בשום מערכת מקבילה בשירותים לילדים, ולדעתי, גם בשירותים אחרים. זו

אחת המערכות למידע קליני שהן הכי מפותחות בעולם, לא רק בארץ, וכאשר אנחנו

רוצים מידע, יש לנו מידע. מידע על 50% על אוכלוסיית ילדים הוא מידע עצום. אני

מוכן להעביר לכם את המידע שיש לנו, ואתם תראו איזו התפלגות ואיזה מידע רחב יש

לנו על כל חתך שאנחנו רוצים, לגבי הילדים וההורים וסיבות ההוצאה מהבית, כמה

זמן הם שוהים, למה הם שוהים ומה המצב הלימודי, הפסיכולוגי והנפשי שלהם. הלוואי

שהיה לי מידע כזה בכל המערכת. אז קודם כל צריך להגיד את זה, וזו חצי הכוס

המלאה.

שנית, צדקו במה שאמרו כאן. אנחנו בהחלט ניסינו להציב לעצמנו רף גבוה

ולחקות שיטות עבודה אמריקניות והתאמנו את זה - זה עובד אצלנו כמה שנים. יש

קושי, אבל הקושי נעוץ לא רק בתרבות של העובדים שלנו, אלא גם במחסור בכוח אדם

מתאים. לא פעם התייעצנו עם אנשי האוניברסיטה העברית שליוו אותנו. הם טענו, שאם

אנחנו רוצים שיהיה לנו משוב רציני, אנחנו צריכים להשקיע עוד כוח אדם במטה

שלנו, ואין לנו.

לגבי מנחי האומנה - ואנחנו מדברים על 34 מנחים בסך הכל - מהתחלה אני

החלטתי לקחת 100 מכסות סידור חוץ ביתי ולהמיר אותן לטובת מנחים. אף אחד לא נתן

לנו תוספת, לא האוצר ולא שום גורם אחר. אנחנו בעצמנו ביקשנו להעמיק ולשפר את

המערכת שלנו, אבל המספר הזה מכסה רק כ-1,000-900, וכבור מספר שנים התברר לנו

שאנחנו לא מצליחים, בגלל השיטה שמר פוזנר ציין קודם: יש מקומות קטנים, ואנחנו

לא יכולים להגיע להסכמה בין רשויות, ולכן עלה הרעיון של הפרטה או העסקה של

העובדים באמצעות עמותה.

אותה דילמה שהיושב ראש הציג ביחס לפיזור - קיימת גם היום. אין שום הבדל

מבחינת הפיזור של המשפחות היום, שעיריית תל אביב, חיפה או רוחובות מפקחת

עליהן, אלא שאין אותו הריכוז שעשוי להיות בעמותה, ולהערכתנו, אנחנו נוכל לנהל

את כוח האדם המצומצם - בתקווה שהוא גם יגדל - בצורה יותר טובה. אותו דבר ישנו

היום גם במסגרת פנימיות. למשל, פנימיית גבעת חיים מפעילה היום ילדים באמצעות

משפחות אומנה, עשרות משפחות אומנה, וזה עובד טוב. יש לנו עכשיו פרוייקט

בפנימיית בית זינגר.
היו"ר יוסי כץ
בקיבוץ יש עכשיו משפחות אומנה?
מוטי וינטר
כן, בכל עמק חפר יש עשרות משפחות ששוהים בהן ילדים.



היו"ר יוסי כץ;

ממש כענף במשק?

מוטי וינטר;

כן, וזה אחד הפרוייקטים הכי מוצלחים שעובד כבר שלושים שנה. יש לנו עכשיו

פרוייקט נסיוני בבית זינגר, באזור של עמק יזרעאל, זאת אומרת, פנימיה שמפעילה

משפחות אומנה, ילדים שמתחילם בפנימיה ולאחר מכן עוברים למשפחות אומנה. מי

שמפעיל אותן זו הפנימיה.

היו"ר יוסי כץ;

איזה סכום מקבלת משפחה אומנת?

קריאה;

1,700-1,600 שקל.

חיים פוזנר;

סדר גודל של 2,000 שקל לחודש.

היו"ר יוסי כץ;

הסכום הזה חייב במס הכנסה?

חיים פוזנר;

חלק מהסכום נחשב כחייב מס, וחלק זה לכיסוי הוצאות.

מוטי וינטר;

כבוד היושב ראש, היתה עכשיו ועדה שהציעה להפוך את הסטטוס שלהם למתנדבים,

ואנחנו עוד לא הספקנו להביא את הממצאים.

היו"ר יוסי כץ;

מה לגבי חקיקה, גברתי היועצת המשפטית?

רינת ויגלר;

ראשית, זה נכון שאנחנו נתקלים בבעיות של הרישום. כמו שמוטי וינטר אמר

לגבי התרבות של העובדים הסוציאליים, כשאנחנו כבר מגיעים עם תיקים לבית משפט,

אנחנו רואים, שבלי קשר למערכת הדיווח הקליני הזה, יש לעובדים סוציאליים קושי

ברישום, בעיקר בגלל לחץ העבודה, ואני חושבת שגם בגלל חינוך. חושבים שזוז דורש

זמן יותר ממה שזה באמת דורש, והתוצאה היא שכאשר באים עם תיק לבית משפט אחרי

חמש שנים, עובד סוציאלי לא יכול לזכור את השתלשלות העניינים. גם על זה עובדים

בשטח, כדי להכניס את זה יותר לתרבות של העבודה היום יומית.

מבחינת החוק, הוקם במשרד צוות שכולל אותי, כנציגת הייעוץ המשפטי, מפקחת

ארצית על האומנה, שלווה ליבוביץ, ועורך דין מהמועצה לשלום הילד. אנחנו עובדים

על זה כבר הרבה זמן.

היו"ר יוסי כץ;

- שנה וחצי.



רינת ויגלר;

נכון, אבל זה לוקח הרבה זמן, כי הדברים מאוד סבוכים, הן מבחינת התפיסה

שלנו את ההוק, הן מבחינת מה שאנחנו רוצים להכניס לחוק ומה שאנחנו לא רוצים

להכניס לחוק. התלבטנו בהמון שאלות. פגשנו משפחות אומנה מהשטח, פגשנו עובדים

מהשטח.

היו"ר יוסי כץ;

יש לך הערכה של זמן מתי אתם מסיימים?

חיים פוזנר;

כחצי שנה.

רינת ויגלר;

אנחנו עכשיו בשלב גיבוש טיוטה סופית בתוך המשרד.

היו"ר יוסי כץ;

והשלב הזה, מתי הוא אמור להסתיים?
רינת ויגלר
עכשיו אנחנו בשלב של דיונים בתוך המשרד. אנחנו מקווים שתוך חצי שנה נוכל

להביא דבר שיהיה מבחינתנו סופי עד כמח שאפשר. יש לנו כבר היום טיוטה, עם

הסברים כלליים. אנחנו יושבים על זה ואנחנו רואים בזה חשיבות מאוד גדולה. אנחנו

מודעים לכך שיש צורך להביא את זה לסיום.

היו"ר יוסי כץ;

בינתיים נכנסה לכאן קבוצת בני נוער, שהם אורחי הוועדה לרגל יום הילד

והנוער. מאין אתם?

עדי קאופמן;

מאגודת צבעי"ם - צעירים בונים עתיד טוב יותר.

ברוך פרידנר;

מאילו מקומות בארץ?
עדי קאופמן
מכל הארץ.

היו"ר יוסי כץ;

קודם כל ברוכים הבאים. יש מי שמוכן להציג את הצוות שנמצא כאן? בבקשה, אתה

המתנדב? תציג את עצמך.



חלבי ראפע;

אני המתנדב. תמיד אני מתנדב. שמי ראפע חלבי, אני מדליית אל כרמל, אני

יושב ראש ועד ההורים בבית ספר אורט רונסון בדלית אל כרמל ועוספיא. באנו כאן עם

צוות לראות את העבודה שלכם בפועל. לא מספיק ששומעים על זה באמצעי התקשורת, לא

מספיק שלומדים על זה בספרים. רוצים להיות אתכם כאן בתור משקיפים, ואולי גם מי

שיש לו שאלות יוכל לשאול. זה לגבי הצוות שלנו. את האהרים אני לא מכיר. אולי הם

יציגו את עצמם.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. בבקשה, תציג את עצמך.
אבי בירו
אבי בירו, מנהל מרכז תרבות עמים לנוער. המרכז יושב בירושלים, בעמק רפאים.

אני מרכז את מטה הודש הילד והנוער בישראל. אנהנו מארגנים פעם בחודש פעילות עם

בני נוער כדי להעלות על נס את ההתנדבות שלהם ואת התרומה שלהם לחברה. החודש הזה

עוברים המצטיינים שבהם כל מיני סדנאות, ויש כל מיני פעולות הערכה וטכסים

בנושא. היום זה יום הילד בכנסת. יש כאן נציגים מכל הארץ שבאים, ראשית, לראות

את עבודת הוועדות, להיווכח שהכנסת אינה רק אותם כסאות ריקים באולם, אלא יש גם

ועדות שעובדות יום יום.
היו"ר יוסי כץ
באילו גילאים הנערים כאן?

אבי בירו;

י"א-י"ב, ויש גם כמה נערים מכיתות יי.

חלבי ראפע;

גם מ-י' וגם מ-י"ג.

אבי בירו;

הנציגים כאן הם מכל המגזרים ומכל הארץ. יש לנו קרוב ל-120 בני נוער

שמתחלקים לוועדות. אחרי זה יהיה גם טכס, וכמובן, נהיה גם במליאת הכנסת.

היו"ר יוסי כץ;

כיוון שנכנסתם לכאן כשאנחנו כבר בשלבים מתקדמים של הדיון, אני רק רוצה

להסביר לכם שבוועדה הזו יש בעצם שני סוגים עיקריים של דיון. סוג אחד הוא דיון

בדו"חות של מבקר המדינה. מבקר המדינה מוציא מדי שנה דו"ח שנתי- לפעמים יש גם

דין וחשבון מיוחד בנושאים מסויימים - ספר עב כרס, שדן בכל משרדי הממשלה ובכל

פעולות הממשלה. כיום מכהנת בתפקיד הזה מבקרת המדינה גבי מרים בן-פורת, שבדיוק

החודש אמורה לסיים את תפקידה, לאחר עשר שנות כהונה בתפקיד.

הפעם, לרגל יום הילד, החלטנו לקיים דיון בדו"ח על משרד העבודה והרווחה,

בקטע שעוסק במה שקרוי; משפחות אומנה, כלומר, אותן משפחות שמחזיקות בילדים, שיש

החלטה שהם יהיו במשפחות אומנה. הם לא מוצאים באופן מלא מהבית ועוברים לאימוץ,

אלא הם נמצאים אצל משפהה אומנת שדואגת להם, וכמובן, מטפלת בהם.



אנחנו מדברים כעת על הפיקוח של המדינה על אותן משפחות: מה קורה עם הילדים

האלה? האם מישהו שואל את עצמו מה קורה לילדים האלה, מה מצבם? האם יש איזה שהוא
מעקב? מי ברשויות המקומיות עוקב
אחרי הילדים האלה? האם העובדים הסוציאליים אכן

עוקבים כראוי אהר מה שמתרחש באותם בתים? האם יש להם קשר? ומסתבר, כמובן, שיש

קשר הדוק, אבל האם המשרד המרכזי, משרד העבודה והרווחה, עוקב אחר מה שמתרחש

ויודע מה קורה ויכול לתת תשובות? זאת משום שמאוד חשוב לשמור על הקשר עם הילדים

האלה, עם הנערים והנערות שגדלים במשפחות אומנה, כדי לוודא שהם אמנם מקבלים את

החינוך הנכון, את הטיפול הנכון ושבסך הכל לא יהיו לחברה בעיות אתם כאשר הם

יגדלו, ומערכת החינוך תטפל בהם כפי שצריך, עם פעולות הרווהה וכל מה שקשור. זו

מסגרת הדיון שלנו.

לא קיבלתי תשובה מספקת לשאלה איך זה קרה שמדינת ישראל, מאז הצהרת האו"ם

מ-1987, שדנה בנושא הזה ושאומרת שיש להסדיר את הנושא בחוק, לא הסדירה אותו

עדיין בחוק? למה המשרד לא מסוגל להוציא מתחת ידו חוק אומנה שיסדיר את הטיפול

במשפחות אומנות וידאג לזכויות של הנערים והנערות ולזכויות של המשפחות ולכל

מערכת הבקרה שקשורה בענין? למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? יש פה ריב של סמכויות

בין משרדים, או שהכל מעוגן במשרד העבודה והרווחה?

רינת ויגלר;

לא, אין ריב סמכויות. בעצם הדברים מוסדרים.

היו"ר יוסי כץ;

שנית, האם משרד המשפטים משתתף בצוות הזה שהזכרת?
רינת ויגלר
משרד המשפטים לא משתתף עדיין. ברור לנו שברגע שהדברים יקבלו את הגיבוש

המקצועי בתוך המשרד שלנו, הם ימיו חלק מההליך, זאת אומרת, זה ברור שזה יעבור

אליהם, ואנחנו נקבל את ההערות שלהם ונגיש יחד אתם את ההצעה הסופית. זה ברור.

אני חושבת שהיו הרבה התלבטויות לאורך הדרך.
היו"ר יוסי כץ
מה הבעיה העיקרית? למה זה כל כך מסובך לחוקק חוק כזה?
רינת ויגלר
קודם כל לא היה ברור האם כדאי ללכת על חוק אומנה כחוק נפרד, או ללכת על

כל הנושא של השמה חוץ ביתית.
היו"ר יוסי כץ
כלומר, חוק אומנה, אימוץ, פנימיות.
רינת ויגלר
חוק אימוץ יש. כל הנושא של פנימיות לא מוסדר בכלל בחקיקה. היוגה שאלה אם

לקהת את זה כאיזה שהוא פרוייטק רהב יותר ולהכניס לסיפור הזה גם את נושא

הפנימיות. גם בנושא של אומנה אנחנו ניסינו ללמוד מדברים שקורים בחוץ לארץ,

כלומר, היה פה נסיון לעשות עבודה מאוד רצינית. לא הייתי שותפה לכל ההליכים.

עוד בתחילת שנות ה-90 הוקמה ועדה בתוך המשרד. הדבר עבר הרבה גלגולים.



היו"ר יוסי כץ;

אני אומר לך "דוגרי" שאני לא מבין למה זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן, אבל

נעזוב את זה. השאלה שלי היא השיקולים לשים ילד מסויים במשפחה אומנת או באימוץ.

חיים פוזנר;

דבר ראשון, יש ועדת החלטה ברמת הרשות המקומית. ועדת-ההחלטה היא ועדה בין-

מקצועית שיושבים בה העובדים הסוציאליים שמטפלים, ואם יש צורך, פקידי סעד, ואם

מדובר בילד קטן, גם מפקחים של הרשות לילד ונוער וגם מפקחים של הרשות המנהלת את

השירות לאימוץ, גם הורים, קציני ביקור סדיר, יועצים וכו'.

היו"ר יוסי כץ;

מה מחליטה ועדת ההחלטה?

חיים פוזנר;

הוועדה מחליטה על תכנית טיפולית לילד. התכנית יכולה להיות עם מסלולים

שונים לגמרי. זה יכול להיות, למשל, טיפול בקהילה, זה יכול להיות חיזוק המשפחה

בכלל.

היו"ר יוסי כץ;

נניח שהיא מחליטה על אימוץ כפתרון.

חיים פוזנר;

היא צריכה לשקול את כל ההלופות בו זמנית. מתי היא מחליטה על אימוץ? -

כאשר ברור מעל כל ספק שאין סיכוי, לטובתו ולשלומו של הילד, להחזיר אותו לתפקוד

נאות במסגרת משפחתו. כאן, כמובן, השיקולים הם מאוד מורכבים ומאוד קשים.

היו"ר יוסי כץ;

נניח שהיא מחליטה על אימוץ. זו בגדר המלצה. לאן זה עובר אחר כך?
חיים פוזנר
ברגע שהוועדה החליטה על אימוץ, היא מעבירה את זה לשירות למען הילד.

היו"ר יוסי כץ;

וזו כבר יחידת מטה.
היים פוזנר
זו יחידה יוצאת דופן כזאת שלמעשה מקבלת את הנתונים מהמחלקה לשירותים

הברתי ים, משתפת את הטיפול בהתייחסות למשפחה הביולוגית ומתחילה את התהליך הזה,

שהוא מסלול מכשולים בפני עצמו.

היו"ר יוסי כץ;

זאת אומרת, אימוץ הוא הדרגה הגבוהה ביותר של ניתוק הילד ממשפחתו.



חיים פוזנר;

בוודאי, זה ניתוק טוטלי. זה יכול להיות גם אימוץ פתוה. 20% מהאימוצים הם

פתוהים.

היו"ר יוסי כץ;

אגב, אם כבר מדברים על אימוץ, היתה איזו שהיא הצעה - קראתי עליה בעתונות

- לחשוף את ההורים הביולוגיים בגיל מוקדם יותר.

היים פוזנר;

גם זה נושא מורכב מאין כמותו. ניקה לדוגמה את המצב כיום, כאשר מדובר

בהשיפה בהגיע הילד לגיל 18. קודם הנער צריך לרצות בזה. שנית, המשפחה

הביולוגית, אמו של הנער, צריכה לרצות בחשיפה, כי לפעמים מסתבר שהיא בנתה לה

חיים אחרים והיא לא רוצה את הקשר הזה, שעלול להרוס את חייה החדשים. כאן

התייחסתי רק לנקודה אחת.

היו"ר יוסי כץ;

בשעתו אני התנגדתי לזה, כשהיתה הצעת חוק פרטית בנושא הזה.

חיים פוזנר;

זה נושא מורכב מאין כמותו, ולכן אנחנו מקבלים את האינפומרציה מכל הצדדים

ורק אז אומרים אם אפשר לחשוף, כי אם נפתח את זה, אנחנו עלולים להרוס את

הילדים ולהרוס משפחות.

היו"ר יוסי כץ;

אומנה היא דרגה נמוכה יותר.
עוזי הדר
לפי דעתי, אחת הבעיות היא שבהרבה מקרים קורה שאומנה, שהיא אלטרנטיבה

זמנית, הופכת לאלטרנטיבה קבועה.

היו"ר יוסי כץ;

על זה היתה הביקורת בדו"ח הקודם, שאומנה זה פתרון זמני, אבל בעצם נוצר

מצב שבו הסדר האומנה נמשך הרבה מאוד שנים. השאלה שלי היא מה הממוצע של שהות

במשפחה אומנת.

מוטי וינטר;

בסביבות שש שנים, לפעמים יותר.

היו"ר יוסי כץ;

מה השיקול לשלוח ילד למשפחה אומנת ומה השיקול לשלוח אותו לפנימיה?



עוזי הדר;

כעקרון, התפיסה שלנו אומרת שעדיף להשאיר את הילד קרוב ככל האפשר לקהילה.

זאת אומרת, אם יש אלטרנטיבה בקהילה עצמה, זה עדיף מאשר להוציא אותו מחוץ מחוץ

למסגרת הבית. זה השיקול העיקרי.

היו"ר יוסי כץ;

איך משפחה הופכת למשפחה אומנת? היא פונה אליכם ואומרת לכם שהיא רוצה

להיות משפחה אומנת?

אופירה רובינשטיין;

אני רוצה להקדים ולומר שמשפחה אומנת היא הדבר הכי קרוב למשפחה באשר היא,

והמגמה היא - ככל שהילד צעיר יותר, וגם בשלבים אחרים - לתת לילד לחוות מערכת

משפחתית בשביל הגדילה הנורמטיבית שלו לעתיד, וזאת בעצם הבחירה הראשונה שצריכה

לעלות. לא תמיד היא אפשרית, בגלל כל מיני סיבות. לכן אנחנו אומרים שזה לא תמיד

ענין של טווח ארוך או טווח קצר, אלא זה ענין של מה טוב לילד במצב המסויים.

ישנם מקרים שהעיוותים הם כל כך קשים, שאנחנו באים ואומרים; אין סיכוי שזה

יהיה, ואנחנו מפנים את הילד לפנימיה, אבל בדרך כלל משפחת אומנה צריכה להיות

האופציה הראשונה שצריכה לעלות. יש מציאות שלא תמיד יש מספיק משפחות כאלה וכוי,

אבל זאת האופציה הראשונה.

היו"ר יוסי כץ;

איך נרשמים?

גילה ונדל;

יש כל מיני דרכים לאתר משפחות, ואנחנו באמת שוברים את הראש, ולא קל לאתר

משפחות. יש יציאה לאמצעי תקשורת, פרסומים גם ברמה הכללית יותר, ועל זה המשרד

יותר אחראי, וגם כל מיני פרסומים ברמה המקומית. בקטן, יש יציאה לקהילה,

בהשתתפות כל מיני ארגונים. יש אלינו פניות של אנשים בעקבות פרסומים באמצעי

התקשורת. הרבה מאוד אנשים פונים ואחר כך נופלים, ומתוך הרבה פניות נשארת נשארת

לנו משפחה אחת או משהו כזה. אנחנו מכשירים את המשפחות בתכנית במ"ה.

היו"ר יוסי כץ;

מי מחליט אם משפחה כשירה להיות משפחה אומנת?

גילה ונדל;

דרך תכנית במ"ה. זה קורס שאנחנו מעבירים לכל המשפחות שמעוניינות להשתתף

ושבו יש גם הכשרה וגם מיון ובחירה של המשפחות.

היו"ר יוסי כץ;

ועל זה אתם אחראים ברמת השטח.

אופירה רובינשטיין;

יחד עם הפיקוח.



עוזי הדר;

זה בדרך כלל זה נעשה או בישובים גדולים או ברמת המחוז, כשכמה משפחות מכמה

ישובים מגיעות לקורס הזה.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. בבקשה, גברתי. תציגי את עצמך.

ענת אופיר;

ענת אופיר, עובדת סוציאלית במועצה לשלום הילד. לצערי, עורכת דין טלי גל,

שעובדת בצוות של משרד העבודה על הכנת החוק, לא נמצאת היום.

גם כמי שעבדה בלשכת רווחה, אני חושבת שלא במקרה אמר מנהל אגף הרווחה של

ראש העין, שבמקום שבו הענין לא מוסדר כמו שצריך, קשה מאוד גם לעבוד עם המשאב

הזה, כי אין מי שירכז, המוטיבציה של העובדים להוציא ילדים למשפחות אומנה היא

יותר נמוכה, כי אחר כך העול הזה יפול עליהם, ולכן יש פער בין מה שקורה בערים

שונות.

אני חישבת שזו בעצם המטרה של הצעת חוק אומנה. לא אכנס יותר מדי לפרטים,

אבל אני חושבת שבבסיס יש איזה שהוא נסיון לענות על דברים שהיום הם מאוד מאוד

בעייתיים, כמו הסמכויות של ההורה האומן מול ההורה הביולוגי, והיום יש קושי

גדול מאוד בוועדות החלטה, בבית משפט, בדברים יום יומיים. למשל, הורה אומן לא

יכול לקבל החלטות לגבי טיפול רפואי, שהוא לא טיפול חירום, לגבי טיפול

פסיכולוגי, למשל, שהילד זקוק לו, וההורה הביולוגי יכול לתקוע מקלות בגלגלים

ולעכב את התהליך, ולזה אין היום תשובה.

דובר כאן על הענין של פתרון זמני. היום ההסתכלות על אומנה היא במידה רבה

זמנית, ויש ילדים שמוצאים את עצמם באומנה מגיל מאוד צעיר עד גיל 18. ההסתכלות

בוועדות ההחלטה לא יכולה להיות זמנית, כי היא חייבת לצפות פני עתיד, ויש בהצעת

החוק התייחסות לענין הזה של צפיית פני עתיד. אחרי שנה חייבים לקבל איזו שהיא

החלטה, מתוך כבוד לילד הזה ולמשפחה וכדי לתת לו תחושת ביטחון מינימלית שיש מי

שעוקב עאחריו ויש מי שמתכנן בשבילו.
דבר נוסף שמנסים לענות עליו
יש היום עקרונות מסויימים שמוסדרים בתע"ס,

בתקנות העבודה הסוציאלית, שמן הראוי שיהיו מוסדרים בחוק, ולא בתקנות שהיום קשה

מאוד לאכוף אותן, ומה שקורה בפועל זה שיש פער עצום בין עיר לעיר, בין ישוב

לישוב, בין משפחה למשפחה. למועצה לשלום הילד, למשל, מגיעות המון פניות של

משפחות, שאני לא יכולה להגיד שמפקח האומנה מכיר אותן, בכל אופן לא כמו שצריך,

והוא לא מאוד יודע מה קורה שם. ולא תמיד יש לי טענות לעובד עצמו, כי לפעמים יש

לו עוד אלף ואחד תפקידים אחרים, אבל ברגע שיהיה חוק שיסדיר את הענין הזה ויקבע

פקידי סעד לחוק אומנה, לא תהיה אפשרות להתחמק מזה, וגם למשרד לא תהיה אפשרות

להגיד שאין לו תקציב לענין הזה.

משה גפני;

אם זה היה תלוי בכם, מה אתם הייתם רוצים שיהיה בחוק?



ענת אופיר;

קודם כל מה שאנחנו היינו רוצים שיהיה בחוק נמצא היום כבר בהצעה הכתובה,

שמגובשת ביחד עם נציגי משרד העבודה והרווחה. יש כבר הצעה קיימת שמגולגלת היום
בתוך המשרד. ההצעה מדברת על שלושה נדבכים עיקריים
הנדבך הראשון הוא מה שציינתי, היינו, עקרונות שמוסדרים היום בתע"ס,

בתקנות עבודה סוציאלית, ומוכרחים להיכנס לחוק, למשל: התפקידים של מנחה אומנה,

המעקב על ידי ועדת החלטה, התכנית הטיפולית עבור הילד. כל זה חייב להיות מעוגן

בחוק, וזה מוצע כאן. אם תרצה, תוכל לעיין בזה.

אני לא אתייחס לנושא של ההפרטה, כי אני לא חושבת שהמועצה לשלום הילד

צריכה להתייחס לנושא הזה. בענין זה משרד העבודה והרווחה צריך לתת תשובה.

הנדבך השני שמדובר עליו הוא הבהרה של עניינים, שלא מוסדרים כיום, וקיימת

לגביהם אי-בהירות, והרבה פעמים הם יוצרים קשיים ובעיות משפטיות אחרות.

היו"ר יוסי כץ;

זה הענין של הטיפול.

ענת אופיר;

כן, זו דוגמה.

הנדבך השלישי עוסק במספר נושאים שטרם הוסדרו, לא בתע"ס ולא בחקיקה, והעדר

הסדר בענין זה יצר בעיות בשטח. אני מדברת בעיקר על הנושא של אומנה קבועה.

בפועל אנחנו רואים היום שיש המון ילדים שנמצאים באומנה עד גיל 18. מרגע שהם

מוצאים, הם לא חוזרים. זה לא אמור לגבי כולם, אבל מדובר בהרבה מאוד ילדים. לכן

זה מחייב התייחסות שונה לנושא הזה. ההצעה העיקרית פה היא שילד שנמצא מעל שנה

באומנה - עניינו יובא לדיון בוועדת החלטה, ושם תתקבל ההחלטה לגבי אומנה קבועה,

ואז זה מתקבל בהחלטה של בית משפט. ניתן צו לאומנה קבועה, ויש פה סטנדרטים

שהורה צריך לעמוד בהם, כשאנחנו מדברים על סמכויות וזכויות, גם של ההורה וגם של

הילד באומנה, שלא מוסדרות היום כפי שצריך.

היו"ר יוסי כץ;

לי אין ספק שכבר מזמן החקיקה הזו היתה צריכה להיות מוכנה. אני לא רואה

הצדקה לכך שזה נגרר כל כך הרבה זמן.

רינת ויגלר;

אבל אני חושבת שהדברים שהוצגו כאן מראים את המורכבות הגדולה.

היו"ר יוסי כץ;

בכל זאת אנחנו עוסקים פה בחקיקה. חוקקנו את חוק זכויות החולה וחוקים

אחרים. אני יודע שדנו בהרבה מאוד אספקטים, אבל עשינו את זה בקצב מתאים. אם

רוצים לקהת את זה ברצינות, צריכים כל שבוע לשבת ולהביא חוק מוסדר, ולא, זה

יימשך עוד שנים, יתחלפו הממשלות, עוד פעם השרים יהיו עסוקים בכל מיני דברים,

והענין לא יזוז. אני באמת קורא לכל מי שעוסק בנושא הזה של הכנת החוק לקחת את

העניינים יותר ברצינות ולקבוע דיונים בקצב יותר מהיר כדי להשלים את החוק.

בבקשה, מר הורביץ.



יאיר הורביץ;

אם מסתכלים על הנתונים ועל המציאות במבט כללי, רואים שבתקופת הדו"ח היו

כ-1,400 ילדים במשפחות אומנת. הרושם הוא שמשרד העבודה והרווחה רואה בזה, ואולי

בצדק, אמצעי טוב ואמצעי מרכזי כדי לקיים וכדי לקדם את הפעילות לגבי הילדים. 32

או 34 משרות מלאות לכך וכך עובדים נחלקות, אם אינני טועה, ל-64 רשויות

מקומיות. יש כאן מצב בסיסי ראשוני שב-80 רשויות מקומיות אין בכלל הקצאה של

תקן, וזה דורש תשומת לב. גם אם לא מגדילים את המשאבים לגביי משרות מלאות נוספות

- וייתכן שצריך להגדיל אותם - אנחנו נמצאים במצב בסיסי ראשוני של הקצאת תקנים

ל-64 רשויות מקומיות, בין אם זה ל-32 משפחות אומנה ובין אם זה ל-23 משפחות

בפועל, אבל ב-80 רשויות מקומיות הפתרונות הם אהרים לגמרי.

אשר לנתונים שהמשרד מקבל, נדמה לי שבתשובות לנו אמר המשרד שהוא רואה את

זה ככלי מרכזי וטוב, וכנראה, לא רק שהכלי הזה דרוש כדי לדעת איך לנהל את

הטיפול ב-1,400 ילדים, אלא גם צריך לראות אם צריך להרחיב אותו מעבר לכך.

מר וינטר, הנתונים הם לא רק שבחצי הכוס המלאה יש דיווחים, וכדאי להיות

שבע רצון מכך. כשבדקנו את המצב לגבי אותם 40% ומשהו שדווחו ב-1997, הסתבר

שמרביתם היו מעודכנים לאחרונה לשנת 1993. זאת אומרת, בתוך כחמצית הכוס המלאה

היה לך דיווח כזה. יכול להיות שאתה לא מעוניין בדיווח הזה, ואפשר לשכוח ממנו.

מוטי וינטר;

אני מעוניין מאוד.

יאיר הורביץ;

אם אתה מעוניין בו מאוד, הרי אפילו כאן עלו קולות של אנשים שעוסקים בזה

בשטח ושדיברו על דרך יותר נוחה או יותר טובה. כמובן, זה מטיל נטל בענין הזה.

אם אתה מעוניין מאוד בדיווח - אתם גם כתבתם בתשובה שתפעלו בדרך כזאת או אחרת

של סנקציות, אינני יודע כלפי מי, או בדרך אחרת - הרי אם לא לפשט את הדיווח,

צריך לפחות לעמוד עליו, כי אם מגיעים למצב כזה שבו דיווחים שישנם מעודכנים

ברובם לארבע שנים לאחור - יש כאן בעיה.

יש בעיה גם במה שמצאנו לגבי הדיווחים של ועדות הערכה. בהנחה שבאותם

מקומות שיש ועדת הערכה הוועדה אכן פועלת, ולא מצאו לה אוכפי ועדת הערכה או

תחליפים כאלה ואחרים, הדיווחים אינם נשמרים, אינם מתועדים ואינם מניהים את

הדעת שהדברים מבוצעים. מאוד יכול להיות שיש קשיים כלשהם מצד עובדים מסורים,

שפועלים ועושים אולי את מה שמוטל עליהם בשטח, ולאחר מכן, כאשר זה צריך לזרום

למקבלי החלטות ולניהול או במשרד או בדרגים אחרים, משהו הולך כאן לאיבוד.

אם אתה רוצה לראות בכלי הזה כלי של 1,400 או 2.400, או בהקשר של משאבים

אחרים, מגיע לך לקבל יותר נתונים, בלי לקרוא לזה "ביקורת" או משהו אחר. יש לך

כלי, פיתחת אותו בשנת 1998, באמצעות יועצים ומומחים, ומגיע לך שתקבל את

הנתונים האלה, אולי לא בלחיצת כפתור, אבל בהפעלת כמה כפתורים.

חקיקה שקיימת בתחומים אחרים, מגיע גם שתהיה לתחום הזה. מובן מאליו, שכאשר

תבוא החקיקה, היא תקבע סטנדרטים. היא גם תחייב, במישרין או בעקיפין, את

הפעילות, כי אין הכוונה כאן להקיקה במישור הרצוי, שאי אפשר יהיה לגשר עליה,
ובסעיף שמופיע בתזכיר הצעת החוק
"השפעת החוק על תקציב המדינה", יצטרכו לכתוב

לא את המילה האחת "כן" שכותבים לפעמים, אלא



מוטי וינטר;

כמו שכתוב בחוק חסרי ישע.

אדוני היושב ראש, כיוון שאני צריך לצאת לאיזה כנס, לצערי, אני מבקש להגיב

עכשיו.

היו"ר יוסי כץ;

בבקשו;.

מוטי וינטר;

ראשית, אני רוצה להגיד שהביקורת מתייחסת, ובצדק, למה שלא רגיל, אבל צריך
לזכור דבר אחד ברקע
הביקורת תוקפת אותנו על האמביציה שלנו להיות בעשר השנים

האחרונות יותר טובים ויותר מתוחכמים.

כבוד היושב ראש, אתה שאלת מתי מחליטים על אומנה, ואני צריך להדגיש פה שיש

"תחרות" בסידור החוץ ביתי בין הסקטור הפנימייתי לבין האומנה, ועל שניהם אנחנו

אחראים. הסקטור הפנימייתי באורח מסורתי חזק יותר במדינת ישראל, עם שדולות

חזקות, ומשיג הרבה יותר משאבים. לפני עשר שנים אמרנו - וזה היה בעקבות המשבר

בפנימיות, אולי זכור לכם דו"ח לנגרמן - שאנחנו נשקיע בתחום של האומנה, והתחלנו

לעשות את זה בצורה מאוד עקבית. אלא מה? יש פער די גדול בכוח אדם, כלומר, ברמה

של משפחות האומנה וכוי, ובתוך המערכת של העבודה הסוציאלית יש העדפה ברורה

לכיוון הפנימיות, על חשבון האומנה.

אנחנו מנסים לשכלל את זה, אבל מתקשים. עיכוב החוק נובע בחלקו מהזהירות

שלנו. כאדם די מנוסה, אני אומר לך, שלצערי הרב, אני לא רואה שהחקיקה הביאה לי

משאבים ליישם אותה. חוק חסרי ישע, למשל, שהוא אהד החוקים הכי מתקדמים במדינת

ישראל - אני מברך שהוא נחקק, אבל, לצערי, אלמלא פרוש וחבר הכנסת לוי בזמנו

הביאו בדקה התשעים 2 מיליון שקל, וזה כל מה שקיבלנו, לא היינו יכולים לעשות

הרבה. לא קיבלנו משאבים.

מה יקרה עכשיו? יחקקו חוק אומנה, ואכן יבקשו מאתנו סטנדרטים חדשים, כמו

שמר הורביץ אמר כאן, ויבוא מבקר המדינה וישאל למה אנחנו לא עומדים בסטנדרטים.

היו"ר יוסי כץ;

בקיצור, מה שאתה אומר הוא שצריך משאבים.

מוטי וינטר;

ולא משאבים רבים. האומנה לא זקוקה למשאבים של הפנימיות.

היו"ר יוסי כץ;

כמה עולה ילד בפנימיה, וכמה עולה ילד במשפחה אומנת?

מוטי וינטר;

בפנימיה הסכום יכול להגיע ל-1,200 עד 8,000 שקל, בממוצע - 2,000 שקל.

היו"ר יוסי כץ;

אני מבין שלשבץ ילד בפנימיה זה הרבה יותר.

קריאה;

כן.
היו"ר יוסי כץ
זה הרבה יותר נוח למי שמקבל החלטה, אבל לא בהכרח יותר טוב לילד.
מוטי וינטר
נכון בהחלט.

היו"ר יוסי כץ;

ברור שלילד הרבה יותר טוב שיישאר בקהילה, במסגרת משפחתית.

מוטי וינטר;

הזכירו פה, למשל, את קורס במ"ה. אחת המהפכות הגדולות, שהבאנו בעקבות

ההתאמה של השיטות האמריקניות למציאות הישראלית, היא שהיום יש לנו מאות משפחות

שעברו קורס במ"ה, ואין- להשוות את הפרופיל שלהן עם הפרופיל של המשפחות שהיו

בשנת ה-70 וה-80. חלקן הגדול אקדמאיות, משכילות מאוד, שמסוגלות לתת מענה אחר

לאותם ילדים שנמצאים אצלן.

היו"ר יוסי כץ;

איך מעודדים שיבוץ ילדים במשפחות אומנה, על פני פנימיות?

מוטי וינטר;

ראשית, צריך משפחות ברמה יותר גבוהה. התכנית הזאת, פלוס תכנית שיווק, שגם

היא תעלה לנו כסף, ובמסגרת הוועדה של מקסים לוי הצענו שיפור בענין. אני מסב את

תשומת לבך לממצאים ולהצעות של הוועדה ההיא ואני מציע שתתמוך בהם, כי בסך הכל

לא מדובר על תקציבים גדולים. בניגוד לפנימיות, אפשר לחולל פה מפנה בסכומים של

5-4 מיליון שקל, לא יותר, ואני לא מדבר על תוספת של תעריפים.

היו"ר יוסי כץ;

למה זה אמור להביא?

מוטי וינטר;

בעיקרו של דבר זה אמור לקדם תחומים של פיתוח, של הכשרה, של שיווק חברתי,

דברים שיאפשרו לנו לטייב את המערכת, כולל מערכת המידע הקליני, שאמרתי שצריך

שיהיה בה מישהו שיעבוד יותר טוב ויתן משוב יותר טוב לעובדים, כדי שישתלם ליום

לדווח. זה לא כפי שאמרה העובדת פה. זה לא משום שהיא לא יודעת. המידע שהיא

מקבלת מהמערכת הזאת עולה לאין שיעור על הדו"ח הרגיל שהיא עושה. אין מה להתווכח

על זה. מהדו"ח הסוציאלי הרגיל אין לנו המידע המפורט והשיטתי שאנחנו מקבלים

מהמערכת.

משה גפני;

יש מקרים שבהם אתם סבורים שפנימיה עדיפה על פני משפחת אומנה?

מוטי וינטר;

בהחלט כן, אם כי למדנו בשנים חאחרונות שגם אוכלוסיה של מתבגרים, שבאופן

טבעי אנחנו שמים אותה בפנימיות, מוצאת את מקומה ומצליחה, אם אנחנו נותנים את

השירותים הטובים ואם המשפחות הן מתאימות.



היו"ר יוסי כץ;

רצית לשאול שאלה. בבקשה.

עדי קאופמן;

רציתי לשאול שאלה, ואני חושבת שזה בשם בכי הנוער; למה לא חיפשתם ציגות

של ילדים שנמצאים במשפחות אומנה? אני הושבת שילדים שנמצאים במשפחות אומנה

יכולים לשבת פה ולהסביר לכם בדיוק מה הם מרגישים ומה הם חושבים על כל הנושאים

שאתם מדברים עליהם פה. גם כשדיברתם על נושא האימוץ הייתם צריכים לשתף בדיון

ילדים מאומצים. בכלל כשמדברים על נושא מסויים, מאוד חשוב שאנשים ידברו על נושא

שהם מבינים בו, ולא ידברו פה על נושאים שהם לא מבינים בהם. לכן אתם צריכים

להביא לפה אנשים שמבינים בנושא הזה, ואני מתכוונת למשפחות אומנות, לילדים

שנמצאים במשפהות אומנות, לילדים מאומצים, ואז תוכלו להבין יותר טוב מה קורה

בחיים שלהם.

היו"ר יוסי כץ;

אני מניח שיש פה בעיה לגבי צנעת הפרט. זה לא כל כך פשוט להביא לכאן ילדים

מאומצים.

עדי קאופמן;

אולי רק משפחות אומנות.
חיים פוזנר
אנחנו שומעים את הילדים, אבל לא במסגרת הזאת.

היו"ר יוסי כץ;

בישיבה הקודמת באמת הזמנו משפחות אומנות.

עדי קאופמן;

לדעתי, זה מאוד חשוב.

היו"ר יוסי כץ;

את צודקת במאה אחוז. אגב, הדבר הראשון ששאלתי בבוקר את מנהל הוועדה היה

אם הוא הזמין משפחות אומנה. עלית בהחלט על נקודה שהיא מאוד משמעותית.

בבקשה, גב' רובינשטיין.

אופירה רובינשטיין;

אני מצטערת שמר וינטר יצא בינתיים, אבל יש כאן נציגות של המשרד, ואני

בטוחה שהיא גם תסכים אתי. אחד הדברים שלא דנו בהם - והיתה בו ביקורת חריפה

מאוד, גם ברמה המסויימת, של רחובות, וגם בכלל - הוא הנושא של ועדות החלטה. כפי

שלמדתם תוך כדי דיון, ועדות החלטה הן בעצם איזה שהוא חוט שצריך לקשר מתהליך

היציאה עד תהליך החזרה, ובאותה נקודה של ועדות החלטה אין תיעוד.



במסגרת ועדות החלטה מתקיימים מעל 250 דיונים במשך שנה. מעבר לזה, יש לנו

עוד 180 ילדים שהיינו צריכים להעביר לפהות ועדות הדרכה, ואנחנו בכל זאת מצפים

מעצמנו - אנחנו לא עושים את זה - שוועדות החלטה תהיינה גם לגבי אותם ילדים שלא

יוצאים דרך המשרד, ואני חושבת שהוצאתו של ילד מהבית מחייבת אחריות של חשיבה,

ולא משנה אם זה באמצעות תקציבים, או מערך של משרד העבודה והרווחה.

לכל הענין הזה - וכאן אני חוזרת לחוק חסרי ישע - אין לנו תקינה. כלומר,

לקחנו עובדת מהתקינה השוטפת של האגף, ב -25% משרה, והיא צריכה לעשות את כל

המערך הזה. במערך הזה, במבנה הזה, אין שום סיכוי להשתמש בכלי היוצא מן הכלל

ועדות החלטה, וכולם מקבלים את סמכותו של הכלי הזה, כלומר: גם משרד הבריאות, עם

טיפות החלב וכו'.

שוב, מצד אחד, אני חושבת שיש התפתחות רצינית יוצאת מן הכלל, יש חידוד

כלים יוצא מהכלל, ומצד אחר, היכולת ליישם אותו היא בשתי ידיים קשורות לאחור,

ואני חושבת שלנושא הזה דרושים הרבה הרבה משאבים.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. בבקשה, יצחק פרי.

יצחק פרי;

אני בא לפה בעצם כצרכן של משפחות אומנה, זאת אומרת, במסגרת הוק הנוער

אנחנו מפנים הרבה מאוד ילדים למשפחות אומנה. אני מוכרח לציין שהכיוון שעליו

דיבר מוטי וינטר הוא למעשה הכיוון הנכון והקובע. ברוב חטאיי, אני עובד סוציאלי

כבר 28 שנה, ואני זוכר את הרמה של משפחות אומנה בשנות ה-70 וה-80, וכפקיד סעד

להוק הנוער, אני בפירוש לא נתתי אמון בכלי הזה. יש גם מחקרים בענין הזה שהציגו

את הדברים וראו את הנזקים שנגרמו לילדים כתוצאה משהות במשפחות לא מתאימות.

היום, כשאומרים בוועדות החלטה ובוועדות שדנות בגורלו של ילד; יש לנו

משפחה מתאימה, אחת השאלות שאני שואל היא; האם המשפחה הזאת עברה קורס במ"ה, כי

במידה רבה זה נותן לי פוליסת ביטוח שהמשפחה הזאת עברה אונ המסגרת לאבחון משפחות

והכנתן ככל האפשר לתפקיד המאוד קשה הזה. ההשקעות שמר וינטר דיבר עליהן הן

ההשקעות החשובות ביותר. אצלי ישב במשרד אדם שעבודתו היתת אך ורק גיוס משפחות

אומנה. הוא עשה את זה בדרים לא מקובלות, עם פוסטרים יפהפיים, עם עיצוב גראפי,

ועבד מול ועדי עובדים ומול אוכלוסיות הכי טובות באזור חיפה, ואני זוכר עד כמה

היה לו קשה לבוא ולגייס את המשפחות האלה. אין ברירה, אם רוצים לפתה את הקטע

הזה, חייבים ללכת בכיוון של ההשקעות שמר וינטר דיבר עליתן, ואז ייווצר האיזון

בין פנימיות לבין משפחות אומנה. הן לא צריכות לבוא זו על חשבון זו. אלה שני

כלים שלי, כצרכן של סידור חוץ ביתי, הם מאוד מאוד השובים. לטעמי, היום זה כלי

מצומצם מדי יחסית.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. בבקשה.



חלבי רפאע;

זה נושא מאוד מעניין, ומאוד יפה שמתייחסים אליו בכובד ראש, לא רק על מנת

לחוקק חוק יבש שאחר כך יהיה מונח על צווארנו כמו איזו חרב. לדעתי, יש כמה

היבטים שצריך להתייחס אליהם, למשל, ההיבט הדתי. האם הזווית הזאת של הדברים

הובאה בחשבון? ידוע שהחברה הישראלית מגוונת ומורכבת מהרבה דתות, מכמה פלגים

ומכמה עדות, וכל דת מתייחסת לדבר הזה אחרת. השאלה אם המשפחה האומנת הזאת הופכת

לאפוטרופוס של הילד שקובע ומחליט ופוסק את גורלו של הילד בכל התחומים שדיברו

עליהם פה, כולל טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי, לימודים והשכלה.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. מר פוזנר, אתח תענה לו בקצרה וגם תסכם את עמדתך.
חיים פוזנר
ההבדל בין משפחה אומנת לבין משפחה מאמצת הוא שבמשפחה אומנת נשמר הקשר עם

המשפחה הביולוגית. נכון לעכשיו, המשפחה הביולוגית היא האפוטרופוס הטבעי של

הילד והיא אחראית עליו. ילדים שהולכים למשפחות אומנה הם ילדים שאנחנו מקווים

שיחזרו למשפחה הביולוגית, שאפשר לחזק אותה, והם יוכלו לתפקד, אבל הצגתי את זה

בצורה מאוד פשטנית, ויש, כמובן, בעיות בדרך. כפי ששמעתם כאן, יכול להיות

שאנחנו כן רוצים אומנה לתקופה זמנית, ואם הילד נמצא במשך זמן ארוך במשפחה

אומנת, אולי יש לתת סמכויות למשפחה האומנת, למשל, במקרה שצריך טיפול מיידי.

אני רוצה להוסיף שני דברים:

ראשית, חוק העובדים הסוציאליים משנה הרבה מאוד דברים, שאולי היו צריכים

להשתנות קודם. למשל, בכל הנושא של כתיבה מקצועית יש בעיה כללית שלא קשורה רק

לנושא של משפחות אומנה, וזו הבעיה של היעדר רישום שיטתי בתיקים, והדבר גם לא

מאפשר לנו לעשות מחקרים והערכות לאורך זמן במחלקות לשירותים חברתיים. כמובן,

תמיד ישנו הטיעון, שהוא נכון לכשעצמו, שיש עומס וכו', אבל אני חושב שפרופסיה

כשלעצמה לא יכולה להימנע מהצורך ברישום שיטתי של דברים. כרגע מינינו במשרד

צוות בין-מקצועי שבונה את הנושא הזה של כתיבה מקצועית, ואנחנו נעביר את זה בכל

הקורסים וההשתלמויות שלנו.

שנית, אני רוצה לומר שהנושא של היעדר משאבים - וכרגע אני לא אומר שזה

נוגע במיוחד למנחי משפחות אומנה או לנושא אחר - מתחיל להיות קריטי במערכת,

ואנחנו משלמים על כך. בתי המשפט מרגישים את זה, לא מקבלים תזכירים בזמן. יש

תלונות מכל הכיוונים, ואנחנו מושכים, כי יש חקיקה, וכמו שמר הורביץ אמר כאן,

רושמים למטה "אין". הבעיה הזאת קיימת.

ולבסוף, המשרד מריץ כרגע מערכת ממוחשבת - אנחנו קוראים לזה "מערכת

מסגרות" - שבה הראינו גם פתרון לנושא של מאגר משפחות אומנה בין-שירותי, נושא

שעלה גם בדברים של נציגי משרד מבקר המדינה. תודה.



היו"ר יוסי כץ;

תודה. בבקשה, נציגת משרד האוצר.
מירב שביב
אני חושבת שיש הגיון רב קודם כל בחיזוק, שכלול ופיתוח השירות לסידור חוץ

ביתי. הוא הרבה יותר מפותח במשרד.

אני רוצה להזכיר, גם לוועדה וגם למשרד העבודה והרווחה, שהמשרד קיבל השנה

בבסיס תקציבו תוספת של 75 מיליון שקלים בנושא של ילדים בסיכון.
היו"ר יוסי כץ
וכמה קיצצו?

מירב שביב;

המשרד קיבל בבסיס התקציב 75 מיליוני שקלים לנושא של ילדים בסיכון. לפחות

זה ההסכם. מעבר לכך, הוא גם מקבל תוספת של עובדים סוציאליים וקציני מבחן. משרד

האוצר יראה בברכה כל הקצאה, מתוך סכום הכסף הזה שהמשרד קיבל, לטובת הנושא של

משפחות אומנה.

היו"ר יוסי כץ;

תודה. מה התשובה שלך לגבי הוספת 75 מיליון שקל?

חיים פוזנר;

מה שגבי שביב מרמזת הוא; קיבלתם 75 מיליון שקל, תחלקו אותם כפי שאתם

רוצים. ומה שאנחנו אומרים הוא; יש לנו בעיות עם זה, ולא אפרט כאן. זאת אומרת,

יש מערכת עדיפויות שלימה בחלוקה של הסכום. גב' שביב אומרת למעשה; הנושא הזה

חשוב לכם? קחו את הכסף ותנו אותו למשפחות אומנה. מבחינתה, היא צודקת.

מירב שביב;

ואני אפילו אעודד את זה, כי זה נושא חשוב.

היו"ר יוסי כץ;

אנחנו בכל זאת מבקשים לדעת איך בכוונת משרד העבודה והרווחה לחלק את

התוספת שבה מדובר. יש כבר החלטות?

חיים פוזנר;

יש הצעות. הדברים כמעט מסוכמים. אני אעביר לך את זה.



היו"ר יוסי כץ;

אני מאוד מבקש להעביר את זה אליי, כי זה בהחלט מקום להביע דעה לפחות.

אין לנו אפשרות לעשות יותר מזה, אבל לפחות להביע דעה. לכן, אם אפשר, אני מאוד

מבקש להעביר את זה אלינו בכתב.

שנית, אנחנו נקרא, כמובן, לזירוז תהליכי החקיקה. זה נמשך זמן רב מדי. אם

אתם תסיימו את העבודה בעוד כחצי שנה, ואחר כך תעבור עוד כחצי שנה עד שזה יעביר

למשרדי הממשלה, ותעבור שוב עוד חצי שנה, ואז יהיו בחירות לכנסת הבאה, ויהיו

עסוקים בפריימריס - התוצאה תהיה שאנחנו לא נזכה לחוק הזה. אנחנו מכירים את זה.

שלישית, אני חושב שצריך להתנגד לתהליך ההפרטה של נושא האומנה, בוודאי

בשלב הזה, כשאתם מצביעים על היתרונות הטמונים בשיבוץ במשפחות אומנה, על

הפוטנציאל ועל הצעדים שאתם כבר נקטתם.

רבותיי, תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:00)

קוד המקור של הנתונים