ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 29/10/1997

הקצאת מקום חניה "שמור לנכה" קשישה - יישום קביעת נציב תלונות הציבור -על פי סעיף 43(ב) לחוק מבקר המדינה, התש"ח - 1958 (נוסח משולב)

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 142

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום רביעי, כ"ח בתשרי התשנ"ח (29.10.97), שעה 10:00
נכחו
חברי הוועדה: יוסי כץ - היו"ר

רן כהן
מתמנים
גב' מרים בן-פורת - מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור

אביגדור רביד - מנהל נציבות תלונות הציבור

עו"ד חיה רייך - ממונה על מחלקה, נציבות תלונות הציבור

עו"ד איריס בלנק - עוזר למנהל נציבות תלונות הציבור

חיים בתל-בתילי - מ''מ ראש העיר, עיריית גבעתיים

אירית אותן - יועצת משפטית, עיריית גבעתיים
מנהל הוועדה
ברור פרידנר
קצרנית
סיגל גורדון
סדר-היום
הקצאת מקום חניה "שמור לנכה" קשישה - יישום קביעת נציב תלונות הציבור -

עפ"י סעיף 43(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח - 1958 (נוסח משולב).



הקצאת מקום חניה "שמור לנכה" קשישה - יישום קביעת נציב תלונות הציבור -

על פי סעיף 43{ב) לחוק מבקר המדינה, התש"ח - 1958 (נוסח משולב)
היו"ר יוסי כ?
בוקר טוב, אנחנו פותחים את הדיון בנושא הקצאת מקום חניה "שמור לנכה" קשישה - יישום

קביעת נציב תלונות הציבור על פי סעיף 43(ב) לחוק מבקר המדינה. הפניה אלינו היא ממבקר

המדינה בתוקף תפקידו כנציב תלתות הציבור. בבקשה, אנא הציגו את הנושא.
איריס בלנק
המתלוננת, שהיא תושבת גבעתיים, פנתה לנציבות תלונות הציבור בנובמבר 1996 בתלונה

על עיריית גבעתיים. עניינה של התלונה, סירובה של ועדת המשנה לתמרורי נכים לאשר למתלוננת

תמרור "שמור לנכה", סמוך לביתה. המתלוננת היא קשישה בת 75, עיוורת, ובנוסף לכר מוגבלת

מאוד בניידותה עקב נכות ברגלה, סובלת ממחלת לב וחולה במחלת ריאות חסימתית קשה שמקשה

מאור על תפקודה עקב קוצר נשימה בכל מאמץ קל. מפאת עיוורונה, בעלה שהוא קשיש ממנה, הוא

שנוהג ברכב ומסיע אותה לכל צרכיה.

ברצוני לציין, ברחוב מגוריה של המתלתנת שהוא רחוב שקט יחסית, קיימת מצוקת חניה

קשה, ככל הנראה בגלל מיקומם של משרדי חברת "ויזה" בקצה הרחוב, והמתלוננת שמורדת מהרכב

סמור לבית, נאלצת להמתין לבעלה ברחוב עד שהוא ינזצא חניה ויוכל ללוותה לביתה שנמצא

בקומה השלישית.

המתלוננת פנתה לעירייה בתחילת 1996 וביקשה לאשר לה מקום חניה "שמור לנכה". ועדת

המשנה לתמרורי נכים דנה בנושא פעמיים דחתה את הבקשה בנימוק, שוועדת התנועה העירונית

קבעה לעצמה רשימה סגורה של קריטריונים ברורים ושוויוניים לאישור התמרור, והמתלוננת אינה

עונה על אחד מהקריטריונים. אפרט מהם הקריטריונים-. ישנם ארבעה תנאים מצטברים לקבלת תמרור

"שמור לנכה".-

1. על המבקש להיות בעל נכות רגליים:

2. עליו להיות בעל 80% נכות ומעלה.-

3. הנכה צריר לנהוג ברכב בעצמו:

4. לנכה אין חניה בחצר ביתו.

הואיל והמתלוננת שהיא כאמור עיוורת, אינה נוהגת ברכב בעצמה, בקשתה נדחתה מאותו

טעם. בתשובה לפנייתנו, השיבה העירייה שוועדת התנועה העירונית, שהיא בעלת ניסיון של שנים,

קבעה קריטריונים ברורים ושיוויוניים, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי, תור איזון בין צרכי הנהגים

מחד, לצרכי הרשות וכלל הציבור מאידר.

מאחר שהוועדה נימוקה את ההחלטה בעובדה שהמתלתנת אינה נוהגת בעצמה ולאור מצבה

הבריאותי שהוא קשה במיוחד וגילה המתקדם של המתלתנת ושל בעלה, נוסיף לכר את מצוקת

החניה ברחוב מגוריה, פנינו לעירייה מספר פעמים בבקשה, שתפעיל את שיקול רעתה ותשקול

הגמשת היישום של הקריטריונים באופן שייאפשר למתלוננת לקבל תו חניה כמבוקש, אף שהמקרה

של המתלתנת לא נכנס בגדר המסגרת של אותם כללים שהעירייה קבעה לעצמה.

בפניות שלנו, הסבנו את תשומת לב העירייה למספר דברים: ראשית, לפסיקת בג''צ בנושא

שיקול הדעת הנתון לרשות מינהלית לסטות מהקביעות שהיא קבעה לעצמה. שנית, להסכמים

ציבוריים בנושא נכי רגליים המוגבלים בניידותם. ולבסוף, לחוק חניה לנכים אשר מקנה הקלות

בחניה לרכב הנושא תו נכה. אפרט: בנוגע לפסיקת בג"צ - אמנם, הלכה פסוקה היא, שרשות

מינהלית חייבת לפעול בהתאם להנחיות פנימיות שהיא קבעה לעצמה והיא איננה רשאית לסטות

ללא הצדקה מיוחדת ונימוק סביר. עם זאת, בג"צ קבע שאותן הנחיות הם כללים גמישים, כללים

שנועדו כדי להנחות את הרשות בהפעלת שיקול דעתה כדי להבטיח שוויון ואחידות בהפעלת שיקול

הדעת וכדי למנוע אפלייה. אבל, הכללים לא נוננדו לכבול את הרשות ובמקרים אינבידואליים,

כאשר קיימת הצדקה עניינית ונימוק סביר, נתון לרשות שיקול הדעת לסטות מאותם כללים והרשות

צריכה לשמור על אותו שיקול הדעת שניתן לה.



לצורר הדגמה הסבנו את תשומת לב העירייה להקבלה שבין התנאים שנקבעו על ידי משרד

האוצר לביטוח לאומי, למתן גמלת ניידות לנכי רגליים מוגבלים בניידותם, לבין הקריטריונים

להקצאת תמרור "שמור לנכה'' שנקבעו על ידי ועדת התנועת העירונית ולמגמה הניכרת בשנים

האחרונות להגמשת התנאים למתן הסבות לנכי רגליים מוגבלים בניידותם, שאינם נוהגים ברכבם

בעצמם. כר למשל, לאחרונה הוחלט לתקן את הסכם הניידות באופן שנכה רגליים אשר אינו נוהג

בעצמו יוכל להתיר לכל אדם לנהוג ברכב וכאן מדובר למעשה בשינוי משמעותי, מפני שהתנאים

בעבר היו קשים מאוד, הנושא עבר גלגולים במשך השנים והיום הנושא הורחב. כאן המקום לציין,

שהסכם הניידות הובא כדוגמה כדי להצביע על כך שגם בגופים שנושא הניידות נבחן בצורה מאוד

קפדנית ומאוד מדוקדקת, מאחר והם נותנים הטבות כספיות ניכרות, חלה הגמשה בהתייחסות

לקריטריון של נהיגה עצמית. כיום ניכרת מגמה ברורה.

הואיל ואנחנו סבורים שהעירייה צריכה להפעיל שיקול דעת, אנחנו גם סבורים

שההתייחסות לאותו קריטריון צריכה לחון מהמדיניות של הגופים שמתייחסים לקריטריון הזה

ולצורר כך הבאנו את ההדגמה. לכן, הפנינו את תשומת הלב לחוק חניה לנכים. זהו חוק ספציפי

שעניינו הקלות בחניה לרכב שמשא תג נכה. התוק הינו חוק תדש יחסית משנת 1993, הוא לא מקנה

הטבות כספיות, ועיון בחוק מעלה, שתחולת הסעיף שמקנה זכרת לחניה במקום שאינו מותר לחניה

הורחבה והיא חלה גם לגבי אדם שמסיע את הנכה. לפליאתנו, הפניות שלנו נדחו על ידי העירייה

בנימוק, שהקצאת מקום חניה לנכה שאינו נוהג ברכב, משמע:ה למעשה, מתן הקלה לאדם בריא

שנוהג ברכב עבור הנכה ומסוגל להחנות את הרכב, בערר שהקריטריונים נועדו למעשה, להקל על

נכים המוגבלים בניידות, על ידי כר שמאפשרים להם להחנות את הרכב בסמוך לבית. העירייה גם

הבהירה, שהקריטריונים שלה נקבעו על סמך התנאים הספציפיים של העיר גבעתיים. דהיינו, שטחה

המצומצם מול מספר כלי הרכב הרב, שגורם למצוקת חניה אדירה.

בעקבות הבירור שקיימנו, אנחנו סבורים שהתלונה מוצדקת ממספר טעמים: הטעם הראשון,

אמנם לא מצאנו לא דופי בקריטריונים לכשעצמם שהם סבירים. אבל, אנחנו סבורים שביישום

הפורמלי והנוקשה ובעמדה הדקדקנית על מילויים במקרה הספציפי שבפנינו, יש משום עקשות

יתרה. הטעם השני, כפי שציינתי, פסיקת בג"צ קובעת כי לרשות נתון שיקול דעת לסטות במקריס

מיוחדים מהכללים שהיא קבעה. מהתשובות שקיבלנו מהעירייה, לא התרשמנו שבמקרה של

המתלוננת הופעל שיקול דעת. הטעם האחרון, שבנסיבות הספציפיות של המתלוננת, אנחנו סבורים

שעניינה הוא מקרה חריג שמצדיק התחשבות מיוחדת, הגם שאינו נופל במסגרת הכללים

והקריטריונים שהעירייה קבעה ומן הראוי שהעירייה תבתן בל מקרה לגופו. כאשר אני אומרת כל

מקרה לגופו, הכוונה, הן לגופו של נכה והן לגופו של רחוב.

הנימוק, שהנכה אינו עומד באותו קריטריון הדורש שהוא ינהג בעצמו ברכב, הוא נימוק

סביר כאשר מדובר בנכה שאיננו נוהג, מתוך בחירה. מקום שמדובר בנכה אשר מכוח מגבלות

בריאותיות ומכוח מניעה אוביקטיבי, איננו מסוגל לנהוג, אנחנו סבורים שהמידה הדקדקנית על

מילויו של אותו קריטריון, לא עומדת במבחן הסבירות מבחינת דרך הפעלת שיקול הדעת. לכן,

הצבענו בפני העירייה על כך שמן הראוי, שתנהג במקרה הספציפי המיוחד והחריג של המתלתנת

לפנים משורת הדין ותגמיש את יישום הכללים באופן שיוקצה למתלוננת מקום חניה סמוך לביתה

מבלי שיהיה בכך משום תקדים למקרים אחרים בעתיד.

ממלא מקום ראש העיר הודיע לנו, שלמרבה הצער, העירייה לא תוכל למלא אחר הצבעתנו

ולסטות במקרה הספציפי מההנחיות שהיא קבעה לעצמה. חוא נימק את החלטתו בין היתר, הן

במצוקת החניה הקשה בעיר והן באחת הגימלאים הגבוה, שבגללו המקרה מבחינת ועדת המשנה, לא

יוצא דופן כי לעירייה מוגשות בקשות רבות דומות ואשר גם בהן, למרות שמבחינה אובייקטיבית

המקרה הוא חמור, בגלל שאותם קשישים לא עמדו בקריטריונים, הבקשה לא נענתה מחשש לסחף

של בקשות מסוג דומה. הנימוק הנ"ל לא גרם לשינוי בעמדתנו, כי אנחנו סבורים שבגלל המצב

הבריאותי החריג והקשה של המתלוננת, לא ניתן להתייחס אליה כאל שאר הקשישים בעיר ולהכניס

אותה לכפיפה אחת. קשישים מטבע הדברים מתקשים בניידרת, אבל המקרה של המתלוננת הוא

חריג, מצב הבריאותי שלה חריג ולכן הוא מצדיק התחשבות נזי1חדת.
מרים בו-פורת
ברצוני להוסיף, שזה תואם את העקרון שנקבע על ידי בג"צ מזמן, שיחס שווה הוא כלפי

שווים. אבל, לפעמים צריך לנהוג ביחס לא שווה כאשר מישהו שונה מאחרים. כאן מדובר באדם

עיוור ולכן מישהו מוכרח להיות לה לעיניים ובעלה הוא העיניים שלה. וכך נדמה לי שצריך

להסתכל על זה, מפני שהיא לא שווה לאחרים. בדרך כלל לאדם יש את כל החושים, במקרה זה,

איבר אחד אינו קיים כלל, ולכן לדעתי צריך להיות כאן גמיש ייתר.
אירית אוח
ברצוני להדגיש בתחילת דבריי, שהצגת הנושא כהחלטת עירייה שלא לסטות מנוהליה

ומהקריטריונים שהיא קבעה, מאח- רחוקה מהאמת. לא אמרנו שלא נסטה מהקריטריונים רק בגלל

שיש לנו קריטריונים. הקריטריונים היו בסיס כדי להראות את נקודת המוצא המחשבתית, הבסיסית

בלבד. ברור לכל אחד, שלכל רשות יש אפשרות של הפעלת שיקול דעת והיא חייבת להפעיל את

שיקול הדעת. העירייה נבחרת לא רק בכדי למלא את ספר החוקים, כי אז היא לא צריכה נבחרים.
היו"ר יוסי כץ
אני מצטער, שמעתי בדברים שאמרה עו"ד בלנק, שלא רק זאת הנקררה, אלא, אתם טענתם

שיש קשיי חניה וכוי. הביטוי, רחוק מהאמת, לא היה צריך להאמר ולא היית צריכה להשתמש

בביטוי הזה.
אירית אורו
אני חחרת בי. לאחר קבלת הפניה, שקלנו לגופו של עניו שוב ושוב את המקרה המיוחד. לא

השוונו את הגברת כאוכלוסיה כללית. השוונו אותה לאוכלוסיה מסוגה, דהיינו, מוגבלת, מבוגרת

ועיוורת. בדקנו בערים אחרות, עיוורים עצם היותם עיוורים, לא מקנה להם את הזכות מעבר לקבוצת

מוגבלים אחרת, בטענה שנכון בני אדם נזוקו על ידי הגורל, אבל, אדם אחר מסיע אותם וצריו

לקחת את הנתונים שאותו אדם עתר בנקודה הזאת.
היו"ר יוסי כץ
אילו היא היתה נכה במצבה היא, ונוהגת בעצמה, היא היתה מקבלת את הזכות להקצאת

מקום חניה "שמור לנכה"?
אירית אות
תלוי באחחי הנכות. מכיוון שהגברת בת 75, היא אינה מקבלת אחוזי נכות. אני רוצה

להדגיש את קלות החלוקה של תווי זכאות לחניה של נכים לאנשים מבוגרים. לאחר גיל 60 לאשה

ולאחר גיל 65 לגבר, הם יוצאים ממעגל העבודה והם לא מקבלים אחחי נכות. משת- הבריאות אינו

מטפל בנושא וכן גם המוסד לביטוח לאומי אינו מטפל בנושא, אלא אך ורק משח- התחבורה.

הקריטריונים של משרד התחבורה חה מתוך הניסיון שלנו, הם אומרים לאיש: לשלוח לנו בדואר,

לתיבת דואר מספר 90 את הבקשה בצירוף מכתב רפואי. בזה די לקבל תווית נכה במרבית המקרים,

לא מזמינים לראיון, לא מזמנים לרופא תעסוקתי מכיוון שלאור חלוקת אותו תו נכה הם לא צריכים

להתמודד עם אף קושי, לא צריך לשלם כסף, לא צריך להקצות מקומות חניה.

דחינו מקרים של קשישים, מבוגרים ועיוורים. דחינו בקשות של אוכלוסיה מאוד דומה

לגברת. לא השוונו אותה לכלל האוכלוסיה. צריך לקחת בחשבון את אחח הקשישים בעיר גבעתייס.
היו"ר יוסי כץ
אדם נכה, לא חשוב אם הוא קשיש או לא, אך אם הוא נכה ונוהג ברמה שמשרד התחבורה

מאשר, הוא זכאי לקבל את התג אם הוא נוהג בעצמו. המקרה שלה הוא מיוחד מבחינה זו שהיא

אינה מסוגלת לנהוג כי היא עיוורת. אילו היא היתה רק עיוורת, אתם טוענים, ברשויות מקומיות

אחרות וגם אצלכם, קשישים שהס עיוורים או אנשים עיוורים, אינם זכאים לתמרור. אבל, היא לא רק

עיוורת, היא גם נכה. היא נענשה פענזיים, היא גם נכה וגם עיוורת. לכן, יש כאן מצב מיוחד. אינני

יודע אם אתם מוצאים מקרים רבימ, שהם גס נכים וגם עיוורים.
אירית אורו
נתעלם מנקררת העיוורון. המוגבלות הניידית שלה של הרגליים היא שולית לחלוטין. יש לה

קשיי נשימה, אין לה נכות רגליים.

אוכלוסיית הקשישים אצלנו מהווה 22%, הגבוהה ביותר בארץ. אם נעשה את החשבון

בצורה גסה, מתוך 12,000,50,000 איש עשויים להגיש בקשה.



הדגישו כאן, שהיום הגמישו בחוקים החדשים את כללי הנכות והזכויות. זה נכון לזכות

חניה כללית. השימוש של נכים במקומות חניה הוא ארעי, מח-מו והמקום ממוחזר. זאת אומרת, הרבה

אנשים מאותה אוכלוסייה יכולים להשתמש במקום. ברגע שאנחנו מצמידים לאדם מקום חניה,

המקום הזה מנוטרל מכל כלי רכב.

ברצוני להוסיף שבעלה של הגברת הוא זה שמסיע אותה, הוא עובד, יש לו עסק של מספרה.

כלומר, מרבית הזמן הוא איננו עומד לרשותה עם כלי הרכב. כלי הרכב הזה נמצא ליד מקום עבודה.

זה לא אדם מבוגר שנמצא בבית והוא ידה הארוכה ועיניה של אשתו. הוא לא נמצא רוב היום. גם

לנכים, נכי רגליים שזכאים, כשהם עובדים ונמצאים שעות מרובות מחוץ לביתם, אנחנו מגבילים

אותם בשעות השימוש בתווית החניה.
היו"ר יוסי כץ
את יודעת שלקשישה כרתו את רגל שמאל?
אירית אותו
לא. לא במסמכים שלפניי ולא במסמכים שהוגשו לנו.
רו כהו
הבהרת לנו, שייתכן שהאשה נכה בעלת נכות מאוד גבוהה וייתכן ולא, אין מוסד שייבדוק

זאת. קיבלתם את הפניה מנציבות תלונות הציבור, שאומרת לכם כי נזדובר באשה נכה ועיוורת.

נציב תלונות הציבור הממלא את תפקידו הציבורי, אינו מחלק רשיונות לכל העולם, אלא דן במקרה

ספציפי, פתה אליכם ואומר לכם, רבותיי, מאחר ואני יודע שדנתם במקרה פעמיים והחלטתם שלא

לאשר זאת, אני פונה אליכם כנציב תלונות הציבור, ואני אומרת לכם שהמקרה הזה הוא מקרה

שמתאים לחריגה מהאות היבשה של הקריטריונים ושל החוק. צריך מידת עיקשות או מידת סגירות

מוגזמת, מופרזת, בלתי מוסברת כדי להתעקש לא לאשר את הבקשה. מה זה חשוב שבעלה ספר, זה

כמעט נראה כנקמנות. אילו הייתי בוועדה, הייתי אומר - מאחר ויש פניה של נציבות תלונות

הציבור, היא בדקה את הענין, מדובר במקרה חריג, מדובר במקרה שלא אשה בת 75, גם גילה, גם

נכותה וגם מצבה מחייב התחשבות. אגב, אדם שיש לו בעיות נשימה כבדות, זאת בעית הליכה.

נציבות תלונות הציבור יודעת שרגלה כרותה והעירייה שלה לא יודעת זאת? יש כאן רמה מופתת

של תמיהות.
חיים בחל-בחילי
מאחר וגם אני שליח ציבור ונבחר ציבור, הדברים האלה עומדים לנגד עינינו, ואל נא נצטייר

בפניכם כאנשים רעים ונוקשים הרוצים לנקום. אני מבקש שתבינו את הסיטואציות בהם אנו נמצאים,

סיטואציות קשות מאוד בתוך הוועדה.

הרכב האוכלוסיה של גבעתיים נמצא על שטח קטן. 22% מתוך האוכלוסיה הוא בגיל 65

ומעלה. זאת אוכלוסיה שמגיעה לגילאים מופלגים. הבעיות שעומדות בפני הוועדה הן בעיות קשות

מאוד, בעיות של אנשים שנוהגים, שאינם יכולים להגיע לוועדות רפואיות. דחינו עשרות בקשות

ולכן קבענו קריטריונים על מנת שנהיה שוויוניים. יש לנו בעיה קשה מאח- עם האוכלוסיה בגיל הזה,

הרוצה מקומות חניה ליד הבית ובאופן טבעי בגיל כזה ההליכה קשה יותר והנשימה קשה יותר.

לא פעם אחת דנו במקרה הזה. היו לנו מקרים זהים ומפאת זה, שלא יהיה לנו סחף של

בקשות, ענזדנו בכל פעם עם פה פעור, מה עושים. מצד אחד, המקרה קשה חה עמד לנגד עינינו ומצד

שני, אם נאשר זאת במסגרת הוועדה, יהיו לנו מקרים נוספים, למה לגברת הזאת כן ולנו לא. יש לנו

חשש של כאילו העדפה או למראית עין, ולכן עמדנו על ענין הקריטריונים. לעתים אנחנו גם

מפעילים את שיקול הדעת.
היו"ר יוסי כץ
האשה עובדת?
חיים בחל-בחילי
לא בלשתי, אבל טוענים שהיא עובדת במרכזיה. אני לא רוצה לומר זאת בוודאות,

דנו במקרה הזה, היה לנו קושי רב מאוד להחליט עליו כחריג בגלל הסחף ולא בגלל רשעות

או שרירות לב.
היו"ר יוסי כץ
נעזור לכם.
חיים בחל-בחילי
כל החלטה שתתקבל, נברך עליה.

אני רוצה לומר לחבר הכנסת רן כהן, הצגנו בפני הנציבות את כל הנתונים, כולל המכתב

האחרון שלי המדבר על אוכלוסיה קשישה, מיעוט חניות, עיר קטנה. ברצוני להדגיש שהמקרה לא

חריג.
היו"ר יוסי כץ
נעזור לכם. אני מכיר את עיריית גבעתיים ואני מכיר את הנתונים הטבעיים שלה. אני בא

מרשות שהיא קטנה יותר אבל בנתונים הטבעיים שלה, בנתונים שנוגעים לאחח הגמלאים, היא דומה

מאוד לגבעתיים. בקריית טבעון, אחת האוכלוסיה המבוגר הוא גבוה מאוד ואני גאה בכר, אני חושב

שזה מעיד ע?- איכות חיים.

מבקרת המדינה בתוקף תפקידה כנציב תלונות הציבור מופקדת על בדיקת הדברים הללו.

הסקירה ששמענו כאן היתה כל-כל אובייקטיבית. התרשמתי שבוודאי אין כוונת זדון מאחרי

ההחלטה שלכם.

אבל, הוועדה הזאת סבורה שמאחר והנושא נבדק בצורה כל-כך יסודית על ידי משרד מבקר

המדינה בתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור ולאתר ששמענו את הדברים מפיכם ומפי נציגי

המשרד, אנחנו משוכנעים שבמקרה הקונקרטי הזה, יש מקום לסטות מהקריטריון שמדבר על נהיגה

עצמית של הנכה משום שהגורל הזה התאכזר עם הגברת הזאת, יצר מקרה מיוחד במינו, מקרה שבו

צריר לסטוח מאותו קריטריון.

במקרה הזה, אנחנו חושבים שיש מקום לחייב אתכם למלא אחר הנחיות של נציב תלתות

הציבור, אנחנו משוכנעים שזה לא יהווה תקדים כפי שנאמר כאן, זה מקרה חד פענזי שנובע

מהנסיבות המיוחדות של הענין, מההחלטה המיוחדת של נציב תלונות הציבור ואתם יכולים להיות

סמוכים ובטוחים שמקרה קונקרטי כזה עם נסיבותיו המיוחדות, לא יצור סחף ולא יהווה תקדים

וצריו לדון בו לגופו של ענין.

הוועדה לענייני ביקורת המדינה תנסח במכתב את עמדתה. נוציא מכתב רשמי בשם הוועדה,

שמסכם את הדיון בצורה הזאת ואתם תקבלו את ההחלטה הזאת.
רו כהו
כמובן שאני מסכים לחלוטין לעמדתו של היושב ראש. ברצוני רק להוסיף משפט, ברור

לחלוטין שכאשר מבקרת המדינה בתפקידה כנציב תלונות הציבור שוקלת מקריס, היא יודעת להבחין

גמ מבין החריגים, את החריג מן החריגים. ברור לחלוטין, שאין בכוונתה בעיר יפה כמו גבעתיים

ליצור מצב של פריצת חריגים שתשתק את העיר מבחינת היכולת של הניידות לתושביה. לכן, מדובר

כאן באמת במקרה חריג ביותר.

שנית, אני רוצה לומר, יש חשיבות עצומה לכך שהכרעות של נציב תלונות הציבור בהיותו

מבקר המדינה ונציב גם יחד, שהכרעותיו ימולאו כלשתן ושמוסדות במדינת ישראל ישמעו לו. דבר

הפליאה היחיד שרציתי לומר, היא העובדה, שהיתה כאן בדיקה והדבר נראה לנציב תלונות הציבור

כדבר חריג. לדעתי, העירייה היתה צריכה, אפילו מכבה- ההתייחסות אל הבדיקה של מבקרת

המדינה בענין הזה, לקבל זאת ולומר, אני נשמעת לצו הזה.

נדמה לי שבדברי הסיכום של היושב ראש, הוועדה אומרת, שהיא תכפה עליכם לבצע את

הצו של הנציב, משום שהוא נציב תלונות הציבור, וחזקה עליו שהוא רואה את הענין בכלל

השיקולים שקיימים ואני מאח- מקווה שזה לא יגרום לעקשנות נוספת כלשהי.
אירית אורוו
אם היתה לנו הוראה חד משמעית של נציבות תלונות הציבור, היינו נענים. הם אמרו, אין

דופי, לפנים משורת הדין, אנא...
מרים בן-פורת
ברצוני לברך על ההצעה ונדמה לי שזאת הצעה מצוינת ואם יש צורך בהסכמתי, אני

מסכימה לה.

אינני מייחסת חלילה שום כוונה רעה. אני מרשה לעצמי לומר, אנחנו חולקים על שיקול

הדעת והסבירות חה לגיטימי. אם יש לכם את החלטת הוועדה, אתם יכולים לעמוד בפרץ אם יגיעו

מקרים אחרים ויאמרו, גם אנחנו כאלה. הם לא עברו את כל התהליך הזה, והם לא עומדים בפני

החלטה של נציב תלונות הציבור שקיבלה אישור על ידי הוועדה שאיתה אנחנו עובדים יחד.
היו"ר יוסי כץ
תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.50.

קוד המקור של הנתונים