ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 27/10/1997

בקשת חוות דעת ממבקר המדינה על ארגון אירועי שנת ה-50 למדינת ישראל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס'

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

שהתקיימה ביום ב' כ"ו בתשרי התשנ''ח, 27.10.1997. בשעה 30;10
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר יוסי כץ

נסים זוילי

דוד טל

משח שחל

מוזמנים; משה קצב, סגן ראש-הממשלה ושר התיירות

מריס בן-פורת, מבקרת המדינה

יאיר הורוביץ, מנכ"ל משרד מבקר המדינה

דוד ליטבק, מנכ"ל משרד התיירות

שלומית לביא, עוזרת בכירה למבקרת המדינה ודוברת משרד

מבקר המדינה

אריה דודזון, משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה

יהושע רוט, עוזר למבקר המדינה

בנימיו צרפתי, סגן ממונה על אגף, משרד מבקר המדינה

אליהו בניהו, מנהל ביקורת ראשי, משרד מבקר המדינה

עו"ד שמעון שטיין, יועץ משפטי, משרד ראש-הממשלה

עמי טלמור, חשב משרד ראש-הממשלה

משה מזרחי, ראש אגף אירועים מיוחדים, משרד ראש

הממשלה

עוזי ברלינסקי, מנהל האגף לענייני ביקורת המדינה

וביקורת פנים, משרד ראש-הממשלה

עקיבא איסרליש, רפרנט מערכת הביטחון באגף לענייני

ביקורת המדינה, משרד ראש-הממשלה

יעקב זלצר, סגן מנהל האגף לענייני ביקורת המדינה,

משרד ראש-הממשלה

ניר רז, רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

אלוף (מיל') יוסי פלד

חיים סלוצקי

עו"ד רוני בר-ניר, יועץ משפטי, עמותת אירועי שנות

ה-50

עו"ד לורה גופמן, עוזרת היועץ המשפטי, העמותה לאירועי

שנות ה-50

צבי דרוקנר, יועץ שר התיירות

משה גורל, משרד התיירות

יוסי נעים, משרד התיירות

מוטי שילה, משרד התיירות

בת-שבע צור, "ג'רוסלם פוסט"

מנהל הוועדה; ברוך פרידנר

נרשם על-ידי; חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום;

בקשת חוות דעת ממבקר המדינה על ארגון אירועי שנת ה-80 למדינת ישראל



בקשת חוות דעת ממבקר המדינה על ארגון אירועי שנת ה-50 למדינת ישראל

היו"ר יוסי כץ; אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני

ביקורת המדינה. אנחנו פותחים את כנס החורף.

על סדר היום שלנו בקשה לחוות דעת ממבקרת המדינה על ארגון אירועי שנת

ה-50 למדינת ישראל.

גברתי המבקרת, חברי כנסת, רבותיי המוזמנים והאורחים, אין זה סוד שמדינת

ישראל, מתוך אחריות גם כלפי האזרחים שלה, גם כדי לחנך את הדור הצעיר,

גם כדי להתגאות במה שעשינו במשך יובל שנים, וכמקובל במדינות נאורות,

חוגגת את שנת היובל, ואני באופן אישי ראיתי טעם רב בהתארגנות מוקדמת

ובבחירת ועדה מכובדת ובהתחלת פעולות שיביאו בסופו של התהליך להזדהות של

המוני בית ישראל על עדותיהם, כל הרבדים והגוונים - יהודים, מוסלמים,

נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, אחרים - עם מדינת ישראל, עם המפעל הציוני, עם

כל מה שנעשה בארץ הזו. זה דבר שאינו מוטל בספק והוא חשוב. אסור בשום

פנים ואופן לבוא ולומר שאנחנו צריכים להיות צנועים, לא לעשות שום דבר

ולשמור את הכסף הזה לדברים אחרים. אני באמת ובתמים מאמין שמדינה כמו

מדינת ישראל, שעושה את החגיגות האלה, לא עושה אותן כדי לעשות איזה

'שואו' ציבורי, הייתי אומר בידורי, אלא באמת ובתמים כדי להביא משהו

לאזרחי המדינה, כדי להעביר מסרים, מסרים של שוויון, מסרים של אחדות,

דברים שבאמת יגבירו את ההזדהות. אני יכול לגלות לכם שהיו כאלה שמתהו

ביקורת ואמרו "מה פתאום בכלל עושים את הדברים האלה, מהדברים האלה

הממשלה תיהנה". זה לא רלוונטי לחלוטין. היום ממשלה אחת, מחר ממשלה

אחרת, מדינת ישראל קיימת ותמשיך להתקיים, והיא צריכה להעביר את המסרים

האלה לאזרחיה.

מצד שני, חולפים חודשים, ולמעשה לאט לאט, בהתחלה בזרם דק ואטי, אנחנו

קוראים ושומעים על כל מיני דברים. מטרת הדיון היום היא לנסות לברר

אותם, לראות האם דברים נעשים כהלכה, האם לא בזבזו זמן, משאבים ולמעשה

הנושא לא קודם כפי שהיה צריך להיות מקודם. כל מי שתומך בארגון האירועים

האלה של שנת היובל צריך לדעת שיש קופה ציבורית ויש ביקורת ציבורית,

והדברים צריכים להתנהל על-פי כללי מינהל תקין. אף אחד מאיתנו לא רוצה

שישתמשו במפעל הזה כדי לחזור על אותה טעות שנעשתה בחוברת שמשרד החינוך

עמד לתת לה גיבוי בשכתוב היסטוריה, אלא באמת נרצה לתת ביטוי לכל מה

שקרה בשנות הקמתה ובנייתה של מדינת ישראל.

אני מקדם בברכה את שר התיירות. הסברתי קודם, לפני שנכנסת, שאני רואה

חיוב גדול בארגון חגיגות שנת היובל, משום שהן יכולות להעביר מסרים בלתי

רגילים, שחשובים דווקא בתקופה הזאת, מסרים של שוויון, של אחדות, של

הבנה, של סובלנות. מדינת ישראל רוויה בפינות יותר מדי גדולות של חוסר

סובלנות כלפי מיעוטים, כלפי עדות, אפילו כלפי נכים, ואני אומר זאת כמי

שעוסק שנים רבות בענייני רווחה, כלפי הרבה מאוד קבוצות באוכלוסייה

הישראלית. דווקא חגיגות שנת היובל היו יכולות להגביר את ההזדהות בין

אזרחי המדינה לבין המדינה ולהעביר את המסרים החשובים האלה. לכן אסור

בשום פנים ואופן לסטות מן המסלול הזה.

הדברים שאני לפחות קראתי בעיתונות - ואני נזהר מלהביע דעה כי הנפשות

הפועלות נמצאות כאן - הביאו לידי כך שוועדה שפעלה או לא פעלה, ואנחנו

תכף נשמע מה נעשה ומה התכניות, נמצאת חודשים ארוכים אחרי שהחלה לפעול,



אחרי שקיבלה את המינוי, בפני שוקת שבורה. אלה דברים שכמובן אי-אפשר

בשום פנים ואופן להשלים איתם.

לכן אני הייתי מבקש משר התיירות, שבתוקף תפקידו הוא אחראי על הנושא

במישור המיניסטריאלי, לסקור בפנינו מה נעשה מתחילת פעולת הממשלה הזו,

ולמסור את ההתייחסות שלך לדברים שפורסמו בתקשורת ונוגעים לפעילות

הוועדה - מדוע שרפנו כל כך הרבה זמן, ולנסות להסביר לנו אנה מועדות

פנינו. בסופו של דבר אני משוכנע שכל אחד מהנוכחים כאן רוצה לראות את

הדברים נעשים בצורה הכי מכובדת שיכולה להיות, בצורה ראויה למדינה

שמתמודדת עם הרבה מאוד בעיות, למדינה שלא מבזבזת כספים, למדינה שרוצה

להגביר את ההזדהות של האזרחים איתה - לא עם הממשלה אלא עם המדינה - עם

אירועים, שבסופו של דבר כאשר נשב כולנו ונסכם אותם, נוכל להתגאות במה

שעשינו.

שר התיירות. משה קצב; למה מצפה יושב הראש, לתת סקירה מתחילת

התהליך?

היו"ר יוסי פץ; כן, מתחילת התהליך. לא נגיע כמובן למסירת

התורה למשה, אבל לפחות מאותו רגע שנכנסת אתה

לתפקידך כמי שממונה על העניין הזה.

שר התיירות. משה קצנ; אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, מבקרת המדינה,

מתחילת כהונתה של הממשלה הממשלה קיימה דיון

ברמה שבין ראש-ממשלה, שרים, איך להיערך לאירוע היובל במדינת ישראל.

אנחנו יודעים שהממשלה הקודמת, בוועדת שרים לסמלים וטקסים, בקדנציה

הקודמת, גם כן קיימה דיונים, אבל גם היא לא הגיעה לכלל החלטות. ההחלטה

היחידה שקיבלה ועדת שרים בקדנציה הקודמת, בתקופת כהונתה של הממשלה

הקודמת, זה להקים עמותה לאירוע היובל. נתקבלה החלטה על הקמת עמותה

לאירוע היובל. ההיגיון שלה היה שזה מפשט הליכים ומאפשר יותר גמישות

בביצוע אירועי יובל למדינת ישראל.

אנחנו קיבלנו את הקונספציה הזו, ונדמה לי שבערך ארבעה-חמישה חודשים

לאחר כינונה של הממשלה, בחודש אוקטובר-נובמבר, הממשלה החליטה למנות

אותי כאחראי על אירועי היובל. ראש-הממשלה הודיע לי על החלטתו למנות את

אלוף (מיל.) יוסי פלד ליושב ראש העמותה, את חיים סלוצקי - שלא הכרתי

אותו קודם ולא שמעתי את שמו אף פעם קודם ברוב בורותי - למנכ"ל העמותה.

הממשלה גם קבעה איזה שהוא מבנה ארגוני, שאמור היה לתכנן ולבצע את

אירועי היובל. המבנה הארגוני היה העמותה, חיים סלוצקי מנכ"ל, יוסי פלד

- יושב ראש העמותה, מעליה ועדת היגוי של מנכ"לים של משרדי הממשלה,

בראשם מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, מעליהם ועדת שרים לסמלים וטקסים, זאת

כאשר במקביל פועלת מועצה ציבורית. החלטנו למנות את חיים הרצוג ז"ל

כיושב ראש המועצה הציבורית, והוא נאות, והוקמה מועצה ציבורית, והיא

אמורה לדון, להציע, להמליץ בכל דבר שנוגע לאירועי היובל. היא לא סמכות,

לא גוף שמאשר תכניות או גוף שמהווה איזה שהוא שלב שיכול לחייב או

לכפות, אבל אני ראיתי ברכה רבה בפעילות של המועצה הציבורית. הואיל

והכנסת, כמי שנותנת ביטוי לרחשי לב הציבור, לא מלווה את אירועי היובל,

חשבתי שמאוד מבורך שמועצה ציבורית שמשקפת את כל חלקי החברה הישראלית

מכל קשת הדעות הפוליטיות - ימין, שמאל, דתיים, לא דתיים, עולים חדשים,

ותיקים, בני כל השכבות, בני כל המעמדות - תלווה את כל האירועים ואת כל



הדיונים סביב האירועים; היא תציע הצעות ותמליץ. העמותה רשאית לקבל או

לדחות, ועדת ההיגוי רשאית לקבל או לדחות, ועדת שרים רשאית לקבל או

לדחות את החלטות המועצה הציבורית.

לצערנו הרב, חיים הרצוג ז'יל חלה, והוא ביקש עוד ממיטת חוליו לכנס את

המועצה הציבורית, אבל אני החלטתי לדחות את הדבר, ורעייתו אורה הרצוג

תבדל"א אמרה שבמשפט האחרון שלו, כשהיא שוחחה איתו, הוא התייחס מאוד

בכבוד להחלטה לדחות את כינוס המועצה הציבורית מפאת מחלתו. הפטירה שלו

כמובן הקשתה על כינוס תדיר וסדיר ופעילות המועצה הציבורית. אבל כאמור

למועצה הציבורית אין פה מעמד שיכול להקשות על פעילות העמותה, לכן זה לא

נוגע לקשיים שהתעוררו בעבודת העמותה.

לאחר כמה חודשי עבודה משותפים עם ראשי העמותה, עם יושב ראש העמותה

ומנכ"ל העמותה, עם ועדת ההיגוי, לשכת ראש-הממשלה, הגעתי למסקנה שאני לא

יכול להמשיך לשאת באחריות לאירועי היובל.

היו"ר יוסי כץ; מדוע?

שר התיירות. משה קצנ; אם תרצה, אני אעביר את מכתב ההתפטרות שלי

המנומק אליך. המכתב מפורט מאוד, מנומק מאוד.

בעצם, לא אכפת לי לתת לך אותו כבר עכשיו.
היו"ר יוסי כץ
הבעיה היא לא אני, הבעיה היא שהנוכחים לא

יראו אותו.
שר התיירות. משה קצב
אני לא אתחיל לקרוא פה את מכתב ההתפטרות

שלי. הגעתי למסקנה שאני לא יכול לשאת

באחריות בגלל משבר אמון שקיים, אין לי אמון בראשי העמותה, ואני אינני

חושב שאני יכול להשלים עם הקונספציות ותהליכי קבלת ההחלטות. לא רציתי

להעמיד את ראש-הממשלה בפני מצב בלתי אפשרי, להעמיד לו אולטימטום, לומר

לו -או הם או אני-. אני חשבתי שזה לא מוסרי לעשות את זה. אני גם לא

רציתי שההתכתשויות האלה יעיבו על אזרחי ישראל, ולכן העדפתי להתפטר.

יכולתי כמובן לבוא לראש-הממשלה ולומר לו שאני לא יכול לעבוד עם מנכ"ל

העמותה וכי אני מבקש להדיח אותו. לא הבאתי דרישה כזאת לראש-הממשלה.

היו לי שיחות קודמות עם ראש-הממשלה, הבעתי את דעותיי על דרך פעולת

העמותה, והעדפתי להתפטר, ובלבד שלא ניכנס לאיזו שהיא מערבולת של

מאבקים.

אני הצבתי ארבע מטרות לאירועי היובל. אני חשבתי שבאמצעות חגיגות היובל

אנחנו צריכים להבטיח שתגבר הזיקה של העם היהודי למדינת ישראל וליהדות.

אנחנו חיים בדור שבו הזיקה הזאת הולכת ומתרופפת. האבסורד הוא שבתקופה

שלא הייתה לנו מדינה, הייתה לנו זיקה יותר חזקה ליהדות ולמדינה. הקמת

מדינת ישראל זו אחת היצירות המוצלחות של המאה הנוכחית, אחד האירועים

ההיסטוריים החשובים ביותר בתולדות המין האנושי; מבחינת העם היהודי זה

ודאי אירוע שהוא אחד הגדולים בתולדותיו, וחשבתי שבחגיגות היובל, אירועי

היובל, אנחנו צריכים לעשות מאמץ כדי למנוע את ההתרופפות שמחלחלת בקרב

העם היהודי, גם למדינת ישראל וגם לעם היהודי, וכי צריך באירועי היובל

להבטיח את הידוק הזיקה הזאת לעם ולמדינה.
היו"ר יוסי כץ
הדברים די אקטואליים כאשר מדברים על חוק

ההמרה.
שר ולתיירות. משה קצב
נקודה שנייה שחשבתי להשיג באירועי היובל -

אנחנו אחרי טראומה קשה מאוד של רצח

ראש-ממשלה; המדינה ידעה בשנות קיומה הרבה קרעים, הרבה מחלוקות, והיו

הרבה סערות. אולי זה גם טבעי שהיו הרבה סערות ציבוריות. רצח ראש-ממשלה

על רקע פוליטי זה טראומתי ולא יכולים לעבור לסדר היום. לצערי הרב,

עברנו מהר מדי לסדר היום בעקבות מעשה הרצח השפל.

היו"ר יוסי כץ; הייתה לך תחושה שהוועדה לא נותנת לזה

ביטוי?

שר התיירות. משה קצב; לא, לא. אני קודם כול אומר מה ארבעת המטרות

שרציתי להשיג באמצעות אירוע היובל.

חשבתי שאירועי היובל צריכים להגביר את האחדות בחברה הישראלית על כל

גווניה. זה לא חגיגה רק של היהודים אזרחי ישראל אלא של כל אזרחי ישראל,

יהודים ולא יהודים של כל חלקי המפה, וחשבתי שאירועי היובל צריכים להיות

בנויים כך שהחברה הישראלית תצא בסופה יותר מלוכדת, יותר מאוחדת.

נקודה שלישית שחשבתי שצריך להשיג באמצעות אירועי היובל היא חיזוק מעמדה

המדיני של מדינת ישראל. בכל אופן, מדינת ישראל במשך 50 שנות קיומה זכתה

לגיבוי בינלאומי, לעזרה נדיבה מאוד, סיוע, גיבוי - כלכלי, מדיני, צבאי

- של הרבה מדינאים בעולם. היו עליות וירידות בגיבוי המדיני, בקהילייה

הבינלאומית בשנות קיומה של המדינה וחשבתי שיהיה נכון שאירועי היובל

יהיו כאלה שיגבירו את האהדה ויחזקו את מעמדה המדיני של מדינת ישראל.

נקודה רביעית ואחרונה - אני מודה, אנחנו לפני אירועי שנת אלפיים

לנצרות, לא רציתי שאירועי היובל יתגמדו - 50 מול אלפיים, ורציתי

שאירועי היובל יבטאו רציפות של היישוב היהודי בארץ-ישראל במשך אלפי

שנות קיומנו. גם בשנים שהיינו בגולה מעולם לא נפסקה ההתיישבות היהודית

בארץ-ישראל, ולא רציתי ששנתיים לפני אלפיים יאמרו - מדינת היהודים

קיימת 50 שנה, אנחנו חיים, קיימים פה 3,000 שנה לפחות.

אלה היו ארבע המטרות שהצבתי בישיבה הראשונה של ועדת שרים, שבה אושרו

המינויים של יוסי פלד וחיים סלוצקי. אלה היו ההנחיות שהעברתי לעמותה.

ברגע שהגעתי למסקנה שאני לא יכול לשאת באחריות לאירועי היובל, ב-31

באוגוסט, הודעתי לראש-הממשלה על התפטרותי. כמובן שהודעתי לו בסיום

המכתב שאני עומד לרשותו בכל מה שנוגע לאירועי היובל, כל מה שיבקש ממני

אשמח לסייע בו, כי לא רציתי שזה יעיב על אירועי היובל, וגם הנחתי

שהמתכננים והמבצעים ימשיכו לתכנן ולבצע את אירועי היובל בלעדיי הואיל

ויש חילוקי דעות ביני ובינם.

בינתיים כמה שבועות או זמן מה לאחר ההתפטרות שלי נודע לי על ההתפטרות

של יוסי פלד וחיים סלוצקי. לא ראיתי את מכתב ההתפטרות שלהם. הממשלה

החליטה למנות את יצחק מודעי כיושב ראש העמותה, כאחראי על אירועי היובל.

יש לי אמון ביצחק מודעי, והואיל וכך וגם ראש-הממשלה הטיל עליי לחזור

ולהיות אחראי על אירועי היובל ואני נעניתי. מודעי חוזר בימים אלה



מחו"ל, ואנחנו לא פועלים מנקודת האפס. אני בטוח שאירועי היובל למדינת

ישראל יהיו אירועים גדולים, שמחים, עם ישראל זקוק לזה, אזרחי ישראל

זקוקים לזה ונשתדל לעשות ככל האפשר כדי למזער את הנזקים שנגרמו, כדי

להתגבר על הקשיים שהתעוררו. תכנית האירועים תגובש בשבועיים-שלושה

הקרובים באופן סופי ומוחלט ונצא לפעולה.

אני רוצה לומר עוד שני משפטים על ההיבט התקציבי. הייתה מחלוקת עם שר

האוצר הקודם, דן מרידור, על היקף התקציב. היה דיון אצל ראש-הממשלה,

וראש-הממשלה הכריע על תקציב של 250 מיליון שקל לאירועי היובל. בעקבות

הדיונים שקיימה הממשלה על קיצוצים בתקציב ובעקבות הביקורת הציבורית

ועל-פי הצעת יוסי פלד וחיים סלוצקי, ראש-הממשלה ואני החלטנו על קיצוץ

נוסף בתקציב האירועים. תקציב האירועים יהיה בהיקף של 120 מיליון שקל,

ואני מאמין שזה היקף תקציבי מספיק מתאים פדי לעמוד ביעדים שקבענו.

היו"ר יוסי כא; תודה רבה. אני מאוד מעריך את העמדה שלך, אבל

גם יוסי פלד וגם חיים סלוצקי הם אזרחים

מכובדים שעשו משהו במדינת ישראל, ואני לא צריך להיות מליץ היושר שלהם.
אתה במכתב שלך אמרת דברים מאוד חמורים. אתה כתבת
"אינני יכול להבטיח

כי האירועים המופקים על-ידי העמותה מבוצעים על-פי סדרי מינהל תקינים.

תהליכי קבלת החלטות בעמותה לדעתי אינם מסודרים". כתבת ש"מר סלוצקי

מתבטא בבוטות ומשתמש בלשון איומים באופן שאינו הולם מי שאחראי על

אירועי היובל, מדגיש את עצמתו והשפעתו הרבה באמצעי התקשורת ומתגאה

ביכולתו המניפולטיבית בתחום הזה". המכתב הוא לראש-הממשלה, ואתה כותב

לו: "לצערי הרב, פגישותיך עם מר סלוניקי ויוסי פלד ללא ידיעתי וללא

תיאום עמי בעניינים הנוגעים לאירועי היובל, תוך עקיפתי, עודדו אותם

לגילויי חוסר לויאליות, להעלמת מדיע, לעקיפת סמכות, לחוסר דיווח כנדרש.

התכתבויות ישירות עמך התקיימו ללא ידיעוני, כאשר תוכנן הובא לידיעתי רק

לאחר שנודע ברבים". אמרת שהם מתעלמים. אתה קיבלת מאות פניות של

ארגונים, מוסדות ואזרחים שהעלו הצעות לתכניות אירועי היובל, ראית בכך

ביטוי של הזדהות ונכונות, והיית גאה בכך, "ומשום מה מאות הפניות עוררו

בהלה בקרב מנכ"ל העמותה והיו לצנינים בעיניו". אתה האשמת אותו שהוא לא

מתאים לתפקידו. נכון, דיברת על חוסר אמון, אבל הטחת בו האשמות שהן

חמורות ביותר, הן מאוד מאוד חמורות.

כמובן זו זכותך, אבל הייתי רוצה לדעת מאלה שעמדו בראש העמותה מה יש להם

להגיד על הדברים האלה. הלא המטרה שלנו היא לנסות ולהפיק לקחים. אני לא

רוצה לחזור על הדברים שמתוארים בכתבה, הדברים הם מאוד חמורים, הם

מצטיירים באופן רע מאוד, ואני באמת ובתמים תושב שהם ראויים גם לתגובה.

שר התיירות. משה קצב; אדוני יושב הראש, אתה ציטטת נכון ומדוייק את

מה שנאמר במכתב. אם אתה רוצה להפוך את הדיון

פה להצגה, אז תוכל לעשות את זה, אבל אתה תחטיא את המטרה. הדיון הוא

פתוח. בוודאי שהוועדה לא יכולה במסגרת הדיון הזה להיכנס לעומקם של

דברים. אני הרי לא במקרה לא אמרתי את מה שציטטת, לא במקרה. ביקשת

ועקפתי את זה, העדפתי שלא.

אם אתה רוצה דיון, תמנה ועדת ביקורת המדינה ועדת משנה שתוכל לעבור על

כל החומר, תוכל להיפגש אתי, תוכל להיפגש עם חיים סלוצקי ותוכל לבדוק את

הדברים לאשורם. לקיים פה כרגע דיון כדי לדחוף להסחת האשמות ולהתכתשות,



זה לא מכובד, לא מתאים ולא תוכל להשיג בזה שום תכלית, שום תועלת. אם

אתה רוצה תועלת, אני מציע שתמנה ועדה שתבדוק את הדברים לאשורם.

היו"ר יוסי כץ; אני לא פוסל את האפשרות שכתוצאה מהדיון הזה

אנהנו נחליט על איזה שהוא צוות מצומצם. זה

בהחלט יכול להיות. אבל יש פח שאלה עקרונית שאני אחר-כך ארצה לשמוע גם

את התייחסות המבקרת לנושא הזה, האם ההחלטה המקורית להקים עמותה, על מה

היא מבוססת, האם זה תקין, מה בעצם המטרות. אני הייתי רוצה לשמוע קודם

כל מאנשי העמותה שיגיבו, שיאמרו את דברם, כי אני חושב שאתה אינך יכול

להטיח האשמות כל כך חמורות, וזח לא חשוב כרגע אם אנחנו עושים את זה

במסגרת הדיון הזה או במסגרת פרסומים מסוג אחר.

שר התיירות. משה קצנ; אתה רוצה הצגה? תהיה הצגה. אתה רוצה דם?

יהיה דם. אין בעיה.
היו"ר יוסי כץ
סליחה, זה המינימום שמגיע לראשי העמותה.

שר התיירות. משה קצב; אני מציע לך לא ללכת בדרך הזו.
היו"ר יוסי כץ
זה לפחות לנו, כדי שאנחנו נדע בידי מי

מופקדים הדברים ואיך הדברים מתנהלים.
שר התיירות. משה קצנ
אתה יושב ראש הוועדה, אתה קובע. אני מבין

שאתה רוצה דם, אז יהיה דם. אני מציע לך לא

ללכת בדרך הזאת. אתה טועה, אל תלך בדרך הזאת. אם אתה רוצח לעשות הצגה

לציבור, תעשה.

היו"ר יוסי כץ; סליחה, אני לא מקבל את הביטוי הזה "רוצה

דם". עם כל הכבוד, לא אני יצרתי את הבעיה,

לא אני כתבתי את המכתב, לא אני פרסמתי אותו בכלי התקשורת. אני בסך הכול

מייצג את הוועדה לביקורת המדינה, שרוצה לדעת האם העניינים התנהלו בצורה

נאותה ותקינה, האם יש אי-סדרים או אין אי-סדרים, האם הממשלה נהגה כראוי

בכלל בעצם העובדה שהיא הקימה עמותה כזו, האם אין זה מן הראוי שהממשלה

עצמה, באמצעות הזרועות שלה, תבצע את זה. יש כאן שאלות כבדות משקל.

יוסי פלך; אדוני היושב ראש, שלום גברתי המבקרת, השר,

מכובדיי, גם לי אין עניין מסיבות די דומות

שאמר השר קצב. פה אפשר לעשות חגיגה גדולה - לא חגיגות 50 - שאני לא

בטוח מה יהיו מטרתה או התוצאות שלה.

אני התבקשתי על-ידי ראש-הממשלה, אני חושב באפריל - ואם אני טועה

בשבועיים למעלה או למטה, תסלחו לי, כי לא עשיתי יומן על זה - להיות

יושב ראש עמותת אירועי ה-50.

קריאה; זה היה בינואר.

יוסי פלד; אני רוצה לומר לכם שני משפטים. אני התלבטתי

שבוע, ובסוף, לאחר שלמדתי את העניין,

הסכמתי. אני, ואני מניח שגם כל חברי העמותה, ראינו את העמותה כגוף

מבצע. אם מותר לי להשתמש במושג מעולם שאני חי בו היום, מעולם העסקים,



אני כבר לא בצבא כידוע לכם, אני ראיתי את עצמי בעצם קבלן המשנה, קבלן

הביצוע. כמו שיש כל מיני פרויקטים - יש יזם שבמקרה זה היא הממשלה,

והקבלן המבצע זאת העמותה. כך ראיתי את עצמי.

התחלנו לעבוד על הדברים ונקבע תקציב. כפי שאמר השר קצב, זה התחיל עם

250 מיליון שקל, היו הרבה מאוד קשיים בנושא התקציב בדרך, ובסופו של דבר

מה שהכי הפריע לי כיושב ראש, מה שהכי הפריע לי בתפקידי היה, שאני מוצא

את עצמי לא קבלן מבצע. אני מוצא את עצמי פעם אחר פעם יושב בוועדות

כנסת, מנהל דיונים בוועדת הכספים של הכנסת, מוצא את עצמי מטרה למתקפות,

וקורצים לי גם בעין ומסבירים לי שרוצים לתקוע את הממשלה בכלל. אני יושב

בוועדת כספים, מנהל דיונים על תקציב, כשרק אחר-כך תפסתי את עצמי ושאלתי

את עצמי מה פתאום הלכתי לשם כשזה לא תפקידי. או שאני מוצא את עצמי מטרה

או כתובת למפלגות פוליטיות, יעד עלייה לרגל של מפלגות פוליטיות. אין לי

עניין להזכיר איזה מפלגות, תניחו שאני אומר אמת. באות אליי מפלגות

פוליטיות לדיונים ומסבירים מה מותר, מה אסור ומה רצוי, ואם זה יהיה

ככה, הם לא יצביעו בוועדת הכספים על התקציב. במקום גוף מבצע הפכתי לגוף

שמתעסק שעות על גבי שעות בדברים שמפריעים לביצוע. אז יש בעיית תקציב,

יש בעיית לוח זמנים, ואני רוצה להדגיש פה שלוח הזמנים מאוד מאוד צפוף.

נדמה לי שהשר דיבר על זה שבעצם היו צריכים להתחיל עם זה שנתיים קודם.

מדובר בלוח זמנים קצר ובתקציב לא ברור. אני השתתפתי בדיון במשרד

ראש-הממשלה עם שר האוצר, עם השר קצב, מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, ואני לא

מזכיר את המכובדים האחרים, והדיון נגמר בזה שאמרו 250 מיליון שקל, ואני

האמנתי שזהו. אז האמנתי. אז לא היה זמן, לא היה כסף והעמותה, במקום

להתעסק רק בביצוע, התחילה לעסוק בדברים צדדיים, והפכנו להיות גם מטרה

לביקורת, למרות שזה לגיטימי.

לי מאוד כאב באופן אישי. אחרי שעל שלושים אירועים מתוך התכניות השר משה

קצב ישב בעמותה בתל-אביב ועבר העיר ושינה, כמו שהוא צריך לעשות, זו

זכותו וחובתו, ואז אני פותח עיתון בוקר אחד ואני רואה בכלל שהעמותה -

קשה לי אפילו לומר את זה למרות שזה בדיעבד - מקפחת את הספרדים,

והאירועים הם רק של אשכנזים. היה מחזה מביש באחת הוועדות פה בכנסת,

מחזה מביש, ברחוב לא מתנהגים ככה, הביטויים שנאמרו בחדר הזה, אני יוסי

פלד ואזרח המדינה הזאת, אני הרגשתי צורך לקבור את עצמי באדמה בגלל

הביטויים שהועלו.

העמותה בסופו של דבר - לאחר שמונה חודשים שהצוות הזה היה שם - מצאה את

עצמה עוסקת בהמון דברים צדדיים שגזלו מאיתנו הרבה מאוד זמן, במקום

לעסוק בעיקר. אצלי נוצרה תחושה שבדרך הזאת אי-אפשר לנהל עניין.

יש כאלה שמעריכים אותי ויש כאלה שחושבים שאני רק כישלון, וזה לגיטימי.

אני בחיי הבוגרים - וחיי הבוגרים זה 15 שנים אחרונות ששירתתי בצבא ושש

השנים שאני משוחרר - לא הייתי מוכן אף פעם לקבל תשובה, לא ממפקדיי ולא

מפקודיי, של "יהיה בסדר". כאשר ברמה ממשלתית אומרים לי: "אל תהיה

מודאג, יהיה בסדר" - אז הבנתי שזה הרגע לקום וללכת.

היו"ר יוסי כץ; כל פוליטיקאי מתחיל יודע שכשאומרים לו יהי

בסדר, סימן שזה לא בסדר.
חיים סלוצקי
הוטחו בי האשמות מאוד קשות. באותו עיתון יש

גם התייחסות ראשונית שלי. אני מוכרח לציין



שעל המכתב הזה מוגשת בימים אלה תביעת דיבה אישית נגד מי שכתב את המכתב,

כי לדעתי אלה הן האשמות פליליות. אם זה נכון, אז אני צריך לעמוד לדין,

ואני חושב שזה צריך לקרות. אני מכבד את בקשת השר שתמונה ועדה מטעם מבקר

המדינה באופן מיידי כדי שתוכל לבדוק את העניין. אני אתמול העדתי בפני

ועדת ביקורת מטעם משרד ראש-הממשלה במשך שלוש וחצי שעות, ואני מניח שיש

להם חומר ואפשר לקבל אותו מהם. עניתי על כל שאלה ושאלה, כל עניין

ועניין, גם בכתובים.

כהערה לשר קצב, למרות המכתב שלו, כשהשר קצב הודיע על ההתפטרות שלו,

ההתפטרות של אלוף יוסי פלד ושלי הייתה מונחת במשרד ראש-הממשלה. אנחנו,

להבדיל, לא הלכנו לעיתונים. החלטנו שמה שיש לנו להגיד לראש-הממשלה,

אנחנו אומרים בכתב ובשקט. העברנו מכתב שהיה מונח כבר אצל ראש-הממשלה,

מכתב ההתפטרות שלנו. לדעתי, אפילו, במקרה, זה היה באותו יום או יום

קודם לכן. נתנו לו 21 יום על-מנת לפתור את הבעיה. לאחר המכתב אל

ראש-הממשלה נקראנו יוסי פלד ואנוכי למשרד ראש-הממשלה - יש לי התאריכים

המדויקים והכול מתועד - וראש-הממשלה ביקש מאתנו להישאר בתפקידנו למרות

התפטרותנו, למרות המכתב של השר קצב. אמרנו לו שלא באנו לאיים על-מנת

להוציא איזה שהם תנאים, אלא אנחנו לא מסוגלים למלא את תפקידנו כאנשי

מקצוע - ותכף אני אגיע למה אני מוניתי לתפקיד - ואנחנו רואים את עצמנו

לא יכולים לקחת אחריות ציבורית, ולכן אנחנו מתפטרים ומסרבים לקבל את

התפקיד.

החלטת הממשלה מיום 22 לנובמבר 96/ מספרה 765, מדברת על כל הנושא.

תפקיד העמותה, סעיף ד(3): "העמותה תפעל במסגרת תקציב מאושר בתחומים

שייקבעו על-ידי ועדת ההיגוי". יש כאן כל ההחלטה. העמותה הייתה אמורה

להיות גוף מבצע, ולכן לקחו כמנכ"ל העמותה מפיק, איש בעל מקצוע, שיודע

לעשות את העבודה שלו, שהוכיח את יכולתו במשך 11 שנים, הן בשוק הפרטי

והן בשוק הציבורי. אני נתבקשתי על-ידי הממשלה הקודמת להיות המפיק בפועל

של טקס השלום בין ישראל וירדן בערבה. במשך עשרה ימים הרמנו אירוע, שהיה

לתפארת המדינה, ללא תמורה, ועשינו אירוע מכובד. זאת אומרת, את יכולתי

הוכחתי עד היום בכל התחומים, הן בשוק הציבורי והן בשוק הפרטי. על-סמך

החלטת הממשלה נקבע שיהיה מפיק, וזו לכל הדעות הייתה החלטה נבונה. תפקיד

העמותה היה לתכנן ולבצע, ולא להתעסק בפוליטיקות.

אחד התנאים שאני על פיו הסכמתי לקבל את התפקיד היה שאמרתי שאין

פוליטיקה "אנחנו מייצגים את מדינת ישראל, את עם ישראל. זה תפקידנו. אם

תסתכלו ותקחו את התכניות שהכנו" אנחנו נכנסנו לתפקידנו בינואר, העמותה

התחילה לתפקד רק בפברואר. בסוף חודש מרץ-תחילת אפריל הוגשה כבר לוועדת

שרים תכנית אחרי שאנשים ישבו שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביום, עברנו על

אלפי הצעות. כל הצעה שהוגשה על-ידי כל אחד נבדקה בוועדה, ועדת היגוי,

ועדה של אנשים בעלי מקצוע בכל התחומים כמו מחול ותיאטרון. כל מה שהיה,

היינו זקוקים לו. זה הידע שלי ויכולתי לבצע. לקחנו הרבה יועצים

חיצוניים. העמותה כולה מנתה חמישה'שישה אנשים, וזאת על-מנת לחסוך

בהוצאות. לא לקחנו עמותה מסורבלת, אלא עמותה פשוטה מאוד. אנחנו בדקנו

כל הצעה והצעה. התכנית הוגשה לוועדת ההיגוי, מה שנקרא "ועדת המנכ"לים"

בראשות ליברמן, והיא אושרה פה אחד. לאחר מכן התכנית הוגשה לוועדת שרים

לטקסים וסמלים ואושרה פה אחד ללא הערה אחת, גם על ידי השר קצב שישב

בראש הוועדה.



העמותה נוהלה על-ידי יוסי פלד כיושב ראש ועל ידי כמנכ"ל. הוועד המנהל

המצומצם, שמנה חמישה חברים, התכנס באופן שוטף. הכי רחוק זה היה פעם

בשבועיים; בדרך כלל זה היה הרבה יותר. נעזרנו בוועד המנהל בשיחות

יום-יומיות בטלפון. פעם בשבועיים התקיימו ישיבות קבועות, התקיימו

ישיבות הרבה יותר תכופות לעניינים שוטפים. כל דבר עבר אישור הוועד

המנהל. מנכ"ל משרד התיירות היה חבר הוועד המנהל. זאת אומרת, כל החלטה,

כל ביצוע, כל הליך היה באישור הוועד המנהל, שמנה חמישה חברים, ביניהם

נציגי ציבור מכובדים מאוד כמו אדון אהרן זלר, שאני לא צריך להגיד מי

האיש, פרופסור ברונובסקי ואנשים שלכל הדעות הם מכובדים, ישרים והגונים.

כל ההחלטות, אם אני לא טועה, ב-99 אחוז, אולי אפילו ב-100 אחוז, עברו

פה אחד. לא היו אפילו חילוקי דעות שהייתי אמור לדחוף לגביהן את יכולתי

על מנת לקבל רוב בוועד המנהל.

אנחנו ראינו את תפקידנו בדיוק כפי שראה השר את תפקידו, לציין ציוני דרך

במדינה; הסתכלנו על כל פלחי השוק. אם תקחו את החוברת שהגשנו כבר במרץ,
תוכלו לראות שתיארנו מה כוונתו
ללכת לכל שכבות האוכלוסייה, לקרב את

העם היהודי. כל הדברים האלה היו לנגד עינינו. אני לקחתי את התפקיד מתוך

מגמה ציונית בלבד. אני לא זקוק לזה, ולהפך, נגרם לי נזק אישי גדול

מאוד: יש לי משרד גדול מאוד שמפיק דברים רבים, אבל אני ראיתי בזה

שליחות, כמו שעשיתי בטקס השלום בין ישראל לירדן ובעוד אירועים סודיים,

שאפילו אסור לדבר עליהם, בכל מיני מקומות, כולל בחו"ל, כולל בצה"ל.

בעבודה הזו ראיתי שליחות; חשבתי שיש ביכולתי לעשות את זה ואני לוקח את

זה על עצמי.

אני באמת חושב שצר המקום כרגע מלהתחיל לפרט, זה ייקח שעות אם ניכנס לכל

הנהלים. אני ביקשתי מעורכי הדין של העמותה לבוא לכאן. כשאני מוניתי

לתפקידי, מונה עורך-דין לעמותה ורואה חשבון. כשבאנו להקים את הנהלים של

העמותה, אמר לי עורך הדין בר-ניר שיושב פה, שהאיש המומחה בארץ לעשות את

נוהלי העמותה זה עורך הדין הרציג שאינני מכיר אותו. שכרנו את שירותיו,

קיבלנו את דבריו ככתבם וכלשונם. לכל ישיבה זומנו - למרות שהם לא חברים

בוועד המנהל - עורך הדין שטיין, שהוא היועץ המשפטי של ראש הממשלה, ועמי

טלמור, חשב משרד ראש-הממשלה, כדי שיהיו נוכחים בכל הדיונים. זאת אומרת,

כולם היו מדווחים בכל דבר ועניין. כל ההחלטות התקבלו על-פי חוק, לפי

דיו ומעבר לזה. אני חושב שאנחנו הגזמנו בפרוצדורה על-מנת שהצדק ייראה

יותר מאשר הוא ייעשה. ככה העמותה תופעלה. פעלנו לפי הנחיות של עורך

הדין הרציג. יש מבקר פנים לעמותה, יש ועדת ביקורת לעמותה, הקמנו ועדת

התקשרויות, אף על פי למרות שעל-פי חוק העמותה פטורה ממכרזים. לא היה

דבר שלא עבר את ועדת ההתקשרויות. היות שאני בא משוק המפיקים והאמרגנים

ואני גם המנהל, ביקשתי לא לשבת בוועדת ההתקשרויות, ולא הייתי חבר בה.
בוועדת ההתקשרויות ישבו שלושה אנשים
יוסי פלד, משה מזרחי שהוא ראש

האגף לאירועים במשרד ראש-הממשלה, ועורך הדין בר-ניר. במקרה שהיו דיונים

יותר מסובכים, זומנו לישיבה כזאת גם רואה החשבון זינגר וגם מר זלר או

כל מי שהיה צריך להיות לצורך הדיון. לא ישבתי באף ישיבה אחת של ועדת

ההתקשרויות.

אני אמרתי את דעתי, כמובן, מאחר שזה היה תפקידי; ואני חושב שהעמותה

נוהלה ביושר, במקצועיות. עובדה שלאחר חודשיים וחצי הגשנו תכנית שכללה

מאות אירועים מגוונים שונים, ואמרנו שזו תכנית ראשונית לפני שניגש

לעניין. אחר-כך, בחודש יוני או בסוף חודש מאי, אם אני לא טועה, קיימנו

ישיבה במשרד, שבה היו נוכחים כל אנשי משרד התיירות בראשות השר, כל אנשי



העמותה, ואנחנו עברנו על התכנית הראשונית המגובשת עם תקציבים. כשמישהו

העיר, תיקנו, קיבלנו את הערות השר, הערות נכונות, מכובדות, תיקנו.

התכנית הזו הוגשה שוב לוועדת שרים לענייני סמלים וטקסים ושוב אושרה פה

אהד. זאת אומרת, לא נעשה דבר ללא אישור כל המוסדות המוסמכים לכך.

אני רוצה לגשת ולדבר על הבעיה שהייתה, כי הרי זו השאלה המרכזית. אני
חושב שהבעיה מתמקדת בשני נושאים
הבעיה הראשונה היא כסף, תקציב; הבעיה

השנייה, אני אקרא לה "תסבוכת בירוקרטית שהיא קטנה מהערך התקציבי", ומיד

אני אסביר.

כשאני התקבלתי לתפקידי, השאלה הראשונה ששאלתי, לפני שקיבלתי את התפקיד,

הייתה מהו התקציב המשוער. הגענו למסקנה שצריך 250 מיליון שקל. זה נבע

משיקולים של תקציב ה"ארבעים" בדולרים, מחושב, מהוון. הגענו לתקציב שהוא

בערך זהה, שהיה סדר גודל של 250 מיליון שקל, שזה תקציב שאיתו אפשר

להתמודד. היה צריך לדעת כמה כסף יש לחגיגות, ולפי זה אתה בונה את

התכנית. אילו היו באים ואומרים שהתקציב הוא 100 מיליון שקל, אז אפשר

היה לבנות ארבעה אירועים, חמישה, לא משנה כרגע סדר הגודל. ההתארגנות

היא אחרת, כמות העבודה היא שונה, מבנה העמותה הוא שונה. העמותה נבנתה

לאירועים עם תקציב של 250 מיליון שקל, וזה בצמצום, בצמצום רב.

בינואר הובטח לנו שהכסף מגיע מיידית. בחודש מרץ אמרנו שאנחנו לא יכולים

להמשיך לתפקד כי אין לנו כסף. הפעולות ניזונו מתקציב משרד ראש-הממשלה,

האגף לאירועים, שהעביר לנו כספים על-מנת לשלם משכורות ושכר-דירה, כי לא

היה לנו תקציב גם לזה. היה חודש שהעובדים חיכו, כי לא היה לנו כסף לשלם

להם.

אם אני לא טועה - עוד פעם, אל תתפסו אותי בתאריכים - בסוף חודש מרץ

התקיימה ישיבה עם שר האוצר, ראש-הממשלה, סגן ראש-הממשלה, עם כל אנשי

משרד האוצר, דוד מילגרום ואחרים, כולל אנחנו, כולל אדלסון שהוא

הקו-צ'רמן האמריקאי של עמותת ה-50, ואחרי דיון סוער קם ראש-הממשלה

ואמר: החלטה - 250 מיליון שקל. אם אני לא טועה - יתקן אותי משה מזרחי

שיש לו בוודאי המסמכים - קיבלנו 5 מיליון לתפעול בסביבות חודש אפריל,

לתפעול המשרד ולמשכורות. 50 המיליון הראשונים התקבלו או בסוף יוני או

בתחילת יולי, כאשר אין לנו הרשאה להתחייב. אמר לי עמי טלמור, חשב משרד

ראש-הממשלה - אני לא איש שבא מהמערכת הבירוקרטית, אני בא מהשוק הפרטי

לבצע עבודה - אם אין לך כסף, אל תתחייב. איך אפשר לתכנן אירועים כשאין

לך הכסף או הרשאה להתחייב? יכולים להגיד כולם מה שהם רוצים. על-פי חוק,

אם אני צריך לעמוד אחרי זה בפני מבקרת המדינה ואני צריך להציג מה אני

עושה, אני חייב לעבוד לפי החוק. לעבוד לפי החוק בגוף ממשלתי פירושו: אם

יש לי כסף והרשאה להתחייב, בבקשה תתחייב; אין לך - אל תתחייב, אתה לא

יכול להתחייב על אירועים שעומדים לקרות. וכשאני נכנסתי לתפקידי,

העיתונות כעסה על כך שהתחילו מאוחר בשנה, ובחודש יולי עוד אין לי

תקציב. איך אפשר לתפקד?

לקראת סוף יולי החלטתי שאני מגיש את התפטרותי בגלל הסיפור של התקציב.

אני לא רוצה להיכנס כרגע ליחסי משבר האמון בין סגן ראש-הממשלה לביני.

יוסי ואני החלטנו להגיש תכנית חלופית. היות שהבנו שאת הכסף לא נקבל

על-מנת שנוכל לתפקד, היות שאין תקציב, וזה בדיוק היה תקופה של הצמצומים

בכל משרדי הממשלה, אמרנו שקשה לנו להילחם על 250 מיליון דולר. הגשנו



תכנית חלופית שכוללת חמישה אירועים ב-73 מיליון שקל, ואמרנו שאותה

אנחנו מוכנים לבצע. נפגשנו עם השר קצב.

היו"ר יוסי כץ; זה אחרי שהגשתם את ההתפטרות?
חיים סלוצקי
לא, לפני.

היו"ר יוסי כץ; אמרת שמשום שלא היה תקציב החלטתם להתפטר.

חיים סלוצקי! אני אסביר את התהליך. ביולי הכנתי מכתב

התפטרות, והכנו את התקציב של ה-73 מיליון

במקביל. לא הגשתי את המכתב. אמרתי שאם לא יקבלו את התכנית של ה-73

מיליון שקל, אני מגיש את התפטרותי כי אני לא יכול לתפקד, ומבחינה

מקצועית אני לא מוכן לקחת אחריות. הגשנו תכנית על 73 מיליון שקל,

הראינו אותה לשר קצב, הוא התווכח עליה איתנו, לא אמר לנו מה דעתו עליה.

למחרת נפגשנו עם ראש-הממשלה בלי ידיעתו של השר קצב, על זה יצא קצפו

וכעסו. אנחנו ישבנו עם השר קצב יום קודם והצגנו לו את אותה תכנית

בדיוק. אנחנו מונינו על-ידי ראש-הממשלה, ומצאנו לנכון להביא את

מצוקתנו, לאחר שאנחנו שבעה חודשים רודפים אחרי כסף. נפגשנו עם

ראש-חממשלה, הצגנו לו את הדבר וביקשנו שנקיים פגישה משותפת עם השר

קצב.

ביום שני אחר-כך ישבנו, הצגנו את התכנית שלנו, השר קצב התנגד לה. יוסי

פלד ואני אמרנו שאנחנו עומדים על התכנית הזאת, כי אנחנו לא מאמינים

שנקבל את הכסף. עד היום לא קיבלנו, אף על פי שכל הזמן אמרו לנו שיהיה

בסדר. ביולי נגמר לנו. הודיעו לנו שנקבל תשובה ולאחר שלא קיבלנו תשובה,

שלחנו את מכתבי ההתפטרות שלנו לראש-הממשלה, אחרי 14 יום בדיוק. לדעתי

זה היה באותו יום או יום קודם לפני שהשר קצב הודיע על התפטרותו. שלחנו

מכתב אישי לראש-הממשלה, כמו שעשינו בפעם הקודמת, כשהתרענו על מצוקתנו

ביוני גם כן במכתב, מכתב אישי, שהשר כעס שלא הודענו לו עליו. חשבנו

שנכון להודיע על כך לראש-הממשלה שמינה אותנו, שאנחנו חייבים להודיע לו

אישית על בעייתנו, וזה לא לעיתונות ולא לאף אחד. אנחנו באנו לעבוד ולא

לעשות רעש וצלצולים. שלחנו מכתב אישי לראש-הממשלה, כדי שהמכתב לא ידלוף

החוצה, ועובדה שהוא לא דלף. אחרי שלא קיבלנו תשובה עליו, הצגנו אותו

לוועד המנהל וצירפנו אותו כעותק והסברנו.

אני חושב שעשינו כל שביכולתנו על-מנת להביא את אירועי ה-50 - אנחנו

קראנו לזה אירועים ולא חגיגות - בצורה מקצועית לביצוע.

אני חושב שיש באמת הרבה מה לבדוק בעניין הזה. אנחנו ראינו את השר

הממונה כשר האחראי בשבילנו להשגת הכספים. זה באמת לא תפקידנו להשיג את

הכספים. אני לא צריך לשבת בוועדת הפנים ולשמוע שקוראים לי שם גזען וכל

מיני כינויים כאלה. אני לא מוכן לכך, וזה לא מקובל עליי. זאת התודה

שאני צריך לקבל על מה שאני עושהז אני חושב שהשר הממונה היה אמור לטפל

בנושא התקציב, ולא אנחנו אלה שצריכים לרדוף אחרי הכסף, ואנחנו גם לא

מבינים בזה. אני גם לא אמור להכיר את משרד האוצר. הביאו אותי מהשוק

הפרטי על-מנת להפיק את האירועים. כך כתוב בהחלטת הממשלה, זה תפקידנו

ואת זה היינו אמורים לעשות. לא תפקידנו לרדוף אחרי כספים וגם אין לנו

זמן לעשות את זה. ועדה שמונה שישה אנשים, שאמורה לעשות אירועים בהיקף

של 250 מיליון שקל, תפקידה לא לטפל בפוליטיקות כפי שאני קורא לזה. זה



לא תפקידנו. אני חושב שזה באמת לא המקום להמשיך. אפשר לשבת על זה 16

שעות, ואני מציע אולי לשמוע את עורך הדין בר-ניר בנושא הנהלים, כי

נאמרו פה דברים חמורים ואפילו פליליים בעיניי.

בכל-זאת אני מבקש מכבוד מבקרת המדינה כן למנות ועדה מיידית שתבדוק את

הנושא, או להשתמש באותה ועדה - אני מבין שזאת ועדה של משרד ראש-הממשלה

- שבדקה אותי אתמול והעדתי בפניה במשך שלוש וחצי שעות. אני רוצה שהצדק

יצא, כי אני חושב שנעשה עוול גם ליוסי פלד וגם לי במכתב של סגן

ראש-הממשלה, ואני חושב שאין לו הסמכות לעשות כזה דבר ולהאשים אותנו

בכאלה דברים. אני רוצה שהנושא הזה ייחקר מיידית, ואני מוכן לעמוד בפני

כל דבר ולהעיד על כל דבר ועניין. תודה.
היו"ר יוסי כץ
תודה. אני מודה לך על הפירוט, אבל יש לי רק

שאלה אחת. אתה בעל מקצוע מוכר. איפה עומדים

הדברים? כשאתם עזבתם הייתם אמורים להתחיל בחגיגות, מתיי

חיים סלוצקי; האירועים היו אמורים להתחיל בנר ראשון

חנוכה, 26 לדצמבר השנה. התכנון היה שזה טקס

הדלקת נר במשכן נשיאי ישראל, ובעוד משכנים של ראשי מדינות בכל העולם

ביחד, וזה משודר בו זמנית גם על-ידי הCNN- בכל העולם, על-מנת שכל העם

היהודי וכל העולם יראה את טקס ציון 50 שנות מדינה. מיד אחרי הטקס שהיה

אמור להיות בסביבות השעה 8 בערב, בשעה 8:30 הצטרפנו ל-100 שנות ציונות

ו-50 שנות מדינה, אירוע משותף בבנייני האומה, שגם הוא היה אמור להיות

משודר ב"רשת", בערוץ 2. לפי מיטב ידיעתי - אני כבר לא מטפל בזה כרגע -

הייתי במקרה ב"רשת", ואני יודע שהם לא משדרים את זה. אני לא יודע איפה

עומדים הדברים כרגע. ברגע שהודעתי על ההתפטרות, לא קיבלתי שום החלטה

נוספת, כי חשבתי שהמנכ"ל שיבוא במקומי לא אמור לקבל את ההחלטות שלי

אחרי ההתפטרות שלי, כי זה לא הוגן להיכנס לנעליים. שמרתי על המצב הקיים

עד שמינו יושב ראש ומנכ"ל במקומנו, ומרגע ההתפטרות שמרנו על הקיים. לא

ביצענו שום החלטה ושום צעד נוסף, דבר שאני חושב שזה נכון. ברגע שהודעתי

שאני הולך, אני לא יכול לקבל התחייבויות ו/או החלטות בשם הבא אחריי.

משה מזרחי; אני חייב לומר לכם שלי אולי יש היתרון

שפעלתי באירוע שנת ה-40. יתרון נוסף הוא

שהייתי עובד במשרד ראש-הממשלה מתקופתו של שמיר, כך שהכרתי את כל פעולת

הממשלה בנושא שנת ה-50.

אני חייב לחזור ולהדגיש שלקחים לא נלמדו. עיינתי בדוח מבקרת המדינה של

אירועי שנת ה-30, ולמעשה אנחנו חוזרים על אותם פרמטרים. לא נלמדו,

הכוונה, בעיקרון, בתקופתי, בממשלה הקודמת עלה הנושא לדיון חד-פעמי.

מאותו רגע, מעבר להקמת עמותה, לא נעשתה שום פעולה. עם כינונה של הממשלה

הנוכחית - ולא סתם אני נמצא בתפקיד של ראש אגף אירועים - משרד

ראש-הממשלה הטיל עליי את האחריות להוביל את המהלך של היערכות לביצוע

אירועי שנת היובל. החלטת הממשלה שהתקבלה בנובמבר, כאיש מדעי המדינה אני

יכול לומר לכם שזו החלטה שאפשר לנתח אותה במדעי המדינה, היא קלאסית

למערכת ארגונית מסודרת שמתחילה אירועים עשר שנים לפני כן. זאת אומרת,

אם אני הייתי צריך להתחיל את אירועי ה-60, לא הייתי משנה את ההחלטה.

ההחלטה היא החלטה מורכבת, אבל נבונה בהרכב הקבוצות, בתפיסת העולם כפי

שנראתה.



כאזרח אני אומר לכם, אחרי שליוויתי מקרוב את הנושא הזה, שאני יכול רק

להצטער על כך שהגענו למעמד הזה, לסיטואציה הזאת; ואני אומר את זה משני

כיוונים. אם אנחנו רוצים לעשות משהו על-מנת שעדיין בלוח זמנים שהוא

היסטרי, שהיה היסטרי בשלב קבלת ההחלטה, על-מנת שהעם הזה יציין משהו

ביובל, אנחנו צריכים להתפנות לעיקר, להפיק לקחים ממה שנעשה, ובלוח

הזמנים הקצר לתת שקט למי שהממשלה מינתה אותו להוביל את העסק כדי שיעשה

את העבודה שלו.

במישור הענייני, אני חייב לציין שהעמותה ביום היווסדה, התקופה היא שונה

משנת ה-40. אני מזכיר לכם, אני הייתי שותף בשנת ה-40, אז הארגון היה

דומה, העם לא היה דומה, הביקורת לא הייתה דומה, הרגישות לביקורת

הציבורית לא הייתה דומה.

היו"ר יוסי כץ; אז לא הייתה עמותה?

משי? מזרחי; הייתה עמותה. פה, לאור הרגישות הרבה לביקורת

הציבורית, לאור מה שקרה בחברה הישראלית,

העמותה או הממשלה יותר נכון כבלה את ידי העמותה בתנאים בירוקרטיים,

שלדעתי הם הרבה יותר קשים מהתנאים בהם היא פועלת בשוטף. מתוך אותו חשש,

מתוך אותה זהירות של ביקורת ציבורית וכספי ציבור, גם השר פנה למבקרת

המדינה וביקש ללוות את פעילות העמותה, ובצדק מבקרת המדינה אמרה שהיא

תעשה את זה בהתאם לתכנית העבודה שלה, וגם העמותה פנתה וקיבלה את אותה

תשובה. למרות זאת הוועד המנהל, שאני הייתי חבר בו, בחר למנות מבקר

פנים. מתוך חברי העמותה מונתה יושבת ראש ועדת ביקורת. דהיינו, את תכנית

העבודה של מבקר הפנים לא קבעה ההנהלה, לא קבע המנכ"ל. קבעה את התכנית

אותה יושבת ראש ועדת ביקורת; ומבקר הפנים אכן הגיש שלושה דוחות. זאת

אומרת, הביקורת נעשתה.

אין לי כוונה להיכנס ולנתח את הדברים. אני את דעתי אומר לכל ועדה שתבוא

לבדוק את הנושאים האלה, בטח לא במעמד הזה, מתוך אותו עיקרון שאין לנו

זמן ואנחנו צריכים לעשות משהו למען עם ישראל ומדינת ישראל.

אני יכול לומר דבר אחד פשוט. משרד ראש-הממשלה שאני נציגו, גם הטיל עליי

את האחריות לקחת את הפיקוד בהיעדר יושב ראש ומנכ"ל עד למינוי יושב ראש

ומנכ"ל, וליוויתי את פעולות העמותה מקרוב בחודש הזה כדי לשמר את מה

שנעשה ולצאת מהר לדרך חדשה. אני יכול לומר לכם שקיבלנו בברכה, ואני

חושב שגם חיים סלוצקי וגם יוסי פלד אימצו את היזמה של משרד ראש-הממשלה,

שמינה את הגוף הממשלתי הבכיר ביותר לפני מבקרת המדינה, המקצועי ביותר,

המבקר של המבקרים הפנימיים, ואמר לו "לך תבדוק את נושא העמותה". אני

מאמין שעד ה-15 לנובמבר אנחנו נקבל דוח מבוקר מקצועי שאומר משלב פעילות

העמותה עד 30 לספטמבר, אז ראשיה התפטרו, זה המצב, מפה יורד מסך ומתחיל

פרק חדש. ב-2 לנובמבר אמור להתייצב יושב ראש חדש.

היו"ר יוסי כץ. אתה עסקת גם בתכנים? אני מדבר על תקופת

הביניים הזו.

משה מזרחי; מאותו רגע שקיבלתי תפקיד, ולמעשה מיושב ראש

העמותה לא היה מה לקבל תפקיד כי הייתי ממלא

מקום יושב ראש העמותה, אלא יותר ממנכ"ל העמותה, עשינו את האינוונטר ואת

הבדיקה המדויקת כדי לאפשר לבעל התפקיד הבא מהקטע הזה לזנק הלאה. ואכן



אני מניח שמעבר לדוח הביקורת שנקבל - שלא עסקנו בו בחודש הזה - עסקנו

בחודש הזה בניתוח המצב הקיים, על-מנת לאפשר ליושב ראש הבא לצאת מהר

מאוד לדרך....

היו"ר יוסי כץ; כשאתה אומר מצב קיים, אתה מדבר על אירועים?
משת מזרחי
אירועים.

ברשותך, אני אומר עוד דבר שקורה היום בשעה

2:00 בצהריים. היו שיבושים בפעילות המועצה הציבורית שנבעו מעצם פטירתו

הפתאומית של הנשיא לשעבר חיים הרצוג ז"ל. משלב מינוי גברת אורה הרצוג

כיושבת ראש המועצה הציבורית, היא עשתה את מה שהממשלה ביקשה ממנה. היא

בחנה על-פי קריטריונים שהיא קבעה בצוותי המהות שלה את סך האירועים

שהוצגו לממשלה ואושרו על-ידי הממשלה, והיוותה את חוות דעתה בדירוג

האירועים על-ידי חברי ועדת היגוי מ-1 עד 25. היא גם ישבה בצוות ההיגוי

וגיבשה תכנית שהונחה אתמול על שולחנו של סגן ראש-הממשלה ושר התיירות,

והיום תובא לדיון בפני המועצה הציבורית. זאת אומרת, המועצה הציבורית,

בלוח הזמנים הצפוף שעמד לרשותה, אכן עשתה את פעולתה, והיום בשעה 2:00

היא מניחה את זה.

אני אומר את זה כי זה חשוב מסיבה אחת פשוטה. עם כניסתו של יושב הראש

החדש ב-2 לנובמבר, הוא למעשה יהיה במצב שהמועצה הציבורית אמרה את דברה,

שניתחו את סך כל סל האירועים שתוכננו לשנת היובל, ואני מאוד מקווה,

אחזיק לו אצבעות ואעשה את הכול כאזרח במדינה הזאת, שמר מודעי יצליח

להצעיד את הנושא הזה, כדי שהעם הזה יראה ויציין את היובל. מעבר לזה, את

הלקחים מכל מה שקרה, ניתן ללמוד, ניתן להפיק, והלוואי שמישהו יפתח את

זה בשנת ה-60, לפני שהוא נכנס לעשור הבא.

משת שחל; אני חייב לומר שאני גם מופתע וגם לא מופתע

מהדברים שאני שומע. לכאורה הדברים היו

צריכים להיות מאוד פשוטים, כל הדיון הזה לא היה צריך להתקיים, אחרי

הכול היו ניסיונות קודמים והיו לקחים, היו ביקורות. כאן חוזרים חזרה

לאיזה ערבוב תחומים שהוא מדהים מכל בחינה שהיא.

אני מבין שעל-פי ניסיון העבר, שגם אז הקימו עמותות - אגב, אישית אני לא

מתלהב מהשיטה, אבל אני מבין שגם בשנות ה-20 וגם בשנות ה-30 וגם בשנות

ה-40 הקימו עמותות - תפקיד העמותה, כפי שאמר מר פלד, הוא תפקיד של קבלן

מבצע. מאותו רגע היה צריך לדאוג שהקבלן יקבל תקציב, יפעל על-פי ההנחיה

של המועצה הציבורית. דרך הביצוע, הצד הטכני, האמנותי, ההיקף, הצבע, זה

תפקידה של העמותה, והיא צריכה להביא את זה כמובן לאישור של המועצה

הציבורית, לשר הממונה. מדוע נכנסים עוד הפעם לשאלות היסוד? לא ברור לי.

אני חייב לומר את זה. אני גם יכול לבוא ולהגיד שהשר קצב הוא גם שר

מנוסה, הוא לא כמו שרים שנניח אין להם ניסיון מיניסטריאלי לפני זה.

הוויכוח הזה הוא עצוב. אני מסתכל ואני אומר שלא יכול להיות שאחרי 50

שנה אנחנו מטפלים בנושאים שמזמן היה צריך לעבור אותם, נושאים שהם

מיותרים לחלוטין.

אני הייתי מציע ליושב ראש לקבל את ההצעה של הקמת ועדת משנה ולהיכנס

לשאלות האלה כדי לבדוק איפה הבעיות. בסופו של דבר, לא צריך להעניש את

עם ישראל, שהוא מוענש מספיק בממשלה הנוכחית, ולא צריך להעניש אותו גם

עונש נוסף. השאלה הפשוטה שמתבקשת היום נובעת מלוח הזמנים שהוא בלתי



אפשרי. אני אומר לכס, זה לא הגיוני שיבצעו את הדברים, וצריך לנסות

שהוועדה תבוא ותראה, ומיידית היא גם תמליץ המלצות, כי במערבולת הזאת

שישנה, אני לא רואה איך הפתרון יימצא מעצמו.

אס מותר לי להציע ליוסי פלד ידידי, אני הייתי שר ממונה עליו. מניסיון,

תמיד תיקח לך עורך-דין צמוד. זה אף פעם לא מזיק.

נסים זוילי; אני מוכרח לומר שהתרחיש דבר שאנחנו שמענו

כאן, הוא גם מבזה מצד אחד, מבזה אנשים טובים

שהתכוננו לעשות עבודה טובה, והוא פגע ביכולת לשמוח וברצון שלנו לשמוח

בכל מקרה. עצם העובדה שאירועים כאלה מנוהלים במערכת קבלת החלטות כל כך

לא נכונה, כל כך לא מבוססת, נותנת תחושה נוראית. לצערי זה אופייני

להרבה מאוד החלטות שמתקבלות ומתבצעות בדרך מאוד שלומיאלית.

השר קצב, כשר מנוסה, היה צריך לדעת שמשרד ראש-הממשלה ינסה לעקוף אותו

בכל מקרה, משום שהוא ירצה להכתיב את תוכן האירועים האלה, וחבל שחברים

נתנו לזה יד. אני מאמין למה שאמרו חיים סלוצקי ויוסי פלד, שהם לא

התכוונו להיכנס לפוליטיקה, אבל הם נכנסו לתוכה משום שזאת היא מערכת

קבלת ההחלטות בממשלה הזאת. ממנים את השר קצב, מטילים עליו את כל

האחריות, אז חיים מצפה מהשר קצב רק לדבר אחד, שידאג לו לתקציב כי עם כל

השאר הוא יסתדר. משרד ראש-הממשלה רוצה להיות מעורב בתכנים, אז הוא מבקש

לעקוף את כל המערכת, ובסופו של דבר אתה מקבל מין גליל כזה שכלום לא

קורה. שנה שלמה בזבזו מאמצים אדירים של אנשים טובים; אני מעריך שבשנה

שלמה גם בוזבזו מיליוני שקלים, וב-1 בנובמבר אנחנו עומדים באפס. נכון,

יש תכניות מוכנות, אני מסכים, ואני מעריך שלא ימציאו תכניות חדשות אלא

ימיינו אותן, יתאימו אותן לתקציב. זה דבר שפשוט לא יכול להתקבל על

הדעת, זה ששנה שלמה בזבזו על אירועים שהייתה צריכה להיות להם משמעות,

ואני מקבל את המשמעויות שרצה לתת להם השר קצב. בדיוק זה, זה היה הכיוון

שכל אדם אחראי היה צריך ללכת עליו, גם לנסות להביא לאחדות פנימית, גם

לנסות לאחד מסביבנו את העם היהודי היכן שהוא נמצא, גם המשמעויות

האחרות. אבל הכול התמסמס. אני לא יודע איך היה לך הכוח לעמוד בזה כל

התקופה הזאת; היית צריך אולי לשבור את זה יותר מהר ולבוא לראש-הממשלה

ולהגיד לו- אדוני היקר, יש בעל בית אחד. במערכת כזאת לא יכולים להיות

שני בעלי בתים.

חבר הכנסת משה שחל רק הסתייג מהצורך בהקמת עמותה, הוא אמר שהוא לא

מרגיש נוח עם זה. אני חושב שזה היה מיותר לחלוטין. אם רצו לקחת את חברת

ההפקה של חיים סלוצקי להפיק את האירוע, לא היה צריך להקים בשביל זה

עמותה. זה מה שבפועל חיים סלוצקי ויוסי פלד אמרו; הם אמרו שבפועל הם

היו צריכים להיות אחראים על ההפקה, היו צריכים לקבל תכנית עבודה והם

מפיקים. אם רוצים הפקה, לוקחים חברת הפקה, ולשם זה לא צריך עמותה. אם

רוצים להקים עמותה כדי לעקוף את הממסד הממשלתי ואת מה שקוראים לו

בירוקרטיה, ואני קורא לזה סדר תקין, זה סיפור אחר. אם זו הייתה הכוונה,

אז כך היה גם בשנות ה-40, משום שהתהליכים בתוך הממשלה הם ארוכים

ומסורבלים מדי, ואז מקימים עמותה כדי להביא לקיצורי דרך, שלא תמיד הם

באמת קיצורי דרך ולא תמיד הם אפקטיביים, אז העמותת הזאת לא הייתה

במקום. ברגע שאתה מקים עמותה, אתה יוצר מסלולים עוקפים למה שקיים

במשרדי הממשלה. מחזיקים מרכז הסברה במשך עשרות שנים עם אנשי מקצוע ועם

הכול, שיכלו לעשות חלק מהתפקיד הזה, מחזיקים מערכת במשרד ראש-הממשלה

שהיא אחראית על האירועים. אז לא צריכים להקים עמותה כדי לעקוף אותם.



עמותה, אם היו צריכים, היו צריכים לפנות לחיים סלוצקי ולומר לו: "אתה

הכי טוב בהפקות, זה מה שהחליטה הממשלה, זה התקציב שלך, יש לך שנה כדי

להתכונן לאירועים האלה, נא לבצע". מה שקרה זה בדיוק הפוך. הטילו על

העמותה את הכול, גם את הלובי של הכסף, גם לקבוע אולי איפה שהם לא היו

צריכים לקבוע, בתכנים; ובסוף הם הגיעו למסקנה שעם כל המטלות האלה הם לא

מסוגלים להתמודד. אחר-כך תוסיף את החיבוך שהיה בלתי נמנע בין משרד

ראש-הממשלה לבינך כיושב ראש הוועדה הזאת או ועדת השרים, כך שהם נפלו

ביו הכיסאות. חחזירו את המנדט, ואני לא יודע מה יהיה כבר באירועים של

שנת ה-50.

אני מוכרח לומר שאני דווקא חושב שהקיצוץ היה מוצדק. לא היה מקום, במצב

של היום, ללכת להשקעה של רבע מיליארד שקלים באירועים לשנת ה-50 למדינה,

ואני אומר לכם את זה בכל הכנות. כל אחד מאיתנו יודע לאן הולכת הכלכלה

של מדינת ישראל, אנחנו לא הולכים לשנת 98' פורחת ויותר טובה; זה זמן

שיש כל כך הרבה לחצים על תקציב המדינה, כך שאני חושב שלקצץ וללכת

לחגיגות יותר צנועות זו בכלל לא הייתה החלטה שגויה, ולטעמי היא הייתה

החלטה במקום.

זה נכון שיש אווירה קשה בציבור היום. אני רוצה להזחיר מפני אשליה שבכסף

ובאירועים בומבסטיים שוברים את האווירה הזאת.

השר קצב, אתה רוצה שבשנות ה-50 למדינה העם הזה ישמח? תעשו שלום עם

סוריה, תראה איזה שמחה תהיה, שמחה אמיתית. אל תחפשו לכסות את זה

במיליונים או במאות מיליונים. כדי לשנות את האווירה בעם צריך לקרות

משהו הרבה יותר יסודי; כדי לתת תחושה, כדי לשנות את התחושה שיש לכל

אחד, צריך לעשות משהו אמיתי ולא לחפש כל הזמן את הפתרונות באירועים.

דוד טל; לדעתי גם חבר הכנסת זוילי לא היה מבטל את

חגיגות שנת ה-50, אם כי אני מסכים איתו לגבי

גובה התקציב שהוצע בזמנו, שהוא היה תקציב אסטרונומי בכל קנה מידה, וכפי

שסלוצקי אמר, כשנתנו לו תקציב של 250 מיליון, הוא בנה את עצמו לסכום

זה, וכשקיצצו את התקציב ל-120 מיליון, אז אפשר היה לבנות ל-120. בהחלט

הצניעות יפה בימים כאלה, בשנים כאלה, בימים כאלה של קיצוצים בתקציב.

לידידי משה הייתי רוצה להעיר, ודאי אדוני יודע שגם לו אדוני היה יזם,

הוא לא היה נותן לקבלן מבצע את כל הכסף למפרע. משה אמר שהיה צריך לתת

את התקציב לקבלן המבצע. בפעם הראשונה אמרו לו שהתקציב הוא 250, בפעם

השנייה הורידו את זה ל-120, אבל זה עדיין לא עזר להם, משום שהם רצו כסף

ביד.

חיים סלוצקי; לא, הרשאה להתחייב, לא כסף ביד בכלל, רק

הרשאה להתחייב.

דוד טל; אני סבור שבהחלט הצעתו של השר קצב, אם יושב

הראש ירצה, להקים ועדת משנה לבחון את הנושא

הזה, זו תהיה הצעה נכונה וראויה. אני מניח שמבקרת המדינה תאמר גם את

דברה לאחר שנקים את הוועדה.
היו"ר יוסי כץ
אני שמח שנבואת הזעם של השר קצב לא התגשמה

בסך הכול הדיון הוא דיון רציני.

שר התיירות. משת קצנ! זה הודות לכך ששמרתי על כושר איפוק.
היו"ר יוסי כץ
ולכן אני משוכנע שהדיון הזה רק יניב פירות.

הוא ישמש קטליזטור לפתרון הבעיה. זו הסיבה,

דרך אגב, שאני לא מתלהב כל כך מהרעיון של ועדת משנה. אני חושש שאס תהיה

ועדת משנה, השר לשעבר מודעי יצטרך להופיע בוועדות משנה במקום לעשות את

העבודה שלו; ולוח הזמנים שלו צפוף. אבל אני אשקול עוד את העניין הזה,

אנחנו נקיים התייעצות בנושא. אני חושב שטוב לעשות איזו שהיא אתנחתה,

להוציא קצת מהמוגלה החוצה, אבל בסך הכול להביא לכך שייפתח איזה שהוא

דף. אם יש משהו שהוא משותף לכולם, זה שאנחנו לא רוצים שיהיה ביזיון,-

אנחנו לא רוצים להגיע למצב כזה. אין לי ספק שאירוע אחד התפספס, ספק

בעיני אם אפשר יהיה בצורה רצינית לקיים אירוע בסוף השנה האזרחית. לכן,

אם יש איזו שהיא סיבה לקיום הדיון הזה, זה כדי שגם תהיה מודעות לכך שגם

יש ביקורת ציבורית וגם יש ציפייה לעשות את הדברים האלה בצורה טובה.

אני מניח שהדברים שהם המחלוקת ביניכם יתבררו בצורה יסודית יותר באיזה

שהוא שלב, גם על-ידי מבקרת המדינה שמעיינת עכשיו בדוח של אירועי שנות

ה-30. הדברים שנאמרו כאן לא נזרקו סתם לחלל האוויר והם ראויים

להתייחסות.

שמעון שטיין אני היועץ המשפטי במשרד ראש-הממשלה. רציתי

רק להסביר מהי הביקורת שמתנהלת כרגע ולמה

היא נולדה.

אני מלווה את הפעילות המשפטית בהקמת העמותה, בקשר בין העמותה לממשלה,

בקבלת פטורים ומכרזים וביוצא באלה. מכל מקום, לדידי, העמותה מתנהלת

בסדר גמור, במובן הזה שהיא על-פי כל הכללים והנהלים הציבוריים, הכללים

שהיא כפתה על עצמה, ועדת המכרזים וכוי. בעניין הזה אני רגוע, ואני

מקווה שזה בסדר שאני רגוע.

יחד עם זאת, בעקבות ההתפתחויות האחרונות ובעקבות העובדה שהדברים פרצו

לתקשורת והתחילו להישמע כל מיני טענות, ביניהן חמורות, אני מצאתי לנכון

להמליץ למנכ"ל שתהיה פנייה שלנו למר עוזי ברלינסקי, שבנוסף לביקורת

הפנימית שמתנהלת על-ידי העמותה ונעשית במקצועיות על-ידי אנשי מקצוע, יש

מקום שאנחנו נעשה גם ביקורת נוספת שלנו. אני שוחחתי עם מר ברלינסקי.

הוא הביע בפניי את הנכונות ואת היכולת שלו לבצע את הביקורת הזו בהליך

מאוד מואץ, ואכן המנכ"ל ביקש למנות ביקורת פנימית כזאת והגביל אותה

בזמן, עד ה-15 בנובמבר. זאת ביקורת על כלל הפעילות של העמותה, על מה

שהיא עשתה, על מה שקורה, על הטענות שנשמעו שכביכול נעשו דברים אולי שלא

כדין ושלא על-פי הנוהל. זאת כדי שבאמת המערכת תהיה רגועה, שהדברים

יתנהלו בסדר גמור. זה דוח פנימי שמיועד למנכ"ל. אני מקווה שהתוצאות

יהיו טובות. מכל מקום, הביקורת הזאת לא צריכה בשום פנים להפריע למהלך

התקין של המשך הפעילות.
רון בר-ניר
אני משמש כיועץ המשפטי של העמותה. רציתי

להוסיף שתי שורות קצרות.



מיד לאחר שהוקמה העמותה ומונו עורכי-הדין ומונו רואי החשבון, אנחנו

יצאנו מנקודת הנחה שתבוא ביקורת ויהיו זרקורים! לא ידענו שזה יהיה עוד

לפני העשייה, חשבנו שזה יהיה אחרי העשייה.

בכל מקרה, לצד המשפטי, העמותה נבנתה בדרך כזאת שמיד כשהיא הוקמה אנחנו

המלצנו לוועד המנהל של העמותה לקחת חוות דעת חיצונית של מומחה בדיני

התקשרויות ומכרזים, והפניה בוצעה לעורך הדין שמואל הרציג, שכתב את

ה-'טקסט בוק' של דיני מכרזים. עורך הדין הרציג הוציא חוות דעת ארוכה

ומנומקת שקבעה שחוק חובת מכרזים לא חל על העמותה על-פי דין. יחד עם

זאת, הוא המליץ בפני העמותה לנהוג באופן וולנטרי באופן דומה לכללים

שנקבעו על-פי חוק חובת מכרזים, כך נעשה.

לא רק זאת, אנחנו ביקשנו ממנו להמשיך ולכתוב את ספר הנהלים. מאחר

שאנחנו הרגשנו חלק מהגוף המבצע, ביקשנו שגוף חיצוני, משרד עורכי-דין

חיצוני, יקבע את כל הנהלים. ישבו אנשי משרד הרציג עם אנשי העמותה,

ונכתב ספר נהלים, למרות שהבסיס שלו, כאמור, וולונטרי ולא על-פי דין,

אלא רק כאילו על-פי דין. הנהלים שנקבעו בספר הנהלים שהוצע ובחוות הדעת

של עורך הדין הרציג נשמרו בצורה דקדקנית. בוועד המנהל ישב פרופסור

בורונובסקי, שהתפטר עכשיו, ממש לאחרונה. הוא התפטר מחברותו בגלל

עיסוקים אחרים שלו, בלי קשר בכלל לעניינים כאלו או אחרים. בכל הישיבות

היה עורך הדין שמעון שטיין, והייתה הקפדה בנושא המשפטי כמו גם הקפדה

בצד החשבונאי. איננו פה רואה חשבון יצחק זינגר. הייתה הקפדה בכל הקשור

לנהלים. ועדת ההתקשרויות הוקמה, שוב באופן וולונטרי, ולא היה בה אדון

סלוצקי אלא יוסי פלד, מר מזרחי כנציג ציבור, וכפו עליי כעורך-דין

העמותה להיות בתוך ועדת ההתקשרויות כשלייקס נוספים של זהירות. אגב,

ועדת ההתקשרויות כמעט לא הספיקה להחליט כלום, שיהיה ברור. כל ההחלטות

שלה, יש אולי עשר החלטות של ועדת ההתקשרויות, הן בדברים מינוריים ?

לגמרי. כל התהליך של ההחלטות שצריך לקרות, מהיום שהאדמה התחילה מיד

לרעוד, הפסיקה ועדת ההתקשרויות להתכנס, לא התכנסה, לא החליטה על-מנת

שהפורום שיוקם ימשיך ויפעל. אני יכול רק להצטער שעל רקע כל מה שנעשה,

נעשה שימוש במילים כמו אי-סדרים וכל מיני דברים כאלה, אבל זה חלק

מהמערכת הלא-משפטית של העניין.

נסים זוילי; אדוני היושב ראש, מותר לדעת כמה כספים

הוציאה העמותה בשנת הפעולה שלה?

עמי טלמור סדר גודל של כ-3 וחצי מיליון שקל קיבלה

העמותה לצורכי המינהלות והשכר של העובדים,

שכר-דירה ותחזוקה וההכנות לאירועים. על האירועים עצמם כמעט שלא יצאו

כספים, רק פה שם יועצים, בשוליים של ההכנה.

יוסי פלך; מעט מאוד כסף הוצא. גם מה שהוצא כבר לטובת

האירועים, אנחנו לקחנו מהתקציב שניתן לנו

לשוטף. כלומר, אם לקחנו אדם ואמרנו. לו שהוא נבחר להיות המרכז המקצועי

של התערוכה, הוא הוחתם בחוזה, אמרו לו ש-30 אלף דולר זה השכר שלו - אל

תתפסו אותי במספר - אחרי שנתיים עבור זה שהוא שם תערוכה, אבל זה נלקח

מתוך התקציב של השוטף.

חיים סלוצקי! זה כולל הכול. הקפדנו לא להוציא כספים כל

עוד לא נדע מה עושים.
היו"ר יוסי כץ
אחד מזיכרונות הילדות שלי זה חגיגות העשור.

זאת אומרת, אל תזלזלו בדברים האלה. אני

משוכנע שאצל אנשים רבים חגיגות העשור לפחות נחרטו בזיכרון האישי או

הלאומי.

שר התיירות. משה קצב ראשית, לגבי תהליכים והמבנה הארגוני, המבנה

הארגוני פעל כך שהייתה עמותה, מעליה ועדת

היגוי בראשות מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, ולצדו מנכ"לים של משרדי ממשלה,

מעליהם ועדת שרים לסמלים וטקסים. כלומר, לכאורה לא היה צריך להיות קשר

ישיר ביו ועדת השרים לבין העמותה. מה שוועדת ההיגוי מאשרת היא מביאה

לוועדת שרים לדיון ולאישור.

קריאת; מה תפקיד המועצה הציבורית?

שר התיירות. משה קצב; המועצה הציבורית צריכה לתת את הפן הציבורי,

את רחשי לב הציבור, להמליץ, להציע. היא לא

סמכות בדרג הביצועי.

היו"ר יוסי כץ; בתכנים כן.

שר התיירות. משה קצב; בתכנים, היא יכולה להמליץ להשפיע, אבל לא

לקבל החלטות מחייבות. כל אחד משלושת הדרגים

האלה - העמותה, ועדת היגוי, ועדת שרים - יכול לקבל או לא לקבל את

המלצות והצעות המועצה הציבורית.

צריך להיות ברור - אנחנו משטר דמוקרטי. זאב רווח ודומיו השמיעו טענות,

אי-אפשר לעבור לסדר היום כשנשמעות טענות כאלה. אי-אפשר על הסף בריאיון

עיתונאי או בשידור ברדיו לבחון אם הטענות האלה צודקות או לא צודקות.

צריך לבחון אותן, צריך לדון בהן, כמו בכל גוף ציבורי. זה לא שזה גוף

פרטי, שאתה אומר בו שאין לך זכות להתערב "אני החלטתי ונקודה". היו

טענות כאלה התחלנו בתהליך הבדיקה שלהן, וקרה מה שקרה, והבדיקות האלה

פסקו. אבל היו טענות. אם ועדת כנסת מבקשת את העמותה להופיע בפניה, כל

ועדת כנסת, ועדת הפנים, ועדת ביקורת המדינה, ועדת הכספים - חובתה של

העמותה להופיע ולתת תשובות לשאלות ששואלים חברי הכנסת. לא צריך לראות

בזה איזה שהוא נטל שאי-אפשר לעמוד מולו ואסור לעמוד מולו. שר יכול

להופיע, שר חייב להופיע בפני ועדות הכנסת; אבל שר לא יכול להשיב על כל

השאלות שנשאלות. יש לחברי הכנסת שאלות שנוגעות לתכנים, לתהליכי קבלת

החלטות, למהויות. זה תפקיד העמותה, להופיע. הם לא יכולים לבוא ולומר

שהואיל והם התמנו, אז הם פטורים מחובת ההופעה וממסירת דין וחשבון

לכנסת. הממשלה לא בחרה חברה קבלנית ולא חברת הפקות, זה לא היה תפקיד

העמותה. החברה מינתה את חיים סלוצקי לא כמפיק ולא כאמרגן ולא כקבלן,

אלא כמנכ"ל, מנהל של כל האירועים. אילו רצינו מפיק, היינו חותמים חוזה

עם מפיק ואומרים לו שיפיק לנו את התערוכה ואת המפגן, והוא היה מפיק

לנו, ואנחנו היינו משלמים לו במישרין.

לעניין הכספים.

(1) בנוסף לפנייה שלי למבקרת המדינה, שביקשתי שתלווה את הדיונים

בוועדת, כי לא הייתי שקט בעמותה, אני גם פניתי לממונה על התקציבים

ולשר האוצר. ביקשתי, כפי שיש בכל משרד ממשלתי רפרנט של אגף



התקציבים, שיהיה פה רפרנט של אגף התקציבים שילווה את עבודת העמותה.

הם סירבו. אמרו שיש חשב של משרד ראש-הממשלה, עמי טלמור, ישנו היועץ

המשפטי של משרד ראש-הממשלה, וזה מספיק. אני לא חשבתי שזה מספיק.

אני חשבתי שצריך להיות רפרנט של אגף התקציבים, שמלווה את כל

הדיונים.

(2) האוצר, כך אמר לי שר האוצר, העביר 55 מיליון שקל. 55 מיליון שקל,

ואם התקציב הוא בין 100 ל-120 מיליון שקל, זה קרוב ל-50 אחוז

מהתקציב.

(3) טענת שר האוצר הייתה שהוא לא קיבל הצעת תקציב מהעמותה אף לא עד

לרגע זה. בהיעדר הצעת תקציב מסודרת, הוא לא יכול לאשר את הבקשה של

העמותה לתקצוב או העברת תקציבים נוספת או הרשאות להתחייב. הטענה של

העמותה הייתה שהם העבירו הצעת תקציב מסודרת. איזו הצעת תקציב? הצעת

תקציב הועברה לוועדת הכספים של הכנסת. שר האוצר אמר שזה לא הצעת

התקציב שהוא ציפה לה ורצה אותה. זאת לא הצעת תקציב שהוא רוצה לקבל

אותה, הוא רצה הצעת תקציב מסודרת.

אגב, האישור של ועדת שרים לסמלים וטקסים לתכניות היה אישור עקרוני. חלק

של ההחלטה היה שהעמותה צריכה להגיש גם הצעת תקציב. התכנית שהוגשה

לוועדת שרים הייתה ללא נספח תקציבי וללא סעיפי תקציב. באה העמותה אליי

ואמרה: מצד אחד יש לנו קושי עם משרד האוצר, מצד שני אנחנו לא יכולים

שלא להתקדם עם התכניות, אנחנו מבקשים שוועדת שרים לפחות תדון ותאשר

עקרונית את התכניות כדי שנדע לאיזה כיוון ללכת. התכנית לא הייתה שלמה;

היה ברור שהיא תכנית חלקית; הם לא הגישו הצעת תקציב לתכנית, ואף על פי

כן כינסתי את ועדת השרים. ועדת שרים לא השתהתה בשום פנייה לכינוס ועדת

שרים. בכל מועד שנתבקשה ועדת שרים להתכנס היא התכנסה, דנה והחליטה מה

שהחליטה. לא הייתה פה שום השהיה בעבודת ועדת השרים. בכל מקרה, החלטת

ועדת השרים הייתה אישור עקרוני של תכנית חלקית בדרישה לקבל הצעת תקציב

מסודרת שלא נתקבלה עד הרגע הזה, ואפילו מזכיר הממשלה פנה לעמותה בעניין

הזה כיוון שלא הגיעה.

אני חייב להזכיר את הדיון הקשה מאוד שהיה בוועדת הפנים של הכנסת. היו

הטחות האשמות כבדות מאוד כנגד מנכ"ל האירועים, ואני התייצבתי במלוא

כוחי מאחוריו, נתתי לו את כל הגיבוי, כיוון שלא הסכמתי שיתבטאו בצורה

כל כך פרועה כנגד מנכ"ל האירועים בוועדה של הכנסת. אז זה נכון שמצד אחד

ועדות הכנסת דרשו את הנוכחות של העמותה, אבל גם צריך להזכיר שהיא קיבלה

את כל ההגנה שלי אישית, ואת זה אפשר לראות בסטנוגרמה, אפשר לבקש את

הסטנוגרמה מחבר הכנסת סאלח טאריף.

אם העניינים היו כל כך פשוטים, אדוני היושב ראש, אז המכשול העיקרי

הוסר, אני התפטרתי. תכניות מאושרות, אושרו, משרד ראש-הממשלה ליווה אותן

כבר, עבדו בהרמוניה עם משרד ראש-הממשלה. אם כך, מה הבעיה? משה קצב שהיה

מקור הרע התפטר, פינה את הדרך, משרד. ראש-הממשלה עובד איתם בהרמוניה, יש

קשר ישיר עם ראש-הממשלה, יש קשר ישיר עם ועדת ההיגוי בראשות מנכ"ל משרד

ראש-הממשלה. אז למה צריך להיות מודאגים? יכלו להמשיך לפעול. סימן שלא

הדברים כהווייתם.
נקודה נוספת שצפה ועלתה פה
ראש-הממשלה ב-10 באוגוסט אישר תכנית

מקוצצת. מנכ"ל האירועים פה ציין שהייתה התנגדות שלי. ההתנגדות שלי לא



הייתה לקיצוץ, כפי שהוא מנסה לרמוז, כפי שהוא אומר בריאיונות

עיתונאיים. אני תמכתי מהרגע הראשון בקיצוץ. אני שנלחמתי בממשלה נגד

קיצוצים בתקציבי הרווהה, אני יכול להתנגד לקיצוצים בתקציבי אירועים

בהיקף של 250 מיליון שקל!! אני תמכתי בכל לב מהרגע הראשון בקיצוץ תקציב

האירועים בלמעלה מ-60-59 אחוז. על מה הייתה המחלוקת? בא מנכ"ל האירועים
ואמר לראש-הממשלה בדיון ב-10 באוגוסט
יש קשיים, אני רוצה לבצע את

האירועים הגדולים. מה האירועים הגדולים? התערוכה, המפגן, אקספו

והוועידה הכלכלית. זה נראה לי אבסורד, כי על האירועים הגדולים שמחייבים

לוגיסטיקה אדירה ותקציבים גדולים אין לו ערעור ב-10 באוגוסט, ואת זה

הוא רוצה לבצע. את אותם אירועים קטנטנים, שמפוזרים ברחבי המדינה, ששם

העלויות הכספיות הן מזעריות, שלא מחייבים לוגיסטיקה גדולה, ששם לכאורה

לא צריכה להיות שום בעיה תקציבית או ארגונית, אותם קשה לו לבצע. את

האירועים הגדולים קל לו לבצע, בזה הוא יכול לעמוד. זה נראה לי משונה.

אני אמרתי לראש-הממשלה שצריכה להיות כתובת לאירועי היובל, לא לפצל

אותה. לקחנו מנכ'יל אירועים, לא דרשתי את התפטרותו כיוון שלא רציתי

להעמיד את ראש-הממשלה במצב בלתי אפשרי; העדפתי אני כמה ימים לאחר מכן

להתפטר וזאת מסיבות אחרות, ואני מוכן גם לומר את הסיבה הישירה שגרמה

להתפטרות שלי. אני חייב להדגיש, רבותיי, האישור של ראש-הממשלה לקיצוץ

היה על-דעתי, בתמיכתי, בהמלצתי. נראה לי בלתי סביר שמצד אחד מפצלים את

הארגון של אירועי היובל בין שני גופים - האחד, העמותה והאחד מרכז הסברה

ומשרדי הממשלה - ומצד שני, העמותה מוכנה לבצע את האירועים הגדולים

שמחייבים לוגיסטיקה ותקציב ענק, ובגלל קשיי לוגיסטיקה ותקציב לא יכולים

לבצע את האירועים המזעריים הקטנים.

אדוני, הואיל ועוזי ברלינסקי, ראש אגף הביקורת במשרד ראש-הממשלה, בודק

בינתיים את העניינים האלה, אז אני ממליץ על אחת מן השתיים: או ועדת

משנה או להמתין עד שהוועדה של עוזי ברלינסקי תשלים את בדיקתה.

היו"ר יוסי פץ; אני כבר אמרתי קודם, אני אתייעץ עם חברי

הוועדה, וייתכן שבישיבה הקרובה אנחנו נמליץ

על הקמת ועדת משנה שתעקוב מקרוב אחר הדברים. דווקא באמת משום שאנחנו

נמצאים בפתח כנס החורף של הכנסת לא הייתי רוצה שיצטייר כאילו מנצלים את

הבמה הזו כדי להתנגח פוליטית. אבל אתה תסכים איתי שיש תחושה לא טובה,

אפילו הייתי אומר עצובה, על כך שהממשלה לא השכילה עד עכשיו להביא את

מערכת הכנת חגיגות שנות היובל שלנו, וזאת לא פעולה בירדן, זאת לא פעולה

מבצעית מסובכת בלבנון, בסך הכול זה לארגן חגיגות, את הדבר הזה המדינה

לא מסוגלת לעשות. זה פוגע בי כאזרח המדינה, וזה ממש לא משנה איזה ממשלה

נמצאת היום בשלטון. את החגיגות לא מסוגלים לארגן? הדבר הזה הוא בוודאי

ראוי להתייחסות.

מרים בן-פורת; אדוני היושב ראש, אדוני השר, חברי כנסת

נכבדים ומכובדיי,

הבקשה המונחת כאן בפניי היא בקשה לחוות דעת ממבקר המדינה על ארגון

אירועי שנת ה-50 למדינת ישראל. מה שמונח בפניי עוד הוא מה שכתב קודמי

קודמי קודמי בתפקיד, ד"ר נבנצאל, כאשר היו אירועי שנת ה-30 למדינת

ישראל, לא אכפת לי מי היה אז בשלטון, כמו שלא אכפת לי מי היה בשנת ה-40

לשלטון, אבל בשנת ה-40 לא היה פרק. ובכן, יש לי כאן פרק, וכאשר קוראים



אותו, רואים שיש הרבה דמיון בין המצב אז לבין המצב היום, וחבל; כי צריך

ללמוד ממה שהיה, להפיק לקחים וליישם את זה טוב יותר במשך השנים.

אני לא אכנס לפרטים, מפני שלא עשיתי ביקורת. אני רק האזנתי לדברי

אחרים. חבל רק שיש בעיות. על זה שהן קיימות אנחנו כולנו מסכימים.

כפי שאמר השר קצב, הוא פנה אליי בפברואר 97' בבקשה שהנציג של משרד

מבקרת המדינה ילווה את הפעולות של אירועי היובל כדי להבטיח מינהל תקין

ומסודר. כפי שאמר נכון, אנחנו סירבנו. אבל אני אקרא את התשובה כדי

לדייק.
התייחסתי למכתבו ואמרתי
"למותר לציין שאני שותפה לצורך בהקפדה על

מינהל תקין ומסודר בתכנון ארגון וביצוע אירועי היובל למדינת ישראל, דבר

המוטל על מי שאחראי לביצוע. יש להפריד הפרדה מוחלטת בין הפעולות

הקשורות בביצוע אירועי היובל לבין הביקורת על פעולות אלה. בבוא העת

אשקול עריכת ביקורת על הפעולות האמורות".

הדברים האלה בעינם עומדים. גם לאחר הבחירות, להבדיל, אנחנו באים

ומותחים ביקורת על הליקויים שאנחנו מוצאים, אם אנחנו מוצאים. באותו

אופן אנחנו נשקול, ונשקול בכובד ראש גם במקרה הזה.

אבל עכשיו הזמן שנותר הוא מועט. אני מבינה שמר ברלינסקי עוסק בעניין

בנושא בחלקו, ותבוא עליו ברכה. נקווה שגם מזה נלמד. אנחנו, אם בכלל

ניכנס לנושא הזה, כאשר הכול יגמר ונקווה שייגמר בטוב ושעם ישראל ישמח

ביום חג גדול מאוד וחשוב מאוד להיסטוריה, לעצמנו, ואחר-כך אנחנו נביא

את זה בחשבון על סדר הדיונים שלנו ונכתוב דוח, אם יהיה צורך.

היו"ר יוסי פץ; אני מודה לגברתי המבקרת. לא הייתי רוצה לקבל

החלטות שמסכמות את הדיון הזה.

שר התיירות. משת קצב; לפני הסיכום של יושב הראש אני רוצה לומר

שהממשלה תעשה כל מאמץ כדי להבטיח שיהיו

אירועים מכובדים והולמים את החשיבות ההיסטורית של האירוע עצמו. למרות

מגבלות הזמן והמגבלות הטכניות והקשיים והליקויים שהיו, והיו, אנחנו

נעשה באמת כדי להתגבר על קוצר הזמן. אני יכול להבטיח שלעם ישראל יהיו

אירועים משמחים ומעודדים, ואנחנו נעמוד בלוח הזמנים.

יוסי פלד; אני רוצה לומר לפרוטוקול שאחרי הפנייה של

השר קצב למבקרת, אני לא ויתרתי ושלחתי עוד

מכתב למבקרת, אבל היא ענתה לי את אותה תשובה.

היו"ר יוסי כץ; התשובה היא כמובן תשובה שעולה מרוח החוק או

ממערכת היחסים בין משרד המבקרת לבין משרדי

הממשלה. משרד מבקר המדינה תפקידו לבקר ולא ליטול חלק בפעילויות עצמן.

בכל אופן, כפי שאמרתי קודם, אנחנו נסכם את הדיון בכך ששמענו את הדברים.

אני מקווה שהצלילים הצורמים שליוו את ההתארגנות הממשלתית עד עכשיו

ייעלמו, ואני מקווה שכולנו נעלה חיוך בשנת ה-50, והוועדה הזו, באחת

מהישיבות הקרובות, תקבל החלטה האם להקים ועדת משנה שתעקוב מקרוב,

וכמובן זה ייעשה בימים הקרובים.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעת 12:15

קוד המקור של הנתונים