ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/10/1996

הטיפול בפרויקטים לבניה ושיפוץ של מבני נציגויות עמוד 325 בדו"ח 46 של מבקר המדינה; המרכז למחקר מדיני

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 15

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, ב' בחשון התשנ"ז (15 באוקטובר 1996). שעה 12:30
נכחו
חברי הוועדה;

רן כהן - היו"ר

יוסי כהן

רענן כהן
מוזמנים
משרד מבקר המדינה: יאיר הורביץ - מנכ"ל

שלומית לביא - עוזר בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד

ד"ר בנימין גייטס - משנה למנכ"ל

דיויד ברנדייס - סגן ממונה על אגף

דינה בר-הלל - מנהלת ביקורת ראשית

משרד החוץ;

נסים בן שטרית - סמנכ"ל למי נהל

איתן מרגלית - מפקח כללי

דוד אפק - ראש המרכז למחקר מדיני

משרד האוצר;

דני קריבו - רפרנט אגף תקציבים
משרד ראש הממשלה
רחל כספי - ממונה על ביקורת ופיקוח
יועצת משפטית
אנה שניידר
מנחל הוועדה
ברוד פרידנר

קצרנית; חדוה בנקין
סדר-היום
א. הטיפול בפרויקטים לבניה ושיפוץ של מבני נציגויות -

עמוד 325 בדו"ח 46 של מבקר המדינה.

ב. המרכז למחקר מדיני - עמוד 319 בדו"ח 46 של מבקר המדינה.



א. הטיפול בפרויקטים לבניה ושיפוץ של מבני נציגויות

עמוד 325 בדו"ח 46 של מבקר המדינה
היו"ר רן כהן
אני פותח את הישיבה.

רבותי, הסעיף הראשון בסדר היום הוא: הטיפול בפרויקטים לבניה ושיפוץ של מבני

נציגויות במשרד החוץ, עמוד 325 ואילך בדוח האחרון של מבקר המדינה, לאחר מכן נעבור
לסעיף השני בסדר היום
המרכז למחקר מדיני, שבו נקיים את הדיון בשני שלבים: השלב

של הדו"ח הגלוי והשלב של הדו"ח והחסוי, ואותו נקיים בישיבה סגורה לתקשורת, שממילא

איננה פה, כך שלא תהיה בעיה.

אבקש מנציג משרד מבקר המדינה להציג את הממצאים. זה דו"ח לא קל.
דינה בר-הלל
בשנת 1995 היו למשרד החוץ ברחבי העולם 106 משרדי נציגויות: 36 בבעלות המדינה

והשאר בשכירות. כן היו בבעלות המדינה 38 בתים המשמשים למגוריהם של ראשי נציגויות.

שוויו של רכוש זה מסתכם במאות מיליוני דולרים. באותה שנה הוקצו כ-54 מיליון ש"ח

לשיפוץ מבנים של נציגויות, לשכירת מבנים, לתחזוקתם ולרכישתם של ציוד וריהוט,

וכ-33 מיליון ש"ח - לרכישה והקמה של נציגויות חדשות.

הטיפול בנכסי הנציגויות הוא בידי מחלקת נכסים שבחטיבה למשאבים חומריים במשרד,

הכפופה לסמנכ"ל אגף המינהל (להלן - המחלקה). המחלקה עוסקת ברכישת מבנים ושכירת

משרדים ודירות לנציגויות ישראל. כן מטפלת המחלקה בבניית משרדים ובתים חדשים עבור

הנציגויות; בשיפוץ מבנים והתאמתם לצרכים ובפיקוח על תחזוקתם. על רכישת בניינים או

בנייתם בחו"ל מחליטה הוועדה בין-משרדית למקרקעי חו"ל שבמשרד האוצר.

בית השגריר בוורשה - בתחילת 1993 החליטה החטיבה למשאבים חומריים במשרד,

בהתייעצות עם השגרירות בפולין, למצוא בית חדש למגורי השגריר בוורשה. בפברואר 1993

אישרה הוועדה למקרקעי חו"ל, על פי בקשת משרד החוץ, תקציב של 360 אלף דולר לרכישת

מגרש ב-140 אלף דולר ולבניית בית השגריר ב-220 אלף דולר. לא נמצאו אסמכתאות

המעידות שקודם להחלטה על רכישת החלקה האמוה נבחנו גם חלופות אחרות או הוגדרו

הדרישות הבסיסיות מבית שנועד לשמש למגורי שגריר.

באפריל 1993. לאחר שחוזה הרכישה של המגרש אושר במשרד בארץ, הכין אדריכל מקומי

תכנית לבניית בית לשגריר ששטחו כ-700 מ"ר, והיא נשלחה לחטיבה לשם קבלת אישורה

והערותיה. המחלקה העירה שהשטח המתוכנן גדול והורג ממסגרת הדרישות לבית שרד

וממסגרת התקציב שאושרה ושעל האדריכל והשגרירות להגיש תכנית לבית ששטחו אינו עולה

על 500 מ"ר ברוטו. יוצא שהמשרד אישר לבנות בית בסכום של כ-350 אלף דולר, סכום

הגדול בכ-130 אלף דולר מהתקציב שאושר לבניה. לא נמצאו מסמכים המצביעים על

השיקולים לבניית בית בשטח של 500 מ"ר למגורי השגריר.

לאחר משא ומתן עם הקבלן שנבחר, נחתם הסכם לבניה בסכום של 390 אלף דולר;

בספטמבר אותה שנה החל הקבלן לבנות את הבנין. מאז חתימת ההסכם עם הקבלן ותחילת

עבודות הבניה אישרה המחלקה תוספות בניה ושינויים בבנין שלביצועם נדרשה הקצאת

כספים נוספת.

על פי ההסכם, היה הקבלן אמור לסיים את הבניה במארס 1994. בגלל בעיות שונות של

הקבלן וכן עקב תוספות ושינויים שנתבקשו בידי השגירות, נדחה תאריך הסיום. באוקטובר

אותה שנה עדיין לא נסתיימה הבניה, והשגריר נאלץ לפנות את דירתו השכורה ולהתגורר

במלון. רק בתהילת דצמבר אותה שנה קיבלה השגרירות את הבנין הגמור.



המשרד לא קבע נוהל לפיקוח על הבניה. בפועל הוטלה עבודת הפיקוח על קצין

המינהלה של השגרירות, נוסף על שאר תפקידיו, בלא שנבדק אם יש לו הכישורים לכך ובלא

שניתנה לו הדרכה מתאימה.

עד לסיום הבניה, וגם לאחר מכן, לא היה למשרד מידע מלא על ההוצאות בפועל על

הבנין, מאחר שהמחלקה לא ניהלת סעיפי תקציב נפרדים לפרויקטים ואף לא עקבה אחר

ההוצאות בפועל. כדי להימנע מהגדלת הגרעון בתקציב המחלקה, נזקפו חלק מההוצאות על

בניית בית השגריר לסעיפי תקציב אחרים של המשרד. לפי חישובי משרד מבקר המדינה,

הוציא המשרד על הקמת בית מגורים לשגריר יותר מ-700 אלף דולר, לעומת סכום של 360

אלף דולר שנדרש ואושר תחילה.

ממצאי הביקורת על פרויקט הקמת בית השגריר בוורשה מראים כי היו ליקויים רבים

בניהולו, בתכנונו, בתקצובו ובביצועו. לא נמצא כי משרד ההוץ הכין נוהל או הנחיות

שיפרטו מה הן הדרישות מבית שגריר: גודל הבנין, איכות הבניה, צרכי אירוח, דרישות

בטחוניות וכוי; ולא מונה גורם מטעם המשרד שירכז את הטיפול המקצועי בפרויקט

מראשיתו ועד תומו. גם התקציב הראשוני בסך 360 אלף דולר, שהמשרד דרש לצורך הרכישה

והבניה, לא נקבע על סמך נתונים מהימנים ותחשיב מפורט, והעלות הפועל הגיעה לקרוב

לפי-שניים מהתקציב הראשוני. ההפרשים נבעו, בין השאר, מתוספות ושינויים - הן בבניה

והן בהצטיידות - שלא הובאו בחשבון בתכנון ולא נכללו בתקציב שאושר.

בנין השגרירות ובית השגריר בהאנוי - עבור הבנין שהוחלט לייעד למגורי השגריר

נדרש שכר דירה של 120 אלף דולר בשנה למשך עשר שנים ותשלום שכר דירה שנתיים מראש;

לבנין שנועד למשרדי השגרירות נדרש שכר דירה של 126 אלף דולר לשנה מראש, למשך

עשרים שנים, עם אפשרות הארכה. המשרד אישר את שכירת הבנינים ושיפוצם.

לא נמצא כי בינואר 1994. בעת החלטה על השכירה והשיפוץ, היו מונחיםלפני המשרד

אומדנים מבוססים בדבר עלות השיפוצתים. בתשובתו למשרד מבקר המדינה הסביר משרד

החוץ, כי נוכח חוסר האפשרות לקבוע תקציב כבר בראשית הפרויקט, נעשה אומדן השיפוץ

על פי שטח המבנים והוערך ב-2 מיליון דולר. כן הודיע המשרד, כי במסגרת הפקת לקחים

וכדי לשפר את הליכי קבלת ההחלטות, הכין מנהל החטיבה טופס "תקציב פרויק" המפרט

אלהתקציב לכלפרויקט, כולל ההשקעות העקיפות,וכי באפריל 1994 הוכן, לבקשת מלקת

התקציבים במשרד, אומדן הוצאות לשני המבנים בהאנוי, שהסתכם יחדיו ב-מיליון ו-175

אלף דולר.

במארס 1994 נחתם הסכם לשכירת הבנינים. באותו חודש החלה החטיבה להעסיק אדריכל

ישראלי לתכנון עבודות השיפוץ בהאנוי. האדריכל הישראלי הועסק בידי החטיבה בלא

שנבחנו הצעות של אדריכלים אחרים ובלא שנחתם עמו חוזה העסקה. במהלך החודשים אפריל

ופנאי אותה שנה נחתמו הסכמים עם יועצים ישראליים לקונסטרוקציה, לחשמל, לאינסטלציה

ולמיזוג אוויר - כולם יועצים שעובדים זה שנים עם המשרד, אולם לא נמצא כי נבחנו

כמה הצעות למתן ייעוץ בכל תחום.

בתשובתו למשרד מבקר המדינה ענה משרד החוץ, כי עד אותו מועד העסיקה החטיבה

לצורך תכנון כל הפרויקטים של המשרד שני משרדי אדריכלים בלבד, וכדי להרחיב את מעגל

נותני השירותים, היא מסרה עבודות לשלושה משרדי אדריכלים נוספים. לדעת משרד מבקר

המדינ, מן הראוי היה למנות ועדה למסירת עבודות שתחליט על העסקת אדריכלים ויועצים

אחרים, במקום להשאיר את ההחלטה על העסקתם בידי עובד יחיד.

בישיבה שהתקיימה באוקטובר אותה שנה במשרד החוץ הוחלט, לאחר מכרז, מי הקבלן

שיבצע את השיפוץ. כן הוחלט, על פי הצעת האדריכל, כי החלונות והדלתות שיותקנו

בבניו השגרירות ובבית השגריר בהאנוי יוזמנו ממפעל בגרמניה. קודם להחלטה זו לא

נבדקו הצעות מחברות אחרות בארץ או בחו"ל. התשלום עבור החלונות והדלתות שהוזמנו

הגיע לכ-85 אלף דולר.
הפיקוח על הבניה
בסוף נובמבר 1994 נחתם הסכם עם הקבלן על סך של 809 אלף

דולר. עבודות השיפוצים ההלו באמצע דצמבר 1994 ונסתיימו רק בספטמבר 1995. בדצמבר

1994 נחתם הסכם עם חברת פיקוח ישאלית. ביוני 1994 הגיש המפקח לחטיבה רשימה של

עבודות שעבורן יש לשלם לקבלן בנוסף למחיר המוסכם, כיוון שהן לא נכללו בהסכם עמו.

על פי חישוביו של המפקח, הגיע התשלום הנוסף לכ-372 אלף דולר. מהמסמכים במחלקה

עולה, כי שררו חילוקי דעות ואי-בהירות בין המפקח והחטיבה באשר לפיקוח על הבניה

ולתשלומים לקבלן. במועד סיום הפרויקט הגיעו התשלומים ששילם המשרד לקבלן לכמיליון

ו-170 אלף דולר.
הניהול הכספי
השיפוץ בהאנוי נעשה במהלך שתי שנות הכספים 1994 ו-1995. יבסך

הכל ניתנו אישורים להרצאה כספית בסכום של 1,572,200 דולר. אולם, כאמור, אין

במחלקה רישום של ההוצאות בפועל, לעומת ההוצאה הכספית שאושרה. ההוצאות בפועל, כפי

שאותרו ורוכזו בידי משרד מבקר המדינה, הגיעו ליותר ממיליון ו-700 אלף דולר. כן

הוצאו סכומים נוספים על השיפוצים, שקשה היה לרכזם מחמת זקיפתם לסעיפי תקציב שונים
של המשרד, כגון
הוצאות נסיעה של אנשי המשרד והוצאות משלוח בדואר הדיפלומטי. כן

הוצאו סכומים ניכרים על מרכזיית טלפונים ועל מחשבים, והיו גם הוצאות בטחון שונות.

לצורך השיפוצים בשני הבנינים רכש המשרד ממקומות שונים בעולם פריטי ציוד

וריהוט, שלדבריו, לא היה אפשר לרכשם בהאנוי. מהממצאים עולה, כי המשרד הוציא

סכומים ניכרים על רכישות אלו ועל רכישות נוספות, בלא שנבחנו הצעות מספר לפני כל

רכישה ובלא שנבדקה האפשרות לרכוש את הציוד בארץ.

ממסמכי המחלקה עולה, כי במארס 1995 נסעו לפריס אדיכל הבנינים בהאנוי וכן

אדריכלית נוספת, שלא היה לה קשר חוזי או אחר עם המשרד. נסיעתם ובקשתם להחזר

הוצאות בסך 21 אלף ש"ח לא אושרו בדרך ההולמת מינהל תקין.

רכישתו ושיפוצו של משמן השגירורת בבנגקוק - בינואר 1994 אישרה הוועדה למקרקעי

חו "ל לרכוש לשגרירות בבנגקוק, תמורת כ-1.6 מיליון דולר, קומת משרדים ששטחה

כ-1,000 מ"ר. כן אישרה הוועדה סך של 450 אלף דולר לשיפוצים. לא נמצא כי הוצגו

לפני הוועדה תחשיבים כלכליים או מסמכים בדבר עלות השיפוצים.

בספטמבר אותה שנה נבדקו הצעות המחיר שהגישו חברות השיפוץ, והתברר שהן היו

בסביבות 550 אלף דולר, סכום שהית גדול בהרבה מזה שהוועדה למקרקעי חו"ל אישרה.

הצעתה של החברה שזכתה במכרז הסתכמה ב-662 אלף דולר. כדי למצוא דרכים להפחית את

העלויות נקבע, לאחר דיונים רבים וממושכים עם החברה, כי סטנדרט הבניה בסעיפים

מסויימים יופחת, ומחיר תעבודה בהסכם הועמד על כ-483 אלף דולר. בשל בעיות נוספות

במשא ומתן עם החברה נחתם תחוזה עמה רק באמצע נובמבר אותה שנה, ואילו עבודות הבניה

החלו רק בדצמבר, קרוב לתשעה חודשים לאחר הרכישה של קומת המשרדים. בינתיים המשיכה

השגירות לשכון במשרדים שכורים תמורת כ-18,500 דולר לחודש.
מהבדיקה עלו הממצאים הבאים
תכנון השיפוצים במשרדי השגרירות נמסר לאדריכלית ישראלית. לא נתבקשו הצעות

מאדריכלים אחרים, ומינויה לא אושר בידי ועדה למסירת עבודות של המשרד. ההתקשרות עם

האדריכלית היתה בעל פה, ולא נחתם עמה חוזה עבודה. גם לפני בחירת היועצים

המקצועיים השונים לא נבחנו הצעות נוספות. הסכם העבודה עם מפקח הבניה שנבחר נחתם

רק לאחר שכבר החל בעבודתו.

החטיבה לא הכינה לפרויקט על כל רכיביו תקציב מפורט נפרד, ומאחר שהיא לא ניהלה

מעקב אחר ההוצאות, לא היה בידיה מידע מלא על ההוצאות בפועל. לכן לא היתה לה

אפשרות לדעת אם היו חריגות מהסכום שהוועדה למקרקעי חו"ל אישרה, ואם היו חריגות

כאלה - מה היקפן. מסיכרמים שעשה משרד מבקר המדינה עולה, כי ההוצאות על שיפוץ

משרדי השגרירות היו לפחות פ-750 אף דולר (חריגה של כ-40%). סכומים נוספים, שהוצאו



על פריטי ציוד וריהוט ועל עניינים אחרים, לא נכללו בחישובי משרד מבקר המדינה, בשל

הקושי לרכזם, עקב זקיפתם לסעיפים תקציביים שונים. החטיבה לא הכינה לפרויקט תקציב

כולל המביא בחשבון את כל ההוצאות הצפויות על ריהוט, וההחלטות על רכישות של ריהוט

התקבלו אד-הוק, אף שההוצאה הכללית עליהן היתה גבוהה והגיעה בסופו של דבר לכ-120

אלף דולר.

בספטמבר 1994 ביקשה החטיבה מחלקת התקציבים של המשרד תקציב נוסף של 240 אלף

דולר לצורך כיוסי הפער שנוצר בין הסכום שהוועדה למקרקעי חו"ל אישרה לבין ההוצאות.

באוקטובר אותה שנה החליט המשרד שלא לפנות אל משרד האוצר בבקשה להגדיל את תקציב

הפרויקט. משמעותה של החלטה זו היא, כי כיסוי הגרעון ייעשה מהתקציב השוטף של

החטיבה עצמה ועל חשבון פרויקטים אחרים שתוכננו.

מהביקורת עולה, כי הושקעו סכומים ניכרים ברכישתם ובשיפוצם של הפרויקטים

שנבדקו, לקראת ההשקעות לא תמיד הוכנה תכנית עבודה מפורטת ומסודרת. המשרד אף לא

הגדיר מה נדרש מבית מגורים של שגריר, מבחינת הגודל, איכות הבניה והתכולה;

להתקשרויות עם יועצים לא קדם משא ומתן עם מועמדים אחרים לתפקיד, כדי לבחור במתאים

ביותר. אף שאין חובה לפרסם מכרז להעסקת יועצים, היה על המשרד לשמור על העיקרון של

מתן הזדמנויות שוות למועמדים פוטנציאליים. הרוטיבה למשאבים חומריים לא ניהלה מעקב

אחר ההוצאה בפועל על כל פרויקט, ומשום כך לא היתה יכולה לעקוב אחר אופן הניצול של

התקציב ולוודא שאין חריגות מהמסגרת התקציבית. במקרים שנבדקו היו חריגות גדולות

מאומדני התקציב. לדעת משרד מבקר המדינה, לא ייתכן שיוצאו מיליוני דולרים על

פרויקטים שונים של המשרד בלא מעקב צמוד ושיטתי ובלא רישום מפורט ונפרד של עלותו

של כל פרויקט ופרויקט.

המשרד ביצע רכישות של ריהוט וציוד בסכומים גדולים, בלי לבדוק לפני כל רכישה

כמה הצעות. לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי היה כי משרד החוץ ישאף לצניעות

ולחיסכון בהוצאות, גם בנציגויותיו בחו"ל וגם בבתי שליחיו. כאשר במדינה שבה מצויה

הנציגות לא היתה אפשרות או כדאיות לרכוש פריטי ציוד שהיו דרושים לנציגות, מן

הראוי היה לבדוק שמא ניתן לרכוש אותם בישראל וכן לבדוק לפני כל רכישה כמה הצעות

מחיר. רכישת הציוד בישראל היתה עשויה להביא לחיסכון בהוצאות וגם מאפשרת לשוות

לנציגות מראה ונופך ישראליים.

מהממצאים עולה, כי במהלך השנים שעברו מאז פרסום הביקורת על הליקויים בניהול

הנכסים במשרד החוץ לא השכיל המשרד לתקן ליקויים אלה.

עוד עולה מהממצאים, כי הטיפול ברכוש הרב ובתקציבים הניכרים שהועמדו לרשות

המשרד לא היה מקצועי דיו. בתשובתו למשרד מבקר המדינה ציין משרד החוץ, כי בשל האצת

התהליך המדיני, אשר הביא בשנים האחרונות לפתיחתן של כ-25 נציגויות חדשות ברחבי

העולם, הוא נאלץ להתמודד עם משימות רבות ומורכבות ועם אתגרים נכבדים אשר דרשו

פתרון מיידי, בלי שהיתה לו אפשרות להסתמך על תכנון מוקדם פרטני או על מאגר משאבים

אנושיים וחומריים. כן ציין המשרד כי מחלקת הנכסים שבו מאוישת בכוח אדם בלתי

מקצועי וכי הצעת הרוטיבה למשאבים חומריים להעסיק במשרד אדריכל קבוע כדי לייעל את

המערכת וגם לחסוך בהוצאות - טרם מומשה. לדעת משרד מבקר המדינה, מורכבותו של

הטיפול ברכישה ובשיפוץ של מבנים הנמצאים בעשרות מדינות מחייבת להקים לשם כך מערכת

מקצועית, ומן הראוי שהמשרד יבחן ביסודיות מה הוא כוח האדם המקצועי הדרוש לו.

היו"ר רן כהן;

תודה רבה.

אדוני המנכ"ל, בבקשה.
יאיר הורביץ
אני חושב שהראיה הכללית של הדו"ח הזה באה לידי ביטוי בשורות האחרונות של

הסיכום, כלומר, אם האחריות שמוטלת על המשרד היא אחריות כבדה והסכומים הם סכומים

משמעותיים, כי אז המערך או המערכת שצריכים לעמוד מולו צריכים להיות מערך או מערכת



רתאימים, מקצועיים. ידוע שבתחום הזה פועלים בעלי מקצוע מיומנים. לא נכנסנו לשאלה

אם אלה צריכים להיות עובדים של המשרד או יועצים או שילוב של השניים, והראיה

הכללית שלנו אומרת שהמשרד צריך לבחון לעצמו ולהגדיר לעצמו מה הוא צריך כדי

להתמודד עם הנושאים כבדי המשקל האלה. הליקויים שבאו לידי ביטוי כאן באו להמחיש

את זה.

אני מתאר לעצמי שהלק מהליקויים היו ברורים ועדיין ברורים למשרד. יכול להיות

שהמשרד מכיר עוד יותר ממה שכתוב כאן בדו"ח בנושאים האלה, אבל המסקנה מזה צריכה

להיות שמערכת מתאימה, בין בדרך של עובדים, ביו בדרך של יועצים, ביו בדרך הממזגת

את השתיים, צריכה לעמוד, כי הנכסים הם ביהקף גדול, גם הבניה, גם השכירויות. לא

תמיד זה בתחום המיומנות הרגיל של משרד החוץ. זו הראיה הכוללת.

מעבר לזה, מוטב להפיק את הלקחים מכל אחד מהנושאים שכתבנו ולראות מה קרה כאו

ומה המשמעות בנושא עצמו. הליקויים עצמם אינם ליקויים קלים. אנשים שעסקו בעניו ראו

אותם כליקויים משמעותיים.

את כל יתר חדברים בוודאי נסקור בכניסה לנושא-נושא בדו"ח.
היו"ר רו כהן
אני מבקש את הסמנכ"ל למינהל של משרד החוץ, מר בו-שטרית, להשיב לביקורת הזאת.

נדמה לי שיותר מהסכומים עצמם, שחלקם נראים מאוד מופרזים, הבעיה הגדולה היא

אי-התאמה מוחלטת ביו ההערכות התקציביות שהוכנו ליעדים השונים, אם בוורשה, אם

בבנגקוק ואם בהאנוי - ואלה בסך הכל שלוש דוגמאות שנבדקו - לבין התוצאות בשטח:

סכומים כפולים ומכופלים לעומת ההערכה. זה דבר אחד.

שנית, אולי תאמר לנו גם מה קרה בינתיים, מאז הביקורת ועד היום, גם בשלושת

המקומות האלה וגם במקומות אחרים.

שלישית, אני מבקש שתאמר לנו אם יש במשרד החוץ הגדרת קריטריונים לגבי גודלו של

שגרירויות ובתי מגורים לשליחים ושגרירים. האם יש נסיון לקבוע את הדברים לא על סמך

טביעת אצבעות או לחצים, אלא על סמך קריטריונים אובייקטיביים ככל האפשר, שהרי זו

הדרך היחידה שבה אפשר לקבוע אילו סטנדרטים רוצים. אגב, גם את הסטנדרטים צריך

לקבוע, לא רק קריטריונים לגבי הגודל.

בבקשה, חבר הכנסת כץ.

יוסי כץ;
שתי שאלות יש לי
הראשונה מתייחסת לנושא של רכישת מוצרים תוצרת הארץ. האם יש הנחיות ברורות

בנושא הזה? אני שואל את זה, כי הבנתי שלפחות במקרה אחד או שניים נרכשו ריהוט

וציוד ומטבחים וכדומה לא במדינת המושב, אלא במדינה אחרת. מדוע לא תוצרת הארץ,

שהרי יש לזה גם משמעות הסברתית. אינה רוצה למכור את הארץ שלך, והמינימום הוא

שתשתמש בתוצרת הארץ בשגרירות.

הדבר השני שגם עולה מהדו"ח הוא שמשרד החוץ מוציא סכומי כסף ניכרים לשירותי

אדריכלות חיצוניים. האם יש לכם איזה שהוא סיכום כמה סכומים הוציא משרד החוץ על

שירותי אדריכלות חיצוניים ב-1995, ואם הסכומים הם כל כך גבוהים, איך אתם מתייחסים

לשאלה מדוע לא להעסיק אדריכל קבוע או אדריכלית קבועה במשרד החוץ?

היו"ר רן כהן;

בבקשה, מר בו-שטרית.
נסים בן-שטרית
אתחיל מהשאלה האחרונה של חבר הכנסת כץ מכיוון שזה בסיס הענין. כשנכנסתי

לתפקיד, הדבר הראשון שחשבתי שניתן לעשותו אותו ושימנע את כל הביקורות של מבקרת

המדינה הוא פשוט לבחור אדירכל אחד או שניים, להכניס אותם למשרד החוץ, ופתרנו

לעצמנו את כל הבעיות שלנו מהתחלה ועד הסוף, ואז יהיה לנו אדריכל בשכר והוא יפקח

לנו על הבניה ויתן לנו את העצות ויעשה כל מה שצריך.

אני מוכרח להגיד שאני בדבר הזה נכשלתי לחלוטין. שום אדריכל לא מסוגל, לא רוצה

ולא מוכן לשמוע על השכר שאנחנו מציעים לו כדי לבוא לעבוד אצלנו במשרד החוץ. רוב

האדריכלים מבקשים סכומים גבוהים במיוחד, יחסית למה שמשרד ממשלתי יכול לתת - אני

יכול לדבר רק בשם משרד החוץ - וכל מאמץ שעשינו כדי להשיג אדריכל כזה לא הועיל.

עכשיו אני רוצה שתבינו, אני לא הולך לטכניון ומחכה לאדריכל צעיר שסיים את לימודיו

ומביא אותו לאחר מכן כדי ש"יתגלח עלי", אלא אני מחפש אדריכל שיש לו נסיון, וצריך

לחביא בחשבון שמעבר לזה יש גם המרכיבים המאוד מאוד לא צפויים של בנית פרויקטים

במדינות, שלפעמים לא קל לבנות בהן. מדינה כמו האנוי, כמו- ויאטנאם, היא לא מדינה

קלה מבחינה זו. לכן אנחנו הרמנו ידיים בנושא הזה.

יוסי כץ;

ניסיתם להעסיק אדריכל כזה בחוזה מיוחד?
נסים בן-שטרית
בוודאי, לא על תקן משרד החוץ, חלילה, אלא בחוזה מיוחד, עם סכומים שמעבר לשכר

הממוצע בשירות המדינה. מדובר, כמובן, בשכר אדריכלים עם כל מה שמשתמע מכך. שום

אדריכל לא הסכים לחוזה המיוחד.

כאן זה הסיפור של הביצה והתרנגולת: אם אנחנו מוציאים הרבה כסף, יש עלינו

ביקורת. אנחנו נוציא הרבה כסף על אדריכלים, ועכשיו נוציא עוד יותר כסף על מפקחים,

בגלל ביקורת המדינה. אין מה לעשות, אני מניח שהביקורת הבאה תהיה על כך שהוצאנו

הרבה כסף על הפיקוח בירדן, כי אנחנו רוצים לממש את הביקורת של מבקרת המדינה,

ולצורך הפרויקט בירדן, שהוא פרויקט מסובך ומורכב מאוד, אנחנו לקחנו מפקח מקצועי

שיפקח מהתחלה ועד הסוף, אבל החשבון יהיה בהתאם. אני מניח שאחר כך, בדו"ח מבקרת

המדינה באיזה שהוא שלב, תופנה אלינו טענה מדוע שילמנו כל כך הרבה לפיקוח, אבל אין

ברירה אחרת.

אנחנו הגדלנו את קשת האדריכלים שלנו ב-5. תמיד תהיה עלינו ביקורת מדוע בחרנו

אדריכל זה או אחר, כי אנחנו פ טורים ממכרז. תביאו בחשבון שבמהלך שלוש שנים הקמנו

28 נציגויות, ולא 25 כמו שכתוב כאן, וזאת בזמן מאוד קצר, כאשר הלחץ הוא לא רק לחץ

טכני, אלא הוא גם לחץ מדיני. אנחנו צריכים להקים בזמן קצר ביותר נציגות שתעבוד

ותתפקד מהר ככל האפשר, ואני מוכרח לציין פה את אגף התקציבים שבא לקראתנו בצורה

בלתי רגילה, נענה לכל הדרישות שלנו והבין את המצוקות שלנו, ובשיתוף פעולה אתו

קיבלנו כמעט את כל מת שאנחנו רוצים.

מה פה הבעיה? הביקורת כולה - אני יכול לסכם אותה בשני דברים. הדבר הראשון

הוא שלא תקצבנו נכון. הרי פה איש לא לקח משהו לכיסו, אלא פשוט התקצוב לא היה

נכון, והתקצוב לא היה נכון מהרבה סיבות. אתייחס לסיבת הבטחון. מתחילים לבנות

שגרירות, ופתאום יש אלמנט בטחוני חדש. לדוגמה, מתגלית פצצת טיל שהובאה מבריסל

לבון כדי לפגוע בשגרירות שלנו בבון, ודרישות הבטחון משתנות מיד מקצה לקצה. נושא

המיגון הופך אולי לנושא היקר ביותר בפעילות שלנו בחוץ לארץ. אם מישחו מכם יבקר

בשגרירות בירדן ויראה את מבנה השגירות, הוא ייווכח שהעלות של החומה גבוהה יותר

מעלות כל הבנין עצמו, והאלמנטים של הבטחון משתנים כמעט על כל ממצא חדש שהשב"כ או

המוסד מגלים ומשנים לנו את הפראמטרים של הביקורת.



היו"ר רן כהן;

כל הנושאים הרוכים בהוצאה, שהיא פרופר בטחונית - - -
נסים בן-שטרית
זה עלינו.

היו"ר רן כהן;

הרי יש פה שני חלקים. יש חלק בטחוני, מלשון הגנה, וזה ברור לגמרי שזה מוטל על

משרד החוץ, כי שום גורם אחר לא יממן לך את זה, אבל יש גם הוצאות בטחוניות הכרוכות

עם המוסד וגורמים אחרים שאני לא רוצה לדבר עליהם כאן. השאלה אם בתוך ההוצאות שאתה

מדבר עליהן אתה כולל גם את ההוצאות הללו, כי לפי מה שאני יודע, המוסד מממן את

הקטעים שלו.

נסים בן-שטרית;

המוסד מממן את הקטעים שלו על פי הדרישות שלו, אבל קטע הבטחון, שהוא קטע שמגן

על עובדי והשגרירות, הוא כולו עלינו, מהתחלה עד הסוף.

היו"ר רן כהן;

מיגון זה ברור.

נסים בן-שטרית;

אגיד משהו כדי להמחיש את הענין. פעם פחדנו ממכונית תופת ששוקלת 100 ק"ג. היום

אנחנו מפחדים ממכונית תופת ששוקלת 1,000 ק"ג, וזה הפער. פער כזה מייקר את עלות

הבניה. למה עזבנו את השגרירות שלנו בבנגקוק, שהיא אחד מנושאי הביקורת? עזבנו אותה

מכיוון שהתגלתה מכונית תופת, שבנס לא הופעלה, בגלל טעות של המפעיל שלה, ולו

המכונית הזאת היתה מופעלת, איש לא היה כותב היום דו "ח על בנגקוק, מכיוון

שהשגרירות היינה נמחקת לחלוטין, ואנחנו היינו מחפשים בנין מסוג אחר לחלוטין.

למזלנו, מכונית התופת הזאת לא הופעלה, נתפסה בזמן, והתגלו שם 1,000 ק"ג של חומר

נפץ.

בעקבות זאת אנחנו עשינו פעולה זריזה, על פי דרישות השב"כ. ביקשו מאתנו לצאת

מהר ככל האפשר מהשגרירות הנוכחית, ולא חשובות העלויות, ולמצוא מיד בניו גבוה

ולהיכנס לתוכו בזמן הקצר ביותר האפשרי, וזה מה שעשינו. כך נערכנו לטובת הענין

הזה. אבל אני לא רוצה להצטדק כאן כל פעם מדוע עשינו כך ומדוע עשינו אחרת. נכון

שעשינו טעויות בתקצוב הפרויקטרים, אבל אני אומר שהטעויות האלה נובעות ממקום

השירות.

בהאנוי, למשל, אתה יכול לתקצב כמה שאתה רוצה, אבל כשאתה בא לבנות את הפרויקט,

מסתבר לך שהדברים בשטח שונים לחלוטין. צריך שמישהו יתנסה במשא ומתן עם ויאטנאמים.

קודם כל צריך למצוא את הבנין המתאים, וכדי למצוא את הבנין המילים, אתה צריך לעבור

את הביורוקרטיה הכי מסובכת שאני מכיר עלי אדמות כדי לקבל אישור על הבנין הזה,

ואחרי שקיבלת עליו אישור, אתה צריך לבקש אישורים נוספים לשינוי המבנה, להקמת חומה

מסביב וכל הדברים הכרוכים בכך. אנחנו התווכחנו עם הויאטנאמים אפילו על צבע החומה,

וכל דבר כזה כרוך גם בשוחד פה ושם כדי לקדם את הפרויקטים האלה. זה גרם ליסורים

רבים. למשל, השגריר שלנו שירת שנתיים מבלי יכולת למצוא בית מתאים והוא גר במלון

במשך שנתיים, כי הויאטנאמים לא הצליחו להעמיד לטובתנו בית מתאים. וכאן הכל הולך

דרך השלטון הויאטנאמי. אחת לא הולך לשוק החופשי למצוא לך בנין, אלא אתה צריך

לעבור את הביורוקטיה הויאטנאמית. הדוגמאות האלה רק ממחישות את הקושי בבניית

פרויקט כזה.



לגבי תכנית עבודה, הפקנו את הלקחים שלנו. יש אצלי ועדה שמתכנסת כל אימת שיש

פרויקט חדש, ואנחנו עוקבים אחרי הפרויקט הזה עד סיומו.

אשר לתכנית ממוחשבת לגבי עלות הפרויקט, הכי קל לי, בעקבות הביקורת, להכפיל את

הבקשה שלי כדי להיות במסגרת התקציב, כלומר, בפרויקט שעולה 350 אלף דולר, למשל,

אני אבוא לאוצר ואגיד שזה עולה 750 או 800 אלף דולר, ואז אהיה בתוך מסגרת התקציב.

איו לי בעיה עם זה, וזה הדבר הכי קל, אבל מה שאנחנו עושים זה מה שהאדריכלים שלנו

אומרים לנו. הם אומרים לנו שזה יעלה כך וכך, וזה מה שאנחנו מבקשים, וכשיש חריגה,

זה לא שמישהו לקח את הכסף לכיסו. החריגה נבעה מבעיה שהתגלתה פתאום בביוב, כמו

בוורשה, בעיה שאיש לא חלם עליה ופתאום היא התגלתה ופתרונה עלה הרבה מאוד כסף. יש

גם דברים אחרים, כמו בינוי חומה מסביב או עיבוי המיגון, שעליו הוחלט ברגע האחרון.

אלה דברים בלתי צפויים שדורשים הרבה כסף.

נשאלה כאן שאלה לגבי הגדרת בית שגריר. הלוואי שהייתי יכול להגדיר בית שגריר.

מבית שגריר אני רוצה שיהיה ייצוגי וגדול, שיהיה חדר אוכל די גדול, שהשגריר יוכל

לארח מספיק אנשים כשהוא מזמין אותם, כי זח בעצם הייעוד של בית שגריר, אבל אני לא

יכול לבנות אותו בית שגריר. בויאטנאם לא מצאתי בית שגריר. לעומת זאת בטוניס אני

מתווכח עם בעלת הבית אם היא תסכים או לא תסכים להשכיר לי, כי אני ישראלי.
היו"ר רן כהן
מר בן-שטרית, אני לא הייתי בהאנוי, אבל הייתי בשגרירות שלנו וגם בבית השגריר

בירדן, במצרים, בצרפת, בארצות-הברית ועכשיו בריגה. הרי לא יכול להיות שבית השגריר

בריגה יהיה כמו בית השגריר בפריס או בארצות-הברית. לכן שאלתי אם יש אי-אלו

קריטריונים. בכל מקום בית השגרירות צריך להיות מכובד, ראוי ומתאים לאירוח אנשים,

אבל תסכים אתי שמדינת ישראל לא תשקיע בהאנוי מה שהיא תשקיע בלונדון.
נסים בן-שטרית
אתה בהחלט צודק, ואנחנו עושים את זה כך.

היו"ר רן כהן;

מי קובע את סדר הגודל, אילו קריטריונים?
נסים בן-שטרית
מה זה לקבוע, לקבוע כמה חדרים יהיו ומה גודל הבית, או מה התכולה של הבית?

תכולה נקבעת. יש מבנה מפורט של תכולת בית שגריר, מה צריך בית שגריר, עם ילדים,

בלי ילדים.

היו"ר רן כהן;

קניית ריהוט לבית השגריר בפריס בסך 50 אלף דולר, כפי שזה מופיע פה בדו"ח, זה

על פי קריטריון?
נסים בן-שטרית
לא. אולי אני אסביר מה קרה בהאנוי. לא מדובר בפריס, אלא בהאנוי. המטבח נרכש

בפריס. מכיוון שאנחנו לא יכולנו לבנות את האנוי, היה קבלן צרפתי שמכיר את השטח

במקום ושעוסק הרבה שנים בבניה בהאנוי. הספקים של הקבלן הזה הם לא ספקים ישראליים,

ואני לא יכול להכריח אותו להעסיק ספקים ישראליים. אתו נחתם החוזה, והוא כספק מביא

את הריהוט מהמקום שהוא רוצה, ואני לא יכול להכריח אותו לקנות ריהוט מה"זורע"

בישראל.
יאיר הורביץ
זה לא נושא למשא ומתן?
נסים בן-שטרית
זה נושא למשא ומתן, אבל מי שניהל את המשא ומתן עם הקבלן הזה באותו רגע ניהל

אותו אולי לא טוב, ומה שקרה הוא שנהתם הוזה שכלל את כל נושא האספקה דרך הקבלן

הצרפתי, והקבלן הצרפתי ההליט להביא את המטבה הזה מפריס. יכול להיות שעשינו טעות.

יכול להיות שהיינו צריכים להגיד לו: אנהנו נעצרים במטבח, ואת המטבח יבנה ישראלי.

אני לא יודע אם זה היה יותר זול. אני לא הייתי שותף למשא ומתן הזה ואני לא יכול

להגיד את זה מתוך עדות ראשונה, אבל מתוך מה שאני בדקתי זו היתה המציאות באותו

זמן, וחתמו על הסכם עם הקבלן הזה, כולל המטבח, והמטבח הזה הובא מפריס.

להגיד לכם שאנחנו מביאים מפריס את כל המטבחים לכל השגרירויות שלנו בעולם - זה

לא נכון. אנחנו מאוד משתדלים לקנות את כל הריהוט פה. למשל, הריהוט בירדן, שהוא

גדול עשרת מונים מהריהוט בהאנוי, כולו נקנה בארץ וכולו מתוצרת ישראלית. זו תשובה

לשאלה נוספת שנשאלה כאן, האם אנחנו משתדלים לקנות את הריהוט מתוצרת הארץ. את כל

הריהוט בריגה, למשל, קנינו פה בישראל, למרות כל הקושי ולמרות שזה צריך להגיע

במכולה וחלק ממנו עלול להיפגע ולהיגנב, כי זו המציאות באווזם אזורים. בכל זאת

קנינו את הריהוט בארץ. הבאנו את השגרירה לכאן ועם יועצת פנים הסתובבנו ונתנו לה

לבחור את מה שצריך לבחור.
יאיר הורביץ
כאשר ההנחיה הזאת אומרת להעדיף את תוצרת הארץ?
נסים בן-שטרית
היום יש הנחיה שלי בענין זה. אני כבר לא נותן לשגריר לבחור את הריהוט שלו
ולהגיד
תחליף לי את הספה הזאת או את הוילון הזה. אין את זה יותר. כששגריר מתחלף,

מגיעה יועצת פנים מארץ, בודקת את תכולת הבית וממליצה לנו מה להחליף ומה לא. זה

כבר לא נתון לגחמתו של השגריר או לגחמת רעייתו.
די נה בר-הלל
ממתי?
נסים בן-שטרית
מהשנה הזאת. אתונה זה המקרה הראשון, ופריס - המקרה השני. התחלפו שני שגרירים,

נסעה לשם היועצת שלנו ופעלה כפי שתיארתי. זה עולה כסף. אני מניח שאני אחטוף על זה

ביקורת, אבל זו, כנראה, השיטה הכי טובה. היועצת שלנו בודקת, בוחנת וחוזרת אלינו.

מה שאפשר לקנות במקום ובזול היא מזמינה וקונה במקום, ומה שאפשר לקנות פה ובזול

יותר היא קונה כאן. זו השיטה היום. זה התחיל לפני שנה.

דיברתי על מעקב צמוד. שוב, דבר נוסף שהכנסנו כאלמנט פיקוח זה מפקח בניה

בתשלום. זה לא נתון יותר לפיקוח הלא-מקצועי שלנו, אלא לפיקוחו של מפקח בניה.

האיש יפקח והוא גם יקבל כסף בהתאם.
יאיר הורביץ
גם לדעתך זה נחוץ?



נסים בן-שטרית;

לדעתי, זה נחוץ מאוד. פיקוח צריך להיות פיקוח מקצועי. אני בעין בלתי מקצועית

יכול להבחין אם המנורה הזאת עומדת ישר אם לאו, אבל אינני יכול לדעת היא תישרף

כעבור שנתיים או כעבור עשר שנים. אנחנו בונים בנין שיעמוד לאורך עשרים-שלושים שנה

ואנחנו רוצים שהוא יהיה תקין לאורך התקופה הזאת. אגב, נכון שהסכומים שהוזכרו כאן

הם סכומים גדולים, אבל צריך להביא בחשבון את השטח, כמה זה עולה שם, וצריך להביא

בחשבון שאנחנו בונים בית לעשרים-שלושים שנה.
היו"ר רן כהן
הבית בבנגקוק, למשל, הושכר לעשר שנים, והשקענו שם סכום עצום.

נסים בן-שטרית;

כל מי שחושב שהסכומים עצומים צריך לבקר במקום כדי לדעת כמה עולים שם חומרים.

הרי אי אפשר לקחת כל דבר מכאן. במוסקווה לקחנו את הכל מכאן, כולל מסמרים, וזה עלה

8 מיליון דולר. אלה העלויות.

היו"ר רן כהן;

בבקשה, חבר הכנסת רענן כהן.
רענן כהן
קראתי את הביקורת. מובן שיש לקבל את הביקורת כפי שהיא ולתקן את מה שצריך

לתקן. צריך לפקח על דברים שנמצאים בשלט-רחוק. תמיד אמרתי שמה שבשלט-רחוק הפיקוח

הוא לא פיקוח.

עם זאת, אני רוצה להעיר הערה כללית. חזרתי עכשיו מביקור של משלחת יושב ראש

הכנסת בסין, והדירה של השגרירה בסין צריכה לעלות 10,000 דולר לחודש. אין ברירה.

במסגרת התקציב אני חושב שמדינת ישראל חייבת לבדוק איך היא רוכשת את הקרקע מהמדינה

שבה שוכנת השגרירות שלנו, אולי לטווח של עשר עד חמש-עשרה שנה, כמו בסינגפור, שם

בית השגרירות הוא רכוש שלנו וזה לא עולה לנו כמעט ולא כלום. לו היה לנו השכל חזה

לפני מספר שנים, היינו מגיעים גם לבניית מה שנקרא "קהילה", כלומר, בונים את בית

השגריר יחד עם כל הנספחים וגם את בית השגרירות עצמו. לוקחים מספר דונמים ובדרך זו

חוסכים סכומי עתק, מרכזים את כולם במוקד אחד, וזה חשוב לשליחים באותן ארצות שבהן

יש להם בקושי איפה להיות. כך מרכזים את הכל, גם את בית הספר וכיוצא בזה. נדמה לי

שזה אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים להפיק מהדיון הזה: לחזק את ההליך הזה.

הייתי עם יושב ראש הכנסת גם בשנחאי. הדיור שם הוא זול, אבל אתה לא יכול לבחור

דירה בכל מקום שאינה רוצה, אלא מכתיבים לך את הדברים, ואז אתה שוכר דירה קטנה

ב-7,000-6,000 דולר לחודש. זה טירוף. המספרים האלה לא מתקבלים על דעתי. זה לא

מצב שהם יכולים לבחור, כי שמים אותם כמו בגטו, קובעים להם איפה הם יכולים
להתגורר. אומרים להם
כאן אתם יכולים למצוא את הדירות שאתם רוצים, אבל אז הקבלן

קובע גם את המחיר. הוא יודע שיש אוכלוסיה כזאת שאין לה הרבה אפשרויות.

אני אומר את הדברים האלה במטרה לנצל את הדיון הזה לכיוון של קביעת מדיניות

האומרת שבכל שנה נבנה מספר שגרירויות, ואני לא מתייחס כרגע לנושא של הריהוט אלא

אני מדבר במקרו. צריך גם לשכנע, כי במשרד החוץ אין לובי שיכול להאבק למען המטרות

שלו. שר החוץ, עם כל ההערכה שלי אליו, אני לא יודע אם הוא מתעניין בנושא הזה.

אני לא יודע אם יש במשרד החוץ גופים שנאבקים מול האוצר, כי שם באוצר יש זאבים.

צריך להיאבק פה, ואם היה גוף שנאבק מולם - אגב, אני מוכן לקבל את השליחות הזאת -



יוסי כץ;
רענן כהן
חבר הכנסת כץ, אתה יכול לצטט אותי כמי שאמר שבאוצר יש זאבים. אני תמיד מוכן

לנהל אתם מאבק, זה אף פעם לא הזיק לי.

צריכה להיות מדיניות ארובת טווח, לקהת כל מה שיש לנו בחוץ לארץ ולקבוע עדיפות

אי, עדיפות בי, עדיפות גי, עדיפות די, וכל שנה להתחיל לבנות שגרירויות שלנו

במדינות ברחבי העולם. אולי בטווח הנוכחי זה יעלה הרבה כסף, אבל בטווח רחוק

המדיניות הזאת גם תחסוך כסף, גם תיצור אווירה טובה בתוך המערכת, גם ינאפשר לרכז את

הכל במוקד אחד באותה מדינת חוץ, ונדמה לי שעם ישראל ירוויח מזה בסופו של דבר.

נדמה לי שיהיו גם יהודים שיהיו מוכנים לתרום את האדמה למטרה זו, אם נדע למי

לפנות, ואני יודע על מה אני מדבר. בסינגפור היה מצב דומה, ובמדי נות אחרות יש

ליהודים קרקע. יהודים כאלה יהיו מוכנים לתרום את הקרקע לשגרירות של מדינת ישראל.

אם תהיה לנו הקרקע, תאמינו לי שיתר הדברים לא יכבידו עלינו, אבל את זה צריך לעשות

בדרך של מדיניות, ואנהנו נהיה מוכנים לעזור לעניו הזה.
היו"ר רן כהן
מר דני קריבו ממשרד האוצר, בבקשה. לא בגלל הזאבים, אלא משום שאנחנו רוצים

לשמוע את תגובתך לביקורת.

נסים בן-שטרית;

לפני שמר קריבו יעיר, אני מבקש לתקן כאן משהו, כי הוא פשוט לא יודע את המידע

שאני הולך למסור עכשיו. אכן חזרה משלחת מסין. אני רק רוצה להגיד שאתמול חתמנו

הסכם עם הסינים על COMPOUNDשלם, שכולל בתוכו גם את בנין השגרירות, גם את בית

השגריר וגם דירות של השליחים שלנו. אני אומר לכם שאנחנו עושים את זה בדהילו

ורחימו, מכיוון שזה קודם כל ניסוי ראשוני. אנחנו הישראלים אף פעם לא גרנו ביחד.

אני לא יודע איך זה לגור ביחד, אבל מעבר להיבט החברי, יש פה היבט בטחוני מדרגה

ראשונה, כי הCOMPOUND- הזה הופך ליעד בלתי רגיל. אמרו לנו שהסינים לא יתנו שזה

יקרה. אולי אנחנו סומכים על הסינים שזה לא יקרה, אבל במקומות אחרים כן צריך לחשוב

על זה.

אני לא נראה נשוך על ידי שום זאב שבעולם, כי אני חושב שעם משרד האוצר אנחנו

נמצאים במצב טוב, לפחות מבחינתי, בנושא הבינוי. יחד אתם אישרנו את הפרוייקט הזה,

יחד אתם אנחנו הולכים לפרויקטים לא יותר קטנים מאשר סין. זה פרויקט של 10 מיליון

דולר, והפרויקט הבא הוא פרויקט ברלין, שהוא בסביבות 20 מילין דולר. הגענו למסקנה,

גם האוצר וגם אנחנו, שמבחינה כלכלית עדיף לרכוש את הבניינים ולקחת אותם תחת

חסותנו, לטוב ולרע.

רענן כהן;

אני חושב שהשגרירות בבנגקוק היום היא לתפארת.

נסים בן-שטרית;

כמובן, לא בכל מקום אפשר לרכוש בית ולא תמיד כדאי לנו. במדינות שהיציבות

הפוליטית לא גבוהה במיוחד אנחנו לא מסתכנים ברכישת בית. היו דברים מעולם. אני

מוכן לתת לדוגמה את מונרוביה, ליבריה, שם היה בית שלנו, ואני חושב שהיום לא נשאר

הבית על תילו מבחינת קירות, כי גם פירקו את הבלוקים ולקחו אותם. יש שם אנשים

שעושים שימוש אפילו בבלוק או שניים, וזו דוגמה למה לא כדאי לקנות דירות במקומות

כאלה.
היו"ר רן כהן
תודה. בבקשה, מר קריבו.
דני קריבו
אני רוצה להזק כמה נקודות, בעיקר מה שאמר נציג משרד החוץ. באופן כללי

המדיניות של האוצר בקטע של נכסים בחו"ל היא כפי שהוצגה כאן: ללכת ולבחון -

כמובן, קודם כל בהיבט הכלכלי - את האופציה של רכישה למול שכירת מבנים, בעיקר

לבתי שגרירים וגם לשגרירויות, אבל מעבר לזה גם דירות לנספחים למיניהם. זה

נושא שבו התחלנו לפני ארבע או חמש שנים והוא קיבל תנופה רצינית, כאשר אנחנו

נמצאים היום בתהליך של שני מסלולים, שהם שניהם כבדי משקל במונחים תקציביים:

המסלול הראשון הוא הרכישות, שהן בסכומים גדולים, והשני הוא פתיחת נציגויות

חדשות במדינות שבהן עוד לא היינו. שני התהליכים האלה גם יחד מכבידים מאוד על

היכולות התקציביות לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום ברכישות בהיבט הכלכלי.
היו"ר רן כהן
אולי תוכל לומר לנו מה היו התקציבים לרכישות בשלוש השנים האחרונות ומה

צפוי מבחינה זו בשנה הבאה?

מר בן-שטרית, האם עומדת על הפרק פתיחת שגרירויות במדינות נוספות, בקצב

שהיה בשלוש השנים האחרונות?
נסים בן-שטרית
לדעתי, בשנה האחרונה תקציב רכישות והקמת נציגויות - ולא חשוב אם מדובר

בשכירות או ברכישה - נע בסביבות 50 מיליון שקל. האם זה נכון, מר קריבו?
דני קריבו
סדר הגודל הוא כ-20 מיליון דולר.
נסים בן-שטרית
מבחינת צפי, הרי אנחנו לא קופאים על השמרים. בעומאן אנחנו כמעט מסיימים

את הענין. בקטר יש לנו בעיה בגלל ההתפתחויות המדיניות בתקופה האחרונה, ויש קצת

נסיגה, אבל כמעט הגענו להסדר עם המקומיים לקבל בנין לנציגות שלנו ובנין לראש

הנציגות שלנו. כאמור, היום יש נסיגה בענין הזח, ואנחנו עדיין בבית מלון.
היו"ר רן כהן
מה הנסיגה?
נסים בן-שטרית
המשא ומתן נפסק.



היו"ר רן כהן;

עם מי מתנהל המשא ומתן, עם משרד החוץ שם?
נסים בן-שטרית
עם שר החוץ.

היו"ר רן כהן;

שם יש לנו כבר נציגות דיפלומטית.

נסים בן-שטרית;

יש לנו נציגות, אבל אין לנו בנין. בקטר, למשל, אתה לא יכול, כדיפלומט או

כנציג של המדינה, לרכוש מבנה. לכן השתמשנו במין תרגיל סיבובי, שחברה קנתה

ומכרה לנו דרך כל מיני מסמכים משפטיים.

היו"ר רן כהן;

אם כן, מה הם עשו או מה הם אמרו?

נסים בן-שטרית; י

הם לא אומרים דבר. הם מנתקים מגע, משהים את המשא ומתן, ואנחנו מכירים את

התהליכים האלה.

בטוניס ובמרוקו אנחנו כבר בשלבים מתקדמים של רכישה. זה המצב, נכון להיום.

אנה שניידר;

אתם לא פועלים על בסיס של הדדיות עם כל מדינה, לפי מה שקורה בישראל?

נסים בן-שטרית;

לא, אנחנו מאוד לר רוצים לפעול על בסיס של הדדיות. למשל, הירדנים אמרו

לנו; תנו לנו מבנה מלאים בארץ, ואנחנו ניתן לכם מבנה מתאים בירדן. הפער בין

המחיר של המבנה המתאים בירדן לבין המבנה המתאים בארץ הוא פער של כמה עשרות

מיליונים, ואני לא חושב שבענין הזה צריך לפעול על בסיס של הדדיות.

אנה שניידר;

במקום הזה אולי איזה שהוא רווח למדינת ישראל אם היא לא פועלת על בסיס של

הדדיות, אבל במקומות אחרות אולי כן כדאי לעבוד על בסיס זה.



נסים בן-שטרית;

לדעתי, -זה לא גורם נזק מדיני אם אנחנו אומרים: בואו נסכם בינינו שאתם

מחפשים את הבית המתאים לכם בישראל, ואנחנו מחפשים את הבית המתאים לנו בירדן.

כאמור, יש פער גדול בין ישראל לבין ירדן מבחינת מחירים של נכסי דלא ניידי.

הירדנים מחפשים בית בהרצליה פיתוח, בתל-אביב, ושם המחירים עצומים. לעומת -זאת

ברבת עמון מצאנו בנין מאוד מתאים בעלויות זולות יחסית.

אנה שניידר;

הייתי בקבלת פנים בביתו של שגריר צרפת בישראל ביפו, וזה ממש ארמון שלא

ידעתי שקיימים כמותו בארץ.
נסים בן-שטרית
נכון. הנציגים שלנו לא גרים בארמונות כאלה.
דני קריבו
ולביקורת עצמה - אין ספק שיש כאן לקחים מהותיים שגם משרד החוץ וגם משרד

האוצר צריכים להפיק מהם את המירב. אמנם התהליך של הבינוי והשיפוצים בשנים

האחרונות הוא תהליך שתמיד היה, אבל לא בהיקפים הנוכחיים. כמו שנאמר, זה תהליך

שבו אנחנו צריכים להשתפר, אבל אנחנו עושים את זה תוך כדי למידה והפקת הלקהים

הראויים.
נסים בן-שטרית
אני לא מכיר שום מפעל בעולם שהצליח להקים בשלוש שנים 38 סניפים ברחבי

העולם. אני חושב שאנחנו עמדנו בזה בכבוד.
היו"ר רן כהן
קודם כל אני משבה מאוד את משרד החוץ על זה שבשנים האחרונות הצליח משרד

החוץ להגיע, לדעתי, למימדים אדירים של קשרים. זה בזכות תהליך השלום, אבל הוא

הצליח להגיע לקשרים במזרח התיכון וברחבי העולם כולו. בזה אין שום ספק. אני רק

חייב לומר שבנושא הזה יש בכל זאת כמה דברים בסיסיים, שלדעתי, מחייבים שינוי:

ראשית, אני חוזר לענין הקריטריונים. לעניות דעתי, משרד ממשלתי שעובד היום

בהיקפים כל כך גדולים, דווקא בגלל ההיקפים האלה, דווקא בגלל התנופה ודווקא

משום שישראל פתוחה היום לעולם - ואני מקווה שהיא לא תיסגר חזרה - חייב לקבוע

נוהל שבא להגדיר במדוייק את הקריטריונים, גם לגבי שגרירויות, גם לגבי בתי

שגרירים, ומובן שבמסגרת הקריטריונים יהיו הגמישויות הדרושות. למשל, אני יודע

שהאנוי ובנגקוק יכולות להיות דומות, אבל גם יכולות להיות שונות. זה ששתיהן

במזרח הרחוק, זה עדיין לא אומר שהן אותו דבר, אבל צריכים להיות קריטריונים.

לי נדמה, שנכון להיום, אתם מגלים רצון טוב ומשקיעים מאמצים, אבל זה לא כפוף

לכללים וקריטריונים, ולכן גם לכם מאוד קשה, כי כשאתם קובעים תקציב, התקציב הוא

360 אלף דולר, וכשהוא יוצא, הסכום הוא 700 אלף דולר, וזה לא בגלל רצון רע, אלא

בגלל אי-הגדרת קריטריונים.



שנית, דרושה יד על הדופק. הנה הוציאו, למשל, 123 אלף דולר לתכנון, וזה לא

כולל פיקוח, כי על הפיקוח מוצאים עוד 63 אלף דולר, אם אינני טועה, או מקיימים

בבנגקוק את כל המערכת הזאת, כאשר ממשיכים לשלם שכר דירה של 18.5 אלף דולר

להודש.
נסים בן-שטרית
אלא שבנגקוק היא ענין מאוד ייהודי, כי אנהנו עזרנו ביזמתנו לבעל הבית

להסכים להתפשר אתנו. נתבקשנו לעזוב מהיום למרור את הבנין הזה, כי הוא היה מסוכן

מאוד, ועשינו את זה במאמצים רציניים. לכן זה לא הוגן לקחת את הדוגמה. הזאת של

תשלום שכר דירה כשעברנו לבנין חדש. מה עוד אפשר להגיד אחרי שיש מכונית תופת?
היו"ר רן כהן
יכול להיות שזה הסבר מספק. מר בן-שטרית, אני לא בא, חלילה, להעביר ביקורת

לשם ביקורת. אני רק אומר שבאיזו שהיא דרך הדברים צריכים - - -

דינה בר-הלל;

מר בן-שטרית, זה רק לקח יותר מדי זמן לשפץ.
נסים בן-שטרית
אני מסכים. לא מצאתי חברה שמסוגלת לשפץ תוך שבוא, באמת לא מצאתי. אני

מאוד אשתדל למצוא חברה כזאת.
דיויד ברנדייס
על פי התכנון, לעומת הביצוע.
היו"ר רן כהן
שלישית, מר בן-שטרית, אני סבור שאתם בכל זאת צריכים לתת מענה למסקנה

שעליה מצביעה ביקורת בנושא של יחידה מקצועית. אני לא יודע אם לקרוא לזה:

מערכת, מחלקה או משהו אהר. אני חושב שאתם צריכים לתת מענה לענין של יחידה

מקצועית שתוכל לטפל בנושא הזה. גם אם הארכיטקט שלכם לא יהיה ארכיטקט עצמאי,

אבל יהיה מהבראנז'ה ויהיה בעל מקצוע, הוא יוכל לספק לכם את כל הייעוץ וכל

היידע כדי שהביצוע יהיה ברמה סבירה גם מבחינתם, אבל אם אין לך ייעוץ כזה, אין

ספק שזה עלול לגרום לבעיה, ואני מאמין שהביקורת של מבקרת המדינה בנושא זה לא

באה לשם קי נטור, חלילה, אלא לטובת הענין.

לבסוף, אני מאוד מקווה שתהיו בצרות טובות, כלומר, שישראל תפרח בעולם ואתם

תצטרכו לפתוח נציגויות.
נסים בן-שטרית
אני בעד זה שנפתח יותר נציגויות ונקבל יותר ביקורת.
היו"ר רן כהן
קלעתי לדעתך, או קלעת לדעתי.
יאיר הורביץ
במקרה הזה הכוונה לביקורת בונה.

נסים בן-שטרית;

רק בונה.
היו"ר רן כהן
האם יש למשרד מבקר המדינה מה להעיר?
ד"ר בנימין גייטס
אני, בכל הענווה, מבקש לחזק את דברי היושב ראש. כפי שהדגשת - וגם מר בן-

שטרית אמר את זה - מדינת ישראל הקטנה היא מבחינה דיפלומטית מעצמה. נדמה לי

שאין אח ורע למספר הנציגויות של מדינה כל כך קטנה - - -

היו"ר רן כהן;

יש לי עדויות לכך. בכל מקום בעולם שבו הייתי ביקשו מאתנו סיוע.

דייר בנימין גייטס;

ומשנות החמישים קיימת המדיניות הזאת ליצור כמה שאפשר קשרים דיפלומטיים,

כדי לחזק את המדינה שלנו, כדי לפעול נגד האויבים הלא-מעטים שהיו לנו.

שמחתי לשמוע את מה שאמר נציג האוצר, ששוקלים את הענין של שכירות כנגד

רכישה, מכיוון שאנחנו בתור אנשי ביקורת לא כל כך הרגשנו בזה. היה לנו הרושם,

שבין במודע ובין באופן לא מודע, הפסיכוזה של קניה שולטת, ומבחינה זו יש

אידיליה בין משרד האוצר לבין משרד החוץ, והדבר הזה לא תמיד לטובת הענין.

רענן כהן;

לא הבנתי את המשפט האחרון שלך.

ד"ר בנימין גייטס;

התכוונתי לומר שראוי לשקול האם כדאי לרכוש או לשכור בנינים לבית השגריר

ולנציגות. דייר רענן כהן, לא פעם הגענו לנציגות ונתקלו ב"מלחמת עולם שלישית",
בעיקר של גברת השגריר
הכניסו אותי לבנין שלא שווה שום דבר, שהטחב עולה בו

וכיוצא באלה. תמיד היו בעיות מסביב כשהשגריר התחלף, ולפעמים הגיעו הדברים לידי

כך שהיו צריכים לזרוק את כל הריהוט הישן ולקנות ריהוט חדש, ואנשים ידועים מאוד

עשו את זה.



מר בן-שטרית הזכיר את הדוגמה של ליבריה. יש עוד דוגמאות. למשל, בטהרן -

ואני לא זוכר אם זאת היתה שכירות או רכישה - אנחנו עשינו טובה לאש"ף של אז,

מכיוון שכאשר חומייני עלה לשלטון, הוא מסר את הבנין של השגרירות הישראלית

לאש"ף.

היו"ר רן כהן;

על זה אין כבר שליטה.

דייר בנימין גייטס;

אם כן, יש מצבים שבהם יותר כדאי לרכוש, ויש מצבים שלא כדאי. לדעתי, זה

נושא להפרטה, ואנחנו דיברנו על זה לא פעם. כיוון שהתעשרנו כל כך בבנינים,

וניהול בנינים ותחזוקם מעוררים בעיות קשות מאוד, אולי הגיע הזמן לשקול הקמת

יחידת סמך עצמאית, אפילו חברה בת של משרד החוץ שתנהל את הנכסים. יש דוגמאות

לכך במדינות הרבה יותר עשירות והרבה יותר גדולות מאתנו, שהנכסים של הנציגויות

שלהן מנוהלים על ידי חברה, ציבורית או פרטית. הרי הפרטה היא היום מאוד

פופולרית.
היו"ר רן כהן
כך האמריקנים עושים?

נסים בן-שטרית;

האמריקנים משופעים בכוח אדם, להם אין בעיה. יש להם 5,000 עובדים בSTATE-

, DEPARTMENTיש להם בSTATE DEPARTMENT- יחידת בינוי ענקית. לכל שגרירות יש

יחידת הבינוי שלה, כדיפלומטים שבאים ועובדים שם. אנחנו לא יכולים להרשות את זה
לעצמנו. לנו יש שני טכנאים
בקהיר ובמוסקווה.

היו"ר רן כהן;

רבותי, בואו נהיה צנועים, לא נשווה את עצמנו לארצות הברית. אני מבקש

לשקול את הדברים שאמרתי.

תודה רבה לדייר גייטס, תודה רבה למר בן-שטרית.



ב. המרכז למחקר מדיני

עמוד 319 בדו"ח 46 של מבקר המדינה.

היו"ר רן כהן;

אנחנו עוברים לנושא של מרכז המחקר. כאן יש לנו, כמובן, שני חלקים: החלק

הגלוי והחלק החסוי. נתחיל בחלק הגלוי. אנבק מנציג משרד מבקר המדינה להציג את

הנושא.
דינה בר-הלל
המרכז למחקר מדיני במשרד החוץ הוקם בעקבות מלחמת יום הכיפורים, על פי

המלצת ועדת אגרנט שנכללה בדוח שהגישה הוועדה בשנת 1974. המרכז הוקם על בסיס

מחלקת החקר שהיתה קיימת במשרד באותה עת. המלצת ועדת אגרנט נועדה להבטיח קיום

של פלורליזם בהערכות מודיעיניות, כלומר, נוסף על הערכת אגף המודיעין של צה"ל,

תיבנה ותורחב היכולת להערכה מודיעינית, הן במשרד החוץ והן במוסד למודיעין

ולתפקידים מיוחדים.

ב-1978 מינה שר החוץ ועדה לבדוק כיצד ממלא המרכז את המשימות שהוטלו עליו

בפקודת הקמתו. הוועדה המליצה לשחרר את המרכז מאחד מיעדיו העיקריים שהועדו לו

ומאחריות לתכנון מדיני.

עוד בדוחות קודמים העיר מבקר המדינה, כי הממשלה לא דנה בתפקידיו וביעדיו

של המרכז וכי מאז 1978 המרכז רואה את עצמו משוחרר מאותו יעד עיקרי ומהתכנון,

על אף שהממשלה לא אישרה עד כה את המלצת ועדת ממ"ת שהיתה שונה מהותית מהמלצות

ועדת אגרנט.

מאז 1978 חלו שינויים מפליגים במפה המדינית העולמית והאזורית, כגון:

התפוררות גוש המדינות הקומוניסטיות ותהליך השלום במזרח התיכון, אולם לא נמצא

כי הנהלת המשרד הגדירה מחדש את צרכיה המחקריים כדי שהמרכז יוכל להיערך

לסיפוקם; לא נקבעו קווים מנחים המגדירים את המוצרים הנדרשים מהמרכז, מידת

העומק הדרושה במחקרים ותדירותם, ואף לא סדרי עדיפויות לנושאי המחקר השונים.

בנסיון להתאים את פעילות המשרד הן למערכת הבין-לאומית המשתנה והן לתהליך

השלום המואץ, נעשתה רפורמה במבנה המשרד מאז שנת 1993, אך היא לא הביאה

לשינויים במבנה, בתפקוד ובכוח אדם של המרכז.

מבנה המרכז אמור להתאים לתפקידים ולמשימות המוטלים עליו בידי הנהלת

המשרד, כלומר, לאפשר למרכז לספק כראוי מידע והערכה שוטפים ולקיים יכולת מחקרית

מעמיקה בתחומים שהמשרד מעוניין בהם ואשר דורשים הערכת מודיעין עצמאית-מדינית,

טקטית ואסטרטגית. במהלך השנים הגישו מנהלי המרכז להנהלת המשרד כמה הצעות בדבר

המבנה וכוח האדם של המרכז, אולם הן לא אומצו, ואף הוחרפו בעיות המרכז.

ועדת אגרנט המליצה לחזק את מחלקת החקר של המשרד ולהוסיף לה סגל מתאים

מבחינה איכותית. בעקבות דוח ועדת אגרנט הוגדל מאוד תקן כוח האדם של המרכז, אך

מאז הלך וקטן התקן ואף לא אויש במלואו. בביקורת הנוכחית נמצא שהצמצום בתקן

כוח האדם נמשך, ומצבת העובדים קטנה מהתקן.

בינואר 1995 היתה מצבת העובדים קטנה ב-17 משרות מהמספר שנקבע בתקן. מאז

1980 ירדה מצבת העובדים במרכז בכ-40%, ובשנתיים מאז ינואר 1993 היא קטנה ב-

16%.



היו"ר רן כהן;

כאן זה מוצג באחוזים, ואני מבקש לדעת באיזה סדר גודל מדובר.
דוד אפק
מדובר בכמה עשרות. למשל, היום אנחנו עומדים על 45 איש. כשוועדת אגרנט

החליטה, היא דיברה על 170 איש. מעולם - מ-1973 ועד היום - לא הגיע ממ"ד לסדר

הגודל הזה. השיא היה בסביבות ה-90 ומשהו, בסוף שנות ה-70.
היו"ר רן כהן
זה כלל העובדים, כולל מזכירות?

דוד אפק;

כן.
היו"ר דן כהן
כמה מתוך אותם 45 עובדים הם חוקרים מקצועיים?
דוד אפק
23-22, שבהם יש שתי שכבות: חדשים לחלוטין וותיקים. המרכז עומד על תריסר

חוקרים אמיתיים.
היו"ר רן כהן
תודה.

נא להמשיך להציג את הנושא.
דינה בר-הלל
נוסף על הקשיים באיוש משרות, יש במרכז בעיה מתמדת של תחלופה רבה של

עובדים. רוב החוקרים במרכז הם עובדי שירות החוץ שאופייני לו חילופים תכופים

בין שירות בחו"ל לשירות בארץ. נמצא כי המשרד מינה כמה עובדים למשרות במרכז,

אולם אלה לא היו אלא מינויי ביניים, עד להצבתם לתפקידים אחרים במשרד בארץ או

בחו"ל.

הביקורת העלתה, כי בשל חוסר בעובדים מתאימים למילוי משרות פנויות ובשל

התחלופה הרבה של עובדים, אין למחלקות המרכז כוח האדם הדרוש לביצוע המכלול הרב

של משימותין. הדבר פוגע גם ברציפותם של מחקרים ובאפשרות לעשות מחקרים מעמיקים.

יש נושאים רבים שבהם אין המרכז עוסק כלל, ועיקר עבודת ההוקרים מצטמצמת לאיסוף

מידע כדי לספק תמונת מצב או עדכון, בעיקר לנציגויות בחו"ל ולהנהלת המשרד.



מחלקה אחת למעשה פסקה לחתקיים ב-1994. מאז 1991 עבדה במחלקה אחרת רק

מנהלת. מתברר שהנהלת המרכז מתעלמת מקיומה של המחלקה, אשר איננה מתפקדת זה כמה

שנים. במועד הביקורת לא היה במרכז כוח אדם מתאים לטיפול מחקרי גם בנושאים

מסויימים שמחלקות המרכז הופקדו לטפל בהם.

להנהלת המשרד ואף למרכז אין מדיניות לניהול כוה אדם במרכז. שיבוץ חוקרים

למרכז נעשה על פי המצוי ולא על פי כוח האדם הרצוי. לא תמיד יש קשר בין הנסיון

המהקרי של העובד, התאמתו לתפקיד או ידיעת השפה הנדרשת לבין מינייו לתפקיד

מחקרי מסויים. בנסיבות אלו המרכז יכול לעסוק במעקב שטחי בלבד אחר אירועים,

ואין באפשרותו להעמיק בעבודתו ולספק מחקר יסודי, תחזיות לטווח קצר ובינוני

ומוצרים אחרים שישמשו בסיס בתהליך קבלת החלטות.

משרד מבקר המדינה דן עם המשרד על פעולות ייעודיות של המרכז.

לדברי מנהל המרכז, בשל המחסור בכוח אדם אין המרכז עוסק עוד במחקר בסיסי.

כאמור, נוכח המציאות החדשה הנוצרת באזורנו בשל התהליך המדיני הצובר תנופה, על

המרכז לספק צרכי מחקר תשתיתי ים, הן במסגרת המחקר השוטף והן במסגרת המחקר

הבסיסי, בנושאים שלא התמקד בהם בעבר. לדברי מנהל המרכז, למרכז אין כיום כוח

אדם שיוכל לעסוק בהם.

בהיעדר מערכת לדיון, לקביעת נושאים מי והדים למחקר ולקביעת סדר עדיפויות,

הנושאים למחקר מעמיק יותר יזומים בדרך כלל על פי בקשות אקראיות של הבהלת המשרד

או על פי שיקולי מחלקות המחקר עצמן. בשל כך ובשל המחסור בכוח אדם, יש נושאים

שאינם נחקרים כלל, מהם כאלה הנמצאים על סדר היום הלאומי או שחשיבותם רבה

למדיניות המשרד.

במרכז אין עושים בקרה מחקרית, ובפרסומי המרכז לא נמצא כי הוצגו גם דעות

מיעוט. מן הראוי שפעילותו המורכבת של המחקר המדיני תלווה בבקרה, בדרך של בדיקת

נכונות ההערכות בהשוואה למאורעות עצמם ובדיקה שיטתית של הנהות היסוד שעליהן

מבוססרות אותן הערכות, כדי ללמוד ולהפיק לקהים.

המרכז לא בדק בשיטתיות את השימוש שנעשה בדוחותיו ואת צרכי המשרד

והנציגויות בהו"ל, כדי שיוכל להסיק מסקנות בדבר איכותם ותוכנם. למשרד- אין גם

מידע באיזו מידה יש לתוצר שהוא מפיץ השפעה בדרג הממשלתי בעת קבלת ההלטות

והכרעות.

בשנת 1974 דנה ועדת אגרנט, בין השאר, בתפקידי מחלקת החקר במשרד החוץ

והמליצה על שינויים יסודיים במבנה ובכוח האדם של המחלקה, הנדרשים כדי שתהיה

מסוגלת להכין הערות מדיניות ובטחוניות בלתי תלויות וכדי ליצור איזון מה ביניהן

לבין ההערכות שהיו מבוצעות כמעט בלעדית בידי אמ"ן. עוד בדוחות קודמים של מבקר

המדינה צוין, כי משרד החוץ לא מילא את ההממלצות הללו ולא עמד בציפיות שתלו בו.

בעקבות המציאות שנוצרה, הוגדרו מחדש תפקידי המרכז, ולא נכללו בהם תמנון מדיני

ואחד מיעדיו העיקריים שהועדו לו. בעבר ניתנה עדיפות מובהקת לשאלות אסטרטגיות

וצבאיות, אולם בשנים האחרונות עולה גם הצורך להצביע על התפתחויות חשובות

ותפניות בתחום המדיני-האסטרטגי, במדינות המזרח התיכון בפרט ובעולם כילו בכלל.



הממצאים מראים שךהמרכז איננו ערוך למתן הערכה על ההתפתחויות והתפניות

האמורות, ואף אין מצפים ממנו לכך. כבר אין מדובר כלל ביכולתו של המרכז לספק

הערכה עצמאית, שתשמש בתהליך קבלת ההחלטות בענייני מדיניות חוץ. מדובר רק במתן
שירות מסויים ומוגבל למשרד
העברת מידע והכנת ניירות רקע בתחומים שונים,

לשירות המחלקות המדיניות, ההסברה והנציגויות בהו"ל. אף בתחומים אלה הועלה כי

בשל חוסר עובדים, אמצעים וכלי מחקר, המחקר אינו אלא חלקי והמרכז אינו מטפל

בנושאים רבים וחשובים למשרד; המרכז אינו עושה מחקר בסיסי אף על פי שהיה צריך

לעסוק בכך,

הבעיות המהותיות בתחום כוח אדם, המשפיעות על איכות התוצר של המרכז, כמו

תחלופת עובדים, התאמתם, הכשרתם ומספרם, לא זו בלבד שלא נפתרו במהלך השנים, אלא

אף החמירו. הנהלת המשרד לא קבעה למרכז, זה שנים, יעדים, מטרות וסדרי עדיפות.

הנהלת המשרד גם לא הגדירה אילו צרכים מחקריים על המרכז לספק ולא סיפקה לו את

המשאבים הנדרשים כדי למלא את הצרכים הללו. דפוסי פעולתו של המרכז, כפי שהתגבשו

למעשה, לא היו תולדה של קבלת החלטות עקרונית של המשרד או הממשלה, אלא נוצרו על

ידי מציאות יום-יומית.

על שר החוץ והנהלת המשרד לדון ביסודיות בתפקידיו ובמטרותיו של המרכז

בעידן שבו התחליך המדיני והיעדים המדיניים עומדים בראש סדר היום הלאומי, ועל

רקע המלצות דוח ועדת אגרנט, שהביאו להקמתו של גוף זה.
היו"ר רן כהן
תודה רבח.

(המשך הישיבה בפרוטוקול סודי)

קוד המקור של הנתונים