פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 255

מישיבת מיוחדת המשותפת לוועדה לגיל הרך, ועדת החינוך והתרבות,

ועדת העבודה והרווחה ושדולת חברי הכנסת למען הילד

שהתקיימה ביום ב'. ט' בסבת התשנ"ט. 28.12.1998. בשעה 11:05
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

היו"ר עמנואל זיסמן

היו"ר מקסים לוי

רפאל אלול

בנימין אלון

טלב אלסאנע

עבד-אלמאלכ דהאמשה

צבי ויינברג

רחבעם זאבי

ענת מאור

אחמד סעד

ראובן ריבלין

אבנר חי שאקי
מוזמנים
יושב-ראש הכנסת, דן תיכון

דייר בלהה נוי, מנהלת השירות הפסיכולוגי יעודי, משרד

החינוך והתרכות

דליה שפרינצק, מנהלת גף כלכלה וסטטיסטיקה, משרד החינוך

והתרכות

דייר יאיר סמוכה, סגן מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

והתרכות

דייר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלוס הילד

דפנה ארגוכ, מכון כרוקדייל, המרכז לילדים ולנוער

דליה כן-רכי, מכון כרוקדייל, המרכז לילדים ולנוער

ענת דולכ, מכון כרוקדייל, המרכז לילדים ולנוער

דייר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, האגודה להגנת הילד

דייר דכורה הורוביץ, סגנית מנהלת שירות מבחן לנוער

מירי טלשיר, רכזת השדולה למען הילד ככנסת

אסתר לוביחינסקי, סגן יו"ר המועצה לילד החוסה

בתיה מאור, דוברת ילדים, המועצה לילד החוסה

רות שטייניץ, המועצה לילד החוסה

אברהם כן-הדור, המועצה לילד החוסה

יפה ציונית, עורכת השנתון, המועצה הלאומית לשלום הילד

אשר בן-אריח, עורך השנתון, המועצה הלאומית לשלום הילד

שרה מלצר, המועצה לשלום הילד

חנה פרימק, מנהלת כספים, תכנון ומידע, אשלים ג'וינט

ישראל

פרופ' חוה פלטי, כית-הספר לכריאות חציכור ו"הדסה"

ירושלים



נעמה רותם, ראש גף בריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

נורית דוברין, ראש ענף דמוגרפיה, הלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה

יוסף גידניאן, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

נאוה ילין, קופת-חולים כללית

מסאווי נבהאן, שתי"ל באר-שכע, רכז פרויקט השוואת

זכויות

ד"ר אסתר גלילי-ויסטוב, מנהלת פסיכיאטריה של הילר

והמתבגר, "הדסה", ירושלים

פתחיה סגיר, חברת מזכירות תנועת נשים דמוקרטיות

נורמה גורידל

תמר אליאב, מחלקת מחקר, המוסד לביטוח לאומי

דליה גורדון, מחלקת מחקר, המוסד לביטוח לאומי

שמחה סחר, מעונות יום, ויצ"ו

פרימה גרנק, מעונות יום, ויצ"ו

שרה לגלסר, היחידה לחקר שירותי בריאות, משרד הבריאות
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

פרסום השנתון הסטטיסטי. ילדים בישראל



פרסום השנתון הסטטיסטי. ילדים בישראל

היו"ר תמר גוז'נמקי; אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המיוחדת שכונסה

לציון אירוע שנתי חשוב שהוא פרסום השנתון

הסטטיסטי, ילדים בישראל. שנתון זה שמופיע זו השנה הביעית ברציפות ומוצא

על-ידי המועצה הלאומית לשלום הילד, בעזרת הג'וינט וארגונים נוספים.

השנתון הזה עשה היסטוריה בכך שהוא שם על סדר היום הלאומי את מצבם של

הילדים בתחומים רבים כמו חינוך, רווחה, בעיות התנהגות, והבליט את

המורכבות של אוכלוסיית הילדים במדינת ישראל. לכן אני חושבת שזה אירוע

חשוב וחגיגי, אבל גם אירוע שמאפשר חשבון נפש מצד כל הגורמים שעניינם

ילדים ובני נוער.

האירוע הזה אורגן על-ידי שדולת חברי הבנסת למען הילד בשיתוף פעולה עם

ועדת העבודה והרווחה, ועדת החינוך והוועדה לגיל הרך, והוא מתקיים

בחסותו של יושב-ראש הכנסת שיכנס עוד מעט ויקח גם הוא חלק כאירוע.

אני רוצה להודות לחברי הכנסת מסיעות שונות בבית שבאו ומשתתפים איתנו.

השתתפות חברי הכנסת באירוע זה מלמדת עד כמה נושא הילדים חשוב לנו בכנסת

ועד כמה הרצון לקדם את האינטרסים של הילדים, את הצרכים שלהם ממלא תפקיד

בכל הפעילות שלנו ובמיוחד של שדולת חברי הכנסת.

אני גם רוצה לברך את תלמידי בית-הספר 'אנקורי' שבאו אלינו ויושבים

וישמעו את הדיון הזה, ואני מקווה שהם אחר-כך, בתוך מערכת הלימודים

שלהם, ימצאו מקום לדון גם כן בדוח החשוב הזה על ילדים בישראל.

לא אפרט את הנאמר בדוח החשוב הזה אלא אנחנו נשמע אחר-כך הרצאה בנושא

הזה.

נמצא אתנו חבר הכנסת עמנואל זיסמן, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת, ואני אשמח אם תאמר כמה מלים.
היו"ר עמנואל זיסמן
אנחנו נמצאים במאבק עקבי ובלתי פוסק להגדיל

את התקציב של משרד החינוך והתרבות ולחזק את

מערכת החינוך. מדינת ישראל צריכה לשים את החינוך בסדר עדיפות עליון

והדוח הזה מראה לנו שבמשך השנים חל כירסום והייתה פגיעה בתקציבי החינוך

ובחלקו של החינוך בתקציב הלאומי. אבות המדינה, כשחוקקו את חוק חינוך

חובה חינם, התכוונו לכך שיהיה לא רק חינוך חובה אלא יהיה חינוך חינם.

מה שאנחנו עשינו בשנתיים וחצי האחרונות הוא שהיקטנו באופן משמעותי את

תשלומי החובה של ההורים, ואנחנו מקווים ששר החינוך יצחק לוי, כפי שהוא

הבטיח, ואם לא הוא, מי שיהיה שר החינוך אחרי הבחירות הקרובות, יביא

לידי כך שעד שנת 2000 יבוטלו תשלומי החובה של ההורים.

לא נסכים שחלק מתשלומי החובה יהפכו לתשלומים מרצון, כי תשלומי החובה הם

תשלומים שמרחיבים ומעמיקים את הפערים, ולא נסכים לכך. אני יודע שמשרד

החינוך פועל ואנחנו לוחצים עליו שלא יהיה מקרה שתלמיד או תלמידה לא

יוכלו לגשת לבחינות בגרות או לא יוכלו למלא את חובתם ללמוד בגלל סיבות

כלכליות וסוציאליות.



לכן יש מאבק בלתי פוסק ובלתי מתפשר נגד הנשירה בחינוך. בשנים האהרונות,

ובעיקר בשנתיים-שלוש השנים האחרונות, יש ירידה משמעותית בנשירה מבתי

הספר. אבל אין זה מספיק שהתלמידים מגיעים לכיתה אלא הם צריכים להיות

משוחררים מדאגה כלכלית ואחרת כדי להיות מרוכזים בלימודיהם. לכן זה לא

מספיק שסטטיסטית מספר התלמידים שמגיע לכיתה הוא הרבה יותר גדול ממה

שהיה בעבר וקטנה הנשירה, אלא צריך שהתלמיד שמגיע לכיתה, ישאר גם בכיתה

למשך כל היום.

אני מקווה שמחר או מחרתיים הכנסת תאשר את החוק להנהגת חינוך חובה חינם

בגילאי 5-3. החוק הזה כבר 14 שנה מוקפא על ידי כל ממשלות ישראל וכל

הכנסות שהיו מאז. החוק הזה הוא חוק יזום על-ידי קבוצת חברי כנסת, תמר

גוז'נסקי, ענת מאור ואחרים. ולא כפי שר האוצר לשעבר שאנחנו מחפשים איך

לנצל את המצב על-מנת לחוקק חוקים דמגוגים ופופוליסטים. שוחחתי עם

ראש-הממשלה ושר האוצר היום, ושוחחתי גם עם שר האוצר לשעבר מספר פעמים,

והצעתי הצעת פשרה שאומרת הנהגת חינוך חובה חינם למשך עשר שנים, אבל

להתחיל בזה ב-1 ספטמבר 1999. זה לא פופוליסטי אלא זו חובה לאומית,

חינוכית, ערכית ומוסרית ממדרגה ראשונה. אני מקווה שיהיה לא רק רוב אלא

שכל הכנסת תתן יד לחידוש החוק הזה שנחקק בשנת 1984 ומאז מקפיאים אותו.

עיצוב דמותו של התלמיד ושל הנער והנערה זה מגיל 3, ועל זה אין צורך

להביא חוות דעת של מומחים. אני מקווה-שאם זה יונהג, הדוח הבא שדוקטור

יצחק קדמן וחברי במועצה לשלום הילד יביאו, יהיה דוח הרבה יותר חיובי.

היו"ר תמר גוז'נמקי; אני מודה לחבר הכנסת עמנואל זיסמן, יושב-ראש

ועדת החינוך והתרבות, ואני מאוד מקווה

שהכנסת אכן תאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית, ושהחל

מספטמבר הקרוב נהיה עדים ליישום ההחלטה הזאת, שהיא חשובה קודם כל

לילדים שהיום בכלל לא הולכים לגנים, כאשר למעלה ממחצית הילדים הערבים

לצערנו עדיין לא מבקרים בגנים מגיל 3 ו-4.

היו"ר מקסים לוי; מדי שנה אנחנו מתכנסים לאירוע שהפך כבר

למסורת והוא הצגת השנתון. הייתי מגדיר את

השנה הזאת כשנה של מצוקת הילדים והיא גדולה יותר מאשר היתה בשנות ה-50.

אנחנו רואים את הבעיה החברתית המעיקה והאבטלה המכרסמת בנו בכל מקום

ומקום. חוק ערי הפיתוח היה אמור לתת, אחרי חמישים שנה, צדק חברתי בכך

שילדים בעיירות הפיתוח יקבלו יותר הזדמנות כדי להיכנס למעונות ילדים

חינם, לתת יותר השכלה מאשר במרכז הארץ, שם היכולת של האנשים לעבוד היא

יותר גדולה. הבוקר דנו בנושא החזרתם של מובטלים לעבודות יזומות בקרן

הקיימת, רק שקרן הקיימת הסכימה לקלוט את האנשים האלה אם ממשלת ישראל

תשלם לקרן הקיימת את שכר העובדים. המצב הולך ומחמיר והבעיה החברתית

גדולה, כך שמשפחה לא מסוגלת לתת לילדיה שום דבר שיעשיר אותם מבחינה

חברתית. אנחנו רואים את זה בכל מיני מקומות, בעיירות הפיתוח, כאשר

המובטל עצמו אין לו הזדמנות לעבוד והתעשייה של שנות ה-50 הלכה ולא קמו

מפעלים טכנולוגיים מתקדמים יותר בעיירות הפיתוח, כוח אדם שהיוה משאב

האנושי הגדול ביותר בעיירות הפיתוח, איננו. היום אין שום הזדמנות שווה

למשפחה ברוכת ילדים בעיירות הפיתוח ואין לה האפשרות ליצור מצב של

שוויון. כשרואים את הדברים האלה מול העיניים, אנחנו שואלים את עצמנו

לאן הולכת החברה.

אלפי ילדים לא מוצאים את עצמם במסגרת, כאשר מדובר היום גם על הנושא של

סטודנטים בהשכלה הגבוהה. מדינת ישראל היתה צריכה לתת חינם את ההשכלה



הגבוהה לאותם ילדים כדי שיוכלו ללמוד. אם אנחנו חפצים בתעשייה מתקדמת

יותר, הרי שהמדינה חייבת לייצר משאב של כוח אדם למען התעשייה הזאת.

כאשר מדברים על מצב חברתי עגום מאוד, אנחנו רואים שבכל הרשויות

המקומיות חסרים היום מיליארדי שקלים לנושא רווחה ולנושא חינוך, רואים

את לשכות הרווחה ברשויות המקומיות מתמוטטות, רואים מפעלים חברתיים

בתחום שיקום השכונות שהלכו וקרסו, רואים את המתנ"ס שהפך להיות מפעל

סגור דשלא תוכל לקבל בו חוגים אם אין לך כסף, רואים את הדברים האלה

מתמוטטים ואנחנו שואלים את עצמנו מה יהיה הלאה. זה לא פוסח גם על חוק

ההסדרים. שמעתי את חבר הכנסת רביץ שאמר ברדיו שהוא הצליח להשיג רוב

לחוק ההסדרים, כאשר שם יש כירסום בנושא שכר מינימום, יש כירסום בנושא

קצבאות הילדים, יש מצב שבו חוק הדיור הציבורי ירד, חוק ערי הפיתוח

יידחה לשנת 2004 ואני רואה ממשלה שהיא אטומה ברגישותה לנושאים

החברתיים.

קריאה; אין להם רוב לחוק ההסדרים.

היו"ר מקסים לוי; כך אני מקווה. אנחנו רואים שגם תקציב המדינה

איננו בא לתת צדק חברתי לאותם ילדים בהם

אנחנו מדברים. במסגרת עבודת ועדת העבודה והרווחה אני מבקר במפעלי שיקום

שונים ואני רואה את הסלקציה שנעשית היום בין בתי-הספר העיוניים

לבתי-הספר המקצועיים, ואני רואה איך ילדים נושרים ולאף אחד לא איכפת.

רואים את המצב העגום בתחום החינוך כאשר ועדות השמה מסלקות ילדים

מבתי-הספר וכאשר לא חוקק חוק בכנסת שיביא לפתרון. בתוך בתי-הספר

המנהלים רוצים לראות רק מצו יינות ואף אחד לא רוצה ליצור אינטגרציה

ולקבל אליו ילדים חלשים, ורואים זאת בבתי-הספר היסודיים והתיכוניים,

כאשר בבתי-הספר היסודיים, ילד שחס וחלילה זרק משהו, הוא נענש, בא

לוועדת השמה ומסולק מבית-הספר לפנימיה או למקום אחר, וזאת משום שאין

למנהל בית-הספר יכולת לומר שהוא לא רוצה את הילד הזה. רואים איך עושים

מבחני כניסה לבתי-הספר התיכוניים ואם אין ציון מעל 7 או 8, לא תיכנס

בשערי אותו בית-ספר ואתה עתיד ללכת לבית-ספר מקצועי.

אין לנו היום חברה שמוכנה להתמודד. כאשר חוסל בית-הספר המיוחד אמרו

שיכניסו את הילדים לתוך בתי-הספר הרגילים באינטגרציה. היום אנחנו רואים

גם את החינוך העצמאי שצובר תאוצה, אנחנו רואים מעונות יום שמוקמים

על-ידי כל מיני מפלגות, וכך גם קורה עם בתי-הספר. אף אחד לא יודע לאן

מובילה הדרך הזאת.

לדעתי המצוקה שקיימת היום היא יותר חזקה מאשר הייתה בשנות ה-50 וה-60,

משום שהילד זקוק להרבה מאוד כלים, ואין לו אותם. הילד זקוק להרבה מאוד

תמיכה, ואין לו אותה. לכן היכולת שלנו להשפיע בכל מיני מסגרות, ואנחנו

מדברים בוועדת העבודה והרווחה בנושאים מרכזיים שדנו וחוקקנו, אבל

היכולת היא לא בוועדות הכנסת אלא במדיניות חברתית של ממשלה זאת או

אחרת.

אני רוצה לסכם ולומר שהיום מתמודדים הרבה מאוד גנרלים על ראשות-הממשלה,

וזה טוב, אבל כולם מדברים על הנושא של שלום וביטחון ואף אחד לא מדבר על

ביטחון וצדק חברתי.

התוצאה החשובה ביותר של הכנס הזה היא ליזום איזשהו תהליך בתוך תקציב

המדינה, תהליך של כל חברי הכנסת מכל הסיעות, ולא להרוס את המפעלים



החברתיים אלא לתת להם תקצוב או לנסות לפנות ערד לפני הבחירות את תקציב

המדינה.

היו"ר תמר גוז'נסקי; תודה רבה לחבר הכנסת מקסים לוי, יושב-ראש

ועדת העבודה והרווחה.

אנחנו מתכבדים בנוכחותו של יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת דן תיכון, שהבוקר

בטקס חגיגי קיבל את השנתון הסטטיסטי ובעצם נוכחותו פה - יחד עם נוכחותם

של חברי כנסת רבים מסיעות הבית השונות - מבטאת את החשיבות שאנחנו

מייחסים גם לשנתון וגם לעצם קידום מצבם של הילדים ובני הנוער והסיכוי

של כל ילד וילדה להינוך, ללימוד מקצוע ועוד.
יו"ר הכנסת דן תיכון
תודה, גבירתי היושכת-ראש, חברי הכנסת,

אורחים נכבדים, ובמיוחד אלה שהכינו את

השנתון שהוא מאלף ומעניין.

ילדים עניים לא בוכים, הם גם לא צועקים. ילדים עניים מדברים בעיניים.

אתה מביט בהם והעיניים שלהם אומרות הכל. הסטטיסטיקה אומרת כי יותר מכל

ילד חמישי חי בשנה זו מתחת לקו העוני. מתוך קרוב לשני מיליון ילדים,

כ-440 אלף חיים מתחת לקו העוני. על דברים מובנים מאליו כמו מחשב, שולחן

פרטי להכנת שיעורים וחלון של חדר שיהיה רק שלהם, הם ויתרו מזמן. על

טיול לחו"ל, אין על מה לדבר. אבל העוני איננו שאלה של מספרים אלא הוא

שאלה של אזרחים קטנים בהווה, שיהיו אזרחי העתיד. אם הם יצמחו בתוך

מצוקה ועוני, יהיה עלינו אחר-כך לדבר על בעיות חברתיות, על פערים ואף

על פשע.

ילדי ישראל משקפים את המצב העגום של האומה. תמונת המצב חדה, אין יותר

ישראל אחת אלא יש ישראל של קצוות, של פערים גדולים והולכים ברמת החיים,

קידום ובהשכלה. ישנה שאלת הילדים החיים במשפחות חד-הוריות שגם הם

זקוקים לכתף תומכת. רבים מהם עולים חדשים שמתמודדים עם קשיי קליטה ואתם

כאן תעסקו בנושאים מדאיגים כמו חשיפת הילדים לתופעת האלימות שמתהזקת

בחברה הישראלית, תקדישו בוודאי זמן לדיון בילדים החשופים למצוקה כלכלית

גוברת והולכת. העוני איננו בעייתו של הילד העני, אלא זוהי בעייתה של

החברה המגדלת ילד כזה.

גבירותי ורבותיי, עתידנו תלוי בנוער כאן בארץ. אסור לנו להמר עליו.

רבותיי, השנתון הוא לא קל. מי שיעיין בו ימצא מספרים מאלפים.

יש גם חיוב בחברה הישראלית וצריך להזכיר כי עשינו כיברת דרך די ארוכה.

למשל, כשאתה משווה את מספר הגלישות, כניסות אל האינטרנט בין ישראל לבין

צרפת, אתה מוצא שבישראל נכנסים לאינטרנט פי שניים מאשר בצרפת כשזו מונה

כ-65 מיליון תושבים וישראל הקטנה בת שישה מיליון תושבים. כשאתה בודק את

מספר המחשבים בבתי-הספר, אתה נדהם כי אין את המצב הזה במדינות מפותחות

דוגמת גרמניה, צרפת ובריטניה. כשאתה בודק את מספר הילדים שהולכים

לחוגים בבתי-הספר, אתה עומד נדהם. הדוח מדבר על בעיית האלימות בקרב

הנוער, הוא מוצא שהאלימות הולכת וגדלה, אבל אנחנו צריכים לשאול את

עצמנו האם אנחנו לא תורמים בחברה מתקדמת לגידול מקרי האלימות בקרב

הנוער. ראינו במה פרסומות בטלוויזיה, אבל אולי גם הדוח הזה שהוא בעצם

מציין את השחור או את הלא טוב, האם גם הוא לא חוטא במידה מסויימת כשהוא

לא מספר גם על החיובי?



בעיה קשה בבית הזה היא בעיית התקציבים. כשאתה נכנס לוועדת החוץ

והביטחון, אתה שומע שבעצם ההקצאה של התקציב לצרכי ביטחון נמצאת בסימן

של ירידה, ירידה עד כדי סכנה. כשאתה עובר לוועדת העבודה והרווחה, אתה

שומע שמקצים הרבה יותר כסף לרווחה ובסך הכל ישנה ביקורת רבה על אף

העוברה שהכספים שמוקצים לרווחה גדלים מדי שנה בשנה. אתה שואל את עצמך

איך הגענו למצב כזה שכו תשלומי העברה מהווים כ-55 אחוז מן התקציב, ואתח

שואל את עצמך איפה אנחנו טועים, איפה אנחנו שוגים.

אני שואל את עצמי את השאלה הזאת ומעמיד אותה על סדר היום: איך יכול

להיות שאנחנו מקצים יותר ויותר כספים לרווחה וכתשלומי העכרה, ובסופו של

דבר אנחנו לא רואים את ההישגים שאנחנו מצפים לחם? כבר אמרתי שאני מציע

למחברי הדוח ולאנשי הוועדה בראשות היושבת-ראש, שאני מחשיב אותה מאוד,

שייטיבו לעשות באם ישבו עם אנשי אגף התקציבים ו ילבנו את צורת ההקצאות.

איך יכול להיות שנותנים הרבה כסף לנושא הרווחה ובסופו של דבר ישנם

תחומים שבהם אנחנו לא מתקדמים במידה מספקת? האם צריך למסות את תשלומי

העברה שניתנים לשכבות המבוססות? איך יכול להיות שכחכרה הישראלית נוצר

פער גדול שאותו ממלאות כל מיני קבוצות, בחלקן פוליטיות, הן במגזר הלא

יהודי והן במגזר היהודי, איך קורה שרק מפלגה אחת או שתיים מטפלות באותו

פער אדיר שנוצר ויכול להיות שאותו טיפול לוקה בחסר ובעצם מנציח עוני

בקרב אותן השכבות לשנים רבות.

היו"ר תמר גוז'נסקי; תודה רבה ליושב-ראש הכנסת. אני חושבת שחוא

הציג בפנינו אתגר. נשאלה פה השאלה לגבי

אורות וצללים, ואני רוצה להביא רק דוגמה אחת שמלמדת על כיוון שלפחות

לדעתי חוא ראוי למחשכה.

כאשר התקבלה החלטה שחינוך תיכון יהיה חינם, כאשר בעבר היה צריך לשלם,

במהלך פחות מעשרים שנח, מהלך 18 השנים האחרונות, כלל חתלמידים בישראל

גדל בחמישים אחוז, אבל מספר הילדים שלומדים בתיכון הוכפל. מספר הילדים

שלומדים בתיכון במגזר הערבי גדל פי שלוש. זאת אומרת שחינוך חינם למשל

במקרה הזה, בבית-הספר התיכון, יצר בפני בני נוער אפשרויות שלא היו

בפניהם קודם לכן. לכן בוויכוח הגדול הזה על מה הן הדרכים, זאת לפחות

נראית לי אחת חתשובות החשובות.

לפני שניתן את רשות הדיבור גם לחברי הכנסת וגם לנציגים של מוסדות

וארגונים, אני מבקשת ממר אשר בן-אריה - מי שאחראי מטעם המועצה הלאומית

לשלום הילד במשך שבע השנים האחרונות להכנת הדוח החשוב הזה - להציג את

עיקרי הדוח ואחר-כך נפתח את הדיון בפני כל הנוכחים כאן.

אשר בן-אריה; חברי כנסת נכבדים, קהל נכבד, ואחרונים

חכיבים, בני נוער יקרים, שאני שמח שאתם פה

כי בסופו של דבר השנתון שלנו מציג נתונים גם עליכם, או על בני נוער

אחרים בישראל.

לפני שאני מציג מספר נתונים מהשנתון עצמו, אני חייב לומר מספר מילות

תודה לאלה שאיפשרו בכלל לשנתון הזה להתפרסם והוא מתפרסם כבר שנה שביעית

ברציפות. אני קודם כל רוצה לומר שהשנתון הזה הוא פרוייקט משותף

ל"אשלים", שהיא עמותה חדשה שהוקמה על-ידי הג'וינט, ממשלת ישראל והמועצה

לשלום הילד. אני גם רוצה להודות להתארגנות חדשה שנקראת הפורום

הבין-משררי לסטטיסטיקה של הילד שמורכבת ממספר משרדי ממשלה שהתאגדו



בידוד על-מנת ללמוד יותר טוב את מצבו של הילד בישראל ולקדם איסוף

נתונים ומחקדים, ובתוך זה אני דוצה להודות במיוחד לגברת ציונה חקלאי

ממשרד הבריאות ולגברת דליה שפרינצק ממשרד החינוך שהן היו הנציגות של

שני המשרדים הראשונים שהצטרפו, ואני מקווה שגם היתר יצטרפו אלינו

בעתיד.

תודה אחרונה והכי חשובה אני רוצה להודות לחברי הוועדה המייעצת לשנתון,

שחלק גדול מהם נמצא כאן, לקבוצה של אנשים שעזרו לנו וסיפקו לנו את

הנתונים מגופים שונים, ויותר מכל ליפה ציונית שהיא השותפה שלי גם

בעריבת השנתון וגם בהצגה של הנתונים שנציג היום. זכות הדיבור שלי, אבל

היא בעצם בשם שנינו.

אני רוצה קודם כל לומד מהו השנתון הסטטיסטי וזה גם במענה לדבדי

יושב-ראש הכנסת. השנתון הסטטיסטי הזה הוא תמונת מצב של הילדים בישראל.

אנחנו מנסים לצייר תמונת ראי של מצב הילדים בישראל, לא תמונה שלילית

ולא תמונה חיובית אלא את תמונת המצב. מה לעשות שבשנה האחרונה, וכמו

שאמרתי, אני כבר עושה את זה שבע שנים, השחור רב על הבהיר, וזה בצורה

בולטת. זאת אומרת, בשבע השנים האחרונות, אני חייב להגיד כפתיח, הנתונים

של השנתון האחרון מציינים תמונה יותר קשה מאשר של השנים הקודמות. מגמות

שונות שהתרענו, שדיברנו על ניצנים שלהם גם בבית הזה וגם במקומות אחרים,

באו לידי ביטוי בשנתון האחרון, לצערי.

אני אנסה ממש בקצרה לעמוד על מספר נקודות שמנסות להעיד על מספר נקודות

שאני חושב שכדאי לטפל בהן על-סמך השנתון. הקו המנחה שלפיו יפה ואני

בחרנו את הנקודות היה נקודות שמנסות להאיר תחומים בהם המחוקק, צריך לתת

את דעתו עליהם ולנסות לעצב מדיניות שונה או חדשה. הם כולם נופלים לצערי

הרב תחת הכותרת שכבר נאמרה פה גם על ידי בדיון אחר לא מזמן, שאנחנו לא

יכולים לדבר יותר על ישראל אחת, ככל שאנחנו מדברים על ילדים בישראל.

אנחנו צריכים לדבר על כמה ישראל, על חלוקה של ילדים לפי קבוצות

אוכלוסייה, ולא פחות מזה על חלוקה של ילדים לפי מקומות מגורים. את זה

חייבים להבין כי זה הולך כחוט השני לאורך כל נתוני השנתון. בכל מקום

שניתן להציג פילוח של הנתונים או של מצב הילדים לפי ישובים,' התמונה היא

ברורה, תמונה של פערים הולבים וגדלים בין מקומות ישוב, בין קבוצות

אוכלוסייה, בין מוצא, שנת עלייה, ותק בארץ ודברים נוספים.

הנתון הראשון שאני רוצה להציג הוא נתון שאומר כמה ילדים בכלל חיים

בישראל. בשנת 1997 לראשונה עברנו את שני מיליון הילדים. אנחנו רואים את

ההתפלגות של הילדים לפי דתות, ואנחנו רואים את העמודה בצד שמאל של

השקף, שהיא עמודה שחייבים לתת עליה את הדעת והיא ילדים ללא סיווג דת.

אלה ילדים שלפי נתוני משרד הפנים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינם

נופלים תחת הקטיגוריה לא של יהודים, לא של מוסלמים, לא של נוצרים, לא

של דרוזים וצירקסים אלא ילדים ללא סיווג דת, רובם ילדים עולים מחבר

המדינות או מברית-המועצות לשעבר. העובדה שהם ללא סיווג דת, משפיעה

עליהם גם בהרבה דברים אחרים וזו נקודה אחת שחייבים להתייחס אליה.

אי-אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. הנתונים הם באלפים. זאת אומרת, כ-32 אלף

ילדים כאלה חיים היום בישראל.

הלוח הבא מתייחס לאוכלוסיית הילדים העולים וזה לוח שמציג את ההתפלגות

של ישובים בישראל שעשרים אחוז מאוכלוסיית הילדים שחיים באותו ישוב הם

עולים חדשים. המרובעים מסמנים ישובים שבין עשרים לשלושים אחוז,



והמשולשים - קרי נצרת עלית, אור עקיבא ושדרות - אלו ישובים שבהם יותר

משלושים אחוז מאוכלוסיית הילדים עולים חדשים. המשמעויות למדיניות

והעובדה שצריך לעשות איזשהו תכנון שירותים דיפרנציאלי, לא אחיד לכל

הישובים, שצריך לתגבר את אותן רשויות מקומיות שאמורות להתמודד עם

הקליטה של אותם ילדים, הוא ברור לעין כל.

הלוה הבא עוסק בילדים שחיים במצוקה כלכלית לא דרך הפריזמה או דרך נקודת

ראות של קו העוני בלבד, אלא מדבר על ילדים שחיים במשפחות שמקבלות הבטחת

הכנסה, שהמוסד לביטוח לאומי בדק ומצא שסך הכנסתן אינה מספקת והוא תומך

בהן בקצבת הבטחת הכנסה או שמה המסורתי או הפופולרי יותר, קצבת סעד או

תמיכת סעד. הנתון המעניין מופיע בלוח בצד שמאל למעלה, ואנחנו רואים

שמשנת 1990 עד שנת 1997, מספר הילדים יותר מאשר הוכפל. זאת אומרת,

במהלך שנות ה-90 מספר הילדים שחיים במשפחות שעברו את מבחני ההכנסה של

המוסד לביטוח לאומי, יותר מאשר הוכפל. יש גם את ההתפלגות לפי ישובים

כמובן, אבל כגלל הזמן היא כרגע פחות רלוונטית.

הלוח הבא עוסק בנתון נוסף שהוזכר פה על-ידי הדוברים, אם אני לא טועה

על-ידי יושב-ראש הכנסת, והוא עוסק בישובים שבהם לפחות עשרה אחוזים מכלל

ילדי ישוב חיים במשפחות חד-הוריות. הממוצע הארצי הוא 7.1 אחוזים ואנחנו

רואים את ריכוז הישובים ואנחנו רואים שרובם מרוכזים בגליל. גם פה

המשמעות לתכנון מדיניות היא ברורה.

אני עובר מכאן לתחום הבא, עדיין בתחום של מצוקה כלכלית של ילדים, ואלה

הם הילדים שחיים במשפחות שאחד מהוריהם מקבל דמי אבטלה. אנחנו רואים את

המגמה לאורך השנים ורואים בבירור שהחל מ-1994 או מ-1993, אז אחוז

הילדים היה 3.6 אחוזים, אנחנו מגיעים למצב שבשנת 1997 הוא 5.3 אחוזים,

וזה לא סוד שבשנת 1998 האחוז עלה ולא ירד.

טלנ אלסאנע; יש לכם נתונים לגבי הסקטור הערבי?
אשר נן"אריה
הנתונים האלה מבוססים על ביטוח לאומי ולכן

לא תוכל לקבל אותם לפי דת אלא לפי ישובים.

אתה רואה שלמשל באום אל פאחם, 7.3 אחוזים מכלל הילדים חיים במשפחות

שאחד מההורים מובטל. אני אומר עוד פעם, הממוצע הארצי הוא 5.3 אחוזים

ואפשר לראות כאן רק חלק מהישובים.

הלוח הבא עוסק בתוצאות, גם של המצוקה הכלכלית וגם של דברים אחרים, והוא

מציג את התפלגות הישובים בישראל שבהם אחוז הזכאים לתעודת בגרות מכלל

תלמידי י"ב - לא מתוך אלה שניגשו לבחינות, וזה גם לא מתוך כלל השנתון

אלא רק מתוך כלל התלמידים שלמדו בכיתה י"ב בבתי-הספר - הוא מציג את

הטוב ואת הרע. המרובעים מציגים את הישובים שבהם זה פחות משלושים אחוז.

העיגולים מציגים את הישובים שבהם זה מעל לשישים אחוז. ההתפלגות הולכת

קודם כל לפי קבוצות אוכלוסייה. כאן צריך להגיד מילה טובה על ישוב

שדג'מאקו, שם אחוז הבגרות הוא גבוה ומעניין ללכת וללמוד למה ולנסות

אולי להשליך מזה גם על ישובים נוספים, אבל זה הישוב הערבי היחיד שנכלל

בישובים עם האחוז הגבוה, לעומת מספר ישובים ערבים שנכללים באחוז

הנמוך.

זה לא הולך גיאוגרפית או לא רק לפי ישוב, אלא אנחנו משווים למשל את כפר

סבא ואור יהודה. הם לא רחוקים אחד מהשני, יושבים באותו אזור גיאוגרפי



ואנחנו רואים את ההבדלים כאשר בכפר סבא זה מעל לשישים אחוז ובאור יהודה

זה פחות משלושים אחוז.

אני עובר פה ללוח אחר מאוד מעניין שמציג את שיעור הילרים לאלף ילדים

בישוב מסויים, שקיבלו קצבת ילד נכה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, איזשהו

ניסיון לתת תמונת מצב על הישובים שבהם יש אחוז או שיעור גבוה של ילדים

נכים, וההתפלגות היא מדהימה. כולם יושבים בצפון ולמעט טבריה וקרית

טבעון, כולם הם ישובים ערבים.

מלב אלסאנע; אזור הדרום לא מופיע על המפה.

אשר בן-אריה; הוא לא מופיע כי הנתונים שם הם יותר נמוכים

וזה יכול לנבוע משתי סיבות. זה יכול לנבוע

מסיבה שיש שם פחות ילדים נכים, וזה יכול לנבוע מסיבה שיש שם פחות ילדים

שמקבלים קצבת ילד נכה, שזה מה שהלוח הזה מראה. לכן אמרתי מראש שמרובר

על איזשהו מדד שאמור להעיד על המצב. עצם העובדה שלא מופיעים פה ישובי

הבדואים בנגב, שאנחנו יודעים שאחוז הנכויות בקרב ילדים שם עם צרכים

מיוחדים איננו נמוך מאשר בישובים אחרים. מעיד על כך שיש שם ילדים נכים

שאינם מקבלים קצבת ילד נכה וצריך ללכת ולבדוק למה.

אני עובר פה ללוח אחר שבשנה שעברה הזברנו את הנתונים שלו רבות, והוא

פניות של ילדים לחדרי מיון ואני קודם כל רוצה להתייחס לסך הכל. אנחנו

מדברים על קרוב ל-500 אלף, חצי מיליון פניות של ילדים מדי שנה לחדרי

מיון בישראל.

היו"ר תמר גוז'בסקי; וזה לא בגלל תאונות דרכים דווקא.

אשר בן "אריה; 162 אלף מתוכם זה עקב תאונות. רק חמישית

מתוך ה-162 אלף האלה, כ-33 אלף, הם עקב

תאונות דרכים. כל השאר, כ-130 אלף ילדים, מגיעים לחדרי מיון נל שנה עקב

תאונות בבית ובחצר, בהגדרה המקצועית. כל התאונות האלה ניתנות למניעה

באמצעים מאוד פשוטים. השאלה שהצבנו בפני הבית הזה לפני שנה ואנחנו

מציבים אותה היום - ועיני לא צרה בנסיונות המניעה של תאונות דדכים -

היא איך למרות העובדה שרוב הילדים מגיעים לחדר מיון, מגיעים עקב תאונות

אחרות ואנחנו כמעט ולא עושים דבר על-מנת למנוע את התאונות האלה. שלא

לדבר על הנתון הבולט הנוסף בלוח הזה, של האחוז העצום של ילדים שמגיעים

עקב מחלה, כאשר חלק גדול מהם לא היו צריכים להגיע לחרר מיון אלא היו

יכולים לקבל את הטיפול הרפואי שהם קיבלו בחדר מיון בקהילה, אם המערכת

הרפואית בקהילה, בעיקר קופות-החולים השונות, לא הייתה קורסת, לא הייתה

סוגרת שירותים, לא הייתה מצמצמת שעות ומביאה למצב שההורים לוקחים את

ילריהם ישירות לחדר מיון בנקודת מוצא ראשונה.

הלוח הבא הוא מאוד מעניין. הוא עוסק באחוז הילדים שהיו בטיפול בשרות

מבחן לנוער בישובים שונים כאשר מוצגים כאן ישובים שבהם האחוז היה מעל

לשישה אחוזים.
היו"ר תמר גוז'בסקי
מאיזה גיל עד איזה גיל?

אשר בן -אריה; בגילאי 14 עד 17 שהיום מוכרים לשירות המבחן

לנוער. הנתונים האלה הם מעניינים משתי
בחינות
קודם כל, מבחינת חפיצול של הישובים שמופיעים פה, ואני חייב

להתייחס לעובדה שלא מופיע פה אף ישוב ערבי. אני לא אומר את זה לחיוב

ואני לא רוצה שתסיקו מזה שאין בעיות ואין צורך בהתערבות של שירות מבחן

לנוער בישובים ערבים. אני אומר את זה בי העובדה היא שלמרות שאנחנו

יודעים על נתוני המשטרה ששיעור עבריינות במגזר הערבי בישובים ספציפיים

דומה לשיעור עבריינות של ישובים יהודים שמופיעים פה, ושם הנתונים הם

לפי מספר התיקים שנפתחו, מי שביצע עבירה. באשר אנחנו בודקים במה

מהילדים האלה מטופלים על-ידי שירות המבחן לנוער, הנתונים הם אחרים

לגמרי. יכול להיות שיש דברים שלא מופיעים פה, אבל אני מוכן להזור

למקורות ולבדוק אותם. אי-אפשר לערער על התמונה שבסופו של דבר שירות

המבחן לנוער לא מצליה לתת מענה או לא מטפל במגזר הערבי באותו היקף שהוא

מטפל במגזר הערבי. אפשר לחזור לנתונים ולהוכיח את זה.

הלוח הבא עוסק בתיקים פעילים שהמשטרה פתחה בגין עבירות כנגד ילדים בתוך

המשפחה ומחוץ למשפחה, עבירות של תקיפה, של פגיעה מינית ושל התעללות

בקטינים. אנחנו רואים את העליה במספר התיקים שהמשטרה פתחה לאורך

השנים.

הלוה הבא עוסק בילדים שהיו בטיפול פקידי סעד לחוק נוער. מספר הדיווהים

לפקידי סעד לחוק נוער. הלוח הזה בשנת 1997 מדבר על כ-21 אלף דיווחים

לפקידי סעד לחוק נוער, והוא מכין דיווחים ישוביים, שאוכלוסיית הילדים

שחיה בהם מנתה כ-85 אחוז מכלל האוכלוסייה של הילדים בישראל. זאת

אומרת, אם אני מוסיף את ה-15 אחוז הנוספים ועושה אקסטרפולציה, אנהנו

מדברים על כ-24 אלף ילדים. 24 אלף דיווחים כל שנה לפקידי סעד לחוק

נוער.

אני מסיים בלוח הבא, בחלק התחתון שלו, שמדבר על אחוז דיווחי השווא מתוך

אותם 24 אלף דיווחים שמגיעים לפקידי סעד לחוק נוער. שאלנו אותם כמה

מתוכם התגלו כדיווחי שווא. כלומר, כדיווחים שלאחר בדיקה התבררו כלא

נכונים, ובניגוד להצהרות של משרד העבודה והרווחה, שחלקן ניתנו גם בבית

הזה, דיברו על חמישים אחוז כדיווחים מוטעים או לא נכונים. הדיווחים,

וכולם הם מוסמכים, מדברים על 4.7 אחוזים. זאת אומרת, מתוך 24 אלף

דיווחים לפקידי סעד לחוק נוער, 95 אחוז מהם היו נכונים והיה מקום

לדיווח ולהתערבות של פקיד סעד לחוק נוער.

אני מסכים במה שפתחתי. אנחנו רואים בשנתון האחרון החמרה במצב הילדים

במדינת ישראל. יש בו גם נתונים חיוביים ובדרך בלל בשבאנו לבאן בשנים

קודמות הצגנו גם את הנתונים החיוביים. השנה, בגלל התהושה שלי שיש החמרה

בולטת שמעוגנת בנתונים, ובגלל הזמן הקצר, בחרתי להציג רק את הנתונים

האלה, אבל אני שוב אומר, יש גם נתונים חיוביים. אי-אפשר להתעלם מהעובדה

שהתמונה בכללותה מדברת על החמרה ואי-אפשר להתעלם מהעובדה שאי-אפשר יותר

לדבר על ישראל אחת כשאנחנו עוסקים בילדים בישראל.

היו"ר תמר גוז'נסקי; אני מאוד מודה לכל מביני הדוח, במיוחד לאשר

בן-אריה ולבל מי שנתנו יד לדוח חחשוב הזה.

ללא ספק אנחנו חיים במדינה שבשלושים השנים האחרונות עשתה קפיצת דרך

גדולה מבחינה בלכלית, אבל מסתבר שהנהנים מהקפיצה הזאת בקרב קבוצות

שונות של הילדים ושל בני הנוער, לא נהנים באותה מידה מהשינוי הזה.

בנוסף לזה היו גם שינויים במדיניות, שינויים שהשפיעו לרעה על קבוצות

שונות של ילדים. אם למשל חסרים קציני ביקור סדיר, זה משפיע על אותם



ילדים ובני נוער שנושרים מהלימודים. אם חסרים קציני מבחן, זה משפיע על

אלה שצריכים את קציני המבחן. אם חסרים מעונות לנוער עבריין, נוער

עבריין מגיע לבתי-הסוהר, להיבן שהוא לא צריך להגיע אלא הוא מגיע לשם

בלית ברירה כפי שאומרים שופטי נוער.

אני מציעה שנשמע לסירוגין את חברי הכנסת ואת נציגי הארגונים שיעלו את

הבעיות המיוחדות שלהם. בשנתיים האחרונות ריכזה חברת הכנסת ענת מאור את

השדולה למען הילד ופעלה רבות בנושא הזה.

ענת מאור; אני רוצה לברך את כל העושים במלאכה ולברך על

קיום הישיבה החשובה הזאת.

אני רוצה לומר שבדוח הזה יש שתי מעלות ממדרגה ראשונה. ראשית, בעצם

העובדה שידע הוא כוח והוא נותן לנו כלים ויכולת להיאבק על המדיניות

שנית, אני רוצה להסב את תשומת הלב לסעיף 10. לפי דעתי העובדה שהנתון של

מספר הילדים העניים שהמועצה לשלום הילד וגורמי המקצוע מביאים לנו

בניגוד לנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוא מאוד חשוב. אנחנו

מדברים על 466 אלף ילדים עניים ולא על 317 אלף, כפי שמופיע בדוח הלשכה

המרכזית לסטטיסטיקה, וזה הבדל אדיר. זאת אומרת, אחד מכל חמישה ילדים

מתחת למדד העוני. זה הנתון האמיתי וזו תעודת עניות.

אני רוצה לומר שאין לנו אפשרות, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, להצביע גם על

נקודות אור או רק על נקודות אור. אני לומדת מהדוח שלושה דברים. אני לא

רוצה לומר שמדינת ישראל מזניחה את ילדיה, אני לא רוצה לומר שהיא מתנכרת

לילדיה, אלא אני רוצה לומר מפורש שמדינת ישראל בשנה האחרונה, יותר מאשר

בשנים קודמות, לא מטפחת את ילדיה. הדבר החמור הוא שזה בניגוד לדימוי

שאנחנו מציירים את עצמנו כמדינה שהילד הוא בסולם העדיפות שלה. זה לא

נכון, הוא לא בסולם העדיפות שלה, וזה בא לידי ביטוי בשני דברים: האחד,

במגמת העוני, ואני רוצה להסב את תשומת הלב לעמוד 2, סעיף 13: "מה שחשוב

שהוא שבין 95 ל-97 חלה עליה במספר הילדים העולים החיים מתחת לקו העוני

מ-22 אחוז ל-33.5 אחוז". אותו הדבר בנושא הבגרויות: "יש ירידה בזכאים

לבגרות", ולזה יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת עמנואל זיסמן הסב את

תשומת ליבנו. לכן המגמות, זה הדבר החמור.

הדבר החמור השני, זאת המדיניות. המגמות האלה לא נולדו במקרה וזה לא

נכון שמדינת ישראל מקדישה לרווחה יותר. כל שנה אנחנו מקבלים את הדוח של

יעקב קופ על מדיניות חברתית במדינת ישראל וזו מדיניות חברתית רגרסיבית,

יש פגיעח גסה במדינת הרווחה, וילדים, נשים, ערביי ישראל והעולים הם

הראשונים להיפגע.

זו שאלה של מדיניות, ומדיניות היא פוליטיקה. אני חושבת שעכשיו, דווקא

כשכל המפלגות משמאל, מימין ומרכז הולכות לבחירות, זאת צריכה להיות

האג'נדה. לתכוע זאת מכל המפלגות ומכל המועמדים לראשות-הממשלה. מדיניות

חוץ חשובה מאוד, שלום חשוב מאוד, אבל הילדים חייבים לעמיד בראש סולם

העדיפויות של המצעים וסדרי העדיפויות וההתחייבויות. זאת המחוייבות שלנו

עכשיו, אם אנחנו רוצים ילדים מטופחים ולא מוזנחים.

אסתר לוניחינסקי; אני מהמועצה לילד החוסה.

כולם הצביעו כאן על החמרה במצבם של הילדים

בחברה שלנו. הילדים שהוציאו אותם מהבית, הם במצב החמור ביותר. ילדים

שכבר בקהילה הגיעו למסקנה שאי-אפשר לטפל בהם, ויש ניסיונות בקהילה לטפל



בילדים האלה, והם מוצאים מהבית אל פנימיה, הם חוד החנית של הילדים הבי

בעייתיים. האם המערבת הזו עונה על הצרבים? זו שאלה מאוד גדולה. לפעמים

חושבים האם נוציא את הילד מהבית האיום והנורא הזה ונשים אותו בפנימיה,

נציל אותו, אבל האם מצילים את הילד? לפעמים קורה מצב הפוך.

לפי הדוה ראיתי שקטן מספר הילדים ששמו בהוצאה חד-ביתית בשנת 1997. לא

מופיע פה שמצב ההחמרה של הילדים גדל בצורה בלתי רגילה. אומרים מנהלי

הפנימיות שמה שקורה היום בפנימיות לילדים הם לא מבירים משנים שעברו.

יותר ויותר ילדים זקוקים להגיע לפנימיות טיפוליות ואין מענה, אין

פנימיות טיפוליות עבורם, אין מי שיקים אותם.

רפאל אלול; מקצצים בפנימיות. אלפיים ילדים הוצאו

מהפנימיות והם בחוץ.

אסתר לוניחינסקי; אני מדברת על פנימיות לילדים. אם נוער יוצא

מהבית, זה מסיבה אחרת, זה שלב בהתבגרות.

במקרה של ילדים, אין ילד שיוצא מהבית מרצונו אלא יש ילד שהוציאו אותו

מהבית ומצבם של הילדים האלה הולך ומחמיר. מה שרואים היום בפנימיות

לנוער, וזה לא מופיע בדוח הזה, שילדי עולים במצב קשה וגרוע ביותר. יש

לנו פרויקט מסוים שאנחנו מקבלים נתונים עליו. ילדי עולים שהגיעו במסגרת

"גשר", תובנית נעל"ה, הם הגיעו בלי אף אחד, בלי משפחה, ששם ברוסיה מצבם

היה נורא ואיום, מה עושים איתם פה? ילדים חוזרים לבתי-חולים לחולי נפש,

ילרים שאינם חולי נפש, וזאת בהעדר פנימיות טיפוליות.

יושב באן יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות. אנחנו חזרנו וביקשנו דיון

בבעיות החינוך והבעיות הן איומות. ביקשנו דיון בוועדת החינוך בכנסת,

אבל עד היום לא נענינו. יש בעיות חמורות ביותר. הילדים האלה לא שייכים

לרשויות המקומיות וכל מערבת החינוך במדינת ישראל זורמת באמצעות הרשויות

המקומיות. צריך לראות איך נראים בתי-ספר מיוחדים בתוך הפנימיות. אני

חוזרת ומבקשת להעלות את הנושא הזה, לקנוע לו דיון. היחידי שהיום מתייחס

לנושא הזה הוא יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה,' ואני רוצה שזה יירשם

בפרוטוקול משום שהוא היחיד שמתמיד בזה.

רפאל אלול; כבר נאמר שהדוח הזה מציין רק את הצדדים

האפלים והגרועים. מה שבסדר, אנחנו יורעים

שהוא בסדר ואנחנו גאים במה שיש לנו ובנוער שלנו, אבל לצערי הרב יש

דברים שצריכים להדליק אור ולהפנות את הזרקור לאותם מקומות שלדעתי כן

צריך לטפל בהם.

אמרת שגילאי שלוש-ארבע לא נמצאים בגני הילדים וכרגע יש הצעת חוק ואני

שמח על כך. אני חייב לומר לך שאתמול ביקרתי בישוב שנקרא בני עיש וסיפרו

לי הורים לילדים עולים שיש להם אפשרות או לשלם משכנתא או שהילד יהיה

במסגרת, והם בוחרים בתשלום המשכנתא והילד לא הולך לגן. אמר לי ראש

המועצה שיש שם שתי כיתות גן בנויות ומוכנות, יש גננת, יש סייעת לגננת

אבל הילדים לא באים ושמונים ילדים יושבים בבית כי ההורים משלמים משבנתא

לא יכולים לשלם לגני הילדים.

יש 141 אלף ילדים שחיים במשפחות חד-חוריות וצריך לתת את הדעת על זה.

לכולם ברור מה ההשלכות של זה, גם ההשלכות החינוכיות וגם התקציביות

וצריך לתת על זה את הדעת.



דובר על 443 אלף ילדים מתחת לקו העוני ואני אומר שאנחנו עושים עוול

לעצמנו. יש הצעת חוק שנמצאת גם כוועדת החינוך וחתרבות וגם בוועדת

העבודה והרווחה. אי-אפשר להוציא את כל ההורים ממעגל העוני, אבל

צריך לטפל בילדים שהם לא יהיו דור שני למצוקה. אם נטפל בהם אחרת באותם

כלים שניתנים לילדים אחרים, נוכל להצליה.

בכל-זאת יש 107 אלף ילדים שמקבלים דמי אבטלה. ברור לכולנו שלאותם הורים

לילדים קשה לממן שיעורי עזר, חוגי העשרה, גני ילדים ועל זה צריך לתת את

הדעת וזה צריך להיות המפתח.

אני רוצה לומר לכולנו שמשרד החינוך קיצץ בשנה האחרונה אלפיים מקומות

לילדים בפנימיות. כשאנחנו רואים דוח כזה שיש עליה בביקוש לפנימיות,

הפתרון של משרד החינוך הוא להוציא אלפיים ילדים החוצה, ויש מקרים רבים

שמנהלי המוסדות מחזיקים אותם בלי כסף כי הם יודעים שהם הולכים לרחוב.

צריך לתת את הדעת בעניין הזה.

דובר הרבה על סמים בקרב הנוער. אני לא יודע כמה מאיתנו יודעים, אכל זו

מכה קשה מאוד לחברה הישראלית. נוער לוקח סמים, ואני אומר לכם שאם לא

ניקח את העניין הזה בשיא הרצינות, כולל חקיקה קשה ודרקונית, הסוף יהיה

קשה. אני מציע לכן שגם בעניין הזה נטפל.

חניתה צימרין; דיברו כאן על אורות וצללים בדוח, ואני רוצה

להפנות מבט אל משהו שנראה כמו צל אבל הוא

אור, ואל משהו שנראה כמו אור והוא צל. מטבע הדברים אני עוסקת בנושא של

ילדים מוכים ולכן אני הולכת אל הדיווחים שעוסקים כילדים מוכים. יש עליה

ומדובר כאן על 21 אלף מתוך הדוח, ו-24 אלף כנראה עם ההתאמה למספרים

בארץ, וזה נראה כמו צל גדול שיש כל כך הרבה ילדים, אבל לדעתי זה אור

גדול משום השנה הזאת לא עשתה יותר ילדים מוכים אלא היא הביאה לכך שיש

יותר ילדים מדווחים, מה שנראה לי כתהליך נכון ומבורך.

האור שנראה בעיני כצל זה המושג "נמצאים בטיפול". מה זה "נמצאים

בטיפול"? זה אומר בדרך כלל שהתיק של הילד, אפילו לא הילד ובוודאי לא

הילד ומשפהתו, נמצא על שולחנה של פקידת הסעד. אם אנחנו נסתכל על מספר

נוסף שנמצא כנתונים, וזה מספר פקידי הסעד פר הילדים, יש לנו 150 פקידי

סעד בישראל, 24 אלף מקרים, וזה אומר שכל פקיד סעד צריך לטפל ביותר

מ-150 מקרים בממוצע. אי-אפשר, אפילו אם הוא מוכשר ביותר וטוב ביותר

ומשקיע את כל זמנו ויותר מכך, הוא לא יכול לטפל. לכן המושג טיפול

שמופיע שוב, הוא מושג מטעה. יש לנו 150 מקרים לעובד שנמצאים על שולחנו,

כמה נמצאים בטיפול, אני לא חושבת שאנחנו מגיעים לשלושה או לחמישה

אחוזים מסך כל הילדים.

אם אנחנו לא נשקיע בטיפול, אנחנו בעצם צוברים את הצרה של השנים הבאות.

אם במהלך ההתפתחות ההיסטורית של הנושא של ילדים מוכים בישראל עבדנו

לפני שנים על ההגברה של המודעות ולומר שיש ילדים, ואחר-כך צריך לדווח

והשגנו את זה ויש היום את הדיווחים, היום אנחנו צריכים להגיד שצריך

להפסיק ולהפסיק זה לא הטיפול במושגים שמדובר עליהם בדוח.
היו"ר תמר גוז'נסקי
השדולה למען הילד קיימה דיון בנושא של טיפול

בילדים שנופלים קורבן לעבירות מין, ובניסיון

לתאם בין הגורמים השונים וליצור איזשהו מהלך מוסכם של מה קורה אחרי



הדיווח, לפעמים הדיווח במשטרה, לפעמים בלשכת הרווחה, ומי הם הגורמים

שצריכים לתת את הטיפול כי בהרבה מאוד מקרים הילד או הילדה נשארים

תלויים באוויר וההורים, שאין להם אמצעים ללכת לטיפול פרטי, גם לא

נותנים בעצם שום טיפול. הנושא הזה של טיפול בקורבן ומי צריך לטפל בזה,

למרות שישנה גם הצעת חוק בנושא הזה, בינתיים לא התקדם.
חניתה צימרין
זה צריך להיות הטיפול בקורבן ובבני משפחתו.

היו"ר תמר גוזינסקי; בהחלט.

אחמד סעד; נתוני הדוח נותנים עוד דוגמה בולטת ששנה

אחרי שנה אנחנו מתרחקים מחברה עם צדק חברתי.

לפי הדוח כל ילד חמישי חי מתחת לקו העוני בארץ, אבל בקרב האוכלוסייה

הערבית בל ילד שלישי חי מתחת לקו העוני וזה משפיע לרעה על כל תחומי

ההתפתחות וחיי הילד הערבי. לכן לא פלא שבמצב הסוציו-אקונומי הגרוע של

האובלוסייה הערבית, אחוז הנשירה מבתי-הספר הוא הגבוה ביותר כאשר בכמה

מקומות בנגב הוא מגיע אפילו ל-60 אחוז ו-45 אחוז. בערים המעורבות, אם

זה ביפו, אם זה בעכו, אחוז הנשירה של הילדים הערבים מגיע ל-48 אחוז וגם

זה משפיע על נוער בסיכון ועל תחומים אחרים.

אני חושב שטוב שאנחנו מביאים סטטיסטיקה ונתונים על חיי הילדים, אבל זאת

לא מכה מאלהים והשאלה היא איך אנחנו מטפלים ונאבקים נגד כל התופעות

האלה שהן תוצאה של מדיניות ולא מכת טבע.

אסתר ויסטוב גלילי; אני מהאיגוד לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר.

אני מוכרחה לומר שהנתון של 312 ילדים שניסו

לפגוע בעצמם במכוון באמצעות הרעלה, הוא מאוד מאוד אופטימי, ויש

תת-דיווח גדול בנושא הזה וזאת מסיבות מובנות, אבל זה לא מציג את העובדה

האמיתית של הרבה מאוד ניסיונות בגיל ההתבגרות לפגיעה עצמית. יש לנו גם

בעיה של חקיקה שאנחנו מוצאים את עצמנו מחוייבים ליידע הורים לקטינים

שפוגעים בעצמם, דברים שיכולים לסבך את הקטינים בתוך המערכת המשפחתית

שלהם. דרך אגב, גם בעניין תאונות שקורות בבית יש תת-דיווח וזאת בגלל

שלא בהכרח יש רגישות מספקת של הגורמים בבתי-החולים הכלליים לאפשרות

שמרובר בתאונה ו/או בפגיעה, ובמובן הזה דווקא האוכלוסיות הגבוהות

והחזקות בציבור מתחמקות מאבחנות כאלו.

דבר נוסף שאני רוצה להעיר, ואני חוזרת ומעירה את זה בפורומים שונים, זה

העובדה שבריאות הנפש לא נכללת בסל הבריאות וגורמת לאפליה של אוכלוסייה

שלמה, במיוחד לאוכלוסייה של הקטינים שסובלים מבעיות נפשיות.

עוד נושא שעלה במשך השנה בוועדת החינוך זה חינוך ותמיכה נפשית לילדים

שסובלים ממחלות כרוניות ומאושפזים בבתי-חולים כלליים.

היו"ר עמנואל ז יסמן; בשבוע הבא החוק יוכן לקריאה שנייה ושלישית.

זאת הצעת חוק של חבר הכנסת לנדאו מלפני שנים

שאני הוצאתי אותו מהמקרר. אני אזמין אותך לקריאה השנייה והשלישית כדי

שתעזרו לנו שיהיה לנו רוב במליאה.
אסתר ויסטוב גלילי
דבר נוסף שהוא בריון זה סל שיקוס לקטינים

שסובלים מבעיות כרוניות במסגרת בריאות הנפש,

וזו בעיה גרולה מאור, איך משקמים אותם בתוך הקהילה.

הנושא האחרון שאני רוצה להעלות בהקשר למגזר הערבי. לצערי יש הרבה פחות

מרי פסיכולוגים שפונים מתוך המגזר הערבי. אני חושבת שצריך למצוא ררך

לעורר אנשים לקבל הכשרה כרי שיוכלו לחזור לאוכלוסיות מהן הם באים כי יש

פה גס רקע תרבותי וחברתי שהוא רלוונטי מאור בבריאות הנפש.

היו"ר תמר גוז'נסקי; זה נכון. הרבה פעמים אנחנו נתקלים בבעיה של

מחסור באנשי מקצוע. מאז שהפעילו את חוק

החינוך המיוחד קיים למשל המחסור הבלתי נסבל בקלינאי תקשורת ובמיותר

בקלינאי תקשורת במגזר הערבי וזה גורם לכך שהחוק הוא חוק, אבל הילדים לא

מקבלים את הטיפול שמגיע להם.

טלב אלסאנע; אני מברך את מוציאי השנתון. אני רוצה לומר

שעל פניו, מתוך הנתונים שקיבלנו, נראה לי

שהנתונים לא משקפים את המצב לאשורו בסקטור הערבי. אני סבור שהמצב הוא

הרבה יותר קשה והרבה יותר המור. הנתונים של מספר הילדים שחיים מתחת לקו

העוני בסקטור הערבי, חלקם הוא הרבה יותר מאשר החלק היחסי שלהם בקרב

האוכלוסייה. אין ספק שהמצב הכלכלי הקשה של המשפחות משליך גם על מצב

הילדים ובעקבות זאת גם על רמת החינוך ורמת החינוך גורמת למצב כלכלי

קשה. זאת אומרת, יש מעגל קסמים של מצב כלכלי, חינוך ולאחר מכן עור פעם

מצב כלכלי. אנחנו יודעים שהנשירה מהלימורים בסקטור הערבי היא מאוד

גבוהה. למשל, בנגב, על-פי הנתונים של ועדה שהוקמה מטעם משרד החינוך,

אחוז הנשירה מגיע עד כדי שבעים אחוז. כאשר אנחנו שואלים את עצמנו לאן

מגיעים אותם הילדים שנושרים מהמערכת, ואנחנו יודעים שחלק הולך

לעבריינות ולפשיעה, ולכן חלקם בנתונים, במספר אלה שמגיעים לשירותי

המבחן, הוא הרבה יותר גדול. הדבר הזה מתבטא גם בשימוש בסמים.

לכן הנתונים חשובים וזאת כדי שנוכל למקד את הבעיה ולראות היכן היא, כי

זו בעיה שגורמת לעליה באחוז הילדים שחיים מתחת לקו העוני.

מבחינת המצב הרפואי, אני יודע ששיעור התמותה בקרב התינוקות בסקטור

הערבי, בנגב למשל, מגיע לפי ארבע מהממוצע הארצי וזוהי סוגייה של חיים

או מוות.

יש כאלה שמדברים על רמת חיים, איכות חיים, אבל בתוך מדינת ישראל יש מצב

מדהים שיש ילדים שאפילו אין להם קורת גג, שלא לרבר על כאלה שאין חשמל

בביתם. יש מקומות שכאשר מחברים אותם למי השתיה, הם עושים חגיגה שלמה

וזה קורה במדינת ישראל בשנות ה-2000. הרברים החמורים האלה צריכים למצוא

את ביטויים בצורה ברורה וכשהם מודגשים בקווים אדומים.

כאן נוצרת הבעיה שמאיימת על המצב החברתי במדינת ישראל אי-אפשר לרבר על

דו-קיום לגבי הילדים שהם עתיד המדינה כשהם גדלים במצב של אפליה ובמצב

של קיפוח.

מסאווי נבהאן; אני מארגון שתי"ל בנגב ואני מייצג כאן קבוצת

הורים לחינוך מיוחר.



אני מברך על הסקר ועל העבודה הנפלאה שנעשתה, אבל אני מתחבר לחלק

מהדברים שנאמרו כאן ואני לא רוצה לחזור עליהם, אבל לגבי האוכלוסייה

הערבית בכלל, ובמיוחד בנגב, חסרים באמת הרבה נתונים. אני לא רוצה

להיכנס לזה כי נמצאים כאן חברי כנסת שמכירים מצויין את הנושא של הנגב.

כמה משפטים לגבי החינוך המיוחד ואם אני אתייחס גם לשקפים שהוצגו כאן

על-ידי אשר בן-אריה, הם אפילו לא מופיעים בהם. אני אתן כמה נתונים

מהממים.

אני אתחיל מהשורה האחרונה. היום במדינת ישראל בגדול מנסים לשלב את הילד

החריג במסגרת נורמלית פחות או יותר. בנגב ההורים נלחמים, פשוט עושים

מלחמה, על-מנת למצוא ולו מסגרת הכי פשוטה, מינימלית ביותר, כדי להכניס

את הילד החריג לאותה מסגרת. עוד לא הגענו למצב שנחשוב כן לשלב את הילד

לפחות במסגרת רגילה במידה מסוימת.

בנגב יש מאות ילדים, ואני מדבר כאן על ילדים בגילאים אפס עד שלוש,

ואנחנו עכשיו ממש בתחילת עבודת סקר שאנחנו עורכים ויום יום אנחנו

שומעים על עשרות פניות של הורים שמגיעים אלינו, שילדים מגיל אפס עד

שלוש - ואני לא יודע אם נמצאים כאן נציגי משרד העבודה והרווחה - ילדים

שאמורים להיות מטופלים, אבל בכל הנגב אין מסגרת לילדים בחינוך המיוחד

מגיל אפס עד שלוש. זה משהו מדהים ואני שואל כאן האם אנחנו מדברים על

ילדים שגרים כאן? אם אנחנו מדברים כאן על אזרחים ועל תושבים של מדינת

ישראל? לצערי זה ממשיך ואנחנו רואים, לפי העבודה שנעשתה כאן, שלמועצה

קשה מאוד להגיע לנתונים כי אף אחד לא יודע על הילדים האלה ובדרך כלל

הילדים האלה לא קיימים מבחינת משרדי הממשלה. הגיע הזמן לעשות עבודה, כי

הילדים האלה נמצאים בשטח.

היו"ר תמר גוז'נסקי; אני רוצה לומר שבהקשר הזה יש לנו בעיה של

תפיסה, וחבר הכנסת עמנואל זיסמן מודע לזה.

באחריות משרד החינוך, כולל החינוך המיוחד, ישנם ילדים מגיל שלוש,

וילדים לפני גיל שלוש לא שייכים לאחריות משרד החינוך. זה מצב לא

הגיוני. כאילו שחינוך הילד מתחיל בגיל שלוש. משרד העבודה והרווחה פועל

באמצעות מעונות יום וכולי, כפי שאדוני יודע, ולכן אנחנו עכשיו מנסים

בעזרת קבוצה של חברי כנסת לקדם הצעת חוק שמדברת על מסגרות טיפוליות

לפחות מגיל שנתיים לאותם ילדים בעלי נכות. זאת אומרת, אני חושבת שהגישה

שאומרת שעד גיל שלוש בעצם הילד לא צריך חינוך והוא שייך למישהו אחר,

היא גורמת עוול רציני מאוד. לפעמים גם הורים שמשתדלים, לא משיגים את

התוצאה שהיו רוצים להשיג. סיפר לנו אב שהוא לא מצא במקום מגוריו מסגרת

ולכן הוא שלח אותם למיח"א בישוב סמוך, והילדים למדו ולמדו להשתמש בשפת

הסימנים וכולי, אבל כשהם חזרו הביתה, הסתבר שהם למדו לדבר בשפת הסימנים

בעברית והם לא הצליחו לתקשר עם האם שמדברת רק ערבית. לכן חוסר המסגרות

יוצר גם אבסורדים שאחר-בך החברה צריכה לתקן את העוול הזה.

ענד"אלמאלפ דהאמשה; אני כמובן מברך על כל המלאכה והעבודה, ואני

מקווה שנוכל לשאת במעמסה הזאת. יש פה משא

כבד, אם רוצים להגיע באמת לתוצאות חיוביות ולעצור את הסחף שדיברו עליו

קודם, שבשנה האחרונה חלה הרעה בכל הנושא הזה ובטיפול בו.

יש בספר לוח לגבי הטיפול של שירות המבחן בישובים השונים בתוך המדינה.

אני הסתכלתי ובהתחלה הופתעתי לטובה כי ראיתי שאחוז הילדים הערבים



המטופלים הוא קטן מאשר במקומות האחרים. אבל מאחר שאני בעמי יושב ואני

יודע שיש הרבה יותר בישובים הערבים, ולכן המסקנה היא שגם המקרים האלה,

שהם הרבה יותר מאשר בישובים אחרים, מטופלים-פחות.

אני לוקח בדוגמה ואני מפנה למשל לאום אל פאחם, שם אחוז הטיפול הוא 1.9.

בחדרה, שאפשר להגיד שהיא העיר הבי קרובה, חמישה אחוזים. בטייבה, שגם

היא עיר ערבית וגם היא באזור, האחוז הוא שני אחוזים בלבד. לעומת זאת גם

בגליל, אם ניקח את כרמיאל למשל, האחוז שם הוא חמישה אחוזים בדיוק.

בנצרת ונצרת עלית, תראו איזה הבדל, ואלה ערים שהן גובלות אחת בשנייה

ואפשר לומר שזו אותה עיר אלא שכביש מפריד ביניהן, ואפילו לא כל כך

מפריד. בנצרת עלית זה 7.1 אחוזים ובנצרת תחתית זה 2.4 אחוזים. הדברים

האלה בולטים.

דוגמה מאוד קיצונית, אם ניקח את עמוד 247 לדוח, תל-שבע, ישוב ערבי מוכר

בדרום, שהוא ליד עומר. בעומר אחוז הטיפול הוא 3.6 אחוזים, וזה ישוב

מבוסס עם הרבה פחות עבריינים, ואילו בתל-שבע, שהיא ממש עיר גובלת,

האחוז הוא 0.3 אחוזים. שלוש עשיריות האחוז של הנוער שם מטופל.

אלה הם הנתונים לפי הסטטיסטיקה והדבר הזה חייב טיפול.

דבורה הורוביץ; לפני שאני אומרת את הדברים העיקריים, אני

רוצה לומר משהו לגבי התפיסה של הטיפול של

שירות מבחן לנוער. שירות מבחן לנוער לא אוסף את המטופלים ברחוב אלא הוא

מטפל בכל נער ובכל נערה שמופנים על-ידי המשטרה ושנפתח נגדם תיק. לכן

לומר שאם אחוז הנערים המטופלים על-ידי שירות לנוער אומר ששירות המבחן

לנוער לא מצליח לטפל, זה לא נכון, כי זה מספר הילדים שנגדם נפתחו תיקים

וזה סימן טוב.

היו"ר תמר גוזינסקי; את מבירה את אוכלוסיית הנוער בבתי-הכלא?

לגורה הורוביץ; בוודאי.
היו"ר תמר גוז'נסקי
את יודעת את הפרופורציות ואת השיעורים?

דבורה הורוניץ; אני מדברת על קבוצת גילאים מסויימת ולא על

כלל העבריינים.

עבד-אלמאלפ דהאמשה; למה בבתי-הכלא יש יותר בני נוער ערבים? למה

יש יותר עצורים?

דבורה הורוניץ; זו שאלה אחרת. יש הרבה מאוד סיבות. לומר

שמטופלים על-ידי שירות מבחן לנוער פחות, זה

לא נכון. כאן אין הבעיה של ערבים מול יהודים ולא צריך להעמיד את זה

כאילו הבעיה היא של יהודים מול ערבים.

היו"ר תמר גוז'נסקי; כמה קציני מבחן עובדים בתל-שבע?

דבורה הורוניץ; קציני מבחן יושבים בישובים מרכזיים ולא בכל

ישוב וישוב, והם נותנים מענה לכל נער ונערה

שמופנים ואין יוצא מן הכלל.



ענת מאור; התקיים סיור בבתי-הכלא לנוער ורואים שאחוז

ערביי ישראל הוא גבוה יותר. איך זה מתיישב

עם מה שאת כרגע אומרת שיש פער בין הנתון של אלה שיושבים בבלא לבין

הנתון שכרגע חבר הכנסת דהאמשה והשנתון מדברים עליו?

דנורה הורוביץ; הסיבה שנער מגיע או לא מגיע לכלא, קשור

למספר העבירות שהוא ביצע, למידת היכולת שלו

להשתקם, להחלטות של בית-משפט ולמדיניות ענישה ולאו דווקא לעובדה שווא

מטופל או לא מטופל בשירות המבחן לנוער. זו תפיסה לא נכונה של

הנתונים.

עבד-אלמאלפ דהאמשה; תני לנו נתונים על שירות המבחן ותאמרי לנו

כמה יש בנצרת וכמה יש בנצרת עלית.
דורה הורוביץ
הם יושבים בנצרת תחתית. גם היהודים יושבים

בנצרת תחתית ונותנים שירותים. יש משרד משותף

ואין אצלנו אפליה בין ערבים ויהודים.

עבד"אלמאלפ דהאמשה; אותו משרד מטפל בשתי הערים?

דבורה הורוביץ; בוודאי. זה לא נכון להעמיד את זה כאילו יש

אפליה. אנחנו לא בוחרים את המופנים אלינו.

כל ילד שנפתח נגדו תיק במשטרה, מטופל על-ידי שירות המבחן לנוער. לכן

זאת פשוט ראייה לא נכונה של הדברים.

ענת מאור; יש לכם מספיק תקנים לטפל בכל הילדים שמופנים

אליכם?

דבורה הורוביץ; לא, אבל זה לא אומר שצריך להעמיד את זה

כערבים מול יהודים, כי ערבים מקבלים בדיוק

את אותו הדבר.

עד-אלמאלפ דהאמשה; המציאות מדברת בעד עצמה.

דבורה הורוביץ; זה לא נכון. אנחנו מטפלים בכל נער שמופנה

אלינו.

דבר נוסף שרציתי לומר לגבי ילרים שמעורבים בעבירות מין ובפגיעות על-ידי

הורה במשפחה. החוק במדינת ישראל השכיל מאוד כבר בשנת 1955 לתת הגנה

מירבית לילדים שמעורבים בעבירות מין, ואחר-כך בשנת 1990 נוספה לחוק הזה

עוד קבוצה של ילדים שנפגעים על-ידי הורה. זה אומר שהם נחקרים על-ידי

עובד סוציאלי ולא על-ידי המשטרה, וזה אומר שהם לא חייבים" להעיד

בבית-המשפט אלא חוקר הילדים שחקר אותם יכול להעיד במקומם. אבל אותה

מדינה עצמה, חמישים שנה אחרי שהיא קמה, לא השכילה לתת לילדים הנפגעים

בעבירות מין ולהורים שלהם את המענים האיבחוניים והטיפוליים הדרושים.

על זה אני קוראת מעל הבמה הזו כי אני יודעת שיש התחלה של התארגנות אבל

זה מאוחר וזה מעט וצריך להוציא את זה לפועל.

שרה לגלסר; יש לי הערה כללית. אני חושבת שכולנו נוטים

יותר מדי בהינף לב לא לשים לב למגמות

החיוביות. אני חושבת שאנחנו חייבים, כחוקרים, כמטפלים, בקובעי מדיניות,



ללמוד אותם טוב מאוד ולראות איך אנחנו יכולים להשליך ממערכות מנגנוני

המדיניות והביצוע, איך קורות ההצלחות האלה ולנסות להשליך אותן על

המגמות השליליות.

היו"ר חמר גוז'נסקי; למשל?

שרה לגלסר; עוד לא ראיתי את הספר, אבל במידה ויש, הם

מאוד מאוד חשובים לנו.

היו"ר תמר גוזינסקי; אנחנו ציינו קודם את הירידה בתמותת תינוקות,

ציינו קודם את הגידול המדהים בעשרים השנים

האחרונות במספר תלמידי תיכון.
ענת מאור
אם יש נתון לגבי בגרות, אבל בסוף אין תקציב

לעשות את זה, אז הידע החינוכי שהוא באמת

אדיר, בלי מדיניות וכלי תקציבים, לא מסייע. זאת הטענה שלנו.
אשר בן "אריה
אני חייב לומר משפט אחד. בשנה שעברה ישבתי

כאן והמשפט הראשון שאמרתי, אפרופו חיובי או

שלילי, זה את הירידה בתחולת העוני בקרב המגזר הערבי בגלל העניין של

השוואת קצבאות יוצאי צבא. כשיש דברים חיוביים, אומרים אותם. עם כל

הכבוד לרצון של כולנו להציג רברים חיוביים - ויש דברים חיוביים, ויש פה

לוח על ילדים מחוננים, אפשר להציג אותו ואז יגידו שאנחנו מציגים דברים

חיוביים - אי-אפשר להתעלם מהעובדה, זו תהיה טעות, שבשנה האחרונה חלה

החמרה בכל החזיתות, בבריאות, בחינוך, בעבריינות בקרב ילדים בישראל. מי

שינסה להתעלם מזה ויתעקש לחפש את הדברים החיוביים ולהציב אותם אל מול

הדברים השליליים, הוא עושה טעות. עם כל הכבוד לרצון לאזן ועם כל הבבוד

לרצון להראות דברים חיוביים, בשנה האחרונה - ואני עושה את זה שבע שנים

ולא דיברתי כך בשנה שעברה, ויש פרוטוקול שיוכיח את זה, ולא דיברתי כך

לפני שנתיים - חלה החמרה בכל החזיתות לגבי ילרים בישראל.
שרה לגלסר
השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה מחר במשרדים

שלנו.
ענת דולנ
אני רוצה לתמוך במאמצים שנעשו לפרסום

השנתון, כי כנציגה של מקום מהקר אנחנו

מבינים באמת טוב מאוד שידע זה כוח. ההכרה שלנו היא שבידע אפשר להשתמש

לא רק כדי לראות את האורות ואת הצללים, אלא בשביל לחשוב מה הכיוונים

שבהם ניתן באמת לשנות את המצב של האורות והצללים כדי שיהיו יותר אורות

מצללים.

עד עכשיו דיברנו כאן על בעיות בודדות. אחד הדברים שאנחנו רואים

בפרוייקטים שאנחנו עושים זה שאין כמעט ילדים שסובלים מעבריינות בלבד,

אין ילדים עניים בלבד, אין ילדים נושרים בלבד. כשמסתכלים על הפרופילים

של הילדים האלה, הרבה מהילדים הנושרים הם גם ילדים עניים, הרבה מהילדים

העניים יש להם בעיות ביחסים עם ההורים שלהם.
היו"ר תמר גוזינסקי
זאת אומרת, אם נופלים, אז נופלים.



ענת דולב; כן. לא כולם, אבל הרבה. אנחנו לא יכולים

להתחיל לדבר על בעיות בודדות אלא אנחנו

צריכים באמת להיכנס לעומק ולדעת יותר מה הילדים האלה צריכים. כשאנחנו

רואים מה הילדים האלה צריכים, הילדים האלה צריכים הרבה מאוד. החשיבות

של הדבר הזה היא לא רק בשביל להגיד כמה הילדים האלה מסכנים, ואנחנו לא

רוצים להשתמש בזה מסיבות של סטיגמה, אלא הן מצביעות על דרך של התארגנות

של השירותים. זה לא מספיק להגיד שצריך טיפול לנפגעי תקיפה מינית.

אי-אפשר להתמודד עם בעיות נקודתיות. במדינה הזאת יש לנו מערכת שירותים

עם צבא מאוד גדול של אנשי מקצוע שבפוטנציאל יכולים להתארגן ביחד ולתמוך

בילדים האלה. יש להם בעיות גם בלימודים וגם ביחסים עם ההודים שלהם, הם

גם נפגעים מתאונות, הם גם סובלים מאלימות, הם דורשים בעצם את כל הכוחות

של מערך השירותים, ומערך השירותים והתשתית שלא קיימת.

החכמה, אם מסתכלים על הנתונים והפרופילים של הילדים, היא לדעת להשכיל

ובאמת לנצל את המשאבים שכן עומדים לרשות מדינת ישראל לזכות הילדים

האלה.

אנחנו כן רואים שהילדים החלשים נוטים להיות חלשים יותר גם במערכות, חם

נוטים ליפול מהמערכות שאפילו רוצות לטפל בהם. ילדים שנמצאים כסיכון,

מבקרים פחות כטיפול חלב, הם הולכים פחות לגנים. אנחנו צריכים לדעת גם

ללכת ולמצוא אותם במקומות שם הם נמצאים.

ידע זה כוח. אנחנו לא יודעים מספיק לא על הילדים, אבל בעיקר לא על מה

עוזר להם. אנחנו צריכים הרכה יותר מידע על באמת מה זה טיפול אפקטיבי

ואיזה סוגים של טיפול לתת לאוכלוסיות האלה.

היו"ד תמד גוז'נסקי; כמסגרת מה שאת אומרת, ישנה עכשיו יוזמה שלי

ושל עוד חברי כנסת בקשר לרופאים בבתי-ספר.

היום יש מצב די מגוחך. אם מישהו לומד מגיל 5 עד גיל 17 בבית-הספר,

הרופא רואה אותו פעם אחת בכיתה זי, ואז הוא גם עושה לו בדיקות שבעצם כל

רופא יכול לעשות כמו משקל, גובה וכמה דברים אחרים. זה בזמן שהידע שלנו

בתחום הרפואה אומר שהרבה פעמים יכול להיות שהילד מפריע כי יש לו בכלל

בעיה נוירולוגית ושצריך לטפל בו בתחום אחר ולכן אם רק מענישים אותו, לא

יצא מזה שום דבר. לכן העניין הזה של למשל שירות רפואי שהוא שירות רפואי

מונע, עוזר גם לאסוף, יחד עם הגודמים החינוכיים והרפואיים ביחד בתוך

בית-חספר, יכול היה לתת פתרונות להרכה מאוד ילדים שאחר-כך למשל נפלטים

ממערכות חחינוך כי אין לחם את הטיפול הנכון. הבעיה איננה חוסר ידע. זאת

אומרת, במדינת ישראל ישנו כל הידע הנחוץ בתחום הזה.

ביקש להשתתף תלמיד מבית-ספר "אנקורי".
עמיחי
הערה שאני חושב שראויה לציון והיא בקשר

לתלמידים שאכן לומדים והכל בסדר איתם. יש

נושא אחד שלדעתי הוזנח וזה חינוך לדמוקרטיה. שיעורי האזרחות מועברים

מקסימום במשך שלוש שנים והחינוך לדמוקרטיה בישראל הוא מאוד קטן. אנחנו

יכולים לראות את זח גם באחוזי ההצבעה בבחירות המוניציפאליות, או המקרה

של רצח החייל הרוסי באשדוד שנרצח רק בגלל שהוא דיבד רוסית, וזה אבסורד,

לכן חינוך לדמוקרטיה הוא דבר שצריך להתייחס אליו.



היו"ר עמנואל זיסמן; אני רוצה להעיר כמה הערות שהופנו גם כלפי

ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אבל אני רוצה

להעיר גם לגבי כמה דברים שנאמרו בדוח.

השנתון הסטטיסטי הזה ראוי לכל ההערכה וההוקרה, כי אין מישהו אחר שמפרסם

שנתון בתחום הזה ובנושאים האלה. אין ספק שבשנתון הזה יש חיוניות

וחשיבות בלתי רגילה. עובדה היא שבמשך חמישים שנים לישראל, אף אחד אחר

לא פירסם, ולכן אם זה יצחק קדמן ואם זה אשר בן-אריה ואחרים, ראויים

באמת לכל ההערכה, ואני אומר את זה גם בתפקידי כיושב-ראש ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת, שהם באמת ראויים למלוא החיזוק.

אשר בן-אריה פתח את דבריו ואמר שיש כ-32 אלף ילדים ללא סיווג דת. אז

מה? זו מדינה דמוקרטית שלפי חוק חשבות משנת 1970 יהודי הוא גם מי שסבא

שלו יהודי ואנחנו יודעים שבמדינת ישראל יש מיליון ערבים שחם אזרחים

טובים, רובם מוסלמים ומקצתם נוצרים, אבל במדינת ישראל בתוך העשרים אחוז

האלח עליהם מדברים, יש כמה מאות אלפים כאלה שהגיעו לארץ במסגרת חוק

הכניסה לישראל, ואני בעד זה שימשיכו להגיע לפי חוק חכניסח לישראל כי

אני נגד תיקון חוק השבות. אם ח-32 אלף האלה לא נהנים מהשירותים שהמדינה

צריכה לתת להם, את זה צריך לבדוק ואם הם לא נהנים, צריכים לתת להם את

אותם שירותים. אותו דבר לגבי הפועלים הזרים, אבל אני לא רוצה להיכנס

עכשיו להערות פוליטיות, אבל שמעתי אתמול את ראש-הממשלה מדבר על כך

שצריך להקטין את מספר הפועלים הזרים. אני בעד זה, אבל אם יש פועלים

זרים בישראל והם עם ילדים, אני בעד לתת לאותם ילדים את בל שירותי

החינוך כמו שמדינה נאורה ומתוקנת צריכה לתת. אנחנו פועלים בנושא הזה.

ביקרתי בבתי-ספר בתל-אביב, שם אחוז גבוה בכיתות מסויימות ובאזורים

מסויימים, מאוכלסים על-ידי ילדי פועלים זרים. לכן, אם זאת הייתה כוונת

השנתון הסטטיסטי, צריך לקחת את המספר הזה ולבדוק אותו, ולתת לאותם

ילדים את החיזוק.

אני אומר לגברות הנכבדות שעושות עבודת התנדבות וזו עבודת קודש. יש

דברים שהם לא בתחום ועדת חחינוך. אמנם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה

עושה עבודה טובה, אבל הוא הלך אחרי הדברים שהוא אמר ואילו אני נשארתי.

יש דברים שהם לא בתחום ועדת החינוך והתרבות. כחבר כנסת את יכולה להגיד

לי כל דבר, אבל נבחר העם צריך לתת פתרונות לכל. יש דברים שהם בתחום

האחריות וחסמכות שלי ואני מוכן לספוג ביקורת. אני עוד אתייחס לדבריו של

התלמיד כי זו ביקורת חיובית. אני רוצה לומר לך שיש דברים שהם לא בתחום

שלי אלא חם בתחום משרד העבודח והרווחה, אבל יש דברים שאני כן טיפלתי

בהם.

תוכנית נעל"ה עברה למשרד החינוך והתרבות, ואכן יש שיפור לעומת מה שהיה

כשהתוכנית הייתה בסוכנות שהיא בהתמוטטות כספית ובפשיטת רגל בנושאים

החברתיים, אבל לא בנושאים אחרים.

נושא האתיופים. יכולה חברת הכנסת גוז'נסקי להעיד ולומר לך איזה מאמצים

אנחנו משקיעים בשבועות האחרונים, כי זה נושא נכבד וחשוב ביותר איך

מטפלים בהם כי הם ממלאים פנימיות רבות.

הדגשתי דבר חיובי. בשנת 1991, 1992, 1993 הנשירה במערכת החינוך הגיעה

לשיאים גדולים ועכשיו אנחנו נמצאים בירידה מתמדת ואין ספק בכך. אמרתי

שאני לא מסתפק בזה שילדים באים בשעה 8:00 בבוקר לבית-הספר ובשעה 9:00



הם נעלמים, ויש כאלה, אלא אני רוצה שהם ישהו בבית-הספר ויהנו משירותים

וסיפוק הצרכים שלהם ולכן עכשיו המאבק הוא לא רק להקטין את מספר הנושרים

אלא מאבק נגד הנשירה החדשה הזאת, הסמויה, וזה מאבק שמשרד החינוך

והתרבות ביחד עם ועדת החינוך והתרבות ואחרים עומדים לעשות.

יש חוקים מסוימים - שללא כל קשר עם זה שעכשיו מסיבות פוליטיות ואחרות

הולכים לבחירות - יובאו לדיון והחלטה בשלושת השבועות האחרונים. החוקים

האלה לא חוקקו בשבוע האחרון אלא זה מאמץ של שנתיים וחצי שהשקענו וזה

אמור לגבי חינוך חובה חינם בגיל 5-3, לגבי התלמידים החולים במחלות קשות

וממושכות, איך מטפלים בהם לא רק באמצעות עמותה שעושה עבודה מבורכת והיא

צמודה למשרר החינוך והתרבות. יש שורה של חוקים מהסוג הזה שלפי דעתי, אם

הם יתקבלו ולא יבטלו אותם במסגרת החוק הדרקוני שנקרא חוק ההסדרים שצריך

לקבור אותו אחת ולתמיד, כי זה חוק שלמעשה כל חוק שאנחנו מחוקקים לטובת

הציבור ולתועלת הציבור, הוא בא ומבטל את הדברים האלה, זה יביא לסגירת

פערים וזה יביא לברכה ויקטין את הצדדים השליליים שמובאים בדוח, שלפי

דעתי הוא דוח מדוייק ומשקף את האמת.

ההערה שנאמרה לגבי לימוד דמוקרטיה היא מאוד נבונה. שר החינוך והתרבות

לשעבר, זבולון המר ז"ל, היה בעד המינהל לחינוך ערכי, השר יצחק לוי זוכה

להרבה שיתוף פעולה ממני ומהוועדה בעד הדברים, ואנחנו בעד העמקה, הרחבה

ויישום דוחות קרמניצר ושנער - ומחר אנחנו מקיימים דיון בנושא - ואנחנו

רוצים שמשרד החינוך והתרבות יקצה כמה שאפשר יותר, כי מה שאתה אומר זה

נכון. האזרחות הטובה קשורה בלימוד דמוקרטיה בסיסית וזה עוד מגיל רך

ולאורך כל השנים ברציפות ובשיטתיות.

היו"ר תמר גוז'נסקל; שאלה נוספת לאחד התלמידים.
נתן צעירי
שאלה לחבר הכנסת עמנואל זיסמן. דיברת קודם

על כך שיש משפהות שלילדים שלהן קשה ללמוד

והם לא לומדים בגלל שלהורים אין כסף. אני רוצה לומר לך שיש ילדים

שאיכשהו הצליחו ללמוד ולהסתדר ולהוציא בגרות, אבל הם הגיעו לאוניברסיטה

ולא היה להם כסף ללמוד מאחר שמדובר ב-10,000 שקלים לתואר ראשון.

היו"ר עמנואל זיסמן; הזכרתי חוקים שמחרתיים הכנסת תאשר. אני לא

מדבר על מה שהסטודנטים השיגו או לא השיגו

בשביתה המפורסמת שלבשה גם מימדים פוליטיים. מחרתיים הכנסת צריכה לאשר

חוק הלוואות של חבר הכנסת מיכאל נודלמן ואני התייצבתי מאחוריו. לפי

החוק הזה כל אחד ואחד שמסיים בית-ספר תיכון ולומד לתואר B.A.בישראל,

ללא הבדל באיזה מוסד להשכלה גבוהה הוא לומד, כולל מכללות, כולל הלומדים

הנדסאות, מקצוע מאוד נדרש וחיוני במדינת ישראל, כל אחד זכאי לקבל

הלוואה מהמדינה, אותה הוא יחזיר בתום הלימודים כשהוא יעבוד במקצועו.

על-ידי כך במשך תקופת לימודיו הוא יהיה פטור מהדאגה הכלכלית.

היו"ר תמר גוזינסקי; אני חושבת שבאמת ההזדמנות מתחילה מיד אחרי

הלידה ונמשכת עד האוניברסיטה. הורים רבים

שמשקיעים מאמצים, באיזה מקום יש גבול למה שהם יכולים לעזור, ולכן אני

הושבת שבהחלט הרעיון שמערכות החינוך כולן, החל מגיל שנתיים ועד

האוניברסיטה, יהיו חינם, וזו צריכה להיות בעצם השאיפה. זה גם יתן את

נקודת המוצא השווה לכל בני הנוער במדינת ישראל.



אני רוצה להודות לכל המשתתפים ולהעביר את רשות הסיכום של הדיון החשוב

הזה לדוקטור יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד.

יצחק קדמן; תודה רבה לגברתי היושבת-ראש ולחברי הכנסת

שנמצאים איתנו.

היתה פה כמיהה מוצדקת לשמוע דברים חיוביים, ואני אכן רוצה לפתוח במשהו

חיובי. אני חושב שהעובדה שהכנסת - שכידוע עסוקה עכשיו בדברים אחרים

לחלוטין - התפנתה ושיתפו פעולה שלוש ועדות בנסת פלוס שדולת חברי הכנסת

והיו כאן ברגעים מסוימים כמעט 15 חברי כנסת, ועזבה את כל הדברים האחרים

שבעיני רבים מאיתנו הם פחות חשובים אבל בעיני הכנסת הם מאוד חשובים,

שמה אותם בצד והקדישה שעה ארוכה לדיון בנושא הזה, אני רוצה לראות בזה

שביב של תקווה. אני מוכרח להיתפס לזה כי יותר מדי תקוות לא נותנים לנו

בימים האחרונים.

העובדה שיושב-ראש הכנסת ישב איתנו שעה ארוכה לדיון מעמיק בנתוני

השנתון, ואפילו הציע פה שהוא מוכן יחד איתנו ללכת ולקיים ישיבה עם אנשי

אגף התקציבים באוצר, אני חושב שגם זה נותן שביב של תקווה וזה דבר

חיובי.

גם בשנתון עצמו יש הרבה מאוד דברים חיוביים. אצלנו יחסית למקומות רבים

בעולם, יש כיסוי של הילדים שמקבלים חיסונים ולפיכך הם חולים פחות. אין

ספק שיותר ילדים היום מאשר בעבר נמצאים במסגרות חינוכיות ויש לזה

חשיבות גם אם הם לא זוכים להגיע לתעודת בגרות. הילדים בישראל הם מקוראי

העיתונים וצרבני התקשורת הגבוהים בעולם. אין מי שיאמר מה כל כך חיובי

בזה, אבל אני חושב שזה מעיד על המעורבות הרבה של הנוער בישראל במה

שקורה סביבו, ושמענו פה את תלמידי בית-ספר "אנקורי" ואני בטוח שהם

יכולים להעיד על זה. הנוער שלנו הוא נוער מעורב, נוער יודע, בהרבה מאוד

מקרים הוא נוער איכפתי.

יחד עם זה צריך תמיד לזכור שגם הדברים החיוביים, ויש כאלה לא מעטים

בשנתון, הושגו כתוצאה מהשקעה, וזה צריך לומר. מדינת ישראל בשנותיה

הראשונות השקיעה בחקיקה מתקדמת להגנת ילדים, מדינת ישראל בשנותיה

הראשונות החליטה שהיא תשקיע ברפואה מונעת והקימה מוסד מפואר שנקרא

"טיפת חלב" והיום אנחנו קוצרים את חפירות. זה לא בא לבד, זה לא בא כי

אנחנו כל כך טובים. השקענו, אנחנו רואים תוצאות.

לצערי המשפט ההפוך של זה, גם הוא נכון. הדברים השליליים הרבים, ויותר

מדי דברים שליליים רבים יש השנה בדוח, גם הם, ואמר את זה אחד מחברי

הכנסת, זה לא גזירת גורל. זה לא מכה משמים אלא זו תוצאה ברורה של חוסר

השקעה. מי שזורע רוח, שלא יתפלא שהוא קוצר סופה. אין פה חכמות. אם

אנחנו מצמצמים את מספר המקומות לקליטת ילדים בפנימיות, אנחנו נמצא

ילדים ברחוב, אנחנו נמצא גידול במספר התיקים שנפתחים לבני נוער. אין פה

חכמות. לא משקיעים, אנחנו רואים תוצאות קשות ונוראות.

יש עוד דבר אחד שצריך לומר. הדברים שאמרו פה על הילדים בישראל, בחלקם

הגדול הם תוצאה של מדיניות ואידיאולוגיה, ואני לא מאשים פה ממשלה כזו

או ממשלה אחרת, מפני שהחברה הישראלית נמצאת בתהליך מאוד לא בריא של

רווה לפני רווחה, של הגשמה עצמית של האינדבידואל לפני כל דבר אחר, של

ויתור על ראיית הכלל לטובת ראיית הפרט, והדברים האלה משפיעים על ילדים.

כשחינוך חינם איננו חינם יותר, ורבותי, צריך להגיד את זה, חינוך חינם



איננו חינם יותר במדינת ישראל, ובריאות חינם איננה חינם יותר במדינת

ישראל, ואפילו שירותי הרווחה שהיו צריכים להיות אלה שיותר מבל אחד אחר

דואג לילדים במצוקה, מספקים רק לחלק קטן מאוד מהילדים שהם יודעים

עליהם, והדבר פורסם בדוח של מבון ברוקדייל לאחרונה, אם אנחנו מזניחים

את ההשקעה בילדים, לא יעזור בלום, אנחנו נראה את הפירות הללו ואנחנו

נשאל אחר-בך שאלות מנין נפלה עלינו המבה הזאת.

יש עוד דבר שצריך לומר אותו. החברה הישראלית הפבה בשנים האחרונות חברה

אלימה הרבה יותר והדבר פוגע בראש ובראשונה בילדים. יושבים איתני בני

נוער, הם לא דיברו על זה, אבל אני נפגש לאחרונה הרבה עם ילדים ואני

שומע דבר שהוא מפחיד. יש ילדים שקמים בבוקר ואומרים לאבא ואמא שהם לא

רוצים ללבת לבית-הספר בי הם פוחדים, בי מרביצים להם שם, בי מתנבלים להם

שם, בי סוחטים אותם שם. החברה הישראלית היום אלימה יותר ואנחנו רואים

את זה בבל דרך אפשרית וזה משפיע על הילדים שחשופים לאלימות בפי שלא היו

חשופים אף פעם, וזה רע לילדים, וזה רע לבולנו בחברה.

את הדוח הזה אי-אפשר לסבם ודאי לא בשני משפטים. נאמר פה שידע הוא בוח

והשנתון חשוב במקור מידע, והוא חשוב בהעשרת עולם הידע שלנו, אבל אני

רואה את השנתון הזה בחלק ממטרה אחרת לחלוטין. רק לשם ידע, זה לא מספיק

למרות שזה חשוב. השנתון הזה צריך להוליד ולהוליך לעשייה. אם נסתפק רק

בידע, אנחנו לא עשינו במעט בלום. זה צריך להוליך לעשייה, זה צריך

להוליך לסדר עדיפות שונה לגמרי של החברה הישראלית, זה צריך להוליך

להשקעות שונות מבפי שיש היום בילדים, בשלומם וברווחתם, זה צריך להוליך

להתנהגות אחרת של הבית הזה שלצערי בתקופה הקרובה ולמשך תקופה לא קצרה

לא יתפנה לעסוק בדברים החשובים שחבר הבנסת עמנואל זיסמן דיבר עליהם.

רבים לא יודעים והם תופסים את הכנסת דרך הפריזמה של התקשורת בוויכוחים

במליאה, אבל הבנסת עושה גם מבחינת ילדים עבודה אדירה, דווקא בוועדות

שלה, בחקיקה מאוד מתקדמת לטובת הילדים, במלחמה על המשאבים שיוקדשו

לילדים, ולצערי בתקופה הקרובה הכל יינטש לטובת דברים שוליים לחלוטין של

מי אמר ועל מי ומה. חבל שהכנסת לא תוכל בתקופה הקרובה, ואולי בעזרתם של

חברי הבנסת שנמצאים פה, שהם מהטובים בבית, אולי למרות המהלך הפוליטי

הצפוי לנו, אולי בכל-זאת נצליח להמשיך לעשות למען ילדים.

אנחנו מתקרבים לתקופת בחירות ואני מייחל לדבר אחד, שבתקופת הבחירות

הקרובה ילדים יהיו על המפה של מערכת הבחירות לא בבובבי תשדירים אלא

כנושא לדיון בעתיד, ברווחתם, בשלומם, בדי שלילדים יהיה הווה יותר טוב,

שלחברה יהיה עתיד הרבה יותר טוב, וכדי שהשנתון בשנה הבאה ובשנים הבאות

יראה הרבה יותר ורוד לא רק בבריכה החיצונית שלו.

היו"ר תמר גוז'נסקי; תודה רבה. אני רוצה להודות לדוקטור יצחק

קדמן, לכל חברי הכנסת שהשתתפו, ליושב-ראש

הבנסת, ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות וליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה,

ולכל נציגי הארגונים וכמובן לתלמידים.

אני בטוחה שיש הרבה נושאים שלא נגענו בהם: בעיות של נוער עובד, בעיות

של נוער נטוש, בעיות של נוער שלא עובד ולא לומד, בעיות של נערות

שנופלות קורבן לעבירות ולהתעללות ולאחרונה שמענו על מקרה קשה ביותר

שקרה.



אני רוצה לקוות שאנחנו נפעל, גם כנציגי ציבור יחד עם הארגונים שפועלים

בארץ ועושים עבודת קורש למען הילדים, וגם עם בני הנוער עצמם. אני חושבת

שבני הנוער עצמם, אתם לא רק יעד לפעולה שלנו, זה לא רק שאנחנו פועלים

בדי שלבם יהיה טוב יותר, אלא אתם צריבים לקחת חלק פעיל בכך שלנוער

בישראל יהיה טוב יותר, שהוא יחיה בשלום, שהוא יחיה ברווחה, שיהיה סיבוי

לבל נער גם לסיים את בית-הספר התיבון וגם להגיע להשבלה הגבוהה. בסופו

של דבר, אנחנו בטוחים שכל שקל שמושקע בילד, בל שקל שמושקע בנוער כדי

שהוא ילמד, כדי להלץ אותו ממצבי מצוקה וסיכון, בסופו של דבר חוסך הרבה

מאוד שקלים בטיפולים ושירותים שאחר-כך המדינה צריכה לתת. לכן השקעה

בילדים, השקעה בנוער, לא רק שזה לא בזבוז חברתי אלא זאת ההשקעה הטובה

ביותר והמשתלמת ביותר. אני מאוד מקווה שיחד עם יושב-ראש הכנסת נוכל

לשכנע בכך גם את ראשי האוצר.

אני מודה לכל המשתתפים.

הישיבה ננעלה בשעה 00;13

קוד המקור של הנתונים