ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 16/12/1998

הצעת חוק הקולנוע. התשנ"ט-1998 - ח"כ יונה יהב. דוד צוקר. ראובן ריבלין

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 249

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי. כ" בכסלו התשנ"ט (16 בדצמבר 1998). שעה 00;9

נכחו; חברי הוועדה; עמנואל זיסמן - היו"ר

יונה יהב

יהודה לנקרי

דוד צוקר

ראובן ריבלין

מוזמנים;

עו"ד מיכה ינון - מנהל מינהל התרבות, משרד החינוך והתרבות

בוריס מפציר - מנהל האגף לתרבות ואמנות, משרד החינוך והתרבות

שלמה יצחקי - תקציבן אגף התרבות, משרד החינוך והתרבות

עו"ד דורית מורג - מנהלת המחלקה המשפטית, משרד החינוך והתרבות

סיגל יששכר - החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד אורית לב-שגב - משרד האוצר

עו"ד עמי ברקוביץ' - הלשכה המשפטית, משרד המשפטים

עו"ד אמנון דה-הרטוך - משרד המשפטים

עו"ד עדנה הראל - משרד המשפטים

שלמה שטרנפלד - סגן ממונה במרכז הסרת הישראלי, משרד התמ"ס

אייל גור - הלשכה המשפטית, משרד התמ"ס

עו"ד ברוריה וון-רייק - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

צבי האוזר - משרד התקשורת

יועצת משפטית; אנה שניידר

מנחלת הוועדה; יהודית גידלי

קצרנית; ימימה פרלס

סדר-היום;

הצעת חוק הקולנוע, התשנ"ט-1998 - ח"כ יונה יהב, דוד צוקר, ראובן ריבלין



הצעת חוק הקולנוע. התשנ"ט-1998 - ח"כ יונה יהב. דוד צוקר. ראובן ריבלין

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני פותח את ישיבת הוועדה. כפי שסיכמנו בישיבה האחרונה, אנחנו מקיימים

ישיבה מסכמת, ואנחנו מקבלים את הנוסח, כפי שהוכן על ידי היועץ המשפטי. נעבור

סעיף סעיף. בינתיים קיבלתי גם כמה מכתבים, אז לפי הסעיפים שנדון בהם, אציג בכל

פעם מה מציע מי שפנה בכתב. נעבור קודם כל להגדרה של סרט.

אנה שניידר;

על פי ההצעה של משרד המשפטים ישנו שינוי מהפעם הקודמת: "סרט" - יצירה

אורקולית אומנותית, ובכלל זה עלילתית, תעודית או נסיונית, המורכבת מסדרה של

תמונות נעות, מצולמות או מוקלטות, בליווי פס-קול או בלעדיו, שניתן להקרינה על

מרקע, לרבות מרקע טלויזיה, וליצור עותקים ממנה".

דוד צוקר;

לדעתי זו הגדרה הרבה יותר טובה מההגדרה הקודמת, כי היא נותנת את האפשרות

שיצירות שהן לא קולנוע או טלוויזיה יבקשו תמיכה בעניין הזה, כמו יצירות מחשב

שונות, וכו'. זו הגדרה, לטעמי, הרבה יותר טובה ומונעת פלישה של גורמים זרים.

יונה יהב;

יש משהו יותר קצר ויותר קולע.

דוד צוקר;

של גנני? היא גם לא רעה.

יונה יהב;

היא לא רעה מאוד.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

"סרט" - סרט שנוצר במטרה להקרינו בבתי קולנוע או בטלויזיה, הכל לפי כללים

שתקבע המועצה".

דוד צוקר;

הוא משאיר את האהריות על המועצה.

בוריס מפציר;

למועצה אין סמכות לקבוע מה זה סרט.

אמנון דה-הרטוך;

אני מבין שההצעה האחרונה הוצעה על ידי מר גנני. מר גנני היום מנהל קרן

שהוא מקבל עבורה תמיכה במסגרת משרד התקשורת, עבור טלויזיה בכבלים. אני לא יודע ל

עד כמה יש להצעה שלו משמעות לגבי מה שאני מזכיר כאן. אני רוצה לציין הערה

כללית שהיא מאוד מאוד חשובה. הבסיס של הצעת החוק הזו למניעת חלוקת התמיכה, הוא



שהכסף יחולק בהתאם לחוק יסודות התקציב, על פי כללי תמיכה. הרק יסודות התקציב

קובע שאמת המידה היא השיוויון. אני רוצה להדגיש כאן שצריך להקפיד שאם התמיכה

במשרד התקשורת תמשיך, אז מי שזכאי לקבל-

יונה יהב;

מה זה שייך להגדרה?

עמי ברקוביץ';

אני חושב שההגדרה שבתיאום עם משרד החינוך, היא הגדרה מקצועית, נכונה,

ומוציאה את כל החששות.

יונה יהב;

היא יותר טובה משל גנני?

צבי האוזר;

יונה יהב;

גמרנו את זה כבר. אליבא דפרשנות משרד המשפטים, הקרן של גנני מתחסלת.

אנחנו משאירים את ההגדרה המקורית.

דוד צוקר;

חברי הכנסת צריכים להחליט על דבר אחד, האם אנחנו רוצים שההגדרה תהיה

בחקיקה ראשית, או להסמיך את המועצה לעשות את זה. אני נוטה שהמחוקק יעשה את זה

בחקיקה ראשית, משום שמטבע הדברים יש על המועצה יותר לחצים, יותר קונפליקטים.

יש לכך גם יתרונות, כי ההגדרה בחקיקה הראשית תמנע את המחלוקת בתוך המועצה. אני

רוצה ללכת על ההגדרה שהוצעה עכשיו. לפי דעתי היא רחבה מספיק.

היו"ר עמנואל זיסמן;

מקובל עליכם?

יונה יהב;

כן.

עדנה הראל;

אני רוצה להוסיף בהקשר להערה שהעיר קודם חה"כ צוקר, שרצינו להוציא יצירות

מחשב, אז יכול להיות שיש נקודה אחת בהגדרה של גנני שכדאי לאמץ כאן, וזה ש"נוצר

במטרה להקרינה בטלוויזיה".

היו"ר עמנואל זיסמן;

פה אחד אנחנו מאשרים את הסעיף הזה.

ל

אנה שניידר;

יתר ההגדרות הן טכניות.



צבי האוזר;

על פי ההגדרות האלה, סרט שמיועד להקרנה בטלוויזיה הוא סרט. מכיוון שאני

מניח שיהיו על זה דיונים, לפי שלל ההגדרות הטכניות שפה גם סרט שייעודו

לטלוויזיה הוא סרט.

היו"ר עמנואל זיסמן;

התשובה שלנו היא שאנחנו רואים בזה סרט.

עמי ברקוביץ';

לגבי סרט ישראלי, לעניין התאמה. סעיף 13 שבעצם מסמיך את השר באישור

הוועדה להגדיר מהו סרט ישראלי, זה המנגנון שנקבע בחוק. כתוב בהגדרה שם: "סרט

ישראלי" - סרט שהוכר על פי כללים". זה לא תואם בהכרה את מה שכתוב בסעיף

ההסמכה. את זה אנחנו מבקשים לתקן ל"סרט שמתקיימים בו התנאים".

היו"ר עמנואל זיסמן;

האם יש הערה נוספת לסעיף מספר 1? סעיף מספר 1 מאושר פה אחד.

אנה שניידר;

בסעיף 2 לא חל שינוי ממה שהיה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אם אין הערה, אנחנו מאשררים גם את סעיף 2.

אנה שניידר;

בסעיף 3 הוספו פסקאות ה' ו-ו', לפי מה שדובר בישיבה הקודמת. מעבר לזה, לא

חלק שינוי בסעיף.

ראובן ריבלין;

שר האוצר, לפני שהחליט מה שהחליט, התקשר איתי על מנת לדבר על ליבי שאנחנו

ניסוג מחוק הקולנוע, ושהוא מתחייב להקציב בכל שנה עוד עשרה מיליון נוסף על כל

התקציבים, לענף הקולנוע או לקרן לעידוד הסרט, הכל לפי העניין ולפי יוזמתם של

החברים. הסברתי לו שלא עולה על דעתי, ואנחנו רואים בנושא חוק הקולנוע לא רק

איזשהן הוראות שעה, אלא עניין עקרוני, לפיו תקציב הקולנוע בישראל לא יהיה יותר

תקציב שיהיה מושפע מעדיפויות לאומיות של שר זה או אחר בנושא תקציבו, אם זה

יהיה שר החינוך או שר המסחר והתעשייה, או שר אחר לעתיד לבוא. לכן אנחנו רואים

את חוק הקולנוע כחוק מסגרת חשוב ביותר. לאחר שהפרינציפ הובן, ושר האוצר יחד עם

הממונה על התקציבים הבינו שכלה ונחרצה עם חברי הכנסת להעביר חוק, הם אמרו

שיכול להיווצר מצב שלפי חוק זה הקולנוע יכול לקבל פעם מאות מיליוני שקלים.

אמרתי שבאופן תיאורטי בהחלט יכול הדבר להיות, אם למשל התמלוגים שיינתנו

מהזכיינים לטלויזיה-

יונה יהב;

גם זאת כוונת המחוקק.

ראובן ריבלין;



מאה אחוז, אז יכול אולי להיות שהסכומים יגיעו למצב כזה שבו הקולנוע לא

יידע מה לעשות עם זה. אמרתי לו שלמשל בעניין זה אני מוכן לשמוע איזשהן

הסתייגויות של האוצר, שייתנו רף מקסימלי. אנחנו לא אטומים לעניין זה. אנחנו

חושבים שאם צריך לעזור באותה הזדמנות לחה"כ רן כהן לממש את אותם חוקים שהוא

העביר, למה לא. אנחנו לא צריכים הכל לקולנוע. לא צריך מאות מיליונים, מספיקים

לנו כמה עשרות מיליונים. אחר כך הוא אמר שיש למשל למועצה סמכויות נרחבות,

ומדוע שבכל זאת למשרד האוצר לא יהיה איזה SAYבתוך המועצה, כאחד מהאנשים.

אמרתי לו שאני חושב שזה דבר חשוב ביותר. אני חושב שזה גורם של איזון ובלימה

במידת הצורך. אמרתי לשר האוצר, לפני שהוא הודיע על החלטתו, שאנחנו, חברי

הוועדה, נשמח להיפגש איתו ביום שני, לאחר שאנחנו נאשר היום את ההצעות המובאות

בפנינו, במידה שנמצא לנכון לאשר, אבל נשאיר לנו מקום, שאם תהיינה הסתייגויות

שתתקבלנה על דעתנו, אנחנו נוכל לעשות לגבי אותם עניינים, אם נחליט רובנו שאכן

צריך להיענות ולקבל הערות נכונות של משרד האוצר, אז אנחנו נהיה מוכנים לעשות

תיקונים. למשל בסעיף 4 בו נאמר שהמועצה תחיה בת 25 חברים.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

קודם כל בוא נבדוק את העניין מבחינה עקרונית. אנחנו נכין את החוק לקריאה

שניה ושלישית, שר האוצר יחזור מחר מחופשתו, ואז אתה מציע במקום להיאבק נגד

ההסתייגויות שלו, נכלול אותן?

ראובן ריבלין;

נכון, אם לא, זה יהיה במסגרת הסתייגות שלי.
היו"ר עמנואל זיסמן
אז אני מציע שאנחנו נאשר את החוק היום לקריאה שניה ושלישית, ומבחינה

טכנית, במקום להעביר את זה מיד, נחכה יומיים-שלושה עד שנשמע מה בפי השר. מקובל

עליך?

ראובן ריבלין;

לי אין בעיה. אם נשמע הסתייגויות שתהיינה מקובלות עלינו, נעשה רביזיה.

דוד צוקר;

אין בעיה, מותר להמתין לשר האוצר גם שבוע.

יונה יהב;

דבר אחד כבר אפשר לקבל, להכניס למועצה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אנחנו עכשיו בסעיף 3. יש למישהו תגובה על דבריה של הגב' שניידר שנוספו

סעיפים ה' ו-ו' כפי שדיברנו על כך בפעם הקודמת. האם יש למישהו הערה לגבי סעיף

3? אין, אז מאשרים את סעיף 3. נעבור לסעיף 4.

7



אנה שניידר;

סעיף 4 הוא חדש כולו, וצריך לקרוא אותו: "(א) המועצה תהיה בת 25 חברים

שימנה השר".

(ב) הרכב המועצה יהיה:

(1) ארבעה עשר חברים ממיגוון תחומי היצירה והעשייה הקולנועית, שאינם

עובדי המדינה;

(2) שישה אנשי ציבור המעורים בתחומי התרבות והאמנות, שאינם עובדי המדינה;

(3) שני עובדי משרד החינוך, התרבות והספורט;

(4) עובד המדינה שהציע השר הממונה על ביצוע חוק הבזק, לאחר התייעצות עם

המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין;

(5) עובד המדינה שהציע השר הממונה על ביצוע חוק הרשות השניה, לאחר

התייעצות עם מועצת הרשות השניה לטלויזיה ורדיו;

(6) עובד המדינה שהציע השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, התשכ"ה-

1965;
יונה יהב
אני מציע פה: "עובד מדינה שהציע שר האוצר".
ראובן ריבלין
לא, נשמע אותו. אם יהיה צורך, נוסיף אותו.
יונה יהב
אני בעד להוסיף זאת מראש.
דוד צוקר
אני חושב שמה שחה"כ יהב אמר הוא מאוד נכון. הוא אומר שיש פה שלושה עובדי

מדינה, ושלא יכול להיות שהשר ימנה עובד מדינה בהתייעצות עם האוצר. תקבע עובד

מדינה, אבל בלי התייעצות, כי אתה לא יכול להתייעץ על עובד מדינה.
סיגל יששכר
היום בוועדת התמיכות של משרד החינוך, יושב חשב משרד החינוך, בין היתר חבר

הוועדה. בעקבות השינוי שיחול כאן, חשב לכאורה לא חייב להיות חבר במועצה הזאת.
עדנה הראל
יש ועדת תמיכות חוץ מזה. המועצה הזאת רק מייעצת.
היו"ר עמנואל זיסמן
7

זה מה שרצית להעיר, או שיש עוד משהו?



דורית מורג;

גם על התמיכות הראויות.

דוד צוקר;

אני רוצה לקבל את ההצעה של חה"כ ריבלין לגבי עובד איש משרד האוצר, ואז

השאלה היא על חשבון מה הוא בא. סעיפים קטנים (1} י-(2} הם די קרובים אחד לשני.

הם משיקים, ואני מציע לגרוע מסעיף (2), כלומר שזה יהיה חמישה, עם נציג אוצר.

זה תיקון- אחד שאני מציע. תיקון שני שאני מציע הוא בסעיף (1) לקבל משהו ממגוון

תחומי העשיה, היצירה והאקדמיה.

אנה שניידר;

"מתחומי היצירה, העשיה והמחקר הקולנועיים".
אמנון דה-הרטוך
לגבי הרכב המועצה שהוצע שנציג שר האוצר ייכלל בה, אני לא כל כך מבין מה

המשמעות של נציג שר האוצר, כשאנחנו מסתכלים על מטרות המועצה, וכאשר אנחנו

רואים שמדובר בעיקר בתחומים מקצועיים של קולנוע. אם הרצון הוא להשפיע על

התקציב, הרי המחוקק קובע מה יהיה התקציב. התקציב הוא משהו סגור, אז מה נציג שר

האוצר יכול לתרום?

יונה יהב;

הכללים של אלוקציה, בכל הדברים האלה הוא יכול בהחלט להשמיע את דעתו.

אמנון דה-הרטוך;

לא המועצה מחלקת את הכסף. היא מייעצת.

ראובן ריבלין;

במשק סגור השר יכול להוציא רק כסף שהמועצה-

צבי האוזר;

והשר יכול שלא לקבל את המלצת המועצה.

יש לי הצעה לרביזיה של כל מבנה הסעיף, ואני אומר את זה בשם שרת התקשורת.

אנחנו מכירים בעצם את ממשלת הקולנוענים במדינת ישראל. לפי החלוקה הקיימת כיום,

יש דומיננטיות מאוד משמעותית לשר אחד בממשלה. מעבר לנציגים של עובדי מדינה,

רוב האנשים שיישבו וייצרו, ייבחרו בסופו של דבר על ידי שר אחד. אני חושב שזה

לא בריא לתחום שפלורליזם וגיוון הם נשמת אפו.

מדובר פה על יצירה שבפרקטיקה מתפרסת על מספר משרדים, ועדיין לא קיים

במדינת ישראל מעין ,FCCרשות תקשורת וקולנוע שמרכזת סביבה את כל תחום היצירה.

נכון להיום, לרשות השידור יש את השר הממונה שלה, למועצת שידורי הכבלים והלווין

יש את השר הממונה שלה, לרשות השניה יש את שר הממונה שלה, וזה לאו דווקא אותם

שרים. אני מציע חלוקה אחרת לגמרי שאפרט אותה עכשיו, שהעיקרון החשוב שלה הוא

שהיא שומרת על מגוון המקורות שיגיעו אותם האנשים.



קודם כל אני רוצה לחלק חלוקה ראשונה את 25 האנשים ל-13 ו-12, כאשר 13

צריכים להיות אותם חברים ממגוון תחומי היצירה והעשיה הקולנועית, שאינם עובדי

מדינה, שהם אנשי מקצוע, ו-12 אחרים. בתוך ה-12 החלוקה צריכה להיות שישה עובדי

מדינה ושישה אנשי ציבור. בתוך עובדי המדינה, אני חושב ששניים צריכים להיות

נציגים לשר החינוך, שהוא השר הדומיננטי, אחד שר האוצר, ואני חושב שזה מאוד

חשוב שזה יהיה, ואחד השר הממונה על חוק הבזק, שזה הטלויזיה, שזה יכול לעבור

בשלב מסויים, אחד הממונה על הרשות השניה ואחד הממונה על רשות השידור. אלה

השישה. אותו מערך של עובדי מדינה, צריך להיות גם לאנשי ציבור. אני חושב שהשר

הממונה על הרשות השניה, כמי שהוא ממנה עובד מדינה אחד, הוא צריך למנות גם איש

ציבור אחד, ולא את כל ששת אנשי הציבור צריך להפקיד בידי שר החינוך. לשר החינוך

של היום לחלוקה הזאת של ה-12 יש דומיננטיות, יש לו שניים ושניים, כאשר לכל אחד

יש אחד.

ב-13 שהם רוב מאנשי המקצוע, גם שם מקובל עליי שיהיו המלצות של הארגונים

היציבים לאותם אנשי מקצוע, אבל גם בהמלצה להזכירכם, ישנו אלמנט הבחירה. יכולים

אנשי המקצוע להציע 26, והשר יבחר את ה-13 הראויים לו. אני לא חושב שצריך למקד

את הכוח הזה של בחירת ה-13 בידי שר אחד. אני חושב שגם כאן צריך לעשות חלוקה של

שבעה ושישה, בתוך ה-13, ואני חושב ששבעה צריכים להבחר על ידי שר החינוך, כדי

להנציח בכל זאת את הדומיננטיות שלו בגוף הזה, והשישה צריכים להתחלק על ידי

שלושה שיומלצו על ידי הגופים המייצגים, אבל ייבחרו על ידי מועצת הרשות השניה,

בהמלצת מועצת הרשות השניה, כדי בכל זאת לבזר עוד משהו, זה גם לא איזשהו שר,

ושלושה על ידי מועצת הכבלים.

מה שקיבלנו מכל המבנה, הוא דומיננטיות של רוב לאנשי מקצוע אל מול שאר

האחרים. בשאר האחרים קיבלנו חלוקה הרבה יותר הגיונית בין שרים, ועדיין שמרנו

על דומיננטיות של שר החינוך, שהוא בסופו של דבר האיש המופקד על ביצוע החוק.

אבל, להזכירכם, מקורות הכסף ומטרות הכסף, שניהם באים לא רק ממקורות שמשרד

החינוך אחראי עליהם, ומתחלקים לא רק ממקורות שמשרד החינוך אחראי עליהם. לכן,

המועצה הזאת שעיקר תפקידה הוא בעצם לעשות את הקריטריונים ולחלק את הכספים

האלה, היא צריכה לתת ביטוי, לא ברמה הדומיננטית, אבל ברמה הרבה יותר משמעותית

לשאר הגורמים המעורבים. חוץ מזה, אני חושב שטוב לדמוקרטיה הישראלית וטוב

ליצירה ולפלורליזם ולגיוון - כי מדובר פה, כפי שאמרת, באמנות, ולא מדובר פה

במשהו שהוא לפי ספר וחוק - טוב שיהיו כמה שיותר גורמים שיוכלו לשלוח לגוף הזה

דברים.
בוריס מפציר
אני לא מסכים עם מר האוזר מהטעמים הבאים - ראשית, באופן מהותי והסטורי,

חוק הקולנוע זה פיצוי של הטלויזיה המפולגת בין ערוצים שונים, על אובדן הכנסות

מהקולנוע. בעיקר, ברגע זה, אנחנו צריכים לנתק בין מקור הכסף ובין מטרות החוק.

שנית, לצורך העניין, חוק הקולנוע הוא בתמיכת המדינה, בקרנות בסדר גודל כזה או

אחר, ולא חשוב כרגע אם זה עשרים מיליון או שישים מיליון. זו תמיכה. התמיכה

ניתנת על פי כל אמות המידה, כולל מה שמשרד המשפטים מגבש עכשיו, על פי

הדומיננטיות של המשרד. השיקול צריך להיות אם משרד התרבות הוא הדומיננטי בכל מה

שקשור לחוק הקולנוע.

צבי האוזר;

או מונוליטי.
בוריס מפציר
לצערי הרב, אפילו המעשה של שר התעשיה, שאני מאוד מתקומם נגד התהליך עצמו,

אבל מבחינת ההגיון זה היה תהליך שהיה תהליך טבעי, דהיינו, שהתרבות תהיה בידי

התרבות.



ראובן ריבלין;

שלא יהיו קומיסרים לתרבות, זוז מה שהוא אמר.

בוריס מפציר;

נכון.

ראובן ריבלין;
שר המסחר והתעשיה אמר
קולנוע הוא לא תרבות, ערך, אסור שיהיו לו

קומיסרים. אם אני כשר המסחר אומר מה צריכים להיות התכנים, כי קומיסר נותן את

הכסף, ומבקש ארור כך שיעשו תכנים, זה היה ההגיון שהוא שחרר את עצמו מזה.

בוריס מפציר;

התכוונתי רק לדרך שהכסף הלך לאיבוד, וחבל שכך. אני לא חושב שזה היה תקין,

ומותר לי לומר את זה. לגופו של עניין, המועצה, על פי הדגם שנידון כאן, זה הדגם

המקובל בכל המדינות הנורמליות, מקנדה וצרפת, מאנגליה עד איטליה. בכל המדינות

הללו הקולנוע נמצא באחריות משרד התרבות, ולכן השיקול צריך להיות-

צבי האוזר;

במדינות האלה יש רשויות תקשורת.

בוריס מפציר;

מועצת קולנוע, לצורך העניין, זה צעד מאוד משמעותי, על מנת להקים, נניח

רשות לקולנוע, במרכאות אפילו. אי לכך, בעיניי, האיזונים המופיעים בטיוטת החוק,

הם איזונים נכונים מכל הבחינות, ולכן חובת ההתייעצות עם גופים מקצועיים, ולכן

חובת ההתייעצות עם גופים ציבוריים. מכל הבחינות זה יכול לתת לנו פריסוז נכונה.

ברשותכם, אני רוצה לציין שאותו הגיון עובד למשל בחוק המוזיאונים, וזה עובד. זה

עובד בחוק הספריות גם כן. מוזיאון זה דבר לא פהות רגיש מהקולנוע, לעיתים גם

יותר.

צבי האוזר;

אין אף משרד שמתעסק עם מוזיאונים.

מיכה ינון;

ישנו משרד הבטחון. אתה יודע כמה מוזיאונים יש לצה"ל? יש נציג של משרד

הבטחון של מוזיאוני צה"ל.

בוריס מפציר;

אני חושב שאסור לנו ללכת לכיוון הפלגני, אסור לנו ללכת לשיטת המוזאיקה.

במקום ליצור משהו שיידחוף את הקולנוע קדימה, אנחנו נהיה בנסיגה עצומה.

עדנה הראל;

במשרד המשפטים אנחנו מודעים למחלוקת, ובחנו אותה. היינו רוצים להציע עמדה ל

שלישית שאולי מפשרת. קודם כל, נראה לנו שמקור הכסף לא רלבנטי לעניין של מי

ממונה, מכיוון שמקור הכסף הוא ההצדקה הציבורית לפצות את הקולנוע על הטלויזיה,



אבל בעל המאה לא צריך להיות בעל הדיעה, והטלויזיה היא לא בעלת המאה, אלא זה

התמלוגים, זאת אומרת, זה בעצם ייעוד של המיסוי, ואלה לא כספי בעל הזיכיון.

נעבור לעניין הייעוד, הייעוד הוא גם סרטי טלויזיה, ולכן, אנחנו לא היינו

פוסלים את המעמד של הגופים הציבוריים שמעוניינים בטלויזיה. אנחנו חושבים שיש

מקום שהם יבואו לידי ביטוי, מכיוון שמדובר גם בסרטי טלויזיה. ואולם, אין פה

עניין של שליש-שליש-שליש, ולא שלושה שרים שממונים, אלא שר אהד שממונה, אז

אנחנו רואים גם חשיבות לזה שלשר אחד תהיה האחריות הציבורית העיקרית לתת תמונה

מאוזנת של מועצה מסויימת, ושל פעילות של מועצה מסויימת. כי ברגע שיש לך שלושה

גופים שונים שממנים שליש-שליש-שליש, אין אחריות של אף אחד על התמונה הכוללת של

המועצה. לפיכך, אנחנו חשבנו שהאופן שיכול לאזן בין השיקולים השונים שציינתי,

הוא שישנם עובדי המדינה שממונים על ידי הגורמים השונים, ישנם אנשי היצירה

שממונים אחרי התייעצות עם גופים ציבוריים. הגופים הציבוריים האלה הם על פי

רשימה שתפורסם ברשומות. יש הליך התייעצות פומבית. התחום הוא תחום ברור, אלה

אנשי יצירה שצריכים להיות פעילים. החשש לקומיסריות שצויינה קודם הוא יותר קטן,

והכל יותר ברור, ולכן אנחנו חושבים שאת זה יכול שר אחד לעשות, ולקחת אחריות על

התמונה. לעומת זאת, אנשי הציבור, שאלה אותם השישה שציין מר האוזר, והם כאן

בסעיף 4(ב)(2), ראוי שהם יהיו ממונים על ידי שלושת השרים השונים, שהם השר

שממונה על חוק הרשות השניה, השר שממונה על חוק הבזק, ושר החינוך שממונה על

החוק הזה. כאן נקבל את ההצעה של מר האוזר לגבי ששת אנשי הציבור. עובדי המדינה

כמובן ממונים איש על ידי שריו, אבל אנשי היצירה, שהם אמונים בהליך הפומבי של

ההתייעצות על ידי הגורמים השונים, "שארו במינוי של שר החינוך אחרי הליך

ההתייעצות.

היו"ר עמנואל זיסמן;

האם הבנתם את ההצעה של משרד המשפטים? זה חסר תקדים שמשרד המשפטים מציע

הצעה שלישית פה.

יונה יהב;

אני רוצה לדבר על העיקרון.

ראובן ריבלין;

זה נושא של פשרה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אבל הצעת הפשרה שלה לא מערערת את ההצעה הכתובה לגמרי, בעוד שמר האוזר

מערער באופן יסודי, כי זה ההיפך.

צבי האוזר;

קודם כל, אני מסכים שאנשי המקצוע הם צריכים להיות המקור להמלצות. מבחינת

מי שבסופו של דבר מצביע מהרשימה שכל אותם גופים ומומחים יבואו וייבחרו, אז

בהצעה שלי שר החינוך מצביע על 11 אנשים מתוך 25 אלה, השר הממונה על הרשות

השניה, שהיום זה שר החינוך, על עוד חמישה, השר הממונה על חוק הבזק על חמישה,

שר האוצר על שניים, והשר הממונה על רשות השידור על שניים. זו החלוקה שאני

מציע. בחלוקה האחרת יוצא ש-21 מתוך ה-25 זה שר החינוך. זו לא דומיננטיות, זו

מונוליטיות.



היו"ר עמנואל זיסמן;

תארו לעצמכם שהרב הלפרט יהיה שר החינוך הבא. מי יהיו ה-22? כל אלה שיקבלו

תואר בטורו קולג'.

עדנה הראל;

לעניין מה שמעיר היושב ראש, בדיוק מאותה סיבה, חשבנו שאנשי הציבור צריכים

להיות ממונים על ידי שרים שונים. לעניין ההתייעצות עם אנשי היצירה, אני רוצה

להעיר שמה שכתוב היום בנוסח, זה התייעצות עם הגורמים האלה. זאת אומרת, הם

יכולים להציע, ויכול השר להציע להם. מר האוזר מדבר על כך שזה על פי המלצה של

הגורמים האלה, וזה שונה.

יונה יהב;

אני בהחלט חושב שאנחנו יכולים להתכנס סביב הרעיון הזה של מניעת

המונוליטיות הזאת, ואני לא אתעקש על חלוקה כזאת או אחרת, מלבד על הפרינציפ שגם

אנשי הציבור, ודרך אגב, בספירה שעשיתי בהצעה שלך, אתה הורדת מההצעה אנשי

מקצוע.

צבי האוזר;

עשיתי 13 ו-12.

צבי האוזר;

אני לא אתעקש על המספרים, אבל בהחלט אתעקש על כך שמספר שרים ימנו.

ראובן ריבלין;

יש לי חשש כבד מאוד בהצעת משרד התקשורת, בכך שאנחנו הופכים את המועצה

ללטיפונדיות, שבהן לכל שר יש את הווסלים שלו. אם ישאל מישהו; מה, אתה רוצה לתת

את כל חברי המועצה בידי שר החינוך או בידי שר התקשורת? יש עדיפות לתת לשר אחד,

כי אז השיקול שלו הוא לא שיקול מוחלט, זאת אומרת, שיקול דעת בלתי מסוייג, אלא

הוא צריך לעבוד לפי הכללים שאנחנו קבענו. זאת אומרת, הוא יצטרך לבחור את אותם

אנשים, לפי אותם קריטריונים שההגדרות בחוק קבעו אותם.

צבי האוזר;

תשאיר את אותם קריטריונים. תחייב את כל השרים בקריטריונים.

ראובן ריבלין;

אני מסביר לך עכשיו את ההגיון לחוק. אם אנחנו אומרים שיהיה שר ממונה אחד,

והוא ימנה את כל אנשי המקצוע, אנחנו אומרים שבחוק הקולנוע ביקשנו לעשות רשות

קולנוע, והחלטנו, מטעמים של אחידות בחקיקה, שלא נזדרז לעשות רשויות שיהיו

חיצוניות, ואנחנו נשתדל שגם כשנקים רשות, היא תהיה במסגרת של משרד אחד. כמו

כן, באותה רשות שתפעל במסגרת המשרד, המשרד לא יהיה בעל חבית על התקציב, משום

שהתקציב שיינתן לאותה רשות או לאותה מועצה, יהיה תקציב משוריין במשק סגור,

והוא יהיה מיועד רק למטרות שהחוק קבע אותן. אנחנו מגבילים, נותנים לשר לפקח,

להיות האיש שבודק האם כללי החוק מתקיימים כלשונם, וכל אותה מערכת פיקוח, אבל

למעשה אנחנו לא מותירים בידיו איזושהי דיסקרציה, מעבר לדברים שנמצאים בחוק.

ברגע שאנחנו מתחילים לומר שמתוך 25 יהיו ככה ויהיו ככה, כל אחד יאמר; אני רוצה

את האנשים שלי, ואז אותם אנשי מקצוע, שאפשר לומר לגביהם מה הקריטריונים -



שיינתנו, הם אחידים, מאוחדים, ואחרי מספר פעמים שבהן ייפנו לערכאות על מנת

שייתנו פרשנויות מתאימות מיהו האדם המוסמך ומי לא, כנראה שיבוא שלום על ישראל,

והיציבות תשרור כאשר הקריטריונים ייקבעו בצורה הברורה ביותר על ידי רשויות

אהרות, אם וכאשר יוגשו איזשהן השגות, אם לבג"ץ, או למערכות משפטיות אהרות

שי יפעלו אז, ושיהיו אחראיות על הוק כמו הוק הקולנוע.

היו"ר עמנואל זיסמן;

מה אתה מציע?

ראובן ריבלין;

לדעתי הפשרה של משרד המשפטים, היא פשרה מצויינת. יכול להיות שלא השכלתי

לשמוע בדיוק כל מלה ומלה, והייתי מבקש לראות את זה מול עינינו. הייתי מציע

שמשרד התקשורת יירד מהעניין הזה, משום שאם אנחנו ניתן לטיפונדיות, אנחנו

עלולים לגרום למצב שבו אנחנו ניצור עוד פעם מינויים פוליטיים מיותרים בתוך כל

המערכת הזאת.

צבי האוזר;

זה תרתי דסתרי.

דוד צוקר;

אני רוצה לנסות להציע הצעה שנדמה לי שהיא מה שהגב' הראל וחה"כ יהב אמרו.

מר האוזר הציע שני פרמטרים. אחד הוא אמר 13 ו-12, ולשמור על הרוב של 13 אנשי

מקצוע. כלומר, אם אנחנו נקבל את ההצעה לכלול נציג אוצר ולגרור אותו מסעיף 1,

זה ייצור את הפרופורציה של 12 ו-13, ועל זה הסכמנו. פה אין לנו כל מחלוקת.

הפרמטר השני שלו היה מי ממנה, ועל זה המחלוקת. אני חולק עליך, מר האוזר, ששר

החינוך חופשי במינוי של ה-13. הוא לא חופשי. כאשר נאמר "התייעצות", הכוונה היא

לא התייעצות מבחינת נימוס טוב. התייעצות זה אומר שהוא צריך טעמים טובים מאוד

לסרב. אני חולק על העניין שיש פה דומיננטיות במובן האישי שהולך שר החינוך,

בוחר את האנשים שאכלו איתו אתמול ארוחת בוקר. זה באמת לא יעבוד כך. אני לא

מקבל את העוצמה של הטיעון שזאת דומיננטיות או הגמוניה של שר החינוך. יש ל-13

רוב, יש פה השפעה גדולה לארגוני האמנים, וגם להם אין הגמוניה מוחלטת, ואנחנו

לא רוצים שתהיה הגמוניה לאף אחד. אני מקבל את הטיעון שלו, ואני חושב שהגב'

הראל וחה"כ יהב אמרו את זה, לגבי ששת אנשי הציבור, בהחלט סביר שהם יתחלקו בין

השרים אחרים, כי יש פה איסור זיקה, כי בהשקפת עולם כן יכולה להיות פה

דומיננטיות. לכן אני מציע שיהיו 13, ואחר כך, בתוך ה-12, פרט לעובדי המדינה

שעליהם סיכמנו, השישה הנותרים שהם אינם עובדי מדינה אלא מינויים של השרים,

יתחלקו בין שלושת או ארבעת השרים הנוגעים בדבר. לפי דעתי זה פחות או יותר מה

שאמרו חה"כ יהב והגב' הראל.

מיכה ינון;

אני חושב ששר החינוך, ולא חשוב מי זה יהיה, שולמית אלוני או אמנון

רובינשטיין, או הרב לוי ואחרים, הוא צריך להמשיך להיות אחראי וממונה על החוק.

לא ייתכן שעל ידי זה שיתחילו מחלוקות על מינויים, יעכבו למשל את ענייני

המועצה, כל שר יכול לתקוע את כל העניין.

ראובן ריבלין;

7

לא תחתום לי, לא אחתום לך .



מיכה ינון;

כן, כבר היו דברים מעולם. כל העניין הזה נראה לי לא מתאים ולא רציני.

צריך שהשר ימנה את כולם, וכפי שקרה במועצת הלאדינו, במועצת האידיש, במועצת

המוזיאונים, לא שמעתי לא פרץ ולא צווחה שמינו מינויים את מי שהשר אכל איתם

ארוהת בוקר, כמו שתיארו פה. השר צריך לעמוד במבהן גם ציבורי, גם של בג"ץ, גם

של כל הגופים המקצועיים שרלבנטי ים לעניין. לדעתי, ברור שמשרד ההינוך צריך

להיות דומיננטי. הוא קובע לאחר התייעצות גם את אנשי המקצוע. על אנשי הציבור

יכול להיות שיש מקום לפשרה הזאת גם, אבל אני רואה בזה סכנה, כמו שאתה אומר שלא

אחתום לך כי לא תחתום לי, ויכול להיות שצריך להוריד את זה מהשרים, לרשויות

עצמן. כלומר, שמליאת רשות השידור צריכה למנות, מועצת הרשות השניה, מועצת

הכבלים, כלומר, הגופים הציבוריים המקצועיים הם צריכים למנות את האנשים, ולא

השרים הממונים עליהם. כך זה יישאר ב LEVEL-לא פוליטי, כלומר, הפוליטיקאי היחיד

שיהיה מעורב זה שר החינוך שיהיה מופקד על ביצוע החוק. כך אני רואה את זה.
צבי האוזר
קודם כל, במועצה לשידורי כבלים ולווין יש שני נציגים של שר החינוך, ויש

בה נציג של שר האוצר ונציג של שר המשפטים, ודווקא הפלורליזם הזה הוא טוב

לעניין ולא רע. הבעיה היא לא רק מאיפה הכסף מגיע, אלא השאלה היא על מה זה

יוצא. אם זה יוצא לקולנוע וטלויזיה, ואין פה הכחשה שזה יוצא גם לטלויזיה, אז

חשוב שגם הגופים שאחראים על ביצוע הוקי הטלויזיה, יהיו שותפים.

ראובן ריבלין;

מה זה חוקי הטלויזיה? פה מדובר על סרט שהוא גם יהיה בטלויזיה. לא מדובר

על טלויזיה, מדובר על קולנוע.
צבי האוזר
אני חושב שזה בניגוד להבהרה בפרוטוקול. לא מעט מהכסף הזה יממן סרטים שהם

מעולם לא יעלו על האקרן הגדול, לכן לשר החינוך אין שום עניין בזה. המחלוקת

בינינו היא שבאנשי המקצוע, באותם 13 אנשי מקצוע, מתוכם שלושה יומלצו אפילו לא

על ידי השר, אלא על ידי מועצת הרשות השניה, שהיא אחראית על ביצוע החוק, ושלושה

על ידי מועצת הכבלים שזה גוף רחב. זה נותן לנו הרבה יותר ביזור והרבה פחות

אפשרות להכתיב בלוקים כאלה. הקריטריון הוא אותו קריטריון - אנשי מקצוע, ומי

שימליץ למועצות הם אותם גופים, אבל אם גופים נותנים שמות של שלושים איש, אני

לא רוצה שהשר הוא זה שיחליט.
דוד צוקר
אומר לחברי הכנסת מה אני הבנתי כהצעה לסיכום. 13 ממגוון תחומי, וכו' -

שניים ישירות על ידי מועצת הרשות השניה, שניים ישירות על ידי מועצת הכבלים,

ותשעה כפי שנכתב במקור. ה-12 הבאים יורכבו כך: שניים על ידי כל אחד מארבעת

השרים, שזה שמונה בסך הכל, ועוד ארבעה עובדי מדינה, אחד על ידי שר החינוך, אחד

על ידי הממונה על חוק הבזק, אחד על ידי הממונה על הרשות השניה, ואחד על ידי שר

האוצר.
בוריס מפציר
אני רוצה לומר משהו גס רוח. לו היה תלוי בי, הייתי אומר: הברים, קחו את

חוק הקולנוע, תעבירו אותו למשרד החקלאות, למשרד התקשורת ולמשרד לאיכות הסביבה,

אבל לפחות תשאירו אותו חי. אתם עושים עכשיו את הדבר הנוראי ביותר, ואני משתמש
בביטוי של חה"כ ריבלין
לטיפונדיות. זה לטיפונדיות.



דוד צוקר;

שמבטיחות פלורליזם.

בורים מפציר;

לא, זה לא לטיפונדיות שמבטיחות פלורליזם.

צבי האוזר;

רק שר החינוך יכול לבחור?

בוריט מפציר;

תראו מה קרה כאן. אנחנו התחלנו מ-21 ו-14, כלומר, שני שליש לאנשי מקצוע,

שליש לכל האחרים. בגלל התוספת של משרד התקשורת, אנחנו העלינו ל-25, שהיא תוספת

לגיטימית בפני עצמה. מה זה 25? זה עוד ארבעה פקידים, כמוני. נשארנו ב-14 מול

11, כלומר, 25. מגיע עכשיו נציג משרד האוצר ואומרים; תראו, אנחנו צריכים לתת

לו מקום על חשבון אנשי מקצוע, כך שיהיה 13 מול 12. הרעיון היה שהמועצה תהיה

פלורליסטית מבחינת הזרמים בקולנוע, מבחינת המקצועות בקולנוע, ואתה יכול להבטיח

פלורליזם רק בדרך אחת, שיש מישהו עם כל החישוקים ועם כל הבלמים, שיכול לתת

מקום לכולם, גם לרוסית וגם לפולינזית, גם לנשים וגם לגברים. מה שקורה הוא

שאנחנו נותנים לכל אחד, סליחה על הביטוי באוקראינית; "קניפלה", הוא יידאג

לאינטרסים שלו, וכל הגופים שאנחנו ציינו כאן הם אינטרסנטים לחלוטין.

דוד צוקר;

תשאיר את זה 13 כמו שקבענו בהתחלה.

ראובן ריבלין;

אומר לך גם למה 13. אם אתה נותן שניים לכבלים ושניים לרשות השניה, הרי

אחר כך אתה נותן עוד פעם לשרים הממונים עוד שניים. מטבע הדברים, אם באמת ברשות

השניה צריך שייאמר משהו, ששר התקשורת צריך למנות גם-

צבי האוזר;

אלה אנשי המקצוע. תפריד בין ה-13 ל-12. ה-12 הם נציגים של השר. ה-13 הם

אנשי מקצוע, ואז השאלה היא אם באנשי המקצוע יהיה פלורליזם. לגבי 13 אנשי

המקצוע, מתוך השלושים שיהיו מועמדים, יבוא שר אחד ויצביע עליחם. פה אני אומר,

גם באנשי המקצוע צריך לחיות פלורליזם.

ראובן ריבלין;

אתה יכול לא להגדיר את מי שימנה, כלומר, 13 אנשי מקצוע כך וכך, ששניים

מהם מהטלויזיה. שלא ימונו על ידי הכבלים, אלא שהם יצאו מהטלויזיה.

צבי האוזר;

לא. רבותיי, יש פה חשד בכשרים. אני לא מקבל, לא את המומחיות ולא את טוהר

הנשק וטוהר השלטון של משרד החינוך, של שר החינוך כשר פוליטי, שהוא ייבחר אנשי יי

מקצוע יותר טובים ממועצת הרשות השניה. אני חושב שמועצת הרשית השניה זח כוח

שיכול להשיג תוצאה הרבה יותר טובה.



היו"ר עמנואל זיסמן;

אבל אתה יודע שתיאורטית יכול להיות ההיפך, שיכול להיות שר חינוך נאור

ביותר ומתקדם ביותר, ואני חייב לומר לך שחערוץ השני יכול להקלע לריאקציה.

צבי האוזר;

נכון, ולכן לשר יש תשעה מתוך 13. השר לא חופשי, גם המועצה לא חופשיה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מחפש את האיזון. מר מפציר הביא נימוק שמטריד אותי, ואני מחפש את

האיזון. אני מבקש מכם לעזור לנו עכשיו למצוא את האיזון. אני אומר לך שאנחנו לא

יודעים מה יקרה יום אחד עם הערוץ השני. יכול להיווצר מצב תיאורטי, שגוטניק

יהיה בעל השפעה דומיננטית בערוץ השני, כי זה ערוץ מסחרי.
צבי האוזר
אבל זאת המועצה המפקחת. לכן זה תשע מול 13.

יונה יהב;

אני רוצה לציין שלפני עשר שנים החששות האלה לא היו עולים פה בדיון.

היו"ר עמנואל זיסמן;

בואו נמצא את הסינתזה.

דוד צוקר;

במקום שניים ושניים זה יהיה אחד ואחד משתי המועצות, ושאר ה-11 בידי שר

החינוך.

אני חוזר על הסעיף: "13 חברים ממגוון תחומי היצירה, העשיה והמחקר

הקולונעיים שאינם עובדי מדינה". אחד ימונה על ידי מועצת הרשות השניה ואחד

ימונה על ידי מועצת הכבלים. "שני אנשי ציבור המעורים בתחומי התרבות והאמנות

ימונו על ידי שר החינוך, שני אנשי ציבור וגוי על ידי השר הממונה על חוק הבזק,

שני אנשי ציבור וגו' על ידי השר הממונה על חוק הרשות השניה, שני אנשי ציבור

וגוי על ידי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור".
עדנה הראל
לאחר התייעצות עם הגופים האלה.
דוד צוקר
הכל תוך התייעצות.
היו"ר עמנואל ז יסמן
אני חושב שאנחנו יכולים לאשר את זה פה אחד.



עדנה הראל;

אני רוצה להבין לגבי ההצעה של הח"כ צוקר, האחד הזה שהוא מאנשי המקצוע,

שממנה מועצת- אחרי התייעצות עם כל הגופים האלה שפורסמו ברשימה?

דוד צוקר;

ודאי, אותם קריטריונים.

אנה שניידר;

בסעיף 6 הוספנו את מה שביקשה הוועדה בפיסקה (3).
היו"ר עמנואל זיסמן
מאשרים את סעיף 6, סעיף 7, סעיף 8, סעיף 9 וסעיף 10.

עדנה הראל;

בסעיף 9 אנהנו נעשה תיקון.

היו"ר עמנואל זיסמן;

עכשיו אנחנו בסעיף 11.

אנה שניידר;

הוספנו את התמלוגים על לווינים. זה מופיע בסעיפים 6(ל"ו)(ב), 6(נ"ו)(א}

לחוק הבזק.

צבי האוזר;

אני רק רוצה להבהיר שזה לא כולל את דמי הרשיון.

ראובן ריבלין;

אני רוצה לחזור למינויי המועצה. למשל, בחוק החברות הממשלתיות, יש לפעמים

צורך בחתימת קיום של שני השרים, השר הממונה ושר האוצר.

צבי האוזר;

לא, רק שר אחד ממנה. זה כמו בחוק הבזק מועצת הכבלים, בהמלצה. אם השר

ממליץ, צריך טעם חזק מאוד שהשר לא יקבל.

היו"ר עמנואל זיסמן;

יש הערות לסעיף 11?

אמנון דה הרטוך;

אני מבקש להעיר הערה שקשורה לנושא של קביעת הסכום באופן עקרוני. פרט לשני

תחומים, כפי שידוע לי, במדינה, שהם מקבלים את הכספים שלהם מתמיכת המדינה

בעובדי ציבור, אני מדבר על מרכז מעיין החינוך התורני, ומרכז החינוך העצמאי, לא

מוכר לי תחום אחר שבו המחוקק קובע סכום מסויים שמנותק מחתקציב. אני רוצה



להדגיש שכל סעיף התרבות במשרד החינוך, בולל מוזיאונים, תיאטראות, מחול,

תזמורות, עומד היום על 350 מיליון שקל.

דוד צוקר;

כל עניין ההפקה המקורית, שתוקן גם בחוק הבזק, גם בחוק הרשות השניה, מנותק

מהעניין התקציבי, והוא חלק מהכנסות או תמלוגים.

אמנון דה הרטוך;

אני מבקש להבהיר שהעניין אינו מדוייק כל כך.

היו"ר עמנואל זיסמן;

הקביעה שלך היא לגבי המדיניות, ואנחנו קובעים את המדיניות. אני מכיר

מדינה ששם נקבע בחוק כמה התקציב יהיה.

אמנון דה הרטוך;

הקדמתי בהדגשה שאני רואה לנכון להבהיר את הנקודה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

זאת דעתך או דעת המשרד?

אמנון דה הרטוך;

זאת עובדה, אני רוצה פשוט להביא אותה. גס לגבי ההערה של חה"כ צוקר לעניין

הפקות המקור, צריך להדגיש שלפחות לפי הפרשנות המשפטית שניתנה, אף על פי

שהמחוקק בחוק הבזק הקצה סכום מסויים, הלק זעום מההקצאה מוקצית דה-פקטו להפקות

מקור. אני רוצה להדגיש את זה כעובדה, והוועדה צריכה להיות מודעת לזה, שאם למשל

יהיה משבר פיננסי, התחום היחיד ששמור בנושא כל תמיכות המדינה, זה תחום

הקולנוע. המשמעות היא שאפשר לטעון שזאת קביעה חריגה מחוק יסודות התקציב, במובן

הזה שאפשר שתיטען טענה שעיקרון השיוויון מופר כאן. הוועדה ודאי מודעת שמשמעות

התיקון הזה עשויה להיות שינוי במשתמע של עיקרון השיוויון בחוק יסודות התקציב,

ואז המשמעות יכולה להיות שלאחר מכן יכולה לבוא פריצה נוספת. זאת אומרת, אם

התקדים הזה נקבע, כלומר, קובעים כאן בלי שום קשר להקצאות אחרות, אז יכולים

גופים אחרים לטעון את זה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אתה אומר שיש שתי הצעות חוק שקובעות שתקציב מדינת ישראל צריך שיהיה לו X

אחוז לפחות בענייני חינוך, ו- Xאחוז בענייני תרבות. מה דעתך על זה?

אמנון דה הרטוך;

אין מחלוקת שהכנסת סוברנית להחליט.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אנחנו מאשרים את סעיף 11.

7



צבי האוזר;

אני רק רוצה לומר לפרוטוקול שסעיף 11 לא כולל דמי רשיון ללווין.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מבין שבסעיף 12 יש לנו שני דברים. לי יש בעיה עם ה-10%.מספר גורמים

פנו אליי בעל פה, והסבו את תשומת ליבי לכך שזה גבוה מאוד.

יונה יהב;

אני בעד להוריד.

היו"ר עמנואל זיסמן;

גם יכול להיווצר מצב שאתה לא מנצל את זה גם בשנה מסויימת.

דוד צוקר;

ועוד כתוב לפהות, כלומר, זה רף מינימום.

ראובן ריבלין;

שיווק סרט ישראלי בחוץ לארץ עולה כ-150 אלף דולר.

יונה יהב;

צריך לכתוב עד 10%.

אמנון דה הרטוך;

המלה "לפחות" היא מאוד בעייתית, ומכיוון שהיא יורדת, למלה "עד" אין

משמעות אמיתית מבחינת הקביעה במבחן התמיכה. אם המחוקק קובע "עד 10%", אז כאשר

מבחן התמיכה מגיע, אני לא יודע על סמך מה המועצה יכולה לההליט שהיא רוצה

להמליץ שזה יהיה פחות מ-10%, ושמבחינת מבחן התמיכה במשרד המשפטים, יהיה ניתן

לקבוע שזה יהיה פחות מ-10%.

בוריס מפציר;

התיקון שלי הוא שחסרה כאן מלה אחת שמיישרת את הקו. צריך להיות כתוב;

"לרבות הפקות משותפות", ואז אותם 10% יהיו אפילו פחות מהדרוש. שורש העניין זה

פריצה להפקות משותפות שדורשות השקעה אדירה.

עמי ברקוביץ';

אבל זה בהגדרת סרט ישראלי.

בוריס מפציר;

לא, זאת השקעה אחרת לגמרי.

היו"ר עמנואל זיסמן;

בוא נחלק, 5% לזה ו-5% לזה.



דוד צוקר;

תשאיר את זה למועצה.

ראובן ריבלין;

סרט בקואופרודוקציה נחשב לסרט ישראלי כל דבר.

מיכה ינון;

זה כתוב בסעיף 13.

ראובן ריבלין;

סעיף 13 מתורגם לשפה המשפטית מהמציאות. כשיש לך תסריט, אתה מביא אותו

לקרן לעידוד קולנוע. הקרן בודקת את התסריט, ואם הוא מאושר, המליאה מאשרת את

הסרט על פי בדיקת מקורות המימון, ואז התקציב מאושר כאילו היה סרט ישראלי לכל

דבר. יש תנאים לקרן לעידוד מתי סרט מאושר כסרט ישראלי, שהוא קואופרודוקציה,

שלפחות מחצית הפקתו נעשית בישראל, כאשר לפחות מחצית מהמפיקים הם ישראלים,

ולפחות מחצית מהכסף הוא ישראלי. כבר היו דברים מעולם.

שלמה שטרנפלד;

אין לי מה להוסיף. זה נכון, ולכן, על פי חוק אתה יכול לראות סרט

קואופרודוקציה כסרט ישראלי לכל דבר, ואין צורך לפרט.

יונה יהב;

בשפה המשפטית שאני אמון עליה, המלה "עד 10%" שנקראת בסעיף שהרישא שלו היא

"לפחות", כלומר, אחד זה רף תחתון, ואחד זה רף עליון, זה ברור לחלוטין, וזה

פתוח לדיסקרציה, זה ברור שזה לא נכון. אין שום פרשנות אחרת, ואני מציע להחליף
את המלה
"עד".

ראובן ריבלין;

אני חושב שכל סעיף קטן (2} הוא מיותר לגמרי.

עדנה הראל;

אם אתה כותב; "עד 10%", אז אסור לעשות יותר.

שלמה שטרנפלד;

כאשר אנחנו כוללים את הסרטים בקואופרודוקציה, שכפי שמר ריבלין הסביר,

בצדק, שהסרטים האלה הם גם סרטים ישראליים לכל דבר, על פי חוק, אני שואל את

עצמי אם 10% זה בכלל מספיק, כיוון שאנחנו הלא רוצים למשוך את הזרים לעשות

סרטים בארץ, וזה יאפשר לישראלי לענות להם ולומר, לפחות על פי ההסכמים שדורשים

80% מול 20% בדרך כלל, לפחות לגייס את ה-20% האלה בארץ, על מנת שלפחות ה-20%

האלה יצולמו בארץ, וגם מעבר לזה. אולי אפשר להגדיל את ה-10%.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני רוצה להוריד את זה ל-5%. על פי הנוסח הזה, אין הצדקה ל-10%.



שלמה שטרנפלד;

למה?

היו"ר עמנואל זיסמן;

כי זה יותר מדיי למטרה הזאת, וזה לא ינוצל, וגם אם זה ינוצל, זה מוגזם.

שלמה שטרנפלד;

אם זה לקואופרודוקציה, זה ינוצל.

ראובן ריבלין;

לא צריך לומר ש-5% או 10% זה הרבה. יש פעמים שאתה רוצה שסרט מסויים יילך

למספר פסטיבלים. יש פעמים שיש הצדקה לתת מסע פרסום. יש פעמים שמסע פרסום גם

משתלם אחר כך. לא צריך לקבוע את זה בכלל.

מיכה ינון;

אני מציע להוריד בכלל את שני התנאים האלה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מוכן להוריד את סעיף (2).

שלמה שטרנפלד;

האם אפשר להשאיר את סעיף (1) בלי לקבוע את האחוזים?

היו"ר עמנואל זיסמן;

האם מסתמנת הבנה להוריד את סעיף (2)?

יונה יהב;

אנחנו נסרופים, ואני מדבר אליך, מר שטרנפלד. אנחנו קובעים פה אמירה

הסטורית, ואנחנו חייבים באמירה הזאת גם לכוון לאיזושהי מגמה. אם היא לא תהיה

טובה, אז אהרי שייראו בשטח שהיא לא טובה, יגיעו לבניין הזה וישנו. אנחנו רוצים

קודם כל לתת משקל עודף להפקה הישראלית, ואחר כך אנחנו גם רוצים להגיד למועצה

שתפנה את תשומת הלב לשיווק. את זה אנחנו רוצים, כי זה חשוב לנו, כי זה מעלה

אותנו על המפה. אלה שתי אמירות מבחינת מדיניות. הן חייבות להשאר פה בסעיף. אני

מקבל את מה שאומר המגזר המקצועי שזה אולי הרבה מאוד, ולכן אני מבקש להתכנס

להצעה שלי שזה "עד". בזה אנחנו פותרים את הבעיה.

שלמה שטרנפלד;

אני לא מבין בשביל מה התקרה הזאת.

יהודה לנקרי;

7

אני רוצה לשאול, ראשית, מה ייעשה ביתרת התקציב, ושנית, האם המחוקק שלנו

חשב על איזשהו חיבור פדגוגי של החוק הזה, עם בתי ספר לקולנוע.



דוד צוקר;

ודאג, בסעיף המטרות.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אנחנו מדברים עכשיו רק על סעיף (2).

דוד צוקר;

אני מסכים עם מה שחה"כ ריבלין אמר, שלעיתים זה גבוה מדיי, ולעיתים זה

נמוך מדיי. חה"כ יהב אומר שאנחנו לא רוצים רק לדאוג להפקה, בלי לדאוג לשיווק.

אני מציע שייאמר שייוחד סכום לעניין הזה. המועצה תקבע את גובהו.

היו"ר עמנואל זיסמן;

תנסח את מה שאתה אומר.

דוד צוקר;
תתווסף פסקה שייאמר בה
"ובלבד שייוחד סכום לשיווק סרטים.

שלמה שטרנפלד;

השר שרנסקי התנגד לסעיף 12(2), מכיוון שבמשרד שלו יש קרן לשיווק אשר

מעודדת את הסרטים להפצה בינלאומית. הוא אומר שאם גם המועצה תעסוק בזה, אז תהיה

כפילות.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני מציע שהשר שרנסקי לא יתעסק בזה. הוא נכשל בנושא הזה. שייקח את הכסף

ויעביר את זה למשרד אחר. בנושא הזה הוא נכשל כישלון חרוץ. השר שרנטקי יכול היה

למנוע את החוק הזה בכלל, אם היה עם הפנים לקולנוע.

יהודה לנקרי;

כשם שבסעיף 15 נקבע שיש לבטל את החוק לעידוד הסרט הישראלי, צריך בנשימה

אחת גם לבטל את הפעילות של משרד התמ"ס.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני מסכים במאח אחוז.

בוריס מפציר;

זה נכון שכל מה שקשור להפקת הסרט, לרבות קואופרודוקציה, זה ב-60%--.

עניין השיווק ועניין הקואופרודוקציה שאני התכוונתי אליו, זה העניין של שיווק

אמיתי, שמעולם לא נעשה בארץ. זו השקעה אדירה, השקעה ב ,PRE-SELL-זו השקעה ב-

, )?(PEACHINGפשוט בארץ הדבר הזה לא נעשה. היה ניסיון של חריש בכנסת הקודמת,

שנפל ממש בשולי כהונתה. שום דבר לא יצא מזה. אני מסכים מאוד עם הקביעה שאתם

קובעים מדיניות. לגבי שיווק וקואופרודוקציות בכל הגדלה שהיא, ההחלטה תהיה או ''

שאתם תקבעו שהתחום הזה אחת ולתמיד יטופל, ואז תמצאו נוסחה באחוז כזה או אחר,

אבל שהעניין הזה יהיה מוגדר. ברגע שזה מגיע למועצה, יש מאבק אדירים בין



הקולנוע המקומי, שהטלויזיה שבו היא דומיננטית, ובין הרצון והניסיון הנואש

לפרוץ לשוק הבינלאומי, ששם הסיכויים של הקולנוע הם נמוכים מאוד בגלל העברית.

לכן, ההשקעה של 10%, דהיינו, של שישה מיליון שקל, היא בערך השקעה שהקולנוע

הדני עושה בשנה כשוטף, בלי שום מאמץ מיוחד, בהפקות שנעשות באנגלית.

ראובן ריבלין;

כמה סרטים דניים יש?

בוריס מפציר;

בין 20 ל-25 לשנה.

יונה יהב;

בין 25 ל-40.

ראובן ריבלין;

אנרונו עושים 7-8.

יונה יהב;

אני מציע ניסוה כזה לסעיף (2); "ייועד מתקציב הקולנוע סכום לשיווק סרטים

ישראליים בשוק הסרטים הבינלאומיים.

דוד צוקר;

אני מציע להשאיר למשרד המשפטים לראות אם זה בסעיף (2) או 3.

יונה יהב;

אסביר מדוע בסעיף הזה. ברגע שאתה אומר מבחנים למתן תמיכה, ואתה כותב את

זה ב-(2), זה אחד המבחנים.

צבי האוזר;

השאלה אם זה יופיע בסעיף 12 או בסעיף המטרות.
אמנון דה הרטוך
לגבי ההצעה של חה"כ צוקר, אני מציע לא לציין את המלה "סכום", אלא לציין

את המלה "חלק".

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני חושב שמשרד המשפטים יכול להיות מאוד מרוצה מהסיכום הזה.

אמנון דה הרטוך;

הוא מרוצה ביותר.

7
היו"ר עמנואל זיסמן
לגבי סעיף (1), אני מציע לא לשנות את זה, משום שעם כל הכבוד למועצה,

המחוקק צריך לתת גם הנהיה מרכזית, וזאת ההנהיה המרכזית. הורדנו את ה-10%, יכול

להיות שבסופו של דבר המועצה תהליט כן לתת את זה, אבל יש לנו עכשיו 60% ו-40%.

לפחות נותנים איזושהי הנחיה, ואני מציע להשאיר את זה כפי שזה.

דוד צוקר;

אני מוטרד רק מזה שייברח כסף לתחומים שהם כמובן בתחום של סעיף 3, אבל

בסוף, למפיק הזה יהיו חסרים העשרים אלף דולר האלה שיכלו להגיע אליו, אם זה לא

היה בורח לפסטיבלים, שהם חשובים, אבל הייתי רוצה להוציא עליהם פחות. אני פוחד

ש-60% נותן חופש נורא גדול לתחומים משניים.

יונה יהב;

זכותך שיהיה לך פחד כזה.

ראובן ריבלין;

הפחד שלך צריך להיות לעומת פחד אחר. בערכים של היום, הסכום שיתקבל

לקולנוע הוא כשישים מיליון שקל. נגיד שבאותה שנה לא יימצאו סרטים שיהיו ראויים

לסיוע, ויישאר סכום. אם אתה אומר 60% לפחות ליצירה-

היו"ר עמנואל זיסמן;

סעיף 12 אושר.

צבי האוזר;

אני חושב שיש עוד סעיף שמקומו בסעיף 12. אני חושב שפח צריך להוסיף סעיף

שהכספים שיינתנו, וזה מבחן התמיכות, יותנו בכך שהם לא יבואו במקומן של

מחוייבויות של זכיינים, של בעלי רשיון. זאת אומרת, יכול להיות מצב שה-60

מיליון שקל האלה- צריכה להיות פה אמירה כללית להנחיה-

עדנה הראל;

אני רוצה להעיר על זה, מכיוון שאני מטפלת בחוקים שעוסקים ברשות השניה

ובחוק הבזק. אין ספק שמהותית אני מסכימה עם מה שמר האוזר אומר, ויש הכרח

שהכספים שמקבלים מכאן, לא יבואו על חשבון מחוייבויות של בעלי זיכיון. העניין

הוא שהיום, לפי כללי הבזק, יש כבר איסור כזה שנקבע כלפי בעלי הזיכיון לשידורי

כבלים. יש מכוח הזיכיונות שהוארכו ברשות השניה גם כן הוראות כאלה. השאלה היא

מה אנחנו בדיוק מנסחים בחקיקה, ואיך אנחנו מנסחים את זה. האם זה מתייחם להפקות

מקומיות כלליות, הפקות מקומיות אחרות, או הפקות עצמיות. ניסינו לנסח את זה

בעקבות הדיון שהיה בוועדה, ממה שנמסר לנו, ואנחנו חוששים שהואיל והוועדה לא

שמעה את בעלי הזיכיון, אז להעלות את הכלל הקיים היום לרמת חקיקה, בלי לדעת

בדיוק באיזה מקום אנחנו אוסרים כפילות, יהיה לא הגון.

דוד צוקר;

בישיבה הקודמת פתחתי בנקודה הזאת, וחשבתי שיש לה תשובה ברורה. אני אומר

לחבריי, צריך שיהיה ברור מן החוק שזה לא במקום כל המחוייבויות הקיימות. אם

צריך לומר את זה, שיגידו את זה בצורה משפטית, זו רק שאלה משפטית, אבל צריך

להיות ברור, אנחנו לא באים להחליף מקור אי במקור בי, אחרת חבל על הזמן. אנחנו



צריכים רק חוות דעת משפטית. זה בא בנוסף למקורות הקיימים. שיגידו לי רק אם

צריך לכתוב את זח או לא צריך לכתוב את זה. אני לא מציע להתווכח עם משרדי

הממשלה על המדיניות הזאת, אלא רק אם צריך או לא צריך לכתוב את זה.

ראובן ריבלין;

זה דבר מרחיק לכת, כי אם אומרים בנוסף למקורות האחרים, זאת אומרת שמשרד

החינוך ומר ינון יצטרך להקציב לקולנוע מתוך קרן התרבות והאמנות את אותם סכומים

שמוקצים גם היום, וזאת לא הכוונה, אלא זה בא להחליף את זה.

דוד צוקר;

זה המקור לקולנוע מהיום.

ראובן ריבלין;

המחוייבויות ליצירה מקומית-

דוד צוקר;

התיקון של חה"כ ריבלין הוא חשוב. המחוייבויות בחקיקה נשארות על כנן,

וצריך לומר שחוק זה איננו בא כדי לשנות.

יונה יהב;

יש לזה אמירה משפטית שנקראת שמירת דינים. בסעיף של שמירת דינים, אנחנו

מאזכרים את הסעיפים שממשיכים לחול.

עדנה הראל;

לשמירת דינים באופן כללי יכולות להיות משמעויות נוספות, שאני לא חושבת

שהוועדה מתכוונת אליהן. בעניין שמירת הדינים הקיימים היום, למשל הדין הקיים

היום לפי חוק הבזק, הוא שלמועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין יש קרן שמעודדת

הפקות מקור בכלל, כולל סרטים.

ראובן ריבלין;

החוק הזה לא מבטל את החוק ההוא.

אמנון דה הרטוך;

יש עניין השיוויוניות. יוצא מצב שמי שמשדר סרטים, או יוצר, יוכל לקבל גם

שם וגם כאן.

ראובן ריבלין;

לא. הטלויזיה בכבלים ורשות השידור שותפים בהפקה של כל סרט וסרט.

צבי האוזר;

לעניין המחוייבויות הפרטיות.

7



דוד צוקר;

מחוייבויות על פי דין, על פי חוק.

צבי האוזר;

"תמיכה על פי חוק לא קבוע במניין מחוייבויותיו של בעל זכיון או בעל רשיון

לפי הוק הרשות השניה, הוק הבזק או כל דין אחר".

עדנה הראל;

לי יש בעיה ע0 הניסוח הזה, כי המשמעות של הניסוה הזה היא שסרט שקיבל

מימון מחוק הקולנוע, לא יכול לבוא גם במסגרת ההפקות המקומיות הקנויות של בעל

זכיון. אני לא בטוהה, ואני מפנה את השאלה הזאת גם להבר הכנסת צוקר, שאכן

הכוונה היא שהסרטים שיופקו כאן בעידוד הוק הקולנוע, לא יבואו בכלל במסגרת

השיעור של הפקות מקומיות שאתה רוצה שיהיו בתוך הטלויזיה בכבלים, או בתוך הערוץ

השני. אני לא מדברת על הפקות שהוא מחוייב להשקיע בהן, אלא על הפקות מקומיות

שהוא מחוייב לקנות.

דוד צוקר;

לדעתנו, כל מה שבא כאן הוא בנוסף למחוייבויות אהרות על פי חוק.

עדנה הראל;

אבל איזה מחוייבויות? מחוייבויות להשקיע או מחוייבויות לשדר?

דוד צוקר;

ההפקה המקורית להוק הבזק קיימת, שרירה, ואנחנו לא נוגעים בה.

עדנה הראל;

מקורית או עצמית?

יונה יהב;

מה זה חשוב?

עדנה הראל;

יש הבדל מהותי ביניהן.

דוד צוקר;

קחי את ההסכמה שישנה פה, ותנסהו את זה באופן הכי זהיר ומקצועי. ההבנה

שלנו פה היא הד-משמעית. יש מחוייבויות בשלושה חוקים, נדמה לי, להקצאות על פי

הוק, שלא תלויות בתקציב. על זה שומרים?

עדנה הראל;

אתה רוצה שסרט שהופק כאן יהיה לו איפה להיות משודר, שיהיה אינסנטיבה לבעל ל

הזכיון לשידורי כבלים לשדר אותו אצלו, כי זה יבוא במכסת ההפקות המקומיות

הקנויות.



דוד צוקר;

את מסבכת מצב שהוא לא לגמרי מסובך. יש בחוק הבזק חובה על הזכיינים להקצות

משהו. בחוק הערוץ השני יש חובה על הזכיינים להקצות, ועכשיו תהיה גם ב-DBS חובה

להקצות. זה נשאר שריר וקיים, כי זה על פי חוק. אנחנו לא באים להחליף חוקים.

בנוסף לזה, יהיה את החוק הזה. זה חוק רביעי שמקצה כסף להפקה. אחרי זה ישנה

השאלה שמעלה מר דה הרטוך, שהיא שאלה שניה, וזה לגבי הכפילות בהקצאות. לפי דעתי

זה הרבה יותר פשוט מכפי שמנסים להציג כאן.

צבי האוזר;

לעניין החלק השני, אם תבוא קרן של גנני, במסגרת התמיכה במסגרת חוק הבזק

להפקות מקור, ותגיד שמשרד האוצר ימשיך להקצות ארבעה מיליון שקל בשנה, אז הקרן

הזאת לא תוכל לקבל כמו כן תמיכות ממשרד החינוך, אבל היא יכולה כן להיות כקרן.

ראובן ריבלין;

נדמה לי שעוד לא הבנתי בדיוק את ההליך. היום מימוש החובה שבחוק של אותם

זכיינים להשתתף ביצירה מקורית, באה לידי ביטוי שכאשר עושים סרטים מישראל, כל

אחד מהמפיקים של הסרט פונה לטלויזיה, על מנת שהיא תבחר אותו כאותו סרט שבו היא

תהיה שותפה. זאת אומרת, התרומה של אותם גופים שמחוייבים על פי חוק ליצירה

הישראלית, היא כאשר הם משתתפים בהפקה עד אותו סכום שמחוייבים בה, במשך שנה

אחת. למשל היה הסרט "קשר דם" בטלויזיה הישראלית. בא מר קירשנבאום, ואומר שאת

המאה אלף דולר שהוא צריך לתת לסרט ישראלי, הוא נותן לסרטים האלה והאלה. בא

הערוץ השני בזמנו, ודן שילון כמנכ"ל רשת בא לקרן לעידוד הקולנוע, ואמר שהוא

רוצה להפיק סידרה שלמה של סרטי טלויזיה, וזאת תהיה התרומה שלו בהתאם

למחוייבותו על פי חוק. זאת אומרת, המחוייבות באה לידי ביטוי, כי הם מקבלים גם

זכויות על היצירה, זכות הקרנה. חם משלמים את הכספים לא על ידי כך שהם מעבירים

את זה למדינה, ומר ינון מחלק את זה לקולנוע, אלא פר-פרוייקט.

עדנה הראל;

לא, יש להם גם מחוייבות על פי זמן, ויש מחוייבות על פי כסף.

צבי האוזר;

אני מציע שנשב בינינו ונציע--

היו"ר עמנואל זיסמן;

יש הצעה, כפי שהיא נוסחה על ידי מר האוזר.

עדנה הראל;

והכוונה של הוועדה היא למחוייבות על פי כסף.

צבי האוזר;

על פי שלושת החוקים. הזמן מתורגם לכסף.
בוריס מפציר
ועל פי החלוקה.
אמנון דה הרטוך
אני מבין את הטענה של מר האוזר, רק שהיא נוגדת את הכרעת היועץ המשפטי

לממשלה, מפני שמה שייצא לגבי הנושא של הפקות מקור של כבלים, אז יש לנו קרן אחה.

שעושה את זה במסגרת משרד התקשורת, והרווק י יאפשר גם תמיכה לאותה מטרה, וזה דבר

שבעצם יהפוך להיות, בעקבות ההכרעה של היועץ המשפטי לממשלה, חריג מתוך כל המאבק

המשותף שקיים עכשיו בעקבות פסק הדין בבג"ץ, שקבע שלא תהיה תמיכת כפל בנושא

מסויים על ידי שני משרדי ממשלה. הגענו למצב שהמהוקק כופה על משרד החינוך שתהיה

תמיכה, ובמקביל בחוק הבזק ישנה הקצאה נפרדת, גם לתמיכה בנושא של טלויזיה

בכבלים. אני רוצה להדגיש שהמשמעות היא לא על הקרן של גנני, אלא לגבי מי שייפנה

לקרן של גנני.

יונה יהב;

אתה טועה. פה מדובר על שני חוקים שכל אחד עומד בפני עצמו.
היו"ר עמנואל ז יסמן
אם זה נוגד את היועץ המשפטי לממשלה, אז ודאי שזה לא יהיה.

מיכה ינון;

זה לא נוגד.

היו"ר עמנואל זיסמן;

יש הצעה שהציע מר האוזר, תבדקו אותה. אם זה נוגד, זה לא יהיה. אם זה לא

נוגד, תנסחו אותה לפי רוח ההבנה לדרישה שלנו.

אני רוצה לשאול איפה מכניסים את מה שאמר חה"כ לנקרי לגבי הביטול של

מעורבות משרד התמ"ס אחרי דבריי על השר שרנסקי.

יונה יהב;

בביטול חוקים, בסעיף 15.

אייל גור;

אם אני מבין נכון, ההצעה היתה לכתוב במפורש שהתמיכות לפי קרן השיווק

תתבטלנה. התמיכות האלה לא מעוגנות ולא מפורטות באיזשהו חוק, ואני לא חושב

שנכון לכתוב בחוק אחד-

היו"ר עמנואל ז יסמן;

סעיף 12 אושר עם התוספת שדיברנו עליה. יש הערות לסעיף 13?

עמי ברקוביץ';

אני רוצה להדגיש מבחינת סעיף 13, כשכתוב; "יקבע כללים להכרה בסרט

ישראלי", מבחינת טיב ההכרה, שמדובר בהכרה בסרט שנעשה על ידי גורמים ישראליים,

כסרט ישראלי. לתת את האינדיקציה למהו סרט ישראלי בהסמכה הזאת, כאשר הפירוט ל

ייקבע בתקנות. כלומר, הניסוח יהיה; "...יקבע כללים להכרה בסרט שנעשה על ידי

גורמים ישראליים, כסרט ישראלי לעניין חוק זה...", כאשר הפירוט ייקבע בתקנות.



היו"ר עמנואל זיסמן;

מקובל. סעיף 13 אושר עם התיקון שמר ברקוביץ' הציע. אנחנו מאשרים את סעיף

14 ו-15.

יונה יהב;

בסעיף 14 צריך להוריד את המלה: "והוא".

היו"ר עמנואל זיסמן;

בסעיף 16 אנחנו הולכים לביצוע ההוק ב-1 בינואר שנת 2000?

אמנון דה הרטוך;

חלוקת הכסף תתחיל משנת 2000, כי לוקח זמן עד שהמועצה תקום.

מיכה ינון;

אני לא מתנגד לסעיף הזה, כי אחרת זה לא היה מעשי. אנחנו מסיימים עכשיו את

שנת 1998, והצלחנו תוך כדי תמרונים, מתוך תקציבי משרד החינוך והתרבות, להוסיף

עוד חמישה מיליון שקל נוספים לקרן החפקה של סרטי איכות ישראליים, כך שהגענו

לכ-14 מיליון שקל. את 1998 גמרנו בשלום. את שנת 2000 אני מקווה שסיכמנו בחוק.

נשארה לנו בעיה של שנת 1999, שהתקציב כפי שהוא מופיע היום, אין בו את הפתרון

שפתרנו ב-1998, וצריך להתחיל את המלחמה הזאת מחדש. אני מבקש מוועדת החינוך

לסייע לנו לפתור את הבעיה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אנחנו נסייע לך. אני מבין שבזה אישרנו את החוק. אני מודה לחה"כ צוקר

ולחה"כ יחב. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45

7

קוד המקור של הנתונים