ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 15/06/1998

בית-הספר "גננו" בבריסל

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 187

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני. כ"א בסיוון התשנ"ח (13 ביוני 1998). שעה 11:30

נכחו; חברי הוועדה; היו"ר עמנואל זיסמן

שמואל הלפרט

יהודה לנקרי

מוזמנים;

יצחק בחן - יו"ר המינהל הפדגוגי, משרד החינוך והתרבות

מיכה שדר - סגן בכיר לממונה על השכר, משרד האוצר

הראל בלינדה - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

יעקב גבאי - סגן החשב, משרד החוץ

שמואל פילוסוף - סגן ראש חטיבת בטחון, משרד החוץ

רפי לב ארי - עוזר ראש אגף התיאום

מנהלת הוועדה; יהודית גידלי

קצרנית; שלומית כהן

סדר-היום; בית-הספר "גננו" בבריסל.



בית-הספר "גננו" בבריסל

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני פותח את ישיבת הוועדה.

יצחק כהן, הצג את הנושא בבקשה.

יצחק כהן;

היתה תוכנית ישראלית בבית-הספר "גננו" בבריסל. בית-הספר "גננו" קיים

במתכונת הזאת במשך לפחות עשר שנים. קודם זה היה בית-הספר "מיימונית". מדובר

בבית-ספר יהודי, שבתוכו יש חטיבה ישראלית. בחטיבה הישראלית יש גן ילדים

ובית-ספר יסודי, שבהם התלמידים לומדים שמונה שעות שבועיות לימודים יהודיים

ישראליים, יהדות ועברית, בנוסף ללימודיהם הרגילים בצרפתית בבית-הספר. בנו של

שליח, עובד משרד החוץ או משרד הבטחון וכדומה, ששוהה בבריסל תקופה מסוימת, חויב

עד קבלת ההחלטה ללמוד בבית-הספר "גננו".

היו"ר עמנואל ז יסמן;

האם יש בית-ספר אחד ויחיד?

יצחק כהן;

אחד ויחיד. במתכונת הזאת לא קיים עוד בית-ספר כזה בעולם. התלמיד לומד

מספר שעות מסוימות בשבוע, כדי שכאשר יחזור ארצה יוכל להשתלב בהמשך הלימודים

בארץ.

היו"ר עמנואל זיסמן;

מי נותן לך את הסמכות לחייב?

יצחק כהן;

מכוח הסכם שהיה עם בית-הספר. מבחינת ההורים, אני לא יודע אם יש לנו

סמכות.

היו"ר עמנואל ז יסמן;

היתה משלחת של אגודת הידידות ישראל בעלייה. כשהיינו בבריסל ארבעה ימים,

פנה אלי שליח "קרן היסוד" בבריסל, ואמר לי שיש להם בעיה חמורה והוא מבקש

שאנחנו נטפל בנושא. כמובן שבתור יושב ראש ועדת החינוך הייתי צריך לטפל בנושא.

לא כולם נענו, חברי הכנסת אלול ושאקי באו איתי, ביקרנו בבית-הספר, פגשנו את

ההנהלה. במלון נפגשנו עם נציגי הקהילה, שהם ועד ההורים של בית-הספר. לא עבר

זמן רב, ומנהל "קרן היסוד" פנה אלי שוב. לכן ביקשתי להזמין את נציגי "קרן

היסוד".

מתברר שיש עכשיו נוהל חדש, שאני לא מקבל אותו, שצריך לפנות ללשכתו של

אברום בורג. ידעתי ש"קרן היסוד" זה מוסד עצמאי. הקשר בין "קרן היסוד" לסוכנות

הוא כמו הקשר בין שני אילו לבין מדינת ישראל. ביקשתי שנציגי "קרן היסוד"

יופיעו, כי הוסבר לנו שאנחנו גורמים ששליחים יוציאו את הילדים מבית-הספר, וזה

לא רק עניין חינוכי. זה יכול לפגוע במאמצים לאסוף כספים.



אני חושב שיש לנו אינטרס ציוני, ישראלי, לאומי. דיברתי עם יצחק כהן, והוא

אמר שהם נוסעים לשם כוועדה. עכשיו באה פנייה הדשה. לכן השוב לי לדעת, באיזו

מידה משרד ההינוך והתרבות יכול לכפות על שליח לשלוח את ילדיו לבית-ספר מסוים.

אולי יש סוגים של שליהים, אולי יש הבדל בין שליחים של משרד ממשלתי לבין שליחים

של מוסדות ציבוריים. השאלה היא, אם יש סמכות לחייב את השליח או לא.

מיכה שדר;

כל עובד מדינה שיוצא בשליחות לחוץ לארץ, מקבל השתתפות בשכר לימוד, אבל לא

בכל מקום שהוא בוחר לשלוח אליו את ילדיו. אנחנו צריכים לבחון את בתי-הספר,

ואחד השיקולים הוא מתן העדפה לבית ספר ישראלי ולבתי ספר יהודיים. נקבעים בתי

הספר שאליהם אפשר להירשם, ומי שהולך לבית ספר אחר יכול לעמוד בפני מצב שלא

תהיה לו השתתפות בשכר לימוד. בית הספר הישראלי הוא בעבור ילדי השליחים בראש

ובראשונה.

בית הספר בבריסל נועד בין השאר להקנות חינוך לילדי הישראלים. אחת הסיבות

המרכזיות שמוסדות כאלה מוקמים היא שיש נציגות עם כמות גדולה של תלמידים.

בבריסל יש חטיבח ישראלית בבית הספר עצמו. לנו היה חוזה עם בית הספר למתן

שירותי לימוד בו. זו לא חטיבה שאנחנו החזקנו, אלא חטיבה של בית הספר.

יצחק כהן;

בבית הספר היסודי התלמידים למדו שמונה שעות בעברית, ואת המקצועות האחרים

הם למדו בצרפתית, כי זו השפה המדוברת בבית-הספר הזה. הם למדו עם חברים יהודים

אחרים, לא ישראלים, באותה מסגרת, למדו שם לימודי היסטוריה וגיאוגרפיה

וביולוגיה. כדי שיוכלו לשבת בשיעורים האלה וללמוד, לפני יציאתם מהארץ הם קיבלו

הקצבה מיוחדת לצורך לימוד השפה הצרפתית. את הלימודים הכלליים הם למדו עם

הילדים היהודים בכיתות הרגילות, ואת המקצועות המיוחדים למדו בנפרד כשעות

נוספות.

לגבי בית הספר העל-יסודי, היתה שם הטיבה ישראלית, דומה במתכונתה

לבית-הספר הישראלי על-שם משה שרת. זאת אומרת, הם למדו בדיוק אותה תוכנית

לימודים כמו שלומדים פה במדינת ישראל, על ידי מורים ששוגרו מהארץ, היו בפיקוח

משרד החינוך והתרבות, נבחנו בבחינות הבגרות שהיינו שולחים אליהם לשם כאילו היו

תלמידים אקסטרניים. אבל תוכנית הלימודים היתה מפוקחת על ידי המשרד וממומנת

הלקה על ידי ההורים וחלקה על ידי המשרד.

במשך השנים מספר השליחים קטן, והצטרפו עובדי מפעלים שונים, כמו תדיראן

וסייטקס. אנחנו, כמובן, הסכמנו לקבל אותם, כדי להרבות את מספר התלמידים וליצור

שם מסגרת לימודית מתקבלת על הדעת. מספר התלמידים נמצא במגמה של הקטנה משמעותית

כל שנה, הגענו למצב שבחטיבה העליונה, י'-י"ב, לומדים עשרים תלמידים. שיגרנו

לשם מהארץ מורה לפסיקה, מורה למתמטיקה, מורה לעברית. כתוצאה מכך נוצרו כמה

בעיות. הבעיה הראשונה היא בעיה חברתית. במצב של שלושה או ארבעה תלמידים בכיתה,

נאלצנו לפתוח קבוצות רב-גיליות. לא תמיד לשביעות רצון התלמידים וההורים.

התלמידים התלוננו קשות על כך, שמבחינה חברתית רע להם בבית-הספר. הם התערו בדרך

כלל עם הקבוצה הישראלית שהגיעה, ויצרו קשרים כאלה ואחרים גם עם התלמידים

היהודים האחרים שהיו שם.

מתברר שלמרות מאמצים שעשתה הנהלת בית הספר, הקשר בין התלמידים היהודים

לבין הישראלים היה קשר מאוד מאוד רופף. התלמידים התחילו להגיש בקשות העברה

פרטניות. צרפו לבקשות ההעברה האלה אישורים של פסיכולוגים, של יועצים. הם לא

רצו ללמוד בבית-הספר והתחילו להצביע ברגליים.



בעיה אחרת, המספר הקטן של התלמידים חייב מתן מינימום של אפשרות בחירה

לתלמיד, כי התקציב הוא לא בלתי מוגבל. אם לתלמיד בארץ במסגרת מקצועות הלימוד

שלו, פרט למקצועות החובה, יש אפשרויות שונות, שם מספר האפשרויות של בחירה

לתלמיד היו מזעריות. אני מזכיר שתלמידים הגיעו לשם בדרך כלל לשנתיים, לפעמים

לשלוש שנים. היו קשיים גדולים מאוד בצרפתית ובלמידה של הנושאים השונים. חלק

גדול מהשליחים האלה היו בבריסל, וכעבור שנתיים או שלוש או חמש הסתובבו במקומות

אחרים בעולם. במרבית המקומות השפה המדוברת, השפה הנלמדת, היא השפה האנגלית.

מבחינתם הם העדיפו אלף מונים לרכוש ולשפר את המיומנויות שלהם באנגלית ולא

בצרפתית. הם טוענים, שאחד היתרונות הגדולים כבן של שליח הוא היכולת לשפר בצורה

ניכרת את השפה האנגלית. אבל אם הוא לומד צרפתית ואחרי שנתיים הוא נוסע למקום

אחר עם הוריו, ושם הוא צריך ללמוד אנגלית בלי צורך בשפה הצרפתית, הוא לא הפיק

תועלת מהעניין הזה.

הדבר העיקרי, מלבד ההליכים הפדגוגיים החינוכיים, זה העלות התקציבית.

הגענו שם לעלות שהיתה בלתי אפשרית. כי כשמורה למתמטיקה יוצא מפה כדי ללמד שם,

גם אם הוא מלמד קבוצה של שלושה תלמידים זו קבוצת לימוד, הוא מכין את התלמידים

לבגרות, צריך לשכור לו דירה, לשלם לו משכורת כדי שיוכל לחיות שם, לאפשר לו

תנאי שירות כאלה ואחרים שנקבעים על ידי מערכת ההקדש. בסופו של דבר מגיעים למצב

שבו עלות ההפעלה השוטפת בבית-הספר הזה היתה מאוד גבוהה למספר קטן מאוד של

תלמידים. לזה צריך להוסיף את העלות שקשורה בהוצאות הבטחון. גם אם יש שם עשרים

תלמידים, או מאתיים תלמידים או אלף תלמידים, צריכה להיות שם מערכת אבטחה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אתה אומר שמסיבות חברתיות ואחרות, תלמידים ביקשו העברה. מה עשתה הנהלת

בית הספר בעניין? מה עשה ועד ההורים?

יצחק כהן;

להנהלת בית הספר יש אינטרס מובהק להשאיר את בית הספר כמו שהוא. אני רוצה

לציין לשבחה של הנהלת בית הספר, שעשתה שם הרבה מאוד פעולות מוצלחות בתחום של

חינוך יהודי ציוני, כמו חגים, יום העצמאות, שמחת תורה. יש שם טקסים ואווירה

יהודית וישראלית בלתי רגילה, וזה בזכות הנהלת בית הספר.

ועד ההורים של בית הספר ביקש לאפשר לתלמידים את אפשרות הבחירה. הם ביקשו

לא לחייב אותם, אלא אם התלמידים שלהם ירצו ללמוד בבית-הספר "גננו" - מצוין.

אבל לא לכפות עליהם ללמוד בבית-הספר "גננו". התקבלה ההחלטה במועצת ההקדש, שאני

אסע לשם ואנסה לבדוק את העניין הזה.

יהודה לנקרי;

אני מחייך לשמע השם "הקדש".

מיכה שדר;

זה המצב המשפטי. ההקדש זה הישות המשפטית שבמסגרתה יכול בית-ספר להתקיים.

זו מילה לעמותה שהיא בבעלות המדינה.

יצחק כהן;

קיימתי שם עשרות שעות של שיחות, עם כל הורה שרצה ועם כל תלמיד שרצה.

חזרתי משם משוכנע במאה אחוזים, שחייבים לאפשר להם את הבחירה. היו שם מהזות

קורעי לב. שוחחתי עם קבוצות של ילדים ושל הורים, והם דיברו על תחושה של כפייה,

של חוסר שביעות רצון בתוך בית הספר. ילד בן.13 אומר שהוא למד בבית הספר



"יהלום" ברמת גן כילד מחונן, יכול היה ללמוד מכל טוב, וכאן הוא מרגיש הכי דחוי

בכיתה, מרגיש שהוא אפס. לא מסוגל להגיע לרמה מינימלית, בגלל השפה הצרפתית.

ילד אחר אומר, שהוא קיים חגיגת בר-מצווה והזמין את כל הילדים בכיתה שלו,

לא רק הישראלים אלא גם היהודים. הוא מספר שאפילו ילד אחד מהחברים המקומיים לא

הגיע. לדאבוני הרב לא נוצרה הכימיה בין קבוצת הישראלים לבין קבוצת היהודים.

בין הישראלים היתה הסתגרות מסוימת, והיהודים הפגינו ריחוק, שמרו דיסטנס בצורה

מאוד משמעותית. למרות שהקשר שלהם עם הארץ הוא קשר מאוד הדוק. חלק מהאנשים

שפגשתי שם מגיעים לארץ פעם בחודש. את החופשה השנתית שלהם הם מקיימים באילת

ובירושלים. אנשים חמים, בלתי רגילים. נפגשתי איתם, נפגשתי עם הנהלת בית הספר,

נפגשתי עם הוועד המנחל של בית הספר, עם אותם אנשים שאתם נפגשתם איתם והבהרנו

את העניינים. תלמידים הצביעו ברגליים. הם הרגישו אומללים בבית הספר.

אחרי בדיקה החלטנו שאנחנו אכן מאפשרים לתלמידים ילדי השליחים את הבחירה.

ממילא הילדים של אלה שעובדים בסייטקס או בתדיראן או במקומות אחרים יכלו לעשות

מה שהם רוצים. נאלצנו להיענות לבקשתם של ילדי השליחים.
היו"ר עמנואל זיסמן
זאת אומרת, לשלם מה שהגיע להם בבית-הספר "גננו", גם אם הם שולחים את

הילדים שלהם לבית ספר אחר?

יצחק כהן;

לא, אם הם שולחים את הילדים שלהם לבית ספר אמריקני, הם משלמים את העלות

של בית הספר האמריקני, כפי שמשרד החוץ או משרדים אחרים משלמים בכל מקום אחר

בעולם פרט לבית-הספר "גננו".

היו"ר עמנואל זיסמן;

נניח שהיתה החלטה שאתם לא מאפשרים להם לבחור, ובכל זאת שליח מעביר את

הילדים שלו לבית ספר אחר, לא הייתם משלמים לו?

יצחק כהן;

לא. למרות שכתוצאה מהבחירה המועטה בבית הספר הופסקה החטיבה הישראלית, לא

היו שם תלמידים, החלטנו שלמרות שהחוזה עם בית הספר מסתיים בסוף שנת הלימודים

הנוכחית, אנחנו נמשיך לסייע לבית הספר בהדרכה, בשיגור מורים, בנסיון של איתור

מורים, בבדיקה של כל מורה שמועמד שם.

היו"ר עמנואל זיסמן;

לסוכנות היהודית יש צוות לחינוך יהודי בתפוצות. היא לא קשורה בנושא הזה?

יצחק כהן;

למיטב ידיעתי היא לא קשורה.

יהודה לנקרי;

במכתב שנשלח לך הם אומרים שהם קשורים: "המחלקה תומכת בבית הספר 'גננו' על

ידי שליחה, מורה המלמדת מקצועות עבריים בבתי הספר, בכנסים ובהשתלמויות".



יעקב גבאי;

זאת המורה חזקלוביץ, שעברה דרכנו. משרד החוץ הוא שסייע לשגר אותה, עם כל

הפרוצדורה. השגרירות, על מנת לחסוך לבית הספר, משלמת את שכרה, ומתקזזת עם בית

הספר על מנת שהעלות לא תהיה מאוד גבוהה במקום. כל הסיוע ניתן.

מיכה שדר;

לאור המצב שתואר פה, בעיקר בהיבט של חינוך של ילדי שלירוים, וכמובן שאל זה

גם מצטרפים ילדי ישראלים אחרים. עשינו חוזה עם בית-הספר "גננו", שהוא חוזה

לקבלת שירותים, שכר לימוד ושירותים של לימודים ציוניים. המפרט של אותם דברים

פדגוגיים שאנחנו רוצים לקבל מבית הספר נמצא בחוזה.

המדינה סייעה מאוד לבית הספר. השיגור של המורים, העזרה בבחירה והפיקוח

נעשה בצד החוזה, מתוך כוונה לעזור. אבל זה חלק מבית הספר הבלגי, ואנחנו רק

הרחבנו את הנושא הישראלי, שלולא הפעולה הזאת לא היה נעשה בבית הספר והוא היה

נחשב לבית ספר יהודי מקומי, שפת הלימוד לא היתה עברית והיה ניתן פחות בתחום

הלימודים היהודיים והישראליים, כפי שתואר כאן.

החוזה הזה היה לתקופת זמן קצרה, וסמוך לתקופה של האירועים שתוארו פה הגיע

החוזה לסיומו. השנה האחרונה של החוזה היתה אמורה להיות שנת הלימודים תשנ"ח.

היו"ר עמנואל זיסמן;

הנימוקים מתקבלים על הדעת, אבל אני חשבתי שדווקא הסוכנות היהודית ו"קרן

היסוד", שפנו אז, יהיו מעורבים. ניסיתי להביא את המנכ"ל החדש, חוא חזר אתמול

מקפריסין והיתה אי הבנה עם הסוכנות היהודית. אני מבין שהנזק שיכול להגרם הוא,

שזה יביא לקרע בקהילה היהודית, שעומדת מאחורי בית הספר הזה.

נשיא ועד הנאמנים כתב מכתב, עם העתקים לראש הממשלה, לשר האוצר, לשר

החינוך, לראש המוסד, לראש שירותי הבטחון. בסוף מכתבו כותב השגריר; "מצאתי

לנכון להביא לידיעתך ומצפה להתייחסותך בהקדם", אבל הוא כותב; "עם חוזה האבטחה

בתום השנה הנוכחית מתחזקת אצל מנהיגים יהודיים רבים התחושה שמדינת ישראל נוהגת

באורח אגואיסטי ודאגתה רק לילדי השליחים הישראלים..." אני מתרשם שהתקופה של

החודשים האחרונים לא נוצלה על מנת לעשות בירור ושתהיה הדברות, ולהסביר שקרו פה

שני דברים. האחד, שאולי זה גם באשמתם, כי אם תלמידים ישראלים וההורים שלהם

הגיעו למסקנה לעזוב את בית הספר כי לא נוח להם מבחינה חברתית, האשמה היא גם על

בית הספר ועל הנהלת בית הספר וועד ההורים שלו. משהו פגום מבחינה חברתית.

נציג "קרן היסוד" אמר לי, שהוא אלוף מבחינת הכספים, הוא הגיע להישגים

גדולים מאוד. אם המשבר הזה לא יתברר, ייגרם נזק בלתי הפיך. אם אכן מדינת ישראל

נוהגת באופן אגואיסטי, מישהו צריך לטפל בזה.

יצאתי לרגע להתראיין ברדיו, כי ועדת השרים לענייני ירושלים החליטה,

לשמחתי הרבה, לא לחייב את בתי הספר המוסלמיים והנוצריים בחלקים המזרחיים של

ירושלים להיות כלולים במערכת החינוך הישראלית. זו החלטה חיובית. אבל היא

החליטה להחזיר את המצב כפי שהיה במשך שנים, שהם חלק ממערכת החינוך הירדני. על

זה אנחנו צריכים לקבל הסברים, כי היה לחץ פוליטי שלא התקבל על דעתי, כמי שמכיר

את הנושא בהיותו 24 שנים בעיריית ירושלים. העיר היא ישראלית ובריבונות

ישראלית, ועל זה אין חולק.



יהודה לנקרי;

כשגריר לשעבר בפריס אני יודע, שהתפתח מצב שבו בגלל התדלדלות השורות באופן

יחסי בבית הספר הישראלי, שכל כולו במימון ישראל, משרד החינוך עיין באפשרות של

סגירת בית הספר באופן הדרגתי. בסך הכל, גם כאשר מדובר בבית ספר ישראלי

לחלוטין, גם שם היו מצבים של אפשרות סגירה. בסוף הגענו להבנה עם המנכ"ל שושני

שיש מקום להמשיך, ואינני יודע מה המצב היום אבל אני מתאר לי שבית הספר עדיין

מתנהל בצליעה. לכן צריך להסביר לחברינו בקהילה היהודית, שזה לא אגואיזם ישראלי

מובהק, אלא יש מצבים כאלה.

יש סבירות רבה במסמך הזה, ששומר על קשרים פדגוגיים ואחרים של משרד החינוך

בבית-הספר "גננו" ונותן את זכות הבחירה לילדי השליחים ללמוד שם. יכול להיות

שרצוי, כדי להקטין מעט את הניכור, לקיים איזושהי פעילות שבועית. לפחות יום

בשבוע ילדי בלגיה לא לומדים בבתי הספר, אפשר לעשות פעילות שבועית סביב נושא

ישראלי, שעתיים או שלוש ביום. זה יהווה גשר בין התלמידים.

היו"ר עמנואל זיסמן;

את עמדת מדינת ישראל יכול להסביר השגריר, זה תפקידו. אם השגריר כותב שיש

להם תחושה שאנחנו פועלים באורח אגואיסטי, צריך להסביר לשגריר שלנו שם, שהעמדה

הזאת היא של משרד החינוך והתרבות, והם עשו את זה גם על דעת משרד האוצר ועל דעת

משרד החוץ. אולי יש צורך שהדבר ייעשה לא רק על ידי השגריר, בלא להמעיט

מחשיבותו. אולי יש צורך שזה ייעשה על ידי שר החינוך או אישיות בכירה אחרת

שמדברת צרפתית רהוטה. אם שגריר שלנו כותב מה שכותב אחרי שהעסק הזה קיים חודשים

רבים, יש לי שאלות קשות לגביהם, למה הם איפשרו מבחינה חברתית, ציבורית,

חינוכית, שתלמידים וההורים שלהם לא ימצאו שם את מקומם וירצו לצאת משם. התחושה

הזאת יכולה להתבטא בפעולות אחרות. המנהל של "קרן היסוד" הסביר לי שזה יכול

לפגוע במגבית. הכרתי את ראשי הקהילה היהודית, יש להם יחס חם וטוב לישראל.

ההערה של השגריר מחייבת אותנו לטיפול מיוחד.

חבר הכנסת לנקרי, שהיה השגריר בצרפת והוא איש חינוך, מציע מנסיונו דבר

שאני בעדו. אבל אני מבקש לדעת אם דבר כזה יקל עלינו ביישור ההדורים, כי אני

חושש ממשבר יותר רציני.

לשגריר יש כאן גם טענה לגבי האבטחה.

יהודה לנקרי;

הוא כותב, שקצין הבטחון של השגרירות ממשיך ללוות את העניין.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אבל הוא כותב ב-2 באפריל, ואדון פרדי גולדברג, נשיא ועד הנאמנים, כותב

שלושה שבועות אחרי זה.

יהודה לנקרי;

חשבתי שנוסף לזכות הבחירה, נוסף לפעולות הפדגוגיות של המשרד, יכול להיות

שיש מקום ליצור זירה משותפת, שיתקיימו בה פעילויות בעניין חגי ישראל, יום

העצמאות וכדומה, על מנת לצמצם את השבר.



היו"ר עמנואל זיסמן;

יש כאן שני מכתבים, האחד לראש שירות הבטח?/, שאומר "ממועד החלטת משרד

החוץ בית הספר יגננו י אינו נכלל במסגרת הגופים המאובטחים. בחתאם לאותה החלטה

לא מוטלת עלינו האחריות לאבטחה".

הערה נוספת היא של מר אפרים הלוי. הוא נפגש איתנו שם ובמכתב לקיצ'יק הוא

כותב: "אין הנושא בתחום סמכותי והוא טופל בעבר הן על ידי השב"כ והן על ידי

משרד האוצר. אני מציע כי המשך הטיפול וההתייחסות לנושא יבוצעו על ידך או

מטעמך, או לחילופין על ידי המכותב לידיעה, הכל על פי שיקול דעתך".

כך כותב השגריר ב-2 באפריל בנושא האבטחה, והאדון גולדברג כותב שלושה

שבועות אחר-כך שהוא לא יודע מזה. משהו כאן לא מסתדר.

שמואל פילוסוף;

אנחנו אבטחנו את בית-הספר "גננו" בניגוד לתפיסות שלנו לגבי אבטחת בתי ספר

יהודיים בעולם. החטיבה הישראלית, שהיתה בתוך בית הספר, למעשה היתה הגורם

שבגינו אבטחנו את כל בית הספר. לא יכולנו להצטמצם ולהגיד, נאבטח ארבע כיתות של

חטיבה ישראלית וכל השאר מעבר לגדר. זה היה בלתי אפשרי גם מבחינת היחסים בין

היהודים לישראלים. לכן נתנו אבטחה כללית של כל בית הספר, כאשר המניע הוא

החטיבה הישראלית.

לאחר מה שתואר פה החטיבה הישראלית הפסיקה להתקיים. בית הספר מבחינתינו

הפך להיות כמו כל בית ספר יהודי בכל העולם. מדינת ישראל איננה אחראית על אבטחת

בתי ספר יהודיים, היא אחראית על אבטחת בתי ספר ישראליים הכפופים למשרד החינוך

והמלמדים לפי המתכונת של משרד החינוך. לכן מבחינתינו מזה שנה לא קיימת הצדקה

להחזקת אנשי אבטחה בבית הספר. מדובר ב-19 ילדי שליחים בשנה, וזה צפוי להיות

10, ועל מספר ילדים כזה, שקיים בכל בית ספר אמריקני יהודי, לא מוצדק להחזיק

4-3 אנשי אבטחה מבחינה כספית.

בעקבות ההחלטות האלה, היינו אמורים בשנה שעברה להפסיק לאבטח את בית הספר.

כמייצגי משרד החוץ כיבדנו את החוזה הקיים עם בית הספר והמשכנו לאבטח אותו עם

אנשים זמניים, כי אמרו לנו שזה עומד להסתיים, עד סוף שנת הלימודים הנוכחית.

לכן אין פה שום פער. העצה זה דבר אחד, עצות אנחנו נותנים לכולם. לכל יהודי

ולכל ישראלי שפונה אלינו מכל מקום אנחנו מסייעים ועוזרים. פה מדובר על משמעות

של ביצוע אבטחה ואחריות על אבטחה, לא על עצות. לכן אין סתירה. קבעתם שנסייע,

אם ירצו סיוע בעצה ניתן להם, הביצוע לא יהיה שלנו.
היו"ר עמנואל זיסמן
זה מחייב, שההסבר בנושא של התחושה יחד עם ההסבר בנושא האבטחה יינתן בצורה

המתאימה על ידי הדרג המתאים הבכיר ביותר, ואם אתם לא תעשו את זה מישהו אחר

צריך לעשות את הדבר הזה. אני רואה סתירה בין מה שהשגריר אומר לבין מה שאדון

גולדברג אומר, בשני הנושאים יחד.

מיכה שדר;

ניתנה תשובה לשני הנושאים האלה של הממונה על השכר. המכתב של נציג בית

הספר צורף למכתב השגריר. השבנו במכתב מאוד מפורט ומנומק.



היו"ר עמנואל זיסמן;

הוועדה רשמה בפניה את ההסברים של יצחק כהן ושלך, מצד שני הוועדה תובעת

ממשרד החוץ ומכל אלה שליוו את בית הספר עד היום, לעשות מאמץ מהודש, הסברתי,

בשכנוע, על מנת להבהיר שהנימוקים הם נימוקים שנובעים מהסיבות שהובהרו לנו. הם

צריכים להבין שהמדיניות שם היא כמו בכל מקום אחר, כי יוצא מהמכתב שיש קיפוח,

נגרם עוול.

מיכה שדר;

יש התממות גדולה במכתב הזה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אם זו לא רק דעתו, יכולות להיות לזה השלכות, שאני מנסה למנוע אותן.

יעקב גבאי;

גם בנושא האבטחה, סמוך לפנייתו הוא קיבל תשובה מחודשת. מדובר בכסף, מדובר

בחצי מיליון 600 אלף דולר, ועל זה הם נלחמים.

מיכה שדר;

בעקבות המצב הפדגוגי של הילדים כפי שתיארו פה, ניהלנו במשך כשנתיים מגעים

עם בית הספר. המנהל היה שלוש פעמים בארץ. המפקח ומר גבאי היו פעמיים בבריסל

וישרו את ההדורים. היו לנו המון בעיות כספיות ואחרות, שכרוכות בסיום ההסכם.

התוצאה היתה, הודות למאמצים משותפים משני הצדדים, וזה מעוגן במכתבים ובסיכומים

בכתב, שכל ההדורים יושרו וברוח טובה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

איך אנחנו מבטיחים, שהילדים של השליחים הישראלים ימשיכו לקבל חינוך לא רק

יהודי, שהוא חשוב, אלא גם חינוך ישראלי? שלא יילכו לבתי ספר נוצריים, למשל?

יצחק כהן;

הילדים בדרך כלל הולכים לבתי ספר אמריקניים, שנועד לילדי שליחים של כל

הארצות. בבתי הספר האלה משתדלים לדבר עברית.

היו"ר עמנואל זיסמן;

ואם הם יילכו לבית ספר קתולי מקומי?

מיכה שדר;

לא שמעתי על אף מקרה כזה בכל העולם.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני רוצה להבטיח את זה, כי אתם משלמים בשביל זה. אני לא מוכן שכסף של

ממשלת ישראל ושל משרד החינוך יילך להורים שישלחו, מסיבות שלהם, את ילדיהם לבתי

ספר לא רצויים.



יצחק כהן;

השאלה נכונה לא רק לגבי בריסל, אלא לגבי ילדי שליחים שלומדים במקומות

שונים בעולם, ולגיטימי לשאול את השאלה הזאת. אנחנו לא משבצים תלמידים, אנחנו

גם לא מטפלים בתלמידים שלומדים בבתי ספר אמריקני או אחר. מטפל בזה משרד החוץ,

עם סיוע מסוים שלנו. יש להם רשימה של בתי ספר שהם מרשים לתלמידים ללמוד שם,

ובדרך הזאת הם מממנים את הלימודים שלהם. תלמיד שירצה ללמוד בבית ספר נוצרי,

אני מניח שמשרד החוץ לא יממן את שכר הלימוד שלו.

היו"ר עמנואל זיסמן;

זה אומר, שהשליח לא יכול לשלוח את הילדים שלו לכל בית ספר שהוא רוצה.

מיכה שדר;

הוא יכול בבריסל ללכת או לבית ספר יהודי אחר, או לאמריקני או לבין-לאומי,

וכך זה בדרך כלל בכל העולם.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אם זה היה קורה בפריס, שם יש בתי ספר יהודיים אחרים, האם אתה יכול לומר

לו לשלוח את הילד שלו רק לבית ספר יהודי אחר?

יצחק כהן;

לא משרד החינוך.

היו"ר עמנואל זיסמן;

מה המצב העובדתי בפריס?
יעקב גבאי
כל ילדי השליחים לומדים בבית הספר הישראלי בפריס. זה חריג.

שמואל הלפרט;

עם כל הכבוד לילדי השליחים שנמצאים ברחבי העולם, ואנחנו באמת חייבים

לדאוג להם, מה עם הדאגה שלנו לגבי יהודים בבריסל ובכל העולם? מדוע עלינו לדאוג

רק לילדי השליחים בבריסל, בשעה שבבריסל יש עוד אלפי יהודים? מי דואג לילדי

אותם אלפי יהודים? יש מקומות שאין בהם בתי ספר יהודיים, מה נעשה שם עם

היהודים? האם הם לא מגיעים להתבוללות כללית בגלל שהם לא לומדים בבתי ספר

יהודיים והם לא מקבלים כל חינוך יהודי? האם אין לנו אחריות, בתור כנסת ישראל

ובתור ועדת החינוך בכנסת, לבדוק את מצב החינוך אצל ילדי היהודים בכלל?

היו"ר עמנואל זיסמן;

ההערה שלך היא נכונה ואני מקבל אותה, אבל היא לא בתחום הסמכות של הוועדה

הזאת. אולי זה בתחום הסמכות של ועדת העלייה והקליטה. עדיין החינוך היהודי

בגולה ובתפוצות הוא בידי הסוכנות היהודית, וזה נושא בתחום האחריות של ועדת

העלייה והקליטה. אפשר לדון בנושא גם במליאת הכנסת.



שמואל הלפרט;

אני מציע שנקיים דיון משותף עם הסוכנות היהודית ועם ועדת העלייה והקליטה.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אני אציע את הדבר להברת הכנסת נעמי בלומנטל. הסמכות של הוועדה הזאת היא

פיקוח פרלמנטרי על משרד החינוך, התרבות והספורט, וכן בתחומים אחרים כמו

תקשורת.

יצחק כהן;

הבעיה של בית הספר היא כפולה. גם הנושא של האבטחה, שתקבל אופי אחר, וגם

עצם קיומה של חטיבה ישראלית בתוך בית חספר נתן סטטוס מיוחד לבית הספר הזה,

והיה פה יתרון יחסי על פני בתי ספר יהודיים אחרים.
היו"ר עמנואל זיסמן
השגריר רוצה תשובה בכתב, ואני אשיב לו. זה גם יסייע במסגרת המאמצים לעשות

פגישה עם חבר הנאמנים.

יש פה מכתב אחר של השגריר, בנושא בית הספר "תחכמוני" באנטוורפן.

יהודית גידלי;

שם הטענה היא, שהסוכנות לא משלמת.

שמואל הלפרט;

המצב של מוסדות החינוך באנטוורפן הוא קשה מאוד.

היו"ר עמנואל זיסמן;

אם כך, ההערה של חבר הכנסת הלפרט מקבלת חיזוק. אני אפנה לחברת הכנסת

בלומנטל ואבקש דיון משותף.

היכולת של הסוכנות היהודית הולכת ומצטמצמת, ויכול להיות שהחינוך היהודי

בגולה צריך להיות על ידי מדינת ישראל ולא על ידי הסוכנות היהודית.

שמואל הלפרט;

הגיע הזמן.

היו"ר עמנואל זיסמן;

את התגובה הזאת אני שומע מכל מיני חברי כנסת, בכל מיני דיונים, שאומרים

שהסוכנות היהודית צריכה לעסוק בתחום מאוד מצומצם, כי היכולת הכספית שלה הולכת

ומצטמצמת. למשל הנושא של נעל"ה במשרד החינוך והתרבות, עליית הנוער, קליטה

חברתית.



שמואל הלפרט;

הדבר היחידי שנשאר בסוכנות זה המנגנון.

היו"ר עמנואל זיסמן;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55.

קוד המקור של הנתונים