ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 02/06/1998

אלימות בבתי הספר

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע-עשוה

מושב שלישי



נוסת לא תתוקן



פרוטוקול תס' 180

תישיבת ועדת התינוך והתרבות

יום שלישי, ח' בסיוו התשנ"ח (2 ביוני 1998), שעה 09:00
נכחו
תברי הוועדה: עמנואל זיסמן - היו"ר

זאב בוים

אליהו גבאי

\ צבי ויינברג

נעמי חזן

ראובן ריבלין
מתמנים
משרד החינור והתרבות:

איציק כהן - יו"ר המינהל הפדגוגי

זמירה מברר - המדענית הראשית

אריה רוקח - ממונה על אלימות בבתי הספר

בלהה נוי - ממונה על פניות תלמידים במזכירות הפדגוגית

מירי שור - מרמת מחקר
המשרד לביטחון פנים
תנ''צ דני גימשי- ראש היחידה לשיטור קהילתי

סנ"צ סתי בן-ברוך רמ"ד נוער

רפ''ק חגית רפפורט- קצינת הסברה

חנה להב - יו"ר המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים
ארגון המורים העל-יסודיים
רן ארז

ברכה מציאל

פאולינה שטרן
ארגון הורים ארצי
שי לחמן

גילה אלפיה

משה שיינפלד

ד"ר תום גומפל - בית ספר לחינור באוניברסיטה העברית

פרופ' רון אסטור - בי''ס לעבודה סוציאלית, חינוך ופסיכולוגיה

דיר איתן אלדר - ראש המרמ לניתוח התנהגות במכון וינגייט

פרופ' עמוס רולידר- ראש החוג למדעי התנהגות,

מכללת עמק יזרעאל

דיר מלכה אלק - אוניברסיטת בר-אילן

אברהם חמו - מטפל בנוער

יוסי בן-גל - בית ספר למנהיגות חינוכית
עיריית ירושלים
בני ולר - משנה למנהל מנח''י

מינה פנטון - יו"ר ועדת חינור בעיריית ירושלים
"מצילה"
אלישיב שמשי - מנכ"ל

מיכל לנדסמן - מנהלת יחסי ציבור והסברה

אורית ונדס-יעקב - מכון סאלד

אמירה פרלו

אודליה כרמי - תלמידה

אלה בן-יהודה - תלמידה
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
חנה כהן

ס7ך היום: אלימות בבתי הספר.



אלימות בבתי הספר
היו"ר עמנואל זיסמן
בוקר טוב, אני מתכבד לפתווז את ישיבת ועזת החינור. ב- 15 בחודש הוזמנתי לישיבת

ההנהלה המורחבת של משרד החינור והתרבות בנושא אלימות בבתי הספר. בהתייעצות עם

חברים הגעתי למסקנה שמוטב שתהיה ישיבה של ועדת החינור והתרבות. מטרת הישיבה

לשמוע הצעות ולהסיק מסקנות. לישיבה זו החמנו מומחים, מחנכים, ארגוני מורים

והורים.

מאז ומתמיד היתה שובבות במערבת החינור. מערבת החינור שתפקידה לעצב את

הדמות של הדור הצעיר יכולה לעשות את זה אם היא משתמשת בכמה כלים שונים. מה

שקורה לאחרונה זו אלימות שלא ידענו כמותה. איו ספק שהיום נשמע פרטים על כר גם

ממשרד החינור והתרבות, ארגוני המורים, מומחים והמשרד לביטחון פנים.

כשהשר יצתק לוי נכנס לתפקידו והגיע לוועדה, אמרתי לו שיש לו כמה אתגרים, אבל

האתגר החשוב ביותר הוא איר הוא יוביל את ההתמודדות להקטנה משמעותית של

האלימות במערכת החינור. השר השיב לי שיש לו אתגרים אחרים והנה לאחרונה הוא שינה

את דעתו, כי הוא מעורה בחברה הישראלית ושומע נתונים קשים על מה שקורה. אני מבין

שעתה הוא רוצה לשים את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות של המשרד.

אין ספק שהאלימות בבתי הספר היא חלק מהאלימות הגוברת בחברה הישראלית בכל

התחומים, בתחום המדיני-פוליטי, בתחום החברתי ובתחום הכלכלי. אבל יש גם רבים

שחושבים שאם תהיה תוכנית פעולה, יהיו אמצעים גם פיזיים וגם כספיים, תהיה הקצאה

של כוח אדם ושילוב של כל המערכות במאבק משותף, אפשר יהיה לפתוח את שנת

הלימודים עם תוכנית מוסכמת שתוביל להקטנה משמעותית של האלימות.

נ3מרתי באנשים שעובדים איתי ויש לנו כמה מסקנות בנושא זה. אין ספק שצריר יהיה

להתאים את התוכניות החינוכיות למאבק הזה נגד האלימות. התוכניות צריכות להקיף את

כל בתי הספר, כי האלימות איננה רק בסקטור הכללי החילוני או בסקטור הדתי בלבד.

אלימות הזו קיימת גם במגזר החרדי, במערכת של ש"ס וגם של אגודת ישראל. ההבדל הוא

רק בכר שבסקטור החרדי שקועים עדיין במסתורין ובגישה שאין לגלות ולחשוף. גם

בסקטור הכללי והדתי לא הגענו לנכונות לחשוף כל דבר, אבל יש התקדמות גדולה מאוד.

אני זוכר היטב את שנות לימודיי בבית הספר. כיהודי בבולגריה למדתי בבית ספר

קתולי והיה נהוג שם שיש רמי משמעת. היה מורה שתפקידו היה להיות אחראי על

המשמעת בבית הספר, אר לא רק בפני הנהלת בית הספר, אלא גם בפני המשטרה. אני

מבקש מכם שתתיחסו להצעה הזו.

אם רוצים לחזק את תנאי השכר ואת מעמדו של המורה והמנהל, אין ספק שהאחריות

המוטלת על הנהלת בית הספר במאבק הזה היא הרבה יותר גדולה. זה גם אומר שיש לצייד

אותם גם בכמה אמצעי ענישה והרתעה, שפעם היו בידי המורים, ולהתאימם לתמורות

ולזמנים המודרניים. לא יכול להיות מצב של חוסר אונים ושאין בכלל אמצעים למיגור

התופעה.

ארגון ההורים מגביר את פעילותו ואנחנו רוצים מצד אחד לחזק אותם, אר מצד שני גם

לבלום אותם. שמעתי היום שארגון ההורים השבית את הלימודים ברמת ישי. כל אחד

משבית כראות עיניו.
שי לחמן
זה בגלל שאין חוק שיסדיר את זה.
היו"ר עמנואל זיסמו
אנחנו מתקדמים עם התוק תוך תיאום והסכמה עם ארגוני המורים וגורמים שונים. אנמנו

רוצים לעשות את זה לאט ובזהירות, תוך התתשבות מירבית גם עם משרד החינור והתרבות.

מי שרוצה מעורבות של הורים לא יכול שלא להטיל גם עליהם את האחריות, לא רק בבית,

אלא לצד כל הגורמים שלוקחים חלק בעיצוב דמותו של התלמיד. לא ייתכן שכשמשהו לא

מוצא חן בעיני ארגון ההורים הם ישביתו וינקטו בעיצומים.

זה מחייב הקצאת משאבים לטיפול חינוכי והסברתי בקרב ההורים. לא פעם האלימות

נובעת מכר שבמקרים מסויימים הילדים מקבלים עידוד מהבית, או שבבית לא מרתיעים

ובולמים אותם.

נציגי מועצת התלמידים ידעו יפה מאוד להגן על עצמם בענין בחינות הבגרות תכו

לעידוד ותמיכה גם של ועדה זו. צריר לחשוב באיזו מידה מועצות תלמידים צריכות להיות

שותפות, לא רק כמי שמגינים על המתפרע והאלים, אלא בלקיחת חלק קונסטרוקטיבי

בהרגעתם וריסונם של תלמידים אלימים.

בהרבה בתי ספר יש מאבק על מה יהיה מספר החריגים בכיתה. כל אחד רוצה שלא יהיו

חריגים ושלא יהיו לקויי למידה, אלא רק הטובים ביותר. זה לא ניתן בחברה הישראלית,

כי מערכת החינור במדינת ישראל ממלאת תפקיד בסגירת פערים, תפקיד דמוקרטי, תפקיד

של גישור על פני פערים. החברה הישראלית היא חברה עם פערים ויש כאלה שהתרחבו

בשנים האחרונות. לכן אין להעלות על הדעת לעשות סלקציה במערכת החינור, כי יש בידי

החריגים להגביר את יצר התוקפנות והאלימות של אחרים. אני לא מקבל גישה זו בשום

פנים ואופן.

יש הצעות שונות לגבי קביעת התנהגויות. יש דבר חדש בישראל: פותרים בעיות על ידי

חתימה על אמנות. אחרי חודשים של פעילות חתמו חברי הכנסת על אמנה לסובלנות, דו

קיום וכיבוד הדדי. עשינו את זה בכנסת ואצל הנשיא, אר האם זה עחר? בארגון ההורים

הארצי חשבו שאולי לגבי ועדי ההורים לא צריר חוק, אלא צריר אמנה. אינני שולל את זה

ואני מבקש את התייחסותכם לכר.

צריר לחשוב אם יש מקום לקבוצות משנה של מועצות תלמידים, שיענדו תג או סימן

מזהה כלשהו ויהיו לשר למנהל או למורה שאחראי על המשמעת. יש גם הצעה לתת פרס

על התנהגות טובה. אני יודע שישנם בתי ספר יסודיים ותיכוניים שאין אצלם אלימות,

ובעיתום ''כל העיר' התפרסם סקר של דיר מינה צמח, שאומר שהורים בירושלים מחפשים

לרשום את ילדיהם לבתי ספר לפי מצב האלימות בבית הספר. מישהו מספק להם נתונים

ולפי זה הם מחפשים את בית הספר הרגוע יותר, היציב יותר, המבוסס יותר.

אין ספק שצריר מאבק בלתי מתפשר בתופעה שהיתה מושרשת בארץ במשר שנים, שכדי

לשמור על התדמית והיוקרה של בית הספר, לא מדווחים על שום מקרה, לא של סמים, לא

של אלכוהול, לא של הטרדה מינית ולא של אלימות. הזכרתי בתהילת דבריי את המגזר

החרדי שידוע ששם זו תופעה מקובלת, אר לא רק שם. זה קיים גם בבתי ספר כלליים

ודתיים, אם כי יש התקדמות ובתי ספר משתפים פעולה עם המשטרה. זו משטרה דמוקרטית

שיש לה כלים והיא ממלאת תפקיד חינוכי-חברתי ממדרגה ראשונה. הלוואי שהיה יותר

תקציב וכח אדם, כדי שהמשטרה תוכל להתפנות לתפקידים אלו.



מזה שנים רבות אני הולך עם אולר קטן בכיס ובכל פעם שאני נוסע לתו"ל יש לי בעיה

עם זה. אך מה שקיים היום אצל תלמידים בבתי הספר הם לא אותם כלים פרימיטיביים כמו

אולר, אלא יש כלי נשק מתוחכמים ביותר. צריך לפרוק את התלמידים מהנשק שהם נושאים

עליהם וגם לתת לגורמי החינוך את הזכות לפרוק את התלמידים מנשקם. אני יודע שזה

דבר קשה ותקום צעקה איך ייתכן שבמדינה דמוקרטית תהיה זכות למורה להפש בכיסיו של

התלמיד. אך אם יש מוקדים כאלה, אין דרך אחרת אלא להעניק סמכויות למחנכים כדי

לפרוק את התלמידים מהנשק שהם מביאים ולהילחם ללא פשרות נגד התופעה של שימוש

בכלי נשק שונים ומגוונים שמגבירים את האלימות.

צריך לחשוב אם יש מקום לתת שיעורים מיוחדים לתלמידים אלימים, כמו שיש שיעורי

עזר במתמטיקה וכד'. אני סבור שיש מקום לתת שיעורים מעין אלה ואני מבקש את

התייחסותכם לכך.

המאבק נגד האלימות אינו של משרד החינוך בלבד או של בתי הספר וארגוני ההורים.

זה מאבק כללי של כל החברה בישראל ואי אפשר לנתק אותו מכך. אם אנחנו נפעל באומץ

לב ובנחישות ונגיע לכמה מסקנות אמיצות, נתרום את חלקנו במאבק נגד האלימות בכלל

ונגד האלימות במערכת החינוך בפרט.
איציק כהן
אני מודה לך, אדוני היושב ראש, על כך שאתה מעלה את הנושא. אני חושב שזה צעד

חשוב ומבורך וגם הסכמתך להשתתף בישיבת הנהלת המשרד שעסקה בנושא, מראה את

החשיבות שאתה מייחס לענין והחשיבות שאנחנו מייחסים לנושא הזה. אני מצטרף לסייפא

של דבריך, שננסה לחשוב על הדברים ביחד, זה מאבק של כולנו ולא רק של קבוצה אחת

בלבד. זהו מאבק כולל שכולם צריכים להירתם אליו והדרך האחת והיחידה כדי להצליח

באמת, זה שיתוף פעולה של כל הגורמים ולא רק הטחת האשמות במשטרה, במערכת,

בהורים, בתלמידים וכוי. יש התחלות יפות של שיתוף פעולה, כמו עם המשטרה לדוגמה.

הזכרתי את החשיבות של שיתוף הפעולה עם הגורמים השונים: בתי ספר, משטרה,

גורמים שונים בקהילה, רשויות מקומיות ומשרדים מנזשלתיים נוספים. מה שברור הוא

שבחודשים האחרונים משרד החינוך העלה את הנושא הזה לראש סולם העדיפויות שלו. אין

נושא שעסקנו בו בחודשים האחרונים, במסגרת של דיונים במשרד, בהיקפים כאלה

ובעוצמה מו, כמו בנושא הזה. קיימנו מספך ישיבות הנהלה ואני יודע שבחלק גדול מבתי

הספר, על פי הנחייתנו, התקיימו ישיבות מועצות פדגוגיות שעסקו בתחום הזה ומנהלי בתי

הספר נדרשו להגיש תוכניות. מנהלי המחחות נדרשו לוודא שבבתי הספר מבצעים פעולות

כאלה ואחרות.

אני מוסיף לענין הזה גם פעולות אחרות שנעשו במשך השבועיים האחרונים. מנכ"ל

המשרד זימן את הפורום הבכיר של כל המחחות ואנחנו גם נוסעים לכל המחחות, כדי

להיערך לקראת שנת הלימודים הבאה בה יהיה הנושא הזה הנושא הראשון שיעלה.

המטרה של כל הדברים הללו היא להגביר את המודעות ולנסות להעלות את זה לראש

סולם העדיפויות.

הנושא של טיפול באלימות הוא לא טיפול נקודתי באלימות. הראייה צריכה להיות

רחבה יותר ואם מטפלים נכון בחסכים של תלמידים, אם מטפלים נכון במניעת נשירה, אם

מטפלים נכון בתוכניות להגברת כוח האחזקה של בתי הספר, שתלמידים לא ינדדו מבית

ספר לבית ספר, יהיו לדברים הללו השלכות על האקלים של בית הספר. אלימות היא

תוצאה של אקלים מסויים בבתי הספר, היא מושפעת ממרכיבים רבים מאוד וצריך לטפל

בכולם ולא רק במרכיב אחד. לא ניתן לומך שצריך לטפל בנושא של אלימות בלי לטפל

במצוקות אצל תלמידים עולים חדשים או ילדי זרים שמסתובבים במערכת. אני לא טוען

שהם אלימים, אך הטיפול צריך להיות טיפול כוללני.



אנחנו מסכימים שהפעולה צריכה להיות יחד עם ההורים. אני פונה לארגון ההורימ

הארצי ולמועצת התלמידים להיות שותפים ורואה בהם כחברים ושותפים שלנו בגיבוש

התפיסה ובנסיון להתמודד עם הענין הזה.

יש מספר תוכניות מרמיות של המשרד בנושא, החל מתוכנית רחבת היקף שמטפלת

טיפול הוליסטי בכל הבעיות של התמודדות - ''כישורי חיים''. זו תוכנית חשובה מאוד

לכיתות א' עד י''ב. בתוכנית כלולים חומרים שקובצו והוכנו בבתי ספה כר גם תוכנית

''דרר ארץ''.

הנושא המרמ לשנת הלימודים הבאה מאפשר מרחב גדול מאוד של אפשרויות פעולה
בתור בתי הספה כמו
סובלנות, היכרות עם הזולת, קבלת השונה וכד'. כל הנושאים האלה

מאוד חשובים ויש בהם כדי לסייע לבתי הספר.

השקענו מאמץ גדול במשר השנה האחרונה גם בשיפור נהלים ובמתן הנחיות לבתי
הספר. פרסמנו חתר מנכ''ל חדש
''משטרו ונוהגו של בית הספר'', שמסביר את כל מה

שקשור לסדרי משמעת בתור בית הספה קובע כללים של ענישה ואכיפה, שהם שונים

ביסודי ובחינור העל-יסודי. החחר מגדיר במדוייק את תפקידו של מנהל בית הספר ותפקידו

של המפקח בתהליר הזה.

הכנו מספר חתרים נוספים בשיתוף עם גופים אחרים שאני סבור שיש להם קשר. זה

אומה לדוגמה, שהכנו עם המשטרה את נוהל ''הטיפול בתלמיד שנמצא מעורב בשימוש

בסמים'', או נהלים של ''מניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע''.

בעוד מספר שבועות נסיים את הכנת חחר מנכ''ל, שהוא מקיף ושלם לגבי כל הנושא של

טיפול באלימות. נשלים את זה רק אחרי מספר דיונים נוספים שייתקיימו באגף שפ''י ולאחר

ישיבת ההנהלה שנקיים ב- 7 ביוני, בהשתתפות יושב ראש ועדת החינור של הכנסת.

אנחנו דוגלים במדיניות שילוב, היינו, שילוב של תלמידים של חינור מיוחד בחינור

הרגיל, ביטול הקבצות ככל שרק ניתן, ביטול הסללות, תיוגים למיניהם וכו'. אין ספק, ככל

שהכיתה היא יותר הטרוגנית והקוטביות רבה יותר, כר יש מתח רב יותר בין תלמידים עם

יכולות שונות ורקעים שונים. אבל המדיניות הזו היא מדיניות חשובה מאוד, ערכית

וחברתית במדינת ישראל ולא ניתן להמיר אותה באחרת. המשמעות של מדיניות אחרת היא

לגרום למצבים שבו תהיינה גימנסיות של המאה ה- 18 וה- 19 שמקבלות רק את התלמידים

הטובים ביותר ותלמידים מתקשים יוכנסו לבתי ספר מיוחדים לתלמידים אלימים.

המשמעות של זה היא לטפל לא נכון בקליטת תלמידים עולים על ידי זה שנבודד אותם

ונשים אותם בכיתות קלט או בכיתות נפרדות.

המדיניות צריכה לחיות מדיניות של שילוב. הטיפול בנושא האינטגרציה הוא הרבה

יותר מורכב ומסובר, אר הוא נושא ערכי וחיוני ביותר במדינת ישראל. לכן המסר הכללי

שאנחנו מוסרים לבתי הספר הוא הגברת כוח האחזקה של בתי הספר והגברת כוח ההתמדה

של בתי הספר, כלומר, תלמיד מתחיל בבית ספר ונשאר שם. צריר להקטין ככל האפשר את

המעברים, שהם בעייתיים והם מוקדים וצמתים מרמיים לנושא של אלימות.

לגבי הצעת יושב ראש הוועדה שיהיו נאמני משמעת, אנחנו תומכים בהצעה הזו אם זה

עולה בקנה אחד עם הרוח הכללית של בית הספר. זה לא משהו שאפשר לכפות אותו, כמו

גם תוכניות אחרות שלא ניתן לבוא מהמטה ולומר: ''כר ראה וקדש''.

המשרד נערר ברמת מטה, ברמת מחת, ברמת בית ספר ולאחרונה במספר ישובים

במסגרת שיתוף פעולה של ישוב שלם. כמו בקרית-אונו, פתח-תקוה ומקומות נוספים ששם

נכנסו לתוכנית יישובית, כולל הרשויות המקומיות. זה דגם נכון של עבודה במשותף.
זמירה מברר
אני מברכת על היחמה לפתיחת הדיון בוועדת המינור של הכנסת. הנושא של אלימות

הוא נושא שהמשרד דן בו ככובד ראש בכל הרמות, החל מהשר, המנכ"ל, מטה המשרד וכל

המעורבים, עד מועצת התלמידים שאני מקווה שתצטרף לדיונים באופן מאוד אקטיבי.

בעקבות הדיונים על נושא האלימות, לשכת המדען הוציאה מכח, כדי לבדוק את רמת

האלימות בארץ, על סוגיה, במערכת החינוך אלימות כלפי תלמידים, אלימות כלפי צוות

בית הספר וגילויים של ונדליזם כלפי רכוש בית הספר.

ביקשנו באופן ספציפי לבדוק את היקף האלימות המילולית והאלימות הפיזית על

התבטאויותיהן השונות. נושא אחר מאוד חשוב שביקשנו לבדוק הוא תפיסות שונות של

האלימות, אם לתת "צ'פחה" זה בעצם אלימות או לא, או לומר ביטוי מסויים זו אלימות.

כמו כן, הנושא של הטרדות מיניות שעלה הרבה פעמים, אם הוא חלק מאלימות, כן או לא.

התפיסות יכולות להיות שונות על ידי התלמידים, שונות על ידי המורים או פסיכולוגים

וכיוב'

לגבי דרכי תגובה של הגורמים השונים בבית הספר להתנהגויות אלימות-. חלק מהמורים

חושבים שאם יש אלימות בתצר או בפרודרור וזה לא בכיתה עצמה, זה בעצם מחוץ לתחום

הפעולה של אותו מורה שצריר לתת את השיעור בכיתה. השאלה איך תופסים המורים

גילויי אלימות, כשהם מתרתשים מחוץ למסגרת הישירה שאיתה הם עובדים. כר גם לגבי

התלמידים, באיזה מידה התלמידים מוכנים להפריד ומוכנים להתייתם לגילויי אלימות

שהם רואים בכיתה או בחצר.

הקשר בין האלימות למשתנים שונים המאפיינים את המוסד החינוכי: האקלים הבית-

ספרי, הרכב האוכלוסיה של בית-הספר, פרופיל המורים, היבטים ארגוניים של בית הספר

וכד'. יכול להיות שלאיפיונים מסויימים ברמות התלמיד, כמו איפיונים סוציו-דמוגרפיים,

מצב לימודי וכדי תהיה גם השפעה או שהם יהיו קשורים עם האלימות.

אנחנו רוצים לבדוק את האלימות בכיתות ה' עד י'א הן במגזר היהודי והן במגזר הלא

יהודי, במגזר הממלכתי והמגזר הממלכתי דתי. היינו מאוד שמחים להתייחס גם למגזר

המוכר שאינו רשמי, כלומר, החינור החרדי. אני חושבת שבנתונים הנוכחיים זה לא

יתאפשר, אם כי ייעשה מאמץ לבדוק את זה, גם מפני שזה מגזר מאוד מיוחד, הכיתות שם

הן כיתות חד-מיניות ולכן תופעות האלימות שם הן תופעות שונות.

כמובן שנרצה לבדוק את ההבדלים בין בנים לבנות ועולים לפי ארצות מוצא לעומת

ותיקים.

המחקר ייצא לפועל בתחילת השנה הבאה ואני מקווה שלקראת הדיונים הבאים יהיו לנו

נתונים שנוכל להתייחס אליהם. המחקר יהיה מחקר מתודולוגי עד כמה שאפשר נקי, תהיה

בו דגימה, גודל המדגם יהיה בסדר ושיטות איסוף הנתונים יהיו נכונות, כר שהנתונים יהיו

נתונים אמינים.

אני חושבת שמועצת התלמידים חייבת להיות חלק מהתהליר על כל מרכיביו, כלומר,

גם בהשכנת שלום, במניעת אלימות ובבדיקה איר לעשות. בדיוק כמו שתיאר מר איציק כהן

לגבי פעולות המשרד מהמטה ועד אחרון בתי הספר, באותו אופן יכולה לפעול גם מועצת

התלמידים הארצית עד למועצת התלמידים הבית ספרית.

ילדים חריגים בכיתה או כיתות הטרוגניות זו מדיניות של המשרד. זו מדיניות שאנחנו

מברכים עליה גם אם יימצא שאולי היא מגבירה אלימות. אנחנו צריכים לחשוב איר אנחנו

צריכים לפעול נגד תופעת האלימות ואני לא חושבת שפירוק הכיתות לכיתות הומוגניות

יפתור את הבעיה. אני חושבת שלא זו דרר הפתרון שהיינו רוצים לראות.



פעולה של תלמידים משכיני שלום, כלומר, תלמידים שהם נאמנים להשכנת שלום

ולפתרון סכסוכים. זו פעולה מבורכת ויש כמה כתי ספר שעושים את זה. הנתונים שיש לנו

על כתי ספר שיש כהם תוכניות מהסוג הזה הם טוכים ובהחלט כדאי להרחיכ את הפעילות

הזו גם לכתי ספר נוספים.

אני מכרכת על השיטה של פרסים להתנהגות טוכה או פרסים לכתי ספר שכהם

האלימות נמוכה. אני חושכת ששיטת הגזר תמיד יותר טוכה משיטת המקל. אם נוכל לכנות

מדד לכדיקת אלימות ונוכל לאפיין את בתי הספר שכהם אין אלימות בכלל או שהאלימות

כהם מאוד נמוכה ולתת פרסים לכתי הספר המצטיינים, העניין כההלט נראה לי.

יושכ ראש הוועדה הזכיר את הנושא של תוסר דיווח, שלא מככסים את הכביסה

המלוכלכת כתוץ. יש כתי ספר שלא מדווחים למשטרה, כי זה יוריד את הרייטינג של כית

הספר. צריר להתריע מפני התופעה הזו ולהימנע שה עד כמה שאפשר. אני חושבת שבתי

הספר צריכים להיות אמינים ולדווח על מקרי אלימות. כרגע שבית ספר אומר שיש בעיה

של אלימות והוא רוצה להתמודד איתה, זה לא נקרא לכבס את הככיסה המלוכלכת בחוץ.
בלהה נוי
שפ"י - שרות פסיכולוגי ייעוצי, נרתם בכל כוחותיו לנושא. אנחנו מפתחים את התוכנית

שלנו - תוכנית "משכיני שלום/ וכבר כמה ערים, כמו פתח תקוה, כפר סכא ורעננה

ואחרות, נכנסו לתהליר כעיר שלמה. אנחנו מתחילים לעכוד עם קהילות כנושא של מניעת

אלימות.

אנחנו רוצים לפתח מדד אי אלימות וכמו שכתי ספר נמדדים לפי נתוני הבגרות שלהם,

תהיה גם רשימה לפי מדד אי האלימות של בית הספר. אנחנו רוצים לרשת את בתי הספר,

שבתי ספר בהם מדד האלימות גבוה נבנה מהם קבוצה עם "גאוות יחידה", והם ילמדו בתי

ספר אחרים כיצד הם עשו את זה. למעשה העקרונות של מה זה בית ספר נקי ברורים לנו

ואנחנו יודעים שצריכה להיות מנהיגות של מנהל, שינוי ערכים כבית הספר, חוקים ברורים

וצודקים, אכיפה של החוקים האלה ושהילדים האלימים כמיוחד צריכים לקכל טיפול

מיוחד. כל הדכרים האלה ידועים לנו ואנחנו רוצים להנחיל את כל הידע הזה לכתי הספר

וללמד אותם איר כונים תוכנית. כל כית ספר יאתר בעצמו את הצרכים שלו, יבנה את

התוכנית שלו ויבדוק אותה. אנחנו סכורים שרק כר אפשר יהיה להתמודד כיחד כנושא.
אלישיב שמשי
''מצילה", המועצה לצמצום עכריינות כישראל, פועלת במסגרת המשרד לביטחון פנים.

התבקשתי להציג נקודות עיקריות של סקר של מכון גיאוקרטוגרפיה, שנעשה עכור

"מצילה" כנושא אלימות ונורמות חכרתיות בקרב בני נוער ומבוגרים.

המטרה של הסקר היתה לקבל תמונת מצב ברמה הארצית על שיעור האלימות והנורמות

החברתיות כקרכ כני נוער ומכוגרים. זהו סקר חדש שהתפרסם כחודש מרץ השנה והוא

מתייחס לשנת 97/

אוכלוסיית המחקר במגזר היהודי מנתה 1,000 בני נוער בגילאי 12 - 18 ו- 1,500

מבוגרים. במגזר הערבי אוכלוסיית המחקר מנתה 250 כני נוער ו- 250 מכוגרים.

הסקר כחן את נושא האלימות כשלושה מקומות: כית הספר, סביבת הבית והשכונה

ומקומות כילוי. ככל הנושאים שנכדקו עולה שככית הספר קורים מרבית האירועים

האלימים. המימצאים העיקריים בקשר לבית הספר מראים שקרוב ל- 40% מהתלמידים

היהודים מדווחים שהאווירה בבית הספר סוערת, אלימה, פרועה ואינה שקטה. בקרב

התלמידים הערבים האחת גבוה יותר, 64%.



תדירות הישנות מקרי האלימות בשנה האחרונה - 97% . 25% מהתלמידים סבלו

מאיומים והפחדות. 25% היו מעורבים במכות רציניות. 33% סבלו מאלימות מילולית

מינית. 13% מבני הנוער היהודים יודעים באופן אישי על בן או בת שנפגעו ממעשה מגונה

או מאונס.

בהנחה שבכל שכבת גיל יש 100 אלף תלמידים, מדובר על 600 אלף תלמידים שנבדקו

ולמעלה מ- 40 אלף ילדים ובני נוער שנשדדים בשנה. אני מתכוון לכר שלוקחים להם כסף

או חפצים בכוח. למעלה מ- 35 אלף ילדים ובני נוער נפצעים מסכין או מאגרופן.
לגבי רכוש בית ספר
68% מהתלמידים היהודים דיווחו שהיו עדים להשחתת רכוש.

הנורמה היא שרכוש הכלל הוא הפקר.
לגבי נורמות חברתיות
כ- 4% מבני הנוער סבורים ששריפת מכוניות, ניפוץ שמשות,

לשלוח ידיים לבנות, לפצוע או להרוג חתול זה ספורט של צעירים תו לא עבירה, אלא

נורמות. כ- 13% מבני הנוער מסכימים שסביר לשאת בתיר סכין או אגרופן למקרה הצורר.

במחקרי עבריינות אסור להתבסס על הרוב הסטטיסטי שאינו עבריין, כי אנחנו סובלים

מהמיעוט. בהכללה אפשר לומר שיש שני אחת מקרב בני הנוער שהם הגרעין הקשה

שהפנים נורמות עברייניות ויש כ- 10% מבני הנוער שיש להם נטיות עברייניות בתחומים

שונים. זה אחת גבוה שהיום משפיע בבית הספר ומחר ישפיע בחברה כולה.

יש די הרבה סקרים, תוכניות יש הרבה, אר הבעיה העיקרית היא איר מיישמים את

התוכניות. אפשר להתווכח על תוכנית זו או אחרת וגם לנו ב"מצילה" יש תוכניות יפות.

אני רוצה להדגיש ש"מצילה" לא באה להחליף אף גוף קיים ולא מתחרה באף אחד, אבל

אנחנו בהחלט מוכנים לסייע למי שרוצה לקדם את הנושא, משום ש"מצילה" פרסה ברחבי

הארץ ''מצילות'' מקומיות והיום יש כ- 170 רשויות שיש בהן ''מצילה'' מקומית. יש בה את

כל האלמנטים שיכולים להשפיע בראייה מערכתית להתגבר על הבעיה.
תנ"צ דני גימשי
אני רוצה להציג מודל שאנחנו קוראים לו מודל של בית ספר פתוח. ברגע זה יושבים

בבת-ים 15 מנהלי בתי הספר בכנס שתוכנן מראש יחד עם המשטרה ונציגי רשויות מקומיות,

שבהן מופעלת התוכנית הזו בחלקיה השונים מזה כשנתיים.

המפכ''ל ביקש לעדכן את הוועדה שהוא מקנה לענין הזה חשיבות רבה ביותר ולאחרונה

גוייסו כ- 85 חוקרי נוער חדשים, שמהווים בעצם הכפלה של מערר חוקרי הנוער.

התוכנית שאני אציג עתה פותחה עם בתי הספר יוזד עם משרד החינוך, במיוחד

המחלקה של מר אריה רוקח, שעוסקת בנושא אלימות. פותח מודל שעוסק בבית הספר

ובתהליך מסויים נכנסו למודל והרחיבו אותו גורמים קהילתיים נוספים, כמו החברה

למתנ"סים שאיתה יש התפתחות די מעניינת בענין.

הרקע התיאורטי שעומד בבסיס התוכנית הזאת: התפיסה אומרת שיש כ- 10% שנוטים

לעבריינות, אך ההתמקדות שלנו בתפיסה הזאת ובתיאוריה הקרמינולוגית היא התמקדות

במקום. כלומר, נקודת המוצא שלנו אומרת שהמקום ומאפייני המקום הם אלה שמשפיעים

במיוחד על הפשיעה. מכאן שאם נעסוק במקום ונפעל על המרכיבים השונים של המקום,

הרי זו הדרך להתמודד עם התופעות של פשיעה ועבריינות.



מודל זה שם את הדגש על יצירת אקלים בית ספרי דוחה עבריינות. בלומר, יש בתי ספר

שבהם אין עבריינות, יש בתי ספר שיש בהם עבריינות ויש בתי ספר שבהם יש "חלונות

שבורים", אני אומר את זה במרבאות על בסיס התיאוריה של "תלונות שבורים''. יש מקומות

שבהם מתקנים את החלונות השבורים, זאת אומרת שהמקום, האקלים, התרבות הארגונית

של בית הספר הם הדברים שמשפיעים ביותר, לדעתנו, על תופעות של עבריינות. אם כל
המרכיבים בבית הספר
מורים, תלמידים, הורים, המבנה הפיזי, אמצעי התקשורת וכו',

ישדרו שפה אין עבריינות, זה לדעתנו המרכיב הכי משמעותי.

ההנחות העיקריות שלנו הן קודם כל שהתופעה קיימת. אין ויכוח על כך שזה קיים ושזה

ילר וייגבר. אני אומר את זה על סמך לימוד של הנושא הזה במקומות אחרים בעולם.

כלומר, הדבר הזה לא ייעלם מעצמו.

הטיפול חייב להיות משולב. המודל מציג מודל משולב של כל הגורמים והאחריות היא

של מנהל בית הספר. אני אומר אחריות במובן של המילה הלועזית: COUNTABILITY.
נעמי חזן
הפירוש הוא דיווחיות.
תנ"צ דני גימשי
לדעתי זה די מטעה ואיני יודע אם זה משקף את המילה.

ההתמקדות היא בבית הספר והמחנכים הם סוכני השינוי. צריך לפתח כישורים ויכולות,

כלומר זה לא דבר טבעי. עבריינות, שהאלימות היא מרכיב בתוכו, היא לא דבר שאפשר

להעביר אותו כסרח עודף, אלא הוא צריך להיות מרכיב מאוד מרמי.

השבוע נכחתי כבנס מעניין עם קבוצה מצפון קרוליינה שעסקה בנושא הזה. אחד

הרעיונות שגיבשנו הוא להחדיר לבתי הספר לחינוך את הנושא של מניעת עבריינות

וההתמודדות עם הנושא.

הגורמים שלדעתנו משפיעים על ביטחונו של התלמיד: נקודת המוצא היא ביטחונו של

התלמיד. נקודת המוצא היא לא לאכוף את החוק, לא לפתוח תיקים פליליים ולא ללכת

לבית המשפט. אלה הס אמצעים. התכלית היא ביטחונו של התלמיד. במודל יש רשימה של

של פעילויות והיא אינה רשימה סגורה, כי לכל בית ספר יש גורמים נוספים שיכולים

להשפיע על התפיסה. לדוגמה, יכול להיות שמאמן קבוצת כדורגל מאוד משפיע על

התפיסה ועל ילדים והוא גם יהיה חלק מהמערך. יכול להיות שרב מסויים או קאדי מסויים

או אדם אחר שמאוד משפיע באותה קהילה, ייכנס לתוך הגורמים שיטפלו. אין ספק שוועד

הורים, מועצת תלמידים, הורים, מורים והמשטרה הם הגורמים העיקריים במערך.

התוכנית מסתכלת על הנושא כדבר כוללני, כלומר לא עוסקים לחוד בעבריינות, בסמים,

באלימות או בתאונות דרכים. התפיסה שלנו אומרת שיש להתמודד עם הכל וביחד. לאור

מה שקורה בישראל אנחנו מתמקדים בארבע עבירות עיקריות: מניעת אלימות, מניעת

שימוש בסמים ואלכוהול, מניעת תאונות דרכים בדרך לבית הספר וממנו ומניעת קורבנות,

שילדים לא יהיו קורבנות לסחטנות, לעבירות מין, לעבירות מין בבית וכוי.
נעמי חזן
מה ההבדל בין מניעת אלימות למניעת קורבנות?
תנ"צ דני גימשי
לקחנו את הקורבנות כדבר נוסף. אלימות היא כמובן וזלק מקורבנות, אבל יש דברים

שהם הרבה יותר משמעותיים, כמו סחטנות, עבירות מין וכוי. ההבדל הוא בזווית הראיה

של הקורבן. אחד הדברים החשובים כדי שאדם לא יפול קורבן הוא הסבר, הערת תשומת

הלב ומתן נתונים מסויימים. זאת שווית הראיה של הקורבן, שהוא יהיה מודע יותר לזכויות

שלו, יהיה מודע יותר לסכנות וכן הלאה. כשמדברים על מלחמה באלימות זה טיפול

באווירה ואיר למנוע את מעשי התקיפה.
עקרונות התוכנית הם
התמקדות בתלמיד, שילוב כל הגורמים, הובלה של מנהל בית

הספר, כשהתוכנית היא מרכיב בתור תוכנית הלימודים. התוכנית -אינה דבר נוסף, אלא

מוטבעת ומוטמעת בתור תוכנית הלימודים. השוטר הופר להיות חלק מנוף בית הספר,

כלומר, לא שמינים את השוטר כאשר נפתח תיק פלילי או כאשר יש בעיה. השוטר הוא

חלק מהצוות הרב-תחומי שמעצב את האקלים הארגוני בתור בית הספר. השוטר הוא

היועץ, המקצוען בתחום של ביטחון, בטיחות, מניעת עבריינות וכל דבר אחר.
התוכנית כוללת שלושה אשכולות
1. חינור למניעה. כלומר, מכשירים את המורים, דבר

שלא נעשה כיום בבתי הספר להוראה, כלומר איר אנשי המקצוע מחנכים למניעה. בענין

זה אנחנו נעזרים גם בחברות עצמאיות שנותנות שרותים. המורים מעבירים את החינור

למניעה בתוך תוכניות הלימודים. אני רוצה להדגיש שאנחנו מתבססים על תוכניות קיימות

של בתי הספר, כמו ''כישורי חיים" או "משכיני שלום'. מתבססים על תוכניות קיימות

ומעצבים את זה לכיוון שדיברתי עליו.

2. פעולות שיגרתיות במהלר כל השנה.

3. אירועים.
צבי ויינברג
כל אלה תוכניות. אך מה עם הביצוע?
תנ"צ דני גימשי
אנחנו עובדים היום על פי המודל הזה ב- 15 בתי ספר.
צבי ויינברג
15 בתי ספר מתור כמה?
תנ"צ דני גימשי
הנקודה שאתה מעלה היא נכונה תה נושא הדיון. אנחנו רוצים לשווק את התוכנית שלנו

ושיותר בתי ספר ייכנסו לתוכנית ושבמשטרה תהיה יותר מודעות לענין זה. בשבוע הבא

אני אפגש עם ארגון ההורים הארצי, כדי לקדם את הנושא הזה. אני חושב שאנחנו באים

עם תשובה, אני לא בטוח שזו התשובה הכי טובה בעולם, אר אין לי ספק שזו תשובה טובה.

תפקיד השוטר הוא ללוות את התוכנית, הוא היועץ. יש מספר מקומות שבהם מפעילים

את 'חלון המשטרה". השוטר, במשך כשעתיים עד ארבע שעות, מקבל תלמידים שמספרים

לו על צרות שיש להם. לפעמים מדובר על הוצאת אוויר מהאופניים או שמישהו נתן

סתירה, אר היו גם תלונות על מעשים מגונים שמורים מבצעים בתלמידים. כלומר, פותחים

כאן אפיק לקשר ישיר בין המשטרה והתלמיד.



דוגמאות אחרות לקשר-. יעוץ להנהלת בית הספר, חיבור לניידות מוסדות החינור שפועלות

במקום, הרצאות של שוטרים, מעורבות בפעילות של פישור וקישור וצוותים שמקימים בתי

הספר ובו/
היו"ר עמנואל זיסמן
מה לגבי ההצעה שהזברתי, שמי שאחראי על המשמעת מטעם בית הספר תהיינה לו

סמכויות מעיו משטרתיות? לדוגמה, לפני שנים היו מתנדבים עם רשיונות מיוחדים בבל

הקשור לעבירות תנועה.
תנ"צ דני גימשי
חלק מהאנשים שמלווים את בתי הספר הם מתנדבים של המשמר האזרחי. הם מופיעים

בבתי הספר עם מדים ועושים את תפקידם. אני לא פוסל אפשרות שחלק מהמורים יתנדבו

למשמר האזרחי ובמסגרת זו תהיינה להם סמבויות של מתנדב שמתעסק בנושא הזה.

האשבול השני הוא אשבול של חינור למניעה. בעניו זה יש הבשרה של המחנכים בתחומי

מניעה, בדי שהם יעסקו בזה במסגרת תוכנית הלימודים. לאחרונה סיימנו הכנת ארבעה

מאתי הדרכה בנושא של אלימות, סמים, תאונות דרכים ומניעת קורבנות. כמו כן, צריכה

להיות שעה שבועית שהיא המינימום הנדרש כדי שהעניו הזה יהיה בסדר היום הציבורי.

אני רוצה להדגים לכם פעולות הפעלתיות שבשיגרה. זה מקבץ שאפשר להרחיב והגבול
הוא רק הדימיון
1. חוגי משטרה. 2. פעילוח לשיפוץ פיזי שמבוסס על התיאוריה של

''החלונות השבורים''. אם מגיעים למקום מוזנח שבו יש חוסר איכפתיות וחוסר אחריות זה

יוצר ושואב אליו פשיעה. אם פיזית מתקנים את הדברים האלה ויוצרים אקלים של

איכפתיות ואקלים של אחריות, זה משפר את המצב. דרכי גישה לדוגמה, ידוע

בקרימינולוגיה שאם מצמצמים דרבי גישה על ידי גידור, תאורה או טלויזיה במעגל סגור

זה מרגיע ומצמצם.

3. הפעלת חלון משטרה.

4. פאנל הורים תלמידים. זה דבר מאוד מוצלח שנעשה בנושא של סמים ואלימות.

4. ועדות תלמידים לגישור ופישור.

5. תוכניות הסברה וקישור.

6. בית ספר להורים. אני חושב שזה נכון לגבי כלל החברה הישראלית ובמיוחד נבון

לגבי עולים חדשים.

7. שימוש בתקשורת המקומית. זה דבר מאוד חשוב להעברת מסרים. זה לא במובן של

תדמית אלא במובן של בעיה, כלומר, אם יש בעיה של אלימות יש לגייס את התקשורת

המקומית ולשים את הבעיה על סדר היום הציבורי ולטפל.
היו"ר עמנואל זיסמן
האם התקשורת משתפת פעולה?
תנ"צ דני גימשי
כן, זה כלי אדיר כדי להעלות נושאים לדיון ציבורי.

זו תובנית שעונה על צורר' כלומר, אם לבית ספר יש צורר ויש לו בעיה הוא פונה אלינו

בבקשה להיכנס לתוכנית ואנחנו כמובן נענים מיידית לענין הזה.



חבר הכנסת צבי ויינברג שאל מדוע רק 15 בתי ספר משתתפים בתוכנית. הסיבה לכך

יכולה להיות חוסר מודעות או שהצורך עדיין לא מספיק חזק. בטווח היותר רחוק אני סבור

שרוב בתי הספר צריכים לאמץ תוכניות כאלה.
פרופ' עמוס רולידר
איר אתם יודעים על השיפורים שקורים ב- 15 בתי הספר שבהם קיימת התוכנית, לפני

שאתם מפעילים את זה בכל רחבי הארץ?
זמירה מברר
כמה שנים אתם עובדים עם בתי הספר האלה?
תנ"צ דני גימשי
אחרי שבית הספר מקבל החלטה, אנחנו מציגים את המודל ומציגים אותו לנציגי

התלמידים וההורים. זה תנאי בל יעבור שמהרגע הראשון ההורים, המורים והתלמידים

מעורבים בתהליר הכנסת הפרוייקט לבית הספר.
היו"ר עמנואל זיסמן
כל הדברים האלה יפים מאוד ומשכנעים, אר בסופו של דבר אינר מייצג רק את הצד

החינוכי והחברתי של המשטרה ולא במקרה הדגשתי מה החשיבות של משטרה דמוקרטית

בעיקר בישראל. האם אתה מרוצה מאמצעים אחרים שעומדים לרשותכם? הרי אנחנו

יודעים שיש בתי ספר שבהם צריר להיות מוצב שוטר מהבוקר עד הערב, כי הם מוקדים של

אלימות ופורענות. האם אתה חושב שהחקיקה הקיימת והאמצעים שעומדים לרשותכם

לעצור ולהעניש מספיקים?

אני מכיר בית ספר תיכון בירושלים שלידו שורצים סרסורים. יש שם אחוה יהודית

ערבית שלצערנו היא רק בתחום הפשע והאלימות. הנהלת בית הספר, שהוא בית ספר

יוקרתי, חסרת אונים. איר מרחיקים אותם משם ושמים אותם במקום לו הם ראויים?
תנ"צ דני גימשי
החקיקה והסמכויות, מעבר לחוק המעצרים החדש, שנמצא בשלביו הראשונים ויש לגביו

כבר ביקורת, כובלים במידה די משמעותית את ידי המשטרה. בסר הכל אני סבור

שהאמצעים החוקיים והסמכויות קיימים. לא בזה אני רואה את הבעיה, אלא הבעיה
העיקרית נוגעת בשני היבטים
1. המשאבים שעומדים לרשות המשטרה - אין ספק

שבהשוואה כלל עולמית, למשטרת ישראל אין מספיק שוטרים. כלומר, כדי לבצע את

התוכניות האלח צריר שוטרים וצריר שוטרים חכמים.
ראובן ריבלין
לא לזה התכוון יושב ראש הוועדה. אתה דיברת על הימצאות השוטר בבית ספר כדבר

חברתי וגם משמעתי. איר בנושא הסמים מתמודד אותו שוטר שנמצא בבית הספר? כדמות

חינוכית לא כדמות מענישה.
תנ"צ דני גימשי
יש הבחנה בין דמות חינוכית לדמות מענישה. מדובר על שוטר קהילתי חכם שיש לו את

כל הסמכויות של שוטר, אין לו סמכות מוגבלת והוא אמור, יכול וצריר להתעסק בסמים,

באלימות וכוי. אבל אין ספק שמה שקורה מחוץ לכותלי בית הספר נכנס כבר למערר הכולל

של תחנת המשטרה המקומית, כלומר, מאבק בסמים של תחנת המשטרה המקומית. הנושא

של בתי הספר מתמקד יותר בחוקרי ועובדי הנוער שעוסקים בתחומים האלה. אני אומר

שוב שאין מספיק שוטרים והצעתי להשתמש בחיילי חובה, מה שנקרא "נח''ל קהילה" או

"נח''ל עירוני'', שירכזו פרוייקטים עם מתן סמכויות. קצין הנוער המרחבי ירמ, ינחה

ויפעיל אותם.
היו"ר עמנואל זיסמן
לפני שלוש שנים היה דיון בוועדת חוץ וביטחון לגבי העברת חיילים למשימות מוגדרות,

מה שנקרא שח"ם. האם הנושא הזה כלול בתוכניות שלכם?
תנ"צ דני גימשי
הנושא הזה לא כלול ואם היה את זה, זה היה שינוי שהייתי מברר עליו-
היו"ר עמנואל זיסמן
האם אתה אומר עתה את דעתר בלבד, או שזו הדעה של כולם?
תנ"צ דני גימשי
זו גם דעת המפכ''ל.
היו"ר עמנואל זיסמו
הייתם מעוניינים להרחיב את הנושא הזה?
תנ"צ דני גימשי
כן.
נעמי חזן
כמה שוטרים יש לר בשיטור קהילתי וכמה מיועדים לתוכנית הזו בבתי הספר?
תנ"צ דני גימשי
אין שוטרים של שיטור קהילתי. על פי התפיסה שלנו כל שוטר צריר לחיות קהילתי.

המערר של האנשים שעובדים בבתי ספר הוא מגוון: חלק ממערר הסיור, חוקרי הנוער

ועובדי הנוער ומתנדבים. אם שואלים אותי אם זה מספיק התשובה שלי היא חד משמעית:

זה לא מספיק.
נעמי שן
השאלה היתה כמותית.
תנ"צ דני גימשי
איו שוטרים מיוחדים שמוצבים בבתי הספר. יש שוטרים של מערר התקירות של עובדי

הנוער שעוסקים גם בבתי הספר, אן לא רק.
היו"ר עמנואל זיסמו
אם ליד בית ספר, במרחק של מטרים ספורים, יש בתי קפה או מקומות שידוע שבהם יש

פעילות עבריינית, האם אתם מטפלים בזה? דע לך שיש הרבה בתי ספר באלה.
תנ"צ דני גימשי
בוודאי, זו העבודה של התחנה המקומית. זה גם היתרוו של השוטר שהוא חלק מתחנת

המשטרה המקומית, הוא קשור למודיעין, לחקירות ולסיור של התחנה.
סנ"צ סחי בו-ברור
יש לנו היום 240 עובדי נוער בבל הארץ ובחודש האחרוו מפב"ל המשטרה אישר הגדלה

של 30% עובדי נוער נוספים בבל הארץ. בלומר, עוד 85 עובדי נוער נבנסים לשרות. 52

מהם יהיו חוקרים במערר החקירות בארץ ועוד 33 יהיו עובדי נוער חשיפה. אלה יהיו

האנשים שיסתובבו בשטח, יבירו את השטח, יבואו במגע עם מנהלי בתי ספר, מנהלי

מתנ"סים, חבורות רחוב ומדריבי חבורות רחוב, בדי לגבש דרבים לשיתוף פעולה עם בל

הגורמים הטיפוליים.
זמירה מברך
האם הייתם רוצים לראוח שוטר בבל בית ספר?
סנ"צ סחי בו-ברור
לא אמרתי שוטר בבל בית ספר וגם לא נובל לעשות את זה באשר יש לנו קצת למעלה מ-

300 שוטרים. אני טוענת שאנחנו צריבים לצאת בפתרוו רב מערבתי בולל בבל הארץ.

הפתרון שהציג תנ"צ גימשי הוא פתרון יפה וטוב. השוטרים שתנ"צ גימשי מסתמר עליהם

הם שוטרים נקודתיים, בלומר, בל מערר המשטרה יתבנס יחד בשיטת האגרוף. אנשי

התנועה עוסקים בנושא תנועה ומרצים בנושא הזה בבתי הספר. אנשי הנוער נבנסים

להסברה בנושא סמים ואלימות בתי הספר. בשיתוף עם אנשי חינוך עשינו את העבודה הזו

ובנושא סמים יצאה חוברת באוקטובר 97/ ראש מדור נוער הקודמת ישבה עם אנשי החינוך

והם הוציאו חוברת עם חחר מנב"ל של משרד החינוך. בנושא האלימות אני מציעה לעשות

את אותו הדבר, כאשר הרעיון המרמי הוא היוועצות בתור בית ספר. תלמיד שהוא אלים

בבית הספר, עובד נוער חשיפה, שיקרא עובד מניעה, יהיה בקשר עם מנהל בית ספר

ומערבות החינוך, בדי לטפל בו.

אנחנו הולבים לקראת פעילות של במה שיותר נובחות בשטח ובמה שיותר מגע עם

אנשים. בדי להזמין את עובד המניעה צריך לפנות לתחנת המשטרה המקומית. בתוך תחנת

המשטרה הנקודתית יש את בל הגורמים: תנועה, עובדי נוער, סיור, מס''ח (מוסדות חינוך)

וגורמים אחרים. היחידה המשטרתית ליחידות החינוך מטפלת במוסדות החינוך ואנשיה

מבירים את בל מנהלי בתי חספר בארץ, באים איתם במגע ומסייעים להם רבות. אני יודעת

שהם מסייעים למניעת אלימות בתור בית הספר ומחוצה לו. החובמה היא לדעת שהם

קיימים וליצור איתם מגע. אם למנהלי בתי הספר יש בעיה באיתור היחידה הזו, בבל מוקד

משטרה יובלו למסור להם את מספר הטלפון של יחידת הנוער באזור של בית הספר ואז

אפשר להזמין את עובד המניעה או את קצין הנוער לשיחה. אז אפשר לחשוב ביחד על דרבי

שיתוף הפעולה איך באופן נקודתי פותרים את הבעיה באותו בית ספר.



כאן אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות מערכתיים, איר הנזשטרה תהיה שותפה לפתרוו

נזערכתי, איר משרד החינור ומשרד הרווחה וגורמים אחרים יחיו שותפים לפתרונות

המערכתיים.
נעמי חזו
האם אתם זוכים לשיתוף פעולה ממשרד החינור בצורה מסודרת?
סנ"צ סחי בן-ברור
עד לפני שנה וחצי היו מנהלי בתי ספר שהתכחשו לעובדה שיש להם סמים בבית ספר.

גורמים במשטרה ובמשרד החינור ישבו יחד והגיעו להפקת החוברת בנושא הסמים והיום

מנהלי בתי ספר מתקשרים אלי ישירות ושואלים אם אנחנו מקיימים את חתר מנכ"ל ואם

לא הם לא רוצים לקרוא אליהם את קצין הנוער. לאחר שהם קיבלו ממני תשובות חיוביות

שקציני הנוער בכל הארץ קיבלו את החוברת וקיבלו הנחיות, הם משתפים פעולה. נתנו

הנחיה משטרתית נקודתית כיצד לטפל במקרים האלה והם פועלים כר. לכן אני מציעה

לפעול באותה דרר גם לגבי נושא האלימות.

אנחנו זוכים לשיתוף פעולה ברוב בתי הספר והיום יש נוכחות הרבה יותר גדולה ממה

שהיתה לפני 10 שנים. הייתי חוקרת נוער במשר 11 שנים ובאתי במגע עם מנהלי בתי ספר

באזור תל-אביב. היו כאלה שהיו פתוחים וכאלה שפחות, אר הצלחנו לחדור לרוב בתי

הספר בתל-אביב. חל שיפור עצום במודעות של מנהלי בתי הספר גם במגזרי המיעוטים

והחרדים. יש פתיחות לקבל את עובד המניעה, מה גם שהעובדים שלנו מופיעים בלבוש

אזרחי. רובם עובדים סוציאליים או בוגרי מדעי ההתנהגות, יש להם גישה חיובית ופתוחה

ולחלק מהם יש גם תעודת הוראה. הגישה היא מאוד חיובית כאשר לכולם יש אותה מטרה.

זמירה מברך.

האם יש לכם נתונים סטטיסטיים על היעילות של הקשר עם המשטרה?
סנ"צ סחי בו-ברור
הנתונים המדווחים שיש לנו כרגע הם: מינואר עד אפריל 97י סר כל עבירות האלימות

של בני נוער היו 3,183, לעומת 3,371 עבירות באותה תקופה בשנת 98/ זו עליה של כ-

200 מקרים מדווחים בקרב בני נוער בכל המקומות.
שי לחמו
אנחנו יודעים על מספרים הרבה יותר גדולים שמדווחים. לפני שבועיים קיימנו יום עיון

בחיפה ונציגת המשטרה דיווחה שרק בחיפה דיווחו על 3,000 עד 5,000 מקרי אלימות.
סנ"צ סחי בו-ברור
אני מדברת על עבירות אלימות שנעשו על ידי תלמידים נגד תלמידים או מורים וגרימת

נזק לבית הספר. אני לא כוללת בזה התפרצויות לבתי ספר, כי התפרצות שנעשתה שלא על

ידי תלמידים היא סוג אחר של עבירה, היא עבירת רכוש. אלה הנתונים המדווחים של מקרי

אלימות בקרב קטינים בכל הארץ.

כשליש מכל עבירות בני נוער בארץ נעשו בתור מוסדות החינור חה נתוו מדאיג ביותר.

בשנת 1997 נעשו במסגרת מוסדות החינוך 848 עבירות אלימות ובשנת 1998 832 מקרים.

כפי שעולה מהנתונים, אין עליה משמעותית ביו ארבעת החודשים של השנה שעברה לבין

השנה הזו, אבל עצם העובדה ששליש מעבירות האלימות נעשו במסגרת מוסדות החינור, זו

נקודה מדאיגה שצריר להדגיש אותה.
לגבי נוער עולה
בשנת 97' הגיעו למשטרה 87 מקרים של נוער עולה ובשנת 98' 95

מקרים. אנחנו מודעים לבר שלגבי נוער עולה אנחנו מדווחים הרבה הרבה פחות ממה

שקורה בפועל.
היו"ר ענונואל זיסמו
במה זמן נתשבים לעולים מבחינת המשטרה?
סנ"צ סחי בו-ברור
הם נחשבים לעולים 6 שנים לאחר עלייתם לארץ. אנחנו יודעים שהנתונים לגבי נוער

עולה חם הרבה יותר מדאיגים, כי אנחנו לא מדווחים מספיק.
זאב בוים
ולגבי הנוער הישראלי אתם כן מדווחים?
סנ"צ סחי בו-ברור
הרבה יותר מאשר נוער עולה. יש הבדלים בדיווח בגלל מודעות ציבורית. היתה לנו

הבחנה בין קורבנות לאלימות ואנחנו מודעים לכר שבקרב העולים נושא האלימות שלא

בין כותלי בית הספר לא מדווח לנו. במסגרת בית הספר יש הנחיות ברורות והם מדווחים.

המשטרה נערכת נקודתית ואנו לא יכולים לתת פתרונות כלל מערכתיים. אנחנו נשמח

להיות שותפים לפתרונות שיוצעו ולהיות חלק מהם.
רן ארז
אני אסיר תודה לה אדוני היושב ראש, שהעלית את הנושא לסדר היום. הנושא הזה הוא

כמו סרטן בלב העם הזה, בלב הציבור שחי בארץ ובלב מערכת החינור. האלימות

המתגברת, האלימות הפיזית, האלימות המילולית ואלימות לרכוש הולכת ומתגברת.

שמענו סקירה יפה מאוד מנציג המשטרה ואני שמח שהוא הירצה פה, שאנחנו פתאום

מודעים למה שהם עושים חה דבר טוב שהם בכלל חושבים על הנושא. אר לצערי הרב, לא

כר אני יכול להגיד לגבי משרד החינור והתרבות.

אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: אני מאשים את משרד החינור

והתרבות בחלק גדול מהאלימות שיש בבתי הספר. הם לא עוסקים בזה, הם לא נותנים

כלים למורים לטפל באלימות. המומחים השונים של משרד החינוך עוסקים אולי במשרדים

שלהם ומוציאים כל מיני תוכניות.
איציק כהן
אני חושב שזה סוג של התלהמות שלא מתקבל על הדעת. על מה אתה מבסס את הדברים

שלר?
רן ארז
אני מורה ומחנר בישראל 32 שנים ואני יודע מה אני מדבר. אני מלמד בבתי ספר, חי

בבתי ספר ומסתובב בבתי ספר. בבתי הספר לא מיושמוח תוכניות נגד אלימות ולמורים אין

כלים לטפל באלימות. התחרות שמעודדים בין בתי הספר, גם על ידי פתיחת אזורי הרישום,

גורמת לכר שלמנהלי בתי ספר יש מוטיבציה להסתיר את מעשי האלימות בבתי הספר. זה

קורה כאשר בית ספר מתחרה בבית הספר השכן, כאשר אין אזורי רישום וכל אחד רוצה

להיות יותר טוב מזולתו ואז מנהל בית הספר מסתיר את מה שקורה אצלו.



החברה שלגו הפכה להיות וזברה תחרותית מאוד, מטריאליסטית מאוד, שמעודדת את

המצויינות ואת התחרות בכל המישורים. ילד שלא עומד בתחרות מפתח תסכול, התסכול

הזה הופר לאלימות ואיו פלא שנציגת המשטרה אמרה שבקרב ציבור העולים החדשים

האלימות הולכת וגדלה. לא קל להם להתמודד בתחרות הישראלית. יש להם "פור" שהם

לא יכולים להתמודד איתו והפערים שנוצרים יוצרים את התסכול והאלימות.

משרד המינור והתרבות לא מטפל בזה, ההיפר הוא הנכון. משרד החינוך והתרבות מקצץ

בתקציבים, מקצץ בשעות מוחזקות לבתי ספר מוחזקים, ששם רמת הטיפוח יותר גבוהה

ושבהם צריכים לקבל עזרה יותר גדולה.

איציק כהוי.

מה הקשר לנושא הזה?
רן ארז
האלימות הזו נובעת ממשהו. כאשר לוקחים עשרות ומאות שעות טיפול בתלמידים

טעוני טיפוח בבתי ספר מוחזקים, למעשה גורמים לאלימות אצל הנחשלים.

משרד המינור והתרבות היה צריך לבוא אל בתי ספר עם תוכנית כמו שהמשטרה מכינה.

אני יודע שמשרד המינור לא עושה כלום בנושא הזה.
אריה רוקח
זו השמצה.
רן ארז
יתרה מזאת, לא רק שמשרד החינוך לא עושה כלום, הם רואים בתלמיד לקוח. כאשר

רואים בתלמיד לקוח רוצים לרצות אותו, כי הלקוח תמיד צודק. במערכת המינור לא תמיד

הלקוח צודק וכשרוצים לחנך לא ניתן תמיד לרצות את התלמיד. כשאין מצד אחד כלים,

כשמצד שני מעודדים תחרות ומצד שלישי לא נותנים כלים לתלמיד לעמוד בתחרות הזאת,

יוצרים תסכול ואלימות.

אני מקווה שהדברים לא נאמרו כדי שאנחנו נטפל השנה באלימות. שמעתי מד"ר בלהה

נוי שכל הדברים ידועים למשרד החינוך ועכשיו הם שוקדים על תוכניות. מה היה לפני שנה

ולפני עשר שנים? פתאום עושים את השנה הזו לשנת האלימות? האם בשנה שעברה לא

היתה אלימות? האם לפני שלוש שנים לא היתה אלימות? הדברים האלה היו ידועים, מדוע

לא עשו כלום? מדוע אתם מחכים ליתמה של יושב ראש ועדת המינור של הכנסת כדי

להתחיל לעשות משהו?
חנה להב
אני מדברת בשם הסתדרות המורים ויותר בשם היותי מורה ומנהלת. אני מוכרחה לומר

בעצב רב שכל הנושא של מניעת אלימות זה כרוניקה של כשלון ידוע מראש מזה הרבה

שנים, שהולך ומתעצם ושקשה לי לראות זווית אופטימית בתוך הנושא הזה.

ראינו כאן תוכניות, תמיד ידברו על תוכניות ואיני מורידה מכבוד התוכנית, אך אני

חושבת שהטיפול צריך להיות רב-תחומי. אין לנו סיכוי כמחנכים לטפל בנושא הזה וכל

תוכנית שתהיה הטובה ביותר, אם מולה לא יהיו מורים ומנהלים בעלי יכולת מנהיגות, לא

יהיה לה שום ערך.



כמנהלת הרבה מאוד שנים אני יכולה לומר לכם שאיבדתי את המנהיגות שלי. כיוסמו

במנהיגות הזו. שלא רצתה להיות מנהיגות שרירותית ולעשות מה שהיא רוצה. לא לי ולא

למורים שלי איו מנהיגות. השאלה המרכזית צריכה להיות איר מוחירים למנהל ולמחנך את

מנהיגותו הפגועה.

המשרד, כמו דגם של הוזכרה הישראלית, רוצה לעשות הכל בו זמנית וכמובן שיש לזה

מתיר. כשרוצים לשאת חן ורוצים כל הזמן להראות פרוייקטים ייצוגיים ושהמערכת כולה

בתחית, זה לא לטובה. אני אומרת זאת למרות שראשי המשרד היום מבינים את הבעייתיות

בנושא הזה, אר זה עדייו לא זרם לתוך כל המערכת. המערכת כולה ברות תחית, איר

להראות ואיר להוכית.

כשכל הזמן עסוקים באיר לשאת תן ובמיותד איר לשאת תן בעיני ההורים ובעיני ועדי

ההורים, המנהיגות הולכת ומתכרסמת.
תחר של משרד התינוך
"אורתו ומשטרו של בית הספר/ הוא קוריח. אין שם פעולה

אתת שמאפשרת לבית הספר לעשות משהו בנושא של אלימות. מתור נסיון שלי בשטת, מה

שתשוב הוא קודם כל תגובה מיידית. אין לנו שום אפשרות לתגובה מיידית. גם מפלג

הנוער לא נמצא באופן מיידי בתמונה ומה שתשוב זו התגובה הראשונית, כולל כמובן כל

פעולות המניעה לפני ואתרי. התחר של משרד התינור מנטרל כל אפשרות של פעולה

מיידית. על פי התחר אני אפילו לא יכולה לשלות ילד לכיתה המקבילה. כל עונש מיידי

שאני רוצה לתת והוא תשוב כי יש לו אפקט לגבי כל התלמידים, לתלמידים זה לא אומר

שום דבר כאשר יבואו אליהם אתר כר ויגידו להם כר וכר נעשה. הם צריכים לראות את זה

באותו הרגע. אני לא יכולה לשלות אותו הביתה ואני לא יכולה לפנות למשטרה בלי ידיעה

מראש של הורי הילד, גם אם זו עבירה גלויה.

יום אתד אתה קם בבוקר, אתה מתעייף ואתה אומר לעצמר שאם זה ככה אז למה אני

צריר לעשות את זה. מנהלת אותו בית ספר שתלמיד שלמד בו במשר שלושה תודשים היה

אתד מרוצתי נהג המונית, קיבלה תגובות נזעמות מההורים, מדוע היא קיבלה את הילד,

כאילו שהיא ידעה שצפוי לצאת ממנו רוצת. היא למעשה מילאה את הדין, כי מהמתלקה

לתינור ביקשו ממנה לקלוט אותו.

אני מנסה לומר לכם שיש מתירים והנושא אינו נושא סטרילי ומיידי. הנושא הזה דורש

הרכה עקביות, הרבה אורך רות, הרבה סמכות, הרבה מנהיגות וכל זה אין לנו בבית ספר.

לא מספקים לנו את זה ולא נותנים לנו משאבים לכה

בכפר סבא קם בית ספר חדש, הבית ספר הדמוקרטי. כתוב עליו שתלק גדול מההורים

מפנים ילדים לבית ספר הדמוקרטי כדי לברות מאלימות. שואלים איר הם יעשו את זה והם

ענו שאין בעיה. לכל ילד יש תונר אישי שהוא המלווה שלו, יודע מה קורה איתו וצריר

לקיים דיאלוג קבוע עם הבית. כמו כן, במערכת השעות של הילד והתונה שמורה מצי שעה

שבועית לפגישה בארבע עיניים. אם יתנו לי את הדבר הזה, אם לכל מורה יתנו פגישה

שבועית בת תצי שעה עם כל ילד, אני מבטיתה לכם שאפשר יהיה להוריד את רמת

האלימות.

יש קשר הדוק בין אלימות לבין אי-תנאים, חה מה שיש לנו. יש קשר בין אלימות לבין

אי-סמכות חה גם מה שיש לנו.

צריר לתשוב איר ניתן לתקן את הענין הזה, גם לתת לנו מצד אתד תנאים וגם להשיב לנו

את הסמכות האבודה או את שיירי הסמכות. תוק ועדי הורים אם יתקבל יתן מבת לשאריות

הסמכות שעדיין נותרו להנהלות בתי הספר.
היו"ר עמנואל זיסמו
לגבי התוק אמרתי שהפתרון אולי יכול להיות באמנה.
תנה להב
היתרון באמנה הוא לא עצם החתימה, כי לא בהכרח היא שווה, אלא הדיאלוג והתהליר

שמתרחש תוך כדי, עז שמגיעים לחתימה. אולי בתוך הדיאלוג הזה יש סיכוי. כל

הדיאלוגים, האמנות ותוכניות יפהפיות לא יועילו, אם לא יתאפשרו התנאים לעבודת

המחנה לביטוי המנהיגות שלו, שתהיה נטולת משוא מלחצים פוליטיים ואינטרסים של

הורים אמוציונלים.
שי לחמן
היינו מיתמי הדיון שמתקיים כאן היום, בגלל תחושת הדחיפות לאור מה שקורה היום

בבתי הספר. תופעת האלימות אינה רק בבית הספר, כולנו צריכים להכיר בעובדה המרה

שבית הספר במדינת ישראל אינו בועה, אלא בבואה של המציאות הישראלית. אנחנו חיים

בחברה אלימה, מדברים על כ- 200 אלף נשים מוכות במדינת ישראל, אם לכל אחת מהן יש

ילד או שניים, אז אנחנו מדברים על כ- 500 אלף ילדים במערכת החינוך שחשופים

לאלימות בתור המשפחה. ילד שעד לאלימות בין הוריו, כשהוא מגיע למחרת לבית הספר

הוא אינו מסוגל ללמוד והתוצאה היא ברורה.

יש אלימות פוליטית שהביאה לרצח ראש ממשלה במדינת ישראל, יש אלימות מילולית

גם באן במשכן הזה, שוודאי אינו מהווה דוגמה לבני הנוער.

ישנה גם אלימות, שעליה איש לא דיבר, אלימות באמצעי התקשורת ההמוניים. מחקרים

בארץ ובעולם כבר הוכיחו שהאלימות על מסכי הקולנוע, בווידאו ובכל שאר האמצעים

האחרים מהווה מודל לחיקוי לבני נוער ומתבגרים. שני הנערים בני 15 מהרצליה שרצחו

את נהג המונית, העידו בחקריתם שהם ביצעו את הרצח בעקבות צפיה בסרט אלים כמה

שעות לפני כן. מחקר שנעשה בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה'' על תשעה נערים מתבגרים

שרצחו, הראה בעליל שהם ביצעו את מעשי הרצח בעקבות סרטים אלימים שאותם הם ראו.

הם לא זכרו את שם השחקנים או את העלילה, אבל הם ידעו לשחזר במדוייק את מעשה

הרצח הנתעב שלאחר מכן הם ביצעו במו ידיהם.

ישנה גם תופעה חמורה של אלימות מורים. היא יותר מסוכנת ויותר קשה מאלימות

תלמידים, מכיוון שהמורה אמור לשמש דמות חינוכית ולתת דוגמה לילדים. משרד החינוך

אינו משכיל להתמודד עם התופעה הזאת. מדובר במורים וגננות שהעיתונות הישראלית

משופעת בדיווחים על עשרות מקרים כאלה בשנה. אנחנו יודעים מתוך נסיון וטיפול

במקרים האלה, שהאפשרות להשעות מורה אלים שביצע מעשים מגונים בתלמידותיו, זה

עסק שיכול להימשך למעלה משנה ואותו מורה חתר כעבור זמן קצר לכיתה שבה הוא ביצע

את מעלליו. כך גם קורה עם מורים כושלים ומנהלים כושלים שצריך לגביהם 14 חוות דעת

כדי להשעות אותם מבית הספר.
זמירה מברר
האם זה רלוונטי לדיון?
שי לחמן
התופעה של אלימות מורים מאוד מאוד רלוונטית.
חנה להב
היא מינורית, אנחנו מגנים אותה ומוכנים להשעות באופן מיידי כל מורה.
שי לחמן
אתם אולי מגנים, אך לא נותנים יד לעקירת הנגע הממאיר הזה.
היו"ר עמנואל זיסמו
האם בוועד ההורים הארצי יש יחידה כלשהי שמטפלת בהורים אלימים?
שי לחמו
יש יחידה שמטפלת במקרים אלימים. יש לנו ועדה למניעת אלימות וגם יזמנו קשר עם

היחידה לשיטור קהילתי בראשותו של תת-ניצב דני גימשי. השתתפנו בכל דיוני ועדת

החינור של הכנסת מראשית שנות ה- 90 ובוועדת החקירה הפרלמנטרית בראשותו של בני

טמקין. אנחנו מאוד פעילים ומקיימים סימינרים וימי עיוו בנושא הזה להורים ולוועדי

הורים. אנחנו מודעים מאוד לנושא הזה ואנחנו חושבים שצריר לעשות הרבה מעבר למה

שנעשה.
נעמי חזו
מה אתה מציע?
ראובו ריבליו
קודם כל שבכנסת יתנהגו יפה ושלא יהיו סרטים אלימים.
היו"ר עמנואל זיסמו
בעולם הגדול יש כבר חילופי מכות ביו חברי פרלמנטים. עוד לא קרה אצלנו דבר מה

בדיונים הכי סוערים, גם לא אצל חברי כנסת שמשתמשים באלימות מילולית. חבר הכנסת

רביץ קרא לי "אנטישמי קטו" ואחר כר התנצל על כה אר לא קרה בכנסת ישראל לא שימוש

בכוח וגם לא איום על שימוש בכוח. אני אומר את זה לשבחם של חברי הכנסת, כולל אלה

שנוהגים באלימות מילולית. חבר הכנסת רובי ריבלין לדוגמה, לא פוסק מלעקוב בעירנות

חברי כנסת ערבים שמשמיעים הצהרות קשות נגד הציונות ומדינת ישראל. הוא יוצא מגדרו

לנוכח זה, אר אף פעם הוא לא ניסה להשתמש באלימות. אני אומר את הדברים האלה, בי

כשנותנים את הכנסת כדוגמה לאלימות, נא להיזהר בדברים.

ארגוו ההורים הוא ארגוו חיובי מאוד וממלא תפקידים חיוביים, אר אני לא מסכים עם

העובדה שכל אחד יכול להחליט להשבית כל בית ספר, מתי שרוצים ועל כל נושא. לא

יכול להיות שארגוו ההורים משבית על כל נושא את הלימודים.

ידוע שיש מוקדים של אלימות בבתי ספר, האם ארגוו ההורים שיתף פעולה כדי לעזור

להנהלות בתי הספר ולמשרד החינור כדי להביא לידי כר שההורים שמהווים מוקדים

לאלימות ינוטרלו?
שי לחמו
אני מכיר מאות בתי ספר שבהם תופעת האלימות היא מינימלית, משום שמנהלי בתי

הספר הם מנהלים חזקים, סמכותיים, שיודעים לגבש סביבם סגל הוראה טוב ועובדים

בשיתוף פעולה עם ועדי הורים. איו להם שום בעיה להתמודד עם תופעות של אלימות

ועבריינות. בכל בית ספר טוב וידוע, שיש לו שם טוב ויוקרה תמיד אפשר למצוא את
הנוסחה הבאה
מנהל חזק וסמכותי שיודע לנהל את בית הספר, יודע להשליט את מרותו,

יודע להפעיל את כל אותו תקנות וחחרי מנכ"ל וועד הורים מיומו וחיובי שמשתף איתו

פעולה. במקומות שבהם מנהלי בתי הספר או מנהלות בתי ספר שידו קצרה מלהושיע ואינו

מסוגלות לטפל בתופעות של עבריינות גואה ואלימות, זאת התוצאה.



אני מבקש שלא יטילו את זה על הורים וועדי הורים. אם יש הורה אלים צריך לתבוע

אותו במשטרה. מסוף שנות השמונים אנחנו מתריעים על בך שבמערכת החינוך במדינת

ישראל קיימת תופעה של אלימות. יש שיפור בנושא הזה, אך היתה תופעה קשה של

שתיקה, טיוח והכחשה בכל מה שנוגע לאלימות. לקשר הזה היו שותפים מנהלים, מורים,

תלמידים ואף הורים, מתוך רצון למנוע את הכתמת שמו של בית הספר. יש שיפור בנושא

הזה, אבל עדיין אין דיווחים מספיקים למשטרה.

ב- 12 במאי, קיימנו יחד עם משרד החינוך ועיריית חיפה יום עיון בנושא הזה. רפ''ק

ניצה כהן, ראש מפלג נוער במחח חיפה, דיווחה שבמחח חיפה בלבד יש עליה של כ- 2,000

מקרי אלימות מדווחים, מ- 3,000 מקרים ל- 5,000 מקרים. לעומת זאת, בישיבה זו אני

שומע ש- 3,000 מקרי אלימות בכל הארץ מדווחים למשטרה. בפתיחת תיקי סמים יש עליה

מ- 200 ל- 400, אז איזה מין נתונים נמסרים כאן? כל הנתונים המדאיגים שפורסמו בשנים

האחרונות על ידי משטרת ישראל, על עליה של 12 עד 15% במקרי אלימות בבתי הספר,

מהווים אולי עשירית ממה שקורה בפועל. זה קצה הקרחון בלבד, משום שהרבה מקרים

אינם מדווחים על ידי המנהלים.

יש לנו ביקורת קשה על משרד החינוך בנושא הזה. אם יש תוכניות, אז אלה תוכניות

מגירה, הן לא מתבצעות בפועל ולא מחייבים מנהלים ליישם אותן. זו טיפה בים והשפעתן

מאוד שולית בשטח. ההתגייסות של משרד החינוך לנושא הזה נעשית באיחור, אבל אנו

נשתף פעולה בכל, כפי שאנחנו עושים עם המשטרה.

משרד החינור חייב להעביר מסר כולל, אחיד ושיטתי בנושא מניעת אלימות בכל הרמות

ובכל השכבות. מכיתה א' ועד כיתה י"ב, מניעת אלימות חייבת להיות חלק מהתוכנית

הבית ספרית. אנחנו צריכים התמודדות מערכתית כוללת ורב מגזרית.
זמירה מברך
האם תשתפו פעולה נגד ארגוני המורים כדי לפטר מורים אלימים?
שי לחמן
ללא שום ספק.
זאב בוים
זאת בדיוק הבעיה, שכל מיני גורמים שאין להם שום נגיעה בענין צריכים להתערב.
זמירה מברר
ארגוני המורים לא מאפשרים לפטר שום מורה.
אברהם חמו
עזבתי את המשטרה לפני 14 שנה והקמתי מכון שמעסיק 240 איש, על בסיס כלכלי

טהור. הצוות כולל עובדים סוציאליים, מורים לשעבר, מנהלי בתי ספר לשעבר

ופסיכולוגים. המכון שלנו עוסק בתחום המניעה והוא נקרא: המכון לחינוך מתאים

ולמניעה. אנחנו עובדים עם הגופים ולא נגד הגופים.



לפני 27 שנים הייתי כאן וגם אז דיברו על אלימות. גם אז היו נתונים סטטיסטיים ושאלו

היכן התוכניות. מניסיון שלי אני יוכל לומר שמשרז החינור עושה עבודה נפלאה, יש לו

תוכניות אדירות ובכמויות, רק צריר לקחת ולעשות. איני יודע מאיפה יש למשטרת ישראל

את הכוחות הנוספים, הם עושים כמה שהם יכולים, אר לא מספיק. גם משרד הוזינור

עושה, אך לא מספיק, כי התלמיד נמצא במסגרת בית הספר בסך הכל שלוש שעות כל יום.

מה אנחנו רוצים ממערכת ההינוך? האם באמת הם אחראים על כל הנושא של אלימות

ובנוסף לכך הם גם צריכים ללמד? מטיחים כאן האשמות, המשטרה אשמה, משרד החינור

אשם, למרות שזה לא כך.

ישראל היא אור לגויים בתחום של תוכניות. נבחרנו לייצג את ישראל בכנס האומות-

המאוחדות בתחומים של מניעת פשיעה אורבנית. התוכנית שלנו תיתה אור לגויים ועד

היום מזמינים אותנו בהרבה מאוד מדינות. תוכניות יש, אך אחת הבעיות שלנו היא ריבוי

הגופים ומי האחראי להם.

יש לנו תכונה להקים בכל תחום רשות. לוקחים עוד ארגון ולפי התיאוריה בסוציולוגיה,

כל ארגון קיים משקיע 90% מהמשאבים שלו בעצמו ורק אולי 10% לנושא עצמו. אם

נשקיע 10% תקציב של הרשות למלחמה בסמים על ידי מכח אמין ונכון, כפי שמשרד

החינור עשה בנושא חינור תעבורתי, יהיה שיפור בנושא. בחינוך התעבורתי עוברים 36

מיליון שקלים נטו לחינוך תעבורתי ולא להקמת ארגונים נוספים. זוהי הדרך.

אני ממליץ מאוד להעביר את כל הנושא של טיפול באלימות לידיים פרטיות, על ידי

הפרטה. משרד החינוך, משטרת ישראל, "מצילה" וארגונים אחרים יפקחו על התוכניות

השונות שמנהל בית הספר ירצה ליישם. הגישה המודרנית מדברת על מילת מפתח שנקראת:

העצמה. להעצים את הילד, להעצים את המשפחה, להעצים את בית הספר והיישוב. ניתן
להעצים בשני כיוונים
משרד החינוך עושה פעולה אדירה בתכנית "כישורי חיים" וגם

בתוכנית האינטלגנציה האישית. העצמת הפרט במקרה הזה, זה לתת לו אפשרות לנהל את

הרגשות שלו. אנחנו חברה מתסכלת, חברה שמכניסה אותנו לאמבות, לפחדים וחרדות

ואנחנו לא נותנים מספיק כלים לילדים, למתבגרים ולמבוגרים, כדי להתמודד מול

התופעה הזו.

אני ממליץ על הפרטה. משרד החינוך יחד עם כל הגורמים צריך להוציא מכח לטיפול

בנושא, ולא לבזבז את הכסף על עוד אחראי, עוד רמ וכוי. משרד החינוך צריך להוציא את

כל הכסף נטו לגופים שישרתו אותו ביום ובלילה. אני מדגיש את זה למרות התוכניות

הנהדרות של משרד החינור ושל הרשות למלחמה בסמים, כי אם נותנים את זה לגופים

פרטיים הם עושים הכל כדי לעשות את העבודה טוב ביותר. כי אם לא, הרי מעיפים אותם

מהעבודה. הם חייבים להיות טובים כי משלמים להם.

נושא ההפרטה הוא לא מילת גנאי. פעם הייתי מתבייש לומר שאני עושה כסף, אך היום

אני שמח לומר שאני יכול לעשות כסף ובגאווה. לא עושים לי טובה, כי ברגע שאני זוכה

במכת, אני מבצע את העבודה בצורה הטובה ביותר. אם אני לא עושה עבודה טובה

מעיפים אותי, בניגוד לגופים שהיום פועלים שיכולים לעשות מה שהם רוצים.

זה בדיוק כמו מאמן כדורסל, אם הוא לא טוב מעיפים אלתו. כדי לאמן שחקן המאמן רק

נותן לו טכניקה. אם הוא חושב שהוא יהיה שחקן רק בזה שהמאמן יאמן אותו, הוא לא

יהיה שחקן אף פעם. אם אנחנו חושבים שזה מספיק לתת שעת חינוך בתוכנית כלשהי, זו

טעות. כמו ששחקן כדורסל טוב צריך להתאמן מעבך לשעות עם המאמן, כך גם התלמיד. אך

אצלנו התלמיד לומד רק בבית הספר, אין לו אחר כך את האימון, אין לן את הרצון

להמשיך. צריר להכניס למושגים שלנו מושג חדש: "חוללות פנימית", זאת מוטיבציה

פנימית שצריר להכניס לילד, שירצה להמשיר. כדי להצליח בתוכניות צריכה להיות

לתלמיד מודעות, ניהול רגשות, חוללות פנימית, אמפטיה וקשר בין אישי.
פרופ' עמוס רוליזר
דיברו פה על כך שהסטטיסטיקה מייצגת או לא מייצגת, אך המצב הוא הרבה יותר

חמור. הבעיה המרמית היום בבתי הספר היא רמה גבוהה, יומ-יומית, של התנהגות אנטי

חברתית שלא מאפשרת הוראה תקינה בבית הספר. זו הקרקע שעליה צומחת אלימות. אני

מדבר על חוצפה, על אלימות מילולית, על הפרעה בלתי פוסקת למהלר השיעור, על

דחיפות, השחתת רכוש קטנה וסירוב לשתף פעולה עם צוות המחנכים. אלה דברים שלא

מדווחים בכלל והם הבסיס לכל הדברים שעליהם אנחנו מדברים היום.

התנהגות אנטי-חברתית של תלמידים מחפתחת לאלימות ולכן יש לרכז את המאמצים

במיגורה כחלק עיקרי במאבק למניעת אלימות בבתי הספר.

התנהגות אנטי-חברתית מתפתחת כתוצאה מליקוי בעיצוב יכולות הבלגה ואיפוק של

הילד במסגרות המינור הראשונות-. הבית, גני הילדים ובתי הספר היסודיים. ההתנהגות

האנטי-חברתית הזו מתעצמת בבית הספר כתוצאה מטיב האינטראקציה בין המורה,

ההנהלה והתלמידים בעקבות התרחשות ההתנהגות ובהיעדרה.

אין קשר משמעותי בין רמת המודעות והתובנה ביכולת המילולית בפתרון בעיות של

תלמידים, לבין יכולתם בפועל להתנהג בהתאם. לילדים שלנו יש מודעות בלתי רגילה

לבעיות שלהם, יש להם הצעות מצויינות לפתרון ואם נמשיך להתמקד בתוכניות למניעה

שמבוססות רק על הגברת מודעות התלמיד, נעשה את אותן טעויות שאנחנו עושים במלחמה

בתאונות דרכים.

הפתרון נעוץ בהכשרתו של המחנך בבית הספר ושההורה בבית יצור מצבים בהם הילד

ילמד את היכולות הבסיסיות של הבלגה ואיפוק. כיום, תגובות ההנהלה המסורתיות למצבי

אלימות ולהתנהגות אנטי חברתית של תלמידים, אינן יעילות יותר ואינן מסייעות באופן

משמעותי למורים בהתמודדות הזו. זאת מכיוון שהמורה עומד בפני מצב הרבה יותר מורכב,

כי הילדים שמקשים מגיעים מבתים ומגני ילדים עם מינימום יכולות איפוק והבלגה.

הכשרת המורים לא השתפרה בשטח הזה וכתוצאה מכר המצב מחריף.

כל התוכניות שהוצגו על ידי נציג המשטרה הן תוכניות מצויינות, אם הן היו מיושמות

על ידי מחנכים. ברגע ששוטר יבצע תוכניות זה לא יהיה יעיל.
רפ"ק חגית רפפורט
זה לא נכון. מי שמפעיל את התוכנית שהציג תנ''צ דני גימשי, הוא מנהל בית הספר.

התוכנית מיושמת בעיקר על ידי מנהל בית הספר שרותם לכר מספר גורמים.
פרופ' עמוס רולידר
אני רק מבקש להיזהר מהפחתת מעמדו של המורה עוד יותר, אם הוא נזקק לסיוע

מהמשטרה.
רפ"ק חגית רפפורט
אנחנו באותה דעה ואנחנו לא מבצעים את זה אחרת.
פרופ' עמוס רולידר
אין ביכולתם של ההורים לסייע באופן משמעותי לבית הספר, בהתמודדות עם מצבי

אלימות של ילדים בבית הספר. לכל היותר הם יכולים לשתף פעולה, אבל כל המציאות

הפרקטית היום, של השעיית ילדים ושליחתם הביתה, מכתבים להורים וכל הדברים

שמורים בייאושם משתמשים, אינה יעילה.



הצעות להתמודדות בטווח המיידי ובטווח הארוך: 1. בטווח הקרוב - מיפוי יסודי, מיידי

ושוטף של התנהגויות אנטי חברתיות וביטויי אלימות בבתי הספר, על ידי תצפיות ישירות

בכיתות, בזמן הוראה ומחוץ לכיתות בעת כל פעילות אחרת.

2. הכשרת מורים ומחנכים במיומנויות ניווט כיתה וכישורי תגובה להתמודדות יעילה,

במגוון רחב של התנהגויות אנטי-חברתיות של התלמידים. למורים איו כלים וצריר

להכשיר אותם להתמודדות יעילה עם הבעיות. כל מורה צריר לעבור הכשרה בלי להבדיל

ביו מורים מקצועיים ואחרים. היום המוסדות להכשרת מורים מוציאים "מנתחים" שלא

מסוגלים לבצע את ה"ניתוח" לא בגלל חוסר מוטיבציה ורצוו, אלא בגלל חוסר כלים. ברור

שאי אפשר לפטור את האקדמיה מהענין הזה וגם שם צריכים דברים להשתנות.

3. עידוד בתי ספר המתמודדים באופן יעיל ואמיץ עם בעיית האלימות והמוביחים

הפחתה משמעותית ועקבית. ההערכה והמדידה תיעשה על ידי גורם אובייקטיבי חיצוני.

4. הקמת סדנאות להורים ליד בתי הספר, להדרכה ולמתו כלים להתמודדות יעילה

בבעיות של חוסר הבלגה, אימפולסיביות ואלימות בבית.
פתרונות לטווח הארור
1. משיכח כוחות בעלי רמת מנהיגות גבוהה ובעלי יכולת

קוגניטיבית מוכחת להוראה בבתי ספר.

2. משיכת יותר גברים להוראה על ידי מתן תמריצים, העלאת דרישות הקבלה למכללות

להוראה ומתן פיצוי הולם.

3. משיכת כוח אדם מצה"ל בעל כושר מנהיגות מוכח ורמה אקדמית גבוהה, לתפקידי

ניהול בבתי ספר.

4. דרישה מהאקדמיה לסייע באופן מעשי לשיפור רמת החינור וההוראה של מורי

ישראל, גם לאחר עחבם את מוסדות ההכשרה.
פרופ' רון אסטור
אני נמצא פה במסגרת מלגת פולברייט מארצות הברית וחוקר על אלימות בבתי הספר.

הייתי רוצה להזכיר דבר שלא התייחסו אליו. יש פה בעיית מדיניות גדולה מאוד שאף אחד

לא מדבר עליה כרגע, אר בעוד ארבע שנים תדברו את אותו הדבר שוב פעם.

מוצגת בפניכם תמונה של ה- big bogשאומר שהוא עייף מזה שאתם אומרים שהוא לא

קיים. כשהגשתי בקשה לקבל את מלגת פולברייט מאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית,

אמרו לי בארץ שהדו''ח שלי מאוד יפה, אבל אין לנו אלימות בארץ. זה היה רק לפני

שנתיים.

הסיבה שאנחנו כאן ושמתקיימת פה ישיבה בנושא, זה בגלל הטלוויזיה, העיתונות

והסיפורים על אלימות בבתי הספר. הסיפורים האלה לא יפסיקו והם ימשיכו לבוא, אר

האמת היא שכל אחד פה בישיבה יודע שאין מידע אמין בארץ. אף אחד לא יכול לדווח אם

רמת האלימות עלתה, ירדה או נשארה אותו דבר בחמש השנים האחרונות. בעוד חמש

שנים אתם תהיו באותו מצב בדיוק מבחינת המדיניות ויגידו שצריר לעשות תוכנית מאת

או אחרת או שהמשטרה צריכה לעשות משהו מסויים, ויהיו מלחמות בין האנשים. בלי

מידע ארצי על האוכלוסיה הכללית, הערבית והחרדית, שייאסף באותו זמן על ידי מורים

ומנהלים, לא ניתן יהיה להתמודד עם התופעה. אם לא ייעשה מחקר חתר בכל כמה שנים

אף אחד לא יידע אם יש עליה, אם יש ירידה ואם התוכניות עחרות. אם רק תעשו תוכניות

ולא תתחילו מהר את הדבר העיקרי, זה יהיה כמו שלושת האנשים שידברו על מזג אוויר
בעוד ארבע שנים. אחד יאמר
יהיה מזג אוויר לא טוב. שני יאמר: נדמה לי שיהיה מזג

אוויר טוב, כי הברר שלי בסדר. השלישי יאמר: זה יהיה מזג אוויר לא טוב, כי הראש שלי

הולר להתפוצץ.



מובן שיש בעיה שכן התקשורת העלתה את הנושא. גדלתי בבתי הספר בארצות הברית

ואני יכול לונור שהיתה שם הרבה אלימות גם עם רובים ומבינים. המחקרים שנעשו בארצות

הברית בתחילת שנות ה- 90 הראו שרק 3% מהאובלוסיה תושבים שיש בעיה בבתי הספר.

פתאום בשנת 1994 קרה מה שקורה עבשיו באן בתקשורת וזה עלה למספר אחד. זה לא

אומר שהבעיה מ- 92' גדלה פי 20, בגלל שהמקרים נעשו יותר גרועים או שהכמות יותר

גדולה, אלא בגלל שיש מודעות. התקשורת הרי לא תעווב אתכם ולכו חשוב שיהיה לכם

מידע. מדברים היום הרבה על מה שקורה בנורווגיה ועל גיוליאני בניו-יורק, בגלל שמדדו

את זה. אם אתם לא מודדים את זה באופן שיטתי כל כמה שנים, תהיה לכם בעיה רצינית

של מדיניות ותבזבזו גם הרבה מאוד כסף.

המידע שיש מיוסי הראל ומגיאוקרטגרפיה מראה שישראל אחרת 1זאשר מדינות אחרות

חה אפילו לא כולל ערבים. אר התוכניות שמובאות כאן אינן חדשות כולן והן מארצות

הברית, מאירופה ומאוסטרליה. שמעתי על התוכניות האלה כבר הרבה שנים ואם הן

יופעלו בארץ זה יכול להיות כמו המקרה שהילד טובע, אך מה שהתוכנית עושה זה לגמרי

אחרת ממה שצריר בשטח.

מבלי שנשאל את המורים והמנהלים מה קורה באמת אנחנו לא נדע מה הם חושבים לגבי

התערבות גורמים זרים, איר הם רואים את זה ששוטר ייכנס לבית תספר. אם מורים

ומנהלים לא ירצו בהתערבות מו, תהיה בעיה.
ההמלצות שלי הן
1an ongoing national school violence monitoring .

- STUDYצריכה להיות מדיניות למספר שנים שתכלול ערבים, יהודים וחרדים. זה מוכרח

להתחיל בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי. אם מתחילים את זה בכיתה ה' זה קצת

מאוחר. המחקרים מראים שזה ההבדל הגדול. למחקר חייבים להיות שותפים מורים,

מנהלים הורים ותלמידים. צריר לבלול מורים, מנהלים, סטודנטים, הורים ומערכת

התמיכה, כי כל התוכניות שתשמעו כאן היום ובעתיד, מנסים לשנות את המנהל, המורה

והילד. חבעיה היא שעוד לא עשו מחקר ארצי לשאול מה המורים והמנהלים חושבים. זאת

בעיה מאוד רצינית, כי בל התוכניות הללו לא יתקבלו ברמה הארצית אם זה לא יהיה על

דעת המורים והמנהלים.

המחקר חייב להיות רק אלימות בבתי הספר ולא מחקרים מקיפים שדרר אגב שואלים על

אלימות בבתי הספר. צריר להיות מחקר ספציפי על אלימות בבתי ספר, על איר המורים

והמנהלים מתנהגים. במחקר צריכות להיות מספיק שאלות כדי לבנות מדיניות לטווח ארוך.

המחקר צריר להיערר כל 4 שנים ולא מחקר חד פעמי.
זמירה מברר
ההמלצה הראשונה שציינת כבר מיושמת כלשונה. ההבדל הוא בכך שזה נעשה מכיתה

ה' ולא מכיתה ג'.
פרופ' רון אסטור
המלצה שניה: - in dept training for principals and teachersצריך להסתכל

על מחקרים שנעשו ברב העולם ועל הטעויות שנעשו בארצות הברית ובאירופה. בכל

העולם מדברים על מנהלים ומורים, אר רוב המחקרים מראים זה צריך להיות חלק

מההכשרה שלהם. כי כך יהיו לכם מורים שבאים כל שנה ושצריכים לתת להם הכשרה

שוב פעם. לטווח הארוך צריך להשפיע על בתי הספר לחינור להתחיל להכניס לתוך

תוכניות הלימוד שלהם את כל הדברים שאתם רוצים לעשות אחרי כן.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני מבקש שתעביר לי את ההמלצות שלך כנייר עמדה.



מובן שיש בעיה שבו התקשורת העלתה את הנושא. גדלתי בבתי הספר בארצות הברית

ואני יבול לונזר שהיתה שם הרבה אלימות גם עם רובים ומבינים. המחקרים שנעשו בארצות

הברית בתחילת שנות ה- 90 הראו שרק 3% מהאוכלוסיה חושבים שיש בעיה בבתי הספר.

פתאום בשנת 1994 קרה מה שקורה עכשיו באן בתקשורת חה עלה למספר אחז. זה לא

אומר שהבעיה מ- 92' גזלה פי 20, בגלל שהמקרים נעשו יותר גרועים או שהבמות יותר

גזולה, אלא בגלל שיש מוזעות. התקשורת הרי לא תעזוב אתבם ולכן חשוב שיהיה לכם

מיזע. מזברים היום הרבה על מה שקורה בנורווגיה ועל ג'וליאני בניו-יורק, בגלל שמזזו

את זה. אם אתם לא מוזזים את זה באופן שיטתי כל כמה שנים, תהיה לכם בעיה רצינית

של מזיניות ותבזבזו גם הרבה מאוז כסף.

המיזע שיש מיוסי הראל ומגיאוקרטגרפיה מראה שישראל אחרת מאשר מזינות אחרות

חה אפילו לא כולל ערבים. אך התוכניות שמובאות כאן אינן חזשות כולן והן מארצות

הברית, מאירופה ומאוסטרליה. שמעתי על התוכניות האלה כבר הרבה שנים ואם הן

יופעלו בארץ זה יבול להיות במו המקרה שהילז טובע, אך מה שהתוכנית עושה זה לגמרי

אחרת ממח שצריך בשטח.

מבלי שנשאל את המורים והמנהלים מה קורה באמת אנחנו לא נזע מה הם חושבים לגבי

התערבות גורמים זרים, איך הם רואים את זה ששוטר ייכנס לבית הספר. אם מורים

ומנהלים לא ירצו בהתערבות כזו, תהיה בעיה.
ההמלצות שלי הן
1an ongoing national school violence monitoring .

- STUDYצריכה להיות מזיניות למספר שנים שתכלול ערבים, יהוזים וחרזים. זה מוכרח

להתחיל בכיתות הנמוכות של בית הספר היסוזי. אם מתחילים את זה בביתה ה' זה קצת

מאוחר. המחקרים מראים שזה ההבזל הגזול. למחקר חייבים להיות שותפים מורים,

מנהלים הורים ותלמיזים. צריך לבלול מורים, מנהלים, סטוזנטים, הורים ומערכת

התמיכה, כי כל התוכניות שתשמעו כאן היום ובעתיז, מנסים לשנות את המנהל, המורה

והילז. הבעיה היא שעוז לא עשו מחקר ארצי לשאול מה המורים והמנהלים חושבים. זאת

בעיה מאוז רצינית, כי כל התוכניות הללו לא יתקבלו ברמה הארצית אם זה לא יהיה על

זעת המורים והמנהלים.

המחקר חייב להיות רק אלימות בבתי הספר ולא מחקרים מקיפים שזרך אגב שואלים על

אלימות בבתי הספר. צריך להיות מחקר ספציפי על אלימות בבתי ספר, על איך המורים

והמנהלים מתנהגים. במחקר צריכות להיות מספיק שאלות כזי לבנות מזיניות לטווח ארוך.

המחקר צריך להיערך בל 4 שנים ולא מחקך חז פעמי.

זמירה מברך-.

ההמלצה הראשונה שציינת כבר מיושמת בלשונה. ההבזל הוא בכך שזה נעשה מכיתה

ה' ולא מכיתת ג/
פרופ' רון אסטור
המלצה שניה: - in depth training for principals and teachersצריך להסתכל

על מחקרים שנעשו ברב העולם ועל הטעויות שנעשו בארצות הברית ובאירופה. בבל

העולם מזברים על מנהלים ומורים, אך רוב המחקרים מראים זה צריך להיות חלק

מההכשרה שלהם. כי כך יהיו לכם מורים שבאים כל שנה ושצריכים לתת להם הכשרה

שוב פעם. לטווח הארוך צריך להשפיע על בתי הספך לחינוך להתחיל להכניס לתוך

תוכניות הלימוז שלהם את כל הזברים שאתם רוצים לעשות אחרי כן.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני מבקש שתעביר לי את ההמלצות שלך בנייך עמזה.
פרופ' רוו אסטור
המידע שיש לנו על היחס של תלמידים ומנהלים ומורים קצת מחר תה צריר להיות

מבוסס על המידע הישראלי, ולא על המידע הנורבגי או המידע בארצות אחרות. המצב

אצלנו שונה מארצות אחרות.
המלצה שלישית
יש לנו כבר מידע מארצות אחרות שצריר מדיניות לאומית שכוללת את

כל בתי הספר וצריר שלכל כית ספר תהיה תוכנית ספציפית. אני לא אומר שכל בית ספר

יעשה מח שהוא רוצה ויבחר לעצמו תוכנית. אני חושב שזו טעות עצומה שכל בית ספר

יבחר מה שהוא רוצה ואיר שהוא רוצה והמידע שיש לנו מארצות אחרות מראה שזו טעות

לעשות את זה בצורה כזו.
נעמי חזו
מה אתה חושב על הפרטה?
פרופ' רוו אסטור
אני מאמיו שצריר לתת לבתי הספר כללים מוגדרים שהם חייבים לעשות אותם. בתור כל

תחום צריכה להיות הדרכה ותהיה בחירה של הדרר בה בית הספר מבצע את זה. אר כל

בית ספר יהיה חייב לעשות את כל הדברים. אם יתנו את זה לבחירה של בתי הספה יהיו

כמה בתי ספר שיעשו את זה, אר הרוב לא יעשו את זה. בתי הספר זקוקים לסיוע ולהדרכה.

ההדרכה לא צריכה להיות כל כך עמוקה שתארר שנים, זה יכול להיות רק של מספר ימים.

כשמוצאים בתי ספר שהיתה בהם ירידה של 20% או 50% ברמת האלימות, שזו ירידה

עצומה, צריר למצוא להם את היישום של התהליר שיחיה מודל ישראלי.
זאב בוים
אני מסכים עם חלק מהדוברים פה. דובר על מה שקרה בחברה המשתנה שלנו ואיר זה

משליך ומתקשר לבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים. אני מסכים עמ רוב הדברים שאמר רו אח

לרבות פתיחת אזורי הרישום והתחרות ביו בתי הספר על התלמידים וההורים. אני מסכים

עם הדברים כפי שתיאר מר איציק כהן לגבי החברה עם המתחים, האינטגרציה, אלימות

מבוגרים, אלימות מילולית שקיימת אולי גם בכנסת, אלימות מורים שמתבטאת גם

בשביתות ובלחצים, שמתבטאת אחר כר אצל התלמידים באלימות.

זו מציאות נתונה ואנחנו לא מסוגלים לשנות את המציאות הזו, אבל גם במציאות הזו יש

מסגרות לאומיות חשובות מאוד שצריר לשמור עליהו. הו שומרות את עצמו וכגלל חיוניותן

במושגים לאומיים, במושגי מדינה וחברה חשוב שהן יתקיימו. צה"ל לדוגמה, לא שאיו בו

התפתחויות ושאין השפעה של השינויים, אבל צה"ל שומר על עצמו, עם גיבוי חזק של

המערכת הפוליטית והמשרד החזק ששומר עליו, מכל מיני השפעות חיצוניות שבעיניו

עלולות להיות מזיקות. בהרבה תחומים צה''ל עדיין "שמורת טבע", למרות שגם הוא

מתקדם. כר גם צריך להתייחס למערכת החינוך.

אל מערכת החינוך צריך להתייחס כאל מיו "שמורת טבע" מבחינה חינוכית. מערכת

החינוך צריכה להתקדם ולרוץ קדימה, להיות אופנתיח, עוקבת ומובילה בתחום הלימודי.

אר באותה עת היא יכולה וצריכה להיות שמרנית ושומרת ערכי יסוד בתחום החינוכי.

הבעיה היא שבמערכת החינוך יש ריצה ונסיון להשיג ולהיות אופנתי, אך מיושן לומר

ששומרים על עולם ערכים.



לפני 15 שנים הקמתי בתי ספר. כשהיום אני מסתכל על התניכים חם לא מסתכלים

אחורה בזעם על מה שהם עברו, למרות שהיה להם קשה בבית הספר. הסיבה לכך היא

שבצד לימודים מאוד מפותחים ומתקדמים המערכת היתה מאוד תובענית בתחום המסגרת.

במסגרות שהקמתי היתה תלבושת אחידה ולתלמידים לא מסופרים אסור היה להיכנס. על

התלמידות נאסר להיכנס לבית הספר עם לק על הציפרניים וכולם נדרשו להגיע בזמן, כולל

המורים, אחרת הם לא יכלו להיכנס באותה שעה לכיתה. הקפדתי גם על הופעתם

החיצונית של המורים.

חלק גדול מהאנשים שהציגו לנו דברים התייחסו בעצם למערכת החוץ בית ספרית,

שמבקשת כעצם לסייע לפתרון הבעיה. אנחנו בעצם מבקשים להכניס לבית הספר סוכנים

שיהיו מקצועיים ככל שיהיו. אני שואל את עצמי איר הגענו למצב הזה שבעצם אנחנו

נגמרים בגורמים מבחוץ. אני מקבל את ההערה שזה לא בא במקום, אך הנוכחות של גורמים

זרים והצורר להיעזר בהם, מפריעה.

אני מאשים את משרד החינור ואת ארגוני המורים יחד. בשנים האחרונות לא ראיתי

מבצעים גדולים לגיוס כוחות חזקים וחדשים למערכת החינור. אמרתי פעם לפרופ' אמנון

רובינשטיין, כשהיה שר החינור, שהיתה החמצה גדולה מאוד בכר שלפני חמש שנים

הקפיצו את שכר המורים בלמעלה מ- 30%. זה היה צעד מאוד חשוב וראוי, אבל אז היתה

ההזדמנות לגייס כוחות חדשים. יש הרבה תוכניות, אר אין תוכנית אחת יסודית להשביח

את כוח ההוראה בבית הספר, להוציא בכבוד מהמערכת מורים שהתעייפו, כדי לאפשר

לכוחות חדשים להיכנס למערכת. אין תוכנית מו וכולנו יודעים שעל כל ענין עומד האדם.

יש אדם טוב, יש ענין טוב. אין אדם טוב, הענין רע. לא ראיתי מאמץ מתמשר של משרד

החינור בנושא הזה, כר גם בענייני שכר.

ארגוני המורים צריכים להחליט מה הם רוצים. אם הם איגוד מקצועי נטו, אז מקומם לא

בדיונים מסוג זה. אר אם הם שותפים, וכר צריר להיות, ואיכפת להם מענייני חינור

והוראה, הם צריכים לשתף פעולה. הם צריכים לבוא ביחמתם למשרד החינור ולבדוק מה

לעשות. מה שקרה עד עכשיו היה הפור, שארגוני המורים התנהגו רק כאיגוד מקצועי.

כשהייתי ראש רשות ואמרתי לארגון ההורים שיש לי כבית הספר מורה לא טוב, תפוח

רקוב, הארגון המקצועי היה מוכן להשבית את כל מערכת החינור ביישוב ובלבד שלא

לפטר את המורה. הם גם מאלצים לשלם למורה שיושב בבית, רק בגלל עמדה של איגוד

מקצועי. גם הדברים האלה שייכים לענין האלימות.

חובה של משרד החינור יחד עם ארגוני המורים לעשות משהו, כדי שכל התוכניות לא

ישארו על הנייר בלבד ויעלו אבק. כרגע התוכניות מעלות אבק, כי אין מי שיעשה אותן.

אם משרד החינור לא יוביל בנחישות את התוכניות, גם בענייני שכר ואולי גם שכר

דיפרנציאלי, שהטובים יותר יקבלו יותר, לא נראה פתרון לבעיה.
נעמי חזו
אין ספק שצריר לעשות מחקר בסיסי בנושא הזה ואני שמחה שכבר התחילו. בלי נתונים

ובלי מידע בסיסי אי אפשר לעשות דבר בנושא וייתכן שאנחנו באיחור רב מהבחינה הזו.

אני מאזינה כמעט שעתיים לדוברים בישיבה. ההורים מאשימים את המורים, המורים

מאשימים את ההורים והילדים, הילדים מאשימים את המורים וההורים. כל אחד מומחה

בדברים של השני. בצורה ישראלית לחלוטין כל אחד זורק בצורה מסודרת, מנומקת, עקבית

ושיטתית את האשם על מישהו אחר. יש בזה בעייתיות, כי אף אחד לא לוקח את האחריות

על הדברים שלו וכל אחד הופר להיות מומחה לעניינים של האחר. אם כל אחד חיה מתמקד

בדברים שהם באחריותו המקצועית ובשליטתו, ייתכן מאוד שהדברים היו נראים אחרת.

במקום שכל אחד יטיל אשמה על השני, צריך לתת שליטה יותר גדולה למנהלים

ולמורים בתחומים שהם בשליטתם. אני לא יודעת מה השני עושה ואם כל אחד היה נוטל

על כתפיו את האחריות הדברים היו נראים אחרת.



איו מדיניות. יש המוו תוכניות, או יש הבדל עקרוני בין תוכניות לבין נזדיניות. אם

הבנתי נכוו את פרופ' אסטור, הוא לא דיבר על עוד תוכנית, הוא דיבר על מדיניות. אני לא

יכולה להביו מדוע אנחנו נזעקים פעם בשנה או בשנתיים כאשר מתפרסם סקר, אנחנו דנים

בנושא ומכינים תוכנית על נייר יפה. אם לא עושים את ההבחנה ביו תוכנית לביו מדיניות

לא ייעשה דבר בתחום הזה. כי מדיניות מחייבת תיאום ביו מוסדי, ביו מבני, גם ברמה

הארצית וגם ברמה המקומית. לכו יש בזה אלמנט מוסדי ואלמנט מהותי. צריר שיהיה גם

מישהו שיפקח על כל החלקים של אותה מדיניות.

אני מוכרחה להודות שעל כל דבר יש תוכנית, אר כמעט בשום דבר בתחום החינור איו

מדיניות. אני חושבת שבתחום הזה אפשר לעשות מדיניות הרבה יותר מושכלת ושכל אחד

עושה את מה שהוא יכול לעשות במקום להציע עצות למישהו אמר, בתחום שהוא לא

מומחה בו.

אני מציעה להסתכל על בית הספר כמסגרת שבה קורים דברים. לא שאולי הסיבות לא

מצויות במקומות אחרים, אבל המבנה והמסגרת של בית הספר הוא המקום שבו מתרחשת

אלימות בקנה מידה מדאיג. במקום לחפש כל הזמו את הפתרונות בחוץ, צריר פעם אחת

להסתכל על המוסד כמוסד ולהתחיל לראות איר מטפלים בבעיות שקורות בתור המוסד,

במסגרת המוסד עצמו.
ראובו ריבליו
כבר אמרנו הרבה פעמים שחינור זה לא רק תוכנית לימודים. בית הספר הוא כור היתור.

כר חונכתי לפני 50 שנה וכר גם רבים אחרים.

בישיבה זו שמעתי מומחים ורק סנ''צ בו-ברור דיברה על הדבר כעל שליחות. כלומר,

היא מדברת על נוער ומדברת על שליחות, בעוד שאנחנו מדברים על מקצוע או דברים מסוג

זה. אני באמת חושב שטיפול בנוער זו שליחות, אפילו אם זה הופר למקצוע.

יש בעיה עם הדברים שהוצגו, העובדה שבבתי ספר שבהם פועל מר חמו, זה מצליח.

זמירה מברר-.

מאיפה אתה יודע?
ראובו ריבליו
אני מסתובב הרבה בארץ והייתי בכל מיני בתי ספר שבהם הוא פועל, בבתי ספר שבהם

הקהילה והעירייה נותנים את דעתם עליהם, אם בגלל שהיו שם בעיות או בגלל שהם

רואים בחינור ייעוד. הייתי בבתי ספר כאשר היה מנהל אחד ולאחר מכו כאשר היה מנהל

שני. לדוגמה, בית ספר בקריית שמונה שבו המנהלת, ביחמה עצמית, הכניסה לטיפול

בנושא סמים ואלימות את מועצת התלמידים. מועצת התלמידים היא זו שמשמשת את

התפקיד של משטר עצמי בשיתוף פעולה עם המורים ומלווים מהמשטרה.
אריה רוקח
גם בשיתוף משרד החינוך והתרבות בצורה מאוד מאוד הדוקה.
ראובן ריבלין
הבעיה עם נושא ההפרטה היא שבסופו של דבר איו שום הפרטה, אלא מדובר בבתי ספר

שהם יותר שקים וההורים מסוגלים לתת את הכספים הדרושים בדי להסתייע באנשי

מקצוע שהחברות השונות מסוגלות לתת. בשבתי הספר לא יבולים לטפל בעניו מתור

תקציבם, אנוזנו נמצאים בפני שוקת שבורה. זה דבר שלא יעלה על הדעת מבחינת המערכת

כולה. כשיוצרים חברה שאינה אלימה, החברה מרוויחה עשרת מונים, מבחינת ההוצאות

שהיא צריכה להוציא למיגור התופעה.

באתי לישיבה זו כדי לשמוע ובאמת שמעתי הרבה דברים חדשים ואני מודה לכל אלה

שהאירו את עינינו בנושא.
דיר מלכה אלק
צריו לזכור שבית ספר זה ארגוו ואם מסתבלים על הארגון הזה מכל מיני זויות, הסטטוס

של התלמיד בתור הארגון הוא מבחינה פורמלית הסטטוס הנמור ביותר. הוא אמור לקבל

הוראות, הוא לא נותן הוראות והוא חייב לבצע את ההוראות. זה לא סטטוס נוח ובגלל

שהחברה שלנו השתנתה מאוד, הסטטוס הזה מתחיל להתהפר.

אני מצטרפת לדברים של פרופ' רון אסטור, משום שזה הדבר הכי בסיסי והבי חשוב.

אבל יחד עם זה מאוד חשוב להוסיף שצריר להתייחס לכל גוף הידע שכבר קיים, גם אם

הוא לא רלוונטי לארץ, אבל שהוא קיים ושהראה עד היום שהמשתנים שנקשרים לאלימות

הם גם משתנים חיצוניים ששייכים לבית הספר. בית הספר הוא בהחלט סוכן שינוי, הוא

מקום שאפשר לעשות בו הן דברים שליליים והן דברים חיוביים.

המשתנים הנוספים הם משתנים אישיותיים של הילד. אבל ב- 80% מהמקרים שנמצאו

האלימות קשורה למשתנה בית ספר ולא למשתנים אישיותיים של התלמיד. צריר לקחת את

העובדה הזו בחשבון ובהחלט יש כבר גוף ידע עצום שמראה איזה משתנים מיוחדים של

בית הספר משפיעים לבאן או לכאן. כשעושים את המחקר המקדים צריר לקחת את זה

בחשבון, כי מאוד מאוד חשוב לתת אוריינטציה בתור המחקר עצמו.

אני ממליצה להפסיק באופן מוחלט את כל תוכניות המניעה שמתבצעות בבית הספר.

ביקשתי מתלמידה אחת להביא לי את כל תוכניות המניעה שקיימות. קיבלתי ממנה קלסר

עבה מאוד של תוכניות מניעה שנעשו בארץ וייתכן מאוד שזה גם לא מקיף את כל מה

שקיים. אף תוכנית מניעה לא עברה מחקר הערכה.

אני רוצה לומר דברים שווית אישית שלי, באם לילדים שעברו שתי תוכניות מניעה.

התוכנית הראשונה היא "משכיני שלום" והשניה היא "כישורי חיים". אני חייבת לומר

שהילד שלי נבחר כמשכין שלום, רק משום שאף פעם הוא לא הרביץ ואף פעם לא היה

קורבן לאלימות. מרגע שהוא נבחר להיות משכין שלום הוא הפר להיות גם זה וגם זה. אני

רק רוצה לומר שיישום של תוכניות מניעה, כשזה נעשה בצורה לא מושכלת, זה פשוט חסר

ערר. משקיעים בזה הרבה מחשבה והרבה בסף, אר לא כדאי לבזבז את זה לפני שעושים

עבודה ממשית.

התוכנית ''כישורי חיים" היתה שיעור של כיף, לא לומדים. זו היתה התפיסה של

הילדים. לכן כשבודקים את כל הנושאים האלה ואם רוצים לבדוק מה נעשה ומה טוב, צריר

להסתבל מכל הזוויות, של מורים, תלמידים, הורים וכל מי שרק יכול להיות ובצורה מאוד

מאוד מסודרת.

אריה רוקחי.

האם את מציעה לבטל את כל התוכניות?
ד"ר מלכה אלק
אני מציעה לבטל כרגע את כל תוכניות המניעה שנעשות עתה בכית הספר. מה שנעשה

הוא מימלא לא טוב ואני מעדיפה שזה ייעשה אוזרת.

בדקתי את הספרות בצורה מאוד מעמיקה לגבי תוכניות מניעה שנעשו בעולם ומה היתה

ההצלמה של התוכניות האלה. רוכ התוכניות שממוקדות בילד עצמו ובשינוי התפיסה של

הילד עצמו נכשלו לחלוטין.
אלה בן-יהודה
אני חברה במועצת התלמידים במחת צפון. אני נמצאת פה מטעם אגודת ''צבעי"ם" -

צעירים בונים עתיד יותר מוצלח. אני מצטערת מאוד שיושב פה פורום מאוד גדול של

אנשים שאיני מורידה מערכם, אבל חבל לי מאוד שרק עכשיו לקראת סוף הישיכה, נותנים

לנו התלמידים לדבר, לתלמידים שלמעשה בשבילם עושים את כל התוכניות.

כאחד מהדיונים שלנו הגענו למסקנה שלנוער כארץ יצא שם מאוד מאוד רע ואנחנו

חושכים שכל זה נוכע מהתקשורת. כל פעם שקורה משהו רע כותכים את זה ונותנים לזה

כותרות גדולות. צעירים כמוני שרוצים להיות מפורסמים ומקוכלים כחכרה וכבית הספר,

יכולים לעשות את זה רק אם יעשו אולי משהו רע, כי התקשורת מתייחסת רק כשיש משהו

רע. נוער חושב שהוא צריר להיות רע כדי להיכנס לתקשורת. לדעתי כדאי שהתקשורת

תפרסם הרבה יותר דברים ואז בני הנוער ירצו להידמות לדמויות הטובות שהוצגו

בתקשורת.
אודליה כרמי
מאוד מפריע לי שמאוד מעסיק אתכם רק ענין האלימות אצלנו, כאשר גם פה זה קורה.

בבתי הספר מנסים לשפר את ענין ההקשבה והסובלנות, אר פה אני לא חושבת שהמצב

שונה.
היו"ר עמנואל זיסמן
למה את מתכוונת פה, בישיבה? אני מוחה על זה בכל תוקף. האם היה בישיבה זו משהו

בלתי תרבותי? זו סתם השמצה. זו היתה ישיבה מהתרבותיות והסובלניות שאני מכיר.
אודליה כרמי
אני מתכוונת לכנסת בכלל.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני חייב למחות על כר, כי אם תצאי החוצה ועיתונאים ישאלו אותר מה היה בישיבה,

את תגידי שהיה רעש והכותרת בעיתון תהיה: חילופי דברים קשים בוועדת החינוך לא היה

ולא נברא.
אודליה כרמי
כל הארגונים שיש להם חלק חשוב בחינור שלנו, צריכים לשבת יחד לאחר ישיבה זו עם

מועצת התלמידים, שיש לה חלק מאוד חשוב, לנסות לגבש תוכנית אחת מרמית שתהיה

הכי טובה שאפשר. צריר לעשות את הטוב ביותר, כי הכל מתחיל ונגמר בחינוך לא צריר

להתחיל את התוכניות רק בכיתה ה', אלא כבר בגן.

בבית הספר שלי יש פרוייקט גישור שאני חלק ממנו. מטרת הפרוייקט זה להשרות

אווירה יותר טובה בבית הספר.
ראובן ריבליו
אם ילד מעשן אצלכם סמים, האם אתם אומרים לו או הולכים עם זה למשטרה?
אודליה כרמי
לא מדוכר בדברים מסוג מה, אלא בקונפליקטים שיש בין תלמידים.
ראובן ריבלין
אם התלמידים רואים תלמיד שמעשן סמים. האם אתם רואים בדיווח למשטרה בהלשנה

או שזו האצלה?
אודליה כרמי
אני אישית אדוות, כי אני רואה בזה דבר מאוד חמור.
לגבי תוכנית הגישור
עברנו קורס בהדרכתו של עומרי גפן, מטעם שני בתי ספר

תיכוניים בארץ. המטרה שלנו היא לפתור קונפליקטים בתור בתי הספר. בקונפליקט מקובל

שצד אחד מפסיד וצד אחד מנצח, המטרה שלנו היא ששני הצדדים יהיו המנצחים.
היו"ר עמנואל זיסמן
הישיבה הזו היא רק ראשונה בסדרת ישיבות, כדי שאפשר יהיה לגבש תוכנית משותפת

ומאחדת על מנת להתמודד עם זה כבר עד 1 בספטמבר 1998. מי שלא יספיק להתבטא

היום יוכל לשלוח לנו את עמדתו ואנו נתייחס לכר.
אורית ונדס-יעקב
אני עובדת במכון סאלד ואני מבקשת לדווח על מחקר שעשיתי יחד עם פרופ' יצחק

פרידמן שעסק בדפוסי התנהגות של מתבגרים וקונפליקט חברתי. המחקר נעשה על אלף

תלמידים שמחציתם מילאו שאלונים סגורים שמדברים על כל מיני דברים, מאיפה הם

צומחים ומאיזה סיבות ומה הם התכנים שיש להם עוצמה גדולה ביותר. החצי האחר

התבקש לספר על שניים או שלושה סכסוכים משמעותיים שאנחנו עשינו ניתוח תוכן של

הסכסוכים האלה.

כ- 30% מהתלמידים דיווחו על אלימות פיזית: איום בפגיעה פיזית - 9%, 29% אלימות

פיזית ו- 8% אלימות פיזית קשה. מה שמעניין הוא שניסינו לחלק אותם ודיברנו על שלוש
קבוצות עיקריות
כאשר הסכסוכים היו בין חברים קרובים, סכסוכים בין ידידים וסכסוכים

אקראיים לא בין חברים או ידידים. הנקודה המעניינת היא שקרוב ל- 60% מהתלמידים

שדיווחו על סכסוכים שלא עם חברים וידידים, הם אלה שדיברו על אלימות פיזית חמורה

ואלימות פיזית בכלל. לגבי אלימות בין ידידים - 17% ובין חברים קרובים - כ- 20%.

משתמע מכה שצריכה להיות התייחסות דיפרנציאלית, יד קשה יותר בדברים שהם

אקראיים כמו בפאבים ודיסקוטקים, שם צריר בהחלט להוציא את האלימות הזו. במקומות

שמדובר על חברים או ידידים או דברים בתור בית הספר נכנסות כל התוכניות האלה של

גישור, משכיני שלום וכוי.

בלי להסתמר על מקורות משרד החינור, ניסינו לגייס תקציבים לעבודה שלנו. דיברנו

עם נשות "הדסה", קיבלנו כספים מקרן "ג'ייקובס" וממקורות אחרים. זאת כדי לא לעבור

את כל הפרוצדורה, כשאין עדיין גוף במשרד החינוך שאומר שהתוכנית יכולה לקבל

הערכה כלשהי.



עשינו תוכנית שמבוססת על אותם המקרים שעלו במחקר. פנינו לטלויזיה המינוכית

ויצרנו סרטים שמתארים סיטואציות בתור בית ספר, מקרים של קונפליקטים שקיימים

בישראל. לקחנו שמונה מקרים באלה ובטלויזיה החינוכית עשו מהם הפקה מלאה. ביום

השנה לרצח רביו זה הוצג כדרר מסויימת להראות מה הם סכסוכים שלהם יצרנו דרכי

פתרון. לא היינו נעולים על פתרון ספציפי.

היינו מאוד רוצים להרחיב את המחקר ולעשות אותו בצורה משמעותית, שיחזור על

עצמו בל פעם.

אני כן חושבת שצריר לחשתמש בדברים החדשניים ביותר שנמצאים היום בחינור

ובתקשורת. הסיבה לכר שלקחנו תוכנית ספציפית היתה, כי היא מתבססת על תקשורת

הישגית. התוכנית הזו הופעלה באחד מבתי הספר התיכוניים בירושלים כשהמטרה היתה

ליצור שיתוף פעולה גם עם המורים וגם עם המנהלת והתלמידים.
אמירה פרלו
אני עוסקת בכמה מסגרות של חינוך לסובלנות, ביניהן עמותת "דרכים" ומכון ון-ליר

בירושלים.

מכיוון שאנחנו מתארחים בביתה של המערכת הפוליטית חשוב לציין נקודה אחת. כל

התוכניות והמדיניות שמדובר בה, הן תוכניות לטווח ארור. אלה לא תוכניות לשנה או

שנתיים, אלא תוכניות שנבנות בצורה הדרגתית שמופנות למערכת החינור מתחילתה ועד

סופה.

אחת המכשלות העיקריות שבגללה אני חוששת שנמצא את עצמנו בדיון דומה בעוד

ארבע שנים, נעוצה בעובדה שחלק גדול מהמדיניות והביצוע שלה נקבע על ידי המערכת

הפוליטית. המערכת הפוליטית היא מאוד קצרת טווח, היא פועלת במקרה הטוב ארבע

שנים ואחרי שנתיים היא כבר יושבת על קוצים, כי אולי מחר בבוקר יהיה מהפך העובדה

הזו היא בעיה שנראית לי בלתי פתירה, אר צריך לקחת את זה בחשבון. אנשים שעובדים

בשטח ומעוניינים ליצור פתרונות לטווח רחוק, צריכים להתייחס לבעיה הזו ולשבת עם

המערכת הפוליטית ולחשוב איר להתגבר עליה. זאת למרות האינטרסים של המערכת

הפוליטית שהם קצרי טווח וכמובן הזה מכשילים כל פעולה משמעותית שאפשר לעשות

במערכת החינור. מן הסתם זה נכון גם במערכות אחרות, אר במערכת המינור זה קריטי

במיוחד.
אריה רוקח
אני רוצה להגיב על מספר דברים שעלו במהלר הישיבה הזו. צר לי על הדברים שאמר רן

ארז. אני חושב שהכי קל זה להטיח האשמות חה מה שהכי נחמד לעשות כרגע. אני חייב

לומר שאף פעם לא שמעתי אותו מתעניין בנושא ואני מציע לו לבוא ולשמוע ואם יש לו

רעיון טוב להציע אנחנו נשמח לקבל אותו.
ראובן ריבלין
לאחר 10 שנים, רק היום אתה פונה אליו?
רן אח
הוא לא ידע שיש מורים.
אריה רוקח
יש לנו קשר הדוק עם הסתדרות המורים ואנחנו יושבים איתם בכל מיני ועדות. אני

מציע גם למר רן אח שיבוא וישמע.
היו"ר עמנואל זיסמן
אתה הוא זה שצריך לשבת איתו. הוא יושב ראש נבחר של ארגון המורים העל-יסוזיים

ואילו אתה פקיד בכיר שממלא תפקיד ומשרת את הציבור. לכן אני פונה אליר שאתה תקיים

את הקשר איתו יותר ממה שהוא יעשה כן.
אריה רוקח
בהתייחס לדבריה של דיר מלכה אלק, אני יכול לומר שתוכנית אינה טובה אם היא

באה לבד. אם היא באה עם קשר עם מערכת בית הספר ועם אורח החיים של בית הספר,

היא מאוד טובח ומאוד מוצלחת. אני יכול לקחת כל אחד מכם לסיור. ולראות איר תוכניות

פועלות. נכון שיש לנו בעיה שלא כל תכנית אנחנו יכולים להעריר באופן אקדמי, אבל בתי

ספר רבים גם מוציאים את ההערכה לזה.

אני לא מקבל את הדעה שהיתה פה שלמשרד החינור איו מדיניות. יש בהחלט מדיניות

וכל פעם שאנחנו יושבים זה לא בגלל שאין מדיניות, אלא זה לצורר התחדשות. דברים

קורים ונעשים ואנחנו מדי פעם חושבים כיצד להתחדש וכיצד להיות טובים יותר.

ועדת טמקין הוציאה שלושה ספרים מאוד גדולים וגם המלצות מה לעשות. לכאורה

כשנגמרה הוועדה גמרו לעבוד, אר הקמנו במשרד החינור צוותי עבודה שיאמצו את מסקנות

הוועדה ויציעו למשרד דרכים כיצד להפעיל אותן. היו שבעה צוותי עבודה שהכינו

תוכניות ומחר אנו עומדים לאשר אותן. אלה בעצם מסקנות יישומיות של ועדת טמקין.
ראובן ריבלין
אני חושב שהמשרד צריר לומר שהמחלקה למניעת אלימות מבוטלת. שמענו מהאקדמיה

שלא יכול להיות שיגיעו למסקנות בלי שיהיו תצפיות בשטח, אר פה אני שומע על ספרים

ומסקנות בלי שארגון המורים בכלל יודע על קיומן.
היו"ר עמנואל זיסמן
אנחנו יודעים על ועדת טמקין. מדוע לקח כל כר הרבה זמן ורק עכשיו אתם מאשרים

אותן?. זה נושא לאומי שצריר לאחד את כולם בלי קשר לאדיאולוגיה ועמדה פוליטית זו או

אחרת. מדוע בנושא זה, זה לקח כל כר הרבה זמן?
אריה רוקח
זה לא דבר שלא נעשה ושלא עובדים עליו. אנחנו עובדים עליו ובמשר שנה ישבו ועדות.

בדקו, נכנסו לסמינרים ובתי ספר והביאו מסקנות כתובות שנשלחו גם אליך.
היו"ר עמנואל זיסמן
במשך 10 השנים שאתה בתפקיד, זאת באמת השנה החמורה והקשה ביותר?
אריה רוקח
לא. אני חושב שהשנה הזו לא עולה ולא יורדת בחומרתה משנים קודמות. גם בשנים

קודמות קיבלנו תגובות קשות וגם אז ישבנו עם מר לחמן שבא בטענות קשות על אי-שיתוף

פעולה של בתי ספר והיו לו טענות על כיסוי. היום שמעתי ממנו דברים קצת שונים. זה

אומר שחל שינוי בדברים האלה ויש התפתחות.



לפני זמן מה ישבתי עם גורמים במשטרה ועם מפקד מחלק הנוער בירושלים שבבה מרות

על חוסר שיתוף פעולה ועל כך שלא נותנים לו להיכנס לבתי הספר בירושלים. לאחר מכן

ביקשתי שיתן לי שמות של מנהלים שמתנגדים והוא אמר לי שאיו לו כי כולם משתפים

פעולה.
היו"ר עמנואל זיסמו
אני מבקש לסכם סיכום ביניים: בראשית הישיבה הצגתי שורה של דברים ובמהלר

הישיבה קיבלתי תשובות חיוביות לרוב הדברים. אני מבקש להוסיף לכר מספר דברים.

הנושא שהועלה על ידי מר שי לחמן בעניו התקשורת, נכון בעיניי והוא נושא חשוב מאוד

שמטופל מזוויות שונות. באחת הישיבות של הוועדה אף היתה פניה לשידורי הכבלים על

שימוש בילדים לצרכים מסחריים וכוי.

הדברים שנאמרו לגבי הפרטה אינם מקובלים עליי. אני לא שמרן, אך זה עדייו מוקדם

בחברה הישראלית שנסוגה והתרופפה בכמה דברים. בתחום הערכי ובתחום הנורמטיבי

החברה הישראלית נמצאת בנסיגה לעומת שנים קודמות. זה לא הזמן לתת את ייפוי כח

להפרטה. אני בעד פלורליזם ובעד בתי ספר פרטיים, אבל אנחנו חייבים לשמור על

המרכזיות ועל הארציות במערכת החינור. למשרד החינור והתרבות יש תפקיד מרמי כמי

שצריר לרמ את העניינים, לשלב ולתאם ביו הדברים.

אני לא מקבל את ההערכה של מר אריה רוקח שיש שינוי, כי אני חושב שחלה הקצנה

בכמה דברים. אני גם מאוד מעריר את דבריו של פרופ' אסטור, אבל ארצות הברית מזועזעת

מכר שתלמידים מגיעים עם נשק לבתי הספר. בישראל זה עוד לא קרה, אך בארצות הברית

זה לא מקרה בודד ואפשר לכנות את זה תופעה. ג'וליאנו יכול לומר שאצלו זה לא קרה,

אבל זה גם יכול לקרות גם אצלו. אני לא יכול להבטיח שזה לא יקרה גם אצלנו, כמו שפעם

חשבו שאצלנו לא ירצח ראש הממשלה ועכשיו כבר דואגים שזה לא יקרה פעם שניה.

אני מבקש מהנוכחים להעביר לי הצעות מגובשות ואנחנו נמשיך לדון בנושא הזה. אני

רואה בנושא הזה מאבק חשוב ובעיניי הוא הכי חשוב בשנת החמישים למדינת ישראל.

אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30

קוד המקור של הנתונים