ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 27/05/1998

ישיבה חגיגית לרגל יום ירושלים בהשתתפות ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. משרד החינוך. התרבות והספורט. ומועצת העיר ירושלים

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 177

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה בכיכר ספרא

ביום ד' בסיוון התשנ"ח. 27.5.1998. בשעת 15:30
נבחו
חברי הוועדה: היו"ר עמנואל זיסמן

אליהו גבאי

מוזמנים; שר החינוך, התרבות והספורט, הרב יצהק לוי

ח"כ אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים

בן-ציון דל, מנכ"ל משרד ההינוך, התרבות והספורט

שמואל שקדי, סגן ראש עיריית ירושלים

אדי הרשקוביץ, סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח לכלכלה

וונקציביס, משרד החינוך, התרבות והספורט

שמחה שניאור, סמנכ"ל ומנוזל מינהל הפיתוח, משרד החינוך,

התרבות והספורט

סלמאן פלאח, סמנכ"ל לשירותי היקף, משרד החינוך, התרבות

והספורט

פרופ' זמירה מברך, המדענית הראשית, משרד החינוך, התרבות

והספורט

מתתיהו דגן, ראש מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך, התרבות

והספורט

ידידיה שגב, מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך, התרבות

והספורט

משה אילן, מנהל האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך,

התרבות והספורט

עמי וולנסקי, מנהל אגף התכנון, משרד החינוך, התרבות

והספורט

גד אבוקסיס, יועץ פדגוגי בכיר וראש לשכת שר החינוך,

התרבות והספורט

יעקב הדני, יועץ שר החינוך והתרבות לנושא השכלה גבוהה

יוסף וינדנברג, מפקח מרכז בכיר, משדד החינוך, התרבות

והספורט

טובה אזולאי, לשכת דובר משרד החינוך, התרבות והספורט

שמעון הראל, משרד החינוך, התרבות והספורט

דוד טוקר, חינוך התיישבותי, משרד החינוך, התרבות

והספורט

שרה זיו, אגף הכשרה והשתלמויות, משרד החינוך, התרבות

והספורט

איציק תומר, מנהל מחוז הדרום, משרד החינוך, התרבות

והספורט

יפה ויגוצקי, מנהלת המינהל למדע וטכנולוגיה, משרד

החינוך, התרבות והספורט

מנחם בק, סמנכ"ל

חגית משה, עוזרת לסגנית ראש העיר

משולם נהרי, מנהל תרבות חרדית, משרד החינוך, התרבות

והספורט



יוסי וקנין, עוזר שר החינוך, התרבות והספורט

עו"ד אריה בריק, משרד החינוך, התרבות והספורט

רני שגיא, משרד החינוך, התרבות והספורט

תמר לוי, משרד החינוך, התרבות והספורט -

עודד כהן, מינהל חברה, משרד החינוך, התרבות והספורט

מיכה ינון, ראש מינהל התרבות, משרד החינוך, התרבות

והספורט

פרופ' עוזר שילד, המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך,

התרבות והספורט

דוד קפרלמן, בית-ספר לעובדי הוראה בכירים, משרד החינוך,

התרבות והספורט

יאיר קראוס, מנח"י

שלומית עמיחי, משרד החינוך, התרבות והספורט

שמעון נחמה, מנהל אגף פנימיות, משרד החינוך, התרבות

והספורט

יעקב כהן, משרד החינוך, התרבות והספורט

חנה שיפר, מחלקה לקליטת תלמידים עולים, משרד החינוך,

התרבות והספורט

מיכאל כהן, יועץ בכיר למנכ"ל משרד החינוך, התרבות

והספורט

יוחנן פריד, האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך, התרבות

והספורט

נסים אליקים, סגן ראש מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך,

התרבות והספורט

צבי צמרת, מנהל יד בן צבי

פרופ' אביגדור שנאן, פרופסור לספרות, האוניברסיטה

העברית, ירושלים

מינה פנטון, יו"ר ועדת החינוך, חברת מועצת עיריית

ירושלים

עובד יחזקאל, יועץ ראש העיר ירושלים

אבי גיספאן, עוזר סגן ראש העיר, עיריית ירושלים

אלברט מרציאנו, ממונה ארצי לתרבות ואמנות בשכונות ומנכ"ל

המועצה הציבורית בשכונות בערי הפיתוח
מנהלת הוועדה
יהודית גדלי .
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

ישיבה חגיגית לרגל יום ירושלים

בהשתתפות ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, משיד החינוך. התרבות והספורט.

ומועצת העיר ירושלים



ישיבה חגיגית לרגל יום ירושלים

בהשתתפות ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. משרד החינוך. התרבות והספורט.

ומועצת העיר ירושלים

רני שגיא; שלום לכולם. ברוכים הבאים. נכבדיי, שר

החינוך התרבות והספורט, הרב יצהק לוי, המנהל

הכללי, מר בן-ציון דל, וחברי הנהלת משרד החינוך, יושב-ראש ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת, חבר הכנסת עמנואל זיסמן וחברי הכנסת, ואחרון, שהוא

הראשון בעל האכסניה, ראש העיר ירושלים, חבר הכנסת אהוד אולמרט וחברי

מועצת העיר, גבירותיי ורבותיי.

התכנסנו לכבודה של ירושלים, ירושלים העיר שחוברה לח יחדיו, העיר שעושה

את כל ישראל חברים. התכנסנו לכבודם של משחררי חעיר. התכנסנו לישיבה

חגיגית לקראת יום ירושלים, גם אחרי ירושלים ולתמיד.

אדוני ראש העיר, בבקשה.

אהוד אולמרט; תודה רבה. כבוד שר החינוך, מנכ"ל משרדו,

ידידי חבר הכנסת עמנואל זיסמן, יושב-ראש

ועדת החינוך של הכנסת ואחד מהוותיקים שבחברי מועצת עיריית ירושלים,

סגן ראש העיר לשעבר במשך הרבה שנים, ידידי שמואל שקדי, סגן ראש העיר

ירושלים, חברתי מינה פנטון, חברת ההנהלה ויושבת-ראש ועדת החינוך של

העירייה, חברי הנהלת משרד החינוך, אורחים יקרים,

אני מוכרח להודות שאני מעריך מאוד את היזמה שלך, אדוני השר, לזמן את

הפגישה הזאת אצלנו כאן את ההשתתפות הנכבדה כל כך של ראשי מערכת החינוך

במדינה, לכבוד יום ירושלים. אתם המשרד היחידי שמעל לכל יתר האירועים

שציינו את היום הזה ושנהגגו בימים האחרונים, בחרתם לכבד אותנו בכך

שבאתם אלינו לבניין העירייה. אנחנו מאוד מעריכים את המחווה הזאת ואת

תשומת הלב המיוחדת שאתם מעניקים ליום הזה.

יש לזה כמובן עוד איזושהי תוספת קלה, שהיא לא נטולת חשיבות מבחינתנו,

כי זאת הזדמנות - ביקשתי את השומרים כאן במסדרון לנעול את הדלתות כאשר

כולם ייכנסו ולפתוח אותן רק לאחר שנסגור את כל הנושא התקציבי והבעיות

האחרות שיש לנו. זו הזדמנות שכולכם יושבים כאן, וזה משהו חד-פעמי

שאנחנו לא נוותר עליו.

אני חייב לומר שמכל משרדי הממשלה, משרד החינוך הוא אולי המשרד שנמצא

בחיי היום יום של העיר ירושלים במגע מאוד ואינטנסיבי ומאוד מקיף עם

עיריית ירושלים, ובעצם עם העיר ירושלים כולה. אנחנו גאים בכך שמערכת

החינוך שלנו היא מערכת החינוך הגדולה ביותר מבחינת מספר התלמידים

במדינה. יש לנו היום קרוב ל-160 אלף תלמידים בירושלים, שזה למעלה מרבע

מכלל אוכלוסיית העיר. אני מתכוון למערכת החינוך שיש לה זיקה ישירה

למשרד החינוך, כי יש עוד כ-20 אלף תלמידים שחלקם ממזרח חעיר, שהם

לומדים במסגרות פרטיות, שאין להן זיקה בעצם, ישירה או עקיפה, למשרד

החינוך של מדינת ישראל, וזה חלק מהמציאות המיוחדת שקשורה בחיי העיר

הזו, אם כי מרבית התלמידים במזרח ירושלים הם חלק ממנח"י, והם חלק

מהמערכת שאנחנו מנהלים.



מזח כעשר שמס אנחנו פעילים ומפעילים את מערכת חחינוך על-בסיס של חסדר

מיוחד עם משרד חחינוך, חסדר שחוא יוצא דופן במערכות חחינוך בארץ. אני

יודע שחיו לא מעט קשיים בנושא חזח, אבל אני מעריך מאוד את חעמדח

חחד-משמעית שנקט שר חחינון חנוכחי, כמו שרי חחינוך שקדמו לו, כדי

לחבטיח את חמשך קיומח של חמתכונת של מנח"י בניחול מערכת החינוך

בירושלים. אני חושב שזאת מתכונת שאולי איננח בחכרח מתאימח לכל ערי

חמדינח, אבל אין ספק שחמורכבות וחגיוון שמאפיינים את אוכלוסיית חעיר

חזו ואת מערכת חחינוך שלח, חם כאלח שזח במידח רבח אולי פועל יוצא בלתי

נמנע לטובת ענייני מערכת חחינוך.

אנחנו עשינו מאמצים גדולים בשנים חאחתנות לחעלות את מערכת חחינוך שלנו

בכמח מעלות, בין השאר בתחום חפיזי ואני חייב לומר שבעניין חזח חל שיפור

עצום, בגלל שיתוף חפעולח שלנו עם משרד חחינוך. אני לא חושב שיש מקום

נוסף בארץ שבו נבנו כל כן חרבח חדרי לימוד כפי שנבנו בירושלים. מדובר

על מאות חדרי לימוד בארבע וחצי רושנים חאחרונות, בתקופח שבח ההנהלה

חנוכחית מנחלת את ענייני חעיר, וזח לא פותר את כל חבעיות שלנו, אבל זח

ללא ספק קידם באופן משמעותי את תנאי חלימוד בירושלים.

אני גאח במיוחד על כך שבסיוע משרד חחינוך אנחנו משלימים עכשיו בניית

180 כיתות במזרח ירושלים, ושם חיח חמצב קשח במיוחד בתחום חדרי הלימוד,

ואנחנו נערכים לחכנת תכנית לשנים חקרובות שתוסיף עוד חדרי לימוד במזרח

חעיר.

בנינו בתי-ספר באזורים שונים. בירושלים נבנות שכונות חדשות, וכאשר

נבנות שכונות חדשות, צריכים לבנות בתי-ספר שיחיו צמודים לאזורי

חמגורים. אחד חדברים שמאפיינים את מערכת חחינוך שלנו זו גם תנועח גדולח

של תלמידים בתוך חעיר מאזור אחד לאזור חדש, בחונאם לשינויים חדמוגרפיים

בחרכב חאוכלוסיות בתוך חשכונות עצמן.

בנוסף לכך חתקדמנו בפרויקט נוסף, שחוא אחד חפרויקטים חחשובים שלנו

במערכת חחינוך, וחוא חיטוב חחינוך חממלכתי-דתי. מערכת חחינוך

חממלכתית-דתית חיא מערכת חינוך מפוארת. לפי דעתי, חיא סבלח מכמח בעיות

שנבעו מן חעובדח שחיא לא חייתח מחוטבת במשך חרבח שנים, ובצד בתי-ספר

יוצאים מן חכלל, שחם חטובים מסוגם בארץ, בחשוואח לכל בית-ספר אחר,

נוצרח מצוקח שמנעח מחרבח מאוד תלמידים לחיקלט במערכת חממלכתית-דתית,

כתוצאח מחיעדר חיטוב, דבר שאנחנו מצליחים לחתגבר עליו כבר חשנח בצורח

משמעותית כתוצאח מחחיטוב. חרחבנו את אזורי חרישום, וחגדלנן את רובעי

חחינוך לפי תכנית רב-שנתית שתואמח עם משרד חחינוך, דבר שמגדיל את חופש

חבחירח בבתי-חספר. חתחלנו את חפרויקט, מחחשובים ביותר במערכות חחינוך

בכלל, וזח פרויקט חניחול חעצמי, גם חוא בגיבוי ובמימון מיוחד של משרד

חחינוך. לפי דעתי, חפרויקט חזח מתחיל לתפוס תאוצח, וחוא יחיח ספינת

חדגל של מערכת חחינוך בשנים חקרובות בארץ בכלל. חמשכנו לטפח בתי-ספר

מיוחדים בצד בתי-חספר חרגילים, דבר שיוצר את חאיזון חנכון מבחינת סיפוק

חצרכים של אוכלוסיות מיוחדות שחצרכים שלחן בתחום חחינוך שונים. בין

חיתר אנחנו גאים על חקמתו של בית-חספר "קשת", שחוא בית-ספר חילוני-דתי.

אחד מחדברים שירושלים זקוקח לחם מאוד זח ליצור אווירה חינוכית שתטפח

מפגשים בין אוכלוסיות שונות, במיוחד בין חאוכלוסייח חחילונית לדתית, גם

החרדית; ובית-חספר חזח חוא ללא ספק נסיון דרמטי ומרתק מבחינח זו, וחוא

זוכח גם לגיבוי משרד חחינוך וגם לחצלחח גדולח ולביקוש גדול - גם של

חאוכלוסייח חחילונית וגם של חאוכלוסייח חדתית.



עשינו שיפור גדול מאת בתחום מערכת החינוך המיוחד בירושלים. שוב, אני

לא צריך להוסיף וזה מובן מאליו שזה בסיוע משרד החינוך.

פתרנו בעיות קשות וחריפות במערכת החינוך החרדית, שסבלה בעיקר ממחסור

חמור ביותר של כיתות תקניות. עדיין יש דרך ארוכה לעבור.

אדוני השר, יש לנו לא פעם ויכוחים כמו שצריכים להיות בין מערכת

עירונית למערכת ממלכתית, שהיא עוזרת לה, מכוונת אותה, ומשתפת איתה

פעולה, אבל אינני יכול שלא לומר שבשורה התחתונה אנחנו גאים על מה

שאנחנו עושים, ואנחנו מעריכים מאוד את מה שאתם עושים כדי לעזור לעיר

ירושלים.

בסוף אני רוצה לומר עוד דבר, היות שראיתי בינתיים שגם מיכה ינון נכנס

לכאן, והוא ראש מינהל התרבות במשרד התרבות, אנחנו משוכנעים שטיפוח

התרבות בירושלים הוא לא רק עניין לוקאלי, אלא הוא גם עניין שיש לו ערך

לאומי. אנחנו לא מתיימרים לטעון שהפרופיל התרבותי של העיר ירושלים צריך

להיות זהה לפרופיל התרבותי של ערים אחרות. אנחנו לא עושים תחרות איתן.

אבל אנחנו גאים בעובדה שיש לנו אווירה פתוחה וחופשית, גם אם לפעמים

נדמה מהערות של אחדים שזה לא כך, זה כך. אנחנו משוכנעים שמשרד החינוך

צריך לראות בחיזוק מרכזיותה של ירושלים בתחום חיי התרבות של המדינה יעד

מרכזי בעדיפויות שהוא קובע. אנחנו שמחים על שיתוף הפעולה עם מינהל

התרבות בתחום הזה. אנחנו מאמינים שזה יבוא לידי ביטוי גם בהחלטות

שתקבלו בשנים הקרובות.

אני שוב רוצה להודות לך, אדוני השר. אני רוצה להודות לך עמנואל זיסמן

שנוטל חלק מאוד אקטיבי במה שקורה בענייני העיר בכלל, אבל בוודאי

בענייני החינוך, בתוקף תפקידך כיושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, על

שיתוף הפעולה איתנו ועל המעורבות. אני מאוד שמח על המפגש החגיגי הזה.

תודה רבה.
רני שגיא
שורות מתוך שירו של יהודה עמיחי, "תיירים":

"ביקורי אבלים הם אורחים אצלנו, יושבים ליד

השם, מרצינים לח- הכותל המערבי. מצטלמים עם מתים חשובים בקבר רחל, קבר

הרצל, גבעת התחמושת, בוכים על גבורת נערינו וחושקים בקשיחות את

נערותינו. פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, שני הסלים הכבדים

שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדרקי ושימשתי להם נקודת ציון.

אתם רואים? האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה

הרומית. קצת ימינה מראשו. אבל הוא זז, הוא זז. אמרתי בלבי: הגאולה

תבוא רק אם יגידו להם, לתיירים, אתם רואים שם את הקשת מן התקופה

הרומית? לא חשוב. אבל הבן-אדם, קצת שמאלה וממנה למטה, יושב אדם שקנה

פירות וירקות לביתו".

אדוני חבר הכנסת עמנואל זיסמן, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת.
עמנואל זיסמן
אדוני השר, אדוני ראש העיר, חברי המועצה,

חברי הכנסת, גבירותיי ורבותיי,

אנחנו מנהלים מאבק רצוף ושיטתי לגבי דמותה ושלמותה של ירושלים, בירת

ישראל המאוחדת, ואינני מכיר מישהו שלא יגיד שהוא לא אוהב את ירושלים.



גם חילוני כמוני שמתפלל לעתים רחוקות, חוא מתפלל עם הפנים לירושלים ועם

התפילה למען ירושלים.

אם אנחנו רוצים לנצח במאבק הזה, שהוא לא רק מדיני, לגבי ביצור מעמדה של

ירושלים ומרכזיותה של ירושלים, זה מחייב התייחסות אחרת. זה מחייב, ואני

פונה לשר יצחק לוי, שממשלת ישראל, דווקא עכשיו, ואני מקווה שבקרוב יחיו

הסדרי ביניים נוספים עם הפלשתינאים, ואנחנו ניכנס למשא ומתן להסדר קבע

אשר יבטיח לא רק גבולות בטוחים לישראל אלא יבטיח את אחדותה ושלמותה של

כל ירושלים בריבונות ישראל. לא נוכל לבצע את המאבק הזה אם העיר הזאת

תישאר עיר כה ענייה, אם לא נחזק אותה חיזוק כלכלי וחברתי.

היה לי הכבוד והעונג להיות בעירייה הזאת במשך 24 שנה, לצדו של טדי

קולק. לא היו לי הכבוד והעונג להיות לצדו של אולמרט, אבל אני לצדו של

אולמרט גם מחוץ לבית העירייה, ואני רוצה לומר לכם שאם פעם השגנו מענק

לבירה, זה היה הישג גדול, ואנחנו משתדלים מפעם לפעם לעדכן את המענק

ולהגדיל אותו. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכרתי את יצחק לוי
בכנסת
הייתה זו שנת תקציב; רצו למחוק אפילו את מענק הבירה ; ועשינו יד

אחת כדי להחזיר אותו. מענק לא יפתור את הבעיות של ירושלים, אלא חייבת

להיות תכנית לאומית של ממשלת ישראל, דווקא של הממשלה הזאת, אשר תבטיח

תנאים כלכליים וחברתיים וגם רוחניים לכל חלקי העיר הזאת, לכל חלקי

האוכלוסייה בעיר הזאת. אם אני אגיד שהשר לוי נכנס אחרי שהשגנו, הודות

לשר זבולון המר זיכרוני לברכה, וייבדל לחיים ארוכים בן-ציון דל וסיעת

המפד"ל וועדת החינוך והתרבות ואחרים, בלמנו את הקיצוצים שהיו, אבל

החזרנו את רוב שעות ההוראה, החזרנו את רוב המורים שהיו מפוטרים; ושימו

לב, אני אומר רוב. לא יעלה על הדעת שמישהו יחדש בעוד כמה חודשים וינסה

כוחו עוד פעם איתך ואיתנו, אלא להפך. אם אנחנו רוצים היום להדביר את

האלימות במערכת החינוך, זה לא השובבות והאלימות שהייתה כשאני למדתי

בתיכון ליד האוניברסיטה כשעליתי ארצה בשנת 1949, אלא זו אלימות שעוברת

את כל הגבולות של המותר וחידוע, ויש לשר אתגר, ואנחנו נעזור לו באתגר

הזה. זה מחייב משאבים, זה מחייב כוח אדם, זה מחייב היערכות אחרת. וודאי

שצריך להגדיר אם יש אלימות כזאת בבירת ישראל, שבה חיים זה בצד זה בדרך

כלל בדו קיום חרדים, דתיים, מסורתיים וחילוניים בקרב הרוב היהודי, שאני

מקווה שלא רק יישאר אלא יגדל במשך השנים, כי תמיד חיה לנו רוב יהודי,

אבל יש לנו גם מוסלמים ונוצרים ואחרים. אסור שבעיר הזו תהיה אלימות

במערכת החינוך, ולכן צריך לצייד את השר ואת ראש העיר ואת כל הגורמים

בכל הכלים ובכל האמצעים על מנת שפה זה לא יהיה.

משרד החינוך השיג הישג גדול מאוד בשנים האחרונות והקטין את הנשירה, אבל

חלק מחנשירה נשאר, על-ידי זה שהיו העברות מפה לשם. בעיר הזאת לא יכולה

להיות נשירה. בעיר הזאת כל אחד צריך ללמוד בבית-ספר ולהיות במסגרת

חינוכית. צריך את התקציבים ואת כוח האדם לכך, בראש וראשונה בעיר

הזאת.

צריך להגדיל את השוויון בין הזרמים השונים בחינוך. בן-גוריון טעה או לא

טעה, אבל הוא הקים שני זרמים; ועכשיו יש לנו הרבה זרמים, ואין דרך חזרה

אלא רק לאפשר ולתת הכרה בכל הזרמים למיניהם, וזאת תחת פיקוח ומרות של

הסמכות העליונה, שהיא משרד החינוך והתרבות ועיריית ירושלים. אני נאבקתי

במשך שנים על כך שלבירת ישראל יהיה מעמד מיוחד. פירוש הדבר - להאציל לה

סמכויות. אני רואה במנח"י דבר שהייתי נותן אותו לא רק בתקופת טדי,

בתקופת אולמרט ובכל תקופה אחרת. אם צריך לאשר, אם צריך לעשות תיאומים,



אם צריך להגדיר את שיתוף הפעולה, אס צריך לתקן דברים, כן. אבל מנח"י

הוא דבר שהוא פועל יוצא של מעמד מרכזי של בירת ישראל, וכך צריכים

לראות את הדברים. לכן בישיבה שהייתה לפני כמה שבועות לא התייצבתי

מאחורי אהוד אולמרט ועיריית ירושלים, התייצבתי מאחות המעמד המיוחד גם

של ירושלים, מרכזיותה של ירושלים, שאני יודע שהשר לוי מאמין בזה. צריך

להסדיר את העניינים, ומנח"י חייב להמשיך ולהתקיים, למען צמצם ובטל את

הנשירה, במידה שהיא קיימת, כדי לצמצם ולבטל את האלימות ואת השימוש

בסמים. אנחנו הגענו למסקנה כבר מזמן שחריגות וסטיות ונורמות בלתי

הולמות הן לא רק בחינוך אחד, אלא בכל זרמי החינוך בעיר הזאת, קצת יותר

וקצת פחות ואי-אפשר להגיד שזו נחלת הנורמות האוניברסליות ולא הנורמות

האחרות.

מאחר שזו ישיבה חגיגית, אני אסתפק בזה. אני מאחל איחולי הצלחה לשר,

שהוא עוד בראשית דרכו, ואני מקווה ובטוח שכל הדברים שנאמרו על'ידי ראש

העיר וגם על ידיי, יזכו לאוזן קשבת ולהיענות המתאימה. יחד עם זאת, אני

פונה לשר לתת יד יחד עם ראש העיר, יחד איתי ועם אחרים לתכנית לאומית

לחיזוק כלכלי, חברתי, חינוכי וערכי של האוכלוסייה בעיר הזאת לקראת

השלום המיוחל עם השכן הפלשתינאי שאיתו נצטרך לטוב ולרע לחיות עד סוף כל

הדורות.
רני שגיא
לפני כשנתיים הוקם המרכז היחיד בישראל

למוזיקה קלאסית מן המזרח ומורשת ישראל,

בהשראתו וביזמתו של מר יהורם גאון, חבר הנהלת העירייה ומחזיק בתיק

האמנויות, ובתמיכתו של חבר הכנסת אהוד אולמרט, ראש העיר. המרכז הזה

פועל במסגרת החטיבה לאמנויות, והוא מנוהל על-ידי המוזיקאי מר אבי

שושני. נאזין להופעת שלושה מתלמידי המרכז.

שר החינוך, התרבות והספורט, הרב יצחק לוי, בבקשה.
השר יצחק לוי
אדוני ראש העיר, יושב-ראש ועדת החינוך של

הכנסת, חברי הכנסת, חבריי להנהלת משרד

החינוך והתרבות, אורחים נכבדים,

חשבתי שנכון וראוי לקיים ישיבה חגיגית זו, ובישיבה זו לעסוק בעיקר

בענייני רוח ולא בענייני תקציב ולא בענייני תכניות, וזאת משתי סיבות:

האחת היא שביום ירושלים ראשי מערכת החינוך בארץ יקדישו לה שעה או

שעתיים מזמנם לעסוק קצת בענייני הרוח של ירושלים. דבר שני, ואני אומר

את זה כאן לחבריי במשרד החינוך, חשבתי גם שמפעם לפעם אנחנו צריכים

להונאסף לא רק בענייני עבודה, ולשבת קצת ולשוחח על עניינים חינוכיים

שאנחנו רוצים להנחיל לתלמידינו, לציבור. בדרך כלל המפגשים שלנו הם רק

מפגשים של עבודה, ענייני תקציב, ענייני תכניות, ענייני מאבקים, ענייני

הסכמות ותקנים; ומתי אנחנו יושבים קצת לעצמנו ומתגבשים סביב ענייני

רוח? כשהייתי שר התחבורה נכנסתי למשרד, אמרו לי שכדי לחוש את המשרד אני

צריך לטוס במטוס ולשוט באנייה ולנסוע ברכבת ולעבור פעם במעבר חציה,

וזאת כדי שאחוש את המשרד. מה זה לחוש את המשרד במשרד החינוך? האם זה

לבנות כיתה או לפטר מורה או לריב עם משרד האוצר? זה גם, אבל אני חושב

שעיקר התחושה במשרד החינוך צריכה להיות שבואו נעסוק קצת בענייני חינוך,

נעשה את זה יחד. אני מקווה, אדוני ראש העיר, שאנחנו פותחים כאן במסורת.

אני אשמח אם למסורת הזו יצטרפו בפעמים הבאות כל חברי מועצת העיר, ואני



גם קורא למשרדי ממשלח אחרים לחקדיש סביב יום ירושלים שעח או שעתיים של

חפסקח מחעבודח חשוטפת לשם עיסוק בעניינח של ירושלים.

אני אומר כמח מילים על מקומח של ירושלים, על ייחודה של ירושלים-, וחרי

חדברים חם רחבים מני ים, ואפשר לדבר שעות וימים. כל כך חרבח משוררים

ופייטנים כתבו שירים על ירושלים, כל כך חרבח סופרים כתבו ספרים על

ירושלים, כל כך חרבח תפילות נאמרו על בניינח של ירושלים, כל כך חרבח

דמעות נשפכו על חורבנח של ירושלים, כל כך חרבח צחלות נצחלו על בניינח

של ירושלים. אי-אפשר לחקיף את חדברים, אבל אולי בכל-זאת רק מספר

מילים.

ראשית, אזכיר את משפטו חמפורסם של חכוזרי, ר' יחודח חלוי, בסיום ספרו.

כאשר בסוף חספר חוא דן על מעמדח של ירושלים, אומר רבי יחודח חלוי משפט
מאוד חשוב, ואני כמעט מצטט
שירושלים לא תיבנח אלא אם נכסוף אליח תכלית

חכוסף. כלומר, צריך לרצות את ירושלים כדי שירושלים תיבנח, צריך לכסוף

אליח, צריך לאחוב אותח, צריך לחיות קשורים אליח. אם לא, ירושלים לא

תיבנח. אולי נוסיף עוד מילח אחת, ואני לא מתכוון כאן לשום עניין

פוליטי, אלא מי שירצח יותר את ירושלים, חיא תחיח שלו. צריך לשם כך

לעסוק בענייני ירושלים, להבין את מחותח של ירושלים, את קדושתח, את

מרכזיותח, וחרבח חרבח לחנך סביב חעיר חזאת. אני מצר על כך, מדיווחים

שאני מקבל, שפחות ופחות תלמידים מסיירים בירושלים, בגלל פחדים, בגלל

חששות. מאוד אני מצר על כך שיכולים לחיות במדינת ישראל ילדים שמגיעים

לגיל בר מצווח או ליותר מזח ולא ביקרו מעולם בעיר חעתיקח או שאף פעם לא

חיו בכותל. אלח דברים שעומדים בפנינו, ואנחנו צריכים לעשות חרבח עבודח

כדי לקרב את ירושלים ללבותיחם של כולם. מעניין חדבר שחרבח פעמים לבנו

גס בדבר שקרוב אלינו. אני חוזר עכשיו מסיור בחו"ל בקחילות לא גדולות

אבל מאוד חמות, וכאשר מזכירים את ירושלים, חעיניים נוצצות; ואילו כאן,

בגלל קרבתנו ובגלל שירושלים חיא דבר של יום יום, לפעמים אנחנו שוכחים

את קדושתח ואת מעלתח של חעיר.

אדוני ראש חעיר, אני רוצח לסיים במדרש אחד שמדבר על שמח של ירושלים,

מדוע ירושלים נקראת כך. ובכן, חמקור חראשון בתנ"ך לירושלים זח פרשת לך

לך לאחר מלחמת סדום, חמלכים, ולאחר חתערבותו של אברחם. כתוב; מלכיצדק

מלך שלם חוציא לחם ויין. מלכיצדק מלך שלם, על-פי חפרשנות, חוא מלך

ירושלים, חמלך חראשון של ירושלים שמוזכר בתנ"ך. על-פי חמסורת מדובר בשם

ונוח, וחעיר אז נקראח שלם. שלם, מלשון שלם, מלשון שלום. בפרשח שאחרי זח

אנחנו קוראים את סיפור עקדת יצחק, ושם אברחם אבינו קורא למקום "חשם

יראח", כך כתוב בפסוק. חפסוק מפרש ואומר שחמקום חזח ייקרא לעתיד וחשם

יראח. שם מפרשים שאברחם אבינו קרא לחר חזח, לחר חמוריח שבו חוא עקד את

בנו, שבו כמעט נשחט בנו, שבו ניצל בנו ברגע חאחרון, בשנייח חאחרונח,

חוא נתן לחר חזח ביטוי של יראח. לכן כך חוא קרא לחר, לא מלשון ראייח

אלא מלשון יראח. חר שיש בו יראח גדולח, כי בו כמעט נשחט בנו וניצל ברגע

חאחרון; שכינח שורח בחר חזח. אומר חמדרש שחקדוש ברוך חוא לקח את שני

חשמות ועשח לחם שם אחד. את חיראח של אברחם ואת חשלום או חשלם של

מלכיצדק, וחיבר אותם לשם אחד, וחשם חוא ירושלים.

ואולי בשם חזח נעוצות שתי חמחויות של ירושלים. מצד אחד עיר של שלום,

עיר של שלמות, וללא שום ספק זו חתפילח של כולנו, שירושלים תחיח עיר

שמבטאת את חמרכז, את חשלום חעולמי, את מרכז חשלום חעולמי, ומצד שני עיר

שיש בח אלמנט מסוים של יראח, שניגשים אליח בכבוד, שניגשים אליח באיזו



יראת כבוד. זו לא עיר כמו כל הערים, אלא עיר שהמטען הרוחני שלה כל כך

גדול, שיש בה גם קצת יראה. כשבאים לירושלים, לא באים לכל עיר;

וכשמתייחסים אל ירושלים, לא מתייחסים לירושלים כמו שמתייחסים לעיר

אחרת. שני הדברים האלה משולבים יחד בשם ירושלים.

אפשר עוד כמובן להמשיך ולהרבות בירושלים ועל ירושלים. אני רוצה לאחל

לראש העיר שיזכה יחד עם כל הממשלה להמשיך ולבנות את ירושלים. אני

מתכוון כאן בסוגריים גם לירושלים העתיקה ולרובע המוסלמי; אני מתכוון

לכל ירושלים. אני מקווה שזה גם יביא שלום לירושלים, שידעו שגרים יחד

וגרים יחד בכל מקום בירושלים. אני מקווה שנזכה אנחנו כמשרד החינוך

להנחיל את הערך ואת החשיבות של ירושלים במערכת החינוך בצורה הרבה יותר

מעמיקה, ונראה ונמשיך לראות דורות של יהודים שאוהבים ורואים את ירושלים

כמרכזית.
רני שגיא
ראש העיר ירושלים הודיענו מראש שייאלץ ללכת

בשלב זה. אנחנו מודים לו על האירוח ועל

האכסניה הנאה. תודה.
אהוד אולמרט
אני מודה לכם. תרגישו בבית.
רני שגיא
פרופסור אביגדור שנאן מהאוניברסיטה העברית,

בבקשה.
אביגדור שנאן
רבותיי המכובדים, שר החינוך, חברי הכנסת,

התבקשתי לדבר על ירושלים של חז"ל, אבל יש לי

הערה אישית. הקשבתי רוב קשב לדברים שנאמרו פה על ירושלים בחינוך

והתפלאתי - לא יכולתי לשמוע על האוניברסיטה^ העברית כמי שעומדת בראש

המפעלים הגדולים שהעיר הזו העמידה לעם ישראל כולו. אחר-כך הבנתי שלכן

אני הוזמנתי, ומטעמי צניעות השאירו לי כולם להזכיר ראשונה את

האוניברסיטה העברית בירושלים, שבה אני מלמד וגאה להיות מורה בין מוריה,

ואליה אני גם מתכוון לשוב בעוד 13 דקות, לאחר שאסיים את הרצאתי הקצרה

כדי לא לבטל תינוקות של בית רבן מלימוד תורה.

אני מדבר על ירושלים של חז"ל, וכך נתבקשתי. אני מנסה לסכם בדקות ספורות

את התמונה שעולה מן הדרך שבה חז"ל, חכמים זכרם לברכה, מתארים את

ירושלים, וקראתי להרצאתי הקצרה "ירושלים של חז"ל", כמובן כמשחק מכוון

על הביטוי ירושלים של זהב הלקוח מן המקורות ולא משירה של נעמי שמר, כפי

שחושבים רבים.

צריך להבין שכאשר עוסקים בנושא של ירושלים בעיני חז"ל, אנחנו מדברים על

תופעה מאוד מעניינת. חכמינו זכרם לברכה הקרואים חז"ל, אנשים שרבים מהם

מונצחים כאן ברחובות ירושלים, שחיו מן החורבן לערך, משנת 80, אם נזכיר

את רבי יוחנן בן-זכאי ועד לכיבוש המוסלמי של העיר בשנת 630 לערך, אותם

אנשים שאנחנו קוראים בשם חז"ל, שהם העמידו לעם ישראל את היצירה הגדולה

של התלמודים, המדרשים, סידור התפילה, התרגום הארמי, ההגדה של פסח

וכיוצא בזה, לא חיו בירושלים. ירושלים לגבי תקופת חז"ל היא עיר חרבה.

משנת 70 עד שנת 630, להוציא אולי רנסנס קצר בתקופת מרד בר-כוכבא, וגם

זה נמצא בוויכוח חוקרים, ירושלים היא עיר הרוסה; אין בה יישוב יהודי,

אולי משפחה בודדת כדי לשמור על הגחלת. יהודים משלמים כסף לשלטון הנוצרי

כדי לעלות לירושלים ב-ט' באב ולבכות תמורת תשלום על חורבנה. זוהי עיר



של כנסיות, זוהי עיר של אשפתות, זוהי עיר של עבודה זרה, זו אינה עיר

שיהודים גרים בה, אבל זו עיר שיהודים חושבים עליה, זוכרים אותה, מקווים

אליה וכוספים אליה.

העיסוק בירושלים של חז"ל, שאותו אני אסכם בדקות ספורות, הוא עיסוק

שעיקרו זיכרון ותקווה. בשום פנים ואופן זו לא מציאות של הווה. בודדים

ביקרו בעיר הזו מהאנשים הקרויים חז"ל, וגם הביקורים האלה הותירו את

רישומם בעיקר בזיכרונות העבר ובתקוות העתיד.

אני מסכם בקצרה, וכבוד השר הזכיר שהחומר הוא רב מני ים, מאות רבות של

מקורות, ואני מנסה להפיק תמונה אחת. היום זה חג, הישיבה חגיגית, אבל

גם אם אומר בשם חכמינו כמה דברים קשים, הרי אני משמש פה רק פה למקורות,

ואינני כופה עליהם איזו דעה שהיא.

ובכן, מה אומרים חכמינו זכרם לברכה על ירושלים? תחילה צריך להבין שהם

עוסקים בה בשבחים בלתי רגילים. השבח, הפאר, ההוד, ההדר, התיאור

הנוסטלגי כעיר חרבה ובכל-זאת כשמתארים אותה, מתארים אותה בסופרלטיבים.

ירושלים אין לה שם אחד בלבד כידוע. שבעים שמות לירושלים. אפשר למצוא

אותם במדרש, מנויים אחד לאחד. חלקם כבר נקבעו בירושלים של היום, חלק

משכונות ירושלים הם שמותיה, חלק ממסעדותיה וחלק ממלונותיה הם שמותיה של

ירושלים. שבעים שמות. לא תמצא עיר אחרת בכל העולם כולו שזכתה לשבעים

שמות.

לירושלים גם נסים משלה, על-פי המסורת הידועה של הנסים שאירעו לאבותינו

בבית-המקדש.

לירושלים גם הלכות משלה. עשר הלכות שונות קובע התלמוד לירושלים עצמה.

אחת מן העשר מקוימת בחלקה עד היום, והיא ההלכה שאין מלינים בה את המת.

אבל הלכות אחרות, הלוואי וקיימו, וראש העיר ברח בזמן הנכון. אין עושים

בירושלים אשפתות, ואין עושים בירושלים כבשונות, לא מגדלים בה תרנגולים,

כמו לשכן שלי שיש לו תרנגול. בקצרה, יש הלכות המייחדות את ירושלים. זו

עיר בעלת ייחוד מכל צד שהוא.

כשחז"ל עוסקים בירושלים, באמת תמונת המפתח היא הגוזמה והנוסטלגייה, ולא

הבאתי אלא דוגמאות בודדות כדי להבליט את הנקודה הזאת.

למשל, אומר מדרש איכה רבא שעשרים וארבעה רחובות היו בירושלים. כל רחבה

מובילה לעשרים וארבעה מבואות, וכל מבוא לעשרים וארבעה שווקים, וכל שוק

מוביל לעשרים וארבעה שקקים, שזו מילה חדשה בעברית. שקק הוא שוק קטן.

וכל שקק מוביל לעשרים וארבעה חצרות, וכל חצר מובילה לעשרים וארבעה

בתים, וכאן פוסק המדרש, אבל לא קשה לדמיין עשרים וארבעה דירות בכל בית.

מדובר בעיר שלפי חז"ל היו בה למעלה משבעה מיליון בני-אדם, כמובן תיאור

ששום ארכיאולוג ושום היסטוריון לא יסמוך עליו את ידו, אבל כך מצטיירת

ירושלים של העבר. עיר גדולה ביותר, עיר יפה, שהרי עשרה קבים של יופי

ירדו לעולם, ותשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו: עיר של שמחה

גדולה, ומי שלא ראה שמחת ירושלים, לא ראה שמחה מעולם; עיר של אנשים

מיוחדים, אנשים בעל יופי בלתי רגיל; עיר של אנשים יפים באופן מיוחד,

אנשים חכמים במיוחד. כל דבר שמדברים חז"ל בירושלים של העבר, הם מדברים

בסופרלטיבים.



זו עיר שמחה במיוחד, ולכן חם מספרים שכיפה של חשבונות הייתה מחוץ

לירושלים. כלומר, מחוץ לעיר היה בניין בצורת כיפה, מכופה, ובתוכו היו

מנהלים את החשבונות. אינני יודע אם הכוונה לבורסה של אז או לבנק של אז,

מחירי מצרכים, שערי חליפין, אבל כיפה של חשבונות הייתה מחוץ לירושלים,

וכל מי שמבקש לחשב חשבונותיו, הולך לש0. מדוע? שהוא לא יחשב את

הוצאותיו - בעברית, אובר-דראפט - בירושלים וייצר לו, לפי שנקראת

ירושלים משוש כל הארץ, ואין בעיר הזו מקום לא לעצב, לא לצער, לא לאבדן

תקציבים, וכבר הזכירו את זה לפני, ולא לשום עניין שפוגם במהותה של

העיר.

עצי ירושלים, אומר התלמוד הבבלי, היו עשויים עצי קינמון, ובשעה שהיו

מסיקים מהם, הייתה ארץ-ישראל כולה שובעת מריחם, ריחם נודף בכל

ארץ-ישראל. במקום אחר גם סופר שבשעה שהיו מסיקים את עצי ירושלים, היו

מתעטשות העזים ביריחו. יש לי הסבר שלם על זה, אבל לא אעשה זאת ברגע

זה.

ירושלים היא הגבוהה מכל הערים, היא לא נשטפה במבול, מספר האנשים שעלו

אליה לרגל ברגלים עבר את 12 המיליון. זו עיר כל כך בלתי רגילה, עד

שבאמת אתה מבין שכאן זו עיר של זיכרון, שבמציאות של חז"ל היא חורבות

ואשפות.

כאן אני רוצה שיעור קטן, הרי מורה הוא בכל-זאת מורה, ואי'אפשר קצת לא

לחדש משהו אולי לחלק מכם. ירושלים היא עיר הקודש, כולנו חוזרים על עיר

הקודש ואומרים רוח הקודש, בשם הקודש, ארץ הקודש; וכולם מקדשים קידושים

והקודש חוזר אל לשונינו. כשאני בודק את זה בייחוד עם תלמידיי עם הציבור

הרחב - איך אתה מבין את הביטוי עיר הקודש! מה עומד מאחוריו? תרגם לי

אותו לאנגלית - רבים נוהגים לתרגם למשל את ארץ הקודש - 'הולילנד', שזה

גם שם של בית-מלון בירושלים. מסתבר שיש פח לא רק טעות, אלא טעות גדולה.

בתורה ישנה איזו אי-הבנה מרכזית במושג הזה.

עיר הקודש אין פירושו העיר הקדושה, אין זה שם עצם ותואר, זה לא העיר

שהיא קדושה, כמו שרוח הקודש היא לא רוח קדושה, כמו שלשון הקודש היא לא

לשון קדושה. הצירוף עיר הקודש, לשון הקודש, רוח הקודש, ארץ הקודש הוא

צירוף של סמיכות בין שני שמות עצם. עיר הקודש היא עירו של הקודש, לשון

הקודש היא לשונו ורוח הקודש היא רוחו, והקודש כמובן בלשון מקוצרת

לכינוי המקובל של ריבונו של עולם בספרות חז"ל, הקודש ברוך הוא.

מסיבה שאינני יודע אותה השתבש הביטוי בפינו, ואנחנו אומרים הקדוש ברוך

הוא. זה לא נכון. מבחינה תיאולוגית אפילו אני יכול להוכיח שזו טעות

נוראה לומר הקדוש ברוך הוא. הקודש ברוך הוא. קדוש הוא כל מי שנמצא במגע

עם הקודש. יש אדם קדוש, יום קדוש, מקום קדוש, אבל ריבונו של עולם, אינך

יכול להגדיר אותו בתואר אלא רק במהותו. הוא הקודש, כמו שהוא גם מקום

למשל, והביטוי קודש ברוך הוא, הוא הביטוי הנכון. בכל כתבי היד של ספרות

חז"ל תמה- נאמר "הקודש ברוך הוא", ולא "הקדוש ברוך הוא". הראיה למי

שעוד לא השתכנע, הוא הביטוי הארמי המקביל. אנחנו לא אומרים בארמית

קודשא בריך הוא, וקודשא, השר יסכים איתי, אין פירושו קדוש, אז היה

הקדישא בריך הוא, אלא קודשא פירושו הקודש. מן הראוי להחזיר את עטרת

הביטוי הזה למקומו. ירושלים היא עיר הקודש, כלומר, עירו של הקדוש ברוך

הוא. היא קדושה מעצם כך, אבל עצם הביטוי עיר הקודש מדבר על בעלות בלתי



רגילה של ריבונו של עולם על תעיר הזו; ומכך נגזרים דברים רבים שאומרים

חז"ל על ירושלים עיר הקודש.

יחד עם זאת, בשמותיה של ירושלים מופיע גם הכינוי- עיר היונה. בתודעה

שלנו, בלשון שלנו, יש יונת נוח או יונת השלום של האו"ם או כל סיבה

אחרת. המילה יונה ועיר היונה מתקשרות אצלנו לטוהר, לנבל, לעלה של זית,

לשלום, לזוג יונים, לשלווה משפחתית וכיוצא בזה. כל מי שמכיר את הביטוי

עיר היונה במקורו, ביטוי הלקוח מדבריו של הנביא צפניה, יודע שזה שוב

שיבוש שהתקבל. ופעמים רבות, שיבוש - כיוון שהתקבל התקבל, אבל אנחנו

אנשי המדע לא תמיד נלך בעקבות השיבוש. הנביא צפניה בפרק ג' של נבואתו

תוקף את ירושלים באופן חריף מאוד ומדבר עליה ואומר: "הוי מראה ונגאלה

העיר היונה". העיר היונה. "לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר... שריה בקרבה,

אריות שאגים, נביאיה פחזים... כהניה חללו קדש". הנביא צפניה אינו חוסך

כאן את שבטו מירושלים וקורא לה עיר היונה, כל המפרשים, על המקום, בין

המסורתיים ובין המודרניים, מפרשים את הביטוי עיר היונה בצורתו הנכונה.

עיר היונה כביטוי המקראי היא עיר הרמאות, עיר המרמה; והנביא צפניה

שחושב כך בזמנו שלו מתקיף את ירושלים על כך.

אני מוכרח לומר גם ביום חגה של ירושלים שהקורא את ספרות חז"ל על

ירושלים רואה שהיא לא אך ורק עיר השלום, עיר השמחה, עיר האהבה, עיר

הכיסופים. חז"ל גם אינם חוסכים שבטם מירושלים אם הם חושבים שיש להם

מה לומר. גדולתם של חכמינו זכרם לברכה שהם לא נשאו פנים לאיש ולא נשאו

פנים לעיר. בספרות חז"ל נמצא בצד נוסטלגיה והגזמה, שעליה דיברתי והיא

כמובן הרוב, גם ביטויים קשים מאוד של דברים כנגד העיר, כנגד תושביה,

כנגד מנהיגיה; ודי אם נזכיר בקצרה את הסיפור הידוע על קמצא בר קמצא,

המציג שם שלטון בלתי נכון, כניעה לאילי ההון וכיוצא בזה דברים.

ירושלים של חז"ל היא עיר מורכבת, היא עיר השלום, יונתי בחגווי הסלע אם

תרצו, והיא לפעמים גם עיר הרמייה. חז"ל עוסקים הרבה מאוד בשאלה מדוע

חרבה ירושלים, והם אומרים שעשרה חלקים של חנופה בעולם, תשעה בירושלים

ואחד בעולם כולו. ירושלים מיוחדת לא רק ביופי האדיר שלה ובשמחה הגדולה

שלה אלא גם בחלק השלילי. אם יש חנופה בעולם - תשעים אחוז בירושלים,-

ייסורים בעולם - תשעים אחוז בירושלים. הכול במדרש אבות דרבי נתן. תורה

בעולם - תשעים אחוז בירושלים. זו עיר שאיננה יודעת פשרות. כשהיא גדלה,

היא גדלה עד ההרי מעל, וכשהיא נופלת, היא נופלת עד תהום רבה.

העיסוק של חז"ל בירושלים של העבר הוא עיסוק באמת של הלקאה על חטא לא

פעם. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן מתלמוד

תורה. אני לא מדבר על יום של בחירות. ירושלים חרבה על גילוי עריות,

היא חרבה על שנאת חינם. ירושלים של חז"ל של העבר, היא ירושלים מורכבת

מאוד, מן החיוב ומן השלילה. וכאמור, יונתי בחגווי הסלע, אבל גם עיר

היונה.

עד כאן לעבר. בהווה כאמור אין ירושלים. חז"ל לא מדברים כמעט, להוציא

סיפורים בודדים על ביקורים של חכמים בודדים שבאו לירושלים לבכות על

חורבנה ולנחם את חורבותיה, אין ירושלים בספרות חז"ל אלא רק כזיכרון

העבר, אלא שאז כזיכרון העבר, היא שלילה וחיוב, ולמזלנו החיוב גובר.

מאידך גיסה, כשעוסקים חז"ל בירושלים של העתיד, זו ירושלים שאני מקווה

שכולנו כבר מתחילים להלך בין חורבותיה, ודבריהם של חז"ל אכן מתגשמים



והולכים סביבנו. כשעוסקים חז"ל בירושלים של העתיד, מסתבר שירושלים של

העתיד תהיה חזרה מוחלטת אל ירושלים של העבר, אבל רק ירושלים הזוהרת, רק

ירושלים היפהפיה, רק ירושלים השמחה. המעגל כאן נסגר. במקום שאין הווה

באמת, הזיכרון והתקווה נפגשים. אינני יודע באמת מה קרה כאן, האם תקוות

העתיד הן שפרנסו את ציורי העבר, או שמא זיכרונות העבר הם שבנו את ציורי

העתיד. דבר אחד ברור לי, במקום שאין הווה, הזמן מתפרק למרכיביו, ואז

העתיד נמשך עד סוף, והעבר נמשך עד סוף ונפגשים בנקודה אחת.

מי שמסתכל על כל הביטויים שחז"ל עוסקים בירושלים של העתיד, עתידה

ירושלים כך וכך, רואה שכולם פשוט חזרה על ירושלים של העבר. למשל,

"עתידה ירושלים שיתקבצו בתוכה כל הגויים וכל הממלכות", "עתידה ירושלים

להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כיסא הכבוד", כלומר בגובה. "עתידה

ירושלים" - אני רוצה לומר את זה בזהירות כי אני לא רוצה להיות פוליטי -

"להתרחב ולהגיע עד שער דמשק". "עתידה ירושלים להיעשות עיר ואם לכל

הארצות". "עתידה ירושלים להוציא מים חיים", אומר המדרש, ובמים החיים

האלה ירפאו כל מי שיש לו מחלה. והדבר האחרון, אמר רבי בנימין הלוי,

"עתידים תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישראל

באים ונוטלים מהם". ובאותם ימים שנדמה לי שחבריי הירושלמים הולכים עם

ראש באדמה, בגלל ימים קשים בירושלים, ימים שפופים ואדם הולך וראשו

בקרקע, אין לי ספק שהסיבה היחידה היא שהוא מחפש את אותן אבנים טובות

ומרגליות, שהרי לא ייתכן שדברי חכמינו לא יתגשמו, וירושלים של העתיד

היא ירושלים זוהרת מאוד.

אני מאוד מקווה שביום חג כזה של ירושלים אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי

שאכן תהיה זו העיר הזו, עיר האמת, עיר השלום, עיר לא נעזבה, נווה שאנן,

מקום מנוחה, כולם שמותיה של ירושלים, יונתי בחגווי הסלע, אבל לא עיר

היונה.

רני שגיא; תודה לפרופסור אביגדור שנאן.

תודה לכולכם.

הישיבה ננעלה כשעה 30 ;16

קוד המקור של הנתונים