ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 13/05/1998

פגישת היכרות עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 173

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד'. י"ז באייר 13.5.98 בשעה 09:30

סדר היום; פגישת היכרות עם מנכ"ל רשות השידור

אורי פורת

נכהו;

חברי הוועדה;

היו"ר עמנואל זיסמן

יונה יהב

ראובן ריבלין

וליד צאדק חאג' יחיא

דליה איצלק

אליהו גבאי

דוד אזולאי

צבי ויינבג

רפאל אלול

זאב בוים

מוזמנים;

רשות השידור

פרופ' רינה שפירא - יו"ר

אורי פורת - מנכ"ל

מיכל מירון-שקד - דוברת

האגודה לזכות הציבור לדעת

ישראל מידד - מנכ"ל

מועצת תלמידים ונוער ארצית

אילן קוויק

זמריה קופנפלד

אילנה גוטמן

עדן קוזמוסקי

גדי לוזון



היו"ר עמנואל זיסמן; בוקר טוב לכולם, אני מקדם בברכה חמה את

אורי פורת, שהוא אדם בעל רקורד והישגים,

ואנחנו, בתיאום איתו וגם עם יו"ר המליאה, גב' שפירא, החלטנו

שהישיבה הזאת תהיה בעיקר ישיבה של היכרות וחילופי דעות כלליים,

ובעוד שבועיים שלושה אנחנו נקיים דיון יסודי ומקיף, גם אחרי

שאורי יופיע בפני המליאה של רשות השידור, הוא נכנס לתפקידו רק

לפני כמה שבועות וכבר ניכרים כמה וכמת צעדים בפעילותו.

ועדת החינוך והתרבות והספורט ביצרה את מעמדה בשנתיים האחרונות

כוועדה שהיא משענת לתקשורת חופשית, לעיתונות חופשית, לחופש

הביטוי.

אנחנו עמדנו לצידה של רשות השידור בשנתיים האחרונות, ולא כפי

שכמה עיתונאים כותבים. זה מאבק עיקבי, שיטתי, רצוף, כדי להגן על

העצמאות ואי התלות של רשות השידור.

אני מזכיר לכם שורה ארוכה של נושאים, כמו קופטש או החמישיה

הקאמרית או דברים אחרים בתחום המוזיקה והאומנות, וכפי שאמרתי

בפתח הדברים זו שיחת היכרות. אנחנו נקיים דיון.

אין ספק שרשות השידור, על זרועותיה, היא רשות שצריכה לשקף את

המציאות הישראלית, צריכה לתת ביטוי למגוון הדעות, זאת מדינה

דמוקרטית פלורליסטית, והיא עושה את זה, ואם היא לא עושה את זה,

זכותנו לבקר, זכותנו להציע שינויים ושיפורים.

כך שאני יכול לומר שיש קשר עמוק בין הוועדה הזאת לבין רשות

השידור.

אני רק רוצה להגיד לך שיש סדרי עדיפויות במדינת ישראל. במשך

כחמישים שנה, נושא הביטחון תמיד היה בראש סולם העדיפויות.

ועדת החינוך והתרבות והספורט מורכבת מחברים מאחת עשרה סיעות.

בכנסת יש שלוש עשרה סיעות. אבל גם שתי הסיעות שאינן מיוצגות,

הדלת תמיד פתוחה בפניהן להשתתף בישיבותינו.

יותר ויותר המעמד של החינוך במדינה עובר לפעמים את הביטחון

מבחינת הזדהות ותמיכה של הציבור. והיינו רוצים שענייני חינוך

ותרבות וספורט, לא רק על ידי זה שמצלמים הצגה או מצלמים הצגת

בכורה של סרט או של קונצרט זה ואחר, אלא דיונים מהותיים,

ענייניים, יבואו לידי ביטוי.

חרה לי מאוד למשל ששר החינוך והתרבות היה חולה מאוד, ושנת

הלימודים בשנה שעברה, נפתחה כאן לאחר שמונה וחצי שעות של

דיונים, ובחדר הסמוך, מילה אחת לא נאמרה, כאילו זה לא קיים.

אילו היו חילופי דברים והחלפת גינויים וכינויים, אולי זה היה

מגיע. אנחנו העברנו פה חוק ויש פוליטיקאים ששילמו בקריירה

שלהם, כמו אלי דיין. איפה אלי דיין היום? יושב ראש הקואליציה של

מפלגת שלטון.

חוק חינוך ארוך נחקק כאן, ולא רק נחקק כאן, אנחנו רואים את זה

כחוק שהוא צריך להתבצע בשלבים.

לא מצאנו את מקומנו. אני יכול להגיד, אבל אם יבוא מישהו שיש לו

רשת של בתי ספר פרטיים בארה"ב ומבקש מכתב, אז פתאום, בדיון איתו

על איך להפריט מערכת חינוך, מגיע לכאן צוות טלויזיה. אני

העברתי את הדברים האלה בזמנו למוטי קירשנבאום.

ולכן, אני מקבל אותך בברכה חמה. אנחנו נעשה את הכל כדי לסייע לך

ברפורמות ובשינויים שהם ודאי יהיו חיוביים ויחזקו את רשות

השידור. אני לא מדבר על עצמי ועל חברי, אבל קח בחשבון, שלנו יש

דרכים שונות ומגוונות כדי להיחשף ולהיות מצולמים. ענייני החינוך

הופכים יותר ויותר בסדר עדיפות עליונה בחברה הישראלית. היינו



רוצים שזה יבוא לידי ביטוי הרבה יותר חזק, הרבה יותר מודגש,

בכלים הממלכתיים שאתה מופקד עליהם, ואנחנו מאחלים לך הצלחה.

בבקשה, ח"כ בוים.

זאב בוים; אורי פורת, יש ציפיה גדולה עם כניסתך

לתפקיד. הייתי אומר את זה בצורה ציורית,

אולי עכשיו חצי בתהליך של חובשי שחפ"צים .וחצי מגיחים החוצה

מהחורים. וגם אלה וגם אלה מלמדים במה דברים על עוצמת רשות

השידור, על מעמדה בחברה שלנו ובמשטר הדמוקרטי שלנו.

אני מסבים עם היו"ר, הם גם מלמדים על עצמאותה של רשות השידור,

שיו"ר הוועדה וחברי הוועדה עמלו ושקדו כדי לא לפגוע בה חרף

עניינים שרק חלקם הוזכר כאן.

יחד עם זה, לפחות בציבור שאני נפגש יש ביקורת קשה על התקשורת.

בכלל היום זה באופנה - כל דבר התקשורת אשמה.

כמובן שרשות השידור זה לא כל התקשורת, זה אנחנו יודעים, אבל היא

חלק חשוב ממנה, במובן הרחב של המילה תקשורת.

אני מציע לך שאוזנך תהיה כרויה לרחשי הלב האלה של הציבור במובן

הרחב. נדמה לי שאין הזדמנות בציבורים רחבים שאני נפגש בהם שאין

טענות. מכיוון שהתקשורת, ובתוך זה רשות הציבור יותר מכל, צריכה

להיות באמת המכשיר שנותן איזה שהוא ביטוי והד לציבור עצמו, אז

צריך להקשיב לו, וצריך לשמוע אותו. זה הערה אחת.

הערה שניה, כל אחד מאיתנו הפוליטיקאים, כבר התרגלנו שבדי

להיכנס לפריים אנחנו צריכים לבצע כל מיני גימיקים, והכל מותר,

ואין גבול לדברים האלה, ויש בזה איזה מין מערכת יחסים הדדית

שהתפתחה בין האנשים פה שמפעילים את המכשירים האלה לבין חברי

הכנסת שרוצים להיכנס לתוך המסגרת הזו. היו"ר גם דיבר על זה,

ובהרבה מקרים זה לפעמים נחמד. צריך לומר, שלא מעט פעמים זה

מבזה את עצמנו. בזה אני באמת לא בהכרח מאשים את התקשורת. יש

שני צדדים של הענין, שהשורה התחתונה אלח מסרים, במקרה הטוב

רדודים לציבור, ומסרים שמבחינה ערבית של מוסד כל כך חשוב, הם

חלק גדול באשמתנו. אבל זו עבודה משותפת, במעט הייתי אומר עבודה

זרה. אני מצטרף לפנייתו של היו"ר בזה שהוא נתן במה דוגמאות,

הייתי רוצה דווקא נוכח עוצמת המכשירים והכלים האלה, הייתי מצפה

שהם במידה רבה יכתיבו איזה קו אחר.

אני למשל לא בטוח שבכל הזדמנות כמו ההזדמנות הזאת, צריך להנכיס

את המכשירים האלה ואת התקשורת פנימה לתוך הדיונים, לתוך כל זה.

גם יושבי ראש הועדות כבר התרגלו לענין, וזה דבר מקובל שאין מכעט

דיון פה מבלי שהמצלמות תתקתקנה. אני סבור שזה פוגם בדיון

הציבורי ומפריע לו, ואנחנו בני אדם פוליטיים, ואנחנו לא יכולים

לעמוד בפני זה.

אולי גם הייתי צריך לדון בסוגיה הזאת עם איזה שהוא גוף בתוך

הכנסת ויחד איתך ועם יו"ר הכנסת. אני לא בטוח שהתופעה הזאת

קיימת בפרלמנטים אחרים בעולם בצורה כזאת. פה אין גבול.

נניח שאנחנו פה בוועדה, היינו צריכים לדון בסוגיה מאוד קשה

כמו פעמוני היובל, אי הופעת בת שבע, אז היה פה קירקס. פשוט

ניצלו את התיקשורת לפגוע בחברי הכנסת, בוועדה, ביו"ר הוועדה. עם

כל הכבוד, אדם אחד, כבודו במקומו, בלי לפגוע במקצועיותו וכו',

עשה פה הצגה וקרקס שלם, עד כדי כך שהיינו המומים, ידידי יונה

יהב הראשון שהתאושש. מיהו האדם שעושה ללעג ולקלס את הוועדה?

אני לא מאשים, אני רק אומר, זה מצריך איזו שהיא חשיבה משותפת,



עד איפה, מה הגבולות, אם אפשר לקבוע גבולות. אלה דברים שאני

לפחות הייתי מצפה.

אליהו גבאי; קודם כל דבריו של קודמי הם למעשה לדעתי לב

העניו שצריך לתת עליו את הדעת. זה חשוב

מאוד והייתי מאוד רוצה שבאמת נחדד אותו כדי שנוכל להתמודד איתו.

זו בעיה חמורה. טוב שהוא הקדים אותי ואמר את זה.

הייתי רוצה לשמוע מה החידוש בעבודתך, מה ההמשך ומה השינוי,

מכיוון כשכאשר בא אדם חדש יש לו תכנית עבודה שונה. כלומר, המסר,

החזון, יש דברים טובים מאוד שהם קיימים שאתה רוצה להמשיך אותם

ויש דברים שאתה מוסיף, החידוש.

דבר נוסף, צומחים חדשות לבקרים כל מיני ערוצים, היום צומחים בלי

סוף ערוצי רדיו, בעוד כמה זמן יצמחו יותר ויותר ערוצי טלויזיה

שהם לא תחת חסות רשות השידור הממלכתית, וגם לא עולים למשלם

המיסים כסף, אדרבא, הם מכניסים מיסים למדינת ישראל. במה תהיה

העדיפות והייחוד של הרשת הזאת, הממלכתית, שעולה למשלם המיסים

הון תועפות, וקרקע, וציוד, ומקבלת גם באיזה שהוא מקום קדימויות

בהרבה דברים, על הערוצים של הרדיו וגם הטלויזיה, כמו ערוץ 2

ויצוצו עוד כמה ערוצים למיניהם, וכל הלויינים. במה הייחוד

שאנחנו נוכל להזדהות עימו שזו הרשת הממלכתית שלנו?

דבר נוסף, הייתי אומר בשנים האחרונות הוזנח קצת הנושא של הפיתוח

המקורי שלנו. איך לתת את הדעת על זה?

נוצר גם מצב שבגלל שיותר זול לבקש כל מיני הפקות מבחוץ, נוצרה

אבטלה סמוייה שבכל מקום מדברים עליה. האם זו בעיה שאתה חושב

להתמודד איתה ?

יונה יהב; אני היחידי שאינני חבר הוועדה הזאת. ביקשתי

להיות מוזמן כחבר ועד המנהל בעבר, לבוא

לומר לך שאני מרגיש נציג של רשות הציבור פה בכנסת, וזה מאוד

מאוד חשוב.

ליוויתי את רשות השידור כעשר שנים, ואני בהחלט חושב שזאת רשות

וכלים מאוד מאוד חשובים בביצור הדמוקרטיה בישראל, וכל מה שיש לי

לומר לך זה - תתרחק ותיזהר מהפוליטיקאים, שלא תצטייר כאחד שאפשר

להרים אליו טלפון ולהשפיע על החלטות מקצועיות.

אני מאוד שמחתי על המינוי שלך, אני חושב שזה מינוי מקצועי, גם

היבעתי זאת, ואני בהחלט חושב שהאינטגריטי המקצועי והשם המקצועי

שלך חשוב מכל יכולת לרצות צד כזה או צד אחר, זה לחלוטין לא

רלוונטי מי בצד.

גם אם לפעמים העיתונות שוגה, ומחפשת, כמו שאמר היו"ר, את

הכותרות, ולדאבוני לעיתים המגמה היא, תעזוב אותי עם העובדות,

העיקר הכותרת, או אל תבלבל אותי עם העובדות, חשובה הכותרת,

והעורך הראשי צריך באמת להיות על המשמר, אבל מצד שני מאוד מאוד

חשובה עצמאות וגם האומץ של כלי התקשורת.

והיום בעידן הרייטינג ובעידן הפירסומות ובעידן של השורה התחתונה

הכלכלית, מאוד חשוב מה אתה תעשה. ואתה כבר בגיל כזה שלא צריך

ללמד אותך שום דבר, וגם לא להבטיח לך, אתה היום נמצא בפוזיציה

הטובה ביותר.

לכן אני אומר לך, עם כל מה שהחברים שלי פה אומרים, תתרחק מהבית

הזה, תתרחק מהבתים ממול, תתמקד בבית כלל ובכל הסביבה שלו.



ראובן ריבלין; אדוני היו"ר, לפני שאני אפנה למנכ"ל הרשות

ואעיר כמה מההערות, הייתי רוצה לומר, וזה

לכולם, שבדרך כלל השמאל תמיד שמח פעמיים, פעם כשהוא מגיע

לשלטון, ופעם כשהוא צריך לפנות את השלטון, בעיקר בכל מה שקשור
לרשות השידור, כי הוא אומר
נו עכשיו תראו את הימים השחורים.

אני שמח שמנכ"ל רשות השידור, אורי פורת, הסכים לקבל על עצמו את

התפקיד, שכן, כבר מראש נסתתמו טענותיהם של כל אותם אלה אשר

מבקשים לעשות הון פוליטי, ח"כ יהב, גם כאשר הם נכשלים.

אני מוכרח לומר שבראשותו של אורי פורת, ובראשותם של עוד מנכ"לים

שנתמנו ע"י הליכוד, רשות השידור הפכה להיות רשות עצמאית

לחלוטין, עם חופש וליברליות שאין כדוגמתם, והם לסמל ברשויות

שידור בעולם כולו. כל מה שאנחנו רוצים זה לשמר את הפלורליזם,

לשמר את חופש הביטוי, לא להגיע לידי מצב שבו חס וחלילה איזה

שהוא מעמד פוליטי יבקש לעשות צנזורה כל שהיא.

אלא מה, אנחנו מבקשים גם, כפי שהיה תמיד, כי לפעמים אנחנו

בזמנים מסויימים, דווקא כשאתה לא היית מנכ"ל רשות השידור, מצאנו

את עצמנו נמצאים לא בדיווח אלא ביצירת תעמולה, ביצירת דעת קהל.

פעמים עושים זאת אפילו מבלי משים, כי הרי כל אדם הוא בעל השקפת

עולם. לפעמים כאשר הוא מביע את השקפת עולמו, והיא מותרת

לחלוטין, הוא לא שם לב שהוא למעשה יוצר איזו שהיא השפעה על דעת

הקהל שהופכת אפילו להיות שטיפת מח.

אני רוצה לברך את הוועד המנהל של רשות השידור, כאשר תקומה עלתה

והפכה להיות גם לבמה לויכוח נוראי בתוך הציבוריות הישראלית. כי

פעם ראשונה הציבור הישראלי נתקל בדברים שהם היו בבחינת ביקורת

חריפה על מעשים שנעשו על ידי הציונות במאבקה הצודק, בצדק בלתי

מתפשר, אבל דברים שהיו קשים ביותר.

אני מברך את הועד המנהל שצפה גם את השקפת עולמם של אנשים כמו

מנכ"ל רשות השידור הנכנס, האומר הדברים שהיו: "יראו, ישמעו,

ויובאו בפני הקהל", אבל גם נפתח דיון ציבורי שבו יוסבר מה היו

הדברים, איך הם קרו? למה הם קרו? מה הפרשנות האחרת?

כמובן שדיון ציבורי בצד הבאת המראות בפני אנשים והקולות לא רק

נשמעים אלא גם נראים, אלה דברים שהם לחם חוקה של דמוקרטיה, ואני

באמת מברך את הנהלת הועד המנהל על כך שהיא הגיעה למצב כזה, ואני

בטוח שזו תהיה גם השקפת עולמו וגם דרכו של המנכ"ל הנכנס, שהוא

היה המנכ"ל היוצא, ואשר טביעות אצבעותיו ברשות הן מהמפורסמות.

אני הייתי מציע גם למנכ"ל לשים לב לדו"ח צוקרמן. בדו"ח צוקרמן

יש כמה דברים שראויים בהחלט ליישום, ואפילו ליישום מיידי. אני

יודע שיש על הדו"ח ויכוח מקצועי.

בעניינים המקצועיים, המקצוענים יטפלו, אני לא מבקש ממך שתתרחק

מהבית הזה, תמיד אתה ברוך לבוא לבית הזה על מנת לבקש סיוע לחזק

את רשות השידור במעמדה העצמאי כרשות עצמאית לכל דבר.
יו"ר עמנואל זיסמו
ח"כ ריבלין, אנחנו נקיים דיון על דו"ח

צוקרמן בקרוב. אני דיברתי השבוע עם מגישי

הדו"ח, ביניהם הירושה משלנו אלי בן טובים, ואנחנו נקיים.

אבל כפי שאני אמרתי בפתח הישיבה, זו פגישת היכרות, אני אדבר עם

אורי, אולי נשלב את זה עם הדיון המקיף שנעשה בעוד שבועיים

שלושה.



ואליך צאדק חאג' יחיא; לפני חודש וחצי נאמתי אחרי חבר הכנסת

דראוושה, והוא נאם בערבית, ומישהו

מחברי הכנסת עשה קריאת ביניים ואמר לי: "אתה בודאי תמשיך לדבר
בערבית". אמרתי
"זכותי לדבר בערבית אבל אני רוצה לדבר אל הקהל

היהודי בכדי שישמע את בעלותי, וירגיש בכאב שיש לי כאזרח מדינת

ישראל שרוצה להשתלב בתוכה", ולצערי הרב אנחנו עדיין נידחים

מהשתלבות זו בחברה הישראלית.

אני רוצה להיות אחד מהחברה הישראלית, ואני לא רוצה להשתעשע

בדברים שהם לא רלוונטים בעניינים האלה. אני, ואליד צאדק, חבר

כנסת ישראל, רוצה להיות אזרח מלא של מדינת ישראל בכדי שאני

אשתלב בתוכה.

ולדעתי הטלויזיה וכלי התקשורת הם כלי הכי חזק והכי יעיל בכיוון

הזה שאני מדבר עליו באני מאמין שלי.

אני הצעתי לפני חודשיים הצעה לסדר היום, התעלמות התקשורת העברית

מהציבור הערבי, ואני שואל את עצמי, כמה ערבים הופיעו בכלי

התקשורת העבריים בנושאים השונים.
ראובן ריגלין
עוד יהיה שופט עליון ערבי, עוד יהיה מנכ"ל

רשות שידור ערבי. הכל יהיה בסדר.
ואליד צאדק חאג' יחיא
יש פרות קדושות, יש אפילו בין חברי

הכנסת, אנשים מלומדים וטובים אבל הם לא

יודעים את מלאכת ההתקרבות לתקשורת, והם הצידה. אני לא יודע

לעשות את הדבר הזה ואין לי את הכלים לעשות את זה, ובעיותי הן

בעיות שנחשבות לבסיסיות בשבילנו, אבל הם כבר עברו מעולמו של

היהודי, אנחנו עברנו את זה.

כשהייתי סגן שר החקלאות, ועשיתי דברים יפים במגזר הערבי כמו

סלילת כבישים חקלאיים וכוי, ועשיתי הודעה לעיתונות, אף אחד לא

קיבל את זה מכיוון שמה זה מעניין לעשות סלילת כבישים חקלאיים

או להיטיב לזה או להיטיב לזה? אנחנו מזמן עברנו את זה. אולי

לפני עשרים וחמש שנה זה היה טוב לתקשורת, אבל עכשיו מה אנחנו

נכתוב? נסלול כביש בעלות של מליון שקל, מה זה?

אני מאמין, אדוני המנכ"ל, שבכדי שיהיה שינוי בתוך המדינה,

כמדינה דמוקרטית, צריכה להיות בשלות גם בעם לקבל את ההחלטות

הגורליות.

לא יכול להיות שיבואו ויגידו אנחנו רוצים לפרק את ההתנחלויות

כאשר אין בשלות בעם, נניח. אני הבאתי דוגמא מאוד קיצונית. או -

אנחנו רוצים מחר להקים מדינה פלסטינית, אם אין בשלות בעם. ולא

יכול להיות שהערבים יזכו בשיוויון מלא בתוך מדינת ישראל אם

בעיותינו לא מועברות למגזר היהודי והמגזר היהודי בשל לקבל את

הענין הזה ויהווה נקודת לחץ על כל ממשלה וממשלה בכדי להביא את

השינוי הזה.

ולצערי הרב, אם אני מדבר על ערוץ 2 או על ערוץ 1 או על רשת בי

או על רשת אי או על רשתות אחרות, אני לא מוצא את הגורם הערבי

בתוכן.

ולכן, אני מאוד מבקש שיוכנסו ערבים, ואני לא מדבר על עצמי.

דבר שני שקשור לשידורים בערבית, יש לנו שעה אחת בערבית, בפריים

טיים, ויש כמה שעות במשך היום בשבת וביום ששי. אבל זה לא עונה

על הצרכים. מה שכואב לי זה חוסר הצוותים שמופקדים או קשורים,

מסומנים לטלויזיה הערבית, הם בעדיפות שניה. אם מתפנה צוות מערוץ



1 אז הולך לאירוע מסויים שהוא בעניינו של המגזר הערבי. ואם לא

מתפנה, אז אין יזדשות. מסתפקים בזה.

מה שעוד יותר כואב לי, אפילו בשעה הזאת, או בשעתיים שנותרו,

כשאני גומר את התכנית, התכנית מסתיימת ומביאים את מי שעסק

במלאכה, אני לא רואה ערבי אחד. לא בתכנית הערבית ולא בתכנית

העברית.

חס וחלילה שמישהו יגיד לי שאין טכנאים ערבים, .ואין צלמים ערבים,

ואיו מאפרות ערביות. הרי בטלויזיה הירדנית, שהיא על רמה סבירה,

אני לא מצויינת, ערבים עושים את זה.

אז הדבר הזה חייב להיפסק, מכיוון שזה משפיע אפילו כשאנחנו פה,

בחדר היפה והחם הזה של ועדת החינוך.

הדגל שלי הוא - יהודים ערבים. מאז שאני מכיר את עצמי עד היום

אני במפלגה יהודית ערבית ואני לא מוותר על העיקרון הזה. מאז

שאני למדתי בגבעת רם אני חבר במפלגות יהודיות ציוניות. זה לא

אומר שאני ציוני.

אני חושב שזוהר בהלול, בהופעותיו בטלויזיה העברית, עושה יותר

מאלף הופעות של חברי כנסת בענין של קירוב יהודים וערבים. אני

חושב שהופעותיו מספיק חדות. מספיק שהוא נוכח, הוא על המפה.

יונה יהב! בסקרי דעת קהל כולם חושבים שהוא יהודי.

ואליד צאדק חאג' יחיא; אז העניין של הצוותים, העניין של

התוכן, העניין של העסקת ערבים, מכיוון

שזה משפיע בסופו של דבר על אנשים שיש להם רצון ללמוד, יש להם

חיבה וכישרון לצילום או להפקות טלויזיה, וכשהם רואים שאין להם

מקום לעבוד, אז הם נסוגים. לכן כל הדברים האלה צריכים לבוא

בחשבון. ואני מברך אותך כמובן.

ח"כ דוד אזולאי; אני אתחיל במה שסיים חברי וליד צאדק. אני

רוצה להצטרף לברכות לכניסתך לתפקיד. יחד עם

זה כדאי שתדע, כגודל האכזבה מהמנכ"ל הקודם, כך גודל הציפיה ממך

היום. ההוכחה לכך היא, אם רק נבדוק ונראה את ריבוי הערוצים

הפירטי ים, זה רק מעיד על האכזבה מן השידור הממלכתי, למרות כל מה

שחברי אמרו כאן.

אני רוצה להמשיך באותו מוטו שהתחיל קודמי. הוא הזכיר כאן רק את

הציבור הערבי. יש מגוון של עדות במדינת ישראל, אם זה העדה

הגרוזינית, האתיופית, העולים מרוסיה, יהודים ממרוקו ואני אמנה

עוד ועוד, הציבור הדתי במדינת ישראל, לא מקבל ביטוי נאות ברשות

הממלכתית.

רבותי, האמינו לי שגם למי שאין טלויזיה, אם הוא איש ציבור,

הציבור מגיע אליו. הרדיו מדווח על מה שהיה בטלויזיה, אז לא

חייבים לראות, אפשר לשמוע.

אני חושב, שאחד הדברים שעומדים היום על הפרק בחברה שלנו, לאור

ריבוי האלימות והפשע במדינת ישראל, אחד הדברים שצריך לתת עליהם

את הדעת זה דווקא להדגיש את החיוב שבעם ישראל, ושאף אחד לא יגיד

לי שאין דבר כזה. אם אני לוקח לדוגמא אירוע יוצא מן הכלל שהיה

לפני חצי שנה בבית הנשיא, של אנשים יהודים וערבים שמתנדבים למען

החברה לשם שמיים ושלא על מנת לקבל פרס, אירוע כזה לא הוזכר

במשפט אחד בכל מערכת התקשורת. ואני שואל, למה דבר כזה לא יבוא

לידי ביטוי בתקשורת על מנת שהציבור הרחב ידע מה הדברים החיוביים



שיש בנו? או דוגמא נוספת, ביום ראשון האחרון מה לא הוזכר

בתקשורת פרט לדבר אחד, שבאותו יום היתה ההילולה של רבי מאיר בעל

הנס. רבותי לא נשכח, לא יתכן שלא יזכירו ימי הילולה, לא יזכירו

ימי צום של עם ישראל, ואילו כשמדובר בסילווסטר, ועם כל הכבוד,

זה חג לא יהודי, אולי צריך להזכיר אותו אבל לא עם הדגשת יתר,

וכשמדובר על חגי ישראל, כשמדובר על הילולות, אז מה יש להראות?

מראים הילולה, מראים אותה כריקודי בטן או כמנגלים, זה מה שמבטא

הילולה של רבי מאיר בעל הנס או הילולה של רבי שמעון בר יוחאי

שתהיה מחר בקברו במירון, כאשר מאות אלפי יהודים עולים לשם?

אני חושב שלדברים האלה צריך לתת ביטוי, גם לציבור, גם לאירועים

היהודיים, על מנת שאולי זה יוכל להביא יותר מאזינים לערוצים

הממלכתיים, ואולי פחות ערוצים פירטיים.

אני רוצה לסיום שני דברים. אדוני המנכ"ל, אני מתכוון, ואתה יודע

ודאי, על שני כתבים שנסעו לחו"ל. אנחנו, חברי הכנסת, הותקפנו

לאחרונה על נסיעות לחו"ל של חברי הכנסת שהצטרפו לשרים, ויש על

כך ביקורת ציבורית, אינני רוצה להיכנס כרגע לשאלה אם זה לגיטימי

או לא. אני התפלאתי לשמוע ששני כתבים נסעו מטעם היהדות הרפורמית

לחוץ לארץ, אני מבקש לדעת בהזדמנות זו שהמנכייל נמצא כאן, אם היה

אישור של הגורמים הנוגעים בדבר לנסיעה הזאת.

ודבר אחרון, חברי לסיעה מר גבי בוטבול, שהוא חבר מליאת רשות

השידור, אני מנצל גם כאן את נוכחותה של היו"ר, ידוע שעובדי רשות

הציבור ניצלו את מעמדם לרעה כלפי איש ציבור בהנהלת רשות השידור.

אני יודע שהנושא הזה נבדק ונמצאו ליקויים חמורים, שאני לא רוצה

לחזור עליהם כאן. יש לי התכתבות עניפה עם היו"ר, תשובות מאוד

מתחמקות, תשובות מאוד לא ענייניות, הייתי מאוד מצפה שהעניין הזה

ייבדק ויינקטו ההליכים כנגד אותם אנשים שמעלו בתפקידם כלפי חבר

מליאת רשות השידור.

ח"כ רפאל אלול; קודם כל אני רוצה לברך את אורי פורת, אני

יכול להגיד שאני מרגיש ידיד קרוב ואחד שהיה

איתו בנגלה הקודמת. ואני אומר לך אורי, אני יודע שהרבה תקוות יש

במינוי הזה.

אני רוצה, ברשותך, להתייחס לארבעה נושאים. אני דווקא אומר את זה

לאחר הדברים של חברי אזולאי מש"ס. ש"ס לא רוצה שידור ציבורי.

ש"ס העבירה הצעת חוק בועדת הכספים על ביטול האגרה וזה מאבק לא

קל, אני יודע, ואני לא סתם אמרתי מה שאמרתי קודם.

לא יתכן מצב שבו אתה לא רואה טלויזיה ואתה אומר לילדים שלך לא

לקנות טלויזיה, תמנע ממני את השידור הציבורי. כשמדובר בהקצבות
לחרדים אני אומר
רבותי, הם רוצים ללמוד תורה, אני אעזור להם.

אז לא יתכן שכשטוב לך אתה מבקש את התמיכה שלי לעזור לך, וכשאני

אומר יש לילדים לראות תכנית כזו או אחרת, אז אתה אומר לא. אם

תהיה חלוקה כזו, אני אומר לך, אתה תהיה המפסיד הראשון.

חייב דליה איציק; אדוני היו"ר, גבירתי יו"ר הועד המנהל,

אדוני המנכ"ל, אני מכירה את אורי פורת,

ואני מוכרחה לומר שלאו דווקא היינו ביחסי הרמוניה, אבל כל מי

שחושב שאורי פורת בא להיות פוליטרוק של מישהו, טועה טעות מרה.

אני אומרת לך, כמי שלא חיה איתו בהרמונה בועד הזה של רשות

השידור, אני ראיתי אותו נאבק ונלחם בתוך המחנה שלו כדי לשמור על

זכות הדיבור, כדי לשמור על פתיחות, ואני משוכנעת שמי שמצפה ממנו



לעשות עבודה מהסוג השחור והאפור, טועה טעות מרה.

ראשית אני רוצה לאחל לך בהצלחה, באמת בהצלחה. אתה בא בתקופה

מאוד קשה, רשות השידור במצב לא טוב. קמים עליה הרבה מאוד אנשים,

חלקס בצדק וחלקם שלא בצדק.

אדוני המנכ"ל, אני רוצה לתת לך דוגמא. אני מאוד תומכת ברשות

ציבורית שיהיה לה באמת ערכים ושלא תהיה מונעת רק מתרבות

הרייטינג.

קרה משהו נורא. אנחנו חשבנו שתחרות היא דבר טוב, ובכלל הממשלה

הזאת מפריטה כל דבר שאפשר להפריט, מבלי לעשות חשבון מה כדאי

ומה לא כדאי, והרשות הזאת מאוד מאויימת. אתה צריך הרבה מאוד

כוחות, גם של הבית הזה, שלפי דעתי רובו ככולו תומך ברשות

ציבורית מן הסוג שאתה מנהל אותה. אבל מוכרחים שיהיו לזה הצדקה

וצידוקים.

אני רוצה לתת לך דוגמא, במדינת ישראל יש אסון לאומי, מדינה שלמה

מחליטה להתאבד בכבישים. קח את הסיפור, שהוא נראה באמת לא בעל

רייטינג, תאונות הדרכים. איך זה יכול להיות שהטלויזיה לא יכולה

להקדיש חמש דקות, כמו שבשבת, לא יותר. מותר לקבל כמו שבשבת על

תאונות הדרכים?

שים לב מה קורה עם החינוך אצלך, שים לב, וזה לא קשור לכתבים,

הכתבים לא העניין, העניין הוא מי שעורך, כי הוא סופר בסוף היום

אחוזים, רק זה מה שמעניין אותו, לא מעניין אותו שום דבר אחר.

ואולי דווקא מפני שהשידורים שלך יהיו בעלי איכות ולא רדודים,

אני משוכנעת שאתה בסוף תנצח.

בשביל זה הוא צריך גם את הוועדה, והוא צריך גם את הבית והוא

צריך גם תמיכה, ואני משוכנעת שביחד אפשר יהיה לעשות את זה.

אני רוצה לומר רק עוד מילה אחת. אני רוצה לברך אותך. אני מקווה

שזה נכון ושזה לא רק שמועה שאתה מעביר את החדשות לשעה תשע. שלא

לדבר על זה שזה הורס את הנשים במדינת ישראל, בעצם זה אומר להן

אל תראו חדשות, כי בעיקר הנטל הזה נופל עליהן, אני מקווה שהיום

גם הגברים משכיבים את הילדים לישון, אז אני מקווה שזה נופל גם

עליהם. איך שלא יהיה, אני חושבת שהשעה תשע היא שעה נכונה ואני

מקווה שאתה לא תיכנע לערוץ השני בעניין זה.

אני רוצה לבקש ממך עוד בקשה אחת. אני בכלל חושבת שיש אנרכיה

גדולה ברשות השידור, יש שם הרבה מאוד 'אגו', אבל אני לא רוצה

להתקיף אותם בשעה שהם מותקפים מכל מיני כיוונים שלפי דעתי לא

רלוונטיים.

חלק מהאנשים שעובדים שם, אתה מכיר טוב ממני, אני אפילו לא רוצה

לצטט אותך, פעם אתה אמרת שהם צריכים אורולוג. אתה זוכר, אני לא

רוצה להתקיף כי חלק מהחברים שם עושים עבודה נהדרת, והם עושים את

זה בתנאים לא תנאים, מקבלים שכר מאוד נמוך. אז אני מאוד מקווה

שתעשה סדר גם בעניין זה.

אני חושבת שמגיע לחבר כנסת לקבל ביפר חזרה. כשאזרח פשוט פונה

אלי אני משיבה לו מיד. מגיע לחבר כנסת לקבל מכתב כשפונים אליו,

כל אזרח, גם חבר כנסת. אני מקווה שבעניין זה תעשה סדר.

ואני בהחלט מאחלת לך המון הצלחה.

ח"כ אורי פורת; ידידתי חברת הכנסת דליה איציק וידידי חברי

הכנסת, דליה למה את אומרת שלא היתה

הרמוניה, היתה הרמוניה.

קודם כל אני מודה על האיחולים והברכות, תאמינו לי שאני זקוק לכל

אחת מהן.



רשות השידור הממלכתית מקיימת שני כלי תקשורת עתירי עוצמה, אחד

זה הרדיו הממלכתי, כל ישראל על כל רשתותיו, ואני תמיד הייתי

נוהג לומר שאולי זה לא הרדיו הכי טוב בעולם, אבל אני לא מכיר אף

רדיו אחד יותר טוב ממנו. זה באמת רדיו מפואר.

ויש לנו את הערוץ הראשון, ואני רוצה להזכיר כאן לחברי הכנסת,

שאף אחד לא שם לב שהערוץ הראשון של הטלויזיה, שהוא הערוץ

הממלכתי, הוא בכלל לא ערוץ, הוא חצי ערוץ.

שלושים שנה במדינת ישראל יש איזה חצי ערוץ שקוראים לו הערוץ

הממלכתי, מפני שעל הערוץ האחד הזה ישנם כמה וכמה טרמפיסטים, הן

השידור בעברית, הן השידור בערבית והן השידור של הלימודית,

שבינתיים קוראת לעצמה חינוכית, כל זה על אותה פלטפורמה, וכל כמה

שעות תחנה אחרת מפנה את מקומה לשניה ולשלישית, ולזה, לאנומליה

הזאת קוראים משום מה, ערוץ טלויזיה. זה לא ערוץ וזו גם לא

טלויזיה.

קודם כל אני מצפה מחברי הכנסת, שנטלו על עצמם לעשות קצת סדר

בספקטרום ובחלוקת התדרים בערוצים של הטלויזיה, לעזור לי כך

שהחלוקה של הערוצים תהיה תואמת את הפוטנציאל של הכוחות שמשדרים.

אגב אין זכר למושג טלויזיה חינוכית, יש הטלויזיה הלימודית. שינו

את שמה משום מה, ויש לי חשד שיעשו זאת אולי כדי שלא יהיה לה זכר

בחוק. הטלויזיה החינוכית או הלימודית כבר מזמן לא משדרת לבתי

ספר, היא כבר מזמן לא ממלאת את הפונקציה שהחוק הטיל עליה למלא,

אבל בכל זאת היא עדיין תופסת חצי מהזמן של הערוץ הראשון, וכאילו

זה לא מספיק, היא עדיין משדרת גם שבעה אחוז מהזמן של הערוץ

השני, כלומר החינוכית היא גם מסחרית, ופה בכלל זה מין שעטנז

שקשה להבין אותו, וכאילו זה לא מספיק אז יש לה עוד אפיק שלם

בכבלים, אפיק 23, שעומד לרשותה עשרים וארבע שעות ביממה, והיא

כמעט לא משדרת שם.

כך שרשות השידור, עם כל הפוטנציאל ומשאבי אנוש ותקציב לא קטן

ויכולות טכניות וכושר יצירתי אדיר, נחנקת בתוך איזה מין סד של

לוח זמנים בלתי אפשרי, כאשר תחנות טלויזיה אחרות במדינה, שאין

להן אפילו עשרה אחוז ממה שרשות השידור יכולה להציע, הם חוגגים

זמן אויר בשפע, שהם לא יודעים אפילו מה לעשות איתו.

כל האנומליה הזאת יוצרת מצבים בלתי אפשריים, וכגודל הציפיות

מהערוץ הממלכתי, כך גם גודל האכזבות, מפני שעם חצי ערוץ אי אפשר

לספק את רצון הכל, והרי יש כל כך הרבה ציפיות, לכל אחד יש טעם

אחר, כל אחד מצפה למשהו אחר. זה דבר שקשה מאוד לביצוע בערוץ

שלם, ובחצי ערוץ ודאי שזה בלתי אפשרי.

אז יש כאן בעיה קשה מאוד של חקיקה, שנסחבת כבר הרבה שנים, ואני

עוד דיברתי על התופעה הזאת בקדנציה הקודמת שלי ברשות השידור,

שהסתיימה לפני תשע שנים. נדמה לי שיש איזו התחלה של רצון או

נסיון לשנות את פני הדברים, אבל נדמה לי גם שהדברים מתנהלים לאט

מדי, ופשוט חבל על הזמן.

אם אנחנו לוקחים בחשבון שמה שיש לערוץ הראשון זה רק חצי ערוץ

טלויזיה, ועל חצי ערוץ טלויזיה עובדים קרוב לאלף איש, אנחנו

מגיעים פה לאיזה שהוא נתון שגורם לזקיפת גבות, ומעורר בלשון

המעטה תמיהה רבה מאוד.

אני מוצא, בשובי לרשות השידור, מצב די מדאיג. הרבה סכרים שהיו

שם נפרצו, הרבה נוהלים שהונהגו שם נעלמו, במקומות שונים,

בתחומים שונים במקום היררכיה יש אנרכיה, ויש גם תופעות של בזבוז

משווע וחוסר מחשבה על דרכי הוצאה נכונה של כספים, בעיקר כשמדובר

בכספי ציבור.



את כל הבלגן הזה, תסלחו לי על הביטוי, אני מנסה עכשיו לעצור, זה

תהליך של בלימה, וזאת כאשר רשות השידור ברבעון הראשון של שנת

98' כבר נמצאת בגרעון של שישים מליון שקל. כל השנה עוד לפנינו.

זה מצב בלתי נסבל.

הלואי שהייתי יכול למלא את כל הבקשות, אבל גם בשביל למלא מחציתן

אני צריך כסף, אלא שכשאין לך כסף אתה לא יכול למלא שום דבר.

כאשר רוב הכסף שבתקציב הולך על תשלומי שכר, ועל הוצאות קבועות,

ועל הוצאות משתנות שהפכו להיות קבועות, ובזה גמרת את התקציב,

ואחר כך אתה מחפש כסף לפעולות מעבר לכך, במצב כזה קשה מאוד

לצפות שרשות השידור תהיה מסוגלת לענות על כל הציפיות או על

הרוב, על חלק מהציפיות.

לכן, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא בדק בית רציני. יש לי תכנית

מה לעשות, ואיך לעשות, ומתי לעשות, על פי לוח זמנים מוגדר מראש,

קבוע מראש, כדי קודם כל לייצב את רשות השידור בתחום המינהל

והכספים, מפני שאם זה לא יהיה, אז לא יהיה שום דבר. זה תנאי

ראשון ואני חושב שמיותר להסביר מדוע. קודם כל כי מצב של קופה

ריקה בתחום הכספי ואנרכיה בתחום המינהלי. זה יוצר גם אנרכיה

בתחום של השידור עצמו, ורואים כמעט כל יום מחדש תופעות של

עבירות על משמעת השידור. התעלמות מוחלטת ממה שקרוי משמעת שידור

שהיא נגזרת מרוח חוק רשות השידור. כל אלה החלטות שהועד המנהל

קיבל אותן ואישר אותן, והחלטות שמחייבות את כל אחד מהשדרנים

ברדיו ובטלויזיה.

בשנים האחרונות משום מה, תדריך החדשות והאקטואליה, הידוע בשמו

מסמך לנדר, כאילו נעלם ואיננו. זה כאילו שמישהו עקר בלילה את כל

תמרורי התנועה בכבישים וכל אחד נוסע איך שמתחשק לו. אין

תמרורים, אין שלטים, אין שום דבר. ובשבילנו מסמך לנדר אלה הם

תמרורי התנועה. מפני שבלי זה אי אפשר לשלוט בכל כך הרבה אולפני

חדשות, לנהל תכניות אירוח שעוסקות גם באקטואליה. שם ישנם כל

הכללים שמחייבים את כל עובדי רשות השידור כולם, בלי יוצא מהכל,

וזה לא משנה מה השקפת העולם האישית שלהם, לא משנה איך הם

מצביעים בקלפי, אין לזה שום זכר.

אני בכלל לא קונה את הסיפור הזה של עיתונאים שמאלנים ועיתונאים

ימניים. יש עיתונאים ויש כאלה שהם לא עיתונאים, שאיך שהוא

הסתננו למקצוע הזה. מפני שמי שהוא עיתונאי, אז כמו רופא וכמו

עו"ד תפקידו לעשות עבודה מקצועית, וזה לא משנה איך הוא מצביע

בקלפי. הוא כשמדובר בחדשות צריך לספק את העובדות והעובדות לא

ניתנות לפירושים.

לגבי הפרשנויות, יש כל מיני, יש פרשנות כזאת ויש פרשנות אחרת.

לכן מסמך לנדר אומר שאנחנו צריכים להביא את כל קשת הדעות

הרווחות בציבור. זה לגבי פרשנויות, אבל לא לגבי החדשות, לא לגבי

העובדות. עובדות הן עובדות. ואת העובדות יביא עיתונאי בעל השקפת

עולם ימנית או שמאלית באותה מידה, מפני שהעובדה היא אותה עובדה.

אני בכוונה מרחיב את הדיבור על זה מפני ששמעתי פה כמה הערות

שעלו מהן דברי ביקורת על התייחסות של עובדי רשות השידור לנושאים

פוליטיים.

לגבי מה ששייך ליחסי עיתונאים ופוליטיקאים, אני מסכים עם חבר

הכנסת בוים שדיבר קודם, שלפעמים נדמה גם לציבור בבית, כשהוא

רואה את השידור מהכנסת, שהוא רואה שואו. ברגע שנכנסות המצלמות

כבר לא דנים לגופו של ענין, וכמו בפופוליטיקה, מי שרוצה לקבל את



השיחה, מי שרוצה לקבל מצלמה, מי שרוצה שידחפו לו מיקרופון, צריך

לעשות משהו יוצא דופן, צריך לצעוק, צריך לעשות מהומה.

לא נעים להגיד, אבל אני מכיר לא מעט פוליטיקאים שיהיו מוכנים

לעשות הכל כדי לקבל מה שנקרא: "לעשות הכל תמורת נזיד עדשה". תן

להם עדשה, והם מוכנים לעשות הכל, לחבוש תרבוש, לתופף על טמבור,

לרקוד.

אז תסלחו לי שאני אומר לכם את זה, אבל נדמה לי. שלפעמים לא כל כך

התקשורת אשמה כמו שאלה שמספקים לה את החזיונות הנלעג ים האלה

אשמים לא פחות. נכון שהתקשורת מנצלת את זה בצורה צינית, נכון

שהיא היתה צריכה להתבייש לעשות את זה, אבל לא פחות מזה, על

הפוליטיקאים שתוקפים את התקשורת בגלל תופעות כאלה, לחשוב

פעמיים, מפני שהם חלק מהתופעות האלה. אם לא תהיה נטייה לחשיפה

כזאת, אז לא תהיה חשיפה כזאת.

רשות השידור הממלכתית היא נכס אדיר. בתור מדינה דמוקרטית אין

תחליף לשידור ממלכתי. אולי זה לא מקרה שהרייטינג הכי גבוה שהיה

לרשות השידור או לטלויזיה הישראלית בשבועות האחרונים היה בשידור

הישיר של פעמוני היובל.

אני מזכיר את זה לא בגלל מה שקרוי, "התחתונים של בת שבע", אלא

בגלל הרייטינג. הערוץ השני, המסחרי, והערוץ הראשון, קיבלו את

אותה תמונה עצמה, אבל מהדו"ח של הרייטינג שאנחנו רואים שאיך

שהתחיל המשדר הזה, כולם עברו לערוץ הממלכתי. למה? זה אותו שידור

עצמו, אבל כנראה שזו איזו שהיא תחושה של כל אזרח בישראל,

שכשמדובר במשהו ממלכתי אז צריך לראות את זה באכסניה שלו. ולמרות

שבערוץ השני הופיע סופר סטאר כמו חיים יבין, שהוא הגיש את אותו

מישדר עצמו, ראינו תמורה גדולה מאוד, ממשית, לערוץ הראשון, כי

זאת האכסניה הטבעית למופע ממלכתי. ראינו את זה גם באירוויזיון.

יכול להיות שאם אותו אירוויזיון היה משודר בערוץ אחר, זה לא היה

אותו דבר בגלל ההתרגשות שהיתה מסביב להישג הזה. כמו כן, צריך

לראות אותו בפרופורציות, זו בסך הכל תחרות זמר, זכינו בפרס

אירוויזיון, אבל גם בתוך המסגרת הזאת היה משהו שליכד את כל העם

הזה מסביב לאיזו שהיא תחושה של פטריוטיות. אנשים מימין ומשמאל,

מכל המינים, מכל הגוונים, כולם הרגישו התרוממות רוח. ועוד פעם

הויכוחים הטפשיים מסביב לזה, זה לא חשוב, מה שחשוב זה שאנשים

יצאו לכיכרות וקפצו למים. מאיפה זה בא, מהתחושה הזאת של האחדות,

מהתחושה הזאת של הממלכתיות, וזה מה שהשידור הממלכתי מסוגל

לעשות, ואם אתם זוכרים את הלילה ההיסטורי שבו מכבי ת"א כדורסל

גברה על צ.ס.ק.א מוסקווה, מה קרה? אנשים רצו וקפצו למים בכיכר

רבין, זה בסך הכל משחק כדורסל, אבל זה הממלכתיות, זה המאחד, זה

שלנו ובזה אנחנו גאים, בזה אנחנו רוצים להיות גאים, כמו

שהאנגלים גאים בבי.בי.סי. שלהם. לא תשמע באנגליה מישהו שיש לו

ביקורת נגד הבי.בי.סי. הבי.בי.סי. עבר כמה שנים קשות מאוד

כשהתחילו שם השידורים המסחריים, כמו שאת אמרת דליה, הבי.בי.סי.

לא נבהל. הוא לא הלך לתחרות על תת רמה. הוא הכריח את המסחריים

להתחרות בו על רמה. ובסופו של דבר, האנגלים, לאחר שנמאס להם מכל

זיקוקי הדינור ותכניות קשקשת למיניהן, הם חזרו הביתה, חזרו

לבי.בי.סי. שם אולי רייטינג קצת יותר נמוך אבל איכות הרבה יותר

גבוהה.

וזה בדיוק הכיוון שאני רוצה להוביל אליו, במיוחד בתחום ההפקה

המקורית, כי בלי הפקה מקורית אין שום צידוק לרשות ממלכתית. זאת

אומרת, אפשר להפריט את הכל, שילכו ויקנו סרטים על המשקל וכל

מיני שעשועונים וקישקושים.



אבל כמו שאמרתי, לפני שמתחילים לעסוק בתוכן, בתוכנה, לפני

שמתכננים רצפטים של עוגות כאלה או אחרות, צריך שיהיה לנו תנור

אפיה. ואם התנור הזה מקולקל, אי אפשר לאפות שום דבר.

לכן אני מקדיש את עיקר הזמן הקרוב לשיקום של אותם הדברים שאותם

צריך לשקם באופן דחוף, ואני הכנסתי אותם למצב חרום כלכלי ברשות

השידור. אם אני לא אנקוט בכמה צעדי חרום שנועדו לסתום פרצות,

לסגור ברזים, כמה פעולות של התייעלות הכרחיות שנועדו לחסוך כסף,

שהיום לא תמיד מוצא לצרכים אמיתיים, תוך חודשיים אנחנו עומדים

להיקלע למצב שבו לרשות השידור לא יהיה כסף לשלם משכורות.

אז קודם כל זה.

מה שאני מבקש, שתיתנו לי את אותם מאה ימי החסד, לפחות כדי

להשלים את תהליך הבלימה, כדי למנוע את המשך ההידרדרות שמצאתי

שם, ואחר כך אני אשמח להשתתף אתכם בדיונים, אני מבטיח לכם שאני

אקנה כל רעיון טוב ואברך על כל עצה טובה.

היו"ר עמנואל זיסמן; היה דיון שהוקדש לישיבת היכרות בו דיברו

תשעה חכי"ם. תוך שבועיים - שלושה יתקיים

דיון יסודי מקיף, כולל דו"ח צוקרמן ואז נבדוק. שמעתם את היאני

מאמין' שלו, נקבל אותו בברכה.

נשמע את גבי שפירא ובעוד כמה דקות נעניק תעודה לא רק לדנה אלא

גם לרשות השידור, כי דנה בלי רשות השידור לא יכולה להיות דנה

שהעניקה לנו את השמחה הזאת לפני כמה ימים.
פרופ' רינה שפירא
אני לא נכנסת לתחרות עם דנה, אני יודעת

שכולכם מחכים לראות ולתת אותות. זו פגישת

הכרות עם אורי ובינתיים אנחנו מסתדרים מצויין וכל הדברים שאני

אמרתי לכם עדיין תקפים. לא הרגשתי שום קילקולים מהצד הזה,

להיפך.

אז אנחנו נעבוד, ואני מקווה שאחרי מאת ימי החסד אנחנו נבוא

ונגיד גם דברים שיהיו.

ביקשתי את רשות הדיבור קודם בשביל דברים אחרים אבל כרגע אני

חייבת לענות לח"כ אזולאי, ואני רוצה להתייחס לשני דברים, ולו רק

לפרוטוקול, ודווקא פה כן הייתי רוצה שזה יהיה סגור.

אני רוצה להתייחס לשתי שאלות ספציפיות שאתה העלית ואני מרגישה

חובה לענות עליהן.

הנושא הראשון זה הנושא שאמרת לי ושהקפיץ אצלי את לחץ הדם, שלא

מהר עולה אצלי. החוצפה לומר שאני עונה לך תשובות מתחמקות על

נושא של חבר המליאה בוטבול היא בלתי תיאמן.

חבר המליאה בוטבול התלונן על נושא. מליאת רשות השידור ומוסדותיה

עסקו בנושא הזה שנה שלמה. שנה שלמה אנחנו טיפלנו בכך, ותאמין לי

ח"כ אזולאי שאצלי הקול לא עולה לעיתים קרובות, וגם לא לחץ הדם.

אחרי שנה שלמה של טיפול בכל מוסדות רשות השידור לפי כל הכללים,

נבדק הנושא, נחקר, ננזפו אנשים, קיבלו את מה שהיה צריך להיות

לפי כל הכללים. אני צריכה עכשיו לקבל הודעה שהתשובות שלי

מתחמקות? יש מישהו אחד שהעונש שלו לא נושא חן בעיניך, אז אנשים

מסויימים שאתה קשור בהם הגישו בג"ץ. הנושא הזה כולו ייבדק עכשיו

בבג"ץ. מאותו רגע שזה בבג"ץ אני מנועה מלהמשיך לענות לך.

תשובותי אינן מתחמקות, הן אחראיות, בתיאום עם היועץ המשפטי

שלנו, ואני לא מוכנה שאתה תדבר פה על תשובות מתחמקות ועל נושאים

שלא טופלו כראוי. זו נקודה אחת. ואגב, היועצת המשפטית שלנו,



עו"ד מסקביץ חנה, והדוברת החדשה שלנו מיכל מירון שקד, אני לא

בטוחה שהן הוצגו, אז אני שמחה בהזדמנות זו להציג אותן.

הנושא השני שאתה העלית הוא נושא של נסיעה של חברים מרשות

השידור. כל נושא הנסיעות זה נושא שעובר תהליכים מאוד ברורים

ברשות השידור, עובר ועדות, מגיע גם אלי. מכיוון שאתה שאלת, אני

רוצה לענות - הנסיעה המסויימת הזאת שאתה התכוונת אליה לא עברה

את המנכ"ל הנוכחי, לא עברה את מוסדות רשו.ת השידור ולא עברה

אותי, והיו בה לפחות ארבעה לאוים שלא היו צריכים לקרות, לא

בתקופת המנכ"ל הנוכחי, בתקופה קודמת, ואני לא הייתי מעורבת בהם.

אני מודה למי שהסב תשומת לבי לנושא, לא אתה, לפניך, העניין

עכשיו נבדק, במידה ויצטרכו לעשות משהו שיתברר שהיה לא בסדר, מי

שעדיין יכול לתת את הדין - ייתן! הנושא ייבדק.

אבל כל נושא הנסיעות נבדק ועומד בכל הקריטריונים הציבוריים.

תודה רבה.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני מודה לכם, אנחנו נמשיך לשמור על השירות

הציבורי האחראי.

קוד המקור של הנתונים