ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 25/03/1998

הצעת חוק הקולנוע. התשנ"ז-1997 חבר הכנסת יונה יהב

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 166

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום ד'. כ"ז באדר התשנ"ח. 25.3.1998. בשעה 15;09
נפחו
חברי הוועדה; היו"ר עמנואל זיסמן

נעמי חזן

יונה יהב

דוד צוקר

ראובן ריבלין

מוזמנים; עו"ד מיכה ינון, מנהל מינהל תרבות, משרד החינוך

והתרבות

שלמה יצחקי, תקציבן אגף התרבות, משרד החינוך

והתרבות

עו"ד דורית מורג, סגנית היועץ המשפטי, משרד

החינוך והתרבות

עו"ד גלית קרת, משרד האוצר

עמירם בם, משרד המשפטים

אלן יעקובוביץ', מנהל המכון הישראלי לקולנוע

אשר לוי, החברה למתנס"ים

חיה רשף

יכין הירש, צלם, עיתונאי ומרצה, המכון הישראלי

לקולנוע

עו"ד אתי לבני, המדור לקולנוע, המכון

הישראלי לקולנוע

אסנת מרדור, מפיקה, המכון הישראלי לקולנוע

ישראל רינגל, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע

וטלוויזיה

אילנה שרון, מנכ"ל האקדמיה הישראלית לקולנוע

יוסי אורן, הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע

נפתלי אלטר, הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע,

ומנהל הקרן לעידוד קולנוע איכותי

עו"ד שלום פוריס, איגוד מפיקי סרטי קולנוע

וטלוויזיה בישראל

עמי הרקוביץ, משרד המשפטים

רחל גרשוני, משרד המשפטים

דורון צוקר, "עילם"

מרק רוזנבאום, מפיק סרטים, האקדמיה הישראלית

לקולנוע

דורון צברי, במאי סרטים, האקדמיה הישראלית

לקולנוע

ענר פרמינגר, חבר הנהלת, בימאי, האקדמיה

הישראלית לקולנוע

גאולה נוני, חברת הנהלה, שחקנית, האקדמיה

הישראלית לקולנוע, איגוד השחקנים



ארנון צדוק, שחקן, במאי, האקדמיה הישראלית

לקולנוע

דוד בן שיטרית, במאי, מפיק, האקמדיה הישראלית

לקולנוע

ג'ולי שלז, במאית, האקדמיה הישראלית לקולנוע

אסף אמיר, מפיק, נורמה הפקות, האקדמיה הישראלית

לקולנוע

אריאל פרידן, מפיק, יו"ר איגוד המפיקים

שייקה לוי, שחקן, יו"ר אמ"י

אילי גורליצקי, שהקן, יו"ר "אשכולות", החברה

לזכויות מבצעים של אמני ישראל

יהודה ברקן, שחקן, במאי, מפיק, איגוד המפיקים

חגית בראון, מנכ"ל איגוד המפיקים

יורם גולן, הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע

וטלוויזיה

שלמה שטרנפלד, חמ"ט, מרכז הטרט

רינה רוטברט, חמ"ט, מרכז הטרט

ענת אטולין, מפיקה

גידי אורשר, האקדמיה הישראלית לקולנוע

ציפי טרופה, איגוד במאי קולנוע וטלוויזיה

בישראל

שמעון תמיר, איגוד במאי קולנוע וטלוויזיה

בישראל

ריקי שלח, איגוד במאי קולנוע וטלוויזיה בישראל

עו"ד טוני גרינמן, איגוד במאי קולנוע וטלוויזיה

בישראל

מוטי אידלט, איגוד במאי קולנוע וטלוויזיה

בישראל

אריה לבנון, איגוד המוטיקאים, ההטתדרות הכללית

אורה יבניאלי, מרכזת מדור קולנוע, המועצה

לתרבות ולאמנות

עינת לגדיאל, מועצת תלמידים ונוער ארצית, מחוז

דרום

חגי ויצמן, מועצת תלמידים ונוער ארצית, מחוז

דרום

מורין לרר, מועצת תלמידים ונוער ארצית, מחוז

דרום

הגר דהן, מועצת תלמידים ונוער ארצית, מחוז

דרום

טמדר מילר, מועצת תלמידים ונוער ארצית, מחוז

דרום

מנהלת הוועדה; יהודית גדלי
נרשם על-די
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

הצעה חזק הקולנוע. התשנ"ז -1997

הנר הפנטת יונה יהנ



הצעת חוק הקולנוע. התשנ"ז-1997

חבר הכנסת יונה יהב
מיכה ינון
מה שאתה אומר לספר החוקים כמו שיש חוק חינוך

חינם לגיל הרך, שזה לא פחות חשוב מהקולנוע

הישראלי, וגם לא בוצע, וגם יש גופים סטטוטוריים שבעצם אין לזה משמעות.

למשל אנחנו מפעילים שני גופים סטטוטורים, אחד זה מועצת המוזיאונים על

פי חוק, אני מדבר על מינהל התרבות, ואחד זה מועצת הספריות. ויש גם רשות

העתיקות, שהיא גם רשות. שלושת הגופים האלה שקשורים במשרד החינוך כולם

במצב כספי קשה יותר מהגופים שאין להם חוק סטטוטורי. אין קשר. הנושאים

הם שחשובים ולא כל כך המבנה החוקי. לכן אני אומר שעל המבנה החוקי

הממשלה דווקא יכולה בקלות להתפשר. הבעיה היא שוב העניין של המימון. לכן

אני מציע שנתרכז כולנו בנושא של המימון. אני כמובן כראש מינהל התרבות

התומך הראשי שהמימון הזה ילך ויתחזק, ילך ויגבר, ואין לי שום יומרות

להיות מעורב בתכנים של הקולנוע הישראלי. כל אחד יש לו הדעות שלו על סרט

כזה או אחר. גם אני הייתי מעורב. חלק מהחברים פה היו קשורים איתי בכל

מיני סרטים דרך הוועדה של רשות השידור. גם שם קשה להגיד שהתערבנו

בתכנים. אני לא חושב שהבעיה של הקולנוע היום זה חופש היצירה. זה קיים.

יש עלינו ביקורת לא קטנה בכל מקרה, אבל עמדנו בביקורת הזאת גם בעזרתך,

אני חושב, בבית הזה, והובילו את המהלך נכון. לכן אני חושב שכל הדברים

האחרים שבחוק לשמור על היצירה ועל חופש היצירה ועל התרבות, כל הדברים

האלה, כל ההצהרות החגיגיות האלה, כולם יסכימו עליהן. על זה קל להשיג

קונסנזוס.

הבעיה היא המימון, וזח הדבר שגם התמוטט בשנה האחרונה. זו המציאות שאני

קיבלתי אותה, ואני מקווה שבעזרתכם לקראת תקציב 99/ בין אם יהיה חוק

ובין אם לא יהיה חוק, המצב הזה יתוקן.

היו"ר עמנואל זיסמן; השר לוי, שר החינוך, היה אתמול בפעם הראשונה

בוועדה, והוא הודה שגם בעזרת הוועדה נגרמו

הקיצוצים בפעם האחרונה. הוא אמר שעכשיו המטרה היא להגדיל את תקציב

החינוך, התרבות והספורט. אנחנו אמרנו שנתמוך בו.

קריאה; יש לכם שלוחות גם בוועדת הכספים.
היו"ר עמנואל ויסמן
אם עד עכשיו הבעיה הייתה, עכשיו מי שהיה

ב-92'...

רחל גרשוני; אנחנו באמת קיימנו ישיבה במשרד, והבנו שיש

בעיות שעומדות בפני הקולנוע הישראלי. השאלה

היחידה שלא עלתה פה היא אם המבנה של תאגיד סטטוטורי הוא המבנה ההולם

לפתור את הבעיות האלה. אינני סבורה שזה נכון. במשרד המשפטים מכהנת

מועצה לתאגידים ציבוריים שדנה בהצעת החוק הזו. היא הגיעה לכלל מסקנה

שהמבנה לא הולם תאגיד סטטוטורי. אני אסביר.

אנחנו בעצם נפגשנו עם משרד החינוך ומשרד התעשייה ומסחר וביקשנו שאולי

משרד החינוך ישקוד על הכנת מבנה אלטרנטיבי. אני יכולה לזרוק כמה
רעיונות
למשל, רשות שהיא בתוך המדינה, אבל כל מעייניה לתחום הקולנוע,

כמו רשות החשמל למשל. רשות החשמל היא לא רשות סטטוטורית. היא חלק ממשרד

התשתיות. רשות ההגבלים העסקיים היא חלק ממשרד התעשייה. אני גם רוצה

להסביר לכולם למה הגוף הזה לא יפתור שום דבר.



אני הבנתי מהדברים ששמעתי בנסיבות מסוימות שעיקר הבעיה פה היא תקציבית,

וייחוד העניין של גוף מסוים בקולנוע, להבדיל מתחומים אחרים, הוא שלדבר

כזה בעצם לא צריך תאגיד ציבורי. למה לא צריך תאגיד ציבורי? אתם גם

רוצים, נדמה לי, שהגוף שיוקם יחלק באופן שוויוני את הכספים, חוששים

מפוליטיזציה. באופן מקצועי. שוויוני התכוונתי שלא לכל אחד ואחד. העניין

הוא שבתאגיד ציבורי יש בעיות חמורות בגוף הזה, עד כדי כך שהייתי אומרת

שצריך להסס לפני שמקימים גוף כזה. למה? מפני שאם הגוף לא מתפקד כמו

שרוצים, אי אפשר לפרק אותו כמו חברה, ואי אפשר לפרק אותו כמו שמפרקים

יחידה ממשלתית. צריך חוק לפרק אותו.

דבר שני, הוא מה שנקרא עב"ם; למה? כי אין לו המערכת של הבלמים היזומים

שיש בתוך המדינה, שיש פיקוח שהגוף מתפקד הלאה כהלכה. הדבר הזה הוא

עצמאי ואין המנגנונים של מה שאנחנו קוראים אקאונטאביליטי. יועץ משפטי

לממשלה, חשב כללי, הם כל הדברים שמרסנים את הכוח של הממשלה. כאן יש לך

גוף שבעצם אין עליו ריסון. יש כוח בלי ריסון הולם. לכן צריך מאוד

לחשוש, כי הקמת גוף כזה איננה ערובה לכך שתהיה חלוקה מקצועית. אמנם הוא

גם גוף מסורבל, יש מועצה, יש מנכ"ל, גוף מסורבל שלא הכי יעיל. הגוף

הזה, לפי מה שאני רואה, עיקר התפקיד שלו הוא לחלק תקציבים. גוף כזה

איננו מהווה את הזעקה הכנה שאנחנו צריכים כדי להקים תאגיד סטטוטורי.

כדי להקים תאגיד סטטוטורי צריך לזעוק לשמים שצריך גוף עם עצמאות מן

הממשלה; מצד שני צריך גוף שממלא תפקיד ציבורי. כאן אני לא רואה את

הצורך. ב. אני רואה סכנות לא מקצועיות. אנחנו רואים שהקמת גוף כזה

איננה ערובה בפני חלוקה לא מקצועית ושוויונית; ולכן, לפתור את הבעיות -

צריך, איחוד י צריך, תקציבים - צריך, תאגיד סטטוטורי - לא צריך.
יונה יהב
אני אומר מבחינתי שאני בהחלט מוכן ללכת לקראתך

כברת דרך גדולה, אבל התנאי הבסיסי הוא שלכל

הצעה תישמר נציגות המסגרת ועצמאותה. זאת אומרת, שלא יקרה מצב שאיזה

גחמה של שר כזה או אחר, או של קונסטלציה פוליטית כזאת או אחרת, אני לא

מדב בכלל על איזה, יכולה להפסיק את המסגרת הזאת. אם את זה את מבטיחה,

אני מוכן ללכת לקראתך בכל רעיון שהוא ולוותר על תאגיד.

היו"ר עמנואל זיסמן; כבר יכולה להיות הבנה. העניין שלך בדבר

הרלוונטי, אתם תמשיכו בזה.
קריאה
הרעיון הוא שלא צריך תאגיד סטטוטורי. אבל

צריך.

קריאה; לגבי מקורות המימון, בעיקר זה תפקיד של הממשלה,

אבל כפי שציין חבר הכנסת, יש לממשלה ולמשרדים

שאחראים, שמהם רוצים להשתמש במקורות המימון בעיה קשה להסכים למקורות

המימון כפי שהם מוצעים בהצעה. וגם בבעיה הזאת צריך לטפל, מפני שרשות

השידור, כפי שהביעה את עמדתה, סבורה שהתקציבים נועדים לצרכים שלה. האי

גם חושבת שהיא תומכת בקולנוע. לכן לקחת סכומים כאלה גדולים מהתקציבים

שלהם...

אלן יעקובוביץ; שמי אלן יעקבובויץ מהמכון לקולנוע. קודם כול,

כולנו, כל הענף שיושב פה, רוצה להודות לכם על

זה. אני פה הבאתי לכמה חברי כנסת מסמך שמסביר את מנגנוני התמיכה בעולם.

צריך לשמר נכס תרבותי. לכן מדברים על מקורות מימון, זה נכון; אבל בראש

הרשימה יש הולכת רצון פוליטי. אנשים לא אכפת להם שהסרט הוא טוב או לא

טוב, כל מה שחשוב להם שיהיה קולנוע צרפתי. מה שחשוב לנו לכולנו פה זה



שיהיה קולנוע ישראלי. כדי לעשות את זה, השיטה שמצאו במדינות היא כמובן

לחוקק בחוק את הקולנוע, על מנת להיות בטוחים שהקולנוע יתקדם, כולל

מקורות המימון. יבוא, אם זה קווטה, וזכיינים ובעלי בתי קולנוע על קווטה

מסוימת. יכול להיות שהמדינה, מבחינה פוליטית, והכנסת יחייבו; כי אם לא,

אנחנו פשוט לא נראה קולנוע - לא בטלוויזיה ולא בבתי הקולנוע. לכן

השיטות האלה מאומצות על ידי כל המדינות, ואני פה עשיתי עבודה. העברתי

מידע על כמה מדינות בעולם. לכולם יש חוקים. יש חוקי קולנוע, לכולם.

כמעט לכולם יש קווטה. לכולם יש פרויקט, לכולם. אנחנו לא ממציאים שום

דבר. הדברים האלה קיימים. משפטים לא פחות חשובים בעולם עבדו על הנושא

הזה, והגיעו למסקנות מאוד ברורות.

החשוב בחוק הזה הוא שהחוק הזה חייב להיות ממלכתי ולא סקטוריאלי. אין

שום עניין לענף הקולנוע להזיז את החוק הזה. אין לנו עניין להביא חוק

למדינה שיהיה ל-600 או לאלף משפחות. אנחנו רוצים חוק לכל המדינה, לכל

האזרחים, לחינוך, לפריפריה, לשיווק קולנוע. כל הנושאים האלה חייבים

להיות בתוך החוק הזה. החוק הזה, ואני פה מוכן לעזור, המכון יהיה

לרשותכם, להעביר את כל האינפורמציה על מנת שהחוק הזה יהיה ממלכתי. זו

המטרה שלו. ולא סקטוריאלי.

ישראל ריגנל; רוב האורחים שהגיעו לכאן מבינים בקולנוע.

לאט לאט לומדים את הנושא של חקיקת חוקים וכל

הדברים האלה. זה בשלב הזה גם בית ספר טוב, למרות שבאיזשהו מקום, במאמץ

יפה מאוד, הצלחנו להגיע בחקיקה לגבי החוק השני לכך שהזכיינים אמנם לא

עומדים בחקיקה, אבל הם מתייחסים לחקיקה, וזה חשוב מאוד.

אני מאוד שמח באווירה האופטימית בשולחן פה לקראת מה שאנחנו הולכים. אני

הבנתי שהנושא של הפרטי הפרטים איך החוק ייראה וייעשה נמצא בשלב של בין

קריאה ראשונה ושנייה. יש שלב אחרי שמעבירים את הקריאה הראשונה, אז

הדיונים נעשים בצורה מעשית ומפרקים אותם.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני אומר את כוונותיי בצורה ברורה מאוד. בואו

נעביר את זה בקריאה ראשונה מכוח הנחה

שהסיטואציה שהייתה בקריאה טרומית תחזור שוב. ההתנגדות של הממשלה הייתה

רופפת; שרים ואחרים שהיו צריכים להצביע נגד נעלמו; ואנחנו, אופוזיציה

עם כמה חברי כנסת מהקואליציה ידענו מראש שזה יעבוד. אני מדבר עכשיו

בשמי. אני לא מקבל את זה, וזה לא רק שאני לא מקבל את זה, זה הטיעון.

הטיעון הוא לנסות לעשות עבודה הרבה יותר יסודית, להגיע לקירוב עם

הממשלה על מנת שהקריאה הראשונה תכשיר את הקרקע לחקיקה יותר מהירה

ויעילה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

ישראל ריגנל; אני בשמיעה מהשטח, אני לא בעד לגנוב חוקים ולא

ללכת נגד הממשלה. אלא לעבוד יחד. אבל אם יש

חקיקה ראשונה, יש לי תחושה ששאר השלבים ירוצו מאליהם, כיוון שסך הכול

בכל מה שאנחנו מדברים יש קונסנזוס. הגיעו למסקנה שהם רוצים לעזור

לקולנוע ורוצים בחקיקת החוק. אני מקווה שאם נגיע לשלב של קריאה ראשונה

נוכל לעבוד במשולב בהמשך הדרך.
יוסי אורן
קוראים לי יוסי אורן, ואני חבר הנהלה. בשנים

האחרונות חלה מהפכה מאוד מאוד רחבה בכל הנושא

של קולנוע, טלוויזיה, כבלים, ערוץ ראשון, ערוצים שניים וכולי וכולי,

ובכמות החומר המוקרן. לא משנה לי כרגע אם הוא מוקרן בבתי קולנוע או

שהוא נצפה על ידי מיליונים של צופים מעל מסך הטלוויזיה. לעומת זאת, לא



חל שום שינוי משמעותי בתקציבים כדי ליצר את התוצר הקולנועי שצריך להגיע

לצופים. גם הקיצוץ בחצי הוא בטל, גם הכסף שהיה קודם לא היה כסף

משמעותי.
קריאת
אם קודם היו חמישה סרטים, עכשיו יש שני סרטים.
יוסי אורן
גם חמישה סרטים זה לעג לרש. מה שעשינו באיזשהו

מקום במבנה של הצעת החוק ובהקלטה שלה, וכרגע לא

משנה אם אחר כך נתמודד, יצרנו איזה שהם קני מידה, שהם קני מידה

עולמיים. בקולנוע הצרפתי ובקולנוע האיטלקי ובקולנוע הספרדי, מערוצי

הטלוויזיה מועברים חמישה וחצי אחוזים לתקציב הקולנוע. אנחנו מדברים על

סכום שבו ראוי שהפקה לאומית תוכל לייצר את הקולנוע שלה לכל גווניו. זה

מה שאנחנו צריכים להשיג גם במקרה הספציפי הזה. איך זה יעבור ואיך זה

ייעשה, אם זה יהיה מיסוי ייעודי או כל דרך אחרת, זה לא משנה. אבל זה מה

שצריך לתת לנו פחות או יותר את הפרופורציות ההגיוניות בקנה מידה עולמי,

בקנה מידה של מדינות קטנות ומדינות גדולות, שאנחנו מחויבים אליהן. אלה

הפרופורציות שאנחנו צריכים להבין שהן מחייבות אותנו.

לכן השאלה אם עכשיו יחזירו את התקציב המקוצץ ויכפילו אותו, או אפילו

ישלשו אותו, ובמקום שניים וחצי סרטים יעשו שוב חמישה או שבעה וחצי

סרטים, היא לא מה שישנה באופן מהותי את כל מצב הקולנוע. זה לא מה שישנה

את מה שחבר הכנסת צוקר אמר קודם, את החשיפה לתרבות עברית מעל למסך

באיכות. כי יש לנו זמן מסך בעברית - פטפטת, משחקים שכולנו מסתייגים

מהם. זה לא הכיוון שאנחנו רוצים ללכת אליו.

מה שאני רוצה לומר הוא שאלה קני המידה, אלה הרמזורים שלפיהם אנחנו

צריכים לעבוד, ואני מבין שיש בעיות ונצטרך לדון בהם, אבל אלה

הרמזורים.

נפתלי אלטר; שמי נפתלי אלטר, ואני מנהל את הקרן לעידוד

קולנוע ישראלי איכותי, הגוף האחראי על הפקת

סרטים עלילתיים בארץ, היחיד, אני לא מתנבא, אבל אני יכול לומר באופן

גלוי, שבשנת 99', מתוך אינפורמציה לא סודית שהעבירו לי, תקציב הקולנוע

יעמוד על חצי ממה שהוא היה צריך להיות בשנה שעברה. התקציב הזה לא מאפשר

לנו לפתוח מוסדות, לא מאפשר לנו לעשות אף סרט ישראלי אחד. זה אומר בעצם

שהמשמעות של עבודת הוועדה הזאת הופכת להיות קריטית מבחינת הקידום של

הנושא הזה. אני יכול להזכיר לחברים פה שלפני 15 שנה היה משבר בקולנוע.

הרבה מאוד אנשים שהם אנשי מקצוע עזבו את הארץ וירדו מערבה ללוס אנג'לס,

והם יושבים שם עד היום. קשה מאוד להאשים אותם. הם אנשי מקצוע של

קולנוע, שיכולים לעבוד רק בתחום הזה, והם טובים בו, ומכיוון שפה בארץ

הייתה סגירה חד-משמעית של הנושא, המון אנשים עזבו. היה קשה מאוד לגדל

דור חדש של אנשים שיכולים לעבוד במקצועות של קולנוע. נכון להיום, ממה

שאני יודע ומכיר היטב את התקציב, אנחנו נוכל לסיים את כל הכסף שיש לנו

בקופה ולעשות השנה 12 סרטים, שזה שילוב של 96' ו-97'. באותה מידה אני

אומר לכם, בשנה הבאה לא יהיה סרט אחד. בגלל זה אני כל כך מוטרד, ואני

אומר, אנחנו היום במרץ.

המצחיק הוא שדווקא בשנה שאין תקציב יוצאים 12 סרטים. אבל זה על חשבון

התקציב של השנים הקודמות. מבחינת הוועדה הזאת צריך לאותת כל הזמן

לממשלה בעניין הזה.

שייקה לוי; אני חושב שהדברים שנאמרו פה הם חשובים מאוד

מאוד מכל הבחינות, מכל הצדדים. אני חושב



שקולנוע בכלל זי! דבר מאוד מאוד חשוב במדינה, מפני שקולנוע יוצא גם

החוצה. אין שליחות טובה מסרט טוב. טרט מצליח או סרט עם מסר - אין

שליחות טובה מזו. קולנוע זה דבר חשוב מאוד מצד אחד. מצד שני, מדברים על

ענף הקולנוע. הקולנוע זה לא ענף, זה עץ. ואני, לשמחתי, באמת יכול להגיד

שאני מייצג פה את הגוף שהוא הגזע של העץ הזה, ככה אני רואה את זה. חשוב

מאוד איך משקים עץ כדי שהוא יצמח. פה אני מאוד מאמץ את דבריה של החברה

ממשרד המשפטים, איך משקים את העץ זה חשוב, לכן מה שנותר לי להגיד בגדול

זה שאני מאוד מאוד מחכה לפגישה שבה ישבו על כל סעיף וסעיף. כרגע אנחנו

שומעים, מתרשמים, צוחקים, מתבדחים. בואו נחכה לישיבה שישבו על כל סעיף,

שם נעשה את המלחמות.
אילי גורליצקי
אני מייצג את חברת אשכולות, שמייצגת את כל בעלי

זכויות המבצעים - שחקנים, זמרים, בדרנים,

רקדנים - בין אם הם חברי איגודים ובין אם הם אינם חברי איגודים. כל

זכויות המבצעים נמצאות בידינו. אני יכול רק לדבר מהזווית הזאת. קודם

כול, החוק הזה הוא חוק שהלוואי שתבוא עליו ברכה. אני יכול להסתכל

מהזווית שלנו. ישנן כאן כמה נקודות שבאות לגרוע מדברים שכבר ניתנו

בחוקים קודמים.

ישנו חוק זכויות מבצעים משנת 84'. ישנם תיקוני חקיקה משנת 96/ שנתנו

למבצעים זכויות מסוימות. כאן כבר בחוק הזה, בהגדרותיו, בהגדרה מהי חברת

הפקה כבר מקופלת שלילה של זכויות מבצעים שניתנו למבצע בחוק קודם. אני

לא חושב שאולי זה הזמן לדבר, אבל אנחנו צריכים להיות ערים לנקודות

מסוימות שלא תקופחנה עם כל המהלך החיובי הזה.

נושא שני, ואני לא רוצה להיכנס לתוכו, זה הנושא של מקורות המימון,

שלמעשה, כמו שאני רואה את זה, כאן ייפול או יקום דבר. לי נראה שכמו

שמקורות המימון מוגדרים בחוק הזה, הם הייתי אומר, סלחו לי, קצת

נאיביים. אין כאן כסף. אין כסף, יש רצון, אבל כסף אין. אני מדבר רק

מהזווית שלנו. ישנה כאן הצעה של, נקרא לזה, מיסוי. אנחנו בדרך כלל לא

קוראים לזה מיסוי, כי לא רוצים להרגיז את משרד האוצר. אבל יש כאן היטל

על קלטות ריקות, וידיאו ואודיו וגם על מכשירים שמקליטים. בכל הארצות

שבעולם החוק הזה בא בתכלית אחת, לפצות את בעלי הקניין הרוחני, שהם

מבצעים ויוצרים. אגב, אני מתפלא שנציג של אקו"ם, שזאת חברה משמעותית

שמייצגת את כל זכויות היוצרים, איננו כאן. אז אני אדבר גם בשמם. "הקלטה

פרטית" - אי אפשר לאכוף את החוק על אנשים שעושים את ההקלטות האלה,

וגוזלים בכך את זכויות היוצרים והמבצעים, ולכן בא החוק הזה. הקולנוע,

באמת, עם כל הכבוד, אבל הוא לא יכול לבוא ולקחת את הכסף שמיועד מראש

לזכויות של בעלי הקניין הרוחני.
דת צוקר
עשינו את זה באותו חוק ב-96',וזה לא עבר. את

המתודה הזאת, השיטה של היטל, זה לא עבר.
אילי גורליצקי
זה לא עבר, כי האוצר יבוא ויגיד, - אינפלציוני

-, זה בסדר. אז אנחנו קראנו לזה לא מס אלא

תמורה, ובדרך כלל במציאות הכלכלית, מה שקורה זה שמחיר הקלטת לא עולה,

אלא היצרן או היבואן סופג את זה, כך שאין כאן אפקט אינפלציוני, ואנחנו

אומרים - קיבלנו את התמורה -. אבל צריך להבין, הכסף הזה צריך לבוא קודם

כול ליוצרים ולמבצעים, ובדרך אגב גם למפיקים. המפיקים, בגלל שהם נמצאים

בחוק זכויות יוצרים, מפיקים כל דבר שיש בו קניין רוחני, גם זוכים

מהכספים האלה של הקלטות הריקות. אנחנו גם רצינו שיהיה היטל, כמו למשל

ביפן. שם יש היטל גם על המכשירים. ביפן זה הצליח. ברוב הארצות עדיין זה



לא תגיע. ולנו אמרו, - שבו בשקט, את זה אתם רוצים. קודם כול תקבלו

זכויות על קלטות ריקות -. זו בקשה שאם היא תתממש, היא קודם כול צריכה

ללכת לזכויות יוצרים ולזכויות מבצעים.

כלומר, זה לא נראה לי שזה מקור שיכול להביא ברכה לקולנוע. זה רק בקווים

כלליים. אני לא רוצה להיכנס לזה, כי יש כאן כל כך הרבה דברים שצריך

לדבר עליהם, אבל אני חושב שזה לא השלב.
יהודה ברקן
שלום, בוקר טוב. אני הייתי רוצה, ברשותכם,

מוריי ורבותיי, לנסות לפתור את הבעיה לא בשיטת

- בוא נבנה בית חולים ונפתור את הבעיה כולה -, אלא - בוא נתחיל במרפאה

קטנה, שתפתור את הבעיה העכשווית, וניתן לזה את הזמו משלו -. ההצעה

שיונה יהב הציע היא הצעה, שיכול להיות שאני לא אסביר אותה בהסבר מדויק

ומדעי, אבל מבחינת הרעיון והגרעין, אני מאמין שזה חוק. עשיתי על זה

עבודה קטנה, שאם בהזדמנות מישהו רוצה לראות אותה, אני מאוד אשמח.

שם התכנית שאני רוצה להציע כחומר חשיבה הוא פס"ם. זה ראשי תיבות של

פתרון תעסוקה מהסרטים. יש לנו כאן שתי בעיות, יש לנו הבעיה שאנחנו

יודעים שענף הקולנוע נמצא במצוקה רצינית; ואני אומר, בואו נחבר את

הבעיה הזו לבעיה המרכזית של המדינה. הבעיה מרכזית של המדינה היא אבטלה.

אני בניתי קונספט של המסגרת: בהתרעה של שישים יום צריך לצאת לשטח

ולהפעיל 2,500 איש לתקופה של שנה בפרויקט, כמו שאמרתי, שעלותו היא 49

מיליון דולר. התקציב מחולק בצורה כזאת ש- 50% הממשלה, במקום לבוא ולתת

לאדם לעמוד בלשכת העבודה כל חודש, תיתן את שכרו. הוא יבוא למפיק. המפיק

יעסיק אותו.

מה הפלוס הגדול בקטע הזה? אני כבר נפגשתי עם אלי ישי, הוא מאוד התלהב

מהעניין. יש מושג שלא ידעתי אותו, וזה - אנשים שלא ניתנים להשמה, שלא

יודעים איפה להכניס אותם -. גם בקטע הזה שביקשת, אתה בא ואומר למשפחה -

אתם מסודרים, אתם עכשיו מצטלמים -. או אם אדם רוצה להיות צבע, הוא יכול

לצבוע אצלנו; ואם הוא נהג, הוא יוכל להיות נהג אצלנו. אם הוא יודע

להאכיל אנשים, הוא טבח, והוא יוכל לעבוד אצלנו. האנשים לא יצטרכו לבוא

אלינו. אנחנו התעשייה. אם מוקד הבעיה הוא בדרום, אנחנו נבוא אליכם.

בהיבט הזה אתה פותר שתי בעיות. את הבעיה של מצוקת הקולנוע ואת מצוקת

העבודה, מבלי לבוא ולנסות לפעול ולבנות מפעלים שיעסיקו 2,500 איש.

במקום לבוא ולקחת את האנשים עד שהם ילמדו להיכנס למקצוע, תוך שישים

יום, בהבטחה, רבותיי, יש לנו יופי של מפיקים, והפרויקט הוא 49 מיליון

דולר. זה אומר - להפיק ארבעים סרטים.

קריאה; בשביל מה לומדים קולנוע אם אפשר לבוא ולעשות

אותו בהתרעה קצרה ולצבוע ולעשות את הכול? גם הם

עובדים את העבודה שלהם בניסיון של שנים.

יהודה ברקן; לגבי אנשי הדרום, המסכנים מחוסרי העבודה, לא

דיברתי לגבי אנשי המקצוע. אמרתי אנשים, תעסוקה

לאנשים, איך לבוא ולהעסיק 2,500 איש.
קריאה
מי המפיק?
יהודה ברקן
כל היופי כאן הוא בנקודה שיש לנו כאן מספיק

מפיקים כדי שכל מפיק ייקח על עצמו שני סרטים

בשנה. תאמין לי, כבוד היושב ראש, כדאי שתחשבו על ההצעה הזאת. יש לי

הרגשה שאנחנו קצת טוחנים מים בכל העניין.
ארנון צדוק
אדוני היושב ראש, אני חושב שהקולנוע הישראלי לא

צריך טובות. הוא צריך קצת עזרה. כרגע הדבר

המיידי והקריטי, מה שנפתלי אמר, זה קודם כול לשמור על הקיים. קרן - אם

היא לא תקבל עכשיו באופן מיידי את מה שהובטח לה השנה, אחר כך יהיה קשה

מאוד לבנות אותה מחדש. זה הדבר המיידי.

בגדול, אני אומר לכס באחריות מלאה, והקולנוענים הישראלים שלא עובדים

בארץ, שלקחו שפה בינלאומית, ויצרו, הס הפכו להיות הבולטים ביותר בעולם.

אם זה בהפקה, ארנון מילצץ, אם זה בעריכה של דב הנינג ואם זה בצילום

אדם גרינברג. כולס פה לא פחות מוכשרים מהם. הקולנוע זאת שפה בינלאומית,

ואנחנו פה יכולים לקבל זכויות אוויר על הגלובוס. הקולנוע הישראלי, אם

הוא היה מקבל שקל אחד מכל צופה שצפה בסרטים ישראליים בטלוויזיה, לא היה

צריך עזרה. זה שלושים מיליון וגמרנו.

מה שצריך לבקש מכם, מעבר לפרוצדורה שלוקחת זמן, זה באופן המיידי לטפל

מיידית בזה שזה לא יקרה שוב. זה דבר ראשון. לגבי מה שהיה, זה ממלכתי,

וקשור לכולם. על זה באמת בשיחה פרטית אנחנו נדבר, איך ראש מינהל חינוך

יחלק את הנטל. אני אומר לכם באחריות מלאה, מדובר פה בתרבות; ותרבות זה

הנפש של האומה; ותרבות הקולנוע זה הריאות הירוקות בתוך הנפש של האומה.

אני אומר, אם הקולנוע יקבל מכם, זה שייך לכולם, טיפה עזרה, קצת, עכשיו,

במצב הקריטי, ואחר כך לסדר את זה באופן קבוע. אני אומר לכם שמדובר פה

גם בעסק כלכלי גדול. ועדה ישבה שנה ומצאה שקרן קו-פרודוקציות זה עסק

כלכלי של מיליונים של דולרים למדינה, שבעבר נעשו. יושב שם בחור מוכשר

מאוד בראש הוועדה, קראו לו יעקב נאמן, וכשפניתי אליו לפני כמה חודשים,

ואמרתי לו שהיה בחור מצוין בראש הוועדה ונתן לנו תכנית נהדרת שלולא,

לצערנו, לצער כולנו, רצח ראש הממשלה זה לא היה נתקע, ובאמת הקרן הזאת

הייתה פועלת, וכבר לא היינו צריכים לדבר. אז הוא אמר לי, - תן לי קצת

להתמקם עוד כמה חודשים, ויהיה בסדר, ותבואו עם ההצעה הזאת -.

לגופו של עניין, מה שצריכים אנחנו, כי זה שייך לנו לכולנו, זה לא שזה

לא שייך לכם, גם הכלכלה וגם התרבות שייכת לכולם, אנחנו צריכים עכשיו

עזרה קטנה באופן מיידי. ובזמן הזה שאנחנו ככה קצת לפחות נשמור על הקיים

אפשר לקחת את הזמן ולסדר את הדברים אחרת.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני עבדתי במהירות, אז אני לא אקרא מהדברים

שאמר דוד אלכסנדר בפתח הישיבה. עוד יותר. דוד

אלכסנדר העיר הערה, - אנחנו לא נותנים 14 מיליון, אנחנו נותנים 25

מיליון, ברגע שאנחנו מממשים את החלטת השר בעניין הקרן לקולנוע -. אמרתי

זאת בתחילת דבריי. הציטטה הזאת מאשרת פעמיים. מה קורה עם ה-25 מיליון?

אני מבסס את הארגומנטציה, אני מביא ציטטה שהיא ברורה, ואני נותן לזה 42

שעות, למיכה יהון כדי שהוא יודיע לנו האם זה מקוים ואיך זה מקוים.

אני רוצה לשאול האם יש עוד מישהו מהאקדמיה הישראלית לקולנוע שרוצה

לדבר? בבקשה.

גידי אורשר; שמי גידי אורשר. אני חבר האקדמיה. רציתי להתחיל

בסיפור. יש סיפור ידוע ששואלים מנצח בתזמורת

איזה כלי הוא הכי אוהב, והוא אומר שהכלי שהוא הכי אוהב הוא פסנתר, כי

לפעמים הוא נכנס ללובי של בית מלון וניגש אליו אדם ואומר, - במקרה

הבאתי איתי את הפסנתר, אולי אתה מוכן לשמוע? הקולנוע שלנו מבחינה זו

הוא פיקולו; הוא לא פסנתר. באמת אפשר להביא אותו לכל מקום, באמת אפשר

לנייד אותו גם בארץ וגם בחוץ, וכבר דיברו על החשיבות שלו כביטוי

תרבותי, ביטוי חברתי משקף כיוונים, משקף דעות, מספק צרכים בעניין הזה.

זה נכון גם לגבינו. זה נכון גם לגבי הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו



ומראים את עצמנו. בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי זכה להצלחה כמעט בכל

מקום שאליו הוא פנה בחוץ לארץ, בפסטיבלים, מהגדולים שבהם. אמנם בשלב זה

עוד לא בפסטיבל קאן בתחרות, אבל גם לשם כבר הצליחו לחדור אי אילה

סרטים. פסטיבל ברלין מקרין כמעט באופן קבוע בכל -המסגרות שלו סרטים

ישראליים; פסטיבלים בארצות הברית מקרינים אותנו. יש דרישה לחשיפה של

קולנוע שלנו כביטוי לתרבות, למצב צבירה חברתי וקיומי שהוא מאוד מעניין

בארץ, וקולנוע כבר כולנו יודעים שפותח צוהר לעניין הזה. הדבר הזה,

השגריר הנפלא הזה שמחבר תמונה לתמונה, לא יהיה קיים בעוד שנתיים. עד

שנות האלפיים העניין הזה של הקולנוע מתחיל כמו שהוא מתחיל בעולם, מתחיל

שנה-שנתיים קודם.

דוד צוקר; לאנשי התעשייה לא היו שנים כל כך טובות כמו

השנתיים-שלוש האחרונות, מאז שהערוץ השני מייצר

בתוך התעשייה הזאת והכבלים מייצרים בתוך התעשייה הזאת. אני לא בטוח

שהטון היבבני תמיד משרת את העניין. זה מה שאני רוצה לומר לכם. התעשייה

הזאת מייצרת היום בהיקפים ובמספרי אנשים שלא היו לה לפני חמש שנים. היא

לא שיערה שהיא תהיה בהם.

גידי איישר; החשיפה בחוץ לא באה בגלל שאנחנו מייצרים פה

שניים-שלושה סרטים יבבניים, משום שבשלוש-ארבע

שנים האחרונות יש לנו כמה דברים נפלאים. יש נסיקה בתעשייה הזאת, כי

בשנים האחרונות, אני רוצה לומר שיחסית למדינה לפחות בסדר גודל כמו

שלנו, שיש לה בעיה של שפה כמו שלנו, ניקח את דנמרק, אנחנו עושים יותר

סרטים, אבל בעוד פחות כסף. יש לה יותר כסף, ולמרות זה אנחנו רואים שחלק

גדול מהאנשים שיוצרים אותם הם עובדים כמעט בהתנדבות. זה לא מצב בריא

לתעשייה שחושבת הלאה. ההישגים שלנו נפלאים. אני יכול לחתום על

ארבעה-שישה סרטים בשנתיים האחרונות, שמבחינתי הם אוסקר. הם באמת אוסקר.

גם איכות ההפקה עלתה כאן, גם איכות המשחק, איכות הבימוי, גם תפיסת חיים

שמתחילה; ולא בכדי מתחילים לבדוק את הסחורות בחוץ לארץ, אבל, כמו

שאנחנו שומעים מנפתלי אלטר, זה הולך להיגמר. אין לזה המשכיות. חלק גדול

מהמפיקים שעשו את זה סוגרים את המשרדים שלהם.

דיך צוקי; יש דוגמאות של מפיקים שהולכים לסגור? חלק

מהיצירה נעשית בטלוויזיה, והאבחנה שאתם עושים,

כאילו זאת אבחנה מוחלטת בין טלוויזיה לבין קולנוע, היא לא נכונה. אתה

יודע שהיא לא נכונה, כי אנשים עובדים כאן וכאן.

אני מנסה להסביר שלהצעת החוק הזאת כדאי לבוא בגאווה גדולה לעומת שעה

שלמה של יבבות, שאני לא בטוח שמשרתות את העניין. זה כל מה שאני אומר.

זאת עצה לטובת העבודה.
גידי אורשר
נכון שאנחנו באים להצעת החוק הזאת, כמו שנאמר,

בגאווה ובדרישה, עם יד על השולחן. אבל, מצד

שני, מה ששמענו פה בשעה האחרונה זה בעצם המשך של דיונים שקיימנו אותם

בחוגינו וגם במפגש הקודם, ובאיזשהו מקום אנחנו, לדעתי, רוצים לדעת.

כולם משוכנעים שאלה הדקות האחרונות שלנו לעשות, אז בואו נעשה ונמשיך.

היו"ר עמנואל זיסמן; שלום, בוקר טוב. אני רוצה לומר לכם, הייתה

התעוררות עכשיו בדקה האחרונה. אני רוצה לסיים

את הישיבה בדקות הקרובות, לא כדי למנוע ממישהו לדבר. הבעיה היא שאני

רוצה לבקש מכל אחד לפני שדורון צברי ידבר, אני חייב לפי התקנון לתת



לחברי הכנסת, אבל אנחנו במרוץ עם הזמן... מין שאני כן רוצה לבקש הוא שכל

מי שדיבר היום וכל מי שלא יוכל לדבר היום, ימציא לוועדה מכתב הערות, כי

חקיקה זה דבר רציני. אנחנו נדבר על סעיף סעיף ונאשר סעיף סעיף, ולא

נדחה את זה ככה. וכדאי שלפנינו, חברי הוועדה, יהיו- כל האלטרנטיבות וכל

ההסתיגויות ונתקדם עם זה.

דורון צנרי; אני חבר הנהלה של פורום. זו התארגנות של כל

האמנים הוולונטריים והמפיקים והאנשים שאחראים

על האמנים הוולונטריים. וההתארגנות הזאת באה ממצוקה. מדובר במצוקה של

אנשים עם מחויבות לקולנוע, שאנחנו מקווים שהוא בעל משמעות. זו מחוייבות

לקולנוע שעומד בזיכרון, בזהות ובדמות של החברה. והמצב הוא כזה חורבן,

אני לא אכנס אליו, כי זה לא המקום, אבל אנחנו חושבים שלמדינה יש עניין

בהעלאת קונפליקטים, בהבאת סיפורים לדיאלוג המרכזי, שלא קורים דווקא

בזרם המרכזי, אלא בפריפריה ובמיעוטים ובמקומות שבהם אנשים רוצים לספר

את הסיפור שלהם. המצב היום הוא שיש רק קרן אחת שתומכת בפועל בקולנוע

דוקומנטרי, והסכומים הם זעומים. במועד האחרון של הקרן הגישו 180 הצעות.

מתוכן התקבלו חמישה סרטים. אני מדבר עם לקטורים במועדים כאלה ואחרים,

והם אומרים ההצעות הן מדהימות ואין לנו כסף לחלק להם.

אני חושב, אני אומר אפרופו 'כל הוויכוח על "תקומה", על זיכרון של אומה

ועל היסטוריה של תקומה, שלמדינה יש אינטרס שההיסטוריה תתועד. אני יכול

להעיד מניסיון אישי שאני עשיתי תחקיר על שנת 77. הלכתי לארכיונים של

שירות הסרטים - חורבן גמור, אין כלום. בשנת 77' עשו שני סרטים

דוקומנטריים. אין כלום, שלא לדבר על אחורה. אתם רואים ב"תקומה" כמה מעט

חומר אתם רואים על המסך. חומר חוזר וחוזר, כי לא צילמו, כי לא תיעדו.

אנחנו בעניין שלנו בפורום נעשה את הדיונים בינינו ונביא את ההשגות שלנו

ואת הרעיונות שלנו, ונעשה דיאלוג פורה תחת חסות האקדמיה שבו כל הגופים,

איגוד הבמאים ואיגוד המפיקים וכל הגופים שקשורים לענף יתכנסו כדי

להעלות את ההשגות שלהם.

דורוו צוקי; אני מייצג את עילם, גוף ששומר על זכויות

המבצעים המוסיקאים. אנחנו המוסיקאים והשחקנים

רואים את עצמנו כשותפים, אמנם שותפים קטנים לתעשיית הקולנוע, ורואים

בעידודה דבר מאוד חשוב, כיוון שזו צורת ביטוי מאוד מקובלת ובה אנחנו

מעוניינים שההשתפות שלנו תהיה ככל האפשר יותר. אנחנו רואים חיוב רב

בהצעת החוק, ואם כי יש לנו פה ושם השגות על הניסוח, וההשגות שלנו עברו

לחבר הכנסת יהב שצריך להעביר אותן לוועדה, אני מזדהה בצורה טוטאלית עם

הדברים שחבריי למקצוע שייקה לוי ואילי גורליצקי אמרו; ואני מקווה

שהדברים יקבלו תאוצה, וכשיבוא המומנטום אנחנו נשמח לשתף פעולה בתיקונים

הקטנים שהוצגו.
אריאל פרידן
שמי אריאל פרידן. אני יושב ראש איגוד המפיקים.

אני לא התערבתי עד עכשיו בדיון, כי אני יושב

ראש חדש, ואני עוד לא מעורה בפרטים. רק דבר אחד אני רוצה להעיר, לגבי

אותה פריחה שדדי צוקר מדבר עליה, מרבית הפריחה של השנתיים האחרונות,

מדובר בכסף שיצא מגלגלי הערוץ השני, ומדובר בכסף שביום שמועצת הערוץ

השני הודיעה לזכיינים שהם עמדו בקריטריונים להמשיך הלאה, באותו יום

הכסף הזה נסגר וננעלו לא קיים עוד. יום אחרי ההודעה ביטלו פרויקטים

בכמויות די נכבדות, ויש לי עדויות על כך.
דוד צוקי
דווקא בפעם הראשונה שעיגנו זה היה בחוק הערוץ

השני. מה שהם אומרים הוא שהייתה הזרמה מעבר.

אריאל פרידו; העניין הוא נורא פשוט, ההתחייבות של זכייני

הערוץ השני היא פר השקעות, ולא פר כסף. מדובר

על זמן שידור. מה שקרה זה תהליך נורא פשוט. היה דיון לגבי החלטה לגבי

המשך הזיכיון. בשנתיים-שנה וחצי לפני המשך הזיכיון הם יצרו יצירה

מקורית מכובדת, למה שאנחנו מגדירים "נאותות הפקה" ברמה שבאמת גרמה

לפריחה בשוק. העניין הזה נגמר ביום שבו מועצת הערוץ השני החליטה שהם

עמדו בקריטריונים לחידוש הזיכיון. זה דבר אחד.

הדבר היחידי שנשאר בעצם לקולנוע הישראלי, נכון לרגע זה, זה הקרן של

נפתלי, שכרגע בעצם לא קיימת. זה כמו שאני אגיד לך שהתיאטרון הישראלי זה

אותו דבר כמו הופעה בבתי ספר. זה שני דברים שונים. אנחנו לא מדברים על

פרנסה. אנחנו מדברים על תרבות ישראלית. חשוב להבהיר את זה.

אני רוצה להבהיר על מה החוק הזה מנסה להגן. יש בית קולנוע, באים צופים

לראות סרט, מסך גדול, זו לא קופסה בבית שתעבור עוד הרבה מאוד שינויים

בעתיד הקרוב, עם כל ההתפתחות התקשורתית. אנחנו מדברים על סרט, מסך

גדול, תרבות, אנשים שיצאו מהבית ויראו סרטים. על זה אנחנו מדברים.

וצריך להפריד את זה לחלוטין מכל נושא הטלוויזיה. אותו סרט על מסך גדול,

זה הדבר שאנחנו יכולים לשלוח לפסטיבל ברלין או לפסטיבל ונציה או שיהיה

שגריר השלום התרבותי בעולם.

ציפי טרופה; קוראים לי ציפי טרופה. יושב ראש איגוד במאי

הקולנוע והטלוויזיה זה ניסים דיין, אבל אני

שייכת להנהלת האיגוד. קודם כול, אני רוצה להודות ליושב ראש איגוד

המפיקים על הדברים האחרונים שלו. אני חושבת שאתם באמת באים בנקודה

הרגישה ביותר שאיתה אנחנו נבוא לוועדה. עוד לפני זה, תודה לוועדה על

החוק הזה. אנחנו עומדים מאחוריו. אנחנו רוצים שתילחמו עליו. זה דבר

פנטסטי שקורה לנו. יחד עם זאת, אנחנו מאוד מבקשים בדיונים, שכן אותם

חברי ועדה שירצו יתפנו לדון איתנו יחד על האבחנה הברורה בין קולנוע

לבין טלוויזיה. אני מתנצלת, אני בדרך כלל לא עושה את זה: יש לי דוקטורט

בקולנוע ובטלוויזיה, ואני פרופסור אורח באוניברסיטת ניו-יורק

ובקולומביה יוניברסיטי. אני בדרך כלל לא אומרת את זה, זה לא הפורטה

שלי. אני מאוד מבקשת שיימצא הזמן, אפילו בשעות הפנאי שלכם, לדון באמת

באבחנה הברורה לאורך כל ההיסטוריה, למשך מאה שנה, ובשישים השנים

האחרונות, או חמישים השנים לטלוויזיה, כי זה בנפשו של החוק הזה. יחד עם

זאת, אנחנו מציאותיים. אנחנו מבינים שאנחנו מדברים גם על טלוויזיה. זה

לא שאנשי הקולנוע שמאמינים בפילם יבואו ויגידו, אנחנו רוצים רק לדאוג

לפילם. אבל אנחנו נבקש קודם כול לעשות את האבחנה בין קולנוע

וטלוויזיה.

דבר שני, בתור הנהלת איגוד הבמאים, אנחנו באמת נבקש להתייחס למעמדו של

הבמאי בחוק הזה. לאורך ההיסטוריה אנחנו מדברים על סרטים, החל מגריפית

ועד לשטיין למורנו, פליני, גודאר. אנחנו לא מתייחסים כרגע לשמות

ספציפיים. אנחנו מתייחסים למקומו של הבמאי ביצירה הקולנועית. אנחנו

מאוד מבקשים שבדיונים שיהיו תהיה התייחסות למקום של הבמאי במסגרת החוק

הזה, ובתהליך היצירה הקולנועית. אני לא אאריך בזמן. אני רוצה לברך את

חברי

הוועדה.



היו"ר עמנואל זיסמן; אני רוצה להסביר לך שאנחנו עוסקים בחקיקה. אם

אלה היו ההחלטות, עד עכשיו היו החלטות, אפשר

היה גם בלי חקיקה. חמישים שנה מדינת ישראל מתקיימת בלי חוק קולנוע.

יכול להיות שאפשר להמשיך כך עוד חמישים שנה, אבל נוצר מצב, החוקה הופכת

להכרחית. לכן בקשתי שלא רק תגידי את ההפרדה או את האבחנה, אלא גם מה

מחבר, כי בחוק אנחנו צריכים לתת ביטוי לזה וגם לזה.

ציפי טרופה; אני מסכימה איתך. בגלל קוצר הזמן אני רק מבקשת

להמשיך בדרך שבה אתה הצעת, ושמהר תנסה להעביר

את החוק, תוך בירורים בינינו יחד איתכם, ברוח הדברים שנאמרו כאן בצורה

עניינית.
יונה יהג
אדוני היושב ראש, כדי לבקש אנחנו יכולים להחיש

את התהליכים, בתנאי שאתם תביאו לוועדה מהר ככל

הניתן את ההערות שלכם ותנסו למצוא את המכנים המשותפים ביניכם. גם מחוץ

לוועדה אתם תתקשרו אחד עם השני, כדי שאנחנו לא נהפוך את הוועדה לזירה

של התכתשויות בין הפלגים השונים בתוך הענף. כי בסך הכול מה שאנחנו

רוצים זה ליצור היסטוריה, וזאת הזדמנות פז, כי יש פה אווירה נהדרת

בכנסת בכיוון הזה, ואתם ראיתם זאת. אז אנחנו מוכנים. אני לרשותכם בפגרה

מוכן לעבור מארגון לארגון ולראות במה מדובר. אבל אם אתם תסתדרו ביניכם,

ואני יודע שאתם תסתדרו, ואני יודע שכבר הסתדרנו; על פי הרבה הערות

שהגיעו אליי מהשחקנים, מההסתדרות, ממקומות אחרים, הדברים הם מינוריים,

כי סך הכל בקונטקסט כולם היו. הבעיה שלנו זה מול משרדי הממשלה; אבל אני

מאמין בכוח. שמעתם את נציגת משרד המשפטים, שמעתם מה שאמר יושב הראש.

בלעדיו אנחנו לא היינו מגיעים לסיפור הזה.

היו"ר עמנואל זיסמן; לסיכום, אני רוצה להגיד משהו, בחוק להשכלה

גבוהה - תיקון מספר שבע, שמאפשר לשלוחות

זרות בארץ לקבל רישיון לא רק לפי שיקול דעת זה או אחר של המועצה להשכלה

גבוהה, אלא יש חוק שמסדיר את היחסים, היה לחץ, והיו ויכוחים כמו שפה

התעוררו

קצת; ואז בהתייעצות עם היועץ המשפטי של הוועדה, עם מנהלת הוועדה,

החלטנו כמה חברי כנסת פעילים בנושא, כמו חברת הכנסת נעמי חזן, ואמרנו,

- נגמר, תודה רבה, כולכם הולכים לבתיכם, דיברתם, נימקתם, הגשתם מזכר;

עכשיו אנחנו נשארים -, זה הכלל. אני לא יודע מה יהיה באותו יום שתהיה

החקיקה. יכול להיות שגם חבר הכנסת הלפרט מאגודת ישראל יבוא כדי להגן על

החוק. אני רוצה לעשות ניסיון. אני אומר לכם בצורה גלויה. זה לא כתוב

בתקנון הכנסת ואין חוק. יש שיקול דעת של יושב ראש. ואני אומר לכם, אני

מאוד מעוניין שנתחיל בחקיקה. אני אומר את זה גם לשייקה לוי, כי הוא

התייחס לעניין החקיקה, אבל בתנאי אחד, שבסופו של דבר צריך לאפשר לחבר

הכנסת לגבש את דעתו עוד לפני כן, אבל שגם באופן חופשי יוכל לעסוק

בחקיקה. אני מוכן ללכת על זה, ואני אנסה את זה כשאנחנו ניפגש במאי, אבל

עם זה אתם צריכים להבין שלא כל אחד יוכל ללחוץ עד השנייה האחרונה.

בשנייה האחרונה ה"שופטים" הוועדה, צריכה להיות לבד עם עצמה. לי לא אכפת

שיהיה פה קהל, אבל אם ייווצר דבר כזה, אני פשוט אבקש בשלב מסוים שאנחנו

נישאר, אחרת זה גם יפריע לתהליך החקיקה. אני גם אומר לך, חקיקה צריכה

להיות חופשית מלחצים. הלחצים יכולים להיות עד השנייה האחרונה, אבל לא

בישיבה. אני אעשה את החקיקה יחד איתכם, מתוך הנחה שאתם, גם אם מישהו

מכם לא ייראה לו ניסוח זה. או אחר, יקבל זאת. אני אעשה מאמץ-על רק להגיע

להידברות עם הממשלה, מתוך הנחה שזה יותר טוב. אני גם רוצה שלא יהיו



הצבעות פה. כמעט שלא הייתה אף פעם הצבעה. קונסנזוס. גם בנושא הזה. זה

גס חשוב. אתה בא לכנסת, לפחות הוועדה נמצאת יחד איתך.

הייתה לי אתמול דוגמה לחוק שמנציח את זכרו של מנחם בגין. חברת כנסת

קומוניסטית לשעבר, אולי קומוניסטית, הגישה שורה של הסתייגויות, והיא

ניצלה את זכותה הפרלמנטרית על מנת לעשות חשבון היסטורי בין תנועת

ז'בוטינסקי לבין המפלגה הקומוניסטית הישראלית. זאת זכותה. אבל מה, היא

אמרה, אני לא אגיש את ההסתייגויות שלי להצבעה, ואפילו החליטה לא

להצביע, אבל לכן אני רוצה להגיד - הכול פתוח, אין סיבה שזה לא יעבור.

להפך, לפעמים אתה עושה שגיאה ברגע האחרון, אם מישהו מכם יעיר. אבל לא

יהיה דבר כזה בזמן החקיקה שיפריע לחקיקה עצמה. אני חושב שהבהרתי את

עצמי.

נעמי חזו; עמנואל, את התיקון לחוק ההשכלה הגבוהה הובלת

ממש במשך עשרות שעות כדי לעשות חקיקה רצינית

וחיובית. אני ממליצה שמיד אחרי הפגרה נשב ונתחיל לעבוד, אבל נסיים את

זה מהר ככל האפשר.

ראובן ריבלין; עוד דבר אחד להוסיף, ההשקעה של הטלוויזיה, לפי

החוק בקולנוע, תלויה בהפקה קולנועית. זאת

אומרת, החובה של הטלוויזיה, הערוץ השני, לשדר את התכניות של החברות

הזכייניות של הערוץ השני, להשתתף בהפקת הקולנוע הישראלי, תלויה ביכולת

של הקולנוע הישראלי. לכן מה שאמרת הוא נכון, אבל, כמובן, הפקה ישראלית

לא תהיה.
היו"ר עמנואל זיסמן
לפני שנסיים את הישיבה העירו לי מהוועדה,

שאנחנו סיכמנו שיש הקצבה מכסף למעמד האמן

שהתקבלה בפריז. ואנחנו החלטנו בשיתוף פעולה עם לידיה חכמון, שחבל לי

שהיום לא יכלה להשתתף, שאנחנו נעשה כאן כאילו לחזק את ההכרה הזאת; ואני

אבוא איתכם בדברים.

הישיבה ננעלה נשעה 00;10

קוד המקור של הנתונים