ישיבת ועדה של הכנסת ה-14 מתאריך 24/02/1998

העיצומים המתמשכים של המורים - ביטול הטיולים והפעילות הנעשית מחוץ לכותלי בית הספר (הלס"י) - חברי הכנסת אמיר פרץ, דוד ראם, אבנר-חי שאקי

פרוטוקול

 
הכנסת הארבע עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 155

מישיבת ועדת החינון והתרבות

שהתקיימה ביום ג', כ"ח בשבט התשנ"ח, 24.2.1998, בשעה 05;12

נבחו;

חברי הוועדה; היו"ר עמנואל זיסמן

דליה איציק

רפי אלול

זאב בוים

נעמי חזן

יהודה לנקרי

וליד חאג' יחיא צאדק

ראובן ריבלין

מוזמנים; סגן השר משה פלד

שמואל אבןאב, יושב ראש מועצת קריית טבעון

אבנר-חי שאקי

שמעון הראל, מנהל כוח אדם בהוראה, משרד החינוך

והתרבות

איציק כהן, יושב ראש המינהל הפדגוגי, משרד

החינוך והתרבות

אריק קפלן, יועץ בכיר לסגן שר החינוך

עו"ד דורית מורג, סגנית היועץ המשפטי, משרד

החינוך והתרבות

מומי נמימי, דובר סגן שר החינוך

דיתי שרון, סגנית בכירה לממונה על השכר, משרד

האוצר

אורי אליאל, רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

גלית מדמוני, כלכלנית, משרד אוצר

אורי ברוש, יחידת הממונה על השכר, משרד האוצר

יעקב אגמון, מנהל המחלקה לענייני עבודה, חינוך

ותרבות, מרכז השלטון המקומי

איתן גידלזון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע

עמרי הרמן, אחראי על טיולים, החברה להגנת הטבע

ערן חרמוני, יו"ר "נוער העבודה"

מעין אמודא, "נוער העבודה"

יפתח נצר, "נוער העבודה"

מיכה שפירא, "נוער העבודה"

ערן לנדה, "נוער העבודה"

אברהם בן-שבת, מזכ"ל הסתדרות המורים

מוטי ברעם, הסתדרות המורים

אריה ברנע, מנהל בית הספר דנמרק, הסתדרות

המורים

אהובה עבודי-נעמן, דוברת הסתדרות המורים



יוסי וסרמן, סגן מזכ"ל הסתדרות חמורים

ברכה מציאל, יו"ר המחלקה הפרופסיונלית, ארגון

המורים העל-יסודיים

אורלי ליברמן, רכזת סל תרבות בבתי ספר

תיכוניים, עיריית תל-אביב

שי לחמן, יו"ר ארגון החורים הארצי

משה שיינפלד, יו"ר ועדת ביטחון, ארגון חחורים

חארצי

צבי וידר, יועץ משפטי, ארגון חחורים חארצי

מלכיאל פרוסק, ארגון חהורים הארצי

אברהם סנפירי, ארגון ההורים הארצי

אבי מצנר, ארגון ההורים הארצי

גיורא מנדלר, מנהל אגף לחינוך, ההסתדרות

הכללית

יניב כהן, דובר מועצת התלמידים והנוער הארצית

מורן כהן, מועצת התלמידים והנוער הארצית

סמי לוי, אל"ה

ריקה זילבר, אל"ה

קרן מנדה, תלמידה

ענבר צאיג, תלמידה

שירה קופרבוים, תלמידה

מנהלת הוועדה; יחודית גידלי

נושם על-ידי; חבר חמתרגמים בע"מ

סדר היום

העיצומים המתמשכים של המורים - ניטול הטיולים והפעילות הנעשית מחו\

לכותלי בית הספר

(הלס"י) - חברי הכנסת עמיר פרץ, דוד ראם, אבנר-חי שאקי



העיצומים המתמשכים של המורים - ביטול הטיולים והפעילות הנעשית מחוץ

לכותלי בית הספר

הלס"י) - חברי הכנסת אמיר פרץ, דוד ראם, אבנר-חי שאקי

היו"ר עמנואל זיסמו; שלום לכולם, אנחנו דנים שוב בנושא העיצומים או,

למעשה, הפסקה המוחלטת של הפעילות מחוץ לכותלי

בית הספר, פעילות שכוללת טיולים, ביקורים ב"יד ושם", אמנות, תרבות,

חברה וכיוצא בזה. הוועדה עסקה בנושא הזה כמה פעמים. אמרתי "כיוצא בזה",

אבל אני גם מבין למה אתה מזכיר את העניין של צהי'ל, ואני מבין את

החשיבות של ההערה.

אנחנו קיימנו כמה דיונים, אבל אני רוצה קודם כול להסתמך על החלטות

הוועדה שהתקבלו פה אחד ב-26 בנובמבר. ב-26 בנובמבר אנחנו דרשנו את

ההפסקה של העיצומים ודרשנו שהצדדים ייכנסו למשא ומתן מיידי, ענייני

ורציני. אנחנו גם אמרנו שינוהל משא ומתן בנושא תגמול המורים היוצאים

לפעילות מחוץ לכותלי בית הספר. התגמול יוגדר בשעות עבודה או בכל דרך

אחרת שתוסכם. אני מודה בהערכה שאז ארגון המורים העל-יסודיים נענה

לפנייה של ועדת החינוך והתרבות והודיע על הפסקת העיצומים.

במשך שלושה שבועות הייתה הפסקה של העיצומים. במשך שלושת השבועות האלה

הסרנו כמה וכמה מכשולים. ראשית, משרד החינוך והתרבות, השר המנוח זבולון

המר, ייבדל לחיים ארוכים סגן השר פלד והמנכ"ל בן ציון דל, הודיעו על כך

עוד לפני שהכנסת אישרה את התקציב של המדינה, וכלנו זוכרים שהיה קרב קשה

מאוד שלא יקוצצו תקציבי החינוך. הקרב הסתיים בהצלחה רבה, לא מוחלטת,

אבל הצלחה רבה. עוד לפני הדיונים על תקציב המדינה הם הודיעו שמשרד

החינוך והתרבות מוכן לממן מתקציבו את הדרישות האלה של ארגוני המורים.

הדבר השני, משרד האוצר טען שהנושא של סמכויות המנהלים אינו מטופל,

ובמשך התקופה הקצרה הזאת משרד החינוך והתרבות וארגון המורים

העל-יסודיים הגיעו להסכם. ההסכם הזה הובא בפני ועדת החינוך, ואנחנו

אישרנו אותו ובירכנו עליו, אף על פי שנציגי האוצר לא התנגדו, אבל

הסתייגו מן ההסכם הזה. שני מכשולים רציניים מאוד בדרך להשגת הסדר מלא

הוסרו בתקופה הזאת של הפסקת שלושת השבועות. .-

אבל לא הייתה התקדמות בדרישה עצמה. אני רק מזכיר לכם שאז כינסנו את

הוועדה ב-9 לדצמבר 97/ עוד לפני אישור התקציב, ואנחנו גם אמרנו שמי

שמפר את ההסכם עם המורים באופן בוטה הוא משרד האוצר, ואם יחדשו המורים

את השביתה או את העיצומים, תוטל האשמה על משרד האוצר בלבד. הנה בא שלב

שלישי, אני מדלג על תת-שלבים, ובשלב השלישי הזה, כתוצאה מהתייעצויות

ודיבורים ולחצים של חברי הוועדה, ביחד ובנפרד, וגם לחץ אישי שלי, הייתה

ישיבה עם כל הנוגעים בדבר. משרד האוצר הודיע שהוא מוכן להגדיל את

התגמול לטיולים, שהוא הגדול ביותר והמשמעותי ביותר, לא הייתי אומר

הערכי היחידי והמשמעותי היחידי מבחינה ערכית ומהותית, מ-53 שקלים ל-132

שקלים. זה פי שניים וחצי. כלומר במקום לקבל 53 שקל יקבלו 132 שקל. מאחר

שהייתה הסכמה מוקדמת שאפשר לחתום על הסכם נפרד, ומשרד האוצר נתן את

הסכמתו, הצעתי בשם חברי הוועדה לארגון המורים העל-יסודיים ולהסתדרות

המורים שיקבלו את ההסדר הביניים הזה, אח ההחלטה הזמנית הזאת, ויעבירו
את כל יתר התביעות שלהם
1. הם היו רוצים להגדיל את הסכום הזה, וצריך לקבוע בכמה להגדיל את

הסכום הזה.

2. הם רוצים שהסכום הזה הסופי ייקבע לפי שעות הוראה, לפי עיקרון שעות

הוראה.



3. את בעיית סמכויות המנהליים פתרנו, אבל יש תביעה עקבית, ובאופן

עקרוני אנחנו תמכנו בה, כי התברר שבסוף ספטמבר 97' הסתיים ההסכם

הקיבוצי עם הסתדרות המורים וגם עם ארגון המורים העל-יסודיים. אני מכיר

מדינות רבות בעולם ששם יש הסכם חדש עוד לפני שמסתיים ההסכם. מדינת

ישראל יש לה הישגים רבים בחמישים שנות עצמאותה; בנושא הזה אנחנו לא כמו

מדינות רבות בעולם. תמיד אצלנו, ואני אומר את זה גם מתוך ניסיון, כי

שנים רבות הייתי איש איגוד מקצועי, תמיד מסתיים ההסכם, ואז מתחיל המשא

ומתן לגבי ההסכם החדש, ולפעמים זה לוקח זמן רב, לכן מה שאתה משיג הוא

ריטרואקטיבי.

רוב התביעות, לפי דעתי, מוצדקות, גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה

כלכלית-חברתית, אבל זה משא ומתן ארוך, ואני יודע שביום שני בשבוע הבא,

השניים במרץ, מתחיל המשא ומתן. המשא ומתן הזה יכלול כל מיני מרכיבים.

לא רק את המרכיבים שהזכרתי קודם. הוא בהחלט יכול לכלול גם את המרכיב של

132 שקל במקום 53, זה לא הסכום הסופי, ושהסכום הסופי הזה ייקבע לפי

עיקרון זה או אחר. גם הסתדרות המורים וגם ארגון המורים העל-יסודיים

עמדו על העיקרון של שעות הוראה. הם אמנם אמרו שאחרי שייקבע העיקרון הזה

של שעות הוראה, הם לא עומדים על כך שיהיה תשלום עבור כל שעות ההוראה,

הם השאירו אופציה פתוחה,- אבל העיקרון הזה ידון במסגרת המשא ומתן להסכם

קיבוצי. החברים בוועדה, כל החברים בוועדה, על דעת כל המרכיבים של ועדת

החינוך, אמרנו - אם יש הסכם קיבוצי, ואתם רוצים שם לנהל את המערכה

העיקרית, ואנחנו יודעים שיש לכם . תביעות צודקות רבות, ומגוונות ושונות, .

בואו נפתור את הדברים בהסכם ביניים; קחו 132 שקל, ריבונו של עולם, זה

לא 53 שקל, ותשיגו את מבוקשכם במסגרת ההסכם הקיבוצי, ותפסיקו את הנזק

המתמשך שפוגע בתלמידים, שפוגע בהורים, שפוגע בכמה אלפי אנשים ופוגע

באנשים שחיים רק מזה, פוגע באנשים שבלי זה קשה להם להתקיים, אין ספק

בזה -. המשכורת של המורה והתנאים הסוציאלים שופרו לפני כמה שנים, אבל

יחד עם זאת אין ספק שהמורים ראויים וזכאים לשפר את שכרם ואת הכנסתם,

וזה גם מחזק" את מעמדם. אבל יש מערכה עיקרית. השאירו את זה למערכה

העיקרית,

ואנחנו חברי הוועדה נעשה כמיטב יכולתנו לסייע על מנת שהמערכה העיקרית

הזאת תהיה קצרה ככל האפשר. אתם תהיו זקוקים לליווי שלנו ולעזרה שלנו,

אולי יותר ואולי פחות. בינתיים הסתדרות המורים, אני רואה פה את יושב

הראש, אברהם בן-שבת, החליטה להפסיק את העיצומים. הם לא ויתרו על

התביעות, לא בכתב ולא בעל-פה. אברהם בן-שבת לא ויתר על כך שזה צריך

להיות לפי שעות הוראה, ושהוא לא מסתפק ב-132 שקל לטיול.

היום הסתדרות המורים לא מקיימת עיצומים בנושא הזה. היא לא מוותרת על

תביעותיה, זה כלול בתביעות שלה בהסכם הקיבוצי. ארגון המורים
העל-יסודיים אמר לא
ומאותו רגע, השתנתה גם העמדה של ועדת החינוך.

אנחנו אמרנו, אם ארגון המורים העל-יסודי רוצה להמשיך בעיצומים האלה

ולגרום את הנזקים האלה, אז מי שנושא עכשיו באשמה זה לא משרד האוצר.

משרד החינוך יצא עוד לפני כן מכלל אשמה, כשהוא אמר - אני מוכן לממן,

ואני גורם חשוב, אבל מי שצריך להחליט זה משרד האוצר -. אני באמת אינני

מבין, מדוע הגענו למה שהגענו. בינתיים התחילו בהליכים של פישור וגישור,

ויש פסק דין של בית דין לעבודה, ויש דיון בבית דין לעבודה ב-8 במרץ,

יום האישה הבינלאומי. זה מתאים מאוד ואין השבת עבודה באותו יום. אנחנו

יכולים לחגוג.

בינתיים אנחנו יודעים שיש נזק בלתי הפיך, בעיקר ב-י"ב, יכול להיות שגם

מעבר לזה, יש פה נציגים של הסתדרות המורים, ארגון המורים העל-יסודיים,

ארגון המורים הארצי, יש פה מועצת התלמידים ואחרים, אבל יכול להיות



שהנזק הוא בלתי הפיך בכלל. אבל אס אפשר לחציל עדיין את המצב, בסך הכול

נשארו עוד שלושה עד ארבעה חודשים של לימודים, כולל יום העצמאות, כולל

חגים אחרים. נשארו חודשי האביב, שעדיין אפשר לנצל אותם. לכן אנחנו לא

ידענו גם מה יהיה היום. אנחנו שמחים שאנחנו לא תחת האיום הישיר. האיום

הפוטנציאלי והעקרוני מעיראק ומאירן נמשך, אבל לא ידענו מה יהיה היום

כשקבענו את הישיבה. מדוע קבענו היום את הישיבה? כי חיכינו בדריכות שבית

הדין לעבודה אולי ימצא פתרון, ולא נמצא פתרון שם, ו-8 במרץ זה עוד הרבה

זמן, והחלטנו לכנס את הישיבה.

הבקשה מארגון המורים העל-יסודיים היא שהם יודיעו לנו על כך שהם נענים

לתביעתנו ולדרישתנו לקבל את הפשרה הזאת כפשרה זמנית. לתקופה קצובה,

ונאחל, גם להסתדרות המורים וגם לארגון המורים העל-יסודי שבמשא ומתן שהם

מתחילים ביום שני, אני גם פונה מעל במת ועדת החינוך והתרבות לשר האוצר

וליוסי קוצ'יק, נציגי הממונה על השכר נמצאים כאן, שהמשא ומתן יהיה מהיי

וסביר, ושלא נגיע לכך שאולי הוא יתחיל להתפתח כך שאולי לא תסתיים שנת

הלימודים, ובוודאי שאם תסתיים שנת הלימודים, שלא תיפתח כך שנת הלימודים

הבאה ב-1 בספטמבר 98'. ברור לנו לכולנו, צריך להיות ברור לאזרחי מדינת

ישראל, שהמשא ומתן הזה שהסתדרות המורים וארגון המורים מנהלים לגבי

ההסכם הקיבוצי, זה משא ומתן רציני ביותר, ואם לא תהיה התקדמות של ממש

ולא יהיו הסכמות, אז אולי שנת הלימודים היא בסכנה. עשינו מאמץ גדול

לפתוח את שנת הלימודים, ופתחנו את שנת הלימודים; וועדת החינוך והתרבות

הייתה מעורבת בזה באופן ישיר.

אני מאחל הצלחה לשר החדש, שהוא רק מחר בעזרת השם יאושר על ידי הכנסת.

אני דיברתי איתו אתמול. ודאי שהוא היה רוצה למצוא שולחן נקי, שהכול

יהיה מסודר ונקי, ואז יהיה לו יותר קל לתפקד כשר, אז הוא יוכל לעסוק גס

בעניינים אחרים. אבל אני לא מבין, ואני שואל על מנת לקבל גם תשובה, זאת

לא רק שאלה שאני יודע את התשובה לה, אינני מבין מדוע אי אפשר להגיע

להסדר. אפשר היה לומר - אתה יודע מה, רק 32 שקל לא מספיק -. הרי בתחילה

אני הצעתי בשם הוועדה 106 שקלים. לתקופה של שבועות דובר על 106, אחר כך

היה 132. אפשר היה לומר - לא 132 שקל, בוא תשיג 140 שקל, אבל את כל מה

שאנחנו דורשים לגבי שעות הוראה וגובה סופי -, ואיך אמר רן ארז, שאני

מקווה שהוא יבוא, אני יכול להביע תקווה שהוא יבוא, רן ארז אמר שהוא

חושב שצריך להשיג את הכול בהסכם הביניים, אבל הוא מבין שיש גם מערכה

עיקרית.

אברהם מ שנת; סליחה, כבוד יושב ראש הוועדה, קודם כול אני

מודה לך, אבל אחר כך תיתן לי לדבר כדי שלא תהיה

עמדה לא ברורה.

היו"ר עמנואל זיסמן; אתה שמת לב שאני לא אמרתי שאתה ויתרת על עמדות

, וויתרת על תביעות. הדגשתי את זה, בוודאי שאתה

תדבר.

אנרהם בן שנת; אני לא ויתרתי על שום דבר. אני עניתי לפנייה

שלך ושל נשיא המדינה להפסיק לזמן מה את

העיצומים.

היו"ר עמנואל זיסמו; נכון, אבל בפועל, למעשה, היום מי שעושה עיצומים

זה רק ארגון המורים העל-יסודיים, ואני הדגשתי

את זה. הבנתי את זה גם לפני שאתה נכנסת וגם אחרי שאתה נכנסת, בוודאי

שאתה תדבר. אני פונה שוב לארגון המורים העל-יסודיים ואני אומר, קבלו את



הפשרה, גם אם אתם רוצים קצת לתקן אותה מבחינת הסכום. נוכל לקבל על

עצמנו לתקן. אבל הפשרה הזאת תאפשר הפסקת העיצומים; היא תאפשר להציל את

המצב, אולי גם לגבי ה-י"ב והכנה לצה"ל. צריך לעשות מאמץ לחדש את

הטיולים, להדש את הסיורים ב"יד ושם", לחדש את ההכנה לצה"ל, לחדש את כל

הפעילות החברתית, החינוכית, הלאומית, הציונית, הציבורית, המבורכת שהיא

השלמה, כי בלעדיה גם הפעולה ההינוכית העיקרית שלכם לא תוכל להצליח, כי

יש השלמה ויש קשר בל יינתק בין הדברים האלה.

קבלו את זה, קבלו 132 שקל. אתם רוצים עוד כמה שקלים? עוד כמה שקלים,

אבל זה זמני, לתקופה קצובה, ואנחנו יחד איתכם נעשה מאמץ שהמשא ומתן הזה

שנפתח ביום שני הקרוב יהיה משא ומתן מהיר ככל האפשר. יכול להיות שהוא

לא חייב להסתיים בהסכם מלא, והלוואי ובטח יהיו גם הסכמי ביניים.

ההיסטוריה של האיגוד המקצועי, של ארגון המורים העל-יסודיים וגם איגודים

מקצועיים מראה שגם במשא ומתן להסכם קיבוצי יש הסדרי בלגיים, ויש הסכמים

זמניים עד שמשיגים את ההסכם הסופי. עשו את הדבר הזה, אחרת, אני עכשיו

מביע את דעתי, אין מנוס מליטול את הסמכות שיש לכם בפעילות החוץ בית

ספרית ולתת אותה למישהו אחר, אפילו באופן זמני.

נוכה מציאל; ולשלם לו כסף.

זאב בוים; כן ולשלם לו כסף.

היו"ר עמנואל זיסמן; באופן שרירותי ובצורה בלתי סבירה ועקומה, לפי

דעתי. אם לא היה הסכם קיבוצי, לא הייתי ממהר

ללחוץ עליכם כפי שאני לוחץ. ואנחנו, כל מי שיקרא את ההחלטות של ועדת

החינוך, וגם את בתוכם, כי היית בישיבות, אני רוחש לך כבוד, את יודעת

שאנחנו קבענו את עמדתנו לגופו של דבר, בלי שום שיקולים זרים, כשרצית

לתקוף את האוצר ואת שר האוצר, אף אחד מאיתנו לא חסך את לשונו.

השתמשנו במילים הכי קשות, גם במליאת הכנסת. מה שהשגנו לא היה מקרי,

זה היה תחת לחץ. אבל ניהול המערכה העיקרית יהיה על גבם של התלמידים,

אנחנו יודעים שהמערכה העיקרית הזאת מתחילה בקרוב, וגם שם תזדקקו לתמיכה

ציבורית ולתמיכה פרלמנטרית, אולי גם לתמיכה הפוליטית אז אני אינני מבין

מדוע אתם נוהגים כך. אני לא רוצה לחכות להחלטה של בית דין לעבודה ב-8

במרץ. בכלל צריך לנסות לנהל את מדינת ישראל על ידי המוסדות הנבחרים,

הלגיטמיים והדמוקרטיים שלה, וצריך לפנות לבית המשפט רק כשיש בכך צורך.

בית משפט לא צריך לקבוע לנו, ואני לא רוצה לקרוא את פסק הדין, אבל בית

המשפט אומר - אין כוח שימנע הפעלת כוח מצד איגוד מקצועי או הסתדרות

מקצועית גם בתקופת ביניים -, ואנחנו בתקופת ביניים. אין הסכם קיבוצי,

אבל גם אין תוהו ובוהו, אין ג'ונגל. גם בתקופה שבין חידוש הסכם לבין

סיומן של ההסכם צריך לפעול לפי נורמות, ובשם הנורמה המוסרית, החינוכית,

הלאומית, המקצועית שזה הנורמה שלכם, כי אני יודע מי הם המורים. גם אני

הייתי מורה, אני יודע. עובדה היא שנעניתי לשלושה שבועות. לשלושת

השבועות האלה הסכמנו, אפילו כשיוסי קוצ'יק אמר, - אתה רואה, שנתיים הם

לא מוכנים להגיע להסכם לגבי סמכויות המנהלים -. הוכחנו לקוצ'יק ולמשרד

האוצר שאתם מסוגלים להגיע להסכם. אני אומר לכם, תשקלו את זה, אחרת אין

לנו בררה. אני יודע שזה קשה, אבל לי אין בררה. אני יודע שגם חברים

אחרים תכף ידברו, אין לנו בררה, ניתן יד לארגון ההורים הארצי וניתן יד

לכל מי שיפסיק את המצב החמור והבלתי נסבל הזה, ונברך אתכם ברצון שלכם

לשנות את ההסכם הקיבוצי. אבל אם אתם לא מוכנים לזה, אין לנו בררה אלא

להסתער עליכם לא רק בהחלטות של הוועדה, אלא בכל הדרכים החינוכיות

וההסברתיות. התלמידים, ההורים, עם ישראל צריך לדעת שאנחנו בתביעות



אתכם. אנחנו לא מקבלים את האמצעי הזה, לא מק.:לים את הצורה הזאת, ובעיקר

לא מקבלים את זה בימים אלה יותר מאשר כל פעם אחרת.

עכשיו, אחרי הפתיחה, שאני מצטער שהייתה כל כך ארוכה, מאחר שאני גם

סיכמתי איזשהי תגובה, באמת הייתי רוצה לשמוע אותך קודם.

נרפה מציאל; אשמח מאוד להשיב. אני לא לבד, אני חברת הנהלת

ארגון המורים, יושבת ראש המחלקה הפרופסיונלית

בארגון המורים. אני רוצה לומר שאנחנו יודעים ומאמינים שהמערך של החינוך

החברתי, הערכי והתרבותי הוא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך. אנחנו מודעים

לחשיבות הרבה שיש למערך הזה במסגרת המערך החינוכי. יחד עם זאת, כל הקהל

המכובד הזה צריך להבין שבשנים האחרונות בתי הספר מוכרים את עצמם, ואני

אומרת את זה במרכאות, על פי המערך החינוכי המשלים הקיים בבתי הספר.

בית ספר, ככל שמרבה בפעיליות חברתיות, כן הוא נחשב לבית ספר טוב יותר.

קיימת נורמה של תחרות בין בתי הספר - איזה בית ספר יצא לכמה שיותר

פעיליות תרבותיות, ערכיות, חינוכיות, פרויקטים לימודיים. בדברים האלה

נמדדים כיום בתי הספר. מערכת חינוך שהכניסה לתוכה אלמנטים חשובים כאלה

היא מערכת חינוך מתפתחת. בשנים האחרונות מערכת החינוך התפתחה לכיוון

הזה, וזאת התפתחות מחויבת מציאות, ואנחנו בהחלט תומכים בהתפתחות הזאת.

אבל לא יעלה על הדעת שמערכת חינוך תתפתח, והעושים במלאכה יישארו במצבם,

זאת אומרת, לא יעלה על הדעת שבית הספר יחליט על פרויקטים חינוכיים אלה

ואחרים, והמורים יתנדבו, יעבדו בלי שכר, שמורה שיוצא לטיול ל-24 שעות

לא יקבל שכר. אמר לנו חבר הכנסת זיסמן - יקבל 132 שקלים. אתם רוצים עוד

כמה אגורות? נוסיף לכם - זה היה המוטו. אנחנו לא רוצים עוד כמה

אגורות.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני לא אמרתי רק ככה. אמרתי - תשלום שתכניסו

אותו במסגרת ההסכם הקיבוצי.

גרפה מציאל; האם קיים במדינת ישראל איזשהו סקטור שעובד בלי

לקבל תמורה?! אין. אנחנו באמת רוב רובנו ציבור

של נשים, זה נכון; ואני שומעת לפעמים את המושג "משכורת שנייה", אבל יש

לנו גם ייחוד מקצועי, ואנחנו אנשים שלמדו מקצוע. אנחנו לא ניתן לאף אדם

לזלזל במקצוענות שלנו.

ראובן ריבלין; האם האוצר אי פעם אמר - נשים וגברים -? זה

אלמנט שאני שומע אותו פעם רביעית.

נלכה מציאל; סליחה, אתה שמעת ממני את המילה אוצר! עובדה

קיימת היא שהמורים עובדים עבודה נוספת ולא

מקבלים עליה תמורה. אתם נתפסתם לנושא הטיולים השנתיים. אני רוצה לעדכן

אתכם, נושא הטיולים השנתיים הוא חלק מתוך מערך שלם של התנדבות. אתם לא

לקחתם בחשבון את ההכנות לצה"ל, שזה שבוע ימים, "סמינר משואה", התרמות,

יציאה לפרויקטים, תיאטרון הבימה, תיאטרון הקאמרי, כל הדברים האלה הם

חלק ממערך השלם. הטיולים השנתיים הם לא הנושא, הטיולים השנתיים הם חלק

ממערך חינוכי שלם שקיים בבתי הספר. יחד עם זאת, אני רוצה לומר לחבר

הכנסת זיסמן, אנחנו יודעים שאנחנו צודקים. הנושא שלנו מעוגן בהסכם,

אנחנו לא המצאנו אותו, ואני רוצה גם התייחסות לחברות הכלכליות, שמאוד

מדובר עליהן. אותן חברות כלכליות שנמצאות בקשר עם מערכת החינוך, עם

המורים והמנהלים, ידעו מראש לפני כשנה, שאנחנו תובעים שכר בגין

עבודתנו. אתם מביאים את הטיעון הזה שמערך כלכלי שלם צמח עקב צרכים של



מערכת. טוב מאוד, אבל כמו שיתגמלו אותם יתגמלו אותנו. זה הכול; בזה זה

מתחיל, ובזה זה נגמר.

חבר הכנסת, הרשה לי להגיד לך שכמנהל בית ספר ידוע לי שהמורים שלך

תוגמלו.
היו"ר עמנואל זיסמן
את לא ענית לי, אמרתי, אנחנו מציעים פשרה

לתקופה קצרה.

ברכה מציאל; אנחו עשינו את כל הפשרות שבעולם.

היו"ר עמנואל זיסמן; פשרה זמנית, הרי אם ביום שני אתם מתחילים את

המשא ומתן...

נרפה מציאל; לא ידוע לי שמתחילים ביים שגי, אבל אם אתה אומר

אתה בטח יודע יותר טוב ממני

היו"ר עמנואל זיסמו; כן, אם תזמיני אותי אני אבוא לפתיחה. יש פתיחה.

ההצעה שלנו היא לפתור באופן זמני את הנושא, כי

ממילא הנושא הזה הוא חלק מכל התביעות, מכלול התביעות שיש לכם.

אברהם נו שנת! אדוני היושב ראש, אני אומר שנענינו לפניית כבוד

נשיא המדינה, זה היה גם יום קשה מאוד, זה אותו

יום בו שר החינוך זבולון המר ז"ל נפטר. ואני חושב שפנייתו של וייצמן,

בית הנשיא, ווודאי שזאת פנייה שבעיני מחנכים היא פנייה רצינית ומכובדת,

וליד הפנייה הזאת הייתה הפנייה שלך, אתה, אדוני היושב ראש. בשם כל

הוועדה היושבת כאן היום, ונענינו לפנייה, ואני מיד אומר איפה אנחנו

עומדים, משום שהפונים אלינו הם אנשים מכובדים ונכבדים עלינו, ומשום

שהעניין הוא מאוד רציני, ואנחנו רוצים גם שהציבור שעומד ממול, אם זאת

ועדת החינוך של הכנסת ואם זה ציבור ההורים, יבין שאיננו מנהלים מאבק

לשם מאבק, אלא מנהלים מאבק מכיוון שהוא בנפשנו והוא מאבק צודק. גם

כשקיימנו את העיצומים הוצאנו את הנושא של י"ב, הכנה לצה"ל, הוצאנו את

הנושא של התרמות לאוטיסטים ולדברים נוספים אחרים, מכיוון שזה חלק חשוב

ולא סובל דיחוי. הוא לא יכול להיות תחת עיצומים, ואיננו מצטערים על כך,

אלא להפך. אבל אבקש לומר דבר אחד, יש פה טעות, אתה אומר לנו, אדוני

היושב ראש, שיש לכם ביום שני פתיחה של משא ומתן. מבחינתך אתה, שאינך

נמצא בפרטי המשא ומתן, בתהפוכות שלו, אתה צודק, באמת אתה אומר, וזה

נשמע הגיוני לחבריך - ביום שני אתם מתחילים כמשא ומתן, אז מה כל הרעש

הזה? חכו. חיכיתם כך וכך, חכו -. אני רוצה שיכין, מה שאנחנו דנים עליו

היום זה דבר ששייך למשא ומתן מלפני ארבע שנים. הוא נמשך ארבע שנים. אם

מישהו דוחה אותו למשא ומתן הקרוב, שגם הוא יימשך כך וכך, זאת אומרת

שהוא נותן עבודה לבית הזה, לוועדה הזאת, לעוד שנה, שנתיים, ארבע שנים.

זה הסכם קיבוצי שהיה ולא מומש. נשארו חילוקי דעות. ובהסכם הקיבוצי הזה

נאמר שתקום ועדה שתסיים את העניין הזה לאלתר, גם את נושא המנהלים וגם

את הנושא של פעילות חוץ בית ספרית. לצערנו האוצר נקט סחבת מכוונת,

והדבר הזה לא נסגר. אתה יודע שאני מכבד אותך, מכבד את החברים ואת הבית

הזה, אבל אי אפשר לתבוע מאיתנו שהעניין הזה יעבור למשא ומתן הבא. זה לא

ילך. המוסדות שלנו לא יקחו את זה, לא יחליטו על זה.

מה אני כן רוצה לומר? אנחנו תובעים, יש משא ומתן, יש הליך פישור,

ובהליך הפישור ניתנה לנו הצעה ואנחנו דחינו אותה. מותר לנו זהו הליך
פישור
דחינו אותה. אני באתי לכאן, על שולחני נמצאת פנייה של האוצר



לבוא להמשך משא ומתן. מכיוון שדחינו את הצעת הפישור אנחנו הולכים למשא

ומתן. ברגע שאנחנו הולכים למשא ומתן, ומשא ומתן לאלתר, הסתדרות המורים

עד לאותו יום שיתנהל המשא ומתן, ויתנהל משא ומתן רק אם הדבר הזה ייכשל

לחלוטין, ושוב נשתכנע שמוליכים אותנו שולל, לא תהיה לנו בררה, זאת לא

החלטה של איש אחד, אני לא מפקד של הסתדרות המורים, זו החלטה של מוסדות,

אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעיצומים כוללים של כל המערכת,- ואני אומר

את זה פה עכשיו, כדי שאיש מהחברים לא יאשים אותי שאני או חבריי מנהלים

מלחמה לשם מלחמה. אתם הוכחנו את זה ההפך.

מה אני רוצה לומר? יכול להיות שאנחנו לא נפתור את כל הבעיות, לא ישלמו

לנו את כל מה שאנחנו תובעים, אבל על עיקרון אחד לא נובל לוותר בשום

פנים ואופן, והוא העיקרון שכשאנשים יוצאים לפעילות חוץ בית ספרית, זה

נמדד בשעות. אני לא יודע אם שעה, ואני לא יודע אם שעתיים ולא עשרים

שעות, זה מקובל בכל מקום ומקום.

ראובן ריבלין; זה פתיחת הסכמי השכר. אני לא אומר לך שזה לא

לגיטימי לדרוש, אבל זאת פתיחת הסכמי השכר.

ארבעה חודשים בשנה חופש זה לא שצריכים המורים לקבל עשרה חודשים בשנה,

אבל כל הדברים האלה זה הסכם שכר חדש.

אנרהם בן-שבת; מה שדיברתי עכשיו שייך להסכם שכר. זה הסכם שכר

שלא נסגר.. קודם כול, גם הפתרון החלקי הראשוני

שניתן למנהלים במסגרת הצעת הפישור לא יצר שעה רזה ושעה רגילה. הוא לא

בא ועיוות את השעות. בפתרון החלקי הראשוני שניתן כהצעה למנהלים מדובר

על שעות כמו כל השעות; להפך, לאדם שמוסיף שעות מעבר לשעות העבודה

הרגילות משלמים מאה ועשרים אחוז, מאה וחמישים אחוז. לא דרשנו את זה.

דרשנו שאם אנחנו עובדים או מוסיפים שעות, ישלמו לנו שעות. אנחנו מוכנים

להתפשר בשלב זה על מספר השעות, על פריסה של השעות, אכל על העיקרון

שאנחנו מוסיפים שעות, אי אפשר להתפשר. לא נצליח לשכנע את המוסדות שלנו,

בשום פנים ואופן, אלא אם כן האוצר מקבל עיקרון, ואני חושב שאיש לא

התנגד לזה, שיש עוד עבודה. ישלם לי שעה במקום שלושים, אולי אני אתפשר

עד להסכם הקרוב, ישלם לי חצי שעה, אבל אני לא מוכן בשום פנים ואופן, לא

מוכן ליצור עבודה זולה. אני מוותר על הכול.

היו"ר עמנואל זיסמו; עמדה זו ברורה. אני גם הדגשתי אותה. אני שואל

אותך, איך אתה רוצה להשיג את זה במשא ומתן נפרד

או כחלק מהמשא ומתן לתיקונים בהסכם הקיבוצי?

אברהם נו שנת; עכשיו משא ומתן נפרד.

טגן שר החינוך משה פלד; אני רוצה לומר דברים קצרים. אני רוצה לפתוח את

דבריי בברכה בעיקר, אבל לפני שאני רוצה לברך,

נדמה לי שהדיון הזה הוא בעצם, בסך הכול דיון ציבורי, הוא איננו דיון

מקצועי, הוא איננו דיון משפטי. הנושא כבר שוכב בבית משפט, הוא בחזקת
סוביודיצה
לא ניכנס פה לפרטים, לא של השעות ולא של התגמולים ולא של

התוספת הזאת או תוספת אחרת. הדיון הזה נמצא בבית משפט, והפורום הזה

פטור מלעסוק בפרטים הללו. לכן אני מציע שבאמת נעסוק פה רק במישור

הציבורי, החברתי, החינוכי, הערכי, ולא במה שעוסק בית משפט.

אני רוצה לפתוח את דבריי בברכה, בעיקר נוכח ההודעה לתקשורת שהגיעה אליי

מטעם ארגון המורים העל-יסודיים. סגן השר הורס את מערכת החינוך. לכן אני

רוצה לברך, בראש ובראשונה אותך, הסתדרות המורים, על שהסכמתם לדחות את



המשך העיצומים. אני רוצה לברך גם את כל הגורמים שנטלו יזמה, שאני מבין

את כאבם, אני מבין את התחושות של האחריות שלהם כלפי התלמידים, אני רואה

פה את ועד ההורים הארצי ואת החברה להגנת הטבע ואת אל"ה והחברה להגנת

הטבע וכולי, אני רוצה לברך את כולם על האכפתיות, על המעורבות, את

התלמידים, כמובן, שמחתימים פה עצומות. אגב, לא ברור לי איך הגעתם לכאן

תלמידים. זה מה שנקרא לימוד חוץ בית טפרי. אני שמח שבאתם, אני מברך

אתכם.

ערן לנדה; אף מורה לא עזר לנו להגיע, ברחנו מהכיתה.

נרפה מציאל; סלח לי אם אני לא אגיב, אני לא מוכנה להגיב

ברמה כזאת, חבר הכנטת בוים. לא בוויכוחים

אישיים איתך.

סגן שר החינוד משה פלד; לכן בחרתי לפתוח את דבריי בברכה, ואני בהחלט

מבין ומחזק את ידי היוזמים של הפעולות החוץ בית

טפריות.

עכשיו אני רוצה לברך פורום נוטף. בשבוע האחרון של ההיערכות של מערכת

החינוך בעקבות משבר המפרץ, נפגשתי עם עשרות ראשי ערים, ראשי רשויות

ומנהלי בתי טפר בהטתובבות שלי בשטח. כולם אינם מבינים ואינם מוכנים

לקבל את ההתנהגות הזאת ואת הדחייה של ארגון המורים, את הצעות הפשרה, את

הצעות הפישור ואת ההצעה שאליה כיוון יושב ראש ועדת החינוך, עמנואל

זיטמן. עשרות. אני הייתי ביום ראשון בפגישה רבת משתתפים אצל שר הביטחון

עם רוב ראשי הרשויות הרלוונטיות למשבר המפרץ. היינו גוש דן ואזור חיפה,

הקריות וחיפה, אלה שאמורים להיות בעין הטערה. פעם עשו אזור א' ואזור

ב'.
היו"ר עמנואל זיסמן
כל מדינת ישראל רלוונטית מבחינת האיום, אל תגיד

אחד יותר אחד פחות.

סט שר החינוד משה פלד; אבל הם היו שם, ואני מודיע לכם, הייתי נוכח

במחזות שראשי רשויות מצטרפים להתארגנות הזאת,

ואומרים, - אנחנו נוביל את התלמידים לפעילות חוץ בית טפרית, להכנה

לצה"ל, לביקור בתיאטרון, לביקור במוזיאון, לאתרי טיולים, לפעילות של

חוגים כאלה ואחרים, מעבר לשעות הלימודים. לכן אני קורא פעם נוטפת,

אמרתי, אני רוצה לדבר דברים קצרים במישור הציבורי, במישור החינוכי אני

קורא לכם פעם נוטפת, לארגון המורים העל-יטודיים. אגב גם אני לא ידעתי

על הישיבה הזאת היום של ועדת החינוך. אמר לי אתמול יושב ראש הוועדה

במליאת הכנטת, בתשע וחצי בערב, על קיום הישיבה הזאת. שיניתי את כל לוח

הזמנים שלי. אני לא אומר את זה סתם, אני חישב שההיעדרות של רן ארז,

יושב ראש ארגון המורים העל-יטודיים מהפגישה הזאת, מעידה די הרבה על

גישתו לפתרון הבעיה. אני לא יודע איפה הוא עכשיו, אבל אני שמעתי על זה

אתמול בתשע וחצי. זה לא מעניין אותי בכלל.

נרפה מציאל; אתה שואל וזה לא מעניין אותך?

סגו שר החינוד משה פלד; אני לא שאלתי, אני קבעתי. לא שאלתי אותך. אני

קובע שזה שהוא לא כאן מעיד לא במעט על

התייחסותו וגישתו לפתרון הבעיה. לכן אני קורא לכם שוב. להרים את הכפפה

שהושלכה לכאן, אל מרכז החדר., על ידי יושב ראש הוועדה החינוך,. ולחזור אל



שגרת הלימודים הסדירים בבתי הספר, כולל הלימודים החוץ בית ספריים. אני

חס, אני באמת אומר את זה, אני חס על ארגון המורים, כי הוא מאבד את

האהדה שהייתה לו, הוא מאבד לא רק את האהדה בציבור שהייתה לו, אלא גם את

האהדה בקרב התלמידים. הנה אנחנו רואים, התלמידים באים לכנסת לבד ללמוד

דמוקרטיה, להיות נוכחים בוועדת חינוך בדיון על עיצומי המורים.

היו"ר עמנזאל זיסמן; אני עכשיו אתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת,

ראשון זאב בוים. אני רק רוצה להעיר לך הערה

אחת. בא אברהם בן שבת ואומר, אני רוצה בהמשך המשא ומתן, ולא אומר את זה

סתם, הוא מסתמך גם על פסק הדין. כתוב בפסק הדין, בסעיף חמש, זה הסעיף

האחרון, "לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אין לתת את הצו המבוקש.

עם זאת, אנו קוראים לבעלי הדין להמשיך את המשא ומתן, תוך החלפת הצעות

בכתב והפסקת העיצומים. יש להתחשב בכך כי הצדדים לא מיצו את המשא

ומתן".

למה אני מעיר לך את זהי לא כדי להגיד שמה שהוא אמר זה נכון. אתה פתחת

את הדברים, ואני לא צנזור שלך, ואמרת מה שאמרת, ואני מסכים עם דברים

שאמרת. אבל אתה אומר שאנחנו, הכנסת, מנועים מזה, ורק בית המשפט מוסמך;

אני אומר לך - לא -. בית המשפט אומר ההפך. בית המשפט אומר - המשיכו

במשא ומתן -.

זאנ בוים; אדוני היושב ראש, אני רוצה רגע לקרוא קטעים

נבחרים מחוזר שהוציא ארגון המורים למנהלים

ולוועדי המורים. כך כתוב בחוזר הזה מיום 19.2:

"אנו מוחים בתוקף על התנהגות חסרת אחריות של ועד ההורים הארצי בשיתוף

גורמים זרים." אפסיק רק כדי להתייחס לזה. מה זה "גורמים זרים"? מה זה

"שיתוף עם גורמים זרים"? שיתוף עם גורמים 1רים זה שיתוף עם מנהלים

במערכת, חלק מהם, עם מורים במערכת, חלק מהם, הם גורמים זרים. חלק גם

ראשי רשויות, גם הם גורמים זרים. המדריכים של החברה להגנת הטבע

ומדריכים מקצועיים של הברות אחרות בעתות של שגרה - כל הגורמים האלה הם

גורמים זרים, שרחמנא ליצלן, ארגון ההורים הארצי משתף איתם פעולה, ואחרי
זה אתם ממשיכים. הפסקה השנייה
"אין לאפשר לגורמים הזרים להתערב בתפקודם התקין של בתי הספר". אז אתם

קוראים למצב הנוכחי "התפקוד התקין של בתי הספר"? זה תקין שיש עיצומים

כאלה?! ובעיניך המעשה החינוכי לא נפגע, ובתי הספר מתנהלים באופן תקין.

ורק התערבות כזאת של ארגון ההורים והגורמים הזרים עלולה לשבש את התפקוד

התקין של מערכת הלימודים?! כך אתם כותבים. אחרי זה אתם כותבים, אני
מדלג
"ועד ההורים הארצי והעומד בראשו אינם מודעים לנזק החברתי שהם עלולים

לגרום במדינת ישראל" שי לחמן וחבריו, נזק חברתי, "על העמקת הפער ואי

השוויוניות במערכת החינוך. הורים בעלי אמצעים ירשו לעצמם להיעדר

מעבודתם ולממן עלויות גבוהות לעומת מיעוטי יכולת שאינם יכולים להרשות

לעצמם". איזה מין טיעון זה?! על נזקים בחברה את מדברת. את הנזקים בחברה

את גורמת. לא את באופן אישי, אלא הארגון. גם את בתוך הארגון. גם אני

כחבר הארגון שאתם כופים את זה ככה עליי. אחרי זה אתם כותבים, "אנו

מתריעים ומזהירים... די לחכימא ברמיזא", אבל אם היינו חושבים שדי

לחכימא ברמיזא, וכדי שלא יטעו, אתם מזהירים בבית ספר אורט במעלות שאתם

תשביתו את הלימודים ולא תגישו את י"ב לבגרות ואת י"א לבגרות. חד וחלק,

יש לי המסמכים לכך, ואתם מזהירים.



ברכה מציאל; יושב ראש ועד ההורים ומנהל את בית הספר, אז יש

לנו מה להגיד.
זאנ בוים
כשאין מנוס אז חיפשו דרך לעשות את זה, עדיין

בצורה חוקית נקרא לזה.
בוכה מציאל
אנחנו גם פועלים חוקית.

זאב בוים; וועדי ההורים אתם כותבים בסוף, "עלולים להביא

את מערכת החינוך לידי אנרכיה". ועדי ההורים

מביאים לידי אנרכיה... מה אתם עושים בעיצומים שלכם?: אתם מביאים לידי

אנרכיה, ואתם עלולים לגרום לאנרכיה גדולה! זה לגבי המסמך.

משה שיינפלז; היה חוזר לפני שבועיים שהורה למנהלי בתי הספר

שלא לשתף פעולה עם ראשי הרשויות ולא לאפשר להם

כניסה לבתי הספר. אני מקבל שירותים מראש הרשות.

ברכה מציאל; עולה על דעתכם שראש רשות צריך לבקש רשות? הוא

לא ביקש, אני אסביר.

זאב בוים; עכשיו אני רוצה לומר ככה, אני רוצה לומר ברכה

מציאל, אנחנו מכירים הרבה זמו, שאני באמת כמורה

מקצועי וכחבר בארגון המורים מתבייש בחוזר כזה. סליחה שאני מעיד על עצמי

פה, אבל לא רן ארז, ונדמה לי שגם לא ברכה מציאל, עשו פעילות חוץ בית

ספרית בהיקף כמו שלי היתה זכות לעשות כשאני הייתי במערכת. אני מודיע

לך, מורים עשו זאת בהתנדבות אז, והם ראו את זה כחלק מעבודתם החינוכית,

אני לא שכחתי. במשך 19 שנים שאני עסקתי במערכת הזאת, כמעט לא הייתה

פעולה חוץ בית ספרית שלא השתתפתי בה בצורה כזאת או אחרת. את יודעת את

זה.

ברכה מציאל; ותגמלת את המורים שלך.י

זאב בוים; אני רוצה לומר לך, אני כואב ומתבייש, כי יש פה

נזק גדול. הנזק הוא חינוכי משני היבטים שלו.

ברור לגבי ההעשרה החינוכית. אז ברור, הנזק הזה הוא ברור, ואת יודעת

אותו, וכל מי שעוסק בהוראה יודע שהפן הזה של המעשה החינוכי המשמעות

שלו, התרומה שלו, לא נופלת מהשיעורים שניתנים להרחבת ההשכלה גרידא

במסגרת השיעורים בכיתות. אמרתי בדיון קודם לרן, הצעתי לו בתחילת המשבר

הזה, אמרתי לו - עשה הפוך, השבת את מערכת חלק א' של יום הלימודים, עשה

פעילות רק של חמש שעות בבית הספר ופעילות חוץ בית ספרית -, אז יהיה

קייס חזק לטיעון שלך. את זה הוא לא קיבל, כי זה גם קשה לבצע. אני יודע.

הוא לא קיבל את זה, אבל אני רוצה לומר לך, התלמידים שנמצאים פה עכשיו,

"הבריזו" בלשונם מבית הספר כדי לבוא לכאן, ואני רואה בזה פגם חמור

מבחינה חינוכית. כי אנחנו, מערכת החינוך, לא מקבלים שתלמידים מבריזים.

ברכה מציאל; הם מקבלים לגיטימציה.

זאב בוים; גם זה כואב לי. אני רוצה לומר לך שעל זה כואב

לי לא פחות. י"ב זה גמור כבר. יש לי עוד בת אחת



שהיא בבית הספר, ומזה אני יודע, אחרת לא הייתי יודע. הסלנג שלנו משתנה

כל הזמן. אני רוצה להגיד לך שמזה אני מודאג לא פחות, כי במאבק הצודק

שלך בפרינציפ, אתם שופכים את הכל, כולל את תדמיתו של המחנך והמורה

ומעמדו. זאת הבעיה הכי גדולה היום, כי אחרי זה, הלא אתם מפעילים פה

אלימות. זוהי אלימות כלפי התלמידים וההורים ואלימות כלפי כל הענפים

במשק. יש נזק חברתי בכך שאתם מפעילים אלימות. לפעמים במאבק מקצועי

מפעילים אלימות, כשאין מנוס. אבל כשמדובר במערכת חינוכית, פה יש משהו

יוצא דופן ומיוחד. בכלל לא מעניין אתכם העניין הזה. רק מה, אחר כך,

כשיהיו נתונים שמתפרסמים נכונה על היקפי האלימות והממדים האדירים שלהם

בבתי הספר, אנחנו כולנו נגלגל עיינים לשמים, ונשאל מאיפה זה ירד עלינו.

זה לא יכול להיות שלא.

ברכה מציאל; יש עוד משהו שלא הלבישו על המורים במערכת

החינוך.

גרפה מציאל; אין לנו בעיה עם זה.

זאב בוים; אני עכשיו מדבר על המורים, לא על דברים אחרים.

אני רוצה לומר למורים, לברכה מציאל, לרן ארז

שלא נמצא פה, אתם הולכים עם ראש בקיר, בבחינת יקוב הדין את ההר. יש לכם

גם ניסיון במאבקים כאלה.

לדעתי, לא צריך להתחנן עכשיו אליכם.

זאנ בוים; את מתכחשת לבעיה, אני אם לא הייתי פה עכשיו,

אם לא היה הדיון הזה עכשיו, אני הייתי מלווה את

תלמידי י"ב שלו במצפה רמון, ורק בגלל המרחק לא עשיתי את זה. את לא

תלמדי אותי מה זה חינוך. צריך לשבור את השביתה שלכם. כולם צריכים

לשבור, ההורים, המורים, כולם צריכים לשבור.

היו"ר עמנואל זיסמן ברכה, הרי את יודעת שאנחנו משודרים. כשאת אומרת

- אין בעיה עם זה -, את אומרת שאם תעשו את זה

נשבית את כל מערכת החינוך. ככה את אומרת. אם את היית אומרת בכנות

וביושר... הרי המשפט הזה נאמר על ידיכם מאז אוקטובר, כשהתחלנו לטפל

בזה. דרך אגב, גם על עיצומים הייתם צריכים לעשות משאל בקרב המורים.

זאנ מים; צווי חירום היו צריכים לעשות, צווי ריתוק.

נרפה מציאל; צו מניעה לא הצלחתם לתת.

היו"ר עמנואל זיסמן; אם אתם מוכנים לוותר על זה, אנחנו יכולים

להסדיר את העניין. אחת ושתיים. אבל את לא מוותרת

על זה, כי את אומרת - אם אתם תעשו משהו, אתם בזה פוגעים בנו, אנחנו

נתחשבן איתכם -.

נרפה מציאל; אתה שמעת את זה ממני, חבר הכנסת זיסמן?

זאנ בוים; מה זה השלוש נקודות פה? מה זה - אנחנו מתריעים

ומסבירים -ל
נרפה מציאל
איזה מין דבר זה, זכותי להביע את דעתי, לדעתי

המערך הזה שקם...

זאב בוים; זכותך לאיים על תלמידים שלא תגישי לבחינות

בגרות.

ניכה מציאל; אני מודיעה עכשיו לוועדת החינוך של הכנסת,

אנחנו לא נפגע בתלמידים. אנחנו לא נשבית בחינות

בגרות, אנחנו לא נפגע בלימודים הסדירים של הילדים כמערכת החינוך במדינת

ישראל. אנחנו לא נתנדב, ואנחנו לא נצא על חשבוננו.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני רוצה להבין אותך, ברכה, כי הדבר הזה נאמר

על ידיכם, ואני בדקתי אותו כמה פעמים, אבל אולי

בינתיים יש שינוי, וזה מאוד חשוב, כי אנחנו לא יושבים פח רק על מנת

להביע את דעתנו, אנחנו גם מנסים להגיע להסדר שיביא לידי חידוש הפעילות

הזאת, זה העיקר בשבילי. אני שואל אותך, אם ארגון ההורים הארצי, בעזרת

הרשויות המקומיות, בעזרת גופים ציבוריים, בעזרת ועדת החינוך של הכנסת,

בעזרת עם ישראל...

ברכה מציאל; בעזרת חברי כנסת, אני מבקשת שזה יהיה כתוב.
היו"ר עמנואל זיסמן
ואנחנו מוכנים ללוות טיולים ללא תמורה. כי אסור

לנו גם לקבל תמורה.

ניפח מציאל; אתה יודע מה, אולי אז תבין, ואולי עכשיו ההורים

יבינו את גודל האחריות.

היו"ר עמנואל זיסמו; את לא אומרת אמת.

נרפה מציאל; כשאתה יוצא לטיול, אין לך שום אחריות.
היו"ר עמנואל זיסמן
את לא מדברת אמת כנושא. רזה

קריאת; אני מוכרח להגן עליה. מה זה טרורי?! מה זה

טרור?! אתה מאשים ציבור של מורים. עליי

תגיד טרור, אבל עליה?! באמת יש גבול לכל

הדברים האלה. מספיק עם ההסתה הזאת. אני נגדה

אבל נגד כל הדברים האלה שאתם מטיחים נגדה. לא יכול להיות ככה.

אננר חי שאקי; אדוני היושב ראש, חברי הוועדה, אורחי הוועדה,

בשביל סערה כזאת אין לי יועץ טוב יותר מאשר

חז"ל, ואני מקווה שתהיה הסמכה כללית לשמוע בעצתם. "דברי חכמים בנחת

נשמעים". הנחת לא הייתה מנת חלקו של הדיון עד כה, אף על פי שהיושב ראש

כולו מלא נחת ורצון לעבוד, אני יכול להעיד, כי אני שומע אותו זו הפעם

השנייה בנושא זה, ודבריו משכנעים ביותר.

יש עוד מאמר נפלא, "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". שואל רבי יהושע בן

קרחה? אם יש משפט אין שלום; אם יש שלום אין משפט. איזהו משפט שיש עמו

שלום? זוהי פשרה -. זה אחד המושגים הנפלאים שישנו בעולם המשפט, ובעולמה

של חברה מתוקנת ונאורה, ואנחנו כאלה. אני מבין כאן שהוויכוח הוא באמת



לא יורד לשורש העניין. מסכימים שמגיע לכס, מסכימים שיש לתגמל, אבל אתם

צריכים להסכים שזה לא ייעשה על גבם של התלמידים.

גרפה מציאל; אז איך זה ייעשה? תנו לנו שיטה.
דלית איציק
ברכה, אני רוצה להגיד לך משהו. אני באתי לכאן

לעזור לך. אחרי שאני שומעת אותך ואת צורת

הדיבור שלך לחברי הכנסת, בא לי, את יודעת מה, להגיד לך... אני רוצה

לסייע לכם, כי אני הייתי במקום שלך. יש לי רצון מפני שאני מבינה מה זה

להיות מורה. אני חושבת שכל ההנאות האלה שמתארים מה זה להיות מורה יא

מובנות לציבור הזה שיושב כאן. הראיה היא שחסרים הרבה מאוד מורים. אני

חושבת שצריך לתגמל מורים, אבל הצורה שאת מדברת פה לחברי הכנסת, אני לא

זוכרת ישיבה כזאת. רק תדעי את זה.

נרפה מציאל; קיבלתי את ההערה, דליה.

קריאה; יש לי רעיון חדש.

נעמי חזו; אז נשמע אותו, אחרת כל הדיון צפוי מראש.
אננר חי שאקי
אני חושב שחברת הכנסת איציק נתנה באמת חומר

למחשבה, אבל אני עשיתי את מלוא הדרך ממורה

ביסודי ועד פרופסור באוניברסיטה, אינני זוכר שאי פעם סברתי שהמאבק צריך

להיעשות בצורה כפי שהוא נעשה. אני אמרתי לרן ארז שאני תומך במאבק

המקצועי. כל מאבק מקצועי לגיטימי ראוי לעזרה. אבל כשהאוצר אומר -

מוכנים לשבת -, כשראש ועדת החינוך אומר - מוכן לעזור -, כשבית הדין

לעבודה שולח אתכם, את אלה שהתדיינו בפניו לאותה פשרה עתידה, כנראה

לאותו הסכם עתיד, אני פונה אליך בכל ההוקרה של העבודה הנעשית. אפשר

להביא את כל ההצעות לפשרה זמנית בינתיים. אני לא יודע אם שמת לב לדבר

נפלא שהוא אומר לכם, - הפשרה הזאת שהוא מציע היא לא לאורך ימים, אלא עד

לאותה החלטה שתיעשה בבית הדין, לכשתבואו לפניו עם ההסכם הסופי -. אני

מציע, עם ההסכם הקיבוצי.

לכן אני באמת מפנה אלייך ודרכך בקשה, שבאמת תעשו מאמץ להתגבר על מחסום

שכנראה מונע מכם לחזור מיד, מתוך חשש שעומדים לקפח אתכם. אני מאמין

שבית הדין לעבודה יעשה כמיטב יכולתו לעשות צדק כמו כל בית משפט. בית

הדין לעבודה הוא בית משפט. כל בית משפט חותר לעשות צדק ממהותו ומתוקף

תפקידו. אבל כדאי מאוד לקראת סוף השנה שלא יסבלו אותם תלמידים שהחתימו

אותנו גם בחוץ, אמרתי איך אפשר לא לחתום לכם, איזה חבר כנסת לא יחתום

לכם, שמבקשים לעשות מאמץ עילאי שתלמידים לא יאבדו מזמנם, שיצאו

לטיולים, שיהיו הכנות מעולות לצה"ל. אלה דברים שכולנו מסכימים עליהם.

כל הויכוח הוא על התוכן. והתוכן ייקבע באותה ועדה, ויגיע אולי, לא יגיע

לבית דין, אז למה לא עד אז, בינתיים, שהתלמידים יצאו לטיולים. ועד

ההורים הארצי ישמח לשתף פעולה איתכם, והרוחות יירגעו, כי הנסערות שאני

עד לה כאן זה עדות לכך בק חרג מעבר לעניין הטכני מקצועי. הוא הפך להיות

מאבק קשה, מסובך.היו בעיות הרבה יותר מסובכות שנפתרו כהלכה, ברוח

טובה.אני מסיים בפניה אליי, ודרכך אל הארגון :עשו מאמץ עליון, יש שנת

רצון טוב. אני מעיד על עמנואל זיסמן שבלי כל קשר למאבק סיפר לי על

העניין.זהו ראש ועדה שמעוניין לעזור.הוא מבין את המאבק.הוא מבין את

הצדק שבמאבק.הוא רק אומר לכם, - תנו הזדמנות לגופים הקיימים לכך שיפתרו

את הבעיה מבלי שהתלמידים יצטרכו לשלם מחיר גבוה כל כך -. תודה.



1ליד חאג יחיא צאדק; אני מצטרף לקריאתו של חבר הכנסת שאקי אל המורים

התיכוניים, העל-יסודיים, להפסיק את השביתה.

אני בקש באמת לקבל את הצעתו של חכר הכנסת, יושב ראש הוועדה, עמנואל

זיסמן.

אני חושב שהיום יש נזק לא רק בעצם אי קיום הטיולים.

אני שומע את התלמידים מעזים להגיד שפה יותר יעיל מאשר בבתי ספר, יותר

יעיל מאשר לשבת בבית ספר, ואני מתקומם. הבעתי את דעתי, ואני לא רוצה

לחזור עליה. אני מורה לשעבר, גם בעל יסודי, הייתי עם אברהם בן שבת

בתיכון בארגון, חבר ארגון הסתדרות המורים; ואני חושב שהיום איבדתם כל

תמיכה בציבור מבחינה זו. הציבור לא מוכן לקבל את הטיעונים שלכם ואת

המשכיות השביתה. הנזק הוא לא רק בעניין זה לחברה להגנת הטבע או לטיולים

או לשחקנים. זה פוגע בכם, אישית. אני התקוממתי נגד מה ששמעתי היום,

למרות שאני רוצה שאתם תחזרו. אני גם עשיתי קריאות ביניים כאשר סגן השר

וחברי זאב בוים דיבר בכנסת, בכדי שאנחנו לפחות נמצא את החוט המקשר

בינינו לבינכם. היינו צריכים למענכם ולמען התלמידים הבנים שלנו, שלמענם

אנחנו נלחמים ונאבקים, שאתם תחזרו לעבודה ותקבלו מה שהסתדרות המורים

קיבלה, ואני חושב שבאמת לטובתכם, אנחנו לא נגמרים ומסיימים פה, אנחנו

עוד תקופה ארוכה יחד איתכם, ואנחנו צריכים להיות לגיבוי לתביעותיכם

הצודקות. אבל היום באמת העניין בשל מאוד מאוד לכך שתחזרו ותקבלו החלטה

אמיצה, ואני אומר אמיצה, לחזור לבתי הספר בכדי לא לזעזע את מערכת

החינוך ולא לזעזע את הסטטוס החברתי, המעמד החברתי שלכם, בעיני ההורים

ובעיני התלמידים. אם אתם תוקפים את ארגון ההורים הארצי, אתם תוקפים את

ההורים של התלמידים. ואם הם תוקפים אתכם, הם תוקפים את המורים שמלמדים

אותם, שמבלים שמונה שעות יותר איתם ויותר. לכן אני אישית קורא לכם לקבל

את הצעתו של היושב ראש ולצאת לטיולים, בכדי שאתם לא תאלצו אותנו ללוות

טיולים; רק בשביל זה כדאי.

נעמי חזו; אני אקצר כי לדיון הזה יש מבנה מאוד מאוד צפוי

מראש; ומשום שיש לו מבנה מאוד צפוי מראש, אני

חושבת שאני רוצה רק להביע משפטים מאוד ספורים. לנציגי ארגון המורים אני

אומרת, אתם צודקים, אבל אתם לא מובילים את המהלך בצורה חכמה, וברגע שיש

צדק ואין חכמה, אז נוצר מצב בלתי נסבל, וגם, לצערי הרב, מחזה של

התנצחויות וביטויים והתבטאויות, שאני חושבת שאנחנו לא צריכים לשמוע

אפילו בכנסת ישראל. בכל הכיוונים, אני מודה, באמת, הצעקות אדירות בכל

הכיוונים. מה שחווינו עכשיו בשעה האחרונה, לפי דעתי, זה מחזה אנטי

חינוכי ביסודו.

כשאמרתי את זה, אם אדם צודק, והוא מעביד את המהלכים בצורה שאיננה חכמה,

סופו גם לא להצליח; והרי המטרה היא להצליח, ואתם קיבלתם גיבוי בוועדה

הזאת, עקרוני, וקיבלתם גיבוי גם מהסתדרות המורים, וגם קיבלתם גיבוי

מארגון ההורים הארצי. אני לא זוכרת כל כך הרבה תמימות דעים סביב

העיקרון כמו שהוא בא בנושא הזה.

סגן שי החינוך משה פלד; וגם משר החינוך, לא הזכרת אותו, היה חשוב

להזכיר אותו.

נעמי חזו; וגם משר החינוך כמצב כזה, אנחנו הגענו

להתנגשות כמעט חזיתית, וזה בלתי נסבל. אז אכ

רוצים להצליח, אולי צריך לשנות טקטיקה. בעניין הצדק כולם מסכימים

איתכם. לפי דעתי, אני נכנסתי לכאן היום עם ראש פתוח. זה הדיון השלישי

או הרביעי שאנחנו מנהלים באותו נושא. מה שבא בא מרובי ריבלין מהליכוד,



והוא אומר את זה על חברת כנסת ממר"צ, אני הייתי בכל זאת משנה מהלכים

מבחינה טקטית. יש פה הצעה שנותנת מקצה שיפורים בטווח הקצר, בלי ויתור

על העיקרון ועם דלת פתוחה להמשיך את המשא ומתן עם הגיבוי הכולל. אבל אי

אפשר להצליח במאבק אם אין גיבויים מאותם מוסדות וממסדים שנתנו את

הגיבוי עד עכשיו. אז אני מצטרפת לקריאות, אבל בצורה אחרת. בואו, לכו על

הפשרה עכשיו, שהיא לא פשרה עקרונית, כדי לאפשר המשך המהלך בצורה הרבה

יותר חכמה ממה שהיה בחודשים האחרונים.

דליה איציק; אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא

זוכרת מאבק אחד של מורים שמישהו הצדיק אותו.

אני לא זוכרת מאבק אחד שלא אמרו להם שהוא על גבם של תלמידים. צריך גם

את זה להגיד, חבר הכנסת רובי ריבלין, אני גם לא זוכרת מאבק אחד שלא עשו

אותו על גב התלמידים, וגם כשעשו אותו על גב התלמידים הוא נפתר. שהרי

זאת התיאוריה, אגב בכל ממשלות ישראל, וכך מחנכים את האזרח במדינת

ישראל, שאם אתה לא מסלים עניין, ואם אתה לא מסלים מצב, לא יושבים איתך

לשולחן הדיונים בצורה מסודרת. לצערי הרב, זאת הנורמה של ניהול המשא

ומתן במדינת ישראל, והם לא למדו את זה ממישהו אחר. מי שלימד אותם זה

דווקא ממשלות ישראל. אתם יודעים מה, אני לא זוכרת פעם אחת שלא אמרו להם

שזה לא הזמן. אני לא זוכרת זמן אחד מתאים. בהחלט, מתי יש זמן מתאים;

בחופש הגדול יש זמן מתאים. בחופש הגדול תעשו הפגנות, תעשו שביתות בחופש

הגדול. זה לא רציני.

אני רוצה להגיד, במיוחד לך, ברכה, שזו פעם ראשונה שאני נחשפת ומכירה

אותך, אני קצת מכירה את הארגון ואת הסתדרות המורים, אפילו טוב מאוד,

אני בוגרת הסתדרות המורים, וגם ראיתי דברים רעים שם, וגם אצלכם ראיתי

דברים רעים, וראיתי גם דברים נהדרים. את באמת חושבת שהבית הזה הוא

נגדך. בצורה שאת מציגה את העניין, אין שום סיבה שהוא יהיה בעדך. ואני

גם רוצה להגיד לך עוד דבר; הבית הזה עשה הרבה מאוד דברים טובים לציבור

המורים. זכרי את זה כל הזמן. הבית הזה עמד על כל יושבי ראש הוועדות שלו

החל מעמנואל זיסמן, מול שרי האוצר בתוך הממשלות שלהם. אחת מיושבי הראש

זה אני שיושבת כאן, שנקראתי כמה פעמים לראש הממשלה המנוח על העניין

הזה, ועמדתי, כי אני האמנתי ואני מאמינה באמונה שלמה, שמירה טוב הוא

מורה לחיים, גם מורה רע הוא מורה לחיים. ואם רוצים מורים טובים, צריכים

לשלם להם. כך אני מאמינה.

היום, במצב ובצורה שניהלתם את המשא ומתן, אף אחד לא רוצה לשמוע לכם.

אני אומרת לך את זה בצורה הכי ידידותית והכי חברית. אני רוצה שתביני

שזה סוג של סיטואציה שמותר להגיד לעצמך - חברים יקרים, כרגע אנחנו ממש

נראים זוועה. אין מי שיתמוך בנו בעניין הזה. אנחנו נלמד אותם בפרק אחר

של משא ומתן. שם תרוויחו יותר -. זה לגיטימי, זה בסדר, הנה אני אומרת

לך את זה בצורה הכי ברורה על השולחן. יבוא המשא ומתן בצורה אחרת,

י ייפתח, תבקשו אז ותוסיפו את אותם שוליים שחסרים לכם היום, אני אומרת לך

זאת כמי שגיבשה הצעה דחופה לסדר היום.. הנשיאות אושרה ביחד עם חברים

אחרים. אושר גם דיון במליאה בשבוע שעבר אני מדברת על הצורה שאתם ניהלתם

את המשא ומתן- התחושה הזאת שאתם מדברים - אנחנו עכשיו הרי לא נורא

מופרעים, אנחנו מלמדים בבוקר, אנחנו באים. אחר הצהריים, עשו מה שאתם

רוצים -. לגבי כל הפעילות החוץ בית ספרית אפילו לא ניסיתם להביא הצעות,

אפילו לא ניסיתם פסיכולוגית לתת איזו תחושה שזה גם נוגע לכם. זה לא

צורה. עכשיו אני גם רוצה להגיד לך. מורה שאיננו מבין, אני אומרת את זה

גם לחבריי בהסתדרות המורים, שישנו משולש שהוא הקהילה וההורים והמורה,

והוא משולש שמוביל, והתלמיד בראש סדר העניין, לא מביו מה זו מערכת

החינוך. הוא חושב עליה כמו לפני חמישים שנה, הוא מורה תקוע. מורה שמבין



את החיים צריך להבין שציבור ההורים הוא מעורב. ציבור ההורים צריך להבין

מתי הוא הגבול, אבל גם אתם לא יכולים להוציא חוזר מזוויע מן הסוג הזה

שהוצאתם, שראש רשות איננו יכול, אלא צריך לבקש רשות מימך להיכנס לבית

הספר. זה עולה בדעתך? זה לא ייאמן!

אני רוצה להגיד לך עוד דבר, ברכה. יש פה מצב לא הוגן, כי את יצרת, את

היית מאוד קולנית, את הזמנת את זה אלייך. אני רוצה להגיד לך עוד דבר

אחד. המורים נאבקים, בצדק אמרת שכל תחלואי החברה הישראלית מונחים על

הכתפיים הדלות שלכם. מורה שנכנס לכיתה הוא באמת מלך אביון. הוא מלך כי

הוא בעצם עושה מה שהוא רוצה בתוך הכיתה, אבל הוא אביון כי איש לא מכיר

בו, הדימוי שלו הוא שלילי בחוץ, שלא בצדק. כל תחלואי החברה הישראלית

נופלים עליו. סופרים לו את החופשים הגדולים והקטנים. איש לא סופר לו את

נקיפות המצפון ואת הבעיות שהוא מתמודד איתן שעה שעה. יחד עם זה, אתם

צריכים להבין שדווקא בגלל שסופרים לכם את החופשים הגדולים והקטנים כל

היום, הדבר הזה שקוראים לו תדמית הוא חשוב מאין כמוהו; ואתם חייבים

לעבוד עליו לא רק בשביתות. אני רוצה לראות אתכם שובתים פעם על

הקליינטים שלכם. אני רוצה לראות אתכם שובתים פעם על ארבעים ילד בכיתה.

את זה אני רוצה לראות אתכם שובתים, ולא ראיתי זאת הרבה מאוד שנים. אני

אומרת את זה גם לנו, להסתדרות המורים, שאני הייתי חלק מהם. אני רוצה

לראות אתכם שובתים גם על הקליינטים שלכם כמו שהעובדים הסוציאלים יודעים

לעשות את זה, ושומעים אתכם בעיקר לפני פתיחת שנת לימודים. אני אומרת את

זה בכאב גדול מאוד, כי אני מכירה ומוקירה את העבודה שלכם. אני באה

להגיד פה לחבריי, חברי הכנסת, אם כל כך טוב, ומורה כל כך עושה חיים,

איך אתם מסבירים את זה שאי אפשר להשיג מורים?: חסרים 18 אלף מורים

במערכת. אנשים טובים לא רוצים להגיע לשם. המשכורת היא דלה. הדימוי הוא

נמוך. אתם צריכים להבין את זה ולהכניס לכם את זה לראש. חבר הכנסת רובי

ריבלין, זה מקור העניין. אפשר לנתק את הוויכוח הזה, אפשר לא להסכים

איתם, אבל אסור כשמתווכחים איתם לזרוק את כל התינוק הזה עם המים. כי

התינוק הזה הוא תינוק יקר. תודה.
ראובן ריבלין
אדוני היושב ראש, אני מודה לחברת הכנסת דליה

איציק שהיא סיימה עם. פנייה אליי. אני רוצה לומר

לך שנושא תנאי השכר של המורים הוא נושא שצריך להיות נדון בצורה רצינית

בהסכמי השכר; ויכול להיות שיבואו ויאמרו המורים - שמעו רבותיי, אם אתם

רוצים מורים מסוג כזה, אנחנו צריכים לבוא ולראות איפה עומד המורה

במערכת החברתית של מדינת ישראל. זה דבר לגיטימי לחלוטין. אני מוכרח

לומר שאני מלווה את יושב ראש הוועדה, עמנואל זיסמן, בארבעת החודשים

האחרונים בכל שלבי הסכסוך שאנחנו נמצאים בו, והיו לנו עליות ומורדות,

וגם אנחנו פתחנו את ראשינו כדי לשמוע, ואני מוכרח לומר שהייתי מאוד

אוהד לטענת המורים, ואני נדברתי אפילו עם הסתדרות המורים. הם לא רצו

להיכנס איתי לפרטים כדי לא לפגוע בגורם אחר. אבל, סך הכול, אני הבנתי

מה היה? בראשית, מי שברא את הסכם השכר, עשה אותו כך שעל פי הסכם השכר

המורה יקבל משכורת גלובאלית על עבודתו שהיא ייעוד. נער הייתי גם בגרתי

וגם זקנתי. אני מוכרח לומר לכם, שכל מה שאני נושא איתי, טוב או לא טוב,

אבל אותם דברים טובים ודאי, הם כולם ממוריי, אם זה היה פרופסור יעבץ או
שלמה אבינרי או ריגר
באמת אני מוכרח לומר לכם, כל רגע ורגע בעשייתי

למדתי, שמעתי מהם. אבל לא זה העניין עכשיו.

אני מוכרח לומר לכם, קודם כול היה שיתוף פעולה בזמן בן-גוריון בין

אחדות העבודה ותנועת החירות כשתי התנועות שנדפקו על ידי בן-גוריון

בזמנו, אבל אני מוכרח לומר שכל חיי אני נושא את המשא של אותם מורים

שחינכו אותי, וקודם כול מורה היה דבר שהיה בו ייעוד. מורה זה היה דבר



שהייתה בו איזושהי מטרה, שליחות. ומה עשו הסכמי השכר? הסכמי השכר באו

ואמרו - אנחנו נותנים למורה באופן גלובאלי -. חבר הכנסת זאב בוים, היה

הסכם ג'נטלמני, שנעשה בחדר המורים, בין האוצר, המדינה, בין הקופה

הציבורית לבין המורים עצמם, ואף פעם לא נכנסה השאלה על איזה שעה מורה

מקבל ועל איזו שעה המורה לא מקבל. אני, אל מוריי,יכולתי, אם הייתי

רוצה, ללכת באמצע הלילה כדי לשאול אותם שאלה וכדי להבין איזושהי קושיה.

בכלל המורים שלי לא לימדו אותי חומר; הם לימדו אותי לחשוב, הם לימדו

אותי להתייחס, להתייחס לזולת, להתייחס לארץ, להתייחס לאמנות, להתייחס

לתרבות. הם לא לימדו אותי שעות. אם אני הייתי אומר למורה שלי שהוא מלמד

אותי שעות, הוא היה מגרש אותי מהכיתה. אז אני לא אומר שאם חברי כנסת

מקבלים תוספת על הביטוח שהם משלמים בעד הרכב, לא מגיע למורים לקבל

דברים שהם צריכים לעשות אותם במסגרת הסכמי השכר. אם למשל 5,000 שקל זו

הנורמה שצריכה להיות למורה בעבור זה, אז כך צריך להיות. אם צריך להיות

10,000 שיהיה 10,000. ידברו בהסכמי שכר. הגמול הוא הסכם ג'נטלמני,

והיום כאשר יש הזדמנות לבוא ולקבל גיבוי, הולכים והופכים את כל העניין.

אני שומע גם היום את הסתדרות המורים: - אנחנו רוצים לקבוע כאן את

העיקרון, שפה מדובר בשעות עבודה -. תפתחו את הסכמי העבודה, אם וכאשר

יגיעו, ותדברו על העיקרון.

אני מוכרח לומר, התחילו פה בגמול נמוך של 53 שקלים וקפצו למאה. מבחינת

ההיגיון, בדרך רגילה, אם אתה לא פורט את זה, אתה אומר - הגיעו לפי

שלושה, שילשו להם -. אני יודע שהיום בנושא של יורם גבאי הגיעו להצעת

פישור של 250 עד 400, בין שמונה אחוזים לארבעה אחוזים

מהגמול. אני בא ואומר, שמעו, יש פה דברים שהם מרחיקי לכת. אגיד לכם את

האמת, כפו את זה על האוצר. אם אתם רוצים לבוא ולומר לי, הייתה מלחמה,

ניצחתם במלחמה. אתם כפיתם על האוצר הר כגיגית, משום שדבר כזה יכול

לפתוח את כל הסכמי השכר. משרד החינוך ושר החינוך המנוח ובעקבותיו סגן

שר החינוך אמרו אלף פעם, - יש לנו הכסף. אנחנו מוכנים לשלם, לא 750

שקלים, יש לנו אותו כסף, כי כמה המשרד חוסך מכך שלא משתמשים בכל שעות

הלימודים? לכמה שעות לימודים אתם לא באים? ניקח מכם כסף חזרה לפי

התעריף שקבעתם. יעלה על הדעת לעשות דבר כזה. לא באתם לעבודה, התחילו

להחזיר את הכסף -. אני מוכרח לומר לך שזאת הרמה שאתם הורדתם את הוויכוח

אליה. אני אומר לכם בצורה ברורה ביותר, הואיל ואתם פה קבעתם רף שבו אתם

רוצים להכריע ולהכניע, אתם רוצים לשבור, אני מודיע לעם. אנחנו חזקים

מאוד, ואנחנו לא נישבר. אנחנו לא רוצים לשבור אתכם, כי אני לא רוצה

להיות ז'בוטינסקי עם אמירותיו לגבי ההסתדרות, אבל אני מוכרח לומר לכם,

יש לכם מונופול על החינוך בארץ כי אתם המורים, וזה היעד שלכם, הייעוד

שלכם והשליחות שלכם. אבל אם היום לא יוצאים ללימודי חוץ. אני אומר לכם,

אני אמליץ בפני כל פורום בצורה האחראית ליותר, אחרי שליוויתי במשך

ארבעה חודשים יום יום מישיבה לישיבה את הנושאים שלכם, לתת להורים חופש

פעולה מלא, אם יצטרכו חקיקה, האומר שהם רשאים, הם חייבים להוציא את

התלמידים האלה לפעיליות החוץ, משום שהפעיליות החוץ בית ספריות לא שהן

לא פחות חשובות מהלימודים, הן, לעניות. דעתי, ואני בחור די משכיל בדעת

עם הבריות ובהשכלה פורמלית, הן התשתית לכל היכולת שלי ללמוד לימודים

יותר גבוהים מהלימודים התיכוניים. אם לא ילמדו לימודים חוץ בית ספריים,

אני מציע אחת משתיים - שלא יהיו לימודים בכלל. או שאנחנו נכפה על

המערכת את האפשרות שיהיו לימודים חוץ בית ספריים, והמורים יחליטו מה הם

רוצים.

יהודה לנקרי; אדוני היושב ראש, מכובדי סגן שר החינוך, התרבות

והספורט, חבר הכנסת אבנר- חי שאקי יצא, ולפיכך



נוח יותר לומר את כל שבחו שלא בפניו. הגעתי בדיוק בזמן שהוא חולל את

המפנה באיכות הדיון כאן. חברים כאן התבטאו אודות החיזיון הלא חינוכי

שחווינו במהלך חילופי הדברים. אכן הוא הוכיח שדרכיה דרכי נועם וכל

נתיבותיה שלום. גם אני כאן הייתי מצטט כמה וכמה פסוקים, אבל אולי פסוק

אחד שיכול להמחיש מה הרגשתי כשבאתי לכאן להשתתף, באיחור, אני מודה בכך,

להשתתף בדיון החשוב הזה. ראיתי את חברי, חבר הכנסת זאב בוים, נסמך על

ידי חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, מניפים אצבעות וידיים, כנאמר בפסוק

המלמד, "ידי לקרב, אצבעותי למלחמה". מנגד התרשמנו מהתפוקות הווקאליות

שלא היו מביישות אותך חבר בוים, שאותך אני מכנה עדי המיתר כמצליף סיעת

הליכוד, ולרגע שאלנו את עצמנו היכן אנחנו נמצאים. טוב עשה חבר הכנסת

שאקי שהצליח להפנים בנו איזו רוח יותר רוגעת, יותר מתונה, וגם על

התגובה של חברת הכנסת דליה איציק אני בהחלט לא מצטער. אני אפילו מעריך

את זה שזה בא מפיך ולא מפי אחד מאיתנו.

ולעניין כולו, אני חושב שנוצר כאן קונפליקט שהולך ומסלים - תחילה בין

משרד החינוך, בין הממסד, לבין מורי ישראל, לרבות הסתדרות המורים. לאחר

מכן זה גלש לסכסוך בין ארגון ההורים לארגון המורים, ובמלחמת הכול בכול

כולנו כאן מודים שיש צדק דווקא בצד הזה של העולם. אם יש צדק, גבירותי

ורבותיי, אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שהוא ייראה וגם ייעשה. אני, חבר

הכנסת ריבלין, חבל שהוא יצא, לא הייתי מצביע על ההורים כתחליף בר קיימא

למיצוי אותה חובה פורמלית או לא פורמלית שנקרא פעילות בית ספרית, חוץ

בית ספרית. מה יעשו ההורים בשלומי למשל? הם עד כדי כך חסונים,

מאורגנים, שהם יכולים להוות תחליף לחובה ממלכתית? לא. נדמה לי ששלומי

היא רק מיקרוקוסמוס למה שיכול להתחולל בכפר הערבי, בכפר הדרוזי, וגם

בערים גדולות וחסונות שמכילות בתוכן שכונות מצוקה. על כן לעניין הזה

אני מתנגד תכלית התנגדות. אני כן תומך במציאת פשרה, פשרה מהירה, שתיחלץ

את מערכת החינוך מהפגיעה הקשה גם בדימוי וגם ביוקרה שלה, ומהתפוקות

האנטי חינוכיות שכולנו חווים במשך השבועות והחודשים. אני פונה אליכם,

ואלייך במיוחד, גברתי ברכה, שתמצאי את הדרך להקל על הנוכחים כאן,

שכולנו, נדמה לי, פה אחד, תומכים בכם, כדי לקבל פשרה שאני מקווה שתבוא

בעקבותיה גם החלטה צודקת, כך שמורי ישראל יקבלו את הגמול שהם זכאים לו

תמורת התפוקות שהם גם חייבים בהן. תודה.

רפי אלול; האמת היא שאני מתנצל על שהגעתי קצת מאוחר. זה

מסוג הדברים שכל אחד בא אליו עם הדעה שלו, אבל

אני רוצה להגיד לך שאני נמצא בצרה, אדוני היושב ראש. אני גר במזכרת

בתיה. הייתי שם פעם ראש מועצה, ואני גר בין שתי נשים, שאחת בעד להפסיק

את השביתה והאחת בעד להמשיך את השביתה. ברכה מציאל מארגון המורים לוחצת

בעניין הזה, וריקה, שהיא שכנה שלי, שהיא מייצגת את האמנים, כל פעם

מתקשרת אליי הביתה - אדוני, אתה גר במזכרת בתיה, ואתה שנו שלי, האמנים

אין להם עבודה -. אני אומר לך את האמת, אני בכוונה אמרתי את זה על מנת

להפיג את המתח. אני מניח שכמוני רוב חברי הכנסת מקבלים עשרות טלפונים

מכל מיני הורים נזעמים, ובצדק אגב.

אני רוצה להגיד לכם, ביום שבת התקשר אליי דווקא תלמיד בכיתה י'. התקשר

אליי, ואומר לי הבחור הצעיר, כיתה י'; הוא, אגב, גר בכלל בעכו - אנחנו

מוכנים לקבל הכול -, הוא אומר לי, - הכול. בפוליטיקה זה לגיטימי.

המורים צריכים ללחוץ. בסדר חודש, חודשיים, אבל כמהין עד איפה?! -, ואני

אומר לכם; ברכה, אני פונה אלייך באופן הכי אישי שאפשר, ראו, אני מניח

שיש כל מיני הצעות, אבל עברנו כבר חצי שנה, חצי שנה רוב הילדים סובלים.

אפשר להתווכח בין חברי הכנסת לצד ימין או לצד שמאל. אני איש מפלגת



העבודה, ואני בעד הסכמים ובעד שכר הוגן והכול, אבל יש גם טיפה נשמה

לילדים, קצת נשמה לכל הילדים. אנהנו נמצאים פה כדי לייצג אותם גם.

ברכה, ישבנו בפעם האחרונה עם עמנואל זיסמן במשך כמה שעות טובות, ישבנו

בחדר על מנת לנסות למצוא איזשהו פתרון, ואני חייב לציין שגיליתם אתם

עצמכם נכונות ללכת לקראת, אני זוכר את זה, אני לא שוכח. ישנה ההצעה

האחרונה של עמנואל זיסמן להפסיק את השביתה, ללכת לקראת הסכם קיבוצי, בו

ידונו הדברים. אם לא, מה יקרה? יקרה דבר פשוט, שיינפלד, אני מדבר עכשיו

אליך. אבל באמת ראיתי את משה פלד מסתכל עליך בקנאה. אני רוצה להציע דבר

פשוט רבותיי, אני רוצה להציע לכם, קבלו את ההצעה של עמנואל זיסמן, כי

מה יקרה והיה ולא? ההורים ימשיכו בלחץ שלהם, אבל גם ילחצו אותנו. אני

אומר לך מה שיקרה. כבר ביקשו ממני להצטרף לטיול, ואני כמובן גם כהורה

וגם כחבר כנסת אצטרף; אבל כל חברי הכנסת יעשו אותו דבר. אז אתם תהיו

במצב יותר קשה, כי בגלל הדבר הזה נוצר מצב לא נעים ולא נוח. קבלו את

זה, ולא, נלך כולנו עם ההורים ללוות את הטיולים וללוות את הילדים

שיקבלו תרבות, כי אנחנו נותנים לילדים.

דללה איציק; זה פשוט איום לא רציני, ומה שצריך לעשות זה

צריך לקרוא גם לאוצר ולהגיד לאוצר שיזיז את

הישבן שלו ויעשה משהו.

רפי אלול; דליה, ושמעתי לא מעט מורים, שמעתי גם מורים

שהתקשרו אליי הביתה. אני אומר על כל העניין,

אולי זה נחמד לזרוק הכול לצד האוצר, אבל יש באמצע ילדים, שמסוגרים כבר

חצי שנה, ואני אומר לברכה מציאל, אני מוכן אישית, אם תגידי לי, לבוא

יום ולילה לשבות וללכת למשרד האוצר לשכנע אותם למשא ומתן. אני מתחייב

כאן, לא עוזב אותך, תנו לילדים ללכת, אני איתך צמוד, כמו עמנואל זיסמן

וכל אחד מאיתנו כאן. בואו נהיה אנחנו בני ערובה, חברי הכנסת. אבל תנו

לילדים לחזור למסלול הרגיל שלהם,

דליה איציק; אני רק רוצה להודיע שאני תומכת בהצעתך.

יניב כהן; אני יניב כהן, דובר מועצת התלמידים והנוער

הארצית. מועצת התלמידים והנוער לא נוקטת, לא

לוקחת צד במאבק הזה. המאבק יכול להיות מוצדק יותר או פחות; זה לא

הרעיון שאנחנו מדברים עליו. אנחנו מדברים על תלמידים שסובלים, בפירוש

סובלים. ואמרה פה נציגת ארגון המורים שהם לא יפגעו בתלמידים. הפגיעה

קיימת כבר עכשיו. אנחנו נפגעים, הפגיעה היא עכשיו; וככל שימשיכו,

הפגיעה תימשך. אנחנו נפגעים כבר יותר משישה חודשים. אני תלמיד כיתה יי,

אבל גם אדבר על הי"בים. אנחנו כתלמידים תיכוניים ועל יסודיים לא יוצאים

לתיאטראות, למוזיאונים, ל"יד ושם", לטיולים שנתיים, להתרמות. היי'בים

מפספסים. המון דברים אנחנו מפספסים.

אתם נציגי ארגון המחנכים. אנחנו בתור תלמידים אמורים ללמוד מכם. אני לא

רואה מה אנחנו לומדים מכם ואיזה ערך חינוכי אנחנו מקבלים. כבר שישה

חודשים אנחנו לא מכירים את הארץ שלנו. שישה חודשים אנחנו לא מקבלים שום

ערך שאפשר ללמוד ממנו לאהוב את הארץ הי"בים לא מקבלים ימי הכנה לצה"ל,

שכל כך חשובים לעידוד המוטיבציה, לעידוד להתגייסות ליחידות קרביות,

ליחידות דוברותיות. איך אפשר להמשיך במאבק הזה כשאנחנו התלמידים

סובלים?! והמאבק יכול להיות מוצדק, ולא מוצדק וחברי הכנסת יכולים להיות

כעוסים ובצדק, ואני מבין את זה, ואנחנו במועצת התלמידים פנינו לכל

הגופים האפשריים, החל בנשיא המדינה שניסה בעזרת מנכ"ל משרדו לעזור,



המשך בוועדת החינוך שעשתה הרבה, ושר האוצר, ואפילו בראש הממשלה שקצת

פוזות הגיב, וגם יושב ראש הכנסת. פנינו לכל הגופים האפשריים; חלק מהם

התערבו יותר, חלק מהם התערבו פחות, אבל אף אחד מהם לא הצליח להביא את

המאבק הזה לסיומו.

בתי הספר העל יסודיים מסיימים ללמוד בעשרים ביוני, באמצע יש חופשות.

הי"בים מסיימים ללמוד באפריל, בפסח. בחופשת פסח הם מסיימים ללמוד

ומתכוננים לבגרויות. אנחנו פשוט מבקשים, יש לנו עוד שלושה חודשים עד

לסיום הלימודים, יש לנו עוד זמן להחזיר את מה שנלקח מאיתנו, אנחנו

מנסים וגם ארגון ההורים משתדל פה, אבל שום דבר לא יזוז עם האטימות,

האטימות של שני הצדדים. זהו. תודה רבה.

ריקה זילבר; אני רוצה להגיד משהו. אני מייצגת כאן את איגוד

אל"ה, איגוד לאמנויות הבמה, שמאגד תחת כנפיו

מפיקים, תיאטראות שעובדים באופן אקסקלוסיבי עם ילדים ובתי ספר. אנחנו

חלק מהנפגעים. אחרי התלמידים אנחנו אולי הנפגע מספר שתיים, יחד עם

החברה להגנת הטבע וחברות הטיולים. זה מאוד פופולרי להתנפל על המורים,

ואני מסכימה עם חלק מהדברים שנאמרו על ידי חברי הכנסת, אף על פי שאני

חושבת שהייתה הגזמה, אבל מצד שני ב"עליהום" שנוצר על מורים, שכחנו שיש

גם משרד החינוך ומשרד האוצר, שלהערכתי גם הם לא לגמרי נקיי כפיים.

הזמנה לישיבה מחר, היה הנושא "היערכות חירום".

אני בתמימותי חשבתי ששעת חירום זה המצב הזה שאנחנו נמצאים בו היום.

בכלל לא חשבתי על סדאם חוסיין; חשבתי שזאת שעת חירום. ומה אני אומרת?

משרד החינוך צריך להפעיל גם לחץ פוליטי. חבר הכנסת עמנואל זיסמן היה

חבר הכנסת היחידי מהקואליציה שהצביע נגד חלק מהצעות התקציב של המדינה,

בעוד שאפשר היה להוציא, והמפד"ל הוציאה המון. חבל שחבר הכנסת שאקי יצא,

אפשר היה להוציא המון דברים אז, אבל אז זה לא היה בראש סדר העדיפויות.

לכן אני אומרת היום, פנינו לחברינו בארגון המורים, ואמרנו להם - ראו

המאבק שלכם צודק -, על זה כל השולחן כאן מסכים. הדרך שלכם לא הוכיחה את

עצמה. חשבתם שאנחנו נהיה בן ערובה טוב, חשבתם שאנחנו יכולים להפעיל

לחץ. כל אמני ישראל היו אצל סגן השר, סגן השר מאוד התרגש, מאוד רצה

לעזור, ואני לא מדברת בציניות. לא עזר שום חבר. הלכנו להפגנות; לא עזר

שום דבר. למה? כי במשרד החינוך יכול להיות שהנושא של טיולים ותיאטרון

ואמנות לא מספיק חשוב. גם ראש הממשלה הבטיח לתלמידים שהוא יטפל בדברים.

גם ראש הממשלה הבטיח לתלמידים שהוא יטפל; לא ראינו אותו מטפל בזה. זה

אמנם לא פעימות, זה אמנם לא סקאדים...

ראובן ריבלין; אני רוצה להפנות את תשומת לבך לכך שגם שר האוצר

לשעבר, שאולי גם בעתיד יהיה שר האוצר, בעוד

שלושים-ארבעים שנה, בייגה שוחט, אמר בצורה מפורשת בכנסת, במליאה, שהוא

לא תומך בעמדת המורים; הוא חושב שגישת האוצר הייתה מעבר לכל דמיון שהוא

היה מדמיין אותו כשר אוצר.

ריקה זילבר; אני לא רוצה להיכנס לנושא התביעות, כי אני לא

מתמצאת בכך, אבל דבר אחד אני רוצה להציע. אני

חושבת שלקברניטי המשרד מאוד חשוב החינוך ליהדות והחינוך לערכים, הם גם

הקימו אגף לחינוך ערכי, ואני חושבת שזו ציפור הנפש שלהם, והצעתי לחבריי

בארגון המורים שאם הם רוצים שהעניין ישפיע על משרד החינוך, אולי במקום

לבטל תיאטרון, מחול וטיולים, ישנו את הטקטיקה ויבטלו את כל לימודי

היהדות, עד שלא ייכנסו איתם למשא ומתן.



היו"ר עמנואל זיסמן; לסיכום, אני רוצה לעשות שינוי. אני פונה אליך

בבקשת, אני מציע, לפי הסדר אתה היית צריך לדבר

עכשיו. אני רוצה להציע הפוך. תן לברכה מציאל לענות, ואז אני אתן לך

לדבר אחריה, כי אתה גס מציע משהו.

ברכה מציאל; כל מה שאני אומר זה שאני אביא את הצעתכם לדיון

להנהלת ארגון המורים,

היו"ר עמנואל זיסמן; יש לי בקשה אלייך, תוך כמה זמן את תביאי את

זה?

ניכה מציאל; אנחנו נביא את הצעת ועדת החינוך של הכנסת לדיון

בהנהלת אתון המורים. אנחנו מוכנים מחר להשיב

לוועדה.

היו"ר עמנואל זיסמן; יש לי עוד בקשה אחת, אם יש צורך, אני מוכן

להופיע, יחד עם חבריי. בפני המועצה שלכם

ולהסביר לכם מדוע אנחנו עומדים להחליט את מה שאנחנו עומדים להחליט עוד

מעט, אבל זה לשיקול דעתכם.

שי לחמן; מקובל עליי. דבריי יהיו קצרים, כי אני חושב

שרוב הדברים כאן וגם רוח הדברים הושמעו בבהירות

רבה ונוקבת על ידי חברי הכנסת ועל ידי סגן שר החינוך ואחרים שהתבטאו

כאן, ואני חושב שהמצב חייב להיות ברור לארגון המורים העל-יסודיים וגם

לחברי אברהם בן-שבת, יושב הראש הסתדרות המורים, שהחשש שלי הוא שהוא

שוקל חידוש העיצומים גם כן, ואני מקווה שלא יעשה זאת. אני פונה אליך

בקריאה שנהוג לכנותה נרגשת - מר אברהם בן-שבת, אל תיסחף, אל תצטרף

לעיצומי המורים שמתקיימים כבר למעלה ממחצית השנה, מכיוון שאז תיפגעו גם

אתם מהאווירה הכללית הקשה ששוררת היום בציבור, כנגדכם -.

אני רוצה לומר עוד כמה מילים, והן יהיו קשות. כדאי שיהיה ברור לכולם,

מערכת החינוך במדינת ישראל לא תחזור להיות.- אותה מערכת שהייתה לפני

עיצומי המורים הנוכחיים. יותר מדי קווים אדומים נחצו. יותר מדי כלים

נשברו על ידי המורים ועיצומיהם מכדי שאפשר יהיה לחזור לסדר היום, ואני

בטוח, זאת תחושתי האישית, שציבור ההורים והתלמידים עוד יבוא חשבון עם

ציבור המורים על כל מה שעוללו בשישה החודשים האחרונים, אף על פי שמאבקם

הוא צודק. אנחנו הודענו על כך, מספר פעמים אתה זוכר חבר הכנסת זיסמן,

בוועדת החינוך של הכנסת, בכל הפורומים. אמרנו זאת לשר האוצר, אמרנו זאת

לראש הממשלה ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה, שאיתו שוחחתי אישית אתמול בתביעה

שיערב את ראש הממשלה ואת שר האוצר כדי להביא לסיום הסכסוך הכספי הזה.

המאבק אולי צודק, אבל שיטות המאבק, אבוי למורי ישראל שככה הם נראים

היום: מורים שמסוגלים לבטל התרמות שנתיות לאקי''ם, לילדים אוטיסטים,

לילדים חולי סיסטיק-פיברוזיס, לילדים נפגעי סמים, מורים שמסוגלים

להשבית את העיר אילת משום חטאם של ההורים כה נורא, הם ליוו תלמידים

להצגת הבימה שהגיעה סוף סוף לעיר המרוחקת הזאת, מורים שמסוגלים להפסיק

קונגרס של נוער ציוני בראשון לציון בעיצומו ולאיים על התלמידים שיקבלו

ציון אפס או הורדת ציון, מורים שמסוגלים לאיים על תלמידים במעלות,

שיפגעו בציוני הבגרות שלהם במידה שהם יצטרפו לפעילות שאנחנו מנהלים

היום - אני חושב שהם צריכים לעשות חשבון נפש ומהר, משום שיותר מכל הם

פגעו בהם עצמם. והעיצומים חוזרים אליהם כבומרנג, ומעמד המורה מתכרסם

היזם בכל רחבי הארץ.



אני השתתפתי לפני שבוע בכינוס המנהלים הארצי על פי הזמנתי, וחשוב שתדעו

זאת. הייתה שם אווירה קשה, ואני רוצה לדווח לכם כאן, שמורים ומנהלים

רבים מתקשרים אלינו בשבועות האחרונים ותומכים במאבקנו ואומרים לנו שהם

בעד הפסקת העיצומים, והם מבקשים את פעילותנו המהירה. אנחנו הקמנו בימים

האחרונים מערך טיולים ארצי, בשיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע, איגוד

אכסניות הנוער, איגוד אמנויות הבמה, רשות הגנים הלאומיים, אגד טללים

ואחרים, במטרה, לא חבר הכנסת יהודה לנקרי, להחליף את המורים או את

המנהלים, אין לנו כל יומרה כזאת אבל זוהי הוראת שעה - עלינו להציל את

מה שנותר מהשנה הזאת, שבתוך חודשיים אפשר יהיה כבר להכריז עליה כאבודה.

אני מודה לך חבר הכנסת זיסמן על דברי הברכה ששלחת לכנס הסברה שקיימנו

ביום ראשון לוועדי הורים, לרגל הפעלת מערך הטיולים הארצי, שדרך אגב

צובר תנופה בכל רחבי הארץ,- ואני יכול כבר להודיע לכם בשמחה שעשרות

טיולים יצאו בימים הקרובים ובשבוע הקרוב. יצאו גם היום. המטרה היא לא

לפגוע במורים, אלא להקטין ולמזער עד כמה שאפשר את הנזק הנורא שנגרם

לתלמידים, בעיקר לתמידי כיתות י"ב.

יהודה לנקרי; אדוני היושב ראש, אם המטרה היא באמת לסייע

ולהפוך את העניין הזה להוראת שעה ולהציל מה

שניתן להציל, כולנו כאן מסכימים שבנסיבות שנוצרו הצעד נכון. אבל בו

זמנית לעשות מזה גלוריפיקציה וכנסים...

חבר הכנסת, הרשה לי להגיד לך שכמנהל בית ספר ידוע לי שהמורים שלך

תוגמלו.
היו"ר עמנואל זיסמן
אני רוצה לסכם: א. ועדת החינוך פונה לארגון

המורים העל-יסודיים ותובעת להפסיק את העיצומים

לגבי הפעילות החוץ בית ספרית.

ב. בהסכמת משרד האוצר ומשרד החינוך והתרבות, מוצע להעלות לתקופת זמן

קצובה, ובאופן זמני את התשלומים עבור הפעילות הזאת; ולדוגמה, לטיולים

יינתן במקום סכום של 53 שקלים סכום גבוה יותר. למה גבוה יותר? כי אני

סיכמתי על 132 שקל, אבל אני שומע שהייתה הצעה פה, אני לא רוצה להוריד

ממה שאינסטנציה אחרת הציעה. לא פחות מ-132. בואו לא ניכנס לזה.

אבל התביעות של ארגון המורים העל-יסודיים והתביעות של הסתדרות המורים,

להפעיל את הפעילות הזאת על בסיס של שעות הוראה מועברות למשא ומתן נפרד.

גם גובה התגמול ייקבע במשא ומתן נפרד, לא בהסכם. למשל אפשר לפתוח את

המשא ומתן בזה שמנהלים את המשא ומתן בשני מסלולים. נדמה לי ששמעתי את

זה פעם ממך, אבל כנראה גם מרן ארז, שאתה מנהל את המשא ומתן לגבי כל

התביעות, ובמקביל אתם מנהלים משא ומתן במסגרת ההסכם הקיבוצי, אם זה לפי

עקרון שעות הוראה, ומה צריך להיות הסכום. אני רואה בהצעה הזאת הצעת

ביניים כדי לאפשר את הפסקת העיצומים וחידוש הפעילות על כל הגוונים ובכל

המישורים. אנחנו מבקשים ממשרד האוצר לפתוח ביום שני, כפי שהודיעו ליוסי

קוצ'יק היום, את המשא ומתן עם הארגונים, כי אנחנו לא דואגים עכשיו רק

לנושא זה, אני דואג לכלל מערכת החינוך. אני רוצה סיום מוצלח של שנת

הלימודים. לכן אנחנו כוועדת החינוך תובעים שהמשא ומתן ייפתח. אנחנו גם

קוראים למשא ומתן מהיר ככל האפשר וסביר ככל האפשר ולהגיע להתקדמות

ולסיכומים שיאפשרו לא רק השלמת המשא ומתן בנושא הזה, אלא גם סיום שנת

הלימודים ואולי יצירת תשתית נאותה לגבי פתיחת שנת הלימודים הבאה. אני

לא סתם ניסחתי את הדברים האלה כפי שאני מנסח אותם.

אנחנו רושמים לפנינו את הודעתה של ברכה מציאל, שהיא תביא את ההצעה

הזאת. שימי לב, לא הגבלתי את זה ל-132, אבל כן הגבלתי את זה לכך שרק את
זה אנחנו מציעים
לא שעות הוראה, לא שכר מנהלים ולא דברים נוספים. כל



הדברים האלה צריכים להיות בנפרד, והם לא צריכים להיות מכשול. הדברים

ברורים, אני מקווה.

למה אני אומר לך את זה? כי בישיבה האחרונה אני שמעתי מרן ארז - אתה

יכול להעלות את הסכום כמה שאתה רוצה. אם אתה לא תגמור את עניין שכר

המנהלים, אנחנו לא נפסיק את העיצומים -. אני אומר, אני מפריד את שכר

המנהלים מהעניין.

בינה מציאל; אתה לא רק חוזר אחורה. בישיבה שלפני חודשיים..

אנרתם בוי שבת; בבית הנשיא כשפנה אלינו הנשיא, אנחנו תבענו

דיון בשני הדברים. בבית הנשיא צלצלו לקוצייק,

לממונה על השכר, והוא קיבל את התביעה שלנו, ומשום כך גם הצעת הפישור

שעומדת על סדר היום שלנו נוגעת לשני הדברים-, אז אני מבקש לא לחזור

אחורה ולא להפריד.

היו"ר עמנואל זיסמן; אני לא חוזר אחורה. יש הצעת פישור גם למנהלים?

אברהם בן- שבת; בוודאי, יש הצעת פישור בשכר המנהלים שגם אנחנו

מסכימים לה, אבל...
היו"ר עמנואל זיסמן
לכן חשוב לי שיהיו סיכומים כאלה שהם גם יאפשרו

שתהיה החלטה חיובית אצלם ושלא תהיה החלטה

שלילית מחרתיים. לכן אני נעצר. אמנם אני אמרתי לחברים שלי שהישיבה

מסתיימת בשתיים. שתיים ורבע, אבל היא יכולה להסתיים גם בשתיים ועשרים.

מאחר שפה מקיר אל קיר, עד שהשגנו 132 שקל, היה קשה, גם איתך היה קשה;

היום את מאירה פנים, זה טוב, אבל אני רוצה להבין ולקבל את ההחלטות

העקרוניות, כולל החלטה מה יקרה אם התשובה תהיה שלילית.

בארגון ההורים ובכל מי שימצא, אני אומר לחבר הכנסת לנקרי, לתקופת זמן,

עד לפתרון, הפעלת הפעילות הזאת, לא לשחק. כפוף כמובן לשמירה על כללי

הביטחון וכללי הביטוח וכל זה. אבל עכשיו כל הדברים האלה ברורים, כי הם

נאמרו גם בתחילה.

אני רוצה להתרכז שהיא הרי תבוא בצדק והיא תדווח. אני רוצה שבדיווח

ייאמר, אני לא הייתי ער לזה...

ברכה מציאל; הצעת הפישור היא לא על הפרק פה, ולא מדברים פה,

ואין שום הערות, אולי גם לנו יש הערות, אולי גם

להם יש הערות. אי אפשר להכניס את הצעת המפשר אם הצדדים לא הסכימו.
היו"ר עמנואל זיסמן
אבל הצעת המפשר נדחתה על ידי משרד האוצר?

ברבו; מציאל; על ידי הסתדרות המורים. משרד האוצר אמר שהוא

לומד את ההצעה. ההצעה הזאת יש לה משמעויות

כבדות ביותר. הוא לא פסל אותה, הוא לומד אותה; הוא עדיין לומד אותה,

והוא יגיב עליה. בשביל זה היינו צריכים...

היו"ר עמנואל זיסמו; אני מודיע לך עכשיו, שאם הסתדרות המורים, אם

ארגון המורים העל-יסודיים יודיעו שהם מקבלים את

הצעת המפשר, אני אכנס את הוועדה ואנחנו נתמוך בכך. אם הם יודיעו שהם

חוזרים בהם, החברים שלי הלכו, נשארו אמנם חבר כנסת לנקרי וחבר הכנסת

סגן השר, אבל גם אם הייתי לבד יכולתי לקבל החלטה, מאחר שנתנו לי ייפוי



כוח .ותמיכה כזאת. אז אני אומר, אם ארגון המורים העל-יסודיים יחזור בו

מזה שהוא דחה, ויגיד - אני הולך על זה -, אז משרד האוצר יהיה חייב לקבל

את זה; משרד החינוך והתרבות בטח יקבל את זה, כי אין דרך אחרת. לכן מאוד

הייתה חשובה לי הנקודה הזאת. אני לא ידעתי על הצעת הפשרה בהיקף הזה,

פשוט לא ידעתי, אז אני מודה לך על כך.

סגן שר החינוך משה פלד; אבל האוצר הסכים לתהליך הפישור.

היו"ר עמנואל זיסמן; תודה ושלום אני לא פוסק בבית המשפט.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00

קוד המקור של הנתונים